‫ליקוטים‪ ,‬מוסרים ופרפראות בפשט ובדרש‬

‫בפרשת השבוע‪ ,‬ובענינא דיומא‬

‫בעריכת ישראל שלום דבורץ‬

‫כמה שנים יוסף היה אסור‬

‫ָמים‬
‫ָתיִם י ִ‬
‫ְהי ִמ ֵּקץ ְשנ ַ‬
‫ַוי ִ‬
‫התורה מספרת שבסוף שנתיים פרעה חולם חלום‪ ,‬וצריך להסביר מה היה בתחילת השנתיים הללו שבקיצם היה את החלום‪ ,‬ואומרים‬
‫הראשונים ( ְראה רש"י סוף וישב‪ ,‬אבן עזרא‪ ,‬הטור ועוד) שזה היה שנתיים לצאת שר המשקים מבית הסוהר‪ ,‬שגם יוסף היה מיועד‬
‫לצאת מבית הסוהר‪ ,‬אבל בגלל שתלה את בטחונו בשר המשקים‪ ,‬לכך התעכב והתאחר בבית הסוהר שנתיים נוספות‪.‬‬
‫ולפי זה אומר הטור היה יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנים‪ ,‬ובבית פוטיפר היה רק שנה אחת‪ ,‬ולמדנו זאת מהכתוב (לעיל לט‪ ,‬ה)‬
‫ּוב ָש ֶׁדה‪ ,‬בבית זה חורף ובשדה זהו הקיץ‪ ,‬ותשע שנים היה יוסף בבית הסוהר לפני השרים‪ ,‬ועמם‬ ‫א ֶׁשר יֶׁש ל ֹו ַב ַביִת ַ‬
‫ְהי ִב ְר ַכת ה' ְב ָכל ֲ‬
‫ַוי ִ‬
‫ָמים ְב ִמ ְש ָמר‪ ,‬ימים פירושו שנה‪ ,‬ואחרי שיצאו הוא נשאר עוד שנתיים ובעומדו לפני‬
‫ִהיּו י ִ‬
‫הוא היה שנה אחת שנאמר (לעיל מ‪ ,‬ד) וַי ְ‬
‫פרעה היה בן שלושים ובן שבע עשרה נמכר‪ ,‬הרי לנו ‪ 31‬שנה שהיה יוסף במצרים‪ ,‬אך קשה לטור על חשבונו זה‪ ,‬מהמדרש (רבה‬
‫פרשה פח‪ ,‬א) שהסיבה שחטאו המשקה והאופה למלך מצרים כדי שכולם ידברו ויתעסקו בסרחונם של אלו‪ ,‬ולא יתעסקו ביוסף‪ ,‬ואם‬
‫לא חטאו עד שעברו תשע שנים מעת מאסרו של יוסף‪ ,‬הרי שהיה לאנשים מספיק זמן כדי לדבר על יוסף במשך כל תשע השנים‬
‫הללו‪ ,‬ומתרץ בדרך אפשר‪ ,‬שהחטא שחטאו השרים היה מיד לאחר שאסרו את יוסף‪ ,‬אך עד שאסרו אותם לקח תשע שנים מסיבה‬
‫כלשהיא שלא עמדנו עליה‪ ,‬אולי משפט וכד' שהתנהל לו במשך זמן רב עד שנפסק דינם‪ ,‬וכל אותה העת דברו בהם‪ ,‬ויוסף וענינו‬
‫נשכח מלב‪.‬‬
‫חלום לומד מחלום‬
‫ֳּלים‬
‫ש ַבע ִשב ִ‬
‫ְהנֵּה ֶׁ‬
‫א ֵּחרוֹת‪ ...‬ו ִ‬
‫ש ַבע ָפרוֹת ֲ‬
‫ְהנֵּה ֶׁ‬
‫וִ‬
‫מקשה הריב"א מדוע הראו לו את החלום פעמיים‪ ,‬פעם בפרות ופעם נוספת בשבלים ולא הראוהו פעמיים בפרות או פעמיים בשבלים‪,‬‬
‫ומתרץ רבי יוסף בכור שור‪ ,‬שאם היו מראים רק את חלום הפרות היה יוסף פותר שמדובר על מלחמה בין אומות‪ ,‬והחלום מראה‬
‫שאומה קטנה תתגבר על אומה גדולה ותנצח‪ ,‬שהאומות נמשלו לפרות כמו שנאמר (עמוס ד‪ ,‬א) ָפרוֹת ַה ָב ָשן‪ ,‬לכך הראו לו בשבלים‬
‫שהוא סימן של שובע ורעב‪ ,‬ואם היה רואה רק את חלום השבלים‪ ,‬לא היה משתמע מכך שישכח השבע לגמרי‪ ,‬כי בחלום השבלים‬
‫לא נאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה‪ ,‬רק בפרות‪ ,‬על כן הראו לו את חלום הפרות שכתוב בהם ולא נודע כי באו אל קרבנה‪ ,‬ומזה‬
‫פתר יוסף שהרעב ישכיח את השבע‪ ,‬ולפי דברים אלו מתבאר שמחלום השבלים פתר יוסף את ענין הרעב‪ ,‬ומחלום הפרות פתר יוסף‬
‫את שכחת השבע‪.‬‬
‫החידוש ‪ -‬ברעב‬
‫ש ִנים ֵּהנָה‬
‫ש ַבע ָ‬
‫יהן ֶׁ‬
‫ֲר ֶׁ‬
‫ְה ָר ֹעת ָה ֹע ֹלת ַאח ֵּ‬
‫ְש ַבע ַה ָפרוֹת ָה ַרקוֹת ו ָ‬
‫ו ֶׁ‬
‫בפתרון החלום מבאר יוס ף בתחילה את שנות הרעב ורק אחר כך את שנות השובע‪ ,‬ההסבר לכך אומר הרמב"ן כי השובע בארץ‬
‫מצרים היה דבר ברור מאליו‪ ,‬ארץ מצרים לא טעמה מעולם טעמו של מחסור‪ ,‬ומכיון שכך אין בזה שום חידוש שיהיה שבע גדול‬
‫בארץ‪ ,‬אבל רעב בארץ מצרים זהו חידוש‪ ,‬ועל כן התחיל לבאר בפתרון החלום את שנות הרעב‪ ,‬ואכן על שנות השבע לא נאמר‬
‫א ֶׁשר ָא ַמר‬
‫ַת ִח ֶׁלינָה ֶׁש ַבע ְשנֵּי ָה ָר ָעב ָלבוֹא ַכ ֲ‬
‫שהחלו כאשר אמר יוסף‪ ,‬כי לא הורגש כלל הענין‪ ,‬אבל כאשר באו שנות הרעב נאמר ו ְ‬
‫ֹסף‪ ,‬כי בזה היה ניכר פתרון חלומו של פרעה על ידי יוסף‪.‬‬
‫יו ֵּ‬
‫השפעת הרעב לזמן ארוך‬
‫ֲרי ֵּכן‬
‫ש ָבע ָב ָא ֶׁרץ ִמ ְפנֵּי ָה ָר ָעב ַההּוא ַאח ֵּ‬
‫ָדע ַה ָ‬
‫ְלא ִיּו ַ‬
‫ש ָבע גָדוֹל ְב ָכל ֶׁא ֶׁרץ ִמ ְצ ָריִם‪ ...‬ו ֹ‬
‫ש ִנים ָבאוֹת ָ‬
‫ש ַבע ָ‬
‫ִהנֵּה ֶׁ‬
‫אומר האברבנאל‪ ,‬התורה מדגישה שהשבע הגדול היה רק בארץ מצרים אבל לא בשאר הארצות‪ ,‬לעומת זאת הרעב היה בכל‬
‫הארצות‪ ,‬עוד מוסיף ומבאר האברבנאל‪ ,‬שיוסף אומר לפרעה שהרעב הזה ישפיע קשות על מצרים‪ ,‬עד כדי כך שגם לאחר שיסתיים‬
‫הרעב לא תחזור מצרים לאיתנה הראשון‪ ,‬וזה שאמר ִמ ְפנֵּי ָה ָר ָעב ַההּוא ‪ַ -‬א ֲח ֵּרי ֵּכן‪ ,‬פירוש‪ ,‬שגם אחרי הרעב לא יזכרו את השובע‬
‫שהיה קודם‪.‬‬
‫מדוע דאג יוסף לכלכלת מצרים‬
‫ְח ָכם‬
‫ֵּרא ַפ ְר ֹעה ִאיש נָבוֹן ו ָ‬
‫ְע ָתה י ֵּ‬
‫וַ‬
‫מבאר הרמב"ן‪ ,‬יוסף אומר לפרעה שצריך אדם שיהיה נבון וגם חכם‪ ,‬נבון כדי שידע להתמודד עם הרעב ולכלכל את העם שלא ירעבו‬
‫ללחם‪ ,‬ובד בבד לנצל את מצב הרעב כדי להעשיר את אוצר המדינה על ידי מסחר עם ארצות אחרות שגם בהם יהיה רעב‪ ,‬ולהביא‬
‫את כספם לתוך מצרים כמו שאכן היה‪ ,‬והדרישה הנוספת שהממונה יהיה חכם‪ ,‬בעל ידע מקצועי שידע כיצד לשמר את התבואה‬
‫בדרך כזו שתחזיק מעמד לאורך כל שנות הרעב‪[ .‬א"ה‪ ,‬לכאורה לא מובן מה גורם ליוסף לדאוג לכך שקופת מצרים תתעשר מכספם‬
‫של ארצות אחרות‪ ,‬די אם היה אומר לפרעה שצריך איש נבון כדי לכלכל את העם כדי חיותם‪ ,‬ונראה לי לומר שיוסף ראה לנגד עיניו‬
‫את ברית בין הבתרים שבו נאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ ,‬והוא הבין שמה שהוא התגלגל למצרים זה חלק ממה שנאמר לאברהם‬
‫כי גר יהי זרעך בארץ לא להם‪ ,‬אם כן‪ ,‬ככל שאוצרה של מצרים תמלא‪ ,‬כך הרכוש גדול יהיה גדול‪ ,‬ולכן מציע יוסף לפרעה שהאיש‬
‫שפרעה ימנה ידע לנצל את המצב הקשה של הרעב‪ ,‬לא רק כדי להחיות את העם‪ ,‬אלא אף להעשיר ולהגדיל את אוצרה של מצרים‬
‫ַען]‪.‬‬
‫ּומ ֶׁא ֶׁרץ ְכנ ַ‬
‫ִתם ַה ֶׁכ ֶׁסף ֵּמ ֶׁא ֶׁרץ ִמ ְצ ַריִם ֵּ‬
‫על ידי שכל הכסף מכל העולם יזרום לתוך מצרים‪ ,‬כפי שאכן נאמר (לקמן מז‪ ,‬טו) ַוי ֹ‬
 ‫‪ִּ ‬בימֵּ י מַּ ִּת ְתיָּהו ֶּבן יוֹּ חָּ נָּן כֹּהֵּ ן גָּדוֹּ ל חַּ ְשמוֹּ ָּנ ִּאי ובָּ נָּיו‬
‫הרב דוד זריצקי זצ"ל מביא בספרו 'החפץ חיים על שבת ומועדים' ששמע מהחפץ חיים שבתפילת על הניסים לא נזכרה כלל‬
‫גבורתם של החשמונאים ומסירות נפשם להצלת העם‪ ,‬והתפילה רק באה להזכיר שהנס היה בתקופתם‪ ,‬ואילו חג החנוכה עצמו‪,‬‬
‫חג הוא מפני שוְ ַא ָתה ְב ַרחֲמֶ ָ‬
‫יך הָ ַר ִּבים עָ מַ ְד ָת לָ הֶ ם ְבעֵ ת צָ ָר ָתם ַר ְב ָת ֶאת ִּריבָ ם ַדנְ ָת ֶאת ִּדינָם נ ַָק ְמ ָת ֶאת נִּ ְקמָ ָתם מָ סַ ְר ָת גִּ בוֹ ִּרים ְביַד‬
‫חַ ָל ִּשים וְ ַר ִּבים ְביַד ְמעַ ִּטים וגו'‪ ,‬ללמדנו שאצלנו אין גבורים או גואלים מלבד אחד יחיד ומיוחד מלך מלכי המלכים שהוא גואל‬
‫ישראל ומושל בגבורתו עולם‪.‬‬

‫‪ ‬מאי חנוכה‪ ...‬כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי‬
‫(שבת כא‪):‬‬ ‫ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן‪ ...‬נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים‬
‫שואל המהר"ל (חידושי אגדות ח"א עמ' ד) וכי בגלל שנעשה להם נס בהדלקה והצליחו לקיים מצות הדלקת הנרות קבעו חנוכה‬
‫לדורות‪ ,‬הרי נס שחייבים להודות ולהלל עליו זהו כשניצל מסכנה‪ ,‬או שניצח במלחמה‪ ,‬אבל לא מצינו שחייבים להודות ולהלל‬
‫על כך שנעשה לו נס כדי לקיים מצוה‪ ,‬וראיה לכך שלא הזכירו במפורש בעל הניסים את נס פך השמן הרי שאין ההודאה וההלל‬
‫על נס קיום המצוה‪ ,‬וצריך להבין על מה מודים ומדוע הגמרא תלתה את הנס בכך שהצליחו לקיים את מצות הדלקת המנורה‪,‬‬
‫ומתרץ המהר"ל‪ ,‬שאכן באמת עיקר מה שקבעו את ימי החנוכה הוא בגלל מה שנצחו את היוונים‪ ,‬אך הנצחון אע"פ שהוא היה‬
‫לא רגיל כי היו מעטים וחלשים‪ ,‬עדיין יכלו לתלות אותו בדרך הטבע‪ ( ,‬או שבהמשך השנים יקום מאן דהוא ויסביר‬
‫שלחשמונאים היו כלים מתוחכמים מהיוונים וכד')‪ ,‬ולכן נ עשה כאן הנס בנרות המנורה שהכל יראו וידעו שכל הענין של הנצחון‬
‫על היוונים היה‪ ,‬ומה שנעשה דוקא נס זה של הנרות‪,‬כי עיקר רשעת היונים היה לטמא את היכל ה'‪ ,‬לא די שנכנסו להיכל אלא‬
‫טמאוהו בכוונה תחילה מתוך מטרה לפגוע ולפגום בקדושת ההיכל‪ ,‬והשם יתברך ראה רשעתם שטמאו את ההיכל שלו‪ ,‬ונתן כח‬
‫ביד החשמונאים שהם כהנים עובדי השם בהיכלו‪ ,‬ודוקא הם אלו שנצחום לא אחרים‪ ,‬ולכן כאשר נצחום טהרו את המקדש‪,‬‬
‫וכמו שתקנו לומר בעל הנסים "ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וטהרו את מקדשך וכו'‪ ,‬ומכיון שעיקר המלחמה היתה כדי לטהר‬
‫את ההיכל שהיוונים נלחמו לטמאו‪ ,‬ולהחזיר את עבודת המקדש לקדמותו בטהרה‪ ,‬וכאשר לא היה להם שמן נעשה להם נס כדי‬
‫שיוכלו לטהר ולחנך הבית שבזה מתבטא הנצחון במלחמה‪.‬‬

‫(שבת כד‪).‬‬ ‫‪ ‬איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון‬

‫שואל החתם סופר מדוע בחנוכה הגמרא הסתפקה אם להזכיר נס חנוכה בברכת המזון ובפורים היה פשוט לגמרא שמזכירים‪,‬‬
‫ומתרץ שבפורים היה פשוט שמזכירים כי עיקרו של פורים לשמחה ומשתה‪ ,‬אבל חנוכה שעיקרו להודות ולהלל להקב"ה מה‬
‫עינינו לברכת המזון על אכילה ושתיה‪ ,‬ולמסקנה הגמרא פוסקת שמזכירים חנוכה בברכת נודה לך כי שם מודים על מצוות‬
‫ברית מילה וקבלת התורה‪ ,‬כי לולי ברית ותורה מה יש לנו להודות על אכילה ושתיה אם לא שאכלנו כדי לחזק את הגוף‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬ועל כן גם זה שיך לחנוכה שמסרו את נפשם לעבודת השי"ת‪.‬‬

‫‪ ‬וַּ ַּת ֲעמ ְֹּדנָּה ֵּאצֶּ ל הַּ ָּפרוֹּ ת‬

‫אומר הכלי יקר‪ ,‬הפרות הרעות לא יכלו לעמוד מצד עצמם‪ ,‬כה חלשות הן היו נראות עד שכדי לעמוד היו צריכות להיות אצל הפרות הבריאות ולהישען‬
‫עליהם‪ ,‬ורמז בזה שבשנות הרעב לא יוכלו האנשים להחזיק מעמד מצד עצמם מפני הרעב‪ ,‬אלא יצטרכו להישען על אחרים‪.‬‬
‫שבַּ ע ִּשבֳּלִּ ים עֹּלוֹּ ת ְב ָּקנֶּה ֶּאחָּ ד ְב ִּריאוֹּ ת וְ טֹּבוֹּ ת‬
‫‪ ‬וְ ִּהנֵּה ֶּ‬
‫הטור מדייק שבשיבלים הבריאות נאמר שהן עלו בקנה אחד‪ ,‬ובשבלים הריקות והשדופות לא נאמר כן‪ ,‬מפני ששנות השבע היו כולן שוות לטובה וכביכול‬
‫הן בקנה אחד‪ ,‬אך השנים הרעות‪ ,‬כל אחת היתה יותר רעה מקודמתה ולא שייך בהן לשון עליה בקנה אחד‪.‬‬
‫‪ ‬וַּ אֲ נִּ י ָּשמַּ עְ ִּתי עָּ לֶּ ָּ‬
‫יך לֵּ אמֹּר ִּת ְש ַּמע חֲלוֹּ ם לִּ ְפתֹּר אֹּתוֹּ ‪ ,‬וַּ יַּעַּ ן יוֹּ סֵּ ף ֶּאת ַּפ ְרעֹּה לֵּ אמֹּר ִּבלְ עָּ ָּדי א‪-‬ל ִֹּּהים ַּי ֲענֶּה ֶּאת ְשלוֹּ ם ַּפ ְרעֹּה‬
‫מפרש הרש"ר הירש‪ ,‬יוסף אומר לפרעה מה אתה אומר ששמעת שאני יודע לפתור חלומות‪ ,‬יתכן ששאר האנשים אומרים כן עלי‪ ,‬אבל ִּבלְ עָּ ָּדי‪ ,‬אני אינני‬
‫אומר זאת‪ ,‬מה שאני יכול לומר לך שאלוקים יענה את שלום פרעה‪.‬‬
‫‪ַּ ‬רק הַּ ִּכ ֵּסא ֶּאגְ ַּדל ִּמ ֶּמ ָּך‬
‫מבאר האלשיך הק' כל מה שפרעה נשאר לשבת על כסאו ולא ירד מגדולתו‪ ,‬היה בגלל יוסף שלא גילה שהוא יודע יותר לשונות מפרעה‪ ,‬וזה שאומר לו‬
‫פרעה ַּרק הַּ ִּכ ֵּסא ֶּאגְ ַּדל‪ ,‬זה שאני נשארתי לשבת על כסאי‪ ,‬זה ִּמ ֶּמ ָּך‪ ,‬שאתה לא מגלה את הסוד שאתה יודע יותר ממני‪.‬‬
‫שם יוֹּ סֵּ ף צָּ ְפנַּת ַּפעְ ֵּנחַּ ‪ ...‬וַּ יֵּצֵּ א יוֹּ סֵּ ף עַּ ל ֶּא ֶּרץ ִּמ ְצ ָּריִּ ם‬
‫‪ ‬וַּ ִּי ְק ָּרא פַּ ְרעֹּה ֵּ‬
‫אומר הילקוט דוד‪ ,‬פרעה החליף את שמו של יוסף כדי שלא יהיה ניכר שהוא עברי ורצה שיקראוהו בשמו החדש‪ ,‬אבל יוסף לא שינה את שמו אלא ויצא‬
‫יוסף ‪ -‬בשמו‪ ,‬על ארץ מצרים‪ ,‬והוא הראשון מיורדי מצרים שלא שינה את שמו‪.‬‬
‫‪ ‬וְ כָּ ל הָּ ָּא ֶּרץ ָּבאו ִּמ ְצ ַּריְ ָּמה לִּ ְשבֹּר ֶּאל יוֹּ סֵּ ף ִּכי חָּ זַּק הָּ ָּרעָּ ב ְבכָּ ל הָּ ָּא ֶּרץ‬
‫אומר השפתי כהן‪ ,‬גלגל הקב" ה שיהיה רעב בארץ מצרים ועל ידי זה יבוא מכל אומות העולם למצרים וחלקם ישארו שם ומהם יהיו גם האומות של ארבע‬
‫הגלויות ‪ -‬בבל‪ ,‬מדי‪,‬יוון ואדום‪ ,‬ויחד עם המצרים רדו בבני ישראל במצרים והשתעבדו בהם‪ ,‬ובתוך גלות מצרים היו אמורות להתקיים כל שאר הגלויות‬
‫שנאמרו לאברהם בברית בין הבתרים‪ ,‬ולולא שחטאו ישראל אחר כך בחטא העגל לא היו גולים כלל כי כבר נשתעבדו בהם‪ ,‬אך בגלל שחטאו לא זכינו‬
‫ובגלויות החשוכות אנו שרויים עדיין עד ביאת גו"צ בב"א‪.‬‬
‫‪ָּ ‬ירֹּד י ַָּּר ְדנו‬
‫כתבו התוספות‪ ,‬כה אמרו אחי יוסף‪ ,‬שתי ירידות ירדנו‪ ,‬עד עתה אנחנו היינו מפרנסים אחרים‪ ,‬כעת לא די שאיננו מפרנסים את האחרים‪ ,‬אלא אנחנו‬
‫צריכים שאחרים יפרנסונו‪.‬‬
‫דובר לשון הרע‪ ,‬אלא כוונתו היתה להיטיב עמם ולהחזירם למוטב והיה אכפת לו מהם כי אחיהם בשרם הוא‪ ,‬על כן הוציאו מן הבור ומכרוהו לישמעאלים‪.‬‬