‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.

2002 – ‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫‪18‬‬
‫„אי אפשר להכריח‬

‫משפ' וילמן‬
‫חיפה‬

‫איחוד משפחות‬
‫נא להכיר‪ ,‬משפחת וילמן‪ :‬אבא אלכסיי הוא אזרח ישראלי‪ ,‬אמא נטשה היא תושבת‬
‫ארעית‪ ,‬שניהם רופאים שעובדים בניקיון‪ ,‬ובתם קסניה נמצאת כאן בכלל‬
‫על תקן תיירת חסרת זכויות‪ .‬מאותַײאלפי משפחות „מעורבות” בישראל מנהלות‬
‫את החיים כבצל מחלה כרונית‪ ,‬תחת חותמת ה„לא רשום” בסעיף הלאום בתעודת הזהות‪.‬‬
‫גם כשהם נהרגים בפיגועים‪ ,‬הם נקברים מחוץ לגדר‬

‫למה החלטתם לעלות לישראל?‬ ‫כי זה המסר שהקהילה הרוסית קלטה מהחברה הישראלית‪.‬‬ ‫נטשה מוזגוביה‬
‫„כל מי שעולה עכשיו עושה זאת בשביל לשפר את‬ ‫הדברים הקשים האלה עולים ברגעי משבר‪ ,‬ומאלצים‬

‫מעמדו הכלכלי — גם עולים מארגנטינה‪ ,‬שנתפסים‬
‫כיותר 'כשרים' מיהודי רוסיה‪ .‬זה מרגיז את הישראלים‪,‬‬
‫אבל עובדה שיהודי אמריקה‪ ,‬שמצבם הכלכלי טוב‪ ,‬עם כל‬
‫הציונות שלהם‪ ,‬לא רוצים לבוא לכאן‪ .‬לפני העלייה‬
‫עבדתי בשתי עבודות והמשכורת החודשית שלי עמדה על‬
‫‪ 90‬דולר‪ .‬אשתי הרוויחה ‪ 30‬דולר‪ .‬היתה תקופה שלא‬
‫שילמו לנו משכורת במשך כמה חודשים ולא היה לנו כסף‬
‫אפילו לאוטובוס להגיע לעבודה מסרטוב‪ ,‬העיר שגרנו‬
‫בה‪ ,‬לאנגלס‪ ,‬העיר שמעבר לנהר וולגה‪ ,‬שבה עבדנו”‪.‬‬
‫למה בעצם שלושתכם לא קיבלתם את אותו המעמד?‬
‫אלכסיי‪„ :‬נטשה ואני מכירים כבר ‪ 20‬שנה‪ ,‬התאהבנו‬
‫עוד כשלמדנו באוניברסיטה‪ ,‬אבל בשלב מסויים נפרדנו‪,‬‬
‫וכל אחד מאיתנו התחתן עם מישהו אחר‪ .‬רק אחרי ‪11‬‬
‫שנים חזרנו להיות יחד‪ .‬ממש התחתנו רק ‪ 11‬חודשים‬
‫לפני העלייה לישראל‪ ,‬והקונסול אמר לנו שהוא לא יכול‬
‫לתת לנו לעלות כי יש סיכוי שמדובר בנישואים‬
‫פיקטיביים‪ .‬הוא אמר‪' :‬יש בפניכם שתי אופציות — או‬
‫לחכות שנהַײשנתיים ולבוא שוב‪ ,‬או להגיע לישראל בתור‬
‫תיירים ולפתור את כל הבעיות כאן'‪ .‬אם היינו יודעים‬
‫אילו בעיות מצפות לנו‪ ,‬בטח היינו מחכים”‪.‬‬
‫נטשה‪„ :‬בתור לקבלת האשרה בקונסוליה במוסקבה‬
‫נער אחד עם כיפה צעק‪' :‬מביאים אלינו לישראל זבל‪ ,‬את‬
‫כל הגויים‪ ,‬ככה לא יישאר כלום מהלאום היהודי‪ ,‬בגלל‬
‫שכל גוי גורר אחריו את כל המשפחה'‪ .‬חשבתי אז שמדובר‬
‫במטורף‪ ,‬לא תיארתי לעצמי‪ ,‬שזה מה שחושבים הרבה‬
‫ישראלים‪ .‬אפילו ריחמתי עליו‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪' :‬נראה‬
‫אותך‪ ,‬כשתתאהב באיזו גויה ותרצה לחיות איתה‪ .‬מה‪ ,‬לא‬
‫יהיה לך חבל על אמא שלה שתישאר ברוסיה‪ ,‬ועל הסבתא‬
‫שלה?”‬
‫אבל ישראל היא בכל זאת מדינה יהודית‪.‬‬
‫נטשה‪„ :‬אי אפשר להכריח אנשים להתאהב רק אחרי‬
‫שבודקים את תעודת הזהות‪ .‬אני אישית לא באתי לכאן‬
‫בשביל לסחוט את המדינה‪ ,‬אלא בשביל לעבוד‪ .‬אני‬
‫חושבת שלא בהשכלה שלי‪ ,‬לא בערכים שלי ולא‬
‫בשאיפות שלי אני מביישת את המדינה הזאת‪ .‬ישראלים‬
‫משום מה לא חושבים על זה שאשה רוסייה שמתחתנת עם‬
‫יהודי ולוקחת את שם המשפחה שלו‪ ,‬בעיני הרוסים‬
‫הופכת ליהודייה ובחלק מהמקומות מקבלת גם יחס‬
‫בהתאם‪ .‬אם החברה הישראלית לא תדע לקבל את העלייה‬
‫כמו שהיא ותעדיף להתעלם מזה ולקלל את 'הגויים'‪ ,‬אז‬
‫היא תקבל בתגובה את 'הגטו הרוסי' המפורסם‪ .‬לא שמתי‬
‫לב עד עכשיו שבין היהודים ה'כשרים' שוררת אהבת‬
‫אחים גדולה”‪.‬‬
‫אלכסיי‪„ :‬למזלנו‪ ,‬לא שמענו בינתיים הערות מעליבות‬
‫מישראלים‪ ,‬כי רוב האנשים שסובבים אותנו מבינים את‬
‫המצב שלנו‪ .‬גם בביתַײהספר של הבת‪ ,‬למרות שאין לה‬
‫שום מעמד בארץ‪ ,‬הרוב עולים מרוסיה‪ ,‬אז היא לא‬
‫מרגישה מנודה”‪.‬‬
‫נטשה‪„ :‬כבר סיפרו לנו שחלק מהילדים במשפחות‬
‫את מנחי התוכניות בטלוויזיה לדון „לעומק” של דקה עד‬
‫שתיים‪ ,‬בבעיות של האוכלוסיה ה„ספקַײיהודית”‪ .‬לרגע‬
‫קט החברה הישראלית הופכת עולה‪ ,‬שלפני זמן קצר‬
‫תוייג כאיום על טהרת עםַײישראל‪ ,‬לקורבן וגיבור לאומי‪.‬‬
‫מאז פרוץ האינתיפאדה‪ ,‬המוות בפיגוע הפך לגיור‬
‫האולטימטיבי לעולים הספקַײיהודים‪ .‬ובין לבין‪ ,‬בימים‬
‫נטולי פיגועים‪ ,‬מאותַײאלפי משפחות מעורבות מנהלות‬
‫את החיים כבצל מחלה כרונית‪ ,‬תחת חותמת ה„לא רשום”‬
‫בסעיף הלאום בתעודת זהות‪.‬‬
‫אבל קרוב לוודאי שבחמש השנים הקרובות‪ ,‬עד שיאושר‬
‫הרבה יותר ציניים‬
‫כשאני שואלת את אלכסיי את השאלה הנצחית‬
‫המופנית לעולים‪ ,‬האם הוא מרגיש ישראלי‪ ,‬הוא נשמע‬
‫מופתע‪„ :‬אני לא בטוח‪ ,‬שקיים לאום כזה‪ ,‬ישראלים‪.‬‬
‫בשטח הזה גרים כלַײכך הרבה לאומים‪ ,‬כל אחד בבועה‬
‫שלו‪ ,‬והרושם שלי כאדם חדש פה הוא שאין יותר מדי‬
‫דברים שמאחדים אותם‪ .‬ברוסיה לימדו אותנו שכל העמים‬
‫שווים‪ ,‬ופה פתאום מתברר שהעם היהודי הוא הכי טוב‪,‬‬
‫ויש גם יהודים שווים יותר ופחות‪ .‬אם להיות יהודי אמיתי‬
‫כאן זה אומר להיות חרדי‪ ,‬אז אני לא יהודי‪ .‬אם להיות‬
‫ישראלי זה אומר להפסיק להיות רוסי‪ ,‬אז אני לא ישראלי‪.‬‬
‫אני גם לא אוהב חומוס‪ ,‬ואני לא נמצא פה מספיק זמן‬
‫בשביל להכיר את המסורת של המקום‪ .‬אם ישראלי הוא מי‬
‫שמתגורר בשטח ישראל‪ ,‬עם כל ההשלכות הנלוות‪ ,‬אז‬
‫אני ישראלי‪.‬‬
‫„כל קבוצה — ערבים‪ ,‬יהודים אשכנזים‪ ,‬יהודים‬
‫ספרדים‪ ,‬עולים וותיקים‪ ,‬עולים חדשים — חיה לפי חוקים‬
‫משלה‪ .‬זו הסיבה שאנחנו וכל העולים החדשים שאני‬
‫מכיר‪ ,‬מסתייגים מפוליטיקה‪ ,‬כי לדעתנו‪ ,‬לא ניתן‬
‫להשפיע על החוק הכללי‪ ,‬כי בשביל כל אחד יש פה חוק‬
‫אחר‪ .‬עולים שעלו בתחילת שנות הַײ‪ 90‬היו עוד בקטע של‬
‫פרסטרויקה ונורא אהבו את הדמוקרטיה‪ ,‬אז הם הרבה‬
‫יותר פעילים פוליטית‪ .‬אנחנו הרבה יותר ציניים‪ ,‬כי‬
‫הגענו כבר ממדינה אחרת‪ ,‬עברנו שני משברים פוליטיים‬
‫וכלכליים קשים‪ ,‬והגענו למסקנה שעדיף להתרכז בבעיות‬
‫הקטנות שלך‪ ,‬כי אם מתחיל הסחף הגדול‪ ,‬ממילא לא‬
‫תוכל לעצור אותו”‪.‬‬
‫גישה בריאה לרופא שנאלץ לעבוד בניקיון‪.‬‬
‫„אני‪ ,‬בשלב שהבנתי שהעובדה שהייתי רופא ב'גלגול‬
‫הקודם' )ככה אנחנו מכנים את החיים לפני העלייה( לא‬
‫עוזרת לי בניקיון‪ ,‬הפסקתי לענות על השאלה 'מה עשיתי‬
‫ברוסיה?'‪ .‬כשבאתי להתקבל למוסד למפגרים גם לא‬
‫עניתי על זה‪ ,‬אז הישראלי שקיבל אותי לעבודה‪ ,‬אמר‬
‫'בטח היית מהנדס בכיר'‪' .‬למה אתה חושב ככה?'‪ ,‬שאלתי‬
‫אותו‪' ,‬כי כל העולים שבאים לעבוד כאן היו מהנדסים‬
‫בכירים'”‪.‬‬
‫ש‬
‫צילום‪ :‬אלדד רפאלי‬
‫נה וחצי לאחר שנטשה ואלכסיי וילמן עלו‬
‫לארץ מרוסיה‪ ,‬הם כבר קיבלו עבודה‬
‫באוניברסיטת חיפה — אמנם בניקיון‪ ,‬אבל‬
‫מי שם לב לשטויות כאלה נוכח האבטלה‬
‫הגואה במשק‪ .‬המקצוע המקורי שלהם —‬
‫רופא במקבילה הרוסית למד”א‬
‫וקרדיולוגית — הוא מבוקש יחסית בימים אלה בישראל‪,‬‬
‫רישיון העיסוק ברפואה שלהם‪ ,‬הם ייאלצו להיצמד‬
‫לסמרטוט הרצפה‪ .‬לא בטוח שחמש שנים יספיקו‪,‬‬
‫בהתחשב במעמד האזרחי הבעייתי שלהם‪ :‬אלכסיי )‪(35‬‬
‫הוא אזרח ישראלי עם זכויות מלאות‪ ,‬נטשה )‪ ,(35‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬מחזיקה בתעודת תושב ארעי )מה שנקרא „א ‪ ,(”5‬עם‬
‫זכויות מצומצמות ביותר‪ .‬בנוסף לכל הצרות‪ ,‬קסניה )‪,(13‬‬
‫בתה של נטשה‪ ,‬היא תיירת‪ ,‬ולמעשה נעדרת זכויות‬
‫כלשהן‪ .‬אלכסיי הוא יהודי עלַײפי האב‪ ,‬ואילו אשתו ובתו‬
‫רוסיות‪ .‬אם נאמץ את גישת משרד הפנים‪ ,‬לפיה אם אין‬
‫מסמכים אז אין בןַײאדם‪ ,‬ניאלץ להתעלם מסיפורה של‬
‫נטשה על סבתא יהודייה‪ ,‬שנעלמה בסביבות מלחמת‬
‫העולם הראשונה בלי להשאיר ניירות‪.‬‬
‫מאחר ורק אלכסיי היה זכאי לקבל את סל הקליטה‪ ,‬הוא‬
‫נאלץ לוותר על לימודי העברית באולפן ולהתחיל לעבוד‬
‫מהיום הראשון‪ ,‬עלַײמנת לפרנס את כל המשפחה‪ .‬את‬
‫נטשה‪ ,‬היעדר הזכות לבחור ולהיבחר מדאיגה פחות‬
‫מאשר היעדר ביטוח רפואי לבתה‪ ,‬אבל עם הזמן גם הם‬
‫אלכסיי‪„ :‬אם להיות יהודי אמיתי כאן זה אומר‬
‫להיות חרדי‪ ,‬אז אני לא יהודי‪ .‬אם להיות ישראלי זה‬
‫אומר להפסיק להיות רוסי‪ ,‬אז אני לא ישראלי‪ .‬אם‬
‫ישראלי הוא מי שמתגורר בשטח ישראל‪ ,‬עם כל‬
‫ההשלכות הנלוות‪ ,‬אז אני ישראלי”‬
‫יתחילו לשאול את השאלות המאפיינות כַײ‪ 200‬אלף‬
‫משפחות מעורבות של עולים בישראל‪„ :‬אנחנו מתחתנים‬
‫מאחורי הגדר‪ ,‬בחו”ל‪ ,‬כל הזמן מאשימים אותנו שאנחנו‬
‫פגומים בגלל הכשרות המפוקפקת של הורינו‪ ,‬וכשאנחנו‬
‫נהרגים — גם קוברים אותנו מאחורי הגדר”‪ ,‬אמר באחת‬
‫ההלוויות חבר של חייל עולה שנהרג בהיתקלות עם‬
‫מחבלים‪ .‬בלשון החברה הישראלית‪ ,‬הוא נקבר „בחלקה‬
‫נפרדת” — בתרגום החופשי של עולים‪„ ,‬מאחורי הגדר”‪,‬‬
‫‪19‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬ ‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬

‫אנשים להתאהב רק אחרי שבודקים את תעודת הזהות”‬

‫„תגיד תודה שבכלל‬

‫נתנו לך להיכנס לכאן”‬
‫כַײ‪ 320‬אלף מבין העולים מחבר המדינות אינם יהודים על פי‬
‫ההלכה‪„ .‬בני המשפחות המעורבות משלמים מיסים כמו כולם‪,‬‬
‫שחלקם הולכים למימון הרבנות‪ .‬אבל הם לא יכולים לנצל את‬
‫השרות הזה”‪ ,‬אומר איליה אג'יאשבילי‪ ,‬יו"ר עמותת‬
‫„משפחות מעורבות"‪„ .‬בין היתר‪ ,‬זו הפרת זכויות הצרכן‪ .‬למה‬
‫שלא יקימו על חשבון המסים האלה מוסד שיכול לטפל גם‬
‫בבעיות המשפחות המעורבות? הבעיה היא שהמשפחות האלה‬
‫פוחדות לדבר‪ ,‬כי כל פעם שמישהו מהם פותח את הפה‪,‬‬
‫התשובה שהוא מקבל היא 'תגיד תודה שבכלל נתנו לך‬
‫להיכנס לכאן'‪ .‬מטפחים אצלם תסביך נחיתות‪ :‬אותו התסביך‬
‫שהיהודים וגם היהודים למחצה סבלו ממנו בזמנו ברוסיה‪ .‬כמו‬
‫שלא יכולתי להתקבל ברוסיה לחלק מהאוניברסיטאות כי‬
‫אבא שלי יהודי‪ ,‬כך בישראל פקידה בביטוח לאומי מציצה‬
‫בתעודת הזהות שלי ומעקמת את האף‪' :‬מה אתה רוצה‪ ,‬אתה‬
‫הרי ספק יהודי'‪.‬‬
‫„הכל חוזר על עצמו‪ :‬אחד החברים שלי ניסה להתקבל‬
‫למפעל אחד‪ ,‬וכשפתחו את התעודה שלו וראו בלאום 'רוסי'‪,‬‬
‫אמרו שהם לא יכולים לקחת אותו‪ ,‬כי זו בכל זאת תעשייה‬
‫צבאית‪ .‬מסתבר שבשביל מילואים הוא יהודי מספיק‪ ,‬ובשביל‬
‫לקבל עבודה — לא‪ .‬שתי בנות שגרות בישראל הרבה שנים‪,‬‬
‫בגלל אותו הסעיף עברו תחקיר משפיל באחת הטיסות‬
‫הפנימיות בארץ‪' :‬ולמה עליתן דווקא לכאן אם אתן לא‬
‫יהודיות? יש הרבה מדינות אחרות'‪ .‬יש גם אפלייה שהיא לא‬
‫ישירה‪ ,‬ברמה של דיבור ופרסומים על 'הגויים' האלה‪.‬‬
‫המשפחות האלה מבינות שמדובר עליהן‪ .‬אני מקווה רק‬
‫שהדור השני של משפחות אלה‪ ,‬ילדים שנולדו וגדלו כאן‪ ,‬יום‬
‫אחד יקומו וישמיעו את הקול שלהם נגד אלה שבניגוד אליהם‬
‫לא מוכנים לשרת בצבא‪ ,‬אבל כן קובעים איפה לקבור את‬
‫אמא שלהם‪ ,‬ושהם לא יכולים להתחתן כאן"‪.‬‬
‫למה שלא יתגיירו‪ ,‬ויפתרו את הבעיה?‬
‫„גיור המוני למשפחות האלה זה ניצול ציני של הדת‪,‬‬
‫ותרמית בקנה מידה לאומי‪ .‬הרי רוב היהודים הרוסים תמיד‬
‫חשו את עצמם יהודים בזכות הלאום‪ ,‬לא בזכות הדת‪ .‬אם חלק‬
‫מהאנשים לא מרוצים שהם כאן‪ ,‬שיפעלו לשנות את חוק‬
‫השבות‪ ,‬שיעלו לארץ רק יהודים עלַײפי ההלכה‪ ,‬ועדיף יהודים‬
‫שומרי מצוות‪ .‬אני לא בטוח שהרבה צברים ירצו לחיות‬
‫במדינת ההלכה‪ .‬הרי חלק מהבעיות של המשפחות המעורבות‬
‫הן גם בעיות של צברים חילונים‪ ,‬שחלקם לא רוצים להתחתן‬
‫ברבנות‪ .‬רק באיראן ובישראל אין היום נישואים אזרחיים‪,‬‬
‫ולדעתי‪ ,‬זו השוואה מאוד לא סימפטית‪ .‬עם כל הכבוד‬
‫לשמירה על האופי הלאומי של המדינה‪ ,‬האנגלים לא‬
‫מרגישים פחות אנגלים בגלל שיש להם אופציה כזאת”‪.‬‬
‫עמותת „משפחות מעורבות" פנתה לחבר הפרלמנט הרוסי‬
‫ניקולאי גונצ'ר בבקשה לפעול מהצד הרוסי‪ ,‬ולאפשר לזוגות‬
‫מעורבים להתחתן בשטח של קונסוליה רוסית‪„ .‬כשפניתי‬
‫למשרד החוץ הרוסי‪ ,‬הם אמרו לי שמבחינתם אין שם בעיה‪,‬‬
‫אבל הצד הישראלי הוא זה שאינו מעוניין במיסוד נישואים‬
‫קונסולריים”‪ ,‬אומר גונצ'ר‪„ .‬שלחתי מכתב ליו”ר הכנסת‬
‫אברהם בורג בבקשה לטפל בבעיה‪ ,‬ונראה מה תהיה התשובה‪,‬‬
‫כי מצדנו אין שום מניעה לפתור את זה‪ .‬הבעיה הזאת‪ ,‬למיטב‬
‫הבנתי‪ ,‬קיימת מאז תחילת העלייה ולא נפתרה עד היום‪ .‬אולי‬
‫הפגנת הרצון שלנו לסייע בנושא תעזור לקדם את זה”‪.‬‬

‫נטשה‪ ,‬אלכסיי וקסניה וילמן‪.‬‬

‫„אנחנו לא רוצים להיות מסכנים”‬

‫לא רוצים להיות מסכנים‪ ,‬אבל החיים שלנו היו יכולים‬
‫להיות הרבה יותר קלים‪ ,‬וגם היינו הרבה יותר מועילים‬
‫למדינה‪ ,‬אם היו מקבלים את המשפחה שלנו כמו שהיא‬
‫ומפסיקים להערים קשיים‪ .‬בינתיים לנטשה יש רק את‬
‫האופציה לעבוד כאן באופן חוקי‪ ,‬אבל אין לנו סיכוי לקבל‬
‫משכנתא בתור זוג‪ ,‬וצריך לשלם גם בשביל האולפן של‬
‫נטשה‪ .‬בגלל שאין לנו כסף‪ ,‬החלטנו שבהתחלה רק אחד‬
‫מאיתנו יתקדם‪ ,‬ואז השני‪ .‬עכשיו היא לומדת והיא תנסה‬
‫לעבור את המבחן לרשיון הרופאה כמה שיותר מהר‪ ,‬ורק‬
‫אז אוכל להתחיל ללמוד עברית”‪.‬‬
‫הסטטיסטיקות אומרות שלא מעט זוגות של עולים‬
‫נפרדו בגלל שאחד מבניַײהזוג נקלט היטב בישראל‪,‬‬
‫הסתגל והתאקלם‪ ,‬בעוד שלחציו השני שום דבר לא‬
‫הסתדר כהלכה‪„ .‬אף משפחה לא חושבת שזה יקרה לה”‪,‬‬
‫המשך בעמוד ‪30‬‬
‫הגענו לישראל במקביל לפרוץ האינתיפאדה‪ ,‬אבל לא‬ ‫מעורבות מנסים להסתיר את זה מבניַײכיתתם‪ ,‬כי החברה‬
‫שמנו לב לפיגועים‪ ,‬כי חשבנו רק עליה‪ ,‬כי היא מעולם לא‬ ‫משדרת להם שצריך להתבייש בזה‪ ,‬ויש להם בעיות‬
‫נשארה לבד בלי אמא‪ .‬כשהגשנו בקשה להביא אותה לכאן‬ ‫פסיכולוגיות רציניות‪ .‬סיפרו לנו על ילדה‪ ,‬שרק כשהיא‬
‫לפחות לביקור‪ ,‬במשרד הפנים אמרו לנו‪' :‬מה פתאום‪ ,‬היא‬ ‫באה לקבל תעודת זהות‪ ,‬גילתה שהיא לא יהודייה וחטפה‬
‫עלולה לפספס את תחילת שנת הלימודים'”‪.‬‬ ‫הלם‪ .‬כל השנים היא חשבה שהיא חלק מהמקום וכמו‬
‫נטשה‪„ :‬ובלשכת הקשר אמרו לי‪' :‬למה לא לקחתם‬ ‫כולם‪ ,‬ופתאום מתברר שכאילו עשו לה טובה כשנתנו לה‬
‫אותה ישר אתכם? אנשים נכנסים לחובות‪ ,‬ובאים יחד עם‬ ‫לעלות לארץ‪ .‬אנחנו נערכים לאפשרות הזאת ולא‬
‫הילדים‪ ,‬ואתם נטשתם אותה שם‪ ,‬ועכשיו מתלוננים'‪ .‬ככה‬ ‫מסתירים מקסניה את הקשיים‪ .‬במשך שנה היא חיה‬
‫הפכנו גם להורים גרועים”‪.‬‬ ‫בלעדינו ברוסיה‪ ,‬כי משרד הפנים לא הסכים להכניס‬
‫אותה לכאן אפילו בתור תיירת”‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬אם כבר הגעת בתור תיירת‪ ,‬למה לא לקחת‬
‫אצלנו הכל בסדר‬ ‫איתך את הבת‪ ,‬גם בתור תיירת?‬
‫אלכסיי‪„ :‬כי לי בתור עולה חדש הכרטיס לא עלה‬
‫כלום‪ ,‬אבל הכרטיס של נטשה עלה לנו ‪ 8,000‬רובל‪12 ,‬‬
‫איך אתם מרגישים עכשיו?‬ ‫משכורות חודשיות‪ ,‬ולא היה לנו כסף לממן עוד כרטיס‬
‫אלכסיי‪„ :‬מה אנחנו צריכים להגיד? שרע לנו? אנחנו‬ ‫בשביל קסניה‪ .‬השנה הזאת בלי הילדה היתה הכי קשה‪.‬‬
‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫‪30‬‬

‫איחוד‬
‫משפחות‬
‫לחם‬
‫המשך מעמוד ‪19‬‬ ‫מן הארץ‬
‫מתכווץ אלכסיי‪„ ,‬אז גם אנחנו לא חושבים על זה‬ ‫בחיים לא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬אם אני נמצאת מחוץ לבית —‬ ‫המשך מעמוד ‪17‬‬
‫ומקווים שזה לא יקרה לנו‪ .‬כשהגענו לכאן אמרו לנו‬ ‫צריך שתהיה לי מטרה‪ .‬לצאת לטיול מטעם 'הנוער‬
‫שאדם עובד לא יגווע מרעב בישראל‪ .‬בינתיים לא‬ ‫העובד' — מותר‪ .‬ללכת לחוגי העשרה לתלמידי השכונות‬ ‫ממשיכה יפה‪„ .‬רוב החבר'ה הלכו אחרי זה לבאולינג או‬
‫הייתי פה מובטל אפילו יום אחד‪ ,‬וזה אומר שלא נמות‬ ‫— מותר‪ .‬אבל ללכת לישון אצל קרובי משפחה או אצל‬ ‫לים‪ .‬אני הייתי חוזרת הביתה כדי לעזור לאמא שלי‬
‫מרעב‪ .‬זה מתסכל‪ ,‬שאנחנו חייבים לשטוף רצפות‬ ‫חברים — אסור‪ .‬אבא שלי רצה לראות את כולם בבית‪.‬‬ ‫לנקות את הבית‪ .‬לא שרציתי‪ ,‬גם לא חשבתי שצריך אבל‬
‫במקום להציל חיי אדם‪ ,‬אבל מצד שני‪ ,‬אני אומר‬ ‫גדלנו בשכונה 'לא הכי'‪ ,‬והם לא הסכימו שנהיה 'ילדי‬ ‫לא היתה ברירה‪ ,‬כך חינכה אותנו אמא‪ .‬היום אני אומרת‬
‫לעצמי שברוסיה למדתי שש שנים באוניברסיטה‬ ‫ברזלים'‪ .‬ואכן‪ ,‬לא זכור לי שהסתובבנו ברחובות‪ .‬לא‬ ‫שאני מטומטמת שלא לקחתי מה שהיא חינכה אותנו‬
‫בשביל לקבל את הדיפלומה‪ ,‬וזה עוד היה בשפה שלי‪,‬‬ ‫אשכח שבאיזה יום הודעתי שאני הולכת למועדון לילה‬ ‫ויישמתי את זה על הילדים שלי‪ .‬יש לי ילדה בת ‪— 12‬‬
‫בסביבה תומכת ובגיל יותר צעיר‪ .‬אם חיים במחשבה‬ ‫של נוער עם חברים מהשכבה‪ .‬אבא שלי הסכים‪ .‬הגעתי‬ ‫והיא לא יודעת להחזיק מטאטא‪ .‬הכל בא לה בקלות ואין‬
‫שאף אחד לא באמת חלם לראות אותנו כאן‪ ,‬אז‬ ‫למועדון ואת מי אני רואה בפתח אם לא את אבא שלי‪.‬‬ ‫מחוייבויות"‪.‬‬
‫מצליחים לקחת הכל בפרופורציה‪.‬‬ ‫הוא בא לבדוק את המקום‪ .‬הוא אמר לי 'שלום'‪ ,‬והלך‪.‬‬ ‫ביטחונם העצמי הגבוה של ילדי משפחת לחם נסמך‬
‫„נסעתי לכאן בשביל להבטיח לעצמי ולמשפחתי‬ ‫בבית הוא אמר לאמא שהכל בסדר"‪.‬‬ ‫על חוסנו הגופני של אבי המשפחה‪„ :‬אבא שלי היה מאוד‬
‫לפחות רמת מחייה מינימלית‪ ,‬והצלחנו להשיג את זה‪.‬‬ ‫כשיפה בגרה והחלה לצאת עם גברים‪ ,‬הדבר נעשה‬ ‫חזק‪ ,‬פיזית”‪ ,‬אומרת יפה‪„ .‬אף פעם לא פחדנו‪ ,‬כי בשכונה‬
‫בינתיים אנחנו חוסכים כל שקל‪ ,‬ומסיבה זו גם ילדים‬ ‫תחת עיניהם הבוחנות של ההורים‪„ .‬אם אני או בעלי‬ ‫פחדו מאבא שלי‪ .‬אוי ואבוי אם הוא היה יודע שמישהו‬
‫משותפים בינתיים נשארים בגדר חלום רחוק‪ ,‬אבל‬ ‫היינו מעירים הערה — סתם‪ ,‬בצחוק — היא תיכף היתה‬ ‫זרק לכיוון הבת שלו מילה לא יפה‪ ,‬כי הוא היה מכסח את‬
‫בעוד חמש שנים אנחנו מקווים לחיות כמו משפחה‬ ‫לוקחת לתשומת לבה”‪ ,‬אומרת שולה‪„ .‬היא יצאה עם‬ ‫הבןַײאדם‪ .‬כשהייתי בכיתה א'‪ ,‬איזה ג'ינג'י רדף אחריי‬
‫נורמלית‪ ,‬עם מעמד‪ ,‬עבודה בתחום הרפואה‪ ,‬דירה‪ ,‬בלי‬ ‫איזה בחור שאיפה שהלכנו — הוא היה אחריה‪ .‬בעלי לא‬ ‫בחצר ביתַײהספר וזרק מלים לא יפות‪ .‬הגעתי הביתה‬
‫החקירות הצולבות במשרד הפנים‪ .‬זה לא נורא‪ ,‬כי‬ ‫היה מרוצה מזה‪ .‬כל שבת היינו לוקחים את כל הילדים‬ ‫ואמרתי‪' :‬אבא‪ ,‬כך וכך היה'‪ .‬הוא רץ לשם והחטיף לו‬
‫ברוסיה השפילו אותנו מספיק‪ ,‬אנחנו כבר רגילים לזה‪.‬‬ ‫לבריכה בידַײאליהו‪ .‬באחת השבתות האלה בעלי הבחין‬ ‫מכות רצח"‪ .‬במצבי חירום‪ ,‬גם שולה ידעה לעשות את‬
‫ויחסית לעבודה בנקיון‪ ,‬כבר עבדתי ‪ַ12‬ײ‪ 14‬שעות ביום‪,‬‬ ‫באותו בחור‪ .‬הוא שאל את יפה‪' :‬מה הוא רוצה ממך?‬ ‫הדבר הנכון‪„ :‬הייתי בקייטנה וילדות גדולות יותר היכו‬
‫ועכשיו אני ממש נח ועובד רק שמונה שעות ביום‪ ,‬אז‬ ‫תגידי לי‪ ,‬כל הזמן הוא עוקב אחרינו?'‪ .‬היא הלכה לעברו‬ ‫אותי”‪ ,‬נזכרת אתי‪„ .‬אמא באה ושאלה את המדריכות‪:‬‬
‫יש לנו גם זמן לבלות יחד‪ .‬אז כשהישראלים שואלים‬ ‫והחליפה איתו כמה מלים‪ .‬כשחזרה‪ ,‬אמרה 'די‪ ,‬יותר הוא‬ ‫'עשיתן משהו?'‪ .‬הן אמרו לה 'לא'‪ .‬היא אמרה להן‪' :‬רגע‪,‬‬
‫אותי 'איך הולך?' אני עונה 'טוב'‪ ,‬ועל השאלה 'הכל‬ ‫לא יבוא'‪ .‬שאלתי אותה מה קרה‪ ,‬היא אומרת‪' :‬אמרתי לו‬ ‫הילדה שלי בכיתה ב'‪ ,‬הן בכיתה ח' והן מכות אותה‪ .‬אתן‬
‫בסדר?' אני תמיד עונה 'בסדר'‪ .‬מה את חושבת‪ ,‬מישהו‬ ‫שהוא מרגיז את ההורים שלי'"‪ .‬מזל מציינת שגם בגיל‬ ‫לא עושות כלום?'‪ .‬הן ענו שלא‪ .‬אז אמא שלי עשתה את‬
‫באמת רוצה לדעת מה קורה איתנו‪ ,‬איזה 'בסדר' זה?”‬ ‫‪ 16‬או ‪ ,17‬כאשר יצאה עם בחור היה עליה להתייצב בבית‬
‫בשלב הזה של השיחה בוחרת קסניה להשמיע את‬ ‫בשעה עשר‪„ :‬גם כשכבר הייתי בצבא‪ ,‬שירתתי כמוכמת‬
‫קולה‪„ :‬אני דווקא די בסדר”‪ ,‬היא אומרת‪„ .‬ביתַײהספר‬ ‫בחיל הים‪ ,‬רק בבסיס הייתי עם החבר שלי”‪ ,‬היא נזכרת‪.‬‬
‫כאן די נראה כמו ביתַײהספר ברוסיה‪ ,‬רק החומר‬ ‫„את זה הוריי לא ידעו‪ ,‬כמובן‪ .‬אם הם היו יודעים — זה‬
‫שאנחנו לומדים כאן בכיתה ח' הוא חומר של כיתה ז'‬ ‫היה הסוף שלי‪ .‬מעולם לא ישנתי אצל החבר שלי"‪.‬‬ ‫אתי יעקב )לחם(‪„ :‬המורה כתבה מכתב להורים‬
‫ברוסיה‪ .‬אני מאוד רוצה ללמוד עברית מהר‪ ,‬והייתי‬ ‫שקרים לא התקבלו בסלחנות‪ .‬כשחיים היה בן ‪ 13‬הוא‬
‫רוצה דווקא להתחבר עם משפחה ישראלית כדי ללמוד‬ ‫הודיע להוריו שבכוונתו לעשות קצת כסף משליחויות‬ ‫ואני לא רציתי לתת להם אותו‪ ,‬אז היא שלחה‬
‫מהר יותר‪ ,‬כי יש יותר מדי עולים מסביב‪ ,‬ואני כמעט‬ ‫של זרי פרחים‪ .‬היו לו אופניים והוא מצא עבודה בחנות‬ ‫תלמידים להביא לאמי את המכתב‪ .‬עמדתי‬
‫ולא שומעת עברית”‪.‬‬ ‫פרחים‪„ .‬אנחנו לא רצינו את הכסף‪ ,‬אבל רצינו שהילד‬
‫מה הדבר שהכי מציק לכם עכשיו?‬ ‫יהיה עסוק"‪ ,‬אומרת שולה‪„ .‬הזהרתי אותו‪' :‬חיים‪ ,‬אבל‬ ‫בדרכם ולא נתתי להם לעבור‪ .‬זרקתי עליהם‬
‫אלכסיי‪„ :‬אם נתעלם מזה שתוקף התעודה הזמנית‬ ‫אתה לא מסתובב!'‪ ,‬הוא ענה 'לא'‪ ,‬אמרתי לו 'בסדר'‪ .‬היה‬
‫של אשתי עומד לפוג ביוני‪ ,‬ואם לא יתנו לה מעמד של‬ ‫יום שישי‪ ,‬כבר ערב‪ ,‬והילד לא הגיע הביתה‪ .‬אני ובעלי‬ ‫אבנים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הם הביאו את המכתב‬
‫תושב קבע יפטרו אותה מהעבודה‪ ,‬ואם נשכח מעוד‬ ‫הסתובבנו כמו משוגעים‪ .‬עד שהוא הגיע נשמתנו כמעט‬
‫כמה בעיות זוטרות‪ ,‬כמו זה שהבת שלנו נמצאת‬ ‫פרחה מדאגה‪ .‬אז אני אומרת לו‪' :‬חיים‪ ,‬תגיד לי את‬ ‫לאמי‪ .‬היא אמרה למורה‪' :‬בפעם הבאה שאת‬
‫במעמד של ילדי עובדים זרים‪ ,‬אחרי שברוסיה שיווקו‬ ‫האמת‪ .‬מה היה? איפה היית עד עכשיו? אני יודעת שבעל‬ ‫רוצה להעביר לי הודעות‪ ,‬תני לי אותן ישירות‪.‬‬
‫לנו את ישראל כמתנה משמיים וארץ זבת חלב ודבש —‬ ‫חנות הפרחים הוא אדם אחראי‪ ,‬הוא החזיק אותך עד‬
‫ובתקווה שלא נתפוצץ בקרוב באיזה פיגוע — אז הבעיה‬ ‫עכשיו למרות שהוא יודע שההורים דואגים?'‪ .‬חיים נכנס‬ ‫אל תשלחי שליחים בשביל לבייש את הילדה'"‬
‫הכי גדולה שלנו היא חוסר הידע של השפה‪ .‬אם כבר‬ ‫הביתה והרגיש שהוא צריך לקבל עונש‪ .‬הוא ידע שהוא‬
‫הגעתי לכאן‪ ,‬אני חייב ללמוד עברית‪ ,‬ואין לי את מי‬ ‫אשם‪ .‬אמרתי לו‪' :‬חיים‪ ,‬בוא'‪ ,‬והוא בא‪ .‬נתתי לו סטירה‬
‫להאשים בזה שאני נראה עלוב כשאני מדבר עם‬ ‫קטנה ואמרתי לו‪' :‬חיים‪ ,‬הסטירה הזאת שאני נותנת לך‬
‫— לעולם לא אתחרט עליה‪ .‬כי אתה נתת לי ולאבא שלך‪,‬‬
‫נטשה‪„ :‬בתור לקבלת האשרה‬ ‫בזדון‪ ,‬להשתגע מדאגה"‪.‬‬ ‫העבודה‪ .‬היא תפסה את שתי הבנות ואמרה להן‪' :‬אוי‬
‫ואבוי לכן — אם תיגעו בה אתן לא תחזרו הביתה היום‬
‫בקונסוליה במוסקבה נער אחד‬ ‫שלמות!'‪ .‬ובאמת‪ ,‬הן לא נגעו בי יותר"‪.‬‬
‫אורלי היא שלנו‬ ‫לשולה ודוד לחם היה חשוב למנוע מילדיהם להסתבך‬
‫עם כיפה צעק‪' :‬מביאים אלינו‬ ‫בצרות‪ ,‬שארבו בכל פינה בשכונה‪ .‬הם היו רשאים לשחק‬
‫עם חבריהם כאוות נפשם‪ ,‬אולם עם רדת החשכה היה‬
‫לישראל זבל‪ ,‬את כל הגויים‪ ,‬ככה‬ ‫דוד לחם ניווט את אורלי לחםַײקפלן לתחום‬ ‫עליהם להתייצב בבית‪ ,‬להתקלח וללכת לישון‪„ .‬היה‬
‫לא יישאר כלום מהלאום היהודי‪,‬‬ ‫הביולוגיה‪ ,‬שבו הגיעה לאחד ההישגים הגדולים‬ ‫חשוב מאוד להגיע הביתה בזמן"‪ ,‬מציינת יפה‪„ .‬היינו‬
‫והמהפכניים של השנה האחרונה‪„ .‬בשנים השנייה‬ ‫שבעה ילדים ואמא מאוד דאגה אם היה חסר איזשהו ילד‪.‬‬
‫בגלל שכל גוי גורר אחריו את כל‬ ‫והשלישית והרביעית בתיכון די אהבתי את נושא‬ ‫היו פשוט סופרים אותנו‪ ,‬גם כשהיינו מגיעים‬
‫הביולוגיה‪ ,‬אבל לא רציתי ללכת לתחום הזה‪ .‬כשגמרתי‬ ‫מביתַײהספר וגם בערב לפני השינה‪ ,‬כדי לראות שהכל‬
‫המשפחה'‪ .‬חשבתי אז שמדובר‬ ‫את המחוייבויות שלי ועלתה השאלה מה אני צריכה‬ ‫בסדר‪ .‬אני אהבתי מאוד לשחק ג'ולים וקלפים בשכונה‪,‬‬
‫לעשות‪ ,‬עמדתי בדילמה‪ .‬רציתי להיות לרקדנית‬ ‫כמובן שתמיד הייתי מאחרת וכשאיחרתי תמיד חטפתי‬
‫במטורף‪ ,‬לא תיארתי לעצמי שזה‬ ‫מקצועית‪ ,‬כי מאוד אהבתי לרקוד‪ .‬אבי ז"ל אמר לי‪:‬‬ ‫צעקות‪ ,‬ככה למדתי להגיע בזמן‪ .‬לימים הפכתי לשוטרת‪:‬‬
‫מה שחושבים הרבה ישראלים”‬ ‫'תראי‪ ,‬אורלי‪ .‬את לא יודעת לעשות שום דבר בידיים‪.‬‬ ‫איחרתי בלילה ולמרות הדרגות ולמרות המשטרה‬
‫את יודעת ללמוד ואת אוהבת את הלימודים‪ .‬את תלמידה‬ ‫חטפתי צעקות‪ .‬זו היתה נקודה מאוד משמעותית עבור‬
‫טובה‪ ,‬אבל אין לך כישרונות נהדרים בדברים אחרים‪.‬‬ ‫ההורים‪ ,‬שאם קבענו זמן — צריך להגיע"‪ .‬גם רן לחם‬
‫שגיאות ואומר 'סליחה' אחרי כל מילה”‪.‬‬ ‫לכי ללמוד'"‪ .‬כחלק ממרד הנעורים הצנוע שלה‪ ,‬אם‬ ‫שירת ביחידה המרכזית של המשטרה „אבל הוא היה יודע‬
‫השפה היא אחת הסיבות לכך שמעגל החברים של‬ ‫בכלל אפשר לקרוא לזה ככה‪ ,‬היא רצתה לצבוע את‬ ‫שאם הוא היה מאחר הוא מרים לי טלפון"‪ ,‬מספרת שולה‪.‬‬
‫נטשה ואלכסיי מורכב בעיקר מעולים כמוהם‪ ,‬שיודעים‬ ‫שיערה בכחול‪„ :‬אבא אמר לי‪' :‬את יכולה לעשות מה‬ ‫„הוא היה אומר 'אמא‪ ,‬אל תדאגי‪ .‬אני מאחר"‪.‬‬
‫להעריך את קבלת האורחים החמה שלהם ואת הדיבור‬ ‫שאת רוצה‪ ,‬אבל אל תבואי הביתה עם זה'‪ .‬כמובן שהייתי‬
‫שופע הציטוטים של אלכסיי‪ ,‬ושעבורם הביוגרפיה של‬ ‫צריכה לבוא הביתה וכמובן שהוא היה צריך לתמוך בי‪ ,‬אז‬
‫שלושת בניַײהמשפחה לא התחילה ברגע בו הגיעו‬ ‫ידעתי שפה אני לא יכולה לעבור את הגבול — וכמובן‬ ‫עינו של אבא פקוחה‬
‫לישראל‪„ .‬אומרים לנו שהמדינה במשבר”‪ ,‬אומרת‬ ‫שלא עשיתי את זה"‪.‬‬
‫נטשה‪„ ,‬אבל לא ראינו מדינה אחרת‪ .‬אומרים גם שהיה‬ ‫אז שולה‪ ,‬איך את מסבירה את העובדה שיצאו לך‬
‫הרבה יותר טוב‪ ,‬אבל אנחנו הגענו כבר למצב כמו‬ ‫ילדים כלַײכך חכמים?‬ ‫השמירה על תומתן של ארבע הבנות עמדה לנגד‬
‫שהוא עכשיו‪ .‬אומרים שזה לא אתי להתעסק בבעיות‬ ‫„אולי זה שילוב בין האבא והאמא‪ .‬בעלי היה אדם‬ ‫עיניהם של דוד ושולה‪ .‬לדברי יפה‪ ,‬אסור היה ללבוש‬
‫הפרטיות כשכל העם לא יוצא מהשכול‪ .‬אז שיתנו לנו‬ ‫שאיפה שהיה הולך היו מתאספים סביבו בשביל לשמוע‬ ‫בגדים פרובוקטיביים או איפור מוגזם‪„ :‬עד היום‪ ,‬אנחנו‬
‫להיות חלק מהעם‪ ,‬כי לא אנחנו באים לפלג אותו‪ ,‬אלא‬ ‫אותו"‪.‬‬ ‫בקושי מתאפרות"‪ ,‬היא מדווחת‪„ .‬להסתובב ברחובות?‬
‫אלה שמנסים להשאיר אותנו בכוח מאחורי הגדר”‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫מ ו ד ר נ י י ם‬ ‫ז מ נ י ם‬
‫המחבל‬
‫לא יבקש‬
‫הקהילה לא מסייעת במצבים כאלה?‬
‫„אחרי גירוש בעלי הקהילה די הסתייגה‬
‫מאיתנו‪ ,‬כי כולם פוחדים מהגירוש‪ .‬דווקא בעל‬
‫הדירה שלנו‪ ,‬ישראלי שומר מסורת‪ ,‬הוא‬
‫שהגיע והציע עזרה‪ ,‬וגם אמר שאני יכולה‬
‫לשלם לו את שכר הדירה כשיהיה לי כסף‪ .‬אני‬
‫יודעת שאני לא חוקית כאן‪ ,‬אבל חוץ מהסוהר‬
‫ההוא אף ישראלי עד היום לא אמר לי שאני לא‬ ‫בבוקר הבעל היה לוקח את הילד לגן ויוצא‬
‫רצויה פה‪ :‬מה שאכפת להם זה איך אני מנקה‬
‫ושאני לא גונבת כלום ומתנהגת בסדר‪.‬‬
‫כשמתייחסים אלי כמו אל בןַײאדם‪ ,‬אני גם‬
‫עושה את העבודה באהבה"‪.‬‬
‫מה את עושה עכשיו בשעות הפנויות‪,‬‬
‫כשבעלך כבר לא כאן?‬
‫„אין לי הרבה זמן פנוי‪ ,‬אבל בדרךַײכלל אני‬
‫הולכת עם הילד לכנסייה‪ ,‬או שאנחנו נפגשות‬
‫כמה חברות‪ ,‬שגם בעליהן גורשו‪ .‬מכינות‬
‫ארוחות ביחד והילדים משחקים מסביב‪ .‬חברה‬
‫אחת שלי נשארה עם שני ילדים‪ ,‬חברה אחרת‬
‫„היו לי מעבידים שעבדתי‬
‫אצלם שבע שעות ברציפות‪,‬‬
‫הם לא הציעו לי אפילו כוס מים‪,‬‬
‫אבל חלק מהמקומות הפכו‬
‫בשבילי כמו משפחה‪ .‬אחת‬
‫מהמעסיקות משלמת מכיסה‬
‫דמי חבר בקופתַײחולים בשביל‬
‫הבן שלי‪ .‬לפעמים גם מביאים‬
‫לו בגדים וצעצועים"‬
‫עכשיו בהריון‪ ,‬ובעלה בדיוק גורש‪ .‬כשאנחנו‬
‫ביחד אנחנו צוחקות הרבה ושוכחות מהצרות‪.‬‬
‫חשבנו לעבור לגור כולן ביחד‪ ,‬אבל בצפיפות‬
‫כזאת הילדים מתחילים לריב‪ ,‬אז הסידור‬
‫העכשווי יוצא יותר נוח‪ .‬כשהן שואלות אותי‬
‫איך אני מסתדרת בלי בעלי כלַײכך הרבה זמן‪,‬‬
‫אני אומרת שאנחנו אוהבים זה את זו‪ ,‬וסומכים‬
‫זה על זו‪ .‬אמרתי לו‪' :‬אם אתה בוגד — תהיה‬
‫גלוי איתי'‪ .‬את זה למדנו מהישראלים‪ .‬אתם‬
‫אנשים מאוד ישרים‪ ,‬ואומרים את מה‬
‫שחושבים‪ ,‬ואנחנו מאוד אוהבים את זה"‪.‬‬
‫מה עוד את אוהבת בישראל?‬
‫„כאן היחס לאשה הוא אחר לגמרי‪ .‬זה מדהים‬
‫אותי‪ ,‬כי אפילו אם לאשה אין מעמד חוקי‬
‫בארץ‪ ,‬עדיין אסור להרביץ לה‪ ,‬והיא יכולה‬
‫להתלונן‪ .‬הישראלים לא חושבים על זה‬
‫שאנחנו חיים לידם בחגים‪ ,‬אבל גם‬
‫באינתיפאדה‪ ,‬וחיים את אותם הפחדים ואותן‬
‫התקוות‪ .‬אני סובלת יחד עם העם היהודי בגלל‬
‫הפיגועים‪ ,‬וזה לא משנה אם יש לי מעמד או‬
‫לא‪ .‬המחבל לא יבקש ממני או מבני את תעודת‬
‫הזהות‪ .‬זה יוצר קשר עמוק למקום‪ ,‬ולעם הזה‪,‬‬
‫אפילו שחלקו לא מקבל אותנו‪ .‬גבריאל רוצה‬
‫להיות יהודי‪ ,‬כי כל ההבדל בינו לבין ילד‬
‫ישראלי הוא שאין לאמא שלו תעודת זהות‪ .‬אני‬
‫חושבת שכשנחזור איתו לצ'ילה‪ ,‬נשלח אותו‬
‫לביתַײספר יהודי‪ ,‬ואם הוא יאהב את זה‪,‬‬
‫שיתגייר‪ .‬הוא נולד כאן‪ ,‬והוא כלַײכך אוהב את‬
‫המדינה הזאת‪ ,‬שאני חושבת שמגיע לו פעם‬
‫לחזור לכאן בתור יהודי‪ ,‬עם זכויות‪ ,‬ולשרת‬
‫בצה"ל‪ .‬בן של אחת החברות שלי עשה את זה —‬
‫הוא חזר בגיל ‪ 18‬מקולומביה בשביל לשרת‬
‫בצבא‪ ,‬וקיבלו אותו"‪.‬‬
‫יום‪ ‬שלישי‪ ,‬ד'‪ ‬באייר‪ ‬תשס"ב‪16.4.2002 – ‬‬
‫המשך מעמוד ‪27‬‬
‫'אחרי כלַײכך הרבה סבל‪ ,‬מגיע לך להיות‬
‫מאושרת'‪ ,‬והתחתנתי בכנסייה הקתולית ביפו‬
‫בשמלה לבנה יפהפיה‪ ,‬כשהבן הקטן שלנו סוחב‬
‫לי את שובל ההינומה"‪.‬‬
‫הם עברו לגור ביחד בדירה עם שני שותפים‪.‬‬
‫לעבודה‪ ,‬ובערב הם היו יוצאים לבילויים‬
‫צנועים‪ ,‬או מדברים חצי לילה‪ ,‬כשבחצי השני‬
‫חוויאר היה יושב ולומד לבד קרוא וכתוב‬
‫בעברית‪ .‬עד שיום אחד היא חזרה מהעבודה‬
‫וגילתה את שני השותפים לדירה אורזים‬
‫מזוודות‪„ :‬בעלך נעצר עלַײידי המשטרה”‪ ,‬הם‬
‫אמרו לה‪„ .‬אנחנו פוחדים להשאר כאן כי‬
‫עלולה להיות פשיטה נוספת"‪ .‬היא נשארה‬
‫בדירה לבד עם התינוק‪ ,‬בלי לדעת איפה בעלה‬
‫ומה עליה לעשות‪.‬‬
‫כשהלב נקרע‬
‫„ידעתי שאם עצרו אותו אין תקווה‪ ,‬לא יתנו‬
‫לו להשאר כאן‪ .‬אחרי מספר ימים הצלחתי‬
‫לאתר אותו בכלא 'מעשיהו'‪ ,‬וכשהוא ראה אותי‬
‫הוא החוויר‪' :‬מה את עושה כאן? לכי‪ ,‬לפני‬
‫שעוצרים גם אותך'‪ .‬אמרתי לו‪' ,‬אני אשתך‪,‬‬
‫אני צריכה להיות לצדך‪ ,‬והילד זקוק לאבא‬
‫שלו'‪ .‬זה קרע לי את הלב לראות אותו מאחורי‬
‫הסורגים‪ .‬תמיד היינו מציאותיים וידענו שזה‬
‫יכול לקרות‪ ,‬אבל כשזה קורה‪ ,‬זה הלם נוראי‪.‬‬
‫הוא אהב את המדינה ורצה להתגייר‪ ,‬אז בגללו‬
‫שמרנו שבת‪ ,‬לא הדלקנו טלוויזיה כי כיבדנו‬
‫את המסורת של המדינה הזאת‪ .‬והנה‬
‫בביתַײהמעצר אחד השוטרים אמר לו‪' :‬אתם כמו‬
‫ג'וקים‪ ,‬תלכו מפה כבר‪ ,‬המקום הזה לא שלכם'‪.‬‬
‫„בעל הבית שלו שילם קנס על העסקתו בלי‬
‫אשרת עבודה וקנה לו כרטיס טיסה‪ .‬הבטחתי‬
‫לבעלי שבקרוב אני אצטרף אליו והכל יסתדר‪.‬‬
‫הוא נסע לקולומביה לעזור למשפחה שלי ובני‬
‫הבכור כבר קורא לו 'אבא'‪ .‬אבל הדברים‬
‫הסתבכו בינתיים‪ .‬עכשיו אין לי כסף לקנות‬
‫כרטיסים לי ולבני"‪.‬‬