‫בס"ד‪ .

‬ש"פ שמיני‪ ,‬מבה"ח וער"ח אייר ה'תשכ"ח* [מ אמר ד "ה‬
‫ויא מר לו י הונתן מ חר חו דש עם ב יאור ים על י די ר פאל‬
‫שוו אב‪ ,‬צפ ת]‬
‫ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך ‪ ,1‬ומביא אדמו"ר מהר"ש‬
‫[בעל יום ההולדת דב' אייר] במאמרו ע"פ זה ‪ 2‬מה שפירש רש"י עה"פ שונפקדת‬
‫הוא לשון זכרון ויפקד הוא לשון חסרון‪ ,‬ופירוש ונפקדת כי יפקד מושבך הוא‪,‬‬
‫דע"י שיפקד מקום מושבו של דוד‪ ,‬עי"ז יזכור שאול עליו‪ .‬וממשיך בהמאמר ‪,3‬‬
‫‪4‬‬
‫דהטעם שנאמר ונפקדת (ולא ונזכרת וכיו"ב)‪ ,‬שונפקדת הוא (גם) לשון יחוד‬
‫[כלשון רז"ל ‪ 5‬חייב אדם לפקוד את אשתו כו']‪ ,‬כי שאול הוא בינה (כמ"ש ‪ 6‬שאול‬
‫מרחובות הנהר)‪ ,‬שורש המדות דז"א [כמ"ש ‪ 7‬מי ברא אלה‪ ,‬דמי‪ ,‬בינה ['מי'‬
‫בגימטריא ‪ – 50‬שערי בינה]‪ ,‬הוא השורש דאלה‪ ,‬מדות ‪'[ 8‬אלה' בגימטריא ‪=36‬‬
‫‪ – 6 *6‬התכללות המדות‪ ,‬שהם שש‪ ,‬זו בזו]]‪ ,‬ודוד הוא מלכות‪ ,‬ולכן נאמר‬
‫ונפקדת‪ ,‬ששאול יפקוד את דוד‪ ,‬היינו שיהי' יחוד ז"א [ששרשו מבינה‪ ,‬שאול]‬
‫ומלכות [דוד] [הרי ששתי המשמעויות ההפכיות שבתיבה האחת "ונפקדת כי יפקד"‬
‫רומזות גם ליחוד ואיחוד ההפכים שלהם]‪ .‬וזהו הקשר דונפקדת כי יפקד מושבך‬
‫עם מחר חודש‪ ,‬כי בערב ר"ח הוא העלם והסתר הלבנה‪ ,‬ועד שברגע שלפני המולד‬
‫לא נשאר ממנה גם נקודה [בהל' קידוש החודש‪ ,‬המולד הוא הרגע שלא נשאר‬

‫ממנה גם נקודה‪ ,‬כיון שהירח נמצאת בדיוק בין השמש לארץ‪ .‬אבל כיון שתיבת‬
‫'מולד' היא מלשון הולדה‪ ,‬לכן מבואר כאן ש‪'-‬מולד' הוא חידוש הירח]‪ ,‬ועי"ז‬
‫נעשה אח"כ (מחר) חודש‪ ,‬מולד הלבנה מחדש‪ ,‬יחוד שמשא וסיהרא [לכאורה‬
‫מולד הלבנה ויחוד שמשא וסיהרא הם שני דברים‪ :‬מולד הלבנה הוא שמקומה אינו‬
‫עוד בין השמש לארץ‪ ,‬ויחוד שמשא וסיהרא הוא שאור השמש מאיר ונראה בה‪.‬‬
‫אבל משמעות הדברים שבמאמר הוא שזהו דבר אחד‪ :‬שמולד הירח הוא על ידי‬
‫יחוד שמשא וסיהרא‪ .‬ובמאמרו של אדה"ז (הערה ‪ )9‬מבואר שהביטול של הירח‬
‫כדי לקבל אור חדש הוא כמו ביטול הגרעין באדמה כדי להצמיח שתיל חדש‪ ,‬שעל‬
‫ידי ביטול היש יכולים להמשיך המשכה חדשה מאין ליש‪ ,‬כיון ש‪-‬אין אני והוא‬
‫יכולים לדור וכו'‪ ,‬ודווקא על ידי הביטול מתגלה בחינת האין (האלקי) להיות‬
‫המשכה חדשה מאין ליש‪ .‬עכ"פ מובן כאן שהביטול של הירח הוא הנותן לה כח‬
‫להתייחד עם השמש]‪ .‬וכמו"כ הוא במלכות (שורש הלבנה)‪ ,‬דע"י שיפקד מושבך‬
‫(של דוד‪ ,‬מלכות) [העדר וביטול של המלכות]‪ ,‬עי"ז דוקא ונפקדת‪ ,‬יחוד מלכות עם‬
‫ז"א‪ .‬ולכאורה יש להוסיף [שענין הביטול בשביל היחוד הוא גם בז"א‪ ,‬ולא רק‬
‫במלכות]‪ ,‬דזה שבר"ח נעשה יחוד שמשא (ז"א) וסיהרא (מלכות) הוא שנמשך‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫בהשמש (ז"א) מבחינת לעילא מן שמשא ‪ ,11‬כתר שלמעלה מהשתלשלות‪ .‬כמ"ש‬
‫בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו‪ ,‬שבכדי שיהי' יחוד ז"א עם המלכות (יום‬
‫חתונתו) הוא ע"י שנמשך בו עטרה‪ ,‬כתר [שלמעלה משניהם]‪ .‬והמשכת הכתר‬
‫לז"א (ביום חתונתו) הוא ע"י הבינה‪ ,‬עטרה שעטרה לו אמו ‪[ 13‬המשכת הכתר דרך‬
‫הבינה כדי שיהיה יחוד ז"א ומלכות]‪ .‬ועפ"ז מובן עוד יותר הקשר דמחר חודש עם‬
‫ונפקדת כי יפקד מושבך‪ ,‬כי ענין מחר חודש [מה שע"י העלם והסתר הלבנה‬
‫(שבערב ר"ח) נעשה (בר"ח) יחוד שמשא וסיהרא]‪ ,‬הוא‪ ,‬לפי שהביטול דהלבנה‬
‫(מה שמתעלמת ומסתתרת עד שלא נשאר בה אפילו נקודה) [בחינת "יפקד‬
‫מושבך"] מגיע לבחינת הכתר שלמעלה מהשתלשלות ‪[ 10‬כיון שההכרה של מה‬
‫‪12‬‬

‫שלמעלה מההשתלשלות מביא להרגשת הביטול ‪ -‬שאין מציאות אמיתית ביחס‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪1‬‬

‫למה שלמעלה מהשתלשלות] שממנו נמשך (ע"י הבינה) [שזהו מה שהעובדה שדוד‬
‫נעדר ניכר אצל שאול – בינה] הכח על יחוד שמשא וסיהרא [יחוד ז"א ומלכות]‪.‬‬
‫וכמו"כ הו"ע ונפקדת כי יפקד מושבך‪ ,‬שע"י שיפקד מקום מושבו של דוד‬
‫(מלכות)‪ ,‬עי"ז יהי' ונפקדת דדוד ע"י שאול‪ ,‬המשכת הבינה (שאול מרחובות‬
‫הנהר)‪ ,‬ועי"ז – המשכת הכתר (בעטרה שעטרה לו אמו) [הרי שהביטול של "יפקד‬

‫מושבך" (של המלכות) משפיע בשני אופנים‪ :‬א‪ .‬מצד ביטול היש של המלכות כדי‬
‫שיהיה בה המשכה חדשה מאין ליש‪ .‬ב‪ .‬הביטול של המלכות מעורר גם את הכתר‪,‬‬
‫וממנה לבינה‪ ,‬וממנה לז"א כדי לאפשר יחוד ז"א ומלכות (מצד הז"א)‪ .‬ויש לומר‬
‫ששני האופנים הכרחיים לצורת היחוד‪ :‬א‪ .‬ביטול המלכות הכרחי כדי שתהיה‬
‫מסוגלת לקלוט המשכה חדשה‪ .‬ב‪ .‬והמשכת הכתר לז"א הכרחית כדי לחבר את‬
‫ההפכים שבז"א ומלכות‪ ,‬רוחניות וגשמיות‪ ,‬על ידי המשכה שלמעלה משניהם‬
‫(כתר)] ‪.‬‬
‫וצריך להבין‪ ,‬דונפקדת לשון זכרון ולשון פקידה (יחוד) ויפקד לשון חסרון הם‬
‫לכאורה שני הפכים‪ ,‬ואיך אפשר שע"י יפקד [חסרון] יהי' ונפקדת [זכרון]‪ .‬ואף‬
‫שיפקד מושבך (זה שנחסר מקום מושבו) קשור עם ענין הביטול‪ ,‬והביטול מגיע‬
‫בכתר (כנ"ל) שממנו נמשך הכח על היחוד [גם למלכות וגם לז"א‪ ,‬כנ"ל‪ .‬ומצד‬

‫הכתר נעשה חיבור של החסרון והזכרון‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהכתר היא המסגרת הרחבה‬
‫שנותנת להם שייכות אחד עם השני]‪ ,‬מ"מ‪ ,‬מזה שפירוש יפקד מושבך הוא שיהי'‬
‫מושבך חסר‪ ,‬משמע‪ ,‬דזה שיפקד מושבך הוא טעם על ונפקדת (ונפקדת כי יפקד‬
‫מושבך) הוא (לא רק לפי שיפקד מושבך קשור עם ענין הביטול [והביטול שייך‬
‫לכתר‪ ,‬וכתר מביא ליחוד‪ ,‬וביחוד מובן שיש מציאות וזכרון למלכות]‪ ,‬אלא גם)‬
‫שיפקד מושבך עצמו (שיהי' מושבך חסר) הוא טעם על ונפקדת [שהחסרון הוא‬
‫הסיבה המידית של מציאות הזכרון]‪ ,‬וצריך להבין‪ ,‬איך שייך שיפקד לשון חסרון‬
‫מביא לונפקדת‪ .‬וכן אינו מובן‪ ,‬דמזה שנאמר יפקד מושבך (ולא יחסר מושבך)‪,‬‬
‫לשון פקידה‪ ,‬משמע‪ ,‬שהשייכות דיפקד לונפקדת הוא (לא רק שיפקד מביא‬
‫לונפקדת‪ ,‬אלא) שביפקד עצמו יש (בהעלם) ענין ונפקדת [כיון שזו אותה תיבה‪.‬‬

‫והשאלה היא איך יש בחסרון את ענין הזכרון‪ ,‬ולא איך שיש בזכרון את ענין‬
‫החסרון‪ ,‬כי מובן שענין החסרון חייב להיות כלול בענין הזכרון ‪ -‬שבלי קשר עם‬
‫הדבר שחסר‪ ,‬לא שייך לזכור אותו‪ .‬לכן השאלה היא להיפך‪ ,‬איך יש את ענין הזכרון‬
‫כבר בחסרון עצמו]‪.‬‬
‫ב) וממשיך בהמאמר ‪ ,14‬דיהונתן הוא יה"ו נתן‪ ,‬ואיתא במאורי אור ‪ 15‬שנתן‬
‫בגימטריא ת"ק הוא ה' אחרונה דשם הוי'‪ ,‬כי ה' בהכאה בגימטריא ת"ק‪ .‬ומדייק‬
‫בהמאמר‪ ,‬דלהפירוש שברוב המקומות שיהונתן הוא יה"ו [ונתן (שביהונתן) הוא‬
‫שהיה"ו הם בבחינת נתינה והמשכה ‪ ]16‬מובן מ"ש ויאמר לו יהונתן‪ ,‬ההמשכה‬
‫מיהונתן לדוד‪ ,‬שהיה"ו דיהונתן נמשכו למלכות‪ ,‬דוד‪ .‬אבל לפירוש המאו"א דנתן‬
‫שביהונתן הוא ה' אחרונה‪ ,‬היא המלכות‪ ,‬מהו"ע ויאמר לו יהונתן (המשכת‬
‫יהונתן לדוד)‪ ,‬הרי נתן דיהונתן ודוד הם לכאורה היינו הך [ומהו שהמלכות של‬
‫יהונתן ממשיך למלכות של דוד]‪ .‬ומבאר‪ ,‬דבמלכות שתי מדריגות‪ .‬כמו שהיא סוף‬
‫האצילות (זנב לאריות ‪ ,)17‬וכמו שהיא מקור לבי"ע (ראש לשועלים ‪ .)17‬וזהו‬
‫החילוק בין נתן (דיהונתן) לדוד‪ ,‬דנתן שהוא ה' אחרונה דשם הוי' (כנ"ל) הוא‬
‫המלכות כמו שהיא סוף האצילות‪ ,‬ודוד הוא המלכות כמו שהיא מקור לבי"ע‬

‫[מחמת שתי הבחינות של המלכות יש קשר ביניהם מלמעלה למטה ומלמטה‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪2‬‬

‫למעלה‪ ,‬כדלקמן]‪ .‬וענין ויאמר לו יהונתן הוא המשכת המלכות כמו שהיא‬
‫באצילות (נתן‪ ,‬ה' אחרונה‪ .‬ועי"ז – גם המשכת יה"ו) בהמלכות שהיא מקור‬
‫‪18‬‬
‫לבי"ע (דוד)‪ .‬ומוסיף בהמאמר‪ ,‬דשתי הבחינות שבמלכות נק' בשם ים וארץ‪ .‬ים‬
‫הוא המלכות כמו שהיא באצילות‪ ,‬שבה נמשכים הספירות דז"א שלמעלה‬
‫מהמלכות – כל הנחלים הולכים אל הים ‪ .19‬וע"י שהמלכות מקבלת וכונסת‬
‫בתוכה את הספירות שלמעלה ממנה – היא מעלמת עליהם‪ ,‬כדוגמת הים שהוא‬
‫מכסה על מה שבתוכו‪ .‬ועי"ז ‪[ 20‬שהיא מעלימה על מה שלמעלה ממנה‪ ,‬היא יכולה‬
‫לגלות דברים חדשים שנבראו מן הארץ‪ .‬וראה הערה] נמשכת המלכות להיות מקור‬
‫להוות הנבראים – בחינת ארץ‪ ,‬תדשא הארץ גו' תצא הארץ גו'‪[ 21‬זו בחינה אחת‬
‫של הקשר בין שתי בחינות מלכות – מלמעלה למטה ‪ ,-‬המשכת ענין הטבע] ‪.‬‬
‫ומבאר‪ ,‬דענין ויאמר לו יהונתן הוא כענין הפך ים ליבשה ‪ 22‬שהי' בקריעת ים סוף‬

‫[זו בחינה שניה של קשר בין שתי הבחינות של המלכות – מלמטה למעלה ‪ ,-‬ענין‬
‫של נס]‪ .‬היינו‪ ,‬דנוסף להמשכת המלכות כמו שהיא באצילות (נתן‪ ,‬ה' אחרונה)‬
‫שנמשכה בבחינת המלכות כמו שהיא מקור לבי"ע (דוד) [המשכה מיונתן לדוד‪:‬‬
‫"ויאמר לו" ‪ -‬ש‪"-‬לו"‪ ,‬דוד‪ ,‬עיקר‪ ,‬ובו מתגלה מלמעלה למטה בחינת "יהונתן"] ‪ ,‬הי'‬
‫גם הענין דהפיכת ים ליבשה‪ ,‬שנבקע ההעלם (ים) ונתגלו האורות דהספירות‬
‫דאצילות (שבמלכות) כמו שהם בעצמותם [שגילוי האורות (יה"ו) שבקריעת ים‬

‫סוף היה באופן שהים התעלתה לבחינה שמפסיקה להסתיר ובזה נהיתה ליבשה‪,‬‬
‫מים ליבשה מלמטה למעלה‪ .‬אבל בבריאת העולם הוא להיפך‪ ,‬שהים ירד מלמעלה‬
‫למטה להיות יבשה ("יקוו המים‪ ..‬ותראה היבשה")‪ ,‬ובזה נתגלו הנבראים‬
‫שמשתלשלים מהאורות העליונים למטה‪ .‬וכמו כן כאן‪" :‬ויאמר לו" – שמתגלה‬
‫לדוד‪ ,‬את הבחינה הגבוה יותר של המלכות‪ ,‬בחינת "יהונתן"‪ ,‬דהיינו היבשה שבתוך‬
‫הים מלמטה למעלה] ‪.‬‬
‫וממשיך בהמאמר ‪ ,14‬דלאחרי שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן (היינו שנמשכו‬
‫בו עצמיות האורות דאצילות)‪ ,‬אז ‪ 23‬אמר לו ‪ 24‬ושלשת תרד מאד ['כל שלשת‬

‫הימים והם היום ומחר ומחרתו תרד מאד להיות נסתר בהעמק במקום שנסתרת שם‬
‫ביום המעשה והוא היום שהיה בו מעשה השבועה אשר נשבע שאול ליהונתן לבל‬
‫המית את דוד כי גם אז היה נסתר במקום ההוא' ‪ -‬מצודת דוד‪ .‬והפסוק ממשיך‪:‬‬
‫"ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל אבן האזל"]‪ ,‬ושלשת‬
‫הוא שתיעשה בחינת סגול [ניקוד סגול] (שיש בו ג' נקודות) שרומז על עבודת‬
‫‪25‬‬

‫הבירורים (היינו ירידת המלכות למטה לברר בירורים)‪ ,‬ועי"ז יהי' ושלשת‪,‬‬
‫בחינת סגולתא [טעם המקרא] (שגם בסגולתא יש ג' נקודות)‪ ,‬בחינת סגולה‬
‫‪26‬‬

‫[מבואר במאמר של אדה"ז (שבהערות) ששתי הנקודות הם קליפת ישמעאל וקליפת‬
‫עשו‪ .‬שעל ישמעאל כתוב "ידו בכל ויד כל בו"‪ ,‬שצרכיו מרובים לפי ערך הרוממות‬
‫והגדלות שלו בעיני עצמו‪ ,‬ולכן נראה לו שהוא צריך להוצאות מרובות ואי אפשר‬
‫לו בהוצאות מועטות‪ .‬ובחינת עשו הוא היפך מזה ממש‪ ,‬והוא הקמצנות לצמצם‬
‫ביותר מפני שעינו צרה‪ .‬ומזה מסתעף הכעס והקפידא‪ .‬ושורש זה מפני שאינו אוהב‬
‫רק את עצמו ועינו רעה בשל אחרים‪ .‬ושתי קליפות אלו הם מותרות ונובלות שנופל‬
‫מן הקדושה (אברהם שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ויצחק שיצא ממנו עשו)‪ .‬והבירור שלהם‬
‫הוא לעשות את עצמו כשיריים‪ .‬וזהו סגול – שהנקודה שתחתיהם היא שמעלה‬
‫אותם‪ .‬ולפעמים מתהפך ונעשה סגולתא]‪ .‬כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים‪,‬‬
‫דע"י הבירור שמבררים מכל העמים‪ ,‬עי"ז והייתם לי סגולה [שזה הקשר בין‬
‫הסגול לסגולתא]‪ .‬ולכאורה [הרבי שואל על הכפילות שנאמר פעמיים שהירידה‬
‫‪27‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪3‬‬

‫מביאה לעליה‪" :‬ונפקדת כי יפקד מושבך"‪ ,‬וכן "ושלשת תרד מאד"‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אבל‬
‫קצת צ"ע כי לעיל משמע ש‪"-‬יפקד מושבך" הוא ענין הביטול‪ ,‬אבל "ושלשת" הוא‬
‫עבודת הבירורים‪ ,‬והם שני דברים שונים‪ .‬ולפי הנ"ל‪ ,‬מהמאמר של אדה"ז‪ ,‬שעבודת‬
‫הבירורים הוא על ידי שעושה את עצמו כשיריים‪ ,‬מובן שהביטול שמדברים עליו‬
‫אינו ביטול סביל (פסיבי)‪ ,‬של העדר וחוסר מעש‪ ,‬אלא ביטול פעיל שיש לו משימה‬
‫ומטרה – שמתמודד עם קליפת ישמעאל (רחבות וגדלות בעיני עצמו) וקליפת עשו‬
‫(קמצנות ורוע עין מחמת שאוהב רק את עצמו) [הן בקליפות של נפשו הבהמית והן‬
‫בקליפות שבעולם]‪ ,‬על ידי עבודה של ביטול לעשות את עצמו כשיריים‪ .‬ועל אף‬
‫שיש גם בחינת ביטול גבוה יותר – בחינת יראה עילאה ‪ ,-‬שאינו כל כך קשור‬
‫לעבודה אלא ניתן לאדם מלמעלה‪ ,‬הרי מצד ההכרח לעשות לו ית' דירה על ידי‬
‫התחתונים‪ ,‬תחילת ועיקר העבודה היא דווקא בביטול של היש הנמצא בתחתונים –‬
‫עבודת הבירורים]‪ ,‬זה שאמר יהונתן לדוד ושלשת תרד מאד [שע"י הירידה‬
‫לבחינת סגול לברר בירורים ‪ 28‬יתעלה לבחינת סגולתא וסגולה]‪ ,‬הוא בכללות ענין‬
‫אחד עם זה שאמר לו תחלה ונפקדת כי יפקד מושבך‪ ,‬דע"י שיפקד מושבך (ירידה‬
‫והסתר) יהי' ונפקדת‪[ .‬אלא שבתחילה אמר לו הענין בכללות‪ ,‬ואח"כ הוסיף בזה‬
‫פרטים [וזהו התירוץ על השאלה הנ"ל שיש כפילות‪ .‬ולפי זה מה שכתוב 'לכאורה'‬

‫אינו הוה אמינא‪ ,‬אלא כן הוא גם למסקנה‪ ,‬שלפעמים כתוב תיבת 'לכאורה'‬
‫במשמעות זו]‪ ,‬הן בנוגע להירידה – ושלשת תרד מאד גו' וישבת אצל האבן האזל‪,‬‬
‫הירידה בעולם העשי' ['אבן' הוא "אבן מאסו הבונים"‪ ,‬מלכות של עולם העשיה‪.‬‬
‫'אזל' הוא לשון הליכה (בארמית)‪ ,‬שעל ידי הבירורים של עולם העשיה הולכים‬
‫ועולים עד רום המעלות]‪ ,‬והן בנוגע להעלי' שע"י הירידה – ושלשת‪ ,‬שיתעלה‬
‫לבחינת סגולתא וסגולה [כלומר שישנם שני פירושים ב‪"-‬ושלשת"‪ :‬א‪ .‬שתהיה‬
‫בבחינת סגול של עבודת הבירורים בזה ש‪"-‬תרד מאד"‪ .‬ב‪ .‬שתהיה בבחינת סגולתא‬
‫ועליה אחרי ש‪"-‬תרד מאד"‪ ,‬אחרי עבודת הבירורים‪ .‬אלא שכיון שכבר כתוב‬
‫"וישבת אצל האבל האזל" שזהו עבודת הבירורים‪ ,‬יותר יש לפרש "ושלשת" שהוא‬
‫בחינת סגולתא ועליה שבאה אחרי הירידה‪ .‬אבל ראה בהמשך‪ ,‬סוף אות ד'‪ ,‬שגם‬
‫"תרד מאד וישבת אצל האבן האזל" הוא המשכת הסגולתא למטה]] ‪.‬‬
‫‪29‬‬

‫ג) וצריך להבין מה שהתחלת ההפטורה דמחר חודש הוא ויאמר לו יהונתן‪,‬‬
‫דלכאורה‪ ,‬הרי תוכן ההפטורה דמחר חודש הוא‪ ,‬שבכדי שיהי' מולד הלבנה‬
‫(מלכות) צריך להיות תחלה (בערב ר"ח) הירידה וההסתר (יפקד מושבך‪ ,‬תרד‬
‫מאד גו' אצל האבן האזל)‪ ,‬וענין ויאמר לו יהונתן שבתחילת ההפטורה הוא‬
‫(אדרבה) תכלית השלימות דהמלכות (מקור דבי"ע)‪ ,‬שמאיר בה בגילוי בחינת‬
‫המלכות דאצילות וגם המדות דז"א (כנ"ל סעיף ב) [דהיינו שמה שמבואר באות א'‬

‫בענין "מחר חודש" והביטול‪ ,‬הוא ההיפך ממה שמבואר בתחילת אות ב' בענין‬
‫ההמשכה מיהונתן לדוד – "ויאמר לו יהונתן"]‪ .‬ונקודת הביאור בזה‪ ,‬שבכדי שיהי'‬
‫הענין דיפקד מושבך [ובאופן שעי"ז יהי' ונפקדת] הוא על ידי המשכה מלמעלה‬

‫[שאמירת יהונתן היא הנתינת כח למלכות להיות בביטול לעבודת הבירורים‪ ,‬שעל‬
‫ידי זה היא מתעלית לבחינת סגולתא (שזהו בחינת יחוד ז"א ומלכות‪ .‬ויש לומר‬
‫שגם בו ביטול‪ ,‬אלא שהוא למעלה משתי הנקודות‪ ,‬ביטול שנמשך מלמעלה‬
‫למטה)]‪ .‬וזהו שהתחלת ההפטורה [עוד לפני שאומרים התיבות מחר חודש] היא‬
‫ויאמר לו יהונתן‪ ,‬שבתחילה נמשך במלכות (מקור דבי"ע) האורות דאצילות‪,‬‬
‫ועי"ז ‪ 30‬אפשר להיות אח"כ ענין מחר חודש ‪ – 31‬הירידה וההסתר דהלבנה‪ ,‬יפקד‬
‫מושבך (ענין ערב ראש חודש‪ ,‬מחר חודש)‪ ,‬ולאחרי זה (בראש חודש) – ונפקדת‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪4‬‬

‫[הרי ש‪"-‬ויאמר לו יהונתן" אינו ענין היחוד‪ ,‬אלא נתינת כח לעבודת הבירורים‪.‬‬
‫והטעם שצריכים המשכה של האורות דאצילות למלכות כדי לאפשר אחר כך‬
‫הירידה וההסתר דהלבנה ועבודת הבירורים‪ ,‬הוא שאמיתית ענין הביטול צריך‬
‫להיות נרגש למטה כדי שיוכלו לבצע את העבודה לעשות עצמו כשיריים]‪.‬‬
‫וע"פ הידוע גודל הדיוק במאמרי רבותינו נשיאנו גם בנוגע להשייכות דהענינים‬
‫שבהמאמרים לזמן אמירתם‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דענין הנ"ל שההמשכה דויאמר לו יהונתן‬
‫(שבערב ר"ח) הוא כענין הפך ים ליבשה‪ ,‬הוא מודגש בעיקר בערב ר"ח סיון ‪– 32‬‬
‫הזמן דאמירת המאמר [של הרבי מהר"ש]‪ .‬ויובן זה ע"פ המבואר במק"א ‪ 33‬בענין‬
‫ג' חדשים הראשונים (ניסן אייר וסיון)‪ ,‬דהטעם שבג' חדשים אלה דוקא נזכר‬
‫יציאת מצרים [חודש האביב כי בו יצאת ממצרים ‪ ,34‬באחד לחודש השני בשנה‬
‫השנית לצאתם מארץ מצרים ‪ ,35‬בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים‬
‫‪ ,]36‬הוא‪ ,‬כי התכלית דיציאת מצרים [ענינו דחודש ניסן] הוא מתן תורה ‪[ 37‬ענינו‬
‫דחודש סיון ‪ ,]38‬וספירת העומר [ענינו דחודש אייר ‪ ]39‬הוא הממוצע שעל ידו באים‬
‫מיציאת מצרים למתן תורה ‪ .40‬ועפ"ז יש לומר‪ ,‬דהמבואר בהמאמר שענין ויאמר‬
‫לו יהונתן (מחר חודש) הוא כענין הפך ים ליבשה‪ ,‬הוא‪ ,‬כי מאמר זה ‪[ 41‬של הרבי‬
‫מהר"ש] נאמר בשבת ערב ר"ח סיון‪ ,‬וכיון שחודש סיון וכן חודש אייר באים‬
‫בהמשך ליציאת מצרים‪ ,‬לכן‪ ,‬בערב ראש חודש דחדשים אלה מודגש שענין ויאמר‬
‫לו יהונתן (מחר חודש) הוא דוגמת הענין דקריעת ים סוף – הגמר דיציאת מצרים‬
‫‪.42‬‬
‫ד) ויש לומר‪ ,‬שג' הענינים שבג' חדשים הנ"ל – יציאת מצרים‪ ,‬ספירת העומר‬
‫ומתן תורה – הם דוגמת ג' הענינים דויאמר לו יהונתן גו' ונפקדת כי יפקד‬
‫מושבך‪ .‬יציאת מצרים שבאה ע"י המשכה מלמעלה – ע"ד הענין דויאמר לו‬
‫יהונתן‪ ,‬וכנ"ל שההמשכה דויאמר לו יהונתן היא ע"ד הענין דקריעת ים סוף‪,‬‬
‫הגמר דיציאת מצרים‪ .‬ספירת העומר‪ ,‬הירידה דנפש האלקית והתלבשותה בנפש‬
‫הבהמית בכדי לברר המדות דנפש הבהמית – ע"ד הענין דיפקד מושבך ושלשת‬
‫תרד מאד גו' בכדי לברר בירורים‪ .‬והגילוי דמתן תורה שבא לאחרי עבודת‬
‫הבירורים דספירת העומר‪ ,‬שהוא נעלה יותר גם מהגילוי דיציאת מצרים וקי"ס‬
‫(שלפני העבודה) – ע"ד הענין דונפקדת שלאחרי יפקד מושבך שהוא נעלה יותר גם‬
‫מהגילוי דויאמר לו יהונתן שלפני זה [ועל מתן תורה נאמר הפסוק "בעטרה‬

‫שעטרה לו אמו" שהרבי הביא לעיל (אות א') לגבי המשכת הכתר בז"א לצורך יחוד‬
‫ז"א ומלכות‪ .‬ולפי זה מובן שהביטול שמצד המלכות (שם) הוא עבודת הבירורים‪,‬‬
‫והביטול של המשכת הכתר בז"א דרך הבינה‪ ,‬הוא היחוד‪ ,‬והוא העליה שאחרי‬
‫עבודת הבירורים‪ ,‬בחינת סגולתא‪ ,‬שלגבי מתן תורה נאמר "והייתם לי סגולה מכל‬
‫העמים"]‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לומר‪ ,‬דבערב ר"ח סיון [ששייך יותר משאר החודשים‪ ,‬ניסן ואייר‪,‬‬
‫למתן תורה]‪ ,‬ההדגשה דויאמר לו יהונתן היא בעיקר בנוגע לזה שע"י ההמשכה‬
‫דויאמר לו יהונתן נמשך הנתינת כח על הענין דונפקדת [יחוד ז"א ומלכות]‪ ,‬ענין‬
‫סגולתא (וסגולה) שבושלשת [דהיינו שאז עיקר הנתינת כח שבאמירת יהונתן אינה‬
‫כל כך על הירידה של עבודת הבירורים (שזהו הגילוי מלמעלה כדי שיוכל להיות‬
‫ענין הביטול לעשות עצמו כשיריים)‪ ,‬אלא היא בעיקר‪ ,‬בערב ראש חודש סיון‪,‬‬
‫נתינת כח לעליה שבאה אחרי עבודת הבירורים ‪ -‬שצריך לעלות מסגול לסגולתא‪.‬‬
‫ויש לומר שנתינת כח זו היא בג' דברים‪ :‬א‪ .‬שלא ישאר למטה‪ ,‬דהיינו ההרגשה‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪5‬‬

‫שהתועלת של המטה בשביל הנשמה אינה בזה שהיא נשארת שם‪ ,‬אלא דווקא בזה‬
‫שהיא מתנתקת ממנו ועולה חזרה למעלה אחרי עבודת הבירורים‪ .‬ב‪ .‬עצם העליה‬
‫צריכה כח מיוחד כדי לדעת איך לעלות (ראה היום יום כ"ח סיון)‪ .‬ג‪ .‬כמו שממשיך‬
‫כאן‪ ,‬שאחרי העליה תהיה המשכה של האור החדש שהתווסף למעלה (בחינת יחוד‬
‫ז"א ומלכות) – גם למטה‪ ,‬כמו שממשיך]‪ .‬וכמבואר בהמאמר [של הרבי מהר"ש‪,‬‬
‫שאמר את המאמר בערב ראש חודש סיון‪ ,‬דהיינו בזמן ששייך לגילוי סגולתא‬
‫שאחרי עבודת הבירורים] השייכות דושלשת תרד מאד לקריעת ים סוף (ויאמר לו‬
‫יהונתן) [‪ -‬מזה מובן שקיעת ים סוף היא בעיקר נתינת כח למתן תורה‪ ,‬דהיינו ליחוד‬
‫והעליה שאחרי עבודת הבירורים]‪ ,‬דפירוש ושלשת תרד מאד גו' וישבת אצל אבן‬
‫האזל הוא שהענין דסגולתא ([והייתם לי] סגולה) [שנמשך ע"י הבירורים] יומשך‬
‫למטה (תרד מאד) עד בעשי' (אבן האזל)‪ ,‬ע"ד הגילוי דקריעת ים סוף שנמשך גם‬
‫בדרגות התחתונות דעשי'‪ ,‬ראתה שפחה כו'‪[ 43‬דהיינו שהבחינה של סגולה מכל‬

‫העמים ויחוד שאחרי עבודת הבירורים ניכרת גם למטה‪ .‬וקריעת ים סוף היא הנתינת‬
‫כח למתן תורה כיון שגם בה התגלתה הבחינה העליונה של המלכות‪ ,‬דהיינו מה‬
‫שבתוך הים מלמטה למעלה (כנ"ל)‪ ,‬בשונה ממה שהיה במעשה בראשית ‪ -‬המשכה‬
‫מהים להיות תדשא הארץ ותוצא הארץ (ההכנה לעבודת הבירורים) ‪ ,-‬מלמעלה‬
‫למטה‪ .‬אבל בקריעת ים סוף היה גילוי עלמא דאתכסיא לעלמא דאיתגליא כמו‬
‫שקורה אחרי עבודת הבירורים‪ ,‬ולכן קריעת ים סוף היא הנתינת כח לעליה של מתן‬
‫תורה אחרי עבודת הבירורים]‪ .‬ובערב ר"ח אייר‪ ,‬ההדגשה דויאמר לו יהונתן היא‬
‫בעיקר שעי"ז נמשך הנתינת כח על הענין דיפקד מושבך‪ ,‬ענין סגול שבושלשת‪,‬‬
‫עבודת הבירורים [הרי ש‪"-‬ויאמר לו יהונתן" הוא נתינת כח‪ ,‬הן לעבודת הבירורים‪,‬‬

‫והן ליחוד שבא אחרי עבודת הבירורים [שזו גם נתינת כח לעבודה של קריאת שמע‬
‫שעל המטה‪ ,‬שאז הוא סיום (חלקי של) עבודת הבירורים‪ ,‬ועליית הנשמה למעלה‬
‫ממה שהיתה לפני כן]‪ .‬ובחודש סיון העיקר היחוד של "ביום חתונתו" ‪" -‬והייתם‬
‫עם סגולה"‪ .‬ובחודש אייר העיקר הבירורים‪ .‬וזו הנקודה שהרבי מבאר במאמר זה‬
‫שנאמר בערב ראש חודש אייר (שלא כמו המאמר של הרבי מהר"ש)‪ ,‬וממנה הוא‬
‫מיישב את השאלות הנ"ל (א‪ .‬איך החסרון סיבה מיידית לזכרון‪ .‬ב ‪.‬איך בחסרון‬
‫כלול הזכרון)‪ .‬ויש להעיר ממה שהרבי הכריז שהסתיימה עבודת הבירורים‪ ,‬ומזה‬
‫מובן שעכשיו עיקר הנתינת כח של "ויאמר לו יהונתן" היא בשביל הענין דסגולתא‬
‫שיומשך למטה] ‪.‬‬
‫ה) ויש לקשר זה עם מ"ש הצ"צ ברשימותיו לתהלים ‪ 44‬בנוגע המזמור למנצח‬
‫בנגינות מזמור שיר ‪( 45‬שאומרים אחרי ספירת העומר ‪ ,)46‬שכתב האלשיך‪ ,‬שמזמור‬
‫זה מדבר בימות המשיח‪ ,‬שאז יהיו שני דברים‪ .‬שפע ברכות טוב לישראל –‬
‫אלקים יחננו ויברכנו גו'‪ ,47‬ויתקדש שמו ית' בעולם – כי תשפוט עמים מישור גו'‪.48‬‬
‫וזהו שבהתחלת המזמור נאמר מזמור שיר‪ ,‬מזמור על ענין הראשון שיר על ענין‬
‫השני [עד כאן מהאלשיך]‪ .‬ולאחרי שהצ"צ מעתיק את דברי האלשיך‪ ,‬מביא מ"ש‬
‫בלקו"ת סד"ה מזמור שיר חנוכת הבית ‪ ,49‬דמזמור הוא שיר המלאכים [שהם‬
‫קשורים לשבעים שרים של אומות העולם] ושיר הוא שירת הנשמות [שזהו‬

‫בישראל דווקא‪ .‬הרי שביאור אדה"ז הוא היפך ביאורו של האלשיך לגבי השייכוץ‬
‫של שיר ומזמור‪ ,‬לישראל או לעמים]‪ .‬ולכאורה הכוונה‪ ,‬דמ"ש האלשיך שמזמור‬
‫הוא על ענין הראשון (שפע ברכות לישראל) ושיר הוא על ענין השני (כי תשפוט‬
‫עמים מישור) הוא ע"פ דרוש [כלומר שדברי האלשיך שייכים לעולם הדרוש‬

‫שהתכלית המכוון שלהם הוא יותר ההתעוררות הרגשית הנובעת מהדברים‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים] ‪6‬‬

‫הכתובים בפסוק‪ ,‬וזהו רק תחילת הדרך המביא לגילוי העומק השכלי של הפסוקים‪,‬‬
‫אבל אין עדיין בדרוש את תכלית הדיוק הקיים בקבלה ובסוד] (וכידוע שהאריז"ל‬
‫‪50‬‬

‫אמר עליו שנשמתו היא מעולם הדרוש)‪ ,‬אבל ע"פ המבואר בלקו"ת (מיוסד על‬
‫קבלה‪ ,‬סוד) שמזמור הוא שירת המלאכים ושיר הוא שירת הנשמות‪ ,‬צריך לומר‪,‬‬
‫שמזמור שייך לכי תשפוט עמים מישור‪ ,‬כי ההשפעה לאומות העולם היא‬
‫מהמלאכים (ע"י הע' שרים)‪ ,‬ושיר שייך להשפע שיושפע לישראל [הרי שגם על פי‬

‫סוד יש לקשר את מה שכתוב "מזמור" ו‪"-‬שיר" להשפעה על ישראל והגויים‪ ,‬אלא‬
‫שהוא באופן הפוך ממה שאמר האלשיך עצמו]‪ .‬וממשיך הצ"צ ברשימותיו‪,‬‬
‫דהטעם שאומרים מזמור זה אחר ספירת העומר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי ענין ספה"ע הוא בירור‬
‫ז' המדות דנפש הבהמית‪ ,‬דשורש נה"ב הוא מחיות המרכבה – מלאכים‪ ,‬ענין‬
‫מזמור‪ ,‬וע"י הבירור והעלי' דנפש הבהמית נעשה גם העלי' דנפש האלקית‪ ,‬שיר‬
‫[שאלו הם בחינות ישראל ועמים שבעבודת ה' של כל אחד]‪ .‬ויש לומר [שיש קשר‬
‫בין עמים שבנפש – הגוי אשר בקרבך ‪ ,-‬לעמים כפשוטם]‪ ,‬דזה שאומרים מזמור‬
‫זה שמדבר בענין בירור עמים (כפשוטם) אחרי ספירת העומר שענינה הוא בירור‬
‫המדות דנפש הבהמית (שבישראל) הוא‪ ,‬כי ע"י בירור המדות דנפש הבהמית‬
‫נמשך גם בירור העמים‪ ,‬כי תשפוט עמים מישור‪ .‬ועפ"ז [שיש קשר בין בירור‬
‫הנפש הבהמית לעמים כפשוטם] מובן עוד יותר שבערב ר"ח אייר (החודש‬
‫דספה"ע) מודגש ענין הסגול שבושלשת‪ ,‬הבירור שמבררים "מכל העמים" שמביא‬
‫לוהייתם לי סגולה [כמו שכתוב בפסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים"‪ .‬הרבי‬

‫מדייק מהי המשמעות של "מכל"‪ ,‬דהיינו לא רק סגולה ביחס לכל העמים‪ ,‬אלא‬
‫סגולה שבאה "'מכל העמים"‪ ,‬דהיינו שהיא נובעת מהעבודה שאתם עושים בתוך‬
‫"העמים"‪ .‬ולפי זה מודגש בערב ראש חודש אייר‪ ,‬לא רק הבירורים של הנפש‬
‫הבהמית‪ ,‬אלא גם של העמים כפשוטם‪ ,‬ויתירה מכך‪ ,‬מעלת העבודה של חודש אייר‬
‫שבא לפני חודש סיון נרמזת גם בפסוק‪" :‬והייתם לי סגולה" – בחודש סיון‪",‬מכל‬
‫העמים" – מהעבודה של חודש אייר]‪.‬‬
‫ו) והנה כמו שבספירת העומר‪ ,‬ע"י העלי' דנפש הבהמית (מזמור) נעשה העלי'‬
‫דנפש האלקית (שיר)‪ ,‬עד"ז הוא בימות המשיח [דמזמור זה מדבר בעיקר בימות‬
‫המשיח [כנ"ל]]‪ ,‬דע"י שיתקדש שמו ית' בעולם (כי תשפוט עמים מישור [הרבי‬

‫לומד שהמשפט לעמים אינו ענין של נקמה‪ ,‬אלא של גילוי אלקות בעולם‪ .‬וכן כתוב‬
‫בפסוק‪" :‬ישמחו ורננו לאומים כי תשפוט עמים משור" – שיש להם שמחה‪ .‬ובזה ג'‬
‫פרושים‪ :‬רש"י מפרש "מישור" – 'לזכות'‪ ,‬דהיינו שהשמחה היא שהדין הוא לכף‬
‫זכות‪ .‬ובמצודת דוד‪' :‬ישמחו אז בראותם אשר תשפוט במישור‪ ,‬ר"ל בדין הראוי‬
‫לפי הגמול ולכן ישמחו'‪ ,‬דהיינו שהשמחה היא מצד עצם עשיית הדין בצדק‬
‫וביושר‪ .‬וגם לפי פירוש הרד"ק‪' :‬העמים שיבואו עם גוג ומגוג תשפטם במישור‪ ,‬ואז‬
‫ישמחו שאר העמים'‪ ,‬הרי יש שמחה אצל הלאומים מחמת גילוי הדין של העמים‪.‬‬
‫הרי שהעיקר בפסוק אינו הנקמה שבדין‪ ,‬אלא הגילוי אלקות שבו])‪ ,‬עי"ז יתוסף‬
‫בהשפע לישראל‪ .‬דהגם שענין הבירורים (שעי"ז נמשך הגילוי) הוא עכשיו‪ ,‬וענין‬
‫ימות המשיח הוא המשכת הגילוי שלאחרי עבודת הבירורים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬ע"י כי תשפוט‬
‫עמים מישור ויתקדש שמו ית' בעולם אז‪ ,‬יתוסף עוד יותר בההמשכה והגילוי‬
‫לישראל לגבי ההמשכה והגילוי שתהי' אז ע"י עבודת הבירורים עכשיו [לפי‬

‫הפירוש שישראל והעמים שבפרק זה קשורים שעבודה של ספירת העומר‪ ,‬והם‬
‫הנפש הבהמית והנפש האלקית שבישראל‪ ,‬אזי מובן שיש קשר בינהם – שהבירור‬
‫של הנפש הבהמית מוסיף בנשמה‪ ,‬בישראל‪ .‬אבל לפי הפירוש העיקרי של הפרק‪,‬‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪7‬‬

‫שמדבר על ימות המשיח‪ ,‬לכאורה אין העמים מוסיפים כלום בישראל בימות‬
‫המשיח‪ .‬וזהו מה שהרבי מחדש כאן‪ ,‬שכמו שלפי הפירוש שהפרק שייך לעבודה‬
‫של בירור הנפש הבהמית‪ ,‬יש עליה לנפש האלקית בזכות בירור הנפש הבהמית‪ ,‬כך‬
‫בימות המשיח עצמם‪ ,‬יש הוספה בישראל מצד כי תשפוט עמים מישור שיהיה אז]‪.‬‬
‫ולכן נאמר מזמור שיר‪ ,‬מזמור לפני שיר [הגם שמדבר בעיקר בימות המשיח‪ ,‬וענין‬
‫מזמור הוא כי תשפוט עמים מישור שיהי' אז [ולפי זה "שיר" היה צריך להיות‬
‫כתוב לפני "מזמור" ‪ -‬כדי להבליט שמדובר על עמים שיהיו אז]]‪ ,‬כי גם אז יהי'‬
‫בתחילה מזמור ועל ידו יהי' (הוספה ב)שיר [הרבי מבאר שהחידוש שלו –‬

‫שהעמים אז יוסיפו בישראל גם כן ‪ ,-‬מבוסס על סדר התיבות "מזמור שיר" (ולולא‬
‫זה היה מקום לומר שזהו מצד מה שכל הפירושים בפסוק אחד קשורים זה בזה)]‪.‬‬
‫וזה שבהפסוקים (שלאחרי פסוק הראשון) נאמר אלקים יחננו ויברכנו גו' לפני‬

‫תשפוט עמים מישור גו' [שגם בהמשך הפרק היה צריך להקדים העמים לישראל –‬
‫כדי להבליט עוד יותר שמדובר על מעלה שמוסיפים העמים בישראל]‪ ,‬יש לומר‪,‬‬
‫דכיון שכוונת הבריאה היא בשביל ישראל‪ ,51‬הרי מובן‪ ,‬שעיקר הענין דימות‬
‫המשיח הוא שאז יושפע שפע רב (ברוחניות ובגשמיות) לישראל‪ ,‬אלא ששלימות‬
‫השפע לישראל הוא ע"י שיתקדש שמו ית' בעולם‪ ,‬ולכן נאמר אלקים יחננו‬
‫ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לפני תשפוט עמים מישור גו' [לכאורה היה מקום‬

‫לתרץ שלולא הקדמת ישראל בהמשך הפרק לא היה ניכר שמדובר על ימות המשיח‪.‬‬
‫אלא שזה אינו כיון שכתוב "לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך‪ ..‬ארץ נתנה‬
‫יבולה"‪ ,‬שמפסוקים אלו ניכר שמדובר על ימות המשיח‪ ,‬לכן יש לומר שמה‬
‫שמקדים ישראל לעמים בהמשך הפרק‪ ,‬הוא מצד שכוונת הבריאה היא בשביל‬
‫ישראל‪ ,‬ולכן בפרק עצמו מדבר על העיקר‪ .‬אבל הכותרת של הפרק "למנצח בנגינות‬
‫מזמור שיר" מדגישה שיש גם הוספה על העיקר – מה שמתווסף לישראל‪ ,‬בימות‬
‫המשיח‪ ,‬מצד העמים] ‪.‬‬
‫וע"ד הידוע בענין נשמה וגוף‪ ,‬דנוסף לזה שהגילוי אלקות שנמשך להנשמה ע"י‬
‫עבודתה בתומ"צ בהיותה מלובשת בגוף הוא גילוי נעלה הרבה יותר מהגילוי שהי'‬
‫לה קודם ירידתה למטה‪ ,‬הנה גם הגילוי שע"י העבודה דתומ"צ בגוף גשמי יהי'‬
‫בעיקר בתחיית המתים‪ ,‬כשהנשמה תהי' מלובשת בגוף גשמי‪ .‬דהגם שגם הגילוי‬
‫בג"ע לאחרי יציאת הנשמה מהגוף הוא נעלה הרבה מהגילוי דג"ע שהי' להנשמה‬
‫קודם ירידתה‪ ,‬לפי שהגילוי דג"ע שלאחרי ירידתה בגוף ויציאתה מהגוף הוא ע"י‬
‫העבודה דתומ"צ בגוף גשמי‪ ,‬מ"מ‪ ,‬עיקר הגילוי שע"י העבודה דתומ"צ יהי'‬
‫בתחיית המתים‪ ,‬כשהנשמה תהי' מלובשת בגוף ‪ .52‬וכמובן גם מהענין דתחיית‬
‫המתים עצמו‪ ,‬דיקומו לתחי' כל ישראל‪ ,‬גם הנשמות שנמצאים בג"ע כמה אלפים‬
‫שנה‪ ,‬וג' פעמים בכל יום הם מתעלים לדרגא נעלית יותר‪ ,‬ואעפ"כ לע"ל יתלבשו‬
‫בגופים‪ ,‬כי הגילוי דעולם התחי' הוא נעלה הרבה יותר מהגילוי דג"ע גם מדרגא‬
‫הכי נעלית דג"ע ‪[ 53‬הרי שהגילוי שיש לנשמה בגן עדן אחרי יציאתה מן הגוף דומה‬

‫לשפע שיושפע לישראל בימות המשיח‪ ,‬וההוספה שיש לנשמה בתחיית המתים היא‬
‫כמו ההוספה שיש לישראל בימות המשיח מחמת העמים]‪.‬‬
‫ז) והענין הוא‪ ,‬דבהיתרון שבעבודת הנשמה בהיותה מלובשת בגוף לגבי עבודת‬
‫הנשמה למעלה קודם שירדה למטה‪ ,‬שני ביאורים בכללו [ראה ד"ה ואשה אחת‬

‫תשמ"ו בסה"מ מלוקט ח"ד שני ביאורים מהו יתרון האור הבא מן החושך‪ :‬א‪ .‬שכדי‬
‫להאיר את החושך זקוקים לאור גדול יותר ואיכותי יותר‪ ,‬וזהו שמבאר כאן שהגוף‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪8‬‬

‫מאלץ את הנשמה להתחבר לשורשה – אור גדול יותר‪ .‬ושם מבאר שזהו העבודה‬
‫של קיום תורה ומצות במסירת נפש‪" ,‬כלים רקים אל תמעיטי" אפילו בלי אהבה‬
‫ויראה‪ .‬ב‪ .‬שם מבאר ש‪"-‬כלים רקים אל תמעיטי" היא המרירות עלמה שהחושך‬
‫מסתיר על אורו ית' ובזה ממשיך גם מבחינת "ישת חושך סתרו"‪ ,‬חושך שלמעלה‬
‫מן האור‪ ,‬ויש לומר שמשם נמשך שהחושך עצמו נהפך לאור‪ .‬וזהו שמבאר כאן‬
‫(באות ח') ששורש הגוף למעלה משורש הנשמה‪ ,‬והנשמה מקבלת המשכת‬
‫העצמות שלמעלה משרש הנשמה]‪ .‬שע"י שהנשמה עובדת את ה' גם בהיותה‬
‫מלובשת בגוף גשמי מתגלה תוקף ההתקשרות שלה עם הקב"ה [שזה מתבטא‬
‫במסירת נפש בקיום המצוות בתוך הגוף]‪ ,‬שגם ההעלם וההסתר דהגוף ונה"ב אינו‬
‫‪54‬‬

‫יכול לבטל ח"ו ואפילו לא לעשות גרעון בההתקשרות שלה‪ .‬ועאכו"כ‪ ,‬כשעבודת‬
‫הנשמה למטה היא באהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת‪ ,‬כמו אהבת הבן לאביו‪,‬‬
‫שעי"ז מתגלה תוקף ההתקשרות שלה עם הקב"ה כמו שהוא מצד עצם הנשמה‬
‫כמו שהיא מושרשת בעצמות אוא"ס‪ ,‬בדוגמת הבן כמו שהוא במוח האב עצמו‪.‬‬
‫כי לגבי דרגת הנשמה כמו שהיא באצילות [דרגת הנשמה שהיא למעלה‬
‫מהתלבשות בתוך הגוף]‪ ,‬שהיא דוגמת הבן (כמו) שנמשך ממוח האב‪ ,‬הירידה‬
‫לבי"ע (ומכ"ש הירידה למטה בעוה"ז הגשמי) מעלמת ומסתרת על זה [שהיא‬
‫ממוח האב] [וכידוע ‪ 55‬שרק נשמות דאצילות נק' בשם בנים]‪ ,‬וזה שגם בירידתה‬
‫למטה היא בבחינת בן בגילוי‪ ,‬שהאהבה שלה היא אהבה עצמית שלמעלה מטעם‬
‫ודעת כאהבת בן לאביו‪ ,‬הוא ע"י גילוי עצם הנשמה כמו שהיא במוח האב (טרם‬
‫שנמשך)‪ ,‬שלגבי דרגא זו (עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות)‪ ,‬אצילות ובי"ע‬
‫הם בשוה [הבחינהה גבוה יותר – עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות ‪ ,-‬היא‬

‫המאפשרת לנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף להיות גם למטה בתוך הגוף באהבה‬
‫רבה כמו אהבת הבן לאביו‪ ,‬למרות שלמטה הוא היפך בחינת הנשמה כמו שהיא‬
‫למעלה (מצד ההעלם וההסתר של העולמות התחתונים‪ ,‬וכ"ש ההעלם וההסתר של‬
‫הגוף)‪ ,‬אבל מצד עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות נהיה מצב של חיבור‬
‫הפכים‪ ,‬שזהו גילוי שורש הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות שמתגלה על ידי‬
‫ירידת הנשמה בתוך הגוף‪ .‬יש לבאר מהי האהבה רבה של הנשמה באצילות כמו‬
‫אהבת הבן לאביו על פי המבואר בתניא פי"ט‪ ,‬שהנשמה היא "נר הוי'ה נשמת‬
‫אדם"‪ ,‬שלא רק שרצונה לצאת מהגוף שמגביל על אהבתה לה'‪ ,‬אלא רצונה גם‬
‫להכלל בשורשה ומקורה ביסוד האש למרות שהיא תהיה שם באין ואפס ממש‬
‫ותתבטל ממציאותה‪ .‬ובחינת האבה זו היא האהבה של הבן לאביו‪ ,‬והמשכת שורש‬
‫הנשמה הוא הביטול הזה בשורשה ומקורה] ‪.‬‬
‫ולהוסיף‪ ,‬דעיקר גילוי דרגא זו (עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות) הוא‬
‫ע"י העבודה דבירור וזיכוך הגוף ונה"ב וחלקו בעולם [פירוש‪ :‬שגילוי הבחינה של‬

‫שורש הנשמה שהיא בחינה של חיבור הפכים‪ ,‬הוא דווקא בהתמודדות של הנשמה‬
‫עם הגוף שהם שני הפכים‪ ,‬ושם זקוקים לגילוי הבחינה הגבוה של שוש השמה‪ ,‬ושם‬
‫מתגלה בחינה זו כתוצאה מעבודת האדם שמאיר את החושך של הגוף]‪ .‬כי זה‬
‫שהגוף ונה"ב אינם יכולים להסתיר על האהבה דהנשמה שלמעלה מטו"ד הוא‬
‫לפי שעצמות אוא"ס (שבו מושרשת הנשמה) הוא בכל מקום (ולכן אין שייך שיהי'‬
‫דבר שיוכל להעלים עליו)‪ ,‬והכח דהנשמה לברר ולזכך את הגוף והנה"ב עצמם‬
‫ולעשות אותם כלים לאלקות הוא מפני שעצמות אוא"ס (שבו מושרשת הנשמה)‬
‫אינו מוגדר בשום גדר ‪ ,56‬שלכן‪ ,‬גם הגוף ונה"ב שמצד ענינם (מצד הגדר שלהם)‬
‫אינם כלים לאלקות‪ ,‬הרי ע"י גילוי כח העצמות‪ ,‬נעשים הם כלים לאלקות [שגם‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪9‬‬

‫בהם מתגלה בחינת חיבור ההפכים של ההמשכה האלקית שאינו מוגדרת (בלי גבול‬
‫אמיתי)]‪.‬‬
‫ח) ועוד ביאור בהיתרון שבעבודת הנשמה בהיותה מלובשת בגוף‪ ,‬דשורש הגוף‬
‫הוא למעלה משורש הנשמה [בקטע הבא הרבי מבאר את מעלת הגוף על הנשמה‬

‫מצד מה שבגוף ניכרת הבחירה החפשית של הקב"ה בישראל‪ ,‬שגוף היהודי דומה‬
‫לגוף של אינו יהודי‪ ,‬מה שאין כן מצד הנשמה‪ ,‬כיון שיש בה מעלה עצמית של בן‪,‬‬
‫לכן הבחירה בה אינה גלויה‪ ,‬כדלקמן‪ .‬ראה לקמן אות יו"ד שמבאר שמעלת הגוף‬
‫על הנשמה היא גם מצד מה ששורש הכלים גבוה יותר משורש האורות‪ ,‬דהיינו‬
‫ששורש הכלים הוא מצד הצמצום באופן של סילוק (ראה לעיל ד"ה באתי לגני‬
‫תשל"א אות ו')‪ ,‬שענין הסילוק הוא שלא נשאר שום אור‪ ,‬אפילו לא אור הגבול‬
‫ששיך לעולמות‪ ,‬וענין זה מראה שכח ההעלם וההסתר בעצמותו ית' גבוה יותר מכח‬
‫הגילוי‪ ,‬כיון שהגילוי‪ ,‬מכל סוג שהוא‪ ,‬נפסק ונעלם (נכלל במקורו) על ידי הצמצום]‪.‬‬
‫דבנשמות כתיב ‪ 57‬בנים אתם להוי' אלקיכם‪ ,‬ולכן‪ ,‬האהבה וההתקשרות דהקב"ה‬
‫לישראל מצד נשמתם היא ע"ד אהבת אב לבנו‪ ,‬היינו‪ ,‬ששורש אהבה זו היא‬
‫ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב‪ ,‬ואינה מעצמותו ממש [משמעות‬

‫הענין הוא שהנשמה‪ ,‬גם בשורשה בעצמותו ית'‪ ,‬היא עצם השייך לאור‪ ,‬שגם מצד‬
‫מה שהגוף אינו יכול להעלים עליה (כנ"ל אות ז') הרי מוגדר בזה גדר של אור עצמי‬
‫שאין החושך יכול להעלימו (על ידי עבודת האדם)‪ ,‬וזהו ששורש הנשמה מוגדר‬
‫בגדר שאין שם גדר – שלמרות שאינו מוגדר‪ ,‬הוא מוגדר כלא מוגדר ‪ ,-‬שזהו גדר‬
‫של אור‪ .‬מה שאין כן מצד הגוף‪ ,‬אין בו מעלת של גילוי‪ ,‬גם לא גילוי עצמי‬
‫שלמעלה מגדר גילוי והיפך הגילוי‪ ,‬וגם בשורשו בענין הכלים (כדלקמן אות יו"ד)‪,‬‬
‫הוא משתייך לכח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬דהיינו לא גדר של שלילת הגדרה‪ ,‬אלא‬
‫העדר של הגדרה]‪ .‬משא"כ האהבה וההתקשרות דהקב"ה לישראל מצד הגוף‬
‫שלהם‪ ,‬היא (לא מצד מעלת הגוף [כיון שאין בגוף היהודי מעלה מיחדת לעומת‬
‫גוף הגוי]‪ ,‬גם לא המעלה ד"בן"‪ ,‬מעלה עצמית‪ ,‬אלא) מצד זה שהקב"ה בחר‬
‫בהגוף דישראל ‪ ,‬בבחירתו החפשית‪ ,‬שבחירה זו היא מעצמותו ממש [שלמעלה‬
‫מהעלם וגילוי – בחירה עצמית שהיא עצם נקודת הבחירה של עצמותו ית' שאינו‬
‫לא מוגבל ולא מוגדר לא בענין הגילויים ולא בעניין ההעלם‪ .‬ומצד בחירה זו‬
‫העצמית משתלשל למטה בחירה חופשית בגוף של ישראל דווקא‪ .‬וזו מעלת שורש‬
‫הגוף על שורש הנשמה]‪ .‬וע"י עבודת הנשמה בהגוף‪ ,‬נמשך גם בהנשמה הענין‬
‫דבחירת העצמות [מזה מובן גודל המעלה של המצוות המעשיות בלי קשר‬
‫להרגשה וההשכלה של המצווה‪ ,‬כי דווקא במעשה המצוה ניכר הבחירה של‬
‫הקב"ה‪ ,‬והמעשה הוא זה שמעלה את הנשמה (ע"ד ההשכלה וההרגשה) לבחינה‬
‫גבוה יותר‪ ,‬בדומה לתחיית המתים שמעלה אפילו נשמות שכבר היו בגן עדן כמה‬
‫אלפי שנה‪ ,‬כנ"ל]‪ .‬והיינו‪ ,‬דלביאור הראשון‪ ,‬העלי' שנעשית בהנשמה ע"י עבודתה‬
‫‪58‬‬

‫בהגוף הוא גילוי השורש שלה בעצמות אוא"ס‪ ,‬בדוגמת הבן כמו שהוא במוח‬
‫האב עצמו (טרם שנמשך) [אור עצמי שלמעלה מכל גדר]‪ ,‬ולביאור השני‪ ,‬ע"י‬
‫עבודת הנשמה בהגוף נעשה בה ענין חדש – המשכת העצמות (שלמעלה גם משורש‬
‫הנשמה כמו שהיא במוח האב עצמו) [שזהו הענין שעצמותו ית' למעלה מכח‬
‫הגילוי – אור (עצמי)‪ ,‬שיכולת העצמות היא בכח ההעלם כמו בכח הגילוי]‪.‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪10‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬דזה שע"י עבודת הנשמה בהגוף נעשה בה ענין חדש (שלמעלה גם‬
‫משרשה)‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הבחירה דהקב"ה בישראל הוא לא רק בהגוף דישראל אלא גם‬
‫בהנשמה [דזה גופא שהנשמות הם בנים להקב"ה הוא לפי שכך בחר בבחירתו‬
‫החפשית]‪ .‬אלא שבהנשמה שיש בה המעלה ד"בן"‪ ,‬ענין הבחירה הוא בהעלם ‪.59‬‬
‫וע"י עבודת הנשמה בהגוף‪ ,‬שבו בחירת העצמות היא בגילוי‪ ,‬נמשך גילוי זה גם‬
‫בהנשמה [הביאור בזה‪ :‬שכדי שהנשמה תוכל להשיג מעלת הבחירה שמצד הגוף‪,‬‬

‫צריך שיהיה לה שייכות לעניין הזה‪ ,‬כמו שאין העין יכול לשמוע‪ ,‬ולא האוזן לראות‬
‫כיון שאינם שייכים לענין השמיעה והראיה‪ .‬וזהו שגם בנשמה צריך להיות בהעלם‬
‫ענין הבחירה‪ ,‬שלכן מצד בחירת הגוף‪ ,‬מתגלה גם לנשמה המעלה בעצמותו ית' של‬
‫(בחירת) הגוף]‪.‬‬
‫והנה מהחילוקים דשני הביאורים הוא‪ ,‬שלביאור הראשון – הגוף הוא רק כמו‬
‫ממוצע [אמצעי] שעל ידו מתגלה שורש הנשמה‪ .‬ולכן מקום לומר‪ ,‬דלאחרי שע"י‬
‫העבודה בהגוף נתגלה שורש הנשמה‪ ,‬אין צריכה הנשמה להגוף [שהגוף הוא‬

‫אמצעי כדי להעלות את הנשמה‪ .‬וזהו כשיטת הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ח‪ .‬ולגבי‬
‫תחיית המתים‪ ,‬דעת הרמב"ם באגרת תחיית המתים שהיא מופת ככל שאר המופתים‬
‫שבתורה (אבל אינו עניין נצחי)‪ .‬גם יש לומר שלדעת הרמב"ם תחית המתים קשורה‬
‫לשכר ועונש הגוף‪ ,‬ואחרי התחיה שוב יוצאת הנשמה מהגוף בשביל השכר הנצחי]‪.‬‬
‫ולביאור השני – גם הגילוי שנמשך להנשמה ע"י עבודתה בהגוף הוא המשכת‬
‫הענין דבחירת העצמות ששייך (בעיקר) להגוף‪ ,‬ולכן‪ ,‬הגילוי שע"י העבודה‬
‫דתומ"צ יהי' בעיקר בתחיית המתים‪ ,‬כשהנשמה תהי' מלובשת בגוף [יש לומר‬

‫שמה שצריכים אז את הנשמה הוא כדי שיהיה מי שאליו תתגלה מעלת הבחירה של‬
‫הגוף (כח ההעלם של עצמותו ית')‪ .‬ולפי זה הנשמה היא אמצעי לגילוי בחירת הגוף‬
‫– הפוך מהנ"ל לפי הביאור הראשון [וזהו גם ההבדל בין 'כל מעשיך יהיו לשם‬
‫שמים'‪ ,‬לבין 'בכל דרכיך דעהו']‪ .‬וזהו שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה‬
‫בתחתונים‪ ,‬שזהו גם שהדבר ניכר מצד התחתונים‪ ,‬וזהו מצד הנשמה (שגם בה‬
‫בחירת העצמות בהעלם‪ ,‬כנ"ל) שהיא מגלה את מעלת התחתונים (הגוף) שבהם יש‬
‫לו ית' דירה למטה (מצד הבחירה שלו – "התאווה")]‪ .‬ויש לקשר זה עם הידוע‬

‫‪60‬‬

‫שלע"ל תהי' הנשמה ניזונית מהגוף – כי הגילוי שיהי' להנשמה לע"ל הוא המשכת‬
‫הגילוי דבחירת העצמות ששייך (בעיקר) להגוף [יש לבאר שמזון הנשמה הוא‪,‬‬

‫בשורשו‪ ,‬מה שהקב"ה בחר בנשמה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬כמו שחיות הגוף היא מצד מה שהקב"ה‬
‫בחר בגוף (להיות לו ית' דירה בתחתונים)‪ ,‬ובזה יש שני מצבים של 'תזונה'‪ .‬הסדר‬
‫של העולם בזמן הזה הוא שהנשמה מקבלת חיות משורשה‪ ,‬וממנה ניזון הגוף‪ ,‬שגם‬
‫כשהגוף מתקיים על ידי האוכל שאוכל‪ ,‬הרי זה מצד ה‪"-‬מוציא פי ה'" שבמאכל‬
‫[ומה שנראה שהמאכל עצמו מחיה את הגוף‪ ,‬הוא מחמת שעניני הגוף נבראו באופן‬
‫שניכר בהם כאילו 'מציאתם מעצמותם']‪ .‬וזהו שבזמן הזה מי שחשוב יותר מקבל‬
‫חיות ראשון ומעביר למי שפחות חשוב‪ ,‬שזהו סדר של גילויים ואור (כלומר‬
‫חשיבות‪ ,‬כנ"ל בענין הבן)‪ .‬אבל בזמן תחיית המתים הסדר אינו מצד המעלה‪ ,‬אלא‬
‫מצד הבחירה‪ ,‬שמי שבו הבחירה גלוייה יותר מקבל חיים ראשון‪ ,‬וזהו הגוף‪ ,‬ואחריו‬
‫הנשמה (כנ"ל שהיא מקבלת חיות כדי לבה יהיה ניכר מעלת הבחירה של הגוף)]‪..‬‬
‫ט) ועפ"ז יובן מה שנתבאר לעיל [בהמאמר ד"ה כימי צאתך [של שנת אמירת‬
‫המאמר] דאחרון של פסח [כיון שבאותה שנה גם היה מאמר ד"ה כימי צאתך‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪11‬‬

‫בפרשת צו]] דזה שהכתוב מדמה הגאולה העתידה להגאולה דיציאת מצרים‪,‬‬
‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ‪ ,61‬הוא בנוגע כל הענינים שהיו ביציאת‬
‫מצרים ‪ ,62‬כולל גם הענין דרכוש גדול שהי' ביציאת מצרים‪ .‬וכמו שכל הענינים‬
‫דגאולה העתידה יהיו באופן נעלה יותר מכמו שהיו ביציאת מצרים [וכפירוש‬
‫הידוע ‪ 63‬באראנו נפלאות‪ ,‬שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו נפלאות גם‬
‫בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים]‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע להרכוש גדול שיהי'‬
‫בגאולה העתידה‪ ,‬שהוא רכוש גדול גם בערך הרכוש גדול שהי' ביציאת מצרים‪.‬‬
‫וכמובן גם מזה שאמרו רז"ל ‪ 64‬שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים כו' ואחת‬
‫גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬דאין ענין יוצא מידי פשוטו‪ ,‬שהמטמון הגנוז‬
‫לצדיקים לע"ל הוא (גם) מטמון של כסף וזהב גשמיים‪ .‬ויתירה מזה‪ ,‬שבימות‬
‫המשיח יהיו כל המעדנים מצויים כעפר‪ ,‬כפס"ד הרמב"ם ‪ .65‬וצריך ביאור‪ ,‬הרי‬
‫הענין דימות המשיח הוא שאז יהי' מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ‪,66‬‬
‫והענינים הגשמיים לא יתפסו מקום [ועד שלא יהי' עסק העולם כולו אלא לדעת‬
‫את ה' בלבד ‪ ,]67‬ומה נוגע שיהי' אז רכוש גדול [זו השאלה של המאמר הנ"ל‪ ,‬ושם‬
‫מבאר ששורש הגוף גבוה משורש הנשמה‪ ,‬וכאן מוסיף עוד ענין]‪.‬‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬דזה שהגוף מתענג בטבעו מדברים גשמיים [מעדנים‪,‬‬
‫ועד"ז רכוש גדול] הוא לפי שענינים אלה שייכים להגוף מצד ענינו הפנימי‬
‫[והשייכות שלו לדברים אלה הוא לא רק מצד החומריות שבו אלא גם (בעיקר)‬
‫מצד ענינו הפנימי [כנ"ל‪ ,‬שבחירת העצמות היא בגוף]]‪ ,‬ולכן‪ ,‬ע"י הרכוש גדול‬
‫והמעדנים יתוסף במלאה הארץ דעה את ה' [לכן אין סתירה בין תכלית ימות‬

‫המשיח לדעת את ה'‪ ,‬לבין מה שיהיו אז מעדנים מצויים כעפר‪ ,‬ויהיה אז רכוש‬
‫גדול‪ .‬ואדרבה‪ ,‬הרכוש גדול – מצד ענינו הפנימי – יוסיף בענין של דעה את ה'] –‬
‫ע"ד הענין שהנשמה תהי' ניזונית מהגוף [יש להוסיף בהבנת הענין על פי המבואר‬
‫בלקו"ש (חי"ט שיחה על ר"ה ו' תשרי) בענין תפלת חנה‪ ,‬שעלי הכהן חשבה‬
‫לשיכורה כיון שטען שכאשר ניצבים לפני ה'‪ ,‬אין לחשוב על שום דבר‪ ,‬אלא על כך‬
‫שעומדים לפני ה'‪ ,‬ואין אז מקום לבקשו על ענינים גשמיים‪ ,‬ואפילו לא לבקשה כמו‬
‫"ונתת לאמתך זרע אנשים"‪ ,‬ובודאי לא באופן של "הרבתה להתפלל"‪ .‬ועל כן ענתה‬
‫חנה‪" :‬ואשפוך את נפשי לפני ה'"‪ :‬לא רק שבקשתה ל‪"-‬זרע אנשים" איננה‬
‫"שכרות" של רצונות עצמיים ח"ו‪ ,‬כי אם להיפך‪ ,‬זוהי השתפכות של פנימיות‬
‫הנפש‪ ,‬וזאת דווקא בעומדה "לפני ה'"‪ .‬לפנימיות הנפש אין רצון עצמי‪ ,‬היא כל‬
‫כולה "חבוקה ודבוקה בך" (ראה שם אות ט')‪ .‬ולפני כן שם (באות ח')‪ :‬הדברים‬
‫יובנו לפי פירוש הבעש"ט על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף"‪,‬‬
‫שהרעב והצמא של הגוף למאכל או למשקה נובעים מכך ש‪"-‬נפשם בהם תתעטף"‬
‫[שהנפש עטופה ברעב ובצמא]‪ ,‬מכך שהנפש רוצה לברר ולזכך את ניצוצות‬
‫הקדושה שבמאכל ובמשקה‪ ,‬מפני שניצוצות אלו שייכים אליו‪ ..‬בקשות היהודי‬
‫ותחנוניו את הקב"ה בראש השנה לצרכים גשמיים ורוחניים‪ ,‬הן לאמיתו של דבר‬
‫ה‪"-‬רעב" של נשמתו להגשים את כוונת הקב"ה להפיכת דברים גשמיים אלו לדירה‬
‫לה' יתברך [הרבי מוסיף פירוש על פירושו של הבעש"ט‪ :‬ש‪"-‬נפשם בהם‬
‫תתעטף" כולל לא רק את העליה של הנשמה עצמה מחמת הניצוצות שהיא‬
‫מברר (שזה הענין של העליה של הנשמה בגן עדן מחמת עבודתה עם הגוף‬
‫שמבוארת לעיל‪ .‬אלא יש בחינה שניה ב‪"-‬נפשם בהם תתעטף" – שהנשמה‬
‫מרגישה את המעלה שבדברים הגשמיים מצד שיש בהם 'דירה לו ית' דירה‬
‫בתחתונים']‪ ,‬גם אם בחיצוניות נראה שהן נובעות מהתחשבותו במציאותו העצמית‬

‫ובענינים של בני חיי ומזוני‪ .‬יתר על כן‪ :‬עצם העובדה שיהודים מתעוררים מעומק‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪12‬‬

‫נשמתם באמירת 'ונתנה תוקף‪ ..‬מי ינוח‪ '..‬יותר מן ההתעוררות באמירת 'מלוך על‬
‫העולם כולו בכבודך‪ '..‬היא הוכחה לכך שאכן זוהי האמת בעומקם של דברים‪.‬‬
‫למרות שהטעם הגלוי לכך הוא‪ ,‬שבהיות האדם נשמה בגוף‪ ,‬קרובים אליו עניני‬
‫העולם הזה יותר מן הענינים הרוחניים‪ ,‬הרי הטעם העמוק לכך הוא‪ ,‬שרצון הקב"ה‬
‫הוא דירה בתחתונים דוקא‪ ,‬ולכן חודרים הדברים לעצמיות נפשו של היהודי‪ .‬לפיכך‬
‫הוא מתעורר יותר דוקא בבקשות [גשמיות]‪ .‬התעוררות זו היא בפנימיותה‬
‫השתוקקות של עצם הנשמה להגשים את הכוונה העליונה להפיכת העולם לדירה‬
‫לה' יתברך‪ .‬ע"כ‪ .‬ולפי זה יש (להוסיף על מה שכתוב בשיחה ו)לבאר שאכן גם עלי‬
‫הכהן ידע את המעלה של הבקשה של דברים גשמיים מצד השתוקקת הנשמה‬
‫להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬אלא שהתנאי לביצוע עבודה זו כהוגן (לבקש דברים‬
‫גשמיים בשביל הדירה בתחתונים‪ ,‬ולא למטרת חומריות ובהמיות) הוא מה שהאדם‬
‫מודע ומחובר לכוונה הפנימית של בקשתו‪ ,‬ולכן עלי הכהן גרם לכך שחנה תצהיר‬
‫על כוונתה האמיתית "ואשפוך את נפשי לפני ה'"‪ .‬ואכן היא מצדה גם הוכיחה‬
‫לעצמה (כעוד לפני כן) שזו היתה כוונתה במה שהיא הבטיחה‪ ,‬ובסוף גם קיימה‪:‬‬
‫"ונתתיו לה' כל ימי חייו"‪ .‬הרי שבדברים הגשמיים דווקא‪ ,‬מתגלה כוונת הבריאה‬
‫להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ .‬וזהו שדוקא מה ש‪'-‬מעדנים מצויים כעפר' הוא‬
‫המביא להוספה ב‪"-‬מלאה הארץ דעה את ה'"]‪.‬‬
‫יו"ד) והנה מבואר בכ"מ ‪ 68‬דזה ששורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה‪ ,‬הוא‪,‬‬
‫כי נשמה וגוף הם דוגמת אורות וכלים ושורש הכלים הוא למעלה משורש האורות‬

‫[למעלה (אות ח') מבואר ששורש הגוף גבוה יותר מצד מה שהבחירה החופשית של‬
‫הקב"ה בגוף של ישראל היא בגילוי דווקא בגוף‪ ,‬מה אין כן בנשמה שיש בה מעלה‬
‫עצמית של בן‪ ,‬וכאן מבאר שמעלת הגוף על הנשמה היא כמו מעלת הכלים על‬
‫האורות]‪ .‬וכמו שע"י המשכת והתלבשות האורות בהכלים נעשה יתרון והוספה‬
‫בהאורות [שגם האורות משיגים את המעלה של כח ההעלם של עצמותו ית']‪,‬‬
‫כמו"כ הוא גם בנשמה וגוף‪ ,‬שע"י ירידת הנשמה והתלבשותה בגוף מתעלית‬
‫הנשמה למדריגה נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה [לעיל מבואר שמתגלה‬
‫בה ענין הבחירה שהיה בה בהעלם]‪ .‬וע"פ הידוע ‪ 69‬דזה שהבריאה היא בשביל‬
‫ישראל ‪ 51‬הכוונה בזה היא לא רק לבריאת העולם אלא לכל הגילויים‪ ,‬יש לומר‪,‬‬
‫דהטעם הפנימי על זה ששורש הכלים הוא למעלה משורש האורות [ושע"י הכלים‬
‫נעשה יתרון בהאורות] הוא לפי שהכוונה דאורות וכלים היא בשביל ישראל‪ ,‬בכדי‬
‫שעל ידם יומשך הענין דנשמה וגוף‪ ,‬וכיון ששורש הגוף הוא למעלה משורש‬
‫הנשמה‪ ,‬דבהגוף הוא בחירת העצמות‪ ,‬לכן נתהוו האורות וכלים באופן ששורש‬
‫הכלים הוא למעלה משורש האורות‪[ .‬אלא שבנשמה וגוף‪ ,‬זה ששורש הגוף הוא‬
‫למעלה משורש הנשמה הוא זה שבהגוף הוא בחירת העצמות (בחירה חפשית‪ ,‬ואין‬
‫זה שייך לענין ומעלת הגוף [אלא זהו מצד ההשוואה בין גוף של ישראל לגול של‬
‫אומות העולם])‪ ,‬ובאורות וכלים‪ ,‬זה ששורש הכלים הוא למעלה משורש האורות‬
‫שייך לענינם דהכלים [שבהם עצמם מתגלה כח ההעלם של עצמותו ית']‪ .‬ועי"ז‬
‫נעשה עד"ז גם בנשמה וגוף שנשתלשלו מהם‪ ,‬דזה ששורש הגוף הוא למעלה‬
‫משורש הנשמה שייך גם לענין ומעלת הגוף [פירוש הדבר שמעלת הגוף אינה רק‬

‫הבחירה החפשית של הקב"ה בגוף של ישראל ביחס לגופים של העמים‪ ,‬אלא שיש‬
‫בגוף עצמו‪ ,‬כמו שהוא למטה (ולא רק בכלים למעלה)‪ ,‬מעלה‪ .‬שכיון שהגוף‬
‫משתלשל בעולם למטה מבחינת הכלים‪ ,‬לכן יש בו גם את המעלה של הכלים על‬
‫האורות‪ ,‬שזו המעלה של כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬על כח הגילוי (שמעלה זו‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪13‬‬

‫ניכרת במה שהצמצום היה באופן של סילוק)‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬מבואר לעיל שמצד גילוי‬
‫כח ההעלם של עצמותו ית' מתגלה שעצמותו ית' הוא גם למעלה מגילוי וגם‬
‫למעלה מהעלם‪ ,‬דהיינו שכל ענין ההעלם והגילוי הוא רק מצד הבחירה העצמית‬
‫שלו‪ .‬ואכן בחירה עצמית זו היא המתגלה בבחירה החפשית של הגוף של ישראל‪,‬‬
‫כנ"ל‪ .‬ולפי זה מובן שבבחירה החפשית של הקב"ה בישראל‪ ,‬ישנם שני דברים‪ :‬א‪.‬‬
‫בחירה חפשית של ישראל מבין העמים‪ .‬ב‪ .‬גילוי כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬ועל‬
‫ידי זה גילוי הבחירה העצמית של עצמותו ית' שהיא למעלה מגילוי והעלם‪ ,‬והוא‬
‫ית' אינו מוכרח לא בגילוי ולא בהעלם‪ .‬ולפי זה יש לומר שזהו פירוש הפסוק‬
‫"והייתם לי סגולה מכל העמים"‪ ,‬שישנה בחירה בישראל‪ ,‬וגם מעלה בעמים (אלא‬
‫שמעלה זו של הגוף והכלים מתגלה על ידי ישראל)‪ .‬וזהו שמבאר במאמר כאן‬
‫שהענין של "כי תשפוט עמים מישור" מוסיף בישראל על דרך הענין שהנשמה‬
‫ניזונית מהגוף‪ ,‬כיון שבעמים יש את המעלה של הגוף והכלים‪ ,‬כנ"ל]]‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לבאר הטעם על זה שהיתרון שע"י בירור העמים [שמקבלים‬
‫מהמלאכים ששרשם הוא מהכלים] יהי' גם בימות המשיח (כנ"ל סעיף ו)‪ ,‬כי זה‬
‫שע"י הכלים נעשה יתרון בהאורות הוא מפני שהשורש (האמיתי) דאורות וכלים‬
‫הוא הענין דנשמה וגוף‪ ,‬ולכן‪ ,‬כמו שהעלי' דהנשמה שע"י הגוף היא לא רק שע"י‬
‫עבודת הנשמה בהגוף היא מתעלית אח"כ למדריגה נעלית יותר אלא שגם העלי'‬
‫עצמה דלע"ל היא שהנשמה ניזונית מהגוף‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע להיתרון שע"י‬
‫הכלים‪ ,‬וכן היתרון שע"י המלאכים ששרשם הוא מהכלים‪ ,‬וכן היתרון שע"י‬
‫בירור אומות העולם שמקבלים מהמלאכים‪ ,‬שיתרון זה יהי' גם לע"ל‪ ,‬דע"י כי‬
‫תשפוט עמים מישור יתוסף בהשפע שנמשך לישראל [וקצ"ע שכיון שגם בעמים‬

‫ניכר מעלת הגוף‪ ,‬מהי‪ ,‬לפי זה‪ ,‬מעלת הגוף של ישראל דווקא‪ .‬ויש לומר שמצד‬
‫הבחירת של הגוף של ישראל‪ ,‬הרי עם ישראל קשורים לבחירה העצמית של הקב"ה‪.‬‬
‫מה שאין כן הגויים‪,‬אמנם נמצא אצלם מעלת הגוף הנובעת מכל העלם של הקב"ה‪,‬‬
‫אבל אין אצלם מעלת העצמות שלמעלה מכח העלם וכח הגילוי‪ .‬עכ"פ מובן‬
‫שדווקא לפי שיטת הרמב"ן והקבלה שתכלית השלימות לעתיד לבוא היא לנשמות‬
‫בגופים בתחיית המתים (שלא כשיטת הרמב"ם שזהו בגן עדן‪ ,‬נשמות בלא גופים)‪,‬‬
‫יש נתינת מקום לעמים גם לעתיד לבוא‪ ,‬מה שאין כן לפי שיטת הרמב"ם‪ ,‬כיון‬
‫שתעלית השלימות היא דווקא לנשמות‪ ,‬שאין זה שייך לעמים שנמשכים‬
‫מהמלאכים‪ .‬ומה שמבוא בתניא (סוף פ"א) ש‪'-‬נפשות אומות עובדי גלולים הן‬
‫משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל'‪ ,‬ולפי זה יש להבין איך הם קיימים‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬עיין לקו"ש ח"י פרשת תולדות שיחה ב אות ה'‪' :‬לפי הסדר המסודר‬
‫בעבודת הבירורים אי אפשר לברר ולהעלות את הדברים שהן מג' קליפות הטמאות‬
‫לגמרי‪ ,‬כי אם לדחותם בדרך דחיה – אבל על ידי העבודה בכח עצמו דתשובה‬
‫מברר ומעלה גם את הזדונות עד שנעשו זכיות'‪ .‬ע"כ‪ .‬וראה גם דבר מלכות (שיחות‬
‫תשנ"ב) של ליל ג'‪ ,‬ליל ה' ויום הש"ק פרשת תולדות אות ה']‪.‬‬
‫יא) והנה ידוע ‪ 70‬דזה שהנשמה רוצה לירד למטה להחיות את הגוף הוא מפני‬
‫שהנשמה מרגשת מעלת הגוף מצד שרשו‪ ,‬ששורש הגוף הוא למעלה משורש‬
‫הנשמה‪ ,‬ולכן היא רוצה להחיות את הגוף‪ .‬ומה שאמרו רז"ל ‪ 71‬על כרחך אתה חי‬

‫[ולפי הנ"ל אין בירידת הנשמה לתוך הגוף כפיה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היא מרגישה את מעלת‬
‫הגוף מצד שורשו]‪ ,‬הוא‪ ,‬דכיון שהרצון דהנשמה להחיות את הגוף הוא לא מצד‬
‫עצמה אלא מפני שהיא מרגשת את שורש הגוף [שלמעלה מהשורש שלה]‪ ,‬לכן נק'‬
‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪14‬‬

‫זה בשם הכרח‪ ,‬על כרחך אתה חי [מצד מה שמאלצים אותה להרגיש דבר שאינו‬
‫קשור אליה מצד עצמה – כופים עליה לצאת ממציאותה]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דזה שהנשמה‬
‫מרגשת את שורש הגוף [אף שהרגש זה אינו שייך לכאורה לענינה דהנשמה‪,‬‬
‫וכמובן מזה שהרצון שלה להחיות את הגוף הבא מהרגש זה נקרא בשם הכרח]‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬כי בכדי שיהי' לה רצון להחיות את הגוף נמשך בה גילוי שורש הגוף‪ ,‬אף‬
‫שמצד עצמה (גם כמו שהיא מצד שרשה) אינה שייכת לגילוי זה [יש להבין מפני‬

‫מה צריך שיהיה לה רצון זה? ויש לומר שעולם נברא באופן שנראה בו שהוא‬
‫מתנהל על פי טבע‪ ,‬עד כדי כך שהדברים הגשמיים נראים כמו יש מצד עצמם‪ .‬וזהו‬
‫גם כן ענין החדרת הרגשת שורש הגוף בנשמה‪ ,‬כדי שתרצה להחיות את הגוף‪ ,‬כדי‬
‫שהענין של חיבור הנשמה והגוף ('מפליא לעשות') יהיה מצד הטבע של הנשמה]‪.‬‬
‫וע"י הגילוי דשורש הגוף שמאיר בהנשמה (באופן דהכרח עכ"פ) קודם ירידתה‬
‫למטה‪[ ,‬נפעל בנשמה ענין נוסף‪ ,‬ש]היא נעשית כמו כלי להגילוי דשורש הגוף‬
‫שמאיר בה אח"כ ע"י עבודתה בהגוף [דהיינו שהנשמה מקבלת כמו פיצוי על‬

‫ההכרח שהכריחו אותה‪ :‬שהיא מרוויחה את העליה הבאה לה מצד מעלת הגוף על‬
‫הנשמה אחרי העבודה‪ .‬כי לולא שהיתה לה שייכות לשורש הגוף‪ ,‬לא היתה יכולה‬
‫להשיג כלל את מעלת הגוף ולהתעלות על ידו‪ ,‬כנ"ל (אות ח') שהנשמה משיגה את‬
‫המעלה של הבחירה בגוף‪ ,‬כיון שיש בה גם כן מעלת זו אלא שהיא בהעלם]‪ .‬ועד"ז‬
‫הוא בהענין דאורות וכלים‪ ,‬דזה שע"י התלבשות האורות בהכלים נמשך בהם‬
‫בחינת שורש הכלים הוא ע"י שנרגש בהם עוד קודם ירידתם בהכלים שורש‬
‫הכלים‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דכמו"כ הוא בנוגע להענין דספירת העומר ומתן תורה‪ ,‬דזה‬
‫שע"י הירידה דנפש האלקית לברר המדות דנפש הבהמית (יפקד מושבך) נמשך‬
‫בה הגילוי דמ"ת מצד מעלת הבירורים (כנ"ל סעיף ד) [קטע זה אינו ברור‪ ,‬כי לעיל‬

‫(באות ד') מבואר שמתן תורה הוא בחודש סיון‪ ,‬ועבודת הבירורים בחודש אייר‪,‬‬
‫והנתינת כח לעבודת הבירורים בחודש ניסן‪ ,‬וזהו הענין של יציאת מצרים וקריעת‬
‫ים סוף‪ ,‬שהם הנתינת כח לעבודת הבירורים‪ ,‬ולא מתן תורה‪ .‬ולפי זה היה צריך‬
‫להיות כתוב כאן שהתוכן הפנימי של הנתינת כח של מתן תורה וקריעת ים סוף הוא‬
‫מה שכתוב (עוד לפני כן‪ ,‬בפרשת שמות) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלקים על ההר הזה"‪ ,‬שבזה מובן שהנתינת כח היא מצד הרגשת המטרה והעליה‬
‫שבאה בסוף העבודה‪ ,‬כבר לפני תחילתה‪ ,‬על דרך המבואר כאן בענין 'על כרחך‬
‫אתה חי'‪ .‬וצ"ע]‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הירידה לברר המדות דנפש הבהמית באה לאחרי וע"י‬
‫הגילוי דיציאת מצרים‪ ,‬וע"י הגילוי דיציאת מצרים נרגש בה (גם לפני הירידה)‬
‫מעלת הבירורים‪ ,‬מכיון שהיציאה ממצרים היתה ברכוש גדול [פירוש‪ :‬שהרכוש‬

‫גדול של יציאת מצרים הוא הנתינת כח בענין העליה של הנשמה שמצד מעלת הגוף‬
‫שבאה אחרי עבודת הבירורים‪ .‬ויש לומר שהנתינת כח לעלית הנשמה עצמה בג"ע‬
‫שבאה מצד עבודת הבירורים כשהגוף אינו אלא אמצעי לעליה זו‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬היא בעצם‬
‫היציאה של ששים רבוא נשמות ממצרים‪ .‬אבל הרכוש הגדול הוא הנתינת כח של‬
‫העליה שמצד מעלת הגוף עצמו (ושתי הבחינות קיימות הן ביציאה עצמה והן‬
‫בקריעת ים סוף‪ ,‬כנ"ל ההבדל ביניהם)]‪.‬‬
‫יב) וזהו ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך‪ ,‬שבכדי שע"י יפקד‬
‫מושבך יהי' ונפקדת הוא ע"י ההמשכה דויאמר לו יהונתן (כנ"ל סעיף ג)‪ ,‬שהוא‬
‫ע"ד הענין דיציאת מצרים וקריעת ים סוף‪ ,‬שעי"ז נרגש (עוד לפני הירידה) מעלת‬
‫הבירורים‪ .‬וזהו ונפקדת כי יפקד מושבך‪ ,‬דמלשון זה משמע שהשייכות דיפקד‬
‫לונפקדת הוא לא מצד הביטול שביפקד מושבך [שעולה עד הכתר‪ ,‬ומשם נמשך‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪15‬‬

‫"ונפקדת" (לבחינת ז"א)‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬שזו בחינת עליית הנשמה בגן עדן למעלה יותר‬
‫ממה שהיתה לפני ירידה לתוך הגוף]‪ ,‬אלא מצד הענין דיפקד מושבך עצמו (כנ"ל‬
‫סעיף א)‪ ,‬כי העלי' דהנשמה שע"י ירידתה בגוף הוא לא מפני שעי"ז מתגלה ענין‬
‫דהנשמה (ביטול‪ ,‬וכו') אלא מצד הגוף עצמו (כנ"ל סעיף ה [צ"ל ח'])‪ ,‬ועד"ז הוא‬
‫בנוגע להענין דונפקדת‪ ,‬שזה נעשה ע"י הענין דיפקד מושבך עצמו [ולפי זה‬

‫המשמעות של "כי יפקד מושבך"‪ ,‬שקשור באופן ישיר ל‪"-‬ונפקדת" (השאלה הא'‬
‫הנ"ל סוף אות א'‪ ,‬וראה סוף ד')‪ ,‬אינו ענין הביטול של "כי יפקד"‪ ,‬אלא ענין המקום‬
‫שבו מבצעים את עבודת הבירורים (באופן של ביטול) – הגוף‪ .‬ו‪"-‬ונפקדת" הוא‬
‫העליה של הנשמה שמחמת שורש הגוף שלמעלה משורש הנשמה‪ ,‬ולא העלייה של‬
‫הנשמה בגן עדן למעלה ממה שהיה היתה לפני ירידתה למטה]‪ .‬ונאמר ונפקדת כי‬
‫יפקד מושבך‪ ,‬דיפקד הוא (גם) לשון ונפקדת‪ ,‬דנוסף לזה שיפקד מביא לונפקדת‪,‬‬
‫גם ביפקד עצמו יש ענין ונפקדת (כנ"ל סעיף א [השאלה השניה שם])‪ ,‬כי ע"י‬
‫שהירידה דיפקד מושבך באה ע"י ההמשכה דויאמר לו יהונתן‪ ,‬נרגש גם בהירידה‬
‫עצמה מעלת הבירורים [שיש כבר את ענין הזכרון בענין החסרון – הנתינת כח‬
‫לעבודה]‪ ,‬אלא שעיקר הגילוי הוא לאחרי הירידה דיפקד מושבך‪ ,‬מחר חודש‪.‬‬
‫ועד"ז הוא בהחידוש דכנס"י בגאולה העתידה‪ ,‬שהם עתידים להתחדש כמותה‬
‫‪ ,72‬שגם בערב ראש חודש‪ ,‬ברגעים האחרונים שלפני הגאולה‪ ,‬מאיר מעין העילוי‬
‫דהגאולה‪ ,‬הן בנוגע לענינים הרוחניים [מעלת הנשמה שעולה בג"ע אחרי ירידה‬
‫למטה] – גילוי פנימיות התורה‪ ,‬ובאופן דיפוצו מעיינותיך חוצה‪ ,‬והן בנוגע‬
‫להרכוש גדול שיהי' בגאולה העתידה – שלכל בני ישראל תהי' פרנסה בהרחבה‬
‫ועד לעשירות‪ ,‬ומזה באים מיד להגאולה‪ ,‬שאז יהיו שני הענינים בתכלית‬
‫השלימות – שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר ‪ ,67‬ועאכו"כ‬
‫בנוגע לענינים הרוחניים [שיתוסף בהם גם מצד השפע בגשמיות‪ ,‬ושורש הגוף‬
‫שלמעלה משורש הנשמה‪ ,‬כנ"ל] – מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים ‪.66‬‬
‫**********‬
‫*) יצא לאור בקונטרס ב' אייר – תנש"א‪" ,‬לקראת ב' אייר‪ ,‬תפארת שבתפארת‪ ,‬יום הולדת כ"ק‬
‫אדמו"ר מהר"ש נ"ע ‪ . .‬ר"ח אייר‪ ,‬שנת ה'תנש"א"‪.‬‬
‫‪ )1‬שמואל‪-‬א כ‪ ,‬יח – הפטורה דמחר חודש‪.‬‬
‫‪ )2‬בהמאמר ד"פ' במדבר‪ ,‬מחר חודש" שבהמשך והחרים תרל"א (ס"ע סג ואילך)‪ .‬ולכאורה‪,‬‬
‫התחלת המאמר שם הוא "ויאמר לו יהונתן מחר חודש גו'"‪ ,‬אלא שנתוסף בהתחלתו "ולהבין כו'‬
‫צ"ל מ"ש (ויאמר לו כו')" בכדי לקשרו עם המאמרים שלפניו‪ .‬וראה גם ד"ה זה דש"פ במדבר‬
‫תרנ"ח (בסה"מ תרנ"ח ע' קעט ואילך) שמיוסד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬על מאמר זה שבהמשך והחרים‪.‬‬
‫‪ )3‬ראה שם ריש ע' סד וע' סט‪.‬‬
‫‪ )4‬ראה גם ד"ה זה תקס"ז (סה"מ תקס"ז ע' נה‪ .‬ועם הגהות – באוה"ת בראשית יא‪ ,‬סע"ב) [לפי‬
‫ההערות שבהמשך מובן שהמאמר של הרבי מוהר"ש מתבסס על מאמר זה של אדה"ז]‪.‬‬
‫‪ )5‬יבמות סב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )6‬וישלח לו‪ ,‬לז‪ .‬וראה ע"ח שער ח (שער דרושי נקודות) ספ"ד‪.‬‬
‫‪ )7‬ישעי' מ‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ )8‬המשך והחרים שם ע' סט‪ .‬לקו"ת פקודי ד‪ ,‬ג‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )9‬ראה בארוכה סה"מ תקס"ז שם (ע' נג ואילך)‪ .‬אוה"ת שם (ט‪ ,‬ב ואילך)‪.‬‬
‫‪ )10‬אוה"ת שם יו"ד‪ ,‬ב‪.‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪16‬‬

‫‪ )11‬לשון הזהר ח"א רכג‪ ,‬ב‪ .‬ח"ב נט‪ ,‬א‪ .‬וראה זהר ח"א צא‪ ,‬ב‪ .‬ח"ב קטו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )12‬שה"ש ג‪ ,‬יא‪ .‬וראה לקו"ת שה"ש כו‪ ,‬ג‪ .‬שם מז‪ ,‬ג‪-‬ד‪ .‬המשך והחרים שם ע' סז‪.‬‬
‫‪ )13‬לקו"ת שם כו‪ ,‬ד‪ .‬המשך והחרים שם‪.‬‬
‫‪ )14‬בהמשך והחרים שם ע' סט‪.‬‬
‫‪ )15‬ערך יהונתן (יו"ד‪ ,‬נד) – הובא גם באוה"ת שם (יא‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )16‬ראה סה"מ תקס"ז שם (ע' נה)‪ .‬אוה"ת שם (טז‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )17‬לשון המשנה (אבות פ"ד מט"ו)‪ .‬וראה שער מאמרי רז"ל (להרח"ו) לאבות שם‪ .‬המשך והחרים‬
‫הנ"ל ס"ע מג ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )18‬בהבא לקמן (בענין ים וארץ) ראה בארוכה המשך הנ"ל ס"ע לט ואילך‪ .‬וראה גם לקו"ת צו יד‪,‬‬
‫ב ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )19‬קהלת א‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ )20‬ראה המשך הנ"ל ע' מא‪ ,‬שההעלם דבחינת ים דמלכות הוא שע"י שהמלכות מקבלת בתוכה‬
‫את האורות הם משתנים [ע"ד הלבנה‪ ,‬שע"י שהיא מקבלת את אור השמש היא משנית את האור‪,‬‬
‫שנעשה אור הלבנה ולא אור השמש]‪ ,‬ולכן‪ ,‬ע"י ההעלם דבחינת ים‪ ,‬אפשר להיות בחינת ארץ‬
‫[הכוונה שכשהמלכות מוציאה דברים שנבראו ממנה‪ ,‬אזי היא נקראת ארץ]‪.‬‬
‫‪ )21‬בראשית א‪ ,‬יא‪ .‬שם‪ ,‬כד‪ .‬וראה זח"ג לט‪ ,‬ב (הובא בלקו"ת שם)‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )22‬תהלים סו‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ )23‬כ"ה הלשון בהמשך והחרים שם ע' סט‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.30‬‬
‫‪ )24‬שמואל‪-‬א כ‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )25‬בהבא לקמן ראה גם סה"מ תקס"ז שם (ע' נו‪ .‬שם ע' סב ואילך)‪ .‬אוה"ת שם (יב‪ ,‬סע"א ואילך‪.‬‬
‫שם כא‪ ,‬ב ואילך)‪.‬‬
‫‪ )26‬כמבואר בסה"מ תקס"ז ובאוה"ת שם‪.‬‬
‫‪ )27‬יתרו יט‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )28‬כ"ה בסה"מ תקס"ז ובאוה"ת שם‪ .‬ובהמשך והחרים שם‪ ,‬דפירוש ושלשת תרד מאד הוא‬
‫שהגילוי שנמשך ע"י הבירורים (בחינת סגולתא) ירד ויומשך למטה‪ ,‬כדלקמן סעיף ד‪.‬‬
‫‪ )29‬ראה בארוכה סה"מ תקס"ז שם (ע' סג)‪ .‬אוה"ת שם (כד‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )30‬וכהלשון בהמשך והחרים שם (נעתק לעיל ס"ב) "אז אמר לו ושלשת תרד מאד"‪.‬‬
‫‪ )31‬ואולי י"ל דהטעם (בפנימיות הענינים) על זה שההפטורה דמחר חודש אומרים דוקא בער"ח‬
‫שחל בשבת – כי עיקר הענין דמחר חודש הוא המשכת הגילוי דבחינת שבת‪ .‬וע"ד מ"ש בספירת‬
‫העומר (ראה לקמן ס"ד) וספרתם לכם ממחרת השבת‪ .‬וראה שיחת אחש"פ שנה זו (תנש"א‬
‫(התוועדויות תנש"א ח"ג ע' ‪ 89‬ואילך)) דכאשר התחלת הספירה היא ממחרת השבת כפשוטו‬
‫(כבשנה זו)‪ ,‬הספירה היא באופן נעלה יותר‪.‬‬
‫‪ )32‬וכן בערב ר"ח אייר‪ ,‬כדלהלן בפנים‪.‬‬
‫‪ )33‬לקו"ש ח"א ע' ‪.266‬‬
‫‪ )34‬משפטים כג‪ ,‬טו‪ .‬וכן בתשא לד‪ ,‬יח‪ :‬כי בחודש האביב יצאת ממצרים‪.‬‬
‫‪ )35‬במדבר א‪ ,‬א‪ .‬ואף ש"לצאתם מארץ מצרים" קאי בפשטות על "בשנה השנית" – ראה לקו"ת‬
‫במדבר ג‪ ,‬א מזהר ח"ג קיז‪ ,‬א "לחודש השני בשנה השנית כולא חד"‪.‬‬
‫‪ )36‬יתרו יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )37‬כמ"ש (שמות ג‪ ,‬יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה‪.‬‬
‫‪ )38‬כמ"ש (יתרו שם) בחודש השלישי גו' באו מדבר סיני‪ .‬וראה שבת פח‪ ,‬א "אוריאן תליתאי גו'‬
‫בירחא תליתאי"‪.‬‬
‫‪ )39‬דבחודש אייר (דוקא) כל ימי החודש הם ימי ספה"ע‪.‬‬
‫‪ )40‬לקו"ת אמור לה‪ ,‬ב‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה בארוכה לקו"ש שם ואילך‪.‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪17‬‬

‫‪ )41‬וכן המאמר ד"ה זה דשנת תרנ"ח‪ ,‬שבו מבואר כבהמשך והחרים‪ ,‬נאמר בשבת ער"ח סיון‪.‬‬
‫‪ )42‬ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' רכו הערה ‪.16‬‬
‫‪ )43‬פרש"י בשלח טו‪ ,‬ב (ממכילתא עה"פ)‪.‬‬
‫‪ )44‬אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' רכו‪.‬‬
‫‪ )45‬תהלים מזמור סז*‪.‬‬
‫*) להעיר שבי"א ניסן שנה זו (תשכ"ח – שנת אמירת מאמר זה) התחילו לומר מזמור זה [ראה סה"מ‬
‫י"א ניסן ח"א ע' ‪ 1‬ואילך]‪.‬‬
‫‪ )46‬שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח סתפ"ט סי"א‪.‬‬
‫‪ )47‬תהלים שם פסוק ב‪.‬‬
‫‪ )48‬שם פסוק ה‪ .‬הטעם שאינו מביא מ"ש לפנ"ז (פסוק ג) יודוך עמים גו' [וגם בפסוק ה אינו מביא‬
‫התחלת הפסוק "ישמחו וירננו לאומים"] – אולי יש לומר‪ ,‬לפי ש"יודוך עמים" דפסוק ג [וכן‬
‫ישמחו וירננו לאומים דפסוק ה] הוא על זה "שמדתך להטיב לעמך" (פרש"י שם פסוק ב)‪.‬‬
‫‪ )49‬לקו"ת ברכה צח‪ ,‬ג‪ .‬וכ"ה גם בד"ה זה בסידור (עם דא"ח) שער החנוכה רעז‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )50‬ראה שם הגדולים להחיד"א ערך ר' משה אלשיך‪.‬‬
‫‪ )51‬פרש"י ר"פ בראשית‪.‬‬
‫‪ )52‬לקו"ת צו טו‪ ,‬ג‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קעז‪ ,‬ובהנסמן שם הערה ‪.7‬‬
‫‪ )53‬ד"ה כי ישאלך תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רכ)‪ .‬המשך תער"ב ח"ב פשע"ט (ריש ע' תשפ)‪ .‬סה"מ‬
‫קונטרסים ח"ב תיב‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )54‬בהבא לקמן (עד סוף הסעיף) ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' שכ‪ .‬ח"ג ע' קפז‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )55‬המשך תרס"ו ע' קנז‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )56‬לא רק שאינו מוגבל [בחינת בלי גבול שהוא היפך הגבול] ונמצא בכל מקום אלא שגם אינו‬
‫מוגדר [בחינת בלי גבול אמיתי‪ ,‬שלמעלה מגבול ובלי גבול]‪ .‬וראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' ‪44‬‬
‫ואילך‪.‬‬
‫‪ )57‬ראה יד‪ ,‬א‪ .‬ובתניא רפ"ב שזה קאי על הנשמה‪.‬‬
‫‪ )58‬תניא פמ"ט (סט‪ ,‬סע"א ואילך)‪ .‬וראה ספר השיחות תורת שלום ע' ‪.120‬‬
‫‪ )59‬להעיר שעד"ז הוא בנוגע לאהבה עצמית דאב לבנו‪ ,‬דבבן שיש לו מעלות וראוי לאהוב אותו גם‬
‫מצד השכל אין ניכר כ"כ שהאהבה שאביו אוהב אותו היא אהבה עצמית‪.‬‬
‫‪ )60‬המשך וככה תרל"ז פצ"א‪-‬ב‪ .‬וראה גם ספר השיחות תורת שלום ס"ע ‪ 127‬ואילך‪ .‬סה"מ‬
‫תרח"ץ ע' ריט‪ .‬ובכ"מ [לפי המקורות האלו נראה שזהו חידוש של חסידות חב"ד]‪.‬‬
‫‪ )61‬מיכה ז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ )62‬ראה זח"ב ט‪ ,‬א "כל אתין ונסין וגבוראן דעבד קוב"ה במצרים יעביד לון לישראל‪ ,‬כד"א כימי‬
‫צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"‪.‬‬
‫‪ )63‬אוה"ת נ"ך עה"פ סק"ג (ע' תפו) וסק"ז (ע' תפז)‪ .‬אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' קנד‪.‬‬
‫‪ )64‬פסחים קיט‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין קי‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )65‬סוף הלכות מלכים‪.‬‬
‫‪ )66‬ישעי' יא‪ ,‬ט‪ .‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ )67‬רמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ )68‬ראה סה"מ תרמ"ט ע' רמג‪-‬ד‪ .‬תרנ"ט ע' ז ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )69‬ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' רכז ואילך‪ .‬וש"נ [ראה גם לקמן ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה‬
‫אות יו"ד]‪.‬‬
‫‪ )70‬סה"מ תרנ"ט שם‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )71‬אבות פ"ד מכ"ב‪.‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪18‬‬

‫‪ )72‬נוסח קידוש לבנה‪ .‬מסנהדרין מב‪ ,‬א‪.‬‬

‫מאמר ד"ה ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח [עם ביאורים]‬

‫‪19‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful