‫מלחמת מנע–לפי ההלכה‬

‫מאת‪ :‬קהתי עמרם‬

‫"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה‬
‫ביד זולתנו מן האומות או לשממה‪ .‬והוא אמרו להם‪ :‬והורשתם את הארץ וישבתם בה; כי לכם נתתי‬
‫את הארץ לרשת אותה; והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם‪...‬אבל הארץ לא נניח אותה‬
‫בידם )ביד שבעת העמים( ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות" )רמב"ן‪ ,‬בהשגותיו על "ספר‬
‫המצוות" של הרמב"ם‪ ,‬מצוה ד(‪.‬‬

‫כי כך נצטוו ישראל לכבוש הארץ על גבולותיה ההיסטוריים ולמנוע כיבושה על ידי זרים‪ ,‬עד‬
‫סוף כל הדורות‪.‬‬

‫בין המלחמות להבטחת יישובה של הארץ על ידי עם ישראל‪ ,‬המלחמה הבאה להקדים‬
‫ולהפתיע האויבים הזוממים לכבוש אותה‪ ,‬היא מלחמת המנע‪ ,‬עליה נרחיב כאן הדיבור‪.‬‬

‫–– א ––‬

‫במשנה ז‪) ,‬בהתאם לחלוקת ה"משניות"( של מסכת סוטה פרק ח‪ ,‬נאמר‪" :‬במה דברים‬
‫אמורים )שחוזרים המפורטים במשנות ד‪ ,‬ה‪ ,‬ו‪ ,‬הקודמות‪ ,‬בהתאם לדברים כ‪ ,‬ה–ט –– בנה בית‬
‫חדש ולא חנכו‪ ,‬נטע כרם ולא חללו‪ ,‬ארש אישה ולא לקחה‪ ,‬הירא ורך הלבב –– ממערכות המלחמה‪.‬‬
‫ויש גם שאינם זזים ממקומם כלל( במלחמת הרשות‪ ,‬אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן‬
‫מחדרו וכלה מחופתה‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬במה דברים אמורים‪ ,‬במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה‬
‫הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"‪) .‬מקבילה לדברי רבי יהודה במשנתנו‪ ,‬תמצא בספרי‪,‬‬
‫שופטים‪ ,‬צח‪ .‬ולאלו של התנא – קמא‪ ,‬שם ‪,‬שם‪ ,‬קי"ד‪ .‬מקבילה נוספת ושלימה תמצא במדרש שמואל‬
‫פרשה כב‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫התלמוד בבלי דן במשנתנו במסכת סוטה דף מד‪ ,‬ב‪ ,‬ושם‪:‬‬

‫"אמר רבי יוחנן‪ ,‬רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה‪ ,‬מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי‬
‫יהודה‪ .‬אמר רבא‪ ,‬מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה‪ .‬מלחמות בית – דוד לרווחה דברי הכל‬
‫רשות‪ ,‬כי פליגי‪ ,‬למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו )למעט ולדלל גויים‪ ,‬שלא יבואו על ישראל‬
‫להילחם בו(‪ ,‬מר קרי לה מצוה‪ ,‬ומר קרי )לה( רשות‪ .‬נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה"‪.‬‬
‫)ראה גם‪ ,‬תוספתא סוטה פרק ז‪ ,‬טו(‪.‬‬

‫במקבילה למשנתנו במדרש שמואל‪ ,‬פרשה כב‪ ,‬ב‪ ,‬הגירסא‪..." :‬רבי יהודה אומר‪ ,‬לא כי‪ ,‬אלא‬
‫במה דברים אמורים במלחמת מצוה‪ ,‬אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה‬
 ‫‪2‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫מחופתה"‪ ,‬והיא תהיה בהתאם לדעת רבא בבבלי וזו של רב חסדא בירושלמי )ראה להלן(‪ ,‬לדעתם‬
‫חולק רבי יהודה על התנא – קמא‪.‬‬

‫כאן מקור ברור בתלמוד לדין מלחמת מנע‪ ,‬למלחמה המקדימה‪ ,‬המלחמה למעוטי עכו"ם‬
‫דלא ליתי עלייהו )למעט ולדלל גויים המאיימים על ישראל והזוממים לכבוש הארץ(‪.‬‬

‫–– ב ––‬

‫באופן שונה מן הבבלי דן הירושלמי במשנתנו‪ ,‬ושם )סוטה פרק ח‪ ,‬הלכה י(‪:‬‬

‫"אמר רבי יוחנן‪ ,‬משמעות ביניהון‪ .‬רבי יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה‪,‬‬
‫אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה‪ .‬אמר רב חסדא‪ ,‬מחלוקת ביניהון‪.‬‬
‫רבנן אמרין מלחמת מצוה זו מלחמת דוד‪ ,‬מלחמת חובה זו מלחמת יהושע‪ ,‬רבי יהודה היה קורא‬
‫מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון‪ ,‬מלחמת חובה כגון אתיין אינון עלינן"‪.‬‬

‫ר' דוד פרנקיל‪ ,‬בפירושו "קרבן העדה" לירושלמי הופך את סדר שמות החכמים בדברי רב‬
‫חסדא וגורס‪" :‬רבי יהודה אומר מלחמת מצוה זו מלחמת דוד‪...‬רבנן היו קוראין מלחמת רשות כגון אנן‬
‫דאזלין‪ –– "...‬ברצותו להתאימם עם דברי המשנה אותה הם נועדים להסביר; בעוד ר' משה מרגלית‬
‫בפירושו "פני משה" לירושלמי הופך‪ ,‬לשם אותה מטרה‪ ,‬סדר סוג המלחמות בדברי רב חסדא וגורס‪:‬‬
‫"רבנן אמרין מלחמת רשות זו מלחמת דוד‪ ,‬מלחמת מצוה זו מלחמת יהושע‪ .‬רבי יהודה היה קורא‬
‫מלחמת מצוה כגון אנן דאזלין עלינון‪ ."...‬ברם‪ ,‬עתידים אנו להיווכח שאין כל הכרח ולכן גם לא שום‬
‫הצדקה‪ ,‬לסירוסים אלו בדברי הירושלמי הנ"ל‪.‬‬

‫–– ג ––‬

‫רש"י‪ ,‬בפירושו לבבלי טוען‪ ,‬שדברי רבא באים לפרש ולהסביר את אלה של רבי יוחנן‪ .‬כי על‬
‫כן‪ ,‬במשפט "רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה" מתכוון רבי יוחנן למלחמת מנע‪ ,‬למלחמה‬
‫"למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" בה חולקים התנא – קמא ור' יהודה זה על זה‪ .‬מלחמה זו היא רשות‬
‫לפי התנא – קמא ומצוה לפי רבי יהודה‪ .‬ושניהם מודים שחוזרים בה‪ ,‬אלו המפורטים לעיל‪ ,‬ממערכות‬
‫המלחמה‪ .‬ונפקא מינה אך לעניין פיטור מעשיית מצוה את העוסקים במלחמה זו‪) .‬ומאידך‪ ,‬העוסק‬
‫במצוה שהיא בעת הגיעו צו הקריאה למלחמה זו‪ ,‬כגון חתן‪ ,‬אינו יוצא והוא פטור ממנה –– כל זמן‬
‫עיסוקו במצוה שהיא –– גם לפי רבי יהודה הקורא לה מלחמת מצוה‪ .‬שכן כלל הוא‪ ,‬שאין מעבירין על‬
‫המצוות‪ ,‬ואין דוחים מצוה מפני מצוה(‪.‬‬

‫ובדבריו "מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה"‪ ,‬כוונתו למלחמות יהושע לכיבוש ארץ שבעה‬
‫עממין‪ ,‬שהינן חובה גם לדעת רבנן – התנא – קמא הקוראים להן בכל זאת מצוה‪ ,‬מאחר והם מכירים‬
‫רק בשני סוגי מלחמה‪ ,‬בניגוד לר' יהודה הטוען לשלושה סוגי מלחמה )ראה רש"י(‪ .‬ולדעת כולם‪,‬‬
‫יוצאים למלחמות אלו כולם‪ ,‬אפילו חתן וכלה העוסקים במצות פרייה ורבייה‪ .‬כי חובה דוחה את‬
‫המצוה והיא במעלה גבוהה ממנה‪.‬‬
 ‫‪3‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫–– ד ––‬

‫הרמב"ם‪ ,‬בפירושו למשנה‪ ,‬סוטה ח‪ ,‬משנה ז‪ ,‬חוזר על דברי רבא בתלמודינו‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬

‫"בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאים וכו'‪ :‬אין מחלוקת ביניהן שמלחמת‬
‫שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה‪ .‬ואין מחלוקת ביניהן שהריגת שאר אנשי המקומות משאר‬
‫האומות רשות‪ .‬ואמנם מחלוקתם בהריגת ההורגים אותם ולהחליפם )כלומר‪ ,‬להקדימם( עד שלא‬
‫יהרגו )את( ישראל ולא ילחמו בארצם‪ .‬תנא – קמא קורא לזה רשות‪ ,‬ורבי יהודה קורא לזאת ההריגה‬
‫מצוה‪ .‬ולפי דעת רבי יהודה מי שהיה מתעסק בזאת ההריגה או בענינה פטור מן המצוה‪ .‬לפי שהעיקר‬
‫אצלנו כמו שידעת‪ ,‬העוסק במצוה פטור מן המצוה‪ .‬על דעת תנא – קמא אינו עוסק במצוה"‪.‬‬

‫ומסיים הרמב"ם‪" :‬ואין הלכה כרבי יהודה"‪.‬‬

‫בהתאם לפסק – הלכה זה מכריז הרמב"ם גם בפירושו למשנה ה‪ ,‬של סנהדרין פרק א‪:‬‬
‫"ומלחמת הרשות היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהן‪ .‬ומלחמת מצוה היא מלחמת עמלק‬
‫ושבעה עממין בלבד"‪.‬‬

‫ר' עובדיה מברטנורה‪ ,‬בפירושו למשנה‪ ,‬סוטה ח‪ ,‬משנה ז‪ ,‬סומך ידיו על פסק הלכה זה של‬
‫הרמב"ם ואומר‪:‬‬

‫"‪...‬לא נחלקו ת"ק ורבי יהודה אלא במלחמה שנלחמים ישראל עם אויביהם כדי שלא יתגברו‬
‫עליהם ויצרו להם )כלומר‪ ,‬במלחמת מנע(‪ .‬ת"ק קרי לה מלחמת רשות‪ ,‬וסובר שאין אדם רשאי‬
‫להתבטל מן מצוה כדי להילחם במלחמה זו‪ ,‬ור' יהודה סובר שגם זו מלחמת מצוה‪ ,‬מאחר והיא‬
‫להושיע את ישראל מיד שונאיהם‪ ,‬והעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ .‬ואין הלכה כרבי יהודה"‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬בחיבור ההלכה הגדול לו‪ ,‬ב"יד החזקה" פרק ה‪ ,‬א‪ ,‬מהלכות מלכים‪ ,‬מפרט‬
‫הרמב"ם מלחמות מלך ישראל לסוגיהן בהתאם להלכה‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬

‫"אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה‪ .‬ואיזו היא מלחמת מצוה‪ ,‬זו מלחמת שבעה‬
‫עממים )כלומר המלחמה‪ ,‬לכיבוש שטחי‪ :‬החיתי‪ ,‬האמורי‪ ,‬הפריזי‪ ,‬הכנעני‪ ,‬הגרגשי‪ ,‬החיוי והיבוסי‪.‬‬
‫ואין לישראל לכבוש שטחים אחרים בטרם כבשו שטחי מולדת אלו‪ .‬ראה‪ ,‬ספרי‪ ,‬דברים פרשת עקב‬
‫יא‪ ,‬כד; ירושלמי חלה‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ב(‪ ,‬ומלחמת עמלק‪ ,‬ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם‪ .‬ואחר‬
‫כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העם )צ"ל‪ :‬שאר העמים( כדי להרחיב‬
‫גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו"‪.‬‬

‫רואים אנו‪ ,‬שהרמב"ם המפרש משנתנו בהתאם לשיטת רש"י בבבלי‪ ,‬שהמחלוקת בין התנא‬
‫– קמא לבין רבי יהודה היא‪ ,‬גם לדעת רבי יוחנן‪ ,‬במלחמת מנע‪ ,‬אשר היא רשות לפי התנא – קמא‬
‫וחובה לפי רבי יהודה‪ ,‬וגם פוסק )שם( כתנא – קמא‪ ,‬אינו מזכיר כלל מלחמת המנע בין מלחמות‬
‫ישראל לסוגיהן שמפרטן בחיבורו "יד החזקה" פרק ה‪ ,‬מהלכות מלכים )בעוד הוא מכליל שם בין‬
‫מלחמות המצוה את המלחמה לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם שלא נזכרת כלל בתלמודנו(‪ .‬וכבר‬
‫ביטא תמיהתו על כך ר' אברהם די – בוטן בחיבורו "לחם משנה" על ה"יד החזקה" )בפרק ה‪,‬‬
‫מהלכות מלכים(‪ ,‬ולאחר השיבו ל"כסף משנה"‪ ,‬שם‪ ,‬על השגתו‪ ,‬מדוע קורא הרמב"ם למלחמת יהושע‬
‫מצוה ולא חובה‪ ,‬הוא אומר‪..." :‬אבל מכל מקום קשה‪ :‬למה לא כתב רבינו דהא דלמעוטי עכו"ם דלא‬
‫ליתי עלייהו הוי רשות כדרבנן‪ ,‬דאמרי ולמעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו דהוי רשות )מאחר והוא סובר‬
‫כרבנן וקורא למלחמת שבעה עממים בשם מלחמת מצוה‪ ,‬כרבנן ולא חובה כרבי יהודה‪ .‬וגם פוסק‬
‫כרבנן בפירושו למשנה(‪...‬וחלוקה דפלוגתא לא הוזכרה בדבריו כלל ?"‪.‬‬

‫ויש לומר –– מנסה הרב די – בוטן ליישב –– "דהוזכרה )מלחמת מנע( במה שאמר ולהרבות‬
‫בגדולתו ושמעו‪ ,‬דהכוונה שיראו ממנו ולא יבואו עליו‪ .‬והיינו למעוטי עכו"ם ולא ליתי עלייהו"‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫בעקבות ה"לחם משנה" צועד "הפני משה" בפירושו לירושלמי שהזכרנונו לעיל‪ .‬כי כך הוא‬
‫מסביר גרסתו )ירושלמי‪ ,‬סוטה פרק ח‪ ,‬י(‪..." :‬דרבנן אמרי מלחמת רשות זו מלחמת דוד‪ ,‬גרסינן; מה‬
‫שהיה נלחם לכבוש הארצות כדי להרחיב גבול ישראל‪ .‬וקרו לה רשות שאינה אלא להוסיף על ארץ‬
‫ישראל במלחמת דוד בארם צובה וסביבותיה ושלא יתגברו עליהם אויביהם אחר כך ויצרו להם‪,‬‬
‫ולהרבות גדולתם"‪.‬‬

‫–– ה ––‬

‫והנה‪ ,‬עיון מעמיק בתלמודנו יביא אותנו להטיל ספק רציני בנכונות שיטת רש"י‪ ,‬לפיה רבא‬
‫אינו חולק על רבי יוחנן אלא מפרש דבריו‪ .‬כי על כן‪ ,‬רבי יוחנן –– בניגוד לרבא –– אינו מרמז כלל על‬
‫מחלוקת שהיא בין התנא – קמא לבין רבי יהודה‪.‬‬

‫ואל נכון‪ ,‬בירושלמי נאמר מפורש שלדעת רבי יוחנן אך "משמעות ביניהון" –– בין התנא –‬
‫קמא לבין רבי יהודה‪ ,‬ואינם חלוקים במאומה‪ .‬בעוד לדעת רב חסדא )וכן לדעת רבא‪ ,‬הממלא מקומו‬
‫בתלמודנו( "מחלוקת ביניהון"‪ .‬כי כך אין רבא ורב חסדא מפרשים לדברי רבי יוחנן‪ ,‬על אף הלשון‪,‬‬
‫המטעה‪" ,‬אמר רבא"‪" ,‬אמר רב חסדא" )ראה‪ ,‬הערה בסוגריים ב"תוספות יום – טוב" סוטה פרק ח‪,‬‬
‫משנה ז(‪.‬‬

‫ומודיענו רבי יוחנן בבבלי ש"משמעות ביניהון"‪ ,‬בין התנא – קמא לבין רבי יהודה‪ ,‬ו"רשות‬
‫דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה"‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אותן מלחמות שהתנא – קמא קורא להן "רשות" וחוזרים‬
‫בהן ממערכות המלחמה‪ ,‬קורא להן רבי יהודה מצוה‪ ,‬כלומר משמעותן מצוה‪ ,‬ולא שהן מצוה ממש‬
‫)ואל נכון‪ ,‬חוזרים בהן‪ ,‬המפורטים למעלה‪ ,‬ממערכות המלחמה(‪ .‬כי גם מלחמות = פשיטות דוד לשם‬
‫פרנסת ישראל והרחבת גבולות )ראה‪ ,‬בבלי ברכות ג‪ ,‬ב – ד‪ ,‬א; שם‪ ,‬סנהדרין טז‪ ,‬א – ב( יש בהן‬
‫משום מצוה‪ .‬כי מצוה הן פרנסת ישראל והרחבת גבולות הארץ‪ .‬ו"מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי‬
‫יהודה"‪ .‬כלומר‪ ,‬כדי להבדיל בין מלחמת מצוה לה אפילו חתן יוצא‪ ,‬לבין מלחמה שמשמעותה מצוה‬
‫ונקראת כך למרות שהיא רק רשות אך חוזרים בה ממערכות המלחמה‪ ,‬מכנה רבי יהודה למלחמת‬
‫מצוה ממש בשם מלחמת חובה )אלא‪ ,‬שעדיין לא ברור‪ ,‬אם גם לפי רבי יוחנן‪ ,‬האומר שאך "משמעות‬
‫ביניהון"‪ ,‬יש נפקא מינה –– בין הגדרת סוג המלחמה של רבנן לבין זו של רבי יהודה –– לעניין פיטור‬
‫ממצוות להעוסק במלחמת בית דוד לרווחה‪ .‬עיין "כנסת הגדולה" חלק או"ח חידושים על הרמב"ם‪,‬‬
‫המפרש‪ ,‬בהתאם לשיטה זו באופן שונה‪.‬‬

‫מעתה משהעלינו שרבא אינו מפרש דברי רבי יוחנן‪ ,‬ניתן לפרש דברי רבא‪" :‬כי פליגי למעוטי‬
‫עכו"ם דלא ליתי עלייהו‪ ,‬מר קרי לה מצוה ומר קרי )לה( רשות"‪,‬שה"מר קרי לה" הראשון הם רבנן‬
‫והם סוברים שמלחמת מנע "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" היא מלחמת מצוה‪ ,‬וה"מר קרי לה"‬
‫השני הוא רבי יהודה הרואה במלחמת מנע אך מלחמת רשות‪) .‬ואל נכון‪ ,‬ה" מר קרי לה" הראשון מן‬
‫הדין הוא שיהיה מוסב על הרבנן שהינם ראשונים הן במשנה והן בדברי רבי יוחנן בגמרא‪ .‬וראה‬
‫"כנסת הגדולה" חלק או"ח‪ ,‬חידושים על הרמב"ם הלכות מלכים(‪.‬‬

‫ופשר דברי המשנה לפי רבא הוא‪" :‬במה דברים אמורים )שחוזרים המפורטים למעלה‬
‫ממערכות המלחמה( במלחמת הרשות‪ ,‬אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה‬
‫מחופתה" –– כלומר‪ ,‬במלחמת הרשות כמו מלחמות דוד לרווחה‪ ,‬אמרה תורה שחוזרים‪ ,‬החוזרים‪,‬‬
‫ממערכות המלחמה‪ .‬אבל במלחמת מצוה –– הכוונה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" היא מלחמת‬
‫מנע )"מלחמת מצוה"‪ ,‬שבכאן אינה כוללת מלחמות יהושע שהינן "חובה" לדעת כולם( הכל‬
‫יוצאין‪"...‬אמר רבי יהודה‪ ,‬במה דברים אמורים )שחוזרים ממערכות המלחמה( במלחמת מצוה אבל‬
‫במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" –– כלומר‪ ,‬זה שחוזרים‪ ,‬החוזרים‪,‬‬
‫ממערכות המלחמה הוא גם במלחמה שאתם חכמים קוראים לה מלחמת מצוה‪ ,‬היא המלחמה‬
 ‫‪5‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫"למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬מלחמת המנע‪ ,‬שהינה אך מלחמת רשות לדידי‪ .‬מה שאין כך‬
‫במלחמת חובה )להבדיל ממלחמת מנע שנקראת כאן ע"י החכמים מצוה( בה הכל יוצאין אפילו‬
‫חתן‪...‬והפלוגתא ביניהם היא במלחמת מנע‪ ,‬במלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪.‬‬

‫ונפקא מינה נוסף ביניהם הוא לענין פיטור מעשיית מצוה לעוסק במלחמת מנע זאת )או‬
‫שנוכל לפרש‪ ,‬שמלחמת המנע הינה גם לדעת רבי יהודה בחינת "מלחמת מצוה" לגבי הפיטור‬
‫מעשיית מצוה את העוסק בה כבר‪ ,‬למרות שהיא אך כ"מלחמת רשות" וחוזרים בה המפורטים בתורה‬
‫–– ממערכות המלחמה‪" .‬ונפקא מינה" –– כלומר‪ ,‬ההבדל לדינא בין אם קורא לה רבי יהודה מצוה או‬
‫רשות‪ ,‬לאחר שחוזרים בה ממערכות המלחמה‪" ,‬לעוסק במצוה"(‪.‬‬

‫–– ו ––‬

‫פירוש זה למשנתנו‪ ,‬הינו בהתאם לפירושו של אחד מגדולי מפרשי התלמוד במאה השלוש‬
‫עשרה‪ ,‬הלא הוא הר' מנחם ב"ר שלמה לבית מאיר )המאירי(‪ ,‬המפרש בספרו "בית הבחירה"‪ ,‬סוטה‬
‫פרק ח‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬

‫"‪...‬ורבי יהודה אומר‪ ,‬במה דברים אמורים במלחמת מצוה‪ ,‬אבל במלחמת חובה הכל יוצאין‪.‬‬
‫ופרשו בגמרא שמלחמת שבעה עממין ועמלק לדברי הכל חובה‪ .‬מלחמת האויבים שאינם מצד יראתם‬
‫אלא כדי להרחיב המלך את גבולו ולפרסם את שמו –– לדברי הכל רשות‪ .‬לא נחלקו אלא שנלחמים‬
‫עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבואו עליהם‪ ,‬או שנודע להם שמכינים עצמם לכך‪ .‬שלדעת חכמים‬
‫הרי זו מצוה והעוסק בה פטור מן המצוות‪ ,‬ואין צריך לומר אם כבר באו )האויבים להילחם(‪ .‬ולדעת ר'‬
‫יהודה כל זמן שלא באו )האויבים( רשות היא והעוסק בה אינו פטור מן המצוה‪ .‬והלכה כרבנן"‪.‬‬

‫ומסיים הרב המאירי‪" :‬זהו ביאור המשנה כולה על הצד שכתבנו ופסקנו‪ ,‬הלכה פסוקה‬
‫היא‪."...‬‬

‫גם הרב הגאון הגדול רבי חיים בנבנשת )"כנסת הגדולה" חלק או"ח‪ ,‬חידושים על הרמב"ם‬
‫הלכות מלכים( סובר שרבא בתלמודנו פליג על רבי יוחנן‪ ,‬והמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪,‬‬
‫היא מלחמת המנע‪ ,‬לרבנן מצוה ולרבי יהודה רשות )בהתאם לירושלמי(‪ ,‬אם כי‪ ,‬שיטתו שונה‬
‫בפרטים מזאת של המאירי‪ .‬הוא מצא דרך לפרש גם את הרמב"ם ב"יד החזקה" לפי שיטתו זאת‬
‫ובניגוד לשיטת רש"י‪ ,‬ראה‪ ,‬שם‪.‬‬

‫ויפה מעלה הרב ר' אליעזר וולדנברג‪ ,‬בספרו "הלכות מדינה" חלק ב‪ ,‬שער ד‪ ,‬ב‪:‬‬
‫"‪...‬שהמאירי חולק על רש"י גם במה שמפרש שרבא בא לפרש דברי ר' יוחנן‪...‬ודבי יהודה במתניתין‬
‫בא לחלוק על רבנן‪ ,‬והוא על סוג המלחמה שהם קוראין אותה מצוה‪ .‬שרבנן קוראין מצוה גם למעוטי‬
‫עכו"ם דלא ליתי עלייהו‪ ,‬ופוטרים את החוזרים והאין – זזין רק מכגון מלחמות בית – דוד לרווחה‪ .‬ורבי‬
‫יהודה חולק ואומר דמה שקוראין רבנן מצוה אני קורא רשות ופטורין ממנה החוזרין‪...‬ואני קורא מצוה‬
‫כגון מלחמת יהושע לכבוש וחובה היא‪ ,‬או כגון שכבר באו עלינו אויבים שגם – כן חובה היא‪"...‬‬

‫הרב וולדנברג אף מעיר‪ ,‬ובצדק‪ ,‬שפירושו זה של המאירי הינו בהתאם לירושלמי‪ .‬כי כך‬
‫נאמר בירושלמי )הובא לעיל(‪" :‬אמר רב חסדא‪ ,‬מחלוקת ביניהון‪ .‬רבנן אמרין מלחמת מצוה זו מלחמת‬
‫דוד‪ ,‬מלחמת חובה זו מלחמת יהושע‪ .‬רבי יהודה היה קורא מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון‪,‬‬
‫מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן"‪.‬‬

‫מעתה‪" ,‬מלחמת דוד" שבכאן היא מלחמת מנע‪ .‬כלומר מלחמה שניהל דוד המלך "למעוטי‬
‫עכו"ם –– שהתכוננו למלחמה על ישראל –– ולא ליתי עלייהו" )ויש להבדיל בין "מלחמת דוד לרווחה"‬
‫שהיא מלחמת רשות‪ ,‬לבין "מלחמת דוד" בסתם שהיא מלחמת מנע ומצוה(‪.‬‬
 ‫‪6‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫וסוג המלחמה "כגון אנן דאזלין עליהון" שר' יהודה קורא לה רשות הוא גם כן מלחמת המנע‪,‬‬
‫המלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" של הבבלי‪.‬‬

‫כי כך‪ ,‬באו שני התלמודים בבלי‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬בסוגיתנו‪ ,‬לידי זהות אחת ודברים אחדים‪ ,‬ואך‬
‫למגנא הטילו ה"פני משה" ו"קרבן העדה" בגרסותיהם )ראה לעיל( מום בגוף הירושלמי ברצותם‬
‫ליישבו עם הבבלי בשיטתו של רש"י‪ ,‬המופרכת‪.‬‬

‫–– ז ––‬

‫הנפקא – מינה להלכה מסיווגה של מלחמת המנע‪ ,‬בין מלחמות הרשות או בין מלחמות‬
‫המצוה –– נוסף לדין השיבה ממערכות המלחמה‪ ,‬ויציאת חתן וכלה –– הוא –– מודיענו רבא‬
‫בתלמודנו –– "לעוסק במצוה שפטור מן המצוה"‪ .‬כלומר‪ ,‬לעניין פיטורו או חיובו בקיום ועשיית כל‬
‫מצוה שהיא את העוסק במלחמה זו‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬מצויים חילוקים לדינא נוספים בין מלחמת מצוה לבין זו של רשות‪ ,‬כעניין נטילת רשות‬
‫והיתר מן הסנהדרין לגיוסו של העם למלחמה‪ ,‬המוטלת על המלך במלחמת רשות‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהשמיטם‪,‬‬
‫משום – מה‪ ,‬רבא בתלמודנו‪.‬‬

‫מקור הדין המחייב את המלך ליטול רשות מאת הסנהדרין להוציא הצבא למלחמת רשות‬
‫הוא במשנה ח‪ ,‬של סנהדרין פרק א‪ ,‬ושם‪:‬‬

‫"ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית – דין של שבעים ואחד"‪.‬‬

‫ובפרק ב‪ ,‬משנה‪ ,‬ד‪ ,‬שם‪ ,‬נאמר‪:‬‬

‫"ומוציא )מלך ישראל( למלחמת הרשות על פי בית – דין של שבעים ואחד"‪.‬‬

‫התלמוד )בבלי‪ ,‬ברכות ג‪ ,‬ב – ד‪ ,‬א; סנהדרין ט"ז‪ ,‬א – ב(‪ ,‬לומד חיוב המלך ליטול רשות מן‬
‫הסנהדרין במלחמת רשות‪ ,‬מפשיטות דוד המלך בגדוד לשם שוד והרחבת גבולות‪ ,‬שהיו באישור‬
‫הסנהדרין‪ ,‬בהתאם למסורת עליה מוסר לנו ר' אחא בר ביזנא בשם רי שמעון חסידא‪ ,‬ש"כינור היה‬
‫תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו‪ .‬מיד‬
‫היה עומד‪...‬כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו‪ ,‬אמרו לו אדונינו המלך! עמך ישראל‬
‫צריכים פרנסה‪...‬אמר להם‪ ,‬לכו ופשטו ידכם בגדוד‪ ,‬מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין‬
‫באורים – ותומים‪ –– ;"...‬מסורת הנסמכת על פסוקים מתאימים בנביאים )ראה‪ ,‬שם(‪.‬‬

‫וזו לשון הרמב"ם בפירושו למשנה ה‪ ,‬בפרק א‪ ,‬דסנהדרין‪:‬‬

‫"‪...‬ומלחמת הרשות )שצריכה אישור הסנהדרין( למדנוה ממה שהיה דוד נוהג שלא היה יוצא‬
‫למלחמת רשות עד שהיה יועץ עם סנהדרין גדולה‪."...‬‬

‫ופוסק הוא ב"יד החזקה" פרק ה‪ ,‬ב‪ ,‬מהלכות מלכים )ראה גם‪ ,‬שם‪ ,‬הלכות סנהדרין פרק ה‪,‬‬
‫א(‪" :‬מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית – דין‪ ,‬אלא יוצא מעצמו בכל עת‪ ,‬וכופה העם‬
‫לצאת‪ .‬אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית – דין של שבעים ואחד"‪.‬‬

‫אמנם המשנה אינה מזכירה פיטור מנטילת רשות הסנהדרין במלחמת מצוה‪ ,‬אולם הר' יוסף‬
‫קארו ב"כסף משנה" שם‪ ,‬מטעים כבר‪ ,‬כי מלשון המשנה משתמע שלמלחמת מצוה מוציא המלך ללא‬
‫נטילת רשות מן הסנהדרין‪ .‬כי מכלל לאו אתה שומע הן‪.‬‬
 ‫‪7‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫מסתבר שהמשנה לא מצאה צורך להודיע במפורש פיטור המלך מלקבל רשות מן הסנהדרין‬
‫במלחמת מצוה – חובה‪ ,‬מאחר ולמלחמות אלו‪ ,‬שמטרתן שחרור הארץ או ְמ ִחיָית עמלק‪ ,‬היו זקני‬
‫ישראל ומנהיגיו הרוחניים –– הסנהדרין הממריצים את המלך והתובעים ממנו פעולה ברוח צווי‬
‫התורה המכוונים לכך‪ .‬והריב הנוקב בין שמואל הנביא והמלך שאול בעניין אגג העמלקי‪ ,‬יוכיח‪.‬‬

‫ואולם מסתבר גם‪ ,‬שבמקרה והסנהדרין‪ ,‬המוסד המחוקק העליון‪ ,‬הם זקני ישראל ומנהיגיו‪,‬‬
‫מעלו בתפקידם זה‪ ,‬או אז הרשות בידי המלך לכוף המלחמה‪ ,‬מלחמת המצוה – חובה עליהם ועל‬
‫העם‪.‬‬

‫משהגענו לכאן‪ ,‬לא נוכל לפסוח על התמיהה שעורר רש"י ז"ל אצל רבים‪ ,‬בפירושו לבבלי‬
‫ברכות ג‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה "ונמלכים בסנהדרין" בדבריו‪" :‬נוטלים מהם רשות כדי שיתפללו עליהם"‪ .‬והרי על‬
‫עצם דין "אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית – דין של שבעים ואחד" שבמשנה‪ ,‬מהמשפט‬
‫"ונמלכין בסנהדרין" של מסורת רבי אחא בר ביזנא נלמד )בבבלי ברכות ג‪ ,‬ב; שם‪ ,‬סנהדרין ט"ז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫כלומר שחייב היה דוד להימלך וליטול רשות מן הסנהדרין‪ ,‬ולא לשם בקשת תפילה נמלך בה? )ראה‬
‫הגהות ר' אליעזר לנדא מבראד לבבלי ברכות ג‪ ,‬ב; "עיניים למשפט" לר' יצחק אריאלי‪ ,‬ברכות דף ג;‬
‫"הלכות מדינה" לר' אליעזר יהודה וולדנברג‪ ,‬חלק ב‪ ,‬שער ד‪ ,‬סימן ו‪ ,‬ועוד(‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬מסתבר‪ ,‬שניתן לחלק ולומר‪ ,‬שחיוב המלך ליטול רשות מן הסנהדרין במלחמת הרשות‬
‫הינו אך כשבדעתו לכוף על העם ההשתתפות במסע המלחמה שלו‪ .‬וכבר לשונות המשנה‪" :‬ואין‬
‫מוציאין למלחמת הרשות‪" ,"...‬ומוציא למלחמת הרשות‪ "...‬מעידות על כך‪ .‬לא כן במקרה שהעם‬
‫מגלה רוח התנדבות לקחת חבל )חלק(‪ ,‬מרצונו‪ ,‬במסע המלחמה‪ .‬או אז פטור המלך מלהיוועץ‬
‫בסנהדרין ומלבקש רשותה גם במלחמת הרשות )ראה‪" ,‬משפט כהן" להרב קוק ז"ל‪ ,‬הלכות מלכים‬
‫סימן קמ"ה; "עיניים למשפט"‪ ,‬ברכות ג(‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬גם במקרה זה רצוי שהמלך יבוא במגע עם הסנהדרין ויוועץ בה‪ .‬לא לשם נטילת‬
‫רשות‪ ,‬אלא אך כדי שזקני ישראל חברי הסנהדרין יאצלו מברכותיהם על הנשק העברי ושיתפללו‬
‫לנצחון ישראל‪.‬‬

‫מסתבר‪ ,‬איפה‪ ,‬שלכך התכוון גם רש"י‪ ,‬בדבריו‪" :‬ונמלכין בסנהדרין –– נוטלים מהם רשות‬
‫כדי שיתפללו עליהם‪ .‬ויש לגרוס "וכדי" בוי"ו‪ ,‬כגירסת ר' אבא הרצל מפרשבורג בספרו "שפתי חכמים"‬
‫)ברכות‪ ,‬שם(‪.‬‬

‫ופשר דברי רש"י יהיה‪ " :‬ונמלכין בסנהדרין‪ :‬נוטלים מהם רשות" –– בזמן שברצון המלך‬
‫לכוף ההשתתפות במלחמתו להרחבת גבולות על העם‪" .‬וכדי שיתפללו עליהם" –– נמלכים‬
‫ומתייעצים בסנהדרין‪ ,‬במקרים בהם פטור המלך מליטול רשות מאתם‪ ,‬כגון שהעם מתנדב מרצון‬
‫להשתתף במסע המלחמה ואין צורך להפעיל עליו לחץ לשם כך‪) .‬ואל נכון‪ ,‬במקבילה בסנהדרין ט"ז‪,‬‬
‫א‪ ,‬וכן במשנה ה‪ ,‬של סנהדרין פרק א‪ ,‬אין רש"י מנמק ב"כדי שיתפללו עליהם" החיוב ליטול רשות מן‬
‫הסנהדרין להוציא העם למלחמת רשות‪ ,‬אותו הוא מזכיר שם(‪.‬‬

‫ובאשר למלחמת מנע‪ :‬יהיה זה מאד מתקבל על הדעת‪ ,‬אם גם האומר מלחמת מצוה היא‪,‬‬
‫יחייב את המלך ליטול רשות מאת הסנהדרין ולהיוועץ בה‪ ,‬בשים לב לספציפיותה של מלחמה יזומה‬
‫זו‪ ,‬הטעונה שיקולים מדיניים ואיסטראטגיים מקיפים ומעמיקים‪ ,‬בעוד ההצלחה בה תלוייה במידה‬
‫רבה בעיתוי הנכון ובגורם ההפתעה‪.‬‬
 ‫‪8‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫–– ח ––‬

‫ר' חיים בנבנשת ב"כנסת הגדולה" חלק או"ח‪ ,‬חידושים על הרמב"ם הלכות מלכים‪ ,‬נחלץ‬
‫לעזרת הרמב"ם נגד ה"לחם משנה" המקשה על הרמב"ם אשר בחיבורו "יד החזקה" הלכות מלכים‬
‫פרק ה‪ ,‬א‪ ,‬אינו מזכיר המלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" ולא מודיענו שהיא רשות‪ ,‬כדרבנן‪,‬‬
‫בהתאם לפסק ההלכה שלו עצמו בפירושו למשנה )ראה שניהם למעלה(‪.‬‬

‫טוען ה"כנסת הגדולה"‪..." :‬ועוד יש לתמוה עליו )על ה"לחם משנה"(‪ ,‬שבפירוש כתב רבינו‬
‫)הרמב"ם( דלמעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו נקרא מלחמת מצוה‪ ,‬שכן כתב‪ ,‬ואיזו היא מלחמת מצוה‬
‫ז' עממים ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ? ")ראה גם‪ ,‬שו"ת מקום שמואל לר' שמואל ב"ר אלקנה‬
‫סימן ח(‪.‬‬

‫ר' חיים בנבנשת סובר –– ובצדק‪ ,‬שדעת הבבלי היא שאין הבדל בין כשאנו באים עליהם‬
‫למלחמת מנע‪ ,‬לבין שהם באים עלינו להתקיפנו‪ .‬ולכן‪ ,‬משהכליל הרמב"ם המלחמה "לעזרת ישראל‬
‫מיד צר" בין מלחמות המצוה‪ ,‬הרי שפסק שהמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬כלומר‬
‫מלחמת המנע‪ ,‬היא מצוה‪ ,‬כרבי יהודה )לפי שיטת רש"י(‪ ,‬וזה לא מסתבר לו "לומר שרבינו פוסק כרבי‬
‫יהודה נגד החכמים‪ .‬ועוד‪ ,‬שבפירוש המשנה כתב דאין הלכה כרבי יהודה?"‪.‬‬

‫שיקולים אלה‪ ,‬בצירוף סיבות נוספות שהוא עומד עליהן שם‪ ,‬מביאים את מחבר "כנסת‬
‫הגדולה" לפרש משנתנו בהתאם לירושלמי בדומה לשיטת הרב המאירי שהבאנוה לעיל ועוד לצעוד‬
‫הלאה ולפרש גם את הרמב"ם בהתאמה עם הירושלמי )עיין‪ ,‬שם(‪.‬‬

‫לעומתו‪ ,‬הרב ר' דוד פרנקיל בעל "קרבן העדה"‪ ,‬ב"שיורי קרבן" שלו לירושלמי סוטה סוף‬
‫פרק ח‪ ,‬קם להגנת ה"לחם משנה"‪ .‬הוא מתקיף את ה"כנסת הגדולה" עוד בנקודת היציאה שלו‬
‫ואומר‪:‬‬

‫"כתב הרב כנסת הגדולה‪...‬מדכתב הרמב"ם ואיזו מלחמת מצוה‪ ,‬מלחמת ז' עממין ועזרת‬
‫ישראל מיד צר שבא עליהם‪ ,‬שמע מינה דסבר כר' יהודה )שמלחמת "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‬
‫מצוה היא(‪ .‬ומפני כך דחק הרבה בפירוש הש"ס בבלי‪ ,‬עיין שם‪ .‬ודבריו תמוהים; מי איכא למאן דאמר‬
‫דעזרת ישראל מיד צר הבא אליהם לאו מצוה היא‪ ,‬דהא אפילו ביחיד הנרדף איכא עשה ולא –‬
‫תעשה‪ ,‬כדכתב‪ ,‬לא תעמוד על דם רעך‪ .‬וכתיב והשבות לו –– זו אבדת נפש‪...‬והוא דאמר בבבלי‬
‫למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו‪ ,‬אין הפירוש כמו שהבין הרב בכנסת הגדולה דהיינו להצילם מיד צר‬
‫שבא עליהם‪ ,‬אלא הפירוש שעושה מלחמה עם שכניו שיש לחוש שברוב הימים יעשו עמהם מלחמה‪.‬‬
‫ולכן עושה מלחמה עכשיו עמהם למעטם שלא יהיה בהם כוח לבוא על ישראל‪."...‬‬

‫אולם הר' פרנקיל‪ ,‬המפרש משנתנו לפי שיטת רש"י בבבלי‪ ,‬לא הבין נכונה דברי ה"כנסת‬
‫הגדולה"‪ .‬כי על כן‪ ,‬ר' חיים בנבנשת אין כוונתו לומר שהמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‬
‫שבבבלי היינו המלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם"‪ ,‬כי אם כוונתו אך להכליל המלחמה "‬
‫למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" במלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" שהרמב"ם מסווגה‬
‫בין מלחמות המצוה‪.‬‬

‫ואל נכון; הטוען שהמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬מלחמת המנע‪ ,‬רשות היא‪ ,‬לא‬
‫טען עדיין לרשותה של המלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא )כבר( עליהם"‪ .‬אולם‪ ,‬המכליל את‬
‫המלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" בין מלחמות המצוה‪ ,‬הכליל ממילא לא את מלחמת‬
‫המנע‪ ,‬את המלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬אותם עכו"ם המתכננים להתקיף את ישראל‪,‬‬
‫בין מלחמות המצוה שחתן יוצא לה מחדרו וכלה מחופתה‪.‬‬

‫ואם ישנו מקום לתמיהה‪ ,‬הרי לא על מחבר "כנסת הגדולה"‪ ,‬אל על רש"י יש לתמוה‪,‬‬
‫המצהיר )תוך נאמנות לשיטתו בבבלי סוטה( בפירושו למשנה ה‪ ,‬בפרק א‪ ,‬של סנהדרין‪ ,‬ד"ה‬
 ‫‪9‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫"למלחמת הרשות"‪ :‬כל מלחמה קרי לה רשות לבד ממלחמת יהושע שהייתה לכבוש את ארץ‬
‫ישראל"‪.‬‬

‫כי כך‪ ,‬הכליל רש"י בין מלחמות הרשות לא רק מלחמת ההגנה‪ ,‬המלחמה "לעזרת ישראל‬
‫למ ִחיָיתו שהינה מצוה מפורשת בתורה‪.‬‬
‫מיד צר שבא עליהם"‪ ,‬כי אם גם מלחמת עמלק ְ‬

‫ומיהודה המכבי‪ ,‬ששילח ממערכות המלחמה "לבוני בית‪ ,‬ללוקחי נשים‪ ,‬לנוטעי כרמים ולרכי‬
‫הלבב" לפני קרב עמאוס –– כמסופר בספר חשמונאים א‪ ,‬ג‪ ,‬אין ראיה‪ .‬כי על כן‪ ,‬נהג הוא‪ ,‬בתמימותו‪,‬‬
‫לפנים משורת הדין‪ .‬כשם שנהגו ראשוני המורדים שנמנעו מלהילחם ומלעמוד על נפשם ביום השבת‬
‫ומתו כולם במחבואיהם –– כמסופר שם‪ ,‬ב‪.‬‬

‫למ ִחיָית עמלק‪ ,‬נמצאו כבר אישים שניסו‪ ,‬בהצלחה פחות או יותר ניכרת‪,‬‬
‫ואמנם במה שנוגע ְ‬
‫ליישב דברי רש"י אלו‪ .‬ראה‪" ,‬כנסת הגדולה"‪ ,‬חלק או"ח‪ ,‬שם; "הלכות מדינה"‪ ,‬חלק ב‪ ,‬שער ד‪ .‬יצויין‬
‫במיוחד חידושו היפה של הרב ראובן מרגליות שליט"א‪ ,‬שהעלה בחיבורו למסכת סנהדרין "מרגליות‬
‫הים" חלק א‪ ,‬סימן כ"ט‪) ,‬ראה גם‪ ,‬רשימתו "דוגמא מפירוש לסנהדרין"‪ ,‬בקובץ הזכרון לרב קוק ז"ל(‪,‬‬
‫למ ִחיָית זכר עמלק במלחמות יהושע‪ ,‬מאחר והוא היה ראשון‬
‫שיתכן כי רש"י הכליל את המלחמה ְ‬
‫הלוחמים בעמלק‪ ,‬במלחמה הנקראת על שמו‪.‬‬

‫למ ִחיָית זכר עמלק עם מלחמות המצוה‪ ,‬על כי‬

‫מסתבר שרש"י ז"ל לא הזכיר המלחמה ְ‬
‫משנתנו המדגישה‪" :‬אבל במלחמת מצוה )או חובה( הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"‬
‫עשתה את יציאת כלה מחופתה לכעין סימן היכר למלחמת מצוה – חובה‪ ,‬בעוד מצוות השמדת עמלק‬
‫חלה –– בהתאם לספר "החינוך" )מצוה תקנ"ה( –– על הזכרים מישראל בלבד ולא על הנקבות‪.‬‬

‫–– ט ––‬

‫רש"י לא הכליל את מלחמת המנע‪ ,‬המלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" בין מלחמות‬
‫המצוה‪ ,‬כי לשיטתו אכן מלחמת רשות היא )כדרבנן‪ ,‬שהלכה כמותם(‪ .‬הוא גם נמנע מלהזכיר את‬
‫המלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם"‪ ,‬כי על כן‪ ,‬אין היא נזכרת כלל בתלמודנו‪.‬‬

‫לעומתו הרמב"ם מפרט המלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" בין מלחמות המצוה‪.‬‬
‫כי על כן‪ ,‬מונה אותה הירושלמי בין מלחמות המצוה – חובה במפורש‪ ,‬והרמב"ם נוטה –– בחיבורו‬
‫ההלכתי "יד החזקה" –– אחרי הירושלמי )ראה‪ ,‬תשובות מהרי"ק לר' יוסף קולון‪ ,‬שורש ק(‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬נוטה הרמב"ם‪ ,‬ב"יד החזקה"‪ ,‬אחרי שיטת הרב המאירי בפירוש משנתנו‪ ,‬שהרבנן‬
‫הם הם הסוברים שהמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬מלחמת המנע‪ ,‬מלחמת מצוה היא‪.‬‬
‫והוא מכליל אותה אל נכון במלחמה "לעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" –– ממש כפי שהשכיל‬
‫לפרש הרב ר' חיים בנבנשת ב"כנסת הגדולה"‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬אויב המכריז על רצונו להשמיד את ישראל ואף מתכונן לכך‪ ,‬אין לך "עזרת ישראל מיד‬
‫צר שבא עליהם" גדולה מן המלחמה בו ומצוה היא‪ ,‬כרבנן‪ ,‬שהלכה כמותם‪.‬‬

‫בכל אופן; דעת ה"לחם משנה" שבמלחמה "להרבות בגדולתו ושמעו" כלולה מלחמת המנע‪,‬‬
‫המלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" )ראה לעיל(‪ ,‬אין לך דעה זרה ובלתי מתקבלת על הדעת‬
‫מזאת‪.‬‬

‫כי כך‪ ,‬הביא גם הרמב"ם את שני התלמודים‪ ,‬בבלי‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬בסוגייתנו‪ ,‬לידי אחדות דיעות‪,‬‬
‫כפי שהעלנו למעלה‪.‬‬
 ‫‪10‬‬ ‫)מלחמת מנע – לפי ההלכה(‬

‫וזה שבפירושו למשנה מפרש הרמב"ם את משנתנו לפי שיטת רש"י ופוסק הלכה כרבנן‬
‫שהמלחמה "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו"‪ ,‬מלחמת המנע‪ ,‬רשות היא‪ .‬אין לנו אלא להניח שאחרי‬
‫עבור שנים שינה הוא דעתו ונטה בפירוש תלמודנו אחרי הירושלמי‪ ,‬ובהתאם לכך‪ ,‬בחיבור ההלכה‬
‫הגדול שלו‪ ,‬ב"יד החזקה"‪ ,‬המאוחר‪ ,‬פסק הלכה שאכן מלחמת המנע‪" ,‬למעוטי עכו"ם דלא ליתי‬
‫עלייהו"‪ ,‬מצוה היא )זו גם סברת ר' שמואל ב"ר אלקנה מחבר שו"ת "מקום שמואל"‪ ,‬המסיים תשובתו‬
‫בנידון )תשובה ח( במשפט" "‪...‬מלבד מה שנוכל לומר דהדר ביה הרמב"ם בחיבור מפירושו‬
‫בהמשנה"(‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫סוף דבר; מלחמת המנע מצוה של חובה היא לפי גדולי הפוסקים‪ ,‬ויוצאים לה חתן מחדרו‬
‫וכלה מחופתה –– כדין מלחמת מצוה מפורש במשנה‪.‬‬

‫לדין זה תוקף משנה‪ ,‬קובע ומחייב למעש‪ ,‬בימינו‪ ,‬בהם אויבים מסביב אינם חדלים מלהכריז‬
‫על רצונם להשמיד את ישראל ועל התכוננותם העקבית לכך‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––––‬