‫כיפור‪2000/‬‬

‫במאי‪ :‬עמוס גיתאי‬

‫מפיקים‪ :‬לורן טרושו ועמוס גיתאי‬
‫תסריטאים‪ :‬עמוס גיתאי וגוזה מרי‬
‫צלם ראשי‪ :‬רנטו ברטה‬
‫עריכה‪ :‬קובי נתנאל ומוניקה קולמן‬

‫ב‪ 6-‬באוקטובר ‪ 2000‬יצא הסרט "כיפור" של עמוס גיתאי אל המסכים בישראל‪.‬‬

‫‪ 27‬שנה קודם‪ ,‬באותו יום ממש‪ ,‬בשעה ‪ 14:00‬בצהריים פרצה מלחמת יום‬
‫הכיפורים‪.‬‬

‫‪ .1‬תקציר‬

‫גיבור הסרט‪ ,‬ווינרוב (לירון לבו) נבלע בתוך האנדרלמוסיה של תחילת המלחמה‬
‫ברמת הגולן‪.‬‬
‫אחרי שאינו מצליח להגיע ליחידתו‪ ,‬הוא מצטרף ביחד עם חברו הטוב רוסו לרופא‬
‫צבאי הפועל במסגרת צוות חילוץ אווירי במסוק‪.‬‬
‫המלחמה משתוללת והאבידות כבידות‪.‬‬
‫הסרט מתעד בסגנון מחוספס‪ ,‬כמעט דוקומנטארי‪ ,‬את תנאי העבודה של צוות חילוץ‬
‫תחת אש כבדה‪ ,‬את האנשים המותחים את יכולותיהם ועצביהם עד קצה הגבול‬
‫האנושי ועוסק בנדיבות‪ ,‬במסירות ובהתמודדות עם תנאים לא תנאים‪ ,‬באש בתופת‬
‫ובפחד‪ ,‬וברגע שבו נפגע המסוק שלהם הם הופכים לקורבנות המלחמה שבה הם‬
‫שימשו מלאכי הצלה ‪.1‬‬

‫‪ .2‬אמצעים קולנועיים‬

‫לאורך כל הסרט‪ ,‬המצלמה שומרת על פרופיל נמוך ולא מתקרבת יותר מדי‬
‫לפרטים‪.‬‬
‫היא נשארת תמיד בעדשות רחבות ובעמדות תיעודיות המאפשרת לצופה לקלוט את‬
‫כל המתרחש בשוט ובסצנה‪.‬‬
 ‫גם כאשר מתנהל דיאלוג‪ ,‬רנטו ברטה‪ ,‬צלם הסרט שעובד עם גיתאי לאורך שנים‪,‬‬
‫שומר מרחק ונותן לגיבורי הסרט לבטא את רגשותיהם במקום שהמצלמה תעשה‬
‫את זה במקומם ע"י תקריבים ועדשות‪.‬‬
‫באמצעות מיקום המצלמה גיתאי מוריד מערכו של הגיבור ומעלה את ערכה של‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫ע"י הקטנת הגיבור הוא מצליח לתת דגש לעוצמת המלחמה‪.‬‬
‫באמצעות המצלמה‪ ,‬גיתאי מצליח להראות שגיבור הסרט לכאורה‪ ,‬ויינרוב‪ ,‬אינו‬
‫שונה מאף אחד שנמצא איתו ביחידה‪ ,‬כולם הגיבורים של המלחמה הפרטית שלהם‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬התקריבים הרצופים היחידים בסרט נמצאים בסצנה השנייה ובסצנת‬

‫הסיום‪.‬‬
‫הסצנה השנייה בסרט נפתחת בפול שוט של צבעים הנשפכים על משטח לבן‪ -‬ירוק‪,‬‬
‫צהוב‪ ,‬כחול‪ ,‬אדום‪,‬שחור‪.‬‬
‫ככל שהמצלמה יוצאת מזום ומתרחקת‪ ,‬מתגלים לעיני הצופים בחור (ויינרוב)‬
‫ובחורה על מיטה לבנה באקט מיני‪ ,‬מתערבלים ומתערבבים עם הצבעים עד‬
‫ששניהם נצבעים בצבע מעורבב עם גוון ירוק (ירוק = מדים של חיילים)‪.‬‬
‫כל הסצנה היא שוט אחד‪ ,‬אין חיתוכים‪.‬‬
‫האמירה של הסצנה הזאת מתבטאת בכל מהלך הקרבות והסרט‪.‬‬
‫החיילים הלוחמים ויחידת החילוץ המוטסת של הגיבורים מתמלאים בבוץ ונצבעים‬
‫כמעט לגמרי בגוונים חדשים‪ -‬חום של בוץ ואדמה‪ ,‬שחור של אבק שריפה‪ ,‬אדום של‬
‫דם וירוק של מדים‪.‬‬
‫גם הפצועים המלאים בדם ובכוויות מקבלים גוונים חדשים של אדום וחום‪.‬‬
‫באותה צורה שמתערבבים הצבעים באהבה‪ ,‬כך הם גם יתערבבו במלחמה‪.‬‬

‫גיתאי משתמש בצבעים‪ ,‬לאורך כל הסרט במטרה לזעזע‪.‬‬

‫לכל צופה‪ ,‬סצנת הסקס הצבעונית והארוטית של ויינרוב וחברתו גורמת אי‪-‬נוחות‪,‬‬
‫מראות החיילים הנלחמים ונצבעים בבוץ על מנת להרים אלונקה עם פצוע כאשר‬
‫הם רטובים מכף רגל עד ראש ומלאים בבוץ והפצועים השרופים ברב‪-‬גוניות שגיתאי‬
‫לא מתבייש להראות‪ ,‬מתחברים ביחד במטרה ליצור זעזוע חיובי שירגש את הצופה‬
‫ויעזור לו להיכנס אל תוך סיפורם הקשה של החיילים במלחמה‪.‬‬
‫סצנת הסיום של הסרט כמעט זהה לחלוטין לסצנת הפתיחה של הסרט‪ ,‬אותו מקום‪,‬‬
‫אותו משטח לבן‪ ,‬אותם צבעים‪ ,‬אותו סגנון צילום‪.‬‬
‫הסרט נגמר באותה צורה שבה הוא נפתח‪ ,‬הוא נפתח באהבה והוא נגמר באהבה‪,‬‬
‫הוא נפתח ללא מלחמה ונגמר ללא המלחמה‪ ,‬יכול להיות שהמלחמה בחוץ ממשיכה‪,‬‬
‫אבל מבחינתנו ומבחינת ויינרוב וחברתו המלחמה נגמרה‪.‬‬

‫האירוניה מהדהדת בראשי הצופים כשהם חווים את הסצנה הראשונה בסרט ‪.‬‬
‫השנה היא ‪ ,1973‬ווינרוב הולך כמעט לבדו ברחובות תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫הצופה הישראלי‪-‬יהודי יבין מיד את מהות הסצנה‪ ,‬זהו יום כיפור‪ ,‬הרחובות ריקים‪,‬‬
‫אין מכוניות‪ ,‬כל החנויות סגורות ויש שקט‪ ,‬השקט שלפני הסערה‪.‬‬

‫כנראה בגלל מגבלות תקציביות‪ ,‬כמעט ולא נעשה ארט בסצנה הזאת‪ ,‬לכן רחובות‬
‫תל אביב שאמורים להראות כמו בשנת ‪ 1973‬נראים ישר לצופה הישראלי כרחובות‬
‫תל‪-‬אביב של שנת ‪.2000‬‬
‫ההרגשה המתקבלת היא שהמלחמה של ‪ '73‬שעומדת לפרוץ בסרט עדיין מרחפת‬
‫ברחובות תל אביב של ימינו ‪.2‬‬
‫בזכות החיסכון בארט ובזכות השקט שברחובות תל אביב הריקים‪ ,‬הסרט נפתח‬
‫באמירה חזקה על מצבנו לאחר אותה מלחמה‪ ,‬הטראומה שלה עדיין מרחפת מעלינו‬
‫ואותה צלקת תישאר ברחובות תל אביב כנראה לנצח‪.‬‬

‫‪ .3‬אפיון דמויות מרכזיות‬

‫•השוואה בין דמותו של ויינרוב לדמותו של רוסו‪-‬‬

‫את סיפורו האישי ממלחמת יום‪-‬כיפור‪ ,‬בחר עמוס גיתאי להעביר מ‪"-‬גוף ראשון"‪.‬‬
‫התפקיד של ווינרוב (לירון לבו) מבוסס למעשה‪ ,‬על סיפורו האישי של גיתאי‬
‫מהקרבות במלחמה‪ ,‬בה הוא נפצע‪.‬‬
‫החל מההצטוותות שלו ושל רוסו ליחידת החילוץ של חיל האוויר ועד להתרסקות‬
‫המסוק בשטחי סוריה וסוף הסרט‪ ,‬הסיפור ותפקידו של ויינרוב מבוססים על‬
‫אירועי המלחמה האמיתיים של גיתאי‪.‬‬
 ‫רוסו (תומר רוסו)‪ ,‬הוא גבר ישראלי‪ ,‬ישראלי לכל דבר‪.‬‬
‫הוא צועק בכבישים‪ ,‬יש לו גאווה לאומית‪ ,‬הוא מתרגש לקראת המלחמה אבל‬
‫מסרב להחצין את רגשותיו וברגעים הקשים של המלחמה נדמה כאילו הוא נשאר‬
‫חזק ולוקח פיקוד על החיילים התוהים‪.‬‬
‫המוטיבציה המלחמתית והכמיהה לקרבות מתבטאת אצלו עוד לפני הכניסה‬
‫למערכה כאשר הוא יושב עם ויינרוב באוטו בדדך לבסיס‪" :‬זאת המלחמה שלנו‪...‬‬
‫חיכינו לזה‪."...‬‬
‫ואז שואל אותו ויינרוב "אתה מתרגש?" רוסו משיב לו עם מבט שולל‪.‬‬
‫ההתרגשות מהמלחמה והיהירות שבדברי רוסו נובעים מתפיסה חברתית ישראלית‬
‫באותה תקופה שלאחר מלחמת ששת הימים‪.‬‬
‫ההרגשה האלמותית ותהילת הניצחון ההיסטורי של מלחמת ששת הימים‪ ,‬גידלה‬
‫דור של לוחמים צעירים ויהירים שחיכו ל"צ'אנס" שלהם להוכיח את עצמם ולמצות‬
‫את תקופת שירותם הצבאית עם תהילה צבאית פרטית שתעטר את שמם כפי‬
‫שמלחמת ששת הימים עיטרה את חייליה הישראלים‪.‬‬

‫לעומת רוסו‪ ,‬ויינרוב לא שותף להתרגשות הזאת‪ ,‬הוא לא גרופי של מלחמה והוא‬
‫נתפס כבחור אומנותי ורגיש‪ ,‬במיוחד לאחר סצנת האהבה עם חברתו בתחילת‬
‫הסרט‪.‬‬
‫השותפות במלחמה היא חובתו מתוקף היותו אזרח במדינת ישראל וחייל מילואים‬
‫בצה"ל‪ ,‬אין אצלו סממנים של פטריוטיזם וגאווה לאומית‪.‬‬
‫הוא בחור משכיל ‪ ,‬הוא קורא ספרים של מרקוזה והוא מאוד פרקטי‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬הוא תופס את המכונית ככלי שצריך להעביר אנשים ממקום למקום ולא‬
‫ככלי שאמור לסמל סמל סטטוס‪.‬‬
‫הגישה הפרקטית לחייו היא זו שדוחפת אותו להצטוות דווקא לחיל האוויר בגלל‬
‫"ששם יש את התנאים הכי טובים"‪.‬‬
‫שוב בניגוד לרוסו‪ ,‬הוא תופס את המלחמה בפרופורציות המתאימות‪ ,‬הוא נראה‬
‫הרבה יותר חושש מאשר מתרגש ממנה ויש לו תפיסה הרבה יותר מציאותית לגביה‬
‫מאשר התפיסה הפטריוטית של רוסו‪.‬‬
 ‫המציאות מתנפצת בפניו של רוסו ומחזקת את חששותיו של ויינרוב כשהם מופנים‬
‫להצטוות ליחידתו של מפקד יהיר (ג'וליאנו מר) שבטוח ביכולתו וביכולת הצבא‬
‫להדוף את האויב ולהביסו בדיוק כמו ב‪.'67-‬‬
‫ויינרוב מזהה את הסיכון שכרוך בהצטוותות ליחידתו של המפקד ויוצא משם ביחד‬
‫עם רוסו‪.‬‬

‫מנקודה זו מתחיל תהליך ההתבגרות‪ ,‬הפרטי והצבאי‪ ,‬של רוסו‪.‬‬

‫לאחר שהם אוספים בדרך את קלאוזנר (אורי קלאוזנר רן)‪ ,‬רופא מוטס שרוצה‬
‫להגיע לבסיסו‪ -‬בסיס חיל‪-‬האוויר‪ ,‬הם מצטוותים ליחידת חילוץ של חיל האוויר‪.‬‬
‫לאחר התדרוך עם המפקד‪ ,‬יורם חטב (יורם חטב)‪ ,‬רוסו לוקח על עצמו את הפיקוד‬
‫כביכול‪ ,‬כשהוא מבקש מחטב שיצוות לו לוחם וחובש והם יפעלו כצוות חילוץ‪.‬‬
‫קלאוזנר‪ ,‬גדסי וויינרוב מצטוותים לרוסו והם מתחילים לפעול בשטחי הקרבות‪.‬‬
‫לכל אורך הקרבות והחילוצים‪ ,‬בולט רוסו עם כישוריו המנהיגותיים והפיקודיים‪.‬‬
‫ללא תפקיד מוגדר‪ ,‬מכיוון שהוא חדש ביחידה‪ ,‬תופס רוסו פיקוד על הצוות ומצליח‬
‫לשמור עליהם מהתופת של המלחמה ולגרום להם לבצע את תפקידם על הצורה‬
‫הטובה ביותר‪.‬‬

‫אך מכיוון שרוסו לוקח עליו את התפקיד הפיקודי‪ ,‬נוצר מרחק בינו לבין חברו‬
‫ויינרוב‪.‬‬
‫ה"דיסטנס" כמו שהוא מוגדר במושגים צבאיים בין המפקד לחייליו פוגע בויינרוב‬
‫מכיוון שכנראה קשה לו לקבל את השינוי שהתרחש במעמדו ובגישתו של רוסו‪.‬‬
‫כשהם יושבים לאחר אחד ימי המלחמה בבסיס לפני השינה‪ ,‬לאחר שיחה‬
‫טריוויאלית קצרה עוזב ויינרוב את רוסו לבד בחדר האוכל והולך לישון‪ ,‬רוסו נשאר‬
‫בחדר האוכל לבדו‪.‬‬
‫המרחק שנוצר בין שני החברים הטובים יכול לנבוע מהחוסר יכולת של ויינרוב‬
‫להסתגל למסגרת הצבאית הדורשת מהחייל להיות כפוף להוראות ולהישמע לקול‬
‫מפקדו‪.‬‬
‫למרות שרוסו לא מוגדר כמפקד‪ ,‬הוא נתפס ככה בקרב החיילים‪.‬‬

‫באותו הלילה מתעורר ויינרוב מסיוט ומספר עליו לרוסו‪" :‬חלמתי שאני נשרף בתוך‬
‫טנק‪ "...‬רוסו אומר לו שהוא זוכר שהיו לו (לויינרוב) חלומות כאלו גם בסדיר‬
‫וויינרוב אומר לו שזה היה חלום חזק ומציאותי יותר‪.‬‬
 ‫שוב‪ ,‬ויינרוב מתגלה כבחור רגיש שלא מפחד לשתף את רגשותיו‪ ,‬בניגוד לרוסו‬
‫שמפנים אותן‪.‬‬
‫מנקודה זו ועד סוף הסרט‪ ,‬לא מתרחש יותר דו‪-‬שיח בין רוסו וויירנרוב‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬מנקודה זו ואילך‪ ,‬הסרט הופך להיות מלחמתי נטו‪ ,‬כאשר הוא מתאר את‬
‫פעולות החילוץ של היחידה בשדות הקרב‪.‬‬

‫ויינרוב ורוסו הם שני הפכים‪ ,‬כל אחד מהם מייצג זרמי דעות שונים בתקופת‬
‫מלחמת יום כיפור ובתקופה שקדמה לה‪.‬‬
‫רוסו מייצג את הזרם המילטנטי‪-‬פטריוטי בקרב החברה הישראלית שחונך וגודל על‬
‫בסיס מדינה הלוחמת על קיומה ומנצחת בעוז ובגבורה במלחמותיה‪.‬‬
‫זרם זה התחזק מאוד לאחר מלחמת ששת הימים וחיזק את היהירות והאופוריה‬
‫שאפפו את החברה הישראלית ערב פרוץ מלחמת יום‪-‬כיפור‪.‬‬
‫כמו החברה‪ ,‬רוסו חוטף את מכת המציאות כשהוא נכנס לקרבות ומגלה שהמציאות‬
‫איננה ורודה כמו שהוא תיאר לעצמו אותה ולמראות המפקד היהיר שמכין את‬
‫יחידתו לקראת "כבישת דמשק" ביום הראשון ללחימה‪ ,‬הוא מתחיל להתעורר‬
‫למציאות החדשה שעתידה לפקוד את ישראל‪.‬‬

‫ויינרוב מייצג את הזרם הפצפיסטי‪-‬שמאלני המתון בחברה‪.‬‬

‫עם כניסתו למלחמה אפשר לזהות את תסכולו מהמלחמה ומהגיוס ובחיפושיו אחר‬
‫יחידתו עם רוסו‪ ,‬הוא מחפש לעצמו את היחידה עם התנאים הכי טובים‪ ,‬מטרתו‬
‫היא לצאת מהמלחמה בחיים ללא שאיפות פטריוטיות או לאומיות‪.‬‬
‫הוא מתגייס כי זאת חובתו האזרחית והוא ממלא את תפקידו הצבאי בלי תלונות‬
‫או השגות‪.‬‬
‫לא כמו רוסו‪ ,‬הדרך שעובר ויינרוב היא מינורית וכמעט לא מורגשת‪ ,‬הוא לא עובר‬
‫תהליך התעוררות והוא לא נראה כמי שעולמו חרב עליו‪ ,‬הוא יוצא מהמלחמה כמו‬
‫שהוא נכנס אליה‪.‬‬
‫ההשפעה היחידה שיש למלחמה על ויינרוב היא הפציעה שנגרמה לו מהתרסקות‬
‫המסוק‪.‬‬
‫כשהוא חוזר מהמלחמה הוא חוזר לחייו ולחברתו והסרט נגמר כמו שהוא התחיל‪,‬‬
‫בסצינת האהבה שלו עם חברתו‪ ,‬חייו ממשיכים‪.‬‬
 ‫‪ .4‬המבנה הדרמטי‬

‫הקונפליקט המרכזי שמוצג בסרט ומתבטא אצל ויינרוב מרגע פריצת המלחמה‪,‬‬
‫הוא‪ :‬האם עליי לקחת חלק במלחמה או לא?‬
‫הוא לא כמו רוסו‪ ,‬שלהוט להגיע כבר לקרבות ובמהלך הקרבות לוקח פיקוד ושומר‬
‫על חבריו כמו מפקד אמיתי והוא לא כמו גדסי שנשבר כאשר הצוות לא מצליח‬
‫לחלץ פצוע תוך כדי מאבקים בבוץ ובגשם‪ ,‬הוא סוחב יום אחרי יום במלחמה‪,‬‬
‫הסיוטים שלו רודפים אותו ונדמה שהוא רק מחפש את הנוחות במלחמה‪ ,‬הוא לא‬
‫רוצה ללכת עם המפקד שהולך "לכבוש את דמשק" ומעדיף חפש את הנוחות של חיל‬
‫האוויר כי הם הכי מאורגנים‪.‬‬

‫כפצוע מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬ניסה עמוס גיתאי ליצור הצגה ריאליסטית‪ ,‬כמעט‬
‫דוקומנטארית של הסיפור האישי‪/‬מלחמתי שלו‪ ,‬של פלוגתו ובכלל של כל מלחמת‬
‫יום כיפור‪.‬‬
‫הוא מציג בסרט כיפור‪ ,‬אולי לא בכוונה‪ ,‬מעיין מענה לסרטי מלחמה אמריקאים‬
‫כמו "אפוקליפסה עכשיו"‪ ,‬שם יש גיבור העובר דרך עם "מוצא" ו"יעד" ויוצר בתוך‬
‫המלחמה מלחמות פרטיות חדשות ‪.2‬‬

‫אצל גיתאי (מניסיונו האישי)‪ ,‬המלחמה היא מלחמה פרטית של מי שמשתתף בה‪,‬‬
‫למלחמה לא יכולה להיות עלילה‪ ,‬כל יום כמעט זהה למשנהו וכמעט הכול במלחמה‬
‫נראה אותו דבר (הפצועים‪ ,‬שדות הקרב)‪.‬‬
‫בסרט מתבטאת השגרה הרוטינית של המלחמה והקרבות כאשר שוב ושוב יוצאים‬
‫ויינרוב ויחידתו המוטסת לשדות קרב שנראים אותו דבר ואוספים פצועים שנראים‬
‫אותו דבר‪.‬‬
 ‫למלחמה אצל גיתאי‪ ,‬מכיוון שאין דרך ויעד‪ ,‬הסוף לא ברור והוא יכול להגיע‬
‫בפתאומיות‪.‬‬
‫כך קורה גם במלחמה של ויינרוב ויחידתו‪ ,‬היא נקטעת לפתע בלי שום הכנה‬
‫מוקדמת‪ ,‬הם טסים מעל שדה הקרב במטרה לחלץ טייס שהתרסק ופתאום פוגע‬
‫בהם פגז והמסוק מתרסק‪ ,‬משם הם מפונים לבי"ח וזהו סוף תפקידה של היחידה‬
‫במלחמה וכן‪ ,‬גם סופו של הסרט‪.‬‬

‫ולשאלה האם המלחמה ממשיכה? לענייננו‪ ,‬לא‪ ,‬המלחמה היא דבר פרטי של כל פרט‬
‫המשתתף בה‪ ,‬אנחנו התמקדנו בויינרוב ויחידתו אז בשבילנו ובשבילם‪ ,‬המלחמה‬
‫נגמרה‪.‬‬

‫בד"כ בסרטי מלחמה ישנם שני צדדים הנלחמים אחד בשני‪ ,‬הטובים והרעים‪ ,‬גם‬
‫ב"כיפור" יש שני צדדים‪ :‬הכוחות הישראלים‪ ,‬והאש והתופת‪.‬‬
‫לא מוזכרים בסרט צבא אויב או חיילים אויבים‪ ,‬ישנם רק פגזים‪ ,‬יריות ואש‪.‬‬
‫המאבק של החיילים הוא באויב בלתי נראה ובעיקר‪ ,‬מאבקם של החיילים הוא‬
‫לשרוד במלחמה‪.‬‬
‫גם לכל אחד ביחידת החילוץ שבסרט יש את הרצון ואת המאבק האישי שלו לשרוד‬
‫ולבצע את משימתו‪.‬‬

‫על מנת להעצים את הדרמטיות של הסרט‪ ,‬השתמש גיתאי בשמותיהם הפרטיים של‬
‫השחקנים לצורך שמותיהם הפרטיים של הדמויות בסרט‪.‬‬
‫בזכות השימוש בשמותיהם האמיתיים של השחקנים‪ ,‬הסרט מקבל פן אותנטי‬
‫ומציאותי והוא מצליח לרגש יותר‪ ,‬בעיקר בקרב הקהל הישראלי‪ ,‬שמכיר את‬
‫הנפשות הפועלות‪.‬‬

‫‪ .5‬טראומת יום כיפור מנקודת מבטו של הבמאי‬

‫גיתאי‪ ,‬כפצוע המלחמה וכחייל פעיל בה‪ ,‬מותח ביקורת על חוסר הארגון‪ ,‬הבלגן‬
‫והיהירות ששררו במדינה ובצבא בערב פרוץ המלחמה באמצעות מסעם של ויינרוב‬
‫ורוסו‪ ,‬בתחילת הסרט‪ ,‬אחרי יחידתם‪" ,‬אגוז" והצטרפותם ליחידת חילוץ של חיל‬
‫האוויר ללא הכשרה וללא ידע קודם‪.‬‬
‫בדרכם הם פוגשים במפקד יהיר ומלא ביטחון עצמי (ג'וליאנו מר) שמכין את יחידתו‬
‫ליציאה לקרבות‪ ,‬הוא לא מפסיק לדבר על הניצחונות ב‪( '67-‬מלחמת ששת הימים)‬
‫ועל זה שהוא הולך "לתת לערבים בראש" ו"לכבוש את דמשק תוך יומיים"‪.‬‬
‫ויינרוב קולט שהמפקד מסכן את חייהם שלו ושל רוסו ושניהם עוזבים את היחידה‬
‫וממשיכים בחיפוש אחר יחידתם "אגוז"‪.‬‬

‫מאוחר יותר‪ ,‬מגיעים ויינרוב ורוסו ביחד עם יחידת החילוץ החדשה שלהם לחלץ‬
‫פצועים משטח אש‪ ,‬עם הגעתם הם מגלים שמאוחר מדי וכבר כל החיילים מתים‪,‬‬
‫באותו מקום הם פוגשים את המפקד היהיר שהיה להוט להיכנס לקרבות ו"לתת‬
‫לערבים בראש" כשהוא במצב של קריסה טוטאלית והוא לא יודע מה לעשות עם‬
‫חייליו המתים ולא רוצה לנטוש אותם בשדה‪.‬‬

‫המפקד היהיר הוא מטאפורה למצב הכללי ששרר בארץ לפני וערב פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫היהירות‪ ,‬הגאווה‪ ,‬השחצנות וההסתמכות על הניצחונות של ‪ '67‬הם מה שהפיל את‬
‫צה"ל ואת הדרג המדיני בימים הראשונים של המלחמה‪.‬‬
‫כשם שנפל המפקד והפיל איתו גם את יחידתו ואנשיו‪.‬‬
‫" הנצחון המדהים של מלחמת ששת הימים יצר דבר שקוראים לו שחצנות‪ ,‬אומרים‬
‫על אלכסנדר ינאי* שהוא אמר אני לא ירא לא מהצדוקים ולא מהפורשים אלא‬
‫‪3‬‬
‫מהצבועים ואני למדתי שהאסון שלנו היה השחצנים‪ ,‬אנשים שבטוחים אני ואפסי"‬
‫*אלכסנדר ינאי‪ -‬מלך וכהן גדול משושלת החשמונאים בין השנים ‪ 103‬לפנה"ס עד ‪ 76‬לפנה"ס בתקופת הבית השני‪.‬‬
‫עסק רבות בכיבושים והרחיב מאוד את ממלכת החשמונאים‪ ,‬למרות שידע גם תבוסות ‪.4‬‬

‫ההלם הכללי שפקד את מדינת ישראל באותם ימים של תחילת המלחמה מתבטא‬
‫בסצנה בבסיס שבה יושבים רוסו ווינרוב על כוס קפה ורוסו מקריא כותרות מעיתון‬
‫הארץ‪" :‬לרגל מצב החירום חל צמצום בחלוקה הרגילה של משקאות טמפו"‪,‬‬
‫"אוניברסיטת הנגב מודיעה לכל הסטודנטים שלנו באשר הם‪ :‬הבחינות‪ ,‬הראיונות‪,‬‬
‫הייעוץ וכן תחילת שנת הלימודים תשל"ד נדחו עד הודעה חדשה‪"...‬‬
‫נדמה כאילו המלחמה משתקת את המדינה‪.‬‬
‫אבל מה הפלא? הרי זה ברור‪ ,‬מדינה שמבוססת על צבא וכל בניה משרתים בו‪,‬‬
‫עלולה להתמוטט עם פתיחת מלחמה‪.‬‬
‫הרופא המוטס שביחידת החילוץ‪ ,‬קלאוזנר‪ ,‬באחת הסצנות יושב עם רוסו על סיגריה‬
‫ומספר לו בקור רוח את סיפור הילדות שלו‪.‬‬
‫הוא מספר לו על אמו שהפקידה אותו בגיל שנתיים אצל משפחה בלגית כדי‬
‫שהנאצים לא ייקחו אותו‪ ,‬הנאצים‪ ,‬כך הוא מספר‪ ,‬לקחו את אמו למחנה ריכוז‬
‫והוא נשאר אצל המשפחה המאמצת‪.‬‬
‫בסוף המלחמה אמו החלה בחיפושים אחריו וכשהיא מצאה אותו הוא התכחש‬
‫אליה וסירב ללכת איתה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך הוא מספר‪ ,‬היא התאבדה בגלל שיברון לב והוא המשיך לגדול אצל‬
‫המשפחה המאמצת‪.‬‬
‫כשכל הפצועים מהתרסקות המסוק מגיעים לבית החולים ניגש רופא אל קלאוזנר‬
‫ושואל אותו לשלומו‪ ,‬קלאוזנר נמצא בהלם קרב טוטאלי‪ ,‬לוקח לו זמן לענות ואז‬
‫הוא מסביר לרופא על פציעותיהם של כל הפצועים ועל פציעתו שלו‪ ,‬כמו רופא‬
‫אמיתי‪ ,‬וכשהרופא שואל אותו אם הוא רוצה משהו‪ ,‬שוב לוקח לו זמן ואז קלאוזנר‬
‫עונה לו‪" :‬אני רוצה לאמא"‪.‬‬
‫הרגע הזה מבחינתי‪ ,‬הוא הרגע הקשה והעצמתי ביותר בסרט‪ ,‬הוא מקשר באופן‬
‫מדויק – יצירתית ופסיכולוגית בין הטראומה הקשה ביותר של העם היהודי‬
‫לטראומה הרגעית והפרטית של קלאוזנר‪.‬‬

‫השואה היא הזיכרון הקשה ביותר של העם היהודי‪ ,‬הזוועות שבוצעו בעם היהודי‬
‫יישארו לעד עם צלקת על ליבו של כל יהודי‪.‬‬
‫בעקבות מלחמת יום כיפור ובעיקר בעקבות ההלם של תחילתה הקשה של‬
‫המלחמה‪ ,‬ההפסד שנראה אז מוחשי יותר ויותר מרגע לרגע והתחושה שהכול גמור‬
‫ועתיד מדינת ישראל והעם היהודי לפתע לא בטוח כפי שהיה מאז סוף מלה"ע ה‪2-‬‬
‫נחרטה עוד צלקת‪ ,‬קטנה בהרבה אבל עדיין אחת שתישאר‪ ,‬תלווה ותחשל את עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫השואה ומלחמת יום כיפור הם שתי נקודות התורפה החזקות ביותר של עם ישראל‪,‬‬
‫כעם ומדינה הנלחמים על קיומם‪.‬‬

‫‪ .6‬סיכום‬
 ‫הצפייה בסרט "כיפור" היא לא קלה‪ ,‬עמוס גיתאי ניסה ליצור יצירה מיוחדת‬
‫שתעביר את המלחמה לקהל בצורה הריאליסטית ביותר‪ ,‬לכן‪ ,‬הוא לא הרבה‬
‫להשתמש באפקטים קולנועיים על מנת לתת למלחמה לדבר בעד עצמה ללא עזרה‬
‫קולנועית‪.‬‬
‫העלילה והתסריט שבו לא עומדים בסטנדרטיים קולנועיים‪ ,‬הצילום לפעמים נתפס‬
‫כדוקומנטארי מדי אבל בכל זאת לסרט כיפור יש חוזק שמשפיע על הצופה‪.‬‬

‫בגלל זה קשה גם לנתח את הסרט‪ ,‬היעדר עומק אצל השחקנים וחוסר התפתחות‬
‫עלילתית מקשה מאוד על ניתוח הדמויות והעלילה של הסרט‪ ,‬ניתוח העלילה עלול‬
‫לפרש את התסריט כחובבני וחסר מעוף‪.‬‬
‫אבל המבנה המיוחד של הסרט הוא זה שמעניק לו את העוצמה שלו‪.‬‬
‫הצילום‪ ,‬העריכה והבימוי המעולים מעמידים את המלחמה באור שונה ונותנים לה‬
‫משמעות חדשה‪.‬‬

‫עמוס גיתאי יצר יצירה שונה‪ ,‬שונה אבל מדהימה בעוצמתה‪ ,‬גיתאי הצליח ליצור‬
‫סרט מלחמה ללא מלחמה כפי שמלחמה מקובלת‪ ,‬הוא יצר את המלחמה כפי שהוא‬
‫תופס אותה; זה לא האויב שעושה את המלחמה‪ ,‬זה גם לא המקום‪ ,‬זה אפילו לא‬
‫הסיבה‪ ,‬מי שעושה את המלחמה זה הפרט‪ ,‬החייל‪ ,‬הבן אדם‪.‬‬
‫המלחמה היא פרטית של כל פרט המשתתף בה‪ ,‬היא תתחיל מתי שהוא ייכנס אליה‬
‫והיא תיפסק מתי שהוא ייצא ממנה‪.‬‬

‫המלחמה היא של הפרט עם המלחמה עצמה‪ ,‬הוא ייאבק בה עד שהוא ינצח אותה‬
‫או שהיא תנצח אותו‪ ,‬המאבק של כל פרט וכל חייל במלחמה הוא לא באויב הוא‬
‫מאבק במלחמה עצמה‪.‬‬
‫מי שהמלחמה מנצחת אותו ימות או יישבר כמו המפקד היהיר וגדסי ומי שינצח את‬
‫המלחמה יחזור אל מיטתו ואל אהובתו‪.‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬

‫‪ - 1‬נחמן אינגבר; סיקור הסרט כיפור ‪ /‬עכבר העיר‪5.11.00 ,‬‬

‫‪ - 2‬דרור בורשטיין; "סרט אילם" ‪ /‬תרבות וספרות "הארץ" ‪20.10.200‬‬
‫‪ - 3‬שאול גבעולי מתוך דיון שני בסדרה על מלחמת יום הכיפורים והשפעותיה‬
‫במלאת ‪ 32‬שנים ‪ /‬רשת ב'‪ 10.10.2005 ,‬מתוך אתר המועצה לשלום ובטחון‬
‫‪http://www.peace-security.org.il‬‬
‫‪ - 4‬ערך "אלכסנדר ינאי" ‪" /‬ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית"‬
‫‪http://he.wikipedia.org‬‬