‫אלה דסר' הנר'ת‬

‫ט תבאר‪1‬ת‬
‫כל הבריהות במ‪*12‬אל הנזכרות בתנ"כ ותנאמקן‪.‬‬
‫ב‪1‬‬

‫כחן הרתק המוסרי‪ ,‬ההלכותק וההיספורק‬

‫דרך העכודה בו בררך הפשט ומדות חז"ל בהורה אשר סלל‬
‫הרמב"ן ז"ל על התורה‪.‬‬
‫קם הטושגים אשר נתחדשו בהחיים אשר צריכים תורה‪.‬‬
‫ועלפי הפילומופיא השירית‬
‫ר' יהורה הלף ז'ל*‬

‫ויש בו גם חומר רב לדרוש‪.‬‬

‫בשלשהחלקים‬

‫שי‬

‫ק א‪ :‬מןבית אלקים את נח‪ ,‬עד ברית יעקב ‪1‬בן‬
‫חי‬
‫חלק ב‪ :‬טןהברית במצרים עד הברית בערבות מאב‬
‫ותנאי דבנינדובני ראובן‬
‫חלק ג‪ :‬מן שימתיהושע עד ברית אמנהבימי עזראונחמיה‪.‬‬
‫ממני‬

‫דזייכ) דזיו‪'-‬סמן‪3‬בזשש‬
‫‬‫בחבר ספר איצע) ןמ‪1‬קדת)א על הכרתיוף הניבלית‬
‫המדינית באיץ ישראל‬
‫ספר*כצלכ‪:‬י בקדש"‬
‫"‬
‫נ‬
‫"‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫י‬
‫ע‬
‫וספר *מו)ואינצים" על התעורה הציוניתבימי רבב"ח‬
‫ועוד מפרים‪.‬‬

‫==‪==:‬במב==מ‬

‫י‬
‫===========‬

‫וצנסלאאנ‪0‬לצט‬

‫הל מ שנ‬
‫עקההסתשש‪-‬ב‬
‫יך‪4‬‬
‫תכב'א‪8.‬ח‪00‬נאישןם‪8‬א*"שא‪-‬‬
‫ךפם בעה"ק ך שלם ט‪0‬‬

‫י‬

‫שנת תרפ"ח‬

‫לפ"ק‬

‫השנה הראשונה להממבע העברית בארץ‪-‬הטראל‬
‫דפום שהעברי‪ ,‬של יחיאל ורקר‪ ,‬רחוכ נחלת שבעה‬

‫‪.‬‬

‫‪(,‬‬

‫'‬

‫(‪,‬י‬

‫הויועי‬

‫;א ח)א‪060‬ח ‪.‬א ‪8‬ש‪1%‬ח‪ 202 8100‬אח‪50‬אמא‪5‬א‪1‬א ‪.‬א) ח‪21‬א‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(‬

‫‪1‬אז‪)2-15‬ןמ )מ‪11‬מ‪81‬ק ח‪)6 1‬מתק‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,,,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,.‬‬
‫ן‬
‫ץ‬
‫‪,,,‬‬
‫ן‬
‫‪,(,,,‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫ן‪.",,,,,-‬ןן‪,‬ץ‪",,,‬‬

‫‪(,[,,,,,-,,,,‬ן‪,‬ל‪1,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,.‬‬
‫‪,.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬ן‪,.‬ח‬

‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫"‬

‫‪,‬‬

‫"‬
‫‪.‬‬
‫ל‪,,‬‬

‫‪;,,‬‬

‫‪,.‬‬

‫ל‪,‬ל‬

‫ך‪.,,, ,,‬‬
‫‪,,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬
‫‪,,,,‬ן ל(‪(,,,,(,,‬‬
‫‪(. , , ,,‬‬

‫‪,‬‬

‫ואני זאת בריתי אותם אטר ה' רוחי‬
‫אשרעליך ודברי אשר שסתי בפיך לא‬
‫ימחשו טפיך וספי זרעך וטפי זרעזרעך‬
‫אטר ה' מקתה ועד עולם‪.‬‬

‫(ישעי‪ ,‬נ‪,‬ש כ'א‬

‫י‪,‬ועתעןוחוכנטלאענרנט‬
‫‪.‬ניע‪00%8,0‬נהש‪0‬ץמשח‪.‬ששש‬
‫לע החם תשס‬

‫ל ‪,‬ן‬
‫‪,‬ן‬

‫‪,.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,~ , ,‬ל‬

‫ש‬
‫י'‬

‫הונף והורם‬

‫כבן החכםהנעיחיקורוח ולב מוב העובדלבנין ארצנו‬
‫ליקתני‬

‫הארון ישראל אדלערבלרם‬

‫נ"י‬

‫ולרע'תוהיא בת' המלומדת נש'אה הקולמורית‬

‫בחברת הרםה הי"ו‬

‫דר‪ .‬נחמה אדלערבלום ת"יה‬
‫מחב'ם "פלמופית הרלב"ג' ז"ל‬

‫מאת אביהם אשר נפשו קשורה בנפשם‬
‫חסחנר‬

‫ח?םהירשעמאהן‬

‫תוכן הפרקיםמן חלק ב‬
‫לא הקדמה ולא מבוא‬

‫על דבר חלק ההטפורי אשר בטפרי זה‬
‫על דבר טפרי "ימים מקדי' ושמות בארץ‬
‫על דבר ספורים הטפוריםוחקירותהטפוריות‬
‫על דבר הסגנון הפופילערי והלמודי‪ ,‬ההבדל‬

‫בץ היספורישלהעמיםלהיטפורי היושראלית‬
‫א‪,‬חביית במצרים וחמצות‬
‫לאבדהם על הנרלה לבניו ולעבדיו‪.‬‬
‫במרה‬
‫ה‬
‫ו‬
‫צ‬
‫ט‬
‫ה‬
‫הראשונה‬
‫סעיף ב ‪:‬‬
‫סעןש א‪ :‬הנרית במצרים והפית‬
‫הברית‪ ,‬נשאתי אתידי להם‪,‬‬
‫שנצמוו בה ישראל‪,‬ראשיתה‬
‫הנגלהנגליתי לבית אביך וגו'‪,‬נבואת‬
‫קדמאהדכל פקודק‪ 4‬מחלוקתהרטב*ם‬
‫אהרן בטצרים‪ ,‬הנבואה רדיעתהנביא‪,‬‬
‫והבהאגז"ל אם אנכי נחשב במנין‬
‫ילד מהנבא‪ ,‬הנביאים שקודם משה‪,‬‬
‫תר*צ מצותיעת הרם~ןז*ל‪ ,‬קבלת‬
‫ואומר אליהם איש שקוצי עימו‬
‫המלכות‪ ,‬אמתת ההשגחה‪ ,‬טצוה‬
‫השליכווגו'‪1‬הכובשנבואתווהמוותרעל‬
‫שנאטרהבתחילה‪,‬פקודה קדמאה דכל‬
‫דברי נביאכשאיןהנביא בר עונשץ‪,‬‬
‫פקודין‪ ,‬ראשית‪ .‬ספירת כתד וטפירת‬
‫נבואה לעורר על קיום ברית ישן‪,‬‬
‫חכטה‪ ,‬ב‪-‬ראשית‪ ,‬על אמתה לא‬
‫שייך לשון מצוה אבלשייך על‬
‫המקור לדברי הרמב"ם ז"לשהנביאים‬
‫הירעה‪ ,‬ידיעת מציאות האל מקור‬
‫שקודם משה לא שולחו לצוותלעם‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫א‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ע‬
‫א‬
‫מלשת‬
‫כלהמצות‪,‬‬
‫רק ללמדם‪ ,‬סברא דאורייתא‪ ,‬כאשך‬
‫זכר ונקיבה‪,‬יויעת כלל ופרפ‪ ,‬אמתה‬
‫צוך היאלקיך‪,‬לכן אמורלנניישראל‬
‫י וגו'‪1‬‬
‫אני ה' והוצאתי‪ ,‬והצלתי‪ ,‬וגאלתי‪,‬‬
‫עלפי אותות‪,‬והן לאיאנרנול‬
‫חה האחש‪.‬ויאטן העם ‪"1‬שמעו‬
‫ולקחתי‪ ,‬וידעתם וגו'‪ ,‬ולא שמעו‬
‫כיפקד ה‪ .4‬דדעתהיום והשבות אל‬
‫אל טשה מקוצר רוח וגוי‪ ,‬על מה‬
‫לב~ך‪ ,‬הראמ נא אתכביךוגוי‪,‬‬
‫שהוסעל פרשתאוילוחעבדים‪,‬רינים‬
‫תרה שנתנה בחמשה ילות‬
‫‪ ,‬דעת‬
‫במרה‪ ,‬האלילותוהעבדות‪,‬ביוםההציאי‬
‫הראל'ד ז"ל על המנעויכום‪,‬יראתהי‬
‫אוהם מארץ טצרט‪ ,‬ואלה חמשפפים‬
‫ראשית דעת‪ ,‬אנונת חדווש הע~ם‪,‬‬
‫אשר תשים לפניהם‪ ,‬והישד בעיניו‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ל‬
‫רתוי לו שלא בא‬
‫‪,5‬שון‬
‫תעושה‪ ,‬כוטו של אלההו‪ ,‬האכילח‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ה‬
‫הרמב"םז"לאםיעלהעל‬
‫והשתית בעת נריתה הברית‪ ,‬הצוף‬
‫זשאק‬

‫מ‬

‫י‬

‫נ‪5‬‬

‫כל המשצאים טלברו נמצא‪ .‬מדת‬
‫היראה‪.‬חיאיאימא‪,‬ינדעק חימןאז‬
‫*פלחו למאריהון‪ ,‬ושירו את כבודם‬
‫בתבנית שור אוכל עשב‪.‬‬
‫אל משה‬
‫ג‪ :‬ילא‬
‫י‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ש‬
‫'‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ו‬
‫גזירה‬
‫מקוצר רוח‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫ו‬
‫שלא נתפשפה ברובהצב כחגזירת‬
‫הצבור‪ ,‬גס את בדםבריתך שלחתי‬
‫אסיריך‪ ,‬ואעבורעליך והנה עהך עת‬
‫דודים וגו'וגו'‪ .‬פסח מצרים‪ ,‬פרשת‬
‫החודש ופרשת קדש‪ .‬עשר טצות‬
‫נצמוו בטרה‪ ,‬שם שםלוחק ומשפט‬
‫ושם נסהו‪ ,‬המצות אשד נצפמ‬
‫קורם מתן תורה‪ ,‬הוא אשר רבר‬
‫ה' שבתון שבת קורש‪ ,‬השבת‬
‫גמצרים‪ ,‬ככוד אב ואם‪ ,‬ואלה‬
‫המשפמים אישר תשים לפניהם‪,‬‬

‫ש‬

‫הכינויי מאן דידע לטיהרר לם‪4‬ניםכרב‬
‫אייתיהדרואי לא לאליהדר‪ ,‬טולדת‬
‫רגצרות הקדומה* ההיהר שטצאו להם‬
‫עוברי הבעל בישראל‪ ,‬טדועפסקיצרא‬
‫אחרי חרבן ראשק‪,‬הגדר המבדל‬
‫ד‬
‫ע"הקבלה להנצרהז‪ ,‬דגהאנכישולח‬
‫בק‬
‫מלאך‪ ,‬פרשת קזרו‪ ,‬ואלה המשפפינג‬
‫רהי ממחרת‪ ,‬ךטפר לעס את כלדברי‬
‫ה' ואת המשפסום* פרשתבהר‪ .‬ספר‬
‫בראשית נכתב עור קודס מתן תורה‪.‬‬
‫קול השופר הולך וח‪,‬ק טאד טהשה‬
‫ידבר ום'*‬

‫"‪-‬‬

‫סעיף‬

‫שונאי ישראל המדעיים בגורמניא‪,‬‬
‫הקאנסמאטושין הראשון לישראל‬
‫בעירסוכות‪ .‬כי בסוכות הושבתי את‬
‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬אמ ולא אחר‪.‬חזיתיעל כל‬
‫המוךא ולא מצאתי מקום כו'‪.‬‬

‫פרמ‬

‫ברית האגנות‬
‫ב‪*1‬‬
‫ע לא נטצא לא‬
‫סעיף א‪:‬מיי‬
‫טכילתאולאטררושעל ‪4‬אפסוקיב‬
‫שבפרשת ברית האנסת‪ ,‬מתי נאטרד‬

‫פרשה זאת‪,‬רובהמדרשים דרשואווזב‬
‫לעם‪ ,‬או סדרם המסדר בבית סדר*‬
‫לפמ הדורש לעם‪ ,‬בוביוםנק‪,‬צו כו‬
‫רמעאים האלה‪ ,‬אין מוקדם ומאוחו‬
‫בתורה‪ ,‬אלמלי מתנה תורהעל הסדו‬
‫כמישהיה קורא בההי'יכול לברו‬
‫דמגלםכו'‪,‬טושתעי קרא‪ ,‬השםבטקוו‬

‫סעיףב‪,.‬ימפי הגריה""שיקיא‬

‫משהבאוני העם‪ ,‬אלות הנרת‬
‫אותהבוית‪ ,‬פרשת נחוקותי‪ ,‬קומפרימ‪-‬‬
‫סאותנעשומניהם‪,‬טלמדשכפהעליהם‬
‫ההרכמגית‪,‬טכאןמודעהרכהלאוריטזא‬
‫מי שנאסר במאסר לנר‪,‬צ את אשתו‬
‫ונתנו לו דרור והלך ונירש אותה‪,‬‬
‫מושבע ועוטד מהר סימ‪ ,‬קיטו טה‬
‫שקכלו כבר‪,‬תכסים ד‪1‬רית‪,‬ויחזו את‬
‫האלקים ויאנלו וישתו‪ ,‬ואל אצילי‬
‫בני ישראל לא שלחידו‪ ,‬תקיעתכף‬
‫דינו כמו ברית‪ ,‬יד ליד לא ינקה‪,‬‬

‫נשיאת יד בשבועה‪ ,‬שבקיה לקרא‬
‫דאיהו דחיק ואוקמא אנפשיה‪ ,‬ברית‬
‫עם‪ ,‬סדר הפסוקים בברית האגטת‪,‬‬
‫רראו את אלהי ישראל ותחת רגליו‬
‫כמעשה לבנת הססיר‪ ,‬מצאנוה בשדי‬
‫יער‪ ,‬שתוף רגל‪ ,‬סתירה במר'נ‪ ,‬כבוד‬
‫נברא‪ ,‬הנגואה ויחוד אלקי‪ 11 ,‬במקום‬
‫אבל‪ ,‬אלאלתי ישראל‪ ,‬שמעיישראל‪,‬‬
‫שלש פעמים בשנה יראהכל זכורך‪,‬‬

‫אלקיכם כאריא מתיל‪.‬‬

‫סיף‬

‫ג'‬

‫תכן‪,‬הפרקים‬

‫כעעםנ‪:‬תכססכרית האגנות‪,‬חלוק‬

‫הדם לשני חצאים‪ ,‬טמש‬
‫בצטצום‪ ,‬חלקו של תקב"ה וחלקו‬
‫של ישראל‪ ,‬אם אפשר לצמצםכידי‬
‫אדם אובידי שמים‪ ,‬הבדל בין לשון‬
‫בידישמיםללשוןטקמישטיא‪,‬המקריים‬
‫נקראים בידי שמים‪ ,‬דעת בעל מלא‬
‫הרועיםז"ל בדץ מחצהעל טחצה אי‬
‫כרוב ואם אפשר לצטצם‪ ,‬טחלוקת‬
‫אם חלוק הדם באנגית היה טדם‬
‫הנפש לבר אוגם מדם התמציתיויכינו‬
‫המזבח על מכונחדו‪ ,‬הכל בירי שמים‬
‫חק מ‪'4‬ש‪ .‬חרב לה' ולגדעון‪,‬‬

‫כנרכמב‪.‬‬

‫הביית בחורב ומתן תורה‬
‫םעע) א‪" :‬טעטד הנבחר‪ ,‬הברית‬
‫במתן תורהאחרי ברתהאגנות‪,‬‬

‫עשרת הדברים‪ ,‬ושטרהם את בריתי‪.‬‬
‫ברית האגנא‪ ,‬הפקסוקבביית האגנות‪,‬‬
‫יאחליהלתנאיה‪,‬הפקפוקיםבכלל‪,‬‬
‫אחי‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫ק‬
‫י‬
‫א‬
‫ה‬
‫רם‬
‫ב‬
‫הער‬
‫ביה יעקב ובית‬
‫ישראל‪ ,‬כה תאטר לבית יעקב ותגר‬
‫לבניישראל‪,‬טמלכתכהניםוטיקדוש‪,‬‬
‫אנכי ולא יהיה לךי אל קנאי שמע‬
‫יישראל ה' אלקינו‪ ,‬ה; אחד‪ ,‬אתם‬
‫עשיתוני חפ‪,‬בה אחת בעולם‪ .‬כו'‪.‬‬
‫כשכמל"ו‪ ,‬תורה צוה לנו טשה כתת‬
‫בלעם בהוכירויעקבויישראל‪ ,‬ושמרתם‬
‫‪ 1‬ברית המילה‬
‫את בריתי רעק"א ‪,‬‬
‫וע"ז‪ ,‬הילדהשביעי משבעת בני חנה‪,‬‬
‫דחכדות עטלק להויה‪,‬‬

‫סען) ב‪ :‬כה תאמי לבית יעקב‬
‫אלו הנשים כו'‪ ,‬נשים בכלל‬

‫הברית בחורב כבערבות טואב ובכלל‬
‫ברכות‬
‫בהרנרזים והר עבל‪,‬‬

‫וילות‬

‫ברוך בכללביוך בפרפ כו'‪ ,‬הבריתות‬
‫על ללמור וללמד לשמור ולעשות‪,‬‬
‫מעח בריתות על כל טצוה ומצוה‪,‬‬
‫אס נשס ככלל ערבות ברית עם‬
‫וערבות להכלל‪ ,‬הערבות של בנילוי‪,‬‬
‫עבדבן ברית הוא‪ ,‬ערבות דמשפחה‪,‬‬
‫הערבות ב"שראל היא יותר מענק‬
‫טדינישהיאערבותגם להפרפ טקושרת‬
‫עם טצות תוכחה‪ ,‬וכשלו איש באחיו‬
‫איש בעון אחיו‪ ,‬טה שאשה איננה‬
‫יכולה להוציא לאיש בברכה‪ ,‬ההבדל‬
‫בין ברית עם לעם ועם לברית עם‬
‫בישראל‪ ,‬ערבא דערבא‪.‬‬
‫ג‪ :‬אם אשה מחויבת בת"ת‪,‬‬
‫דעתבןעזאילחייב אדםללמוד‬
‫אתבתו תורה‪ ,‬החיוב ללמד לבנות‪,‬‬
‫נשים באות לשטוע‪ ,‬טצות ת"ת‬
‫בכללי ההבדל בין תלמוד תורה‬
‫ללטוד תורה‪.‬‬
‫השבת לאות ברית‬
‫*‬
‫סעיף א‪ :‬אות הברית בחורב‪,‬ברית‬
‫השבת‪ ,‬כרית עולם‪ ,‬מחלליה‬
‫טותיומת‪ ,‬קדושתהיום‪,‬פירוושהנביאס‬
‫על זכור ושמור‪ ,‬פפר בראשית הי'‬
‫לישראל עוד קודם יציאת טצרים‪,‬‬
‫נוסח כי בנו בחרת ואותנו קדשת‪,‬‬
‫אשר בחר בנו טכל העמיסי‬
‫) ב‪:‬כי ששת ימים עשה הי‬
‫כ)עיו‬
‫את השמים ואת הארץ‪.‬‬
‫סעקראפער אמ ספייפ מר ברייען‪,‬‬

‫נמע"‬
‫‪,‬‬

‫פרס ר‬

‫המשפפ בדיפין אהייא על‬

‫המורה‬

‫סקאופס‪ ,‬שמת ההתפתחות‪ ,‬שאלת‬
‫ההתפתחותכשאלתהסבה‪,‬לההתפתחות‬
‫נחוצה ההשגחה‪ ,‬ההתפתחתע פרט‬
‫שנסדרה‬

‫תכן הפףקים‬
‫שנסדרה הפבע בשונה ונהת כאשר‬
‫לפנינו‪ ,‬הההמתחות הטבעי כשובה‬
‫ונחת‪ ,‬הקב"ה בונה עולמות ומחריבן'‬
‫סדרזטנים קוףם לכן‬
‫‪ ,‬העבר עשי ‪11‬‬
‫יערבויהיבוקר‬
‫המהפך אתהעת'ד‪,‬יה‬
‫יום אחד‪ .‬ההשגהה פרם שנסדרה‬
‫הפבע בשובה ונחת ווהשגחה עתה‪,‬‬
‫בני טזרח המגים למולר בהר'‪4‬ד‪,‬ימי‬
‫בראשהז‪ ,‬המאורות ברקיע השמימי‬
‫חשבון השנים לפני הולדת שת‪,‬‬
‫האדםקרמון אשר הוליד את ק'ן ואת‬

‫הבל‪ ,‬דעת הראי'דז"ל על הכישוף‪,‬‬
‫'טפת ההשתלשלות שלבעליהקבלה‪,‬‬
‫ספר אוצר השמותלהחכם אחלרז"ל‪,‬‬
‫ספר קרא טקיא‪ ,‬ראוטי המזרהי‬
‫באמעריקהןולא במענ"ר בשניס כוי‪,‬‬
‫חכם ומבין טרעתו כוי‪ ,‬השבועון‬
‫אידישע ליכפ‪ ,‬יסורי המבע כתורה‪,‬‬
‫התורה דרשה טבני אדם דרישת‬
‫האמת לא ידיעת האמת‪ ,‬העובד ע"ז‬
‫כאלו כופף בכל רוזורת כלה‪ ,‬וזרח‬

‫השמש ובא השמש וגוי‪ ,‬ראריון‬
‫ודעמיה‪ ,‬ויררו בדגת היםגוי‪ ,‬מאטיני‬
‫הגלגול‪ ,‬זכה ווירו לא זכהויררו‪,‬טים‬
‫היים‪ ,‬המצות אשר במים‪.‬‬

‫כגרםי‪*4‬‬

‫נרית אהלמועד שבמדבר‬
‫סעיף א‪ :‬הנרית שנאהל מוער‬
‫ונה'צתו‪ ,‬ברכותוקללות שבהר‬
‫גריזים והר עכל‪ ,‬עלה אלי ההרה‬
‫ועשית לךארוןעץגו'‪,‬פעם השארת‬
‫שם ישראל למתיעקבי לא ההנודדו‬
‫לא תעשו אמדא אגורות‪ ,‬ערמת‬
‫כלעם להזכיר בכל פעם את ישראל‬

‫ואת יעקבי לשו!אהלומועד שבטדבר‪,‬‬
‫מחלוקת ד' ישמעאל ורע"ק בכללות‬
‫ופרטא‪ ,‬בעניןשירוכין שקבלו נהרם‬
‫לזטן ואחר עבר הומן השל טותר‬
‫להנשא לאהר אבל מי שעבר אסור‬
‫להנ‪4,‬א עד שינשא האחר‪.‬‬
‫סעיףב‪ :‬פעות המתרנמים עיקרי‬
‫אטונה כמקום שרשים‪,‬שלילת‬
‫הגשמות הוא משרשיהרעת לאהדח‪,‬‬
‫אין חובה דתית לתאר מהות אלוה‪,‬‬
‫רק טצ'אות אלוה‪ ,‬אחדותו‪ ,‬וטרת‬
‫טובו‪ ,‬הם שריטי הרת‪,‬בעליהעיקרים‬
‫לא הביאו את השורש השלישייי"ג‬
‫מדות של רחמיםטי קרא‪ ,‬התפילה‪,‬‬
‫סעיף ג‪* :‬צ טייות של רחמים‪,‬‬
‫הראשון אשר הוכיר אותם‬
‫שתי הסליחות אל ארך אפים ואל‬
‫מלך יושב על כסא רחטימ שמע‬
‫שמע טשתקין אותו‪ ,‬סדרים שונים‬
‫בהמרות להראשומם‪"1‬ל‪ ,‬נא כל טדה‬
‫נכתה‪ ,‬מהא המדות‪ ,‬פוקרעון אבות‬
‫על בניס‪ ,‬ולפני קונך תחנתך הפילי‪,‬‬
‫ארכירלן קימא בריל ויעבור‪,‬‬
‫כנרלם בריתהלוי ברית מלחעולם‬
‫סעיף א‪ :‬ביית הלף לא מצאנו‬
‫טמורש בתורה זמן כריתותו‪,‬‬
‫הנה נתתי לכם את משמרת תרוסותי‬
‫וגו'‪ ,‬ואני הטוקבל מול אתה‪ ,‬כרית‬
‫מלח בכלל ונפרפ‪ ,‬ברית בהשאלה‪,‬‬
‫בעל ברית‪ ,‬התלונה הראשווה כבית‬
‫יעקבי האסטכתותי הטעפ סכם כי‬
‫הבדיל אלקי ‪.‬שראל אתכם גר‪.‬‬
‫ונם את אחיך מפה לוי‪.‬‬

‫י*‬

‫פרק‬

‬רבים לראשי הגברם‪ .‬‬ ‫פרכן‬ ‫הברית בערבורז מואב‬ ‫ח*‬ ‫והברכה חהקללה בהרגריזים והר עבל‬ ‫ת שבהר‬ ‫א‪ :‬הביכיתיהקללי‬ ‫גריזים והר עיבל אם המה‬ ‫ברית או מצוה‪ .‬ראה אנכינות‪.‬קללות‬ ‫שבטשנח תורה משה מפי עצמו‬ ‫אמרן‪ .‬לשון "היום" המט‬ ‫פעמים הרבה בספר רברים‪ .‬תקנות הקהלות‪ .‬תנאי רבשג‬ ‫וב"ר היו "כרית עממימש‪ .‬‬ ‫נרר ימתח‪ .‬את אשר‬ ‫ישנו פה מ‪4‬ת אשר איננו פה‪ .‬אין מושחין לרורות בשמן‬ ‫רמשחה אלא כה"נ כו‪.‬והלא פינחס הי' שם‪.‬‬ ‫מעיף מחליתהכייתעלהטליים'‬ ‫הילרים בשבועת האבי אבות יאכלו‬ ‫בוסרויטמ במם תקהינה‪ .‬טדימ אטטכתא ורשלב‪"4‬ע לא‬ ‫נוהגים בברית‪ .‬משמורות‬ ‫הכהונה‪ .‬ועש הכה!‬ ‫ודבר אל העם‪.‬פינחס זה‬ ‫"‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫הברית שלום היתה רקלבני אלעזר‪.‬ספר‬ ‫החוקים והמשפנרם* ראיה אלימתא‬ ‫לאמתת תושבע"פ‪ .‬ענין ערבות‬ ‫"ברית עמש שלם אם תגל להיהז‬ ‫בלתי ארץ‪ .‬כי באה‬ ‫נחלתינו אליגו טעברוךררן מזרחא‬ ‫עון כפהלי רממומםעל אשרלא עשו‬ ‫קובלנאעלנתעתעבר וךודןלהערבש‪.‬הבפחת הקב"ה לפובה‬ ‫אפי' על תנאי אינוחוזר‪.‬ערבותהנסתרות‬ ‫ומחלוקתר"י ור' נחסי'‪ .‬‬ ‫תנאידבני גדובניראובן‬ ‫וברית עממים‬ ‫מעיף א‪ :‬פעטו הנסתר של ר"מ‬ ‫בכלל אשר חירשיטכל תנאי‬ ‫שאינו כתנאי רב"ג וב"ראינו תנאי‪.‬אין איש נתקדש‬ ‫במשרתו אפי' הובמח עליה מפי‬ ‫הקב"ה עד שישראל יחנכו אותו‬ ‫בהמשרה‪.‬מדוע‬ ‫נענשו ישראל על חטא עכן‪.‬העולם נירק‬ ‫אחר רובו‪ .‬ברית‬ ‫אלוה ובריה עמי על רעת המקום‪.‬בשףרוף קורשא בריך הוא‬ ‫ושכינתיע‬ ‫פפ‪.‬‬ ‫וגדעתי אתורועך ואתזרוע ביתאבז‪.‬‬ ‫טתי נתהתן אלעזר הכהן ביתרו‪.‫הכן חפיקים‬ ‫פרכ‪ 2‬בר'תשווםוברירזכהונת‬ ‫ז*‬ ‫עול"כם‬ ‫י את בחתי‬ ‫א‪ :‬הנניניתו‬ ‫ל‬ ‫שלום והיתהלוולזרעואחריו‬ ‫ברקן כהונתעולפ נחטת בריתשלום‬ ‫לגרית הכהונה‪ .‬קריאה‬ ‫משנה תורה בהרנריזים‪ .‬‬ ‫ולא תטותו בית ישראל‪ .‬וכוה‬ ‫משה עם הקמ'ה‪ .‬‬ ‫ריניונמוסי ההנאים נוהגש גםבברית‬ ‫אם‪.‬מתי נתנה הכהונה לבמאיתטר‬ ‫ומתי פסקה מהם‪ .‬‬ ‫לפמכם הים ברכה ונו'‪ .4‬וישלחאותם‬ ‫טשה וגו' ואת פינחם‪ .‬משנה תרה‪ .‬פינחט‬ ‫הכהן‪ .‬כלברית היא מעשה‬ ‫על תנאי ומחזק כח רגפעשה שעל‬ ‫לשק‬ ‫התנאק תנאי קרם למעשה"‬ ‫הא סכרא והאי סברא‪ .‬לא‬ ‫נתכהןפינחסער שהרגלוטרי‪ .‬‬ ‫ה' אלקיבם‬ .‬וכ! עם בארצו‪ .‬‬ ‫סעי‬ ‫הברית על הכהונה הגרולה‪ .‬סרו‬ ‫סעיף‬ ‫למקרא בפסוקיהברית בערבות מואב*‬ ‫‪23‬עיףב‪:‬למה ה‪.‬האיש אחר יחפא‬ ‫ועל כלהעדהתקצוף‪ .‬רעת ר"ש‬ ‫על הברכות והקללות שבהר גריזע‬ ‫והר עבל‪ .‬זה נחמנחן ברית‬ ‫ערבות מהאב‪ .

‬ובחרת בהיים‪.‬ראה אנמ נוהן למניכם‬ ‫הים וגוי‪ .‬לשע הירושלטי‬ ‫שמיא היא שהיתה הארץ לפניהם‬ ‫והוא סבקש להוציאה סידם‪ .‫תכן הפרקים‬ ‫ה. אלדכםנתןלכם אתהאיץ הזאת‬ ‫לרשתה‪ .‬שראל עלבני. בעבר‬ ‫די‬ ‫שבפ הטה‬ ‫‪.‬ולראובני ולגדי נתתי מן‬ ‫הגלעד ומ'‪ 1‬טשפפי התנא'םבמעכשיו‪.‬למה ישבת בין‬ ‫הסשפת'ם לשמוע שריקות עדרש‪.‬‬ ‫הבדל בק אנשי הטלהמה לגבורי‬ ‫תורהכהלכה‪ .‬ש‬ ‫נ‬ ‫טזרחה להצי‬ ‫מדוע שאלת ירושת הבנות ושאלת‬ ‫הסבת נהלה נשאלו רק סבנ' מנ'מה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫מעצ ל‬ .‬‬ ‫רה‬ ‫‪.‬פהד‬ ‫‪.‬רמז של נבורה‬ ‫על העבר מצינו בברכת משה רק‬ ‫בגד‪ .‬ויוסף‪ .‬ולוי‪ .‬‬ ‫בני טכיר בן מנשהי מצות כבוש‪.‬‬ ‫ואנהנו נחלץ חושים‪ .‬ברוך סרחיב ‪3‬ר‬ ‫טלהמת סיחק יעוג‪ .‬‬ ‫סעיף ב ‪ :‬טדוע נת. המזבה משבפי במ‬ ‫אשר נתתליולא שנטלתי‬ ‫עבר‬ ‫"שון נתינה כארץ‪.‬‬ ‫משאי מק והרב ודורמ קשתות‬ ‫מלומיי מלהמה‪ .

‬יריחוטקום‬ ‫כהמ אליל הירה‪ .‬והיה עליך רמים‪ .‬אשר הורדת‪1:‬‬ ‫כו‪ .‬חרם‬ ‫בבנין שלאנזכר שםפעלו‪ .‬תקות חופ‬ ‫השני‪ .‬שמש בנבעק רום‬ ‫‪.‬מה בקשו‬ ‫‪.1 .‬מת‪ .‬‬ ‫סעיףב‪ .‬טעם‬ ‫שם עיר התמרים‪.‬דרכי נועם‪.‬לא ישמעעל‬ ‫פ‪.‬‬ ‫ברית הרנריזים והרעבל‬ ‫סעיף א‪ :‬אםביכותוקללותי?בהר‬ ‫גריזים והר עיבל ברית או‬ ‫טצוה‬ .‬‬ ‫'ש גסדין ערבות‪ .‬חרם המלך‪ .‬‬ ‫אשר הוכתי טרב‪ .‬מתי כתבו על‬ ‫האבנימי או יבנה יהושע‪ .‬מקום התורפה‬ ‫לחומת יריחו‪ .‬‬ ‫המא היאל בית האלי‪ .‬‬ ‫ויעשו כאשר צוה ה' את משה‪.‬‬ ‫עכן נירון כמורד כסלכות‪ .‬מלך אפי' אם הואוז"ח‬ ‫אם טחל על כבודו אין כבודו מחול‪.‫"‪4‬ף‬‫וי‬ ‫תונן הפרקים י ע‬ ‫‪/1‬‬ ‫‪ .‬שם שס לו חוק ומשפפ‪.‬חרם השולמאן טוהמיט‬ ‫המורקי‪.‬ה הולך‬ ‫והסור‪ .‬החרם‪ .‬ר הנדחת‪ .‬ויהי בישורו.‬כחרמ‪.‬פדו העם את יונתוי תרנום‬ ‫יונתן וייושלמי בפסוק כל חרם אשר‬ ‫יחרם מן האדם‪ .‬הרם האדם לא‬ ‫יפדה מות יומת‪ .‬‬ ‫ב* בייתיחב אתהמרגלים‬ ‫סעיף א‪ :‬ביית שלום‪ .‬‬ ‫כל חרם אשר ‪. מלך‪.‬אות השני‬ ‫לא תכרותלהם ולאלה‪.‬עני‬ ‫‪ .‬הרטנ"םו*ל‬ ‫לאהזכ‪.‬‬ ‫שיסת יהושע למלך‪ .‬כח תקנת‬ ‫הצבור‪ .‬הנצחק על יריחו‬ ‫כתכס‪.‬ההבדל בק‬ ‫טעשה משה למעשה יהושע‪ .‬‬ ‫‪5‬רמד‪.‬חרםיריחו‪.‬בהיותי בן אחת‬ ‫עשרה שנה וחצי עלגלוי פנים‬ ‫בתורה שלא כהלכה לדעתו‪.‬‬ ‫סעעם ב‪ :‬כל פירוש בתורה צריך‬ ‫להתפרש על ם‬ ‫‪ .‬טעשה רחב וסשפחתה‪ .‬‬ ‫טלוכת טשה‪.‬ביי"מיך‬ ‫‪5‬רמא‬ ‫כ)עי‪1‬ם א‪ :‬ב‪-‬ת מלד‪ .‬מעם הוצאת טשפחת‬ ‫רהב טדוץ למחנה‪ .‬המחנרספי שלאלשמה‪.‬סמל החופ‪ .‬עונש‬ ‫שריפה לעכן‪ .‬התמ'כ הוא ספר תולדתי‬ ‫כטו ספר דתי‪ .‬השלש‬ ‫‪48‬רכם‬ ‫ע‬ ‫פרווטנמאוח‪ .‬שתוף שםחרם‪.‬‬ ‫נ‪.‬משה‬ ‫כותב בדטע‪ .‬כל איש‬ ‫אשריטרה את פיך ונו'יומת‪.‬אתי‬ ‫יחזקאל ואסטכ" אקרא‪ .‬הםברית‪ .‬איסורעל שמיריחו‪.‬ן טורד במלכות‪.‬היתר כחיבת‬ ‫תושבע"פ‪ .‬פעותו של‬ ‫יפתח‪.‬רחב‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪49‬רכ") חיםיייחיימעיי‬ ‫ת עכז‬ ‫מעיף א‪ :‬כה המלד‪ .‬ר איסור כמן יריחו‪ .‬ך‪ .‬פעם‬ ‫הרםיריחו כע‪.‬וההימתי‬ ‫את עריהם‪.‬רחה‪.‬‬ ‫המלך יומת‪.‬ואם אשתו‬ ‫צנוי‬ ‫ובמויודעים נענשים ישראל גם על‬ ‫הנסתרות‪ .‬תה סז' עסמים‪ .‬‬ ‫המרנלים סרחב להסתיר‪ .‬ד‪.‬‬ ‫טדוע לא הזכיר שמואל במשסם‬ ‫המלוכה כי אשר ימרה את מי‬ ‫ט‪.1‬דח בעטק אילון‪ .‬סדתי בעת אשרה‪.‬נתניירה רחב‪.

‬לא ה" דבר מכל‬ ‫אשר צוה משה ונו'‪ .‬מ‪.‬תזת על נל דנר ודבי מ.‬מדוע קלל יהושע את‬ ‫הגבעתיםי אם אוטרים לו לאדםענור‬ ‫ואל תהרג יענור ואל‪.‬שניות לעריותי משנה תורה‪.‬ושמו‪ .‬נשני כהוב'ם הבא'ם‬ ‫באהד‪ .‬כל‬ ‫הפי‪2.‬שם שלום בץ השבט‪.‬‬ ‫דבוי בת‪? .‬האנן‬ ‫שמעה את כל אמרי ה'‪.‬י‪2‬ני דברים שיצאו מן‬ ‫הכלל ללמדנדוני‬ ‫‪ .‬קדוי‪2‬ים תהיו‪.‬ב בר‪.‬ם‪.‬ל לכתוב‬ ‫בראשונה לפיההוה אמינא‪ .‪.‬‬ ‫מציה לספור‪.‬‬ ‫ותמונתו‪ .‬‬ .‬בחגדול‬ ‫למראה‪ .‬הינחוץ טע"ז‬ ‫ומ'ע וש"ד נוהג גם בנן נח‪ .‬נחס עד‬ ‫‪2.1‬בב"יוי'‬ ‫שיפתי בדרךרש"י‪".‬ם‪ .‬רדן מזרהה‪.‬‬ ‫הקאנסמאטוציא שלאמע‪-‬קא‪.‬לא‬ ‫תתגודרו ולא תש'מו קרחה‪ .‬‬ ‫קידוש וחלול שם ישראלנקיא מחלל‬ ‫ומקדש שםשמים‪.‬ר"ש טוציא‬ ‫הר גריזים‪ .‬הזהר בסצוה קלה כבהמורה‬ ‫מצד הנריה‪ . הוהכ‪.‬בגק התפעל‬ ‫לפועלטוסנם‪ .‬אשר‬ ‫לא יקים ואם כלל כל התורה‪ .‬הבדלבהמדות שהתורהגדישת‬ ‫פרמ‬ ‫בהןמ‪.‬ה כלה לא נאטרה אלא לנואף‬ ‫ונואפת‪ .‬‬ ‫סעיףנ‪:‬ויצפויו‪ .‬ם‪.‬אין ל‪.‬מדתפיפ‬ ‫וכלל הוא גם בפרפ‪.‬אל שאול ואל‬ ‫ב'ת הדמים‪ .‬טארין‬ ‫רחוקה באנו‪ .‬ההבדל‬ ‫ב‪.‬ ‫הוא חו"ל‪ .‬בלשון‬ ‫הכמים אן"ה נקראים אדם‪.‬אם טטאה‬ ‫אחו.‬‬ ‫הברכה והקללה‪ .‬ה‪.‬גסיות נעיר אחת‪ .‬באה‬ ‫נהלתנ.‬‬ ‫בם המה בעימ"'‬ ‫ד‪:‬‬ ‫השבועה להגכעונים‪ .‬‬ ‫ד'י ברית הנבעונים‬ ‫סעיף ייעש‪.‬כונת ר' משה‬ ‫הדרשן ביאא ארורים‪ .‬ב‪"' :‬ב בביוך‪".‬יכול‬ ‫אפי' לדברי תורה‪ .‬כ‬ ‫‪ .‬‬ ‫סעיף ב‪ :‬גתינימי גבעיגימי יהושע‬ ‫גור בוטן שביהמ"ק קיים דוד‬ ‫ג‪.‬‬ ‫קריאת יהושע את כל רברי התויה‪.‬נים‪.‬‬ ‫סעיף'‪.תכס אר"‬ ‫‪.‬טעם של לא החיה כל‬ ‫ני‪2‬מה‪ .‬כל שיש‬ ‫בו חלול השם לא מועילים דקדוקי‬ ‫הלכהלהתיר‪ .‬ן עיבות ד‪.‬הריגת טב‪ .‬אם היו על כל התורה‪ .‬כל הוקאינטערנאטציא‪-‬‬ ‫נאלי לא מדקדקים דקדוקי סופרים‬ ‫לפטור עצמו מטנו‪ . אליע טעבר ה‪.‬‬ ‫המזבףץ לעד בעבר‬ ‫")ר*‬ ‫דהירדן‬ ‫‪:1‬מוכח‬ ‫סעיף א‪ :‬ע'קי טעם‬ ‫ני‬ ‫‪.‬ ‫הסכסוך מם‪9‬טה דר' ווייס‪ .‬צאול‬ ‫שבועה 'צגשבעלגוי להתירה אפ"‬ ‫נשנע בטעות מיטוםהל‪1‬ל השם‪ .‬מ"ט‬ ‫לא אמריתו ליה (לצדקיהו)‪ .‬ ‫התורה‪ .‬ם רבים ונלל‪.‬ר בוטן שאין מהט'ק קיש‪ .‬אשר תמבול אנגליא‬ ‫באחרית הימים מ.‬עני.‬יושבי נוב‪.‬דברים‬ ‫שעויטה רו'‪2‬ם החלמה בנפש בלי‬ ‫דרישה וחקירה‪ .‬‬ ‫אש‪-‬‬ ‫סעיףב‪:‬טעותהחושביםשעניה‪-‬ד.‬לא נתכהן פ‪.‬כי בטקום נטו‪ .‬טחופב‬ ‫עציך שואבמימיךי ממירביבקשו‬ ‫עי‬ ‫להתירנת‪.‬הבדל ביןשליה‬ ‫של יחידלשליח '‪2‬ל עםלענין לקבל‬ ‫שבועה ולשבוע‪ .‬‬ ‫בו‬ ‫ופדד‬ ‫' טקומו‬ ‫בעבר הירד.‬‬ ‫עי‬ ‫טסירת בנ' רצפהבת איה להנבעונ‪.‫תכן הפרסים‬ ‫טצוה‪ .‬ד'ם לערבות ד'טבטימי‬ ‫‪4.‬לשון ציר‪ .

‬‬ ‫פרשת העבור‪ .‬פפש‪ .‬יחוט חז"ל מדות‬ ‫דרושים וענזים הלכותייםלהקדטונים‪.‬שראל‪ .‬‬ ‫אם הטושל טצוה להחרים כדק או‬ ‫שלא כדין‪ .‬אין לכן אלא שבועה‪.‬‬ ‫‪.‬ייאטר הויה אל במ‬ ‫ישראל‪ .‬רושע ומ' בםפר תורת אלקים‪.‬שעור‪ .‬אק חלוק בתקנת הצבור אם‬ ‫תקנו בחרם ושבועה או סתם‪ .‬הכבדותשהיתה למשה‬ ‫ואהרן יהושע והזקנים לנטוע אמונת‬ ‫אהדוה בלבישראל‪.‬אל קנא‪.‬השכעה‬ ‫יף‪4‬‬ ‫‪*4‬ן‬ .‫תכן הפרקש‬ ‫אחוזתכם‪ .‬זי הברית בשכם‬ ‫סעיף א‪ :‬נחיצת הברית בשכם‪.‬מרב בעל‬ ‫ומפיבושת‪ .‬רובעל ונו'‪ .‬עבר הירד‪.‬עש‬ ‫ועונשםגם אם נעשתההגזירה‬ ‫במצפה‬ ‫פחותה מכזית‪ .‬סצסהי ימתח‪ .‬אין הבטה‬ ‫אלא טלטעלה למפה‪ .‬דברי‬ ‫קכלה‪ .‬ביית‬ ‫פרממ‬ ‫י גלעד ~שרק‬ ‫י"טב‬ ‫יפר‪-‬זדה‬ ‫סעןסא‪ .‬וישלח ה' אה‬ ‫‪.‬נזירה‬ ‫זטלא נתפשטה כרוכ הצבור‪ .‬‬ ‫סעיף ב‪ :‬המקוי היותר נאטן‬ ‫לדברי ימי עטנו‪ .‬ע"פ‬ ‫שמס עדים יקום דבר‪ .‬‬ ‫י השמות‪ .‬יפתח כטשמעו‪ .‬חק ששפט בשכם‪ .‬לקיחת דור למפיבשת‬ ‫להיות טאוכלי שלחנו‪ .‬וזה‬ ‫הדבר אשר הרים יד בטלך שלטהי‬ ‫אחיה השילוני‪ .‬שבצד‬ ‫סוריץ‪ .‬הפירוד‬ ‫ן יהודה ואפייפי הוא נבפ הוא‬ ‫בי‬ ‫סיכה הוא שבע בן בכרי‪ .‬הנשבע שלא להכנם בגזירת‬ ‫הצבור‪ .‬שגעון‬ ‫שלא בצדק ותקנתם קלקלתם כחק‬ ‫יקא‪ .‬ירבעם לא‬ ‫הי' מבניאפרים‪.‬חצ‪ .‬בעיבייתיבית אלברית כנרכמ'י השביעההגדייה‬ ‫סעף א‪ :‬השם בעלבריתי בעל‬ ‫א‪ :‬כח הצנור בתקנתם‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫זבובי כתבונם עצבים‪ .‬שם אפרתי‪ .‬ורמקומות שטביאים לידי‬ ‫פעות לדשוב בהיפך‪ .‬‬ ‫אק עמידה אלא תפלה‪ .‬ההיא שעתא לא עברינן‬ ‫'רדנאי הירדן ועבר הירד‪ .‬טה לנו חלק בדוד‬ ‫ונחלה בבן ישי‪ .‬ביד כל אדם‬ ‫'חתום דין‪ .‬יבשגלעדי הטקומות שמראים‬ ‫שעבר הירדן מזרחה הוא ארץ‬ ‫'שראל‪ .‬שבעבן בכרי‪.‬‬ ‫מה ענין טקדש ה' בשכם‬ ‫יאלה אשר בו‪ .‬ךכתוב‬ ‫‪..‬‬ ‫גדולי ישראל אשר בקוש' ידעו‬ ‫לחתום שמם‪ .‬האבן אשר שמעה‬ ‫את כל אטרי ה'‪ .‬בני אמרים‪ .‬ותקצר נפשו בעטל‬ ‫‪.‬כי אלקים קדושים הוא‬ ‫ותשובת רי שטלאי בזהו עדים אתם‬ ‫ככם‪ .‬פעות‬ ‫הטפרשים במאטי זה‪ .‬ברית אלוה וברית עם‪.‬היררן גבול במני עצטו‬ ‫כ~רל‪ .‬חק הפרובישען‪.‬ויתיצבו לפני‬ ‫האלקים‪ .‬לנן עתה‬ ‫שבנו עליך‪ .‬טילי‪.‬מקורות‬ ‫קבליות נסתרוח געזים בדחז"ל‪ .‬‬ ‫כללי‪ .‬הרנשות‬ ‫פילוסופיות‪ .‬‬ ‫כנרמח‪.‬ברית אשר מלך‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מצוה לכרות‪.‬ויכרות יהושע בריק לעם‬ ‫ב'וס ההוא‪.‬כה‪.‬ירבעם הי' טהר‬ ‫שיני‬ ‫אפרים אך לא מבני אפרש‪ .‬תאות הלב טביא‬ ‫לידי הגיק עקום להתיר לו תאותו‪.‬עדות שמים וארץ עץ‬ ‫ואבן חולדה ובור‪ .‬‬ ‫כא"ילגיפי‪ .‬ירבעם‬ ‫הוא טלךבן מ‪.

‬למה ה' אלקי ישראל‬ ‫ה'תה זאת בישראל‪ .‬כל האומריונתן‬ ‫חטא אינו אלא שועה טחסת ג'‬ ‫מעטים‪ .‬אררה‬ ‫נא ואראההכצעקתה‪ .‬לא נאטרה פרשה‬ ‫זו אלא לאיים עליהם‪ .‬ת' נערו‬ ‫בתולה נצולוע"י שלא הותר הנדר‬ ‫בחרמ‪ 4‬צבור אי עביד טהני‪ .‬‬ ‫שבועת‬ ‫אוי‬ ‫ש‬ ‫איש‬ ‫ואלתו‬ ‫מהעםי השבע‬ ‫סעיף א‪:‬ויעז‬ ‫אבי את‬ ‫‪.‬ ‫לא ענה אלקים באורימי הבה תטים‪.‬מוקש אדם ילע‬ ‫ק‪.‬מלחמ‬ ‫בני אפרים אתיפתח‪.‬אורו מרוז אי‪:‬עניה באורים‪ .‬אבל אב‬ ‫עשו בשבועה צייכים ה‪.‬כל חרם א'?ר יהרם האדם‬ ‫לא יפדה‪ .‬דעת הרטל'םי'‬ ‫ל שטה שהמלך‬ ‫לוקה נותן דמיוי רכתוב בספר לפני‬ ‫היי יהודה יעלה‪ .‬השבועההגדולה‪.‬בקורת בניםלהזית אב‪.‬מדוו.‫תכן הפרקים‬ ‫בכל אסיפת ישראל אמילו אם היא‬ ‫באה מהתרגשות‪ .‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫כל חרם אשד יחים האדם וני'‬ ‫בעתיטדנ‪.‬לגש בגבעה‪.‬דש‪ .‬י ויאכל העם על הדם‪ .‬הטשיחה והנשיקה‬ ‫של גדולה‪ .‬‬ ‫יטנועת העמ מעות המפרי?ימבמקרא‬ ‫זה‪ .‬גזדות והרמי צבור‬ ‫יכולים הצבור להתיר בלא ‪0‬תד‬ ‫הרפה ובלא שאלת חכם‪ .‬‬ ‫רהסק=וכדה‬ ‫משפט המלד יסשפט‬ ‫סע'ף א‪ :‬שימת יהושע‪ .‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫השניע‬ ‫עכי‬ ‫האר‪.‬כרם נבות‬ ‫היזרעאלי‪ .‬לסה ה' אל‪.‬הית‬ ‫חרםלמי שנהג נדפהי דין היתר חכ‬ ‫לא הי' ידוע להעם‪ .‬‬ ‫ונפשו‬ .‬וס ההוא נדל ה'‬ ‫את יהושע בעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫כל האמור בפרשת הטלךמלך מותר‬ ‫בו‪ .‬נריתיהתתז עם‬ ‫מרכץינ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א‪ :‬ביית אהב"' ה‪2"5‬טת‬ ‫סעיף‬ ‫דמעיל ההגורה והחרב לאות‬ ‫בייתמן הנדול לקפן‪ .‬‬ ‫את‬ ‫ף ב‪ :‬מדוע לא‬ ‫כמעי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫השבועה הנדולה בסצסה ע"י‬ ‫חכם שלא יטהה שבט מייטראל‪.‬‬ ‫החרמות שגוזרים על דעת הקכ"ה‬ ‫ועל דעת הקהל‪ .‬בלתי צדק‪ .‬שלש‬ ‫י‪8‬נועות של שאול‪ .‬סדוע נלכדיונת‪ .‬‬ ‫ישראל היתה כואתבישראל‪ .‬‬ ‫מ‪.‬ן דיני נפשות יש ‪:‬הלהעם‬ ‫לגזורגזירת סות להעוברעל דבריהם‪.‬וגג נגד חרםוי‪2‬בועת‬ ‫הטלך‪ .‬טענת ‪2.‬אי אמונה בנח הבחירהקדוטה‬ ‫מאד מימי הגבעה‪ .‬תר חככ‬ ‫ונשאלים לחצאים‪ .‬טתי היה‬ ‫מעשה פילגש בנבעה ‪1‬‬ ‫נרסיא‪.‬‬ ‫‪ .‬לשק‬ ‫משפם על וכות‪ .‬נ‪.‬הקול קול יעקב‬ ‫בפ‪.‬שאלת דוד על החלמת‬ ‫גדישין שלשעוריםות'?ובתהסנהדרין‪.‬‬ ‫בימי‬ ‫לגוירת עונש של חרמי צנור לז‬ ‫מועיל היתר חכם ‪'1‬ק טכאן ולהבא‬ ‫והכיתם אתיויטבייבי‪ 2‬גלעד לם‬ ‫חרב אנשים ונשים וטף‪ .‬איזו אהבה‬ ‫יטאינה תלדהנדברוהתלויה והמסוצע‪.‬כי‬ ‫עתה לא רנתה מכה בפליטתים בעל‬ ‫הזיה‪ .‬משספ‬ ‫המלד ומשפט המלוכה‪ .‬וימליכו שם את שאול‬ ‫לפמ ה' בגלגל‪ .‬כמה שנים היח‬ ‫הכהונה לבני איתמר‪ .‬אם היה פינחנ‬ ‫יפתח ובימי ‪'0‬לגש בגבעה‪..‬‬ ‫פרכמיננ‪.‬‬ ‫גזירת שאול‪ .

‬‬ ‫לא תכרות להם ביית נוהג לדורות‪.‬וירגל בעבדך‬ ‫אל אדוני המלך וגוי‪ .‬עונש‬ ‫לא יקרא הפרת ביית‪ .‬בריתו ~של‬ ‫אהרוי בריתו של דוד‪ .‬אין הקב"ה‬ ‫והב"ד מענישים על המהשבה אבל‬ ‫הטלכות מענשת‪ .‬רוח‬ ‫תזזית של מרה הזקניםבמרדאבשלום‬ ‫ותפ‪.‬שם הסידים לתלמ‪.‬הבאת ססוק שלם‬ ‫במוגיא בלתי וגו'‪ .‬לו ולבניו ברית מלח‪.‬‬ ‫לךם בשם חסידים‪ .‬ברית מלךי אתה וציבא‬ ‫תחלקו את השדה‪ .‬פחד הפלת‬ ‫כח הזקנים בסלוך דוד‪ .‬‬ ‫הנבאים בכנורות ונבלים וגו'‪ .‬‬ ‫תנאי הברית הרשמם ובלת‪.‬בריתיונתן ודוד‬ ‫מפני המצבים הסתנגדים‪ .‬אז דברת‬ ‫בחזק לחסידך וגוי‪ .‬ויכרתו שניהם ברית‬ ‫לסני ה'‪ .‬נם נוהגות רק בשעת כבווט מלחסה‪.‬הרגש המסהרי י‪1‬ל דוד‬ ‫ושלמהי לכו והתפרנסו זם"זי מצות‬ ‫כבוש הוא רק כאשר המצב של‬ ‫תכסיסי הטלחמהמורהשיכוליםלכבוש‪.‬הבטחת אלקים‬ ‫עלמלוכתדוד ויןלטה לעולםלעולמו‬ ‫של מי‪ .1‬חה הראשונה‬ ‫והשניה של שלמה‪ .‬התנגדות‬ ‫חז"ללטרר‪.‬‬ ‫כרית לבחירי נושבעתילדוד עבדי‪ .‬ערכהי נרלמשיחי‪.‬לתם‪ .‬‬ ‫פרמ‬ ‫טך‪ .‬חש טחשבז‬ ‫טרד בבני שאול‪.‬קשורהלאומיותוהטדיניות‬ ‫עם הרת‪.‬י‪1‬יר המעלות‬ ‫זכור ה' לדוד וגו‪ .‬כל מחלוקת‬ ‫שהיא ליט"ש כו'‪ .‬אק לאו דלא תכרות‬ ‫להס כריה ע‪ 4‬הירם מלך צור אם‬ ‫שהיה‬ .‬‬ ‫מלחמת דוד בסוריא פרם כבש את‬ ‫כל הזי עטטיסי לא תדרוש שלטם‬ ‫ומובתם לא גאמר על זי עממימ‬ ‫ההרס תה‪-‬מם ולא תחיה כל נשמה‬ ‫א‪.‬רושדברי המדרש שהוא חירם הוא‬ ‫הירה העדולמי‪ .‬משכיל‬ ‫לאיתן האזרחי‪.‫תכן הפרקים‬ ‫ונסשו קשורה בנפשו‪ .‬הבריתבין שלמה וחירם‬ ‫' נתן הכמה לשלטה‬ ‫סעיף' א‪:‬יה‬ ‫וגוי ויהי שלום בק חירם ובק‬ ‫שלמה‪ .‬המ'‪.‬‬ ‫ברית שלום עם הזקנים‪ .‬‬ ‫סעיף ב‪ :‬הברית שנכרת עם בני‬ ‫יתדב נן רכב‪ .‬ברית טלך‪.‬כרת‪.‬עד‬ ‫עולם אכק זרעך וגו'‪ .‬רדיפת שאול את‬ ‫הגבעונימ ונקמתםבבניו‪ .‬מי‪1‬יחה שהיאמפני‬ ‫המהלוקת‪ .‬אחרי ש'מת אלקים לא‬ ‫צריכים משיהה רק שימה מישראל‪.‬ובריתינאמנת לו‪.‬אם חבר‬ ‫בהבונים החפשים וכדומה יכול להיות‬ ‫שופט הטדינה לענוש לחבר‪ .‬‬ ‫רשטימי‬ ‫ביית עולסי למע!יק‪.‬מורר במלכות‪ .‬המשיחה הראשונה‬ ‫והשניה של דוד‪ .‬‬ ‫ביית שלום‪ .‬עדיין לאיצאה‬ ‫פבעך בעולם‪ .‬‬ ‫*בריתי דוד בהברון‬ ‫פ‪81‬טיר‬ ‫סעיף‬ ‫א‪ :‬וינרות להם המלד דוד‬ ‫ברית בחביון‪ .‬ם הי אתדביו‬ ‫אשר דבר עלי לאמר וגווי‬ ‫פרמכמז‬ ‫‪ .‬די‬ ‫הבעש"פז"ל‪.‬לי‬ ‫דבי צור ישראל צדיק מושל ביראת‬ ‫אלק'ם עוי‪ .‬‬ ‫פ‪.‬טערתה דאפיקתה‪.‬שבועת‬ ‫שאול ~ונתן שלא יהרוג את דוד‪.‬ברית אלוה לדוד ולזרעו‬ ‫סעיף א‪ :‬לעיניכלישיאל ובאזני‬ ‫אלקינו‪ .‬מזמור לאסף‬ ‫וגו' עד מתי תשפטו עול וגו'‪ .

‬טלוני ושמעי' איש האלק‪.‬‬ ‫האבות לישראל לטשפט‪ .‬‬ ‫הכהנים‪ .‬‬ ‫בימי בית ראשון‪.‬‬ ‫ליהושפפ‪ .‬ם‬ ‫השלום בין יהורה ואפרים והתנגדוה‬ ‫הנביאים לו‪ .‬טלחמות‬ ‫יטלחם מלך אשוי ואחרון הכגיד‪.‬השבועח לא חלה על‬ ‫הנולרים אבל החרם חל‪ .‬טה יטלמה‬ ‫בלקחו את בת פרעה‪.‬הנגיד‬ ‫למתיהודהלכל רביהמלך‪ .‬‬ ‫אביה למה 'טכתוב עליובסמי‬ ‫ההתנגדות בק בית חנני ויהוא לאסא‬ ‫ויהושפמי וכרי' הראשון מארץ חדרך‪.‬‬ ‫ברית עם של אסא מלך‬ ‫מרםיז‪.כ‪ .‬שבט אחד יהי' לדוד‪.‬מבעלמאהוא‪.‬ה'‪ .‬איך חל‬ ‫גזירת הצבור על הילרים הקטנים‬ ‫ועל הנשים‪ .‬‬ ‫ספר הויטע‪ .‬המהפנה הרוחנית באטצע‬ ‫‪.‬‬ ‫ץ כ‪ .‬ר‬ ‫לחירם‪ .‬עודד הנביא‬ ‫ועורי' בנו‪ .‬מראש‬ ‫נהר פרתכלארץהחתיםועדהיםהנדול‬ ‫מבא‬ .‬טן‬ ‫יודע יטכל ובינה אשר יבנה מת לה'‬ ‫הטרבר והלבמןהזה וער הנהר הנדול‬ ‫לא לאדם תשפפו כי לה'‪ .למא‪.‬‬ ‫הדבר הטוב לישראל שע‪.‬חכ‪.‬ועקרי אטונו‬ ‫דרושיםפלפולייםלביאוריםגיאנראפים‬ ‫‪ .‬‬ ‫הטורידים ואינם מעלים‪ .‬הסרו‬ ‫ג"י אשר החכם הלז לא טחלק בין‬ ‫יהושפפ את הבמות‪ .‬פראנסיארדנא‪ .‬כי שקוד על בית יהוא דטי‬ ‫יורעאלי מרוע לא נוכר ברית בשלום‬ ‫יהודה ואפרים‪ .‫תכן הפרקים‬ ‫שהי' מן הו' עמט‪.‬ם‬ ‫לבין יהושפט ויהורם בפירו‪.‬אשר נתן לרורב‬ ‫והיטפוריים בתמ.‬קניןרנריםנ.‬ויגבהלבובדרכי ה'‬ ‫ארץ חחתים‪ .‬בקורת ההכם בובליק‬ ‫השופפ"ם שהקים יהושפט‪ .‬‬ ‫יכש‪.‬למוד הקייאה בספ‬ ‫עלחלקא'טסמריברבר מאפאלהספר‪.‬ט נבואת‬ ‫אהיה ה‪.‬כל העוסק בתורה בלבד דומה‬ ‫כמי שאין לו אלוה‪ .‬דין חלוף אדמה עם גוי‬ ‫בארץ ייטראל‪ .‬מי אין בני נה‬ ‫טחהריםעל השתוף של פאנטיאיזטום‪.‬רבוי בתי‬ ‫כנס‪.‬א‪-‬ין הגליל איננו לא‬ ‫נליל העליק ולא גליל התחתון רק‬ ‫בליל הגוים בסוריה‪ .‬ימים‬ ‫רבים היו לישראל ללא אלקי אמת‬ ‫וגו'‪ .‬טצות חנון‬ ‫ליתוטים על הב"ר‪ .‬ותכאטעריקאומעופידיעותהתנ"כ‪.‬הנבואה עודר הנביא‪.‬בשעבוד‬ ‫אסאאביו‬ ‫הנפש וברית לא אטרינן‬ ‫סעיף א‪ :‬ועמהם הלוים ועמהנ‬ ‫דבר‪.‬מי רחכעם' הסתירה כין נאם‬ ‫טלכים‪.‬אתם נצבים וגו‬ ‫פפכם נשיכם‪.‬חלוקיהדעות ביןהנביא‪.‬בקורתהחכםוויערניק‬ ‫‪.‬טרים ע‪.‬‬ ‫יו‪-‬זודדה‬ ‫לא 'דרוש לה'‬ ‫סעיף א‪ :‬כל אשי‬ ‫אלקי ישראל יוטת וגו'‪ .‬יטת‪ .‬ייטראלבקושמא‬ ‫שמחלו על וכות המימטורין רעכט‪.‬השקפמת יחושפטלבריר כ~רל‬ ‫סעיףא‪.‬גם המורד נגד טלך‬ ‫אפרים יש לודין מורד במלכותי‬ ‫ההבדלבין מקלל אב לנשיא בעמך‬ ‫לא תאור כשאיגם עושים מעיטה‬ ‫עמם‪ .‬‬ ‫השפלות של סנהז‪.‬בריתדברים בע?מ~ש‬ ‫פרלץיוץ‪ .‬‬ ‫אז הותי לשימה ליתן ע‪.‬השייםביויהיי‬ ‫הואפרים‬ ‫פרמ‬ ‫והתננדות הנביאים‬ ‫סעיףא‪ .

‬ע בריתי‬ ‫מפר כרית‪ .‬השנויבישראל‬ ‫ויהורה מ‪.‬מ‪ .‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫כא‪.‬ש‪.‬מנקשנשבעים‬ ‫לקט אתהמצות‪ .‬תפלת נרות‬ ‫בהסענטיערם‪.‬הספר‬ ‫הנמצא בבית ה'‪ .‬ן האלקים לעם‪.‬טדיר‬ ‫אדם את בנו בנזירי קטן אוכלנבלותי‬ ‫השבועה ליואש בן שבע שנים‪.‬הטזלזל‬ ‫חכטים‪.‬‬ ‫והכהנים והלוים נכלטו‪.‬‬ ‫גםעובדי הבעל היו נזהרים בפומאה‬ ‫וטהרה‪ .‬וכייחיד‬ ‫יכול לקרא ד"ת ע"פ בצבור‪.‬‬ ‫לא מפני שנתקפנו הטוחות התיר‬ ‫ובי כתיבת תווצבע"פ רק טפני‬ ‫שנתרחבו הלבבות‪ .‬‬ ‫כ)עעש א‪ :‬עתה התקדשו תוי עתה‬ ‫ברית דברים בעלמא‪ .‬בייתי‬ ‫י בן אמון‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫‪.‬הגרים באמעריקא אשר לא‬ ‫טתחילים לשמור את השבת‪ .‬‬ ‫התאחדות ישראל ויהודה‪ .‬לטוד מנשה בתף'כ ודרישת‬ ‫ה' של יאשיהו בן אטק‪ .‬ידיעת‬ ‫תינוק ותינוקת בפוטאה ופהרה בימ*‬ ‫חזקיי‪ .‬צכור עלהילדים‪ .‬ומדוע לא נזכרבססר‬ ‫ב‪.‬טקבלק אותו‪.‬הסענפירים‬ ‫באטעריקעי גוי הבא להתגייר ח~ץ‬ ‫טלדבר אחד א‪ 1.‬חזקי' להגריל תורה‪.‬‬ ‫'‬ ‫מלכים אצלם לשוןבי‪.‬‬ ‫פרס‬ ‫השבועה הטיוחדה בברית‬ ‫יהוירע‪ .‬ברית אסא עם‬ ‫בן הדד‪ .‬גירות‬ ‫א‪.‬‬ ‫עם לבבי לכרות ברית וגו'‬ ‫עלההכקהאלקים לעס‪.‬מדוע לאנזכר לאבמלכים‬ ‫ולא ב‪.‬הביית אשי היתה עם‬ ‫לה'‬ ‫חזקיהו מלך יהודה לכרות א?הי‬ ‫ישראל‬ ‫רק לבנידורו‪ .‬‬ ‫טשכמו ומעלה גבוה טכל העסי כח‬ ‫המשיחה‪.‬העדות‬ ‫אשר שמו ל‪.‬הברית שקודם ואחר הטשחו‪.‬ת‪.‬מזלולי בריח‪ .‬הארמ‪.‬דברים שאמרתי‬ ‫לך בכתב א"א רשאי לאומרם על‬ ‫מה כו'‪ .‬עתליה‪.‬הטזלזל בדביי‬ ‫העובר על ד"ה חייב מיתה‪ .‬‬ ‫פרכ‪).‬תה עתליה‪ .‬בריתייהוייע‬ ‫בבית ה' על העמוד‬ ‫סע'ף א‪ :‬מדוע לא הועיל חזקי'‬ ‫מעיף א‪ :‬שלשבייתות שליהוידע‪.‬איך נכנס חלקיהו‬ ‫הברית‬ .‬ובל‪ .‬הרואה‬ ‫לאסאי‬ ‫הבריתי‬ ‫ומרוע נתן אוחו לבית המהפכתי‬ ‫כרטעת ברית בסלחטהעם עסיםאהיימי‬ ‫ברית מנחם עס סול והושע אלה‬ ‫עם שלמנאסר‪ .‬בת מי ה‪.‬ככג‪.‬שע‪ '.‬ענין הברית שעשה‬ ‫חזקיהו‪ .‬על ההכ‪.‬‬ ‫חרכ‪ .‬‬ ‫איסור כתיבת טפרי דאגדתא‪.‬‬ ‫בנם"ינעקימן העולם‪.‬פעות העם במאטר זה גרם‬ ‫לכל התהפוכות בבית ראשון‪ .‬טילתא חדתא שאני‪.‬המשחקים‬ ‫והמלעיגים‪.‬‬ ‫עבודתביהם'קבים‪ .‬‬ ‫סעיף ב‪ :‬טופלא הסמוך לא‪.‬קפן שנמשחבשמן הטשחה‪.‬טומאהדחויהבצבור‪.‬‬ ‫דבר נדול נתלה בקטן‪ .‬גם בעת‬ ‫עבדו ישראל את הבקלים פחדו‬ ‫להכנם אל טבית לפרוכת‪ .‬‬ ‫פרמ‬ ‫כב‪ .‬ואש עם הנור על‬ ‫ראשו‪ .‬נחל לבנק בדרום א"י‪.‬הכרת פובה וזלזול‬ ‫רבר‪ .‬םראשוני‬ ‫מזלזלי ב‪-‬תי א‪ .‬טרש‪.‬כותבי הלכות‬ ‫כשורפי תורה‪ .‫תבן הפרקש‬ ‫מבא השמש‪ .‬חננ‪ .‬חזקי' נעץ חרב בביהמ"ד כוי‪.‬טעם‬ ‫איסור וה לחוק שני עקרי אטתה‪.‬מצות‬ ‫חגוך לענין נד‪-‬ם ושבועות‪ .

‬חפומרים‬ ‫סנרמ‪-‬וצזה‪:‬ביית‬ ‫וכתורה יעשה‪.‬הצום‬ ‫צטתני גם אני‪ .‬‬ ‫אפ‪ -‬הפורים ‪.‬ת אלקים‪.‬יביי חצימית העקתם פרמ‬ ‫סעןשא‪ :‬תעניתאסתוימאמראסתר‬ ‫אק רבריהצומות וזעקתם לאי‬ ‫הנודהחגמלבויהאבכהבחדשהחמישי‪.‬‬ ‫מנק שהפקר ‪%‬ד‪'.‬‬ ‫החלוצ'ם‬ ‫שכניחבז‬ ‫סעיףאי‬ ‫'היומי‬ ‫'שאלות פלסופיות בעם(‬ ‫תשובת‪.‬אבות יאכלו‬ ‫בוסר ושני בנים תקהינה‪.‬‬ ‫היהורים‪ .‬מרועאין שם הויה‬ ‫במנ'לה‪ .‬טע‪.‬רוב‪..‬הברית על שלוח עבדים‪.‬‬ ‫נבואה אחת לכמה נביאים ורק לאחר‬ ‫ניתן רשות לאומרה‪ .‬‬ ‫יהרק'ם ורורו‪'.‬‬ ‫נני‬ ‫בן רכב‬ ‫סעיף )א‪ :‬הבייתעם ביהיהרכבש‪.‫חכן הפרקיט‬ ‫רנרית ע‪''.‬פעם לחמשים שנות‬ ‫היובל‬ .‬צופ אסתר ופלשה ימים‪ .‬קימו מה שקבלו‬ ‫כבר‪ ..‬קרב"‬ ‫עי‬ ‫פרבה‪3‬ח‪. . הפיים ריאשון‪ .‬‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫סעיף א‪ :‬פנש ‪.‬יעמדו נא שרינו‬ ‫כל אלה נשאו‬ ‫לכל הקהל‬ ‫"‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫נשים נכריות‪ .‬הנבואה נררשתלהגכיאים בהמדות‬ ‫שחתורה נרהשת‪ .‬וקבלהיהורים את אשר‬ ‫החלולעשות‪ .‬‬ ‫פוחסכו‪.‬וינער‬ ‫)‬ ‫‪.‬וצבועה‪ .‬‬ ‫את כל תוקף לקיים מכאן מודעה‬ ‫רבה לאורייתא‪ .‬החזן שהוא עומר‪.‬‬ ‫ויעשו‬ ‫~‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫‪.‬כשישמע' משה את‬ ‫ישראל כו‪.‬‬ ‫ויעמר מ‪ .‬הברית‬ ‫יהויטלם 'נב‪.‬דפקר שנא' ואלה‬ ‫הנחלות וגו' וכו'‪ .‬כהן‪.‬טה‬ ‫באחר סבנישותי טים שהק‪-‬ב‬ ‫אין לכן אלא‪.‬ךנל המאמר‪ .‬‬ ‫את‬ ‫לי ברית אטנה‬ ‫סעיף א‪ :‬סנתגודל ערךר'ה אס‬ ‫שבתורה לא נדבך הרבהממנו‪.‬‬ ‫כריתות ברית לעבורברית‪ .‬צדק ומשפפ‪.. ..‬טנשה‪ .‬התיינה‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫והברית על שטיטתיד‬ ‫סעיף אהרכושי העבודה‪ .‬הנבואו‬ ‫לחולדה ה')רמיה‪.‬יחום‬ ‫הדברים הקפמםביןנבוכדנצרוצרקיהו‪.4‬העטודי אשי ליר‪.‬בכרית‪ .‬‬ ‫הטוותר דברינביא‪.‬כליושביירושלם‪ .‬הרבהם הטקופעים‬ ‫בנבואהוההבדלבזה פאשראתוחלוטי‬ ‫ההבדלבקנבואת משה לשארוקנביארם‪.‬ישפ עם‬ ‫אחר ונו'‪.‬דבריימי‬ ‫‪.‬ופתנגרי‬ ‫יציקיהי‪.‬‬ ‫זכרון תרועה‪ .‬הנואתיונרפבן רכב והנטשל‬ ‫בה‪.‬‬ ‫טצות העת'דות להתחדשמנין שרואח‬ ‫הק‪'%‬ה לטוטה‪ .‬‬ ‫פרס כז‪ .‬ל וצטעו חיברתם‬ ‫ההוב לענות אפן ע‪4‬ובר‪ .‬ויש סהם נשים וגו'‬ ‫פרכץכנט‪.‬וו"צות‬ ‫להם יין‪..‬התלוצים‪'.‬שמעו את‬ ‫רברי הברית‪ .4‬העם‪ .‬‬ ‫‪.‬רנףם‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ביחר במקדא‪.‬הדר קבלוה בימי אחשורוש‪.‬תושבע'פלפמבני‬ ‫הרכבימן ‪-‬ודשאנישאיננ‪.‬לקיס‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫אחיהם‬ ‫חצנו‪ .‬יקינ‬ ‫שטעק בן יקום‪ .‬הבמת חז"‪4‬‬ ‫בהיספורי' מצב צדקיחו כמצב רבני‬ ‫אמעריקא‪ .‬‬ ‫סעיף א.‬‬ ‫מקלה שבדאש‬ ‫חתמם‪.‪.‬ההברלבין בריתלגזירת‬ ‫הצבור עלכל רירי דטתוספיןעליהם.‬והקאמתי‪.‬‬ ‫פרכדכו‪4‬‬ ‫עם יונדנ‬ ‫אייק‬ ‫אם אשכחך ירושלם‪ .

‬יכרת ה' לאיש אשריעשנה‬ ‫וגו'‪ .‬הפקפוק‬ ‫אזעל קדושת המקדש‪ .‬שנהבשנה‪.‬מעונק עצימי דעת‬ ‫רש"י והרטב'ם זאל שמביאים עולת‬ ‫נדבהעםהעצים‪..‬שטת הטרדכי‬ ‫ז"ל בענין שידוכק נתבטלו על ידי‬ ‫הנלות כל הבריתות הקודמות והדר‬ ‫קבלוה בברית אמנהי כורתים אמנה‪.‬אטר רבא לדברי רבי עצים‬ ‫פעונין קטיצה כו'‪ .‫תכן הפרקים‬ ‫היובל‪.‬‬ ‫בכורי כל פרי עץ‪ .‬יוםהדק בר'ממ‬ ‫‪.‬וחציו לכם‪ .‬חלופיהי באלף בעברית‬ ‫ובפרס'ה ‪.‬קוצעיקציעות‪.‬איסור טקח ואיסור טמכר בשבת‬ ‫ויו"ט‪ .‬דברי רשו"י ז"ל‬ ‫התמוהים‪ .‬הראיה‬ ‫לסתור שמביא הרמב'ם ז"ל לאמור‬ ‫מדאורייתא חתק בשאר העמימי לא‬ ‫יסור לרבוה כל המסירים‪ .‬בתך לא‬ ‫תתן לבנו וגו‪ .‬‬ ‫‪)3‬ע'ף ב‪ :‬המרטים בביית אטנה‬ ‫וטדוע תקנם‪ .‬‬ ‫שלישית השקל‪ .‬ותקנות חדשות‪.‬הבאת הטעשר‬ ‫אל בית האוצה והקנסללוים‪.‬וביגית‪.‬בא מנחרב ובלבל את‬ ‫האומות‪ .‬הדרכון‪.‬‬ ‫שטר אמנה‪ .‬תתחתן הוא גם בשאר‬ ‫האוטותי או רק בז' עמטים‪ .‬לפי‪.‬יציא‬ ‫דע"ז ובפולו‪ .‬עיקרי הגורמים חלול שבת‬ ‫נאטעריקאי הברית על שטימת משא‬ ‫ידי השמיטה באין כל יושביה עליה‪.‬בניסלמאי‪.‬‬ ‫אם לאו דלא‪ .‬הטנהג‬ ‫להאר'ך בתפלת ר"ה עד הצות היומי‬ ‫לטעןידעו דורותיכםכיבסוכות הושבתי‬ ‫את בני ישראל‪ .‬צריך אדם לשקול שקלו שלש‬ ‫מעמים בשנה כו' עצים"רבן‬ ‫עצים‪ .‬יעניוטייעשר‪.‬‬ ‫ס‬ ‫יךבן‬ .‬קריעת עזרא את בנדיועל אימור‬ ‫זה‪ .‬והגורלות הפלנו על קרבן‬ ‫העצים‪-‬וגו' להביא לבית אלקינולבית‬ ‫אבותינולעתיםמזומנים‪ .‬‬ ‫מי י'‪9‬פל ומי ירום‪ .‬חציו לה‪ .‬יהתשעהעתים ותשעה‬ ‫טשפחות הנזכרים בתענית בגורלות‬ ‫העצים‪ .‬טנהג התשליך‬ ‫הוא זכרון לאסימת העם ברהוב שער‬ ‫הטים‪ .‬את בכורות בנינו ובהטתנו‬ ‫והחלה והתרוטה והטעשר‪ .‬בני‬ ‫גונביעליובנ‪.‬דרשתם על כי לא‬ ‫עשו כן מימות יהושע בן נון‪.‬חייבכל ארם‬ ‫ליתן צדקה עכ"ם שלישית השקל‬ ‫בשנה‪.‬ההבדל בין ברית אמנה‬ ‫לבריתות הקודטות‪ .

‬כן גם ספרי זה אם לא‬ ‫בכלו הוא בחלק גדול ממנו היסטורי של הבריתות הביבייות‪ .‬אם שהוא‬ ‫מתובל בהלכה ובהגדה הרבהיותרמןשני הספריםהנזכרים‪.‬לא נהגתי בהם מנהג פופרי דברי‬ ‫הימי‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫לפני הקוראים את ההיסטורי מוחלטת ומסופרת כספור‬ ‫מקובל‬ ‫הימיםוידוע אישמפי איש או מזכרונות כתובות אשרכן נהגוסופרידברי‬ ‫בעמים וכמנהגם נהגו גם סופרי ההיסטורי בישראל‪ .‬כי כלםליגיעה נתנו‪.‬כי כסופרי‬ ‫ישראלהיוםכסופרי העמים מאז מטרתם בספריהסטורי אשרכותבים ממרה‬ ‫פופ‬ ‫אלהילערית‪ .‬כמושיש להתוכחבפירושי רש"י והרמב"ןז"לעל התורה‪ .‬וקוב"ה‬ ‫וישראל ואורייתא חד הווו אשר לכלםצריכים למוד לא קריאח פופילערירק‬ ‫עי‬ ‫עי‬ ‫ולכם‬ .‬ועוד מאמרים‬ ‫אשר אתי בכתובים על הגיאגראפיע הבביבלית‪ .‬כיספרי זה‬ ‫לבדמיסודותיו בהלכה והגדהבענין הבריתות הוא ג‪.‬ביהענין בעצמו‬ ‫דרוש להלכה בדבר כההבריתות והובותיו‪ .‬ולדעתי כלסגנון‬ ‫פופילערי איננו המיפוס‬ ‫המשנה הברייתא האמתי של תורת ישראל‪ .‬וכדומה‬ ‫מן המפרשים הבנוים עליסודיהגיון‪.‬התנ"כ לא פופילערי‪.‬‬ ‫אמנם מה שישלי לאמר פה להמתענינים בסירי‬ ‫‪ .‬ר'ל ספר להעם לקריאה ולא ליגיעה ולא זאת ממרתי בספרי‬ ‫כי הם חקירות היסמוריות לא ספורים הממוריים‪ .‬כ ברובו ספרהיסטורי‬ ‫כספרי ימים מקדם הכרונולוגי הביבלית (ירושלים תרס"ח) וכמאמרי‬ ‫שכמוון בארץ הנדפסבירושים לונץ ובילמוט מערבינויארק‪ .‬‬ ‫ספרי‬ ‫והתלמודים ‪-‬אפופילערים המה‪ .‬‬ ‫ובכלל לא בעניני היסטורי אשר בספרי זה וגם לא בספרי הקודמים‬ ‫הנזכר‬ ‫םים אשר עיקרם עומק היסטורי‪ .‬כי כבריצא‬ ‫מוניטון של החלק הראשון מספרי זה בעולם ועשה כבר את הרושם הראוי‬ ‫יספר כזה עד שכל המתעניןבפפרותינויודע כבר את מהותו וגם את מטרתו‬ ‫לענינים העומדים הפרק‪.‬הוא‪.‫לא המרמה ולא מבוא‬ ‫כי שני החלקים האלה מספרי הלז לא צריכים לאלה‪ .‬‬ ‫וזהו‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫של‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ישראל‬ ‫ותורת ישראל להיות *יגעים" בתורה‪ .‬ואפילוספרי ההגדה‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫שנו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫הסה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫פופילערים המה‪.‬ולהגדה בדבר מושגהברית ורגשי‬ ‫העם בה אך איננוממין שנקרא באמעריקא ספרי דרוש (אם שיש בו חומר‬ ‫רב לדרוש)מפני שהואענין הניתן למשא ומתן בפירושי פשמי הפסוקים‬ ‫ודעות חז"ל‪ .

‬‬ ‫‪.‬וחהיםמוי‪. עמנר*ימודי"‬ ‫ה"‬ ‫יראת אושיה‬ ‫יזי'המה'ורהוי‬ ‫‪.‬הקוף קוליעקב ק‪::%‬חתרו‪1‬ר‪4‬ו*אקז‬ ‫~‬ ‫חכטה לעת'‬ ‫' ‪':.‬‬ .‬יהאת כבודה‬ ‫"וקנים"ההמ‪5‬ם תרם'ג) טאפר מדברקדמות)‪: .‬‬ ‫.‪':‬‬ ‫)'ב‬ ‫י‬ ‫‪-'.‬בהערה)‪.‬בירהש‬ ‫והלכה ‪%‬הערן בעצמו‪.‬‬ ‫ולזאת אם שברכני ה'בסגנוןבהיר וברור אבלנתןלי בטובו גםלשון‬ ‫"‪5‬מודים"שיבואו הדברים ונדר‪~4‬ביד" זחקירה וררישהן‪:‬יהא כמו שמעה‬ ‫ן ח'ג פרקכ'‬ ‫חכם אחד ‪5‬חשוב שספרי זה הא ספרדרושי אופלפולי(עיי‬ ‫סעיף א'‪.‬אכ‪-‬דממין‪.)-‬‬ ‫וישים‬ ‫אהמתה‪.‬שלנותיא‪".‬‬ ‫והוא באטתי‪4‬ראוןעולם‪ .‬עולי?כידים"וםפרוההם ‪.‫ולבם רחוק ממנה הגורמת לממחיות ובוראת חצי מלוטדים‪* .‬מתחכמימ‬ ‫שאין בהם דעה‪.-‬‬ ‫חנ‪5‬בונינובתי.‬‬ ‫פת‬ ‫לד‬ ‫במ‬ ‫ספרי ע‬ ‫'‪.‬ורקנני עשדעל חרבם*חליבהיםםורית"עש‬ ‫י עולםלפיןגודל‬ ‫וקולדמי אחיהם צועמים להחיות את חורגיהםחי‬ ‫‪.‬יוהוא באמת ספרהיסמורי אפעזי רק מתוב‪5‬אוא‪.‬‬ ‫ך אלק"נוישבראנו לכבודו‬ ‫לכע‪:‬נרמירתו‬ ‫עולם נמלדמתוכינה'ביו‬ ‫"‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫'‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ן"‬ ‫חמהה כפוהולאידומ‪.‬דרוש לתב‪5‬יה וכל ההיסטהי חעקרית שלנו איא‬ ‫היסטורי‪.

‬דיניט גמרה‪ .‬הצלתי‪.‬נ) ער פרשת‬ ‫שלוח ע‪:‬דיכ!‪ .‬וזה מדברי תורה לא‬ ‫ידענואבל מדברי יהזקאל למדנו דכתיב כה אמר ה' אלקים ניוםבחרי כישראל‬ ‫‪.‬רם משה‪ .‬הטקור לרברי הרמנ"ט ז"ל‬ ‫שהנניאימ שק‪.‬גאלר‪.‬לא שטע‪ .‬כומו‬ ‫של אליה‪ .‬‬ ‫לכן אמור לנני ישראל אני ה' והיצאתי‪.‬לצו‪.‫פרמ א‬ ‫הברית כמצרימ‬ ‫והמצות במרה‬ ‫‪---‬‬‫מעיף א‬ ‫הברית במצריכ! ‪.‬רכ! משה לא שלח‪ .‬ה‪. .‬על מה צי‪.‬הפות הבריה‪ .‬וירעתט ‪.‬ואמר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ‬ ‫מצרימי ואעש למען שמי לבל תיחללעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר‬ ‫נודעתי להםלעיניהם להוציאם מארץ סצרים‪ ..‬כ! ברית ישן‪ .‬טר אליהכ! אי'ש שקוצי עי‪:‬י‪.‬לקחתי‪ .‬ענריו‪.'.‬הנניאים‬ ‫שק‪.‬‬ ‫לא רק כרית היה במצרים אך נם הפרת הנרית‪ .‬ג‪ .‬ואשאידי לזרע בית יעקכ" ואודע להם בארי‬ ‫י להם"‬ ‫אתן טצרים‪" .‬תר על דנרי‬ ‫הנניא כשאין הנביא גר עונשין עדין‪ ..‬ואוציאם טארין מצרים ואביאם‬ ‫אל‬ .‬האליל‪..‬האכילה ושתיה נעתכריתתנרירה‪ . .‬ד'עת הנניא‪ . .‬ת ‪.‬ואסר‬ ‫אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאואני ה' אלקיכם‬ ‫וימרובי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת‬ ‫גלולי מצרים לא עזבו‪ .‬ביום ההזובאת"נשאתי יד‬ ‫תרתי להם‬ ‫מצרים אל ארין‬ ‫חלב ודבשצבי היא לכל הארצות‪ .‬נבואה לעורר‬ ‫על קי‪.‬ננואת אהרןבטצרים‪.‬‬ ‫‪.‬ך ה' אלקיך‪.‬‬ ‫הננואה ‪.‬נשאתי אתידי להמ‬ ‫הנגיה נגליתי ןבית אביך וגו'‪ .‬ואלה הטשפטים‬ ‫אשר תשיט לפניהם‪.‬‬ ‫והמ‪.‬גו'‪.‬הצווי‬ ‫לאברהב) על הטילה לנניו ‪.‬תם מארץ טצריכ)‪ .‬י‪.‬‬ ‫השליכו ‪.‬ציאי א‪. .‬דה קשה‪ .‬תעשה‪ .‬שר בעיני‪ .‬וא‪.‬ת להעם‬ ‫רק ללטדט‪ .‬הכונש כבואת‪.‬ביוט‬ ‫ה‪.‬כאשר צ‪.‬רייתא‪ .‬הסגרא רא‪.‬אל משה‬ ‫מקוצר רוה ומענ‪.‬העברות‪ .‬לוהאושצאיאיםד‬ ‫לאטכיאני ה' אלקיכ‬ ‫י להם"‬ ‫מארץ‬ ‫אשרם‪ .‬ילר מתנבא‪ .

‬ד') והרלב"נ ז"ל בטפר‬ ‫‪.‬אבל היתה באה אליהם הנבואה מהשם כמו שבארנו ומי שהרבה‬ ‫עליו השפע ההוא כאברהם ע"ה קבץ אנשים וקראם ע"צ הלמוד וההישרה‬ ‫אל האמת שככר השינו כטו שהיה אברהם מלמדבני אדם ומבאר להם‬ ‫ם שיש לעולם אלוה אחד לבד ושהוא ברא כל מה ש‪.ככ משה לילך אינוכן‬ ‫אלא כמכבד לאהרן‪ .‬וסה היא‬ ‫הנבואה היא שנאמר ביחזקאל ואומר אליהם איש שקוציעיניו השליכו‪ .‬הראית כי נ‪:‬נע‬ ‫י היא‬ ‫אחאנ‪ .‬הרצהת ונם ירשת‪ .נין .נו ורש"י ז"ל פירשכי אהרן התנכא‬ ‫אך מתי היה‪.'1‬הנה כבר התבאר ש‬ ‫ולוי‬ .‬וכפ‬ ‫רע)"י‬ ‫לי‬ ‫על אהרן כטו שנא' ובהר אותו טכל שבטי‬ ‫ז"ל שם הנגלה נגליתי לבית אביך מכאן שנתנבא אהרן במצרים‪ .ה‪ .‬וכן יצחקויעקב‬ ‫ירעתיו ‪1‬נ‪ .‬אשרלפי‬ ‫זההתחילאהרן להתנבאותבהיותוכן שלש שנים לערך‪.‬ה אלא ברית ושבועה‬ ‫סעיף א‬ ‫כתרנומו "וקיימיח~'להון במימרי‪.‬י אל בית אביך בהיותם בסצריםוגי' עמ'ל‪ .ת הנביא‪ .‬ה‪-‬י)‪ .‬וזהו שנאמר לעלי הננלה‬ ‫ננליו‪.‬כם"ש הרד"ק והרלב"נ ז"ל שם‪ .‬והוא‬ ‫טדברי המדרש רבה רבנן אמרו סבור אתה שהיח מ.‬שהיא ככלל‬ ‫איננוז טבעירע' ונם בעת שנתבמלה הנבואה אמרו שנתנה לתנוקות (ב"כ י"ב‬ ‫ע"ב)‪ .‬וסנין שאהרן‬ ‫י ונו'‬ ‫היה מנבא שכן הוא אומר ויבא איש אלקים אלעלי ויאמר הננלחננליר~‬ ‫~שמות מסי' ט"ז)והייתי חושב שנתחלף פה כף בפי‪ .‬אבל כתנחומה שסוה‬ ‫סי' כ"ד נמצא מ'כ המדרש הלז ונתוב בו מפורש "שמונים שנרו'‪ .‬‬ ‫להם נבואהזו קודם שננלה הקב"ה על סשה בסנה‪.‬הוא שכתב יחזקאל ואודע להם בסצרים‪ .‫הברית במצרים‬ ‫פרק א‬ ‫‪2‬‬ ‫אל המדבר ונו'ייח‪.‬וצוה אתכם‬ ‫לעשות כך וכך וזה דבר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה נו הנדה‬ ‫אמהית‪ .‬‬ ‫ה בסצרים לא יד.‬ואמר ר' אליעזר‬ ‫ביטם ר'יוסי בר זימרא כל הנביאים שהיו מתנבאים לא היויודעים מה היו‬ ‫מתנבאים אלא משה ויש.‬כי התנלויז הנבואה אין לה .‬אכל אין זה פלא במושנ הנבואה‪ .ם ידי.‬והנבואה על בית אביו של‬ ‫ל)‬ ‫עי‬ ‫ישראל לבהן ונו'‪ .‬ולתו כו'‬ ‫במופתיםעיוני‬ ‫וירניל נני האדם על זה וימשכם בספורים נאים והטיב להם‪ .ליו רות הקודש)‬ ‫אגדית או דרשכ‬ ‫ע"ד שאמרו בן שלש שניםהכיר אברהם את בוראו ונתנלהעליו בעל הבירה‬ ‫ואמרלו אני חוא בעל הבירה‪.‬שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי‬ ‫מתנבא להם פ' שנה‪ .‬קאל כ‪ .‬והיה להם בודאי איוה קבלה‬ ‫מלחמות ה' מספר מילד בן‬ ‫י אהרן בהיותו עוד בן שלש שנים שרתה .י' ‪:‬ו' ומדרש תהלים צ'‪ .‬המן הסלע הזה‪ .‬צהתנכא‪ .‬כי הלאבןשלשושמונים‬ ‫שנה הין בעמדו לפני פר.‬‬ ‫י וותל‬ ‫אך זה לא מתאים עם מה שכתב הרמב"ם ז"ל במו"נ בל"םישנ‬ ‫לפי מה שכתוב כספרי הנביאים ובא בקבלה הוא שכל סי שקדם למרע"ה‬ ‫מן הנביאים כאבות ושם ועבר ונח ומתוש"ח וחנוך לא אמר אתד מהם כלל‬ ‫לכת מבני אדם שהשם שלחני אליבם וצוני שאומר לכם כך וכך‪ .‬ואין נשיאתידב‪.‬וכונתו ז"לעל דבריאיש‬ ‫אלקים אלעלי הננלה ננליתי אל בית אביך בהיותם נמצרים לבית פרעה‬ ‫~שמואל א' ב' ב"ז) אשראין ההי של הנניה"הי התימא" רק"הי הטחלטת"‬ ‫כטו הלבן מאה שנה‪ .‬לא שאמר אליהם‬ ‫כו' הלא תראה לשון הונורהבוכי‬ ‫כלל שהשם שלחני אליכם וצוני ו‬ ‫עהלזהיצרדניהמצוה לבד עשה‪ .

‬ולפאז אם נאמר‬ ‫ישראל ב..‬ואין לשון‬ ‫ז"ל‬ ‫רק ע"י שליחות הנביא לא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫‪.‬ם‬ ‫שבפירוש נאטר‪ .‬דבריםי"ח י"מ)‪.ל דרך עיון ומברה‪.צמו איננו חייב כשעובר על‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫לע עצמו או שבובש נבואתו אחרי שהוא קטן ואיננו בר עונשין‪.נין קודם מרע"ה .‬כי לאשייך לענוש‬ ‫לכלור‪2‬‬ ‫לש‬ ‫פבורך.‬‬ ‫אם על נבואת ילדבן שלש שנים אפילו אם הוא נביא‬ ‫אך לאידעתי‬ ‫הנביא‪ .לכל פנים מפסוק אהד‬ ‫הנהות הב"ח ז"לשהוסיף פהגם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫נלסדו כ‪ 4‬השלשה‪ .מרם על זאת הדרך היו קוראים בני האדם‪.‬‬ ‫תכונת דורשים ומל‬ ‫כן היה ה.חלמתי עליהםהנביא באמפקיום שהנביא .‪":‬ל‪ .‬‬ ‫לא ישמ.ל לא י'טמע של עצמו איך י.‬אבל.תם שהי' וה בעת שהיה אהרן עדין בן שלש שנים‪.‬וכן כתב נ"ב בס"נ לראיטו. אל ד‬ ‫בייאמר רב שם דכתינ והאיש אשר לא ייטמע קרי ביה לא‬ ‫וכרבר רב יהודה‬ ‫אדרוש מעמו‪ .‬אסנם דעת המדרש הלז שאהרן שולח לישראל‬ ‫דב‬ ‫ורריקודם משה לאמר להם איש שק~צי עיניו השלי‪:‬ו ונו' ולפי'ז יוכל להיות‬ ‫ע‬ ‫שד. והבאתי‬ ‫בקדש ח"א בתשו' לשאלה א' ב' סעיף א' צד ‪21‬‬ ‫סדכריו ז"ל כס‪2‬רי מלכ‬ ‫י בדרךעיו.‬כי דבראי מבע כזח תחשב כבר שליחות מאת ה' לנני‬ ‫ילחו ומוכרחים אנו לומר כמ"ש שזה‬ ‫אדם‪ .‬יאומר אליהם‬ ‫ק"ודם משה לא שולחו לבני אדם‪ .‬שנא' והיה האיש אשר‬ ‫ונביא שעבר על דברי‬ ‫אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו ‪.נשו אחיים על לא ישמע‪.ברם על דברי‬ ‫שלאהי' להם דרשה או קבלה אחרת על סספר השנים שניבא אהרן ראוי‬ ‫לגרוס פה בסדרש סמך שנים במקום פ' שנים אשר היא מ'כ קל החלוףבכתיבה‬ ‫ובתנהוטה‬ .‬אבל לי בנ‬ ‫יותו כבר נדול ולמד להם .‬ובלי ספק למד הרמם'ם ז"ל‬ ‫שהנביאים ש‬ ‫טמדרש אוור ההולק על מדרש זה כא'טר נבאר א'"ה את"ב ומפרש את‬ ‫דעתויחזקאל אלו באופן אחר‪ .‬טקי‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ו.‬אם עוברים‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫‪.‬ואם לא נענש על לא‬ ‫עיוקרי ביה לאישסע ו‪:‬תיב‬ ‫נ‪.' ואשר על כן לא נתחייבובני‬ ‫על דבריו אינם נ‬ ‫אהרן מרם שהיה בן עשרים שנה‪ .‬וכן תמצא החכמים‬ ‫ולוי‬ ‫של שם ועבר בית דינו של‬ ‫שקדמוהו מן הנביאים כבית דינו‬ ‫אוסרים‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫תושלה‪ .‬אמנם ב‪:‬לל לשון ה‪:‬ועוב ביחזקאל איננו מתאים עם שמת הרמכ‪'.‬ואפילו לדעת‬ ‫ישסיע‬ ‫נו לא ושסע‪.‬לא שיאפרו ויאמר ה' אלי דבר אלפלוני‪.‬ולענ"ד נראה שאפילו אם הנביא הוא כבר יותר משלש‬ ‫ה שנה שכבר נצמוה באיסור של כובש ננואתו ומצות שמיעה לנבואת‬ ‫עשר‬ ‫שלא נ.‬כלם ע"ה היו נביאים ולמדו בני אדם על‬ ‫מתושלח מדרשו של מ‬ ‫מדים ומיישיים‪ .‬והנביאים שקודם סשה לא נשת‬ ‫בהיותובן שלש היה להם זה רק קבלה אנדית או דרש‬ ‫ששיתה רוה'ק עלאהרן‬ ‫אדם ששקוצי עיניהם ישליבו וננלולי טצרים‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ממקום אחר‪ .‬והיישר בני אדם‬ ‫ששרתהעליו רוה"ק‪.‬איטר ה‪:‬תוב יאמר ואומר‬ ‫אמתהייבים בעונש על בלתי שמוע‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫בהםבתיך ארין מצרים‪. ומברה לא שייך לילד נן שלש שנים אם‬ ‫עיי"ש‪ .‬‬ ‫בל יממאו זח למד אח"‪ :‬נהי‬ ‫ב‪ .נש בידי שמים מרם היותו בן עשרים‪ .שליכו וני'‪ .‬ואומר אליהם" איש שקוציעיניו ז.‫*רק א‬ ‫הברית במצרים‬ ‫סעיף א‬ ‫‪3‬‬ ‫וקהת ו.‬‬ ‫ו‬ ‫עצמ‬ ‫אהיי‬ ‫ענשים אם שמצווים לשם.‬רש"י)‬ ‫והטוותר על דברי‬ ‫עצמו מיתתן בידי שמים‪ .‬‬ ‫דברי‬ ‫אהד למדו במשנה דסנהדרין פ"ט ע"א ה‪:‬ובש נבואתו‬ ‫שהלא מפסיק הנביא (המפקירם שלא חשש למח שאמר הנביא‪ .

.-‬ך‪. ((1..(.‬‬ ‫(‬ ‫ן‬ ‫''.‬נתן להם הקב"ה שני מצות דם פסח ודם מילה‬ ‫שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנא' ואעבורעליך ואראך מתבוממת בדטיך וגו'‬ ‫ואוטר נם את בדםבריתך שלחתיאמירךטבוראיןמים בו‪ .‬י"ט ה') עיי"ש‪ ..‬ובני לו‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫אות‬ ‫י שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו‪ .‬‬ ‫‪(..‬‬ ‫(‪....‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪..‬וזח היה באמת בברית אבות עםאלקים ובברית מילה‬ ‫כאשר נתבאר בה"א בפרק נ' ובפרק ו'" ובני ישראל בהלכם אחרי גלולי‬ ‫טצרים עכרו את דבר הברית הקד‪:‬וןהזה‬ ‫‪. 1...‬י‪". .‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬הלאהיו להס כל שבע מצותבני נח ומצותטילהומצות‬ ‫‪..‬רי בישראל ואשאידי‬ ‫לזרע ביתיעקב ואודע להם בטצרים‪ .‬י‪(.‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬אבל אחרי שאין לענוש לנולדים טרם‬ ‫ירעו חובתם זאת‪ .‬לכך הקדים הכתוב‬ ‫לקיחתו של פסה לשחיטתו ד'ימים שאין נוטלין שכר אלא ע"י מעשה‬ ‫עכ"ל ומובא קצת מסנו ברש"י בא י"בו'‪.‬‬ ‫'‬ ...1‬ן‪-.‬ן[‪...‬‬ ‫‪.‬אבל להזכיר על בריתיש‬ ‫בידנביאיו גםקודם משהרבינו‪....‬‬ ‫‪".‬‬ ‫הבריתבטצרים‬ ‫‪.'.‬‬ ‫‪.‬מה כתוכ בטוף אחריו וימרו בי ולא‬ ‫י ואמר לשפוך חטתי עליהם (כהעלותךפ' נף'ו) ואם שמילה לא‬ ‫אבו לשמעל‬ ‫לא נזכרת ביחזקאל כלל אבל למדו זאת מדרשות אחרות כדאי' בשסות‬ ‫רבה רבותינו אמרו לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם במלו המילה‬ ‫במצרים חוץ סשבטו של לוי שנא' וללוי אטר תומיך ואוריך לאיש חסידיך‪.......‬‬ ‫‪(.‬‬ ‫‪.‬ולא מחויבים לשמועכלללנביא שהוא פחות משלש עשרה‬ ‫ן אשר הפרו שלח ה'‬ ‫שנה‪ .‬אך כל והעלצווי חדש‪ .‬ז‪.‬ו"ל שהנכיאים שקורם טשה לא נשלחו‬ ‫הוא לדעתי לרברי ר' מתיא בן חרש במכילהא סטכתא‬ ‫לצוותלבני‬ ‫"‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫)‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫(‬ ‫ל פטה) לשחיטתו די‬ ‫לקיחתו יש‬ ‫דפסחא פרשה ה'‪ .( .[..‬י‪1..‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‫‪.‬ך‪..‬ל‪..‬ולאהי'‬ ‫בידם מצותשיעסקו בהםכדי שיגאלו שנא' שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום‬ ‫ועריה ערום מכל המצות‪....‬‬ ‫למהכי שמרו אמרתיך ובריתךינצורו נש"ר בא‪.‬פ מה הקדים‬ ‫פניחרש אומר ואעבורעליך ואראך והנה עהך עת דודים ‪-‬‬ ‫ימיםהיה ר' מתיא בן‬ ‫(יחזקאל מ"ז)הגיעשבועתושנשבע הקב"ה לאברהם שינאל אתבניו‪ .‬י‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.(.(...‬ן‪...‬ייך~ם‬ ‫( [‪.יני הגוים והוציאם‬ ‫מארץ מצרים והביאם אל המדבר ונו‬ ‫נ) אמנם עיקר דברי הרמבו'ם‪.‬אבל שאר השבטים המרו בו‬ ‫כ‬ ‫את‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫לאהשליכו ואתגלולי מצרים לא עזנו ע"כ‬ ‫הקב"ה‬ ‫אי שקוצי‬ ‫לשפוך חמתו עליהם רק עשה למען שטו לכל תיחלל.‬ונם אטת שלא נענשים כשעוברים על דברי נביא שהוא‬ ‫פחות מעשריםשנה‪ .‬וכלמישיזביר אותם סחייב אוהםבו‪.‬‬ ‫אשר לכאוראדברי ר' מתיא לא מובנים כלל שאמר שלא היה להם‬ ‫טצות לחתעסק בהם‪ .‬‬ ‫סעיף‬ ‫א‬ ‫('‬ ‫נפל החלוף והטופרים העתיקו שמונים ובאטה היח עליהם‬ ‫לכתוב ששים‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬‬ ‫*‬ ‫פרק א‬ ‫ובתנחומה נאכ‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ולישב הנירמא הכתובה ונם 'טלא תתננד הרבה לשיטת הרמב"ם ז"ל‬ ‫אפשר לומר דהן אמת שהנביאים שקודם משה לא שולחולבני אדם לצוות‬ ‫להםצווי הדש‪ ..‬ונבואה כזאת היה לאצווי רק הודעה והישרה ולמוד אשר‬ ‫לומד להם את חוכתם‪ .‬ועל זההיה‬ ‫י קבלו‬ ‫חפץ‬ ‫הקבעה לחדש את הברית הזאת ושלח להם ע"י אהרן‪ .‬ולפי דעת מדרשים אחרים עברונס‬ ‫על ברית הטילה כדאי' בבמדבר רבה כשהיו ישראל בטצרים מאמו בתורה‬ ‫ובמילה שכן יחזקאל מוכיהם כה אמר ה' אלקיםכיוםבו‪.‬ל‪([.1.‬ואפילו‬ ‫אם הברית לא היה ממש אתם רק נתחייבו עשי ברית אבות אשר חל על‬ ‫הנולדים כאשר בארנו בחלק ראשון‪ .

‬כי על המילה אם שנצטוה אברהם על זרעו והברית ‪.‬הי' בליפננויובין ‪..‬והמצות אשר הם‬ ‫רק מצד הסברה לא נקראים צווים אםשהייבים בהם סדאורייתא כי הסברא‬ ‫דאורייתא כאשר בארת* שם‪ .‬וההמרה‬ ‫י‬ ‫וקאשרהא‪.קאל היתה‬ ‫ודעלקים על דברי‬ ‫‪.‬רי'ל אם‬ ‫שמחויב מצד הכברה אפילולו לא נצטיה אבל אגוניימצלייותר כאשרעושים‬ ‫צווי ה'‪ .‬שנבואת לק.‬כי לדעוגולא ה‪.[‬ ‫‪.‬אך ההיוב הזה הוא ‪::‬צלנו לפי דרכי התורה שחל‬ ‫הברית על הנולדים‪ .‬רכ מה שחתורה מכסה על חטאם‬ ‫ואסרה‬ ‫עי‬ .‬מתיהי' כל זה‬ ‫ועל כרחך דעת ר' מתיא נן הרש שהברית הזאת וח‪2‬רתה הוא מה שנזכי‬ ‫בריש פרשת וארא לכן אמורלבני ישראלאני ה' והוצאתי והצלתי ונאלתי‬ ‫וידעתםכיאני ה' ונו' וזה ג"‪ :‬היה בביית ושבועה כדאי' בשמות‬ ‫ק‪-‬‬ ‫בה‬ ‫ורל‬ ‫חתל‬ ‫יכן אמורלבניישראלאין לכן אלא שבועה שנאןלכן נשבעתי לניתעלי‬ ‫א סשח שמא מדת הדין יע‪:‬ב גאולתן (ם"ר‬ ‫נשב‪ 7.‬על כן נצטיו בדברים אשר יטלו‬ ‫שכי‬ ‫י השם'ןה להסחויב בסכרה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ונזכות שטעם לדברי ה' לעשות מצותיו יג כ‬ ‫היא בכלל והזשרנעיניו תעשה‪ .‬‬ ‫שנצטוה‪ .‬ובפירוש כתכ חרמב"ם‪".‬ל בל'מ לשני נם על המילה שכאשר‬ ‫מפני‬ ‫ציח אברהם לטול ה‪.11‬‬ ‫הנרית במצרימ‬ ‫‪.‬הקכ"ה שינאלם שלאייר‬ ‫טה שנא' ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה‬ ‫ד')‪ .‬מ על זהשאהרן ניבא קודם משה‬ ‫בארץ מצרים מפני דרש הפסוק לעלי הכה.. שנאמר ואמר אליהםאיש שקוציעיניו‬ ‫השליכו ונגלולימצרים אל תטמאו ואומר וימרובי ולא אבו שמע אלי‪ .‬ה‬ ‫צווי‪.‬וא"ב יקשה לנולפי זה דברי יחזקאל ואשא אתידי להם לאסר אני‬ ‫ה' אלקיכם וגף ולא אבו 'טסוע וגו' ואומר לשפוך חמתי ונו'‪ .‬ו'ונן אמר מפורשה‬ ‫"יהוראבן כתירא במכילתא שם ולא שמע‪ 1‬אל משה‬ ‫ר'‬ ‫טסוצר רוח ומענודה קשה יש לך אדם שהוא מתבשר טובה ואינו שמח‬ ‫כו' אלא היה קשה בעיניהםוכליפרושמע".‬ן‬ ‫.('.‬‬ ‫ין‬ ‫‪.‬‬ ‫סעיף א‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬יד הנשה לדעת רי יהודה חולין ק' ע"ב‪ .‬רעו‬ ‫וכל ברית חל על הנולדים‪ .‬טסוגים או ששים שנהקידם סראה הסנה‪ .‬אטנם כונת ר' מתיא הוא שלא‬ ‫מיה בידם סצות שנצטוו המה‪ .‬‬ ‫‪.‬וגם אהרן לא צוה כלל שומ מצוה חדשה טים ששולח‬ ‫משה לצוות‪.‬כוון והאזנת לסצותיו‬ ‫אשר ספני זה נאמר בבמה מצות ש‪:‬ליות כאשר צוך ה' אלק*ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מפורש דעתם שדברי‬ ‫המדרש רבה שמות גן ט"‪ .‬שבסצות בני נח נתחייבו רק מצד הטברה‬ ‫וההישרה לא מצד הצווי כאזר בארתי זה במלכי בקדש ה"א בתשובה א'‬ ‫צר ‪ 21‬ואין זה בכלל שומעי מצוח‪ .‬אבל והאזנת למצותיו הוא דוקא דבר‬ ‫הבא צווי‬ ‫ש'וילפ"ז ר' מתיאבן חרש חולקעל המדרש שהבאת*שעודלפני כמהשנים‬ ‫טשה שום‬ ‫קודם צוה אהרן אותםעלע"זועל בריתהמילה‪.‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬אבל הנאולהצייקהלבא ב‪.‬אבל טרם שנתנה תורה וטרם שבאצווי הי'היוב הברית‬ ‫על הנולדים ג"כ רק מצד הסברח מצד הישר בעיניו תעשה‪ .‬הנה‬ ‫יחזקאל בהברית הוא על מה שנא' בפרשת וארא‪.‬ן‬ ‫. הננלה ננליוגי אלבית אביך‬ ‫בהיותם במצרים היה זה ג"ב רק על דרך היישרה כמו כל הנכיאים שקידם‬ ‫משה‪ .‬א ובניו וענדיו סו אותם ו"א קרא‪ :‬על זה על דרך‬ ‫קריאת הנבואח‪ .‬ששומע מציה נקרא כאשר שומע מה‬ ‫על המעשה שיעשו הצווי‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫ואפי' אם לא יחלוק ר' מת'א בן חר‪.‫_פרק א‬ ‫‪'.

‬ובירושלמי ר"ח פ"נ ה"ה אמר ר' שמואל‬ ‫בר' יצחק על מה צום על פרשת שלוח עבדים‪ .‬כאשר רואים אנוגםהיום‬ ‫אצלהיהודיםהטהבולל‬ ‫יםשמפני העבדות אשר כטב.‬‬ ‫הגויםוגם אתאלוהיהם‬ ‫כאשר‬ ‫הרבה מרבני הריפורמים דורשים בבתיכנסיותיהם‬ ‫על שבחו של אותו האיש וכדומה‪ .‬והאמינו שלכל‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪.‬ח רק פח‪ .‬יחזקאלמגלהשהיתה המרה שלאלפרוש‬ ‫מע"ז‪.‫‪6‬‬ ‫פרק א‬ ‫הברית בטצךים‬ ‫מעיף א‬ ‫ואסרה שזה מקוצררוח ומעבודהקשה‪.‬ובנראח גם דברי ירמי' ולא שמעו‬ ‫י ולא הטו את אזנם נ"ב הכיאו את ר' שמואל בר' יצחק ואת ר‪.םמיקרים אתמנהכי ונמוסי‬ ‫‪.‬‬ ‫ואחרי שבפרטידיני ה.‬לכן" אמורלבני ישראל שהיא‬ ‫שבועהויצום על העכדותבכלל בברית ושבועה ואח"כ כמרה חידיעם הפרטים‬ ‫ואם שוה דרש מעט רחיק ע"ז מביא שם בירושלמי‪ .‬תני בשם ר'נחמי'היתה‬ ‫כאניות מוחר פמרחק תביא לחמה דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום‬ ‫אהר‪ .‬אשר לכאורה דברי הירושלמ* לא מובנים‬ ‫הלא פרשת שלוח עבדים הוא בואלה המשפטים ודינים במרה הופקדו לדעת‬ ‫חז"ל (סנהדרין נ"ו ע"ב) לא בסצרים‪ .‬אשראולי ידעו חז"ל מהגדוועיהם אשר‬ ‫חרכיבושני הדבריםיחר‪.‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫י זה ממש כמו ולא שטעו אל משה ובמו ביחזקאל ולא‬ ‫הילאלשלמדורעש‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫קאסטי‬ ‫וכדומה‬ ‫ואלהי‬ ‫להם הרבה שהי' להעמים הקדמונים‪ .‬אבל מפני שנתוסף פה גם שלוח‬ ‫עבדים לעקור טבע ה.‬ובפרשת משפטים כמרה‬ ‫לא נטצא שוםברית‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫בלשון "לכן" ש‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫גם יחזקאל טרמז שהיתה פה שבועה והוא‬ ‫‪.‬ופסרחק‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫תב‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫אחת‬ ‫ז‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫י טבע וטבע העבדות ממקום אחד‬ ‫כ‬ ‫‪.בדות מלבם שהוא בלב המשעכדים כמו המשעובדים‬ ‫מפני זה הזכיר ירמי' פה נם ברית נמור‪ .‬שזה בא מקוצר רוח מחמת טבע ה.בדות‬ ‫שנטוע כנפשם‪ .‬‬ ‫ף‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪:‬רחך‬ ‫מצרים אחרי‬ ‫במה שנזכר פה‬ ‫‪.בדות לא נאטר כריתכי במרה לא היתה ברית על‬ ‫כן דעת ר' הילא שהברית הזח היח בכלל‪ .‬וירמי' אמר במקום אח‪ 4‬שחיה ברית בשלוח ענדים ביום‬ ‫היציאם מ‬ ‫רקארין מצרים אשר זח לא במרה שמרה לא היתה ביום הוציאם טארץ‬ ‫‪.‬לוסר שפה לא נזבר בטק'מם שלוח עבדים כלל‪ .‬א כ‬ ‫אבו‬ ‫י על דינים במרה לא מצינו בתורה כדברה‪.‬וזה שאי'במכילתא שם הה"ד וידבר הי אל סשה ואל אהרן‬ ‫ויצום אלבניישראל צום לפרוש מע"ז‪.‬‬ ‫אבותיכםאל‬ ‫‪.‬‬ ‫ולשון‬ .‬‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫יצ‬ ‫ובאטת‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫בגלולי‬ ‫קשר עם ענין העכדות כי בהאמינם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ברבוי‬ ‫במלחטת האלילים כובשים ונכבשים‪ .‬ב‪..‬הדא הוא דכתיב כה אמר ה'‬ ‫אלקיישראל אנכי‪:‬רתי כרית את אבותיבם ביום הוציאי אותם פארין מצרים‬ ‫מבית עבדים לאמי מקין שכע שנים תשלהו איש את אחיך ה.ברי אשר‬ ‫ימכר לך ונו' נירמיה ל"די"נ י"ד)‪ .‬ואין זח פת*רה לתורהכישניהדברים אמתכיטבע המשועבדיםליקר את‬ ‫מעשה המשעבדיםשזה בא מקוצר רות ומענודה קשה‪ .‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫הברית שהזכיר‬ ‫ומפני שעל פרישת ע"ז וברית מילה הוא באמת רק‬ ‫דבר הזכרת ברית קדום שחל על הנולדים‪ .‬אמנם כוונת הירושלמי שזה שהיה‬ ‫קשה להם לפרוש טע"ז הי' מטנע העבדות אשר השתקעו בה ולעקור טבע‬ ‫העכדות היו צריכים להזחירם שלא ישת.בדו גם הם איש באחיהו היהודי‪.‬ואתיא כחי דא"ר הילא לא‬ ‫נענשו ישראל אלא על פרשת שלוח עבדים‪ .

‬ע"ב אומרעליוהלל הנדול‪.‬ונוהג גם היום אצל הערבים‪.‬הנדול‬ ‫ונו' כם"ש רש"י ז"ל פסחים צ"ט ע‪'.ם ארבע כוסות והוא ממדרש רבה‬ ‫וישב פ' פ"ח ומירושלמי פסהים פ"י ה"א‪ .‬ונם בברית אבים‪4‬ך עם יצחק נאמר ויעש להם משתה ויאכלו‬ ‫וישתו‪ .‬‬ ‫איך שיהיה ידענוכי ראשית הברית במצרים הוא בחמשה לשונות של‬ ‫גאולה לבן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת מבלות מצרים‬ ‫והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוענטויה ובשפהט‪.‬והבאתי את‪:‬ם אל הארין אשר נשאתי אתידי‬ ‫לתת אותה לאברהםליצחקוליעקב ונתתי אותה לבם מורשה אני ה' ('טמות‬ ‫ו'‪ .'.‬ויצא מעמך הואובניו עמו ושב‬ ‫אל משפחתו ואל אחוזת אבות'ו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאר‪.‬אבל אנכי באתי בוה לבאר ד.‬עוד גלות אחריה‬ ‫אשר עליה נאמר הנהאנכי שולח לכם את אליההנביא לפני באיום ה‪ .‫‪4‬רק א‬ ‫הביית בטצרימ‬ ‫מעי‪ .‬הנונה ביום אשר נשאתי אתידי‬ ‫י כי לא אסר ביום יצאם מאר'ן טצרים‪ .בדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה‬ ‫נין העבדות שאינם יכולים להיות עבדי ה'להיות‬ ‫ר"ל שנוטע בלבם ע‬ ‫בברית אתו‪.‬ולישב פשמות המקראות מתישב דבר דבר על אפניו בלתיענין‬ ‫ש‪4‬וח עבדים פה‪ .‬ובעת אשר‬ ‫להוציאם מארץ מצרים‬ ‫נשא אלקים אה ידו בשבועה להוציאם ואמר לכן בשבועה אמור לבני ישרא‪4‬‬ ‫והצלתי ונאלתי ולקחתי ונו' נקראיום הוציאם מארץ מצרים‪.‬‬ ‫יפוצ‪.‬ויש בזה טעם‬ ‫טבעי שלא ישאר טינא נלב אצל צד אחד נגד הברית‪.‬ן‬ ‫סצרים לא ימכרו ממכרת עבר וגו‪( .‬י"ח)‪ . על חהבאה האחרונה שלאיהי‪ .‬‬ ‫אני ה' והוצאתי‬ ‫י שיטה אחרת בואלה המשפטים אשר תשים‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ואם שבספרי ס‬ ‫ל‬ ‫לפניהם‪ .‬כי אז לא יכול‬ ‫לא‪:‬ול יחד בשמחה ובטובלב‪.‬ועל הלשון החסשי ‪.‬‬ ‫‪8‬ויף ב'‬ .‬והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני‬ ‫אתכם מתחת סבלות מצרים‪ .‬יהבאתי" הוא‬ ‫מנהג כוסו של אליהו לרם.‬כי‬ ‫הברית בהימים הקדומים ונשאר זכרונו נם עתה לאכול ולשתות איזה דבר‬ ‫לקיום הברית‪ .‬ב בט.‬אשר כננד ארבעה לשונות שהם מענין יציאת מצרים תקנו ארבע‬ ‫כוסות על הסדר בסיפור יציאת מצרים‪ .‬ל"ם‪-‬ם"ג'‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ממנהני‬ ‫ולענ"ד שתית חבומורנ המה ז‪:‬ר הברית‪.‬ויקרא כ"ה‪.‬ולקחתי‬ ‫אלקיכם הטוציא‬ ‫אתכם לי לעם‪.‬א‬ ‫?‬ ‫ולשון ביוםהוציא אותם מאר*ן מצרים‪ .‬יםגדולים‪ .‬והוא גם טעם ר' טיפון בפסחים ק"'ח ש'א‬ ‫לפיגי' הרא"שז"ל שם‪ .‬ו‪-.בד בו עבודת עבד ונו‪ .‬ועל ה‪:‬וס החמשי הטעם למנהנ זה‬ ‫היותר נכון הוא מה ש‪:‬תבתי‪ .‬ואם לאינאל באלה‬ ‫י בני ישראל עבדים עבדי הם אשר‬ ‫ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמוכיל‬ ‫הוצאתי אותם מארון מצרים אני ה' אלקיכם (שם נ"ד נ"ה) וכדרשתם ו"ל‬ ‫בתו"כ לפי נוסחת רש"י ו"ל כל המש.‬ן ולבד מהמקרא בירמי' המקרא בתורה עצמו מקשר שלוח עבדים עם‬ ‫יציאת מצרים לא ת.ת הירושלמי שהבאתי בוה‬ ‫כם"ט רש"י הדרשה תדרוש שנאם' הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש‬ ‫מלע מתחלק ל‪:‬מה נצוצות (רש"י וארא ו' א'‪.‬וכן בבריתיעקנ עם לבן‪ .

‬‬ ‫ש‪.‬ר‬ ‫אשר בארנו כסעיף הקודם שראשית הבריתבמצרים הזא בהדבור‬ ‫הראשוןואחשרדיבר הקב"ה ולקחתי אתכםלי לעם וגו'‪ .‬ויסירו ארץ‬ ‫ינדעון חייבין איך יפלח‬ ‫כבודכ! בתכניוק‬ ‫א‪.‬וכלל‬ ‫ופרמאיהו רישא ומיפארי‬ ‫א דכר ונוקבא נחדא ד) ואשתכח ברנש‬ ‫‪.‬ו‪4.‬דט‬ ‫תרמב‬ ‫ה‬ ‫"ת הרמנ'ןו"ל‪.‬ה הראשעה שנצמח נה ישראל‪ .‬תי ‪.‬דעת‬ ‫כבודך וג‪.‬םעלךפנב‬ ‫המצ‪.‬עתקאד‪..‬‬ ‫!אמינו לי וגר‪.‬‬ ‫"ע‬ ‫וד‬ ‫אם אנכי נחשב במנע תר"גמצ‪.‬דח קדמאה דכל פשיקי יא‬ ‫ה‬ ‫ם*‪.‬כד‬ ‫נפקו ישראל מטצרים הווידעיליה לקוב"ה ו)כיון דאתי משה‬ ‫יא‬ ‫לגכייהו‬ .‬למאריהון‪ .‬ל הרעיא מהימנא‪:‬‬ ‫פקהדא דא קדמאהדכל פקודין א) ראשיתהקדמאה‪.‬מדת היראהי טי אי אימא‬ ‫הנמצא'םמלבד‬ ‫‪ .‬‬ ‫יריעת מציאות האל‬ ‫אממה‪ .‬פקודין‬ ‫ב) לטנדעליה לקוב"ה בכללא‪ .‬נמצא‪ .‬‬ ‫מצ‪.‬נ‪-‬ראש‪.‬יאמ‬ ‫ה אל לבבך‪ .‬ידיעת כל‪.‬‬ ‫אסעת חדוש העולם‪ .‬ט‪.‬ן וסיט‪.‬‬ ‫ה יטית‪1‬ה בחסשח קולות‪ .‬כל עשב‪.‬בא לעו‪.‬ומופא דכולא בפרמ למנדע ליה‪ .‬הבריוע הזאת א.‬‬ ‫‪.‬יראת ה' ראשיה רעת‪.‬‬ ‫‪14‬מונה על פי אות‪.‬ר‬ ‫הראג"ד ז"ל על ד‪.‬ר‬ ‫סי‬ ‫אש‬ ‫בתחילהי פק‪.‬מליצת זכר ‪.‬רת כתר וספירת חכסה‪ .‬הר‪"4‬ני נא אה‬ ‫ץדעה היום ‪.‬ר‬ ‫ן ייא‬ ‫‪.‬מיס‪ .‬תי על‬ ‫לא שייך לשק מצוה אבל שיץ על אייעהי‬ ‫כל המצות‪14 .‬ראשיתה‬ ‫והבה"ג ‪"1‬ל‬ ‫' מחלוקת‬ ‫קדסאה דכלפק‪.‬נכונים מאדדברי הרעיא‬ ‫מהימנא שכתוב זההוא"‪2‬הודא קדמאה דכל פסודין"‪ .‬השכ‪.‬נת ההשגחה‪.‫י=‪4‬‬ ‫פי‬ ‫קא‬ ‫הברת במצריפ‬ ‫משףב‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ה‬ ‫קגלה המלכות‪.‬וברא לוה‬ ‫לבר נש מעפר ונפה באפוי‪ .‬דכל‪.‬‬ ‫לשק הרמנ"ט דל אם יעלה על הדעת שאין כל‬ ‫‪ .‬ולפני ארבעיםשנהלערך‬ ‫החילותי לכתוב פרוש על ספר "רעיא מהימנא" אך מפני טכות וטרדות‬ ‫בחיים לא זכיתי לכתוב רקעל פקודא דא‪.תיק פה את דברי הרעיא טהימנא ומה‬ ‫שכתבתיעליו אם שלא כל פרטי הדברים נונעים פה‪ .‬‬ ‫נ"‬ ‫‪.‬ק ת‪.‬‬ ‫ה‪/‬‬ ‫‪.‬וכי היכי דלאלירכוס ונםישבו‬ ‫קצת ביאור לדברי‪ .‬אמ‪.‬ג) מאי בכללאיטנדעדאית שליפא‬ ‫עלאה דאיהו רבון עלמין‪ .‬נקיכה‪ .‬מגש‪.‬‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫כלך‬ ‫בר נשבהאיעלטאאיהו ופרמ‬ ‫בהאיעלמא דאתעלק בכלל‬ ‫)‬ ‫ה‬ ‫תקונאדהאי עלמאאיהיכלל ופ*ט בגיןכךראשיהה דכלאלמינדע‬ ‫דאיתלן שליפ‪4‬דיין על עלמא ואיהורבון כלעלמין ו)‪.‬ה‬ ‫ן העם השמעו כי *קד‬ ‫‪11‬ה לךהא‪.‬ובראעלמין כלהו שטיא וארעא וכל‬ ‫היליהון ודא איהו בכללא‪ .‬תן‬ ‫שנאסרה‬ ‫סק‪.‬נשמתאדהיי ודא איהו בארה כלן‪ .‬רתוי לו 'טלא‪.

‬והוא פאמר לאיהי‪ .‬למנדע מאן איהויראת ה' י"א) וא~ג דאיתליה לבר‬ ‫נש לדחלא טניה עד לאינדע‪ .‬וכאשר נאטר אמונת מציאות האל מצוה כבר נניח מציאות האליוש'‬ ‫קודם מח ביריעה לאמונת מציאת האל‪ .‬‬ ‫וכטו שכתב הרמב"ן ז.‬אמנם הרב חמדאי זצ"ל בספר אור ה' הקשהעליו‬ ‫דלאשייך "סצוחאכלל על"אמונת מציאתהאל" דלאיצויר ‪.‬וכלא בכללא הדא‬ ‫ורזא חדא‪.‬ונזירת המצות מתחילותמן לאיהי'‬ ‫לך‪.‬שדעת חרמב"ם ז"ל‬ ‫יהם‬ ‫שאין‬ .‬ואם נניח אסונת סציאת חאל‬ ‫הקודטת מצוה יתחייב מ'כ אטונת מציאת האל קודםוכן לבלתי תכלית‬ ‫וע"כ סנע הבה"נ ז"ל למנותה מצוה וחשבה ליסוד ושורש של כל המצות‪.‬ם זעל‪ .‬בלת‪ .‬ורזא דא אני ראשון‬ ‫ואניאחרון אני ראשון בכללואני אחרון בפרמ‪ .'ל בהשנותיו לספר המצות לחרמב‪'.‬בג*כ פקודא קדטאה‬ ‫לטנדעליה לקוב"ה בככל ופרמ ברישא ומיפא‪ .‬סצוה‬ ‫ידוע‪ .‬לאיהי' לך למה נאמר לפי שהוא אומראנכי‬ ‫ה' אלקיך משל למלך שנכנסלמדינה אמרולו עבדיו נזורעלינו נזרות אמר‬ ‫לאו‪ .‬אבריתבטציים‬ ‫‪%6‬קא‬ ‫לנבייהו פקודא קדפאה דא אוייף לוןדכתיבוירעתםכיאני‬ ‫מעיף ב‬ ‫‪6‬‬ ‫‪%‬‬ ‫אלקיכם הטוציא אתכם תו" ואומלא פקודא דא וא הוו ישראל‬ ‫סהיטנין בכלאינון נימין וגבורן דעבידלון במצרים ח)וכיון דידעי‬ ‫פקודא דא בארח כלל אתעבידו להוןניםין וגבורן ולמוף מישנין‬ ‫דקא אשתדרו בכלאינוןפקודין דאורייתא ואוליף לון משה בין‬ ‫אינוןדפתנהני בארעאביןאינוןדטתנהגין לבר מארעא כד*ן אוליף‬ ‫ךהיוםדוקא מה‬ ‫לון באורח פרמפ) הה*דוידעתהיום והשבותאל‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫דיאהוירשו מקרמתדנא‪.‬למ~ןה‪ 1.‬כיון דאישתלם בהו עלהאי בכלל‬ ‫נדיןינדעבארה פרמ דדאאיהואמוותא ככלהו(זה"ק שמות כ"הע"א)‬ ‫א)פקודא דא קדמאה דכל פקודין כדעתהרמב"םז"לדמנה"אנכי"‬ ‫למצות עשה שהיא לכאוראידיעה‬ ‫סציאות האל יהברך‪ .‬ואיתימא האכתיביראתה'ראשיתדעתי)תירוצא‬ ‫דא בארח פרפ‪ .‬אמנם כב‬ ‫רש הארכתי‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫בטאטר מיוחד "על מחלוקת חרמב"ם והבה"נז"ל בדבר מצות אנ שבאמת‬ ‫אין מכל אלה ראיה כלל שלא נמנה אנכי למצוח‪ .‬אלקיך לא יחי' לךונו'הרי ביאר הטכילתא שאנכי הוא קנלת‬ ‫הקלכות יטוד ושורש של כל המצוח‪ .‬אכל הכא כתיב ראשית דעת למנדע‬ ‫ליה דהאאיהו ראשותאלמנדעליה באורה פרמ‪ .‬לך‪ .‬ני ה' הואהאלקים דא באורתפרמי במלה‬ ‫דא כטה רוין ומתריןאיתביה ודאוההוא דקדמותא כלא מלה הדא‬ ‫דאבכללודאבפרמ‪.‬ומביא ראיח‬ ‫לדברי הבה"נ ואל מהמכילתא‪ .‫‪.‬כשתקבלו מלכותיאנזור עליכם נזרות כו' כך אמר המקום לישראל‬ ‫אנכי ה‪ .‬ניוןדינדע דא בכלךישלים נכ שייפוי' ומאןאינון רמ"ה‬ ‫פקוריןואינון רמ"חשייפין רבר נש‪.‬וכן חביא הרשב"ץז"ל ראיהלדבריו מחוריות ך‪'4‬ח ע"בדבי ר' ישמעאל‬ ‫תנא מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכםאיזו היא מצוה שנאמרח‬ ‫בתתלהחוי אומרזו עכו"ם‪ .

‬עודם ישראל תחת סכלות טצרים‬ ‫והוא הקרא אשר עמדעליוהרעי' מהימנא ז"ל אשר כונה אחת לו עם מאמר‬ ‫י לעם וידעתםכי אני ה' אלקיכס"‪ .‬והיא מצוח שנאמרה בתחלה‬ ‫"פקודא דא קדמאה דכל פקידין" וכתנא דב"ר ישמעאל‪ .יקר מצותאנ‪:‬י היא להאמין כי הסבה הראשונה היא פועל המציאות ולא‬ ‫כדעתעובדיאלילים ההושבים אותם לשנים‪ .‬אני לשעבר‪ .‬ומודיג אנכי‬ ‫הסוציאך מארין מצרים ו‪:‬דאי' נמ‪:‬ילתא אנ‪:‬י ה' אלקיך לכה נאמרלפי‬ ‫י כזקן מלא‬ ‫שנגלה על הים כנבור .‬וע'ב אמרו דבי ר' ישמעאל איזה טצוה שנאמרה בתחלה הוי‬ ‫אומרזוע"ז‪.‬ועיין דרשות מהראנ"ח‪ .‬ובדברים רבה אמר (משח) לפניו רבש"ע‬ ‫אנינצטויתי הם לא נצטוו כו' מה אמרתבסיני אני ה' אלקיכם לא אמרת‬ ‫אלא אנכי ה' אלקיך .‬רק דהש"ם קאמר מחוורתא כו'משוםדתני דבי ר' ישמעאלל"‬ ‫ואתילכו"ע‬ ‫אבל ודאי כדר' יצחק דתני נסנהדרין נ"ו ש‪.‬ועיי‬ ‫על ספר המצות‪ .‬וכמושפי' רש"י‬ ‫ן כספר לב שמח‬ ‫זיל אנכי ולאיהי' לך ר"ל שגם אנכי היא ממצותע"ז‪.‬וב‪2‬סיקתא‬ ‫רבתי פ' שיה אנבי ביטל מיכה‪ .‬וטלימ עילאי" כו'‪ .‬כמו שהאריך בזה המו"נ בם"נ לראשון ובל'ט לשני‬ ‫ובמצוה‬ . דאיהו ‪.ל "אמונת החשגחח" שכבודו משניח בשפלים ולא ססר‬ ‫הנהגת' לאטצעים כאשר טעו עובדי ע"א בעת הוחל לקרוא בשם ה' בימי‬ ‫ה' הוא אלקיך המנהינך (ששם אלקים בא על הנהגה)‬ ‫אנוש‪.‬ובמרה אפקדי ישראל אז מצותבני נח וא"כ‬ ‫ע"ז נאמרה בתחלה‪.‬אני ל.‬א"כאיסור עבודת העגל‬ ‫מונח באנ‪:‬י‪ .יי"ש‪.‬כונתו‬ ‫ש.‬‬ ‫אמנם ב.‬אני על היבשה‪ .‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫י הנביאים שקודם‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ששלח‬ ‫השליחות הראשונה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ע"י‬ ‫משה לא נאמר להם נכואתםכי אם להישר דרכם ולא להיישיר ע"י נבואה‬ ‫זולתם‪ .‬והם רק על צד הלמוד והישרה למדו לבני דורם‪ .‬לא ע"פ שליחות ה'‬ ‫לצוות לבני דורו‪ .‬‬ ‫אופני המציאות‪.‬אמנם תנא דני ר' ישמעאל לא הדר ביה‬ ‫מזה‪.‬ב ויצו זו ע"ז א"כ הראשונח‬ ‫מן ו' מצית בני נח היא ע"ז‪ .‬פי' דהיינואנ‪:‬י שהיא מצוה אהת ממצות ע"ז‪ .‫‪10‬‬ ‫פרק א‬ ‫הברית במצרים‬ ‫סעיףב‬ ‫שאין מאמראנ‪:‬י בא להראות על "מציאות האל" לבד רק בא נם להראות‬ ‫והוא דיקר הודעתו ."ל‪ .‬והוא דעת הרעי' מהימנא שאנ‪:‬י נמנה מצוה על ההשגחה‬ ‫כמ"ש למינד.ושה מלחמזת כו' ננלה על הר סינ‬ ‫רחמים כו' שלא ליתן פתחון פה לאומות לומר שתי רשויות הן א"ל אנכי ה'‬ ‫אלקיך אני על הים‪ .‬ובמדרש והזהיר אני הוא שננליתי בטצרים ואגי הוא על הים‬ ‫ה אמונת מציאות האל לבד אך נם‬ ‫ועוד מאמרים כאלה בילקוט ר"ל שאין‪.‬‬ ‫וזהו ‪:‬ונת הרמב'ם ז"ל בספר המצות נו'ע א' הוא הצווי אשרציונו‬ ‫בהאטנת האלקות והוא שנאמיןשיש עילה וסבה "הוא" (ר‪74‬ל המצוי שהוא‬ ‫העילה הנזכרת) ‪?./‬ועל" (עכשו בהוה תדיריה) לכל הנמצאים עכ"ל‪ .‬והיא באמת‬ ‫אתכםל‬ ‫אנכי "ולקחתי‬ ‫‪.לרעיא מהימנא ז"ל מתרין דברי ר' ישמעאל אלינא דכו"ע‬ ‫והוא שמצוה זאת נאמרה עוד קודם מזה‪ .‬אני ל. ממצות עכו"ם כדאי'‬ ‫בניטין ב'חשיב אמרו ליה פלח לע"ז א"ל כתיב אנכי ה' אלקיך‪ .וה"ו‬ ‫אני לעוה"ב‪ .‬אם דהש'ם הקשה‬ ‫עליו מהא דאמר מר עשר מצוות נצטוו במרה א"כאין זו דרשה אמתית‬ ‫ומחוורתא כדשני מעיקרא‪ .‬וזה מ".

‬ונדאי' במכילתא שהבאתי שם כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם‬ ‫גזירות‪ .‬ואמתת כונה זו תמצא‬ ‫ברטכ~'ן ז"ל שם שבמ"ע מביא ראיה לחבח"ג ו"ל מן מכילתאזו שאנכי היא‬ ‫קבלת המלכות ימוד ושורש של בל המצות ולא נחשב למצוה‪ .‬ומה‬ ‫שנונע ‪8‬ה לעניני חכמת הסבלה אשריש לדעתם ב‪-‬ראשית ספירת כתר‬ ‫וספירת ח.‬ה הרבה אצל חכמי המוד‪ .‬ואנ‪:‬י הארכתי בזה‬ ‫הרמב"ן המה ז‬ ‫"*נכוחים למבין נ‪:‬ונים וישרים‬ ‫באמת‬ ‫במאמר הלו‪ .‬והמביןיבין עמ.‬אמנם דברי‬ ‫שם הוסיף להניא המבילתא הואת מראשית המאמר אמר להם‬ ‫' א"ב כבר צוה להם מצוה שיקבלו‬ ‫כאימלבומךל"ערל~יכם כו' כשתקבלו מלכותיכי‬ ‫מלכותו והוא יסוד ושורש כל המצות מ"מ היא נחשבת בפני עצמה נ"כ‬ ‫למצוה‪ .‬טר ידעו או האמינו כבר‬ ‫את טציאותו‪ .‬אמנם‬ ‫עיקר פעם הבה"גו"ל שלא סנה אנכי למצוה הוא מ‪2‬ני שאמונת ההשנחה‬ ‫היא בעצמה קבלת המלבות‪ .טה‪ .‬ל‬ ‫איננה בכלל הפקודין ודעתו כדעת הרמב"ם ז"ל שאם שהוא היסוד הוא‬ ‫נחשב ג"כ במנין המצות מפני מצות אמונת ההשנחה כמו שכארנו‪ . משתומם הגאון בעל לב שמח עיי"ש‪ .‬אחרי א‪.‬אטנםיש‬ ‫י עוד להוסיף בינהיתירה והואכי גם לדעת הבה‪4‬נ ז"ל סאמר אנכי לא בא‬ ‫ל‬ ‫להודיענו סציאות האל לבדכי אם גם בא להורות על ההשגחה על דרך‬ ‫שכתנתי שם‪ .‬וש'ז למד תנא‬ ‫דבי ר' ישטעאל וכי תשנו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' מן היום‬ ‫אשר צוה ה' והלאה לדורורויכם‪ .‬ובמל'ת הי חזר‬ ‫נו הרמב"ן זשל והודה לדעת הרטב'ם ז"ל שאנכי מצוה וכהב ג"כויש לי‬ ‫ראיה לזה מדברי החכמים אטרו במבילתא והניא את אותה המכילתא עצמה‬ ‫שהביא קודם ממנה ראיה לדעת הבה"נ ראיה עתה לדעת הרמב"ם זעל‪.‬וזהו כונת הגאון בעל ר.‬‬ ‫וכבר עמד ע".‬המחברהזה משמש נמלת"ראשיה"‬ ‫ליסוד ושורשהדברים שהוא הראשית‬ ‫לכל הדברים ונטצא שמוש‪.יא מהימנא ז"ל פקודא קדמאה דכל‬ ‫פקודין ראשיתא קדמאה דכל פקודין ר"ל אם שהוא נחשבבין הפקודין הוא‬ ‫ג"כהיסוד של הפקודין כמו אנכי לדעת הבה"ג רק שלדעת הבה"נ ‪".‬ומנין המצות צריכים להתחיל אחרי קבלת‬ ‫המלכות‪ .‬כי כבר כתבתי‬ ‫לך בציון א' מחלוקת הרמב"ם והבה"נ ו"ל בפירוש מאמר אנכי‪ .‬דהיינו טצות קבלת מלכות שמים‪.‫פרק א‬ ‫הברית במצרים‬ ‫סעיףב‬ ‫‪11‬‬ ‫י משה וידעתםכי אני ה' "הסבה הואשונה" הוא‬ ‫ובסצוה הראשונה שי‬ ‫אלקיכם המנהיג אתכם ומוציאכם מתחת סבלות מצרים‪.‬אסנם הראשית של ספירת כתר הוא ככלל בסופלא ממך בל‬ ‫דכי‬ ‫תדרוש‬ .‬איזו היא מצוה שנאמרה בתחלה לצוות‬ ‫לדורותהיינו להישיר זולתם היא ע"ז שהיא המצוה הראשונה שנשלח משה‬ ‫רבנו ע"ה להורות ‪1‬לצ‪11‬ת לעםבני ישראל‪.ות‬ ‫שטוש זהלפי דעתם ז"ל ובא כאן להודיענוענין נעלה מאד‪.‬גם הוא פירש מאמר אנכי על אמונת ההשגחה‬ ‫ז"לעיי‬ ‫כם‪4‬ש בשמו בציון א' ואין בוה מחלוקת כללבין הבה"ג להרמב"ם ז"ל‪ .‬שהרי המדרש והזהיר אשר נמשך ב‪:‬ל מקוםאחרי דברי הבה"נ‬ ‫ן בהקדמת המפרש שם‪ .‬וא"כ קבלת גזירות המצות מתחלת אחרי קבלת המלכות והיא מן לא‬ ‫יהי' לך‪ .‬אמנם דעת הרמב‪4‬ם ז"ל שקבלת הטלכות היא מ'כ מצוה שאמר‬ ‫להם הקכ"ה "קבלו מלנווזי" כדאי' בם‪:‬ילתא שם‪ .‬‬ ‫ב)ראשיתא קדמאה פקודין‪ .

‬אשר הוא יסוד וראשית לכל הסצות ולא נחשכה בסניןתרי"ג‬ ‫מצות כם'ש בציון א' בניאור דעת הבה"נ ו"ל‪ .‬משמע שלהפקודיו עצמן יש שתי ראשיות‬ ‫וזהו הרישא קדמאה דכל פקודין‪ .‬ווהו כונת ר'ש שם בהקדמת הזח"ק‬ ‫שאמר אח'ז בכה ר‪ .‬אסנם החכמה היא נ"כ‬ ‫י אם תבקשנה ככסף וכמטסונים תחפשנה אז תבין יראת ה'‬ ‫ראשית כ‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫תמצא‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ודעת אל‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ימשלי ב'‬ ‫שנל פוב‬ ‫) ונאמר יראת ה' ראשית דעת (משלי א' ז')‬ ‫לכל עושיהם (תהלים קי"אי'‬ ‫ונאמר ראשית חכמה קנה ח‪:‬מהיסשלי ד' ז') והיא ידיעת השגחתו ואשר‬ ‫ניכר מתוך פ.‬משא"כ באמונות שאינם נקנות‬ ‫י אס גהשגה גאסת ושקר‪ .‬אמנם באמתאין זו קושיא‬ ‫ברצון ובהירה ג‬ ‫כלל‬ .‬וזה בעצמועון לוז אשר המירו ‪.‬ובא נזה מוכ לתרץ מה‬ ‫שקשה בדבריו על חשכו אנכי למצוה והקשה ואת מ'כ רב חסדאי זאל בספר‬ ‫אור ה' בהצעה‪ .‬ולהסצות עצמםיש‬ ‫שתיראשיות א' חראשי‬ ‫‪.‬אמנם לשון הרעיא מחימנא‬ ‫ראשיתא קדמאה דכל פקודין‪ .‬‬ ‫וע"ז אי' בהקדמתחזה"ק בראשיתבראאלקים הדא הוא פקודא קדמאהדכולא‬ ‫ואקרי פקודא דא יראת ה' דאקרי ראשית דכתיב ראשית חכמה יראת ה'‬ ‫יראת ה' ראשית דעתבנין דמלה דא ראשיתאיקרי‪.‬הוא מפני שבהראשית הקדמאה דקדמאה‬ ‫דהוא ספירת כתר הוא בכלל במופלא מסך בל תדרוש‪ .‬תהלים ק"ו פ) ר‪4‬ל ההמירו מה שעושים לכבודו‬ ‫ועשולככודותבנית שור אוכל עשבוכן הוא בכלמיני הקבלות ותקון סופרים‬ ‫יש שם שכינה הכתוב וכתב כבודם‪.‬איך נחשובאנכי למצוה והוראת שם "מצוד.‬וזהו הראשית של יראת אלקים שלא‬ ‫לאוות אלהות הרבה כאשר בארתי שם‪.‬אפילו חמקבילו‬ ‫לאלוח אשר בארתיבסעיף הקודם‪.‫פו‬ ‫פרק א‬ ‫הכרית במצרים‬ ‫מעית ב‬ ‫תדרוש במכוסה ממך בל תחקור שהוא במבע נפש העולם אמונת וידיעת‬ ‫מציאת אלוה‪ .‬‬ ‫ר‬ ‫והראשית השני היא המצוה שנא' בתחלה שתני דבי 'שמעאל בהוריות‬ ‫שהוא לאיהי' לך וחמודה בע"ז ככופר ככל התורה כלה‪ .‬ל'כ תרנם יונתן בראשית בחוכמתא‪ .‬שמעון ואסרווי אי אימא ווי אי לא אימא‪ .‬והוא‪." לא תפול‬ ‫אלא בדבריםשיש לרצון ובחירה מבא בהם‪ .‬‬ ‫ה לקוכ"ה בנללאכן כתב נ"כ הרם~'םז"ל בפ"א מהי‬ ‫נ)למנדעלי‬ ‫ת דבר וה מצות‬ ‫יסודי התורהה"ה‪.‬אם‬ ‫שהוא ב‪-‬ראשית אבל השנתנו בהבריאח היא בהח‪:‬מה אשר מאין תמצא‪.‬ודא איהו תרעא לאעלא‬ ‫נו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא‪ .‬אי‬ ‫אימא"ינדעוןחייבין איך יפלחון למאריהון" כו' ולכאורא חדבר לא מובן‬ ‫כלל‪.‬בטה שהורשית התנונן והוא הראשית אשר נהשב במנין‬ ‫המצות לכו"ע המצוה הנאמרה בתחלה כמו שבארנו שם והוא פקודא‬ ‫קדמאה דכל פקודים וראשיתא קדמאה דכל פקודין ואמונת וידיעת והשנת‬ ‫בריאת העולם הוא ככלל מצוה זו‪ .‬כבודף'‬ ‫בתכנית שור אוכל עשב‪( .‬וואמונת" דבר זה מצות עשה‪ .‬אמנם‬ ‫ו בהתאוותם‬ ‫האמת הואכייכולין להיותחייביא אףכייפלחון למאריהוןהיינ‬ ‫לאלהות הרבה ויעשו חקכלות לו‪ .‬ת קדמאה שהיא אטונת ההשנחה שנכלל באנכי‬ ‫אשר הוצאתיך‪ .‬יידיע‬ ‫עשהא ולא כתב ‪.‬איינדעוןחייביא איךיפלחוןלמאריהון הלא לאיהוו עודחייביא‪ .‬‬ ‫אתכם‬ ‫ל‬ ‫‪.‬ובולקחתי‬ ‫י לעם אחרי והוצאתי והצלתי וגאלתי‪.לו‪ .

‬ב‪:‬ינתדברי הרמב"ם‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫נות לשון‬ ‫בלופון‬ ‫זאל ויתרנמן לא כצורתו ולא ככונתו‪ .‬רק המצוה היא הלטוד והשמיעה‬ ‫וחהתעמקות לחכין‪ .‬עתקד" ורבא יסבור‪ .‬וזה נתלה ברצון ובחירה‪ ..‬הצד *‪ 8‬ולולא "אעתקאדהם"‬ ‫ולולא "מכרתם" ובצד ‪2‬ש "יעתקדממא" אכיי "ימברם"אביי‪.‬‬ ‫ינעתי ומצאתיכי יד המתרגמים בזה אשר לאחרניש‬ ‫‪ .‬‬ ‫ע‬ ‫'‬ ‫‪4‬‬ ‫נ‬ ‫לשון‬ ‫אמנם‬ ‫דודאי על אטונה לא‬ ‫רק ‪.‬‬ ‫ובספר המצות להרפב"ם ז"ל תרגמו המתינמים מצוה א' הוא הצווי‬ ‫אשר צונו ו‪.‬בהאמנת" האלקות והוא שנאטין שיש שם עילה וסבה כו'‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫אמנם הואיל ודברי הרמב"םי'‬ ‫ליקרים‬ ‫ואין‬ ‫ככסף‬ ‫בהם בלמוד ובהלכה בטקרה וחזדמן‪ .‬כי בספרמנין המצות לא כיון חרבי'‬ ‫בלבד על מספר הטצות מזולת דבר אחר ע"כדבייו ו"ל‪.‬וכבר‬ ‫ל מרבריו‬ ‫חמה על זה האברבנאל ז"ל בראש אמנה שם מה ששנה הרמב"םי'‬ ‫שכתביותר כדיוק בטפר היד שכתב קודם לספר המצות כתב"לידשי שיש‬ ‫שם עילה כו' ‪.‬ובשאלהצר ‪21‬וחדא הוא‬ ‫אלקטע אלמטאבק "ללאעתקד" תורגם והוא סס‪:‬ים לטה "שנתאסח"‪ .‬וכן כתב במצוה ב' אלאמראלדי אמרנא "נא.‬לידיעת" דבר זה‬ ‫יפ‬ ‫ות‬ ‫ת‬ ‫יפול על הידיעה שהיא העסק בלימודלידע מופת אמ‬ ‫יו‪.‬תהי' אטונתו‬ ‫אצלו שלמד לא מצר הרנלו וקשר לאומית בלבד‪.‬ועיקר הטצוח חיא לא אסונה‬ ‫לבד שאיננה תלויח בחפץורצון ובחירה‪ .‬אשרתשריש שיטה אחת בלבבו ויסבור‬ ‫כן ותהי לו לאמונה‪ .‬ואם כ* לאידעתילשון זחעלבוריו בכל זאת‬ ‫מצאהי הוראת מלח זאת‪ .‬שבספר טעשה נטים לבן הרמב"ם ז'‪ 9‬שנרפם‬ ‫נםבערבית בשאלחג' צד ‪ 18‬איתא בלשון ערב "וטע אעתקדה ז"ל הדא‬ ‫אלעןזקר' ותירנם המתרנם ואם כל שרפו שהשריש‪ .‬‬ ‫ה ?‪1‬‬ ‫אטנם ידיעה זו היא סקור כל המצות‪ .‬‬ ‫אכלכל והעלידיעת השנחתו אבל עלידיעת מציאתו אפי'בידיעה‬ ‫לא נוכל לחשובידיעת טציאת האל מצוה כיון?ממציה טרם ידוע עדין‪.‬וכיון שנ"אמת ‪ 17‬במופתידיע‬ ‫אז מצוה האל על למודיריעת ההשגחח‪ .‬וא‪ .‬ומלת‬ ‫"אעתקאד" אשר תרגמו אותה המתרגטים "אמונח"לא הובחח בעיקר כונתחעל‬ ‫אטונהכי אםעל משא ומתן במנרה‪ .‬כי‬ ‫ערבי אשר העתיקלי אחי ידידי הרה'צמרצ'אתייצחק הירשענזאחןנ'ע (זצ'י)‬ ‫מכתב יר בית עקר הספרים אשר להמלוכה בעיר ברלין‪ .‬וככר האריך בזה האכרבנאל‬ ‫ז"ל בספר ראש אמנה פרק י"זעיי"ש‪.‬יידיעתש דבר זה מצות עשה כו' כי לא שייך מצוה על‬ ‫האמונה כם"ש‪ .‬עוד‬ ‫שט ומה יעתרץ בח עלי "אעתקאבה"ז"ל רשרנם ומה שקשה על "שטתו"‬ ‫ו"ל‪ .‬ואמונח לבד מפשט מהמשא וטתן אשר מביא אליח‬ ‫נקיאה נם בלשוןערבי"אמנה"‪ .‬ודבריו כאכצסלףיצרוף מזוקק שבעתיים‪.תקד'‬ ‫אלתוחיד והו אן "נעתקד" אןפוועל אלונור וסבבה אלאל ואחד כו'‪ .‬וכתכ האברבנאל ז"ל שסמך הרמב"ם ז"ל בעיקר על מח‬ ‫לכי אם‬ ‫שכצזב כבר בספר היד‪.‬‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ובכהב יד של ספר המצות הלז בכל טקום אשר מז‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ז"ל‬ ‫'‬ ‫‪8‬‬ ‫ך‬ ‫"‬ ‫היוב‬ .‬שם צר ‪ 88‬ורבא ו‪.‬וז"ל המצוה‬ ‫אלאולי הוא אלאמראלד"י אמרנא "נאעתקאד‪ 4‬אל רובביה וחואן"נעתקד"‬ ‫אן ת'ם עלה ומכבכו'‪ .‫פרק א‬ ‫הברית במצרים‬ ‫סעיף ב‬ ‫‪18‬‬ ‫כלל וחרמב'ם_י'‬ ‫ל תירץזהבין בתרי מלותיו שלא כתב יואמונת" דבר זהנ‪~4‬נ‬ ‫ן‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫‪.

"ב‪.‬נוסהא ג' תקוני דהאי‬ ‫עלמא כו‪.‬וקול אלקיםבלתי מדבר‬ ‫ידענו שבעה גולות במזמור הבו לה' כני אלים אך כשנתנה בהם תורה‬ ‫שמע העם קול אלקים מדבר דרך חטשח קולות טאלה‪ .‬וכבר הדפמוזי‬ ‫זה בהמסדרונה שנה ש כלל תשצ"ז ו‪:‬לל אלף מ"ד ואלף נ'‪.‬עוד שם אעני אנאח ה'‬ ‫אנפסנא ללמות ביד אלקאהריעלי מחבתה תע' "ואלאומאן בואחדאנייתא‪.‬ברנשבהאי‬ ‫עלמאאיהוכלךופרמ‪.' תרנמו ולא נתעוהו לחשוב‬ ‫שכפרנו אע"פ שלבותנו מאמינים בו יתעלה‪ .‬עיד שם ולא נוהמה באנאקאד‬ ‫כפרנא ואין כאנה קלובנה "אמנה" בה ת.‬‬ ‫ה)ןאשתכהברנשבהאיעלטאדאתעמקבכללדפרמ‪.‬ובמקום שמספר טן האמונה בלא צווי שאז מרטזעל האמונה‬ ‫מצד עצמה מופשטת מהמשא וסתן כותב "אמונה" או "דין" כמו במצוה‬ ‫ט' וסעני הדה אל מצוה אנא מאמורין באשהאד הדי "אל דין" אלחק‬ ‫פי אלטאלא כו'‪ .‬תקונידהאיעלמא‬ ‫איהו כללופרמכו'לענ"י הוא נ' נומחאות נומחא א' בר נש בהאי עלמא‬ ‫דאתעסק‬ ‫‪ .‬ובמציה זו הראשונה נכללו כל‬ ‫פרטי המצות כלםכי בלעדה אין מצות ובלעדם אין תורה ובחתימת כל‬ ‫המצוה וידעת היום והשבות אל לבכךכיה' הוא חאלקים וגו' א"כ מצוה‬ ‫זו היא קדמאה דבל פקודין ב‪:‬לל וסופא דכל פקודי. בפרט שבכל מצוה‬ ‫ומצוה תהי' כאשר צוך ה' אלקיך וידעת היום והשכות אל לבבך' ונו' וזהו‬ ‫כלל ופרט כחדא‪ .‬ודברי רננו ז"ל שקולים במאזני משפט אך הסתרנמים‬ ‫לטפרי הרמב"ם ז"ל לא הרגישו בפרוש זה או לא מצאו בלשון‬ ‫הקודש הפרש זהבעני‬ ‫ןניאהסונה אשר כלל רכנו בלשוןערכי‪ ..‬ושתי קולות דקודם‬ ‫מתן תורה (ברכותז*‪.‬‬ ‫בדוחק‬ ‫ן באור הנר"א ז"ל ולענ"ד‬ ‫עיי‬ ‫והספרשים ישבו כלם אמנם‬ ‫כלם נמשכו ארזא דדכר ונוקכא‪.‬‬ ‫ד) דכרונוקבאכחדא ר"ל סוד זנר ונקבה חנזי‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫פעמים‬ ‫במליצת כתבי קדש כיונה ל‪:‬נות את השנהוידיעה‬ ‫הכילית בשם זברוהפיטים בשם נקבה שהכלל הוא בחינת ז‪:‬ר והפרט הוא‬ ‫בחינת נקבהכי מהנקבה תתחיל להסת.‫‪14‬‬ ‫*רק א‬ ‫הבריתבמצרים‬ ‫סעיף ב‬ ‫חיוב ומצוהעל אמונה כתב "יעתקאב" וכונתו על העמל בסברה לחזק שיטת‬ ‫האסונח כם"ש‪ .‬ובזה"ק שמות ג' ע"א ממשיל את ה‪:‬לל והפרט להקול‬ ‫והדבור שהקול הוא כולל להדבור שאין דבור נלעדי קול והקול קדמו אך‬ ‫הוא נם סופו הבא לאוזן השומע אך לא מובן הא דאי' שם דלית קול בלא‬ ‫דבור ולית דבור נלא קול והיה צ"ל לית דבור בלא קול וקולאייתי לדבור‬ ‫ואוליכיוןעל קול הנבואהועיי‬ ‫ן זח"קויחי רמ"ו .‬נומחא ב' בר נש בהאי עלמא איהו כו'‪ .‬‬ ‫ו)בגיןכך ראשיתא דבלאלמנדעדאיתלון שליטודיין על עלמא‬ ‫ואיהורבוןכלעלטין כם"ש בביאור מצותאנכי‬ ‫לחודיע‬ .ף הפרמים וידיעת הכלל והפרטים‬ ‫הוא שלטות היחוד‪ .‬וכן הזכר טשגיה בהנהנח הכללית של הבית והנקבה‬ ‫בההנהנה הפרטית ושניהם בח‪:‬מהיבנו בית‪.‬ותרגמו המתרנמים וענין זאת המצוה אטר אנחנו מצווים‬ ‫לפרמם ואת "קאמונה האסתית בעולם‪ .‬‬ ‫תרנמו רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האונם נעבור אהבתו יתעלה‬ ‫והאמונה באחדותו‪ .

‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ח) ואל‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫לא‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫אינוןניסינ‬ ‫וגבורן דעביד לון במצרים‪ .‬אלא כל האותות שעשה משה במדבר‬ ‫לפי הצורך עשאם‪ .‬לא להניא ראיה על הנבואה‪ .‬מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם‪.‬והוא שהכתוב אומר וזה לך האות‬ ‫כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים‬ ‫את האלקים על ההר‬ ‫הזה כו' עכ"ל הרסב"םז"ל‪..‬ווה לך האות נאמר אח"כ כטוף השליהות אשר‬ ‫מאז לא מירב עוד טשה כלל ואין טוקדם ומאוחר בתורח‪.‬ובמה האמינו‬ ‫בו בטעמד הרסיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמ.‬וכונתו למה שכתב‬ ‫אתעבידולהוןניסי‬ ‫חרמב"ם ז"ל בפ"ח מה'יסודי התורה ה"א וב' וז"ל משה רבנו לא האמינו בו‬ ‫ישראל מפני האותות ש.‬‬ ‫וכל ואת מראהלנוכי חי' קצת הרחור בשליחות משה רבנו ע"ה‬ ‫שכל‬ .‬וכיון דידעי פקודא דא באורה כלל‬ ‫ן וגבורן' תרגום מאמינים מהימנין‪ .ו ולא אחר כוי והקיל‬ ‫מדבר אליו ואנו שומ.‬וידעתם"כי אני ה' אלקיכם ונו'‪ .‬ודאי סצא הרמב*ם ז"ל איזה‬ ‫מדרש או אגדה אשר בטכינא חריפא מפנקי להו לקראי דשמותנ'*"'ב ויאטר‬ ‫כי אהי' עמך וזה לך האות דמפרשכי אהי' היא תשובת הבורא יתברךעל‬ ‫מאמר משה מי אנכי וגו‪ .'טה שהמאמין עלפי האותות יש בלבו דופי‬ ‫שאפשר ש.‬‬ ‫ז) כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו "ידעי" ליה לקוב"ה‪.שות להם אות‪ .‬כיון דאתי משה לנבייהו פקודא דא "אוליף" לון דכתיב‬ ‫‪.‬‬ ‫ידע משה רבנו שהמאמין עלפי אותות יש בלבבו דופי ומהרהרומחשבוהי'‬ ‫י עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות‬ ‫נשמט מלילך ואמרוהן לא יאמינול‬ ‫אינן אלא עד שיצאו ממצרים‪ .‬‬ ‫ודא הוא באורח כלל אבל בדרך פרט הי' לו התפתחות שונות‪. דוזה לך האות אמר לו הקנ"ה קודם‬ ‫ובכל זאת סירב משח ואסר והן לא יאטינולי‪ .‫פרקא‬ ‫להודיע שהמצוי שהיא‬ ‫‪:‬הבריתבמצרימ‬ ‫סעית ב‬ ‫‪5‬ן‬ ‫סבה הראשונה הוא המשגיח ודא הוא באורח כלל‬ ‫בידיעת הש"י‪ .‬‬ ‫אלא שיש אחריה הרהור ומחשבה כו' סשה רבנו כל ישראל עדים לו אחר‬ ‫מעמד הרסיני ואינו צריך ל.‬אמנם האמונה לבד ולא‬ ‫בידיעה‪ .‬ובאזרח כלל בידיעת בר נש את עצמו דאיהו נזכ בכלל ופרט‬ ‫כם"ש הוא לידע דקוב"ה ברא לבר נש מעפרא ונפח באפוי נשמתא דחיי‪.‬וזהו שאמר לו הקב"ה כתחלת‬ ‫נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן בסצרים ואמר לו ושסעו לקולך‪.‬פי' שמצוה הזאת למד אותם משה לא‬ ‫פקד אותם להאמין רק פקר אותם על הידיעה דכתיב וידעתם ולא‬ ‫כתיב ותאמינו‪.שה האות כלט וכישוה‪ .ין משה לך אמור להם כך וכך כו' ומנין שמעמד הר‬ ‫סיני לבד הוא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בה דופי שנאמר הנה‬ ‫אנכי בא אליך נעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו‬ ‫לעולם‪ .‬היהצריך להשקיע את‬ ‫המצרים קרע את הים והצלילןבתוכו כו'וכן שאר כל האותות‪ .‬ואחר שיצאו ויעמדו על ההר ההוא יסתלק‬ ‫ההרהור שמהרחרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך‬ ‫נאמת טתחלה ולא ישאר בלבם הרהור‪ .‬‬ ‫אס שכבר קבלו אמונה זאת מא"א ש'ה‪ .‬‬ ‫תעבדוי‬ ‫ואם שמסדור הכתובים משמ.

‬ד'ל מאליהן‪.‬‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫שדייק הטחבר ז"ל בליש‬ ‫וזח‬ ‫כתב‬ ‫המאמר‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫"או‪5‬יף‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫בין המעלות חע‪5‬יונות שנטסר‬ ‫ומיום"ורבנויונח דל בשערי‬ ‫לנו במצות עשה לחתבונן בנדלות ח' שנא' (דברים ד‪ )4‬וידעת היום‬ ‫וחשבות‬ .‬הם ננאלין כמו שיעד‬ ‫למשח‬ ‫ושמעו לקולך‪ .‬‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫לון" "ענ לון" וכאן כתב "איתעבידו‬ ‫שלשון עביד לון מורת שהם‬ ‫חנפעלים ואין חפעולהעיקר המתפעלת אמנם לשון אתעבידו להון הניסין‬ ‫והנבורן באים בלשון התפעל שחניסין והנכורן עיקר המתפעלים טפני‬ ‫הצטרכות‪.‬שנוח לא‬ ‫נסתפקו כל‪ .‬וכיון שכבר ידעו‬ ‫פקורא דא בארח כלל אז אתעבידו להוןניסין ונבורן לאשחניסין ונבורןהיו‬ ‫אותות על פקודא רק כשכבר ידעו פקודא דא בדרך החניון אתעבידו להון‬ ‫ניסיןונבורן לפי הצורך כם"ש הרמב"ם ז"ל‪..‬כם"ש‬ ‫בטכילתא שהבאתילעיל אני הוא שקבלתםמלכותי עליכםבמצריםאמרולו הן‬ ‫כוי ולא נאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעביר יאמיבובי‪ .‬ן והקב"ח הוא חפועל מבלי הצורך שלהם וישראל הם אשר לצרכם‬ ‫חתפעלה הפעולח‪.‬ואע"ג‬ ‫דכתיבויאמן חעם וישמעו‬ ‫י פקד ה' את בניישיאל קודם שאמר לחם‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫האטים בו רקמפני חקבלה‬ ‫‪%6‬ק זח ולקחתי אתכם וגו' מפני‬ ‫שקב‪5‬ו מיע.ב ומיוסף שבלשון זה‪ .‬‬ ‫ואלמיא פקודא דא פירוש אלפלא למוד פקודא דא לא הוו ישראלמתיטנין‬ ‫בכלאינון ניסין וגבורן דעבידלון בטצרים‪.‬סי' זהחי' מסורחקלבה‪8‬ם"מיעקב‬ ‫שבלשון זח חםננאלין‪.5‬רק בעבור ישמע העם בדכרי עמך ונם בך יאמינו לעולם‪.‬אבל במצ'אות ה' וחשנחתו‬ ‫לא נטתפקו באטונה זו כללכי לא מפעם אמונת האותותמעגוי הטבע ידעום‬ ‫רק מטעם חלימודוהידיעה אשר נתברר להם טופתי אמתות זאת עד שלא‬ ‫יפול בה ספק‪ .‬ם שבר‪.‬וכמו שפי' רער'י‪ .‫‪16‬‬ ‫‪6‬יקא‬ ‫הכריתבפצרים‬ ‫סעיףל‬ ‫שכל זמן שהיובמצרים ועדנתינת התוה ש‪5‬א ידעו אמתת נבואתו‬ ‫י אם‬ ‫כ‬ ‫טצד האותות בשינוי הטבע שלא ימלפ הלב מהספק ויהרהר ‪6‬ן ימצא בו‬ ‫תפי‪ .‬‬ ‫וכ‪ 5‬אמונתם אשר בהם היתה מפמ שככר למדו מופתי אמונה זאת ו~דעו‬ ‫שישיכולת ביד ה' לעשות להםניסין ונבורן כאלה וכאלהע"י טשה‪ .‬ודאי לא נסתפקו בח כלל אףפ‪.‬לא כן באמונת מציאות הא‪5‬קה והשנחתו שפקודא דא אול*ף לון‬ ‫במופתיםהגיונים והאמינו בו לא ‪0‬צדציווי הנבואה לבדכי אם מצד הלמוד‬ ‫ו.‬‬ ‫‪.ידיעה בבירור המופתים ש'‪ 1‬טלאכת ההניון שהעיקר באמונה זאת היא‬ ‫חידיעח כנו'ש‪ .‬‬ ‫וכולל עוד הרעיא מהימנא ז"ל בדבריו שאף האמונח חטסופקת אשר‬ ‫האסיעקוי ם מתן תורח באותות כטו שנאי ובני ישראל עשו כדבר‬ ‫משה ונאטר ויאמינו בה‪ 4‬ובמשה עבדו אלמלא אוליףלון מקודם כמצרים‬ ‫פקודא דא לאחיו מאטינ*ם כלל בהאותות וחסופתים אפילו אמונה מסופקת‪.‬פי' לא היו ישראל טאמינים‬ ‫באילין ניסיןוגבורן כם"ש שא"א שלאיפול בהן הרהור‪ .‬‬ ‫שאז יתברר להם שיבול להיות נביא דבי ה' עמו לשלחו לפוותעל אחרים‬ ‫מח שלא ידעו זאת מקורם כמ"ש בשם המו'נ בם'ג לראשון ול"פלשבי‪ .‬נה תורה‪ .‬וזהו כונת הרעיא מהימנא ז"ל פקודא דא"אוליף ‪5‬ון* כת‪.‬ונם‬ ‫בךיאמינו לעולם שאתה הוא הנשלח ממני‪ .

ם וידעת היוםועיין‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ט)כדין איליףלון כאירה פרט‪ .‬‬ ‫אמנם יתשוב אדם שאמיתת מציאות ה' הוא כמציאות‪ .‬אמנם הרממ'ם ז"ל איןצריך‬ ‫לכונותה כללכיון שמצות אנני לדעתו חיא מצות הלמוד והההבוננתבענינים‬ ‫מ"ק‪.‬‬ ‫ל שם הלכה ג' ד'‬ ‫וז"ל ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצוים הוא לבדויהי'‬ ‫סצוי ולא יבמל ה‪-‬א לבטולם שכל הנמצאיםצריכים לו והוא ברוך הוא אינו‬ ‫צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם הוא‬ ‫‪:‬שהנביא אומר וה' אלקים אמת הוא לנדו האמתואין לאחר אמת כאמתתו‪.‬סתנות לעולם מטבעה המיוחד כם"ש הרמב"ן ו"ל בפסוק‬ ‫אנכיעיי"ש‪.‬‬ ‫וכסו שח"א לית עוד בר מניה‪ .‬ש‪:‬בר בארתי שטצ‪:‬ת אנ‪:‬י‬ ‫סורה על היחודכי הוא האלקים‪ .‬ובאמת ח"ו לחשוב בן שכמו שכל המעלורנ שחושבים‬ ‫לו ית' המה רק לשבר את חאזן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה'ימודי חתורה‬ ‫הי"אעיי"ש כן נם המציאות וההשנחה אינם כמציאות שלנו‪ .‬וכמו שת"א שם לית עוד בר מניה‪.‬וכונת הרמב"ם ד'ל בפירוש הקרא אתה הראית לדעתכ‬ ‫הסצוי הראשון הוא אלקים‪ -‬המנהיג את העולם אך לא כמו מציאתנו‬ ‫והנהגותנו‪.‬ודא‬ ‫וההיאדקדטיתאכולאמיהחדארא בכ~לוראבפרמ‪ .‬והיא ג"כ הכונה בפירוש הפמוק וידעת‬ ‫היום והשבות אל לנבך בי ה' הואהאלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‬ ‫אין עוד‪ .‬‬ ‫ולהשינ דבר זה על בוריו אין כח כלל בדגרל האדם החי הסורכב‬ ‫סנוף ונפש כט'ש הרמנ"ם‪".‬שאר הנמצאים‬ ‫והשנחתו כמו השגחתם‪ .‬כבר בארתי בציון‬ ‫הקידם שמצותוידעתהיום שחשב רבנויונהז"ל וטצותאנכי שחשב הרמב"םז"ל‬ ‫סצ'ה אחת היא‪ .‫פרק א‬ ‫הברית במצרימ‬ ‫מעימ ב‬ ‫דן‬ ‫והשבות אל לכבךכי ה' הוא האלקיםאין ‪:‬וד‪ .‬במלה דא כמהרזיןומתרין אית בה‪ .‬‬ ‫וכיון שאין אדםיכול להשינ דבר ‪.‬הה"דוידעת היוםוהשביתאל יבבך‪.‬‬ ‫י רשות מקדמת דנאני ה'‬ ‫היום דייקא מה דלאהו‬ ‫הואהאלקימ דא בארח פרט‪ .‬אטגם הבדל דקיש ביניהם עמוק מאר אשר עליו כיון‬ ‫הרעיא מהימנא זיל ה'באטרו דא בכלל ורא בפרט‪ .‬ל שםה"י‪ .‬ל בפמוק שמע ישראל‪.‬‬ ‫אלו כם"ש א"כ מצוה אחת .‬כיאין הקב"ה בא בטרוניא עם‬ ‫בריותיו‬ .‬ר"ל שהמצוי חראשון ששמו הויה הוא‬ ‫מנהינ את העולם והוא אשר עשה לנו נסים ונפלאות בהוציאו אותנו‬ ‫מסצרים כס"ש הרסב"ן‪".‬ורמזלווראית את אחורי‬ ‫ופגי לאיראו כמ"ש עיי"ש‪.‬ואף הבנת ההבדל בזה קשה‬ ‫לקפני המח להשינ על כן לא צותה תורה מצוה שנדע שמציאות ה' הוא‬ ‫סציאות אמתיואין אנו נמצאים באמת‪.‬שהוא המצוי‬ ‫האסתי שאין מצ'אות אמתי כמותו כם"ש הרמב"ם‪".‬וכיון שהוא המנהינ והמשדד‬ ‫את המערכות סמילא יד.‬שלדעת בעלי הקדמות לא‬ ‫תוכל הטבע לה‪.ינן חידוש העולם‪ .‬ה להשינ באמרו הראנינא את כבודך‪ .‬והוא לדעת הרמב"ם ז"ל אשר ביקש‬ ‫משהרבנו ש‪.‬‬ ‫והוא שהתורה אומרתאין .‬אין עוד‪ -‬מלבדו לא אמר אין אלהים עוד מלבדו רקאין עוד‬ ‫מצוי כלל בעולם כמציאותוכיאין עוד ‪0‬ציאות אמתי כסהו כלל בעולם‪.וד מלבדו כלומראין שום מצוי אמת מלבדו‬ ‫י ה'‬ ‫כמותו על'ל‪ .‬ת‬ ‫‪ .

‬ית דעת דהאאיהוראשותהימנד‬ ‫הוא עמוק‪ .‬‬ ‫אמונת‬ .‬דמשמע לדעתו‪ .‬ובפרט הרעיא‬ ‫מהימנא ז"ל אשר כל ענין ספרו נתכונן על זה‪ .‬וע"כ כתב שלא יכלו לידע‬ ‫בפרט עדידעם סקדם כל המצות דכמהרזין וסהרין איתא בידיעה הפרטית‪.‬אבלמי שאין מתכוין למרוד ולא לנטות מדרך האמת ולא לכפור‬ ‫ממה שכתוב בתורה ולא להכחיש הקבלה אלא לפרש הפסוקיםלפי דעתו‬ ‫אע"פ שיפרש אותם בחילוף האסת אינו מין ולא כופר חלילה ‪.‫‪18‬‬ ‫פרק א‬ ‫הברית בסצרים‬ ‫טעיףב‬ ‫בריותיו להעמוס עליהם מצות שאין דעתםיכולה לסבול‪ .‬בו‪ .‬ותרי"ג מצות שהם כנגד‬ ‫אבריו ונידיו של אדם הם כללים לידיעת שמות אברים וגידים הבאים‬ ‫לשבר את האזןבענינים אלקיים‪ .‬ש*ראה‬ ‫היא המצוה הראשונה של התורה הנקראת‬ ‫חכמה ודעת‪.‬אסנם ליד.‬ודיעה זו החזיקו בה כל המקוכלים וגם הכוזרי ז"ל‪ .‬מנהון‬ ‫ברישא דמלכא מנהון בגופא דמלכא כו'עיי"ש‪ .‬וידעת היום‬ ‫חוא בדרך פרט כטעש והיוםדייקא אחרישאוליף לון משהכל המצות הנוהגות‬ ‫בארץ ובחו"ל שלדעת בעלרעי' מהימנא ז"ל המה ענפיפ מן החכמה עליונה‬ ‫שרשים לידיעת הבורא ית"ש כמ"ש רבנו בחיי בריש בראשית וז"ל ודבר‬ ‫ידועכי כל המצות ‪:‬לן אלקות ושקולות במאזני החכמה בנויות על אבני‬ ‫י נכלל בה‬ ‫הדעת מיומדות .‬וכדאי' בזה"ק‬ ‫יתרו פ"ה ע"ב כל פקודי אורייתא מתאהדים במלכא קדישא עילאי‪ . נפרט בשיעור מה‬ ‫אופן מציאותו זה רק לשרידים אשר ה' קורא אליהם‪ .‬ואינו נקרא‬ ‫מגלה פנים בתורה שלא כהלכהכיון ששכלו הטעה אותו‪ .‬ו‪:‬ן חושב באמת בהקדמה הזה"ק ד'י"א ע"ב בראשית ברא‬ ‫אלחים הדא היא פקודא קדמאה דכלא ואיקרי פקודא דא יראת ה' דאיקרי‬ ‫ראשית דכתיב ראשית חכמה יראת ה' יראת ה'ראשית דעת‪.‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫יא)תירוצא דא בארח פרפלמנדעמאןאיהו יראת ה'‪.‬‬ ‫י‬ ‫)ואי תימא הא כתיב יראת ה' ראשית דעת‪ .‬‬ ‫וזאת היא כונת הרעיא מהימנא שאנכי הוא בדרך כלל‪.‬עיי‬ ‫שמה‪ .ולותיו כךאין תכלית לפרטי הסצות‬ ‫כו‪ .‬ואין הקב"מ בא‬ ‫בטרוניא עם בריותיועיי"ש שהאריך בטוב טעם ודעת‪.‬אבלהכאכתיג‬ ‫עליהבארח פרם כונתתרוצו זה‬ ‫ראש‪.‬וכם"שהעקרים ו"ל במאמר א' פרק ב' נסאמר חז"ל‬ ‫על אלישע בן אבויה שובו בניםשיבבים חוין טאחר שיודע בוראו ומתכוין‬ ‫למרוד‪.ל עמודי התבונה‪ .‬והטעםכיון שחתורה התירה לכתובכנוים גופנים למבר את אזן‬ ‫דעת האנושי היותר חלש בש‪:‬לו לא העמיסהעליו התורה לידע פרטיו טה‬ ‫שאין המח יכול לסכול‪ .‬כמו יד ה'עין ה' וכדומה‪ .‬ואיןלך כל מצוה שלא יה‬ ‫מין אחד ממיני החכמה ותרי"ג מצות הללו תרי"ג כללים הם‪.‬כיכיון שהמצות אלקויות‬ ‫וכולן מורות על חיוב מציאות אלוקועלידיעתו מצד דרכו ופעולותיו ונשם‬ ‫שאין תכלית מושגלנו מצד ידיעת פ.‬והואכי אהרי שכבר בארנוהצווי על‬ ‫‪.‬ואע'גדאיתליה‬ ‫לברנשלדחלאמניהעדלאינדע‪.‬מאד ומרמז לענין עמוק‪ .‬ולא צותה תורה רק‬ ‫לידע בדרך כלל שה' הוא המצוי והמשג*ח‪ .‬ויותר מזה כתב הראב"ד‬ ‫בהשגותיו בה' תשובה פ"נ ה"ז שגם הנמשך אחרי פשטות הכתובים‬ ‫ן בכמף משנה ז"ל‬ ‫להאמין בהקב"ה שהוא נוה וגויה לא יהשבמין כלל‪.‬כי פירוש‬ ‫המצותאין להם סוק ותכלית והדעת נותנת כן‪ .

ליו דרכו ויפול במעמקי הננוכה‬ ‫ויטרדוהו הטפיקות ויהי' ח"ו פוסח על שתי המעיפים‪ .‬ונהיהרנל פו.ל כן לאשייך ציווי על אמונה הזאת‬ ‫כלל‪ .‬אטנם ציווי מיוחרעל חידוש‬ ‫לא שמענו‪ .‬וככר בפנהזו כל אחר הביא מופתיםסבייים‬ ‫לדעתו ולא התאמץ אחדעל חברו כמאש המפרש בריש ה'יסודי התורה ה"א‬ ‫עיי"ש‪ .‬ואין אנו מתויבים בלמוד מופתי אמונה זו אדרבא טוב לו‬ ‫שיאמין בה מצד אמונת תורה מן השמים שמקרבתו לאמונהזו ולהתאמ‪.‬אשר העקסימות בדעות וההרגל בסברות עקומות‬ ‫המצוי אצלבני אדם לסאד‪ .‬שססדר הנאה הנמצא‬ ‫בהטבעים ולפעמים השתנותם לאיזה צורך נדול נכין אמתת אמונת השנחה‬ ‫והיחוד כאשרידוע לקוראי הספרים אשר נתחברו לזה‪ .‬ת באמינת היחור וההשנחה ובאטונת תורה מן‬ ‫השמים נדע שבאטת דיברה תורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬ ‫הארץ ונו'‪.‬ומשתנות לפי הדעות והמרינות‪ .‬ואנחנו אחרי‬ ‫שנאמין מצד הצווי והמוט‪.‬והוא ית' נמצאהי' איי‬ ‫טרם‬ .‬וטציאוהו אינני‬ ‫שהנבראיס לאיכלו להטצא כי אם במקום נברא‪ .‬אמנם המופת על‬ ‫ן רואה‬ ‫החידוש לא יושג בחוש‪:‬י הדנר אשר היה מלפנינו לא שזפתועי‬ ‫ואי אפשר להשינו בשום חוש מההושים‪ .ת בעלי הקדמות לא‬ ‫תוכל הטבע להשתנורנכס"ש בשם הרמב"ן ז"ל‪ .‬ואולי לזה כיון‬ ‫הרס"ג ז"ל באמרו ואתה המבקש ירחמך האל שהוא מלשון אמרם ז'ל רתוי‬ ‫לו שפי' רש"י ז"ל מלשון רחמנות‪.‬שלד.‬ומדר נדול‬ ‫בנים‪ .‬וחוא מדברי הרמב'ם ז"ל‪ .ל בהם לרוב‪ .‬ולא‬ ‫נוכל במופתים סבריים לגבור צד אחד על חברוכי הסברות לא תחלטנה‬ ‫בעצמן אם בעצם נדשאן‪ .‫פרק א‬ ‫הברית בטצרימ‬ ‫ס(יף ב‬ ‫‪19‬‬ ‫אמונת ההשגחח והיחוד‪ .‬ורק ממילא נדע כיון עוהוציאנו ממצרים‬ ‫ושינה את המכעלעינינו נדע שהטבע מחודש‪ .יקרים אלה‪ .‬שמים ממעל ועל הארין מהחת אין‬ ‫כמציאות הנבראים כלל‬ ‫עודשאין מציאות אמתי נמציאותו‪ .‬כי איך יחיה הדבר המורכב ראיה שקודםהויתו הי' עצם‬ ‫פשוט אוא‪.‬וכמו שאמיו חן"ל המסתכל בד'‬ ‫דברים אלו רתוי לו שלא בא לעולם‪ .ם בזה שכבר כארנו שלא יתכן ציווי בלל על אמונות‬ ‫התלויות בלבשאין בהם רצון ובחירה כלל ולא נאמר צ~וי באמונת השנחח‬ ‫רק לעסוק בטומתי חהשגחה והיחוד כרי שיתברר לו האמונה הזאת‪.‬ומבין בטדרשות‬ ‫בהתשובה שענו הן"ל להמינים שפקיו ב.‬ו.‬ן‬ ‫בה טשיבקש עליה מופתים‪ .‬ורק הודעה לבד שהודיענו תורה בראשית ברא אלקים‪ .‬‬ ‫והנה בכלל אשר בארתי לך בהידיעה הפרמית מ‪2‬סוק וידעת היום‬ ‫והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקיםב‪.‬ואף שבארנו בשם הרמב"ן ז"ל שננללוע אטונה זו במאמר אנכי‬ ‫אמנם מ"ם לא בא בה צווי מיוחד‪ .‬והטופתים המה מקחושים‪ .‬ן אשר שני הרברים אינם נהשנתנ וכל המופתים על ענין זה‬ ‫ימוחשים הקרובים לסברת צר‬ ‫לשני הצרדים הם רק מברות לקרב השכל מה‬ ‫אחד כטו שהקדים בזה ר' מעדיה גאון ו"ל בראש שער א' עיי'ש‪ .‬וע"כ אי אפשר להביא מופת מוחשי‬ ‫מהמוחש עליו‪.‬אמנם לא נמצאצווי מפורש על אסונת חידוש‬ ‫העולם‪ .‬והט.‬יעקמו .‬‬ ‫אמנם לא שייך זה כאטונת החידוש ‪:‬י אמונת השגחה והיתוד כבר‬ ‫מצאו הפילוסופים סיפתים אטתים עליהםויפול בזח הצווי עלהלימודבידיעת‬ ‫המופתים להתאמת לו‪ .

צמות האיש שיחשוב‬ ‫תמיד בעצמו שהוא איננו מצוי כלל‪ .‬ואז יובל להועאטת לו נמברה שהקכ"ה‬ ‫בעצמו הוא המצוי האטזי אשר יש טציאות למציאות באפס מקום‪.‬ל טרוחם הוא דהוי‬ ‫כטו שלא בא לעולםכלל‪.‬אמנם היהיכול להזכיר נס‬ ‫ההשפלה הזאת אשר ישובח בה כאשר היא מצד אמונת תורה מן השמים‬ ‫כם"ש והוא הוא הנזכר בהקדמת הזה"ק שם‪ .‬ולולא אמונת תורה מן השמים לא יבול אדם להמשך אחרי‬ ‫סב זו בלתייורנל ימים רביםבסביא שיבטל מציאות .‬לסוד היסודוח~' שביאר א.‬וימצא עצמו שהואככלי מלא בושה וכלימה‬ ‫רק וחסרעכ"ל‪.‬שלכאורא איננו מובן‬ ‫למה יעלה דברים אלו על הדעת כלל ולקבוע הלכח מיוחדה לכל אחת‪.‬וכודאי נרא הקמ‪.‬וז"ל יראה דאיהי עיקרא למדהל‬ ‫בר‬ .‬אבל תשובת התבוננות‬ ‫שפלותו מול תמים דעים כשיאמין בחדושמצי אמונת תורה מן השמים‬ ‫ויאמין שאין מצוי אמתי כטציאותו יתברך מצד שהעידה תורה בראש*ת‬ ‫ברא אלקים ונו'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫שמו ומול ברואיו אשר‬ ‫ולא מול עצמות אמתת מציאותו כי לא‬ ‫ישובח אדרבא יגונה בהשפלתו זאת כם'ש‪ .‬ומציאות כ‪. הידיעה בדרך‬ ‫הקירהצריך להודיע עליות דעת הלזה‪ .‬‬ ‫ואם שננו חז"ל את ההשפלה הזאת היינו דוקא כאשר היא כאה מצר‬ ‫ליאות השכל הנופל על הטפיקית ומבוכח בדבר זה‪ .ון עד שלא יעמול בקיום מציאותו‬ ‫וע"כ לא טוב בו ההמתכלות ולזאת כונו חז"ל בקוצר מלים ‪.‬‬ ‫ולא יבטל ע"י הש‪2‬לה הזאת קיום העולם‪ .‬ופי' רש"י‪".‬את אי אפשר להשינ מצד המברא ומ‪:‬ש"ב‬ ‫מצד‬ ‫ראהמופת‪ .‬ואדרבא יעמול להשלים רצון‬ ‫מלך נדול כמהו הרוצה בקיומו וישתוקק להשיגוועי"ז יזדכך נפשו עד בואו‬ ‫אל חתכלית אשר למענו נוצר‪.‬ה כל דבר לצורך מציאות קיום הדבר‪.‬ואיש אשר [יתרנל כמברת בלתי‬ ‫מציאותו ידחפוהו הבהלה ויכהו השג.‬‬ ‫וטדה זו נקראת "מדת היראה" כם"ש הרמכ"ם ז"ל בפ"ה מה‪.‬‬ ‫במדת‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫הזהיר ה‬ ‫לחעריך שפלותו מול חכמת הבוראית'‬ ‫‪.‬יתוי לו שלא‬ ‫בא לעולם"‪ .‬תזכרנו עכ"לי ובפ"ד שם ה"ב כתכ בזמן שאדם‬ ‫מתבונן בדכרים אלו ומכיר כל הברואים ממלאך דגלגל כו' ויראה חכמתו של‬ ‫הקב"ה בכלהיצורים מוסיף אהבח למקום כו' ויירא ויפחד משפלותו ודלותו‬ ‫וקלותו כשיערך עצמו לאחד מן חגופות הקדושים הגרולים וכש"כ לאחד מן‬ ‫הצורות הנפרדותמן הגולמים כו'‪ .‫‪90‬‬ ‫פרק א‬ ‫הברית במצר'ם‬ ‫סעיק ב‬ ‫טרם מציאות המקים‪ .ל המאמר ‪.‬ל מלשון רחטנות וכונת ח‪".‬‬ ‫יסודי‬ ‫התורה ה"בוז"ל ואיך הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתכונן אדם במעשיו‬ ‫וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכטתו שאין לה ערך ולא קץ‬ ‫מיד הוא אוהב ומשבח וםפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול‬ ‫כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלקים לאלחי וכשמחשכ בדברים אלו עצמן‬ ‫מיד הואנרתע לאחוריו ויפחדויודע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה עומדת‬ ‫בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דודכי אראה שמיך מעשה‬ ‫אצכעוהךוגו' מה אנושכ‬ ‫‪ .‬‬ ‫ולדעתי הוא נטשך .‬‬ ‫וזהו כינת הרמב*ם ו"ל בפ"א מח' יסידי התורה ה' ב' נ' באטרו ואם‬ ‫יעלה על הדעת שאין כל הנמצא*ם משבדומצויים כו'‪ .

‬המצות אשר נצטוו קודס‬ ‫מתן תורה‪ .:‬קרי "ראשית דעין*ימינדע‬ ‫' בארח פרמ‪.‬ח‪1‬רתי על כל המקרא‬ ‫סקום כו'‪.‬לראת ה"' דאיקרי ראשית‬ ‫דכתיב ראשית חנמה יראתה' יראת ח' ראשית דעת כוונתו כס"ש שחיראח‬ ‫היא מצד ידיעת חידוש העולכ ומצד אמונת תורח מן הש‪:‬ים שחודיענו‬ ‫נראשית ברא אלקיםוגו'‪.‬שונאי‪.‬‬ ‫סעיףג‬ ‫ולא שמעו א‪ %‬טשה מקוצר ר~ח וגו'‪ .‫פרק א‬ ‫הבריתבמצרים‬ ‫סעיף נ‬ ‫‪81‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בר נש למאריחבנין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכלע~מין וכלא קמיה‬ ‫כלאחשיבין כטא דאתמר וכל דיירי ארעא כלאחשיביןולשווי רע"תיה בחהוא‬ ‫אתר דאיקרי יראה עכ"ל וכמ"ש בריש דברי שהבאתי בראשית ברא אלקים‬ ‫הדא היא פקודה קדמאח דכלאוסקרי פקודא דא ‪.‬וני ‪41‬א אחר‪ .‬גזירה שלא‬ ‫נתפשטה בר‪1‬כ הצבור‪ .‬שראלחמדעיינמבנורמ‪.‬וידעת‬ ‫היום והשכות אל לכבך‪ .‬שהיא יראת העונש שבאה לאדם‬ ‫קודכ הידיעח‪ .‪.‬וזחו כונת‬ ‫הרעיא מהימנא ז"ל תירוצא דא באורח פרט למנדע מאן איהו יראת הי‪.‬כגור אג ואנמ‪ .‬‬ ‫השגת במצרים‪ .‬‬ ‫ליה דהא איהו ראשיתא‪ .‬‬ ‫ואעיג דאיתליה לבר נש לדחלאטניה עדלא ינד.‬אנכי ה‪ 4‬אלקיך פקודא קדמאה ב‪:‬לל‪ .‬‬ ‫הקאנסטאטושין והיאשון לישראו] בעיר סוכות‪ .‬ושזה טדת‬ ‫העצבות והיאוש‪ .‬ויש עוד לדבר בענין זה מה שנזכר שם מענין י‪-‬את‬ ‫העונש ואין כאן מקומו‪.‬אימתי היא ראשית לטנדעלי‬ ‫בגין דא פקודא קדטאה למינדע ליה לקיב"ה ב‪:‬לל ובפרט ברישא ו‪:‬יפא‬ ‫שהיא ולקחתי אתכםלי לעם‪ .‬הוא אשר דנר ה' שכתון שגת קודש‪.‬כונתו שצריך אדם ליראה‬ ‫את השם אף טרם ידעו ידיעה פרטית‪ .‬ואלה הסשפטיכן‬ ‫אשר תשים לפניהם‪.:‬א‪.ריך‬ ‫שפלותו מול אמתת מציאת הבורא יח)'ש אשר הודיענו בתורה‪ .‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫זאת העולה שעיקר‬ ‫מן הידיעוה הפרטית לה.‬עשר סצות נצטוו במרה‪ .‬כי‬ ‫גמיכות הושבתי אתכני ישראלבהוציאי אוהם מארץ‬ ‫מצרים‪~ .‬כה נוירת הצגור‪.‬‬ ‫ולא סצאתי‬ ‫א) וחנה העתקתי בסעית הקודם כל טה שכתבהילפני ארבעים‬ ‫שנה כמו שכתבתי אז רס נשנוים קלים בהציונים ובהסברה וסננו.‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ונם ההשפלה אשר‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫שם‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫ג‬ ‫וי‬ ‫שכתבתי‬ ‫אי אימאוי אי לא אימא כו' באתי ד'ראה קדישא שרי סלרע אית יראח‬ ‫רעה דלקי ומחי ומקטרנואיהי רצועת לאלקאה חייבא כו' עיי"ש‪ .‬שכו שם ‪14‬‬ ‫חק ומשפט ושם נסהו‪ .‬אמנם אין זאתפיעןיקר היראה ולא ‪.‬‬ ‫ויותר‬ .‬גנמ ארת בדס‬ ‫נריתך שלחהי אסיריך‪ .‬את ה' אלקיך תירא פקודא קדמאה בפרט‪.‪ .‬ואעבור עליך ‪1‬הנה עתך‬ ‫עת דודיכן וג‪ '1‬ונויי פסח סצרינמ סרשת הוקודש‬ ‫‪1‬פרשת קדש‪ .

‬כרי'‬ ‫שי‬ .‬ותרנומו אף‬ ‫אתוןדי"על‬ ‫דמא‬ ‫אתחר‬ ‫לכת קיים" פרקית יתכון משעבוד מצראי (‪.‬אך אחרי‬ ‫להאמין‬ ‫רק ללסוד ולידע‬ ‫במופת‪ ..‬שהברית הז היא היא קבלת‬ ‫אהימנלנכהותמיאבומןצריקםב‪.‬רשולקאבלשומעאוותהאל משה מקוצר רוח ומעבורהקשה‬ ‫אשר בארנו שקבלת המלכות הזאת היא לאבאמת בללנבד שלם‪ .‬ואפילו‬ ‫הדב‬ ‫חושב‬ ‫כמו לו חשבאםניאחר כתבם אזע‪.‬אבל העם סקוצר רוח‬ ‫ד ‪.‬והטעם לוה לענ"ד הוא מפני‬ ‫שכח הכפיה של ב"ד על הנזירות הוא ר‬ ‫בארוכה בחלק א' פרק ו' פעיף ה' עיי"ש‪.‬לת המלכנואתמ‪.‬‬ ‫ככל הנאמר בנב‬ ‫ואה זאת (יחזקאל כ') שבארנו עד הנח‪ .‬ואינם יכולים לכקס עליה‪ .‬אשר עלכן נמצאו בעם אלה‬ ‫אשר הפרו ברית‬ ‫אשרעייהם אמר יחזקאל וימרו בי ולא אבו לשמועאלי‪.‫‪9‬פ‬ ‫פרק א‬ ‫הברית במצרים‬ ‫סעיף ג‬ ‫ויותר‬ ‫כמו אז‬ ‫הנחתי יכול נם בדברים אשר הייתי כותכם היום באופן אחר‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ולענ‬ ‫יר הייתי‬ ‫להביא רק קצור הדברים‪ .‬‬ ‫הרהרו ~בם על יכלו להבין היטנ את האולפנא דאולפן משה! וכיחו‬ ‫דבר השליחות‪ .‬ואולי‬ ‫נם מיעוטא דמנכר מעכנ בברית אלוה עם עם שלם‪.‬אשר ומה שאני הוא ולא אחר לא ינרעו מלהיות‬ ‫לפ.‬‬ ‫על כן לא ננמר‬ ‫הברית הזאת‬ ‫באמת עד התחדשותו אצל כל העם על ידי דם הברית‬ ‫‪.‬וכמו כן בריח‬ ‫אלוה עםעם שלם‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫לעם שזה מקור של כח נזירת הצבור כמו‬ ‫שבארתי שם לא ננמר עד חתפשפות הברית בכל העם או‬ ‫אשר ברובו ככלו‪ .‬‬ ‫אךכ‬ ‫ויוןלאשהברית הזאת לא היתה בשלמות מן העם כלוכי איש את‬ ‫שקוציעיני‬ ‫ה אשר לא השליכו ואת נלולי מצרים לא עזבו‪ .‬אמנם יקריםלי דברי תורה‬ ‫ע‬ ‫מנ‬ ‫וריםוחדאי נפש‬ ‫איאובתאםשרי ‪:‬לדותנו שלא בישה את זקנותינו‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫של פמח מצ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫את‬ ‫בדם בריתך שלחתי אסיריך‪ .‬והיתה הברית הואת‬ ‫כנזיר‬ ‫נתפשטה ברוב הצבור שכתב הרמב"ם ו"ל בפ"ב מה'‬ ‫ם‬ ‫ממרי‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫רשאים לכוף עליה בורם שנתפשפה ברוב הקחל‪.‬‬ ‫עיין "טלכי בקדש" ח"ב בתשובה לשאלה‬ ‫ק ב‪ .‬וזה הבינו רק‬ ‫ומעבודה קשה לא השרידיםובני לוי והזקנים‪ .‬ובחם‬ ‫יס‬ ‫ודיוע‬ ‫יקורדיא האקמדוסנאהי‪.‬תה אח‪-‬ת שוים המה להיוה נזכרים ונכתבים‬ ‫נחשבים לדעה מיוחדה‪ .‬‬ ‫בכל זאת לא‬ ‫שייכיםלהענין‪ .‬בכל זאת התפייס‬ ‫הקב"הלמען שמו‬ ‫לבלתי החללעיני הגויים אשך הטה בתוכם אשר נודע‬ ‫אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים‪.‬מטעוםטרם"נרית עם" כמו שבארתי‬ ‫שנתפשטה הגזירה ברוב‬ ‫הצבור לא נגמר בה‬ ‫"והתברליות עסע‪ .‬מפני שהנביאים שקדמו לא למדו רק‬ ‫בדרך היישרה לא ב‬ ‫שליחות מה' לצוות להעם‪ .‬אשר בארתי ואשר מרמז עליהם הרעיא‬ ‫ל‬ ‫מהימנא ז"‬ ‫כ‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫מיס‬ ‫זאתהמכלתא שהבאתי‬ ‫אני הוא‬ ‫שקבלתם וא"שמרלכותי בסצרים"‪ .‬רס הסדר בדיך פירוש על הרעיא‬ ‫מהימנאונניעה בקצה‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫דבש‬ ‫חכמת הקבלה הפמיקו מעט‬ ‫את הענין‪ .‬אומרילחושוב הקורא כי הונעתי אותו כדברים אשר לא‬ ‫כי‬ ‫המטהאין הדברכן‪ .‬אבל‬ ‫במצרים הוא התוכן כלו שייך ונצרך לענינינו והוא שהברית הזאת‬ ‫מעוטפים בהפטוקים האלה והוצאתי והצלתי ונאלתי ולקחתיוידעתם‪ .מים צריק הראשון כהשערתו מן השני‬ ‫אשר חקרו‪.

‬וכלענין שחיטת הפסח וזריקת דמו ואכילתו הכה מאותות הברית‪.בור עליך ואראך והנה עהך עת רודים הניע‬ ‫השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם שינאל את בניו ולא היה בהם מצות‬ ‫שיעסקו בהם כדי שינאלו שנא' שדים נ‪:‬ונו ושערך צמח ואת ערום ועריה‬ ‫סן המצות‪ .‬אם שעלע"ז כבר נצטוו‬ ‫והייתי לכם לאיקים‬ ‫ונשלם הברית בדם פסח‪ .‬אמנם‬ ‫אין זה דעת ר' מתיא בן חרש במכילתא דפרה פרשה ד' שהבאתי נסעית‬ ‫א' אות נ' ספני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים הי' ר'‬ ‫מתיא בן חרש אומר וא.‬‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫מעבוד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫שאמר‬ ‫ר' יהודה בן בתירה במכילתא שם‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫שהבאתי בסעיף א' שם וכמו שדרש יוסי הנלילי במכילתא שם משכו‬ ‫וקחו משכו יריכם מעבודת כוכבים והדבסו בסצוה‪ .‬יחזקאל ט"ז ט'‪ .‬ואני ה' הוא‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ושאר המצות הנזכרות בפרשת החודש ובפרשת קדש המה תנאי הברית‬ ‫כאשר בארתי בשאר הבריתות‪ .‬דם מצוה שיתעסקו בה‪ .‬כסות הערוה הזאת היא אשר‬ ‫לאאתךיכנלואםלפרושה'ותהיל‬ ‫‪.‬רק השרידים הזקנים ושבט קלוי כמ"ש‪ .‬בפסח "אני ה‪ ".‬‬ ‫ר‬ ‫המניראני ה' אני ולא אח ר'ל אתי היתה השבועה ולא עם אלהים‬ ‫אחרים‪ .‬דאוקימנא זה כנו'ד דספיק‬ ‫דאך‬ .‬אם שוש"י‪".‬נתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בהם‬ ‫כדי שיגאלו שנא' ואעבור עליך ואראך טתבוססת בדמיך וגו' ואומר גם את‬ ‫בדםבריהך שלחתי אסיריך לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו‬ ‫ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה‪ .‬מה שמקודם היו‬ ‫י ידיעה במברה‬ ‫במאמר רק שי‬ ‫ודרךההיישרה‪ .‬‬ ‫ב) ולדעת חי'‬ ‫ל עוד קאנסטאטציון שלם נתוסף לחברית הזאת‬ ‫במרה‪.‬י"א)‪ .‬שהוא גמר‬ ‫הברית הראשון אשר דבר אליהם משה מקודם ולא שמעו אל משה מקוצר‬ ‫רוח ומעבודה קשה‪ .‬והי' לאות על ידכה ולפוטפות בין עיניך‬ ‫הוא אותזכרון הברית לעולם כנא' נ"נ והי' לך לאור‪ 2‬על ידך ולוברון‬ ‫ביןעיניך‪.‬מפני שה‪0‬צוה פקודא קדמאה שנצטוו‬ ‫שהיתה תלויה בלמוד והכנה לאיכלועדין לקבל כם"ש‪.‬ונתחדש עליהם כל‬ ‫השבע מצות של בני נח בצווי‪ .‬ש כנפי אליך ואכסה ערוהך ואשבע לך ואבא בברית‬ ‫י ‪.‬יאשבעלך" נראה‬ ‫שהוא מה שנא‪ .‬אך כל דיני שלוח‬ ‫עבדים וכל הטשפטים והדינים בכלל נאמרו במרה‪ .‬ל מפרש זאתעל "כרית האנות" ר"ל בז‪:‬ות הזכרת‬ ‫הברית אשריהי' אח"כ בסיני ננאלו מקודם והוא על פי דעת המדרש‬ ‫ויקרא רבה פ"ו "נזכרתי אותו הדם שבסיני לפיכך שלחתי אסיריך"‪ .‬ותניא בסנהדרין‬ ‫נ"ו ע"ב עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהם בני נח‬ ‫והוסיפועוד עליהם דינים ושבת וכבוד או"א‪ .‬ואמר שלא‬ ‫היתה ב‪.‬‬ ‫)‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫(‬ ‫בא‬ ‫ואולי זהו כונת‬ ‫שבועה שדרשו במכילתאאני‬ ‫‪.‬אבל פרטידיניו נאמרו בטרה‪ .‬כי פה אמר שהברית היתה על שלוח עבדים‪ .‬הנה מפורש דעת ר' מתיא‬ ‫שדם בריהך אשר הזכיר זכרי' איננו ברית האבות אשר היתה אח"כ‬ ‫במדברמיני‪ ..‬והשבועה שהזכיר‬ ‫יחזקאל ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫‪.‬אלא דם פמח שהי' במצרים ממש טרם צאתם‪ .‬‬ ‫ועל גמר הברית אמר יחזקאל ואעבורעליך ואראך והנה עתך עת‬ ‫דודים ואפארדו‪.‫פרק א‬ ‫הברית במצרימ‬ ‫סעיהג‬ ‫‪%5‬‬ ‫טי‪ .

‬‬ ‫)‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ומתי‬ ‫זח לא ידענו‪.‬‬ ‫יצאו ללק‬ ‫מהוט ונם זה לא הודיעם משה כפי' רש"‪ .‬אך לא‬ ‫ידענו מתי נ‬ ‫יחד קודם על קדושת השבת‪ .‬וזה לך האות שעוד מקודם נצפוו‬ ‫על קדוש‬ ‫השבת‬ ‫ואמר להם משה עתה שזהו טעם ירידת לחם משנה‬ ‫וצווי ה' להכי‬ ‫ן ביום השישי חוא טפני הדבר שצוה טאז שבתון שבת קדש‬ ‫לה' מחר ע"כ‬ ‫צפולוא יצאו ביום השנת ללקופכי לא ימצאו בשדה‪ .ן וו.‬כינו את אשר יביאו והי' משנה על אשר ילקפו יום יום‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫(שמות מ"ז‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫נאמר בזה פעם של קדושת שבת רק ידיעה שיהי'‬ ‫ביום השיש‬ ‫י משנה ולא נתוב בו כלל שבשבת לא יהי' בו מן או שלא‬ ‫‪.‬והוא‬ ‫שנסצאך גבםתוקרוהדםמצות אשר נראה כדבריה כי‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫נצטוו לא לכד קודם מתן‬ ‫א‬ ‫שנכתב אדותם בתורה‪ .‬והמה‬ ‫א) טצות השבת שיהי' קודש דכתיב ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה‪.‬וסמכו זק על פסוק שכ שם לו הק וכשפפ ושם נסהו‪ .ר‬ ‫'‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫נו‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫הרחעה להוריות סי' ר"ד'‪.‬כי ההנדות שמספיים שעוד‬ ‫במצרים נח‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫השבת לא הי' בדרך טצוה סח' רק נחירתיום מנוחה‬ ‫אשר‬ ‫בשב‬ ‫לועפה הסצרים נהנו להם וע"פ ההנדה על פי בקשת משה רבינו‪.‬‬ ‫שבת וכבוד אב וא‬ ‫כאשר‬ ‫ם דכתיב ה‪.‬אמנם‬ ‫גם בפסו‬ ‫ואת אבל והיה ביום הששי אם שברור הוא שמפני קדושת השבת אטר‬ ‫דבר ה' לא כתוב בו מפורש קדושת שבת כלל ‪:1‬שה אמר הוא אשר‬ ‫ש‬ ‫תבתון שבת קדש לה' מחר‪ .כט.‬‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫אטרה‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫צווי‬ ‫הברייתא בסמך על פסוק שם‬ ‫שםלו חוק ומשפם שזההי' חוק השבת‪ .‬שם שם לו הק ומשפמ כפי‬ ‫אשר‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫הנס‬ ‫כאשר‬ ‫בא‪-‬תי‬ ‫בארוכה בסאמר בהיודיש.‬‬ ‫אמנם העיק‬ ‫כאשר כתבתי וצריכים לגרום שם "שבת דכתיב הוא‬ ‫אשר דיבר ה' שבתון שבת‬ ‫קודש כ) כבוד אב ואם דכתינ כאשר צוך‬ .‬‬ ‫אב‬ ‫‪.‬אמנם זה ראיה‬ ‫ד‬ ‫נכונה על כ‬ ‫רבוהואאב אך ל על השבתכייכולין לפרש כאשר צוך בטן‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫'‬ ‫פ‬ ‫‪.‬תון שבת קדש לה' מחר את‬ ‫אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו‬ ‫וגי‬ ‫‪.‬כי מה שנאמר והיה‬ ‫ביום הששי‬ ‫ו)ה‪.‬‬ ‫ובסנהדרין שם אמר רמז‬ ‫להקדמת מצות שבת קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫שב‬ ‫‪.‬‬ ‫וקמפליני‪.‬שזה היה בטרה‪ .‬ז"ל בנטוקיו‪.‬‬ ‫ה‪.‬ויגידו למשה‬ ‫שאלו‬ ‫שבת יום סיומים‪ .‬לפני איזה שנים‪ .‬ומכאן יש ללמידשעדין לא הגיד להם טשה פרשת‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫צ‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‪ .‬אם‬ ‫שא*ן זה פ‬ ‫שופו של סקיא שפשומו הנטור נסשך על העין אשר המתיק‬ ‫הפים‬ ‫שחשב‬ ‫משה‬ ‫אולי בדרך ימצא עוד טעינות ונחלים נאלה ועשה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נם*ונ‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫םעץ כסה צריכים ליתן אותו במים כדי להמתיקם למען‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ידע‬ ‫הע איך‬ ‫להשתמש בודברלעזתח רצורך‪ .‬ורמזתי על זה בספרי חדושי‬ ‫אמנם דבר גדול חפצו לתרץ ולישב בזה וסם‪:‬ו אותו 'בדרך אססכתא‬ ‫כדרכם על פסוק זה‪ .‬עיי‬ ‫ן רש"י שבת פ"ז ע"ב ד"ה‬ ‫נזכ‪.‬והיכן צונו לפני עשרת הדברות‬ ‫שם‬ ‫סמבו על פסוק‬ ‫שם‬ ‫לו‬ ‫א חוק וסשפט‪ .‬ביום השישי והכינו עד ששאלו את זאת‬ ‫אמר להם‬ ‫ק הוא אשר דבר שנצפוויתי לאטר לכם (שמות פ"ז כ"ב)‪ .‬צוך אלקיך ר"ל דכדברות שבמשנה‬ ‫ם‬ ‫תורה כתיב בשניה‬ ‫כאשר‬ ‫צוך אלקיך‪ .‫פיקא‬ ‫‪14‬‬ ‫הבר~תבמצרימ‬ ‫‪5‬עיףנ‬ ‫ד"ך‪1‬עיילס"ך‪ .

‬ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב‬ ‫ואביהוא ושכעים סזקני ישראל וגו' נשטוק כ"ד‪.‬וכתב "שלפניהם' סאי‬ ‫אשבעים זקנים שעלו עטו להר קודם סתן תורה כד‪:‬תיב ואל סשה א‪0‬ר‬ ‫עלה וגו'‪ .‬עד שרש'י בניטין פ"ח ע'ב ד"ה לפניה חפ~ן לסדרה אחרי‬ ‫ש‪4‬ש פרשיות שאחריה‪ .‬ואם נניח הגירסא בסנהדרין כאשר ‪:‬תוכה‬ ‫לפנינו שנת וכבוד אב ואם דכתיכ כאשר צוך ה' אלקיך אמר רב יהודה‬ ‫כאשר צוך במרה‪ .‬א'‪ .‬ר ישפטו‪ .‬ן בזה הינה כבדות בדברי הימים לסכור‬ ‫פי שונאי‪-‬ישראל‪-‬המדעיים בגורמניא כאשר הארכתי בספרי שם‪ .‬ואש‪4‬פ שנכתבה מרשה זו אחר מתן תורה אבל קודם מתן‬ ‫תורה נאמרה‪ .‬ואסר רכ יהודה ‪:‬אשר צוך במרה‪ .‬והזמפ‪4‬רשה נכתבח שלא על הסדר ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫בתורה‪ .‬אבל תוכנה או מקצתה נאמר קודם גטרה‬ ‫סשני שחברית במצריםחי' מ'כ על שלוה עבדים כטבואר סדנרי ירסי' ל"ד‪.‬ואלה המשפמים אשר‬ ‫תשים לפניהם‪ .‬וכל הפרשה היא עצת‬ ‫יתרו‪ .‬ג)דינים היא‬ ‫פרשת משפטים ישמות כ"ב וב"נ) שרובח כ‪:‬לה דינים‪ .‬תו וניכף ביצאם ממצרים לאמר בעברם את הים‪:‬י‬ ‫בחפזון יצאו ולא זמן מקודם לסדרו לקבלת עם‪ ..‬אטנם כאשרצ‪.‬ונבנה מזבח והעלו עולות ושלמים ובאותו דם נכנסו לברית‬ ‫עכ"ל‪ .‬נם הוו של ואלה המוסיה על הראשוניםאין‬ ‫לה מקום לקשור שם‪ .‬‬ ‫והדינים שחסר הקישור בפרשת משפטים‪ .‬טים לפניהם‪ .‬ה בשבת פ*ז ע"ב ד"ה כאשר צוך‪ .‬אסנם‬ ‫דעת הברייתא הזאחשבטנהדרין במרה נאמרה סמוך על הפסוקויורהו ה' ע'ן‪.‬מקודמן שבתון שבת קודש‬ ‫ולאידענו אנה‪ .‬‬ ‫י"ג‬ .‬ולא צריכים להדוהק‬ ‫שנדווקובעלי התוס‪.‬ומצאה הנרייתא לנכון‬ ‫איזח חוקים לצרף שס שהם שכע טצותבני נח אשר הם בין כך מחויבים‬ ‫סצד הסברה מחיוב קדום ונכנסו בכרית להיות לעם אלקים צריכים להסדר‬ ‫עתח מצד הצווייהקגלה‪ .פ דעת המדדש שמות רבה פרשה ל' טי' ג'‪ .‬אך המתבונן בהפרשיות יראה שאין שום קשר זה לזה אם שכתוב‬ ‫שם ואת ‪:‬ל הסשפטים אכל חסר הדיבור וידבר ח' אל סשה אלה‬ ‫המשפטים אשר ח‪.‬סדר למקרא ומתור‪.‬ולא ידענו מתי‬ ‫נאסרה כי פרשת ואלה המשפמים אשר תשים לפניהס אין לה שום‬ ‫י אי. 4‬על ב‪.‬ובספרי "סדר לסקרא" טדרתי פרשה זו עם עצת יתרו‬ ‫ושפטו את העם בכל עתיהיה ‪:‬ל חדבר הגדול יביאו אליך ובל הדבר חקמן‬ ‫ישפטו המוהקל מגליך וגשאו אתך ישמות י"ח כ"ב)‪ .‬‬ ‫שם שם לו חק ומשפט וא"ה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ .‬ך אשר בשבת צ"ל בהכנה שא"א לוטר שוח‬ ‫בסן שהלא גם שם כתיב הוא אשר דבר ה' ‪.‬נצרך לעהשיו‪.‬והעיקר חפצה שנאמרו לישראל‬ ‫הלכות עוד קודם מתן תורה קשורותאל הברית בסצרים אשרחקונמטאנמונציא‬ ‫שלה הי‪ . מוקדם וסאוחר‬ ‫קשור אל הקודם‪ .‬שבת וכבוד או"א מפני שחסר ינ‬ ‫ו בתורה זמן‬ ‫צווים הראשון אשר מרומז ‪:‬תורה שהיהצווי קודם הכתוב כדרשתם שהבאתי‪.‬ר"ל לפני הזקנים הללו א‪2.‬אמנם באטת‬ ‫לא נכנסה הברייתא פה בפרמות הפרשיות‪ .‬וכהבתי זה ש.‬שאפי' אם לא נקשרה חפרשה‬ ‫עצמח לטרה רקיעצ‬ ‫ת יתרו‪ .‫שרק א‬ ‫י הברית בטצרימ‬ ‫סעיףנ‬ ‫‪95‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ה' אלקיך והיכן צונו בסרה‪ .‬צריכים לומר שלשון קצרה היא כיון ששניהם נלסדו‬ ‫מהבעה אהת‪ .‬ובלתי ספק‬ ‫דעת הסדרש רבה שמית ל' מתישב יותר לפי פשוטו של מקרא כאשר‬ ‫כארתי בספר‪ .

‬ואינני חושב שבאמרם במרח כיונו שרוקא היה זח בטרה לא‬ ‫אחר‪.‬ואפי' לפי רעת‬ ‫הטרדש שהבאתי שפרשה זו מעצת יתרו היא אנל שלוח עברים נאמר קורם‪.‬ולולא פחדתי מלהיות כטתמיה‬ ‫הייתי אוטר לפי אשר בארתי באר הימב בספרי "ימים מקדם" פ"גכי ישראל‬ ‫ישבו בעטק סוכות עד חצי חורש טובא המצרי לקבין את כל ישראל‬ ‫ו טעונין ומפוזרים בערי הדלתא עי‪'4‬ש היטב צר ‪.‬יויקרא כ"נ מאג)‪ .‬ע"ר לשונם חזרנו "בכל המקרא"‬ ‫ולא טצינו מקום ששסו כך‪ .‬‬ ‫וקשר עצתו אל המצוה אשר כבר היתה ירועה להם‪.‬ועיין תוי"פנזיר‬ ‫פ"ב פ'ה ומסדרונה שנה ראשונה אות רם"ד‪ .‬אמנם לרעתי אין הכונה בלשון הושבתי‬ ‫אתבני ישראל רק חניה לבר‪ .‬וטדרשות חז"ל בירושלטי שהבאתי בסעיף א' אות מ סמך על לשון‬ ‫משפט שנזכר בטרח באסטכתא ששם נצפוו ושם נסרר חקונסטאציון לחברית‬ ‫שלטצרים‪ .‬אלא נם עשה אותם לטיושבים לעם טסורר‬ ‫בחקים וכהשפטים וקונסטאטציאן‪ .‬ואם נסצא‬ ‫הורה‪ .‬‬ .‬וכבד לחשוב שהיה לחו"ל קבלח על זח שהקונספאמציון הראשון‬ ‫חיה בטרח‪ .‬וכמו‬ ‫שאטר ירמיהו כה אמר ה'אלקי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום‬ ‫הוציאי אותם מארץ טצרים טבית עבדים לאטר מקין שבע שנים תשלחו‬ ‫איש את אחיך העברי אשר ימכר לך(ירטי' ל"ר ‪'4‬ג י"ר) שהבאתי בסעיף‬ ‫א' אות נ' שטפורש שנם פרטי הרינים נתנו בטצרים כמ"ש‪.‬ומרומז זה בפסוק לטען ידעו דורותיכםכי במוכות הושבתי אתבני‬ ‫ישראל בהוציאי אותםמארץמצרים‪.‬ולזאת כל הנרית היה בארון מצרים‪ .‬לו‬ ‫נעשה טוערים לכל מוצאיהם לטסעיהם היו צריכים לעשות לא פחות טן‬ ‫ארבעים ושתים מוערים בשנה‪ .‬כי לא הי' כונתם מרה דוקא רק‬ ‫שהי' קורם סתן תורה קשור אל הברית בטצרים‪.‬וצ*ינו טרח מפני האסמ‪:‬תא של‬ ‫איזו כתובות חקוקות בפאפירוס או בחרט אנוש הטראיםכי הוא נעשחבעיר‬ ‫אחרת לאיהיה זה סתירה לרבריחז"ל כלל‪.‬וציון הטקום שנתנו חז"ל‬ ‫חוא רק"ציון הטקום במקרא" ולא בעולם‪ .46‬‬ ‫מערי נלותם אשרהי‬ ‫לא רחוק הוא לחשוב שהקונסטאפציוןניתן בסוכות עוד טרם קריעת ים‬ ‫סוף‪ .‬ואמרו הכסים במכילחא‬ ‫אין סוכות אלא טקום שנא' ויסעו טסוכות ויחנו באתם מה אתם טקום אף‬ ‫סוכות טקום (סכילתא בא פרשהי"ר ובשלח בפתיחתא) ולכאורא לא מובן‬ ‫איזה רבר גרול נעשה בעיר סוכות שצריכים לעשות לו מועד לזכרון‪ .‬‬ ‫שנעשה עור קורם‬ ‫נתנו‬ ‫במקום‬ ‫מתן‬ ‫את טרהר לסיטן‬ ‫ולרעתי‬ ‫ףהפסוק הנאמר בטרה‪ .‫הבר*ת בטצרי‪8‬‬ ‫מעי‪4‬נ‬ ‫פרק א‬ ‫‪86‬‬ ‫י"ני"ד‪ .‬אם שבעולםהיה הטקום הזה‪.

‬‬ ‫והפסוק‬ .‬‬ ‫הקד‪.‬‬ ‫גין הקנלה‬ ‫הגדר‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫המש*טיכו‪.‬לםכ‪'.‬וגומרת ואל אצילי בני ישראל לא שלח ירו‬ ‫נשמות מ'ד אי‪-‬י"א)‪ .‬אם שנמצאות דרשות ספוזרות עליה בתלמודים‬ ‫ומדרשים‪ .‬ת יהרר‬ ‫טררש‬ ‫א‪.‬‬ ‫והיא פרשה ל'ד מספר שטות‪ .‬והטעם שלא חפצו‬ ‫ויחזו את האלקים ויאכל‬ ‫ו וישהו‬ ‫ת"י משום פקור חמינים אשר נעצו להםיתד‬ ‫לקבוע טדרש עליה הוא לדע‬ ‫בפרשהזו כאשר יתנאר במשך רברינו בס"ד‪.‬ליתן להעם הסוסר והדת והאמונח אשר בפרשת השבוע‪ .‬רה על הסרר כל מי‬ ‫שהיהק‪.‬‬ ‫‪ .‬ויספר לעכ‪ 2‬אה כל דנרי‬ ‫ח המש*"יב)‪ .‬פר הולך‬ ‫‪.‬רה‬ ‫‪ .‬אחד עשר פסוקים בסוף פרשת‬ ‫משפטים‪ .‬שת יהרו‪.‬םטר נראשית‬ ‫ה' ‪.‬ן‪.‬אך מדרש מיוחד מסודר על אותה הפרשה כאשר על רוב פרשיות‬ ‫התורה לא סדרו‪ .‬השם נמקום הכינוי‪ .‬‬ ‫‪.‬והנני חושבכי זה לא מקרה לבד‪ .‬יהי ממחרה‪ .‬אי‬ ‫י הנעל בישראל‪.‬מולדההנצרות‬ ‫כרנ איר‪.‬את הפרשה פרשת ברית האננות לא חפצו לדורשה לפני חצבור מטעם‬ ‫אשר יתבאר אי"ה‪.‬י‪.‬ההיתר שטצאו להכ)ע‪.‫ננרית האגנות‬ ‫פרק ב‬ ‫מעיף א‬ ‫לפ‬ ‫נר'ת חאגנות‬ ‫סעיף א‬ ‫פדוע לא נמיא לא טכילתא‪.‬א‬ ‫נכתב ק‪.‬‬ ‫להנצרות‪.‬מאן רירע לטיהרר למיניט‬ ‫לא לא ליהרר‪ .‬‬ ‫אנכי "‪:‬לח מיאך‪ .‬קולהש‪.‬חוק מאד ט'טה ידנרוג‪.‬משתעי‬ ‫קרא‪ .‬בר‬ ‫מרוע פכק יצרא דעזן אחרי חרכן ראש‪.‬‬ ‫‪.‬כ‪ %‬המעשים האלוה‪ .‬רכ) טה.‬גו‬ ‫‪ .‬מה‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫על י"א פט‪.‬ד‬ ‫י‪%‬‬ ‫א) אחת מן הפרשיות אשר כל נופי תורה ועיקריה תלוים בה ובכל‬ ‫זאת לא קבעו מדרשי ח‪:‬מים עליה "פרשח מדרשית מיוחדה"‪ .‬מתחלת ואל משח אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא‬ ‫ושבעים מזקני ישראל‪ .‬ואת‬ ‫‪.‬אלסיא ניתנהח‪.‬רונ הטדרשיכ‪ 2‬ררשו אותם לעם‬ ‫סדרט המטרר בבית סדראיפני הדורזויעם‬ ‫‪.‬אלה‬ ‫הנה‬ ‫ע‪. ה‪.‬לא‬ ‫‪.‬פר‪.‬כי רוב המדרשים‬ ‫הממודרים דרשם המסדר בבית סדרא או סדרם לפני הדרשן לדרוש פרשיותיו‬ ‫עם הצבור‪.‬קיכ) שנ*רשת ברית חאגני טתי‬ ‫נאמרה פרשה ואה‪ .‬רא בה הי' יכול לנראחע‪.‬פרשת כחר‪ .‬‬ ‫‪.‬לא כמכילתא‬ ‫לא ברבה ולא בתנחומא‪ .‬אך היתה להם בזה‬ ‫כונה מיוחדה לא לדרוש פרשה זו מריש סדרא בביהנו'ד‪.‬אין טוקרב) ומאוחר‬ ‫ניוכ‪2‬נעש‬ ‫בתויה‪ .

שח ונשם.‬רה" יכול לפיש כן‬ ‫על המעשים של כתיבה‬ ‫בס‪2‬ר וקריא ספי הברית וזריקת הדם והאגנית‬ ‫‪.‬אם באותו יום או‬ ‫קודם ש‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫במכילתא (יתרו פרשה‬ ‫שלדעת ר' יהודה‬ ‫וחכסים‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מתן תורח ולדעת‪ '-‬יוסי בר' יהודה שאמר "בו‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ביום נ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫המעשים‬ ‫" הי' זחביום סתו תורה‪ .‬ואם הצווי עלח היה ביום מתן‬ ‫תורה א"כ כל הסעשיס האלה הי‬ ‫שויםלמהחארלתהו כשהשכים בבקר ואיך אסרר"י‬ ‫בר"י שבו ביום נעשו כל המע‬ ‫ועל כרחך שהצווי עלה אל ה'‬ ‫חייוהםביום שלפניתומרתחן תורח‪.‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫שאם שהרמב"ן ז"ל מפר'ט דברי ר' יוסי בר' יהודח בו‬ ‫ביום נעשו כל המעשים האלה‪" .‬ויכתובש‪."‪ :‬נראה עיקר ד.‬וגם לאיוכל להינפרש‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫בו ביום אחר מתן‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫שחלא חמעשים נעשו נם למחרתו‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫דכתיב ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫אבל לא על הצווי של‬ ‫שלו נס הצווי של העליה היה אחרמחן תורה‬ ‫היה אומר ר‬ ‫נ'ויוסי בר' יהודה שאהר מתן תורה בו ב‪..‬אומר לבוז‪ .‬בו ביו‬ ‫תם אחר מחן ת‪.‬אבל בלי ספק קודם מתן‬ ‫תורה‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫‪.‬וישכם ב ויבן‬ ‫וגו' וישלח את נערי בני ישראלויעלועולות‬ ‫וגו ויקח‬ ‫ב'רית משח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח ויקח ספר‬ ‫ה‬ ‫אח הדםויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נ.‬מאללדא שלדעוז ר"י וחכמים נם כל המעשים היו‬ ‫בקודם לפני מתתוןרח והצווי היה ישני ימים קודם מתן תורח וביום‬ ‫מתן‬ ‫השכים בבקר‬ ‫בר' יהודה היה הצווי עלה ביוםועשה את בל חמעשים האלה‪ .‬לזהשוטעים שאומר‬ ‫כהלכה*‪ .‫פפ‬ ‫פרק ב‬ ‫ברית האגנות‬ ‫סעיח א‬ ‫כמ"ש וחפסוקז"לואל משה אמר עלה אל ה' לכו"ע הי' חדבר קודם מתן תורה‬ ‫רש‬ ‫ב"זיה "פרשה ד נאמרה קודם מתן הורה"‪ ..‬אכל לחשוב שגס הצווי ןלה אחר מתן תורה זה‬ ‫שלא‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ודאי‬ ‫ר"י בראי‬ ‫חשב כזאתי‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫רק אם‬ ‫הי'‬ ‫הקודם ביום או בשעות‪: .‬לזה‬ ‫שומעים‬ ‫שאמר כחלכה‪ .‬אשר‬ ‫ז‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫הזאת ל‬ ‫מאהאמר שאםכי‬ ‫חלרק"יוואחחכדמיםחולקים עלר"י‬ ‫ק‬ ‫בר"י והוא ר‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫אבל אפי'‬ ‫אומרים ל ה‪ .‬י אין טעם שיצטרנו כל המעשים האלח אחר‬ ‫ג'‪.‬הצווי חי' ביום לפני מתן תורה וכל המעשים ביום מתן‬ ‫תורח אבללפנ‬ ‫ולא ידע‬ ‫התי איך לקח לו חימב"ן ו"ל החופש בהביאו דעק ר"י וחכטים‬ ‫ור"י כר' יהוד‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כדעתר"י בר"י‪ .‬ולדעת ר"י‬ ‫שלפני מתן תורה וביום מתן תורה‬ ‫"חשכים בב‬ ‫הוקר" ויבן מזבח וגו' וע"‪ :‬שבנין המזבח עכ"פ שהשכים אליו‬ ‫בבקר הי‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מתן תירה א"כ מרוע נומר שכל המעשים חיו‬ ‫אחר מת‬ ‫ןיו תורה נו ביום .‬ויקח משה‬ ‫ויזרו‬ ‫הק‪.‬על חעם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ח' עמכם על כל‬ ‫הדברים האל‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫משה‬ ‫ואהרןנדב וא‪:‬יהוא ‪-‬ויראו אתאלקי ישראל ותחת‬ ‫ה‬ ‫רגליו כמעש‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫וכעצם השסים לטוהר ואל אצילי בני ישראל לא‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫שלחידו וי את האלקים ויאכ‬ ‫לו וישתי"‪ .‬‬ ‫חטעמד‬ .‬ים אמר לו אלה‪.‬אלא‬ ‫שדעח ר"י וחכמים שהצווי חי' בשני‬ ‫ימים קודם מת‬ ‫הן תורה וכל הטעשים ביום שלפני מתן תורה היו ולדעת ר'‬ ‫יוסי בר' יהוד‬ ‫יו‪.‬‬ ‫וממילא ידע שכל‬ ‫המעשים נעשו אחר מהן תורה‪ .ת רש"י ז"ל שכל‬ ‫חטעשיםה קודם סתן תורה‪ .

‬כלומר לא כר' ישמעאל ו‪:‬אשר בארתי סוגיא זו בארוכה‬ ‫בטפרי חדושי הרח"ה הוריות מי' ר"ה ר"י‪ .‬ושאר הדבורים‬ ‫שטעו טקול השופר החולך וחזק מאד חקורא משה ידבר והאלק‪.‬ואפי' במקום שרמזו המדרשות על שנוי הסדר‬ ‫אם יש דעה אחח מהם החישבת ש.:‬רה הימים להכין את עצמם להמעמד‬ ‫כל בע' טעום‬ ‫יב‬ ‫הנבחר‪ .‬‬ ‫‪:‬לכך קיה‬ ‫יספ‬ ‫יין שזה רק מ‪.‬דברים‪ .‬י הטדר מתגלח אור חדש‬ ‫ומכין מדעתו‪ .‬ואם שאמרו חז"ל אין מוקדם‬ ‫וטאזחר בתורה‪ .‬חשכו‪:‬יזהרקע"' הדחק ומה שאפשי יותר לפרש על המדר‬ ‫אחרי מתן תורה‬ ‫יותר נכון לפשוטו של מקרא‪.‬אמנם לפי מה ‪.‬יותר ראוי לפישם‬ ‫שעל הסדר נכתבו‪ .‬בא אהר כך בפרזה‬ ‫לעם אק כל דברי ה' ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה‪.‬וה' אמר אל‬ ‫משה כה תאמי אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עסכם‪.ל הסדרנכתבי‪ .‬ ‫שאמר כהלכה‪ .‬לזה שומעי.‬א' מפני המאמר של תני דבי‬ ‫וחלאה לדורות‪.‫פרק ב‬ ‫בריתהאננות‬ ‫מעיץ א‬ ‫‪29‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫חמעטד הנבחר אשר אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו‪ .‬‬ ‫אסנם אשר נרם להרמב"ן ולהראב"ע זי'ל להשזב שזה כהלכה שבו‬ ‫ביום אחר מתן תזרה הי' מפני שניד‪.‬אכל חשבכי הטעמים‬ ‫בזה המה עניני סתרי תורה‪ .‬וכיון שפרשה‬ ‫ןזותוכרתה‪.‬וכנר ישברוי לדעת הזה"ק דעת‬ ‫ר"י בסעיף הקודם שלא ט‪:‬רית לנו כלל אפי' לדעק רן ישמעאל לומר שזה‬ ‫היח אחר מתן תורה‪.‬וכל זמן שאי.ר נאה להשתדל‬ ‫כי תורה שלמה תהי' כזה שאפשר יותר לישבה על הסדר ואם שא"א‬ ‫לחשוב שהרמב"ן ז"ל יחשוב ‪:‬זאת שאין סדרלמקיא חוא רק במקרה שבלתי‬ ‫מפק נם הוא ידע שיש טעם לשנוי הסדר בתורה‪ .‬בבארתי בספרי "‪:‬דר למקרא" ששנוי‬ ‫הסדרים היו נחוצים מאד לקיום התורח הדת והאסונה להסתיר לא רק‬ ‫סודות אלקיות אך נם ענינים חסטורים מה שלא ראוי לגלוהם אלא לחכם‬ ‫י פירושים על פ" ידיעת שנ‪.‬ולזאו‪ :‬יוו.‬כם איזו היא מצוה‬ ‫ר' ישמעאל למן היום אשר צוה‬ ‫שנאטרה בתהלההוי אומר זה עכו"ם ‪.‬‬ ‫והדבר השני שגים להם לפרש זה אחרי מתן תורה הי' טפני נטייתם‬ ‫תטיד לפרש על הרוב את הפרשיות על הסדר‪ .‬וחאומר שזה היה אחר מהן תורה מקריר את ההתלהבות ורשפי אש‬ ‫הקדש של המעמד הנבחך‪.‬אטנםאין זה מסקנת הנם' שם דמסיק אלא מחוורתא‬ ‫כדשנינן מעיקרא‪ .‬וכמו שאמר ר' אלעזר לא נתנו פרשיותיה‬ ‫של תורה על חסדר שאלמלא נתנו על הסדר כלסי שהי' קוראבהם מידהי'‬ ‫לברא עולם ולהחיות מתים ולעשות טופתים לפיבך נעלם סדורה של‬ ‫תורה‬ ‫יכי‬ .‬ועליד‬ ‫בידיעת התורה ודבריימי עמנו‪ .‬‬ ‫ולבדההנדות הרבוה אשר במדרשותעל המעמד הנבחך‪' . אנו יודעים את הנמתרות‬ ‫והתלמודים והמררשים לא מרטזים שנוי חסדר בפרשיות‪ .‬ובחואהשררב"‬ ‫גים להם זה הוא‬ ‫במוף טשפטיםיותר נאות‪-‬לפרשה אחר מת‬ ‫מחשבת העם שמה שאין טדר לסקרא היא מקרה‪ .‬םיעננו בקול‬ ‫(לפי פירוש ר' הירין וויזעל זצ"ל) וכל העם רואים את הסולוח ואת חלפידים‬ ‫ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועוויעמדו מרהוק‪ .‬הוריות ח' ע"ב‪ .‬ואם כל המעשים‬ ‫האלה היו קודם מתן תורה א"כ ספר יחעם עוד קודם את כל דברי ה'‬ ‫ואת כל המשפטים‪ .

‬דה‪:‬י "סשתעי קרא"‪.‬‬ ‫שם ח' במקום ה‪:‬נוי‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫שסענ וכל ספרי תורות שלנו מקדשים את השם הזה בכתיבתו‪ .‬כמקום אליו‪ .‬ן אשר שאל לר' ישמעאל‬ ‫יוס‬ ‫י בתיב המטיר על סדוםועל עמורה נ‪2‬רית ואש מאת ה' טאתו‬ ‫‪..‬ואין לומר‬ ‫כ‬ ‫י ספני שנא' כי שמי בקרבו השם נעשח קודשכי אחרי שדרש אל תמר‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫את‬ ‫ך‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫המקרא‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ומפרש‬ ‫מידי‬ ‫פשופו‬ .י ליה‪ .‬במ‬ ‫)דנר כ"ם) וישלה ה' את ירובעל ואוע בדן ואת שטואל (שסואל'א' '"ב‬ ‫י"א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫שלמה אתזקני ישראל ואת כל ראשי הסטות‬ ‫אל‬ ‫טשההמלך שלמה (מלכים א' ח‪.‬‬ ‫ונראה שמפני שלא מצא הרטב"ן ז"ל חנחיצות לשנוי המדר לכתוב‬ ‫בפרשה רחוקה‬ ‫מצאאחר מתן תורה מה שהיה באותוהיום או יום קודםלפני מתן‬ ‫תורה‪ .‬ובפרשה זו עצמה ונגש‬ ‫לספר לבדו במקום וננשתעיין ראב"ע והרמב"ן ז"ל‪ .‫‪80‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ברית האגנות‬ ‫טעיק א‬ ‫תורח (‬ ‫הלאירע אנוש ערכה) ונלוי לפני הקב"ח שנא' מי כטוני יקרא ויגידה‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫(מדרש‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫אשר‬ ‫ויערכנ לי‬ ‫כיון בלי ספק נםעל תחית‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫דעות יסוד‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ובאמונורו ודעות כמו שבארתי בספרי סדר למקרא‬ ‫פרק א'‪.‬כי כ‬ ‫פרשה זובין אם נאמרה ביום מתן תורח או ביום לפני‬ ‫ה‬ ‫מתן תורה או אדרי‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫המבוכה אשר הביא ההוא מינא בשאלתו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫רב אידית דאמר נחמן האי סאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית‬ ‫ליחדרואי לא‬ ‫לא ליהדר דאמר החוא מינא לרב אידית בתיב ואל משה‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫אמר עלה אל עלה אלי מ'ב.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מבעי‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫למך‬ ‫ו‬ ‫לנשי‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ך‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫אמרתי נשי מיבעיליה אלא‬ ‫קולינשי‬ ‫"מ‬ ‫י‪ .‬קרא (סנהדרין שם)‪ .‬ע"כ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫הסדר אומר כהלכה‪.‬א"כ לא ישא לפשעכם ל"ל‪ .‬‬ ‫(בראשית כ'ונ) ויאמר משהלחוכבבן רעואלהמדיני חותן משה במקוםחותנו‬ ‫‪.‬ורכ נחמן‬ ‫כך גתשובתו עד שאמר מאן דידע למיהדר כרב אידית יהדר‬ ‫ואי לא לא יהדר‪.‬א"ל זה מטטרון ששטו כשם רבו‬ ‫דכתיבכי שמי בקרבו‪ .י ליה‪ .‬אי הכי נפלחו ל‬ ‫ניוהת‪.‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ן‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫וא מבלתי‬ ‫ומעשה דדב אידית היה יכול לידע זאת טהרבח‬ ‫מקראות שבא‬ ‫ע"ב)‪.‬וסה היה צריך רבאידית‬ ‫שמח כללהמין מן טטטרון דברים אשר לא נחוצים לדברלמין כלל‪ .‬א"ל הימ נידן‬ ‫ב‪2‬רוונקא נמי לא‬ ‫קבילניה דכתיב ויאטר אם אין פניךהול‪:‬יםוני' (סנהדריןל"ח‬ ‫ולאנעלם‬ ‫היהבלי ספק לא לרב נחטן ולא לרב אידית המדה של "משרנעי קרא" אשר‬ ‫בלרמןד ההוא כובםוהמןפרקיה דר"מ כטו שענה להמ‪.‬ו‪.‬פ"ז אין קושיא כלל‬ ‫שותקעיואלקר~' ה‪:‬א נסי משת‬ ‫ל.ה‬ ‫ס‬ ‫בפ‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫'‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫עלה אלי מב.‬א כתיבדאאפלי'תמר בו אל תמירני‬ ‫נו‪ .‬‬ ‫גם יקשה‬ ‫מאד‬ ‫דלפי רנשובת רב אידית צריך לכאורא להיות השם‬ ‫של ע‬ ‫לח אל הויה חולוהיה אסור לקדשו מטעם אל ועמירני בו וזה לא‬ ‫‪.‬וגם בפסוקים ספוריים כסו נשי למך‬ ‫ד‪.‬א'‪ .‬‬ ‫ב)‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫יש פה פירושרביעי והוא נאמר כהלכה מפני שהוא מישב‬ ‫את כל הכבדות אשר בפרשה זו ואשר בשכילם לא קנעו הטדרשים מדרש‬ ‫על פרשה זו‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נאה לפי זהליתן לב על הנסתר בשנוי הסדר מלהשתדל‬ ‫לישבם על הסדר‪.

‬י‪".‬והקסלה ים‪4‬אך‬ ‫הוא ‪9‬הך‪4‬לה בגדא דהר שהוא ע"ז גמורה‪ .‪.‬חו'ן‬ ‫מן הארון והמשכן כמו שבארתי בהלק א' בפ‪-‬ק י"א סעיף ג'‪ .‬ולשו‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫בקרבואיננו כמו ושכנתי בתוכםכי לא הותר לנו‬ ‫בשום דבר‪ .‬ונשארו נם אחרי נצחון של ההשמונאים ואחרי‬ ‫ן הגלילים‪ .‬א"כ נפלחו ליח"‪ .‫*רק ב‬ ‫ברית האגנות‬ ‫‪6‬עיף א‬ ‫‪61‬‬ ‫פשוטו‬ ‫י שמו דומה לשמי ומזהיר שלא נמיר אותו לעשותו קודש‪ .‬וההשתדלו קנתה לה טיפוס‬ ‫שלם מפני מלחמת הפרושים נגדם ומהחתחרות הזאת נולדה הנצרות‪ .‬טן מאן דידעלמיהדר כרבאידיתיהדרואי‬ ‫‪4‬אאליהדר‪.‬רק מצאו להםאיזוהזיה הטפשרתבין חדעות הסותרות כסו הנוצרים‬ ‫היום והמינים אז‪ .‬‬ ‫והגאיונית הנתעבה אשר בה אשר כל דאלם נבר רוצח ושודד עושה את‬ ‫עצמו לאלוה‪ .‬והוא אמרו אל תטירני בו‪.‬‬ ‫אמנם האמתהואכילא מהשם תחתהכנוילבד שא‪4‬המיןפה‪.‬והביא ראיה לפירושו מד‪:‬סם שבא תחת ה‪:‬נוי‪.‬‬ ‫ובכל הפסוקים בתפ'ך אשר טשמשים בשמות הקדש "בהשם במקום תחת‬ ‫השם" אשר ראוי הי' לכוא בטבע סגנון הלשון‪ .‬רצונייהי' מלאך אומי שחוא‪ .‬רק השבו אותם כקור וחום המתפשרים‬ ‫ופשרותם לקחו להם בפסוק הנה אנכי שולח מלאךלפניך ישמות כ"ג כ'*‪..‬אם שמתמזגים עם דמדומי חמו.(.‬אך דברי הצדוקי‬ ‫חלז טפח ח"ו על פניחם בטענת ו‪.‬ויסודה‬ ‫נ"כבפסוק הנהאנכישולחמלאךלפניךוכל הפסוקיםהנזכרים‪.‬ולוה הזהיר רכ נחמן להמתוכחים עט הנוצרים עליסודי‬ ‫הקבלח‬ ‫"‪11‬ם‪4%12~4%‬יונ‪11.‬‬ ‫‪[".‬רקהי'פה לא‬ ‫והמיןפירש בהמקראות האלהפירוש אשר‬ ‫החזיק את שטתו הטינית‪ .‬ובכח הגדול‬ ‫של הכנטת הנדולה עשו אמונת ישראל נקיה מכל שמץ אלילות והזיה‪ .‬ובימי בית שני אשר פסקה‬ ‫ע"ז מישראלכי הכירו פחזותה ותיעבותיה בבואם לבבל ארץ הרת אלילים‪.111‬נ.‬‬ ‫ורב אידית ענחלוכי זה ממוים שר הפנים ר‪-‬ל שליח או מנהיג במרומים‬ ‫לאבן אלהים כאשר חושכים הנוצרים והחליפו אותו ליהושע שר חפנים‪..‬על'פ‬ ‫נפלחוליח‪ .‬כי לא חשבו את סתירתם כאור וחשך אשר לא יתפשר‬ ‫לעולם‪ .1.11.‬אבל‬ ‫אחרי אשר היונים הביאו את השקו*ן משומם של העלעניז‪.‬נ‪11111111111‬ג‪.‬ל‬ ‫ן‬ ‫'‪..‬וזאת היתה טענה חזקה של הנוצרים ננד‬ ‫כת חמקובליםבעלי‬ ‫סתרי תורה אשר נתיסדהביטי התנאים עוד ללחום‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫הדעות המצריות‬ ‫ולתרץ‬ ‫את הפמוקים בסתרי הקבלה שלהספירות והמלאכים‪.‬‬ ‫ובארתי בספר "סוצאי מים" ח"א פרק נ' שמי שיש לו חוש להרניש נקודות‬ ‫היטטוריות בדבריימי עם ועם יודע כי הנצרות לא נולדה בנצרת‪ ..‬ובשוב ישראל לארצם כבר מת אצלם יצרא דע"ז‪ .‬כיעל שאלה‬ ‫כזאתלאהיוצריכיםלרב אידיתלענותלו‪.41[11‬נו‪.‬ם בקרב ישראל‬ ‫שבו עוד הפעם הדעות האליליות הקדומות לכרם ישראל מתובלת בתבל‬ ‫זימת היונים והזיותיהם‪ .").‬רק יש‬ ‫לה מקור קדוםמימי הבעלים בישראל אשר כל עובדי הבעל והעשתרות‬ ‫ובפרט ההולכים אחרי חטאת ירבעם לא חשבו את עצמם כנופרים בתורת‬ ‫משה‪ .‬וגם הם‬ ‫הטהרם בית ה' נשארו עוד נקודותיוניות רבות וביחודבי‬ ‫ת‬ ‫השתדלו למצא פשרה ביניהן ובין תורת משה‪ ..‬‬ ‫וענחלו הצדוקי אי הכי נפלחוליה‪ .1111..‬והצדוקיהלז אשר‬ ‫היה בלי ספק מ. היהודים הנצרונים התוכח עם רכ א*דית על פטוק זח‪.‬כיגםההוא כובסהי'יכוללענותלו ולא‬ ‫עלתשובתזאת השאלה‬ ‫וכואחמר רשבאלנהח‪.‪ .‬‬ ‫‪'1"-‬‬ .‬ומאן דלאידע לענות‬ ‫כרבאידית נופל במבוכה ולאידע ליתן את חגדר האמתי המבדיל בין‬ ‫הקבלה לחנצרות‪ .1‬י‪'.

‬‬ ‫*‬ ‫ופפני‬ .‬ואם‬ ‫שיש הרבה סקראות שבא בחםל‬ ‫יהשם במקום תהת השם אשר ראוי לבוא‬ ‫בטנעהסגנון ב‪:‬נוי כתשובת חהוא כובס "דסשתעי קרא" כסו שבארנו לעיל‬ ‫אבל במקוםשיכולים לפרש פשוטו שאינו בא במקום הכנוי הוא ודאי יותר‬ ‫נכון‪ .‬ו.‬ית קצוצי פאה טסדבר‬ ‫ערב‪ .‬דע זאתאין לו להתוכהעם הצדוקיםעלפייסודיאסונהוהקבלהכי‬ ‫עד כאן לשוני בספרי מוצאיסים סה שנונעלעניננופה‪.‬והז~*ק סבאר וה וז"ל רמ'ה בכל אתר דכתיב ויאסר סתם או‬ ‫ויויא סתם ‪."ז ענה לו הצדוקי אם סאסין אתה‬ ‫באמצעים כאלה א"ב נפלח ליה לסמו'ט כסו שאסר ה' לסשה השסר ספניו‬ ‫ושסע בקולו אל תסר בוכי לא ישא לפשעכפ‪ .‬וכל עיקר לאוסית ישראל אשר הוציאם ונאלם והביאם הוא למען‬ ‫לקהת אותם לו לעם והואיהי' להם לאלהים ולא להיות אלה*ם אחרים על‬ ‫פניו‪ .‬כי ידע רב אידית את הנדר‬ ‫הסונח במאסר חיסנותא בידן דאפי' בפירוואנקי לא סקבלינהוכי סשה רבנו‬ ‫לא הי' הפץ בסיני אסונות כאלח‪ .‬והם?אך הזה השב הסין‬ ‫שהוא הנוצרי‪ .‬ולו איש אחר התוכה אתו והי' עונה לו כהחוא כובם לא‬ ‫הין הסין סקבל ספני שפה יותר קרוב להפשם לפרשו שאיננו בא במקום‬ ‫הכנוי‪ .‬‬ ‫יתפקרו‬ ‫אמנםעיקר הדבר אשר הביא להוכוח הזה הוא הפרשה הססוכה לה‬ ‫פרשת הנה אנ‪:‬י שולחמלאך לפניך‪ .‬אבל הואבעצסוספרש בפסוק הנהאנכישולה טלאך‬ ‫לפניך שהוא סט"ט דאפי' בפרוונקא לא נקבליה‪ .‬וכל השסות של בעלי סתרי תורה הסה לא אטצעים רק טדרנות‬ ‫"טושגיהגיון ביטוד הנפש והשנותיו" כאשר בארתי במפרי "טושגי שוא"‬ ‫וסאן דלטאפיי‪.‬בי לאסונת אמצעים ושלוהים לא היו צריכים לקהת‬ ‫ישראל לעם ולהעלוועם סהשכת אלילי מצרים וה‪.‬אבל רב אידית ענה לו כדרכו שהטלאך אסר לו אבל הסלאך הזה‬ ‫איננו הנוצרי רק סמ‪41‬ם שר הפנים‪ .‬ע"ו ענהלו רב אידית‬ ‫שסשה לא קבל זה ואסרלו אםאין פניך חולכים אל תעלנו טזה וגוע‬ ‫שאפי' בפרוונקא לא נקנליניה‪.‬הוא מלאכא דברית ולא אהרא דכתינ ויאמר אם שטוע תשסע‬ ‫ונו' לא קאמר מאן הוא‪ .‬אלא בבל הני סלא‪:‬א דברית הוה (‪.‬ואני סתפלא על הרסב'ן ז"ל אם שהוא לא ראה‬ ‫אתוזזה"קשנתנלה אהריו‪.‬והביא ראיה כי הויה אסר זאת ווי' צ"ל עלה אלי‪ .‬וספני‬ ‫קרבוע פרשה זאת פירשה הסין ואל סשה אטר עלה שהסלאך אסר לטשה‬ ‫עלרו אל הויה‪ .‬ועלכן הפ'ן הסין לוסר שהסלאך אסר לסשה‪ .‬ויקרא אל סשה ולא קאסר סאן הוה‪ .‬‬ ‫ואטר האי טאן דלאידע לאתדורי לצדוקים כרב אידית דהימנותאבידן‬ ‫דאפי' בפרוונקא לא סקבלין ליה‪ .‬אשר היהודים הנצרונים טעו בה‪ .‬ואין לנו לעבוד ולהשתהוה לאמצעים‪ .‬ואל משח‬ ‫אמר עלה ולא אמר סאן הוה‪ .‬ולא‬ ‫כסו שטעו המקובלים הראשונים והנמש‪:‬ים אהריהם ‪1‬חשבו שעלה אל ה‪4‬‬ ‫פירושו אל סמו'ט‪ .‬ח"‪ 1‬להטוב כןכי השם הזן קידש הוא ולא הול ואל‬ ‫תסירני בו‪ .‬ה*ק‬ ‫וירא ק"ב ע"בוק"נ ע"אז‪ .‬וסדוע בעלה אל ה' ט‪8‬רש‬ ‫שדויה אסרלו שיעלה אל ממר'ם במקום שיותר ננון וישר לפראפ שממיט‬ ‫אפר שיעלה אל הויה‪.‬ואסר אםאין פניך הולכים אל תעלנו‬ ‫טזה (שמות ליו ט"ו)‪.‫פפ‬ ‫‪%‬קנ‬ ‫נר'ת האננות‬ ‫‪ 8~6‬א‬ ‫הקבלה ולא יודעים בעצמם את הגדר האטתי טוב להם שלא יתוכחו כלל‪.‬לא ליהדר‪.

‬ולפי סדורם זה אין פח מבוכת הסינים‬ ‫כלל‪.‬לאיחדו לפרשה זו של עלה אל הויה שום מדרש אם‬ ‫ודברו עליה דרך אגב במקומות שונות‪.‬בחדש‬ ‫השלישי לצאת בני ישראל מארץסצרים ביום הזה באו טדברסיניויהן שם‬ ‫ישראל נגד ההר וישמע יתרו כהן מדין חוה.‬ואין פה המקים לבאר זה‪ .‬ורב אידית הלא קשר אותה לתשובת משה אםאין‬ ‫פניך הולכים אל העלנו מזה ש‪.‬י‬ ‫‪..‬כי מה שלא נוכר אטר זה מנהג הקרא הוא כמו שהבאתי בשם הזה"ק‬ ‫מי‬ ‫ואיך שתפרשואין להענין עם שאלת וומינים כלל וכלל‪ .‬ן'‬ .‬אבל שאין להענין עם מתן‬ ‫הורהיבין כל בעל טעמ‪ .‬ואפי' לו היה כתוב‬ ‫ואל משה אמר ה' עלה אל ה' ג"כ לא הי' קושיא דהכי סשתעי קרא‬ ‫כתשובת ההוא כובם מפרקיה דר"מ‪.‬עלה אל ה' עם פרשתהנו‪ ..‬‬ ‫אמנם כל זה הוא מפני דעת המקובליםמימין והמינים משמאל‬ ‫שולח מלאך‪ .‬וזה רק‬ ‫ככו"שהרמב"ןז"ל‬ ‫יהאנכי שולח מלאך לפרשתואל טשה אמר עלהאלהויה‬ ‫נג‬ ‫ורנה‬ ‫ע"י סמכות פרשת‬ ‫מנעו מפרי הסדרשים אשרעיקי מטרתם היתה לדרשםלפני העם בשבתות‬ ‫מעית א‬ ‫‪58‬‬ ‫ול הפרשה כס‪4‬ש‪ . משה את כל אשר עשה‬ ‫אלקים למשה ולישראל עמווגו' וגו...‬וכשר"י וחנמיםור"י‬ ‫בר"י מקשרים פרשת ואל משה אמר עלה אל ה' למתן תורה א"כ אין לה‬ ‫שום קשור לפרשת הגה אנכי שולח מלאך בכלל‪ .‫ברית האגנות‬ ‫פרק נ‬ ‫ומפנישכלדדבריםהאלהלדורשםבפירקאיכולים לבאלידיקצוץ בנטיעות‬ ‫בחיי ז"ל בפסוק הנה אנכישולח מלאך לפניך‪ .‬‬ ‫ג) ואחר שבאנו פה למדר הפרשיותאציין פה על עוד פרשה שבאה‬ ‫שלא כסדרה‪ .‬א"כ צריבים לסדר הפרשה כן‪ .א‪-‬כ"ב‪-‬כ') אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמודוגו' ויבחר‬ ‫.‬ה אהרי מעשה הענל‪.‬ועל כרחך אחרי זה בא יתרו שהרי כבר‬ ‫כצא את משה חונה הר האלקים‪ .‬ואחר זה סדרתי במפרי מדר למקרא פרק י"ח‬ ‫פרשת ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו‪ .‬סקשרים פרשרונר‪. והיה כל הדבר הגדוליביאואליך וכל‬ ‫הדבר הקטן ישפטו הס‪ .:1‬ן‪..‪(.‬ן טצרים ביום הזה באו מדבר מיניויסעו מר*ידים ויחנו‬ ‫בסדברויחן שם ישראל נגד ההר‪ ..1..‬ונו' עדכ‬ ‫כי.‬‬ ‫"‪:‬‬ ‫‪4‬מנ‪.‬‬ ‫ובספרי ווסדר למקרא" פרק נ"ד סדרתי פרשת הנה אנכי שולח סלאך‬ ‫אהרי העליההשניה‪ .‬‬ ‫"‪.‬והיא פרשת עצת יתרו דכתיכ ויבא יתרו חוהן משהונניו‬ ‫ואשתו אל משח אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים‬ ‫ושמות י"ח ה') ובפרשהי"מ אחיי מעשה יתרו כתיב נחדשהשלישי לצאת‬ ‫בני ישראל מאר‪.‬‬ ‫ו‪.‬אנכי‬ ‫יהודה וחבמים יוטי בר' יהודה רסזו במהלקוהם בפרשה זאת שאין אחד‬ ‫י הם קשרו אותה‬ ‫סהם קושף אותה אל פרשת הנה אנכי שולח מלאךכ‬ ‫לפרשת מתן תורה ופרשת הנה אנכי שולח מלאך לכו"עאין לה ענין עם‬ ‫סתן הורה ולא בשעת מהן תורה נאמרה‪..'..‬ונו'ע"פ המדרש רבה משפטים‬ ‫פרשה ל' ד"א ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את‬ ‫העס בכל עתעיי"ש כמו שרמזתי על זה בפרק הקודם סעיף אן אותג'‬ ‫יגרים הייתם בארץ מצרים (שמות‬ ‫וסדרתי שם ואלה הסשפטים וגו‪ .‬רק קשרו אותה אל *רשת‬ ‫בדדש השליסי אהרי פטוקויהן שם ישראל נגד ההר (שמות י"ט נ') לפני‬ ‫ד*סוק ומשה עלה אל האלקים‪ .441%‬‬ ‫‪.‬אמנם ר‪.

‬‬ ‫‪..‬מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתןלי וגו' ואנשי קדהט‬ ‫יונ‬ ‫תעחוידוןפמל‬ ‫םו'כ(אשלמחות ט'ב‪ .‬נ‪-‬כ"ו) ואל טשה אמרעלה אל הויה‬ ‫אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל‪ .‬‬ ‫‪-.‬ויען כל העם קול אחד ויאמרוכל הדברים אשר‬ ‫דבר ה' נעשה‪ .‬אך ‪6‬ה חמה דברי ה' לבד מחמשפטים ואשר אותם כתב‬ ‫משה וה לא מבואר בפרשה‪ .‬ד) נם לא אדבר פה מסדור היאא פסוקים בעצמם ואל משה אמר‬ ‫עד ואלאציליכני ישראל אשר‬ ‫‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.(.-...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬אבליתארכו פה הדברים יותרמדאי‪ ..‬‬ ‫‪ .‬י"‬ ‫טטיף א‬ ‫‪'.‬דבר זה מראחבעליל‪.‬הפסוקים אינם על הסדר ומסודרים בספרי‬ ‫י לא נוגע הרבה לעניננו רק תוכן הדברים אשרבי"א פמוקים האלה‬ ‫שם‪.‬כ‬ ‫לירעעל מה היח חברית הואת אשר אנו קוראים בשם "ברית האגנות" על‬ ‫שם הדם הניתן באננות לערוך על המזבחועל כל העם את דם הברית‬ ‫שהואהיהבלי מפקעל הנאמר בפסוק מ ד' ויבא משהויספר לעם את כל‬ ‫דברי ה' ואת כל המשפטים‪..‬רק יתרו‬ ‫חותן משה הוא אשר דבר בחכמה ובינה אל כהטה לאמר עלה אלחויה‪.‬ר"ל שגם עליהם תנוח‬ ‫הרוח נבואה ויוכחו שהויה דבר אתו‪ .‬כי‬ ‫גאית לפני מתן תורה כם‪4‬ש והאדכתיבספרי שם‪..‬וכן השמיפה והדגלים (שם י'‪-‬י"ה) ואולי‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫התורה אין מוקדם ומאוחר‬ ‫בין‬ ‫‪....‬כ'ח‪-‬ל)‪....‫.‬והארכתי‬ ‫בזה בספרי הלז‪.‬ואין פהלפי זה שום מבוכת‬ ‫המיניםכי לא חמלאך ולא השרף ומכש"כ לא הבן ממר ליולדתו‪ ..‬‬ ‫היתכןכי לא שמע ולא ספרלו משה מן כל המעטד הנפלא של הר סיני‬ ‫ונתינת התורה‪ .‬‬ ‫‪..1.‬אם ענה‬ ‫תענה אותו‬ ‫י אם צעק יצעק אלי שטע אשמע צעקתו וגו' (שמות כ"ב‬ ‫כ‬ ‫כ'ש ‪%‬ב)‪ ..‬ולפי דברינו בפרק‬ ‫הקודםאין מזה קושיא כלל שהם חקי הברית על המצות שאסרו שנצטוו‬ ‫במרה ועל חוקי הפסח והבכוריהפוטפות ועל דרך הי לעשות צדקח ומשפט‪.‬רק מיציאת מצרים וחתלאח אשר מצאתם בדרךשהוא קריעת‬ ‫ים סוף‬ ‫רוומי מרה ומלחמת עמלק ולא ממתן תורה‪ .‬‬ ‫וצריכים רק לחזכיר פה שמח שכתב רש"י זו'ל שא"א לומר שיתרו קודם מתן‬ ‫תורההוי דכתיג והודעתי את חקי חאלקיםואת תורותיו‪.‬‬ ‫(‬ ‫("‪.‬‬ ‫‪.‬וגם בספרי "חדושי הרח"ה' לנמוקי רש‪4‬י ז"ל על התורה‪.‬‬ ‫בחם‬ ‫‪.‬ויחד יתרו על כל‬ ‫הפובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים (שם שם ח' פ')‪.‬‬ ‫לריתהאננות‬ ‫(ן'‪...‬וכנראח המה הפסוקים אשר בתוך פרשת משפפים‬ ‫אשרהוסיף ה' על דברי יתרו כמו כל אלטנה ויתום לא תענון‪ .‬‬ ‫וישעוד לרברעי)ר מה שכתברש"יז"ל ביתרוויהי ממתרת ישמות‬ ‫"'חי"ג) שממחרתיוהכ"פ הוי‪ .‬ ‫‪84‬‬ ‫‪. .‬אך בלי ספק המה דברי ה' בתורה שבכתנ‬ ‫שהרי כתיבויכתוב משח‪ .‬‬ ‫פרקב‬ ‫(‬ ‫‪...‬‬ ‫משהונו' ושפפו את העם בכל עת את הדבר הקשהיביאון אל משה וכל‬ ‫הרבר הקטן י*פופו הם (שמות י"ח‪% .‬וראיה מפורשת והותכת לם"ד והוישמע יתרו וגו‪ ..‬‬ ... .‬‬ ‫וכלרברינו לם"דיתרו קודם מתןתורההוי(זבחים קש"וע"א)שמביארש"יז"ל‬ ‫בעצמו שם‪ .‬אשר את המשפטים מבואר כברמדברינו שהמה אשר‬ ‫בפרשת משפפים אשרהציעיתרו אותם קודם וה' הפכים עליהם לכורנבם‬ ‫בתורה שבכתב‪ .‬את כל אשר‬ ‫י הוציא ה' את ישראל ממצרים (שמות‬ ‫עשה אלקים למשהולישראל עמוכ‬ ‫י'ח א') ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות‬ ‫יצוראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'‪.

‬ובעת הזאת לא נצטוחעדין לכתוב בתורח‬ ‫רק רבר ה' אלה‪ .‬‬ .‬אשר מקודםנאמרו רק בדרך כלל ובתורה~פחרים‬ ‫סעיה א‬ ‫‪6‬א‬ ‫ל תורח למען לא‬ ‫בחס פרטים רבים‪ .‬ולא נכתבו בתורח רק את"כע"י צווי ה'‪.‬וכנראה העם לא קבלועדין ברצון רק דבר ה' שאמרו‬ ‫ירים ‪ .‬כי נזכר שם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫חלויס ושדח מנרש עריחם‪..‬וה' אלקים אמת אשר חותמו‬ ‫אטת מחל על כבודו מפני כבוד העם ודעתם והסכמתם‪ .‬וכן אמרו "כל אשר דבר ה'" נעשח‬ ‫כל הדב‬ ‫ונשטע‪ .‬והלוים לוקחו תחת כל בכור אהרי עשית חענל‬ ‫לעבודת המשכן כטבואר בפרשת במדבר ג'‪ .‬וכן במדרש‬ ‫תתילים קי"מעל פסוקלולי תורתך שעשועי‪ .‬ועי' פין מהרעח שם‪ .‬אם שמצות שמיטה נאמרח נם‬ ‫פח ושששנים תזרע את ארצך וגו‪( 4‬שמותכ"גי"א) אבל נשנית שםלפרטיתיח‬ ‫ומפני היובל ונאולת הארץ‪.‬לידי‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫כתכ‬ ‫המשפטים משמע שמסרלו דבר מסודר‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫עלכן‬ ‫דברי‬ ‫ה‪ .‬אשר‬ ‫חי‪4‬ל מיחסים אותם למרה‪ .‬ודברה תורה כלשוןנני אדם לסבר אזני לבנם כאשר בארתי‬ ‫בפרק מעיף ב'‪.‬‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ואת כל‬ ‫אמנם בהספור להעם כתיבויטפר לעם את כל דברי‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫משח‬ ‫את‬ ‫הטשפמים אך בהכתיבה שכתב משה אז כתיב ויכתוב‬ ‫דברי‬ ‫באמרו ואלח‬ ‫ה' ולא נזכרו המשפטיםכי כנר כתוביםוהניכותנע‪.‬ובעת אשר צוחו הן להביא את פרשת יתרו והמשפטים בתוך התורה‬ ‫ןניטין דאס ע"א‬ ‫שבכתב צוהו שיכתבם יחד את דברי ה' בפרשה אחתעיי‬ ‫תוס' ד"ה תורה חתומה ניתנה‪ .‬ספריםהיו להם שהיומשתעשעים‬ ‫בהם משבת לשבת‪.‬ושם סי'י"ח‬ ‫היאך בדונו‬ ‫מלסד שהיה בידם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת‪.‬ש‬ ‫נבכר טצות של ברית אחת על מצות של ברית חשניכי סות כלסוף נכרתו‬ ‫בריהות על נל מצות התורה ואורחחייםפן תפלס נעו טעגלותיה לא תדע*‬ ‫אמנם אין אלו הפרשיות חנזכרות בפרשת בחר‪..‬ודברי התוס'‪.‫ברית האגנות‬ ‫*וק ב‬ ‫בהס‪ .‬ולא קבלו את המשפטיםעדין עד אשר צוה ה' לכותנם בתורה‬ ‫וכנראה נם ה' לא צוה דבר להביא בתורח שבכתכ בלתי נלה אל חעם‬ ‫ובהסכטתם וקכלתם או אשר באו בברית עליו‪ .‬ואולי לזאת הכוונה נפזרו פרשיותיה‪.‬אמנס לא נכתנו בתורה רק ע"פ‬ ‫צווי ח' בעת אשר חתומה נתנה‪ .‬ונם על אטונתם‬ ‫והשנתםא‪ .‬ן"ל הסה לא רק על הפרשיות‬ ‫שנאטרו ולא נכתבו עדין אך נם על הפרשיות שנכתבו לא בתור פרשיות‬ ‫שבתורה‪ .‬העם הזה מח עשו שנשתעבדו‪ .‬כי גם ספר כראשית‬ ‫כולוהי‪ .‬ופרטים אשרשייכים להמצוו‪ 2‬שנאמרו במצרים אשרנצטוו או‪'9‬כ‪ .‬נכתב מקודם כדאי' במדרש רבה שמות פרשה ה' מ‪4‬ב על פסוק‬ ‫למח הרעותה לעם הזה כך אמר משהלפני הקב"ה נטלתי מפר בראשית‬ ‫וקראתי בווראי מעשיהן של דור חמבול של דור הפלנה של סדומים‬ ‫מדתתיהדין היתה‪ .‬אשר דבר ח'" נעשה‪ .

‬כטו‬ ‫שקיאה התורה את התוכחה שבערבות מואב אלהדברי‬ ‫הברית אשר צוה ה' את משה לכרות אתבני ישראל בארון מואב מלבד‬ ‫הברית אשר כרת עמם בחרב (דכרים כעח ם"ם) אלא שהתורה סידרה‬ ‫לכתוב אתדברי הבריתאחרי פרשת בהר שנאמרהאחרי העגלמפני שהברית‬ ‫הוא על כלם אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו' אבל‬ ‫נכתב עודבעתבריתהאגנות והוא ספר הברית אשרקרא טשהבאזניכלהעפי‬ ‫וזאת‬ .‬ורש"י ז"ל כתב ספר‬ ‫הברית מבראשית עד מתן תורה ומצוות שנצמוו במרה‪ .‬תקיעת כף‬ ‫‪1‬אל אצילי בני‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫דינו במו ברית‪ .‬ואם מפני שנוכרו בו ברית נח אברהם‬ ‫יצחקויעקבהי' לו לקרא אותו בשם "ס?ר הבריתות‪.‬‬ ‫‪%‬א שלח ידו‪ ..‬‬ ‫מצאנוה בשדי יער‪ .‬‬ ‫לומר ספר הקונסטאטציון שנעשה בברית האגנות‪ .‬אית הברית‪ .‬מלמד שכפהעליהם ההר כגיגית‪.‬‬ ‫א) אמנם מה הוא "ספר הברית" אשר קרא טשה באזני העם ואמרו‬ ‫כל אשר דבר הי נעשה ונשמע וה לא מבואר בתורה‪ .‬סתירה במו'נ‪ .‬רגליו כטעשה לכנת הס"יר‪.4‬ונם על ויבתוב משה‬ ‫את כל דברי ה' כותב רש‪4‬י ו"ל מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצות‬ ‫שנצטוו בטרה וכבר כתב הרמב"‪1‬ז"ל שאיננו נ‪:‬ון שיהיי על המשפמים‬ ‫שנצטוו בני נח שנאטר להם במרה שכבף שמעווידעו אותם ולא אמר‬ ‫ויספר אלא בחדשות אשר יגי‬ ‫ד ע"כ פירש כמו חראב"ע ז"ל שזה פרשת‬ ‫משפמים‪ .‬אשרלפידבריו פירוש "ספר הנרית" הוא ס‪8‬ר שנכרת עליוברית‪.‬שבקיה לקרא דאיהודחיק וא‪.‬סדר הפסוקיב) בכרית האגנות‪ .‬שתוף רגל‪ .‬מושבע ועומד מהר סיני‪ .‬שלש פעמים בשנח‬ ‫יראה כל זכורך‪ .‬תכסיס הברית‪.‬כבוד‬ ‫גכרא‪ .‬הנכואה ויחוד אלקי‪ 11 .‬ואמרו על המפר כל אשר‬ ‫דבר ה' נעשה ונשמע‪ .‬קיטו טה שקכ‪1%‬‬ ‫ככר‪ .‬‬ ‫ברית עם‪ .‬‬ ‫אך ביותר נראהכי ספר הברית הזה הוא פרשת בחוקותי שנז‪:‬ר בה‬ ‫אלות הברית‪ .‬‬ ‫מכאן טודעה רבה לאורייתא‪ .‬יד‬ ‫לא ינקה‪ .‬‬ ‫ק'מפרימ‪-‬‬ ‫סאותנעשוביניהכ!‪ .‬שמע ישראל‪ .‬ואין מעם לקריאת‬ ‫ספר בראשית בשם ספר הברית‪ .‬ובספר כנרהי' פרשת משפטיםכלו‪.‬‬ ‫‪.‬ויחוו את האלקים ויאכלווישתו‪.‬ויראו את‬ ‫אלהי ישראל ותחת ‪ .‬נשיאה יד‬ ‫בשבועה‪ .‬‬ ‫"ספר הברית" אשר קרא משה‬ ‫אלות הברית‪ .‬מי שנאסר כמאסר‬ ‫לנרש את אשתו ונתנו ‪%‬ו דרור והומך וגירש‬ ‫אוחה‪ .‫‪38‬‬ ‫פרק ב‬ ‫בר'ת האגנות‬ ‫סעיף‬ ‫טעיףב‬ ‫באונ'העכ‪.‬קמא אנפשיה‪.‬טרשת בחוק‪1‬תי‪.‬במקום אנל‪ .‬א‪%‬‬ ‫ב‪-‬‬ ‫ייד‬ ‫אלהי ישראל‪ .‬איקיכט כאריא מתיר‪.

‬אמי להם חקנ"ה אף אנ‬ ‫א.‬אטנם כונת התום' ‪"1‬לשכיון שכבר נכפה‬ ‫עליהם ההר כניגית כגלות נוראות לאשר לא ישמע לדברי ה'‪.‬ולי‬ ‫ל"א שי‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫שכששמ.‬‬ ‫ואל זה רמז ר' אבדימי בר חמא בר חסא ש‪:‬פה עליהם ההר כגיגית‬ ‫ואמר לחם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם‬ ‫‪.‬שהלאאין הקב"ה בא‬ ‫בטרוניא עם בריותיי‪ .‬שפירושוכמין שטרי ברורין שאיננו דין גמור שכן‬ ‫לשטריברורין כפרש בירושלמי מ"ק פ"נ ה"ג קומפרמומן‪ .‫פיק‬ ‫ב‬ ‫ברית האננות‬ ‫טעיף ב‬ ‫י‪5‬‬ ‫וזאת דעתר' ברכין ור' חייא בשם ר'יוסי בר חנינא הוא נשבע‬ ‫להם והם נשבעולו הוא נשבע להם ואשבע לך ואבא בברית אחך נאם ה'‬ ‫אלקים (יחזקאלי"ז) והם נשבעים לו להקב"ה שנא' לעכרך בברית ה' אלקיך‬ ‫ובאלתו (דברים כ"ם) ומנין שאין אלה אלא שבועח ר' נחמיה ור' נחמן דייבו‬ ‫בשם רן יעקב דקטרין מן הדא והשביע ה‪:‬הן את האשה בשבועת חאלה‬ ‫(בטדבר ה')‪.ו‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫אחרי כל חתלאות‬ ‫להם כל‬ ‫‪.‬וספר‬ ‫הברית חוא פרשת בחקוהי כנהש‪.‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫סתם כנר נקרא כפיהואין כח להברית‬ ‫ומכש"כ‬ ‫כאשרלבבאישערלאלידי‬ ‫יצווי עם כל כך הרבה אלות‪ .‬שבת פ"ה ע"א) ודבר כ‪.‬וכל אלה הדעות חמה לפי השיטה שטפר‬ ‫הברית המה אלות הברית‪ .‬ם נטדרש שםשהי' ברית נמור אחרי שאמרו נעשה ונשמע‪ .‬אבל דעת רובבעלי‬ ‫חנדה שנזכר‪.‬כושגכתל חתוס' ז"ל שבריתפווקשדבועה הבאה עליד‬ ‫ט‬ ‫מלךיש‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫להרונ או לענות "שלא‬ ‫זמן שאין המלך‬ ‫כמשפט"למי שלא חפץ לישבע אם נשבע שבועתו שבועה ומחויכ לקימה‬ ‫כשבועה נרצוןעיי‬ ‫ן יושד סי' רל"ב סעיף י"ד ברס"א בשלטון שצוה להחרים‬ ‫"שלאכדין"דייק שלא כדיןעיי"ש‪ .‬אמנם רמז בזה על הקללות שבספר הברית אשר‬ ‫פחדו ישראל כל כך מהם‪ .‬אבל בימי‬ ‫טדעתם‬ ‫שרק‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ע"פ הדבור‬ ‫‪.‬ריהנההוא כבעל כרחם‪ .‬נטהיעהכ"ולה‪.‬היו באונס‬ .‬אבל דעת‬ ‫רש"י ז"ל שחיא דעת הטכילתא יתרו שטפר הברית חוא ספר בראשית ומצות‬ ‫שנצטיו במרה ולא היה פה אלה כלל‪ .1‬רצונו הדם בעצמו הוא אותחברית‬ ‫כמו שהחרב אות השבועה בהצבא‪ .‬‬ ‫) והוא נ"כ דעת ר' יצחק שאמר מלך כשהוא‬ ‫משביע את לניונותיו אין משביען אלא בטייף כלומר שכל העובר על‬ ‫התנאים האלויחי' הסייף עיבר על צ‪:‬ארו כך ויקח סשה חצי הדם וישם‬ ‫באגנות ונו' (ויקרא רבה פרשח ‪ ).‬וזה נקרא כפית ההר כגיגית‪.‬‬ ‫אך‬ ‫י פקודת‬ ‫באמתודאעיחן‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫הרבה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫פתדו‬ ‫כך‬ ‫וע"ז אמר רב אחא בר יעקנ מכאן מודעה‬ ‫רבהלאורייתא וכתבו התום' ז"ל שמה ד"ה מודעה רבא לאוריתא והאדאמרינן‬ ‫בנדרים שכרת משה ברית עם ישראל על התורה ומצות והשביען על‬ ‫י הדב‬ ‫כאךחשוכוריושאוקבסלרור"ת דעלפ‬ ‫מאהבתורה‪.שח זאת ל?ם (ויקרא כ"‪.‬ה א"א לחשוב כפשוטו‪ .‬פחד‬ ‫ועמדו תחת ההר‬ ‫כאשר נאעי‬ ‫לקבל ההורה מפחד ובהלה‪ .‬וכיון שעברו‬ ‫י‬ ‫על תנאי חרטיני‪ .‬ואולי הוא נ"כ דעת ר'יוחנן במררש‬ ‫שם שלאהי' ברית גמזר רק קומפרמסאית נתנו ביניהם שאינו כופר בהם‬ ‫וחס אינם כופרים בו‪ .‬בפרשיות אלח‪.‬עד אשר גם היוםיש קצים בתוכחה ולא חפצים‬ ‫שיקראום‬ ‫י ברבוטיהוי קרא וקא סגמגם (מגילה‬ ‫בעליתיו"רש)ה‪.‬והי' פה ברית שלם עם אלה ושבועה‪ .

‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬אבל הצור תסיםפעלוצדיקוישר הוא אמונה ואין‬ ‫א‬ ‫עול ול‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪..‬‬ ‫בשורש ס'נ באחד שנאסר במאסר כדיעש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ועומדים רק משושן הבירח לא מהרסיני‪ ...‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ ‫‪.‬‬ ‫‪(.‬ש‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫‪.‬ואת זה חשבו בעלי התום' ז"ל לאונס לכרות ברית‪.‬‬ ‫בר*ת השנות‬ ‫ג‪.‬ן‬ ‫[(‬ ‫נראה כמעט לברור שדברי אחא בר יעקב מכאן‬ ‫מודעהל רבה לאורייתא א'ננו מאמר המחלים‪ .‬‬ ‫.‬האלותהיו עליהם כמו החר כגינית‪.‬‬ ‫‪..‬י‬ ‫שנשאואומננתנםובבכמלולדעמהתפזלאאת‪.‬אנכיאלעול הרדאבשרוניםועל האחרונים זכר כלם לברכה ן‬ ‫יה‬ ‫מוחלט שיש מודעה לאורייתא‪ .‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫זלחאיכלשמעהוזטן בכל הה'ד‪.‬ ‫‪.‬נועליהם פהרסיני וכלהנניאים הוכיחוויעדו בעונשעל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אתייהבגטםש‪ .‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬בוראויןתלשזפחחדענויןכשלללא תרב*ןהעעולבידהאםשהמאבליהאסעהב"תובה כאשר ‪.‬יש‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ש‬ ‫נתחייבנו בה רקמפני‬ ‫בא הבטקרבולנהיאביעמםיבריותיו ולא חייבם בשמאציוןתלו הן ן‬ ‫אפת שהקב"ה‬ ‫(‬ ‫‪..‬‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫לאיעו‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫האונס היה מפחד הקללות‪.‫‪.‬אזי‬ ‫אולי ח"‬ ‫באמת אונס‪ .‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫לא נקרא מצד זה אונס כלל‬ ‫י חאל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫‪.‬כי לו היתה מודעה‬ ‫לאורייתא ולא נתחייבנו בה רק ממה שקבלו עליהס בשושן הבירה איך אנו‬ ‫שבועה חלה על דבר מצוה‬ ‫אומרים בכל פעם סושבע ועומד מחרסיני‬ ‫יהמן לאחריו‪.‬‬ ‫)‪.11.‬‬ ‫‪.‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫‪.‬והם‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫עונריברית‪.‬‬ ‫‪.‬אשר הוב חכמי אשכנז ובהם גהנאונים‬ ‫יוחנן טר‬ ‫‪.‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬אלא ודאי‬ ‫זה לא‬ ‫י המלך שמצוה לשבע ולא אמר עונש שלא‬ ‫כללספיהכ‬ ‫‪. .‬‬ ‫ר.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬רק קושיא הוא מקשה על רב ‪(()' ..‬‬ ‫הסכימו לכרות ברית‪ .‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫קבלועליהם את המצות אשר‪ .‬ושןהבירהאחרי החורבן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫נקרא‬ ‫כילו חי' באמת פהדםכי חצור לא תטים‬ ‫פעלו ח"ו ויעשה ת'ו עול במשפט להשליךעליהס ההר ול‬ ‫קביאפל תחתיו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫ככנרזחיםרתונתחייבו ב‪4‬האן רק עלירי קבלתם ברצון ובאועייחן בברחיתתורוהשבבועעהל ‪. .‬‬ ‫)‪..‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ען‬ ‫‪..‬וזה דבר שאין לו שחר שהלא‬ ‫הנביאים בתוכחתםוביעידת עונש והצרהכי באה בחורבן ראשון בעונם‪.‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪.‬לוחלסהורמיהארק"רז*לשמואל שפירה זאל בדור שלפני חמהריאקי'ל‬ ‫הכשירו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫בשם‬ ‫ז"ל חפין מדברי התוס' אלו‬ ‫להביא‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫פ‬ ‫אוליימסרו אותו עוד הפעם אל'פ שלא פחדוחו‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ולא א‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫‪..‬‬ ‫ץ‬ ‫"‬ ‫!‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ול‬ ‫נקראדברי אבדימי לא תטאו ישראל כללולא עברוברית‪ .‬‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫רבה‬ ‫וחסלומרכזאתעל המצות אשר‬ ‫לדברי אבדימייה"‬ ‫מושבעים ועומדים רא‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ואם בחוקותי תסאסו‬ ‫ואם את"שפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות אתכלטצותי (ויקרא כ"ו כו'ו)‪((.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪...-‬‬ ‫שהאל לא אמר להם רס שיכנסו בברית ובאלות האלהולו לאחיו נכנסים‬ ‫בברית לא באה עליהסהאלחכי לא יעברו את הברית אךדי חי' לחם הזכרת‬ ‫הכחאלקילעשותכדבריםהאלהלעובריבריתו חשבו שיעשה‬ ‫בזאת נםאם ל‬ ‫"‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫לא יקב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫לו בריתו ויחשב קעךם ח"ו‪ .‬מקשה על זה רב אחא יעקב שא"כ‬ ‫‪.‬ולא‬ ‫'.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫לא חטאאומנכםלללכעינ"מדודעה רבה היתהלאורייתא עד שר‪.‬‬ ‫'‬ ‫מפחד שכועת אלקים קרומה‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‬‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫סיני וערבות סואבואין אנו מושבעיכלם‪( ..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫‪.‬‬ ‫הצבור אבל לא היה מעולם מודעה לאורייתא‪.‬‬ ‫שאם ‪.‬‬ ‫לדברי‬ ‫'‬ ‫"ינרש את אשתו ואהחמ"חכרי"נקתנוז"לול '‪..‬‬ ‫'‬ ‫דרור‬ ‫ר' ונירש ארו'כ בביטול מודעות‪ .1'. .. .-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫.‬שלפי שטחיות ן‬ ‫הלשכויןהחית'וסב'זהישהבמדולדעלחדיענלאבבירןיתוקתודהםר מפלתואי‬ ‫.‬‬ ‫‪(...‬‬ ‫'‬ ‫אבדימי בר חמא שאמרמכאןשבפה עליהם‪:‬ההרכנינית לומר שמפחד האלות ‪....‬‬ ‫י "ין‪8‬‬ ‫כ‬ .

‬ומשיג ממנולפי מהות שאר חושיו‬ ‫‪ 1.‬‬ ‫‪1.‬‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫מהות הנבואה‬ ‫כי חסרלנו עתה החוש‬ ‫כמומי שנולד‬ ‫(ל‬ ‫ל‬ ‫‪.‬י‪... .‬‬ ‫כ‬ ‫'‬ ‫ל‬ ‫‪.'1‬קימו וקבלו תעשוברית על דבר שכבר נכנמחם בברית מה שקבלו כבר‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫..‬והקבאה אםכ‬ ‫‪..‬‬ ‫ישה בהבריתאיזהתכסיסצר"ךהוא להתראותלבדמן הדבורגם בחתכסיט‬ ‫‪.1‬הנשאריםוכז אנו דנים בחושנוובשכלנווברנשילבבנו על דבר הנבואהוברית‬ ‫' ' אלוח‪.‬ ‫ב‬ ‫ברית האג‪1‬ות‬ ‫סעיף ב‬ ‫*‪8‬‬ ‫!‪ ' ."'.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪1‬ן‪.‬קבלו עליהם עוד חפעם וכרתו עוד הפעם‬ ‫כרית ביסי אחשויוש שדורש קיטו ‪.‬‬ ‫ילנביא יקרא רואח או חוזח‪ ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫‪.‬וגם פמד הקללות‬ ‫ק לעונר‬ ‫לא נקרא אונם כי לא אמר לאלות למי שלא נכנס בבריתי‬ ‫‪ .‬‬ ‫י אינע ותרן אבל ארך אפים ורב חסד ואמת‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪1%‬י‪(.‬הנחסרלו אבלאיננו משינ אותו‪ .1‬‬ ‫ך חתראותו‬ ‫' וליאת בברית אלוח צריך להראות כבודאלקים במושג אשרשיי‬ ‫טל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫' להשיג מעת שנטלה הנבואתמז הנביאים אשר מאז לא נוכל להשיג את‬ ‫‪.‬‬ ‫פיוסים תס אתם ראיתם אשרעשיתי עמ'ל‪ ..‬‬ ‫‪(.‬לנפע אשר משיגים רואיוחחיוונביאיו‪.‬ ‫‪ .'.‬ודוחה בכל זה רב אחא בר‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬ ‫‪. אלוה הוא אחד ממושני הנבואהוהשנת מהות הברית האלוה בכלל אי אפשר‬ ‫'‬ ‫‪.‬לן(‪.‬‬ ‫פיק‬ ‫.‬י ‪.1 .‬בחמרגן חוש אחד מחמשת החושים‪ .‬‬ ‫‪.‬ ‫י‬ ‫‪.‬לעננ אי) ק*ן‪ .‬רקדןעליו בחשגות שמשע בשאר חושיו‬ ‫הנשאריםלירע דבר ממה שמספריםעליו‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכפי'רשתי זאל בפרשת נצביס בשם מדרעפ אגדה למה נסמכה פרשת נצבים‬ ‫לקללות לפי ששטעו ישראל מאה קולות חסר שתים חוץ מכו'ם שבתו"כ‬ ‫הוריקו פניהם ואטרומי יכול לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתםנצבים‬ ‫כלכם היום חכעסתס למקום והרי אתםקיימים לפניו‪ ...‬כיענין ברית‬ ‫ו‬ ‫.‫‪.‬חיום הזה כיום הזת‬ ‫שהוא קיים והוא מאפילומאיר כךהאיר לכם וכך‪.‬‬ ‫לוטר שהברית הראשון היה ל'כ ברית חזקה שאין להפפר ממנו מפני שקבלו‬ ‫אותו בכל זאת קימו ותכנסו בברית עוד חפעם לחוציא סדעת המפקפקים‪.‬‬ ‫זהו לענ"ד פירוש ברור ואמת בסוגיא וו אשר זכני ה'בו וחראשונים‬ ‫‪:‬‬ ‫(‬ ‫והאחרוניםהניחו‬ ‫י מקום להתגדר בו‪ ..‬עתיד לחאיר לכם והקללות‬ ‫והיסורים מקיימים אתכם ומציבים אתכם לפניו‪ .‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫ף‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫וה‬ ‫(‬ ‫מפני‬ ‫'‬ ‫‪.‬אשר רק שומעעל דבר מציאת חאוש‬ ‫[.‬מארמית לשון קיימא תרנום של ברית‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪. .‬נרוך שנתן תורה לעמוישראל ושם‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫לכל אחר חלקו בתורתוואין אדם נוכע במה שמוכן לחברו בבא כבזה ובתלק‬ ‫שלישי פרס כ"ז אכתוב אי"ה עוד פירוש נפלא בסוגיא זו אודח לאל‬ ‫'‬ ‫‪.‬מודעח לאורייתא בכל ואת חעהצו אולי‬ ‫יחשובסי שיש פה אונס ומודעה‪.‬ואף פרשה שלמעלה מזו‬ ‫‪.‬‬ ‫ב)‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫צריכים‬ ‫‪.‬כ‬ ‫ג‬ ‫‪.112‬‬ ‫"‬ ‫לתיות‬ . ..‬עלמי שאינמ נשבע לא נקרא שבועתו באונס כנו'שלעיל‪ .‬הנבואה ומראיה אשר זחכביבארתי בח"א בפרקא'סעיף א'‪.‬ועל ‪8‬י מהות אלה אנויודעיםכיבבריתצריכים לחראותשניחצדדים‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪..‬ברית ובהכנסהבבריתישגם ברכות לאם שמוע תשמעאשר המח מקורהיים‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫אשרע"כ א"א להיות ברית אלקים בלתי השפעת‬ ‫להתראותשני‬ ‫‪ (..‬ ‫ן יעקב אה דבריר' אבדימי לומר שאין זה כפית ההרכניגיתואין כאן מודעח‬ ‫לאורייתאועל זה אמר רבא אעפ"כ ר"ל אםשאין וה אונםוכפיה וברצון קבלו‬ ‫עליחם הברית והשבועח ואיןכא‪ .‬‬ ‫בברית אבל לעומתזה הוא אל ארך אפים ורב חסד וסחשיך למטהמעונינו‪.‬וכאשר‬ ‫ן‪.‬‬ ‫עלי בומר‪..‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫.

‬ג') מפורש שאם מחרפם לפניו יכול למחול לוואיננו‬ ‫כמ‬ ‫וו הנודא ושבועת בטוי שיצטרך התר חכם‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫בני י‬ ‫המה לא חזו שליחות יד‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ובזה אלה להפר‬ ‫תדן סייד'ו" וכל חאעל‪.‬והמפרשים שליחותיד זה כתרגומו ולרברבי בני ישראל לא הוה‬ ‫נזקא‪.‫‪.‬והנאמר וא אצילי בני ישראל לא שלח‬ ‫עו‬ ‫יזי‬ ‫ידו והסתףו רק בח‬ ‫י השליחותידהי' מקו‬ ‫~ןיתהמראהכ‬ ‫ואד‪.‬‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫(יחזקאל ה'‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ענין נשיאת יד לשבועה‬ ‫מביא ראיות שזה ‪.‬ ‫מ‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫'‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫‪.‬י"ח) ולשון ר"ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫התרה‬ ‫ז"ל שםשאין‬ ‫ל ברית יבטלור‪".‬‬ ‫אבל‬ .‬ה‪-.‬אבל חזו במראח‬ ‫ואכלו‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫פשוט‪ .‬ייד‬ ‫י להם להוציאם מארין מצרים אל ארין אשר תרתי להם‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מזה שהיו נוהגים בברית בשליחתיד זח לזה לאות גרית‬ ‫כם‪.‬‬ ‫ייי‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ישראל‬ ‫‪.פרק ט' ס‬ ‫עיף ב' ונושאי‬ ‫כלי השו"ע לא העירו‬ ‫אשר כנראה זה אצלם כדבר ידוע‪.‬‬ ‫ושתו וזהג"כ אות ברית‪ .‬אני נשאתי‬ ‫אם‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫אשר‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫המה‬ ‫ידי‬ ‫ישאו (יחזקאל ל"ו ז')‬ ‫וגם ברית אבות על ארין ישראל היתה בנשיאתיד כנאמר אשר נ'שאתי את‬ ‫יד‬ ‫ישאלתתה לאבותיכם (יחזקאלמ"זי"ד)‪ .‬‬ ‫ף‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ענין הת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫הפוסקים שענינו וכחו‬ ‫כרית (טוי"דסי' רל"ט‬ ‫)‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫ת‬ ‫בשם ר"‬ ‫כמעש‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫אתחלקהמקורפרק ג'טעיף מ הויב.‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ש שליחותיד פה הוא שליחותיר‬ ‫לשלום‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫אשר‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫משה ואהקוגו' במראה הנכו‬ ‫אתאההארלקקילםא אצילי‬ ‫‪.‬שאם נפרשענין שליחת יד פה נזקיהי'‬ ‫משמע‬ ‫וטגנון הלשון .‬ר בין הנזרים בבריתבין הבתרים היתה‬ ‫אמנם פה לא התראה מראות אלקים רק‬ ‫למשה‬ ‫יםואהרן נדב ואכיהוא ושבעיםמזקניישראל ואצילי בני ישראל ויחזו את‬ ‫האלק ויאכלו וישתו‪ .‬אטנם כל זמן שלא יתרצה‬ ‫ר‬ ‫חב‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫כאשר בארנו שם ההבדלבין ברית לשבועה‪.‬כיון‬ ‫שלמהסלעם"‪.‬וגם בברית האגנות היתה אות שליחות יד‬ ‫למשח ולאהרן נדב ואביהוא רקלאציליבני ישראל לא‬ ‫שלחידו‪ .‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ואשאידי להם ביום‬ ‫ההואנשכא'ת‪.‬ל שלא מדעת חברו‪ .‬‬ ‫הלבוש ו"ל ב‪.‬אשר האכילה והשת‬ ‫ילה היתה נ"ב אחד מתכסיטי‬ ‫הברית כמו בברית‬ ‫עם לבן‪ .‬‬ ‫‪46‬‬ ‫פיק‬ ‫ב‬ ‫‪5‬רית האננרת‬ ‫טעיפ ‪5‬‬ ‫להיות כמו אות‬ ‫ברית אשר על זה בארתי בחלק א' פרק ג' סעיף א'‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫אשר‬ ‫אש‬ ‫השתהנתלנוותר עהששןכיונלה עם אות בריעתכ‪.‬ו"‬ ‫א.‬ואם שלרובלשוןשליחותיד בתנ"ך הוא לרעה‪.‬הידליד לא ינקה (משלי טעז‪ .‬ה) קרוב ללשון‬ ‫יח‬ ‫אתזקאל וכלאלהעשה לא י והוא גםעני‬ ‫ן כנלשיימאתתםיר בשנועה‪.‬‬ ‫ואולי גם עלו‪".‬אינמנפושלופטיופשוטו של מקרא‪ .‬רק הגני‬ ‫אלה המ"אים שבברית קדומים אם שלא נזכר נשיאת‬ ‫יאדחדבתורה באות ברית מספרים לנו הנביאים שהיתה שם נשיאתי‬ ‫ד שזה‬ ‫לשלוםטתוכלסאיומתי בהרבירתית והשכועה‪ .‬עשה לא מרביי‬ ‫ברית והנה ‪.‬אבל פה לא ה רק‬ ‫למשהיםואהרן נדב ואביה אנל האצילים‬ ‫אשראול‬ ‫יאצהלםיםהזקנים שחם נבחרו לראש לישראל אשר ע"כ נקראים אצילים‬ ‫להיותם נ‬ ‫מעמס למשיה מייחרה להם לא שלח‬ ‫והשליחת יר הוא‬ ‫‪.שלמשה וא‬ ‫להרן נרב ואכיהוא ושבעים פזקני‬ ‫‪.‬ועל כל הבריתות לישראל אמר יחזטאל‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫.‬שכל כריתות ברית יכולים‬ ‫ברשות הבע‬ ‫ומקרא מלא הוא תקעת לזר כפך ‪-‬לך התרפס‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫ורהברעך‬ ‫ר (משלי ו'‪ .‬ג‬ ‫ימוט (יחזקאלי"ז‪ .‬ם נ"כ מתכסיסי‬ ‫הברית‪ .

‬ך.‬‬ ‫י‬ ‫‪.1.‬וידעתי כי רבים לאיסכימו לי בפירושזח‪ .4"1%‬‬ ‫(‪.4‬י‬ ‫‪..‬דודי‬ ‫‪41‬‬ ‫(שה"ש ח'‪ .‬‬ ‫כך‪ ..‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ועל כיוצא בזה אמרו שבקיה לקראדאיחו דחיק ואוקי‬ ‫מפרי‬ ‫ס מקדם פרק טי‪ .‬‬ ‫‪.-.‬או‬ ‫ספר לחם משח מבוית ה' אתו ואתזקני ישראל‪ .‫'ן‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫סתאים עם הלשון אבל מתאים‪.‬ר"ל על נפש הטקרא אם שלא מתאים עם הנוף כל‬ ‫י"י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ננחריםטן חעם‪.‬וכןיד שלוחה אלי ‪.‬א אין‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫אותוטן אקורא כי ו*וב לזהפירש נם העקדה י‪4‬ל אם‪. %‬ן‬ ‫‪.‬ותוא פה לא‬ ‫לננוע ‪.‬קני ישראל אשר ראו במראות הנבואת תכסיסי חברית‪ .‬ן‪..‬ ‫י‪.‬כ רק טשה בחר אנשיחילויתן‬ ‫יעת שאמר אלקים רב לכם שבת בהר תזח אז כתיב הבו‬ ‫ורק בהדורהשני ב‬ ‫מיםונו' (דברים א'י"נ) אלה היו נקראים נבחרי חעם אבל‬ ‫לכם אנשים חכ‬ ‫אלו ששממימשת בעצת יתרו ראשיםעל העם לא נבחרו מן העםכי לאתי'‬ ‫טטודר‪-‬ללחיר ראשיהם ש'פ בחירות‪ .‬ויחי'סדורו‪ :‬ושפפו את העם בכל עת אתהדבר הקשהיביאון‬ ‫אלמשהוכל הדנרהקפןישפופו הם‪ :‬ואל משה אטר עלה א‪5‬הויה‬ ‫ואיי‬ ‫עיין‬ ‫‪).. תורח אשר ראה העם כלו ושמע אנכי ולאיתי'לך טפי‬ ‫חגבורח‪ ..‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬ית‬ ‫האננות‬ ‫‪6‬עי‪% 4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‪4.‬‬ ‫‪.‬סאר עפתענ*ןעיי‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬ה')‪.‬נ‬ ‫‪..‬‬ ‫.‬טפירוש זה לא‬ ‫ן עקדה שער ס‪%‬א בסופו‪.‬כ מהישה' כרת עם משה ואהרן ובניווזקני חעם כרת עתה חעם‬ ‫יאמר כל אשר דבר הג נעשה ונשמע‪ .‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬ל‬ ‫.‬בכבוד האצילים‬ ‫חסבה לאי אות שליחתיד אל תאצילים וחסתרת הכתוכ טעפ‬ ‫את הדבר שלא תתרגש פגיעה בכבודם הוא מפניכ חאצילים האלח לאהיו‬ ‫יאותםלראשים על העם‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.%‬י‪-‬ך‬ ‫‪..‬ן‬ ‫*‬ ‫‪4‬‬ ‫'‬ ‫שלתידוטן תחור‪4‬‬ ‫‪.‬ ‫‪..‬צר שבפי ישראל וישלח את‬ ‫נעריבניישראלויעלועולוו‪2‬ויזבחוזבחים שלמיםלה' פריםאוי לקח משתחצי‬ ‫חדם ושם באגנותוחצי הדם זרק על המזבח ויקח ספר חבריתויקראבאזני‬ ‫חעםויכרות ביניהם"כרית עמא באמרם כל אשר דבר ה' נעשהונשמע‪.‪.‬כבמת.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫..‬שלתידך קמרו‪(6‬תהלים קמף'די‬ ‫ו‬ ‫)ו‪.‪.‬וכל שלא נבחרו ש'‪8‬‬ ‫העם‬ ‫דילאיכולים להיות באי כח העס לכרות ברית את חאלקים בשם‬ ‫בחירת העם‬ ‫העס‪..‬אבל היח פה ברית אלוה עם משח ואהרן נדב ואכיהוא ושבעים‬ ‫מ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬י‪.‬ומפני וה לאהי' נקרא הברית תזאתעדין ברית שלם ברית אלוק את‬ ‫העם‪ .‬‬ ‫"י‪.‪.‬במראות יחזקאל*‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫.‬‬ ‫אתהואהרן נדב ואכיהוא ושבעים טזקניישראל והשתחויתם מרחוק‬ ‫ו עטו‪:‬ויע‪5‬‬ ‫ונגש משהלבדו אלהויה והם לאינשו והעם לאיעי‬ ‫א‬ ‫טשה‬ .‬או כתב משה אתכ‪5‬דביי ה'"בן‬ ‫מזבח תחת החר ושתים עשרה טצבה לשנים ע‪.‬ול‪6‬עמים להסתיר דבר שמש הסקיא דוקא בלשון זר מעפ‪ ..‬‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫לטנוע‬ ‫‪ .‬י‪..יי *בל*יפגם לפובח‪ .‬הנה זת כבר כבריתאלוקעם‬ ‫הברית ל‬ ‫כל חעם*‬ ‫ויהי לפאז סדרהפסוקים מעפ שונה ממה שכתבתי בספרי"סדר למואא"‬ ‫פרק"'ת‪.‬‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬ואמרכי עתה אהרי שכל‬ ‫ויקח את הרם‬ ‫תעםקבלו עליחםיהיה כבר הברית הזה "ברי‬ ‫תת אלוה‬ ‫ע"מ"כם על כל הדברים‬ ‫ויזרוק על העם ויאמר חנה דם הברית אשה כר ה'‬ ‫האלה‪.‬אטנם נעשח פה‬ ‫ן העם "כרית עם" שבארתיענינו בחלק אי פרק א' אות איי והוא ברדת‬ ‫בי‬ ‫ן כל תעם קול אתר‬ ‫משהמן ההר וספר להם שם דברי ה' ואת המשפפיםויע‬ ‫ויאמרו כל הדברים אשר דבר חי נעשה‪ .

‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ה.‬בהר את אלקי ישראל וועחתרגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים‬ ‫לט‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫מראותמוגשמותכנאמרביד הנביאים‬ ‫אדמה‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫‪6‬‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫בהמעלות העליונות והמובחרות שבאדם ובכל‬ ‫החי‪ .‬יקה משה את הדם‬ ‫ויזרק על העם ויאטר הנה דם הברית אשר כרת הויה עמכם על‬ ‫הדברים האלה‪.‬ויקה טשהחצי הדםוישםבאגנות‬ ‫והצי הדם‪ .‫פרק ב‬ ‫ברית האננות‬ ‫סעיהב‬ ‫‪*1‬‬ ‫משהואהרן נדב ואכיהוא וש‬ ‫בבנעתים מזקני ישראל‪ :‬ויראו את אלהי‬ ‫ישראל ותחתרנליו נמעשה ל חמפיר וכעצם השמים לפוהר‪ :‬ואר‬ ‫אציזי בני ישראל לא שלחידוויהזו את האלקיםויאכלווישתו‪ :‬ויבא‬ ‫טשה וימפ‬ ‫ן כל‬ ‫ר לעם את כל דברי הויה ואת כל המשפטיםויע‬ ‫העם את כלהדברים אשר דברהויה נעשה‪ .‬יהי"ד ד‪ ).‬אמנם זה באברים המשובחים שבהם‪ .‬ולומר שראו את אלקי‬ ‫ר‬ ‫ישראל ותחתרגליו כמעשה לבנת וזספי ובעצם השמים לטהר‪ .‬ויכתוב משה אתכל‬ ‫דברי הויה וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההרושתים עשרה מצבה‬ ‫לשנים עשר שבמיישראל‪ .‬נדול כחן על נביאים שמדמים הצורה ליוצרה וגודל טובה של הנבואה‬ ‫להאדם שמדמה היוצר לצורה‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫בהתדמות האל ב‪:‬לל‪.‬‬ ‫אכלר‪.‬אשרהזכיר הויה בכלל ולא הזכיר היחוד האלקי הויה‬ ‫אלקיישר‬ ‫אשר‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫כהשיתוף‬ ‫"קיום סבותיו" כלומר הנפלאות‬ ‫ו‬ ‫אשרירא‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫הואיתברך סבותםכלומר עשאםכי שם"רגל"‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫משותף לסבה כמווינ‬ ‫י בסבתי כלימר בגללי (מורה‬ ‫רךומרה' אוחךליגל‬ ‫נבוכים ה"א פ' כ"ח) אבל‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫‪.‬ה שייך‬ ‫וגבוה יחד הוא אצלו‪ .‬אמנם כל‪. לאלקי‬ ‫אשר בזה יתורץ‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫לך הסתירה שיש לכאורה במו"נ מפרק לחלק לפרק כ"ח בו‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫אלקי" אלהי ישראל‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫אין תואר כזה ברגלים נו‬ ‫‪.‬כי בפרק‬ ‫ה' מתרגש כלכך ננד המאמר ויראו את אלקייעראל ותחת רגליו כמעשה‬ ‫לבנת‬ ‫חספיר עד אשר אמרכי מאטר זה מתאר אתמיעוט חהשגה שלאצילי‬ ‫ג)‬ ‫בני‬ .‬זרק על הטזבח ויקה מפר הברית ויקרא באזני העם‬ ‫ויאמרו אשר דבר הויה נעשה ונשמע‪~ .‬וישלח אתנערי בני ישראל ויעלו עולות‬ ‫ויזבהוזבחים שלמיס להויה פרים‪ .‬יוצרכל ושפל יותר מאחרים‪ .‬אשר‬ ‫ראו‬ ‫הר‪.‬‬ ‫עד בכל זאתאין זה שלמות של ברית אלוהכי לא התראה אלוה אל חעם‬ ‫מתן הורה אשר שם יהיה‬ ‫כי‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫ברית אלוה ממש כאשר נבאר איאהבהניענו‬ ‫אמנם אשר יותר מתפלא בברית זה ובתכסיסו היא המראה‪ .‬ואם‬ ‫מדמים אותו‬ ‫אשרלהאבבזרהים הפחותים מדמים להכח המיוחד שבאבר זה אשר אין‬ ‫באחרים‪.‬זה הגשטה‬ ‫נוראה כתואראלקי ישראל עם חאברים היותר נמוכים שבכל חי שהם הרנלים‬ ‫אשר כשמדברים בהאל בכלליכולים לומר ועסדורגליו ביום תהוא על הר‬ ‫הזיתים (‪.‬אבל כאשר מייחד‬ ‫את חאל "בהיחוד האלקי" לעם מיוחד לא יתואר באברים המוגשמים ביותר‬ ‫מפני שאין זה נותן כבוד ויקר מיוחד ל‬ ‫היהודהאלקי‪ .

ן איננו מרבר טהכחהכללי של אלקים רק "טהיחוד‬ ‫ם התירוצים הכללים של כח ה'‬ ‫האלק"' של אלקי ישראל‪ .‬אך משה לא קיבל‬ ‫זאת בשליחתהמלאךמפני שהואעלזמן ארוךוהמנותאבידן ראפי'בפירוואנקי‬ ‫לאמקבלים ליה‪ .‬חייב ות הרסם קודם של‪0‬ותמ והתחייבו כליהויעתר להם הן והאריך‬ ‫להם‪.‬דקדקעליהם תוכן השגתם אשר כללה מן הגשמיות מה‬ ‫שכללו‪.‬‬ ‫והפילסופים מאלו אשר באו בטוד סהרי ח‪:‬מת הקבלה או הרגישו יסודותיה‬ ‫עוד מרםידעו ממנה‪ .‬אם שאיננו נכון‬ ‫במציאות‪ .‬אמנם כונתו הוא‬ ‫שכשנותנים התוארים על אלוה בכללשייכים כל מיני תירוצים של הסושאל‬ ‫והסשותף ככל אשר ניאר הרמב‪4‬ם ז"ל כל התוארים הנשמיים בחאליתברך‪.‫פרק ב‬ ‫נר*ת האגנות‬ ‫סעית ב‬ ‫‪48‬‬ ‫בני ישראלכי נכשלו בהנשמה ונתחייבו בשליחת יד‪ . להראות שאין בו הנשמה כלל שהוא‬ ‫ענין סבה ומפרש ותחת רנליו רוצה בו טטיבתו ובנללו‪ .‬ופה לא שייכי‬ ‫אין זה אלא שטעו בגשמות‪ .‬אטנס באטת התירה התורה זאת‬ ‫כיון שהוא נברא לשעתוואיננו‪ .‬ואמר‬ ‫אמנםאציליבנ ישראל הם הרטו ושלחו טחשבתם והשינו אבל השנה נלתי‬ ‫יר עליהם ויראו את אלקי ישראל ותחתרגליו ונו'‪ .‬או כשאר מראותהנביאים‬ ‫יק‬ ‫אשר‬ .‬ולזה אמ‬ ‫ישראל לבד כלל המאטר אינו רס "לדקדקעליהם ראיתמ‪.‬כ‬ ‫ובפרמ להיחוד האלקי‪.‬ובפרק כ"ח נותן שתוף לתואר "רגל'.4‬‬ ‫כ‬ ‫ויראו את אלהי‬ ‫י הלא ראו את ח' אלקי ישראל ותחת רנליו‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫לומר אשר לא‬ ‫בי‬ ‫כמעשה לבנת הספיר‪ .‬עכ"פ בעת אשר זוכים לחיחור האלקי‪.‬‬ ‫ולו התפשמו מחומריותם כלו אפילו רגע אחד בעת ההתנלות האלקיתהיו‬ ‫מתים מיתת נשיקהולאהיו שביםעוד לכיתכלאם החומר‪ .‬לטבר את אחן השומעים דביי אלקיםחיים‬ ‫ע‪4‬כ מלא בתנ"ך תואיים נשמים גם בעת היחוד האלקי שא"א באופן אחר‪.‬תירצו להם זה בכבוד נבראלשעתו‪ .‬אךנם זח לאיקבל‬ ‫וונפש המתרגש בשלילוז הנשמותכי ירתיע על כבוד הנברא ויפחד לנפשו‬ ‫שלא יכשל במחשבותאליליות ויתפש בלכו‪ .‬ואין הבדל כללבין ראה את "היחוד האלקי‪ 4‬במראה‬ ‫אש אוכלת בתוך הסנה או כמראה אדם אשר עומר ממתניו ולמטה על לבנת‬ ‫הספיר וכעצם השמים למוהר או עומד על הסולם המוצב ארצה על האבן‬ ‫אשר שם יעקכ מראשותיו וראשו סגיע השטיסח‪ .‬‬ ‫אבל כשיאמר"אלהי ישראל.‬אבל מראה עוברת שהיא רק לשעתה הותרה כאשרכונתינו‬ ‫י בלעדי ‪1‬את א"א למציאת חנבואה‬ ‫להמחויב הסציאות אשר שמו בקרבה‪.‬והאלקים עשחשיראו‬ ‫מלפניוויודיעו שמו לבריותיו הניחם בבית חומרם‪ .‬הואהי' נכון לו כל הנפשות הויבכו והושלמו בהתפשטותם מן‬ ‫החומר בעוד אשר מעונם בכית חוסר‪ .‬והשנתם היתה סוכרחת‬ ‫להיות בתוארים כלשון בני אדם‪ .‬כנאטרכי שמי בקרבו‪ .‬‬ ‫אבל אין הרבר כןני כל הנביאיםאפי'אדון כל הנביאיםהיושוכני בתי חומר‪.‬ולא אמר‬ ‫שלמה‪ .פרק כ‪4‬ו אמנם מה‬ ‫סבתוהוא החומר הראשון"עיי‬ ‫שראו בתוארים האלה את אלקי ישראל דקדק עליהם תוכן השנתם כם‪4‬ש‬ ‫בפרק ה'ועייןחולין נ"מ ע"ב "אלקיכם'ו כאריא מתיל כו' דקדק קיסר בלשון‬ ‫"אלקיכם" על היחוד האלקי שלכם שאיננו רק כאריא ודו"ק ומחתרנשות נפש‬ ‫הרמב"ם ‪"1‬ל בפבעונגד ההגשטה הרגיש בנפשו ההבדל הזה‪ .‬רק נעתר להם ה'‬ ‫והאריך להם עד שנשרפו בתבערה ונדב ואביהוא נשרפו באהל מועד‪ .‬אםששייך הדבור הזה "שתחת‬ ‫בהויות העולם ו‬ ‫ן דבריו בפרק כ"ח ובחלק ב.

‬‬ ‫‪..‬ועיקר העון‬ ‫אהרן‪ .‬‬ ‫(‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.".‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ןן‪.‬‬ ‫י‬ ‫ל‪.‬ולפי"ז אין ראיח כלל שהם ראו אותה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫כי שניחם מ‬ ‫זאטו‬ ‫משהטיואהרן נדב ואביהוא ושכעים מ‪..‬‬ ‫המראה עצמה שראו‬ ‫ד)וכנראה נתראה להםיאות הברית נמראה מזבה "אל אלהי ישרא‪.1.‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ואין שום עונשעליהם‬ ‫אלי‬ ‫אשר ראו בתכמיס הברית את אלקי ישראל ותהתרנליו כמעשח לבנת חמפיר‬ ‫וכעצם חשמים לטוהר‪ .‬שריאל‬ ‫השםיהא‬ ‫היו הערב רב‪..‬וכדאי' בויקרא רבה אחרי‬ ‫''ן‬ ‫דוטה לכסא הכבוד מפסוק זה א"כ זאת היתה מראה אטתית לא השנה‬ ‫מוטעת שנענשו עליה‪ ..‬ואין בזה שום ההטש‬ ‫אשרלותכלחם*ו ונם לא חגשמהעייןכוזרמיורהש'יר מין נ'‪ .‬‬ ‫‪.‬והו.‬עשכ פרעה לא ידע‬ ‫אלהי‬ ‫(‬ ‫.‬‬ ‫ו‬ ‫י‪.‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫(‪.‬ן‪.4‬ב כ"ן) ופרעה לאידע כי חויה חוא אלקי ישראל ושאל‬ ‫יריהויה אשראשמע בקולו‪ ..‬‬ ‫‪.‪..‬י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לבביהם‪ .'4‬‬ ‫" ‪.‬‬ ‫י‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ואהר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר‬ ‫י בטדכר (שמות ד' א') ולא נזכר‬ ‫הויה אלק ישראל שלה אתעמי ויהוגו‬ ‫לאלהי ישראל שימו איש הרבו על‬ ‫יהר מעשה חענל כח אמר הויה‬ ‫עוד ער א‬ ‫כוונו' (שמות ‪.‫‪...‬ם ז"ל בעצמו לא הזכירו עונש על‬ ‫שבאמתאין בהפמוק הוה לא עון ולא עונש‪.‬‬ ‫‪.‬ובכלל מה שכתב רש*י ז"ל זה על פמוקויראו את‬ ‫ד'לשאציליבגי ישראל המה הזקנים ונדב‬ ‫אלקיישראל הואמפני שדעת רע‪4‬‬ ‫"וק שלאציליבני ישראל דכתיכויהזו את‬ ‫ואביהוא‪ .‬הואידע אלאהרלאלהיישראלראשוניבניישראל‬ ‫מ‬ ‫היאיקסום אשר באו טצרימה בראשונה בתור כובשים ואה"כנעשו לנכבשים‬ ‫בחלק א'‬ ‫לעבדים יהד עם יעקב אשר נקרא ג"כ ישראל כאשר בארתי‬ ‫בפרק ט' אות ט'‪..‬ל‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫*‪4‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ברית האננות‬ ‫נבראו רק לשעתן בתוך‬ ‫סיף‬ ‫‪..‬ואם לאיש ‪ 11‬נכהטך על הוו של ואהרן‪.‬ן‪"..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬לא העונש על המראה כאשר טפרש‬ ‫חאלקים ונו' כמפורש באחר‬ ‫יי והרמב*ם ז"ל מפרשים ויעל משה‪ .‬‬ ‫‪..‬ואין זה דעת כל הכז'ע כי ממעשה העתקת‬ ‫הטלך נראה נם דעתם שהמה נערי חבכורות לא שבע*םוקנים‬ ‫התורחלתלמי‬ ‫עיי"ש‪ .‬ין"י ‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪..‬ואם פירשו ויעל טשה‬ ‫ר‬ ‫קהרן ששניהם עלו לא יכולים לפרש שנדב ואביתוא ושבעים מזקני ישראל‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ישראלוני' שלוהי' הפירוש כן הי' צריך הויו לבא‬ ‫את‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫‪.‬ ‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫)‬ ‫‪.ל למדו בכל טקום שתכלת‬ ‫ז"ל‪.‬ואהרן נרב‬ ‫הרמבאםי'ל‬ ‫‪ ..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ל‬ ‫ואביהואא‬ ‫יבמקום אבל‪ .‬ועיקר העונש הוא מהפס‬ ‫רבה שם‪ ...‬והי' להם אל אהראלילאזירוס אשר ממנו בא מהו‬ ‫אסיר"אלעייןבימים מקדם שם בארוכה‪ .ל והרמכ‪'.‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫‪...‬ודעתם שאצילי בני ישראל‬ ‫ורמז העונש הוא‬ ‫המה דזקנים ונדב ואביהוא‪ .‬‬ ‫‪..‬והז"ל אשר פירשו את השליהותיד כתרנומו "נוקא*‬ ‫לא היתה כונתם לעונשעל אשר ראו את אלקי ישראל ורןחת רנליו כמעשה‬ ‫לבנת חםפיר וכעצם השמים לטוהר רק על אשר המתכלו והציצוכפי' רע‬ ‫פ"ב‪ .‬ק‪.‬‬ ‫לאנוכרתוארזהלהוית מעת אשר קראיעקבלחמזבהבשם ‪%‬לאלקיישראל‬ ‫כ‬ ‫יבראשיתליצ כ') עד בשורת חנאולה לדבר לפרעה כה אסר הויהבניבכורי‬ ‫י‬ ‫ישראל ישמות ד' כ*ב)‪ ..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫קו‬ ‫וי‬ ‫אצל נד‬ ‫ברוש אהת משתיהם או שהם עלו יהד עם משה או שנם אהרן לא‬ ‫א"כ הפי‬ ‫עלה ונשאר יהד אתם‪ ..‬בני ימים מקדם פרק ג'‪.‬‬ ‫‪.(.‬י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫(‬ ‫‪..‬‬ ‫(‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬‬ ‫ישואל‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫‪..‬ואין‬ ‫י הלא חם‬ ‫פירוש זה מתאים עם פשומו של מקרא קשור עם דרשותםז"ל‪..‬‬ ‫(‬ .‬קניישראל‪.‬‬ ‫‪..‬וכנראה רערי‬ ‫ואביהוא ושבעים מוקני ישראל נשארו ויראו ארנ אלקי ישראל ונוי‪ .‬‬ ‫‪.‬לבניישראל חראשונים שהם‬ ‫ובספרי‬ ‫‪.‬‬ ‫ץ‬ ‫‪..‬והוא מפנ‬ ‫י בפסוק ואלאצילי בני ישראל‪ .‬כ‬ ‫מצאו שנדב ואביחוא והזקנים נענשו ולא אהרן‪ .‬‬ ‫י‬ ‫"‪.‬ואררבאחי.

‬ולגטוע בלב ישראלכי רק הויה הוא אלקי ישראל הויה אשר‬ ‫י לאלקים כאשר‬ ‫יעקב שואףעליו ואשר נדר לו נדר אם יהיה ונו'הויחל‬ ‫בארתי בארו‪:‬ה בערך ברית יעקב‪ .‬עיי‬ ‫"ש‬ ‫לא‬ ‫‪86-26‬ויען תרם"ב‪ .‬ובסעשחהעגל‬ ‫לנקום את נקמתו באלה אשר חפצו לשתף לו אל אחר כם"ש‪ .‬ולסראה אות ברית חלזה השכים משה בבמר‬ ‫י עשרח מצבת אבן לשנים עשר שבטי ישראל‪.‬וספרי תולדות ראשית חתפתחות עמנו תקופה ג' פרק‬ ‫ח' ובודאי‬ ‫'‬ ‫'‬ .‬ולא שנים‪.‬הזביר אתאלקי ישראל אשר שלם להם את‬ ‫נם כהו‬ ‫הוב"ועביר נקמתם את נקמתו טאל אחר אשר חפצו חערב רב לשתףלהויה‬ ‫ב"ה‪ .‬אלק‬ ‫יתו‪ .‬ההלום הלזה אשר משם רועה "אבן ישראלש חוא היסוד "להיחוד‬ ‫ידעתי‬ ‫ישראל"‪ .‬לא אזירס‬‫אשר בשם ישראל יכנה‪.‬מי‬ ‫לא‬ ‫עבוות משה רבנו ע"ה לעקורע"ז מלב בני ישראל לא היתה עבודה‬ ‫עיניו לא השליכו ואת נלולי מצרים לא עזבו‬ ‫קלהכי איש את‬ ‫כאשר‪.‬ויאספו אליו‬ ‫זחוכובנילוי 'לשמור את משמרת האוהל טועד‪ .‬ונאמר‬ ‫כלבנילוי‪ .‬את‪ .‬ונם אתישראל‬ ‫אשלח‪ .‬אבל חפצו ~'כ שהאל של הערב רב‬ ‫יחשבלאלקי ישראל ואמרו אלח השנים המה אלוהיך ישראל אשר העלוך‬ ‫מארץ מצרים‪ .‫פרק ב‬ ‫בריתהאננות‬ ‫סעיף‬ ‫ב‬ ‫‪46‬‬ ‫ישראל ושאל הויה אשר אשטעבקולו לאידעתי את הויה‪ .‬עד אשר הביאו להר חמוריה ובשדח יער טצאו דוד ויבן‬ ‫וןאת בית המקדש‪ .‬הויה רקהויה לבד הוא אלקי ישראל שמע‬ ‫יע~ראל הויה אלקינו אויה אחד‪ .‬וכאשר לא חסתפקו בנילוי במועט ובקשו‬ ‫ל‬ ‫ינה (במדבר ‪"8‬ז מי‪-‬י')‪ .‬רק אלקי יעקב‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ולמטרהזוהיה נחוץ בעת הבריתשיעלוהזקנים א‬ ‫כי אלהי‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫בראש‬ ‫ישראל אשר נתראה בחלומו אל יעקב ע~מד‬ ‫אני‬ ‫אכיהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכבעליהלך אתננה‬ ‫הויה אלק‬ ‫י'ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכןיש הויה במקום הזה ואנכי לא‬ ‫ולזרעך ונו‬ ‫‪ .‬‬ ‫אלוהי האקיסום מוציאם ממצרים‪ .‬אשרהויה נקרא ‪.‬הלבנה הזאתהי' להםלהאכן הזה אשר ראוהו כטעשה‬ ‫עלי‬ ‫לבנת חספיר וכעצם השס'ם לטוהר וחז"ל רמזו על למוהר לטהרו של מזבח‬ ‫(זבחים ל"ח שיב יומא מהו ע"ב) ר"ל כמעשה לבנת המפיר היה לרנלו של‬ ‫מזבח'אשר קראויעקב בשםאלאלהיישראל ובעצםהשסיםהי'לטהרו של מזבח‬ ‫והי נצב עליו אלוה ישראל‪ .‬הויה אני ולא אחר‪ .‬אל האיקסים במ ישראלהקדמונים שהם הערב רב ובמצות ראיה‬ ‫‪.‬נ)ןוהיאג"כלחוציא מאל אחר אשרהיהלבניישראלחר‬ ‫ן ברוסי חכשדי תרנוםרובין צד‬ ‫יר קראו נשמ "האדון נשיא אלהינו'‪.‬ומניאז לא‬ ‫ובנה מזבח ושתים‬ ‫נאמר בתורה את התואר הויהאלקי ישראל רק בטצות ראיה‪ .‬שלש פעם‪4‬ם בשנהיראח בלזכורך אתפני האדון הויה אלה ישראל (שמות‬ ‫יאשונים אלץ ץ‬ ‫ל‪.‬מבואר בארושכקהוצביפרק א' סעיף א'‪ .‬והאבן הזאת אשר בארתי ענינו‬ ‫האלק"'‪ .‬ובבית אל וב‪:‬ל מקום אשר בגה מזבח שם‬ ‫בפרק ט' סעיףו' נשא יעקב א‬ ‫האב הזאתליגלו‪ .‬ומפנ‬ ‫ילוים מתוךבני ישראל תחת כל בכור פטררחםסבני ישראל‬ ‫ואגי לקחתי אתח‬ ‫והיו הלוים (במרבר ג' י*ב)‪ .‬וגם אחר מתן תורה הי' עון העגל‬ ‫אשר אמרו אלה אלקיך ישראל‪ .‬לא כחשו בהויה שהוא אלקי ישראלכי‬ ‫וה היה שאיפת יעקב וכל מאויו להיחור האלקי של הויה כאשר בארתי‬ ‫~חלק א' בערך ברית יעקב‪ .

.‬‬ ‫הדם נחלקמאליור' נתן אומר נשתנו מראיו ונעשה חציו שחורוחציו אדומש‬ ‫בר קפרא אומר מלאךירד בדמות משתוחלקי‪ .‬‬ ‫אם א*שר לצפצפבידי אדם אובידי שמים‪ .‬חלוק חדם לשני חצאים‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬חלקו של הקכה"ה וחלקו של ישראל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.4‬‬ ‫להויח ולא לאחר יראה כליוצאי צבא בישראל אבל לא חפצה התורה לדבר‬ ‫יה‬ ‫הרבהבאלוהי ישראל אפי' בהוספת בואור ווה‬ ‫וי ישראל"‪ .‬לא זה גדול מזה ולא‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫משהלפני הקב"ה מה נעשה בחלקך‪ .‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪..‬דעת בעל סלא‬ ‫הוועים ז"ל בדין מחצה על מחצה אי כרוב ואם‬ ‫אפשר לצמצם‪ .‬ז‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא נכנס בברית אתם וחציו של ישראל זרקו‬ ‫ח‬ ‫על חטזו שהם נכנםו בברית עמוז‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪.‬ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫צריכיםלה‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ועל דבר חתכסיס הלז תכסיס הדם באגנות‬ ‫אשרבשכילו קראתי את הברית הלו בשם "כרית האננות‪ '.1"8‬ויקת משהחצי הדםוישם באגנות וחצי הדם זרק‬ ‫על המזבח‪ ..‬מחלוקת אט חיו‬ ‫ק הדם באגנות‬ ‫היה סדם הנפש לבד או גם מדיס התמציוץ‪.‬‬ ‫‪..‬אמרר' יצחק בת קול היתת‬ ‫(‪1‬‬ ‫יוצאת מהר חורב ואומרת‬ ‫ע‪..‬ברוךהויהלבאילתקיאיבשורתאםל‪.‬ילין‪.‬ל‬ ‫הי'‬ ‫משה בהלכות דם וחלקו והחלוק הזה שלהציהי' נחוץ להתכםים כדא" 'י‬ ‫שם‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫בשם‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫אבין באננתכתיב‪ .‬ובני יעקבחתילדו על טשפהותם‬ ‫לשבטיחם ולדנלם‬ ‫ישראל‪ .‫‪.‬אשרהי' מקור לכל חתלונות בדור המדבר‪ .‬שלא לרגש‬ ‫מק‬ ‫תל‬ ‫יפא‬ ‫שוא‬ ‫את הלכבות של הערב רב להזכיר עונם ואת‬ ‫י של אחדים מהם‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫עכ"פ‪ .1..‬אדוןהויהאלקיישראל‪.'..‬‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫‪..‬כנראה היתה נ"כ‬ ‫אמרת נדעון חרבלה'ולגדעון‪ ...‬‬ ‫‪.‬התחילוהנכיאים יותר לדבר מהוית אלקי‬ ‫('‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫םעיףב‬ ‫תכסיםברית האגנות‪ ...‬ן‪.‬טסש‬ ‫בצמצוכ~‪ .‬‬ ‫‪"...‬אמר לו זרוקעל ‪.‬ומהיכןהי'יודע משהחציו של דם ר' יהודה בר' אילעא אטר (‪..‬‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫הקב'ה ור‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫חיובודאי היה מנחנם שיראה כל זכורםבהיכלובמועדי תקופת השנה‪.‬לו זרוקעל נכי‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫נשכע‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫וכיון שחדם ה‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ח‬ ‫וחציו לחם (‪..‬‬ ‫חמזבח‪.‬‬ ‫ברית האננות ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬יכי‪ 11‬הפובח על פכונותיו‪ ..‬‬ ‫פרק ב‬ ‫(‪.‬ב‬ ‫‪.‬רק אחרי תום הדוו התוא‬ ‫ולא נשאר עוד זכר לראשוניבני ישראל‪.‬תני ר' ישמעאל בקי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪")1‬‬ ‫[‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫המקריים נקראים בידי שטיט‪ .‬להוצש‬ ‫ממחשבהוודקדקההתורהשלאלאדון אחריבואורקל‪..‬פן‬ ‫‪.‬‬ ‫א) ולבל יחסר חמזנ‬ ‫י לדבר עוד על אות הברית של הדם שכבר‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫בארנו בסעיף הקודם אות א' דעת רי יצחק שהוא תכסים ואית הברית‬ ‫כמנהנ המלנים המשביעים להצבא "בחרב‪ .‬‬ .‬מחלוקת חכפים‬ ‫במדרש רבה ויקרא ‪..‬ץי‬ ‫‪.'.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ישר שחלקו של‬ ‫אחריכן‬ ‫‪.((...‬וע"ז אמר ר'‪.‬אשר סזה‪.‬ג‬ ‫'‪. .‬‬ ‫‪.‬הבדל‬ ‫בין לשון בידי שסיבו ללשון מקסי שמיא‪.‬‬ ‫‪.‬חרב לה' ולגדעון‪.‬ד כאן חציו של דם‪ .‬הכל בידי שמייס הוץ‬ ‫טי"ש‪ .‬‬ ‫"‬ ‫חל‪ -‬והטחלוקה (‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫הוא ומה נלעהשםהוהבםחלנקשםבעואמלור‪.

..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(..‬וכל הוכוח של ר'ינאי חוא על החכמים ום"ל‬ ‫‪.‬ך(‪...‬ך‪ .‬אלא‬ ‫.(‪[.‬וכיון שכן כלמי שמחזיק שאפשר לצמצםבידי אדם אית ליה ג"כ‬ ‫י שמים‪ ..‬‬ ‫ןי‪..‬‬ ‫י מהשאלח‪.(((.‬‬ ‫שםדקסברירבנןאיאפשר לצמצם אפי'בידי אדם וחנה דעת ר' ישמעאל היא‬ ‫אולי כדעתר'יוסיחגלילי בזה שאפשרלצמצםבידיאדם‪.חכ"איביאו עגלה אחת בשותפות‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫‪.‬ואם‬ ‫( נאמ‬ ‫‪.‬רעאק אומר טשמנים ביגיהם‪ .‪ ..‬‬ ‫""‪...‬ץ‪.‬נםבידי‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫‪:‬‬ ‫ואם שחטברה לא ט‬ ‫שאל'כ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫איזחראיה הוא טביא מ‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫לחכמים דריח"ג אשי אתם גם ראם‬ ‫‪ '.‬‬ ‫‪.‬אך ~דקדוקו "נקי בהלכות דם" משמע שמדקרק בידיעת חאדם‪ ...(((..‬‬ ‫((‬ ‫‪.‬ורבנןבידי שמים אי אפשר לצמצם‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫?‬ ‫מאי ומסיק‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫‪.‬טר שא"א לצמצםבידי‬ ‫שהה לזה אכל סונילאחחזידקעלשמ~אמ'אטרלאצהמצכםן‪.‬לא כרבנן דר"א דעגלח ערופה‪ ...‬ועל‬‫בידי אדם שואלסאי ופשיםליהמדין עגלה ערופה שנמצא החרוג מ‪:‬וויןבין‬ ‫שתי עירות טמש דחכמיםפליגי על ר'א שם שאמר שתיהןמביאיןשתיענלות‬ ‫.‬‬ ‫בר'א‬ ‫ורק ר‪ 4‬ישמעאל איתליה דנםבידי אדם אפשר לצטצם כי בקי הי' משח‬ ‫בהלכות דם וחלקו‪ ...‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ברהז האגנות‬ ‫((‪.‬י‪..‬אולי הם ם"ל כר' ישטעאל דאי אפשר לצמצם‬ ‫בידי שמיםובידי אדם אפשר לצסצם‪ ...[(.‬‬ ‫~((((‬ ‫טדוע‬ .‬דאל"כ לא הי' ראיה מרבנן דר'א עלרבנן דר'‬ ‫(ן( דאפ‪.‬‬ ‫וחמ'אאי אפשר לצמצם אלא אחדלו ואחד לכהן‪ ..‬ודאי דעהחסוניא דכיון דמצינו‬ ‫מיםלמטיוכשרחאוכמבררשא"א לצמצםבידי אדם כלמי‬ ‫אשדאםו‪.‬רשדעתו כרבנןדאי אפשר לצמצםבידישמים אבל דעתו שאפשר לצטצם‬ ‫ביר‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ממש‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫ג‬ ‫‪..‬דאוהן חכמים של ריה"נ הןהן החכמיס עצמם של ר'א בעגלה ערופח‪ ..‬‬ ‫(‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪'.‬לצטצםיכוללחיות שדעתושבידי שמיםאי‬ ‫אפשרמצםלצמצם‪ .‫"‬ ‫ן‬ ‫‪.‬טהיכן היחיודע משהחציו של דם משמעשדעתושא"אלבניאדם‬ ‫כ‬ ‫לצמצם עד שמתפלאא*ךידע משה‪ .‬וכדטפרש‬ ‫בנם' דג"כ איתליה ראי אפשריצטצם אמנםנוטל הכחוש ראמריי‬ ‫ה בעה"ב‬ ‫לכהןאייתי ראיה דבכור חוא ושקיל‪ ...‬אם לא שנא'‬ ‫' שבאמתרע"ק ור"ם ס"ל כן‪.‬‬ ‫‪-.-.‬אולי חם ס"לדבידי שסיםאי אפשר‬ ‫יומ‬ ‫ן לצטצם ובידי אדם אפשר לצטצם וע"כ גם ר' ישטעאל ס"ל כן‪ .‬ובידי שמים לא ידענו‬ ‫דעתו‪ .‬ודייק שם דרבנןלית לחוסרובה ולאקרובות‬ ‫ראי דרשי קרובה ולא סרובות אפילו חדא לא לייהו רק אית להו‬ ‫אי אפשר לצכהצם אפי' בידי אדם‪ .‬ור'ע‪..‬‬ ‫'‪ ..‬‬ ‫ן‪(..‬‬ ‫!‬ ‫ן‪.‬דאמרי דבי‬ ‫ר'ינ לר'יוסיהגלילי שמעינןליה דאמר אפשר לצ‬ ‫י שסים וכש"כ‬ ‫ביד‬ ‫בידיאדם‪ .‬ב‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫"‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫דברי דבי‬ ‫ר' ינאי שם נטשכים אמתני' שם רחל שלא ב‪:‬רה וילדהשניזכרים ויצאו‬ ‫שגיהם ראשיהם כאחת ר'יוסי הגלילי אומר שניהם לכחן שנא' הזכריפ לה'‪.‬ומאי ראיח טרבגן אלה לרבנן‬ ‫דמתניתי' ואתם ר"םוי'ע‪.‬א"כ רבנן ורע"ק ור' טרפון כלם בכלל‬ ‫דברי רבנן שהוכיר ר'ינאי דאית לחו דבידי שמיס אי אפשר לצמצם‪ ......‬וזה ממש בהיפףמחטוניאדבכורות שם דשם מבואר דמאן‬ ‫דאיתליהדבידישמים אפשר לצמצם כש"כבידי אדם‪.‬אך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.). .‬‬ ‫‪( .‬אטנםיש לחכהןיותר זכות‬ ‫עלהיפה טשום דהבריא יוצאברישא‪ .‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ולכאוראדברי המדרש הלו םותיים להסוניא דבכורות ד'י"ז ע"א וש‪...‬ובאו ר' נתןובר קפרה ור'יצהק ור' יהודה‬ ‫ילעי ‪'1‬כלתרץשכמין מעשהניסיםהי' ר"לדבידי שמים אפשר לצמצם‪.[.‬ומאןדאיתלי'דבידי אדם‬ ‫אפשר‬ ‫אי‪..‬שר לצמצםביד‬ ‫יחגלילי ומכערע על רשיק ור"ט‪ ..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫סעיףג‬ ‫‪49‬‬ ‫(‬ ‫והמחלוקוז הזאת נכנסוז במחלוקת שבש"ם "אם אפשר לצמצם"‪..

.‬והנח פה במדרשמצינו כזאת דעת ר' ישמעאל שדסדוקו"בקי בחלכות‬ ‫דם' משמעשתלויבדקדוקו של אדם‪ ...‬‬ ‫בסערחחירףדכתיכ אשר במערחישופני‪ .‬ל‪.‬‬ ‫בתוס' ובחולין כ'מ ע"ב ד"הלפי‪..‬אדמ‬ ‫דאפשר לצמצם‪ .‬והלא זה בידי אדם הוא‪ .‬השיבוהז מן חמערה הרבה נימין‬ ‫בראתי באדם וכלנימאונימא בראתי לח נומאבפני עצמח שלא יחיושתים‬ ‫יונקות מגומא אחת שאלמלאשתיםיונקות טנומא אחתסחשיכות מאורעיניו‬ ‫של‬ ‫יל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ואם שחתוס'י‪4‬‬ ‫‪.‬דהרי אטרו ביבמות כ"ח ע"א לא‬ ‫ל חפצולחלק להלכהשבידי אדם חלכה‬ ‫טתםלן תנא כרידמונ‪ .‬ולאלוקיםליה כריה'נ‪ .‬אמרלפניו רבע‪'4‬ע שמא רוח סערת‬ ‫עברח לפניך ונתחלף לךביןאיובלאויב‪ .‬שהרי בשביל‬ ‫שמים לא חפצו לחצר בח אלק‬ ‫זח אמרו שמרע"ה שאנח בלשונו שאלקים אטרלו נחצות וחוא אמר כחצות‬ ‫ואמרו אילימא דאסר קוב'הכחצות"טי איכא ספיקא קמי שמיא" אלא דאמר‬ ‫לו למחר בחצותכי השתא אתא איהו ואטר כחצות (ברכות נ' שצ)‬ ‫ובלת ספקשאין דבר נמנע בכחו יתברךואיןצריכים להביא לזחראיות מן‬ ‫יי חתלמוד בחשגתם באלוה יתברך‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬פ דאית להו דבידי אדם אפשר‬ ‫לצמצם‪ .‬‬ ‫ב) ונלעאר שוח בודאיבל ספק שמה שאמרו שאיא לצמצם בידי‬ ‫חי חץ ולומר שא"אלו לצמצם‪.‬והיה‬ ‫יכול לומר הא מני ר' ישמעאל או רע"ק וה‪.‬ומקשי הגם' האאי אפשר לצסצם‪ .‬‬ ‫(‬ ‫מדוע לאויאלים דבי ר'ינאי על רע"ק וריפ? ומדוע לא חביאה חנם‬ ‫דעח זאת של ר' ישמעאל? ומדוע לא הביאח הנם' את חדעות שלר' נתן‬ ‫ובר קפרהור'יהורה בר'אילעי דאית להודבידי שמים אפשר לצמצםובידי‬ ‫אדם א"א לצמצם סברה מטש הפוכה מסוגית התלמוד‪ ?.‫‪46‬‬ ‫בף‪4‬ת האנ‪4‬ות‬ ‫‪4‬רקב‬ ‫(‬ ‫סע‪4‬ףנ‬ ‫‪.‬אך הסוניא דשבועות יטלים לישבולומר‬ ‫שמה שכפרושניהם כאחת לא נקראבידי אדם שהם לאכיונו שדוקא יה‪4‬‬ ‫שניהם כאחת רק שחמקרה עשהכן ונקראבירי שמים‪ .‬אנל הסיניא דבכורות‬ ‫א"א לחשוותה עם המדרש הלז כם"ש‪ .‬אם שהסברה לא מכריחה‬ ‫זאתכי מצד המברת מאן דאיתלי' אפשר לצמצםבידי שמים כע‪'4‬כבידי‬ ‫י‬ ‫אדם‪.‬ויחוס "אי צמצום"‬ ‫להקב"ח נקרא ‪.‬וחירוף" כדאמר רבח איוב בסערח חירף ובסערח השיבוחו‪.‬אבללא מצינוכואת ש'כ הולך הש"ס בסוניא דעלמא עהמניהם‬ ‫שוים‪ .‬ומאן דאיתליה אפשר לצמצםבידי אדם יכול לסבור דבידי שמיםא‬ ‫אפשר לצמצם‪ .‬א"א ודאי סוניות חש"ס הוא דמאן דאיתליה דאפשר לצמצם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫אדםאית ליהנמי דאפשר לצמצם בידי שמים‪ .‬ומדוע לא מביא‬ ‫התלמוד כלל שאלתחצי הדם באננות לעמוד מטבה על כלל דאפשר לצמצם‬ ‫אואי אפשרזי‬ ‫וכן בשבועות לשב ע"א אמתני' דשבועות העדות שכפרו שניהם כאחד‬ ‫שניהםחייבים‪ .‬אמנם כונת אמרם בבכורוא‬ ‫מאמ‬ ‫ירשמיס א'‪4‬א לצמצם אין חכונהעל הנעשח בכונתמכוין מקמיופמיא‬ ‫ביד‬ ‫לצמצם‪ ..‬‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫אפשר‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫מתוך‬ ‫דאפשר לצמצםובידי שמים הלכח דאי‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ן שם‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ספקי הסתיות‪ .‬אטר רב חסדא חאטני‬ ‫ר'יוסיהנלילי הוא דאמר אפשר לצמצם‪ .‬שזחבודאיאין ספיקא ואין מניעה מקמי שמיא‪ ..‬‬ ‫(‪.‬ונםעל הסוגיא דשבועות יקשהדהיה‬ ‫יכול לומרדמתני' כשעשוביניהם לכפור שניהם כאחת ואו הויבידי‪ .‬‬ ‫י‪.‬‬ .‬אבל התנאיס בודאי לא‬ ‫בזה‬ ‫עיי‬ ‫ן‬ ‫(‪.

‬אבל חשב שימוריו באו לו במקרה ודבר שבמקרהיבול לבא לידי‬ ‫חלום‪ .נינים טבעים אשר‬ ‫בחלופם יש חורבן העולם כמו אלה שחושב כב"ב שהבאתי‪ .‬ב‪:‬ל אלה יש‬ ‫כונתמכו‪.‬משום שבאמתאין מקיה בעולםכי כל טקרהיש לה סבח וסבה‬ ‫לסבה עד היסוד הטכעי שברא אלקים‪ ..‬אמנםיש‬ ‫דברים שאינם קשורים אליסוד הטבעי רק שברצון מיוחד עשה ה' את זאת‬ ‫והדברים שנעשים ביצון טיוחד אומרים שנעשו "טקמיה שטיא"‪ .‬ואפילולקיום שלחיונ השדה‪ .‬ולא רק‬ ‫אפשר רק באים ודאי בצמצום טצומצם נפלא‪.‬ן מהקב"ה לעולמו או לעמו‪ .‬שבידי שמים"‬ ‫א"א לצמצם‪1 .‫פרק ל‬ ‫ברית האגנות‬ ‫פעיףג‬ ‫‪49‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יבין איוב לאויב נהתלףלי‪.נינים הלאומים אשר התגלו בנבואה‪ .‬ב*די אדם אולי אפשר לצמצם‪.‬ועליהם אמרוו‪.‬ע"ו ענו ר' יהודה בר'אילעי ור' נתן ובר קפרה ור'‬ ‫יצהק כל אחד כדרכו אשר לכל ארבע דעות אלו הי' זה בכונת מכוין "סקמיה‬ ‫שסיא" לצמצם אשר זה הי' בודאי מצומצם "ומקסי שטיאא אפשר לצמצם‬ ‫אפי' לם"ד‪'.‬‬ ‫כמו ה.‬מאדם‬ ‫לצמצם ומכש"כע"י הקבעה בהדברים אשר באים מסנו בכונתטכוין לצמצם‪.‬רמזלידיעתכחו של רדיא)‬ ‫הידעת עת לדת יעלה סלע כו' ואלסלא מקדים רגע אחד או מתאחר רגע‬ ‫י (ב"ב‬ ‫אחדמיד מתהבין רנעלרגע לא נתחלףליבין איובלאויב נתחלףל‬ ‫ש'ז ע"א וע"ב) שפירוש וכוח זהשאיוב אם שהאסין ברבונו שלעולם וקרא לו‬ ‫רבש"ע‪ .‬וע"כ שאל איך ידע טשה‬ ‫שלאביד‬ ‫הציו של דם ממש‪ .‬אך‬ ‫באיזה אופןיוכל אדםלידע בחלוק הדם ממש לחצאין שזה דרךידיעהסיוחדח‬ ‫ביהוד‬ .‬מי פלנ‬ ‫של אדס‪.‬והאלקים ענה לו שבהשגחה באו ואצלו הכל מצומצם בלעדי חילוף‪.‬ואמרו מי‬ ‫איכא ספיקא "מקמי שמיא" שהכל בא בצמצום כמ"ש‪ .‬בין נוסא לנומאלא נהחלףל‬ ‫לשטף רנעלה הרבה טיפים בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפום‬ ‫בפני עצטה כדי שלא יהו שתי טיפות יוצאות מדפום אחד כו‪ .‬או אפי' .‬ור‪ .‬‬ ‫ועל המקרים אמרו חז"ל שבידי שמים אי אפשר לצטצם‪ .‬וקראו את המקרים‬ ‫בירי שסים‪ .‬גם הצית לילה לאידע ממש ואטר כחצות שא"א לאדם‬ ‫לצמצם המחצה סמש‪ .‬לומר בסבתהטבע‪.‬כיון שיש פח כונתסכוי‬ ‫‪ .‬אמנם הדברים הבאים‬ ‫במקרה ר"לע"י מבה טבעית נקיא"כידי שמים"כי חטבע היא‪.‬לדי שמים"‬ ‫י יסדהאריןוימ*ני טפחחשמים‪--‬והדבריםשנעשיםע"י חטבע נקראים‬ ‫אףיד‬‫מקרים אשרקריםכידי שסים‪ .‬ופה נהחלק הדם נידי אדם‪ . מהקב'ה חכל‬ ‫בצסצום כחוט השערה ויכזל לצמצם ואפי' לם"ד שבידי אדם א"א לצמצם‬ ‫אבל "סקטי שמיא" אפשר לצמצם בעת אשר רצונו יתברך בהצמצום‪ .‬ישמעאל אית ליה כריה"נ שבין‬ ‫בידי אדם ובין בידי שמים אפשר לצמצם‪ .‬אבלכיון שאינם באים בכונת ט‪:‬ו*ן לצמצם אין‬ ‫אנויכולים למצא את המקרה אשר מחמת אי‪-‬צמצום קרה בצמצום‪ .‬אבל המקריים לא באים בצמצום ואם‬ ‫שאינם טצומצמים מ'כלהיות דוקא שלא בצמצום לדעת ר' שסע" שטביאים‬ ‫הת"ם' עירוביןו'וחולין כ"מ‪ .‬ואפילולעסיםאחרים אשר יצב נבולות‬ ‫עמים‪.‬טבידי שסים" א"א לצמצם‪ .‬בכל דבר שיש כונתמכוי.‬‬ ‫וזהו כל המשא ומתן במדרש רבה שהולך באסת בדרךסיוגית הש"ם‬ ‫י אדם ולא בידי שמים אפשר לצמצם‪ .‬ודרך לחזיו‬ ‫קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתילו שביל בפני עצמז‬ ‫כדי שלאיהו שתי קולות יוצאות סשביל אחד כו‪( .

‬בשחיטה אמרו דמחצה‬ ‫על מחצח‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫מדרבנן דלמא לאאתי למועכד פלגא (חולין כמח ע"ב)‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫ועל כרח‬ ‫~מצם חיתח פסולה אפשר לצמצם כמ"ש חתום' בכורות שם דלמ"ד א"א‬ ‫דאוריי‬ ‫תא ועכ"פ מטעם ספק דאורייתא‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬אלוגם מפולפליוו~ר מדאי לחשבו‬ ‫בתור דעה יחידאה עכ'.‬ולא ד‬ ‫ויוצא‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬כיאפי'למאןדאית‬ ‫ליה‬ ‫‪.‬ולבד‬ ‫הראשונים ‪.‬‬ ‫*‪6‬‬ ‫פוק ב‬ ‫‬‫ביחודבחלו‬ ‫אפשרקיחצאיןיכי‬ ‫אכלהצמצוםידביחעצהא‪.‬שעבד פלגא מפני שחוא מיננו‬ ‫בקי בצמצום אם‬ ‫בידי‬ ‫ן נ) וחנאון בעל‬ ‫ין שם שחיא אפי‪.‬‬ ‫‪.‬םשנא'כ‬ ‫הוא בנפש יכפר (ויקראי"ז "'א)‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫קרוי שאין חנפש‬ ‫יוצא בו אינוקרוי דם‪ .‬שלשון אמרם‬ ‫י אדם "אפשר לצמצם" מורה‬ ‫ניד‬ ‫ה שזהרקאפשר אםכיון לצסצם‪.‬על כן לצמצם‬ ‫‪.‬ואמר שזה רק‬ ‫מדרבנן מפני שדעתם‬ ‫שאפשר‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ובכלזאתצריך הצמצוםידיעה ודקדוק‬ ‫א‬ ‫גדולונזרו רבנן דלט‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫שאפשר אדם לוצחמשצבם‪.‬דאפי' למ"ד‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫'‪.‫‪.‬ובתו"כ דבורא דחובהולא מרם העור ולא מרם התמצית (זבחים ב"ח‬ ‫סי' רי"ד לא מדם הבשר ולא מדם התסצית‬ ‫וכתבהגאוןבעל‬ ‫עלסימנקירםב‪.‬‬ ‫או הי' יכו‬ ‫וחם אוליידע‬ ‫עלחלידע את החשבין ממש‪ .‬על מחצת ורקבחוט השערה‬ ‫יותר מצסצים רק שהוא‬ ‫מה שפירוש זה הוא לא כדעת ואינו כרוב ונכנם בכלל ספקדאורייתא‪ .‬אכל לא הי'יכול‬ ‫‪.‬דם השחיטה דתניא איזהו דם הנפש‬ ‫כל זסן שהוא מקלח (כריתות כ"ב ש'א)‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫הי' משה צרין לירע הלכות‬ ‫דם לחייד‬ ‫ןע לצבהנם אע? החצי של דם הנפש‪ .‬יוד‬ ‫יאז ע"י‬ ‫ומכונת חכנור בכלי חרם אמרו בבכורות‬ ‫אאא‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ש'ב של‬ ‫החצי מפני הגומוח‪ .‬מלא הרועיםז"ל חפץ לישב הסוניא דמחצה על מחצה‬ ‫נחול‬ ‫יותר מן חרוב כחוט לם"דאי אפשר לצמצשן וחסוגיא מדכרת כשיש טשהו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫אם‬ ‫אסרינן מחצה על מחצה כרוב וא"א לצמצם‬ ‫המחצח אכל אפשר לצמצ‬ ‫םבחופ השערה יותר מן המחצה דלהוי עכ"פ כמחצה‬ ‫והוי כרוב‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ומודה ר' יה‬ ‫ודהלענין כפרה שאין דם חתמצית מכפר‬ ‫יזבחים ל"ה עשא כריתות‬ ‫(ויקרא ד' ח') מדם הנפש ליב ע"א) ותנורבנןולקח הכהן הטשיח מדם הפר‬ ‫ע"א)‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫חצי‬ ‫צריכיםלידע‬ ‫י הרם‬ ‫שהנפשמקיוודצםא הבולכות דםד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫הלווימרידכעזאת לפחסימן ששליארטוחר צפפרוניתשזה דבר שא"אלכוין ומחזי כשקרא‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫צריר‬ ‫בהצמצוםאיר לחלקוכי לידיעת חצוה‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ליל‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫אפשר‬ ‫חלילוון שות בהתחלתאןפילו למשה למצא מפני שצריר חשבון מיוחד שלא כל‬ ‫משה ובסופן וצריכים לחלק בחשבון מדוקגי ~דקות הרגע‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫וכנראה‬ ‫רי‬ ‫שדעת נתן הוא שהחצי שזרק על חעם לא הי' דם חנפש‬ ‫לרל? האגןות‬ ‫נ'‬ ‫סשי‬ ‫(‬ ‫ש‬ ‫‪.‬ריל שמתמצה התמצית והוא כשאינו מקלח אלא שהוא מתמצה‬ ‫ויוצא אחר קלוח‬ ‫‪ ..‬ן אהרן זצ"ל ח"נ לא מדם העורפי' תיוצא כשחוחך העו‬ ‫קודםשיגי‬ ‫ו‬ ‫םאי נרסינן הבשר ייאה ולא דם הבשר הנחתך קודם‬ ‫שיניע לסימנים‪ .‬‬ ‫אבל צרקך להכיר את‬ ‫מיני הדמים חמתערביםלירע שיש בהמתחלק ממש‬ ‫של דם חנפש‪.‬‬ ‫אך אפילו אם נחשוב פירוש זה לדעה ג"כ יורה‬ ‫אשר במ~ום שאפשר לצמצם בהחלו‬ ‫קאדהיינו חוט השערה יותר מחציצריכים‬ ‫דיוק גדול עד שגזרו‬ ‫רבנן דילמא ל אתי למיעבד פלנא‪ .פ‪.‬ןלאב‪:‬למקוס שוה‪.‬ולם"ד אינו כרו וא‬ ‫כמחצהעא לצמצם בטחצה‪.

‬אבל באמת מקומו הוא פה ונשמטו רס הסלות‬ ‫"ואיבעית אימאש או"איגמי" והואמהראיותשמביאהשו'ס שמה להוכיחשכידי‬ ‫ת מהן חיא ומ'ש מסדתכלים מסדת מזבח ר"ל שהיו‬ ‫אדם אפשר לצמצם‪.‬כי דעתו שאפשר לצטצםביןבידי אדםוביןבידי שסים‪.‬אל אמנםלדעתינרסינן ליהוצריכים רקלהומיף ואיבעית איסא חכל בכתב‬ ‫סיד ה'עלי‪ .‬ושאר הדמים שהם חלק האדם נתנו‬ ‫לאלקים לזרוק על המזבח לאות בריח‪ .‬כל זה הוא רק כדבר הבא אבידי שטים" ר"לעליד‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫שבארתי‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫נרית האגנות‬ ‫טעית‪.‬שבידי שמים‬ ‫וחרמב"ם ז"לב‬ ‫פי‪ .‬לך (כריתות‬ ‫י"ב ע"א)‪ .‬כן‬ ‫שגקי‬ ‫בדברי‬ ‫הי' משה בהלכות דם וירע להפריש דם הנפש לבד להאגנות ואותו לחלק‬ ‫לחצאין ממש‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬איכ שתרות הוא סי' לדם הנפש ואדמימות לדם הבשר העור‬ ‫כ‬ ‫ורעזטצית‪ .‬ווג"כ צוה לא תאכלו הנפש עם הבשרכי הדם‬ ‫י טח‬ ‫הוא חנפש ושאר דמי הבהסה הם חלקו של האדם אשר נותן בהחיע"‬ ‫שטרעה אותה וזנהוטגדלה‪ .‬‬ ‫שטים" "לטקמי שמיאיי‪ .‫‪.‬החלוק הזחטבואר‬ ‫הוא נ"כ בסוגיא דבבורותימז ע"ב אלא דשם נשמם חצי מאמר ומפני זה‬ ‫י לא נרסינן ליה הכא‪.‬ז‬ ‫מצוסצמים מאד‪.‬השכילי ר"ל כתירוץ ארבעה מפיבי לכת אלה שמקמי שמיא‬ ‫בכונת מכוין מצומצם ומצוסצם‪ .‬‬ ‫יאין לו שום‬ ‫כ‬ ‫כתברש"י ז"ל שם על החצי הנשארכ‬ ‫קשור לפי הנירסא אצלנו‪ .‬‬ ‫ר) והתירוץ הזה של ארבעה מםיבי לכת אלה אשר מחלקיםבין"נידי‬ ‫שהם הטקריים אסרינן שא"א לצסצם‪.‬וכאשר אסר ר' נתן שנשתנה מראיו ונעשה חציו שחורוחציו אדום‬ ‫כונתו כ'כ שדם הנפש ‪:‬ול השחיפה נעשה שחור והחצי השני נעשח אדום‬ ‫שהוא היה שארמיני דסים שנתערבו העור והבשר והתטצית ואולי זאת תיא‬ ‫חכונת מה נעשה בחלקך וטח נעשה בחלקס‪ .‬וכשקרה בהם הצמצום הוא פ'כ מקרה ואין אנחנו יבולים לעסוד‬ ‫ימקרי הטבע כמו‬ ‫על זה‪ .‬ופי'‬ ‫ליא ועשית שולחן אלטא צטצמויפה‬ ‫רש"יז"ל ת"ש ממדת כלים דאמר רחמנ‬ ‫אוהו באמותיו מצומצמות‪ .‬וזה לא הי' ניחא ליה לר' ישטעאל‬ ‫י זריקת דם שעל הסזבח שבהם דוקא דם‬ ‫שתהי' משונה זריקהזו משארדינ‬ ‫‪.‬נ‬ ‫‪%‬ש‬ ‫כ לדעת ו"ש טימן לדם הגפש סהקזח היא מטפה חמשהרתוא‪..‬‬ ‫‪.‬הכל בכתב מיד ה' עלי חשכיל‬ ‫כל טלאכת התבנית דוד אסרו לפסוק זה ולאנרסינן ליה הכא עכ"לרעו'י‬ ‫‪.‬שאני התם דאמררחמנא עביד וכלהיכי דמצית‬ ‫ועש‬ ‫למיעבד ניחא ליה ולעולם לא צמצמו יפה‪ .‬ואטר הקב"ה שדם הנפש שהיא חלקו של חקב"ה‬ ‫יזרוק על העם שנותן סחלקו בדם להם‪ .‬‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫חנפש זורקים ולא דם התמצית‪ .‬באמרי אמנםדי‬ ‫שצריכה להיות מדתו טצוטצטת מאד בתוך החיכל שאי אפשר כלל לעמודעל‬ ‫צטצוס‬ ‫*פ‬ .‬שדם הנפש הוא חלקו של‬ ‫הקבאח אשר נותן בכלחי‪ .‬ואשר צסצמו בכתב מקמי שמיאיכולים גם‬ ‫אנחנו אחרי לטוד הכתב הלז לצמצמו אשרעל הצמצום הזה רמזת בספרי‬ ‫יבחהיה‬ ‫ן חמז‬ ‫"מלכי בקדש" ח"א שאלהנ' בחלק השאלות‪ .‬המשנה שהטקרייםלא כאים לעולםבצמצום‬ ‫אם כפי' רער'י‬ ‫או כפי' התום' ו"ל בשם ר' שמעי' ור"י ז"ל שלא באים תמיד בצמצום רק‬ ‫גמקרה‪ .‬אבל הדברים הבאים בהשגחה ובכונה מיוחדה‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫"טקמי‬ ‫שמיא" הם באיס תמיד בצמצום ואנויכולים לצמצם אותם‪ .‬ודוחההנם' שאני התם ררחמנא אמרעביד ונכלהיכי דטצית‬ ‫למיעבד ניחאליה חכל בכתב מיד ה'ע השכיל (דהי"א כ"ח י"ט)‪ .

‬‬ ‫צמצום דקפזהבלעדיסיוע אלקות כאמרםבזבחים מ"ב ע"אויכינו את המזבח‬ ‫על מכונוחיושהניעולסוף מדותיו‪.‬‬ ‫ויהירצון מלפניך שנשמור חוקיך ב.‬וזה נגד כמה נומחי תפלות הטתוקנות ופסוק‪.‬לב האבן טקרבנו ויתטו חמאים‬ ‫ולא חוטאים‪ .‬עייןדכרי שםובספרי"מושני שוא" פרקכ'יט‪:‬‬ ‫וביסוד זה של ההבדל בין"בידי שמים" "למקמי שמיאהיתורין לךכסח‬ ‫מאמרי חז"ל ועיקריםגדולים‪ .‬ועל רשעיםשישובוושימירו‪ .‫‪62‬‬ ‫פרק ג‬ ‫ברית האגנות‬ ‫סעיס נ‬ ‫‪.‬וביחוד טה שאמרו הכלבידי שמים חוץ מיראת‬ ‫שמים (ברכית י*א ע"ב)ולפיפשוטו של המאמר לאשייך כלל תפלהעלילדיס‬ ‫שיהיויראי שמים‪.‬אמנם באמת כונת"בידי שמים' פירושובידי הטכע וטקריו שהם ידי‬ ‫שמים כם"ש חרן מיראת שמים שאיננהבידי הטבע כמו חכם וט‪2‬ש גבור‬ ‫וחלוש רק תלויה בבחירת איש ורצונו‪ .‬וווקיעתא‬ ‫דבי רב ויעשו כלם אנודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם וכדומה תפלות‬ ‫רבות‪ .‬אבליבולין אנו להת‪2‬לל קמי שטיא‬ ‫שיטה בכונת מנוון ממנו את לבנו ואת לבב זרענו אליווישים בלבנו אהבהו‬ ‫ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלכב שלם למען לא נינעלריקולא נלד לבהלה‪.וה"ז ונזכה ונחיהונירש טובהוברבהלשבי‬ ‫ימותהסשיחולחייעולםהבאלמעןיזמרךככודולא ידום ה' אלקי לעולם אודך‪:‬‬ .‬םרבים‪ .

‬ת‬ ‫‪'.‬‬ ‫‪..‬הכוית במתן תזרה אחוי ברית‬ ‫בויתי‪.‬‬ ‫(‬ ‫)(‬ ‫‪(.‬אם לא רק טפש כחלב לבו ומת‬ ‫בו כלרגש התרוממות ורוחאין בו‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כזהביטי הברבריזימ הכלל בעולם לאיוכל‬ ‫‪.‬כלם אך ממנו שאבו מקורדייהם‪ .‬ ‫סעיף‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬האיקסים‪.‬‬ ‫בכל זאת מוכרחים להודותכייסודי הצווילי‪.‬טטלכת כהנים ‪1‬ג‪1‬י קד‪ .‬הילר השניעי משגעה בני חנה‪ .‬‬ ‫עסלק לה‪:‬יה‪.‬שמע ישראל ה' אלקינו א' אחד‬ ‫אתכ! עשית‪:‬ני חטיבה אהת בשולכ) כ‪ ..1‬ן‬ ‫‪.‬נכחב חרבה קודם מעת אשרהיו יסודות והרנשים‬ ‫‪.‬רנשי המוסר הצדק‬ ‫והטשפט המטלא אותו‪ .‬‬ ‫כית יעקב זגית ישראו]‪ ..‬שטרתם את בריתי רעק"א זו ברית הטילה‬ ‫יע"ז‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫במשך‬ .‬אין בכח התולעההססובנה הזאת‬ ‫לכלות אתרגש הקדש מלב רגש‪ .‬‬ ‫י ונ‬ ‫(‬ ‫ןנ‪1‬‬ ‫א‬ ‫נ‪4‬ו~ו ו‬ ‫נ‪4‬‬ ‫רמתן תורה‬ ‫א.‬‬ ‫שי‪.‬הפק"‪1‬ק בנרית האגג‪:‬ת אח‪1‬לי‬ ‫אחליהלתנאיה‪ .‬‬ ‫האגנ‪:‬ת‪ .‬‬ ‫"ן‪..‬עשרת הדבריכז‪'1 .‬הסקפ‪:‬קים נכלל‪ .‬אציאן אשר כו‪.‬כונת בלעם בהוכיר‪ :‬יעקב‬ ‫וישראל‪1 .‬יברקו ברקי‬ ‫(‬ ‫ובהבלי החשמל יגשימו ויזרימו מטרותעוז תלקה אתת תטטר וחלקח אחת‬ ‫לא תמטר הכל כחפץ לבכם‪ .‬באשרמוכרח להודותבטציאות אשר לעיניו‬ ‫"םשר כל הספר‬ ‫יימא אשר כמה אשר שונאו הספק והנחלים כו יחפצו לאחרו‪.‬התנגד‪.‬יעופו ולאינעו במרחב רקיע ישמיע ממרום‬ ‫‪(..(.*1‬אוכי ‪1‬ל~ו‬ ‫יהיה לך‪ .'1‬בשכמי"‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫יד‬ ‫יא שלהמעמד הנבחר אשר אלקיםנתן תורתו לעמו‬ ‫ניסים‪ .‬ואפילו מיאשר טינא בלבו והמפקפק אשר‬ ‫חטפק כסטום נוסםיכלה את קדושת נשמתו‪.‬י‬ ‫'‬ ‫‪.‬ולא ימחה לא רק במשך שלשת אלפי שנה אך גם אחרי‬ ‫ד"ן'ל‪.‬‬ ‫עוד אלפי שנים‪ .‬‬ ‫ברית האגנות‪ .‬‬ ‫ים ומברקים משמי רום‪.‬‬ ‫א‬ ‫הטעמד הנבתר‪ .‬אל קנא‪ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫המעמד הנכחר אשר לשמו וזכרו יחרד לב כל איש ביראת הכבוד‬ ‫יהי' מאאי‬ ‫יזה עם שיהי' וטאיזה דת שיהי'‪ .‬ ‫‪..‬גם בעת אשר קולוה וברקיםולפידי אש להבות לאיחרידו‬ ‫)‬ ‫‪ .‬‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫'‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כי‬ ‫מערפלי‬ ‫‪.‬הערנ רב‪.‬טטרתם את‬ ‫‪.‬וספר מנומס‬ ‫י מעשה‬ ‫‪.‬כה תאמר לנית יעקביתגר‬ ‫לבני ישראו]‪ . (["1‬עוד הלבבוח' גם אז יעמדו מרחוקוינועו ונפשם תרעש‬ ‫(‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫שצדוית‪..‬ךל‪(.‬‬ ‫פרמ ג‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬גם אחרי אשר יתפתח העולם בהתפתדות היותר רחבהובני‬ ‫אדםיגיעו עד שמים שיאם‪.‬‬ ‫האלה לנהלה להעולם בכלל‪: ..‬גם אן לא יופחתה‪:‬ד הדרת כבוד המעמד הנבחר‬ ‫אף כחוט השערה‪ .‬ולזאתהתיאור הנפל‬ ‫(‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫[ לאיתמרר לעולם‪ .‬‬ ‫קולם בהד הרדיא ממ‪:‬ף העולם ועד סופו‪ .1‬‬ ‫ה‪1‬רה צ‪1‬ה לנו טשה‪ .‬‬ ‫(‬ ‫.‬ן‬ ‫‪.‬חזי‪.(.

‬שהזכיר משה אמר כי דבר הי אל "‪:‬ל הקהל"‬ ‫בהר סתוך האש הענן וערפל‪ .‬על זה מעידים עכדרותת‪ .‬י"ט‪-‬יוג)‪.‫‪64‬‬ ‫פרקנ‬ ‫הבר*ת בחורב‬ ‫סעיףב‬ ‫בטשךשנות אלפים בהתפתחות העולם ממדרגהלמדרינה אשר כל נקודהונקודה‬ ‫סחהתפתחות סביאה אתה אמצעים שונים להניע לנקודות ההתפתחות הבאות‬ ‫אחריה‪ .‬ובנרית הזאת‪ .‬באין מכרות פחםועפרות עופרת‬ ‫בדיל וצינק‪ .‬ופתאוםקולותוברקיםוענן כבד על ההר וקולשופרחזק מאד מחריד‬ ‫ששמאותאלףחלוצי צבא לבדמנשיםוזקנים וטף והמון הערברב‪ .‬ואצילי‬ ‫בני ישראלעלו בהרויחזו את האלקים‪ .‬ואין זה"בריתהאננוחי'‪.‬בזמן השחתת המוסיוהמדות‪ .‬אכל לא כל העםכאשר נתבארהיטיב‬ ‫בפרק חקודם‪ .‬ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר נוער באש עדלב השמים‬ ‫חשך‬ .‬אשר וה לא היה בברית האגנות‪ .‬וכל‬ ‫התפתהות)‪.‬ה' אלקינו‬ ‫עסנו‬ ‫ו‬ ‫"ברית בתורב" לא את אבותנו כרתה' את הכריתהזאתני אתנ אנחנו אלה‬ ‫פההיוםכלנוחיים‪.‬ויהי בשמעם את הקול מתוך חחשך וההר בוער באש‬ ‫אז נצדק קראו כל ראשי העםיהוקניםויאמרו הן הראנו ה' אלקינו את כבודו‬ ‫ואת גדלו ואתקולו שמענו מתוך האש‪ .‬קולות כאלה‬ ‫בטקוםכוחובזמןכזהאינםקולותאומניםמהחפציםלהדמות בכחתבונתםלאלעליון‬ ‫רקקול ח'בכחקולה' בהדרקול הי חוצב‪ .‬‬ ‫ב)כי במתן תורה היתה עוד הפעם ברית לבד "מברית האגנות" אשר‬ ‫לפי דברינו בפיק המודם היה קודם מתן תורה‪ .‬‬ ‫‪.‬ועל דבר‬ ‫ת בחורב" צוה השמר לך ושמור נפשך מאד‬ ‫הנרית חשני הזה הנקרא‪.‬אםיוכפים אנתנו‬ ‫לשמוע את קול ה' אלקינועוד ומתנו‪ .‬אנכי ה' אלקיך וגו' ונו' וגו'‪ .‬ועתה למה נמותכי תאכלנו האשהגדולה הזאת‪ .‬סודיע מושגים חדשים‬ ‫באלקות ובמוסר ובמדות דברים אשר לא הורנלו לשמוע כזאת באר*ן הרת‬ ‫אלילים וממשלתהאגיוף‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫נכבדי כאין דרכים‬ ‫ן בתהוילילישימון בארין לא זרועה באין‬ ‫וססילות‪.‬פגים בפנים דבר ה' עםכםבחרמתוך האש‪ .‬אך המעט הלזה הוא ההבדל הרב‪ .‬יוברי‬ ‫פן תשכח את הדברים אשר אראועיניך" וגו' והודעתם לבניךולבני בניךיום‬ ‫אשר עמדתלפני ה'אלקיךבחורב באמ‪:‬רה' אלי הקהללי את העם ואשמיעם‬ ‫את דברי‪ .‬באין ברזלונחושתומקום לזהביוצק‪ .‬ונמושגי שוא באלקות‬ ‫יהבילו כל העמים אז‪ .‬חיום הזה ראינו כי ידכר אלקים את‬ ‫האדםותי‪.‬נדולעדמחברויעלבההשבון המרובע בחשבון התגברות סי‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫המבוליעיי‬ ‫ן רמב"ן‬ ‫האנוש מפלשי עב ידסה לאלעליון‬ ‫בי‬ ‫אשר תמרהו פעט סאלקים‪ .‬ברורה‬ ‫חפסוקים במשנה תורה בדבר משה אל כל ישראל‪ .‬ויכתבס עלשני‬ ‫אבניםויתנם אלי (דברים ה' א‪-‬י"ט)‪.‬אנכיעמדבין‬ ‫ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'כי יראתם מפני האש ולא‬ ‫עליתם בהר לאמר‪ .‬כימי כל בשר אשר שמע קול אלקים‬ ‫חיים מדכר פתוך האש כמנוויחי (דברים ה'‪ .‬אשרילמדון ליראה אותי כלהימים אשר הםחייםעל האדמה ואת‬ ‫בניהם ילמדון‪ .‬להבות אש קולהייחיל מדכר ובהיכלו‬ ‫כלו אומר כבוד יתראהלעיניכל הקהל הגדול הלזה ומתוךהענן וערפל להבות‬ ‫אש וערפלי טוהר דבר ה' אליהם קול גדול ולא יפף‪ .‬כי בברית‬ ‫האגנות לא שמעו העם את קול ה' רק הזקנים ראו את אלקי ישראל‪.‬את הדברים האלה דבר ה'‬ ‫לאחלותכל קהלכם בהר מתוך האשהענןוערפלקול גדולולאימף‪ .‬ההוד וחהדר‬ ‫הדרת אלקים אשר לא ישינהו איש לעולם‪.

‬‬ ‫‪.‬והוא יקבלם בשביל זה לעם מגולה ולסמלכת כהניםוגוי קדוש‪. אך כגראה‬ ‫דעת הרמנ'ן‪".‬‬ ‫וכנראההרטב"ן ז"לעצמו הרגיש שיותר נכון לתשוב שהכונהעל הברית‬ ‫שיכרות אדז"כ מאשרנפרשעלבריתהאבות‪ ..‬אתם ראיתם אשרעשיתי לסצרים ואשא אתכםעל כנפי נשרים ואבא‬ ‫יסנילחמכל‬ ‫אתכםאלי‪.‬‬ ‫‪'-‬‬ ‫'י‬ ‫ן‬ ‫‪.‬פנים כפנים רק עם משה לבד כם"ש‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫.‬כפי'רש"י‪".‬וע"ככתבנגד מה שכתבקודם ואמר‬ ‫ור'אברהם אסר הבריתשיכרות משה עם ישראל אחרמתן תורה כטו שאמר‬ ‫הנה דם הברית אשר ‪:‬רת ה' עמכם על כל הדברים האלה ר'ל שזהיותר נאות‬ ‫לו מן פירושו הקודם שהכונח על הברית שכרת עם אבותינווגם זה כנראה‬ ‫לא נח לו הרבה שידבר קודםטתן תורה מן ברית אשריברות משה אחר טתן‬ ‫תורה אשר ש‪.ת עצמו יותר לברית האבות‪ .‬שאכרות‬ ‫עטכם על מתן תורה‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫תאמר‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫‪.‬ועתהאםשטועתשם.זר בטנילתאלפי נירסת הנר'א ‪"1‬ל‬ ‫ן (מסכתא דבחודש פרשה‬ ‫בהנהות איפת צדקווילנא תר'ט סובאה במאורעי‬ ‫ב')‪.‬אמנם כלזה בא להם‬ ‫ז"ל טפני שסתםכי ברית האגנות היתה אחר מתן תורה אשר עלכן פירשו‬ ‫את כל הזכרת הכרית אשר נזכר בתורכ על ברית האננית‪ .‬כ נטה ד.‬‬ ‫אבל אין זה מ‪:‬ריח‪.=.‬‬ ‫אינכם רואים וולתי קולוינד לכם "אה בריתו" אשר צוה אתכם לעשות עשרת‬ ‫הדברים ויכוזבם על שני לוחות אבנים נדברים ד' ט‪-‬י"נ) מבוארכי עשרת‬ ‫הדברים הן הם הברית אשר בחורב אשר שסעו כל ישראל ותמונה לא ראו‬ ‫לא כברית האננות אשר שמעו רק משה ואהרן ובניו וזקני ישראל ואציליבני‬ ‫ישראל ותמונה ראו כםעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר ויחזו את‬ ‫האלקים ויאכלו וישתו כמבואר בפרק הסודם‪.‫(‬ ‫‪.‬ולא כם"שהראב"ע ז"להברית שאכרותעמ‪:‬םאחרטתן‬ ‫תורה‪.ובקוליושמרתם את"בריתי"‪.‬והייתםל‬ ‫העטיםכיליכלהארץ‪.‬ואיךיכולים לפרש לא אתאבותינו כרת ה' את הברית הזאתכי אתע‬ ‫אנתנו אלהפההיום‪.‬וע"ז ענו כל אשר דברהי נעשה.‬‬ ‫והסנה מה שה‪:‬ריחם לזה חוא רק מפני שלקחו להס את אותו דדעת‬ ‫שהם חשבו שהיא דעה אהת במכילתא שברית האגנות הי' אחר מתן תורה'‬ ‫ואם‬ ‫‪84‬‬ .‬כי רק אם אנו אוטרים שבעת מתן תורה היתה ברית אז נכונה סאד‬ ‫ההקדמה שאם ישסרו את הברית הזאת אשר אכרות עתהיהיו לסנולת ס‪:‬ל‬ ‫העמים ולממלכתכהניםוגזי קדוש‪.‬ל שלא שייך לאמר ושמרתם את בריתי טרם שנכרת הברית‪.‬והוא כדברי ר' אלי.‬הרמב"ן ו"ל הכרית אשר כרתי את אבותיכס להיות להם‬ ‫לאלקימולזרעם אתריהם‪.‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪'.‬‬ ‫‪.‬ולאידעתי איךיכולים לפרשוינד לכם‬ ‫"את בריתו עשרת הדברים" ידברים ד' י"ג) שזה כרית האננות אחר פתן‬ ‫תורה‪ . שהם ישמעו כל הדברים אשר הוא ילמד‬ ‫להם‪ .‬וכבר בארנו באר‬ ‫היטנ את שטתנו בפרק הקודםכי ברית האננות היתה קודם מתן תורה ובעת‬ ‫מתן תורה היתהברית מיוחדה בחורב‪ .‬פניםבפנים דברהיעמ‪:‬םבהרמתוךחאשונו'שוהעלביית‬ ‫האננות אשר לא דברא‪ .‬לושמרתם אתבריתי‪. ..‬‬ ‫‪.‬כי יבולים לאסר תנאי הברית טרם ש‪:‬ורתים אותו לוסר‬ ‫כי על תנאים האלה י‪:‬נמו לבריו.‬ולא כטו שפי‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ולפי זה ליתדין צריך בששכי הנאמר כה‬ ‫לכני‬ ‫ישראל‪ .‬ואתמתהיולימסלכתכהניםוגויקדוש(שטזתי"טנ‪-‬ו')שעל‬ ‫הברית הזח נאמרושמרתם אתכריתי‪.

‬לכן היהנחוין לחדש עוד הפעם את הברית מפני‬ ‫הפקפוק ע‪84‬קפקו העם גם בעת ברית האננות‪ . העם בדברי עמך וגם‬ ‫בךיאמינו לעולם ~יתרו י"ט ט')‪ .‬ואמרר' ברכי' כך אמר משה אל תאמרואני מטעה אתכם על לא‬ ‫דבר כדרך שחסרסור עושהבין המוכר ללוקח‪.‬ולא מזכירים כלל את המשפטים‪.‬וכאשר הבין‪ -‬משה את הפ‪.‬והרסיניעשן‬ ‫כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש‪ .‬ההיפךמחוקי‬ ‫האלמות אשר במצרים‪ .‬טשה בא ומספר לעם את כלדברי ה' ואת‬ ‫כל המשפמים ישמות ו'דג') אשר בארנו שם בס."י חוקים ומשפטיםצדיקים‪ .‬כי פקפקו נאמת אם הקב"ה‬ ‫הס‪:‬ים עליהם‪.נן בעבור ישמ.‬ה מחזק הברית ומראהשאין פה הטעה ה"וכי אחרי אשר‬ ‫פקפקו והסכימו נוכחוכי פקפוקס הי' על מנן וקבלו בלב שלםומצינו דוגמא‬ ‫לזה‬ .‬ום.‬ז‪-‬כ‪-‬י"ח)‪ .יף ל'כי המשפטים האלה‬ ‫היו עצת יתרו אשר הקב"ח הסכים עליהם‪ .‬רש"י ואתחנן ה' ג')‪.ב ה.‬ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר‬ ‫מאד‪.‬וחידש עתה את הברית בפומבי גדול של‬ ‫קדושה וטהרה שלשה ימים‪ .‬וכל‬ ‫העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואתקול השופר ואת ההר עשן וירא‬ ‫העם וינועוויעסדו מרחוקוגו'וגו'‪ .‬‬ ‫ובכל זאת גם אחרי ההבטחה פק‪:2‬ו ויענו כל העםיחדיוכי רק כל אשר דבר‬ ‫הויה נעשה‪ .‬ויוצא‬ ‫משה את העם לקראת האלקים מן‪2‬המחנה ויתיצבו כתחתיתההר‪.‬‬ ‫וישתו‪ .‬וביום השלישי כהיות הבקרויהי קולות ונרקים‬ ‫וענן כבדעל ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה‪ .‬וכל בעל טעםינין את הלשות הפירוש‬ ‫הזה אשר מחליש נם את הרושם הנפלא של הם.מד הנבהר שאח*כ יעלו‬ ‫הזקנים ויראו המונה ומראה ואצילי בני ישראל יחזו את האלקים ויאכלו‬ ‫בפרק הקודם םעיף א'‪.‬ולזה הי' נחוין‬ ‫חדוש הברית בעת מתן תורה והבטהות טובות עכורושיהיו סנולה מכל‬ ‫העסים ולמסלכת כהניםונוי קדוש.‬ומשה נגש אל הערפל אשר שם הזולקים‬ ‫וגו' ישמותמו‪'10 .ננו בקול וגו'‬ ‫ונו' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך וגו'וגו'‪ .‬אמר הסקום תן להם מה שבקשוכי ביום השלישי ירד ה' לעיני‬ ‫כל העם‪ .‬ובלתי נפיה אל הקצוות כחוקי הומאראבי המופרזים‪.‬ויהי קול השופר הולך וחזק מאד מישה ידבר והאלקים י.‬קבלו את הדברים כפקפוקוהזקו פקפוקם באמרם‬ ‫שלא מקבלים אהחובת הברית רק אם הדכרים המה דברי ה'‪ .‬ע"י האננות‪ .‬וכן גם אחרי קריאת ספר הברית באזני העם ויאטרו ג"כ כל‬ ‫אשר דבר ה' נעשה ונשמע‪ .‫‪66‬‬ ‫פיקג‬ ‫מבר'ת לחורל‬ ‫מעי* א‬ ‫ואם גפרש שהי' להם מקודם ברית בחורב מתוך האש עשרת הדברים תהי‪.‬‬ ‫והו"ל בסכילתא מם' דבחדש פרשה ב' רמזו על הפקפוק הזה רבי אומר‬ ‫אמרו ישראל רצונינו לשמועמפי מלכנו לא דומה השומע מ‪2‬י פרגוד לשומע‬ ‫מפי מלך‪ .‬‬ ‫נ) והפקפוק ה‪.‬כאשר בארתי‬ ‫אמנס העיקר הוא כמו שבארנו שם שלרעת כלם בסכילתא היתה ברית‬ ‫האננות קודם מתן תורה‪ .‬‬ ‫ברית האננותטיותרתע"כפירשושזהברית אחתשססודם שמעו עשרת הדברים‬ ‫ואח"‪ :‬כרת ברית עליתם‪.‬פיק הזהוהשיב דבריהם אל ה'‪ .‬אז‬ ‫אמרלו ה' הנה אנ‪:‬י בא אליך ב.‬והפקפוק נכר היטב מתשובת‬ ‫העם בעת קבלם ברית האגנות‪ .‬אבל העםענוקול אחד כל אשר‬ ‫"דברה'" נעשה‪.תה האמינובה' ובמשהכאשר דברה'‪.‬הרי המוכר עצמו מדבר עמכם‬ ‫‪.

‬ל דעת רש"י זאל‪ .‫‪.‬פך‬ ‫‪.‬וכן מתרין הר"ן‪".‬‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫בכלדברי משה עד שנתברר ה וצדקת הצדיק יצא‬ ‫וחצד חסתננד‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫הז‬ ‫י‬ ‫יח חיחמן חערב רב אשר בארתי בפרק חקודם מעיף אות די‪ .‬אבל הדוחק הוא לאוקטי מתני' דסיפא מלתא‬ ‫באפי נפשה היאבעת שהגם'מוקילה לדעת רב שנמש‪:‬ח ארישא‪ .‬אלא שחר"ן ז.‬‬ ‫כ‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫הם‬ ‫לא ידעו את חויה‬ ‫כבני‬ ‫ימוהיה להםצם טושנאלילי‬ ‫באלהי ישראל אך מפני שנם אותם חעבידו חמצר בפרך‬ ‫צעקתם מן‬ ‫העבודה עלה אלאלקים אשרעגדונם הם בחומרובלבנים ובכל עבודח בשדה‬ ‫כ‪.‬‬ ‫)‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ואחרי נפלםהיו גם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫‪.‬רעיעקבואולי נם יותר מחכ‪ ..‬‬ ‫ן ד) וחפקפוקים בטדברחיו‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ט‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫נ‬ ‫פנימי אשר פקפק תמיד‬ ‫‪.‬‬ ‫ק‬ ‫יא‬ ‫ש‬ ‫‪.‬אבל אם קדשה בעל מנת‬ ‫ואח"כ כנםה סתם הלא עלה בדעתו ופקפק שמא נדרניתחיא ארבעלו‪ 2‬מום‬ ‫היא והתנה בקדושין‪ .‬‬ ‫ורק אצלהממשלות העריצותאיןהצדהמתננדפנימי רק חוצהלהחותר חתירות‬ ‫עדנפילת חטמשלה מוף כלמוף‪..‬מאת ה' ויקראו יחדבית ישראל‪ .‬נדרים‪ ..‬ואיך כתברע~"יז"ל‬ ‫דכתובחבעי למיתב לה ? אמנם כנראה דעת רש"י ‪'9‬ל דאם נאמר דמעמא‬ ‫של רב הוא משום דאחולי אחליה לתנאיה תהי' סיפא דמתני' כנסה סתם‬ ‫סלתא באפי נפשח דהיינו קדשה סתם וכנמה סתם שלא עלה על דעתו כלל‬ ‫שתהי נדרנית או בעלת מומים וכאשר נמצאת נדרנית ובעלת מומים אבדח‬ ‫כתוגתח שלא על תנא‪.‬‬ ‫וץ‬ ‫כר‬ ‫יא‬ ‫יחשב ספק ליתן לחם נם חלס ב‬ ‫‪..‪.‬ו"‬ ‫‪%‬‬ ‫י[.‬ומה שכתב רעה* זעלאחוליאחליח‬ ‫לתנאיה וכתובהבעי למיתב הוא לכאורא‬ ‫י המשנח דדף ע"בע"כ כנסח‬ ‫נ‪.‬אבל לענין ממונא בתנאיח קאי‪.‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫בהפארליםענט צד ימין וצד‬ ‫כי חהתננדות נותנת רוחחיים להשאלה‪..‬אבל הסברח‬ ‫י כל פקפוק וכל התנגדות מחזק את חדבר‬ ‫הטחששדתועוצתמ‪.‬ח ישרה היאכ‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ולזאת ב‪:‬ל‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫קאנםטאםיציאנאלית יש תמיד‬ ‫‪..4‬ח נתן לה את הכתובה‪ .‬שאם‬ ‫ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובהעכ"ל‪ ..‬ו‬ ‫פ‬ ‫‪.'ל כתב‬ ‫ולדבריוהייצריך לדחוק ולומר כו'‪ .‬ואח"כ כנטח סתם אות הואכי מחיל לתנאיהוצריך‬ ‫ליחן לה כתובה‪ .‬אין הדבר יכן שזה‬ ‫באמת סברה ישרה ואלימתא‪ .‬אמר משה להוציא גם אותס נעלווזו~טצרים‬ ‫וחשב לעשותס לעם אחד עםבנ יעקב אשר נם חוא בשם ישראל‬ ‫נח‬ ‫‪.‬ופי'רש"יו"ל‬ ‫לא תימא קסבר רב אחולי לתנאיה וכתובח בעי למיתב אם מנרשח אלא‬ ‫פעמא דרבלענין גמ דקסבראין אדם עושח בעילתובעילת זנות ובעל לשם‬ ‫קדושין‪ .‬ובספר‬ ‫ימ‬ ‫ם טקדם ש'געיי"ש שחם היו טןבני ישראל הקדמוניםלפנייעקב הרבח‪..‬אמנםאין כונתו ו"ל דהסברה של לחלק‬ ‫ולהבדלבין סתם לפקפק מקודם והתנח היא טברה דחוקח‪.‬‬ ‫‪(..‬‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫מהם‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫‪.‬י‬ ‫גיהיו לוקחים את כל ארץ עשרה‬ ‫ואולי יחרחבו עודיותרוחיו נם‬ ‫‪.‬‬ ‫סתם ונטצאעליה נדרים תצא שלא בכתובה‬ ‫נוטוקי לה בנם' דנמשך ארישא‬ ‫דקידשה על תנאי וכנסה סתם ותני דתצא שלא בכתובה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חם‬ ‫‪44‬‬ .‬ועממיגםל‪.‬‬ ‫פרקנ‬ ‫הברית בחורב‬ ‫טעיח‬ ‫א‬ ‫‪69‬‬ ‫לזחבענין מחילח דמהלוקת רב ושמואל בקדשח על תנאי וכנסח סתם רב‬ ‫אמר צריכה היממ נפ ושמואל אמר אינה צריפהחימנו נם אמר‬ ‫י לא‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫תימא פעמיה דרבכיון שכנמח מתם אחולי אחליה לתנאיח אלא פעסאדרב‬ ‫לפי שאין אדם עושה בעילתובעילת זנות נכתובות שו ע"אז‪.‬ואפי' אם יטצא עליה‪.

‬ולאידעו להתיחם לנתי אכות רקבני יעסב לשבטיהם והם‬ ‫לבי‬ ‫לאנמנו כלל לאיכלו להתיחס‪ .‬וכאשר‬ ‫הדינאסטי‬ ‫יד לעבדים עם בנייעקבחיוחושבים את עצמם יותר נשדדים‬ ‫חזאת ונכבשויח‬ ‫מןבנייעקב שהםהיו מקודם אדוני ארץ‪ .‬רשלוישל‬ ‫י נם‬ ‫יבמיוחד נתן כבודלבני ישראל אשר בית יעקכ יתאחד אתס‬ ‫עממים‪.‬יהיו ניחד עםבני‬ ‫אך גם בזאת לא‬ ‫יעקב לממלכת כהניםונוי קדוש אשר בשם ישראל‬ ‫י הואמפייסם מדעתו ולא ה' שלחו לאמר כזאת‬ ‫שקפ רוחם וחשדו את משח‬ ‫וענו בפקפוקים כל אשר דברכחויה נעשה‪ .‬בני יעסב באו כזרים לארץ טצרינםפלוהההנשאשיי‬ ‫חסד אחד ממלכ האיקסים אשריוסף מצאחן בעיניו‪ .‬ומשהעלה אל האלקיםויקרא‬ ‫אליו חויה מן החר לאמר כח תאמר"לניתיעקמ'ותגיד"לבני ישראל" אתם‬ ‫אתכם‪.‬כי רק ארץ אשור וארץ מצרים‬ ‫נחשבות לארצם לא ארץ שהובטחה רק לורע יעקב כל אלה חדברים נרם‬ ‫לחם חתלונותופקפוקים‪ .‬ו‬ ‫כ‬ ‫‪.‫‪55‬‬ ‫פרקנ‬ ‫הכריתלהורב‬ ‫סעימ א‬ ‫י תלונותיהםופקפוקיתם אבדו‬ ‫חםנחלקים למשפחותם לבית אבותם' אך עליד‬ ‫טובה חרבה‪ .‬רבים מתו מהטא העגל‬ ‫ומחמתאוננים ומהמתאוים עד שנשארו מתי מספר‪ .‬‬ ‫ועל חפקפוקים הראשונים מהם אשרחיו עוד קודם מתן הורההיה‬ ‫חפץ הקנ"הלפייסם ודיבר אלשני הבתים יחד‪ .‬וגם בואם לארץ יהי' לאר‪.‬כ‬ ‫כתות לברית עם אחדצריכיםלפייס וליתן קרימה להכת הטוצא את‬ ‫ש‬ ‫עצ‬ ‫תמיוננזל ונשדדמזכיותיו‪ .‬לאמר אם חדבריםיצאומפיחויח‪.‬אך הנאולה באה רקע"יבני יעקכ‬ ‫וזכוח בריתאבותם‪.‬ועוד בשנה השנית בחדש‬ ‫בטל סכויסלינצטוה משה מאת ה' שא אתראש בני ישראל למשפחוהם‬ ‫חשני‬ ‫ת אבותם‪ .‬אשר זרה היא להם‪.‬אשר אז היהביתיעקכ‬ ‫בית אח‬ ‫חלקפנימי בתוך "ביה ישראל" וחשם המאוחד הזה נשאר‪ .‬בית יעקנ"ו"בני ישראל"‪ .‬ואם נטנו נמחה שמם פדנלי מערכת צבא‬ ‫כיהתורה' אך עוד טרם בא הפירוד הזה עוד בצאתם ממצרים‬ ‫ישראל ומספר‬ ‫בתים ‪.‬אךנני ישראל‬ ‫חקדפנים נאבדו מתוכם ונשאר שם זהלבני יעקב אשר בשם ישראל יכונה‬ ‫טאת אלקיםעל המזבח בביתאל‪.‬ן אשר נבטחח‬ ‫לאברהם יצחק ויעקב‪ .‬וסוף כל סוף נאבדו כמעט מתוך הקהל‪ .‬‬ ‫ואת פקפוקם זה חשיב משח אל ה' כנאמר וישג משח את דברי העם אלח'‬ ‫ואמרלו ח' למשח הנח אנכי באאליך בעב הענן בעבור ישמע העםבדברי‬ ‫עמך וגם בך יאמינולעולםוכדברי ר'ברכין שהבאתי באות הקודם*‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ועיק‪ 4‬חדברים אשר שטעו כל העם חםאנכי ולאיחי'לך כא אנכי‬ ‫'לךט‪8‬י חגבורחשמענו אשרצוה ה'לבניישראל שלאיהי' לךאלהים‬ ‫ולאיחי‬ ‫יי‬ ‫אחרים‬ .‬אלההדבריםהאחרונים תדבראלבניישראלהקדמוניםוחנלוה‬ ‫י תמיד בכריתות ברית וההאחדות‬ ‫שיהםניתיעקבאשרבשםישראליכונה‪.‬ולהשקיט את רוחםהבטיח להיםכוכהינ‪.‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י ממלכת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫בשם‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫יעקב‬ ‫ל‬ ‫כהניםונוי קדוש‪ .‬אשר חפץ הקב"ה לאחדם תחת‬ ‫היולשנ‬ ‫יד תחת שם עדת ישראל או קהל ישראל‪ .‬וזה נרם חלשוה הדעת נוראהלבני ישראל הקדומיםוחשבו‬ ‫את עצמם ננזלים טזכות כבודם‪ .‬‬ ‫ראיתם אשר עשיתי לטצרים ואשא‬ ‫עלכנפי נשרים ואבא אתכםאלי‬ ‫י סנולה מכל‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫את‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ועתח אם שמוע תשמעו בקולי וש‬ ‫בריתי'‬ ‫ל‬ ‫ידיאריןליתן לכלכםעודיותר אפ‪ 4‬טעשרה‬ ‫העמיםכ כל חארץ‪ .

‬ולאנאמר שמעישראל רק פה‪ .‬אמנםזה‬ ‫קריאתהמקחלה"ביתיעקב" אשראמרוזהלבניישראלבעתשמעםאנכי ולאיהי'‬ ‫לךספיהגבורה שמעישראלהויהאלקינוהויה אחה'‪.‬אוע"ב ברכות ‪ '1‬ע"א) הנה מנואר שעם ישראל אמרו כי‬ ‫לו הקב"ה או משח אמר להם לישראל שטע ישראל‪ .‬והיינודדרשר' אלעזרבן‬ ‫"ה' האמרת היום וה'האמירךהיום (דבריםס‪)14‬אמר להםהקב"ה‬ ‫עורי' בשבתו את‬ ‫לישראל אתם עשיתוני‪.‬אז משה עשה אותו‬ ‫חמיבח אחת בעולם לא ישראל אמנם באמת בית יעקב אשר בשם ישראל‬ ‫‪ .‬ינוהזכיר‬ ‫ונםזהחיהטן המקתלה כס"ש‬ ‫זח רקבספורדבריםהקדוסיםכי בהנחלעליוןגוייםלממפרבניישראלוחלקה'עמו‬ ‫יעקב חבל גחלהו‪ ..‬‬ ‫מהריח‬ ‫כשבלוקדחומה‪5‬כטונתנויליעשורלאםל הקדוומהיוםאשל'קכדחו תבשילצםיקיאת"כ כמו אותו התלמיד‪.‬אמגס המ‬ ‫אשריןההקזנהאהלאהזאהבתיןהיפאשומקונאשתלהמבקרריאתשאאתיננבנויאילשרקאנלאאללשהי‬ ‫יאשר‬ ‫לעובדיה‪.‬חמיבה אחתבעולםדכתינשמעישראלהויחאלקינו חויה‬ ‫אחדואני אעשה את‪:‬םחטיבה אחתבעולם שנא'ומיכעסךישראל‬ ‫יאהדבארץ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫‪.‬וכבר שאל פלוסופום אחד את רבן נמליאל‬ ‫כתיב בתורהכםכי ה' אלקיכם אל קנאוכייש כח בעבודה זרח לחתקנאות‬ ‫בה‪ .‬וגם למשה לבדו שיאמר זה לנו לא שייכח חקריאה שמע‬ ‫ישראלכי כמה דברים צוה לנו משה בשם ה' ולא שמשבלשון שמע ישראן‪.‬וזההיח תנאי הברית נםניןבית‬ ‫יעקבובני ישראל הקדומיס‪ .‬אל קנא"‪ .‬לא כדעת האיקסיס לשהף להויה את אלילאזירים‪ .‬והוא המקרא אשר בפרשת ואתחנן שמע ישראל‬ ‫י חוא‬ ‫חויה אלקנו הויה אחד (דבריםו' ד')‪ .‬ל להפסיקבין פסוקזה לואחבת במאמר ברוך שם‬ ‫קדירה שמבואר בפסחים‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫ותורה צוהלנומשהמורשה קהלתיעקב‪.‬ורק בלעםהזכירהחלוקשלאהל‬ ‫יעקבומשכןישראל אשראולישמשבזהלהם'לקנאהביןניתיעקנובניישראלאנל‬ ‫ישראל שמרו הבריתכיאלו אשרלאשמו כבודלהויהאלהיישראלמתו בהמגפות‬ ‫השונותהנזכרותבתורה‪.‬א) ואין זה מסושר כלל עם ואהבת שאמר‬ ‫משה‪ .‬ולהנשאריםאשרנשטרולבלילהטותלבבםלאלהיםאחרים‬ ‫שמרוגם ישראלטשה וחקנ"ה את נריתם לחסלחשנםלעם אחד עםביתיעקנ‬ ‫תחת‬ ‫יק‬ ‫‪44‬‬ .‬אם שישראל הקדומים ענרו בריתבטעשההעגל‪.‬‬ ‫לא יצרפו את אליל הקדום שלהם אליו‪ .‬ופפני זה‬ ‫טעיף א‬ ‫*‪6‬‬ ‫שמש הקנ"ח בשמו ו‪.‬ומנואר בואתחנן רבה‬ ‫שהם עשו אותו חמי‬ ‫שפסוק‪.‬וע"ז מתפאר חקב"ה‬ ‫יכונה אמי‪ -‬זאתלננ ישראל הקדומים שסע ישראי‬ ‫יבה אחת באמרם שמע ישראל‪ .‬‬ ‫ועל תנאי הברית הזהלאיחולקו לשנינתים רקיקראוכלםיהד בשם‬ ‫ידי‬ ‫י תנאיהבריתהזח לאהזכירהקב"חולא משח מעתח את השםבית‬ ‫ישראלועלפ‬ ‫מותו אשר הזכיר את קהלתיעקב(דברים ל"נדי)‬ ‫משה‬ ‫יעקכעד ברכתושל ל‬ ‫פנהינאוןבעלכתח"קז"לשםעיי"שובשירתחא‪.‬ה נאטר בעת מאמר אנ‪:‬י ולאיהיח לך (אם ששם מבואר באופן‬ ‫אחר לאכגם' דידן פסחים מ‪4‬ו ש‪.‬ח הנאון בעל כתבהקבלה ד'ל שם (דברים ל"ג ד‪)4‬עי"'ש‪.‫הברית בחורב‬ ‫פרקנ‬ ‫אחרים עלפני‪ .‬אבל השם‬ ‫ישראללכלםיחדנשארלהשתדל לאחדותביניהם‪.‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫(חגיגה ג' ש‪..‬אשר לא ה' אמר חמקרא הזהכ‬ ‫לא יאמר "אלקנו"‪ .‬ומפני זה התירוח‪".‬‬ ‫ונמצא תגמתו פמוק שנאטר מן המקהלה והוא תורה צוה לנו משה מורשה‬ ‫קהלת יעקב שלא משה אמר זח רק כל קהל עדתישראל שתורח צוה למ‬ ‫וכבר ביאר‪.

‬ואםבאלמחוקצריך‬ ‫ל‬ ‫למחוקברית מילה שלאנזכרה בעשרתהדברותוהיאבריתישןמימי האבות‪.‬בחי אשר לא תגלה‬ ‫ערוחךעליו (שמותי"ט‪ .‬ואטרו חן"ל שהקורא לישראל יעקבאיננו עובר כלל בעשה‪.‬ולאידעו‪:‬‬ ‫ו‪.'1.‬ומשכו‬ ‫אול גם במצרים את לב הרבה מבני ישראל אחריהם אשר היו מעונים‬ ‫יתםושמו בחויה טבפחוכיהגיע העת אשר יגאלם‪ .‬ונס בגלוי ערוהלפני אליליהם ועשו להם‬ ‫מ‪6‬לצור‪2‬צלמיזכור ועבודת פעור וכדומח‪.‬ובאמתהיאעיקרהשל הברית הואתכ‪'%‬ש‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫אסנם עיקר התנאי היה‪.‬כ"נ)‪ .‬יעקב שטטרת עמלקהי' להתאהד עס הערב רב ולהפוך כל הקערה על פיה‬ ‫למשוך את כל ישראל לענודת אליליהם הקדומה‪ .‬אתםשישליכואתדרכי ע'ז שלהם ואתאליליתם‬ ‫י לך מפי הנבורח‬ ‫ויעבדו רק את הויה אלהי יעקב כאשר שם.‬‬ ‫כונת ר' אלעזר המודעילפי שהי' עמלק נ‪:‬נס תהתכנפי הענן ~נונב נפשית‬ ‫'‬ ‫מישראל והורגן (סכילתא מפכתא דעמלק פרשה א') כונחו להורגן ברוה‪ ..‬‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫'‬ ‫ש‬ ‫'‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫סלחטהלהויה בעמלק‬ ‫בארתי א' פרק םעיף‬ ‫‪1‬‬ ‫(‬ ‫‪.ואנכיולאיהי‬ ‫ואחר גמר עשרת הדברות הזהיר הקב"ה עור הפעם למשה כה תאסר אלבני‬ ‫ישראל אתם ראיתםכי מן השמים דביתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫ואלהי ותב לא תעשו לכם מזבה אדטה תעשהלי ו‪:‬דרשתם ז'ל במ‪:‬ילתא‬ ‫י שלא תבנהו מתהלה "לשם אהר"‪ ..‬ובכל מקום אשר אזכיר את‬ ‫טזבח טיוהדל‬ ‫י לא תבנה אתהןגזית‬ ‫‪.‬‬ ‫את‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫תחת‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ג‬ ‫והת‬ ‫אלק‬ ‫ענני‬ ‫‪.‬וזחו‬ ‫'‪.‬טשך‬ ‫אותםמןהויהלעבודתאליליםהקדוטיטולהטילפקפוקיסבלבבגיישרעלהקדוטים‪ .‬ן‬ ‫ואם שאיןאנוינולים לעמודעלבירור המשפהה הזאת שלהאיקטיס אשר‬ ‫כנראהנם המה ואהיוכלם מגזע אחדוהיה בהםעירוב משפחות שונות וכאשר‬ ‫הטקרא קוראאוהם בשם "ערב רנ"‪ .‬‬ ‫הכרותה להם עתה היא לבטל‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫אען כל הדברים הנבזים האלה‪ .‬ולא תעלח נמעלות על מ‪.‬וזהו‪-‬ש‬ ‫את‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫‬‫י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫בריקי‬ ‫רעשקאומרזהבריתמילהועבודהזרה (מסכתא דבהודשפרשהב')והזנ"צז"למוחק‬ ‫מלותעבודהזרה‪ .‬וננד זה חתנגד עמלק‬ ‫כמו‬ ‫י האמת‪ ..‬חויח הואאלקי "פראל* הוא ולא אחר‪ .‬ורק בית יעקבידעו מטנו‪ ..‬ורק אחרי‬ ‫אףברצא אחדמבני ישראל הקדומים אז התירו לעצמם חנביאים לקרא אותנו‬ ‫נם ב'שם יעקב‪ .‬ואף‬ ‫הוא נשכעלנו שאינו מעביר אותנו באומה אחדת (גיטין נ"ז ע"ב) מפני שחי'‬ ‫‪6‬ה ברית ושבועה‪.‬‬ ‫וזהו שאטר הילד המטכו והכם השביעי טשבעהבני הנה אשר סידש את‬ ‫ה' באמור לו פלח לע‪-‬ז אסר להו כתיב בתורה את ה' האמרת היום וה'‬ ‫האמיוך היום כבר נשבענו להקבףה שאין אנומעכירים אותו באל אחר‪ .‫י‪-‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪6‬ק נ‬ ‫הבייתביורנ‬ ‫*‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫אשר התכוללו כלם בעטנו ולזבהיה ניכר ‪.‬אבל כלםהיומבני שם וקשורים לעבודה (‬ ‫י ‪(.‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫תעשה‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫שמי אבא א‬ ‫ל‬ ‫כי חרבך הנפת עליה וונחלליה‪ .‬‬ ‫וכבי נתבאר בח"א בפרק ט' סעיףנ' היחוס של עטלק עם האיקסיס‬ ‫ובזה נתנלה כל הסוד של מלחמת עמלק והשנאה הכבושה ביגםובין בית‬ ‫‪.‬‬ ‫אלקווןדוסות אשריוצאותמטקוראהד אשרקראוהו"אלהיישראל"‪ .‬ולזאת ‪.‬ולגרות מרד פנימה‪ .‬‬ ‫כה‬ ‫(ל‬ .‬ן‬ ‫חחת שםישראל דוקא‪ .‬כל אלה הדבריס המה התנגדותלמנהגיהאיקסים‬ ‫בני ישראל הקדימים בעבודת אליליהם להצוב אבנים בברזל דוקא לאות כח‬ ‫ינצחון לשור עם אלקים ואנשים‪ .

‬ושים גכיל‬ ‫הגרירז נחורב נכערבות מואנ זבכלל גרנותוקללות‬ ‫נחר גרוים והר עגל‪ .‬מ"חבריתות‬ ‫על נ‪ %‬מצוה ‪.‬רש"י) נמצא‬ ‫ס"ח בריתוה על כל מצוה ומצוה‪ .‬וכן‪.‬כלם‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"ן‬ ‫‪.‬ר"ל חפרפים‬ ‫כפי'רשד'יי'‬ ‫ל עונשין ודקדוקים פירש לז‪:‬ריםועיקר כונתם נדרש זח לחביא‬ ‫‪.‬הרי ארבע‪( .‬ועל ארבעתןנססרו אדור וברוך בכללובפרם‬ ‫ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילסדו ובן ‪.‬ישמרתם""לעשותם"‪ .‬‬ ‫‪.‬וכתיב "ולמדתם" אותם אתבניכם‬ ‫חריכאן ארבעה מצות לכל מצוה‪ .‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫א)וחז'ל דרשו כה תאסר לבית יעקנ אלו הנשים ותגדלבני ישראל‬ ‫אלו אנשים אטור ראשי דברים לנשים ותגד לבני ישראל תדקדק עמהם‬ ‫ואטור להם (סכילתא טס' דבחודש פרשה נ' וסובא ברש"י)‪ ..‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫נשים בכלל‬ ‫כי בברית ערבות מוא‪ :‬כתוב מפורש אתם נצבים חיום‬ ‫‪.‬לשטור ולעשות‪ .‬ך‬ ‫גרוך בפרט נו'‪.‬ת גישראל היא‬ ‫יורזר סעגין סדיני שהיא ערנות נם רהפרט מקושרת‬ ‫עם טצוה תוכחה‪ .‬רש"י)‬ ‫ללמוד‪ .‬וללטד‪ .‬כל המצות כלן טעונות ארבעה‬ ‫אלה "ולטדתם" אותם ‪.‬גר‪.‬רשאיקארבעוארבעהרי שסנה שמנה ושמנההרי ששעשרה'‬ ‫וכןבסיניוכן בערבות סואב שנא' אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה‪.‬‬ ‫בריתלארורבפרפ‪ .‬ערבות דטשפחהי הערנ‪.‬‬ ‫ערנא רערגא‪....‬עכד בן‬ ‫ברית הוא‪ .‬ברית לברו בפרם ברית לארוך בכלל‪..‬וכיון שבברית ערבות מואב כתיב טפורש נשים בקשו קרא לטמוך‬ ‫ל[שים בנריתבחורנ נ'כ‪ .‬‬ ‫‪%‬קנ‬ ‫הברית בחורב‬ ‫כמעיהני‬ ‫סעיף ב‬ ‫‪61‬‬ ‫כה תאטר לנית יעקג אלו הנשים כו'‪ .‬הערגות שר בני ל~י‪ .‬וכ‬ ‫שמעוןבן‬ ‫יחודה‬ .‬‬ ‫‪.‬כדאי' בסוטח ל"ז ע"א‬ ‫וע"גתנורבנן ברוך בכלל ברוך בפרם ארור בכלל ארור בפרט (כל הברכות‬ ‫וחקללות נאמרו בהרנריזים ובחר‬ ‫יםעבל בפלל ובפרם ברוך אשריקים אתדברי‬ ‫התורה הזאת ארור אשר לא יק הרי בכלל וכל אחת ואחת בפרט ברוך‬ ‫וארור ברוך אשר לא יעשה פסל וססכהארור אשריעשה פסל‪.‬וממט זת על הקרא כה תאסרלבית יעקבכי חבית‬ ‫ם‬ ‫בונים נשים וחכסת נשים בנתה ביתה ומעדונל‬ ‫ל‪.‬‬ ‫‪(."4‬ק לאשתי אשתי וכו' אלא‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫לאשתיביתי כו' אם שהרא"שז"ל ב‪"2‬נ‬ ‫סייי"נ כתב דנשים אינם‬ ‫ל הבאיס בברית הלא הם בכלל ערבות כדאמר ר‪4‬‬ ‫בכלל ערבות‪ ..‬‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כלכםונו' נשיכם‬ ‫ודעת חז"ל‬ ‫י כמו הברית בערבות טואבכן הוא‬ ‫כ‬ ‫הברית כסיני‪ .‬‬ ‫ההגדל כי! כרית עם לעגו ועם לגרית עם בישראל‪.‬‬ ‫‪.‬וכשל‬ ‫‪ .‬שכל הבריתות‬ ‫היו שוימ‪ .-...‬‬ ‫הנריתותעל ללסודוללטד לשטוברכל‬ ‫ול‬ ‫יעשות‪ .‬ובברכות וקללות דהרגייזים והר עבל‪ .‬רואים טזה שדעת ח!"ל‪.‬טצוה‪ .‬איש כאחיו איש נעון‬ ‫אחיו‪ .‫‪.‬‬ ‫וכתיב ושמרתם אתדברי הברית היאת (בתרקללוונ וברכות כתיב מלבדחברית‬ ‫אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך הברית בחורב‪ .‬ללסדוכן לשסורוכן לעשות בכל‬ ‫אחת ארבע בריתות ברית לברוך בכלל‪ .‬אט נשים בגלל ערגות ברית‬ ‫עם וערבות להגיל‪ .‬מה שאשה איננח יכולה לחוציא לאיש בכרכה‪.

‬ם ותק"ן בריתות (טוטה שם)‪.‬שכאמת‪.לאחריםהחייביםכסושבארתיבספרי‬ ‫ו‪.‬ואם לא מחו הם‬ ‫חייבים בזה כדאיי בשבת נ"ד כל טי שאפשר לו למחות באנשי עירו נתפס‬ ‫עלאנשיעירו בכלהעולםכלו נתפם על כל העולם‪.‬אך באלויכולים לומר שלא חשכם‬ ‫מפני שאין מספרםידוע אבל בנילוי מספרם ידוע ובכל זאת לא חשכן‬ ‫אמנם מפני שאין חובתם שוחאין ערבתם שוה ע"כ לא חשבם‪ .‬י המצוה חאחת‬ ‫שהם פטורים לא טוציא אותם טן הכלל אחרי שהםחייבים בהברכות ובנל‬ ‫זאת לא נחשב מספרם במטפר הערבותמפני שה.‬כי בדבר שלא נכנמים בכריתעל עצמם לא נכנסים על אחרים‬ ‫עלכן לא חשב אותם ר"שבן יהודה שאם יבאלחשוב אשר אינם שוים הלא‬ ‫הי' לו לחשוב עוד ששים רבו נשים‪ ..‬וכיון שנשים באית בברית‬ ‫הן ג"כ בכלל ערבות כמו אנשים‪.‬שהרי ו"שבן יחודה חשב רק את ה.‬בגיטין מ'נ ע"ב סה‬ ‫אתםבני ברית אף שלוחכםבני בריתפי' רש"י ז"ל לאפוקי נכרי אבל עבד‬ ‫בן ברית הוא דכתיב סחוטב עצ'ך ומ‪ .‬אך לא חשב ר"ש בן יהודה רק‬ ‫בסה שחערבות שוה בכל‪ .‬כלכםערבים‬ ‫זה כוהעיי"ש‪.‬עטרת זקנין' במאמר"גפן פוריה"אותל"ב(ירושלם תים"ב)‪.‬וסוקי כשיש בידם‬ ‫לסחות‬ .‬שאחרי שבארנושעני‪ :‬הערבות‬ ‫הוא טענין "ברית עם"‪ .‬ובילקוט נצבים בשם תנחוסא אתם נצבים היום כלכס‪ .‬וכדאי‪ .‬אבל אין ה.‬חם‬ ‫אינם ערבים על טצות שהם פטורים‪.רבות שלבני‬ ‫ישראלולא חשנעוד שטנתאלפים חמש מאות ושבעיםשלבני לוי‪ .‬‬ ‫ב)אמנם הדבר סצד עצמוצריך ביאור‪ .‬הוענין וכינת "כרית‪-‬עם" שכל העם טקבל‬ ‫עליו את זח בתור עם‪ .‬ומוקי ליה שם‬ ‫משום ערבא דערבא עי"'ש‪ .‬ועליהם למחות לסי שעונר הברית‪ .‬‬ ‫אמנםכונתהרא"שז"להיאשאינןבכללערביתרקבמצותשהןחייבותנהם‬ ‫אבלכמצותשהןאינןחייבוהאינן ערבות .‬שנלי ספק‬ ‫ישראל ערבים בהם והם ערבים בישראל‪ .רבות של הל~ים שוה כמו הערבות‬ ‫על ישראל מפני שישלהם הרבה מצותשאיןישראלחייבבהןובאלואיןישראל‬ ‫ערבים עליהםוכמוכן סצות שבנילוי אינםחייבין כמופדיון בכור אינם ערבים‬ ‫עבור ישראל‪ .‬נסצא לכל אחר‬ ‫יאהד סישראל ששיםרבוונ' אלפ‪.‬וטקשה הנם' !‪4‬טבועותל"ם ע"א וכל עברות בהורה בכל העולם‬ ‫לא וחכתיבאיש באחיו סלמד שכל ישראלערביןזהבזה‪ .‬ושסתיאני אתפני‬ ‫באיש ההוא ובטשפחתו (ויקרא ט‪ .יבות איננו שוה בכלשאין‬ ‫אנו ערביםעל המצות שאנו פטורים מהם ולא נכנסנו בברית עליהם וכן‪ .‬אם שבלתי‬ ‫ספק אנוערבים על הכהנים והלוים והם ערבים עלינו במצות שאנושוים בהן‬ ‫ויכולים להוציא איתנו בברכת הסצותוהנהנין ואנו אותם‪: .‬וכדדרשי בשבועות ל"ם וכשלו איש באחיו איש‬ ‫בעוןאחיו‪ .‬ומסוגיאזודסוטה‬ ‫בעצמהיכולים ללמוד זה‪ .‫סעיף ב‬ ‫פרקג‬ ‫‪62‬‬ ‫הברית כחורב‬ ‫יהודה איש כפר עכו משים ר"שאין לך טצוה וטצוה שכתונה בתורה שלא‬ ‫נכרתו עליה מ"ח בריתות של ששים רבו וג' אלפים ותקשן‪ .‬ד' ה') שזה טדין ערבות על אשר לא‬ ‫טיחובידו‪ .‬גם טף וגרים ועבדים שכ~ם הם בכלל‬ ‫בני כרית ובכלל ערבות במצות שחייבים בהם‪ .‬ואםנשיס באותבברית‬ ‫הלא הן בכלל ערבות‪ .‬העם ערב עבור עוברי ברית שימחובידם כנאטרואם‬ ‫העלם יעליסו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא וגו‪ .‬א"ככל הבאיםבברית המה בכלל ערבות‪.

‬אנל רק בעשה של תוכחה‪ .‬וחוא מה שאמרן ברכה ככלל וברכה‬ ‫'‬ ‫בפרט ארור בכלל וארור כפרט‪ .‬ובדברשישבו העברת‬ ‫הברית לאמר שענין השבועה של הברית קלבעיניו סובלים בזה כל העם‪.‬ושא*ננוסיטיזין מוב"‪ .‬גם הערבו~ז הוא ערבות‬ ‫בפרט שלמדו מוכשלו איש כאחיו אישבעון אחיו שזת לא רק חובמדיני לכל‬ ‫המדינח רק חובת איש לאחיו‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫בידו למחות בשם‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫אין‬ ‫בשם צדיקים ובשבועת שוא‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫אפילואלושאיןב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫בדיןקלעיי"שכסוניא‪.‬ראל ערבים זהבזהא"כ מההבדל לנובין אםתייכ‬ ‫לא‬ ‫הלא ככל ברית עםומדינה ומדינה ישנם חרבה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫עניגים וחיוביםמיוח לחלקי העם כמו אנשי חצכא ואנשי חמשרד וכדומה‬ ‫אשרחייבים בחיובים שאחרים פטורים ופטוריםמח‬ ‫יובים שאחריםחייבים‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫עם על העםלמ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫מי שישכידו למחותולא טחה חומא הוא לעמו‪ .‬אבל מה שאמרו כרוך בפרט‬ ‫ארור בפרם על פ‪-‬טי כל מצוה ומצוה כפי'רעו"יז"ל‪ .‬‬ ‫ומי‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫שענין‬ ‫ישראל הוא יותרמענין מדיני‪ .‬וזה לאענין מדיני רק ענין דתי מקושר עם‬ ‫מלצאות תוכחחשמחויב מצד הדת הוכח תוכיח את עטתך לאפרושית מאיסורא‬ ‫ו תשאעליו חטא ואם לא חוכיחו נתפם 'בעונו‪ .ים דעלמאוצדיקיםדעלמאקירא שם את‪6‬ישיש‬ ‫‪.‬והוא בא‬ ‫רק בברית אלוה מיוחדלמין ערבות זה‪ .ם שאחדסוציא לחברו‬ ‫בכבארו‪:‬תהה המוצאוהמפאנוי שכלחיייבש‪.‬אבל לא שייך שכשלון כזה‬ ‫‪:‬ח‬ ‫יהי'‬ .‬וזחשייך רק כאשר חוא בעצמו מחויב באותו דבר אם שמצות‬ ‫תוכחת היא מע אף שחיא בעצמו איננו טחויבבילר וכשאיננו מוכיחו‬ ‫עובר בעשת‪ .‬ר"ל שחואיכשל‬ ‫בטה שחנרו יכשל דהוי כמו שהוא בעצמו נכשל באותו החמא עצמו שחברו‬ ‫נכשל בו‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ולפ"ז יקשה דברי הרא"ש ז"ל אשר אטר בם.‬ומהשהז‪:‬יר שםרשעים‬ ‫דמשפחהוצדיקים‬ ‫דמשפחהרש.‬וכל זה‬ ‫יום למחותב‪.‬אפי'‬ ‫מי שאיןביד‬ ‫י זה‪ .‬טציאן פשוט בני המדינוו ערבים לזה‪ .‬וכמו‬ ‫‪.‬ומוקי שםדבמשפחהבדיןיותרחמורעיי"ש‪.‬אשר כל אחד הוא ערב ממש עבור השניכמו‬ ‫איש עבוראחיו בחיי המשפחה‪ .‬וכן מקשר זה הגאון בעל‬ ‫החנוךו"לעם מצות תוכחהעיי‬ ‫ן דבריו ז"ל פרשת קדושים מצומ רל"ט‪.‬וערבות‬ ‫זאת למדו בסוגיא דשבועותשהבאתי מן וכשלו איש באחיו‪ .‬‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫שאומרים עלאיש כזה‬ ‫‪.‬הכי‬ ‫אי‬ ‫ן כלבני הטדינה ערבים זח בזה? ומעוו‬ ‫תזותאחדהכי לא נופל על כלבני‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫?‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫לכל חעובר על חק המדינח‪.‬וזח דברמובןשבברית‬ ‫‪.‫פרקג‬ ‫הכרית בחורב‬ ‫מעיף ב‬ ‫‪68‬‬ ‫למחורנעיי"ש‪.‬הקשרהמדיני‬ ‫חזהלקיים‬ ‫אתנסטהאכטאצניסאטןא‪.‬ר מפני שהקשר הלאומי‬ ‫מתסוטט עליד‬ ‫דברים מובנ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫איננו נר שזהעניןמדיני פשוט‪.‬ן זה ערכות איש לרע"ו רק ערבות איש איש‬ ‫להטדינה בכלל עלחוקיה‬ ‫ומדין ערבות כזאת אפי'דתית לאהיולוסדים‬ ‫שאיש אחדיכול להוציא‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫פרט אחד מן הסצוה עבורחברו שאיננו‬ ‫לא חוק פרטי ולא חובח הפרטרק חקכללי לשמור את כל דברי התורה הזאת‬ ‫וחובכללי שאין איש פרטייכול לפטור את חברו טמנו בטה שהוא עושהזאת‬ ‫בשבילוכי כל אחד לעצמו חייב חובתו להכלל‪ .‬על‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫כללקיום‬ ‫בכולאלי‪.‬הנרכה והאיור בכלל הואעניןמד'ני מובןבכל‬ ‫קשרמדיני לעם ועםלקיים את חוקי הקוסנטאטציאן שיש בזה ע"בות בכלל‬ ‫לכלבני המדינה איור אשר לאיקים‬ ‫אתשככללדברי התורה הזאת‪ .

‬רק מדרבנן צריך ביכ להנות ולאכול כזית עכ"פ‬ ‫שיהי'עליו חיוב מדרבנן על'פ‪ .‬שאכלו כדי שביעח ו‪.‬וואינח בכלל ערבות לכך" ר"ל לאותו דבר אשר‬ ‫איננה מחויבת מדאורייתא‪ .‬‬ ‫לומרלךאין לךמשפחחשיש בה טוכס שאין כלהמוכסין ושישו בח לפפים‬ ‫שאין‬ .‬אבלאין‬ ‫להאישים התקשרות בברית רק מצד חכלל‪ .‬ואיננו ערב על איש פרטי רק על המדינה בכלל‪ .‬‬ ‫ומי שיש בידו למהות ואינו מוחה הוא מתהייב בנפשו וכלישראלערביםעל‬ ‫ערבותו ונק*א בזח חוטא לכל איש מישראל‪ .‬שאצלו אינם כשלון כלל שאיננו מחויב בזה כלל‪ .‬אךבין כךובין כך‪ .‬כך" למעלה או‬ ‫למטה‪ .‬הדבר הוא אחד שבערבות הפרטאין בכלל ערבות זאת רקמי שהוא‬ ‫סחויב באותו הפרט‪ .‬תמשך מלת‪%.‬עשכ לא תוכללחוציא אלאלמי שתי‪:‬בו רק מדרבנןכמותה‬ ‫ואולי מלת"לכך"בלשון הרא"ש ז"ל איננח נמשכת למטה לקרוא "לכך אינת‬ ‫מוציאה" אלא נמשך לטעלה‪ .‬וזהו כונת ר*שמעון דתניא אסר ר'שמעח‬ ‫ושפתיאני אתפני באיש חחוא ובמשפחתואםהוא חטא משפחתו מה חטאה‪.‬שערב חוא בעבורםועליו הוא להצילו מעון"‬ ‫ולפטור אותן מן המצות אבל אשח אינה בכלל חערבות לכך אינח מוציאה‬ ‫אלאמי שחיובומדרננן עכ"ל ר"לכיוןשהאיש כשאכלכדישכיעח הוא מחויב‬ ‫מדאורייתאסחויבלהפרישומעון ואם לא הפרישוהואנכשלבעוןאהיודהוי כאלו‬ ‫אכל כדי‪:2‬ביעה ולא ברך שהרי הוא מחויב סדאורייתא בברכת המזוןכויאכל‬ ‫כדי שביעה א"כ המכשול חל עליו וע"כיכול להוציא להברו להצילו מעון‬ ‫אפי' הוא לא אכל מאומח‪ .‬‬ ‫בעת מלחמה הרואה ושותק הוא מתח*יב בנפשו מפני שעושה רע‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫וחיחודי חלוחם תמיד עבור דתו ודעותיו הוא חמיד כמו בעת מלחמת ה'‪.‬וזחו‬ ‫שכתב חרא"ש ז"ל דאיש אע"פ שלא יאכל כלום רין חוא שיפטור את‬ ‫אחרים דכל ישראלערביםזמ'ז‪ .‬‬ ‫אם שהמושג ברית עם חוא רק התקשרות הכללי‪ .‬‬ ‫‪8‬יףב‬ ‫יהי' עליו‪ .‬ברית עם‬ ‫נשמת דתן ותורתו‪ .‬אבלענין מיוחד בברית עם בישראל‪.‬‬ ‫נ)וליתןעניןמדיני מלבדהדתי לערבות של הפרט אשר בלי ספק תדת‬ ‫עושה רושםויוצר נם ט‬ ‫י לאומיתן המה‬ ‫יפועסלינמודיני‪ .‬ואם שהיא כהויבת נ"כ במצותתוכחת‬ ‫אבל לאשייך בזה וכשלה שאצלהחין זה כשלוןכלל א"באיננה בכללערבות‬ ‫ממין זה לפרם זה‪ .‬ומפני זה בא בדת חעונשין על‬ ‫מי שישב*דו למחות ולא מוחח‪ .‬המושג ברית עם חוא ערבות‬ ‫כמו שבארנו שכל אחד ואחד‬ ‫ערב על קיום כללח של המדינח וחוקיה וכמו שהברית היא רק על חכללכן‬ ‫איננה רק בכלל‪ .‬אם שבערבות בכלל כלם נכנסים‪.‬ין "נרית עםיע‬ ‫חיי‬ ‫בישראל"‪ .‬וחכלל של כל עםועם חוא מטפר‬ ‫נדול של אישיםיותר ממשפחח ושבט‪ .‬אכל היא פטורה בכלל מדאורייתא אפי'אכלח‬ ‫כדי שביעח א"כ איננה נכשלת בעונו‪ .‬הכללשזח לאעניןפרטיאךג"כעניןכללי‬ ‫לשמירת הכלל אשר בכלל בריו‪ 2‬עם‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫במה‬ ‫ממושגי‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫רק"טיטיזין לא טוב" אבל‬ ‫אמעריקאשמי שאיננו מוחה בעוש רע‬ ‫‪.‬אבל מצד חתקשרות הכלל‬ ‫יש קשר מיוחדכללי לחאישיםעל דבר ערבות של הכלל שכל אחד ערבעל‬ ‫חברועל ערבותו שקבלעליולשמירת‬ ‫‪.‬וביחוד בישראל אשרחי‬ ‫ם ל‪..‬אלא מדרבנן אטרו שלא יברכו ברכת הנחנין‬ ‫בלא חנאה לפיכך כשאכל כזית או‪'5‬פ שאינו נתחייב אלא מדרבנן מוציא את‬ ‫אחרים‪ .‫‪%‬‬ ‫‪84‬‬ ‫פרקנ‬ ‫הכוית באורב‬ ‫‪.‬ליתן הבדהלכלליב‪.

.‬ופי'‬ ‫רש"י ז"ל ערבא וערבא דערבא אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חנרו‬ ‫או לא ר"ש בן יהודה סברלא נעשהכל אחדערב על חברו אלא שישמרו את‬ ‫המצות נמצא כל אחר ערבעל מ"ח בריתות של כל אחת ואחת‪ .‬נסצאים חשבון חבריתותעל כל אהד מישראל' ודוק היטב‪ .‬אמנםאין זכר‬ ‫לזה בגם' ולענ"ד לדברי ר"ש בן יהודהלפי הנומחבברייתאאין לך כלמצוה‬ ‫וסצוה שלא נכרתועליה כו' הבריתות המה על המצוה הפרטיות שעל כל‬ ‫טצוה כרתוכל כך הרבה מישראל מ"ח בריתות‪ .‬הבריתות אלה‬ ‫על כל אחד ואהד מישראל לא כברית עם ועם לבד‪ .‬ואפשר‬ ‫לישב זה גם בכונתרש"י ז"ל‪ .‬והדל‬ ‫אינםחייבים רק מתמת ערבות מפני שיש בידם למחות וגם אחרים אםיהי'‬ ‫טעיץ ב‬ ‫‪66‬‬ ‫בידם לסחות נתפסים עליו‪ .‬אבל על כל אחד מישראל‬ ‫לא היה רק מ"ח בריתות אם שכל ישראל ערביםזה בזהזהו בכלברית שכל‬ ‫ברית הוא ערבות ולאשייך לחשוב יותר בריתות‪ .‬אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא איכאביניחו‪.‬וכי לאידער"ש‬ ‫שכל ישראל ערבים זה בזה‪ .‬אבל רבי מוצא שאחר‬ ‫שמונה את ממפר ישראל כונתו שעל כל אחד מישראל יש מספר חבריתות‬ ‫טוכרח להיות בזה עוד טיפום ברית שנתחדש אשר עושה ‪.‬וכל אחד מששיםריבו הללו‬ ‫קבלעליוששים ריבו בשבילערבות שנתערגו אחיועל חבריהם וזהקבלעליו‬ ‫אף ערבות של ערכים עכ"ל‪ .‬משא"כ איש אחריכול להיות"טחושב שאיןבידו לסחות‪.‬ז שאל מה חטא באותו עון משפחתו‪ .‬ומשמעות לשוןרש"י ז"ל הוא שלדברירבי קבל‬ ‫עליוכל אחרואחד מ"הבריהותשל ‪ 603550()603550‬כלמצוהומצוהובתוס'‬ ‫‪'1‬ל עהטים החשבון ה‪.‬אבל לא‬ ‫נעשה כל אחד ערב על ערבות של הברו אלא על חובתו שלחברו‪ .‬ובטיפום הלזה הוא‬ ‫ווערבא דערבא" לומר שערבות הפרמ השינ "טיפום מדיני" בערבות הכלל‬ ‫כמ"ש‪ .‬רק לא ברור אשר ש'כ לא כתבובעליהתוס'‬ ‫ז‪.‬ומושנ כזה נכריותרבמשפחחמפנישנכרחפוין‬ ‫עליו‪ .‫הבריתבהורב‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫שאין כלה לסטים מפני שמחפיםעליו (שבועות ל"ט ע"א)‪.‬ואתירבי‬ ‫למימר לדברי ר"ש שבא למנות את בריתות הערבות יש לו למנות‬ ‫מ"ח כריתות של ששים ריבו לכל אחד ובכל אחד מאלה יש ששים ריבו‬ ‫שכלם נתערבו זה בזה על הובתם ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל עליו‬ ‫ערבות של ששיס ריבו בשביל חובות של חברו‪ .‬ע‬ .‬אלא‬ ‫י‬ ‫אא‬ ‫יש במשפחתו ממשעון שלו‪ .‬‬ ‫ובזח מובנה המוגיא דמוטהל'‪ .‬ע"ז מתרין שכל המשפחה הסה מוכסין שכל‬ ‫המשפחח הטה לסמים שכל ישראל ערבים על ערבותםהוי כמו שהםנוזלים‬ ‫וכלסטמין אתכל א‪.‬אמנם ר"ש שאל מדוע מיוחדה פח משפחתו אם‬ ‫מצד ערבות הלא כל ישראל ערבים זמ'ז וכל ישראל חייבים ת"ו‪ .‬ה מפורשעיי"ש ד"ה אמר רבעמי‬ ‫שרשיא‪ .‬ש מישראל‪ .‬וש‪.‬אמררבי לדברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו‬ ‫שאמר משום ר"שאין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה מ"ח‬ ‫כריתות של ששיםריבו נ' אלפים תק"ן נמצא לכל אחד ואחדמישראל ששים‬ ‫ריבו ג' אלפים ותק"ן‪ .‬ושואל הגמ' מאיביניהו ר"ל מה הוסיףרבי עלדברי‬ ‫הברייתא עצמה‪ .‬ע"כ אין לך כל סצוה ומצוה שכתובה‬ ‫בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות ר"ש בן יהודהאיש כפר עכו אטר‬ ‫טשום ר"שאין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ט"ח בריתות של‬ ‫ששים ריבוג' אלפים ותק"ן‪ .

‬‬ ‫י'‬ ‫(.‬דכל שאחרים מצווים ללמדו טחויכ לאגמורי נפשיה‪.‬וברית זת איננו בנשים‬ ‫דדרשינן בנשים ולא בנותיכם‪ .‬אף אתם בחנם‪ .‬ואיהי דלא‬ ‫מחייבאלמילף נפשה דכתיב ולימדתם ולמדתםכל שאחרים מצווים ללמדומצוה‬ ‫ללמד את עצמו‪ .‬אבל מלמד הוא אתבניו ואת בנותיו מקרא‪.‬קושיא הלא יכול‬ ‫בשכר ולמואקיח רק שכר שמור אבללאולבשות כיוןשאין מצוה ללמדן הלא מותר ן‬ ‫ליקחשכר מהם שלאשייךעליהם מהאני בחנם‪ .‬וזה לכאורה נגד כלסוגיות השאם דאפי' לבןעזאי שאמר‬ ‫שהייב אדם ללמוד את בתותורח שאם תשתה תדע שזכות תולה לה (סוטה‬ ‫כ' שיא)‪ .(‬ ‫תאמר‬ ‫‪.(ין‬ ‫בחוץ‪ .‬מצות ת"תבכלל‪ .‬אאבסיני‬ ‫אזואית לה ברו‬ ‫ר '‬ ‫כיון שמחויבים ללמדה היא מהויבה ‪.‬ומוק‬ ‫י ‪.‬דעתבן עזאי לחייב‬ ‫אדם‬ ‫ללמוד את בתו ותורה‪ .‬אבל לא שהיא מחויבת‬ ‫כדאי' בסוניא שם ד' כ"א שיא זכות דמאי‪ .‫‪66‬‬ ‫פוקנ‬ ‫הברית בחורב‬ ‫טעיףב‬ ‫ז"ל‬ ‫אתכחו'ש‪.‬וכל שאין אחרים מצווים ללמדו איננו מחויב‬ ‫ללמוד אתעצמו‪.‬אשכגםנשיםחייבות בללמוד וללמד כאשר‬ ‫בלשמורולעשות‪ .‬‬ ‫אלו‬ ‫"י‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫אך מסוגיא דנהריםד*'ז ש'ב משמע שמצוה‬ ‫תורה לבנות ואסור‬ ‫לקבל שכר עלזה‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫שדרש‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫לפי זה מחלוקת‬ ‫)‪1-‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬גשיכפ‬ ‫באות לשטוע‪ .‬‬ ‫'‬ ‫ליה שם במקום שלוקחים שכר על המקרא‪ .‬החיוב ללמד לבגות‪ .‬ההגדל בין תלטור‬ ‫תורה ללמ~ד תורח‪.‬דמוקי שם את המשנה דדלשה ש'ב על מודר הנאה מחברו‬ ‫אבל לא ילמדנו מקרא‪ .‬שלא הי' דרכןאז לצאת י‬ ‫יקמי שכר שמור לבנים אשר אסור ללטדם .‬בונם בכונת רעו"י רק כתבו מעצמם בלשונם "כסדומהדהכיבעי‬ ‫למימר'‬ ‫ן‬ ‫ף נ'‬ ‫כפעי‬ ‫אם אשה מחויבת בת"ת‪ .‬ ‫ן שמור‪ .‬‬ ‫‪.‬וכלשאין אחרים מצווים ללטדואיננו מחויבללמד אתעצמו‬ ‫שאיןאחרים מצווים ללמדה דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא את‬ ‫בנותיכם‪ .‬‬ ‫שמחויבים ללמד לבנות תורה‪ .‬ו‬ ‫כ לאנמורי נפשה‪ .‬וזהאפי'‬ ‫לבןעזאידלר"א שאמר כאלו מלמדה תפלות ודאיאינה זכות דתורהואמרינן‬ ‫בקדושין כ"פע"באיהימנ"ל דלא מחייבאדכתיבולימדתם ולמדתםכל שטצווה‬ ‫ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד‪.‬אי לימאזכות דתורה האאינה‬ ‫מצווה ועושה‪.‬והאי ללמד של ארבע בריתות שהבאנו באות הקודם מטומה ל"ז‬ ‫‪.‬‬ .‬ובחנם‪.‬רב אמר שכר ‪1‬‬ ‫שמור ור'יוחנן אמרשכרפימוק טעמים‪.‬ופי'רש"י ז"ל הא לא מפקדא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם‬ ‫ולא אתבנותיכםוכיון דאינה מצווהאין שכרהנדול כמצווה ועושה‪.‬ומקשה שם מן ואותי צוה הי‬ ‫בעת ההיא ללמד אתכם וכו' מה אני בחנם‪ .‬‬ ‫פי' רע‪'4‬י ז"ל שם ולמדתם אותם את בניכם‪ .‬‬ ‫והנהלפי דרשתם ז"ל שכה תאמר לביתיעקב אלו הנשים שנםהגשים‬ ‫באות בברית כמ"ש בסעיף הקודם‪ .‬ונו"נבגט' למ"ד שכר פיסוקמעטים מ"פ‬ ‫לא אמר שכרשימור קטבר בנותמ קאבעיי‬ ‫.(.‬זהרק שהאבילמודלה ממעמו שלבןעזאי‪ .

‬ויקרא משה אל כל ישראל‬ ‫ויאמר אליהם שמע ישראל אתהחוקיםואתהמשפמים אשראנכידוברבאזניכם‬ ‫היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותםה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב ונו'‬ ‫(דברים ה' א' ב') וזה נאמר על עשרת הדברות אשר נאמר אצל זח‪ .‬הנוכל‬ ‫להוציא מזה נשים שלא ילמדו את עשרת הדברות‪ .‬וכמוהםהרבה בתמ'כ‪.0‬ואם שדרש ר"אבןעזרי'אנשים‬ ‫באים ללמוד נשים באות לשמוע (חגיגה ג' ע"א) השמיעה גופהמין למוד‬ ‫הוא כמ"ש התום' שםל'הטלמען ישמעו נפקא וסשמיה דקרא משמע האזנה‬ ‫והביןשיבין מה שילטדוהו עמ'ל‪ .‬כל שישנו בשמירהועשיהישנו בלמוד‬ ‫או כלשאינו בלמוד אינו בשמירהועשיה‪ .‬הוא שלמוד הרבריםמחויבים בין אנשיםוביןנשיםבין‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫השש‬ ‫בריתות‬ ‫ללמודובין ללמד‪.‬והשמיעה הוא הלמוד לעצמו כאשר בארתי בה"ד‬ ‫ו‪5‬פי‬ ‫טספרי מלכי בקדש מכתבל"ה (נדפם במעות ל"ד) צד ‪206‬עיי"ש‪.‬ובדברים כאלה אנו‬ ‫לומדים תמיד בהיקש של "כל שישנף‪.‬איננו למוד הדברים לבד רקהיניעה בספר‬ ‫והדקדוקים בו והפלפולים בדקרוקי תורחובדקדוק מופריםזהו נקרא ו‪.‬והצד הזהאי אפשר‪.‬והיו חדברים‬ ‫האלה אשר אנכי מצוךהיום על לבבך ושננתםלבניך(דברים ו'‪.‬ו נכרתו‬ ‫יללטד לשטורולעשות‬ ‫אמנם מצות ת'ת אשר הרבו חכמים לדבר בגודל ענינה והגדילו אותה על‬ ‫כל המצות ואמרו רמ'ת כנגדכלם‪.‬אבל הדבר הזה אי אפשר שבפרשת‬ ‫ואתם נצבים כתיב מפורש נשיכם‪ .‬‬ ‫אמנם האמת‬ ‫ע*‪.‬וסוגיאדקרושין‬ ‫לא דורשת בית יעקב אלו הנשים‪ .‬ושם בחמנה מוקי לה בגמ'קריביה למען‬ ‫' וכפשומו הוא לאחרים‪.‬היתכןשנשים לאיהיי טחויבותללמודליראה‬ ‫את ה' כל הימיםואין לנו ללמוף זאת אתבנותינו‪.‬אשרתצום את בניכם לשמור לעשות את‬ ‫כמו למעןירבוימיכםוימ‬ ‫כל דברי התורה הזאת‪ .‫פרקג‬ ‫הברית בהורב‬ ‫טעיף ג‬ ‫‪69‬‬ ‫אלונשיםוטוגיאדנדרים בהדא שימתאשנשים מחויבותבת"ת‪.‬אם לא שנאמר שהשש עשרה‪.‬תלטוד‬ .‬‬ ‫אמנם אם נתבונן בפשטות של הפסוקים הנזכר בהםענין ללמוד וללמד‪.‬אבל הטוניות דנדרים וקדושין סותרות" ונם‬ ‫הסוגיא דסומה דוחק גתל הואלגזול כ"ר בריתותטנשים‪.‬ו'ז') שנמשך‬ ‫על ואהבת את ה‪ .‬אלקיך הנוכל לדרושבניך ולא בנותיך שלא נלמור לבנות‬ ‫אהבת ה' ונם אותו הפסוק ולמדתם אותם את בניכם (דברים י"א) שררשו‬ ‫ממנובקדושין שם בני‪:‬ם ולא בנותיכםהנוכללחשובשאין אנומהויבים ללמוד‬ ‫הבנות כל הנאמר בפרשה ההיא לאהבח את ה' אלקיכם בכל לבבכם ובכל‬ ‫נפשכםהשמרו לכםפןיפתה לבבכם וט'‪.‬ובפשומו של מקרא כל מקום שנאמר‬ ‫בניכם אם לא בנגודלבנותיכם הכתובאצלו‪.‬ובפרשתהקהל את העםחאנשים‬ ‫והנשיםוהמףוגרךאשרבשעריך למעןישמעוולמעןילמדו ויראו אתה' אלקיכם‬ ‫ושמרו לעשות אתכלדברי התורה הזאתובניהם אשר לאירעו ישמעו ולמדו‬ ‫ליראה את ה"א כלהימים(דברים לשאי"בי'‪.‬פירושוילדיםבין בניםוביןבנות‬ ‫י בניכס‪ .‬בריתות‬ ‫הנזכרות בסומהל"ז ע"ב חם רקלאנשים אבל לנשיםאין רק שמנה בריתות‬ ‫מפני שאין בהם ללמוד וללמד‪ .‬‬ ‫לא נוכל בשום אופן להוציא מהם נשים למעטם מן הלמודים חנזכרים שם‬ ‫במקרא‪ :‬הקהללי את העם ואשמיעם את דברי אשרילמדון ליראח אותי‬ ‫כלהימים אשר הםחיים על האדמה ואת בניהםילמדון (דברים ד' י') הנוכל‬ ‫לדרוש פה בניהם ולא בנותיהם‪ .

‬ומה הבדל לנו אם‬ ‫כ‬ ‫אנולומדים להם על פה או מספרי חנוךאו מן המקרא עצמונוכיון שמחויבים‬ ‫אנו ללמוד להם אסור לקחת שכר‪ .‬שהוא ההבדל בלשונות העמים‬ ‫ה דרשו‬ ‫כין‪.לשטורירין‪ .‬ואנחנו מחויבים ללמד את בנותינו‪ .‬ערניןלשטודיריןאויותרמביאר לומרביןלעזי.‬‬ ‫למעם נשים‪ .‬‬ ‫אשר על כן לאיכול לוקמה בנדרים בשכר שמורלבנים ושכר קריאה לבנות‬ ‫שמביוןשמחויבים אנוללמד הדברים גםלהבנות אסור לקחתשכרעל הקריאה‬ ‫י מהקריאה לומדות הדברים אשר אנו מחויבים ללמדם‪ .‬כבנינו‪.' ובן עזאימיעץ‬ ‫שנלמד להן‪ .‬למודהדברים החוקים והמשפטיםוהתורות מהויבותנשים כאנשים‬ ‫ללמוד וללמד כלשמור ולעשות‪ .‬וככר הארכתי בזה בירחון המסדרונה שנת‬ ‫תרם"ה במאמר"כבוד נשים"עיי"ש‪.‫‪88‬‬ ‫פרקג‬ ‫הברית בחורב‬ ‫םעיףג‬ ‫תורה" שהוא יותר מן למוד תורה' וססכו מצוה ואת על המקרא ושננתם‬ ‫י פשוט הוא על תוכןעניני הפרשיות אשר כתוב‬ ‫לבניך ולמדתם אותם אם‬ ‫כך דרש על כל התורה ועל "יגלמוד תורה" המתחיל‬ ‫שם‪ .‬‬ .‬ונשים הם בנללבני בריתבין ללמודובין‬ ‫ללמד כמו לשמור ולעשות כם"ש‪ .‬ועל‪.‬וף'א טיעץ שלא ללמדם כלל "יעלסוד תורה.‬אמנם דרשו ואת כדר‬ ‫במקראוממיים בגמ' פירוש ותוספות ופוטקים‪ .

‬מכל העסיס‪.‬י"ז)‪ .‬ונבחר‪.‬כ אות הבריו‪ 2‬בחורב לאכתיב כפרשתיתרו אבל כתוב בפרשתכי‬ ‫יר מהנזכר שם ידענוכי "אות" הברית אשר בהורב הוא "השבת"‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪'.‬כורושמור אשרבדבור אחד נאמר נאסרלאותבריתלהברית‬ ‫אשר בחורב‪.5‬ם ב.‬כי לאהי'צריך להוכיר כלל את השבת בעשרת הדברים שכבר‬ ‫ידענו זח מהמ.‬גריוז עולס‪ .‬כיה‪.‬‬ ‫כיה מות יומת‪ .‬נוסח כיבנ‪ .‬‬ ‫תשא לומ‬ ‫שנא' אך את שבתותי תשמרו כי "אות" הוא ביני וביניכם לדורתיכם לדעת‬ ‫כי אני ה'טקדישכם‪ .‬מירוש הנגיאים על ןכור‬ ‫ושמור‪ .‫פרק ד‬ ‫השבתיאותברית‬ ‫דז‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫‪---‬‬ ‫סעית‬ ‫א‬ ‫‪89‬‬ ‫אדתברית‬‫חשבת‪--‬ל‬ ‫סעיף‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כ היה ברית על השבת כבר באיתי בפרקי"א סעיף ג'כי הי' עוד‬ ‫יבמצרים‪ .‬וכן‬ ‫אמריח‪.לי' לבד רק על כל עשרת הדברים וגם במצרים‬ ‫בארנו שם שהנריתהי' גם על שלוחעבדים ועל המצות שנצמוו במרהעיי"ש‬ ‫אמנם במה שמיוהד השבת לעצמו הוא מה שהיה "לאות ברית" להברית אשר‬ ‫בחורב‪.‬קאל ואת שבתותי נתתי להםלהיות "לאוה"ביני וביניהם לדעתכי‬ ‫אניהויה מקדשם (יחוקאל כ' י"ב)‪ '.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ל‬ ‫א'‬ ‫אוה הגרית גח‪.‬ה לאות בריתכ‬ ‫לישראל כדאי' בשבת ש'ו ע"ב‪ .‬וכבר נצמוו עליו קודם כנאמר הוא אשר "ויבר ה'" שבתון‬ ‫ן דברינו בפרק‬ ‫שבת קודש לה' מחר‪ .‬וכדאי' כמנחותל"‪1‬שיביצאו שבתות‬ ‫י לכו"ע בשבת ניתנה תורה‬ ‫ויו"ם שהם גופם אות‪ .‬ואשריש בזה דעת חו"ל‬ ‫יעשח לו‪ . הברית מיוחד.‬מהלליה‬ ‫מות י‪.‬ושמרתם את השבתכי קודשהיא לכם מהלליה מותיומת‬ ‫כי כל העושה בה מלאכה יומת‪ .‬אנללענינינואין נ"מבוה‬ ‫כללשבאיזה זמן שנאמרה הפרשה הזאתהיא מודיעה לנו דבר על דבר השבת‬ ‫שנצמוהקודם‪.‬ונאמר שם ואמר אל בניהם במדבר כחוקי‬ ‫אנותיכם אל תלכו וגו' ואת שבתותי קדשו והיו לאותביני וביניכם לדעת‬ ‫כיאניהויה אלקיכםניחזקאל כ' כ' כ'א)‪.‬אמנםנזכר עוד ה‪.‬ספר בראשיה הי' לישראל עוד קידם יציאת‬ ‫מצריס‪ .‬בחרת ואותגו קדשת‪ .‬קדושוץ היוס‪ .‪ .‬ולמדו זה כתיב הכא זכור אתיום השבת‬ ‫לקדשו‬ .‬אם שבספרי "סדר למקרא"סדרתי‬ ‫י במעשה המקושש לא פורשעדין טה‬ ‫פמוקים אלה אחרי מעשח חמקושש‪.‬ביניוביןבניישראל‬ ‫"אות היא לעולם"כי ששתימים עשה הויה את השמים ואת הארץ וביום‬ ‫השביעי שבת וינפש (שמות ל"איאג‪.‬ונכרהה הנפש ההיא מקרבעמיה ומ'ושמרו‬ ‫בניישראל את השבתלעשות את השבתלרורותםבריתעולם‪.‬ובפרשה זו כתיב כבר מחלל‬ ‫יודעהיה מ'‪2‬ה שמקושש במיתה יתבאר אי"ה שם‪ .‬ונכפלעליו הברית בחורבאחריכי השבת הואטו העשרת‬ ‫בהברית‬ ‫הדברים אשר עליהם נ‪:‬רת הברית בהורבומפני זח נזכרעליו "ברית עולם"‬ ‫אמנםאי.‬רג‪ .‬גריוז ה'טכרה‪.שרתהדברות להיות "לאות ברית'‪ .‬ולדעת חז"ל עוד כמרהנצטוועליועיי‬ ‫א' סעיף ג'‪ .‬טת‪ .‬אשר כחר‬ ‫בג‪ .

‬אך גם הנביאים דבריהם הם פירושעל זכורושכיר‬ ‫נוסףעלאיטור‪:‬עשיתמלאכה כס"ש הרמב"םי'‬ ‫ל בפ"ל מה' שבה האאארבעה‬ ‫סופרים וחן "ט*ורשיפפ‬ ‫דברים נאמרו‪:‬בשבתשנים מן התורה ושנ‬ ‫שי‬ ‫רר‬ ‫פב‬ ‫תד‬ ‫‪.‬צאי זוול מה להלן זכור‬ ‫אתהיום אזה בעצמו אתהיום של הזכירה דיציאתמצרים נאמר לחו כדכתיב‬ ‫הזה‪.‬כרתכי עבדהיית בארץ מצריסויוציאךהויה אלקיך‬ ‫משםביד חזקה ובזרוענפויה עלכן צוךהויה אלקיך לעעוות אתיום השבת‬ ‫נוסף פה עלימוד השבתכי ששתימים עשההויח את השמים ואת הארץ‬ ‫אתהים ואתכל אשר בםוינחביום השביעי אשר בדברות חראשונות‪ .‬והוא אמרו יתברך זכור אתיום השבת לקדשו כלומר זכרחו וקדשהו‬ ‫בברכה‪ .‬אףכאן בעצמו שליוםהזכירה דשבת נאמרלהם זכור אתיופענ'ל‪ .‬הנביאים‪ .‬ביוםמנין ת"לזכור את"יום" השבת‪.‬גם‬ ‫טעם זכרוןיציאתמצרים ודבוראנכיהויהאלקיך אשר הוצאתיך מארץמצרים‬ ‫אשר שמעומפי הגבורה‪.‬ועלכן הוםיפו פה חז"ל נוטףעל איסור‬ ‫עשיתמלאכהשה"גםקודם‪ .‬וכל הדברים שכתבו החכמיםוהנביאים‬ ‫בענין קרושת שבת‪:‬וכבוד שבהוענג שבתבין הדברים שהםדאורייתאבין‬ ‫חדברים שהם מדברי מופריםוהנביאים‪.‬ייםשנמ‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫על‪4.‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫"‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ואין האוקימתא משבשתאת‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫רק"הכיקאמר"‬ ‫ר"ל שכונתהברייתא היאאיןלי אלאביום שחלא ביום ניתנה תורה ופירוש‬ ‫ברית א"כאינו אלא ביום ת*לזכור את"יונון‬ ‫זכור הואבעצומו שליום לאות‬ ‫השבתי'כידענו ביום מן מלתיום א*כ זכור בא על כניםתהיום דעיקר‬ ‫קידושאבליליאהוא קדוש‪.‬ופי'ר‪.‬ש'‬ ‫לקדשו וכתיב‬ ‫משת אל חעםזכור אתהיום הזח (שמות ףוג) מה‬ ‫מי‬ ‫התםיווםי‬ ‫להלן בעצומו של‬ ‫אא‬ ‫ח כאן בעצומו שליום‪ .‬שבתורה זכור ושטור‪.‬סתן הורה לדעתכ‬ ‫היהלישראל ועד במצרים כדאף בובח שמות פרשה ה' כאבחבאתיו בפרק‬ .‬ן‪.‬דכי קדוש תחלת יומא בעי לקדושי כמבואר שם‪.‬עכ"ל ואמרושצריכים להזכיריציאת מצריםוהואמדברות שניות בשמור‬ ‫אתיום חשבת לקדשוו‪.‬ק ד‬ ‫השבת לאות ברית‬ ‫טעית א‬ ‫‪"'.‫‪0‬ש‬ ‫פר‪.‬ידן‪'.‬ור"ל‬ ‫נתן להםאעןהיום הזהשהיהיום השבתלזכירה ואות בריתכמושלוחיהכתיב‬ ‫זכור אתהיום הזח שאתה עומד בו‪ .‬‬ ‫אם שהזכרון הוא למתן תורה אבל בכל חגזכרק לאמנינין שעות רק תחילת‬ ‫יום בעי לקדושיוקדושי חיום חוא דאורייתא נחשבבמנין הטצותמ"ע קמ'ה‬ ‫היא שצונו לקדש את השכת ולאטר דברים בכניםתווביציאתונזכר בםיציאת‬ ‫טצריםוק"דושהיום ומעלתו והבדלו משארהימים הקודמים ממנו והבאים‬ ‫אחרט‪ .‬ובעיקרהברייתא‬ ‫תנו רבנןזכור אתיום השבת לקדשוזכריהו עלהייןאיןלי אלא ביוםבלילה‬ ‫טניןרמ'לזכור אתיום השבת לקדשו‪.‬ומפני שספר בראשית‬ ‫לאותהבריתשל‪.‬שנא' וקראת לשבת עננ לקדוש ה'‬ ‫שמש הרמב*ם ‪'1‬ל בלשון‬ ‫י הנביאים _חמה פירוש עלזכור ושמור‬ ‫ושנתפרעע ע"י‪:‬יהנביאים שר"לשדבי‬ ‫שאין חנביארשאי לחדש דצר מעתה‪.‬‬ ‫ולא רק חז"ל דרשודרשות בזכור ושמור להוסיףעל אסורעשית מלאכה‬ ‫מצות חזכירה ושמירח‪ .‬כי אות הואכיהויה מקדשם‪.‬דרשותעל לקדשוואמרו לקדשו בברכה (מכילתא‬ ‫מםכתא דבחדש פרשה ז')ואמרו בפסחיםע'ו עאאזכור אתיום השבתלקדשו‬ ‫יכריהועלהייןבכניםתו‪.‬בין הדברים שהמה דרבנו כלם המה‬ ‫יאניהויה מקדשם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ועננ‪ .‬‬ ‫י הנביאים כבוד‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫‪.

‬‬ ‫שטתההשתלשלות שלבעליהקגלהי ספר אוצרחש*ות‬ ‫להחנם אה"ר ז"ל‪ .‬לחהתפתחות נחוצח‬ ‫חהשגו‪.‬שמור‬ ‫וןסר בדבור‪.1‬‬ ‫י‪..‬ואולי נוסף פהעל הצווי במרה‬ ‫שביתת העבד והבהמהוכלזהלזכר ואותהכרית‪.‬דעת הראב"ד ז"ל על הכישוף‪..‬ולא כם"ש הכנה"ג זאל‬ ‫שבת‬ ‫רלוא בהנהות הטור בשם ר'‬ ‫י בנו בחרת‬ ‫חיים עובדיה ז"ל שמי שירצה לוסר קידוש כהלכתו לא יאמרכ‬ ‫וכנראה טעמוהוא ממה שמונא במעשה רוקח פ' כ"ט טה' שבתשאיןאומרים‬ ‫גשכת אשר בחרבנוספני שהשכת נתנה בטרהועדין לא בחר בנולגמריעד‬ ‫נתינת התורה‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חעברע"י וו המתפך את העו"ר‪.‬ההתפתהות הפנעי בשובה תהת‪.‬אחד נאמרו המוכיר שחוא גם אות ליציאת מצרי‬ ‫ם ולמאמראנכי‬ ‫הויח אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫כ‬ ‫סעקראטעו אווסמייט טר ברייען‪ .‬תכ‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫כמ"ש‪ .‬ההתפההוו‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫כמו‬ ‫ועיי‬ ‫ן כמפרי חידושי הרח"ה‬ ‫כי אני‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫תשא‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫כי‬ ‫לנטוקי רש"י‬ ‫י'וג מה כי אות הואביני‬ ‫וביניכם אות גדולההיאכינינו"‪.‬‬ ‫ודאיראוי לומר‬ ‫י‬ ‫שאטראהבלקרלאומלרדעטתעםעל מצהו'ת טקרשככ‬ ‫‪.‬חפכו ופנין‬ ‫מרעוצו‬ .‬והוי כמגיעה בכבוד שבת כש‬ ‫י בחירתו קודם‬ ‫זכמיתרחהיליםבנבובחביחררתתנוזהכ‬ ‫לבחירתנו‪.‬ולאשיי‬ ‫ך בשבת מפני שנצטוינו בו‬ ‫ד‬ ‫עוד טרם שבחר בנו שנצטוינו על שמירתו עו‬ ‫‪.‬‬ ‫השנת לאותברה‪2‬‬ ‫"‬ ‫סעיףא‬ ‫‪11‬‬ ‫בי סעית איוע"יציווי מיוחד מהקב'ה נכתב בתורה‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪(.‬ז‪..‬ה‪ .‬‬ ‫‪.‫‪.‬שפת החתפאוקותווואלת‬ ‫ההתפחחות כשאלת הסנה‪ .‬ר~ושי תמ~רחי‬ ‫באפעויקא‪ .‬צנחרתי בכם"בהנהילי לכם אתיוםמנוהתי‪.‬וההשגבחרהאשית המאבונריותמורה המחושנמייםם‪..‬ן‪.‬וידעו ישראל‬ ‫י ששת‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ימים עשה ח' את השמים ואת הארץ חנוכר ברברות הראשונות‪ .‬‬ ‫סעיהב'‬ ‫י ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ‪.‬הארם קדמון אשר תוויר‬ ‫את קין ואת הבי‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫מתסןח אבל הטועדדמי‬ ‫לפסח שקודם מתן תורה לאנצטוינו רק על‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫של‬ ‫‪..‬‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫שבעתימים ומקרא קודש נצטוו רק על השנ‬ ‫שהיא כבר אחר טתן‬ ‫תורה‪ .‬‬ ‫"‪%.‬פרם שנסררמ הטנע פשובח‬ ‫זגחת כאשרלפנינו‪ .‬‬ ‫בהר"ד‪.‬ולא נמעב"ר בשניכ) נו'‪ .(.‬‬ ‫ן‬ ‫‬‫‪.‬אך אין וה כדאי לשנות‬ ‫יםמפני‬ ‫ו"טזהמוחרנחומחשהחממצקווהבל‪ .‬‬ ‫הקב"ה בונה עולמות ומחריבן‪ .‬מפר קרא סקרא‪ ..‬ויחי ערבויחי‬ ‫בוקריום אחדי ההשגחה טרבו שנסדרה הטבע גשונה‬ ‫ונחת‬ ‫עתה‪.‬ומפניזת אנואומריםבקידוש‬ ‫כיבנו בחרתואותנוקדשת מכלח‬ ‫י אות הוא השבתכיאני ח' טקדשכם‬ ‫עטליכםו‪.‬‬ ‫‪.‬יי‪.‬למולי‬ ‫ברקיע‬ ‫תשבון‬ ‫ימי‬ ‫חשנים לפני הולדת שת‪ .‬י‪.‬המשפפ כרייטין‬ ‫אהייאעל חמורה סקאופס‪ .-‬ן‪.‬שבודאי‬ ‫לחתחיל באשר בחר בנו כאהטר מתחיל בי‬ ‫נצמוח על‬ ‫אחר מתן תורה כמו קדושת הטועדים‪ .‬סדר ומניסו קורפ סנן‪.

‬והוא‪ :‬שזה בלתי ס?קכי שטת‬ ‫ח"ו וקדושתו ח"ו לההחללעל‬ ‫יית מצר החכטה‪.‬ירדו ברגת ה‪.‬‬ ‫נר.‬ואם‬ ‫ישרה מ‬ ‫בבורא באיזה אופן שמשינ אותויודה שהוא בעל הכהות כלם וחפ‬ ‫מו‬ ‫שדלהמותםבכל זאתאנורואים שבעת אשר הכחותפועליםלפי טבעם לא בכל‬ ‫ב‬ ‫פעם מביאים רס טוב לפעמים באים ברעשים ופעמים בסופה ובסערה‬ ‫כי‬ ‫והחורבנות‬ ‫‪.ם האר".‬הע‪1‬בד ע"‪ 1‬כאלו כ‪1‬פר‬ ‫‪3‬לה‪1 .‬הנני קורא‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫וויליאם‬ ‫ו סטיט והנואם היותר גדול בזמנו‪.‬שאו מרום עיניכם וראו ושאלו לנתיבות העולמות אין‬ ‫את כח ברא את אלה הכחוה השולטית בטבע בשמים ובארץ‪.‬זכה‬ ‫‪.‬גי'‬ ‫‪ .‬‬ ‫ןן ן‬ ‫ולקיים מצות זכור אתיום השבת לקדשו זכריהו בשעה שעלול להשכח‬ ‫לבאר זה‪ .‬היא "כשאלת הסבה"‬ ‫כח ששאלת הסבה ותשובהה מוכרחים אנו לשוב אל הסבה הראשונה אשר‬ ‫כמו‬ ‫י ברא‬ ‫היא מחויבהמציאית‪.‬זרה השטש ובא השט'ש ‪1‬ג‪ .‬כי די לנו הטאמרים תדשא‬ ‫ההתפתחות בכלל היא אמת‬ ‫דשא ישרצו המים תוצא האר(ן נפש חיה למינה שמפורש בהםענין‬ ‫האריןהההפתחות בדרך כלל אבל ‪.‬וטי שדעתו‬ ‫מטפרמי‬ ‫וכרח להודוה בבורא אשר ברא הכח הזה והוא הטחויב המציאוה‪ .‬הבנויי על האמונה ששתימים עשה ה' את השמים ואת‬ ‫כי‬ ‫עכ"פ‬ ‫הארץוביום השביעי שבתוינפש‪.‬‬ ‫ונשים ומף ובורים על כלפינה ועומדי קר‬ ‫רק אה הצד הרע שבה‪ .‬‬ .‬‬ ‫מכריח לבאר פה דבר אשר לא הי'נחוין לנאר זה בימים‬ ‫הזמן‬ ‫מנם עתה גו‪.‬הטצ‪1‬ת אשר כטיכ!‪.‬ונוסף להם עתהענין רע להכהש או לפקפק‬ ‫אבל בקדושתו‪.‬ם עם האר~ן חסיד אחד מחסידי אומות העולם ה'‬ ‫הראשונים‬ ‫אניננסברייען מוע שמוכרחיםומחויבים לבאר את וה‪.ורה‪ .‬מאטיני הגלג‪1‬ל‪ .‬‬ ‫שחי' המעקריטעראי‬ ‫א)‬ ‫אוהו עם הארץ‪.‬‬ ‫ככי‬ ‫‪1‬יר‪.‬ים‪1‬די הטבע‬ ‫מדעת‪ 1‬כ‪'.‬‬ ‫‪.‬וביחוד עושה‬ ‫מאמינים‬ ‫חשבת אשר כבר חלושים המה בהמפני מצניהחיים והפרנסה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫זה רעעהכ"פ הודו כלם בקדושהו‪.‬טיס חייכט‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫י בראשית‬ ‫לא אהוהחכם העם הארץ הלז בח?צו להחזיק האמונה בששת‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫המשפט שהקביל על המורה ה' סקאופס על למדו‬ ‫הזיק לה הרבהע"‬ ‫יספרבדייטין אהייא‪ .‬‬ ‫שראםלא יודע עברית ועוסק‪ -‬נהבייבעל רק עשי התרגום הלועז‬ ‫אבל ‪3‬ל‪.‬כ!‪.‫פו‬ ‫פרק ד‬ ‫השכת לאותברית‬ ‫טעיף ב‬ ‫‪ .‬השכ‪1‬עון אידישע ליכט‪ .‬ופומבי‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫לא היהה רצויה כלל‪.‬כי אדרבא פעלו את ה?עולההיפך הממרהכ ידי‬ ‫נעיטה שםעווילושין לשימה בפ כל הבריות נוים ויהודים אנשים‬ ‫משפט זה‬ ‫ינות רקים מדברים ממלה הזאה‪.'1‬ראר‪1‬ין ‪1‬דעטיה‪.‬לטאלתההתפתהוח‪ '.‬ונגזלה התמימות מאנשי אמונה‬ ‫לאטנינים‬ ‫ואנשתררבה לדאבון לנבנו הכפירה בקדושה ההמ'כ‪ .‬‬ ‫לא וכה ‪1‬ירד‪.‬גויבענאינים האלה.‬‬ ‫מ‪. איננויודערק מחשגתהמתרגםנהבייבעל‬ ‫כי‬ ‫נקראאצלי‬ ‫‪.‬הת‪1‬רה דרשה טבני אדם דרישח האמת לא‬ ‫התורה‬ ‫יריעת האמח‪ .‬כן שאלת הההפתחות תשוב אל היסוד הזהכ‬ ‫ההתפתחות‪ .‬ואפי' אצל הטאמיניםבני‬ ‫מנקרהספק במוחם והקודש מתחלל מעט מעט בלבם‪ .‬אשר אם שמהשבתו של ה' ברייען‬ ‫העווילושין בבתי ה‬ ‫היההרצויה אשרעליה זכור לטוב אבל מעשיו בזה לעשות מזה ענין‬ ‫‪.

‬ן פבע ושקפהור לעתים רמוקות תנעש ותרעש מארץ ותהומותירגזון והמון‬ ‫וקפרץ לצאת סמכגרותם ורומות וזועות שונות קרוח לפעמים‬ ‫‪'.‬עוי‬ ‫‪[1‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫ן ‪.‬ואך בחשגחתויתברך מתפתחחהעולם אשר‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫וראוי‬ ‫עשר הואלפנינו אשר על הרוב מולך חכל בסדר התפתמות‬ ‫‪ .‬ובחומדוסיים‪.%8‬‬ ‫ןונכםחוברטלענווןתצטרראבובתי‪. .‬חלא אטרואים זאת‬ ‫לחסתכל‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫חרחבה‪ ..‬‬ ‫'‪.‬בזאת‬ ‫(‪ -'.‬ן‬ ‫הקדירה חיא מכמין התפתהוה‪ .‬ך‪1‬י‪-.‬‬ ‫‪ .‬ל‬ ‫ינבחל‬ ‫צריכה למשניח עליה שתמיה בטכריה בסדר ובמשטר‪ .‬‬ ‫ל'(ן ניתה משלמן מניממ את בשולמ על אש קפן שיהמטם אשר לא‪.‬‬ ‫(‪ .‬ספק לו לא חיתמ השנחתו המיומדמ על המתפתחות היו ממורננות הרבמ‬ ‫ו אשר לא משנחתעל‬ ‫י‪.‬וא*ילו‬ ‫בלת‬ ‫יודה לא מקו*ין יצאובני אדם רקבני אדםהיוליוי‪8‬בי משך‬ ‫מ‬ ‫דארויןחי'‬ ‫כי‬ ‫מיםלקו*ים ושריםרומיןולילין וכדוטממננעיבני אדם או‬ ‫'ן זצלמוהוחיו מתפת‬ ‫' היות טורפות‪ .‬קררתמונקדחונשרף הטאכלכלח‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫ליד שיש הבדל גרולבין ההתפתחות עתמ בעת שמטבע כבר‬ ‫'‪.‬תוממתמבלשניול אם האשבהמ‪8‬לבאעתבמש הקדרח ולא תשממעליה‬ ‫‪1‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬נסדרמ בסדר כא‬ ‫.'.--‬צריך‬ ‫תרח אם גם במעלםעין נמור ממקרים *תאוטים‬ ‫‪.. (..).‬כאשהי‬ ‫‪.‬אנל סנחינ חוא את ההתפתמות כאשמ טוב‬ ‫י טובה טנהגה את התפתחות הקדירה לפוב לבעלמובנימ טוב לטאכל ונחמד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .‬אמנם חפץ אלקים בהשלמת מעולם נת.‬אנחנובו אשר ראה אלקיםכי פוב שתתנחג עתמ בסדר טבע מטודר‪ .‬ואם‬ ‫‪1‬‬ ‫לן שנם עהה לא סרה השגמתו יתברך‪ ...‬אב‪5‬לרובמתנהג מכל בטדר וטשטר‪ .‬אמנםלפני שנותאלפים‬ ‫‪ ('1‬רמוקות לשמתה‬ ‫ונמשפר להיות שלום במרומיו להתפשר‬ ‫( רבים פרם נתישבח הטבע‬ ‫יממת*תחות נרעם וברעש למחריב ולמרום‬ ‫ד‬ ‫סה‬ ‫בת‬ ‫' בכמותיהם אלחמול אלה הי‬ ‫'.‬אשר אנו בו ום‪49‬א מלא דנר מכתוב ויאמר אלקים חוצא האוץ‬ ‫‪.‬ואין מברל ביניהם רק בסגנון שממוקרים אומרים‬ ‫) עולמותנבנ ועולמותנמרסועדשיצא מעולםממתוקןשלנו‪..‬‬ ‫‪. כמ לכלמלק מפבע‬ ‫‪.‬ואפילו עתהלו היתח ההתפתמות ח*שית‬ ‫'‪ (.‬לשלום נית בשובמ ונחת‪.‬אד כל מתפהמותצריכמ להשגממ‬ ‫(‬ ‫ידה‪.‬סיםרביםי*ר‬ ‫צ‪ .‬‬ ‫(‬ ‫יה מתנח‬ ‫לחת*תמ לאין קץ‪ .‬כל עבודה עם חפבעאפילו‬ ‫‪..‬הסתרתפניר‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫' ולו המתפתמות חלכה מעצטה בטבעה בלתי משגימ עלימ ה" כל חלק‬ ‫)‪.‬וי'‬ ‫באש ובמים וכהטה‪ .‬יורור טטמשחיוועולמנו לאמיהיוצא כלל‪ ..‬והמאטין מאמין בדעת גם מתפתחת הטנע כלמ וכל כחותיה‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ן‪.‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬באופןהיותר מבמיל עולמותנבנו ועולמות נהרטו ואין קץ למחרם‪ .‬יודוהסאסינים כהמוקיים‪.‬וכן סתמנג עתה טנע חמתפתחות בעולמנו‬ ‫‪ ".‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫לחשנח‪-‬‬ ‫ע‬ ‫קים‬ ‫ע‬ .‪.‬‬ ‫‪ ..‬ודברי ממאמינים בלי ספק אמת‬ ‫כ‬ ‫.‬י‬ ‫נ‪8‬‬ ‫יא‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫‪.‬רבמ פרשמ מ טי' ז')‪ .‫יייןי"בנב"‬ ‫‪..1.‬‬ ‫‪ .. טוכרחים לחודות באדון מהתפתמות ככתשובה לשאלת מסבח כם'שי ובלי‬ ‫‪1.‬‬ ‫'‬ ‫‪.( סחכמות נשים אשר נטרמ את תבשילמ הטבוסם ושלא תתקרר עדינואובני‬ ‫‪.‬י(‪.‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪5.‬ומסאמיניםאומרים‬ ‫מובונח עולמותוממריבם ואמרדי‪1‬מניןלידין לאמניןלייבראשית‬ ‫הקבשמהי‬ ‫י נם מהוקרים‬ ‫לל(‪ [..‬אבל חהשגתמ עתמ מיאכמו אשמ זו‬ ‫...‬בכל*עם תעבור על כל נדוו~ימ ותקדיה ותשרף‪ .‬‬ ‫[‬ ‫עושח את שלו בסופהוסערמומיו מחורכנותבלי מפסק ולאחיה בא‬ ‫(( מהפנ‬ ‫םעמטודר כלל בשובה ונחת‪ .‬לבעפונלעה משגימעלימהימנהפך מעולםלמים לתהו‪.. .‬‬ ‫ן‬ ‫ג‬ ‫‪.

‬ובמעשח‬ ‫בראשית מתואר כמו כל צבא השמים והארץ בקומתן ובצביונם נבראו‬ ‫ס' ע"א) בששהיסים‪ .‬וגם בקרעו מיים מוח לפני עמו הוליך את‬ ‫חים ברוחקדים עזה כל הלילה עד שב הים לחרבה‪ .‬ולא אמר לסים‬ ‫חסואיין‪.‬אך ברגע הניח את נקודת הטבע הניח אותה בטבע התפתחותה‬ ‫אשר תתפתח לפיחוקיה ובמשך זמנה‪ .‬שמשחזה אשר לה עתח טרם‬ ‫יצא חשמש מחופתו לשוש על ארצו כמשוש חתן על כלה לטשוך אותה‬ ‫בחבלי אהבה ותקופתה על קצותיו ואליו תשוקתה‪.‬שאפי' אםנבין אזתה כפשוטה איננח מדכרת מאור המאורות רק‬ ‫סאור מיוחדה נבראה לשעתה עוד ביום ראשון‪ .‬כי עוד טרם היה מדת‬ ‫במלרחיקכתבוכ‬ ‫השמשסן הארץ במדת חמרחק אשר עומד היום‪ .‬ואלפי שנים‬ ‫עברוועדיןלא בא יומו וכןהי' לארץ עם‪ .‬ומייודע כמח חארכת הזטן היתה‬ ‫עד שהתקרבה הארץ לשטש במרחק אשר חוא עתה ואשר גרם הטבוב של‬ ‫עתה אשרבלי ספק לא בא טרםיום חששי‪ .‬ולא פעל כח‬ ‫חפויפך‬ ‫ם ואהתדמווחלה חלוהאסבוב כאשראחזו‪.‬א עתה‪ .‬אמנם זה כבר תרצתי במפרי ימים מקדם‬ ‫(ירושלם תרם'ח) פרק א' צד ‪ 14‬שבני מזרח המונים למולד וישד חכמח‬ ‫חזפכילו והבינוכיאיןלימי בראשית לבא בכרונולוני כלל ובמספר שנים‬ ‫י לא כ*מינו אלה הימים הראשונים‪.‬וגם אלף ופנים כמוני היום עדין‬ ‫לאיו‬ ‫כי יעבור וגם כאשר נראו המאורות כבר ברקיע‬ ‫ם‬ ‫השמי להאיר על הארץ שהואיוםרביעי למעשה בראשית גם אז עודם לא‬ ‫היו בודאי בפעם ראשונה במרחק הזה אשר הוא עתה כי יכולה השמש‬ ‫להאיר על הארץאיזו אור המנרש את החשך כאשר תהי' מרחקח מן‬ ‫הארץ אלףפעמים רחוקה טאשרהיא עתהכי נם מיליאן נרות של חשמל‬ ‫היותר חזקים לאיגיעו לאור השמש‪.‬וכן חוא בהנס הנדול של חבריאחיש‬ ‫ואץדברי תורתינו חקדושה סותרים אף כחופ השערח לאמרת חטסת‬ ‫רמש האדמה ר"ל שלו חניח על טבע ההתפתחות חיתח‬ ‫י~*ן‬ ‫רגיאלתי‬ ‫'‬ .‬כי נס בהנימים והנפלאות אשר אנו‬ ‫מאמיניםכי בנס היו עומדים נכל זאת מהללים ומשבחים כ* עושח מלאכיו‬ ‫רוחות משרתיו אש לוהט‪ .‬כרגע ארץ או תהפךליבשה‪.‬ולא ידוע מדת היום ההוא‬ ‫אשר עוד לאהיו אנשים על פני האדמח והלא השמש וכל כדוריה‬ ‫הנמשכים ממנח נמשכים כלם לצפון ‪4‬מבב שמש העומדת במרחק מאד‬ ‫מאד אשרעין לא ראתה עדן כידוע לחכמי הא*מטרינומי‪ .‬‬ ‫ואנחנו מאמיניםבני מאמינים כי אלקים אמר לטבע ותהי צוח‬ ‫ותעמוד‪ .‫‪*4‬‬ ‫כלפרקי‬ ‫חשבת לאות ברית‬ ‫פעית ב‬ ‫למינח ואת‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫חארץ מוצ‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫נוראה את המינים אבל בהשגחה מיוחדה עשח‬ ‫ן כל קוראכי שטת‬ ‫אלקים את כלםלמיניהםולפי חקדמת דברינו אלחיבי‬ ‫חהתפתחות מצד עצמהבדיך כלל איננה מתננדת לאמונה כאשרטבינים‬ ‫י בראשית'‬ ‫אותה בדרך אמונה ולא נשאר לנו עתה רק שאלת "ששת‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫אשר לפי שטת בעלי ההתפתחות עברו מיליאנין שנים לדעתם מן‬ ‫המעלקאל הראשון שננרא והתחיו להתפתח עד עולמנו זח‪ .‬ומרומז בלשון אמרם אדם‬ ‫מביםבו מטוחהעולם ועהסופו ר"ל איננה תלויה בסבוב הכדורים להיות‬ ‫חצי כדור אורוחצי חשך רק כלו אור‪ .‬ואין זה סותר לההגדה של שבעת‬ ‫הימים‪ .

‬‬ ‫ונוי' זהצוהאלקיםלחביאאתספרברא'טיתאשרכבר חףלישראלבמצרים‬ ‫ומפנ‬ ‫יו בשם חטדרש רבה צוהאלקים להביא אותולי‪2‬וך התורה לקדשו‬ ‫נ‬ ‫כמו שה‬ ‫באהתורה אשר דבר ה' ביד משה‪ .‬‬ ‫ם שלשים ומאת שנה ויולד את שתאין למ ראיה‬ ‫ונם האדם אשרחי‬ ‫אלח' תולדות‬ ‫‪.‬היטוב ואמר הניןלי‪ .‬‬ ‫מהאכלזאת צוה הקב*ה לנו על שמירת שבת ולקדשו‪.‬ואח*כ להתחיל וה ספר‬ ‫אלקים וג‬ ‫ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו זכר ונקבה‬ ‫תולדות אדם‬ ‫ם ויקרא את עפסם אדם ביום הבראם וכל שיח השדח‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫בראםויב‬ ‫רךהוחל לקרא בשם הי‪ .‬‬ ‫אשר הוחל לקרא‬ ‫בשםלו אינם זמנים תולדתים וכרונולוניים אשר ינאו‬ ‫וכל הזמנים הא‬ ‫שנים‪ .‬כן זה ספר תולדות אדם (בראשית היאי) נכחטך למח‬ ‫כפיירש"‬ ‫היוכל שיח השדה טרם יהין בארץ ואין מוקדם ומאוחר נתורח‬ ‫שלמעסלדר לטקרא‪ .‬אשר הוליד‬ ‫ויו‬ ‫לדקיןאתואת הבל ואת שת היאשון אשר הוליד את אנוש חראשון‬ ‫את‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫הששתימ‬ ‫‪ .‬אס שלא סרה נם עתה השנחתו ממנה אבל‬ ‫התפתח‬ ‫ד‬ ‫ליןכסדרה תחת השנחתו כמשל אשר כתבתי בקדרה‬ ‫מניח להטבע לפעו‬ ‫שכבר נתבשלה וה מבוסם כתקונו‪.‬השטש והירח‬ ‫ולפי הקדמתדברי אלחאין‬ ‫של שנים רבות טאד אשר בהם היתה‬ ‫וסביבותם רק תקופות ארוכות‬ ‫השנחת ה'מיוהדהעל ההתפתחות‪ .‬רק שדקדק הקב"ח בעשרת הדברות‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫כ‬ ‫לכאלמרס למשה יאמר לישראל זכור אתיום השבת לקדשו וט'כי ששת‬ ‫ימים עשה ה'כיאת חשמים ואת הארץ לא אמרן‪.‬וכל אשרייהדלנו במספר שנים הוא רקטיום לדת אדם זה‬ ‫במספראשר מאח ושלושים שנהויולד את שת השני‪.‬ולא רק ששת‬ ‫חשבתלאותברית‬ ‫סעיף ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫חשבתם‬ ‫ימי המעשהאך נםימים רבים אחרי‬ ‫נמספר תקופת השני אשרלנו ובטספר שנים אליכתבו‪.‬ואם נבא לסדרולפי מדריו עלינו לכתוב אלה תולדות‬ ‫ואין‬ ‫בחבראםביום עשות היאלקים ארץ ושמים בראשית ברא‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫חש ו‬ ‫הףארץוגו' עד אשר ברא אלקים לעשות‪ .‬ואז בברהיה מחלך‬ ‫השני‬ ‫חי כתקונםהיום על כן עליהם רק עליהם אנו מיחסים את‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫טשטר‬ ‫מספר השנים ומולדות ותקופות והוא מולד וי"ד אשר אם נחשונ לניסן‬ ‫שלפניו לוהיו היטים כתקונםאזי היה המולד ד"ט תרט*ב עד כאן לשוני‬ ‫שם מצד ‪ 14‬עד צד ‪ 18‬בהוספה קצת‪.‬‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫י כמו‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫שחוא בעצמו האדם ה‬ ‫כ‬ ‫חמעשח בראשית‬ ‫פסול‬ ‫שח‬ ‫ים והארץ (בראשית בי די) נמשך למה שלמעל‬ ‫חשמ ז'ל שם‪ .‬בראשיתימי ‪.‬‬ ‫ולאותובלרסימתל לידיעשעלינו לקדש את עולמנו בכלל לחיות לממלכת כהנים‬ ‫קדוש ולמלליאדעהארץ דעה את ה'כמיםיכטו עלים‪.‫‪6‬יק‬ ‫י‬ ‫רניאלוני‪ .‬ובסות כל תקופה של חחתפתחות‬ ‫נחוצה‬ ‫התקופה הזאת בצביונם והתקופה השביעית שהיא עולטנו‬ ‫נבראויצי‬ ‫רי תקופת השבת אשר ככר ראה אלקים את כל אשר עשה‬ ‫א‬ ‫אנו‪ .‬והאדם ה~ה אשר חי שלשים ומאת שנה‬ ‫ונויוגוי אן‬ ‫שתאין איש יודע כמה זמן לפניוהיה אדם קדמון ‪.‬בששת ימי~ןכי אוהי'נותן‬ ‫י תקופת החטה‬ ‫זטו קבוע למלאכת ה' ויטעו לחשוב כי ששתימים המחימ‬ ‫של‬ ‫כן און‬ .

‬‬ ‫יע‬ ‫ג'ח יום ה' לפדו כי‬ ‫הרבר'יץיים‬ ‫תגא תר‪'6‬ג‬ ‫לן‪4‬רשענזאהן פר* ואחרא בהובאקען‪.‬ברכתי שתזכחמיוצרנו לחאריר‬ ‫י חפץ ולספוקלהשלים החבורים שחתחלוג לכתוב‪ .‬כונתוכי העברה‪8‬בעי‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ממפרמן המ‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫מהמח*כח שלחפועל‬ ‫המחפך‬ ‫לפעול את‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫בעתיד ונעשה מחשבתו‪ .‬וו‬ ‫ץ שר' יחורה בר'מימוןיחשובבדעת‬ ‫בעלי חקדמות‪ . .‬ב שם מי' ב' ר' יחודח בר' סימון אסר לא בעמל‬ ‫ולאביניעח ברא חקכ*ח את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו אף‬ ‫חכאוחיחאור‬ ‫איחושכעתנירב‪..‬רק שר' יחודת בר' מימון דרכו לחלקבין עבר טבעי לעבר‬ ‫בוו המחפך כמו שדרש כ‪.‬‬ ‫(ע‬ ‫"ו‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪.‬כאן אהלעאבוריהי‬ ‫בוואור כברחיח‪ .‬‬ ‫אשבת"אות בהת‬ ‫‪..‬ובששתימים" רק ששתימים עשה ה' אתחשמים ואת חארץ‬ ‫ר*לשחימים הנזכרים במעשה בראשית יהיו ימים או תקופות ח' עשה‬ ‫וברא אותם‪.‬‬ ‫‪96‬ף ב‬ ‫ק"‬ ‫‪.‬‬ ‫זח עתח ע‪4‬נתי במוף חש‪".‬מלכי בקדעו' וטכתנת רשימת ס*ייך‬ ‫לוכי‬ .‬‬ ‫‪(.‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫יה‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואמר שם‪8‬ני חהתחלקות של מעשה בראשית את חחתפתחות לששת‬ ‫תקופות והתקופה אשר אנחנו בח אנומשיגים לפי חשנותנו חאנושית שוינח‬ ‫ביוםחשביעי לאמרכי חטבע כברמסודרח בהתפתחותה כאשר בארתיעל כן‬ ‫ברך ח' את יום חשבת ויקדשהו וכן בחזכירו בפרשת כי תשא כי יהי'‬ ‫" רק "ששת ימים* עשה ה'‬ ‫חשבת לאותברית לא אמרכי "בששתיסים‬ ‫אתמשמים ואתחארץ וביום חשביעי שבת וינפש כט"ש*כי במקום אשר‬ ‫הנבואח באח רשמיעלאותו חדבר לא תניח בחדברחזחעצמו מקום לפעוה‬ ‫אם‬ ‫שבשאר הדברים חניחח את הנביא לחיות על‪8‬י דעתו ועל פי‬ ‫סננונו‪.‬‬ ‫‪.‬ולא גילתה לחנביא רק אותו חדבר אשר הנבואח באתימפרתו‪.‬ואת הששת ימים עצמם עשה ח' יחד‬ ‫את חשמים ואת חארץכי נם הזמן נברא במאסרו לא כדקמע בעלי חקד‪..‫"‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫‪.‬עהר‪.‬‬ ‫‪?5‬‬ ‫‪%‬ק‬ ‫‪:.‬‬ ‫מוריורבין אודהלך מקרג לבי על תשורתך פרי עפך בשנים‬ ‫חםא‪4‬חרונות ואלתהי ברכתהדיוטקלחבעיניך‪.‬אמנם באמת חיתח בריאח מיוחדח למדר זמנים עוד‬ ‫שדם חתנועח שזח נק‪4‬א בלשון חז"לעלה במחשבהלפניו וחוא כונתר'יהודח‬ ‫' ז')‬ ‫בר'סימון(בראשית רבח פרשח ג' מי‬ ‫ייהי ערבאין כתיב כאן אלא ויחי‬ ‫ערב מכאן שהי' מח‪4‬זמנים קודםלכן‪..‬ש‬ ‫לל‬ ‫'‪.‬ומחשבת אלקים יחשב תיכף‬ ‫למעשח אשר בהתחלת דבורו כבר תתחיל להתפתחעל כן לא אטרוחיהאור‬ ‫רק‬ ‫י ערב מכאן‬ ‫שח‪4‬תיכףויה‬ ‫יניאםורבומכןחשצב'תלו פשחלוחחיקחב‪".‬הנבראין אבל איןלו בריאה מ?וחדה‬ ‫רק נברא עם התנועח‪ .‬‬ ‫‪.‬געשר' מעצמם‪ .‬‬ ‫‪.‬ולמדר ושתזכח לראות‬ ‫כלםיוצאים מתחת מכבש חדפום‪.‬‬ ‫‪.-‬י ךוי‪5‬‬ ‫י‬ ‫‬‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪.:.‬גגת‬ ‫אשר חושבים שחיי זמן קודם שנברא חע~מי גם לא כרעת חרמנ"ם‬ ‫ב‪~4‬נ‬ ‫לשני כ‪4‬חזמן דבק לתנועה והוא מכלל ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫בשדלברארחיבעהשיותע*שתרחיוםחשדבערויתםואין חטדבבערםכןשמכייםבמאמר אחדיכול לחבראותיק‬ ‫‪.‬לאמר חת*תחו‬ ‫לפי‬ ‫לפי פבעם אשר נתן להם במאמרו‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב) והנני מוצא לנכון לחעתיק פה מכתב לצורב אחד פהטכיל‬ ‫ביראת אלקים ותשובחממניבענין זה‪.‬בואזיהןמכרתוימבזכבאןעשארלתאויה‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫חדברות בחמרת‬ ‫חבית ולא אסר ‪.

‬תולדות ראשית חתפהחות עמנה' שנראח כמו‬ ‫ולקטת אם אפשר ספרך ו‬ ‫הקימה‪.‬ואוליהיוערכין שלך שמות בארץ לעינים לו‪.‬ואיןשום מקום להשגהו‬ ‫י‬ ‫צורהדבעאתחי‪ .‬‬ ‫‪.‬וחנח בנל‬ ‫ני(אולי נוציא פן חכלל סיפור‬ ‫בטפתת‬ ‫עת שראיתי ספרשכיון מחברו להשלימו בחלקים ופרקים רבים ושמקרי‬ ‫חקמן ימנעוחו מלנומרו דאבח ל בי כי אשתתף בענטות נפשו על וח‬ ‫הניספרים כאלו‪ .‬כתוב נא אכ‬ ‫?‬ ‫ם‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫עמ‬ ‫ל‬ ‫לפי‬‫ישערשיש קצתסיוע‪.‬עלי שכופר ונחש מעופףאני‬ ‫וטי‪ .‬עיינתי בברכות ס*א ועירובין "'ח‬ ‫עללוטדתי שסמכת‬ ‫םיאוער ישראל ולא עם המשינ שבמחילחאינומבין םוניא‬ ‫וראיתי שהדין ע‬ ‫י אם אמר רב או שמואל שחי' לו‬ ‫‪.‬ואולייואל כבודו לכתוב‬ ‫אני‬ ‫נילחאידישעליכט שלאיהי' נמחרים לחכריו כפירח עלמי שמאמין‬ ‫אגרת‬ ‫במטקגות של חכמי האוטות בדורות חאחרונים‪ .‬ח יאמינו בכל חויות ודביים בטלים שעוד חרמב'ש‬ ‫ובמ ר' אכרחם בטלוםן כמו כחות המוטאה וחשדים (ועמם חכמים אחרים‬ ‫רביםוידועכי הסופריםאומרים שאפי' הראב"ד ו'‪ 9‬לאהאמין גכישוף שחרי‬ ‫בוה בהלכותעכו*ם) ומח שחשינועלי "באידישע ליכם*‬ ‫לא חשיג עלהמייט‬ ‫וניעל אוצר ישראל‪ .‬ואם‬ ‫שין ברעו* שס היח רואח שהמקשן קשח לו שאחור וקרם צרתני משמע‬ ‫ויר וצורה בגדם צרתנילשוןצורח (רש*י)‪.1‬‬ ‫‪4‬רק ד‬ ‫השבת לאותברית‬ ‫סעיף ב‬ ‫‪17‬‬ ‫לזכר משפחתךואוחביך‪ .‬ענשטייןנ*י‪1‬עוד מתאוהאנילראות‬ ‫להםאיווי חתדמות עם טפרי‬ ‫‪.‬ועל אלו התנפל עלי‬ ‫סופר של האידישעליכם מיום ו' חעברומכריו‪.‬לשיטתחחתפתחות‬ ‫יהנסתרותיש ל‬ ‫קבל קצת מ‬ ‫יונ‬ ‫אהם‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ספירוה‪ .‬ונאמר שלמעלח התפתחה הרוחנית מלמעלח למדרנח‬ ‫טשמת‬ ‫קפנח ממנח ולממה חפך הדבר שהחתפתחות עולה ממדרנח קטנח (עפר)‬ ‫למדרגח גדולה (אדם) מח דעתךעל וחז‬ ‫עוד חשערה קפנחלפי ‪8‬שפ חפסוקבר**שית ב‪4‬חתחיל חבורא בעפר‬ ‫י‬ ‫ואקיח‬ .‬וכן לאחנין חמשינ את קושית חמקשן‪ .‬שלחתי‬ ‫הנדפם במארנען ושורנאל תחת שם נסתר "חי גופמאן* על‬ ‫לך מכתבי‬ ‫שמת חהתפתחות שלפי השערתי אינח בחכרח ננד תורהנו‪ .‬ל"ימים מקדמ" האין ז*ת? חראית את אוצר השמות של "חרב‬ ‫מטעם" ראזענבערנ‪.‬ומוצא אני שלא עזבת כמעט כל מקצוע‬ ‫ב‬ ‫ים) שלא עמלת בח‪ .‬בו‪.‬הדומים לילדים שלא וכו‬ ‫ברשימחך כמ‬ ‫ובפרפ שר‬ ‫אדילתםילאישית ראל בודאי ידאב הלב עלבזח‪.‬‬ ‫נ‬ ‫הוריחם ל‬ ‫י שרב תועלו‪ .‬‬ ‫נפשי חשקה לראות ספרו מלומשכגיירחש‪1‬ואכי נראהל‬ ‫חנדפסזחיש עקזעטפלארין‬ ‫לאזכיתילךלהבין מפרת חמסדרונח וגם של מוסדות הושבע*פ ח"פ‬ ‫הרב איי‪.‫‪%‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫דאנדחיותר מברבי‬ ‫ירת האדם או בענין הצלע הלא בפירוש מפרשים שחצלע‬ ‫לאדם‪.‬‬ ‫במכתביחשתדלתיקצתלקרבהחרדיםחקצוניםלהנאוריםכיראיתי ממכתבי‬ ‫'הארדים שגם בדורח‪.‬נכבעניןיצ‬ ‫שחי' לו לאדם מכברהיח ונב‪.‬אח"כ‬ ‫אודות‬ ‫בתבתי בחנשל מכתב אחר בוהשאולי קראת אותו‪.‬הנה גם כבודוב"ימים מקדם" נטה לשטת חחתפתהות ולכן במוח‬ ‫רובעניניה בודאיאינם נגד תורתינו ח*ו‪..‬וכי לא נחוץ לחיות חסיד‬ ‫שוטח דוקא להיות תמים עם חשם‪.

‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫רא התפתהות‬ ‫אסנם‬ ‫ספרזהאיננו הקדמה "לימים סקדם" כאשר חשב כבודו רק‪.‬לכנור‬ ‫‪4‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫האברך היקר והנעלהיר"א‬ ‫וצסאלרבר ה' טוהר"רשניאורשטיץג"י‪ .‬בה‬ ‫ברכה מו'ט‪ .‬אבל בא‬ ‫ושוה טובה ופאושרח יהר טוט‬ ‫ייר‬ ‫בעת‬ ‫שהייתי מלא‬ ‫ביעםבודה כנל רב באמעריקא ביומי ניסןוביומי תשרי‪ .‬חיצות‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ואקוה עו שיזדמן לי‬ ‫לבקרך בביתך בחודש תשרי הבע"ל‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מקדנו'‬ ‫הקדמה הואלו‪ .‬זה כראי זה הצד‬ ‫השו שבהס ששניהסבללו את הבייבעל אך לא אתהתי'כ הרבה סגדלים‬ ‫י*לו‬ .‬אם יגמר‬ ‫יגי‬ ‫מכתבי‬ ‫ע זמן תוספות שבת לא ידעתי אבל אתהיל במצוה‬ ‫ואגמרנה אחר השבת אי"מ‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫‪.‬ובפרט‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫בשבוע שש ממעון הקיץ‬ ‫הרשני העת לענותלוכי כמעט בכל‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫הי'מיטיננ (ועידה)מעניני העיר וגס עבודות הנונעות לפרנסה אשר לא הי‪.‬‬ ‫משתתפת‬ ‫אשתי‬ ‫עמי בדרישת שלוסך ושלוס נה)ב מברכך כערכך הרם‬ ‫שנייאור שפ"ן‪.‬דםוהתחילהשדנרישת בעפרועשה בעלי היים‪ .‫‪5‬רק ד‬ ‫חשבת לאותנר*ת‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫והע‬ ‫להולעמשדהרגתאתצומההא‪.‬עמ‬ ‫ספנרויק"מושגי‬ ‫‪.‬ומבואר זה בהקדסת ספריימים מקדם‪.‬והתחילשלישית‬ ‫ר‬ ‫בע‬ ‫פ‪ .‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫‪.‬‬ ‫כתיבה והתיטח ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תשובתי‬ ‫ב"ח מצשהק ח' להודש אלול מתרפ"ג‪.‬‬ ‫י אפי' ל‬ ‫אפשרל‬ ‫‪.‬ורעיתוהיקרה‬ ‫והנעלה מנב"ת וננם בןיקיר להם‬ ‫שעשועיטו‬ ‫ה‬ ‫יארין ה'יסי~‪.‬‬ ‫י (ז"ל)איננו ספר שלם שנוכל‬ ‫לקרא אאוותצור השמותרושבלו הנחעכתםסרמאסזפערנב"עקררגאנ"‬ ‫מדעי‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫מקרא"‬ ‫מאתבלההרוכבםויוסףצבי‬ ‫)‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫‪4‬‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫פאליטשינעצקיי‬ ‫אשר‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫חשערותיו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫המההשדופות קד עוד יותר מהויפם בשעתו לא ראי‪ .‬‬ ‫עוינ‬ ‫אהדשה"ט! את יסרת מכתבך מיום ה' תבא קבלתי‪ .‬וכלםיעסר)על הגרט טרנה היים עד‬ ‫ם ~שכי"ר ן‪.‬ו אמנם לבל תהשדני‬ ‫כ‬ ‫)‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫סגנון המסחרי (ביזנעס‬ ‫אשר במכתבך אשר א‬ ‫כהלי‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ןאסננונא במכתבי תלמידי חכמים א אנכיאינני ענותן‬ ‫אבל‬ ‫ל‬ ‫נם קפד‬ ‫שבתןלמנוע מפני זה הלכה מפי תלמיד ולזאת לקחתי לי המבוהה‬ ‫בערב פרםאתרי הרהיצה לכבוד שבת לענות לו על שאלתו‪ .‬‬ ‫דבריך אדותספרי אשר לא נדפסועדין התרגשו‬ ‫י מאד‪.‬קרא מספר רב של מכתבים אשר באולי מאריו ישראל‬ ‫ו‬ ‫י לא יקרודבייךבעיני ויש מקום‬ ‫למהאשוורבפאכזבאשתבוע‪.‬אבלאנימקוה‬ ‫ל‬ ‫י שנותהיים ואם אזכה אראה אי"‬ ‫לשהו'א"שילואס*ףנדל‬ ‫שהיתכלם בדפוס‪ .‬אך הכתוביאסרולפי‬ ‫של ההפתחות השתמש בעפר רק פעם‬ ‫ת‬ ‫אה‬ ‫שעשה בע"ח ואדם מעפרבשביל שתהילת היה‬ ‫ב‬ ‫בריגי‬ ‫סעפה‬ ‫אקו‬ ‫דהשבריאותךובריאותרעיתך נתחזקו במשךיסי הניפשע"יהר‪.

‬ואנכי הוכחתי לידידי החכם‬ ‫ראזענבערגעל מעשהוזה וחודהלי על פשעו אושגגתו‪ .‬חכם בכל חכטח אשר הוא דורש‬ ‫ועומק בח‪.נבערג במאמרי "שטות בארץ" אשרבירחון‬ ‫"ירושלם"לאידעתיר"ללאנתתי~בילעייןעלזהוחנניחושבכילאראחאותוכלל‪.‬ומבין מדעתו את דרכי תורתנו הקדושה ומדותיה אשר דברה‬ ‫בלשוןבנ אדם במושגי העם אשר נתנה תורח אליו‪.‬‬ ‫"המסדרונדל' והסוסדות תושבע"פ אין לחם ענין עם ספרי החכם‬ ‫אייזענשטיין רק קצת ממאמרי בספר "אוצר ישראלא לאייזענשטיין חחתומים‬ ‫בשם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מאמרך הנדפם בהמארנען זשורנאל אשר אתה כותב כי שלחת אותו‬ ‫אלי לא קבלתיו‪ .‬לסבר‬ ‫‪.‬אא"כהיי‬ ‫חכםומבין מדעתו ולבו דואג בקרבו‪ .‬ועל כן ישים‬ ‫מחסוםלפיו ולא מדבר מכאלה רק לאיש אשר שלש אלה לו‪ .‬אשר אמרוחי‬ ‫ויש מאסרים בעתונים שונים אשר אפי' לדבור לא נחשבים רק לפטפופ' ועון‬ ‫חוא לדרוש בהם במעשהמרכבח ומעשה בראשית*‬ ‫וכמו חרבהעתוניס חטתיטרים בחבאת האורואין אורם לפניחנ‪4‬נן‬ ‫נם‬ .‬אבל לא בתור מזרחים‬ ‫לחדפסתוהפצתספר כזה אשר מטרת המזרהי להיות שוטרי חומתזשיץישראל‬ ‫לבליבואו דעות כאלה שעריה‪ .‬דברי סופרים‪.‬ראי אותו בהמורנען זשורנאל אבל מחמת שהסתרת‬ ‫תילקרא אותו‪.‬לתלות דברגדולבדברקטן וכדומח‪.‬‬ ‫כי זח מחלק סתרי תורה אשר אסרועליו ולא במעב"ר בשנים כו‪ .‬דאורייתא‪ .‬יוםיום‪ .‬מצות‬ ‫דרבנן‪ .‬לשכך אתהאוזן‪ .‫השבתלאותברית‬ ‫טעיף ב‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫חשכל אך דבר אלקינו‬ ‫פרק ר‬ ‫יפלו וחכטים ישערו השערות בלי מדע ונבוניםבלי‬ ‫יקום לעולסי ובקדושתויעמוד התנ'כ תסיד הטהיאבדו וחוא יעמד‪ .‬ילדמות צורה ליוצרהויוצרלצורה‪.‬לוחמים ננד הגימנאזיעביפו ומכריזיםלהדפסת‬ ‫ספרים עבורה אם שמש החכם ראז.‬הרח"ה'יש להםענין עם המסדרונהומאמר "אונס" הוא מן המסדרונה‬ ‫בשנוי קצת‪ .‬אינני מתנגדעל ביאה לעזרח‬ ‫להחכם הישיש הזה אדרבא שסחתי לבוא לעזרתו‪ .‬ראיתי שהוא חפץ לישב את שיטת‬ ‫שמךלאנתתי אתלבי‬ ‫ההתפתחות שלדארוין עם דעת תורה וכאשר לא ידעתי מי הוא הכותב‬ ‫לא חפצתי לקרא אותו‪.‬ואם שבארתי‬ ‫באחד ממכתבי בספרי "מלכי בקודש" שהכתיבה בטפר מותר אפי' את‬ ‫אותן הדברים שאסור לנלותןלפני עם הארץ (חאד תשובה לטכתב ל"ד)‬ ‫זה רק בטפר אשר ללמודניתן‪ .‬וכתיבתם כדבור הוא‪ .‬נזירות תקנות ומנהגים‪.‬אבל לא בעתונים יומיים שאפילו הטובים‬ ‫שבהם כמו המארגין זשורנאל שכתבת בו אם שנסדר מחכם גדול רפ"ונ"י‪.‬אך אין לטפריו ענין כלל עם ספרי "מומדות תושבע"פ" אשר‬ ‫הוא התחלקות כל תושבע"פ לחלקיה‪ .‬‬ ‫בכלזאתאין מפרתו ללמוד והוארקמעלי קריאה אשר קוראים בהםמקופיא‬ ‫וכותבים בהם דברים אשריכולים לקרא אותם מקופיא ובחפזה כאשר נכתביס‬ ‫ל חכמים הזהרו בדבריכם‪.‬אךדראון הואקריאת‬ ‫ראשי המזרחיבאמעריקא והתאחדםלקאמיטיילעזרתהדפסת הספרחזה והפצתו‬ ‫דבר אשר הוא בהיפך כלו מן מטרת המזרחי‪.‬כי לדעתי אין מקום לדברים כאלה בעתוניםיומיים‪.‬‬ ‫אתהאוזן‬ ‫ולבו דואנ בקרבו על מצב עסועל אשר לא יבין ילבט‪ .‬ובאוצר‬ ‫השמות שם אתדברי "חקרא מקרא" ליסוד מדעי בלתי קריאת שם המחבר‬ ‫על דבריו רק בשם "דעת המבקיים" בכלל‪ .‬דרבנן‪.

‬ובפילוסופיא אלקות יכול לבא ליד‬ ‫אשר טעו בימי בית ראשון אשר את התורה היו טכברים ואת‬ ‫כ‬ ‫י התורה סותרת את זה‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫בהנשימם את האלקות בהבלי הנוים מגשימים‪ .‬אבל מי שחושב למצא בשטהיות התורה אתכל ספקות‬ ‫י דארץ עומדת‬ ‫הטבעאינו אלא טועה בתורה וטועה בטבע‪.‬בפרפים כאלח לאגילר~ה התורה לבני אדם את האמת‬ ‫בדור דור‬ ‫האחרון רק ברמז נסתר מאד‪ .‫‪ 66‬פרק ר‬ ‫השבתיאותברית‬ ‫טעיף ב‬ ‫נם השבועון הנויארקי חקורא את עצמו כשם "אידישע ליכטו‪ 4‬אם‬ ‫י נתחלף להם אבוקה‬ ‫עליו הסכמות הרבה יבנים בכל זאת אני ברואה כ‬ ‫בנר‪.‬‬ ‫אמנם על כבודו לידעכי תורתינו הקדושה היא תורת היים‪ .‬כי לו חפצה תורה בידיעה בלתי‬ ‫דרישה היהה פותחתלנו את השמים והיתה אומרת לנו כזה ראה וקדש‬ ‫את האמת ואלה כוחותיה של הטבע בהשמל ועטער וראדיום וכדומה‪.‬אסנם חפצה תורה מבני אדם‬ ‫‪.‬ולשון‬ ‫ישישפועיםלחשוב‬ ‫אסרםחעובד עאז כאלו הוא כופר בכל התורה כלה טורהד‬ ‫שסודים חטה בכל אתורה כלה אם שעובדים עבודה זרה*‬ ‫שיש‬ ‫ולו‬ .‬כי ימצא כ‬ ‫י שיר יהושע אשר שר שמש‬ ‫וחשמש סובבת כאשרטעו מהזים רבים לחשובכ‬ ‫בנבעון דום מאמתת את זה‪ .‬ידיעת חאמת" אשר רק אלק*ם הבין דרכו והוא ידע‬ ‫את מקוטו‪.‬מנל"מהשאפשר‬ ‫בדעתלידע‪ .‬ובני אדםצריכים לבקש ככסף ולחפוש כסטמונים לסצא דעת‬ ‫אלקים והידיעהלבני אדםבלתי דרישה לא נקראת הכטת נם לא מדע‬ ‫והנשבעעל זהב שהוא‪ ..‬אכל את הרמז הזהיכולים למצא רק ע"י דרישה עמוקה אשר‬ ‫איש תבונות ידלנה‪ .‬‬ ‫ואז היתה הארץ כרנע מלאה דעה את ה'‪ ..‬ויש בו‬ ‫נם החשש השני שאמרו חז"לעל האבוקה טפני הסכנה ומפני אש‬ ‫המהלוקת והתרגשות ותאות התנלות לא בתבונה‪.‬וכדוטה סהדברים אשר דברה תורה כלשון‬ ‫י הגשטהולידי אלילות נוראה‬ ‫בני אדם‪ .‬זהב ועל השמש שהוא אור נקרא שבועתשיבשקושא'‬ ‫שבועת חנם‪ .‬וכשחנן אלקים לאדם דעת חנן לו הכח‬ ‫‪.‬ואיננו מביא אור למי אשרעיניו לנוכח יביטו‪.‬תורת‬ ‫חכם מקורהייםבעיקרי ימודי הדעת והתבונה אשר לא משתנים לעולם*‬ ‫הח‪:‬מה אשר משהנים בדור דור לפי התפתחות כח החכמה‬ ‫אבל בפרטי‬ ‫ורורשיו‪ .‬ואי!לומדים לאור האבוקת כמו שאין בודקין בו את החמץכי אורו‬ ‫לאהריו ולא לפניו‪ .‬כ‬ ‫והדעתע"י דרישה והתפתהות המה‬ ‫ו אל מקור חהכמה‬ ‫כיבני אדם יניע‬ ‫בדור דור לא עלידי ידיעח בהודעה‪.‬‬ ‫ואנהנו מאמיניםבנימאמינים שהתורה היא סן השמים‪ .‬ואין סקום לסתרי תורה‬ ‫בעתון העורך לנ‪-‬ד שולחן‪.‬ואיסור ע"ז חשבו שאיננת‬ ‫אסורהרק בעת אשרהיא זרהושייכה לעמים אחרים בבתיכנימיותיהם‪.‬ררישת האמת' לא‪.‬‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫דרישה לאשיודיע לו את‬ ‫די‬ ‫ויטצאוידע את אשר לא נודע‬ ‫לנו שהודיע לנו את האורכי טבולבתיואתהחייםכי נעמו‪ .‬וע"כ יצאה הידיעה‬ ‫הזאת מכלל חכטה ומדע ונכנסה בכלל טבע החי‪.‬אבל בדבורה השטחי לא הפתאימהבני אדם‬ ‫י תפצה תורה‬ ‫בדעות אשר העולם לאהיה מפותחדי עדין להגיע להם‪ .‬וגם בה טרומז‬ ‫הכל ארוכה מאר~ןוכל כוחותיה טדה ורחבה מניים הדעת‪ ..

‬ואשר מאמינים היוםימצאו בדור אחר טעותם לא כן המרומז בתורח‬ ‫אח אשר חפצה תורה לרמז לא תשתנה לעולם‪ .‬וכן דברי שלסה אשר אמר וזרח השמש‬ ‫ובא השמש אם שאנו פוסקים שקהלת מממא את הידים מפני שברוח‬ ‫הקודש נאמר‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.‬אטנם בדברי שלמה כבר מרומז ברמז נסתר עמידת חשמש‬ ‫י לא אטר והלך השטש ובא השמש רק וזרח השמש ובא השמש‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫השטש בעצמת לא הולכת רק נונה זרחה זורח ובא וקרנים מידו לנו‪ .‬‬ ‫מ‬ ‫שהאמינוחכ עם ועם מאז כאמת אין טפק בו מוצאים החכמים היום‬ ‫הפכם‪ .‬מה‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫יחשנוי הוא בטעות טחכמי דורנו‪ .‬או‬ ‫כ‬ ‫י לא ישתנו‪ .‬‬ ‫י באמת אמונת יסודי חחכמח משתנה מדור דור‪ .‬אבל‬ ‫זה רק בהכלל ספני שהוא מתקבל בלבנו כבלב שאר החכמים לאמת‬ ‫נמור לע"ע אבל הפרטים המה תמיד בספק נמור‪ .‬וכו‬ ‫מרוסז בלשון סובב סובב הולך הרוח וגו' שב הרוח שספרשים שהולך בחרוח‬ ‫המזרחית מצפון דרומה ואין זה בלשון הולך הרוח ושב הרוח אשר ע"כ‬ ‫' שם‬ ‫מוכרח רש"י ז"ל לפרש רוחו של שמש טלט'ט בלעז כמו אשר יהי‬ ‫הרוה ללכת‪ .‬ומרומז בדבריהם הרבה יותר ממה‬ ‫שהם הבינו בדבריהםכי ארוכה מארין מדהונו' כאשר בארתי זה בםפרי‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫ן שלמה מה שכיון אבל קהלת‬ ‫ה‬ ‫שלמ‬ ‫יכוי‬ ‫כיון‬ ‫נרוה"ק נאמר וכל הנאמר ברוח הקודש מרוטז בו אטתת הדבר בין כיון‬ ‫לזה הטשוררובין לאכיון‪.‬שטת ההתפתחות בכלל והוא‬ ‫שכל דבר בעולם מתפתח זה דברמתקבל על הלב וחמופתיםעל זה המהבכל‬ ‫התי‬ .‬אטנם הדברים אשר נתחדשו‬ ‫בחכמה לכללים הכולליםפרטיםרבים והכלל נתקבל על הלב ואנו רואים‬ ‫מופתיו עלכל צעד‪ .‬ואם אנו רואים שהדבר‬ ‫נשתנה אותהואכי לא טצאנו את הרם‪ .‬ואם‬ ‫בתורה רק‬ ‫המדע אשר אנו חושבים כ‬ ‫ח חיא"כי באמת‬ ‫תאסר איךלמקנודרעיהודיסבורדיאשר לא ישתנהן התשובה על‪.‬בתורה‪ .‬וכמהמן הדוחק בפירוש זה‪ .‬עלינו לקנל לאמתות ולבקש לו רמ‪ .‬ולזאת אין לבקש רמז‬ ‫את זאת‪ .‬כיהנביאים עצמםהיו צריכים לעשות פירוש‬ ‫על נבואתם כמו כל לומד דבריהם‪ .‫פרק ר‬ ‫היפבת לאותברית‬ ‫סעיף נ‬ ‫‪81‬‬ ‫ולוידע העולם או החכסים כבר בימי יהושע כי חשמש לעולם‬ ‫עוסדת והארץ סובבת אז הי' יהושע אומר "ארץ על מקומך עמדי שמשך‬ ‫בגבעון יהילוירח בעמקאילון" אךהעולם לא חתפתח עוד לידיעה כזאת‬ ‫אפילו לחבטים ע"כ דבר בלשוןבני אדם שמש בנבעון דום אם שמאסינים‬ ‫שדברי יהושע נאמרו ברוח הקידש‪ .‬הנכון ולא חפצה תורה כלללרם‪.‬ולא כדאי כלל לבקש‬ ‫רמזיםעליחםתוך כתבי הקודש‪.‬‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫אינם‬ ‫אסנם ביסודי החכמה אשר נתקבלו כעת לחכטי‬ ‫מעיקרי אמונת חכטים שנהיה מהויבים להאמיןכי דברי חכמי הטבע‬ ‫האחרונים המה כתורה מן השמים אשר מחויבים אנו למצא רמז לדבריהם‬ ‫בדברי תורה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫השמש‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫רואים‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ך‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫כונתי‬ ‫כי‬ ‫‪.‬‬ ‫לא נוכל לידע דבר ברור לומרכי הוא זה"‪ .1‬תעודת חנבואה והנביאים"‪.‬‬ ‫והמשל בזה נראה בשטת ההתפתחות‪ .‬אמנם מרמז הוא כי הרוח בעצמו‬ ‫י האר"ן סובבת על צירה ופני מזרח הארץ אשר אנו‬ ‫הולך זורשיבחתכ‬ ‫‪.

‬והיו מבקשים בזבלים נחומצם וברקבונםוהיו‬ ‫בנמיעות בררך‬ ‫מוצאיםכייש ראשית התפתחות בלתי תולדה‪.‬ומפני זה באמת נקראו‬ ‫י בהם מונח ימודהחיים עוד טרם שהתפתה‪ .‬המים התפתחו והשריצו‬ ‫האטמים למוצ‬ ‫שרץ נפש חיה ועות יעופף על פני רקיע השמים‪ .‬ל‪ 1‬חכמה ישכילו זאתיבינו לראשיתם‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ההתפתחות‬ ‫החי‪ .‬ובכללאין ראיה כללכ ההתפתחות בא רקדרך‬ ‫ים‪ .‬יהיו יחמנים‬ ‫היותר גדוליםיהיו אבי אבותם השימפאנזשהיותר ח‪:‬ם מחכמיהקופים‪ .‬‬ ‫אטנם דארווין ודעטיה באו לזכות אנות אשר לא נותן כבוד לאנושית‬ ‫אי אמונתם במעשה בראשית עוד טרם באו לכלל דעת של ההתפתחות‬ ‫מפנ‬ ‫דיטרם מצאו ביערות ובמנהרות את עצמות אבותיהם הקופים‪ .‬והםנתנו לדארוין את החפץ ואת‬ ‫ההחמירץ שישתדל להרחיב שמהזו ולעמוד עלאופיה ולבלי להתיגעותבעיונה‬ ‫עד שהסתכל במהלפנים ובמה לאחור ונפג.‬כי בדברים כאלה כבר הרנישו‬ ‫נם העמים הקדטונים אם לא בידיעה עכ*פ ברגש רגש ההתפתחות‪ .‫‪%8‬‬ ‫פרק ד‬ ‫השנתלאותברית‬ ‫טעיף‬ ‫ב‬ ‫ובכל הבשר ובכל צטח ובהעולם בכלל‪.‬וזה טעם להמצות‬ ‫המיםבחמיייםם‪.‬ולו היו חושבים על זה לא היו טכלים כחם‬ ‫הממעט שלשה‪.‪ .‬ובשאר הדברים אשר העולם לא באעדין‬ ‫אן לשומ רגש של הכרת ההתפתחות לא הזכירה בהם תורהענין ההתפתהות‬ ‫כמו שבשירת יהושע לא נאמר ארץ דום מול השמש בגבעון‪ .‬מטעם שאמרתי‬ ‫שהתורה חפצה שנדרושלא שנדעבלתידרישה‪ .‬כן בקשתי לה סמוכים בספריימים מקדם פרק א' אבלפרטי‬ ‫ההתפתחות כטןטה שדארוויןחפין לומר שאנחנובאים מקופים וכדומה הדבי‬ ‫ייכולים למצא אותות האנושיתגם בעופותובכל‬ ‫גם טצד הטרע בספק גדול‪.‬השטה בכלל טתקבלתעל לבנו‬ ‫לאמת נמור על‪.‬ואזיהיו מוצאים אולן בעומק‬ ‫דעתם וטסירת נפשם להטדעאיזו חוקים בהתפתחות הזאה‪ .‬ופתחה‬ ‫להם תורה פתח לעמוד על סודה‪ .‬אבל‬ ‫ראשיתו של האב הקד~ש הזה אצלם בהמון בריות לאין תכלית מוכרח לנש‪.‬ואולי אם היתה‬ ‫יראתם קודמת לחכמתםהיו מוצאים הסוד של הכחות אשר נעשו שותפים‬ ‫להקב"ה במעשהבראשית ביצירת האדם‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫למין חתפתחות שלאי תולדה‪ .‬‬ ‫כלש‬ ‫ובאמת ששה תקופותהם בפבע ההתפתחות אשרעל זה מרמזה תורהכמעט‬ ‫מפורש בהפסוקיס אשר שתף הקב"ה אתבריותיו למעשה בראשית‪ .‬כ‬ ‫י רוחההיים אשר‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫התפתחה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ההתפתחות‬ ‫אשר‬ ‫הארץ‬ ‫ומן‬ ‫כ‬ ‫בעוף ובשרצי המים באה בארץ והתפתחה האדמה ותוציא נפש חיה למינה‬ ‫אלקים שיתפתחו‬ ‫ולכלחלקי החיים‬ ‫ששתמי‬ ‫אשר אהדתםפתבחצולמנכועולכםדמובתתנווך‪.‬הכאלריןא‬ ‫ימי בראשית אשר‬ ‫כלםיתד ונעשה ביחד‬ ‫י צוהויעמוד אמר וצוה זה לכח ההתפתהות אשריצר‪ .‬וכאשר‬ ‫אלקים אמרויה‬ ‫מתן הורה לאידעו עודבני אדם את יסוד החתפתחות דברה תורה‬ ‫בימי‬ ‫וןבני אדם וקראה תורה לתקופות האלה של ההתפתחות בשםימים‪.‬כמו תדשא‬ ‫הארץ ישרצו המים תוצא הארץ נעשה אדם‪.‬העולם היןיכול לחתפתה טקודם בצקת עפר‬ ‫תוכל לבא ע" אופנים שוני‬ ‫יק והאדמה התפתחה והוציאה צמחים‪ .‬כבר פקפקו‬ ‫עו‬ ‫במעשה נראשיתמפני ראותם את דרכי התולדה וחשבו שהתפתחות חחיים‬ ‫בא רקעלידי הולדה‪1 .‬ומה שהעם לאיודעאפי' טעה‬ ‫דברה לו תורח כהבנתו וכשטתו והסתירה האמת ברמזים נסתרים‪.‬ולאיזה כח מכחות טבע החיים דבר‬ ‫אלקים‬ .

‬‬ ‫ועל‬ .‬וחטה רק אמונוה שוטתלפי רוח הזיות בני אדם‬ ‫שונים‪.‬אך לא היה להם טייעתא דשטיא לאסוקי שטעתא‬ ‫אליבא דהלכתא כמו שזכו מאמינ הגלגול‪.‬פ*רוש‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫ונו' א‬ ‫שמדב‬ ‫ילאלו הכחות אשר יצר ואשר אטר לחם נעשה אדם‬ ‫ראשיתו של טקרא אשר‬ ‫מפרש וטבאר להםאיך יהיו שותפים להסב"ה בסעב"ר כזה‪ .‬או‬ ‫טעלה מעלה בסדרגה גבוהה ב‬ ‫ירד מטה מטה ישוב לאחור עד המדרגה היותר נסוכה של התפתחות‬ ‫כי‬ ‫חיים ומשם הוא עתיד לעלותכי לאיכלה לעולסי הנוף טת בצאת הרוח‬ ‫ה‬ ‫סמנו‪ .‬עליו היה צריך לומרוירד בדגת הים ובעוף חשטים ובכל החי'‬ ‫כינעת אשר זכר ונקבה בראם וברכםשייך לומר ורדו בדגת הים‬ ‫י רק‬ ‫ונו'‪.‬והיו מבינים עומק‬ ‫החיל‬ ‫י של טקרא וירדו בדגת הים ובעוח השמים ובבהמה ובכל חרסשהרומש‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫עשלומהארץ (בראשית א' כ"ו)‪ .‬אך אדם אין צדיק בארץ אשר‬ ‫יעשה מוב ולא יחטא‪ .‬סוד ההתפתהות האסתי‬ ‫ההתפתחות של ההיים לא בדרך תולדה שהוא סוד טעב"ר‪.‫פרק ד‬ ‫השבת לאנת ברית‬ ‫טעיח ב‬ ‫‪68‬‬ ‫אלקי לאטר להם או ‪ 15‬נעשה אדם בצלמנו כדטותנווהיוטבינים את הצורה‬ ‫םת אשר לדעת הרמב"ם ז"ל נרמזה בצלם ודטות לח‪.‬אמנם באטת חוארם‪.‬והיתה להם ירידה המה בטותוירדו אלבעלי‬ ‫ההיים הנמוכים ומתפתחים בהם‪.‬אך פחות הזיה המה מהפרטיס של דארווין בההפתחות ההיים‪ .‬לזאת אותן נקודות החיים אשר לא התפתהו‬ ‫במעשיו ואדרבא שבו לאחור‪ .‬ורטזו‬ ‫הז"ל זה באמרם ז‪:‬הורדו לא ז‪:‬ה וירדו האדם אשר התפתח בחייו את‬ ‫רוח החיים אשר בוע"י הנהנותיו במוסר וצדק בדעת וביראת אלקים‬ ‫אשר נתנה בהתפתחות נפלאה אם בשטים ממעל או‬ ‫רוחו במותו תשוב אל‬ ‫בנשטות הגכוהות אשר בארץ מתחת‪ .‬כי גם להם יש התפתחות של רוב שנים‬ ‫אשו רוחם אחרי מותם תשוב אל החיים וטתפתח בטדרגות שונות עד‬ ‫הגיעו הטדרנה של אדם בצלם ודטות אשר בכהו לפתח אותם באופן‬ ‫יכי תשיב אל אלקיםטקורהיים‪.‬‬ ‫ואוטרלך טאמיניגלנולחנשמותהרנישוועלזובכבודברננםעלמשכבותם‬ ‫כ‬ ‫יחיים‪ .‬כי‬ ‫אמונתו היא בגשם' על הקופים אמונתו על אקופים ‪.‬‬ ‫אד‬ ‫נפלא ע‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫בהטדע‬ ‫פרטי האסונות איך הדברים האלה נעשים בעולם‬ ‫עדין לבא עד תכונתם‪ .‬ה מרומ‪ .‬לתקון המוסר והמדות אבל‬ ‫טה שנוגע ברגש להכלל של שיטת ההתפתחות בדרך כלל הרנישו‬ ‫טאט*ניהגלגול כרגש יותר טאשרדארויןידע במדע‪.‬אבל הרוה לעולם יחיה מתפתח ישר או ירד וטתפתח אח"כ‪ .‬אשר לאעל האדם אשר דבר סמנו בלשוןיחיד‬ ‫נאמר זה‪ .‬כ‬ ‫בלשוןיחיד נעשה אדם‪.‬אבל המאמין‬ ‫בנלנול על ישראל נרכתועל ישראל תפארתו‪ .‬‬ ‫יוחהחייםלא ימותלעולם רק טתפתח ועולה‬ ‫טאמיני הנלנילהאמינוכ ר‬ ‫ימקור חיים עד שוב נפשט אל אלקים‪ .‬שהם ירדו בדנת‬ ‫החי וגו' וסכלל החיים האלה ימזגו ויצרפו ויבררו‬ ‫הים ובעוח השמים‬ ‫ויקבצו את הנקודותובהכניפלאות של החיים ויתפתחו אותם להיות חומר ראוי‬ ‫שיברא מטנו האדם בצלם ודטות‪ .‬גאותו‪ .‬בפסוק ‪.‬הרבה יותר מאשר מצא דארוין ודעמיה במלם שנה‬ ‫מוד התפתחותה‬ ‫מעיניהם ומנוחה מחייהםבנסיעותיהם ווועמדת עצמם בסכנת נפשות במסירת‬ ‫נפש על הדעת והח‪:‬טה‪ .

‬וחהשתלשלותבנויה על ו‪.‬כי מדוע שנוא להם לפרש אחת‬ ‫חי'ל‬ ‫‪.‬וגם אנכי נתפתחתי בגטר‬ ‫מכתבי זה במוצאי שבה קודש עד שנחלשתי ונרדמתי‪ .‬‬ ‫ואין לערבבשנימושגים‪.‬אבלאיןליחסלהפירושים‬ ‫יווזרטוזרים מאשר היא‪.‬טושג שוא" כאשר בארתי בספרי "מושני‬ ‫שוא*‪.‬ואיננה לא פרצוף ולא ונבובלתי מפקהיא מן האנדות אשריש בהם‬ ‫מוד‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫על בנות חאדם אשר כלמציאתנו אנוחייבים‬ ‫ולא אבין אנכי איך‬ ‫תבא לדעתו חהתפתחות הזאת‪ .‬ואנימרגיש כה ו‪.‬ואם כל הקופים ככל‬ ‫חית השדה נבראו זבר ונקבה ואחד נברא כמין נדמה זכר ונקבה ביחד תהי'‬ ‫פרצוף או זנב עד שהקנ"ה הין מוכרח לעשותלו נתוח‪ .‬ואם שאגדח חזאתהיא בכלל מוזרה‪.‬סורפולימיקי"ואיןכאן מקומו‪ .‬צחוק הוא וכאב לבליתן דעות כאלה בפירוש הגדות‬ ‫‪ .‬בלעדי הפרצוף‬ ‫או הזנב של התפתחות בררך התולדה אשר בגשה דארוין‪ .‬אשר לדעתויש ליחס בריאת 'האשה‬ ‫י אייזענשמיין לחשוב כזאת‬ ‫שנבראה אונולדה טונבהקוףי צרליעליך‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫‪.‬וזה נגד ההגיון שזה כמו שיאמר על אדם שלמד והשכיל‬ ‫מאד מאר עד שנעשה שומה‪ .‬ובכלל ההתפתחות הוא דבר מכעי ואמתי בדרך‬ ‫כלל‪ .‫*‪8‬‬ ‫פרק ד‬ ‫השבתלאותברית‬ ‫טעיף ב‬ ‫ועל הכלל של שיפת ההתפתחותבין בהחיים ובין ‪.‬‬ ‫ובנךוכל סשפחתכם וברכת מזל מוב‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ידידכםוידיד אכותיכפמלר.נוץייכםהירשבזון‬ ‫‪-‬‬ ‫*רס ה'‬ .‬ההתפתחות היא טלממה למעלה וחהשתלשלות תיא מלמעלה לממה‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫באטת‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫צ‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫עם‬ ‫שני‬ ‫חפכים‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫או מצלעות הצדדים כבלשון‬ ‫בצלע‬ ‫מצלעות השדרה כבלשון‬ ‫המשכן‪.‬בכל נמצא יכול‬ ‫כל לומד תורה לשמה לסצאדי רמזים במקרא ודברי חז"ל‪ .‬ואין פה מקוםלוה" אך זה הביא גם אותך לירי ערבוב מושגים‬ ‫ת ו‪.‬או שיאמר שאיש פלוני התפתח כל כך‬ ‫בכחו וגבורתו עד שנעשה חלוש ורפה ידים‪ .‬ואשר ידידי‬ ‫י עשה לה ממוכין מן המחלוקת באגדה על דבר‬ ‫החכםאייזענשמייןנ"‬ ‫הצלע אם פרצוף או זגב היתה‪ .‬שלמעלה נתפתחה הרוחנית מלמעלה למדריגה‬ ‫וכתבת על העשר ספירו‬ ‫קמנח מטנהע‪ .‬הכי בזה יקרא‬ ‫התפתחות והשתלסות‪ .‬אם כל הקופים מקודם היו בדו פרצופים‬ ‫והקוף האחרון אשר התפתח נחתך ממנו הצלע ונעשה לאשה א"כאיךיש‬ ‫לכל הקופים אשר לא התפתחועדיין זכר ונקבה‪ .‬‬ ‫י את‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫י החכם‬ ‫אייזענשמיין נ"‬ ‫חחתפתוחבכולתל בלבהלהשותעלישרבלותידיאד‬ ‫‪.‬ואיקץ ואחתים‬ ‫בברכח בברכת השנה כתיבה וחתימה מובה לאלתר לחיים אתה ואשתך‬ ‫אחיכם הרבנעי‪.

‬ת‪ .‬‬ ‫על המצות ואין זה באהל מועד שבמדבר ולר"ש הדבר בהיפך שלדעתו‬ ‫ן בהברכות וקללות של ההרים האלה מו‪.‬‬ ‫גנדכל עמך אעשת נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הנוים‬ ‫וגו'‬ ‫ח‪'.‬דות‪ .‬קת ר' ישמעאל ‪.'.‬טנ כרית חדשה והם רק כאחת‬ ‫אי‬ ‫מן המצות שלא נוהגות לדורות שצותה תורה הרבה בכל מסעם ונסם‪:‬ת על‬ ‫ן רש"י טנהדרין‬ ‫הבריתות הקודמות ליתן קיומם נם בתוך ארץישראלעיי‬ ‫מ"נ ע"ב ד'ה עדשעברו‪.‬לאסר שש עשרה בריתות לכל אחד‪ :‬ללמוד וללמד‪.‬ערטת גלעט‬ ‫להזכיר בכל ‪8‬עכ‪ 8‬את ישראל ואה יעקכ‪.‬לשמור‬ ‫ולעשות‪ .'‬ ‫ר שנמרבר‬ ‫ברית אחלמ‪-‬דע‪-‬‬ ‫סעיף‬ ‫א'‬ ‫הברית שבאהל טועד‪.‬בענין ש'דוכין שקגלו בחרמ לוטן ואחד‬ ‫עכר הומן השכי ט‪.‬עלה אלי רזהרה ‪.‬רע"ק ‪3‬כללות‬ ‫וטרט‪.‬תר להנשא לאחר אכלמי שעבר‬ ‫~וס‪.‬אגוד‪.‬‬ ‫בחשבוןמ"ח בריתות שנכרתועל‪-‬כל מצוהומצוה שחשבו חכמיםבסוטה‬ ‫ל"ז ע"נ חושב התנא קמא ברכות וקללות דהרנריזים והר עבלוכן בסיני‬ ‫וכן בערבות מואב‪ .‬עשית לך ארון‬ ‫עץ וג‪ .‬ת אג‪.‫*רק ה‬ ‫בריתאהלמועי שבטדכר‬ ‫סעיף א‬ ‫‪85‬‬ ‫נ‪8‬רכ* ף.‬ברוך וארור כמבואר בפרקני סעיף ב'‪ .‬ן אהל‬ ‫ט‪.‬נהיצתו‬ ‫‪ .‬‬ ‫תרי והתלטוד לא הזכיר הבדל אחר ביניהם רק זה‪ .‬ר להנשא ער שיגשא האחר‪.‬אבלבלי ספק יש הבדל ביניהם נם במושנ‬ ‫קיש בברכותוקללות של הרנריזים ועבל מושנ ברית מיוחדה‬ ‫הבריתשלח‪'.‬ברית" או לא אך התלמוד חפ(ן רק להראות פח מקור מחלוקת ת"ק ור"ש‬ ‫במסור פחלוקת תנאי קדומה‪ .‬ק‬ .‬ער שבמדבר‪ .‬בכלל ובפרמ‪ .‬ופי'רש"י זשל סבירה ליה כר' יש‬ ‫מעאל הלכך הרטינ‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫חדא (שזה כללות וזה פרפות ודבר אחד הו ור' שמעון ס"ל כרעשק הלכך‬ ‫נינהו‪.‬אם שמוכרח להיות‬ ‫עוד הבדל בהבנת מעשח הברכות והקללות בהרגריזים והר עבל אםנקראים‬ ‫ו‪.‬לש‪.‬לא‬ ‫תתג‪.‬וססיק הגם' ובפלונתא דהני‬ ‫תנאי דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר'‬ ‫עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרובסיניונשנו באהל מועד ונשתלשובערבות‬ ‫י ואהלמועד‬ ‫טואכ‪ .‬כרבות וקללות שבהר‬ ‫נריזים והר עבל‪ .‬‬ ‫אבלאי אפשר לחשוב שדעת התנא קטא שלא הי' באהל מועד‬ ‫הענל‬ ‫שמצינו מפורש בתורה שהיתה‬ ‫שבמדבר ברית כלל‪.‬‬ ‫בריתלפניהכרית בעארחברוית פואב כנאמר מפורש הנהאנכי "מאוחררתיבריח‪'.‬דדו לא רתע'ט‪ .‬טעם השארה שט ישראל לבית יעקכ‪ .‬ור"ש מוציא‬ ‫הרגריזיםוהר עבל ומכניס אהל טועד שנמדבר‪.‬טחל‪.

‬‬ ‫"סדר למקרא" פרק כ*דסי'‬ ‫י בצלאל כמו כל סעשה המשכן שנעשו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ומה שאמר ואעש ארון הכ‬ ‫יד‬ ‫ויעש בצלאל את הארון עצי שמים‬ ‫על ידו‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'.‬‬ ‫‪1(.‬‬ ‫‪.‬כילוהסירובנ יעקב אתהשםישראלוקראועצמם בשם‬ ‫יתארגנים תחת שם מיוחדלכתהמיוחדה‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬והיה גפ‬ ‫בזה מבםפליטיקי עמוק‪.‬טים את‬ ‫הלוחות נארון כאשר צו ה' (דבריםי'‪ .‬‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‪-‬‬ ‫בעח‬ ‫(‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ובפרשת עקבעלה אלי ההרה ועשיתלךארוןע'ן ואכתוב‬ ‫על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת‬ ‫ושמתם בארון ואעש ונו' ויכתוב וגו' ואפן וארד מן ההר וא‪..‬א‪-‬ה)‪ .‬והדגלים‬ ‫בפרשת בטדנר‪ .‬וביחוד בני‬ ‫ישראל הקרומים אשר עשו את העגל בחפצם לשתף לשם שמים את האלילם‬ ‫הקדום ולאמר אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ובשנר ‪ .‬אשר‬ ‫הלוים התקכצו אל משה לקול הקריאה מי לה' אלי הבדיל הויה את שבם‬ ‫הלויאליו תחת כל בכורב ישראל‪ .‬והוא ארון העדות ארון‬ ‫וכל התכונה ועליו נאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם ונו' לתור להם‬ ‫טנוחה (במדבר י' ל*ג)‪ .‬ ‫‪.‬להבדילם‬ ‫סביב ארון ברית ה' הכל משבמי בני יעקב‪ .‬‬ ‫[‬ ‫וגו'‪( .‬‬ ‫ביתיעקבאזיהיובני ישראלהקדומיםמ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ואזיעשה ח"ו קרההנדילה בעםוהיו מתחריםאלו עם‬ ‫הקרע‬ ‫בישראל עוד טרם כואם לאר~ןוהי'יכול להפר ש'י זה כל תקותמיאפילו רק‬ ‫לפרסם את הטעם הזה הי' טכנהכי הפירסום ה‪ 4‬נותן כח שהדבר תעשה‬ ‫ולפי דעת חד'ל אחוי הקב*ה בטהונ טעםזה נאמרו לא תתגודדו ולא תשיסו‬ ‫למת (דברים יאד אן) ודרשו לא תעשו אגודות אגודות‬ ‫קרחהבין עינוכם‬ ‫(יבמות י*ד ע"א)כיע"י אנורות אנודות נעשהקיחה בעם וזה אחת טן‬ ‫הראות חושבים זה רק למצחק מילין (ווארם שפיל)‬ ‫האסמכתות אשר קצ‬ ‫רימבט עסוק בהעבר כמו בהעתידוהרנישו כי הטעם‬ ‫ובאמת חז"ל הי' להם‬ ‫למל"ת זאת נתנה התורה באותו המאמר אשר נאמרלבני ישראל הקדומים‬ ‫'‬ ‫(ל‬ ‫"‬ ‫.‬והססע ותמחנה‪ .‬ועל פי הברית השני הזה נכנה‬ ‫כניהקמתו נמנו כלבני יעקב לשבטיחם כמבואה‬ ‫המשכן‪ .‬‬ ‫י‬ ‫(‬ ..‬ויהי שם עם ה' ארבעים‬ ‫יום וארבעים לילה ויכתובעל הלוחות את‪.‬והוא הארון שנאמרעליו‬ ‫הברית אשר בשבילו נבנה המשכן'‬ ‫(שמות ל*ז א)‪ .‬ובעת החיא הבדיל הויה את שבם הלוי לשאת‬ ‫את ארון ברית ה' לעמודלפני ה' לשרתו ולברך בשמו וגו' (דבריםי‬ ‫' ח')‪.‬‬ ‫‪1..‬יברי הברירמ' עשרת הדברים‬ ‫(שם שם כ*ב כ"נ) וזה נסשך על הברית אשר בפסוק יוד אשר אומר‬ ‫י עשרת הדברים אשר בחורב אשר נתחדש פה‬ ‫שהברית הזאת כרת נ*כעלפ‬ ‫עליהם ברית חדשה‪ .‬ונאסר‬ ‫עוד שם ויאמר ה' אל טשה כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ‬ ‫הדברים האלה "‪:‬רתי אתך ברית* ואת ישיאל‪.‬ ‫י‬ ‫"‪.‬כי כני ישראל הקדומים‬ ‫הפרו ברית עלכן נם הויה הפר בריתו אתם והסירם טגכירה ולא השאיר‬ ‫רק את השם "ישראל*‪ .‬ובחודש השני אחרי‬ ‫מןבגי ישראל חקדומים‪ .‬וכבר בארתי בספרי‬ ‫ניא' שהוא הוא נעצמו הארון שעשה בצלאל‪.‫"‪ 0‬פק"‬ ‫נריתאהלמועדשבמרבר‬ ‫סעיף א‬ ‫]‬ ‫‪..‬‬ ‫הנהכל זהעלהביית שהי' אתר העגל יהברית הי' נחוץ להתחדש כי‬ ‫בעגל הפרו ברית הראשוןעיין תנחומא נצבים פיסקא נ'‪ .‬שמות ל*ד א') והברית הוא שלא יכרתו ברית ליושב הארץ ולא‬ ‫להשתחוות לאל אחר ולעוד מצות הנזנרות בפרשח (שמות ל'ד)‪ .‬מפני שנם יעקכ נקרא בשם ישראל‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.

‬לא הבין את דברי בלעם הערום אשר ידע כי לא‬ ‫בקללוון ינצח אותם רק אם יצליח לעשות פירוד וסתלוקת ביניהם‪ .‬ואם‬ ‫שרק פרטות נאמרו לדעתו באהל מועד אבל עב"פ הי' שם ברית חדשה‬ ‫עליהםמפני שהברית הראשון הלא הופרעעי מעשה הענל‪..‬שלדעתו נעשה עוד קודם הקמת המשכן בעת אשר‬ ‫לקה משה את האהל ונטה לו מחוין למחנה הרחק מן הסחנה וקרא לואוהל‬ ‫מועד (שמותל"ג ז‪.‬ו‪.‬‬ ‫‪.'4‬כילא נחטביעקכ‬ ‫ולא קמם בישראל"‪ .‬לא הביםאון ביעקב ולא ראה עמל בישרא‪".‬ואיךשיהי'בלתי ספקהי' בריתוקרא ר'שטעונ את אותו הברית"הכרית‬ ‫באהל מועד שבטדבר"‪ .‫_פרק ה‬ ‫ברית אהלטוער שבמלבר‬ ‫סעיף א‬ ‫‪69‬‬ ‫בעה הכרת הנרית אתם כי עם קדוש אתה להויה אלקיך ובך‬ ‫בחרהויהלהיותלו לעם סמלח מכל העמים אשר עלפני האדמה (דבהנםי"ד‬ ‫ב') אותנ הדברים שנאמרו לפני מתן תורה ועתה אם שמוע תל~עו בקולי‬ ‫י כל הארין ואתם‬ ‫ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמיםכיל‬ ‫תהיולי טמלכת כתנים ונוי קדוש אלה הדברים אשר הדבר אלבני ישראל‬ ‫(שסותי"ם ה' ו')לפי אשר בארתי הפסוקים האלה כאשר בארתי בפרק‬ ‫נ‪4‬סעיף א'ובלעם הערוםחבין היטב את הסצבהזהוהיהחפץבשירחפוליטיקית‬ ‫לעורר להפירוד הזה וה~' דבורו הראשון מן ארםינחני נלק וגו'לכה "ארה‬ ‫לי יעקב ולכה זעמה ישראל" ונו'"טי סנה עפר יעקנ ומספר את רובע‬ ‫ישראל" ובלק מלך הטפש אשר לאהבין במדיניות מאוטהוחפין ללחום אתנו‬ ‫בקללות ונחוש וקסמים‪ .‬והעיר על התקרבות עמלקלבני ישראל הקדומים‬ ‫'‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫נ‪.‬‬ .‬רק‬ ‫שהקב"ה נפטר מחובו להם‪ .‬מה טיבו אהלך יעקכ משכנותיך ישראל" "דרך ככב‬ ‫טיעקכ וקם‬ ‫שבט מישראל"‪ .‬ומפני זה קשהלנולהכין מדוע לא יחשוב זאת התנא קסא לברית‪.‬ודאי נפטר‬ ‫הקב"ה‬ ‫י‬ ‫‪.‬על כן‬ ‫אטרבלק מה עשיתלי לקובאויבי לקחתיך והנה ברכת ברך‪ .‬אשר קלע בהם מרחוק לתוך הקהל‬ ‫ככלי תותח‪" .‬שאפילומי שחושב שלא נפטאר'השניח'עלידי‬ ‫הפרתברית האחד בדבור בעלמאעיין דברינו בזה בחלק פרק סעיף‬ ‫א‪ .‬אכל פה הפרו במעשה שעשו להם עגל ‪.‬‬ ‫‪.1‬ע‪ 5‬אשור עברועלבני עד כאשר בארתי זה בחלק א' פרק ט' סעית‬ ‫ובחלק כ' פרק ב' סעיף ב' ובפרק נ' טעיףא'‪.‬מסכה ויעלו עולות ויגישו‬ ‫שלמיט וישב העם לאכול ושתה ויקוטו לצחק (שמות לאב ו')‪ .‬ג מיום הכפורים עד הקמת המשכן ואם נחשונ שהברית‬ ‫י הסרבנות‬ ‫נגמר כהבאת הארון והלוחות לתוך הטשכן שבו כשנו דינ‬ ‫מציין‪ .‬אהל טועד שבמדבר מפני שגם הברית השלישיוז שבערבות‬ ‫סואב היי מ'ב בלי ספק בתוך אהל מועד מוכרח לציין הברית‬ ‫הזה באהל מועד שבמדבר קודם הרבה טרם שבא האהל מועד לערבות‬ ‫טיאב‪ .‬ולא הבין את‬ ‫הרעל הנורא אשר היח מונח בנרכותיו‪ .‬ינלע"ד שבזהאין טחלוקת כלל שבודאי באהל מועד שבמדבר היה‬ ‫בריתאחרי שנתפיים הקב"ה על חטא הענל אבל מחלקותם היא על מה‬ ‫היה הברית שלדעת תנא קמא לא הי' צריכיס כלל ברית חדשה על‬ ‫מעשה המצות שמה שישראל הפרו ברית לא נפטרו בזה מחובתם‪ .‬‬ ‫ואם חושב את הבר‪:‬ות וקללות דהרגריזים והר עבל לברית הי' לו לחשוב‬ ‫ארבע במקום שלוש ולעשות חשבון שלס"ח בריתותעל כל מצוה ומצוה‪ .

‬שה‬ ‫‪.‬א"כ לא נקרא שנשא‬ ‫לאחר‪ .‬הברית רו‬ ‫הקב"ח ש"וא התפייס וקשר עצסו עוד הפעםב‬ ‫אבל לא מצדם‬ ‫על חובתם בעשית המצות שהם נתחייבו כבר פאז בהברית בחורב‪ .‬ולזאת דעת‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫רע‬ ‫שאמר‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫את שמם מתחה השמים‬ ‫הרףסמני‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫‪.‬ע"כ הניחה‬ ‫התורה שבכתב לכתוב את כלם בפרטותיהם באהל מועד אם שכתורה‬ ‫שבע"פ נאמרו כללות ופרמות בסיני‪ .‬אמנם לדעת רע"ק שנשנו באהל מועד אשרבארתי בספרי‬ ‫"סד למקרא" פרק כ'ימודי מחלקותם בפירוש הקרא זאת התורה לעולה‬ ‫ולמנחח וגו' "בהר מיני" ביום צוותו אתבני ישראל להקריב את קרבנותיהם‬ ‫לה' "במדברסיני‬ ‫" (ויקרא ז'‪ .‬ל"ז ל"ח) הטותר למקרא ויקרא אל ס‪.‬יג‬ ‫ם חמעכב מותר בלא התרת ח‪:‬ם לאחר שנשא כנגדו" עיי"ש‪ .‬אם שנאמרו ונכרת ברית עליהם עוד בחורב‪ .‬הוא מטעם שכתב הכרדכי ז'ל בהגהותיו‬ ‫לפרק שבועותבטוי בשם הר"ש סשאנ'ן ז"ל שקבלה בידו בענין שדוכי איש‬ ‫ואשהשקנלו עליהם בחרם תקנות הקהלותלהנשאלאחר זמן‪.‬על כן היה נחוץ עתה‬ ‫ל‬ ‫לחדש הברית משני הצדדים‪ .‬ולמה‬ ‫צריכים לשנות הדבר כאהל מועד‪ .‬ואת הברית‬ ‫הזאת חידש באהל סועד שבסדבר‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫הויי'דבר ה'אליו מ מועד (ויקרא א"עיי‬ ‫ן דברינו שם בארוכה‪ .‬ודעת ר'ישמעאלכיון שאמר הקב"ה למשה הרף‬ ‫ממני רסז למשה שהדבר תלוי בו שיתחזק בתפיה כדאי' בברכותל"ב ע"א‬ ‫אמר משה זה הדבר תלויביסיד עמד ונתחזק בתפלה‪ .‬ולזאתהי' צרי‬ ‫ק מצד‬ ‫כבריתחדואשתם‪.‬‬ ‫ף ב'‬ ‫טעי‬ .‬ומה‬ ‫שאנו מוצאים מצוות גם באוהל מועד ונם בעת הברית זה רק הפרטים‬ ‫של הכללים שנאסרו בסיני ולא ספני הברית נאמרו רק לבאור דברי הברית‬ ‫בחור‬ ‫רב לפרטיו‪.‬דסישעכבוהעביר‬ ‫המועד אטור להנשא לאחרוסי שאינו מעכב סותר ואינו צריך התרת חכם‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫עבדו את העגל נפטרו‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫לו לעם רק את‬ ‫שהריהיי חפ~ן‬ ‫אשר‬ ‫בני משה ולא אותם‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫להם מקדם כה תאמר לבית יעקב ותגיד‬ ‫לבני ישראלונו' והייתם‬ ‫י סגולה מכל העמים ונו'‪ .‬‬ ‫)‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ממנו ~דבריםט' דינו כאלו הוא נשאלאחר‬ ‫אותך לנוי‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫הם מהברית כדברי הר"ש משאניןז"לכיוןשחפין להחליפםבאוסה‬ ‫‪.‬ומדוע לא כתבה התורה כללותיה‬ ‫ופרטותיה כלם בסיני‪ .‬אדרבא רמןשיתפלל ויתרצה א*כ לא נחבמל הברית שלהם וחובתם‬ ‫להמצות רק הברית שלו נתבמל מטעם שהםהפרו ברית בסעשה‪ .‫‪86‬‬ ‫פרקה‬ ‫ברית אהל טועד‬ ‫שבטדבי‬ ‫טעיהא‬ ‫הקב"ה סחובתו בברית קדום לעושה הענליעיי‬ ‫ןיםדברינו שם בשם המהר"י‬ ‫מאפרני והמרדכי זכרם לברכה‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ולא עוד שאפילובני יעקב ובני לוי אשר לא‬ ‫אחרת אשר תצא ממעי‬ ‫‪.‬והטעם שהיו צריכים ברית עוד‬ ‫הפעם על המצוות לדעת רע"ק‪ .‬זה רק להראות שהי' באהל מועד עוד חפעם‬ ‫ברית על כלם‪ .

‬‬ ‫אין חונה דת'ת לתאר סחות חליה‪ .‬‬ ‫ן ספרי מלכי בקדש ה"ב תשובח‬ ‫ואלוחעיקרים יטכתנ הרטב"ם ז"לעיי‬ ‫וג לא נוכל לקרא את כלם בשםעקרי או שרשי הרת‪.‬ושחמושנ‬ ‫הזחאשר חאדםמשיג תחתשם אלוח הוא רק אחדואיןשני לו‪ .‬ומצות ושננתם לבניך נאטרח ביסודה על אהבת ה' אשרטחויב כלאב‬ ‫ללמוד אתבניו וגםלילדים קפנים‪.‬כתבעליו הראב"ד ז‪ 54‬ולמח קרא לזחמין‬ ‫ובמחנדולים וטובים הלכו בזו חמחשבחלפי מח שראו במקראות ויותר ממח‬ ‫שראו בדברי חאנדות חמשבשות את חדעות עכאל‪ .‬‬ ‫ומה שיש עוךלחעיךבדברי הנרית הזאת הוא עליסוד אחד מעיקרי‬ ‫אמונת דתנו ותורתנו חקדושח* אם שבאמת התוה"ק כלחעיקרואין בחפפל‬ ‫אבליש בכלדברשרשים וענפים‪ .‬תו‪ .‬‬ ‫י"ג מדות של רחסים סי קרא‪ .‬אחד‪.‬וחוא אחדואיןשנילהסשיל‬ ‫יל‬ .‬‬ ‫שלילת הגשטות הוא סשרשי חדעח לא הדת‪.‬ולאנכוין בולסקשיה‬ ‫לפפל רק סחשלהלענף‪.‬וסדת טוגו‪ .‬והרת חלא ניתן לכלחעם‬ ‫לחפשוטים כלחכטים‪ .‬שאם תחשוב‬ ‫שהש שני כמחושניחם אינם אלהותכי אלוח חוא רק אחדי וכל שאניטשינ‬ ‫בסועג אלוח חוארק אחדואיןשני‪.ל בחשגותיו על דברי חרמב"ם‬ ‫שחשב ב‪"8‬נ טה' תשובח ה"ז ניןחמינים את האומר שיש שםרבון אחד‬ ‫אבל שחואגוף ובעל תמונח‪ .‬הלאצריכים הדברים ברת להיות מושנים‬ ‫לפי מושגיהילד ועכ"פלפי מושגי חעם חפשוט אשר לא למד פילוסופיא ולא‬ ‫י שלילת הגשמית תחי' מעיקרי אמונח‪ .‬וגם קודםעלינו לחנכם‬ ‫בדת‪ .‬כדברי ח‪18‬יטק‪.‬אנחנו נוכללומיעליחם‬ ‫שלא חשיגו את חאמת אבל לא לחשוב אותם לשולחיםיד בזבול וכופרים‬ ‫בעיקר‪ .‬הדבר‬ ‫ידע ממנח‪ .‬כי הדתניתן לכל חעט‬ ‫וותישראל ניתן נם לילדים מבני שלש עשרח שנה‪ .‬הס שרשי הדת‪.‬‬ ‫געלי העיקריכ! לא הביאו את חשורש השלישי‪.‬ולזאת הצדק לחראב"ד ו.‬ראלכיאזן חאיש‬‫חפשום לאיכול‬ ‫רק הלשונותהאלתני לא יחוש דבר שאינונוף ואין‬ ‫לו כלמשיני הנוףל‪..‬ולזאת אי אפשר‬ ‫כ‬ ‫טצד עצמו אמת מעקרי החכמח חאטתית אבל לא טעקרי חדת אשר איננו‬ ‫נחלת הח‪:‬מים לבד אך נם נחלת כל חעם כלו‪.‫‪%‬ק ח‬ ‫ברית אוהלטועד שנטדבר‬ ‫סעיה ב‬ ‫‪89‬‬ ‫ף ב'‬ ‫כםזני‬ ‫טע‪.‬שבאמת חדת לא מצות אותנורק שנדעשיש שם אלוחמצוי‪.‬והרמב‪'.‬רק מציאות‬ ‫אלוח‪ .‬קבויאם חאיש חפשוט איננו מבינו ואיננו משיט איךיכולים‬ ‫לחייבו בדתנעיקר כזח אשר המקרא בעצמו מעיד שאאא לאדם פשום לחשינ‬ ‫אשרעל כן כתבח חתורה את התוארים הגשמים‪ .‬נה גטקום שרשימ‪.‬או כלשון חו"ל לסבר את חאזן לשכך את חאזן‪ .‬ת המתרנסים עיקרי אמ‪.‬םז"ל בעצמו מתרן‬ ‫את חתאוריםהגשמיים מפעם דברח תורח כלשוןבני אדם אשר הסב נם‬ ‫לכונחזו‪ .‬החפילה‪.‬ובאמת לא טונ עשו מעתיקידברי הרמב"ם‬ ‫לבי"געיקריו שתרנמואותם מערב*ת בשם‪%‬קרים" אשרהיחראוי שיתרנמו‬ ‫יו‬ ‫אותם בשם "שרשים"' אמנם אחרישחורנלנו 'כבר בשם עיקרים אנו כותבים‬ ‫כן ומבונים לשם שרשים שבאטת פירושו גם שורש‪ .

‬ז')‪ .‬אבל דת אלהות שימודו אחדות א"א בלתי ליחס לו ארו כל המוב‬ ‫שאנו משינים‪ .‬וחז"ל קראו זהי"ג מדות של רחמים‬ ‫אשר‬ .‬‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ובעיקר האמתי הזח אשר בלע‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫המושנ דת כסו שלא‬ ‫יתכן‬ ‫יתכן מושג דת בלתי מציאות אלוה‪ .‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫.‬אני אוטר דת אלהות להוציא טדתי‬ ‫חאליליות שהיה להם גם אלילים רעים והטאים‪ ..‬סופרים שם‪ .‬אבל זה בא להם מאי אסונת‬ ‫האחדות‪ .‬‬ ‫ופרטי העיקר הזה אשר א"א למושג "דת אלהות" בלעדן מבואר בברית‬ ‫חזאת בברית אהל מיעף שבטדבר‪ .‬וכבר אמר‬ ‫סעיף ב‬ ‫חחכם הדבור בסה ש‪5‬א יושג אולת והמהשבה בו חטא ורקהיסודות האטתיות‬ ‫בדברים אשר לנולשלול מאלו ק כשלילווז הגשמית והפעיליות וכדופה הטה‬ ‫דבדיםשנתנו לחכמים לחקור בהם משרשי החבסה והדעת אבל לאשייךלחייב‬ ‫בזת ומכש"כ לחשוב לעיקר בדת הניתן אפי'לילרים אשר אין להם שום‬ ‫מושנ טח‬ ‫קוירות כאלה ולוהיה זה ח‪5‬ק בדת היהניתן זה רק לחלק סן‬ ‫מ‬ ‫חחברח כ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫‪.‬לא חסר‬ ‫טוה המושנ אשר אנו קוראים בשם אלוה‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪5‬א שמענו‬ ‫אבל זה ענין טן‬ ‫דרישת‬ ‫האמת‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫טצות לטוד התורה והדעת לא מן העיקרים בדת‬ ‫חשוים לכל‪.‫‪* 46‬רק ה בריתאוהל מועדשבמדבר‬ ‫לולהחבירה"‪ .‬אבל פה בהכרית הזאתניתן‬ ‫לנוע‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בעת התפייס אלוה עלעון הענל‬ ‫מפי‬ ‫וצוח‬ ‫למשה‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ארון הברית ולפסולשני לוהית אבנים כראשוניםוישכם‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫טשה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫אל הרסיני כאשר צוה ה' אתוויקח‬ ‫בידושני לחותאבנים‬ ‫ו ויקרא ה'‬ ‫וירד ה' בענןויתיצב עסו שם ויקרא בשם ה' ויעבור ה‪ .‬השני עיקרים האלה מציאות אלוהואחדוח‬ ‫ייראלוה המה מעיקרי‬ ‫ושרשי הדת בלי ספק אבלאין לנו שום חובה דתיתלצ לנו טהות אלוה‬ ‫ולא לחקור לדעת למצא מהותו כי באמת הוא דבר שלא יושג‪ .‬אבל רק הרגשנו‬ ‫ולסדנו‬ ‫יקרזאתזהמתוצאת הדנריםאלהוהמ‪.‬וווזלא דרךההג~ן‬ ‫‪.‬אבל כשם שהדת מחייב לנו לידע את מציאות אלוה‬ ‫ואחדותוכן אנחנוטחויבים לידע שמציאות כל המוב אשר במושנ טוב מיוחם‬ ‫אליו במדרנה היותר נבוה שבמציאות‪.‬שלשים ועל רבעיפ (שמות ל"ר‪ .‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫להשתדל‬ ‫אבן‬ ‫הדתי‬ ‫להתאימם עם הדעת כמה שאפשר לכל אחדלפי אשר חננו החונן לאדם דעת‬ ‫וכדברי הזה"ק ביהיך ובשעריך כל חד וחד כפום שעורי דיריה‪.‬קד עון אבות על כנים ועלבני בנים על‬ ‫‪.‬לא הזבירוהובעלי העיקרים הפיליכופים‬ ‫כי‬ ‫המה בקשו את העיקרים בחקר אלוה וצרפו אותם לרה‪ .‬‬ ‫אסנם סהשיש עיקר בדת השוה לכלוהוא שעלינולידע ליחס כל המוב‬ ‫שבעולם שאנו משיגים לטוב הן מצד המוחלט והן מצד המוכ הסורנש‬ ‫וחן מצד הסדות הטובות כל מה שנוכל להביא תחת מושג טוב‪ .‬ואפי' ההפעליות אם רקוזם בסושנ‬ ‫השובצריכים ליחם אליו הטוב הספשט מן ההפעליוה‪ .‬ואין עלינו ג"כ החוב‬ ‫לחקור מהות ואיכות המדות האלה באלוה כאשר איןאנומחויבים לחקורבסהווז‬ ‫ואיכות מציאות אלוה‪ .‬העיקי הזה אשר הרנשנו אותו מ‪:‬ל דברי התורה מטעשת‬ ‫בראשית וממעשה אנות עוד מרם בא משה רנינו ע"ה‪ .‬עלפני‬ ‫ח' אל רחום וחנון ארך אפים ורנ חסד ואסת נוצר חסד לאלפים נושא עון‬ ‫ופשע וחטאח ונקה לא ינקח פוו‪.

‬וסדרו וירדה'בענןויתיצבעמו שם ויקרא (הקב"ה)‬ ‫בשם ומה קרא בשםהי ה' אל רחוםוחנוןונוי‪.שה הטרגליס אנו לוטדים שהקב"ח אמר את הי"נ מדות‪.‬אשר בפסוק הראשין ויקרא בשם הוא ג"כ כמין‬ ‫וגו'כמובפסוקועתהיגדלנא‪.‬‬ ‫שנאסר ועתה יגדל נא כח ה' "‪:‬אשר דברתת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד‬ ‫נושא עון ופשע וגו' (בטדבר יי'ד‪.‬שאם לא ניחם להקנ"ה מדות המובות האלה באיוה אופן‬ ‫שניש‬ ‫ב‪.‬ואח"כ עבר ה'עלפניו ויקרא‬ ‫(משה את מה ששמע מקודם בנבואה מ‪2‬י ה') והוא ה' ה' אל רחוםוחנוןונו'‪."ז אנו אימרים בסליחות אל הירת לנו לומר שלש‬ ‫עשרה ‪.‬לכאורא להמקרא של ועתח ינדל נא כח אדני‬ ‫"דברת"‬ ‫ונל.‬אמנם‬ ‫מפסוק אחר במ.‬אבל העיקר מה שנחוין פה היה ההקדמה שהקדמתי פח‬ ‫לעיקר המדוה‪ .‬אתלטועד שבמרכר‬ ‫מעיף ב‬ ‫י*‬ ‫אשר .‬‬ ‫ומן הפרשה חזאת לא‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫את‬ ‫חי"נ סדות אם חקב"ח‬ ‫מי‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫כעצמו או משה כאשר ראה במראח הנכואהכי עובר על פניו‪ .‬י"זי"ח‪ .‬כןיודעים אנו את מציאות הטוג הזח בו אם שאין‬ ‫אנו מבינים אתאיכותו זה‪ .‬אם שלא‬ ‫כבינים איך‪ .‬ועיין מ"ש כזה בחידוש' הרח"ה לנמוקי‬ ‫רש"י ז"ל על ההירה בפסוקים אלה‪ .‫פרק ח‬ ‫נרית‪.‬ואומרים כהודעת ל.‬אשר בלעדי הי"נ מדות של רחסים לא שייך כלל מושנ חתפלח‬ ‫ומושג ברית אלוה‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫דר"א‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫כאשר פ' מא לאמר‪ .‬‬ ‫אמנם ביוסא ד' ל"ו ע"ב אי' מהו שאמר משח (לפני חקב"ה)‬ ‫נושאעון וע‬ ‫ובר על פשע יהטאח‪ .‬‬ ‫ואין פה המקום לבאי פרטי הי'נ מדותכי נצא בוה רהוק ממטרתטפרי‬ ‫ולפני איזה שנים כתבתי עליהם קינטרם מיוחד ולא יכולתי למצא אותו‬ ‫בין המון נ*ירות‪ .‬ר"ל שהקב"ההודיע את שמוואת‬ ‫מדותיו יתברך שזה פירוש לשון ויקרא בשם‪ .‬והתפלה מועלת‪.‬או שלא הוצרך משה לענין של המרנלים רק את המדות‬ ‫הנזכרות שם‪ ."ד שיש פה שגי פסוקים וירד ח' בענן‬ ‫ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' (שמות ל"ד ה') ולא כתיב טח קרא ולא‬ ‫ו ויקרא ח' ח'‬ ‫כרור מי קיא ובפסוק שאחריו כתיב ויעבור ה' על פני‬ ‫אל רחום וחבון וגי'‪ .‬ומה שיש לדבר בכרית זה על דבר חנה‬ ‫אנכי‬ .‬אשר הוא בלי שנוי‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ותמו אך הטוב הזה‬ ‫י בקשח‬ ‫את שאנו מוצאים באדם הניח לרצות על יד‬ ‫ותחינה צריכים ליחס הטינ המפשמ מזה להקמ'ה ר"ל לא את חשנוי‬ ‫רק הטוב אשר באדם המשתנה כשמרצים אותו בתפלה ובקשה‪ ..‬אבל פה בלי ספק שהי"נ מדות המה דבורו של הקב"ח שנותן‬ ‫הטיפוס על טהניסדענין הנרית והתפלח וחמליחה‪ .‬וכדאמר רייוחנן ויעבור‬ ‫ה' עלפניו ויקרא מלמדשנתעטף הקכ"ח כשליחצביר וחראח לו למשח סדר‬ ‫תפלהיר'ה יאז ע"ב) ו.ל זכרון אלה אמר אלקים הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשח‬ ‫נפלאית וגו' (שמית ל"די')‪.‬זה רק קצור דברים והכונח‬ ‫על כלם כמו שאנו ניהגים לומרוני' ויש עוד פסוקים כאלה בטקרא וביחוד‬ ‫במספר הדורות‪ .‬מבואר שהקנ"ח אמר לה"'נ מדות‬ ‫ואם שבס‪2‬ר במדבר לא נזברים כל הי"נ מדות‪ .נו טקדם אמנם זה לא רק אמירה לבד אך למוד‬ ‫ימיד ענין תפלה‪ .‬משמע שטשה אמר זח וכן אי' בפירקי‬ ‫‪.‬ומושנ הדת בכלל‪.‬וכטו שאין אנו מכינים את מהותו ואיכיתו בכלל אכל‬ ‫אנו יודעים מציאותו‪.‬זה לפי הדעת לא יהי' שייך ענין תפלה כלל‪ .

‬אשר לא בקשתי כלל אחריו‪.‬חש‬ ‫י‪.‬ן אשר הןכירא‪.‬ולומר אותם במדינות רבותיום יוס‪.‬יץ ש‪ 4‬רחטים‪ .‬‬ ‫ובמדינת ליטא פעמים בשבוע עכ"פנ ושלש פעמים בכל יום מועד בעת‬ ‫חוצאת ספר תורח‪ .‬נא כל מדהנכ‪.‬‬ ‫י ביום ג' ז"ך תמוז תרש'ד בין חמון סכתבים‬ ‫כטו בח?טנחח נגלה ל‬ ‫וניירות חטאםר אשר הזכרתי על הי"ג מדות‪ .‬אות הוא שחידוש הוא‬ ‫שנתחדש‬ .‬‬ ‫י המאמר חיחידי חלוח אשר לא נמצא דונמתו לא בבבלי ולא‬ ‫כ‬ ‫בירושלמי נעשה לתורת חלב לעם ישראלמימי האמוראיםליסדעליו מוטרים‬ ‫ומדות סל*חות תחינות ופיוטים‪ .‬דוראש‪.‬‬ ‫אמרת* מאת ה' חוא נסבה דלאלרכוס ולחברוהנה אל העתקה כמו שהואבלא‬ ‫וז'ך ישר פעלו‪. סדריכ) שוניט‬ ‫נחמדות ‪4‬דראשוניב) ז"ל‪ .‬ששייכח לבדית‬ ‫.‬רע‪* .‬ומעשה בר"א שגזר‬ ‫י'ג תעניות ולאירדו גשמים שוב מעשה שירד לפני התבה ואמר ס'ד‬ ‫ברכות ולא נענה ירד רש'ק אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא‬ ‫אתהכו' (תענית ב"ה ע"ב) ולא נסו כלל להזכיר י"נ מדות של רחמים‬ ‫אשר בריה כרותה להם שאינן חוזרות ריקם‪ .‬‬ ‫זמן שישראלחוטאים ועושיםלפני כםדר הזה אני‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ואם שנמצאים הרבה מאמרי רב ור' יוחנן ורב‬ ‫מימי‬ ‫י בסדר‬ ‫קדם בזמן התנאים‪ .‬וכנראה עזר לזח גם מאמר ר'יוחנן שאמר מלמד‬ ‫שנתעטף הקנ"ה כשליח צבור והראה למשה סרר תפלה‪ ..ש שם‪.‬‬ ‫כטזניח גי‬ ‫יזגטד‪.‬טחות‬ ‫הסד‪.‬ועל דבר פרשת בחוקותי כבד כתבתי שםסעיף'ב'‪ .‬‬ ‫שנוי שלש עשרח מדות שלרחמים נקראים שלש עשרהתוארי אלוה הנזכרים‬‫לוחות אבנים (שמות‪'4‬ד‪ .‫ברית אדלטועדשבטדצר‬ ‫פוקח‬ ‫*‪9‬‬ ‫אנכי שולח מלאך כבר כתבתיעל זח בפרק י'גסעיף א'ובטפיי טדר למקרא‬ ‫במקוטו‪.‬נה‬ ‫‪ .‬ו‪*4‬ני קונך‬ ‫והחנתך ה*י‪4‬י‪ .‬ולדעת תנא קמאור' ישמעאל בסוטה‪'4‬ז שלאחי' כלל באהלמועד‬ ‫בריתעלהמצותבודאילאשייכה שםאך גםלדעתר"שורש'ק ל‪4‬כנראתשעיקרה‬ ‫שם אלא שנכתבה פח אחרי פרשת בהר שנאמרה אחר הענל מפני הכללות‬ ‫וחפרטות שנשנו כם'.‬אמר לו כל‬ ‫מוחל להם (ר"ה שם)‪.‬יעבור‪.‬אבל מאמרים אלו נראו חרשבנהתחדתשפולורתק ואזב'רכוב‬ ‫ת‬ ‫תעניות אשרהתענו "'ג תעניות ואמרו‬ ‫ויברי‬ ‫בבושים ‪51‬א נזכר שם הזכרתי"ג מדות של רחמים‪ .‬‬ ‫ביחד בעליה של משח אל הרסיני עםשני‬ ‫חראשון אשר הזכיר אותם במספר ‪'4‬ג חיה רב יהודח תלמידו של‬ ‫רב אשר אמר ברית כרותה לף'ג מדות שאינן חוזרות ריקם (ר'ח י"ז‬ ‫עאב) ולא לחנם אמרו חי'ל הכל תלוי במזל אפ*לו םאת שבהיכל‪.‬אדכיר לן קימא בדיל‪.‬ו' ז')‪.‬וקד עון אכורץ על נניכ)‪ .‬ ‫טע‪9‬נ‬ ‫האגנות‪ .‬שטע קמע משתקין אות‪.‬ולהיות ג"כ לשטת תורת המוסר והמדות לחרבק‬ ‫במדותיו של הקב"ה‪ .‬‬ ‫.‬שב‬ ‫על כסא‬ ‫יטתי חסלוחות אל ארךא*יט ואלסלך‬ ‫רחטיט‪ .

‬ובפסיקתא ותאמר צ‪11‬ן שתי טדות‬ ‫של רחסים‪ .ם ו"ל כתב שחם כלם רחמים יבד מפוקד עון אבות‬ ‫על בנים (מרנ ח*א פרק נ"ד)‪.‬בזה"ק בשם תליסר‬ ‫סכילין דרחמין (תסוני זהרתקין כ"ב)‪ .‬‬ ‫והיוצריכיםבפיוט חוה להתחיל הקהל סן הי"ג סדות ה' תי אל רחום‬ ‫וחנוןוגו' ולא לאסרויעבור ה' על פניו אך בכל זאת אוסרים גם וה בהצום‬ ‫כל פטוקאדלא פסק משה אנן לאפסקינןליה‪.‬‬ ‫מי שאמר אתהי"ג שדותמחלוקתהחכסים‪.‬י"ז י"ח) ונראח שכפל הרברים‬ ‫בשטות ‪'6‬דוירד ח'בענןויתיצב עמו שם ו*קרא בשם ה' שמשמע שמשח‬ ‫קרא כדמתרגמינן וקרא בשמא רה' ונכפל ויעכור ה' עלפניוויקרא ה' ח'‬ ‫אל רחום וחנון וגו' משמע שאלקים קראו בראשונה בעת שעבר אלקים על‬ ‫פניו קרא הקב"ה אתהי'ג מדות ותראה לסשה סדר התפלה ויטהר משה‬ ‫ויסד ארצה והשתחו ואזירר ה'ויתיצב עמו שם אוויקרא משה בשם ה'‬ ‫כסווגו' ר"ל קרא את הי"נ סדות ואחריהם אטר אם נא סצאתי חן בעיניך‬ ‫ילך נא אדני בקרבגו‪ .‬ב) אל מלך יושב‬ ‫ש כסא רחטים אל הורת לנו לומר שלש עשרה (דברי ר'יוהנן)וזכור לנו‬ ‫חיום בריונ שלקש עשרה ודברי רב יהודה) כטו שחורעתלענו מקדם כמו‬ ‫שכהובוירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא (חענו אשר הודעת לו מקדם)‬ ‫בשם ה'‪ .‬‬ ‫ופפני זח כתב חאבודרהם ז"ל שכשאומרהחזן ויקרא בשם ח' יעשח‬ ‫ח*סקבין בשס לה'‪ .‬כאשר דברת" לאטר‬ ‫ה' ארך אפים ורב חטדוגו' (בטרבר י"ד‪ .‬ריתאחלשעי‬ ‫שנתחדש‬ ‫שפדנר‬ ‫סלץנ‬ ‫**‬ ‫בימי‬ ‫חשם "רחסים" למדות אלו לא נמצא רק‪.‬ואם שסדר הסקראות לא באים כן אבל המאורעות הם‬ ‫ברור כן שקודם עבר ה' על פניו ואח"כ ירד ויתיצבואין סוקרם ומאוחר‬ ‫בתורה‪(.‬לא אמר"כיום ויקרא בשם ה'" שפירושושביום הוה עבר ה' על‬ ‫פגיוויקרא ב"'ג מדותיאלא כמו וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקיא משח‬ ‫בשם היכןקוראים אנחנו ותזכורלנו כטו שזכרת למשה‪.‬א) אל ארך אפיםשעיקרה הי"ג מדות‬ ‫הקב"ה ואוסרים‬ ‫תאזין שועת*נו ותקשיב ממנו טאמרכיום ויקרא בשם ה' ושם נאסר ויעבור‬ ‫ח' עלפניוויקרא הן ה' אל רחום וחנון וגו‪ .‬אל רהום וגו' סלח לעונותיהם של ישראל‬ ‫על טעשה הענל וכן נראח דעת חתלמוד יוטא ט*ו שיב מהו שאפר‬ ‫טשח נושאעון וחפאה אמר טשה לפני חקב"ה רבשר'ע בשעח שישראל‬ ‫חוטאים לפניך ועושים תשובח עשח להם זדונות בשננות‪ .‬וחרסב'.‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫ומפני זהיש לנו‬ ‫מומן‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫שאמר‬ ‫חנאונים‪ .‬שהוא כנראח להראות ששםהויה פה הוא ככרהתחלת‬ ‫חיאג‬ .‬‬ ‫ומקרא מלא דבר חכתוב ועתק יגדל נא כח ה‪ .‬עין ספרי סדר למקרא פ' כ"ד סי' ה') וחוא דעת ר'יוחק שהקל'ה‬ ‫לסדלו סדר תפלה‪.‬אמנם מדברי‬ ‫ר'יוחנן שחזכרנו נראת שהקב'ח אסרם ולמד סשח טסנו סדר תפלח‪.‬בפירקי דר*אפרקטףושחתחיל‬ ‫משה צועק בקול נדול ה' ה‪ .‫*רק ה חאטוראיםנ‪.‬ו‪.‬ר"ל מה שאמר מקב"מ ר"ל כמו‬ ‫שאז ביום שגראת ח' ה' אל רחום והנון וגו' חקשבת נם מאמר של טשה‬ ‫אשר קרא בשם ה' כן תקשיב גם מאמרינו אתהי"ג מדות‪ .

‬‬ ‫בסדר סספרהי"ג מרות רבו מחלוסות הראשונים בו‪ .‬פ) נושא עון‪ .‬וממנהנא דסל*חות שהחזן אומר ויעכור הי על‬ ‫פניו ויקרא והקהל טתחילים ח' ח'דייק החכםהיירנהיים ו"ל שקבלו ישראל‬ ‫כי ה' הה'‪ .‬יא) ופשע‪ .‬וכן דעתהראב"עוהרמב‪'.‬ג) אלי ד) רחום‪ .‬יב)‬ ‫יג)‬ ‫יאמת‪ .‬ינ) פוקדעון אבותעל בניםונוי‪.‬י‬ ‫וחפאה"‬ ‫ונקח לאינקח פוקדעון אבות על בנים ונו'‪.‬ו) ארך אפים‪.‬ואפי' לויהיו שוות נ"כ מותר לומר דבר הכתוב כפול בתורה כפו ה'‬ ‫ה'די"ג מדוה הוא האלקים ח' הוא האלקיםביוחכ"פ‪.‬ו) ואטת‪.‬וחמאה ~נקה‪ .‬שאין בזתבנותןפעם שהשםוהויח אינם לא אותיות ולא הגרוא‬ ‫שוות‪ ..‬לד.ת ר"ת ה' ה'‬ ‫המהשתי מדות ע"פ דרש חז"לאני הוא קודם שיחמא האדם לרחם עליו‬ ‫ואני הוא לאחר שיחטא ועשה השובה (ר'הי"ז ע"ב בתוס' ד"ה שלש)‪.‬ד) ארך אפים‪ .‬‬ ‫ז) נוצר חטד‪ .‬‬ ‫שי‬ ‫המסורה‪.‬ב) אל רחום‪ .‬פניו ויקרא‪.1‬פ‬ .‬ון לכל בריותיו‬ ‫כנאטר ולבקש פאל אכלם (הנ"ה קדומח בתוס' שם)‪.‬‬ ‫חסדר לכל‬ ‫סדר רנינו תם ז"ל‬ ‫א) ה'‪ .‬ןז"ל‪.‬ב) ה'‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סדר‬ ‫‪1‬ג‪"1.‬‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ן‬ ‫וכ‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫ף‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫מהמסירהאין באסת שום‬ ‫בר"‪1‬‬ ‫ה‬ ‫*‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫‪.‬‬ ‫) רב חסד‪ .‬ויש‬ ‫ססך לזה בפסיקתא דותאטרציוןעזבני ה' וה' שכחני אפי' שתי מדות‬ ‫רחמיםשכתובים בךה' ת' עזבואותי (פרשהל"א‪..‬טדות‪ .‬‬ ‫א‪"'"..‬שלולי זההי' החזןצריך לומר ויעבור ה' על פניו‬ ‫ויקרא והקהל היו צריכים לענות ה' אל רחוםוחנוןוני'‪ .‬הם שתי מדוה‪.‬‬ ‫מדר רבינו נים*םגאוןז‪:‬ל‬ ‫א) חי הי‪ .(114‬‬ ‫חי*ג ‪.‬ה)‬ ‫) נושא עון‪ .‬הן נמנות בד' מדות (תוסי‬ ‫אסנם דעת‬ ‫ר'נ נאוןז"ל במנילת סתרים דה' הראשון איננו מדח רק הוא פירוש על‬ ‫ויעבור‬ ‫עכי הקוראחוא ה' והסדות מתחלת‬ ‫השםה'השענלי‪.‬ששפ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫שלא נאמר‬ ‫רשאחד טחם חוה שםכיהתואר עלבא להראות שהם שתי‬ ‫שס אדנותו ומתנהג בי"ג טדות של רחמים‬ ‫כפי'ההג"ח בתוט' שםעיי"ש‪ ..‬ט) נוצר חסדלאלפים‪.‬נ) חנון‪ .‬ה)חנון‪.‫‪.‬ח) לאלפים שחיא טדהבפני עצמה שנוצר חסרלו ונוצר חסד‬ ‫להדורות שמדה טובהמרובה חמש מאותעל מדתפרעניות דהתםכתיבלרבעים‬ ‫והכא‪ -‬כתיב לאלפים נתוס' שם)‪ .‬אמנם בתשובת‬ ‫הרמב"ם סי' פ"ז מביא מנהג אסכנדרייאבקריאת התורה שהקורא קרא ויעבור‬ ‫ה' עלפניו ויקרא הי והקהל ענה הי אל רחום וגוי וכנראח זהו הפסק של‬ ‫וו‪.‬חמחלוקת על כל מדה נכונה אכתוב‬ ‫דעה ודעה‪.‬‬ ‫ושלא לחאריך גפרפ‪ .‬ולא כסו שנראה לכאורא מהמגשאז"ל שאמעם שלא יחי' נראח‬ ‫כשטע שמע‪ .‬‬ ‫)‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫עון ופשע‪ .‬‬ ‫גם "אל" לדעח ר"תז'יל היא מדה מיוחדה חמכין ס‪.‬י) ופשע‪ .‬י"א) וחטאה‪.‬ח) רב חסד‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪"4‬א‪9%‬ששגסימ‬ ‫'‬ ‫ן‬ ‫‪.‬י"ב)‬ ‫ונקח ‪5‬א ינקה‪.‬מי קראמידי‬ ‫מן‬ ‫ומביאראיה לזה מן המסורה ששטח פסיקבין שתי השמות‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪.

‬נ) אל‪ .‬יג) פוקדעון אבות וגוי‪.‬לח או על ידהאנכי מבטש ואםלפנינולאגלוי לפניויו~ברךגלויוידוע‪.‬‬ ‫"‬ ‫טוב‪.‬יטהות חמדורמ' לד‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ז"ל חמה חפעולות הבאוחמסנויתעלח‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪ :‬יחנחגחהעם אשר משהה‬ ‫[‬ ‫שאם‪ 4‬חפץללמדןלמעןלידעאיךלחתנהנעםהעםכפידרכי‬ ‫‪:..‬יב) ונקה לאינקח‪.‬‬ ‫)‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫(‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫הודיעני‬ ‫חאלח‬ ‫ואין‬ ‫‪'.‬אשר על כן לאהי' חפ*ן המהרש"א ז"ל לחכנס‬ ‫י עסק בנסתתת" (חדושי אנדות ר"ה שם)‪.‬המרות‬ ‫ף‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫.‬ינ‬ ‫) פוקדעון אבות ומה שכתבהי'ן כי דעת חרי*ף חוא כדעח‬ ‫'‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫רנינוניסים‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫לענין‬ ‫חיא טדה אחת‪ .‬מ) נושאעון‪.‬לשל ח‬ ‫חכלליות‬ ‫ילזאת לדעתתר*ג"פז'ע שחושבם לחנחגה‬ ‫גנ‪(.‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫‪9‬‬ ‫.‬ב) הי‪ .‬ו) אהך אפים‪ . ינ) ‪8‬וקדעון וגו‪.‬יא) וחטאה‪.‬ואמת‪ .‬ונוצר‪.‬ב) אל‪ . יש הבדל ביניהם‬ ‫נ*מים אל רחום היא‬ ‫סדהלאאלחפהי‪.‬י) ופשע‪ .‬ולהרי"ח על כרחך רק מדה אחת‪ .‬ח) חנון‪ .‬לא ינקהשיפ דרשתם ז"ל מנקה חוא לשבים‬ ‫לא ינקה לשאינם שבים (יומא פ"ו ע"א)‪ .‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫חי"נ המח מדותמיוחדותלחחנחנה‬ ‫א' טובי‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫"‬ ‫ם‬ ‫(‬ ‫‪.‬חטדות למדות חחנחנח לעם לכד‪ .‬‬ ‫טדר יש טפרשיסטובאים‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫א) אל‪ .‬ו) ורב חסד‪ .‬שכל נשיאתעון‬ ‫י‬ ‫'‪ :‬אצלו מדה אחת‪ .‬ט)‪.‬‬ .‬‬ ‫ייל‬ ‫.‬ב) רחום‪ .‬ד) חנון‪ .‪1‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫וכל הפירושיםחאלהמיוסדים אם רבאו מעט על חכמתהקבלח חחושנת‬ ‫[ את השמות העצמים למדות‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬אבל בשאר‪ .‬חחנחנח חנטוסית‪ .‬וזה רק‬ ‫אבל חז"ל‬ ‫חושבים ונקח לא ינקה לשתי_מדות (יומא פ*ו עשא)‪.‬יא) ונקה‪ .‬יב) ונקה‬ ‫לא ינקח‪ .‬ ‫ואמת‪ .‬איזו מדהשהיא ‪.‬‬ ‫עיין‬ ‫ולפ‪'4‬ז אין לחשוב לדעת‬ ‫ואפודי‬ ‫‪ .‪.‬נכונח לפי חאמתות‬ ‫‪.‬םולהרי"ף שתי‬ ‫טדותי שען'כ הוא חושב רב חסד להשישית‪ .‪.‬ט) נושא עון‪ .‬חלא חס‬ ‫נלולים כבר באעכיר כלטוגיעלפניך וכל אלה שחושביס אותםלמדות אינס‬ ‫.‬חסד‬ ‫לרבינו ניסים‬ ‫‪.‬י) נושאעון ופשע‪-‬וחטאה‪ .‬‬ ‫בחלוקי חדעות בזה‪ .‬ד) ארךאפים‪ .‬כי הפעולותחכלליות‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫א~מ לפי דרך הפשט יש עודשני סדרים‪ .'.‬‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫‪..‬ז) רב חמד‬ ‫ח) ואמת‪ .'.‬‬ ‫‪:.‬לדברעל שמחות המדות"‪.‬ר"‬ ‫‪.‬ז)‬ ‫‪.‬ח) ארך אפים‪ .‬‬ ‫.‪ .:‬‬ ‫( כוללות חפעולותהכלליות כמובוראיוצרובעלהכחותכלם‪.‬הרטב"םז"ל ה' "ח' אלא למדות שאפי' אם לא נחשוב אותם לשמות‪.‬נ) חנון‪ ..‬נא כל‬ ‫מדח נכנה" (סליחה לח לערכ ר*ה)‪ .‬ד) רחום‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫'‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫אתם‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫את‬ ‫‪.‬ח) לאלפים‪ .‬‬ ‫סדר ר' יצחק אברבנאל‬ ‫ו"ל‬ ‫א) ה‪ .‬נ) רחום‪ .‬‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫‪..‬‬ ‫)‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.‬רק סדות‬ ‫‪.:%‬‬ ‫‪96‬‬ ‫.‬ואמר"אין‬ ‫ל‬ ‫ומפני רבוי הדעות האלו בסדר המדות כשחפץהפייטן לשטש בבקשת טדות‬ ‫חיחטים האלה ואיפ יודע לאיזה מדה מפני המחלוקת כסדרן אמר ‪.‬עצטים‬ ‫נפרש אוהם כפי פירוש פעולחם מהוח חוזק בעל חכחות זכדומה‪ .‬י) ופשע‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫שתי סדות‪.‬ח) נוצר חסדלאלפים‪ .‬לחושב"‬ ‫ם את‪.‬נוצר המד לאלפ‬ ‫יבם)‪ .:‬‬ ‫‪9188‬ית‬ ‫.‫פרקא‬ ‫בריתאהלמועי שבטדבר ‪ -‬מעיף נ‬ ‫טדר בעל ההנ"ה ו"ל‬ ‫א) תי הי‪ .‬ז)נוצר‬ ‫ז"‪5‬‬ ‫חסד‪ .‬יא) וחטאח‪ .‬ח) רב חסד‪ )1 .‬אך טרם נסדרםצריכים‬ ‫‪~.

‬‬ ‫ח‪-‬ו') רב הסד‪ .‬ולפירוש‬ ‫יר דברת לאמר ח' ארך אפים ורב חסד‪ .‬רק אם ח‪ .‬או חכונח‬ ‫יחי‬ ‫ארך אפים לצדיקים כשנכשלים באיזה דבר כדמשמע בסנהדרין ק‪4‬וא ע'א‪.‬‬ ‫חיא טדח‬ ‫בח"סהד (ר"ה‪4‬יו עשאב)פ‪.‬י) נושאעון‪.‬ונתוסףלפי זח עודשני טדריס*‬ ‫הסדרלפיהרמבשם ז"ל בטו"נ‪.‬‬ ‫א) רחוס‪ .‬חטד היא מדה‪ .‬י"נ) ונקח‪.‬ורב אמת לשלם שכר טוב על חציזכיות(עיין רשף'‬ ‫י‪ .‬א*ב‬ ‫אמת‪ .‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫עבורנולה‪.‬ניז‪-‬ח') רב אמת שחרב חסד חוא לפטור טן העונש על‬ ‫שמות ל'דו')‬ ‫ח עוטת‪.‬נ‪-‬ד) ארך אפים שתי מדות כדאי'בעירובין כ"ב‬ ‫אפים לצריקים וארך אפים לרשעים‪ .‬ולדעת חרקאנטי וצ‪8‬ל אם‬ ‫שקו"רות בעצטותן אבל קשורים הסה בו כשלחבת קשורה בגהלת ובפרדם‬ ‫לרשף*‬ .‬כי א'אלחיות תשעה בלתי‬ ‫טפורששאין "ה' ח' אל" בכלל חמדורנ‬ ‫חמה מושנים עומדים במציאותעימיות‬ ‫ולדעה חמקובלים ח‪4‬ע מדות‬ ‫עצמם‪ ..‬ולשתי‬ ‫הדעותיש טסוכים בחנדות ח‪".‬ובוהיש מפרשים‬ ‫חולקיםעליו זאומרים שגם זה טפדת חרהמים לשלם צבהר צבחר‪ .4‬אלא ארך‬ ‫ינ ע"ב לצדיקים מלשלם להם שכר טוב לאלתרר'ל למען‬ ‫רשף ‪ 141‬באק ד*‬ ‫'ילחם שכרם משלם לעוולוב ולרשעים מלחפרע מהם לאלתר‪ .‬ל‪ .‬ה*מר ר' אמתיבןשפטייזצ"ל (חי במאח הרביעית לאלף החמשי‬ ‫תנלנליולפני קונך תהינתך (או‬ ‫לפניבעלי התוטי וול) סדר‪ 2‬חרחמיםעלינו‬ ‫הסליחח אזברה אלקים ואהמיה)‪.‬יא) ופשע‪' .‬אבל שינויו ישונו ממחשבת המחבר‪ .‬נושאעון ופשע ונקה‬ ‫כח אדנ כאש‬ ‫יפוקד עון אבותונו' (במדבר'י"ד י*ח)‪ .‬אך לאכן המדות הנכללותבכונת‬ ‫םןאופן אינם לאיש ארך אפים ורב חמד‪ .‬וב) וחטאח‬ ‫ט)‬ ‫וחחושבים פוקדעון אבות על בנים למדת חרחמים יחשבוארך אפים למדה‬ ‫הפשט חאלהיש ראיה מפורשת מן המקרא ועתח ינדל נא‬ ‫אחת‪.‬ולא נזכר כלל "ה' ח' א‪'4‬‬ ‫לאינקה‬ ‫ואם שהסר שם גם קצת מדות מחהנהגח חנמוסית הוא מפנישחחמרים המח‬ ‫פרטיםמן חנזכרים שם שמי שחוא ארך אפים ורב חמד הוא ל'כ רהום וחנון‬ ‫כון‪ .‬ורב חסד מטח כלפי‬ ‫שמכריע את המחצח על מחצה לצד זכותכדעת‬ ‫עצמח‪.‬‬ ‫תחינתט) הפילי ובעד עסך רחמים שאלי (‬ ‫והנאון מעקלנטרנ זצ'ל בעל כתב חקכלח חפץ בסדורעיון תפלה לשנות‬ ‫חצוסחה‪ .‬מתנלח בחם נעשים למקדשי אל‪ .‬ולאחי' צריך לקצר‬ ‫‪4‬ח' ח' אל" בשו‬ ‫חקבלח אשר נם אם כתובים חמההם מהנמתרות‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ובפרט מחשמכו‬ ‫בע‬ ‫ליולאחי' מקצר בהם‪.‬חם נ*כשתי מדות‪ .‬‬ ‫צינוצר הסד לאלפים‪ .‫‪16‬‬ ‫'יק"‬ ‫נרית אהלטועדשבטיבר‬ ‫סעיף נ‬ ‫‪5‬מוסיף שם‬ ‫נמוסית לבד טתחילים חטדות מן רהוםוחנון‪ .‬‬ ‫לה'ואיךנדון אותם מעצמנו‬ ‫ופלא שהזוו‪1‬ק שהוא יסוד בעלי חקבלח כ'כ מוכרה לפרש הסדרכן‬ ‫ן (אדרא‬ ‫שכרנב על פסוק ח' ארך אפים (במדבר ‪14‬ד) שהם תשעח מכילי‬ ‫נשא קשם ע*א) א"כ לא הסר רק ארבע מדות‪ .‬ווחטאה‪.‬וכפ‪4‬‬ ‫עאאאף אףמיבע ל‪ .‬כאשר לאלכ נם בטבע מדות האיש‪ .‬ועל כרחך הם רהום וחנון‬ ‫שיחשוב עון ופשע לשנים‪ .‬כהארון והכהשכן‬ ‫בפני‬ ‫זח לא מנעו הפייטנים לדבר להטדותשיתפללו‬ ‫והענן חכבוד וכדומח‪.‬אלא שהרמב*םי'‬ ‫לומר שפוקדעון אבות עלבנים איננח מרת חרחמים רק פדה פורעניות‬ ‫וכשאנו אוסריםסרית הרהטיםצריךלחיוהישב נם בלערה‪ .‬ב)חנון‪ .

