‫שיעור ‪10.11.

08 -2‬‬
‫דמות האדם באומנות‬
‫היצירה החזותית לא מנותקת אף פעם מההקשרים אם זה הקשרים היסטוריים ‪ ,‬אינדיבידואליים וכו'‪ .‬היצירה האומנותית‬
‫מתמודדת עם המציאות ‪ ,‬הראליה וישנה ההתמודדות של תקופה או של אומן עם כל אותם מטענים‪ .‬לכן בעצם יש אותו הבדל‬
‫תהומי בין אפולו של התקופה הקלאסית‪ .‬בין פיקאסו בתקופה הכחולה שלו ובין פיקאסו בתקופה הקוביסטית‪ -‬ואת זה צריך לזכור‪.‬‬
‫היוצר‪ -‬אצל האומן זה די מסובך‪ ,‬הוא זה שמתמודד עם המציאות ומציג לנו את המציאות הזאת‪ .‬לא משנה באיזה תחום אנחנו‬
‫עוסקים‪ ,‬האומנות באשר היא‪ ,‬ויחד עם ההתמודדות הזאת‪ ,‬ישנו הצורך להמשיך וליצור‪ .‬מה שמקרב אותנו לצלע השלישית וזה‬
‫הקהל זה משהו שרק רמזנו עליו וזה השיפוט הערכי‪ .‬אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל מה שנעשה בימי הביניים הוא‬
‫חשוך וירוד אז אין לנו על מה לדבר‪ ,‬האם זה נכון לשפוט תקופה על‪ -‬פי ערכי התקופה הנוכחית‪ ,‬התשובהה היא לא‪ -‬אנחנו‬
‫צריכים להיכנס לראש או לתקופה של היצירה ולהבין מה גורם ליצור כפי שהם יוצרים ‪ ,‬ולכן את אומנות ימי הביניים נשפוט לפי‬
‫ערכי ימי הביניים‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬אם לוקחים נושא כמו הזוג שלפנינו‪ - -‬הצילום של הנשיקה ‪ ,robert diosneau‬הנשיקה של רודן‪ ,‬ברנקוזי‪ .‬פסל‬
‫אתרוסקי‪ -‬זה היה עם שבישר את התגבשותה של רומא‪ .‬הפסלים היותר תבליטיים מתוך אבן מסעד ‪ korbell‬חלק מהמבנה שהוא‬
‫חלק לא פונקציונאלי‪ ,‬היד מאוד לא פונקציונאלית‪ ,‬היא מאוד ארוכה‪ .‬בימי הביניים אין בכלל מקום לאהבה או לגילויי אהבה בין‬
‫שתי דמויות אנושיות‪ ,‬זה אחד הייצוגים של החוטאים בימי הביניים‪ ,‬מתוארך למאה ה‪.12 -‬‬
‫אצל ברנקוזי העין נפגשת ונוצרות ‪ 3‬עיניים לשתי דמויות‪.‬‬
‫הקהל אם הוא יודע משהו על היצירה ‪ ,‬וליאונרדו אמר שגם האומן צריך קודם לדעת ורק אחרי זה ליצור‪ .‬שם מתפתחת לתשוקה‬
‫לידע‪ ,‬לאונרדו היה ידוע כמנתח גופות כדי להבין יותר טוב איך גוף האדם פועל‪ .‬נשאלת השאלה איפה אנחנו כצופים רואים את‬
‫יצירת האומנות? במוזיאונים‪ ,‬רואים אתרים במקומות‪ .‬יש נופך נוסף ליצירת האומנות שאנחנו רואים אותה באתר שלה‪.‬‬
‫הקלוייסטר בניו יורק קנה מונומנטים של ימי הביניים‪ .‬בפריז המוזיאון של הטרוקדרו‪ -‬הוא מאגד גם קולנוע וגם אומנות חזותית‬
‫אחרת‪ ,‬ושם יש אולם של חיקויים של השערים במקומות שונים‪ ,‬של עמודים‪ ,‬של פסלים‪ .‬אבל כשעומדים מולם זה לא כמו לעמוד‬
‫מול הדבר האמיתי‪.‬‬
‫השאלה גם מי רואה את יצירת האומנות‪ -‬האומן בא עם מטענים משלו והצופה בא עם מטענים משלו‪ .‬כל אחד רואה דברים‬
‫אחרים‪ ,‬מצד אחד פיקאסו אומר שהתמונה חיה רק דרך עיניי הצופה‪ .‬אין קהל אחד כמו שאין אומן אחד וכמו שאין יצירה אחת‪.‬‬
‫בכל תקופה ניתן לדבר על קהלים‪ ,‬אז יש תקופות שהדבר הזה היה הרבה יותר מודגש מאשר בתקופה שלנו‪ .‬היה כומר בימי‬
‫הביניים שכתב ספר ב‪ 3 -‬וורסיות‪ :‬האחת היא למשכילים‪ ,‬החלק השני עם בדיוק אותם תכנים )מדובר על תחביר שונה( עם‬
‫יקריאו להם את הדברים הם יבינו‪ ,‬למשל‪ -‬קרל הגדול‪ ,‬אחד הדמויות המפורסמות באירופה שהיה חסיד גדול של חינוך הוא עצמו‬
‫לא הצליח ללמוד לקרוא ולכתוב‪ .‬אז לוקחים אוכלוסיה כזאת ומסבירים לה והם מבינים מה הדברים אומרים והחלק האחרון הוא‬
‫לבורים לאלה שהם לא נאורים‪ .‬אם בחלק הראשון היו פילוסופיות ודרשות מאוד גבוהות בחלק האחרון היו סיפורי מעשיות‪,‬‬
‫סיפורי הרפתקאות‪ .‬ככל שהקהל נמוך יותר מבחינת היכולת שלו לקרוא בעצמו ולהבין את הדברים הרי שמספרים לו את הדברים‬
‫בצורה ששובה את הלב‪ .‬אחד מעמודי התווך‪ -‬גרגוריוס האפיפיור מהמאה ה‪ 6 -‬טבע את המשפט "הציורים הם הספרים של‬
‫הבורים" מה שאי אפשר לומר להם במילים אנחנו אומרים להם בציורים‪ .‬בסוף המאה ה‪ 19 -‬סזאן ‪ ,‬צרפתי‪ ,‬אומר שהלובר הוא‬
‫בעצם ספר שאנחנו קוראים בו‪ .‬גם כאן אנחנו לא מדברים על קהל הומוגני אחד‪.‬‬
‫פולוק קורא ליצירה שלו סתיו‪.‬‬
‫אחד הנושאים ש"רץ " באומנות מהמאה ה‪ 3 -‬לספירה ועד ימינו שלנו הוא הנושא של "הסעודה האחרונה" הסעודה האחרונה היא‬
‫הסעודה העומדת במרכז המיסה והיא סעודת הפסח‪ ,‬ישו אוסף את שליחיו‪ .‬הוא לוקח לחם בוצע אותו ונותן לשליחים לאכול והוא‬
‫אומר זה גופי‪ -‬הלחם האוכריסטי‪ ,‬והוא מוזג יין נותן להם לשתות ואומר להם זה דמי‪ .‬היין באומנות וגם בספרות הוא נאגר אל תוך‬
‫הגביע שבמשך השנים קיבל את הכינוי " הגביע הקדוש"‪ .‬באומנות הנושא של הסעודה האחרונה שהוא אחד מהסקרמנטים =‬
‫טקס שמחייב את המאמין הנוצרי‪ .‬מהמאה ה‪ 13 -‬ועד היום יש ‪ 7‬טקסים כאלה הראשון בהם זוהי הטבילה וזה טקס בלתי הפיך‪,‬‬
‫ברגע שהוא מוטבל הוא לא יכול לחזור בו‪ .‬הטקס האוכריסטי המתבסס על הסעודה האחרונה‪ .‬עד שהנצרות הוכרה כדת רישמית‬
‫של האיפמריה הרומית ב‪ 313 -‬ע"י קונסטנטין הגדול‪ ,‬התחילו לשמור על הנצרות בקטקומבוט = מחילות אפר ועליות גג שהם היו‬
‫נאספים‪ ,‬מצאו ציורים בקטקומבות ברומא שנגעו בנצרות‪ ,‬אם זה הרועה הנאמן שנושא את השא על כתפו שמייצג את ישו‪.‬‬
‫הספירה מתחילה בעולם הנוצרי עם הולדתו של ישו אבל בתחילה הנצרות היתה דת נרדפת‪ .‬גם הסעודה האחרונה מתבססת‬
‫חזותית על סעודה בעולם הרומי שקראו לה סימא שבה נהגו לשבת בחצי מעגל‪ .‬יצירה לא מתחילה ביום ושעה ‪ ,‬הרבה פעמים יש‬
‫תקופות מעבר‪ .‬תקופת המעבר מהעת העתיקה לימי הביניים‪ -‬אם איש האימפריה הרומית יראה לפניו פוטים = מלאכים קטנים‬
‫בוצעים ענבים בכרם זה יתקשר אליו לדיוניסוס‪ ,‬אם נוצרי יראה את זה זה יתקשר מיד לדמו של ישו‪.‬‬
‫מהקטקומבוט ולאורך הדורות כולם‪.‬‬
‫לאונרדו מהמאה ה‪ 15 -‬שמצויה היום במילאנו בסנטה דה לה גרצייה‪ .‬לאונרדו צייר אותה כציור קיר ובגלל תנאי הקיר והרטיבות‬
‫היא הלכה ונהרסה ‪ ,‬לפני ‪ -5-6‬שנים שיחזרו אותה‪ .‬היא זכתה לתחייה אם הספר של בראון‪ .‬לפי הכתבים ולפי המסורת של‬
‫היצירה הזאת מי שמקיף את ישו זה ‪ 12‬השליחים שלו ‪ ,‬רואים לפעמים את תלמידו של ישו וזה יוחנן ‪ ,‬לפעמים רואים אותו עם‬
‫ראשו בחיקו של ישו ויהודה איש קריות‪ ,‬זה שמסר את ישו לשלטונות‪ ,‬רואים אותו בפרופיל ופרופיל בימי הביניים זה סימן‬
‫לחוטא או רואים אותו בצהוב וצהוב זה צבע הקלון‪ .‬התצוגה של היצירה היא גדולה ‪ .‬ויש אינסוף ורסיות‪.‬‬
‫פיסול החול מספרד‪ -‬בעיקר באומנות שמתבססת על מחשבה כמו דת אנחנו מדברים בתבניות צורניות ואיקונוגרפיות שלפעמים‬
‫הופכות להיות קבועות‪ .‬שתי נשים שמתחבקות באומנות ימי הביניים זה תמיד יהיה הביקור‪ .‬כשנראה שור וחמור זה תמיד יהיה‬
‫הלידה של ישו‪ .‬וכך גם לגבי הסעודה האחרונה‪.‬‬
‫משני צידי ישו נמצאים פטרוס ופאולוס שהם המייסדים של הכנסיה הנוצרית‪.‬‬
‫עדי נס‪.‬‬

‫היצירה של לאונרדו‪ -‬בדרך אחרת‪ ,‬יצירה של אנדי וורהול‪ -‬באומנות בתקופות שונות מדברים על גבוה ונמוך‪ ,‬אנדי וורהול לקח‬
‫את היצירה של לאונרדו ועשה עליה פרפרזה= פירוש‪ .‬היא נמצאת מאחורנית בטכניקה של רישום ומעליה הדביק קופונים שאנחנו‬
‫רואים ביום יום‪ Dove .‬שאנחנו מכירים בחדרי האמבטיה שלנו אבל היונה בנצרות מסמלת או את רוח הקודש או את נשמות‬
‫המאמינים‪.‬‬

‫דמות האדם – מהם אותם מרכיבים ‪ ,‬אותם וקטורים שמשפיעים על דמות האדם באומנות לתקופותיה וליוצריה‪ .‬ההתמודדות עם‬
‫המציאות אולי היא מודגמת בצורה הטובה ביותר דרך דמות האדם‪ .‬דמות האדם לא השתנתה במשך מעלה עשרות אלפי שנים‪.‬‬
‫ואם האדם במאה ה‪ 1 -‬או במאה ה‪ 8 -‬לפני הספירה היה מסתכל בזכוכית כלשהי הוא היה רואה דמות אדם כפי שאנחנו רואים‬
‫היום‪ .‬אם כן‪ ,‬זה די תמוה שדווקא דמות האדם שאולי זה הדבר היציב ביותר ‪ ,‬אנחנו רואים אינספור ווריאציות על גוף האדם וכאן‬
‫נשאלת השאלה לא יכלו האומנים להסתכל האחד על השני או על עצמם ולצייר מה שהם רואים‪ .‬למה במאה ה‪ 8 -‬לפני הספירה‬
‫האוזן נראית כמו ספירלה‪ .‬העניין קשור לא במראה העיניים‪ -‬יש להניח שהוא ראה את האוזן כפי שהיא נראית אבל אולי לא עלה‬
‫בדעתו שהוא יכול לצייר את האוזן כפי שהוא רואה אותה‪ .‬האומן שחי ביוון אולי חשב לעצמו שאני צריך ללכת למקורות וזה אז‬
‫היתה האומנות המיצרית‪ .‬כלומר‪ -‬האומנות היוונית מנסה ללכת בעקבות האומנות המצרית‪.‬‬

‫‪ Venus of Willendorf‬בתקופה הזאת אותם אומנים אלה שציירו או פיסלו נחשבו למכשפים‪ ,‬מפני שהם נחשבו כמי שירדו אל‬
‫השאול ויצאו משם חיים ‪ ,‬ללא פגע ואז יכלו לצייר את מה שהם ראו‪ .‬אנחנו מוצאים בתקופות העתיקות הרבה דימויים בקשורים‬
‫באמונות שונות ולכן גוף האישה‪ .‬ונוס של האישה ה‪ 5 -‬לפני הספירה מסמלת חושניות‪ .‬הונוס שאנחנו רואים עכשיו אנחנו רואים‬
‫את ההדגשה על אברי הפריון של האישה ואנחנו יודעים שבתקופות הקדומות הנושא הזה היה פופולארי‪.‬‬
‫צלמיות ירמוכיות‪ 5500 -‬לפני הספירה לערך‪ -‬הם נמצאו ליד נהר הירמוך‪.‬‬
‫תרבויות עתיקות – נעסוק במצריים‪ ,‬מסופותמיה‪ ,‬ואומנות של איי יוון‪ .‬טווח השנים מ ‪ 8000‬לפני הספירה עד ‪ 1100‬לפני‬
‫הספירה‪.‬‬
‫התרבות הראשונה ששם אנחנו רואים דמות מגובשת‪ ,‬דמות שאנחנו יכולים לזהות בה דמות של אדם היא התרבות המצרית‪ .‬צריך‬
‫להבין את הפילוסופיה המצרית‪ -‬את כל הנושא של תפיסת המוות‪ ,‬הנושא של המלך שהוא נחשב גם לאל‪ .‬רוב האומנות שנשארה‬
‫היא תבליטי קבר‪ ,‬האומנות בנויה על תחיית המתים והרבה פעמים בקברים נמצאים תכולות של בתים וציורים של המשרתים ‪,‬‬
‫האושבתים= אלה שמוציאים לפועל את הצו של המלך‪ .‬מה שמשונה שהחזית הוא פרונטלי ואילו הראש והרגליים היא בפרופיל‪.‬‬
‫האומנות המצרית די ידועה כאומנות קפואה‪ .‬אבל ע"י העמדה שונה של אברי הגוף יש תנועתיות בפסל הזה עד שאנחנו מסתכלים‬
‫עליו אנחנו למעשה שוכחים את העיוות הפיזיונומי בדמות‪ ,‬מה שמצביע על דרך קשה למצוא את האיזון בין הדמות במציאות‬
‫)שהיא תמיד בתנועה( לבין הדמות הסטטית ‪.‬‬

‫היוונים מצד אחד מחקים את הדמות הזאת ומצד שני מכניסים שינויים כדי להגיע לנטורליזם‪ -‬פסלו של קורוס מן המאה ה‪7 -‬‬
‫לפני הספירה ואנחנו רואים אותו בהעמדה קונטרופוסטו= הרגליים לא שמישור אחד‪ ,‬משקל הגוף מתחלק באופן שווה בין שתי‬
‫הרגליים וזה נותן לי סטטיות ברגע שהמשקל עובר על רגל אחת נוצרת תחושה של תנועה‪ .‬מצד שני הידיים עדיין צמודות לגוף‬
‫וההבעה קפואה לגמרי‪ .‬מה שקרה לאומנות היוונית שהם הבינו וגם רצו לחקות את הטבע‪ ,‬אבל היות הדגם שעמד לפניהם היה‬
‫מצרי‪ ,‬מאוד קנוני= בעל חוקים מאוד ברורים לגוף האדם באומנות המצרית‪ .‬מספרים תמיד שעבדו על שתי חלקים של פסל בשני‬
‫חלקים במצרים וכשהתאימו את שני החלקים הם התאימו בדיוק‪ .‬הקנון זה מעין יחידות שסופרים אותן‪ ,‬למשל‪ -‬היו ‪ 19‬יחידות‬
‫בגובה של הדמות המצרית‪ .‬במצרים הקנון היה מאוד חמור ומאוד קובע את הדברים‪ .‬מה שקרה ליוונים שהדמויות בעצם יצאו‬
‫להם קפואות ואז הם הצליחו לפתור בעיה אחת ולמעשה צצה בעיה אחרת‪ .‬התקופה שבה האומנות היוונית הגיע למיצוי או לשיא‬
‫היתה במאה ה‪ 4-‬לפני הספירה "אפולו" וה"לאוקון" מפני שהם הגיעו לפרופורציות הנכונות של גוף האדם‪ .‬השיא התבטאה בכך‬
‫שהם הצליחו להכניס הבעה לגוף האדם‪.‬‬
 ‫מסופותמיה‪ 3000 -‬לפני הספירה‪ -‬רואים מקבץ של דמויות‪ ,‬רואים שיש להם את הקיפאון שלהם אם זה בצורת הג'סטה של‬
‫הידיים ‪ ,‬אם זה הפנים שזה עדיין לא פני אנוש ממש‪ .‬הזקנים שלהם שהם עשויים בצורת מרובעים שזה מוסיף את הנופך הקפוא‪.‬‬
‫רואים את הרגליים הצמודות אבל הלבוש הוא לבוש אטום ולא נותן לנו שום הרגשה של שקיפות של אברי הגוף‪.‬‬
‫האלים המצריים‪ -‬גם כאן היתה להם בעיה‪ -‬מפני שישנו מלך שהוא האל האנושי וישנו האל הרוחני‪ -‬איך מפסלים מבלי לפגוע ‪,‬‬
‫האל הוא ללא זיע‪ ,‬ללא תנועה‪ -‬כמה שהדמות יותר חשובה הם לעולם לא יראו רגשות ‪ ,‬הם יהיו סטטים‪ ,‬המבט שלוח לעבר הנצח‪.‬‬
‫והדמות החשובה או שהיא תעמוד בצורה סטטית או שהיא תשב‪ ,‬ואם היא תשב אז על כס מקושט שנותן כבוד לדמות‪ .‬האל הורוס‬
‫בצורה שמזכירה לנו ינשוף הוא טיפ טיפה יותר גבוה מהאל האנושי וכך יצא האומן ידי חובה ונתן כבוד‪.‬‬
‫אחת הדמויות הידועות‪ -‬אחנאתון ונפרטיטי ‪ 1300‬לפני הספירה לערך‪ -‬ניתן לראות את האטריביוטים= האיפיונים השונים‪ .‬רואים‬
‫הבעה רצינית של הדמויות שיש בה מין המלכותיות‪ .‬גם דמויות אצולה במצרים‪ ,‬בציור הדמויות הגבריות יהיו כהות יותר‪ .‬הזוג‬
‫שגם לו יש איזשהי תנועה ברגליים אבל המראה הוא קובייתי‪ .‬האומנות המצרית יש בה גם הרבה דימויים עממיים‪ -‬וכאן אנחנו‬
‫רואים דימוי של משפחה‪ ,‬המשפחה היא של סנב הגמד‪ -‬אבל מבחינת האומן הוא פותר את הבעיה של העיוות האנושי והיצירה‬
‫שלו היא יצירה הרמונית הרבה יותר מהמציאות כי את האב הגמד הוא מושיב על הבסיס והילדים‪ ,‬הסימן לילדים שהם מחזיקים‬
‫את האצבע בפה‪.‬‬
‫מקצועות שונים – העבד בלונדיני עם עין כחולה מכאן אפשר ללמוד על מקצועות ומכשירים שונים ששימשו את האוכלוסיה‪.‬‬
‫אומנות יוון‪ -‬מהמאה – ‪ 8‬לפני הספירה למאה ה ‪ 3 2‬לפני הספירה‪ .‬דמויות הגברים יופיעו בעירום ואילו דמויות הנשים לבושות‬
‫והן פחות קרובות לנטורליזם‪ .‬משקל הגוף במידה שווה לכל הרגליים‪ ,‬האצבעות לא מציאותיות ‪ .‬אפשר לראות התמודדות עם גוף‬
‫האדם‪.‬‬
‫המאות ה‪ : 20 -16 -‬ברנקוזי היה יכול לבחור לעצמו כי היו לפניו דורות שלמים של אומנים שעסקו בגוף האדם ואילו כאן אנחנו‬
‫מדברים על התחלה‪.‬‬
‫ונוס – מאה ‪ 5‬לפני הספירה‪ -‬גילו את החושניות של גוף האישה והיא מופיעה בעירום וכשהיא עולה מהצדף אצל בוטיצ'לי יש את‬
‫התקדימים כבר‪.‬‬
‫איזשהי נקודת מפנה באומנות היוונית חלה עם ההתחלה של הפיסול בברונזה שזהו חומר יותר רך ואנחנו רואים את הפסל‬
‫המפורסם של פוסידון ואנחנו רואים את ההטיה של הגוף‪ ,‬כך גם במאה ה‪ 4 -‬לפני הספירה רואים את דמות הרכב והבגד הוא‬
‫בקפלים נופלים ‪ ,‬רואים ביד ימין עדיין המושכות שמעידות על המקצוע שלו‪ .‬אנחנו רואים הבעה ‪ ,‬בעיניים רואים מימד אנושי‪.‬‬
‫מאותה תקופה אפולו מול הדמות המיתולוגית‪ ,‬האומנים של הרנסנס חזרו שוב ושוב לדמויות המיתולוגיות‪ -‬אלה אותם אלים‪.‬‬
‫ונוס היא בעצם אפרודיטה‪.‬‬
‫הניובה‪ -‬העירום שלה הוא לא עירום כמו של ונוס‪ -‬כאן העירום שלה קשור בסיפור ולכן הוא הופך להיות נרטיבי= סיפורי‪ ,‬ובגלל‬
‫זה הוא גם דרמטי‪ ,‬הניובה היו לה ‪ 7‬ילדים והיא העזה להתפאר בילדיה לפני האלים‪ ,‬האלים לא יכלו לשאת את זה והם הורגים את‬
‫כל הילדים שלה ושולחים חץ כדי להרוג אותה והחץ נשאר תקוע בגבה האומן תופס את הרגע שהיא מנסה להוציא את החץ מגבה‬
‫ותוך כדי מנוסה הגלימה שלה נושרת ממנה‪ .‬מה שקורה במקרה שהסיפור הופך לדימוי חזותי זה הופך לאטריביוט של הדמות‪ .‬זה‬
‫מאוד נפוץ בימי הביניים‪.‬‬
‫אם יונה לוחשת באוזן זה גרגוריוס‪ ,‬אם רואים דרקון‪ -‬ג'ורג' הקדוש הורג את הדרקון‪ .‬הסיפור או קורות חייו של הדמות הופכים‬
‫להיות אחד האטריביוטים שלו‪.‬‬
‫הלאוקון – השיא של האומנות היוונית שהיא מחברת את הגוף המושלם שהם הצליחו ליצור להבעות הפנים‪ .‬היוונים גם את‬
‫השבויים שלהם מפסלים בדיוק אותו הדבר‪ ,‬כלומר הגוף של השבוי הוא לא נחות מבחינה ויזואלית מהאדם הלוחם המנצח‪.‬‬
‫הרומאים הם עם אחר ‪ ,‬הם עם הרבה יותר פרקטי‪ ,‬הם עם של חיילים‪ ,‬הם כובשים איזורים רבים והם מאמצים את האומנות‬
‫הייוונית‪ .‬הרומאים גם לא מצטדקים‪ ,‬הם מעתיקים הרבה פעמים פסלים יווניים והיום הרבה פעמים ישנם העתק רומי של הפסלים‬
‫היווניים‪ ,‬המקור בדרך כלל אבד‪ .‬היו המון העתקים של האומנות היוונית‪ ,‬רבים מהם היו קבורים באדמה ולכן הם נשמרו במשך‬
‫הדורות‪ .‬אנחנו רואים באומנות הרומית עוד כיוון בעיקר במה שנוגע בדמות השליט‪.‬‬

‫דמות אחת‪ -‬אוגוסטוס מפרימה פורטה – אוגוסטוס הקיסר הרומי במאה ה‪ 1 -‬לספירה‪ ,‬הוא היה אחיינו של יוליוס קיסר ואיתו‬
‫מתחילה האימפריה הרומית‪ .‬יש פסלים לפני עלייתו לשלטון והוא נראה לגמרי אחרת‪ ,‬רואים דמות נער משועשעת‪ ,‬וכשהוא עולה‬
 ‫לשלטון – הוא הפטרון של עצמו‪ .‬במאה ה‪ 1 -‬לספירה‪ ,‬הקשר עם השליט – אין דרך להגיע אליו והדרך היא דרך הדימוי החזותי‬
‫שלו‪ -‬פסלי חוצות‪ .‬על השיריון שלו ישנם תבליטים של הנצחונות שלו בקרב‪ .‬למטה יש דמות של פוטי= מלאך עם כנפיים‪ ,‬הדמות‬
‫הזאת כנראה מחברת אותו לעולם האלים מפני שזוהי דמות מיתולוגית‪ .‬כשהקיסר הולך לעולמו הוא מצטרף לשוכני האולימפוס‪,‬‬
‫הוא הופך להיות אל‪ .‬הנפת היד הזאת היא אחד האטריביוטים של השליט‪ ,‬ג'סטה של שילטון‪.‬‬