‫סיפור בלי שם עדיין‪ .

‬לקובץ במחשב אני קורא "שושנה הר שמש"‬
‫)כל הכתוב בו הוא פרי דמיוני המפותח לעיתים יתר על‬
‫המידה‪ .‬אין בו שום דבר נכון‪ ,‬קיים‪ ,‬מהמציאות‪ :‬לא‬
‫האנשים‪ ,‬לא המקומות‪ ,‬לא האירועים‪ ,‬לא הפסקאות‪ ,‬לא‬
‫המילים ולא האותיות‪ .‬בעצם האותיות כן אמיתיות‪.‬‬
‫להמציא אותיות אני לא יודע‪ .‬אני בחיים לא הייתי‬
‫ממציא אות בשם זין ונותן לה צורה כזאת‪ .‬רגע‪ ,‬בעצם‬
‫עכשיו כשאני מסתכל על הצורה‪ ,‬אם מאוד אגדיל את‬
‫הפונט‪ ,‬אז אולי‪(...‬‬

‫פרק ראשון‬
‫‪-------------‬‬‫"השותף הסודי והסמוי שלה היה המקרר‪ .‬אתה שומע? קיבלתי מייל! זה מה שהיה‬
‫כתוב בו‪ .‬זה בעברית אבל מכתובת של ג'ימייל צרפתי‪ ,‬ז"א ג'ימייל נקודה אף אר‪ .‬לא‬
‫נקודה קום"‪.‬‬
‫כן‪ .‬שניה אמיר‪ ,‬תן רגע להתעורר‪ .‬מה אמרת? קיבלת מייל? מה כתוב?‬
‫"זה כל מה שכתוב‪ .‬אפילו אין נדון‪ .‬רק שורה אחת‪ :‬השותף הסודי והסמוי שלה היה‬
‫המקרר‪ .‬זהו‪ .‬אין חתימה‪ .‬אין שם‪ .‬אבל זה חייב להיות משהו! סופסוף משהו‬
‫שאפשר לעבוד איתו!"‬
‫שמעתי כמה הוא מתרגש‪ .‬בעצם גם אני קצת התרגשתי למרות ההאנג‪-‬אובר שלי‪.‬‬
‫סופסוף משהו‪ .‬קצה חוט שאולי יביא לפתרון התעלומה ‪ -‬תעלומת הרצח של שושנה‬
‫הר‪-‬שמש‪.‬‬
‫עד לפני שבוע‪ ,‬מעטים מאוד הכירו את התעלומה‪ .‬שושנה הר‪-‬שמש לא היתה‬
‫מפורסמת‪ ,‬ומייד כשנמצאה הגופה‪ ,‬המשטרה‪ ,‬כפי שהיא נוהגת תמיד‪ ,‬דאגה‬
‫להוציא צו איסור פרסום‪ ,‬כך שכל מה שהופיע בעיתונות היתה ידיעה קטנה לפיה ב‪-‬‬
‫‪ 7.8.2006‬לפנות בוקר נרצחה אישה בשנות השלושים המאוחרות‪ .‬הגופה נמצאה‬
‫בבוקר ע״י קבוצת רצים ממכון ווינגייט שרצו במסלול לאורך המצוק שבין מכון‬
‫וינגייט לקיבוץ געש‪ .‬על הגופה היו סימני אלימות‪ .‬כל כיווני החקירה נחקרים‪ ,‬וצו‬
‫איסור פרסום הוטל על כל פרטי הפרשה‪ .‬בחדשות של ערוץ ‪ 2‬זה אפילו לא הופיע‪.‬‬
‫בחדשות של ערוץ ‪ 10‬אמרו בדיוק את זה‪ ,‬ועברו לכתבה על הדיסק החדש של קובי‬
‫פרץ‪ ,‬או אולי משה פרץ או מושיק עפיה או משהו כזה‪.‬‬
‫היום גם אני לא הייתי שומע על הפרשה‪ ,‬אבל זה היה בתקופה שלא כל כך היתה לי‬
‫עבודה‪ ,‬והייתי יושב בקפה וקורא את כל העיתונים מקצה לקצה‪ ,‬והסיפור עורר את‬
‫דמיוני בגלל הלוקיישן המוזר והאפל )שנים קודם היתה לי מישהי מקיבוץ געש‪.‬‬
‫הפתיחות המינית שלה הדהימה אותי‪ .‬אני הייתי סגור‪ .‬חנון כזה מבית שדיבור על‬
‫מין בו היה טאבו‪ ,‬והיא דיברה והתנהגה באופן שהיה קיצוני לצד השני‪ .‬היא היתה‬
‫אומרת שזה מה שיוצא ממישהי שגרה בקיבוץ שיושב מעל חוף נודיסטים‪ ,‬כשקצה‬

‫‪-1-‬‬

‫אחד שלו זה מקום מפגש ידוע לזוגות הטרוסקסואלים והקצה השני שלו מקום‬
‫מפגש להומוסקסואלים‪ .‬היו לה סיפורים על התקופה שבתור ילדים היו יוצאים‬
‫בלילות הקיץ להציץ‪ ,‬ומהסיפורים האלה אני עד היום משוכנע שסביבות קיבוץ געש‬
‫שוקקות בלילות באנשים שעושים סקס כאילו אין בתים בעולם(‪.‬‬
‫שלוש שנים אחרי זה נתקלתי שוב בפרשה במקרה‪ ,‬כשלקוח צרפתי פנה אלי כדי‬
‫שאייצג אותו ברכישת דירה ברחוב מקדונלד בנתניה‪ .‬המוכר היה סטודנט במסלול‬
‫מהיר לדוקטורט בהיסטוריה ולא היה לו עורך דין‪ .‬ככה יצא שפגשתי את אמיר הר‪-‬‬
‫שמש ונוצרה ביננו כימיה‪ ,‬והפכתי להיות עורך הדין של שני הצדדים בעסקה‪ .‬אמיר‬
‫הוא אחיה של שושנה הר‪-‬שמש‪ ,‬שירש את הדירה כי שושנה היתה רווקה בלי ילדים‪,‬‬
‫וההורים נפטרו כמה שנים קודם בתאונת דרכים בטיול בקפריסין‪.‬‬
‫במהלך העסקה יצא לי לשבת עם אמיר‪ ,‬והתחברנו‪ .‬הוא סיפר לי את הסיפור‪ .‬את‬
‫התעלומה הבלתי פתורה של הרצח של אחותו‪ .‬שושנה היתה אחותו הגדולה‪ .‬היה‬
‫ביניהם הפרש של ‪ 14‬שנה במהלכם ההורים ניסו להביא עוד ילד‪ ,‬אבל באיזשהו שלב‬
‫התייאשו‪.‬‬
‫כמה שנים אחרי שההורים התייאשו‪ ,‬בדרך נס‪ ,‬נכנסה האם במפתיע להריון‪.‬‬
‫כשאמיר נולד קראו לו ההורים יצחק‪ .‬אבל הוא לא אהב את השם יצחק הר‪-‬שמש‪,‬‬
‫ומייד כשיכל החליף את השם לאמיר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬בגלל הפרש השנים בינו לבין‬
‫שושנה‪ ,‬הקשר ביניהם לא היה ממש כמו אח ואחות‪ .‬כשהיה בן ‪ 4‬היא התגייסה‬
‫לצבא‪ ,‬שירתה רחוק מהבית‪ ,‬ואחרי הצבא כבר עזבה את הבית‪.‬‬
‫אחרי שההורים נהרגו בתאונה‪ ,‬הקשר ביניהם קצת התהדק‪ ,‬אבל אחרי שנת האבל‪,‬‬
‫הקשר הלך והתמעט לכדי טלפונים בימי הולדת ובחגים החשובים‪ ,‬ותיאומים‬
‫לאזכרה פעם בשנה‪.‬‬
‫אבל למרות הקשר המועט‪ ,‬היה לו קשה עם הרצח הבלתי פתור‪" .‬דם זה דם" הוא‬
‫הסביר לי‪ .‬אתה לא יכול להישאר אדיש לזה שאחותך נרצחת בנסיבות מוזרות‬
‫ואתה לא יודע בכלל מה היא עשתה שם‪ ,‬מה קרה‪ ,‬למה זה קרה‪ ,‬מי היה יכול לרצוח‬
‫אותה ועוד כזה רצח אכזרי‪.‬‬
‫במשטרה לא סיפקו לו שום תשובה כי הם לא ידעו כלום‪ ,‬והם נטשו את החקירה‬
‫אחרי שלא הצליחו להלביש את הרצח על שלושה אנשים שונים‪ -‬פועל זר‪ ,‬הומלס‬
‫ומישהו מהעבודה שלה שאמנם לא היה לו אליבי‪ ,‬אבל אחרי שבוע מעצר הסתבר‬
‫שעקב מגבלות פיזיות מוכחות שלו‪ ,‬אין שום אפשרות שהוא זה שביצע את הרצח‬
‫האלים‪ .‬היום התיק מעלה אבק באיזה ארכיב ולא מעניין אף אחד )המזל‪ ,‬אמיר‬
‫סיפר לי‪ ,‬שבזמן הרצח הוא היה במילואים בצאלים וכל חבריו לפלוגה העידו שהיה‬
‫איתם כל הזמן‪ ,‬כי גם עליו ניסתה המשטרה להלביש את הרצח‪ ,‬רק בשביל לעשות‬
‫מסיבת עיתונאים ולומר שסופסוף הצליחו לפתור רצח(‪.‬‬
‫בקיצור‪ -‬אמיר החליט לחקור את המקרה בעצמו‪ .‬הוא פנה לחוקרים פרטיים וגם‬
‫בנה אתר אינטרנט והציע מאתיים אלף שקל למי שיספק מידע שיביא לפתרון‬
‫התעלומה‪ .‬בשביל זה הוא מכר את הדירה‪.‬‬
‫ואמיר‪ ,‬בחור מצויין‪ ,‬אבל נטול כריזמה‪ .‬החיים הפכו אותו אפור‪ .‬הוא מוצא את‬
‫עצמו נפלא בין ספרי ההסטוריה והמאמרים‪ ,‬אבל לא יודע ליחצ"ן את האתר שלו‬
‫ולמכור את הסיפור לעיתונאים‪ .‬אז כמות הכניסות אליו שואפת לאפס‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬כשנה אחרי שהסתיימה העסקה‪ ,‬הצרפתי עשה שיפוץ בדירה‪ .‬כשפירקו‬
‫את המטבח הישן‪ ,‬מצאו בין הארונות לקיר מחברת וכמה תדפיסי בנק‪ .‬הקבלן‪,‬‬

‫‪-2-‬‬

‫שהיה בקשר איתי כי אני זה שדאג להעביר אליו את הכסף של השיפוץ לפי‬
‫התקדמות העבודה‪ ,‬הביא לי את מה שמצא‪ .‬אז צלצלתי לאמיר כדי לבקש את‬
‫הכתובת העדכנית שלו בשביל לשלוח לו בדואר‪ .‬במקום זה קבענו בסוף השיחה‬
‫לצאת לדרינק בבר שהייתי הולך אליו בזמנו‪ .‬הוא לא סומך על הדואר‪ .‬הוא יקח‬
‫ממני את זה ביד‪.‬‬
‫הבר היה מלא יפייפיות כשנפגשנו‪ ,‬אבל את אמיר כלום לא עניין‪ .‬רק החבילה‬
‫שהבאתי‪ .‬הוא עבר על זה וניסה להבין‪ .‬הוא שוב סיפר לי שהסתבר לו שהוא לא ידע‬
‫כלום על החיים של אחותו‪ .‬הוא ידע שלא החזיקה מעמד הרבה זמן באותו מקום‬
‫עבודה‪ .‬מקסימום שנה וחצי‪ .‬מסתבר שתמיד היו מרוצים ממנה‪ ,‬אבל לא היה לה‬
‫שקט‪ .‬היא מהר הרגישה שמיצתה‪ ,‬וברגע שהרגישה שמיצתה‪ ,‬אמרה תודה‪,‬‬
‫התפטרה‪ ,‬ועברה למשהו אחר לגמרי‪.‬‬
‫היא עבדה שנה וקצת בטבע‪ ,‬שנה בדיוק במלונות דן בהנהלה‪ ,‬שנה במשרד להגנת‬
‫הסביבה )אז עוד קראו לזה המשרד לאיכות הסביבה(‪ ,‬וככה בעוד כמה מקומות‪ .‬זה‬
‫מוזר‪ ,‬כי היא בסך הכל היתה מזכירה‪ .‬ומזכירות‪ ,‬ועוד במקומות כאלה‪ ,‬מחזיקות‬
‫הרבה שנים‪ .‬אבל היא לא הצליחה להשתקע באותו מקום לתקופה‪ .‬העבודה‬
‫האחרונה שלה היתה בחברת דלק‪ .‬כשהתחילה לעבוד שם היא סיפרה שהיא נהנית‬
‫לעבוד קרוב לבית‪ ,‬ושהיא חושבת להישאר שם לטווח ארוך כי היא החליטה לעשות‬
‫ילד בהפריה‪ .‬בקפה שאחרי האזכרה האחרונה‪ ,‬כמה חודשים לפני שנפטרה‪ ,‬היא‬
‫סיפרה לו שהיא מתלבטת אם לעשות את ההפריה עם זרע מבנק הזרע בישראל‪ ,‬או‬
‫להביא זרע מבנק בארה"ב‪ .‬הוא שאל אותה אם היא לא מעדיפה לעשות ילד עם‬
‫מישהו שיתפקד בתור אבא וגם יעזור כלכלית‪ ,‬ואם היא מסוגלת להיות אם חד‬
‫הורית עם משכורת של מזכירה‪ .‬הוא יודע כמה קשה לחיות עם משכורת‪ ,‬גם אם לא‬
‫צריכים לשלם שכר דירה‪ ,‬כי לשניהם יש דירות שהיא קנתה להם מכספי הירושה‬
‫של ההורים‪ ,‬אבל היא אמרה שכסף זה לא בעיה‪ ,‬וחזרה לתאר את היתרונות של‬
‫ייבוא הזרע האמריקאי‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אחרי שניפח לי את הראש‪ ,‬ואחרי שאמרתי לו שאני לא מבין את מה‬
‫שמצאו לו מאחורי ארונות המטבח‪ ,‬הצעתי לו שיביא את זה לחוקר הפרטי‪ .‬הוא‬
‫אמר לי שהוא מיואש מהחוקר שרק לוקח לו כסף )כבר למעלה ממאה חמישים אלף‬
‫שקל( ולא מביא שום מידע מעניין‪ .‬אז כדי להוריד אותו ממני )והאמת‪ ,‬גם כדי לתת‬
‫פרנסה לחבר – אם אמיר כבר זורק את הכסף על חוקר פרטי‪ ,‬לפחות שיזרוק לכיוון‬
‫של חבר(‪ ,‬התקשרתי לציבי שהיה עושה איתי לילות במילואים בתור נציג יחידה ‪504‬‬
‫בחמ"ל‪ .‬בחור מרשים מאוד‪ ,‬שכתב את ספר ההדרכה לקורס חוקרי שבויים‪.‬‬
‫במקרה ציבי ענה‪ ,‬ואני קישרתי ביניהם‪ ,‬אמיר התנצל שהוא רוצה לדבר עם ציבי‪,‬‬
‫השאיר שטר של ‪ ₪ 200‬על הבר‪ ,‬והלך‪.‬‬
‫במילואים האחרונים ציבי סיפר לי שירד מהעניין כי לא נעים לו לקחת כסף‬
‫מהבחור בלי להביא תוצאות‪ ,‬ושהעניין שם מאוד מוזר‪ .‬הוא הגיע למסקנה ששושנה‬
‫הר‪-‬שמש היתה מעורבת במשהו מפוקפק‪ ,‬ומה שנמצא מאחורי ארונות המטבח‬
‫היתה מחברת עם ההתנהלות הכספית שלה עם השותף הסמוי שלה‪ ,‬אבל בכל כיוון‬
‫שהוא חקר וניסה להגיע לאותו שותף סמוי או אפילו לאשש את קיומו‪ ,‬הוא הגיע‬
‫לדד‪-‬אנד‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬מאז לא שמעתי עוד מאמיר‪ ,‬עד שלפני שבועיים בערך‪ ,‬אני יושב לי בלילי‪-‬‬
‫רוז ופתאום נכנס יוחנן‪ .‬יוחנן הוא אומן בנשמתו‪ .‬צלם מדהים‪ ,‬אבל לא מתפרנס‬
‫מזה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מתחילה שיחה וישר אני שואל אותו על הצילומים שלו‪ .‬הוא שולף‬

‫‪-3-‬‬

‫את האייפד ומראה לי את מה שצילם בשישי האחרון באיזה חורשה מדהימה ליד‬
‫קיבוץ געש‪.‬‬
‫עכשיו הסבר‪ :‬כשחוזרים לת"א מנתניה על כביש החוף‪ ,‬אחרי וינגייט‪ ,‬מול קיבוץ‬
‫יקום‪ ,‬רגע לפני הכניסה לגעש‪-‬שפיים‪ ,‬מצד ימין רואים חורשה קטנה של עצים‬
‫שמסודרים ישר ישר‪ ,‬כאילו נטעו אותם עם סרגל‪.‬‬
‫אני חושב שזה עצי שקדיה‪ ,‬כי יש תקופות שהם קרחים‪ ,‬ויש עונה אחת שכל העצים‬
‫פורחים ביחד במלא פרחים לבנים‪ .‬בכל מקרה זאת נקודה מרהיבה‪ ,‬שבזמן האחרון‬
‫ראיתי שהרבה צלמים‪ ,‬ואפילו צלמי חתונות‪ ,‬גילו שכיף לצלם שם‪ ,‬כי זה לוקיישן‬
‫שמזכיר את חו"ל‪.‬‬
‫ובדיוק מאחורי החורשה הזאת נמצאה גופתה של שושנה הר‪-‬שמש‪.‬‬
‫וככה אני מתחיל לספר ליוחנן את הסיפור על תעלומת הרצח‪ ,‬ועל אמיר‪ ,‬ואיך‬
‫הסיפור הזה כל פעם צץ לי מחדש‪ ,‬ואני אפילו נכנס באייפד של יוחנן לאתר שאמיר‬
‫הקים )‪ ,(www.whokilledmysister.fm‬ואני רואה שם את כל הסיפור והראיות‬
‫שאמיר והחוקרים הפרטיים שמימן אספו )כולל החומר שצילמו בדרך לא דרך‬
‫מהתיק המשטרתי(‪ ,‬וכל מה שיש לו לומר על המשטרה‪ ,‬כולל העובדה שכל המידע‬
‫מופיע למרות צו איסור הפרסום‪ ,‬כי זה לא ראוי שמצד אחד יש צו‪ ,‬אבל מצד שני‬
‫המשטרה נטשה את החקירה כבר מזמן‪.‬‬
‫ובצד השני שלי על הבר של הלילי יושב הכתב הצבאי של ערוץ ‪ 10‬ומקשיב לשיחה‪.‬‬
‫אנחנו טיפה מכירים‪ .‬הוא בא הרבה ללילי‪ .‬בהתחלה לא אהבתי אותו‪ .‬במבצע חומת‬
‫מגן הוא דפק לנו פעולה כשפירסם שהיא עומדת לקרות‪ .‬אח"כ התנצל בפני‬
‫הצנזורית הראשית על הטעות‪ ,‬אבל אותי זה המשיך לעצבן‪ .‬עם הזמן ירדו לי‬
‫העצבים ובסך הכל הסתבר שהוא בחור חיובי מאוד‪ .‬ונחמד מאוד‪ .‬אין ביננו שיחות‬
‫אמנם‪ ,‬אבל היום כשאני רואה אותו יש לי רגשות חיוביים‪ ,‬אפילו שמחה‪ ,‬ולא‬
‫רגשות שליליים‪.‬‬
‫אז‪ ,‬כמו שאתם מבינים‪ ,‬כתב צבאי‪ ,‬ועוד אחד כזה שכבר הסתבך עם הצנזורה‪,‬‬
‫תמיד מתעניין בענייני איסור פרסום‪ ,‬ונתפס לעניין הזה איך אמיר מפרסם הכול‬
‫למרות הצו‪ ,‬והתחיל לשאול שאלות‪ .‬אז סיפרתי לו את מה שאני יודע‪ ,‬שמצד אחד‬
‫לא מעניין את אמיר שאולי הוא מפר צו‪ ,‬ושהוא מת שהמשטרה תתלונן על זה‪ ,‬כי‬
‫אולי זה יחייב אותם לפתוח מחדש את התיק ולחקור‪ ,‬ומצד שני האתר יושב בחו"ל‪,‬‬
‫וזה משהו כמו פרסום בעיתונות זרה‪ ,‬אבל בכל מקרה‪ ,‬אני לא מבין בפן המשפטי של‬
‫זה כלום‪.‬‬
‫מסתבר שלמחרת העיתונאי פנה עם הסיפור הזה ליועץ המשפטי של החדשות ושאל‬
‫אותו מה הוא אומר על זה‪ .‬היועץ המשפטי התלהב מה"פירטיות" של אמיר ברשת‪,‬‬
‫וסיפר את הסיפור לגיא לרר‪ ,‬זה מהתוכנית "צינור לילה"‪ .‬לא בקטע של – הנה אתר‬
‫של בחור שמנסה לפתור את תעלומת הרצח של אחותו )כפי שאמיר ניסה עשרות‬
‫פעמים "למכור" את הסיפור לכל מערכת חדשות או עיתונות אפשרית(‪ ,‬אלא בקטע‬
‫של – הנה בחור שלא אכפת לו מצו איסור הפרסום המגוחך‪ ,‬והוא הקים אתר‬
‫אינטרנט שיושב מעבר לים‪ ,‬ומפרסם את כל הסיפור‪ ,‬אפילו את החומרים מתוך‬
‫התיק המשטרתי!‬
‫וגיא לרר קנה את הסיפור והחליט לעשות אייטם על אתר האינטרנט‪ .‬והבטיח גם‬
‫פרומו לאייטם אצל רפי רשף‪ ,‬וגם ב"היום שהיה"‪ ,‬והנה עומד להיות פרסום לסיפור‪,‬‬
‫וראיון עם אמיר הר‪-‬שמש‪ ,‬שמבקש באתר לקבל רמזים ואומר בטלויזיה שהוא‬
‫‪-4-‬‬

‫עדיין מציע מאתיים אלף שקל למי שיביא קצה חוט שיביא לפתרון תעלומת הרצח‬
‫של אחותו שושנה הר‪-‬שמש שנרצחה באכזריות על המצוק שמעל חוף געש‪ ,‬או אפילו‬
‫רק מידע על השותף הסמוי שלה שהחוקרים הפרטיים לא הצליחו אפילו לדעת במי‬
‫מדובר‪ .‬ויש באתר גם מספר טלפון וגם מייל לפניות‪.‬‬
‫קבעו עם אמיר שכל זה ישודר בתאריך ‪ – 7.8.12‬בדיוק שש שנים לאחר הרצח‪ .‬אז‬
‫אמיר מגיע אלי למשרד עם סלסלת שוקולדים ויין כאילו ראש השנה הגיע‪ ,‬ומודה לי‬
‫כל כך שבזכותי זה קורה‪ ,‬והוא כל כך מתרגש‪ ,‬לא מזה שיופיע בטלויזיה‪ .‬מזה הוא‬
‫חושש כי לא מתאים לו החשיפה‪ ,‬אבל סופסוף יהיה לעניין פרסום ואולי‪ ,‬רק אולי‪,‬‬
‫מישהו יפתור לו את התעלומה‪.‬‬
‫הערב השידור חיכיתי וראיתי את האייטם‪ .‬עשו ממנו גיבור פיראטי על המשטרה‪,‬‬
‫ואמיר נורא התרגש‪ ,‬אבל העביר את המסר – מאתיים אלף שקל בתמורה לקצה‬
‫חוט‪ .‬צלצלתי אליו אחרי ואמרתי לו כל הכבוד‪ ,‬ושאני מקווה שיצא מזה משהו‪ .‬הוא‬
‫אמר לי שאני אהיה הראשון שידע‪ ,‬ושהוא מבטיח לעדכן אותי מייד על כל דבר‬
‫שיקרה‪.‬‬
‫במהלך ששת הימים אחרי השידור‪ ,‬נהייה קצת באזז על הפרשה‪ .‬בעיקר אנשים‬
‫ששיתפו בפייסבוק את הלינק של הכתבה ושאלו חברים אם יודעים משהו‪ ,‬וכתבה‬
‫קטנה ב"ישראל היום"‪ .‬אבל המיילים היחידים והשיחות היחידות שהגיעו לאמיר‬
‫היו של חוקרים פרטיים וקוראים בקפה למיניהם שמחפשים פרנסה‪ ,‬שום דבר‬
‫ענייני‪ .‬שום קצה חוט חדש‪.‬‬
‫והנה‪ .‬לפנות בוקר‪ ,‬כשאמיר ישן‪ ,‬הגיע המייל הזה‪ .‬בלי פרטים‪ .‬בלי כלום‪ .‬רק משפט‬
‫אחד – "השותף הסודי והסמוי שלה היה המקרר"‪ .‬ואמיר ראה את זה כשהתעורר‬
‫בשש בבוקר‪ ,‬ומאז הוא יושב מול המייל ולא מצליח לזוז‪ ,‬וברור לו ש"המקרר" זה‬
‫כינוי של מישהו‪ ,‬ומדובר ברמז שיביא לפתרון הפרשה‪ .‬אבל איך בודקים מי זה‬
‫"המקרר"? סופסוף משהו שאפשר לנסות להתקדם איתו‪ .‬סופסוף‪...‬‬
‫"בחייאת‪ ,‬אמיר"‪ ,‬אני עוצר אותו‪" ,‬תן לי לחזור אליך קצת יותר מאוחר‪ .‬הראש שלי‬
‫מתפוצץ מהאנג‪-‬אובר מהערב של אתמול על הבר של מאיה‪ .‬נחשוב קצת ביחד‬
‫בצהריים ונראה מה עושים עם זה הלאה‪".‬‬
‫*כל‪ ,‬אבל כל האמור לעיל הינו המצאה דמיונית לחלוטין ללא קשר למציאות‪ ,‬פרט‬
‫להאנג‪-‬אובר שהיה לי ועבר אחרי חצי ליטר מים ושני כדורי איבופרופן ליקווי‪-‬ג'לס‬
‫של לייף‪.‬‬

‫‪-5-‬‬

‫פרק שני‬
‫‪------------‬‬‫בפעם החמישית מצלצל הטלפון בדיוק כשאני מתיישב אתמול לכתוב ברכת יום‬
‫הולדת על הקיר של טלי‪" .‬שלום" אני עונה בחוסר סבלנות‪ ,‬ומייד שומע את הקול‬
‫של קרן ומתנצל על ה‪"-‬שלום" העצבני‪.‬‬
‫בדרך כלל יש לקרן סבלנות לשמוע את ההתנצלויות שלי‪ ,‬והיא אפילו קצת נהנית‬
‫ומושכת אותן‪ ,‬אבל היום אין לה סבלנות‪.‬‬
‫"תקשיב"‪ ,‬היא אומרת לי‪" .‬הראיתי לאמא שלי את מה שכתבת ונכנסנו ללינק של‬
‫האתר של אמיר‪ .‬הלינק הזה שקודם נעלם מהרשת‪ ,‬ופתאום מה שרואים שם זה‬
‫מסך שחור ועליו כתוב באדום משהו לא ברור עם פונט כמו של רוקי הורור פיקצ'ר‬
‫שאו‪ .‬אתה מכיר? בכל מקרה‪ ,‬כתבתי לי את זה על פתק‪ .‬זה אתם העליתם? יש‬
‫כיוון? זאת דרך תקשורת עם המקור?"‬
‫בייבי‪ ,‬אני אומר לה‪ ,‬אין לי מושג‪ .‬אמממ‪ ...‬תני לי רגע להתקשר לאמיר‪ .‬אני חוזר‬
‫אלייך עוד חמש דקות‪.‬‬
‫קרן יודעת שהחמש דקות האלה יכולות לקחת אצלי גם שלושה ימים‪ ,‬אז היא‬
‫משביעה אותי שבאמת אחזור‪ .‬אין באזור ספר תורה‪ ,‬אז היא משביעה אותי בשלט‬
‫של המזגן!‬
‫אז אני מתקשר לאמיר‪ ,‬וכבר עוזב את הברכה שתכננתי לכתוב לטלי‪" .‬שלום" אמיר‬
‫עונה‪ .‬תגיד‪ ,‬אמיר‪ ,‬אני שואל אותו – אתה העלית מחדש את האתר שנפל ושמת בו‬
‫איזה הודעה למקור ששלח לך את המייל?‬
‫אהה‪ ,‬רועי‪ .‬טוב שאתה חוזר אלי‪ .‬קבענו לדבר אתמול‪ ,‬לא? או שזה היה שלשום?‬
‫אני קצת מבולבל‪ .‬היתה לי פריצה בבית‪ .‬הפכו את כל הבית‪ ,‬גנבו לי את המחשב‪,‬‬
‫וגם ניירות‪ .‬הפכו לי את כל הארגזים עם המחקר על הלאומניות הישראלית של‬
‫משפחת זיתוני מפקיעין ומתפללי בית הכנסת על שם אברהם אבינו בחברון במאה‬
‫החמש‪-‬עשרה‪ .‬אסון‪ .‬אני כבר לא יודע מה לעשות‪ .‬שעות אני מנסה לעשות פה סדר‬
‫ולהציל את החומר‪ ,‬ואני מאבד את הידיים והרגליים‪ .‬וניסיתי להתקשר אליך לספר‬
‫לך‪ ,‬אבל יש לך צרות משלך‪ ,‬ואני לא רוצה לגרור גם אותך לזה‪ ,‬וחוץ מזה אני גם לא‬
‫יודע איפה הטלפון שלי‪ .‬היה איתי אתמול באוניברסיטה‪ ,‬ומאז נעלם‪ .‬הייתי צריך‬
‫לבטל אותו ועכשיו אני עם נוקיה ישן כזה שקיבלתי מחבר‪.‬‬
‫ומה הסיפור עם האתר? אני שואל אותו‪ ,‬והוא לא מבין‪ .‬הוא מסביר לי שהאתר נפל‬
‫ובחברה של השרתים מנסים להעלות אותו אבל הוא כל הזמן נופל‪ .‬והוא לא יודע על‬
‫שום דבר שעלה באתר‪.‬‬
‫אז אני מנסה בעצמי להיכנס לאתר‪ ,‬ויש שם רק את ההודעה של חברת השרתים‬
‫שהם מטפלים בתקלה ומקווים שהאתר יחזור לפעילות בהקדם‪ ,‬ואין שום כיתוב‬
‫אחר‪ ,‬ושום הודעה‪ ,‬ושום רוקי הורור פיקצ'ר שאו‪.‬‬

‫‪-6-‬‬

‫אין ברירה‪ .‬אני מתקשר לקרן לבקש ממנה עוד פרטים‪" .‬ש‪-‬לום"‪ ,‬היא עונה מופתעת‬
‫מזה שחזרתי אליה כל כך מהר )פתאום אני שם לב שכולם עונים היום "שלום"‪ .‬ולא‬
‫"הלו" או "כן" או "בית משפחת ברק‪ ,‬מדבר איהוד‪ ,‬במה אוכל לעזור?"‪ .‬רק "שלום"‬
‫היום(‪ .‬אני מבקש מקרן והיא מקריאה לי את מה שראתה כתוב באתר‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪MOSE‬‬
‫‪35:29‬‬
‫זה מה שהיה כתוב שם‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬
‫אני שואל אותה אם היא בטוחה‪ ,‬והיא מצטערת שלא צילמה את המסך‪ ,‬אבל מזל‬
‫שהעתיקה את זה‪ ,‬ו"אני מבטיחה לך‪ ,‬רועי‪ ,‬עתקתי את זה שורה‪-‬שורה‪ ,‬אות‪-‬אות‪,‬‬
‫ספרה‪-‬ספרה ונקודותיים‪-‬נקודותיים למרות שיש רק נקודותיים אחד‪ .‬אתה יודע‬
‫איך זה אצלנו הפיזיקאים‪ ,‬הכל חייב להיות מדוייק!"‬
‫אז אני חוזר ומוודא שהעתקתי נכון‪ ,‬ויושב מול הכתוב ולא מבין‪.‬‬
‫המחשבה הראשונה היא שמישהו משתעשע באמיר‪ .‬קודם עם המייל המוזר שנכתב‬
‫בו שהשותף הסודי היה המקרר‪ .‬נו‪ ,‬בחייאת‪ ...‬לא יכולת כבר להמציא משהו עם‬
‫יותר דמיון? נניח‪ -‬שמחה ריף? או נגסטי בגמבה? או הסיני – פאק יו??? דווקא‬
‫"המקרר"??? אשכרה משתעשע חסר דמיון‪ .‬ועכשיו הגיע עוד ליצן‪ .‬הפעם איזה ליצן‬
‫האקר חובב סרטי טרנסווסטייטס שבטח יושב לו ליד המחשב עם גרביונים‪ ,‬זורק‬
‫על עצמו אורז וצוחק עלינו כשהוא מדמיין איך אנחנו שוברים את הראש בנסיון‬
‫להבין מה השטות שכתב‪.‬‬
‫ומצד שני‪ ,‬זה שפתאום פרצו לאמיר הביתה‪ ,‬הפכו את הבית‪ ,‬גנבו את המחשב‪ .‬זה‬
‫שהאייפון שלו נעלם‪ .‬זה שהאתר נפל‪ .‬זה הכל צירוף מקרים??? – הורשיו קיין לא‬
‫מאמין בצירופי מקרים‪ ,‬וגם אני לא!‬
‫אז איך פותרים את "כתב החידה" המפגר הזה?‬
‫מהנסיון שלי למדתי שכל שאלה שיש לי‪ ,‬אני קודם שואל את גוגל‪ .‬יהלי צוחק עלי‬
‫שאני נהנה לחפש הכל בגוגל‪ ,‬אבל ככה מצאתי את צ'אקרה‪ ,‬המסעדה הנפלאה‬
‫בירושלים )עשיתי חיפוש "המלצות למסעדות בירושלים"( ומאז אני ממליץ עליה‬
‫לכולם‪ ,‬כולם נהנים ומשוכנעים שאני מבין משהו בירושלים‪ ,‬עד שהשבוע מישהו‬
‫צלצל לשאול אותי איך מגיעים מהכותל לטלביה‪ .‬טלביה‪ ,‬עאלק‪ .‬לא יודע מה זה‪.‬‬
‫אבל ככה גם עליתי על פסקי הדין של העליון שקבעו את התנאים לאישור אימוץ‬
‫ילדים בגירים‪ ,‬כשאוליביה שאלה אותי‪ ,‬ומכרתי לה חוות דעת בצרפתית על הדין‬
‫הישראלי תמורת חמשת אלפים יורו‪.‬‬
‫אז אני מעתיק את זה במדוייק לחלון של הגוגל‪ ,‬ומקבל ים של תוצאות‪ ,‬שמובילות‬
‫אותי לגרסה הגרמנית‪-‬לותרנית של התנ"ך‪.‬‬
‫מסתבר שבעצם מה שהיה כתוב שם זה "בראשית פרק לה פסוק ‪."29‬‬
‫אז שוב פעם גוגל‪ :‬בראשית לה ‪.29‬‬
‫ָמים; וַיִּ ְק ְבּרוּ אֹתוֹ‪ֵ ,‬ע ָשׂו וְ ַי ֲעקֹב ָבּנָיו‪".‬‬
‫וּשׂ ַבע י ִ‬
‫ָקן ְ‬
‫ֵאָסף ֶאל‪ַ -‬ע ָמּיו‪ ,‬ז ֵ‬
‫ָמת ַויּ ֶ‬
‫"וַיִּ גְ וַע יִ ְצ ָחק ַויּ ָ‬

‫‪-7-‬‬

‫טוב‪ ,‬מה עושים עכשיו? – זה הרי ברור שזה איום ברצח‪ .‬ברור שמישהו שולח פה‬
‫לאמיר רמז שעדיף לו לעזוב את העניין‪ ,‬להפסיק לחפש את הפתרון לתעלומת הרצח‪.‬‬
‫ולא סתם מישהו – מישהו שיודע שהשם המקורי שך אמיר היה יצחק‪ .‬מישהו שגם‬
‫פרץ אליו לבית‪ .‬מישהו שגם גנב לו את האייפון‪ .‬מישהו שלא סתם בחר לשתמש‬
‫בפונט נוטף הדם של רוקי הורור פיקצ'ר שאו‪.‬‬
‫עם כל זה בראש הייתי חייב הפסקת קפה וסיגריה‪ .‬יצאתי מהמשרד ונסעתי לזוריק‪.‬‬

‫‪-8-‬‬

‫פרק שלישי‬
‫‪-----------------‬‬‫אחרי שני אספרסו ארוך ומאפרה מלאה בדלי סיגריות‪ ,‬אני עדיין לא יודע מה‬
‫לעשות עם כל התסבוכת הזאת של אמיר שמנסה לפתור את תעלומת הרצח של‬
‫אחותו – שושנה הר‪-‬שמש ‪.‬‬
‫מצד אחד – ברור שהוא צריך לעזוב את זה‪ .‬זה מסוכן מידי‪ .‬וגם אני לא חושב‬
‫שלדעת הכל זה תמיד טוב‪ .‬יש דברים בחיים שעדיף לא לדעת‪ ,‬גם אם מדובר במוות‪,‬‬
‫ובמיוחד כשזה יכול להביא למוות שלך!‬
‫מצד שני – גם אם אגיד את זה לאמיר‪ ,‬זה לא יעזור‪ .‬הוא במצב שהוא ילך עם הראש‬
‫בקיר‪ .‬הוא לא מבין כלום בחיים‪ .‬הוא לא מבין את הסכנה‪ ,‬והעניין הזה בוער בו ‪.‬‬
‫לפעמים אני חושב שהוא תולה בזה את כל ההיתקעות של החיים האישיים שלו‪ .‬את‬
‫העובדה שאין לו זוגיות‪ .‬שאין לו באמת חברים‪ .‬את העובדה שאין לו כלום חוץ‬
‫מהמחקר שלו והספריה‪ .‬והוא הכניס לו לראש שהכל תקוע לו בגלל התעלומה‪,‬‬
‫וכשהיא תיפתר‪ ,‬הכל יסתדר באורח פלא – יהיה לו מקום לחברים‪ ,‬מקום לזוגיות‪,‬‬
‫פתאום יהיו לו חבר'ה והוא יסע איתם לקומזיץ בנחל חצצת ולמשחקים בקאמפ‪-‬‬
‫נואו‪ .‬אבל קודם כל הוא חייב לדעת מי רצח את אחותו ולמה‪.‬‬
‫אז ככה אני יושב בזוריק עם פרצוף טרוד עד כדי כך שעדי ורוני המקסימות‬
‫מוציאות לי אבטיח עם קוביות בולגרית כפינוק על חשבון הבית‪ ,‬ואז מגיע ניר‪.‬‬
‫ניר הוא פסיכולוג שהקליניקה שלו נמצאת ברחוב ליד‪ ,‬בדירה ששייכת ללקוח‬
‫צרפתי שלי‪ .‬הלקוח‪ ,‬יהודי מיליונר‪ ,‬יצא לפנסיה ומרוב שהיה לו משעמם‪ ,‬התחיל‬
‫לבקר בארץ והתאהב בה‪ .‬אחרי שקנה לעצמו דירה‪ ,‬הוא החליט לקנות עוד שתיים‬
‫עבור הנכדים שלו‪ .‬יש לו שני נכדים‪ .‬שניהם קטינים )אז הם היו בני שלוש וחמש(‪,‬‬
‫והוא חשב שבזה שיהיו להם דירות בארץ‪ ,‬זה ייצור להם בעתיד קשר עם ישראל‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬עד שיתבגרו‪ ,‬הדירות מושכרות‪ ,‬ואני מטפל בכל העניינים שלהן ‪.‬‬
‫את הדירה ברחוב מרים החשמונאית השכרנו לקליניקה של שני פסיכולוגים – ניר‬
‫ועדה כרמון‪-‬חכמון‪ .‬הם שוכרים מצויינים‪ ,‬ויושבים בדירה כבר שמונה שנים‪ .‬כל‬
‫שנה הם מאריכים את החוזה ונותנים ‪ 12‬צ'קים‪ .‬חוץ מהארכת חוזה פעם בשנה‪,‬‬
‫יוצא לי לשמוע מהם רק לעיתים נדירות ורק אם יש בעיה רצינית כמו נזילה בקיר‬
‫או משהו כזה‪ .‬בבעיות הקטנות הם מטפלים בעצמם‪ ,‬אבל כשיש בעיה יותר חמורה‪,‬‬
‫אני קופץ לראות ומאשר להם להביא בעל מקצוע‪ .‬אחרי התיקון הם שולחים לי את‬
‫החשבונית‪ ,‬והלקוח מעביר להם את הכסף‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬ניר נכנס לקפה‪ ,‬רואה אותי ובא להגיד שלום‪ .‬אני מציע לו לשבת איתי‪ .‬יש‬
‫אבטיח‪ ,‬ולא אוכל את כולו לבד‪.‬‬

‫‪-9-‬‬

‫אחרי חצי דקה של סמול‪-‬טוק )אחד הדברים שאני הכי גרוע בהם(‪ ,‬הוא קולט שאני‬
‫טרוד‪ ,‬ושואל בנימה של פסיכולוג מה מטריד אותי ‪.‬‬
‫"ת'שמע סיפור"‪ ,‬אני אומר לו‪ ,‬מתרווח על הכיסא ומתחיל לספר לו את כל הסיפור‬
‫על אמיר ושושנה והרצח והאתר והטלויזיה והמייל ופריצה לבית של אמיר והאתר‬
‫שנפל והאיום‪ ,‬ואולי יש לניר טיפ לתת לי איך לגרום לאמיר לרדת מכל הנושא‪.‬‬
‫וניר מחייך ואומר לי‪ :‬אתה יודע שאני הכרתי את שושנה הר‪-‬שמש? – היא היתה‬
‫מטופלת של עדה כרמון‪-‬חכמון‪ .‬אתה מכיר את התמונה של הכיבשה בחדר של עדה?‬
‫– זה שושנה הביאה לה כשהיא הפסיקה את הטיפול‪ .‬עדה תמיד אומרת שהתמונה‬
‫הזאת היא התעלומה של הקריירה שלה‪ .‬מסתבר שזאת תמונה מאוד מיוחדת‪ .‬עדה‬
‫כל הזמן חשבה שזאת ליטוגרפיה‪ .‬יפה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אבל ליטוגרפיה‪ .‬אבל לעדה יש‬
‫מטופלת שבעלה מומחה לאומנות של קדישמן‪ .‬יום אחד המטופלת הביאה את הבעל‬
‫לראות את הציור‪ ,‬והוא היה בהלם מוחלט‪ .‬מסתבר שזה קדישמן מקורי‪ .‬ציור‪ ,‬לא‬
‫ליטוגרפיה‪ ,‬ושזה אחד מהציורים המעטים שהוזמנו אצל קדישמן לפי נושא שנתן‬
‫המזמין‪ .‬יש רק כמה כאלה שקדישמן צייר‪ ,‬כי בדרך כלל הוא מצייר מה שהוא רוצה‬
‫ומוכר את זה‪ .‬אבל פה זה הוזמן במיוחד‪ ,‬וזה לא מופיע באף קטלוג של קדישמן‪.‬‬
‫המומחה צילם את הציור ובדק‪ ,‬ואישר שזה באמת אחד מהציורים האלה שהוזמנו‪,‬‬
‫המון‪.‬‬
‫שווה‬
‫וזה‬
‫כשזה נודע לעדה‪ ,‬שושנה כבר היתה מתה‪ .‬עדה סיפרה לי את זה ואני הייתי בהלם‪.‬‬
‫עם כל הכבוד – מתנה בלתי הגיונית‪ .‬ובמיוחד ממישהי שהיתה מטופלת פחות‬
‫משנה‪ .‬אבל עדה אמרה לי שעל שושנה הר‪-‬שמש היא מאמינה הכל‪" .‬הכל כולל הכל"‬
‫היא אמרה‪ .‬ולכן היא אומרת ששושנה היא התעלומה של הקריירה שלה‪.‬‬
‫בכל מקרה – אתה חייב לדבר על זה עם עדה‪ .‬היא כרגע בחופשה במרטיניק‪ ,‬אבל‬
‫היא חוזרת בשישי בבוקר‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬אני אומר לניר ‪ -‬אמרת שגם אתה הכרת את שושנה‪ .‬ספר לי עליה‪ .‬אתה יודע‪,‬‬
‫מאח שלה לא הצלחתי לקבל אינפורמציה אמיתית‪ .‬איך היא היתה? ראיתי כמה‬
‫תמונות שלה שאמיר השיג מאירועים במקומות עבודה שלה‪ ,‬אבל באף אחת היא לא‬
‫מסתכלת למצלמה‪ .‬בכולן או שהיא זזה‪ ,‬או שהיא עם הצד או הגב או שהיא‬
‫מתחבאת מאחורי אנשים‪ .‬גם אצלה בבית לא היה אף אלבום תמונות‪ .‬וגם לא‬
‫במחשב‪ .‬אבל אתה הכרת אותה במציאות! אז איך היא היתה ???‬
‫וככל שאני מאריך את השאלה ככה אני מתלהב יותר ויותר שאני הולך לשמוע משהו‬
‫כביר‪ .‬ואני רואה את החיוך של ניר‪ ,‬שהופך פתאום לחיוך פלסטי קפוא כשהוא רואה‬
‫איזה פקצה שנכנסת לקפה‪ .‬היא באה אלינו לשולחן‪ ,‬וניר אומר לי – רועי תכיר –‬
‫זאת אשתי סלעית‪ .‬וסלעית תכירי – זה עו"ד רועי שוחט‪ ,‬העו"ד של הצרפתי‬
‫שמשכיר לנו את המשרד ‪.‬‬
‫ברור לי שכשהיא הגיעה השיחה שלנו הסתיימה‪ .‬לא שואלים גבר על אישה ליד‬
‫אשתו‪ ,‬גם אם השאלה היא על מישהי שמתה לפני שש שנים‪.‬‬

‫‪- 10 -‬‬

‫התנצלתי שאני "חייב לסיים משהו במשרד"‪ ,‬אמרתי לניר שאצלצל אליו למחרת‪,‬‬
‫ושאצלצל לעדה‪ .‬הוא הציע שאדבר איתו לפני שאצלצל לעדה‪ ,‬כדי שיכין אותי‪ ,‬כי‬
‫לפעמים עדה עלולה להיות קצת בעייתית )כשהוא אמר את זה אשתו עשתה תנועות‬
‫של הסכמה מוחלטת שהבהירו שאין אהבה בין השתיים‪ ,‬להיפך(‪ .‬קמתי‪ ,‬שילמתי‬
‫את החשבון בעמדת המלצריות‪ ,‬הבטחתי שמחר אהיה פחות טרוד‪ ,‬והלכתי לאוטו‪.‬‬
‫לא היה לי כוח לחזור למשרד‪ .‬גם לא היה משהו חשוב לעשות‪ .‬הלכתי הביתה לנוח‪.‬‬

‫‪- 11 -‬‬

‫פרק רביעי‬
‫‪---------‬‬‫בחמישי בערב תכננתי לעשות ערב רגוע בבית‪ .‬יש לי ספר שאני כבר שבועיים‪-‬שלושה‬
‫מנסה להתחיל לקרוא‪ ,‬ואולי יהלי ירצה לראות איתי איזה קומדיה ב‪-‬וי‪.‬או‪.‬די‪ .‬אבל‬
‫אז הסתבר שיהלי הזמין חבר לישון‪ ,‬ואבי התקשר ושאל אם בא לי דרינק‪.‬‬
‫אבי הוא חבר כבר יותר מעשר שנים‪ .‬הכרנו בקפה אלקלעי‪ ,‬כשהמשרד שלי עוד היה‬
‫בפינת אבן גבירול ונורדאו‪ ,‬מעל בנק הפועלים‪ .‬הזוריק עוד לא היה קיים‪ .‬גם‬
‫הארומה של בית וואלה‪ ,‬כך שלמעשה אלקלעי היה הכי קרוב ונורמלי‪.‬‬
‫אבי היה רווק וקליל‪ .‬אחד כזה שלא עושה עניין משום דבר‪ .‬הכי כיף לצאת בערב עם‬
‫חבר כזה‪ .‬אם אני רוצה ללכת לפניו‪ ,‬או להישאר אחריו‪ ,‬אין פרצופים ועניינים‪.‬‬
‫עם הזמן הוא הפך להיות גם לקוח‪ ,‬התחתן והביא לעולם את הדור הבא שלו‪ .‬הוא‬
‫גם פתח עסק ענק‪ .‬וכשכל זה על הראש שלו‪ ,‬כבר לא נשאר לו כוח לצאת אף פעם‬
‫)בשנתיים האחרונות יצאנו לשתות דרינק אולי פעמיים(‪ .‬בתקופה האחרונה העסק‬
‫נקלע לקשיים גדולים‪ ,‬האף של אבי מתחת לאדמה‪ ,‬והנישואין בהתאם‪ .‬מעגל‬
‫קסמים מוכר שכזה‪ .‬ובתוך כל זה‪ ,‬הוא מצלצל ככה פתאום ושואל אם בא לי דרינק‪.‬‬
‫היה לי ברור שהבנאדם מאותת מצוקה‪ ,‬אז קבענו דרינק קצר ומוקדם בלילי‪.‬‬
‫הוא אסף אותי מהבית בעשר‪ .‬בשלוש וחצי בלילה יצאנו מהלילי‪ .‬העדפתי ללכת‬
‫הביתה ברגל כדי להתיישר‪ .‬עד שהגעתי הביתה‪ ,‬כבר לא היתה סחרחורת‪ .‬נכנסתי‬
‫למיטה ונרדמתי כמו תינוק‪ .‬שכחתי לגמרי מכל הפרשה‪.‬‬
‫בעשר וחצי בבוקר מעיר אותי הרטט של האייפון‪ .‬זה ניר‪ .‬הוא דיבר עם עדה‪ ,‬והיא‬
‫תשמח להיפגש‪ .‬יש לה חצי שעה חור ביום ראשון באחת‪-‬עשרה בקליניקה‪ ,‬אבל אם‬
‫בא לי‪ ,‬אני יכול להצטרף אליהם לארוחת ערב היום‪ .‬סלעית נסעה עם הילדים‬
‫להורים שלה מצפה רמון‪ ,‬וגם עדה לבד‪ ,‬אז הם קבעו ארוחת ערב ביחד בקפה נטו‬
‫בצומת כיתן‪ .‬משהו קליל כזה כי היא בטח תהיה עייפה‪ ,‬אבל חייבים לאכול‪ ,‬לא?‬
‫אני לא חייב לתת תשובה עכשיו‪ .‬אם יתאים לי להצטרף אליהם – בכיף‪ .‬זה לא‬
‫מקום שמזמינים שולחן‪.‬‬
‫בצהריים הבנתי שהמושלת שלי מופיעה הערב בקיבוץ סער‪ .‬זה ליד נהריה והם‬
‫חוגגים היום משהו )חמישים או שישים או מאה שנים לקיבוץ או למפעל או למנכ"ל‬
‫או סתם לאיזה אורה ושמוליק(‪ ,‬ויהלי הודיע שבגלל שאמא במילא לא בבית‪ ,‬ושעוד‬
‫רגע החופש נגמר‪ ,‬הוא כבר הזמין שני חברים לבוא בערב למרתון סרטי 'קיל ביל'‬
‫ושינה )שלא אדאג‪ ,‬הם יאכלו פיצה‪ ,‬ובדומינו'ס יש מבצע כשקונים שתי משפחתיות‪,‬‬
‫אבל כדאי שאביא מהסופר פופ קורן למיקרו ושתיה‪ ,‬ואולי יבוא להם בלילה גלידה‪,‬‬
‫אז וניל עוגיות של בן אנד ג'ריס‪ .‬או שבעצם הוא ילך לקנות בעצמו‪ .‬אבל הוא צריך‬
‫את הכרטיס אשראי שלי(‪.‬‬
‫אז צלצלתי לניר והודעתי שאגיע בשמחה‪ .‬העיקר לא להיות תקוע בבית עם רעש של‬
‫שלושה ילדים בני ‪ 12‬שרואים סרט‪ ,‬משחקים בטאבלט‪ ,‬מנגנים‪ ,‬שרים‪ ,‬אוכלים‬
‫והורסים את הסלון – הכל בבת אחת ‪.‬‬
‫‪- 12 -‬‬

‫וחוץ מזה‪ ,‬מעניין לשמוע מה יש לדוקטור עדה כרמון‪-‬חכמון הפסיכולוגית שטיפלה‬
‫בה לספר על שושנה הר‪-‬שמש ז"ל‪ ,‬ומעניין גם מה יש לניר לספר עליה‪ ,‬כי הוא אמר‬
‫שהוא זוכר אותה‪ ,‬והוא ראה אותה מנקודת מבט גברית‪.‬‬
‫אם הייתי עורך‪-‬דין כמו שצריך‪ ,‬הייתי גם מחייב על הארוחה הזאת את הלקוח‬
‫הצרפתי שלי‪ – .‬הרי אני נפגש עם השוכרים של הדירה שלו‪ ,‬לא??? מה היה רע‬
‫לעשות איזה אלף חמש מאות שקל ככה? אבל אני לא מסוגל לעשות את זה‪ .‬לא‬
‫מסוגל להסתכל ללקוח בעיניים ולתת לו חשבון עם חיוב כזה‪.‬‬
‫זה בעצם בדיוק כמו ספאנקים בסקס – או שיש בך את הביטחון לזה‪ ,‬או שלא‪ ,‬ובי‬
‫אין את זה‪ .‬ניסיתי‪ .‬אבל זה לא יוצא טבעי‪ .‬זה יוצא מהוסס‪ .‬וכשהספאנק מהוסס‬
‫אז אין את הצליל‪ .‬והצליל‪ ,‬כיידוע‪ ,‬הוא לפחות ‪ 70%‬מהספאנק ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אני לא נותן ספאנקים‪ ,‬לא מחייב את הלקוחות על מה שלא באמת הוצאה‬
‫של התיק עצמו‪ ,‬ולא ארוויח על הארוחה הזאת אלף חמש מאות ש"ח פלוס מע"מ‪.‬‬
‫אין מה לעשות‪.‬‬
‫הארוחה נקבעה לשמונה‪ .‬בחמישה לשמונה ניר מצלצל אלי ואומר שהם הזיזו את‬
‫הארוחה לקופסא ‪.‬‬
‫הקופסא הוא פאב שכונתי שמסתתר בין מתחם גולף‪-‬כיתן לחנות ספייסס‪ ,‬ליד בר‬
‫לחם‪ .‬זה רחוב קהילת משהו‪ .‬גוגל אומר שקהילת סלוניקי ‪. 7‬‬
‫אני מכיר את המקום כי מאיה עבדה שם קצת אחרי שהטישלר נסגר‪ .‬היא אמרה לי‬
‫שאוהב את המקום‪ ,‬וצדקה‪ .‬זה לא מקום גדול אבל גם לא קטן כמו הלילי‪ ,‬והוא‬
‫שקט ונעים ומסביר פנים‪ .‬זה פאב שכונתי של נאות אפקה והלקוחות שלו הם או‬
‫זוגות בין גיל ארבעים וחמש לשישים וחמש שיוצאים ביחד למקום קרוב לבית ובלי‬
‫בעיות חניה‪ ,‬או בנות חנוניות שגרות בסביבה באות לשתות כוס גיוורץ בפאב‬
‫השכונתי בשביל להרגיש שהן ילדות רעות ששותות אלכוהול בפאב בלילה‪ ,‬רגע לפני‬
‫שהן חוזרות למיטה המוגנת בבית עם החתול ועמוד ‪ 124‬ב"חמישים גוונים של‬
‫אפור ‪".‬‬
‫אבל פעם בשבוע – בימי רביעי – המקום משנה פניו לחלוטין‪ .‬כל יום רביעי בערב‪,‬‬
‫המקום מתפוצץ מגרושים‪-‬גרושות שבאים לחפש מגע‪ .‬העיניים שם משתוללות‪,‬‬
‫העניינים זורמים‪ ,‬זוגות מתחברים‪ ,‬ריח של הסקס ממלא את האוויר ויש הרגשה‬
‫שאם מישהו יעלה על הבר ויכריז "עכשיו כולם מתפשטים!"‪ ,‬כולם יגידו לו תודה‬
‫ויתפשטו מייד‪ .‬אבל זה לא כמו מועדון חילופי זוגות‪ ,‬שם הסקס עצמו הוא המניע‪.‬‬
‫פה המניע הוא הבדידות והצורך בחיבוק‪ .‬להתחבק בעירום‪ .‬להתחבר לרגע עם גוף‬
‫אחר‪ .‬להרגיש חום אנושי‪ .‬ואז להזדיין בשביל הכיף‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬היום יום שישי‪ .‬המקום יהיה בטח שקט ורגוע‪ .‬ועם אלכוהול כמו שיש‬
‫שם‪ ,‬אני יודע שאשמע מעדה ומניר דברים שלא הייתי שומע אם היינו נפגשים‬
‫בקליניקה או בקפה נטו המעפן הזה שם ליד‪.‬‬
‫פתאום אני קולט שבלי לשים לב‪ ,‬אני נשאב פנימה אל תוך התעלומה‪ .‬אני מת‬

‫‪- 13 -‬‬

‫מסקרנות לשמוע כל פרט שיש לעדה ולניר לספר לי על שושנה ז"ל‪ .‬שלשום רציתי‬
‫להוריד את אמיר מהעניין‪ ,‬והיום‪ ,‬שישי בערב‪ ,‬אני עושה בעצמי בדיוק את ההיפך!‬
‫חניתי‪ .‬אני יוצא מהאוטו‪ .‬רק בבקשה אלוהים שהעדה הזאת לא תתחיל עכשיו‬
‫לספר שלוש שעות על הטיול שלה למרטיניק ותכריח אותי לראות את כל התמונות‬
‫שצילמה על המסך הקטן של המצלמה‪ .‬תודה‪.‬‬

‫‪- 14 -‬‬

‫פרק חמישי‬
‫‪---------------‬‬‫כשנכנסתי לקופסא‪ ,‬ניר ועדה כבר ישבו ליד השולחן בפינה הימנית‪ .‬המלצרית‬
‫בדיוק הביאה להם בקבוק יין ושתי כוסות‪ .‬ניר עשה לי שלום ותוך כדי כך ביקש‬
‫מהמלצרית שתביא עוד כוס וסימן לה עלי‪.‬‬
‫אמרתי "שבת שלום"‪ ,‬והתיישבתי איתם‪ .‬ניר התחיל לספר לי על היין‪ .‬זה קברנה‬
‫סוביניון של פלם מבציר ‪ 2008‬שדניאל רוגוב ז"ל נתן לו ציון תשעים וארבע! אין‬
‫כמעט למצוא בקבוקים כאלה יותר‪ ,‬ובמיוחד לא במסעדות בגלל במחיר שלו‪ ,‬ו‪...‬‬
‫בדיוק כשניר עמד לתאר את העפיצות של היין‪ ,‬את הארומה של אוכמניות‪ ,‬שיזיפים‬
‫וליקריץ‪ ,‬עם ריח של אבן צור‪ ,‬ולספר שהיין הזה יושן שנתיים בחביות עץ אזדרכת‬
‫ושבע שנים נוספות בחביות צפצפה‪ ,‬המלצרית חזרה‪ .‬במקום כוס יין ריקה‪ ,‬היא‬
‫הביאה לי בושמיל'ס‪.‬‬
‫הבטתי על הבר וראיתי את דניאל מחייך ועושה לי עם הראש תנועה של "כן‪ ,‬אמנם‬
‫לא היית פה הרבה זמן‪ ,‬אבל לא שכחתי מה אתה שותה"‪ .‬סימנתי לדניאל תודה‪,‬‬
‫הרמתי את הכוס ואמרתי שוב "שבת שלום"‪.‬‬
‫השקנו את הכוסות‪.‬‬
‫עדה לקחה אוויר‪ ,‬הסתכלה עלי ושאלה "שמעת שהייתי עכשיו בחופשה‬
‫במרטיניק?"‪.‬‬
‫הנה זה בא‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬עכשיו נשמע את כל סיפורי החופשה שלה‪ .‬כל כך צפוי‪.‬‬
‫רק שלא תוציא את המצלמה ‪.‬‬
‫"כן‪ .‬שמעתי שחזרת רק הבוקר‪ .‬איך היה?" עניתי כאילו זה מעניין אותי‪.‬‬
‫"אז ככה‪ .‬נסעתי למרטיניק בעקבות שושנה הר‪-‬שמש"‪.‬‬
‫לכזאת תשובה לא ציפיתי‪ ,‬אבל הנה – מגיע הסיפור‪:‬‬
‫אני כבר לא מעט שנים פסיכולוגית‪ .‬ראיתי את כל סוגי האנשים‪ .‬אני מכירה את כל‬
‫סוגי הסיפורים‪ .‬כשמגיע אלי מטופל חדש‪ ,‬אחרי עשר דקות איתו כבר יש לי‬
‫דיאגנוזה‪ ,‬פרוגנוזה‪ ,‬אני יודעת מה הדרך שהוא צריך לעבור ואם הוא יצליח לעבור‬
‫אותה או לא‪ .‬אני עדיין מתרגשת לראות את המטופלים מתקדמים‪ ,‬מתחזקים או‬
‫להיפך‪ ,‬אבל אין לי ממש תעלומות‪ .‬היחידה שהיא עד היום תעלומה מוחלטת‬
‫בשבילי זאת שושנה הר‪-‬שמש‪.‬‬
‫גם כשטיפלתי בה שושנה היתה תעלומה בשבילי‪ .‬ידעתי שאיתה זה יקח הרבה זמן‪,‬‬
‫אם בכלל‪ ,‬עד שאדע את הסיפור שלה‪ ,‬אבל כשהיא באה יום אחד והודיעה לי שהיא‬
‫מפסיקה את הטיפול‪ ,‬הייתי בהלם‪ .‬בדרך כלל אני מרגישה את זה אצל המטופל‬
‫לפחות חודש לפני שזה קורה‪ .‬בדרך כלל מדברים על זה‪ ,‬מסכימים לקחת זמן‬
‫‪- 15 -‬‬

‫לחשוב‪ ,‬נפרדים לאט לאט‪ .‬אבל היא באה יום אחד לטיפול רגיל‪ ,‬ובפעם הראשונה‬
‫בכתה‪ .‬היא לא סתם בכתה‪ .‬התפרקה לגמרי‪ .‬אמרה לי שאני אי השפיות שלה‬
‫בחיים‪ ,‬אבל היא חייבת לסיים את הטיפול‪ ,‬ובגלל שאני כל כך חשובה לה‪ ,‬היא‬
‫הביאה לי מתנה‪.‬‬
‫זאת היתה התמונה‪ ,‬והיא היתה עטופה בנייר חום‪ .‬כשהיא נתנה לי את התמונה‪,‬‬
‫הרגשתי שזה משהו משמעותי עבורה ‪.‬‬
‫אני הייתי בהלם‪ .‬ראשית כי לא הייתי מוכנה לפגישת פרידה‪ .‬זה בא אאוט אוף דה‬
‫בלו‪ ,‬ושנית כי בפעם הראשונה מזה אחת עשרה חודש‪ ,‬הבחורה בוכה ומתפרקת‬
‫מהחומות שלה‪ ,‬ודווקא זה בטיפול האחרון‪ .‬איזה בזבוז‪ .‬לא חבל???‬
‫רציתי‪ ,‬והאמת שניסיתי להגיד לה את מה שאומרים תמיד – בואי נחשוב על זה‪,‬‬
‫אולי את צריכה הפסקה‪ ,‬קחי שבוע ונדבר על זה בשבוע הבא‪ ,‬אבל הבנתי שאין על‬
‫מה לדבר‪ .‬הרגשתי שהיא החליטה לעקור אותי ממנה‪ ,‬ואין לי מה לעשות‪ .‬הרגשתי‬
‫שהיא לא רוצה לעשות את זה‪ ,‬אבל היא החליטה שהיא מוכרחה‪.‬‬
‫האמת שהרגשתי כישלון‪ .‬ואז היא אמרה לי שהביאה לי את המתנה‪ ,‬ונתנה לי את‬
‫התמונה‪ ,‬כשכולה רועדת ובוכה‪ ,‬ואני חשבתי שזאת הדרך שלה לומר לי שלא‬
‫נכשלתי‪ ,‬ושבשביל זה קנתה לי תמונה באיזה גלריה‪ .‬היא לא סיפרה לי כלום על‬
‫התמונה‪ ,‬רק שהיא מאוד רוצה לתת לי מתנה‪ ,‬ושכל פעם שאסתכל על התמונה‪,‬‬
‫אזכור כמה טוב אני עושה לאנשים‪ .‬כמה טוב עשיתי לה‪ .‬כי התמונה הזאת היא‬
‫כולה רק טוב‪.‬‬
‫אני תליתי את התמונה בחדר שלי בקליניקה‪ ,‬אבל כל פעם שאני מסתכלת עליה‪ ,‬אני‬
‫נזכרת בכישלון שלי עם שושנה הר‪-‬שמש‪ .‬כבר חשבתי להוריד אותה‪ ,‬אבל הגעתי‬
‫למסקנה שזה טוב שהיא תישאר כי זה מזכיר לי שאני לא יכולה להיות אדישה‪,‬‬
‫ושלמרות השנים והנסיון‪ ,‬וזה שאני חושבת שאני יודעת הכל‪ ,‬אני צריכה להתאמץ‬
‫ולא לפספס שום פרט‪ .‬אם להיות בוטה‪ ,‬התמונה הזאת שומרת שהשתן שלי ישאר‬
‫במקומו הטבעי ולא יעלה לי לראש‪ .‬וחוץ מזה המטופלים אוהבים אותה‪ .‬ואם‬
‫אעלים אותה פתאום זה יכול לשבש להם את הטיפול‪ .‬נו‪ ,‬ניר יודע מה קורה אם‬
‫השטיח לא מסודר לגמרי ישר בחדר‪ .‬סמוך עלי‪ ,‬אני מכירה את המטופלים שלי‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬שאני מכירה את כל המטופלים שלי‪ ,‬חוץ מאת שושנה‪ .‬את שושנה בעצם לא‬
‫הכרתי בכלל‪ .‬אחת עשרה חודש היא יושבת מולי‪ ,‬כל שבוע‪ .‬כל יום שלישי בשעה‬
‫שמונה בבוקר‪ .‬אף פעם לא מאחרת‪ .‬אף פעם לא מבטלת‪ .‬גם לא שותקת הרבה‬
‫בפגישות‪ ,‬ועדיין אני לא יודעת עליה כמעט כלום‪ .‬כלום! וככה היא מפתיעה אותי‬
‫בפרידה‪ .‬ובבכי הזה בפגישה האחרונה שהיה כל כך שונה מהמאופקות שלה תמיד‪.‬‬
‫והמתנה המפתיעה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לא ציור קטן‪ .‬תופס כמעט חצי קיר עם המסגרת‪.‬‬
‫ואחרי זמן שמעתי שהיא נרצחה‪ .‬ובאכזריות‪ .‬ובמקום הזה‪ .‬והרגשת הכישלון שלי‬
‫רק הלכה וגדלה‪ ,‬אבל עוד הייתי מסוגלת להתמודד איתה‪ .‬אבל ברגע שנודע לי מה‬
‫זה הציור שנתנה לי‪ ,‬זה כבר היה יותר מידי‪ .‬הבנתי את עוצמת הכישלון‪ .‬ונשארתי‬
‫עם כל כך הרבה שאלות‪ .‬והשאלות יושבות כל יום איתי בחדר ועושות לי‬
‫מההההההההה !‬
‫אז התחלתי להתעסק עם התמונה‪ .‬אתה מכיר אותה? הסתכלת פעם בפרטים שלה?‬
‫‪- 16 -‬‬

‫לא? טוב‪ ,‬אני משעממת את ניר‪ .‬הוא כבר שמע וראה את כל זה‪ ,‬אבל שילמד‪ .‬זה‬
‫שיעור טוב גם בשבילו‪ .‬שיבין שכולם מפספסים‪ .‬כולם נכשלים‪ ,‬אפילו אני‪ ,‬ושתמיד‬
‫אנחנו צריכים להיות ערניים ולעשות את המקסימום שלנו‪ .‬אסור להישאר אדישים‬
‫ולהפקיד את הצ'ק בבנק‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬זאת כבשה של קדישמן‪ .‬כולנו מכירים את הכבשים שלו‪ .‬גם את‬
‫הכבשים הלבנות שלו‪ .‬אבל מסתבר שזוהי כבשה לבנה שהוזמנה ממנו במיוחד‪ .‬יש‬
‫כמה מקרים נדירים שקדישמן הסכים לאנשים מיוחדים לעשות ציור לפי הזמנה‪.‬‬
‫מסתבר שאם כבשה לבנה רגילה עולה שלושת אלפים דולר‪ ,‬אז לכבשה בהזמנה‬
‫מיוחדת אין מחיר‪ .‬זה לפחות עשרת אלפים דולר‪ ,‬אבל הכל תלוי מה ההזמנה ומה‬
‫הסיפור מאחורי ההזמנה‪ .‬אז שיגעתי כמה אנשים שיחקרו את העניין‪ ,‬ובסוף הראו‬
‫לי את ההזמנה‪.‬‬
‫ההזמנה היתה כבשה לבנה‪ ,‬עם נשיקה בצד ימין‪ ,‬ובכל אחת מהפינות כתובות שלוש‬
‫מילים‪ :‬בשתי הפינות העליונות כתוב‪" :‬אפילו אם תגידי"‪ .‬גם בפינה הימנית למטה‬
‫אותו דבר‪ .‬ובפינה השמאלית למטה כתוב‪" :‬אם רק תבקשי‪".‬‬
‫מסתבר שזה מתוך השיר של החלונות הגבוהים "אינך יכולה ככה סתם ללכת"‪.‬‬
‫מכיר את השיר? – אז הפזמון שלו – "אפילו אם תגידי זה לא כדאי‪ ,‬אפילו אם תגידי‬
‫אין לי פנאי‪ ,‬אפילו אם תגידי לך לך מעלי"‪ .‬ואז באה הפינה האחרונה‪" -‬אם רק‬
‫תבקשי להרגיש בבית את שחור צמתך חרש אלטף‪".‬‬
‫וזאת בדיוק הצמה של שושנה‪ .‬הצמה שלה הכל‪-‬כך מהודקת שתמיד באה איתה‪.‬‬
‫הצמה שפעם ביקשתי שתפתח אותה‪ ,‬רק כדי לראות משהו נפתח‪ ,‬וגם את זה היא‬
‫לא הסכימה‪ .‬הצמה הזאת שנתנה לה את המראה היעיל‪ ,‬החינני והשקט‪ ,‬וכל‪-‬כך‬
‫היתה מנוגדת לעיניים ולמבט שלה‪ .‬אתה זוכר‪ ,‬ניר‪ ,‬את המבט שלה? – אתה הרי‬
‫היית מוטרף ממנה‪ .‬מה? אני לא יודעת שהיית קובע טיפולים בימי שלישי בשמונה‬
‫ועשרה ומגיע בחמישה לשמונה‪ ,‬למרות שאתה אף פעם מתחיל לפני עשר‪ ,‬רק בשביל‬
‫לפגוש אותה? מה אתה חושב? דווקא בימי שלישי הייתי מאחרת "במקרה?" מה?‬
‫בימי שלישי יש יותר פקקים!?‬
‫ניר כבר היה בכוס השניה של הפלם ולא הייתי משוכנע אם העיניים קצת מזוגגות‬
‫מהיין או מהזיכרון של שושנה‪ .‬הסתכלתי עליו ושאלתי אותו בקול הכי סחבק‬
‫מהמילואים שהצלחתי "נו‪ ,‬הדליקה אותך הבחורה?"‪ .‬זה לא יצא כמו שרציתי‪ ,‬אבל‬
‫מסתבר שלא רק העיניים של ניר היו מזוגגות‪ ,‬והוא התחיל לתאר לי אותה‪ ,‬כאילו‬
‫אנחנו שני מילואימניקים בפטרול לילי לאורך גדר הימ"ח‪.‬‬
‫תקשיב‪ .‬הבחורה הזאת היתה משהו שונה מכל מה שהכרתי‪ .‬הכל סתירות‪ .‬הכל‬
‫מפתיע‪ .‬במבט ראשון היא נראתה רגילה לגמרי‪ .‬רזה‪ ,‬לא לבושה כמו כוסית‪ .‬גבוהה‪,‬‬
‫אולי מטר שבעים ושתיים‪-‬שלוש‪ ,‬היה הולכת עם סנדלים‪ .‬אף פעם לא כפכפים‪.‬‬
‫וצמה‪ .‬היית יכול לחשוב שהיא תימניה‪ .‬אבל היה לה עור יותר בהיר‪ .‬לא לגמרי‬
‫בהיר‪ .‬שזוף ובהיר – בדיוק במידה‪ .‬בדיוק בטעם שלי ‪.‬‬
‫וככל שהיית מסתכל יותר‪ ,‬אתה רואה יותר סטייל‪ .‬העגילים קטנים אבל תופסים לך‬
‫את העין‪ .‬הלק בידיים וברגליים תמיד מושלם‪ .‬לא יודע להסביר לך‪ ,‬סלעית מוציאה‬
‫אלפי שקלים על השטויות האלה‪ ,‬וזה אף פעם לא נראה איכותי כמו אצל שושנה‪.‬‬
‫היתה לי מטופלת שהיתה באה בימי שלישי בתשע‪ .‬יום אחד היא ביקשה ממני‬
‫‪- 17 -‬‬

‫להחליף יום‪ .‬שאלתי אותה למה‪ ,‬והיא אמרה לי שכל פעם שהיא באה‪ ,‬היא רואה‬
‫את הבחורה שיוצאת מהחדר של עדה‪ ,‬זאת היתה שושנה‪ ,‬והיא כל פעם באה עם‬
‫תיק אחר של לואי ויטון או פראדה והם תמיד מקוריים‪ .‬וגם הסנדלים שלה של‬
‫מעצבים הכי יקרים שאני לא זוכר את השמות‪ .‬ואותה מטופלת היתה מרגישה לידה‬
‫כמו זבל‪ ,‬כאילו שושנה עם התיק המקורי שלה חושפת את הבלוף של המטופלת שלי‬
‫שהתיק שלה והאקססוריז שלה מזוייפים‪ ,‬כי אין לה כסף לקנות מקורי‪ .‬אז היא‬
‫ביקשה לשנות יום‪ .‬אתה מבין?‬
‫ואם היית מסתכל על שושנה‪ ,‬לא היית רואה את זה‪ .‬היית רואה רק צניעות‪ .‬וכל זה‬
‫עד הרגע שהיא מדברת איתך‪ .‬כי ברגע שהיא היתה מדברת איתך – הכל היה‬
‫משתנה‪.‬‬
‫היה לגברת הזאת מבט בעיניים‪ ,‬משהו מהפנט‪ .‬היא היתה מסתכלת עליך עם‬
‫העיניים השחורות שלה‪ ,‬והיית מרגיש כאילו אתה הדבר הכי מעניין בעולם‪ ,‬כאילו‬
‫היא הבחורה הכי נחמדה ומקסימה בעולם‪ ,‬כאילו‪ ,‬כאילו בא לך לשבת איתה על‬
‫השטיח בסלון ולשחק פוקר‪ ,‬או לאכול פיצה במרפסת כשהרגליים שלה נשענות על‬
‫הברזלים של המעקה‪ ,‬או ללכת איתה בלילה לחוף מציצים ולהתרחץ בעירום‪ ,‬או‬
‫סתם לשבת על החוף עם בירות וקופסה עם אבטיח ובולגרית שהיא חתכה בבית‪.‬‬
‫מעט פעמים נתקלתי בבחורות כאלה‪ .‬אלה שאתה יכול לשבת איתן במסעדה‬
‫מפוצצת באנשים‪ ,‬אבל אתה תראה רק אותה ותרגיש ששניכם מרגישים לבד ‪.‬‬
‫ואת כל התחושה הזאת היא נתנה‪ ,‬כמו הכל אצלה – בסטייל‪ .‬עם מרחק‪ .‬לא נוגעת‬
‫בך‪ .‬לא נמרחת‪ .‬מדברת איתך בדיוק במרחק המתאים‪ .‬מכיר את זה? מכיר את אלה‬
‫שמדברות איתך ומתקרבות וכל השיחה אתה הולך אחורה והיא מתקרבת מחדש‬
‫ואתה שוב הולך אחורה? אז שושנה ידעה בדיוק את המרחק‪ .‬והיא ידעה גם לשבור‬
‫אותו טיפה‪ .‬חצי סנטימטר‪ ,‬אפילו לא סנטימטר שלם‪ .‬וזה היה עושה את העבודה‪.‬‬
‫היא לא היתה צריכה לגעת‪ .‬זה לא היה בסטייל שלה לגעת‪ .‬אבל המבט שלה‪ ...‬מזל‬
‫שלא שאלת אותי את זה ליד סלעית‪ ,‬היתה אוכלת לי את הראש אחר כך שבוע‪ .‬מה‬
‫שבוע? – שנה‪ .‬או עד שהייתי מביא לה תיק מקורי של לואי ויטון עם חתימת האומן!‬
‫טוב‪ ,‬נראה לי שאתם צריכים סיגריה‪ ,‬ואני צריכה שירותים‪ .‬אבל עוד לא הגענו‬
‫לחלק המעניין‪ .‬אז תחזרו‪ ,‬ורועי – תזמין לך עוד וויסקי כזה‪ .‬אתה תצטרך אותו‪.‬‬

‫‪- 18 -‬‬

‫פרק שישי‬
‫‪----------‬‬‫שקט בבית‪ .‬המושלת והנסיך נסעו לערד‪ .‬מחר הם פותחים את הפסטיבל‪.‬‬
‫נחתי קצת‪ ,‬נכנסתי למקלחת ותכננתי לצאת לאיזה דרינק‪ ,‬אבל כשסיימתי את‬
‫המקלחת הבנתי שאני חייב להתיישב על המקלדת ולכתובת לכם את הפרק השישי ‪.‬‬
‫אז הנה אני‪ ,‬יושב בבית מול המקלדת בתחתונים )חוטיני של לה קוסט‪ ,‬ונחשו איפה‬
‫התנין‪ ..‬סתם‪ .‬בוקסרס של אימפריית ההלבשה התחתונה "דון גילי" עם ציורים של‬
‫הסימפסונס(‪ ,‬וחוזר לנקודה שעדה הלכה לשירותים וניר ואני יצאנו לעשן‪.‬‬
‫ניר ואני עומדים מחוץ לקופסא‪ .‬אני מנסה לדמיין את שושנה הר‪-‬שמש ז"ל‪ ,‬ובחוץ‬
‫עם הסיגריות יותר קל לשאול את ניר על התחת שלה )"לא גדול אבל לא קטן‬
‫במיוחד‪ .‬כמו של ג'יי לו אבל לא נפוח ככה"( על החזה שלה )"קטן אבל סקסי‪ .‬לא‬
‫יכול להסביר את זה במדויק"(‪ ,‬ובדיוק כשאנחנו בחזה של שושנה‪ ,‬הטלפון של ניר‬
‫מצלצל‪ .‬סלעית בודקת מה איתו‪ .‬היא שומעת שהוא בארוחת ערב בקפה נטו עם עדה‬
‫ואיתי )שקר לבן קטן‪ .‬הוא בטח יודע איזה פרצוף היה מקבל בטלפון אם היה מספר‬
‫שהוא בפאב(‪ ,‬נרגעת וחוזרת לטלויזיה כי נגמרו הפרסומות‪ ,‬ואנחנו חוזרים פנימה‪.‬‬
‫כשאנחנו נכנסים פנימה‪ ,‬עדה כבר יושבת ליד השולחן קוראת את התפריט‪ .‬היינו‬
‫עסוקים בלדבר ולא הזמננו אוכל‪ ,‬אבל אותי מטריד דבר אחד – מה הקשר‬
‫למרטיניק‪ .‬הרי עדה אמרה שהיא היתה בחופשה במרטיניק בעקבות שושנה‪.‬‬
‫אז אחרי שעדה מזמינה ומשגעת את המלצרית שהזה בצד והרוטב בצד והירקות‬
‫בצד והמלפפון החמוץ בצלוחית נפרדת ואם אפשר עוד פטרוזיליה ובלי בצל אדום‬
‫אבל שום כתוש במקום‪ ,‬ואחרי שניר מזמין סנדוויץ סתמי‪ ,‬ואני מזמין את אותו דבר‬
‫שניר )נראה מה יש לפסיכולוגים האלה להגיד על זה!( ועוד בושמיל'ס בלי קרח‪,‬‬
‫ושואל את עדה – אז למה מרטיניק?‬
‫טוב‪ ,‬מלא דיברנו על התמונה ששושנה השאירה לי‪ ,‬אבל דבר אחד אתה עוד לא‬
‫יודע‪ :‬מאחורי התמונה היה כיתוב ‪" :‬תמיד אחכה לך בקצה הקלנדה‪ ,‬ז'וזפין"‪.‬‬
‫משפט סתום‪ ,‬ציורי משהו‪ ,‬אבל חידה‪ ,‬בדיוק כמו שושנה שלנו‪ .‬והמשפט הזה‪ ,‬הוא‬
‫היה עוד שאלה בסיפור‪ ,‬ושאלה שיכולתי לשים עליה את היד ‪.‬‬
‫אתה מכיר את זה שהגדרה אחת בתשבץ שלא הצלחת לפתור יכולה לשגע אותך‬
‫יומיים? אז ככה אני הייתי עם ההגדרה הזאת‪ ,‬אבל המון זמן‪ .‬וכל פעם שוכחת מזה‬
‫ונזכרת‪ .‬אין לך מושג כמה שעות ישבתי על זה עם גוגל ‪.‬‬
‫אתה יודע מה התוצאה הראשונה כשאתה עושה חיפוש בגוגל באנגלית ז'וזפין ו‪-‬‬
‫קלנדה? יוצא מיקום של קבר של איזה ז'וזפין ספינלי קלנדה‪ ,‬שקבורה בבית‬
‫הקברות אולד סיינט רימונד סמיטרי בברונקס ניו יורק‪ .‬אז כשהייתי בניו יורק לפני‬
‫שנתיים‪ ,‬קפצתי לשם‪ .‬אמרתי לעצמי שאולי יש פה רמז‪ .‬למדתי את כל ההסטוריה‬

‫‪- 19 -‬‬

‫של ז'וזפין קלנדה הזאת והמשפחה שלה‪ .‬היא מתה בגיל ‪ 73‬בשנת ‪ .1928‬הם היו‬
‫מהגרים איטלקיים‪ .‬לבת בכורה שלה שעוד נולדה באיטליה קראו מריה אנטואנט‪.‬‬
‫כנראה אהבו שם צרפתיות‪ .‬אבל לבן הקטן שכבר נולד בארה"ב בשנת ‪ 1901‬קראו‬
‫אמריקו‪ .‬אמריקו קלנדה‪ .‬ותגיד עכשיו הקבר אולי רמז‪ ,‬והאיטלקים האלה‬
‫מהברונקס – אולי מאפיה‪ ,‬הייתי שם‪ .‬הכל עבר לי בראש‪ ,‬אבל לא‪ .‬לא היה שם שום‬
‫קשר‪ .‬הקשר היחיד היא שירלי סילברמן‪ ,‬הבת של הנינה של אמריקו‪ ,‬שפגשתי עם‬
‫ניר כשהיתה בארץ עם "תגלית"‪ .‬אתה זוכר ניר? הילדה המצחיקה הזאת שרצתה‬
‫לאכול במסעדה הזאת בעזריאלי למעלה? בכל מקרה‪ ,‬לא היה שום קשר לשושנה‬
‫שלנו ‪.‬‬
‫אז המשכתי לחפש‪ .‬אתה יודע מה זה קלנדה? קלנדה זה מסיבת רחוב במקסיקו‪ .‬זה‬
‫מה שגוגל אמר לי‪ .‬אז התחלתי לעבור על כל האתרים של כל הקלנדות למיניהן‬
‫במקסיקו והסביבה‪ ,‬ותאמין לי שזה לא נגמר‪.‬‬
‫ואז נסעתי במיוחד לכנס במקסיקו‪ ,‬וניסיתי לחפש קשר לז'וזפין‪ ,‬וכלום‪ .‬לא מצאתי‬
‫כלום‪ .‬היה כנס נחמד‪ ,‬ומקום מדהים‪ ,‬אבל לא פתרתי את התעלומה‪ .‬מה זה "תמיד‬
‫אחכה לך בקצה הקלנדה‪ ,‬ז'וזיפין‪".‬‬
‫והשנה‪ ,‬הכנס של האגודה הבינלאומית לפסיכואנליזה אורבנית בגיל השלישי היה‬
‫באלפים הצרפתים‪ .‬מקום שנקרא אלפ דואז‪ .‬אני לא עושה סקי‪ ,‬אז אני לא הכרתי‪,‬‬
‫אבל מי שעושה סקי מכיר‪ .‬זה נחשב אצלם‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬לא רציתי ליסוע‪ .‬אמרתי‬
‫לעצמי מה? אני אשב כל היום לבד במלון כשכולם עושים סקי ואשתעמם לי? ואח"כ‬
‫הם יבואו וידברו על הסקי שלהם‪ ,‬ואני אהיה המאמא‪-‬אלטע‪-‬זאכן שלא עושה?!‬
‫אבל ברגע האחרון צילצל איזה חבר ולחץ שאגיע‪ ,‬וראיתי בתוכניה כמה הרצאות‬
‫מעניינות‪ ,‬אז למרות שאני לא עושה סקי‪ ,‬החלטתי ליסוע ‪.‬‬
‫זאת היתה החלטה נהדרת‪ ,‬כי בעצם באותו שבוע היתה סערה‪ ,‬ואף אחד כמעט לא‬
‫יצא לעשות סקי‪ ,‬וכולם נשארו תקועים במלון‪ ,‬והיה נורא נחמד‪ .‬ארוחות גדולות של‬
‫מלא אנשים‪ ,‬בירות‪ ,‬יין‪ ,‬נשמע לכם מוזר‪ ,‬אבל גם פסיכולוגים כשנתקעים בתוך‬
‫מלון ואי אפשר לצאת‪ ,‬עושים במלון שכונה‪ .‬לא שכונת התקווה אולי‪ ,‬אבל‪ ...‬שכונת‬
‫בבלי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬באיזה ערב נכנסנו לקטע שכל אחד סיפר על המקרה הכי מוזר או‬
‫הזוי שהיה לו‪ .‬ככה כל אחד סיפר סיפורים הזויים לגמרי‪ ,‬שבטח האלכוהול הוסיף‬
‫להם פרטים‪ ,‬אבל כולנו התגלגלנו מצחוק‪ .‬שטוכהאמר למשל‪ ,‬ניר מכיר אותו‪ ,‬סיפר‬
‫על מטופל שהגיע אליו עם בעיה – הוא כל הזמן מוכרח להסתובב עם נקניקיה בכיס‪.‬‬
‫איזה נקניקיית חזיר גרמנית לבנה‪ .‬הוא הולך לעבודה עם נקניקיה בכיס עטופה‬
‫בניילון נצמד‪ .‬בערב יוצא עם הנקניקיה בכיס‪ .‬לטיפול הוא בא עם נקניקיה בכיס‪.‬‬
‫כשהוא הולך לישון‪ ,‬הוא ישן עם פיג'מה עם נקניקיה בכיס של המכנס‪ ,‬ובאמצע‬
‫הלילה מתעורר לבדוק שהנקניקיה לא יצאה מהכיס‪ .‬הבנאדם משוכנע שאם יסתובב‬
‫בלי נקניקיה בכיס‪ ,‬יקרה אסון‪ .‬שיא השיאים הוא‪ ,‬שגם אסור לו לזרוק את‬
‫הנקניקיה כי יקרה אסון‪ .‬אז אחרי שהסתובב איתה כל היום או הלילה או אני לא‬
‫יודעת מה‪ ,‬הוא גם חייב לבשל ולאכול אותה‪ .‬ואם לר יאכל אותה עד הסוף – אתם‬
‫כבר מבינים – יקרה אסון‪ .‬המטופל הזה הגיע אליו אחרי שיצא עם בחורה‪ ,‬והוא‬
‫בנקאי שם‪ ,‬ומרוויח מצויין‪ ,‬בסוף הדייט היא מתחילה למזמז אותו ומגיעה עם היד‬
‫לנקניקיה‪ .‬מתחילה ללטף את הנקניקיה‪ ,‬ולא מבינה‪ .‬אז היא מסתכלת עליו ושואלת‬
‫אותו מה זה‪ ,‬והוא כולו מסמיק מתחיל להסביר לה שזאת הנקניקיה‪ ,‬וכל העניין‪...‬‬
‫דמיינו את הסיטואציה‪ ,‬כשהיא אוספת את עצמה ובורחת מהאוטו שלו כל עוד‬
‫נפשה בה‪ ,‬והוא נשאר עם הנקניקיה שלו ביד‪ .‬נו‪ ,‬באותו ערב זה נשמע נורא מצחיק‪.‬‬
‫שטוכהאמר יודע לספר סיפורים ‪.‬‬
‫‪- 20 -‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬הגיע תורי ואני סיפרתי על שושנה‪ .‬וכל הדבר הזה שבאמת מטריד את‬
‫מנוחתי‪ .‬בהתחלה חשבתי שהסיפור הוא מוסר‪-‬השכל טוב לכל החברים בכנס‪ ,‬אבל‬
‫לאט לאט הבנתי שאני מוציאה את מה שהיה תקוע אצלי הרבה זמן‪ ,‬על שושנה‬
‫שהיתה כל כך בסדר תמיד עם הצמה שלה‪ ,‬על הכישלון שלי והתמיהה והרצח‬
‫והתמונה שהיא מתנה מופרזת לכל הדעות‪ ,‬והסיפור של התמונה וההזמנה המיוחדת‬
‫עם השיר‪ ,‬והתעלומה של המשפט שמאחורי התמונה‪" :‬תמיד אחכה לך בקצה‬
‫הקלנדה‪ ,‬ז'וזפין"‪ ,‬והתחלתי לבכות שם כמו אני לא יודעת מה‪ ,‬עד שבשביל להוציא‬
‫אותי מזה‪ ,‬הם דרשו ממני לשיר להם את השיר "אינך יכולה ככה סתם ללכת"‪ ,‬ואז‬
‫מכל הבכי הזה התחלתי לצחוק ועליתי על שולחן קטן כזה בלובי‪ ,‬והתחלתי‪ ,‬רגע –‬
‫אתם נשבעים שאתם לא מספרים את זה לאף אחד ולא צוחקים עלי‪ ,‬נכון? )שני‬
‫ראשים עושים "כן" בפרצוף של "נו‪ ..‬תמשיכי"( בקיצור‪ ,‬התחלתי לשיר את השיר‬
‫עם בקבוק שמפניה בתור המיקרופון‪ .‬וכולם מתגלגלים מצחוק‪ ,‬וככה זה נגמר‪.‬‬
‫אבל בעצם זה לא נגמר‪ ,‬כי פתאום‪ ,‬כמה חודשים אחר כך‪ ,‬באיזה לילה אני מקבלת‬
‫טלפון‪ .‬אחת בלילה הטלפון מצלצל‪ .‬טלפונים בשעות כאלה זה תמיד מפחיד‪ .‬זה יכול‬
‫להיות רק רע‪ .‬אראלה ממפעל הפיס לא מתקשרת בשעות כאלה‪.‬‬
‫אני עונה מבוהלת‪ ,‬ובצד השני צורח לי בטלפון ג'ראר דוקאן‪ ,‬שהוא פסיכולוג צרפתי‬
‫מבריק שאני מאוד מעריכה‪ ,‬והוא נבחר השנה למזכיר הועד של האיגוד הבינלאומי‬
‫לפסיכואנליזה אורבנית בגיל השלישי‪ .‬ובמבטא הצרפתי הכבד שלו הוא צועק –‬
‫"עדה‪ ,‬איט'ס אינקרדיבל‪ ,‬איי פאונד דה אנסר יו יור רידל!" ומסביבו רעש איימים‬
‫של מסיבה‪ .‬אז אני שואלת אותו אם הכל בסדר‪ ,‬ואני משוכנעת שהנה‪ ,‬עוד פסיכולוג‬
‫לא מממש את העצות שלו ומתקשר לבחורות כשהוא שיכור‪ ,‬אבל הוא מסביר לי –‬
‫"ז'וזפין! דה אנד אוף דה קלנדה‪ ,‬איי אם דר! איט איז היר! איי פאונד דה פלייס אנד‬
‫דה האוס‪ ,‬אנד איי סי יור פיישנט"!!!‬
‫אני חושבת שהבנאדם לא בסדר בראש‪ ,‬אולי לקח משהו‪ ,‬לא יודעת‪ ,‬אז אני מבקשת‬
‫ממנו בקול המרגיע שלי שילך למקום שקט‪ ,‬והוא מנתק את השיחה‪ .‬לוקח כמה‬
‫דקות והוא מצלצל שוב‪ .‬הפעם יש שקט‪ .‬הוא מתנצל שהוא ככה היה היסטרי‪ ,‬אבל‬
‫עכשיו הוא רגוע‪ ,‬והוא מתרגש כי הוא פתר לי את החידה על הפציינטית שלי שמתה‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬שכשסיפרתי את זה באלפ דואז‪ ,‬הוא חשב שאני ממציאה את‬
‫רוב הסיפור אם לא כולו‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬הוא פשוט נמצא שם‪.‬‬
‫אחסוך לכם את השעה וחצי שיחה עם שיכור שגם כשהוא לא שיכור האנגלית שלו‬
‫לא משהו‪ ,‬ובקיצור – לא משנה איך‪ ,‬הוא התגלגל לחגיגת ‪ 14‬ביולי במרטיניק‪,‬‬
‫בעיירה שנקראת לה טרואה אילטס‪ ,‬וכולם חוגגים ברחוב‪ .‬והוא מסביר לי‬
‫שמרטיניק זה אי ששייך לצרפת‪ ,‬והגאווה של המרטיניקאים כצרפתים היא שאשתו‬
‫של נפוליאון – הקיסרית ז'וזפין – נולדה באותה עיירה לה טרואה אילטס באי‬
‫מרטיניק‪ .‬אז כל העיירה עם ציורים של ז'וזפין‪ .‬יש סיפור שלם על איך נפוליאון‬
‫הכיר והתחתן דווקא עם ז'וזפין‪ ,‬שהיתה אלמנה עם ילד או משהו כזה‪ ,‬ושהיא לא‬
‫היתה שיא היופי והיו לה שיניים רקובות‪ ,‬ואת כל זה מספר לי ג'ראר דוקאן השיכור‬
‫בלילה בטלפון ממרטיניק‪ ,‬אבל הרחוב הכי יפה בעיירה נקרא "רו דה לה קלנדה"‪,‬‬
‫והוא מוביל ממרכז העיירה אל חוף הים‪ .‬והוא נמצא עכשיו במסיבה שם ברחוב עם‬
‫חבר‪ ,‬ולחבר חברים שגרים בבית הלפני אחרון ברחוב‪ .‬והם הגיעו לשם לחגיגה וכל‬
‫הזמן השילוב של ז'וזפין והרחוב של הקלנדה גירד לו בראש והוא לא ידע מה זה‪ ,‬עד‬
‫שהוא נזכר‪ ,‬ואז הוא סיפר לחבר שלו‪ ,‬ולחברים של החבר‪ ,‬והם אמרו לו שהבית ליד‪,‬‬
‫שזה לא ממש בית‪ ,‬זה יותר אחוזה על הים עם בריכה וכל העניינים‪ ,‬היה שייך פעם‬
‫‪- 21 -‬‬

‫לישראלי ‪.‬‬
‫אז הוא התעניין ולקחו אותו אל השכנים‪ ,‬כי ב"קאטורז ז'ווייה"‪ ,‬כל הבתים‬
‫פתוחים וכולם מקבלים אורחים‪ .‬אז הם נכנסו לשם לברר‪ ,‬ופגשו את הבעלים של‬
‫הבית שנמצא בקצה של רחוב הקלנדה‪ ,‬בעיירה שבה נולדה ז'וזפין‪ ,‬והם אישרו לו‬
‫שהם קנו את הבית לפני שש שנים מישראלי שהחליט למכור את הבית אחרי איזה‬
‫טרגדיה שקרתה לאהובה שלו‪.‬‬
‫ושיא השיאים – כשהם קנו את הבית המוכר השאיר להם את התמונה שבסלון‬
‫וביקש מהם שישאירו אותה כמו שהיא‪ .‬שלא יורידו אותה‪ .‬הוא אמר להם שהם לא‬
‫חייבים‪ .‬זה לא היה סעיף בחוזה‪ .‬זאת היתה בקשה שלו‪ .‬הם נורא התרשמו‬
‫מהבקשה‪ .‬זה היה נראה להם כמו קטע מסרט רומנטי‪ ,‬ולכן התמונה שם עד היום‪.‬‬
‫מסתבר שהתמונה זה ציור של צייר שגר בעיירה‪ .‬בתמונה רואים בחורה שיושבת על‬
‫החוף‪ .‬ערומה‪ .‬רואים אותה קצת היא קצת צללית בגלל שזה ערב‪ .‬היא יושבת‬
‫ישיבה מזרחית‪ ,‬הראש מביט למטה והצידה‪ ,‬לא רואים פנים‪ ,‬אבל רואים את‬
‫הצמה‪ .‬כשג'ראר דוקאן ראה את הצמה‪ ,‬היה לו ברור שהוא רואה את המטופלת‬
‫שלי שסיפרתי עליה‪ .‬הוא לא יכל לעצור את ההתרגשות וצלצל‪.‬‬
‫ברור שלא הצלחתי לישון יותר באותו לילה‪ .‬למחרת צלצלתי וביקשתי מג'ראר‬
‫שיבדוק לי של מי היה הבית‪ .‬מי זה הישראלי הזה שמכר את הבית‪ .‬אבל למרות‬
‫ששאלתי אותו‪ ,‬ידעתי שאני חייבת לטוס לשם לראות את זה בעצמי ‪.‬‬
‫ומזל שטסתי לשם ולא חיכיתי לג'ראר והבירורים שלו‪ ,‬כי ג'ראר לא הצליח לברר‬
‫של מי הבית‪ .‬למוכרים היה בחוזה סעיף שאסור להם לגלות‪ ,‬והסבון הצרפתי הזה‬
‫לא יודע לאלתר כמו שאנחנו יודעים כדי להשיג אינפורמציה‪ .‬אל לחשבו – לא הייתי‬
‫צריכה איזה תרגיל מסובך בשביל לקבל את השם של המוכר‪ .‬תרגיל קטן ופשוט‪,‬‬
‫אבל הצרפתים האלה – רק חושבים כמו מכונה‪ .‬אמרו לו שאסור – אז אסור‪.‬‬
‫עכשיו אתה מבין‪ ,‬רועי‪ ,‬למה כשניר צלצל אלי הבוקר ואמר פתאום שאתה רוצה‬
‫להיפגש ולדבר על שושנה הר‪-‬שמש‪ ,‬מייד אמרתי לו שיזמין אותך לאכול איתנו‬
‫הערב!???‬

‫‪- 22 -‬‬

‫פרק שביעי‬
‫‪------------‬‬‫אז החלטתי לטוס למרטיניק כדי לראות את הבית הזה‪ ,‬עדה ממשיכה בסיפור‬
‫המרתק תוך כדי שהיא מערבבת בצלחת את כל המרכיבים שביקשה לקבל בצד‪,‬‬
‫ואוכלת‪.‬‬
‫אני אחסוך לכם את העניין של ההגעה לשם‪ ,‬אבל כשהגעתי כבר ידעתי שבעלי‪-‬הבית‬
‫שם לא‬
‫מוכנים לגלות מי הישראלי שמכר להם את הבית‪ ,‬ושאני צריכה לעשות תרגיל‬
‫קיצוני בשביל זה‪ .‬אז ישנתי את הלילה ובבוקר הבנתי שיש לי רק הזדמנות אחת‪,‬‬
‫ואני צריכה לנצל אותה כמו שצריך‪.‬‬
‫אז איך אני עושה את זה? – ממש כמו בסרטים‪.‬‬
‫עודדי‪ ,‬הבן שלי היה בצבא בביטחון שדה‪ .‬הוא היה עושה ביקורות בבסיסים‪ ,‬ותמיד‬
‫היה חוזר ומספר לי איך עם קצת ביטחון בעיניים הוא מצליח להיכנס לכל בסיס עם‬
‫התעודת תושב תל אביב שלו‪ .‬כן‪ .‬הוא היה מגיע לשער של הבסיס‪ ,‬אומר שהוא בא‬
‫למפקד הבסיס‪ ,‬מנפנף בתעודה‪ ,‬והיו מכניסים אותו‪ .‬מקסימום היו מתווכחים איתו‬
‫טיפה ואז מכניסים אותו‪.‬‬
‫אז תעודת תושב לא היתה לי עלי‪ .‬אבל היה לי רישיון נהיגה‪ .‬ועל הרישיון נהיגה יש‬
‫סמל של המדינה ותמונה‪ ,‬וזה נראה רישמי‪.‬‬
‫אבל ידעתי שזה לא מספיק‪ ,‬ושאני לא יכולה לתת להם להתמקד בזה‪ ,‬כי כתוב‬
‫באנגלית "דרייבינג לייסנס"‪ .‬כשאני מנפנפת בזה אני יכולה להסתיר עם האצבע את‬
‫מה שכתוב באנגלית‪ ,‬אבל אם יתחילו להתמקד בזה‪ ,‬מייד יעלו עלי‪.‬‬
‫אז מה עושים? ‪ -‬היתה לי תיקייה עם חומרים שלקחתי מהארץ לקרוא‪ .‬אתה יודע‬
‫שאני יועצת של ועדת הרווחה של הכנסת‪ .‬אז במסגרת העבודה עם הועדה‪ ,‬הם שלחו‬
‫אלי חומר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬וזה הגיע בפולדר יפה כזה של‬
‫הועדה וסמל המדינה והכנסת‪ .‬בקיצור רוקנתי את הפולדר מהתוכן שלו‪ ,‬פתחתי את‬
‫הלפטופ‪ ,‬נכנסתי לאינטרנט והתחלתי להוריד תמונות‪ .‬תמונות של סחר בנשים וסחר‬
‫בסמים‪ ,‬אתה יודע תמונות כאלה מהחדשות‪ ,‬ושל הנשק שנתפס על האונייה קארין‬
‫איי לפני כמה שנים‪ ,‬ונכנסתי לאתר על החייל גיא חבר‪ .‬אתה יודע מי זה‪ .‬החייל‬
‫שנעלם בשנת ‪ 1997‬ואף אחד עדיין לא יודע מה קרה לו‪ ,‬ויש פרס ענק למי שיביא‬
‫מידע‪ ,‬אז גם משם הורדתי תמונות וגם כתוב שם באנגלית‪ .‬ואז נכנסתי גם לאתר של‬
‫הסי‪.‬איי‪.‬איי‪ .‬והורדתי משם סתם כמה דפים עם הסמל‪ ,‬וגם תמונות של אוניה‪.‬‬
‫ובסוף גם עלה לי עוד רעיון ונכנסתי למפות של גוגל והגדלתי תמונת לוויין של‬
‫הבית ‪.‬‬
‫אבל הייתי צריכה להדפיס את זה‪ .‬אז אחרי ארוחת צהריים מצאתי חנות מחשבים‬
‫וקניתי מדפסת‪ .‬מזל שהמדפסות היום זולות‪ .‬עלה לי פחות משלוש מאות שקל‪.‬‬
‫‪- 23 -‬‬

‫הדפסתי את הכל וסידרתי את הכל בתוך הפולדר הזה‪ .‬בסוף גם הכנסתי את החומר‬
‫של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬סתם שייצר נפח‪ .‬ככה יצא לי פולדר מרשים‪,‬‬
‫כאילו מדובר בחקירה אמיתית!!!‬
‫בקיצור‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אני מגיעה לבית‪ .‬באמת בית מפואר‪ ,‬הבית האחרון ב‪-‬רו דה לה‬
‫קלנדה‪ ,‬והבית יושב ממש על הים במין מפרצון כזה‪ ,‬ויש להם בריכה ומגרש טניס‬
‫והכניסה מרשימה עם שער שנכנסים בו ונוסעים עד הבית‪ .‬אז אני מגיעה לשער‬
‫ומצלצלת בפעמון‪ ,‬ובלי לשאול מי זה הם פותחים את השער‪.‬‬
‫אני נכנסת ומצלצלת בדלת‪ .‬השעה כבר שש אחר הצהריים‪ .‬פותח לי הבעל‪ ,‬ג'ורג'‬
‫בונסאר‪ ,‬איש מרשים‪ .‬רזה וגבוה‪ .‬למרות שהוא בטח מתקרב לשישים‪ ,‬עדיין‬
‫אתלטי‪ .‬אני אומרת לו שלום‪ ,‬ומציגה את עצמי כעובדת שגרירות ישראל בפריס‪,‬‬
‫ונשלחתי לשם כדי לבדוק איתם משהו‪.‬‬
‫הוא לא מבין‪ ,‬אבל מציע לי להיכנס‪ .‬אני נכנסת לסלון ומתיישבת‪ .‬פתאום אני רואה‬
‫את שושנה הר‪-‬שמש מולי בציור ענק שם בסלון‪ .‬הייתי בהלם מהציור ומהמקום‬
‫וממה שאני עושה‪ ,‬שהוא לא הגיוני ובלתי חוקי‪ ,‬ואם תופסים אותי אני יכולה ללכת‬
‫לכלא‪ ,‬וגם אם לא‪ ,‬בטוח אאבד את הרישיון שלי בארץ‪ ,‬אבל זה מדהים‪ ,‬כי אני‬
‫רואה את שושנה מולי‪ ,‬והיא בעירום‪ ,‬אבל לא ממש רואים‪ ,‬אבל כן רואים מה‬
‫שצריך‪ .‬והצמה שלה‪ ,‬וזאת היא‪ ,‬אבל כל‪-‬כך רגועה ושלווה ושלמה‪ ,‬לגמרי לא כמו‬
‫הבחורה שהיתה מגיעה אלי לקליניקה‪ ,‬ואני כמעט בהתקף לב‪ ,‬ואומרת לעצמי שאני‬
‫חייבת להירגע ולהישאר רגועה וקרירה וסמכותית‪ .‬ואז המשרתת באה לשאול אם‬
‫אני רוצה לשתות משהו‪.‬‬
‫היה לי פעם מטופל‪ ,‬סוכן מכירות של ביטוח למזגנים‪ ,‬שלימד אותי שכשמציעים לו‬
‫לשתות‪ ,‬הוא תמיד מבקש קפה‪ .‬למה קפה? – כי שתייה קלה גומרים מהר‪ ,‬וקפה‬
‫צריך שיתקרר ובינתיים יש לך זמן לשכנע את הלקוח לקנות או לפחות להתקרב‬
‫אליו ככה שלא ירצה להעיף אותך תוך שתי דקות ‪.‬‬
‫בעצם הוא אמר לי שברגע שמציעים לו שתיה הוא כבר יודע ששבעים אחוז שהוא‬
‫סוגר את העסקה‪ .‬הוא לימד אותי שלסוכני מכירות אסור להציע שתיה‪ ,‬וגם אם הם‬
‫מבקשים‪ ,‬כדאי לענות בנימוס שיש רק מים מהברז‪ .‬מי שנותן לך רק מים מהברז‪,‬‬
‫אתה יודע מראש שזאת מכירה קשה‪ ,‬ואתה מתחיל מתחיל איתו בשלושים אחוז‬
‫מתחת למחיר שאתה מוציא ממי שהכין לך קפה‪ ,‬וגם אז רוב הסיכויים שלא תהיה‬
‫סגירה‪.‬‬
‫בקיצור ביקשתי קפה‪ ,‬הצגתי לו את התעודה‪ ,‬הכנסתי אותה לכיס והוצאתי מהתיק‬
‫שלי את הפולדר ושמתי אותו על השולחן‪.‬‬
‫הסיפור שלי היה כזה – נשלחתי ע"י השגרירות הישראלית בפריס כדי לקבל‬
‫אינפורמציה על האיש שהיה הבעלים של הבית הזה‪ ,‬וזה חלק מחקירה שמתנהלת‪,‬‬
‫בעקבות מידע שהגיע על רשת של סוחרי נשים‪ ,‬סמים ונשק‪.‬‬
‫לכם זה נשמע הזוי‪ ,‬אבל כשיש לך ביטחון בעיניים‪ ,‬לא קשה לעבוד על נוצרים‬
‫טמבלים שראו הרבה סרטים ‪.‬‬
‫אבל הוא היה קצת הססן‪ ,‬אז פתחתי את הפולדר‪ ,‬והראיתי לו תמונות מתיק‬
‫החקירה‪ .‬תמונות של סמים שנתפסו ותמונות של אוניה ונשק שנתפס והחייל גיא‬
‫‪- 24 -‬‬

‫חבר‪ ,‬וזה כבר מרשים‪ ,‬אבל אז הגיעו הדפים עם הסמל של הסי‪.‬אי‪.‬איי‪ ,‬והעברתי‬
‫אותם מהר כאילו זה סודי והוא לא היה צריך לראות את זה‪ ,‬ואחריהם היתה‬
‫תמונת הלוויין מהגוגל ארת'‪ ,‬ואחרי זה כל היו הרבה דפים בעברית‪ ,‬שזה בעצם‬
‫החומר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהגיע בתוך הפולדר‪ ,‬אבל למי שלא‬
‫קורא עברית זה נראה רציני וקשור ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬אחרי שהוא ראה את הסמל של הסי‪.‬אי‪.‬איי‪ ,‬ואחר כך תמונת הלוויין‪,‬‬
‫הוא די השתכנע‪ .‬כנראה שגם הוא ראה את אותם סרטים שאני ראיתי‪...‬‬
‫אבל אז הוא אומר לי שהוא לא רוצה "טו גט אינוולבד"‪ .‬הוא רק קנה את הבית‪,‬‬
‫ואין לו שום קשר‪ ,‬והוא מתנצל אבל הוא לא רוצה להיות חלק מהסיפור הזה‪ ,‬והוא‬
‫לא מוכן להיכנס לזה‪ ,‬והוא מתחיל להסתכל עלי בעצבנות‪ .‬עלי ועל הכוס של הקפה‪.‬‬
‫אז אני שותה את הקפה לאט לאט‪ ,‬ופתאום עולה לי רעיון – אני אומרת לו‬
‫שהחקירה הזאת מאוד חשובה בישראל‪ .‬אני מראה לו שוב את התמונות של החייל‬
‫גיא חבר‪ ,‬ומסבירה לו שזה חייל של צה"ל שנעלם בשנת ‪ ,'97‬ושישראל לא מוותרת‬
‫אף פעם כשחייל שלה נעלם‪ ,‬בדיוק כמו שהיה עם גלעד שליט‪ .‬ועל גלעד שליט הוא‬
‫שמע‪ ,‬כי גלעד הוא גם אזרח צרפתי אז השחרור שלו היה כותרת ראשית בחדשות‪.‬‬
‫ואז אני אומרת לו שיש מידע‪ ,‬שאני לא יכולה לומר לו מאיפה הגיע‪ ,‬שאותה רשת‬
‫עבריינית שסחרה בנשק‪ ,‬גם היתה שותפה בחטיפה של החייל‪ ,‬וכעת נודע לנו‬
‫שהחייל עבר בבית הזה‪ .‬ושאם זה לא היה חשוב‪ ,‬לא היו שולחים אותי במיוחד‬
‫מפריס בשביל זה‪.‬‬
‫ואני אומרת לו שאני יכולה לחזור לפריס בלי המידע‪ ,‬אבל אז אצטרך להודיע את זה‬
‫למוסד‪ ,‬כי התפקיד שלהם הוא להשיג את המידע‪ ,‬ואותי שלחו כדי לבדוק אם יש‬
‫אפשרות לקבל את המידע בלי להפעיל את המוסד כי לכולם יותר פשוט שאני אקבל‬
‫את המידע‪ ,‬בלי שהמוסד יצטרך לפעול‪ ,‬כי כשהמוסד פועל לפעמים יש נזקים‪,‬‬
‫והמטרה היא להיות חשאיים ולצמצם נזקים‪ ,‬כמו שהמוסד תמיד מנסה לעשות‬
‫אבל גם המוסד לא תמיד תמיד מצליח להביא את האינפורמציה בלי שאנשים יפגעו‪,‬‬
‫ובכל מקרה המוסד לא יאפשר שיהיה מידע שקשור לחייל שנעלם והוא יעשה כל מה‬
‫שדרוש כדי להשיג כל אינפורמציה‪ .‬ואני אומרת איזה שלושים פעם "המוסד"‪.‬‬
‫והמוסד זה דבר שמפחיד את כולם בכל העולם‪ ,‬וכל פעם שאני אומרת "מוסד"‪,‬‬
‫האדון בונסאר מתגמד עוד קצת בכיסא שלו ונלחץ‪ .‬ואני מזדקפת ומשלבת ידיים‪,‬‬
‫והוא מתחיל ללטף את עצמו בעורף‪ ,‬ונהיה לו חם בצווארון של החולצה‪ ,‬ואני‬
‫מרגישה שאם אני עושה עוד משהו קטן‪ ,‬הוא נשבר ומספר לי כל מה שהוא יודע ‪.‬‬
‫אז אני מתחילה לדבר איתו על אשתו‪ .‬ג'ראר דוקאן החבר שלי שהיה אצלם בבית‬
‫סיפר לי שהיא מורה בתיכון המקומי‪ ,‬ושהיא חולה על ספורט וכל יום מתאמנת או‬
‫במכון כושר או רוכבת על אופניים ‪ 35‬ק"מ‪ .‬אז אני שואלת את בונסאר איפה אשתו‪.‬‬
‫אם יש לה היום משהו מיוחד בבית הספר אחרי הצהריים או שהיא במכון כושר ‪.‬‬
‫זה כל מה שהיה צריך‪ ,‬ועכשיו הוא משוכנע שהמוסד כבר אסף עליהם אינפורמציה‪,‬‬
‫ושעוקבים אחריהם‪ ,‬ועוד רגע יקחו אותם לאיזה מרתף ויחקרו אותם בעינויים‬
‫וירצחו אותם‪ .‬אז הוא נשבר ומתחיל להסביר לי‪:‬‬
‫רק עכשיו הוא מבין למה בעל הבית הקודם דרש שיהיה כתוב בחוזה שאסור להם‬
‫‪- 25 -‬‬

‫להגיד מי מכר להם את הבית‪ ,‬והוא ‪ -‬בונסאר‪ ,‬הוא איש רגיל ונורמטיבי שמציית‬
‫לחוזים שהוא חותם‪ ,‬ומשנתן התחייבות שלא לספר‪ ,‬אז הוא לא יספר‪ ,‬ומצד שני‪,‬‬
‫כאן מדובר בעבריינות קשה‪ ,‬באנשים שהם לא נורמטיביים‪ ,‬ולכן לא רק שמותר לו‬
‫לספר‪ ,‬אלא שאין לו ברירה והוא חייב לספר‪ ,‬אבל הוא יעשה את זה רק אם אבטיח‬
‫לו שלא ידעו שזה יצא ממנו‪ ,‬ושהוא ואשתו לא יהיו קשורים יותר לפרשה‪ ,‬כי הם‬
‫אנשים רגילים שלא רוצים להיות מעורבים בפרשה כל כך מכוערת‪ .‬וגם אם הוא‬
‫מביא את הפתרון להיעלמות של החייל‪ ,‬הוא מוותר על הפרס‪ ,‬רק שלא ידעו שהוא‬
‫זה שנתן מידע‪.‬‬
‫אז אני מבטיחה לו שלא יהיה רישום של כלום‪ ,‬ואני רק רוצה לדעת את השם של‬
‫האיש‪ ,‬ושאף אחד לא ידע בכלל שהייתי אצלם בבית‪ ,‬ושגם אני מבקשת בשם מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬שלא יספר לאף אחד שהייתי אצלם‪ ,‬אפילו לא לאשתו‪ ,‬כי עדיף לכולם שלא‬
‫להיכנס סתם ללחץ‪ ,‬כי מדובר בדברים שקרו לפני יותר משש שנים‪ ,‬וכי אנחנו לא‬
‫רוצים שמישהו יספר לפושעים שעלינו על עקבותיהם ושמתנהלת חקירה‬
‫בינלאומית‪.‬‬
‫בקיצור – האיש אכל את כל הסיפור‪ .‬כמו שאומרים‪" -‬בלע את כל הלקרדה"‪ ,‬והוא‬
‫אומר לי מי מכר לו את הבית – קוראים לו מנחם קפלן‪ .‬הוא סיפר לבונסאר שיש לו‬
‫חברה שמבצעת עבודות תשתית בכל העולם והם הקימו את התשתית של הטלפוניה‬
‫בקמרון ואת הביוב של אנגולה‪ ,‬ושהוא קיבל את הבית במתנה מאידי אמין עצמו‪,‬‬
‫והוא אירח בבית ראשי מדינות ושרים ודוגמניות וזמרים ושחקנים מהוליווד‪ ,‬אבל‬
‫אחרי הטרגדיה שקרתה לבת הזוג שלו‪ ,‬הוא החליט למכור את הבית‪ .‬האמת‪ ,‬כך‬
‫אומר בונסאר‪ ,‬שלפי המחיר שקנו את הבית‪ ,‬הוא לא רצה למכור – הוא רצה‬
‫להיפטר מהבית‪ .‬ועכשיו בונסאר חושב שבכלל אולי כל הסיפור על הטרגדיה של בת‬
‫הזוג היה שקר והמוכר רצה להיפטר מהבית כי הוא ידע שהפעילות הפלילית שלו‬
‫שם נחשפה? אולי הוא רצה לעבור למקום יותר סודי? אולי מישהו באי ראה משהו‬
‫ובגלל זה הוא הסכים למכור את הבית כמעט בכל מחיר? בכל מקרה‪ ,‬בונסאר לא‬
‫רוצה לדעת ומבקש ממני שוב שהשם שלו ושל אשתו לא יופיע‪ ,‬ומבחינתו שאכתוב‬
‫שאת המידע קיבלתי מהמשרתת שחיטטה להם בניירות‪ .‬הוא מנדב את שמה ‪-‬‬
‫ז'ולייט מינוש‪.‬‬
‫כתבתי את מה שהוא אמר מאחורי אחד הדפים‪ ,‬אספתי את כל הדפים לתוך‬
‫הפולדר‪ ,‬הכנסתי את הפולדר לתיק ואמרתי לו שעדיף שאני אלך עכשיו‪ ,‬לפני‬
‫שאשתו חוזרת‪ .‬הודתי לו בשם מדינת ישראל וביקשתי שיזכור שאני לא הייתי פה‪,‬‬
‫ואני אדאג שהשם שלו ושל אשתו לא יופיע בחקירה‪.‬‬
‫ברחתי משם כל עוד נפשי בי בחזרה למלון‪ .‬היה לי כל כך הרבה אדרנלין‪ ,‬שהלכתי‬
‫עד למלון ברגל‪ .‬חצי לילה לא ישנתי ובבוקר עזבתי את העיירה ונסעתי לפור‪-‬לה‪-‬‬
‫פרנס‪ .‬תכננתי להישאר שם עוד כמה ימים לטייל‪ .‬כמה פעמים בחיים יוצא לי להגיע‬
‫למרטיניק??? – אבל לא יכולתי‪ .‬הייתי יותר מידי במתח‪ .‬כנראה שאני לא באמת‬
‫בנויה להיות סוכנת מוסד‪ ...‬אז החלטתי לחזור לארץ‪ .‬תפסתי טיסה לפריס‪ ,‬ביקרתי‬
‫שם יומיים חברים‪ ,‬והנה אני פה מולכם ‪.‬‬
‫אז יש לכם מושג מי זה המנחם קפלן הזה?‬
‫כן‪ .‬יש לי מושג‪ ,‬עניתי‪ ,‬והזמנתי עוד בושמיל'ס‪ .‬למרות שהמכסה שלי היא שניים‪,‬‬
‫הייתי חייב עוד אחד‪.‬‬
‫‪- 26 -‬‬

‫פרק שמיני‬
‫_________‬
‫הבושמיל'ס השלישי שלי הוא בדרך כלל טעות‪ .‬אם תשאלו את עידן או את מאיה‪,‬‬
‫הם יספרו לכם שבזמן האחרון אני מסרב אפילו לצ'ייסר נוסף‪ .‬אני יודע את המידה‬
‫שלי שעושה לי טוב‪ ,‬ויודע שכשעובר אותה‪ ,‬גם הגבולות קצת מיטשטשים וגם‬
‫הלמחרת נורא כבד ועייף‪ .‬אולי זה אותות הגיל‪ ,‬אולי העובדה שהברמנים הקבועים‬
‫ממלאים את הכוסות יותר מכל מיני ברמנים מזדמנים ביאיא או בשפרינצק וכאלה‪,‬‬
‫אבל הקטע המוטרף שעדה סיפרה על התעלול שלה במרטיניק סחף אותי‪.‬‬
‫מזל שניר תפס את מקום המבוגר האחראי והתחיל לשטוף את עדה ולתת לה באבי‪-‬‬
‫אביה ובאמאממממא שלה וגם בסבתותיה ובילדיה ונכדיה וניניה‪ ,‬ובצדק‪.‬‬
‫ואז אני קולט פתאום ששושנה הר‪-‬שמש ז"ל בעצם מטריפה את כולנו מתוך הקבר‪.‬‬
‫משהו בשושנה הזאת ובפרשה שלה גורם לכולם לאבד את הראש שש שנים אחרי‬
‫מותה‪ ,‬ולהיכנס לזה הרבה יותר עמוק ומסוכן ממה שאנחנו בדרך כלל מרשים‬
‫לעצמנו‪.‬‬
‫אמיר‪ ,‬שעוד בילדות פחד לשחק כדורגל עם החבר'ה‪ ,‬ועד היום מפחד אפילו לעלות‬
‫על סולם כדי להוריד ספר מהמדף העליון בספריה‪ ,‬מקבל איומים ברצח וזה לא‬
‫מעניין אותו ‪ -‬הוא ממשיך הלאה‪.‬‬
‫ודוקטור עדה כרמון‪-‬חכמון‪ ,‬פסיכולוגית תותחית בת לא משנה כמה‪ ,‬אישה מסודרת‬
‫ונורמטיבית לגמרי‪ ,‬מתנהגת כמו מטורפת‪ ,‬טסה לצד השני של העולם‪ ,‬מתחזה עם‬
‫סיפור מטורף‪ ,‬והולכת לבד לבית של אנשים שאין לנו באמת מושג מי הם‪ ,‬לוקחת‬
‫סיכון בלתי הגיוני‪ ,‬ובשביל מה???? בשביל לקבל שבריר מידע על השושנה הזאת‬
‫שמתה לפני שש שנים???? זה נשמע לכם הגיוני???? לא פלא שהבחורה נרצחה על‬
‫המצוק של געש רצח אכזרי כזה‪ ,‬אם מהקבר היא גורמת לאחרים לעשות דברים‬
‫כאלה מסוכנים!‬
‫והכי גרוע? ‪ -‬שגם אני נשאב פנימה כמו טובע במערבולת בים‪ ,‬יושב בשישי בערב‪,‬‬
‫שומע את הסיפור של עדה והכל נשמע לי הגיוני!‬
‫אז את כל זה אני חושב כשניר שוטף את עדה‪ ,‬והיא‪ ,‬שמבינה בתוכה שהיא התנהגה‬
‫כמו מטורפת אימפולסיבית‪ ,‬ואם היתה שומעת מטופלת מספרת לה כזה סיפור‪,‬‬
‫היתה שוקלת לשלוח את המטופלת להסתכלות ב״מרפאה לתשושי נפש״‪ ,‬מתחילה‬
‫להתגונן‪ ,‬מתחילה לתקוף את ניר בחזרה על דברים בכלל לא קשורים כמו המזגן‬
‫שהשאיר לפני שבועיים דלוק כל הלילה בקליניקה‪ ,‬וזה שאפילו פעם אחת בכל‬
‫השנים האחרונות הוא לא קנה עוגיות למטבחון‪ ,‬ואיך הוא לא מתפלא איך תמיד יש‬
‫עוגיות‪ ,‬ולמה היא צריכה לחשוב תמיד על הכל בקליניקה למרות שהיא לא אוכלת‬
‫בכלל עוגיות‪ ,‬וחוץ מזה‪ ,‬היא לא זאת שהתחתנה עם מטופלת שלה‪.‬‬

‫‪- 27 -‬‬

‫וכשניר שומע את זה‪ ,‬הוא נעלב לגמרי‪ ,‬ומסתגר‪ ,‬ואומר לעדה מתוך ההעלבות שלו‬
‫שהיא נשבעה שלעולם לא תדבר על זה‪ ,‬ובמיוחד לא בפני אנשים )את המילה "זרים"‬
‫הוא נמנע מלהגיד כדי לא לפגוע בי(‪ ,‬ואז הוא קולט את התרגיל שעשתה לו ומתחיל‬
‫שוב להתחמם ולענות לה‪ ,‬ואז אני מבין שהגיע הזמן ללכת‪ .‬באמת שאין לי כוח‬
‫להקשיב לשניים האלה שכשהכרתי בפעם הראשונה הייתי בטוח שהם מאהבים‬
‫ושיש ביניהם איזה קטע קינקי כזה של מורה ותלמיד‪ ,‬והוא כל ערב מראה לה על‬
‫הספה בקליניקה "מי הוא הילד הכי מפותח בכיתה‪".‬‬
‫האמת שאני עדיין לא יודע אם זה לא כך‪ ,‬והדאגה והריב הזה שלהם לגמרי מעלים‬
‫את הסיכויים שצדקתי‪ ,‬אז עדיף שאלך משם ואתן להם את האפשרות להתפייס‬
‫בפרטיות‪.‬‬
‫אז אמרתי להם שנהיה מאוחר‪ ,‬ואני צריך ללכת‪ ,‬ונדבר מחר וכאלה התנצלויות‬
‫שמה שבאמת עומד מאחוריהן זה ‪" -‬אני מת לעוף מפה כמה שיותר מהר‪".‬‬
‫הלכתי לבר‪ ,‬ביקשתי מדניאל שישלח להם פעמיים משקה של כוסיות‪ ,‬משהו בכוס‬
‫פתוחה עם רגל‪ ,‬דקירי או שמקירי או מטרופוליטן או נראה לי אם יש אז עדיף‬
‫הקוקטייל שהיה פופולרי מאוד בתקופת הצבא בשם "זיון ארוך וחזק כנגד הקיר"‬
‫או משהו כזה‪ ,‬אבל עם הרבה קרח‪.‬‬
‫שילמתי את מה שהייתי צריך פלוס טיפ‪ ,‬ויצאתי‪.‬‬
‫בניגוד לרבים אחרים‪ ,‬אני לא מפחד מג'וקים‪ ,‬אבל משוטרים יש לי פוביה‪.‬‬
‫כשעוצרים אותי לבדיקת רישיונות‪ ,‬אני מת מפחד‪ .‬כשאני חוזר מחו"ל ועובר‬
‫במסלול הירוק‪ ,‬למרות שלא הבאתי כלום‪ ,‬אני רועד מפחד‪ .‬אני נראה כל כך מפוחד‪,‬‬
‫שתמיד המוכסים עוצרים אותי‪ ,‬משוכנעים שאני מבריח אני לא יודע מה‪ ,‬בודקים‬
‫ומתבאסים‪ .‬ותמיד כשהמוכס או השוטר שולח אותי לדרכי אחרי הבדיקות‪ ,‬אני‬
‫מרגיש שניצלתי בנס‪ ,‬למרות שמראש הייתי לגמרי בסדר ‪ -‬הרישיונות שלי בתוקף‪,‬‬
‫ואני אף פעם לא מבריח כלום מחו"ל‪ .‬למה אני מספר לכם את זה? בשביל להסביר‬
‫שבמצב שלי‪ ,‬היה לי ברור שאני משאיר את האוטו ליד הקופסא‪ ,‬ואחזור לקחת‬
‫אותו בבוקר‪.‬‬
‫אז התחלתי ללכת‪ ,‬קצת מתנדנד‪ ,‬מרוצה ומחוייך ויחד עם זה טרוד‪ ,‬במטרה למצוא‬
‫מונית‪ ,‬כשאסיים את הסיגריה‪.‬‬
‫אבל אז המחשבות השתלטו עלי‪ ,‬הסיגריה נגמרה‪ ,‬הדלקתי עוד אחת‪ ,‬וככה מצאתי‬
‫את עצמי הולך ברגל לרחוב בני אפריים‪ ,‬רוקח ולכיוון הבית‪.‬‬
‫כשהגעתי לצומת של מה שפעם היה פאב "נקסט" והיום אולם אירועים "סטוקו"‬
‫שאחותי אוהבת לעשות בואת הבר‪-‬מצוות של הבנים שלה‪ ,‬חשבתי לחתוך דרך‬
‫הפארק‪ .‬אבל דמותה של שושנה עלתה לי בראש‪ ,‬והרצח האכזרי‪ ,‬ויחד עם‬
‫האלכוהול הכל היה מפחיד מידי‪ .‬אז נשארתי על רוקח‪ .‬הולך על המדרכה‪ ,‬מרוצה‬
‫מהאלכוהול‪ ,‬חושב על כל השיחה והפרטים‪ ,‬ומנחם קפלן‪ ,‬שאני צריך למצוא דרך‬
‫להגיע אליו‪ ,‬ואני גם נהיה צמא וגם צריך להשתין‪ ,‬וגם חם‪ ,‬וגם אני הולך ברחוב‪,‬‬
‫והמכוניות על הכביש דוהרות‪ ,‬וכל זה עם סחרחורת‪ ,‬והחיוך הדבילי משתלט על‬
‫הפרצוף שלי‪ ,‬וככה אני מגיע אחרי הגשר של איילון‪ ,‬מול מגרשי הטניס של הפועל‪,‬‬
‫ליד גשר העץ הקטן שעליו אחצה את הירקון לכיוון פינת החי של בבלי‪ ,‬ויש שם‬
‫שירותים‪ ,‬וככל שאני רואה אותם אני מגביר את קצב ההליכה עד שאני כמעט רץ‬
‫‪- 28 -‬‬

‫פנימה‪ ,‬נכנס לשירותים כמעט מתפקע‪ ,‬פותח את הג'ינס ומתחיל להשתין‪ ,‬ואז אני‬
‫קולט שאני עומד ומשתין במשתנה‪ ,‬אבל בהמשך השירותים‪ ,‬לא בתוך תא אפילו‪,‬‬
‫שלושה גברים נמצאים באמצע אקט מיני‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬ערב שבת היום‪ ,‬אז רק אסביר לכם שהמבנה של האקט המשולש התבסס‬
‫על גבר שעומד אבל כפוף‪ ,‬ולמרות שהגב שלו כפוף‪ ,‬הראש מביט קדימה ולא מטה‪,‬‬
‫משהו בצורת האות למד‪ ,‬ומשני צדדיו של הלמד‪ ,‬שני אחרים נועצים בו את‬
‫שטרונגולם‪.‬‬
‫כנראה שהם היו משוכנעים שהמקום נטוש‪ ,‬כי עם כל הכבוד לעצמי‪ ,‬מי עוד מטייל‬
‫שם בשישי בלילה‪ ,‬ככה ליד הכביש? ופתאום מתפרץ גבר )אני(‪ ,‬נעמד מול המשתנה‪,‬‬
‫שולף ומשתין‪ .‬בקיצור‪ ,‬בדיוק באותו זמן‪ ,‬אחרי כעשר שניות שאני משתין‪ ,‬גם אני‬
‫קולט אותם ומקבל "פריז"‪ ,‬וגם הם קולטים אותי ונעצרים‪ .‬ודממה‪ .‬ורק השתן שלי‬
‫שאני לא יכול לעצור מפר את הדממה‪ .‬וואללה לא נעים‪ .‬ואני מת לגמור להשתין‪,‬‬
‫אבל יש לי מלאאאאא‪ ,‬וזה לוקח הרבה זמן‪ ,‬ואני מרגיש שהם עומדים )ביותר‬
‫ממובן אחד( תקועים ומחכים שאלך‪ ,‬אבל השתן לא מפסיק‪ ,‬וזה מרגיש כמו רבע‬
‫שעה של חוסר נעימות כזה‪ ,‬עד שאני גומר )להם אני מניח זה יקח עוד זמן(‪ ,‬אורז את‬
‫עצמי חזרה בתוך הג'ינס‪ ,‬ומתוך הסוטול של האלכוהול שמתחיל לפוג בתוספת‬
‫המבוכה של האירוע‪ ,‬אני מסתובב אליהם‪ ,‬אומר ״סליחה״‪ ,‬ויוצא‪.‬‬
‫איך אסביר לכם כמה חיוך היה לי? ‪ -‬נורא פשוט‪ .‬כל כך הרבה חיוך‪ ,‬שכשהגעתי‬
‫הביתה‪ ,‬נכנסי למקלחת‪ ,‬התקלחתי‪ ,‬התלבשתי בבגדים חדשים‪ ,‬והלכתי ללילי‪ .‬שוב‬
‫ ברגל‪ .‬כשהגעתי ללילי הבנתי שאני לא צריך יותר אלכוהול הלילה‪ ,‬אז הסתובבתי‬‫וחזרתי הביתה‪ .‬הדלקתי מזגן בחדר השינה‪ ,‬סי‪.‬אס‪.‬איי‪ .‬ב‪-‬וי‪.‬או‪.‬די‪ .‬והלכתי לישון‪.‬‬

‫‪- 29 -‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫‪----------‬‬‫בשבת בבוקר קמתי עם שלוש תובנות‪:‬‬
‫א‪ .‬גם אני נסחפתי לתוך התעלומה של שושנה הר‪-‬שמש ז"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדיף שלא אספר לאמיר בינתיים כלום‪ ,‬כי הוא יכול רק לגרום נזק כרגע אם‬
‫יתנפל על העניין‪.‬‬
‫ג‪ .‬צריך להשאיר את עדה כרמון‪-‬חכמון בצד בינתיים‪ .‬גם היא בלתי צפויה‬
‫ד‪ .‬אני צריך למצוא דרך להגיע למנחם קפלן הזה‪.‬‬
‫על מנחם קפלן הזה יצא לי לשמוע בסוף ההתמחות שלי‪ .‬זה היה בסוף שנת ‪.1995‬‬
‫המשרד שבו התמחתי נחשב אז משרד צעיר עם פוטנציאל להיות בתוך כמה שנים‬
‫אחד המובילים‪ .‬בראש המשרד עמדו שני שותפים – "לורל והארדי" – השמן והרזה‪.‬‬
‫השמן היה יסודי בצורה בלתי רגילה‪ ,‬ומבין גדול בדיני המקרקעין‪ .‬הרזה היה גאון‬
‫בליטגציה‪ .‬בן אדם שיכול לשכנע שופט שבחוקי הגרוויטציה יש כוכבית קטנה‬
‫שקובעת שהם לא חלים על הלקוח שלו‪ ,‬ולכן הוא יכול ללכת על המים‪ .‬אין טענה‬
‫שהוא התבייש להעלות ואין טענה שהוא לא הצליח לשכנע בה את בית המשפט‪ ,‬גם‬
‫שופטים וגם שופטות‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬באותה תקופה הגיע למשרד לקוח עם תביעה הזויה בסכום אסטרונומי‪.‬‬
‫הלקוח הסכים לשאת בהוצאות‪ ,‬אבל שכר הטרחה ישולם באחוזים‪ .‬אני זוכר‬
‫שהשמן והרזה התווכחו‪ .‬השמן חשב שזה בזבוז זמן כי אין שום סיכוי בתביעה‪.‬‬
‫הרזה ראה בזה אתגר‪ ,‬והיה משוכנע שהוא יצליח לפחות להוציא כמה מאות אלפי‬
‫שקלים בפשרה ‪,‬רק בזכות הסיכון הקלוש שאיזה שופט יקבל את התביעה‪ ,‬ואז‬
‫ההפסד יהיה עצום‪ .‬בסוף הם סיכמו שהרזה יקח את התיק רק אם הלקוח יסכים‬
‫לשלם חמישים אחוז מהתוצאה פלוס מע"מ כשכר‪-‬טרחה‪ .‬הלקוח‪ ,‬שכבר נזרק‬
‫מכמה משרדים עם התביעה ההזויה שלו‪ ,‬הסכים‪ .‬הצד השני בתביעה היה מנחם‬
‫קפלן‪ .‬אני זוכר את הסיפורים על האיש הלא ברור הזה ועל העסקים באפריקה‪ .‬זה‬
‫כל מה שאני זוכר‪ .‬לא יודע מה יצא מהתביעה‪ .‬סיימתי את ההתמחות לפני הדיון‬
‫הראשון בבית המשפט‪ ,‬אולי אפילו לפני שהוגש כתב התביעה‪.‬‬
‫כשסיימתי את ההתמחות‪ ,‬הרזה הודיע לי שהם לא מציעים לי להישאר לעבוד‬
‫אצלם במשרד‪ .‬הוא אמר לי שלא באופי שלי להיות העובד האפור שמכין את‬
‫הניירות לבוס‪ ,‬ושאני צריך להיות עצמאי‪ .‬אני חשבתי שזה סתם תירוץ להגיד לי‬
‫שהוא לא חושב שאני מספיק טוב בשביל להישאר אצלם‪ .‬לקח כמה שנים עד‬
‫שהבנתי שטעיתי‪ .‬הוא חשב שאני מספיק טוב בשביל לעשות דרך של עצמאי‬
‫ולהרוויח יותר‪ .‬את זה הבנתי מכמה אנשים שיצא לו לדבר איתם עלי במהלך‬
‫השנים‪ ,‬אבל בינתיים‪ ,‬נפש פגועה שכמוני‪ ,‬נמנעתי מלהיות איתם בקשר וגם‬
‫כשראיתי אותם בבית המשפט‪ ,‬עשיתי את עצמי עסוק‪ ,‬ורק אמרתי שלום מנומס‬
‫וזריז‪.‬‬
‫לעומתם‪ ,‬עם רביב נשארתי בקשר‪ .‬רביב היה התלמיד המבריק של הרזה‪ ,‬שהפך‬
‫להיות שותף זוטר שם במשרד‪ ,‬וגם הוא – אלוף בלשכנע שופטים‪ .‬הוא עזב את‬
‫"לורל והארדי‪ ,‬עורכי דין" למשרד משלו רק לפני כמה שנים‪ ,‬וגם המשרד שלו מאוד‬
‫‪- 30 -‬‬

‫מצליח‪ .‬אבל כמה שהוא מצליח ‪ -‬כשאני מתקשר אליו‪ ,‬הוא תמיד חוזר אלי מהר‪.‬‬
‫ועוד דבר נפלא איתו זה שאין סמול‪-‬טוק‪ .‬אנחנו מדברים יש לעניין‪.‬‬
‫אז החלטתי להתקשר לרביב לשאול אותו מה הוא יודע על מנחם קפלן‪ .‬רביב סיפר‬
‫לי שכשמנחם קפלן שילם כמה מאות אלפי שקלים כדי להיפטר מהתביעה ההזויה‪,‬‬
‫הוא כל כך התלהב מהרזה החצוף שהצליח להוציא ממנו‪ ,‬שהוא הפך להיות לקוח‬
‫של הרזה‪ ,‬והם הפכו גם להיות חברים טובים‪ .‬עד כדי כך חברים טובים‪ ,‬שבפסח הם‬
‫שטו ביחד ליוון ביאכטה של מנחם קפלן‪ .‬ובקיצור‪ ,‬רביב מציע שאתקשר לרזה‬
‫שמאוד ישמח לדבר איתי‪ ,‬כי למרות שאני לא חושב ככה )רביב יודע(‪ ,‬הוא מאוד‬
‫מעריך אותי‪ ,‬וכמה פעמים הוא שאל את רביב מה איתי‪ .‬רביב שלח לי לאייפון את‬
‫המספר של הרזה‪ .‬לקחתי אוויר וצלצלתי‪.‬‬
‫בשלב הזה אני חייב להסביר לכם שמאחורי המילים "לקחתי אוויר וצלצלתי"‪,‬‬
‫מסתתרת התגברות על מחסומים שמקבילה ללקפוץ ממטוס עם מצנח שהזמנת‬
‫בדואר מ‪-‬דילאקסטרים‪ .‬אבל שושנה הר‪-‬שמש הרי גורמת לכולם לעשות דברים‬
‫בלתי רגילים‪ ,‬אז צלצלתי‪.‬‬
‫עם הרזה הייתי חייב סמול‪-‬טוק‪ .‬מה איתי‪ ,‬מה איתו‪ ,‬מה עם הילדים שלו‪ ,‬מה עם‬
‫המשרד‪ ,‬במה אני מתעסק‪ ,‬מתי אני בא לבקר‪ .‬עצרתי אותו באמצע‪ ,‬ואמרתי שיש לי‬
‫שאלה‪ ,‬ואם לא מתאים לו אז הוא יכול לא לענות או לומר לי שלא בא לו להיות‬
‫מעורב‪ ,‬אבל יש לי לקוח שהוא יותר על תקן חבר עכשיו‪ ,‬שאין פה שום עניין של‬
‫תביעה או משהו‪ ,‬אלא רק סקרנות‪ ,‬כי לאותו חבר היתה אחות שנרצחה בנסיבות‬
‫מוזרות‪ ,‬והרצח לא נפתר מעולם‪ ,‬והבחור חי עם חור בנשמה‪ ,‬כי זאת אחותו אבל‬
‫היה ביניהם פער של שנים‪ ,‬ובעצם הוא לא יודע כלום על החיים שלה‪ ,‬והוא חייב‬
‫לעשות לעצמו קלוז'ר בעניין‪ .‬ואיכשהו נודע לאחיה שיש תמונה שלה באיזה בית‬
‫במרטיניק ומזה הגענו לשם של מנחם קפלן‪ ,‬ואני זוכר שהיתה פעם תביעה במשרד‬
‫שלהם נגדו‪ ,‬הבנתי מרביב שהוא ומנחם קפלן חברים‪ ,‬ואולי‪ ,‬אם זה בכלל מנחם‬
‫קפלן הזה )שיחקתי את עצמי כאילו אני לגמרי לא יודע כלום(‪ ,‬הוא יוכל לספר‬
‫משהו עליה‪ .‬למשל איך התמונה שלה הגיעה לבית במרטיניק‪ ,‬כי כל שבריר‬
‫אינפורמציה על החיים של האחות‪ ,‬לא משנה כמה שולי‪ ,‬יהיה זהב עבור אחיה‪ ,‬ואני‬
‫מבטיח שהכל ישאר סודי ורק בין מנחם קפלן לביני ולבין החבר‪.‬‬
‫הרזה אמר לי שיבדוק עם מנחם כשיצא לו לראות אותו‪ ,‬ואם יש לו משהו – הוא‬
‫יחזור אלי‪ ,‬ובכל מקרה‪ ,‬הגיע הזמן שאקפוץ אליו למשרד לקפה באיזה יום‪ .‬אולי יש‬
‫להם תיקים להעביר אלי‪ ,‬או סתם להיפגש בלי סיבה מוגדרת‪.‬‬
‫הודיתי לו מאוד‪ .‬ידעתי שאני מבקש משהו לא לגמרי רגיל‪ ,‬ויכול להיות שאשמע‬
‫ממנו ויכול להיות שלא‪ ,‬ויתכן מאוד שהוא אפילו לא ישאל את מנחם קפלן‪.‬‬
‫עשר דקות‪ .‬זה מה שלקח לרזה לחזור אלי ולומר לי שמנחם קפלן ישמח לשבת איתי‬
‫לקפה‪ ,‬ושאני מוזמן להגיע אליו היום בחמש‪ ,‬אבל בשני תנאים‪:‬‬
‫התנאי הראשון‪ -‬שאני מגיע לבד‪ ,‬בלי אמיר הר‪-‬שמש )פתאום הרזה יודע את השם‪.‬‬
‫אני לא אמרתי‪ .‬לא אמרתי אמיר ולא אמרתי הר‪-‬שמש‪ .‬כנראה שמנחם קפלן אמר‬
‫לו‪ ,‬וזה אומר שהוא יודע הרבה על המשפחה(‪,‬‬
‫והתנאי השני‪ -‬שכל מה שהוא מספר לי נשאר חסוי בחיסיון עו"ד לקוח‪.‬‬
‫‪- 31 -‬‬

‫אמרתי לרזה שאני מסכים‪ ,‬והוא נתן לי כתובת בנתניה‪ .‬זה הבית של מנחם‪ .‬אני לא‬
‫צריך הנחיות‪ .‬יש לי ג'י פי אס‪ ,‬ובכל מקרה – אלפי תודות‪.‬‬
‫זה היה מפתיע‪ .‬מאוד מפתיע‪ .‬המהירות שחזר אלי‪ ,‬העובדה שידע את השם של‬
‫אמיר הר‪-‬שמש‪ ,‬הפגישה שנקבעה מהיום להיום‪ ,‬ההזמנה אליו הביתה‪ .‬הכל מפתיע‪.‬‬
‫ואם זה לא מספיק אז רבע שעה אחר‪-‬כך קיבלתי טלפון מרביב שאומר לי שהוא‬
‫הבין שהרזה עזר לי )הוא כבר צלצל לספר לו???( ושהנה אני רואה שהרזה מחבב‬
‫אותי‪ ,‬ולא כמו שאני חושב כל השנים‪.‬‬
‫לקח כמה דקות עד שההתרגשות שלי הפכה לפחד‪ .‬עם התנאי הראשון של מנחם‬
‫קפלן לא היתה לי בעיה‪ .‬מראש תכננתי להשאיר את אמיר בינתיים "אין דה דארק"‪.‬‬
‫אבל התנאי השני? למה הוא צריך חיסיון? הוא עומד לספר לי שהוא קשור ברצח?‬
‫והוא מזמין אותי אליו הביתה‪ .‬ככה מהיום להיום‪ ,‬כאילו זה דחוף לו‪ .‬ואני הולך‬
‫להיכנס אליו הביתה לבד‪ .‬והוא דרש שלא אבוא עם אמיר‪ .‬שלא יהיו עדים‪ .‬בית‬
‫בנתניה‪ .‬הרצח של שושנה‪ .‬איש שרגיל לעבוד עם שליטים אפריקאים‪ .‬מעניין איך‬
‫הוא התחבר אליהם‪ .‬מעניין מה הוא עושה בשבילם‪ .‬אולי בכלל היה סוחר נשק או‬
‫מאמן יחידות גרילה או אני לא יודע מה‪ .‬וחוץ מזה הוא מכיר את השם של אמיר‪.‬‬
‫זאת אומרת שהוא עוקב אחרי הפרשה‪ .‬ואולי בכלל הוא זה שפרץ לדירה של אמיר?‬
‫אולי הוא זה שהפיל את האתר? אולי הוא זה שאיים ברצח באמצעות הפסוק מספר‬
‫בראשית?‬
‫איך הסכנה הזאת נפלה עלי פתאום? למה לא ביקשתי שהפגישה תהיה בבית קפה?‬
‫למה לא היה לי נעים לבקש? אולי כדאי שאצלצל לחבר שיסע איתי ויחכה לי‬
‫באוטו? אבל מי? וחם היום ולא נעים לבקש מחבר שיחכה באוטו‪ .‬מי יודע כמה זמן‬
‫זה יקח‪ .‬ואולי בכלל אבטל? מה אני צריך את זה!?‬
‫אבל לא נעים לי מהרזה‪ .‬הנה שוב – ה"לא נעים" הזה שעולה לי כל כך הרבה‪ ,‬עכשיו‬
‫הולך לעלות לי בחיים !‬
‫ומצד שני‪ ,‬הרזה הרי לא ישלח אותי למקום מסוכן או עם כוונות רעות‪ .‬או שאולי‬
‫כן? זה גם חבר שלו וגם לקוח שלו והוא מאוד מאוד אוהב כסף‪ ,‬הרזה‪ ,‬ומאיפה אני‬
‫יודע מה הגבולות שלו? אני לא מכיר אותו כבן אדם עם גבולות‪ ...‬ומצד שני הוא כבר‬
‫סיפר לרביב שקבע לי את הפגישה‪ .‬אז גם רביב כבר יודע‪ .‬ורביב לא היה נותן לו‬
‫לשלוח אותי לסכנה‪ .‬ובכלל‪ ,‬אם היו פה כוונות זדון הוא לא היה מספר לרביב שהוא‬
‫תיאם את הפגישה‪ ,‬אז מה אני מכניס את עצמי לסרטים? עוד רגע יביאו לי גם פופ‪-‬‬
‫קורן של עלית מהפרסומת! יאללה‪ ,‬תירגע‪ ,‬רועי! הכל יהיה בסדר !‬
‫וחוץ מזה אני סקרן לשמוע מה הסיפור של הבית הזה במרטיניק‪ ,‬ומה הקפלן הזה‬
‫יספר לי על שושנה‪ .‬ובמה היא מעורבת‪ ,‬כי משהו לגמרי לא ברור עם הבחורה הזאת‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬קפלן זה לא שם שנשמע קשור למשפחות הפשע בנתניה‪ .‬ואם הוא היה‬
‫רוצה לעשות לי משהו‪ ,‬הוא לא היה צריך לקבוע איתי בבית שלו‪ ,‬ולא היה מספר על‬
‫זה לרזה‪ ,‬ולא היה מציב תנאים‪ .‬למה לו לדרוש חיסיון ממי שעומד להיות גופה!?‬
‫ככה התרוצץ לי כל העניין שוב ושוב עד ארבע ורבע‪ .‬בארבע ורבע נכנסתי לאוטו‬

‫‪- 32 -‬‬

‫ונסעתי לנתניה כדי לא לאחר‪ .‬בדרך‪ ,‬מול יקום‪ ,‬הבטתי שמאלה למקום בו נמצאה‬
‫גופתה של שושנה לפני שש שנים כשעליה סימני אלימות קשים‪.‬‬

‫‪- 33 -‬‬

‫פרק עשירי‬
‫‪----------‬‬‫מנחם קפלן הוא איש בן ‪ .69‬הקמטים בפנים מסגירים את הגיל‪ ,‬אבל רואים מייד‬
‫שמדובר באיש ששומר על עצמו‪ .‬האסוציאציה הראשונה שלי כשראיתי אותו היתה‬
‫אלי פפושדו‪ .‬זה שקרא למלון שלו בטאבה "אביה סונסטה" על שם אשתו‪ -‬אביה‪,‬‬
‫שנרצחה‪.‬‬
‫הוא לחץ לי את היד לחיצה חזקה עד כואבת‪ .‬קטע כזה של פעם‪ .‬היום כבר לא‬
‫לוחצים את היד כל כך חזק‪ .‬לחיצה מהירה‪ ,‬בטוחה‪ ,‬מושכת אותי פנימה לתוך‬
‫הבית‪.‬‬
‫יצא לי לראות לא מעט בתים מפוארים בחיי‪ ,‬אבל כזה בית לא ראיתי‪ .‬קודם כל‬
‫המיקום – קו ראשון לים‪ ,‬פשוט מעל המצוק‪ .‬היום כבר אסור לבנות בתי מגורים‬
‫בקו ראשון‪ .‬התמונה הראשונה שאתה נתקע בה היא של הסלון שנשפך למרפסת דק‪,‬‬
‫שמסתיימת בבריכה‪ ,‬שאחריה רואים רק ים‪ .‬הבריכה נמצאת למעשה בקצה‬
‫המצוק‪ ,‬ומתחתיה‪ ,‬למרות שהשעה היתה כבר חמש אחה"צ‪ ,‬עוד היו לא מעט‬
‫כוסיות נתנייתיות בביקינים כאלה ש‪ ..‬עזבו‪ ...‬לא רוצה לתסכל אתכם )ואותי‪).‬‬
‫אחרי שראיתי את זה‪ ,‬נכנסנו פנימה והתיישבנו בסלון‪" .‬קפה‪ ,‬וויסקי או סודה?"‬
‫הוא שאל‪ ,‬והוסיף "אם אתה רוצה משהו אחר רק תגיד‪ ,‬יש כמעט הכול‪".‬‬
‫הרגשתי שוויסקי ישבור את הקרח‪ .‬הוא קם והלך למטבח‪ .‬עד שהוא חזר עם שתי‬
‫כוסות‪ ,‬כלי של קרח וקערית פיצוחים מעורבים‪ ,‬הסתכלתי מסביב‪.‬‬
‫הסלון הגדול מורכב משלושה חלקים‪ :‬פינת אוכל עם שולחן עץ ששוקל לפחות‬
‫שבעה טון‪ ,‬פינת טלויזיה מעור שחור‪ ,‬וסלון אורחים צבעוני‪ .‬לא בדיוק צבעוני‪.‬‬
‫דוגמה כזאת של בורדו ולבן וכאלה‪ ,‬משהו כמו שטיח אפגני‪ .‬אנחנו ישבנו בצבעוני‪.‬‬
‫אבל מה שהיה מרשים יותר מהבית עצמו והמיקום‪ ,‬היה פרטי אומנות הפזורים בכל‬
‫הסלון‪ :‬פרטי יודאיקה‪ ,‬ציורים‪ ,‬פסלים‪ ,‬אבל הכל בטעם טוב‪ .‬לא וולגרי‪ .‬שקט‬
‫ובדרך כלל יפה‪.‬‬
‫באחת הפינות ישבה לה יציקת ברונזה‪ .‬נתקעתי עליה עם המבט‪ .‬כשמנחם קפלן‬
‫נכנס עם המגש‪ ,‬הוא קלט שאני מסתכל‪ ,‬הניח את המגש ולקח אותי לפסל‪ .‬זאת‬
‫יציקה מקורית מהתבנית המקורית של רודין‪ .‬זה חתום‪ .‬הוא קנה את זה לפני שנים‪.‬‬
‫גם אז זה היה יקר‪ ,‬אבל היום זה שווה הון‪.‬‬
‫"כל אחד שנכנס אלי‪ ,‬המבט שלו נתקע על משהו אחר‪ .‬לפי זה אני יודע כמה הוא‬
‫מבין בתרבות‪ .‬אין לך מושג כמה‪ ,‬נשים בעיקר‪ ,‬נתקעות על המשולשים האלה של‬
‫תומרקין שמכל צד יש להם צבע אחר"‪ ,‬מנחם קפלן אמר והצביע על איזה עוגה‬
‫צבעונית כמו זאת שבכיכר דיזנגוף‪ ,‬אבל קטנה ולא עגולה ובלי אש ומים‪.‬‬

‫‪- 34 -‬‬

‫"אבל מעטים מזהים את הרודין שלי‪ .‬במיוחד לא בחורים בגיל שלך‪ .‬אתה מכיר את‬
‫הוויסקי הזה?" שאל כשהתחיל למזוג אוחנטושן‪.‬‬
‫לפני כמה חודשים קניתי שלושה קופונים לוודקה סטולי בטעמים בחנות של החברה‬
‫הסקוטית למשקאות‪ .‬החנות נמצאת בכניסה לנמל ת"א‪ ,‬ממש ליד המספרה של ארז‬
‫התותח‪ .‬קניתי שלושה קופונים כדי לתת מתנות‪ .‬כבר נתתי את שלושתם ומי שקיבל‬
‫היה מרוצה מהבקבוק כאילו קיבל הרבה הרבה יותר מהשלושים ושמונה שקל‬
‫שהוא עלה ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬כשהייתי שם בחנות‪ ,‬הסתכלתי ראיתי האוחנטושן הזה‪ .‬השם הדליק‬
‫אותי וגם הבקבוק‪ .‬המוכר שניסה בכוח שאקנה גם משהו שלא בקופון‪ ,‬נתן לי‬
‫הרצאה שלמה על הסידרה ועל ה"כוכב" שלהם‪ ,‬שהוא סינגל מאלט מה‪-‬לאו לאנד‪,‬‬
‫שהתיישן בשלוש חביות שונות‪.‬‬
‫הארבע דקות הרצאה על האוחנטושנים היתה עכשיו שימושית מאוד‪ ,‬ומהוידוי‬
‫שעוד לא יצא לי לטעום אותו‪ ,‬מנחם קפלן היה עוד יותר מרוצה‪ .‬יצאתי גם מבין‪ ,‬גם‬
‫עם מספיק ביטחון להודות שלא שתיתי אותו מעולם וגם מזה שיש לו ההזדמנות‬
‫לחדש לי עם האוחנטושן‪.‬‬
‫לא‪ .‬אני לא רוצה קרח באוחנטושן שלי‪ .‬כן‪ ,‬הוא חלק וטעים‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬בואו נעזוב את השם של המשקה הזה‪ .‬לא נעים לי לספר לכם שאני מגלגל את‬
‫האוחנטושן של מנחם על הלשון שלי‪ ,‬ונהנה‪ .‬אני יודע שזה יוציא אתכם מהריכוז‬
‫ויעלה לכם מחשבות שונות ומשונות‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬תוך כדי שגלגלתי אותו על הלשון והחלקתי ממנו בגרון‪ ,‬הסתכלתי על‬
‫הספריה‪ .‬קיר מלא ספרים‪ .‬רובם עומדים אבל פה ושם יש גם כמה שוכבים‪ .‬ספריה‬
‫שמשתמשים בה‪ .‬ספריה שקראו את הספרים בה‪ .‬ספריה ש‪ ...‬וואווו‪ .‬רגע‪ .‬אופס‪.‬‬
‫נתקעתי‪ .‬נעצרתי‪ .‬אוף‪ ,‬מדינת ישראל‪...‬‬
‫קשה לי לתאר לכם את הסיטואציה‪ ,‬אבל אעשה את המקסימום בתקווה שאצליח‪.‬‬
‫ותבינו‪ -‬האצבעות שלי רועדות על המקלדת כשאני כותב את זה‪ .‬אז ככה – אני עובר‬
‫על הספריה‪ ,‬מנסה לזהות את הספרים‪ ,‬ופתאום העיניים שלי נעצרות על מדף‬
‫ספרים שאני מכיר‪.‬‬
‫בכל מדינה יש קודים קטנים של האנשים שחיים בה‪ .‬סימנים קטנים‪ ,‬כמעט לא‬
‫מורגשים‪ .‬דוגמה לזה הוא אות "ליגיון הכבוד" הצרפתי‪ .‬התואר "אביר ליגיון‬
‫הכבוד" שניתן ע"י נשיא צרפת‪ ,‬נחשב שם לשיא השיאים‪ .‬משהו כמו פרס ישראל‬
‫פלוס פלוס‪ ,‬ונושאי התואר עונדים את האות בכל אירוע מכובד‪ .‬והאות הוא בסך‬
‫הכל סיכה עם עיגול קטן אדום‪ .‬מה זה קטן אתם שואלים? – כמו האפונה הכי‬
‫קטנה בשקית של האפונים הקטנות‪ .‬בעיניים שלנו אנחנו רואים סתם סיכה קטנה‪.‬‬
‫תכשיט מוזר כזה על דש הז׳קט‪ ,‬אבל הצרפתים רואים את העיגול הקטן האדום‬
‫הזה‪ ,‬ומייד יודעים‪ .‬זה ברור לכולם שם‪.‬‬

‫‪- 35 -‬‬

‫אומרים שאצל הבונים החופשיים יש את לחיצת היד הסודית שמשייכת אותך‬
‫למסדר בלי שאתה אומר זאת‪.‬‬
‫אצלנו זה המדף עם הספרים של ההוצאה לאור של משרד הביטחון‪.‬‬
‫כל שנה‪ ,‬סמוך ליום הזיכרון‪-‬עצמאות‪ ,‬משרד הביטחון שולח לכל המשפחות‬
‫השכולות ספר‪ .‬כל שנה אלבום אחר‪ .‬פעם על הצומח ברמת הגולן‪ ,‬פעם על שבילים‬
‫בארץ‪ ,‬פעם היסטוריה‪ .‬אלה לא רבי מכר שבא לך לקרוא לפני השינה‪ .‬אם לא היו‬
‫מקבלים את הספרים האלה‪ ,‬אין סיכוי שהיו קונים אותם‪ .‬אבל אם כבר מקבלים‬
‫אותם‪ ,‬מה יעשו איתם? – אז מניחים אותם על המדף בספריה‪ .‬וככה בכל בית‬
‫שמקבל את הספרים האלה‪ ,‬יש מדף של הספרים‪ .‬וכל שנה מתווסף ספר למדף‬
‫המקולל הזה‪.‬‬
‫את אותו מדף היה אצל סבא שלי‪.‬‬
‫אמא שלי חיסלה את המדף הזה לפני איזה שנתיים‪ .‬נמאס לה‪.‬‬
‫כבר יצא לי לראות את המדף הזה ביותר מידי בתים‪ .‬אותם ספרים מסודרים באותו‬
‫סדר‪ .‬וזאת נהיית סידרה‪ .‬ובכל בית אותה סידרה מסודרת לפי אותו סדר‪ .‬אם‬
‫תבדוק מה הראשון – תדע מתי נפל‪.‬‬
‫וכך מדף הספרים עם הסידרה הזאת‪ ,‬הפך להיות קוד שבשתיקה‪" .‬לחיצת היד‬
‫הסודית" של המשפחה הישראלית הזאת‪.‬‬
‫אז ככה פתאום‪ ,‬בתוך הפגישה הזאת‪ ,‬עם המנחם קפלן הזה‪ ,‬עם כל סיפורים עליו‪,‬‬
‫עם הבית במרטיניק והעסקאות באפריקה‪ ,‬עם הרומן עם שושנה הר‪-‬שמש שנרצחה‬
‫באכזריות‪ ,‬כשאני יושב עם האוחנטושן ביד‪ ,‬אני קולט את המדף שלו‪ .‬את הקוד‬
‫הטבוע בדם ודמעות‪ .‬את הצל שלי‪.‬‬
‫והמבט שלי גורם לו לסובב את הראש ולראות לאן אני מסתכל‪ .‬והוא מפנה את‬
‫הראש בחזרה אלי ואומר "לבנון‪ ".1991 .‬ושנינו מבינים שהוא לא מדבר על שנת‬
‫הגראג'ואיישן שלו‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬סוג של‪.‬‬
‫"תראה"‪ ,‬הוא אומר לי "לא ידעתי אם אספר לך את זה או לא‪ .‬אבל אנחנו שנינו‬
‫מאותו הכפר‪ ,‬אז הנה הסיפור שלי‪ .‬תקשיב"‪.‬‬
‫וככה מנחם קפלן מתחיל לספר לי את סיפור חייו‪.‬‬
‫הוא נולד בשנת ‪ ,1943‬ביום שלבנון קיבלה עצמאות מצרפת‪ .‬אותה לבנון שלקחה לו‬
‫את הבן היחיד ב‪ 1991 -‬ובעצם גם את אשתו שנפטרה שנתיים אחרי הבן כי היא לא‬
‫יכלה להמשיך‪.‬‬

‫‪- 36 -‬‬

‫יום אחד היא עלתה לקבר לבקר את גיל‪ .‬שם‪ ,‬בבית העלמין‪ ,‬היא חטפה התקף לב‪.‬‬
‫כשהאמבולנס הגיע‪ ,‬היא כבר לא היתה בחיים‪ .‬הצוות של האמבולנס התבדח שחבל‬
‫על הנסיעה לבית החולים ובחזרה לבית הקברות כי היא כבר שם‪.‬‬
‫כשמנחם הגיע הביתה‪ ,‬הוא מצא על השולחן מעטפה עם מכתב עבורו‪.‬‬
‫בתוך המעטפה‪ ,‬על דף חלק‪ ,‬היא רק העתיקה לו שיר‪:‬‬
‫מחר‪ ,‬אני אהיה כה רחוקה‬
‫אל תחפשו אותי‬
‫מי שידע למחול‬
‫ימחל לי על אהבתי ‪,‬‬
‫הזמן ישקיט הכל‬
‫אני הולכת לדרכי ‪.‬‬
‫זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם –‬
‫מן המדבר ‪.‬‬
‫והוא יבין ‪ -‬אני חייתי ביניכם‬
‫כמו צמח בר ‪.‬‬
‫אני רוצה לפקוח את עיני‬
‫לצמוח לאיטי‬
‫הרביתי לחלום‬
‫החלומות טרפו אותי ‪,‬‬
‫רציתי לנחם –‬
‫אבל מרדה בי תשוקתי ‪.‬‬
‫היה מיקסם ילדות‪ ,‬היתה גם סערה‬
‫בזרועותי ‪.‬‬
‫אני יודעת שהדליקה אש זרה‬
‫את לילותי ‪.‬‬
‫היו‪ ,‬היו ערבי געגועים‬
‫היו ימים טרופים ‪.‬‬
‫היה כאב חבוי‬
‫ורגעים מכושפים ‪.‬‬
‫אני אזכור מבט‬
‫מגע ידיים בכתפי ‪.‬‬
‫אני אהיה לצל חולף בשדותיכם‬
‫לסוד נסתר ‪.‬‬
‫היו שלום‪ ,‬אני חייתי ביניכם‬
‫כמו צמח בר‪.‬‬

‫‪- 37 -‬‬

‫כן‪ .‬עוד חיבור ביננו‪ .‬לא עוד וויסקי‪ .‬סודה‪ .‬אבל אני אביא‪ .‬תמשיך בינתיים לספר‪.‬‬
‫אז אחרי שאשתו נפטרה‪ ,‬הוא לא יכל להישאר בארץ‪ .‬הוא נסע לאפריקה‪ .‬באפריקה‬
‫הוא נעשה חבר של אנשים נכונים‪ .‬גם באפריקה יש הרבה שכול‪ ,‬והשכול יוצר‬
‫בונדינג בין גברים )לא רק באפריקה‪ .‬גם עכשיו‪ ,‬פה בנתניה‪ ,‬בבית הזה שעל המצוק‬
‫בקו ראשון מעל החוף(‪ .‬בקיצור‪ ,‬עם הקשרים שלו הוא התחיל לעשות עסקאות‬
‫ועשה הרבה מאוד כסף‪.‬‬
‫בסוף שנת ‪ 2003‬הוא הכיר את שושנה‪ .‬זה היה כאילו במקרה‪ .‬הוא היה בביקור‬
‫בארץ והיא הגיעה אליו כדי להתרים אותו לקרן מלגות ללימודים אקדמאים ליוצאי‬
‫אתיופיה‪.‬‬
‫הם התאהבו‪ .‬היא החזירה לו את החיים‪ .‬פתאום הוא היה שמח‪ .‬הוא היה יותר‬
‫בארץ‪ .‬הם הפכו להיות זוג‪ ,‬והם חילקו את הזמן – חצי מהזמן היא היתה בארץ‬
‫ולפעמים גם הוא‪ ,‬וחצי מהזמן הם היו בחו"ל‪ ,‬בעיקר אפריקה‪.‬‬
‫המקום שהיא הכי אהבה בעולם היה הבית במרטיניק‪ .‬היא הרגישה שם שהים‬
‫פתוח והעתיד פתוח‪ .‬היא הרגישה שם חופשיה‪ .‬הם היו שם המון‪ .‬היא אהבה לטייל‬
‫על הים‪ ,‬ולטייל ברגל בעיירה‪ ,‬ובכלל לטייל באי‪ ,‬והיא אהבה לדבר עם התושבים‪.‬‬
‫ואת האוכל שלהם‪ .‬הכל היא אהבה שם‪ .‬ואת מנחם‪ .‬והוא אהב אותה‪.‬‬
‫ויום אחד הוא קם בבוקר ושושנה הר‪-‬שמש בדמעות אומרת לו שהיא חייבת לספר‬
‫לו משהו‪ .‬אז הוא מחבק אותה‪ ,‬והיא אומרת לו שהיא אוהבת אותו אבל היא חייבת‬
‫לברוח‪ ,‬אבל לפני שהיא בורחת היא חייבת לו הסבר והיא מקווה שהוא יסלח לה‪.‬‬
‫ואז היא מספרת לו שהיא בעצם עבדה בחברת חקירות‪ ,‬וכשהיא באה אליו עם‬
‫הסיפור של התרומה לאתיופים‪ ,‬זה היה בשביל להתקרב אליו‪ .‬כי היה לקוח של‬
‫המשרד שהיא עבדה בו שרצה לאסוף על מנחם קפלן לכלוך‪ .‬אבל ככל שהם נפגשו‬
‫יותר‪ ,‬שושנה התאהבה במנחם‪ .‬אבל היא לא יכלה לספר לו‪ .‬והיא החליטה לצאת‬
‫מהחקירה ולא להעביר מידע‪ ,‬מה גם שלא היה לה שום דבר מביך להעביר‪ .‬ואז היא‬
‫ניסתה לברר מי הלקוח‪ .‬אבל אז הבוס שלה התהפך עליה‪ ,‬והוא פיטר אותה‪ ,‬ולא‬
‫מוכן לשמוע עליה יותר‪ .‬ועד עכשיו היא היתה תחת חסותו‪ ,‬וזה מה שהגן עליה‪ ,‬כי‬
‫היא עשתה עוד כמה חקירות מסוכנות שהתוצאות שלהן גרמו לאנשים נזקים‬
‫גדולים מאוד‪ ,‬והיא גם עשתה הרבה דברים שהיא לא גאה בהם‪ ,‬אבל היא החליטה‬
‫לצאת מכל זה כשהתאהבה במנחם‪ .‬היא חשבה שהחלום שלה להתחיל מחדש‬
‫מתגשם‪ ,‬אבל עכשיו לא רק שאין מי שיגן עליה‪ ,‬אלא שהיא מפחדת גם מהבוס שלה‪,‬‬
‫והיא לא מוכנה שמנחם גם יסתבך בתוך זה‪ ,‬והיא מצטערת על הכל‪ ,‬והיא חייבת‬
‫לברוח‪ .‬והיא מאחלת למנחם חיים מאושרים‪ ,‬ושימצא אהבה טהורה‪ ,‬כמו האהבה‬
‫של שושנה אליו אבל בלי התחלה שקרית כזאת‪ .‬והיא מאחלת לו מישהי לא פגומה‬
‫כמוה‪.‬‬
‫אז הוא מתחיל להסביר לה שהיא מדברת שטויות‪ ,‬ושהם יתגברו על הכל‪ ,‬והוא‬
‫אוהב אותה‪ ,‬ויש לו את היכולת והכסף להגן עליה‪ ,‬וכל עוד היא איתו החיים שלו‬
‫מאושרים ובלעדיה הוא לא יודע מה יהיה‪.‬‬
‫אבל אין מה לדבר איתה‪ .‬ככה זה אצל שושנה תמיד‪ .‬כשהיא נעולה על משהו – אי‬
‫אפשר להזיז אותה‪ .‬אפילו תהרוג אותה – היא תמשיך במה שהיא רוצה מהקבר ‪.‬‬
‫‪- 38 -‬‬

‫בקיצור‪ ,‬שושנה נסעה ולא צלצלה יותר‪ .‬ומנחם לא ידע מה לעשות‪ .‬הוא פנה לכל מי‬
‫שהוא הכיר‪ ,‬ואף אחד לא ידע לאן היא נעלמה‪ .‬הוא אפילו הזמין את הבוס שלה‬
‫ההוא שהיא הסתבכה איתו‪ ,‬והם ישבו אחד מול השני‪ ,‬וסגרו את העניין ביניהם כמו‬
‫גברים‪ ,‬אבל גם הבוס לא ידע איפה היא‪.‬‬
‫אז מנחם פנה למשרד חקירות בינלאומי‪" .‬הולמס‪ ,‬פוארו ומארפל אינבסטיגיישן‬
‫אינק"‪ ,‬ויום אחד הם מצאו אותה‪ .‬היא גרה בשטרסבורג וקראה לעצמה אווה‬
‫גולדברג‪ ,‬והחוקרים נתנו לו את הכתובת‪.‬‬
‫הוא חשב לטוס לשם ולעמוד מולה ככה פתאום‪ .‬אבל הוא פחד‪ .‬אז הוא הלך‬
‫לקדישמן והזמין לה את הציור‪ ,‬וכתב על הציור את מה שכתב‪ ,‬והנה המעגל נסגר‬
‫כשאני אומר לו שראיתי את הציור‪.‬‬
‫ואחרי שהיא קיבלה ממנו את הציור‪ ,‬שושנה‪-‬אווה כתבה לו מכתב שבו היא אומרת‬
‫שהתחילה את חייה מחדש‪ ,‬ושהיא לא רוצה שום זיכרון מהחיים הישנים שלה‪ ,‬כי‬
‫היא רוצה תיקון לכל‪ ,‬ושהיא במערכת יחסים חדשה עם רופא שיניים מקסים‪,‬‬
‫ושבבקשה לא יצור יותר קשר לעולם‪.‬‬
‫אז הוא לא יצר קשר‪ ,‬וחשב שאולי יום אחד היא תחזור‪ .‬וככה הוא קיווה‪ ,‬ולכן לא‬
‫היה מסוגל להכניס מישהי אליו הביתה‪ .‬והוא התחיל להיות כמעט כל הזמן‬
‫במרטיניק‪ .‬ובמרטיניק בסלון היתה התמונה של שושנה‪ .‬והוא היה יושב ומביט‬
‫בתמונה‪ ,‬ומחכה‪.‬‬
‫ויום אחד הוא שמע שהיא נרצחה‪ .‬הוא היה במרטיניק‪ .‬זה הבוס שלה לשעבר ההוא‬
‫שצלצל לספר לו‪.‬‬
‫באותו יום הוא לקח טיסה חזרה לישראל והעמיד את הבית במרטיניק למכירה‪.‬‬
‫היה לו ברור שהוא לא יוכל להנות יותר מהבית הזה‪.‬‬
‫אז דפקו אותו במחיר‪ ,‬אבל לפחות הם אנשים נחמדים אלה שקנו את הבית‪ ,‬והוא‬
‫שמח לשמוע שהתמונה של שושנה עדיין בסלון של הבית‪ .‬אולי יום אחד יהיה לו‬
‫הכוח לחזור למרטיניק ולחזור לבית שם‪.‬‬
‫אני מתפתה לומר למנחם שלא כדאי שיחזור לשם אחרי כל מה שעדה כרמון‪-‬חכמון‬
‫סיפרה עליו לבעלים הנוכחי של הבית‪ ,‬אבל אני לא מתאפק יותר‪ ,‬ושואל‪:‬‬
‫"אז מי רצח את שושנה"?‬
‫"אני לא יודע"‪ ,‬הוא עונה לי‪" .‬לי קשה מידי כל העניין הזה‪ .‬כבר הבנתי בחיים שלי‬
‫שכשמישהו מת אנחנו מאבדים חתיכה מאיתנו‪ ,‬והחתיכה הזאת לא תתוקן גם אם‬
‫ימצאו את הרוצח וגם אם ינקמו בו ובכל משפחתו‪ .‬אבל אם אני הייתי מחפש את‬
‫הרוצח‪ ,‬הייתי מתחיל בלדבר עם הבוס שלה‪ .‬והוא טיפוס לא פשוט‪ ,‬הבוס הזה‪.‬‬
‫סרסור של נערות פיתוי בכיסוי של חוקר פרטי‪ .‬איש ממולח ומסוכן‪ .‬אני לא יודע‬
‫אם זה השם האמיתי שלו‪ ,‬אבל קוראים לו לאקי כהן"‪.‬‬

‫‪- 39 -‬‬

‫"ועכשיו‪ ,‬רועי"‪ ,‬הוא אומר לי‪" ,‬תקשיב ותפנים‪ ,‬כי אני מדבר מהלב לגמרי‪ .‬קודם‬
‫כל‪ ,‬הבית שלי תמיד פתוח בפניך‪ .‬מתי שאתה בנתניה או בדרך או שבא לך לקפוץ‪,‬‬
‫אפילו סתם שעה של שקט להביט על הים‪ .‬תמיד אתה מוזמן‪ .‬שנית – אני רוצה‬
‫שנעשה פגישה על ביזנס‪ .‬אני צריך למצוא דרך להפוך את ההונדה שלך )הוא מצביע‬
‫על המפתחות שלי שעל השולחן ליד הארנק‪ ,‬הסיגריות והמצית( לאאודי או ב‪.‬מ‪.‬וו‪.‬‬
‫ושלישית – אם אתם צריכים כסף‪ ,‬כל סכום שצריך כדי למצוא את הרוצח של‬
‫שושנה – צלצל אלי ואני עושה לך העברה בנקאית‪ .‬מעכשיו אני מממן הכל‪ .‬גם אם‬
‫זה קפה בפגישה או דלק או כאלה‪ ,‬וגם אם זה סכום רציני לשלם למישהו בשביל‬
‫לקנות מידע‪ – .‬הכל אני משלם‪ .‬תרגיש שיש לך פנקס צ'קים חתום ביד‪ .‬טוב"?‬
‫וכל מה שהוא אמר לי על הבית הפתוח‪ ,‬והביזנס והמימון של המשך החקירה‪ ,‬היה‬
‫לי כל כך ברור‪ ,‬וחשבתי שלא היה צורך שמנחם קפלן יגיד את זה‪ ,‬כי אני הרגשתי‬
‫את כל זה מבפנים‪ .‬אבל טוב שהוא אמר כי ככה אני יודע שצדקתי בהרגשה‪ .‬ומשום‬
‫מה‪ ,‬למרות שרק עכשיו הכרנו‪ ,‬אני מרגיש כל כך בנוח איתו‪ ,‬שאמרתי לו שאני חייב‬
‫להדליק סיגריה‪ .‬לקחתי את הסיגריות‪ ,‬יצאתי למרפסת‪-‬דק‪-‬בריכה מעל הים‪,‬‬
‫הדלקתי סיגריה‪ ,‬הבטתי לאופק וניסיתי לעכל את כל הפגישה המדהימה והסיפור‬
‫של האיש הזה שאני פתאום מרגיש כל כך קרוב אליו‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בשניה אחת כל המחשבה שלי קפצה ללאקי כהן‪.‬‬
‫זה לא יאומן ששושנה הר‪-‬שמש היתה אחת הנערות של לאקי כהן! מסתבר שמסך‬
‫האופל בחייה היה באמת אפל!‬
‫וברור עכשיו שמי שיוכל להאיר הכי הרבה מהאופל הזה זה לאקי כהן‪ ,‬אבל אותו‬
‫יהיה קשה לפצח‪ .‬מאוד קשה לפצח‪ .‬ואולי גם מסוכן‪.‬‬

‫‪- 40 -‬‬

‫פרק אחד‪-‬עשר‬
‫‪--------------‬‬‫לכל מי שמסתובב בעיר בלילות יצא כבר לראות את לאקי כהן‪ .‬הוא נמצא כל לילה‬
‫בכל מקום‪ .‬הוא מתחיל במקום אחד‪ ,‬מתייג במוח את מה ומי שקורה‪ ,‬ועובר למקום‬
‫השני‪ .‬משם לשלישי‪ ,‬לרביעי ואולי גם לחמישי‪ .‬ככל שממשיך הלילה ומתקרב‬
‫הבוקר‪ ,‬כך לאקי יהיה במקום יותר סליזי‪ .‬האחרון בד"כ יהיה מועדון סאדו או‬
‫חילופי זוגות‪ .‬בכל מקום מכירים אותו‪ ,‬ובכל מקום הוא בן בית‪.‬‬
‫הרבה שמועות מתרוצצות עליו אבל מעט מאוד מזה אמת‪ .‬לא פגשתי אף פעם‬
‫מישהו שבאמת יודע עליו דברים אמיתיים והיה מוכן לגלות‪ .‬ז"א כמעט אף פעם ‪.‬‬
‫לאקי כהן צריך להיות בן חמישים‪ ,‬אולי יותר‪ .‬במראה הוא מזכיר את הזמר שמעון‬
‫בוסקילה‪ ,‬זה שכתב את השיר במרוקאית 'יא מאמא'‪ .‬אם אתם לא מכירים את‬
‫השיר‪ -‬חפשו ביוטיוב את הביצוע מההופעה עם שירי מימון‪ .‬מובחר‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫לאקי כהן מזכיר אותו‪.‬‬
‫מהמראה הייתם אומרים – הנה איש שלא שווה לדבר עליו‪ .‬הוא נראה מאלה שיש‬
‫להם זוג כפכפים ליום‪-‬יום‪ ,‬וזוג כפכפי יציאה לאירועים מיוחדים כמו חתונות‪/‬בר‪-‬‬
‫מצוות‪/‬דייטים ‪.‬‬
‫אם הוא היה יושב על בר‪ ,‬סביר להניח שבמבט ראשון בכלל לא הייתם שמים לב‬
‫שהוא שם‪.‬‬
‫במבט שני‪ ,‬כשכבר ראיתם אותו‪ ,‬סביר להניח שהייתם שואלים את עצמכם איך‬
‫הכניסו אותו‪ ,‬ועוד סידרו לו כיסא על הבר כאילו אין תור ‪.‬‬
‫אבל לאקי כהן יצר לעצמו איזו הכרה מוזרה בעיר בזכות ההבדל בין המראה הקצת‬
‫מפחיד שלא בא לחנון כמוני להתקרב אליו‪ ,‬לבין העובדה שכשאתה כבר מדבר‬
‫איתו‪ ,‬לאקי כהן עושה רושם של אדם רך וחיובי ואתה מהר מאוד מרגיש חבר שלו‪.‬‬
‫הפתעה מוחלטת‪ .‬האישיות לגמרי לא מתאימה למראה ‪.‬‬
‫ומסביב ללאקי כהן מסתובבת לרוב חבורה של יפהפיות‪ .‬כשאני אומר יפהפיות‪ ,‬אני‬
‫מתכוון לבאמת באמת יפהפיות! לא יופי מושלם כזה של בובת חרסינה כמו בר‬
‫רפאלי‪ .‬יופי של ילדת ים או של השכנה שתמיד חלמת שתהיה לך‪ ,‬או של ספרנית‬
‫מסרטים גרמניים‪ ,‬ובכל מקרה – הן כולן כאלה שכשהן מסתכלות עליך אתה מסוגל‬
‫למכור את כל מה שיש לך ואת כל מה שקדוש לך ‪.‬‬
‫והיפהפיות האלה תמיד יושבות איתו ועושה רושם שהן חברות שלו בלב ובנפש‪,‬‬
‫מעריצות את האדון‪ ,‬ומוכנות למסור את נפשן על קידוש שמו של לאקי כהן‪.‬‬
‫יכול להיות שזאת הסיבה שנתקע לו השם "לאקי"‪ .‬ויכול להיות שהוא נולד עם השם‬
‫הזה‪ .‬אפילו על זה שמעתי סיפורים שונים ומנוגדים‪) .‬היה מישהו ששמע שאבא שלו‬

‫‪- 41 -‬‬

‫קרא לו לאקי על שם הסיגריות "לאקי סטרייק" שהיו פעם‪ .‬היה מישהו אחר שטען‬
‫שהשם האמיתי שלו זה פארוק‪ .‬והיה גם יוחנן ועוד עד שהפסקתי לשאול‪).‬‬
‫לפני כמה שנים היתה לי ידידה שקראו לה שרוני גפן‪ .‬היום היא כבר לא בת"א‪.‬‬
‫התחתנה והיא גרה עכשיו בעיירה ליד אמסטרדם‪ .‬אבל באותה תקופה היא עבדה‬
‫במכבסה‪ .‬את החולצות הלבנות לעבודה הייתי נותן שם לגיהוץ‪ .‬מפאת צנעת הפרט‬
‫אני מעדיף לשמור את הפרטים המדוייקים "במערכת"‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬שרוני ואני‬
‫הפכנו להיות ידידים טובים מאוד‪ .‬ועדיין‪ ,‬עם כל כמה שהיינו ידידים‪ ,‬היא לא‬
‫סיפרה לי מה הקטע שלה עם לאקי כהן הזה‪ ,‬ואני ידעתי שלא מתאים שאשאל‪.‬‬
‫יום אחד סיפרה לי אחת הברמניות בבר שכבר הרסו את הבניין שהוא שכן בתוכו‪,‬‬
‫ששרוני עובדת אצל לאקי כהן ‪.‬‬
‫מסתבר שלאקי כהן הוא חוקר פרטי‪ .‬סוחר במידע שלשם השגתו הוא מפעיל כמה‬
‫נערות‪-‬בחורות‪-‬נשים יפות להחריד‪.‬‬
‫הכינוי שלהן בקרב מתלחששי העיר הוא "המלאכיות של לאקי ‪".‬‬
‫לכל אחת מהן יש עבודה מסודרת‪ ,‬והעבודה עבור לאקי מתבצעת המקביל‪ .‬באותה‬
‫תקופה סימנו לי כמה מהן‪ .‬לא היה קשה לזהות אותן‪ ,‬כמעט כל פעם שהייתי רואה‬
‫אותו הוא היה עם שתיים או שלוש או ארבע מהן‪ .‬יושבים כחבורה מגובשת ושמחה‬
‫ולאף אחד מבחוץ אין כניסה למעגל‪.‬‬
‫עם כמה ששרוני פלג ואני היינו ידידים‪ ,‬כשהיא היתה עם לאקי‪ ,‬ידעתי לומר שלום‬
‫ולהמשיך בדרכי‪ .‬אין שם מקום למי שלא בחבורה‪ .‬אבל אחרי שהיו מסיימים לדבר‪,‬‬
‫המעגל הקטן שלהם היה נפתח‪ ,‬וככה יצא לי לשבת כמה פעמים עם שרוני ולאקי‬
‫וגם עם עוד שתיים שהיו תמיד מסוגרות אבל נחמדות‪ .‬ואחרי שהכרנו רשמית‪ ,‬יצא‬
‫לי גם לשבת איתו לבד כמה פעמים בסוף הלילה‪ ,‬וגם לראות אותו בכל מיני סצנות‬
‫שהשתיקה יפה להן כי הוא ראה אותי בסצנות דומות ו‪ ...‬נו‪ ,‬לא אמרתי כלום‪.‬‬
‫כתוצאה מזה‪ ,‬לאקי ואני הפכנו חצי או אולי רבע חברים‪ ,‬אבל דבר אחד ידעתי עם‬
‫לאקי לא מדברים ביזנס‪ .‬לא מתאים לי לשמוע איזה סיפור שיש לו סנדוויצ'יה‬
‫באזור התעשייה של בת‪-‬ים‪ ,‬כמו שסיפר יום אחד למישהו ששאל אותו לידי‪.‬‬
‫ועוד דבר ידעתי כבר מזמן על לאקי – הוא מסתובב כל כך הרבה‪ ,‬בכל כך הרבה‬
‫מקומות‪ ,‬והוא ראה כל כך הרבה דברים‪ ,‬שאם הפה שלו היה נפתח היתה הרבה‬
‫מאוד עבודה לעורכי דין בהרבה מאוד תחומים‪.‬‬
‫אבל לאקי פותח את הפה שלו רק עבור כסף‪ ,‬והרבה‪ .‬וככה נוצר לו שם כזה‪,‬‬
‫שכשדרוש מידע‪ ,‬ומוכנים לשלם המון כסף בשביל המידע‪ ,‬אחרי שחוקרים אחרים‬
‫לא הצליחו – לאקי כהן והמלאכיות שלו ישיגו את המידע‪ .‬בכל עניין ובכל תחום‪.‬‬
‫לפני כמה שנים שלחו אותי במילואים לאייש עמדת מחשב באיזה תרגיל בצפון‪.‬‬
‫בעמדה לידי ישב פלג‪ .‬פלג היה גם מילואימניק‪ ,‬אבל כשעוד היה בקבע‪ ,‬הוא זה‬
‫שכתב את ספר ההדרכה של צה"ל בנושא חקירת שבויים‪ .‬כשפרש מהצבא עבר‬

‫‪- 42 -‬‬

‫לעבוד בשב"כ‪ ,‬ואחרי כמה שנים בשב"כ יצא לשוק הפרטי ופתח משרד חקירות‪.‬‬
‫המשרד שלו עוסק בעיקר באיתור חייבי ארנונה ודו"חות חניה עבור עיריות ‪.‬‬
‫מפה לשם‪ ,‬השעות של השעמום במילואים יוצרות חברויות‪ .‬מסתבר שלכולנו יש‬
‫כמעט את אותו סיפור‪ :‬בית‪ ,‬משפחה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬לקוחות‪ ,‬צ'קים ש"שלחו אלינו‬
‫בדואר" ואף פעם לא מגיעים‪ .‬נו‪ ,‬אתם מכירים את זה ‪.‬‬
‫אז ככה פלג ואני הפכנו להיות חברים‪ ,‬ואחרי המילואים איזה יום הוא הזמין אותי‬
‫לקפה ליד הבית שלו‪ .‬זה היה במקום שנקרא "מיקדו סנטר"‪ .‬מעין קניון בתל ברוך‬
‫צפון‪ .‬ליד צומת הפיל‪ .‬לא מקום ששווה לדבר עליו‪ ,‬אבל אפילו שם‪ ,‬באמצע היום‪,‬‬
‫פתאום עובר לאקי כהן ‪.‬‬
‫עובר‪ ,‬רואה את פלג ואותי יושבים‪ ,‬אין לי מושג מה עבר לו בראש‪ ,‬אבל ראיתי מייד‬
‫את המבט שלו שאני כבר מזהה – המבט של "הנה אינפורמציה ששווה לתייק‬
‫בזיכרון"‪ .‬מסתבר שכל כך היה שווה בעיניו לתייק בזיכרון שנפגשתי עם פלג‪ ,‬שהוא‬
‫אפילו בא לרחרח מה הסיפור‪.‬‬
‫אחרי סמול‪-‬טוק קצר )מה קורה‪ ,‬מה עם האישה‪ ,‬מה עם המשפחה‪ ,‬מה עם הילדים‪,‬‬
‫אם יש מושג מה עם שרוני אחרי שעזבה את העיר(‪ ,‬ואחרי שסיפרנו לו שאנחנו‬
‫מכירים מהמילואים ובכך שבעה סקרנותו‪ ,‬הוא הלך לדרכו‪ .‬אחרי שהלך‪ ,‬שאלתי‬
‫את פלג מאיפה הוא מכיר את לאקי כהן והוא ענה שכשהיה ב"שירות"‪ ,‬הם היו‬
‫נותנים לו עבודות של המחלקה היהודית‪" .‬המלאכיות שלו מסוגלות להביא כל מידע‬
‫מכל אדם‪ ,‬כמעט"‪ ,‬פלג אמר ‪.‬‬
‫אז זה לאקי כהן‪ .‬ואצלו שושנה הר‪-‬שמש עבדה‪ .‬בעצם שושנה הר‪-‬שמש היתה‬
‫מלאכית של לאקי‪ ,‬וזה מתאים לכל מה שאמרו על היופי שלה‪ ,‬ולכל מה שניר סיפר‬
‫לי על ההשפעה שלה עליו‪.‬‬
‫זה גם אומר‪ ,‬שמעבר לעבודת הפקידות של שושנה‪ ,‬החיים שלה היו בעצם מאוד‬
‫מעניינים ומסתוריים ואולי באמת גם מסוכנים‪ ,‬וזה גם מסביר למה היא אמרה‬
‫לאמיר שאין לה בעיה כלכלית לגדל ילד לבד למרות המשכורת של המזכירה‪,‬‬
‫ומאיפה החסכונות הגדולים שלה בבנק‪.‬‬
‫ועכשיו מה שאני צריך לעשות זה לדבר עם לאקי‪ .‬וזה לא פשוט כמו שזה נשמע‪ .‬אני‬
‫לא יכול להרים ללאקי כהן טלפון ולהתחיל לתחקר אותו על העניינים שלו‪ .‬אני גם‬
‫לא יכול לקבוע איתו פגישה בשביל שיספר לי על שושנה‪ .‬אני צריך לעשות את זה‬
‫בעדינות‪ .‬שירגיש שאין לחץ‪ .‬שהוא יכול לספר או לא לספר‪ ,‬איך שבא לו‪ .‬אבל‬
‫בשביל זה אני צריך "להיתקל בו במקרה" באיזה לילה‪ ,‬וכאילו לשאול בלי לתת‬
‫לעניין חשיבות גדולה מידי‪.‬‬
‫ככל שאני זוכר נכון‪ ,‬החתול והכלב והברקפסט הם מקומות שהוא עובר בהם‬
‫בלילות‪ .‬בעצם אני לא יודע אם הברקפסט עדיין פתוח‪ .‬אני לא אוהב את הברקפסט‪.‬‬
‫הייתי שם שלוש פעמים‪ .‬בפעם הראשונה‪ ,‬רגע לפני שפתחו‪ ,‬ליאור הזמין אותי‬
‫לראות את המקום‪ .‬ראיתי את המרתף שיורדים אליו בגרם מדרגות צר מברזל‬
‫והרגשתי שאם תהיה שריפה‪ ,‬אף אחד לא יספיק לברוח‪ .‬למרות זאת אמרתי לליאור‬
‫שהמקום יפה‪ ,‬אבל הוא אמר "המקום סטנדרטי‪ ,‬אבל השירותים שלו קלאסה"‪,‬‬
‫ולקח אותי להראות לי את השירותים ‪.‬‬
‫‪- 43 -‬‬

‫תא השירותים היה כל כך מרווח‪ ,‬עד שהיה אפשר לקיים בו פעילות מינית אפילו‬
‫בשכיבה ‪.‬‬
‫נראה לי שהוא לקח קצת יותר מידי ברצינות את התיאוריה שהמצאתי בחסות‬
‫השילוב בושמילס ורד‪-‬בול כחצי שנה קודם לכן‪ ,‬על הקשר בין כמות הסקס‬
‫בשירותים להצלחת הבר )כולל תת התיאוריה על חשובות המבואה כ‪-‬פור‪-‬פליי ‪).‬‬
‫מצד שני – הצלחת המקום כנראה הוכיחה שצדקתי‪ .‬המקום הפך ללהיט‪ ,‬הרבה‬
‫בזכות השירותים האלה והסיפורים שרצו עליהם‪ .‬בכל מקרה אני לא אוהב את‬
‫המקום‪ .‬הפעמיים הנוספות שהייתי בו זה כי הייתי חייב‪ .‬אחרי הפעם השלישית‬
‫הבנתי שאין כזה דבר "חייב ללכת" לברקפסט‪ .‬איכס!‬
‫גם את החתול והכלב אני לא אוהב‪ .‬שם הייתי אולי חמש פעמים‪ .‬גם זה מקום‬
‫שפתחו יוצאי המיזוארי‪ .‬גם זה מרתף של בניין‪ .‬בתור קצין הכבאות של תל אביב‬
‫שאחראי לאשר את הפתיחה של המקומות האלה‪ ,‬לא הייתי ישן בלילה‪.‬‬
‫בזמן האחרון שמעתי על מקום חדש‪ .‬קוקיס אנד קרים‪ ,‬משהו כזה‪ .‬לא זוכר מי‬
‫אמר לי שכדאי לבוא לשם‪ ,‬ושמתרכזים שם אנשי לילה ותיקים כמוני )מוזר לשמוע‬
‫שאנשים מכניסים אותי לקטגוריה של יושבי הברים הותיקים‪ ,‬אבל כנראה שהזמן‬
‫עושה את שלו ‪).‬‬
‫אם שם מתרכזים הותיקים‪ ,‬בטח הוא יהיה שם‪.‬‬
‫צלצלתי לבת דודה שלי נטלי לשאול אותה מה היא אומרת‪ .‬הבלונדינית גרה עם‬
‫הפרסומאי שלה בכרם התימנים‪ ,‬עושה יחצ"נות לברים נחשבים ומפיקה אירועים‬
‫של פריקים‪ .‬היא מבינה בכל הסצנות והתת‪-‬סצנות והליינים בעיר‪ ,‬והיא בדיוק מי‬
‫שידע להגיד לי אם הברקפסט עוד עובד ומה זה הקוקיס קרים בר הזה‪.‬‬
‫נטלי אומרת שהברקפסט עדיין פתוח‪ .‬הליין של מיסשייפ שהיה ה‪-‬ליין של‬
‫ההיפסטרים עבר משם ובמקומו יש שם היום את הצ'יזקייק ובשאר הימים המקום‬
‫מחריד‪ ,‬אבל )לא שמעתי כי איזה נהג צפצף פה ברחוב( משהו עם מילק‪ .‬והקוקיס‬
‫קרים‪ ,‬היא מסבירה‪ ,‬הוא צמוד לסטפן בראון‪ ,‬והוא המקום של הזקנים כמוני היום‪,‬‬
‫למרות שיש גם כאלה שמגיעים גם לרדיו אי‪.‬פי‪.‬ג'י‪.‬בי‪) .‬אל תשאלו אותי מה‬
‫האותיות האלה אומרות( וביום )תפסיק כבר לצפצף יא חתיכת בן זונה‪ ,‬אני לא‬
‫מצליח לשמוע בטלפון!( יש פאנקי ג'ז ג'ם עם ווידו מ‪-‬סוליקו קרו )אל תשאלו אותי‬
‫מי אלה‪ ,‬אבל זה אמור להיות שווה‪).‬‬
‫בכל מקרה היא שמחה שאני מחליט להתגוון מהלילי‪-‬רוז והננוצ'קה הקבועים שלי‪,‬‬
‫והיא תמסור לאמא שלה ד"ש ממני‪ .‬וגם לדפנה היפה‪.‬‬
‫מאחר ובסוף שבוע בטוח מפוצץ‪ ,‬ובגלל שביום א' קבעתי עם המושלת ללכת לביקור‬
‫הגברת הזקנה )בהבימה‪ ,‬אמא‪ .‬זאת הצגה‪ .‬אל תדאגי אני לא מדבר עלייך – את גם‬
‫לא זקנה וגם אנחנו לא מתכוונים לנחות עלייך לביקור הערב(‪ ,‬החלטתי ללכת ביום‬
‫שני לקוקיס קרים‪ ,‬בתקווה שלאקי כהן שם ‪.‬‬
‫כמו שאני מכיר אותו‪ ,‬הוא יהיה‪.‬‬

‫‪- 44 -‬‬

‫בינתיים החלטתי לצלצל לאמיר הר‪-‬שמש לשאול מה קורה אצלו‪ ,‬ולוודא שהוא לא‬
‫עושה שטויות‪ .‬מסתבר שהוא נורא נורא עסוק‪ .‬הוא קיבל הזדמנות לכתוב את הפרק‬
‫על האקוודוקטים הרומאים בארץ ישראל בספר שכותב ההיסטוריון הידוע פרופ'‬
‫קאזו פלוסו "האקוודוקטים באימפרה הרומית‪".‬‬
‫הצעתי לו שניפגש לקפה‪ ,‬אבל הוא ביקש לדחות את זה‪ ,‬כי הוא חייב לסיים את‬
‫הפרק שהוא כותב עד סוף ספטמבר‪ ,‬ובינתיים הוא שם את כל השאר בצד‪ .‬איחלתי‬
‫לנער הצלחה בהמשך דרכו‪.‬‬
‫אחרי שכבר הורדתי את אמיר מהראש שלי‪ ,‬ניצלתי את השוונג וצלצלתי לד"ר עדה‬
‫כרמון‪-‬חכמון‪ .‬היא לא ענתה‪ .‬לקח לה כמעט שעתיים לחזור אלי‪ ,‬אבל אז היא‬
‫התעקשה לשמוע מה התקדם ומה אני יודע חדש‪ .‬כשאמרתי לה שנפגשתי עם מנחם‬
‫קפלן‪ ,‬היא כמעט אנסה אותי דרך הטלפון כדי שאספר לה מה היה‪ .‬הצעתי שניפגש‬
‫לקפה‪ .‬מחר אני לא אוכל‪ ,‬אבל שלישי בצהריים יכול להיות נפלא‪ .‬קבענו‪ .‬שלישי‬
‫בשתיים בזוריק‪ .‬היא הבטיחה לתזכר אותי כדי שלא אשכח‪.‬‬

‫‪- 45 -‬‬

‫פרק שנים‪-‬עשר‬
‫‪---------------‬‬‫כשנכנסתי לקוקיס קרים בר‪ ,‬בעשרה לאחת עשרה בערב המקום עוד היה יחסית‬
‫ריק ‪.‬‬
‫ארבעה גברים בצד אחד של הבר‪ ,‬ארבעה בצד השני ובאמצע זוג שנראה כאילו‬
‫התגלגלו לשם הישר מהמדרגות של התדר ז״ל‪.‬‬
‫התיישבתי על הבר מול הברמנית מסבירת הפנים עם העיניים היפות וחצאית‬
‫המקסי המנומרת‪ .‬על כל אחת אחרת החצאית הזאת היתה מזעזעת‪ ,‬אבל עליה זה‬
‫נראה נסבל ‪.‬‬
‫אם היו יותר בחורות‪ ,‬זה היה יכול להפוך לבר הבית‪ .‬חבל‪ ,‬כי המוסיקה נפלאה ‪.‬‬
‫חיכיתי ללאקי כהן בתקווה שיגיע‪ .‬כנראה שהגעתי מוקדם מידי ‪.‬‬
‫ניסיתי לחשוב מה יהיה כשאפגוש אותו‪ ,‬ובפעם הראשונה שאלתי את עצמי את‬
‫השאלה שניסיתי לברוח ממנה‪ :‬מה אם לאקי הוא הרוצח?‬
‫לא נראה לי שהוא הרוצח‪ ,‬אבל מה אני כבר יודע? ברור לי שלאיש יש קופת שרצים‬
‫לא קטנה‪ ,‬אבל האם יש בה גם רצח?‬
‫ואם כן‪ ,‬אז אני מכניס את עצמי עכשיו לסכנה‪ .‬או שאולי לא‪ ,‬אם אשחק את עצמי‬
‫מטומטם ותמים‪ .‬בלהיות תמים אני מעולה ‪.‬‬
‫אבל משום מה לא נראה לי שהוא הרוצח ‪.‬‬
‫הוא מסוגל לרצוח מישהו שמאיים על המלאכיות שלו‪ .‬אבל אחת מהן? לא נראה לי ‪.‬‬
‫נקווה ‪.‬‬
‫בדיוק אז קיבלתי סמס ממאיה‪ .‬היא עובדת הערב בננוצ׳קה‪ .‬שואלת אם אני אולי‬
‫קופץ לדרינק‪ .‬שאלתי מי מהחבר׳ה הוותיקים נמצא שם‪ .‬התשובה כללה את לאקי ‪.‬‬
‫פנטסטי! זה יעשה את הכל יותר פשוט ובטוח‪ .‬זה גם הכי טבעי שניפגש שם‬
‫"במקרה‪".‬‬
‫שילמתי על הבוש ויצאתי לננוצ׳קה‪ .‬הבטריה של האייפון הודיע שנותרו בה רק‬
‫עשרים אחוז‪.‬‬

‫‪- 46 -‬‬

‫כשאתה נכנס לננוצ׳קה אתה מבין שאתה בקרקס צועני‪ .‬כאן הכל שונה‪ .‬כאן הכל‬
‫מותר‪ .‬יותר מידי מותר לפעמים‪ ,‬ואני אוהב את זה‪ .‬השוליים שבין אומנות‬
‫לפורנוגרפיה‪ .‬הארדקור‪.‬‬
‫ימי שני שם זה לא ימי רביעי של ברנדה‪ ,‬אז היה מקום על הבר‪ .‬התיישבתי ליד‬
‫לאקי שהיה בשיחה עם זוג שישבו לידו‪ .‬אמרתי שלום וכמה מילים של סמול טוק‪,‬‬
‫הזמנתי לשתות‪ ,‬ושתקתי‪ .‬חיכיתי לרגע הנכון ‪.‬‬
‫אחרי נצח הגיע הרגע‪ .‬הבחורה שבזוג הלכה לשירותים לאקי איבד לרגע עניין‪.‬‬
‫ניצלתי את ההזדמנות ‪.‬‬
‫בדיוק בשבת דיברנו עליך והנה אתה פה‪ ,‬אמרתי ללאקי כהן את המשפט שהכינותי‬
‫מראש‪ .‬היה ברור שזה ידליק אותו ‪.‬‬
‫הוא עשה פרצוף עייף ושאל עם מי‪ .‬הפרצוף לא עבד עלי‪ .‬ידעתי שהוא בלע את‬
‫הפתיון ועכשיו אני צריך לתקוע לו אותו בגרון ‪.‬‬
‫ישבתי אצל מנחם קפלן והשם שלך עלה ‪.‬‬
‫אה כן‪ ,‬אני מכיר אותו‪ .‬איש טוב‪ .‬הוא עוד בארץ? לאקי שאל ‪.‬‬
‫אני לא שחקן פוקר‪ ,‬אבל יש לי קילומטרז׳ גדול על ברים‪ .‬קשה לעבוד עלי פה‪ ,‬אבל‬
‫אם אתה רוצה לרקוד ‪ -‬נרקוד ‪.‬‬
‫כן‪ -‬מאז ששונה הר שמש מתה הוא כמעט כל הזמן פה‪ .‬היא עבדה אצלך‪ ,‬הבנתי ‪.‬‬
‫שתקתי‪ .‬דקה‪ .‬שנינו מסתכלים על מאיה בתוך הבר‪ .‬שמסתכלים עליה היא אוהבת‪.‬‬
‫ללבוש חזיות היא לא‪ ,‬וזה באמת פריט מיותר עבורה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אמר הוא אמר אחרי שהתייאש מהשתיקה‪ ,‬היא היתה הראשונה‪ .‬מאז למדתי‬
‫הרבה‪ .‬עד היום אני מרגיש אשם בכל הסיפור הזה שלא שמרתי עליה מספיק‬
‫וששחררתי אותה כל כך בקלות ‪.‬‬
‫הפנים שלו נעשו עצובות‪ .‬בפעם הראשונה מאז שאני מכיר אותו הפרצוף והמבט‬
‫מתאימים למה שמתרחש אצלו בפנים‪.‬‬
‫אני אהבתי אותה נורא‪ .‬לא בקטע הרומנטי‪ .‬בקטע של הבנאדם‪ .‬היא היתה בנאדם‬
‫עם יכולות שלא יאומנו‪ .‬אבל היתה לה בעיה קשה עם זוגיות‪ .‬לא יודע מה הסיפור‬
‫שם עם האבא שלה‪ ,‬אבל בשבילה גברים היו משהו שהיא הנהתה לנצל‪ .‬קטע אכזרי‬
‫אפילו‪ .‬כאילו היא נוקמת בהם‪ .‬בזכות זה הסתדרנו כל כך טוב‪ ,‬זה מה שגרם לה כל‬
‫כך לאהוב את העבודה‪ .‬והיא היתה מעולה בעבודה‪ .‬היא עשתה הכל‪ .‬כל מה שצריך‬
‫כדי לספק את הסחורה‪ .‬ואני‪ ,‬עוד לא ידעתי אז להציב גבולות‪ .‬שתעשה מה שהיא‬
‫רוצה רק שתביא את הסחורה‪ .‬ולפעמים היא הלכה רחוק מידי‪ .‬היום לא הייתי‬
‫מרשה‪ .‬אני יודע‪ .‬עובדה – לפני חודש ויתרתי על עסקה מאוד רווחית והוצאתי את‬

‫‪- 47 -‬‬

‫הבחורה מחקירה שהלכה למקום לא טוב‪ .‬אבל אז לא ידעתי‪ .‬חשבתי שאני מלך‬
‫העולם‪ .‬אתה יודע איך זה‪ .‬כשפתחת את המשרד שלך לא חשבת כמוני? לא חשבת‬
‫שאתה יכול לייצג ושאתה מבין בחוק? ומה הסתבר? – שעוד היית פשפש קטן שצריך‬
‫ללמוד הרבה‪ .‬ככה זה אצל כולם‪.‬‬
‫כן‪ ,‬עניתי‪ ,‬בדיוק ככה‪ .‬אבל מה קרה בסוף? איך זה שעד היום לא יודעים מי ולמה‬
‫רצחו אותה?‬
‫זה כי המשטרה שלנו היא חבורת ליצנים חסרי יכולת‪ .‬הם אפילו לא חקרו‪ .‬בשבילם‬
‫זה היה רצח של סתם פקידה רווקה מנתניה‪ .‬אז בהתחלה הם חשבו שזה חבלני‪.‬‬
‫כשהבינו שלא‪ ,‬הם הלכו על הכיוון הרומנטי‪.‬‬
‫כשהם עלו על זה שהיא מוחקת במחשב שלה את מה שהיא עושה‪ ,‬הם הגיעו‬
‫למסקנה שהיא הכירה את הבנאדם הלא נכון באינטרנט‪ ,‬שאין קצה חוט‪,‬‬
‫ושמקסימום‪ ,‬אם יהיה רצח נוסף כזה‪ ,‬זה סימן שמדובר במישהו סידרתי ואז‬
‫יצטרכו לתפוס אותו‪ .‬אבל כל עוד היא היחידה‪ ,‬אז כנראה שהיה לה קטע עם מישהו‬
‫והיא עצבנה אותו‪ .‬לכן הם זנחו את החקירה‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬המקום שהיא נרצחה זה שטח של נתנייתים שהמשטרה לא אוהבת‬
‫לחקור לעומק‪ ,‬וזה במקום שידוע כמקום מפגש של הומואים לסקס‪ ,‬ויש הנחיה לא‬
‫להיכנס לשם ולתת להם לעשות שם מה שהם רוצים‪ .‬להם המשטרה מניחה כי היא‬
‫מפחדת מהכוח שלהם בתקשורת‪.‬‬
‫בקיצור – אפילו לגרד טיפה מתחת לפני השטח ולשאול מאיפה היה לנרצחת כל כך‬
‫הרבה כסף בבנק אם היא עובדת כמזכירה וחיה ממשכורת של מזכירה‪ ,‬הם לא‬
‫שאלו את עצמם‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬אני ניסיתי לעשות את העבודה בשבילם ולחפש את הרוצח‪ .‬אבל מהר מאוד‬
‫קיבלתי מסרים מאנשים שאיתם לא מתעסקים‪ ,‬שאם אמשיך לחקור‪ ,‬לא שיגעו בי‪.‬‬
‫מזה אני לא מפחד‪ .‬שינסו‪ .‬אבל הבהירו לי שזה מסוכן לבנות‪ .‬ומזה אני מפחד ‪.‬‬
‫אז אמרתי לעצמי‪ :‬לאקי‪ ,‬עדיף שתלמד מזה לשמור על הבנות יותר טוב‪ ,‬וממילא גם‬
‫אם ימצא הרוצח‪ ,‬זה לא יחזיר את שושנה לחיים‪ .‬זה אמנם ישמח אותי לראות את‬
‫הבנזונה החלאה נרקב בכלא‪ ,‬אבל הרבה יותר יעציב אותי אם שערה אחת של אחת‬
‫הבנות תיפול בגלל זה‪.‬‬
‫ומה אתה חושב שקרה? שאלתי אותו‪ ,‬בטוח יש לך חושים בעניינים האלה ואיזה‬
‫כיוון מחשבה‪ ,‬לא?‬
‫הסיוט שלי זה שמישהו מהחקירות שלי התנקם בה‪ .‬אבל דבר אחד אני יכול להגיד‬
‫לך‪ :‬כשהיא חזרה לארץ היא התחילה לעבוד על משהו‪ .‬אני בטוח בזה‪ .‬אני לא יודע‬
‫על מה היא עבדה‪ .‬היא לא הסכימה להיפגש איתי ‪.‬‬
‫אני בכלל הייתי בטוח ששושנה בחו"ל‪ .‬יום אחד כוכבית דבוש‪ ,‬אתה יודע מי זאת?‬
‫לא? אתה בטוח מכיר אותה‪ .‬קטנה‪ ,‬מתולתלת כזאת עם חזה ענק‪ .‬בטוח ראית‬
‫אותה איתי פה כמה פעמים‪ .‬כן‪ ,‬עם עיניים כחולות – ידעתי שאתה יודע מי זאת‪ .‬אז‬
‫‪- 48 -‬‬

‫היא עבדה אצלי‪ .‬יום אחד היא היתה בחקירה והיא התגלגלה עם החקירה לאיזה‬
‫סדנת טנטרה בצפון‪ .‬סדנה כזאת של סוף שבוע עם הרצאות והדגמות בעירום וכל‬
‫מה שאתה מדמיין‪ .‬ומשם כוכבית דבוש מצלצלת אלי ואומרת שהיא ראתה את‬
‫שושנה הר‪-‬שמש‪ ,‬ושושנה עשתה לה את הסימן של "אני לא מכירה אותך ותשמרי‬
‫מרחק"‪ .‬זה סימן שיש ביננו כדי לא להפריע‪.‬‬
‫אני ניסיתי לתפוס את שושנה בטלפון‪ .‬שמחתי שהיא בארץ ורציתי ליישר איתה את‬
‫הדברים‪ .‬גם רציתי לוודא שהיא לא מתערבבת לי בחקירה‪ ,‬חס וחלילה ‪.‬‬
‫היא ענתה לי בסמס שהיא ראתה את כוכבית וחיכתה לטלפון ממני‪ ,‬אבל היא לא‬
‫רוצה קשר‪ ,‬והיא לא עובדת‪ ,‬אז שלא אדאג שהיא על אותה חקירה כמו ששלחתי‬
‫את כוכבית דבוש‪ ,‬ושאני יכול להזמין שווארמה ‪.‬‬
‫זאת בדיחה פנימית שלנו העניין עם השווארמה‪ ,‬הכוונה היא שאירגע ואנוח ושלא‬
‫יהיה לי כאב בטן‪.‬‬
‫אבל האמת שכן היה לי כאב בטן מהעניין הזה שהיא בארץ ולא רוצה קשר ונמצאת‬
‫במקום כזה של רוחניקים שלגמרי לא מתאים לה‪ ,‬אז היא בטוח משקרת לי והיא‬
‫עובדת על משהו שם‪ .‬כמה שהפכתי את זה בראש‪ ,‬אני לא מאמין שהיא באמת נסעה‬
‫לשם בשביל ללמוד טנטרה‪.‬‬
‫ופחות מחודשיים אחרי זה היא נרצחה ‪.‬‬
‫כשהיא נרצחה עשינו אצלי ערב לזכרה‪ .‬כל הבנות שעבדו אז הגיעו‪ .‬הייתי גמור‪.‬‬
‫שתיתי בקבוק שלם של ג'נטלמן ג'ק‪ .‬זאת היתה הפעם האחרונה ששתיתי כל כך‬
‫הרבה‪ .‬מאז‪ ,‬רוב הזמן אני עושה כאילו אני שותה‪.‬‬
‫למחרת לא יכולתי ללכת ללוויה‪ .‬ומזל שכך‪ .‬במקומי הלכו הבנות‪ .‬הן גם שמו זר‬
‫בשמנו‪ .‬היה כתוב עליו "מהחברים בחברת חשמל"‪ .‬לא יכולנו לכתוב משהו אחר‪.‬‬
‫היא אולי חשבה שאנחנו לא‪ ,‬אבל אני תמיד הייתי חבר שלה‪ .‬גם אם התנהגתי‬
‫לפעמים בקשיחות‪ .‬אתה יודע‪ ,‬חוסר נסיון כזה‪ .‬אז עוד חשבתי שכדי להפעיל אותה‬
‫אני צריך לשמור את עצמי מנותק‪ ,‬חזק וקשוח‪ ,‬בדיוק כמו שכתוב במדריך להפעלת‬
‫מקורות ‪.‬‬
‫ואני אוכל את עצמי עד עכשיו על איך שסיימנו‪ .‬על איך שצעקתי עליה עם כל‬
‫הסיפור של מנחם קפלן‪ .‬הוא סיפר לך ?‬
‫כן‪ ,‬עניתי‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז אם הוא סיפר לך‪ ,‬גם אני יכול לספר שהיא הגיעה אליו בגלל חקירה‪ .‬אבל‬
‫היה ביניהם משהו מיוחד‪ .‬בפעם הראשונה היא התאהבה‪ .‬היא לא ראתה אותו כמו‬
‫שהיא ראתה את כל הגברים‪ .‬הוא לא היה בשבילה אמצעי שהיא נהנית לשחק בו‪.‬‬
‫והיא יכלה לשחק בו כל כך הרבה אם היא היתה רוצה‪ .‬היא היתה יכולה להוציא‬
‫ממנו כל מה שרצתה‪ .‬יכלה להוציא ממנו מיליונים‪ .‬הכל הוא היה נותן בשבילה‪.‬‬
‫אבל היא התאהבה‪ .‬קורה‪ .‬אז היא הודיעה לי שהיא יוצאת מהחקירה‪ ,‬ולא רק זה‬
‫‪- 49 -‬‬

‫אלא שהיא עברה על הכלל הכי בסיסי שלנו‪ ,‬וסיפרה לו הכל‪ .‬שהיא נשלחה במסגרת‬
‫חקירה‪ .‬המזל זה שאני אף פעם לא אומר לבנות מי הזמין את החקירה‪ .‬אז את זה‬
‫היא לא ידעה לספר לו‪.‬‬
‫ואני חטפתי עצבים כמו אידיוט‪ ,‬ואנחנו המרוקאים‪ ,‬כשיש לנו עצבים אנחנו לא‬
‫שומרים בבטן כמו אצלכם הפולנים‪ ,‬והוצאתי עליה בלי פרופורציה‪.‬‬
‫בסך הכל אני אהבתי אותה‪ ,‬ועבדנו ביחד‪ ,‬והיא עשתה לי רק טוב‪ .‬אז אני אפסיד את‬
‫הכסף של החקירה הזאת‪ .‬אז מה?! היא עשתה לי כל כך הרבה כסף‪ ,‬אז אפסיד‬
‫לקוח‪ .‬זה שטויות לעומתה‪.‬‬
‫אבל אני לא ידעתי להתנהג‪ .‬והפסדתי אותה כחברה‪ .‬והשארתי אותה לבד בעולם‪.‬‬
‫כמו אידיוט עוד איימתי עליה‪ .‬על זה אני אוכל את עצמי‪.‬‬
‫תגיד‪ ,‬שאלתי אותו‪ ,‬אתה מכיר מישהו שהכינוי שלו זה "המקרר?"‬

‫‪- 50 -‬‬

‫פרק שלושה‪-‬עשר‬
‫‪---------------------‬‬‫הלב שלי דפק חזק כששאלתי את לאקי כהן אם הוא מכיר מישהו שמכונה‬
‫״המקרר״‪ .‬ניסיתי להסוות את זה והבטתי בו בעיון‪ .‬רציתי לקלוט כל תגובה רצונית‬
‫ולא רצונית שלו‪.‬‬
‫״לא‪ .‬למה?״ הוא ענה מייד ‪.‬‬
‫שאלתי אם הוא בטוח‪ .‬התשובה שלו היתה שכן‪ .‬הוא בטוח‪ .‬בכלל לא נראה שהוא‬
‫משקר‪ ,‬אבל אצל איש כמוהו אי אפשר אף פעם לדעת ‪.‬‬
‫החלטתי שאני משחק את המשחק והתחלתי לספר לו את מה שאתם כבר יודעים‪:‬‬
‫על הכתבה ב׳צינור לילה׳ )הוא שמע עליה(‪ ,‬על האתר באינטרנט‪ ,‬על המייל שאמיר‬
‫הר‪-‬שמש קיבל ובו היה כתוב שהשותף הסודי והנסתר של שושנה היה המקרר‪ ,‬על‬
‫הפריצה לבית של אמיר‪ ,‬על האיום ברצח ‪.‬‬
‫לאקי הקשיב ואמר שזה מעניין‪ ,‬אבל הוא לא מכיר אף ׳מקרר׳‪ ,‬וזה לא מצלצל לו‬
‫מאף חקירה‪ ,‬וכזה כינוי הוא בטוח היה שוכח ‪.‬‬
‫תראה‪ ,‬הוא אמר לי‪ ,‬אני לא יודע אם כדאי‪ ,‬אבל אם אני הייתי חוקר את הרצח‪,‬‬
‫הייתי בודק מה היא עוללה כשחזרה לארץ‪ .‬מה היא עשתה בסדנת הטנטרה‪ .‬במה‬
‫באמת התעסקה ומה הביא אותה באותו לילה מקולל למקום הזה שבין החורשה של‬
‫געש לים ‪.‬‬
‫הוא נשמע משכנע מאוד‪ .‬אמיתי מאוד ‪.‬‬
‫ההצעה שלי היא שתרדו מזה‪ .‬זה לא משהו שמתאים לכם‪ .‬גם אתה וגם אמיר הר‪-‬‬
‫שמש לא אנשים לעולם הזה ‪.‬‬
‫אני יודע‪ .‬אבל שושנה הר‪-‬שמש סוחפת אותנו לשם מהקבר‪ ,‬אני חושב לעצמי כשהוא‬
‫מציע שנחשוב על זה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אם נחליט להמשיך לחקור‪ ,‬הוא מבטיח לדאוג‬
‫שכוכבית דבוש תספר לנו כל מה שהיא זוכרת מהמפגש בסדנת הטנטרה ‪.‬‬
‫נהיה מאוחר והייתי צריך לחשוב‪ .‬הפגישה עם לאקי היתה קלה‪ ,‬אבל הלחץ הנפשי‬
‫שלי לקראתה‪ ,‬שבדיעבד הסתבר כמיותר‪ ,‬נתן את אותותיו‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬השגתי את‬
‫כל מה שבשלב זה אני יכול להשיג‪ .‬שילמתי את החשבון‪ ,‬נפרדתי ממאיה בחיבוק‬
‫מעל הבר‪ ,‬אמרתי ללאקי שלום והלכתי הביתה ‪.‬‬
‫עליתי לאלנבי במטרה לתפוס מונית‪ .‬הראש שלי היה מלא במחשבות והדם שלי‬

‫‪- 51 -‬‬

‫באלכוהול‪ .‬לא ברמה של להקיא או של לעשות שטויות‪ .‬ברמה של ליהנות מהליכה‬
‫בשדרות רוטשילד ‪.‬‬
‫התחלתי ללכת עם המחשבות בראש‪ .‬הגעתי לככר הבימה וירדתי לאבן גבירול‪ .‬לא‪.‬‬
‫אני עדיין לא רוצה מונית‪ .‬ככה המשכתי ללכת על אבן גבירול עד פנקס‪ .‬בפנקס כבר‬
‫לא היה טעם לקחת מונית‪ .‬כשהגעתי הביתה כבר היה ברור שלפחות את הצעד הבא‬
‫ לדבר עם כוכבית דבוש‪ ,‬אני רוצה לעשות‪ .‬למה לא? ‪ -‬אין בזה שום דבר מסוכן ‪.‬‬‫למחרת בבוקר היו ענייני ביזנס‪ .‬אין ברירה ‪ -‬צריך גם להתפרנס‪ .‬ארבעת האנשים‬
‫שהכי מפחידים אותי בעולם הן בעצם נשים‪ :‬אמא‪ ,‬המושלת‪ ,‬אחותי הקטנה ומיכל‬
‫מהבנק‪ .‬הסדר ביניהן משתנה בהתאם למצב העו״ש‪.‬‬
‫בצהריים השגתי את מספר הטלפון של לאקי‪ .‬צלצלתי ואמרתי שמאוד אשמח‬
‫להיפגש עם כוכבית‪ .‬רק בשביל לדעת עוד על שושנה‪ .‬זה הרי לא מסוכן‪ .‬הוא התנצל‬
‫שהוא באמצע משהו אבל שיתאם ויחזור אלי‪ .‬הוא שומר את המספר ‪.‬‬
‫חיכיתי‪ .‬אחרי שעה הוא עדיין לא חזר‪ ,‬אז החלטתי להעביר את הזמן בעבודה‪ .‬לא‬
‫היתה לי סבלנות‪ ,‬אז כשרונן צלצל ואמר שלא יוצא לו להגיע אלי למשרד‪ ,‬הסכמתי‬
‫לבוא אליו‪ .‬רונן הוא בעצם אהרון‪ .‬האמת שלא מומלץ להשכיר דירה למישהו‬
‫שקורא לעצמו רונן אבל בתעודת הזהות מופיע השם אהרון‪ .‬עוד פחות כשהערב שלו‬
‫זה אבא בן שבעים וחמש שנראה לפחות תשעים‪ ,‬אבל זה יותר טוב מהקוקסינלית‬
‫שמאיר השכיר לה את הדירה לפני רונן‪ ,‬והיא ברחה כשהיא משאירה חובות ודירה‬
‫הרוסה ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬יש הפתעות בחיים‪ .‬רונן‪-‬אהרון התגלה כשוכר נפלא‪ .‬הוא שיפץ בעצמו‬
‫את הדירה‪ ,‬כל הצ׳קים שלו נפרעו בזמן‪ ,‬והוא אפילו התנדב להיות בוועד הבית של‬
‫הבניין ‪.‬‬
‫קפצתי אליו להאריך לו את השכירות ולקחת צ׳קים‪ .‬הצ'ק הראשון כל שנה הוא‬
‫שכר הטרחה שלי‪.‬‬
‫חניתי ברחוב זמנהוף קרוב לככר דיזנגוף‪ .‬אני אוהב את הסביבה הזאת‪ .‬פעם היה‬
‫שם קולנוע אסתר‪ .‬אני לא זוכר איזה סרט זה היה‪ ,‬אבל כמעט לכל אורכו החזקתי‬
‫את היד של טלי כהן מ‪-‬ח‪ .7/‬היום הקולנוע הוא בית מלון‪ .‬מה היום הייתי עושה שם‬
‫היום עם טלי כהן‪ ...‬מעניין איפה היא ‪.‬‬
‫וליד‪ ,‬שם בין הבניינים היה ה‪-‬לונג ג׳ון סילבר‪ ...‬אני מעלה במוח את התמונה של‬
‫הפאב והנרות‪ .‬והחבורה של אז‪ .‬איפה כולנו היום? ואיך קראו לפאב בדלת ליד? אני‬
‫כבר לא זוכר ‪...‬‬
‫בדרך חזרה לאוטו‪ ,‬אחרי שהייתי אצל רונן‪-‬אהרון‪ ,‬הצ׳קים ומסמך הארכת החוזה‬
‫כבר בכיס‪ .‬אני עובר ליד סניף הדואר שם בפינה של זמנהוף‪ ,‬נזכר שהמושלת אמרה‬
‫שהיא זקוקה לבולים בשביל אגרות ה׳שנה טובה׳ ללקוחות שלה‪ .‬אעשה לה הפתעה‬
‫ואקנה ‪.‬‬
‫גם יהלי ישמח‪ .‬היא עשתה איתו עסקה‪ .‬הוא ממלא את המעטפות ומדביק את‬
‫‪- 52 -‬‬

‫מדבקות הנמענים‪ ,‬ומקבל חצי שקל למעטפה‪ .‬הוא אוהב את זה‪ .‬זה משתלב לו נפלא‬
‫עם ׳החיים זה לא הכל׳ ב‪-‬וי‪.‬או‪.‬די ‪.‬‬
‫אז כדי שכולם יהיו מרוצים אני נכנס לדואר‪ .‬תור‪ .‬מספר‪ .‬ממתין‪ .‬פייסבוק‪ .‬יום‬
‫הולדת שמח לשתי חוגגות שאני לא באמת מכיר‪ ,‬אבל זה מעביר את התור‪ .‬לאקי‬
‫כהן עוד לא חזר אלי ‪.‬‬
‫המספר שלי מגיע ואני ניגש אל הפקידה‪ .‬אני יודע שזה לא ישמע לכם אמין אבל ככה‬
‫זה בארץ‪ .‬לא יודע אם לכולם בארץ זה ככה‪ ,‬אבל לפחות ככה זה בחיים שלי‪ .‬צירופי‬
‫מקרים אנרגטיים אני קורא לזה‪ .‬כמו שיום אחד אני מתכתב בפייסבוק עם מישהי‬
‫שאנחנו מנסים לתאם להיפגש כבר שנה‪ ,‬ולמחרת‪ ,‬לגמרי במקרה‪ ,‬אני פוגש אותה‬
‫בקפה‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אני מגיע לדלפק שהתפנה‪ ,‬והפקידה היא לא אחרת מכוכבית דבוש‪ .‬אני‬
‫בעצמי לא מאמין‪ .‬היא לא מזהה אותי‪ .‬יש לה בעיניים מבט של פקידה בדואר שלא‬
‫באמת רואה את הלקוחות‪ ,‬רק מצפה שהמשמרת תעבור‪ .‬שהתור של הנודניקים‬
‫יסתיים ‪.‬‬
‫אני מסתכל עליה‪ .‬מסתכל על תג השם שעל החולצה‪ .‬יפית כהן‪ .‬זה מה שכתוב שם‪.‬‬
‫אבל אני יודע שזאת כוכבית דבוש ‪.‬‬
‫מההלם יוצא לי ״יו‪ ,‬בדיוק אותך אני מחפש‪ .‬לאקי‪...‬״ אני לא מסיים את המשפט‬
‫והיא מסננת ״באסה בריבוע״ ותוקעת בי מקבל מבט זועם שאומר תסתום את הפה‪,‬‬
‫אני בחקירה‪ ,‬אידיוט!‬
‫סליחה‪ ,‬טעות‪ ,‬אני אומר לה ומחייך‪ .‬קונה את הבולים‪ ,‬יוצא מסניף הדואר ומסתכל‬
‫על השלט בו כתובות שעות העבודה של הסניף‪ .‬בשש אני צריך לחזור‪ .‬בינתיים אלך‬
‫לאכול‪ .‬בא לי שווארמה‪ ,‬ואח"כ אחכה בקפה‪ .‬יש פה ליד את הקפה הזה שדוד שלי‬
‫שמעון הולך אליו כל יום שישי לשמוע ג'אז‪ .‬פתאום אני נזכר שחניתי בצד שאחרי‬
‫חמש הוא רק לתושבי האזור‪ .‬צריך להזיז את האוטו‪ .‬חוזר לאוטו ומחפש חניה‬
‫מותרת‪.‬‬
‫תמיד אני מאחר‪ .‬שיט‪ .‬שש וארבע‪-‬עשרה דקות מראה השעון של האוטו‪ .‬בעצם זה‬
‫שש ושתים‪-‬עשרה דקות‪ .‬כבר שנתיים אני מוריד בראש שתי דקות‪ ,‬במקום לכוון את‬
‫זה אחת ולתמיד‪ .‬הפקידים בדואר זה מסוג הפקידים שמסיימים משמרת ובורחים‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬זה ארגון כזה שבטח יש נהלים של סגירת קופה‪ ,‬העברת הכסף לכספת‬
‫וכאלה‪ .‬זה יכול לקחת זמן‪ .‬נקווה שהיא עוד לא סיימה וברחה‪.‬‬
‫הסניף סגור‪ .‬אני לא רואה אף אחד‪ ,‬אבל עוד יש אור‪ .‬גם המזגנים עובדים‪ .‬מדליק‬
‫סיגריה וחושב מה לעשות‪ .‬אידיוט‪ ,‬למה אתה תמיד חייב לאחר????! אני מצלצל‬
‫ללאקי כהן‪ ,‬אולי יתפוס את כוכבית בדרך הביתה‪ ,‬עכשיו כשסיימה את המשמרת‪.‬‬
‫הוא לא עונה‪ .‬מסנן אותי או עסוק? – לא יודע‪.‬‬
‫פתאום אני רואה תנועה בסניף‪ .‬או שאולי לא ראיתי? לא ברור‪ .‬נראה שיש שם‬
‫אנשים‪ ,‬אבל אני לא רואה כלום‪ .‬הם בטח בחדר האחורי‪ .‬אבל זה יכול לקחת זמן‪,‬‬
‫ואם כוכבית כבר הלכה הביתה‪ ,‬אין סיבה שאעמוד פה כמו אידיוט ואחכה לכלום‪.‬‬

‫‪- 53 -‬‬

‫יכול להיות שזאת בכלל המנקה של הסניף‪ ,‬ועוד שעתיים היא תצא עם הדלי והמגב‬
‫והסמרטוט ותלך לה ואני‪ ...‬טוב‪ ,‬כדאי לבדוק‪ .‬אני הולך מסביב‪ .‬מטפס טיפה‪ ,‬נאחז‬
‫בסורג‪ ,‬והנה אני בחלון של החדר האחורי של הסניף‪ .‬רק שלא יחשבו שאני מנסה‬
‫לפרוץ או שאני מציצן‪.‬‬
‫אני מרים את עצמי לחלון ומסתכל פנימה‪ .‬זה באמת החדר של מנהל הסניף‪.‬‬
‫המנהל‪ ,‬תימני בן שישים פלוס‪ ,‬יושב על הכיסא שלו‪ .‬העיניים שלו עצומות והפרצוף‬
‫שלו מלא הנאה‪ .‬כוכבית כורעת ברך למרגלותיו עסוקה במציצה‪ .‬אני יורד חזרה‬
‫לקרקע‪ .‬לא נעים‪ .‬ומפחיד‪ .‬אם יתפסו אותי יהיה ממש לא נעים‪ .‬אבל אולי אני‬
‫טועה? אולי לא ראיתי טוב? – אני חייב לבדוק שוב‪.‬‬
‫אני שוב מטפס לחלון‪ .‬כן‪ .‬זאת כוכבית‪ .‬הוא גמר‪ .‬הוא מביט לתקרה ומחייך‪ ,‬והיא‬
‫מנקה אותו עם מגבונים לחים שהיא שולפת מהמגירה‪ .‬לפי המיומנות שלה בשליפת‬
‫המגבונים מהמגירה‪ ,‬נראה שזה ריטואל קבוע‪.‬‬
‫משעשע‪ .‬אחלה סיפור‪ .‬חרא של עבודה‪ .‬הן באמת יעשו הכל בשביל החקירה‪,‬‬
‫ה"מלאכיות" של לאקי‪ .‬אני יורד חזרה לקרקע וחוזר לצד הקדמי של הסניף‪ .‬אחרי‬
‫שתי דקות כוכבית יוצאת מהסניף בהליכה מהירה‪ .‬המנהל נועל אחריה את הדלת‪.‬‬
‫אני תופס אותה בכיכר‪.‬‬
‫היי כוכבית‪ ,‬אני אומר לה‪ .‬עכשיו היא מזהה את הפרצוף שלי‪ ,‬אבל אני לא יודע אם‬
‫היא יודעת את שמי‪ .‬נעים מאוד‪ ,‬רועי‪ ,‬אני אומר לה‪ ,‬לאקי אמר לי שתוכלי לעזור לי‬
‫באיזה עניין‪.‬‬
‫לא מכירה אותך‪ ,‬ואין לי כוח‪ ,‬ולא בא לי לדבר איתך‪ ,‬ולך ממני‪ ,‬היא עונה‬
‫באנטיפטיות מעצבנת תוך שהיא מפנה לי את הגב והולכת‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬שניה‪ .‬תעצרי שניה‪ ,‬אני אומר לה קצת בהלם ‪.‬‬
‫תקשיב חמוד‪ ,‬יש לי חבר ואני לא סובלת שמתחילים איתי ברחוב ובטח לא אתה‪.‬‬
‫אז תרגיע את עצמך‪ ,‬לך חפש מישהי אחרת ואל תעלה לי את העצבים‪.‬‬
‫תקשיבי‪ ,‬אני לא מתחיל איתך‪ ,‬כוכבית‪ .‬אני דיברתי עם לאקי‪ ,‬הוא אמר שאת‬
‫תעזרי לי‪ ,‬אחרת לא הייתי מדבר איתך‪ .‬אז תירגעי את ודברי איתי כמו בן אדם‪ ,‬או‬
‫שתתקשרי אליו ותבדקי את מה שאני אומר‪.‬‬
‫לא מעניין אותי לאקי‪ ,‬לא בא לי לדבר איתך‪ ,‬לא בא לי עליך‪ ,‬אז צא לי מהפריים‪,‬‬
‫היא אומרת ומגלגלת את העיניים‪.‬‬
‫הדם עלה לי לראש‪ .‬אם יש משהו שמרתיח אותי זה נשים שמתנשאות כלפי דקה‬
‫אחרי שמצצו למנהל סניף הדואר בחדר האחורי‪ .‬והפרחה הזאת‪ .‬מי היא חושבת‬
‫שהיא בכלל? מה זה הדיבור המסריח הזה? לפחות שתדבר כמו בן אדם‪ .‬אם לא‬
‫מתאים לה עכשיו שתגיד יפה‪ ,‬אתן לה את המספר שלי ושתחזור אלי אחר כך‪ ,‬אבל‬
‫עם כל הכבוד‪ ,‬אני לא איזה זבל שנדבק לה כמו מסטיק לנעל ‪.‬‬
‫אבל היא רוצה להתנהג כמו זבל? – אין בעיה‪ .‬גם אני יכול ‪.‬‬
‫‪- 54 -‬‬

‫תקשיבי‪ ,‬ממש לא אכפת לי אם את עצבנית עכשיו אחרי שמצצת למנהל הסניף‬
‫בחדר האחורי או לא‪ .‬שתי ברירות יש לך – או שאת עוצרת את עצמך ומדברת כמו‬
‫בנאדם‪ ,‬או שאני מחר על הבוקר נכנס לסניף ומסביר לכולם שאת לא "יפית כהן"‬
‫אלא כוכבית דבוש שעובדת במשרד חקירות‪ ,‬ואז אני לא יודע כמה זמן של מכירת‬
‫בולים ומציצות למנהל בחדר האחורי ירדו לך לטמיון‪ .‬לא חבל?‬
‫מותק‪ ,‬אתה משחק באש‪ ,‬היא אומרת ואך המבט שלה מתענן‪.‬‬
‫לא‪ ,‬מותק‪ ,‬את משחקת באש! ובצורה מטומטמת לגמרי‪ ,‬כי אני לא באתי ממקום‬
‫של לעשות רע‪ .‬ואל תאיימי עלי שתלכי ללאקי‪ ,‬כי הוא יודע טוב מאוד שכל מה שאני‬
‫רוצה זה לדעת מה שאת יודעת על שושנה הר‪-‬שמש‪ ,‬וזה בכלל לפי הצעה שלו‪ ,‬ככה‬
‫שאני לא מפחד מהאיומים שלך‪ .‬בסך הכל מציע שתעצרי דקה‪ ,‬תקשיבי מה אני‬
‫רוצה‪ ,‬תבדקי שאני לא עובד עלייך‪ ,‬נשב ונדבר חצי שעה כמו בני אדם‪ ,‬הקפה עלי‪,‬‬
‫וזהו‪ .‬מה הבעיה שלך? אבל אם את מעדיפה‪ ,‬בשמונה וחצי מחר יש לי דיון בבית‬
‫המשפט‪ ,‬אבל בעשר וחצי גג אני אצלך בדואר‪ .‬רוצה לבדוק מי יותר משוגע ממי?‬
‫יאללה בכיף! אני בדרך כלל הבנאדם הכי רגוע שיש‪ ,‬אבל דיבור מסריח כזה‪,‬‬
‫ממישהי שעוד לא צחצחה את השיניים אחרי שמצצה – בכיף אם בא לך‪ ,‬נתחיל‬
‫מלחמה‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬אני לא יודע מאיפה באה לי ההתפרצות הזאת‪ ,‬שהיא בערך שבע‪-‬מאות‬
‫אחוז יותר עצבנית‪-‬נסחפת‪-‬עם ביצים ממה שאני גם במקרים הכי קיצוניים שלי‪.‬‬
‫ואני רועד‪ .‬האמת שרועד מפחד‪ ,‬אבל היא‪ ,‬מהמקום שהיא נמצאת‪ ,‬קוראת את זה‬
‫כאילו אני רועד מעצבים‪ .‬אנשים שרועדים מעצבים זה תמיד מפחיד‪.‬‬
‫היא נעצרת‪" .‬באסה בריבוע" היא אומרת‪ ,‬ואני רואה שבמוח שלה היא מחפשת‬
‫מוצא של כבוד‪ .‬היא לא תיתן לי לרמוס לה ככה את הכבוד‪ .‬הכבוד חשוב לכוכבית‪.‬‬
‫אל תשאלו אותי איך הכבוד שלה משתלב עם המציצה וניקוי הזין של המנהל הזקן‬
‫עם הכרס שהגיע למעמדו בזכות קשרים בועד העובדים‪ ,‬אבל מה זה משנה‪ .‬היא‬
‫מוציאה את האייפון ומצלצלת ללאקי‪.‬‬
‫הוא עונה לה‪ ,‬והשיחה קצרה מאוד‪ .‬בהתחלה היא נפוחה‪ .‬היא מגלגלת את העיניים‪,‬‬
‫אח"כ האוויר מהמפרשים יוצא לה והמבט שלה מתענן‪ .‬היא נושכת את השפה‪.‬‬
‫בסוף היא מחייכת‪ ,‬מנתקת‪ ,‬ואומרת לי – בוא‪ ,‬יש פה קפה ליד‪ .‬לאקי ישלח לך את‬
‫החשבון‪.‬‬
‫היא לוקחת אותי לקפה ברחוב בוגרשוב‪ .‬בדרך אני מקבל סמס ‪:‬‬
‫"אמרתי לכוכבית שאתה קונה מידע‪ .‬בשביל כסף היא תספר לך הכל‪ .‬אל תדאג‬
‫לחשבון‪ .‬זה עלי‪ .‬אני אזרוק לה כמה שטרות על זה"‪.‬‬
‫ומייד אחרי זה עוד אחד‪:‬‬
‫"וסחתיין על הביצים‪ ,‬אבל פעם הבאה אל תאיים לי על הבנות"‪.‬‬
‫שלחתי לו בחזרה‪:‬‬
‫‪- 55 -‬‬

‫"תודה"‪.‬‬
‫התיישבנו בקפה‪ .‬היא לוקחת תפרטי ומזמינה‪ .‬הפוך מפורק רותח‪ ,‬כוס יין לבן‬
‫גיוורץ‪ ,‬קולה ושניצל עם "פירה במרקם קטיפתי )חלבי("‪ .‬היא חושבת שהיא‬
‫"עושקת" ממני ארוחה‪ ...‬נו‪ ,‬באמת‪ ,‬יא מטומטמת‪ ,‬ההזמנה שלך נתנה לי שלושת‪-‬‬
‫רבעי שעה זמן לפחות‪ .‬אם היית לוקחת אספרסו‪ ,‬היית יכולה להיפטר ממני תוך ‪12‬‬
‫דקות‪ .‬עכשיו יש לי זמן לשמוע הכל ולשאול שאלות ‪.‬‬
‫הזמנתי אספרסו ארוך וקולה זירו‪ .‬להתאמן כבר לא אלך היום‪ ,‬אבל לא בא לי‬
‫לאכול איתה‪ .‬שתאכל לבד ותמות לבד הבהמה‪.‬‬
‫עכשיו כשהיא מולי ואין לה ברירה אלא להקשיב‪ ,‬אני מסביר את העניין ‪ -‬הבנתי‬
‫מלאקי שכמה חודשים לפני ששושנה הר‪-‬שמש זכרונה לברכה נפטרה‪ ,‬פגשת אותה‬
‫באיזה סדנת טנטרה או משהו כזה‪ .‬אני רוצה שתספרי לי כל מה שהיה שם‪.‬‬

‫‪- 56 -‬‬

‫פרק ארבע‪-‬עשרה‬
‫‪-------------------‬‬‫וידוי‪ :‬כמעט ונטשתי את הסיפור‪ ,‬אבל זה חזק ממני‪ .‬יש לי דחף עצום לספר לכם‬
‫את הסיפור‪ ,‬אבל מבוכה גדולה לספר לכם את ההמשך‪.‬‬
‫ככה הטלטלתי בין הכן ללא‪ ,‬ובינתיים התחלפה לה שנה‪ ,‬וכבר כמעט ברחתי‪ ,‬אבל‬
‫אחרי כל הפגישות שהזדמנו לי הערב והאלכוהול שאליק מזג לי )באדיבות הגב׳ נ‪.‬‬
‫שרייר וחברת מאסטרקארד שתחייב אותי בחמישה עשר לחודש הבא( אני מתגבר‬
‫על המבוכה ומספר לכם את ההמשך‪ ,‬בתקווה שתבינו שנער‪ ,‬חנון ככל שיהיה‪ ,‬יש לו‬
‫צרכים‪ ,‬וככל שהחנון יותר חנון )חנון בריבוע הייתה אומרת אנסטסיה סטיל‪,‬‬
‫ומתעננת(‪ ,‬הוא מצליח להפוך‪ ...‬נו‪ ,‬אספר לכם וזהו ‪.‬‬
‫רק דבר אחד‪ -‬בבקשה מכם‪ ,‬מחר בבוקר‪ ,‬אל תסתכלו עלי מוזר‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬כנראה שאני מבקש יותר מידי‪ ,‬אז אסתפק בבקשה הבאה‪ :‬אמא‪ ,‬דלגי‪-‬נא על‬
‫הפרק הזה‪ .‬זה יעשה לשנינו רק טוב ‪.‬‬
‫‪---‬‬‫בקיצור‪ ,‬אני יושב עם כוכבית דבוש ומבקש ממנה שתספר לי על הפגישה שלה עם‬
‫שושנה הר‪-‬שמש בכנס הטנטרה שבו הן נפגשו במפתיע מספר חודשים לפני ששושנה‬
‫ז״ל נרצחה‪.‬‬
‫אז כוכבית מספרת לי ששושנה ראתה אותה‪ .‬ברור ששושנה זיהתה אותה ומייד‬
‫עשתה לה את הסימן הסודי שלאקי כהן לימד אותן‪ ,‬ואומר‪ :‬תתנהגי כאילו אנחנו‬
‫לא מכירות ‪.‬‬
‫אז כוכבית התנהגה כאילו הן לא מכירות‪ ,‬ובערב‪ ,‬בסדנת ה‪-‬״כולם נוגעים בכולם‪.‬‬
‫לזוגות ונשים בלבד‪ .‬בעירום״‪ ,‬כשהמעגלים של המשחק נפגשו )מעגל קטן מביט‬
‫פנימה ומסתובב עם כיוון השעון‪ ,‬מעגל גדול מביט החוצה ומסתובב נגד כיוון השעון‪,‬‬
‫השיר ברקע של להקת גאיה‪ :‬״איך שהלב נפתח‪ /‬חובק את העולם‪ /‬ובקריאה גדולה‪/‬‬
‫לשיר לאהבה‪ /... /‬יחד לב אל לב‪ /‬נפתח ונראה ת׳אור שבשמיים‪ /‬יחד לב אל לב‪/‬‬
‫נפתח בתקווה לאהבה״ והמעגלים מסתובבים בריקוד ‪.‬‬
‫כשהשיר נפסק‪ ,‬מסתובבים ורואים את מי שנעצר מולך‪ ,‬ואז דבר ראשון נוגעים‪ .‬בכל‬
‫הגוף שלו‪/‬ה נוגעים‪ .‬ידיים וידיים על כל הגוף העירום של כולם‪ .‬מלטפים‪ ,‬מכירים‪,‬‬
‫נהנים‪ .‬כל אחד איפה שבא לו‪ .‬זה החופש‪ .‬ואחר‪-‬כך‪ ,‬כשמצלצל הגונג‪ ,‬לוחצים ידיים‬
‫ברשמיות ומכירים‪ .‬כל אחד אומר את שמו המלא ומאיפה הוא ‪.‬‬
‫כוכבית ובן זוגה היו במעגל החיצוני‪ .‬המוסיקה נעצרה‪ .‬המעגלים הפסיקו לרקוד‬
‫ונעצרו‪ .‬המעגל הקטן מביט פנימה והגדול‪ -‬החוצה‪ .‬יוצא שהם היו גב אל גב ‪.‬‬

‫‪- 57 -‬‬

‫ואז מסתובבים‪ ,‬ומול כוכבית ובן זוגה )סיפור מעניין בפני עצמו‪ ,‬אבל לא אספר לכם‬
‫מי זה כי‪ ...‬אמנם לא מדובר בבעל הנוכחי של מיכל ינאי‪ ,‬אבל בכל זאת‪...‬צנעת‬
‫הפרט‪ ,‬והבטחתי( עומדת שושנה הר‪-‬שמש ‪.‬‬
‫מה לעשות? אין ברירה‪ ,‬חקירה זה חקירה‪ ,‬וצריך לעשות הכל‪ ,‬אז מתחילים לגעת ‪.‬‬
‫הדבר הראשון שהדהים את כוכבית היה ששושנה לא היתה מגולחת שמה‪ .‬גם לא‬
‫מסופרת‪ .‬ג׳ונגל פראי‪ ,‬חשוף אל כל העולם בבית אורן שבכרמל ‪.‬‬
‫בשביל שלא תזדעזעו אבהיר את מה שהיה כל כך חשוב לכוכבית להסביר לי‪ -‬שחוץ‬
‫משמה‪ ,‬שושנה היתה חלקה ומטופחת למשעי‪ ,‬כך שזה לא קטע לסבי של שעירות‬
‫וגבריות חו״ח‪ .‬זה היה יותר בקטע של ״אני לא מפה וצריך ללמד אותי״ ‪.‬‬
‫בקיצור התחילו הנגיעות )מסתבר שכוכבית אוהבת ללטף ״בוש״ ומוצאת את זה‬
‫מדליק‪ ,‬עד שאפילו שקלה לגדל אבל‪ ...‬אנחנו כבר סוטים יותר מידי מהסיפור(‬
‫וכשצלצל הגונג‪ ,‬הן לחצו ידיים‪ .‬שושנה לחצה את היד לבן הזוג של כוכבית דבוש‪,‬‬
‫והציגה את עצמה‪ :‬שירה שפירא ממבשרת ציון ‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬כששמעתי את שילוב המילים ״שירה שפירא ממבשרת ציון״‪ ,‬הלב שלי נעצר ‪.‬‬
‫ניסיתי להיראות אדיש‪ ,‬שתיתי מים‪ ,‬אבל על המצח שלי הופיעה זיעה קרה‪ :‬אני‬
‫מכיר את שירה שפירא ממבשרת ציון !‬
‫לא סתם מכיר‪ .‬שירא שפירא ממבשרת ציון היא חברת נפש שלי‪ .‬חברת נפש‬
‫שמעולם לא פגשתי ‪.‬‬
‫אני מאוד מקווה שאמא שלי באמת נטשה את הפרק כשביקשתי‪ ,‬כי כאן זה מתחיל‬
‫להיות מביך‪ .‬אבל איך אמר המינגוויי?‪ -‬האמת היא כמו זקן‪ ,‬והים תמיד ים ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬כאן אנחנו חוזרים לשנת ‪ 1992‬לערך‪ .‬כמה שנים לפני שהכרתי את‬
‫המושלת‪ .‬אני סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה‪ ,‬נפרדתי מהחברה שהיתה לי‪,‬‬
‫חנון‪ ,‬לא יודע איך לקדם עניינים עם בנות‪ ,‬וקורא כל יום ״ידיעות אחרונות״ מקצה‬
‫לקצה ‪.‬‬
‫באותה תקופה‪ ,‬בין קצה לקצה היה דף של מודעות סקס‪ .‬היו בו מודעות לשירותי‬
‫מין‪ ,‬דבר שלא עניין אותי )מה הקטע ב״לכבוש״ מישהי באמצעות שלושה שטרות‬
‫של מאה שקל???( אבל היו שם גם מודעות של ״שיחות אירוטיות מנשים פרטיות‬
‫)לנשים חינם(״ ‪.‬‬
‫צלצלתי‪ .‬מה רע בלהתעניין??? אז שלחו אותי לדואר לשלם ‪ 180‬ש״ח לארבע‬
‫שיחות ‪.‬‬
‫ילד פולני טוב עושה מה שאומרים לו‪ .‬הלכתי לדואר והפקדתי ‪.‬‬

‫‪- 58 -‬‬

‫חזרתי וצלצלתי‪.‬‬
‫עד היום אני זוכר את ההברקה שלהם‪ -‬השיר שהיה בהמתנה במרכזיה‪ ,‬עד שיקשרו‬
‫לך את השיחה האירוטית עם ה״בחורה פרטית״ היה ׳חשמל זורם בכפות ידך׳‪.‬‬
‫בדיחה כזאת של מי שסופר את הכסף שמפקידים לו כל אלפי המאוננים ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬נרגש אני מחכה לשיחה‪ ,‬והנה עולה לקו בחורה ‪.‬‬
‫כמה חנון אתה צריך להיות כדי להפוך את ה״בחורה פרטית״ מהשיחות האירוטיות‬
‫של ׳חשמל זורם בכפות ידיך׳ לידידת נפש שיש לה את המספר שלך והיא מתקשרת‬
‫כשמשעמם לה כדי לספר לך מה עבר עליה היום ולקבל חום וסימפטיה ???‬
‫שיט‪ ,‬אני חייב סיגריה ונגמרו לי ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬ככה נוצרה לי מערכת יחסים עם ה״בחורה פרטית״ מהשיחות‬
‫האירוטיות‪ .‬מערכת יחסים מחוץ למסגרת העסקית‪ .‬מערכת יחסים ידידותית ‪.‬‬
‫אני לא אעטוף עצמי בטלית ואומר שזה כל מה שהיה‪ .‬ברור שהיה גם סקס טלפוני‪:‬‬
‫אני התנשפתי‪ ,‬תיארתי בצורה ציורית כל פרט ופרט‪ ,‬והיא בסוף צעקה ״רועי‪ ,‬בוא‬
‫אלי עכשיו‪ ,‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬חזק‪ ,‬מהר‪ ,‬כאן‪ ,‬כן‪ ,‬עוד‪ ,‬עוד‪ ,‬עודדדדדדדדד‪ ....‬וואוווו‪...‬״ ניתוק‪.‬‬
‫אבל לפני ה״סקס״ היו לנו שיחות נפש ‪.‬‬
‫לאט לאט היא סיפרה לי על עצמה‪ .‬היא קראה לעצמה שירה שפירא‪ .‬היא סיפרה‬
‫שהיא גרה במבשרת ציון ‪.‬‬
‫אני זוכר כמה ניסיתי למצוא ב‪ 144 -‬ובכל דרך אחרת את שירה שפירא ממבשרת‬
‫ציון ‪.‬‬
‫בתוכי ידעתי שהיא לא אומרת לי את השם האמיתי שלה‪ ,‬והיא גם לא הסכימה‬
‫לתת לי את המספר שלה‪ .‬רק לה היה את שלי ‪.‬‬
‫שעות ישבתי בבית‪ ,‬קראתי מאמרים ופסקי דין‪ ,‬וחיכיתי שהיא תתקשר ‪.‬‬
‫לאט לאט )ואולי מהר( הצלצול שלה אלי הפך להיות יומיומי‪ .‬מתישהו בין שבע‬
‫לתשע בערב‪ .‬ואם לא הייתי בבית‪ ,‬היא היתה מצלצלת בלילה ׳לבדוק שאני בסדר׳‪,‬‬
‫לדבר‪ ,‬לספוג חום‪ ,‬ואז להתנשף‪ ,‬לשאוג ולנתק ‪.‬‬
‫היא סיפרה לי על ההורים שלה‪ ,‬על החבר שכמעט התחתנה איתו אבל הוא חזר‬
‫בתשובה‪ ,‬על ההוא שהיה אלים‪ ,‬על העבודה שלה )״מפעל לספירת נמלים״ היא‬
‫קראה לזה כי לא רצתה לתת מידע מדויק(‪ ,‬אפילו סיפרה לי על הרגשות המעורבים‬
‫שלה כלפי אחיה הקטן אמיר שיש ביניהם יותר מעשר שנים פער‪ ,‬והיא רוצה‬
‫להתחבר אליו אבל לא מצליחה‪ ,‬אולי‪ ,‬כך טענה‪ ,‬בגלל שהוא ״גנב לה את אמא״ ‪.‬‬

‫‪- 59 -‬‬

‫כן‪ .‬זה מתחבר‪ ,‬כוס אחתק‪ ,‬זאת שושנה!!!‬
‫ואני חייב לומר לכם‪ ,‬עם הזמן והסקס הטלפוני‪ ,‬והעובדה שגבר חנון כמוני‪ ,‬הסקס‬
‫הטלפוני והשיחות האלה הפכו למערכת יחסים עבורי‪ .‬אבל מערכת יחסים מוזרה‪.‬‬
‫וקצת מביך לפולני בן עשרים ואחת כמוני לנהל מערכת יחסים ״סוטה״ כזאת‬
‫)באותה תקופה עוד לא הייתי מכניס את במילה סוטה למרכאות(‪ ,‬אז התחלתי‬
‫ללחוץ להיפגש ‪.‬‬
‫זה לא היה רלוונטי מבחינתה‪ .‬אז לחצתי לפחות לקבל את מספר הטלפון שלה‪ .‬גם‬
‫לזה היא סירבה ‪.‬‬
‫אז זה נשאר ככה‪ .‬היא מתקשרת‪ .‬מדברים‪ .‬אני בעיקר מקשיב‪ .‬אחרי שסיימה לדבר‬
‫אני מבקש להיפגש או לפחות מס׳ טלפון שגם אני אוכל להתקשר‪ .‬אני מבטיח שלא‬
‫אעיק‪ .‬אפילו לא אתקשר‪ ,‬רק שיהיה לי המספר‪ .‬גם לזה היא סירבה‪ ,‬אבל אז היתה‬
‫מפייסת אותי טלפונית בתיאורים ש‪ ...‬כן‪ ,‬עדיין עושים לי את זה ‪.‬‬
‫עד שיום אחד צלצלה‪ .‬שבורה לגמרי‪ .‬בכתה‪ .‬כל השיחה בכתה‪ .‬כבר הכרתי אותה‬
‫בוכה‪ ,‬אבל לא ככה‪ .‬כל‪-‬כך בכתה שאפילו לא הגענו להתנשפויות‪ ,‬בכתה ואמרה‬
‫שזאת השיחה האחרונה שלנו‪.‬‬
‫הייתי בהלם‪ .‬לא ידעתי למה היא ככה‪ .‬לא ידעתי איך להתמודד עם בכי כזה‪ .‬רציתי‬
‫לעזור‪ .‬רציתי לבוא לחבק‪ .‬רציתי לבוא לחבק ולהפשיט‪ .‬רציתי לנשק‪ ,‬ללקק‪,‬‬
‫להרגיש‪ ,‬לזיין‪ .‬ורציתי גם רק לחבק ולנגב את הדמעות )ואולי אחר‪-‬כך להפשיט‬
‫ולנשק ו‪ ,(...‬אבל לא היה עם מי לדבר ‪.‬‬
‫רגע‪ -‬זה בדיוק הסיפור של עדה כרמון‪-‬חכמון על הטיפול האחרון של שושנה! רק‬
‫שאני לא קיבלתי ציור של קדישמן‪ .‬אני קיבלתי במקום זה חודש של המתנה אולי‬
‫היא תתקשר‪ .‬תקופה של קפיצה כל פעם שהטלפון מצלצל‪ .‬אבל היא נעלמה ‪.‬‬
‫ואני נגנבתי לגמרי‪ .‬היו לנו שיחות כל כך אמיתיות‪ .‬לא היו ביננו מסיכות‪ .‬היא היתה‬
‫כל כך פתוחה )כל עוד לא אדע איך באמת קוראים לה ומה מספר הטלפון שלה(‪,‬‬
‫היתה ביננו כזאת התאמה מינית )בטלפון( ואני הייתי מאוהב‪ .‬הייתי מאוהב בשירה‬
‫שפירא ממבשרת ציון שהיא לא באמת שירה שפירא‪ .‬הייתי מאוהב בשירה שפירא‬
‫ש‪ ...‬מסתבר שהיא בעצם שושנה הר‪-‬שמש‪ .‬שושנה הר שמש ז״ל ‪.‬‬
‫אוף!‬

‫‪- 60 -‬‬

‫פרק חמישה‪-‬עשר‬
‫‪-----------------‬‬‫יש רגעים שאני נעצר מול המציאות‪ ,‬מופתע ומתפעל מכמה החיים מפתיעים‪.‬‬
‫אחרי עשרים שנה אני פתאום מגלה מי זאת שירה שפירא‪ ,‬ומסתבר שהיא מתה‪ .‬אני‬
‫מנסה לעזור לאמיר לגלות מי רצח את אחותו שלא הכרתי‪ ,‬אבל מסתבר שכן הכרתי‬
‫אותה‪ .‬ניר הפסיכולוג‪ ,‬השותף לקליניקה של עדה כרמון‪-‬חכמון מתאר לי אותה‬
‫חיצונית‪ ,‬ומסתבר שאני בכלל הכרתי אותה פנימית‪ .‬רק הכרתי אותה?‪ -‬הייתי‬
‫מאוהב בה‪ ,‬והאמת שלא האמנתי שהיא באמת כל כך יפה כמו שהיא תיארה את‬
‫עצמה‪ .‬שקרנית‪ .‬אמרה שהיא בלונדינית‪ .‬גם נשבעה ששירה שפירא הוא שמה‬
‫האמיתי‪ .‬מטורפת!‬
‫פתאום אני מצליח להבין את האובססיביות של עדה עם שושנה‪ .‬אני מבין את‬
‫האובססיביות שלי לרדוף אחרי אנשים בשביל לקבל שברירי מידע‪ ,‬ואני מבין שאני‬
‫חייב לפתור את התעלומה ‪.‬‬
‫עכשיו זה כבר לא בשביל אמיר‪ ,‬לא בשביל עדה‪ ,‬לא כי משעמם לי‪ .‬עכשיו אני צריך‬
‫לפתור את התעלומה בשביל שושנה‪ .‬בשביל שירה שפירא שהייתי מאוהב בה‪ .‬בשביל‬
‫שירה שפירא שחלקה איתי אינטימיות עצומה‪ ,‬בלי שבכלל הכרנו‪ .‬בעצם כן הכרנו‪,‬‬
‫ולא הכרנו‪ .‬כאילו‪ ...‬כמו זוג שמכירים בחדר חושך‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬נראה לי שעליתי פה על רעיון לפורמט טלוויזיוני‪ .‬רק נוסיף לזה וילה‪ ,‬קבוצת‬
‫מתמודדים‪ ,‬קבוצת מתמודדות‪ ,‬מנחה בדמות אברי גלעד אבל יותר צעיר ששולח‬
‫אותם להכיר בחושך מוחלט‪ ,‬וסמסים‪ .‬חכו שניה‪ ,‬אני צריך לכתוב את זה ‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬חזרתי‪ .‬כתבתי את הפורמט ושלחתי אותו לשלושה חברים מתחום הטלויזיה‪.‬‬
‫כל אחד בנפרד חזר אלי ואמר לי שזה ועיון גרוע‪ ,‬שאין במדינה אפילו אדם אחד‬
‫שירצה לראות כזה דבר‪ ,‬ושהגיע הזמן שאפסיק לחשוב שהציבור במדינה עד כדי כך‬
‫מטומטם‪ .‬אז הנה‪ ,‬אני חוזר לסיפור‪) .‬רק שאני לא אדליק מחר את הטלויזיה‬
‫ואראה שאחד מהם גנב לי את הפורמט והפיק אותו)!‪...‬‬
‫בקיצור‪ ,‬כל המידע הזה על שושנה שהיא בעצם שירה נופל עלי ככה במקרה‬
‫מכוכבית דבוש ש‪ ...‬איך אומר את זה בעדינות‪ -‬היא לא מהחברים שלי‪.‬‬
‫במזל הטלפון שלה צלצל‪ .‬היא ענתה ואני ניצלתי את ההזדמנות‪ .‬סימנתי לה שאני‬
‫יוצא להדליק סיגריה ‪.‬‬
‫מחוץ לבית הקפה‪ ,‬על המדרכה של בוגרשוב‪ ,‬אני מנסה לארגן את המחשבות‬
‫ובמקום זה מקבל סחרחורת ‪.‬‬

‫‪- 61 -‬‬

‫המון רגשות מתערבבים בתוכי‪ .‬אני חייב להוציא מכוכבית מהר את כל מה שיש לה‬
‫לספר‪ ,‬וללכת לחשוב‪.‬‬
‫כוס אחתק‪ ,‬איך אני מספר את זה לאמיר‪ .‬אשכרה כוס אוחתו!‬
‫אני נכנס חזרה לקפה‪ .‬כוכבית סיימה את השיחה והיא אומרת שהיא צריכה לזוז‪.‬‬
‫היא אומרת שחוץ מזה היא לא יודעת כלום על מה ששונה עשתה שם‪ ,‬ובאמת שאין‬
‫לה מה לספר לי‪ .‬גםנשושנה וגם כוכבית‪ ,‬שתיהן היו שם במסווה‪ ,‬ולכן הן דאגו לא‬
‫להפריע אחת לשניה ‪.‬‬
‫מבחינתי כוכבית יכולה עכשיו להתנפנף לענייניה‪ ,‬וכמה שיותר מהר יותר טוב‪ .‬יש לי‬
‫רק עוד שאלה אחת אליה‪ -‬אם היא יודעת במקרה מי זה ״המקרר״ ‪.‬‬
‫כן‪ ,‬היא עונה לי‪ .‬המקרר זה המאבטח של הכנס‪ .‬הוא לא רק המאבטח‪ .‬הוא קשור‬
‫שם עם ההנהלה‪ .‬הכינוי שלו זה בגלל הגודל שלו‪ -‬ענק ומוצק‪ .‬רוסי עם עיניים‬
‫מפחידות‪ .‬משהו מטורף וסוטה בעיניים שלו‪ .‬לא היתה לה בעיה להתפשט שם מול‬
‫כולם‪ ,‬אבל עם המבט שלו היא לא הרגישה בנוח‪ .‬כל פעם שהיא ראתה אותו היה לה‬
‫דחף להתלבש או לברוח‪ .‬האנרגיה שלו הפחידה אפילו את כוכבית‪ ,‬ואותה קשה‬
‫להפחיד‪ .‬אבל כל פעם שהיא ראתה אותו‪ ,‬״נעמדו לי השערות שאין לי בגב״‪ ,‬היא‬
‫אמרה‪.‬‬
‫והיא זוכרת זוכרת אותו גם כי לפני שלוש שנים בערך היה סיפור שמישהי טענה‬
‫שהיא נאנסה באיזה סוף שבוע כזה של רוחניקיות‪ ,‬סקס חופשי וסמים‪ .‬באותה‬
‫תקופה היה לה קטע עם קצין חקירות במרחב יפת״ח והוא סיפר לה על החקירה‪.‬‬
‫היתה לו הרגשה שאכן היה שם אונס והוא חקר את המקרר‪ .‬הם לא הצליחו להוכיח‬
‫כלום כי אף אחד לא הסכים להעיד‪ ,‬ואחרי שבוע בערך המתלוננת עצמה חזרה בה‬
‫ונסעה להודו ‪.‬‬
‫כוכבית לא זוכרת איך קוראים לו‪ .‬היא גם לא יכולה להתקשר לקצין החקירות‬
‫לשאול כי זה לא הגמר ביניהם יפה‪ ,‬אבל המקרר הזה‪ ,‬הוא עמוק בתוך החבר׳ה‬
‫האלה של הטנטרה והרוחניקיות המזויפת שלהם ‪.‬‬
‫זה עסק כלכלי רציני הסדנאות האלה של ההתפתחות האישית דרך סקס חופשי‪,‬‬
‫ואף אחד שם לא רצה לפגוע בהכנסות‪ ,‬אז הכל הושתק‪ ,‬וכוכבית חושבת שהוא עדיין‬
‫איתם שם מעורבב בהנהלה‪.‬‬
‫הם בטח יודעים איפה הוא‪ ,‬אם אחפש אותו ‪.‬‬
‫אמרתי לכוכבית תודה‪ ,‬שהיא יכולה ללכת‪ ,‬והיא הלכה ‪.‬‬
‫הזמנתי את החשבון‪ .‬ידעתי שאני צריך לדבר עם מישהו ‪.‬‬
‫צלצלתי לעדה כרמון‪-‬חכמון‪ .‬היא לא ענתה‪ ,‬אז השארתי הודעה‪ :‬היי עדה‪ ,‬זה רועי‬
‫שוחט‪ .‬מצאתי מקרר‪ .‬תחזרי אלי אם את רוצה לשמוע פרטים‪.‬‬

‫‪- 62 -‬‬

‫פרק שישה‪-‬עשר‬
‫‪----------------‬‬‫טוב‪ ,‬כל כך הרבה דברים קרו בינתיים‪ ...‬התחלפה שנה‪ ,‬היה כיפור‪ ,‬היתה עבודה‪,‬‬
‫היו מחשבות‪ ,‬עניינים‪ ,‬סידורים‪ ,‬קצת בילויים‪ ,‬מלא דברים היו‪ .‬דבר אחד לא היה –‬
‫שקט לשבת להקליד לכם את מה שקרה‪.‬‬
‫והנה הגיע חול המועד‪ ,‬וחול המועד מחלק את העם לשניים – אלה שלא משלמים –‬
‫יש להם פנאי לבוא לבלבל את המוח ולקדם את ענייניהם‪ ,‬ואלה שכן משלמים – הם‬
‫תמיד לא פה בחול המועד‪.‬‬
‫גם הדוור לא מביא שום דבר טוב‪ .‬אז הנה ‪ -‬אחרי חצי יום של אלה שלא משלמים‪,‬‬
‫ובהיעדר אלה שכן משלמים – אני סוף‪-‬סוף יושב לכתוב‪ ,‬אז כדאי שאתחיל‪.‬‬
‫כבר סיפרתי לכם שכוכבית אמרה לי שיש אחד שכינו אותו "המקרר"‪ ,‬והוא היה‬
‫בסדנת הטנטרה‪ ,‬והוא קשור לכנופיית הרוחניקים האלה שחיים מאהבה חופשית‬
‫ועריכת סדנאות‪ ,‬אבל כוכבית לא זוכרת איך קוראים לו באמת‪.‬‬
‫זה היה מידע מרעיש‪ .‬אם אזכיר לכם – כל הסיפור בעצם נפתח כשאמיר הר‪-‬שמש‬
‫קיבל את המייל שאומר שהמקרר היה השותף הסודי והסמוי של שושנה‪ ,‬אחותו ז"ל‬
‫של אמיר‪ .‬אותה שושנה שהיתה המטופלת של ד"ר עדה כרמון‪-‬חכמון‪ ,‬ונעלמה‪.‬‬
‫אותה שושנה שהיתה אהובתו של מנחם קפלן‪ ,‬ונעלמה‪ .‬אותה שושנה שהיתה‬
‫"מלאכית" של לאקי‪ ,‬ונעלמה‪ ,‬אותה שושנה שהיתה אמורה להיות שיחת סקס שלי‪,‬‬
‫והפכה להיות התאהבות טלפונית‪ ,‬עד שנעלמה‪ .‬אותה שושנה שלכאורה הגיעה‬
‫במסווה לסדנת הטנטרה בבית אורן‪ ,‬המקום בו היה גם ה"המקרר‪".‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬כשאני כבר עם קצה חוט ל"מקרר" )טוב‪ ,‬לא קצה חוט‪ ,‬יותר כמו איתור‬
‫כמעט מושלם(‪ ,‬אני צריך לעדכן את השותפים לעניין‪.‬‬
‫עדה לא ענתה לי‪ .‬צלצלתי לאמיר‪ .‬גם הוא לא ענה‪ .‬נורא מעצבן‪ .‬אני מלא בסיפור‪,‬‬
‫ואין לי למי לספר אותו‪ .‬קרן בעוד נסיעה שלה לחו"ל‪ ,‬אלכס עסוק באיזה היא‬
‫חדשה שהוא עוד לא מצא בה את הפגם שבגללו יעיף אותה‪ ,‬שלי מהקפה התאהבה‬
‫במתופף ולא רואה בעיניים‪ .‬צלצלתי למנחם קפלן‪.‬‬
‫מנחם קפלן היה באמצע פגישה‪ ,‬אבל ראה את המספר שלי ומייד ענה‪ .‬הוא נמצא‬
‫בתל אביב והוא מציע שניפגש עוד שעה וחצי‪ .‬אם מתאים לי בקפה נואר‪ .‬האמת‬
‫שקפה נואר זה מקום אהוב עם הרבה כבוד‪ .‬המשרד הראשון שלי היה שתי קומות‬
‫מעל‪ .‬כשפתחתי את המשרד עוד היתה שם מסעדת היפופוטם‪ .‬היא כבר היתה‬
‫בגסיסה והאוכל היה גרוע‪ .‬יום אחד הגיעו רפי וגדעון והתחילו לשפץ כדי לפתוח‬
‫מסעדה חדשה‪ .‬לקח להם המון זמן‪ .‬הם תעכבו עם רשיונות ועם קבלן שנעלם‬
‫באמצע או הועף )אני לא באמת זוכר(‪ .‬כל יום הייתי רואה אותם מדוכאים‬
‫מהתמשכות השיפוץ‪ ,‬וכל יום שאלתי אותם מתי יפתחו סופסוף ולא אצטרך ללכת‬
‫עד רוטשילד כדי לאכול‪ .‬בסוף הם פתחו‪ .‬ביום הראשון שפתחו ישבתי ואכלתי את‬

‫‪- 63 -‬‬

‫השניצל‪ .‬גדעון שאל איך האוכל‪ .‬עניתי לו שהשניצל מדהים ושעל שניצל כזה אפשר‬
‫לבנות הצלחה‪ .‬הוא היה מבסוט‪ .‬כמה חודשים מאוחר יותר גם הבנקאי שלו נהיה‬
‫מבסוט‪ .‬מאוד ‪.‬‬
‫בשנים האחרונות לא יוצא לי להגיע לשם‪ .‬אין שם חניה‪ ,‬ואני הפכתי להיות עצלן‬
‫בקטע הזה‪ .‬לא היה בא לי לקחת את עצמי עד לשם‪ .‬הצעתי את הזוריק‪ ,‬והבטחתי‬
‫שגם בזוריק יש שניצל מעולה‪ .‬באמת יש‪ .‬מפתיע אבל נכון‪ .‬קבענו ברבע לשמונה‬
‫בזוריק‪.‬‬
‫כשהגעתי לשכונה הבנתי שכבר אין טעם ללכת הביתה ומשם לזוריק‪ .‬התיישבתי‬
‫בזוריק ולקחתי עיתון‪ .‬הטלפון צלצל‪.‬‬
‫"מי זה המקרר"?‬
‫"היי עדה‪ ,‬מה שלומך? הכל בסדר"?‬
‫"כן‪ ,‬היי‪ .‬הייתי בטיפול ועכשיו יצאתי ושמעתי את ההודעה שלך‪ .‬אני מתה‬
‫מסקרנות – מצאת את "המקרר"?"‬
‫"כן‪ .‬לא בדיוק‪ .‬רגע – את בקליניקה? בא לך לקפוץ לזוריק? אני שם"‪.‬‬
‫"זאת שעה יותר לג'ונו‪ ,‬לא"?‬
‫"אני כבר עם הקפה‪ .‬בואי לזוריק ונראה‪ ,‬טוב"?‬
‫"טוב‪ .‬אני מכבה את המזגן ויוצאת‪".‬‬
‫"טייק יור טיים‪ ,‬אני פה‪".‬‬
‫לא עברו חמש דקות ועדה הגיעה‪ ,‬כולה חיוכים‪" .‬נו‪ ,‬ספר לי‪ .‬מה אתה יודע"?‬
‫"כמה חודשים לפני ששושנה הר‪-‬שמש נרצחה‪ ,‬היא היתה בסדנת טנטרה בבית‪-‬‬
‫אורן‪ .‬זה בכרמל‪ .‬זה סדנה של רוחניקים כאלה‪ .‬רפיק‪ ,‬זה שפעם היה מנחה‬
‫בטלויזיה‪ ,‬קראו לו תמיר קמחי ושינה את השם שלו לרפיק‪ .‬מכירה? זהו‪ .‬אז בארגון‬
‫הזה שלהם יש אחד שקוראים לו המקרר‪ .‬כולם שם מכירים אותו‪ .‬הוא היה פעם‬
‫השומר של הדבר הזה‪ ,‬אבל עכשיו הוא מחובר חזק אצלם‪ ,‬וכנראה שהוא המקרר‬
‫שאנחנו מחפשים"‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬תסביר לי‪ .‬איך הגעת לזה"?‬
‫אז סיפרתי לשושנה על הפגישה עם מנחם קפלן שנתן לשושנה את הציור שתלוי‬
‫לעדה בקליניקה ושהיא היתה בבית שהיה שלו במרטיניק‪ ,‬ועל לאקי כהן ששושנה‬
‫עבדה אצלו‪ ,‬ועל כוכבית דבוש המעצבנת שפגשה את שושנה בסדנה כמה חודשים‬
‫לפני שנפטרה‪ ,‬והיא זוכרת את המקרר‪ ,‬אבל לא יודעת איך קוראים לו באמת‪.‬‬
‫‪- 64 -‬‬

‫ואז מנחם קפלן מגיע‪ ,‬ואני קם לכבודו מהכיסא‪ ,‬ולוחץ לו את היד‪ ,‬ומסתכל על עדה‪,‬‬
‫ואומר לה "עדה‪ ,‬תכירי – מנחם קפלן" ואני חוזר אליו עם המבט ומסביר לו –‬
‫"מנחם קפלן – ד"ר עדה כרמון‪-‬חכמון‪".‬‬
‫"מנחם קפלן מנחם קפלן?" היא שואלת את שנינו מופתעת‪" ,‬מנחם קפלן‬
‫ממרטיניק"?‬
‫"מנחם קפלן מנתניה‪ ,‬אבל כן‪ .‬זה אני‪ ".‬והוא מחייך ולוחץ לה את היד‪.‬‬
‫יש משך זמן של לחיצת יד‪ .‬זה בערך שתי שניות‪ .‬זה יכול להיות גם ארבע שניות‪,‬‬
‫אבל זהו‪ .‬יותר מזה זה כבר לא לחיצת יד‪ .‬יותר מזה זה כבר משהו אחר‪ .‬פה לחיצת‬
‫היד של מנחם ועדה היתה כל כך ארוכה‪ ,‬שהתחלתי אני להזיע‪.‬‬
‫בעצם‪ ...‬תנו לי רגע‪ .‬אני רוצה שאת ההמשך עדה תספר לכם בעצמה‪ .‬אם יהיה משהו‬
‫להוסיף – אני אוסיף אחרי‪.‬‬
‫אז אני מפסיק עכשיו‪ ,‬ונותן לעדה כרמון‪-‬חכמון לכתוב את הפרק הבא במילים שלה‬
‫ובתחושות שלה‪ .‬ותאמינו לי שהיו תחושות‪.‬‬
‫היא הבטיחה לי שלפחות את ההתחלה היא תעביר לי במייל עד שמונה בערב‪ .‬כשזה‬
‫יגיע‪,‬יעלה פרק שבע‪-‬עשרה‪.‬‬

‫‪- 65 -‬‬

‫פרק שבעה‪-‬עשר‬
‫)נכתב ע"י ד"ר עדה כרמון‪-‬חכמון‪ ,‬פסיכולוגית קלינית‪ ,‬רח' מרים החשמונאית ‪18‬‬
‫ת"א(‬
‫‪----------------‬‬‫זה התחיל כסתם יום שלישי‪ .‬אני הכי לא אוהבת את ימי שלישי כי זה יום שנמרח‬
‫לגמרי‪ .‬זה היום של הסידורים ובדיקת מבחנים ועבודות וההכנות לשיעורים‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬והדואר והחשבונות ובין לבין יש גם כמה מטופלות ‪.‬‬
‫המטופלות של יום שלישי זה כאלה שאצלי כבר כמה שנים‪ .‬אני מכירה את‬
‫הסיפורים שלהן מבפנים ומבחוץ‪ .‬שום דבר בעצם לא קורה איתן‪ ,‬שום עבודה לא‬
‫נעשית‪ ,‬אבל הן צריכות לפרוק‪ .‬פעם בשבוע יש להן מסאז'‪ ,‬פעמיים בשבוע מאמנת‬
‫כושר‪ ,‬עוד יום שופינג )וצהריים עם חברות(‪ ,‬ערב אחד בשבוע יציאה עם החברות‪,‬‬
‫יום בישולים )שישי( ושבת‪ .‬ככה הן מעבירות את החיים‪ .‬ביום שלישי יש להן אותי‪.‬‬
‫הן לא באמת מדברות איתי‪ .‬הן מדברות עם האוויר על עצמן‪ .‬כמה שאני אהיה יותר‬
‫קטנה ולא משמעותית – ככה הן ירגישו יותר בנוח‪ .‬בקיצור – ימי שלישי שלי הם‬
‫סתם ימים‪ ,‬שאם הקליניקה שלי היתה בבית‪ ,‬הייתי נשארת בהם בפיג'מה )לא שמה‬
‫שלבשתי באותו יום שלישי היה יותר מוצלח מפיג'מה(‪.‬‬
‫בימי רביעי יש לי את האומנים‪ .‬הם אוהבים לראות עוד כמותם בחדר ההמתנה‪.‬‬
‫בימי חמישי את המנכ"לים‪ .‬אלה לא אוהבים להתערבב בעם אז בד"כ אני שומרת‬
‫‪ 20‬דקות בין אחד לשני כדי שאפילו לא יפגשו‪ .‬בראשון אני באוניברסיטה ובשני‬
‫במכללה‪ ,‬ואחר הצהריים יש לי את ה"יחסית" נורמליים – אנשים מהשורה‪ ,‬שבאים‬
‫לעשות עבודה‪ ,‬או לפחות לנסות לעשות עבודה‪ .‬שושנה היתה מאלה של יום שני‪.‬‬
‫אבל ביום שלישי הזה קיבלתי באמצע היום טלפון מגיורא איילנד‪ .‬גיורא היה החבר‬
‫הראשון שלי‪ .‬אני הייתי בשמינית בתיכון רופין‪ .‬הוא היה קצין בצנחנים בגדוד ‪.890‬‬
‫הביאו אותו אלינו בתור בוגר בית הספר לתת הרצאת מוטיבציה‪ .‬אז לא היה צריך‬
‫הרבה‪ .‬לכולם היתה מוטיבציה‪ .‬זה היה לפני מלחמת יום כיפור‪ ,‬וכל קצין‪ ,‬שלא‬
‫לומר קצין ב‪ 890-‬היה בעיננו כוכב קולנוע‪ .‬ראיתי אותו והתאהבתי‪ .‬גם הוא בי‪ .‬אבל‬
‫אני הייתי ילדה ועשיתי לו את המוות‪ .‬היה לי קשה לראות אותו כל כך מעט‪,‬‬
‫ולקראת הסוף‪ ,‬כשהוא היה מגיע‪ ,‬מרוב געגועים הייתי עושה לו את המוות והכל‬
‫היה מתחרבן‪ .‬בסוף הוא הציע שניפרד ושאמצא לי מישהו שנמצא קרוב ויהיה‬
‫מסוגל לתת לי את מה שאני צריכה‪ .‬איכשהו זה נגמר יפה וככה נשארנו בקשר ‪.‬‬
‫גם אחרי הצבא‪ ,‬כשלמדתי בירושלים ואח"כ כשעברתי לת"א‪ ,‬היינו נפגשים מדי‬
‫פעם כשהייתי מגיעה לבקר את ההורים בכפר הס‪ .‬וככה עם השנים נשאר הקשר‪ .‬עד‬
‫היום אני חושבת שהוא אחד הגברים המרשימים שהכרתי‪ .‬כמה פעמים שאלתי את‬
‫עצמי מה היה קורה אם הייתי נשארת איתו‪ .‬אם הייתי מתחתנת איתו ולא עם ז'יל‪.‬‬
‫אבל אם הייתי מתחתנת איתו‪ ,‬הילדים שלי לא היו יוצאים כמו שיצאו‪ .‬ואת‬
‫הילדים שלי כמו שהם לא הייתי מחליפה בעד שום הון שבעולם‪ .‬אז איך אמרה‬
‫אדית פיאף? ‪ -‬ז'ה נה רגרט ריאן‪...‬‬
‫‪- 66 -‬‬

‫בקיצור‪ ,‬גיורא צלצל וביקש ממני שאפגש עם בחורה שהוא מאוד מעריך‪ .‬היא בת ‪35‬‬
‫ורוצה להתחיל טיפול‪ ,‬והוא לא רוצה שהיא תיפול לידיים של איזה פסיכולוגית דה‪-‬‬
‫לה‪-‬שמטע שתבלבל לה את המוח סתם‪ .‬ועלי‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא סומך‪ ,‬אז אם אני יכולה‬
‫למרות שאני עסוקה‪ ,‬לקבל אותה‪ ,‬הוא מאוד יודה לי‪.‬‬
‫כשגיורא מבקש‪ ,‬ברור שאני מייד אסכים‪ ,‬רק הייתי צריכה לוודא שאין ביניהם‬
‫כלום‪ .‬אני לא רוצה להיכנס לתוך הסיפורים שלו‪ .‬גיורא אמר שאין‪ ,‬לא היה ולא‬
‫יהיה‪ .‬אז אמרתי לו שישלח אותה אלי בשעה שש‪ .‬סופסוף משהו מעניין היום‪ .‬אם‬
‫גיורא מדבר עליה ככה‪ ,‬היא בטח משהו מיוחד‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬בשש הגיעה הבחורה‪ .‬תמיד להכיר מטופל חדש גוזל ממני הרבה אנרגיות‪.‬‬
‫אבל הפעם זה היה אפילו יותר קשה‪ ,‬כי היא הגיעה כל כך טעונה‪ ,‬והיא מדברת כל‬
‫כך מהר‪ ,‬ויש לה כל כך הרבה מאניירות עד שלעיתים התלבטתי אם זה מאניירות או‬
‫טיקים‪ .‬והיא רצה מנושא לנושא‪ ,‬מהאקס לבוס בעבודה ולבוס הקודם ולאח שלה‬
‫ולאבא שלה והאמא שצצה כל משפט שלישי‪ ,‬והכסף שיש לה כי היא מרוויחה‬
‫משכורת מפוצצת‪ ,‬והנעליים שהיא קונה בשלשות ובחנויות הכי יקרות והדירה‬
‫ברמת אביב החדשה ‪,‬והבילויים וכל אלה שמתחילים איתה בפייסבוק ובג'יי דייט‬
‫ואפילו בתחנת הדלק‪ ,‬אבל אף אחד לא רוצה להישאר ולכל אחד יש איזה סיפור‬
‫ולמה רק היא נופלת על כל השרוטים האלה‪ ,‬וכל החברות שלה אפילו המטומטמות‬
‫והמכוערות ורעות הלב הסתדרו ורק היא לא‪ ,‬בקיצור – בלגן אחד גדול של בחורה‬
‫שצריכה לעשות לעצמה סדר ולמצוא את השקט בתוך כל הרעש‪ ,‬להבין מה חשוב‬
‫באמת ולחפש את זה ולא את כל הדברים האחרים‪ .‬אבל בינתיים יצאתי מהפגישה‬
‫איתה בסחרחורת והקשבתי להודעה שרועי השאיר לי בתא הקולי‪.‬‬
‫הוא מצא את המקרר‪ .‬ההוא שאמור להיות המפתח לתעלומה של שושנה הר‪-‬שמש‪.‬‬
‫הסתכלתי אל הציור של הכבשה שתלוי בקליניקה‪ .‬יכול להיות שסוף‪-‬סוף תהיה לי‬
‫תשובה‪ .‬צלצלתי אליו והוא הזמין אותי לקפה בזוריק‪.‬‬
‫אני לא מבינה מה יש לאנשים מהמקום הזה‪ .‬סתם קפה‪ .‬מלא‪ ,‬לא מעניין‪ .‬לא יפה‪.‬‬
‫כל שולחן שם אחר‪ ,‬כל כיסא אחר‪ ,‬אין סדר והיגיון‪ ,‬אין קלאסה‪ .‬ואני גם צריכה יין‪.‬‬
‫אבל הסבון הזה‪ ,‬הוא שותה קפה בזוריק‪ .‬אז הלכתי לזוריק‪.‬‬
‫מזל שהוא לא הסכים לבוא לג'ונו‪ ,‬כי עוד יין לא הייתי צריכה באותו מפגש‪.‬‬
‫אז אני מגיעה לרועי לקפה‪ ,‬וכל זה אחרי יום שלם שבמילא לא התלבשתי אליו יפה‪,‬‬
‫והאיפור כבר ירד‪ ,‬וכולי בסחרחורת מהמטופלת החדשה עם הקצב הבלתי הגיוני‪,‬‬
‫והשיער שלי כבר שכח מזמן את הפן שעשיתי בשישי בבוקר אצל ארז שרביט‪,‬‬
‫ופתאום הוא מצניח עלי את מנחם קפלן‪ .‬זה המנחם שהייתי בבית שלו במרטיניק‬
‫לפני חודש‪ ,‬זה המנחם שנתן לשושנה את הכבשה המעצבנת שתלויה לי על הקיר‬
‫בקליניקה ואני כל כך שונאת אבל לא מסוגלת להוריד‪.‬‬
‫אז אני יושבת ומנחם נכנס‪ ,‬ורועי קם‪ ,‬לוחץ לו את היד ואומר כאילו כלום "תכירו –‬
‫מנחם קפלן – ד"ר עדה כרמון‪-‬חכמון"‪ .‬ואני חושבת לעצמי שאני בכלל לא נראית‬
‫עכשיו דוקטור‪ ,‬ומנחם מושיט לי את היד ולוחץ‪ .‬והיד שלו חמה ויציבה וקשה ורכה‬
‫ונעימה‪ ,‬והוא מסתכל לי בתוך העיניים והמבט שלו חודר ומתגלגל בתוך המוח שלי‪,‬‬
‫והוא לא עוזב את היד‪ ,‬ובלי שאני מרגישה אני קמה מהכיסא‪ ,‬היד שלי עדיין בתוך‬
‫‪- 67 -‬‬

‫היד שלו‪ ,‬העיניים שלי מחפשות תזוזה של העיניים שלו‪ ,‬והעיניים שלו לא זזות‪ .‬ל‪-‬‬
‫א—ז‪-‬ז‪-‬ו‪-‬ת‪ .‬והוא לא מרגיש שום חוסר נעימות‪ .‬ואני מרגישה שלרועי כבר לא נעים‬
‫מהסיטואציה‪ ,‬ורועי מתיישב ומביט עלינו ואני שבויה בתוך לחיצת היד הזאת‪ .‬ורועי‬
‫לוקח סיגריה ומדליק‪ ,‬ולוקח את האייפון ומתחיל לשחק בו‪ ,‬ורק אז מנחם מנתק‬
‫את לחיצת היד‪ ,‬מתיישב‪ ,‬מסתכל על רועי ושואל – מי זאת עדה?‬
‫וואווווו איזה בום! מה זה הדבר הזה???‬
‫"עדה היתה הפסיכולוגית של שושנה הר‪-‬שמש‪ ,‬והכבשה שנתת לשושנה תלויה אצל‬
‫עדה בקליניקה‪ .‬עדה היא גם זאת שהיתה בבית שלך במרטיניק"‪ ,‬רועי עונה לו‪ ,‬ואז‬
‫הוא שוב מסתכל עלי במבט החודר‪ ,‬אבל הפעם המבט לא בעיניים שלי‪ .‬המבט סוקר‬
‫אותי מלמעלה למטה‪ .‬הוא מזיז את הגב בשביל לבחון את הרגליים שלי‪ ,‬ובלי בושה‬
‫הוא שואל "והאדון חכמון מחכה לעדה בבית? כי לא ראיתי טבעת"‪.‬‬
‫כמה חצוף לשאול ככה‪ .‬כמה ישיר‪ .‬זה לא יאומן‪ .‬אנחנו עוד לא מכירים בכלל‪ .‬כמו‬
‫שועל שמחפש טרף‪ .‬כמו אריה‪ ,‬יותר נכון‪ .‬ועדיין‪ ,‬משהו חם ורך ונעים‪ .‬לוחץ אבל לא‬
‫מלחיץ‪ .‬כוחני אבל לא אלים‪ .‬אמיתי כל כך שזה מפחיד‪ .‬בטוח כל כך‪ ,‬שאני מרגישה‬
‫קטנה‪ .‬מרגישה ילדה לחוצה‪ .‬מרגישה שאני לא מאופרת‪ ,‬לבושה בבגדים נוחים‬
‫מידי‪ ,‬ומה זה הסנדלים השטוחים האלה‪ .‬מתי אלמד לא לצאת איתם מהקליניקה!?‬
‫המוצא שלי מהמצב הזה הוא לפנות לרועי‪" .‬אז ספר לנו מה קורה"‪.‬‬
‫ורועי מתחיל לספר שוב‪ ,‬הפעם למנחם על הסדנה בבית אורן ועל "המקרר"‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬באמת שאני קוראת אנשים ושמה לב לפרטים‪ ,‬אבל פה לא צריך לקרוא – זה‬
‫ברור! באוזן אחת הוא מקשיב לרועי‪ ,‬אבל כל שאר החושים שלו – ממוקדים בי‪.‬‬
‫הוא מסמן למלצרית שתבוא ומזמין יין אדום‪ .‬איך הוא ידע שזה מה שאני רוצה?‬
‫המלצרית שואלת איזה והוא עונה שהברמן יבחר‪ .‬מה שהברמן יבחר יהיה מצויין‪.‬‬
‫מגיע בקבוק יין‪ .‬רועי לא רוצה‪ .‬הוא מזמין לעצמו עוד אספרסו ארוך‪ .‬מנחם מזמין‬
‫שניצל ומכריח אותי לאכול גם‪ .‬מבחינתו רועי כבר לא רלוונטי בשולחן‪ .‬שום דבר לא‬
‫רלוונטי בשולחן‪ .‬שום דבר לא רלוונטי בייקום‪ .‬מנחם ראה אותי וכאילו הכל נעלם‪.‬‬
‫מצא את הטרף ועכשיו הוא ממוקד במטרה בכל חושיו‪.‬‬
‫הוא לוקח את הבקבוק ומוזג לי יין‪ .‬בדרך כלל מוזגים חצי כוס‪ ,‬אולי רבע‪ ,‬תלוי מה‬
‫גודל הכוס שעל הרגל‪ .‬מנחם מוזג שלושת‪-‬רבעי כוס‪ .‬אם אשתה את זה‪ ,‬אצחק עד‬
‫מחר‪ .‬זה בעצם מה שמנחם רוצה להשיג‪ .‬לא בדיוק זה‪ .‬הוא רוצה להשיג משהו‬
‫אחר‪ .‬סקס‪.‬‬
‫סקס? איתי??? מה יש לו לרצות סקס איתי‪ ,‬עם עדה הזקנה שלא התאפרה ושהפן‬
‫שעשתה בשישי כבר מזמן ז"ל??? נו‪ ,‬באמת‪ ,‬עדה‪ .‬עם הכסף שלו והצ'ארם שלו הוא‬
‫יכול להשיג כל נערה במיני עם ציצי ענק ועומד‪ .‬לא מרופטת כמוני‪ .‬הוא סתם רוצה‬
‫לעשות עלי רושם‪.‬‬
‫והוא עושה עלי רושם‪ .‬לגמרי עושה‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬הוא כזה ג'נטלמן ‪.‬‬

‫‪- 68 -‬‬

‫בדיוק כשאני צמאה הוא קולט את זה ומזמין שתי כוסות מים‪ .‬כמה פשוט – לא‬
‫מים מינרלים‪ .‬שתי כוסות מים רגילים‪ .‬וזה לא מקמצנות‪ .‬זה מישירות‪ .‬מצניעות‪.‬‬
‫מפשטות‪ .‬ואיך לעזזאל יש לו כזה שיער שופע בגילו? בן כמה הוא בכלל???‬
‫בקיצור‪ ,‬אני יושבת מול בנאדם שמזעזע את עולמי‪ .‬קראתי פעם שיר כזה של‬
‫משוררת פינית‪ .‬אווה קילפי קוראים לה‪ .‬הביאה לי את השיר איזה מטופלת שהיתה‬
‫באיזה סיפור טיפשי‪ .‬היא הרגישה שכל העולם שלה רועד מהבוס החדש בעבודה‪.‬‬
‫הוא נכנס לחדר והרגליים שלה רועדות‪ .‬גם הרגליים שלי רועדות עכשיו‪ .‬וכל זה אני‬
‫חושבת‪ ,‬והוא מסתכל על רועי ואומר לו "אז איך מתקדמים מפה"?‬
‫ורועי עונה לו שעכשיו יש כיוון‪ ,‬אז אפשר להעביר את זה למשרד חקירות שיאתרו‬
‫את האיש ויביאו לנו פרטים עליו ‪.‬‬
‫מנחם לא רוצה לערב עוד אנשים מבחוץ אם לא צריך‪ .‬הוא לוקח את הטלפון‬
‫ומצלצל‪ .‬זה אלי‪ ,‬מאמן הכושר שלו‪ .‬אלי גם מדריך טאי‪-‬צ'י‪ ,‬והוא מכיר את‬
‫הרוחניים האלה של המזרח‪ .‬אלי מבקש לבדוק משהו וחוזר אחרי שתי דקות‪ :‬בין‬
‫ה‪ 20 -‬ל‪ 22 -‬בספטמבר יש כנס טנטרה גדול בבית אורן‪ .‬אפשר ליסוע לשם לבדוק‪.‬‬
‫מנחם נדלק על הרעיון‪ .‬הוא שואל את רועי אם בא לו ליסוע‪ .‬רועי מסביר לו שאם‬
‫הוא נוסע‪ ,‬הוא יכול בדרך לעבור בבית הדין הרבני לחתום‪ ,‬וכשהוא חוזר עדיף‬
‫שכבר תהיה לו דירה‪ ,‬כי בית כבר לא יהיה לו‪.‬‬
‫אז מנחם מסתכל עלי ומחייך‪" .‬לא ענית לי קודם‪ .‬האדון חכמון עדיין במצב של‬
‫למנוע ממך כמו הגברת שוחט‪ ,‬או שהוא כבר במקום אחר?"‬
‫"האדון חכמון עכשיו במצב של למנוע דברים מהגברת חכמון השניה"‪ ,‬עניתי לו‪.‬‬
‫"מצויין‪ .‬אז את נוסעת‪ .‬אני אדאג לרשום אותך‪ .‬זה במילא סוף השבוע שבין ראש‬
‫השנה לכיפור ואין לך מה לעשות"‪.‬‬
‫הטלפון של רועי צלצל‪ .‬יהלי לבד בבית אחרי שחבר שלו הלך‪ .‬אז רועי מתקפל‪,‬‬
‫מתנצל ובורח ‪.‬‬
‫עכשיו אני לבד עם האיש הזה‪ .‬הוא ממלא לי את כוס היין‪ .‬שואל אם יפריע לי‬
‫שיעשן סיגר‪ .‬אני אומרת שלא אבל הוא רואה בפנים שלי שכן ‪.‬‬
‫"היו לי המון שאלות לשאול אותך על שושנה‪ ,‬אבל עכשיו זה כבר לא מעניין‪ .‬מעניין‬
‫אותי לדעת עלייך‪".‬‬
‫"מה אתה רוצה לדעת עלי?"‬
‫"הכל""‪.‬‬
‫"מה זה הכל? מה ספציפית אתה רוצה לדעת?"‬

‫‪- 69 -‬‬

‫"איך זה מרגיש לנשק אותך"‪.‬‬
‫"מאיפה בא הביטחון הזה שלך?"‬
‫אני לא יודעת אם אתם מכירים את קפה זוריק‪ .‬זה בית קפה רגיל‪ .‬אין בו שום דבר‬
‫מיוחד‪ .‬אין שם בכלל אווירה של בר‪ .‬סתם אווירה של בית קפה ששותים בו אספרסו‬
‫ואוכלים אולי סנדוויץ‪ .‬אבל פתאום מצאתי את עצמי בתוך איזה כישוף‪ ,‬כאילו‬
‫לקחו את השולחן שלנו ושמו אותו על חוף ריק ושמו עליו פתיליה אדומה קטנה‬
‫כזאת‪ ,‬ומולי יושב חוליו איגלסיאס‪ ,‬ואני נמשכת בשיחה המפתה הזאת כמו איזה‬
‫ילדה מטופשת בת שש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫והוא מזמין עוגת גבינה‪ ,‬החצוף‪ ,‬ומתחיל להאכיל אותי בכפית‪ .‬והוא מטפטף מהיין‬
‫על העוגה וטובל את העוגה ביין כמו רוטב‪ ,‬ונותן לי לטעום את זה בכפית‪ .‬ועכשיו‬
‫העוגה טיפה פחות מתוקה ויש טיפה חמיצות‪ ,‬והאדום והלבן מתערבבים‪ ,‬ואני כבר‬
‫לא יודעת מה אני עושה‪ ,‬איך אני אוכלת מכף ידו כל טריק שלו‪ ,‬והוא חצי קם‬
‫מהכיסא לנשק אותי אחרי כפית עוגה‪ ,‬ואז במזל הטלפון מצלצל‪ .‬הבן שלי בטלפון‪.‬‬
‫תודה שנבראת‪ .‬תודה שאתה מציל אותי‪ .‬אני חייבת לך !‬
‫אני מסתכלת על מנחם‪ ,‬מתנצלת שחייבת לעוף‪ ,‬אוספת את עצמי‪ .‬לוקחת את‬
‫התיק ‪.‬‬
‫מנחם מוציא ‪ 600‬שקל מהכיס‪ .‬משאיר על השולחן ומלווה אותי לאוטו ‪.‬‬
‫"באמת שאין צורך‪ ,‬אני כבר ילדה גדולה"‪.‬‬
‫"אני יודע שאין צורך‪ ,‬אבל אני רוצה"‪.‬‬
‫"אבל אני רוצה להתאוורר ולהירגע לבד‪ ,‬בסדר"?‬
‫"בכיף‪ .‬זה יהיה בסדר אם אקפוץ מחר אלייך לקליניקה? אני רוצה לראות את‬
‫הציור"‪.‬‬
‫"יש לי חלון מחר בין שתים‪-‬עשרה ורבע לרבע לשתיים‪ .‬אם מתאים לך אתה מוזמן"‪.‬‬
‫"מצויין! לילה טוב‪ ,‬דוקטור עדה"‬
‫וכך נפרדנו‪ ,‬כשאני פונה מכיכר מילאנו למרים החשמונאית‪ ,‬ואני הולכת לאוטו‬
‫שהחניתי כמעט בפנקס‪ ,‬ובדרך אני לא מסוגלת ואני מתיישבת על הספסל הציבורי‪.‬‬
‫אני חייבת לנשום מהאיש הזה‪ .‬איזה גבר! אחח‪ ,‬שושנה‪ ,‬שושנה‪ ,‬מטורפת קטנה‪...‬‬
‫אני מתחילה להבין את העוצמות!‪....‬‬
‫‪----------------‬‬

‫‪- 70 -‬‬

‫רועי – הערה‪ :‬אני עוצרת פה‪ ,‬כי התעייפתי מהתיאור‪ .‬לא ידעתי שזה כל כך מעייף‬
‫לכתוב ככה‪ .‬אבל אני רוצה להמשיך‪ .‬אז הנה בינתיים‪ .‬את ההמשך אשלח לך מחר‪,‬‬
‫אני מקווה‪ .‬עדה‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪.‬‬
‫קראתי עכשיו את מה שכתבתי מהתחלה ועד הסוף ונראה לי שהתעכבתי על דברים‬
‫שלא כל כך חשובים ועוסקים בפתרון התעלומה‪ ,‬אבל זה בעצם מה שדיברנו‪ ,‬לא?‬
‫שאעביר את התחושות שלי מהעיניים שלי‪ ,‬ולי קרה המון באותו יום‪ .‬בעצם כאילו‬
‫לא קרה כמעט כלום‪ ,‬אבל קרה המון‪ .‬אני מקווה שמבינים את זה‪ ,‬ושאני לא יוצאת‬
‫מטופשת מידי‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬אם בא לך לערוך ולצמצם ולהוריד‪ ,‬תעשה מה שבא לך‪ .‬זה סיפור שלך‪.‬‬

‫‪- 71 -‬‬

‫פרק שמונה‪-‬עשרה‬
‫)גם הוא נכתב ע״י דר׳ עדה כרמון‪-‬חכמון‪ ,‬פסיכולוגית קלינית‪ .‬קליניקה ברחוב‬
‫מרים החשמונאית ‪ 18‬תל אביב(‬
‫‪--------------‬‬‫הגעתי הביתה מטולטלת מהפגישה עם מנחם קפלן‪ .‬אני לא רגילה לאימפקט כזה‪.‬‬
‫זאת אני שתמיד מסתכלת לאנשים בעיניים‪ .‬זאת אני עם התואר והנסיון שלי‬
‫שגורמת לאנשים להילחץ‪ .‬זאת אני שמרככת את המבט כדי שירגישו בנוח‪ .‬זאת‬
‫המומחיות שלי‪ .‬והנה מגיע האיש הזה ומשתמש בתרגילים שלי‪ ,‬בעוצמה פי כמה‬
‫ממני‪ ,‬ואני הופכת להיות החומר ביד היוצר ‪.‬‬
‫אני הופכת להיות הפציינטית‪ .‬אני הופכת להיות המעריצה שמטולטלת מהמבט‬
‫החודר‪ .‬המבין‪ .‬הכאילו מבין‪ .‬ומה הוא בכלל יודע?! אוקיי‪ ,‬יש לאיש נסיון חיים‪.‬‬
‫וכסף‪ .‬וביטחון‪ .‬אז מה???! ומי בכלל ביקש ממנו??? זה לא שבאתי אליו לטיפול‪...‬‬
‫ומה הוא בכלל רוצה ממני? בטוח יש משהו שהוא רוצה ממני‪ .‬חייב להיות משהו‪.‬‬
‫אבל מה? אני לא מבינה ‪.‬‬
‫ואני מתחילה לנתח כל שניה וכל מילה‪ ,‬ולא באמת זוכרת את המשפטים המדויקים‪.‬‬
‫ולמה הוא נפרד כל כך מהר? למה לא התעקש ללוות אותי לאוטו? למה הוא רוצה‬
‫לבוא לראות מחר את הציור? זה באמת בשביל לראות את הציור? או שזה סתם‬
‫תירוץ כי הוא רוצה לראות אותי? ואולי זה כן הוא שרצח את שושנה? אולי הוא יודע‬
‫שהצליח לעבוד על רועי‪ ,‬אבל הוא חושש מהמקצועיות שלי? אולי הוא חושש שאני‬
‫אגלה את הבלוף שלו‪ ,‬ובשביל זה הוא ככה? בשביל זה הוא היה כל כך עסוק בלבחון‬
‫אותי? בשביל לוודא שאני לא עולה עליו? ומחר הוא יגיע לקליניקה‪ .‬ואני לבד מחר‪.‬‬
‫לבד בקליניקה עם האיש הזה שיכול להיות שהוא בכלל רוצח ‪...‬‬
‫וככה אני ממשיכה עם המחשבות‪ ,‬עד שאני עוצרת את עצמי ‪.‬‬
‫תמיד אני אומרת למטופלות שלי שגברים זה או שחור או לבן‪ .‬אין באמצע‪ .‬והן לא‬
‫מפנימות את זה‪ .‬וגם אני עכשיו לא מפנימה את זה ומתעסקת בטפשות בלחפש‬
‫חמישים גוונים של מנחם‪ ,‬כשבעצם יש רק שחור ולבן‪ ,‬וכל מה שהוא בכלל רוצה זה‬
‫לראות את הציור ולהיזכר‪ .‬זה מה שהוא אמר וזה כל מה שיש פה !‬
‫די‪ ,‬עדה‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ ,‬אל תהי טיפשה‪ .‬או שזה לא באמת הציור? כי האמת‬
‫שהוא גבר מרשים מאוד‪ .‬וחתיך ‪.‬‬
‫אני חייבת להפסיק לחשוב על זה‪ .‬חייבת להפסיק לבזבז את הזמון בשטויות האלה‪.‬‬
‫ואני צריכה לשדרג את המצגת להרצאה שלי בכנס השנתי של האגודה הישראלית‬
‫לטיפול בהפרעות דחק פוסט טראומטיות ‪" -‬התמכרות למין אצל הסובלים מפוסט‬
‫טראומה ‪".‬‬

‫‪- 72 -‬‬

‫אז התיישבתי על המחשב ועבדתי על המצגת עד שנפלה עלי עייפות‪ ,‬נכנסתי למיטה‬
‫ונרדמתי מייד ‪.‬‬
‫בלילה חלמתי חלום‪ .‬אני שטה בנהר בסירת משוטים ולידי ז׳יל‪ ,‬בעלי לשעבר‪ .‬ואז‬
‫ז׳יל נופל למים ואני מנסה למשוך אותו לסירה‪ .‬ואני מצליחה בכוחותי האחרונים‪,‬‬
‫אבל המשוט נופל ואני מאבדת אותו‪ .‬ואנחנו שטים בזרם ופתאום זה לא ז׳יל לידי‪,‬‬
‫אלא שלמה המלך‪ .‬ואנחנו שטים עם הזרם ומתקרבים למפל ענק‪ ,‬ומעברו השני של‬
‫המפל מתגלה מקדש השמש האבוד של שבט המאיה‪ ,‬אבל אני מפחדת מהמפל‪ .‬זה‬
‫מפל של לפחות מאה מטר‪ ,‬וסירת העץ הישנה לא תחזיק מעמד‪ .‬ואני לא יודעת מה‬
‫לעשות ומנסה להיאחז בסלעים ובענפים ולעצור את הסירה‪ ,‬ואני צועקת לשלמה‬
‫המלך שיעזור לי‪ ,‬והוא יושב לו כאילו כלום ואומר לי ״הכל בסדר‪ .‬אל תדאגי‪ ".‬ואני‬
‫רטובה מהמים של הנהר‪ ,‬אבל הוא יבש‪ .‬והשיער שלו יבש‪ .‬והבגדים שלו יבשים‪.‬‬
‫והוא מחייך ואומר לי שוב ״הכל בסדר״‪ .‬ואנחנו מגיעים למפל‪ ,‬ואז התעוררתי ‪.‬‬
‫השעה היתה כמעט חמש וחצי‪ .‬בשש ועשרה הבנתי שאיבדתי את השינה ועדיף‬
‫שאקום ‪.‬‬
‫בקליניקה היה יום סוער‪ .‬יום רביעי זה היום של האומנים‪ ,‬וכולם הגיעו עם סיפורים‬
‫מעניינים‪ .‬גיא פינס היה יכול לעשות יום שידורים מיוחד ממה ששמעתי‪ ,‬וזה ניתק‬
‫אותי מהעניינים שלי ‪.‬‬
‫בשתים‪-‬עשרה ועשרים‪ ,‬אני יושבת במשרד לסיים את התרשומת אחרי הפגישה‬
‫האחרונה‪ ,‬הדלת נפתחת ונכנס מנחם מחזיק בונבוניירת שוקולד עטופה בנייר בצבע‬
‫זהב‪ .‬דסקלידס‪ .‬איך הוא יודע שאני מטורפת עליהם? יש להם את האלה עם‬
‫הדובדבן שיש עוד את הגבעול של הדובדבן‪ .‬זה גבעול או ענף? לא חשוב‪ .‬אני כבר‬
‫מרגישה את הטעם בפה‪ .‬ביד השניה שלו מתקן עם שתי כוסות קפה מארומה ‪.‬‬
‫הוא נכנס לחדר ומתיישב מולי‪ .‬לא לחיצת יד‪ .‬לא נשיקה‪ .‬פשוט מתיישב‪ ,‬מוציא את‬
‫הכוסות מהמתקן‪ ,‬מניח אחת מולי‪ ,‬גם סוכר וסוכרזית ומקל בחישה‪ .‬ואז הוא פותח‬
‫את השוקולד ‪.‬‬
‫אריזה מלבנית כזאת‪ .‬הוא פורם את הקשר של סרט הבד‪ ,‬וקורע את עטיפת הזהב‪,‬‬
‫והוא עוד לא מדבר‪ ,‬אפילו לא אמר שלום‪ .‬והוא פותח את הקופסה והכל בקופסה‬
‫מלא אך ורק בדובדבנים האלה שאני אוהבת ‪.‬‬
‫איך הוא יודע??? מי אמר לו? רועי????? מאיפה רועי יודע‪ .‬רועי לא יודע איזה‬
‫שוקולד אני אוהבת‪ .‬נו‪ ,‬באמת‪ ,‬עדה‪ .‬אז אולי מישהו אחר‪ .‬אבל עם מי הוא כבר‬
‫דיבר עלי??? מוזר מאוד‪ .‬לא‪ .‬לא מוזר‪ .‬מדהים ‪.‬‬
‫תבינו את הסיטואציה‪ .‬הוא נכנס‪ ,‬התיישב‪ ,‬עוד לא הוציא מילה‪ .‬לא "שלום"‪ ,‬לא‬
‫"היי"‪ ,‬פשוט התיישב והתעסק בעניינים האלה של הקפה והשוקולד‪ .‬ואז הוא לוקח‬
‫אחד וסופסוף הוא פותח את הפה ואומר לי‪ -‬״אלה הכי טעימים‪ .‬אני מת עליהם‪ .‬את‬
‫חייבת לנסות‪.‬״ ומכניס אחד שלם לפה‪ ,‬שולף את הענף ולוקח את כוס הקפה שלו‬
‫מהשולחן ‪.‬‬
‫נו‪ ,‬באמת‪ .‬לי הוא מספר שאלה הכי טעימים ‪...‬‬
‫‪- 73 -‬‬

‫״אני דווקא מעדיפה את אלה עם המרציפן״‪ ,‬אני עונה לו ‪.‬‬
‫למה אני משקרת? מה זה ההתרסה הזאת? אני מתנהגת לידו כמו ילדה ‪...‬‬
‫הוא מחייך אלי חיוך עקום‪ .‬מניח את כוס הקפה שלו‪ ,‬מכניס את הידיים לקופסה‪,‬‬
‫מרים עם הנייר הזה שמפריד בין הקומה הראשונה בקופסה לשניה את כל‬
‫הדובדבנים שבקומה הראשונה‪ ,‬וחושף לי קומה שכולה הפרלינים הממולאים‬
‫במרציפן‪ .‬כל הקומה‪ ,‬חוץ מאחד לבן באמצע‪ .‬שוב שיחקתי לידיים שלו‪ .‬לא יאומן‬
‫איך הוא קורא אותי הממזר הזה ‪.‬‬
‫הוא לוקח את הלבן מהאמצע‪ ,‬מכניס לפה שלו ואומר ״זה בשבילי‪ .‬אני מעדיף לבן‬
‫על המרציפן״ ‪.‬‬
‫לא יאומן האיש הזה! הוא עשה את זה בכוונה‪ .‬והוא לקח בכוונה את הלבן עכשיו‬
‫כדי להראות לי‪ .‬הוא כאילו מנומס וג׳נטלמן‪ ,‬אבל גם מלא ביטחון‪ .‬וכוחני ‪.‬‬
‫הוא נכנס בלי לדפוק בדלת‪ ,‬התיישב בלי לומר שלום‪ ,‬הביא קפה בלי לשאול אותי‬
‫איזה אני שותה‪ ,‬כי הוא יודע הכל‪ ,‬הביא לי מתנה בנבוניירה‪ ,‬אבל הוא אוכל ממנה‪,‬‬
‫בבונבוניירה הביא רק שני סוגים של פרלינים‪ ,‬בעצם שלושה‪ ,‬אבל אחד שהוא יחיד‬
‫בשבילו‪ ,‬והוא פתח את הקופסה‪ ,‬ובינתיים הוא אכל שניים ואני עוד לא אכלתי אף‬
‫אחד‪ .‬עוד לא הספקתי להגיב‪ .‬אני לא עומדת בקצב שלו‪ .‬וזה מרגיז אבל למה? וזה‬
‫עוד יותר מרגיז שכל מה שהוא עושה נכון‪ .‬זה הכי מרגיז‪ ,‬אבל גם הכי כיף‪ .‬והכי‬
‫טבעי והכי נוח ואני מתה על השוקולד הזה‪.‬‬
‫הוא לוקח את הקפה‪ ,‬נשען אחורה בכיסא ומסתכל עלי ‪.‬‬
‫״הגעתי למסקנה שאת השלב הבא את צריכה לעשות‪ ,‬דוקטור עדה ‪.‬‬
‫רועי לא יכול‪ ,‬ואני‪ ...‬אני לא אעשה את זה טוב כמוך‪ .‬יש לנו מזל שיש עכשיו כנס‬
‫שנתי של הטנטרה אצל החבורה הזאת של זה שנקרא "המקרר"‪ ,‬אז את צריכה‬
‫ליסוע‪ ,‬ועם היכולות המקצועיות שלך את תביאי את כל האינפורמציה על המקרר‬
‫הזה‪ .‬כבר סידרתי הכל‪ .‬הזמנתי לך חדר פרטי‪ .‬חמישי‪-‬שישי‪-‬שבת ‪ 20‬עד ‪ 22‬לחודש‪.‬‬
‫אני חושב שגם תהני שם‪ .‬יש לך במייל כבר את כל הפרטים‪.‬״‬
‫התחלתי להתווכח איתו ‪.‬‬
‫הוא קם והלך אל הציור של הכבשה‪ .‬נעמד מולו‪ .‬בלי להסתכל עלי הוריד אותו‬
‫מהקיר והפך אותו‪ .‬הוא מרשה לעצמו יותר מידי האיש הזה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬אבל אז‬
‫ראיתי שהפנים שלו נהיו היו עצובות נורא‪ .‬הוא הביט על ההקדשה שרשם שם‬
‫לשושנה לפני איזה שמונה שנים‪ ,‬ליטף אותה‪ .‬לרגע עלה לו חיוך‪ ,‬אבל גם בחיוך‬
‫היתה עצבות נוראית ‪.‬‬
‫״אני צריך לדעת מה היה שם‪ ,‬דוקטור עדה‪ .‬ואת זאת שיכולה לקדם אותנו‪ .‬אני לא‬
‫רוצה להביא מישהו מבחוץ‪ .‬את הכרת את שושנה‪ .‬את משלנו‪ .‬את תעשי את זה‬
‫יותר טוב מכל מי שאני מכיר‪ ,‬אני בטוח‪ .‬אני מבקש ממך‪ ,‬דוקטור עדה‪ ,‬אם לא‬
‫‪- 74 -‬‬

‫בשבילי‪ ,‬בשביל שושנה‪ .‬ובשבילך‪ .‬אני בטוח שגם אצלך העניין הזה כבר שנים לא‬
‫פתור ‪.‬‬
‫צודק‪ .‬אין מה לעשות‪ ,‬האיש צודק‪ .‬יותר מידי צודק‪ .‬בא לי סתם להגיד לו לא‪ ,‬אבל‬
‫הוא פשוט צודק‪ .‬ועצוב‪ .‬כל כך עצוב‪ .‬ואני מכירה את העצבות הזאת‪ .‬שושנה‪,‬‬
‫מטורפת אחת‪ ,‬כמה עוצמה ואיזה אימפקט יש לך עלינו עוד היום‪...‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אחרי כמה התקשקשויות אמרתי כן‪ .‬אני אסע‪ .‬אסע להביא את‬
‫האינפורמציה ואחזור‪ .‬מה כל כך נורא? אולי אהנה שם? זה בכרמל ויש שם אחלה‬
‫אוויר‪ ,‬וזה במילא בסוף שבוע מת שאחרת אני נשארת בתל אביב וסתם נרקבת בבית‬
‫ומבזבזת את הזמן‪ .‬נכון שאני לא אוהבת את כל הרוחניקיות הזאת‪ ,‬אבל זה בשביל‬
‫מטרה‪ .‬וגם טוב להכיר קצת את העולם הזה‪ ,‬כי בזמן האחרון יותר מידי פציינטים‬
‫מדברים איתי על סדנאות ורוחניקיות והפסטיבלים שלהם וכל הבולשיט הזה ואני‬
‫מהנהנת ועושה כאילו אני יודעת על מה הם מדברים ובעצם אין לי שום מושג ‪.‬‬
‫מנחם שמע שאני מסכימה‪ ,‬חייך‪ ,‬אמר תודה‪ .‬חזר ואמר שיש לי את כל הפרטים‬
‫במייל‪ ,‬התנצל שחייב לזוז‪ ,‬אמר "ביי" והלך‪ .‬שוב‪ -‬בלי נשיקה על הלחי‪ ,‬אפילו בלי‬
‫לחיצת יד‪ .‬מוזר‪.‬‬
‫מאוד מוזר‪ .‬כאילו בא לעניין עסקי‪ ,‬אבל גם בעניין עסקי לוחצים יד‪ .‬כנראה שהוא‬
‫בא בשביל שושנה‪ .‬הוא רצה לתפעל אותי והצליח‪ .‬השיג את מה שהוא רצה והלך‪ .‬זה‬
‫בכלל לא קשור אלי‪ ,‬זה רק קשור לשושנה‪ .‬איך כל כך הרבה שנים אחרי שהיא מתה‬
‫היא עדיין מצליחה להחזיק אותו ככה? אם היה לי המתכון הייתי נותנת אותו לכל‬
‫כך הרבה פציינטיות שלי ‪.‬‬
‫אם היה לי המתכון אולי עוד הייתי עם ז׳יל ‪.‬‬
‫אבל מעצבן אותי שהוא מתפעל אותי ככה‪ .‬זרק לי כמה שוקולדים‪ ,‬שהוא בעצמו‬
‫טרף מהם שניים עוד לפני ששמתי לב‪ ,‬ואני ישר מתגלגלת למרותו כמו כלבלב ‪.‬‬
‫לא‪ .‬אני לא עושה את זה בשבילו‪ .‬אני עושה את זה בשביל שושנה‪ .‬וחוץ מזה זאת‬
‫הרפתקה ‪.‬‬
‫כן‪ ,‬לקחתי את זה כהרפתקה והתחלתי לאהוב את הרעיון‪ .‬ככל שהימים חלפו‬
‫נהייתה לי התרגשות קטנה ‪.‬‬
‫המייל עם כל הפרטים באמת חיכה בתיבה שלי‪ ,‬ובימים שאחרי הגיעו עוד שני‬
‫מיילים ממרכז אומ עם הסברים ועם מערכת השעות של הכנס‪ ,‬אבל ממנחם לא‬
‫שמעתי כלום‪ .‬הוא תפעל אותי כאילו אני עובדת שלו‪ ,‬אבל לא באמת אכפת לי‪ .‬אני‬
‫עושה את זה בשבילי‪ ,‬וזה אפילו לא עולה לי כי הוא הפראייר שמשלם הכל ‪.‬‬
‫ביום חמישי ‪ 20‬לספטמבר ביטלתי את כל המטופלים של אחרי הצהריים ובשתים‪-‬‬
‫עשרה יצאתי לבית אורן‪ .‬באחת ורבע הגעתי אחרי שקצת טעיתי בדרך והגעתי לכלא‬
‫דמון‪ .‬כנראה שמההתרגשות פספסתי את הפניה הנכונה ‪.‬‬
‫החניתי את האוטו בחניה ליד סיטרואן סי חמש שחורה מצוחצחת עם מדבקה של‬
‫‪- 75 -‬‬

‫חברת סאפ‪ .‬רכב חברה‪ .‬רק הרכבים האלה של החברות הייטק נקיים כל‪-‬כך תמיד‪.‬‬
‫מאחורי האוטו עמדה בחורה שנראתה בת שלושים וחמש עם חולצה מכופתרת‪ ,‬מיני‬
‫וסנדלי עקב מעוצבים‪ .‬היא הוציאה מזוודת טרולי קטנה מהבגאז׳ ‪.‬‬
‫יצאתי מהאוטו‪ ,‬הוצאתי את התיק שלי ושאלתי אותה אם היא יודעת במקרה איפה‬
‫כנס הטנטרה‪ .‬מסתבר שגם היא באה לכנס‪ .‬היא חייכה אלי ובאה‪ .‬לחצה לי את היד‬
‫והציגה את עצמה ‪.‬‬
‫״נעים מאוד‪ .‬רז‪ .‬אני פשוט הגעתי ישר מהעבודה‪ .‬בואי איתי אראה לך איפה‬
‫מתארגנים‪ .‬מתרגשת? כי אני מאוד‪ .‬בשנה שעברה הייתה לי כזאת התגלות ולמדתי‬
‫כל כך הרבה‪ ,‬ואני מחכה‪ .‬יש לי המון ציפיות‪ .‬אני רק מקווה שיהיו מספיק גברים‬
‫ושווים‪ .‬כאלה כמוני‪ ,‬קרייריסטים עם שלמות‪ ,‬לא רק רוחניקים‪ .‬ושיהיו חתיכים!‬
‫ולא רק מהצפון‪ .‬תל אביבים עדיף‪ ,‬אבל גם הרצליה ורמת‪-‬גן זה בסדר‪ .‬בעצם עד‬
‫רחובות‪ .‬אבל לא נתנייתים‪ .‬מנתנייתים שבעתי‪ .‬נמאס לי לאכול חרא‪ .‬גבר טוב עם‬
‫עיניים טובות וראש טוב ועבודה מסודרת‪ .‬זה מה שאני מחפשת‪ .‬יותר מידי?‪ -‬אני לא‬
‫חושבת‪ .‬ולא שעיר‪ .‬אני לא סובלת שעירים‪ .‬בשנה שעברה נעמד מולי אחד שעיר‪ .‬מה‬
‫זה שעיר‪ -‬קוף קירח לעומתו ורצה לתרגל איתי‪ .‬אמרתי לו ״סליחה‪ .‬זה לא מרגיש‬
‫לי״‪ .‬זה מה שאני אוהבת פה‪ .‬פה אני עושה מה שמרגיש לי‪ .‬רק מה שמרגיש לי‪ .‬אם‬
‫לא מרגיש לי‪ -‬אני ישר אומרת‪ .‬זה נותן לי כל כך הרבה חופש‪ .‬חופש להיות אני‬
‫באמת‪ .‬לא כל המיני הזה של העבודה שאני לובשת‪ ,‬אלא חופש להתנהג כמו שאני‪.‬‬
‫כאילו אני ערומה‪ .‬בעצם לא רק כאילו‪ .‬זאת פעם ראשונה שלך פה? גם את באת‬
‫לבד? איך קוראים לך אפילו לא שאלתי?״‬
‫הסתכלתי עליה‪ .‬היא כולה זורחת‪ .‬העיניים הכחולות שלה מנצנצות חיים שונים‬
‫לגמרי מהיעילות וקוצר הרוח של החצאית והחולצה המכופתרת הצמודה שבד"כ‬
‫הולכים עם עיניים ריקות מתוכן מזוהר ומתקווה‪.‬‬
‫כבר כמעט העליתי פרק נוסף שמקדם לנו את העלילה‪ ,‬אבל אז הגיע מייל מעדה‪,‬‬
‫והוא היה כל כך‪ ...‬איקס איקס איקס‪ ,‬שהחלטתי להעלות אותו עם הערה‪:‬‬
‫הפרק הבא מיועד רק לאנשים בני ‪ 18‬ומעלה‪ .‬אם אתם פחות )גיל כרונולוגי‪ ,‬לא גיל‬
‫מנטלי( אנא דלגו‪ .‬תודה ‪.‬‬

‫‪- 76 -‬‬

‫פרק תשעה‪-‬עשר‬
‫)גם הוא של עדה שנותנת לי בינתיים לנוח ולאגור כוחות להמשך‪(...‬‬
‫‪-----------------------------‬‬‫אז רז ואני נכנסנו פנימה מהחניה והלכנו לעשות צ׳ק‪-‬אין בכנס הטנטרה‪.‬‬
‫רז הציעה שנעשה את זה ביחד‪ ,‬אבל לפני היא רוצה להחליף בגדים‪ .‬בינתיים הלכתי‬
‫לעשות לי תה צמחים ‪.‬‬
‫אחרי כמה דקות‪ ,‬כשהיא חזרה‪ ,‬כמעט לא זיהיתי אותה‪ .‬הבחורה הנוירוטית‬
‫בבגדים הצרים והסנדל המעוצב חזרה בשמלת טריקו אוורירית ושחורה וכפכפים ‪.‬‬
‫השמלה נראתה כל כך נוחה‪ ,‬ורז נראתה כל כך חופשייה בתוכה‪ .‬שונה לגמרי‬
‫ממקודם‪ .‬עכשיו לא רק העיניים ניצנצו‪ ,‬גם החזה שהיה חופשי בתוך המחשוף ולא‬
‫דרש להפעיל את הדמיון‪ .‬תמיד כותבים ״חזה מפואר״‪ .‬הפעם זה גם נכון‪ .‬גם‬
‫הפטמות שבלטו דרך הבד‪.‬‬
‫עכשיו הדיבור שלה נעשה יותר איטי‪ .‬ההתבוננות שלה בסביבה השתנתה‪ .‬היא‬
‫מסתכלת וסופגת ונהנית‪ ,‬והיא כל כך לא שיפוטית‪ .‬היא התיישבה לידי‪ .‬הצעתי‬
‫שאעזוב את התה ונלך להירשם‪ ,‬אבל היא אמרה שיש זמן‪ ,‬שאהנה מהחופש‬
‫ומהאווירה ושאשתה את התה‪ ...‬יש זמן‪ ,‬יש רוגע ‪...‬‬
‫עכשיו‪ ,‬בתוך הרוגע‪ ,‬היא התעניינה בי‪ .‬מאיפה אני‪ ,‬איך הגעתי‪ .‬לא היתה לי ממש‬
‫תשובה לאיך הגעתי‪ .‬היא הסתכלה עלי במבט מבין ומקבל‪ .‬מזמן לא פגשתי כזה‬
‫מבט מקבל ועוטף ‪.‬‬
‫הציניות שאנחנו רגילים אליה‪ ,‬ה״מה היא רוצה להשיג ממני״ ה"מה אני יכולה‬
‫להשיג ממנה"‪ ,‬כל זה פשוט לא היו שם‪ .‬רק חיוך ואהבה וקבלה‪ .‬״פה אני לא‬
‫מפחדת מכלום‪ .‬פה אני פותחת את עצמי ומחבקת את הסביבה״‪ ,‬היא הסבירה ‪.‬‬
‫פתאום הרגשתי הרגשה שלא היתה לי הרבה זמן‪ :‬הרגשה שיש לי חברה חדשה ‪.‬‬
‫והגישה הזאת של החברה החדשה שלי נפלאה ומדבקת‪ .‬אז גם אני הורדתי לחץ‪ .‬גם‬
‫אני הרגשתי בנוח ‪.‬‬
‫נרשמנו והלכתי לחדר‪ .‬מנחם באמת דאג לכל‪ .‬אין ל מושג איך הוא ידע שארגיש‬
‫שלא באתי בבגדים נכונים‪ ,‬אבל על המיטה חיכתה לי שמלה כמו של רז‪ ,‬בערך‪ ,‬אבל‬
‫לבנה‪ .‬אוורירית ונעימה‪ .‬אבל אני אלבש אותה עם חזייה‪ ,‬חשבתי לעצמי ‪.‬‬
‫מתחת לשמלה היה פתק ‪:‬‬
‫״בילוי נעים ‪.‬‬
‫‪- 77 -‬‬

‫מנחם״‬
‫מוזר‪ .‬מה זה "בילוי נעים"? הרי באתי למשימה‪ ,‬לא? הרי הוא שלח אותי בשביל‬
‫שושנה‪ ,‬לא?‬
‫נו‪ ,‬טוב‪ .‬התקלחתי‪ ,‬התלבשתי ויצאתי לרז‪ .‬היא רצתה לעשות לי סיור במקום‬
‫ולעבור איתי על התוכנייה ‪.‬‬
‫היא ראתה אותי בשימלה ונורא צחקה‪ .‬״תירגעי״‪ ,‬היא אמרה ״ותורידי את החזייה‬
‫מתחת לשמלה‪ ,‬אנחנו לא בתל אביב‪ .‬פה זה חופש״ ‪.‬‬
‫משהו בחיוך שלה ובעיניים המנצנצות האלה‪ ,‬והעובדה שלאן שלא הסתכלתי‪ ,‬חזיות‬
‫לא לבשו שם‪ ,‬עבד עלי‪ .‬הלכתי לחדר וחזרתי בלי‪ .‬יותר נוח זה ברור‪...‬‬
‫הרגשה נפלאה להסתובב ככה בשמלה הזרה הזאת בלי חזיה‪ .‬הרגשתי סקסית‪.‬‬
‫זקנה‪ ,‬אבל סקסית‪ .‬גם רז חשבה כמוני‪ ,‬חוץ מלגבי ה״זקנה״‪ .‬היא בכלל טוענת שגיל‬
‫זה עניין של בפנים ולא בחוץ‪ ,‬ושחיוך ופתיחות מצעירים כל אחד‪ ,‬ואותי‪ ,‬לדבריה‪,‬‬
‫זה מחזיר עשרים שנה אחורה ‪.‬‬
‫עשרים שנה אחורה‪ ...‬לפני עשרים שנה הייתי‪ ...‬לא רוצה לחשוב על זה ‪.‬‬
‫ואז היא פגשה חברים שלה שהיו איתה בסיני והתחילה שיחה על סיני‪ .‬שיחה‬
‫שהחזירה אותי הרבה יותר מעשרים שנה אחורה‪ .‬שיחה שהחזירה אותי לבקרים‬
‫בחוף עם‪ ...‬כל מי שזז‪ ...‬לא ראוי מה שעשיתי שם‪ .‬היום אני מתביישת‪ ,‬אבל איזה‬
‫כיף היה‪ ...‬החופש‪ ...‬השמש‪ ,‬החול‪ ,‬הים‪ ,‬רשרוש של המים‪ ,‬ברק שמן האגוזים‬
‫שג׳מיל מרח לי על הגוף‪ .‬אני צריכה לעבור לתחתונים פחות לוחצים‪ .‬ולזכור להודות‬
‫לליאת שנלחמה בי כדי שאסכים שתמרח לי לק כזה אופנתי‪ .‬של צעירות ‪.‬‬
‫חבורת סיני הלכה וגדלה‪ .‬מהר מאוד הבנתי שסיני נשארה סיני‪ .‬בדיוק אותו דבר‬
‫היום כמו אז‪ .‬אחרי הכל‪ -‬בולבול של בדואי זה בולבול של בדואי‪ ,‬ומשהו בקבוצה‬
‫הזאת של האנשים גרם לי לשכוח את המסכות‪ ,‬החומות והמגדלים שנבנו עם‬
‫השנים‪ .‬כמו שאמר מישהו ״מה שקורה בבית אורן ‪ -‬נשאר בבית אורן״ ומישהו אחר‬
‫אמר ״חייבים להתאוורר כדי להיתסרדן מחדש״‪ .‬סרדינים זה כינוי לתל אביבים‬
‫שחיים בצפיפות ובלחץ‪.‬‬
‫בתוך כל אלה היה הכי טבעי לזרום עם האווירה‪ .‬במיוחד כשאני בעצם במסווה פה‬
‫כדי לחקור ‪.‬‬
‫לא אבלבל לכם את המוח עם כל מה שקרה בערב ובלילה שנכנסתי לשיחה עם כמה‬
‫בנות‪ ,‬עד שהרגשתי כאילו אני שוב בקליניקה והלכתי לישון‪ ,‬אדלג לבוקר כי למחרת‬
‫בבוקר מצאתי את עצמי בסדנת ״אמנות המגע ‪ -‬תרגול של התבוננות נכונה‪ .‬נתרגל‬
‫ונלמד טכניקות נשימה‪ ,‬מגע אוהב והדהוד אנרגטי‪ ,‬באופן שיבסס אצלנו גישה נכונה‬
‫לתרגול‪ ,‬גישה המעצימה את היכולת שלנו ליצור הקשבה ואינטימיות באמצעות‬
‫מגע‪.‬״ בעירום ‪.‬‬

‫‪- 78 -‬‬

‫נכנסנו לאולם‪ .‬התיישבנו על מזרונים‪ .‬רז באה ואמרה לי שמישהו ביקש להיות בן‬
‫הזוג שלי בתרגיל‪ .‬״חתיך״ היא אמרה וקרצה לי כולה קורנת ‪.‬‬
‫פתאום מופיע מולי לא אחר מאשר אדון מנחם קפלן ‪.‬‬
‫מה הוא עושה פה?! מה הוא מולי? בא לבדוק שאני חוקרת ולא מבזבזת את כספו?‬
‫הוא לא סומך עלי? כוס אמא שלו‪ ,‬בשמחה אחזיר לו את הכסף‪ .‬זה לא בכבוד שלי‬
‫הקטע הזה!‬
‫אבל הוא מחייך עם מבט טוב בעיניים‪ .‬הוא מחזיק ביד ורד אחד ארוך ואדום ‪.‬‬
‫״שלום עדה‪ .‬השמלה אפילו יותר יפה עלייך ממה שדמיינתי״ אמר והגיש לי את‬
‫הורד‪ .‬״אני יודע שאת מופתעת שאני פה ואת שואלת את עצמך מה אני עושה פה‪ .‬אז‬
‫האמת שאני יודע שיהיה מדהים לתרגל איתך‪ .‬כיף ללמד אותך ורציתי שזה יהיה‬
‫אני שמלמד אותך‪ ...‬אבל כמה שדמיינתי‪ ,‬לא דמיינתי אותך כל כך יפה‪ .‬כל כך‬
‫מפוארת"‪...‬‬
‫כולם התפשטו והתיישבו‪ .‬גם מנחם‪.‬‬
‫עכשיו דמיינו את הסיטואציה‪ .‬אני יושבת על מזרון לבושה בשמלה הלבנה בלי‬
‫החזיה‪ .‬כולם מסביב ערומים ומולי מנחם‪ ,‬שהוא ללא שום ספק אחד הגברים‬
‫המרשימים שפגשתי‪ .‬ערום‪ .‬בגילו בלי כרס‪ .‬אתלטי‪ .‬שזוף‪ .‬הכתפיים רחבות‬
‫ובהמשכן ידיים שריריות במידה‪ .‬החזה והבטן שלו יכולים להיות פרסומת מדהימה‬
‫למאמן הכושר שלו ‪.‬‬
‫הוא מתיישב מולי במרחק חצי מטר ממני ומסתכל עלי‪ .‬על הפנים‪ ,‬על החזה שלי‪ .‬על‬
‫הגוף שלי‪ .‬על כפות הרגליים‪ .‬במבט שלו נראה כאילו אין שמלה‪ .‬אני מסתכלת על‬
‫הסביבה והוא מסתכל רק עלי‪ .‬לי לא נעים להסתכל עליו‪ .‬הוא עושה לי את זה‬
‫בטירוף !‬
‫הסדנה מתחילה‪ .‬״יש פה מישהי שעוד לא מרגישה בנוח איתנו״‪ ,‬אומר המדריך‪ .‬כל‬
‫המבטים מופנים אלי‪ .‬כולם מחייכים ומוחאים כפיים‪ .‬רז קמה וניגשת אלי‪ .‬״בואי‪,‬‬
‫עדה‪ ,‬צאי איתנו למסע‪ .‬כולנו פה אוהבים״‪ ,‬היא אומרת ומנצנצת‪ .‬מנחם מחייך‬
‫ומוחא כפיים עם כולם‪ .‬רז לוקחת לי את היד‪ ,‬מעמידה אותי‪ .‬כולם יושבים‬
‫ומוחאים כפיים‪ .‬הם לא יפסיקו עד שאתפשט‪ .‬אני מבינה את זה ‪.‬‬
‫אין ברירה‪ .‬לקחתי אוויר והתפשטתי‪ .‬השמלה‪ .‬התחתון‪ .‬זהו‪ .‬אני ערומה‪ .‬מחיאות‬
‫כפיים סוערות‪ .‬כולם באקסטזה‪ .‬אני מחייכת‪ .‬פחות מביך ממה שחשבתי‪...‬‬
‫התרגול מתחיל בהתבוננות ונשימות‪ .‬להתמקד לפרטנר בעיניים‪ .‬רק בעיניים‪.‬‬
‫ולנשום‪ .‬נשימות עמוקות‪ .‬כולם ביחד‪ .‬בקצב‪.‬‬
‫״ועכשיו‪ ,‬בנות‪ ,‬התבוננו על שרביט האהבה של הפרטנר״‪ ,‬מנחה המנחה ‪.‬‬

‫‪- 79 -‬‬

‫ואני מביטה על מנחם‪ ,‬והזין שלו עומד‪ .‬חזק‪ .‬קשה‪ .‬זה לא שרביט אהבה ‪ -‬זה כידון‬
‫קרב! הוא אמר שאני מפוארת? ‪ -‬הכידון שלו מפואר‪ .‬הזין התפוח הזה‪ .‬המבריק‪.‬‬
‫מהעטרה ועד האשכים המגולחים שלו‪ .‬כמה יפה‪ .‬כמה אסתטי‪ .‬כמה נקי‪ .‬כמה הוא‬
‫בטוח בעצמו! איזה גבר!!!‬
‫המבט שלי חוזר לפנים שלו‪ ,‬והוא מחייך‪ .‬המנחה מבקש שכולם ישבו בפישוק‪ .‬עוד‬
‫לפני שהמנחה אומר‪ ,‬המבט שלו נעוץ עמוק במפשעה שלי‪ .‬מזל‪ .‬מזל‬
‫שהקוסמטיקאית שלי‪ ...‬נו‪ ,‬אתם מבינים‪ ...‬היא סידרה שם ‪.‬‬
‫אני מבינה שלכולן יש כוס‪ .‬אני גם מסוגלת להגיד את זה‪ ,‬אבל לא שלי‪ .‬אצלי זה‬
‫ואגינה‪ .‬או פות‪ ,‬והמבט של מנחם נעוץ עמוק בתוך הפות שלי‪ .‬ונהיה לי חם‪.‬‬
‫והנשימות האלה‪ .‬ואיך שהוא אוכל אותי עם המבט‪ ,‬והזין שלו המפואר הזה‪.‬‬
‫אלוהים‪ .‬אוויר‪ .‬מזל שהורדתי את השמלה מרוב שחם לי ואני מזיעה‪ .‬ואני רטובה‬
‫שם‪ .‬כל כך רטובה שם‪ .‬בפות שלי ‪.‬‬
‫האמת שאני כבר לא שומעת את המנחה‪ .‬אני זורמת‪ .‬אני‪ .‬דוקטור עדה כרמון‪-‬‬
‫חכמון‪ ,‬ערומה מול כולם בסדנה וזורמת‪ .‬וכיף לי!!!‬
‫המנחה מנחה‪ ,‬והוא לוקח את היד שלו ומתחיל ללטף את עצמו‪ .‬מהעטרה ועד הגזע‬
‫של הזין המדהים שלו‪ .‬לאט מלטף את עצמו‪ .‬לאט לאט ומביט לי בעיניים שלי ‪.‬‬
‫הוא מלטף את עצמו עבורי‪ .‬כדי שאני אראה‪ .‬והוא נהנה ממה שזה עושה לי‪ .‬ואני‬
‫צריכה לנשום‪ .‬בקצב‪ .‬קשה לי לנשום בקצב‪ .‬אני רטובההההההה )יו‪ ,‬יצא לי כמו‬
‫ילדה‪ .‬אבל ככה הרגשתי )!‬
‫המנחה אומר להפסיק‪ .‬עכשיו מותר לבנות לגעת בבן הזוג‪ ,‬״אבל לא בשרביט שלו״‪.‬‬
‫הוא מזמין אותי לגעת בו‪ .‬אני נוגעת לו בחזה‪ .‬מלטפת את החזה‪ .‬השפתיים שלו‬
‫מתייבשות והוא מלקק אותן‪ .‬אני מלטפת לו את הפנים‪ .‬הוא כל כך יפה הגבר הזה‪.‬‬
‫כל כך גברי‪ .‬כל כך יודע‪ .‬כל כך אני שוכחת את עצמי ‪.‬‬
‫אני מסתכלת על רז‪ .‬הפרטנר שלה פחות מוצלח‪ .‬רוחני כזה עם שיער ארוך אסוף‬
‫בגומייה וגוף לבן‪ ,‬אבל היא כבר בעולם אחר ‪.‬‬
‫גם אני ‪.‬‬
‫מנחם לוקח את כפות הידיים שלי בשלו‪ .‬מלטף אותן‪ .‬הוא מלטף לי את הידיים ובא‬
‫לי לצעוק‪ .‬קח אותי‪ .‬גע בי‪ .‬תעלה עלי‪ .‬אבל לא‪ .‬כף יד ימין שלי בתוך יד שמאל שלו‪,‬‬
‫ועם יד שמאל הוא מלטף לי את האצבעות לכל האורך‪ .‬האצבעות שלי נפרסות והוא‬
‫מלטף שם את הקרום שבין בסיס האצבעות‪ .‬אני חושבת על קרום הבתולין שלי‪.‬‬
‫ההוא שנקרא לפני כל כך הרבה שנים‪ ,‬אבל אני מרגישה אותו מחדש‪ .‬מרגישה אותו‬
‫כאילו‪ ...‬כאילו‪ ...‬כאילו אני לא זוכרת מתי הייתי טעונה ככה !‬
‫אני חייבת לאוורר שמה‪ .‬לא נעים לי‪ .‬בעצם למה לא נעים לי? כן נעים‪ .‬הכל נעים‪.‬‬
‫אני מסתכלת על הפטמות שלי‪ .‬הן צוהלות ואני מתביישת‪ .‬כמה אני‪ ...‬רגע‪ ,‬עדה‪ ,‬את‬
‫ערומה פה לפני כולם‪ ,‬ולפניו‪ .‬והגוף שלי‪ ,‬בדרך כלל אני באמת חיה איתו בשלום‪,‬‬
‫‪- 80 -‬‬

‫אבל עכשיו זה בכלל לא בדרך כלל‪ ,‬והגוף שלי זה בכלל לא ברמה של מנחם או של רז‬
‫או של כל הפרגיות שמסביב‪ ,‬בעצם חוץ משתי שמנות ואחת שנראית הרבה יותר‬
‫זקנה ממני ‪.‬‬
‫והוא‪ ,‬האיש הזה שמולי‪ ,‬קורא אותי כל כך מהר כאילו הוא כתב ספר עלי והוא כבר‬
‫בשלב ההגהה‪ .‬הוא תופס את הפנים שלי בשתי ידיו ואומר לי ״את מופלאה‪ ,‬דוקטור‬
‫עדה״‪ ,‬ובקול שלו יש רק רוך והתלהבות ובגרות וידע‪ ,‬שאני מאמינה לו‪ .‬כן‪ -‬א‪-‬נ‪-‬י מ‪-‬‬
‫א‪-‬מ‪-‬י‪-‬נ‪-‬ה ל‪-‬ו ‪.‬‬
‫ופתאום הוא קם‪ ,‬והזין שלו עומד בדיוק מולי‪ ,‬וכל כך בא לי להכניס אותו לפה שלי‬
‫ולמצוץ אותו‪ ,‬והוא לוקח את הידיים שלי ומרים אותי‪ ,‬וכולם בסדנה יושבים‬
‫עסוקים בלעשות מה שהמנחה מנחה‪ ,‬ורק שנינו עומדים‪ ,‬והוא תופס את הלחיים‬
‫שלי בשתי ידיו ומצמיד לי נשיקה‪ .‬הגבר המדהים הזה‪ ,‬האיש של שושנה הר שמש‬
‫הפרגית הכוסית‪ ,‬המיליונר שיכול להשיג כל נערה‪ ,‬האתלט הבוגר המנוסה המעניין‬
‫הזה עומד מולי ערום‪ ,‬ואני ערומה מולו‪ ,‬בחדר מלא אנשים‪ ,‬ואנחנו מתנשקים‪ .‬ככה‬
‫באמצע הסדנה‪ ,‬עומדים ומתנשקים והנשיקה הזאת מדהימה‪ ,‬ואני לא רואה כלום‬
‫מסביב‪ ,‬רק מרגישה את השפתיים שלו והלשון שלו והתשוקה שלו והדבר היחיד‬
‫בעולם שאני רוצה זה אותו‪ ,‬את כולו‪ ,‬את כל כולו ושיעשה בי כל מה שהוא רוצה‬
‫)הוא במילא עושה בי כל מה שהוא רוצה‪ (...‬והנשיקה הזאת ארוכה ומסחררת‬
‫ומלאה ו‪ ...‬ואז מחיאות כפיים סוערות של כולם‪ ,‬כולם מוחאים לנו כפיים‬
‫ומפסיקים להתעניין במנחה ומתחילים להתנשק בעצמם‪ ,‬ואפילו כבר רז מתנשקת‬
‫עמוקות עם הרוחני שלה ‪.‬‬
‫ואז הוא מתכופף‪ ,‬מרים את הבגדים‪ ,‬נותן לי את השמלה הלבנה ואומר לי ״בואי‬
‫נעוף מפה‪ ,‬בא לי להיות איתך לבד״‪ ,‬ואנחנו מתלבשים ויוצאים משם‪ ,‬והוא לוקח‬
‫את היד שלי ואנחנו הולכים יד ביד כמו שני ילדים מאוהבים ‪.‬‬
‫הלכנו ללובי‪ .‬הוא הכין לשנינו תה )מתוק מידי‪ ,‬אבל לא הייתי מסוגלת להגיד לו(‬
‫ישבנו מחובקים והסתכלנו על הנוף ‪.‬‬
‫״תקשיבי‪ ,‬דוקטור עדה״‪ ,‬הוא מתחיל‪ ,‬ובפעם הראשונה אני מרגישה שהוא לא רהוט‬
‫ובטוח‪ .‬הוא שוקל ובוחר את המילים‪.‬‬
‫״אני לא מאמין בגורל‪ .‬אני מאמין בהזדמנויות שלוקחים או לא‪ .‬ואני מאמין‬
‫ששושנה בדרך המופלאה שלה יצרה לי את ההזדמנות להכיר אותך‪ .‬על זה אני מודה‬
‫לה מאוד‪ .‬אבל עכשיו יש לנו הזדמנות‪ .‬אני נמצא במקום בחיים שלי שאני כבר לא‬
‫רודף אחרי כלום‪ .‬אני רק רוצה שיהיה טוב‪ .‬לי ולסביבה שלי‪ .‬ואני רוצה לעשות לך‬
‫טוב‪ .‬אני רוצה להיות איתך‪ ,‬דוקטור עדה‪ .‬את יפה‪ ,‬את חכמה‪ ,‬את מרתקת‪ ,‬את‬
‫אישה‪ .‬גברת‪ .‬את קוראת דברים מהר‪ ,‬מבינה מהר‪ ,‬ואת מכירה את העולם וכבר‬
‫יודעת שאין לאן לרוץ‪ .‬אני רוצה לקחת את ההזדמנות הזאת שניתנה לנו‪.‬‬
‫בא לי לדבר איתך‪ ,‬בא לי להסתכל עלייך‪ ,‬בא לי להזדיין איתך ובא לי לפנק אותך ‪.‬‬
‫המון זמן לא בא לי ליסוע לשום מקום‪ ,‬אבל מאז שפגשתי אותך בא לי לטוס איתך‬
‫לרומא‪ .‬בא לי לאכול איתך במסעדה שאני אוהב על אגם קומו‪ .‬בא לי לעמוד איתך‬
‫על הקורקובדו מתחת לפסל של ישו ולהראות לך את ריו כולה‪ .‬בא לי לשתות איתך‬
‫מרק דגים בנמל של אמסטרדם‪ .‬בא לי לראות איתך את הזריחה במכתש רמון ואת‬
‫‪- 81 -‬‬

‫השקיעה בראש הנקרה‪ ,‬וסתם לשבת מולך ולאכול ארוחת ערב נפלאה אצל שאול בן‬
‫אדרת בקימל או לנסות סופסוף את בלזק אשדוד שאני שומר למישהי‪ ...‬לך‪ .‬כן‪-‬‬
‫לך‪.‬״ הוא עוצר ומסתכל לי בעיניים ומחכה לתשובה‪ .‬וכל מה שיש לי בראש זה הריח‬
‫שלו והשפתיים שלו והזין הזה שהיה מולי‪ .‬כן – הזין! כמה שלא נעים לי להגיש‬
‫ואפילו לחשוב‪ ,‬אבל כל כך בא לי ללקק אותו ולהרגיש אותו בפה שלי‪ .‬לא את כולו‪,‬‬
‫רק מה שיכנס‪ ,‬אני רוצה למצוץ ‪.‬‬
‫פתאום אני מדמיינת את עצמי עומדת בסיום הסדנה‪ ,‬מדליקה משואה ואומרת‪:‬‬
‫אני‪ ,‬דוקטור עדנה כרמון‪-‬חכמון בת אברהם ושרה מהעיר ז׳יטומיר‪ ,‬ילידת כפר הס‪,‬‬
‫מתכבדת להדליק את הגבר הזה ולמצוץ את הזין הזה‪ ,‬שכל כולו לתפארת מדינת‬
‫ישראל!‬
‫אוי‪ ,‬עדה‪ ,‬הראש שלך מסתובב‪ .‬את נסחפת פה‪ .‬את‪ ...‬אני לא מצליחה לגמור את‬
‫המחשבה‪ ...‬והוא מנשק אותי מחדש ‪.‬‬
‫מה אגיד לכם? אחרי חמש דקות כבר היינו בחדר שלי‪ .‬שנינו ערומים‪ ,‬אבל במקום‬
‫שאני אמצוץ לו‪ ,‬הוא יורד לי ‪.‬‬
‫הוא מתקרב אלי עם הלשון‪ ,‬ואני יודעת שהוא רק נוגע בי ואני גומרת‪ .‬לא נעים‪ .‬אבל‬
‫אני רוצה להרגיש‪ ,‬כל כך רוצה !!!‬
‫הוא מתחיל להטריף אותי מסביב‪ .‬אוי‪ ,‬הוא יודע להטריף הגבר הזה! הוא משגע‬
‫אותי נוגע ‪ -‬לא נוגע עם הלשון שלו בדגדגן שלי ‪.‬‬
‫״לא‪ .‬די״ אני אומרת לו ומנסה עם הידיים להוציא את הראש שלו משם‪ .‬״שקט״‬
‫הוא אומר לי ברכות‪ ,‬תופס את הידיים שלי ומניח לי אותן מעל הראש‪ .‬״תני לי לפנק‬
‫אותך‪ .‬תהני‪ .‬תתמסרי להנאה‪ ,‬אהובה שלי״ ‪.‬‬
‫לשניה אני נתקעת על המילים ״אהובה שלי״‪ ,‬אבל אני לא מצליחה להתרכז ‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אני אקצר לכם‪ .‬יותר משעה וחצי נטו של סקס עם אמן שיודע לתמרן אותי‬
‫לגמור שוב ושוב‪ ,‬ואת עצמו הוא מביא עד לקצה ועוצר‪ ,‬וכך מאריך עוד ועוד‪ ...‬אני‬
‫לא יודעת כמה אורגזמות היו לי‪ .‬אחרי החמישית או השישית הספירה התבלבלה‬
‫לי‪ ...‬עד שהוא הרגיש שתשו כוחותיי‪ .‬רק אז הרשה לעצמו לגמור ‪.‬‬
‫הוא גמר‪ .‬בדרך כלל יש מבוכה אחרי‪ ,‬אבל לא לו‪ .‬הוא לא נבוך‪ .‬הוא רק מחייך‪,‬‬
‫מלטף ומנשק ‪.‬‬
‫אחרי כמה דקות הוא קם והולך להתקלח‪ .‬אני מבינה שהקטע נגמר והוא הולך‪ .‬גבר‪.‬‬
‫אבל אני בחדר שלי ועוד לא בא לי לקום‪ .‬בא לי להישאר במיטה‪ .‬להישאר בהרגשה‪.‬‬
‫להישאר בריח שלו ‪.‬‬
‫הוא יוצא מהמקלחת‪ .‬עכשיו הרגע שהוא יגיד ״ביי״ וילך‪ .‬לא‪ ,‬בעצם הוא יותר‬
‫מתוחכם מזה‪ .‬במקום הברה אחת הוא יתן לי שני משפטים שלמים ורק אז וילך ‪.‬‬

‫‪- 82 -‬‬

‫אבל לא‪ .‬הוא לא אומר כלום‪ .‬רק מסתכל עלי‪ ,‬מוריד את המגבת ונכנס חזרה‬
‫למיטה‪ .‬מחבק אותי חזק ואומר לי ״תודה‪ .‬תודה יפה שלי״ ‪.‬‬
‫כן ‪ -‬אני שלו‪ .‬לגמרי שלו‪.‬‬
‫לצעירות של היום יש ביטוי‪ :‬״אין דברים כאלה״‪ .‬על הכל הן אומרות את זה‪ .‬אבל‬
‫עליו‪ ...‬זה באמת נכון‪ .‬אין דברים כאלה‪ .‬גם אין גברים כאלה‪ .‬לפחות עד היום לא‬
‫פגשתי ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬כל זה היה בשישי‪ .‬כבר הגענו לשעות הצהריים המאוחרות‪ .‬ארוחת צהריים‬
‫לא אכלנו‪ ,‬הבטן שלי התחילה לקרקר‪ .‬הוא הציע שנלך לאכול‪ .‬קמנו‪ ,‬התארגנו‬
‫ויצאנו לאכול ‪.‬‬
‫במזל הגענו למסעדת אברדה בתחנת הדלק של עתלית לפני שסגרו‪ .‬הייתי כל כך‬
‫רעבה שלא יכולתי להחזיק מעמד עד קיסריה‪ .‬התיישבנו על הבר וטרפנו המבורגר‬
‫עם צ׳יפס‪ .‬כמו ילדים‪ .‬איך אומרים? – אם שחיתות אז עד הסוף !‬
‫כשחזרנו לבית אורן כבר היינו האייטם של הכנס‪ .‬רז היתה מאושרת מאיתנו כמו‬
‫אמא גאה‪.‬‬
‫אני חושבת שהיא היתה מאושרת גם מהזיון שהיה לה בינתיים‪ .‬היא כבר לא ישבה‬
‫עם הרוחני עם הקוקו‪ .‬היא ישבה עם איזה עו״ד חמוד‪ .‬חנון כזה‪ ,‬שהסתכל עליה‬
‫במבט מעריץ‪.‬‬

‫‪- 83 -‬‬

‫פרק עשרים‬
‫)גם הפרק הזה לבני ‪ 18‬ומעלה‪ .‬האחרים ‪-‬דלגו!‬
‫מעבר לכך‪ ,‬לא לכולם מומלץ לנסות בבית‪ ,‬אבל מי שכן ינסה‪ ,‬מתבקש לשתף‬
‫בחוויות‪ .‬כשתקראו תבינו על מה אני מדבר(‬
‫‪------------‬‬‫אחת ותשע דקות‪ ,‬ואני מתיישב בחצר האחורית בבית הקטן שלנו ברחוב‬
‫הילדסהיימר‪ ,‬תחת עץ הרימון‪ ,‬עם סיגריה וקצת אוחנטושן שקיבלתי מתנה ממנחם‬
‫קפלן‪ ,‬לכתוב לכם את הפרק הבא ‪.‬‬
‫אני חייב להסביר משהו‪ :‬אני מתחיל לכתוב את הפרק הזה אחרי יום מתיש‬
‫של מתח‪ ,‬יום שהסתיים בפגישה עם אלינור‪ ,‬שהיא כמו אחותי שלפני שנתיים לקחה‬
‫את עצמה ונסעה לברצלונה‪ .‬מאז‪ ,‬פעם בכמה חודשים בערך‪ ,‬היא מפתיעה אותי‬
‫כשהיא פה‪ ,‬ואנחנו יושבים לערב רווי אלכוהול‪ ,‬כך שבעצם עדיף שלא אשתה את‬
‫האוחנטושן‪ ,‬ובכל מקרה‪ ,‬קיימת סבירות שאירדם על המקלדת של האייפון לפני‬
‫שאסיים‪ .‬אז כדאי שאתחיל‪ ,‬כי אני צריך בקצת מילים להעביר הרבה אינפורמציה ‪.‬‬
‫עדה ומנחם קפלן הפכו להיות זוג‪ .‬החיבור ביניהם מדהים ושניהם נראים כאילו‬
‫מצאו את האור‪ .‬אם הייתם רואים אותם ביחד‪ ,‬הייתם מבינים‪ .‬כמו שני ילדים שלא‬
‫מסוגלים להוריד את הידיים אחד מהשניה ואחת מהשני‪ .‬תענוג‪ ,‬אבל קשה לדבר‬
‫איתם ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬מיקדתי את השיחה כמה שיכולתי‪ ,‬וזה מה שסיפרו ‪.‬‬
‫הם הפכו להיות אייטם בכנס הטנטרה‪ .‬האהבה שניצתה ביניהם והגיל שלהם הפכו‬
‫אותם למוקד‪ .‬החכמה של עדה והתשוקה של מנחם קירבו אליהם את כל האנשים‬
‫בכנס‪ .‬הם הפכו להיות הכי ״מקובלים״ ‪.‬‬
‫בארוחת הערב הם ישבו בשולחן של רפיק‪ ,‬והוא הכיר להם את יבגני‪ ,‬״המקרר״ ‪.‬‬
‫ליבגני‪ ,‬למרות גודלו העצום‪ ,‬היו עיניים כחולות ופנים עם קמטים במצח שהסגירו‬
‫הכל‪ .‬היה ברור שפעם היה פה איש קשה עם מבט מקפיא‪ ,‬אבל משהו קרה והיום‬
‫הוא רך ומקבל ‪.‬‬
‫אותן עיניים שהיו פעם מפחידות וגורמות לכל אחד לשלם מייד כל תשלום שיבגני‬
‫״המקרר״ דרש‪ ,‬הפכו לרכות ונעימות‪ ,‬מתנצלות‪ ,‬מבינות וטובות ‪.‬‬
‫עיניים כאלה שאתה יכול לדבר איתן חופשי ‪.‬‬

‫‪- 84 -‬‬

‫אז כטוב ליבם בסטולי‪ ,‬אחרי ערב של צחוקים‪ ,‬מנחם ועדה ישבו מולו ו״פתחו את‬
‫הקלפים״‪ .‬תחילה בעדינות‪ ,‬ואחר כך לגמרי‪ .‬בשאלות נוקבות ‪.‬‬
‫יבגני העייף והשיכור‪ ,‬כאילו השיל מועקה של שנים שישבה לו בקמטים של המצח‪,‬‬
‫סיפר את הסיפור ‪.‬‬
‫אם לא היה העניין התרבותי‪ ,‬עדה משוכנעת שגם היו יורדות לו דמעות כשסיפר‪,‬‬
‫אבל‪ ...‬בכל מקרה‪ ,‬זה מה שסיפר ‪.‬‬
‫שושנה הגיעה לסדנה‪ .‬איך שהיא נכנסה הוא קלט אותה‪ .‬היה בה משהו שהוא לא‬
‫היה מסוגל לעמוד בו‪ .‬מצד אחד הצניעות והתרבותיות‪ ,‬אבל מתחת הסתתרה‬
‫חייתיות‪ .‬הוא ידע שהוא צריך להיות איתה ולכן תימרן את העניינים כך שהיא תזווג‬
‫לו לתרגול )ממש כמו שמנחם תמרן עכשיו לתרגל עם עדה‪ ,‬היא הסבירה והסתכלה‬
‫על מנחם בעיניים מלאות תשוקה‪ ,‬עד כדי כך שאני התחלתי להסמיק(‪.‬‬
‫אז הם התחילו לתרגל ביחד ושושנה זרמה איתו‪ .‬בהתחלה כי היא היתה בחקירה‪,‬‬
‫אבל אחר כך בתור אתגר‪ .‬גירה אותה הרעיון להפוך את המקרר הזה לילד קטן‬
‫ולראות אותו מתחנן אליה למגע ‪.‬‬
‫היא היתה רגילה לגרום לגברים לעשות כל מה שבא לה‪ ,‬אבל הוא היה אתגר‪ ,‬והיא‬
‫גם ידעה שאם היא תצליח‪ ,‬הוא יעזור לה בחקירה ‪.‬‬
‫בשבילו היא היתה עוד מספר בדרך‪ .‬עוד מדליה בהיכל התהילה של הכבשים‬
‫האבודות בסדנאות הרוחניות‪.‬‬
‫עד שהיא עשתה לו מה שעוד אף אחת לא עשתה לו לפניה ‪.‬‬
‫היא תירגלה איתו‪ ,‬והתרגול המשיך לסקס בחדר שלה‪ .‬אבל סקס כוחני ‪.‬‬
‫בהתחלה הוא חשב שהיא אוהבת לתת הוראות‪ .‬מצד אחד היא דרשה מה שהיא‬
‫רוצה‪ ,‬בפקודות‪ ,‬והכל באיזה התנשאות כוחנית‪ ,‬אבל מצד שני היא התמסרה‬
‫לחלוטין ‪.‬‬
‫היא הפשיטה אותו בכוחניות ודרשה שישכב ולא יזוז‪ ,‬ואז התפשטה והתחילה ללטף‬
‫אותו עם כל הגוף שלה‪ .‬היא ליקקה את כולו‪ .‬הטריפה אותו ‪.‬‬
‫באלימות דרשה שהידיים שלו לא יזוזו ושהוא ישכב בלי לזוז‪ ,‬ובאותו זמן ליקקה‬
‫אותו מכפות הרגליים ועד לחזה ולצוואר ‪.‬‬
‫בחייתיות היא התנפלה לו על הזין ומצצה אותו‪ ,‬תוך שהיא מרטיבה את כל כולו‬
‫ומשפשפת עם היד‪ .‬חצי זין בתוך הפה שלה‪ ,‬החצי השני ביד שלה והיד השניה‬
‫משחקת לו בביצים‪ .‬ואז היא ליקקה את האצבע שלה‪ ,‬ובבת אחת שלחה אותה‬
‫לרקטום שלו והחדירה אותה פנימה ‪.‬‬

‫‪- 85 -‬‬

‫הוא היה בהלם‪ .‬פעם ראשונה שמשהו כזה קורה לו‪ .‬הוא רגיל לסקס יותר טוב או‬
‫פחות טוב עם הכבשים בסדנאות‪ .‬הוא כבר למד לזהות טוב יחסית עם מי יהיה יותר‬
‫טוב ועם מי כדאי רק כשאין ברירה אחרת‪ ,‬אבל לזה הוא לא ציפה ‪.‬‬
‫מהקטע המוזר הוא רצה להתנגד‪ ,‬אבל המציצה והגוף של שושנה‪ ,‬והשילוב בין‬
‫ההתמסרות שלה לידע ולרצון הברור שלה‪ ,‬והעונג החדש שהוא חש מהחדירה שמה‪,‬‬
‫גרמו לו להתמסר ‪.‬‬
‫שושנה היתה מומחית בלהתמסר ולענג ולעשות מה שבא לה‪ ,‬והכל בא לה‪ .‬אני יודע‪.‬‬
‫שנים לפני זה היא עשתה איתי את כל זה טלפונית ‪.‬‬
‫כשהאצבע שלה כבר הרגישה בנוח בתוך הרקטום של יבגני‪ ,‬כשהיא הרגישה שהוא‬
‫כבר לגמרי בידיים שלה‪ ,‬היא הפכה אותו על הבטן והוציאה מהמגירה ליד המיטה‬
‫שמן עיסוי ‪.‬‬
‫היא מרחה אותו בשמן והתחילה לעשות לו מסאז׳ בכתפיים‪ .‬הזין שלו עמד בטירוף‪,‬‬
‫אבל היא ישבה לו על הגב והחליטה לעשות לו מסאז׳‪ .‬את כל אחת אחרת הוא היה‬
‫הופך ומזיין‪ ,‬אבל אותה הוא לא הצליח‪ .‬הוא הרגיש שהיא שולטת בו והוא יכול רק‬
‫להתמסר‪ .‬לעשות מה שהיא קובעת ‪.‬‬
‫מהר מאוד המסאז׳ עם השמן הגיע לתחת שלו‪ ,‬ושוב‪ ,‬יד אחת נוטפת שמן הושחלה‬
‫למטה לביצים ולזין‪ .‬הוא הרים את האגן כדי שיהיה מקום‪ ,‬ואז היד השניה‪ ,‬גם היא‬
‫נוטפת שמן שבה לשחק לו ברקטום ‪.‬‬
‫את כל זה מספרת לי עדה שיבגני‪ ,‬״המקרר״ השיכור‪ ,‬סיפר לה‪ ,‬והכל בשקט בשקט‬
‫בשולחן הפינתי של הזוריק‪ ,‬כשאני מעשן‪ ,‬כמעט מדליק סיגריה בסיגריה‪ ,‬והיא‪,‬‬
‫העיניים שלה והעיניים של מנחם זוהרות כאילו לקחו עכשיו אקסטזי אחרי פגישה‬
‫עם טיוהר ‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬כשהענק הזה שוכב על הבטן כולו מתמסר ולא מבין מה העדינה‪-‬‬
‫שברירית‪-‬כוסית‪-‬שושנה עושה בו‪ ,‬היא שולפת ערכת סטראפ‪-‬און ודילדו קטן ‪.‬‬
‫האצבע שלה תקועה לו אתם מבינים איפה‪ ,‬והיד השניה מביאה לו את הדילדו לפה‬
‫שימצוץ ‪.‬‬
‫הוא מת לגמור‪ ,‬והוא יעשה כל מה שהיא רוצה‪ .‬הוא לא מבין מה זה הדבר הזה‬
‫שנפל עליו‪ .‬תמיד נשים רצו שהענק הזה יזיין אותן עם כל העוצמה שלו‪ .‬תמיד רצו‬
‫להיות קטנות לעומתו‪ ,‬והנה הקטנטונת הזאת עושה אותו קטן‪ .‬וכל כך כיף לו‪ .‬והוא‬
‫מרגיש חופשי‪ .‬הוא לא מרגיש שהוא צריך ״לתת עבודה״‪ ,‬לספק ולהוכיח את עצמו‪.‬‬
‫הוא מרגיש קטן ומפונק מהאישה העוצמתית הזאת ‪.‬‬
‫אז הוא מוצץ את הדילדו כמו שהיא אמרה‪ ,‬עד שהיא לוקחת אותו‪ ,‬מחברת אותו‬
‫לסטראפ‪-‬און‪ ,‬משמנת אותו‪ ,‬מחדירה לו אותו ומזיינת אותו!‬
‫בקיצור‪ ,‬כשהוא הגיע לפורקן הוא הבין ‪ -‬היא החתימה אותו‪ .‬מעכשיו הוא שלה‬
‫‪- 86 -‬‬

‫לנצח ‪.‬‬
‫אני אחסוך לכם את כל ההרצאה שעדה נתנה לי על מושג ההחתמה ועל קונארד‬
‫לורנס שתיעד את התופעה כשאפרוחי האווזים שבקעו מהביצים וראו אותו התחילו‬
‫ללכת אחריו כאילו הוא אמא שלהם‪ ,‬וכל הסיפור על זה שכדי ללמד אותם לשחות‬
‫הוא נאלץ להיכנס למי הנחל‪ .‬אם בא לכם תקראו בויקיפדיה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬באותו‬
‫לילה שושנה עשתה אותו שלה )ממש כמו שמנחם החתים את עדה כשישב מולה עם‬
‫הזיקפה והסתכל לה על ה״פות״ ואחר כך לקח אותה לחדר והסביר לה מה זה‬
‫תשוקה בוגרת(‪.‬‬
‫בלילה הם ישנו מחובקים‪ .‬שושנה הקטנה גרמה ליבגני ״המקרר״ להרגיש כאילו‬
‫הוא בתוך רחם ‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬עם חיוך טוב ועיניים טובות שושנה כבר ידעה שהוא לגמרי שלה‪ .‬היה לה‬
‫נסיון בזה‪ .‬אז היא סיפרה לו שהיא חוקרת פרטית שהגיעה בשביל להתקרב למישהו‬
‫בסדנה ‪.‬‬
‫המטרה שלה היתה להעתיק את ההארד‪-‬דיסק של הלפטופ שלו שהוא לוקח איתו‬
‫לכל מקום‪ .‬היא ביקשה מיבגני שיעזור לה‪ .‬היא תשלם לו‪ .‬משהו שבשבילו היה כמו‬
‫משכורת חודשית ‪.‬‬
‫שניהם ידעו שהוא היה עושה את זה בשבילה גם בחינם‪ .‬אחרי מה שהיא עשתה בו‬
‫בלילה הקודם‪ ,‬אחרי כל שטף הרגשות העצום הזה שחווה‪ ,‬הוא שלה לנצח ‪.‬‬
‫‪-------‬‬‫טוב‪ ,‬שתיים שלושים וחמש‪ .‬עובדי העיריה מוציאים את הפחים‪ ,‬הכלבים ברחוב‬
‫נובחים עליהם‪ ,‬ולי יש מחר יום עבודה‪ .‬אני חייב ללכת לישון‪ .‬אז יאללה‪ ,‬לילה טוב‪,‬‬
‫חברים)‪:-‬‬

‫‪- 87 -‬‬

‫פרק עשרים וחצי‬
‫‪-----------------------‬‬‫אחרי אותו לילה שבו שושנה התמסרה לגמרי בכדי לעשות ב״מקרר״ את מה‬
‫שמעולם לא חווה ולא לא הכיר‪ ,‬גם הוא‪ ,‬כמו כל שורת הגברים בחייה‪ ,‬הפך להיות‬
‫שלה‪ .‬לגמרי שלה‪ .‬כל מה שהיא רוצה‪ -‬הוא שלה ‪.‬‬
‫ומה ששושנה באמת רצתה זה עוזר ושומר‪ .‬עד ומאבטח‪ .‬שותף סמוי שיתחבא באזור‬
‫ויסייע לה במה שהיא ידעה לעשות‪ -‬להשיג מידע ‪.‬‬
‫אלא שהפעם העניין היה גדול עליה בכמה מידות ‪.‬‬
‫זאת היתה אמורה להיות חקירה פשוטה לכאורה‪ .‬איש רגיל לגמרי בן ‪ .45‬כבר חמש‬
‫עשרה שנה עובד מדינה‪ .‬כלכלן שהתקדם במדרג הדרגות של שירות המדינה עד‬
‫המקום בו נעצר‪ .‬עובד טוב ומוצלח אבל אפור ‪.‬‬
‫בלי כריזמה‪ ,‬בלי ״דרייב״ מטורף‪ ,‬בלי קשרים‪ .‬איש שלא יודע ללקק לממונים‪ .‬זה‬
‫גם לא עניין אותו‪ .‬הוא ידע שלא יוכל להקדם ושמה שיש לו לעשות זה להמשיך ככה‬
‫עד הפנסיה ‪.‬‬
‫במשרד אוהבים עובדים כאלה‪ .‬אפשר להפיל עליהם הרבה עבודה והרבה אחריות‪,‬‬
‫והעבודה תתבצע טוב‪ ,‬בשקט‪ ,‬הם לא יצעקו שמגיע להם קרדיט‪ ,‬והכי חשוב‪-‬‬
‫האינטרס היחיד שלנגד עיניו הוא האינטרס הציבורי‪ ,‬ולא שיקולים זרים‪ .‬זה לא‬
‫הבנאדם שאפשר לשחד בכסף או בדרך אחרת ‪.‬‬
‫הוא לא היה אידיוט‪ .‬הוא ידע שהמכרז שעליו הוא עובד זה מכרז ששווה כמה מאות‬
‫מיליונים‪ .‬שהמתמודדים במכרז יהיו חברות ענק‪ .‬שותפויות של חברות ישראליות‬
‫וחברות בינלאומיות‪ ,‬כי בלי גב של חברה בינלאומית אי אפשר לעשות את זה‪ .‬הוא‬
‫ידע שככל שהאינטרס הכלכלי גבוה‪ ,‬כך יש ליותר אנשים סיבה לבחוש‪ ,‬וכך הסכנה‬
‫שאינטרסים אחרים פרט לאינטרס הציבורי יכנסו בעניין‪ ,‬והוא היה קנאי לאינטרס‬
‫הציבורי ‪.‬‬
‫פעם שאל אותו חבר למה הוא אף פעם לא מוכן לעגל פינות‪ .‬אם היה עושה את זה‪,‬‬
‫זה היה עוזר לו להתקדם או אפילו לקבל ג׳וב בכיר ומכניס ביותר בסקטור הפרטי ‪.‬‬
‫הוא ענה שמפעל חייו הוא לשמור על טובת הציבור בתחום הקטן שלו‪ ,‬ואם יעגל‬
‫פינות או יכניס שיקולים נוספים‪ ,‬הוא יהיה כמו כל אלה שהוא שונא‪ .‬הוא יחריב‬
‫במו ידיו את מפעל חייו ויבייש את אבא שלו שחינך אותו אחרת‪.‬‬

‫‪- 88 -‬‬

‫יכול גם להיות שהוא היה קצת פרנואיד‪ ,‬אבל עם מידע ששווה מאות מיליונים‪,‬‬
‫כדאי להיות פרנואיד‪ .‬והוא צדק ‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬הוא לא ידע כמה צדק‪ ,‬אבל גם כמה זה עלה לו שצדק‪ .‬כי כמו שגוף אחד‬
‫הפעיל את שושנה‪ ,‬כך עוד גופים בחשו בקלחת ‪.‬‬
‫שושנה לא ידעה מי מפעיל אותה‪ .‬היא קיבלה את העבודה ממשרד של מישהו שהיה‬
‫יוצא שב״כ‪ .‬כשהיה בשב״כ היא עשתה בשבילו עבודה דרך לאקי כהן‪ .‬עכשיו עבדה‬
‫מולו ישירות ‪.‬‬
‫המשימה היתה להעתיק את ההארד‪-‬דיסק של הלפטופ של עובד המדינה‪ .‬מרוב‬
‫שאותו אחד פחד מהסובבים אותו במשרד ולא האמין ביושרם‪ ,‬את כל המידע הסודי‬
‫על המכרז הוא שמר רק בלפטופ‪.‬‬
‫והוא היה כל כך פרנואיד שללפטופ לא היה חיבור לשום רשת‪ -‬לא אלחוטית ולא‬
‫קווית‪ .‬בכל פעם שיצא מהמשרד הוא לקח את הלפטופ איתו‪ .‬גם הביתה‪ .‬גם‬
‫לארוחת צהריים‪ .‬גם לשיעורי היוגה והמדיטציה שעזרו לו להתמודד עם הכעסים על‬
‫הסובבים איתו שכל פעם ניסו לשים לו רגליים מתוך אינטרסים זרים ‪.‬‬
‫והוא לקח את הלפטופ איתו גם לכנס הטנטרה אליו נסע כדי ללמוד דברים שלא‬
‫ידע‪ ,‬ואולי להצליח להרשים בכך את המלצריות במסעדת הפועלים שמתחת למשרד‪,‬‬
‫עליהן פינטז בלילות )הגוף שלהן‪ ,‬העיניים הצעירות והשובבות‪ ,‬הקעקועים‪ ,‬הדיבור‬
‫החופשי‪ ,‬השאריות שנותרו להן מהטיול להודו שהוא לא עשה ‪ -‬כל אלה הטריפו‬
‫אותו(‪.‬‬
‫וגם את שרון ושרון ורוני מהיוגה זה ירשים‪ ,‬למרות שהן קצת פחות מפתות‪ .‬אבל‬
‫יותר מעניינות‪ .‬ובכלל‪ -‬בפנטזיות שלו היה רק סקס חייתי‪ ,‬אבל בפנים הוא רצה‬
‫וחיבוק‪.‬‬
‫שיחה‬
‫״עגלון‪ ,‬סע לויבורג״‪ ,‬הוא היה לוחש לעצמו כשהיה שומע את כל הצרות של אנשי‬
‫המשרד‪ ,‬אבל תמיד כשהיה מתחיל לדבר פתאום היו צריכים לחזור לעבוד ‪.‬‬
‫היתה תקופה שהחליט לראות ״האח הגדול״ בשביל להשתתף בשיחה ולא רק‬
‫להקשיב‪ .‬זה עבד לו במשך שני פרקים‪ .‬אחר‪-‬כך החליט שזה יותר מידי מעצבן‪ .‬אבל‬
‫לו ‪.‬‬
‫שיעזרו‬
‫דברים‬
‫ילמד‬
‫בטוח‬
‫הוא‬
‫פה‬
‫הטנטרה‪-‬‬
‫בכנס‬
‫הרי מי לא חולמת על בן זוג שמבין בטנטרה???‬
‫אז הוא נסע לכנס בבית‪-‬אורן‪ .‬עם הלפטופ‪ .‬ולפני זה הוא סיפר לכולם‪ .‬כל הנשים‬
‫במשרד נורא התלהבו‪ .‬רוזי הפקידה של הגזבר קרצה לו ואמרה שאולי יעביר לכולם‬
‫במשרד שיעור כשיחזור‪ .‬היה לה מבט של ״אני רוצה שיעור פרטי״‪ .‬חבל שהיא ממש‬
‫לא הטעם שלו‪ .‬אולי לפני שלושים שנה היא היתה‪ ,‬כי הוא אוהב אותן צעירות‪ ,‬אבל‬
‫גם זה לא בטוח ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬מישהו דאג להעביר את האינפורמציה שהוא נוסע לכנס ושושנה קיבלה את‬
‫‪- 89 -‬‬

‫העבודה להעתיק את ההארד‪-‬דיסק של הלפטופ כשהוא שם‪ ,‬כי דחוף ללקוח לקבל‬
‫את זה‪ .‬אין לה חודשיים לעבוד על זה‪ ,‬העבודה צריכה להיעשות באופן מיידי‪ .‬והיתה‬
‫דרישה נוספת‪ -‬שהוא לא ידע‪ .‬אם הוא יתפוס אותה ‪ -‬הלך כל העניין ‪.‬‬
‫אחרי שהיא בדקה במה מדובר‪ ,‬היא הבינה שלהיכנס איתו למיטה ולהעתיק את‬
‫הלפטופ כשהוא ישן זה משימה בלתי אפשרית ומסוכנת‪ ,‬היא החליטה לפרוץ לחדר‬
‫שלו כשהוא בסדנה‪.‬‬
‫התפקיד של המקרר היה לוודא שהוא באותו זמן באמת בסדנה‪ ,‬ובכל מקרה למנוע‬
‫ממנו להופיע פתאום בחדר ‪.‬‬
‫בשבת בשעה אחת בצהריים היתה סדנת ״עקרונות הטנטרה לפי שיטת זה זה זה‪:‬‬
‫בכל גבר קיימת אישה ובכל אישה‪ ,‬גבר‪ .‬מכאן שהריקוד אינו בין שנים אלא בין‬
‫ארבע‪ .‬לא רק אני מול האישה החיצונית אלא גם הגבר הפנימי שלה מול האישה‬
‫הפנימית שלי‪ .‬מודעות למקום הזה הופכת אותנו להרבה )אבל הרבה( יותר טובים‬
‫בזוגיות‪ ,‬במיניות וכמובן בחיים בכללותם‪.‬״ זה היה התיאור של הסדנה בתוכנייה‪,‬‬
‫והתיאור שיכנע את הקורבן שלנו לחלוטין‪ .‬הוא הלך לסדנה ‪.‬‬
‫״המקרר״ היה שם לוודא שהוא לא יוצא והולך לחדר‪ ,‬וששושנה פתחה את המנעול‬
‫עם המכשיר הקטן שלה‪ ,‬נכנסה לחדר שלו‪ ,‬מצאה את הלפטופ מוחבא מתחת‬
‫למזרון‪ ,‬פתחה אותו‪ ,‬וחיברה את ההתקן שפרץ את הסיסמה והעתיק את ההארד‪-‬‬
‫דיסק‪ .‬כשהיא סיימה היא החזירה את הלפטופ למקומו מתחת למזרון‪ ,‬יצאה‬
‫מהחדר‪ ,‬סימסה לשב״כניק לשעבר שהעבודה בוצעה‪ ,‬החביאה את ההתקן בחדר‬
‫שלה והספיקה להכין לעצמה כוס תה ולחכות ל״מקרר״ בלובי עם חיוך ענק‪ .‬היתה‬
‫מגיעה לו תודה גדולה על העזרה‪ ,‬והוא קיבל אותה בענק‪.‬‬

‫‪- 90 -‬‬

‫פרק עשרים ואחד‬
‫‪----------------‬‬‫יום שישי‪ .‬אחת בלילה‪ .‬בעצם כבר יום שבת שלושה בנובמבר‪ .‬אני מתיישב בחצר‬
‫האחורית לכתוב לכם חברים את המשך הסיפור‪ ,‬אבל קודם אני צריך להסביר למה‬
‫ההמשך התעכב‪ ,‬כי מה שאני מספר עכשיו כבר ידוע לי מזה כשבועיים‪ ,‬אבל לא‬
‫יכולתי לכתוב‪.‬‬
‫לא יודע אם אתם זוכרים‪ ,‬אבל בתחילת הסיפור סיפרתי על הכתבה שהיתה‬
‫בתוכנית צינור לילה ובה הציגו את אתר האינטרנט שאמיר הר‪-‬שמש הקים ובו‬
‫הציע פרס למי שיביא קצה חוט לפתרון תעלומת הרצח האלים של אחותו שושנה‬
‫הר‪-‬שמש ז"ל‪ .‬הכתבה סיפרה שהשת של האתר נמצא בחו"ל ושאמיר הקים אותו‬
‫למרות צו איסור הפרסום שהמשטרה הוציאה והוא בתוקף כבר שש שנים בהן אף‬
‫אחד במשטרה לא חוקר את הפרשה‪ ,‬והתיק מעלה אבק‪.‬‬
‫מסתבר שמישהו במשטרה ראה את הכתבה וגילגל את הענין שם במסדרונות‪.‬‬
‫העניין עלה למעלה וירד למטה ולקח איזה חודשיים‪ ,‬אבל לפתע אמיר זומן לחקירה‬
‫במשטרה‪ .‬ואז מישהו איכשהו דיבר וסיפר שבת‪-‬דודה שלו קראה על העניין אצלי‬
‫בפייסבוק‪ ,‬וגם אני זומנתי‪.‬‬
‫אחרי שהמשטרה עשתה את כל השטיק שלה‪ ,‬כולל איומים וחקירה עם שוטר רע‬
‫ושוטרת טובה שהופכת פתאום רעה‪ ,‬והמתנה של שעות בחדר מעצבן סתם בשביל‬
‫למתוח אותי ולהתנקם‪ ,‬כי הם הרגישו שעושים מהם צחוק כשאנחנו שמים פס על‬
‫הצו איסור פרסום וחוקרים בעצמנו ומספרים לכל העולם שהם לא עושים את‬
‫העבודה ומסתירים את זה באמצעות הצו‪ ,‬אמיר הבטיח שהוא לא יעלה יותר את‬
‫האתר‪ ,‬ואני התחייבתי בכתב לא לכתוב יותר כלום שמפר את צו איסור הפרסום‪.‬‬
‫למחרת ניגשתי לבית המשפט והגשתי בקשה לבטל את צו איסור הפרסום ‪.‬‬
‫במזל‪ ,‬הבקשה הגיעה לשופט שלמד איתי )לא רוצה לספר לכם לפני כמה שנים(‬
‫במחזור באוניברסיטה‪ .‬האמת שאף פעם לא היינו ממש חברים‪ .‬אבל הוא ידע מי‬
‫אני‪ .‬תקופה קצרה הוא אפילו גר ברחוב ליד והיינו נפגשים ואומרים שלום בסופר‪.‬‬
‫באופן מקצועי אף פעם לא נפגשנו כי הוא תמיד היה בתחום הפלילי‪ ,‬ואני בכלל לא‪.‬‬
‫והנה – הבקשה שלי הגיעה אליו‪.‬‬
‫הוא קיבל את הבקשה וראה את השם שלי עליה‪ .‬זה מה שעורר אצלו את העניין‪,‬‬
‫ולמרות שהבקשה הוגשה שלא לפי הפרוצדורה המתאימה והיה ברור שהוגשה ע"י‬
‫מי שלא באמת מכיר את המאטריה המשפטית בעניין‪ ,‬הוא הרגיש שאם אני פניתי‪,‬‬
‫כנראה שיש בזה משהו‪ ,‬והחליט להיכנס לעובי הקורה ולשאול את המשטרה למה‬
‫קיים צו איסור פרסום כבר שש שנים אם לא מתבצעת שום פעולת חקירה והתיק‬
‫בעצם מעלה אבק‪.‬‬

‫‪- 91 -‬‬

‫במקום לתקוף את המשטרה‪ ,‬הוא החליט לעשות את זה יפה‪ .‬הוא נתן החלטה שעל‬
‫המשטרה לפרט לו בתצהיר מה פעולות החקירה שהמשטרה עשתה בתיק הרצח של‬
‫שושנה בשנתיים האחרונות‪ .‬את התצהיר המשטרה היתה צריכה להגיש עד יום‬
‫‪ ,31.10.12‬והוא הודיע שאם לא ישתכנע שמתבצעות פעולות אמיתיות שמצריכות‬
‫שהצו ישאר בתוקף‪ ,‬הצו יפוג ביום ‪ 2.11.12‬בשעה ‪.23:59‬‬
‫מאחר והמשטרה הבינה שיש גבול לביזיון‪ ,‬הם לא הגישו שום תצהיר וכך חסכו‬
‫מעצמם החלטה לגופו של עניין‪ ,‬ונשארה רק ההחלטה הפרוצדוראלית הזאת‪,‬‬
‫ובקיצור – לפני שעה הצו פקע‪ ,‬והנה – אני שוב יכול לכתוב‪ ,‬וסופסוף להמשיך לספר‬
‫לכם מה קרה‪ .‬אז כדאי שאתחיל‪ ,‬או בעצם שאמשיך בסיפור‪.‬‬
‫אחרי ששושנה העתיקה את ההארד‪-‬דיסק של אותו עובד מדינה‪ ,‬ואחרי שהיא גמלה‬
‫ל"מקרר" על העזרה שלו בסקס חסר מעצורים‪ ,‬היא יצאה ומסרה לשב"כניק‬
‫לשעבר את ההתקן עם החומר מועתק‪ ,‬ובזה היא חשבה שהעבודה הזאת הסתיימה ‪.‬‬
‫היא קיבלה את התשלום כפי שסוכם‪ ,‬ומתוכו היא נתנה ל"מקרר" ‪ .₪ 7,000‬את‬
‫הסכום הזה ש"נפל עליו משמיים" בלי הרבה מאמץ הוא נתן לאמא שלו שסופסוף‬
‫יכלה לטפל בשיניים שלה‪.‬‬
‫כשהסתיימה הסדנה‪ ,‬ה"מקרר" רצה להמשיך את הקשר עם שושנה‪ .‬גם בגלל‬
‫שהתאהב בה )כמו כל הגברים שהיא השתמשה בהם( וגם בגלל שקרץ לו מאוד לעזור‬
‫לה שוב בחקירה‪ ,‬ובלי עבודה קשה להרוויח עוד "בונוסים" כאלה‪ .‬בשבילו זה היה‬
‫ווין ווין סיטיואיישן‪.‬‬
‫ושושנה‪ ,‬אחרי הסדנה חזרה לחקירה שהיא היתה באמצעה‪ .‬זאת היתה חקירה‬
‫ארוכה‪ .‬המשימה שלה היתה לחשוף את השותפים בהונאת דלק גדולה באחת‬
‫מחברות הדלק ‪.‬‬
‫הסיפור בחברת הדלק היה מסובך ורגיש‪ .‬למשרד המסחר והתעשייה יש יחידה‬
‫שמבצעת ביקורות פתע בתחנות דלק ובודקת בין השאר את איכות הדלק שנמכר‬
‫בתחנות כדי לוודא שבאמת נמכר דלק באיכות הנדרשת‪.‬‬
‫הדלק שאנחנו מתדלקים צריך להיות בדרגה של ‪ 95‬אוקטן‪ .‬ככה הוא יוצא מבית‬
‫הזיקוק‪ .‬אבל אם מוהלים אותו ומוכרים אותו כדלק רגיל‪ ,‬ניתן לחסוך המון כסף‪.‬‬
‫ידוע שהעניין קורה בשוליים‪ .‬מידי פעם תופסים תחנה או שתיים שמכרו דלק מהול‪.‬‬
‫משרד המסחר והתעשייה מאיים בשלילת הרשיון של התחנה והתחנה מפסיקה עם‬
‫זה ‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬יום אחד התחלף מנהל היחידה שמבצעת את הבדיקות‪ ,‬המנהל החדש שינה‬
‫את נוהלי הבדיקות‪ ,‬ואז הסתבר שקיימת תופעה של תרמית דלק כזאת בשורה‬
‫ארוכה של תחנות של אחת מהחברות‪.‬‬
‫בשביל לא לעשות נזק יותר מידי גדול‪ ,‬הופעל פיקוח מאסיבי יותר על התחנות‪,‬‬

‫‪- 92 -‬‬

‫ובמקביל המשרד הודיע לחברת הדלק שהם צריכים לעשות "בדק בית" ולחסל את‬
‫העניין‪ ,‬אחרת זה יועבר לחקירה משטרתית‪.‬‬
‫שושנה נלקחה לבצע את החקירה‪ .‬בשביל זה סידרו לה עבודה כפקידה במשרדי‬
‫הנהלת החברה‪.‬‬
‫אחרי שהיא חקרה וראתה שהיא לא מוצאת שום ראיה למעורבות של מישהו‬
‫מהדרגים הבכירים בחברה בעניין‪ ,‬היא הבינה שכנראה זה משהו שנעשה ע"י‬
‫המובילים בעצמם‪ .‬בשביל זה היא היתה צריכה לחקור את הנהגים‪.‬‬
‫נהגים של מיכליות דלק‪ ,‬איך לומר‪ ,‬זה בד"כ לא אוכלוסיה של חנונים מ‪ .8200-‬זאת‬
‫אוכלוסיה יותר מחוספסת ואלימה‪ .‬ובאותו זמן שושנה כבר לא עבדה אצל לאקי‬
‫כהן‪ ,‬ולא היתה לה ההגנה שהוא סיפק‪ .‬היא היתה עצמאית‪ ,‬ולכן צירפה לחקירה‬
‫את "המקרר"‪ .‬הוא היה השותף הסמוי שלה בחקירה‪ .‬הוא נמצא בסביבה כדי‬
‫לשמור עליה‪.‬‬
‫לפעמים הוא ישב באותה מסעדה שישבה עם נהג‪ ,‬אכל ארוחת ערב ושמר מרחוק‪.‬‬
‫לפעמים רק ישב באוטו‪ ,‬האזין למשדר שלה כדי לקפוץ מייד מהאוטו אם תגיד את‬
‫מילת הקוד – "קרמבו"‪ ,‬וחיכה‪.‬‬
‫הוא קיבל על זה ‪ 500‬שקל לערב‪ .‬בסוף הערב הוא היה מוודא שהיא הגיעה הביתה‪.‬‬
‫אם היא לא היתה עייפה‪ ,‬היא היתה מזמינה אותו לעלות ולהישאר איתה את‬
‫הלילה‪ .‬כשהיא היתה עייפה היא היתה מבקשת להיות לבד‪ .‬הוא היה רק מוודא‬
‫שהכול בסדר ואומר לה לילה טוב‪ .‬היא לא ידעה‪ ,‬אבל הוא היה מחכה עוד חצי שעה‬
‫מתחת לבית שלה כדי לוודא שאף אחד לא עקב אחריה‪.‬‬
‫כך התנהלה החקירה שהביאה תוצאות ועמדה לחשוף קנוניה של מובילי הדלק‬
‫שיצרו לעצמם ארגון מסודר‪ .‬לשושנה היה כבר מושג איך מה ומי‪ ,‬אבל היתה חסרה‬
‫לה הוכחה מוחצת שתוכיח גם את היקף הגניבה‪ .‬היא ידעה שהיא בדרך להשיג את‬
‫ההוכחה‪.‬‬
‫ואז יום אחד במפתיע היא צלצלה ל"מקרר" והודיעה לו שמה שתכננה לאותו יום‬
‫מבוטל‪ ,‬ושהחקירה נפסקת בינתיים ‪.‬‬
‫הוא שמע בקול שלה משהו שונה‪ .‬אז הוא לחץ ולחץ והם נפגשו לצהריים באיזה בית‬
‫קפה בארסוף‪ .‬הם ישבו בחוץ‪ ,‬בשולחן הכי רחוק‪ .‬כדי לקרוא למלצרית הם היו‬
‫צריכים לקום ולעשות תנועות ידיים כאילו הם מכוונים מטוס על הקרקע‪ .‬היא‬
‫סיפרה לו שהשב"כניק לשעבר חזר אליה עם החקירה מכנס הטנרה‪ .‬הוא דורש‪,‬‬
‫ובעצם מכריח אותה‪ ,‬לעשות עוד משהו שם‪ ,‬והעניין עומד להיות מכוער‪ ,‬והיא לא‬
‫רוצה ש"המקרר" יהיה מעורב בזה‪ .‬זה מסוכן וזה להתלכלך‪ ,‬והוא – יש אנשים‬
‫שתלויים בו – אמא שלו והאחים שלו‪ .‬והיא לא רוצה שיהיה בעורב בזה‪.‬‬
‫היא הבטיחה לו ונשבעה שכשזה יגמר הם יחזרו לעבוד ביחד על חקירה של דלק ועל‬
‫עוד חקירות‪ ,‬וזה לא שהיא נוטשת אותו‪ ,‬והיא גם רוצה שישארו בקשר‪ ,‬אבל היא‬
‫לא רוצה שיהיה מעורב בעניין הזה שהולך להיות מסוכן מידי‪.‬‬

‫‪- 93 -‬‬

‫הוא נשבע‪ ,‬המקרר‪ ,‬כשסיפר את זה בדמעות לעדה כרמון‪-‬חכמון ולמנחם קפלן‬
‫באותו לילה‪ ,‬שהוא ניסה לשכנע אותה לא לעשות דברים מסוכנים‪ ,‬אבל היא אמרה‬
‫לו שאין לה ברירה ‪.‬‬
‫אז הוא ניסה בכל דרך שתסכים שיצטרף‪ ,‬יעזור לה וישמור עליה‪ .‬הוא ביקש‪,‬‬
‫התחנן‪ .‬הוא אמר שהוא מבין שזה מסוכן והוא לוקח את האחריות על עצמו‪ .‬הוא גם‬
‫צעק עליה‪ .‬גם עשה את עצמו נעלב‪ .‬שום דבר לא עזר‪ .‬אי אפשר היה לשנע את‬
‫שושנה‪.‬‬
‫עדה ומנחם הבינו על מה הוא מדבר‪ .‬כל אחד מהם היה גם הוא בסיטואציה הזאת‬
‫איתה‪ .‬זאת היתה שושנה ‪ -‬כשהשדים באים לבקר אותה – אין עם מי לדבר‪.‬‬
‫אחרי אותה פגישה‪ ,‬הוא עוד היה בקשר עם שושנה‪ ,‬אבל היא לא היתה אותו דבר‪.‬‬
‫הוא נורא דאג‪ .‬הוא ניסה להוציא ממנה מה הסיפור‪ .‬הוא התחנן לעזור‪ ,‬הציע רק‬
‫להקשיב‪ .‬אבל היא היתה נעולה כמו בונקר‪ .‬היא רק אמרה לו "עדיף שלא תדע‬
‫כלום" ו"הנושא סגור‪ .‬לא מדברים על זה"‪ .‬היא לא הסכימה להיפגש איתו‪ ,‬והפשרה‬
‫היחידה היתה שהם ידברו בטלפון‪ .‬כל יומיים הוא צלצל לשמוע שהיא בסדר‪.‬‬
‫ויום אחד היא לא ענתה ולא חזרה אליו‪ .‬במשך שלושה ימים היא לא חזרה אליו‪.‬‬
‫ביום הרביעי הוא שמע שהיא נרצחה‪.‬‬
‫הוא ידע שהוא לא יכול ללכת למשטרה‪ .‬גם בגלל הסכנה וגם בגלל ש‪ ...‬מה הוא יגיד‬
‫להם? – שהוא ושושנה עשו עבירות פליליות???‬
‫אבל הוא יודע שהעניין הזה שהיה שם זה מה שהביא לרצח שלה‪ .‬את זה הוא יודע‪.‬‬
‫בזה הוא בטוח‪.‬‬

‫‪- 94 -‬‬

‫פרק עשרים ושתים‬
‫‪------------------‬‬‫את כל הסיפור על הפגישה עם המקרר שמעתי מעדה ומנחם‪ ,‬כשהם שמחים וטובי‬
‫לב‪ .‬הם התאמצו להיות ענייניים‪ ,‬אבל כל הפוציניו מוציניו הזה שלהם והנגיעות‬
‫והחיוכים שיבשו את דעתי ‪.‬‬
‫בכלל אני מאבד קשב מהר‪ ,‬וגם התאמצתי מאוד כדי לקלוט הכל‪ .‬אבל כשקמתי‬
‫מהזוריק והלכתי ברגל לאורך יהודה המכבי התחילו לעלות בי שאלות ‪.‬‬
‫איך שהם הסבירו את זה‪ ,‬גם המקרר היה בסך הכל קורבן למשחקי הלב של שושנה‬
‫‪,‬וזהו‪ .‬הוא נתן כיוון חקירה חדש שמוציא אותו מהסיפור‪ .‬יכול להיות שזה אמת‪,‬‬
‫אבל ראיתי מספיק פרקים של סי אס איי כדי שזה יעלה לי שאלות ‪.‬‬
‫זה לא שאני בא להתחרות בעדה‪ .‬היא מבינה בפסיכולוגיה הרבה יותר ממני‪ .‬היא גם‬
‫מנוסה בסיפורים וכנראה שגם בלקרוא אנשים‪ .‬גם מנחם תותח בפני עצמו‪ .‬בנאדם‬
‫לא עושה כל כך הרבה כסף בעסקים )חלקם אולי לא כל כך בריאים( מלהיות טמבל‪.‬‬
‫ויש לו נסיון חיים עצום‪ .‬אבל בלהיות סקפטי אני מנצח את כולם‪ .‬וחוץ מזה הם היו‬
‫שם שיכורים לגמרי מיין ומסקס ומההתאהבות הפתאומית הזאת שלהם‪ ,‬וביננו‪,‬‬
‫עדה בכלל נראית כמו נערה טפשונת מאוהבת עד מעל הראש‪ .‬בקיצור‪ -‬אולי הוא‬
‫עבד עליהם? היו לו מלא שנים להכין את הסיפור הזה‪.‬‬
‫כי בכלל‪ ,‬אם זה הסיפור אז מה הקטע של המייל שאמיר קיבל ודי האשים את‬
‫המקרר? ואם הסיפור כל כך חלק‪ ,‬איך מישהו ידע את זה ושלח את המייל? ולמה כל‬
‫העניין של הפריצה לבית של אמיר הר‪-‬שמש?‬
‫וככל שאני מתקרב הביתה צצות עוד שאלות ונהיה לי חור בבטן ‪.‬‬
‫היו לי שלושה סבים‪ .‬שלושתם היו מאוד חכמים‪ .‬אחד נפטר כשהייתי בן ‪ .11‬הוא‬
‫הספיק לתת לי הרבה מאוד חום‪ ,‬אבל לא הספיק לתת לי הרבה שיעורים לחיים‪.‬‬
‫חבל‪ .‬שני האחרים )האחד ממוצא רוסי והשני ממוצא אלג׳יראי( לימדו אותי את‬
‫אותו משפט‪ -‬״הבוקר יותר חכם מהלילה שלפניו״‪ .‬אם אותו משפט נאמר בתפוצות‬
‫כל כך רחוקות ובשפות כל כך שונות‪ ,‬כנראה שהוא נכון‪ .‬אז מלמלתי למושלת‬
‫וליהלי משהו על כאב ראש ונכנסתי ישר למיטה ‪.‬‬
‫הייתם מצפים שבלילה אחלום משהו על העניין‪ ,‬אבל לא‪ .‬או שאולי כן‪ .‬התעוררתי‬
‫משינה שבטוח היו בה חלומות אבל בלי לזכור כלום ‪.‬‬
‫קמתי והלכתי להתקלח‪ .‬במקלחת‪ ,‬ברעש הלבן של המים‪ ,‬אני הכי מרוכז‪ .‬זה הזמן‬
‫שהמוח שלי הופך צלול לגמרי ואני הופך פרקטי‪ .‬מסדר את רשימת המשימות‪.‬‬
‫המשימה הראשונה היא למצוא את השב״כניק ‪.‬‬

‫‪- 95 -‬‬

‫בין אם המקרר קשור ובין אם לא‪ ,‬הוא זה ששלח את שושנה להעתיק את ההארד‬
‫דיסק‪ .‬והוא זה שאולי היה מעורב בעניין המפוקפק‪ .‬ואני גם רוצה לפגוש בעצמי את‬
‫ה״מקרר״‪ .‬אבל רק כשאדע יותר‪ .‬אם אצליח לדעת יותר ‪.‬‬
‫אני לא יכול לבוא ולומר ל״מקרר״ שהוא משקר‪ .‬זה מפחיד‪ ,‬כי אם הוא משקר והוא‬
‫הרוצח? וגם מה יש לי לומר לו? ואיך נקיים את הפגישה? הדרך היחידה היא אם‬
‫אבקש מזוג הנאהבים המלכותי לארגן פגישה אצל מנחם בבית בנתניה‪ ,‬בקטע‬
‫שאמיר רוצה להכיר אותו‪ .‬בזה יש היגיון‪ .‬אבל רק אחרי שאאסוף עוד טיפה‬
‫אינפורמציה‪ .‬עדיף שיהיה לי מה להטיח עליו‪ .‬כן‪ ,‬עדיף ‪.‬‬
‫אבל איך אגיע לשב״כניק? יש כמה דרכים‪ .‬יש את רן מהמילואים‪ .‬הוא פעם עבד‬
‫בשב״כ‪ .‬והוא כזה שמכיר‪ .‬זאת ירייה באפילה‪ ,‬ואני בכלל לא בטוח שהוא באמת‬
‫ירצה לעזור‪ .‬איך אמרתי?‪ -‬אני סקפטי ‪.‬‬
‫יש עוד כמה במעגל היותר רחב‪ .‬גם להורים שלי בטוח יש איזה ״מקורב״ מהשב״כ‪.‬‬
‫גם החתן של מאדם בר‪-‬טוב‪ ,‬המורה לצרפתית שלי שנפשי נקשרה בנפשה כשהייתי‬
‫בתיכון )בחייאת‪ ,‬חברים‪ ,‬אל תרוצו לשם עם המוח המלוכלך שלכם‪ ...‬זה ממש לא‬
‫המקום( היה בשב״כ‪ ,‬אבל הבת שלה התגרשה ממנו ככל שאני זוכר‪ .‬ואין ביננו קשר‬
‫כבר שנים‪ .‬והאמת? אני בכלל גם לא יודע אם היא עדיין איתנו‪ .‬אני צריך לבדוק‪ .‬לא‬
‫בגלל העניין‪ .‬בגלל הגעגוע שפתאום חלחל בי‪ .‬איך פעם אמרו תשדירי השירות של‬
‫משרד החינוך? מורה טוב הוא מורה לחיים? אז היא היתה מורה מעולה ‪.‬‬
‫אבל זה לא כיוון בעניין שלנו‪.‬‬
‫לאקי כהן יכול להיות כיוון‪ .‬הממזר הזה בטוח יודע במי מדובר‪ .‬שושנה הרי הכירה‬
‫את השב״כניק כשעבדה אצל לאקי כהן‪ .‬אני צריך לצלצל אליו ‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז אני צריך לצלצל ללאקי‪ .‬והגיע הזמן לדבר עם אמיר הר‪-‬שמש ולעדכן אותו‪.‬‬
‫ולצאת מהמקלחת‪ .‬חבל על הכנרת‪ .‬ולהתגלח‪ .‬ולשאול את אמא שלי על מאדם בר‬
‫טוב‪.‬‬

‫‪- 96 -‬‬

‫פרק עשרים‪-‬ושלוש‬
‫‪-------------------‬‬‫אז הנה‪ ...‬התותחים בדרום רועמים‪ ,‬ואני מתיישב להמשיך את הסיפור‪ ,‬כי מה יש‬
‫לי טוב יותר לעשות‪...‬‬
‫‬‫צלצלתי לאמיר הר‪-‬שמש ואמרתי לו שאנחנו צריכים להיפגש‪ .‬קבענו בלילי רוז‬
‫בשעה מוקדמת‪ .‬בדיוק כשפותחים ועוד אין אנשים‪ ,‬יש שם שקט‪ .‬התיישבנו על הבר‪.‬‬
‫מור מזגה לי מבקבוק הבושמיל׳ס שאלכס קנה לי ליום הולדת ונמצא במדף הכי‬
‫גבוה )שוב תודה‪ ,‬אלכס(‪ .‬אמיר הזמין שליש גולדסטאר ושאל אותי מה קורה ‪.‬‬
‫היה לי המון לספר לו‪ .‬מאז שהחלטתי להשאיר אותו מחוץ לעניין התפתחו המון דב‬
‫רים‪ ,‬ועכשיו אני צריך לעדכן אותו‪ ,‬וצריך שישתף פעולה ‪.‬‬
‫סיפרתי לו על עדה‪ ,‬על מנחם‪ ,‬על לאקי כהן‪ ,‬על כוכבית דבוש‪ ,‬על סדנת הטנטרה ועל‬
‫ה״מקרר״‪ .‬על שיחות הסקס של שושנה ושלי לפני עשרים שנה לא סיפרתי‪ .‬גם לא‬
‫נכנסתי לתיאורי הסקס ששמעתי ממה ש״המקרר״ סיפר לעדה ומנחם‪ .‬זה לא היה‬
‫רלוונטי ‪.‬‬
‫הוא היה בהלם‪ .‬תחילה מההתפתחות‪ .‬הוא מייד רצה שנלך עם זה למשטרה ונדרוש‬
‫מהם לפתוח את החקירה מחדש‪ .‬הסברתי לו שאין לנו באמת שום דבר קונקרטי‬
‫ביד‪ ,‬ושהמשטרה לא תעשה כלום אלא רק תדפוק לנו את העניין‪ .‬יש דברים שצריך‬
‫לעשות בשקט‪ ,‬ובינתיים התקדמנו כל‪-‬כך‪ ,‬שאסור לעשות שטויות‪ ,‬מה גם‬
‫שהמשטרה‪ ...‬מי יודע מה האינטרסים שלהם ומי משלם שם למי ועבור מה‪...‬‬
‫ואז הוא קלט פתאום שבכלל לא הכיר את הצד המשמעותי יותר בחיים של אחותו‪.‬‬
‫שכל מה שהכיר זה את השקר שמכרה לכולם‪ .‬לאט לאט התגבר הכעס שלו עליה‪ ,‬על‬
‫השקר‪ ,‬ואז על עצמו ועל הניתוק ביניהם‪ .‬כעס‪ .‬על שלא ידע כלום‪ .‬על שלא סיפרה‬
‫ועל שלא שאל‪ .‬על שלא היה איתה מספיק בקשר‪ .‬שלא דרש‪ .‬שויתר לעצמו ולה‪.‬‬
‫שלא ידע כלום‪ .‬אנחנו תמיד נגררים להאשמה עצמית ולהלקאה עצמית‪ .‬מהר מאוד‬
‫הגיעו המשפטים של ״החיים כל כך שבירים״‪ ,‬״אסור לקחת כמובן מאליו ולחשוב‬
‫שתמיד יהיה זמן״ וכאלה‪ ,‬ואז התחיל כעס עלי שבחרתי לא לספר לו ולהסתיר ממנו‬
‫את כל ההתפתחויות עד עכשיו )נו‪ ,‬הכי קל להוציא עלי את זה‪ .‬אתם יודעים ‪ -‬להרוג‬
‫את השליח והקלישאות האלה‪.(...‬‬
‫בקיצור‪ ,‬עצרתי אותו ואמרתי לו שעכשיו אני צריך אותו‪.‬‬
‫מהמושלת למדתי שברגעים כאלה הפתרון עם גברים הוא לתעל אותם לעשייה‪.‬‬
‫נותנים לנו מטרה ואנחנו שוכחים הכל‪ .‬איזה אינסטינקט מולד כזה שלנו שאנחנו‬
‫צריכים להציל כל מצב‪ ,‬ואם נותנים לנו משימה‪ ,‬אפילו סתם משימה ללא תועלת‬
‫אמיתית‪ ,‬אנחנו מתנפלים על זה ושמים הכל בצד ‪.‬‬
‫‪- 97 -‬‬

‫זה עבד נפלא על אמיר‪ .‬עכשיו יש מטרה ומעכשיו הוא שותף ‪.‬‬
‫המטרה היא פגישה עם ה״המקרר״ אצל מנחם בבית‪ .‬וככה אמיר גם יפגוש את‬
‫מנחם‪ ,‬את עדה ואת הרוסי הענק ‪.‬‬
‫אמיר הבטיח שיהיה חזק‪ .‬שלא יהיה תוקפני‪ .‬שישמור על קור רוח‪ ,‬לא יחשוף מידע‬
‫שקשור בעניין ורק יקשיב וישחק את הדמות של האח שרוצה להכיר את האנשים‬
‫שהיו חברים של אחותו שנרצחה‪ ,‬כי הוא רוצה לשמוע על החיים שלה‪ .‬הוא רוצה‬
‫לדעת מי באמת היא היתה‪ .‬איך באמת היו החיים שלה‪ .‬איך היא היתה בעיניים של‬
‫החברים והמכרים שלה‪ .‬כל מה שהוא וההורים לא ידעו‪.‬‬
‫אחרי שסיכמנו את זה ואמיר כבר התחיל את השליש השני של הגולדסטאר‪ ,‬עברנו‬
‫לדבר עליו‪ .‬הוא היה בחתונה של בן דוד רחוק )הבן דוד מתכנן לקנות דירה ואמיר‬
‫נתן לו את מספר הטלפון שלי‪ ,‬אז שאצפה לטלפון כשהם ימצאו דירה(‪ ,‬והכיר שם‬
‫חברה של הכלה‪ .‬קוראים לה יעל‪ .‬בת ‪ 25‬סטאז׳רית בעריכת דין‪ .‬יפייפיה‪ ,‬חכמה‪,‬‬
‫מעניינת‪ ,‬תרבותית‪ .‬גם יפה וגם קוראת ספרים וגם קלילה‪ .‬אולי קצת יותר מידי‬
‫קלילה‪ ,‬אבל יש ביניהם חיבור מדהים‪ .‬עם כל הסערות שלה‪ ,‬היא מוצאת אצלו את‬
‫השקט‪ .‬והוא‪ -‬החיים שלו הפכו להיות סערה אנרגטית‪ .‬זה קצת מעייף כי הוא עוד‬
‫לא רגיל לתדר שלה‪ ,‬אבל הוא בשמיים‪ .‬מעניין לו וכיף לו איתה‪ .‬והוא מתאמץ כי‬
‫הוא רוצה שזה יצליח‪ .‬הוא אפילו עושה ספורט וקנה בגדים חדשים‪ .‬״לא בפוקס‪.‬‬
‫בסליו ובזארה‪ .‬ואמריקן איגל!״‪.‬‬
‫הוא הראה לי תמונות שלה‪ .‬אשכרה יפייפיה‪ .‬אם הייתי רואה אותה יושבת על הבר‬
‫בלילי‪ ,‬בטוח הייתי כותב עליה סיפור‪ .‬תמיד מעניין לכתוב סיפור על בחורות יפות‬
‫עם טבעות על האגודל ‪.‬‬
‫באמצע השליש השני הוא קיבל ממנה סמס‪ ,‬התנצל ורץ לאסוף אותה‪ .‬״ככה זה‬
‫כשאתה יוצא עם מטורפת בשלילת רישיון״‪ ,‬הוא אמר בחיוך ענק ‪.‬‬
‫נשארתי בלילי עוד קצת‪ .‬נתתי לדברים לשקוע וחזרתי הביתה‪ .‬בדרך שלחתי למנחם‬
‫מייל קצר שאמיר מאוד רוצה להכיר אותו‪ ,‬את עדה ואת ״המקרר״ ‪.‬‬
‫הוא מייד ענה‪ :‬״אני מטפל בזה מייד על הבוקר״‪ .‬יבש‪ ,‬אבל תמציתי ‪.‬‬
‫למחרת בצהריים‪ ,‬כשאני יושב מול פקידה מעצבנת במס שבח רחובות ומנסה‬
‫להסביר לה איזה חלק מהמגרש במשמר‪-‬דוד קנה כל אחד מהלקוחות שלי וכמה‬
‫מטר זה יוצא לכל אחד )פעולה חשבונאית פשוטה שהיא הצליחה לעשות בה שמונה‬
‫טעויות שמביאות לזה שהקונים קנו ‪ 175%‬מהמגרש(‪ ,‬הגיע מייל ממנחם‪ :‬״ארוחת‬
‫ערב לכולם מחר בשמונה באלבה‪ .‬אבן גבירול פינת השופטים תל‬
‫אביב ‪http://www.elba.co.il/heb%20menu.‬‬
‫אני מזמין ואין מה לדבר על זה ‪.‬‬
‫תאשר בבקשה שהמועד מתאים לאמיר ולך״‪ .‬יבש‪ ,‬אבל תמציתי ‪.‬‬
‫לאמיר ולי זה התאים‪ .‬אז עניתי ״מתאים‪ .‬תודה‪ .‬קבענו‪ .‬להתראות שם״‪ .‬תמציתי‪,‬‬
‫אבל פחות יבש‪ .‬כזה אני‪ .‬לא אוהב יבש‪ .‬מעדיף רטוב‪ ,‬או לפחות לח‪.‬‬
‫‪- 98 -‬‬

‫זה לא פרק‪ .‬זה דיאלוג מקורי ששושנה הר‪-‬שמש כתבה!‬
‫‪-------------------------------------------‬‬‫אחרי שאמיר הר שמש קרא את מה שכתבתי‪ ,‬הוא הביא לי מחברת‪ .‬מסתבר‬
‫ששושנה הר‪-‬שמש אהבה לכתוב‪ ,‬ואחרי שהיא נרצחה אמיר מצא את המחברת‬
‫הזאת אצלה בדירה‪.‬‬
‫כל המחברת מלאה בדיאלוגים של סיטואציות ששושנה כתבה בכתב יד ‪.‬‬
‫האמת? ‪ -‬הרוב כתובים ממש גרוע‪ .‬הרבה כשרונות היו לשושנה‪ ,‬אבל הכתיבה לא‬
‫היתה ביניהם ‪.‬‬
‫אבל בתוך כל הטקסטים המעייפים מצאתי את הטקסט הזה‪.‬‬
‫למעלה היתה כותרת‪:‬‬
‫מיכל ועידו‬
‫‪---------‬‬‫קר נורא‪.‬‬‫נכון‪ .‬הבאתי מעיל ארוך ‪.‬‬‫רוצה מטרייה?‬‫הגשם לא מפריע לי‪ .‬כבר מהצהריים אני מתרגשת ‪.‬‬‫תראי איך המכוניות נוסעות‪ .‬מטורפים הנהגים האלה ‪.‬‬‫כן‪ .‬הייתי בשבוע שעבר במסיבה‪ .‬אירוע של העבודה‪ .‬היה שם ארז טל ולא יכל‬‫להוריד ממני את העיניים‪ .‬ואז היתה הופעה של ברי‪ ,‬ורקדתי כמו מטורפת‪ .‬אני‬
‫והשמלה האדומה‪ ,‬בין כל האלה שלבשו שחור ‪.‬‬
‫מה עם ארז? עדיין עם יעל?‬‫לא יודעת‪ .‬השמלה שלי התנופנפה והצלמים שהיו שם כל הזמן צילמו להעיר ולזמן‬‫תל אביב וכאלה ‪.‬‬
‫‪-‬לא יודע‪ .‬לא קורא מקומונים‪ .‬מתי זה היה?‬

‫‪- 99 -‬‬

‫ביום חמישי ‪.‬‬‫בחמישי הייתי במיזו‪-‬ארי‪ .‬תפסתי ראש על הבר ומציצה בשירותים ‪.‬‬‫אויש אתה נוראי‪ .‬באחת עשרה וחצי אמרתי שלום והלכתי לישון‪ .‬הייתי צריכה‬‫לשחרר את הבייביסיטר ‪.‬‬
‫אני כבר לא צריך בייביסיטר‪ .‬זה היתרון בלהתחיל מוקדם‪ .‬איך בעבודה?‬‫סיוט אבל משתפר‪ .‬איך אצלך?‬‫אופטימי‪ .‬יש עכשיו התעוררות ‪.‬‬‫כן‪ ,‬אצלנו יש טירוף‪ .‬הסגירות לסוף שנה וכל המאזני בוחן והבדיקות והלחץ‬‫לסיים את השנה ברווח‪ .‬אני לא יכולה שאתה מסתכל עלי ככה ‪.‬‬
‫אני לא יכול שלא להסתכל עליך ככה ‪.‬‬‫אני אוהבת אותך ‪.‬‬‫גם אני‪ .‬עשרים שנה ‪.‬‬‫בשמונה בינואר עשרים ושתיים ‪.‬‬‫אז מה עם ההוא שאת יוצאת איתו? איך הולך?‬‫לא הולך‪ .‬שרוט‪ .‬נעלם ‪.‬‬‫פראייר‪ .‬אז מי עכשיו?‬‫אין עכשיו‪ .‬עכשיו אני מטפלת בעצמי‪ .‬יש דברים שאני צריכה לפתור עם עצמי ‪.‬‬‫בזבוז ‪.‬‬‫מה בזבוז?‬‫בזבוז להשאיר אותך לישון לבד‪ .‬תביאי יד ‪.‬‬‫לפני שבוע פגשתי את ליאור מהקפה בשיינקין‪ .‬שאל מה איתך ואיך יצא שאנחנו‬‫לא ביחד ‪.‬‬

‫‪- 100 -‬‬

‫( ‪-‬בלחש( כי את מפגרת ‪.‬‬
‫מה?‬‫שאלתי מה עם ליאור‪ .‬הוא כבר אבא?‬‫כן‪ .‬וראיתי את התינוק יושב בעגלה‪ .‬ממלא אותה מקצה לקצה‪ .‬הבן של אמא‬‫שלו‪...‬‬
‫ילד בריא!‬‫כן‪ ,‬אני יודעת שאתה אוהב שמנות ‪.‬‬‫( ‪-‬בלחש( אני אוהב אותך!‬
‫מה? אני לא שומעת‪ .‬אתה תמיד מדבר חלש ‪.‬‬‫לא משנה‪ .‬מה שלום ההורים שלך?‬‫אמא שלי בסדר‪ .‬כרגיל‪ ,‬מתרוצצת מחנות לחנות‪ .‬לפני שבוע הביאה לי מאיזה‬‫גלריה פסל של סוס כי זה נראה לה מתאים למזנון ליד הטלויזיה ‪.‬‬
‫ואבא שלך ?‬‫אני לא מדברת איתו ‪.‬‬‫למה הפעם?‬‫בגללך ‪.‬‬‫בגללי????‬‫כן ‪.‬‬‫איך אני אשם??? לא ראיתי אותו לפחות עשר שנים !‬‫כן‪ .‬עשר שנים שהוא חוזר על המנטרה שלו שאני מפגרת ובגלל זה הפסדתי אותך ‪.‬‬‫( ‪-‬בלחש( צודק ‪.‬‬
‫‪-‬שוב אתה מתלחשש?‬

‫‪- 101 -‬‬

‫אמרתי שהוא מצחיק‪ ,‬אבא שלך‪ .‬׳סתכלי את החתול הזה שם ‪.‬‬‫אני רוצה לקחת חתול‪ ,‬אבל פרסי אמיתי‪ ,‬לא כזה ‪.‬‬‫מייאו )במבטא פרסי ‪).‬‬‫למירב יש חתול פרסי יפה כזה‪ .‬שמן נורא‪ .‬ראית אותו?‬‫לא ראיתי את מירב שנה ‪.‬‬‫למה?‬‫היא מזכירה לי אותך ‪.‬‬‫אז?‬‫אז אבא שלך צודק ‪.‬‬‫נכון ‪.‬‬‫כן‪ ...‬נורא קר ‪.‬‬‫כן ‪.‬‬‫סיגריה?‬‫מחר אני צריכה להיות נורא מוקדם בעבודה ‪.‬‬‫חשבון?‬‫כן ‪.‬‬‫נהיית פתאום עגמומית ‪.‬‬‫קצת ‪.‬‬‫תני לי יד ‪.‬‬‫כיף )מחייכת ‪).‬‬‫‪-‬הנה‪ .‬לילה טוב‪ ,‬ילדה ‪.‬‬

‫‪- 102 -‬‬

‫לילה טוב ‪.‬‬‫תני חיבוק ‪.‬‬‫אוף‪ ,‬אני אתחיל לבכות ‪.‬‬‫די‪ ,‬ילדה ‪.‬‬‫כן‪ .‬אתה צודק ‪.‬‬‫לילה טוב ‪.‬‬‫אני אוהבת אותך ‪.‬‬‫גם אני‪ .‬עשרים שנה ‪.‬‬‫עשרים ושתיים בשמונה בינואר ‪.‬‬‫מפגרת ‪.‬‬‫צודק ‪.‬‬‫ביי ‪.‬‬‫‪-‬ביי‪.‬‬

‫‪- 103 -‬‬

‫שושנה הר‪-‬שמש ‪ -‬פרק אחרון‬
‫‪--------------------------------‬‬‫שושנה‪ ,‬שושנה‪ ,‬אני יושב וחושב עלייך כשאני חוזר לכתוב את הסיפור‪ .‬אני כבר יודע‬
‫הכל‪ ,‬וזה כל כך מפגר הסוף הזה‪ ...‬הרי ידעת שזה לא לעניין‪ .‬ידעת שזה מסוכן‪.‬‬
‫ידעת שנקלעת לנקודה שצריך לקבל בה החלטה‪ ,‬אבל קיבלת את ההחלטה הלא‬
‫נכונה ‪.‬‬
‫אפשר לשחק בגברים הרבה‪ .‬זה לא קשה‪ .‬לאחת כמוך זה אפילו קל‪ .‬החלק הקשה‬
‫הוא החלק של הלברוח‪ .‬לעקוץ ולברוח‪ ,‬כמו שעשית תמיד‪ .‬לא להיכנס למצבים‬
‫מסובכים‪ .‬ולדעת עם מי לעבוד ‪.‬‬
‫יצא שה״מקרר״ באמת לא שיקר‪ .‬הוא היה פתוח ואמיתי הרבה יותר ממה‬
‫שהתרבות שגדל בה מרשה ‪.‬‬
‫כמה שהוא גדול וחזק‪ ,‬עד היום הוא שבור‪ ,‬כמו כל מי שהכיר אותך וחטף את‬
‫הזפטה בסוף ‪.‬‬
‫באותו לילה בסדנת הטנטרה‪ ,‬פתחת אותו‪ ,‬והפצע שהשארת עדיין לא הגליד עד‬
‫היום ‪.‬‬
‫אוי שושנה‪ .‬חבורה שלמה של אנשים שהיו מתים לעזור לך‪ ,‬אוכלים את עצמם‬
‫עכשיו שלא היו שם‪ .‬שלא בכוח באו והוציאו ממך את מה שקורה‪ .‬אבל איך יכלו‬
‫לדעת??? אחיך‪ .‬בשר מבשרך והוא בכלל לא ידע כלום‪ .‬בעצם הוא ידע‪ .‬שקרים‪,‬‬
‫שושנה‪ .‬שקרים‪ ,‬שקרים‪ ,‬שקרים‪ .‬אישה אחת שנלחמת מול כל העולם‪ .‬את תעשי‬
‫הכל‪ ,‬אבל לא תבקשי עזרה‪ .‬ואיפה זה משאיר אותנו? את כולנו? מילא אני‪ .‬אני‬
‫ניצלתי ממך‪ .‬אני רק רואה את כולם פה עם השבר האידיוטי הזה‪ .‬למה היית צריכה‬
‫לעשות את זה!???‬
‫תמיד אמרת שהדבר הכי חשוב שלמדת מלאקי כהן זה לא להיכנס לסכנה‪ .‬חבל שלא‬
‫למדת ממנו שלביחד יש יותר כוח מללבד‪ .‬שלא הכל את צריכה לעשות בעצמך‪,‬‬
‫ושמותר גם לחזור אחורה לאנשים שמחקת ברגע מהחיים שלך בלי שום התראה‪.‬‬
‫כולם אהבו אותך‪ .‬כולם היו עושים הכל בשבילך‪.‬‬
‫בעצם הטעות היתה כשהשב״כניק הבנזונה העביר את הפרטים שלך ללקוח‪ .‬הם‬
‫ידעו מה נקודת התורפה שלו‪ .‬נשים ואלכוהול‪ ,‬וראוותנות‪ .‬והם זרקו לו בדיוק את‬
‫זה‪ .‬סוויטה ענקית על הגג של הרויאל ביץ׳ באילת‪ .‬האלכוהול הכי משובח‪ ,‬ארוחת‬
‫ערב של שף פרטי‪ ,‬בחורות‪ .‬זונות אילתיות‪ ,‬אבל היקרות ביותר‪ .‬שעון רולקס כבד‬
‫במתנה על זה שהצליח להשיג להם את ההארד דיסק‪ ,‬מלא כבוד‪ ,‬ניפוח של האגו‪,‬‬
‫וויסקי הכי יקר שיש‪ ,‬שמפניות כדי שיתערבב‪ .‬בקוק שרץ שם הוא לא נגע‪ .‬לא היה‬
‫צריך‪ ,‬הוא כבר היה בשל עבורם‪.‬‬

‫‪- 104 -‬‬

‫בג׳קוזי שעל הגג הפתוח‪ ,‬כשהוא ערום ושיכור‪ ,‬כשארבע זונות צווחניות רוקדות‬
‫ומתגפפות ביניהן למולו‪ ,‬הוא עשה את הטעות ונתן את הפרטים שלך‪ .‬אחר כך‪,‬‬
‫כשהוא על ארבע‪ ,‬אחת רוכבת עליו והשניה מצליפה לו בתחת‪ ,‬הוא גם צולם ‪.‬‬
‫הלקוח‪ ,‬הקונצרן הצרפתי‪-‬שוודי בעל זרועות תמנון שמגיעות עד המזרח הרחוק‪,‬‬
‫התעקש לזכות במכרז‪ .‬בשביל זה הם היו צריכים שתסחטי את עובד המדינה החנון‬
‫שהעתקת בשבילם את ההארד‪-‬דיסק שלו‪ .‬אם הם רוצים לזכות במכרז‪ ,‬מה זה‬
‫בשבילם לסחוט פקיד מדינה בישראל? – קטן עליהם!‬
‫עם התמונות הם סחטו את השב״כניק‪ .‬הוא כבר ידע שעשה את הטעות ושיש להם‬
‫את הפרטים שלך‪ ,‬אז שכנע את עצמו במילא הנזק כבר נגרם‪ ,‬ושהוא חייב לעשות‬
‫את זה כדי להציל את הנישואין שלו ואת השם שלו‪ ,‬וקבע לכם פגישה‪ .‬את חשבת‬
‫שאת נפגשת רק איתו‪ ,‬אבל הוא הביא את האנשים של הקונצרן‪ .‬קצין הביטחון‬
‫הראשי של הקונצרן‪ .‬קצין הפשע והסחיטות זאת הגדרה יותר מדוייקת‪ .‬והאמת? –‬
‫ליגה אחרת מכל מה שאנחנו מכירים פה ‪.‬‬
‫בפגישה הוא הציב לך אולטימטום‪ .‬שיטת הסחיטה של החארות האלה‪ .‬הרבה‬
‫פעמים עבדת בשביל חארות‪ .‬הרסת ככה הרבה אנשים בדרך‪ .‬הרי מי ששכר את‬
‫שירותייך לא בדיוק ביקש להשיג מידע שיכל להשיג בדרך חוקית‪ .‬אבל אלה‪,‬‬
‫החארות האלה היו כמה רמות מעל ‪.‬‬
‫אבל כשבפגישה הם דרשו ממך לסחוט את עובד המדינה‪ ,‬היית צריכה לסרב ‪.‬‬
‫אני יודע‪ ,‬שושנה‪ .‬הם הציבו אולטימטום‪ .‬לחשוף אותך‪ .‬להעביר את המידע על מה‬
‫שעשית עבורם למשטרה‪ .‬אבל שושנה‪ ,‬יש כל כך הרבה אנשים שיכלו לעזור לך‪ .‬ויש‬
‫גבול לסכנה‪ .‬ומקסימום‪ ...‬את יודעת כמה בתי המשפט בארץ רחמנים‪ .‬ובכלל לא‬
‫היית מגיעה לזה ‪.‬‬
‫וחוץ מזה היה אפשר לעקוץ אותם בחזרה ‪.‬‬
‫אבל את מצאת את עצמך חשופה‪ .‬ואולי גם השתן עלה לך לראש‪ .‬היית כל כך‬
‫בטוחה שאת יכולה לסובב כל גבר‪ .‬לצאת מכל מצב‪ .‬והם גם הבטיחו המון כסף‪.‬‬
‫מספיק בשביל שתוכלי להגשים את החלום שלך‪ ,‬לצאת מהמשחק הזה ולהביא‬
‫לעולם ילד‪.‬‬
‫והוא היה כזה חנון חדל אישים‪ ,‬עובד המדינה הזה‪ ,‬חשבת‪ ...‬אם רק היית יודעת‪.‬‬
‫אם רק היית יודעת שהחנון הזה בילדותו גדל בדיוק באותו רחוב של הדירה‬
‫האחרונה שלך‪ .‬רחוב מקדונלד בנתניה‪ .‬ליד ככר העצמאות‪ .‬אם רק היית יודעת‬
‫שהחבר הכי טוב שלו בילדות היה פליקס בטיטו‪....‬‬
‫אבל לא ידעת‪ .‬ולא היתה לך המטרייה המגנה של לאקי כהן‪ .‬או של השב״כניק‪.‬‬
‫המיטרייה של אלה שהיו אמורים לבדוק בשבילך את הסיכונים‪...‬‬

‫‪- 105 -‬‬

‫אז עשית את הטעות‪ .‬לא היה בכבוד שלך ללכת אחורה ולבקש עזרה מאלה שכל כך‬
‫אהבו אותך ‪.‬‬
‫עשית את הטעות‪ .‬ידעת שאת מסתכנת‪ .‬עובדה שדאגת לנתק את הקשר עם‬
‫״המקרר״‪ .‬לא רצית לסכן אותו ‪.‬‬
‫הלכת לבד‪ ,‬שושנה‪ ,‬וסחטת את עובד המדינה‪ .‬הצעת לו הרבה כסף של הקונצרן‬
‫הצרפתי‪-‬שוודי המושחת בשביל שיטה את המכרז לטובתם‪ .‬בשביל שידאג שיזכו‪.‬‬
‫ואמרת לו שתחשפי הכל עליו אם הם לא יזכו ‪.‬‬
‫הוא ביקש ‪ 48‬שעות לחשוב על זה‪ .‬אבל במקום לחשוב על זה הוא צלצל לחבר‬
‫הילדות שלו‪ ,‬פליקס ביטון ‪.‬‬
‫את בטח ידעת‪ ,‬אבל אני לא ידעתי מי היה פליקס ביטון‪ .‬אז הרמתי טלפון לחברה‬
‫שלי עו״ד דורית גיטרמן‪ .‬היא פליליטית‪ .‬אנחנו חברים מאז שהיתה מתמחה של‬
‫השופט עדי אזר‪ .‬גם הוא נרצח ע״י איזה עבריין מסריח‪ .‬דורית קישרה אותי לבוקי‬
‫נאה‪ .‬ככה היא‪ .‬היא מכירה את כולם‪ ,‬ובניגוד אלייך היא יודעת להיעזר באלה‬
‫שאוהבים אותה ‪.‬‬
‫פגשתי את בוקי‪ .‬סיפרתי לו את הסיפור‪ ,‬ובוקי הוא הרי אינציקלופדיה של פשע ‪.‬‬
‫בוקי חזר אלי עם תמונת מחזור של בית הספר היסודי ״אוסישקין״ בנתניה‪ .‬אני לא‬
‫יודע איך זה שבכל עיר יש איזה בית ספר ״אוסישקין״‪ .‬גם אני למדתי ביסודי‬
‫באוסישקין‪ ,‬אבל ברמת השרון‪ .‬תומר למד באוסישקין בתל אביב‪ .‬עובד המדינה‬
‫ופליקס בטיטו למדו באוסישקין בנתניה ‪.‬‬
‫באותן שנים אוסישקין בנתניה היה מחולק לשני מעמדות‪ -‬האשכנזים והספרדים‪.‬‬
‫אלה עם הבגדים היפים ואלה עם הבגדים שעברו אליהם מהאחים הגדולים או‬
‫מהשכנים‪ .‬אלה שמצליחים בלימודים ואלה שקשה להם בבית וקשה להם בלימודים‬
‫אבל הם טובים בכדורגל ויש להם שרירים ‪.‬‬
‫עובד המדינה‪ ,‬דורון שניאור‪ ,‬היה מהאשכנזים‪ .‬היה לו בית יפה וגדול‪ .‬היתה לו‬
‫מורה לאנגלית ומורה לפסנתר ‪.‬‬
‫פליקס גר בדירה צפופה‪ .‬אבא שלו עבד יום ולילה‪ .‬אמא שלו היתה עצובה‪ .‬האחים‬
‫שלו עשו מלא רעש‪ .‬וצרות‪ .‬ופליקס‪ ,‬כבר מילדות רצה בית גדול‪ .‬רצה להיות‬
‫אשכנזי ‪.‬‬
‫כשלהורים של דורון שניאור היתה טלוויזיה צבעונית‪ ,‬ההורים של פליקס רק קנו‬
‫את הטלויזיה הראשונה שלהם‪ .‬שחור‪-‬לבן של מץ‪ ,‬יד שניה ‪.‬‬
‫איפשהו בכיתה גימל‪ ,‬ישראלה המורה חיברה ביניהם‪ .‬הם היו צריכים לעשות ביחד‬
‫דגם של עקדת יצחק‪ .‬דורון הזמין את פליקס אליו הביתה‪ ,‬והם עשו דגם מחומר‬
‫חדש‪ .‬פלסטלינה שמתקשה בתנור‪ .‬קראו לזה פימו‪ ,‬ואמא של דורון הביאה את זה‬

‫‪- 106 -‬‬

‫מאמריקה‪.‬‬
‫בבית של דורון פליקס מצא שקט‪ .‬וצ'יפס של תפוגן‪ .‬הוא התאהב בצ'יפס של תפוגן‬
‫ובשניצלים שאמא של דורון היתה משאירה לדורון בתנור לארוחת צהריים‪.‬‬
‫דורון מצא חבר‪ .‬חבר אמיתי ומגן שיגן עליו מפני המופרעים בבית הספר‪ .‬הם הפכו‬
‫חברים בלב ובנפש‪ .‬הם למדו ביחד‪ ,‬שמעו מוסיקה ביחד‪ ,‬ואפילו הלכו למשחקים של‬
‫מכבי נתניה ביחד‪.‬‬
‫באמצע כיתה יא'‪ ,‬פליקס עזב את הלימודים והלך לעבוד‪ .‬דורון נורא כעס‪ .‬הוא לא‬
‫הבין את זה‪ .‬פליקס כבר הבין שפרופסור הוא לא יהיה‪ ,‬ושאם הוא רוצה שיהיה לו‬
‫יום אחד בית גדול‪ ,‬הוא צריך להתחיל לעבוד‪ .‬הוא צריך גם לעבוד כדי שיהיה לו‬
‫כסף בכיס להזמין את הבנות‪ .‬האשכנזיות לא יצאו עם תפרן‪.‬‬
‫וככה כל אחד המשיך בדרכו‪ .‬דרכו של פליקס בטיטו הובילה אותו להיות ראש‬
‫משפחת פשע‪.‬‬
‫ועדיין‪ ,‬אחרי כל השנים‪ ,‬הוא דאג לשמור על קשר עם דורון‪ .‬הוא הזמין אותו‬
‫לאירועים שלו‪ .‬למסיבות הראוותניות שעשה בוילה שלו‪ .‬פעם אחת דורון הלך‪ .‬הוא‬
‫לא אהב את מה שהיה שם‪ ,‬אז אחרי שעה הוא אמר בנימוס שלום ותודה‪ ,‬והלך‪.‬‬
‫פליקס בטיטו היה כבר שיכור ומלא אגו‪ ,‬אבל כשהם נפרדו הוא נתן לדורון חיבוק‬
‫כזה‪ ,‬והיה לו המבט בעיניים של פליקס הילד‪ .‬דורון ידע שמאחורי הכל תמיד‬
‫תישאר שם חברות האמת שהתחילה בכיתה גימל של המורה ישראלה‪.‬‬
‫וכשאת‪ ,‬שושנה באת לדורון ואיימת עליו‪ ,‬באמת שהוא נבהל‪ .‬אז הדבר הראשון‬
‫שעשה היה להתקשר לפליקס‪.‬‬
‫ופליקס‪ ,‬סופסוף אחרי שנים הרגיש שיש לו איך לגמול לדורון על מה שקיבל ממנו‬
‫בילדות‪ .‬הוא הרגיע את דורון ואמר לו שיטפל בעניין ‪.‬‬
‫למרות שלדורון לא היה נעים לומר את זה‪ ,‬הוא ביקש מפליקס שלא יעשה שום דבר‬
‫פלילי‪ .‬פליקס הבטיח שרק ידבר עם שושנה ויגרום לה לרדת מהעניין‪ .‬אז דורון‬
‫צלצל לשושנה ואמר לה שהוא מסכים לקבל את הכסף‪ .‬פליקס תידרך אותו מה‬
‫לומר כדי שזה יהיה אמין‪ .‬הוא אמר שהוא צריך את הכסף בשביל לטפל באמא שלו‪,‬‬
‫ושאם לא היה הצורך הזה בשביל אמא שלו הוא לא היה מסכים‪ ,‬אבל‪ ...‬כן‪ .‬הוא‬
‫קבע עם שושנה שתביא לו את הכסף במזומן‪ .‬הם קבעו להיפגש בשדות של געש‪,‬‬
‫אחרי מגרשי הגולף‪ ,‬על מסלול הריצות הארוכות של וינגייט‪ ,‬ליד השער של שמורת‬
‫הטבע של המצוק מעל החוף ‪.‬‬
‫ואת‪ ,‬שושנה‪ ,‬אכלת את הסיפור הזה‪ ,‬והלכת לשם‪ .‬לבד‪ .‬בלי לספר לאף אחד‪ .‬את‬
‫ותיק מלא כסף‪.‬‬
‫ופליקס בטיטו שיקר‪ .‬במקום דורון שניאור‪ ,‬הוא חיכה לך שם‪ .‬ובמקום לדבר איתך‪,‬‬
‫כמו שהבטיח לדורון‪ ,‬הוא רצח אותך באכזריות‪.‬‬
‫לא רצח קר ומוזמן‪ .‬רצח של אח ששומר על אחיו‪ .‬רצח שהוציא מפליקס בטיטו את‬
‫‪- 107 -‬‬

‫כל מה שהיה תקוע לו בבטן שנים‪ .‬את השנאה לאשכנזים בבית הספר‪ ,‬את האהבה‬
‫לדורון‪ ,‬את הקשיים‪ ,‬ואת זה שעכשיו הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה ואין לו‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫אל תשאלי אותי איך אני יודע את כל זה‪ ,‬שושנה‪ .‬בוקי נאה ולאקי כהן סידרו לי‬
‫פגישות עם שני אנשים שהבטחתי ונשבעתי שלא אספר עליהם לעולם‪ ,‬והם השלימו‬
‫את הפאזל‪ .‬סודות כואבים שרק השנים שעברו וההבטחות שלי )חלקן מגובות‬
‫באיומים( פתחו‪.‬‬
‫חצי שנה אחרי שנרצחת גילו לדורון שני סרטן‪ .‬הוא ידע שלא יכל להגיד שום מילה‬
‫לאף אחד‪ ,‬אבל זה שפליקס רצח אותך בשבילו‪ ,‬הרג אותו‪ .‬תוך שנה הוא נפטר‬
‫מהמחלה‪.‬‬
‫השב"כניק החזיק שנתיים והתאבד בקפיצה ממגדל אייפל בפריז‪.‬‬
‫פליקס בטיטו נרצח ע"י אופנוען באמצע רחוב הרצל בנתניה במסגרת מלחמות בין‬
‫משפחות פשע‪.‬‬
‫אפילו הקונצרן הצרפתי‪-‬שוודי התמוטט במשבר הכלכלי האחרון‪.‬‬
‫סוג של צדק? – אולי‪ .‬אני לא מאמין בצדק כזה‪ .‬רק אובדן‪ .‬המון אובדן‪.‬‬
‫דלתות מסתובבות‪ ,‬שושנה ‪.‬‬
‫מה היה קורה אם אי‪-‬שם בתחילת שנות התשעים היית מסכימה להיפגש איתי‬
‫אחרי כל השיחות שלנו‪ ...‬כמה מקום היה לי להכיל אותך‪ .‬לקחת את החיים שלך‬
‫למקום אחר ‪.‬‬
‫לא יודע אם היינו ביחד עדיין‪ .‬בטח לא‪ .‬אבל אולי עוד היית איתנו‪ ,‬והסיפור הזה לא‬
‫היה נכתב‪.‬‬

‫‪ -‬סוף ‪-‬‬

‫‪- 108 -‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful