You are on page 1of 4

‫‪3/11/08‬‬ ‫מבוא כללי לתולדות האומנות‬

‫שרה לוטן‬

‫הרצאה מספר ‪ -1‬יצירה‪ ,‬יוצר וקהל‬

‫באתר יש טבלה של התקופות השונות של האומנות‪.‬‬


‫נתחיל בשלושה נושאים כלליים‪:‬‬
‫‪ -1‬יצירה ‪ ,‬יוצר וקהל‬
‫‪ -2‬דמות האדם בתולדות האומנות‬
‫‪ -3‬מרכזי תרבות והמעברים שלהם‪.‬‬

‫אנחנו מוקפים בדור שלנו יותר מכל דור אחר בתרבות ויזואלית‪ .‬שפה אומנותית שהוא משולש שווה‬
‫צלעות‪ :‬היצירה‪ ,‬האומן שאינו יכול שלא ליצור ומה היחס בינו לבין הצופה והקהל‪ -‬אלה בעצם אנחנו‪.‬‬
‫הקהל זה שפיקאסו אמר עליו שהיצירה קמה לתחייה רק כשהצופה צופה בה‪ .‬וזה עונה על השאלה למה‬
‫האומן מתעקש להמשיך וליצור‪.‬‬
‫צריך להיות הבדל בין השפה המדוברת לשפה הכתובה‪ :‬לכל שפה כזו ישנם קודים ואיפיונים ואם‬
‫האיפיונים של השפה הכתובה זה התחביר בין היתר‪ ,‬כלומר‪ -‬מה שבונה את המשפט התחבירי או את‬
‫המילה הבודדת‪ ,‬הרי השפה החזותית גם לה יש את המרכיבים שלה שזה קו וצבע וקומפוזיציה‬
‫ופרספקטיבה המתחילה מהמאה ה‪ 15 -‬והלאה‪.‬‬
‫נשאלה השאלה מדוע כל שפה כזאת יוצרת נדבך נוסף על היסודות שלה‪.‬‬
‫השפה הסימבולית‪ :‬למה השושנה מסמלת את האהבה והירח את הרומנטיקה‪ .‬המשוררים‪ ,‬הסופרים‬
‫נדרשו לביטויים חדשים‪.‬‬
‫אצל צ'רניכובסקי "ימים של פלדה נשפכו"‪ -‬מיד המח שלנו מתרגם את זה איזה עוצמה של חום צריך‪.‬‬

‫יצירה של המאה ה‪ 19 -‬של הצייר הרומנטי הצרפתי יוזין אז'ן דלקרואה‪-‬והוא קורא לה "החרות הצועדת‬
‫עלי בריקדות" אנחנו נמצאים אחרי המהפכה התעשייתית‪ .‬והינה בוחר לו הצייר להלביש את הרעיון‬
‫המופשט‪ -‬חירות‪ ,‬חופש והוא בוחר להלביש את זה בדמות קונקרטית של אישה‪ .‬האישה גדולה‬
‫והקומפוזיציה שמה אותה כך שהיא בעצם חולשת על הדמויות האחרות‪ .‬אטריביוט= איפיון‪ ,‬סימן היכר‪.‬‬
‫האטריביוט כאן היא הנפת היד‪ .‬הנפת היד היתה תמיד אטריביוט של שילטון‪ ,‬מנהיגות‪ .‬אנחנו מבינים‬
‫טוב מאוד מי כאן המנהיג וזה החירות‪.‬‬
‫החיבור בין המופשט לבין הקונקרטי‪ .‬אפלטון אמר שאי אפשר להביע בחומר דבר שהוא מופשט‪ .‬בימי‬
‫הביניים‪ :‬האב‪ ,‬הבן ורוח הקודש ואומרים לנו שזה בעצם משהו אחיד שמחליף פרסונה‪ .‬איך הצייר מביע‬
‫משהו מופשט?‬
‫כאן אנחנו נכנסים לחומרים האומנותיים שמהם מורכבת יצירת אומנות‪ .‬מה שמשותף לכל תקופת‬
‫היצירה ולמדיה השונה של היצירה זה בעצם הפער שקיים בין מה שהעין שלנו רואה לבין המטען הרוחני‪,‬‬
‫רגשי ‪ ,‬דתי היסטורי ואחר שהאומן רוצה להביע ביצירה‪ .‬יש הבדל בין העין החיצונית שקולטת לבין העין‬
‫הפנימית של האומן ושל הצופה(=ראי הנפש) ‪ .‬הקונפליקט הזה לא נח על מי מנוחות‪ -‬צריך חומרים‬
‫להביע‪ ,‬צריך לקרוא את יצירת האומנות‪ .‬ואנחנו קוראים יצירת אומנות בדיוק כפי שאנחנו קוראים כל‬
‫טקסט אחר‪.‬‬
‫אלגוריה=מטפורה ‪ ,‬סמל בדרך כלל מופשט והוא מולבש באמצעים קונקטיים‪ .‬יונג בסיפרו על האדם‬
‫וסמליו אומר תשימו לב התינוק לפניי שהוא מתחיל לדבר הוא בעצם רואה את העולם בתמונות ואנחנו‬
‫בעצם חולמים בתמונות ולא במילים‪ .‬באותו מאמר יונג אומר שיש איזשהו סף להכרה של האדם‪ ,‬מה‬
‫שהוא יכול להבין ולתפוס בחמשת החושים שלו ולבין מה שנובע מתת ההכרה שלו‪ .‬האומנים נחשבו פעם‬
‫למכשפים‪ ,‬למי שהצליחו לצלול לתוך השאול ‪ ,‬לתוך עולם התת מודע‪.‬‬
‫‪ - 1250‬התקופה הבשלה של ימי הביניים‪ ,‬עידן הקתדרלות הגדולות ואנחנו מוצאים בשער הצפוני שתי‬
‫דמויות נשיות‪ ,‬שתיהן לבושות בבגדים האופיייניים של המאה ה‪ 13 -‬ושתיהן משוייכות למעמד הגבוה‪.‬‬
‫לשתיהן יש פיבולות= בימי הביניים היו קושרים את הטוגה בעזרת הפיבולה וזה סימן למעמד גבוה‪ .‬יחד‬
‫עם זאת שתי הדמויות נושאות אטריביוטים שונים לחלוטין‪ .‬זאת משמאל מכותרת והיא מחזיקה שתי‬
‫אביזרים שהם אטריביוטים‪ -‬האחד זה צלב גדול ‪ ,‬מונומנטלי והיד שמחזיקה בצלב מכוסה בבגד מפאת‬
‫האביזר שהיא נוגעת בו ומצד שמאל היא מחזירה גביע וזהו הגביע הקדוש שמלהיב את הדימיון של‬
‫העולם המערבי‪ .‬הגביע הקדוש מגיע מסעודת הפסח‪ ,‬הסעודה האחרונה שישו אוסף את תלמידיו ונותן‬
‫להם לאכול לחם ואומר שזה גופו והיין זה דמו‪.‬‬
‫כנסיה= מקום של פולחן‬
‫קתדרלה = גם היא כנסיה אבל יושב שם בישוף ולכן הקתדרלות הן יותר גדולות מטבען‪.‬‬
‫הדמות השנייה אין לה כתר ‪ ,‬הראש שלה כפוף וגם לה שני אביזרים‪ .‬אביזר אחד הוא רומח שבור‬
‫והאביזר השני ביד שמאל שלה היא מחזיקה ספר בצורה כזאת שעוד רגע הספר הזה הולך להישמט‬
‫מידה‪ .‬הדבר שהכי מאפיין אותה שעיניה קשורות בצעיף והיא לא רואה‪ .‬שתי הדמויות הללו הן שני‬
‫סמלים במחשבה הנוצרית ‪ .‬הן מסמלות את האיגלזיה= הכנסיה הנוצרית באשר היא הכוונה לממסד‪.‬‬
‫וזאת משמאלינו מסמלת את הסינגוגה‪ ,‬את בית הכנסת‪.‬‬
‫הרומח הוא אחד מכלי הפסיון= מסכת היסורים של ישו‪ .‬כשישו על הצלב דוקרים אותו עם הרומח‪ .‬הספר‬
‫הוא הברית הישנה= התנ"ך של היהודים‪ .‬התנ"ך של הנוצרים נקרא הברית החדשה‪.‬‬
‫הברית הישנה שהנצרות לא מבטלת אותו‪ .‬ישו היה יהודי וצמח מתוך היהדות‪.‬‬
‫הנצרות מתייחסת אל הברית הישנה כאל פרה פיגורציה= בשורה‪ ,‬נבואה‪ .‬כלומר‪ -‬מאורעות שמסופרים‬
‫בברית הישנה יש להם הצדקה מבחינת הנצרות כי הם מנבאים את הברית החדשה‪ .‬משה רבינו מנבא‬
‫את פטרוס‪.‬‬
‫הצעיף שקושר את עיניה של הסינגוגה‪.‬‬
‫הנצרות מאמינה שברגע שהגיע ישו לעולם הגיע אור שחודר לכל פינה ומי שלא מצליח או לא רוצה‬
‫לראות את האור הזה הוא מבחינת חוטא ולראייה ‪ -‬תראו מה קרה למדינת היהודים‪ .‬העיוורון כאן הוא‬
‫עיוורון לא פיזי אלא עיוורון רוחני שקשור בקונספציה‪ ,‬במחשבה מופשטת‪ .‬הספר של סרמגו על העיוורון‬
‫שמראה קבוצה של הולכים ומי שמוביל אותם הוא עיוור וגם הם עיוורים והציור מתבסס על פסוק‬
‫ממתיתינו אם תלכו אחרי העייור סופכם שתיפלו על העיוורון‪.‬‬
‫מגריט‪ ,‬אומן בלגי סוראליסטי‪ ,‬סוריאליזם= מה שנמצא מעל המציאות‪ .‬הקווים שלו והדמויות שלו הם כל‪-‬‬
‫כך מדוייקים‪ ,‬אם זה העניבה‪ ,‬הצבע‪ ,‬האור‪ ..‬לתמונה שלו הוא קורא "הנאהבים" ואילו הוא עוטף להם את‬
‫הפנים כך שהם לא רואים את העיניים שלהם‪.‬‬
‫פיקאסו ב‪ 1903‬התעסק הרבה בעיוורון והשאלה היא האם עיוורון פיזי גורע מהעיוורון הנפשי של‬
‫הדמות‪.‬‬
‫מה זה בעצם העיוורון? האם זה שהם לא רואים אחד את השני האם הם אוהבים פחות או שיש‬
‫רומפנסציה על העיוורון הפיזי‪.‬‬
‫הנושא שלנו הוא הסימליות שאליה נדרש האומן‪.‬‬
‫טיציאן במאה ה‪ 16 -‬מצייר את שלושת גילאי האדם‪ -‬נערות בגרות וזיקנה‪ .‬הוא מוסיף ראש של חיה‬
‫מתחת לכל פורטרט שחלק ממנה יש לה מוסכמות כלליות‪ .‬כמו האריה שנמצא מתחת לדמות המרכזית‪.‬‬
‫וישנו גם הכלב שהוא גם לקוח מהאסוציאציות הפרטיות של האומן‪.‬‬
‫סלבדור דאלי ‪ ,‬סוריאליסט‪ ,‬אמר שהעינייים שם בעצם הנגטיבים של המחשבות שלו‪ .‬מה שעושה את‬
‫התמונה לסוריאליזם= מעל המציאות זה בעצם החיבור המשונה בין האובייקטים המדוייקים‪.‬‬
‫כאן השמיים משתקפים בעין הצופה‬
‫רודקו ‪ -‬מספרו של שרפשטיין פילוסוף"יצירת אומנות היא תמיד נוכחות חושית מסויימת‪ ,‬לא תיתכן יצירה‬
‫אומנותית סתם ככל שלא יתכן אדם סתם‪ ..‬הרי שקשה לנסח הכללות שתסברנה את האומנות‪ ..‬האומנות‬
‫משקפת את מכלול קיומינו ואיננה מאפשרת שום הסברים פשוטים" האומנות לעולם לא נולדת בחלל‬
‫ריק‪ .‬לא משנה איזה זרם באומנות אי אפשר להציב גבולות חדים ומדוייקים בכל תקופות האומנות כי‬
‫דבר נובע מדבר‪.‬‬
‫דבר נוסף שאפשר ללמוד מהציטטה הזאת היא על הוקטורים שעובדים על יצירות האומנות‪ ,‬אז אמרנו‬
‫עולמו של האומן ועולמו של הצופה והאסוציאציות של האומנות‬
‫ג'וסף טרנר מצייר שרפת בתים בצורה מופשטת‪.‬‬
‫אותם כוחות נוספים שעובדים על יצירת האומנות אלה ההקשרים שהאומנות קשורה אליהם‪ -‬היסטוריה‪,‬‬
‫אירועים שונים‪.‬‬
‫אימפרסיוניסטים במאה ה‪ 19 -‬בצרפת הרי גם כאן ישנה התעוררת של הטבע‪ ,‬הטפה לצאת מהסטודיו‬
‫הצר של האומן ולצייר את הטבע‪ .‬ציורו של מונה "אימפרסיו"=רושם‪.‬‬
‫הקתדרלה של נורמנדי שהוא מבנה מאוד יציב ומונה מצייר אותה בזמנים שונים של היממה כשכל פעם‬
‫היא נראית אחרת‪ .‬כלומר‪ -‬על האובייקט שהצייר מצייר פועלים גם גורמי הטבע‪.‬‬
‫המשפט שהאומנות לא נולדת ולא פועלת בחלל ריק הוא מאוד חשוב‪ ,‬יש לנו תקופות עד המאה ה‪, 15 -‬‬
‫‪ 16‬שהאומנות משמשת גם מסמך‪ .‬לא נשארו הרבה מסמכים כתובים‪ .‬אם אנחנו לוקחים מה שהאנשים‬
‫של פיקסו אמרו עליו זה מסמך בפניי עצמו‪ .‬אבל המאות קדומות יותר האומנות מדברת בעד עצמה‬
‫וממנה אפשר להסיק ולהבין‬

‫מומלץ לקרוא ‪" -‬עמודי תבל" כתב אותו קן פולט‪ken follet .‬‬

‫מי שחוקר את התקופה של ימי הביניים בתקופה מדעית יוצא מתוך הפיגורות עצמן‪ .‬הולכים לעדויות‬
‫נסיבתיות ‪ ,‬בעיקר היסטוריות‪ -‬מי שלט באותה תקופה‪ .‬היציאה היא מתוך האומנות עצמה‪.‬‬
‫אנחנו עדיין בצלע הראשונה של היצירה‪.‬‬
‫בעיקר כשאנחנו עוברים מתקופה לתקופה נכנס הנושא של השיפוט‪ -‬איך אנחנו שופטים יצירות אחרות‬
‫של תקופות אחרות‪ .‬אנשים ימי הביניים לא ידעו שהם חיים בימי הביניים‪ ,‬זה אנשי הרנסנס קבעו שהם‬
‫תקופה ימי הביניים‪ .‬אם אנחנו נשפוט תקופות שונות לפי אמות המידה שלנו‪ ,‬ומה שקורה לאנשים עם‬
‫שיפוט מופשט‪ .‬צריך תמיד לא להסתפק במראה עיניים אלא לראות מי האומן ומה העולם שלו‪ .‬לכן צריך‬
‫לשפוט יצירת אומנות לפי ערכי התקופה שהיא נוצרה‪ .‬ברור שאנשי הרנסנס שיצאו מחדש לכבוש את‬
‫המציאות אמרו מה כל העיוותים של הטיפוסים בימי הביניים‪ .‬אולי צריך לשפוט את היצירות של ימי‬
‫הביניים לפי המושגים של ימי הביניים‪.‬‬
‫אנחנו לא מדברים כאן על טעם אישי אלא על הבנת היצירה‪ ,‬על הרחבת הקשר של התתייחסות שלי‬
‫עצמי דווקא לאותן יצירות שאנחנו לא מבינים באופן טבעי‪.‬‬
‫אנחנו רואים בתקופה הקלאסית "אפולו מבין ודרה " התיארוך הוא מהמאה ה‪-‬‬
‫לוקח ליוונים הרבה מאות בשנים כדי לעמוד על מסתורי הגוף האנושי עד שהם מעצבים את זורק‬
‫הדיסקוס שמראה את השרירים שלו ועל הסיבוביות שלו‪ .‬אנחנו מזהים גם את הפאטוס ולא רק את א‬
‫האתוס‪ .‬הלאוקון הוא זה שהלשין על הסוס שהכניסו לטרויה ואז האלים שולחים נחשים שמכישים אותו‬
‫ואת בניו‪ .‬הלאוקון מראה את הפאטוס של היסורים‪ ,‬מראים את הייסורים ‪ -‬וזה השיא שהצליחו לחבר את‬
‫הגוף לנפש‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים למאה ה‪ 8 -‬לספירה ואנחנו מוצאים במרכז איטליה מזבח אבן שהיה שייך לאחד הנסיכים‬
‫הלומברדיים והוא בנה לו מזבח ‪ -‬זוהי סצינה שלקוחה מהברית החדשה זוהי מרייה שיושבת על כיסא‬
‫ומדובר פה על שלושת המאגים שהם חכמי המזרח והם שמעו שנולד משיח והם מגיעים להביא מתנות‬
‫למריה וישו‪ .‬אנחנו מזהים את המשיח כי יש לו הילה מוצלבת‪ .‬אבל יש פני אגס של הדמות האנושית‪ .‬מה‬
‫קרה כאן ‪ 10 , 9‬מאות אחרי אפולו? אין כאן שום דבר נטורליסטי שמעיד על הטבע‪.‬‬
‫סצינה שנקראת "הביקור" מריה מבקרת את אלישבע‪ -‬אורך היד לא קיימת בטבע ‪ ,‬רגליים דקות וקטנות‪.‬‬
‫מה קרה כאן? האומן של המאה ה‪ 8 -‬לא ידע לצייר ולפסל כמו זה של המאה ה‪ 4 -‬לפני הספירה? הוא‬
‫לא ראה איך אנשים נראים? האם אנחנו בערכים של האומנות הקלאסית או אומנות הרנסנס יש לנו‬
‫אפשרות לומר שזאת האומנות הכי ירודה שאנחנו מכירים? יש בזה מין האמת כי באותה תקופה לא היה‬
‫מרכז אחד ‪ ,‬היו מרכזים נודדים‪ .‬מה שמשונה היא שדמות האדם לכשעצמו לא השתנתה במשך עשרות‬
‫אלפי שנים‪.‬‬
‫פיקסו‪ 1903 -‬מצייר את הדמויות הכחולות שלו‪ .‬זה תקופה שרע לו‪ ,‬אין לו כסף לקנות אפילו כרטיס‬
‫נסיעה‪ ,‬הוא מתגורר בעליית גג והוא שורף יצירות שלו כדי להתחמם‪ .‬ישנה היצירה "הנגן העיוור"‬
‫"משפחה" אנחנו רואים אנשים מאוד מנוכרים שרק הילד מעיד על איזשהי חמימות אבל אנחנו יכולים‬
‫לקרוא את המשפחה הזאת‪.‬‬
‫פיקסו של ‪" 1934‬אישה מתייפחת עם ממחטה" או "הילדה" ‪ -‬האם אפשר לומר על פיקאסו שהוא לא‬
‫ידע לצייר דמויות‪ .‬והתשובה היא לא כמובן בוודאי שהוא ידע‪ .‬אבל בתקופות אחרות שבהם גם הזרמים‬
‫באומנות משתנים‪ ,‬כשמצבו האישי מתשנה‪ -‬אנחנו יודעים למשל כשהוא חוזר למצבי העיוורון כשהוא או‬
‫אישתו נוטשים ‪ .‬כלומר‪ -‬הוא חוזר לנושא העיוורון בשעות משבר‪ .‬כלומר‪ -‬יש הרבה מאוד כוחות‬
‫שפועלים על יצירות האומנות‪.‬‬
‫היוצר עצמו צריך שיהיה בו הכישרון‪ ,‬שיהיה לו מה להגיד‪ ,‬כמו הסופר והמשורר כך גם האומן החזותי‪.‬‬
‫ואח"כ שידע לומר בשפה המיוחדת הזאת מה שיש לו‪ .‬רואים ראש של שור והוא מורכב מכיסא של‬
‫אופניים וכידון‪ .‬זה "רדי מייד"‪ .‬מי שעשה את החיבור הזה היה פיקסו‪ ,‬הניצוף של חיבור בין הדברים‬
‫עשה האומן‪ .‬הוא קורא ליצירה הזאת "ראש של שור" עוד לפני שראינו ממה זה מורכב‪.‬‬
‫מיכלנצ'לו‪ -‬האימרה הידועה שלו כשהוא היה רואה גוש של שייש הוא ראה כבר את היצירה שבפנים ‪,‬‬
‫אבל יש לו הרבה יצירות שהוא לא הצליח לסיים והביא לליטוש הסופי‪ .‬אם כן ‪ -‬המוזה‪ ,‬אותה ישות בלתי‬
‫נתפסת‪.‬‬
‫גוסטב קורבה‪ -‬סוף המאה ה‪" 19 -‬הסטודיו של האומן " ‪ -‬המוזה שלו היא האישה העירומה שרק הוא‬
‫רואה אותה ‪ .‬כל מי שנמצא שם לא רואה את האישה הזאת‪.‬‬
‫רוברנקוזי‪ -‬יצירה שלו בפריז אנחנו רואים את הראש של המוזה שלו‪.‬‬
‫אחד האומנים הכי מתוסכלים הוא ג'קומטי הוא אומן שוויצרי והוא מספר על עצמו שכשהוא היה בן ‪19‬‬
‫הוא נכנס לסטודיו של אביו והיה לו הכישרון של הציור‪ .‬הוא לקח ‪ 2‬אגסים והניח אותם שידה על הסטודיו‬
‫של האב ‪ .‬כל הניסיוניות שלו לצייר את האגסים כפי שהם לא צלחו בידיו‪ .‬לא היה שום דבר בציור שלו‬
‫שדמה בכלל לאגסים שהיו מונחים שם‪ .‬ועליו מסופר שהפסלים השבורים היו רבים יותר מאלה הגמורים‪.‬‬
‫הפיסול של ג'קומטי אנחנו מבינים שאלה הן דמויות אבל אין להם קונטור או נפח כפי שיש לדמויות‬
‫רגילות‪.‬‬
‫האומנות של ימי הביניים מאוד קשורה לאומנות מודרנית‪ -‬זאת אומנות מושגית‪ ,‬גם אומנות ימי הביניים‬
‫כי היא נשענת על אומנות מופשטת‪ ,‬מחשבה נוצרית דתית‪ .‬האומנות המודרנית גם כן נשענת על‬
‫אידאות‪ .‬כמובן שבימי הביניים אין את חופש הביטוי שיש בתקופה המודרנית‪ .‬האומנות המודרנית היא‬
‫קונצפטואלית‪ .‬לפעמים החופש הזה יוצר תסכולים גדולים מאוד ואצל ג'קומדי זה עושה תסכול כזה אז‬
‫נשאלת השאלה למה הוא ממשיך ליצור? אולי התשובה היא שאי אפשר אחרת‪.‬‬
‫אותו ג'קומטי מספר על עצמו שהוא נכנס לאולם קולנוע והוא הולך עד הסטודיו שלו והוא מדוכא והוא‬
‫מגיע ומפסל בברונזה את דמות הכלב הזה‪ .‬אלא שג'קומטי קורא ליצירה "פורטרט עצמי"‪.‬‬

You might also like