‫במעלות קדושים וטהורים‬

‫מאת‪ :‬קהתי עמרם‬

‫חללי מלחמות ישראל בכל הדורות‪ .‬גיבורי ישראל שנפלו במלחמתם לגאולת העם והארץ‬
‫ולחירותם‪ ,‬נושא הקב"ה דמם על כליו‪ ,‬על בגדי – הנקם שלו‪ ,‬לזיכרון ליום נקם ושילם לפניו‪.‬‬

‫וכבר נאמר במדרש )שמות רבה פר' כ( על גיבורי שבט אפרים מורדי הגלויות הראשונים‪,‬‬
‫שנטשו אדמת מצרים ופרצו לכנען עשרות שנים לפני יציאת מצרים התנ"כית‪ .‬על הלוחמים אשר‬
‫בגופם סללו הדרך לפני משה למפעל הגאולה הכביר שלו‪:‬‬

‫"‪...‬לכן נאמר‪ ,‬ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים )שמות יג‪ ,‬יז(‪ ,‬למה? אלא שטעו שבטו של‬
‫אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ )של ארבע מאות שנות גזירת גלות מצרים( ונהרגו מהם‬
‫שלושים רבוא‪...‬והרגום פלישתים‪...‬מה עשה הקב"ה? נטל דמם של בני אפרים וטבל לו כליו‪,‬‬
‫שנאמר מדוע אדום ללבושך )ישעיה סג‪ ,‬ב(‪ .‬אמר הקב"ה‪ :‬איני מתנחם עד שאנקום נקמת בני‬
‫אפרים‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ולא נחם אלהים" )אות ה – מ' של מלת "נחם" מן המקור היא‪ ,‬בהתאם לדרש זה‪.‬‬
‫היא הינה ל' – הפועל של הפועל "נחם"‪ .‬ופירוש הפסוק כולו‪ :‬אלוהים לא התנחם על אובדן בני אפרים‬
‫בקרב שהתנהל בדרך ארץ פלישתים(‪.‬‬

‫כך‪ ,‬לגיבורי מלחמות ישראל קורבנות הקרבות שניטשו לחירות האומה‪.‬‬

‫למקדשי השם‪ ,‬קופצי תוך מדורות אש ובאי במים‪ ,‬המוסרים נפשם למיתות ולעינויים על‬
‫מזבח אמונתנו‪ ,‬מעלה גדולה מזו‪.‬‬

‫הדבקים באמונתם ומוסרים עצמם למיתה עליה‪ ,‬עליהם מעיד ספר הזוהר )חלק ב‪ ,‬רמ"ו‪ ,‬ב‪,‬‬
‫תבנית מנטובה‪ .‬ראה גם‪ ,‬רמ"ק‪ ,‬פרדס רימונים‪ ,‬שער ההיכלות פרק ב; מדרש תהילים ‪/‬שוחר טוב‪/‬‬
‫מזמור ט(‪ ,‬שהקב"ה חוקק צורתם = דיוקנותיהם בבגדיו‪ ,‬ב"פורפוריא" )בגדי מלכות( שלו –– להיות‬
‫דמויות נאמניו לנגד עיניו תמיד‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫גבוהה לאין ערוך היא‪ ,‬מעלת הרוגי המלכות הרשעה‪ .‬מעמדם של עולי גרדומים בישראל‪,‬‬
‫אותם יחידי סגולה שהוציאם להורג הכובש הזר והמשעבד‪ ,‬כתוצאת פעילותם האקטיבית‪ ,‬בארץ‬
‫ובגולה‪ ,‬למען שיחרור עמם וארצם‪ ,‬בכל תקופות שיעבודם של העם והארץ‪.‬‬
 ‫‪2‬‬ ‫)במעלות קדושים וטהורים(‬

‫כי על כן‪ ,‬מדורן של נשמות הרוגי המלכות הוא העליון במדורי גן – עדן מעלה‪ ,‬כעדותו של רב‬
‫יוסף בתלמוד )בבלי‪ ,‬פסחים נ‪ ,‬א; שם‪ ,‬בבא – בתרא י‪ ,‬ב( ושם‪:‬‬

‫"והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון )זכריה יד‪ ,‬ו(‪ .‬מאי יקרות וקפאון?‪...‬ורבי יהושע‬
‫בן לוי אמר‪ ,‬אלו בני אדם שיקרין הן בעולם הזה וקפויין )קלים וזולים( הן בעולם הבא‪ .‬כי הא דרב יוסף‬
‫בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד )"גוע ופרחה רוחו" –– רש"י( כי הדר )כשחזר‪ ,‬כלומר‬
‫כשהתעורר מעלפונו( אמר ליה אבוה‪ ,‬מאי חזית? )אמר לו אביו‪ ,‬מה ראית?(‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬עולם הפוך‬
‫ראיתי‪ ,‬עליונים למטה ותחתונים למעלה‪...‬ושמעתי שהיו אומרים‪ ,‬הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד‬
‫במחיצתן‪."...‬‬

‫מה פלא‪ ,‬איפה‪ ,‬שיהודים נלבבים ובעלי נפש‪ ,‬בכל הדורות‪ ,‬השתוקקו לחתום את חייהם‬
‫הטהורים באקט "קידוש השם" לאות ולעדות לנאמנותם הבלתי – מסוייגת לעמם ולדתם‪ ,‬בבחינת‬
‫"מתי יבוא לידי ואקיימנה"‪ .‬כאותו ענק רבי יוסף קארו שהעלה המות על קידוש השם לראש מאווייו‪.‬‬
‫מסתבר שהוא קינא בבן דורו שלמה מולכו הקדוש‪ ,‬שזכה לעלות על המוקד‪ ,‬כתוצאת פעילותו‬
‫המדינית – המשיחית לגאולת ישראל של דוד הראובני‪ ,‬בהוצאה להורג )בשריפה( פומבית שנערכה‬
‫במנטובה שבאיטליה‪.‬‬

‫מעמדם הנשגב של מקדשי השם והרוגי המלכות בעולם הגמול‪ ,‬קסם לו לקארו עד למאוד‪.‬‬
‫למות על קדושת השם‪ ,‬ובמיוחד במיתת שריפה ולהיות "כקרבן עולה דכולה כליל ולגבוה סלקא" על‬
‫מזבח אומתנו – אמונתנו‪ ,‬הייתה לשיא שאיפתו‪ ,‬לה הוא ציפה משך כל ימי חייו )ראה‪ ,‬מגיד מישרים‪,‬‬
‫פרשת ויקרא‪ ,‬ועוד(‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬הבטיחו המגיד = המשנה = המלאך‪ ,‬לגילויי דבריו המופלאים הוא זכה‪..." :‬ואכך‬
‫להישרף בארץ – ישראל ברבים‪ ,‬לקדש שמי בפרסיא‪ .‬ותעלה לעולה לרצון על מזבחי‪ .‬ותעל רוחך‬
‫כקטורת בשמים לפני‪ ,‬ואפרך יהא צבור ומונח לרצון על מזבחי‪ ,‬כאשר זכה שלמה בחירי המתקרא‬
‫מלכו‪ ,‬שעלה לרצון על מזבחי‪) "...‬מגיד מישרים‪ ,‬פרשת וזאת הברכה –– תרגום מהמקור הארמי(‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫ואם לחללי צבאות ישראל‪ ,‬למקדשי השם ולהרוגי המלכות הזרה והמשעבדת‪ ,‬בדורות עברו‪,‬‬
‫כך; משחררי שטחי מולדת בתהליך הגאולה האחרונה‪ ,‬לחללי הקרבות שתינטשנה לשיחרור‬
‫ירושלים‪ ,‬בית לחם ויתר שטחי מולדת שטרם נגאלו –– על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫ואל נכון‪ ,‬מכריז רבי אבא‪ ,‬בזוהר חלק א‪ ,‬רט"ו‪ ,‬א‪ ,‬בדרוש לפסוק "ואני בבואי מפדן מתה עלי‬
‫רחל‪...‬בדרך אפרת היא בית לחם" )בראשית מח‪ ,‬ז(‪:‬‬

‫"עתידין ישראל לאגחא קרבא בארחא דאפרת‪ .‬וימותון עמא סגיא מנהון‪ .‬ובתר כן‪ ,‬לחיי‬
‫מיתיא‪ ,‬יקומון‪ .‬ויתיר שלטנא יהא להון דמיתין בארחא הדין מכול דיהא קדמיהון בירושלים" )עתידים‬
‫ישראל להתגרות קרב בדרך של אפרת‪ .‬וימותו מהם עם רב ‪/‬במלחמת כיבוש זו‪ ./‬ואחרי כן‪ ,‬לכשיחיו‬
‫המתים‪ ,‬יקומו‪ .‬ושלטון יתר יהא לאלו שמתו בדרך זו ‪/‬בדרך בית לחם‪ /‬מכל אלו שהיו לפניהם‬
‫בירושלים(‪.‬‬

‫כי על כן‪ ,‬חיילי ישראל מרחיבי גבולות אלו‪ ,‬יתנו חייהם למען מימוש הרעיון משיחי בשלימותו‪,‬‬
‫למען קיום חזון הגאולה שלא תהיה שלמה עם שיבת הבנים לגבולם ללא שיבת הגבולות לבנים‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––‬