‫כתב טקסטים רוויי אלימות‪,‬‬

‫התאשפז‪ ,‬שוחרר‪ ,‬איש לא שאל‬
‫שאלות‪ .‬צ׳ו סוונג־הוי‪ ,‬הרוצח‬
‫מוירג‘יניה־טק‪ .‬למטה משמאל‪:‬‬
‫קווין שטרן שנפצע באירוע‬
‫צילומים‪ :‬אי‪.‬פי‬

‫כבר לא מקרה חריג‪ .‬הטבח‬
‫בבית הספר קולומביין בקולורדו‬
‫ב־‪ ,1999‬שבו שני תלמידים‬
‫רצחו ‪ 12‬מחבריהם ומורה‬

‫א‬
‫מ‬
‫ר‬
‫יקן‬
‫‪ 7 | 26‬ימים | כ' בתמוז תשס"ז ‪6.7.2007‬‬

‫באוקטובר אשתקד חדר חלבן‬
‫לבי“ס של כת האמיש בפנסילבניה‬
‫והוציא להורג חמש נערות‪ .‬באפריל‬
‫השנה רצח סטודנט מעורער בנפשו‬
‫‪ 32‬סטודנטים באוניברסיטת‬
‫וירג‘יניה־טק‪ .‬לפני חודש רוססו‬
‫ביריות עשרות יושבי בית המשפט‬
‫באיידהו‪ .‬ובשבוע שעבר סערה‬
‫ארה“ב כשאב כעוס חיסל שישה‬
‫אנשים ובהם ילדיו‪ .‬בכל המקרים‬
‫שמו היורים קץ גם לחייהם‪ .‬אבנר‬
‫הופשטיין יצא למסע ברחבי היבשת‬
‫בעקבות הטרור שהכי מפחיד את‬
‫האמריקאים ‪ -‬אזרח זועם שמחליט‬
‫לחסל אזרחים תמימים ולהתאבד‬

‫פ‬
‫ס‬
‫י‬
‫כ‬
‫ו‬

‫אבנר הופשטיין‪ ,‬ארה“ב‬

‫בצהרי היום‪ ,‬בשוק הנשק במרכז המסחרי של‬
‫”מזה“‪ ,‬חצי שעה מפיניקס אריזונה‪ ,‬גארי קופר‬
‫יכול היה לצלם סצנה‪ .‬בחוץ רותח ומבעבע‪ ,‬קרוב‬
‫ל־‪ 40‬מעלות צלזיוס‪ ,‬ובפנים הרומן של המקו־‬
‫מיים עם כל דבר שיכול להרוג‪ ,‬לוהט‪ .‬המגבלות?‬
‫אין כאלה‪ .‬אמצעי הבטיחות )למשל פריקת כלי הנשק( מסתיימים‬
‫בשנייה שעוזבים את שורת הדוכנים‪ .‬המערב הפרוע‪.‬‬
‫אריזונה היא אחת המדינות שמאמינות שמגבלות על רכישת‬
‫כלי נשק רק מחריבות את התענוג‪ .‬די שתשלוף רישיון נהיגה‬
‫אריזוני וחופן מזומנים — ותוכל לצעוד החוצה עם ארסנל שלם‪.‬‬
‫בשוק הנשק מוצעים למכירה אקדחים מוזהבים ומוכספים‪ ,‬רובי‬
‫ציד ומכונות ירייה אוטומטיות‪ ,‬משתיקי קול וטלסקופים משוכ־‬
‫ללים לצליפה‪ .‬יש רובי קולט‪ ,‬שמפזרים מאות כדורונים בקוטר‬
‫רחב ומבטיחים ש“משהו יפגע במטרה“ )ואם תירה קרוב מספיק‪,‬‬
‫היא תיעלם כליל(; יש תותחים קטנים; יש כלי השמדה רוסיים‬
‫מסוג ‪ ,SKS‬שיכולים לחדור מסילה של פסי רכבת ונמכרים עם‬
‫מחסניות גודזילה כפולות )שהוצאו מחוץ לחוק במדינות אחרות(‬

‫<<<‬

‫כ' בתמוז תשס"ז ‪ 7 | 6.7.2007‬ימים | ‪27‬‬

‫משמאל‪ ,‬לפי כיוון השעון‪:‬‬
‫סטודנטים בוירג‘יניה־טק המומים‬
‫ביום שלמחרת הטבח; שוק הנשק‬
‫בפיניקס; סיילים ליום האם בחנות‬
‫כלי הנשק ”רואן־אוק“‬

‫)המשך מעמוד קודם(‬
‫כדי שלא יהיה צורך לטעון אותן כל שתי דקות‪.‬‬
‫תמורת ‪ 40‬אלף דולר תוכל אפילו לרכוש מקלע‬
‫נייח ומאיים מסוג מאג על כן‪ ,‬שיכול להוריד גם‬
‫מסוק שמטרטר לך מעל הבית‪.‬‬
‫בשוק כמו בשוק‪ ,‬אפשר להתמקח‪ ,‬אפשר לקנות‬
‫מדילר מקצועי או מאדם פרטי‪ ,‬ואפשר — אפילו‬
‫מומלץ — למשש וללטף את הסחורה‪ ,‬לחוש את‬
‫מגעה הקר של הפלדה ולדמיין שעוד רגע היא‬
‫תהיה החברה החדשה שלך‪” .‬הפונדלינג )גיפוף(‬
‫של כלי הנשק חינם“‪ ,‬מכריז בצחוק אחד הדילרים‬
‫כשאני מרים סמית אנד ווסון ארוך קנה בידיים‬
‫הססניות‪” .‬גפף אותו כמה שבא לך‪ ,‬מיי פרנד“‪.‬‬
‫מדובר בבילוי משפחתי לכל דבר‪ ,‬כמו שיטוט‬
‫בקניון או רחצה בחוף בשבת בבוקר‪ .‬זוגות צוע־‬
‫דים בידיים שלובות‪ ,‬גברים קשישים נושאים רובי‬
‫צלפים על הכתף‪ .‬לידי עובר זוג צעיר עם ילד בן‬
‫שלוש‪ ,‬עגלתו עמוסה באם־‪ 16‬לסוגיו שהאב מנסה‬
‫למכור‪ ,‬בעוד הבן תכול העיניים נדחף בעגלת‬
‫צעצוע על ידי אמו ומעביר את הזמן במשחק עם‬
‫ארגזי התחמושת‪ .‬השריף שעובר במקום לא חושב‬
‫שעופרת וילדים זה שילוב בעייתי‪.‬‬
‫חוק פדרלי קובע שרישומים פסיכיאטריים‬
‫צריכים להיות מדווחים לרשויות ושבטרם רכישה‬
‫של כלי נשק צריך לוודא מי הרוכש ואילו חורים‬
‫שחורים מסתתרים בעברו‪ .‬בפועל‪ ,‬לכל מדינה‬
‫בארה“ב פרשנות משלה לחוק הזה‪ .‬באריזונה‪,‬‬
‫שקיבלה לאחרונה את הציון ”מספיק בקושי“ )‪(D‬‬
‫בתסקיר שנעשה בוושינגטון בתחום בטיחות כלי‬
‫הנשק‪ ,‬מתנגדים לבדיקת רישום פלילי או נפשי‬
‫ואוסרים על קציבת מספר הרובים שאדם יכול‬
‫לקנות בבת אחת‪ .‬בקליפורניה הסמוכה‪ ,‬מרחק‬
‫שעות ספורות ברכב‪ ,‬צריך לחכות ‪ 21‬יום עד‬
‫קבלת האישור הרשמי‪ ,‬וחודש בין רכישה לרכישה‬
‫של כלי נשק‪.‬‬
‫אז מה חושבים כאן על החוקים של קליפור־‬
‫ניה? ”אם רק תעזו לבוא אלינו ולקחת את הנשקים‬
‫שלנו נצלוף בכם בזה אחר זה“‪ ,‬מכריז רוי‪ ,‬אחד‬
‫הרוכלים‪ ,‬גבר מזוקן עם מבט יוקד בעיניים‪” .‬אנ־‬
‫חנו נעמוד על גדות נהר הקולורדו )המפריד בין‬
‫שתי המדינות — א“ה( ונפוצץ את הגשרים‪ .‬לי כבר‬
‫יש עמדה מוכנה‪ .‬אתה לא מאמין לי? אתה יכול‬
‫לבדוק‪ .‬ואין לי שום בעיה להרוג את מי שמאיים‬
‫עליי‪ .‬כבר הרגתי אנשים בחיי“‪.‬‬
‫רוי‪ ,‬בוגר וייטנאם‪ ,‬למד מהמלחמה ההיא כמה‬
‫חשוב שלכל אחד יהיה ארסנל פרטי בבית‪” .‬כמה‬
‫רובים יש לי? לא עניינך‪ .‬או־קיי‪ ,‬בוא נגיד יותר‬
‫מעשרים‪ .‬אני ראיתי מה קרה לוייטקונג‪ .‬כולם‬
‫הרגו אותם ולא היה להם איך להגן על עצמם‪.‬‬
‫לי זה לא יקרה‪ .‬כשיבואו לקחת אותי אני אהיה‬
‫מוגן“‪.‬‬
‫אז אתה מתנגד אפילו לרישום כלי נשק על‬
‫ידי המדינה? למניעת מכירה של רובים לאנשים‬
‫שאושפזו בכפייה במוסד פסיכיאטרי?‬
‫”אתה מישראל אמרת‪ ,‬נכון? ב־‪ 1939‬בפולין‬
‫היו אומרים עליך שאתה חולה נפש והיו לוקחים‬
‫אותך מביתך‪ .‬עד היום אני לא מבין איך עליתם‬
‫לרכבות‪ .‬אני לא אעלה לשום רכבת‪ .‬ברגע שאתה‬
‫רושם כלי נשק אצל המדינה אתה נותן להם פתח‬
‫לבוא יום אחד ולקחת אותו ממך‪ .‬הצטיידות בנשק‬
‫היא זכות שלי שרשומה בחוקה ואני אגן בחירוף‬
‫נפש על זכויותיי“‪.‬‬

‫להתחמש‪ ,‬לטבוח‪ ,‬להתאבד‬

‫אכן‪ ,‬האסון בוירג׳יניה־טק באפריל האח־‬
‫רון נגע ללבם של חברי הקהילה המקומית‪ .‬אלא‬
‫שלא ההרוגים — ‪ 32‬סטודנטים ומוריהם שקיפחו‬
‫את חייהם באבחה מכדוריו של כלי נשק שנר־‬
‫כש באופן חוקי לגמרי על ידי אדם חולה בנפשו‬
‫— מטרידים אותם‪ ,‬אלא החשש שמא כתוצאה מה־‬
‫טבח מישהו שם למעלה יעז לנסות לקלקל‪ ,‬שומו‬
‫שמיים‪ ,‬את חדוות הירי‪” .‬הגיע הזמן לפעול!“ קו־‬
‫ראים בהיסטריה העלונים שמחולקים בתערוכה‪.‬‬
‫”הגיע הזמן שנעמוד כולנו בכוחות מאוחדים נגד‬
‫אויבי החוקה‪ ...‬אלה שמנסים לדכא אותנו‪ ...‬אנו‬
‫חייבים להחליט עכשיו אם להילחם על זכויותינו‬
‫‪ 7 | 28‬ימים | כ' בתמוז תשס"ז ‪6.7.2007‬‬

‫או לחכות עד שיחידה משטרתית תפרוץ לבתינו‬
‫לקחת לנו את הרובים שהממשלה תחליט שאסור‬
‫לנו להחזיק“‪.‬‬
‫מה הפלא שדווקא כאן‪ ,‬במעוז ה“חופש“‪ ,‬מצי־‬
‫עים למכירה תגים מקוריים עם צלבי קרס ודג־‬
‫לים של גרמניה הנאצית? ”ממוריביליה )מזכרות(‬
‫ממלחמת העולם השנייה“‪ ,‬קוראת לזה המוכרת‪.‬‬
‫”זה מה שאנשים אוהבים לאסוף‪ .‬אז אנחנו מוכרים‪,‬‬
‫לא תומכים חלילה“‪ .‬ומיד היא מבהירה שאין חוק‬
‫בארה“ב שאוסר מכירת סמלים נאציים‪.‬‬
‫‪ 250‬מיליון רובים ואקדחים פזורים‪ ,‬על פי‬
‫האומדן המקובל‪ ,‬בין בתי אמריקה‪ .‬יותר מבכל‬
‫אומה אחרת‪ .‬שמונה מיליון כלי נשק חדשים נרכ־‬
‫שים על ידי אזרחים מדי שנה‪ .‬האמריקאים אוהבים‬
‫את רוביהם ומתעטפים בתיקון מס׳ ‪ 2‬לחוקה המ־‬
‫דבר על ”זכות היסוד להחזיק בנשק“ כדי להגן על‬
‫רכושם האהוב‪ .‬אמנם נכון‪ ,‬הסעיף המקורי מדבר‬
‫על ”צבא מאורגן“ שרשאי לשאת נשק ולא כל‬
‫טום‪ ,‬דיק והארי בלתי מיומנים; ונכון‪ ,‬הסעיף נוסח‬
‫לפני יותר מ־‪ 200‬שנה‪ ,‬בימים שבהם אנשים חיו‬
‫בחוות מבודדות ונאלצו לצוד למחייתם או להגן‬
‫על ילדיהם מפני פורעים — אבל נסו להסביר את‬
‫זה למישהו כמו רוי‪.‬‬
‫זר המבקר באמריקה החמושה מכף רגל עד‬
‫ראש יתקשה להבין‪ .‬אם הגעתם מישראל — שבה‬
‫מתייחסים לרובים בחרדת קודש מכיוון שעל פי‬
‫רוב מי שנושא אותם לובש מדים — תעמדו מש־‬
‫תאים מול הקלות שבה אמריקאים קונים מכונות‬
‫ירייה בסופרמרקטים מסוימים‪ .‬אבל בחודשים‬
‫האחרונים הטנגו הסוער שרוקדת האומה החזקה‬
‫בעולם עם רוביה מתחיל לתפוס ממדים דרמטיים‬
‫יותר מאשר סוגיה אנתרופולוגית‪ .‬התקדים של‬
‫קולומביין‪ ,‬אירוע הזוועה מ־‪ 1999‬בבית הספר‬
‫בקולורדו‪ ,‬שבמהלכו ביצעו שני תלמידים טבח ב־‬
‫‪ 12‬מחבריהם ומורה אחד‪ ,‬חדל להיות חריג‪.‬‬
‫במחצית השנה האחרונה מדווחת התקשורת‬
‫כמעט מדי יום על תקרית ירי במקום כלשהו‬
‫במדינה‪ .‬הקורבנות והנסיבות מגוונים — נקמה‪,‬‬
‫דיכאון‪ ,‬שיעמום‪ ,‬תסכול‪ ,‬משחק מסוכן או תאונה‬
‫— אבל התוצאות כמעט תמיד פטאליות‪ .‬ב־‪2‬‬
‫באוקטובר אשתקד חדר צ׳רלס קארל רוברטס‪,‬‬
‫חלבן‪ ,‬לבית ספר של בני אמיש בפנסילבניה‪ ,‬כפת‬
‫עשר ילדות והוציא להורג באכזריות חמש מהן‬
‫בטרם התאבד )ראו במסגרת(‪ .‬חמש ילדות נפצעו‬
‫ואחת מהן נותרה צמח‪ .‬ב־‪ 16‬באפריל השנה רצח‬
‫צ׳ו סוונג־הוי‪ ,‬סטודנט לאנגלית‪ ,‬שני דיירים במ־‬
‫עונות אוניברסיטת וירג׳יניה־טק‪ ,‬אחר כך עלה‬
‫לקומה השנייה של הפקולטה להנדסה ועבר מחדר‬
‫לחדר‪ ,‬מחסל כל מי שלא הספיק לקפוץ מהחלון‬
‫— ולבסוף התאבד‪ .‬באותו שבוע‪ ,‬במרכז החלל של‬
‫נאס“א ביוסטון‪ ,‬חדר עובד זמני למשרד‪ ,‬כפת‬
‫שני בני ערובה והוציא אחד מהם להורג ביריות‬
‫אקדח‪ .‬יומיים אחר כך‪ ,‬עדיין ביוסטון‪ ,‬פרץ דיוויד‬
‫הווארד תורם‪ ,‬דייר דיכאוני שעבר גירושים‬
‫קשים‪ ,‬אל בית שכנו‪ ,‬סרקלאם זבידה‪ ,‬בעלה של‬
‫סגנית קונסול ישראל בעיר‪ ,‬ירה בו ופצע אותו‬
‫קשה ואחר כך ירד למטה וירה למוות במנהלת‬
‫קומפלקס הדירות‪ ,‬שהודיעה לו באותו בוקר כי‬
‫עליו להתפנות מדירתו‪ .‬בתום האירוע שלח גם‬
‫הוא יד בנפשו‪.‬‬
‫ימים ספורים חלפו ובמיזורי ירה אדם למוות‬
‫באשתו ובשני אנשים נוספים‪ ,‬והתאבד‪ .‬באיידהו‪,‬‬
‫לפני כחודש‪ ,‬פתח אדם באש בבית משפט‪ ,‬ריסס‬
‫כדורים לכל עבר כשהוא מותיר אחריו הרוג ופצו־‬
‫עים‪ ,‬ואחר כך הסתתר בכנסייה והספיק להרוג אדם‬
‫נוסף בטרם הגיעה המשטרה‪ .‬גם הוא‪ ,‬על פי הדפוס‬
‫הקבוע‪ ,‬ירה בעצמו‪ .‬ובשבוע שעבר‪ ,‬באירוע האח־‬
‫רון לעת עתה‪ ,‬חדר אמברוזיו אנאלקו לביתה של‬
‫אם ילדיו‪ ,‬ירה בה‪ ,‬בשני בניו התאומים‪ ,‬באחותה‬
‫ובאדם נוסף למוות‪ ,‬ואז התאבד‪ .‬כשהגיעה המש־‬
‫טרה לזירת הפשע מצאה את שש הגופות מוטלות‬
‫בפנים ואת בתו בת השנה במיני־ואן מחוץ לבית‬
‫כשהיא פצועה עם כדור בחזה‪ .‬התינוקת הוטסה‬
‫לבית החולים וחייה ניצלו‪.‬‬
‫ואלה הם רק אירועי הירי הבולטים‪ ,‬שהסתיימו‬
‫במוות וזכו לפרסום ארצי ועולמי‪.‬‬
‫מאז ‪ 11‬בספטמבר מקדישה אמריקה משאבים‬
‫אדירים כדי לנסות לאתר את המחבל־המתאבד‬
‫הבא בטרם יצמיד לגופו את הפצצה ויעלה על‬

‫מטוס או יחדור למלון בלאס וגאס‪ .‬במקביל‪ ,‬הול־‬
‫כת ומתפתחת זהות חדשה של טרוריסט המאיים‬
‫לא פחות על שלום הציבור האמריקאי‪ :‬היורה־המ־‬
‫תאבד‪ .‬זה‪ ,‬בניגוד למחבלים‪ ,‬אינו מוסת על ידי‬
‫ארגון פונדמנטליסטי ולא מגיע בהכרח ממדינה‬
‫זרה‪ .‬הפרופיל שלו מגוון‪ ,‬אבל כולל כמעט תמיד‬
‫שני מרכיבים‪ :‬תחושות קשות של ניכור‪ ,‬זעם ואכ־‬
‫זבה בד בבד עם גישה נוחה לכלי נשק‪.‬‬
‫”אני מזהה פה בעיה לאומית“‪ ,‬אומר ד“ר כריס‬
‫אוברטרי‪ ,‬מנהל המרכז לשירותי בריאות הנפש‬
‫באוניברסיטת מסצ׳וסטס‪” .‬כמו שלטרור לא‬
‫מתייחסים עוד כאל רעה חולה חסרת פתרון‪ ,‬כך‬
‫אי־אפשר כבר לטאטא מתחת לשטיח את האלימות‬
‫הקשורה בכלי נשק‪ .‬זו כבר לא תופעה נדירה“‪.‬‬

‫אחרי כל ירייה — גניחה‬

‫סטפני‪ ,‬פקידת קבלה במלון הולידיי אין שב־‬
‫קמפוס וירג׳יניה־טק‪ ,‬פגשה את הקוריאני המוזר‬
‫כבר בשיעור הראשון בקורס ”אינגליש הורור“‬
‫)ספרות זוועה אנגלית(‪” .‬עברנו מאחד לשני‬
‫והצגנו את עצמנו‪ .‬כשהגענו אליו הוא אמר רק‪:‬‬
‫׳קווסטשן מרק׳ )סימן שאלה(“‪ ,‬היא נזכרת‪” .‬כולנו‬
‫צחקנו‪ .‬הוא נשאר קווסטשן מרק כל הסמסטר ואף‬
‫פעם לא השתתף‪ .‬לפעמים כשהמורה הייתה נותנת‬

‫משימות הוא היה יוצא מהכיתה כשהתקרב תורו‬
‫לדבר‪ .‬חשבנו‪ :‬׳עוד טיפוס תמוה׳“‪.‬‬
‫צ׳ו סוונג־הוי‪ ,‬שהגיע מדרום קוריאה עם הוריו‬
‫בגיל שמונה‪ ,‬אכן הקפיד על תדמית מסתורית‪ .‬בן‬
‫מהגרים‪ ,‬שהוריו הפעילו עסק לניקוי יבש בפרוור‬
‫של וושינגטון הבירה כדי לנסות לגדל את ילדיהם‬
‫כאמריקאים לכל דבר‪ .‬הבת סיימה לימודי כלכלה‬
‫באוניברסיטת פרינסטון‪ ,‬וצ׳ו נשלח לוירג׳יניה־‬
‫טק למגמת אנגלית‪.‬‬
‫לצ׳ו הייתה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬בעיה עם בנות המין‬
‫השני‪ ,‬וניסיונותיו ליצור קשרים חברתיים כשלו‪.‬‬
‫הוא הפך למטרידן ובנובמבר ‪ 2005‬התלוננה אחת‬
‫התלמידות במשטרת הקמפוס על שיחות טלפון‬
‫”מציקות“‪ .‬זה לא היה המקרה היחיד‪ ,‬אם כי אף‬
‫אחת מהבנות לא הסכימה להגיש תביעה‪.‬‬
‫גם סטפני נחשפה להצקותיו‪” :‬יש לנו רשת‬
‫פנימית של התכתבות במחלקה ויום אחד הוא‬
‫התחיל לשלוח לי מסרים‪ .‬אני אדם נחמד ולא‬
‫מתעלמת מאנשים‪ ,‬אז בהתחלה שאלתי מי זה‪,‬‬
‫והוא ענה כהרגלו ׳קווסטשן מרק׳‪ .‬מיד ידעתי‬
‫שזה הקוריאני מהכיתה‪ .‬ניסיתי לשאול אותו‬
‫כמה שאלות ולפתוח בשיחה‪ ,‬אבל הוא רק הת־‬
‫חכם וסירב לענות לעניין‪ .‬אחרי כמה זמן הוא‬
‫התחיל להציק‪ ,‬אז ביקשתי ממנו בנימוס להניח‬
‫לי לנפשי‪ .‬הוא נהיה גס רוח וקרא לי ׳ביץ׳׳‪ .‬מאז‬
‫התעלמתי ממנו“‪.‬‬

‫צילום‪ :‬אי‪.‬פי‬

‫צילום‪ :‬אי‪.‬פי‬

‫צ׳ו‪ ,‬הרוצח מוירג‘יניה־טק‪,‬‬
‫נהג לצלם בטלפון הסלולרי‬
‫תלמידות מתחת לשולחן‬
‫ולהטריד נשים באי־מייל‪ .‬הוא‬
‫סירב לכל בקשה של המורים‬
‫— למשל להסיר את משקפי‬
‫השמש בזמן השיעור — והפך‬
‫לבדיחה בקרב התלמידים‬

‫צילום‪ :‬אבנר הופשטיין‬

‫צ‘רלס קארל רוברטס‪ ,‬רוצח‬
‫הנערות מכת האמיש‪ ,‬השאיר‬
‫מכתב התאבדות‪ ,‬ובו ייחס את‬
‫המעשה למות העריסה של‬
‫בתו‪ ,‬אליס‪” .‬אני מלא בכל כך‬
‫הרבה שנאה“‪ ,‬כתב‪” .‬שנאה‬
‫לעצמי‪ ,‬שנאה לאלוהים‬
‫וריקנות שלא תיאמן“‬
‫מימין לשמאל‪ :‬אמברוזיו‬
‫אנאלקו‪ ,‬שהרג את ילדיו‬
‫ואמם‪ ,‬רוצח נערות‬
‫האמיש צ‘רלס קארל‬
‫רוברטס‪ ,‬וצ‘ו סוונג־הוי‪,‬‬
‫הרוצח מוירג‘יניה־טק‬
‫צילומים‪ :‬אי‪.‬פי‬

‫אמריקן פסיכו‬
‫חקירת המשטרה העלתה שלצ׳ו יש נטיות‬
‫אובדניות והוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית‪.‬‬
‫אחרי הערכה מקצועית קבע שופט כי צ׳ו ”חולה‬
‫בנפשו וזקוק לאשפוז‪ ,‬היות שהוא מהווה סכנה‬
‫ברורה ומיידית לעצמו ולאחרים“‪ .‬צ׳ו אושפז אבל‬
‫איש אינו יודע לכמה זמן בדיוק‪ .‬כשחזר מהאשפוז‬
‫המשיך להתנהג באופן חריג‪ .‬בין השאר נהג לצלם‬
‫בטלפון הסלולרי תלמידות מתחת לשולחן וכתב‬
‫טקסטים רוויי אלימות ורצח‪ .‬הוא סירב לכל‬
‫בקשה של המורים — למשל להסיר את משקפי‬
‫השמש בזמן השיעור — והפך לבדיחה בקרב הת־‬
‫למידים‪.‬‬
‫וירג׳יניה־טק ממוקמת בעיירה בלקסבורג‬
‫שבדרום־מערב וירג׳יניה‪ ,‬למרגלות הרי האפלא־‬
‫צ׳ים‪ ,‬טבולה ביערות ירוקים‪ .‬לקמפוס‪ ,‬שנפתח ב־‬
‫‪ ,1872‬מבנה יפהפה עם צריחים ואגם ברווזים‪ .‬כמו‬
‫מרבית מוסדות החינוך באמריקה‪ ,‬גם וירג׳יניה־‬
‫טק מוגדרת כ“גאן פרי זון“ — אזור נקי מנשקים‬
‫— אבל איש אינו עומד בכניסה ובודק‪.‬‬
‫מאז הטבח מנסים ארגוני ה“פרו־גאנז“ בא־‬
‫מריקה להסיט את האש לעבר השוק השחור של‬
‫הנשק‪ ,‬שמוכר כלי נשק לעבריינים )בניגוד‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬לחנויות ה“לגיטימיות“(‪ .‬אלא שצ׳ו לא‬
‫נזקק לשום שוק שחור‪ .‬הוא נכנס ל“רואן־אוק כלי‬
‫נשק“ חמישה שבועות לפני הטבח וקנה ”גלוק ‪“19‬‬
‫‪ 9‬מ“מ סמי־אוטומטי תמורת ‪ 571‬דולר ו־‪ 50‬כדו־‬

‫רים תואמים‪ .‬כעבור כמה שבועות קנה את הנשק‬
‫השני שבו השתמש — אקדח סמי־אוטומטי בקלי־‬
‫בר ‪ 0.22‬מחנות המשכונים ‪ JND‬שבתוך הקמפוס‪,‬‬
‫מרחק עשר דקות צעידה מזירת הפשע‪ .‬את שתי‬
‫הרכישות ביצע כחוק‪ ,‬וההיסטוריה הקרובה של‬
‫אשפוזו לא הופיעה בבדיקת הרקע שנעשתה אצל‬
‫הרשויות בטרם נמסרו לידיו כלי הנשק‪.‬‬
‫חמוש בשתי מכונות הירייה ובסכין יצא‬
‫בשבע בבוקר‪ 16 ,‬באפריל‪ ,‬לעבר מעונות ווסט‬
‫אמבר ג׳ונסון‪ .‬אחרי שירה למוות באמילי היל־‬
‫שר ובבריאן קלארק נטש את זירת הפשע‪ .‬משט־‬
‫רת הקמפוס — כוח לא מבוטל של כ־‪ 40‬שוטרים‬
‫— הניחה שמדובר באירוע שהסתיים והסתפקה‬
‫בסגירת שטח המעונות ושליחת אימייל לסטו־‬
‫דנטים שעדכן על הירי‪ .‬צ׳ו לקח את הזמן והס־‬
‫פיק לגשת לדואר ולשלוח קלטת וידיאו שהוכנה‬
‫מבעוד מועד ובה נראה מצולם בפוזה ג׳יהאדית‪,‬‬
‫ידיו אוחזות באקדחים ומבט מזרה אימה על פניו‬
‫כשהוא משמיע את מילותיו האחרונות‪” :‬דחקתם‬
‫אותי לפינה והותרתם לי רק אפשרות אחת‪ ...‬עכ־‬
‫שיו יש לכם דם על הידיים שלעולם לא יינקה“‪.‬‬
‫ואז פנה למלאכה המרכזית‪.‬‬
‫השעה הייתה עשר בבוקר והפרופסור הבכיר‬
‫להנדסה ליאונרד מאירוביץ׳‪ ,‬ישראלי לשעבר‪,‬‬
‫סיים להתעמל בביתו ועמד לצאת לבניין נוריס‬
‫הול‪ ,‬שם עבד במשרד קטן מאז הפרישה לגמלאות‪.‬‬

‫רגע לפני שיצא שמע את החדשות בטלוויזיה‪.‬‬
‫פרופ׳ ליביו ליברסקו‪ ,‬חברו הוותיק‪ ,‬ניצול שואה‬
‫מרומניה והאיש שמאירוביץ׳ הביא מישראל כדי‬
‫ללמד בוירג׳יניה־טק‪ ,‬קפץ מיד לראשו‪ .‬באותה‬
‫שעה פרופ׳ ליברסקו כבר לא היה בין החיים‪ .‬בה־‬
‫תקפת הירי של צ׳ו הוא היה על תקן ההולנדי עם‬
‫האצבע בסכר‪ ,‬האיש שחסם בגופו את דרכו של‬
‫הרוצח והקריב את חייו כשהורה לסטודנטים לק־‬
‫פוץ מהחלון ולהימלט‪.‬‬
‫אחרי שירה בליברסקו למוות עבר צ׳ו לשיעור‬
‫בצרפתית‪” .‬התכופפתי מתחת לשולחן בזמן שהוא‬
‫ירה כמעט בקצב אחיד‪ .‬אחרי כל ירייה חשבתי‪:‬‬
‫׳עכשיו זאת אני‪ ,‬הבאה בתור היא אני׳“‪ ,‬סיפרה‬
‫לעיתונות האמריקאית ג׳וסלין קוטור־נובאק‪,‬‬
‫המורה שניצלה מהאירוע‪” .‬שכבתי בשקט והק־‬
‫שבתי איך אחרי כל ירייה מגיעה גניחה שקטה‬
‫או צעקה‪ ,‬ומישהו אמר ׳זה בסדר‪ ,‬זה בסדר‪ .‬תכף‬
‫הם יגיעו׳“‪.‬‬
‫צ׳ו יצא מהחדר אחרי מה שנראה כנצח‪ ,‬אבל‬
‫חזר לסיבוב נוסף‪ ,‬אחרי שטען את המחסניות בכ־‬
‫דורים חדשים‪ .‬כשסיים את מלאכתו היו גופות‬
‫פזורות בארבעה חדרים שונים‪.‬‬
‫בסלון ביתם מעלעלים ליאונרד מאירוביץ׳‬
‫ורעייתו ג׳ו אן בתמונות המשותפות עם ליברסקו‪,‬‬

‫<<<‬

‫במחקר שבדק ‪ 37‬התקפות‬
‫ירי על בתי ספר בארה“ב‬
‫התגלו נתונים מפתיעים‪:‬‬
‫שני שלישים מהתוקפים באו‬
‫ממשפחות דו־הוריות‪75 ,‬‬
‫אחוז מהם היו לבנים‪ 41 ,‬אחוז‬
‫הצטיינו בלימודים ורובם לא‬
‫הסתבכו בבעיות משמעת‬
‫”אם תעזו לקחת מאיתנו את‬
‫הנשקים“‪ ,‬אומר רוי‪ ,‬מוכר‬
‫בשוק הנשק‪” ,‬נצלוף בכם בזה‬
‫אחר זה‪ .‬לי כבר יש עמדה‬
‫מוכנה‪ .‬לא מאמין לי? אתה‬
‫יכול לבדוק‪ .‬ואין לי בעיה‬
‫להרוג את מי שמאיים עליי‪.‬‬
‫כבר הרגתי אנשים בחיי“‬
‫כ' בתמוז תשס"ז ‪ 7 | 6.7.2007‬ימים | ‪29‬‬

‫”זה מלבב שסבא ונכדה מתאמנים‬
‫יחד באקדח“‪ .‬לארי פראט‪ ,‬נשיא‬
‫ארגון ”הרובים של אמריקה“‪ .‬למטה‪:‬‬
‫בני הזוג ליאונרד וג‘ו אן מאירוביץ‘‬
‫מחזיקים את העיתון עם הדיווח על‬
‫מות חברם‪ ,‬פרופ‘ ליביו ליברסקו‬
‫צילום‪ :‬אבנר הופשטיין‬

‫)המשך מעמוד קודם(‬
‫ממאנים להשלים עם מותו‪ .‬הם נפגשו עם‬
‫ליברסקו לראשונה בהרצאה בתל אביב לפני‬
‫עשרים שנה‪ ,‬ומאז היו קרובים‪” .‬הוא היה ג׳נטלמן‬
‫אמיתי‪ ,‬אציל אירופאי מהזן הישן ומדען מהמעלה‬
‫הראשונה“‪ ,‬אומר מאירוביץ׳‪ .‬ביתו של ליברסקו‪,‬‬
‫מרחק כמה מאות מטרים מביתם של ליאונרד‬
‫וג׳ו אן‪ ,‬נטוש עכשיו‪ .‬רעייתו של הפרופ׳ המנוח‪,‬‬
‫מרלנה‪ ,‬נמצאת בישראל ולדעתה של ג׳ו אן כבר‬
‫לא תשוב לבלקסבורג‪” .‬איבדנו גיבור“‪ ,‬היא‬
‫אומרת בעצב‪.‬‬

‫הרוצח כקורבן מדוכא‬

‫במילותיו האחרונות‪ ,‬בקלטת שנמשכת על‬
‫פני דקות ארוכות‪ ,‬מבהיר צ׳ו את הפינה שאליה‬
‫נדחק‪ .‬בין שהמציאות שבה הוא שרוי ממשית‬
‫או הזויה‪ ,‬לא קשה להבחין בשנאה ובמרירות‬
‫עצומות שהצטברו במהלך שנים ארוכות של‬
‫מה שהוא תפס כדחייה חברתית‪ .‬הוא מדבר על‬
‫האופן שבו ”מחצו אותו“‪” ,‬ירקו בפניו“ ו“דחפו‬
‫אשפה בפרצופו“‪ .‬הוא מדבר על ניכור כלכ־‬
‫לי )על ה“מרצדסים“ ו“תוכניות החיסכון“ של‬
‫האמריקאים( ומפגין מגלומניה )”תודות לכם‬
‫אני אמות כמו ישו“(‪.‬‬
‫העדות המוקלטת הזו יכולה בהחלט לשמש‬
‫אתגר לפסיכיאטרים המנסים לאתר את הפ־‬
‫צצות המתקתקות כשהן עדיין על ספסל הלי־‬
‫מודים‪” .‬בשורה התחתונה“‪ ,‬אומר ד“ר אוברטרי‪,‬‬
‫”אין פרופיל אחד וברור של היורה הטיפוסי‪.‬‬
‫יש סימני אזהרה‪ ,‬למשל התנהגות מגלומנית‪,‬‬
‫היעדר מצפון‪ ,‬נטייה לזלזל בחייהם של אחרים‬
‫ולבוז לחוקים‪ .‬צעיר שסבור שהוא מעל לכלל‬
‫ולכן הכללים אינם תקפים לגביו בהחלט היה‬
‫מדליק אצלי נורת אזהרה‪ .‬מצד שני אי־אפשר‬
‫לבוא ולהגיד שצעיר כזה צריך לסלק מיד מבית‬
‫הספר“‪.‬‬
‫באחד המחקרים המקיפים ביותר בתחום‪,‬‬
‫תחת הכותרת ”היוזמה לבתי ספר בטוחים“‪ ,‬נב־‬
‫דקו ‪ 37‬מקרים של התקפות ירי על בתי ספר‬
‫בין השנים ‪ 1974‬ל־‪ .2000‬הממצאים היו מפתי־‬
‫עים‪ .‬התברר שכמעט שני שלישים מהצעירים‬
‫באו ממשפחות דו־הוריות‪ 75 ,‬אחוז מהם היו‬
‫לבנים ורק רבע הגיעו מרקע אתני אחר‪ .‬בת־‬
‫חום הפדגוגי התברר שרוב הנערים התוקפים‬
‫לא כשלו בלימודיהם לפני האירוע‪ ,‬להפך‪41 :‬‬
‫אחוזים‪ ,‬הקבוצה הגדולה ביותר‪ ,‬השיגו ממוצע‬
‫ציונים ”טוב“ או ”מצוין“‪ .‬גם בתחום המשמעתי‬
‫נרשמו הפתעות‪ :‬כמעט שני שלישים מהתוקפים‬
‫לא הסתבכו מעולם בבעיות משמעת‪ ,‬ורק עשרה‬
‫אחוזים גורשו מבית הספר‪ .‬רוב התוקפים היו‬
‫נקיים מרישומים פליליים ורק אצל רבע מהם‬
‫נרשמה התמכרות לאלכוהול וסמים‪.‬‬
‫מרבית התוקפים‪ ,‬כמעט ‪ 75‬אחוז‪ ,‬היו בעבר‬
‫קורבנות בעצמם‪ :‬לבריונות‪ ,‬הטרדה או הצקה‬
‫מצד חבריהם לכיתה‪ .‬רובם סבלו מדיכאון קלי־‬
‫ני עמוק וניסו להתאבד לפחות פעם אחת לפני‬
‫פעולת הירי‪ .‬אצל כ־‪ 80‬אחוז מהם הדיכאון חמק‬
‫מתחת לרדאר של שירותי הרווחה ולא טופל‪.‬‬
‫גם במסמך פנימי רשמי של האף־בי־איי‪ ,‬תחת‬
‫הכותרת ”היורה בבית הספר — ניתוח סיכונים“‪,‬‬
‫שהגיע לידי ”‪ 7‬ימים“‪ ,‬קובעת קבוצה גדולה‬
‫ומרשימה של חוקרים מתחום בריאות הנפש כי‬
‫ניסיון לשרטט ”פרופיל אחד ליורה בבית הספר“‬
‫הוא ”קצר רואי ואף עשוי להתברר כמסוכן‪...‬‬
‫היות שרשימות מעין אלה עשויות למתג דווקא‬
‫סטודנטים בלתי אלימים רבים כמסוכנים“‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬הם ממליצים לשים לב להתנהגות‬
‫אינדיבידואלית של הסטודנט ובייחוד למפגנים‬
‫של ”קושי להתמודד עם קונפליקטים‪ ,‬אכזבות‪,‬‬
‫עצבות‪ ,‬כישלונות והשפלה“‪.‬‬

‫פאקינג תעזבו אותנו‬

‫חודש וחצי אחרי האסון ושבוע מתום שנת‬
‫הלימודים‪ ,‬וירג׳יניה־טק היא כמעט עיירת‬

‫‪ 7 | 30‬ימים | כ' בתמוז תשס"ז ‪6.7.2007‬‬

‫אמריקן פסיכו‬
‫לארי פראט‪ ,‬נשיא ארגון‬
‫”הרובים של אמריקה“‪:‬‬
‫“בישראל הבנתם מזמן שאם‬
‫לאוטובוס עולה אזרח חמוש‪,‬‬
‫הוא לא מהווה סכנה‪ ,‬אלא‬
‫יכול להגיב בזמן אמת“‪.‬‬
‫אבל בישראל לא כל אחד‬
‫יכול לקנות אקדח‪.‬‬
‫”לא אמרתי שהכל בישראל‬
‫טוב‪ .‬גם לכם יש מה לשפר“‬
‫ג‘ים קסלר‪ ,‬יו“ר ארגון‬
‫”בטיחות כלי נשק“‬
‫”המאבק הגדול הוא על‬
‫אכיפת החוק האוסר למכור‬
‫נשק למי שאושפז בכפייה‬
‫במוסד לחולי נפש‪ .‬זה היה‬
‫עשוי למנוע את הטבח‬
‫בוירג׳יניה־טק‪ .‬היום‪90 ,‬‬
‫אחוז מחולי הנפש והפושעים‬
‫יכולים לרכוש נשק“‬

‫רפאים‪ ,‬ארמון ענקי שומם‪ .‬בניין נוריס הול‪,‬‬
‫שבין כתליו התרחש הטבח הנורא ביותר בתו־‬
‫לדות מערכת החינוך האמריקאית‪ ,‬נאטם מכל‬
‫הכיוונים ונסגר לקהל‪ .‬מול בניין ההנהלה מונ־‬
‫חים בחצי גורן אתרי זיכרון ארעיים ל־‪ 32‬הנס־‬
‫פים‪ ,‬עדות אילמת למה שהתרחש כאן‪ .‬עוברים‬
‫ושבים מגיעים לחלוק כבוד אחרון וסטודנטים‬
‫לשעבר מחפשים את שמות מוריהם‪.‬‬
‫כמו תמיד באמריקה‪ ,‬יש מי שמנצל את האבל‬
‫לקידום אג׳נדה פרטית‪ .‬מתיו‪ ,‬צעיר מארקנסו‬
‫ש“נולד מחדש“ אל הדת והפך למיסיונר במוז־‬
‫מביק שבאפריקה‪ ,‬הגיע במיוחד כדי לעמוד עם‬
‫צלב העץ הענקי שלו‪ ,‬חמישה מטרים גובהו‪ ,‬ול־‬
‫נסות לשכנע שהאסון בא עלינו כעונש משמיים‬
‫בגלל חטאינו ומכיוון שהתרחקנו מדרכי האל‪.‬‬
‫המשותף לכל המבקרים שדיברתי איתם הוא‬
‫אדישות לגורם ההורג — הנשק‪ .‬בחבל ארץ זה‬
‫רובים הם לחם חוק וציד הוא תחביב נפוץ ביותר‪.‬‬
‫כמעט לכל אחד יש שניים‪ ,‬שלושה‪ ,‬שמונה רו־‬
‫בים בארון‪ .‬איש אינו מהרהר באפשרות של ריסון‬
‫מדיניות החימוש הפרטית‪ .‬מעדיפים להאשים‬
‫את המשטרה שהגיבה לאט‪ ,‬את שלטונות האוני־‬
‫ברסיטה שהתעלמו מאותות האזהרה‪ ,‬את מערכת‬
‫החינוך שכושלת באיתור חריגים‪.‬‬
‫פרופ׳ מאירוביץ׳ ורעייתו‪ ,‬שמתגוררים בלב‬
‫היער‪ ,‬אינם מופתעים‪ .‬מדי פעם הם שומעים את‬
‫היריות מאחורי חצר ביתם‪ ,‬כשפלוני רודף אחר‬
‫צבי או איילה‪” .‬כמובן‪ ,‬זה לא חוקי לצוד כאן‪,‬‬
‫מדובר באזור מגורים‪ ,‬אבל הם עושים זאת בכל‬
‫זאת“‪ ,‬אומרת ג׳ו אן‪” .‬לרבים יש במשאית מתקן‬
‫להחזקת רובים‪ ,‬כדי שאם ייתקלו בצבי יוכלו‬
‫לירות בו במקום‪ .‬זה אזור של הילביליס ורד־‬
‫נקס )כינויי גנאי לאמריקאים כפריים במדינות‬
‫המיד־ווסט או הדרום — א“ה( ורובים הם אובססיה‬
‫מוטרפת בשבילם“‪.‬‬

‫גם ב“רואן־אוק כלי נשק“‪ ,‬החנות שמכרה‬
‫לצ׳ו את כלי ההרג‪ ,‬עסקים כרגיל‪ .‬שלטי המ־‬
‫כירות מכריזים על המבצע המיוחד של הש־‬
‫בוע‪” :‬הכנסו לבדוק את הספיישלים לכבוד יום‬
‫האם“‪” ,‬תנו לאמהות רובים“‪ .‬אחד מבעלי המקום‬
‫מגלה קוצר רוח לשאלותיי ומראה לי במהרה את‬
‫הדלת‪” .‬אני מנסה להיות נחמד אליך‪ ,‬אבל אתה‬
‫לא מקשיב לי כשאני אומר תצא“‪ ,‬הוא מסנן‪.‬‬
‫אבל בדרך החוצה דניס‪ ,‬צעיר נטול שיניים‬
‫עם שיער ארוך ומבולגן העובד בחנות‪ ,‬משיג‬
‫אותי ומבקש להעביר את המסר שלו‪” .‬תעזבו‬
‫כבר את הנושא הזה! פאקינג תעזבו אותנו כבר‪.‬‬
‫עם כל הצרות שבעולם‪ ,‬כמה אפשר להתעסק עם‬
‫וירג׳יניה? למה אתם לא שואלים מי מספק נשק‬
‫לבד גייז? למה אתם נטפלים אל גוד גייז כמונו‪,‬‬
‫שמוכרים נשק באופן לגיטימי?“‬
‫אבל אתם אלה שמכרתם לצ׳ו‪ .‬אתם מכרתם‬
‫לבד גייז‪.‬‬
‫”זה לא שייך‪ .‬צ׳ו לא שייך לכלום‪ .‬צריך לב־‬
‫דוק מי מוכר באופן קבוע לפושעים ומי מייצר‬
‫רובים בעיראק ומוכר לארה“ב‪ .‬אנחנו האנשים‬
‫הטובים‪ .‬ואתם‪ ,‬המדיה‪ ,‬עושים לצ׳ו גלוריפיק־‬
‫ציה ומגבירים את הטרנד“‪.‬‬
‫ידם של הגורמים התומכים בריסון החו־‬
‫פש לשאת נשק על התחתונה‪ ,‬והם מנהלים‬
‫קרב מאסף מול ענקים כמו האן־אר־איי‪ ,‬ארגון‬
‫הרובים הלאומי‪ ,‬שנחשב לקבוצת הלחץ החזקה‬
‫והמניפולטיבית ביותר בוושינגטון הבירה‪ .‬אר־‬
‫בעה מיליון חברים מלאי תשוקה ולהט רשומים‬
‫בארגון‪ ,‬שמסמן פוליטיקאים לחסד ולשבט על‬
‫פי יחסם לנשק‪ ,‬מחתים חברים חדשים בכל אחת‬
‫מכ־‪ 5,000‬תערוכות הנשק שמתקיימות מדי‬
‫שנה ברחבי המדינה‪ ,‬ומש־‬
‫ווק רובים בשיטות פרסום‬
‫חדשניות המציגות אותם‬
‫כיצורים סקסיים להפליא‪.‬‬
‫באן־אר־איי נשבעים להילחם‬
‫בחירוף נפש בכל יוזמה לצמצום מספר‬
‫כלי הנשק שנמצאים בידיים פרטיות — יוז־‬
‫מות המקודמות במדינות אירופה )בהן יש־‬
‫ראל( ובקנדה‪” .‬לכל אזרח יש זכות חוקתית‬
‫וטבעית לרכוש כמה כלי נשק שהוא רוצה“‪ ,‬אומר‬
‫דובר הארגון אנדרו ארלננדם בתשובה לשאלתי‬
‫מדוע אדם העוסק בציד צריך שלושים אקדחים‬
‫כשיש לו רק שתי ידיים‪” .‬זאת לא רק סוגיה חו־‬
‫קית או בטיחותית‪ .‬יש לאנשים סיבות מגוונות‬
‫להחזיק בכלי נשק‪ :‬ספורט‪ ,‬ציד‪ ,‬איסוף עתיקות‪.‬‬
‫אין שום מקום למדיניות הפוגעת בזכות חוקתית‬
‫בסיסית“‪.‬‬
‫האם הזכות לאסוף כלי נשק אינה מתנגשת‬
‫בזכות חוקתית חשובה יותר — הזכות לחיים?‬
‫”האם אתה כעיתונאי תסכים לקצוב את‬
‫מספר המילים שמותר לך לכתוב? נראה אותך‬
‫מדבר‪ ,‬אם מישהו ינסה להגביל את זכות הביטוי‬
‫שלך“‪.‬‬
‫מילים לא הורגות — רובים כן‪.‬‬
‫”אני יכול לטעון שגם מילים הורגות ועושות‬
‫הרבה מאוד נזק‪ .‬העמדה שלנו היא שאם רוצים‬
‫למנוע מקרים כמו וירג׳יניה־טק‪ ,‬לא צריך לטפל‬
‫באזרחים שומרי החוק שאוספים נשק אלא בפו־‬
‫שעים ובפשיעה עצמה“‪.‬‬
‫ארלננדם ורבים מעמיתיו נוהגים להשתמש‬
‫בשתי סיסמאות‪ ,‬יש שיאמרו דמגוגיות‪ ,‬כדי לש־‬
‫כנע שהנשק אינו הבעיה‪ .‬האחת היא‪” :‬נשק לא‬
‫הורג אנשים — אנשים הורגים אנשים“; השנייה‪:‬‬
‫”פושעים ממילא לא יצייתו לחוקים להגבלת‬
‫נשק וישיגו בעולם התחתון כמה רובים שירצו“‪.‬‬
‫הבעיה היא שאם חברות דמוקרטיות היו מתנה־‬
‫לות על פי הטיעון הזה‪ ,‬אפשר היה לבטל את כל‬
‫מערכת החקיקה ולאפשר גם סחר בסמים‪.‬‬
‫המאבק הגדול עכשיו הוא על אכיפת החוק‬
‫הקיים‪ ,‬האוסר למכור נשק במשך כמה שנים‬
‫למי שאושפז בכפייה במוסד לחולי נפש‪ .‬אכיפה‬
‫כזו הייתה מונעת‪ ,‬או לפחות מעכבת‪ ,‬את הטבח‬
‫בוירג׳יניה־טק‪” .‬החוקים קיימים בפועל‪ ,‬אבל ‪32‬‬
‫מדינות מתוך ‪ 50‬מתעלמות מהם“‪ ,‬אומר ג׳ים‬
‫קסלר‪ ,‬יו“ר ארגון ”אמריקה למען בטיחות בכלי‬

‫<<<‬

‫משפחת אמישים ליד בית‬
‫הקברות שבו נטמנו קורבנות‬
‫הטבח בניקל מיינס‪.‬‬
‫”אם לא נסלח‪ ,‬לא נבריא“‬
‫צילום‪ :‬אי‪.‬פי‬

‫א‬
‫מ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ק‬
‫ן‬
‫פ‬
‫ס‬
‫י‬
‫כו‬

‫)המשך מעמוד קודם(‬
‫נשק“‪” .‬במצב הקיים היום‪ 90 ,‬אחוז מחולי הנפש‬
‫והפושעים לא ייעצרו בבואם לרכוש נשק“‪.‬‬
‫יש ארגוני נשק שחושבים שאפילו האן־אר־‬
‫איי הוא חלבי מדי‪ ,‬ושאסור בשום פנים ואופן‬
‫למנוע ממטורפים את הזכות הבסיסית לרכוש‬
‫אקדחים‪” .‬הם נכנעו ללחץ דעת הקהל“‪ ,‬אומר‬
‫לארי פראט‪ ,‬נשיא ארגון ”הרובים של אמריקה“‪,‬‬
‫המאגד יותר מ־‪ 300‬אלף חברים‪ .‬לפראט יש פת־‬
‫רון מקורי להרג‪ :‬יותר רובים ויותר אקדחים‪ .‬הוא‬
‫מצביע בגאווה על התמונה המשפחתית הפסטו־‬
‫רלית שתלויה על קירות משרדו‪” .‬יש לי ארבעה‬
‫ילדים ו־‪ 15‬נכדים‪ .‬כולם מכירים אקדחים היטב‬
‫מאז גיל שבע־שמונה ולא פוחדים מהם‪ .‬בגיל‬
‫תשע לוקחים אותם למטווח ומלמדים אותם לי־‬
‫רות כמו שצריך‪ .‬כי הם לבד בבית והם חייבים‬
‫להגן על עצמם“‪.‬‬
‫או‪ ,‬לחלופין‪ ,‬הם יכולים לשחק עם הנשק‬
‫ולירות זה בזה בטעות‪.‬‬
‫”להם זה לא יקרה כי עבורם נשק זה לא דבר‬
‫זר או מסתורי‪ .‬זה לא משחק וידיאו כמו אצל יל־‬
‫דים שלא מכירים נשק‪ .‬הם יודעים איך לפרק‬
‫אותו ואיך לנטרל אותו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬ברמה המשפ־‬
‫חתית יש משהו נורא יפה ומלבב בסבא ונכדה או‬
‫אב ובן שמתאמנים יחד במטווח“‪.‬‬
‫אתה טוען שדווקא אם היו יותר כלי נשק‬
‫בידיים פרטיות מספר מקרי הירי היה פוחת?‬
‫זה נשמע אבסורד‪.‬‬
‫”זה לא אבסורד בכלל‪ .‬וירג׳יניה־טק היא מה‬
‫שנקרא ׳גאן פרי זון׳‪ ,‬שזאת המצאה מטופשת כי‬
‫המשמעות היא שסטודנטים טובים שיכלו להגן‬
‫על חבריהם השאירו את האקדח שלהם בבית‬
‫ונותרו חשופים לפושע כמו צ׳ו‪ .‬אתם בישראל‬
‫הבנתם כבר מזמן שאם לאוטובוס עולה אזרח‬
‫חמוש אז לא רק שהוא לא מהווה סכנה‪ ,‬אלא‬
‫יכול להגיב בזמן אמת‪ .‬הגיע הזמן לפתוח את כל‬
‫האזורים לכלי נשק“‪.‬‬
‫אבל בישראל לא כל אחד יכול לקנות אקדח‪,‬‬
‫ורובים לא נמכרים לאזרחים באופן חוקי בכלל‪.‬‬
‫”טוב‪ ,‬לא אמרתי שכל דבר בישראל טוב‪ .‬גם‬
‫לכם יש מה להשתפר“‪.‬‬

‫יש מצוקה? יש מצב לנשק‬

‫השאלה המכרעת בוויכוח היא אם זמינותם‬
‫של כלי נשק מפתה אנשים נואשים להשתמש‬
‫בהם‪ .‬מעריצי הנשק טוענים שמה פתאום; פושע‬
‫אלים שרוצה לפתוח באש נגד בני אדם יצליח‬
‫להשיג נשק ויעשה זאת בין שיוכל לקנות אותו‬
‫בחנויות הכל־בו ובין במחתרת‪ .‬אבל המציאות‬
‫והמחקרים מוכיחים שכאשר אדם נמצא במצו־‬
‫קה מומלץ להרחיק ממנו כלי משחית‪” .‬בארה“ב‬
‫מספר הגברים שמתאבדים כפול ממספר הנשים‪,‬‬
‫למרות שבפועל יותר נשים מנסות להתאבד“‪,‬‬
‫אומר ד“ר אוברטרי‪” .‬הסיבה פשוטה‪ :‬גברים‬
‫מתאבדים בעיקר באמצעות נשק ונשים מש־‬
‫תמשות בשיטות קטלניות פחות כמו בליעת‬
‫גלולות‪ .‬אקדח מגדיל את פוטנציאל האימפול־‬
‫סיביות הקטלנית ברגע של עצבות קשה או אי־‬
‫שפיות זמנית‪ .‬חוקי ההמתנה לפני קבלת נשק‬
‫נועדו לתת לאדם שנוהג באופן אימפולסיבי זמן‬
‫להתקרר“‪.‬‬
‫אתה אומר שבכל אחד מאיתנו מסתתר‬
‫יורה־מתאבד פוטנציאלי שיכול להתפרץ‬
‫בשעת מצוקה?‬
‫”הייתי אומר שכל אחד מאיתנו מתנהג באופן‬
‫אימפולסיבי וחסר שליטה מדי פעם‪ .‬תנסה לח־‬
‫שוב על מקרים שבהם התפרצת כלפי מישהו‪,‬‬
‫נניח עשית תנועה מגונה בכביש או רבת עם‬
‫בן משפחה או אפילו הסתבכת בקטטה ואחר כך‬
‫תפסת את עצמך אחרי שהתקררת ואמרת‪ ,‬׳אוי‬
‫ואבוי‪ ,‬מה עשיתי?׳ האם אנחנו יכולים להישבע‬
‫שברגע של אימפולסיביות כזאת‪ ,‬של זעם נורא‬
‫או עצבות גדולה‪ ,‬אם היה לנו אקדח ביד‪ ,‬לא‬
‫היינו משתמשים בו? אם התשובה היא שאנחנו‬
‫יכולים להישבע רק ב־‪ 99‬אחוזים‪ ,‬סימן שזמינות‬
‫כלי נשק היא דבר רע וצריך להילחם בה“‪¿ .‬‬
‫‪ 7 | 32‬ימים | כ' בתמוז תשס"ז ‪6.7.2007‬‬

‫הקם להורגך‪ ,‬השכם לסלוח לו‬
‫החלבן צ׳רלס קארל רוברטס לכד עשר ילדות מכת האמיש וטבח בהן‪ .‬בני האמיש עשו את הדבר הכי בלתי צפוי‬
‫קשה לחשוב על אירוע ירי והתאבדות מחריד יותר מזה שהתרחש‬
‫באוקטובר האחרון בניקל מיינס‪ ,‬חבל הארץ של כת האמיש בפנסילבניה‪.‬‬
‫הנסיבות כה מסתוריות‪ ,‬הקורבנות כה תמימים והתוצאות כה מזעזעות‪ ,‬עד‬
‫שהן יכולות לערער כליל את האמונה בטבעו הטוב של האדם באשר הוא‪.‬‬
‫צ׳רלס קארל רוברטס‪ ,32 ,‬היה איש משפחה רגיל ופשוט‪ ,‬טוב לב ונ־‬
‫עים הליכות על פי שכניו‪ ,‬שנהג יום יום את משאית החלב שלו מנקודת‬
‫חלוקה אחת לשנייה‪ .‬הוא לא היה אמיש בעצמו‪ ,‬אבל על פי כל הסימנים‬
‫לא היה לו דבר נגד דרך חייהם ואמונתם הסופר־פציפיסטית של האמי־‬
‫שים‪ ,‬והוא פגש בהם במהלך איסוף ופריקת החלב‪.‬‬
‫באותו יום יצא לעבר בית הספר בניקל מיינס כשלא רק חלב בכ־‬
‫דיו וכוונות טובות בלבו‪ .‬מאחור השאיר לאשתו מארי מכתב התאבדות‪,‬‬
‫ובו ייחס את המצב הנפשי הקשה שאליו נקלע למות העריסה של בתו‬
‫הראשונה‪ ,‬אליס‪ 20 ,‬דקות אחרי הולדתה ב־‪ .1997‬מאז נולדו לבני הזוג‬
‫עוד שלושה ילדים אהובים‪ ,‬אבל אלה לא השכיחו לדבריו את הטראומה‬
‫והכאב‪” .‬אני מלא בכל כך הרבה שנאה“‪ ,‬כתב‪” .‬שנאה לעצמי‪ ,‬שנאה‬
‫לאלוהים וריקנות שלא תיאמן‪ ,‬עד שבכל פעם שאנחנו עושים משהו‬
‫כיפי אני יכול לחשוב רק על איך אליס אינה איתנו לחלוק זאת“‪.‬‬
‫חמוש באקדחים‪ ,‬תחמושת‪ ,‬אקדח הלם‪ ,‬קורת עץ וחומר סיכה הגיע‬
‫לבית הספר הדל — בסך הכל חדר לימוד בודד באמצע השדות — שבו‬
‫למדו באותה שעה עשר תלמידות וכמה תל־‬
‫מידים‪ ,‬כולם בני שש עד ‪ .14‬את הבנים שחרר‬
‫מיד‪ ,‬גם את המורה ואת אמה ושתי גיסותיה‪,‬‬
‫שהיו בביקור במוסד באותו הבוקר‪ .‬את עשר‬
‫הבנות לקח כבנות ערובה וכפת אותן יחד‪ .‬המו־‬
‫רה נמלטה לקרוא לעזרה‪ .‬עברו ‪ 12‬דקות עד‬
‫שהמשטרה הגיעה‪ .‬רוברטס‪ ,‬שתכנן להתעלל‬
‫מינית בילדות‪ ,‬הבין שאין זמן‪ .‬הוא הוציא את‬
‫הבנות להורג אחת־אחת באמצעות כדור בראש‪.‬‬
‫ארבע מתו במקום‪ ,‬חמישית מתה מאוחר יותר‬
‫ושישית הפכה לצמח‪ .‬ארבע ניצלו‪.‬‬
‫השמועה פשטה בין האמישים במהירות‪.‬‬
‫מפה לאוזן‪ ,‬במערכות הקריזה‪ ,‬ממרעה למרעה‪:‬‬
‫”מישהו חדר לבית הספר בניקל מיינס‪ ,‬יש בני‬
‫ערובה“‪ .‬כחלק מהצורך לשמר את סגנון החיים‬
‫של פעם ולא להשתעבד לטכנולוגיה המודרנית‪ ,‬בני האמיש אינם מחזי־‬
‫קים מכשירי טלפון פרטיים בביתם ומסתפקים בקומץ של מכשירי טלפון‬
‫ציבוריים‪ .‬לכן המידע הראשוני היה מבולבל‪” .‬חבר קשיש שלי התקשר‬
‫אליי ואמר‪ ,‬׳טרוריסטים השתלטו על בית הספר ועיתונאים התחילו לה־‬
‫תקשר ולבקש מידע“‪ ,‬משחזר הרמן בונטרגר‪ ,‬מנכ“ל חברת ביטוח שהפך‬
‫לדוברה של הקהילה בימים שלאחר האסון‪” .‬נכנסתי לאינטרנט וראיתי‬
‫שהוא טועה‪ .‬אחר כך התחילו עיתונאים להתקשר מכל העולם“‪.‬‬
‫בני האמיש אינם מחזיקים בבתיהם טלוויזיה‪ ,‬רדיו או עיתונים ”רגי־‬
‫לים“‪ .‬למעשה העיתון היחיד שאפשר למצוא בביתם הוא ה“בוטשאפט“‪,‬‬
‫שבועון הקהילה שכתביו מתארים בדיווחיהם הפסטורליים ימי שמש‬
‫אביביים וארוחות פסטורליות בכפר עם שכנים‪.‬‬
‫”היה ברור שמשהו נורא‪ ,‬חסר תקדים‪ ,‬קרה“‪ ,‬משחזר בונטרגר‪” .‬משהו‬
‫שיטלטל את כל המוסכמות“‪ .‬תרומות כספיות זרמו מכל העולם‪ .‬מאות‬
‫ניידות שידור חסמו את הכביש הצר בין הבקתות וערימות השחת‪ .‬עש־‬
‫רות מסוקים חגו מעל‪ .‬האמיש‪ ,‬שכל מהותם היא ניסיון עיקש לברוח‬
‫מהקידמה ומהסערה של החיים המודרניים‪ ,‬מצאו עצמם נאבקים בכל‬
‫החזיתות ומשמשים חלק מפסטיבל תקשורת ענקי‪ .‬בפעם הראשונה זה‬

‫עשרות שנים נאלצו להישען על עזרת השוטרים להשגת מעט סדר‪.‬‬
‫אט־אט התבררו ממדי הזוועה‪ .‬שלוליות דם‪ ,‬גופות כפותות זו לזו‬
‫ברגליהן‪ ,‬חורים בקירות מכל עבר‪ .‬האבות‪ ,‬עבותי זקן‪ ,‬והאמהות‪ ,‬מצנ־‬
‫פות לראשיהן‪ ,‬התבוננו כיצד בנותיהם מוצאות ללא רוח חיים מהכיתה‪.‬‬
‫”הגדולות הבינו מה קורה לפני מותן‪ ,‬זה ברור“‪ ,‬אומר בונטרגר‪” .‬אחת‬
‫מהן אמרה ׳תירה בי קודם׳‪ .‬היא הייתה בת ‪ .13‬אבל אני לא יודע אם הן‬
‫הבינו שרוברטס מתכנן להתעלל בהן מינית‪ .‬הידע של רובן על אלימות‬
‫ודברים רעים שקורים בעולם מוגבל לציד ארנבות וצבאים“‪.‬‬
‫אלאם לאפ‪ ,‬העורך והמייסד של ה“בוטשאפט“‪ ,‬מתגורר בלב ההרים‬
‫עם רעייתו ו־‪ 13‬ילדיו‪ ,‬בלב חווה אורגנית הכוללת גם עדר של צבאים‬
‫ואיילות‪ .‬הוא נראה כמו שילוב בין הרבי מלובביץ׳ לקיבוצניק חוזר בת־‬
‫שובה‪ :‬זקן לבן ארוך‪ ,‬חליפה שחורה מרושלת משהו‪ ,‬מגבעת‪ ,‬חולצה כחו־‬
‫לה ומשקפיים עגולים‪ .‬ארשת פניו רגועה ודיבורו כבד‪ ,‬איטי ומחושב‪.‬‬
‫”השאלה הראשונה ששאלנו הייתה ׳למה? למה קיבלנו את העונש‬
‫הזה מאלוהים׳“‪ ,‬הוא אומר‪” .‬ואחר כך היה שלב ארוך של הכחשה‪ .‬לא‬
‫רציתי להאמין שזה כל כך גרוע עד שהחדשות המדויקות יותר זרמו“‪.‬‬
‫ההחלטה הבאה הייתה צנזורה חלקית על הדיווחים בעיתון הקהילה‪.‬‬
‫”טרגדיה“ — כן‪” ,‬דם“ או ”גופות“ — לא‪” .‬היו כתבים שלנו שתיארו את‬
‫האירוע באופן גרפי‪ ,‬זה דבר שאנחנו לא עושים‪ .‬ניקינו את השפה‪ .‬ה׳בו־‬
‫טשאפט׳ לא מתוכנן לדברים כאלה‪ .‬אנחנו כו־‬
‫תבים על חתונה בכנסייה‪ ,‬לא על סיפורי רצח‪.‬‬
‫ממילא אנשים ידעו מה קרה‪ ,‬אנחנו מאמינים‬
‫שלא צריך להתבוסס בכאב“‪.‬‬
‫השלב השלישי בהתמודדות הותיר את‬
‫העולם שבחוץ בהלם‪ .‬בעודם נושכים שפתיים‬
‫וקוברים את הגופות החלו בני האמיש בתהליך‬
‫מיידי של הושטת יד דווקא למשפחתו של הרו־‬
‫צח‪ .‬תחילה ביקורים ספורדיים של שכנים אצל‬
‫האלמנה מארי רוברטס וילדיה‪ ,‬אחר כך סיוע‬
‫כספי כדי שתוכל להמשיך להתקיים‪ ,‬ובהמשך‬
‫קריאה פומבית לאמץ את המשפחה של הרוצח‬
‫אל חיק הקהילה ולסייע לה ”בשעתה הקשה“‪.‬‬
‫תופעת הסליחה הגורפת‪ ,‬המיידית‪ ,‬הפומ־‬
‫בית והאצילית כקתרזיס שיאפשר את המשך‬
‫החיים הייתה כה מוזרה‪ ,‬עד שד“ר דונלד קרייביל‪ ,‬חוקר בכיר של מנהגי‬
‫האמיש באליזבת טאון קולג׳ פנסילבניה‪ ,‬החליט לכתוב עליה ספר שלם‪,‬‬
‫שייצא בחודשים הקרובים‪ .‬הוא מצא עשרות דוגמאות לסליחה שכזאת‬
‫בעבר‪” .‬זאת סליחה בלב‪ ,‬והיא אינה מטהרת בשום צורה רצח“‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫”אם היה נותר חי‪ ,‬הם היו תומכים בעונש מאסר לרוברטס )אם כי הם‬
‫מתנגדים לעונש מוות — א“ה(‪ .‬אבל אם הם לא יסלחו מיד‪ ,‬הם ייקלעו‬
‫לקונפליקט עם מערכת האמונות שלהם“‪.‬‬
‫מתוך האלימות המזעזעת הונבטה מעין אידיאולוגיה הפוכה‪ :‬הקם‬
‫להורגך‪ ,‬השכם להרכין את ראשך בפניו‪” .‬אם לא נסלח‪ ,‬לא נבריא“‪,‬‬
‫אומר לאפ‪” .‬זה כואב כל כך‪ ,‬אבל מה אפשר לעשות? לפעמים אתה שומע‬
‫אנשים אומרים ׳הלוואי שהפושע יירקב בכלא׳‪ .‬ובכן‪ ,‬אלה אנשים של־‬
‫עולם לא יוכלו להמשיך הלאה‪ .‬׳הילינג׳ זה לסלוח ולשכוח מכל הלב“‪.‬‬
‫לאפ מסמן שזמנו תם‪ .‬צריך לחזור לענייני החווה ולרכז את הכת־‬
‫בות החדשות שזורמות מהקהילות ברחבי פנסילבניה‪ ,‬איידהו ומיזורי‪.‬‬
‫”ברכות של אהבה אנו שולחים בדרככם בבוקר יפהפה זה“‪ ,‬כותבת ליזי‬
‫פיצ׳י מדאנוויל פנסילבניה‪” .‬הכוכבים זורחים עדיין בחלקם אבל ניכר‬
‫שהבוקר יהפוך ערפילי בהמשך“‪.‬‬

‫הרמן בונטרגר‪ ,‬דובר‬
‫קהילת האמיש‪:‬‬
‫”הילדות הגדולות הבינו מה‬
‫קורה לפני מותן‪ .‬אחת מהן‬
‫אמרה ׳תירה בי קודם׳‪ .‬היא‬
‫היתה בת ‪ .13‬אבל אני לא‬
‫יודע אם הן הבינו שרוברטס‬
‫מתכנן להתעלל בהן מינית“‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful