‫ מוסרים ופרפראות בפשט ובדרש‬,‫ליקוטים‬

‫ ובענינא דיומא‬,‫בפרשת השבוע‬

‫בעריכת ישראל שלום דבורץ‬

úåëîä úùìù ìù úåãçåéîä

äòÉ øÀ tÇ ìàÆ àaÉ äLÆ îÉ ìàÆ 'ä øîàÉ
Æ iåÇ
åìà úåëî åãéøôä äî éðôî ,äìàùä úìàùð ,úåøåëáå êùç ,äáøà ,úåðåøçàä úåëîä úùìù íéøëæåî åæ äùøôá
úàöîðä ãøá úëîá ìéçúä àì òåãî ,úåùøô éúùì íúåà íé÷ìçîå úåëîä úà íéãéøôî øáë íàå ,úåëîä øàùî
úòáùá .à ,íéöåøéú éðù ìàðáøáàä õøúî .á"çàá - úçà äöåá÷á ,íéðîéñ úåëîá ïúðù äãåäé éáø éøáãì
äùîì àøå÷ äòøô äéä ,äëîä äúëäù øçàì ÷øå ,ììë åáéì úù àìå äòøôá äøúî äùî äéä íéðåùàøä úåëîä
éî íîò ïãå ïøäàå äùî úà äòøô áéùî ,äëîä äòéâä íøèá ãåò ,äáøà úëîá ìáà ,äëîä åðîî åøéñéù ïøäàå
úåëîä úòáù ïéá åãéøôä ïë ìòå ,åàöéù ãò äëîì äëîî äîã÷úäù äøùôá ïåãì åìéçúäå ,íéëìåää éîå
,õøàä êùçúå øîàð äáøàá ,äëîä úòá õøàä äëùç äáøà úëîî .á .úåðåøçàä úåëîä úùìùì úåðåùàøä
úàø÷ð äúéîä .á ,äìéìá äúéäù .à êùç úàø÷ð íâ úåøåëá úëîå ,íéÄ øÈ öÀ îÄ õøÆ àÆ ìòÇ êÀ LÆ çÉ éäéÄ Ä å øîàð êùç úëîá
øàùî åãøôåä ïëì ,åìà úåëî 'â ìù äåùä íúðåëú éðôîå ,(å,â äëéà) íìÉ
È åò éúÅ îÅ kÀ éðÄ áé
Ç LÉ
Ä åä íékÄ LÇ ç îÇ aÀ øîàðù åîë êùç
.úåëîä
ãøá úëî éøçà áìä úãáëä á àìôä
åéãÈ áÂ
È ò áìÅ úàÀ
Æ å åÉ aìÄ úàÆ ézÄ ãÀ aÇ ëÀ äÄ éðÄ à
 ékÄ
øîàå 'ä íéã÷ä äáøàá ïàë à÷åãå äòøô áì úà ãéáëä 'äù äùîì øîàð àì úåëîä ìëá òåãî ,äìàùä úìàùð
.äùîì úàæ
,(æë,è úåîù) íéòÄ LÈ øÀ äÈ énÄ òÀ
Ç å éðÄ àÇ
 å ÷écÄ vÇ äÇ 'äù ãøá úëî éøçà äãåä äòøô éøä ,äîú äéä åðáø äùîù í"áùøä õøúî
.åéãáò áì úàå åáì úà ãéáëä 'äù ììâá äø÷ äæù ä"á÷ä åì øîà êë ìò ?àèÉ ç ìÇ óñÉiÇ Æ å øçà ãéî ïë íà êéàå
áöî ãåò äéäéù ïëúé ãöéëä ,ãçé íéîå ùà ìù úåàìô ãøáá åùòðù éøçà ,äîú äéä äùîù ,øîåà àæø çðòôä
éøçàù øàáì àæø çðòôä óéñåîå ,åÉ aìÄ úàÆ ézÄ ãÀ aÇ ëÀ äÄ éðÄ à  ékÄ ä"á÷ä åì øîà ïë ìò ,äòøä åëøãî áù àì äòøôù
,òáè úòôåúë ãøáä úëî úà øéáñäå àåèçì óéñåä àìà ,äòøô úàæá ÷ôúñä àì ,äòøô ìù åáì úà ãéáëä 'äù
'äù éøçàù ,(ãì,è úåîù) àèÉ ç ìÇ óñÉiÇ Æ å úìÉ wÉ äÀ
Ç å ãøÈ aÈ äÀ
Ç å øèÈ nÈ äÇ ìãÇ çÈ ékÄ äòÉ øÀ tÇ àøÇ
À iåÇ ,àøàå úùøô óåñá øîàðù äî äæå
.åéãÈ áÂ
È òåÇ àeä åÉ aìÄ ãaÅ ëÇÀ iåÇ åîöòî àåèçì àåä óéñåä ,ãøáä úåàìô çëåðì åáì úà ãéáëä
äòøô ìù ø÷áäå ïàöä íò åùò äî
úìÉ òÀ
É å íéçÄ áÀ
È æ eðãÈ
Å éaÀ ïzÅ zÄ äzÈ àÇ íÇb
éãë úåìåòå íéçáæ íãéá ïúéù äòøôì òéöäì åúðååë äúéä àì ,äòøôì úàæ øîà äùî øùàëù ï"áîøä øàáî
êë éãë ãò 'ä ãé åéìò ãáëú ,úòë íçìùé àì àåä íàù äòøôì øîåì äúéä äùî úðååë àìà ,åéìò øôëì åáéø÷éù
úëî éøçà äéä ïëà êëå ,ä÷æçä ãéäî ìåáñì ÷éñôéù ãáìáå åì ùé øùà ìë úà úúì ïéðò ìù åôåñá äöøé àåäù
åäî ,é"ùø ùøéôå ,(áì,áé úåîù) éúÄ àÉ íÇb ízÆ ëÀ øÇ áe
Å eëìÈ
Å å ízÆ øÀ aÇ cÄ øLÆ à
 kÇ eç÷À íëÆ øÀ ÷Ç aÀ íÇb íëÆ ðà
À öÉ íÇb øîåà äòøô ,úåøåëá
,åø÷áå åðàö úà åç÷é ìàøùé éðáù ïëåî äéä äòøô ,úåìåòå íéçáæ åðãéá ïúú äúà íâ úøîàù äî ?íúøáã øùàë
íò åãòá åøôëéù äöøù ,éúåà íâ íúëøáå íäî ù÷éáå ,ìåáñì ÷éñôé àåäå åëìéù ø÷éòä ,íø÷áå íðàöì êôäé äæùå
éãë äéä 'ä íùéðòäù íéùðåòä àìà ,äøôëì íéàëæ åéä àì øáë íéøöîäå äòøô ,ï"áîøä øîåà ,ìáà ,úåðáø÷ä
.åøôëúéå äáåùúá åáåùéù àìå íéòùøä úà úåàëãì
íâ àìà íåìë åðìùî çáæð åðàù øåáñ àäú àì äùî äéì øîà úåìåòå íéçáæ åðéãéá ïúú äúà íâ ,áåúë (ã ,ãé) äáø ùøãîá íðîà ,ä"à]
[ò"ìéå êîù ìò ä"á÷äì áéø÷ðù úåìåòå íéçáæ åðéãéá ïúú äúà
? ïùåâ õøàá äáøà äéä íàä
íéÄ øÈ öÀ îÄ ìeábÀ ìëÉ aÀ çÇðiÈ åÇ íÄéøÇ öÀ îÄ õøÆ àÆ ìkÈ ìòÇ äaÆ øÀ àÇ äÈ ìòÇ
Ç iåÇ
äéä àì äáøàäù áúåë ìàðáøáàä ,úåøçà úåëîá åîë ïùâ õøàì íéøöî õøà ïéá äìãáä äøëæð àì äáøà úëîá
äéä äáøäù íééîòô åá øîàðù äæ ÷åñôá æîøá øáãä áúëð ,ùåøéôá äìãáä äáúëð àìù ô"òàå ,ïùåâ õøàá
äéä ïùåâ õøàá íâù øáåñ ÷çöé úã÷òä ìáà .ïùåâ õøàá äéä àìù åðãîì ïë íà ,íéøöî ìåáâáå íéøöî õøàá
.íéøöîî ìàøùé åàöéù øçàì äãùä áùòå ÷øéî íåìë íéøöîì øàùé àìù éãë äáøà
 ‫ֹש ְך‬
‫
וְ יָמֵ ׁש ח ׁ ֶ‬
‫ֹש ְך שהיה בו ממש‪ ,‬מהיכן היה החשך ההוא רבי‬
‫כתוב במדרש )רבה יד‪ ,‬א‪,‬ב( כמה היה אותו חשך רבותינו אמרו עבה כדינר היה שנאמר וְ יָמֵ ׁש ח ׁ ֶ‬
‫ֹש ְך ִס ְתרוֹ ְס ִביבוֹ ָתיו סֻ ּ ָכתוֹ )תהלים יח‪,‬יב( ר' נחמיה אמר מחשך של גיהנם‬
‫ָשת ח ׁ ֶ‬
‫יהודה ור' נחמיה‪ ,‬ר' יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר י ׁ ֶ‬
‫ַתֹפַ ע ְּכמוֹ אֹפֶ ל )איוב י‪,‬כב(‪.‬‬
‫שנאמר ֶא ֶרץ עֵ פָ ָתה ְּכמוֹ אֹפֶ ל צַ לְ מָ וֶת וְ לֹא ְס ָד ִרים ו ּ‬
‫שואל היד יוסף )בא דרוש ראשון( א‪ .‬מה אכפת לנו כמה היה עוביו של החשך‪ .‬ב‪ .‬מאי נפקא מינה מהיכן הגיע החושך‪ .‬ג‪ .‬איך רבי יהודה אומר‬
‫ש ֵרא )דניאל ב‪,‬כב(‪.‬‬
‫שהחושך הוא של מעלה‪ ,‬והלא נאמר וּנְ הוֹ ָרא ִע ּ ֵמ ּה ְׁ‬
‫אומר היד יוסף‪ ,‬שרבותינו שבמדרש באו להסביר מאיזו סיבה לקה פרעה בחושך‪ ,‬מי שאמר שהיה עבה כדינר‪ ,‬בגלל שפרעה כפר ואמר ִמי ה'‬
‫ואמר שמכיון שהוא לא חש בממשותו של ה' לכן הוא לא מכירו‪ ,‬ורק מה שהוא חש וממשש‬ ‫)שמות ה‪,‬ב(‪,‬‬ ‫שר ֶא ְׁשמַ ע ְּבקֹלוֹ ‪...‬לֹא י ַָד ְע ִּתי ֶאת ה'‬
‫אֲ ׁ ֶ‬
‫קיים‪ ,‬ומה שלא‪ ,‬לא קיים‪ ,‬על כן היה החשך עבה כדינר‪ ,‬כדי שיחוש ממשות אפילו בדבר שמטבעו אין בו תחושה‪.‬‬
‫רבי יהודה סבר שלפרעה היה חושך בהבנת יחוד ה' והוא חשב שיש שתי אלוהות‪ ,‬אחת שמשפיעה טובה‪ ,‬ואחת שמשפיעה רעה‪ ,‬ועל כן הגיע‬
‫החושך מלמעלה )שזהו אור חזק שלרשעים זהו חושך( ללמדו שהכל מאיתו יתברך‪.‬‬
‫רבי נחמיה סבר שפרעה לא האמין בשכר ועונש מהשמים‪ ,‬ועל כן הגיע אליו החושך מגיהנום שיחוש שיש עונש למי שעובר על רצון ה'‪.‬‬

‫איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון‬

‫עה‬
‫
ּבֹא ֶאל ּ ַפ ְר ֹ‬
‫אומר רבי יוסף בכור שור‪ ,‬אמר ה' למשה בא אל פרעה ולא אמר לו לך‪ ,‬כאדם שאומר לחבירו‪ ,‬בא נלך יחד‪ ,‬אני אבוא אתך אל פרעה‪.‬‬
‫
ִּכי אֲ נִ י ִה ְכ ּ ַב ְד ִּתי ֶאת לִ ּבוֹ‬
‫אומר הפנים יפות שמכיון שמצרים הזידו על בני ישראל להטמיעם ולטמאם בעבודה זרה‪ ,‬על כן היה צריך להרבות באותות ובמופתים במצרים‪,‬‬
‫אתֹת ּומ ְֹפ ִתים ְּבפַ ְרעֹה ו ְּבכָ ל עֲבָ ָדיו‬
‫שמתוך כך יעלו אל הקדושה מתוך טומאת הגילולים שמצרים שיקעום בה‪ ,‬וזה מה שאומר בנחמיה )ט‪,‬י( ו ִַּת ּ ֵתן ֹ‬
‫שם ְּכהַ יּוֹ ם הַ זֶּה‪ ,‬לא נאמר כי זדו עליהם‪ ,‬אלא הזידו‪ ,‬שרצו לעשות את ישראל מזידים בעבודת‬ ‫ו ְּבכָ ל עַ ם ַא ְרצוֹ ִּכי י ַָד ְע ּ ָת ִּכי הֵ זִיד ּו עֲלֵ יהֶ ם ו ּ ַַתעַ שׂ לְ ָך ׁ ֵ‬
‫גילולים‪ ,‬ועל ידי האותות והמופתים במצרים נעשה לו שם כהיום הזה‪.‬‬
‫
וּלְ מַ עַ ן ְּתסַ ּ ֵפר ְּב ָא ְזנֵי ִבנְ ָך וּבֶ ן ִּבנְ ָך‬
‫הילקוט שמעוני בתהילים )פמ"ד רמז תשמו( אומר‪ ,‬א"ר אלעזר אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך וגו' וליתן‬
‫שבח להקב"ה לספר גדולתו ותהלתו בין האומות‪.‬‬
‫
ִּבנְ עָ ֵרינ ּו ו ִּבז ְֵקנֵינ ּו נֵלֵ ְך‬
‫אומר רבנו אפרים‪ ,‬אמר משה לפרעה‪ ,‬בעבודה שעבדנו במצרים עבדו נערים וזקנים נשים וטף ולא הבדלת ביניהם‪ ,‬אף כאן לא תבדיל ביניהם‬
‫וכולם ילכו‪.‬‬
‫
ִּבנְ עָ ֵרינ ּו ו ִּבז ְֵקנֵינ ּו נֵלֵ ךְ‬
‫ראיתי בספר ְדרוש‪ ,‬הקדים משה נערים לזקנים ביציאת מצרים‪ ,‬מיהר להוציאם לפני הזקנים כדי שלא ישארו אחרי הזקנים ויטמעו בתוך מצרים‪.‬‬
‫עה‬
‫
וַ יְ ָג ֶר ׁש א ָֹתם מֵ ֵאת ּ ְפנֵי פַ ְר ֹ‬
‫פירש רש"י הרי זה לשון קצר ולא פירש מי המגרש‪ ,‬במדרש שכל טוב כתב שאחד משומרי הסף גירשם‪ ,‬במדרש הביאור כתב‪ ,‬שבלעם הוא זה‬
‫שגירשם‪ ,‬נאמר כאן ויגרש אותם‪ ,‬ולהלן הוא אומר אולי אוכל נכה בו ואגרשנו‪ ,‬מה להלן בלעם‪ ,‬אף כאן בלעם‪.‬‬
‫ָשא ֶאת הָ ַא ְר ּ ֶבה‬
‫
וַ ה' נִ הַ ג רוּחַ ָק ִדים ּ ָב ָא ֶרץ ּ ָכל הַ יּוֹ ם הַ הוּא וְ כָ ל הַ ּ ָליְ לָ ה הַ ּב ֶֹקר הָ ָיה וְ רוּחַ הַ ָּק ִדים נ ָ ׂ‬
‫אומר המלאכת מחשבת‪ ,‬מחסדי ה' על ברואיו שמידת פורענות מאחרת ומתעכבת לבוא‪ ,‬והרפואה קרובה לבוא‪ ,‬כדי להביא את הארבה‬
‫למנצרים היה רוח קדים כל היום וכל הלילה ורק לקראת בוקר הגיע הארבה‪ ,‬אבל כאשר הסיר ה' את הארבה ממצרים נאמר ַו ַּי ֲהפ ְֹך ה' רוּחַ יָם חָ ָזק‬
‫ָמה ּסוּף‪ ,‬ברגע אחד הגיעה הרוח מהים ונשא את הארבה אל מחוץ למצרים‪.‬‬ ‫שׂ א ֶאת הָ ַא ְר ּ ֶבה ַו ִ ּי ְת ָקעֵ ה ּו י ּ ָ‬
‫ְמאֹד ַו ִ ּי ּ ָ‬
‫רן‬
‫ה ֹ‬
‫ֹשה וּלְ ַא ֲ‬
‫
וַ יְ מַ הֵ ר ּ ַפ ְרעֹה לִ ְקרֹא לְ מ ׁ ֶ‬
‫לא נאמר בשום מכה שפרעה מיהר לקרוא למשה ואהרן‪ ,‬אומר הכלי יקר‪ ,‬שבגלל שפרעה מיהר לקרוא להם‪ ,‬לא הספיק הארבה להיכנס אל תוך‬
‫הבתים‪.‬‬
‫ֹשךְ‬
‫
וְ יָמֵ ׁש ח ׁ ֶ‬
‫מובא בשם הגר"א שחושך אינו היעדר האור אלא כמו שהאור הוא בריאה‪ ,‬אף החושך בריאה בפני עצמה‪ ,‬אלא שהאור חזק ממנו וכשיש אור‬
‫ֹש ְך שנהיה בו ממשות אל מול האור והצליח לדחוק את‬
‫החושך נעלם‪ .‬במכת חושך היה הדבר הפוך‪ ,‬כשהיה חושך נעלם האור‪ ,‬וזהו שאמר וְ יָמֵ ׁש ח ׁ ֶ‬
‫האור‪ ,‬ועל כן לא הועיל להם להדליק נרות‪.‬‬
‫ֹש ְך אֲ פֵ לָ ה‬
‫
וַ יְ ִהי ח ׁ ֶ‬
‫ֹש ְך ִס ְתרוֹ ְס ִביבוֹ ָתיו סֻ ּ ָכתוֹ חֶ ְׁשכַ ת מַ יִ ם עָ בֵ י‬
‫ָשת ח ׁ ֶ‬
‫במדרש רבה )יד‪ ,‬ב(שואל מהיכן היה החשך ההוא‪ ,‬רבי יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר י ׁ ֶ‬
‫ְׁשחָ ִקים )תהלים יח‪,‬יב(‪ ,‬בילקוט דוד מביא שהשל"ה שואל‪ ,‬הרי למעלה אין חשך שנאמר וּנְ הוֹ ָרא ִע ּ ֵמ ּה ְׁש ֵרא )דניאל ב‪,‬כב(‪ ,‬והתירוץ הוא שאור של מעלה‬
‫חושך הוא לרשעים‪ ,‬מכיון שהוא אור גדול וצח עד שעיני רשעים לא יוכלו לראות בזה‪.‬‬
‫ש ָר ֵאל הָ יָה אוֹ ר ְּבמוֹ ְׁשב ָֹתם‬
‫ֹשת י ִָמים וּלְ כָ ל ְּבנֵי יִ ְ ׂ‬
‫יש ִמ ּ ַת ְח ּ ָתיו ְׁשל ׁ ֶ‬
‫יש ֶאת ָא ִחיו וְ לֹא ָקמ ּו ִא ׁ‬
‫
לֹא ָרא ּו ִא ׁ‬
‫כתב רבנו אפרים‪ ,‬בא וראה גודל צדקות ישראל בהיותם במצרים‪ ,‬לא נחשדו על הגניבה‪ ,‬שהרי בשלשת ימי האפלה ראו כל מטמוניהם‪ ,‬וחפשו‬
‫שה ִמ ּ ְׁשכֶ נְ ּ ָת ּה‪ ,‬ולא היה מספיק ישראל לומר למצרי‬
‫שאֲ לָ ה ִא ּ ׁ ָ‬
‫כל אשר בביתם ולא מלאם לבם לגנוב אפילו שוה פרוטה‪ ,‬אלא עשו מצות בוראם וְ ׁ ָ‬
‫השאילני עד שהוא משאילו‪ ,‬שהאמינו בהם משלשת ימי האפלה‪ ,‬אמרו‪ ,‬ומה כשהיינו באפלה‪ ,‬והם באורה‪ ,‬לא נחשדו על הגנבה‪ ,‬עכשיו לא כל‬
‫שכן‪ ,‬לכך השאילום‪ ,‬מעתה צא ואמור כמה גדולים מעשה ה'‪ ,‬תבן לא היו נותנים להם‪ ,‬שנאמר )ה‪ ,‬טז( ּ ֶתבֶ ן ֵאין נִ ּ ָתן לַ עֲבָ ֶד ָ‬
‫יך‪ ,‬כלי כסף וכלי זהב‬
‫ֲש ָ‬
‫יך ה' )תהילים קד‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫ושמלות היו נותנים להם? הוי אומר מָ ה ַר ּב ּו מַ ע ֶׂ‬
‫‪ÈÂÈ˘ Ì¢ ‡ÏÏ „·Ï· Â˙¯Âˆ·Â Â˙ÂÎ˙Ó· ,ıÈÙ‰Ï ,ÌÏˆÏ ,˜È˙Ú‰Ï Ô˙È‬‬