‫ג‬

‫שיעור י"ג‬

‫נתיב חיים - שיעור י"ג‬

‫ספירות בנשמתו. דמצד ספירת הכתר הוא‬ ‫מחפש בכל עת מסירות נפש ולהיות בטל‬ ‫לה', ולהיות אין בלי שום מציאות כלל.‬ ‫ומצד ספירת המלכות שבו הוא מחפש בחי'‬ ‫אני, להיות מציאות. ויש מחלוקת בין שני‬ ‫כחות הנפש, כח הכתר מחפש ביטול ואין,‬ ‫וכח המלכות מחפש להיות מציאות‬ ‫עצמית. ולעולם הצדיקים רודפים להדבק‬ ‫רק במדרגת האין, אלא שאי אפשר לבטל‬ ‫לגמרי כח האני, כי זהו אחד מכוחות‬ ‫הנשמה. דאם יהיה אין ממש לגמרי, לא‬ ‫יוכל לחיות כלל.‬ ‫לכן הקפידו הצדיקים שכל עובד ה'‬ ‫בפרט מגיל ל' עד גיל נ', ]שזהו‬ ‫בחי' שבט לוי שעבדו במקדש משנת ל'‬ ‫עד נ' שבאלו השנים מתגלה הבחנה זאת‬ ‫ביתר שאת, אך למעשה זהו בכל עת ולאו‬ ‫דווקא באלו השנים[.כשבא אחד לצדיק‬ ‫ואומר שרוצה להיות מבוטל לגמרי‬ ‫במאציל העליון, ואינו רוצה להיות שום‬ ‫מציאות לעצמו, לא ללמוד עם אחרים ולא‬ ‫לעסוק בשום עסק דקדושה. שזה נדמה לו‬ ‫כישות. אזי היו הצדיקים מזהירים מאד‬ ‫שבאלו השנים לא יכנסו לעבודה כזאת‬ ‫של ביטול האני בתכלית לגמרי לגמרי, כי‬ ‫כל אדם צריך שיהיה לו איזה מציאות של‬ ‫אני.‬

‫שביל‬

‫מצוותיך‬

‫נתיב‬

‫ספר‬

‫השלישי אות ד': הכלל בזה,‬ ‫לכל בחינות מזלא הנקרא 'אין', ויש לו‬ ‫בחינות מלכות הנקרא 'אני', דעביד‬ ‫אדעתיה דנפשיה, ותופס בעצמו איזה‬ ‫בחינות 'יש'. אלא שבבחינת 'אני' לא‬ ‫נמצא אלא שיהיה קיום לנבראים שלא‬ ‫יחזרו לבחינות 'אין'. ולכן אין לאדם‬ ‫הישראלי לתפוס בחינות יש ואני אלא‬ ‫לצורך קיום הכרחי, והמותר יחרים,‬ ‫וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ולא‬ ‫ירחיב דעתו אלא לצורך עבודה‬ ‫התמימה ולצורך קיום גופו.‬
‫הנה ידוע מאמר חז"ל )שבת קנ"ו ע"א( 'אין‬ ‫מזל לישראל'. כי מזל הוא מדרגת‬ ‫הכתר, ולפיכך ה'אין' הוא המזל לישראל,‬ ‫היינו עולם הכתר שנקרא 'אין' הוא המזל‬ ‫לישראל, כי יש בכתר סוד הדיקנא אשר בו‬ ‫תרין מזלין עליון ותחתון, לכן הוא נקרא‬ ‫בשם מזל.‬

‫א. לכל אחד מישראל יש בחי'‬ ‫מלכות וכתר, אני ואין, ועבודתו‬ ‫לכלול שניהם כאחד‬
‫כלל דבה"ק שכל אחד יש לו דרגת הכתר‬ ‫בחי' אין. וכן יש לו בחי' מלכות‬ ‫הנקרא אני, כי כל אדם ואדם יש בו י'‬

‫נתיב חיים‬
‫גמור. כל אחד לפי מה שנותן לו חיות‬ ‫הכרחי זהו מוכרח, שלא יתבטל להיות אין‬ ‫הגמור. אבל זה החיות ההכרחי נעשה כסא‬ ‫לקדושה לגלות האין הגמור. הגם שעיקר‬ ‫מה שצריך להיות שקוע ודבוק הוא רק‬ ‫באין הגמור. אבל מה שהצדיק עושה איזה‬ ‫פעולה כי הוא מוכרח זאת לקיום הכרחי‬ ‫להרחיב דעתו, ולכן לפעמים עושה איזה‬ ‫פעולה שקונה איזה כלי נאה וכדו', כי צריך‬ ‫זאת לעבודת ה', והיו צדיקים שהיו להם‬ ‫בתים גדולים כי הרגישו שצריכים זאת‬ ‫להרחבת הדעת דקדושה. וסימן שזהו כסא‬ ‫דקדושה בשבילו, וכל צדיק פועל בזה לפי‬ ‫דרגתו. ואין להסתכל בזה אחד על חברו.‬ ‫וגם במה שכן עוסקים, בודאי אין להכניס‬ ‫בזה המח והלב כלל, כי פשוט שהרה"ק‬ ‫מרוז'ין בודאי לא הסתכל מימיו על הכסף‬ ‫וזהב שלו לעשות מזה מציאות, אלא‬ ‫המחשבה היתה בכל רגע באהבת הבורא‬ ‫ית' בדביקות במסירות נפש, רק שעשה ה'‬ ‫שזה הכלי יהיה אצלו להרחבת הדעת,‬ ‫וכבר נאמרו בזה סודות גדולים.‬ ‫וכן הוא אצל כל אדם שיש איזה גבול‬ ‫שמוכרח אליו, אבל המותרות‬ ‫שבישות הוא איסור גמור, כי העיקר הוא‬ ‫התבטלות מציאותו למציאות השי"ת. וכל‬ ‫אחד צריך ליישב דעתו בזה, והעיקר אם‬ ‫הוא רוצה להתכלל בהנהגת הבורא, מצד‬ ‫אחד דבוק באין הגמור, ומצד שני חושב‬ ‫מה צריך לצורך עבודתו, ומתפלל על זה.‬ ‫אזי השי"ת מסבב כבר סיבות טובות‬ ‫לפתוח לו פתח לכנוס בזו הדרך. אבל צריך‬ ‫להזהר שלא לרמות עצמו בזה. שידמה‬ ‫בדעתו שצריך לרבוי בחי' יש ח"ו.‬

‫ד‬

‫ב. לכל אחד יש בחי' מלכות וישות‬ ‫המוכרח לנפשו, וכשהוא בקדושה‬ ‫כראוי, הוא נעשה כלי לגלות את‬ ‫האין בתכלית השלימות‬
‫והנה אצל שאר בני העולם הרי התכלית‬ ‫הוא דייקא כן להיות יש ובחי'‬ ‫מציאות, ועוסקים לעשות פרנסה או‬ ‫להיות איזה ראש ישיבה וכדו', להיות‬ ‫משהו, מציאות, לא סתם לשבת בכולל‬ ‫ובישיבה ללמוד. וזוהי הסתכלות הפשוטה.‬ ‫אבל הצדיק יודע שהשורש לזה הוא בחי'‬ ‫מלכות, שהוא ענין כלי, שתופס עצמו‬ ‫למציאות. אבל יש לכל אדם גם ספירה‬ ‫גבוה מאד שהיא בחי' כתר. שאומר‬ ‫שהתכלית בזה העולם הוא רק להתבטל‬ ‫לאין העליון. וא"כ אין הכי נמי שעבודת‬ ‫הצדיק הוא לעזוב את האני, ולא לחיות‬ ‫עם אני כדעת בעלי בתים שרוב בני אדם‬ ‫עסוקים כל היום כל אחד באני שלו, אם‬ ‫הוא מצליח אם לאו, כי הצדיק יודע שהוא‬ ‫אינו כלום, ולא בר הצלחה כלל, אלא כל‬ ‫מציאותו רק להיות דבוק באין. אף שזה‬ ‫האמת. אבל עכ"ז יש להזהר שלא לבטל‬ ‫האני שלא יהיה לו כלל מציאות. כי‬ ‫באמת ישנו כח בנשמה שהוא בחי' אני,‬ ‫וצריך שיהיה בו כדי חיותו, לכן כל אדם‬ ‫צריך שיהיה לו כלשהו של מציאות. אף‬ ‫שעיקר מציאות לכלול עצמו באין הבורא,‬ ‫אבל על כל פנים נשאר בו איזה מציאות‬ ‫וזה המציאות יהיה כלי להתבטל לאין‬ ‫הגמור.‬ ‫ומה שצריך שישאר איזה מציאות הוא‬ ‫מחמת שמוכרח שיהיה בו קצת‬ ‫ממידת המלכות. והמותר יחרים בחרם‬

‫ה‬

‫שיעור י"ג‬
‫והסימן, אם בא אליו יסורין וירידות‬ ‫ובזיונות ועניות וצער, גם הם‬ ‫מרחיבין דעתו לעבודת בוראו, ומקבל‬ ‫באהבה ובשמחה בלי שום תקוה לאיזה‬ ‫התנשאות וגבהות 'אעא דלא דלקית‬ ‫ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה' )זה"ק‬ ‫ח"ג קסח.( ובא לבחינת אין, ואז 'דלקית‬ ‫ביה נהורא דנשמתא' עד אין שיעור‬ ‫בשמחה ובלב טוב. אבל 'נר רשעים'‬ ‫שהולכין תמיד אחר בחינת יש ואני,‬ ‫'הנחש השיאנ"י' )בראשית ג, יג( ]אותיות‬ ‫יש ואני[ המשיך אותי אחר תאות עולם,‬ ‫שהם אינם אלא יש ואני, 'אני אמלוך',‬ ‫ולכן 'נר רשעים ידעך' )משלי יג, ט( מחרפין‬ ‫ומגדפין.‬
‫כי עיקר הנקודה היא ביטול, וכשהבזיונות‬ ‫ורדיפות, מבטשין ליה, עי"ז דולק אור‬ ‫נשמתו. אפי' שעובר עליו ירידות או מאבד‬ ‫חשק ללימוד התורה ח"ו וכדו', צריך לקבל‬ ‫באהבה ולבטל עצמו ולבא לאין, ואזי‬ ‫הנשמה חוזרת לדלוק עד אין שיעור‬ ‫בשמחה ובטוב לבב.‬ ‫כי העיקר אצל הצדיק הוא אין, והאני הוא‬ ‫רק כלי לגילוי אלקות. ויודע איך לקבל‬ ‫הבזיונות באהבה בשמחה, כי אצלו העיקר‬ ‫הוא אין.‬ ‫משא"כ 'נר רשעים' שהולכים אחר בחי'‬ ‫יש ואני, אפי' ששמעו שיש ענין‬ ‫אין, אבל המחשבה כל היום ביש, והנחש‬ ‫מושך אותם אחר תאות עולם. כי זה עיקר‬ ‫הנחש, לגלות נקודת היש. בחי' השיאני.‬ ‫ועי"ז הם מחרפין וכו'.‬ ‫עתה נתבאר שיש לכל אדם שני‬ ‫כחות הנפש, אני ואין, בחינות‬

‫מלכות וכתר. ולכל אחד יש את שני אלו‬ ‫הכחות, אלא שהצדיק מגביר הכתר והאין,‬ ‫משא"כ הרשע מגביר היש והאני. ובודאי‬ ‫כשישוב בתשובה יתוקן הכל למפרע.‬

‫אות ה': עי' ע"ח סוף שער ט"ל דרוש‬ ‫י"ד, ]הוא פרק של הרמ"ק, כנודע‬ ‫שבתחילה כשהגיע האריז"ל לצפת, למד‬ ‫קצת עם הרמ"ק, וקבלו כרבו. ויש בכ"מ‬ ‫דרושי האריז"ל בשם הרמ"ק, וזה הפרק‬ ‫הוא אחד מהם. ומדבר כאן מסוד נפלא‬ ‫שאינו נמצא כ"כ בכתבי רבינו האריז"ל, כי‬ ‫אם בכ"מ[. כי הספירות הם אור ישר,‬ ‫כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת‬ ‫נצח הוד יסוד מלכות מלמעלה למטה,‬ ‫וחזר עוד בעת שובו אל מקורו, האיר‬ ‫והאציל עוד עשר ספירות מלמטה‬ ‫למעלה, כתר במלכות וחכמה ביסוד עד‬ ‫מלכות בכתר, נעוץ סופן בתחלתן‬ ‫ותחלתן בסופן, והוא בסוד אני ואין‬ ‫שבמלכות.‬

‫ג. עיקר דירת הקב"ה בעוה"ז הוא‬ ‫ע"י שה'אני' נעשה כלי אל ה'אין'‬ ‫כי שורש התורה הוא 'אני ה' אלהיהם‬
‫אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים',‬ ‫היינו שיש בחי' אני, שעניינו מלכות. אבל‬ ‫תיבה זאת היא גם אותיות אין, בחי' כתר.‬ ‫נמצא שכל התורה כלולה מכתר ומלכות.‬ ‫כי אני הוא יש אשר צריל להיות כלי‬ ‫להתקשר לכתר בחי' אין. ויש להבין מה‬ ‫הסיבה שעשה השי"ת את ענין האני, הרי‬ ‫העיקר הוא האין.‬ ‫שתכלית הבריאה הוא כי נתאוה‬ ‫הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים‬

‫אלא‬

‫ועד‬

‫נתיב חיים‬
‫בחי' בינה בחי' אש, וכיון שהאור חוזר‬ ‫מלביש את האור ישר, יש התגלות יתרה‬ ‫להאור הישר.‬ ‫כי זהו עיקר עבודת הנברא, לקחת בחי'‬ ‫האני שלו ולהרימו באור חוזר אל‬ ‫המאציל. כי השי"ת צמצם עצמו בכמה‬ ‫צמצומים עד שנתגלה בחי' אני, וכל זה כדי‬ ‫שיתגלה האין ע"י האני בהתגלות שלימה.‬

‫ו‬

‫)תנחומא נשא(, שברצונו להתגלות לנבראיו,‬ ‫שיתגלה סוד ה'אני' של השי"ת, הגם שזה‬ ‫באופן שהאני מקושר לאין, אלא שעי"ז יש‬ ‫התגלות האין ביותר גילוי מאשר אם היה‬ ‫אין בלבד. נמצא שע"י מידת האני מתגלה‬ ‫האין ביתר שאת.‬ ‫והגם שהתכלית הוא האין, אלא שע"י‬ ‫שהאני מקושר אל האין, מתגלה‬ ‫האין ביתר התגלות, ועל דבר זה עומדין‬ ‫כל רזי התורה. שעשה ה' בחי' אני, שתהיה‬ ‫השתלשלות למטה למטה עד בחי' אני.‬ ‫הגם שלכאו' האני הוא סתירה לאין. כי‬ ‫בהשתלשלות אחר השתלשלות יש‬ ‫נבראים בזה העולם הנפרד שהאני שלהם‬ ‫מורגש כנפרד מהאין, היינו מהשי"ת, אבל‬ ‫כשהצדיק מעלה את כח האני, ומחברו‬ ‫לאין, הרי הוא מגלה את כח האין בתכלית‬ ‫ההתגלות.‬ ‫והצדיק מוכרח לקחת את בחי' האני‬ ‫דייקא, כי אין דרך לבטל את‬ ‫האני בתכלית ממציאותו, כי א"כ לא ימצא‬ ‫התכלית שהיה רצונו ית' להיות לו דירה‬ ‫בתחתונים. ולכן מוכרח לקחת בחי' אני,‬ ‫אלא שיש להזהר שלא לקחת יותר‬ ‫מהנצרך, שאז לא יוכל לקשרו אל האין. לכן‬ ‫כל אחד שלוקח דרגת אני לפי מדרגתו‬ ‫ומקשרו לאין, הרי שהאין מתגלה ביתר‬ ‫התגלות.‬ ‫לכן עשה השי"ת שבאור ישר ואור חוזר,‬ ‫מקושרים האין ואני כאחד. ובאופן‬ ‫כללי, אור ישר הוא ענין של אין בחי' ט'‬ ‫ספירות עליונות מלמעלה למטה בחי'‬ ‫חכמה, בחי' מים, ואור חוזר הוא ענין של‬ ‫יש בחי' מלכות, המשכה מלמטה למעלה‬

‫וכן בכתר בתלת רישין עלאין, וגם‬ ‫ברישא דלא אתיידע יש בחינות‬ ‫מלכות אני, ועל זה כשחזרו אורות‬ ‫ל'אין', נשאר איזה בחינות 'אני' בדקות,‬ ‫שלא יתבטלו מתיקונם המציאות, ולכן‬ ‫אף המציאות שבתלת רישין שורש כל‬ ‫הנמצאים חזרו לאין, שורש אני, בדקות‬ ‫שיש שם עשה מסך מעט, שיתפסו איזה‬ ‫יש ואני, ולא יתבטלו ממציאות לגמרי.‬
‫כיון שהתכלית הוא לעשות מאני אין,‬ ‫מ"מ מוכרח שתשאר נקודה של אני‬ ‫בדקות, כי זהו תכלית הבריאה לגלות את‬ ‫האין בתכלית השלימות. וזוהי עבודת‬ ‫נשמת ישראל, שהם בחי' אני, ועבודתם‬ ‫להתדבק באין.‬

‫ובכל בחינה שבעולם, מראש א"ק עד‬ ‫עקביו ועד חומר העכור‬ ‫שבעשיה, יש בכל הנמצאים בחינות‬ ‫'אין' וגם בחינות 'יש ואני', וע"י התורה‬ ‫ומדות טובות מזככין עצמן מבחי' 'אני‬ ‫יש' לבחי' 'אין' לגמרי, ואז די לו במעט,‬ ‫ומקבל הכל באהבה ושמחה. 'אם אין‬ ‫אני לי', התקשרות אני לאין 'מי לי'‬ ‫עלמא דאתי, 'וכשאני לעצמי מה אני'‬ ‫)אבות א, יד(, ומה כחי, עפר ואפר חומר‬ ‫עכור.‬

‫ז‬

‫שיעור י"ג‬
‫וזוהי כל תורת החסידות על רגל אחת,‬ ‫שעבודת האדם לקחת את ה'אני'‬ ‫ולבטלו ל'אין', ואם אין אני לי, היינו שאינו‬ ‫עוסק לקשר מידת האני לאין, מי לי, איך‬ ‫יזכה לעולם הבא. כי כל העולם הבא הוא‬ ‫ע"י עבודת הביטול. כי אין האור שורה כי‬ ‫אם על דבר הבטל לפניו ית"ש.‬ ‫אלא שיש להזהר שלא יהא הביטול באופן‬ ‫שיתבטל כלי המלכות לגמרי, אלא‬ ‫ישאר האני בדקות, כי אפי' ברישא דלא‬ ‫אתיידע שהוא ראש עולם האצילות, גם שם‬ ‫יש בחי' אני בדקות.‬

‫היינו שע"י עבודת השם של בני ישראל‬ ‫נתעורר היחוד הפנימי.‬

‫נשוב לדרכינו דרך החיים בסדר‬ ‫לימודנו בספה"ק אוצרות חיים‬ ‫לרבינו האריז"ל.‬

‫עתה‬

‫אחר שלמדנו שבתחילה היה הכל אא"ס‬ ‫ורצה הקב"ה לגלות רחמנותו, לכן‬ ‫צמצם מקום חלל פנוי לצורך בריאת‬ ‫העולמות, והמשיך קו אא"ס לתוך החלל,‬ ‫ועליו מלביש עולם עליון הנקרא א"ק, אשר‬ ‫ממנו יוצאים כמה וכמה עולמות. ועתה אנו‬ ‫עוסקים באורות היוצאים מאוזן חוטם פה.‬ ‫ולעיל נת' שיש סוד ד' אלפין המרומזים‬ ‫בחוטם פה, שבהם סוד שנים מהם בחי'‬ ‫הבל ושנים מהם בחי' דיבור. ועתה ממשיך‬ ‫לבאר איך נמשכים אלו הד' אלפין בסוד‬ ‫הפה דא"ק.‬

‫אוצ"ח שער העקודים פ"ב: הנה‬ ‫אותן הד' אלפין שציירנו לעיל‬ ‫בחוטם הם נכנסין בפה ונעשים שם ד'‬ ‫הבלים והנה ד"פ הבל גימ' קמ"ח כי ע"י‬ ‫השינים שבתוך הפה נטחנים אותן הד'‬ ‫הבלים ונעשים קמח ונגמרת פעולתן.‬
‫לעיל כתב רבינו האריז"ל שאלו הם‬ ‫ב' הבלים וב' דיבורים, ואיך כתב‬ ‫עתה שהם ד' פעמים הבל.‬

‫אות ו': ודע שאי אפשר להמשיך שום‬ ‫תוספת ברכה ושפע מאין סוף, אם‬ ‫לא ע"י ביטול לגמרי של 'אין', עי' בע"ח‬ ‫שער מוחין דצלם ושער ק"ש. בכל פעם‬ ‫שקוראין קריאת שמע בתיבת אחד, וכן‬ ‫ב'מלך העולם' בכל ברכה, עיקר העבודה‬ ‫הוא לכוון מסירות נפש להכנס לביטול‬ ‫הגמור, כי רק זה ממשיך השפע.‬ ‫אך הענין דע, כי יש שני זיווגים‬ ‫למעלה, אחד להחיות העולמות‬ ‫ולקיים קיום הכרחי, וזיווג זה תדיר, כי‬ ‫אם יתבטל אף רגע יתבטלו כל‬ ‫העולמות. זיווג שני להוליד נשמות,‬ ‫וכנזכר בכתבי הרש"ש והבעש"ט זי"ע,‬ ‫שצריך לעשות יחוד להמשיך חיות אלקות‬ ‫בעולם שזהו הולדת הנשמות. ולתת מוחין‬ ‫וחיות והתחדשות אל זעיר ונוקבא עם‬ ‫ישראל עם הקודש שהוא פנימיות‬ ‫העולמות, וזה אינו תדיר, והמיין נוקבין‬ ‫דבינה לצורך פנימיות המוחין, צריכין‬ ‫הבנים להעלות מיין נוקבין ושפיכות‬ ‫הנפש עד שמעוררין אורות עליונים.‬

‫הנה‬

‫וביאור הענין ע"פ מה שנתבאר ב'נתיב‬ ‫מצותיך' שיש אורות וכלים, אור‬ ‫הוא ענין הביטול לאין, והכלי הוא ענין היש‬ ‫ואני. והתכלית הוא להיות יש המבוטל‬ ‫לאין. אם אין קמח אין תורה, שצריך לקחת‬ ‫אור וכלי שהוא ענין הפה שיש בו אור וכלי,‬

‫נתיב חיים‬
‫כמו כשאדם נוסע לצדיק ושומע ממנו‬ ‫תורה, הרי התורה שהוא שומע‬ ‫ממנו ומבין ותופס במחו, נעשה אצלו אור‬ ‫פנימי, ומצד שני כשהולך אל הצדיק ורואה‬ ‫הנהגתו, איך הוא עוסק בתורה ותפילה,‬ ‫איך אכילתו בקדושה, איך הוא תמיד‬ ‫בשמחה, הרי אין כאן לימוד פרטי שיוכל‬ ‫לומר מה שלמד ממנו, אלא הוא אור מקיף‬ ‫התעוררות שסביבו למעלה מהשגתו, כיון‬ ‫שמאמין שהצדיק עומד למעלה למעלה‬ ‫ממנו, זה מאיר על נשמתו בבחי' מקיף.‬ ‫והמקיף והפנימי מחוברים הן, כי אם‬ ‫ישמע אותן דברי תורה ממש‬ ‫מפיו של איש פשוט אחר, לא ישפיעו עליו‬ ‫הדיבורים כמו ההשפעה שיקבל מרבו‬ ‫שמאמין בו שהוא מתהלך בשמי מרומים.‬ ‫יען שהאור הפנימי מאיר בפנים להבין‬ ‫ההשגה, ויחד עם המקיף שמרגיש קדושת‬ ‫הצדיק, הרי הפנימי מאיר בגופו בפנים,‬ ‫והמקיף מאיר בחוץ, ומאיר המקיף והפנימי‬ ‫זה לזה, ובזה מקבל גופו הזדככות אמיתית.‬ ‫כי אם מקבל מהצדיק רק הארה באור‬ ‫פנימי או רק הארה באור מקיף אינו‬ ‫מספיק לזכך גופו באמת. והזיכוך האמיתי‬ ‫של הכלי מוכרח שיהיה ע"י התקשרות‬ ‫שתי המדרגות, פנימי ומקיף.‬ ‫והנה הכלי הוא בחי' יש ואני, כי יש לו‬ ‫לאדם גוף, וכל חייו רודף אחר האני,‬ ‫וחושב כל היום מעצמו, ואינו יכול לשכוח‬ ‫מעצמו כלל. משא"כ הצדיקים דבוקים‬ ‫באלקות כל העת, ורק משהו דמשהו‬ ‫משתמשים עם היש של הגוף לצורך‬ ‫הביטול. וא"כ איך נוכל אנן להזדכך‬ ‫בקודש. רק ע"י שנקבל הארת דברי‬

‫ח‬

‫בחי' כתר ומלכות, ולזה מוכרח שיהיה‬ ‫איזה בחי' יש, כל אחד לפי השליחות‬ ‫שהשי"ת שולח לו, אם הוא מלמד לאחרים‬ ‫או לומד לעצמו וכדו', כל מה שעושה יש‬ ‫בזה איזה תפיסת יש. ועיקר העבודה‬ ‫להכלל באלקות, בחי' אין. לעשות מה‬ ‫שעושה בביטול הגמור לאלקותו ית"ש.‬ ‫ושורש הכל הוא בפה דא"ק שיש שם‬ ‫שורש אור וכלי כאחד, וצריך‬ ‫לטחון מציאות היש, שהוא יהיה בחי' אין.‬ ‫לכן אפי' בחי' הדיבור שהוא יותר בחי' יש,‬ ‫מבטלים אותו לבחי' הבל, להכלל באין‬ ‫הגמור. אפי' שנשאר כלשהו יש בדקות, וזה‬ ‫הדקות הוא רק כלי לגלות את האין ביתר‬ ‫שאת, והכל נכלל כאחד.‬

‫ד. האור הפנימי שבתוך אדם חושק‬ ‫להתדבק להאור המקיף עליו מבחוץ,‬ ‫ועי"ז מזדכך ומתקדש גופו‬
‫להבין המשך דבה"ק, נקדים מש"כ בשער‬ ‫העקודים בע"ח שיש נפש בכבד,‬ ‫רוח בלב, ונשמה במח. וסביב הגוף מבחוץ‬ ‫יש מקיף חיה שסובב האדם מראשו עד‬ ‫רגליו, וסביב זה יש מקיף יחידה שהוא אור‬ ‫סובב מרחוק עד ד' אמותיו. אלו הן ה'‬ ‫דרגות הנשמה. וממשיך שם לבאר‬ ‫שה'חיה' נקראת בשם אבא, וזה האור‬ ‫מקיף על האדם מסביב, וה'נשמה' היא‬ ‫בסוד בינה אימא. והיא בתוך הגוף. והלא‬ ‫נודע כלל גדול שאבא ואימא מקושרים‬ ‫ומחוברים תדיר. ולכן האור המקיף שהוא‬ ‫סביב האדם והאור הפנימי שהם המוחין‬ ‫בתוך האדם, אלו שני האורות מאירים זה‬ ‫לזה ומזככים גוף האדם.‬

‫ט‬
‫זך‬ ‫בעוה"ז יהיה החיצוניות‬ ‫מהפנימיות.‬

‫שיעור י"ג‬
‫הכלים‬ ‫הצדיקים לתוכנו בבחי' אור פנימי, ויחד עם‬ ‫זאת להאמין באמונה שלמעלה מטעם‬ ‫ודעת, בחי' חכמה וביטול בקדושת השגתם‬ ‫ושורש נשמתם המופלגת במעלה מאד, אזי‬ ‫עי"ז זוכים שהארה הפנימית מתחברת עם‬ ‫המקיף, ע"י החיבור הזה נזכה גם אנחנו‬ ‫לזכך גופנו ולהתטהר להכלל בביטול‬ ‫האמיתי להשי"ת, שהיש שלנו ישמש כלי‬ ‫אל האין.‬ ‫אחר הקדמה זאת נוכל בע"ה להבין‬ ‫המשך דבה"ק שמדבר מאורות‬ ‫וכלים המאירים בפה דא"ק, ששורש‬ ‫חיצוניות הכלי גבוה משורש פנימיות‬ ‫הכלי. והיתכן זאת שהרי רואים בחוש בכל‬ ‫כלי גשמי שהפנימיות יותר זך מחיצוניותו.‬ ‫כי כל דבר שיש בעוה"ז הוא בהשתלשלות‬ ‫מענין גבוה למעלה, וכיון שבעוה"ז עיקר‬ ‫הכלי הוא פנימיותו ולא חיצוניותו, שהרי‬ ‫המשקה הוא בתוך הכלי, וחיצוניות הכלי‬ ‫אינו החזיקו ואינו עיקר תכלית הכלי. וכן‬ ‫מובן לכל בר דעת שאיש פנימי הוא‬ ‫במעלה יתרה מאד על איש חיצון, שזה‬ ‫מסתכל על תכלית הפנימי שהכל אלקות,‬ ‫והחיצון מסתכל רק על שקר החן והבל‬ ‫החיצון. וא"כ לכאו' הפנימיות חשובה‬ ‫במעלה יותר מהחיצוניות, וא"כ איך‬ ‫אמרנו ששורש החיצון גבוה מהפנימי.‬ ‫ובענין האור המקיף הוא גבוה בודאי‬ ‫מאור הפנימי, כי זה האור מרוב עוצם‬ ‫הארתו אינו יכול לצמצם עצמו בתוך‬ ‫הכלי. כמו כשאדם שומע תורת הצדיק‬ ‫ורואה קדושתו, הרי קדושת הצדיק גבוה‬ ‫למעלה מהתורה שהתלמיד מבין ומשיג.‬ ‫וא"כ לכאו' היה צריך שגם בהשתלשלות‬

‫ואל יקשה בעיניך מ"ש לעיל כי מן אור‬ ‫אזן שמאל הנכנס בפה נעשה ממנו‬ ‫חיצוניות הכלי, ומן נקב חוטם שמאל‬ ‫נעשה פנימיות הכלי, ועם היות כי אור‬ ‫מקיף גדול ומעולה מאור פנימי, עם כל‬ ‫זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי,‬ ‫כנראה בחוש העין, מה שאין כן בחינת‬ ‫האורות כי אור הגדול שלא יוכל הכלי‬ ‫להגביל ולקבל בתוכו מאיר מבחוץ‬ ‫בסוד אור מקיף, ואור המועט נשאר‬ ‫בפנים, משא"כ בכלים. וא"כ איך מבחי'‬ ‫אזן שהוא עליון יהיה חיצוניות הכלי,‬ ‫ומן החוטם שהוא יותר תחתון יהיה‬ ‫פנימיות הכלי.‬ ‫התשובה בזה, דע כי האור כולו הוא‬ ‫שוה בהשוואה א', וכאשר‬ ‫רצה לכנוס ולהיות מוגבל תוך הכלי אז‬ ‫האור ההוא שאינו יכול לישאר בכלי‬ ‫נשאר מבחוץ בבחי' מקיף, ואו"פ הוא‬ ‫מאיר מבפנים בכלי ועובר האור עד חצי‬ ‫עובי דופני הכלי מצד פנימיותו, ואור‬ ‫המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי ועובר עד‬ ‫חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו,‬ ‫וע"י ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך.‬ ‫והנה אנו צריכין שחצי הכלי שבחוץ‬ ‫יאיר מחמת אור המקיף, והנה או"מ גדול‬ ‫מאד ולא היה עובר הארתו להיות נבלע‬ ‫ומאיר תוך הדופן של הכלי כי יש הרחק‬ ‫והפרש והבדל גדול ביניהם, ולכן הוצרך‬ ‫שפנימיות הכלי הגרוע ישתווה עם או"פ‬ ‫הגרוע, ויאיר זה בזה, וכן חיצוניות‬ ‫הכלי המעולה יאיר בו או"מ המעולה,‬

‫נתיב חיים‬
‫וכן נהג אור שבעת הימים הבעש"ט‬ ‫לקרב דייקא אנשים פשוטים, וחילק‬ ‫להם שיריים בשולחנו הטהור, והמגיד‬ ‫הגדול היה לו מחשבה על כך שהרי ישבו‬ ‫שם תלמידים צדיקים אמיתיים, ואיך לא‬ ‫הסתכל עליהם הבעש"ט, רק פנה אל‬ ‫האנשים הפשוטים. כן היה בליל שבת‬ ‫וביום השבת, עד שבסעודה שלישית גילה‬ ‫לצדיקים סודות התורה. והנה הגם שבודאי‬ ‫המגיד הגדול דחה המחשבה בשתי ידים,‬ ‫ולא הרהר ח"ו אחר רבו. אלא כנודע‬ ‫שהבעש"ט הניח ידיו על א' מתלמידיו‬ ‫ואמר כן לכל התלמידים שיסמכו ידיהם‬ ‫זע"ז, ועלו כולם בעליית נשמה והתחילו‬ ‫לשמוע משמים אמירת תהלים, והיה להם‬ ‫אור והתלהבות נורא ואיום, וקבל המגיד‬ ‫הרהור תשובה כזה עד שהזיע מרוב יראה‬ ‫כל גופו, ונתלחלחו כפות רגליו מרוב זיעת‬ ‫קדשו. ואח"כ הוריד הבעש"ט את ידו ואמר‬ ‫שזהו הדרך ששומעים המלאכים את‬ ‫התהלים מהאנשים הפשוטים, שמדברים‬ ‫לפני ה' בפשטות כזה, שהם קרובים כ"כ‬ ‫להשי"ת. ובזה ביאר להמגיד שלכן מקרב‬ ‫את האנשים הפשוטים שיש להם את‬ ‫נקודת הפשיטות הזאת.‬ ‫וכידוע שהר"ש מקינון שהיה מגדולי‬ ‫המקובלים, וידע כל הכוונות,‬ ‫אמר שהיה מתפלל כתינוק בן יומו )שו"ת‬ ‫הריב"ש קמ"ז(. וביארו המקובלים שבודאי‬ ‫למד כל הכונות כולם על בוריין ואמיתתן,‬ ‫אלא שע"י הכוונות הגם שהוא במעלה‬ ‫עליונה יותר מהאיש פשוט שאינו מכוון,‬ ‫מ"מ מאבד את נקודת הפשיטות. ולכן‬ ‫הצדיק מתעלה למדרגא יותר עליונה‬

‫י‬

‫דאל"כ היה נשאר חיצוניות הכלי בלי‬ ‫הארה.‬

‫ה. מעלת האיש פשוט על הת"ח‬ ‫שהוא קרוב יותר אל התמימות‬ ‫והפשיטות, אלא שהצדיקים עולים‬ ‫להפשיטות שלמעלה מהדעת‬
‫והנה בזה העניין גנוז שורש פנימי מאד,‬ ‫שבאמת החיצון יש לו מעלות‬ ‫יתרות על הפנימי בשורשו. ויש בזה כמה‬ ‫מערכות בספרי רביה"ק מוהר"ן זי"ע על זה‬ ‫הסוד, ונדבר בפשטות. לכאו' פשוט בודאי‬ ‫שהתלמיד חכם הוא במעלה יתרה על‬ ‫האיש פשוט, כי זה יש בו חכמת התורה‬ ‫וזה לא. אבל אליבא דאמת יש נקודה באיש‬ ‫פשוט שהיא עולה במעלה יותר על‬ ‫התלמיד חכם.‬ ‫כי נודע שהשי"ת מתגלה בסוד הפשיטות,‬ ‫והתלמיד חכם חוקר ומבקש להבין כל‬ ‫דבר בשכלו, משא"כ האיש פשוט יש לו‬ ‫אמונה פשוטה שהוא כך וכך. וכיון שעיקר‬ ‫אמיתת הקדושה הוא אור הכתר שהוא‬ ‫אור פשוט, א"כ אליבא דאמת בהבחנה‬ ‫מסוימת ישנה מעלה בדרגת האיש פשוט‬ ‫מה שאין בהחכם.‬ ‫משל לתינוק שבודאי האיש הגדול הוא‬ ‫גדול ממנו, שכבר למד כמה וכמה‬ ‫חכמות ויודע ידיעות רבות, משא"כ‬ ‫התינוק. אבל כל אחד רואה שיש לתינוק‬ ‫השמח והעליז איזשהו חן שאין לאיש‬ ‫הגדול, הגם שאין בו שכל, ולא עוד אלא‬ ‫שהוא רחוק מסדר ונקיון ודרך ארץ, ומהות‬ ‫זה החן הוא כי מעצם פשיטותו יש לו‬ ‫קרבה לאלקות.‬

‫יא‬

‫שיעור י"ג‬
‫שבזה חוזר אל הפשיטות, ואז אינו‬ ‫במדרגת הפשיטות של האנשים הפשוטים,‬ ‫אלא במעלה עמוקה וגדולה ביותר.‬ ‫והוא מה שדברנו לעיל, שכל אחד כלול‬ ‫מיש ואין, והעבודה לזכך את האני‬ ‫לאין, ואזי זוכה לאין יותר עליון. וכן הוא‬ ‫סדר העבודה, מצד אחד צריך לעסוק‬ ‫בתורה ועבודת ה', והרי הוא מציאות של‬ ‫יש, אלא שאחר שמזכך עצמו לעסוק‬ ‫במסירות נפש בעבודת ה' לשם שמים, אזי‬ ‫זוכה לאין יותר גבוה מזה שאין לו את‬ ‫מציאות היש של העבודה.‬ ‫ובדא נהדר לסוגיין. כי בזה העולם‬ ‫בפשטות חזינן שהפנימיות‬ ‫חשובה מהחיצוניות. כמו שהתלמיד חכם‬ ‫חשוב יותר מהאיש הפשוט. ואין חשיבות‬ ‫לחיצוניות הכלי כמו פנימיות הכלי. אבל‬ ‫בשורש הגבוה בעולמות העליונים, הוא‬ ‫הפוך, שיש לחיצוניות הכלי מעלה על‬ ‫פנימיות הכלי. והטעם כי הוא קרוב יותר‬ ‫לאור הפשוט. וא"כ היה צריך לכאו'‬ ‫שהאיש פשוט ישאר גבוה מהאיש הפנימי.‬ ‫שהרי יש לאיש הפשוט מעלת הפשיטות‬ ‫יותר מהתלמיד חכם, שהרי לת"ח יש בחי'‬ ‫אני ויש יותר מהאיש פשוט.‬ ‫והתשובה היא. כי האור הפנימי המאיר‬ ‫לתלמיד חכם הפנימי, הוא‬ ‫אור דחוק בפנים, ועי"ז מזדכך גופו, ולכן‬ ‫מזדכך אצלו הכלי הפנימי ביותר. הגם‬ ‫שאין לו הפשיטות של האיש פשוט, ונכנס‬ ‫לישות כזאת, עד שנדמה לו שיכול לחלוק‬ ‫בדעתו על הראשונים והאחרונים, כי‬ ‫הכניס את האור בתוכו, ובזה גדל ישותו‬ ‫מאד. משא"כ האיש פשוט הוא בטל‬

‫בתכלית באמונה פשוטה בכל דיבור של‬ ‫ראשון או אחרון. אלא שאם ממשיך הת"ח‬ ‫לעסוק בתורה לשמה הרי הוא מזדכך ובא‬ ‫לביטול יותר מהאיש הפשוט.‬ ‫והסיבה שבשורש מאיר החיצון יותר‬ ‫מהפנימי הוא כי האנשים‬ ‫הפשוטים מרגישים בנפשם את קדושת‬ ‫אור הצדיקים הרבה לפני שהת"ח תופס‬ ‫זאת, כי הם כלים חיצוניים והם קרובים‬ ‫לאור המקיף. וכשהצדיק עובד את ה' בבחי'‬ ‫אור מקיף, אזי בתחילה מרגישים זה האור‬ ‫הכלים החיצוניים, היינו האנשים הפשוטים.‬ ‫וכעין מש"כ )יחזקאל א' כ"ה(: 'קול המון כקול‬ ‫שדי', שיש השגה להמון העם בקול שד"י,‬ ‫כי יש בהם נקודת הרגשה בקדושת הצדיק,‬ ‫מרוב קרבתם לאור המקיף.‬ ‫משא"כ התלמיד חכם שהוא עוסק‬ ‫בתורה בבחי' אור פנימי,‬ ‫בתחילה אין לו הרגשה בקדושת הצדיק‬ ‫ככלי החיצון. מ"מ אחר שמתמיד ועוסק‬ ‫בתורה ביותר, הרי מזדכך אצלו הכלי‬ ‫ומאיר יותר מחיצוניות הכלי. כי ע"י‬ ‫שמזכך האור הפנימי את פנימיות הכלי,‬ ‫ואזי מרגיש גם הת"ח את אורות המקיפים,‬ ‫מחמת חשק התקרבות אור המקיף ואור‬ ‫הפנימי, ועי"ז בודאי גם התלמידי חכמים‬ ‫מקבלים מקדושת אורות המקיפים של אור‬ ‫הצדיקים. ולא עוד אלא שמקבלים יותר‬ ‫מהאנשים הפשוטים, כי אחר שהאור‬ ‫הפנימי מזכך בחוזק את הכלי הפנימי, הרי‬ ‫הוא מזדכך יותר מהכלי החיצון.‬ ‫נמצא שהגם שבודאי שבעולמות כאן‬ ‫רואים שהכלי הפנימי מאיר יותר‬ ‫מהכלי החיצון, משא"כ בשורש העליון. כי‬

‫נתיב חיים‬
‫כי התלמיד חכם הגם שמאיר בו רק אור‬ ‫הפנימי, מ"מ הוא דבוק ומצומצם בו,‬ ‫היינו שהוא אדוק ומחובר באור התורה‬ ‫והעבודה. משא"כ האיש פשוט הגם‬ ‫שמאיר בו אור יותר גדול, אור המקיף, מ"מ‬ ‫אינו מחובר ודוחק בו כ"כ, מחמת שהוא רק‬ ‫מאיר ומקיף אותו מרחוק.‬ ‫ולעובדא ולמעשה, יש לכל אחד שני‬ ‫חלקי העבודה. מצד אחד‬ ‫להתקרב לצדיקים ולהתבונן בקדושת‬ ‫הנהגתם, ולקבל קדושתם בבחי' אור‬ ‫המקיף. וכן לעסוק בתוה"ק ותורת הצדיקים‬ ‫לזכך הכלי הפנימי שלו באורם. ובזה יזדככו‬ ‫פנימיות הכלי ע"י אור הפנימי, וחיצוניות‬ ‫הכלי ע"י אור המקיף.‬ ‫והנה פשוט שאי אפשר להיות דבוק‬ ‫בתמידות כ"ד שעות ביום באורות‬ ‫המקיפים. כי מקבלים זאת רק בגדר מקיף,‬ ‫ואינו בדרגת הפנימי שיש לעסוק בתורה‬ ‫יומם ולילה. אבל מצד שני הוא אור יותר‬ ‫גבוה. ויחד עם שתי העבודות, מתקרבים‬ ‫אורות המקיפים והפנימיים יחד, ואזי‬ ‫התורה שעוסק בה בגדר פנימי, מקבלת‬ ‫מאור המקיף וזוכה לסוד האין. ואז כל עסקו‬ ‫בתורה אינו אדעתיה דנפשיה בבחי' אני,‬ ‫אלא זוכה לתורה לשמה, תורה עם אין‬ ‫ואלקות. ובזה נזדכך הכלי ומתדבק באין‬ ‫הגמור, ובזה זוכה להתדבק באלקותו ית"ש‬ ‫בביאת גוא"צ בב"א.‬

‫יב‬

‫בשורש מדברים בתחילת מהלך הדברים,‬ ‫שיש לחיצון טהרת הפשיטות, משא"כ‬ ‫לפנימי יש חכמה ורצון להבין, שהוא בחי'‬ ‫ישות. אבל אחר שמזדכך ועוסק בתורה‬ ‫ותפילה כראוי, אזי באמת מזדככים הכלים‬ ‫הפנימיים ומקבלים ביתר שאת את אורות‬ ‫המקיפים.‬

‫גם יש סיבה אחרת היא קרובה אל סיבה‬ ‫הראשונה ממש והוא כי הנה אוה"מ‬ ‫חשקו ורצונו הוא להתחבר עם או"פ,‬ ‫ולכן אם חצי הדופן של הכלי מצדו‬ ‫החיצון לא היה זך יותר לא היה עובר בו‬ ‫אור המקיף, והיה או"פ חסר מלקבל בו‬ ‫אוה"מ, אמנם בהיות חצי הכלי של‬ ‫הדופן החיצון זך אז יש יכולת באור‬ ‫המקיף לעבור עד חצי עובי הפנימי של‬ ‫הדופן, ואז מאיר זה בזה אע"פ שחציו‬ ‫הפנימי של הדופן לא יהיה זך אין בזה‬ ‫חשש כי האור פנימי עובר ומאיר בו עד‬ ‫חצי עוביו הפנימי אע"פ שאינו זך יותר.‬ ‫וא"ת כי עדיין יש להקשות ולומר שהרי‬ ‫בחוש הראיה אנו רואין שפנימיות הכלי‬ ‫זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא‬ ‫כך כי אע"פ שאו"פ קטן מאו"מ עכ"ז‬ ‫להיותו מוגבל תוך הכלי, לכן הכלי‬ ‫מקבל הארה שלמה ממנו אבל אוה"מ‬ ‫אע"פ שהוא אור גדול עכ"ז כיון שאינו‬ ‫דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כ"כ‬ ‫בחיצוניות הכלי כמו שמאיר הפנימי‬ ‫בפנימיות הכלי ובזה יבא הכל על נכון:‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful