‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬

‫הפקולטה למדעי היהדות‬

‫המחלקה לתלמוד‬
‫הצעת מחקר לתואר שלישי‬

‫משנתו המשפטית של הרב משה אביגדור עמיאל‬

‫‪The Halakhic–Juristic Method of R. Moshe Avigdor Amiel‬‬

‫שם המנחה‪ :‬פרופ' יוסף ריבלין‬

‫שם הסטודנט‪ :‬יגאל ללום‬
‫ת"ז ‪033961442‬‬
‫טלפון‪0526-613614 ; 02-9709398 :‬‬
‫דוא"ל‪yigaell@gmail.com :‬‬
‫תאריך‪ :‬טבת תש"ע‬

‫‪1‬‬
‫מבוא‪2................................................................................................................................................................‬‬
‫מטרת המחקר ושאלתו‪10......................................................................................................................................‬‬
‫רקע ומצב המחקר‪16.............................................................................................................................................‬‬
‫שיטת המחקר‪20..................................................................................................................................................‬‬
‫מבנה המחקר ותוכן העניינים ‪22............................................................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה‪23....................................................................................................................................................‬‬

‫מבוא‬
‫הרב משה אביגדור עמיאל )להלן‪ :‬הרמא"ע( נולד בפולין בשנת תרמ"ב‪ ,‬ולמד‬
‫בישיבות טלז‪ ,‬בריסק ווילנה‪ .‬היה רב העיר אנטוורפן ואחר כך הרב הראשי לתל‬
‫אביב‪ ,‬עד לפטירתו בשנת תש"ה‪ 1.‬יצירתו הספרותית עניפה‪ 2‬והוא ראה את פסגת‬
‫היצירה הרוחנית שלו בספרו 'המידות לחקר ההלכה' )להלן‪' :‬המידות'(‪ 3.‬בספר‬
‫זה מציע הרמא"ע משנה סדורה ומפורטת של מתודולוגיית העיון ההלכתי‪ .‬המחקר‬
‫יתמקד בעיקרי משנתו המשפטית של הרמא"ע כפי שהם משתקפים בספר 'המידות‬

‫‪1‬‬
‫הרמא"ע פעל בצמתים חשובים ביותר של תולדות העם היהודי‪ .‬מבחינה מדינית ותרבותית‪ .‬גם‬
‫מבחינה תורנית הרמא"ע פעל בשלב שבו שיטת העיון התלמודי הישיבתי שרווחה בישיבות ליטא כבר‬
‫התפתחה והבשילה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫רשימה מליאה של כתביו תפורט בנספח למחקר‪ .‬להלן רשימה נבחרת של כתביו‪ :‬דרכי משה‬
‫דרך הקודש‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשנ"ט; דרכי משה דרך הקודש‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשנ"ט;‬
‫דרכי משה דרכי הקניינים‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תש"ס; דרכי משה דרכי הקניינים‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫שם‪ ,‬תש"ס; דרשות אל עמי‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ה; הבעיות הרוחניות שבציונות‪ :‬לבירור‬
‫המצב הרוחני בארץ‪ ,‬תל אביב‪ :‬הסתדרות המזרחי בתל אביב‪ ,‬תצ"ז ; הגיונות אל עמי‪ ,‬מזכרת‬
‫בתיה‪ :‬מכון העם והמדינה‪ ,‬תשמ"ב; היסודות האידיאולוגיים של המזרחי‪ ,‬וורשה‪ :‬הסתדרות‬
‫המזרחי‪ ,‬תרצ"ד; לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות היהדות‪ ,‬ברוקלין‪ :‬דפוס אופסט‬
‫מוריה‪ ,‬תש"מ; שבת מלכתא‪ ,‬תל אביב‪ :‬משמרת השבת‪ ,‬תרצ"ז; עזר אל עמי ‪ -‬מועדים‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תש"ס; עזר אל עמי – תורה וציון‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ד; עזר אל עמי ‪-‬‬
‫האומה‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬המדות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"א‪ ,‬מהדורת צילום של‬
‫מהדורת ירושלים‪ :‬תרצ"ט; הרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬המדות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫תשס"א‪ ,‬מהדורת צילום מתוקנת של מהדורת תל אביב‪ :‬תש"ב; הרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬המדות‬
‫לחקר ההלכה‪ ,‬חלק ג‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"א‪ ,‬מהדורת צילום מתוקנת של מהדורת תל אביב‪ :‬תש"ה;‬
‫הרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬המידות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק א‪ ,‬מהדורה חדשה עפ"י דפוס ראשון‬
‫תרצ"ט עם הארות וביאורים על דברי המחבר‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ט‪ .‬ההפניות להלן‬
‫לכרך א במהדורת תשס"ט ולכרכים ב‪-‬ג במהדורת תשס"א‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לחקר ההלכה' ובחיבוריו האחרים‪ .‬הרב עמיאל כיהן גם כדיין בבית הדין בת"א‪ .‬פסקי‬
‫‪4‬‬
‫הדין לא פורסמו עד כה אך ייעשה ניסיון להתחקות אחריהם‪.‬‬
‫כפי שיפורט ויודגם בהמשך‪ ,‬במחקר תיבחן שיטתו של הרמא"ע במכלול רחב של‬
‫נושאים‪ .‬בביטוי 'משנתו המשפטית' של הרמא"ע הכוונה בעיקר לתורת המשפט‬
‫)יוריספרודנציה( ובכלל זה גם לדרך שבה תופס הרמא"ע את המערכת המשפטית‬
‫ההלכתית )‪ .(legal system‬המחקר יבחן את דברי הרמא"ע הן כשלעצמם והן‬
‫בהשוואה לדבריהם של אחרים‪.‬‬

‫הרמא"ע מאפיין את ההליך העיוני‪-‬הלכתי בעזרת עשרים ושלושה מונחים‪ 5.‬הרמא"ע‬

‫עצמו מציין שחלק מן המונחים מצוי כבר בפילוסופיה היוונית הקלאסית כגון‪ :‬עצם‬
‫‪6‬‬
‫ומקרה‪ ,‬סיבה ומסובב‪ ,‬וחלקם ייחודיים לספרות התלמודית כגון‪ :‬מכח‪ ,‬ברירה‪.‬‬
‫בעיקרון שייך ספר 'המידות' לסוגת ספרות העיון הלמדנית שהתפתחה בישיבות‬
‫‪7‬‬
‫ליטא לקראת סוף המאה ה‪.19-‬‬

‫על פי המידע שבידי החומר המצוי הוא קטוע ולמצער אי אפשר לחשוף ממנו את מהלך החשיבה‬ ‫‪4‬‬

‫המשפטית של הרמא"ע‪ .‬עם זאת ייעשה ניסיון לפנות אל המשפחה ולמקומות פוטנציאליים אחרים‬
‫שמא יימצאו פסקי דין מלאים שישלימו את התמונה על משנתו המשפטית של הרב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בב‪ .2 .‬סיבה והעדר סיבה‪ .3 .‬שתי סיבות‪.4 .‬‬
‫עשרים ושלוש המידות שמציין הרמא"ע‪ .1 :‬סיבה ומסו ָ‬
‫בב‪ .7 .‬סיבה‬
‫סיבה אריכתא‪ .5 .‬שתי סיבות המתנגדות זו לזו‪ .6 .‬היוצאים מן הכלל בסיבה ומסו ָ‬
‫בב ועצם והסתעפות של הדבר‪ .9 .‬במקום העצם‪ .10 .‬אמצעי‬
‫בב או יסוד ובניין‪ .8 .‬סיבה ומסו ָ‬
‫ומסו ָ‬
‫על‪,‬‬
‫ותכלית‪ .11 .‬מציאות ודין‪ .12 .‬חיוב ושלילה‪ .13 .‬שלילה והעדר‪ .14 .‬בעצם ובפועל‪ .15 .‬פו ֵ‬
‫על יוצא‪ .16 .‬מושג הזמן‪ .17 .‬עצם ומקרה‪ .18 .‬מושג בכוח‪ .19 .‬כל העומד‪ .20 .‬הואיל‪.‬‬
‫פעולה ופו ַ‬
‫‪ .21‬ראוי‪ .22 .‬ברירה ואיגלאי מילתא למפרע‪ .23 .‬כאילו‪ .‬מבין המידות ניתן לזהות כמה שקיימות‬
‫באופן מובהק כבר בדברי קודמיו ממש באותו מינוח‪ ,‬כגון‪' :‬מציאות ודין' שנידונה בכתבי ר' שמעון‬
‫שקופ )ווזנר‪ ,‬תשס"ה( ובדברי ה'ברכת שמואל' )ראה הע' ‪ .(11‬ניתן לזהות מידות שמצויות אצל‬
‫קודמיו במינוח שונה‪ ,‬כגון‪' :‬במקום העצם' שעל פיה מסביר הרמא"ע כי הסרת האחריות משומר א'‬
‫שמסר לשומר ב' )שהשומר השני נכנס במקום השומר הראשון( וכך מסביר גם ר"ח מבריסק מבלי‬
‫להשתמש במונח 'במקום העצם'‪ .‬ויש מידות שכפי הנראה הגדרתן היא חידוש של הרמא"ע‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫בב ועצם והסתעפות של הדבר'‪.‬‬
‫'סיבה ומסו ָ‬
‫סולומון‪ ,1973 ,‬עמ' ‪ LXXX‬מציין כי דווקא הרמא"ע מתייחד במודעות ובעקביות בשימוש במונחים‬ ‫‪6‬‬

‫פילוסופיים במסגרת ניתוחיו ההלכתיים‪ ,‬מתוך למדנות וחריפות גבוהה‪ .‬המחקר הנוכחי לא יעסוק‬
‫בהיבטים הפילוסופיים והלוגיים של משנת הרמא"ע ולא בשאלה אודות השימוש שעושה הרמא"ע‬
‫במושגים פילוסופיים שאולים ועד כמה הוא נאמן למובנם המקורי‪) .‬על מחקרים נוספים של סולומון‬
‫ראה להלן בהערה ‪(8‬‬
‫בין המובהקים שבמחברי ספרי העיון הליטאי ניתן למנות את הרב חיים סולובייצ'יק‪ ,‬חידושי רבנו‬ ‫‪7‬‬

‫חיים הלוי על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשס"ג; חידושי הגר"ח על הש"ס‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫אורייתא‪ ,‬תשס"ד‪ .‬הרב יצחק זאב סולובייצ'יק‪ ,‬חידושי הגרי"ז על הש"ס‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪,‬‬
‫תשנ"ו; חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשל"ט‪ .‬הרב ברוך בער‬
‫לייבוביץ' מקמניץ‪ ,‬ברכת שמואל א‪-‬ד‪ ,‬ניו יורק‪ :‬בלשן‪ ,‬תשי"ד‪-‬תשל"ב; הרב משה סולובייצ'יק‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫לעיון הליטאי כמה מאפיינים‪ 8:‬המאפיין הראשון‪' :‬חקירה'‪ .‬החקירה היא חילוק בין‬
‫היבטים שונים של הלכה אחת‪ .‬לדוגמה‪ :‬הבחנה בין 'עשה' ל'לא תעשה' )כלומר‪ ,‬בין‬
‫‪11‬‬
‫והבחנה בין דין למציאות )=עובדה(‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫מעשה למחדל(;‪ 9‬הבחנה בין חפצא לגברא‬
‫המאפיין השני‪' :‬הגדרה ומיון'‪ .‬שיטת ישיבת בריסק תרמה תרומה נכבדה לפיתוחן‬
‫של הגדרות בהלכה‪ .‬הגדרות אלו מתחדדות בעזרת אוצר מונחים לשוניים השגור‬
‫למרות שכבר בתלמוד ובראשונים מצויה החלוקה שבין‬ ‫במיוחד בכתבי ישיבה זו‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫השימוש במינוחים 'מציאות ודין' הוא בעיקרו‬ ‫‪13‬‬

‫עובדה מציאותית למעמד משפטי‪,‬‬
‫חידוש של שיטת בריסק‪ .‬ובייתר דיוק‪ ,‬נעשתה כאן פעולה כפולה של הגדרה‬
‫שגה של‬
‫מ ֹ‬
‫המאפיין השלישי‪ :‬ה ְ‬ ‫‪14‬‬
‫שהתאפשרה על ידי שימוש במטבע לשון חדש‪.‬‬
‫מונחים הלכתיים‪ ,‬כלומר הפשטתם לקטגוריות כלליות‪ .‬דוגמה לכך הוא העיון שמציע‬
‫‪15‬‬
‫ר' חיים מבריסק בנושא כוונת התפילה‪.‬‬

‫חידושי הגר"מ הלוי‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תש"ן; חידושי הגר"מ והגרי"ד על ענייני קדשים‪,‬‬
‫ריברדייל ניו יורק‪ :‬מורשה‪ ,‬תשנ"ג; קובץ חידושי תורה ‪ -‬אסופת מאמרים‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון‬
‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ד‪ .‬והרב אלחנן וסרמן‪ ,‬קובץ הערות‪ ,‬תל אביב‪ :‬תשס"ג )מהדורה חמישית עם‬
‫הוספות(‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מאפיינים אלו נידונו גם במחקריו של נורמן סולומון‪ ,‬כגון‪ :‬נח שלומון‪" ,‬חילוק וחקירה – עיון‬
‫בשיטת הלימוד הליטאית בישיבות"‪ ,‬מדור דור‪ ,‬א )תשל"ט(‪ ,‬עמ' ‪ .48–9‬מחקרים נוספים שלו‬
‫סולומון ראה בביבליוגרפיה‪ .‬דבריו של סולומון מובאים בפירוט אצל בנימין בראון‪ ,‬החזון‪-‬איש‪:‬‬
‫הלכה אמונה וחברה‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .100-82‬תמצית דבריו של סולומון מצויה גם אצל טיקוצ'ינסקי‪ ,‬תשס"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ .54-56‬עוד על המשמעויות הלשוניות של החקירה הבריסקאית ראה אצל כרמי‪ .2000 ,‬עוד‬
‫ראה‪ :‬אליקים קרומביין‪" ,‬מר' חיים מבריסק והגרי"ד סולוביצ'יק ועד 'שיעורי הרב אהרן‬
‫ליכטנשטיין' ‪ -‬על גלגוליה של מסורת לימוד"‪ ,‬נטועים‪ ,‬ט )אלול תשס"ב(‪ ,‬עמ' ‪Chaim ;93-51‬‬
‫‪Saiman, "Legal Theology: The Turn to Conceptualism in Nineteenth-Century Jewish Law",‬‬
‫‪.Journal of Law and Religion 21, 1 (2005-2006), pp. 39-100‬‬
‫דוגמה להבחנה בין מעשה למחדל ניתן למצוא בדברי הרב אברהם יצחק בלוך‪ ,‬ראש ישיבת טלז‬ ‫‪9‬‬

‫)שיעורי רבינו הגרא"י מטלז‪ ,‬א‪ ,‬טורונטו‪ :‬תשי"א‪ ,‬עמ' לה‪ ,‬ב – לו‪ ,‬א(‪ .‬הרב בלוך מחדד את‬
‫ההבחנה בין פעולה אקטיבית ויזומה של האדם‪ ,‬לבין הימנעות פסיבית‪ ,‬חידלון מעשיה‪ .‬הימנעות של‬
‫יהודי מקיום מצוות עשה המוטלת עליו איננה פעולה חיובית‪ ,‬ואין בה אלא היעדר‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬רק‬
‫בשעה שינקוט היהודי בצעד מעשי פעיל‪ ,‬כגון לבישת בגד בעל ארבע כנפות ללא חוטי ציצית‪ ,‬רק‬
‫מרגע זה יחשב שביטל מצוות עשה של הטלת ציצית בבגד של ארבע כנפות‪ .‬אולם בהימנעות נטולת‬
‫פעילות אין כדי לחייבו בביטול מצוות עשה‪ ,‬כי אין בהימנעות זו אלא היעדר‪ .‬דוגמה זו הובאה אצל‬
‫סולומון‪ 1973 ,‬עמ' ‪.LXXIV-LXXVI‬‬
‫דוגמה להבחנה בין היבט של 'חובת חפצא' להיבט של 'חובת גברא' ניתן לראות בחקירה של ר'‬ ‫‪10‬‬

‫חיים מבריסק )חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם ‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ג‪ ,‬הלכות חמץ ומצה א‪ ,‬ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ .(10‬ר' חיים מסביר שחכמים ור' יהודה נחלקו במהות המצווה‪ :‬לדעת חכמים יש מצווה שלא‬
‫יהיה לאדם חמץ‪ ,‬וזה חובה המוטלת על ה'גברא'‪ ,‬ואילו לדעת ר' יהודה יש מצווה שחמץ יבוער‪ ,‬וזוהי‬
‫חובה ב'חפצא' ‪ -‬החמץ‪.‬‬
‫‪4‬‬
 ‫‪11‬‬
‫חקירה המבחינה בין מציאות לדין באופן מובהק מצויה בדברי הרב ברוך בער לייבוביץ' מקמניץ‬
‫)ברכת שמואל‪ ,‬א‪ ,‬ניו יורק‪ :‬תשל"ב‪ ,‬יבמות סימן כא‪ ,‬עמ' ‪ .(27‬ר' ברוך לייבוביץ' מציע שתי‬
‫אפשרויות לבחינת הפסול של מים שאובים‪ .‬על פי האפשרות הראשונה בשאיבתם איבדו המים את‬
‫"מציאותם המיימית"‪ ,‬ואילו על פי האפשרות השנייה הם נותרו מים אך שורה בהם פסול מלשמש‬
‫כמים ראויים למקווה‪ .‬בחקירה זו ניתן לראות הד לחלוקה שבין תפיסה נטורליסטית לתפיסה‬
‫נומינליסטית של איסורים הלכתיים‪ .‬חלוקה זו תידון בגוף המחקר‪.‬‬
‫סולומון‪ 1993 ,‬עמ' ‪ ,195‬טוען כי מינוח זה איננו תמיד הלכתי‪ ,‬ולעתים הוא מושפע מספרות‬ ‫‪12‬‬

‫הפילוסופיה והמוסר היהודית‪ .‬דבריו של סולומון אודות השפעת הפילוסופיה מתייחסים בעיקר‬
‫לאסכולת טלז‪ .‬לעומתו‪ ,‬רי"ד סולובייציק והרב זוין מסתייגים משילוב מונחים פילוסופיים במשנת‬
‫בריסק‪ ,‬ראה‪ :‬זוין‪ ,‬הרב שלמה י'‪ ,‬אישים ושיטות‪ ,‬ירושלים‪ :‬קול מבשר‪ ,‬תשס"ז )מהדורה חדשה‬
‫עם הוספות(‪ ,‬עמ' מא‪ .‬הרב יוסף ד' סולובייצ'יק‪ ,‬דברי הגות והערכה‪ ,‬ירושלים‪ ,1982 ,‬עמ' ‪.77-76‬‬
‫וראה להלן בסוף הערה ‪.6‬‬
‫בבלי פסחים ו‪ ,‬ב‪ .‬ר' שמעון בן אדרת )רשב"א(‪ ,‬משמרת הבית‪ ,‬תל אביב‪ :‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' קיז‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫שתי הדוגמאות האחרונות הובאו אצל סולומון‪ 1973 ,‬עמ' ‪ .LXXXVI‬דוגמאות נוספות לשימוש‬ ‫‪14‬‬

‫קדום בחקירה זו מבלי להשתמש במינוח 'מציאות ודין' ראה‪ :‬הרב אליעזר הגר‪" ,‬מציאות ודין‬
‫בהלכה"‪ ,‬שבילין‪ ,‬יד‪-‬טו )אייר תשכ"ו(‪ ,‬תל אביב‪ :‬הפועל המזרחי‪ ,‬תשכ"ו‪ ,‬עמ' עב‪-‬עו‪.‬‬
‫דוגמה להפשטה ניתן לראות בדבריו של ר' חיים מבריסק )חידושי רבנו חיים הלוי על‬ ‫‪15‬‬

‫הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ (2-1‬החוקר את הרכבה של החובה להתכוון בתפילה‪ .‬ר' חיים‬
‫מציע לחלק בין שתי כוונות שונות בתפילה‪ .‬הכוונה הראשונה היא כוונה כללית לקיים מצווה‪ ,‬ככל‬
‫מצווה הצריכה כוונה‪ ,‬ואילו הכוונה השנייה היא התכוונות לפירוש המילים הנאמרות בתפילה‬
‫ולמשמעותן‪ .‬הכוונה הראשונה היא דין כללי‪ ,‬והכוונה השנייה היא דין מסויים או פרטי‪ .‬ר' חיים‬
‫נמנע משימוש בביטויים הפילוסופיים‪ :‬עצם ומקרה‪ ,‬אולם מוצא את המינוח הנדרש כדי להרחיב את‬
‫צדדי החילוק המקומי ולהפוך אותם לשתי קטגוריות כלליות ורחבות‪ :‬דין כללי ודין פרטי‪ .‬למען הדיוק‬
‫יצויין שר' חיים מחלק חלוקה פנימית נוספת בתוך הכוונה הכללית‪ :‬כוונה לעמוד לנוכח ה' בתפילה‪,‬‬
‫וכוונה לקיים את מצוות התפילה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫לעומת שיטת הלימוד הבריסקאית מוצבת שיטת טלז‪ ,‬ובפרט שיטתו של ר' שמעון‬
‫בשיטת הלימוד הבריסקאית הרחיקו את הסיכוי לעמוד על הטעם האמיתי‬ ‫‪16‬‬
‫שקופ‪.‬‬
‫וההגיוני של ההלכה‪ ,‬כלומר על הטעם האנושי שלה‪ ,‬והדגישו את המונח 'שכל של‬
‫לעומת‬ ‫‪17‬‬
‫תורה' שבא להבדיל בין ההיגיון האנושי המקובל לבין ההיגיון ההלכתי‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬שיטת טלז עושה שימוש בדרך העיון הבריסקאית‪ ,‬אולם צועדת קדימה צעד‬
‫‪18‬‬
‫נוסף‪ .‬בישיבת טלז חינכו שניתן ואף מצווה למצוא את ההיגיון האנושי שבהלכה‪.‬‬
‫מבחינה זו‪ ,‬הניסיון של הרמא"ע להגדיר את מידות ההיגיון בהלכה מהווה פיתוח‬
‫‪19‬‬
‫ושכלול של שיטת טלז‪.‬‬

‫מגדיר את החידוש של האסכולה הבריסקאית בשלושה מזהים‪ .1 :‬תדירות‬ ‫‪20‬‬

‫סולומון‬
‫גבוהה יותר של חקירות וחילוקים‪ .2 .‬רמת הפשטה גבוהה יותר של הדיון‪ .3 .‬רמה‬
‫בחקירות והחילוקים‪ .‬סיכומו של סולומון יכול להתאים גם‬ ‫‪21‬‬
‫גבוהה של עדינות ודיוק‬
‫לשיטות טלז ולתורתו של הרמא"ע‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה של כתבי ר' שמעון שקופ ראה אצל ווזנר‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.250-236‬‬ ‫‪16‬‬

‫הדבר בא לידי ביטוי באמירה המיוחסת לר"ח עצמו‪ ,‬לפיה יש לעיין ב'מה' ולא ב'למה'‪ .‬אמירה זו‬ ‫‪17‬‬

‫המבחינה בין ה'מה' ל'למה' מלווה את המסורת הבריסקאית שבעל פה‪ ,‬וזכתה לשלל וואריאציות‬
‫הנמסרות מפי ר"ח מבריסק או בניו בסגנונות שונים‪ .‬חלקן מופיעות אצל‪ :‬שמעון מלר‪ ,‬עובדות‬
‫והנהגות לבית בריסק‪ ,‬א‪-‬ד‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קיט‪ .‬מקובל לבסס על הבחנה זו את‬
‫ההבדל שבין דרך ר"ח מבריסק לבין דרכו של ר' שמעון שקופ כפי שיורחב בגוף המחקר‪ ,‬ראה‪ :‬ש'‬
‫רוזנטל‪ ,‬תורה יבקשו מפיהו – תולדות הרב שמעון שקופ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ .48‬מקורות‬
‫נוספים להבחנה זו ראה‪ :‬גרי"ד‪ ,‬הלכה‪ .‬גרי"ד‪ ,‬אמונה‪ .‬ליכטנשטיין‪.2000 ,‬‬
‫על מאפיין זה של שיטת טלז עמדו‪ :‬הרב שמעון גרשון רוזנברג )שג"ר(‪ ,‬בתורתו יהגה )בעריכת‬ ‫‪18‬‬

‫זוהר מאור(‪ ,‬אפרתה‪ :‬מכון כתבי הרב שג"ר‪ ,‬תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;104-96‬הרב אליהו מ' צ )בלוך(‪" ,‬דרכה‬
‫של תורה"‪ ,‬יוסף י' בלאך‪ ,‬שיעורי דעת‪ ,‬א‪ ,‬תל אביב‪ :‬נצח‪ ,‬תש"ט‪ ,‬עמ' ז‪-‬לב‪.‬‬
‫יש להדגיש כי גם שיטת טלז לא מתיימרת לעמוד על טעמי המצוות במובנן המוסרי‪ ,‬אלא רק‬ ‫‪19‬‬

‫להבהיר את הקוהרנטיות העקבית שקיימת בחוקי ההלכה לאור הסברה האנושית‪ ,‬השכל הישר או‬
‫ההיגיון הסביר‪ .‬כך מגדיר זאת הרמא"ע‪" :‬וכשאנו מדברים על עבודה שכלית טהורה שבהלכה‪ ,‬אין‬
‫כוונתנו למצוא בזה טעמים בחוקי התורה‪ ...‬כלומר‪ ,‬שההלכה רואה כל דיני התורה בתור חוקים‪ ,‬גם‬
‫אלו שנכנסים לכאורה תחת סוג של מצוות שכליות‪ ,‬ומולידה מהם הרבה תולדות‪ ,‬מבלי לשאול כלל‬
‫אם בתולדות האלו אפשר להכניס את הטעמא דקרא שיש להכניס בעצם הדין של התורה"‪.‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬מבוא לחקר ההלכה‪ ,‬השתלשלות הפילפול מדור דור‪ ,‬עמ' מה‪.‬‬
‫סולומון‪ ,1973 ,‬עמ' ‪.LXXIII‬‬ ‫‪20‬‬

‫‪.""Great subtlety‬‬ ‫‪21‬‬

‫‪6‬‬
 ‫החידוש בתורתו של הרמא"ע‬
‫אולם לעומת שיטות בריסק וטלז‪ ,‬התכונה המייחדת את תורתו של הרמא"ע מספרות‬
‫העיון הלמדנית‪-‬ליטאית היא נשוא העיון‪ .‬גם הרמא"ע עוסק בחילוקים‪ ,‬סברות‬
‫והגדרות שכמותן ניתן למצוא בספרות העיון הישיבתית הבריסקאית והטלזאית‪ .‬אולם‬
‫בתורת הרמא"ע נעשה צעד נוסף של התפתחות והבשלת השיטה‪ .‬באופן שיטתי‬
‫מתמקד הרמא"ע ברכיב נוסף‪' :‬כלל הגיוני' העומד בבסיס העיון‪ .‬ניתוח דברי‬
‫התלמוד ופרשניו מהווה עבור הרמא"ע אמצעי לחשיפת החוקיות של הלוגיקה‬
‫ההלכתית‪ ,‬ובלשונו של הרמא"ע‪ :‬יסודות מוקדמים לסברות שנתחדשו מזמן התלמוד‬
‫‪22‬‬
‫ועד לזמן זה‪ .‬הרמא"ע מציין שחשיפה זו היא תכלית חיבורו של ספר 'המידות'‪.‬‬
‫הרמא"ע רואה הכרח בקיומם של מאפיינים מתודולוגיים תשתיתיים כאלה בשיח‬
‫התלמודי‪ -‬ההלכתי‪:‬‬
‫‪ ...‬בחכמת התלמוד יש יצירה שכלית יותר גדולה בלי שום ספק מכל שאר‬
‫החכמות שבעולם‪ .‬אבל בודאי "יש בכלל מאתיים מנה"‪ ,‬וכלום ראינו איזו‬
‫חכמה בעולם שאין לה תיאוריה הקודמות למעשה כולן מיוסדות על מדות‬
‫קבועות וקיימות בשכל‪ ,‬ואפשר לעשות הפשטה שכלית‪ ,‬להפשיט את הדברים‬
‫החיצונים שהיא עוסקת בהם ולמצוא את הנקודות השכליות שבהם‪ .‬ואיך‬
‫אפשר שבחכמות התלמוד תהינה רק סברות פורחות באוויר‪ ,‬בלי שום כללים‬
‫‪23‬‬
‫קבועים וקיימים‪.‬‬

‫מדבריו של הרמא"ע ניכר שהוא ראה ביצירתו תקדים ראשוני וייחודי‪" :‬אבל‬
‫הרגשתי‪ ,‬כי זוהי מטרה ענקית‪ ,‬נועזה‪ ,‬כי סוף‪-‬סוף זהו דבר שלא היה עוד‬
‫ועוד כותב הרמא"ע‪" :‬ויש‬ ‫‪24‬‬
‫לעולמים‪ ,‬ששום מחבר לא העיז אפילו לחשוב על זה"‪.‬‬
‫בזה משום "והקרבתם מנחה חדשה לד'‪ ...‬בצורה‪ ,‬בסידור המקורי שלי‪ ,‬שבעוד כל‬
‫המסדרים סידרו את ההלכות על פי המעשים בא כאן סידור על פי המחשבה‬
‫‪25‬‬
‫שהיא תחילה למעשה"‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫"האם אפשר להניח‪ ,‬שכל אלו הסברות הן רק מגדלים הפורחים באויר מבלי שום יסודות מוקדמים‬
‫לכך; והאם אפשר להניח‪ ,‬שכל סברא וסברא היא עולם מיוחד בפני עצמו מבלי שיש אי‪-‬אלו מדות‬
‫ידועות המקשרות הרבה סברות למדה אחת ידועה?!"‪' .‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬מבוא לחקר ההלכה‪ ,‬מהות‬
‫הפלפול התלמודי בכלל‪ ,‬עמ' כא‪-‬כב‪.‬‬
‫‪' 23‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬ ‫‪24‬‬

‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .46‬עוד כתב הרמא"ע‪" :‬והסדר מסודר על סדר שלא היה עוד כזה עד עכשיו‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫לא על כל הסדרים הרגילים בזה‪ ,‬אלא על הסדרים ההגיוניים"‪' .‬המידות'‪ ,‬ג‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪7‬‬
‫ואמנם הרמא"ע איננו הראשון שעסק בניתוח של מתודולוגיית הדיון ההלכתי‪ .‬בין‬
‫והרב‬ ‫‪27‬‬
‫ר' שמעון שקופ‪,‬‬ ‫‪26‬‬
‫הקודמים לו ניתן למנות את הרוגצ'ובר ‪ -‬ר' יוסף רוזין‪,‬‬
‫אולם כל הניסיונות של קודמיו אכן היו מצומצמים ומקומיים‬ ‫‪28‬‬
‫יצחק יעקב ריינס‪.‬‬
‫בלבד‪ .‬דבריהם אודות המתודולוגיה ההלכתית באים רק אגב העיון הרגיל‪ ,‬ובשל כך‬
‫לא הבשילו לכדי מבנה כללי‪ .‬הרמא"ע מתייחד אפוא מקודמיו בשאיפה להגדיר את‬
‫מלוא המכלול של דרך ההיגיון ההלכתית‪ ,‬כלומר לשרטט את התמונה המלאה של‬
‫כלל דרכי ההיסק‪ ,‬ההיקש‪ ,‬החילוק וההרכבה של השיח הדיון ההלכתי‪ ,‬ולתחום את‬
‫כל מדות ההיגיון של ההלכה‪.‬‬
‫לשם הגשמת מטרתו מנסח הרמא"ע עשרים ושלוש 'מידות' הלכתיות‪ ,‬כלומר עשרים‬
‫ושלושה מאפיינים מתודולוגיים של הדיון ההלכתי‪ .‬עקרונות אלו אמורים להקיף את‬
‫מכלול הדיון ההלכתי מימי התלמוד ועד ימינו‪ .‬הראמ"ע מכנה את המידות שהגדיר‪:‬‬
‫על המידות הללו חורז הרמא"ע את מכלול‬ ‫‪29‬‬
‫"מידות ההיגיון בסברא התלמודית"‪.‬‬
‫תחום‬
‫ההלכה התלמודית והבתר תלמודית‪ ,‬והוא מנסה להראות שכל השיח ההלכתי ָ‬
‫בין המידות הללו‪.‬‬
‫כלליות זו של שיטת הרמא"ע מתבטאת גם בקביעת היחסים שבין מידת ההיגיון‬
‫השונות‪ .‬הפירוט הנרחב של מידות ההיגיון התלמודי‪-‬ההלכתי על ענפיהן הרבים‪,‬‬
‫מביא את הרמא"ע לחדד את ההבדלים ונקודות הדמיון שבין מידות מצרניות‪ .‬בכך‬
‫מבשילה שיטתו של הרמא"ע ומוצגת כמבנה אורגני‪ ,‬מסודר ומדוייק‪ ,‬ובזה בולטת‬
‫‪30‬‬
‫עוד יותר יחודיותה של תורתו ביחס לדברי קודמיו‪.‬‬

‫שו"ת צפנת פענח‪ ,‬דוינסק‪ :‬ת"ש‪-‬תש"א; צפנת פענח‪ :‬ביאור על ספר הפלאה לרמב"ם‪,‬‬ ‫‪26‬‬

‫פיעטרקוב‪ :‬תרס"ג; צפנת פענח על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשל"ט‪.‬‬

‫לביבליוגרפיה של כתבי ר' שמעון שקופ ראה בהערה ‪.16‬‬ ‫‪27‬‬

‫חותם תכנית – כולל דוגמאות מספר הגדול דרך בים‪ ,‬ירושלים‪ :‬תרצ"ד )מהדורה שניה‬ ‫‪28‬‬

‫מחודשת ומתוקנת(‪ .‬הרב שילה רפאל טען כי‪" :‬דומה שהרב משה אביגדור עמיאל ז"ל‪ ...‬צועד בדרכו‬
‫של מחברנו )הרב ריינס‪ .‬י‪.‬ל‪ ...(.‬אולם בה בשעה ש"במידות לחקר ההלכה הדברים מוגשים‬
‫ומלוטשים יותר ורובם מתורתם של אחרונים‪ ,‬הרי אצל מחברנו הם מקוריים ורובם משל עצמו"‪ .‬ראה‪:‬‬
‫גאולה בת יהודה‪ ,‬איש המאורות‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .363-362‬דבריו ידונו‬
‫בגוף העבודה‪ .‬כניסיון דומה מאוחר יותר יש לציין את מאמרו של הרב מנחם מ' כשר‪" :‬מושג הזמן‬
‫בתורה‪ ,‬בדברי חז"ל והראשונים"‪ ,‬תלפיות‪ ,‬ה חוב' ג‪-‬ד )תשי"ב(‪ ,‬עמ' ‪ .829-799‬ניסיון נוסף של‬
‫ניתוח סברות התלמוד ומפרשיו לאור הלוגיקה שבתשתיתן נעשה לאחרונה על ידי ר' יצחק אדלר‪,‬‬
‫עיון בלומדות ‪ -‬ביאורים וחידושים בסוגיות בש"ס ובדברי הראשונים עם מבנה תחתי‬
‫ללומדות‪ ,‬ניו יורק‪ :‬בית שער‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫בשער כל אחד משלושת הכרכים של 'המידות'‪ .‬מהותן של המידות תובהר בייתר פירוט בגוף‬ ‫‪29‬‬

‫המחקר‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫לדוגמה‪ :‬בבואו להגדיר את ההבדלים בין מידת 'סיבה ומסובב' לבין מידת 'עצם והסתעפות' כותב‬
‫הרמא"ע‪" :‬בין 'סיבה ומסובב' לבין 'עצם והסתעפות' יש הבדלים בולטים‪ ...‬בעוד שב'סיבה ומסובב'‬
‫הנה עצם הדבר הוא המסובב והסיבה היא רק סיבת הדבר הנה לא כן בעצם והסתעפות‪ .‬הסיבה יש‬
‫‪8‬‬
‫המעטים שדנו במשנתו של הרמא"ע מאוחדים בהסכמה על יחודיותה של תורתו‬
‫בתחום הלוגיקה המשפטית‪ .‬סולומון כותב שחשוב להבדיל בין האסכולה‬
‫הבריסקאית לדבריו של הרמא"ע ב'המידות'‪ .‬לדעתו הרמא"ע מתייחד בכך שהוא‬
‫רואה במידות שניסח קטגוריות שימיהן ארוכים לפחות כימי התלמוד‪ .‬סולומון סובר‬
‫שעמדתו של הרמא"ע מוטעית ונטולת בסיס היסטורי‪ ,‬והוא מכנה אותה מתוך‬
‫המחקר יבחן את מידת‬ ‫‪31‬‬
‫ביקורתיות‪" :‬יצירתית ביותר" וטוען כי אינן היסטוריות‪.‬‬
‫הצדק בביקורתו של סולומון‪ ,‬ואת השאלה עד כמה כבר מצויות בספרות התלמודית‬
‫כל אותן המידות שאפיין הרמא"ע‪.‬‬
‫על יחודיותו של הרמא"ע עמד גם טיקוצ'ינסקי שכתב‪" :‬ברור למדי כי בנוף הלמדנות‬
‫הישיבתית יש לראות את הרב עמיאל כיוצא דופן‪ ,‬בניסיונו לערוך סיסטמציה שיטתית‬
‫גם הרב מיכאל אברהם מציין שהיחיד‬ ‫‪32‬‬
‫להיגיון התלמודי באור הלמדנות הליטאית"‪.‬‬
‫שניסה לעשות חיבור בסדר גודל דומה ל'המידות' הוא יצחק אדלר‪ ,‬ואף זאת ללא‬
‫‪33‬‬
‫הצלחה‪.‬‬
‫המחקר יבחן את משנתו של הרמא"ע‪ ,‬ויעמוד על מידת החידוש וההמשכיות‬
‫שבדבריו ביחס לתורת בריסק וטלז‪ .‬ההמשכיות מתבטאת הן בתוכנם של החקירות‬
‫והחילוקים והן בשימוש במונחים האופייניים לעיון הליטאי‪ .‬החידוש מתבטא בראש‬
‫ובראשונה במושא העיון – מושכלות היסוד‪ ,‬אך גם בטביעת מינוחים חדשים‪.‬‬

‫שהיא באה בכוונה בשביל ה'פועל יוצא' שלה‪ ,‬זהו המסובב‪ ,‬אבל ההסתעפות נקראו רק אלה‬
‫התוצאות הבאות ממילא אף בלי שום כוונה תחילה"‪' .‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תקפח‪ .‬דוגמה נוספת‬
‫להגדרת היחסים בין המידות‪" :‬ובאופן שכזה קרוב המושג ברירה להמושג של "כל העומד"‪ ,‬אלא‬
‫ההבדל הוא בזה שב"כל העומד בא להוכיח את ה"בפועל" מתוך ה"בכח" ולהיפך בברירה בא להוכיח‬
‫את הבכח מתוך הבפועל‪ ...‬ועוד הבדל‪ ,‬שאם במקומות שאנו באים בהם מצד בכח‪ ,‬אנו יודעים מראש‬
‫את הבפועל שעתיד לצאת מזה‪ ,‬כמו כל העומד ליזרק‪ ,‬כל העומד לישרף וכדומה‪ ,‬שהרי יש מצוה‬
‫להוציא את הפעולה הנדרשת‪ ,‬הנה בכל המקומות שאנו באים מטעם ברירה‪ ,‬הוא‪ ,‬מפני שהבכח גופו‬
‫לעת עתה תלוי בספק‪ ,‬כי יש שתי אפשרויות ולפעמים גם יותר להתגשמות הדבר בפועל‪ ,‬וכפי‬
‫התגשמות הדבר בפועל‪ ,‬אנו קובעים את הבכח שמקודם"‪' .‬המידות'‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' רד‪-‬רה‪.‬‬
‫סולומון‪ ,1973 ,‬עמ' ‪ LXXIII‬מכנה זאת‪ ."It is in fact highly creative" :‬ושם בעמ' ‪LXXXVIII:‬‬ ‫‪31‬‬

‫‪.""Creative rather than historical‬‬

‫שלמה טיקוצ'ינסקי‪ ,‬דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע‪-‬עשרה ‪ ,‬עבודת גמר לתואר‬ ‫‪32‬‬

‫שני‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.156‬‬

‫שתי עגלות וכדור פורח – על יהדות ופוסט מודרניזם ‪ ,‬בית אל‪ :‬תם‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪ 477‬הע'‬ ‫‪33‬‬

‫‪.15‬‬
‫‪9‬‬
‫שיטתו של הרמא"ע נבדלת גם מספרות הכללים‪ .‬בין הידועים שבספרי הכללים ניתן‬
‫‪37‬‬
‫'כללי שמואל'‪,‬‬ ‫‪36‬‬
‫'דרכי התלמוד'‪,‬‬ ‫‪35‬‬
‫'הליכות עולם'‪,‬‬ ‫‪34‬‬
‫למנות את 'ספר הכריתות'‪,‬‬
‫תכליתם של ספרי הכללים הללו להקנות כלים ללימוד הגמרא‬ ‫‪38‬‬
‫ו'כללי התלמוד'‪.‬‬
‫וכללים לפסיקת הלכה למעשה‪ .‬אולם הרמא"ע מנסה להתחקות אחר היסודות‬
‫המתודולוגיים של הלומדים‪ ,‬יוצרי מחשבת ההלכה‪ .‬אין ביצירתו כוונה להדריך את‬
‫הלומד המתחיל‪ ,‬לאפיין את כללי עיצוב הטקסט התלמודי או להעניק כלים לפסיקה‪.‬‬

‫'המידות' הוא אפוא חיבור רחב יריעה‪ ,‬שנעשה בו ניסיון ראשוני ומקורי לנתח ולנסח‬
‫את המתודולוגיה של מכלול הדיון ההלכתי‪ .‬ייחודיותו של החיבור גדלה על רקע‬
‫פעילות‬ ‫‪39‬‬
‫דמותו של הרמא"ע‪ ,‬ששילב בחייו עיון תיאורטי ופסיקת הלכה יומיומית‪,‬‬
‫ציבורית והגות החובקת עולמות‪-‬רוח‪.‬‬

‫מטרת המחקר ושאלתו‬

‫מטרת המחקר היא לעמוד על המאפיינים הייחודיים של תורת הרמא"ע בתחום‬
‫המשפטי‪ .‬המחקר יתמקד בעמדותיו של הרמא"ע לגבי יסודותיו של המשפט העברי‬
‫ובשאלה האם פסיקותיו ההלכתיות מושפעות מדרכו הלמדנית‪ .‬דבריו של הרמא"ע‬
‫בנושא זה ידונו גם ביחס לחכמי ההלכה שקדמו לו‪ .‬כמו כן תיעשה השוואה גם‬
‫למשפט הכללי‪ .‬תיבחן התייחסותו למושגים מן המשפט הכללי‪ ,‬כגון‪ :‬החזקה‪,‬‬
‫הפיקציה המשפטית‪ ,‬החובה והזכות‪ ,‬טבלת הזכויות של הופלד‪ ,‬העונשין והקנסות‪,‬‬
‫דיני ראיות‪ ,‬אכיפת מוסר‪ ,‬חובת הציות לחוק‪ ,‬בין כללי התנהגות לכללי הכרעה ועוד‪.‬‬

‫יחסי הלכה ומציאות‬ ‫‪.1‬‬

‫ספר הכריתות לר' שמשון מקינון‪ ,‬מבעלי התוספות‪ ,‬בתחילת המאה ה‪ 14-‬לספיה"נ‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫ספר הליכות עולם לר' ישועה הלוי‪ ,‬נכתב בספרד בסוף המחצית הראשונה של המאה ה‪15-‬‬ ‫‪35‬‬

‫לספיה"נ‪.‬‬
‫ספר דרכי התלמוד לר' יצחק קנפנטון‪ ,‬הדמות המרכזית בין חכמי ספרד בתקופה שלפני הגירוש‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫מתלמידיו‪ :‬ר' יצחק אבוהב‪ ,‬ר' יצחק די ליאון ור' שמואל ואלנסי‪ .‬הספר נכתב במחצית השניה של‬
‫המאה ה‪.15-‬‬
‫ספר כללי שמואל לר' שמואל סיריליו‪ ,‬נכתב בשנת במחצית הראשונה של המאה ה‪ 16-‬במצרים‪.‬‬ ‫‪37‬‬

‫ספר כללי התלמוד לר' עמנואל בן חסין‪ ,‬חי במצרים באמצע המאה ה‪ 16 -‬לספה"נ‪ .‬שייך לבית‬ ‫‪38‬‬

‫מדרשו של ר' יצחק קנפנטון‪ .‬להרחבת הנושא ראה‪ :‬יואל שילה‪ ,‬כללי התלמוד לר' עמנואל‬
‫הספרדי שנדפסו בספר "מהררי נמרים"‪ ,‬עבודת גמר לתואר שני‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת‬
‫גן‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫ראה‪ :‬יצחק ז' כהנא‪ ,‬מחקרים בספרות התשובות‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪;64‬‬ ‫‪39‬‬

‫יצחק כהן‪" ,‬למגמותיו של חיבור ה'אור שמח'"‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך כה )תשס"ח(‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;126‬עמנואל אטקס‪" ,‬בין למדנות לרבנות ביהדות ליטא של המאה הי"ט"‪ ,‬ציון נג‪ ,‬ד‬
‫)תשמ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.403-385‬‬
‫‪10‬‬
‫מן המפורסמות שהמשפט העברי מכיר במידה מסויימת בנורמות מציאותיות שונות‪,‬‬
‫משפטיות‪ ,‬ערכיות‪ ,‬קנייניות‪ ,‬ציבוריות ונורמות אחרות הנשענות על אירועים כלכליים‬
‫נורמות‬ ‫‪40‬‬
‫שאינם תלויים במערכת החוק היהודי ומעניק להן משקל בהכרעת הדין‪.‬‬
‫הרמא"ע מרחיב בדיון אודות מידת‬ ‫‪43‬‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫מנהג הסוחרים‬ ‫‪41‬‬
‫כגון‪ :‬גמירות דעת‪,‬‬
‫ההכרה הזאת ומשקלן של נורמות חיצוניות במערכת השיקולים הפסיקתית‪.‬‬
‫המידה האחת עשרה בספר 'המידות' נקראת‪' :‬מציאות ודין'‪ .‬בליבון מידה זו פורס‬
‫הרמא"ע משנה סדורה‪ ,‬רחבה ומשוכללת ביחסי הלכה‪-‬מציאות‪.‬‬
‫כך לדוגמה קובע הרמא"ע כי הגבלה איסורית לא תמנע חלותה של חובה משפטית‪,‬‬
‫את פסק‬ ‫‪44‬‬
‫מפני שלחיוב המשפטי מקור קיום עצמאי‪ .‬באופן זה מסביר הרמא"ע‬
‫שאם אדם נשבע או נדר שלא למכור נכס מסוים‪ ,‬ועבר ומכרו – המקח‬ ‫‪45‬‬
‫הרמ"א‬
‫קיים‪ ,‬למרות הכלל הלכתי האומר ש'כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא‬

‫בנימין דה‪-‬פריס‪ ,‬תולדות ההלכה התלמודית‪ ,‬תל אביב‪ :‬אברהם ציוני‪ ,‬תשכ"ו )מהדורה שניה(‪,‬‬ ‫‪40‬‬

‫עמ' ‪ ;168-157‬יצחק ז' כהנא‪" ,‬היחס בין ההלכה למנהג"‪ ,‬מזכרת ‪ -‬קובץ תורני לזכר‬
‫הגריא"ה הרצוג )בעריכת הרב שלמה י' זוין וזרח ורהפטיג(‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשכ"ז‪ ,‬עמ' ‪=) 564-554‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬מחקרים בספרות התשובות‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;(116-108‬אלון‪ ,‬המשפט‪ ,‬עמ' ‪163-‬‬
‫‪ ;158‬צבי הבר‪ ,‬היחס ל"מנהג מקום" בפסיקת הלכה של פוסקים אשכנזיים בימינו‪ ,‬עבודת‬
‫גמר לתואר שני‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.13-9‬‬
‫‪ 41‬על 'גמירות דעת' ראה‪ :‬סיני דויטש‪ ,‬גמירת דעת בקניינים והתחייבויות במשפט העברי‪,‬‬

‫עבודת גמר לתואר שני‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬תל אביב‪ :‬תשל"ג; סיני דויטש‪" ,‬גמירת דעת‬
‫והכוונה ליצור יחסים משפטיים בדיני חוזים במשפט העברי‪ ,‬האנגלי והישראלי"‪ ,‬שנתון‬
‫המשפט העברי ו‪-‬ז )תשל"ט‪-‬תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪.104-71‬‬
‫‪42‬‬
‫על הסיטומתא התלמודי ועל מנהג הסוחרים נכתב רבות‪ ,‬ראה למשל‪ :‬רון ש' קליינמן‪" ,‬קניין‬
‫מנהגי הסוחרים בדרכי הקניין במשפט העברי‪ ,‬מחקרי משפט כד ) תשס"ח(‪,1 ,‬‬
‫תא"‪ִ :‬‬
‫סיטומ ָ‬
‫ִ‬
‫עמ' ‪ ;298-243‬שמואל שילה‪ ,‬דינא דמלכותא דינא‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשל"ה; הרצוג‪ ;1980 ,‬אלון‪,‬‬
‫המשפט‪ ,‬עמ' ‪ ;746-741‬שלום אלבק‪ ,‬דיני הממונות בתלמוד‪ ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬לפי‬
‫מפתח העניינים‪" :‬סיטומתא"; שלום אלבק‪ ,‬יסודות בדיני הממונות בתלמוד‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת‬
‫בר אילן‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬לפי מפתח העניינים‪" :‬מנהג"; ישראל שציפנסקי‪ ,‬התקנות בישראל‪ ,‬ג‪ ,‬קונטרס‬
‫המנהגים בישראל‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' כח‪-‬ל; חיים סולובייצ'יק‪ ,‬הלכה כלכלה‬
‫ודימוי עצמי‪ :‬המשכונאות בימי הביניים‪ ,‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬לפי מפתח העניינים‪:‬‬
‫"סיטומתא"‪ .‬כך עולה גם מבחינת הכלל ההלכתי 'מנהג מבטל הלכה'‪ .‬ראה‪ :‬אלון‪ ,‬המשפט‪ ,‬עמ'‬
‫‪ 713‬ואילך; ברכיהו ליפשיץ‪" ,‬מנהג מבטל הלכה"‪ ,‬סיני פו )תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪ ;13-8‬ברכיהו ליפשיץ‪,‬‬
‫משפט ופעולה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ 160‬הערה ‪ .1‬דוד הנשקה‪" ,‬מנהג מבטל‬
‫הלכה? )לאישושה של השערה("‪ ,‬דיני ישראל יז )תשנ"ג‪-‬תשנ"ד(‪ ,‬עמ' קלו‪.‬‬
‫אהרן אנקר‪ ,‬עיקרים במשפט הפלילי העברי‪ ,‬רמת גן‪ :‬בר אילן‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪ .30‬וראה עוד‪:‬‬ ‫‪43‬‬

‫‪Neil Hecht and Emanuel Quint, "Exigency jurisdiction under Jewish law", Diné Israel, 9 (1978-1980),‬‬
‫‪.pp.27-100‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' י‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫שלחן ערוך‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬רח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪45‬‬

‫‪11‬‬
‫הנימוק לכך‪ :‬המכירה היא הליך משפטי‪ ,‬ולכן אם ה'לא תעביד' גם הוא עניין‬ ‫‪46‬‬
‫מהני'‪.‬‬
‫משפטי‪ ,‬כגון‪ :‬גזל‪ ,‬אזי נאמר שמעשיו של אדם 'לא מהני'‪ .‬אבל מעבר על שבועה או‬
‫נדר הם עבירה על איסור ואינם עניין ממוני‪ ,‬הם אינם פועלים על אותו המישור‪ ,‬ולכן‬
‫‪47‬‬
‫המעשה קיים‪.‬‬
‫לדברי הרמא"ע המוסכמה החברתית של בעלות ממונית היא סוג של מציאות‬
‫שבכוחה לכונן את הדין‪ .‬התורה עצמה נתנה תוקף למציאויות הללו על ידי קביעת‬
‫רק כך ניתן להבין את הדין שקניין דרבנן‬ ‫‪48‬‬
‫איסור גזל‪ ,‬מצוות השבת אבידה ועוד‪.‬‬
‫ואפילו מנהג הסוחרים מועילים לעניינים שכוחם הוא מדאורייתא‪.‬‬
‫קיומו האוטונומי של החיוב הממוני‪ ,‬בא לידי ביטוי גם בחילוק עקרוני בין דיני נפשות‬
‫לדיני ממונות‪ :‬בדיני ממונות האדם הוא נושא דין החיוב‪ ,‬ואילו בדיני נפשות האדם‬
‫הוא נשוא דין החיוב‪ .‬כלומר‪ ,‬בממונות ביה"ד כופה על אדם לבצע חוב ממוני שכבר‬
‫חל עליו באופן אוטונומי והאדם טרם ביצעו‪ .‬ואילו בנפשות החיוב להוציא אדם להורג‬
‫ולכן למשל בממונות ניתן להוציא ממון על ידי‬ ‫‪49‬‬
‫לא חל על האדם אלא על בית הדין‪.‬‬
‫אומדנא בלבד‪ ,‬כי החיוב כבר קיים וביה"ד רק מוציאים אותו לפועל‪ .‬ואילו בנפשות‬
‫הכרחי לקבל עדות גם כשהמציאות ברורה לדיינים‪ ,‬מפני שחל על ביה"ד החיוב‬
‫ואין ביכולתם‬ ‫‪50‬‬
‫מת‬
‫מת הַ ֵ‬
‫דים‪...‬יו ַ‬
‫ע ִ‬
‫נים ֵ‬
‫ש ַ‬
‫פי ְ‬
‫על ִ‬
‫להפעיל הליך משפטי שאחד מתנאיו‪ַ :‬‬
‫להיפטר מחיוב זה‪.‬‬
‫שאינו נובע בהכרח‬ ‫‪51‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הרמא"ע מרחיב ומעמיק בפיתוח 'המשפט הטבעי'‬
‫"הקנין‬ ‫‪52‬‬
‫מדיני התורה‪ ,‬ובלשונו של הרמא"ע‪" :‬מצוה ועברה לחוד ומשפט לחוד"‪,‬‬

‫כלל זה שרוי במחלוקת בין אביי לרבא בבבלי תמורה ד‪ ,‬ב‪ .‬ראה‪ :‬אנציקלופדיה תלמודית‪" ,‬כל‬ ‫‪46‬‬

‫מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני"‪ ,‬כח‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ט‪ ,‬עמ' תקכא‪-‬תשכט‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הרמא"ע מבדיל בין עניין משפטי לעניין ממוני‪ ,‬ומסיק שאפילו איסורים ממוניים כאיסור‬ ‫‪47‬‬

‫ריבית או 'לא תחמוד' אינם יכולים לבטל מקח שהוא עניין משפטי‪' .‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' י‪.‬‬
‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ב‪.‬‬ ‫‪48‬‬

‫ראה הערה ‪.70‬‬ ‫‪49‬‬

‫דברים יז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪50‬‬

‫במשפט הטבעי מקובל להציג את רונלד דבורקין כמחדש מסורת התפיסה הנטורליסטית‪:‬‬ ‫‪51‬‬

‫דבורקין‪ ;1977 ,‬עמוס שפירא‪" ,‬לבעיית שיקול הדעת השיפוטי' במקרי‪-‬גבול"‪ ,‬משפטים‪ ,‬ב‬
‫)תש"ל(‪ ,‬עמ' ‪ .57‬מנגד לתפיסה הנטורליסטית ניצבת התפיסה הפוזיטיביסטית שבין דובריה‬
‫הראשיים ניתן למנות את האנס קלזן‪ ,‬ג'ון אוסטין והרברט ל‪ .‬א‪ .‬הארט‪ :‬אוסטין‪ ;2005 ,‬קלזן‬
‫‪ ;1961‬קלזן‪ ;2002 ,‬הארט‪.1994 ,‬‬
‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ג‪.‬‬ ‫‪52‬‬

‫‪12‬‬
‫המחקר יתחקה אחר תורת המשפטים של‬ ‫‪53‬‬
‫הטבעי עוד קדם לקניין התורה"‪.‬‬
‫הרמא"ע ואחר מידת החידוש שבדבריו ביחס לדברי קודמיו‪.‬‬

‫הפילוסופיה של המשפט העברי ומקבילות בין המשפט העברי‬ ‫‪.2‬‬

‫לפילוסופיה של המשפט הכללי‬
‫ליבון המידות לחקר ההלכה מוביל את הרמא"ע למסקנות עקרוניות אודות‬
‫הפילוסופיה של המשפט העברי‪ .‬הרמא"ע מתייחס למושגי יסוד בפילוסופיה של‬
‫המשפט העברי )‪ (jurisprudence‬ובסדר הדין במערכת המשפט העברי )‪legal‬‬
‫אחדים מן המושגים‬ ‫‪56‬‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫החזקה‪ ,‬המיגו‬
‫‪55‬‬ ‫‪54‬‬
‫‪ ,(system‬כגון‪ :‬מעמדה של העדות‪,‬‬
‫הללו ידונו בהרחבה‪ ,‬ותיבחן משמעותם על פי הרמא"ע ותרומתו לגיבושם‪.‬‬
‫דוגמה לשכלול של מושג יסוד במשפט העברי ניתן לראות בדבריו של הרמא"ע‬
‫לגבי מושג ה'חזקה'‪' .‬חזקה' היא מונח שאיננו בלעדי למשפט העברי‪ ,‬והיא מצוייה‬

‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ה‪ .‬עוד מן הדוגמאות שמציע הרמא"ע‪ :‬פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים‪ ,‬אין‬ ‫‪53‬‬

‫הווא אמינא להתיר לגזול כדי לקיים מצווה למרות הכלל שעשה דוחה לא תעשה‪ ,‬לא מפעילים ביטול‬
‫ברוב במציאות שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין של חברו‪ ,‬ועל אף שהעוסק במצווה פטור מן‬
‫המצווה לא עלתה על דעת ההלכה הטענה שהיושב בסוכה נפטר מחובתו לפרוע חוב‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫להלן ובהערות הבאות ציונים למקצת המקומות שבהם דן הרמא"ע במונחים אלו‪ ,‬מתוך עשרות‬
‫מופעים בגוף ספר 'המידות'‪ .‬לעניין מעמדה של העדות‪' :‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' רפ‪ ,‬תקטו‪-‬תקכא;‬
‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כט‪ ,‬ס‪-‬סא‪ ,‬קנט‪-‬קסא‪ .‬דוגמה לדיון של הרמא"ע במהותה של העדות‪ :‬יש הבדל‬
‫בין עדות בדיני ממונות לעדות בדיני נפשות ומלקות‪ :‬בדיני ממונות העדים הם רק גורמים ל'יקום‬
‫דבר'‪ .‬ואילו בעונשי גוף העדים מעמידים את עצם ההליך המשפטי וביצועו‪ .‬הרמא"ע מעיר שהחילוק‬
‫ני‬
‫ש ֵ‬
‫פי ְ‬
‫על ִ‬
‫בפעולת העדים בין ממונות לעונשי גוף נלמד מפסוקי התורה עצמם‪ .‬בממונות נאמר‪ַ " :‬‬
‫מת" )דברים יז‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫מת הַ ֵ‬
‫דים‪...‬יו ַ‬
‫ע ִ‬
‫נים ֵ‬
‫ש ַ‬
‫פי ְ‬
‫על ִ‬
‫בר" )דברים יט‪ ,‬טו( ואילו בנפשות‪ַ " :‬‬
‫ד ָ‬
‫דים‪ָ ...‬יקום ָ‬
‫ע ִ‬
‫ֵ‬
‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כב‪ .‬המחקר לא יעסוק בנושא טעמא דקרא ופשוטו של מקרא בשיטת הרמא"ע‬
‫)מקצת המקומות בהם דן הרמא"ע ביחס ההלכה לטעמו של מקרא‪' :‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' רמו‪ ,‬שסו‪-‬‬
‫שסט‪ ,‬שעה‪-‬שעו‪ ,‬תשעב‪-‬תשעד; 'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כג‪-‬כד(‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תקמח; 'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' מב‪ .‬וראה‪ :‬יוסף ריבלין‪" ,‬מיגו"‪ ,‬עבודת גמר לתואר‬
‫שני‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשל"ז; חפץ‪ ,‬חיים ש'‪ ,‬ראיות נסיבתיות במשפט העברי‪,‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ד; חפץ‪ ,‬חיים ש'‪ ,‬מקום‬
‫בעלי הדין בשיטת דיני הראיות במשפט העברי‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬יג‪-‬יג )תשמ"ו‪-‬תשמ"ח(‪ ,‬עמ' סט‪-‬‬
‫צ‪.‬‬
‫מושגים נוספים הנידונים במשנת הרמא"ע‪ :‬התפיסה )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' קלב‪' .‬המידות'‪ ,‬ג‪ ,‬עמ'‬ ‫‪56‬‬

‫נא(; הרוב‪') ,‬המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' צו(; ברירה )'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' שעב(; האישות כיסוד משפטי‬
‫)'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כט‪ ;(.‬הזמן )מידה טז נקראת‪' :‬מושג הזמן'‪' .‬המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תרכ(; השליחות‬
‫)'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תרסה(; השיעבוד )'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תקמו‪ ,‬עמ' תקעח‪-‬תקפו(; הזכות‬
‫)'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תקסא‪' .‬המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' מה‪ ,‬רעג(; הבעלות )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' שפח(‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ה'חזקה' מבטאת אמת‬ ‫‪58‬‬
‫ובדין האזרחי בישראל‪.‬‬ ‫‪57‬‬
‫במשפט הרומי ובמשפט הקאנוני‬
‫בספר 'המידות' משרטט הרמא"ע תמונה‬ ‫‪59‬‬
‫משפטית‪ ,‬להבדיל מאמת עובדתית‪.‬‬
‫מורכבת של החזקות השונות‪ ,‬תיפקודן וכוחן‪ .‬הרמא"ע מרחיב את דברי קודמיו לגבי‬
‫'חזקה' ומגדיר שישנם שלושה סוגים שונים של חזקות‪ ,‬שרבים נוטים לערבם‪.‬‬
‫לשיטת הרמא"ע חזקה מתפקדת לעיתים כבירור‪ ,‬לעיתים כהכרעת ספק ולעיתים‬
‫דבריו‬ ‫‪60‬‬
‫כ'לא עבדינן עובדא'‪ ,‬כלומר הימנעות של ביה"ד משינוי המציאות הקיימת‪.‬‬
‫של הרמא"ע בנושא זה ידונו במחקר תוך הצבעה על קווים משותפים להם ולמשפט‬
‫‪61‬‬
‫הכללי‪.‬‬

‫דבריו של הרמא"ע משופעים גם בהיגדים מכלילים על קטגוריות רחבות של ההלכה‪.‬‬

‫בין‬ ‫‪63‬‬
‫בין קניינים לקידושין‪,‬‬ ‫‪62‬‬
‫הרמא"ע מנתח את ההבדלים שבין נזיקין לשומרים‪,‬‬
‫‪65‬‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫‪64‬‬
‫ירושה לקניינים‪,‬‬
‫חיים כהן‪ ,‬המשפט‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.270-265‬‬ ‫‪57‬‬

‫‪58‬‬
‫על סוגי החזקה במשפט מדינת ישראל ראה‪ :‬נתן קנת וחיים קנת‪ ,‬נטל ההוכחה וחזקות – במשפט‬
‫האזרחי ובמשפט הפלילי‪ ,‬תל אביב‪ :‬בורסי‪ ,2002 ,‬עמ' ‪ .138-135 ,124-123‬דוגמאות של חזקות‬
‫במשפט הישראלי מצויות שם בפרק חמישי‪ ,‬עמ' ‪ .228-124‬על מהותן ודרך פעולתן של חזקות ראה‪:‬‬
‫עדנה אולמן‪-‬מרגלית‪" ,‬השערות חזקה"‪ ,‬עיון‪ ,‬ל‪ ,‬חוב' ג‪-‬ד )תשמ"א‪-‬תשמ"ב(‪ ,‬עמ' ‪.205-184‬‬
‫על ההבדל בין אמת משפטית לאמת עובדתית ראה‪ :‬חיים ה' כהן‪" ,‬דין אמת לאמיתו"‪ ,‬גבורות‬ ‫‪59‬‬

‫לשמעון אגרנט )בעריכת אהרון ברק‪ ,‬רות גביזון ואחרים( ירושלים‪ :‬גרפ‪-‬פרס‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪;86-35‬‬
‫שמשון אטינגר‪" ,‬פיקציה של דין ופיקציה של בית דין בהלכה"‪ ,‬עיונים במשפט עברי ובהלכה –‬
‫דיין ודיון )בעריכת עמיחי רדזינר ויעקב חבה עורכים(‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪,9‬‬
‫‪ ;27-20‬אלדד פרי‪" ,‬הנסתרות והנגלות – בין אמת עובדתית לאמת משפטית"‪ ,‬פרשת‬
‫השבוע‪ ,‬משרד המשפטים‪ ,‬המחלקה למשפט עברי גיליון ‪ ,138‬פרשות נצבים‪-‬וילך‪ ,‬תשס"ג; דוד‬
‫חקת התורה' – סדר הדין והאמת המשפטית" ‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬משרד המשפטים‪,‬‬
‫ניסני‪'" ,‬זאת ֻ‬
‫המחלקה למשפט עברי‪ ,‬גיליון ‪ ,289‬פרשת חקת‪ ,‬תשס"ז; חיים שיין‪" ,‬עוד על האמת המשפטית"‪,‬‬
‫פרשת השבוע‪ ,‬משרד המשפטים‪ ,‬המחלקה למשפט עברי גיליון ‪ ,319‬פרשת נשא‪ ,‬תשס"ח‪.‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬מבוא לחקר ההלכה‪ ,‬המונחים והמושגים‪ ,‬עמ' קמב‪.‬‬ ‫‪60‬‬

‫הדיון במושג החזקה בהקשר זה מתייחד לשימוש שנעשה בה על ידי הדיין‪ ,‬הפוסק או השופט‬ ‫‪61‬‬

‫במהלך הבירור והכרעת הדין‪ ,‬כלומר לפרוצדורה דיונית‪ .‬לעיל תחת הכותרת 'יחסי הלכה ומציאות'‬
‫)עמ' ‪ (10‬נידונו הנורמות הכלכליות‪-‬קנייניות שרווחות בשוק האזרחי ומוכרות על ידי המשפט העברי‪,‬‬
‫ויש להבחין בין השניים‪.‬‬
‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' שנא‪.‬‬ ‫‪62‬‬

‫'המידות'‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ת‪.‬‬ ‫‪63‬‬

‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רלד‪ .‬וראה‪ :‬יוסף ריבלין‪ ,‬הירושה והצוואה במשפט העברי‪ ,‬הוצאת‬ ‫‪64‬‬

‫אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ :‬תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.10-9‬‬

‫היגדים נוספים של הרמא"ע‪ :‬בין ממונות לנפשות )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כב‪ ,‬כה(; בין איסור וקודש‬ ‫‪65‬‬

‫לטומאה )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' נט(; בין קנס לעונשין ) 'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' קסה(; בין גיטין לקידושין‬
‫)'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רסג(; בין נזק לחיוב בפועל ) 'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רסו(; בין קידושין וגיטין לממונות‬
‫ותנאים )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' שה(; בין איסורים לקדשים )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רסה(; ובין הקדשות‬
‫‪14‬‬
‫‪66‬‬
‫במחקר ינותחו מונחים מן הפילוסופיה של המשפט הכללי‪ ,‬כגון‪ :‬החובה והזכות‪,‬‬
‫העונשין והקנסות‪ ,‬דיני ראיות‪ ,‬אכיפת מוסר‪ ,‬חובת‬ ‫‪67‬‬
‫טבלת הזכויות של הופלד‪,‬‬
‫‪68‬‬
‫הציות לחוק‪ ,‬בין כללי התנהגות לכללי הכרעה ומושגים נוספים‪.‬‬
‫דוגמה להבחנה בין כללי התנהגות לכללי הכרעה‪ :‬במשפט הכללי מקובלת הבחנה‬
‫בין כללי התנהגות )‪ ,(Conduct Rules‬המופנים אל האזרח ומורים לו כיצד עליו‬
‫לנהוג‪ ,‬לבין כללי הכרעה )‪ ,(Decision Rules‬המופנים לבית הדין ומורים לו כיצד‬
‫הרמא"ע מצביע על חילוק עקרוני בין דיני נפשות‬ ‫‪69‬‬
‫להכריע בשאלה שבאה לפניו‪.‬‬
‫לדיני ממונות‪ ,‬על פיו בדיני ממונות האדם הוא נושא דין החיוב‪ ,‬ואילו בדיני נפשות‬
‫האדם הוא נשוא דין החיוב‪ .‬כלומר‪ ,‬בממונות ביה"ד כופה על אדם לבצע חוב ממוני‬
‫שכבר חל עליו באופן אוטונומי והאדם טרם ביצעו‪ .‬ואילו בנפשות החיוב להוציא אדם‬
‫המחקר יעסוק בתפיסתו של הרמא"ע‬ ‫‪70‬‬
‫להורג לא חל על האדם אלא על בית הדין‪.‬‬
‫את ההבדל בין כללי התנהגות לכללי הכרעה‪.‬‬
‫בקרב התיאורטיקנים של הענישה העוסקים בניתוח הנורמטיבי של המשפט הפלילי‬
‫רווחות שתי תיאוריות מרכזיות‪ :‬התוצאתניות והגמוליות )דאונטולוגיות(‪ .‬התוצאתניים‬
‫רואים במשפט הפלילי ובענישה הפלילית מכשיר להשגת תכליות חברתיות )כגון‪:‬‬
‫מקסום עושר‪ ,‬מניעת פשע או השגת יציבות חברתית(‪ .‬ואילו האסכולה הדאונטולוגית‬
‫רואה בענישה פעולה ראויה בפני עצמה‪ ,‬כלומר שאינה תלויה במימוש תכליות‬
‫‪71‬‬
‫חברתיות‪ .‬המחקר יבחן את ההיגדים המצויים בכתבי הרמא"ע בהקשר זה‪.‬‬
‫לאור ניתוח זה תיבחן מידת קיומם של חלק מן המונחים הללו ושל אחרים על פי‬
‫תפיסת המשפט העברי של הרמא"ע‪ .‬המחקר יבדוק את משנתו של הרב וינסה‬
‫לחשוף האם המונחים הללו קיימים בה וכיצד הרב מתייחס אליהם‪.‬‬
‫‪72‬‬

‫לקונמות )'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' שמד‪-‬שמו(‪.‬‬

‫‪66‬‬
‫חיים שיין‪ ,‬הפילוסופיה של המשפט – עיון ישראלי‪ ,‬הוד השרון‪ :‬שערי משפט‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ'‬
‫‪ 363‬כותב‪" :‬במשפט העברי אין עיסוק במושג הזכות‪ ,‬אלא החובה היא שמגדירה את הזכות"‪ .‬המחקר‬
‫יבחן גם את נכונותה של קביעה זו‪ .‬תיאוריות מתחרות של זכויות ראה אצל‪Alon Harel, "Theories of :‬‬
‫‪Rights", Blackwell Guide to the Philosophy of Law and Legal Theory (editors: Martin P. Goldingand‬‬
‫‪.and William A. Edmundson), oxford: Blackwell, 2005, pp 191-206‬‬
‫‪67‬‬
‫הופלד‪ ;1920 ,‬סלמונד‪.1957 ,‬‬
‫אמנם יש להדגיש שכל השוואה לשיטות משפט כלליות‪ ,‬חייבת להביא בחשבון שבהלכה היהודית‪,‬‬ ‫‪68‬‬

‫נוסף מרכיב ריטואלי‪-‬דתי שאינו קיים במשפט הכללי‪.‬‬

‫לבירור ההבחנה בין כללי התנהגות לכללי הכרעה ומקורותיה בספרות תורת המשפט‪ ,‬ראה‪ :‬דן‪-‬‬ ‫‪69‬‬

‫כהן‪.1984 ,‬‬
‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' כה‪.‬‬ ‫‪70‬‬

‫'המידות'‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רסו‪.‬‬ ‫‪71‬‬

‫הרמא"ע נוקט לעיתים במונחים הלכתיים‪-‬ישיבתיים ויש לזהות את חילופו של המושג במונח הרווח‬ ‫‪72‬‬

‫במשפט הכללי‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫נושא נוסף שיבחן במחקר הוא יחסו של הרמא"ע לפיקציה ההלכתית‪ .‬פיקציה היא‬
‫טכניקה משפטית המניחה קיום עובדה או מצב שאינם קיימים באמת‪ ,‬ומטרתה‬
‫להשיג בה תוצאה משפטית‪ .‬במילים אחרות‪ :‬יצירת הדמיה של המציאות‪ ,‬כדי‬
‫הרמא"ע מאפיין את הכרך השלישי של‬ ‫‪73‬‬
‫להרחיב את סמכויות בית המשפט‪.‬‬
‫אחת המידות הנמנות שם היא מידת‬ ‫‪74‬‬
‫'המידות' כעוסק בהשתלשלות הדברים‪.‬‬
‫'כאילו'‪ .‬וכך כותב הרמא"ע בפתח הדיון בה ‪" :‬הרבה דברים מיוסדים בהלכה על‬
‫יסוד של כאילו‪ .‬כלומר‪ ,‬שבמציאות אינם קיימים‪ ,‬אבל בכל זאת אנו חושבים אותם‬
‫כאילו הם כן קיימים בדינא"‪ .‬בין הדוגמאות שמנתח הרמא"ע במידת 'כאילו' נמצאים‬
‫המושגים‪' :‬כל העומד לזרוק כזרוק דמי'‪' ,‬חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪,‬‬
‫המחקר יבחן את עמדתו של הרמא"ע ביחס‬ ‫‪75‬‬
‫מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'‪.‬‬
‫להליכים הלכתיים פיקטיביים‪ ,‬ולהבדלים שבין כוחם ומהותם של ההליכים השונים‪.‬‬

‫במרכז המחקר יעמדו התכנים המשפטיים בשיטתו של הרמא"ע‪ ,‬ובהם יעסוק רוב‬
‫מניינו ובניינו‪ .‬רק בשיפוליו תידון בקיצור נמרץ שאלת המוטיבציה שהניעה את‬
‫כתיבת הספרים‪ ,‬מוטיבציה שיכולה לנבוע מתפיסה אמונית של תפקיד ההלכה‬
‫ומחזון והשקפת העולם‪ .‬נושא נוסף שיעלה בספיחיו של המחקר הוא הדיון בשאלת‬
‫ההתפתחות במשנתו של הרמא"ע‪ .‬עוד תידון בקצרה תפיסת הרמא"ע את‬
‫השתלשלות המתודולוגיה של העיון ההלכתי‪ ,‬בעיקר לאור דבריו במבוא לספר‬
‫'המידות'‪.‬‬

‫רקע ומצב המחקר‬

‫למשנתו המשפטית של הרמא"ע הוקדשה התייחסות מועטת בלבד בשדה המחקר‪,‬‬
‫רובה בהקשר של לוגיקה משפטית ומיעוטה בהקשר של שיטה משפטית או מערכת‬
‫משפטית )‪.(legal system‬‬
‫ההתייחסות העיקרית‪ ,‬אף היא מצומצמת ביותר‪ ,‬מצויה במחקריו של נורמן סולומון‬
‫סולומון שעוסק באפיון של העיון הליטאי‪ ,‬מותח ביקורת‬ ‫‪76‬‬
‫על האסכולה הליטאית‪.‬‬
‫חריפה על דבריו של הרמא"ע בספר 'המידות'‪ .‬סולומון סבור שהרמא"ע טעה‬

‫‪73‬‬
‫חיים כהן טוען כי‪" :‬אין לך שיטה משפטית פורה ומשופעת בפיקציות יותר מן המשפט העברי"‪ .‬חיים‬
‫כהן‪ ,‬המשפט‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.275‬‬
‫"ואפשר לקרות את שלושת הספרים הללו בשמות‪ ,‬א( ספר הסבות‪ ,‬ב( ספר מהות הדברים‪ ,‬ג(‬ ‫‪74‬‬

‫השתלשלות הדברים"‪' .‬המידות'‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.3‬‬

‫עוד מציין הראמ"ע את הדיונים ההלכתיים‪' :‬קלוטה כמי שהונחה דמיא'‪' ,‬מחשבה כמעשה‬ ‫‪75‬‬

‫בקדשים'‪' ,‬שומע כעונה'‪ ,‬ומוסד 'השליחות' בהקשרים רבים‪.‬‬

‫ראה הערה ‪.8‬‬ ‫‪76‬‬

‫‪16‬‬
‫בהנחת היסוד שלו שעשרים ושלוש המידות מצויות בכל המחשבה ההלכתית‬
‫לדורותיה‪ ,‬לפחות מימי התלמוד‪ .‬סולומון רומז בדבריו שהרמא"ע יוצר את‬
‫מכל מקום סולומון‬ ‫‪77‬‬
‫ההיסטוריה של החשיבה ההלכתית ולא רק מתאר אותה‪.‬‬
‫מתייחס רק למשותף לרמא"ע ולאסכולה הליטאית‪ ,‬ואף זאת בהיקף מצומצם ביותר‪.‬‬
‫סולומון לא נדרש לתורת המשפט הטבעי במשנתו של הרמא"ע‪ ,‬ולא להיבטים‬
‫משפטיים אחרים של משנתו‪ .‬המחקר יתמקד בתורת הרמא"ע‪ ,‬ובפרט בהיבטיה‬
‫הייחודיים‪ ,‬עם השוואה מסויימת לדברי קודמיו באסכולה הליטאית‪.‬‬
‫התייחסות נוספת לרמא"ע נמצאת בעבודתו של שלמה טיקוצ'ינסקי‪' :‬דרכי הלימוד‬
‫הנספח האחרון לעבודה זו נקרא‪' :‬תפקידה‬ ‫‪78‬‬
‫בישיבות ליטא במאה התשע‪-‬עשרה'‪.‬‬
‫ההיסטורי של 'דרך ההבנה' על פי משנתו של הרב משה אביגדור עמיאל'‪ .‬דבריו‬
‫של טיקוצ'ינסקי הם ניתוח של המבוא לספר 'המידות'‪ ,‬שעוסק בשינויים שחלו‬
‫בדרך העיון ההלכתי מתקופת המשנה ועד ימינו‪ .‬טיקוצ'ינסקי מכנה את הרמא"ע‬
‫ומציין ארבע בחינות לחשיבות‬ ‫‪79‬‬
‫"מתודולוג של דרכי הלימוד השונות לתקופותיהן"‬
‫הבחנותיו של הרמא"ע‪ :‬הראשונה‪ ,‬הכתרת והשגרת המונח 'דרך ההבנה' כעידן‬
‫מובחן בהיסטוריה התלמודית‪ .‬השנייה היא תודעת החדשנות והמהפכנות שנלוותה‬
‫לה‪ .‬השלישית‪ ,‬בדברי הרמא"ע ישנו הד רב לפולמוס שהתקיים בתוך עולם הלימוד‬
‫סביב דרך הלימוד החדשה‪ .‬והרביעית‪ ,‬ניסיונו של הרמא"ע עמיאל להציב עקרונות‬
‫מתודולוגיים לדרך זו ולהציג אותה כשיטתית‪ .‬בנוסף ניתן לציין כי טיקוצ'ינסקי עמד‬
‫על גישתו של הרמא"ע למחקר ההלכה של אנשי 'חכמת ישראל' ועל תפיסתו את‬
‫ההלכה כמשתלשלת ומתפתחת‪ .‬דבריו החשובים של טיקוצ'ינסקי ידונו במחקר‪,‬‬
‫במסגרת הדיון בתפיסת ההלכה והשתלשלותה כפי שעולה מן המבואות שכתב‬
‫הרמא"ע ל'מידות'‪ .‬עם זאת טיקוצ'ינסקי סוקר רק את המבוא לספר 'המידות' והוא‬
‫לא נדרש כלל לגוף משנתו המשפטית של הרמא"ע‪ .‬חלק הארי של יצירת הרמא"ע‬
‫כלל אינו נידון אצל טיקוצ'ינסקי‪.‬‬
‫אמנם זוהי‬ ‫‪80‬‬
‫התייחסות נוספת מצויה בעבודת הדוקטורט של שי עקביא ווזנר‪.‬‬
‫התייחסות עקיפה בלבד‪ ,‬אולם יש בה תרומה גדולה להבנת מקורות היניקה של‬
‫הרמא"ע‪ .‬ווזנר מקשר בין עלייתה של תפישה נטורליסטית של המשפט באירופה‬

‫סולומון‪ ,1973 ,‬עמ' ‪.LXXIV‬‬ ‫‪77‬‬

‫טיקוצ'ינסקי‪ ,‬תשס"ד‪ .‬בעבודה זו הוקדשו שבעה עמודים בלבד למשנת הרמא"ע‪.‬‬ ‫‪78‬‬

‫טיקוצ'ינסקי‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.151‬‬ ‫‪79‬‬

‫ווזנר‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.186‬‬ ‫‪80‬‬

‫‪17‬‬
‫עבודתו של ווזנר התמקדה ברב שמעון‬ ‫‪81‬‬
‫לבין התפתחות הפלפול בישיבות ליטא‪.‬‬
‫שקופ‪ ,‬והרמא"ע נזכר בה רק בדרך אגב‪.‬‬
‫‪82‬‬

‫ווזנר מצביע על מאפיין נוסף לעיון הישיבתי הליטאי‪ :‬עלייתה של תפישה תיאורטית‬
‫‪83‬‬
‫ונרטיבית של המשפט‪ ,‬במובדל מתפישה פרגמטית )בבחינת "אליבא דהלכתא"(‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ווזנר עוסק רק בתורתו של ר' שמעון שקופ‪ ,‬כמעט ללא כל התייחסות‬
‫החילוק בין דין למציאות מקבל ביטוי נרחב ומשוכלל באופן יחודי‬ ‫‪84‬‬
‫לרמא"ע‪.‬‬
‫במשנתו של הראמ"ע‪ ,‬באופן המובהק ביותר במידת 'מציאות ודין'‪ .‬למידה זו הקדיש‬
‫הרמא"ע עיסוק נרחב באופן יחסי לשאר המידות‪ ,‬והוא פורס משנה מורכבת‬
‫ומשוכללת אודות מערכת היחסים שבין הנורמה החברתית לדין הלכתי‪ .‬הרמא"ע‬
‫כותב מתוך מודעות גבוהה לתפיסת החוק כהסדר חברתי ולרעיון המשפט הטבעי‪,‬‬
‫ודבריו משופעים בתובנות על מהותו של המשפט העברי ויחסו למערכת נורמטיביות‬
‫אחרות‪ .‬כל אלה נעדרים מן הדיונים הקודמים בנושא ומן האזכורים של הראמ"ע‬
‫בחומר המחקרי הקיים‪ .‬המחקר יעסוק בעמדתו של הרמא"ע לגבי 'תורת‬
‫המשפטים'‪ .‬עוד תידון במידה מסויימת מידת החידוש והפיתוח שבדבריו של הרמא"ע‬
‫ומידת ההמשכיות שבהם ביחס לרבותיו‪ ,‬ובכללם לר' שמעון שקופ‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫הבנתו של הרמא"ע את הכלי ההלכתי '"מיגו" נבחנה בעבודתו של יוסף ריבלין‪.‬‬
‫מחד ‪ -‬ריבלין לא הצטמצם לספר 'המידות' בלבד והוא בוחן את דברי הרמא"ע גם‬
‫בספרו 'דרכי משה'‪ .‬אולם מאידך ‪ -‬ההתייחסות של ריבלין מצטמצמת למושג 'מיגו'‬

‫‪81‬ווזנר‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪ .10‬ווזנר עושה שימוש בקטגוריות שלובנו כבר במחקריו של פרופ' סילמן‪:‬‬
‫יוחנן סילמן‪ ,‬האל והחומר לאור מערכות היחסים ההירארכיים בספר‪-‬הכוזרי‪ ,‬עבודה לשם‬
‫קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;145-137‬יוחנן סילמן‪,‬‬
‫"היקבעויות הלכתיות בין נומינאליזם לריאליזם"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬יב )תשמ"ד‪-‬תשמ"ה(‪ ,‬עמ'‬
‫רמט‪-‬רסו‪ .‬פרופ' סילמן הציג שתי תפישות יסוד מנוגדות‪ ,‬וכינה אותן‪' :‬התפישה האונטולוגית'‬
‫ו'התפישה הציוויית'‪ .‬התפישה האונטולוגית רואה בהלכות ובמצוות תשקיף של ההוויה הרוחנית‪,‬‬
‫כלומר של המציאות הממשית שקדמה לציווי‪ ,‬בבחינת 'איסתכל באורייתא וברא עלמא'‪ .‬לעומתה‪,‬‬
‫התפישה הציוויית רואה בהלכה חוק והדרכה לאדם‪ ,‬שבקיימו אותם הוא מעצב את המציאות‪ .‬לחלוקה‬
‫הזו השתמעויות רבות ועל כמה מהן עמד פרופ' שגיא‪ :‬אבי שגיא‪" ,‬המצווה הדתית והמערכת‬
‫המשפטית – פרק בהגותו ההלכתית של הרב שמעון שקופ"‪ ,‬דעת‪) 35 ,‬תשנ"ה(‪ ,‬עמ' ‪99-‬‬
‫‪ =) .114‬הנ"ל‪ ,‬יהדות‪ :‬בין דת למוסר‪ ,‬תל אביב‪ ,1999 ,‬פרק ט(‪.‬‬
‫ווזנר‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪ 186‬הע' ‪.436‬‬ ‫‪82‬‬

‫ווזנר‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬ ‫‪83‬‬

‫גם אלון‪ ,‬המשפט‪ ,‬עמ' ‪ ,121‬מציין את האבחנה של ר"ש שקופ בדבר האוטונומיה של החיוב‬ ‫‪84‬‬

‫הממוני‪ ,‬בנפרד מצד האיסור שבו‪ .‬אלון מציין בהערה שם לדברי הרמא"ע במידת 'מציאות ודין'‪.‬‬
‫ריבלין‪ ,‬מיגו‪.‬‬ ‫‪85‬‬

‫‪18‬‬
‫המחקר יתמקד ברמא"ע בלבד ועל כן יבחן את משנתו המשפטית באופן‬ ‫‪86‬‬
‫בלבד‪.‬‬
‫רחב יותר‪.‬‬
‫מעורבותו העמוקה של הרמא"ע בפולמוס סביב הקמת מוסד הערעור במערכת בתי‬
‫למיטב בדיקתי זו ההתייחסות‬ ‫‪87‬‬
‫הדין הרבניים נסקרה על ידי עמיחי רדזינר‪.‬‬
‫המחקרית היחידה לעמדתו של הרמא"ע בקשר למערכת המשפטית ) ‪legal‬‬
‫וחושף התנגדות קשה ומתמשכת‬ ‫‪89‬‬
‫רדזינר מתבסס על מחקר ארכיוני‬ ‫‪88‬‬
‫‪.(system‬‬
‫‪90‬‬
‫של הרמא"ע להקמת מוסד הערעור‪.‬‬
‫שיטתו של הרמא"ע אוזכרה גם אגב דיונים בדבר הלוגיקה של המידות שהתורה‬
‫נדרשת בהן‪ .‬אזכורים אגביים בהקשר זה נמצאים בספרו של הרב מיכאל אברהם‬
‫אזכור אגבי נוסף של שיטת הרמא"ע‪ ,‬אף הוא בהקשר‬ ‫‪91‬‬
‫'שתי עגלות וכדור פורח'‪.‬‬
‫זה לטיבן של המידות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬נמצא במאמרו של דב שוורץ‪' :‬היסודות‬
‫סוגיה זו איננה מעניינו‬ ‫‪92‬‬
‫הלוגיים של הדרשנות ההלכתית‪ :‬גישתו של הרב הנזיר'‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫של המחקר שלפנינו והיא לא תידון בו‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬המחקר יתמקד במשנתו המשפטית של הרמא"ע ולא בהשקפת עולמו‬

‫האמונית‪-‬הגותית‪ ,‬הציבורית‪ ,‬הדתית וכדו'‪ .‬אולם‪ ,‬להשקפת עולמו של הרמא"ע‬
‫תיתכן השלכה מסויימת על האופן שבו ראה את עבודתו‪ .‬על כן המחקר יתייחס באופן‬
‫מצומצם וסלקטיבי להיבטים מסויימים בהשקפת עולמו של הרמא"ע‪ ,‬וההתייחסות‬
‫ריבלין מציג את סברתו של הרמא"ע ש'מיגו' מעניק נאמנות רק לבעל דין ולא לעדים‪ .‬ריבלין‪,‬‬ ‫‪86‬‬

‫מיגו‪ ,‬עמ' ‪.109‬‬

‫רדזינר‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬ ‫‪87‬‬

‫‪ 88‬אהרן קירשנבאום‪ ,‬הרשעה עצמית במשפט העברי‪ ,‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.186‬‬
‫‪ 89‬ד"ר רדזינר התחקה אחר הפרוטוקולים של בית הדין בת"א בארכיון המדינה‪ ,‬בארכיון עיריית תל‪-‬‬
‫אביב – יפו‪ ,‬בארכיון הציוני המרכזי‪ ,‬בתיקי בית הדין הגדול בירושלים ובארכיון הציונות הדתית‬
‫באוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫‪ 90‬רדזינר‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.239-206‬‬
‫‪ 91‬הרב מיכאל אברהם‪ ,‬שתי עגלות וכדור פורח – על יהדות ופוסט מודרניזם ‪ ,‬בית אל‪ :‬תם‪,‬‬
‫תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.477 ,440 ,412 ,402‬‬
‫‪ 92‬דב שוורץ‪" ,‬היסודות הלוגיים של הדרשנות ההלכתית‪ :‬גישתו של הרב הנזיר" ‪ ,‬ספר הגיון‬
‫)בעריכת משה קופל ועלי מרצבך(‪ ,‬רמת‪-‬גן וניו‪-‬יורק‪ :‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .63-23‬ההתייחסות נמצאת‬
‫בהערה ‪.15‬‬
‫התייחסות ישירה למשנתו המשפטית מצויה בעיקרה בספרות שאינה מחקרית ואף היא רק‬ ‫‪93‬‬

‫כביקורת ספרים או כסקירת נושאים ספציפיים מתוך מכלול משנתו‪ .‬להלן פירוט ההתייחסויות לתורתו‬
‫ההלכתית‪-‬משפטית‪ :‬ספר היובל ‪ -‬קובץ תורני מדעי מוגש להרב משה אביגדור עמיאל‬
‫)בעריכת‪ :‬הרב יהודה לייב הכהן פישמן‪-‬מיימון(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ג; הרב כתריאל‬
‫טכורש‪" ,‬משנת הרב רמ"א עמיאל בהלכה ובאגדה"‪ ,‬במישור‪ ,‬ח )תש"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ,7-52‬איגוד‬
‫סופרים דתיים בסיוע מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪ :‬תש"ג; הרב חיים צימרמן )חדראי(‪" ,‬ספר המדות‬
‫לחקר ההלכה"‪ ,‬תלפיות‪ ,‬א חוב' א )תשרי תש"ד(‪ ,‬עמ' ‪ ;185-179‬הרב שילה רפאל‪" ,‬ספריו‬
‫בהלכה"‪ ,‬איש ההגיונות )בעריכת גאולה בת יהודה(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫תיעשה רק במקומות שניתן להציע באופן סביר קשר בין השקפת עולמו לאופן שבו‬
‫תפס הרמא"ע את שיטתו‪ .‬עמדותיו ההגותיות‪ ,‬החברתיות והלאומיות של הרמא"ע‬
‫נידונו בספרות המחקר שעסקה בחוגי הציונות הדתית ובתנועת המזרחי‪ ,‬בראי"ה‬
‫לבירור‬ ‫‪94‬‬
‫קוק ובהתמודדות האורתודוקסיה עם המודרנה בעת החדשה ועם השואה‪.‬‬
‫השקפת עולמו של הרמא"ע יסייעו גם כתביו של הרמא"ע עצמו שראו אור במהדורות‬
‫מחודשות בשנים האחרונות‪ .‬בנוסף קיים חומר תורני מגוון בנושאים אלו אודות‬
‫‪95‬‬
‫השקפת עולמו‪.‬‬

‫שיטת המחקר‬
‫המחקר יתחיל בבחינת הרקע של הרמא"ע‪ ,‬יעבור להיגדים הברורים שלו בנושאים‬
‫הנבחנים וימשיך לבחינה ביקורתית של משנתו‪ .‬שיטת המחקר תהיה סינכרונית‬
‫בעיקרה ותתייחס למשנת הרמא"ע בדרך כלל כמקשה אחת הרמונית‪ .‬הבסיס‬
‫הטקסטואלי למחקר יהיו ספריו המשפטיים של הרמא"ע‪ ,‬בעיקר ספרי 'המידות'‬
‫‪96‬‬
‫ו'דרכי משה'‪ ,‬אולם גם מאמרים שפרסם בבמות אחרות‪.‬‬

‫העבודה תורכב מארבעה פרקים ונספח‪:‬‬

‫בפרק הראשון תשורטט דמותו של הרמא"ע ובכלל זה הרקע הלימודי שלו‬
‫ומקורות ההשפעה השונים שפעלו עליו‪ .‬יסקרו בקצרה פעילותו הציבורית והשקפת‬
‫עולמו הציונית‪-‬דתית‪ .‬עיקר טיבו של הפרק הראשון הוא ליקוטי‪ :‬תיעוד של אירועים‬
‫היסטוריים‪ .‬אולם הליקוט של הנתונים יהיה סלקטיבי ומובחן‪ .‬הכוונה היא להצטמצם‬
‫להיבטים בפעילותו של הרמא"ע שלמיטב ההבנה יסייעו לענות על שאלת‬
‫המוטיבציה שתידון בפרק הרביעי‪ .‬לשאלה זו יש השלכות לאופן שבו ראה הראמ"ע‬
‫את 'המידות'‪ ,‬ומתוך כך להבנת עקרונית של משנתו המשפטית‪.‬‬

‫‪94‬‬
‫להלן מקצת מן המקורות העוסקים בנושא‪ :‬דב שוורץ‪" ,‬מראשית הצמיחה להגשמה"‪ ,‬הציונות‬
‫הדתית‪ :‬עידן התמורות‪ ,‬אסופת מחקרים לזכר זבולון המר‪) ,‬בעריכת אשר כהן וישראל הראל(‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;36 -34‬אבינעם רוזנק‪" ,‬הציונות כמהפכה רוחנית א‪-‬‬
‫מדינית במשנתו של הרב משה אביגדור עמיאל"‪ ,‬מאה שנות ציונות דתית – אישים ושיטות‬
‫)בעריכת‪ :‬דב שוורץ ואבי שגיא(‪ ,‬רמת גן‪ :‬בר אילן‪ ,‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;306-287‬מקורות נוספים רלוונטיים‬
‫יובאו בגוף המחקר‪.‬‬
‫חיים ליפשיץ‪ ,‬הוגי אמונה וחוזי גאולה בציון ‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ך; הרב אברהם‬ ‫‪95‬‬

‫ביק )שאולי(‪ ,‬הרב משה אביגדור עמיאל – גדול המדרש והמחשבה‪ ,‬שנה בשנה‪) ,‬תשמ"ג(‬
‫עמ' ‪ ;407-403‬מתוך זהירות אבקש לעשות שימוש מסויים גם בכתביו של דב רוזן )כינויו הספרותי‪:‬‬
‫ד‪ .‬זעירא(‪ ,‬שהיה מזכירו האישי של הרמא"ע בתקופת רבנות תל אביב‪.‬‬
‫ראה בביבליוגרפיה שפרסם ורפל‪ ,‬להלן הע' ‪ ,98‬לדוג' ערכים ‪,214-212 ,178-176 ,121-119‬‬ ‫‪96‬‬

‫‪.237-236‬‬
‫‪20‬‬
‫הפרק השני יתמקד בספר 'המידות לחקר ההלכה' ויחולק לארבעה חלקים‪ :‬בחלקו‬
‫הראשון של הפרק ידונו עשרים ושלוש המידות שניסח הרמא"ע בספר 'המידות'‪.‬‬
‫תוך הבאת דוגמאות מתוך 'המידות'‪ .‬בחלקו השני של הפרק תנותח תפיסת ההלכה‬
‫והשתלשלותה כפי שעולה מן המבואות שכתב הרמא"ע לספרי 'המידות'‪ ,‬ובפרט מן‬
‫המבוא לכרך הראשון שהוא הגדול והמקיף שבהם‪ .‬חלקו השלישי של הפרק ידון‬
‫במבנה של ספר 'המידות' ובמשמעותו‪ ,‬ובחלקו הרביעי תיבחן השאלה האם ניתן‬
‫לזהות התפתחות במשנתו של הרמא"ע‪ .‬פרק זה לא יעסוק בהשוואות לדברי אחרים‪.‬‬

‫הפרק השלישי יוקדש לעיון בסוגיות משפטיות נבחרות במשנתו של הרמא"ע‬

‫ולהקבלה ולהנגדה שבין דבריו לדברי אחרים‪ .‬בפרק זה יעשה ניסיון להתחקות אחר‬
‫מידת החידוש וההמשכיות שבמשנתו של הרמא"ע‪ ,‬ביחס לדברי קודמיו בספרות‬
‫הרבנית‪ .‬כמו כן תיבחן מידת הקשר בין דברי הרמא"ע למונחים הנעוצים בפילוסופיה‬
‫של המשפט הכללי ויחסי הגומלין שביניהם‪ .‬הבחינה תעשה שימוש בדיסציפלינות‬
‫מתחומים מצרניים אך שונים‪ :‬תיאוריות המנסות להגדיר או לאפיין את המשפט‬
‫ובוחנות שאלות של צדק‪ ,‬זכויות וחובות )לדוג'‪ :‬פוזיטיביזם לעומת תיאוריות של‬
‫משפט הטבע(; תיאוריות אודות הדרך בה ראוי לעצב את המשפט‪ ,‬כגון‪ :‬הקשר בין‬
‫ופרספקטיבה פילוסופית של שדות‬ ‫‪97‬‬
‫אחריות מוסרית ובין אחריות משפטית‬
‫משפטיים מוגדרים כדיני הנזיקין(‪.‬‬

‫הפרק הרביעי יוקדש לסיכום ומסקנות‪ .‬לימוד תורתו של הרמא"ע כשלעצמה‬

‫)פרק שני( והשוואתה למקבילות בתוך עולם התורה ומחוץ לו )פרק שלישי(‪ ,‬על‬
‫רקע מקורות היניקה התורניים שלו והאקלים החברתי שבו פעל )פרק ראשון( יוביל‬
‫למסקנות שיוצגו בפרק זה‪ .‬בפרק זה נדרש למכלול השקפת עולמו של הרמא"ע‬
‫ולקשר שבינה לבין מפעלו הספרותי בתחום המשפט‪ .‬בפרק זה יוצעו אפוא‬
‫המסקנות העולות מן המחקר‪.‬‬

‫‪98‬‬
‫כנספח לעבודה תבוא ביבליוגרפיה מלאה של כתבי הרמא"ע‪.‬‬
‫על יוצא'‪ .‬וראה לדוג'‪' :‬המידות‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רפט‪,‬‬
‫על‪ ,‬פעולה ופו ַ‬
‫מדה טו בספר 'המידות' נקראת‪' :‬פו ֵ‬ ‫‪97‬‬

‫שז‪ .‬לדיון של הרמא"ע במושג 'אונס' השתמעויות גם לענף בפילוסופיה של המשפט העסק בשאלת‬
‫המעשה הפלילי ובוחן את הקשר שבין המרכיב הנפשי הנדרש מן העבריין ) ‪ (mens rea‬לבין המרכיב‬
‫החיצוני של העבירה )‪ .(actus reus‬בעניין אחריות מוסרית ראה‪John M' Fischer and Mark Ravizza, :‬‬
‫‪Responsibility and Control: A Theory of Moral Responsibility, Cambridge: Cambridge Univ.‬‬
‫‪ ..Pr., 1998‬וראה הערה ‪.70‬‬
‫בשנת תש"ג פורסמה ביבליוגרפיה של כתבי הרמא"ע‪ .‬על ידי יצחק ורפל‪" ,‬כתבי הרב משה‬ ‫‪98‬‬

‫אביגדור עמיאל – רשימה ביבליוגרפית"‪ ,‬ספר היובל ‪ -‬קובץ תורני מדעי מוגש להרב משה‬
‫‪21‬‬
‫אביגדור עמיאל )בעריכת‪ :‬הרב יהודה לייב הכהן פישמן‪-‬מיימון(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ג‪ ,‬עמ'‬
‫רמה‪-‬רנו‪ .‬התיעוד מגיע עד לתאריך יג ניסן תש"ג‪ ,‬בדיוק שנתיים לפני פטירתו‪ .‬בנספח למחקר‬
‫תושלם הביבליוגרפיה המלאה של כתבי הרב עמיאל‪.‬‬
‫‪22‬‬
 ‫מבנה המחקר ותוכן העניינים‬

‫פרק ראשון‪ :‬רקע לדמותו של הרמא"ע‬

‫מקורות היניקה התורנית‬ ‫‪.1‬‬
‫פעילות רבנית‬ ‫‪.2‬‬
‫הקמת מוסדות תורה‬ ‫‪.3‬‬
‫פעילות ציבורית‬ ‫‪.4‬‬

‫פרק שני‪ :‬המידות לחקר ההלכה‬

‫עשרים ושלוש המידות‬ ‫‪.1‬‬
‫דברי הרמא"ע במבואות לשלושת הכרכים של ספר 'המידות'‬ ‫‪.2‬‬
‫מבנה הספר והיחסים בין המידות השונות‬ ‫‪.3‬‬
‫האם חלה התפתחות פנימית במשנתו של הרמא"ע?‬ ‫‪.4‬‬

‫פרק שלישי‪ :‬עיון משווה בסוגיות נבחרות‬

‫‪ .1‬מציאות ודין‪ :‬נטורליזם ונומינליזם במשנת הרמא"ע‬
‫‪ .2‬פיקציה והערמה ‪ -‬בין אמת עובדתית לאמת משפטית והיחס לחזקה‬
‫‪ .3‬מיגו ודיני ראיות במשפט העברי‬
‫‪ .4‬הזכות ההופלדיאנית והמשפט העברי‬
‫‪ .5‬איסורים‪ ,‬ממונות ומה שביניהם – על מערכות חוקים מקבילות ומצטלבות‬

‫פרק רביעי‪ :‬סיכום ומסקנות‬

‫נספח‪ :‬כתבי הרמא"ע‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫‪23‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫ספרות רבנית‬
‫אברהם‪ ,‬הרב מיכאל‪ .‬שתי עגלות וכדור פורח – על יהדות ופוסט מודרניזם‪ ,‬בית‬
‫אל‪ :‬תם‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬
‫אדלר‪ ,‬הרב יצחק‪ .‬עיון בלומדות ‪ -‬ביאורים וחידושים בסוגיות בש"ס ובדברי‬
‫הראשונים עם מבנה תחתי ללומדות‪ ,‬ניו יורק‪ :‬בית שער‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫אונטרמן‪ ,‬הרב איסר י'‪" .‬תורה מחזרת אחרי אכסניה שלה"‪ ,‬ספר היובל לרבי‬
‫שמעון שקאפ )בעריכת משה מ' אידלעוויץ ואחרים(‪ ,‬מהדורת צילום בני ברק‪ :‬נצח‪,‬‬
‫תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪.20–12‬‬
‫ביק )שאולי(‪ ,‬הרב אברהם‪ .‬הרב משה אביגדור עמיאל – גדול המדרש‬
‫והמחשבה‪ ,‬שנה בשנה‪ ,‬תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.407-403‬‬
‫בלאך )בלוך(‪ ,‬הרב אליהו מ'‪ .‬שעורי דעת א‪ ,‬ירושלים‪ :‬נצח‪ ,‬תש"ט‪.‬‬
‫בלוך‪ ,‬הרב אברהם י'‪ .‬שיעורי רבינו הגרא"י מטלז‪ ,‬א‪ ,‬טורונטו‪ :‬דפוס גרשון‬
‫פאמעראנץ‪ ,‬תשי"א‪.‬‬
‫ברלין‪ ,‬הרב מאיר‪ .‬מוולוז'ין ועד ירושלים‪ ,‬תל אביב‪ :‬ילקוט‪ ,‬תרצ"ט‪.‬‬
‫ברלין‪ ,‬הרב מאיר‪ .‬רבן של ישראל – תולדות הנצי"ב מוולוז'ין‪ ,‬ניו יורק‪) :‬חמו"ל(‪,‬‬
‫תש"ג‪.‬‬
‫בת יהודה‪ ,‬גאולה‪ .‬איש ההגיונות‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫בת יהודה‪ ,‬גאולה‪ .‬איש המאורות – הרב יצחק יעקב ריינס‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב‬
‫קוק‪ ,‬תשמ"ה‪.‬‬
‫גוטפריד‪ ,‬מרדכי‪ .‬גדולי ישראל‪ ,‬תל אביב‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשי"ט‪.‬‬
‫הגר‪ ,‬הרב אליעזר‪" .‬מציאות ודין בהלכה"‪ ,‬שבילין‪ ,‬יד‪-‬טו )אייר תשכ"ו(‪ ,‬עמ' עב‪-‬‬
‫עו‪.‬‬
‫ווזנר‪ ,‬שי ע'‪"" .‬קנאים פוגעים בו" ‪ -‬מורכבות החשיבה ההלכתית"‪ ,‬פרשת השבוע‪,‬‬
‫משרד המשפטים‪ ,‬המחלקה למשפט עברי גליון ‪ ,171‬בלק‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫וינברג‪ ,‬הרב יחיאל י'‪" .‬הפלפול התלמודי"‪ ,‬העברי‪ ,‬יג )תרע"א(‪ ,‬עמ' ‪.157-153‬‬
‫וינברג‪ ,‬הרב יחיאל י'‪ .‬לפרקים‪ ,‬ירושלים‪ :‬הוועד להוצאת כתבי הרב‪ ,‬תשס"ב‬
‫)מהדורה שלישית מורחבת(‪.‬‬
‫ונדר‪ ,‬מאיר‪" .‬הישיבות בגליציה"‪ ,‬מוריה‪ ,‬יח )תשנ"ב(‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬עמ' צה‪-‬ק‪.‬‬
‫וסרמן‪ ,‬הרב אלחנן‪ .‬קובץ הערות‪ ,‬תל אביב‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשס"ג )מהדורה חמישית‬
‫עם הוספות(‪.‬‬
‫זוין‪ ,‬הרב שלמה י'‪ .‬אישים ושיטות‪ ,‬ירושלים‪ :‬קול מבשר‪ ,‬תשס"ז )מהדורה חדשה‬
‫עם הוספות(‪.‬‬
‫טכורש‪ ,‬הרב כתריאל‪" .‬משנת הרב רמ"א עמיאל בהלכה ובאגדה"‪ ,‬במישור‪ ,‬ח‬
‫)תש"ג(‪ ,‬עמ' ‪.7-52‬‬
‫כשר‪ ,‬הרב מנחם מ'‪" .‬מושג הזמן בתורה‪ ,‬בדברי חז"ל והראשונים"‪ ,‬תלפיות‪ ,‬ה‬
‫חוב' ג‪-‬ד )תשי"ב(‪ ,‬עמ' ‪.829-799‬‬
‫לאם‪ ,‬הרב נחום‪ .‬תורה לשמה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל"ב‪.‬‬
‫לוי‪ ,‬יהודה‪ .‬שערי תלמוד תורה‪ ,‬ירושלים‪ :‬פלדהיים‪ ,‬תשמ"ז‪.‬‬
‫לייבוביץ'‪ ,‬הרב ברוך ב'‪ .‬ברכת שמואל א‪-‬ד‪ ,‬ניו יורק‪ :‬בלשן‪ ,‬תשי"ד‪-‬תשל"ב‪.‬‬
‫מיימון )פישמן(‪ ,‬הרב יהודה ל'‪ .‬אנשים של צורה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫תש"ז‪.‬‬
‫מיימון )פישמן(‪ ,‬הרב יהודה ל' )עורך(‪ .‬ספר היובל ‪ -‬קובץ תורני מדעי מוגש‬
‫להרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ג‪.‬‬
‫מירסקי‪ ,‬שמואל )עורך(‪ .‬מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪:‬‬
‫עוגן‪ ,‬תשט"ז‪.‬‬
‫חקת התורה' – סדר הדין והאמת המשפטית"‪ ,‬פרשת השבוע‪,‬‬ ‫ניסני‪ ,‬דוד‪'" .‬זאת ֻ‬
‫משרד המשפטים‪ ,‬המחלקה למשפט עברי‪ ,‬גיליון ‪ ,289‬פרשת חקת‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫סולובייציק‪ ,‬הרב יוסף ד'‪ .‬דברי הגות והערכה‪ ,‬ירושלים‪ :‬ההסתדרות הציונית‬
‫העולמית‪ ,‬תשמ"ב‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב משה‪ .‬חידושי הגר"מ הלוי‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב משה‪ .‬חידושי הגר"מ והגרי"ד על ענייני קדשים‪ ,‬ריברדייל ניו‬
‫יורק‪ :‬מורשה‪ ,‬תשנ"ג‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב משה‪ .‬קובץ חידושי תורה ‪ -‬אסופת מאמרים‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון‬
‫ירושלים‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב חיים‪ .‬חידושי הגר"ח על הש"ס‪ ,‬ירושלים‪ :‬אורייתא‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב חיים‪ .‬חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‬
‫תשס"ג‪.‬‬
‫סולובייציק‪ ,‬הרב יוסף ד'‪ .‬איש ההלכה ‪ -‬גלוי ונסתר‪ .‬ירושלים‪ :‬ההסתדרות‬
‫הציונית העולמית‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב יצחק ז'‪ .‬חידושי הגרי"ז על הש"ס‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬הרב יצחק ז'‪ .‬חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫)חמו"ל(‪ ,‬תשל"ט‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬דרכי משה דרכי הקניינים‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬דרכי משה דרכי הקניינים‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬דרכי משה דרך הקודש‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬דרכי משה דרך הקודש‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬דרשות אל עמי‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬הבעיות הרוחניות שבציונות‪ :‬לבירור המצב הרוחני בארץ‪,‬‬
‫תל אביב‪ :‬הסתדרות המזרחי בתל אביב‪ ,‬תצ"ז‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬הגיונות אל עמי‪ ,‬מזכרת בתיה‪ :‬מכון העם‬
‫והמדינה‪ ,‬תשמ"ב‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬היסודות האידיאולוגיים של המזרחי‪ ,‬וורשה‪ :‬הסתדרות‬
‫המזרחי‪ ,‬תרצ"ד‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬המדות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫מהדורת צילום של מהדורת ירושלים תרצ"ט‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬המדות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫מהדורת צילום מתוקנת של מהדורת תל אביב תש"ב‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬המדות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק ג‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫מהדורת צילום מתוקנת של מהדורת תל אביב תש"ה‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬המידות לחקר ההלכה‪ ,‬חלק א‪ ,‬מהדורה חדשה עפ"י דפוס‬
‫ראשון תרצ"ט עם הארות וביאורים על דברי המחבר‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫תשס"ט‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות היהדות‪,‬‬
‫ברוקלין‪ :‬דפוס אופסט מוריה‪ ,‬תש"מ‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬עזר אל עמי – האומה‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ו‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬עזר אל עמי – מועדים‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬עזר אל עמי – תורה וציון‪ ,‬ירושלים‪ :‬שם‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫עמיאל‪ ,‬הרב משה א'‪ .‬שבת מלכתא‪ ,‬תל אביב‪ :‬משמרת השבת‪ ,‬תרצ"ז‪.‬‬
‫פורמן‪ ,‬הרב אברהם )עורך(‪ .‬שיעורי ראשי ישיבות ליטא‪ :‬על מסכתות מסדר‬
‫נשים‪ ,‬נזיקין‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ט‪.‬‬
‫פרי‪ ,‬אלדד‪" .‬הנסתרות והנגלות – בין אמת עובדתית לאמת משפטית"‪ ,‬פרשת‬
‫השבוע‪ ,‬משרד המשפטים‪ ,‬המחלקה למשפט עברי גיליון ‪ ,138‬פרשות נצבים‪-‬וילך‪,‬‬
‫תשס"ג‪.‬‬
‫צימרמן‪ ,‬הרב חיים )=ח‪ .‬חדראי(‪" .‬ספר המדות לחקר ההלכה"‪ ,‬תלפיות‪ ,‬א‬
‫חוב' א )תשרי תש"ד(‪ ,‬עמ' ‪.185-179‬‬
‫קפלן‪ ,‬הרב צבי‪ .‬מעולמה של תורה ‪ -‬על דרכים ועל יצירות שבתחומי ההלכה‪,‬‬
‫ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תשל"ד‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫קרומביין‪ ,‬הרב אליקים‪" .‬מר' חיים מבריסק והגרי"ד סולוביצ'יק ועד 'שיעורי הרב‬
‫אהרן ליכטנשטיין' ‪ -‬על גלגוליה של מסורת לימוד"‪ ,‬נטועים‪ ,‬ט )אלול תשס"ב(‪ ,‬עמ'‬
‫‪.93-51‬‬
‫רוזין‪ ,‬הרב יוסף )הרוגצ'ובר(‪ .‬צפנת פענח על הרמב"ם‪ ,‬ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪,‬‬
‫תשל"ט‪.‬‬
‫רוזין‪ ,‬הרב יוסף )הרוגצ'ובר(‪ .‬צפנת פענח‪ :‬ביאור על ספר הפלאה לרמב"ם‪,‬‬
‫פיעטרקוב‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תרס"ג‪.‬‬
‫רוזין‪ ,‬הרב יוסף )הרוגצ'ובר(‪ .‬שו"ת צפנת פענח‪ ,‬דוינסק‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬ת"ש‪-‬תש"א‪.‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬הרב שמעון ג' )שג"ר(‪ .‬בתורתו יהגה )בעריכת זוהר מאור(‪ ,‬אפרתה‪:‬‬
‫מכון כתבי הרב שג"ר‪ ,‬תשס"ט‪.‬‬
‫רוזנברג‪ ,‬הרב שמעון ג' )שג"ר(‪" .‬מתודה ומוטיבציה בהוראת הגמרא"‪ ,‬מים‬
‫מדליו – שנתון המכללה למורים ע"ש לפשיץ‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.365 – 353‬‬
‫רוזנטל‪ ,‬חיים ש'‪ .‬תורה יבקשו מפיהו – תולדות הרב שמעון שקופ‪ ,‬ירושלים‪, :‬‬
‫הוצאה עצמית‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫ריינס‪ ,‬הרב יצחק י'‪ .‬חותם תכנית – כולל דוגמאות מספר הגדול דרך בים‪,‬‬
‫ירושלים‪) :‬חמו"ל(‪ ,‬תרצ"ד )מהדורה שניה מחודשת ומתוקנת(‪.‬‬
‫רפאל‪ ,‬הרב שילה‪" .‬ספריו בהלכה"‪ ,‬איש ההגיונות )בעריכת גאולה בת יהודה(‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫רפאל‪ ,‬הרב שילה‪ .‬איש המאורות – הרב יצחק יעקב ריינס )בעריכת גאולה בת‬
‫יהודה(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשמ"ה‪.‬‬
‫שאול‪ ,‬יעקב‪" .‬לתולדות הישיבות"‪,‬ספר שרגאי‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫תשמ"ה‪.‬‬
‫שושנה‪ ,‬אברהם‪" .‬תולדות הישיבה"‪ ,‬יובל המאה של ישיבת טלז‪ ,‬ברוקלין‪:‬‬
‫)חמו"ל(‪ ,‬תשט"ו‪.‬‬
‫שיין‪ ,‬חיים‪" .‬עוד על האמת המשפטית"‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬משרד המשפטים‪,‬‬
‫המחלקה למשפט עברי גיליון ‪ ,319‬פרשת נשא‪ ,‬תשס"ח‪.‬‬
‫שכטר‪ ,‬הרב צבי‪ .‬נפש הרב‪ ,‬ירושלים‪ :‬ראשית‪ ,‬תשנ"ד‪.‬‬
‫שציפנסקי‪ ,‬הרב ישראל‪ .‬התקנות בישראל‪ ,‬ג‪ ,‬קונטרס המנהגים בישראל‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשנ"ג‪.‬‬

‫ספרות מחקר‬
‫אביטל‪ ,‬משה‪ .‬הישיבה והחינוך המסורתי בספרות ההשכלה העברית‪ ,‬תל אביב‪:‬‬
‫רשפים‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫אביעד )וולפסברג(‪ ,‬ישעיהו‪" .‬המתנגדות הליטאית"‪ ,‬יהדות ליטא‪ ,‬א )בעריכת‬
‫נתן גורן ואחרים(‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם הספר‪ ,‬תש"ך‪ ,‬עמ' ‪.345–337‬‬
‫אולמן‪-‬מרגלית‪ ,‬עדנה‪" .‬השערות חזקה"‪ ,‬עיון‪ ,‬ל‪ ,‬חוב' ג‪-‬ד )תשמ"א‪-‬תשמ"ב( עמ'‬
‫‪.205-184‬‬
‫אטינגר‪ ,‬שמשון‪" .‬פיקציה של דין ופיקציה של בית דין בהלכה"‪ ,‬עיונים במשפט‬
‫עברי ובהלכה – דיין ודיון )בעריכת עמיחי רדזינר ויעקב חבה(‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת‬
‫בר אילן‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫אטקס‪ ,‬עמנואל‪ ,‬ושלמה טיקוצ'ינסקי )עורכים(‪ .‬ישיבות ליטא – פרקי זכרונות‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מרכז דינור ומרכז שזר‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫אטקס‪ ,‬עמנואל‪" .‬בין למדנות לרבנות ביהדות ליטא של המאה הי"ט"‪ ,‬ציון‪ ,‬נג‪ ,‬ד‬
‫)תשמ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.403-385‬‬
‫אטקס‪ ,‬עמנואל‪" .‬ביקורת על ספרו של נחום לאם 'תורה לשמה'"‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬נ‬
‫)תשל"ה(‪ ,‬עמ' ‪.648-638‬‬
‫אלבק‪ ,‬שלום‪ .‬דיני הממונות בתלמוד‪ ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪ ,‬תשל"ו‪.‬‬
‫אלבק‪ ,‬שלום‪" .‬זכויות הקניין בתלמוד למיניהן"‪ ,‬סיני סח )תשל"א(‪ ,‬עמ' ח‪-‬לא‪.‬‬
‫אלבק‪ ,‬שלום‪ .‬יסודות בדיני הממונות בתלמוד‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪,‬‬
‫תשנ"ד‪.‬‬
‫אלון‪ ,‬גדליהו‪ .‬ישיבות ליטא‪ ,‬מחקרים בתולדות ישראל‪ ,‬א‪ ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ ,‬תשי"ז‪.‬‬
‫אנגלרד‪ ,‬יצחק‪ .‬מבוא לתורת המשפט‪ ,‬ירושלים‪ :‬יהלום‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫אנקר‪ ,‬אהרן‪ .‬עיקרים במשפט הפלילי העברי‪ ,‬רמת גן‪ :‬בר אילן‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬
‫אנוך‪ ,‬דוד‪ ,‬ואלון הראל‪" .‬עיון פילוסופי במשפט ואודותיו"‪ .‬דין ודברים כרך ד‬
‫)תשס"ח(‪ ,‬עמ' ‪.259-241‬‬
‫אסף שמחה‪" .‬שנות הלימודים שלי בישיבת טלז"‪ ,‬ישיבות ליטא – פרקי זכרונות‬
‫)בעריכת‪ :‬עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שזר‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫אסף‪ ,‬שמחה‪ .‬מקורות לתולדות החינוך בישראל‪ ,‬ד‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫תש"ג‪.‬‬
‫בויארין‪ ,‬דניאל‪ .‬העיון הספרדי‪ ,‬ירושלים‪ :‬מכון בן צבי‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫ביאלובלוצקי‪ ,‬שמואל‪" .‬מרכזי התורה בליטא"‪ ,‬יהדות ליטא‪ ,‬א )בעריכת‪ :‬נתן‬
‫גורן ואחרים(‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם הספר‪ ,‬תש"ך‪.‬‬
‫בן מאיר‪ ,‬יהושע‪" .‬ראיה נסיבתית במשפט העברי"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬י"ח )תשנ"ה‪-‬‬
‫תשנ"ו(‪ ,‬עמ' פז‪-‬קמג‪.‬‬
‫בן ששון‪ ,‬חיים ה'‪ .‬רצף ותמורה‪ ,‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫בן ששון‪ ,‬יונה‪ .‬הגות יהודית במבחן הדורות‪ ,‬ירושלים‪ :‬משרד החינוך‪ ,‬תשנ"ד‪.‬‬
‫בראון‪ ,‬בנימין‪ .‬החזון‪-‬איש‪ :‬הלכה אמונה וחברה‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר דוקטור‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ג‪.‬‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‪" .‬בין סמינר לישיבה"‪ ,‬המעין לה )תשנ"ה(‪ ,‬עמ' ‪.26-14‬‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‪" .‬התמורות בתולדות ישיבות פולין‪-‬ליטא במאה ה‪ ,"19-‬דברי‬
‫הקונגרס העולמי לעשירי למדעי היהדות‪ ,‬ב ‪) 1‬תש"ן(‪ ,‬עמ' ‪.238-231‬‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‪" .‬תולדות הישיבות כאספקלריא לתולדות ישראל"‪ ,‬חינוך‬
‫והיסטוריה – הקשרים תרבותיים והיסטוריים )בעריכת‪ :‬רבקה פלדחי ועמנואל‬
‫אטקס(‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשנ"ט‪.‬‬
‫ברויאר‪ ,‬מרדכי‪ .‬אוהלי תורה – הישיבה תבניתה ותולדותיה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן‬
‫שזר‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫ברונר‪ ,‬רות‪ .‬ואנחנו צריכים להתחזק ‪ ...‬ואחדות כל הסיעות‪ :‬אינדיווידואליסטיות‬
‫בהגותו ובהנהגתו של הרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬עבודת גמר לתואר שני‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬
‫גורן‪ ,‬נתן )עורך(‪ .‬יהדות ליטא‪ ,‬א‪-‬ד‪ ,‬תל אביב‪ :‬עם הספר‪ ,‬תש"ך‪.‬‬
‫גיליס‪-‬קרליבך‪ ,‬מרים‪" .‬המושג ישיבה ויחודה של הישיבה הליטאית בעיני הרב‬
‫ד"ר י"צ קרליבך"‪ ,‬תורה עם דרך ארץ‪ :‬התנועה‪ ,‬אישיה ורעיונותיה )בעריכת מרדכי‬
‫ברויאר(‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬תשמ"ז‪.‬‬
‫גנז‪ ,‬חיים‪ .‬טיוטת הרצאות בתורת המשפט‪ ,‬תל אביב‪ :‬דיונון‪.1989 ,‬‬
‫דה‪-‬פריס‪ ,‬בנימין‪ .‬תולדות ההלכה התלמודית‪ ,‬תל אביב‪ :‬אברהם ציוני‪ ,‬תשכ"ו‬
‫)מהדורה שניה(‪.‬‬
‫דויטש‪ ,‬סיני‪" .‬גמירת דעת והכוונה ליצור יחסים משפטיים בדיני חוזים במשפט‬
‫העברי‪ ,‬האנגלי והישראלי"‪ ,‬שנתון המשפט העברי ו‪-‬ז )תשל"ט‪-‬תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪104-‬‬
‫‪.71‬‬

‫‪27‬‬
‫דויטש‪ ,‬סיני‪ .‬גמירת דעת בקניינים והתחייבויות במשפט העברי‪ ,‬עבודת גמר לתואר‬
‫שני‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשל"ג‪.‬‬
‫דימיטרובסקי‪ ,‬חיים ז'‪" .‬על דרך הפלפול"‪ ,‬ספר היובל לשלום בארון )בעריכת‬
‫שאול ליברמן(‪ ,‬ירושלים‪ :‬האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות‪ ,‬תשל"ה‪ ,‬עמ' קיא‪-‬‬
‫קפא‪.‬‬
‫דינשטיין‪ ,‬יורם‪ .‬יסודות המשפט‪ ,‬תל אביב‪ :‬משרד הביטחון ההוצאה לאור‪ ,‬תשס"ג‬
‫)מהדורה שלישית(‪.‬‬
‫הבר‪ ,‬צבי‪ .‬היחס ל"מנהג מקום" בפסיקת הלכה של פוסקים אשכנזיים בימינו‪,‬‬
‫עבודת גמר לתואר שני‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשס"ח‪.‬‬
‫הולצר‪ ,‬אלי‪ .‬חרב פיפיות בידם‪ :‬אקטיביזם צבאי בהגותה של הציונות הדתית‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מכון שלום הרטמן‪ ,‬תשס"ט‪.‬‬
‫הלינגר‪ ,‬משה‪" .‬על משנתו המדינית דתית של הרב עמיאל"‪ ,‬ספר השנה של‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬כח‪-‬כט‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬תשס"א‪.‬‬
‫הלינגר‪ ,‬משה‪ .‬דגם הדמוקרטיה היהודית מול דגם היהדות הדמוקרטית בהגות‬
‫האורתודוקסית המודרנית הציונית במאה העשרים‪ ,‬עבודת גמר לתואר שני‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשס"ב‪.‬‬
‫הנשקה‪ ,‬דוד‪" .‬מנהג מבטל הלכה? )לאישושה של השערה("‪ ,‬דיני ישראל יז‬
‫)תשנ"ג‪-‬תשנ"ד(‪ ,‬עמ' קלה‪-‬קנד‪.‬‬
‫הרשקוביץ‪ ,‬משה‪ .‬דרכו ושיטתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג )זצ"ל( במחקר‬
‫המשפט העברי‪ ,‬עבודת גמר לתואר שני‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשס"ח‪.‬‬
‫ווזנר‪ ,‬שי ע'‪" .‬בין חובות התנהגות לחיובי ממון ‪ :‬לבירורה של "תורת המשפטים"‬
‫במשנתו של הרב שמעון שקופ"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬כד )תשסז(‪ ,‬עמ' ‪.77-1‬‬
‫ווזנר‪ ,‬שי ע'‪" .‬חשיבה אונטולוגית ונטורליסטית במשפט התלמודי ובישיבות ליטא"‪,‬‬
‫דיני ישראל כה )תשס"ח(‪ ,‬עמ' ‪.97-41‬‬
‫ורפל‪ ,‬יצחק‪" .‬כתבי הרב משה אביגדור עמיאל – רשימה ביבליוגרפית"‪ ,‬ספר‬
‫היובל ‪ -‬קובץ תורני מדעי מוגש להרב משה אביגדור עמיאל )בעריכת‪ :‬הרב יהודה‬
‫לייב הכהן פישמן‪-‬מיימון(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ג‪.‬‬
‫זהר‪ ,‬צבי‪'" .‬על בסיס היהדות התורנית השלימה'‪ :‬פולמוסו של הרב עמיאל נגד‬
‫ההשכלה‪ ,‬החילוניות‪ ,‬הלאומיות‪ ,‬המזרחי והאגודה"‪ ,‬עין טובה‪ :‬דו‪-‬שיח ופולמוס‬
‫בתרבות ישראל )בעריכת אילן נחם(‪ ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד ונאמני תורה‬
‫ועבודה‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬
‫זילברג‪ ,‬משה‪ .‬כתבי משה זילברג‪ ,‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשס"ח‪.‬‬
‫זעירא‪ ,‬משה‪ .‬רבותינו שבגולה‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬ירושלים‪ :‬אגודת 'נחליאל'‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬
‫חפץ‪ ,‬חיים ש'‪" .‬מקום בעלי הדין בשיטת דיני הראיות במשפט העברי"‪ ,‬דיני‬
‫ישראל‪ ,‬יג‪-‬יד )תשמ"ו‪-‬תשמ"ח(‪ ,‬עמ' סט‪-‬צ‪.‬‬
‫חפץ‪ ,‬חיים ש'‪ .‬ראיות נסיבתיות במשפט העברי‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ד‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬חיים ה'‪" .‬דין אמת לאמיתו"‪ ,‬גבורות לשמעון אגרנט )בעריכת אהרון ברק‪ ,‬רות‬
‫גביזון ואחרים( ירושלים‪ :‬גרפ‪-‬פרס‪ ,‬תשמ"ז‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬חיים ה'‪ .‬המשפט‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשנ"ב‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬יצחק‪ .‬הרב מאיר שמחה הכהן )'האור שמח'( מדוינסק ומשנתו ההלכתית –‬
‫משפטית‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪ ,‬רמת‬
‫גן‪ ,‬תשנ"ה‪.‬‬
‫כהנא‪ ,‬יצחק ז'‪" .‬היחס בין ההלכה למנהג"‪ ,‬מזכרת ‪ -‬קובץ תורני לזכר הגריא"ה‬
‫הרצוג )בעריכת הרב שלמה י' זוין וזרח ורהפטיג(‪ ,‬ירושלים‪ :‬היכל שלמה‪ ,‬תשכ"ב‪.‬‬
‫כהנא‪ ,‬יצחק ז'‪ .‬מחקרים בספרות התשובות‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל"ג‪.‬‬

‫‪28‬‬
‫כהנא‪ ,‬מנחם‪" .‬מחקר התלמוד באוניברסיטה והלימוד המסורתי בישיבה"‪ ,‬בחבלי‬
‫מסורת ותמורה‪ ,‬רחובות‪ :‬כיוונים‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫לוז‪ ,‬אהוד‪ .‬מקבילים נפגשים‪ ,‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬תשמ"ה‪.‬‬
‫לוי‪ ,‬דליה‪" .‬הרב משה אביגדור עמיאל והתרבות הכללית"‪ ,‬היסטוריוסופיה ומדעי‬
‫היהדות )בעריכת מיכאל פ' מאך ויורם יעקובסון(‪ ,‬תל אביב‪ :‬אוניברסיטת תל אביב‪,‬‬
‫תשס"ה‪.‬‬
‫ליברמן‪ ,‬שאול‪ .‬יוונית ויונות בארץ ישראל‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק ויד בן צבי‪,‬‬
‫תשנ"א )מהד' שלישית(‪.‬‬
‫ליפשיץ‪ ,‬ברכיהו‪" .‬מנהג מבטל הלכה"‪ ,‬סיני‪ ,‬פו )תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪.13-8‬‬
‫ליפשיץ‪ ,‬ברכיהו‪ .‬משפט ופעולה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשס"ב‪.‬‬
‫ליפשיץ‪ ,‬ברכיהו‪" .‬סיטומתא; בין קניין לבין התחייבות"‪ ,‬ספר זיכרון לפרופסור זאב‬
‫פלק ז"ל )בעריכת רבקה הורביץ ואחרים(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מישרים ומכון שכטר‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫ליפשיץ‪ ,‬חיים‪ .‬הוגי אמונה וחוזי גאולה בציון‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תש"ך‪.‬‬
‫מאוטנר‪ ,‬מנחם‪ .‬ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי‪ ,‬תל אביב‪:‬‬
‫מעגלי דעת‪ ,‬תשנ"ג‪.‬‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬חיים‪ .‬הלכה כלכלה ודימוי עצמי‪ :‬המשכונאות בימי הביניים‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשמ"ה‪.‬‬
‫סולומון‪ ,‬נח )נורמן(‪ .‬חילוק וחקירה – עיון בשיטת הלימוד הליטאית בישיבות‪,‬‬
‫מדור דור‪ ,‬א )תשל"ט(‪ ,‬עמ' ‪.48 – 9‬‬
‫סילמן‪ ,‬יוחנן‪ .‬האל והחומר לאור מערכות היחסים ההירארכיים בספר‪-‬הכוזרי‪,‬‬
‫עבודה לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ג‪.‬‬
‫סילמן‪ ,‬יוחנן‪" .‬היקבעויות הלכתיות בין נומינאליזם לריאליזם"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬יב‬
‫)תשמ"ד‪-‬תשמ"ה(‪ ,‬עמ' רמט‪-‬רסו‪.‬‬
‫פרידלנדר‪ ,‬יהודה‪ .‬בין ישיבה לאקדמיה‪ ,‬סגולה לאריאלה‪ ,‬ירושלים‪ :‬הוצאת‬
‫המשפחה‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫פרלמן‪ ,‬חיים‪ .‬הלוגיקה המשפטית‪ .‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫קדמי‪ ,‬יעקב‪ .‬על ראיות בפלילים ‪ -‬קובץ הרצאות‪ ,‬תל אביב‪ :‬דיונון‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬
‫קירשנבאום‪ ,‬אהרן‪ .‬הרשעה עצמית במשפט העברי‪ ,‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשס"ט‪.‬‬
‫קליינמן‪ ,‬רון ש'‪ .‬מנהגי הסוחרים בדרכי הקניין במשפט העברי )קניין סיטומתא(‪,‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫מנהגי הסוחרים בדרכי הקניין במשפט‬ ‫תא"‪ִ :‬‬ ‫סיטומ ָ‬
‫קליינמן‪ ,‬רון ש'‪"" .‬קניין ִ‬
‫העברי"‪ ,‬מחקרי משפט‪ ,‬כד )תשס"ח(‪ ,1 ,‬עמ' ‪.298-243‬‬
‫קנת‪ ,‬חיים‪ ,‬ונתן קנת‪ .‬נטל ההוכחה וחזקות – במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי‪,‬‬
‫תל אביב‪ :‬בורסי‪ ,‬תשס"ב‪.‬‬
‫קנת‪ ,‬נתן‪ ,‬וחיים קנת‪ .‬נטל ההוכחה וחזקות – במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי‪,‬‬
‫תל אביב‪ :‬בורסי‪ ,‬תשס"ב‪.‬‬
‫רוזנק‪ ,‬אבינעם‪" .‬הציונות כמהפכה רוחנית א‪-‬מדינית במשנתו של הרב משה‬
‫אביגדור עמיאל"‪ ,‬מאה שנות ציונות דתית – אישים ושיטות )בעריכת‪ :‬דב שוורץ ואבי‬
‫שגיא(‪ ,‬רמת גן‪ :‬בר אילן‪ ,‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.306-287‬‬
‫רוזנק‪ ,‬אבינעם‪" .‬משנתו הציונית של הרב עמיאל"‪ ,‬דברים‪ :‬קובץ מאמרים במלאת‬
‫עשור למרכז יעקב הרצוג )בעריכת יוסף אחיטוב‪ ,‬חנה ודוד עמית(‪ ,‬עין צורים‪ :‬מרכז‬
‫יעקב הרצוג ללימודי יהדות בהנהלת הקיבוץ הדתי‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.94-78‬‬
‫רוזנק‪ ,‬אבינעם‪" .‬עיון בדגם חברתי‪-‬תרבותי לבחינת הזיקה שבין תרבות יהודית‬
‫לתרבות כללית לאור משנתו של הרב משה אביגדור עמיאל"‪ ,‬דרך הרוח – ספר‬
‫היובל לאליעזר שביד‪ ,‬א )בעריכת יהוידע עמיר(‪ ,‬ירושלים‪ :‬החוג למחשבת ישראל‪,‬‬
‫מכון מנדל למדעי היהדות‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬מכון ון ליר‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫ריבלין‪ ,‬יוסף‪ .‬הירושה והצוואה במשפט העברי‪ ,‬רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר אילן‪,‬‬
‫תשס"ט‪.‬‬
‫ריינר‪ ,‬אלחנן‪" .‬תמורות בישיבות פולין ואשכנז במאות הט"ז‪-‬הי"ז והוויכוח על‬
‫הפלפול"‪ ,‬כמנהג אשכנז ופולין – ספר היובל לחנא שמרוק )בעריכת ישראל ברטל‬
‫ואחרים(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שזר‪ ,‬תשנ"ג‪.‬‬
‫רפלד‪ ,‬מאיר‪ .‬על מסורת לימוד אחת של המהרש"ל‪ ,‬עלי‪-‬ספר‪ ,‬יח )תשנ"ו(‪ ,‬עמ'‬
‫‪.132-125‬‬
‫שגיא‪ ,‬אבי‪ .‬המצווה הדתית והמערכת המשפטית – פרק בהגותו ההלכתית של הרב‬
‫שמעון שקופ‪ ,‬דעת‪) 35 ,‬תשנ"ה(‪ ,‬עמ' ‪ =) .114-99‬הנ"ל‪ ,‬יהדות‪ :‬בין דת למוסר‪,‬‬
‫תל אביב‪ :‬מכון שלום הרטמן‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬מרכז יעקב הרצוג‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬פרק ט(‪.‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דב‪" .‬היסודות הלוגיים של הדרשנות ההלכתית‪ :‬גישתו של הרב הנזיר"‪,‬‬
‫ספר הגיון )בעריכת משה קופל ועלי מרצבך(‪ ,‬רמת‪-‬גן וניו‪-‬יורק‪ :‬אלומה‪ ,‬תשנ"ה‪.‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דב‪" .‬מראשית הצמיחה להגשמה"‪ ,‬הציונות הדתית‪ :‬עידן התמורות‪ ,‬אסופת‬
‫מחקרים לזכר זבולון המר )בעריכת אשר כהן וישראל הראל(‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד‬
‫ביאליק‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬
‫שוורץ‪ ,‬דב‪" .‬על דרשנים ודרשנות בציונות הדתית"‪ ,‬מאה שנות ציונות דתית –‬
‫היבטים היסטוריים )בעריכת‪ :‬דב שוורץ ואבי שגיא(‪ ,‬רמת גן‪ :‬בר אילן‪ ,‬תשס"ג‪.‬‬
‫שטמפפר‪ ,‬שאול‪ .‬הישיבה הליטאית בהתהוותה‪ ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שז"ר‪,‬‬
‫תשס"ד )מהדורה מורחבת ומתוקנת(‪.‬‬
‫שיין‪ ,‬חיים‪ .‬הפילוסופיה של המשפט – עיון ישראלי‪ ,‬הוד השרון‪ :‬שערי משפט‪,‬‬
‫תשס"ח‪.‬‬
‫שילה‪ ,‬שמואל‪ .‬דינא דמלכותא דינא‪ ,‬ירושלים‪ :‬דפוס אקדמי‪ ,‬תשל"ה‪.‬‬
‫שלומון‪ ,‬נח‪" .‬חילוק וחקירה – עיון בשיטת הלימוד הליטאית בישיבות"‪ ,‬מדור דור‪,‬‬
‫א )תשל"ט(‪ ,‬עמ' ‪.48-9‬‬
‫שפירא‪ ,‬עומר‪ .‬תורת המשפט – פרקי מבוא‪ ,‬קריית אונו‪ :‬הקריה האקדמית אונו‪,‬‬
‫תשס"ז‪.‬‬
‫שפירא‪ ,‬עמוס‪" .‬לבעיית שיקול הדעת השיפוטי' במקרי‪-‬גבול"‪ ,‬משפטים‪ ,‬ב‬
‫)תש"ל(‪ ,‬עמ' ‪.66-57‬‬

‫אנציקלופדיה תלמודית‬
‫"הודאת בעל דין"‪ ,‬ח‪ ,‬ירושלים‪ :‬תש"ס )הדפסה חדשה עם תיקונים(‪.‬‬
‫"כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני"‪ ,‬כח‪ ,‬ירושלים‪ :‬תשס"ט‪.‬‬

‫ארכיונים‬
‫גנזך הציונות הדתית מוסד הרב קוק‪ .‬עמיאל‪ ,‬משה אביגדור הרב )=תיק‬
‫מספר‪.(3-1-201 :‬‬

‫קטעי עיתונות‬
‫רוזן‪ ,‬דב )=זעירא‪ ,‬ד(‪" .‬אכסניה של תורה בתל אביב"‪ ,‬הצופה‪ ,‬כד אלול תשט"ז‪.‬‬
‫רוזן‪ ,‬דב )=זעירא‪ ,‬ד(‪" .‬ישיבת הרב עמיאל"‪ ,‬הצופה‪ ,‬כא חשון תשי"ח‪.‬‬
‫רוזן‪ ,‬דב )=זעירא‪ ,‬ד(‪" .‬רב פעלים"‪ ,‬הצופה‪ ,‬יד אייר תש"ה‪.‬‬
‫רוזן‪ ,‬דב )=זעירא‪ ,‬ד(‪" .‬תפקידם של המשפטנים הדתיים"‪ ,‬הצופה‪ ,‬י אדר ב‬
‫תשי"ט‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫רשימת קיצורים‬
Austin, John. The Province Of Jurisprudence Determined And = 2005 ,‫אוסטין‬
The Uses Of The Study Of Jurisprudence (editor: Wilfrid E. Rumble),
.London: Weidenfeld & Nicolson, 2005
‫ תשנ"ח‬,‫ מאגנס‬:‫ ירושלים‬,‫ המשפט העברי‬.‫ מנחם‬,‫ המשפט = אלון‬,‫אלון‬
.(‫)מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת‬
Soloveitchik, Rabbi Joseph B. "'Man of Faith in the = ‫ אמונה‬,‫גרי"ד‬
Modern World' - Reflections of the Rav" (editor: Rabbi A. R. Besdin),
Lichtenstein, = 2000 ,‫ ליכטנשטיין‬.vol. II, New Jersey: Ktav, 1989
Moshe. "What hath Brisk wrought; the Brisker derekh revisited",
.Torah U-Madda Journal 9 (2000) pp. 1-18
Soloveitchik, Rabbi Josef B. The Halakhic Mind, = ‫ הלכה‬,‫גרי"ד‬
.New York: Seth press, 1986
Dworkin, Ronald. Taking rights seriously, = 1977 ,‫דבורקין‬
.Cambridge: Harvard Univ. Pr., 1977
Dan-Cohen, Meir. "Decision Rules and Conduct = 1984 ,‫כהן‬-‫דן‬
Rules: On Acoustic Separation in Criminal Law", Harvard Law Review,
.Vol. 97 (1984), pp. 625-677
Dan-Cohen, Meir. "Legal Theory and its Audience", Tel= 1990 ,‫כהן‬-‫דן‬
.Aviv University Studies in Law, 10 (1990), pp.7-14
Herbert L. A. Hart. The Concept of Law (editors: = 1994 ,‫הארט‬
Penelope Bulloch and Joseph Raz), Oxford: Clarendon press, 1994
((Second Edition
Hohfeld, Wesley N. Fundamental Legal Conception = 1920 ,‫הופלד‬
as applied in Judicial Reasoning (editor: Walter W. Cook), New Haven:
Yale university press, London-Humphery Milford, 1920 (second
.(edition
Herzog, Isaac. The Main Institutions of Jewish Law, = 1980 ,‫הרצוג‬
.London; New York: Soncino press, 1980
‫ חשיבה משפטית בישיבות ליטא בראי משנתו של‬.'‫ שי ע‬,‫ תשס"ה = ווזנר‬,‫ווזנר‬
,‫ האוניברסיטה העברית‬,‫ עבודה לשם קבלת תואר דוקטור‬,‫הרב שמעון שקופ‬
.‫ תשס"ה‬,‫ירושלים‬
‫ דרכי הלימוד בישיבות ליטא‬.‫ שלמה‬,‫ תשס"ד = טיקוצ'ינסקי‬,‫טיקוצ'ינסקי‬
,‫ ירושלים‬,‫ האוניברסיטה העברית‬,‫ עבודת גמר לתואר שני‬,‫עשרה‬-‫במאה התשע‬
.‫תשס"ד‬
Carmy, Shalom. "Polyphonic Diversity and Military = 2000 ,‫כרמי‬
.Music", Tradition 34, 4 (2000), pp 6-32
Solomon, Norman. "Hilluq and Haqira", Dine Isarel = 1973 ,‫סולומון‬
.IV (1973), pp. LXIX-CVI
Solomon, Norman. The Analytic Movement: = 1993 ,‫סולומון‬
.Hayyim Soloveitchik and his circle, Atlanta: Scholars press, 1993
Salmond, John W. On Jurisprudence, (editor: = 1957 ,‫סלמונד‬
.(Glanville Williams), London: 1957 (11' edition
Fletcher, George. P. "Proportionality and the = 1973 ,‫פלטשר‬
Psychotic Aggressor: A Vignette in Comparative Theory", Israel Law
.Review 8 (1973) pp. 367–390
Kelsen, Hans. General theory of law and state, = 1961 ,‫קלזן‬
.Cambridge, MA: Harvard Univ, 1961

31