‫הרב מאיר טברסקי‬

‫ראש ישיבה‬

‫הערות ובאורים לספר חדושי‬

‫רבנו חיים הלוי על הרמב"ם‪ ,‬הל' תפילה )פ"ד(‬

‫כוונת הלב‬

‫ונראה לומר דתרי גווני כוונות יש בתפלה‪ .‬האחת‪ ,‬כוונה של פירוש הדברים‪ ,‬ויסודה הוא דין כוונה; ושנית‪,‬‬
‫שיכוון שהוא עומד בתפלה לפני ד'‪ ,‬כמבואר בדבריו )פ"ד שם( ‪ ...‬א"ר חייא א"ר ספרא משום חד דבי רבי‬
‫באבות‪.‬‬
‫]דברי רבינו ד"ה ונראה[‬
‫לכאורה מש"כ רבינו לישב הסתירה בדברי הרמב"ם אינם אלא דברי נביאות‪ .‬וכי היכן נרמז בדברי הרמב"ם‬
‫בפרק י'‪ ,‬או בדברי הגמ' בברכות )לד‪ ,(:‬שמדובר בכוונה של פרוש המלים? וכי כן הוא משמעו של כוונה?‬
‫אמנם לראשונה יש להעיר שמצאנו בדברי רבותינו הראשונים שפרשו לשון כוונת הלב כדרכו של רבינו‪.‬‬
‫דהנה איתא בגמ' ברכות )לא‪" ,(.‬ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו‪ ".‬ובתלמידי רבינו יונה פירש‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫כלומר צריך שיכוין לבו לאמירת המלות שידע מהו אומר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן‪ ,‬אם מצאנו סיוע לדרכו של רבינו‪ ,‬אכתי‬
‫לא מצאנו ישוב לדבריו‪ .‬וכי היאך נרמז בלשון כוונת הלב ענין פירוש המלים?‬
‫והנה צ"ע עוד בדברי רבינו במה שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬האחת כוונה של פירוש הדברים‪ ,‬ויסודה הוא דין כוונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לכאורה דברי רבינו אין להם שום משמעות ואינם אלא חוזרים על עצמם‪ .‬והנראה בזה שרבינו בא לישב‬
‫קושיתנו הנ"ל‪ .‬פשר דבריו כך הוא‪ .‬פשוטו כמשמעו של ענין כונה הוא הוספה למעשה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דאיכא חלות‬
‫שם מעשה גם בלא כונה‪ ,‬והכונה היא דבר חיצוני ונוסף‪ ,‬שמצרף אל המעשה‪ .‬וכאשר נעיין שוב בדברי רבינו‪,‬‬
‫נמצא שמלבד דבריו הנ"ל‪ ,‬הבהיר לנו ענין זה שוב במה שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ורק היכא שמכוון ומכיר מעשיו ויודע‬
‫שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברים‪ ,‬שזה דין מסוים רק בתפלה לבד‪ ,‬הוספת דין כונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והשתא דאתינן להכי מתבאר לן שאין זה אוקימתא דחוקה לפרש דברי הגמ' ודברי הרמב"ם הנ"ל שמדובר‬
‫בכוונת הדברים )דהיינו‪ ,‬כוונת פרוש המלים(‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬כן הוא פשוטן של דברים דהא כוונת הענין‬
‫בתפלה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהוא עומד לפני ה'‪ ,‬הוא הוא עצם מעשה התפלה ואינו דבר חצוני שמצרף אל המעשה‪,‬‬
‫וכמבואר בדברי רבינו‪ .‬נמצא שבדברי הרמב"ם בפרק י'‪ ,‬פירוש ענין כונה הוא כמשמעו‪ .‬ולהכי לא נזקק‬
‫הרמב"ם לפרש דבריו‪ .‬ודוקא בפרק ד'‪ ,‬דהתם אין המובן של כונה כמשמעו‪ ,‬הוזקק הרמב"ם להגדיר ולפרש‬
‫מהי הכונה‪.‬‬

‫מתעסק‬

‫עי' בדברי רבינו )בד"ה ונראה( שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל‪,‬‬
‫אין זה מעשה תפלה‪ ,‬והרי הוא בכלל מתעסק‪ ,‬דאין בו דין מעשה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכדברים האלה כתב רבינו שוב‬
‫)בד"ה והנה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וא"כ מתעסק דהוי דין דאורייתא בכה"ת כולה‪ ,‬דמתעסק אינו כלום מד"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מלתא אגב אורחא קמ"ל רבינו‪ ,‬שמתעסק אין בו דין מעשה כלל‪ .‬וגם באיסורים‪ ,‬אינו רק פטור קרבן אלא‬
‫הפקעת המעשה‪ ,‬ודלא כדעת הגרעק"א בתשובותיו )מו"ק סי' ח'(‪ .‬ורבינו הגר"מ‪ ,‬בנו של רבינו‪ ,‬הביא ראיה‬
‫לדברי רבינו מדברי הרמב"ם )הל' איסורי ביאה א‪:‬יב(‪ ,‬וכמש"כ אא"ז זללה"ה בספרו )שעורים לזכר אבא מרי‬
‫ז"ל‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ל'(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
 ‫מצוות צריכות כונה‪:‬‬
‫אי בעינן כונה בכולה או דסגי בכונה בתחלה‬

‫ובאמת דגם בדין כונה תרי דינים יש בזה‪ ,‬חדא דין כונה שמכוון לעשות המצוה והוי מדין כונה של כל המצות‬
‫דקיי"ל מצות צריכות כונה‪ .‬ובזה אין חילוק בין ברכה ראשונה לשאר התפלה‪ .‬כיון דהוא דין הנוהג בכל‬
‫המצות‪ .‬וכשאר המצות דכל המצוה כולה צריכה כונה ולא מהני כוונת מקצתה‪ ,‬ה"נ בתפלה דכוותה כולה‬
‫צריכה כונה‪ .‬וזהו שפסק כן הרמב"ם‪ ,‬דהא דבעינן שידע שהוא עומד בתפלה מעכב בכל התפלה כולה‪ .‬והיינו‬
‫מתרי טעמי‪ .‬חדא משום דבלא"ה הוי מתעסק‪ .‬ועוד משום דין מצות צריכות כונה‪ .‬דתרווייהו מעכבי בכל‬
‫התפלה‪ .‬כמו בכל המצות‪ ,‬וכו' )עד סה"ד(‪.‬‬
‫]בדברי רבינו ד"ה ונראה[‬
‫דברי רבינו צ"ע בתרתי‪ .‬חדא‪ ,‬מנא ליה לרבינו דמשום דין מצות צריכות כונה בעינן כונה בכולה‪ ,‬דלמא סגי‬
‫בכונה בתחילה‪ .‬ובאמת‪ ,‬כ"ה דעת הרב בעל משנה ברורה‪ .‬דהנה תנן במגילה )יז‪ ,(.‬קראה מתנמנם יצא ע"כ‪.‬‬
‫ועי' במ"ב )סי' תר"צ ס"ק מ'( שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לומר דמיירי שחשב בתחילת הקריאה קודם שנתנמנם כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וכן סובר הגרשז"א‪ ,‬בשו"ת דיליה )מנחת שלמה ח"א סי' א'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬התם בהא דמצות צריכות כונה מבואר‬
‫דסגי במה שמתכוין בתחלת עשיית המצוה דאמרי' שעל דעת הראשונה הוא עושה ויוצא ידי מצוה אע"ג שאינו‬
‫מתכוין כל הזמן למצוה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואילו לרבינו פשיטא ליה דלא כהמ"ב והגרש"ז‪ ,‬וצ"ע מנא ליה‪.‬‬
‫ועוד צ"ע בדברי רבינו שמשוה הכונה הנחוצה מדין מצ"כ לכונה דעומד לפני ד'‪ .‬אכן לכאורה שתי הכוונות‬
‫אינן ממין אחד‪ ,‬דהכונה מדין מצ"כ היא כונה לצאת‪ ,‬ואילו הכונה שהיא מעצם מעשה התפלה היא כוונת עומד‬
‫לפני ד'‪ .‬וצ"ע בדברי רבינו אמאי השוה אותן שתי כוונות‪.‬‬
‫והנראה‪ ,‬דהנה אא"ז העיר ]בשעורים לזכר אבא מרי ז"ל‪ ,‬ח"א )עמ' ל"א(‪ [,‬על שם רבינו ויסד לן הבנה‬
‫מחודשת בדין מצ"כ‪ .‬הנה לפי פשוטו‪ ,‬ענין מצ"כ הוא שבכדי לצאת ידי חובה בנוסף למעשה המצוה‪ ,‬בעי' נמי‬
‫כונה לצאת‪ .‬אכן‪ ,‬הוכיח רבינו דזה אינו‪ ,‬אלא ה"פ‪ ,‬מאן דאמר מצ"כ מודה דבכדי לצאת י"ח סגי במעשה‬
‫המצוה‪ ,‬וכדעת בר פלוגתיה דיליה‪ ,‬מ"ד מצוות אינן צריכות כונה‪ .‬אכן בהכי פליג‪ ,‬דמ"ד מצ"כ סובר דאם אינו‬
‫מתכוון לשם מצוה‪ ,‬ליכא חלות שם מעשה המצוה‪ ,‬וכה"ג לגבי המצוה דינו כמתעסק‪.‬‬
‫ועיי"ש בדברי אא"ז‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫]שרבינו[ הביא סמוכים לדבריו מהא דהסוגיות בר"ה )כח‪ (:‬ובעירובין )צה‪ ,(:‬תלו דין כונה לעבור בדין כונה‬
‫לצאת כו'‪ ,‬ואשר מוכח מהיקש דין לצאת עם דין לעבור‪ ,‬שההלכה של כונה נקבעה לכתחילה בעצם החפצא‬
‫של מעשה המצוה ‪ -‬שבלעדיה אין מעשה מצוה קיים בעולם ‪ -‬ולא בקיום המצוה כו'‪.‬‬
‫ועוד הביא רבינו ראיה מדברי הר"ן )פ"ג דר"ה( שיישב הסתירה שבדברי הרמב"ם לענין מצ"כ‪ .‬דבאמת סובר‬
‫הרמב"ם דמצ"כ וכדמשמע מדבריו בהלכות שופר )ב‪:‬ד(‪ .‬ול"ק ממה שפסק בהלכות חמץ ומצה )ו‪:‬ג( שאם אכל‬
‫מצה בלא כונה יצא‪ ,‬דשאני מצות אכילה שכן נהנה‪.‬‬
‫סברא זו אינה ניתנת להאמר אא"כ נתפס שהעושה מצוה ללא כונה‪ ,‬דינו כמתעסק‪ .‬דאי נימא שעשה מעשה‬
‫המצוה אלא שחסר לו כונה לצאת‪ ,‬א"כ מה ענין דמתעסק בחלבים ועריות לאוכל מצה בלא כונה לצאת‪ .‬וכי‬
‫משום שנהנה אינו טעון כונה לצאת? וז"ל אא"ז בהצעת הראיה מדברי הר"ן‪,‬‬
‫כשם שדין מתעסק‪ ,‬שיסודו נאמר בהלכות מעשה העבירה‪ ,‬אינו שייך לחלבים ועריות‪ ,‬כן ההלכה של כונה‬
‫במצוות אינה מתיחסת לאכילה‪ ,‬המהווה מעשה מצוה‪ ,‬גם כשהיא משוללת כוונת האוכל‪.‬‬
‫ובאמת אחרי שרבינו הודיענו יסוד זה בענין מצ"כ ע"פ הסוגיות הנ"ל‪ ,‬אותו יסוד נראה לן בעליל בסוגיא‬
‫אחרת שבגמ' ר"ה‪ .‬דהנה איתא התם‪ ,‬אמאי דתנן במתני' והמתעסק לא יצא‪ ,‬הא תוקע לשיר יצא לימא מסייע‬
‫ליה לרבא דאמר רבא התוקע לשיר יצא דלמא תוקע לשיר נמי מתעסק קרי ליה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה לכאורה כמה דחוקים דברי הגמ' שהרי מתעסק‪ ,‬פירושו‪ ,‬חסרון ידיעת המעשה )הכי מרגלא בפומי'‬
‫דאא"ז‪ ,‬וע"כ אין למתעסק דין מעשה‪ ,‬וכדברי רבינו לעיל(‪ ,‬וגרע טפי מתוקע לשיר‪ ,‬שמכיר מעשיו אך אינו‬
‫מכוון לצאת‪ .‬ואיך אפשר לומר שבלשון התנא גם תוקע לשיר מכונה מתעסק‪ ,‬והא שני דברים נפרדים הם‪,‬‬
‫וכנ"ל‪ .‬ואם בקושטא סובר תנא דידן דגם התוקע לשיר לא יצא‪ ,‬הוה ליה למתני הכי בהדיא‪' ,‬ואם לא כוון לבו‬
‫לא יצא‪ '.‬אכן לדברי רבינו‪ ,‬דברי הגמ' מתפרשים כמין חמר דלמ"ד מצ"כ‪ ,‬אם לא כוון הוי מתעסק לגבי‬
‫המצוה‪ ,‬ושפיר קא קרי ליה התנא 'מתעסק‪ ',‬וכמה מדוייקים הם דברי הגמ'‪ .‬והם הם דברי רבינו‪ .‬והנה לפי‬
‫האמור‪ ,‬דלמ"ד מצ"כ‪ ,‬הכונה נחוצה בכדי לאשווי חלות שם מעשה המצוה‪ ,‬ומבלעדי כונה אינו אלא מתעסק‪,‬‬
‫פשוט הוא דבעינן שיכוון בכולה‪ ,‬דהא בעינן שיעשה את המצוה בשלמותה‪ ,‬ובלא כונה‪ ,‬ליכא חלות שם מעשה‬
‫המצוה‪ .‬ומבוארים היטב דברי רבינו דמ"ד מצ"כ בעי כונה בכולה‪.‬‬

‫מצוות צריכות כונה ‪ -‬מהות הכונה‬

‫הנה יש לעיין בכוונת מצוות אם הכונה היא כללית או מפורטת‪ .‬למשל‪ ,‬בשעת נטילת לולב‪ ,‬האם סגי שיכוון‬
‫לשם מצוה‪ ,‬או דבעינן שיכוון לשם מצות נטילת לולב‪ .‬והנראה‪ ,‬דהנה פשוט הוא דלא ראי מעשה המצוה‬
‫דנטילת לולב כראי מעשה המצוה דהנחת תפלין‪ ,‬שהרי מעשים נפרדים וקיומים חלוקים הם‪ .‬וא"כ לפי מה‬
‫שנתבאר שהכונה היא שיוצרת וקובעת החלות שם מעשה המצוה‪ ,‬הרי בעינן שיכוון בפרט ובפרוש שהוא‬
‫עוסק במצות נטילת לולב‪ ,‬וזה בכדי לאשוויי חלות שם מעשה המצוה דנטילת לולב‪.‬‬
‫וכיו"ב לענין מצות תפלה‪ ,‬בעינן שיכוון שהוא עוסק במצות תפלה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהוא עומד לפני ה' בתפלה‪ ,‬וזה‬
‫בכדי לאשוויי חלות שם מעשה המצוה דתפלה‪ .‬וניחא דברי רבינו שמשווה כוונת הענין וכונה לצאת מכיון‬
‫שכונה לצאת המיועדת ליצור ולקבע חלות שם מעשה המצוה היא היא כוונת הענין לשם מצוה‪ .‬והם הם דברי‬
‫רבינו‪[1].‬‬

‫השגת החזו"א וישובה‬

‫זהו דבר שאי אפשר דבשעה שמתעשת ולבו מהרהר בדבר מן הדברים ודאי יש כאן היסח הדעת מכונה שכתב‬
‫הר"מ‪ ,‬וכבר אמרו ב"ב קס"ד ב' דעיון תפלה אין אדם ניצול מהן בכל יום כו'‪.‬‬
‫]השגות החזו"א[‬
‫ובאמת אין קושיא מהגמ' בב"ב שהרי החזו"א נקט פירוש התוס'‪ ,‬ויעו"ש שרבינו גרשם ורש"י פירשו בא"א‪.‬‬
‫ולפי פירושם ל"ק כלל לדעת רבינו‪ .‬ויש ליישב השגת החזו"א גם בדרכים אחרים‪ ,‬ובעזה"י אקוה לדון בזה‬
‫עוד‪.‬‬

‫שיטת הרמב"ן בתפלה‬

‫עי' בדברי רבינו )בד"ה והנה( שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפילו להחולקים על הרמב"ם‪ ,‬היינו רק בחיובה‪ ,‬אבל קיומה‬
‫וענינה הוי לכו"ע מד"ת וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הנה הערה זו אינה נחוצה להבהרת שיטת הרמב"ם בענין כונה בתפלה‪.‬‬
‫אכן דרכו בקדש של רבינו בספרו הוא‪ ,‬בעסקו בעליל בשיטה מסוימת של הרמב"ם‪ ,‬להבליע חידושים בסוגיות‬
‫אחרות או בשיטות שאר הראשונים באותה סוגיא מלבד חדושיו ברמב"ם‪ .‬כן הוא גם בענינינו‪.‬‬
‫הנה כנודע חולק הרמב"ן ודעימיה על הכרעת הרמב"ם וסוברים שחובת תפלה אינה אלא מדרבנן‪ ,‬וכמבואר‬
‫בהשגת הרמב"ן לסה"מ )מ"ע ה'(‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועי' בשו"ת משכ"י )או"ח סי' פ"ד( שהכריע כדעת הרמב"ם‬
‫וחיליה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והא ודאי נשיאת כפים מ"ע של תורה היא אף בגבולין ‪ ...‬וע"כ אין נשיאת כפים רק אחר עבודה‬
 ‫‪ ...‬אלא ודאי שיש לתפלה עיקר מה"ת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד הביא הגאון הנ"ל ראיה דהא קדושת בית הכנסת מה"ת‪,‬‬
‫וא"כ פשיטא שיש לתפלה עיקר מה"ת‪ ,‬וכדעת הרמב"ם‪.‬‬
‫בדבריו הנ"ל בקצירת האומר‪ ,‬בא רבינו לדחות ראיות אלה מכיון דגם להרמב"ן קיומה וענינה של תפלה הן‬
‫מה"ת‪ ,‬וע"כ שפיר יתכן נ"כ אחר תפלה‪ ,‬וכן קדושת בית הכנסת מה"ת‪ .‬ועי' בספר עמק ברכה בענין נ"כ )אות‬
‫א'(‪ ,‬עיי"ש הגרי"ז‪.‬‬
‫הנה בכלל דברינו אלה‪ ,‬נתבאר שכוונת רבינו במה שכתב דקיומה וענינה של תפלה הן מה"ת‪ ,‬היינו אפי'‬
‫בתורת עבודה )כנודע שיש שני קיומים בתפלה‪ ,‬עבודה ורחמי(‪ .‬ובקושטא דבר זה צריך תלמוד‪ .‬לדעת‬
‫הרמב"ן‪ ,‬מנלן דקיומה וענינה של תפלה בתורת עבודה הויין מה"ת? והנראה‪ ,‬דז"ל הרמב"ן שם‪,‬‬
‫ומה שדרשו בספרי‪' ,‬ולעבדו ‪ -‬זה תלמוד‪ ,‬ד"א זו תפלה‪ ',‬אסמכתא היא‪ ,‬או לומר שמכלל העבודה‪ ,‬שנלמוד‬
‫תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫והשתא לפי לשון שני שברמב"ן‪ ,‬מסתבר לפרש שנתיחד חיוב תלמוד תורה ותפלה בעת צרה‪ .‬אכן‪ ,‬חלות שם‬
‫עבודה שבת"ת ותפלה הוי בכל עת‪ .‬וכי עת צרה קובעת חלות שם עבודה? אכן‪ ,‬לפי הלשון הראשון שברמב"ן‬
‫אכתי צ"ע‪.‬‬
‫והנראה‪ ,‬דהנה עי' ברמב"ם )הל' בית הבחירה א‪:‬א( שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות‬
‫מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה‪ ,‬שנאמר 'ועשו לי מקדש‪ ',‬וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שעיקר‬
‫התפקיד של המקדש הוא להיות מקום המוכן להקרבת הקרבנות‪.‬‬
‫ובאמת פרשה שלמה בתורה היא )דברים י"ב(‪" ,‬לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם‬
‫וכו'‪ ,‬והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם‪ ,‬שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם‬
‫עולתיכם וזבחיכם וכו'‪ ".‬אכן מאידך‪ ,‬שלמה המלך בתפלתו מדגיש וחוזר ומדגיש‪ ,‬שביהמ"ק הוא מקום תפלה‬
‫)מלכים א'‪ ,‬ח‪:‬ב‪-‬לה(‪,‬‬
‫ויעמד שלמה לפני מזבח ה' וכו' ויאמר וכו' להיות עינך פתחת אל הבית הזה וכו' לשמע אל התפלה אשר יתפלל‬
‫עבדך אל המקום הזה ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה וכו' ושבו אליך והודו‬
‫את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה וכו' והתפללו אל המקום הזה וכו' )ועוד ועוד(‪.‬‬
‫ומשמע שזהו עיקר תפקידו‪ .‬ובע"כ שהכל אחד‪ ,‬מקום הקרבת הקרבנות הוא מקום תפלה]‪ ,[2‬והיינו משום‬
‫דלכו"ע מה"ת תפלה הוי עבודה‪ ,‬וניחא דברי הרמב"ן והם הם דברי רבינו‪.‬‬
‫]ולפי מה שנתבאר‪ ,‬כמה מאלפת היא הערתו של רבינו‪ ,‬נמסרה לנו ע"י אא"ז‪ ,‬שבדברי הרמב"ם )ריש הל'‬
‫תפלה( מבואר שנכח המקדש הוא דין דאורייתא בתפלה‪[.‬‬
‫זכר לדברים אלה‪ ,‬מצינו במה שכתב רבינו יונה בפירושו למס' אבות אהא דתנן‪ ,‬על שלשה דברים העולם‬
‫עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה לך כי מפני העבודה נברא כל העולם כלו‪ .‬אז‬
‫בחטאינו‪ ,‬חרב מקדש ובטלה העבודה‪ .‬והתפלה אלינו עכשיו במקומה‪ ,‬כמו שאחז"ל‪ ,‬ולעבדו בכל לבבכם ‪ -‬אי‬
‫זה היא עבודה שבלב‪ ,‬הוי אומר זו תפלה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובתר"י למס' ברכות )י‪ :‬בדפי הרי"ף ד"ה אלו ואלו( משמע‬
‫דחיוב תפלה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫]‪[.1‬ועי' מש"כ בס' זכרון הרב )עמ' ‪ (911‬לפרש דברי הראשונים בברכות )יב‪ (.‬בסוגיא דנקט כסא דשכרא‬
‫בידיה ע"פ יסוד זה דבעינן כונה מפורטת‪.‬‬
‫]‪[.2‬עי' שמואל א' )א‪:‬ג(‪ ,‬דכתיב שם‪" ,‬ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבקות‬
‫בשלה כו'‪ ".‬ועיי"ש ברלב"ג שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬פי' רבותינו ז"ל‪ ,‬להשתחוות ולהתפלל‪ .‬ואעפ"י שהיה מתפלל גם כן‬
‫בעירו הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