‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬ ‫‪-'â ïåìò- ã"ñá‬‬

‫ישיבת "ערשנו רעננה"‬

‫המוס העיוני של הישיבה הגבוהה רעננה‬
‫ עיו
בסוגיות הש " ס ‪ -‬מסכת נזיר ‬
‫‪åðùøãî úéá éøô ñ"ùä úåéâåñ ìò éðåéò ïåìò øåáéöì ùéâäì íéçîù åðéøä‬‬
‫‪äøéãàäìå äøåú ìéãâäì úðî ìò‬‬
‫
‬
‫תנאי בנזירות ובנדרי
חלק ב'‬
‫הרב עמוס ראבילו‬
‫אינ נעשי בגמירות דעת מספקת כיוו שאי‬
‫הצד המתנה רוצה בה בודאי ולכ הוא מתנה‬
‫אות בעל כורחו או א מתנה אות מרצונו אז‬
‫עצ מעשה הקניי אינו כל כ! רצוי בעיניו אלא‬
‫א כ יתווס עוד דבר מה אבל הכל קשור‬
‫למשא ומת ולכיפו הידיי השיי! בדיוני שבי‬
‫אד לחברו‪ .‬בזה התורה קבעה כללי מה נכו‬
‫ומה לא נכו מה נקרא תנאי המחייב שלא נית‬
‫להפר אותו ומה אינו נקרא תנאי כלל‪ .‬מה שאי‬
‫כ כאשר עוסקי בב אד למקו ש אי מה‬
‫שמכריח אותו ולא צד שמכופ אותו ולכ אי‬
‫פה פג כלל בגמירות הדעת‪ .‬באופ כזה האד‬
‫רוצה להתנות ודעתו שלמה ותנאו תנאי‪ .‬נמצא‬
‫שכל דיני תנאי נועדו להביע את גמירות הדעת‬
‫הגמורה של האד וא אי אות שוב זו ראיה‬
‫שלא הייתה דעת האד גמורה כלל ותנאו בטל‪.‬‬
‫אבל א דעתו גמורה ושלמה ודאי שיכול‬
‫להתנות ותנאו קיי‪.‬‬
‫הרמב" מעלה הסבר מחודש אחר שיש לעיי בו‬
‫היטב‪" :‬ואחרי אומרי נזיר נמי משכחת ליה‬
‫על ידי שליח שאומר אד לחברו הריני נזיר על‬
‫דעת! וכל זמ שתרצה תדירני בנזיר" זו היא‬
‫שליחות לדעת האחרי כיוו שתלה דעתו בדעת‬
‫חבריו שכל אימת שירצו יוכלו להדיר אותו‬
‫בנזיר‪ .‬לפי דברי אלו נית ליישב כמוב ג את‬
‫קושיית רעק"א שהובאה לעיל‪ ,‬שהרי ג בנדרי‬
‫יכול לעשות כ לומר לחברו הרי כיכר זו אסורה‬
‫עלי על דעת! וכל זמ שתרצה תדירני בכיכר זו‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫בפע שעברה הצגנו את הבעיה בתנאי בנדרי‬
‫ונזירות‪ .‬הרי הגמ' בכתובות עד‪ .‬אומרת שכל דבר‬
‫שנית למנות בו שליח נית ג להתנות בו תנאי‪,‬‬
‫ובנזיר אי אפשרות למנות שליח ולכ אי‬
‫אפשרות להתנות תנאי? בפע שעברה עסקנו‬
‫בשיטות שונות לביאור הבעיה‪ .‬הפע נעסוק‬
‫בעוד שתי שיטות‪.‬‬
‫שיטת הרמב" בבבא בתרא )קכ"ו‪(:‬‬
‫ברמב" בבבא בתרא מצאנו גישה חדשה לפתרו‬
‫הקושייה‪ ..." :‬ויש אומרי כי גמרינ מתנאי בני‬
‫גד ובני ראוב הני מילי כיוצא בו שהוא תנאי‬
‫שבי אד לחברו אבל תנאי שבינו לבי עצמו‬
‫בכל עני הוי תנאי‪ ,‬והטע נות שהרי מדעתו‬
‫התנה ורוצה הוא לקיי תנאו‪ ,‬הילכ! א תנאי‬
‫כפול לא בעינ‪ ,‬והשתא ניחא הא דקשיא ל‬
‫לעיל‪ ,‬ונכו הוא זה"‪.‬‬
‫הרמב" רואה בדיני תנאי די דווקא ביחסי‬
‫שבי אד לחברו‪ ,‬אבל בי אד ובי קונו לא‪.‬‬
‫מדוע ישנו הבדל בי יחסי שבי אד לחברו‬
‫ובי אד וקונו?‬
‫הרמב" רומז בדבריו לתשובה‪ :‬היחסי בי אד‬
‫לחברו מבוססי על רצו אנושי כפול‪ :‬צד א'‬
‫רוצה וצד ב' רוצה‪ .‬ביחסי שכאלו תמיד ישנו‬
‫משא ומת ותמיד יש צד אחד שיכופ את חברו‬
‫הוא ירצה בדבר יותר והחבר יסכי‪ .‬וכ ג‬
‫בתנאי שמתנה‪ ,‬תמיד יש צד שרוצה בתנאי‬
‫יותר ויש צד שרוצה בה פחות‪ .‬תנאי שכאלו‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬
‫במקומו ויבצע את הדברי בעבורו‪ .‬לעמוד‬
‫במקו הבעלי היינו להפו! להיות בעלי על‬
‫הדבר והבעלות בנזירות היא רק על ההחלטה‬
‫גרידא הא להיות נזיר או לא‪ .‬ה אמת שהוא‬
‫החליט למסור ההחלטה לחברו כתנאי א! כ‬
‫הדבר בכל ענייני השליחות שהוא החליט למסור‬
‫הדבר לשליח שיעשה אותו במקומו‪.‬‬
‫אי! שלא נבאר את האחרי המובאי ברמב"‬
‫יש לפנינו הבנה נוספת בגדרי אפשר לעשותו ע"י‬
‫שליח‪ .‬אי פה את הבעלות של התוס' בכתובות‬
‫וג לא את החולשה של המאירי והריטב"א אלא‬
‫יש פה כנראה גזרת הכתוב גרידא‪ :‬צרי! אפשר‬
‫לעשותו ע"י שליח כי כ! מצאנו בבני גד וראוב‪.‬‬
‫ומה ששאלו הראשוני הרי לא לומדי כל דבר‬
‫מבני גד וראוב נת לומר שמסרו הכתוב‬
‫לחכמי להחליט מה לקרב ומה לרחק‪ ,‬וכיוו‬
‫שדבר זה שנית לעשותו ע"י שליח מצאו חכמי‬
‫לנכו לכוללו כיוו שראו בו דבר עיקרי כחלק‬
‫מהתנאי של בני גד וראוב כיוו שמשה הזכיר‬
‫את יהושע במפורש דלא כמו שאר הפרטי שלא‬
‫היו עקרוניי אלא טכניי לכ החליטו חכמי‬
‫לכלול זאת בתו! גדרי התנאי‪ .‬אפשר שג‬
‫הרמב" מסכי לדעת האחרי בהבנת הצור!‬
‫באפשר לעשותו ע"י שליח אלא שחולק בפרטי‬
‫כיצד מבארי את נזירות ונדרי‪.‬‬
‫ממש עניי השליחות‪ .‬בשליחות הוא מוסר בידי‬
‫שיטת הפני יהושע )כתובות נו‪ (.‬ורעק"א‬
‫רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימ מח הביא‬
‫בש ה"פני יהושע" בכתובות נו‪ .‬סברה אחרת‬
‫ליישב את העובדה שמהני תנאי בנזירות ונדרי‬
‫אע"פ שאי אפשר לקיימ ע"י שליח‪" :‬דהיכי‬
‫דהמעשה הוי דבור בעלמא מסברא יכול להתנות‪,‬‬
‫דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ ללמוד מתנאי בני‬
‫גד ובני ראוב‪ ."2‬האחרוני הנ"ל מוליכי אותנו‬
‫לסוגיית הגמ' בקידושי נט‪ .‬הגמ' ש עוסקת‬
‫במקרה שאמר גבר לאישה הרי את מקודשת לי‬
‫לאחר שלושי יו‪ .‬א בא אחר בתו! ‪30‬‬
‫וקידשה לעצמו מקודשת לשני‪ .‬מה הדי א לא‬
‫בא אחר וקידשה‪ ,‬א! האישה רוצה לחזור בה‬
‫מהסכמתה להתקדש‪ ,‬הא ביכולתה לחזור בה?‬
‫"לא בא אחר וקידשה‪ ,‬וחזרה בה‪ ,‬מהו? ר' יוחנ‬
‫אמר‪ :‬חוזרת‪ ,‬אתי דיבור ומבטל דיבור; ריש‬
‫‪-'â ïåìò- ã"ñá‬‬
‫וכ נמי בשבועה‪ .‬אבל דברי אלו צריכי עיו‪,‬‬
‫הא מדובר פה על שליחות כלל? והרי מה‬
‫שעשה נוזר זה הוא בפשטות להתנות תנאי‪ :‬כל‬
‫אימת שתרצה תוכל להזיר אותי בנזיר‪ .‬מבחינה‬
‫זו אי הדבר שונה כלל מא היה אומר הריני‬
‫נזיר א ירד גש או א ישאג אריה זה ומה‬
‫שאומר לחברו שהוא יחליט דומה ממש לאריה‬
‫או לגש‪ ,‬ואי פה כלל שליחות‪ ,‬ומה לעניי זה‬
‫ולשליחות‪ ?1‬ועוד‪ ,‬הא כאשר חברו יבצע את‬
‫"שליחותו" יצטר! לעמוד בקריטריוני של לשו‬
‫המתאימה לנזירות? לכאורה בפשטות לא יצטר!‬
‫כלל להקפיד על לשו שכזאת ונסתפק רק בלשו‬
‫שמשמעותה שמעכשיו יחול הנדר‪ ,‬ואי זה נקרא‬
‫כלל שליחות!‬
‫ונראה ששונה תולה עצמו בדעת אחרי מתולה‬
‫עצמו בתנאי שירד גש או ישאג אריה‪ .‬במקרה‬
‫שתלוי בגש ואריה ההחלטה נותרה בידו והוא‬
‫המחליט לבדו‪ ,‬אלא שיש צור! בעוד פרט בכדי‬
‫שיחול עליו בפועל כל מה שאמר‪ .‬הפרט מצטר‬
‫אל המעשה ובעצ מחשיב אותו כמעשה אחד‬
‫ארו! הכולל לדוגמא קידושי וירידת גשמי ורק‬
‫כאשר ג הקידושי וג ירידת הגשמי קיימי‬
‫יש לנו מעשה של‪ .‬א! בתולה עצמו בדעת‬
‫אחרי הרי מסר את ההחלטה בידי בעל בחירה‬
‫וכאשר מסר החלטה לאד אחר בעל בחירה זה‬
‫אחר לבצע את המעשה והרמב" רואה בשליח‬
‫המבצע את המעשה כאחד שעומד במקו‬
‫הבעלי והמעשה נגמר על ידו‪ .‬אד בהגדרתו‬
‫הבסיסית ביותר הוא בעל בחירה‪ $‬ברצותו יעשה‬
‫כ! ולא אחרת‪ ,‬ולכ מסירת ההחלטה בידי אד‬
‫היא למעשה שליחות‪ .‬אמנ חזקה על שליח‬
‫שיעשה שליחותו אבל הבחירה וההחלטה הא‬
‫לעשות ולהיענות לשליחות או להתעל ממנה‬
‫תמיד נשארת בידו של השליח‪ .‬מבחינה זו כמו‬
‫ששליחות היא מסירת ההחלטה בידי אחר כ! ג‬
‫התנאי שמצייר לנו הרמב" הוא מסירת ההחלטה‬
‫בידי אחר‪ .‬ההחלטה על הנזירות תגמר ע"י השני‬
‫שיחליט הא יהיה נזיר או לא‪ ,‬מבחינה זו הוא‬
‫מסר החלטתו לאחר‪ ,‬כמו שבשליחות רגילה הוא‬
‫מסר את ההחלטה ואת המעשה לאחר שיעמוד‬
‫‪ 1‬ועוד יותר תמוה הדבר בסוגיי שהרי בעינ נית‬
‫‪2‬‬
‫רעק"א טוע שכ היא סברת הרמב" בבבא בתרא‪,‬‬ ‫לעשותו ע"י שליח בכדי שנוכל להתנות תנאי ומביא‬
‫ולא זכיתי להבי דבריו הקדושי‪.‬‬ ‫דוגמא מתנאי שאפשר לעשות שליח!‬

‫‪2‬‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬
‫מקידושי וגירושי שיש את המעשה גירושי‬
‫בכוח בעול אפילו שאינו בפועל‪ .4‬והביא ראיה‬
‫ניצחת לדבריו מכמה גמרות‪ .‬וא כ חזינ‬
‫לכאורה שאפילו במקרה קל מהמקרה שלנו לא‬
‫אומרי שאתי דיבור ומבטל דיבור וכ"ש וק"ו‬
‫במקרה שלנו לא שיי! די זה!‬
‫ועל כ נראה‪ ,‬שהאחרוני הנ"ל לא התכוונו לדי‬
‫אתי דיבור ומבטל דיבור‪ ,‬אלא התכוונו לבאר לנו‬
‫שתנאי בענייני החלי ע"י דיבור הוא שונה‬
‫מתנאי בענייני החלי ע"י מעשה‪ .‬ואי זה‬
‫משו שיש כוח בדיבור לבטל דיבור ולא מעשה‬
‫אלא משו שמה שתנאי נחשב כמילתא אחריתא‬
‫בגמ' וכדבר המבקש לתת למעשה לחול ואחר‬
‫לעקור אותו זו הסתכלות הנובעת מתנאי‬
‫המבקש לחול על מעשה‪ .‬במקרה כזה יש מציאות‬
‫אובייקטיבית בעול‪ ,‬והדיבור של האד מבקש‬
‫להגדיר אותה‪ .‬המציאות היא חיצונית לאד‬
‫ולכ דיבורו והגדרתו נחשבי כפעולות חיצוניות‬
‫למציאות האובייקטיבית שעליה ה מבקשי‬
‫לחול )תנאי מילתא אחריתא( אי כ הדבר בכל‬
‫הנוגע לדברי החלי ע"י דיבור‪ .‬בדיני אלו‬
‫התנאי אינו חל כמיתא אחריתא חיצוני לחפצא‬
‫האובייקטיבי‪ ,‬אלא הוא חלק מהמעשה שהרי זה‬
‫דיבור וזה דיבור ומה ראית לסמו! יתדותי! על‬
‫דיבור זה המחיל חלות ולא לסמו! על הדיבור‬
‫השני שעוקר את החלות ומסייג אותה‪ .‬דיבור‬
‫בעצ מהותו הוא סובייקטיבי ונית לפרשנות‪,‬‬
‫והפרשנות ניתנת ע"י עושה הדיבור‪.‬‬
‫לכאורה לפי הסברנו דעת רעק"א והפנ"י זהה‬
‫להסברו של החזו"א שהצגנו את שיטתו בפינה‬
‫הקודמת‪ .‬אול החזו"א והפנ"י נתוני בויכוח‬
‫חרי בנוגע לנזירות‪ .‬החזו"א רואה בתנאי‬
‫בנזירות מילתא אחריתא‪ ,‬והפנ"י רואה בו תנאי‬
‫מעצב‪ .‬הא נחלקו רק בנוגע לנזירות והגדרתה‬
‫או נחלקו ג בתחומי הגדרת התנאי?‬
‫לענ"ד נראה שנחלקו ג בנוגע להגדרת התנאי‪.‬‬
‫הפנ"י רואה בכל דיבור פעולה סובייקטיבית ולכ‬
‫ניתנת לרוש על ידי האד יוצר האמירה‪ .‬החזו"א‬
‫‪3‬‬
‫עדיי בודק את סוג החלות שחלה ע"י הדיבור‬
‫הא מדובר על חלות העומדת בפני עצמה או‬
‫שמא על חלות סובייקטיבית שבה התנאי הוא‬
‫מבאר ולא עוקר‪.‬‬
‫‪-'â ïåìò- ã"ñá‬‬
‫לקיש אמר‪ :‬אינה חוזרת‪ ,‬לא אתי דיבור ומבטל‬
‫דיבור"‪ .‬רעק"א והפנ"י סוברי שתנאי בנדרי‬
‫ובנזירות דומה לכ!‪ .‬כמו שבקידושי בא דיבור‬
‫ומבטל את הדיבור כ! ג בנדרי ונזירות הדיבור‬
‫של התנאי מבטל את הדיבור של הנדר‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יש להעיר שהדמיו לסוגיא בקידושי אינו‬
‫מושל‪ :‬ש הלא מדובר על דיבור המבטל דיבור‬
‫קוד‪ ,‬ואילו כא מדובר על תנאי האמור לחול‬
‫יחד ע הדיבור של החלות‪ .‬אול נית לומר‬
‫שהאחרוני הנ"ל סברו שהתנאי בא וחל על‬
‫המעשה ומבקש לבטל אותו‪ .‬קוד חל המעשה‬
‫ואז בא התנאי ומבטל את המעשה‪ .‬וזו הבנה‬
‫מחודשת במקצת‪.‬‬
‫ואול יש לעיי עוד‪ ,‬מה מוגדר כ"דיבור"? הא‬
‫כל דבר שחל ע"י דיבור מוגדר כדיבור? כ! נראה‬
‫לכאורה משיטת הפנ"י ורעק"א‪ .‬ואול‪ ,‬לא כ‬
‫עולה לכאורה מהסוגיא בקידושי‪ ,‬כפי שכתב‬
‫בקידושי נט‪ .‬בעל חידושי הרי"‪ ..." :‬דהא‬
‫לכאורה קשה למה יכול לחזור משו דיבור‬
‫מבטל דיבור הא חזינ בהקדש ‪ ...‬שאינו אלא‬
‫בדיבור ואעפ"כ אינו יכול לחזור בו ולבטל? וע"כ‬
‫צ"ל דדבר שנגמר בדיבור הוי הדיבור מעשה דמה‬
‫חילוק! ואינו יכול לחזור‪ ,‬רק בהתקדשי אחר ל'‬
‫שלא נגמר אז כנ"ל"‪ .‬מבואר בדבריו שדיבור‬
‫נקרא כל דבר שלא נגמר ולא דבר שחל ע"י דיבור‬
‫כפי שרואי בהקדש וכ בתרומה החלי ע"י‬
‫דיבור ומחשבה שלא יכול לבטל כלל לאחר‬
‫שחשב או דיבר‪ .‬וכמו שאומר בעל חידושי‬
‫הרי"‪" :‬דמה חילוק" מה איכפת ל א החלות‬
‫חלה ע"י דיבור או ע"י מעשה העיקר שיש חלות‬
‫ולא נית לחזור ממנה‪ .‬ואלו דברי הנראי‬
‫פשוטי בסוגיא ש‪ ,‬וא כ מה סוברי רעק"א‬
‫והפנ"י?‬
‫ועוד יש להעיר על דבריה‪ ,‬שבספר מחנה‬
‫אפרי )הלכות נדרי סימ י"ב( ד בשאלה‪ ,‬הא‬
‫אד שאמר הריני נזיר א אעשה טובה לפלוני‬
‫וא לא אעשה איני נזיר‪ ,‬הא יכול לחזור בו‬
‫קוד שעשה‪ ,‬והביא בש המהרש" שיכול‬
‫לחזור בו משו אתי דיבור ומבטל דיבור‬
‫והמחנה אפרי חלק עליו וסובר שלא שיי! כלל‬
‫אתי דיבור ומבטל דיבור בנדרי ונזירות כיוו‬
‫שאי עדיי את הנדר אפילו לא בכוח‪ ,‬בשונה‬

‫‪ 3‬וכמוב‪ ,‬מקרה זה דומה ממש למקרה בקידושי‬

‫‪4‬‬
‫עיי בכל זה בארוכה בשערי יושר שער ה' פרק כ"א‪.‬‬ ‫שבו אומר ר' יוחנ שאתי דיבור ומבטל דיבור‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪äððòø åðùøò – éðåéòä óñåîä‬‬ ‫‪-'â ïåìò- ã"ñá‬‬
‫סיכו‬ ‫הסבר חדש‬
‫הפע עסקנו בשיטות אחרות המבקשות לבאר‬ ‫ונראה לענ"ד לומר שמצאנו בנדרי כג‪ .‬שאד‬
‫כיצד תנאי חל על נדרי ונזירות אע"פ שאי‬ ‫יכול לומר כל נדרי שאדור בשנה זו יבטלו‪,‬‬
‫יכולת לידור או לנזור ע"י שליח‪ .‬ראינו את שיטת‬ ‫ואמירתו מבטלת את כל הנדרי שידור מכא‬
‫הרמב" הרואה בצור! לאפשר לעשותו ע"י שליח‬ ‫ועד סו השנה‪ .‬גמרא זו היא הבסיס לאמירת כל‬
‫גזרת הכתוב גרידא ועל כ חידש שרק בדברי‬ ‫נדרי בערב יו הכיפורי‪ .‬כיצד אמירה זו חלה‪.‬‬
‫הנוגעי אל העול החיצו יש צור! לדיני תנאי‬ ‫מתו! הסברי הראשוני והאחרוני עולה‬
‫א! לעולמו הפנימי של האד אי צור! בזה שהרי‬ ‫שבעצ יש פה מעי התרת נדרי פורתא‪ .‬אד‬
‫ש הוא אדו על עצמו רצונו ודעתו‪ .‬עוד ראינו‬ ‫יכול להתיר את נדרי עצמו א מתנה עליה‬
‫שיטה אחרת ברמב" הרואה בנזירות ונדרי‬ ‫לפני שחלו שלא יחולו‪ . 5‬בדר! כלל האד נזקק‬
‫פעולות שנית לעשות ע"י שליח וביארנו את‬ ‫לחכ שיתיר את נדריו‪ ,‬אבל )לא יחל דברו‪ $‬אבל‬
‫נקודת השליחות כמסירת ההחלטה לאחר וא‬ ‫אחרי מחילי לו( אבל בתנאי הקוד לחלות‬
‫כ ג בנדרי ונזירות פעולה שכזאת היא‬ ‫הנדר‪ $‬יש יכולת בידי האד להתיר את נדרי‬
‫אפשרית‪.‬‬ ‫עצמו‪ .‬התרה זו יכולה לתפוס רק א יש קצת‬
‫דנו ג בשיטתו של הפנ"י הרואה בתנאי בנדרי‬ ‫טעות כמו שמבואר ש בראשוני ולכ רק א‬
‫ונזירות מייצג ל"אתי דיבור ומבטל דיבור" הקשנו‬ ‫שכח את כל נדרי יכול כל נדרי להתיר את הנדר‪.‬‬
‫על דבריו ותרנו שכוונתו אינה כפי שמשתמע‬ ‫א כ! הוא הדבר יש בידינו יכולת להבי אולי‬
‫מדבריו בפשטות‪ .‬ולבסו רצינו להעלות הבנה‬ ‫יותר טוב את די תנאי בנדרי ונזירות‪ .‬בדר!‬
‫אחרת הרואה בתנאי בנדרי פעולה הדומה‬ ‫כלל אנו אומרי שתנאי צרי! את היכולת של‬
‫להתרת נדרי ע"י כל נדרי בערב יו הכיפורי‬ ‫אפשר להיעשות ע"י שליח בכדי שהתנאי יתפוס‪.‬‬
‫וממילא תנאי שכזה אינו נזקק לכל שאר דיני‬ ‫אבל א התנאי מבקש לחול על נדרי ונזירות‪,‬‬
‫התנאי‪.‬‬ ‫דברי השייכי לפעולת התרה נית לומר‬
‫שהתנאי עובד כהתרת נדרי‪ .‬ואפילו א זוכר‬
‫את התנאי בשעת המעשה התנאי יעבוד וזאת‬
‫משו שעצ העובדה שהתנאי לא מתקיי‬
‫גורמת לטעות קצת שהרי האד ודאי חשב‬
‫שהתנאי יתקיי ועל דעת זה נזר או נדר‪.‬‬

‫‪ 5‬כמוב שלא הארכנו להסביר רעיו זה ולהרחבה עיי‬

‫בדברי הר" והרא"ש בנדרי עה‪ :‬ובדברי ר"ש שקופ‬
‫בחידושי נדרי על ד כג‪.‬‬

‫‪4‬‬