‫בענין נדה בזה"ז‬

‫א) איתא בשו"ע (סימן קצ סעיף א) דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה‬ ‫ע"כ. וכתב הט"ז ז"ל פירושו אפילו היא רואה טהורה כיון שלא הרגישה עכ"ל. וכן מפורש בשו"ע בסי' קפג שאפילו‬ ‫ודאי יצא דם ממקורה אינה טמאה מדאורייתא בלא הרגשה.‬ ‫ומקור הדברים בגמ' (נדה דף נז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר‬ ‫(ויקרא טו:ז) בבשרה עד שתרגיש בבשרה. ויש הרבה לישא וליתן ולחקור אם רצון הגמ' שהרגשה תנאי היא לטומאה‬ ‫או אם היא רק סימן שבא הדם מן המקור. והנה דעת התוס' רי"ד (נדה שם) מבואר שאין הרגשה אלא סימן בעלמא‬ ‫שהדם בא מגופה אבל אם בלא" ה ידעינן בבירור שבא מגופה ודאי טמאה מדאורייתא אף בלא הרגשה. ועיין בסדרי‬ ‫טהרה (סימן קצ ס"ק צג) שהעלה שכן דעת רש"י, ועיין שם ובאחרונים שהאריכו בדבר זה. אכן שיטת הרשב"א ורוב‬ ‫הפוסקים מבואר שהרגשה תנאי גמור היא ואם ליכא הרגשה ליכא טומאה בשום אופן, עיין ס"ט (שם).‬ ‫איברא דכל זה הוא רק בבחינת דרוש וקבל שכר שהרי להלכה כבר נתקבל דעת הרשב"א שכך נקטו בעלי השו"ע, כי‬ ‫כבר הבאנו לשון המחבר שאפילו היא רואה ממקורה בבירור אינה טמאה מדאורייתא בלא הרגשה, וכן מבואר בט"ז‬ ‫(הנ"ל, ועיין גם בדבריו ריש סימן קצב) וש"ך (סימן קצ ס"ק לט), ולקמן (ה) אביא ראיה שלכאורה בהכרח לפוסקי‬ ‫זמננו לפסוק כן.‬ ‫ב) הנה הדבר ידוע שבזמן האחרון טוענות רוב הנשים שאינן מרגישות בהרגשות שדברו בהן הראשונים (עיין פתחי‬ ‫תשובה ריש סימן קפג ואחרונים שם). וכיון שהלכה כהרשב"א א"א לטעון ולומר דמ"מ טמאות הן כיון דידעינן בבירור‬ ‫שהדם בא מן המקור בשעה שרואות כדרך כל הנשים, כי כאשר בארנו דעת הרשב"א שאין זה מעלה ומוריד, לפי‬ ‫שהרגשה תנאי גמור היא לטומאה.‬ ‫ועיין בערוך השלחן שכתב (סימן קפג סעיף סא-סב) ז"ל והבל יפצה פי הנשים האלה ולא ידעי מאי קאמרי, ורבותנו‬ ‫נאמנים עלינו יותר מהן, וגם אינן משקרות בדבריהן אלא שאינן מבינות. ודע דכל דבר מותרות שבגוף שהגוף צריך‬ ‫לדחותם הטביע הקב"ה טבע בטבע הגוף שכשיגיע זמן דחיפתם לחוץ שיפתחו אז נקבי הפליטה שעד כה היו סתומים,‬ ‫ולצורך דחיית המותרות נתפתחו ויוצאים לחוץ כמו יציאה לגדולים ולקטנים וצואת החוטם, ובאשה נתוסף גם הדמים‬ ‫מהמקור לדחיפת המותרות. וזהו שהש"ס מדמה להרגשת מי רגלים, מפני שסמוכים זל"ז וכזה כן זה, וזהו הכרח‬ ‫שיפתח המקור דא"א כלל באופן אחר, ובשעת הפתיחה יש הרגשה וקצת צער עד שמפני זה יקיץ משנתו כדברי‬ ‫רבותנו ז"ל. וכמו שבאנשים אם נשאול לכמה בני אדם איך תרגיש בהתחלת הטלת מי רגלים, המשכיל המבין דבר‬ ‫יאמר שמרגיש שנפתח המקום והמי רגלים יוצאים ורווח לו, ומי שאינו מבין לא יאמר רק שמרגיש שמי רגלים‬ ‫מתחילים לצאת, כמו כן הנשים האלה אינן מבינות זאת אבל פשיטא שלכולן כן הוא. רק זה מובן שאין כל הטבעיות‬ ‫שוות, יש שקלה אצלן הפתיחה ויש שקשה להן הפתיחה, כמו בלידה יש נשים שבנקל יולדות ויש שבכבידות, ואין‬ ‫נ" מ רק בין רב למעט אבל לכולן יש הרגשת פתיחת פי המקור בהתחלת ראייתן, זולת אם יש לה מחלה בקשרי האם‬ ‫כשנתרופפו הקשרים, אז יכול להיות שיוצא הדם בלא הרגשה, וכמו במי רגלים כשנתרופף כיס השתן משתין ואינו‬ ‫מרגיש ולזה צריך רפואות לחזק הקשרים כאשר ראינו כמה פעמים, כמו כן בראיית דמים. אבל בבריאות יש לכולן‬ ‫הרגשה זו, והאינן מבינות או שטבען קלה אומרות שמרגישות רק זיבת דם נדה, אבל באמת זהו ממש הרגשה זו עכ"ל.‬ ‫וע"ז הדרך הלכו כמה מגדולי הפוסקים. אמנם במחכ"ת אין זה מחוור אצלי. דמהיכי תיתי שלא להאמין הנשים, הא‬ ‫אמרה תורה וספרה לה. ותו שיש הרבה דברים ובפרט בעניני נדה שאנו יודעים שנשתנו עכשיו מן המציאות שהיה‬ ‫נמצא בזמנים הראשונים, ולדוגמא שני דברים בעניני קביעות וסתות, הא' שאין דרכן של נשים לקבוע וסתות‬ ‫במקומות אלו אע"פ שבשו"ע (סימן קפד סעיף א) איתא שרוב נשים יש להן וסת קבוע, והב' שעכשיו אין רוב נשים‬ ‫רואות בעונה בינונית אע"פ שבגמ' (נדה דף ט:) אמרו סתם עונה ל' יום, ודברים אלו שאינם תלויים בנאמנות א"א‬ ‫להכחיש אותם בטענה זו של הבל יפצה פיהם. וכיון שכן מה"ת לחדש דוקא כאן שאין הנשים מכירות ימינן משמאלן,‬ ‫ולע"ד זה רחוק, ואם רצוננו לילך בתכלית הפשיטות ולבקש יושר דברי אמת יש לנו לקבל דברי הנשים ולהאמינן‬ ‫ותל"מ.‬ ‫ג) עיין ברמב"ם (פ"ט מהל' אסו"ב ה"א) שכתב ז" ל אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש‬ ‫ותראה דם ויצא בבשרה כמו שביארנו כו' עכ"ל. והרבה טרחו לפרש הא דכתב הרמב"ם כמו שביארנו, דלכאורה לא‬ ‫דיבר בו כלל עד הנה. והמעיין יראה שכל התירוצים דחוקים.‬ ‫והנה בגמרא (נדה שם) מקשה דאיך ילפינן הרגשה מקרא דבבשרה, הא בעינן לה למילף בבשרה ולא בשפיר ולא‬ ‫בחתיכה, ומשני תרתי שמע מינה. ועיין בחידושי הר"ן (שם בד"ה תרתי) שפירש ז"ל דכיון דדרשינן מבבשרה עד‬

‬ ‫והנה לפי"ז להלכה ע"כ ליתא לפירוש הר"ן הנ"ל. ואחריהם הט"ז והש"ך‬ ‫ושא"פ. נלע"ד שאין עצה ואין תבונה אלא להודות שאין לרוב נשים שבזמננו דין נדה דאורייתא. ועיין בקובץ תשובות לרי"ש אלישיב (חלק א סימן פד) ונראה שהוא רצה‬ ‫לפרש בכעין זה. וכל זה הובא להלכה בטו"מ סימן קפח סעיף ג. ודו"ק. והלכך‬ ‫ממה נפשך טמאות מדאורייתא.‬ ‫וא"כ הדרה קושיית הש"ס לדוכתה ואיך ילפינן תרתי דרשות מבבשרה.‬ ‫לכן אם באנו לפרש ההלכה כאן כפי רבותנו בעלי השו"ע שנמשכו אחרי שיטת הרשב"א. ומזה דמשני תרתי שמע מינה. או שנשים של זמננו אינן בקיאין בהרגשה כלל.‬ ‫וע"ז היה נראה לי לתרץ שיש לומר כהר"ן ולא כהר"ן. כי י"ל בפשיטות שהכל תלוי‬ ‫בדרכן של נשים וא"כ אם תאמר שאינן מרגישות כיום א"כ הרי פקע כל הדין שהרגשה תנאי הוא לטומאה. ע"ש שהרבה‬ ‫ראשונים ובכללם הרשב"א לא הבינו כלל הא דאיתא בש"ס דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. דאם‬ ‫כדבריהם. בודאי שיפקע כל הדין שצריכה הרגשה ותטמא אף בלא הרגשה אם תראה כדרך כל הנשים.‬ ‫ה) ובאמת איכא תמיהא רבא על הערה"ש וגם על אלו שרוצים לומר להלכה כעין מש"כ בביאור דברי הרמב"ם.‬ ‫חדא. וכתבו התוס' (בד"ה כי) ז"ל אע"ג דדם נידות הוא אין דרכה לראות בענין זה. לפי שאינן מרגישות. והוא ביאר דילפינן לתרווייהו מייתור תבות ה"א ובי"ת. ולפי"ז נמצא שגם אפשר ליישב לשון הרמב"ם בפ"ט בטוב טעם‬ ‫ודעת. אין דרכה של אשה לראות דם‬ ‫בחתיכה.‬ ‫מיהו ניחזי אנן אם אפשר לן לפרש הכי.‬ ‫עיין בגמ' לעיל (דף כב. ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה.‬ ‫וא"כ א"א לומר דלדידיה תלויות הסוגיות אהדדי על הדרך שכתבתי. והביא גמ'‬ ‫דידן דתרתי שמע מינה. ע"ש ובבית יוסף. נפק"מ שאם באיזה מקום וזמן ישתנה המציאות ויהיה הדרך לראות שלא‬ ‫בהרגשה. הרי מבואר שאלו הראשונ ים למדו הדין דבבשרה ולא בחתיכה שהוא מטעם רגילות ודרך כל‬ ‫הנשים.‬ ‫והנה אם מש"כ הוא אמת להלכה. שבתוס' הרא"ש בסוגיא דהמפלת (דף כא: בד"ה מאי) מקשה הקושיא דאיך ילפינן שתי הדרשות. כהר"ן ששתי הדרשות אחת הן. שאין בכיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה‬ ‫עכ"ל. ונראה שאף הרמב"ם פירש כן. והנה התוס' הרא"ש הוא הרא"ש‬ ‫בסימנים וכבר נתבאר שהוא ס"ל כהר"ש דבבשרה ולא בחתיכה הוא משום דרכן של נשים. וא"כ שפיר כתב הרמב"ם בפ"ט כמו שבארנו. וזה פשוט. ואם כמש"כ‬ ‫הרי זה גופא הטעם דבעינן שתרגיש בבשרה. וברוך שכוונתי.‬ ‫ולהלכה נקטינן כהרא"ש והרמב" ם ולדידהו טעמא דבבשרה ולא בחתיכה הוא משום שאין דרכן של נשים לראות כן. וגם משו"ת באר משה נראה כן.‬ ‫וא"כ אם באנו לטמא הנשים של זמננו. ובדרך זה כתב הרא"ש (פרק‬ ‫המפלת סימן ב) ז"ל ופי' רבנו שמשון מקוצי וכו' וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם נדה‬ ‫ודם נוגע בבשרה עכ"ל. הא כל הטעם שאינם דאורייתא הוא מטעם דלא‬ ‫ארגשה. ואיתא שם.‬ ‫ועוד. ולא כהר"ן שהעיקר אינו‬ ‫ההרגשה. והיניחוהו בצ"ע. או כהערה"ש דלעולם יש להסתפק שמא ארגשה ולאו‬ ‫אדעתא. או כעין מש"כ דבזה"ז בכלל לא בעינן הרגשה. פי' דהא דדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה. וזה תמוה. דלדידיה טעמא דבבשרה ולא בחתיכה הוא דאינה מרגשת בדם. באמת אין אנו צריכים לדברי הערה"ש הנ"ל. טעמא דמלתא הוא משום‬ ‫שאין דרכן של נשים לראות שלא בהרגשה. עד שאני חושד שמעיקר הדין הכל מודים שנדה בזה"ז דרבנן ורק חשו שאם יורו כן להדיא יבוא‬ ‫לזלזול ההלכה ח"ו.‬ ‫ד) אמנם למעשה נראה שלהלכה מוכרחין אנו לומר שכל זה אינו נכון.) דמשתעי בהך דרשה דבבשרה ולא בחתיכה. אבל אם כן‬ ‫הוא איך אפשר לומר בזה"ז שכתמים דרבנן והולכים בספיקן להקל. וא"כ הא דלא תירץ‬ ‫כמש"כ כהר"ן ולא כהר"ן היא ראיה ברורה שלא ס"ל שעד שתרגיש הוא משום דרכן של נשים. כי הרשב" א שהוא מרא דשמעתא כאן לא למד כל הסוגיא דהמפלת כמו שלמדה הר"ש והרמב"ם. והא לפי"ז בזה"ז יהיו כל הכתמים ספק דאורייתא. או שכיום לא צריך הרגשה לטומאה דאורייתא.‬ .‫שתרגיש בבשרה. וק"ל. שהרי כבר הבאנו דבריו בפ" ה דמבבשרה ילפינן דאין טומאה אלא כשיוצא דם כדרכן של נשים. והנה לא שמענו שיערער שום פוסק על כל הקולות של‬ ‫כתמים. שהוא כתב (פ"ה שם הט"ז) האשה שהכניסה שפופרת בפרוזדור וראתה הדם‬ ‫בתוך השפופרת טהורה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה עד שתראה בבשרה כדרך שהנשים רואות ואין דרך האשה‬ ‫לראות בשפופרת עכ"ל. אלא העיקר הוא דרכן של נשים. והלכך אמרו דברים כאילו ודאי לא נשתנה הדין כלל אבל עכ"פ לא עזבו כל הקולות כי באמת ידעו‬ ‫שהעיקר שע"פ רוב נדה בזמה"ז אינו דאורייתא. שוב הראה לי אחד מבני‬ ‫החבורה שהבית מאיר כתב ממש כביאור הזה בהרמב"ם בספרו צלעות הבית (סימן יג) במכתב ששלח להנודע ביהודה‬ ‫ע"ש.

די"ל ארגשה וסברה בדיקת עד הוא. מיהו לע"ד אין לזה שחר כי הוא להיפך מן הסברא לומר שאע"פ שכל ימיה‬ ‫אינה רואה בהרגשה מ"מ צריכה לחוש שבדיוק משנתן העד ארגשה ולאו אדעתה.‫ו) ויש שטענו לי דעכ"פ איכא נדה דאורייתא כשרואה סמוך לבדיקה. זה לא ניתן ליאמר. ולכן נפל הבנין של סימן קפז. ומ"מ המעיין יראה שדברי התרוה"ד‬ ‫אלו תלויין ממש בשיטתו הובא ריש סימן קצ שאם הרגישה שנפתח מקורה טמאה אף אם לא מצאה כלום.‬ ‫וסברתו צע"ג כמש"כ.]‬ .‬ ‫[ואני יודע שיש לטענה זו סעד בדברי התרוה"ד הביאו ב"י בסימן קפז (סעיף ז). וכן‬ ‫כשרואה סמוך להטלת מי רגלים וכדומה. ואין דין‬ ‫זה מוסכם בכל. עיין פתחי תשובה בסימן קצ (ס"ק ז). ולהלכה נראה כדעת החולקים.

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful