‫קיצור השיעור לחזרה א'‬

‫]דף ב' ע"א[‬
‫בגדר החלוקה דמתני'‬
‫רש"י ד"ה שנים וז"ל דוקא אוחזין דשניהם מוחזקים בה ואין לזה כח בה יותר מזה שאילו היתה ביד‬
‫אחד לבדו הוי אידך המוציא מחבירו ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו ואינו נאמן זה ליטול בשבועה‬
‫עכ"ל‪ .‬לשון רש"י משמע דבשנים אוחזים השבועה מועילה לבירור )"נאמן ליטול בשבועה"(‪ ,‬משא"כ‬
‫כשאחד אוחז לבדו אזי לא סגי בבירור דשבועה‪ ,‬אלא צריך להביא "ראיה בעדים"‪ ,‬ולא סגי בנאמנות‬
‫דשבועה‪.‬‬
‫אבל התוס' לא הזכירו מזה אלא כתבו דטעמא דחולקין משום דכל אחד חשיב כאילו יש לו בודאי החצי‬
‫דאנ"ס דמאי דתפיס האי דידיה‪ .‬הרי דהחלוקה מתבררת ע"י דכל אחד יש לו אנ"ס‪ ,‬ולא מכח הנאמנות‬
‫דשבועה‪.‬‬
‫ומשמע דהן לרש"י והן להתוס' החלוקה אינה מספק בעלמא‪ ,‬אלא דצריך לברר שכל אחד יש לו חצי‪,‬‬
‫אלא דלהתוס' הבירור הוא מכח אנ"ס‪ ,‬ואילו מדברי רש"י משמע דצריך )עכ"פ ג"כ( להבירור דשבועה‪.‬‬
‫וצ"ב במאי פליגי‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד יש לעי' במש"כ התוס' דחולקין משום דכל אחד יש לו אנ"ס‪ ,‬ובפשוטו כונתם דלכל אחד יש‬
‫תפיסה מוכחת דחצי הטלית שלו‪ .‬וממוצא הדברים מוכח דכל אחד חשיב מוחזק בחצי הטלית‪ .‬וקשה‬
‫‪1‬‬
‫א"כ למ"ל טעמא דאנ"ס‪ ,‬תפ"ל דהממע"ה‪.‬‬
‫ואפשר דהתוס' נמשכו אחר לשון הגמ' לק' )ג‪ ,.‬ד‪ (.‬דקאמר דאנ"ס דמאי דתפיס האי דידיה הוא )ושם‬
‫הוא נצרך כדי שייחשב העדאת עדים עיי"ש(‪ ,‬אבל עי' בתוס' הרא"ש שכתבו על דרך התוס' והאריכו‬
‫דיש לנו לחשוב דמה שהוא בידו הרי הוא שלו עיי"ש‪ ,‬וזה אינו מלשון הגמ' אלא הסברת התוס' הרא"ש‬
‫עצמו‪ ,‬ולמ"ל זה תפ"ל משום הממע"ה‪.‬‬
‫ג‪ .‬גם עצם סברת תוס' הרא"ש דכל דבר שהוא בידו יש לנו לחשוב שהוא שלו צ"ב‪ ,‬דאם כונתו לדין‬
‫תפיסה מוכחת‪ ,‬דבכל תפיסת מטלטלין תפיסתו מוכחת שהיא שלו דאחזוקי איניש בגלנותא לא מחזיקנן‬
‫)עי' שבועות מו‪ ,(.‬א" כ כך הו" ל לומר‪ ,‬דתפיסתו היא ראיה שהיא שלו‪ .‬ובאמת סיפא דמתני' דשנים‬
‫רוכבים ע"ג בהמה מיירי בגודרות‪ ,‬והתם ליכא תפיסה מוכחת‪ .‬אכן עי' ברמב"ן )ב"ב לו‪ (.‬דגם בגודרות‬
‫איכא תפיסה מוכחת קצת רק אינו מספיק להוציא ממר"ק‪ ,‬וא"כ הכא דליכא מר"ק גם התפיסה‬
‫דגודרות היא תפיסה מוכחת‪ .‬אבל מ"מ לשון תוס' הרא"ש לא משמע דמיירי מדין תפיסה מוכחת‪ ,‬וצ"ב‬
‫מאי קאמר‪.‬‬
‫וביותר קשה דהגמ' לק' )ב‪ (:‬פריך על מתני' לימא מתני' דלא כסומכוס דאי כסומכוס הא אמר ממון‬
‫המוטל בספק חולקין בלא שבועה‪ ,‬והדר פריך ואלא מאי רבנן הממע"ה‪ ,‬ופי' בתוס' הרא"ש דהקושיא‬
‫היא למה צריך שבועה כיון דכל אחד מוחזק בחצי הטלית א"כ פשוט שהוא שלו בלא שבועה שהרי‬
‫הממע"ה‪ .‬הרי שתוס' הרא"ש בעצמו הזכיר סברא זו‪ .‬ולמה הוצרך כאן לטעמא דאנ"ס‪....‬‬
‫‪1‬דבחזקת מטלטלין יש ב' ענינים‪ ,‬חדא דאפילו כשאין תפיסתו ראיה מ"מ הממע"ה‪ ,‬וכדאמרי' לק' )ק‪ (:‬לגבי המחליף פרה‬
‫בחמור‪ ,‬ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך הממע"ה‪ .‬ועוד דבדרך כלל תפיסתו הויא הוכחה שהיא שלו‪ ,‬ומועיל אפילו‬
‫להוציא ממר"ק‪ ,‬זולת בגודרות ודברים העשויים להשאיל ולהשכיר‪ .‬ורגילים לפרש דדין זה השני הוא משום דאחזוקי איניש‬
‫בגזלנותא לא מחזקינן‪ ,‬כדאיתא בשבועות )מו‪.(.‬‬

‫ה‪ .‬וכן קשה במש"כ התוס' דגם בשטר חשיבי אוחזין‪ ,‬וכי שייך לומר דבשטר כשהמלוה והלוה תופסים‬
‫בו יש אנ"ס שנפרע חציו‪ .‬וכי כך הדרך דשטר שנפרע חציו תופסים בו המלוה והלוה‪.‬‬
‫ו‪ .‬ונראה בירורם של דברים בס"ד בהקדם הסוגיא דלק' )עמ' ב'( הנ"ל‪ ,‬דמקשה הגמ' לימא מתני'‬
‫דלא כסומכוס דאי כסומכוס שבועה זו למה הא ס"ל ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה‪ .‬והדר פריך‬
‫אלא מאי רבנן‪ ,‬הא ס"ל הממע"ה‪.‬‬
‫ופרש"י דהקושיא לרבנן היא דכיון דס"ל דהממע"ה‪ ,‬א"כ איך חולקים הטלית‪ ,‬הרי המוציא מחבירו צריך‬
‫ראיה בעדים‪ ,‬ואיך סגי בשבועה‪.‬‬
‫ומבואר לפי"ז דהגמ' ס"ל – עכ"פ בקושיתה – דעצם החלוקה חשיבא הוצאה ממוחזק‪ ,‬דשניהם‬
‫מוחזקים בכל הטלית‪ ,‬והחלוקה מוציאה חצי מרשות שניהם‪.‬‬
‫וממשיך הגמ' אא"ב רבנן התם דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה הכא‬
‫דתרוייהו תפסי פלגי לה בשבועה ע"כ‪.‬‬
‫וצריך להבין מהו תירוץ הגמ' לרבנן‪ .‬והרי ממנ"פ‪ ,‬אי עדיין ס"ל דהחלוקה היא הוצאה מחבירו א"כ איך‬
‫סגי בשבועה‪ .‬ואם הגמ' חוזר מזה‪ ,‬וקאמר דכיון דתרווייהו תפסי בה אין כאן מוציא מחבירו – וכן‬
‫מפורש באמת ברש"י שם )ד"ה ה"ג( דזהו תירוץ הגמ'‪ ,‬דאין כאן מוציא מחבירו – א"כ למה צריך‬
‫אפילו שבועה‪ ,‬הרי ע"י החלוקה כל אחד מחזיק בשלו‪.‬‬
‫אכן רש"י באמת עמד ע"ז במתק לשונו )ד"ה בשבועה פלגי לה( וז"ל כיון דמחסר גוביינא במה שחבירו‬
‫תופס דהאי תפיס בכולה והאי תפיס בכולה‪ ,‬לא קים להו לרבנן להוציא ממון מחזקתו בכדי‪ ,‬כדאמרינן‬
‫התם לרבנן דבעי ראיה‪ ,‬הצריכום שבועה עכ"ל‪ .‬ולכ' היה נראה דה"ק‪ ,‬דאע" ג דכל אחד מוחזק בחצי‬
‫הטלית‪ ,‬מ"מ סוכ"ס הוי מחוסר גוביינא‪ ,‬שהרי אין החלקים מבוררים וצריך להוציא חציו מיד חבירו‪ .‬ולא‬
‫קים להו לרבנן להוציא ממון בכדי‪.‬‬
‫אבל יל"ע דלפי"ז יוצא דלמסקנת הגמ' כל אחד מוחזק בחצי הטלית )אלא דמ"מ הוי מחוסר גובינא(‬
‫וא"כ החלוקה אינה בתורת ספק אלא בתורת ודאי‪ .‬וקשה מלשון רש"י לק' )ח‪ (.‬שכתב דהחלוקה‬
‫דמתני' משום שהוא ממון המוטל בספק‪ .‬עוד יל"ע במש"כ רש"י דלא קים להו לרבנן להוציא ממון‬
‫בכדי‪ ,‬דלמה חשיב זה בכדי אם איתא דכל אחד מוחזק בחצי הטלית‪ ,‬הרי זהו גופא טעמא לחלוק‪,‬‬
‫ואי"ז בכדי‪ .‬עוד יל"ע בלשון רש"י במתני' דאין לזה כח יותר מזה‪ ,‬דיותר הו"ל לומר דכל אחד מוחזק‬
‫בחציו‪.‬‬
‫ולכן נראה דאף דמסקינן דכיון דתרוייהו תפסי בה אין כאן מוציא מחבירו‪ ,‬אבל אין הביאור לדעת רש"י‬
‫דכל אחד מוחזק בחצי‪ ,‬אלא החזקה היא חזקה משותפת בכל הטלית‪ ,‬וכל אחד יש לו חלק בחזקה‬
‫שהיא בכל הטלית‪ .‬אלא דמ"מ כיון דהחזקה היא משותפת לשניהם‪" ,‬ואין לזה כח יותר מזה" )כלשון‬
‫רש"י במתני'( לכן אין כאן דין המוציא מחבירו עליו הראיה‪ ,‬ויכולים לחלוק מספק‪.‬‬
‫ויש לבאר זה עפ"י מה שנבאר בהמשך )עפ"י דברי הרא"ש( דגדר הממע"ה הוא דכל דבר שהוא ביד‬
‫אדם "יש לנו לחשוב שהוא שלו"‪ ,‬ולכן א"א להוציא ממנו בלא ראיה‪ ,‬אבל כאן ששניהם מוחזקים בו‪,‬‬
‫ואין לזה כח יותר מזה‪ ,‬אין אנו צריכים לחשוב שהוא של זה יותר מזה‪ ,‬ונשאר הדבר ספק‪ ,‬וחולקים‬
‫מספק‪.‬‬

‫אלא דמ"מ קאמר רש"י דהוא מחוסר גוביינא ולא קים להו לרבנן להוציא ממון בכדי‪ ,‬דהיינו דאף דאין‬
‫כאן דין הממע"ה‪ ,‬אבל החלוקה היא עכ"פ גבייה דכל אחד גובה חצי )מספק(‪ ,‬ולא קים להו לרבנן‬
‫להוציא ממון בכדי‪ ,‬דהיינו מחמת ספק בעלמא‪ .‬ולזה הצריכו לנאמנות דשבועה‪.‬‬
‫ז‪ .‬והגמ' ממשיכה דזה ניחא לרבנן‪ ,‬אבל לסומכוס עדיין קשה כיון דס"ל דמועיל ספק לחלוק בלא‬
‫שבועה אפילו במקום מוחזק גמור‪ ,‬כל שכן שיועיל במקום חסרון גוביינא בעלמא‪ .‬ומסיק הגמ' כדר'‬
‫יוחנן דא"ר יוחנן שבועה זו תקנ"ח כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו‪.‬‬
‫ומבואר מדברי ר' יוחנן דמעיקר הדין היו חולקין בלא שבועה‪ ,‬והשבועה אינה לבירור החלוקה כ"א‬
‫לתיקון העולם כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף כו'‪ .‬ולכ' קשה לר' יוחנן איך קאמר דאלמלא התקנה‬
‫היו חולקין בלא שבועה‪ ,‬תינח לסומכוס אבל לרבנן הרי הוא מחוסר גוביינא ואיך סגי לחלוק בכדי‪.‬‬
‫ודוחק לומר דר' יוחנן פליג על הגמ' לעי' וס"ל דלרבנן יכולים לחלוק במחוסר גוביינא בכדי‪ ,‬ואי"צ שום‬
‫בירור ע"ז‪ .‬דכיון דהגמ' לעי' נקט בפשיטות דלרבנן א"א לחלוק כ"א או בראיה גמורה )לפי מה שסבר‬
‫הגמ' מעיקרא כשהק' לרבנן( או בשבועה עכ"פ )לפי תי' הגמ' דכיון דתרווייהו תפסי בה פלגי לה‬
‫בשבועה(‪ .‬ואם ר' יוחנן מחדש שיטה שלישי‪ ,‬דלרבנן יכולים לחלוק בלא ראיה או שבועה כלל‪ ,‬הו"ל‬
‫להגמ' לפרש זה‪.‬‬
‫וע"כ צ"ל דר' יוחנן לא אמר כ"א לסומכוס‪ .‬אבל לרבנן איה"נ השבועה אינה לתיקון העולם בלבד אלא‬
‫הוא נצרך לעצם החלוקה‪ ,‬ד"לא קים להו לרבנן להוציא ממון בכדי" )כלשון רש"י(‪ ,‬וכמו דסבירא להו‬
‫היכא דאיכא מוחזק ממש‪ ,‬דצריך ראיה בעדים‪ ,‬כך ס"ל היכא דכל אחד מוחזק בחצי אלא דעכ"פ הוא‬
‫מחוסר גוביינא‪ ,‬דצריך עכ"פ להנאמנות דשבועה כדי לברר החלוקה‪.‬‬
‫וזה ניחא לשי' הרשב"ם )ב"ב סג‪ (.‬דהלכתא כסומכוס‪ .‬וכן הוא בפשוטו גם שי' רש"י ב"ק )ט‪ .(.‬ולכן‬
‫סתם ר' יוחנן כסומכוס‪.‬‬
‫וזהו דיוק לשון רש"י במתני'‪ ,‬שעמדנו עליו בר"ד‪ ,‬דכשאחד לבדו אוחז צריך ראיה בשבועה‪ ,‬ואינו נאמן‬
‫ליטול בשבועה‪ ,‬דמבואר מלשון זה דכששניהם אוחזין השבועה היא משום נאמנות‪ ,‬דצריך לברר‬
‫החלוקה ע"י שבועה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
‫ולפי"ז לכ' דברי רש"י במתני' הם אליבא דרבנן דסומכוס‪ .‬ועוד אפשר דגם לסומכוס‪ ,‬השתא דתיקון‬
‫רבנן שבועה מפני תיקון העולם‪ ,‬גדר התקנה היה דכמו לרבנן צריך שבועה לבירור החלוקה‪ ,‬ולא‬
‫מפקינן ממון שהוא מחוסר גוביינא בכדי‪ ,‬כן הדבר לסומכוס לבתר דתקנו שבועה‪.‬‬
‫ח‪ .‬אבל שיטת התוס' בכ"מ )לק' פ‪ ,.‬ב"ב לה‪ (.‬והרא"ש )לק' פ"ח סי' י"ח( דלא קיי"ל כסומכוס‪ ,‬וא"כ‬
‫לא מסתבר לדידהו שר' יוחנן אמר דבריו לסומכוס דוקא‪ .‬ולדידהו יקשה מ"ק ר' יוחנן דשבועה זו‬
‫תקנ"ח‪.‬‬
‫אכן באמת תוס' הרא"ש )ב‪ (:‬יש לו ביאור אחר בסוגיא‪ .‬דעל מה דפריך הגמ' מעיקרא אלא מאי רבנן‬
‫הא אמרי הממע"ה‪ ,‬דרש"י פי' דהקושיא היא כיון דהחלוקה מוציא מחזקתם איך סגי בשבועה‪ ,‬התוס'‬
‫הרא"ש מפרש להיפך‪ ,‬דהקושיא היא למה צריך שבועה כלל‪ ,‬דכיון שכל אחד מוחזק בחצי הטלית א"כ‬
‫החלוקה מעמידה כל אחד בחזקתו‪ ,‬ולמה צריך שבועה ע"ז כלל עיי"ש‪.‬‬
‫וצריך להבין לפי פירושו של התוס' הרא"ש א"כ מה מתרץ הגמ' דהתם דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן‬
‫המוציא מחבירו עליו הראיה אבל הכא דתרוייהו תפסי פלגי לה בשבועה‪ .‬דאין לומר דהכונה דהגמ'‬
‫חוזרת לומר דכל אחד מוחזק בכל הטלית‪ ,‬חדא דאי"ז משמע בלשון הגמ'‪ ,‬ועוד דא"כ איך סגי‬

‫בשבועה‪ ,‬כיון שהחלוקה מוציאה מחזקה‪ .‬ונראה דתירוץ צריך להתפרש‪ ,‬דאף דכל אחד מוחזק בחצי‬
‫‪2‬‬
‫הטלית‪ ,‬מ"מ התפיסה היא ביחד והוא מחוסר גוביינא‪ ,‬ולכן הצריכו שבועה‪ ,‬והיא כשבועת הנוטלין‪.‬‬
‫נמצינו למדים דלדעת רש"י שניהם מוחזקים בכל הטלית‪ ,‬ומ"מ החלוקה לא חשיבא מוציא מחבירו‪ ,‬כיון‬
‫שאין לזה כח יותר מזה‪ .‬וכמש"נ לעי' דהממע"ה היינו דכל דבר שהוא מוחזק בו יש לנו לחשוב שהוא‬
‫שלו ולכן צריך ראיה להוציא ממנו‪ ,‬אבל כששניהם מוחזקים בשוה אין אנו צריכים לחשוב שהוא של‬
‫אחד יותר משני‪ ,‬והוי ספק‪ .‬ולכן חולקים מדין ממון המוטל בספק )דכיון דליכא הממע"ה גם רבנן מודי‬
‫דממון המוטל בספק חולקים(‪ .‬אלא דמ"מ צריך שבועה דלא קים להו לרבנן להוציא ממנו ממחוסר‬
‫גוביינא "בכדי"‪ ,‬דהיינו מספק בעלמא‪ ,‬וצריך לנאמנות דשבועה‪ .‬אבל להתוס' כל אחד מוחזק בחצי‬
‫הטלית‪ ,‬והחלוקה בתורת ודאי‪ ,‬ומ"מ קאמר הגמ' דצריך שבועה כיון דתרוייהו תפסי בה‪ ,‬דהנטילה‬
‫ממחוסר גובינא צריכה שבועה‪.‬‬
‫עוד נראה דיש חילוק בין מהלכו של רש"י לבין מהלכו של התוס' הרא"ש בסוגיא‪ .‬דלפי דרכו של רש"י‪,‬‬
‫מעולם לא סברה הגמ' דחלוקת הטלית יכולה להיות בלא נאמנות‪ .‬רק הגמ' בקושיא ס"ד דצריך ראיה‬
‫בעדים )דהחלוקה מוציאה מחזקת שניהם( – ולכן מקשה לרבנן איך מועילה שבועה – ובתירוץ מסיק‬
‫דסגי בשבועה )דאין כאן אלא חסרון גוביינא(‪ .‬משא"כ לדרכו של התוס' הרא"ש‪ ,‬הגמ' מעקירא באמת‬
‫סברה דהחלוקה אינה צריכה לא ראיה ולא שבועה‪ ,‬כיון שמעמידים כל אחד בחזקתו‪ ,‬רק דמקשה הגמ'‬
‫לרבנן א"כ שבועה דמתני' למה לי‪ ,‬ומכח הקושיא הוצרכו לחדש דכיון דתרווייהו תפסי בה ויש כאן‬
‫חסרון גוביינא צריך שבועה‪ .‬וא"כ‪ ,‬לבתר דמסיק ר' יוחנן דשבועה זו תקנת חכמים‪ ,‬דהרי שי' תוס'‬
‫והרא"ש דלית הלכתא כסומכוס‪ ,‬א"כ הדרינן לסברא הפשוטה דמעיקרא‪ ,‬דכיון שכל אחד מוחזק בחצי‬
‫הטלית‪ ,‬החלוקה מעמידה כל אחד בחזקתו‪ ,‬והממע"ה ואי"צ שבועה כלל‪ ,‬כ"א לתיקון העולם כדי שלא‬
‫יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו‪.‬‬
‫ולכן התוס' במתני' לא הזכירו שהחלוקה מתבררת ע"י שבועה‪ ,‬רק כתבו דהחלוקה היא מחמת‬
‫תפיסתם לבד‪.‬‬
‫משא"כ למהלכו של רש"י הרי בכל משך הסוגיא הוי פשיטא לן דהחלוקה צריכה בירור‪ ,‬או בעדים או‬
‫בשבועה‪ ,‬ולא מתסבר שר' יוחנן חולק ע"ז ולא חש הגמ' לפרש דיש בדברי ר' יוחנן חזרה גמורה ממה‬
‫שהיה פשוט לן מעיקרא‪ .‬ומסתבר לדידיה דגם ר' יוחנן מודה דלרבנן השבועה נצרכת לעצם בירור‬
‫החלוקה‪ ,‬דלא קים להו לרבנן להוציא ממון בכדי‪ ,‬אפילו ממצב של מחוסר גוביינא‪ ,‬ומש"א ר' יוחנן‬
‫דהשבועה אינה אלא תקנ"ח היינו אליבא דסומכוס דוקא‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬אבל לרבנן השבועה היא לעצם בירור‬
‫החלוקה להוציא ממחוסר גוביינא‪) .‬וגם לסומכוס השתא דתיקון רבנן שבועה אפשר דזהו הגדר‪ (.‬ולכן‬
‫‪3‬‬
‫רש"י במתני' מבאר דהשבועה היא לבירור החלוקה‪ ,‬ד"נאמן ליטול בשבועה"‪.‬‬
‫ט‪ .‬אלא דא"כ תסתער הקושיא‪ ,‬כיון דבאמת כל אחד מוחזק בחצי הטלית‪ ,‬והחלוקה מעמידה כל אחד‬
‫בחזקתו מדין הממע"ה‪ ,‬וכמו שפי' התוס' הרא"ש בתחילת הסוגיא )ב‪ (:‬כך היא למסקנא לבתר‬
‫‪ 2‬ורש"י כתב משום דלא קים להו לרבנן להוציא ממון "בכדי"‪ ,‬וזהו לשיטתו דהחלוקה היא מספק בעלמא וזהו "בכדי" היינו‬
‫מספק בלא שום ראיה‪ .‬אבל להתוס' דהחלוקה משום דכל אחד מוחזק בחציו‪ ,‬ואנ"ס דמאי דתפיס האי דידיה הוא‪ ,‬א"כ אי"ז‬
‫בכדי‪ ,‬ומ"מ קאמר הגמ' דכיון ששניהם תפוסים בהטלית וצריך גביה הצריכו שבועה‪ ,‬והוא כשבועת הנוטלין‪ ,‬כמה שכתבתי‬
‫בפנים‪.‬‬
‫וע"ע לק' )ג‪ .‬בענין שיטת הרמב"ן בחלוקה דמתני'( ביאור אחר בתירוץ הגמ' דתרוייהו תפסי בה‪.‬‬
‫‪ 3‬למדנו דלשיטת רש"י החלוקה דמתני' היא משום ממון המוטל הספק‪ ,‬ולהתוס' החלוקה בתורת ודאי דאנ"ס דכל אחד‬
‫מוחזק בחציו‪ .‬ועי' לק' )ג‪ .‬בענין אנ"ס דמאי דתפיס האי דידיה הוא( דהרמב"ן יש לו שיטה אחרת בזה‪.‬‬

‫דשמעי' הא דר' יוחנן‪ .‬א"כ למה הוצרכו התוס' לטעמא דאנ"ס‪ ,‬דהיא לכ' סברא אחרת דהתפיסה‬
‫מוכחת שהיא שלו‪.‬‬
‫אכן בלא"ה נתקשינו בלשון תוס' הרא"ש שכתב דכל דבר שהוא ביד אדם יש לנו לחשוב שהוא שלו‪,‬‬
‫דאי"ז משמע שהוא מדין תפיסה מוכחת‪ .‬וגם נתקשינו במנה ג' ובשנים אוחזים בשטר‪ ,‬דג"כ כתבו‬
‫דהתוס' דיש מעלת אוחזין‪ ,‬ואיזו תפיסה מוכחת יש שם שהיא של שניהם‪.‬‬
‫ולכן נראה דלעולם כונת התוס' וכן תוס' הרא"ש לדין הממע"ה‪ ,‬וכדמוכח בסוגיא דלק' )עמ' ב'( וכנ"ל‪.‬‬
‫ומש"כ דאנ"ס כו' כונתם לבאר עצם הדבר דכששניהם אוחזים חשיב כל אחד מוחזק בחציו‪ .‬דהיה קשה‬
‫להם כיון דתפיסתם היא ביחד ובכל הטלית‪ ,‬למה לא נאמר שיש להם חזקה ביחד על כל הטלית‪,‬‬
‫והתפיסה מוציאה משניהם )וכמו שפרש"י אליבא דהס"ד לק' ב‪ :‬דעצם החלוקה מוציאה מחזקה(‪.‬‬
‫ולזה ביארו התוס'‪ ,‬דאילו הממע"ה היה חוק בעלמא דאין להוציא ממון ממצבו הקיים‪ ,‬א"כ בודאי דגם‬
‫חלוקה היתה נחשבת מוציא מחבירו‪ ,‬שהרי מוציא הטלית ממצב של אחיזת שניהם למצב של חלוקה‪.‬‬
‫אבל באמת דין הממע"ה אינו חוק בעלמא‪ ,‬אלא דינא הוא דכל דבר שהוא ביד אדם יש לנו לחשוב‬
‫שהוא שלו‪ ,‬וכדברי תוס' הרא"ש‪ .‬ולא בדרך הוכחה וראיה )דבודאי במנה ג' ובשטר ליכא הוכחה וראיה‬
‫שהוא של שניהם(‪ ,‬כי דין הממע"ה נאמר גם במקום שאין תפיסתו מוכחת וכמו במחליף פרה בחמור‬
‫דפריך הגמ' )לק' ק‪ (:‬ולחזי ברשותא במאן קיימא ולהוי אידך הממע"ה‪ ,‬אלא בדרך הנחה‪ ,‬דכל דבר‬
‫שהוא ביד אדם אמרה תורה דההנחה צריכה להיות שהיא שלו עד שיביאו ראיה להוציא ממנו‪.‬‬
‫ולכן כששנים אוחזין בטלית‪ ,‬יש לנו לחשוב שהוא שלהם‪ ,‬דהיינו שהם שותפים בו‪ ,‬וממילא דכל אחד‬
‫הוא בעלים על חצי הטלית‪ ,‬דזהו דין שותפות‪ ,‬ויכולים לתבוע חלוקה‪ .‬נמצא דהחלוקה אינה מוציאה‬
‫מחזקה‪ ,‬אלא אדרבא היא קיום החזקה‪.‬‬
‫י‪ .‬ולכן פריך הגמ' מטלית אמנה שלישי‪ .‬דאף דבמנה ג' ליכא תפיסה מוכחת שהיא של שניהם‪ ,‬שהרי‬
‫הנפקד עצמו אינו מחזיק בשביל שניהם כ"א מספק‪ ,‬אבל סוכ"ס כיון שמחזיק בשביל שניהם הממע"ה‪,‬‬
‫ויש לנו לחשוב שהוא של שניהם‪.‬‬
‫ומתרץ הגמ' דהתם שאני דאין החלוקה יכולה להיות אמת‪ .‬ולשון התוס' )"ולכך משני"( משמע‬
‫דהתירוץ נמשך ממש"כ דהחלוקה מכח אוחזין‪ .‬ועל פי דרכינו ביאור תירוץ הגמ'‪ ,‬דאף דהממע"ה אינה‬
‫הוכחה וראיה‪ ,‬רק דינא ד"יש לנו לחשוב שהוא שלו" )כלשון תוס' הרא"ש(‪ ,‬אבל מ"מ לא שייך "יש לנו‬
‫לחשוב" בדבר שאי אפשר במציאות‪ .‬ולכן במנה ג' לא אמרינן ד"יש לנו לחשוב" שהוא של שניהם‪ .‬וזהו‬
‫שכתבו התוס' ד"לכך משני" דאין החלוקה יכולה להיות אמת‪.‬‬
‫אבל גם כשאין החלוקה יכולה להיות אמת‪ ,‬ול"ש לומר ד"יש לנו לחשוב שהוא של שניהם"‪ ,‬אבל חזקה‬
‫מיהא איתא‪ ,‬אלא ד"היש לנו לחשוב" הוא באופן אחר‪ ,‬לא דיש לנו לחשוב שהוא של שניהם‪ ,‬אלא יש‬
‫לנו לחשוב שהוא של אחד מהם‪.‬‬
‫אבל עכ"פ הא מיהת מועיל אוחזין אפילו במנה שלישי‪ ,‬דלא נימא כדאג"ב‪ ,‬דכיון ד"יש לנו לחשוב שהוא‬
‫של אחד מהם"‪ ,‬איך נימא כדאג"ב ונוציא ממנו‪ .‬וזהו דנקטו התוס' )ב"ב לד‪ (:‬ותוס' ר"פ כאן דה"ט‬
‫דלא אמרינן כדאג"ב במנה שלישי‪ ,‬משום דאוחזין‪ .‬דאף דאין אחיזתם מועילה לדין חלוקה )דאין‬
‫החלוקה יכולה להיות אמת(‪ ,‬אבל היא מועילה למנוע דין כדאג"ב‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful