‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬ ‫‪-'à ïåìò- ã"ñá‬‬

‫ישיבת "ערשנו רעננה"‬

‫המוס העיוני של הישיבה הגבוהה רעננה‬
‫ עיו בסוגיות הש " ס ‪ -‬מסכת נזיר ‬
‫‪åðùøãî úéá éøô ñ"ùä úåéâåñ ìò éðåéò ïåìò øåáéöì ùéâäì íéçîù åðéøä‬‬
‫‪äøéãàäìå äøåú ìéãâäì úðî ìò‬‬
‫
‬
‫הגדרת נזירות‬
‫הרב עמוס ראבילו‬
‫אחר שבועות ולא אחר נדרי
משמע‬
‫שנזירות היא איסור גברא כמו שבועות‪ .‬וכ‬
‫כתב הרא"ש ז"ל "ונזיר אע"פ דנאסר ביי‬
‫אינו אוסר היי עליו אלא בגופו תלוי הנזירו'‬
‫שאומ' הריני נזיר וממילא נאסר ביי‬
‫ובתגלח' ובטומאה"‪ .‬לפי גמ' זו נראה‬
‫שאיסורי נזיר ה
איסורי גברא מובהקי
‪.‬‬
‫ואול
עדיי האחרוני
דנו בדבר והציגו‬
‫גישות שונות לסוגיא‪.‬‬
‫את השיטות השונות נית לחלק לשני זרמי
‬
‫מרכזיי
‪ :‬א‪ .‬נזירות היא נדר או שבועה‬
‫רגילי
‪ .‬אלא שהתורה גזרה שכאשר אד
‬
‫אומר הריני נזיר מיד חלי
עליו כל איסורי‬
‫נזיר כאילו נדר ופרט כל חלק וחלק של‬
‫הנזירות‪ .‬ב‪ .‬מדובר פה על סוג מיוחד של‬
‫מהל הנקרא נזירות ואי בינו ובי נדרי
‬
‫ושבועות אלא שיתו‪ $‬הש
בלבד‪ .‬איסורי‬
‫הנזיר ה
איסורי תורה החלי
על האד
‬
‫שבחר ללכת בדר הנזירות‪.‬‬
‫שיטה א' המהר"י באסא )הובא במהרי"ט‬
‫ש סימ נ"ד(‬
‫המהר"י באס סובר שנזירות היא איסור‬
‫חפצא‪ .‬ואול
החפ שנאסר אינו היי אלא‬
‫הגו‪ $‬של הנזיר הוא האסור והפ את גופו‬
‫לאיסור חפצא‪ .‬כפי שמצאנו בנדרי
שאד
‬
‫יכול לומר ייאסר פי מדיבור ע
פלוני‪ ,‬כ ג
‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה‬
‫על הנזיר נאסרו שלושה דברי
‪ :‬א‪ .‬נאסר‬
‫עליו להיטמא למתי
‪ .‬ב‪ .‬נאסר עליו לאכול‬
‫כל דבר היוצא מהגפ‪ .‬ג‪ .‬נאסר עליו להיטמא‬
‫למתי
‪ .‬הנזירות מתקבלת ע"י אמירת‬
‫האד
‪ :‬הריני נזיר‪ .‬אד
העובר על איסורי‬
‫הנזיר לוקה פעמיי
‪ :‬פע
אחת מצד איסור‬
‫בל יחל דברו השיי בכל נדר ופע
אחת מצד‬
‫האיסורי
המיוחדי
של נזיר‪ .‬בעול
‬
‫האיסורי
החלי
על האד
ע"י דיבור פיו‬
‫אנו מכירי
שני סוגי
מרכזיי
‪ :‬נדר איסור‬
‫חפצא= איסור החל על החפ ובגלל קדושת‬
‫החפ אסור לאד
להתקרב אליו‪ .‬שבועה‬
‫איסור גברא= איסור שהאד
אוסר על עצמו‬
‫לבצע ובכ מונע את עצמו מהחפ ‪.‬‬
‫כיצד נגדיר את איסורי הנזירות? הא
מדובר‬
‫על נדר ככל הנדרי
או שמא על סוג של‬
‫שבועה‪ ,‬ואולי דבר שלישי?‬
‫הגמ' בריש נדרי
אומרת‪ " :‬ליתני כינוי‬
‫שבועות בתר נדרי
? איידי דתנא נדרי
‬
‫דמיתסר חפצא עליה תנא חרמי
דמיתס'‬
‫חפצא עליה לאפוקי שבועות דקאסר נפשיה‬
‫מ חפצא" ועל זה כתב הר" ז"ל‪ " :‬ומיהא‬
‫משמע דאי שבועה בלשו נדר ולא נדר‬
‫בלשו שבועה הילכ כל שהחלי‪ $‬של זה בזה‬
‫אי בדבריו כלו
" ממילא כיוו שנקט נזירות‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬
‫מצוטטי
במהרי"ט שתי ההבנות אפשריות‬
‫‪1‬‬
‫בדבריו ‪.‬‬
‫שתי הגישות שהצגנו כעת סוברות שנזירות‬
‫היא נדר רגיל ולא משנה כיצד נציג אותה‬
‫כחפצא וכנדר או כגברא ושבועה מ"מ מדובר‬
‫בפעולה רגילה ולא מיוחדת‪.‬‬
‫הגישה הזאת היא קשה‪ .‬וכי אי בנזירות‬
‫שו
דבר מיוחד? הא
אי אנו רואי
‬
‫שהתורה הכניסה את נזירות לתחו
‬
‫הקדושה? הגמ' במסכת נזיר )ב‪ (.‬מתלבטת‬
‫מדוע נשנית מסכתנו בסדר נשי
ולא בסדר‬
‫קודשי
ומתרצת שכיוו שהרואה סוטה‬
‫בקלקולה יזיר עצמו מי היי לכ שייכת‬
‫המסכת לסדר נשי
‪ ,‬א ללא טע
זה הייתה‬
‫המסכת משויכת באופ אוטומטי לתחו
‬
‫הקודשי
כפי שעולה מחיוב הקורבנות ועוד‬
‫תחומי
‪ .‬לשיטת גדולי רבותינו נזיר שייכת‬
‫ממש לנדרי
ואי הבדל בינה ובי נדרי
‪,‬‬
‫ומדוע הגמ' כה מתלבטת ומבקשת לתחו
‬
‫את הנזירות בתחו
הקודשי
?‬
‫ראיה נוספת נית להביא משיטת ב"ש‪ .‬לדעת‬
‫ב"ש הקדש טעות שמו הקדש‪ .‬הגמ' בנזיר ד‪$‬‬
‫ח‪ .‬מציינת שכש
שהקדש טעות שמו הקדש‬
‫כ נזירות בטעות שמה נזירות‪ .‬בתוס'‬
‫וברא"ש ציינו שהטע
שנזירות נקראת‬
‫הקדש זה מצד הקדושה שחלה על שיער‬
‫הנזיר‪ ,‬א מכל מקו
חזינ שהנזירות‬
‫מוגדרת כקדושה ושייכת לעול
ההקדש ולא‬
‫מדובר פה על נדר רגיל‪.‬‬
‫מלבד זאת קשה להבי את הסוגיא בריש‬
‫נדרי
‪ .‬הגמ' דנה באופ שאד
אמר הריני‬
‫נזיר היו
וחזר מיד ואמר שנית הריני נזיר‬
‫היו
מה דינו? הגמ' מציינת שצרי לנהוג ‪30‬‬
‫יו
נזירות ולאחר מכ עוד ‪ 30‬יו
נזירות‬
‫לשיטה שאומרת שמדובר פה על נדר רגיל‬
‫הכיצד נית להבי שיחול עליו דבר שכלל לא‬
‫אמר אותו ולא חשב עליו? הרי קבלתו‬
‫כחפצא ולא חולקי
ביניה
כלל‪ .‬האמת‬
‫ניתנה להיאמר שכפי שדברי המהר"י ב לב‬
‫‪ 1‬כפי ההבנה שהמהר"י בן לב חולק על המהר"י באסן‬
‫הבין האבני מילואים‪ ,‬כפי ההבנה ששניהם מסכימים הבין‬
‫ר' אשר וייס‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪-'à ïåìò- ã"ñá‬‬
‫בנזיר אוסר את שערו מתגלחת ואת פיו‬
‫משתיית יי ואת גופו מלהיטמא למתי
‪:‬‬
‫"והנלע"ד בעני הנזירות אי הוי איסור גברא‬
‫או איסור חפצא ‪ ...‬שהנזירות הוא איסור‬
‫חפצא ממש בנדר מהנדרי
אלא שהחפ‬
‫שהוא אוסר עליו ה אבריו ופיו לשתות יי‬
‫ושערו לתגלחת וידיו לנגיעה במת ורגליו‬
‫להכנס באהל המת ולכ דמיא קצת לאיסור‬
‫גברא לפי שרוב אבריו או כול
אסורי
‬
‫בדברי
אלו‪".‬‬
‫לדעת המהר"י באס נזירות היא נדר רגיל‬
‫אלא שיש לו תחומי
שהתורה קבעה‬
‫שקיימי
כל אימת שאד
הוציא מפיו את‬
‫המילה‪ :‬נזיר‪ .‬לגישה זו הגמ' בתחילת נדרי
‬
‫מובנת‪ .‬אמנ
נזירות היא איסור חפצא על‬
‫גו‪ $‬הנזיר א איסור חפצא זה חל על גו‪$‬‬
‫הנזיר וממילא "מתנהג" כאיסור גברא לכל‬
‫דבר‪ .‬זו הסיבה שהמשנה בתחילת נדרי
‬
‫מיקמה את איסור הנזירות כאיסור גברא ולא‬
‫כאיסור חפצא כפי שהיה ראוי‪.‬‬
‫שיטה ב' המהר"י ב לב )הובא במהרי"ט‬
‫נ"ג(‬
‫לשיטה זו מדובר על איסור חפצא רגיל‬
‫ופשוט שחל על היי‪ .‬היי עצמו אסור כאשר‬
‫הנזיר נזר את נזירותו והקדושה חלה עליו‬
‫ולאד
אסור לאכול או לשתות את היי כיוו‬
‫שכ הוא הדי בכל נדר שא
אד
נדר הרי‬
‫אסור לו לפגוע ולחלל את נדרו‪.‬‬
‫שיטה זו קשה מאוד שכ אנו מוצאי
בנזיר‬
‫איסורי גברא מובהקי
‪ :‬איסור תגלחת‬
‫ואיסור טומאה אינ
חלי
כלל על חפ‬
‫מסוי
אלא על האד
‪ .‬מלבד זאת הסוגיא‬
‫בריש נדרי
קשה על הגישה הזאת‪.‬‬
‫קושיות אלו עשויות להורות שבעצ
אי‬
‫הבדל בי המהר"י ב לב ובי המהר"י באס‪.‬‬
‫שניה
אולי מודי
שהאיסור חל על האד
‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬
‫לקדוש והאיסורי
חלי
עליו ממש ולא‬
‫כדבר חיצוני‪.‬‬
‫גישת המהרי"ט שונה באופ מהותי מהגישות‬
‫הקודמות‪ .‬לשיטתו חלה על הנזיר קדושה‬
‫וזה הדבר היחיד שהאד
מקבל‪ :‬קדושת‬
‫נזירות‪ .‬הוא רוצה לקדש עצמו ולהפו לאד
‬
‫מסוג אחר‪ :‬נזיר‪ .‬כמו שכה הוא אד
מסוג‬
‫אחר כ ג
נזיר‪ .‬האיסורי
המיוחדי
שיש‬
‫על הנזיר נובעי
כול
מקדושתו שקיבל‬
‫עליו אבל התורה היא זו שאוסרת איסורי
‬
‫אלו ולא האד
כפי שטענו האחרוני
‬
‫האחרי
‪ .‬לדעת המהר"י באסא ומהר"י ב‬
‫לב מדובר למעשה באיסור נדר ככל שאר‬
‫הנדרי
וזו כל הסיבה שהנזיר אסור ביי‬
‫ובטומאה וכו' בגלל נדרו וככל נדר והתורה‬
‫רק הוסיפה לו עוד איסורי
יותר מבל יחל‬
‫השיי בנדרי
בלבד‪ .‬למהרי"ט מדובר‬
‫ביצירה מיוחדת ושונה מכל נדר ושבועה‬
‫אחרת‪.‬‬
‫ואול
לשיטת המהרי"ט קשה‪ :‬לכאורה נזיר‬
‫בשתייתו יי עובר מלבד על האיסורי
‬
‫המיוחדי
לנזיר ג
על בל יחל דברו‪ .‬לפי‬
‫הבנת המהרי"ט בשתייתו יי אינו עובר על‬
‫חילול דברו אלא עובר על פגיעה בקדושת‬
‫נזיר שאינה לא נדר ולא שבועה לשיטת‬
‫המהרי"ט!‬
‫יש ליישב לדעת המהרי"ט שכל קבלה שאד
‬
‫מקבל ע"י דיבורו אפילו א
לא ע"י דיבורו‬
‫הישיר אלא ע"י דיבורו העקי‪ $‬ודאי נחשבת‬
‫כחלק מאיסורי בל יחל‪ .‬בל יחל עניינו אל‬
‫תחלל שו
דבר הבא ע"י דבור‪.‬‬
‫ואול
לכאורה דבר זה תלוי במחלוקת‬
‫תנאי
במסכת זבחי
)קי"ז( בזמ היתר‬
‫במות היה מותר להקריב בבמה רק נדבות‬
‫ולא חובות‪ .‬מה הדי של קורבנות נזיר הא
‬
‫ה
נחשבי
כחובה או נדבה?‬
‫נחלקו בדבר ר' מאיר וחכמי
‪ .‬לדעת ר' מאיר‬
‫נזירות זו נדבה ונית להקריבה בבמה‪ ,‬ולדעת‬
‫חכמי
נזירות זו חובה ולא נית להקריבה‬
‫בבמה‪ .‬רש"י ש
פירש‪ :‬הנזיר אסר על עצמו‬
‫‪3‬‬
‫‪-'à ïåìò- ã"ñá‬‬
‫הייתה במפורש‪ :‬הריני נזיר היו
והריני נזיר‬
‫היו
!‬
‫שיטה ג' המהרי"ט )ח"א סימ נ"ג(‬
‫המהרי"ט סובר באופ עקרוני שנזיר הוא‬
‫איסור גברא‪ ,‬דהיינו לאד
אסור לאכול יי‬
‫וליטמא וכו' א אי איסור על היי‪ .‬אול
‬
‫לכאורה א
כ ה
הדברי
מדוע נית‬
‫להתפיס בנזירות‪ ,‬הרי התפסה שייכת רק א
‬
‫יש איסור וקדושה על החפ עצמו ומעבירי
‬
‫את הקדושה אל החפ השני אבל א
אי‬
‫איסור וקדושה על היי כיצד נית להעביר‬
‫אותה על אד
אחר? על כ עונה המהרי"ט‪:‬‬
‫" ‪...‬מה שאי כ בנזיר שגופו נתפס והא‬
‫דלגבי שבועות כי אשתבע ואמר חבריה ואנא‬
‫דכוות לא מהני משו
דשבועה אע"ג‬
‫דאיסור גברא הוא אי גופו נתפס שבועה‬
‫הוא דרביע עליה משו
דאפיק שבועה מפיו‬
‫‪ "...‬ובהמש המהרי"ט מבאר את הדבר‪" :‬וכ‬
‫נ"ל בירור של דברי
דשלשה חלוקי ה נדר‬
‫חל על החפ ואי לו שו
שייכות על האד
‬
‫הנודר ושבועה איסור גברא הוא דאסר נפשי'‬
‫מחפצא אבל אי גופו של אד
נתפס בה כו'‬
‫ונזיר הוא עצמו נתפס בנדר ונתקדש גופו‬
‫דומיא דכה וממילא נאסר וא"צ לאסור‬
‫עצמו על החפ ‪ ...‬וא
אמר הריני נזיר מהני‬
‫משו
דנתפסה קדושה בגופו כו' ומתו‬
‫דברינו אנו למדי שהנזיר שהתפיס גרוגרות‬
‫ביי שאמר הרי אלו כיי נראה בעיני דלאו‬
‫כלו
הוא שזה היי לא נאסר מחמת נדרו‬
‫שלא חל איסור על גו‪ $‬היי אלא כיו שנדר‬
‫בנזיר התורה אסרה היי עליו כמו שאסרה‬
‫התור' עלינו החלב והד
"‪ ...‬לשיטת‬
‫המהרי"ט שבועה היא חיצונית לאד
לגמרי‬
‫ועומדת כמחיצה בי האד
ובי החפ‬
‫האסור‪ ,‬א נזיר אע"פ שאי שו
איסור על‬
‫היי יש איסור על האד
והאיסור אינו‬
‫חיצוני‪ .‬בשבועה האד
אינו משתנה לדבר‬
‫אחר והחפ אינו משתנה לאחר אלא יש‬
‫מחיצה בי האד
ובי החפ ‪ .‬בנדר החפ‬
‫הופ לקדוש ואסור‪ ,‬בנזירות האד
הופ‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬
‫נזיר אינ
שוני
בכלו
מאיסורי‬
‫נדרי
‪.‬‬
‫ב‪ .‬הא
איסורי נזיר ה
לאו שנית‬
‫להישאל עליו או לא‪ .‬לפי המהרי"ט‬
‫איסור נזיר הוא ככל איסורי התורה‬
‫האחרי
אלא שאד
יכול לבחור‬
‫הא
האיסור הזה ינהג בו או לא‬
‫ינהג בו אבל בעצ
הלאו אי את‬
‫הקולא של יכולת להישאל‪ .‬לעומת‬
‫זאת לדעת החלוקי
על המהרי"ט‬
‫איסורי נזיר ה
כנדרי
או‬
‫כשבועות וממילא יש בה
את‬
‫הקולא של יכולת להישאל עליו‪.‬‬
‫מגישתו הכללית של האבני מילואי
‬
‫חזינ ששתי הגישות מוצאות מקו
‬
‫בדברי חכמי
וההבנה הנכונה בנזיר‬
‫תלויה במחלוקת אמוראי
ובמחלוקת‬
‫הסוגיות‪.‬‬
‫שיטת ר' שמעו שקופ‬
‫)חידושי על נדרי סימ ד'(‬
‫הבנת ר' שמעו בנזירות דומה באופ עקרוני‬
‫להבנת המהרי"ט‪ .‬אכ מדובר פה על קדושה‬
‫מיוחדת‪ .‬א בשונה מהמהרי"ט ר' שמעו‬
‫גורס שהאד
אינו מקבל על עצמו קדושה‬
‫אלא להיפ הוא מקבל על עצמו את הנהגת‬
‫נזירות‪ .‬א לאחר‬ ‫האיסורי
המיוחדי
של‬
‫התורה מתערבת‬ ‫הקבלה המיוחדת הזאת‬
‫קדושה מיוחדת‬ ‫במעשהו ומחילה עליו‬
‫נזיר‪ .‬הקבלה של‬ ‫ואיסורי
מיוחדי
של‬
‫הספציפיות ולא‬ ‫האד
היא המצוות‬
‫הקדושה‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת המהרי"ט מה‬
‫שהאד
מקבל זו הקדושה‪ ,‬ואד
שקיבל על‬
‫עצמו קדושה ממילא חלי
עליו ג
מצוות‬
‫התורה ואיסורי נזיר‪ .‬א לדעת ר' שמעו‬
‫המהל הוא הפו בהחלט‪ .‬לשיטתו האד
‬
‫מקבל על עצמו את הנהגת הנזירות והתורה‬
‫מחילה עליו קדושה שלא על ידי מעשיו‪" :‬‬
‫נזירות הוא קבלה על עצמו להתנהג‬
‫בפרישות מיי ומכל הדיני
האמורי
בתורה‬
‫לעניי נזיר ועניי קבלה זו הוא על עצמו כמו‬
‫‪4‬‬
‫‪-'à ïåìò- ã"ñá‬‬
‫רק יי ותגלחת‪ ,‬והקורבנות ה
חיובי
‬
‫הבאי
מאליה
ע"י התורה‪ .‬חזינ שלדעת‬
‫ר"מ אכ היסוד הנ"ל נכו שמה שמתגלגל ע"י‬
‫דיבורי נחשב כחלק מדיבורי ולכ סובר‬
‫שקורבנות נזירות ה נדבה‪ ,‬א לדעת חכמי
‬
‫הרי קורבנות נזירות אפילו שהתגלגלו ע"י‬
‫הדיבור שלי אינ
נחשבי
כנדבה אלא רק‬
‫כחובה כיוו שבפועל החובה חלה ע"י התורה‬
‫ולא ע"י דיבורי א התגלגל הדבר ע"י דיבורי‪.‬‬
‫ועל כ נראה שהמהרי"ט יבאר שהפגיעה‬
‫באיסורי הנזיר ע"י שתיית יי היא פוגעת‬
‫ופוגמת ג
בקדושה של האד
ועל כ יש פה‬
‫בעצ
בל יחל דברו‪ .‬את הקדושה האד
‬
‫קיבל ע"י דיבורו והפגיעה בה מחללת את‬
‫דיבורו‪ .‬ואי פה פגיעה באיסור שתיית יי‬
‫בעלמא אלא פגיעה בקדושת הנזירות ממש‬
‫שקיבל ע"י דיבורו‪.‬‬
‫נפק"מ בי השיטות השונות‬
‫)שו"ת אבני מילואי סימ כ"ב(‬
‫האבני מילואי
מביא נפק"מ בי השיטות‬
‫השונות‬ ‫השיטות‬ ‫לפי‬ ‫השונות ומבאר‬
‫מחלוקת הסוגיות‪:‬‬
‫א‪ .‬הא
איסור נזיר הוא איסור השווה‬
‫בכל כפי שעולה מהסוגיא בנזיר‬
‫בפרק ב' נזירי
או שמא אינו שווה‬
‫בכל כפי שעולה מהסוגיא בנזיר פ' ג'‬
‫מיני‪ .‬לפי שיטת המהרי"ט איסורי‬
‫נזיר ה
איסורי
הדומי
במהות
‬
‫לאיסורי
המוטלי
על הכה‬
‫וממילא הוא לאו שאינו שווה בכל‬
‫)כמו איסורי הכהונה(‪ .‬אמנ
בשונה‬
‫מאיסורי הכהונה שהאד
נולד‬
‫לתוכ
איסורי נזיר ה
איסורי
‬
‫שהאד
יכול ליטול על עצמו‪ ,‬א‬
‫במהות
רק מי שהקדושה חלה‬
‫עליו האיסורי
שייכי
בו ולכ זהו‬
‫לאו שאינו שווה בכל‪ .‬לפי שיטת‬
‫המהר"י באס והמהר"י ב לב ודאי‬
‫שאיסורי נזיר שייכי
בכל כמו‬
‫שנדרי
שייכי
בכל‪ ,‬כיוו שאיסורי‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬ ‫‪-'à ïåìò- ã"ñá‬‬

‫הוא שמחיל ה את הקדושה וה את‬ ‫נדר וכשמקבל עליו בלשו זו אמרה תורה‬
‫האיסורי
אלא התורה מחילה את שניה
‪.‬‬ ‫שחייב הוא לקיי
מוצא שפתיו וא
לא‬
‫האד
רק מקבל החלטה בעלמא והשאר‬ ‫יקיי
הזהירתו תורה מלבד הלאו דבל יחל‬
‫בידי שמי
‪ .‬א
הדבר הוא נכו ממילא‬ ‫בלאוי
מיוחדי
על יי וטומאה‪ ...‬ומה‬
‫יוסבר לנו יותר מדוע הנודר והוא בבית‬ ‫דמהני התפסה בנזיר הוא משו
דבנזיר‬
‫הקברות לא חל עליו דבר‪.‬‬ ‫שמחוייב לשמור נזירותו קראתו התורה‬
‫קדוש"‬
‫והנה‪ ,‬הגמ' במסכת נזיר )ט"ז‪ (:‬ובמסכת‬
‫נדרי
)ד‪ (.‬דנה באופ שנזר והוא בבית‬
‫הקברות‪ .‬נחלקו בדבר ר"ל ור' יוחנ הא
‬
‫הנזירות חלה עליו בשעת טומאתו או לא‪:‬‬
‫"איתמר‪ :‬מי שנזר והוא בבית הקברות‪ ,‬ר'‬
‫יוחנ אמר‪ :‬נזירות חלה עליו‪ ,‬ור"ל אמר‪ :‬אי‬
‫נזירות חלה עליו‪ .‬ר' יוחנ אמר נזירות חלה‬
‫עליו‪ ,‬סבר‪ :‬מיתלא תליא וקיימא‪ ,‬כיו‬
‫דמשכחא טהרה חיילא; ור"ל אמר אי נזירות‬
‫חלה עליו‪ ,‬אי הדר ואמר חיילא עליה‪ ,‬ואי לא‬
‫– לא"‪ .‬וכתב הרא"ש בנזיר‪" :‬ומיהו מוטל‬
‫עליו לצאת ולקבל כדמוכח בפ"ק דנדרי
‪ ,‬וכ‬
‫לר' יוחנ כדי שיחול עליו נזירות דטהרה‪.‬‬
‫ונראה דלר"ל אינו צרי קבלת נזירות גמורה‬
‫אלא אומר‪ :‬הריני בנזיר" לשיטת ר' שמעו‬
‫הרי אי שו
מניעה שיחולו עליו מיד דיני‬
‫נזיר‪ .‬הרי לשיטתו אי נזירות קבלת הקדושה‬
‫אלא קבלה להתנהג כנזיר וא
כ מדוע צרי‬
‫קבלה נוספת לדעת ר"ל‪?2‬‬
‫אמנ
ג
עצ
דברי הרא"ש בנזיר אינ
‬
‫ברורי
בתכלית‪ .‬מהי הקבלה המצומצמת‬
‫הזאת שעליה הוא ד ובמה שונה האמירה‬
‫"הריני בנזיר" מהאמירה "הריני נזיר"?‬
‫גישה רביעית‬
‫ועל כ נראה שנזירות אינה קדושה המחילה‬
‫איסורי
כפי המהרי"ט ולא איסורי
‬
‫המחלי
קדושה כר"ש אלא מדובר על אופ‬
‫אחר לחלוטי‪ .‬נזירות עניינה החלטה של‬
‫האד
להיכנס למסלול מסויי
‪ .‬המסלול הוא‬
‫שמוביל לקדושה ואיסורי
אבל לא האד
‬

‫‪ 2‬ואכן ר"ש שם טוען שדברי הר"ן והרא"ש בנדרים ד‪.‬‬

‫הם לאו דווקא‪ ,‬והכוונה שיתחיל לנהוג בפועל כנזיר‪ .‬אך‬
‫בנזיר הרא"ש כתב במפורש שצריך לומר שוב ולקבל‬
‫מחדש נזירות אם כי לא קבלה גמורה‪.‬‬

‫‪5‬‬