‫בס"ד‪ .

‬ש"פ וישלח‪ ,‬ח"י כסלו ה'תש"מ* [מאמר ד"ה מרגלא בפומיה‬
‫דרבא עם ביאורים]‬
‫מרגלא בפומי' דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים [לפי המשך המאמר‬
‫מובן שעיקר המעשים טובים הוא הנהגה של דרך ארץ ולכבד את מי שצריך] כו' [‪-‬‬
‫שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו או ברבו או במי שגדול ממנו‬
‫בחכמה ובמנין] שנאמר ראשית חכמה יראת הוי' שכל טוב לכל עושיהם‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם ‪ .‬ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה‬
‫שאמר בש"פ וישלח תרפ"ט ‪( 3‬נדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט ‪ )4‬פירוש‬
‫רש"י‪ ,‬דחכמה היא תורה‪[ ,‬תחילת ציטוט של רש"י] ותכלית חכמה‪ ,‬עיקרה של‬
‫תורה‪ ,‬הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים [ע"כ]‪ .‬ומדייק בהמאמר‪ ,‬דעיקרה‬
‫של תורה הוא הבנה והשגה‪ ,‬שיבין וישיג מה שלומד [ובפרט בתורה שבע"פ‪,‬‬
‫דכשאינו מבין מה שלומד אין זה נחשב לימוד כלל ‪ ,]5‬ובמאמר רז"ל זה אומר‬
‫שעיקרה של תורה הוא תשובה ומעשים טובים [הרי תמיה אחת שעיקרה של תורה‬
‫אינה הבנה והשגה]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהטעם שמביא בהמאמר פירוש רש"י בתכלית‬
‫חכמה‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הפירוש דתכלית ברוב המקומות הוא תכלית הכוונה‪ ,‬וכיו"ב‪.‬‬
‫ועפ"ז‪ ,‬פירוש תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים הוא‪ ,‬שתכלית הכוונה בלימוד‬
‫התורה (חכמה) הוא שתביא לתשובה ומעשים טובים ‪[ 6‬ולפי זה היה מקום לומר‬
‫שעיקר התורה אכן הבנה והשגה]‪ .‬ולכן מביא בהמאמר פירוש רש"י דתכלית‬
‫חכמה הוא עיקרה של תורה ‪ .7‬דנוסף לזה שהכוונה דלימוד התורה היא שתביא‬
‫לתשובה ומעשים טובים‪ ,‬גם ענין התורה עצמה [ואדרבה עיקר ענינה] הוא תשובה‬
‫ומעשים טובים [ולא כ"כ הבנה והשגה]‪ .‬ולכן מדייק‪ ,‬דחכמה (תורה) ותשובה‬
‫ומעשים טובים הם לכאורה שני ענינים שונים‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫ב) ואולי יש להוסיף‪ ,‬דחכמה (תורה) ותשובה ומעשים טובים‪ ,‬נוסף לזה שהם‬
‫ענינים שונים‪ ,‬הם גם כמו הפכים‪ .‬דבלימוד התורה מודגשת מציאותו של האדם‬
‫העוסק בתורה [ראה גם לקמן ד"ה ויגש אליו יהודה אות ד' (סוף הקטע השני)‪,‬‬
‫וד"ה ארבעה ראשי שנים הם אות ה']‪ ,‬דמצות לימוד התורה היא שיבין וישיג‬
‫(הענין שלומד) בהשכל שלו‪ .‬ועד שגם בנוגע לפסק דין צריך לפסוק כפי הבנתו‬
‫דוקא‪ .‬וכמו שארז"ל ‪ 8‬קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא כו' הקב"ה אומר כו' וכולהו‬
‫מתיבתא דרקיעא אמרי כו'‪ ,‬דהטעם על זה שמתיבתא דרקיעא פסקו הדין באופן‬
‫אחר מהקב"ה‪ ,‬הוא‪ ,‬כי ע"פ כללי התורה צריכים הם לפסוק הדין כפי הבנתם‬

‫[דווקא על פי כללי התורה‪ ,‬כי אחרת אין זה תורה‪ .‬ובהמשך (אות ה') מבואר‬
‫הטעם‪ :‬שדווקא על ידי כללים אלו מתגלה שורש הבן בעצמות האב]‪ .‬דענין זה הוא‬
‫אפילו בלימוד התורה שבמתיבתא דרקיעא‪ .‬ומכש"כ בלימוד התורה דהאדם‬
‫למטה‪ ,‬דתורה לא בשמים היא ‪ 9‬וקוב"ה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני ‪.9‬‬
‫ובתשובה ומעשים טובים מודגש הביטול דהאדם‪ .‬דענין התשובה הוא שהאדם‬
‫יוצא ומתבטל ממציאותו‪ ,‬אסורה מכאן ‪ ,10‬וכ"ה בנוגע למצוות (מעשים טובים)‬
‫[לעיל מבואר שמשמעות הגמרא כוללת גם כללות הענין של דרך ארץ]‪ ,‬דנוסף לזה‬
‫שקיום המצוות צ"ל (לא מצד השכל‪ ,‬אלא) בדרך עבודת עבד ‪ ,11‬הנה גם הפעולה‬
‫שנעשית ע"י קיום המצוות הוא שאברי גוף האדם המקיים את המצוה נעשים‬
‫מרכבה לרצון העליון ‪ ,12‬דמרכבה הו"ע הביטול‪ .‬ואעפ"כ‪ ,‬עיקרה של תורה (תכלית‬
‫חכמה) (מציאות) הוא תשובה ומעשים טובים (ביטול)‪.‬‬

‫ג) ונקודת הביאור בזה (בהמאמר ‪ )13‬ע"פ מה דאיתא בזהר ‪ 14‬לית מחשבה‬
‫תפיסא בך כלל‪ ,‬אבל נתפס איהו ברעותא דלבא‪ .‬דמחשבה [השגה דבינה וגם‬
‫החכמה שלמעלה מהשגה דבינה‪ ,‬כולל גם ראי' דחכמה ‪ ]15‬תופסת רק בגילויים‬
‫ולא בעצמות‪ ,‬וע"י רעו"ד תופסים בהעצמות‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דבאהבה ב' מדריגות‬
‫בכללות‪ .‬אהבה שע"פ טעם ודעת‪ ,‬ואהבה עצמית שמצד עצם הנשמה שמקושרת‬
‫עם העצמות‪ .‬ע"ד אהבת בן לאביו שהיא אהבה עצמית שמעצם הבן לעצם האב‪.‬‬
‫ואהבה זו נקראת בשם רעותא דלבא [גדר רעותא דליבא הוא אהבה עצמית‬
‫להקב"ה]‪ .‬וזהו נתפס איהו ברעותא דלבא‪ ,‬דכמו שהבן מעורר את עצמות האב‪,‬‬
‫דכשהבן צועק אבא ניזוז האב בכל מהותו‪ ,‬כמו"כ הוא בהנמשל‪ ,‬שהאהבה עצמית‬
‫שמצד עצם הנשמה תופסת בהעצמות [משמעות התיבה 'תופסת' אינו כמו להחזיק‬

‫ולתפוס ביד‪ ,‬אלא שמצד הצעקה של הבן הדבר נוגע לאב‪ ,‬והוא מתעורר באופן‬
‫עמוק בזה]‪ .‬וזהו שתכלית ועיקר החכמה הוא תשובה ומעשים טובים ‪ ,‬כי‬
‫‪16‬‬

‫החכמה תופסת רק בגילויים (כנ"ל)‪ ,‬ובכדי לתפוס בהעצמות הוא ע"י תשובה‬
‫ומעשים טובים [מובן שתשובה ומעשים טובים הם ענין הרעותא דליבא – אהבה‬
‫עצמית‪ ,‬וראה הערה ‪.]16‬‬
‫וצריך להבין‪ ,‬דענין זה (דחכמה תופסת בגילויים‪ ,‬ובכדי לתפוס בהעצמות הוא‬
‫ע"י תשובה ומעשים טובים) מבאר רק המעלה שבתשובה ומעשים טובים לגבי‬
‫חכמה‪ .‬דהגם שבדרגת הכחות דנפש האדם לימוד התורה הוא נעלה יותר‬
‫מתשובה ומעשים טובים‪ ,‬דלימוד התורה הוא בהשכל שבו‪ ,‬ותשובה ומעשים‬
‫טובים הם במדות שבלב ובכח המעשה [תשובה במדות שבלב ‪ ,17‬ומעשים טובים‬
‫בכח המעשה]‪ ,‬מ"מ‪ ,‬מעלה בתשובה ומעשים טובים שעל ידם דוקא תופסים‬
‫בהעצמות‪ .‬אבל ביאור זה הוא לכאורה רק להפירוש שתכלית חכמה הוא תכלית‬
‫העילוי דחכמה [‪ -‬שהחכמה מתעלה לשלימות גדולה יותר ממעלתה הנעלית עותר‬
‫בכוחות הנפש]‪ .‬דכיון שע"י התשובה ומעשים טובים תופסים בהעצמות‪ ,‬לכן‪ ,‬ע"י‬
‫שהחכמה מביאה לתשובה ומעשים טובים‪ ,‬נעשה עילוי גם בחכמה [וע"ד גדול‬
‫תלמוד שמביא לידי מעשה ‪ ,18‬דע"י שהלימוד מביא לידי מעשה הוא גדול יותר‬
‫מכמו שהוא מצד עצמו]‪ .‬ומהמשך הענינים שבהמאמר משמע‪ ,‬דענין זה (שחכמה‬
‫תופסת בגילויים‪ ,‬ובכדי לתפוס בהעצמות הוא ע"י תשובה ומעשים טובים) הוא‬
‫גם ביאור על זה שעיקרה של תורה הוא תשובה ומעשים טובים [ואינו חשוב‬
‫המעלה של החכמה שהיא נעלית יותר בכוחות הנפש]‪.‬‬
‫ד) ויובן בהקדים‪ ,‬דמ"ש בהמאמר בהמשך להענין דנתפס איהו ברעותא דלבא‬
‫שע"י תשובה ומעשים טובים תופסים בהעצמות‪ ,‬יש לומר ע"פ המבואר בכ"מ ‪,19‬‬
‫שקיום התומ"צ שלאחרי רעו"ד הוא במדריגה נעלית יותר (כדלקמן) [יש להדגים‬

‫על פי סיפור של שוטר שפנה לחסיד 'מי כאן הולך'‪ ,‬והוא ענה 'ביטול הולך' – גם‬
‫ביטול וגם הולך‪ ,‬ומבאר כאן איך מגיעים לזה]‪ .‬ועפ"ז יש לומר‪ ,‬דמ"ש בזהר‬
‫שנתפס איהו ברעותא דלבא‪ ,‬שני ענינים בזה‪ .‬שנתפס בהרעותא דלבא עצמה‪ ,‬וזה‬
‫שהרעותא דלבא היא הקדמה לקיום התומ"צ שבהם נתפס העצמות ממש ['נתפס‬

‫איהו ברעותא דליבא' – בה עצמה‪ ,‬או באמצעות הרעותא דליבא שמשפיעה על‬
‫קיום תומ"צ]‪ .‬והיינו‪ ,‬שבכדי לתפוס בהעצמות ממש הוא (בעיקר) ע"י קיום‬
‫התומ"צ ‪ ,20‬אלא שזה שע"י מעשה המצוות תופסים בהעצמות הוא כשהעשי' היא‬
‫בביטול‪ ,‬והביטול שבעשיית המצוות הוא כשהאהבה המביאה לקיום המצוות‬
‫היא אהבה עצמית שלמעלה מטעם ודעת‪ ,‬רעותא דלבא‪ .‬דכשהאהבה ‪[ 21‬שבעת‬
‫התפלה] היא ע"פ טעם ודעת‪ ,‬קיום המצוות [שבמשך כל היום] הוא בכדי להמשיך‬

‫גילוי אלקות‪ .‬וגם כשהאהבה היא ע"י ההתבוננות בההפלאה דאוא"ס‪ ,‬שעי"ז בא‬
‫לאהבה רבה דמי ‪ 22‬לי בשמים‪ ,‬שאינו רוצה בכל הגילויים ורק בהעצמות ‪ ,23‬יש‬
‫מבוקש בקיום המצוות שלו (שבמשך כל היום)‪ ,‬להמשיך גילוי עצמות אוא"ס‪.‬‬
‫וקיום המצוות שלאחרי התעוררות האהבה עצמית (רעותא דלבא) הוא בלי שום‬
‫מבוקש [גם לא המבוקש דהמשכת גילוי עצמות אוא"ס] ורק לקיים רצונו ית' [יש‬
‫לבאר שהוא כמו לזרום עם רצון ה' שלמעלה מרצון האדם (כי אין מבוקש)]‪ ,‬בדרך‬
‫קבלת עול [כיון שאין מבוקש‪ ,‬הכוונה לקבלת עול עצמית‪ .‬ובהמשך מבאר ההבדל‬
‫בין קבלת עול לקיום מצות בקבלת עול]‪ .‬דהביטול שבקיום המצוות באופן זה הוא‬
‫עוד יותר מהביטול שברעו"ד ‪ ,24‬וע"י קיום המצוות באופן זה הוא המשכת‬
‫העצמות‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬דהטעם לזה שגם ע"י רעותא דלבא אין תופסים בהעצמות ממש‬
‫[ובכדי לתפוס בהעצמות הוא דוקא ע"י קיום המצוות שלאחרי הרעו"ד]‪ ,‬הוא‪,‬‬
‫דכיון שהעצמות הוא מובדל מכל ענין‪ ,‬אי אפשר לתפוס אותו ע"י שום ענין‪ ,‬אלא‬
‫ע"י הרצון שלו (דהעצמות)‪ .‬וכיון שגם האהבה העצמית שמצד עצם הנשמה‬
‫(רעותא דלבא) היא אהבה ורצון דהאדם‪ ,‬אין נתפס בזה העצמות ממש‪ .‬וזהו‬
‫היתרון שבהעבודה דקבלת עול לגבי רעותא דלבא [הכוונה לקבלת עול עצמית‪,‬‬
‫בזמן התפלה‪ ,‬ולא כ"כ לקיום המצות בקבלת עול שבא אחר כך]‪ ,‬דרעותא דלבא‬
‫הוא רצון האדם‪ ,‬וגם כשהרצון שלו הוא בביטול‪ ,‬שאינו רוצה לעצמו כלל וכל‬
‫רצונו הוא (שיושלם) רצון הקב"ה ‪ ,25‬מ"מ‪ ,‬גם רצון זה הוא הרצון של האדם ‪,26‬‬
‫מציאות ‪ .27‬והעבודה דקבלת עול‪ ,‬שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי‬
‫הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד‪ ,‬שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון‪ ,‬הוא לא מצד‬
‫המציאות (רצון) שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו ‪ .28‬אלא שאעפ"כ‪,‬‬
‫גם הביטול דקבלת עול אינו תופס בהעצמות ממש‪ ,‬ובכדי לתפוס בהעצמות הוא‬
‫דוקא ע"י קיום התומ"צ ‪ ,29‬דכיון שכל הענינים הם באין ערוך וכלא חשיב לגבי'‬
‫ית'‪ ,‬הרי אין שייך שיהי' איזה ענין שעל ידו יכולים לתפוס בי' ית'‪ .‬ובכדי לתפוס‬
‫את העצמות הוא דוקא ע"י שהעצמות רוצה בזה‪ .‬וזהו שע"י קיום התומ"צ‬
‫תופסים בהעצמות‪ ,‬כי המצוות הם רצון העצמות‪ .‬היינו‪ ,‬דזה שע"י התומ"צ‬
‫תופסים בהעצמות הוא לא מצד מעלת התומ"צ עצמם‪ ,‬אלא לפי שהוא רצון‬
‫העצמות‪ .‬וזה שקיום המצוות צ"ל בביטול [אף שלגבי העצמות ביטול ומציאות‬
‫הם בשוה ממש]‪ ,‬הוא‪ ,‬בכדי שהמשכת העצמות שע"י קיום המצוות תהי' בגילוי‬
‫[שלא תהיה סתימה בצינור ההמשכה]‪ .‬דכשעשיית המצוה של האדם היא באופן‬
‫שנרגשת המציאות שלו‪ ,‬שהוא המקיים את המצוה‪ ,‬הרגש המציאות הוא כמו‬
‫סותר לגילוי העצמות‪ .‬וכיון שכשהאדם מקיים את המצוות מצד הרצון שלו‪ ,‬גם‬
‫כשהרצון שלו הוא להשלים רצון הקב"ה‪ ,‬נרגשת מציאותו‪ ,‬לכן‪ ,‬בכדי שהמשכת‬
‫העצמות שע"י קיום המצוות תהי' בגילוי‪ ,‬הוא ע"י שקיום המצוות הוא בדרך‬
‫קבלת עול‪ ,‬לא מצד הרצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו‪.‬‬

‫[לסיכום‪ :‬ישנם ג' בחינות ב‪'-‬תפיסת' העצמות‪ :‬א‪ .‬אהבה עצמית‪ .‬ב‪ .‬קבלת עול‬
‫(עצמית)‪ .‬ג‪ .‬קיום מצוות בפועל שבאה אחרי זה‪ .‬ותוכנן מבואר במה שאמר לעיל‬
‫שאי אפשר לתפוס אותו על ידי שום ענין‪ ,‬אלא על ידי הרצון שלו – של העצמות]‪.‬‬
‫ה) והנה ידוע ‪ ,30‬דשני הענינים דבן ועבד הם בדרך כלל בלימוד התורה ובקיום‬
‫המצוות [עד כאן ביאר שהמשמעות של בן היא אהבה עצמית – רעותא דליבא‪.‬‬

‫וכאן מבאר שזה לימוד תורה‪ .‬ובהמשך מבאר את הקשר בין שני הפירושים‪,‬‬
‫שהמציאות של בן הלומד תורה כפי הבנתו‪ ,‬שורשה ומקורה במה שהבן הוא‬

‫מציאות האב‪ ,‬שבזה גם מצד האב יש בחינה גבוה יותר ממה שהאב מתגלה –‬
‫מציאות האב שלמעלה מקב"ה‪ ,‬כדלקמן]‪ .‬ואולי יש לומר ביאור בזה‪ ,‬דהחילוק בין‬
‫בן לעבד הוא‪ ,‬דהעבד הוא בטל להאדון‪ ,‬וענין בן הוא שמציאותו הוא האב‪.‬‬
‫וכמבואר בהמשך תרס"ו ‪ 31‬דמה שהוא רצון האב הוא גם רצון הבן‪ ,‬וכמו שמחייב‬
‫שכל האב כן מחייב שכל הבן‪ .‬וענינים אלה (בן ועבד) שבכל אחד מישראל מתגלים‬
‫ע"י לימוד התורה וקיום המצוות‪ .‬דבקיום המצוות‪ ,‬שקיום המצוות הוא לקיים‬
‫ציווי השם בדרך קבלת עול‪ ,‬מתגלה העבד שבו‪ ,‬ובלימוד התורה שצריכה להיות‬
‫בהבנה והשגה דוקא‪ ,‬שהשכל של האדם העוסק בתורה יהי' בהתאם לחכמתו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬מתגלה הבן שבו‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬דגם זה שהפס"ד דהאדם העוסק בתורה‬
‫צריך להיות כפי הבנתו דהאדם‪ ,‬דתורה לא בשמים היא‪ ,‬הוא מצד ענין הבן‬
‫שבישראל‪ ,‬וכמאמר רז"ל קוב"ה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני‪ ,‬דהטעם על זה‬
‫שנצחוני הוא לפי שהם בני‪ .‬והיינו ‪ ,32‬כי שרש הבן הוא בעצמות האב שלמעלה‬
‫מכחות הגלויים שלו [של האב עצמו]‪ ,‬ועד"ז בישראל‪ ,‬בניו של הקב"ה‪ ,‬ששרשם‬
‫הוא בעצמותו ית' למעלה מכמו שצמצם את עצמו בתואר קוב"ה‪ ,‬ולכן הם‬
‫יודעים ומשיגים ‪ 33‬אמיתית התורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות שלמעלה‬
‫מדרגת התורה כמו שנמשכה בידיעת קוב"ה [לפי זה תורה אינה מציאות שהיא‬

‫היפך הביטול‪ ,‬כנ"ל אות ב'‪ ,‬אלא גילוי מציאות היש העצמי של האב שמתגלה‬
‫במציאות הבן]‪.‬‬
‫ו) והנה נוסף לשני הענינים דבן ועבד‪ ,‬יש עוד ענין בעבודת האדם‪ ,‬קיום המצוות‪.‬‬
‫וכמו שנת"ל (סעיף ד)‪ ,‬דבקיום המצוות שני ענינים‪ .‬הביטול דקב"ע שבקיום‬
‫המצוה [השליבה השניה באות ד']‪ ,‬וקיום המצוה עצמה [השליבה השלישית של‬
‫החיבור עם עצמותו ית' שבאות ד']‪ .‬ועיקר הענין דהמשכת העצמות הוא ע"י קיום‬
‫המצוה עצמה – רצון העצמות‪ ,‬אלא שבכדי שהמשכת העצמות שבקיום המצוה‬
‫תהי' בגילוי הוא כשקיום המצוה היא בדרך קבלת עול‪ ,‬עבד‪ .‬והשלימות דענין זה‬
‫(שקיום המצוות הוא בלי שום מבוקש ורק לקיים רצונו ית' בדרך קבלת עול) הוא‬
‫ע"י קדימת התעוררות האהבה עצמית (רעותא דלבא)‪ ,‬בן [גם זו בחינת שורש הבן‬
‫דלעיל]‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬דג' ענינים אלה הם ג' הענינים דחכמה תשובה ומעשים טובים‪ .‬חכמה‬
‫(תורה) הו"ע בן (כנ"ל סעיף ה) [הכוונה בעיקר לבן הגלוי‪ ,‬אלא שמחובר גם לבן‬
‫של האהבה העצמית – רעותא דליבא]‪ ,‬תשובה שענינה הוא שהאדם יוצא ומתבטל‬
‫ממציאותו (כנ"ל סעיף ב)‪ ,‬הוא ע"ד הענין דקבלת עול‪ ,‬עבד‪ ,‬ומעשים טובים הם‬
‫המצוות עצמם‪ ,‬רצון העצמות‪.‬‬
‫ויש לקשר זה עם פירוש הידוע ‪ 34‬בהלשון תשובה ומעשים טובים‪ ,‬שעל ידי‬
‫התשובה נעשים המעשים (מעשה המצוות) מעשים טובים ומאירים ‪ ,35‬דהמשכת‬
‫העצמות היא (בעיקר) בקיום המצוות (מעשים)‪ ,‬ולא בהביטול דתשובה (ודקבלת‬
‫עול)‪ .‬אלא שבכדי שהמעשים יהיו מעשים טובים ומאירים‪ ,‬שהמשכת העצמות‬
‫שבהם תהי' בגילוי‪ ,‬הוא ע"י הביטול דתשובה וקבלת עול [וכדי שתהיה תשובה‬

‫וקבלת עול עצמית (ולא רק של אתכפיא‪ ,‬כנ"ל הערה ‪ ,)28‬יש צורך להקדים לה‬
‫עבודת הבן – מצד הלימוד הגלוי ומצד שורשו באהבה העצמית‪ ,‬רעותא דליבא‪.‬‬

‫עד כאן ביאר איך בחינת בן מביאה לתשובה ומעשים טובים‪ ,‬אבל לא שעיקרה של‬
‫תורה (בן) היא תשובה ומעשים טובים‪ .‬ומכאן ואילך מבאר את הענין השני שזהו‬
‫נושא ושאילת המאמר]‪.‬‬
‫ז) והנה הגם שענין עסק התורה הוא שמציאותו של האדם (ההבנה וההשגה שלו)‬
‫תהי' בהתאם להתורה‪ ,‬מ"מ‪ ,‬גם בלימוד התורה צ"ל הביטול דעבד‪ ,‬עולה של‬
‫תורה ‪ .36‬וזהו שארז"ל ‪ 37‬שאינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה‬
‫פעמים ואחד‪ ,‬לפי שבפעם זו היתירה משנה טבעו ורגילותו ‪ ,38‬שגם בתורה צ"ל‬
‫הביטול דעבד ‪[ 39‬יש לבאר על פי הנ"ל שישנם שתי בחינות בבן‪ ,‬הגילוי של הבן‬

‫ושורשו באב עצמו‪ ,‬שמצד הגילויים הבן הוא מציאות‪ ,‬אלא שמצד דבקותו בתורה‬
‫להבינה ולהשיגה‪ ,‬המציאות שלו היא מציאות של תורה‪ ,‬שמושרשת בפנימיותה‬
‫באב – אבל אין השורש מתגלה‪ .‬מה שאין כן כשגם בתורה יש את העבודה של‬
‫העבד‪ ,‬אזי מתגלה בבן ובמציאות ההבנה וההשגה שלו‪ ,‬שזהו מציאות האב –‬
‫השורש עצמו מתגלה]‪.‬‬
‫ונקודת הביאור בזה‪ ,‬דזה שבן ועבד הם שני ענינים‪ ,‬הוא בהנשמה כמו שבאה‬
‫בהמשכה‪ ,‬אבל בשרש הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות ממש‪ ,‬שני הענינים‬
‫שבה הם חד‪ .‬ועד"ז הוא בתורה ומצוות‪ ,‬דכמו שהם בהעצמות‪ ,‬שניהם הם ענין‬
‫אחד‪ .‬ולכן‪ ,‬גם בלימוד התורה צריך להיות גם הביטול דעבד‪ .‬דע"י לימוד התורה‬
‫בבחינת בן בלבד‪ ,‬ההתקשרות דישראל באורייתא ‪ 40‬היא בהדרגא דתורה כמו‬
‫שבאה בהמשכה [שהתורה והמצוות נעשו שני ענינים] [והבן הוא מציאות לעצמו‬
‫שאינו ניכר בו שורשו]‪ ,‬ובכדי שתהי' ההתקשרות בעצם התורה כמו שמושרשת‬
‫בהעצמות [ששם התורה והמצוות הם חד]‪ ,‬הוא ע"י שבלימוד התורה שלו‬
‫מודגשים שני הענינים‪ .‬דתורה לא בשמים היא אלא ניתנה לרשותו‪ ,‬שלכן הפסקי‬
‫דינים שלו הם כפי הבנתו דוקא ואין משגיחין בבת קול ‪ – 9‬מציאות דבן‪ ,‬וביחד‬
‫עם זה הוא מקבל עליו עול תורה‪ ,‬שהתורה היא ה"אדון" שלו והוא בטל להתורה‬
‫כעבד שמוטל עליו עול האדון [נראה לבאר שבחינת רעותא דליבא היא המביאה את‬

‫הבן כמו שהוא מציאות לעצמו להיות גם עבד – בקבלת עול‪ .‬ותוכן הענין הזה שיש‬
‫בתורה שני הענינים דבן ועבד שבזה ניכר עצם התורה כמו שהיא מושרשת בעצמות‬
‫מבואר בהמשך]‪.‬‬
‫ח) וזהו תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים‪ ,‬דעיקרה של תורה הוא שיהא עמה‬
‫תשובה ומעשים טובים‪ .‬דנוסף לזה שהתורה מביאה לתשובה ומעשים טובים‬

‫[כלומר שהתורה היא שליבה בדרגות של תפיסא ביה ‪ -‬רעותא דליבא‪ ,‬קבלת עול‪,‬‬
‫וקיום המצות‪ ,‬כנ"ל אות ו'‪ :‬חכמה תשובה ומעשים טובים‪ .‬לימוד תורה זה הוא‬
‫מנוף לעליה מלמטה למעלה]‪ ,‬התשובה ומעשים טובים צריכים להיות עמה‪ ,‬עם‬
‫התורה עצמה‪ ,‬שבלימוד התורה יהי' גם הביטול דתשובה ומעשים טובים [כלומר‬
‫שהתורה עצמה היא בבחינת מעשים טובים של תפיסא ביה בקיום המצוות הנ"ל‪.‬‬
‫בחינה זו של התורה היא המשכת העצמות מלמעלה למטה]‪[ .‬ויש לומר‪ ,‬דזה‬
‫שאומר שיהא עמה תשובה ומעשים טובים‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הביטול דתשובה (מה‬
‫שהאדם יוצא ממציאותו‪ ,‬אסורה מכאן)‪ ,‬הוא מצד ההרגש שלו‪ ,‬ולכן גם בהביטול‬
‫מעורב (בדקות) המציאות שלו [על דרך הנ"ל אות ד' בענין הקבלת עול שאינו‬

‫תופס בהעצמות‪ ,‬כיון שעדיין יש בה ענין האדם עצמו שמבטל את רצונו‪ ,‬שזהו מה‬
‫שכאומר כאן שמעורב בדקות המציאות שלו]‪ ,‬ואמיתית הביטול הוא הביטול‬

‫דמעשים טובים‪ ,‬דזה שקיום המצוות הוא בדרך קבלת עול הוא לא מצד הרצון‬
‫שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו (כנ"ל סוף סעיף ד)‪ .‬ובפרט להביאור‬
‫דלעיל (סעיף ו) שהכוונה במעשים טובים היא להמצוות (מעשים) עצמם [רצון‬
‫העצמות]‪ ,‬דלפי ביאור זה‪ ,‬הביטול דמעשים טובים הוא שאין נרגש בו גם זה‬
‫שהוא בטל להאדון‪ ,‬ומה שנרגש הוא רק רצון העליון‪ .‬ותכלית חכמה הוא שיהא‬
‫עמה תשובה ומעשים טובים‪ ,‬שבלימוד התורה שלו יהי' הביטול דתשובה וגם‬
‫הביטול דמעשים טובים]‪ .‬וענין זה הוא עיקרה של תורה‪ ,‬כי עי"ז תופסים בעיקר‬
‫ושרש התורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות [זהו ביאור הנאמר לעיל סוף אות ז'‬
‫שצריך להיות חיבור עבודת בן ועבודת עבד בלימוד תורה]‪.‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬דהטעם על זה שמאמר זה (תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים)‬
‫הי' מרגלא בפומי' דרבא דוקא‪ ,‬כי בלימוד התורה שני אופנים בכללות‪ ,‬אופן‬
‫הלימוד דאביי [בהוצאות הראשונות כתוב 'רבה'‪ ,‬ויש שפירושו כיון שהוא רבו של‬
‫אביי‪ ,‬אבל בהוצאות המאוחרות תוקן‪ ,‬בהתאם למשמעות הענין] ואופן הלימוד‬
‫דרבא [שלכן‪ ,‬בהויות דאביי ורבא נכללים כל הענינים דתושבע"פ ‪ .]41‬והחילוק‬
‫שבין שני האופנים הוא כדאיתא בגמרא ‪[ 42‬דברי אביי שציטט אמרת רב אדא בר‬
‫אבא לתלמידיו אחרי פטירתו של רב אדא בר אבא] אדמגרמיתו גרמי בי אביי [עד‬
‫שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות כלומר ללמוד שלא לשובע (רש"י)‪ ],‬תו‬
‫אכלי בשרא שמינא בי רבא [בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא‪.‬‬

‫לפי זה ב' הדרכים 'תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים' – שתכלית היא המטרה‪,‬‬
‫והתורה מביאה לתשובה ומעשים טובים‪ .‬והבנת רש"י המבוארת במאמר שהתשובה‬
‫ומעשים טובים הם עיקרה של תורה‪ ,‬הם שני הדרכים של לימוד של אביי ושל רבא‪.‬‬
‫ומובן כאן ששיטת הלימוד של אביי היתה יותר באופן של תורה שמביאה לתשובה‬
‫ומעשים טובים‪ ,‬בדרך מלמטה למעלה (התפשטות מהמציאות של העולם)‪ .‬ושיטת‬
‫רבא באופן של תורה שיש עמה תשובה ומעשים טובים‪ ,‬בדרך מלמעלה למטה‬
‫(לגלות שהמציאות עצמה מושרשת בעצמותו ית'‪ .‬יש לזה דמיון למחלוקת שבין‬
‫בית שמאי לבית הלל‪ ,‬כנ"ל במאמר שבהויות דאביי ורבא נכללים כל הענינים‬
‫דתושבע"פ)‪.‬‬
‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שלדעת אביי‪ ,‬המעשים טובים שונים מהמעשים טובים של רבא‪,‬‬
‫כי לדעת אביי‪ ,‬המעשים טובים (גדרי ההלכה) באים בהמשך לחכמה ותשובה בדרך‬
‫של התפשטות (תשובה) – גדר ההלכה למעשה נקבע בהתאם לגדרים מופשטים של‬
‫ניתוח המציאות‪ ,‬ועניין המעשה הוא להתפשט מכל נגיעה אישית של אהבה ורצון‪,‬‬
‫כנ"ל‪ .‬אבל לדעת רבא‪ ,‬התורה היא מלכתחילה מיועדת למעשים טובים‪ ,‬כי זו‬
‫עיקרה‪ ,‬ולכן המעשים טובים (גדרי ההלכה) מתלבשים על המציאות כמו שהיא‪,‬‬
‫ולא כמו שמפשיטה אותה החכמה; המעשה והלימוד הוא מציאות האדם והתשובה‬
‫היא אמצעי כדי שמציאות תהיה חדורה כולה מאלוקות (ראה ב"ק דף מ"ו שנחלקו‬
‫אביי ורבא אם עובר ירך אמו‪ ,‬ויש לומר שבזה נחלקו (כשפרה דחד וולדה דחד)‪,‬‬
‫ואכ"מ)‪.‬‬
‫וראה עוד בענין זה בספר סיפורים נוראים (הסיפור הראשון על הבעל שם טוב)‪:‬‬
‫אמר להם [אדמו"ר הזקן] בזה הלשון‪ .." :‬אופן השכלתו בלימוד נגלה היה ממש‬

‫מהות השכלות אביי דווקא"‪ ..‬ודרש להם פלפול עמוק‪ ..‬ואחר סיום הדרוש נתפלאו‬
‫מאד כל הגדולים ואמרו‪" :‬הוויות דאביי ורבא קחזינן הכא"‪ .‬ואמר אדמו"ר הזקן‪:‬‬
‫"זה מהות השכלות אביי דווקא‪ ,‬ולא השכלות רבא‪ ,‬כי השכלתו היה באופן אחר"‪.‬‬
‫ע"כ מהסיפור שם]‪ .‬וכיון שלימוד התורה דרבא הי' באופן של בישרא שמינא‬
‫(הלכות צהובות מרווחות ‪ ,)43‬שבהלימוד באופן זה מודגשת המציאות של האדם‬
‫הלומד‪ ,‬ובפרט שהנהגתו היתה שמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא‬
‫‪ ,44‬לכן הי' מרגלא בפומי' המאמר תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים‪ ,‬שבלימוד‬
‫התורה צ"ל גם הביטול דתשובה ודמעשים טובים‪.‬‬
‫ט) והנה ידוע שכל הענינים שבדרושי רבותינו נשיאינו‪ ,‬כולל גם זמן אמירתם‪,‬‬
‫הם בתכלית הדיוק‪ .‬ועפ"ז יש לומר‪ ,‬דמהטעמים שדרוש זה אמרו כ"ק מו"ח‬
‫אדמו"ר בש"פ וישלח‪ ,‬השבת שלפני י"ט כסלו‪ ,‬הוא‪ ,‬כי ענין הנ"ל מרומז בהפסוק‬
‫‪ 45‬פדה בשלום נפשי גו' השייך לי"ט כסלו ‪[ 46‬נראה שהרבי מקדים את השייך לי"ט‬

‫כסלו בכוונה מיוחדת‪ ,‬כי גם בהמשך הוא מקדים ציטוט המאמר 'כל העוסק בתורה‬
‫כו'' השייך לפסוק פדה בשלום נפשי‪ ,‬למרות שמצד הבנת המאמרים‪ ,‬הביאור על‬
‫הפסוק קטנתי מכל החסדים קל יותר‪ ,‬כמו שמובן ממה שרק באות י' מבאר את תוכן‬
‫סדר הדברים במאמר כל העוסק כו']‪ ,‬ובהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל האמת‬
‫גו' שבפרשת וישלח וגם שייך להגאולה די"ט כסלו [כיון שהפסוק הזה שייך‬
‫לגאולת י"ט כסלו‪ ,‬כמבואר בהערה]‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דג' הענינים שבמארז"ל הנ"ל‬
‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫[חכמה‪ ,‬תשובה ומעשים טובים] שייכים לג' העמודים ‪ 49‬דתורה עבודה וגמ"ח‪.‬‬
‫חכמה – תורה‪ ,‬תשובה – עבודה‪ ,‬כי תפלה (עבודה ‪ )50‬הו"ע הביטול‪ ,‬שהאדם‬
‫המתפלל הוא כעבד בפני רבו ‪ ,51‬ומעשים טובים – גמילות חסדים‪ ,‬דגמ"ח הוא‬
‫כללות כל המצוות ‪.52‬‬
‫והנה דרז"ל ‪ 53‬פדה בשלום נפשי גו'‪ ,‬כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם‬
‫הצבור כו' כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות‪ ,‬שהפדי' היא ע"י ג' הענינים‬
‫דתורה גמ"ח ותפלה (בצבור)‪ .‬ועד"ז הוא בהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל‬
‫האמת‪ ,‬דחסדים לשון רבים הם ב' הקוין דגמ"ח ותפלה‪ .‬וכידוע ‪ 54‬שתפלה היא‬
‫בכלל גמ"ח‪[ .‬ונאמר החסדים לשון רבים‪ ,‬כי החסד דגמ"ח (מצוות) והחסד‬
‫דתפלה‪ ,‬הם שני חסדים‪ .‬ובפרט לפי הידוע ‪ 55‬שתפלה היא בקו הגבורה‪ ,‬העלאה‬
‫מלמטה למעלה‪ .‬דמזה מובן‪ ,‬שהחסד שבתפלה אינו כהחסד שבגמ"ח [ראה לקמן‬

‫ד"ה כי תשא אות ז' שהחסד של התפלה הוא בזה שהמבוקש של ההעלאה הוא‬
‫ההמשכה – חסד‪ ,‬ויתירה מזה שתפלה היא כנגד קרבנות ציבור שהם בעיקר המשכה‬
‫ולא העלאה (ומחמת החיבור של ב' המעלות ניתן לתקן את כל הפגמים ולהשלים‬
‫את הכוונה להיות דירה בתחתונים]]‪ .‬ואמת הוא תורה‪ ,‬אין אמת אלא תורה ‪.‬‬
‫‪56‬‬

‫ואומר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת‪ ,‬דענין הביטול (קטונתי) הוא לא רק‬
‫מכל החסדים‪ ,‬הקוין דתפלה וגמ"ח (תשובה ומעשים טובים)‪ ,‬אלא גם מכל‬
‫האמת‪ ,‬תורה (חכמה) [יש לומר שכאן מבאר המסלול להגיע לתורה שמושרשת‬

‫בעצמות‪ ,‬כנ"ל שעל ידי תשובה ומעשים טובים מגלים איך התורה שלמטה –‬
‫בהשגה והבנה‪ ,‬היא מושרשת בעצמותו ית'; וזהו שרק אז מובן שקטנתי גם ביחס‬
‫לתורה שהיא בהבנה]‪ .‬ועד"ז הוא במארז"ל עה"פ פדה בשלום נפשי‪ ,‬שהדיוק הוא‬
‫כל העוסק בתורה (ולא הלומד תורה)‪ .‬דענין עוסק בתורה הוא (כמו שמבאר כ"ק‬
‫מו"ח אדמו"ר ‪ ,)57‬שנוסף על זה שהוא לומד לעצמו‪ ,‬הוא משתדל בכל מיני‬
‫השתדלות להביא את הרבים לידי לימוד התורה‪ .‬דזה שאינו מסתפק בזה שהוא‬
‫עצמו לומד ומשתדל להביא את הרבים ללימוד התורה‪ ,‬ובפרט כשנותן על זה‬

‫מזמנו שהי' יכול ללמוד לעצמו‪ ,‬הוא מצד הביטול שלו לתורה [מזה מובן שניתן‬
‫לבחון את תורתו אם גילה בה את שורשה בעצמותו ית' כשעוסק בתורה עם הרבים‪,‬‬
‫ש‪'-‬המעשה הוא העיקר' של תורה שמושרשת בעצמות הוא הפצתה ברבים]‪.‬‬
‫י) והנה נתבאר לעיל (סעיף ז)‪ ,‬שהחיבור דשני הענינים דבן ועבד הוא ע"י גילוי‬
‫עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות‪ ,‬דבעצם הנשמה שני הענינים דבן ועבד הם‬
‫כולא חד [שכשמגלה את עצם הנשמה מתגלה גם עצם התורה כמו שהיא מושרשת‬
‫בעצמות]‪ .‬ועפ"ז יש לבאר הסדר דמרז"ל הנ"ל (כל העוסק בתורה ובגמ"ח‬
‫ומתפלל עם הצבור)‪ ,‬שמקדים תורה לגמ"ח ותפלה‪ ,‬הגם שבסדר עבודת האדם‬
‫בכלל[‪ ],‬לימוד התורה הוא (בעיקר) לאחרי התפלה ‪[ 58‬כנ"ל שדווקא אז‪ ,‬על ידי‬

‫תשובה ומעשים טובים מתגלה עיקרה של תורה כמו שהיא מושרשת בעצמות]‬
‫[שבאה לאחרי קדימת גמ"ח‪ ,‬כמרז"ל יהיב פרוטה לעני והדר מצלי [למרות‬
‫שביאר לעיל שהסדר הוא תשובה (תפלה) ואח"כ מעשים טובים (גמ"ח)‪ ,‬כאן‬
‫מקדים גמ"ח (מעשים טובים) לתפלה (תשובה)‪ ,‬כי מדובר על גמ"ח שבתחילת‬
‫העבודה שהיא תחילת יציאת האדם ממציאותו (שמסכים לתת לשני) גם אם עדיין‬
‫אין זו פעולה מאירה (כיון שעדיין לא יצא ממציאותו לגמרי)]]‪ ,‬כי אמיתית הענין‬
‫דפדה בשלום נפשי הוא ע"י גילוי היחידה [כיון שמצד היחידה – ושורש הנשמה‬
‫בעצמותו ית'‪ ,‬אין דבר המגבילה‪ ,‬ואין גלות]‪ .‬ועד"ז הוא בנוגע להענין דפדאני לי‬
‫‪59‬‬

‫‪60‬‬

‫ולבני מבין האומות‪ ,‬דזה שענין זה יהי' בביאת המשיח דוקא הוא לפי שמשיח‬
‫הוא היחידה דכללות ההשתלשלות ‪[ 61‬גילוי עצמותו ית' למטה‪ ,‬בבחינת דירה לו –‬
‫לעצמו ית' בתחתונים]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהכוונה כאן ביחידה היא (לא רק לדרגא‬
‫הפרטית דיחידה‪ ,‬אלא גם) לעצם הנשמה‪ .‬ולכן מקדים תורה לגמ"ח ותפלה‪ ,‬כי‬
‫הגילוי דעצם הנשמה [שדווקא זה נוגע לביאור הפסוק פדה בשלום נפשי] הוא ע"י‬
‫העוסק בתורה [דזה שתורה (בן) היא באופן דעוסק (עבד) הוא מצד עצם הנשמה]‪,‬‬
‫ולכן‪ ,‬ענין זה הוא ההכנה העיקרית לביאת המשיח [כלומר שההכנה העיקרית‬

‫שהאדם צריך לבצע כדי להביא את המשיח היא העבודה של לימוד תורה באופן‬
‫שמתגלה בתורתו את שורש התורה בעצמותו ית'‪ ,‬שזהו תוכן כל המאמר בביאור‬
‫דברי רבא 'תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים']‪ ,‬היחידה דכללות ההשתלשלות‬
‫[לסיכום‪ :‬סדר העבודה היא גמ"ח שלפני התפלה‪ ,‬ואח"כ מתפלל עם הציבור (בד"ה‬
‫כי תשא מבאר שזו תפלה שהיא בבחינת המשכה למטה‪ .‬ולפי תוכן המאמר כאן‬
‫הכוונה שהתשובה והביטול נמשך למטה)‪ ,‬וזהו תוכן הפסוק "מכל החסדים ומכל‬
‫האמת"‪ .‬ואח"כ עוסק בתורה עם הרבים]‪.‬‬
‫ולהוסיף‪ ,‬שע"י גילוי היחידה דכללות ההשתלשלות שיהי' לעתיד לבוא‪ ,‬יתוסף‬
‫עילוי בכל ג' הענינים (חכמה‪ ,‬תשובה ומעשים טובים)‪ ,‬ועד לעילוי שבאין ערוך‪.‬‬
‫דבנוגע לתורה (חכמה) ארז"ל ‪ 62‬שהתורה דעכשיו היא הבל לגבי תורתו של משיח‬

‫[וממילא תהיה עובדה נעלית יותר בדברי רבא 'תכלית חכמה תשובה ומעשים‬
‫טובים]‪ ,‬ובנוגע לתשובה ידוע שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא [מובן‬
‫מזה שתשובת הצדיקים קשורה לעבודת הביטול שמגלה את שורש תורתו של משיח‬
‫בעצמותו ית' (ואם נאמר שפשט תורתו של משיח (לפני שמתגלה שורשה בעצמותו‬
‫ית'‪ ,‬היא התורה של עכשיו אחרי שמתגלה בה שורשה בעצמות‪ ,‬יש לומר שגם‬
‫העוסק בתורה עם הרבים וגם התשובה של הצדיקים באים בהמשך לתורה בביטול‬
‫של עבד ובן שמבוארת לעיל‪ .‬ואפשר שהעוסק בתורה עם הרבים היא עצמה בחינת‬
‫‪63‬‬

‫התשובה של הצדיקים‪ ,‬כמו שחקוק במצבות של אדמו"רי חב"ד 'ורבים השיב‬
‫מעוון')]‪ ,‬שהתשובה דצדיקים נעלית יותר מתשובה כפשוטה‪ ,‬ובנוגע למעשים‬
‫טובים ידוע ‪ 64‬שבביאת המשיח יהי' קיום המצוות בתכלית השלימות‪ .‬ויש לומר‪,‬‬
‫שבהשלימות דמעשים טובים ומאירים שיהי' אז נכלל גם שכל הענינים דעולם‬
‫העשי' יהיו מאירים [כנ"ל שלפי רבא המעשים טובים ומאירים דווקא למטה‬
‫בעולם העשיה‪ ,‬בבחינת בשר שמן ‪ -‬שמתגלה בעשיה ששורשה בעצמותו ית']‪ ,‬ועד‬
‫שגם לילה כיום יאיר ‪[ 65‬ראה ד"ה בלילה ההוא בסה"מ מלוקט ח"ד ששורש‬
‫ההעלם (לילה ההוא) גבוה יותר משורה הגילוי (יום ההוא ויום הזה)]‪ ,‬בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו‪ ,‬ובאופן דמיד הן נגאלין ‪.66‬‬
‫**********‬
‫*) יצא לאור בקונטרס י"ד כסלו – תנש"א‪" ,‬בקשר עם יום הבהיר י"ד כסלו‪ ,‬יום נישואי כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א עם הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע (בשנת תרפ"ט) ‪ . .‬טו כסלו‪ ,‬שנת‬
‫ה'תנש"א"‪" .‬המאמר מיוסד על ד"ה זה שאמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בש"פ וישלח תרפ"ט‬

‫בסעודת שבע ברכות‪ ,‬שנדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט"‪.‬‬
‫‪ )1‬תהלים קיא‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ )2‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪" )3‬בסעודת שבע ברכות"‪.‬‬
‫‪ )4‬קונטרס ב – נדפס בסה"מ קונטרסים ח"א כח‪ ,‬סע"ב ואילך‪ .‬סה"מ תרפ"ט ע' ‪ 104‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )5‬מג"א או"ח ס"נ סק"ב‪ .‬שו"ע אדה"ז שם ס"ב‪ .‬הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סי"ג‪.‬‬
‫‪ )6‬להעיר מחדא"ג מהרש"א לברכות שם‪ .‬הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ )7‬ואולי יש לומר‪ ,‬דמקורו של רש"י שפירוש "תכלית" כאן הוא עיקר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי ענין זה למידין‬
‫בברכות שם מהכתוב (תהלים קיא‪ ,‬י) "ראשית חכמה יראת ה'"‪ ,‬דיראת ה' היא ראשית החכמה‬

‫[יש לבאר את החידוש שבזה‪ :‬כי מפשט הלימוד של הגמרא נראה שעיקר הלימוד מהחלק השני‬
‫של הפסוק‪" :‬שכל טוב לכל עושיהם"‪ ,‬אבל כאן הרבי מחדש שרש"י לומד שהלימוד הוא גם‬
‫מתחילת הפסוק "ראשית חכמה יראת ה']‪ .‬ולהפירוש שהתכלית דלימוד התורה הוא שתביא‬
‫לתשובה ומעשים טובים – היראה היא לאחרי החכמה‪ .‬ולכן מפרש ש"תכלית חכמה" הוא עיקרה‬

‫של תורה‪ ,‬עיקרה וראשיתה*‪ .‬ויומתק יותר ע"פ המבואר לקמן ס"ח דעיקרה של תורה הוא עיקר‬
‫ושרש התורה כמו שהיא בהעצמות‪.‬‬
‫*) להעיר מפירוש הראב"ע עה"פ לכל תכלה ראיתי קץ (תהלים קיט‪ ,‬צו) "קץ בלשוננו פעם ראש‬
‫ופעם סוף"‪ .‬ובהמשך תרס"ו ע' כ‪ ,‬דלפירוש הראב"ע פירוש תכלה (בתהלים שם) הוא תחילה‪ .‬ומזה‬
‫מובן‪ ,‬שעד"ז הוא בנוגע ל"תכלית" (מלשון תכלה)‪ ,‬שלפעמים פירושו הוא תחלה וראש [ראה‬

‫מצודת ציון (תהלים קיא‪ ,‬י)‪ :‬הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה'‬
‫ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי‬
‫תהיה מתקיימת משא"כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ"ש רז"ל‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי שמחמת‬
‫היראת ה' שבתחילה יש שכל טוב (הצלחה) בסוף‪" ,‬לכל עושיהם" למי שעושה כך בהתחלה;‬
‫הרי ש‪"-‬לכל עושיהם" מתייחס שראשית חכמה יראת ה'"]‪.‬‬
‫‪ )8‬ב"מ פו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )9‬שם נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )10‬ל' רש"י עה"פ שמות ג‪ ,‬ג‪ .‬וראה סה"ש ה'תש"ב (ע' ‪ )47‬דקאי על עבודת התשובה‪.‬‬
‫‪ )11‬תניא רפמ"א‪ .‬וראה לקו"ת שלח מ‪ ,‬א‪ .‬ובארוכה – עטרת ראש דרוש לעשי"ת נז‪ ,‬א‪ .‬שם נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫וראה לקמן ס"ד‪.‬‬
‫‪ )12‬תניא פכ"ג (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )13‬ס"ב ואילך (סה"מ קונטרסים שם כט‪ ,‬סע"א ואילך‪ .‬תרפ"ט ע' ‪ 105‬ואילך)‪ .‬וראה בהבא לקמן‬
‫גם המשך תרס"ו ס"ע נז ואילך‪ .‬סה"מ תרפ"ז ע' קעה‪.‬‬

‫‪ )14‬כן הובא בשם הזהר בהמצויין בהערה שלפנ"ז ובכ"מ בדא"ח‪ .‬וראה זח"ג רפט‪ ,‬ב (באד"ז)‪:‬‬
‫דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא‪ .‬ובתקו"ז בהקדמה ("פתח אליהו") יז‪ ,‬א‪ :‬לית‬
‫מחשבה תפיסא בך כלל [הרי שהמאמר הכתוב בפנים מורכב משני מקורות שונים שעניינם אחד]‪.‬‬
‫‪ )15‬ראה בהמאמר שם ריש ס"ד (סה"מ קונטרסים שם ל‪ ,‬ב‪ .‬תרפ"ט ע' ‪ ,)108‬דמחשבה הוא‬
‫אותיות חש"ב מ"ה‪ .‬חש"ב הוא ההנחה שכלית‪ ,‬ומ"ה הוא ראי' דחכמה‪ ,‬ולית מחשבה תפיסא בי'‪,‬‬
‫שגם המ"ה אינו תופס בהעצמות‪.‬‬
‫‪ )16‬הביאור בהמשך הענינים שבהמאמר – שהמעלה דתשובה ומעשים טובים בא בהמשך לזה‬
‫שנתפס איהו ברעותא דלבא – ראה לקמן ס"ד‪.‬‬
‫‪ )17‬להעיר מתניא פכ"ט (לו‪ ,‬ב) "עיקר התשובה בלב"‪.‬‬
‫‪ )18‬קידושין מ‪ ,‬ב‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )19‬המשך תרס"ו ע' סא‪ .‬סה"מ תרפ"ז ע' קפא‪ .‬וראה גם המשך תער"ב ח"א פקצ"ה (ע' שצו)‪.‬‬
‫‪ )20‬להעיר מתניא ספ"ד (ט‪ ,‬א) "הקב"ה בכבודו ובעצמו לית מחשבה תפיסא בי' כלל כי אם כאשר‬
‫תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי'"‪ ,‬דמפשטות הלשון "כי אם כו' בתורה ומצוותי'" משמע שכל‬
‫שאר הענינים [גם רעו"ד‪ ,‬וגם הביטול דקב"ע – ראה לקמן בפנים] אינם תופסים בהעצמות‪.‬‬
‫‪ )21‬בהבא לקמן ראה המשך תרס"ו וסה"מ תרפ"ז שם‪.‬‬
‫‪ )22‬לשון הכתוב – תהלים עג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ )23‬ראה לקו"ת תזריע כ‪ ,‬סע"א ואילך‪ .‬שורש מצות התפלה להצ"צ פ"מ (דרמ"צ קלח‪ ,‬סע"א)‪.‬‬
‫לקמן ח"ג ע' קלד ואילך‪.‬‬
‫‪ )24‬כ"ה בהמשך תרס"ו וסה"מ תרפ"ז שם‪ .‬ובסה"מ תרפ"ז שם ס"ע קפב‪ ,‬דמעלתן של ישראל‬
‫כמו שהם בעצמותו ית' הוא (לא זה שהם בנים‪ ,‬רעו"ד‪ ,‬אלא) זה "שהם עבדים בהעבודה‬
‫דקבעומ"ש דוקא"‪ .‬וראה לקמן בפנים‪.‬‬
‫‪ )25‬ראה תניא פמ"א (נז‪ ,‬ב ואילך) ובארוכה בסה"מ תר"פ ע' קמט ואילך [הוא על דרך ההבדל‬
‫בין המסירת נפש של רבי עקיבא למסירת נפש של אברהם אבינו] ‪ ,‬שגם באהבה העצמית שמצד‬
‫עצם הנשמה‪ ,‬שתי דרגות‪ .‬הרצון "לדבקה בה' ולא ליפרד כו' בשום אופן אפילו במסירת נפש‬
‫ממש"‪ ,‬דרצון זה הוא בחינת מציאות [אהבה עצמית הנ"ל]; וענין הביטול הוא שכל רצונו הוא‬
‫רצון ה' – שיהי' גילוי אלקות בעולם [בחינת קבלת עול שהרצון שלו מתבטל לרצן של ה'‪ ,‬מ"מ‬
‫אין זה עדיין ביטול של קיום המצוות בפועל]‪.‬‬
‫‪ )26‬וראה המשך תרס"ו ע' שסא‪ ,‬דעבודתו של העבד (הפשוט) נקראת על שם אדונו‪ ,‬משא"כ זה‬
‫שהבן עובד עבור אביו [וכן זה שעבד נאמן עובד עבור אדונו] אינה נחשבת כעבודת האב עצמו‪ ,‬ולכן‬
‫אין בזה תענוג כ"כ [יש להעיר שעבד פשוט זה אינו כל כך פשוט!! וראה הערה ‪ 28‬איך עבודה‬
‫זו שייכת גם בצדיקים]‪.‬‬
‫‪ )27‬דהביטול שברצון זה הוא בה"צורה" שלו שאינו רוצה לעצמו ורק שיושלם רצון הקב"ה‪ ,‬אבל‬
‫עצם הרצון (ה"חומר") הוא מציאות‪.‬‬
‫‪ )28‬ויש לומר‪ ,‬דענין זה שייך גם בצדיק שאין לו יצה"ר‪ .‬כי המעלה דעבד המבוארת כאן היא [לא‬
‫זה שיש לו רצון אחר והוא כופה את עצמו‪ ,‬המעלה דאתכפיא‪ ,‬כי אם] הביטול שלו‪ ,‬שהוא מוכרח‬
‫לקיים ציווי האדון גם באם הי' הציווי נגד רצונו‪ .‬וזה שבפועל הוא רוצה לקיים הציווי – אין זה‬
‫גורע בהביטול‪ ,‬מכיון שגם באם הציווי הי' כנגד רצונו‪ ,‬הוא מוכרח בזה [נראה שיש עוד אופן‬

‫וביטוי של הקבלת‪-‬עול הזו‪ :‬כשקורים לו דברים שאינם כפי רצונו או היפך מרצונו במקרי‬
‫החיים‪ ,‬סוגים שונים של יסורים‪ ,‬שאז מתבטל רצונו בפועל מפני רצונו של ה']‪.‬‬
‫‪ )29‬ראה לעיל הערה ‪.20‬‬
‫‪ )30‬המשך תרס"ו ע' שסד ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )31‬ס"ע שח ואילך‪.‬‬
‫‪ )32‬בהבא לקמן ראה בפרטיות יותר לעיל ח"א ס"ע לא ואילך‪.‬‬
‫‪ )33‬ראה עד"ז המשך תער"ב ח"ב ע' תתק‪.‬‬
‫‪ )34‬לקו"ת דרושים לשמע"צ פה‪ ,‬א‪ .‬שה"ש יז‪ ,‬ג‪ .‬וראה לקו"ש ח"ד ע' ‪ 1053‬ואילך‪.‬‬

‫‪ )35‬דפירוש "טובים" הוא מאירים‪ ,‬כמ"ש (בראשית א‪ ,‬ד) "את האור כי טוב" (לקו"ת שה"ש שם)‪.‬‬
‫‪ )36‬ראה במדב"ר פי"ח‪ ,‬כא‪ .‬תדא"ר רפ"ב‪ .‬מדרש שמואל פכ"ט‪ .‬וראה לקו"ת פ' ראה ד"ה וכל‬
‫בניך ס"ב (כט‪ ,‬ג ואילך)‪.‬‬
‫‪ )37‬חגיגה ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )38‬תניא פט"ו‪.‬‬
‫‪ )39‬לקו"ת שם‪.‬‬
‫‪ )40‬ראה זח"ג עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )41‬ראה סוכה כח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )42‬ב"ב כב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )43‬פרש"י ב"ב שם ד"ה דאמר להו וד"ה תו‪.‬‬
‫‪ )44‬פסחים קיז‪ ,‬א‪.‬‬
‫בש"ס ועין יעקב פסחים שם‪ :‬רבה‪ .‬אבל בתניא פ"ז (יא‪ ,‬ב) הביא גירסת רבינו חננאל שם (וכ"ה‬
‫ביל"ש מלכים‪-‬ב רמז רכז)‪ :‬רבא‪ .‬וראה שיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ד (נעתק בלקוטי ביאורים (להר"י‬
‫שי' קארף) לתניא שם)‪.‬‬
‫‪ )45‬תהלים נה‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )46‬כמ"ש אדה"ז בנוגע לגאולתו בי"ט כסלו (אגרות‪-‬קודש שלו סי' לח‪ .‬וש"נ) "כשקריתי בס'‬
‫תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי כו' יצאתי בשלום כו'"‪.‬‬
‫‪ )47‬לב‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ )48‬כמובן מאגה"ק (ס"ב) ד"ה קטונתי שכתבה בעל הגאולה "אחר ביאתו מפ"ב"‪.‬‬
‫‪ )49‬אבות פ"א מ"ב‪.‬‬
‫‪ )50‬תענית ב‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם הל' תפלה בתחלתו‪ .‬סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ה‪ .‬רבינו יונה לאבות שם‪.‬‬
‫‪ )51‬שבת יו"ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )52‬ראה תניא פל"ז (מח‪ ,‬ב)‪ .‬לעיל ח"א ע' רנח‪ ,‬ובהנסמן שם הערה ‪.33‬‬
‫‪ )53‬ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )54‬כמארז"ל עה"פ (משלי יא‪ ,‬יז) גומל נפשו איש חסד – ראה פרש"י ד"ה ה"ג – שבת קכז‪ ,‬ריש‬
‫ע"ב‪ .‬לקו"ת ויקרא ה‪ ,‬א‪ .‬אוה"ת משפטים ע' א'קנו‪ .‬ובכ"מ [לקמן ד"ה כי תשא אות ו']‪.‬‬
‫‪ )55‬דג' הענינים שעליהם העולם עומד הם בג' הקוין חג"ת – אוה"ת (יהל אור) לתהלים עה"פ ס"ב‬
‫(ע' רד)‪ .‬ד"ה פדה בשלום תרע"ח (תש"ז) פ"א ואילך (סה"מ תרע"ח ע' צג ואילך‪ .‬ה'תש"ז ע' ‪202‬‬
‫ואילך)‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )56‬ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )57‬ד"ה הסכת ושמע ישראל תרצ"ג ס"ב ואילך (סה"מ קונטרסים ח"א רנט‪ ,‬א)‪ .‬וראה גם סד"ה‬
‫אריב"ל דבר זה כתוב כו' וסד"ה אריב"ל בכל יום כו' – תרפ"ח (סה"מ תרפ"ח ע' קיב‪ .‬שם ע' קכז)‪.‬‬
‫‪ )58‬ראה סוף מס' ברכות‪ .‬טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ר"ס קנה‪ .‬לקו"ת ברכה צו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה גם‬
‫לקמן ע' קנב ואילך‪.‬‬
‫‪ )59‬ב"ב יו"ד‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י הט"ו‪ .‬טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס צב‪ .‬טושו"ע‬
‫יו"ד סרמ"ט סי"ד‪.‬‬
‫‪ )60‬ד"ה פדה בשלום בשערי תשובה ח"א (שער התפלה) ספ"ו (נב‪ ,‬ג) ואילך‪ .‬וראה בארוכה ד"ה זה‬
‫ה'תשל"ט ס"ד ואילך (סה"מ מלוקט ח"ג ע' כז ואילך)‪.‬‬
‫‪ )61‬נסמן לעיל ע' סד הערה ‪.55‬‬
‫‪ )62‬קה"ר פי"א‪ ,‬ח‪ .‬ועיין ג"כ שם פ"ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )63‬הובא בלקו"ת דרושים לשמע"צ צב‪ ,‬ב‪ .‬שה"ש נ‪ ,‬סע"ב‪ .‬ובהנסמן במאמרי אדמו"ר האמצעי‬
‫דברים ח"ג ע' א'קכט‪ .‬וראה זח"ג קנג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ )64‬ראה בהנסמן בד"ה ויהיו חיי שרה תנש"א הערה ‪( 49‬לעיל ע' ע)‪.‬‬
‫‪ )65‬תהלים קלט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ )66‬רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful