Professional Documents
Culture Documents
נתחיל עם שלוש תרבויות שהתפתחו במקביל ,זו ליד זו ,באותן שנים 3500 -1100 -לפני הספירה לערך -שלושת
התרבותיות התפתחו באותן השנים ולכן ניתן לדבר עליהן כתרבויות מקבילות.
מצרים שמחולקת לשני חלקים ברורים(התחתונה היא דווקא הצפונית וכך ההפך) .מצרים שהרבה מהתרבות שלה נקבע
ע"י נהר הוילוס ,הדלתא הפוריה.
מהם האיפיונים של התרבות המצרית??
אולי האקסיומה שאין עליה עוררין שהצייר והפסל הקדום צייר את מה שהוא ידע ולא מה שהוא ראה .אנחנו
רואים ציור של גן ובתוכה בריכת דגים -אנחנו יודעים למעשה שאין גן שנראה כך במציאות ,אנחנו רואים מבט על
שפורס את כל התמונה שהאומן רוצה לתת .למה הוא נותן לצורה שלו את הדימוי המסויים הזה?
אחת התשובות -הוא מחפש את השלמות ,מחפש להראות את התמונה השלמה ולא להחסיר אף פרט .זה כמו בציור
שהאדם עומד בפרופיל אבל העין האנושית מצויירת בשלמותה .כלומר חשוב כאן הדיוק והשלמות .יחד עם זאת ,רואים
שקיים ידע רב בכל מה שקשור לצמחים ,יש כאן ניסיון לתת תנועה – הדגים לא כולם באותו כיוון .למה היה צורך
בשלמות הזאת? כאן אנחנו חוזרים לתפיסה של הפילוסופיה המצרית ומכאן אנחנו רואים סממן -ישנה הצגה פילוסופית
מאחורי התמונה .התאוריה והאמונות בדבר חיי הנצח השפיעה רבות על האומנות .הממצאים הרבים בידינו היא
מאומנות הקבר המצרית .כשהאדם מת הוא למעשה יוצא למסע למקום אחר אבל ברבות הימים הוא יקום לתחייה ,ואז
הוא רוצה להיות בדיוק באותו עולם שהוא עזב אותו .אנחנו נראה הרבה מאוד חפצים ודימויים של עולם מלא וגדוש
פעילות .מכאן ,שהחיים במציאות הם חיים ארעיים והמבט היא לעבר חיי הנצח .מכאן חשוב שהתמונה תהיה מדוייקת
מהידע ולא ממה שהעיניים רואות ,יש גם ריטואלים וטיקסיות רבה על העולם שמעבר ,וכאן נכנסים לתמונה גם
האלים -האל של המוות ,קאן ,אל השמש ,אלת הלילה .כלומר ,יש פילוסופיה מופשטת שעומדת מאחורי הדימוי
החזותי.
הפלטה של המלך נארמר -שזאת בעצם מצבה -היא נחשבת אצל חוקרי האומנות כייצוג האומנותי השלם הקדום ביותר.
מפני שהיא כאן מאגדת כבר סמלים שיעברו הלאה לתקופות הבאות .הדמות של המלך זאת תמיד דמות המנצח .למטה
יהיו תמיד דימויי שוליים .ככל שהדימוי נמוך יותר הוא גם פחות חשוב מבחינת התוכן .המלך כאן מצליח בחסות אחד
האלים שהסימבול נמצא בצד ימין .רואים הבדל בגודל הדמויות -דמות פחות חשובה תהיה קטנה יותר.
נראה שהנשים של המלכים תמיד תהיינה קטנות יותר וכך גם המשרתים.
בצד השני של הפלטה שוב נראה סמלים שונים -חיות ההיברידיות היא חיית כלאיים ואנחנו רואים את הגוף שהולך על
4שמסתיים בראש של נחש .למטה רואים שוב תנועה כשהשור עם הקרנייים נוגח את אחד השבויים .האומנות היא גם
אומנות של תעמולה ,של ניצחון.
הנסיך עם מקל מנהיגות -אנחנו רואים את הנסיך עם האטריביוטים שלו ,החלק העליון שלו הוא חזותי ובפרופיל והעין
מופיעה גם כן בפרופיל מפני שהעין נחשבה בכל התקופות כמביעה את הנפש.
מבחינת תולדות האומנות יש כאן נקודת ציון חשובה ,כי אם ישנה חוקיות למקום נתון בזמן נתון ,לחוקיות הזאת
באומנות אנחנו בעצם קוראים בשם סיגנון .מאוד קשה להגדיר סיגנון במילים.
בוטיצ'לי לא התקבל על בני דורו ,מבחינה זאת הסיגנון הוא בדר"כ מוצמד לתקופה מסויימת ולחוקיות ,הקנון הצורני
שמחייב את האומנות והאומנים באותה תקופה.
שוב חידוש של האומנות המצרית -לא רק המבנה של הקבר של הפירמידות ,אלא עצם העובדה שמבנה ארכיטקטוני
יכול להיות בעל משמעות סימבולית .הקשר בין מבניות לבין סימבוליקה .הפירמידות לא עמדו כבודדות בפני עצמן,
לרוב זה היה קומפלקס של קברים -של מלכים והיו קברים יותר קטנים מסביבם .המלך נקבר עם הרבה מתכולת ביתו
כמעין צידה לדרך כדי שיוכל לקום ברבות הימים .ציורי הקבר שבאים להראות את עולמו בעל השפע ,למעשה
האומנות באה להחליף כאן מנהג ברברי והוא שהרבה פעמים היו קוברים את המלכים עם בני ביתם חיים.
"מות סרדנפל" יוז'ין דה לקרואה -רואים את המלך שרוע במיטה שלו והוא מצווה שיהרגו את כל הפילגשים שלו ואת
כל הסוסים שלו .וכולם הולכים לקבר יחד איתו .והאומנות במצרים באה להחליף את המנהג הזה ,הדימוי החזותי מייצג
את ההיסטוריה.
פירמידת המדרגות של ג'וסר.
ספינקס -במצרים היתה אבן קשה שנקראה פרופיר והפסינקס הוא בכל גוף כלאיים -הגוף הוא גוף של אריה והראש
הוא ראש מתחלף ,כאן אנחנו רואים ייצור שחיברו שני חלקים של בעלי חיים כדי ליצור סמל חדש .יש בממצאי הקבר
הרבה פעמים ציור של נחש ותקועות לו סיכות בזנב כלומר כשהוא יקום לתחייה הוא כבר לא יוכל להקיש ,הוא לא
יזיק .יש בזה המון מחשבה .ולזה תמיד צריך להוסיף את ההירוגליפים שפוענח רק במאה ה 19 -והוא למעשה גם
מסביר את מה שרואים.
המלך חפרע והאל הורוס -האל הורוס שהוא אל השמש והוא בא להגן על הדמות .דמות המנהיג היא מעוררת ,מציגה
אוטוריטה ,סמכות ,היא יושבת על כס גבוה והפנים לא מביעים שום רגש והאל משמש בתפקיד כפול גם עובדים אותו
והוא גם בא להגן על המלך כשהוא בחייו .האומנות במצרית מציגה שכבות חברתיות שונות ומקצועות שונים ויחד עם
זה שומרת על הקודים .הסופר ,למשל ,יהיה תמיד ישוב והפוזה הזאת שהיא למעשה מרחיבה בין הברכיים והחצאית
שהוא לובש הופכת לבד מתוח של משטח כתיבה .אנחנו לומדים לקרוא את האומנות הזאת.
ציורי הקברים -חלק מהם בשיחזורים ,אנחנו רואים קיר שלם מצוייר ,ישנו גם הכתב שהוא בא להסביר את מה
שרואים כשהדמות המרכזית שהיא הדמות של הנפטר ,מציגים אותו מצד אחד כצייד ובצד השני כדייג .ישנו הבדל בין
ההצגה האחת כשהוא תופס את כל השטח כמעט ובתחתית התמונה יש דימויי שוליים ושם תהיה תמיד תנועה יותר
גדולה ואנימציה יותר גדולה מאשר בתמונה המרכזית .אנחנו רואים כל מיני אפיזודות שאין להם מקום בהצגה
המרכזית .אנחנו רואים הבחנה לפרטים.
תבליט של כתב החרטומים ,ההרוגליפים שבבסיסו הוא כתב של ציורים.
ציור בקבר מלכותי – אלת השמיים נות.זאת אלת הלילה המצרית היא בולעת את השמש עם השקיעה ומקיאה אותה עם
הזריחה .כאן יש עוד סממן – הסממן של המחזוריות -יום ולילה ,גאות ושפל .בשונה מזמנים מודרניים המחזוריות
מיוחסת כולה לאלים.
אנחנו רואים הרבה מאוד דימויים מחיי המלך ,האציל ,הנסיך כשהוא היה בחייו והביאו לו הרבה מאוד מנחות זהב .כל
הגברים שמופיעים כאן העור שלהם כהה יותר .הנשים תופענה בצבע בהיר וזה שוב אחד החוקים שחייבו את האומן.
יש כאן למעשה הצגה סידרתית ,הוא לא מסתפק שורה אחת .אפריז= רצועה שהולכת לרוחב .ואנחנו רואים שלושה
אפריזים שחוזרים על אותו הרעיון והן בנויות אחת על השנייה כדי להראות את השפע.
את השפע הזה רואים גם על כל בני ביתו ,מגדישים את הסאה -הדמויות הנמוכות אלו לא ילדים ,אלה המשרתים .למטה
הם שוקלים את התבואה .יש כאן נרטיב מתמשך שמראה את כל הפעולות שקשורות .מבחינה זאת האיפיון כאן הוא
איפיון של חיות מלשון חיים ,יש לנו כאן עולם שלם שקם לתחייה מול העיניים שלנו מהאומנות ,רואים הרבה ג'סטות
של הגוף האנושי כשכל תנוחה יש לה את הסיבה שלה.
רואים שהאומן מנסה להראות את בעל החיים בתנועה .כלומר -התפקיד של האומן מצד אחד זה תעוד ומצד שני הנצחה.
אומנות הקבר מאכלסת גם דמויות שוליים -המקוננות אנחנו רואים אותה כאן פעם ראשונה ,המקוננים על המת .הסיגנון
של הדמות מגדיר את המעמד החברתי שלה .כל הדמויות הנשיות אף פעם לא היו בשיער פזור ,דמות שהיא דמות
מהאצולה השיער שלה יהיה או אסוף בתיסרוקת גבוהה מסוגננת או בכובע ,כיסוי ראש .בימי הביניים המרטירים
(=קדוש שמת על מזבח האמונה שלו ,הרגו אותם בגלל אמונתם) ,המרטירים הראשונים הם ילדי בית לחם והם נכנסים
לברית החדשה כשנולד המשיח הנוצרי ,הורדוס מצווה להרוג אותו אבל הוא לא יודע איך המשיח הזה נראה ,הוא יודע
שהוא נולד בבית לחם והוא מצווה להרוג את כל ילדי בית לחם ,וזה השלב שישו וכל משפחתו יורדים למצרים .הסצינה
הזאת מונצחת וידועה כרצח החפים מפשע .האימהות של אותם ילדי בית לחם תמיד תופענה בשיער פזור מפני שהן גם
צועקות ,הצעקה הייאוש לפי המחשבה הנוצרית עומדות במידות הרעות .עד הרנסנס השיער הפזור מראה על מעמד
נמוך .ניתן לראות כאן גם ג'סטות של אקסטזה שעומדות בניגוד חריף לקיפאון של הדמויות בעלי המעמד הגבוה ,רואים
גם בידיים שהדמויות יוצאות מהאיפוק שלהן .כלומר ,האומנות המצרית נותנת להן ביטוי בשפה אחרת.
האומנות בשוליים הרבה יותר מופעלת ,בעלי החיים קופצים ומשתוללים .רואים את החיילים של המלך שנועצים את
כלי הנשק בתוך בעלי חיים או דמויות אוייבים.
הקנון הזה היה ידוע במשך מאות בשנים באומנות המצרית והאומנים המצריים כיבדו את הקנון ,היחיד שחרג סביב
1300לפני הספירה לערך היה המלך אמנופיס ה 4 -שאח"כ אימץ לעצמו את השם אחנאתון .הוא היה המאמין
המונוטאיסטי הראשון ויצא נגד האמונה באלילים רבים ואימץ לו את תון= מלך השמש ועבד רק אותו .הוא היה לא
פופולארי ולכן הוא התרחק ממרכז מצרים למדבר למקום שנקרא אלאמרנה .החריגה הזאת החזיקה בימיו ובימי חייו
של בנו -תות אנאח אמון ואחרי זה חוזרת מצרים לאסכולה הישנה= אמונה באלים רבים ואותו הסיגנון שראינו עד
עכשיו .רואים דיוקן שלו -אין כאן שום ניסיון לעשות אידליזציה של הדמות ,תווי הפנים שלו גסים עד כדי כיעור ויש
כאן הדגשה שנותנת הרגשה של אוטוריטה ,של סמכות אבל בוודאי אין כאן יפויי של הדמות .יש כאן את העוצמה של
החומר ,של האבן והראש ישירות מגיע מתוך האבן עצמה.
תותטנכאמון -אנחנו רואים דימויים שלא ראינו קודם ,כמו את המשפחה שלו -אנחנו רואים את הקירבה בין האישה
והיא צבועה בצבע שלו .יש כאן חריגה מהקנון הרווח.
נפרטיטי -אשתו של האחנאתון.
תותאנכאמון ישב על כס המלוכה כשהוא היה בן 8ונפטר בגיל .18אנחנו רואים משענת של הכיסא שלו ואנחנו רואים
כאן בחריגה מובהקת מהקנון את הקירבה ואת המגע הפיזי בין האישה לגבר והאישה לא נראית יותר קטנה ממנו ,ישנו
שוב הכתב מסביב .ישנו השמש (אל השמש הוא האל שהם אימצו אותו) הקרניים של השמש נגמרות בכפות ידיים
והסימבוליקה הוא שהאל מעניק את כל הטוב לזוג הזה .וחוץ מזה כל התמונה מראה על שפע.
רואים תבנית אבן של האבא ויש לו צורה מוארכת של הראש שלו ומאחוריו אישתו עם כובע מאוד סימבולי ויש את
הילדים שלו .פעם ראשונה באומנות רואים שושלת והם כולם צועדים לעבר השמש וגם כאן הקרניים של השמש
נגמרות בכפות ידיים.
המטרופיליטן בניו יורק -תותאנאחאמון -הקבר התגלה ב .1922 -ישנו סיפור מעניין מסביבו -זה מתחיל עם לורד אנגלי
שמטעמי בריאות היה צריך לעזוב את אנגליה ולשהות במקום יבש ואז הוא מגיע לאנגליה והשלטונות מאפשרים לו
לעשות חפירה במקום שהם היו בטוחים שאין שם קברים .ואותו לורד לוקח את קרטר שיעשה את העבודה ,כעבור
תקופה די ארוכה שלא נמצא שום דבר הוא מפסיק את החיפושים ואחד מצוות של החיפושים ממשיך לעבוד ומגלה
איזה אבן חלקה וזה חלק ממדרגה .ישנו תיעוד של הממצאים כפי שמצאו אותם .
הנוביס הוא אל המוות ולכן הוא קשור מאוד באומנות הקברים.
המומיות מתקשרות לשימור של הגוף ,למה כל-כך חשוב לשמר את הגוף? הנשמה ממשיכה להתקיים גם אחרי המוות
והיא צריכה בית לעצמה .ואז הגוף הופך להיות הקופסא שמכילה את הנשמה.
מצאו בתחילת המאה ה 19מצאו במצרים התחתונה מצאו מומיות של אנשים מהשורה והחלק העליון זה פשוט אבן או
עץ ועליה דיוקן של הנפטר.
האל בז שהוא אל מאוד עממי ואנחנו רואים את ההבדל בינו לבין האלים הגבוהים כי גם באלים יש היררכיה.