‫הלכות יסודי התורה פרק א‬ ‫א יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון.

והוא ממציא כל הנמצא; וכל‬ ‫הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. [ב] ואם יעלה על‬ ‫הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. [ג] ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים‬ ‫מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולם: שכל הנמצאים צריכין לו; והוא‬ ‫ברוך הוא אינו צריך להם, ולא לאחד מהם.‬ ‫ב לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם. [ד] הוא שהנביא אומר "וה' אלוהים אמת" ( ירמיהו‬ ‫י,י)--הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד, מלבדו"‬ ‫(דברים ד,לה), כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.‬ ‫ג [ה] המצוי הזה--הוא אלוה העולם, אדון כל הארץ. והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ‬ ‫ותכלית, בכוח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסוב בלא מסבב; והוא ברוך הוא‬ ‫המסבב אותו, בלא יד ולא גוף.‬ ‫ד [ו] וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו). וכל המעלה‬ ‫על דעתו שיש שם אלוה אחר, חוץ מזה--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים,‬ ‫על פניי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו); וכפר בעיקר, שזה הוא העיקר הגדול שהכול תלוי בו.‬ ‫ה [ז] אלוה זה אחד הוא-- אינו לא שניים ולא יתר על שניים, אלא אחד, שאין כייחודו אחד מן‬ ‫האחדים הנמצאים בעולם: לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק‬ ‫למחלקות ולקצוות; אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם.‬ ‫ו אילו היו האלוהות הרבה--היו גופין וגווייות, מפני שאין הנמנין השווין במציאתן נפרדין זה‬ ‫מזה אלא במאורעין שיארעו הגופות והגווייות. ואילו היה היוצר גוף וגווייה--היה לו קץ ותכלית,‬ ‫שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ. וכל שיש לו קץ ותכלית, יש לכוחו קץ וסוף.‬ ‫ז ואלוהינו ברוך שמו, הואיל וכוחו אין לו קץ ואינו פוסק, שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כוחו כוח‬ ‫גוף. והואיל ואינו גוף, לא יארעו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר; לפיכך אי אפשר‬ ‫שיהיה אלא אחד. וידיעת דבר זה--מצות עשה, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" דברים ו,ד).‬ ‫(‬ ‫ח הרי מפורש בתורה ובנביא, שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה: שנאמר "כי ה' אלוהיכם, הוא‬ ‫האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" ( ראה דברים ד,לט ; יהושוע ב,יא ), והגוף לא יהיה‬ ‫דברים ד,טו ), ונאמר "ואל מי תדמיוני,‬ ‫בשני מקומות. ונאמר "כי לא ראיתם, כל תמונה" (‬ ‫ואשווה" (ישעיהו מ,כה); ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים.‬ ‫ט אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה "ותחת רגליו" ( שמות כד,י ), "כתובים באצבע אלוהים"‬ ‫(שמות לא,יח ; דברים ט,י ), "יד ה'" ( שמות ט,ג ; במדבר יא,כג ; דברים ב,טו ), "עיני ה'" ( דברים‬ ‫יא,יב), "אוזני ה'" ( במדבר יא,א ; במדבר יא,יח ), וכיוצא בדברים הללו--הכול לפי דעתן של בני‬ ‫אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות; ודיברה תורה כלשון בני אדם. והכול כינויים הם, כמו‬ ‫שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" ( דברים לב,מא ), וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג; אלא משל,‬ ‫והכול משל.‬ ‫י ראיה לדבר זה, שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא "לבושיה כתלג חיוור" (דנייאל ז,ט),‬ ‫ואחר ראהו "חמוץ בגדים מבוצרה" ( ישעיהו סג,א); ומשה רבנו עצמו ראהו על הים כגיבור עושה‬ ‫מלחמה, ובסיניי כשליח ציבור עטוף. לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכול במראה הנבואה‬ ‫ובמחזה. ואמיתת הדבר, אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו; וזה הוא שאמר הכתוב‬ ‫"החקר אלוה, תמצא; אם עד תכלית שדיי, תמצא" (איוב יא,ז).‬ ‫יא [י] מה הוא זה שביקש משה רבנו להשיג כשאמר "הראני נא, את כבודך" (שמות לג,יח)--ביקש‬ ‫לידע אמיתת הימצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בליבו כמו ידיעת אחד מן האנשים‬

‫שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים; כך ביקש‬ ‫משה רבנו להיות מציאת הקדוש ברוך הוא נפרדת בליבו משאר מציאת הנמצאים, עד שיידע‬ ‫אמיתת הימצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף‬ ‫ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בורייו.‬ ‫יב והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא יידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת הימצאו דבר‬ ‫שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאים, כמו שייפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו,‬ ‫והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים; ועל דבר זה רמז הכתוב, ואמר "וראית, את‬ ‫אחוריי; ופניי, לא ייראו" (שמות לג,כג).‬ ‫יג [יא] וכיון שנתברר שאינו גוף וגווייה, יתבאר שלא יארעו ולא אחד ממאורעות הגוף: לא חיבור‬ ‫ולא פירוד, ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור,‬ ‫ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן, עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים; ואינו‬ ‫משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי.‬ ‫יד ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא‬ ‫שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור‬ ‫האדם. כך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא עורף ולא עיפוי.‬ ‫טו [יב] והואיל והדבר כך הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים--‬ ‫הכול משל ומליצה הם, כמו שנאמר "יושב בשמיים, ישחק" ( תהילים ב,ד ), "כיעסוני בהבליהם"‬ ‫(דברים לב,כא ), "כאשר שש ה'" ( דברים כח,סג ), וכיוצא בהן. על הכול אמרו חכמים, דיברה‬ ‫תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" ( ירמיהו ז,יט); הרי הוא אומר "אני‬ ‫ה', לא שניתי" ( מלאכי ג,ו ), ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח, היה משתנה. וכל הדברים‬ ‫האלו אינם מצויים אלא לגופים האפלים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא‬ ‫ברוך הוא יתעלה ויתרומם, על כל זה.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ב‬ ‫א האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך"‬ ‫(דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). [ב] והיאך היא‬ ‫הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם‬ ‫חכמתו שאין לה ערך ולא קץ-- מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם‬ ‫הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).‬ ‫ב וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה‬ ‫שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה‬ ‫אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה).‬ ‫ג ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין‬ ‫לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה‬ ‫העולם.‬ ‫ד [ג] כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, נחלק לשלושה חלקים: מהם ברואים שהם‬ ‫מחוברים מגולם וצורה--והם נהווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים‬ ‫והמתכות. ומהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה‬ ‫לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה בגולמם לעולם, ואינם משתנים כמו אלו--והם‬ ‫הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גלמים ולא צורתם כשאר צורות.‬ ‫ה ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל--והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגווייה, אלא צורות‬ ‫נפרדות זו מזו. [ד] ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים--הכול במראה‬

‫הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלוהיך, אש‬ ‫אוכלה הוא" ( דברים ד,כד ), ואינו אש אלא משל. וכמו שנאמר "עושה מלאכיו, רוחות" ( תהילים‬ ‫קד,ד).‬ ‫ו [ה] ובמה ייפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין--לפי שאינן שווין במציאתן, אלא כל אחד מהן‬ ‫למטה ממעלתו של חברו והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה; והכול נמצאים מכוחו של הקדוש‬ ‫ברוך הוא וטובו. וזה הוא שרמז שלמה בחכמתו ואמר "כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים,‬ ‫עליהם" (קוהלת ה,ז).‬ ‫ז [ו] זה שאמרנו למטה ממעלתו, אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו; אלא כמו‬ ‫שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרין‬ ‫בעילה, שהיא למעלה מן העלול.‬ ‫ח [ז] שינוי שמות המלאכים, על שם מעלותם היא; ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן‬ ‫הכול, אופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים,‬ ‫ואישים.‬ ‫ט כל אלו עשרה השמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם. ומעלה שאין‬ ‫למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת חיות; לפיכך נאמר‬ ‫בנבואה, שהן תחת הכיסא. ומעלה עשירית, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים‬ ‫שמדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה; לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה‬ ‫ממעלת דעת האדם.‬ ‫י [ח] וכל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא, ויודעין אותו דעה גדולה עד למאוד. כל צורה‬ ‫וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלו. אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמה‬ ‫שהיא, אלא דעתה קצרה להשיג.‬ ‫יא אבל משגת ויודעת יתר, ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה; וכן כל מעלה ומעלה, עד‬ ‫מעלה עשירית. ומעלה עשירית גם היא יודעת הבורא, דעה שאין כוח בני אדם המחוברין מגולם‬ ‫וצורה יכול להשיג ולידע כמותה. והכול אינן יודעין את הבורא, כמו שהוא יודע עצמו.‬ ‫יב [ט] כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ--הכול‬ ‫מכוח אמיתו נמצאו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכול ואין‬ ‫דבר נעלם ממנו.‬ ‫יג [י] הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו‬ ‫כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל‬ ‫פינה: שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר‬ ‫כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.‬ ‫יד נמצאת אומר: הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד. ודבר זה--אין כוח‬ ‫בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו. ולפיכך אומרין "חי פרעה"‬ ‫(בראשית מב,טו; בראשית מב,טז) ו"חי נפשך" ( שמואל א א,כו; ועוד הרבה, בצירה), ואין אומרין‬ ‫חי ה' אלא "חי ה'" (שופטים ח,יט; ועוד הרבה, בפתח)-- שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות‬ ‫החיים, או כחיי המלאכים.‬ ‫טו לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת‬ ‫עצמו ידעם; לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכול--שהכול נסמך בהוויתו לו.‬ ‫טז [יא] דברים אלו שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הן ממה שצריך לבאר‬ ‫בעניין זה. וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו--הוא הנקרא מעשה מרכבה.‬

‫יז [יב] ציוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם‬ ‫ומבין מדעתו. ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר; והוא מבין‬ ‫מדעתו, ויודע סוף הדבר ועומקו.‬ ‫יח ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאוד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן. ועליהן אמר‬ ‫שלמה בחכמתו דרך משל, "כבשים ללבושך" ( משלי כז,כו ); כך אמרו חכמים בפירוש משל זה,‬ ‫דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותן ברבים. ועליהם‬ ‫אמר "יהיו לך, לבדך; ואין לזרים, איתך" ( משלי ה,יז ). ועליהן אמר "דבש וחלב תחת לשונך"‬ ‫(שיר השירים ד,יא); כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהן כדבש וחלב, יהיו תחת לשונך.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ג‬ ‫א והגלגלים, הם הנקראים שמיים ורקיע וזבול וערבות; והם תשעה גלגלים--גלגל הקרוב ממנו‬ ‫הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו‬ ‫שבו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל שישי שבו כוכב צדק, וגלגל‬ ‫שביעי שבו שבתאי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע, וגלגל תשיעי הוא גלגל‬ ‫החוזר בכל יום ממזרח למערב.‬ ‫ב והוא המקיף את הכול ומסבב את הכול. וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הן כולן בגלגל אחד‬ ‫ואף על פי שיש בהם זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר; ולפיכך‬ ‫רואין כוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון.‬ ‫ג [ב] כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים שבהם הכוכבים, נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו‬ ‫גלדי בצלים: מהם גלגלים סובבים ממערב למזרח, ומהם סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל‬ ‫החוזר התשיעי. וכולם, אין ביניהן מקום פנוי.‬ ‫ד [ג] כל הגלגלים, אינם לא קלים ולא כבדים. ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר‬ ‫עיינות; וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת, למראית העין בלבד הוא, לפי גובה האוויר. וכן אין‬ ‫להם לא טעם ולא ריח, לפי שאין אלו המאורעים מצויים אלא בגופות שלמטה מהם.‬ ‫ה [ד] כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו--הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע. ויש‬ ‫למקצת מן הכוכבים, גלגלים קטנים שהן קבועין בהן; ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ,‬ ‫אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל גדול המקיף.‬ ‫ו [ה] מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם, שמונה עשר; ומספר כל הגלגלים הקטנים שאינן‬ ‫מקיפין, שמונה. וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון‬ ‫ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, ייוודע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך‬ ‫הקפתן. וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון.‬ ‫ז [ו] גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול-- חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלק, כל חלק‬ ‫וחלק העלו לו שם על שם צורה שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהם מכוונים תחתיו; והם‬ ‫המזלות--ששמותם טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי,‬ ‫דגים.‬ ‫ח [ז] גלגל התשיעי עצמו, אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב, אלא בחיבור‬ ‫הכוכבים שבגלגל שמיני הוא שייראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו, או קרוב מהן.‬ ‫ט ואלו השתים עשרה צורות, לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול, שבו העלו‬ ‫להן שמות אלו; אבל בזמן הזה, כבר סבבו מעט, לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני כולם סובבים‬ ‫כמו השמש והירח, אלא שהן סובבין בכבדות. וחלק שתהלך השמש כנגדו ביום אחד, ילך כנגדו‬ ‫כל כוכב מהן בקרוב משבעים שנה.‬

‫י [ח] כל הכוכבים הנראים-- יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן, ויש מהן כוכבים‬ ‫שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים. והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים, והשמש‬ ‫גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים; נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן‬ ‫השמש בקירוב. ואין בכל הכוכבים, כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל שני.‬ ‫יא [ט] כל הכוכבים והגלגלים, כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם; והם חיים ועומדים ומכירים את‬ ‫מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גודלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו‬ ‫המלאכים. וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמן ומכירים את המלאכים‬ ‫שלמעלה מהן. ודעת הכוכבים והגלגלים, מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם.‬ ‫יב [י] ברא האל למטה מגלגל הירח, גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים; וברא ארבע צורות לגולם‬ ‫זה, ואינם כצורת הגלגלים. ונקבעה כל צורה וצורה במקצת גולם זה.‬ ‫יג צורה ראשונה, צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהם גוף האש; וצורה שנייה,‬ ‫צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הרוח; וצורה שלישית, צורת המים נתחברה‬ ‫במקצתו ונהיה משניהם גוף המים; וצורה רביעית, צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם‬ ‫גוף הארץ.‬ ‫יד נמצא למטה מן הרקיע, ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה, וכל אחד ואחד מקיף את‬ ‫שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל. הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח, הוא גוף האש; למטה‬ ‫ממנו, גוף הרוח; למטה ממנו, גוף המים; למטה ממנו, גוף הארץ. ואין ביניהם מקום פנוי בלא‬ ‫גוף, כלל.‬ ‫טו [יא] ארבעה גופות האלו-- אינם בעלי נפש ואינם יודעין ולא מכירין, אלא כגופים מתים; ויש‬ ‫לכל אחד ואחד מהם, מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו. וזה שאמר דויד "הללו את‬ ‫ה', מן הארץ--תנינים, וכל תהומות. אש וברד" ( תהילים קמח,ז-ח)--עניין הדברים, הללוהו בני‬ ‫אדם מגבורותיו שתראו באש וברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע, שגבורתם תמיד‬ ‫ניכרת, לקטן ולגדול.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ד‬ ‫א ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע; וכל‬ ‫שיהיה מאדם ובהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגלייות ושאר אבני בניין‬ ‫והרים וגושי עפר--הכול, גולמו מחובר מארבע יסודות האלו.‬ ‫ב נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע, חוץ מארבע יסודות האלו, מחוברים מגולם וצורה, וגולם‬ ‫שלהם מחובר מארבע יסודות אלו; אבל כל אחד מארבע יסודות, אינו מחובר אלא מגולם וצורה‬ ‫בלבד.‬ ‫ג [ב] דרך האש והרוח, להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע; ודרך המים‬ ‫והארץ, להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה לאמצע--שאמצע הרקיע, הוא המטה שאין למטה‬ ‫ממנו. ואין הילוכם בדעתם ולא בחפצם, אלא מנהג שנקבע בהם וטבע שנטבע בהם.‬ ‫ד טבע האש חם יבש, והוא קל מכולם; והרוח חם לח; והמים קרים לחים; והארץ יבשה קרה,‬ ‫והיא כבדה מכולם. והמים קל ממנה, לפיכך נמצא למעלה מן הארץ; והרוח קל מן המים, לפיכך‬ ‫הוא מרחף על פני המים; והאש קל מן הרוח.‬ ‫ה ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע, יימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג‬ ‫וצמח ומתכת ואבן, גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר; וארבעתן יתערבו ביחד וישתנה כל אחד‬ ‫מהם בעת העירוב, עד שיימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו. ואין‬ ‫במעורב מהן, אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח‬ ‫בפני עצמה; אלא הכול נשתנו, ונעשו גוף אחד.‬

‫ו וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן, יימצא בו קור וחום ליח ויובש כאחד. אבל יש מהם גופים‬ ‫שיהיה בהם חוזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה, לפיכך ייראה בהם החום יתר; ויש מהם‬ ‫גופים שיהיה בהם חוזקה מיסוד הארץ כמו האבנים, לפיכך ייראה בהם היובש הרבה.‬ ‫ז ועל הדרך הזה, יימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם, וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש. וכן יימצא‬ ‫גופים, ייראה בהם הקור בלבד; וגופים, ייראה בהם הליח בלבד. וגופים, ייראה בהם הקור‬ ‫והיובש כאחד בשווה, או הקור והליח כאחד בשווה, או החום והיובש כאחד בשווה, או החום‬ ‫והליח כאחד בשווה. לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת, ייראו מעשה אותו היסוד וטבעו‬ ‫בגוף המעורב.‬ ‫ח [ג] וכל המחובר מארבע יסודות אלו, להם הוא נפרד בסוף. יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים,‬ ‫ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבים; וכל שנתחבר מהם--אי אפשר שלא ייפרד להם, אפילו הזהב‬ ‫והאודם: אי אפשר שלא ייפסד ויחזור ליסודותיו, ויחזור מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו‬ ‫לרוח ומקצתו לארץ.‬ ‫בראשית ג,יט )--לפי‬ ‫ט [ד] הואיל וכל הנפרד לאלו ייפרד, למה נאמר לאדם "ואל עפר תשוב" (‬ ‫שרוב בניינו מן העפר. ולא כל הנפסד, כשייפסד, מיד יחזור לארבע היסודות; אלא ייפסד ויחזור‬ ‫לדבר אחר, ודבר אחר לדבר אחר, וסוף הדברים יחזור ליסודות. ונמצאו כל הדברים חוזרין‬ ‫חלילה.‬ ‫י [ה] ארבעה יסודות אלו, משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה--מקצתן, לא כל גופן.‬ ‫כיצד: מקצת הארץ הקרובה מן המים, משתנית ומתפוררת ונעשית מים; וכן מקצת המים‬ ‫הסמוכין לרוח, משתנים ומתמסמסין והווין רוח; וכן הרוח, מקצתו הסמוך לאש משתנה‬ ‫ומתחולל ונעשה אש. וכן האש, מקצתה הסמוך לרוח משתנה ומתכנס ונעשה רוח; וכן הרוח,‬ ‫מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים; וכן המים, מקצתן הסמוך לארץ משתנה‬ ‫ומתכנס ונעשה ארץ.‬ ‫יא ושינוי זה, מעט מעט ולפי אורך הימים; ואין כל היסוד משתנה עד שייעשה כל המים רוח או‬ ‫כל הרוח אש, שאי אפשר שייבטל אחד מן היסודות הארבעה. אלא מקצת ישתנה מאש לרוח‬ ‫ומקצת מרוח לאש; וכן בין כל אחד וחברו, יימצא השינוי בין ארבעתם וחוזרות חלילה.‬ ‫יב [ו] ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל, ומסביבתו יתחברו ארבעתם ויהיה מהם שאר גולמי בני‬ ‫אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת. והאל נותן לכל גולם וגולם צורה הראויה לו, על ידי המלאך‬ ‫העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים.‬ ‫יג [ז] לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה, או צורה בלא גולם. אלא לב האדם--הוא שמחלק‬ ‫הגוף הנמצא בדעתו, ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר‬ ‫מארבע יסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר מגולם אחר. והצורות שאין להם גולם, אינן‬ ‫נראין לעין, אלא בעין הלב הם ידועים, כמו שידענו אדון הכול בלא ראיית עין.‬ ‫יד [ח] נפש כל בשר, היא צורתו שנתן לו האל. והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם, היא צורת‬ ‫האדם השלם בדעתו; ועל צורה זו נאמר בתורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ( בראשית א,כו ),‬ ‫כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם, עד שיידמה להן. ואינו אומר על‬ ‫צורה זו הניכרת לעיניים, שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף, שזו תואר שמה.‬ ‫טו ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה, שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר. אלא הדעה--‬ ‫שהיא צורת הנפש, ובצורת הנפש הכתוב מדבר. ופעמים רבות, תיקרא זו הצורה נפש ורוח;‬ ‫ולפיכך צריך להיזהר בשמות, שלא תטעה: וכל שם ושם, יילמד מעניינו.‬ ‫טז [ט] אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות, כדי שתיפרד להם, ואינה מכוח הנשמה, עד‬ ‫שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף; אלא מאת ה', מן השמיים היא. לפיכך כשייפרד‬

‫הגולם שהוא מחובר מן היסודות, ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף‬ ‫בכל מעשיה, לא תיכרת הצורה הזאת, לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה--אלא יודעת ומשגת‬ ‫הדעות הפרודות מן הגלמים, ויודעת בורא הכול, ועומדת לעולם, ולעולמי עולמים. הוא שאמר‬ ‫שלמה בחכמתו, "וישוב העפר על הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל האלוהים אשר נתנה" ( קוהלת‬ ‫יב,ז).‬ ‫יז [י] כל הדברים האלו שדיברנו בעניין זה, כמר מדלי הם; ודברים עמוקים הם, אבל אינם‬ ‫כעומק עניין פרק ראשון ושני. וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי, הוא הנקרא מעשה‬ ‫בראשית. וכך ציוו חכמים הראשונים, שאין דורשין גם בדברים האלו ברבים, אלא לאדם אחד‬ ‫בלבד מודיעים דברים אלו ומלמדין אותו.‬ ‫יח [יא] ומה בין עניין מעשה מרכבה לעניין מעשה בראשית--שעניין מעשה מרכבה, אפילו לאחד‬ ‫אין דורשין בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, נותנין לו ראשי הפרקים; ועניין מעשה‬ ‫בראשית, מלמדין אותו ליחיד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעין אותו כל שיכול לידע‬ ‫מדברים אלו. ולמה אין מלמדין אותו ברבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש‬ ‫וביאור כל הדברים על בוריין.‬ ‫יט [יב] בזמן שאדם מתבונן בדברים אלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו,‬ ‫ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים--מוסיף אהבה למקום, ותצמא‬ ‫נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא; ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיערוך‬ ‫עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחד מהצורות הטהורות הנפרדות מן‬ ‫הגלמים, שלא נתחברו בגולם כלל. וימצא עצמו, שהוא ככלי מלא בושה וכלימה, ריק וחסר.‬ ‫כ [יג] וענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצוות האלו-- הם שחכמים הראשונים קוראין אותן‬ ‫פרדס, כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס: ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו, לא‬ ‫כולם היה בהן כוח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין.‬ ‫כא ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה,‬ ‫הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות. ואף על פי שדברים אלו, דבר קטן‬ ‫קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הוויה דאביי ורבא;‬ ‫אף על פי כן, ראויין הן להקדימן: שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד שהן הטובה הגדולה‬ ‫שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שיידעם הכול-‬ ‫גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר.‬‫הלכות יסודי התורה פרק ה‬ ‫א כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל"‬ ‫(ויקרא כב,לב ); ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (שם). כיצד--בשעה‬ ‫שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל‬ ‫ייהרג: שנאמר במצוות, " אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ( ויקרא יח,ה )--ולא שימות בהם.‬ ‫ואם מת ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו.‬ ‫ב במה דברים אמורים, בשאר מצוות--חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל‬ ‫שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור.‬ ‫ג במה דברים אמורים, בזמן שהגוי מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או‬ ‫לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד--‬ ‫אם היה בינו לבין עצמו, ואין שם עשרה מישראל--יעבור ואל ייהרג; ואם אנסו להעבירו בעשרה‬ ‫מישראל--ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצוות בלבד.‬

‫ד [ג] וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, והוא כשיעמוד מלך רשע‬ ‫כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות--ייהרג ואל יעבור,‬ ‫אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים.‬ ‫ה [ד] כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר--הרי זה מתחייב בנפשו. וכל מי שנאמר‬ ‫בו ייהרג ואל יעבור, ונהרג ולא עבר--הרי זה קידש את השם. ואם היה בעשרה מישראל--הרי זה‬ ‫קידש את השם ברבים, כדנייאל חנניה מישאל ועזריה וכרבי עקיבה וחבריו; ואלו הם הרוגי‬ ‫מלכות, שאין מעלה על מעלתם, ועליהם נאמר "כי עליך, הורגנו כל היום; נחשבנו, כצאן טבחה"‬ ‫(תהילים מד,כג), ועליהם נאמר "אספו לי, חסידיי--כורתי בריתי, עלי זבח" (תהילים נ,ה).‬ ‫ו וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג--הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה‬ ‫מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים; וביטל מצות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצות לא‬ ‫תעשה שהיא חילול השם. ואף על פי כן, מפני שעבר באונס, אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין‬ ‫ממיתין אותו בית דין, אפילו הרג באונס: שאין מלקין וממיתין, אלא לעובר ברצונו בעדים‬ ‫והתראה, שנאמר בנותן מזרעו למולך, "ונתתי אני את פניי באיש ההוא" (ראה ויקרא כ,ג; ויקרא‬ ‫כ,ה); ומפי השמועה למדו, "ההוא" לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.‬ ‫ז ומה אם עבודה זרה, שהיא חמורה מן הכול, העובד אותה באונס אינו חייב כרת, ואין צריך‬ ‫לומר מיתת בית דין-- קל וחומר לשאר מצוות האמורות בתורה. ובעריות, הוא אומר "ולנערה לא‬ ‫תעשה דבר" (דברים כב,כו).‬ ‫ח [ה] נשים שאמרו להם גויים, תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה, ואם לאו, נטמא את כולכם--‬ ‫יטמאו את כולן, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן אם אמרו להם גויים, תנו לנו אחד מכם‬ ‫ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם--ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם‬ ‫ייחדוהו להם ואמרו, תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם-- אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי,‬ ‫ייתנו אותו להם, ואין מורין להם כן, לכתחילה; ואם אינו חייב--ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם‬ ‫נפש אחת מישראל.‬ ‫ט [ו] כעניין שאמרו באונסין, כך אמרו בחולאים. כיצד-- מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים‬ ‫שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה, עושין לו. ומתרפאין בכל איסורין שבתורה, במקום‬ ‫סכנה: חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים--שאפילו במקום סכנה, אין מתרפאין בהם;‬ ‫ואם עבר ונתרפא--עונשין אותו בית דין, עונש הראוי לו.‬ ‫י [ז] ומניין שאפילו במקום סכנת נפשות, אין עוברין על אחת משלוש עבירות אלו: שנאמר‬ ‫"ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" ( דברים ו,ה ), אפילו הוא נוטל את‬ ‫נפשך. והריגת נפש מישראל לרפות נפש אחרת, או להציל אדם מיד אנס--דבר שהדעת נוטה לו‬ ‫הוא, שאין מאבדין נפש מפני נפש; ועריות הוקשו לנפשות, שנאמר "כי כאשר יקום איש על ריעהו,‬ ‫ורצחו נפש--כן, הדבר הזה" (דברים כב,כו).‬ ‫יא [ח] במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה--בזמן שהן דרך‬ ‫הנאתן, כמו שמאכילין את החולה שקצים ורמשים, או חמץ בפסח, או שמאכילין אותו ביום‬ ‫הכיפורים. אבל שלא דרך הנאתן, כגון שעושין לו רטייה או מלוגמה מחמץ או מעורלה, או‬ ‫שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם איסורי מאכל, שהרי אין בהן הניה לחיך--הרי זה‬ ‫מותר, ואפילו שלא במקום סכנה: חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב--שהן אסורין, אפילו שלא דרך‬ ‫הנאתן; לפיכך אין מתרפאין בהן, אפילו שלא דרך הנאה, אלא במקום סכנה.‬ ‫יב [ט] מי שנתן עיניו באישה וחלה ונטה למות, ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתיבעל לו--‬ ‫אפילו הייתה פנויה, ואפילו לדבר עימו מאחורי הגדר--אין מורין לו בכך, וימות ולא יורו לו לדבר‬ ‫עימו מאחורי הגדר: שלא יהו בנות ישראל הפקר, ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות.‬

‫יג [י] כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, בשאט בנפש להכעיס--‬ ‫הרי זה מחלל את השם; ולפיכך נאמר בשבועת שקר, "וחיללת את שם אלוהיך, אני ה'" ( ויקרא‬ ‫יט,יב). ואם עבר בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים. וכן כל הפורש מעבירה או עשה‬ ‫מצוה, לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה, ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא,‬ ‫כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו--הרי זה מקדש את השם.‬ ‫יד [יא] ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם‬ ‫בחסידות, דברים שהברייות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות--הרי זה מחלל את‬ ‫השם: כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו,‬ ‫והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו‬ ‫בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו.‬ ‫הכול לפי גודלו של חכם--צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין.‬ ‫טו וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הברייות, ודעתו מעורבת עימהם,‬ ‫ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן‬ ‫באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף‬ ‫בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא‬ ‫ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש‬ ‫את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" ישעיהו מט,ג).‬ ‫(‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ו‬ ‫א כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהן הקדוש ברוך הוא, לוקה מן‬ ‫התורה--שהרי הוא אומר בעבודה זרה, "ואיבדתם את שמם . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם"‬ ‫(דברים יב,ג-ד).‬ ‫ב ושבעה שמות הן-- השם הנכתב יוד הא ואו הא והוא השם המפורש, או הנכתב אלף דאל נון יוד,‬ ‫ואל, ואלוה, ואלוהים, ואהיה, ושדיי, וצבאות. כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו,‬ ‫לוקה.‬ ‫ג כל הנטפל לשם מלפניו, מותר למוחקו: כגון למד מלה', ובית מבאלוהים, וכיוצא בהן--אינן‬ ‫בקדושת השם. וכל הנטפל לשם מאחוריו, כגון כף של אלוהיך, וכף מים של אלוהיכם, וכיוצא‬ ‫בהן--אינן נמחקים; והרי הן כשאר אותייות של שם, מפני שהשם מקדשן. ואף על פי שנתקדשו‬ ‫ואסור למוחקן, המוחק אלו האותייות הנטפלות אינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות.‬ ‫ד כתב אלף למד מאלוהים, יוד הא מה'--אינו נמחק; ואין צריך לומר יה, שהוא שם בפני עצמו,‬ ‫מפני שזה השם, מקצת שם המפורש הוא. אבל הכותב שין דלת משדיי, צאד בית מצבאות--הרי‬ ‫זה נמחק.‬ ‫ה שאר הכינויין שמשבחין בהן הקדוש ברוך הוא, כגון חנון ורחום הגדול הגיבור והנורא הנאמן‬ ‫קנא וחזק וכיוצא בהן--הרי הן כשאר דברי הקודש, ומותר למוחקן.‬ ‫ו כלי שהיה שם כתוב עליו--קוצץ את מקום השם, וגונזו. אפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או‬ ‫בכלי זכוכית, והתיך הכלי--הרי זה לוקה: אלא חותך את מקומו, וגונזו. וכן אם היה שם כתוב‬ ‫על בשרו, הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה--‬ ‫כורך עליו גמי, וטובל; ואם לא מצא גמי, מסבב אחריו. ולא יהדק, כדי שלא יחוץ--שלא אמרו‬ ‫לכרוך עליו, אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום.‬ ‫ז הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח, או מן ההיכל, או משאר העזרה--לוקה:‬ ‫שנאמר בעבודה זרה, "כי את מזבחותם תיתוצון" ( שמות לד,יג ; וראה דברים יב,ג ); וכתוב "לא‬

‫תעשון כן, לה' אלוהיכם" ( דברים יב,ד ). וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה--לוקה, שנאמר‬ ‫"ואשריהם תשרפון באש . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" דברים יב,ג-ד).‬ ‫(‬ ‫ח כתבי הקודש כולן, ופירושיהן וביאוריהן--אסור לשרוף אותן או לאבדן ביד; והמאבד ביד,‬ ‫לוקה מכת מרדות. במה דברים אמורים, בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה. אבל מין‬ ‫ישראל שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא‬ ‫כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים; והואיל ודעתו כן, לא נתקדש השם, ומצוה‬ ‫לשורפו, כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם. אבל גוי שכתב את השם, גונזין אותו; וכן‬ ‫כתבי הקודש שבלו או שכתבן גוי, ייגנזו.‬ ‫ט כל השמות האמורות באברהם, קודש; אף זה שנאמר "אדוניי, אם נא מצאתי חן בעיניך"‬ ‫(בראשית יח,ג ), הרי הוא קודש. כל השמות האמורות בלוט--חול, חוץ מזה: "אל נא, אדוניי.‬ ‫הנה נא מצא עבדך חן" ( בראשית יט,יח-יט ). כל השמות האמורות בגבעת בנימין, קודש. כל‬ ‫השמות האמורות במיכה, חול. כל השמות האמורות בנבות, קודש.‬ ‫י כל שלמה האמור בשיר השירים--קודש, והרי הוא כשאר הכינויין; חוץ מזה: "האלף לך‬ ‫שלמה" ( שיר השירים ח,יב ). כל מלכיא האמור בדנייאל--חול, חוץ מזה: "אנת מלכא, מלך‬ ‫מלכיא" (דנייאל ב,לז), והרי הוא כשאר הכינויין.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ז‬ ‫א מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה,‬ ‫גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד,‬ ‫בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.‬ ‫ב אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות‬ ‫הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל‬ ‫העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד‬ ‫מדברים בטילים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת‬ ‫הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה‬ ‫מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו--מיד רוח הקודש שורה עליו.‬ ‫ג ובעת שתנוח עליו הרוח-- תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר,‬ ‫ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר‬ ‫בשאול, "והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר" (שמואל א י,ו).‬ ‫ד [ב] הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול‬ ‫מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן‬ ‫תרדמה: כמו שנאמר "במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו" (במדבר יב,ו).‬ ‫ה וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה‬ ‫פנויה להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו"‬ ‫(בראשית טו,יב ); וכמו שנאמר בדנייאל, "והודי, נהפך עליי למשחית, ולא עצרתי, כוח" ( דנייאל‬ ‫י,ח).‬ ‫ו [ג] הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה--דרך משל מודיעין לו, ומיד ייחקק בליבו פתרון‬ ‫המשל במראה הנבואה, ויידע מה הוא: כמו הסולם שראה יעקוב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים‬ ‫בו, והוא היה משל למלכייות, ושיעבודן; וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר הנפוח ומקל שקד‬ ‫שראה ירמיה, והמגילה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה.‬

‫ז וכן שאר הנביאים, יש מהן אומרין המשל ופתרונו כמו אלו; ויש מהן אומרין הפתרון בלבד.‬ ‫ופעמים אומרין המשל בלבד בלא פתרון, כמקצת דברי יחזקאל וזכריה. וכולם, במשל ודרך חידה‬ ‫הם מתנבאים.‬ ‫ח [ד] כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב‬ ‫ומתבודדין: שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. לפיכך‬ ‫בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר "והמה‬ ‫מתנבאים" ( שמואל א י,ה )--כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני‬ ‫מתגדל.‬ ‫ט [ה] אלו שהם מבקשים להתנבא, הם הנקראים בני הנביאים. ואף על פי שמכוונין דעתן, אפשר‬ ‫שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה.‬ ‫י [ו] כל הדברים שאמרנו, הן דרך הנבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים--חוץ ממשה,‬ ‫רבנו ורבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים--שכל הנביאים,‬ ‫בחלום או במראה; ומשה רבנו--הוא ער ועומד, שנאמר "ובבוא משה אל אוהל מועד, לדבר איתו,‬ ‫וישמע את הקול" (במדבר ז,פט).‬ ‫יא כל הנביאים, על ידי מלאך; לפיכך רואין מה שהן רואין במשל וחידה. ומשה רבנו, לא על ידי‬ ‫מלאך, שנאמר "פה אל פה אדבר בו" ( במדבר יב,ח ), ונאמר "ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים"‬ ‫(שמות לג,יא), ונאמר "ותמונת ה', יביט" (במדבר יב,ח): כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר‬ ‫על בורייו בלא חידה בלא משל; הוא שהתורה מעידה עליו, "ומראה ולא בחידות" (שם), שאינו‬ ‫מתנבא בחידה אלא במראה, שרואה הדבר על בורייו.‬ ‫יב כל הנביאים, יראין ונבהלין ומתמוגגים. ומשה רבנו, אינו כן; הוא שהכתוב אומר "כאשר‬ ‫ידבר איש אל ריעהו" ( שמות לג,יא): כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו‬ ‫של משה רבנו להבין דברי הנבואה; והוא עומד על עומדו שלם.‬ ‫יג כל הנביאים, אין מתנבאים בכל עת שירצו. ומשה רבנו, אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ, רוח‬ ‫הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו; ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן‬ ‫ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר "עמדו ואשמעה, מה יצווה ה' לכם"‬ ‫(במדבר ט,ח).‬ ‫יד ובזה הבטיחו האל, שנאמר "לך, אמור להם: שובו לכם, לאוהליכם. ואתה, פה עמוד עימדי"‬ ‫(דברים ה,כו-כז ). הא למדת שכל הנביאים, כשהנבואה מסתלקת, חוזרין לאוהלם, שהוא צורכי‬ ‫הגוף כולן כשאר העם; לפיכך אינן פורשין מנשותיהן. ומשה רבנו, לא חזר לאוהלו הראשון;‬ ‫לפיכך פירש מן האישה לעולם ומכל הדומה לה, ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד‬ ‫מעליו לעולם וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים.‬ ‫טו [ז] הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה‬ ‫שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ, או לאנשי עיר או‬ ‫ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם; וכשמשלחין‬ ‫אותו, נותנין לו אות ומופת כדי שיידעו העם שהאל שילחו באמת.‬ ‫טז ולא כל העושה אות ומופת, מאמינין אותו שהוא נביא: אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחילתו‬ ‫שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה‬ ‫ובקדושתה ופרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שילחו--מצוה לשמוע ממנו,‬ ‫שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).‬ ‫יז ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו; ואף על פי כן, מצוה לשמוע‬ ‫לו, הואיל ואדם גדול הוא וחכם וראוי לנבואה, מעמידין אותו על חזקתו--שבכך נצטווינו: כמו‬

‫שנצטווינו לחתוך הדין על פי שניים עדים כשרים, ואף על פי שאפשר שהעידו בשקר, הואיל‬ ‫וכשרים הם אצלנו, מעמידין אותן על כשרותן. ובדברים האלו וכיוצא בהן, נאמר "הנסתרות--‬ ‫לה', אלוהינו; והנגלות לנו ולבנינו" ( דברים כט,כח ), ונאמר "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה‬ ‫ללבב" (שמואל א טז,ז).‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ח‬ ‫א משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות--יש בליבו‬ ‫דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן--‬ ‫לא להביא ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו. צרכנו‬ ‫למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ.‬ ‫וכן, שאר כל האותות.‬ ‫ב ובמה האמינו בו, במעמד הר סיניי: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש‬ ‫והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך‬ ‫אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" ( דברים ה,ד ), ונאמר "לא את‬ ‫אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג).‬ ‫ג ומניין שבמעמד הר סיניי לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי--שנאמר "הנה‬ ‫אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם" ( שמות יט,ט):‬ ‫מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה‬ ‫הרהור ומחשבה.‬ ‫ד [ב] נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להם אות:‬ ‫שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד-- שכל אחד מהם עד לחברו שהוא אומר‬ ‫אמת, ואין אחד מהם צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו--כל ישראל עדים לו אחר מעמד‬ ‫הר סיניי, ואינו צריך לעשות להם אות.‬ ‫ה וזה הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו, בעת שנתן לו האותות לעשותן במצריים,‬ ‫ואמר לו "ושמעו, לקולך" ( שמות ג,יח): ידע משה רבנו שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי‬ ‫ומהרהר ומחשב, והיה נשמט מלילך, ואמר "והן לא יאמינו לי" ( שמות ד,א)--עד שהודיעו הקדוש‬ ‫ברוך הוא, שאלו האותות אינן אלא עד שייצאו ממצריים; ואחר שייצאו ויעמדו על ההר הזה,‬ ‫יסתלק ההרהור שמהרהרין אחריך, שאני נותן לך כאן אות שיידעו שאני שלחתיך באמת‬ ‫מבתחילה, ולא יישאר בליבן הרהור. והוא שהכתוב אומר "וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך:‬ ‫בהוציאך את העם, ממצריים, תעבדון את האלוהים, על ההר הזה" שמות ג,יב).‬ ‫(‬ ‫ו נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי‬ ‫שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר; אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר‬ ‫אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, ואף על‬ ‫פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר; כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או‬ ‫בכישוף ולאט.‬ ‫ז [ג] לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו--‬ ‫אין שומעין לו; ואנו יודעין בייחוד שאותן האותות בלאט וכישוף הן, לפי שנבואת משה רבנו אינה‬ ‫על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו‬ ‫ששמע הוא.‬ ‫ח הא למה הדבר דומה: לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו, שאינו כמו שראה--שאינו‬ ‫שומע להן, אלא יודע בוודאי שהן עדי שקר.‬

‫ט לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת, "לא תשמע, אל דברי הנביא ההוא" דברים יג,ד):‬ ‫(‬ ‫שהרי זה בא אליך באות ומופת, להכחיש מה שראית בעיניך; והואיל ואין אנו מאמינין במופת,‬ ‫אלא מפני המצוה שציוונו משה, היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה, שראינו‬ ‫וששמענו.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק ט‬ ‫א דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים: אין לה לא שינוי, ולא‬ ‫גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: לא‬ ‫תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו, עד עולם--לעשות, את כל‬ ‫דברי התורה הזאת" ( דברים כט,כח ). הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם;‬ ‫וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" ( ויקרא ג,יז; ועוד שבעה מקומות), ונאמר "לא בשמיים,‬ ‫היא" (דברים ל,יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה.‬ ‫ב לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו‬ ‫להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר‬ ‫שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו--הרי זה‬ ‫נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא‬ ‫ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת "לנו ולבנינו, עד עולם" ( דברים כט,כח ),‬ ‫ו"לא איש אל ויכזב" (במדבר כג,יט).‬ ‫ג [ב] אם כן, למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" ( דברים יח,יח)--לא לעשות דת‬ ‫הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהם‬ ‫"זכרו, תורת משה עבדי" (מלאכי ג,כב).‬ ‫ד וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל‬ ‫תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה--מצוה לשמוע לו; והעובר על דבריו--חייב מיתה בידי שמיים,‬ ‫שנאמר "והיה, האיש אשר לא ישמע אל דבריי, אשר ידבר, בשמי--אנוכי, אדרוש מעימו" ( דברים‬ ‫יח,יט). [ג] וכן נביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו--חייב מיתה בידי שמיים; ובשלושתן‬ ‫נאמר "אנוכי, אדרוש מעימו".‬ ‫ה וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או‬ ‫על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה--מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים‬ ‫הראשונים, מפי השמועה: בכול, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה, כאלייהו בהר הכרמל,‬ ‫שמע לו--חוץ מעבודה זרה. והוא, שיהיה הדבר לפי שעה--כגון אלייהו בהר הכרמל, שהקריב‬ ‫עולה בחוץ, וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת. ומפני שהוא נביא, מצוה לשמוע לו; וגם‬ ‫בזה נאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).‬ ‫ו ואילו שאלו את אלייהו ואמרו לו, נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך, בכל מקום,‬ ‫אשר תראה" ( דברים יב,יג )--היה אומר לא, אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שציווה‬ ‫משה; אבל אני היום אקריב בחוץ בדבר ה', כדי להכחיש נביאי הבעל.‬ ‫ז ועל הדרך הזאת, אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להם; ואם אמרו שהדבר‬ ‫נעקר לעולם--מיתתן בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו, עד עולם" ( דברים כט,כח ). [ד] וכן אם‬ ‫עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא‬ ‫והלכה כדברי פלוני--הרי זה נביא שקר, וייחנק אף על פי שעשה אות: שהרי בא להכחיש תורה‬ ‫שאמרה "לא בשמיים, היא" (דברים ל,יב). אבל לפי שעה, שומעין לו בכול.‬ ‫ח [ה] במה דברים אמורים, בשאר מצוות; אבל בעבודה זרה--אין שומעין לו, ואפילו לפי שעה.‬ ‫ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים, ואמר שה' ציווהו שתעבוד עבודה זרה היום בלבד, או בשעה‬ ‫זו בלבד--הרי זה דיבר סרה על ה'; ועל זה ציווה הכתוב ואמר "ובא האות והמופת . . . לא תשמע‬

‫. . . כי דיבר סרה על ה' אלוהיכם" ( דברים יג,ג-ו ): שהרי זה בא להכחיש נבואתו של משה.‬ ‫ולפיכך נדע בוודאי שהוא נביא שקר, וכל שעשה בלאט וכישוף עשה; וייחנק.‬ ‫הלכות יסודי התורה פרק י‬ ‫א כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו או‬ ‫כאותות אלייהו ואלישע, שיש בהן שינוי מנהגו של עולם; אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין‬ ‫דברים‬ ‫להיות בעולם, וייאמנו דבריו, שנאמר "וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את הדבר . . ." (‬ ‫יח,כא).‬ ‫ב לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות ה', ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את‬ ‫ה' במצוות התורה-- אין אומרין לו קרע לנו את הים או החיה מת וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין‬ ‫בך. אלא אומרין לו, אם נביא אתה, אמור לנו דברים העתידין להיות; והוא אומר, ואנו מחכים‬ ‫לו לראות היבואו דבריו: אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר אחד קטן--בידוע שהוא נביא שקר.‬ ‫ג ואם באו דבריו כולם, יהיה בעינינו נאמן. [ב] ובודקין אותו פעמים הרבה. אם נמצאו דבריו‬ ‫כולם נאמנין, הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל, "ויידע, כל ישראל, מדן, ועד באר שבע: כי‬ ‫נאמן שמואל, לנביא לה'" (שמואל א ג,כ).‬ ‫ד [ג] והלוא המעוננים והקוסמים אומרין מה עתיד להיות, ומה הפרש בין הנביא ובינם--אלא‬ ‫שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן, מקצת דבריהן מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין: כעניין‬ ‫שנאמר "יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמיים, החוזים בכוכבים, מודיעים לחודשים, מאשר יבואו‬ ‫עלייך" ( ישעיהו מז,יג)--"מאשר", ולא כל אשר. ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו‬ ‫בכול, כעניין שנאמר "מפר אותות בדים, וקוסמים יהולל" (ישעיהו מד,כה).‬ ‫ה אבל הנביא--כל דבריו קיימין, שנאמר "כי לא ייפול מדבר ה' ארצה" ( מלכים ב י,י ). וכן הוא‬ ‫אומר "הנביא אשר איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת: מה לתבן את‬ ‫הבר, נאום ה'" ( ירמיהו כג,כח )--כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר,‬ ‫ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל.‬ ‫ו ובדבר הזה הבטיח הכתוב ואמר, שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות‬ ‫ומכזבין--הנביא יודיע לכם דברי האמת, ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו: שנאמר "לא‬ ‫יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש . . . כי הגויים האלה . . . נביא מקרבך מאחיך . . ." (דברים יח,י-‬ ‫טו).‬ ‫ז הא למדת שאין הנביא עומד לנו, אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם, משובע ורעב‬ ‫מלחמה ושלום וכיוצא בהן; ואפילו צורכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבידה והלך לנביא‬ ‫להודיעו מקומה. וכיוצא באלו הדברים, הוא שיאמר הנביא--לא שיעשה דת אחרת, או יוסיף‬ ‫מצוה או יגרע.‬ ‫ח [ד] דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית שנת רעב או מלחמה‬ ‫וכיוצא בדברים אלו--אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו; ואין אומרין הנה דבר‬ ‫דיברת ולא בא: שהקדוש ברוך הוא "ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" ( יואל ב,יג ; יונה‬ ‫ד,ב); ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינווה, או שתלה להם כחזקייה.‬ ‫ט אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר--בידוע שהוא נביא‬ ‫שקר: שכל דבר טובה שיגזור האל, אפילו על תנאי--אינו חוזר. הא למדת, שבדברי הטובה בלבד‬ ‫ייבחן הנביא.‬ ‫י הוא שירמיהו אומר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה.‬ ‫אמר לו חנניה, אם לא יעמדו דבריי, אין בזה ראיה שאני נביא שקר; אבל אם לא יעמדו דבריך,‬ ‫ייוודע שאתה נביא שקר: שנאמר "אך שמע נא את הדבר הזה" ראה ירמיהו כח,ז).‬ ‫(‬

‫יא [ה] נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא--הרי זה בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה:‬ ‫שהרי משה רבנו העיד ליהושוע, והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות. וכן לדורות.‬ ‫יב נביא שנודעה נבואתו והואמנו דבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא, והיה הולך בדרכי‬ ‫הנבואה-- אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו, שמא אינה אמת. ואסור לנסותו יותר מדיי, ולא‬ ‫נהיה הולכים ומנסים לעולם: שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם, כאשר ניסיתם, במסה"‬ ‫(דברים ו,טז), שאמרו "היש ה' בקרבנו" (שמות יז,ז). אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו ויידעו‬ ‫כי ה' בקרבם; ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כעניין שנאמר "וידעו, כי נביא היה בתוכם"‬ ‫(יחזקאל ב,ה; יחזקאל לג,לג).‬