Professional Documents
Culture Documents
לאחר שמוסי משנה את מופע הסיום הביקורתי שהיה סביב מותו של יוסי צוויליך,
שנפל זמן קצר לאחר גיוסו בתאונת אימונים ,ואהרל'ה מגלה את שני אנשי הצבא
בקהל ומניח שמוסי שינה את המופע בשביל לעדן אותו לכבוד מפקדי הלהקה
הצבאית ,מוסי נתפס כבוגד שמכר את חבריו למען הצלחתו הפרטית.
אך לא ברור לצופה אם מוסי באמת בגד בחבריו למען טובתו האישית או אם הוא
פעל בבגרות לאחר שתמר המנהלת סיפרה לו שהוריו של יוסי צוויליך יהיו בקהל.
כפי שכתבתי בפרק שעוסק ב"בלוז לחופש הגדול" ,הפחד של מוסי מעימות עם
חבריו מונע מחבריו ומהצופה לדעת את האמת ולבסוף ,בגללו מוסי נהרג בשירותו
הצבאי במלחמת יום כיפור.
בניגוד למוסי ,למיכה שלי מ"צומת וולקן יש להקה צמודה שעומדת בינו לבין חלומו
להצליח בתעשיית המוזיקה הישראלית.
כשמוצע לו תפקיד במחזמר ,לאחר ששתי אמרגנים באים לראות את הלהקה
בהופעה ,הוא נאלץ לשקר לחבריו ללהקה ולספר להם שהאמרגנים אהבו אותם והם
רוצים להחתים אותם למרות שהאמרגנים רצו רק אותו.
השקר של שלי מתפוצץ בפניו בסוף הסרט ,לאחר שדני ,חברו הטוב שגילה על השקר
במקרה לאחר שהוא לטלפון מחברת ההפקה של המחזמר ,מספר על שקרו של שלי
לכל חברי הלהקה.
לאחר שהשקר שלו מתפוצץ ,הלהקה מתפרקת ושלי מאבד את חבריו.
כמו מוסי ,הפחד שלו מעימות עם חבריו וחשיפת האמת בפניהם ,מפרק את הלהקה
וגורם לו לאבד את חבריו.
אבל בניגוד למוסי ,שלא מימש את חלומו ,שלי כן מימש את חלומו וכפי שנכתב
בסוף הסרט ,הוא הצליח ונהיה כוכב למשך קיץ אחד.
כפי שניתן להבין משתי הסרטים וממקריהם של מוסי ושל שלי ,המעבר האישי
מדאגה לרצון הכלל לדאגה לרצון הפרטי לא הייתה מקובלת באותה תקופה
והאנשים שביצעו את המעבר הזה איבדו את כל היקר להם.
מוסי ,שמאבד את חייו במלחמה לאחר שהוא מנסה לכאורה ,להוכיח לחבריו שהוא
לא בגד בהם ומתגייס לקרבי לא ממש את חלומו בגלל שהחברה לא מקבלת את
שאיפותיו הפרטיות שעומדות מנגד לשאיפות הקבוצתיות של החבורה.
ושלי ,שמפחד לספר לחבריו ללהקה על ההצעה שהוא קיבל מהאמרגנים יוצר כדור
שלג מדרדר כשהוא בונה שקר שהוא לא יכול לכסות בזמן שהוא הולך לבות את
עתידו.
כשהכדור שלג נהיה גדול מדי הוא מתפוצץ בפניו והוא מאבד את חבריו את הלהקה
ואת ההזדמנות להתנצל בפני דני ,שמתגייס ונופל ביום השני למלחמה.
ההבדל בין שתי המקרים הוא שמוסי לא מקבל את ההזדמנות לממש את כישרונו
והו משלם את המחיר הכבד ביותר על "בגידתו" ,מחיר המוות ושלי לעומתו ,מבצע
את המעבר מרצון הקבוצה לרצונו הפרטי ויוצא לקריירת סולו שלמרות סיומה
המהיר היא נמשכת קיץ שנה שלמה והוא סוחף אחריו מדינה שלמה.
המעבר מהקולקטיב לאינדיבידואל ששלי צולח אותו ,מקבל תאוצה לאחר מלחמת
יום כיפור שמנקודת מבט היסטורי נאמר עליה שהיא התחילה את תהליך פירוק
ה"קיבוץ" וה"ביחד" הישראלי.
בסרטים "בלוז לחופש הגדול" ו"כיפור" ,חוזר מוטיב חוזר נוסף ,בשני הסרטים
האלו מקבלים ביטוי בסרט שתי זרמים סותרים בחברה :בבלוז לחופש הגדול מופיע
יוסי צוויליך ,שמייצג את הנוער הישראלי המתגייס בגאווה ולעומתו מופיע אהרל'ה
שכטר שמתנגד בכל תוקף למערכת הצבאית ,למראית עין ,המיליטריסט ממול
הפציפיסט ובכיפור מופיע ויינרוב הפרקטי שיודע מה משמעותה של המלחמה
וממולו עומד רוסו שלהוט להיכנס לקרבות ולממש את ההזדמנות שניתנה לו.
בסרט "בלוז לחופש הגדול" ,יוסי צוויליך ,שמוצא את מותו בתאונת אימונים,
חודשיים לאחר גיוסו בשלב מוקדם של הסרט "לפני שהוא הספיק לעשות רישיון
נהיגה ולשכב עם בחורה" ,תופס את הצבא כקרש קפיצה לחיים חדשים שבהם
יעריכו את יכולותיו כלוחם והתעלמו ממגרעותיו הפרטיות (משקפיים ,חוסר ביטחון
עצמי) ולעומתו ניצב אהרל'ה שכטר ,המגדיר את עצמו כשליח פציפסטי וקורא
להפסקת המלחמה (מלחמת ההתשה) ובניגוד להלך הדברים באותה תקופה,
שהגיוס עדיין היה קונצנזוס חברתי ,הוא בטוח ברצונו לא להתגייס לצה"ל.
אהרל'ה מתחבט במהלך הסרט בשאלת מה הם המניעים שמניעים אותו לסרב
לגיוס ,האם זה מתוך פחד או האם זו מתוך אידיאולוגיה?
בסופו של הסרט ,למרות הכל ,אהרל'ה מתגייס.
שתי הניגודים האלה הם חלק מחבורת צעירים הניצבים בפני גיוסם למלחמה.
כל אחד מהם מייצג רובד אחר בחברה ואת חששותיהם של המתגייסים הצעירים.
בסרט "כיפור" ,ויינרוב ,מתגייס למלחמה למרות שאין לו רצון להשתתף בה ,הוא
מתגייס מכורח חובתו.
הוא מחפש לאורך כל הסרט את המקום הכי נוח והכי פחות מסוכן שהוא יכול
להיות מוצב בו לאחר שהוא ורוסו איבדו את יחידתם.
באופן אירוני ,למרות שהוא הגיע לאן שהוא רצה ,יחידת החילוץ של חיל האוויר,
הוא בכל זאת נפצע לאחר שמסוקו מתרסק.
ולעומתו ,עומד רוסו ,שכל משאלת ליבו היא לקחת חלק פעיל במלחמה ,הוא נרתע
מיחידת החילוץ של חיל האוויר כי זה כמו "להסתכל על המלחמה מלמעלה".
למורת רוחו הוא וויינרוב מצטוותים ליחידת החילוץ אבל בפעולות החילוץ במהלך
הקרבות הוא פועל כמו מפקד אמיתי ונשאר קר רוח למרות המלחמה שמתחוללת
סביבו.
גם רוסו וגם ויינרוב הם חיילי מילואים שהמלחמה תופסת אותם בתקופות שונות
בחייהם ,הם באותו גיל ומאותו מחזור גיוס שהיה מושפע מהניצחון ההיסטורי של
'67אבל לא יצא לקחת חלק במלחמה שהצטיירה בראשם כהרואית וכנחלתם של
גיבורי אומה.
רוסו מייצג את אותם חיילים שהתגייסו למלחמה תחת ההשפעה של הניצחון
במלחמת ששת הימים והתפיסה המציאותית שלהם לגבי המלחמה הייתה שגויה
ויכלה להוביל אותם למוות (כמו המפקד היהיר שמופיע בסרט ,ראה הרחבה בפרק
אודות הסרט "כיפור") וויינרוב מייצג את אותו פלח בקרב החיילים המתגייסים
למלחמה שתפיסתו לגבי המלחמה הייתה הרבה יותר מציאותית ובסופו של דבר
הוא יוצא ממנה בשלום פרט לפגיעה קלה בגב.
צמד הניגודים בשתי הסרטים משקפים את נקודת מבטו של הבמאי לגבי החברה של
אותה תקופה ונותנים לבמאי לגיטימציה לנטות לכיוונו של אחד מהניגודים ,זה
שמייצג את החברה הצודקת מבחינתו.
ב"בלוז לחופש הגדול" ,מותו של יוסי צוויליך בתאונת האימונים נותן הצדקה
למעשיו של אהרל'ה ,שבעקבות מותו של חברו מתחזק כפציפיסט וממשיך במסעו
נגד הצבא והממשל אך למרות זאת מתגייס בסוף הסרט.
רנןן שור ודורון נשר יוצרים בעזרת מותו של צוויליך את דמותו של אהרל'ה כשליח
הפציפיזם הקורא להצלת ילדינו אך מתגייס מתוקף חובתו לחברה ולמדינה ממול
למותו של צעיר נוסף במלחמות לא צודקות.
וב"כיפור" ,למרות התעשתותו המהירה של רוסו ,הפטריוט והילדותי ,במלחמה
כשמסביבו אש ותופת ,הוא יוצא מהמלחמה עם פציעה רצינית בעינו ולעומתו
ויינרוב ,שנשאר אדיש למלחמה ומלכתחילה לא רצה להשתתף בה חוזר הביתה
שלם ובריא יחסית לאהובתו ולחייו הרגילים.
עמוס גיתאי ,שתיאר בסרט את שירותו במלחמה ואת סיפור פציעתו באמצעות
דמותו של ויינרוב ,מצדיק את פעולותיו של ויינרוב ומתאר אותו כשורד שחוזר אל
ביתו למרות עוצמת המלחמה שקראה עליו תיגר אבל לא לגמרי פוסל את רוסו
שמתואר בסרט כמפקד מלידה בעל יכולת צבאית גבוהה שמגן על חייליו ובסוף נפצע
במלחמה.
כשהתחלתי לכתוב את העבודה ,הידע שלי על מלחמת יום כיפור היה מצומצם
ושטחי.
ככל שהתעמקתי יותר בנושא ,גיליתי נושא מעניין שלמעשה ,ממנו צמחה מדינת
ישראל העכשווית.
מאוד נהניתי לצפות בסרטים ולנתח אותם לפי הפרמטרים שקבעתי ולהתאימם
לנושא ומחקירתם למדתי הרבה על עמדותיהם של הבמאים והתסריטאים לגבי
אותה מלחמה ואותה תקופה של לפניה ולאחריה ,אותה תקופה שיצרה את
טראומת מלחמת יום כיפור..
מבחינתי ,הפרק שכתבתי על "בלוז לחופש הגדול" היה מאוד מעניין וכפי שכתבתי
בפרק הסרט מאוד דיבר אליי וגרם לי לחשוב ומצד שני ,הפרק שכתבתי על "כיפור"
היה קשה יותר בגלל המבנה הלא רגיל של הסרט והיה לי קשה יותר לנתח אותו.
ולסיכום ,בין כל תפקידיו של הקולנוע ,הקולנוע הוא גם כלי להעברת מסר ולנקיטת
עמדה.
בין אם זה עמדה פוליטית או בין אם זו עמדה חברתית ,לקולנוע יש כוח אפילו
להכתיב אותה.
ביטוייה של טראומת מלחמת יום כיפור היו פרטיים ,חברתיים ופוליטיים והקולנוע
שנוגע באותה תקופה נוגע בכולם ולבסוף הוא גם באמת נוגע בכל מי שצופה בו,
אפילו בנער שנולד 14שנה לאחר אותה מלחמה.
כנראה שזה הקסם של הקולנוע ,הוא מתאים את עצמו לכל מי שצופה בו.