‫לכם יהיה לאכלה‬

‫עיו להלכה בסוגיית החרקי

במזו‬
‫כשרות תותי שדה וקלחי תירס‬

‫הרב אית
הנקי‬

‫המכו לרבני ישובי

‬
‫קריתארבע חברו‬
‫התשע"א‬
 ‫עיצוב כריכה‪ :‬סטודיו "המעבדה"‬

‫להערות ותגובות – כתובת המחבר‪:‬‬

‫דולב‪ ,‬ד‪.‬נ‪ .‬מודיעי‪71935 ,‬‬
‫‪EitamHenkin@gmail.com‬‬

‫©‬
‫כל הזכויות שמורות ! ‪2011‬‬

‫המכו לרבני ישובי‪$‬‬

‫ת‪.‬ד‪ ,1613 .‬קרית!ארבע ‪90100‬‬
‫טלפו‪02!9964722 :‬‬
‫פקס‪02!9963253 :‬‬
‫אתר‪www.rabanim.org :‬‬
‫‪marabanim@gmail.com‬‬

‫הדפסה‪ :‬דפוס דורות‪ ,‬ירושלי‪$‬‬

‫בסיוע משרד התרבות והספורט – מנהל התרבות‬

 ‫תוכ הענייני
‬

‫‪9‬‬ ‫הסכמות ומכתבי‪$‬‬

‫‪15‬‬ ‫מבוא החיבור‬
‫‪23‬‬ ‫פרק א'‪ :‬כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬
‫מחלוקות הפוסקי‪ $‬בגדר ניכר ‪ /‬הדעות שג‪ $‬בטורח גדול נקרא ניכר ‪/‬‬
‫הדעות שבטורח גדול נקרא בטל ‪ /‬סיוע מדי נאמנות אשה ‪ /‬עיקר‬
‫המחלוקת – כשיש ודאי איסור ‪ /‬די מתעסק בירקות מתולעי‪ / $‬סיכו‪$‬‬
‫‪43‬‬ ‫פרק ב'‪ :‬מתי מדובר בספיקא דרבנ‬
‫מדוע צרי‪ ,‬ספק!ספיקא ‪ /‬היכ הולכי‪ $‬לקולא בספק אחד‬
‫‪53‬‬ ‫פרק ג'‪ :‬מיעוט המצוי והגדרתו‬
‫בדיקה מחשש לספק איסור ‪ /‬בדיקה בספק!ספיקא ‪ /‬חשש למיעוט‬
‫המצוי כשיש טורח גדול ‪ /‬שיעור השכיחות של מיעוט המצוי ‪ /‬היכולת‬
‫להקיש מטריפות לתולעי‪ / $‬יחידת המדידה של מיעוט המצוי ‪ /‬מיעוט‬
‫המצוי בחלק מהפרי‪ ,‬ובדיקת מדג‪ / $‬סיכו‪ $‬הנושא‬
‫‪83‬‬ ‫פרק ד'‪ :‬בדיקה חלקית בדבר המוחזק‬
‫ודאי מוחזק‪ ,‬ודאי נקי ! וספק ‪ /‬צירו‪ .‬סניפי‪ $‬לחיזוק ההיתר‬
‫‪89‬‬ ‫פרק ה'‪ :‬גדר בריה נימוחה בבישול‬
‫מהו שיעור "נימוח" ‪ /‬היכ קיי‪ $‬ספק שמא נימוח ‪ /‬ספק נימוח בלעיסה‬
‫‪97‬‬ ‫פרק ו'‪ :‬ביטול איסור לכתחילה‬
‫‪103‬‬ ‫פרק ז'‪ :‬הדעה שבריה בטלה באל‪.‬‬
‫‪109‬‬ ‫פרק ח'‪ :‬מתי שיי‪ ,‬בחרקי‪ $‬איסור בריה‬
‫חידושו של הפלתי בלימוד זכות ‪ /‬חידושו של המשכנות יעקב בהיתר ‪/‬‬
‫איסור בריה בדבר מאוס מעיקרו‬
‫‪121‬‬ ‫פרק ט'‪ :‬כשרות תותי השדה‬
‫בירור העובדות ‪ /‬גילוי וזיהוי חרקי‪ ,$‬ואיסור‪ / $‬ההשלכות מ המציאות‬
‫להלכה ‪ /‬מסקנה למעשה‬
‫‪129‬‬ ‫פרק י'‪ :‬כשרות קלח התירס‬
‫בירור העובדות ‪ /‬ההשלכות ההלכתיות ‪ /‬מסקנה‬
‫‪137‬‬ ‫דברי סיו‪ :$‬לכתחילה‪ ,‬דיעבד ושעת הדחק‬
‫‪141‬‬ ‫נספחי‪ :$‬בירורי‪ $‬נוספי‪ $‬ומכתב‬
‫‪167‬‬ ‫מפתח לענייני‪ $‬הפזורי‪ $‬בהערות‬
 ‫‪9‬‬

‫ברכת אב‬

‫הרביהודההרצלהנקין‬
‫מחברשו"תבניבניםד"ח‬
‫וחיבהיתירהעלהתורה‬

‫בס"ד‬

‫ידעתי את חריצותו ואת פוריותו בתורה של בני הר"ר‬

‫איתם שמעון שליט"א‪ ,‬המשתקפות במאמרים רבים שכבר‬
‫פרסם‪ ,‬הן אלה המבוססים על תורה דילי והן על דיליה‪.‬‬
‫עתה הגדיל לעשות‪ ,‬הרחיב והעמיק מאד בסוגיא של‬
‫תולעים שרבים צריכים לה למעשה‪ ,‬וראוהו רבנן ושיבחו‬
‫אתדבריו‪,‬ואףאניביןהמשבחים‪.‬‬
‫יהי רצון שיזכה להגשים את כוחותיו הרבים ויפוצו‬
‫מעיינותיוחוצה‪.‬‬

‫כברכתאביואוהבו‪,‬‬
‫‬
‫יהודההרצלהנקין‬
 ‫‪10‬‬

‫הסכמת מו"ר‬

‫הרב דוב ליאור‬

‫רב העיר‬
‫קרית ארבע חברו ת"ו‬

‫אלול תשס"ט‬

‫לכבוד הרב אית הנקי‪,‬‬

‫קבלתי את הקונטרס הגדול והמקי‪ ,‬מה שכתב אודות‬
‫הבירור בסוגיית חרקי במזו בזמננו‪.‬‬
‫בראשית דברי הנני שולח לו בזה ברכת יישר כוח מעומק‬
‫הלב על העבודה הגדולה והמקיפה שעשה‪ ,‬בבירור שיטות‬
‫גדולי הפוסקי והתייחסות לנושא‪ ,‬החל ממקורות‬
‫התלמוד דר הראשוני‪ ,‬עד גדולי פוסקי הדור האחרו‪.‬‬
‫ראיתי כא עבודה מעמיקה ומסודרת‪ ,‬בירור השיטות‬
‫לרוחב והיקפ‪ ,‬לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בכיוו‬
‫הנכו‪.‬‬
‫עברתי חלק גדול מהחיבור והוא נראה מוצר מתוק ומעולה‪,‬‬
‫שיעלה על כל השלחנות של מלכי  מא מלכי רבנ‪ ,‬שיוכלו‬
‫להתבש מהבוש הזה‪ ,‬שערו בטוב טע‪ .‬מבי השיטי‬
‫נראה ג גודל העמל וההשקעה שהשקיע הרב המחבר‬
‫בחיפוש ובבירור וליטוש כל השיטות‪ ,‬והסקת המסקנות‬
‫הנכונות מתוכ‪.‬‬
‫הנני סומ את ידי על החיבור הנפלא והחשוב הזה‪.‬‬
‫שיזכה הרב המחבר שיפוצו מעינותיו חוצה‪ ,‬לזכות את‬
‫הרבי ולהפי אור תורת אמת לכלל ישראל‪.‬‬

‫החות לכבוד התורה ולומדיה‬

‫הרב דוב ליאור‬
 ‫‪11‬‬

‫מכתב הג"ר אביגדֹר נבנצל‬

‫בס"ד‪ ,‬ב' ד' כי הוא חייכ

תש"ע‪ ,‬ירושל
עה"ק תובב"א‬

‫שלו' רב וברכת גמח"ט לכבוד ה]‪ [...‬ר' אית

הנקי שליט"א!‬
‫אחד"ש כתר"ה  אני מצטער לומר כי כת"ר טועה בי מאד‪ .‬איני גדול‬
‫בהוראה למעשה‪ ,‬לא בבקיאות ולא בסברא‪.‬‬

‫מ"מ קראתי בעני רב את הקונטרס הנפלא ששלח לי‪ .‬מצד ההלכה‬

‫אי לי השגה על דברי מר‪ ,‬וה
נלענ"ד טובי
וישרי
‪.‬‬
‫אני רק שואל את עצמי הא
אי ג
חשש סכנה בכל הדברי
האלה‪,‬‬
‫כמו בתאני
שבגמ'‪ ,‬וא"כ אולי ראוי לדו‪ ,‬לפחות בחלק מה
‪ ,‬לא לפי‬
‫כללי איסורא בלבד‪ ,‬אלא ג
לפי כללי סכנתא? נוס' על כ&‪ ,‬אני‬
‫מסתפק א
בכל המקרי
שההלכה מתירה האכילה‪ ,‬אי ג
טמטו
‬
‫הלב?‬
‫ואני מבר& את כתר"ה על הקונטרס החשוב הזה )אני מקוה שאי זו‬
‫פגיעה שאני משתמש במלה קונטרס‪ ,‬אבל הרי ג
רש"י נקרא‬
‫הקונטרס(‪.‬‬

‫ביקרא דאורייתא‪,‬‬
‫צעיר הלוי
‬
‫אביגדר נבנצל‬
 ‫‪12‬‬

‫מכתב הג"ר מאיר מאזוז‬

‫בס"ד‪ ,‬בני ברק‪ ,‬ערב חג הסוכות התש"ע‬

‫לכבוד האבר& היקר כפשוטו וכמדרשו‪,‬‬

‫הרה"ג אית
הנקי שליט"א‪,‬‬
‫שלו
וברכה!‬

‫קבלתי קונטרסו הנחמד "לכ

יהיה לאכלה" ועברתי עליו לפו
‬
‫ריהטא‪ ,‬ערו& ומסודר בטוב טע
ודעת‪.‬‬
‫ומסקנתו להתיר אכילת תות שדה ע"י הסרת העלה ושטיפה‪ ,‬וכ&‬
‫נהגנו בחו"ל‪ .‬וכ משמע מדברי המאמר מרדכי והחיד"א שדיברו על‬
‫ברכת הפריזי"ש )תותשדה( שהוא "פרי חשוב מאד" )כ& רשו
בזכרוני‬
‫]וכ"ה במאמ"ר סי' ר"ג סק"ג[(‪ ,‬ולא הזכירו חשש תולעי
כלל‪.‬‬
‫בעמוד ]‪  [66‬שיטת הגר"ש וואזנר שא
מדובר בתופעה קבועה‬
‫ותמידית נחשבת כמיעוט המצוי א' בפחות מעשרה אחוז‪ ,‬צ"ע‪.‬‬
‫וכתבתי על דבריו בקונטרס על השמטה הנדפס בסו' ספר "עט הזמיר"‪,‬‬
‫ע"ש ]עמ' רצ"ו[‪.‬‬
‫‪  [79‬כ& נהגנו בחו"ל לקנות קמח או סלת ולבדוק קצת‬
‫בעמוד ]‪7980‬‬
‫ממנו בשמש‪ ,‬וא
אי תולעי
יוצאי
ממנו מתירי
את כלו‪ .‬רק‬
‫מניחי
אותו במקפיא ולוקחי
ממנו מעט מעט לבישול‪.‬‬
‫וכ& נהגנו בליל ר"ה לקחת תאני
מיובשות ולבדוק אות יפה‬
‫במראית העי‪ ,‬ולומר "יה"ר שתהא שנה זו טובה ומתוקה עלינו‬
‫כדבלה"‪ .‬ומי שחוש הראות שלו חלש ייעזר בזכוכית מגדלת‪ ,‬אבל אי‬
‫צור& להסתכל במיקרוסקופ המגדיל חרק שעל גבי תותשדה פי ‪!450‬‬
‫ואי לאד
אלא מה שעיניו רואות‪.‬‬
‫בברכת יישר כח וחג שמח‪,‬‬
‫נאמ" ס"ט‬
 ‫‪13‬‬

‫מכתב הג"ר נחו

אליעזר רבינובי‪'2‬‬
‫בס"ד יו
א' לסדר ויוצא פרח ויצ‪ 2‬צי‪ 2‬ויגמל שקדי
תש"ע לפ"ק‪,‬‬
‫כש"ת ]‪ [...‬נצר לגדולי
מוהר"ר אית
הנקי שליט"א‪ ,‬שוכ"ט לו‬
‫ולכל הנלוי
עליו‪ ,‬ה' עליכ
וחיו‪.‬‬
‫שמחתי לקבל את קונטרסו הנפלא המצויי בהיק' ובעומק ובסידור‬
‫מופתי‪ ,‬ושמו כ הוא "לכ
יהיה לאכלה" – לח
ובשר להעלות על‬
‫שולח מלכי
‪ ,‬מא מלכי רבנ‪ .‬אמנ
בגלל שבימי
אלה אי עתותי‬
‫וא ַחר עד עתה‪ ,‬וג
עכשיו אי לי‬
‫בידי לא יכולתי לעיי בו כראוי מייד ֵ‬
‫פנאי להשתעשע בדברי
שכתב כפי שהייתי רוצה לכבודו ולכבוד‬
‫הנושא החשוב מאד שהעלה כת"ר‪ ,‬וע
כב' הסליחה‪.‬‬
‫בר
מגודל חיבת הקודש‪ ,‬אעיר פה רק דבר אחד‪ ,‬על מה שד בהשכל‬
‫ודעת בעניי בריה אינה בטילה‪ .‬והנה רבינו הגדול הדגיש )הל' מאכ"א‪,‬‬
‫ב' כ"א( שבריה אפילו היתה פחותה מחרדל – לוקה עליה‪ .‬והמשי&‪:‬‬
‫נמלה שחסרה אפילו אחת מרגליה אינו לוקה עליה אלא בכזית‪ .‬והנה‬
‫כאשר יורדי
בסול
החיי
מגיעי
ליצורי
קטני
כל כ& שהעי רואה‬
‫אות
כנקודות דקות בלבד‪ ,‬ואי להכיר בה
שו
סימני חיות כי א
‬
‫תנועה בלבד‪ ,‬ואי רואי
חתו& איברי
כלל‪ ,‬לא רגלי
ולא כנפי
ולא‬
‫שו
אברי
כלל‪ ,‬והכל רק נקודות נעות בעלמא‪ .‬אי& נית לקבוע‬
‫שהללו שלימי
ה
? מעתה כל אלה ספק חסירי
ה
‪ ,‬ואי ללקות‬
‫עליה
‪ .‬ממילא ג
למ"ד שבריה אינה בטילה מפני שהיא חשובה‬
‫למלקות‪ ,‬אי זאת אלא בבריה שנית להכיר שהיא שלימה‪ ,‬אבל לא‬
‫לאלה שאינ
אלא נקודות דקיקות ולא יותר‪ ,‬ואינ
מגיעי
להיות‬
‫אפילו כחצי חרדל‪.‬‬
‫יה"ר שיפוצו מעינותיו החוצה ורבי
ילכו לאורו‪ ,‬ויזכה להגדיל תורה‬
‫ולהאדירה בדרכ
של אבותיו הגדולי
‪.‬‬
‫הכו"ח למע כבוד התורה ולומדי'‪,‬‬
‫נחו
אליעזר רבינובי‪'2‬‬
‫‪15‬‬

‫מבוא‬

‫הספרי‪ $‬המוקדשי‪ $‬להלכות תולעי‪ ,$‬שנכתבו בדורנו‪ ,‬נפתחי‪ $‬לרוב בהסבר‬

‫מפורט לתהיית העול‪ $‬מה נשתנה מימי‪ $‬עברו בסוגיית החרקי‪ $‬במזו‪ ,‬שכיו‪$‬‬
‫)לכאורה( חוששי‪ $‬לה‪ $‬יותר‪ ,‬ונפח העיסוק בבעיה זו רחב בהרבה מאשר בעבר‪.‬‬
‫תשובת‪ $‬הנכוחה לשאלה זו מתפרטת לשני פני‪:$‬‬
‫א'‪ .‬הנושא באמת אינו חדש כלל‪ ,‬אלא שהרבי‪ $‬אינ‪ $‬יודעי‪ $‬זאת‪ ,‬אז כהיו‪$‬‬
‫)וחשובי‪ $‬ומצוטטי‪ $‬בהקשר זה דברי הפרי חדש ביורה דעה סו‪ .‬סי' פ"ד‪ ,‬אמר חזקיה וכו'(‪.‬‬
‫המעיי בדברי הפוסקי‪ $‬נוכח לדעת שבעיות דומות מאד לאלה שבדורנו היו קיימות‬
‫ג‪ $‬בעבר‪ ,‬ויש תקדימי‪ $‬רבי‪ $‬לירקות שהיו מוחזקי‪ $‬לנגועי‪ $‬והפוסקי‪ $‬הזהירו‬
‫שלא לאוכל‪ $‬בלי בדיקה מעולה; ובפרט פוסקי ספרד שחיו בארצות החמות )כמו‬
‫כנסת הגדולה ופרי חדש ופרי תואר וזבחי צדק ועוד(‪ ,‬האריכו לתאר מיני‪ $‬נגועי‪ $‬והחששות‬
‫בה‪) $‬ובארצות אשכנז האריכו בזה החכמת אד‪ $‬וערו‪ ,‬השלח ועוד(‪.‬‬
‫ב'‪ .‬אכ נשתנו ימינו מימי קד‪ ;$‬ה בתנאי האקלי‪) $‬התחממות ולחות‪ ,‬ומעבר‬
‫מארצות קרות לחמות(‪ ,‬ה באופ הגידול החקלאי )גידול רצו‪ .‬בכמויות ענק‪ ,‬הדברה ביולוגית‬
‫ועוד(‪ ,‬ה בדרכי הסחר והשיווק )הפירות – וג‪ $‬החרקי‪ – $‬מגיעי‪ $‬במהרה מקצה העול‪$‬‬
‫לקצהו‪ ,‬והמוצרי‪ $‬היבשי‪ $‬מאוחסני‪ $‬לאור‪ ,‬זמ(‪ ,‬ה בהרגלי הצריכה )כיו‪ $‬נדרשי‪ $‬לאכילת‬
‫פירות וירקות טריי‪ $‬יותר מבעבר‪ ,‬כולל מיני‪ $‬שבעבר כמעט לא היו בנמצא(‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬
‫לעיתי‪ $‬ג‪ $‬נשתנו ימינו לטובה‪ ,‬כדוגמת החומ‪ 2‬שכל הפוסקי‪ $‬דנו בתולעי‪ $‬שבו‪,‬‬
‫וכיו‪ $‬ע‪ $‬שינוי תהלי‪ ,‬הייצור חלפה בעיה זו מ העול‪.$‬‬
‫אכ‪ ,‬כל המצוי בתחו‪ $‬אפילו מעט יודע שהחששות מרובי‪ $‬ואמיתיי‪ ;$‬וכל ירא‬
‫ה' צרי‪ ,‬ללמוד ולהכיר היטב את הנושא‪ ,‬ואי אד‪ $‬יכול לומר בזה 'הצלתי עצמי‬
‫משרצי‪ '$‬אלא א‪ $‬הוא סומ‪ ,‬על השגחת כשרות טובה והוראותיה‪ ,‬או שרכש‬
‫)באמצעות הספרי‪ $‬הנ"ל( את הידע המתאי‪ $‬אודות סוגי הבעיות השונות שיש בירקות‬
‫והפירות השוני‪ ,$‬דרכי הבדיקה והניקוי‪ .‬כל ישראל צריכי‪ $‬להכיר טובה מרובה‬
‫לאלו המומחי‪ $‬בדור האחרו‪ ,‬ובה‪ $‬הרב משה ויא‪ ,‬הרב יואל שוור‪ ,2‬הרב אליהו‬
‫פאלק‪ ,‬הרב יהודה עמיחי‪ ,‬הרב שניאור זלמ רווח‪ ,‬הרב שמואל שטרנפלד‪ ,‬ועוד‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪16‬‬

‫רבי‪ $‬וטובי‪ $‬אשר הכניסו ראש‪ $‬ורוב‪ $‬לעומק התחו‪ ,$‬והעלו את המודע‪3‬ת אליו‬
‫על כל שולח ומטבח בבתי עמנו‪ ,‬וקידמו פיתוח וגידול ירקות ופירות נקיי‪$‬‬
‫מחרקי‪ ,$‬וזכות‪ $‬עצומה שמצילי‪ $‬את הבריות מאיסורי‪ $‬החמורי‪.$‬‬
‫יחד ע‪ $‬כל זאת‪ ,‬אי לכחד שבי השינויי‪ $‬שחלו מדורות עברו לדורנו אנו‪ ,‬ישנ‪$‬‬
‫ג‪ $‬כאלה שאינ‪ $‬ממי השינויי‪ $‬שנזכרו למעלה‪ .‬בהיבטי‪ $‬אחדי‪ ,$‬הבירורי‪$‬‬
‫המדעיי‪ $‬והמעבדתיי‪ $‬שנערכו בימינו‪ ,‬הידקו מאד את גדרי האיסור ממה שהיה‬
‫בימי‪ $‬שמקד‪ .$‬לדוגמא‪ ,‬נדיר למצוא בימינו דיו הלכתי מעשי בדי נוצרו במחובר‬
‫ולא ריחשו או נוצרו בתלוש ולא פירשו – שבעבר היה אחד מאדני ההיתר‬
‫המרכזיי‪ $‬של תשובות הפוסקי‪ – $‬מפני שהמומחי‪ $‬כיו‪ $‬סוברי‪ $‬שכמעט אי‬
‫מציאות של "נוצר ולא ריחש" )ראה 'בדיקת המזו כהלכה' כר‪ ,‬א' עמ' ‪' ,109‬תולעת שני' כר‪,‬‬
‫א' עמ' ל"ז!ל"ח(‪ ,‬וג‪ $‬ביררו ומצאו בחרקי‪ $‬שבעבר סברו שה‪ $‬גדלי‪ $‬בתלוש‪,‬‬
‫שבאמת ה‪ $‬גדלי‪ $‬במחובר‪ ,‬וא‪ $‬גדלו בתלוש הרי כמעט תמיד כבר פירשו; וכ‬
‫בתולעי‪ $‬שבדגי‪ $‬שבעבר היה מקובל שהרבה מה נוצרו בבשר הדג ומותרות על פי‬
‫רוב‪ ,‬היו‪ $‬מגלי‪ $‬החוקרי‪ $‬שברוב המקרי‪ $‬ראשית מחו‪ 2‬לדג וממילא אסורות‬
‫)ראה 'תולעת שני' ש‪ $‬עמ' ל'!ל"ב‪ ,‬ואכמ"ל בנושא זה‪ ,‬שעתה סוערות סביבו הרוחות(‪ .‬כמו כ‪,‬‬
‫א‪ $‬היה הדבר ביד‪ $‬אפשר שהיו מבטלי‪ $‬את הספק שדיברו בו הפוסקי‪ ,$‬שמא‬
‫נימוח בבישול – אחר שלרוב אינו הול‪ $‬את הניסויי‪ $‬שערכו במציאות )ראה 'אמונת‬
‫עתי‪ ',‬גליו ‪ ,12‬תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ,(34‬ומסיבה זו כבר ביטלו את העצה שכתבו כמה אחרוני‪$‬‬
‫להניח ירקות בתנור ח‪ .$‬ועוד כיוצא בזאת‪.‬‬
‫לא נית להכחיש ג‪ $‬שישנ תופעות רווחות הידועות בימינו‪ ,‬שלא היו ניתנות‬
‫לגילוי אלא על ידי בדיקה מדעית – כשאי הכוונה לציוד טכנולוגי מיוחד‪ ,‬אלא‬
‫לקפדנות מדעית ושיטתיות מדעית )ולדוגמא בעלמא‪ :‬כנימות המג‪ ,‬הנפוצות מאד בקליפות‬
‫כל פירות ההדר‪ ,‬אשר מש‪ ,‬הזמ בו נית לעמוד על כ‪ ,‬שמדובר ביצור חי ורוחש עומד על שעות‬
‫ספורות בלבד מרגע בקיעת(‪ .‬עד היכ הדברי‪ $‬מגיעי‪ ,$‬ראה מה שציי הרב ויא )'בדיקת‬
‫המזו כהלכה' ש‪ $‬עמ' ‪ 152‬בהערה( שאפילו בימינו ע‪ $‬כל הפיתוחי‪ $‬עדיי אי שיטה‬
‫טכנית לסנ קמח באופ שמבטיח שלא יעברו דר‪ ,‬נקבי הנפה חרקי‪ $‬זעירי‪ $‬ביותר‬
‫או על כל פני‪ $‬ביציה‪ ,$‬וממילא כל בית ישראל אפילו המהדרי מ המהדרי‬
‫נסמכי‪ $‬על היתרי דיעבד וספיקות וכיוצא באלה )וכל שכ בדורות עברו(‪ .‬עד היכ‬
‫הדברי‪ $‬מגיעי‪ ,$‬ראה עוד ש‪) $‬בעמ' ‪ 103‬בהערה( שעל פי מומחי האופטיקה יוצא‬
‫שאפילו חיידקי‪ (!) $‬יש כביכול "היכי תמצי" להצליח לראות‪ $‬בעי רגילה באופ‬
‫מסויי‪ ,$‬וסיי‪ $‬בתמיהה שא‪ $‬כ צרי‪ ,‬עיו וכו'‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫מבוא‬

‫כל האמור לעיל לא היה ידוע ולא היה יכול להיות ידוע לדורות הקודמי‪ ,$‬ולא‬
‫מפני שלא היתה מציאות זו בימיה‪ ,$‬אלא היתה והיתה‪ ,‬ודי בזה‪ .‬וא‪ .‬בדור האחרו‬
‫ובשני‪ $‬הללו מדי פע‪ $‬מתפרס‪ $‬ברבי‪ ,$‬שדבר שהרבני‪ $‬וא‪ .‬המומחי‪ $‬היו סבורי‪$‬‬
‫עד עתה שיש בו דר‪ ,‬היתר‪ ,‬הריהו למעשה אסור‪ ,‬מפני שהתברר שקיימת תופעה‬
‫שקוד‪ $‬לכ לא זוהתה‪ ,‬או שאופ ניקוי שסמכו עליו עד עתה באמת איננו יעיל‪,‬‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫אמנ‪ $‬לפי עניות דעתי הענייני‪ $‬הללו‪ ,‬וכל שכמות‪ ,$‬הריה‪ $‬צריכי‪ $‬להעיד‬
‫להפ‪ – ,‬שישנה בעיה בשיטה‪ ,‬וחלק מהחקירות כבר מתחו את גבולות האיסור‬
‫מעבר לשורת ההלכה‪ .‬הלא כאמור לפי המומחי‪ $‬הנ"ל יוצא שמה שהתירו חלק‬
‫מגדולי הראשוני‪ $‬והשו"ע בשר‪ 2‬הדחוק בתו‪ ,‬קטנית מפני שלא ריחש‪ ,‬כמעט‬
‫לעול‪ $‬אי מציאות כזאת‪ ,‬וא‪ $‬כ הורו ה‪ $‬לאור‪ ,‬הדורות על איסור שהוא מותר‬
‫חלילה )צא וראה מה שכתב ב'תולעת שני' ש‪ $‬עמ' ל"ח‪ ,‬ש"לכ יש לענ"ד לאסור כל החרקי‪$‬‬
‫שבקטניות" מלבד אורז!(‪ .‬הלא נחשוש להוציא לעז על סיעת הקדמוני‪ $‬שהתירו דבר‬
‫זה ממש?! אלא ודאי ופשוט‪ ,‬לענ"ד‪ ,‬שג‪ $‬במציאות שנתבררה‪ ,‬שבמעבדות עקבו‬
‫ומצאו שהחרק כשהוא נולד הריהו קט יותר מהחור שהוא יוצר סביבו‪ ,‬ורוחש‪ ,‬ורק‬
‫אחר כ‪ ,‬גדל וממלא את כל החור – על כרח‪ ,‬יש לומר שג‪ $‬זה לא נקרא "ריחש"‬
‫מצד ההלכה )לשיטות הנ"ל(‪ ,‬ואי לנו בזה אלא גדרי ההלכה ולא גדרי המחקר‪ .‬לא‬
‫ניתנה תורה למלאכי השרת‪ ,‬וא‪ .‬לא לחוקרי המעבדות המסוגלי‪ $‬להפריד גרגירי‬
‫קמח ולזהות קבוצות חיידקי‪ $‬בעי ולעקוב אחר בקיעת הביצי‪ $‬וכל כיוצא בזאת‪,‬‬
‫א‪ .‬כשאינ‪ $‬עושי‪ $‬שימוש בציוד מיוחד‪.‬‬
‫בהקשר זה ידועי‪ $‬הדברי‪ $‬בסוגיית הריגת כינה בשבת‪ ,‬שבפחד יצחק )למהר"י‬
‫למפרונטי‪ ,‬אות צ'‪ ,‬ער‪ ,‬צידה( כתב שכיוו שנתברר כיו‪ $‬שהכיני‪ $‬פרות ורבות אי‬
‫להקל להורג בשבת‪ ,‬וזו כעי טענת המומחי‪ $‬בימינו‪ ,‬אבל יש שסוברי‪ $‬שאי לזוז‬
‫מדברי חז"ל אפילו לחומרא‪ ,‬ובכה"ג אי להתחשב בחקירות הטבע )כדברי המכתב‬
‫מאליהו הידועי‪ ,$‬ח"ד עמ' ‪ – (355‬ובאמת רוב הפוסקי‪ $‬עד לדורנו התירו הריגת כיני‬
‫הראש בלי פקפוק )ראה ערו‪ ,‬השלח או"ח סי' שט"ז סעי‪ .‬ל'‪ ,‬וכ‪ .‬החיי‪ $‬ש‪ $‬ס"ק פ"ב‪ ,‬וע"ע‬
‫באור‪ ,‬במנוחת אהבה ח"ג פרק י"ח אות ו'‪ ,‬ובמילואי‪ $‬ש‪ ,($‬ואטו סלקא דעת‪ ,‬שנשתנו‬
‫הטבעי‪ $‬מלפני מאה שנה‪ ,‬אתמהה‪ .‬והגע בנפש‪ ,,‬מה שהתיר המשנה ברורה להרוג‬
‫בשבת תולעי‪ $‬שגדלו בתלוש בפירות מעופשי‪) $‬ש‪ $‬ס"ק מ"א‪ ,‬ויש שהתירו יותר מזה(‪,‬‬
‫לא נמצא כיו‪ $‬אפילו חוקר אחד שיסכי‪ $‬שהללו לא נבראו מזכר ונקבה )ע"י הטלת‬
‫ביצה מבחו‪ – (2‬והרי לנו בהדיא שדברי‪ $‬שמתגלי‪ $‬בימינו במעבדות המכ‪6‬ני‪ ,$‬אי‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪18‬‬

‫אפשר לה‪ $‬שהיו מתבררי‪ $‬על ידי שו‪ $‬פוסק‪ ,‬לא בדורות עברו וא‪ .‬לא כיו‪.$‬‬
‫ומעתה יש לדו א‪ $‬נ‪7‬י‪ $‬דברי רבותינו להבל וריק חלילה‪ ,‬או שהרי זה בכלל "לא‬
‫ניתנה תורה למלאכי השרת"‪ ,‬וכדברינו הנ"ל‪.‬‬
‫ונקיטנא בשיפולי גלימא דהגר"מ מאזוז בהסכמתו )דלעיל(‪ ,‬שהזכיר דברי‬
‫החיד"א והמאמר מרדכי באו"ח ריש סי' ר"ג‪ :‬ואכ ש‪ $‬בסעי‪ .‬ב' דיברו השו"ע‬
‫והרמ"א ב"תות הגדל בסנה"‪ ,‬וכל אחרוני אשכנז דנו אחריה‪ $‬בברכה על פירות יער‬
‫)יאגידע"ס‪ :‬אוכמניות‪ ,‬מאלינע"ס וברומברי"‪ :‬פטל(‪ ,‬שהמנהג לאוכל‪ $‬א‪ .‬כשה‪ $‬שלמי‪$‬‬
‫)ראה בט"ז ש‪ $‬סי' ר"י ס"ק ב'‪ ,‬וחיי אד‪ $‬כלל נ"ג סעי‪ .‬ה'‪ ,‬ונשמת אד‪ $‬כלל נ"א אות ז' ד"ה ועוד‬
‫קשה(‪ ,‬וכתב המשנה ברורה )ש‪ $‬סי' ר"ג ס"ק א'‪ ,‬ע"פ האליה רבה( ש"יש מיני מוי"ל בע"ר‬
‫שגדילי‪ $‬באיל‪ ,‬ומברכי עליו‪ ,"...‬דהיינו ‪ ,Mulberry‬הקרוי בלשוננו 'תות ע‪– '2‬‬
‫ותימה‪ ,‬הלא זהו מי שמפורס‪ $‬היו‪ $‬שאסור לאוכלו כלל‪ ,‬ובוודאי לא כשהוא של‪,$‬‬
‫מפני ריבוי נגיעותו וקושי ניקויו‪ .‬ולגביו לא יועיל כל מה שהזכרנו למעלה בעניי‬
‫השינויי‪ $‬בתנאי‪ $‬כדי לטעו שנשתנתה המציאות מלפני מאה שנה‪ ,‬כי מאומה לא‬
‫נשתנה באופ הגידול והאכילה של פירות אלו‪ ,‬וכמו שמתאר הערו‪ ,‬השלח )ש‪$‬‬
‫סעי‪ .‬ב'( שה‪" $‬גדילי‪ $‬מעצמ‪ $‬על העשבי‪ ...$‬ובכל קי‪ 2‬וקי‪ 2‬מלקטי אות"; ועל‬
‫כגו זה כתב הגרש"ז אויערב‪) ,‬שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ס"א ]תניינא סי' ס"ג[( ש"לא‬
‫ברור כל מה שאומרי‪ $‬שזה נתחדש רק בזמננו‪ ."...‬וא‪ .‬שכמוב היה ידוע ג‪$‬‬
‫בדורות הקודמי‪ $‬שהמיני‪ $‬הללו מוחזקי‪ $‬בתולעי‪ $‬ושאסור לאכל‪ $‬בלי בדיקה‪,‬‬
‫כמו שכתב הערו‪ ,‬השלח במקו‪ $‬אחר )יו"ד סי' פ"ד סעי‪ .‬ס' וסעי‪ .‬ע"ג‪ ,‬וש‪ $‬סי' קי"ג‬
‫סעי‪ .‬י"ג(‪ ,‬עדיי סו‪ .‬סו‪ .‬אנו שומעי‪ $‬שנהגו הכל לאכל‪ ,$‬ומשו‪ $‬כ‪ ,‬דנו בה‪$‬‬
‫הפוסקי‪ $‬לעניי ברכות )וראה שו"ת מהרש"‪ $‬ח"א סי' קצ"ו(‪ ,‬ומוכח שסברו שביד כל‬
‫אד‪ $‬לבודק‪ $‬ולנקות‪ $‬כדי הדרוש‪ ,‬ושלא כמקובל בימינו; ולא זו בלבד אלא‬
‫שהערו‪ ,‬השלח מעיד שהוא עצמו לא היה נמנע מלאכול מפרי הפטל‪" :‬וכ אנו‬
‫נוהגי‪ $‬לבר‪ ,‬עליה‪ $‬הע‪) "2‬או"ח סי' ר"ג סעי‪ .‬ה'(‪ .‬ועל כגו זה כתב הגרש"ז אויערב‪,‬‬
‫ש"לא מסתבר כלל שהראשוני‪ $‬כמלאכי‪ $‬ח"ו נכשלו בזה" )מנחת שלמה ש‪.($‬‬
‫בי כ‪ ,‬ובי כ‪ ,,‬נמצא שכדי להג על אבותינו ועלינו משגגה ועוו רח"ל‪,‬‬
‫מוכרחי‪ $‬אנו להזדקק בכל תוק‪ .‬ועוז ללימודי הזכות וההיתר שכתבו גדולי‬
‫האחרוני‪) $‬כרתי ופלתי וכתב סופר וערו‪ ,‬השלח ועוד( ובעיקר מה שקבעו גבולות לאיסור‬
‫בריה‪ .‬אבל נמצא כיו‪ $‬שהחבל נמש‪ ,‬משני קצותיו‪ ,‬שמצד אחד מזהירי‪ $‬ומכריזי‪$‬‬
‫ברבי‪ $‬שאי לסמו‪ ,‬חלילה על שו‪ $‬אופני היתר כנ"ל‪ ,‬ושחובה גמורה להשתדל‬
‫בממו רב ובכל מאמ‪ 2‬שאפשר כדי שלא להזדקק אליה‪ ,$‬ומצד שני הלא ככל‬
‫‪19‬‬ ‫מבוא‬

‫שיידחו האופני‪ $‬הללו מהלכה יהיה הכרח ואונס להסיק שאנו ואבותינו וכל צדיקי‬
‫עול‪ $‬נכשלו באיסורי‪ $‬מאיסורי‪ $‬שוני‪) $‬וראה חולי ה' ע"ב ותוס' ש‪ $‬ד"ה צדיקי‪ ,($‬וא‪.‬‬
‫עתה שמא אנו מוסיפי‪ $‬להיכשל באיסורי‪ $‬שטר‪ $‬נתגלו על ידי המומחי‪,$‬‬
‫ולכשייתגלו יתברר לכאורה שהיה זה למפרע איסור גמור‪ ,‬ואנה אנו באי‪ .$‬הלא ככל‬
‫שיוטלו ספקות ופקפוקי‪ $‬בדרכי ההיתר הנוגעות לענייני‪ $‬אלו ואחרי‪ ,$‬א‪ $‬להלכה‬
‫וא‪ $‬על כל פני‪ $‬למעשה ובתודעת הנפש‪ ,‬אי‪ ,‬נוכל להצטדק ולומר‪ ,‬לא רק כלפי‬
‫שמיא ובעלמא דאתי אלא ג‪ $‬עבורנו אנו כא ועכשיו‪ ,‬שאמנ‪ $‬כשרי‪ $‬אנחנו וכהוג‬
‫נוהגי‪.$‬‬
‫נוס‪ .‬על כ‪ ,,‬הרי לעיתי‪ $‬לא ההסתמכות לקולא אינה מעיקר הדי‪ ,‬אלא החשש‬
‫לחומרא )וראה מה שהביא מלח‪ $‬הפני‪ $‬בחגורת שמואל יו"ד סו"ס ס"ה‪ ,‬הכלל הב'(; ועוד‬
‫שפעמי‪ $‬רבות זוהי חומרא דאתי לידי קולא – ולדוגמא‪ ,‬ככל שיחששו למיעוט קט‬
‫יותר ויצריכו בו בדיקה ולא ישגיחו בטורח‪ ,‬כ‪ ,‬הדבר עלול לגרו‪ $‬לבריות שיקלו‬
‫בבדיקה א‪ .‬היכ שודאי צרי‪ .,‬והחכ‪ $‬עיניו בראשו )וראה מה שכתב התפארת ישראל‪,‬‬
‫אבות פ"א יכי אות ס"ג(‪.‬‬

‫
‬ ‫
‬ ‫
‬

‫על כ הכנסתי עצמי‪ ,‬הצעיר והעני‪ ,‬לעיי ולדו בכמה מ הסוגיות העיקריות‬
‫הנוגעות לשאלת החרקי‪ $‬במזו בימינו‪ ,‬ולחקור ולברר בדברי רבותינו הראשוני‪$‬‬
‫והאחרוני‪ ,$‬א‪ $‬אמנ‪ $‬נמצא בה‪ $‬פתח רחב ודרכי היתר‪ ,‬לא רק בבחינת "לימוד‬
‫זכות" בעלמא שאינו בו שו‪ $‬נפקא מינה להלכה וכל שכ למעשה‪ ,‬אלא צדדי‪$‬‬
‫וצירופי‪ $‬אמיתיי‪ $‬להקל שביכולת לסמו‪ ,‬עליה‪ $‬במקו‪ $‬הצור‪ .,‬במיוחד יהיה‬
‫עיסוקי בשאלת אופני הביטול מדאורייתא ובדיקה במיעוט המצוי )וכ גדרי די בריה(‪,‬‬
‫אשר בה‪ $‬ראיתי בדורנו שיש הנוקטי‪ $‬לחומרא במידה שלפענ"ד מרוחקת משורת‬
‫הדי‪.‬‬
‫ונתתי ליבי ללכת בדר‪ ,‬שלימדנו המהרש"א )חולי מ"ד ע"א בחידושי אגדות(‬
‫בפירוש דברי חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמיי‪ ,$‬דאילו גבי ירא שמיי‪$‬‬
‫כתיב‪ :‬אשרי איש ירא את ה'‪ ,‬ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב‪ :‬יגיע כפי‪ ,‬כי תאכל‬
‫אשרי‪ ,‬וטוב ל‪) ",‬ברכות ח' ע"א(‪ ,‬והיינו שמי שבא לידו ספק טריפה וכדומה‪ ,‬ירא‬
‫שמיי‪ $‬מחמיר על עצמו לפרוש ממנה‪ ,‬וטוב לו שמנע עצמו מספק איסור ונוחל‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪20‬‬

‫שכר בעול‪ $‬הבא )ומידת הפרישות עיי בחולי ל"ז ע"ב‪ ,‬הובא במסילת ישרי‪ $‬פי"ד‪ ,‬והיא‬
‫ליחיד ולא להוראה לרבי‪ ,$‬וראה ברמ"א יו"ד סו"ס קט"ז(‪" ,‬אבל יגיע כפי‪ ,‬כי תאכל וגו' יש‬
‫לו מעלה יתירה‪ ,‬דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספיקו עד שאוכלה"‪,‬‬
‫וממילא זוכה לשני עולמות‪ ,‬אשריו בעול‪ $‬הזה שהרי אוכלה ונהנה מברכת ה'‪ ,‬וטוב‬
‫לו בעול‪ $‬הבא שכ ייגע נפשו בתוה"ק‪.‬‬
‫ובזה קראתי חיבורי "לכ‪ $‬יהיה לאכלה"‪ ,‬מ הפסוק בבראשית )א' כ"ט(‪" ,‬הנה‬
‫נתתי לכ‪ $‬את כל עשב זורע זרע‪ ...‬ואת כל הע‪ 2‬אשר בו פרי ע‪ 2‬זורע זרע – לכ‪$‬‬
‫יהיה לאכלה"; ומוב‪.‬‬

‫
‬ ‫
‬ ‫
‬

‫בדר‪ ,‬כלל במהל‪ ,‬הדברי‪ $‬נמנעתי מלהעלות מסקנות מעשיות בנוגע למציאות‬
‫נקודתית כלשהי שבימינו‪ ,‬אלא בסופי הפרקי‪ $‬סיכמתי את התמצית העולה להלכה‬
‫מעיקרי הדיו שבפרק‪ .‬הטע‪ $‬לכ‪ ,,‬שאי צור‪ ,‬לומר שאיני כדאי כלל שיסמכו עלי‬
‫מצד עצמי‪ ,‬כי מה אני ומה חיי ומה כוחי; והדברי‪ $‬מונחי‪ $‬ומסודרי‪ $‬לפני תלמידי‬
‫החכמי‪ $‬ורבני‪ $‬ומורי ההוראה‪ ,‬א‪ $‬יראו לנכו לסמו‪ ,‬עליה‪ $‬ולהסיק מה‪ $‬מסקנות‬
‫למעשה‪ ,‬או אפשר שמתו‪ ,‬הדברי‪ $‬שהבאתי ייראה לפניה‪ $‬לנטות א‪ .‬יותר לקולא‪,‬‬
‫או יותר לחומרא‪ ,‬ממה שהעליתי אני בעניי‪.‬‬
‫ע‪ $‬זאת‪ ,‬בסיו‪ $‬בירורי ההלכה מצאתי לנכו להתייחס באופ ממוקד‪ ,‬ה‬
‫כהמחשת הסוגיות ויישומ וה כבירור העומד בפני עצמו‪ ,‬לשאלת אכילת‪ $‬של שני‬
‫מיני ירקות שנתפרסמו בשני‪ $‬האחרונות כאסורי‪ $‬לאכילה מפאת החרקי‪ $‬המצויי‪$‬‬
‫בה‪ :$‬וה‪ $‬תות השדה‪ ,‬ותירס בעודו בקלחו‪ .‬ובסייעתא דשמיא ביררתי בראשו‬
‫היתר גמור ובשני היתר מסוייג‪ ,‬ויבוא פירוט‪ $‬בסיו‪ $‬הדברי‪ .$‬וא‪ .‬בזאת מוב‬
‫שאיני כדאי להורות הוראה לרבי‪ ,$‬אלא שההיתר בדבר תות השדה הריהו נשע ג‪$‬‬
‫על הוראתו של מו"ר הגאו הרב דוב ליאור‪ ,‬ומכוח היתרו נכתבי‪ $‬הדברי‪ $‬למעשה‬
‫)כמו שיובא על אתר(; ובעניי קלח התירס אי אופ ההיתר שכא נכתב למעשה )א‪.‬‬
‫שלא העליתי בזה אלא שכל אחד ימשי‪ ,‬במנהגו(‪ ,‬והריהו מונח לפני מורי ההוראה‬
‫המובהקי‪ ,$‬א‪ $‬יזכני ה' ייראו הדברי‪ $‬בעיניה‪ $‬ויהיו למעשה‪.‬‬
‫כא המקו‪ $‬לציי‪ ,‬שבכל מקו‪ $‬שאפנה לשלח ערו‪ ,‬ונושאי כליו ומפרשיו‬
‫בסת‪ ,$‬כוונתי ליורה דעה סימ פ"ד‪ ,‬ובכל מקו‪ $‬שאפנה לגמרא ומפרשי‪ $‬בסת‪,$‬‬
‫‪21‬‬ ‫מבוא‬

‫כוונתי למסכת חולי‪ .‬כמו כ‪ ,‬המילה "ראה" מציינת למקור תומ‪ ,,‬והמילה "עיי"‬
‫מציינת בדר‪ ,‬כלל למקור חולק‪ ,‬או שעל כל פני‪ $‬משמע ממנו קצת אחרת )למעט‬
‫במקומות שה‪ $‬שיגרא דלישנא‪ ,‬כמו "עיי היטב"‪" ,‬עיי עוד"(‬

‫
‬ ‫
‬ ‫
‬

‫חיבור הקונטרס נעשה בהיותי יושב בקרית ארבע!חברו‪ ,‬במכו לרבני יישובי‪,$‬‬
‫שנטל על עצמו את משימת ההוצאה לאור; תודתי נתונה לראש המכו‪ ,‬הרב יצחק‬
‫רודריג‪ ,‬יזכהו ה' להוסי‪ .‬בהגדלת תורה והאדרתה לכבודה של עיר האבות‪.‬‬
‫בסו‪ .‬הספר צור‪ .‬מכתבו של הרה"ג בעל אורחותי‪ ,‬למדני )היושב בגולה וחפ‪2‬‬
‫בעילו‪ $‬שמו(‪ ,‬שהינו מ‪6‬דע למכו לרבני יישובי‪ ,$‬והואיל להעביר עיניו על החיבור‬
‫ולהוסי‪ .‬מו"מ ודברי‪ $‬כידו הטובה‪.‬‬
‫ברצוני להודות בייחוד לאמו"ר הגאו שליט"א‪ ,‬ולמו"ר המובהק הג"ר חיי‪$‬‬
‫ירוח‪ $‬סמוטרי‪ ,'2‬שטרחו וקראו את כללות החיבור‪ ,‬והעלו הערות חשובות‬
‫ותיקוני‪ $‬נחוצי‪.$‬‬
‫ברכה אחרונה חביבה לנוות ביתי נעמה‪ ,‬שבעמלה מאפשרת לי לשקוד על‬
‫מבועי התורה; וא‪ .‬העניקה לספר בטוב!טע‪ $‬את מראהו החיצוני הנאה‪.‬‬

‫בטר‪ $‬אחל דברי‪ ,‬אשא תפילתי לה' שיאיר עיני במאור תורתו‪ ,‬ויזכני לכוו אל‬
‫האמת‪ ,‬וזכות אבות תצילני ממכשול‪.‬‬
‫לישועת‪ ,‬קיויתי ה'‬
‫תמוז ה'תשס"ט!אדר ה'תשע"א‬
‫אית‪ $‬הנקי‬
‫‪23‬‬

‫כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬

‫א‪ .‬מחלוקות הפוסקי

בגדר ניכר‬
‫שאלה יסודית בכללות נושא החרקי‪ $‬בירקות‪ ,‬היא הא‪ $‬אד‪ $‬האוכל ירק שקיי‪$‬‬
‫בו חרק מוסתר שאינו נראה לעיניי‪ ,$‬עובר על איסור מדאורייתא‪ ,‬או שבמצב שכזה‬
‫האיסור מדרבנ כי מדאורייתא החרק בטל‪ .‬יש מחברי‪ $‬שכתבו בדורנו כדבר פשוט‬
‫ללא שו‪ $‬חולק כביכול‪ ,‬שג‪ $‬חרקי‪ $‬החבויי‪ $‬היטב בירק וקשה לברר‪ ,$‬א‪ $‬קיימת‬
‫אפשרות כלשהי למוצא‪ $‬ואפילו רק על ידי מאמ‪ ,2‬לא שיי‪ ,‬כא ש‪ $‬ביטול כלל‪,‬‬
‫אלא זה נקרא "ניכר" ואיסורו מדאורייתא‪ .1‬אול‪ $‬למעשה זוהי מחלוקת האחרוני‪;$‬‬
‫תחילה נדו בסוגיות הנוגעות לכ‪ ,‬בהלכות תערובות‪ ,‬לאחר מכ נבוא לדברי‬
‫המחמירי‪ $‬ואחריה‪ $‬לדברי המקילי‪ ,$‬ובה‪ $‬פוסקי דורנו‪ ,‬ונעלה לשיטת‪ $‬ראיות‬
‫נוספות‪.‬‬
‫יש להקדי‪ $‬ששלושה סוגי בדיקה מתוארי‪ $‬בפוסקי‪ $‬בענייננו‪ :‬בדיקה קלה‪,‬‬
‫שאי בה שו‪ $‬טורח )למשל‪ ,‬דבר שבלאו הכי היה צרי‪ ,‬לעשותו כדי לתק את המאכל‪ ,‬כגו‬
‫להוציא אפוני‪ $‬מנרתיק‪ ,‬לפרק גרגירי‪ $‬מ הרימו או להצי‪ .‬אורז במי‪ ,($‬בדיקה רגילה‪ ,‬שיש‬
‫בה טורח קצת )כגו לרחו‪ 2‬עלה חסה ולהביט על פניו מול השמש(‪ ,‬ובדיקה קשה‪ ,‬שיש בה‬
‫טורח מרובה )לדוגמא‪ ,‬לחצות לשניי‪ $‬כל גרגיר חומוס וכדומה‪ ,‬או לבדוק כמה תאני‪ $‬באופ‬

‫‪ 1‬ראה בשו"ת מחזה אליהו )סי' פ"ט אות ד'(‪ ,‬וכ הרב יגאל הדאיה במחקר של "מכו התורה והאר‪"2‬‬
‫)'אמונת עתי‪ ',‬גליו ‪ ,34‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ,(34‬שצוטט שוב על ידי הרב יואל פרידמ )'אמונת עתי‪ ',‬גליו ‪ ,38‬תשס"א‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,(30‬וכ דברי הרב שניאור זלמ רווח בספרו 'תולעת שני' )ח"א עמ' ס"ב!ס"ה(‪ .‬הגדיל לכתוב הרב‬
‫מרדכי עמנואל‪ ,‬ש"לא מצאתי שו‪ $‬פוסק שהזכיר טע‪ $‬כאילו תולעת שקשה למוצאה אסורה רק‬
‫מדרבנ" )'המעיי' שנה מ"ז חוברת ב'‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪ .(75‬בשונה מזאת‪ ,‬הרב משה ויא בספרו 'בדיקת המזו‬
‫כהלכה' )עמ' ‪ (134!135‬אכ הביא בהערה את שני צדדי המחלוקת‪ ,‬א‪ .‬שבפסקי‪ $‬שלמעלה לשונו‬
‫עמומה‪ .‬הרחיבו בנושא זה מחד הרב אליקי‪ $‬שלנגר )'הליכות שדה' גליו ‪ ,68!69‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ,(37!50‬שד‬
‫בדעת הרשב"א וחלב שנפל לתבשיל ובכלי בלוע שנתערב ועוד – ולהל נדו בהנ"ל במה שיש‬
‫להוסי‪ – .‬והארי‪ ,‬בדברי המחמירי‪ ;$‬ומאיד‪ ,‬הארי‪ ,‬בדעת המקילי‪ $‬וחיזק שיטת‪ $‬הרב אוריאל‬
‫אייזנטל‪ ,‬בספרו 'מגילת ספר' על בשר וחלב ותערובות )סי' ק' אות א' וסי' ק"ד אות א'!ה'(‪ ,‬ולכ‪ ,‬נטה ג‪$‬‬
‫דיונו של הגר"צ וובר )'הליכות שדה' גליו ‪ ,143‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.(18!20‬‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪24‬‬

‫מלא(‪ .‬עיקר הדיו איננו בשאלה כיצד צרי‪ ,‬לבדוק בפועל את הירק‪ ,‬כי לעיתי‪$‬‬
‫לכתחילה מצריכי‪ $‬במציאות מסויימת ג‪ $‬בדיקה מאומצת מאד‪ ,‬הכל לפי העניי;‬
‫אלא השאלה היא מתי מוגדר החרק כבטל מדאורייתא‪.‬‬
‫בפתח הדיו נציב את מחלוקת הראשוני‪ $‬בסיבת איסור חמאה של גויי‪,$‬‬
‫שלדעת הרמב"‪) $‬הלכות מאכלות אסורות פ"ג הלכה ט"ו!ט"ז( החמאה אסורה מפני‬
‫שאריות החלב שבה‪" ,‬שהרי הקו‪ $‬שבחמאה אינו מעורב ע‪ $‬החמאה כדי שיבטל‬
‫במיעוטו"‪ .‬אבל לדעת הרשב"א )תורת הבית בית ג' שער ו'‪ ,‬ובחידושיו לע"ז ל"ה ע"ב(‬
‫משו‪ $‬כ‪ ,‬לא היה לאסור‪ ,‬כי א‪ .‬על פי ששאריות החלב ניכרות לעי‪ ,‬מכל מקו‪$‬‬
‫"הביטול ברוב דעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב בתו‪ ,‬הרוב"‪ ,‬אלא העיקר "שכל‬
‫שאי אתה יכול לברור דבר מתו‪ ,‬דבר" הריהו בטל‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו כשהאיסור ניכר‬
‫לעי‪ ,‬א‪ $‬אי אפשר לבררו מ ההיתר‪ ,‬לדעת הרשב"א בטל מדאורייתא‪ ,‬ולדעת‬
‫הרמב"‪ $‬אינו בטל‪ .‬במחלוקת‪ $‬זו לא נתבאר מה הדי להפ‪ ,,‬כשהאיסור אינו ניכר‬
‫אבל יש יכולת לבררו‪ :‬אפשר שלדעת הרמב"‪ $‬במקרה כזה יהיה בטל‪ ,‬כיוו שאינו‬
‫ניכר לעי )שהרי לא תלה זאת ביכולת לברר(‪ ,‬אבל לדעת הרשב"א לכאורה אינו בטל‬
‫כיוו שאפשר לבררו‪ .‬אול‪ $‬למעשה הדבר אינו פשוט כל כ‪ ,,‬כפי שנראה להל‬
‫)במחלוקת הרשב"א והרא"ה בכלי הבלוע מאיסור(‪.‬‬
‫בכמה דיני‪ $‬בשו"ע בהלכות תערובות בא לידי ביטוי מפורש נושא זה של גדר‬
‫"ניכר" שאינו בטל‪ .‬ראשונה‪ ,‬ביו"ד ריש סי' ק"ד נחלקו הפוסקי‪ $‬לגבי חתיכות‬
‫זעירות של איסור בנוזל סמי‪ ,‬של היתר‪ ,‬שלדעת הרמ"א )כמפורש בתורת חטאת כלל‬
‫פ"ה די י"ז( והש"‪) ,‬ס"ק ג'( בטלות מפני ש"כל שאי אפשר לסננו בטל"‪ ,‬ולדעת הט"ז‬
‫והפרי חדש אינ בטלות שהרי ה ניכרות לעי; ולכאורה הרי זה כעי מחלוקת‬
‫הרמב"‪ $‬והרשב"א‪ ,‬אלא שהט"ז )סו‪ .‬ס"ק א'( ביאר שכא יש חשש שיבוא לידי‬
‫אכילת חתיכת האיסור בפני עצמה‪ ,‬או על כל פני‪ $‬ירגיש בה‪ ,‬מה שאי כ בחמאה‪,‬‬
‫ובכה"ג לשיטתו ג‪ $‬הרשב"א יחמיר‪.2‬‬

‫‪ 2‬ובש"‪ ,‬לא נתפרש למה לא יהיה אסור עכ"פ לרמב"‪ ,$‬אבל אפשר לבארו ע"פ מה שדייק בשו"ת‬
‫אר‪ 2‬צבי )ח"א סי' פ"ח(‪ ,‬ש"ניכר לעי" היינו מייד בראשית ההשקפה‪ .‬ולדינא‪ ,‬הגר"א )ש‪ $‬ס"ק ו'(‬
‫הסכי‪ $‬ע‪ $‬הט"ז‪ ,‬וראה ג‪ $‬בערו‪ ,‬השלח )סעי‪ .‬ג'!ה'‪ ,‬שדחה דברי הכו"פ וחוו"ד(‪ ,‬אבל בחכמת אד‪) $‬כלל‬
‫נ"א סעי‪ .‬ג'( הביא מהמנח"י שמ"מ בהפסד מרובה אפשר להקל כרמ"א; ועיי"ש בהסבר המציאות‪,‬‬
‫וכ במנחת כה )שער התערובות‪ ,‬חלק שני פרק שלישי(‪ ,‬וראה ג‪ $‬בספר חבל יוס‪ .‬למהרי"ז הוטנר )חדרי‬
‫דעה‪ ,‬יו"ד סי' ק' סעי‪ .‬ד'(‪ .‬יש להעיר‪ ,‬שלכאורה ממה שכתב הכרתי )שלהל( "להכיר התולע או להסירו"‪,‬‬
‫משמע שסובר כרשב"א הנ"ל‪ ,‬שאפילו א‪ $‬האיסור ניכר אבל אי אפשר להסירו‪ ,‬בטל מדאורייתא‪.‬‬
‫וכה"ג בלשו ש"ע הרב )או"ח סי' תרכ"ו סעי‪ .‬ה'!ו'‪ ,‬ט'(‪ ,‬וראה המובא בדרכי תשובה )סי' ק"ד ס"ק ט'(‪.‬‬
‫‪25‬‬ ‫כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬

‫שניה ושלישית‪ ,‬ביו"ד סי' צ"ח )סעי‪ .‬ד'(‪ ,‬כתב הרמ"א על פי הגהות מרדכי לגבי‬
‫חלב שנתערב בתבשיל ונתבטל טעמו‪ ,‬שמכל מקו‪ $‬כיוו שא‪ $‬ישימו מי‪ $‬צונני‪$‬‬
‫יחזור ויצו‪ .‬ויהיה אפשר להסירו‪ ,‬הרי זה "כאילו מכירו" וצרי‪ ,‬לעשות כ ולהסירו‪.‬‬
‫ובפלתי )ס"ק ו'‪ ,‬הובא במחצית השקל ש‪ ,$‬וראה שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' קי"ב( כתב שמכל‬
‫מקו‪ $‬א‪ $‬על ידי כ‪ ,‬יתקלקל המאכל‪ ,‬אינו חייב לעשות כ; והשווה זאת לכלי‬
‫בכלי היתר‪ ,‬שא‪ .‬על פי שאפשר להגעיל‪ $‬ובכ‪ ,‬יסתלק האיסור‪,‬‬ ‫איסור שנתערב ֵ‬
‫מכל מקו‪ $‬כיוו שיש בכ‪ ,‬פסידא והוצאות‪ ,‬לא הצריכוהו בכ‪ .,‬ויותר מזה כתב‬
‫מהר"ד פארדו )במזמור לדוד‪ ,‬הובא בדרכי תשובה ש‪ $‬ס"ק ע'(‪ ,‬שנתינת המי‪ $‬היא חומרא‬
‫בעלמא ולכ א‪ $‬אי לו צונני‪ $‬מותר‪ ,‬וכל שכ א‪ $‬יש הפסד‪ .‬אמנ‪ $‬בפרי מגדי‪$‬‬
‫)משב"ז ס"ק ז'( פקפק בדברי הפלתי‪ ,‬שהרי בכלי‪ $‬האיסור בכל אופ אינו ניכר‪ ,‬ולכ‬
‫בטל‪ ,‬מה שאי כ הכא? וביתר פירוש תמה כ הערו‪ ,‬השלח )ש‪ $‬סעי‪ .‬נ"ז‪ ,‬וראה‬
‫בדרת"ש הנ"ל(‪.‬‬
‫ובדי כלי הבלוע מאיסור זוהי מחלוקת הראשוני‪ ,$‬שלדעת הרא"ה )בבדק הבית‬
‫בית ד' סו‪ .‬שער ד'‪ ,‬הובא בש"‪ ,‬ובפר"ח יו"ד סי' ק"ב ס"ק ח'‪ ,‬ובחוו"ד ביאורי‪ $‬ס"ק ג'‪ ,‬עיי"ש(‬
‫באמת בכלי‪ $‬אי ביטול כי כיו שאפשר להוציא האיסור על ידי הגעלה הוי ניכר‪,‬‬
‫אבל לרשב"א )בתורת הבית ש‪ ,$‬שכמותו הכריעו השו"ע ורמ"א ש‪ $‬סעי‪ .‬ג'‪ ,‬וכ מוסכ‪ $‬להלכה‬
‫על כל הפוסקי‪ $‬בדי זה( הכלי בטל‪ ,‬ואי זה נקרא ניכר‪ .‬לכאורה הרי זה כמו שכתבנו‬
‫לעיל בדעת הרמב"‪ ,$‬שא‪ .‬שאפשר לבררו כל שאינו ניכר ממש בטל‪ ,‬וכיצד יוסבר‬
‫די זה לאור דברי הרשב"א בחמאה? לפי הפרי מגדי‪ $‬יש לומר שג‪ $‬לרשב"א‪ ,‬מה‬
‫שא‪ $‬אפשר לברר אינו בטל זהו כשעל ידי הבירור יהיה ניכר‪ ,‬היינו שיעמוד בפני‬
‫עצמו‪ ,‬אבל בכלי‪ $‬הבלועי‪ $‬מאיסור א‪ .‬שעל ידי ההגעלה יסתלק האיסור‪ ,‬מכל‬
‫מקו‪ $‬לעול‪ $‬לא יעמוד בפני עצמו‪ ,‬ולכ אי זה בירור ושפיר אינו ניכר )וזאת נראה‬
‫לדייק מתשובת הרשב"א לרא"ה במשמרת הבית ש‪ ,$‬ומעי ביאור הערוה"ש בסי' ק"ב סעי‪ .‬ט"ז‪,‬‬
‫עיי"ש וביד יהודה בארו‪ ,‬ס"ק י"ד(‪.‬‬
‫לפי זה לכאורה באמת צ"ע על הפלתי‪ ,‬שהרי אחר שיצו‪ .‬החלב יעמוד בפני‬
‫עצמו וא‪ $‬כ מקרי ניכר ואינו בטל מדאורייתא? ובגליו מהר"ש אייגר )סי' צ"ח ש‪($‬‬
‫אכ הסיק שהרמ"א דיבר בגדר ניכר מדאורייתא‪ ,‬והשווה זאת לסכ‪ ,‬מחובר המעורב‬
‫בסכ‪ ,‬תלוש‪ ,‬שהט"ז )או"ח סי' תרל"ב ס"ק ג'( ואחריו הפרי מגדי‪) $‬משב"ז ש‪ ,$‬וראה ג‪$‬‬
‫בסי' תרכ"ו בא"א סק"ג( תמהו מאד על דברי הלבוש שכתב שאפשר שמדאורייתא בטל‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪26‬‬

‫על א‪ .‬שניכר ואפשר לבררו‪ .3‬אבל לכאורה אי המקרי‪ $‬דומי‪ ,$‬כי הלא הסכ‪ ,‬ניכר‬
‫ממש עתה‪ ,‬ואילו החלב לא יהיה ניכר אלא לאחר פעולת הצונני‪ ;$‬והחת"‪ $‬סופר‬
‫)הגהה לאו"ח ש‪ ,$‬ויותר בארוכה בחידושיו לחולי י"א ע"א ד"ה כגו‪ ,‬וראה ג‪ $‬בשו"ת או"ח סי'‬
‫קע"ח( ביאר שבאמת כוונת הלבוש לומר שהסכ‪ ,‬בטל דווקא במקו‪ $‬שאינו ניכר‬
‫עתה‪ ,‬היינו ב ֵצל – וא‪ .‬שאפשר לעמוד עליו ולהסירו ממקו‪ $‬שניכר )היינו מחיבורו‪,‬‬
‫ובכ‪ ,‬יוסר ג‪ $‬הצל שאינו ניכר(‪ ,‬מכל מקו‪ $‬הוי ביטול מדאורייתא היכ שאינו ניכר‬
‫ממש‪ .‬ולפי הסברו יתבארו דברי הפלתי‪ ,‬שא‪ .‬שאפשר לעשות פעולה שעל ידה‬
‫יופרד האיסור ויהיה ניכר‪ ,‬מכל מקו‪ $‬במצב שאינו ניכר כעת‪ ,‬שפיר הוי ביטול‬
‫מדאורייתא; ורק מדרבנ הצריכוהו לעשות את הפעולה שעל ידה יהיה ניכר –‬
‫ובמקו‪ $‬שיש פסידא וקלקול לא הצריכוהו בכ‪ .,‬וזה נאמר ג‪ $‬בדעת הרמ"א‪ ,‬שהרי‬
‫בכלי בלוע מאיסור שנתערב כתב שאי צרי‪ ,‬להגעיל "לפי שצרי‪ ,‬להוציא עליו‬
‫הוצאות" )א‪ .‬שש‪ $‬הוא מצד דבר שיש לו מתירי(; ומה שכתב בחלב שנפל לתבשיל‬
‫שכיוו שאפשר להכירו על ידי צונני‪ $‬הריהו "כאילו ניכר"‪ ,‬הנה מדוייק בלשונו‬
‫שאינו באמת ניכר מדאורייתא‪ ,‬אלא כיוו שאפשר לו לבוא לידי היכר החשיבוהו‬
‫חכמי‪ $‬לניכר‪ ,‬וכנ"ל )ועיי היטב במחצית השקל או"ח סי' תרכ"ו על המג"א סק"ג(‪.‬‬
‫ומה שלדעת הרשב"א העלינו שא‪ $‬אפשר להסירו נקרא ניכר ואינו בטל‪ ,‬לפי‬
‫דברי החת"‪ $‬סופר )גבי הביטול בסכ‪ (,‬נראה לכאורה לומר שזהו דווקא כשישנ‪ $‬שני‬
‫הגדרי‪ $‬יחד‪ :‬א'‪ .‬שהוא ניכר לעי‪ ,‬ב'‪ .‬שאפשר להסירו‪ .‬אבל א‪ $‬אי אפשר להסירו‬
‫)כמו בחמאה(‪ ,‬או א‪ .‬אינו ניכר לעי )כמו בחלב שנפל לתבשיל(‪ ,‬בי כ‪ ,‬ובי כ‪ ,‬בטל‬
‫מדאורייתא )ורק לרמב"‪ ,$‬א‪ $‬הוא ניכר לעי אינו בטל א‪ .‬כשאי אפשר להסירו(‪ .‬ועיי היטב‬
‫בשולח ערו‪ ,‬הרב )או"ח סי' תרכ"ו סעי‪ .‬ה'(‪ ,‬שלכאורה יש לדקדק כ בלשונו‪ .4‬ולפי‬

‫‪ 3‬בהגהות חכמת שלמה למהרש"ק )ש‪ ,$‬ובספר החיי‪ $‬סי' תרכ"ט סעי‪ .‬י'( הביא ראיות לחזק שיטת‬
‫הלבוש‪ ,‬ותלה זאת במחלוקת הרע"ב ותוי"ט ריש פ"ב דכלאיי‪ ;$‬וראה בשו"ת אר‪ 2‬צבי )הנזכר( שא‪.‬‬
‫דייק כ במאירי )סוכה ט' ע"ב ד"ה זהו דעתי‪ ,‬עיי"ש(‪ .‬ומאיד‪ ,‬עיי בשדי חמד )כללי‪ $‬מערכת הבי"ת פאת השדה‬
‫סי' נ'(‪ ,‬שאחר שהביא הרבה שכתבו היפ‪ ,‬הלבוש‪ ,‬העלה שאי ראיה לשיטתו מדברי הרע"ב‬
‫בכלאיי‪ ,$‬ע"פ ביאור הזכרו יהודה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועוד הביא ממהר"י אלפנדרי שאחז בדעת הרא"ה‬
‫הנזכר‪ ,‬וכ דייק מעוד אחרוני‪ ,$‬וכ העלה היד יהודה )יו"ד סי' ס"ט סו‪ .‬ס"ק ס"א‪ ,‬עיי"ש(‪ ,‬אבל כבר‬
‫כתבנו שלהלכה הפוסקי‪ $‬הסכימו כרשב"א‪ ,‬שיש ביטול בכלי הבלוע מאיסור‪.‬‬
‫‪ 4‬וראה האופ שהסביר ש‪ $‬את הדי הנ"ל בסוכה‪ ,‬שמה שבכל איסורי‪ $‬שבתורה אי ביטול א‪$‬‬
‫אפשר להכיר האיסור ולהסירו מהתערובת‪ ,‬זהו כשנהנה ממנו או כשיכול לפגוע בגו‪ .‬האיסור עצמו‬
‫)כעי הט"ז הנ"ל(‪ ,‬אבל בדבר שאינו נהנה כלל מהאיסור )וג‪ $‬אינו יכול לפגוע בו(‪ ,‬שפיר בטל אפילו‬
‫כשאפשר להסירו; "ואי אנו צריכי‪ $‬לבטל את הפסול ברוב אלא כדי שלא יהיה לו כח לפסול את‬
‫‪27‬‬ ‫כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬

‫זה דבר שאינו ניכר לעי בטל מדאורייתא מכל מקו‪ ,$‬א‪ $‬אי אפשר להסירו בקל;‬
‫ומסקנה זו הרחיב בה מאד בשו"ת אריה דבי עילאי )או"ח סי' ו'(‪ ,‬והארי‪ ,‬לחדש שא‪.‬‬
‫הרא"ה הנזכר לגבי כלי הבלוע מאיסור לא התכוו לומר שהוי ניכר ממש‬
‫מדאורייתא‪ ,‬כי זה שיי‪ ,‬רק "כשניכר האיסור בהיכר גמור" לעי‪ ,‬ובאיסור בלוע‬
‫שאפשר להוציאו רק חכמי‪ $‬החשיבוהו לניכר‪ ,‬מדי "היכא דאפשר לברורי‬
‫מבררינ"‪ .‬והוסי‪ .‬שמה שכתב הרשב"א שחתיכה של נבלה הניכרת שנתערבה‬
‫באל‪ ,.‬שצרי‪ ,‬לחפש אחריה ולסלקה‪ ,‬זהו רק מדרבנ שהחשיבוה לניכרת כיוו‬
‫שאפשר למוצאה על ידי חיפוש‪" ,‬אבל מדאורייתא כיו דאינה ניכרת כ"כ להדיא‬
‫שיהיה באפשרי ליטלה מש‪ $‬בלי חיפוש‪ ,‬הוי כאלו לא ניכר האיסור כלל"‪ ,‬ובטלה‬
‫)ודוחק ברשב"א לכאורה‪ ,‬אבל ראה להל הערה ‪.5(11‬‬
‫אול‪ $‬לכשנגיע מכא לדי תולעי‪ $‬שבירקות‪ ,‬תחזור הקושיה כולה לדוכתה‪ .‬כי‬
‫כפי שנראה להל‪ ,‬לדעת הכרתי ופלתי כל תולעת שאפשר למוצאה‪ ,‬ואפילו על ידי‬
‫כמה וכמה בדיקות‪ ,‬נחשבת לניכרת ואי לה ביטול מדאורייתא‪ .‬אבל הלא כפי‬
‫שראינו‪ ,‬בדי חלב שנפל לתבשיל סובר הפלתי א‪ .‬שאפשר להכירו על ידי צונני‪$‬‬
‫נקרא בטל‪ ,‬ולכ כשיש בכ‪ ,‬פסידא אינו צרי‪ ,‬לעשות כ? וכ החכמת אד‪) $‬כלל נ"א‬
‫סעי‪ .‬ב'( שקיי‪ $‬דברי הפלתי הללו‪ ,‬כפי שנראה להל כתב בעצמו ממש קוד‪ $‬לכ‬
‫שא‪ $‬אפשר להכיר האיסור אפילו על ידי טורח הרי זה ניכר‪ ,‬ואי‪ ,‬יזווגו שני הדיני‪$‬‬
‫הללו יחד? נראה איפוא פשוט לשיטת‪ $‬שיש להבדיל בי תערובת לח בלח‪,‬‬
‫שהאיסור ממש בלול בהיתר ולא יהיה ניכר אלא על ידי פעולת הצונני‪ ,$‬ולכ נחשב‬
‫כאינו ניכר‪ ,‬לבי יבש ביבש שבאמת האיסור א‪ $‬הוא ניכר במראהו הריהו עומד‬
‫בפני עצמו ורק מקומו נעל‪ $‬מאיתנו ֵ;ינות להיתר; והרי זה כחילוק שיתבאר להל‬
‫בשיטת המחמירי‪ ,$‬שיש להבדיל בי טורח בזיהוי שבטל לטורח בחיפוש שאינו‬
‫בטל‪.6‬‬

‫הסכ‪ ,‬הכשר"‪ .‬ולכאורה יש ללמוד מכ‪ ,‬הלכתא רבתא לענייננו‬

‫)בדברי‪ $‬שאי מה‪ $‬הנאה וא"א להרגיש‬
‫בה‪ $‬בפני עצמ‪.($‬‬
‫‪5‬‬
‫אמנ‪ $‬בעצ‪ $‬הגדר של "ניכר לעי"‪ ,‬נראה שעל כל פני‪ $‬א‪ $‬על ידי טורח קל אפשר לראותו )או‬
‫להסירו(‪ ,‬הרי זה נחשב כניכר לעי‪ ,‬כי מה בי זה לבי עצימת עיניי‪ $‬או הפניית הראש‪ ,‬וכי נאמר‬
‫שמפני שעתה אינו רואהו ייחשב לאינו ניכר ובטל? ורק א‪ $‬ג‪ $‬לא יהיה ניכר לעי אלא על ידי טורח‬
‫של ממש‪ ,‬כפי המבואר עתה לא נחשב לניכר ובטל מדאורייתא‪ .‬ומכא יסוד לדעת המקילי‪$‬‬
‫שתבואר להל‪ ,‬להבדיל בי היכר על ידי טורח קל לבי היכר על ידי טורח מרובה‪.‬‬
‫‪ 6‬ולגבי כלי הבלוע מאיסור מודי‪ $‬המחמירי‪ $‬שיש ביטול‪ ,‬כי כאמור האיסור לעול‪ $‬לא יהיה ניכר‬
‫בפני עצמו‪ ,‬א‪ .‬אחר הבירור )שרק מסלקו מ ההיתר(‪ .‬ועיי במה שד הרב שלנגר )הנזכר( בכל הענייני‪$‬‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪28‬‬

‫ומאיד‪ ,‬ג‪ $‬לשיטת המקילי‪ $‬יקשה‪ ,‬שכ כאמור הערו‪ ,‬השלח תמה על הפלתי‪,‬‬
‫וכתב שחלב שנתערב בתבשיל הוי ניכר ממש – והלא כפי שנראה להל‪ ,‬בדי‬
‫תולעי‪ $‬שבירקות הוא סובר שהריה בטלות מדאורייתא א‪ .‬כשאפשר לברר‬
‫]בטורח[‪ ,‬ומאי שנא האי מהאי? זאת יש לתר‪ 2‬על פי מה שהארי‪ ,‬לברר )בסי' צ"ח‬
‫סעי‪ .‬נ"ה( שהחלב בו מדובר כא אינו ָחלָב נוזל‪ ,‬אלא ֶח ֶלב‪ ,‬והיינו יבש בלח )ואינו‬
‫בח ָלב יש לומר‬
‫נחשב לתערובת(‪ ,‬והוסי‪ .‬שא‪ .‬לאיסור והיתר הארו‪ ,‬שבהדיא דיבר ָ‬
‫שכוונתו ל"חלב העליו‪ ...‬שומ החלב"‪ ,‬שא‪ .‬שהוא נוזלי מכל מקו‪ $‬הריהו סמי‪,‬‬
‫מאד ונותר בצורתו; וא‪ $‬כ א‪ .‬שעתה מקומו נסתר מאיתנו ואינו נראה לעי‪ ,‬אינו‬
‫בלול ממש בתבשיל אלא הריהו מצוי לחוד וטבעו להתברר – ולכ מקרי ניכר‪ .7‬אבל‬
‫תולעת זעירה החבויה בירק‪ ,‬א‪ $‬אינה נראית לעי הרי זו תערובת גמורה ויש ביטול‬
‫מדאורייתא א‪ .‬שייתכ למוצאה על ידי עיו מדוקדק‪.‬‬
‫נמצא איפוא אחר העיו שאת כל הסוגיות הנ"ל בהלכות תערובות אפשר‬
‫להסביר ה לדעת המחמירי‪ $‬וה לדעת המקילי‪ ,$‬ואי בה ראיה ברורה לאחת‬
‫מהשיטות בגדר ניכר שאינו בטל מדאורייתא‪ ,‬ואי בה נגיעה בהדיא לשאלת מידת‬
‫הטורח שבו אי זה נחשב כאפשר לברר‪ .‬לפיכ‪ ,,‬על מנת לברר סוגיה זו כנדרש‪ ,‬לא‬
‫נותרו בידינו אלא דברי הפוסקי‪ $‬בהלכות תולעי‪ $‬גופא‪.‬‬

‫ב‪ .‬הדעות שג
בטורח גדול נקרא ניכר‬
‫הסימוכי המפורשי‪ $‬המובאי‪ $‬בדורנו לדעה שכל שאפשר למוצאו אפילו‬
‫בטורח גדול נחשב כניכר‪ ,‬ה‪ $‬בפרט הכרתי ופלתי‪ ,‬פרי תואר‪ ,‬חכמת אד‪ ,$‬ישועות‬
‫יעקב‪ ,‬והחזו איש‪ .‬בכרתי )יו"ד סי' פ"ד ס"ק י"ט( כתב‪ ,‬בהקשר לנאמנות אישה‬
‫בבדיקת ירקות המוחזקי‪ $‬בתולעי‪" :$‬הרי כא ספק תורה כי לא שיי‪ ,‬בטול‪ ,‬דיכול‬

‫הללו; ובעמ' ‪ 43‬דייק בחכמת אד‪ $‬ממה שכתב "אינו מחוייב לעשותו יבש"‪ ,‬שיש לחלק לגמרי בי‬
‫לח בלח לבי יבש ביבש‪ ,‬שביבש ביבש אינו בטל אפילו כשאינו ניכר כלל‪ .‬אבל הלא הוא עצמו‬
‫הביא קוד‪ $‬לכ את המש‪ ,‬דברי החכמת אד‪" ,$‬ואינו דומה ליבש ביבש שג‪ $‬עתה ניכר" – ומבואר‬
‫שלא כחילוקו‪ ,‬ושהעיקר שאינו ניכר במראהו‪.‬‬
‫‪ 7‬ובזה יובנו דברי הערוה"ש בסי' ר"א )סעי‪ .‬ק"מ(‪ ,‬שד במיעוט מי‪ $‬שנתערבו ָ‬
‫בח ָלב ואח"כ נשפכו‬
‫למקוה‪ ,‬אי נימא שבטלו בחלב ואינ‪ $‬פוסלי‪ $‬בג' לוגי שאובי‪ ,‬או דילמא אינ‪ $‬בטלי‪ $‬מדאורייתא‬
‫אלא בשישי‪ $‬כדי מי בשאינו מינו; ולא ד שבלאו הכי אי לה‪ $‬ביטול דהא אפשר לברר‪ $‬מהחלב‬
‫ע"י צינו )כרמ"א הנ"ל בסי' צ"ח‪" ,‬וטבע החלב להקפיא ולצו‪ .‬למעלה על המי‪ – ("$‬כי כאמור מפרש שבנידו‬
‫שבסי' צ"ח מדובר בשומ סמי‪ ,,‬ואינו עניי לחלב נוזל וללח בלח‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬

‫לבדוק פעמי‪ $‬ושלש עד שימצא להתולע‪ ,‬וא"כ ה"ל ספק תורה וח"ו להקל‪ ,‬וקשה‬
‫לי לומר להאמי לנשי‪ $‬או לאנשי‪ $‬מהירי‪ $‬במלאכת ]=בעלי עסק[‪ ...‬אבל‪...‬‬
‫לאחר בישול א"א להכיר התולע או להסירו‪ ,‬ומהתורה בטל רק מדרבנ ברי' לא‬
‫בטילה"‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו אחרי שייבדקו הירקות על ידי אד‪ $‬העושה בדיקה רגילה‪,‬‬
‫עדיי יש כא חשש איסור תורה‪ ,‬כי א‪ $‬אפשר למצוא חרקי‪ $‬בבדיקה אחרת‪ ,‬שניה‬
‫ושלישית )וכו'(‪ ,‬מצב כזה לא נקרא ביטול ואסור מדאורייתא‪ .8‬ובחכמת אד‪ $‬ריש‬
‫הלכות תערובות )כלל נ"א סעי‪ .‬א'‪ ,‬על בסיס דברי הפרי חדש(‪ ,‬ביאר יותר‪" :‬דע‪ ,‬דביטול‬
‫כל האיסורי לא שיי‪ ,‬אלא במה שאינו ניכר‪ ,‬אבל א‪ $‬יכול להכיר האיסור‪ ...‬לא‬
‫שיי‪ ,‬ביטול אפילו באל‪ ,.‬כיו שיכול להכיר האיסור ולהסיר אפילו ע"י טורח‬
‫גדול"‪.‬‬
‫ויותר מזה כתב בפרי תואר )ס"ק ט"ו(‪ ,‬שכתב על מי עשב שיש בו "גרעיני‪ $‬דקי‪$‬‬
‫אי מספר‪ ,‬ונמצאי‪ $‬בה‪ $‬תולעי‪ $‬קטני‪ $‬שאי עי כל שולטת בה‪ ,"$‬שאסור‬
‫מדאורייתא‪ ,‬שכ "בדיקה אנ סהדי דלא שייכא בהו ]=כי ה‪ $‬זעירי‪ $‬והכמות‬
‫גדולה[‪ ,‬וג‪ $‬אינ‪ $‬בני ביטול כי יכולי להמצא על ידי בדיקה גרעי בגרעי" – וזה‬
‫כמוב טורח גדול מאד )ומשמע שסובר כ אפילו במיעוט המצוי‪ ,‬וראה להל בהערה ‪.9(13‬‬

‫‪ 8‬והחיד"א במחזיק ברכה )אות כ"ז( הביא דברי הכרתי‪ ,‬וכ בעצי לבונה )בסו‪ .‬הסימ( הזכירו בקצרה‪,‬‬
‫וג‪ $‬בזבחי צדק קיי‪ $‬דבריו )בס"ק צ"ח‪ ,‬וראה ג‪ $‬ס"ק פ"ז‪ ,‬צ"ג‪ ,‬צ"ה(‪ .‬יש להעיר במה שציטט החיד"א‬
‫)והבאי‪ $‬אחריו( בקצרה שהכרתי מימיו לא אכל סלא"ט חי – שלכאורה זה אינו מדוקדק‪ ,‬כי המעיי‬
‫בכרתי עצמו יראה שלא אכל סלא"ט חי "על סמ‪ ,‬בדיקת הנ"ל"‪ ,‬כלומר נשי‪ $‬ואנשי‪ $‬ממהרי‪$‬‬
‫במלאכת‪ ,‬אבל על בדיקת אנשי‪ $‬מדקדקי‪ – $‬וכל שכ בדיקת עצמו – משמע שסמ‪ ,‬ואכל )עיי"ש‬
‫היטב(‪.‬‬
‫‪ 9‬בתשובות רבי אליעזר גורדו )מהד' ת"ש‪ ,‬סי' י"א( ד בקטניות שבחלק מתוכ נמצאו תולעי‪ $‬שאינ‬
‫ניכרות מבחו‪ ,2‬וכתב שאי לה ביטול מדאורייתא‪ ,‬כי אפשר להכיר האיסור על ידי פתיחת הקטניות‬
‫והוצאת התולעי‪ ;$‬ולכ הורה לחתו‪ ,‬את הקטניות לפני הבישול‪ .‬וזה כפר"ת‪ .‬ועיי עוד בשו"ת‬
‫שואל ומשיב )קמא ח"ב סי' מ"ג(‪ ,‬שחלק על מי שרצה לומר שבפירות המוחזקי‪ $‬בתולעי‪ $‬היכ "שלא‬
‫ניכר האיסור א‪ .‬שיכול לברר מ"מ בטל האיסור כעת‪ ,‬ולכשיתברר האיסור יהי' אסור למפרע" –‬
‫וביאר ש"אנו דני שיאכל הפרי ע‪ $‬התולע שהוא בפני‪ $‬ואינו נראה לעי האוכל‪ ,‬א‪ .‬שא‪ $‬הי' פותח‬
‫בפני‪ $‬הי' רואה‪ ,‬ובזה פשיטא דל"ש ביטול וז"ב ופשוט‪ ...‬דזה דבר פשוט דכל שניכר האיסור דאינו‬
‫בטיל"; וכ כתב‪" :‬דא‪ .‬א‪ $‬אינו רואה אות‪ $‬ל"ש ביטול ברוב כל שהוא בעי"‪ .‬ולכאורה ג‪ $‬זהו‬
‫כדברי הפר"ת – אול‪ $‬השו"מ לא ד במצב שיש פירות קטני‪ $‬לאי מספר ותולעי‪ $‬זעירות )שאז יש‬
‫טרחה גדולה מאד(‪ ,‬וג‪ $‬דיבר כשיודע שיש תולעת בפני‪) $‬היינו שהוחזק בתולעי‪ ,($‬ושאפשר לראותה בעי‬
‫כשיפתח הפרי‪.‬‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪30‬‬

‫וכ הישועות יעקב )ס"ק ה'( כתב שביטול הוא "רק היכי שאינו ניכר וא"א בשו‪$‬‬
‫אופ להכיר בו"‪ ,‬אבל א‪ $‬אפשר להכירו‪" ,‬א‪ .‬שיש טורח גדול להכירו ולהסירו מ‬
‫ההיתר"‪ ,‬לא שיי‪ ,‬ביטול‪ .‬וזה כלשו החכמת אד‪ ,$‬אבל הישועות יעקב הוסי‪ .‬וכתב‬
‫שאפילו א‪ $‬אד‪ $‬רגיל אינו יכול להכיר את האיסור‪ ,‬כל "דאפשר להכירו ע"י אד‪$‬‬
‫בקי – לא שיי‪ ,‬בזה ביטול"; ולפיכ‪ ,‬חידש שכל הדיו על גדר נימוח )ראה בהמש‪,(,‬‬
‫זהו רק "כשנימוח כל כ‪ ,‬עד שנתהפ‪ ,‬לדבר ההיתר"‪ .‬ובאמת הוא עצמו כותב‬
‫שדבריו אינ‪ $‬כ"הבנת הרבני‪ $‬האחרוני‪ ,"$‬שביארו שספק הנימוח הוא כדי להוציא‬
‫מדי בריה‪ ,‬היינו שמדאורייתא בטל ג‪ $‬לפני שנימוח )והדברי‪ $‬עומדי‪ $‬ג‪ $‬נגד דברי‬
‫הראשוני‪ $‬בדי שר‪ 2‬שנפל לקדירה ונימוח אחד מאיבריו‪ ,‬וצע"ג‪ .‬וכמדומה לענ"ד שכמעט אי‬
‫באחרוני‪ $‬מי שחש בזה לחידוש הישועות יעקב‪ ,‬וראה מה שהקשה עליו בשו"ת מהר"‪ $‬בריסק ח"א‬
‫סי' פ"ח ד"ה והלו‪.($‬‬

‫דבריו של החזו איש בענייננו )יו"ד סי' י"ד ]א'[ אות ו'( דומי‪ $‬על פניה‪ $‬לדברי‬
‫הכרתי ופלתי‪ ,‬א‪ ,‬צריכי‪ $‬יתר ביאור‪ .‬דבריו אמורי‪ $‬בכיני‪ $‬קטנות שעל עור הדג‪,‬‬
‫שא‪ $‬נתבשל יש להתיר משו‪ $‬ספק!ספיקא‪ ,‬שמא לא פירשו וא‪ $‬פירשו וחזרו ספק‬
‫א‪ $‬לא נימוחו‪ .‬תחילה הוא ד בגדר ביטול‪ ,‬שזהו כ"שאי העי מכירתו כלל והלכ‪,‬‬
‫מתבטל כדי יבש ביבש‪ ,‬אבל א‪ $‬העי מכירתו כשיפגשנו‪ ,‬אע"פ שאי כח באד‪$‬‬
‫לחפש אחריו‪ ,‬חשיב כאיסור ניכר ואינו בטל‪ .‬וא‪ $‬אי העי מכירתו מחמת קטנותו‬
‫ועדיי הוא של‪ ,$‬אינו בטל מדרבנ מדי בריה"‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו א‪ $‬קשה מאד‬
‫למצוא את החרק‪ ,‬היות שכשיימצא תזהה אותו העי‪ ,‬מקרי ניכר‪ .‬אבל מאיד‪ ,‬אנו‬
‫שומעי‪ $‬שיש מציאות ש"אי העי מכירתו – מחמת קטנותו"‪ .‬וכ הוסי‪ .‬וכתב‬
‫"דמסתבר דמתבטלת הכרת ]=של כיני הדגי‪ [$‬על ידי בישול‪ ,‬והוי כמו רוב‬
‫להיתר" – כלומר שלאחר בישול כבר לא נית לזהות אות‪ ,‬וכמו שכתב הכרתי‪,‬‬
‫ולכ בטלות מדאורייתא‪.‬‬
‫יש איפוא לשאול‪ ,‬כמה קטנות ה‪ $‬התולעי‪ $‬שנגדיר שאי העי מכירת מחמת‬
‫קטנות? לכ‪ ,‬חוזר החזו איש בסו‪ .‬דבריו‪ ,‬בעניי קמח מתולע שנעשתה ממנו פת‬
‫ופירות מתולעי‪ $‬שנתבשלו )ראה ט"ז ס"ק י"ז‪ ,‬מעשה בחג השבועות‪ ,‬וכ בחזו"א ש‪ $‬סי' כ"ד‬
‫אות ח'( – "דהמילב להפלגת קטנות‪ $‬ודאי אבדו הכרת העי‪ ,‬ויש כא ביטול"‪.‬‬
‫עולה מכא גדר מחודד‪ :‬כל שהעי יכולה להכיר את התולעת‪ ,‬א‪ .‬א‪ $‬היא מוסתרת‬
‫וקשה למצוא היכ מקומה‪ ,‬מקרי ניכר ואינו בטל‪ .‬אבל א‪ $‬מגיעה העי למקו‪$‬‬
‫התולעת ואינה מכירה אותה‪ ,‬מפני שהתולעת קטנטנה ומוסווית – הריהי בטלה‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫כיצד מוגדר ביטול מדאורייתא‬

‫ומשמע שאפילו א‪ $‬יש היכי תמצי להכיר בשיטה כלשהי את האיסור ולבררו‪ ,‬מכל‬
‫מקו‪ $‬כל שעונה למציאות זו‪ ,‬שהעי מגיעה למקומו ואינה מזהה אותו‪ ,‬הוי ביטול‬
‫מדאורייתא‪.10‬‬
‫אכ‪ ,‬הרב משה ויא )'בדיקת המזו כהלכה' עמ' ‪ (135‬אחר שהזכיר דעות האוסרי‪$‬‬
‫הנ"ל ודעות המתירי‪ ,$‬הביא חילוק בי שני אופני‪ $‬של טורח והיכר‪ :‬האופ האחד‬
‫הוא שהאיסור נבדל במראהו מההיתר‪ ,‬אבל הוא קט וכמות ההיתר גדולה‪ ,‬וקשה‬
‫לחפשו; כלומר‪ ,‬הטורח הגדול הוא בחיפוש‪ .‬והאופ השני הוא שהאיסור קט‬
‫ודומה להיתר‪ ,‬וא‪ .‬כשהעי מגיעה למקומו קשה לה לזהותו; כלומר‪ ,‬הטורח הגדול‬
‫הוא בזיהוי‪ .‬והסיק שמה שהחמירו שכל שאפשר למוצאו על ידי טורח גדול אינו‬
‫בטל‪ ,‬הוא דווקא באופ הראשו‪ ,‬היינו שהאיסור ניכר במראהו אלא שטורח גדול‬
‫למצוא היכ מקומו; אבל כשהאיסור אינו ניכר במראהו וכשמגיע למקומו אינו‬
‫מזהה אותו אלא במאמ‪ 2‬גדול‪ ,‬בזה מודי‪ $‬שנקרא בטל מדאורייתא – וכמשמע‬
‫מדברי החזו איש )אבל אינו נראה כ לדעת הפרי תואר(‪ .‬וכבר הבאנו לזה לעיל הוכחה‬
‫רבתא‪ ,‬ביישוב דברי הכרתי ופלתי מדי חלב שנתערב בתבשיל‪.11‬‬

‫‪ 10‬בדומה לזה ראה בשו"ת ישועות מלכו )יו"ד סי' י"ג(‪ ,‬שתולעי‪ $‬זעירות שנית לראות‪ $‬במי‪$‬‬
‫כששמי‪ $‬אות‪ $‬מול השמש‪ ,‬מקרי ניכר ואינו בטל מדאורייתא שכ "יש איסור דאורייתא כל שרואה‬
‫שהאיסור מרחיש בתו‪ ,‬המי‪ ,$‬או שיודע שהאיסור מרחיש אע"פ שעוצ‪ $‬עיניו מראות כל שאפשר‬
‫לידע" – אבל בשיכר וכדומה שצבעו אטו‪ ,$‬או אחר הבישול‪" ,‬כל שא"א להבחי כלל ע"י חוש‬
‫הראות א‪ $‬יש בתוכו תולעי‪ ,"$‬בטל מדאורייתא ואיסורו רק משו‪ $‬בריה‪" ,‬אע"ג דבעודו בנהר או‬
‫בתו‪ ,‬היורה קוד‪ $‬שנתבשל הי' אפשר להכיר שיש בתוכו איסור"‪ .‬א‪ .‬הוא כחזו"א תלה את הביטול‬
‫בהכרת העי‪ ,‬ולא ביכולת לסנ )ועיי בשו"ת דברי חיי‪ $‬יו"ד ח"ב סי' נ"ד‪ ,‬מה שכתב לחומרא בדי המי‪ ,$‬שלא‬
‫כאבני נזר שלהל(‪.‬‬
‫‪ 11‬ונראה עוד חיזוק לזה‪ ,‬מדברי הרשב"א בתשובה )ח"א סי' תפ"ה( בגדר ביטול‪ ,‬שכבר דנו בה‬
‫העוסקי‪ $‬בנושא זה בדורותינו‪" :‬דכל איסור נכר ושהוא בעי‪ ,‬אפי' דבר מועט בתו‪ ,‬היתר מרובה‪,‬‬
‫ואפילו באל‪ ,.‬לא בטיל‪ .‬דאלו חתיכת נבלה ניכרת שנתערבה בתו‪ ,‬אל‪ .‬חתיכות של היתר‪ ,‬אפי'‬
‫חתיכה שאינה ראויה להתכבד‪ ,‬אי אומרי‪ $‬שתהא מבוטלת בשאר‪ ,‬שהרי נכרת היא – וצרי‪ ,‬לחפש‬
‫אחריה ולסלקה"‪ .‬ופשט דבריו כחילוק הנ"ל‪ ,‬שכל שאפשר לזהותו בלי טורח מרובה )"שהוא בעי"(‪,‬‬
‫א‪ .‬א‪ $‬חיפושו קשה‪ ,‬חשיב ניכר‪ .‬ואול‪ $‬מאיד‪ ,‬מצאנו לרשב"א במשמרת הבית )בית ד' שער א'‪ ,‬בדי‬
‫בריה(‪ ,‬שהביא הירושלמי שר' יוסי ב"ר בו התיר בעכברא חד באל‪ ,.‬ופירש דאיירי בביטול גופו‪,‬‬
‫ועל קושיית הרא"ה )בבדק הבית ש‪ ($‬היא‪ ,‬אפשר לומר דמיירי בגופו‪ ,‬הלא העכבר ניכר לעומת שאר‬
‫חתיכות הבשר הכשר ולא שיי‪ ,‬בו ביטול? תיר‪ 2‬הרשב"א‪" :‬בשאינו מכירו בי המתבשלי עמו‪,‬‬
‫שה מרובי"‪ .‬והרי בהדיא שא‪ .‬שאפשר לזהותו כשלעצמו‪ ,‬כיוו שנתערב בי הרבה מאד חתיכות‬
‫היתר )וטורח גדול לחפשו(‪ ,‬הריהו בטל‪ .‬וזה לכאורה היפ‪ ,‬דבריו בתשובה; אלא שראיתי בחידושיו‬
‫לשבת )כ"ט ע"א‪ ,‬ד"ה והא(‪ ,‬שכתב בעניי אחר "דכל דבר שהוא בעי וניכר בשעת תשמישו‪ ,‬אינו‬
 ‫לכ
יהיה לאכלה‬ ‫‪32‬‬

‫וכ‪ ,‬עולה בהדיא משו"ת אר‪ 2‬צבי )לגרא"צ פרומר‪ ,‬ח"ב סי' מ"א אות ב'(‪ ,‬שבתשובה‬
‫אחת כתב שתולעת גדולה שהיתה בקמח ואפו ממנו לח‪ ,$‬אי לה ביטול א‪ .‬על פי‬
‫שאינה נראית עתה לעי‪" ,‬כיו דא‪ $‬ירצה יכול לעמוד עליו‪ ...‬יחתו‪ ,‬הככר לחתיכות‬
‫ופירורי דקי‪ ,‬בודאי יכול להכיר מקומות התולעי‪ ;"$‬ויחד ע‪ $‬זאת כתב בתשובה‬
‫אחרת )ח"א סי' פ"ח(‪ ,‬שגדר ניכר שאינו בטל הוא "שיהי' נראה האיסור בראשית‬
‫ההשקפה"‪ ,‬היינו שמסתכלי‪ $‬מייד מבחיני‪ $‬בו‪ ,‬אבל תולעי‪ $‬שאינ נראות לעי "רק‬
‫אחר העיו הדק היטב"‪ ,‬אי זה נחשב לניכר‪ ,‬ובטל מדאורייתא‪ .‬ומבואר היטב מכא‬
‫החילוק הנזכר‪ ,‬בי טורח בחיפוש שאינו בטל לבי טורח בזיהוי שבטל‪.‬‬
‫ולפי זה הקושי בניקוי הרבה מהמאכלי‪ $‬שוברו בצידו‪ ,‬שא‪ $‬הסתכלות בפרי‬
‫)ובמקו‪ $‬שיש לחשוש‪ ,‬הסתכלות כנגד האור( אינה מסוגלת למצוא שו‪ $‬חרק‪ ,‬מפני‬
‫שהחרקי‪ $‬זעירי‪ $‬ומוסווי‪ $‬היטב‪ ,‬ורק על ידי התבוננות ועיו בטורח גדול או‬

‫בטל"‪ .‬ולפי"ז יש לפשוט מה שכתב בתשובה‪ ,‬שכיוו שלבסו‪ .‬יגיעו החתיכות לידי אכילה‪,‬‬
‫וכשתבוא לידינו אותה חתיכה תהיה היא ניכרת – וזה מקרי "ניכר בשעת תשמישו" – א"כ לא יועיל‬
‫לנו מה שלפני כ נתערבה באחרות ואפילו באל‪ ,.‬ולעול‪ $‬לא תהא מותרת‪ ,‬וע"ז אמר שלא שיי‪ ,‬בה‬
‫ביטול )וא‪ .‬שהתשובה הנ"ל מיירי בחיטי‪ $‬מחומצות‪ ,‬הרי מבואר ש‪ $‬שלא היה שישי‪ $‬כנגד‪ ,‬כ‪ ,‬שאפילו טורח בחיפוש‬
‫לא היה‪ ,‬ודוק(‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬מה שכתב הרשב"א "וצרי‪ ,‬לחפש אחריה ולסלקה"‪ ,‬י"ל דזהו באמת מדרבנ‬
‫כמש"כ בשו"ת אריה דבי עילאי )הנ"ל(‪ ,‬שהחמירו כדי להרחיקו שלא ייכשל בה בכל אופ‪ .‬והטע‪$‬‬
‫שהחמירו אע"פ שהוא טורח מרובה‪ ,‬הוא כנ"ל שעתיד האיסור להיות ניכר בשעת תשמישו‪ ,‬משא"כ‬
‫החלב בתבשיל דלעיל‪ ,‬שא‪ $‬לא ישפכו צונני‪ $‬לא יהיה ניכר לעול‪ ,$‬ולכ הקלו במקו‪ $‬פסידא )ועל‬
‫כרח‪ ,‬החיפוש דנ אינו עניי להיתר שאר החתיכות‪ ,‬שהרי ה ניכרות לעומתה בהיתר(‪.‬‬
‫אבל אכתי קשי‪ $‬דברי הרשב"א במשמרת הבית‪ ,‬שהלא כל זה שיי‪ ,‬ג‪ $‬ש‪ $‬ביתר שאת‪,‬‬
‫שכשיבוא לאכול העכבר הריהו ניכר עדיי לעומת החתיכות שסביבו‪ ,‬ומה שיי‪ ,‬בו ביטול‪" ,‬ואפילו‬
‫בריבואות"? )כמו שכתב בשו"ת ח"א סי' תקט"ו; וראה בשו"ת תשב"‪ 2‬ח"ב סי' ד'‪ ,‬ובמעדני יו"ט על הרא"ש חולי פ"ז‬
‫סי' ל"ג אות נ'( והיה אפשר לתר‪ 2‬שעכברא הוא ש‪ $‬מקו‪ ,$‬שבו הורו להתיר בריה חד באל‪) .‬כמו שביאר‬
‫הרא"ש‪ ,‬ראה להל הערה ‪ .104‬והיינו בריה של דג טמא בדגי‪ $‬טהורי‪ ,$‬כבמשנה ש‪ ;($‬אבל אי בזה צור‪ ,,‬כי‬
‫מצאתי שהרשב"א עצמו )בשו"ת ח"א סו"ס תמ"ג( תיר‪ 2‬שבאמת אפשר שיהיה מי היתר דומה במראהו‬
‫לעכבר‪" ,‬ואי זה מ הנמנע שיהא מי בעלי חיי‪ $‬דומה בצורתו למי אחר‪ ,‬שהרי הצב דומה‬
‫לצפרדע‪ ,‬ונראה שזה כדבר מוכרח בדברי רבי בו דירושלמי"‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועל כרח‪ ,‬אי אפשר שיהא‬
‫זהה לגמרי‪ ,‬אלא הוא רק "דומה"‪ ,‬ובוודאי אפשר להבדיל ביניה‪ $‬בעיו מדוקדק‪ ,‬ואילו היה מעורב‬
‫בקצת חתיכות היה קל להכירו – ואפילו הכי בטל‪ ,‬כיוו שבנידו"ד מעורב בהרבה מאד חתיכות‪ ,‬וג‪$‬‬
‫כשיבוא לאכלו לא יהיה ניכר בהכרח )וע"ע בערו‪ ,‬השלח יו"ד סי' ק' סעי‪ .‬ז'(‪ ,‬ואתי שפיר דבריו במשמרת‬
‫הבית‪ .‬ונמצא שבדבר שכשיבוא לאוכלו קרוב לוודאי שיחזור להיות ניכר‪ ,‬אית כסלע החילוק הנ"ל‬
‫שאע"פ שיש טורח בחיפוש אינו בטל מדאורייתא; ואי מחלוקת האחרוני‪ $‬לעניי טורח בחיפוש‬
‫אלא בדבר שלא יהיה בהכרח "ניכר בשעת תשמישו"‪.‬‬