‫‪29.12.

2009‬‬
‫האסתטיקה של עמנואל קאנט ; שני הכתבים בהם נתמקד הם "ביקורת התבונה הטהורה" ו‪"-‬ביקורת כח‬
‫השיפוט"‪ .‬יש לקאנט עוד טקסט קצר "על האמנות ועל הנשגב" שנכתב לפני שני הטקסטים הללו‪ ,‬שבו‬
‫הוא מתחיל להתמודד עם נושא היפה‪ ,‬האמנות‪ ,‬הנשגב‪ .‬עיון במשנתו של אפלטון עוזר להבין את הנושא‬
‫המרכזי אצל קאנט‪ ,‬שהוא החיבור בין החושי לבין העל‪-‬חושי‪ .‬המשמעות הרווחת של המילה היוונית‬
‫אסתטיקה היא הכרה חושית‪ ,‬כפי שאמרנו‪ ,‬אבל יש לה גם משמעות נוספת‪ ,‬הכרה דרך השכל‪ ,‬ולא רק‬
‫דרך החושים‪ .‬מה שעומד במרכז הפילוסופיה של קאנט הוא החיבור בין השניים‪ ,‬בין שני סוגי ההכרה‬
‫הללו‪ .‬קאנט הוא פילוסוף תאורטי מאוד וזה נותן לנו כלים להסתכל על האמנות מגבוה‪.‬‬

‫העניין הקנטיאני מדבר על זה שעולם התחושות תלוי במה שקורה בשטח – בכאן ועכשיו‪ ,‬באיזו רגישות‬
‫ונקודת מבט‪ ,‬וכל מה שאנו מקבלים ממה שיש תלוי בנסיון‪ ,‬זה מאוד סובייקטיבי‪ .‬כאנשי פילוסופיה אנחנו‬
‫מחפשים אמיתות שהן בלתי תלויות ושאלתו של קאנט היא איך אפשר להגיע להבנה בלתי תלויה‪,‬‬
‫כשמדובר במשהו שתלוי דווקא‪ .‬איך דבר שהוא תלותי יכול להתפס מעמדה בלתי תלויה‪ .‬איך אפשר‬
‫להבטיח שנתעלה להבנה אמיתית‪ ,‬שהיא מעל ומעבר לכל הבלתי‪-‬יציב‪ ,‬כשאני דווקא מתעסק בדברים‬
‫שהם תלויים‪ .‬יש מתח בין ההכרה החושית התלויה והנזילה לבין ההכרה העל‪-‬תחושית שהיא ההכרה‬
‫הטרנסצנדנטלית‪ .‬ההכרה הטרנסצנדנטלית של קאנט היא ההכרה דרך צורות אפריוריות‪ ,‬קדם‪-‬נסיוניות ‪-‬‬
‫הכרה המדברת על התנאים דרכם אנו מכירים את האובייקט‪.‬‬

‫הדגמה‪ :‬אם אני רואה רכבת חולפת במהירות‪ ,‬אני לא יכול להתמודד עם מימדי הזמן והמרחב אם אין‬
‫אצלי תודעה של זמן ומרחב‪ ,‬שבמסגרתה אשבץ את החוויה‪ .‬הצורה האפריורית להכרה היא זמן מצד אחד‬
‫והמרחב מצד שני – אלה הן שתי צורות אפריוריות של ההכרה‪ ,‬שמקדימות את הנסיון‪ .‬אני לא יכול‬
‫להתנסות בשום דבר אם אין לי בתוכי את הקטגוריות הללו‪ ,‬שדרכן אוכל לתפוס את הזמן והמרחב‪.‬‬

‫מה שמעניין את קאנט הוא מאיפה נתפס דבר ובאיזו מידה אפשר לתפוס אותו באובייקטיביות‪ .‬מה שחשוב‬
‫לקאנט הוא לא האובייקט עצמו אלא התנאים שאנו תופסים אותם‪ ,‬באיזו מידה התנאים האלה בלתי‬
‫תלויים‪ .‬מה שאנו מכירים הוא לא האובייקט אלא התנאים שדרכם אנו תופסים אותו‪ .‬אין הכרה בלי‬
‫הנסיון אבל מה שאנו מכירים לא בא מהנסיון בלבד אלא גם מדברים המקדימים אותו‪ .‬מבחינת המטריה‬
‫הקיימת אין דבר שמוכר אלא דבר הבא מהנסיון אבל אנחנו לא מכירים רק את המטריה אלא גם את‬
‫התנאים‪ ,‬שהם אפריורים‪.‬‬

‫משל הקו של אפלטון דיבר על האידאות מצד אחד כמשהו שמגיע מהאל‪ ,‬והאובייקטים מצד אחד‬
‫כהשתקפות שלהם‪ .‬מה שאנו רואים הוא הצל‪ ,‬ומעליו יש את המודל שנשאר קבוע‪ .‬נוכל לומר‬
‫שהאובייקטים הם הדברים שנתפסים על ידי החושים ונתפסים בגבולות הזמן והמקום‪ ,‬והאידאות‬
‫כשלעצמן לא תלויות בזמן ובמקום‪ .‬לכן אם מתחברים אל האידאות מתעלים אל מעבר ל"מחסום" הזה‬
‫שהוא ההכרה‪ .‬הקו מביע את היחס בין החושי לבין העל‪-‬חושי‪ .‬אפלטון מחלק את הקו הזה לחלקים‪ ,‬בחלק‬
‫התחתון והחושי יש את התמונות‪ ,‬הצללים וההשתקפויות‪ .‬מי שחופשי ויכול לנוע בתפיסתו‪ ,‬לא רק‬
‫להסתכל על הדבר עצמו‪ ,‬יכול להבין שיש את האובייקטים עצמם ואם נדבר במונחים קנטיאניים‪ ,‬התנאי‬
‫כדי שיהיו צללים והשתקפויות הם אמנם אובייקטים אבל מי שרוצה להכיר‪ ,‬לא יכול להסתפק בהכרה של‬
‫הרמה התחתונה וחייב ללכת הלאה‪ .‬במובן הזה‪ ,‬לא מספיק להכיר את האובייקטים אלא חייבים לתפוס‬
‫בצורה גאומטרית‪ ,‬מתמטית‪ – dionoic ,‬מי שמכיר את האובייקטים בדרך כזו‪ ,‬מכיר אותם בדרך‬
‫עקרונית ומהותית יותר‪ .‬מעבר אליהם יש את הפרינציפ‪ ,‬שמי שתופס אותו מגיע להבנה נואטית )‬
‫‪ ,(noetic‬מה שיביא אותנו בסופו של דבר אל הרמה האידאית‪ ,‬שקאנט מכנה כידיעה האפריורית‪ .‬אצל‬
‫אפלטון הקדם‪-‬נסיוני קשור אל האלים‪ ,‬בעוד שהפרה‪-‬נסיוני אצל קאנט לא קשור לאלים אלא למבנה‬
‫ההכרתי האנושי‪ .‬המשותף לשתי התפיסות הוא הנסיון לראות את הדברים ממבט‪-‬על‪ ,‬ממרחק מן‬
‫האובייקטים‪.‬‬
 ‫על פי אפלטון השאיפה שלנו היא להתעלות אל כיוון עולם האידאות וזה טבוע בנשמתו שהגיעה מעולם‬
‫האלים ורוצה לחזור לשם‪ ,‬לשם היא גם תשוב במוות‪ .‬קאנט מוציא את האל מהתמונה‪ ,‬השאיפה שלנו היא‬
‫לכיוון האידאה לא מפני שאנו שואפים אל האל‪ ,‬אלא כי אנו שואפים להגיע אל התבונה הטהורה‪.‬‬

‫האינפורמציות החושיות שלנו מסודרות בסולם קטגוריות של הכרה‪ ,‬שקאנט מפרט‪ .‬בעזרת אותן‬
‫הקטגוריות אנו מכניסים סדר וכך מגיעים להכרה‪ .‬ההכרה הזו אינה סוף פסוק‪ ,‬מפני שמה שחשוב הוא לא‬
‫רק מה שאנו מכירים אלא גם מה שאנו עושים עם מה שאנו מכירים‪ .‬קאנט מתאר את המהלך הזה כמהלך‬
‫שקורה עם הרציו‪ ,‬שיוצר אידאות‪ .‬הוא הולך אל ה"ספק" שהוא השכל‪ ,‬שמספק אינפורמציות מסודרות‬
‫והכרות‪ ,‬עם ההכרות הללו אנו בונים לעצמנו אידאות‪.‬‬

‫קטגוריות לדוגמה הן‪ :‬סך הכל‪ ,‬יחידה‪ ,‬אחדות בין האלמנטים וכו'‪ ,‬ואלה מימדים שאינם שייכים לנסיון‪.‬‬
‫קטגוריות נוספות הן אלה שלא שייכות לכמות אלא לאיכות‪ :‬משהו ששייך למציאות‪ ,‬משהו שנשלל או‬
‫משהו שמוגבל‪ .‬קטגוריות נוספות הן אלה שקשורות למודאליות‪ :‬אפשרות )דבר שהוא בכח(‪ ,‬דבר שכבר‬
‫קיים ודבר שהוא הכרחי‪ .‬הקטגוריות הללו עוזרות לנו לכוון את עצמנו ביחס לנסיון אבל הן לפני הנסיון‪,‬‬
‫יש לנו אותן מובנות בשכל‪ ,‬שמספק לנו קטגוריות חשיבה שאודותן אנו מסוגלים לארגן את כל מה‬
‫שיסופק לנו על ידי הנסיון על המתרחש‪ .‬ואם כך‪ ,‬זה לא רק שיש לנו משהו פרה‪-‬נסיוני אלא הוא גם‬
‫מראה לנו שיש משהו טרנסצנדנטלי בהכרה‪ ,‬ואפשר לחשוב עליה ככה‪ .‬זו ההכרה שאיננה מסתפקת בדיון‬
‫על האובייקטים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הכרה טרנסצנדנטלית היא זו שמאפשרת לתפוס מרחק מהדברים בהם‬
‫היא מתעסקת כדי לראות את ה"לאן" שבהם‪ ,‬אבל ה"לאן" הזה הוא למעלה מהנסיון‪ .‬וזו אינה הכרה‬
‫טרנסצנדנטלית בלבד אלא אסתטיקה טרנסצנדנטלית – ההכרה שנעשית באופן אפריורי‪.‬‬

‫האפשרות לחשוב על תחושה מנקודת מבט על‪-‬חושית‪ ,‬האפשרות לחשוב על נסיון מנקודת מבט על‪-‬‬
‫נסיונית‪ ,‬היא בפני עצמו מהלך שחשוב מאוד להיסטוריית האסתטיקה לכיוונים של הפשטה‪ ,‬עם האמנות‬
‫הרעיונית‪/‬מושגית‪ .‬אלה אומנויות ששמות יותר ויותר דגש על הרעיונות שיש בדברים ופחות דגש על‬
‫הביצוע הקונקרטי שיש בהם‪ .‬לכן המהלך הזה של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית של קאנט הוא בעל עוצמה‬
‫רבה על המהלכים בעידן המודרני והלאה‪.‬‬