‫בס"ד‪ .

‬ש"פ חיי שרה‪ ,‬כ"ב מרחשון ה'תנש"א* [מ אמר ד "ה ויה יו‬
‫חיי ש רה עם ב יאו רים]‬
‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ‪ ,1‬וידועים‬
‫הדיוקים בדרושי רבותינו נשיאינו [החל מדרושי רבינו הזקן ‪ ,2‬ובתוספת הגהות‬
‫וביאורים בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז ‪ ,3‬וגם בדרושי אדמו"ר (מהורש"ב)‬
‫נ"ע ‪ ,4‬בעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון ‪ ,]5‬שבמספר מאה ובמספר עשרים נקט שנה‬
‫(מאה שנה ועשרים שנה) לשון יחיד‪ ,‬ובמספר שבע נקט שנים (שבע שנים) לשון‬
‫רבים‪ .‬גם‪ ,‬מהו אומרו שני חיי שרה‪ ,‬הרי כבר נאמר ויהיו חיי שרה (ומפרט‬
‫המספר דקכ"ז שנה)‪ ,‬ולמה כופל שני חיי שרה‪ .‬גם צריך להבין הלימוד וההוראה‬
‫משני חיי שרה בעבודת כאו"א מישראל‪ ,‬כידוע שכל עניני התורה (גם סיפורי‬
‫התורה ‪ )6‬הם הוראות לכאו"א מישראל‪ ,‬ובפרט מעשה אבות (ואמהות) שהם‬
‫סימן (ונתינת‪-‬כח) לבנים ‪.7‬‬
‫ב) ומבואר בהדרושים‪ ,‬שבפסוק זה נכלל כל סדר ההשתלשלות (למעלה וגם)‬
‫בנפש האדם‪ ,‬בכאו"א מישראל‪ ,‬שעבודתו צריכה להיות בכל פרטי הענינים דמאה‬
‫שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬כמו בשרה ‪ .8‬וביאור הענין‪ ,‬דאיתא בזהר ‪ 9‬ויהיו‬
‫חיי שרה כו' מאה שנה ‪ -‬כללא דכולא [כלל כל ההשתלשלות והפרצופים – אריך]‪,‬‬
‫[שזה כולל‪ ]:‬קוב"ה [רומז למלכות (מק"מ)‪ .‬ואולי הכוונה לגילוי א‪-‬לקות למטה]‬
‫דאתכליל מאתר עילאה [שנכללה מהארת א"א שהוא במקום עליון (מתוק מדבש)‪,‬‬

‫אולי הכוונה שיש בגלוי א‪-‬לקות (בחי' מלכות) למטה בחינת התכללות (הרגשת‬
‫התכללות) מחמת הארת א"א שהוא במקום עליון]‪ ,‬סתימא דכל סתימין [שהאריך‬
‫מתלבש באופן סתום באו"א שהם סתומים בזו"ן] במאה [מתייחס לכללא דכולא‪,‬‬
‫שא"א מתגלה באו"א ובזו"ן באופן של מאה בחינות] ברזא דמאה ברכאן בכל‬
‫יומא [שעל ידם ממשיכים את מאה בחינות א"א למטה במלכות]‪ ,‬וכן עשרים שנה‬
‫[רומז לאו"א שיש בהם עשרים בחינות שנמשכות למטה]‪ ,‬ובגין כך כתיב שנה‬
‫[לגבי עשרים‪ ,‬כמו לגבי מאה] רזא דיחודא [שגם בעשרים שרומזים לאבא ואימא‬
‫(חכמה ובינה) יש יחוד] דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין [שהחכמה שנקראת‬
‫מחשבה והבינה שנקראת יובל‪ ,‬אינם נפרדים לעולם‪ ,‬כדלקמן שהם תרין רעין דלא‬
‫מתפרשין‪ .‬ואולי כאן בזהר אומר מחשה ויובל כדי להדגיש שהכוונה היא בעיקר‬
‫שהמשכת אריך למטה‪ ,‬כדלקמן]‪ ,‬שבע שנים אלין אתפרשן [נפרדים] ונפקאן‬
‫מכללא [ויוצאות מן הכלל (מן ההתכללות) של חכמה ובינה] כו' בדינא ורחמי‬
‫בכמה סטרין ואורחין כו' ובגין כך כו' כתיב בהו שנים ולא שנה‪ ,‬וכולהו אקרון‬
‫חיים כו' [שכל הספירות יחד נקרות חיים על שם החיים העליונים שנמשכים‬
‫ומתפשטים בדרכם]‪ .‬והענין בזה‪ ,‬שמאה שנה קאי על הכתר (כי כתר כולל כל‬
‫היו"ד ספירות‪ ,‬וכל א' מהם כלול מיו"ד‪ ,‬ויו"ד פעמים יו"ד הם מאה)‪ ,‬שענינו‬
‫בנפש האדם הוא רצון (חיצוניות הכתר) ותענוג (פנימיות הכתר) [כך שכל אחד‬

‫יכול לתרגם את המבואר בפנימיות התורה לדברים הנוגעים לו אישית‪ ,‬ברצונותיו‪,‬‬
‫תענוגיו‪ ,‬שכלו‪ ,‬רגשותיו‪ ,‬דיבוריו ומעשיו – לימוד אליבא דנפשיה]‪ .‬ועשרים שנה‬
‫‪10‬‬

‫קאי על חכמה ובינה (שכל א' מהם כלול מיו"ד)‪ ,‬בחי' המוחין [ובכמה דרושים‬
‫מבואר שגם מאה שנה הוא בחי' המוחין (כידוע שיחידות במלכות‪ ,‬עשיריות‬
‫בז"א‪ ,‬ומאות באו"א (חו"ב)‪ ,‬ואלפים בכתר)‪ ,‬ועפ"ז י"ל‪ ,‬שמאה שנה הוא מוחין‬
‫בעצם [ולפי זה נראה לומר שמוחין בעצם שייך לכתר‪ ,‬כדלקמן‪ .‬ושם מובן שמוחין‬
‫בעצם גבוהים יותר מכתר (והפסוק אינו מרמז על הכתר)]‪ ,‬ועשרים שנה הוא מוחין‬

‫השייכים להמדות (עשיריות בז"א) [שאו"א (חו"ב) הם מוחין השייכים להמדות‬
‫(לפי ערך)]]‪ .‬ובשניהם נאמר שנה (מאה שנה ועשרים שנה) לשון יחיד‪ ,‬כי‪ ,‬בכתר‬
‫(מאה) כלולים כל הספירות יחד‪ ,‬וגם חכמה ובינה (עשרים) הם תרין ריעין דלא‬
‫מתפרשין ‪ ,11‬ולכן נכללים יחד‪ .‬ושבע שנים קאי על שבע המדות‪ ,‬ולהיותם באופן‬
‫של התחלקות עד לקוין הפכיים דחסד וגבורה (דינא ורחמי)‪ ,‬נאמר בהם שבע‬
‫שנים‪ ,‬לשון רבים‪ .‬ומוסיף ומסיים [בפסוק] שני חיי שרה‪ ,‬שע"י שלימות העבודה‬
‫דמאה שנה [עבודת האדם שמצד התענוג והרצון] ועשרים שנה [עבודת האדם‬
‫שמצד השכל] ושבע שנים [עבודת האדם שמצד הרגש‪ ,‬הדיבור והמעשה] באים‬
‫לדרגא נעלית יותר שלמעלה מהתחלקות‪ ,‬שלכן לא נזכר בזה מספר (ע"ד לפני‬
‫אחד מה אתה סופר ‪.)12‬‬
‫ג) וצריך להבין‪ ,‬דלפירוש זה‪ ,‬שני חיי שרה הו"ע בפ"ע שלמעלה מג' החלוקות‬
‫דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬ופשטות הכתוב ששני חיי שרה הם הקכ"ז‬
‫שנים עצמם‪ ,‬ולא ענין בפ"ע שלמעלה מהם‪ .‬וכמודגש בפירוש רש"י ‪ 13‬שני חיי שרה‬
‫כולן שוין לטובה‪ ,‬שהענין דשוין לטובה (למעלה מהתחלקות) הוא בכולן‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫בג' החלוקות דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (ולא בדרגא שלמעלה מהם)‬

‫[המכוון הוא לומר שגם הפרטים מחוברים לבחינת האחדות הגבוה של שני חיי‬
‫שרה‪ .‬וכאן מוכיח את זה מפשוטו של מקרא ש‪-‬שני חיי שרה מתייחס לקכ"ז‪.‬‬
‫ובמאמר הקודם התחיל נושא זה (באות ד) מצד ההתכללות של שווים לטובה‬
‫בבעלותה על החיים‪ ,‬עיי"ש]‪ .‬גם צריך להבין מ"ש בפירוש רש"י בת ק' כבת כ' ובת‬
‫כ' כבת ז' [לגבי תוכן העילוי ברש"י‪ :‬בת ק' כבת כ' לחטא‪ ,‬ובת כ' כבת ז' ונוי‪ ,‬ויש‬
‫גירסא הפוכה‪ ,‬ראה לקו"ש ח"ה חיי שרה שיחה א הערות ‪ 3‬ו‪ .4 -‬אבל כאן אינונוגע‬
‫לעניין שהפרטים של קכ"ז כלולים באחדות של שני חיי שרה]‪ ,‬שמזה משמע שיש‬
‫עילוי בז' לגבי כ' (בת כ' כבת ז') ובכ' לגבי ק' (בת ק' כבת כ')‪ ,‬אע"פ שכתר (ק')‬
‫הוא למעלה מהמוחין (כ')‪ ,‬ומוחין הם למעלה ממדות (ז') [כלומר‪ ,‬שדווקא בריבוי‬
‫יש עילוי גדול יותר למרות שלכאורה הוא היפך האחדות]‪.‬‬
‫ד) ויובן בהקדם המבואר בכמה דרושים ‪ 14‬המשך דברי הזהר מאה שנה כללא‬
‫דכולא‪ ,‬שמאה שנה הוא רזא דמאה ברכאן בכל יומא‪ ,‬שחייב אדם לברך מאה‬
‫ברכות בכל יום‪ ,‬כפי שלמדו חז"ל ‪ 15‬מהפסוק ‪ 16‬ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל‬
‫מעמך‪ ,‬א"ת מה אלא מאה ‪[ 17‬בזה מבואר שמה שכתוב בזהר שמאה שנה הוא רזא‬

‫דמאה ברכאן בכל יום‪,‬אינו תוס' על הפירוש העיקרי שמפרט דרגות רוחניות‬
‫למעלה‪ ,‬אלא שקשור לעיקר ההסבר שאריך שייך למאה כיון שנמשך למטה במאה‬
‫בחינות והוא עצמו עניין של המאה ברכות שממשיכים א‪-‬לקות למטה במאה‬
‫אופנים ובחינות]‪ .‬ונקודת הביאור‪ ,‬שמאה שנה הוא גם הכלל דעשרים שנה ושבע‬
‫שנים‪ ,‬כללא דכולא [הכוונה בזה שאינו רק בחינה עליונה שנשארת למעלה‪ ,‬אלא‬
‫שהמשך ממנו גם למטה בעשרים ובשבע]‪ .‬דנוסף לזה שכל מאה הדרגות (עשר‬
‫ספירות שכל א' מהם כלולה מעשר) שבכתר הם כלל אחד שלמעלה מהתחלקות‬
‫[למעלה גם מהכלל דעשרים שנה‪ ,‬שיש בו שתי דרגות (חכמה בינה) אלא שהם‬
‫תרין ריעין דלא מתפרשין [והוא על דרך בראשית שהוא מאמר אחד הכולל בתוכו‬
‫את כל המאמרים]]‪ ,‬הוא גם הכלל דכל ג' החלוקות‪ ,‬גם דעשרים שנה ושבע שנים‬
‫[כלומר שנמשך בהם]‪ .‬וכמבואר בהדרושים ‪ 18‬שמאה שנה (כללא דכולא) נמשך‬
‫ומתלבש בהפרטים דעשרים שנה (מוחין) ושבע שנים (מדות) [כמבואר בפירוש‬

‫הזהר לעיל‪ ,‬ויש לומר לפי זה פירוש הזוהר כך‪" :‬מאה שנה ‪ -‬כללא דכולא" שהוא‬

‫נמשך ומאחד הכל‪",‬קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה" הכוונה בקוב"ה היא לזו"ן‬
‫(בחינת שבע שנים) שמתייחדים מחמת הארת אריך שהוא מאתר עילאה‪" ,‬וסתימא‬
‫דכל סתימין" הכוונה ליחוד או"א שגם הוא בא מאריך‪" .‬במאה" שהמשכת האדות‬
‫הזאת למטה היא במאה – מחמת ההתכללות שיש באריך שכל הי' ספירות כלולות‬
‫מי'‪" ,‬ברזא דמאה ברכאן בכל יומא" – שהוא סוד המאה ברכות שעל ידם נמשך‬
‫גילוי אחדותו ית' כמו שהיא בכתר גם למטה‪ ,‬עד המלכות (נוקבא)]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שזה‬
‫שמאה הוא (גם) הכלל דעשרים ושבע‪ ,‬הוא‪ ,‬לא רק להביאור שמאה הוא כתר‪,‬‬
‫דכיון שכתר הוא מקיף ה"ה הכלל דכל העשר ספירות‪ ,‬אלא גם להביאור שמאה‬
‫הוא עצם המוחין [הפירוש השני לעיל אות' ב' המאמר המוסגר‪ .‬ומשמע כאן שעצם‬
‫המוחין הוא בחינה גבוה יותר מכתר‪.‬ועצם המוחין הוא כמו מוחין שבעצמותו ית']‪,‬‬
‫דאף שמוחין הם כחות פנימיים‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שעצם המוחין הוא גם הכלל דהדרגות‬
‫שלמטה ממנו‪ ,‬שלכן‪ ,‬עצם המוחין נמשך ומתלבש (אח"כ) בהמוחין השייכים אל‬
‫המדות‪ ,‬שנחלקים (בכללות) לב' קוין (עשרים שנה)‪ ,‬חיוב ושלילה (עשה ולא‬
‫תעשה)‪ ,19‬ועד שנמשך בהמדות עצמם (שבע שנים) שבהם היא עיקר העבודה [יש‬

‫לומר שעצם המוחין הוא בדומה לספירות הגנוזות שהם שורש הספירות הגלויות‬
‫למרות שהם לפני הצמצום‪ .‬ולפי זה הכתר הוא על דרך הצמצום עצמו]‪.‬‬
‫ה) וביאור הענין דמאה שנה כללא דכולא שהוא רזא דמאה ברכות שבכל יום‪,‬‬
‫יובן ע"פ המבואר בכמה דרושים ‪ 20‬שענין הברכות הוא כללות העבודה‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫ברכה היא מלשון המשכה‪ ,‬והפירוש דברוך אתה הוי' הוא להמשיך שם הוי'‬
‫שיהי' ברוך ונמשך בגילוי למטה‪ .‬וסדר ההמשכה הוא‪ ,‬שתחלה נמשך שם הוי'‬
‫בנפש האדם‪ ,‬הוי' אלקינו‪ ,‬להיות גילוי אוא"ס בנפש כל ישראל שתתחזק אמונת‬
‫ה' בלבם בגילוי עד שנעשה אלקה שלנו‪ ,‬כוחינו וחיותנו‪ ,‬ולאחרי שנמשך ונתגלה‬
‫בישראל‪ ,‬נמשך על ידם הגילוי גם למטה להיות מלך העולם [מובן מזה שכדי‬

‫לפעול גילוי פנימי בעולם (כמו גילוי משיח) צריך להקדים גילוי פנימי באדם (גילוי‬
‫משיח באדם)‪ ,‬ובלי זה אין אפשרות להשפיע בעולם]‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬שההמשכה‬
‫והגילוי למטה מודגשים גם בתוכן הברכות‪ ,‬כי‪ ,‬נוסף לכך ש(רוב ה)ברכות קשורים‬

‫עם עניני העולם (שהרי אפילו ברכות המצוות קשורים עם עניני העולם שבהם‬
‫מקיימים המצוות‪ ,‬ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי כו')‪ ,‬הרי הברכות‬
‫עצמם הם על עניני העולם‪ ,‬וכמו ברכות השחר ‪ 22‬שתקנום חכמים על סדר העולם‬
‫והנהגתו מה שהבריות נהנין בכל יום שיברכו להקב"ה על זה בפעם ראשונה‬
‫שנהנין הנאה זו בכל יום ‪ ,23‬ועד"ז הברכות על בקשת צרכיו הגשמיים רופא חולים‬
‫ומברך השנים וכיו"ב‪ ,‬ועאכו"כ ברכות הנהנין שמברכים לפני אכילה ושתי'‪ ,‬שע"י‬
‫הברכה נעשה הדבר מותר באכילה ושתי'‪ ,‬כמארז"ל ‪ 24‬כל הנהנה מעוה"ז בלא‬
‫ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים [משמע מזה שהדבר הגשמי שנהנה ממנו הוא‬
‫קודש]‪ ,‬שנאמר ‪ 25‬לה' הארץ ומלואה‪ ,‬לאחר ברכה הרי היא לבני אדם‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫שפעולת הברכה היא (לא לבטל ח"ו העילוי דקדשי שמים שבדבר זה‪ ,‬אלא)‬
‫שקדשי שמים נעשים שלו‪ ,‬שאכילתו ושתייתו היא בבחינת קדשי שמים [משמע‬
‫מזה שהאדם מרומם את עצמו להיות ראוי לאכול ולשתות קדשי שמים]‪ ,‬כיון שע"י‬
‫הברכה נעשה הבירור והזיכוך דהדברים הגשמיים להיות נמשך בהם הגילוי‬
‫ד(הוי' אלקינו) [צריך עיון כי בזה משמע שהברכה מרוממת את האוכל שיהיה בו‬

‫גילוי א‪-‬לקות‪ ,‬וזה סותר את פשט דברי הגמרא "כאילו מעל"‪ ,‬שגם לפני הברכה הם‬
‫כבר כמו קדשים (דהיינו שעבודת הבירורים שמבוארת בפנימיות התורה בקשר‬
‫לאכילה היא היפך פשט גמרא)‪ .‬ויש לומר הביאור בזה שקשה בגמרא הרי דבר‬
‫גשמי אינו קודש אלא חול‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לא ניכר בו שום קשר לה' ואיך שייך בכלל‬

‫לקרוא לו קודש עד ש‪-‬כאילו מעל‪ .‬ועוד קשה שלפי סיום הגמרא שאחרי הברכה‬
‫המאכל נעשה שלו מהפסוק והארץ נתן לבני אדם‪ ,‬הרי תהליך הברכה הוא היפך‬
‫עניין המעילה‪ ,‬שמעילה הוא הכנסת הקרבן ברשות הדיוט והנאתו במקום השארתו‬
‫ברשות הקדושה‪ ,‬ובברכה הוא תהליך הפוך שמוציאים את הדבר מיד הקדש ליש‬
‫הדיוט שיהנה בו‪ .‬והביאור בזה שיש בדבר הגשמי חיצוניות ופנימיות‪ ,‬שהפנימיות‬
‫קודש‪ ,‬אבל אינו ניכרת בחיצוניות‪ .‬ובלי ברכה‪ ,‬האדם מועל בפנימיות‪ ,‬כלומר‬
‫שמחזק את אחיזת החיצוניות המסתירה ומעלימה על הפנימיות ועל הניצוץ הקדוש‬
‫שבתוך הדבר הגשמי‪ ,‬כיון שאינו מגלה את הפנימיות של אותו הדבר‪ .‬ועל ידי‬
‫הברכה ‪ -‬שהאדם מגביר את שייכותו לקדושה‪ ,‬ומתעלה כדי לברך‪ ,‬הוא ממשיך גם‬
‫בחיצוניות המאכל את הגילוי דהוי'ה מלך העולם האדם‪ ,‬ובזה גם הפנימיות של‬
‫המאכל עצמו לא נשאר בהעלם אלא מתגלה ומתחבר לקדושה‪ .‬ואז אכילת האדם –‬
‫שגם האדם נעשה כמו כהן העובד מאחר שהתרומם לברך את הברכה ‪ ,-‬היא‬
‫בבחינת קדשי שמים שמעלים עוד את האדם לבחינה עליונה יותר של קדושה‬
‫וביטול – וזהו שנעשים שלו‪ ,‬כלומר שהקדושה שבאותו הדבר מיועדת‪ ,‬כביכול‪ ,‬לו‪,‬‬
‫לרוממו ולקדשו יותר ויותר‪ ,‬כיון ששורש הדומם צומח חי גבוה משורש האדם]‬
‫מלך העולם [כל תהליך הברכה הוא כמו שמבואר במאמר הקודם שהמורגש הוא‬
‫בביטול‪ .‬אלא ששם מבאר שהוא מחמת גילוי עתיק כמו שהוא במקומו‪ ,‬וכאן נראה‬
‫שזהו מצד גילוי אריך (עתיק כמו שנמשך לאריך)]‪ .‬וזהו הפירוש בדברי הזהר מאה‬
‫שנה כללא דכולא ברזא דמאה ברכאן בכל יומא ‪ ,26‬כי הענין דמאה ברכות הוא‬
‫כללות כל העבודה להמשיך אלקות למטה‪ ,‬וזהו"ע דמאה שנה כללא דכולא‪,‬‬
‫כללות העבודה להמשיך אלקות למטה‪ ,‬ע"י ההמשכה וההתלבשות בהמוחין‬
‫השייכים אל המדות (עשרים שנה) [כפי הביאור השני לעיל אות ב'] ועד לבחינת‬
‫המדות (שבע שנים)‪ ,‬שבעת ימי הבנין‪ ,‬שעל ידם נברא העולם ‪ ,27‬ובהם (בבחינת‬
‫המדות) היא עיקר העבודה בזמן הזה ‪[ 28‬כמבואר לעיל בזהר עצמו]‪.‬‬
‫ו) והנה‪ ,‬ע"י ההמשכה וההתלבשות דמאה שנה כללא דכולא בהמוחין השייכים‬
‫אל המדות (עשרים שנה) ובהמדות (שבע שנים) עד לעבודה במעשה בפועל כדי‬
‫שיהי' גילוי אלקות בעולם‪ ,‬אזי נעשה (נוסף על בירור וזיכוך המטה) גם עילוי גדול‬
‫‪29‬‬
‫יותר בבחי' מאה שנה כללא דכולא [שזוהי הבחינה שניה ‪ -‬שני חיי שרה]‪ ,‬כידוע‬
‫שע"י הירידה דהעליון להשפיע להתחתון מקבל גם העליון מעלת התחתון [לפי‬

‫הנ"ל בענין הברכות יש לומר שזהו כמו שהאדם ניזון מהדומם צומח חי‪ ,‬כיון‬
‫ששורשם גבוה משורש האדם] (שלכן כל סדר ההשתלשלות הוא באופן דנעוץ‬
‫תחילתן בסופן ‪ ,30‬שהעליון צריך גם לקבל מהתחתון) [במאמר הקודם מבואר שגם‬
‫שורש המלכות‪ ,‬רדל"א‪ ,‬עתיק כמו שהוא במקומו מאיר בהם‪ ,‬אך נראה שבחינות‬
‫אלו הם הענין השני שמבאר כאן בהמשך‪ .]:‬ויתירה מזה‪ ,‬כיון שההמשכה למטה‬
‫היא מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ‪ ,31‬הרי‪ ,‬ע"י ההמשכה‬
‫למטה נשלמת כוונת העצמות שלמעלה מכל תואר וגדר‪ ,‬שלכן‪ ,‬מעלה ומטה‪ ,‬בלי‬
‫גבול וגבול‪ ,‬שוין ממש [בפשטות הכוונה לבחינת נושא הפכים‪ ,‬אבל לפי המבואר‬

‫במאמר ד"ה יבחר לנו את נחלתנו (אות ה') זהו רק הפלאת העצמות ולא עצמות‬
‫אוא"ס ממש‪ ,‬והרי בחינת נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים שייך‬
‫לעצמותו ית'‪ .‬ובהערה ‪ 34‬מבאר שגם מצד הפלאת העצמות ישנו הענין דמעלה‬
‫ומטה‪ ,‬וא"כ בחינת נושא הפכים שייך לנעוץ תחילתן בסופן דלעיל]‪ .‬והחילוק דב'‬
‫אופנים אלו בעבודה‪ ,‬שבאופן הא' יש חילוק בין עליון (עבודה בעניני קדושה)‬
‫לתחתון (עבודה בעניני העולם)‪ ,‬והעבודה למטה הו"ע של ירידה‪ ,‬אלא שירידה זו‬

‫היא צורך עלי'‪ .‬ובאופן הב'‪ ,‬כיון שכל ענינו אינו אלא למלא חפצו ורצונו של‬
‫הקב"ה שנתאוה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬הרי‪ ,‬מצד כוונת העצמות אין‬
‫חילוק בין עליון (עבודה בעניני קדושה) לתחתון (עבודה בעניני העולם)‪ ,‬ובמילא‪,‬‬
‫העבודה למטה אינה ענין של ירידה‪ ,‬כיון שנרגש בה הנקודה הכללית (כללא‬
‫דכולא) שבכל עניני העבודה בשוה ממש‪ ,‬כוונת העצמות [יש לומר שהבר קשור גם‬

‫להרגשת האדם העובד‪ ,‬שלפי האופן הראשון הוא מרגיש את הירידה למטה ואת‬
‫העליה שבו שנעשית על ידי ירידה זו‪ ,‬אבל לפי האופן השני אין אצלו הרגשה אלא‬
‫ביטול גמור לרצון העצמות]‪ .‬וזהו גם רזא דמאה ברכות בכל יום‪ ,‬כפי שלמדו‬
‫חז"ל ממש"נ מה ה' אלקיך שואל מעמך‪ ,‬א"ת מה אלא מאה‪ ,‬כמבואר בהדרושים‬
‫‪ 32‬שמאה הוא מה בתוספת אל"ף‪ ,‬מה הו"ע הביטול (ונחנו מה ‪ ,)33‬וע"י הביטול‬
‫דמה ממשיכים האל"ף‪ ,‬בחי' הכתר (מאה)‪ ,‬שיומשך בגילוי למטה ע"י הברכות‪.‬‬
‫דכיון שעבודתו היא מצד הביטול והקבלת עול שבה מתגלה עצם הנשמה‪ ,‬הרי כל‬
‫ענינו אינו אלא למלא רצונו וחפצו של הקב"ה‪ ,‬שזוהי הנקודה הכללית דכל עניני‬
‫העבודה‪ ,‬כוונת העצמות [ומזה מובן שהביטול של מה גבוה יותר מענין המשכת‬

‫מאה למטה‪ ,‬שמאה שייך לכתר‪ ,‬ומה לעצם רצונו וחפצו של הקב"ה‪ ,‬ועד"ז האל"ף‬
‫של מאה שייך לכתר‪ ,‬ומה שייך לבחינת לפני אחד מה אתה סופר (לעיל הערה‬
‫‪.])12‬‬
‫ז) ועפ"ז יש לבאר מ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני‬
‫חיי שרה‪ ,‬ששני חיי שרה (אינו ענין בפ"ע שלמעלה מג' החלוקות דמאה שנה‬
‫ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬אלא) הם הקכ"ז שנה עצמם‪ ,‬שכולן שוין לטובה‪ .‬כי‪,‬‬
‫בתחילת הכתוב מבואר העילוי שנעשה במאה שנה ע"י ההמשכה למטה‪ ,‬שזהו"ע‬
‫דבת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'‪ ,‬שבמאה נוסף גם העילוי דעשרים‪ ,‬ובעשרים נוסף‬
‫גם העילוי דשבע [לעיל במאמר הקודם מבואר שהם בחינות שונות של אחדות‪,‬‬
‫וכאן מדגיש יותר את השורש העליון יותר שמתגלה בעליון בגלל שנמשך למטה]‪.‬‬
‫ולאח"ז מוסיף בכתוב שני חיי שרה‪ ,‬שכל סוגי העבודה דמאה שנה (כתר) עשרים‬
‫שנה (מוחין) ושבע שנים (מדות) הם שוין לטובה‪ ,‬שכל ענינם הוא להשלים כוונת‬
‫העצמות‪ ,‬שהיא בכל עניני העבודה בשוה ‪ .34‬ויש להוסיף בהביאור דכולן שוין‬
‫לטובה‪ ,‬שטובה רומז על עצם ומקור הטוב וטבע הטוב להיטיב ‪ 35‬כפי שנמשך‬
‫ומתגלה בנשמתו של כאו"א מישראל [כולן שוין‪ ,‬לטובה ‪ -‬כלומר מצד עצם‬
‫הנשמה שמושרשת בעצם הטוב של הקב"ה] שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"‪,36‬‬
‫חלק מן העצם שעל ידו תופסים בהעצם ‪[ 37‬כאן מבאר שבחי' עצם הטוב להיטיב‬

‫הוא גילוי עצמותו ית' בעצם הנשמה – בחי' מחשבה עצמית שחושב בדבר הזולת‬
‫המבוארת לעיל במאמר ד"ה יבחר לנו אות ז'‪ ,‬ולפני כן‪ ,‬במאמר זה‪ ,‬הוא קורא‬
‫לבחינה זו שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים]‪ ,‬וכאשר העבודה היא‬
‫מצד עצם הנשמה‪ ,‬שזהו"ע הביטול והקבלת עול‪ ,‬אזי כל עניני העבודה הם בשוה‪,‬‬
‫וההשתוות היא לטובה‪ ,‬שכל עניני העבודה חדורים בהנקודה הכללית דהמשכת‬
‫וגילוי עצם הטוב למטה‪ ,‬להיות לו ית' דירה בתחתונים‪.‬‬
‫ח) ויהי רצון‪ ,‬שכיון שבימינו אלה נשלמו כל מעשינו ועבודתינו בכל פרטי‬
‫הענינים דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪ ,‬ובאופן דשני חיי שרה שכולן שוין‬
‫לטובה‪ ,‬כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר צחצחו את הכפתורים ‪,38‬‬
‫ועומדים מוכנים ‪ 39‬לקבל פני משיח צדקנו‪ ,‬ובפרט שלאחרי זה עברו עוד עשיריות‬
‫שנים שבהם צעקו בנ"י עד מתי (וואס דאס דארף דאך אויך האבן א שיעור)‪,‬‬
‫תבוא תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו‪ ,‬ואז יתגלה הענין‬

‫דתולדות יצחק (כפי שמתחילין לקרוא בתורה במנחה)‪ ,‬כמארז"ל ‪ 40‬שלעתיד לבוא‬
‫יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו ‪ ,41‬כיון שהתענוג והצחוק (יצחק ‪ )42‬שנעשה ע"י‬
‫מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות ‪ 43‬יתגלה לעתיד לבוא‪ ,‬שאז ‪ 44‬ימלא שחוק‬
‫פינו ‪[ 45‬מבאר הטעם שדווקא ליצחק יאמרו כי אתה אבינו מצד השחוק‪ ,‬ולא מצד‬

‫מה שהוא ידע מה לענות על בניך חטאו (וי"ל שתיקן תפלת המנחה באמצע‬
‫תעסוקה בעניני העולם‪ ,‬ולכן ידע את הקושי לקיים מצוות ולקח על עצמו חצי‬
‫עבירות)‪ ,‬ולא מצד העבודה מלמטה למעלה דווקא – לעשות כלי כמו חפירת‬
‫בארות‪ ,‬והמים נובעים בבאר מלמטה למעלה‪ ,‬שזהו התכלית לעשות לו ית' דירה‬
‫בתחתונים ע"י התחתונים דווקא]‪ ,‬ואז יהי' הענין דמאה שנה ועשרים שנה ושבע‬
‫שנים באופן נעלה יותר ‪ ,46‬הן הענין דמאה שנה‪ ,‬מאה ברכות‪ ,‬והן הענין דכ"ז שנה‪,‬‬
‫שרומז (גם) לכ"ז ‪ 47‬אותיות התורה ‪ ,48‬כיון שכל עניני התומ"צ יהיו בתכלית‬
‫השלימות‪ ,‬כמצות רצונך ‪ ,49‬ותורה חדשה מאתי תצא ‪ ,50‬טעמי תורה שיתגלו‬
‫לעתיד לבוא בתורתו של משיח ‪[ 51‬ראה פרי הארץ פ' תולדות שגילוי תורה חדשה‬

‫הוא גילוי דרגה גבוה יותר של אחדותו ית'‪ .‬ולפי זה הגילוי של כולן שווין לטובה‬
‫הוא עצמו הטעם לגילוי תורה חדשה‪ .‬וראה שם שהאמצעי לכך הוא חוסר התפעלות‬
‫גמורה מענייני העולם (בחינת לא תעשה)‪ ,‬שאז יכול לגלות את בחינת אחדותו‬
‫המחברת גבול ובלי גבול‪ ,‬החי' חוקים‪ ,‬ולמעלה מזה]‪ ,‬כולל גם התורה חדשה‬
‫דרבותינו נשיאינו עד לבעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון‪ ,‬ובנו יחידו ממלא מקומו‬
‫כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו‪ ,‬שהקיצו ורננו שוכני עפר ‪ ,52‬והם בראשם‪ ,‬ויאמרו‬
‫תורה חדשה‪ ,‬חידוש גם לגבי הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ע"ד מארז"ל ‪ 53‬נצחוני בני נצחוני‪,‬‬
‫עד לתורה חדשה מאתי תצא‪ ,‬מאתי ‪ 54‬דייקא‪ ,‬ובאופן שלא ילמדו עוד איש את‬
‫רעהו גו' כי כולם ידעו אותי ‪ ,55‬אותי ‪ 54‬דייקא‪ ,‬ועוד והוא העיקר‪ ,‬שכל זה יהי'‬
‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬ממש ממש‪.‬‬
‫**********‬
‫*) יצא לאור בשעתו‪" ,‬יום ג' כ"ה מ"ח‪ ,‬שנת ה'תנש"א"‪.‬‬
‫‪ )1‬ריש פרשתנו‪.‬‬
‫‪ )2‬לקו"ת ר"פ ברכה‪ .‬ד"ה זה במאמרי אדמו"ר הזקן על פרשיות התורה (ע' קלא ואילך)‪ .‬תקס"ו‬
‫(סה"מ תקס"ו ע' מח ואילך)‪.‬‬
‫‪ )3‬ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשתנו‪ .‬שם בהוספות (קלא‪ ,‬סע"ב ואילך)‪ .‬תורת חיים‬
‫ריש פרשתנו‪ .‬ביאורי הזהר ואוה"ת להצ"צ ריש פרשתנו‪ .‬ד"ה ויהיו חיי שרה תר"ל‪ .‬תרל"א (נדפס‬
‫בהוספות לסה"מ תרמ"ג ע' רפג ואילך)‪ .‬תשמ"א (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קמה ואילך)‪ .‬תשמ"ה‬
‫(לעיל ע' נה ואילך)‪.‬‬
‫‪ )4‬ד"ה זה תרמ"ג‪ .‬תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב)‪ .‬עטר"ת‪ .‬פר"ת‪.‬‬
‫‪ )5‬דמיני' אזלינן‪ ,‬ובתוך ג' ימים‪ ,‬שנחשבים בכמה ענינים למציאות אחת (ראה לדוגמא – פסחים‬
‫קו‪ ,‬סע"א)‪.‬‬
‫‪ )6‬ראה זח"ג קנב‪ ,‬א‪ .‬מכתבי תורה (להרגצ'ובי) מכתב צט‪.‬‬
‫‪ )7‬ראה רמב"ן עה"פ לך לך יב‪ ,‬ו‪ .‬וראה ד"ה הנ"ל ה'תשמ"א ס"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' קמו)‪,‬‬
‫ובהערות שם‪.‬‬
‫‪ )8‬ראה זהר פרשתנו (קכב‪ ,‬סע"ב)‪ :‬שרה זכתה לחיין עלאין לה ולבעלה ולבנאה בתראה‪ ,‬הה"ד‬
‫הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם‪ ,‬ועל דא ויהיו חיי שרה כו'‪.‬‬
‫‪ )9‬ח"א פרשתנו קכג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )10‬ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשתנו‪ .‬וראה גם תורת חיים שם קכו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ )11‬זהר ח"ב נו‪ ,‬א‪ .‬ח"ג ד‪ ,‬א‪ .‬פרדס שער ח (שער מהות והנהגה) פי"ד‪.‬‬

‫‪ )12‬ספר יצירה פ"א מ"ז‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר‪ :‬לפני א' מה אתה סופר הוא בחי' עתיק‪ ,‬וכשנמשך ומאיר בבחי' אריך נקרא "מאה‬
‫שנה"‪ ,‬ובהיותו במקומו ה"ה למעלה מגדר מספר‪" ,‬שני חיי שרה" (ראה ד"ה ויהיו חיי שרה‬
‫ה'תשמ"א – סה"מ מלוקט ח"ב ע' קנא הערה ‪[ )68‬וראה גם במאמר הקודם הע' ‪.]38‬‬
‫‪ )13‬שנוסף על היותו פשוטו של מקרא‪ ,‬ה"ה גם יינה של תורה ("היום יום" כט שבט)‪ ,‬ששייך לחלק‬
‫הסוד שבתורה [ראה במאמר הקודם בהערה ‪.]8‬‬
‫‪ )14‬ד"ה ויהיו חיי שרה תרל"א‪ .‬תרמ"ג‪.‬‬
‫‪ )15‬מנחות מג‪ ,‬סע"ב‪.‬‬
‫‪ )16‬עקב יו"ד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ )17‬תוספות שם (מפרש"י‪ .‬וראה חדא"ג מהרש"א שם)‪ .‬וכ"ה בתניא רבתי בתחלתו‪ .‬ערוך ערך‬
‫מאה‪ .‬שו"ע אדה"ז או"ח הל' ברכות השחר רסמ"ו‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )18‬שבהערה ‪ .14‬וראה גם ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשתנו‪ .‬תורת חיים שם קכו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )19‬ויש לקשר זה עם הפירוש שעשרים שנה קאי על חכמה ובינה (מוחין עצמם) – כי‪ ,‬חכמה היא‬
‫בקו הימין‪ ,‬גילוי (חיוב)‪ ,‬ובינה היא בקו השמאל‪ ,‬העלם (שלילה)‪.‬‬
‫‪ )20‬ד"ה להבין ענין הברכות בתו"א בראשית ו‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועם הגהות – באוה"ת בראשית כרך ג‬
‫תקנא‪ ,‬א ואילך‪ .‬המשך חייב אדם לברך תרל"ח [סה"מ תרל"ח ע' פז ואילך]‪ .‬וראה גם ד"ה ויהיו‬
‫חיי שרה תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב פשנ"ט ואילך)‪.‬‬
‫‪ )21‬ויתירה מזה – להמשיך בחי' אתה שלמעלה משם הוי' שיומשך ויתגלה בשם הוי'‪ ,‬ועד שיומשך‬
‫ויתגלה גם בשם אלקים [אך יש לומר שבחי' אתה הוא כמו בחי' כולן שווין לטובה]‪.‬‬
‫‪ )22‬ראה גם המשך תער"ב שם פש"ס‪.‬‬
‫‪ )23‬לשון אדה"ז בשו"ע שם‪.‬‬
‫‪ )24‬ברכות לה‪ ,‬סע"א ובפרש"י שם‪ .‬שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קסז‪ .‬סדר ברכת הנהנין בתחילתו‪.‬‬
‫‪ )25‬תהלים כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )26‬ראה גם ביאורי הזהר ותורת חיים שבהערה ‪.18‬‬
‫‪ )27‬זהר ח"א רמז‪ ,‬א‪ .‬ח"ג חצר‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )28‬ראה בארוכה ד"ה אל תצר את מואב לאדמו"ר האמצעי (מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים‬
‫ח"א ע' ד ואילך)‪.‬‬
‫‪ )29‬ראה סידור (עם דא"ח) צז‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )30‬ספר יצירה פ"א מ"ז‪.‬‬
‫‪ )31‬ראה תנחומא נשא טז‪ .‬בחוקותי ג‪ .‬ב"ר ספ"ג‪ .‬במדב"ר פי"ג‪ ,‬ו‪ .‬תניא רפל"ו‪.‬‬
‫‪ )32‬שבהערה ‪ .14‬וראה גם ביאורי הזהר להצ"צ פרשתנו ע' עט ואילך‪ .‬אוה"ת פרשתנו שם קיא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫המשך תער"ב שבהערה ‪.20‬‬
‫‪ )33‬בשלח טז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ )34‬להעיר‪ ,‬שהענין ד"כולן שוין" שייך גם בהעילוי שנעשה בהעליון (מאה) ע"י ההמשכה למטה‬
‫(בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז')‪ ,‬כי‪ ,‬העילוי שנעשה בעליון ע"י ירידתו למטה הוא (לא רק שנוסף‬
‫אצלו מעלת המטה [שזו ע"ד המעלה של הדומם צומח חי בשורשם על האדם שלכן הוא ניזון‬
‫מהם]‪ ,‬אלא) גם שעי"ז מתגלה הבלי גבול שלו‪ ,‬שאינו מוגדר בהגדר דמעלה וביכלתו לירד גם‬
‫למטה‪ .‬אבל‪ ,‬אין זה אמיתת הענין ד"כולן שוין"‪ ,‬כי‪ ,‬מזה עצמו שגילוי הבל"ג שלו הוא ע"י ירידתו‬
‫למטה (וככל שיורד למטה יותר מתגלה יותר הבל"ג שלו)‪ ,‬מוכח‪ ,‬שישנו הענין ד"מעלה" ו"מטה"‬
‫(שלכן שייך לומר עליו העילוי וההפלאה שאינו מוגדר בזה [כלומר שזה שייך לגדר של הפלאת‬
‫העצמות])‪ ,‬משא"כ לגבי העצמות [עצמות אוא"ס ממש‪ ,‬כדלעיל ד"ה יבחר לנו אות ה'] אין‬
‫מלכתחילה הגדר דמעלה ומטה‪ ,‬ולכן כשהעבודה היא להשלים כוונת העצמות‪" ,‬כולן שוין" ממש‪.‬‬
‫‪ )35‬עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א‪ .‬שעהיוה"א פ"ד (עט‪ ,‬א)‪.‬‬

‫‪ )36‬תניא רפ"ב‪.‬‬
‫‪ )37‬כתר שם טוב (הוצאת קה"ת‪ ,‬תשנ"ט) הוספות סי' רכז‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )38‬שיחת שמח"ת תרפ"ט (סה"ש תרפ"ט ע' ‪.)42‬‬
‫‪ )39‬ראה אגרות‪-‬קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ריש ע' רעט‪.‬‬
‫‪ )40‬שבת פט‪ ,‬ב‪ .‬וראה תו"א תולדות יז‪ ,‬ג‪ .‬ויצא כא‪ ,‬ג‪ .‬תורת חיים תולדות ד‪ ,‬ד ואילך‪ .‬ויצא כד‪,‬‬
‫סע"ד ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )41‬ישעי' סג‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ )42‬שנקרא בשם יצחק ע"ש צחוק עשה לי אלקים – וירא כא‪ ,‬ו‪ .‬וראה בפרש"י עה"פ לך לך טז‪,‬‬
‫יט‪.‬‬
‫‪ )43‬ראה תניא רפל"ז‪.‬‬
‫‪ )44‬תהלים קכו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )45‬ראה תו"א תולדות יז‪ ,‬ד‪ .‬ואילך‪ .‬תו"א ותורת חיים ויצא שבהערה ‪.40‬‬
‫‪ )46‬ראה תורת חיים פרשתנו קכו‪ ,‬ד ואילך‪ :‬מ"ש עוד שני חיי שרה קאי לע"ל בעוה"ב לאחר‬
‫תשלום כל הבירורים כו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫‪ )47‬בצירוף האותיות הכפולות מנצפ"ך (שרומזים על הגאולה – פרקי דר"א פמ"ח‪ .‬יל"ש ר"פ לך‬
‫לך‪ .‬ועוד)‪.‬‬
‫‪ )48‬סד"ה ויהיו חיי שרה תר"ל‪.‬‬
‫‪ )49‬ראה תו"א ויחי מו‪ ,‬סע"א ואילך‪ .‬תורת חיים ר"פ ויחי (צה‪ ,‬א‪ .‬צו‪ ,‬ג‪-‬ד)‪ .‬אוה"ת ויחי כרך ו‬
‫תתשכח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬שם כרך ז תתתסח‪ ,‬סע"ב ואילך‪ .‬המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )50‬ישעי' נא‪ ,‬ד‪ .‬ויק"ר פי"ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )51‬ראה גם ד"ה אנכי מגן לך תרע"ח* (קה"ת כ"ף מרחשון תנש"א‪ .‬נדפס לאח"ז בסה"מ ליקוט‬
‫ח"ב ע' רלט ואילך) שגילוי טעמי תורה לעתיד לבוא "זהו עיקר הגילוי דמשיח והוא עיקר הקבלת‬
‫שכר האמיתי כו'"‪.‬‬
‫*) שנתגלה עוה"פ בהשגחה פרטית בסמיכות ליום הולדתו כ"ף מרחשון השתא (ראה התוועדויות‬
‫תנש"א ח"א ע' ‪ 318‬ובהערות שם)‪.‬‬
‫‪ )52‬ישעי' כו‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )53‬ב"מ נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )54‬אותיות א' ת' – כל (כ"ז) אותיות התורה‪.‬‬
‫‪ )55‬ירמי' לא‪ ,‬לג‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful