‫בס"ד‪ .

‬י"ט כסלו ה'תשט"ו* [מאמר ד"ה פתח אליהו עם ביאורים]‬
‫פתח אליהו ואמר‪ ,‬רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן‪ ,‬אנת הוא עילאה על כל‬
‫עילאין‪ ,‬סתימא על כל סתימין‪ ,‬לית מחשבה תפיסא בך כלל‪ ,‬אנת הוא דאפיקת‬
‫עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן ‪[ 1‬הלשון 'רבון עלמין' הוא לשון תפלה‪,‬‬

‫ומבארים בזה שהוא כמו תפלה שלפני הלימוד עצמו של תיקוני הזהר‪ .‬ומובן בזה‬
‫גם כן שצריך להיות קשר הדוק בין השכלה (גבוה) בעניינים א‪-‬לקיים‪ ,‬לבין תפלה‬
‫(ויש להעיר מלקוטי תפלות של ברסלב)]‪ .‬ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה‬
‫זה ‪ 2‬שאמרו בי"ט כסלו (ה'תש"ב)‪ ,3‬שחשיב כאן כל המדריגות שמעצמות אוא"ס‬
‫עד הע"ס דאצילות‪ .‬אנת הוא חד הוא עצמות אוא"ס‪ ,‬ובכתר הוא פנימיות הכתר‪,‬‬
‫עתיק‪ .‬ועל בחינה זו אמר ולא בחושבן‪ ,‬שאינו בחושבן הענינים הנמנים לאח"ז‪,‬‬
‫דכל הענינים הנמנים לאח"ז (כולל גם עילאה על כל עילאין) הם באין ערוך לגבי‬
‫אנת הוא חד‪ ,‬ולכן אינו נחשב עמהם‪ ,‬לא בחושבן‪ .‬אנת הוא עילאה על כל עילאין‬
‫הוא חיצוניות הכתר‪ ,‬אריך‪ .‬סתימא על כל סתימין הוא חכמה דאריך‪ .‬לית‬
‫מחשבה תפיסא בך כלל הוא פנימיות החכמה [פנימיות החכמה הוא כללות אריך‪,‬‬

‫ומשמעות הדבר שיכול להיות מודעות של אריך למטה‪ ,‬שהעולם התחתון על כל‬
‫פרטיו יכול להשיג והוא מוכן לגילוי אריך‪ ,‬למרות שאריך הוא למעלה ממדרגתו‪.‬‬
‫וההשגה של העליונות של אריך הוא חכמה דאריך‪ ,‬וכתר דאריך הוא בחינת אריך‬
‫שאינה מתגלה למטה (ומ"מ יש לה שייכות למטה)]‪ .‬אנת הוא דאפיקת עשר‬
‫תיקונין‪ ,‬הם הע"ס דאצילות‪ .‬ומבאר‪ ,‬דהטעם שבאצילות הספירות הם במספר‬
‫(עשר תיקונין) הוא‪ ,‬כי אצילות הוא בכלל סדר ההשתלשלות (גבול)‪,‬‬
‫ובהשתלשלות שייך ענין המספר‪ .‬ומזה מובן‪ ,‬דהענינים שחשיב כאן נחלקים בדרך‬
‫כלל לג' חלוקות [ראה הערה ‪ .4‬ויש לומר שג' חלוקות אלו הן כנגד ממלא סובב‬

‫וכולא קמיה כלא חשיב‪ .‬ידיעת החיות השגת השלילה ושלילת השלילה‪ ,‬ולכן גם‬
‫באריך ג' חלוקות‪ :‬עתיק שבאריך – חיצוניות הכתר‪ ,‬אריך שבאריך – חכמה דאריך‪,‬‬
‫ופנימיות החכמה‪ ,‬כנגד בחינת הממלא‪ ,‬כאן ממלא של אריך]‪ .‬אנת הוא חד [ולא‬
‫בחושבן] שקאי (כנ"ל) על עתיק‪ ,‬שהוא נעתק ומובדל מהשתלשלות [כמשמעות‬
‫ולא בחושבן‪ ,‬והוא בעין ערוך‪ ,‬כנ"ל]‪ ,‬אנת הוא עילאה על כל עילאין [סתימא על‬
‫כל סתימין‪ ,‬לית מחשבה תפיסא בך כלל‪ .‬הלשון כאן הוא 'על כל'‪ ,‬ולעיל בזהר‬
‫המובא בד"ה חיי שרה (השני) הלשון‪ :‬סתימא דכל סתימין‪ ,‬ומתייחס לאריך‬
‫שמתלבש לתוך פרצופי או"א שגם הם סתימין ומתלבשים בתוך פרצופי זו"נ‪ .‬ונראה‬
‫שכאן מדגיש 'על' כדי לבאר שלמרות התלבשות אריך בפרצופי או"א‪ ,‬יש בזה‬
‫בחינות שונות‪ :‬כתר שאינו מתלבש לכן נקרא עלאה (סיבה)‪ ,‬ועל כל עלאין מדגיש‬
‫שגם בהתלבשות הפרצופים אח"כ יש בחינה בפרצוף העליון שאינו מתלבש‬
‫בפרצוף התחתון (ולפי זה משמעות 'עלאה' הוא גם עליון ולא רק סיבה)‪ .‬וסתימא‬
‫על כל סתימין הוא חכמה דאריך‪ ,‬שגם הוא אינו מתלבש בתוך פרצופי או"א כמו‬
‫פנימיות החכמה (שלכן נאמר עליו 'על') אלא כיון שיש לו שייכות להתלבשות‪ ,‬לכן‬
‫נקרא סתימא‪ .‬ולפי הנ"ל שג' בחינות אלו הם כנגד ממלא סובב‪ ,‬וכולא קמיה כלא‬
‫חשיב‪ ,‬מובן ביותר הלשון 'על' בב' הבחינות הראשונות]‪ ,‬שהוא למעלה‬
‫מהשתלשלות אבל שייך להשתלשלות‪ ,‬אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין‪ ,‬הם הע"ס‬
‫דאצילות‪ ,‬השתלשלות ‪ .4‬וממשיך בהמאמר ‪ ,5‬שעל ידי העבודה דמסירת נפש‬
‫ממשיכים מבחינת אנת הוא חד בהע"ס‪ .‬ועי"ז הגילוי מה שהוא למעלה מהטבע‬
‫נמשך בטבע ‪[ 6‬וזהו ההשלכה של לימוד מאמר פתח אליהו בעבודה‪ ,‬נוסף על‬
‫משמעותו בהשכלה של סדר ההשתלשלות‪ ,‬ובתפלה – 'רבון עלמין']‪.‬‬

‫ב) והנה מזה שאומר בהמאמר דפתח אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו'‬
‫לאנהגא בהון עלמין‪ ,‬שהטעם על האצלת הע"ס דאצילות הוא בכדי שעל ידם תהי'‬
‫הנהגת העולמות‪ ,‬מובן‪ ,‬דהמדריגות שלמעלה מהע"ס הם למעלה מהנהגת‬
‫העולמות‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬גם הגילוי דאנת הוא עילאה וכו' [אריך] הוא למעלה מהטבע‪.‬‬
‫ובהמאמר אומר שהמשכת הגילוי שלמעלה מהטבע הוא ע"י ההמשכה מבחינת‬
‫אנת הוא חד [ויש להבין לשם מה צריך(מה מוסיף) המשכה מ‪-‬אנת הוא חד ולא‬

‫מספיק המשכה מ‪-‬אנת הוא עילאה‪ .‬גם יש להבין מנין לרבי הריי"ץ שהמשכת‬
‫הלמעלה מן הטבע היא מ‪-‬אנת הוא חד‪ ,‬הרי מובן לכאורה מפתח אליהו שמספיק‬
‫המשכה מ‪-‬אנת הוא עילאה]‪ .‬גם צריך להבין‪ ,‬דכיון שגם הנהגת העולם שע"פ טבע‬
‫היא שאוא"ס מנהיג את העולם באופן זה‪ ,‬אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו'‬
‫לאנהגא בהון עלמין‪ ,‬למה צריך שבהטבע תהי' המשכת הגילוי שלמעלה מהטבע‬

‫[זו שאלה של הבנה לשם מה בא הנס‪ ,‬הרי בלעדיו כבר ישנה בחינת אנת‪ .‬שאלה זו‬
‫מורכבת משני חלקים בהתאם לשאלה הראשונה‪ :‬מה תועלת הנס כשההמשכה של‬
‫הנס היא מ‪-‬אנת הוא עילאה‪ ,‬ומה התועלת שלו כשהנס בא מ‪-‬אנת הוא חד (אבל‬
‫אינו שואל שהנס הוא ירידה ביחס לגילוי של הטבע (ראה הערה ‪ ,)8‬כיון שגם‬
‫בנוגע לגילוי של אנת הוא עילאה יש גילוי של 'אנת']‪ .‬והגם דזה שאוא"ס מנהיג‬
‫את העולמות ע"י הע"ס הוא ע"י התלבשותו בהכלים דע"ס [דהנהגת העולמות‬
‫היא מהאור המתלבש בעולמות‪ ,‬ובכדי שהאור יתלבש בעולמות הוא ע"י שמתלבש‬
‫(תחלה) בהכלים] [ולפי זה היה נראה לומר שיש שתי בחינות נבדלות‪ :‬למעלה‬
‫מהטבע‪ ,‬ואנת כמו שמלובש בטבע]‪ ,‬הרי גם לאחרי שהאור מתלבש בהכלים‬
‫ובהעולמות הוא קשור עם אוא"ס הבלי גבול [ולפי זה אין כאן שתי בחינות‬
‫נבדלות]‪ .‬וכמבואר בהמשך תרס"ו ‪ 7‬דזה שבהנהגת הטבע יש ענין התמידיות (הגם‬
‫שטבע הוא מהחיות האלקי שמלובש בהנבראים‪ ,‬שהוא חיות מוגבל)‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬
‫שרש החיות המלובש בהנבראים הוא מאור הקו‪ ,‬ששרשו הוא מאוא"ס שלפני‬
‫הצמצום ‪ ,8‬והשלימות דטבע הוא ע"י שנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע [והראיה‬

‫לכך ששתי הבחינות קשורות זו בזו הוא התמידיות של הנהגת הטבע‪ .‬לסיכום‪ :‬אין‬
‫תועלת בנס כיון שבין כה יש בטבע עצמו גילוי בחינת אנת‪ .‬וראה הערה ‪.]8‬‬
‫ולכאורה הי' אפ"ל‪ ,‬דכיון דזה שהקב"ה מנהיג את העולם ע"פ טבע הוא תמיד‬
‫בשוה [דבכל יום ויום השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב‪ ,‬ועד"ז בכל עניני‬
‫הטבע]‪ ,‬לכן אין ניכר בגילוי שהקב"ה הוא המנהיג את העולם ויש מקום לטעות‬
‫שהעולם מתנהג מעצמו ‪ ,9‬וע"י הנסים שלפעמים הקב"ה משנה את הנהגת הטבע‪,‬‬
‫זה מוכיח שגם הנהגת הטבע ‪ 10‬היא מהקב"ה [מצד הגברא ולא מצד החפצא]‪ .‬אבל‬
‫לפי זה‪ ,‬השלימות דטבע היא שיהי' ניכר בגלוי [מצד הגברא] שהטבע הוא אלקות‪,‬‬
‫ובהמאמר אומר שע"י העבודה (דמס"נ) נמשך בטבע הגילוי דלמעלה מהטבע‬

‫[הרבי מדייק מהלשון שאינו אומר שנמשך בטבע הגילוי שהקב"ה מנהיג את הטבע‪,‬‬
‫שאכן נמשך בטבע מציאות גבוה יותר שהיא מציאות דלמעלה מהטבע‪ ,‬ומובן מזה‬
‫שהנס מביא לתוספת בחפצא של הטבע עצמו]‪.‬‬
‫ג) ומבואר בכמה דרושים ‪ 11‬דשרש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא‬
‫הטבע ‪ ,)12‬ושורש הנסים הוא משם הוי'‪ .‬ומבאר שם‪ ,‬דבשם הוי' הוא דעת עליון‪,‬‬
‫שלמעלה יש ולמטה אין‪ ,‬היינו שכל ההתהוות היא אין ואפס וכולא קמי' כלא‬
‫חשיב [זו בחינת עילאה על כל עילאין דלעיל‪ ,‬וכאן מתחיל לבאר מה המעלה של נס‬

‫שמקורו בעילאה על כל עילאין‪ ,‬ובזה יובן התוספת כשהנס נשך מאנת הוא חד‪,‬‬

‫כדברי הרבי הריי"ץ]‪ ,‬ובשם אלקים הוא דעת תחתון‪ ,‬שהבריאה היא מאין ליש‪,‬‬
‫היינו שהנבראים הם מציאות יש [והכח האלקי שמהווה אותם נקרא בשם אין‪,‬‬
‫אין שאינו מושג]‪[ .‬ויש לומר‪ ,‬שהוא ע"ד המבואר במק"א ‪ 13‬דההתהוות שמשם‬
‫אלקים היא בדרך התלבשות (בראשית ברא אלקים ‪[ 14‬בבנין פעל ולא נפעל])‪ ,‬דזה‬
‫מורה שהוא מקור לענין ההתהוות‪ .‬ולכן הנבראים שמתהווים ממנו הם תופסים‬
‫מקום לגבי'‪ ,‬והביטול שלהם הוא רק ביטול היש – דעת תחתון שלמטה יש‪.‬‬
‫וההתהוות שמשם הוי' היא באופן דבדרך ממילא (יהללו את שם הוי' כי הוא צוה‬
‫ונבראו ‪ ,)15‬שזה מורה שהוא מופלא מענין ההתהוות‪ ,‬ולכן הנבראים שמתהווים‬
‫ממנו אינם תופסים מקום לגבי'‪ ,‬ביטול במציאות – דעת עליון שלמטה אין] [לפי‬

‫זה מבואר שיש שני סוגי מתהווים‪ :‬המתהווים בדעת עליון הם בביטול במציאות‪,‬‬
‫והמתהווים בדעת תחתון הם בביטול היש בלבד‪ .‬יש לומר משל לזה ממהנדס (כמו‬
‫מתכנת מחשבים) שמבין את המערכת שבנה (התוכנה) מצד המוח המפעיל אותה‪,‬‬
‫וביצועי המערכת (התוכנה) טפלים ובטלים למה שעומד מאחורי הקלעים ומביא‬
‫לביצועים הללו‪ .‬מה שאין כן המשתמש במערכת שנבנתה‪ ,‬אינו רואה אלא‬
‫החיצוניות שבה‪ ,‬והביצועים‪ ,‬וזה בשבילו העיקר‪ ,‬והמוח שהביא לתוצאה טפל‬
‫לתוצאה שהוא מפיק ממנה]‪.‬‬
‫ומבואר בהדרושים ‪ ,11‬דכמו שהוא בענין השמות‪ ,‬דבשם הוי' הוא דעת עליון‬
‫ובשם אלקים הוא דעת תחתון‪ ,‬עד"ז הוא גם בענין נס וטבע (הנמשכים מהוי'‬
‫ואלקים)‪ ,‬דהנהגת הטבע היא מצד דעת תחתון‪ ,‬והנסים שלמעלה מהטבע הם‬
‫מבחינת דעת עליון‪[ .‬ויש לומר‪ ,‬שהשייכות דנס וטבע לדעת עליון ודעת תחתון‬
‫היא לא רק מצד שרשם‪ ,‬דשרש הנסים הוא מהוי' ושרש הטבע הוא מאלקים‪,‬‬
‫אלא גם מצד הענין דנס וטבע עצמם‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנהגת הטבע היא שהקב"ה‬
‫מנהיג את כל נברא לפי ענינו‪ ,‬דזה מורה שבהנהגה זו‪ ,‬הנבראים תופסים מקום‪,‬‬
‫למטה יש‪ .‬והנהגה נסית היא שהקב"ה מנהיג את העולם כפי רצונו ולא כפי‬
‫תכונת וטבע הנבראים‪ ,‬כי בהנהגה זו‪ ,‬הנבראים אינם תופסים מקום‪ ,‬למטה אין]‪.‬‬
‫וע"י הנסים הנמשכים בעולם‪ ,‬שגם בהטבע נמשך הגילוי דלמעלה מהטבע‪ ,‬נעשה‬
‫החיבור דדעת תחתון ודעת עליון‪ ,‬למהוי אחד באחד ‪[ 16‬שאומרים בקבלת שבת‪:‬‬

‫כגונא דאינון מתיחדין לעלא באחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד‪ ..‬עד‬
‫דאתעבידת איהי ברזא דאחד כגונא דיליה למהוי אחד באחד והא אוקימנא רזא דה‬
‫אחד ושמו אחד]‪ ,‬שגם בדעת תחתון מאיר הגילוי דדעת עליון [יש בזה ביאור למה‬
‫צריכים נס‪ .‬כי מצד הטבע עצמו‪ ,‬גם כשהטבע משיג את מקורו הבלי גבול‪ ,‬וגם‬
‫כשהוא משיג את הבלי גבול האמיתי שמחבר הפכים (כנ"ל הערה ‪ – )8‬בחינת כולא‬
‫קמיה כלא חשיב‪ ,‬כל השגותיו הן בבחינת דעת תחתון‪ ,‬דהיינו כמו שהטבע משיג‬
‫את הלמעלה מן הטבע‪ ,‬ואף שהדבר מביא לו ביטול‪ ,‬הוא ביול היש‪ .‬מה שאין כן‬
‫בהתגלות הנס‪ ,‬הטבע יוצא מהשגתו של דעת תחתון ומשיג בחינת דעת עליון‪ ,‬ויש‬
‫בזה שינוי‪ ,‬לא רק בהשגתו (הגברא דלעיל)‪ ,‬אלא כל מציאותו משתנית להיות על‬
‫דרך מציאות המתהווים העליונים‪ ,‬כי דעת עליון ודעת תחתון אינו רק ידיעה‬
‫ומודעות‪ ,‬אלא אופן של התהוות המציאות עצמה‪ ,‬אם כמציאות של עליון או‬
‫כמציאות של תחתון]‪.‬‬
‫ד) ומבואר בהדרושים ‪ ,17‬דשתי הדיעות הם אמת‪ ,‬דשתיהם יש להם שרש‬
‫בעצמות אוא"ס [דהיינו בבחינת אנת הוא חד דלעיל]‪ ,‬דבאוא"ס ישנם שני ענינים‪.‬‬
‫שהוא למעלה מעלה עד אין קץ ‪ 18‬ושהוא למטה מטה עד אין תכלית ‪ .18‬ושני ענינים‬

‫אלה הם השרש דדעת תחתון ודעת עליון‪ .‬שמצד הגילוי דאוא"ס‪ ,‬שהוא בגילוי‬
‫בכל מקום למטה מטה עד אין תכלית‪ ,‬כולא קמי' כלא חשיב – דעת עליון שלמטה‬
‫אין [בחינת מתהווים בדרך ממילא]‪ .‬ומצד ההעלם דאוא"ס‪ ,‬שהוא מתעלה‬
‫בעצמותו למעלה מעלה עד אין קץ‪ ,‬הנבראים הם במציאות יש – דעת תחתון‬
‫שלמטה יש [בחינת המתהווים בדרך התלבשות‪ .‬צ"ע כי מבואר בדרך כלל באופן‬

‫הפוף‪ ,‬שלמטה מטה הוא החיות של עולמות בי"ע‪ ,‬ולמעלה מעלה הוא שגם‬
‫עולמות העליונים‪ ,‬התהוותם מהארה בלבד‪ .‬ראה ד"ה על שלשה דברים העולם‬
‫עומד בסה"מ מלוקט ח"ד אות ב' ובביאור שם‪ .‬ושם במאמר ד"ה בלילה ההוא אות‬
‫ה' שלמעלה מעלה עד אין קץ הוא כח ההעלם של אוא"ס‪ .‬עיי"ש‪ .‬הרי שלשה‬
‫פירושים‪ :‬מעלה מעלה – כח ההעלם‪ ,‬ומטה מטה כח הגילוי‪ .‬מעלה מעלה – סובב‪,‬‬
‫ומטה מטה – ממלא‪ .‬מעלה מעלה – שורש דעת תחתון‪ ,‬ומטה מטה – שורש דעת‬
‫עליון (והפירוש השלישי הוא כמו הפירוש הראשון)]‪.‬‬
‫וצריך להבין ‪ ,19‬דכיון שגם דעת תחתון שרשו הוא בעצמות אוא"ס‪ ,‬הרי‬
‫השלימות דדעת תחתון הוא לכאורה שיהי' בו בגילוי דזה שלמטה יש הוא (לא‬
‫שהנבראים מצד עצמם הם מציאות יש‪ ,‬אלא) מפני שאוא"ס הוא למעלה מעלה‬
‫עד אין קץ [שזה השורש שלו באוא"ס]‪ ,‬ובהדרושים מבואר‪ ,‬שהשלימות דדעת‬
‫תחתון הוא ע"י שמאיר בו הגילוי דדעת עליון [שזה עניין מטה מטה עד אין תכלית‬

‫שהוא השורש של דעת עליון‪ ,‬והשאלה היא למה שלימות דעת תחתון היא בזה‬
‫שנמשך בה דעת עליון‪ ,‬ואין שלמותה בהכרת השורש של עצמה‪ .‬בסגנון אחר קצת‪:‬‬
‫מדוע השלמות של דעת תחתון הוא בזה שמתחבר עם ההיפך שלו – דעת עליון]‪ .‬גם‬
‫צריך להבין לאידך‪ ,‬במ"ש בהדרושים שגם דעת תחתון הוא אמת לפי שיש לו‬
‫שרש בעצמות אוא"ס‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬כיון שהענין דלמעלה מעלה עד אין קץ (השרש‬
‫דדעת תחתון) הוא ההעלם דאוא"ס‪ ,‬הרי ההרגש דלמטה יש (כמו שנרגש בדעת‬
‫תחתון) הוא לכאורה לא מצד אוא"ס אלא אדרבה‪ ,‬לפי שלא נרגש בו אוא"ס‪,‬‬
‫ואעפ"כ אומרים‪ ,‬שהדיעה שלמטה יש (כמו שהוא בדעת תחתון) היא דיעה‬
‫אמיתית [והעדר אינו דבר אמיתי‪ .‬השאלה היא איך ממעלה מעלה עד אין קץ‬

‫מתהווה דבר אמיתי‪ ,‬כי מעלה מעלה עד אין קץ רק נותן מקום למציאות יש אבל‬
‫אינו מהווה אותה (אם אינו דבר אמיתי הוא ע"ד דעת הרמב"ם שתכלית השלימות‬
‫הוא נשמה בלא גופים‪ ,‬כיון שהגוף אינו מציאות אמיתית אלא העלם)]‪.‬‬
‫ה) והענין הוא‪ ,‬דמבואר בהדרושים ‪ ,20‬דבטבע כמה פירושים‪ .‬דבשו"ת חכם צבי‬
‫‪ 21‬איתא‪ ,‬דשם טבע הוא שם חדש שחידשו חכמים האחרונים‪ .‬דכיון שהכל (גם‬
‫הטבע) הוא מאתו ית'‪ ,‬הרי גם הטבע הוא נס‪ .‬אלא שנסים אלו הם תמיד‪ ,‬נסים‬
‫רצופים [לכאורה לפי פירוש זה מובן גם שאין הבדל מהותי בין נס לטבע (ולכאורה‬

‫סותר את הנ"ל)‪ ,‬ולכן הוא רק חידוש של החכמים האחרונים‪ ,‬כי החכמים הראשונים‬
‫ידעו שבאמת אין הבדל ביניהם‪ .‬אבל יש לומר שלפי החכם צבי‪ ,‬התמידיות הוא‬
‫ההבדל בין נס לטבע‪ ,‬ולפי זה נראה שסיבת ההעלם של שם א‪-‬לקים הוא התמידיות‬
‫של הפעולה‪ .‬ונראה שהכוונה בזה שמחמת התמידיות‪ ,‬אינו ניכר שיש פעולה רצונית‬
‫שאינה כפויה‪ ,‬ולכן יש בזה העלם‪ .‬מה שאין כן בנס‪ ,‬כיון שאינו תמידי‪ ,‬ניכר בו‬
‫שבא מצד רצונו יתברך‪ ,‬ולכן יש בו גילוי א‪-‬לקות‪ .‬אלא שלפי זה עדיין צריך עיון‬
‫מה הדגש במה שרק חכמי האחרונים חדשו מושג זה‪ .‬גם יש להבין לפי המבואר‬
‫לעיל שהתמידיות הוא גילוי האוא"ס הבלי גבול בתוך הגבול‪ ,‬אם כן עניין‬
‫התמידיות הוא גם גילוי הבלי גבול וגם סיבת ההעלם של שם א‪-‬לקים‪ .‬ונראה‬

‫שעומק דעת החכם צבי היא ששורש הכל הוא מעצמותו ית'‪ ,‬ושתי הבחינות של נס‬
‫וטבע הן למעלה מעלה וכו' למטה למטה כו'‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ששתיהן מאוא"ס ב"ה‪ ,‬והן‬
‫שתי בחינות הנהגה‪ ,‬כפי שממשיך במאמר‪ ,‬ולפי זה החידוש של החכמים האחרונים‬
‫הוא או שבדורות הראשונים היה מאיר יותר שהכל מאת הקב"ה‪ ,‬ולכן לא היה צורך‬
‫לחלק בין נס לטבע‪ ,‬או באופן הפוך‪ ,‬שבדורות הראשונות העיקר היה להתעלות‬
‫מעל הטבע‪ ,‬ודווקא בדורות האחרונים התגלה שגם הטבע שמקורו בדעת תחתון‬
‫הוא עניין אמיתי‪ ,‬כמבואר במאמר (וזהו הקדמה לגילוי דלעתיד לבא – המשכת‬
‫גילוי העצמות למטה)‪ .‬ויש להעיר‪ :‬בהמשך המאמר הרבי אינו מתייחס יותר לפירוש‬
‫החכם צבי‪ ,‬אך לפי הביאור הנ"ל בעומק דבריו‪ ,‬יש לומר שכללות תוכן המאמר‬
‫שבהמשך הוא ביאור עומק דברי החכם צבי‪ .‬אך בהבנת דברי החכם צבי חסר‬
‫נקודה‪ ,‬שכיון שהטבע הוא נסים רצופים‪ ,‬אינו מובן כל כך למה התמידיות והרצף‬
‫מביא להעלם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כיון שזהו שורש הנבראים‪ ,‬היה צריך להיות רבוי התגלות‬
‫(רק אם יש כבר נברא נבדל ממקורו‪ ,‬אזי מובן שתמידיות היא העלם‪ ,‬כיון שנראה‬
‫כמו שמשתייך לנברא ולא לבורא‪ ,‬אבל כאן מדובר שהקב"ה מהווה את הנברא‪ .‬גם‬
‫אם היה נס אחד מתמשך היה מובן‪ ,‬כי התמידיות של ההמשך נותן לנברא שהוא‬
‫העיקר‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אבל בדברי החכם צבי מבואר כאן שהם 'נסים רצופים'‪ .‬ואם כן‬
‫חייבים לומר שיש בטבע בחינת פעולה בדרך של העלם גם לדעת החכם צבי) [אך‬
‫קצת צריך עיון‪ ,‬כי במאמר הלא מוגה מובן שפירוש החכם צבי אינו מדבר על‬
‫‪22‬‬
‫בחינה גבוה יותר משאר הפירושים אלא על בחינה נמוכה יותר]‪ .‬ויש אומרים‬
‫שטבע הוא מלשון מטבע‪ .‬דאיתא במשנה ‪ ,23‬אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד‬
‫וכולן דומין זה לזה‪ ,‬ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם‬
‫הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו‪ .‬ובתניא ‪ 24‬איתא‪ ,‬דטבע הוא שם המושאל‬
‫לכל דבר שאינו ע"פ טעם ודעת‪.‬‬
‫ומבואר בהדרושים‪ ,‬דג' פירושים הנ"ל הם ג' ענינים‪ .‬דלפירוש החכם צבי שטבע‬
‫הוא נסים רצופים‪ ,‬שם טבע קאי על הנהגת העולם [לפי הנ"ל יש לומר שהכוונה‬

‫ב‪'-‬הנהגת העולם' היא להנהגה של מעלה מעלה עד אין קץ‪ ,‬שבאה מעצמותו ית'‬
‫כמו ההנהגה של מטה מטה עד אין תכלית‪ ,‬ומחמת שורשם המשותף מתאים לקרוא‬
‫גם לטבע נס מתמיד‪ ,‬למרות שנס עניינו בעיקר ההנהגה שבאה מעצמותו ית' בדרך‬
‫של מטה מטה עד אין קץ‪ .‬ולפי זה‪ ,‬הבנת דברי החכם צבי היא עצמה ההבנה של ב'‬
‫הבחינות מעלה מעלה כו' מטה מטה כו' ששאל עליהן באות שד'‪ ,‬ולכן החכם צבי‬
‫אינו מוזכר בהמשך‪ ,‬כנ"ל]‪ .‬ולהפירוש שטבע הוא מלשון מטבע שהקב"ה טבע כל‬
‫אדם בחותמו של אדם הראשון‪ ,‬ופירש הרמב"ם ‪ 25‬דחותמו של אדה"ר הוא צורת‬
‫מין האדם אשר בה האדם אדם [הצורה שעושה שהאדם יחשב לאדם]‪ ,‬שהכוונה‬
‫ב"צורת מין האדם" היא (בעיקר) לצורה הנפשית שבו ‪ – 26‬שם טבע קאי על‬
‫החיות האלקי שבעולם‪ ,‬שהוא נפש העולם [בהמשך‪ ,‬באות ז' מבאר שבנוסף‬
‫לצורה האמיתי‪ ,‬הנפש‪ ,‬יש גם כן צורת החומר]‪ .‬והשייכות דענין זה לטבע כפשוטו‬
‫היא‪ ,‬כי הציור והטבע דכל נברא הוא כפי אופן החיות האלקי שבו‪ .‬ולהפירוש‬
‫שטבע הוא שם המושאל לכל דבר שאינו ע"פ טעם ודעת – שם טבע קאי על הכח‬
‫האלקי שמהווה כל נברא מאין ליש‪ ,‬דהתהוות מאין ליש היא למעלה מהשכל‪.‬‬
‫דזה שהחיות אלקי מחי' את הנבראים‪ ,‬יש לזה מקום בשכל ‪ ,27‬וענין טבע‬
‫(להפירוש שטבע הוא זה שאינו ע"פ טעם ודעת) הוא בהתהוות הנבראים‪ ,‬דבריאה‬
‫יש מאין היא למעלה מהשכל [כלומר שטבע מתייחס לעולם התחתון‪ ,‬וההגדרה‬

‫שזהו למעלה מהשכל‪ ,‬מדגיש שבתוך הנבראים יש בחינה שהיא למעלה מהשכל וזו‬

‫ענין הבריאה יש מאין שבנבראים‪ .‬ועד"ז לעיל‪ ,‬לפי הפירוש שהוא מלשון מטבע‪,‬‬
‫כלומר שיש בחינת מטבע המתייחסת לעולם התחתון – נפש העולם‪ .‬ועד"ז לפי‬
‫פירוש החכם צבי‪ ,‬הדגש הוא על הנהגה באופן של טבע ותמידיות‪ ,‬מצד עצמותו ית'‬
‫כנ"ל]‪.‬‬
‫ו) ומבואר בהדרושים‪ ,‬דשני הפירושים (הענינים) בטבע‪ ,‬שהוא החיות האלקי‬
‫שמחי' את הנבראים ושהוא הכח האלקי שמהווה את הנבראים מאין ליש‪,‬‬
‫שייכים להפירוש שטבע הוא מלשון טביעה‪ ,‬טובעו ‪ 28‬בים סוף ‪[ 29‬יש לבאר את‬

‫המשך הדברים במאמר‪ ,‬שעל ידי העמקה בב' הפירושים האלו תובן השאלה השניה‬
‫שבאות ד' איך על ידי מעלה מעלה עד אין קץ מתהווה מציאות יש אמיתי‪ ,‬שהדיעה‬
‫למטה היא דיעה אמיתית (ואח"כ יבוא הביאור מדוע שלימות דעת תחתון הוא על‬
‫ידי שמאיר בה דעת עליון (השאלה הראשונה שם)‪ ,‬ובזה יובן גם מהי המעלה של‬
‫ההמשכה של אנת הוא חד)‪ .‬מעניין להדגיש שיש כאן בירור התפתחות ויסודות‬
‫השפה‪ ,‬שהמקור הראשון של התיבה היא "טובעו בים סוף"‪ ,‬ומזה התפתח במשנה‬
‫הלשון 'אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד' – שהחותם טובע ושוקע בחומר של‬
‫החותמת (שעוה וכדומה)‪ ,‬ומבואר כאן בעומק הענין שגם ענין הצורה והנפש‬
‫והחיות של העולם הנברא הוא כמו טבוע בתוך החומר שהוא מחיה אותו‪ .‬ולפי‬
‫פירוש אדה"ז ענין ההתהוות (שלמעלה מטעם ודעת) הוא נעלם כמו חפץ שטבוע‬
‫בים ואינו נראה‪ ,‬כדלקמן]‪ .‬דכמו שבטביעה כפשוטה‪ ,‬כשדבר נטבע במים‪ ,‬המים‬
‫מכסים על הדבר שנטבע בהם‪ ,‬כמו כן הוא בחיות האלקי שנתלבש בנבראים‬
‫להחיותם‪ ,‬שהנבראים מכסים על החיות האלקי שמתלבש בהם‪ .‬ועד"ז הוא בכח‬
‫האלקי שמהווה את הנבראים מאין ליש‪ ,‬דענין הטבע שבו הוא גם מלשון טביעה‪,‬‬
‫דכיון שההתהוות היא באופן דהעלם והסתר‪ ,‬שהכח המהווה מתעלם ומסתתר‬
‫בהנבראים‪ ,‬לכן שייך בו הענין דטבע מלשון טביעה והעלם‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬דהטעם על זה שהענין דטבע מלשון טביעה בהתהוות הנבראים [מאין‬
‫ליש] מובא בהדרושים בסגנון של חידוש [שגם בזה י"ל טבע מלשון טביעה ‪ ,]30‬כי‬
‫מהחילוקים בין חיות הנבראים להתהוות הנבראים הוא‪ ,‬דהחיות האלקי שמחי'‬
‫את הנבראים הוא בגילוי בהנבראים‪ ,‬שנרגש בהם שיש בהם חיות‪ ,‬וענין ההעלם‬
‫הוא רק שאינו נרגש שהחיות שבהם הוא חיות אלקי ‪ ,31‬ו[מאידך ]ההתהוות‬
‫דהנבראים (שנבראו מאין ליש) אינה נרגשת בהם‪ .‬דלא רק שלא נרגש בהם‬
‫שההתהוות היא מאלקות‪ ,‬אלא שעצם ענין ההתהוות שלהם [מאין ליש] אינה‬
‫נרגשת בהם ‪ .32‬והטעם לזה הוא‪ ,‬כי החיות האלקי הוא מתלבש בהנבראים ע"י‬
‫לבושים המעלימים ‪[[ .33‬הגדרה זו מבטאה את שני הצדדים שישנם בחיות‪ ]:‬וכיון‬
‫שהוא מלובש בהנבראים לכן הוא נרגש בהם [זהו צד אחד]‪ ,‬אלא שמצד לבושים‬
‫המעלימים אין נרגש בהם שהוא חיות אלקי [זהו הצד השני]]‪ .‬והכח האלקי‬
‫שמהווה את הנבראים הוא מובדל מהנבראים ואינו מלובש בהם ‪[ .33‬ולכן אין‬
‫נרגש בהנבראים ההתהוות שלהם] [כללות הביאור כאן מבטא את שני הצדדים‬

‫שישנם בבריאה יש מאין‪ :‬מצד אחד עצם הבריאה מראה על קירבה לנברא‪ ,‬אך‬
‫מאידך אסור שיהיה שינוי בבורא ולכן בקירבה עצמה ישנו צד של ריחוק‪ .‬וזהו ענין‬
‫שלמעלה מטעם ודעת שבבריאה יש מאין – מצד חיבור ב' ההפכים של קירבה‬
‫וריחוק‪ .‬וזהו גם ב' הבחינות חיות והתהוות‪ :‬בחיות מודגש בעיקר הקירבה‪ ,‬אלא‬
‫שחייב להיות בזה ג"כ ריחוק‪ ,‬וזהו בחינת לבושים המעלימים‪ .‬ובהתהוות מודגש‬

‫בעיקר הריחוק וההבדלה מהנבראים‪ ,‬אלא שבכל זאת עצם המושג התהוות מראה‬
‫על קשר מסוים]‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לבאר‪ ,‬שהענין דטבע מלשון טביעה הוא בעיקר בחיות הנבראים‪ ,‬כי‬
‫ענין הטביעה הוא שהדבר הנטבע נמצא בהמים ועי"ז המים מכסים עליו‪,‬‬
‫דבהנמשל הוא‪ ,‬שהחיות האלקי הוא מלובש בהנבראים ועי"ז הם מעלימים עליו‪.‬‬
‫משא"כ ההעלם שבענין ההתהוות הוא מפני שהכח האלקי שמהווה את הנבראים‬
‫הוא מובדל מהם ואינו מלובש בהם‪ .‬וענין טבע מלשון טביעה בנוגע לכח המהווה‬
‫הוא (בעיקר) בענין ההעלם (ולא באופן ההעלם)‪[ 34‬ונקרא טביעה בלשון השאלה]‪.‬‬
‫ז) והנה מבואר במק"א ‪ ,35‬דבצורה שני ענינים‪ .‬צורה האמיתית‪ ,‬שהיא הנפש‪,‬‬
‫וחומר הגוף‪ ,‬שנקרא ג"כ בשם צורה‪ ,‬צורת החומר [יש צורך לחדד את ההבדל בין‬

‫צורת החומר לצורת הנפש‪ ,‬כי הרי בעולם המערבי ההתייחסות לצורה היא (כמעט)‬
‫רק לצורת החומר‪ ,‬כמו ברפואה קונבנציונלית שפוטרים בעיות על ידי הכרה‬
‫ושינוים והוספה של חומרים בלבד‪ .‬וכללות המדע מתייחסת רק לחומר והרכבותיו‬
‫השונים‪ .‬אלא שבכל זאת מרגישים הבדל בין דומם לצומח‪ ,‬או בין צומח לחי‪ ,‬או‬
‫בין בעלי חיים לאדם‪ ,‬שיש הבדל באופן החיים לשהם – בחינת צורת הנפש‪ .‬רק‬
‫שיש לומר שהגדרה זו היא הגדרה נוחה לאדם לצורך חייו ומעשיו‪ ,‬אבל אינה‬
‫מציאות אמיתית‪ ,‬אלא שעל פי תורה ('דע שתשיב לאפיקורס') אינו (וכן בתרבויות‬
‫המזרח הנפש נתפשת כצורה נבדלת מצורת הגוף‪ .‬ויש בין שני הקצוות שיטות‬
‫אמצעיות כמו ברפואה אלטרנטיבית‪ .‬עוד יש לבאר ענין הצורה האמיתית על פי‬
‫הדוגמה של הגולם של המהר"ל מפראג‪ ,‬שהיתה בו צורת החומר של בן אדם‪ ,‬אך‬
‫לא צורת הנפש‪ ,‬ולכן לא היה מדבר‪ ,‬כי נפש האדם היא "נפש חיה" – 'נפש ממללא'‬
‫(תרגום אונקלוס)]‪ .‬ושני הענינים שייכים זה לזה‪ ,‬דצורת הגוף הוא כלי להנפש‬
‫[האוזן כלי לכח השמיעה של הנפש‪ ,‬ועד"ז בשאר כוחות הנפש‪ .‬והרפואה‬
‫הקונבנסיונלית עוסקת בתיקון הכלי‪ ,‬והרפואה המשלימה נוטה יותר לחיבור לנפש]‪.‬‬
‫ועפ"ז‪ ,‬הגם שעיקר הענין דחותמו של אדה"ר (צורת מין האדם) היא צורה‬
‫הנפשית (כמובא לעיל סעיף ה מהדרושים)‪ ,‬שייך זה גם לצורת גוף האדם ‪ .36‬ומזה‬
‫מובן גם בנוגע לטבע‪ ,‬שעיקר הענין דטבע (להפירוש שטבע הוא מלשון שטבע‬
‫הקב"ה כל אדם בחותמו של אדה"ר) הוא החיות האלקי דהעולם שהוא נפש‬
‫העולם‪ ,‬וגם שייך זה לצורת הנבראים‪ ,‬צורת החומר‪ .‬דצורת הנבראים [צורת‬
‫החומר] היא הכלי להחיות והנפש שבהם‪.‬‬

‫והענין [אין הכוונה כל כך לשני סוגי צורה – צורת החומר וצורת הנפש‪ ,‬אלא‬
‫לחלוקה שבין חומר לצורה (צורת הנפש)] הוא‪ ,‬דכתיב ‪ 37‬כל אשר חפץ הוי' עשה‬
‫(שההתהוות היא מבחינת חפץ ורצון)‪ ,‬וכתיב ‪ 38‬בדבר הוי' שמים נעשו‬
‫(שההתהוות היא מבחינת הדיבור)‪ ,‬והביאור בזה ‪ ,39‬דהתהוות החומר של כל דבר‬
‫היא מבחינת הדיבור‪ .‬וזהו שאמרו רז"ל ‪ 40‬בעשרה מאמרות נברא העולם‪,‬‬
‫שבהמאמר יהי אור נתהווה האור ובמאמר יהי רקיע נתהווה הרקיע‪ ,‬ועד"ז הוא‬
‫בכל הנבראים‪ .‬והתהוות הצורה שבכל דבר היא מבחינת הרצון [מובן מזה שצורת‬
‫הנפש קודמת בהתהוותה לחומר]‪ .‬דצורת הנבראים לא נתפרשה בהעשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬וזה שכל נברא יש לו צורה [הן הציור הגשמי שלו [צורת החומר]‪ ,‬והן‬
‫הטבע והתכונות שלו [צורת הנפש‪ .‬ומבאר בזה‪ ,‬שצורת החומר אף היא קשורה עם‬
‫הרצון ולא כ"כ עם הדיבור]] הוא מבחינת הרצון [לפי זה מתורצת שאלה מדוע לא‬

‫נוצרים נבראים מכל הצירופים האפשריים של אותיות הא"ב אלא רק ממקצתם‪.‬‬
‫ולפי הנ"ל יש לומר הטעם כיון שצירופים מסוימים אינם תואמים את הרצון והחפץ‬
‫של הבריאה‪ ,‬ולכן לא כל צירוף קשור להתהוות חומר]‪ .‬ומ"ש ‪ 41‬כולם בחכמה עשית‬
‫[ולפי הנ"ל יש לומר שהוא מקור שלישי להתהוות]‪ ,‬הוא‪ ,‬כי המשכת הרצון היא‬
‫ע"י החכמה [הכוונה לומר שהחיבור של הרצון עם הדיבור הוא על ידי החכמה]‪.‬‬
‫והטעם ‪ 42‬על זה שההתהוות היא משני הענינים‪ ,‬מבחינת הדיבור ומבחינת‬
‫הרצון‪ ,‬הוא‪ ,‬כי תכלית הכוונה בבריאת העולם היא שהעולם (מצד עצמו) יהי' יש‬
‫וע"י עבודת האדם (דוקא) יומשך בו הביטול‪ ,‬ועד לביטול כזה שהעולם יהי' דירה‬
‫לו ית'‪ .‬ושני הענינים שבהעולם – שמצד עצמו הוא יש‪ ,‬ושאעפ"כ אפשר להמשיך‬
‫בו ביטול ‪ – 43‬הם ע"י שהתהוותו היא מבחינת הרצון ומבחינת הדיבור‪ .‬דבאם כל‬
‫ההתהוות (גם ההתהוות דחומר הנבראים) היתה מבחינת הרצון הי' העולם בטל‬
‫במציאות [כמו שהוסבר בענין ההתהוות שמבחינת דעת עליון‪ .‬כיון שזו התהוות‬

‫באופן של קירבה למקור – כמו שהרצון קרוב לבעל הרצון‪ ,‬לכן אינה נבדלת מן‬
‫המקור והיא בטלה אליו תמיד]‪ ,‬ובכדי שיהי' העולם במציאות יש הוא ע"י שנברא‬
‫בדבר ה' [שהדיבור הוא דבר נבדל מן המדבר‪ ,‬ולכן ההתהוות שמבחינתו היא‬
‫בבחינת יש נבדל ממנו‪ ,‬כמו שהוסבר בענין ההתהוות שמבחינת דעת תחתון] ‪ .‬ובאם‬
‫כל ההתהוות (גם ההתהוות דצורת הנבראים) היתה מבחינת הדיבור‪ ,‬לא הי'‬
‫העולם שייך לענין הביטול‪ .‬וע"י שהתהוות צורת הנבראים היא מבחינת הרצון‪,‬‬
‫כמו שנמשך בבחינת הדיבור [דזה שצורת הנבראים היא הציור דהחומר הוא לפי‬
‫שהרצון נמשך בהדיבור]‪ ,‬עי"ז אפשר להמשיך (ע"י עבודה) שגם היש שנתהווה‬
‫מהדיבור יהי' בביטול‪.‬‬
‫ח) ויש לומר‪ ,‬דהטעם על זה שהביטול דהנבראים נמשך מבחינת הרצון והישות‬
‫דהנבראים מבחינת הדיבור‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הרצון אינו מציאות והוא רק גילוי העצם‬
‫(ע"ד הרצון שבנפש האדם‪ ,‬שהוא רק הטיית והמשכת הנפש)‪ ,‬ולכן גם ההתהוות‬
‫שמהרצון‪ ,‬ענינה הוא (לא זה שמתהווים נבראים‪ ,‬אלא) זה שע"י ההתהוות נשלם‬
‫הרצון ‪ .44‬והדיבור הוא לבוש הנפרד‪ .‬דנוסף לזה שהדיבור הוא מציאות‪ ,‬כיון‬
‫שענינו הוא שמדבר לזולתו‪ ,‬הרי בזה עצמו הוא נפרד מהאדם המדבר‪ ,‬ועד‬
‫שהדיבור יוצא ונפרד מהאדם גם בפועל‪ .‬ולכן ‪ 45‬ההתהוות שמהדיבור היא‬
‫מציאות יש [נראה לומר שהמשמעות של הענין היא שהמקור של דעת העליון הוא‬

‫הרצון והמקור של דעת תחתון הוא הדיבור‪ .‬ולפי זה מובן הצורך שתהיה המשכה‬
‫של דעת עליון בדעת תחתון (השאלה הראשונה באות ד')‪ :‬שבזה ממשיכים את‬
‫הרצון בדיבור ופועלים ביטול ביש]‪.‬‬
‫ט) וע"פ המבואר לעיל (סעיף ז) שצורת הנבראים (צורת החומר) היא כלי‬
‫להחיות האלקי שבהם (הנפש שלהם)‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דהחיות והנפש של הנבראים הם‬
‫הרצון [צ"ע מה ההוכחה בזה‪ ,‬כי יש לומר שהנפש והרצון הם בחינות שונות‪,‬‬

‫שהנפש שייך לדיבור‪ ,‬ולמעלה ממנה בחינת הרצון והחפץ‪ .‬ועוד שלפי המבואר כאן‬
‫הנפש שייך לדעת עליון ולביטול במציאות מצד עצמה‪ ,‬ולמעלה באות ו' ביאר‬
‫שהנפש שהיא הצורה האמיתית שייכת למשמעות הפסוק "טובעו בים סוף"‪ ,‬כיון‬
‫שאותה נפש מתלבשת בחומר הנבראים‪ ,‬והאלקות שבה מסתתרת על ידי לבושים‬
‫המעלימים‪ .‬עוד קשה מה נוגע כאן צורת החומר‪ ,‬ולמה אינו מספיק שהחומר עצמו‬
‫יהיה כלי לחיות שבו‪ .‬גם קשה מה שמייחס כאן את צורת החומר לחומר עצמו‪ ,‬כי‬

‫לעיל‪ ,‬באמצע אות ז' מבואר שזה שכל נברא יש לו צורה [הן הציור הגשמי שלו‪ ,‬והן‬
‫הטבע והתכונות שלו] הוא מבחינת הרצון'‪ ,‬ומובן מזה שצורת החומר עצמה באה‬
‫מהרצון‪.‬‬
‫ונראה שיש לבאר על פי סיום הדברים באות ז'‪ ,‬שיש התאמה בין ההתהוות שעל ידי‬
‫הדיבור לבין ההתהוות שעל ידי והרצון על מנת שיוכל להיות עבודה שגם היש יהיה‬
‫בביטול‪.‬‬
‫ובהתאם לזה יש לומר שגם בענין החומר וצורת החומר והנפש‪ ,‬הסיבה האמיתית‬
‫וההכרח לכך שתהיינה בחינות אלו בבריאת העולם הוא כדי לתת מקום לעבודה‬
‫באופן שגם היש יהיה בביטול‪ .‬דהיינו שעצם החיות של הנפש הוא חיות אלוקית‪,‬‬
‫בבחינת דעת עליון‪ ,‬אלא שמחמת הלבושים המעלימים‪ ,‬האלוקות של החיות‬
‫מסתתרת (ומצד ההסתר הזה נאמר בעשרה מאמרות "ישרצו המים שרץ נפש חיה"‪,‬‬
‫"תוצא הארץ נפש חיה" ("ויהי האדם לנפש חיה"))‪ .,‬ומזה מובן שלמרות ההסתר‬
‫הזה‪ ,‬בכל זאת עצם חיות הנבראים למטה בטבע (מלשון מטבע) שייכת לרצון‪ ,‬ואינו‬
‫רק עניין של העלם מחמת שאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ‪ ,‬אלא הוא דיעה‬
‫אמיתית‪ ,‬כיון שבא מצד הרצון האמיתי שמתפשט בחיות עד למטה רק שנעלם שם‪.‬‬
‫ולפי זה יש לבאר שמה שמדבר במאמר על ההתאמה שבין צורת החומר לבין הנפש‬
‫עצמה‪ ,‬הכוונה לומר שניכר בהתאמה זו שיש קשר בין החומר לבין הנפש‪ ,‬וכיון‬
‫שצריכים להבין טעם הדבר‪ ,‬יש לומר שהוא כנ"ל בעניין הדיבור ורצון‪ ,‬שיש ביניהם‬
‫התאמה לצורך עבודת ביטול היש‪ ,‬ולכן יש לומר שהנפש היא בחינת הרצון‪,‬‬
‫שמתלבשת בכלי של צורת החומר‪ ,‬ולמרות שגם צורת החומר מקורה ברצון ולא‬
‫בדיבור‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬ענין זה עצמו של צורת החומר מוכיח שיש התאמה בין הנפש‬
‫עצמה לחומר עצמו‪ ,‬כנ"ל שהוא לצורך העובדה של ביטול היש‪.‬‬
‫[ולפי זה יש לבאר שגם מה שהביא לעיל את הפסוק "כולם בחכמה עשית" מוסיף‬
‫בהבנת המאמר – כי בפסוק זה מבואר על המשכת הרצון בדיבור‪ .‬וגם כאן ישנו‬
‫העניין של המשכת דרגה עליונה בתחתונה על ידי צורת החומר]‪.‬‬
‫ולמרות שהנפש והחיות האלוקית כמו שהיא מצד עצמה אינה שייכת לטבע‪ ,‬אלא‬
‫היא בבחינת דעת עליון ולמעלה מן הטבע (כמבואר לפני כן במאמר)‪ ,‬בכל זאת כיון‬
‫שהיא עצמה מתלבשת בלבושים המעלימים‪ ,‬ובזה הופכת להיות טבע‪ ,‬בבחינת דעת‬
‫תחתון‪ ,‬מוכרח שגם הטבע הוא ברצון והוא דעה אמיתית‪.‬‬
‫ובכל הנ"ל יש לבאר את לשון המאמר כדלקמן‪:‬‬
‫וע"פ המבואר לעיל (סעיף ז) שצורת הנבראים (צורת החומר) היא כלי להחיות‬
‫האלקי שבהם (הנפש שלהם) [כלומר שמזה מוכרח שיש התאמה בין הנפש לבין‬
‫הצורה‪ ,‬וצריכים להבין טעם הדבר‪ ,‬לכן]‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דהחיות והנפש של הנבראים‬
‫הם הרצון [כלומר שהחיות האלוקית כמו שהיא מצד עצמה לפני התלבשותה‬

‫בלבושים המעלימים היא הרצון עצמו‪ ,‬אלא שמחמת התלבשותה בלבושים‬
‫המעלימים הנפש והחיות הופכים להיות הטבע‪ ,‬אלא שמכל מקום יש בהם‬

‫התפשטות הרצון (כפי שמסיים בקטע הזה)‪ ,‬ולכן גם הנבראים המתהוים בדעת‬
‫תחתון יש להם מציאות אמיתית‪ ,‬ודעת תחתון היא דיעה אמיתית]‪.‬‬
‫ויש להעיר שענין החיות האלוקית והנפש מוגדר לעיל 'הטבע והתכונות שלו' (של‬
‫הנברא)‪ .‬ולפי זה המשמעות של ביטול במציאות של הנברא מצד הרצון (ודעת‬
‫עליון) היא שביחס למושג השכלי של הגדרת הטבע והתכונות של הנברא‪ ,‬הנברא‬
‫עצמו הוא בביטול‪ ,‬כיון שבזה מאיר הנברא מוכרח להיות בהתאם לטבעו‬
‫ותכונותיו‪ .‬ויש לומר שכך הוא גם בענין הביטול במציאות כלפי הקב"ה‪ ,‬שמקור‬
‫הרגשת ענין זה בנפש הוא מצד השגת טבעו ותכונתו האלוקית של הנפש בכלל‪,‬‬
‫ונפש אותו אדם בפרט‪ ,‬שמצד הרגשת הכרח זה (כולל הבנת ההכרח של הבחירה‬
‫החפשית והקשר שלה לעצמותו ית')‪ ,‬מאיר בנפש בחינת ביטול במציאות]‬
‫ומזה מובן‪ ,‬דזה שהחיות האלקי מתלבש בכל נברא ומחי' אותו כפי ענינו‪ ,‬שזה‬
‫מורה שהנבראים תופסים מקום לגבי' (כנ"ל סעיף ג)‪ ,‬הוא [לא מפני שהנבראים‬
‫מצד עצמם תופסים מקום לגבי'‪ ,‬שהרי ענין ההתהוות שמהרצון הוא שעל ידם‬
‫נשלם הרצון (כנ"ל סעיף ח)‪ ,‬אלא] מפני שכך עלה ברצונו ית' שיהי' תפיסת מקום‬
‫להנבראים‪ ,‬ולכן הוא מתלבש בהנבראים ומחי' כל נברא כפי ענינו‪.‬‬
‫ועפ"ז‪ ,‬החילוק בין הנהגה טבעית להנהגה נסית‪ ,‬דהנהגה טבעית היא בדעת‬
‫תחתון והנהגה נסית בדעת עליון (כמובא לעיל מהדרושים)‪ ,‬הוא‪ ,‬דהרצון בהנהגה‬
‫טבעית הוא להנהיג את העולם באופן שהעולם הוא מציאות‪ ,‬למטה יש‪ ,‬והרצון‬
‫בהנהגה נסית הוא להנהיג את העולם באופן שהעולם הוא כלא חשיב‪ ,‬למטה אין‬

‫זה ביאור דעת החכם צבי‪ :‬שגם נס וגם טבע הם גילוי רצוני‪ ,‬אלא שההנהגה של‬
‫הטבע היא באופן שהעולם מציאות‪ ,‬כיון שהיא הנהג תמידית‪ ,‬וההנהגה של הנס‬
‫היא באופן שהעולם כלא חשיב]‪.‬‬

‫יו"ד) ויש‬

‫לומר‪ ,‬שעד"ז הוא בכללות הענין דדעת תחתון‪ ,‬שיש בו שני אופנים‬

‫[הכוונה באמרו 'עד"ז' הוא שכמו שבענין חיות הנבראים יש הבנה שטחית שרואה‬
‫שהחיות של הנבראים אינה תלויה ברצון‪ ,‬וישנה הבנה עמוקה ואמיתית שגם‬
‫ההנהגה הטבעית היא הנהגה רצונית‪ ,‬עד"ז יש ב' אופנים להבין מהו דעת תחתון‪:‬‬
‫הבנה שטחית שזו דעה לעצמה‪ ,‬והבנה עמוקה שאינו אלא אופן מסוים של גילוי‬
‫רצונו של הקב"ה‪ .‬שאמנם שתי הבנות אלו הם תוצאה של רצונו של הקב"ה‪ ,‬ומ"מ‬
‫רצונו ית' שיהיה מציאות יש – בחינת דיבור‪ ,‬הוא כדי שיהיה עבודה – שהיש יהיה‬
‫בביטול]‪[ .‬אחד] שהדיעה שלמטה יש הוא לפי שלגבי דרגא זו המטה מצד עצמו‬
‫הוא מציאות (והביטול שלו הוא רק ביטול היש)‪[ .‬שתים] ושהדיעה שלמטה יש‬
‫הוא בכדי שיהי' גילוי הענין דלמעלה מעלה עד אין קץ [זו ההבנה העמוקה בעניין‬
‫דעת תחתון‪ ,‬ולפי זה למעלה מעלה עד אין קץ אינו ענין של סילוק ושלילה‪ ,‬אלא‬
‫העלם שמגלה (על ידי עבודה) אמיתות ועצמיות ענין עצמות אוא"ס שלמעלה‬
‫מגילוי להעלם]‪ .‬ומהחילוקים בין שני האופנים הוא‪ ,‬דבאופן הא' שהמטה מצד‬
‫עצמו הוא מציאות‪ ,‬דעת תחתון ודעת עליון הם שתי דיעות הפכיים בעצם‬
‫מהותם‪ .‬דדעת תחתון הוא שהמטה הוא יש ודעת עליון הוא שהמטה הוא אין‪.‬‬
‫ובאופן הב' שהדיעה שלמטה יש הוא בכדי שיהי' גילוי הענין דלמעלה מעלה עד‬
‫אין קץ‪ ,‬ההפכיות דשתי הדיעות הוא רק בהציור שלהם‪ ,‬אבל בעצם מהותם הם‬
‫ענין אחד [גילוי עצמות ית']‪ .‬דענינם של שתי הדיעות הוא גילוי הענינים‬

‫שבאוא"ס‪ ,‬אלא שדעת עליון הוא הגילוי דלמטה עד אין תכלית‪ ,‬ודעת תחתון הוא‬
‫הגילוי דלמעלה עד אין קץ‪.‬‬
‫יא) וזהו שגם דעת תחתון הוא אמת [השאלה השניה באות ד'] ואעפ"כ צריך‬
‫להיות החיבור דדעת תחתון עם דעת עליון (ראה לעיל סעיף ד [השאלה הראשונה‬
‫שם])‪ ,‬כי ענין האמת דדעת תחתון הוא מפני שענינו (בפנימיות) הוא הגילוי‬
‫דלמעלה עד אין קץ [השאלה השניה]‪ ,‬וענין זה שבו מתגלה ע"י החיבור שלו עם‬
‫דעת עליון [השאלה הראשונה‪ .‬אך אינו מבאר למה יש צורך בחיבור זה‪ .‬ויש לומר‬

‫שרק בזה הדעת תחתון יוצאת מגדרה להבין שישנה מציאות אחרת ממנה‪ ,‬וממילא‬
‫שגם מציאותה היא שורשה בעצמותו ית'‪ .‬ולפי זה מובן גודל הענין של פרסומא‬
‫ניסא‪ ,‬שרק בחיבור לבחינת נס ניתן להגיע לעומק ההבנה שגם הטבע הוא גילוי‬
‫אלוקי]‪.‬‬
‫ועד"ז הוא בענין הנהגת הטבע‪ ,‬דהגם שגם הנהגת הטבע הוא זה שאנת הוא‬
‫דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין‪ ,‬מ"מ השלימות דהנהגת הטבע הוא‬
‫כשנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע‪ ,‬כי עי"ז דוקא מתגלה שהענין דלאנהגא בהון‬
‫עלמין שרשו הוא מבחינת אנת [יש לומר הכוונה שלולא הגילוי שלמעלה מן‬

‫הטבע‪ ,‬גם בחינת ה‪'-‬אנת' המושג על ידי תמידיות הטבע‪ ,‬אינו אלא פרט בטבע‬
‫עצמה‪ ,‬ולא ענין שנבדל ממנה שהוא מקור הטבע]‪.‬‬
‫יב) והנה זה שנתבאר לעיל (סעיף יו"ד) דכשנרגש בב' הדיעות (דדעת עליון ודעת‬
‫תחתון) שענינם הוא לגלות הענינים שבאוא"ס (שהוא למעלה עד אין קץ ולמטה‬
‫עד אין תכלית) שתי הדיעות הם ענין אחד‪ ,‬הוא בכללות‪ .‬אבל בפרטיות‪ ,‬גם‬
‫הענינים דלמעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (כמו שהם באוא"ס ‪ )46‬הם שני‬
‫ענינים [בעבודה‪ ,‬דעת עליון הוא גם תפלה ברעותא דליבא‪ ,‬ודעת תחתון‬

‫ההתעסקות בעניני העולם‪ ,‬וניכר ההפכיות שביניהם במעבר בין תפלה לעניני‬
‫העולם‪ ,‬שאחרי התפלה קל לבוא לידי כעס בעניני העולם‪ ,‬והעצה לזה היא הקשר‬
‫לעצמותו ית' המקשר ביניהם‪ ,‬ויש לומר שהוא כבר בתחתנון שאחרי התפלה‪ ,‬בחינת‬
‫מסירות נפש כשעוסקים בעניני העולם‪ ,‬ובזה שבא מבית הכנסת לבית המדרש‪,‬‬
‫לעסוקי שמעתא אליבא דהלכתא‪ ,‬הוראות למעשה איך להתיחס לעניני העולם‬
‫לכתחילה ובדיעבד ובשעת הדחק‪ ,‬וזהו הדרך לעבור מדעת עליון לדעת תחתון‪ ,‬אבל‬
‫המעבר בכיון ההפוך הוא על ידי מסירת נפש]‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬בכדי שיהי' החיבור דדעת‬
‫תחתון עם דעת עליון‪ ,‬ועד"ז החיבור דטבע עם למעלה מהטבע‪ ,‬הוא ע"י גילוי‬
‫העצם שלמעלה משניהם [בפשטות הכוונה שעל מנת שיהיה גילוי של נס בטבע‬

‫צ"ל גילוי עליון שלמעלה מנס וטבע גם יחד‪ .‬ויש לבאר גם כן שגם אחרי הגילוי של‬
‫אנת הוא עילאה‪ ,‬אינו מגלה עדיין את אמיתית הענין של אנת הוא חד כמו שב'‬
‫הבחינות של דעת עליון ודעת תחתון מתחברות להיות אחד ממש‪ ,‬אלא רק מוציאה‬
‫את התחתון מדעת תחתון‪ .‬אבל על ידי המשכת נס שמבחינת אנת הוא חד‪ ,‬מתגלה‬
‫בחינה נוספת שלמעלה מחיבור שנים להיות אחד‪ ,‬אלא אחד שלמעלה מהתחלקות‬
‫לשנים]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דזהו מ"ש בהמאמר ‪ 47‬שהמשכת הגילוי שלמעלה מהטבע‬
‫בטבע הוא ע"י ההמשכה מבחינת אנת הוא חד‪ ,‬אף שהגילוי דלמעלה מהטבע הוא‬
‫גם ע"י המשכת בחינת אנת הוא עילאה‪ ,‬כי הענין דלמעלה מהטבע שמצד אנת‬
‫הוא עילאה‪ ,‬למעלה מהשתלשלות‪ ,‬אינו נמשך בהטבע (השתלשלות) [לפי זה מובן‬

‫גם שישם בחינות שונות של גילוי עצמותו‪ ,‬בהתאם לעוצמת הגילוי שלו (וראה‬

‫לקמן ד"ה כימי צאתך הערה ‪ ,)26‬ובזה נובע ההבדל שבין סוגים שונים של ניסים‪,‬‬
‫אלו שמלובשים בטבע ואלו ששודדים את מערכת הטבע ועוד (כמבואר שם)]‪,‬‬
‫והמשכת הגילוי דלמעלה מהטבע בהטבע הוא ע"י המשכת בחינת אנת הוא חד‬

‫[לפי זה העבודה של מסירת נפש היא כמו שהלמעלה מן הטבע שובר את הטבע‬
‫להחדיר בו את הכרת עומק שורש הדעת תחתון באוא"ס שהוא למעלה מעלה עד‬
‫אין קץ‪, .‬כי במסירת נפש האדם מכניס בטבע שלו בחינה שלמעלה מן הטבע שלו‪,‬‬
‫והיכולת לכך באה לו מצד הקשר עם עצמותו ית'‪ ,‬אנת הוא חד] ‪ .‬וזהו גם הטעם על‬
‫זה שצריך להיות החיבור דשני הענינים דטבע ולמעלה מהטבע‪ ,‬כי כל אחד משני‬
‫הענינים שרשו הוא באור א"ס‪ ,‬וע"י החיבור דשני הענינים הוא המשכת העצמות‬

‫[זהו טעם נוסף ('גם הטעם') על המבואר לפני כן‪ ,‬שעד עכשיו הצורך בהמשכת‬
‫הלמעלה מן הטבע בטבע היה לצורך גילוי עומק שורש הטבע‪ ,‬אבל כאן אומר‬
‫שבזה לפעל המשכת העצמות שלמעלה מטבע ולמעלה מן הטבע]‪ .‬היינו‪ ,‬שעי"ז יש‬
‫האפשרות (גם מצד העולם) שע"י עבודה תהי' בעולם המשכת גילוי העצמות‪,‬‬
‫ועי"ז נשלמת הכוונה דבריאת העולם (הטבע) דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה‬
‫בתחתונים ‪.48‬‬
‫**********‬
‫*) יצא לאור בקונטרס י"ט כסלו – תנש"א‪" ,‬לקראת חג הגאולה י"ט כסלו‪ ,‬יום גאולת כ"ק‬
‫אדמו"ר הזקן ממאסרו (בשנת תקנ"ט) ‪ . .‬י"ט כסלו‪ ,‬שנת ה'תנש"א"‪.‬‬

‫‪ )1‬תקו"ז בהקדמה (יז‪ ,‬א) [ראה בפירוש הזהר מתוק מדבש בהקדמה למאמר פתח אליהו שנותן‬
‫בקצרה רקע כללי לענינו ולייחס המפרשים והמקובלים אליו]‪.‬‬
‫‪ )2‬יצא לאור בקונטרס קטז לי"ט כסלו שנה זו (ה'תשט"ו – שנת אמירת מאמר זה)‪ ,‬ולאח"ז נדפס‬
‫בסה"מ ה'תש"ב ע' ‪ 77‬ואילך‪.‬‬

‫‪ )3‬וראה לקמן הערה ‪ 6‬השייכות לי"ט כסלו [להעיר שבתורה אור ד"ה פתח אליהו הוא על פרשת‬
‫וירא]‪.‬‬
‫‪ )4‬ועפ"ז יומתק מ"ש בהמאמר דפתח אליהו ג' פעמים אנת (אנת הוא חד כו' אנת הוא עילאה כו'‬
‫אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין)‪.‬‬
‫‪ )5‬בסופו (סה"מ שם ע' ‪.)82‬‬
‫‪ )6‬להעיר מד"ה פדה בשלום די"ט כסלו צ"ח (סה"מ ה'תרח"צ ע' קסב‪ .‬שם ע' קעא)‪ ,‬שהשבח דפדה‬
‫בשלום הוא בעיקר על אופן הפדי'‪ ,‬שהנס הי' מלובש בדרך הטבע‪ .‬ועפ"ז תומתק השייכות דענין זה‬
‫(שהגילוי שלמעלה מהטבע נמשך בטבע) לי"ט כסלו [וראה מאמר הבא ד"ה ברוך שעשה נסים‬
‫בשולי הגליון של הערה ‪.]2‬‬
‫‪ )7‬סד"ה החודש – ע' קסג‪.‬‬
‫‪ )8‬וראה ד"ה כימי צאתך מארץ מצרים ה'תשי"ב ס"ד (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רכז‪-‬ט)‪ ,‬דזה שגילוי‬
‫הבל"ג (נצחיות) שמאור הקו הוא גם בגבול (טבע) הוא יתרון גם לגבי האור שהאיר קודם הצמצום‬

‫[כיון שיש בזה בחינת חיבור הפכים‪ ,‬שהאור שהאיר קודם הצמצום מוגבל בגדר בלי גבול‪,‬‬
‫משא"כ כשמאיר בטבע (שם סוף אות ד')‪ .‬ולפי ביאור זה נראה שיש לתרץ במקצת את השאלה‬
‫הראשונה של המאמר‪ :‬למה המשכת הנס היא מ‪(-‬אנת הוא) חד ולא מ‪(-‬אנת הוא) עילאה‪ ,‬כי‬
‫מאנת הוא עילאה אין מעלה בנס‪ ,‬אדרבה‪ ,‬יש בו חסרון של מגבלות הבלי גבול (המוגדר כהיפך‬
‫הגבול)‪ ,‬מה שאין כן בטבע‪ ,‬יש מעלה של גילוי הבלי גבול האמיתי שאינו מוגבל גם בבלי‬
‫הגבוליות שלו‪ .‬ולפי זה יותר צריך עיון השאלה השניה למה צריך נס‪ .‬והגם שיש לומר שהוא‬
‫ירידה – גילוי הבלי גבול המוגבל באי הגבוליות שלו‪ ,‬לצורך השגת הבלי גבול האמיתי‪ ,‬בזה‬
‫עצמו‪ ,‬הרי ממשיך ומבאר שמדברי הרבי הריי"ץ מובן שמעלת הנס אינה רק מצד הגברא‪ ,‬אלא‬
‫מצד החפצא‪ ,‬כלומר שההמשכה של הנס היא גדולה יותר מהמשכת הטבע למרות שגם הוא‬
‫קשורה לאנת ולחיבור הפכים‪ .‬ומ"מ בפנים המאמר אינו שואל שיש ירידה בנס‪ ,‬כיון שגם אם‬

‫הנס הוא מ‪-‬אנת הוא עילאה‪ ,‬שיש בו בחינת 'אנת'‪ ,‬ולכן עיקר הביאור אינו מצד 'אנת' אלא מצד‬
‫מעלת הנס שנמשך בטבע‪ ,‬גם נס שמקורו מ‪-‬אנת הוא עילאה]‪.‬‬
‫‪ )9‬ראה בארוכה סה"מ תרפ"ט ע' ‪ 41‬ואילך‪ .‬שם ע' ‪ 205‬ואילך‪ .‬שם ע' ‪ .228‬ובכ"מ‪ .‬ושם‪ ,‬דזהו‬
‫שטבע הוא מלשון טובעו בים סוף [שזה מראה על ניתוק בין ב' הבחינות] – ראה לקמן ס"ו‪.‬‬
‫‪ )10‬ראה תו"א מקץ מב‪ ,‬ב‪ .‬סה"מ תרנ"ז ס"ע נט‪.‬‬
‫‪ )11‬סה"מ תרע"ח ע' פו ואילך‪ .‬ד"ה פדה בשלום צ"ח הנ"ל (סה"מ שם ע' קסב ואילך)‪ .‬וראה גם‬
‫סידור (עם דא"ח) מד‪ ,‬סע"ב‪ .‬פירוש המלות לאדמו"ר האמצעי פקל"ט‪.‬‬
‫‪ )12‬פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב‪ .‬ועוד‪ – .‬נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ג ע' ריג הערה ‪.22‬‬

‫‪ )13‬סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפד‪ .‬שם ע' רפו‪ .‬וש"נ [ראה ד"ה גדול יהיה כבוד הבית הזה בסה"מ‬
‫מלוקט ח"ד אות ד']‪.‬‬
‫‪ )14‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )15‬תהלים קמח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )16‬לשון הזהר – ח"ב קלה‪ ,‬סע"א‪.‬‬
‫‪ )17‬סה"מ תרע"ח שם ע' פח‪ .‬תרח"צ שם ע' קסו‪.‬‬
‫‪ )18‬ראה תקו"ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ‪ ,‬ב)‪ .‬ז"ח יתרו לד‪ ,‬סע"ג‪.‬‬
‫‪ )19‬ע"ד הדיוק דלעיל ס"ב בנוגע לטבע‪.‬‬
‫‪ )20‬סה"מ תרע"ח שם ס"ע פח ואילך‪ .‬תרח"צ שם ע' קסז ואילך‪.‬‬
‫בסה"מ תרע"ח שם – ג' הפירושים דלקמן בפנים‪ .‬ומקשר זה עם הפירוש דטבע הוא מלשון טביעה‪,‬‬
‫כדלקמן ס"ו‪ .‬ובסה"מ תרח"צ שם – ה' פירושים‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.29‬‬
‫‪ )21‬סימן יח‪.‬‬
‫‪ )22‬כ"ה הלשון בסה"מ תרע"ח שם‪.‬‬
‫‪ )23‬סנהדרין פ"ד מ"ה (לז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )24‬פי"ט (כד‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )25‬בפירוש המשניות שלו לסנהדרין שם‪.‬‬
‫‪ )26‬כ"ה בסה"מ תרע"ח ותרח"צ שם‪ .‬ולהעיר מרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד ה"ח‪ .‬מו"נ בתחלתו‪.‬‬
‫וראה לקמן ס"ז‪.‬‬
‫‪ )27‬להעיר מהמשך תרס"ו ס"ע רפד‪.‬‬
‫‪ )28‬לשון הכתוב – בשלח טו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ )29‬כ"ה בסה"מ תרע"ח שם (ע' פט)‪ .‬ובתרח"צ שם – ענין ההעלם (טביעה) בהחיות ו [דבר שני‪]:‬‬
‫בכח המהווה‪ ,‬הם שני פירושים בפני עצמם [הכוונה שהם פירושים בפני עצמם בביאור מהו טבע‪,‬‬

‫נוסף על ג' הפירושים שבפנים המאמר‪ .‬והפירושים הם‪ :‬א‪ .‬פירוש החכם צבי‪ .‬ב‪ .‬מלשון מטבע‬
‫– נפש העולם]‪ .‬ההעלם שבהחיות – פירוש הג' [ד‪ .‬פירוש אדה"ז (יש מאין)]‪ ,‬וההעלם שבכח‬
‫המהווה – פירוש הה' [אך הרבי מבאר‪ ,‬לפי סה"מ תרע"ח‪ ,‬ג' פירושים בטבע‪ ,‬וששני הפירושים‬
‫הנוספים הם ביאורים של הפירושים הקודמים‪ ,‬של הפירוש השני (מטבע) – ששם שייך ההעלם‬
‫שבהחיות‪ ,‬ושל הפירוש השלישי (יש מאין) – ששם שייך ההעלם שבכח המהווה; ראה סוף אות‬
‫ו' והערה ‪.]34‬‬
‫‪ )30‬לשון המאמר בסה"מ תרע"ח שם‪.‬‬
‫‪ )31‬סה"מ תרנ"ז ע' נא ואילך‪.‬‬
‫‪ )32‬ואדרבה‪ ,‬הרגש הנבראים הוא שמציאותם מעצמותם‪.‬‬
‫‪ )33‬המשך תער"ב ח"ב פשצ"ו (ס"ע תתטז ואילך)‪.‬‬

‫‪ )34‬ולהעיר מסה"מ תרח"צ שם‪ ,‬שבפירוש הג' שמדבר בההעלם שבחיות הנבראים‪ ,‬אומר "טבע‬
‫פירושו טביעה"; ובפירוש הה' שמדבר בההעלם שבהתהוות הנבראים‪ ,‬אומר "טבע פי' העלם‬
‫וכיסוי" ואינו אומר לשון טביעה‪.‬‬
‫‪ )35‬סה"מ תרס"ג ע' קטו‪ .‬ה'תש"ח ע' ‪ .59‬וראה מו"נ בתחלתו – הובא בסה"מ תרס"ג וה'תש"ח‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ )36‬כ"מ בסה"מ תרס"ג וה'תש"ח שם‪.‬‬
‫‪ )37‬תהלים קלה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ )38‬שם לג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ )39‬תו"א מקץ מא‪ ,‬ד‪ .‬שם מב‪ ,‬ד‪ .‬סה"מ תרכ"ט ס"ע יג ואילך‪ .‬קונטרס עץ החיים בתחלתו‪ .‬סה"מ‬
‫תרס"ג וה'תש"ח שם‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )40‬אבות פ"ה מ"א‪.‬‬
‫‪ )41‬תהלים קד‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ )42‬בהבא לקמן ראה תו"א וקונטרס עה"ח שבהערה ‪ .39‬סה"מ תרס"ג שם ע' קכ‪ .‬תרע"ח שם‪.‬‬
‫ה'תש"ח שם ע' ‪.74‬‬
‫‪ )43‬היינו‪ ,‬שהביטול בעולם שנמשך ע"י עבודת האדם‪ ,‬יהי' גם מצד העולם‪.‬‬
‫‪ )44‬ראה ד"ה שובה ישראל ה'תשל"ז (הא') ס"ב (סה"מ מלוקט ח"ד ע' ג)‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )45‬ראה סה"מ תרכ"ט שם ע' טו‪.‬‬
‫‪ )46‬דרק בבחינת היכולת הם ענין אחד‪ .‬משא"כ כמו שהם באוא"ס‬

‫[הרי שנס שרק מגלה את‬
‫הלמעלה מן הטבע בטבע שומר על יכולת העצמות בהעלם‪ ,‬וענינו בעיקר לגלות את עומק‬
‫שורש הדעת תחתון באוא"ס שהוא למעלה מעלה עד אין קץ‪ .‬אבל עיקר גילוי יכולת העצמות‬
‫הוא באופן שהלמעלה מהטבע והטבע מתחברים יחד ומגלים ביחד את יכולת העצמות]‪.‬‬
‫‪ )47‬דשנת ה'תש"ב בסופו (סה"מ ה'תש"ב ע' ‪.)82‬‬
‫‪ )48‬ראה תנחומא בחוקותי ג‪ .‬נשא טז‪ .‬ב"ר ספ"ג‪ .‬במדב"ר פי"ג‪ ,‬ו‪ .‬תניא רפל"ו‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful