‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.

2002 – ‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫‪26‬‬
‫„התחתנתי בכנסייה הקתולית ביפו בשמלה לבנה יפהפיה‪ ,‬כשהבן הקטן‬

‫אולגה אורוזקו נטשה בעל מכה‬

‫בקולומביה והגיעה לישראל כדי לממן‬ ‫„המחבל לא‬
‫יבקש ממני‬
‫את הטיפול הרפואי בבנה הנכה‪.‬‬
‫כשכף רגלה נחה על אדמת ארץ‬
‫הקודש‪ ,‬היא הרגישה שאלוהים איתה‪,‬‬
‫ואכן‪ ,‬היא מצאה כאן אהבה‪ ,‬התחתנה‬
‫וילדה את בנה השני‪ .‬אבל הבעל נעצר‬ ‫או מבני את‬
‫תעודת הזהות”‬
‫וגורש‪ ,‬ועכשיו היא לבד‪,‬‬
‫במעמד לא חוקי‪ ,‬עם הילד‪ ,‬פוחדת‬
‫מהפיגועים ומהמצב הכלכלי כמו כל מי‬
‫שחי בארץ המריבה הזאת‪„ .‬זה העול‬
‫שלקחתי על עצמי”‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫משפ' אורוזוקו‬
‫תלַײאביב‬
‫„ואני לא יכולה לוותר באמצע הדרך”‬

‫קצת למשפחה‪„ .‬הצרות באות בצרורות”‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬

‫„בשנים האחרונות אבי לקה במחלה סופנית‪ ,‬ואני משלמת‬
‫גם על התרופות שלו‪ .‬אני לא יודעת‪ ,‬כמה זמן זה עלול‬
‫להימשך עוד‪ ,‬אבל אני מאמינה שאלוהים כבר ימצא‬
‫פתרון כלשהו‪ ,‬כי זה לא יכול להמשך ככה‪ .‬אני לא עומדת‬
‫בזה יותר‪ ,‬אבל זה העול שלקחתי על עצמי‪ ,‬ואני לא יכולה‬
‫לוותר באמצע הדרך‪ .‬אבא רק בן ‪ ,66‬אבל בגלל המחלה‬
‫הוא נראה כמו בן מאה‪ ,‬וגם אמא הזדקנה נורא בגלל‬
‫המחלה שלו‪ .‬אני לא יכולה לאחל לאבי שימות מהר‪,‬‬
‫אפילו שזה ישים קץ לסבלו‪ .‬אז אני עושה את מה שאני‬
‫צריכה לעשות — עובדת קשה‪ ,‬כדי לעזור להם להתקיים"‪.‬‬
‫הפצע הפתוח שלי‬
‫„כשהבן הגדול שלי‪ ,‬ג'וןַײפרדי‪ ,‬התחיל לאבד שמיעה‪,‬‬
‫נסעתי לישראל בשביל להרוויח כסף ולממן לו את‬
‫הניתוח”‪ ,‬מספרת אורוזקו‪„ .‬חשבתי שאחזור לקולומביה‬
‫תוך שנה‪ .‬אבל כשהייתי כבר כאן‪ ,‬הוא עבר תאונה‬
‫מחרידה‪ :‬כשהסתובב באתר בנייה‪ ,‬התמוטט עליו קיר‪.‬‬
‫כשמצאו אותו חשבו שהוא מת — האבנים ריסקו לו את כל‬
‫החלק התחתון של הגוף‪ ,‬והייתי צריכה לעבוד בשביל‬
‫לממן לו אינספור ניתוחים אחרים‪ .‬בתיאוריה יש‬
‫נטשה מוזגוביה‬
‫צילום‪ :‬אלדד רפאלי‬
‫כשהייתי קטנה‪ ,‬אמא שלי לימדה אותי‪ ,‬שאם‬
‫לא אדבר על דת‪ ,‬פוליטיקה וכדורגל‪ ,‬אהיה‬
‫מסודרת בחיים”‪ .‬כך אומרת אולגה אורוזקו‬
‫)‪ ,(33‬עובדת זרה מקולומביה‪ ,‬שבעלה ואבי‬
‫בנה‪ ,‬גם הוא עובד לא חוקי‪ ,‬גורש לצ'ילה‪.‬‬
‫„‬
‫„אני לא רוצה להביע דעה על מדיניות הגירוש של משרד‬
‫הפנים בישראל‪ ,‬חוץ מלהעיר שהיא לא עוצרת אנשים‬
‫בקולומביה רפואה ציבורית‪ ,‬אבל בפועל‪ ,‬אם אין לך כסף‬ ‫מלהגיע לכאן‪ .‬אני אישית ממליצה‪ ,‬לכל מי ששואל אותי‬
‫פשוט נותנים לילד במצב כזה למות‪ .‬אם לא הייתי שולחת‬ ‫אם כדאי לבוא לישראל‪ ,‬לא לבוא‪ ,‬כי יוצאים מכאן רק‬
‫ילד לא חוקי‬ ‫למשפחתי שם מדי חודש ‪ 500‬דולר‪ ,‬הוא כבר מזמן לא היה‬ ‫בהפסד‪ ,‬וגם חיים בפחד‪ .‬אבל המצב שם כלַײכך גרוע‪ ,‬שהם‬
‫בחיים‪ .‬עכשיו הוא כבר התחיל ללכת — אמנם צולע‪ ,‬אבל‬ ‫מעדיפים למשכן את הבית כדי לקנות כרטיס טיסה‬
‫הולך‪ .‬הילד הזה הוא הפצע הפתוח שלי‪ ,‬כל עוד אני לא‬ ‫ולהסתכן"‪.‬‬
‫בקולומביה היתה לאורוזקו עבודה מכובדת כמפקחת‬ ‫יכולה לבוא אליו ולחבק אותו"‪.‬‬ ‫אורוזקו אומרת שעובדים זרים מתרגלים עד מהרה‬
‫בסופרמרקט‪ .‬הרבה יותר מרשים מנקיון‪ ,‬אבל הרבה פחות‬ ‫את בנה הבכור אולגה לא ראתה כבר שבע שנים‪ ,‬מאז‬ ‫לחיים בלי תעודות ובלי הזכויות הבסיסיות ביותר‪ .‬אפשר‬
‫כסף‪„ :‬שם עבדתי ‪ 12‬שעות ביום‪ ,‬עם יום חופש אחד‬ ‫השאירה אותו עם הוריה בכפר קסיידוניה במערב‬ ‫לוותר על כל השאיפות לטובת שנים ארוכות של עבודה‬
‫בחודש‪ ,‬ותמורת כל זה קיבלתי משכורת של ‪ 50‬דולר”‪,‬‬ ‫קולומביה‪ .‬בגלל חירשותו הם לא יכלו אפילו לדבר‬ ‫בניקיון‪ ,‬כל עוד זה מאפשר לקיים את המשפחה שנשארה‬
‫היא נזכרת‪„ .‬היום שכר המינימום שם כבר עומד על מאה‬ ‫בטלפון‪ ,‬והיא נאלצה להסתפק בתמונותיו בלבד‪ .‬רק לפני‬ ‫בקולומביה‪ .‬אפשר גם להקים כאן משפחה חדשה‪ ,‬בידיעה‬
‫דולר‪ ,‬אבל זה לא תואם את המחירים‪ ,‬ואי אפשר להתקיים‬ ‫שלושה חודשים גילתה בתחנה המרכזית בתלַײאביב חנות‬ ‫שלילה אחד עשויים להתפרץ לביתך שוטרים‪ ,‬לכבול את‬
‫מזה”‪ .‬בישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היא מרוויחה קצת יותר‬ ‫תקשורת עם שירות ניהול שיחות וידאו באינטרנט‪.‬‬ ‫בןַײהזוג באזיקים ולגרשו מהארץ‪ .‬ואפשר להוליד ילדים‬
‫מאלף דולר בחודש‪ .‬היא עובדת משש וחצי בבוקר עד‬ ‫„בפעם הראשונה שראינו זה את זו שאלתי אותו אם הוא‬ ‫בלי עתיד‪ ,‬שהתבגרותם בישראל לא מקנה להם קצה של‬
‫תשע בערב גם כשהיא חולה‪ ,‬כי אחרת לה ולבנה‪ ,‬וגם‬ ‫זוכר מי אני‪ .‬הוא אמר 'כן‪ ,‬את אמא שלי'‪ ,‬ושנינו התחלנו‬ ‫זכות להשתקע כאן‪ ,‬או חס וחלילה לראות במקום הזה‬
‫למשפחה בקולומביה‪ ,‬לא יהיו קורת גג ואוכל‪ .‬הביטוח‬ ‫לבכות"‪ .‬בדרך זו גם בנה הצעיר‪ ,‬שנולד בישראל‪ ,‬הכיר‬ ‫בית‪ .‬המצוקה הכלכלית בארץ שממנה באה והאמונה‬
‫היחיד שלה הוא טוב הלב של המעסיקים הישראלים‪,‬‬ ‫את אחיו הבכור‪ ,‬אותו מעולם לא זכה לראות‪„ .‬הם נורא‬ ‫האיתנה בישו מסייעת לאולגה להדחיק את כל הטענות —‬
‫שחלקם מוכנים להעשיר את הלקסיקון הדל שלה בעברית‬ ‫אהבו אחד את השני”‪ ,‬אומרת אולגה בהתרגשות‪„ ,‬אבל‬ ‫כאלו יש לה רק כלפי „סאפוס" )„קרפדות" בספרדית(‪:‬‬
‫במלים קצת יותר חמות מ„אני רוצה את זה נקיַײנקי"‪.‬‬ ‫גבריאל בן השש לא מבין למה אחיו הבכור בן העשר‬ ‫מלשינים מקרב קהילת הזרים שמסגירים למשטרה‬
‫„אין לי טענות”‪ ,‬אולגה נבהלת כששואלים אותה על‬ ‫כלַײכך שחום — אביו היה קולומביאני‪ ,‬כמעט שחור‪ .‬הרבה‬ ‫משפחות שלמות של עובדים לא חוקיים‪ ,‬רק כדי שלא‬
‫תנאי עבודתה — גם היא יודעת שלא יורקים לבאר‬ ‫שנים הדחקתי פחד שהבן הגדול שלי כועס עלי בגלל‬ ‫יגרשו אותם עצמם‪.‬‬
‫שממנה שותים‪„ .‬בכל פעם שעובדים אחרים מתחילים‬ ‫שנאלצתי לעזוב אותו‪ .‬אבל הסברתי לו שבקולומביה אני‬
‫לרכל על המעסיקים הישראלים‪ ,‬אני עוצרת אותם‪ ,‬כי‬ ‫לא יכולה להרוויח את הכסף בשביל לפרנס את הסבא‬
‫ישראלים נותנים לנו פרנסה‪ .‬היו לי מעבידים שעבדתי‬ ‫והסבתא‪ ,‬ולממן את הניתוחים שלו‪ .‬הוא רק שואל מתי אני‬
‫אצלם שבע שעות ברציפות‪ ,‬והם לא הציעו לי אפילו כוס‬ ‫אחזור‪ .‬החלום הכי גדול שלי זה לחזור לקולומביה‪ ,‬לקחת‬ ‫„אם לא הייתי שולחת למשפחתי שם מדי חודש‬
‫מים‪ ,‬אבל חלק מהמקומות הפכו בשבילי כמו משפחה‪.‬‬ ‫את בני הגדול‪ ,‬ולהצטרף לבעלי בצ'ילה"‪.‬‬
‫אחת מהמעסיקות משלמת מכיסה דמי חבר בקופת חולים‬ ‫אולגה התחתנה עם בעלה הצ'יליאני שנה לאחר‬ ‫‪ 500‬דולר‪ ,‬הילד שלי כבר מזמן לא היה בחיים‪.‬‬
‫בשביל הבן שלי‪ .‬לפעמים גם מביאים לו בגדים‬ ‫שהגיעה לארץ‪ ,‬ולאחר מכן נולד בנם גבריאל‪ .‬לפני שלוש‬ ‫עכשיו הוא כבר התחיל ללכת — אמנם צולע‪ ,‬אבל‬
‫וצעצועים"‪.‬‬ ‫שנים נתפס הבעל באתר הבנייה בו עבד וגורש מהארץ‪,‬‬
‫כשאמו נמצאת בעבודה‪ ,‬גבריאל לומד בביתַײהספר‬ ‫ומאז אולגה ובנה לא ראו אותו‪ .‬היא עדיין מתקשה לעצור‬ ‫הולך‪ .‬הילד הזה הוא הפצע הפתוח שלי‪ ,‬כל עוד אני‬
‫„ביאליק" בדרום תלַײאביב‪ ,‬ואחרַײכך עד הערב במעון‪,‬‬ ‫את הדמעות כשהיא מדברת עליו‪ ,‬אבל היא בטוחה שעוד‬
‫אצל מטפלת מאקוודור‪ ,‬עם ילדי זרים אחרים‪ .‬הוא מפחד‬ ‫ייפגשו‪ ,‬אחרי שתרוויח עוד קצת כסף‪ ,‬אחרי שתשלח עוד‬ ‫לא יכולה לבוא אליו ולחבק אותו"‬
‫‪27‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬ ‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬

‫שלנו סוחב לי את שובל ההינומה"‬

‫הכישלון הגדול‬
‫„מאות נשים נשארות בארץ לבד עם הילדים‪ ,‬אחרי‬
‫שבעליהן מגורשים”‪ ,‬אומרת סיגל רוזן‪ ,‬מנהלת מוקד הסיוע‬
‫לעובדים זרים במעצר‪„ .‬מגרשים יותר גברים‪ ,‬כי‬
‫בביתַײהמעצר 'נווהַײתרצה' יש רק ‪ 40‬מקומות לנשים‪ ,‬ורובם‬
‫תפוסים עלַײידי קורבנות סחר בנשים‪ ,‬שמגיעות בדרךַײכלל‬
‫דרך מצרים בלי שום מסמכים‪ ,‬והן מחכות חודשים עד‬
‫שהקונסול של ארצן בא לסדר להן ויזה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בכלא‬
‫'מעשיהו' יש ‪ 260‬מקומות כליאה לגברים‪ .‬אבל עדיין‪ ,‬היו‬
‫לנו מקרים שבהם נעצרו אמהות חדַײהוריות‪ ,‬והילדים בני‬
‫שלוש וארבע נשארו אצל המטפלת בגן במשך יומיים‪,‬‬
‫כשאיש לא ידע מה קרה לאמא‪ .‬לילדים האלה זה היה זעזוע‬
‫קשה‪ ,‬ואלמלא התערבותנו היו מגרשים חדַײהוריים‬
‫ומשאירים בארץ ילדים בלי השגחה‪ .‬כשמגורש האב‪ ,‬אם‬
‫אשתו היתה בהריון או טיפלה בילדים קטנים — המשטרה‬
‫משאירה את המשפחה בלי אמצעי קיום‪ ,‬כי הוא היה המפרנס‬
‫היחיד שלהם‪ .‬לפעמים‪ ,‬לאחר שהאב גורש‪ ,‬לאם‪ ,‬שנמצאת‬
‫כאן כבר הרבה שנים‪ ,‬אין לאן לחזור‪ ,‬אז היא מקימה אחרי‬
‫זמן מה משפחה חדשה‪.‬‬
‫„היום אין אפשרות טכנית לעצור אם לילדים אם האב לא‬
‫נמצא‪ ,‬כי אמנות בינלאומיות לא מאפשרות לעצור ילדים‪.‬‬
‫אבל ידוע לי שכעת מתנהל מו"מ עם אכסניות נוער‪ ,‬שיוכלו‬
‫להכיל משפחות שלמות הממתינות לגירוש‪.‬‬
‫„חלק מהמשפחות גם לא רוצות להשאר כאן‪ .‬העובדים‬
‫האפריקאים‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬עד גיל שש שולחים את הילדים‬
‫לסבא וסבתא באפריקה‪ ,‬וזה סימן שהם לא מתכוונים‬
‫להשאר כאן‪ .‬חלק מהקהילה הדרוםַײאמריקאית כן רוצה‬
‫להשתקע כאן‪ ,‬והם נשארים כאן לא רק בגלל הפרנסה‬
‫והקשר הרוחני שלהם לאדמת הקודש‪ ,‬אלא גם בגלל‬
‫הבטחון‪ ,‬כמה שזה נשמע ציני היום בישראל‪ .‬חבל שהמדינה‪,‬‬
‫במקום למסד תהליך התאזרחות כלשהו לאלה שרוצים‬
‫להשאר כאן ומוכנים לעבוד קשה‪ ,‬כל פעם מנפנפת בגירוש‬
‫שעולה ביוקר למשלם המיסים‪ ,‬ומשחיר את תדמיתה של‬
‫ישראל בעיני העולם‪ .‬למעשה זו דמגוגיה זולה‪ ,‬שנועדה‬
‫להסיט תשומתַײלב מכשלון משרדי הממשלה בפתרון בעיית‬
‫האבטלה ובעיות חברתיות אחרות"‪.‬‬

‫אורוזקו ובנה‪ ,‬גבריאל‪.‬‬

‫„אני עושה את מה‬
‫שאני צריכה לעשות —‬
‫עובדת קשה”‬

‫„חוויאר אהב את המדינה ורצה להתגייר‪ ,‬אז בגללו‬

‫שמרנו שבת‪ ,‬לא הדלקנו טלוויזיה כי כיבדנו את‬
‫המסורת של המדינה הזאת‪ .‬והנה בביתַײהמעצר‬
‫אחד השוטרים אמר לו‪' :‬אתם כמו ג'וקים‪ ,‬תלכו‬ ‫להשאר לבד בבית‪ ,‬במיוחד מאז שאביו גורש‪ ,‬אפילו‬
‫תמונות מארץ הקודש‬ ‫למספר דקות‪ .‬כמעט כל מטוס שחולף בשמיים מלווה‬
‫מפה כבר‪ ,‬המקום הזה לא שלכם'"‬ ‫בקריאות „הנה אבא מגיע"‪ .‬הוא נולד פה ולפעמים הוא‬
‫הידיעה שילדיהם לעולם לא יקבלו אזרחות ישראלית‬ ‫שואל בעברית איך אומרים מלה מסויימת בספרדית‪.‬‬
‫היא אחת הסיבות לכך שקהילת הקולומביאנים בארץ מונה‬ ‫בחנוכה הוא מדליק בבית נרות‪ ,‬בפסח — מכריח את אמו‬
‫משפחה ישראלית‪ ,‬שאיפשרה לה לצאת מהבית רק בימי‬ ‫רק אלפים בודדים‪ .‬רובם מעדיפים להגר לארצות אירופה‬ ‫לאכול מצה‪ ,‬ובפורים מתעקש להתחפש‪ ,‬כמו שאר ילדי‬
‫שבת‪„ .‬הייתי אשה צעירה והרגשתי כלואה‪ ,‬כי מעולם לא‬ ‫ואמריקה‪„ .‬החלטתי להגיע דווקא לכאן אחרי שחלמתי‬ ‫הכיתה‪ .‬הוא הכי אוהב שיעורי ספורט ועברית‪ ,‬אבל עלַײפי‬
‫עבדתי ככה”‪ ,‬היא מספרת‪„ .‬במשך שלושה חודשים לא‬ ‫חלום על ירושלים”‪ ,‬אומרת אולגה‪„ .‬המשפחה שלי אמרה‬ ‫משרד הפנים‪„ ,‬העובדה שהילד נולד בארץ לא מקנה לו‬
‫העזתי להגיד לבעלת הבית שאני מתה מרעב‪ ,‬כי אני לא‬ ‫שהשתגעתי‪ ,‬כי בישראל יש רק מלחמות‪ .‬לא הכרתי כאן‬ ‫כל מעמד‪ .‬ילד של תושב לא חוקי אוטומטית הופך ללא‬
‫אוכלת חצילים שהיא מכינה כל יום‪ .‬למרות שהמשפחה‬ ‫אף אחד‪ ,‬לא ידעתי את השפה‪ ,‬אבל התעקשתי‪ .‬הגעתי‬ ‫חוקי"‪.‬‬
‫היתה טובה אלי‪ ,‬היה לי מאוד קשה לחיות בכוך קטן‪,‬‬ ‫לכאן יחד עם אחותי הגדולה‪ ,‬ובשדה התעופה‪ ,‬כשעיכבו‬ ‫גבריאל עדיין לא מבין לגמרי מה זה להיות „לא חוקי"‪.‬‬
‫כמעט בגודל של ארון‪ .‬לא הפסקתי לבכות‪ ,‬כי בשנה‬ ‫את כולם עם כל מיני שאלות‪ ,‬לי ישר העניקו אשרת‬ ‫„אבא שלי הוא עובד טוב‪ ,‬וכולם היו מרוצים ממנו”‪ ,‬הוא‬
‫הראשונה רק חשבתי על בני שנשאר בקולומביה‪ .‬ואז‬ ‫שהייה לשלושה חודשים‪ ,‬כי האלוהים היה איתי‪ .‬באותו‬ ‫אומר‪„ .‬הוא לא עשה שום פשע‪ .‬אמא סיפרה לי בהתחלה‪,‬‬
‫הזמינו אותי למסיבה של הלאטינים בנווהַײשאנן‪ ,‬ושם‬ ‫היום נסעתי לכותל‪ ,‬וישר היתה לי תחושה שכבר הייתי‬ ‫שהוא נסע לצ'ילה לבנות בשבילנו בית‪ ,‬אבל אז ילדים‬
‫פגשתי את חוויאר גסטון )‪ ,(36‬עובד מצ'ילה‪.‬‬ ‫במקום הזה‪ .‬עובדה שמצאתי את הדרך בעיר העתיקה‬ ‫גדולים בביתַײהספר סיפרו לי‪ ,‬שהמשטרה תפסה אותו‬
‫„אלה היו החודשים הכי רומנטיים בחיי”‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫בדיוק‪ ,‬בלי שלטים ובלי לשאול אף אחד"‪ .‬הפער בין הילת‬ ‫וגירשה אותו"‪ .‬רק לפני שנה‪ ,‬כשאמו הביאה לו כלבה קטנה‬
‫והדמעות שוב זולגות על פניה‪„ .‬מאז הנישואים‬ ‫אדמת הקודש לבין המציאות העגומה של התחנה המרכזית‬ ‫בשם צ'יריפה‪ ,‬הוא הצליח להתגבר על התקפי החרדה‪ .‬כעת‬
‫הראשונים פחדתי להיכנס למערכות יחסים כדי לא‬ ‫החדשה‪ ,‬שם היא מתגוררת כמו מרבית קהילת הזרים‪,‬‬ ‫יש לצ'יריפה חמישה גורים‪ ,‬ויש בבית קצת שמחה‪.‬‬
‫להיפגע שוב‪ ,‬אבל בעלי השני החזיר לי את הבטחון‬ ‫אמנם מציק לה‪ ,‬אך עדיין היא חושבת שבישראל עברו‬ ‫בכיתה שלו לומדים ילדים ישראלים יחד עם ילדי‬
‫והאמונה בעצמי‪ .‬הוא היה מחזר אחרי בסגנון של פעם‪,‬‬ ‫עליה השנים היפות בחייה‪ ,‬עד לגירוש בעלה‪„ .‬בקולומביה‬ ‫עולים וילדי עובדים לא חוקיים‪ ,‬והוא ביניהם כשווה בין‬
‫לוקח אותי לטייל בים‪ ,‬מביא לי פרחים‪ ,‬בונבוניירות‪,‬‬ ‫התחתנתי בגיל ‪ ,19‬וזה נחשב יחסית מאוחר כי הבנות‬ ‫שווים‪ .‬לדירת החדר הקטנטונת בה ניצבות צמודות‬
‫כרטיסי ברכה שהוא גזר בעצמו‪ ,‬מכין הפתעות קטנות‪.‬‬ ‫נוהגות להתחתן בגיל ‪ .16‬התגרשתי כשהייתי בהריון כי‬ ‫המיטות שלו ושל אמו‪ ,‬כשבכל פינה נערמים חפצים‬
‫כשתכנּנו להתחתן‪ ,‬אחותי לעגה לי כשקניתי שמלה‬ ‫בעלי היה שיכור‪ ,‬אלים ורודף שמלות"‪.‬‬ ‫שונים‪ ,‬מגיעים חבריו הטובים — ילד של עובדים זרים‬
‫לבנה‪ ,‬כי בקולומביה רק בתולות ונשים שלא ילדו‬ ‫את בעלה השני הכירה במסיבת חג המולד בדירה‬ ‫מהפיליפינים‪ ,‬ילד של עולים מרוסיה וילד ישראלי אחד‪.‬‬
‫מתחתנות בשמלה לבנה‪ ,‬ואז מישהי מהקהילה אמרה‪:‬‬ ‫ב„רחוב השיכורים"‪ ,‬הוא נווהַײשאנן‪ ,‬אזור הבילויים‬ ‫בהרבה מדינות אחרות הוא לא היה נקרא „ילד של עובדים‬
‫המרכזי של העובדים הזרים בתלַײאביב‪ ,‬שנמצא בסביבת‬ ‫זרים" אלא „ילד של מהגרים"‪ ,‬והיה מקבל את מעמד‬
‫המשך בעמוד ‪31‬‬ ‫התחנה המרכזית החדשה‪ .‬היא עבדה אז כעוזרת אצל‬ ‫האזרח‪ ,‬אם לא ישר בלידתו אז תוך מספר שנים‪.‬‬
‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫‪30‬‬

‫איחוד‬
‫משפחות‬
‫לחם‬
‫המשך מעמוד ‪19‬‬ ‫מן הארץ‬
‫מתכווץ אלכסיי‪„ ,‬אז גם אנחנו לא חושבים על זה‬ ‫בחיים לא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬אם אני נמצאת מחוץ לבית —‬ ‫המשך מעמוד ‪17‬‬
‫ומקווים שזה לא יקרה לנו‪ .‬כשהגענו לכאן אמרו לנו‬ ‫צריך שתהיה לי מטרה‪ .‬לצאת לטיול מטעם 'הנוער‬
‫שאדם עובד לא יגווע מרעב בישראל‪ .‬בינתיים לא‬ ‫העובד' — מותר‪ .‬ללכת לחוגי העשרה לתלמידי השכונות‬ ‫ממשיכה יפה‪„ .‬רוב החבר'ה הלכו אחרי זה לבאולינג או‬
‫הייתי פה מובטל אפילו יום אחד‪ ,‬וזה אומר שלא נמות‬ ‫— מותר‪ .‬אבל ללכת לישון אצל קרובי משפחה או אצל‬ ‫לים‪ .‬אני הייתי חוזרת הביתה כדי לעזור לאמא שלי‬
‫מרעב‪ .‬זה מתסכל‪ ,‬שאנחנו חייבים לשטוף רצפות‬ ‫חברים — אסור‪ .‬אבא שלי רצה לראות את כולם בבית‪.‬‬ ‫לנקות את הבית‪ .‬לא שרציתי‪ ,‬גם לא חשבתי שצריך אבל‬
‫במקום להציל חיי אדם‪ ,‬אבל מצד שני‪ ,‬אני אומר‬ ‫גדלנו בשכונה 'לא הכי'‪ ,‬והם לא הסכימו שנהיה 'ילדי‬ ‫לא היתה ברירה‪ ,‬כך חינכה אותנו אמא‪ .‬היום אני אומרת‬
‫לעצמי שברוסיה למדתי שש שנים באוניברסיטה‬ ‫ברזלים'‪ .‬ואכן‪ ,‬לא זכור לי שהסתובבנו ברחובות‪ .‬לא‬ ‫שאני מטומטמת שלא לקחתי מה שהיא חינכה אותנו‬
‫בשביל לקבל את הדיפלומה‪ ,‬וזה עוד היה בשפה שלי‪,‬‬ ‫אשכח שבאיזה יום הודעתי שאני הולכת למועדון לילה‬ ‫ויישמתי את זה על הילדים שלי‪ .‬יש לי ילדה בת ‪— 12‬‬
‫בסביבה תומכת ובגיל יותר צעיר‪ .‬אם חיים במחשבה‬ ‫של נוער עם חברים מהשכבה‪ .‬אבא שלי הסכים‪ .‬הגעתי‬ ‫והיא לא יודעת להחזיק מטאטא‪ .‬הכל בא לה בקלות ואין‬
‫שאף אחד לא באמת חלם לראות אותנו כאן‪ ,‬אז‬ ‫למועדון ואת מי אני רואה בפתח אם לא את אבא שלי‪.‬‬ ‫מחוייבויות"‪.‬‬
‫מצליחים לקחת הכל בפרופורציה‪.‬‬ ‫הוא בא לבדוק את המקום‪ .‬הוא אמר לי 'שלום'‪ ,‬והלך‪.‬‬ ‫ביטחונם העצמי הגבוה של ילדי משפחת לחם נסמך‬
‫„נסעתי לכאן בשביל להבטיח לעצמי ולמשפחתי‬ ‫בבית הוא אמר לאמא שהכל בסדר"‪.‬‬ ‫על חוסנו הגופני של אבי המשפחה‪„ :‬אבא שלי היה מאוד‬
‫לפחות רמת מחייה מינימלית‪ ,‬והצלחנו להשיג את זה‪.‬‬ ‫כשיפה בגרה והחלה לצאת עם גברים‪ ,‬הדבר נעשה‬ ‫חזק‪ ,‬פיזית”‪ ,‬אומרת יפה‪„ .‬אף פעם לא פחדנו‪ ,‬כי בשכונה‬
‫בינתיים אנחנו חוסכים כל שקל‪ ,‬ומסיבה זו גם ילדים‬ ‫תחת עיניהם הבוחנות של ההורים‪„ .‬אם אני או בעלי‬ ‫פחדו מאבא שלי‪ .‬אוי ואבוי אם הוא היה יודע שמישהו‬
‫משותפים בינתיים נשארים בגדר חלום רחוק‪ ,‬אבל‬ ‫היינו מעירים הערה — סתם‪ ,‬בצחוק — היא תיכף היתה‬ ‫זרק לכיוון הבת שלו מילה לא יפה‪ ,‬כי הוא היה מכסח את‬
‫בעוד חמש שנים אנחנו מקווים לחיות כמו משפחה‬ ‫לוקחת לתשומת לבה”‪ ,‬אומרת שולה‪„ .‬היא יצאה עם‬ ‫הבןַײאדם‪ .‬כשהייתי בכיתה א'‪ ,‬איזה ג'ינג'י רדף אחריי‬
‫נורמלית‪ ,‬עם מעמד‪ ,‬עבודה בתחום הרפואה‪ ,‬דירה‪ ,‬בלי‬ ‫איזה בחור שאיפה שהלכנו — הוא היה אחריה‪ .‬בעלי לא‬ ‫בחצר ביתַײהספר וזרק מלים לא יפות‪ .‬הגעתי הביתה‬
‫החקירות הצולבות במשרד הפנים‪ .‬זה לא נורא‪ ,‬כי‬ ‫היה מרוצה מזה‪ .‬כל שבת היינו לוקחים את כל הילדים‬ ‫ואמרתי‪' :‬אבא‪ ,‬כך וכך היה'‪ .‬הוא רץ לשם והחטיף לו‬
‫ברוסיה השפילו אותנו מספיק‪ ,‬אנחנו כבר רגילים לזה‪.‬‬ ‫לבריכה בידַײאליהו‪ .‬באחת השבתות האלה בעלי הבחין‬ ‫מכות רצח"‪ .‬במצבי חירום‪ ,‬גם שולה ידעה לעשות את‬
‫ויחסית לעבודה בנקיון‪ ,‬כבר עבדתי ‪ַ12‬ײ‪ 14‬שעות ביום‪,‬‬ ‫באותו בחור‪ .‬הוא שאל את יפה‪' :‬מה הוא רוצה ממך?‬ ‫הדבר הנכון‪„ :‬הייתי בקייטנה וילדות גדולות יותר היכו‬
‫ועכשיו אני ממש נח ועובד רק שמונה שעות ביום‪ ,‬אז‬ ‫תגידי לי‪ ,‬כל הזמן הוא עוקב אחרינו?'‪ .‬היא הלכה לעברו‬ ‫אותי”‪ ,‬נזכרת אתי‪„ .‬אמא באה ושאלה את המדריכות‪:‬‬
‫יש לנו גם זמן לבלות יחד‪ .‬אז כשהישראלים שואלים‬ ‫והחליפה איתו כמה מלים‪ .‬כשחזרה‪ ,‬אמרה 'די‪ ,‬יותר הוא‬ ‫'עשיתן משהו?'‪ .‬הן אמרו לה 'לא'‪ .‬היא אמרה להן‪' :‬רגע‪,‬‬
‫אותי 'איך הולך?' אני עונה 'טוב'‪ ,‬ועל השאלה 'הכל‬ ‫לא יבוא'‪ .‬שאלתי אותה מה קרה‪ ,‬היא אומרת‪' :‬אמרתי לו‬ ‫הילדה שלי בכיתה ב'‪ ,‬הן בכיתה ח' והן מכות אותה‪ .‬אתן‬
‫בסדר?' אני תמיד עונה 'בסדר'‪ .‬מה את חושבת‪ ,‬מישהו‬ ‫שהוא מרגיז את ההורים שלי'"‪ .‬מזל מציינת שגם בגיל‬ ‫לא עושות כלום?'‪ .‬הן ענו שלא‪ .‬אז אמא שלי עשתה את‬
‫באמת רוצה לדעת מה קורה איתנו‪ ,‬איזה 'בסדר' זה?”‬ ‫‪ 16‬או ‪ ,17‬כאשר יצאה עם בחור היה עליה להתייצב בבית‬
‫בשלב הזה של השיחה בוחרת קסניה להשמיע את‬ ‫בשעה עשר‪„ :‬גם כשכבר הייתי בצבא‪ ,‬שירתתי כמוכמת‬
‫קולה‪„ :‬אני דווקא די בסדר”‪ ,‬היא אומרת‪„ .‬ביתַײהספר‬ ‫בחיל הים‪ ,‬רק בבסיס הייתי עם החבר שלי”‪ ,‬היא נזכרת‪.‬‬
‫כאן די נראה כמו ביתַײהספר ברוסיה‪ ,‬רק החומר‬ ‫„את זה הוריי לא ידעו‪ ,‬כמובן‪ .‬אם הם היו יודעים — זה‬
‫שאנחנו לומדים כאן בכיתה ח' הוא חומר של כיתה ז'‬ ‫היה הסוף שלי‪ .‬מעולם לא ישנתי אצל החבר שלי"‪.‬‬ ‫אתי יעקב )לחם(‪„ :‬המורה כתבה מכתב להורים‬
‫ברוסיה‪ .‬אני מאוד רוצה ללמוד עברית מהר‪ ,‬והייתי‬ ‫שקרים לא התקבלו בסלחנות‪ .‬כשחיים היה בן ‪ 13‬הוא‬
‫רוצה דווקא להתחבר עם משפחה ישראלית כדי ללמוד‬ ‫הודיע להוריו שבכוונתו לעשות קצת כסף משליחויות‬ ‫ואני לא רציתי לתת להם אותו‪ ,‬אז היא שלחה‬
‫מהר יותר‪ ,‬כי יש יותר מדי עולים מסביב‪ ,‬ואני כמעט‬ ‫של זרי פרחים‪ .‬היו לו אופניים והוא מצא עבודה בחנות‬ ‫תלמידים להביא לאמי את המכתב‪ .‬עמדתי‬
‫ולא שומעת עברית”‪.‬‬ ‫פרחים‪„ .‬אנחנו לא רצינו את הכסף‪ ,‬אבל רצינו שהילד‬
‫מה הדבר שהכי מציק לכם עכשיו?‬ ‫יהיה עסוק"‪ ,‬אומרת שולה‪„ .‬הזהרתי אותו‪' :‬חיים‪ ,‬אבל‬ ‫בדרכם ולא נתתי להם לעבור‪ .‬זרקתי עליהם‬
‫אלכסיי‪„ :‬אם נתעלם מזה שתוקף התעודה הזמנית‬ ‫אתה לא מסתובב!'‪ ,‬הוא ענה 'לא'‪ ,‬אמרתי לו 'בסדר'‪ .‬היה‬
‫של אשתי עומד לפוג ביוני‪ ,‬ואם לא יתנו לה מעמד של‬ ‫יום שישי‪ ,‬כבר ערב‪ ,‬והילד לא הגיע הביתה‪ .‬אני ובעלי‬ ‫אבנים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הם הביאו את המכתב‬
‫תושב קבע יפטרו אותה מהעבודה‪ ,‬ואם נשכח מעוד‬ ‫הסתובבנו כמו משוגעים‪ .‬עד שהוא הגיע נשמתנו כמעט‬
‫כמה בעיות זוטרות‪ ,‬כמו זה שהבת שלנו נמצאת‬ ‫פרחה מדאגה‪ .‬אז אני אומרת לו‪' :‬חיים‪ ,‬תגיד לי את‬ ‫לאמי‪ .‬היא אמרה למורה‪' :‬בפעם הבאה שאת‬
‫במעמד של ילדי עובדים זרים‪ ,‬אחרי שברוסיה שיווקו‬ ‫האמת‪ .‬מה היה? איפה היית עד עכשיו? אני יודעת שבעל‬ ‫רוצה להעביר לי הודעות‪ ,‬תני לי אותן ישירות‪.‬‬
‫לנו את ישראל כמתנה משמיים וארץ זבת חלב ודבש —‬ ‫חנות הפרחים הוא אדם אחראי‪ ,‬הוא החזיק אותך עד‬
‫ובתקווה שלא נתפוצץ בקרוב באיזה פיגוע — אז הבעיה‬ ‫עכשיו למרות שהוא יודע שההורים דואגים?'‪ .‬חיים נכנס‬ ‫אל תשלחי שליחים בשביל לבייש את הילדה'"‬
‫הכי גדולה שלנו היא חוסר הידע של השפה‪ .‬אם כבר‬ ‫הביתה והרגיש שהוא צריך לקבל עונש‪ .‬הוא ידע שהוא‬
‫הגעתי לכאן‪ ,‬אני חייב ללמוד עברית‪ ,‬ואין לי את מי‬ ‫אשם‪ .‬אמרתי לו‪' :‬חיים‪ ,‬בוא'‪ ,‬והוא בא‪ .‬נתתי לו סטירה‬
‫להאשים בזה שאני נראה עלוב כשאני מדבר עם‬ ‫קטנה ואמרתי לו‪' :‬חיים‪ ,‬הסטירה הזאת שאני נותנת לך‬
‫— לעולם לא אתחרט עליה‪ .‬כי אתה נתת לי ולאבא שלך‪,‬‬
‫נטשה‪„ :‬בתור לקבלת האשרה‬ ‫בזדון‪ ,‬להשתגע מדאגה"‪.‬‬ ‫העבודה‪ .‬היא תפסה את שתי הבנות ואמרה להן‪' :‬אוי‬
‫ואבוי לכן — אם תיגעו בה אתן לא תחזרו הביתה היום‬
‫בקונסוליה במוסקבה נער אחד‬ ‫שלמות!'‪ .‬ובאמת‪ ,‬הן לא נגעו בי יותר"‪.‬‬
‫אורלי היא שלנו‬ ‫לשולה ודוד לחם היה חשוב למנוע מילדיהם להסתבך‬
‫עם כיפה צעק‪' :‬מביאים אלינו‬ ‫בצרות‪ ,‬שארבו בכל פינה בשכונה‪ .‬הם היו רשאים לשחק‬
‫עם חבריהם כאוות נפשם‪ ,‬אולם עם רדת החשכה היה‬
‫לישראל זבל‪ ,‬את כל הגויים‪ ,‬ככה‬ ‫דוד לחם ניווט את אורלי לחםַײקפלן לתחום‬ ‫עליהם להתייצב בבית‪ ,‬להתקלח וללכת לישון‪„ .‬היה‬
‫לא יישאר כלום מהלאום היהודי‪,‬‬ ‫הביולוגיה‪ ,‬שבו הגיעה לאחד ההישגים הגדולים‬ ‫חשוב מאוד להגיע הביתה בזמן"‪ ,‬מציינת יפה‪„ .‬היינו‬
‫והמהפכניים של השנה האחרונה‪„ .‬בשנים השנייה‬ ‫שבעה ילדים ואמא מאוד דאגה אם היה חסר איזשהו ילד‪.‬‬
‫בגלל שכל גוי גורר אחריו את כל‬ ‫והשלישית והרביעית בתיכון די אהבתי את נושא‬ ‫היו פשוט סופרים אותנו‪ ,‬גם כשהיינו מגיעים‬
‫הביולוגיה‪ ,‬אבל לא רציתי ללכת לתחום הזה‪ .‬כשגמרתי‬ ‫מביתַײהספר וגם בערב לפני השינה‪ ,‬כדי לראות שהכל‬
‫המשפחה'‪ .‬חשבתי אז שמדובר‬ ‫את המחוייבויות שלי ועלתה השאלה מה אני צריכה‬ ‫בסדר‪ .‬אני אהבתי מאוד לשחק ג'ולים וקלפים בשכונה‪,‬‬
‫לעשות‪ ,‬עמדתי בדילמה‪ .‬רציתי להיות לרקדנית‬ ‫כמובן שתמיד הייתי מאחרת וכשאיחרתי תמיד חטפתי‬
‫במטורף‪ ,‬לא תיארתי לעצמי שזה‬ ‫מקצועית‪ ,‬כי מאוד אהבתי לרקוד‪ .‬אבי ז"ל אמר לי‪:‬‬ ‫צעקות‪ ,‬ככה למדתי להגיע בזמן‪ .‬לימים הפכתי לשוטרת‪:‬‬
‫מה שחושבים הרבה ישראלים”‬ ‫'תראי‪ ,‬אורלי‪ .‬את לא יודעת לעשות שום דבר בידיים‪.‬‬ ‫איחרתי בלילה ולמרות הדרגות ולמרות המשטרה‬
‫את יודעת ללמוד ואת אוהבת את הלימודים‪ .‬את תלמידה‬ ‫חטפתי צעקות‪ .‬זו היתה נקודה מאוד משמעותית עבור‬
‫טובה‪ ,‬אבל אין לך כישרונות נהדרים בדברים אחרים‪.‬‬ ‫ההורים‪ ,‬שאם קבענו זמן — צריך להגיע"‪ .‬גם רן לחם‬
‫שגיאות ואומר 'סליחה' אחרי כל מילה”‪.‬‬ ‫לכי ללמוד'"‪ .‬כחלק ממרד הנעורים הצנוע שלה‪ ,‬אם‬ ‫שירת ביחידה המרכזית של המשטרה „אבל הוא היה יודע‬
‫השפה היא אחת הסיבות לכך שמעגל החברים של‬ ‫בכלל אפשר לקרוא לזה ככה‪ ,‬היא רצתה לצבוע את‬ ‫שאם הוא היה מאחר הוא מרים לי טלפון"‪ ,‬מספרת שולה‪.‬‬
‫נטשה ואלכסיי מורכב בעיקר מעולים כמוהם‪ ,‬שיודעים‬ ‫שיערה בכחול‪„ :‬אבא אמר לי‪' :‬את יכולה לעשות מה‬ ‫„הוא היה אומר 'אמא‪ ,‬אל תדאגי‪ .‬אני מאחר"‪.‬‬
‫להעריך את קבלת האורחים החמה שלהם ואת הדיבור‬ ‫שאת רוצה‪ ,‬אבל אל תבואי הביתה עם זה'‪ .‬כמובן שהייתי‬
‫שופע הציטוטים של אלכסיי‪ ,‬ושעבורם הביוגרפיה של‬ ‫צריכה לבוא הביתה וכמובן שהוא היה צריך לתמוך בי‪ ,‬אז‬
‫שלושת בניַײהמשפחה לא התחילה ברגע בו הגיעו‬ ‫ידעתי שפה אני לא יכולה לעבור את הגבול — וכמובן‬ ‫עינו של אבא פקוחה‬
‫לישראל‪„ .‬אומרים לנו שהמדינה במשבר”‪ ,‬אומרת‬ ‫שלא עשיתי את זה"‪.‬‬
‫נטשה‪„ ,‬אבל לא ראינו מדינה אחרת‪ .‬אומרים גם שהיה‬ ‫אז שולה‪ ,‬איך את מסבירה את העובדה שיצאו לך‬
‫הרבה יותר טוב‪ ,‬אבל אנחנו הגענו כבר למצב כמו‬ ‫ילדים כלַײכך חכמים?‬ ‫השמירה על תומתן של ארבע הבנות עמדה לנגד‬
‫שהוא עכשיו‪ .‬אומרים שזה לא אתי להתעסק בבעיות‬ ‫„אולי זה שילוב בין האבא והאמא‪ .‬בעלי היה אדם‬ ‫עיניהם של דוד ושולה‪ .‬לדברי יפה‪ ,‬אסור היה ללבוש‬
‫הפרטיות כשכל העם לא יוצא מהשכול‪ .‬אז שיתנו לנו‬ ‫שאיפה שהיה הולך היו מתאספים סביבו בשביל לשמוע‬ ‫בגדים פרובוקטיביים או איפור מוגזם‪„ :‬עד היום‪ ,‬אנחנו‬
‫להיות חלק מהעם‪ ,‬כי לא אנחנו באים לפלג אותו‪ ,‬אלא‬ ‫אותו"‪.‬‬ ‫בקושי מתאפרות"‪ ,‬היא מדווחת‪„ .‬להסתובב ברחובות?‬
‫אלה שמנסים להשאיר אותנו בכוח מאחורי הגדר”‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫המחבל‬
‫לא יבקש‬
‫הקהילה לא מסייעת במצבים כאלה?‬
‫„אחרי גירוש בעלי הקהילה די הסתייגה‬
‫מאיתנו‪ ,‬כי כולם פוחדים מהגירוש‪ .‬דווקא בעל‬
‫הדירה שלנו‪ ,‬ישראלי שומר מסורת‪ ,‬הוא‬
‫שהגיע והציע עזרה‪ ,‬וגם אמר שאני יכולה‬
‫לשלם לו את שכר הדירה כשיהיה לי כסף‪ .‬אני‬
‫יודעת שאני לא חוקית כאן‪ ,‬אבל חוץ מהסוהר‬
‫ההוא אף ישראלי עד היום לא אמר לי שאני לא‬ ‫בבוקר הבעל היה לוקח את הילד לגן ויוצא‬
‫רצויה פה‪ :‬מה שאכפת להם זה איך אני מנקה‬
‫ושאני לא גונבת כלום ומתנהגת בסדר‪.‬‬
‫כשמתייחסים אלי כמו אל בןַײאדם‪ ,‬אני גם‬
‫עושה את העבודה באהבה"‪.‬‬
‫מה את עושה עכשיו בשעות הפנויות‪,‬‬
‫כשבעלך כבר לא כאן?‬
‫„אין לי הרבה זמן פנוי‪ ,‬אבל בדרךַײכלל אני‬
‫הולכת עם הילד לכנסייה‪ ,‬או שאנחנו נפגשות‬
‫כמה חברות‪ ,‬שגם בעליהן גורשו‪ .‬מכינות‬
‫ארוחות ביחד והילדים משחקים מסביב‪ .‬חברה‬
‫אחת שלי נשארה עם שני ילדים‪ ,‬חברה אחרת‬
‫„היו לי מעבידים שעבדתי‬
‫אצלם שבע שעות ברציפות‪,‬‬
‫הם לא הציעו לי אפילו כוס מים‪,‬‬
‫אבל חלק מהמקומות הפכו‬
‫בשבילי כמו משפחה‪ .‬אחת‬
‫מהמעסיקות משלמת מכיסה‬
‫דמי חבר בקופתַײחולים בשביל‬
‫הבן שלי‪ .‬לפעמים גם מביאים‬
‫לו בגדים וצעצועים"‬
‫עכשיו בהריון‪ ,‬ובעלה בדיוק גורש‪ .‬כשאנחנו‬
‫ביחד אנחנו צוחקות הרבה ושוכחות מהצרות‪.‬‬
‫חשבנו לעבור לגור כולן ביחד‪ ,‬אבל בצפיפות‬
‫כזאת הילדים מתחילים לריב‪ ,‬אז הסידור‬
‫העכשווי יוצא יותר נוח‪ .‬כשהן שואלות אותי‬
‫איך אני מסתדרת בלי בעלי כלַײכך הרבה זמן‪,‬‬
‫אני אומרת שאנחנו אוהבים זה את זו‪ ,‬וסומכים‬
‫זה על זו‪ .‬אמרתי לו‪' :‬אם אתה בוגד — תהיה‬
‫גלוי איתי'‪ .‬את זה למדנו מהישראלים‪ .‬אתם‬
‫אנשים מאוד ישרים‪ ,‬ואומרים את מה‬
‫שחושבים‪ ,‬ואנחנו מאוד אוהבים את זה"‪.‬‬
‫מה עוד את אוהבת בישראל?‬
‫„כאן היחס לאשה הוא אחר לגמרי‪ .‬זה מדהים‬
‫אותי‪ ,‬כי אפילו אם לאשה אין מעמד חוקי‬
‫בארץ‪ ,‬עדיין אסור להרביץ לה‪ ,‬והיא יכולה‬
‫להתלונן‪ .‬הישראלים לא חושבים על זה‬
‫שאנחנו חיים לידם בחגים‪ ,‬אבל גם‬
‫באינתיפאדה‪ ,‬וחיים את אותם הפחדים ואותן‬
‫התקוות‪ .‬אני סובלת יחד עם העם היהודי בגלל‬
‫הפיגועים‪ ,‬וזה לא משנה אם יש לי מעמד או‬
‫לא‪ .‬המחבל לא יבקש ממני או מבני את תעודת‬
‫הזהות‪ .‬זה יוצר קשר עמוק למקום‪ ,‬ולעם הזה‪,‬‬
‫אפילו שחלקו לא מקבל אותנו‪ .‬גבריאל רוצה‬
‫להיות יהודי‪ ,‬כי כל ההבדל בינו לבין ילד‬
‫ישראלי הוא שאין לאמא שלו תעודת זהות‪ .‬אני‬
‫חושבת שכשנחזור איתו לצ'ילה‪ ,‬נשלח אותו‬
‫לביתַײספר יהודי‪ ,‬ואם הוא יאהב את זה‪,‬‬
‫שיתגייר‪ .‬הוא נולד כאן‪ ,‬והוא כלַײכך אוהב את‬
‫המדינה הזאת‪ ,‬שאני חושבת שמגיע לו פעם‬
‫לחזור לכאן בתור יהודי‪ ,‬עם זכויות‪ ,‬ולשרת‬
‫בצה"ל‪ .‬בן של אחת החברות שלי עשה את זה —‬
‫הוא חזר בגיל ‪ 18‬מקולומביה בשביל לשרת‬
‫בצבא‪ ,‬וקיבלו אותו"‪.‬‬
‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬
‫המשך מעמוד ‪27‬‬
‫'אחרי כלַײכך הרבה סבל‪ ,‬מגיע לך להיות‬
‫מאושרת'‪ ,‬והתחתנתי בכנסייה הקתולית ביפו‬
‫בשמלה לבנה יפהפיה‪ ,‬כשהבן הקטן שלנו סוחב‬
‫לי את שובל ההינומה"‪.‬‬
‫הם עברו לגור ביחד בדירה עם שני שותפים‪.‬‬
‫לעבודה‪ ,‬ובערב הם היו יוצאים לבילויים‬
‫צנועים‪ ,‬או מדברים חצי לילה‪ ,‬כשבחצי השני‬
‫חוויאר היה יושב ולומד לבד קרוא וכתוב‬
‫בעברית‪ .‬עד שיום אחד היא חזרה מהעבודה‬
‫וגילתה את שני השותפים לדירה אורזים‬
‫מזוודות‪„ :‬בעלך נעצר עלַײידי המשטרה”‪ ,‬הם‬
‫אמרו לה‪„ .‬אנחנו פוחדים להשאר כאן כי‬
‫עלולה להיות פשיטה נוספת"‪ .‬היא נשארה‬
‫בדירה לבד עם התינוק‪ ,‬בלי לדעת איפה בעלה‬
‫ומה עליה לעשות‪.‬‬
‫כשהלב נקרע‬
‫„ידעתי שאם עצרו אותו אין תקווה‪ ,‬לא יתנו‬
‫לו להשאר כאן‪ .‬אחרי מספר ימים הצלחתי‬
‫לאתר אותו בכלא 'מעשיהו'‪ ,‬וכשהוא ראה אותי‬
‫הוא החוויר‪' :‬מה את עושה כאן? לכי‪ ,‬לפני‬
‫שעוצרים גם אותך'‪ .‬אמרתי לו‪' ,‬אני אשתך‪,‬‬
‫אני צריכה להיות לצדך‪ ,‬והילד זקוק לאבא‬
‫שלו'‪ .‬זה קרע לי את הלב לראות אותו מאחורי‬
‫הסורגים‪ .‬תמיד היינו מציאותיים וידענו שזה‬
‫יכול לקרות‪ ,‬אבל כשזה קורה‪ ,‬זה הלם נוראי‪.‬‬
‫הוא אהב את המדינה ורצה להתגייר‪ ,‬אז בגללו‬
‫שמרנו שבת‪ ,‬לא הדלקנו טלוויזיה כי כיבדנו‬
‫את המסורת של המדינה הזאת‪ .‬והנה‬
‫בביתַײהמעצר אחד השוטרים אמר לו‪' :‬אתם כמו‬
‫ג'וקים‪ ,‬תלכו מפה כבר‪ ,‬המקום הזה לא שלכם'‪.‬‬
‫„בעל הבית שלו שילם קנס על העסקתו בלי‬
‫אשרת עבודה וקנה לו כרטיס טיסה‪ .‬הבטחתי‬
‫לבעלי שבקרוב אני אצטרף אליו והכל יסתדר‪.‬‬
‫הוא נסע לקולומביה לעזור למשפחה שלי ובני‬
‫הבכור כבר קורא לו 'אבא'‪ .‬אבל הדברים‬
‫הסתבכו בינתיים‪ .‬עכשיו אין לי כסף לקנות‬
‫כרטיסים לי ולבני"‪.‬‬