‫ליקוטים‪ ,‬מוסרים ופרפראות בפשט ובדרש‬

‫בפרשת השבוע‪ ,‬ובענינא דיומא‬

‫בעריכת ישראל שלום דבורץ‬

‫אשתו של יעקב‬
‫ָל ָדה ִלי ִא ְׁש ִתי‬
‫ְׁש ַניִם י ְׁ‬
‫וכי רק אשה אחת היתה לו ליעקב? אלא אומר הרמב"ן רק את רחל קרא יעקב אשתי‪ ,‬מפני שאותה לקח מדעתו‪ ,‬אבל לאה‬
‫אע"פ שהיתה אשת יעקב אבל לא קראה סתם אשתי כי לא לקחה מדעתו‪.‬‬
‫מדוע שלא יחוסו על כליהם‬
‫יכם‬
‫ינ ֶכם ַאל ָת ֹחס ַעל ְׁכ ֵל ֶ‬
‫וְׁע ְׁ‬
‫ֵ‬
‫אומר הטור‪ ,‬הזהירם יוסף על כך כי הכיר באביו שהוא חס על כליו‪ ,‬שהרי בבואו מפדן ארם חזר להביא פכים קטנים‪.‬‬
‫האם ידע יעקב מי מכר את יוסף‬
‫א ֵל ֶהם‬
‫שר ִד ֶבר ֲ‬
‫אֶ‬‫ֹסף ֲ‬
‫ַיְׁד ְׁברּו ֵא ָליו ֵאת ָכל ִד ְׁב ֵרי יו ֵ‬
‫ו ַ‬
‫אומר הרמב"ן שנראה לו על דרך הפשט (א"ה יש לדייק בדברי הרמב"ן שכתב ע"ד הפשט‪ ,‬כי על דרך הדרש ידע יעקב‬
‫מהמכירה של יוסף עי' לדוגמא בתנחומא ויחי י‪ ,‬על הפסוק מטרף בני עלית)‪ ,‬שיעקב לא ידע עד פטירתו שהאחים מכרו את‬
‫יוסף‪ ,‬אלא חשב שבהיות יוסף תועה בשדה‪ ,‬מצאו אותו מי שמצאו ומכרוהו למצרים‪ ,‬כי האחים חששו מלספר לו על כך שמא‬
‫יקצוף עליהם ויקללם‪ ,‬ויוסף ְׁבמּו ָסר ֹו הטוב לא רצה להגיד לו‪ ,‬וראיה לכך שיעקב לא ידע מכך‪ ,‬כי אם כן היו האחים מבקשים‬
‫יך ִצּוָה ִל ְׁפנֵי‬
‫מיעקב לפני מותו שיצווה את יוסף שלא יפגע בהם‪ ,‬ולא היו נצרכים לבדות מליבם דברים ולומר לו‪( ,‬סוף ויחי) ָא ִב ָ‬
‫יך אע"פ‬ ‫א ֹל ֵהי ָא ִב ָ‬
‫ְׁע ָתה ָשא נָא ְׁל ֶפ ַשע ַע ְׁב ֵדי ֱ‬
‫לּוך ו ַ‬
‫אתם ִכי ָר ָעה ְׁג ָמ ָ‬
‫ְׁח ָט ָ‬
‫יך ו ַ‬
‫ֹסף ָאנָא ָשא נָא ֶפ ַשע ַא ֶח ָ‬
‫אמרּו ְׁליו ֵ‬
‫אמר‪ֹ ,‬כה ֹת ְׁ‬
‫מוֹת ֹו ֵל ֹ‬
‫שלא ציוה הדבר כלל‪( .‬וראה עוד במדרש יֹ שר מה שהבאתי מצרור המור)‬
‫ביאור רב‬
‫ֹסף ְׁב ִני ָחי‬
‫ַרב עוֹד יו ֵ‬
‫רש"י פירש‪ ,‬רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי‪ ,‬ביאר את המילה רב‪ ,‬שירבה לו עוד שמחה וחדוה‪ ,‬הרשב"ם‬
‫מבאר שיעקב אמר להם‪ ,‬אתם אומרים עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים‪ ,‬רב לי במה שהוא עדיין חי אפילו שאינו‬
‫מושל‪ ,‬אין צורך להרבות בדברים נוספים גם באמירתכם ובבשורתכם שבני חי יש בזה הרבה‪.‬‬
‫מפני מה הזכיר יצחק‬
‫ִצ ָחק‬
‫זְׁב ִחים ֵלא‪ֹ -‬ל ֵהי ָא ִביו י ְׁ‬
‫ִזְׁבח ָ‬
‫ַוי ַ‬
‫רש"י מפרש שמפני מה תלה יעקב ביצחק‪ ,‬כי חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו ולכן אמר לא‪-‬לוקי אביו יצחק‪,‬‬
‫הרד" ק מפרש שכאשר היה רעב בארץ בימי יצחק ורצה לרדת למצרים אמר לו הקב"ה שלא ירד מצרימה‪ ,‬על כן כאשר עומד‬
‫יעקב בקצה ארץ כנען בבאר שבע‪ ,‬טרם יציאתו מהארץ‪ ,‬רוצה הוא לדעת האם יכול הוא לצאת או שמא יאסור לו הקב"ה כמו‬
‫א‪ֹ -‬ל ִהים‬
‫ֹאמר ֱ‬
‫שאסר לאביו יצחק‪ ,‬על כן זבח זבחים כדי שתחול עליו הנבואה וידע את מצות ה' בענין‪ ,‬ואכן נסמך לו הפסוק ַוי ֶ‬
‫יְׁלה וקיבל הנבואה הנפתחת בדיבור אנכי הא‪-‬ל א‪-‬לוקי אביך‪ ,‬דהיינו שליצחק אמרתי אל תרד מצרימה‪,‬‬ ‫ִש ָר ֵאל ְׁב ַמ ְׁר ֹאת ַה ַל ָ‬
‫ְׁלי ְׁ‬
‫שם‪.‬‬‫ימ ָך ָ‬
‫א ִש ְׁ‬
‫יְׁמה ִכי ְׁלגוֹי גָדוֹל ֲ‬
‫ירא ֵמ ְׁר ָדה ִמ ְׁצ ַר ָ‬
‫אבל לך אני אומר ַאל ִת ָ‬
‫בארץ כנען לא היו לגוי גדול‬
‫שם‬
‫ימ ָך ָ‬
‫א ִש ְׁ‬
‫ְׁמה ִכי ְׁלגוֹי גָדוֹל ֲ‬
‫ירא ֵמ ְׁר ָדה ִמ ְׁצ ַרי ָ‬
‫ַאל ִת ָ‬
‫מבאר הספורנו‪ ,‬אמר הקב"ה ליעקב‪ ,‬מרדת מצרימה אין לך מה לירא‪ ,‬כי בארץ כנען אם תישאר זרעך יקח מבנות הארץ‬
‫ובנותיך יהיו לבני הארץ‪ ,‬אבל במצרים לגוי גדול אשימך שם‪ ,‬כי המצרים לא יתחתנו עמהם כי לא יוכלון המצרים לאכול את‬
‫העברים לחם‪ ,‬ועל כן מפני שלא יתערבו עם המצרים‪ ,‬יהיו לגוי גדול‪.‬‬
‫מיהו ישרא ל‬
‫ּובנָיו‬
‫ֲקב ָ‬
‫ְׁמה ַיע ֹ‬
‫ִש ָר ֵאל ַה ָב ִאים ִמ ְׁצ ַרי ָ‬
‫וְׁא ֶלה ְׁשמוֹת ְׁבנֵי י ְׁ‬
‫ֵ‬
‫אומר רבנו בחיי‪ ,‬כל שלשת האבות נקראים ישראל‪ ,‬כאן קורא את יצחק בשם ישראל שהרי כולל את יעקב בכלל בני‬
‫ישראל‪ ,‬שהרי אמר שיעקב ובניו הם בני ישראל‪ ,‬אם כן יצחק נקרא בשם ישראל‪ ,‬גם אברהם נקרא ישראל ממה שכתוב‬
‫ְׁא ְׁר ַבע ֵמאוֹת ָשנָה‪ ,‬והחשבון הזה הרי מתחיל משנולד יצחק‬
‫לשים ָשנָה ו ַ‬
‫ָשבּו ְׁב ִמ ְׁצ ָריִם ְׁש ִ‬
‫א ֶשר י ְׁ‬
‫ִש ָר ֵאל ֲ‬
‫ֹשב ְׁבנֵי י ְׁ‬
‫(שמות יב‪ ,‬מ) ּומו ַ‬
‫ואם כן יצחק גם מכונה בשם בני ישראל ומי הוא אביו‪ ,‬אברהם‪ ,‬הרי לנו שגם אברהם בשם ישראל יכונה‪ ,‬ואף עשו נקרא‬
‫בגמרא (קידושין יח‪ ).‬ישראל מומר‪ ,‬מפני שהיה מזרע אברהם ויצחק נקרא ישראל ומפני שלא הלך בדרכם נקרא מומר‪ ,‬הרי‬
‫לנו שכל האבות נקראו בשם ישראל‪ ,‬ומה שישמעאל לא נקרא ישראל מומר‪ ,‬אומר הרמב"ן בפרשת אמור (כד‪ ,‬י) שרק מי‬
‫שנולד לאחר שמל אברהם נקרא בן ישראל אבל ישמעאל שנולד קודם‪ ,‬עדיין לא נקרא אברהם בשם ישראל ועל כן ישמעאל‬
‫אינו בכלל בני ישראל כלל לעומת עשו שנקרא ישראל מומר‪.‬‬
 ‫‪ ‬יְ ַד ֶבר נָא עַ ְב ְד ָך ָדבָ ר ְב ָא ְזנֵי אֲ דֹנִ י וְ ַאל יִ חַ ר ַא ְפ ָך ְבעַ ְב ֶד ָך ִכי כָ מוֹ ָך ְכפַ ְרעֹה‬
‫כתוב במדרש רבה (פצ"ג‪ ,‬ו) ידבר נא עבדך יכנסו דברי באזנך‪ ,‬זקינתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל‬
‫ביתו דכתיב (בראשית יב‪ ,‬יז ) וַיְ נַגַע ה' ֶאת ַפ ְרעֹה‪ ,‬הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת‪.‬‬
‫מקשה היד יוסף (ויגש סוד"א)‪ ,‬א‪ .‬מהיכן לחז"ל שכך אמר לו יהודה‪ .‬ב‪ .‬מה ההשוואה בין פרעה שלקח אשת איש‪ ,‬לבין יוסף שתפס‬
‫גנב‪ ,‬ואדרבה עושה עמו טובה שלא הורגו אע"פ שבן נח נהרג על הגזל‪ .‬ג‪ .‬מדוע פתח בנגעים וסיים בצרעת‪ ,‬בפרעה הוא מזכיר שהוא‬
‫נתנגע‪ ,‬וליוסף הוא אומר שהוא יצטרע‪ ,‬ובהכרח נגע סתם אינו צרעת שהרי התורה אומרת בפרשת תזריע נגע צרעת משמע שסתם נגע‬
‫אינו דוקא של צרעת‪ ,‬ואם כן מה ההשוואה לפרעה‪.‬‬
‫מתרץ היד יוסף‪ ,‬שחז"ל דייקו זאת מהפסוקים שיהודה אומר לו ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה‪ ,‬וכי מדוע שיחר אפו של מישהו‬
‫אם הוא משוה אותו למלך‪ ,‬אלא על כרחך צריך לומר שהוא אמר לו דבר קשה בענין ההשוואה לפרעה‪ ,‬והדבר הקשה הוא‪ ,‬שיקרה לו‬
‫מה שקרה לפרעה ובעונש יותר חמור‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל שלשון הרע קשה יותר מגילוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬שבעריות נאמר (להלן לט‪,‬‬
‫ֱשה הָ ָרעָ ה הַ ְגדֹלָ ה הַ זֹאת‪ ,‬ובלה"ר נאמר ( ְת ִה ִלים יב ד) לָ ׁשוֹ ן ְמ ַד ֶב ֶרת ְגדוֹ לוֹ ת ‪ -‬לשון רבים‪ ,‬לכך אמר לו‪ ,‬פרעה שלקח את‬ ‫ט) וְ ֵא ְ‬
‫יך ֶאע ֶ‬
‫שרה רק לילה אחד לשם גילוי עריות ולא גילה‪ ,‬נתנגע בנגעים‪ ,‬אתה שהינך מוציא שם רע על בנימין בענין הגניבה ומדבר עליו לשון‬
‫הרע‪ ,‬היהר כי עונשך יגדל מעונשו של פרעה שרק נתנגע‪ ,‬אתה גם תצטרע בצרעת‪ ,‬ואפילו אם רק תקבל עונש כפרעה‪ -‬כי כמוך‬
‫כפרעה‪ ,‬גם זה די לך שלא תעכב את בנימין מפחד העונש שתקבל‪.‬‬

‫שר ְמכַ ְר ֶתם א ִֹתי ִמ ְצ ָריְ ָמה‬

‫ָשו ַויֹאמֶ ר אֲ נִ י יוֹ סֵ ף אֲ ִחיכֶ ם אֲ ׁ ֶ‬
‫‪ְ ‬ג ׁשו נָא ֵאלַ י ַו ִיג ׁ‬
‫ואת זה לא אמר להם יחד עם בנימין‪ ,‬שהרי הוא לא מכרו‪ ,‬בספר צרור המור מביא מדרש שיוסף שאל את בנימין בסתר מה אמרו‬
‫האחים לאבא בשעה שנגנבתי מאצלכם‪ ,‬ואמר לו בנימין שהביאו את כותנתו טבולה בדם ואמרו זאת מצאנו‪ ,‬אמר לו יוסף כן היה‪,‬‬
‫לקחוני אנשים רעים והפשיטו בגדי ממני‪ ,‬והאיש שלקח את בגדי הלך להחביאם במערה ושם אכלו אריה‪ ,‬וחבריו של האיש מכרו אותי‬
‫למצרים‪ ,‬מכאן רואים את גודל צדקותו של יוסף שלא רצה לגלות את מכירתו אפילו לבנימין‪.‬‬
‫השנים יקום מאן דהוא ויסביר שלחשמונאים היו כלים מתוחכמים מהיוונים וכד')‪ ,‬ולכן נעשה כאן הנס בנרות המנורה שהכל יראו‬
‫וידעו שכל הענין של הנצחון על היוונים היה‪ ,‬ומה שנעשה דוקא נס זה של הנרות‪,‬כי עיקר רשעת היונים היה לטמא את היכל ה'‪,‬‬
‫שנכנסו להיכל אלא טמאוהו בכוונה תחילה מתוך מטרה לפגוע ולפגום בקדושת ההיכל‪ ,‬והשם יתברך ראה רשעתם‬ ‫לא ָך ְ‬
‫דיכפַ ְרעֹה‬ ‫‪ִ ‬כי כָ מוֹ‬
‫רשאים ויכולים‬ ‫השופטים אינם‬
‫אחרים‪ ,‬ולכן‬ ‫וברורות‪ ,‬הרי‬
‫שנצחום לא‬ ‫מוצקותהם אלו‬
‫ראיות ודוקא‬ ‫השם עם‬
‫בהיכלו‪,‬‬ ‫עובדיעוררין‪,‬‬
‫כהנים עליה‬
‫גניבה שאין‬
‫באשמתשהם‬ ‫בידהמשפט‬
‫החשמונאים‬ ‫לבית‬
‫אדםכח‬
‫מגיעונתן‬ ‫כאשר‬
‫שלו‪,‬‬ ‫יהודה‪,‬‬
‫ההיכל‬ ‫האפיקיאת‬
‫אומרשטמאו‬
‫להקל בעונשו שלזה גם אם הרחמנים גדולים עד מאד‪ ,‬ובוודאי שאינם יכולים לוותר לו כליל על עונשו‪ ,‬מה שאין כן המלך בכוחו לבטל כל פסק דין גם אם‬
‫כאשר נצחום טהרו את המקדש‪ ,‬וכמו שתקנו לומר בעל הנסים "ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וטהרו את מקדשך וכו'‪ ,‬ומכיון‬
‫הדבר נוגד את ההגיון ואת החוק והסדר‪ ,‬וכך אמר יהודה ליוסף‪ ,‬אם אלך להתחנן על שלום בנימין אצל השופטים‪ ,‬הרי לא יצא מכך כלום מפני שאין בכוחם‬
‫שעיקר המלחמה היתה כדי לטהר את ההיכל שהיוונים נלחמו לטמאו‪ ,‬ולהחזיר את עבודת המקדש לקדמותו בטהרה‪ ,‬וכאשר‬
‫לרחם עליו וגם אם ירחמו אין להם רשות לוותר לו‪ ,‬אך אתה כמלך נחשב ‪ -‬כי כמוך כפרעה‪ ,‬אין לך דין של שופט אלא דין של מלך‪ ,‬ויכול אתה אם תרצה‬
‫לא היה להם שמן נעשה להם נס כדי שיוכלו לטהר ולחנך הבית שבזה מתבטא הנצחון במלחמה‪.‬‬
‫לרחם עליו ולמחול על עונשו‪ ,‬כי כמוך ‪ -‬כפרעה‪.‬‬
‫ִכי ֵא ְ‬
‫(שבת כד‪).‬‬ ‫להזכיר ִתישל חנוכה בברכת המזון‬
‫מהור ֵאינֶנו ִא‬
‫להו וְ הַ נַעַ‬
‫איבעיא ָא ִבי‬
‫‪ֶ ‬אעֱלֶ ה ֶאל‬
‫יך‬ ‫‪‬‬
‫איתי בדרך‬ ‫כשהנער איננו‬
‫שמזכירים‪,‬‬ ‫שבשמים‬
‫לגמרא‬ ‫אבי פשוט‬
‫אל היה‬ ‫איך אעלה‬
‫ובפורים‬ ‫שהרי‬
‫המזון‬ ‫הילדים‪,‬‬
‫בברכת‬ ‫בחינוך‬
‫חנוכה‬ ‫כראוי נס‬ ‫פעלתי‬
‫להזכיר‬ ‫לעצמו‪ ,‬האם‬
‫הסתפקה אם‬ ‫צריך לומר‬
‫הגמרא‬ ‫מדועאחד‬
‫בחנוכה‬ ‫צחות‪ ,‬כל‬
‫בדרךסופר‬
‫החתם‬‫לפרש‬ ‫שמעתי‬
‫שואל‬
‫העולה בית ה' והלך לו בדרכים עקלקלות‪.‬‬
‫ומתרץ שבפורים היה פשוט שמזכירים כי עיקרו של פורים לשמחה ומשתה‪ ,‬אבל חנוכה שעיקרו להודות ולהלל להקב"ה מה‬
‫‪ ‬אֲ נִ י יוֹ סֵ ף‬
‫עינינו לברכת המזון על אכילה ושתיה‪ ,‬ולמסקנה הגמרא פוסקת שמזכירים חנוכה בברכת נודה לך כי שם מודים על מצוות‬
‫אומר החפץ חיים (עה"ת) לכל אורך הענין מאז שירדו אחי יוסף לראשונה למצרים היו להם תמיהות רבות‪ ,‬קושיות ושאלות על כל הקורה עמם‪ ,‬ואך כאשר‬
‫ברית מילה וקבלת התורה‪ ,‬כי לולי ברית ותורה מה יש לנו להודות על אכילה ושתיה אם לא שאכלנו כדי לחזק את הגוף‬
‫אמר יוסף את שתי המילים הללו‪ ,‬אני יוסף‪ ,‬מיד סרו להם כל התמיהות ותורצו להם כל הקושיות וקבלו מענה על כל השאלות שהציקו להם‪ ,‬מוסיף החפץ‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬ועל כן גם זה שיך לחנוכה שמסרו את נפשם לעבודת השי"ת‪.‬‬
‫חיים לקח מדברים אלו‪ ,‬כל אחד ואחד מסתובב בעולם עם תמיהות‪ ,‬קושיות ושאלות מציקות‪ ,‬ללא תשובות והסברים מספקים‪ ,‬לעתיד לבא כאשר יתגלה‬
‫כבוד ה' על כל העולם ונשמע מפי השכינה את המילים 'אני ה''‪ ,‬מיד יסורו כל הקושיות וכל התמיהות וכל השאלות על הנהגת הי"ת בעולמו‪ ,‬בדיוק כמו‬
‫שהאחים הבינו הכל כשנגלה עליהם יוסף‪.‬‬
‫‪ְ ‬ג ׁשו נָא ֵאלַ י וַ ִי ָג ׁשו‬
‫פירש רש"י והוא מהמדרש רבה (פרשה צג) שהראה להם שהוא מהול‪ ,‬אומר הקדוש רבי אנשלמה אשתרוק הי"ד‪ ,‬שלא הראה להם שהוא נימול‪ ,‬כי מה‬
‫ראיה יש בכך וכי לא היו מבני ישמעאל ואחרים שגם היו נימולים? אלא אמר להם אני מזרעו של אברהם אבינו שהוא נימול והוא בן ברית לאלוקים שהוא‬
‫אינו נוקם ונוטר אלא מוחל ומעביר על פשעים ולא כנימולים אחרים שאע"פ שהם נימולים הם נוקמים ונוטרים מפני שאינם מבני בניו של אאע"ה‪( ,‬ודבריו‬
‫הם על פי מה שאומרת הגמרא במסכת ביצה לב‪ ,:‬כל מי שאינו מרחם בידוע שאינו מזרעו של אאע"ה)‪.‬‬
‫יתם‬
‫שר ְר ִא ֶ‬
‫‪ֶ ‬את ָכל ְכבוֹ ִדי ְב ִמ ְצ ַריִ ם וְ ֵאת ָכל אֲ ׁ ֶ‬
‫פעמים רבות היושב על כסא המלכות או השררה בטוח כי כבוד רב רוחשים לו הבריות‪ ,‬אך לא תמיד הדבר אכן נכון‪ ,‬ולרוב הדבר הפוך‪ ,‬בפני המושל או‬
‫בעל השררה יראו הבריות פנים חנפות מיראתו או מכל סיבה אחרת אע"פ שבאמת שונאים הם לו‪ ,‬אומר המלבי"ם‪ ,‬יוסף אמר לאחיו‪ ,‬אתם ראיתם את‬
‫כבודי‪ ,‬אתם כאורחים נוכחתם לראות את מה שאני לא יכול לדעת‪ ,‬שהעם אוהב ומכבד אותי באמת‪ ,‬שכן לא באתם כאחי‪ ,‬או ניכרתם כבני ארצי‪ ,‬אלא‬
‫יתם‪.‬‬
‫שר ְר ִא ֶ‬
‫כמרגלים הושמתם‪ ,‬ובכל זאת ראיתם מהבריות את כבודי‪ ,‬וזה שאמר להם ֶאת ָכל ְכבוֹ ִדי ְב ִמ ְצ ַריִ ם וְ ֵאת ָכל אֲ ֶ‬
‫‪ ‬וְ ַאח ֲֵרי כֵ ן ִד ְברו ֶא ָחיו ִאתוֹ‬
‫אומר הצרור המור‪ ,‬בתחילה (פרשת וישב בענין החלומות) נאמר ולא יכלו אחיו דברו לשלום‪ ,‬אבל כעת דברו אחיו אתו‪.‬‬
‫‪ ‬וַ יֹאמֶ ר אֱ ‪-‬ל ִֹהים לְ יִ ְש ָר ֵאל ְבמַ ְראֹת הַ ַליְ לָ ה וַ יֹאמֶ ר ַי ֲעקֹב ַי ֲעקֹב וַ יֹאמֶ ר ִהנֵנִ י‬
‫אומר רבי אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬שדרגה זו של נבואה היא פחותה ממראה נבואה סתם (כמו שנאמר במשה <שמות ג‪ ,‬ג> ואראה את המראה הגדול‪ ,‬ועוד‬
‫מקומות)‪ ,‬ויותר גבוהה מנבואה בחלום‪( ,‬ומה שנראה לו דוקא בנבואה כזאת‪ ,‬עיין בדברי ֹישר ויגש תשס"ט גליון ‪ 72‬מה שהבאתי מהמשך חכמה על זה)‪,‬‬
‫ומדברי הראב"מ הנ"ל חשבתי לתרץ מה שהקשה לי בני יקירי שלמה זלמן נ"י מדוע לא נאמר וירא אלוקים אל ישראל במראות הלילה‪ ,‬אלא נאמר ויאמר‬
‫אלוקים‪ ,‬כי היה זה מראה קרוב לחלום ואולי לא שייך בזה לשון ראיה‪.‬‬
‫‪ ‬וַ ִי ְשאו ְבנֵי יִ ְש ָר ֵאל ֶאת ַי ֲעקֹב אֲ ִביהֶ ם‬
‫אומר הטור‪ ,‬כאן פרעו לו מה שעשה עמהם‪ ,‬ככתוב (לעיל לב‪ ,‬כד) ו ִַי ָקחֵ ם ו ַַיע ֲִב ֵרם ֶאת הַ נָחַ ל‪.‬‬
‫מאמו‪.‬ובצורתו בלבד ללא שום שינוי‬ ‫יתום‬
‫במתכונתו‬ ‫שהיה‬
‫להפיץ‪,‬‬ ‫יתום‪,‬‬
‫לצלם‪,‬‬ ‫תיבות‬
‫להעתיק‪,‬‬ ‫אומר רבנו אפרים‪ ,‬יפה תואר ויפה מראה‪ ,‬ראשי‬
‫ניתן‬ ‫‪‬‬