‫לאקאן – כשהסטרוקטורליזם קרא פסיכואנליזה‬

‫קצת היסטוריה‬

‫ז'ק לאקאן‪ ,‬נולד בשנת ‪ 1901‬בפריס‪ .‬בשנת ‪ 1931‬סיים את לימודי‬

‫הפסיכיאטריה והחל להתעניין בפסיכואנליזה‪ .‬לאקאן עבר אנליזה דידקטית‪ ,‬בת‬

‫שש שנים‪ ,‬בחברה הפסיכואנליטית הצרפתית‪ ,‬אצל לווינשטיין )לימים מראשי‬

‫פסיכולוגית האגו(‪ .‬הקשר עם לווינשטיין היה עכור ומלא מחלוקות‪ .‬על אף הבטחתו‬

‫של לאקאן ללווינשטיין כי ימשיך באנאליזה גם לאחר שיקבל הסמכה כאנליטיקאי‬

‫מדריך‪ ,‬הרי שלא עשה זאת‪ .‬לווינשטיין הזועם כתב אז לידידתו מהמכון‪ ,‬מארי‬

‫בונאפארט‪:‬‬

‫‪What you tell me of Lacan is depressing. He always constituted for me a source of‬‬

‫‪conflict: on the one hand, his lack of character, on the other, his intellectual value,‬‬

‫‪which I prize highly though not without violent disagreement. But the problem is that‬‬

‫‪even though we had agreed that he would continue his analysis after his election, he‬‬

‫‪did not come back. One does not cheat on so important a point without dire‬‬

‫‪consequences (let this remain between us)."1‬‬

‫בשנת ‪ 1953‬פרש לאקאן‪ ,‬בצירוף מספר אנליטיקאים צעירים אחרים‪ ,‬מה‪Société -‬‬

‫‪ ,Psychanalytique de Paris‬עמם הקים את ה‪.2 Sociéte Fraçaise de Psychoanalyse -‬‬

‫מרכז המחלוקת הייתה על ההכשרה הנעשית במכון הפסיכואנליטי‪ .‬באותה שנה‬

‫העביר לאקאן הרצאה בשם " ‪The Function and Field of Speech and Language in‬‬

‫‪ ,"Psychoanalysis‬במסגרת כנס פסיכואנליטי שנערך ברומא‪ .‬במאמר זה‪ ,‬הנחשב‬

‫‪1‬‬
‫‪Bertin, C., La dernière Bonaparte, cited in: Roudinesco, E., Jacques Lacan & Co., The University‬‬
‫‪of Chicago Press, 1990, p. 122.‬‬
‫למעשה היה זה לאגאש שהגה את רעיון ה–‪ .SFP‬לאקאן הצטרף לאחר מעשה‪ ,‬מתוך חוסר‬ ‫‪2‬‬

‫ברירה מול מאבקם של בונאפארט ואחרים נגדו‪ ,‬ב–‪.SPP‬‬

‫לאבן פינה במחשבה הלאקאניאנית‪ ,‬מתייחס לאקאן לראשונה לסדר הסימבולי‪,‬‬

‫שהוא מרכזי לענייננו‪.3‬‬

‫לאקאן וחבריו לא ידעו כי בפרישה מהמכון הצרפתי היחיד המוכר על ידי ה – ‪IPA‬‬

‫‪ ,((International Psychoanalytic Association‬הם למעשה פורשים מה – ‪ IPA‬עצמו‪.‬‬

‫לאחר עשור של מאבק להשגת הכרה מה – ‪ ,IPA‬הוכרע העניין באופן סופי בשנת‬

‫‪ ,1963‬כאשר בקשת לאקאן וחבריו ל – ‪ SFP‬נדחתה‪ .‬דחייה זו ערערה מאוד את‬

‫הארגון הצעיר שהתפרק לאחר כשנתיים‪ .‬כך‪ ,‬ב – ‪ 1965‬לאקאן הזועם הקים בית‬

‫ספר פסיכואנליטי משל עצמו – בית הספר הפרוידיאני של פאריז‪École ,‬‬

‫‪) Freudienne de Paris‬להלן‪ :‬ה‪ 4.( EFP-‬לא בכדי מכניס לאקאן את שמו של פרויד‬

‫למכון הפסיכואנליטי שמקים‪ .‬הרי הוא "זה אשר קרא את פרויד"‪ ,‬לפי הצהרתו‪.‬‬

‫הוא קורא לחזרה לפרויד‪ ,‬ובעיקר בז לפסיכולוגית האגו המחמיצה‪ ,‬להבנתו‪ ,‬את‬

‫רעיונותיו של פרויד‪.‬‬

‫שלושת הסדרים‬

‫המושג "סימבולי"‪ ,‬אותו טובע לאקאן לראשונה בנאום של רומא‪ ,‬הנו מושג‬

‫מושאל מהתיאוריה של וואלון‪ .‬וואלון‪ ,‬פסיכולוג צרפתי יליד ‪ ,1879‬שעסק‬

‫בהתפתחות‪ ,‬בד בבד עם עיסוקיו הפוליטיים המרקסיסטיים‪ ,‬העמיד תיאוריה‬

‫התפתחותית שנשענה על שילוב בין גישה דיאלקטית הגליאנית לגישה‬

‫פרוידיאנית‪ .‬וואלון מבחין בין שלושה שלבים בהתפתחות הפסיכו‪-‬גנטית של הגוף‪:‬‬

‫ספקולארי )צפייתי(‪ ,‬דמיוני‪ ,‬ולבסוף – סימבולי‪ ,‬בו הילד לומד לארגן את חוויותיו‬

‫התפישתיות‪.5‬‬

‫‪3‬‬
‫‪Homer, S., Jacques Lacan, London and NY: Routledge, 2005, p. 33.‬‬
‫ואנייה‪ ,‬א‪ ,.‬לאקאן‪ ,‬תל אביב‪ :‬הוצאת רסלינג‪ ,‬ע"מ ‪.10-11‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪5‬‬
‫‪Roudinesco, E., Jacques Lacan & Co., The University of Chicago Press, 1990, p. 254.‬‬
‫לאקאן מדבר על שלושה סדרים בהם מתנהלים חיים אנושיים‪ :‬הממשי‪ ,‬הדמיוני‬

‫והסימבולי )אצל לאקאן המוקדם אין לממשי מעמד של סדר של ממש והחשיבות‬

‫שלו מתעצמת בתיאוריה עם הזמן(‪ .‬הקשר בין הסדרים הוא קשר של תלות‬

‫הדדית‪ .‬השלב הדמיוני מקביל לשלב המראה אצל לאקאן‪ ,‬ולהיווצרות ה'אני'‬

‫)הלאקאניאנים לא אוהבים את התרגום האנגלי‪-‬לטיני למילה הפשוטה של פרויד‬

‫‪ .( ich‬התינוק המביט במראה – מראה אמיתית או פני האם כמראה – חווייתו‬

‫מתווכת לו על ידי האם המכנה אותו בשם ומתפעלת ממנו‪ .‬זהו שלב הנרקיסיזם‬

‫הראשוני – שלב שבו התינוק חווה הזרה בין תחושות הגוף הפרגמנטריות שלו‬

‫וחוסר שליטתו המוטורית‪ ,‬לבין הנאתו הרבה מבבואתו הנשקפת כאחידה ובעלת‬

‫שליטה‪ .6‬זוהי בבואה אשלייתית‪ ,‬ומכיוון שכך‪ ,‬ה'אני' שייך לסדר הדמיוני‪ .‬בסדר‬

‫הדמיוני‪ ,‬התינוק מאמין כי הוא מהווה את מושא התשוקה של אמו‪ .‬כך‪ ,‬תחושת‬

‫ה"אני" האחידה שלנו שייכת לסדר הדמיוני‪ .‬גם מושאי התשוקה החולפים שלנו‬

‫)מה שלאקאן מכנה "‪ ,("objet petit a‬שלרגעים נדמים כעומדים למלא את הריק‬

‫הגדול של התשוקה‪ ,‬גם הם שייכים לסדר הדמיוני‪.‬‬

‫רק בכניסה לשלישי‪ ,‬הוא האב‪ ,‬מתערער הסדר הדמיוני והילד מתוודע לסדר‬

‫הסימבולי – לחוק‪ ,‬לשפה‪ .‬השפה‪ ,‬שהיא מערכת מסמנים )כפי שיוסבר בהמשך(‪,‬‬

‫היא זו הנותנת משמעות‪ .‬אין מציאות ללא השפה‪ ,‬ללא הסדר הסימבולי‪ .‬לאקאן‬

‫אינו מאמין כי הסדר הסימבולי סגור‪ .‬לא מדובר על מבנה הוליסטי סופי וקבוע‪ ,‬כי‬

‫אם מערכת אינסופית ודינאמית‪ ,‬המשתנה מרגע לרגע‪.7‬‬

‫במחשבה על השפה והסדר הסימבולי‪ ,‬לאקאן הושפע מאוד מהסטרוקטורליזם‬

‫של האנתרופולוג לוי שטראוס‪ ,‬והבלשן פרדיננד דה‪-‬סוסיר‪ ,‬אך הוא לוקח צעד‬

‫אחד נוסף את רעיונותיו של דה‪-‬סוסיר אודות המבנה השפתי‪ .‬הוא אינו סבור כי‬

‫‪6‬‬
‫‪Lacan, J., "The Mirror Stage as Formative of the Function of the I as Revealed in Psychoanalytic‬‬
‫‪Experience", Écrits, London: Routledge, 1977 [1949].‬‬

‫‪7‬‬
‫‪Homer, S., Op.cit, p. 65.‬‬
‫המציאות כולה ניתנת לרדוקציה לסדר הסימבולי‪ ,‬אלא שמרגע היווצרות הסדר‬

‫הסימבולי אצל הילד‪ ,‬החוויה תובנה על פי סדר זה‪ .‬גם החוויה הלא מודעת וגם‬

‫חווית הסובייקטיביות תהיינה מובנות על פי הסדר הסימבולי של השפה‪.‬‬

‫במובן זה לאקאן אינו סטרוקטורליסט במובן הקלאסי‪ ,‬שכן הוא אינו מאמין כי‬

‫הכול ניתן לרדוקציה לסדר הסימבולי‪ ,‬למבנה או לחוקים‪ .‬אצל לאקאן הן‬

‫הסובייקט הן האובייקט קיימים מעבר לסדר הסימבולי‪ ,‬על אף שללא סדר‬

‫סימבולי אין סובייקט‪ .‬מעבר לשפה ישנה שארית הווה‪ ,‬שלעולם אינה מתומללת‪.‬‬

‫זהו הממשי – המקביל במידה רבה ל"דבר כשלעצמו" הקאנטיאני‪ .‬אולם אצל‬

‫לאקאן‪ ,‬המעמד האונטי של הממשי הוא בפוטנציה‪ ,‬כפי שאבהיר בהמשך‪ .‬הלא‬

‫מודע הלאקאניאני הוא בממשי‪ ,‬שכן הוא השארית שאינה מדוברת‪ .‬בשל התלות‬

‫ההדדית של הסדר הממשי והסדר הסימבולי‪ ,‬הלא מודע מובנה כשפה‪.‬‬

‫לאקאן נפרד מדה‪-‬סוסיר בנקודה נוספת‪ :‬בניגוד לדה‪-‬סוסיר‪ ,‬הרואה בסימן יחידה‬

‫זוגית בלתי נפרדת של מסמן ומסומן‪ ,‬הרי שלאקאן מפריד בין המסמן למסומן‪,‬‬

‫ונותן אוטונומיה ועדיפות למסמן על המסומן‪ .‬לאקאן מרחיב את האנאלוגיה‬

‫המילונית של שפה‪ ,‬אך טוען כי מסמן מורה תמיד על מסמן אחר‪ ,‬ולעולם אינו‬

‫מצביע מפורשות על מסומן‪ .‬השפה בנויה כרשת של מסמנים‪ ,8‬המתקשרים זה‬

‫לזה‪ .‬הם אינם תלויים לגמרי באוויר‪ ,‬רק מתוך קיומם של נקודות עוגן בשפה‪,‬‬

‫המקשרים באופן ברור יותר למושגים שאינם ערטילאיים או דינאמיים )במובן‬

‫"משתנים"(‪.9‬‬

‫מערכת המסמנים‪ ,‬הסדר הסימבולי‪ ,‬היא זו הנותנת את הסטרוקטורה של העולם‪.‬‬

‫כל המערך עליו בנוי הסטרוקטורליזם‪ ,‬החל בסוסיר וכלה בלאקאן‪ ,‬שואב את‬

‫רעיונותיו גם מהפילוסופיה הקאנטיאנית הרואה בזמן ובמרחב קטגוריות שרק‬

‫הדר‪ ,‬א‪ ,.‬השיח הטיפולי‪ ,‬תל אביב‪ :‬הוצאת רסלינג‪ ,2000 ,‬ע"מ ‪.60-63‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪9‬‬
‫‪Homer, S., Op.cit, p. 42.‬‬
‫דרכם יכול האדם לתפוס את המציאות‪ .‬הסטרוקטורליסטים מקצינים את רעיון‬

‫הקטגוריות‪ ,‬למבנה שלם לא מודע‪ ,‬שלא רק מכתיב את דרך ההתבוננות על‬

‫המציאות‪ ,‬אלא גם יוצר אותה‪.‬‬

‫הלא מודע מובנה כשפה‬

‫החידוש של לאקאן הוא בשילוב הרעיון הלוי שטראוסי על חוסר המודעות למבנה‬

‫המסדר את התנהגותנו החברתית עם מושג הלא מודע הפסיכואנליטי‪ .‬אצל‬

‫לאקאן‪ ,‬הלא מודע הפסיכואנליטי הוא בעל סטרוקטורה שפתית‪ ,‬של הסדר‬

‫הסימבולי‪ .‬הלא מודע בנוי כחומר מסמן‪ ,‬והוא למעשה תהליך סימול שמעבר‬

‫לשליטת הסובייקט לו הוא שייך‪ .‬כאמור‪ ,‬הלא מודע הוא למעשה שפה המדברת‬
‫‪10‬‬
‫דרכנו‪ ,‬ולא השפה שאנחנו מדברים‪.‬‬

‫‪"This passion of the signifier now becomes a new dimension of the human condition‬‬

‫‪in that it is not only man who speaks, but that in man and through man it speaks (ça‬‬

‫‪parle), that his nature is woven by effects in which is to be found the structure of‬‬

‫‪language, of which he becomes the material, and that therefore there resounds in him,‬‬

‫‪beyond what would be conceived of by a psychology of ideas, the relation of‬‬

‫‪speech".11‬‬

‫]"הרצון של המסמן הופך כעת למימד חדש של היות אדם‪ ,‬בכך שלא רק האדם‬

‫מדבר‪ ,‬אלא דרך האדם ובתוכו זה מדבר )המסמן ר‪.‬כ‪ ,(.‬ובטבעו )של האדם ר‪.‬כ‪(.‬‬

‫הוא ארוג ממה שמצוי במבנה השפה‪ ,‬שדרכו הוא מתממש‪ ,‬ולפיכך מהדהד בו‪,‬‬

‫מעבר למה שמומשג כרעיונות פסיכולוגיים‪ ,‬היחסים שבדיבור‪) ".‬תרגום שלי‬

‫מהתרגום האנגלי([‬

‫‪10‬‬
‫‪Homer, S., Ibid, p. 44.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪Lacan, J., "The Signification of the Phallus", Écrits, London: Routledge, 1977 [1958], p. 315.‬‬
‫לאקאן מדבר על הלא מודע כעל הפערים בשפה‪ ,‬החללים הפעורים ברשת הסדר‬

‫הסימבולי‪ .12‬רעיון זה הוא שואב ממושג הלא מודע הפרוידיאני‪ ,‬הרואה את‬

‫ההתגלויות של הלא מודע בפערים הנוצרים בחוויה המודעת‪ ,‬כאשר ההגנות‬

‫חלשות‪ :‬בחלומות‪ ,‬בפליטות פה או קולמוס‪ ,‬ובהומור‪ .‬לאקאן רואה את הלא מודע‪,‬‬

‫כאותו חלל שאינו מסומל בשפה‪ ,‬שאינו שייך לסדר הסימבולי הוא הסדר‬

‫החברתי‪ .‬הפער הנמצא בין המסמן למסומן‪ ,‬עליו הוא מורה‪ .‬תפקיד הטיפול הוא‬

‫לצופף את הרשת השפתית‪ ,‬על מנת שהאדם יוכל לחוות באופן מלא ומסומל‪,‬‬

‫לצמצם ככל הניתן את הפערים ההכרחיים הקיימים בתוך הזוג האלגברי המהווה‬

‫את הסימן‪ .13‬בניגוד לסטרוקטורליסטים הקלאסיים שראו בשפה מערכת סגורה‬

‫השפה לעולם הינה נכונה להתחדש ולמלא את‬ ‫וסופית‪ ,‬הרי שאצל לאקאן‪,‬‬

‫הפערים בה‪ .‬על כן‪ ,‬לעולם יהא לא‪-‬מודע‪ .‬הלא מודע הוא אינסופי‪.‬‬

‫לאקאן טוען כי המבנה של הלא מודע הוא שפתי‪.‬‬

‫‪"…the unconscious is structured like a language".14‬‬

‫ללא מודע סינטקס וחוקי מסמן‪-‬מסומן‪ ,‬שהרי בלעדיהם לא יכולנו לדעת על הלא‬

‫מודע‪ .‬בהיותו מוגדר להיות הפערים ברשת השפתית‪ ,‬הרי שהמבנה השפתי הוא‬

‫המגדיר את הלא מודע‪ .‬ניתן לומר כי הלא מודע אינו רק בעל מבנה שפתי‪ ,‬כי אם‬

‫הינו השפה עצמה‪ .15‬כלומר‪ ,‬ניתן להביט על הרשת הלשונית בשני אופנים שונים‪:‬‬

‫מבט על רשת הסימנים עצמה‪ ,‬ומבט על הפערים המתקיימים המקיימים אותה‪,‬‬

‫הפערים ה"מחזיקים" את הזוגות שהינם סימני הסדר הסימבולי‪ ,‬כמו גם הפערים‬

‫הפעורים בשרשראות הסימנים בשפה‪ .‬ניתן להמשיל ראייה זו לראיית העולם על‬

‫‪12‬‬
‫‪Lacan, J., "The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis", The Seminar of Jacques Lacan,‬‬
‫‪Book XI, Penguin Books, 1979 [1964].‬‬
‫הדר‪ ,‬א‪ ,.‬שם‪ ,‬עמ' ‪.64-65‬‬ ‫‪13‬‬

‫‪14‬‬
‫‪Lacan, J., Op.cit, 1979 [1964], p. 20.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Fink, B., The Lacanian Subject: Between Language an Jouissance, Princeton, NJ: Princeton‬‬
‫‪University Press, 1995.‬‬
‫ידי הפיזיקה המודרנית‪ :‬העולם הינו החלל הנמתח בין הפרודות השונות‪ ,‬לא פחות‬

‫מאשר חלקיקי האטום עצמם‪ .‬למבנה השפתי הזה קורא לאקאן " "‪La Linguisterie‬‬

‫‪ :((Linguistricks‬אותו החלק בשפה ממנו מתעלמת הבלשנות‪.16‬‬

‫ניתן לסמן את סופה של כל אנאליזה‪ ,‬בכך שהאנליזאנט מצליח לתמלל את‬

‫המסקנה אליה הגיע באנליזה הזו‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬גם הרגע בו מסתיימת פגישה‬

‫טיפולית אחת אינו שרירותי‪ ,‬אלא מסומן על ידי הרגע בו עולה ביד המטופל לנסח‬

‫ניסוח חדש בשפה לאזור שקודם לכן היה קרקע בתולית ולא מסומלת בלא מודע‪.‬‬

‫ליתר דיוק‪ ,‬ניסוח חדש הגורם להתהוותו בסדר הסימבולי של אזור הקיים‬

‫בפוטנציה בלבד‪ ,‬שיכול היה להתקיים‪ ,‬בלא מודע‪.‬‬

‫מטאפורה ומטונימיה‬

‫לאקאן שואל מדה‪-‬סוסיר את הציר הסינגמטי והציר הפרדיגמאטי כמכוננים את‬

‫השדה השפתי‪ ,‬ומפתח את הרעיונות של יעקבסון בדבר המטאפורה והמטונימיה‬

‫כפונקציות המכוננות את הדיבור‪ .‬בניגוד ליעקבסון‪ ,‬לאקאן מקביל בהתאמה את‬

‫המטונימיה והמטאפורה למנגנוני ההתקה )‪ (displacement‬והדחיסה )‪,(condensation‬‬

‫בהם עושה פרויד שימוש בפשר החלומות‪ .‬מבנה החלום אצל פרויד בנוי על שני‬

‫מנגנונים עיקריים‪ ,‬על פיהם ניתן לנתח ולהבין את משמעות החלום‪:17‬‬

‫בהתקה מחליף ‪ X‬את מקומו של ‪) Y‬שימוש במסמן אחד במקומו של האחר(‪ ,‬ובכך‬

‫מנגנון זה דומה למטונימיה היעקבסוניאנית‪ .‬אין כאן משום ערבוב‪ ,‬אלא העברה‬

‫של מסמן אל מסמן אחר‪ .‬לדוגמא‪ :‬כאשר אני חולם שאני כועס על השכנה‬

‫ששכחה להציע לי כוס תה‪ ,‬נעשית כאן התקה מהכעס הראשוני על האם שלא‬

‫‪16‬‬
‫‪Lacan, J., "Encore, On Feminine Sexuality, The Limits of Love and Knowledge", The Seminar of‬‬
‫‪Jacques Lacan, Book XX, NY: Norton, 1998 [1975].‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Althusser, L., Freud and Lacan, NY: Columbia University Press, 1996, p. 24.‬‬
‫סיפקה את הצרכים האוראליים‪ .‬יש כאן החלפה של מסמן אחד בשני‪ .‬המסמן‬

‫הראשון משתרשר למסמן הבא‪ ,‬המשמעות משתנה‪ ,‬אך הסינטקס נשאר‪.‬‬

‫בדחיסה מתעבה המשמעות של הנחלם‪ ,‬על ידי כך שמתווספות משמעויות חדשות‪,‬‬

‫שאינן נמצאות ברובד הגלוי של החלום‪ .‬המסמן מורה על שורה של מסמנים‬

‫אחרים‪ ,‬שאינם מודעים לחולם‪ ,‬באופן דומה לשימוש במטאפורה המצביעה לא רק‬

‫על המשמעות הגלויה הליטראלית‪ ,‬כי אם גם על שטחים אחרים בשפה‪ ,‬באופן‬

‫המוסיף עומק וריבוד‪ .‬כאשר אני חולם‪ ,‬נדחסות דמויות ומתערבבות זו בזו‪ ,‬מתוך‬

‫הקבלה מטאפורית ביניהם‪ .‬לדוגמא‪ :‬כאשר אדם חולם על האנליטיקאי שלו מנהל‬

‫את ליל הסדר בבית ילדותו‪ ,‬הרי שההעברה של יחסי האב שנעשית מול המטפל‪,‬‬

‫באה לידי ביטוי במטאפורה הזו של "המטפל הוא האב"‪ ,‬ישנו ערבוב של הדמויות‪.‬‬

‫בחלום‪ ,‬כמו בסכיזופרניה‪ ,‬המבנה המטאפורי קורס‪ ,‬והמשמעות היחידה הנגישה‬

‫לחולם‪ ,‬היא זו הגלויה‪ .‬המשמעות המטאפורית‪ ,‬הדוחסת‪ ,‬היא זו מגדירה את‬

‫המבנה השפתי של הלא‪-‬מודע‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫לאקאן רואה את המטונימיה כתנאי מקדים לקיומה של המטאפורה‪ ,‬בדיוק כשם‬

‫שההתקה מקדימה את מנגנון הדחיסה‪ .19‬הסינטקס שייך לאזור תת‪-‬המודע‪,‬‬

‫המקדים לשרטט את האזור שיהיה לא‪-‬מודע‪ ,‬לכשיכנס הדובר לסדר הסימבולי‪,‬‬

‫יוכל לדבר שיח קומוניקטיבי ויהפוך לסובייקט‪.‬‬

‫‪"…at certain moments of that infantile monologue, imprudently termed egocentric,‬‬

‫‪there are strictly syntactical games to be observed. These games belong to the field‬‬

‫‪that we call pre-conscious, but make, one might say, the bed of the unconscious‬‬

‫‪reserve – to be understood in the sense of an Indian reserve – within the social‬‬

‫‪network.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪Lacan, J., Op. cit., 1977 [1958], p. 316.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Evans, D An Introductory Dictionary of Lacanian Psychoanalysis, London: Routledge, pp. 112-‬‬
‫‪113.‬‬
‫‪Syntax, of course is pre-conscious."20‬‬

‫]"‪...‬ברגעים מסויימים של מונולוג ילדי‪ ,‬שבטעות מכונה "שיח אגוצנטרי"‪ ,‬ניתן‬

‫להבחין במשחקים שהם לגמרי סינטקטיים‪ .‬משחקים אלה שייכים לשדה שאנו‬

‫מכנים תת‪-‬מודע‪ ,‬אך ניתן לומר שהוא יוצר את המצע לשמורה של הלא‪-‬מודע –‬

‫כלומר במובן של שמורה אינדיאנית – בתוך הרשת החברתית‪.‬‬

‫סינטקס כמובן‪ ,‬הוא תת‪-‬מודע‪) ".‬תרגום שלי מהתרגום האנגלי([‪.‬‬

‫ב"שיח האגוצנטרי" הילד אינו משתייך לסדר הסימבולי במובן זה שאינו משוחח‬

‫שיח משמעותי המתקשר עם זולתו‪ .‬אולם‪ ,‬הוא מפעיל חוקי סינטקס‪ ,‬משרשר‬

‫מילים ללא משמעות‪ ,‬אך בהתאם לחוקי לשון )אולי מולדים‪ ,‬לפי חומסקי(‪,‬‬

‫הקודמים ליכולת להבין את השפה לאשורה‪ .‬בשיח זה הוא משרטט את גבולות מה‬

‫שעתיד להיות ה"שמורה" הלא מודעת‪ .‬גם במובן זה‪ ,‬ניתן לראות כי הלא מודע‬

‫הלאקאניאני מובנה כשפה‪.‬‬

‫הסדר הסימבולי אינו גברי‪ ,‬כי אם משותף לשני המינים‪ .‬הוא נוצר מתוך שילוב‬

‫שני הצירים "האם"‪" /‬האב"‪" ,‬הנשי"‪" /‬הגברי" המקבילים בהתאמה לצמדים‬

‫"סמנטיקה"‪" /‬סינטקס"‪" ,‬מטאפורה"‪" /‬מטונימיה" ו"דחיסה"‪" /‬התקה"‪ .21‬היות‬

‫הסדר הסימבולי והשפה מתויגים כ"זכריים" הם תוצר של סדר ההופעה של האם‬

‫והאב בחיי ילדם‪ ,‬המהווים את השילוב המאפשר היווצרות שפה וסובייקט בסדר‬

‫הסימבולי‪ .‬סדר ההופעה של הקטבים המיניים בחיי הילד אינו מקרי‪ ,‬כי אם מבני‪:‬‬

‫המטאפורה בנויה על המטונימיה‪ ,‬הילד לומד להשתמש בשפה באופן משמעותי‬

‫רק לאחר שהוא לומד לשרשר מילים בהתאם לחוקי הסינטקס של השפה‬

‫הספציפית‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫‪Lacan, J., Op. cit., 1979 [1964], pp 67-68.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Hadar, U., "Algebraic Perspectives on the Symbolic Constitution of Gender in Lacan", Journal for‬‬
‫‪Lacanian Studies, 3(1), 2005, p. 52.‬‬
 ‫השיח של הזולת והסובייקט החצוי‬

‫לאקאן מגדיר את הלא מודע כ"שיח של הזולת"‪ .22‬האחרות של הלא מודע‪ ,‬אם כן‪,‬‬

‫היא אחרות מוחלטת‪ ,‬ולעולם לא תוכל להיטמע בסובייקט‪ ,‬או בתחושת האני‬

‫המודע‪ .‬הלא מודע הוא השיח של ה‪-‬אחר )‪ (l'Autre‬במובן זה שהשפה מתווכת על‬

‫ידי אחר לנו‪ .‬כאן מדובר ב‪-‬אחר שייך לסדר הסימבולי‪ ,‬אותו עלינו להטמיע בנו‪,‬‬

‫אם ברצוננו ללמוד להביע את איווינו‪ .‬זו הסיבה שהסובייקט חצוי – על ידי השפה‪,‬‬

‫על ידי הלא מודע‪ .‬הסובייקט שבעצם נוצר רק מתוך השימוש בסדר הסימבולי‬

‫נחצה ברגע היווצרותו‪.‬‬

‫דווקא האם היא הראשונה התופסת את מקום ה‪-‬אחר אצל הילד‪ ,‬בכך שהיא‬

‫מפרשת אותו ומתמללת את חוויותיו‪ .23‬יש בה משום אחרות קיצונית‪ ,‬כזו שלעולם‬

‫לא תוטמע בילד‪ .24‬משום כך‪ ,‬דיבורו של הילד‪ ,‬תמיד מכיל בתוכו את האחרות‬

‫שהילד אינו מודע לה‪ ,‬ובכל זאת משיח‪ .25‬מכאן ניתן לראות כי הילד נחשף לסדר‬

‫הסימבולי בין שלב הראי לשלב האדיפאלי‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל עוד הקשר הוא דיאדי‪,‬‬

‫יכול הילד להשעות את הבנתו לגבי אחרות וזרות זו‪ ,‬כמו גם את יכולת הסימול‬

‫שלו‪ .‬רק משנכנס השלישי‪ ,‬הוא האב‪ ,‬לתמונה‪ ,‬חייב הילד להתמודד עם האחרות‬

‫של האם ממנו‪ ,‬ואינו יכול עוד להחזיק בפנטזיה בדבר אחדותו עם האם‪.‬‬

‫אצל פרויד קנאת הפין הנשית‪ ,‬כמו גם תסביך אלקטרה נפתר כשהאישה מחליפה‬

‫את הרצון לפין )שלה‪ ,‬של אביה ולאחר מכן של בן זוגה( ברצון לתינוק‪ .‬לאקאן‬

‫הופך את נקודת המבט ומתמקד בתינוק‪ ,‬שצריך למלא אחר האיווי של האם‪,‬‬

‫ולהחליף את הפאלוס )מכאן שהפאלוס הוא גם המסמן ה‪ .‬כך‪ ,‬הסינטקס של‬

‫)ובטיפול מועתק לאיווי של‬ ‫השפה של הילד נבנה על ידי האיווי של האם‬
‫‪22‬‬
‫‪Lacan, J., "The Function and Field of Speech and Language in Psychoanalysis", Écrits, London:‬‬
‫‪Routledge, 1977 [1956], p. 61.‬‬
‫ואנייה‪ ,‬א‪ ,.‬שם‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬ ‫‪23‬‬

‫אני כאן מתייחסת לפרדיגמה של הפסיכואנליזה‪ ,‬שהיא ההתפתחות האדיפאלית של הילד הזכר‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫‪25‬‬
‫‪Lacan, J., Op. cit., 1977 [1958], p.316.‬‬
‫המטפל(‪ .‬הסינטקס הזה‪ ,‬השייך במידה רבה לסדר הדמיוני ולתהליכי נרקסיזם‬

‫ראשוני‪ ,‬מטרים את הכניסה של הילד לסדר הסימבולי‪.‬‬

‫כך‪ ,‬גם בטיפול השיח עשוי להיות מה שלאקאן מכנה "שיח ריק" – הנובע‬

‫מ"עבודת הכפייה" הנעשית בטיפול על ידי הכלל הראשון של הפסיכואנליזה –‬

‫כלל האסוציאציות החופשיות‪:‬‬

‫‪"I shall show that there is no speech without a reply, even if it is met only with‬‬

‫‪silence, provided that it has an auditor: this is the heart of its function in analysis.‬‬

‫‪… But what in fact was this appeal from the subject beyond the void of his speech….‬‬

‫‪first and foremost it was the appeal from the void, in the ambiguous gap of an‬‬

‫‪attempted seduction of the other by the means on which the subject has come‬‬

‫‪compliantly to rely, and to which he will commit the monumental construct of his‬‬

‫‪narcissism."26‬‬

‫]"אראה כי אין דיבור ללא תגובה‪ ,‬אפילו אם רק שתיקה פוגשת את הדיבור‪ ,‬בתנאי‬

‫שיש שומע‪ :‬זהו לב ליבו של תפקיד הדיבור באנאליזה‪.‬‬

‫‪...‬אבל מה למעשה נתבקש מהסובייקט מעבר לריק של דיבורו‪ ...‬בראש‬

‫ובראשונה הייתה זו בקשה מהריק עצמו‪ ,‬בפער רב‪-‬המשמעות של ניסיון הפיתוי‬

‫של האחר באמצעות הדבר עליו הסובייקט למד להסתמך‪ ,‬ושמתוכו הוא יחולל את‬

‫המבנה הכביר של הנרקיסיזם שלו‪) ".‬תרגום שלי מהתרגום האנגלי([‪.‬‬

‫לפי לאקאן‪ ,‬האם‪ ,‬שהיא ה‪-‬דבר‪ ,‬מושא גילוי העריות‪ ,‬אבודה ברגע היווצרות‬

‫השפה‪ ,‬ברגע הסימבוליזציה‪ .‬ברגע זה מתהווה גם איווי הילד‪ ,‬המחפש אחר‬

‫אובייקט חליפין‪ ."objet petit a" ,‬אובייקטים חליפיים אלה אינם משביעים את האיווי‪,‬‬

‫‪26‬‬
‫‪Lacan, J., Op. cit., 1977 [1956], p.44.‬‬
‫הקיים בהגדרתו כרצון לדבר החסר‪ .‬למותר לציין כי גם האם‪ ,‬ה – ‪ A‬הגדול‪,‬‬

‫לעולם לא הייתה של הילד‪ ,‬אלא בסדר הדמיוני‪ ,‬לעולם לא הייתה אלא " ‪,"l'Autre‬‬

‫זר ולא משתייך‪.‬‬

‫לסיום‪ ,‬אצל לאקאן‪ ,‬הפאלוס הינו המסמן הראשוני בסדר הסימבולי‪ ,27‬כפי שמילת‬

‫השלילה "לא" הינה מסמן ראשוני בשפה‪ ,‬וכפי שהסמן "¬" הוא הסמן הראשוני‬

‫בלוגיקה הקלאסית של פרגה ושל ראסל )סמן שאף הופיע כבר בלוגיקה‬

‫האריסטוטלית‪ ,‬מהיותו כה בסיסי(‪ .‬אצל לאקאן הוא העוגן הראשי ברשת‬

‫המסמנים המארגנים את הסדר הסימבולי‪ ,‬מכיוון שהוא חונך את תהליך ההסמלה‬

‫עצמו‪ .28‬הרי ברגע שבו מובן ההיעדר‪ ,‬והאובייקט הנעדר יכול להיות מסומן ומוחזק‬

‫בראש‪ ,‬שם מתחילה היכולת לסמל‪ .‬ההחלפה של הפאלוס הדמיוני בזה‬

‫הסימבולי‪ ,‬הוא החלפת איווי האם בשם‪-‬האב היא המטאפורה היסודית של חיי‬

‫הנפש‪ ,‬ממנה נגזרת היכולת לשימוש במטאפורות אחרות‪.29‬‬

‫‪27‬‬
‫‪Lacan, J., Ibid, 1977 [1958], p. 316.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪Homer, S., Ibid, p. 54.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪Evans, D., Op.cit, p. 112.‬‬