You are on page 1of 3

‫מדעי המוות – ליילה‬ ‫לעולם לא תימלט מגורלה האכזר, האיום, ממנת הסבל וההשפלה שכל בת מינה בעולם הערבי

מחלקת‬ ‫עמה. אלה היו מחשבותיה ומסקנותיה של ליילה באותן דקות מיד לאחר שנאנסה וכבודה חולל. ובידי מי?‬ ‫העובדה שהיא עצמה נכנעה תוך כדי כך לתאוותה, ליצריה החייתיים וחוותה מספר אורגזמות רצופות‬ ‫לראשונה בחייה, הגבירה את תחושת הדיכאון וההשפלה שאפפה אותה בדקות אלה. טוב לפחות שלא‬ ‫הפקרתי עצמי לחסדי הגורל העיוור… ניחמה עצמה בכך שראתה את הנולד, ונטלה את הגלולה בטרם‬ ‫יצאה להרפתקה המוזרה והמסוכנת הזו. ואם כי היו לה תחושות בכיוון זה או דומה לו, וידעה והבינה‬ ‫מראש את הקשיים הבלתי צפויים, עמם עמדה להתמודד ואכן התמודדה – כלל לא העלתה על דעתה שכך‬ ‫יסתיים מבצע החילוץ, וזאת תהיה התמורה למאמציה. מכל מקום, היא לא תגיע לארוסה עם הקליע של‬ ‫סמיר, או של זר אחר "בבית הבריח" שלה, אשר עלול להתפתח לפצצת זמן תופחת ברחמה. השבח לאל‬ ‫שפקח את עיניי ונתן לי את התבונה, להיות זהירה! הרהרה מעודדת את רוחה שוב ושוב. סמיר עדיין עול‬ ‫ימים ואם כי ייתכן והוא נועז למדי, חסר ניסיון הוא, ולבטח אין הוא מאמין שמאורסת היא. זו הייתה‬ ‫מסקנתה. לו אך ידע את שמו של ארוסי... אך מיד נמלכה בדעתה ביאוש, וכי מדוע עליו להאמין בכך,‬ ‫הגתה בעצמה את שיקוליו האפשריים של הישן לצידה, מאחורי גבה, עליו חשה היא נשמת אפו הקצובה.‬ ‫האין אירוסיה מדומים, אשליה חסרת שחר… במה שונים הם מ"נישואיה" לסמיר? נותנת דרור לרגשות‬ ‫העזים ששבו לייסרה, מתמסרת לרחמיה העצמיים, החלה ליילה להתייפח חרישית, נשטפת בדמעותיה.‬ ‫מבוגרת היא מסמיר בחמש שנים לפחות, ומנוסה ממנו בדרכי הארגון והליכיו בפרט. היא הרי מקצוענית‬ ‫בכל מובנה של המלה וחדל האישים הזה בן העשרים ואחת או עשרים ושתיים לכל היותר, דרס את‬ ‫גאוותה. אנסה בגסות כמו הייתה איזו בת כפר חסרת השכלה, פלאחית משוללת תרבות באזור מרוחק‬ ‫ומפגר, או כמו הייתה רועה בדואית המעבירה את יומה בהשגחה על עדר עזים, במדבר שכוח אל! האין‬ ‫אני בוגרת ה"לונדון סקול אוף אקונומיקס"? האין אני נושאת בתואר שני בכלכלה? והאם אין אני נבונה לא‬ ‫פחות ממנו, מהפוחז הזה? התרעמה מתנשמת בכבדות. זה המצב, אין מה לעשות, זה גורלי המקולל… אך‬ ‫לו לעומת זאת, היו מצווים עלי להינשא לסמיר לא להיות כלתו המדומה, אלא ממש ללוותו כרעייתו‬ ‫האמיתית, פני הדברים היו שונים לחלוטין… הייתי מתאימה עצמי אליו, הייתי נאמנה לו, אני בטוחה שהייתי‬ ‫מוצאת את הדרך ללבו. אלוהים אדירים! איזה גורל, איזה גורל ארור…!‬ ‫בתחילת שנת לימודיה הרביעית והאחרונה בלונדון, נתבקשה לשמש מזכירתו של יושב ראש הארגון‬ ‫המקומי. למרות שיצאה מדי פעם לבלות עם סטודנטים זרים אחדים, הייתה עדיין בבתוליה. עם אחד מהם‬ ‫שוודי גבה קומה בהיר שיער ונאה למדי, יצאה בקביעות ניתן לומר. כחצי תריסר פגישות היו לה עמו. אך‬ ‫מפאת הסתייגויותיה וזהירותה הרבה, הסתכמו פגישותיהם בגיפופים ובנשיקות בודדות בתום הבילוי,‬ ‫בטרם פרידה, כאשר היא טורחת להיחלץ מזרועותיו כנגד רצונה; ואכן לאחר כחצי תריסר פגישות או‬ ‫מעט יותר, חדל לצאת עמה, זנח אותה לטובת האירופיות, שהתמסרו לו ככל הנראה לאחר פגישה בודדת‬ ‫אחת או שתיים.‬ ‫יושב ראש הארגון שהיה בן גילו של אביה, אנס אותה במשרדו על שולחן העבודה, במהלכה של הפסקת‬ ‫הצהרים, בתום השבוע הראשון לעבודתה במשרדו. לאחר שזימן אותה לצידו כדי להראות לה מסמך חסר‬ ‫חשיבות כלשהו, שעה שהיא גהרה מעל המסמך הפשיל את שמלתה מעלה וקרע את תחתוניה; הניפה‬ ‫והושיבה על השולחן בכוחן הרב של זרועותיו המגוידות, ובבהילות הפשיל מכנסיו ובעל אותה בלהט‬ ‫יצרים; במעין סיוט מוזר ומבחיל בו לא נטלה כל חלק מרוב תדהמה, ביתק את בתוליה. כלום יכלה היא‬ ‫להגדיר זאת כאונס, שהרי מפאת נאמנותה לארגון והכבוד הרב שרחשה לו, כלל לא התנגדה למעשיו.‬ ‫לאחר מכן, לאחר התקיפה המוזרה הזו, בטרם הספיקה להתאושש מתדהמתה, מהזעזוע הפתאומי, לחזות‬ ‫באדם המכובד הזה בעיניה מסתער עליה כחיה פראית; הסתיים הסיוט באותה פתאומיות בה החל, לא‬ ‫התרעמה היא ואף לא העזה לפצות פיה. לו הייתה היא כאחת מאותן חברותיה ללימודים האירופיות, לו‬ ‫מוצאה היה שונה, ניתן היה לומר שפטר אותה מנטל מסוים. אך למעשה הרס את חייה ואת עתידה, מי‬ ‫ישא אותה כעת לאישה? מי יעז להקים אתה בית ומשפחה? הכבוד הרב שרחשה לו הפך לפחד, פחד‬ ‫שגרם לה להתבטלות עצמית, פחד ששיעבד אותה אליו. עוד באותו ערב מבוהלת לחלוטין עברה לגור‬ ‫במעונו המפואר, שמימן עבורו הארגון, כפי שציווה עליה. כך הפכה היא לפילגשו הכנועה, נעתרת‬ ‫לרודנותו במעין דחף של מזוכיזם בלא דעת, בלא שתבין בעצמה את פשר מעשיה. נענית לתביעותיו‬ ‫הפרברסיות מדי ערב. כה תמימה הייתה היא, וכה חלשת אופי הפכה באחת.‬ ‫למרות הסבל עמו הסכינה ונשאה אותו בגאון, נתברכה במעט מזל; היושב ראש הורה לה מה ליטול כדי‬ ‫שלא תתעבר, ומעל הכל בתוך זמן קצר יחסית מאס בה. עלמה אירית בהירת שיער וכחולת עיניים נשאה‬

‫חן בעיניו, רעמת שיערה שגלש לכתפיה וכמובן עורה הבהיר ריתקוהו. היושב ראש נפל ברשתה, התאהב‬ ‫כנער בתגליתו החדשה. וכך ליילה מיעטה לראותו, הן במשרד הארגון והן במעונו המפואר, בו חילקה‬ ‫עמו יצועה. את רוב זמנו בילה כעת היושב ראש בקן ששכר לאהבתו החדשה ב"סבוי", באחת הסוויטות‬ ‫ההדורות שלו. את מעונו הותיר לליילה ואף את חובותיו היום יומיות לארגון במשרדו, השאיר בידיה‬ ‫האמונות. אחת לשבוע היה מופיע להתעדכן וכדי לאשר ולחתום, ולהשלים את המעט שחייב היה לעשות.‬ ‫המפנה החיובי הזה שחל בסוף שנה הלימודים האקדמית, הביא עמו הקלה מבורכת רבה, הן בעבודתה‬ ‫במשרד והן בהכנותיה ובבחינות הסיום של לימודיה האקדמיים. עם השלמת לימודיה וקבלת התואר,‬ ‫הזדרז היושב ראש לשלחה לבית אביה – לנצרת. במהלך שנה בודדת זו, בה מלאה חובתה לארגון לצד‬ ‫היושב ראש, פגשה באישים שונים, מילאה את תפקידה בהצלחה ואף ייצגה את היושב ראש במספר‬ ‫ישיבות ופגישות בעלות חשיבות; בזאת פעילותה הסתכמה והיא חדלה ממנה לחלוטין, מעת ששבה לבית‬ ‫אביה, ועד שנקראה לסייע בחילוצו של סמיר. היא עצמה אמורה הייתה להמשיך בדרכה לתוניס, עם תום‬ ‫מבצע החילוץ, כדי להצטרף לארוסה. "לבחיר לבבה" כביכול, שנבחר כמושיעה על ידי הממונה עליה‬ ‫לשעבר, יושב ראש הארגון בלונדון. ארוסה היה אחד מבכירי הארגון הפעילים, ששרת בעבר תחת פיקודו‬ ‫של היושב ראש, והיה עדיין בקשרים הדוקים עמו. מושיעה זה, שעמד לגאול אותה מחרפתה, אמור היה‬ ‫לצאת לאחת מבירות אירופה. הוא כמובן קודם מפאת "נאמנותו הרבה וכישוריו", אך גאולת ליילה הייתה‬ ‫החלק הארי בעסקה. "סיפור הכיסוי" שתפר למענה היושב ראש, לצורך הצלחת השידוך הגורלי, היה‬ ‫שנולדה עם פגם מסוים… ניתן לשער שמושיעה המיועד לא היה תמים עד כדי כך, אך התמורה הייתה‬ ‫בהחלט נכבדת ומפתה הרבה יותר מכלתו לעתיד. מאידך נישואיה של ליילה למושיעה שהיו בלתי ניתנים‬ ‫לערעור, נועדו להפוך אותה לעוזרת נאמנה, שתסייע לו במילוי תפקידו מתוקף ניסיונה בעבר, והן כבת‬ ‫לוויה צעירה שתשגיח על צעדיו; תספק את דרישותיו המיניות כרעייתו ותמנע בנוכחותה ובחוכמתה את‬ ‫האפשרות שיופל קורבן במלכודת דבש כלשהי, שעלולים להטמין לו אויבי הארגון; ולו יופל הוא בפח או‬ ‫במלכודת שכזו, עלול הוא להפוך לקורבן סחיטה, או אף להפוך עורו ולבגוד בארגון, בעקרונותיו‬ ‫ובמטרותיו.‬ ‫בזאת מסתכם אם כן תפקידה ולזאת ייקרא חיים, עתיד, גורל – והיכן הם סיכוייה היא? כיצד תוכל היא‬ ‫לתת ביטוי לניסיונה העשיר, היכן הם אפשרויותיה להטביע חותמה על פעולות הארגון, להשפיע על‬ ‫מאורעות ואישים, ועל גורל עמה? בוודאי שלא במסגרת נישואיה עמו, בצלו לא תהפוך לדמות דומיננטית‬ ‫כשאיפתה, ולא תזכה ליטול חלק בעיצובו של גורל עמה. לאחר שהשתחררה מעט מתסכוליה ונתנה דרור‬ ‫פעם נוספת לרחמיה העצמיים, הוסיפה לבכות חרישית שוב, מרטיבה את הסדין בדמעותיה. מה קורה‬ ‫אתי? על מה אני מתלוננת? ומה הנהירה הזו שלי לחיקם של רחמים עצמיים? תהתה, גוערת בעצמה,‬ ‫מתעשתת, פונה שוב להגיונה. לשם מה עליה להתמכר לרחמים עצמיים? שאלה עצמה. האם סמיר לא‬ ‫העניק לה אושר שכלל לא ציפתה לו, פעם מזהירה אחת בחייה האפורים? האין האדם הצעיר הזה לצידה,‬ ‫האהוב היחיד שהיה לה, ואולי אף היחיד שיהיה לה במהלך חייה… איזו טיפשה אני!?! הוכיחה את עצמה‬ ‫בחום. מה מונע בעדי לחיות את הרגע, ליהנות מהמזל הטוב, מההזדמנות שנפלה לחיקי?‬ ‫בתוך יומיים אמורה היא להמשיך בדרכה אל ארוסה, אותו אין היא מכירה עדיין. אולם המעט שנודע לה‬ ‫אודותיו כלל לא עודדה. הפרטים הבודדים שכללו את גילו ותיאורו החזותי לא החמיאו לו. בשנות‬ ‫הארבעים לחייו היה הוא, קצר קומה ועב בשר, רודף נשים והיא אמורה לשים סייג לתאוותיו, משימה‬ ‫חסרת כל סיכוי… סמיר לעומתו צעיר ומלא חיוניות, וכה תמיר וכה יפה… ככל הנראה נתקפה בבהלה‬ ‫רבה בהיסטריה ממש, עקב מעט המידע שסיפק להם איש הקשר, מנהל משרד התיירות של סניף המלון.‬ ‫ישמור האל צעדיה! זה הדבר אשר גרם לה כמעט לאבד עשתונותיה, החרידה כל כך. ומה כבר סמיר עשה‬ ‫בסך הכל? חיסל איזה יהודי זקן הבוקר, שמלאו ימיו ועמד על פי קבר… איזו טיפשה אני! הוכיחה את עצמה‬ ‫שוב. הרי הייתה רודפת אחריו עד סוף העולם, לו היה ניאות לשאת אותה. הייתה מקדישה לו את חייה,‬ ‫מוסיפה להיות רעייתו הנאמנה גם אם היה נושא עוד שלוש צעירות ממנה, בהתאם למסורת ולמצוות דתם.‬ ‫סיכמה בחום בינה לבין עצמה, מנחמת עצמה, נגררת לחלומות בהקיץ. סמיר הוא אהובה היחיד! הגבר‬ ‫היחיד שתאהב אי-פעם. החליטה בחום מתמכרת שוב לרגשותיה. את אבו עדל, היושב ראש היא מתעבת‬ ‫וגם את הבעל המיועד שזה בחר עבורה, באותה המידה. אם כי תיאלץ ללמוד לחיות עמו.‬ ‫נרגשת עד כדי דמעות סובבה ופנתה אל סמיר, מושכת קלות את ראשו ומסמיכה אותו אל חזה הגועש,‬ ‫מלטפת שערותיו בעדינות רבה, לבל תעורר אותו משנתו. בהדרגה החלה להירגע וחשה הקלה רבה, אם‬ ‫כי להירדם לא הייתה מסוגלת – מפאת ההתרגשות הרבה ושיאי המאמצים הפיסיים והרוחניים אליהם‬ ‫הגיעה במהלך היום, וכך נותרה ערה.‬

‫לפני כשישה חודשים היה זה, כשחזרה לבית אביה, ולמרות שלא עברה אי פעם אימונים בכל תחום שהוא‬ ‫של פעילות חשאית, צברה ידע רב וניסיון מסוים בחברתו של אבו עדל.‬ ‫זכור לה היטב כיצד הבחינה בפעילות חריגה ליד ביתם בנצרת, מיד לאחר ששבה, בפרט בימים הראשונים‬ ‫לשובה. תחילה סבורה הייתה כי הסיבה לכך היו מאמציו הבלתי נלאים של אביה, למצוא לה מחזר שיואיל‬ ‫לשאתה, מאחר ועסק בכך יומם וליל. ואכן לאחר זמן קצר היה לה מחזר עיקש, למרות שלא היא ולא‬ ‫אביה התייחסו אליו ברצינות ראויה, כאל חתנה לעתיד. עקשנותו עוררה את חשדותיה. ייתכן והיה משתף‬ ‫פעולה שנשלח על ידי השב"כ, לרחרח סביבה, או אולי ירחם האל, לשאתה כדי לחדור דרכה אל‬ ‫הארגון… אך לא הייתה זו אלא השערה, ואילו המחזר שהיה גבר בהחלט נאה ובעל אמצעים, נרגע ופקד‬ ‫את ביתם לעתים רחוקות. אירועים אלה לא טרחה ליילה לדווח לאיש, מאחר והיא ניתקה את קשריה‬ ‫"עמם" מאז. היא נפגעה עמוקות ואף לקתה בדיכאון חריף, בראשית שהותה בבית אביה. מאחר והתייחסה‬ ‫אל החזרתה לבית אביה כאל גירוש, הוצאה משורות הארגון, למרות שאבו עדל העיר שיזמנו אותה בבוא‬ ‫העת. האמירה המעורפלת הזו הייתה הפעם האחרונה בו ראתה אותו, בטרם החזירוה.‬ ‫מכל מקום, אתמול בלילה היא אכן זומנה, נקראה לתרום את מאמציה לארגון פעם נוספת; וכך הבריחוה‬ ‫מבית אביה מתחת לאפם של המרחרחים, לאחר הודעה דחופה שלא הותירה זמן כלל להתכונן. אחת‬ ‫מדודותיה הביאה את המסר והוראותיה, התוכנית המלאה לחילוצו של סמיר והמשך דרכה לארוסה. היא‬ ‫מונתה כראש הצוות והיא עדיין הממונה מטעם הארגון, בהתאם להוראות. טאהר היה נתון למרותה, אך‬ ‫כל זמן שהוא פעל בהתאם לתוכנית, לא היה כל מקום להתערב ולחשוף את מהות תפקידה. כך הייתה‬ ‫סבורה וכך נהגה היא בצדק רב. זו הייתה ללא הספק הסיבה שהטילה אותה לתוך מערבולת הרגשות‬ ‫והיצרים הזו, מערבולת שהיא עצמה יצרה בלא שייחלה לכך ומבלי שתהיה מודעת לכך, בתחילה. מאידך‬ ‫עליה להודות שאין היא מצטערת בתוצאותיה של אותה מערבולת אליה הוטלה, הזכירה לעצמה בחיוך‬ ‫מאושר. לו מינויה כראש הצוות היה ברור לסמיר מתחילת מבצע החילוץ, פני הדברים היו שונים‬ ‫לחלוטין, מהלכן של ההתפתחויות היה שמרני ובנאלי, דבר לא היה קורה… ולא הייתי זוכה במנה גדושה‬ ‫כזו של אושר!‬