‫שיעור ‪12/01/2009 -18‬‬

‫ג'וטו‪ -‬ראינו אצלו את אותם סממנים שאכן מצדיקים את הכינוי שלו כמבשר הרנסנס‪.‬כלומר‪-‬‬
‫הוא עדיין לא שייך לתקופות שבונות את הרנסנס כמחדשת אלא בעיקר הישענות על‬
‫מודלים של ימי הביניים המאוחרים‪ ,‬אם זה הדמויות הפיסוליות של הקתדלות של ימי‬
‫הביניים‪ ,‬יש אצלו התנתקות מהסיגנון הביזאנטי (המניירה גרקה)‪ ,‬אבל היות והוא מרחיק‬
‫לכת עד לעת העתיקה‪ ,‬אומנות יוון ורומא הוא זונח את הסיגנון הזה ומפתח סיגנון שמבוסס‬
‫יותר על תלת מימדיות של הדמות ונפחיות של הדמות‪ .‬על אף שהוא ממשיך בנושאים של‬
‫הברית החדשה יש בהם נרטיב מפותח ויש בהם יסוד דרמטי‪ -‬הוא נוצר מתוך הענקת מבע‬
‫שמורשות גם להביע רגשות עזים על אף שהן דמויות קדושות‪ ,‬כמו מריה שמתעלפת מתחת‬
‫לצלב‪ ,‬מריה מגדלה שנוגעת בפצעיו של ישו וכו'‪ .‬אנחנו גם רואים טיפול חדש בדמות‬
‫האישה‪ ,‬מרייה מגדלנה שמופיע בשיער האדמוני והשופע שלה דבר שלא ראינו בימי‬
‫הביניים‪ .‬ביצירות של ג'וטו מתחילה התייחסות לטבע שבה האדם חי ונכון שהנוף הוא רק‬
‫מרומז‪" -‬נוף של חריצי גבינה" עדיין מבטאים מלכותיות‪ ,‬אבל יש מודעות לנוף הזה‪ ,‬ויש‬
‫מודעות איך מתחילים באומנות להראות מסע‪ .‬הנוף שעובר כמו בתפאורה של תאטרון‪,‬‬
‫כלומר‪ -‬גם של הזמן שחולף והנוף שמתשתנה לאורך הדרך‪ .‬הדגשה אצל ג'וטו על הקרבה‬
‫האנושית בין הדמויות בעיקר בין מריה לבנה‪ .‬אם זה בירידה למצרים והילד פונה אליה והיא‬
‫מחבקת אותו‪ .‬כלומר‪ -‬יסוד מאוד אימהי וקרוב בין האם לילד וכמובן בלידה ראינו שמריה‬
‫כאילו מטפלת בו ובפייטה שזה גם זה בבחינת חידוש‪ .‬אמרנו שאנחנו מתחילים לראות‬
‫דמויות בהעמדות חדשות לנו‪ ,‬מבחינת תולדות האומנות‪ -‬כמו למשל ציור דמות מהגב‪ ,‬גם‬
‫בסעודה האחרונה‪ .‬הדמויות שמופיעות ומצויירות מהגב וכך אפשר לגוון את הקומפוזיציה‪ .‬יש‬
‫תשומת לב ללבוש‪ ,‬הוא לא לבוש אחיד והלבוש מגדיר את המעמד החברתי של הדמות‪ .‬כמו‬
‫למשל‪ -‬השומרים הרומאים שנרדמים ליד הקבר של ישו‪ .‬ודמויות שקועות בתרדמה לא ראינו‬
‫עד עכשיו‪ .‬ובנוסף‪ -‬יש כניסה לחלל הפנימי של היצירה ‪ ,‬אנחנו עדייין לא מדברים על‬
‫פרספקטיבה אבל גו'טו מוריד את הקיר כך שאנחנו רואים את החלל הפנימי ואז אנחנו‬
‫שותפים למה שקורה בפנים החדר‪.‬‬
‫דוצ'ו‪ -‬בחזית שלו רואים את מריה והקדושים‪" ,‬סקרה קונברסציונה" = השיחה הקדושה‬
‫שמתנהלת בין מריה לבין הקדושים‪ .‬מריה בדרך כלל ישובים על כס והקדושים מסביב‪ .‬בגב‬
‫של אותו לוח מזבח יש לנו לוחות מצויירים ‪ .‬אצל דוצ'ו אין ניתוק מוחלט מהמניירה גרקה ‪,‬‬
‫של המסורת הביזאנטית‪ -‬כי אנחנו רואים רקע מוזהב‪ ,‬האורך של הדמויות מסמל איזשהי‬
‫רוחניות מפני שיש בהן סטייה מהנורמות הנטורליסטיות של גוף האדם‪ .‬העניין שהדמות‬
‫כאילו נמתחת יש משום התרוממות רוח ורוחניות (אנגוגי)‪.‬‬
‫סימון מרטיני ‪1285 -1344‬‬
‫יצירתו "הבשורה" שנועד לעמוד לפני המזבח בקתדרלה בסיינה‪ ,‬בארכיטקטורה באותה‬
‫התקופה שולט הסיגנון הגותי הבינלאומי זה סיגנון שהיינו מגדירים אותו קצת כמצועצע‪,‬‬
‫אותם צריכים שיש עליהם כמו נטיפים של חול שרואים אותם בהרבה מקומות‪ .‬הסיגנון של‬
‫הארכיטקטורה עם העיטור הוא מאוד מאוד מקושט‪ ,‬אנחנו יכולים לראות כאן העתק של מה‬
‫שניתן לראות גם בארכיטקטורה של הזמן‪ ,‬מאוד מפואר מבחינת האלמנטים הדקורטיבייים‬
‫שבונים אותם‪ .‬לפעמים הפטרונים שתרמו את היצירה מעמידים את עצמם בשולי היצירה‪.‬‬
‫הבשוקה למרייה‪ -‬רואים את הקשר לציור הביזאנטי‪ -‬הרקע המוזהב שממש שולט כאן על‬
‫היצירה והדמויות – מרייה היא דמות מאורכת וגם הפנים שלה מאורכות‪ .‬יש כאן כמו תמיד‬
‫בסצינת של הבשורה צד אחד פעיל יותר וצד אחר יותר פאסיבי‪ -‬גבריאל‪ ,‬המלאך והוא בדרך‬
‫כלל הצד הפעיל ‪ .‬הכנפיים שלו נוגעות ומגיעות עד הקצה של הקשת והבגד שלו כולו‬
‫בתנופה ובו מובעת התנועה שהוא מציג היות והוא מגיע ממחוזות רחוקים יותר‪ ,‬הוא נושא‬

‫ענף של זיית ומפיו יוצאות המילים‪ ,‬על ראשו זר שהיה פעם נהוג כזר הניצחון‪ .‬בינו לבין‬
‫מרייה ישנו אגרטל עם אותו צמח שהופך לאטריביוט של מרייה והוא השושן הצחור שמסמל‬
‫את הבטולין והטוהר של מרייה‪ .‬הסצינה מתרחשת ככל הנראה בחדרה של מרייה ‪ ,‬היא‬
‫ישובה על כס‪ ,‬אנחנו רואים התחלה של קישוט של הכס של מרייה ומרייה בעצמה מופיע‬
‫באישה צנועה ואדוקה‪.‬אנחנו יודעים שלפי הברית החדשה שמריה מסרבת בעדינות וכאן כדי‬
‫להגדיש את העובדה שהיא לא נענית ממש ממש ברגע הראשון האומן למעשה מסובב את‬
‫הגוף שלה כשהיא מחזיקה את הגלימה שלה וזה מגביר את הסיבוביות שלה‪ ,‬פנים עגומות‬
‫למדי וזה בעצם אומר את הסירוב שלה‪ .‬מה שבוטיצ'לי יראה במאה ה‪ 15 -‬במין תנועה של‬
‫ריקוד‪.‬‬
‫ההבעה שלה שעדיין קפואה ‪ ,‬זה שוב עוקב אחרי המסורת הביזאנטית של הקדושים ויחד‬
‫עם זאת מחווה מאוד יומיומי ואנושי‪ ,‬היא קוראת בספר כשהמלאך מגיע והיא שמה את‬
‫האגודל כדי לשמור על המקום שהיא הגיעה‪ ,‬כלומר‪ -‬הוא הפתיעה אותה‬
‫כלומר – פירנצה וסייינה‪ -‬שני סיגנונות שונים של המאה ה‪.14 -‬‬
‫אם המחקר מתלבט ממתי להתחיל את הציור של הרנסנס ואנחנו רואים שישנו גימגום קבוע‬
‫מתי זה ‪ ,‬הרי לגבי הפסיול של הרנסנס אין התלבטויות כמעט‪ -‬אנחנו שומעים שב‪1401 -‬‬
‫גילדת הסוחרים בפירנצה מחריזה על תחרות והתחרות מיודעת לכל האומנים באיטליה‬
‫והתחרות היא להגיש הצעה לדתלות הבפיסטריום בפירנצה (בית התפילה)‪ ,‬מי שעיטר את‬
‫דלתות הברונזה היה ניקולא פיזאנו במאה ה‪ 14 -‬אבל הוא לא סיים את העיטור של כל‬
‫הדלתות ולכן קובעים שני תנאים שצריכים לחול על כולם‪L:‬‬
‫‪-1‬הנושא צריך להיות עקדת יצחק ומפרטים אלו אלמנטים צריכים להרכיב את‬
‫הסצינה הזאת‬
‫‪-2‬צריך לשמור על התבנית של ה"קתרה פוייל" תבנית שיש בה ארבעה צדדים‪.‬‬
‫("טראפוייל" – שלושה עלים ‪ ,‬צורת התלתן)‬
‫לתחרות הזאת ניגשים ‪ 7‬אומנים‪ ,‬שניים הגיעו לשלב הסופי של התחרות‪ -‬האחד הוא גיברטי‬
‫‪ .‬והשני הוא ברונלסקי‪.‬גיברטי – יצירתו היא יותר קלאסית במהות שלה ‪ ,‬אנחנו רואים את‬
‫הדמות של יצחק כשיצחק למעשה לא כל‪-‬כך מתנגד למה שעומד לקרות לו‪ ,‬אנחנו רואים‬
‫את מלאך האלוהים קורא אל אברהם "אל תשלח ידך אל הנער"‪ .‬אצל ברונולסקי אנחנו‬
‫רואים העמדה אחרת ורוח אחרת של ההצגה של הסצינה הזאת‪ ,‬רואים את גופו של יצחק‬
‫הרבה יותר נפתל ומרגש מאשר בעמידה הסטטית של יצחק אצל גיברטי ואנחנו רואים את‬
‫מלאך ה' הרבה יותר גדול וממש תופס בידו של אברהם ומונע ממנו את העקדה של יצחק‪.‬‬
‫כנף הבגד של אברהם מעידה על אמוציות והתרגשות יותר גדולה מאשר אצל גיברטי‪.‬‬
‫השופטים בחרו את היצירה של גיברטי‪.‬‬
‫דונטלו‪1386 -1466 -‬‬
‫כשהתחרות נערכת הוא משמש כשולייה בסטודיו של גיברטי‪ .‬הפסל של דויד‪ -‬הדמות של‬
‫דויד מאוד קסמה לאומני הרנסנס ויש מי שאומר שאם אנחנו לוקחים את דויד של דונטלו‪,‬‬
‫של ברניני ושל מיכלנג'לו‪ -‬יש כאלה שאומרים שאנחנו עוברים את כל תקופות הרנסנס‪.‬‬
‫הפסל של דונטלו זה הפסל הראשון החופשי‪ .‬בימי הביניים אין פיסול חופשי ‪ ,‬הוא נעלם‬
‫ממפת האומנות עם התקופה ההלניסטית‪ .‬פסל דויד של ברניני הוא מאפיין מאוד את תקופת‬
‫הבארוק ‪.‬‬
‫דונטלו‪ -‬הזכות הגדולה שלו שזה הפסל החופשי הראשון אחרי ימי הביניים‪ ,‬פסל עשוי‬
‫ברונזה ‪ ,‬וכמובן‪ -‬חזרה לעירום‪ .‬העירום בימי הביניים מופיע רק בשני הקשרים‪ -‬החוטאים וגם‬
‫הנשמות שנאספות אל חיקו של אברהם יהיו ערומות אבל חסרות מין‪.‬‬
‫הפסל של דויד שלרגליו מצוי רואשו של גוליית בבחינת חידוש אבל יש שטוענים שהוא רך‬
‫מידי בהופעתו כמי שבא לסמל את אחד דמויות הגיבורים‪ ,‬במיוחד כשלרגליו ישנו ראשו של‬
‫גוליית‪ .‬כלומר‪ -‬הוא מופיע בגוף של עלם צעיר קצת נשי בעיצוב שלו‪ .‬הכובע המקושט‬
‫שלראשו‪ .‬מבחינה תמטית ישנו איזשהו דיסוננס לגבי הדמות ההירואית של דויד‪.‬‬

‫ראשו הענק של גוליית‪.‬‬
‫דונטלו הופך להיות אחד האומנים הידועים והמבוקשים בפירנצה‪ .‬רוב הזמן פועל בפירנצה‪.‬‬
‫שנות היצירה שלו הן רבות ופוריות‪ .‬ראשית יצירתו מאוד שונה מזו של השנים המאוחרות‬
‫שלו‪.‬‬
‫אחד הפרוייקטים המאתגרים שהזמינו אצלו זה דמויות של קדושים שאמורות היו לאכלס את‬
‫הפסאדה של הכנסיה "אורסאנמיקלה" בפירנצה‪ .‬ובתוך הנישות הללו מעין תאים מוצבות‬
‫דמויות של קדושים עם האטריביוטים שלהם לפעמים‪ ,‬לפעמים ללא אטריביוט מיוחד אבל‬
‫לפי הכתבים שנשארו מהזמן אנחנו יכולים לזהות אותם‪ .‬מין הזמן הזה‪ -‬המאה ה‪16 , 15 -‬‬
‫נשארו חיבורים על האומנות‪ -‬אחנו מכירים את החיבור של אלברטי על האומנות‪,‬קטעים‬
‫מביוגרפיות שכתב וזארי (=צייר וסופר שכתב על חיי הציירים והפסלים המפורסמים ביותר)‪.‬‬
‫כך שאנחנו מקבלים הרבה מאוד פרטים על האומנים‪,‬מה שמצביע על מעמדו של האומן‬
‫לעומת ימי הביניים שבהם האומנים היו בזויים‪ .‬ויש לנו גם תאוריות לגבי האומנות‪.‬‬
‫הדמויות באורסאנמיקלה מצויים לא ממש בגובה העיניים אבל לא כל‪-‬כך גבוה כמו‬
‫בקתדרלה הגותית‪ ,‬כאן הדמויות יותר קרובות‪ .‬הפסל של ג'ורג' הקדוש‪ -‬גם בציור וגם‬
‫בפיסול של הרנסנס אנחנו פוגשים לפעמים שני חלקים ברורים של היצירה‪ .‬הפרדלה=‬
‫חלק קטן כמו הערת שוליים במסבירה את הפסל שמעליה‪ .‬ומעל יש לנו את הפסל‪ .‬גו'רג'‬
‫הקדוש שלבוש במדים של חייל אבל אין לו את האטריבוטים שמזהים אותו כגו'רג' לשם זה‬
‫באה הפרדלה ובה יש סיפור שכל מי שרואה אותו משייך אותו לג'ורג' הקדוש‪ .‬ג'ורג' ידוע‬
‫כמי שרכב על סוסו בדרך הוא פוגש דרקון שמאיים על הנסיכה‪ .‬בפרדלה ישנו נרטיב שונה‬
‫מהדימוי החזותי הייצוגי והסטטי של הדמות למעלה‪.‬‬
‫הפסל של חבקוק‪ -‬רואים שיש גיוון רב בדמויות של קדושים ונביאים‪ .‬לא רוצים לייפות את‬
‫הדמות‪,‬אלא רוצים לתאר אותה נכון‪ .‬המאה ה‪ 15 -‬האידיאל שלה הוא התיאור הנכון‪.‬‬
‫כשדונטלו סיים לפסל את הפסל של חבקוק‪ ,‬בסוף העבודה הוא אמר לו – עכשיו חסר‬
‫שתתחיל לדבר‪ ,‬כי הוא נראה כל‪-‬כך טבעי‪ .‬התילבושת שלו שהיא תילבושת קלאסית‬
‫מסגירה את התקופה שבה הוא חי‪ .‬אנחנו מקבלים כאן פורטרט שזכור לנו רק מימי רומא‪.‬‬
‫מריה מגדלנה – אנחנו יודעים שבסוף ימיו דונטלו היה מעל ל‪ , 80 -‬גיל של חשבון נפש‪ ,‬הוא‬
‫מושפע מאוד ממותו של חברו מסאצ'ו שהלך לעולמו בגיל ‪ ,26‬וגם מלחמת הכנסיה ומלחמת‬
‫האפיפיורים והמגפות ה שונות‪ .‬שני הפסלים‪ -‬מריה מגדלנה ויוחנן המטביל‪ -‬שני הפסלים‬
‫נותנים תחושה שלדמויות לא טוב בתוך עצמם‪.‬הפסל הוא פסל עץ‪ ,‬המגדלנה היא אחת‬
‫הדמויות החושניות ביותר שציירי הרנסנס מציגים והינה כאן הדמות כל‪-‬כך מכוערת‪ .‬מבחינת‬
‫העיצוב אנחנו לא יודעים איפה שיער הראש שלה מסתיים ואיפה מתחילה אדרת השיער‬
‫שהיא לובשת‪ .‬יוחנן המטביל לבש אדרת שיער מכיוון שהוא בילה הרבה זמן במדבר‪.‬‬
‫אנחנו רואים הרבה מאוד אקספרסיביות וקבוצות של שיער כנראה שיער הראש נוחתות על‬
‫הזרועות שלה‪ ,‬סה לא איזה שיער מסודר אלא היא מעוררת התרגשות רבה אבל בעיקר‬
‫בראש ובצוואר‪ .‬כולה אומרת ייסורים‪ .‬האמונה שלה לא פסה כי אנחנו רואים שוב את‬
‫הג'סטה שלה וכפות הידיים הם היחידות שלא מצטרפות לתמונה הכל‪-‬כך כואבת של‬
‫הזיקנה‪ .‬הוא מצליח להעביר כאן אידאה מופשטת שקשורה בחיים האישיים שלו דרך הדמות‬
‫של המגדלה‪.‬‬
‫דמות מהאומנות ההלניסטית להשוואה – היות ואומנות הרנסנס נשענת במודע על אומנות‬
‫העת העתיקה‪ .‬בין המאה ה‪ 1 -‬וה‪ 2 -‬לבין המאה ה‪ 15 -‬של הפיסול של דונטלו היתה תקופה‬
‫שלמה שנשענה אך ורק על הדת‪ -‬וזאת ימי הביניים‪ .‬אנשי הרנסנס ממשיכים את הנושאים‬
‫אבל בתבניות צורניות אחרות‪ ,‬הם למעשה ממזגים קווים מהאומנות העתיקה דרך האומנות‬
‫הדתית ויוצרים ביצירה שלהם סינתזה בין שתי הקצוות הללו‪.‬‬
‫אצל דונטלו יש לנו גם תבליטים‪ -‬הנושא של התבליט זה משתה הורדוס‪ -‬שלומית מרקדת‬
‫לפניו והוא רוצה לגמול לה על הריקוד היפה והוא שואל אותה מה היא רוצה והיא רוצה את‬
‫ראשו של יוחנן המטביל‪.‬‬

‫הורדוס הכניס אותו לכלא היות והוא הטיף נגד נישואיו של הורדוס לאימו של שלומית וכדי‬
‫לרצות את שלומית הורדוס שולח חיילים וכורת את ראשו של הורדוס‪.‬‬
‫הראש הכרות הזה על גבי טס הפך לאחד האטריביוטים‪ .‬רואים שהחייל כורע ברך לפני‬
‫המלך ויש בידיו טס עגול ועליו ראשו של יוחנן המטביל‪ ,‬מה שמעניין פה זה הרקע‬
‫הארכיטקטוני של המשתה כשאנחנו מקבלים את הסצינה העיקרית באולם הנשפים של‬
‫הורדוס‪ .‬האריחים מכניסים אותנו לעומק התמונה אבל עדיין לא פרספקטיבה מפותחת‪.‬‬
‫אנחנו רואים גם מבט אל חדרי הארמון‪ -‬את העמודים הקלאסיים את הקשתות‪.‬סימון ההיכר‬
‫שלהם יהיה לרוב החריצים ורואים גם דמויות בתוך החדרים הללו ולא נוטלות חלק במשתה‪.‬‬
‫הג'סטות של הבהלה והזוועה למראה הראש של יוחנן‪ .‬הורדוס פורס ידיו לצדדים בתנועה‬
‫של "מספיק ראיתי"‪ ,‬דמות ששמה את ידיה על פניה כדי לא לראות את הזוועה‪ .‬יש כאן‬
‫אירוע שיש בו את כל המרכיבים לפיתוח נרטיב ‪.‬דונטלו הפסל הראשון של תקופת הרנסנס‪.‬‬

‫המאה ה‪ -15 -‬הרנסנס המוקדם‬
‫מאסאצ'ו ‪1428-1401‬‬

‫חבר של דונטלו‪ ,‬הוא נפטר ממחלה והמוות שלו מאוד השפיע על דונטלו‪.‬‬
‫שתי יצירות‪ -‬האחת היא השילוש הקדוש‪ .‬היא חשובה בבחינת שינוי במערך הדמויות עם‬
‫תחילת הרנסנס‪ ,‬אנחנו מוצאים מערך אופטי שבא להחליף את המערך הרעיוני ששלט בימי‬
‫הביניים‪ .‬בימי הביניים לא חשוב היכן נמצאת הדמות ‪ ,‬אם היא דמות חשובה אנחנו נראה‬
‫אותם קרובים אלינו והדמות חשובה‪ ,‬הדמויות מוצבות על פי החשיבות שלהם ועל פי‬
‫הקדושה שלהם‪ .‬מערך כזה הוא מנוגד למערך אופטי‪ -‬דמויות שרחוקות מאיתנו לפי חוקי‬
‫האופטיקה אנחנו רואים אותם כקטנות יותר‪ .‬מסאצ'ו מעמיד את המדויות במערך האופטי‬
‫ריאלי שלהם‪ -‬מימין ומשמאל לישו ישנה מריה מימין ומשמאל יוחנן‪ .‬מריה תופיע בגלימה‬
‫כחולה כשמתחתיה הרבה פעמים ישנה גלימה אדומה‪ .‬יוחנן אצל הרבה ציירים יופיע בכחול‪.‬‬
‫יותר קרובים אלינו אלא הפטרונים – הפטרונים שהם וודאי לא חשובים כמו הדמויות‬
‫הקדושות אבל מבחינת האופטיקה הם הכי קרובים אלינו ולכן משום שהם כורעים ברך‪.‬‬
‫אנחנו רואים את הקפאלה‪.‬‬
‫הגירוש מגן העדן של מסאצ'ו הוא מאוד ידוע באקספרסיביות שלו‪ -‬רואים את הריחוף של‬
‫המלאך‪ -‬אדם המתבייש אבל רואים את היגון ואת החרטה שלה‪.‬‬
‫פיירו דלה פרנצ'סקה ‪ 1492( 1412 -1492‬גם גירוש ספרד וגם גילו אמריקה)‬
‫צמיחת הדיוקן האינדיוודואלי של הדמות‪ ,‬אנשים שמזמינים פורטרט שלהם והדבר השני‬
‫הפרספקטיבה‪.‬‬
‫אנחנו שמים לב איך הציורים מתפרסים לא רק על שטחים קטנים‪ .‬אנחנו רואים גם פרדלה‪.‬‬
‫הדימוי המרכזי שזכה לשם "המדונה של המיזרקורדיה"‪ .‬כלומר‪ -‬המדונה של החסד‪ .‬מדונה‬
‫שיש בה איזשהו מימד על אנושי שבא לידי ביטי גם בפרופורציה של הדמות שלה לאלו‬
‫שמסתתרים מתחת כנפיה‪ .‬תחת כנפיה זה כמו להיות תחת כנפי הכנסיה בכלל‪ ,‬היא המריה‬
‫שפורשת את הגלימה שלה וכמו שבכנסיה יש מקום לכולם כך גם כאן‪,‬אנחנו רואים דמויות‬
‫אזרחיות‪.‬‬
‫הטבילה של ישו ע"י יוחנן המטביל וזאת הדוגמא הראשונה לכך שאנחנו לא רואים את יוחנן‬
‫המטביל כדמות מאוד זקנה לעומת ישו (למרות שההבדל ביניהם הוא סך הכל ‪ 4‬חודשים)‪,‬‬
‫מעל ראשו של ישו מרחפת היונה‪ ,‬יש קירבה בין היונה לעננים‪ .‬הם מעבירים את התמונה‬
‫לסביבה הטבעית שלהם‪ ,‬יוחנן הטביל המון אנשים (ישו היה אחד מהם) אנחנו רואים אחד‬
‫שפושט את החולצה שלו ומגיע תורו לטבילה‪ .‬התמונה כולה היא תמונה רחבת יריעה ‪ ,‬האומן‬
‫מעוניין לתת נכון את האקט של הטבילה אבל במסגרת יותר רחבה של סיפור ולכן רוב‬
‫האירועים הם תמיד חלק ממשהו נוסף‪.‬‬

‫הנושא של הפרספקטיבה או של המישורים השונים של התמונה מאוד בולטת בתמונה‬
‫שידועה בשם "ההלקאה" מבחינה טכנית כל זה צויר על בד שטוח ‪ ,‬דו מימד‪ ,‬אבל בציור‬
‫עצמו יש שני מישורים‪ ,‬החלק העמוק יותר הוא ההלקאה של ישו‪ ,‬מסכת יסורים‪ ,‬הפסיון של‬
‫ישו עד שהוא מועלה על צלב‪ -‬הוא קשור לעמוד שבראשו פסל זהב של הקיסר הרומי‪,‬‬
‫אנחנו רואים את המלקה ואת השוט בידיו ‪ ,‬כאן נציג השילטון יושבו ומתבונן במחזה הזה‪.‬‬
‫מבחינת החלל עצמו שוב ישנו הדימיק שראינו את ג'וטו‪ -‬אין לנו קיר שמפריד בינינו לבין‬
‫המתרחש‪ .‬האריחים שהולכים ונעשים יותר קטנים ככל שאנחנו נכנסים לעומק התמונה‬
‫ואיתם העין שלנו הולכת‪ .‬העומק הוא למעשה עומק אשלייתי והוא נוצר בעקבות האמצעי‬
‫שהאומן דבר בו ‪ .‬וזוהי ההתחלה של הפרספקטיבה של הייצוג של היחס בין העצמים בחלל‬
‫לבין עומק בחלל שאליו אנחנו נכנסים‪.‬‬
‫פורטרט כפול של הדוכס והדוכסית מאלבינו‪ -‬הוא ביקש שהאומן יצייר דווקא את הצד הזה‬
‫שלוף האף שלו שבור לפי מה שהיה ידוע שהלחי השנייה שלו והעין הן פגומות‪ ,‬תוצאות של‬
‫דו קרב‪ .‬ההופעה הדי ראשונה של פורטרט‪ -‬עליית הפורטרט במאה ה‪ .15 -‬הרקע שמשמש‬
‫כאן רק לרקע‪ .‬הדמות מייצגת סמכותיות‪ ,‬אוטוריטה‪ .‬ואילו אצלה אנחנו רואים אורנומנטיקה‬
‫של הבגד‪ ,‬של השיער וזה חלק בלתי נפרד מהצגת הדמות‪ ,‬המצח הגבוה‪ -‬זה מסמל את‬
‫המעמד של הדמויות‪ ,‬מעמד של אצולה ויש להניח שהיא לא תציג את עצמה בשום מחווה‪.‬‬
‫החרוזים‪ -‬השקיפות של החרוזים‪ .‬אנחנו נראה בהמשך צעיפים וכיסויי ראש שהאומן מגיע עד‬
‫לסוג כזה של שקיפות שרואים כל שערה שנמצאת מתחת‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful