‫הר געש פעיל שלא עוצר באדום‬

‫גאיה היתה במצב רוח מרומם כשיצאנו מהפגישה עם הלקוחות‪ ,‬ואילו‬

‫מיקה ואני הרגשנו על הפנים‪.‬‬
‫קנאית לזמן שלה‪ ,‬גאיה היתה עניינית‪ ,‬והפגישה נמשכה בדיוק‬
‫שעה‪ ,‬כפי שתיכננה‪ .‬היא נפרדה מאיתנו כאשר הגיעו לאסוף אותה‬
‫לפיקוח על פרויקט שלה בהוד השרון‪ ,‬כשהיא לא מודעת למצב רוחה‬
‫הירוד של מיקה‪" .‬מחר אנחנו בוחנות עבודות גמר של התלמידים‬
‫שאיתם התחלת את הלימודים‪ ,‬ואתה מוזמן לשמוע וללמוד‪ ",‬פנתה‬
‫אלי‪.‬‬
‫"אגיע בשמחה‪ ",‬עניתי‪.‬‬
‫"אם לא היית נוסע לדרום אפריקה באמצע הלימודים‪ ,‬גם אתה‬
‫היית יכול לסיים את ההתמחות שלך‪ ",‬היא תקעה לי בחינניות סכין‬
‫בגב‪ ,‬שלחה לנו נשיקה באוויר ונכנסה למכונית‪ .‬לא לקחתי ברצינות‬
‫את דבריה‪ ,‬משום שהיא הרי היתה הראשונה שפירגנה לי כאשר‬
‫ביקשתי לעזוב ולנסוע לאהבת חיי‪.‬‬
‫"מה אני עושה עם זה?" שאלה אותי מיקה בעודה מנופפת לשלום‬
‫לגאיה‪.‬‬

‫‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫"את לא בתחרות איתה‪ ",‬עניתי‪ ,‬כואב את השפלתה‪.‬‬

‫"היא הר געש פעיל שלא עוצר באדום‪".‬‬
‫"ואת מים שקטים שחודרים עמוק‪ ",‬אמרתי‪ ,‬מנסה לתמרן בין‬
‫שתי המורות שאני מכיר זה שנתיים‪ ,‬מאז התחלתי ללמוד‬
‫בסטודיו לעיצוב פנים‪ .‬עם שתיהן יצרתי קשר מיוחד‪ .‬עם מיקה‪,‬‬
‫משום שלא נתנה לגאיה לזרוק אותי מבית הספר‪ ,‬ועם גאיה‪ ,‬משום‬
‫שהגיעה מיד כאשר הזעקתי אותה ברגע משבר בחיי‪ ,‬באחת־עשרה‬
‫בלילה‪.‬‬
‫"אני לא מבינה איך היא מצליחה לעבוד על שלושים פרויקטים‬
‫באותו הזמן ולהתרוצץ ברחבי הארץ עם ההרצאות שלה על אדריכלות‪",‬‬
‫אמרה מיקה בהערכה מתסכלת‪.‬‬
‫"גם אני לא מבין איך היא עושה את זה‪".‬‬
‫"אין מה לעשות‪ ,‬אני חייבת להשלים עם העובדה שהיא יוצאת‬
‫דופן ביכולות שלה‪ ,‬בחריפות השכל‪ ,‬בחוש ההומור המקורי‪ .‬אפילו‬
‫האגרסיביות היא חלק מהקסם שלה‪ ",‬הודתה מיקה‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬אבל אל תיתני לזה לסרס אותך‪ .‬את משלימה אותה בעוצמה‬
‫הרכה שלך‪ ,‬אחרת השותפות ביניכן לא היתה מחזיקה מעמד‪ ".‬רציתי‬
‫לעודד את רוחה‪ ,‬כשאני מזדהה עם כך שהרגישה מיותרת בפגישה‬
‫בגלל גאיה‪" .‬כמה שנים אתן כבר שותפות בבית הספר?"‬
‫"שמונה שנים‪ ",‬ענתה מיקה‪" .‬יותר מכל מערכת יחסים אחרת‬
‫שהיתה לי‪ ,‬חוץ מבעלי‪ .‬אולי זה מספיק‪ ",‬אמרה מהורהרת והמשיכה‬
‫בדרכה‪.‬‬

‫חשבתי על הפגישה שזה עתה יצאנו ממנה‪ .‬מיקה ביקשה ממני‬

‫להצטרף אליהן לפגישת עבודה עם יזמים שראיינו אדריכלים לעיצוב‬
‫פנים של קוטג'ים באילת‪ .‬כששאלתי אותה מדוע היא רוצה אותי שם‪,‬‬
‫הסבירה לי שמאותה סיבה שהיא משתפת את גאיה בפרויקט‪ ,‬משום‬
‫שהוא גדול במיוחד והיא רוצה שכל המתמחים בסטודיו יעבדו עליו‪.‬‬
‫למרות שאחד היזמים היה יאיר‪ ,‬חבר של בעלה שהעריך מאוד את‬

‫‬
 ‫ג'ירפה לא עפה‬

‫עבודותיה‪ ,‬היא האמינה שעם גאיה קיים סיכוי גדול יותר לזכות‬
‫בפרויקט‪.‬‬

‫מיקה ואני הקדמנו ברבע שעה לפגישה שנקבעה לעשר‪ .‬כשראיתי‬

‫אותה החמאתי לה שהיא נראית פיגוז‪ .‬היא לבשה חצאית שחורה‬
‫וז'קט תואם מעל חולצה לבנה‪ ,‬ונראתה אשת עסקים יפהפייה‪ .‬בידה‬
‫אחזה תיק עור גדול שהכיל פרויקטים שונים‪ .‬בחדר הישיבות המרשים‬
‫שאליו נכנסנו ישבו שבעה גברים ושתו קפה בעודם ממתינים לבואן‬
‫של האדריכליות‪.‬‬
‫"תכירו את מיקה‪ ,‬בעלת הסטודיו לעיצוב פנים‪ ",‬הציג אותה יאיר‬
‫בפני שותפיו‪.‬‬
‫"וזה נועם‪ ,‬המתמחה המצטיין שלנו שיהיה איש הקשר איתכם אם‬
‫תחליטו לבחור בנו כמעצבות הפרויקט המאתגר הזה‪ ",‬מיקה הציגה‬
‫אותי‪" .‬גאיה‪ ,‬השותפה שלי לסטודיו‪ ,‬תגיע בזמן‪".‬‬
‫"מכיוון שהקדמתם‪ ,‬הייתי רוצה שתספרי לנוכחים פה למה אתן‬
‫ובית הספר שלכן לעיצוב מתאים לפרויקט הזה‪ ",‬פנה יאיר למיקה‪.‬‬
‫"בשמחה‪ .‬אנחנו אדריכליות מצוינות משום שאנחנו חסרות‬
‫סגנון מקובע‪ .‬נהוג לחשוב שבית צריך להיות יפה ואופנתי כי הוא‬
‫כרטיס הביקור של דייריו‪ .‬הגישה שלנו בעיצוב פנים היא שבית צריך‬
‫להתאים למתגוררים בו כמו בגד נוח המתאים למידותיהם‪ ,‬ואין לקוח‬
‫אחד דומה למשנהו‪ ,‬כמו שאין בגד שמתאים לכולם‪".‬‬
‫"ולקוח יודע מה מתאים לו?" התעניין יזם סקרן‪.‬‬
‫"כמו בטיפול פסיכולוגי‪ ,‬כדי להבין מה מתאים לו‪ ,‬הוא צריך‬
‫להבין מי הוא‪".‬‬
‫"איך אתן מיישמות את הגישה שלכן?" שאל אותה יזם אחר‪.‬‬
‫"אנחנו נפגשות עם כל לקוח כדי להבין איך המשפחה שלו‬
‫חיה‪ .‬האם מרכז הבית הוא המטבח‪ ,‬הסלון או גם וגם? האם הם‬
‫אוהבים סלון אלגנטי המשדר פאר‪ ,‬או שהם אוהבים ישיבה נמוכה‬
‫ולא רשמית? האם יש להם ילדים קטנים והם רוצים חדר משפחה‬

‫‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫שבו כולם מתכנסים‪ ,‬או שיש להם ילדים מתבגרים המסתגרים‬

‫בחדריהם? אנחנו מתחקרות כל לקוח מהי התפיסה שלו לגבי כל‬
‫חדר בבית‪ .‬האם הם רוצים חדר שינה שהוא מקום רגוע ושקט‪ ,‬או‬
‫מקדש תענוגות? האם חדר רחצה בשבילם הוא מקום להתנקות בו‪,‬‬
‫או חדר טהרה להירגע בו? אנחנו מתחילות את תכנון הפרויקט רק‬
‫לאחר שהבנו מהלקוח מי הוא ומהי צורת החיים שלו כדי לעצב את‬
‫בית חלומותיו‪".‬‬
‫"ואת זה לא עושים כל מעצבי הפנים?" שאל היזם‪.‬‬
‫"הרבה מעצבי פנים אונסים את הלקוחות שלהם לעיצוב אופנתי‬
‫ומתכננים להם בית כמו בז'ורנל‪ ,‬ואילו אנחנו מתאימות להם‬
‫בקונפקציה בית הבנוי לשגרת חייהם‪".‬‬
‫"לי זה נשמע טוב‪ ",‬אמר יאיר והתבונן ביזמים כדי לבחון איזה‬
‫רושם עושים עליהם דבריה של מיקה‪.‬‬
‫"זוהי גם האג'נדה שלנו בבית הספר לעיצוב שהקמנו‪ .‬אנחנו‬
‫מלמדות שעיצוב פנים הוא נגזרת של החיים ושל מידות אנוש‪ ,‬ולא‬
‫של אופנה המשתנה בכל שנתיים‪ ",‬הוסיפה מיקה‪.‬‬
‫"כתלמיד בסטודיו‪ ,‬אני לומד לתכנן על פי אמת עמוקה הקשורה‬
‫לחיים ולא לז'ורנלים לעיצוב‪ ",‬מצאתי לנכון לבסס את דבריה‪.‬‬
‫"כמה תלמידים יש לכן בסטודיו?" התעניין אותו יזם‪.‬‬
‫"כשישים תלמידים בשנה‪ ,‬אבל חלקם מבינים שהחלום שלהם‪,‬‬
‫עיצוב פנים‪ ,‬הוא עבודה קשה ותובענית שאינה מתאימה להם‪ .‬אלה‬
‫שממשיכים כמתמחים עובדים על הפרויקטים שלנו בשטח‪ ,‬ואני‬
‫מקווה שגם הפרויקט הזה יהיה חלק מעבודתם‪ ",‬אמרה מיקה‪.‬‬
‫"זו צריכה להיות מערכת משומנת היטב עם חלוקת עבודה ברורה‬
‫כדי שתוכלו בעת ובעונה אחת גם ללמד וגם לספק עבודה לכל כך‬
‫הרבה מתמחים‪ ",‬אמר היזם‪.‬‬
‫"בהחלט‪ .‬אני מתמקדת בלימוד וגאיה בפרויקטים עם המתמחים‪.‬‬
‫מכיוון שבפרויקט הזה מדובר בעשרים ושניים קוטג'ים‪ ,‬מצאתי לנכון‬
‫לגייס לעבודה עליו את גאיה ואת כל הסטודיו‪".‬‬

‫‪10‬‬
 ‫ג'ירפה לא עפה‬

‫"ואיך הסטודיו עומד בתשלום שכר לכל המתמחים?" תהה יזם‬

‫אחר‪.‬‬
‫"אנחנו לא משלמות שכר‪ .‬להפך‪ ,‬המתמחים משלמים לנו שכר‬
‫לימוד עבור רכישת פרקטיקה‪".‬‬
‫"כמה פשוט וכמה גאוני‪ ",‬אמר היזם בהערכה‪" .‬במקום שאתן‬
‫שאפוֹ‬
‫ּ‬ ‫תשלמו להם על העבודה‪ ,‬הם משלמים לכן על הלימודים‪.‬‬
‫לרעיון המקורי‪".‬‬
‫"לא המצאנו את הרעיון‪ .‬מיכלאנג'לו לימד לפני מאות שנים‬
‫בשיטת האמן והשוליה‪ ,‬ועל כל הפרויקטים שלו עבדו בפרך עשרות‬
‫אנשים‪ .‬כך צעירים רכשו מקצוע באותם ימים‪ ",‬הבהירה מיקה‪.‬‬
‫"אני מברך נשים בעלות מעוף בעסקים‪ ",‬אמר היזם‪ ,‬ויאיר מיהר‬
‫לומר בגאווה‪" ,‬לא סתם המלצתי לכם על מיקה וגאיה‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬ענתה מיקה‪ .‬היא נראתה במיטבה‪ ,‬והגברים התפעלו‬
‫ממנה‪ .‬ידעתי שהיא כבשה את לבם‪ ,‬עד שמבטיהם הופנו בבת אחת‬
‫לכניסה‪.‬‬
‫גאיה נכנסה לחדר בדיוק בשעה עשר‪ ,‬לבושה בשמלה אדומה‬
‫בעלת מחשוף נדיב‪ ,‬נעליים בעלות עקבים גבוהים ודקיקים‪ ,‬וכובע‬
‫לבד שחור וגדול שתאם את תיק היד הקטן‪ .‬היא נראתה כאילו הגיעה‬
‫למסיבה ולא לפגישת עבודה‪ .‬אחרי שנכנסה באמת היתה תחושה‬
‫של מסיבה באוויר‪ ,‬כשבבת אחת הפכה למסמר הפגישה‪ .‬המאסטרו‬
‫הגיעה‪.‬‬
‫היא התיישבה בראש שולחן הישיבות‪ ,‬וכל שבעת הגברים התיישבו‬
‫במהירות בקרבתה‪ ,‬וכך מצאנו את עצמנו מיקה ואני ישובים הרחק‬
‫מגאיה‪ ,‬שהיתה עניינית וממוקדת כהרגלה‪ .‬היא התבוננה בתוכניות‬
‫שפרשו בפניה והעירה לאחר מבט חטוף שזו תהיה טעות לבנות‬
‫סוויטת הורים עם חדר רחצה בתוכו‪.‬‬
‫דממה השתררה בחדר‪.‬‬
‫"טעות?" שאל אותה יאיר‪" .‬סוויטה כזו היא החלום הרטוב של‬
‫הורים המעוניינים בפרטיות‪".‬‬

‫‪11‬‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫"הפרטיות אחד כלפי השני חשובה לבני זוג יותר‪ ",‬ענתה גאיה‪" .‬חדר‬
‫רחצה בתוך חלל חדר השינה הופך למטרד קשה כאשר אתה קם באמצע‬
‫הלילה‪ ,‬מדליק את האור בשירותים ומעיר את בת זוגך‪ .‬ואם אתה נכנס‬
‫בחושך לשירותים‪ ,‬אז הדלת שנטרקת בחוזקה מעירה אותה‪ .‬ואם אתה‬
‫נכנס בחושך וסוגר את הדלת בעדינות — האם תוכל לחרבן בשקט בלי‬
‫להשמיע את כל אותם הרעשים שיוצאים לאנשים בזמן שכזה?"‬
‫ראיתי את התדהמה על פניהם של היזמים כאשר גאיה אמרה את‬
‫המילה "לחרבן"‪ ,‬אבל היא המשיכה לדבר בטבעיות‪ ,‬כמו בשיחת‬
‫חולין על כוס קפה‪.‬‬
‫"וגם אם לא תעשה את הדבר הגדול באמצע הלילה ורק תנסה‬
‫לצלוף לאסלה בחושך‪ ,‬הצעקות שתחטוף מאשתך בבוקר שהשירותים‬
‫מצחינים משתן כי פיספסת‪ ...‬תאמין לי‪ ,‬אתה לא רוצה להיות במקום‬
‫הזה‪".‬‬
‫"אז מה הפתרון?" שאל יאיר‪ ,‬ואני ניחשתי שזו פגישתו הראשונה‬
‫עם גאיה‪.‬‬
‫"מבואה בכניסה לחדר השינה שבה ממוקמים השירותים וחדר‬
‫הארונות‪ ,‬כמו בבתי מלון‪ ",‬ענתה גאיה עניינית‪.‬‬
‫"איך בכל זאת היית מעצבת דירה טיפוסית לדוגמה לצורך‬
‫מכירה?" התעקש יאיר להבין‪.‬‬
‫"בדיוק כמו שהייתי מתכננת דירה כדי לחיות בה‪ ,‬ולא רק למכור‬
‫על הנייר‪".‬‬
‫"ובכן?" שאל אותה כשהוא מגיש לה שרטוט של דירה טיפוסית‪,‬‬
‫וגאיה קישקשה על השרטוט בטוש שחור‪ ,‬כמו מבטלת בזה הרגע את‬
‫התכנון הקיים‪.‬‬
‫"בסלון הייתי משרטטת רהיטים קטנים יותר‪ .‬רהיטים גדולים נראים‬
‫כמו לווייתן‪ ,‬ורצוי שיישארו בספארי‪ .‬במעברים הייתי משאירה מרחב‬
‫כדי ליצור תחושה של חלל מרווח‪ .‬בחדר הרחצה הייתי מבטלת את‬
‫האמבטיה‪ .‬במדינת ישראל אמבטיה זה פשוט פשע כי אנחנו הולכים‬
‫לקראת ִמדבוּ ר וזה הולך ומחמיר‪".‬‬

‫‪12‬‬
 ‫ג'ירפה לא עפה‬

‫"כלומר‪ ,‬היית מקטינה את חדר הרחצה ומתכננת מקלחת‬

‫בלבד?"‬
‫"להפך‪ .‬הייתי משאירה חדר רחצה מרווח שאפשר להירגע בו‪,‬‬
‫לנקות אנרגיות שליליות ולא רק תאים מתים‪ ,‬שישמש חדר עם כוח‬
‫מרפא‪".‬‬
‫"היית מתכננת ריצוף כהה כפי שמשורטט פה?" שאל אותה יזם‬
‫אחר‪.‬‬
‫"ריצוף כהה יוצר תחושה של דכדוך ועצב‪ ",‬ענתה גאיה‪" .‬היה‬
‫לי לקוח שרצה רצפת בטון אפורה‪ ,‬ואמרתי לו שהוא ירגיש שהוא חי‬
‫במקלט מוגן ואפילו החיזבאללה לא יכולים להגיע אליו‪".‬‬
‫היזמים צחקו‪ ,‬מבינים שלפניהם יושבת אישה חריפה עם חוש‬
‫הומור‪ .‬היה ברור שהיא מקצועית למרות השמלה האדומה והמחשוף‬
‫הנדיב‪ .‬הם היו ממוקדים אך ורק בגאיה‪ .‬הרגשתי כמו כיסא ותיארתי‬
‫לעצמי שמיקה מרגישה כמו זבוב על הקיר‪ .‬התבוננתי בה יושבת‬
‫מכווצת בכיסאה‪ ,‬כשעננה שחורה התואמת את חליפתה אופפת את‬
‫פניה‪.‬‬
‫"מה לגבי המטבח והחדרים?" שאל יאיר‪.‬‬
‫"אחרי שתחתמו על הצעת המחיר שנעביר לכם‪ ,‬תקבלו את כל‬
‫התשובות‪ ",‬חייכה גאיה וגומות חן בלחייה‪.‬‬
‫"פייר אינאף‪ ",‬אמר יאיר והמשיך לשאול אותה שאלות טכניות‬
‫כשהוא מתעלם מנוכחותה של מיקה‪.‬‬
‫חשתי עלבון צורב בשבילה‪ .‬גם אני הרגשתי מיותר בפגישה‪ ,‬אבל‬
‫אחרי הכול אני רק אחד המתמחים‪ ,‬ולא השותף שלה בסטודיו‪.‬‬
‫באחת־עשרה בדיוק התרוממה גאיה מכיסאה וכולם בעקבותיה‪.‬‬
‫הם ניגשו ללחוץ את ידה‪ ,‬ובאדיבות לחצו גם את ידה של מיקה ואת‬
‫ידי‪.‬‬
‫"בתוך שבוע תתקבל החלטה ואני אתקשר אלייך‪ ",‬הבטיח יאיר‬
‫למיקה לפני שיצאנו מהחדר‪ ,‬נזכר שבזכותה התקיימה הפגישה‪.‬‬
‫*‬

‫‪13‬‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫בערב התלבטתי במקצת אם להיענות להזמנתה של גאיה ולהגיע‬

‫לטקס הסיום‪ ,‬שבו מיקה והיא שופטות את עבודות הגמר של המחזור‬
‫שבו התחלתי‪ ,‬אבל ככל שחשבתי על זה‪ ,‬הבנתי שזו הזדמנות נפלאה‬
‫בשבילי ללמוד כיצד להגיש את פרויקט הסיום‪ ,‬ולכן התייצבתי שם‬
‫למחרת בבוקר‪.‬‬
‫המולה רבה שררה בסטודיו‪ ,‬תלמידות התרוצצו עם גיליונות‬
‫גדולים‪ ,‬נרגשות במיוחד לצד בני משפחתן המוזמנים‪ .‬עזרתי להן‬
‫לתלות את הפרויקטים על הקיר‪ ,‬מקפיד שיהיו ישרים כסרגל כדי‬
‫שגאיה ומיקה לא יעירו להן‪ .‬ליאור‪ ,‬המזכירה‪ ,‬השתלטה על המטבח‬
‫כשהיא מארגנת בצלחות הגשה את המטעמים שקנתה כדי להוסיף‬
‫אווירה חגיגית למעמד המרגש‪.‬‬
‫גאיה ומיקה נהגו להזמין לטקס‪ ,‬נוסף על הבוגרים ואורחיהם‪ ,‬גם‬
‫את כל תלמידי הסטודיו‪ .‬כשכולם התקבצו בכיתה‪ ,‬מיקה נעמדה מולם‬
‫ואמרה שהפרזנטציה אינה מתמקדת רק בתכנון הפרויקט כפי שהוא‬
‫נראה על הקיר‪ ,‬אלא גם באופן שבו מציגים אותו‪" .‬חשוב להציג את‬
‫הפרויקט בביטחון ובקלילות‪ ,‬כמו אחת שנהנית מהפרזנטציה ולא כמו‬
‫אחת שרוצה לגמור וללכת‪ ",‬הסבירה‪ .‬גאיה הוסיפה שלא ישכחו היכן‬
‫התחילו לפני תשעה חודשים‪ ,‬ולכן עליהן לקבל כל הערה על טעות‬
‫כלימוד ולא כביקורת‪.‬‬
‫גלית היתה הראשונה‪ .‬היא הציגה תכנון של וילה והסבירה את‬
‫החלוקה שעשתה בחלל בין היום ללילה‪ .‬הייתי בטוח שגלית‪ ,‬שהיתה‬
‫רופאת עיניים במקצועה והחליטה לעשות הסבה לעיצוב פנים‪ ,‬תזכה‬
‫לביקורת טובה‪.‬‬
‫מיקה נעמדה מול העבודה הצבעונית במיוחד‪ ,‬התבוננה‬
‫בהתפעלות ולבסוף אמרה‪" ,‬העבודה הזאת גועשת ורועשת‪ ,‬ויש‬
‫בה הרבה שמחה וחושניות‪ .‬זו מתנה שקיבלת מהסבתות שלך‪ ,‬אני‬
‫מניחה‪ .‬זה מדהים‪ ,‬וההערה היחידה שלי היא שאת צריכה להקפיד‬
‫על הסדר‪ .‬כשאתן מדביקות את התוכנית על קרטון‪ ,‬תדביקו בחן כדי‬
‫לא לקלקל את התכנון‪ ,‬כי הפנים והחוץ אחד הם‪ .‬צריך להבין שאין‬

‫‪14‬‬
 ‫ג'ירפה לא עפה‬

‫בכלל הפרדה‪ ,‬כמו שהיום והלילה הם יממה‪ .‬תכנון ראוי ביותר‪",‬‬

‫סיימה מיקה‪.‬‬
‫"מה את עושה הכי טוב חוץ מסקס מטורף?" שאלה גאיה‪.‬‬
‫"ברווז צלוי במיץ תפוזים‪ ",‬ענתה גלית‪.‬‬
‫"אז את לא מכינה ברווז צלוי במיץ תפוזים ומגישה אותו בצלחת‬
‫פלסטיק לבנה‪ ,‬נכון‪ ,‬פשושקה? ובכל זאת‪ ,‬למרות שזה עקום שאללה‬
‫ירחם‪ ,‬זה פשוט מסעיר!"‬
‫בעלה של גלית התרומם מכיסאו וניגש לחבק את אשתו‪ ,‬גאה כמו‬
‫טווס‪ ,‬ומיקה אחריו‪ .‬גלית אמרה לה‪ ,‬כמעט בלחש‪" ,‬תודה‪ .‬אילולא את‬
‫לא הייתי שורדת את הלימודים‪".‬‬
‫אחריה הציגה שירה עבודת תכנון של משרד עורכי דין והסבירה‬
‫שיצרה סכמה גיאומטרית של חלל ציבורי‪ ,‬עם ספת המתנה‬
‫ארוכה ואזור מזכירות ליד הכניסה‪ .‬כשסיימה את הפרזנטציה‪,‬‬
‫מיקה אמרה לה שכאשר פותחים את הדלת הראשית‪ ,‬מתרסקים‬
‫עליה כדי להגיע בזיגזג אל המזכירות‪ .‬שירה הסמיקה‪ ,‬למרות‬
‫שהיתה שחקנית במשך שנים עד שהחליטה לעשות הסבה‬
‫מקצועית‪.‬‬
‫"איזה אנשים מגיעים לעורך דין?" שאלה אותה גאיה‪.‬‬
‫"כל מיני?"‬
‫"אני שואלת‪ ,‬מכיוון שאם הלקוח שלו הוא ברון סמים שיצא‬
‫מהכלא ויש לו פשפשים‪ ,‬אז לא בא לי להתחכך איתו על אותה ספה‪.‬‬
‫כשאת מושיבה אנשים זרים‪ ,‬תושיבי אותם בכורסה או בכיסאות‬
‫נפרדים‪ ,‬ולא על ספה משותפת כמו בחדר המתנה של גינקולוג‪ .‬תודה‪,‬‬
‫פשושי‪ ",‬גאיה חיבקה את שירה ונעמדה מול עבודתה של רחל‪" .‬אני‬
‫רואה שהגיליונות נרטבו לך בגשם‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"נכון‪ ",‬ענתה רחל‪" .‬ירד מבול כל הדרך לתחנת האוטובוס‬
‫בירושלים‪".‬‬
‫"גם ללקוחה שלך תגישי גיליונות רטובים?"‬
‫"ברור שלא‪".‬‬

‫‪15‬‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫"וגם לנו לא‪ .‬אחרי שתשרטטי הכול מחדש‪ ,‬נשב איתך בנפרד‪",‬‬
‫פסקה גאיה ונעמדה מול עבודתה של סמדר‪.‬‬
‫פחדתי שגאיה תקטול את העבודה‪ .‬הרי גם כך היתה סמדר חסרת‬
‫ביטחון והתהלכה בין כולנו כמו חוששת לתפוס חלל של תלמידים‬
‫מוכשרים ממנה‪ .‬כפי שניחשתי‪ ,‬סמדר התרוממה מכיסאה שפופה‬
‫והחלה להציג את הפרויקט שתיכננה‪ ,‬כשהיא לוחשת את דבריה‬
‫ומסבירה את העקרונות שהנחו אותה‪.‬‬
‫גאיה התבוננה בפרויקט התלוי על הקיר זמן ממושך‪ ,‬ובסופו של‬
‫דבר אמרה‪" ,‬הפרויקט הוא ברמה שפיץ‪".‬‬
‫ראיתי את סמדר מתיישרת במקצת‪ ,‬ממתינה לראות מהיכן תגיע‬
‫המכה‪.‬‬
‫"אני רואה פה אישה מוכשרת וחרוצה שהרימה כפפה מאוד כבדה‪,‬‬
‫ויצרה משהו שלם עם נוכחות עוצמתית‪ ",‬סמדר הלכה והתיישרה ככל‬
‫שהבינה שהביקורת על הפרויקט ממשיכה להיות חיובית‪" .‬הפרויקט‬
‫משני למה שקורה פה‪ ,‬משום שאתם רואים לפניכם כוכבת בהתהוות‪.‬‬
‫מגה־סטאר‪".‬‬
‫סמדר החלה לקבל גובה של שחקן כדורסל‪.‬‬
‫מיקה המשיכה את הביקורת של גאיה‪ ,‬כמו היו השתיים מסונכרנות‬
‫לחלוטין לפרויקט שהציגה סמדר‪" ,‬מהסטודיו את יוצאת עם תעודת‬
‫גמר המוכיחה שאת מעצבת פנים מצטיינת‪ .‬מגאיה וממני את מקבלת‬
‫תעודת בוגרת כאישה המכירה בערך עצמה‪ .‬אנחנו רק הענקנו לך‬
‫את הכלים להביע את עצמך‪ ,‬משום שהכול נובע ממך‪ .‬בשביל אישה‬
‫כמוך היה שווה לפתוח את הסטודיו‪ .‬ריגשת אותנו ביותר‪ .‬את אישה‬
‫מדהימה‪".‬‬
‫מיקה וגאיה ניגשו לסמדר וחיבקו אותה‪ ,‬וככה עמדו שלושתן שעה‬
‫ארוכה‪ ,‬מתנדנדות‪ ,‬צוחקות ובוכות‪ .‬כשהרפו ממנה‪ ,‬סמדר נשארה‬
‫לעמוד זקופה אולי בפעם הראשונה בחייה‪.‬‬
‫כשאורית נעמדה מול הכיתה‪ ,‬ידענו כולנו שהיא במתח בגלל‬
‫נוכחותו של בעלה הקצין‪ ,‬ולא בגלל הביקורת שהיא עומדת לקבל‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫ג'ירפה לא עפה‬

‫עם אורית הייתי מיודד במיוחד‪ ,‬משום שהכרתי את בעלה בצבא‪ ,‬ולא‬
‫סבלתי את היהירות שלו‪ .‬כאשר התחלנו ללמוד בסטודיו‪ ,‬ריחמתי‬
‫עליה שהיא מתמודדת עם עומס הלימודים ועם גידול ילדיה ללא כל‬
‫תמיכה מבעלה‪ ,‬שהתנגד לקריירה החדשה שאשתו רצתה לפתח‪ .‬הוא‬
‫ראה בזה גחמה אגואיסטית מצדה‪ ,‬ובעצם איום על מעמדו בבית‪.‬‬
‫אורית נעמדה מולנו בגב זקוף‪ ,‬ובביטחון נימקה את הסיבות‬
‫שבגללן תיכננה וילה בשטח הררי בצורת ר'‪.‬‬
‫כאשר הסבירה לכיתה על תכנון החלק הישן מול החדש‪ ,‬תיקנה‬
‫אותה מיקה שבשפת אדריכלים אומרים קלאסי ומודרני‪" .‬אורית‪,‬‬
‫שאפוֹ לתכנון המקבל את באי הבית בברכה‪ ".‬אמרה מיקה קצרות‪.‬‬ ‫ּ‬
‫גאיה נעמדה מול העבודה ואמרה שהעבודה מצוינת למרות‬
‫המסגרת השחורה שמעלה אסוציאציה של אבל‪.‬‬
‫"אני רוצה לדבר איתכן על קוקו שאנל‪ ,‬ואתן רגילות לעובדה‬
‫שאני קופצת מנושא לנושא‪ .‬מאז ומעולם נשים אבלות לבשו שמלות‬
‫שחורות‪ .‬הבגד השחור היה סימן ההיכר המובהק של יגון‪ ,‬זקנה ומוות‬
‫ולכן נשים מבוגרות וזקנות נראו בדרך כלל בשחור‪ .‬אישה מעולם לא‬
‫לבשה שמלה שחורה בנשף ריקודים‪ .‬מה עשתה קוקו שאנל כשלקחה‬
‫את השמלה השחורה והלבישה אותה על אישה צעירה‪ ,‬שופעת חיים‬
‫וסקסית? היא הפכה את סמל האבל והיגון לסמל סקס‪ .‬כשאת לוקחת‬
‫משהו והופכת אותו למשהו אחר‪ ,‬את מייצרת משהו הרבה יותר חזק‬
‫ודרמטי‪".‬‬
‫בעלה של אורית קפץ כנשוך נחש‪ ,‬ובמקום לברך את אשתו‪ ,‬אמר‬
‫שעכשיו הבית יוכל לנשום לרווחה כי אשתו תחזור לתפקד כאמא‬
‫ורעיה‪ .‬ולפתע‪ ,‬בפני כל הנוכחים‪ ,‬אמרה אורית שהיא לא חוזרת‬
‫הביתה‪.‬‬
‫"סליחה‪ ,‬מה אמרת?" שאל אותה בעלה‪ ,‬שגם הפעם הגיע לבוש‬
‫במדי צבא‪.‬‬
‫"אמרתי שאני לא חוזרת לגור תחת קורת גג אחת איתך‪".‬‬
‫"את מוכנה שנדבר על זה בשקט‪ ,‬לא לפני כל האנשים האלה?"‬

‫‪17‬‬
 ‫רינה פרנק מיטרני‬

‫"האנשים האלה מפרגנים לי יותר ממה שאתה פירגנת לי כל חיינו‬

‫המשותפים‪ ,‬ואין לי סודות מהם‪ .‬אני הביתה לא חוזרת כל עוד אתה‬
‫נמצא שם‪ ,‬וזה סופי‪ ,‬כמו שעבודת הגמר הזאת סופית‪ ",‬היא אמרה‬
‫בקול נחרץ‪.‬‬
‫השתררה שתיקה‪ .‬הם נעמדו זה מול זה כמו בדו־קרב‪ ,‬ולאחר כמה‬
‫שניות יצא בעלה מהחדר בטריקת דלת מהדהדת‪.‬‬
‫התחלתי למחוא לאורית כפיים‪ ,‬ולאט־לאט כל הקבוצה הצטרפה‪,‬‬
‫עד שגאיה שאגה לעברנו שאנחנו לא צריכים לשמוח לאיד למרות‬
‫שאין שמחה כמו שמחה לאיד‪ ,‬ומיקה ניגשה לאורית‪ ,‬נתנה לה נשיקה‬
‫ואמרה לה שהיא גאה בה‪ .‬היה ברור שהיא לא מתכוונת רק לעבודה‬
‫שהגישה‪.‬‬

‫‪18‬‬