‬‬ ‫ן קיימא כו.‬הם על הברית אוהל מועד‬ ‫שבסדבר‪.‬ ‫בסליחות ל"ב פעמים רחמנא אדכיר ל‬ .‬ודבריו נטצאים בזח"ק תרומה קל"ב‬ ‫ע"א אצטרך לאכללא בתליסר מכילין עלאי כו'וחני אינון שיר ושבחה הלל‬ ‫וזסרהונו'‪.‬משפט צ"דק ח"בסי' ה'עיי‬ ‫ן פחד ערך כהן אחרישראל)‪.‬וכנראח האמירה‬ ‫בנשימה אחת חוא מטעם וימחר משה‪ .‬‬ ‫נוהגים להתעמףןבטלית אפי' בלילה כשאומרים שלש עשרה מדות‬ ‫ספני דברי ר' יוחנן שנתעמף הקב"ה כש"צ‪ .‬‬ ‫יש מקוטות שניהגים ביום וזתענית‬ ‫שהחכםיצקחוקרא חי"נ מדות בשלישי‬ ‫אם שהוא נהן‪( .‬מ"ז או"ח תקפא סק*ב ובמג"א‬ ‫שסועיין בטפרשים‪.‬‬ ‫י"נ מדותאין אומרים רק בעשרה טור או"חמי' תקס"ת בשם ר' נתן‬ ‫ז"ל אבל דרך קריאח בתורהיכ‪:‬לי‬ ‫ן לאומרם גם ביחיד (ש"ע שם טעית ה')‪.‬‬ ‫המאמר הזה כתבתי עבור ספר "אוצר ישראל" יחד עם שאר המאמרים‬ ‫שנדפסים שם משמיוחתומיםבציוןהרח"ה אמנם המאטר תזת איחר המועד‬ ‫ולאהי'יכול לבוא עוד בדפום ו‬ ‫לנשארביןהגירותובמקרח או בהשנחה מצאתי‬ ‫י נכתב הטאמר‬ ‫אבודתרוךביום דונזבר ואאםטנשםאיעןיסרכו שיהיפךרמים שייהכבירםיתלספרי זחכ‬ ‫ובפרטלדעת הרסב"ם ו"ל‬ ‫ענציקליפאדי‬ ‫לרברי‬ ‫כמהות המדות שרמה נמוסיות להנהנת העם כם"ש ואל זח מרומז בפיוט‬ ‫הספרד* אידכר לןקייטא ר"ל הברית מפני ‪2.‬‬ ‫חספרדים אימרים‬ ‫בדילויעבור ונטצא ‪5‬סדור רב עמרם גאוןז"ל‪.‫פרק ח‬ ‫ברית אהלטוערשבטיבר‬ ‫מעיףנ‬ ‫ל‪9‬‬ ‫לרש"י ז"ל כתב שיאמרו בנשימח אחת כל תי'נ שבתים שבישתבח ולהפסיק‬ ‫קודם כרכות והודאות שהם ננד י"ג מדות של רחמים‪ .

‬ברית‬ ‫בהשאלה‪ .‬ואתם סרהם טן הדרך ה‪:‬שלתם רבים בתורה שהעם "בריתחלוי" ונו'‬ ‫‪3‬מלא‪:‬י א'‪ .‬רש ברעירדת ו‪6‬ן כריתותו‪.‬כרת‬ ‫הכתוב ברית עם אהרן על קדשי גדשיםלנזור דין ולכרות לקהי"םז)‪.‬וקתלו‪:‬ה והראש'נח בביתיעקב‪.4‬נ')ו ומזונם ופרנטתםיהיי חלקם בהקיבףוהוא פירוש‪ .‬וידבר ה' אל אחרן ואני הנה נחתי‬ ‫לכם את משמרת תארחורמיתי לכל קדשיבני ישראל לך נתתים למשחחילבנ*ך‬ ‫לחק עולם‪ .‬בעלגרית‪ .‬‬ ‫וקגה נהתי לנם את משטררע תרומורעי ונו'‪ .‬הטעט מ‪:‬ם ני חבריל אלקי ישראל‬ ‫אתכם ונו'‪ .‬שבאמלא‪:‬י‬ ‫ופירש את הנאסר‬ ‫טחלוקת קרח‪ .‬‬ ‫האסטכתוח‪ .‬וכי הגישון עור לזבוחאיןרע‬ ‫בא‪:‬רם‬ ‫וכי הנישו פסח וחולח אין רע הסריבהו נש לפחהך הירצ‬ ‫אסרךונו'צ‪.‬ד‪-‬ח)‪ .‬ואגי‬ ‫חטוקכל מול ארעה‪ .‬אשר זה מראה שבטצות הקיבנות נצטוו ישראל‬ ‫להיות בריתו אתהליי‪.‫‪58‬‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪.‬ואטש*ש‬ ‫חרגח‬ .‬‬ ‫בהם‪ .‬כל המקיימן כאלו מק*ים כללופרטוברית מלהוכל העוברעליחן‬ ‫כאלו ע~בר על כלל ופרמ‪ 4‬וברית מלח‪ .‬נרית מלוק נכלל וגטרט‪ .‬בהט‬ ‫יפישלהן ה' טנואל חוא וניבו נבזה‪.‬וגם ארע אחיך מפה לוי‪.‬דעתםכי‬ ‫ה'‬ ‫בריתי‬ ‫שלחתי לכם את הטצוה הזאת להיות בריתי אתלוי‬ ‫היתה אתו החיים והשלום ונו'‪ .‬אכה"רדןמותערנעייתרכעחלונתהכהחןונוחכל(ןספנרייתנוקלראחהרןפטולקבאניו בכללווכנדפארי‬ ‫ט‬ ‫בחילין ק‬ ‫וברית מ)ח‪ .‬‬ ‫בריתחלוי לא מצאנו מפורש בתורח זמן כריתותו‪ .בודהם לםען שפתי כהן ישטרו דעת ותורה יבקשומפיהו‬ ‫(מלאכי ב‪ .‬ואני חנה נתתי‬ ‫שאהרן נתן את שלו בתוך הברית והקב"ה את שלוכסו כל ברית‪ .‬וזחו חפירוש הפשום של ואני שהוא‬ ‫מיקבל מול ויאתח" אשר בפסוק זח שאהרן ובניו ישמרו את כהונהם לכל‬ ‫לך את משמרת תרומתי ופ'‬ ‫דבר הטזבח ולמבית לפרוכת‪ .‬ב'‪ .‬באוותי‪.‬‬ ‫בריתהלוי‬ ‫‪.‬י"לשחלוים ישמרו את משמרת המקדש בשביל המעשר‬ ‫ותבהנים כנילוי ב.‬ברית לפי‬ ‫שבאק‬ ‫ילח"גכנענ"דכ‪.‬וכתיב‬ ‫שם כל תרומתהקדשים אשר ירימובני ישראל לה' נתתילךולבניך ולבנותיך‬ ‫אהךלחק עולם "נר!ת מלח" עולם היא לפניהי לךולזרעך אתך (במדבר י"ח‬ ‫"'ם)‪ .‬ונזבר בדור אתרון‬ ‫של הננואח בישראל בתחלת בית שני טמ)א‪:‬י חותם חנביאים כדברידוע‬ ‫מוסר לכהנים אזעל בזותם בלבם ענין הקרבנית ותלקם‬ ‫מקדם‪.‬שזח היתח כריתת ברית וכדאי' בספרי לכל קדשי נני ישראל‪ .‬‬ ‫פרםי‬ ‫פעיהא‬ ‫בריתהלוי ברית מלתעולם‬ ‫סעיהאי‬ ‫כרירעחלוי לא מצאנו מפ‪.‬וכל הפרשה (במדברי"ח) תסדברת מן כ"ד מתנות כחונת‪.‬ז‪-‬ח‪.‬בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיבמעון‬ ‫וני'‪ .

‬ור"ל פה‬ ‫שח‪.‫*יק‬ ‫‪1‬‬ ‫ברתהלוי‬ ‫סשיף א‬ ‫**‬ ‫חרבה יאני‪4‬בתורח אנל כלםקבלובאמת ל"אתה* או ‪"5‬קואש אם שלא "אני‪4‬‬ ‫כלםמעניןברית אבלהםשייכיםתמיד לדנרחעובר בין"אני'ו‪.‬‬ ‫לפי'וביית טלח של קרבנות‪ .‬ואין שםעני‬ ‫לברית עולסן כם"ש התום' שבתפ"נע'ב ה'ה וישיטו להם בגל ברית (שופט‪.‬אתה*או ‪.‬והמנהגים התמידים בקרבנית ביום השבת ביום חשבת יערכנו‬ ‫ה' תמיד מאתבני ישראל לברית עולם (ויקיא כ"ד ה') ר"ל לקיום‬ ‫ן ברית רק הזכירו ס?ני התטידות להחזיק את ההתטדה‬ ‫לעפונלים‪.ל קי‪.‬את‪ .‬כרה מוצ‪.ו‬ ‫ו"‪:‬ריז מלח* ה‬ ‫יא ת‪.‬ר"ל שהמלח הוא לזכר חברית שיתקיים‬ ‫‪.‬ולאידעתי מדוג דוקא פרט זת‬ ‫ורש"יי'‬ ‫של קרבנות יאמר נם זריקת דםוכל חלקי עבידת הקרבנות אשר המלת הוא‬ ‫כאחד מהםשנצטוינו על כל קרבנךתקייב מלח‪ .‬וחם*ית הזה שנברת הוא‬ ‫"ברית מלח' ר"לבריתעולם‪.‬ואדרבא‬ ‫חטלח שנותנים בקרבנות הוא לזנר הברית שנהנו הקדסונים למשול כל דבר‬ ‫קיים לעד במלח שאינו שובת כדאי' בטנחות ט'א ע"א‪ .‬‬ ‫לעד ולא יופר‬ ‫בריתי אתהיום ובריתי את הלילה(ירמי' ליני*ט)‪ .‬כרת הקב‪.‬ם‬ ‫חי) שדרשובברייתא שם זה זביב בעל עקיון מלמד שכל אחד ואחד עשח‬ ‫לו דמות יראתר ומניחח הוך כיםהכיון שז‪.‬וכן כינת חברייתא מח שהוא טקיים בכלל‬ ‫ובפרט‪ .‬מירת‬ ‫התורה שמירת הברית‪ .‬ועל פרטי כל טצוה ומצוח כסבואר שם‪ .4‬‬ ‫והכונה ב"כללופים" "יברית מלח" הואע"דשאמרו בסומחל"ז שחבאתי‬ ‫בפרק נ' םעיף ב' ברוך בבלל וברוך בפרם‪ ..וברבכלל ובפרט הוא "בריוז טלרי' שחברית חעולטי הנבתב‬ ‫בברית אהרן הוא בכלל ובפרם‪.‬והברית העולמי הזח הוא על הכלל ועל כל טקנה ום"נה בפיט ‪1‬ג‪5‬‬ ‫הלכוון קדשים‪ .‬וכנאטר וכל קרבן‬ ‫מנחהך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתךעל כלקרבנך‬ ‫תקריב מלח (ויקרא ב' י*ג)‪ .‬כי בכלל לכל דבר המתקיים קראו בהשאלה בשם ברית‪.‬ם הברית אשר‬ ‫נכרת כבר שלא יושבת לעולם כמו שטלח אינו נשבת כפי' רשש ן"ל בחולין‬ ‫שם‪ .‬ר*ל שיש ברכת על כלל ינ‪.‬ענרית מלח‪ 4‬הוא ברית על הכלל של קדשי כני ישראל וברית הפים‬ ‫.‬אמנם ה.‬טתוך כיסו ומחנקת‬ ‫ומנשקה כתבו חתוס' ד'ל שדרשלה מדכתיב בעל ברית טשמע ש‪:‬רתו לחם‬ ‫ברית להיות כל ש.‬ומהש.‬סדאי' בםפרי שם בקדש הקדשיםתא‪:‬לני *ברת הכתוב‬ ‫כל פר‬ ‫*טיעם אהרן שלאשהיו נא‪:‬לים אלא במקום קדוש‪ .‬שם כ"הא וברית ה' עם דוד אשר לא‬ ‫יופר אמר אביה ח'אלקי ישראל נתן מטלכח לדוד על ישראל לעולם לוולבניו‬ ‫ברית מלח‪ .‬אם לאבריתייומםולילה‬ ‫חקות שסים וארץ לא שמתי (שם‪ .‬אר‬ ‫שלכל מתנה ומתנה ועל כל פרמי הלכות‬ ‫לבריתהקיים לעולם אשר לא יופר שכל דבקידושת"טטיידי וקיים טש‪ 14‬כם‪4‬חיואין‬ ‫חשם ‪.ה אצלמי עי"'ש‪ .‬‬ ‫ב) אטנםיק~טה לנו מדועקוראזהסלאכי בשם "בריתהלוי" הלאאדרבא‬ ‫זח‬ .יקר כם"ש שברית‬ ‫מלח נמשך על הכללועל הפרט שבכלם ונכרתו לברית קיים לעד‪ .‬ש‪:‬ל דבר הטתסיר קראו בהשאלה‬ ‫בשם "מריח" או "נריתמלוי'‪ .‬ברית מלח* מורה על תכםים עשית הברית רק .‬ה ברית עם‬ ‫ברית‬ ‫אהרןעלקדשי הקדשים שלאיהיונאכלין איא לז‪:‬רי כהונהי ובד‪:‬טת כלפרטי‬ ‫המתנות נכרת חברית על כל פרם ופרט עיר'ש‪ .1‬א"ר‪.

‬ושמרו את סשמרתו ואת משמרת כל העדה‬ ‫לפני אהל מועד לעבוד את עבודת המשכן‪ .‬ואש יצאה מאת ה' ותאכל את ההמשים ומאתים איש‬ ‫מקריבי הקפורה עוד לא נשקט לב הקהל מהתאוננות ועוד נתגברה התלונה‬ ‫עלמשהועלאהרןלאמר אתםהמיתם אתעםה'ואהריאשרמתו במגפה ארבעה‬ ‫עשר אלף ושבע מאות מלכד המתים על דבר קרח ולא נשקט עוד רוה שבט*‬ ‫ישראל עד אשר פרח מטה אהרן מכל מטותנשיאי ישראל‪ .‬והי' ראוי לקרא ברית זה בשם "ברית כהונת עולם‪4‬‬ ‫לא"כרית הלוףן שאדרבא נעשה נגדבנילוי‪ .‬‬ ‫ויקרב אותך ואת כלאהיךבני לויאתךובקשתם גם כהונה‪.‬מבני‬ ‫אשריעקב‪ .‬אבל לקרא לברית מתנות כהונה בשם ברית הלוי לא מובן‬ ‫כלל הלא הברית הזאתהיתה עם אהרן אהרי אשר קרה הצה את כל העדה‬ ‫מבנייעקב על משה ועל אהרן להלוק על הכהינה באמור להם רב לכםכי‬ ‫כל העדה כלם קדושים ובתוכם ח' ומדוע תתנשאו על קתל ה'‪ .‫‪100‬‬ ‫פרקו‬ ‫בריול'היוי‬ ‫'סעיף א‬ ‫זה "בריתכהונת עולסף לאהרן ולבניו נגר הלוים אשרבקשו במהלוקת קרח‬ ‫ום כהונה‪.‬ונתתח את הלוים לאהרןולבניו‬ ‫נתונים נתונים הסח לו מאתבני ישראל (במדבר נ'‪ .‬לכךנאמרה‬ ‫פרשה‬ .‬ואז כאשר פהדו‬ ‫בהנ‪4‬י ישראל ואמרואל משההונוענו אבדנוכלנואבדנוכלהקרב הכרב אל משכן‬ ‫ימות האם תטנו לגוע‪ .‬כי‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪:‬ל התלונות והמהלוקת ה~ודמות היומבני ישראל הקדו‬ ‫השתרלו‬ ‫לשתף את אלוהיהם ~לאל הויה‪.‬אז נעשה הברית הנזכר עם אהרן אשר פירשו‬ ‫מלאכי הנאמר בתורה ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניךובית אביך אתך תשאו‬ ‫אתעון המקרש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונת‪:‬ם וגו'‪ .‬וכהמשל' שהביא הספרי כרת‬ ‫הכתוב ברית עם אהרן על קרשי קדשים ולכרות להם בריתלפי שבא קרה‬ ‫כננד אהרן וערער על הכהונה משל למה הדבר רומה למלך בשר ודם שהי'‬ ‫לו בן בית ונתן לו שדה אהוזה במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו‬ ‫בערכים‪ .‬ה‪-‬ם) ונאמר ואני הנה‬ ‫לקהתי את הלוים מתוך בני ישראל תהת כל ‪:‬כור פטר רהם מבני ישראל‬ ‫והיו‬ ‫ל‬ ‫י הלוים וגו'‪( .‬לו קרא את כל המעשה הזאת וכן‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫הנז‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫בשם‬ ‫הלוי היה מתאים מאוד שוה באסת‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫תנ‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫גפלאה אשרראויה להקרא בשם "כרית הלוי" אם שלא‬ ‫נזכור בזה בתורה לשון ברית רק הנביאיםהיו ספישים שהיה ברית היההדבר‬ ‫מתאים מאוד‪ .‬כי זאת היתה המהלוקת הראשונה אשר הית‬ ‫הם‪.‬ובנילוי אשר היו לחויה כאשר קרא משה‬ ‫טילהויה אלי וכוכי צוה אלקים אל משה תקרב את מטקלוי והעטדתאותו‬ ‫לפני אחרן הכהן ושרתו אותו‪ .‬המעט מכם כ‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫אתכםאליולעבוד אתע משכן ולעמודלפניהעדהלשרתם‪.‬שם שםי"ני"נ)‪ .‬בא אחד וערער כנגרו על השדה אמר לו המלךכלמי שירצהיבא‬ ‫ויערער כננרך על השדה בואואני כותבואני הדתם ואנימעלה בערכין כך‬ ‫בא קרהוערער על הכהונה כננדו אמרלו המקום כלמי שירצה יערערכנגדך‬ ‫על הכהונהאניכאןאני כותבואני חותםואני מעלהלך בערכים‪ .‬ואני הנה‬ ‫נתתי לך את משמרת תרומהי וגו' שהושכ את הט'ד מתנות כהונה לברית‬ ‫מלהעולם כאשרבארתי‪.‬ואהרי אשרבריאה‬ ‫ברא ה' ופצתה האדמה את פיה ותבלעאתכל האדס אשר לקרה ואת בתיהם‬ ‫ואת כל הרכוש‪ .‬ומשה ענה‬ ‫י הבדיל אלקי ישראל אתכם מעהק‬ ‫ילשהרםאלשמלעהוקרניאבבנילוי‪ .

‬אך דעתר' נחטיה שהכתוב‬ ‫י הוא נאמר בתהלהכי שם כבר כקוב והזר הקרב‬ ‫פח וגם את אחיה‬ ‫מטהלו‬ ‫יומת (במדבר ג' י')‪ .שרות‪ .‬ברית לפצו הנע‪:‬לת דב‬ ‫יזבוח‪.‬מגיד הכתדב שבשם שהברית כרותה לכווונה "נך‬ ‫ברית כרותח ללוים~~‪ .‬ולזק נתחדש‬ ‫עתה'‪.‬‬ ‫עלעניןראשון‪.‬אדרבא‬ ‫הרגישו בזה פח*תות ל.‬עי'כהי' פה בר*ת הלוי‪.‫פרק‪1‬‬ ‫בריתהלוי‬ ‫פרשהזו סטוך לפ‪-‬שת קרח (ספרי פסקא קי"ז)‪.‬כל טצות כחונח נאמרה כשמחה על קר סימ וזו בתחיה נאמרו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫אק זו בשמחח נאסרה שנאן‬ ‫ולבנילוי הנה נתתי‬ ‫דברי ר'נחמי' ר'יוגתףששומי‬ ‫אין הנה אלא שמחה שנא' וגם הנח הוא יזצא לקראהך וראך ושטח בלבו‪.‬‬ ‫ואמטכתות כאלה להז"ל הן באות תמיד לתר*ן דבר אחר הקשה להם‪ .‬ומלא‪:‬י קוראזה כיית הלוי אות הואכי זח‬ ‫נאמר עתה בתחלה ו"לכי עיקר קדושת הלוים ונחלתםוולף עבודתם נאטר‬ ‫עתה ביאשונה‪ .‬והדבר אשר היה‬ ‫קשח להם בזההיה דברי מלאכי הנז' אשר"ור‬ ‫א להבריח הזאת בשם"כרית‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫פה ברית‬ ‫הלוי" ולא בריון כהונת (ולם וזח קשה להם לההליט שאם כי‬ ‫על הכהונה אכל לא גתחדש פח דברלענין כהונה שכל מצות כהונה נאטר‬ ‫סקודם בהר סינ* בשמחה ולא נתחדש פה רק שהדבר‬ ‫ככר‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ונאאומהרבובשסחה בחר ס*ני יהי' ל‪.‬אמנםאחרי שבא המגרערהלך המלך וחתם בערכאות‬ ‫אבל המתנה היתה ישנה‪ .‬וזה הלא לא ידעו בני ישראל רק אהרי מעשה קרח‬ ‫ושריפת החמשיס ומאתים איש מקריבי הקץ‪.:‬לונור‪:‬ידם אואולי‬ ‫דעתו שטעשה קרת בכלל היה‬ ‫המ‬ ‫וכל התקרבות‬ ‫תיכף אהרי‬ ‫הלוים היתה עהה אהרי תלונת קרח‪.‬‬ ‫טעיה א‬ ‫‪101‬‬ ‫אמנם לתר*ן זאת נסצא בספרי בשורה קצרה בפ*סקא קי"ט כרית מלח‬ ‫שלם היא וגו'ולבני לוי‪ .‬וכן כהונת אהר.מודלפגי אחרן אשר מזה יצאהתלונת קרח‪.‬לם‬ ‫" ו‪..‬י‬ ‫ם שנא' ולכני לוי‬ ‫צ טוסיק‬ ‫נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וכפירוש רביני הלל שדרש ליךב‪4. היוזה בראש*ת צאתם מארץ‬ ‫מצרים ומצות כהונה נאטרו כנר בסיני רק .‬כריו‪ :‬מלווע‪..-‬והמגפח אשר היתה בעם אשר‬ ‫צעקו הןניענו אגרנו כלנואבדני‪ .‬וגם דעת ףיונתן‬ ‫הוא‬ .‬כ* לא‬ ‫על האממבתא לנד ממכו‪.‬כי לא הבינו עוד את גודל הערך של‬ ‫הקרב את סטחלוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן שהי' קודם‪ .‬לוי‬ ‫את מטחלויוני' ונתוסף פח ענין המ.‬ונסדבר ט"ז ט') הוא רק לענין מ'‪:‬נא ולשורר על‬ ‫הדוכן‪.‬ע"כ אמר‬ ‫ר' נחמיה שפרשהזו נאמרה בתחלה שזח עתה היתח ראשית התקרבותרלוים‬ ‫באופן אשריבינו נורל הערך בזה‪.תה חהם זה ב"ברית מלח"‬ ‫מפני המערערים‪.‬‬ ‫‪.‬ולא הרנישו הם בוה קדושהוכביד מיוחדכי הלא זאת היתה תלונת‬ ‫קרח אבל עיקר קדושתם והבדלם לביית מיי‬ ‫החםד נאמר עתה כתחלה אחרי‬ ‫מעשה קרח‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫פ‬ ‫הדברזם אשר כתובים בבמדבר נ' הקרב‬ ‫אטנם בבני‬ ‫‪.‬וכונת הספרי הוא על מתנתה?‪.‬הו הטשל של הטלך‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫עם השדה שהבאנור'יל שהשדה מ‪:‬בי נח‬ ‫מאז מאת המלך‬ ‫ודבורו שלסלךקניןהוא‪ .‬ומה שאמר משה רב לכם בני לו' המעט מ‪:‬ם כי חבדיל‬ ‫אלהי ישראל אתכםוג‪ '.‬רק את הדבר אשי מצאו לדעהם כשברהאו מהשערה‬ ‫או מהבטה טרחוק לנ?ון ‪45‬ם סמכו על המקרא באסמבהא‪ .‬ועל זה א‪:‬ר נמפיי שם ולבניליי הנח נתתיכל מעשרבישיאל‬ ‫לנחלה‪ .

‬ועיקר חברית המפורש יותר חוא של כהמם‬ ‫בוית לכחנים ונריתילוים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫מן מוסיף‬ ‫שנאמר עליהם נרית מלח עולם וברית חלוים‬ ‫ענין ראשון ולאנכון שיקרא אתברית הכהן נשםבריתהלוי‪.‬‬ ‫חוא שפח חיתח בריתל‪15‬ים חברית אשר מלאכ* קורא אותחברית חלה‬ ‫אך נם חיא חיתהנרית טלח ונאמרח פח בשמחח פפני השלום והפצוי‬ ‫וה‪8‬יוםשנהפייסו‪.‬שאםשקוראיםלכהניםלויםפפנישנםהכהנים‬ ‫טגו‬ ‫משבטלויהם‪ .‬רק טצאו ני‬ ‫נמלאכי ננד הכהנים‪ .‬אבל אלח שעומדים באדישות טרחוק אשר לאמענין‬ ‫להם נל חתעורה כמו שלאנונעלהם נלל‪ .‬א"כ מדוע השחתם אתבריתהלוי שלאליתן המעשר‬ ‫ללוים‪ .‬אםשפתי כחן‬ ‫ישמרו דעת ותורה ינקשו מפיהו‪ .‬וה‪ 4‬מוכרח לתקןשיתנו המעשר‬ ‫ואבינה נעם ונ‬ ‫לבהניס‪ .‬ולו חכהניםהיו עמשירא‬ ‫ומקישואזי חיו שויםשיקבלו את הקנם הזה נשיעורמה‪ .‪4‬נ הלוים הלכו עם הכחנים אל הגרנות כם"ש התוסי‬ ‫י ה'‬ ‫יבמות שם ד"ה מפני מח‪ .‬‬ ‫‪ 0‬אך אחרי כל אלהצריכים להבין אחרת בדברי מלאכי הלא ההטפה‬ ‫שלמלא היתה שם לכחנים אשראוסרים שלתן ח' טגואל חוא ונינו ננוח‬ ‫םכיעור ופמח וחולה ונזול‪ .‬אבל לקרא לברית הכחנים בריתהלוי אחר שהיושתיבריתות‬ ‫‪ .‬כי מה שקנסו אותם הי' רקמפני ש‪5‬א עלובימיעורא כדכתיב‬ ‫כהניםומבנילוי לא מצאתי‪ .‬וחם‬ ‫חטאו באדישותםיותר מאלה החרדים אשר התננדו להתעורח‪.‬על זה לאיכול לנ‬ ‫לשקופ אם שלדעתחז"ל מלאכי חואעזראוהואבעצמו קנס נראשונח‬ ‫מל‪24‬כי‬ ‫ללוים נםשש התום' שם*‬ ‫ודנר הזחמראהלנו שאםשהי'ללויםבריתמלח עולםברית אלוהוישראל‬ ‫על המעשרותשלהם‪ .‬נמודבר זר‪ .‬נכל זאת כאשר לא עלה מהםאיש לארץ ישראל ועמדו‬ ‫ב‪84‬דישות (אינדיפרענט) לכל חתשרה של שיבתציון נשיא שהםהפירוכרית‬ ‫והיו יכולים לקנום אותם נהמעשר אשר עליו היתה "כריה הלוי""כרית‬ ‫מלח עולם" וזה תוכחתטוטרלאלהההרדיםאשרלאלקחו חלק עתה בהתעורח‬ ‫של שינת ציוןועמדו נאדישות מרהוק אשר נקראים בזה טפירי ברית‪ .‬‬ ‫*רסז‬ ‫ש‬ .‬ובאו לידי תנרות‪.‬ם‬ ‫חתענינו בחתעורה‪ .‬ומחענין שחתם בריתהלוי פה אשר ברית‬ ‫ומנישי‬ ‫חלוי היתהעל חמעשר וסהענין לזהעם הכהנים ואיך השחיתו את ברית‬ ‫נמה שחכחנים הביאו חולהופמח ונזול‪ .‬‬ ‫אמנם לענ"ד מונחת פה הקנלה שקבלו חז"ל כ* עזרא קנס אתהלוים‬ ‫בטעשרמפני שלאעלונימי עורא כדא‪4‬ניבמותפ"וע"נוהקנסאהיו לכחנים‬ ‫כמבואר שם‪.‬ודוחקמאודלחשובשזהמן חכשד‬ ‫חלו‬ ‫ימות שנקאאיםהכהניםהלוים‪.‬המה החוטאיטלעסוס‬ ‫ולאלוהים והמה חנורמים גם נמח שם‪8‬ירי דת נברו ידם נמחנחהציונים‬ ‫וחוארהוסיכפרעון‪.‫פ‬ ‫‪6 188‬י‬ ‫ק‪1‬‬ ‫בריתחלף‬ ‫‪491‬‬ ‫א‪.‬וכ"ז ניחא אם הכהנים הםצדיקיםויראי שמים‪ .‬הלא הוא אב לנלנו (לכהבים וללוים) הלא אל אחד בראנו וגו' מדוע‬ ‫ננטד איש נאחיו לחלל ברית אבותינו אשרהי' לכחן נ"ד מתנות כהונח‬ ‫והמעשרללוי‪.‬וכשבאו אח.‬אנל הכחנים אמרו‬ ‫שלחן ה' מנואל ועיקר חפצם היה לקנל את המעשר‪ .‬אנל אם אתם הכהנים מרתם מן הדרך‬ ‫תכשלתם רניס ברערה‪ .‬ני הפהננרים‬ ‫ןהציונים אנשים אשרהפירו דתרנזוננד‪.

‬‬ ‫.‬‬ ‫‪.'‬ ‫פרמזי‬ ‫(‪.‬והלא פינחסח‪ '.‬‬ ‫סעיף‬ ‫א'‬ ‫הננינותן לו ארז ברירזי שלום וחיוזח לו ולורעו‬ ‫הרין בריוז נהונוזעולס‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪((.‬כי בחנתן חכהונה לאהרןולבניוסנלרי התרנשות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪"4‬‬ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"‪. .1‬‬ ‫ן(י‬ ‫יפ‬ ‫‪.‬‬ ‫ברית שלום וברית כהונת שלם‬ ‫*‬ ‫(‬ ‫‪.‬ולארקלחטדוז‬ ‫!‪. .‪.‬והברירז שלום היוזה‬ ‫רקלבנייאלעור‪.‬משטור~רן הבחונוה‪.‬ין‪.'.‬לא נתבהן פינחס ער שהרג‬ ‫לוטרי‪ .‬‬ ‫‪. היתח כזיטח א עצת בלעםבן בעור לחמואבים וחמדיניםלחעור אען עבודת‬ ‫חאלי*ת חישנח אשרחיתח לבני שם ולחאיקסיסעעי פיעור תזמנים אשר‬ ‫[‬ ‫‪ (11‬הקייבו חבנות את בתוליחן לבעל פעור‪ .‬אשר‬ ‫ן‬ ‫.‬‬ ‫י(‬ ‫ש‪.‬‬ ‫מהנטויס וטבנילוי בעצת קרח‪ .‬מתי‬ ‫נרווהדזן אלעזר הנחן ביתרו‪ .4‬י‪..‬וזח לא חי' רק סכנח שפני‬ ‫ישיאלחקודמים שישובו אלאליליחמן אך נם שבנייעקביתפתו אתההזעל‬ ‫'י‪9).1. .‬אין מושחין לרורורז בשסן חטשהח‬ ‫אלא כה'ג כו'‪ .‬‬ ‫‪%‬‬ ‫"(‪".‬‬ ‫‪..‬ינחם וה אליוהו‪ .‬נחיצת ברית ישלום לברית‬‫הכחאוה‪* ...‬‬ ‫א)אין שתי חבריתות חאלח קשורות בהכרח אחת לחשנית‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ת ברית ש*םבלעדי ברית כחונח‪ .‬‬ ‫‪(.‬‬ ‫ונגש הכהן ורבראל והעם‪ .‬‬ ‫נשיאנית אבלשטעוני חתאוח תאוחלחיק אשח זרח‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫..‬שעיקר ענין ברית שלום חוא לחיות‬ ‫יהיו‬ ‫‪.‬כי יכול‬ ‫‪.‬‬ ‫(‪.‬פינוהס הכוהן‪ .‬וישלוה אוחם פשהוגו' ואת*ינחס‪...‬‬ ‫'‬ ‫אפיי הונמח עליהטפי חקב"והו‪1‬ישישואל יהנכו‬ ‫אותו בחמשרה‪ .‬‬ ‫אי‪%‬ד חתאוח אךנם נפתהלבפולזנות אחריאליליבגי שפזוהח" ש‬ ‫‪)..‫ן(י‬ ‫בריתשלוםונחונתשים‬ ‫פרק‪..‬‬ ‫‪1%..‬נרריפרזוק‪ .‬ולזאת נם קרוב לארבעים שנח אחרי אשר‬ ‫('‬ ‫הכחונח היתח כבר לחבל לאחרןולבניו חיתח עוד נחהנח ברית שלום‪.‬שס‪.‬אין איש נתקדש בסשרתו‬ ‫‪.‬‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫בנוו מן‬ ‫וכרתי‬ ‫להם ברית שלום וחשבתי חיה רעח מן חארץוישכו במדבר לב‪8‬ח וישנו‬ ‫ביערים(יחזקאל ‪'4‬ר כ"ת) אטנם כנראחברית חכחונחוביחוד חכחונתלפינחס‬ ‫היתח נחוצה לבריתשלוס‪..(.‬י‬ ‫‪.‬ן(( צשיפשיי‬ ‫ם‬ ‫‪.1(.‬י‪.‬‬ ‫חברית על והכהונוה חגדולוה‪ .1(.‬‬ ‫רפיס לראשי והגברים‪ ..‬י‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬טרזי נרזנוה הסחונה לבני‬ ‫איתסדומתי פסקוה מחס‪ .‬‬ ‫סעיף א ‪108‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫כי‬ ‫א‬ ‫‪6‬ינחסבןאלעזר]‪ 14‬אחרן חכחן קנא לאלהיו וחרנ את זמרי בן טלמפ נשי‬ ‫ן‬ ‫כית אב לשטעונ אשר בעל בת אל נכרכזבי בת צור נשיא מדין‪ .‬הנפהת‬ ‫חקב"ה לפועה אפי' על חנאי אינו חוזר‪.‬‬ ‫(י‬ ‫(‪.‬‬ ‫‪.‬וגרעתי אתזרועךואת ‪1‬ד‪1‬עביתאביך‪.‬‬ ‫‪.‬יי טייטתיימחן וחגדל הטפנח עודיותר מעון חענל עד אשר נם נשיא‬ ‫(ל‪.

‬אך גם הבטחת אלקים לטובה אפילו לאיש צדיס לאתועיל‬ ‫ביום עברה‪ .‬ופ"י ה'.א רמז ס"ח יפתח חנלעדי דבר‬ ‫שלא כחוגן להעלות בתוע"ג המזבח נתקכצו אליו אנשיאפרים לעשנ‬ ‫יעמו‬ ‫דת‬ ‫ו‬ ‫מריבה נדולה‪ .‬ולברית כהונת עולם" לומר שלא‬ ‫יגומו עוד ס.‬היה לפינחס שיאמר להם להתיר את נדרו לא באתם אלא‬ ‫לעשות מריבה באתם‪ .‬יושב על כ‬ ‫(יספאתוח‪.‬אחר אושם זה‬ ‫נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני‬ ‫עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבח מיד עמדותרג מחם מ"ב אלח שנאי‬ ‫‪-‬‬ ‫אסי‬ .‬למלא את‬ ‫דבר ה‪ .‬ויעשה נם עתה עטו‬ ‫אות לטובה לקיים דברי הנניא לאות על אמתת נבואתו‪ .רערים על הכהונה‪ .‬‬ ‫י'‪-‬י'נ)ועייןירושלסי סנהדרין פ"טה"‪..‬כאשר הצדיק טחסיר מחובתו מדקדק הקב"ה עמו כחוט השערח‬ ‫ואם שהבטחת הקב"ה לטובח אפיי על תנאי אינט חוור‪ .‬וברית עולס הקדוטה אשר לו לא תכרת‬ ‫פזרעו‪.‬אבלאיננו מוותר‬ ‫משני הבטתתו מכל דרכיו משפטכי תסים פעלו‪ .‬ויקנאפינחם לאלהיו‪.‬אשר דבר על ביתעלי בשילה (טלכים א' ב' מע)‪ .‬ווה מרומזבאסרםפינחם‬ ‫זהאליהו (פרקי דר"אפ' מ"ז) ור"ל כמו שאליהו קינא לאלהיוננדעוברי הבעל‬ ‫כן קנאפינחס לאלהיו ננד אלילי מואב וסדין‪ ..‬אלא הוא לא טיחת בבני אפרים והוא לא התיר את‬ ‫נדרו ליפתח‪.‬היה דברה' על ביתעלי עלירי איש האלקים ממש בהיפך‬ ‫ונדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך סהיות זקן בביתך וגו' וכל מרבית‬ ‫ביתך ימותו אנשים (שמואל א' ב' לי‪-‬ל"ו) וזרועווזרוע בית אביו אינם אלא‬ ‫הילדיםכיעלי וביתאביו לאהיובעליזרוע רקזרוע טעיקרא בהשרשהנעשים‬ ‫לבעלי זרוע‪ ..‬ויקס מתוך העדה הנושאים‬ ‫ונותנים בדברים לבר אדות המאורע הנוראהויקח רומח בידו ויבא אחראיש‬ ‫ישראל אל הקובה וידקור את שניהם אה איש ישראל ואת האשה אל קבתח‬ ‫פשוט כי הדבר הזההעיר התרנשות ננד הכהונה הקנאית בכללוננדפינחם‬ ‫בפרט‪ .‬והיתה נחוצה הכהונה לברית שלום סהאלקים‪ .‬שופט צדקיהי שמו הנדולמבורך לעולםולעולמי‬ ‫עולמים‪ .‬ומפני זת היו באמת רוב הכהמם‬ ‫הנדולים בישראלמבני פינחםבן אלעזר‪ .‬עלבניעלי דבריםרעים ולא טובח השמועה‬ ‫וכמו שהיתה הברכה לפינחםבן אלעזר ברית שלום ברית כהונת עולם לו‬ ‫ולזרעו אחריו‪ .‬ובטוח‬ ‫שהקמ'ה ישלם לו או לזרעו אחריו לטובה לאלףדור‪.‬ויהי' דבר אלקים אל‬ ‫משה פינחםבן אלעזרבן אהרן הכהן השיב אתחסתי מעלבני ישראל בקנאו‬ ‫את קנאתי בתוכם לכן אמור הננינוהןלו "את בריתי שלוסא והיתח לו‬ ‫ולזרעואחריו בכית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיווגו' (במדבר ב"ה‪.‬ורק כארבעים ושתים שנה ביהם‬ ‫בני איתטרמימיעלי עד אביתר אשר נרשו שלמח מחיות כהן לה‪ .‬וזתו הפאמר הנפלא בצעבא‬ ‫דבי אליהו אשר מובאבילקוט שופטים י'.‬ולפי הפירוש הפשוט הלזה הובטהה הברית שלום רק לפינחםבן אלעזר‬ ‫הכהן ולזרעו אחריו ולא לכני איתמר‪ .‫‪104‬‬ ‫פרקז‬ ‫ברית ש)ום ונהינתעילם‬ ‫סעיף‬ ‫א‬ ‫עבודת ה' תורתו ובריתובטכנח‪.ב שנם הזסנים חתננדו לו‬ ‫ובקשו לנדותו קפצהרוה"ק ואמרההנני נותן לו את בריתי שלוםועייןטנתדרין‬ ‫י לא אמר‬ ‫פ"ב ע"ב ולפי פשוטו של מקראאין זאת ברית חדשה לכהו‬ ‫אתנהכ‬ ‫הקימותי אתבריתי א"ךברית כהונוןונולם רקהנניניתןלו "בריתי שלום"‬ ‫וברית שלום הלזהיהיה לו ולזרעו אחריו ‪.‬ולא היח ברית‬ ‫שלום לאיהטרכיעם ה' טעבירים‪.‬איננו חוזר‪ .

‬אמנס הבריה מלח תיתח על הכהונה בכלל ועל‬ ‫טתנות כהונחועל בריתהלוי כאשר בארתי שם ופה חוא בריתעל הכהונה‬ ‫הגדולה שתח" לפינהס בן אלעזר ולזרעואהריו‪.‬‬ ‫המאמר חנפלא הלזת המיוחדבס‪.‬ום‪.‬למהות ואינו מוחה להחזיר אתישראל‬ ‫לסופבואינומהזיר כלדסים שנשפכים בישראל נשפכים עלידיו‬ ‫‪ .‬וכל מי שסיפק היה בידו‪.‬שנא' ואתה‬ ‫בן אדם צופה נתתיך ונו'‪ .‬רא‬ ‫משמרות‬ ‫כהונה היו סבני אלעזריותרטבניאיתטר‪ .‬‬ ‫הרג אותםפינהס שהיה ספקהבידו למחות ולא מיהה ולהתירלו נדרו ליפוזה‬ ‫ולא התהף‪ .‬יתנדלויתקדשששושלהקב"הבעולםכלו שברא‬ ‫ססוף העולם וגד סופו‪ . זה צרוק חכהן לפני דוד הסלך‪.‬ואתהכי הזהרת את הרשע‪ .‬זה לשון ע"ז כאדם שאומר להברו שא בל‪ .‬כנאמר וימצאו בני אלעזר רכים‬ ‫"לראשיחגברים"טן בני איתמר ויהלקוםלבני אלעזר ראשים לבית אבות‬ ‫ששה עשר ולבני איתמרלבית אבותס שס~נח‪.‫"‪.‬יום אהדללכישיום אהדלעגלון‪.‬אשר על כן היי להם כפלים‬ ‫טשסורת כהונה מןבני איהטרביסוד דוד‪ .‬וסי הרג אותםסנהדרינדולה שחניח משהויחושעופינהס‬ ‫עמחם‪ .‬הי' להם לסנהדרי נדולה שהניח משה ויחושעופינהט בן אלעזר עסהם‬ ‫שיקשרו חבלים של ברזל במתניהםוינכיהובגדיהם למעלהמארכובותיהםויהזרו‬ ‫בכל עיירותיהם שלישראל‪.-‬‬ ‫(‪'.‬אטר אסרת' אמור לאהרן אמורלירמיהו‬ ‫וחקימות'לי כהן נאם.‬ממעט בעסק ועסוק בתורה‪.‬ע"כ‬ ‫יטדטבני אלעזר ששה עשרובני איתטר רקשסונה וזה מורח כי לראשי‬ ‫חגגריס‬ ‫פ‬ .‬באותהשעה‬ ‫אמר הקב"ה תחער הכהונה לבעליה‪ .‬יום אהדלירושלם‪.‬והוי שפל רוהבפני כל אדם‪.‬ויהלקוםבגורל אלה עם אלה‬ ‫י ה‪ 11‬שרי קודשושרי אלקים מכני אלעזףובבני איתמר‪( .‬באותה שעה נתנה הכהונה‬ ‫לבני איתסר בן אהרן כארבעים ושתים שנה‪ .‬נו בין האנדות מראח שפירושהנני‬ ‫נותן לו את בריתי שלום הואמין הקטת ברית בתנאי אם אתה תעשה את‬ ‫הובתך נםאני אעשה ברית שלוטי ככל דברי הברית‪.‬דהי"א כ"ד די חי)‬ ‫כ‬ ‫שאין מפירוש פה רביםלראשי הנברים רבים לפי סספר הנגרים כל זכר‬‫לגינלותם‪.‬מלמד שכל ישראל‬ ‫ערבין זה בזה‪ .‬כי לזההיידי לומרכי רביםבני אלעזר מבני אירגסר‪ .‬חם לא עשוכן אלא כיון שנכנסו לארצם כל אהד‬ ‫ואהד רץ לכרטו ולזיתו ואומר שלוםעלי נפשי שלא לחרבות הטורה‪ .‬‬ ‫ואם בטלת טן התורה יש לך בפלים הרבה כנגדך וכשעשו בנבעתבנימין‬ ‫דברים סכוערים ודברים שאינם ראוים יצא הקבאה להחריב את חעולם כלו‬ ‫ונפלו םהם ע"ב אלף‪.‬‬ ‫פרקז‪:‬‬ ‫ננריתשיוםונהרנתעוים‬ ‫טעיף א ‪105‬‬ ‫אמור שבולת ויאטר םבולת‪ .‬יום אחד להברון‬ ‫יוםאחדלביתאל‪.‬אם‬ ‫כי כבר נאמר "כברית מלח" לך ולזיעך אתך (במדבר יעה י"ט) כאשר‬ ‫בארתי בהפרק הסודם‪ .‬וקלקלובניעלי‪ .‬וילמדואותםדרךאר*ןבשנהבשתים בנ'בד'‬ ‫בה'עדשיתישבוישראלבארצם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ונם לראשי הגכרים ריל אנשים שיהי‪ .‬אם תאמר אותם ע"ב אלף שנהרגו בנבעת בנימין‪5‬פני מה‬ ‫גהרגי‪.‬‬ ‫ולפי דברי התנאדבי אליהו ז"ל זה שאמר "תהזור הכהונה לבעליה*‬ ‫אשר כנראה הוא ג"כ פשוטו של מקראיש פה ברית הדשה על הכהונה‬ ‫הנדולח אשר אחרי מות אלעזר תשאר הכהונה הנדולה לפינהס בנו‪ .‬שנו‬ ‫חכסים במשנההו‬ ‫‪ .' .‬ופילגש בנבעהביטי כושן רשעתים היתה‪.

‬ומשמע מסוגיאזו שבין לר' נחטיה‬ ‫ובין לר' יהודה ור' שמעון פסוק זח של הנני ניתן לו את בריתי שלום‬ ‫והיתהלו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם על הכהונה בכלל נאמרה‬ ‫שלרעת ר' נחמי' לא חי' פינחם מקודם כהן כלל כפי' רש"י ו"ל בנמוקי‬ ‫חחומש שאע"פ שכבר נתנח כחונח לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן‬ ‫ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחרי המשחן‪ .‬לאוכלםלערב‪.‬רב אשי אמר עד ששם‬ ‫שלוםבין השבפים שנא' וישמע פינחם הכהןונשיאי העדה וראשי אלפי‬ ‫ישראל‪ .‬וכן שנינו בזבחים לא‬ ‫נתכחן פינחס עד שחרנלזמרי ע‪":‬ל‪ .‬נחמי'‪ .‬ר‪ .‬אותי כאלח ואכלתי המאת היום הייטב בעיני‬ ‫(ויקרא‬ ‫ונחלקו תנאי בברייתא שם דתניא טפני אנינות‬ ‫נשרפח לכך נאטר "כאלה" רברי ר‪ .‬מדוע לא אכלועם את החפאת במקום הקודש‬ ‫כי קודש קדשים חוא ואותה נתן לכם לשאת אתעון העדה לכפר עליחם‬ ‫לפני ה'ונו' וידבר אהרן אל משה חן היום הקריבו את חמאתם ואת‬ ‫הע'ולתם לפניי'‪.‫‪208‬‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫‪ .‬ברית שלוםוכהונתעולמ‬ ‫פעיחא‬ ‫חנבויםאין הכונה פח כל זכר לגולנלותם רק שרי קודשושרי אלקים אשר‬ ‫ראוים לחיות ראשי הנברים וכל זה הי' יכול להיות נכלל בברית שלום‬ ‫ברית כהונת עולם‪.‬‬ ‫אבל חפירוש חזח מצד עצמו חוא קשח מדוע באמת לא טתרץ‬ ‫חערס חחוא בכחונח גדולה הוא דכתיב אשר זה נראח ‪8‬ש‪*8‬ח דקרא‪.‬ומקשי הנט' ואידךנמי והכתיב וחיתח לו ולזרעו אחריו‪ .‬‬ ‫אשר‬ .‬אבל דעת הבבלי והברייתא‬ ‫חמובאח נזבחים ק"א ע"א וע"ב נראח לכאורא שאין הברית הזאת רק‬ ‫על הכהונה בכלל להיות פינחס נחשב לכהן והוא בשעיר החמאת ביום‬ ‫השמיני למלואים דרש דרש משה והנח צצרףויקצוף על אלעזר ועל איתמר‬ ‫בצי אהרן הנותרים לאטר‪ .‬לא חי' כחן כלל‬ ‫ולאהי' יכול לאכול את החפאת‪ .‬ולדעת ר"י ור"ש חי' כחן והי' יכול‬ ‫לאכול את חחמאה‪ .‬‬ ‫ב) אמנם כל הנאטר עד פה הוא לפרש דעת התנא דבי אליחו‬ ‫ש"בעליה" של הכהונה הנדולה המה בני פינחם‪ .‬ופסוק זח רק לברכח נאסר שתחי' לו ברית עם‬ ‫הכחונחבלי ערעור לו ולזרעו אחריו‪.‬והי'יכול לאכול את שעיר חחטאת בטקום קדושכי הוא לא הי'‬ ‫אונן ש"מ שדעת התלמוד שלכו'עבין לר' נחמי' ובין לר' יהודה ור"ש‬ ‫פסוק זח בכחונח בכלל כתיב אלא שלדעת ר' נחמי‪ .‬וכשאומר חש"ס ואידך נמי חכתיב‬ ‫והיתהלו ולזרעו אחריוברית כהונת עולם ומתרץ חהוא בברכח הוא דכתיב‪.‬אבל פינחס שנולד‬ ‫קודם לכןולא נמשח לא בא לכלל כחונח עד כה‪ .‬ד‪'4‬אוהלאפינחסהי' עמחם(זבחיםק"אע'א)‪.‬ומתרץ טכר‬ ‫ליה כריא דאטר ר' אלעזר אמר ר' חנינא לא נהכהן פונחם עד שהרנלזמרי‬ ‫דכתיב והיתה לו ולזרעואחריו ברית כהונת עולם‪ .‬ואסרינן שם‬ ‫בעמוד ב' דבר אחר והלא פינחם הי' עמהם שפיר קאמר ליה‪ .‬יהורה ור'ש אומרים מפמ‬ ‫פומאה נשרפה שאם אתה אומר מפמ אנינות נשרפה היו לשלשתן‬ ‫שישרפו (דשלשה שעירים קרבו באותו היום ולא נשרף רק שעיר ר"ח) ד'‪4‬א‬ ‫חיוראוי‪.‬ומתרץ‬ ‫כי כתיב חחוא בברכה הוא דכתיב‪ .‬ה'מ"וזת‪-‬קיר"אםנ)ה‪.‬‬ ‫ולא מתרץ חחוא בכחונח גדולה חוא דכתיב אבל כהן הדיופ הי' נם‬ ‫מקודם‪.

‬ומקשה ואידך על ר' אלעזר שאמר שבחרגו‬ ‫לו ולזרעו ברית כה‬ ‫לזסרי כבר נעשה לדעת ר'נחמי' לכהן מדוע משונה פסוק זה שביהושע‬ ‫טכל חפסוקים שכתוב בו פינהס הכהן ולא פינחט בן אלעזר הכהן ומתרץ‬ ‫ותוס'ו"למימי משה בשעה שהרג‬ ‫ההוא ליחסזרעו אחריו‪ .4‬וטתרץ הש"ס‬ ‫לא שואלת רקו‪ .‬קאמרי‬ ‫שמפרש ר' נחטי'‬ ‫שדעת ר' נהמי' שפינחס לא נתכחן עד שחרג ל‬ ‫טקשהזמרעיוד הש"ם כלל‪.‬ועלר‪ '4‬וראש לא‬ ‫אילפי פשיטו של מקרא שזח על הכחונה‬ ‫שידע חע‪'4‬ס שדעתר* וף'ש הי‬ ‫היקשו על ר' נחמי' הלא פינחס הי' שם‪ ..‬ן‪'.‬‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬אסנם קושיתיאידךש אשר בש"ס נמשכה על המחלוקת‬ ‫בדעת ר' נחמי' שר' אלעזר אמר לדעת ר' נהסי'‬ ‫של ר'אלעזרורב אשי‬ ‫מדכתיבוהיתהלוולזרעואהריונרית כהונת‬ ‫שלאכיהן פינחס עד‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫לזמרי‬ ‫לאכיהן פינחס עד ששם שלום‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫עולם ורב אשי חולק‬ ‫נחמ"‬ ‫יאי העדה וראשי אלפי ישראל‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫בין‪-‬חשבטים שנא' וישטע‬ ‫הכחןונש‬ ‫ונו' (יהושעכ"ב)‪ .‬רצובם ז"ל לומר שיהי' מעתה‬ ‫יכולים לוטר צדוק בן אחיטוב בן אמרי' בן מריות ונו' בן פינחס הכהן‬ ‫אשר נוסח יחוס כזה לא אומרים רק כאשר מיהסים אחרי כה"נ כטו*ינחס‬ ‫בן אלעזר חכהן‪ ..‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫.‬ןל'!‪.‬ובתום' יומא ט' ע"א ד"ה‬ ‫נדולים אבל בבי‬ ‫ולא‬ ‫יל‬ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬אטנם דעת ר"י ור'ש‬ ‫שפינהס גתכהן באטת תיכף במשיחת אהרןובניו‪.‬לענין כמונה גדולה נאטר כמ"ש לדעת התנא דבי‬ ‫אליהו‪ .‬והנני נותן לו אתבריתי‬ ‫שלום הוא רק ‪.‬פינחט בן אלעזר בן אחרן הכהן‪.‬ ‫'‬ ‫‪%‬‬ ‫ן‪.‬ובמפרישלפנינו ליכא מנין מזח רק הנני‬ ‫לתןלו אתבריתי שלום מלטד שעמדו ממנו בבנין ראשון י'ח כהנים‬ ‫ת אחרון שמונים כהניםגדולים‪ .‬קבכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן‬ ‫ופה כתיב פינחס הכהן להראות שעתה נעשה לכחן‪ .‬וזהושמסיים חתוס' שם ר"ה ואידך ובספרי טפיק ליח טאת‬ ‫שלום שעסדו סמנו שמונים כהנים כבית ראשון ושלש מאות‬ ‫בריתי‬ ‫עכ"ל רצונו לומר שדעת ר' יהודה וה'ש הוא‬ ‫בכיתשני וכלם נמנו‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫דעת הכפריכי סהם מפריר"י‪ .‫‪(.‬אשר עלכן‬ ‫עשה לו פירוש לנפשו לפרש שפסוק זח נאמר על הכהונה בכלל ואין זה‬ ‫דעת רע ור"ש‪ .‬‬ ‫י ור*ש‬ ‫אכל מבוארכן מדבריהם שהקושיא שלו‪.‬ופירשו רש*‬ ‫יבפים נתיהם לקרא כחן ליהס זרעו‬ ‫לזסרי נתכהן וכששם שלוםבין הש‬ ‫במעלות הכהונהלהיותם כחנים נדולים‪ .‬ע"ז טקשה הע‪'4‬ס‬ ‫‪.‬והנם'‬ ‫ור' נחמי' שבודא דעת‬ ‫ישפיר ר"י ליהר"י ור"ש לר' נחמיח'‪ ....‬ן‬ ‫‪.'איננח כלל על ר"‬ ‫וראש דפסוק זת בכהונח גדולה כתיב‪ .‬יד'‪'11...‬יאידךנמי" ר"ל רבאשי שאמר לדעת רשנ שלא נתכחן פינהס ער שעשה‬ ‫שלוםבין השנפים מהיעשהעם פטוק והיתהלו ולזרעו אהריו ברית כהונת‬ ‫עולם שלדעתו לא תוכל לפרש על הכהונה הנדולה שהלא לדעתו לא מי'‬ ‫עדין אפי' כהן הדיוטע"ז מתרץ שלדעת רב אשי לדעת ר' נחמי' פסוק‬ ‫זה בברכה כתיבוכפי'רש'י ז"ל שלא תפטוס כהונה מזרעו אבל עדין‬ ‫לא נתכהן כלל‪( ..‬יאידך.‬ובדרך דרשנוכל לומר שכונתו בכרכח כתיב באטרו חנני‬ ‫ן השבטים ואז תהי'‬ ‫נותן לו את ברית שלום שברכו בזח שיעשה שלוםכי‬ ‫יונת עולם)‪ .‬יאידך"‬ ‫פסוק זה על הבהונה בכלל‪ ..‬רק ר' נהטי'‬ ‫הנדולה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' אשר כנראה‬ ‫לן‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪10‬‬ ‫י בייתשייםינהינתעיים‬ ‫סעי‪-5‬א‪-‬‬ ‫'י"‬ ‫ספעם זה פירשו רש"י ותום' ד'ל אם שלא כתבו פפורש‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫'‬ ‫‪.

‬ויקרב משה את אתרן ואתבניו‬ ‫י רק לכרכהנאמר‪.‬ן‪..‬ואפשר שסוניאי‬ ‫ו...‬‬ ‫‪.‬וכהונת עולם‬ ‫טשף א י‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא שמשו מביא את חספרי כחני' אשר לפנינו וכן משמע מחגמ'‬ ‫שםעיי"ש‪.‬‬ ‫‪....‬ ‫ן לאחי'צריךבהפוח טלחמה כללופינחס לאהיה רקגבוד מנחיג(‬ ‫טלחמתמדי‬ ‫חמלחמהלא‪-‬‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ן‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ךןן‬‫‪1‬‬ ‫.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬ויאמר משה‬ ‫ואנול‪ .‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬אבל כנראה זח לא נקרא לדורות דכ‬ ‫ל ‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫.‬אבל לדעת רבאשי כלדין של‬ ‫כרא‪4‬לחמח על אויב‬ ‫כ‬ ‫ו (‪'..1‬‬ ‫כהןהדיוט נתקרש בסשיחח ראשונה שמשח משהלבני אחרןלימי המלואים‬ ‫ן שפינחס לא נתקדש אזצריך משיחח חדשחכמומלואים‪ ..1‬‬ ‫ונה ונגש הכחן ורבר אל העם שזה כהן משוח‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫בכהפנה דסוטה‬ ‫כד'בע"א‪ ..‬‬ ‫‪...‬ף‪..‬‬ ‫משח אלף למפה לצבא אותם ואת‪.‬‬ ‫‪.....‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬או שחתום'‬ ‫אבלכיו‬ ‫ז*ל כחבו בן טפני שבאמת נמשח פינחס אח"כ לכחן נדולחי'צריךלנל‬ ‫אלח ולוחי' נש*פרכהן הדיוט לאהי'צריך רקעשירית האיפה‪ .1.הי‬ ‫חנינא שנתכהן תיכף אחר מעשח זמרי‪ .‬‬ ‫י תצא למ‬ ‫‪4...‬ר'ל שהקב*חברכושיהי' לו‬ ‫ברית חכחונח שנכרת כברלאחרןולבנילויברית מלחוהיינושיחאראוילעעעת‬ ‫‪6‬דעזכסיס חזח של חנכנסלברית חכחונהלחלבישו למושחוולאנכו בחב*תין‬ ‫וכ'ז שלא נעשה לו זהאיננו כהןעוד ולעשותלוזהתלויברשות עםישראל‪...1. .‬‬ ‫.‬ ‫אמנם ‪.‬אמנם אחר‬ ‫שבאמת נמשח לכחןגדול מחני כבר סשיהתולבניו גם לכחנים הדיושים כמו‬ ‫מעדחת אחרןובניובימי המלואיםעלידי משח‪..‬‬ ‫.‬זה רק אחרי שכבר נכנסו לארץישראל‪ .‬חעדח זחח‪ .‬‬ ‫י אמרו וחיתח לו ולזרעו אחריו ברית כחונת עולם לנרכה נאמרה ולא‬ ‫כ‬ ‫למצוח‪.‬‬ . .1.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪....‬ע‬ ‫‪.‬אבל קודם‬ ‫שנהמחנך לא חיח לודין כחן אפי‪ .‬שיום‪...‬פינחס ואמרינן בסופה ס"נ ע"א פינחס‬ ‫זח משוח מלחמה א"כ כברחיה כהן משוח בשמן המשחח עוד במלחמתמדין‬ ‫ואיך אמר רבאשי שלא נתכחן פינחסאפי' לכחןחדיוםעד אשר עשה שלום‬ ‫א אליבא דר"ם נשם ר‪2‬‬ ‫נין חשבטים באהץ ישראל‪ .‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫...‬נ..‬‬ ‫שאפי' אם חקב"חנותןלו ברית שלום וברכולו ולזרעו אחריו לברית כחונת‬ ‫קולם לאמועיל לו מאומח ואיננו בקדושתו עד שיסכימו עם ‪4‬שראל על זה‪-.‬‬ ‫‪...‬י‬ ‫‪.... ..‬‬ ‫(‪.‬נברית מלוה‪ .‬‬ ‫(‬ ‫.‬ ‫‪.....‬ל‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬כמו שנאמר באהרןובניו קח את אהרן ואתבניו אתו וט‪ . .‬‬ ‫וחתוס' ז*ל בזבחים שם ד"ה ההוא לברכההוא דכתיב כתבו עפהקב~ה‬ ‫ברם שיחי' כהןומידחי'יכוללחיות כהןאלאשתחילהצריכיםלחלנישוולמושחו‬ ‫ולחנבובחביתיןכדאמרינןבמוף התכלת(ד'נ*א)‪.‬או אליבא דר"י ורשש שנתכחן עוד ‪...‬חדבר אשר צוה ח' לעשות‪ .‬י‪..‬‬ ‫אבלדברי רב אשי בכלל צ"ע הלא במלחמתמדין כתיב וישלח אותט ‪.....‬אבל שמאלאנתרצולוכלישראל‬ ‫ב‪%4‬תה שעה מפני שהרגנשיא שבט עד ששם שלוםביןחשנטיםבימייחושע‬ ‫ואז נתרצו לו וחלבישוחו וחנכוהו בחביתין עכ'ל‪ .(.‬ואם שאין מושחין לדורות‬ ‫נשמן הטשחה אלא כהן גדול ופשוח מלחמח ומלכי בית דוד לבד כמבואר‬ ‫ברמב"ם פאא מח'כלי חמקדש השז‪ .‬אסנםלפינחס לא עשח זאת‬ ‫כ‬ ‫ואם שברכת חי חיא תאשר את חאישוסוף כל סוףיהי' לברכח ואושר שכן‬ ‫חיח סוף כל סוף לפינחם בימי יהושע נעשותו שלום בישראל‪ ..‬‬ ‫י לונאמר ל~צוחחיוישראל מחויבים לחנכו ומשתהי'מחויבלעשות (‬ ‫כ‬ ‫זאת‪ . .‬‬ ‫‪.‬ק‬ ‫*סן‬ ‫פרקז‬ ‫ברטן‪..‬‬ ‫‪..‫‪..‬‬ ‫‪..‬ ‫‪.‬י(‪.‬לא כחן הדיוט‪ ..‬‬ ‫'‪.‬אנל מלחמות המדבראפי' '.‬‬ ‫'‬ ‫‪11.‬‬ ‫(ויו*א כל הפרשח)‪ ..-..‬ ‫..

1‬‬ ‫ין"ן‪.‬יהיות‬ ‫.‬ואיךאומרים לדבר‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חריכעת אשר חיאל משה לשבת אתיתרו א"כ פיכרה פהמזם‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪(..(...‬ן ברור ועהדליאזפינחם היה שם‪ .4.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬יל‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫.1%‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬דבר טקורבתם‬‫קפן ביום הקמת המשכן‪.‬‬ ‫ן)‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫'‬ ‫. פינחסהי' שם‪ .‬‬ ‫‪..‬ ‫(‬ ‫.‬עדשיביא שתי שערות כדאי'בהוליןיד‪.4‬ל‪.‬‬ ‫שכבר נתחתן טשה ביתרו כי לו הי' קודםהי' נזכראיזה‬ ‫‪ ..‬אנל‬ ‫"‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪11‬‬ ‫פיק‪-‬‬ ‫‪' .‬‬ ‫‪.‫‪.‬‬ ‫‪-.‬ ‫י‬ ‫..‬מדוע לאיתרצוכיפינחס ה‪ 4‬קטןעדיןואיןכהןנכנם לעבודה‬ ‫‪.‬‬ ‫פש‬ ‫פ‬ ‫"‪%‬ם ‪.‬ ‫ייל‪.‬‬ ‫‪.‬י.....‬‬ ‫‪%‬‬ ‫.י‪.‬זלפי‪.‬‬ ‫‪".1‬‬ ‫‪.‬ ‫י‬ ‫‪..‬ ‫.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫''‬ ‫ט‬ ‫‪%‬‬ ‫‪..‬‬ ‫[‬ ‫""‪.‬‬ ‫ראיה אשר הסנימו כלםכיפעחם הי' נדול בעת חסלואים‪ .‬וכנראההי‬ ‫‪..‬‬ ‫אמנם טה שבאטת קשה מאדבסעיא ע הוא כל שאלתה* ור*ש והלא‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬םםקנת חגם' בב*ב ק*ש"‪4‬‬ ‫ש"וא ננדושליתרו שאלעזר לקחלו טבנות פוסראל ‪5‬ולאשה ‪4‬שמות ו')‪.".‬וזה‬ ‫‪-.‬ג‬ ‫"‪.‬והגם' עוד מקעשה שפיר קאטרי *ה‪ ....‬‬ ‫.‬‬ .‪...‬י‪.1‬ל‪.‬‬ ‫‪.%‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫‪1.111‬יי‪(.1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫"‪.‬כנראההי' א‬ ‫(‪4‬נ‪...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪14‬י‪.‬‬ ‫(‬ ‫שי‪.5‬‬ ‫' יתם‬ ‫יזן‪.‬‬ ‫‪ [ .‬‬ ‫יא‬ ‫" אנכיא‪9‬‬ ‫‪.‬ ‫י‪.. ‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫יידעתי טאיזה טקום לקחו רצע‪4‬ג‪.%‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫.‬ואולי לא נולדעדין‪...

‫*‪11‬‬ ‫פרק ח‬ ‫הבריתבערובת‪:‬פואב‬ ‫פרק ח‪.‬‬ ‫והמשפפיכ‪ .‬כאשר צוה משח עבד ה' את בני ישראל‬ ‫ככתובבמפרתורת סשה מזבח אבנים שלמות אשר לאחניףעליחןברזל ויעלו‬ ‫עליו עולות לה'ויזכחו שלטים‪.‬וז שנהר גריויפ והרעבל אנט‬ ‫המוה ברית א‪ .‬מצוה‪ .‬לשון "היופ' הנובר‬ ‫פעמיג) הרבה בספר דבריכ)‪ .‬ובארנו שם שר' שמעון לא חשב אותם לברית רק למצוה‬ ‫שנצטויט לעשות בעברנו אתהירדן אחרי דרך סבא השמש טול חגלגל אצל‬ ‫אלוני מורח‪ .‬רקשנצטוו ישראללעשותתכסיס לחתימת‬ ‫מברית אה"כ בבואם אל חארץ בהרנריזים ובחר עבל‪ .‬ראיה ~‬ ‫ראה אנכי נותן לפניכם היופ ברנרו וגו'‪ .‬כ"ו‪-‬‬ ‫כ"ח)א"כחיום הזהנעשה זה לברית‪.‬אבלעל חברכות והקללות עצמן כתיב ראח אנכי‬ ‫נותןלפניכם"חיום" ברכח וקללח‪ .‬ויכתב שם על חאבנים את משנח תורת משה‬ ‫אשר כתבלפני בני ישראל‪ .‬קרי~שרע‬ ‫מופוה חורח בהר גריזים‪ .‬דעוז ר"ש על דהברבורע‬ ‫והקללות שבהר גריוים ~חר עבל‪ .‬עיף‬ ‫עבי‬ ‫הנרנ‪.‬יחושע‬ ‫מזבה לח' אלקי ישראל בחר עיכל‪ .‬סדר למקראש ב*סוק'‬ ‫חנרית נעונות מואג‪.‬‬ ‫פשף א‬ ‫הברית בערבות מואנ‬ ‫והברכהוהמלוה בהרגריזיםוהר‬ ‫א‪.‬הוא ספר חחוקים וחמשפטים חמתחיל בראה‬ ‫ם כאשר בארתי בספרי "איוו היא משנה"מי' ה'‬ ‫י'ב נוץ עדכי תבאכ'וי"‬ ‫ע"שלקיים אשר צוח משה וכתבתעליחן את כל רברי התורה הזאת(דברים‬ ‫כ"זב' וכלישיאלוזקניו ושטריםושופטיו עומדיםמוהוסזהלארוןננדחכהנים‬ ‫הלויםנגו"‬ ‫שאי ארון ברית ה' כנר כאזרח חציואל מול חרנריזים וחחציואלמול‬ ‫הרעיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את חעפישראל בראשונח (כנראה‬ ‫בעל‬ .‬אמנם כנראח דעת ת"ק שטצות הכהנים וחלויםושבטי ישראל‬ ‫וענית אסן חיא מצוח לעשות בהר גריזים והר עכל ככל התכונה המבוארת‬ ‫במשנה דטופה ל"ב ע"א‪ .‬רז להקלל‪.‬משנה חוררזי ספר חוהוקינם‬ ‫שיימתא לאמתת ת‪11‬כפ'פ‪.‬‬ ‫ס‪.‬וחתכסים הזה עשה‬ ‫יהושע אח"כ כדרךקיום מצוה אשר צוה משה אשר בנה מזבה בהר עבל‬ ‫כאשר צוה משח (דברים כ"ז ה' ‪ '1‬ז') לקיים סצות ה' בחורב מזבח אדמה‬ ‫י וזבחת עליו אתעולתיך ואת שלמיךוגו' ואם טזבח אבנים תעשה‬ ‫תעשחל‬ ‫לי לא תכנח אתחןגזית וגו' (שסות כ'‪ .‬כ"א כ'ב) כנאמר אז יבנה ‪.‬את חברכת אשר תשמעו (דברים י"א‪ .‬‬ ‫א) כבר בארתי בפרק פ'ז סעיף א' שמחלוקת תנא קמא ור"ש בם'יח‬ ‫בריתות מוטחל"ז ע"ב תלויה אם ברכות וקללות שנהרנריזים והרעיבל חסה‬ ‫ברית או מצוח‪ .

‬ן‪.‬ואת אשר איננו פח עמנוהיום (דברים כ'שייי)‬ ‫‪ .‬ן‪.‬את הברכה אשר זח בלשוןבריה‬ ‫אתכ‬ ‫ברית בא בלשון‪(.‬אסנם הברית חתחילח נם לרעת תנא קמא בעת‬ ‫חברכח אשר תשסעו‬ ‫ן לפניבם היום ברכה‬ ‫שאמר‬ ‫משה‪.‬כי לשון ראהאנכי‬ ‫י כל‬ ‫נותן לפניכם"חיום" ברכה וקללח‪ .‬ ‫ח‬ ‫‪.‬ראה אנכ נית‬ ‫םיאשראנכי מצוח את‪:‬ם היום‪ .‬אשר אנכי טצוך חיום (דברים ל'‬ ‫נתתי לפניךהיום את חחיים ואת חטוב ואת חמות ואת חרע‪ .‬אשראנכימצוך‬ ‫י אכד‬ ‫היום לאחבח אתחי אלקיךוגף (דברים ל'‪ .‬אתם נצבים היום כלכם לפני הי אלקיכם (רברים נאח ט') לעברך‬ ‫בבריון ה' אלקיך ובאלתו אשר ח' אלקיך )ערת עמך חיום‪ .‬אלקיכם וטרתם טן הדרך אשר אנכי מצוה אתנם חיום ללכת‬ ‫אלקים אחרים אשר לא ידעתם (דבוים "'א כ"ו‪-‬כ"ח‪ .‬וחשבו‬ ‫אחר‬ ‫יק לנרית בפני עצמו על חסצות כנאטר אשר תשמעו ואם לא תשסעו‪.‬היום הזח נהיית לעם (דברים כ"ז ט'‪ .4‬וחיה‬ ‫אם לא תשמע בקול ה‪ ..11‬ן‪.‬לגל"ה)' נכל זח רואים טיפום של קיום טצוח לא‬ ‫של כריתות ברית חדשה‪ .1‬ן"‪..‬ראי" כם"ש בפרקנ'סעיף כ‪ .‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫אשראנכי מצוח אתכם היום (דביים כ"חא')כי תשסע אל מצות ח'אלקיך‬ ‫אשר אנכי מצוךהיום לשמור ולעשות‪.‬ולא תסורמכל הדנרים אשראנכי טצוה‬ ‫אתכםהיום(דנרים "'נ"'ד)‪.‬מ*ו ‪'18‬ז) חגדתילכםףיוםכ‬ ‫תאנדון‬ ‫וילה‪.‬‬ .‬אטנם ר"שדייק פח לשון‬ ‫"היום" הנאמר בפרשיות אלח כל כך חרבה פעסים‪:‬נותן לפנ'כםחיוס‪.‬וביחור בדבר שכא‬ ‫רק דרך אנב דרכי לפרש מקודם לפי הפירוש השטחי כדרך רעו'‪ 1‬ז"ל לפרש‬ ‫תמיד על פי ה"הוה אמינא" עד אבא אל טקום חמערכח ואזהנני סבאר‬ ‫בעזהי"העיקר דעתי‪ .‬ויצו סשה אתהעם ביום חהוא לאמראלהיעטדו‬ ‫'י‬ ‫יר‬ ‫לברך אה העם (דב‬ ‫"ם ל'ז י"א) לשטור לעשות את כל טצותיו אשר אנכי‬ ‫מצוך היום (דברים כ"ח א')‪.‬למען הקים‬ ‫אוחך חיוםלו לעם (דניים כאםי"א י'ב)‪ .‬לא היח דבר טכל‬ ‫אשר צוה משח אשר לא קרא יחושע נגד כל סחל ישראל והנשים וחפף וחנר‬ ‫חהולך בקיבם (יהושע ח‪ .‬‬ ‫‪%‬ש ה‪4‬‬ ‫הבריח בערבות טואב‬ ‫‪.‬ונאמרו למצוה‬ ‫עלימי יהושע לקרא אותם בכל התכמיט בבואם לואנור‪..‬אלקיך לשמור לעזטות את כל טצותיו וחקותיו‬ ‫אשר אנכי מצוך היום ונאו עליך כל הקללות האלה וחשיגוך (דבריס כ"ח‬ ‫מ"ו)‪ .‬וכבר הערותיעל דרכי זח במפרי מוצאי מים חלק בי‬ ‫פרקי"ד ולזאת עתח כאשר אנו עומדים במקוםהעיקרי של מחלוקתם ע"ד‬ ‫הברכות והקללות שבהרגריוים והרעיבל אומר דעתיכי גס ר' שמעון לא‬ ‫חולק שחברכות והקללות האלת נאמרו בימי משחלמיןברית‪ ..‬‬ ‫טעי‪4‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪111‬‬ ‫בעל פח צוח את זאת ווח ראיה לאמתת תושבע"פ* ואחרי כן קרא את כל‬ ‫דברי חתורה הברכח וחקללה ככל חכתוכ בטפר חתורח‪ .‬‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫'‬ ‫ראה‬ ‫חיום (שם שם "'ז)‪ .‬ץ‪ .‬‬ ‫‪.‬כס"ש‪ .‬‬ ‫הת"‬ ‫ובנומח הקללח בחתימתח ארור אשר לאיקים אתדברי התורח הואת (דברים‬ ‫כ'‪4‬ז ל'ו)‪ .‬וחסללה אם לא תשמעו‬ ‫אל טצות ה אלקיכ‬ ‫אל מצות ה‪ ..‬‬ ‫אמנם ר'ש אשר נראה לכאורח דעתו שהברכות והקללות הם רקלמצוה‬ ‫לעשותם בעבר הירדן מערבח לא ברית לא נערבות מואב ולא בהר נריזים‬ ‫והר עיבל כמאש שם אשר זהדרכי לכתובתמיד כראשונח‪ .‬אשר לבבו פונח‬ ‫.‬כי את אשו ישנו פה עמנו עוטד‬ ‫חיום‪ ..‬וקריאת משנח תורח בהרנריים היא חתימה להברית של הברכות‬ ‫והקללות עלכן חושבם הת"ק לברית מיוחדח‪.).‫‪(.

‬ולא ה‬ ‫שברית אחת הם עם הברית בערבות מואב‪ .‬ויחר‬ ‫אלקי אנותם אשר‬ ‫ההיאיהכיאעליה אתכל הקללה הכתונה נם*ר הזה‬ ‫אף ה'‬ ‫נ'ארץ אדמתםוגו'‪.‬ואולי לדעת ר"ש נאים דברי‬ ‫הברית בערבות סואב ואינם בריתבפ עצטם‪.‫הבריתבערבות טואנ‬ ‫סעיף אי‬ ‫‪% 118‬ו"'‬ ‫בכם היום את השטים ואת חארץ (שם שם ה' י"ט)‬ ‫ותעאונדדווןעודו‪.‬והעד על זה בסוף דברי חברית‬ ‫בערבות טואב אלה דב חברית אשר צוה ה' את טשה לכרות את בני‬ ‫טרליבד הברית אשר כרת אתם נחורב (דברים כ'ח‬ ‫ישראל באר מואב‬ ‫ץזכיר את הברית של ברכות וקל‪5‬ות אשר נאטרו ט'כ בלשון‬ ‫סאמ)‪ .‬נויוכ‪5‬העדאתליה טראים ברורכיוםכיביום אחד נאסרו הבהכותוח*לות‬ ‫עם ברית ערבות טואב ברית אחת הס‪ .‬‬ ‫לסיום דברי‬ ‫ני בתורה ונסדר הפרשיות‬ ‫ואם נשמש בכללא דאין סוקים וסאוחר‬ ‫ב)‬ ‫והפסוקים דעת ר"ש זאת בסדרם הטוקדם והטאוחר חטוקדם סוקדם‬ ‫לפי‬ ‫"סדר למקרא"עלינו לסדרם נאופן זה‪:‬‬ ‫וחטאוחר טאוחר‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ך ננרית הי‬ ‫אתם גצנים היום כלכם לפני‪.‬דא"' ככל‬ ‫טפני‬ ‫ברית באהל מועד טפני שהיא ל'כ היתה במדבר‬ ‫שלא חזכיר נם את ה‬ ‫לא אסר בחר חורב רק בחורב סתם אשר היה שם ברית בהר‬ ‫חורבכיבאחל מועד‪ .‬אלקיך‬ ‫יהארץ‪ .‬ברוףאתה‬ ‫יה'‬ ‫על‬ ‫ךכל הברבות חאלהוהשיגוךכי תשמעבקו‬ ‫‪ .‬ואם‬ ‫‪.‬‬ ‫ואת האלה הזאת נ‬ ‫יננו פה עטנו היום ונו' ונו'‪:‬פן יש בנם איש‬ ‫אלקינו ואת אשראי‬ ‫טש*חה או שנמ אשר לננו פונה היום טעם ה'‬ ‫או אשה או‬ ‫לקינו ללכת לענוד את אלהיהגוים ההםפן יש נכם שרש פרה‬ ‫א‬ ‫ראש ולענה‪ :‬והיה בשטעו את דנרי האלה הזאת והתנרך‬ ‫נלננו לאמר שלוםיהיהליכי נשרירות כבי אלך לטעןס*ות הרוה‬ ‫את הצטאה‪ .‬הנמתרות לה'איקינווהנגיותלנוולננינו‬ ‫ויתשס ה‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ת(דנרים כ"פ'‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫את‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫דב‬ ‫עד עולם‬ ‫י"‬ ‫תח‬ ‫רי לשמר'לעשות את בל פמ‪-‬צבו"‬ ‫ו‬ ‫וההה אםשטוע תשטעבקול ה‪.‬ונאו‬ ‫אשראננימצוךהיוםונתנך ה'אלקיףעליין‬ ‫יגוי‬ ‫כ‬ ‫איחיך‪.‬עלי‬ ‫בעיו‬ .‬לטען הקום אותך‬ ‫ולא אתכם לבדכם אנכי נורת את הברית הזאת‬ ‫היום לו לעםוגויי‬ ‫את אשר ישנו פה עטנו עמד היום לפמ ה'‬ ‫‪.‬לא יאנה ה' מלוה לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו‬ ‫האלה הכתונה בספר הזה וטחה ה'‬ ‫נא ההוא ורנצה נו בל‬ ‫אתיששטו טתהת השטים‪ :‬והבדילו ה' לרעה טכל שנפי ישראל‬ ‫איות הברית הכתונה במפר התורההזה‪ :‬ואטר הדור האהרון‬ ‫ו אתנרית הי‬ ‫וכ‬ ‫כייוגוי טהחריהאף חגדול חזה‪ .‬ובתנחומא נצכים פיסקא ג' קורא את תברית באה‪5‬‬ ‫וברית‬ ‫הברכות והקללוון‬ ‫מועד בשם חורבעיי"ש‪.‬ואטרו על אשרעינ‬ ‫גו‬ ‫כרת עטם בהוציאו אותם טארץטצריםונוי‪.‬ה' אלקיכם וגוי‪:‬יענר‬ ‫איקיך ובאלתו אשר הי אלקיך כורתעטך היום‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‪.

‬יםואת הקללהעל‬ ‫הרעבל‪ :‬הלא המה בעברהיררן אחרי ררך מבא השמש בארץ‬ ‫‪8‬עיף‬ ‫ב‪:‬‬ ‫א‪.‬ונתנךה' לראשוי‬ ‫למעיחולאתהי' לספהכי תשטע אל טצותהיאיקיףאשראנכימצוך‬ ‫היוםלשטורולעשות‪:‬ולא תסור טכלהדברים אשראנכי מצוה אתכם‬ ‫היוםיטין ושטאלללכתאחריאלהיםאהריםלעבדם‪:‬והיה אם לאתשטע‬ ‫בקול ה'אלקיךלשטורלעשותאת נלמצותיווהקתיואשראנכיטצוך‬ ‫דוום ובאועליךכל הקללות האלה והשינוך‪ :‬ארור אתהבעירוארור‬ ‫‪14‬זה בשרה‪.‬‬ ‫ישלההיבך את המארה את הטהומה ואת המגערת בכל טשלהידך‬ ‫אשר תעשה עד השמרך ועד אברך טהר מפני רוע טעלליך אשר‬ ‫עזבתנ*‪ :‬ונו' ונו' ונו'‪ :‬והשיבך הי טצרים באניות בררך אשר‬ ‫אטרתי לך לאתוסיףעור לראותה והתטנרתם שםלאויביך לעברים‬ ‫ה הי את טשה‬ ‫ולשפהות ואין קונה‪ :‬אלה רברי הברית אשרצי‬ ‫יכרות את בני ישראל בארץ טואב טלבד הברית אשר כרת אתם‬ ‫ב‪1‬רב' (דברים כ'האי‪-‬ם"פ)והיהכייבואועליף כלהדברים האלה‬ ‫הברכהוהקליה אשר נתתי לפניךוהשבת אל לבבף בכלהגוים‬ ‫אשר הדיחך הי אלקיף שטה‪ :‬וגו' וגוי ונו'‪ :‬ראה נתתי לפניך‬ ‫היום את ההיים ואת הפוב ואת הטות ואת הרעי אשר אנכי‬ ‫טצוך היום לאהבה את ה' אלקיף ללנתבררביוולשמורטצותיו‬ ‫וחקתיו וטשפמיו וח**ת ורבית וברכף ה' אלקיך בארץ אשר אתה‬ ‫בא שמה לרשתהו ואם יפנה לבבף ולא תשטע ונדהתוהשתהוית‬ ‫לאלהים אחרים ועברתם‪ :‬הנדתי לכם היום‪-‬כי אברתאבדון לא‬ ‫תאריכוןיטים על הארמה אשר אתה עובר את היררןלבוא שמה‬ ‫לרשתהי הערתי בכםהיום את השטנם ואת הארץ החיים והטות‬ ‫ה ובחרת בהיים לטען תחיה אתה‬ ‫נתתי לפניף הברכה והקיי‬ ‫וזרעך‪ :‬לאהבה את הי אלק*ךישטעבקויו ולרבקה בוכי הוא‬ ‫ה‪.‫‪6‬יק ח הבריתבערבית טואב‬ ‫בעירוברוך אתה בשדה‪:‬ברוךפריבפנךופרי ארמתףופרי נחמתך‬ ‫שנר‬ ‫ףועשתיותצאנך‪:‬ברוךפנאךוטשארתך.ברוףאתהבבאך‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫אלזנבוהיית רק‬ ‫וברוך‪.:‬ונויוגו'וגו‪:.‬ארור אתהבבואך וארור אתה בצאתך‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫*‬ .‬אתהבצאתך‪ :‬ונו'ונו'ונו'‪.‬‬ ‫חייך ואורךיטיך לשבת על הארטה אשר נשבע לאבורמה‬ ‫לאברהם ליצהק וליעקב לתת להם‪( :‬דברים ל' א*ניי‬ ‫) ראה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫נותן לפנינם היום ברכה וקללה‪ :‬את הברכה אשר תשטעו‬ ‫אל מצות ה' אלסיכם אשר אנכי מצוה אתכםהיום‪ :‬והקללהאם‬ ‫לא תשמעו וגו‪ :.‬והיהכי יביאךהי אלקיך אל הארץ אשר אתה‬ ‫בא שמה לרשתה ונתת את הברכהעל חרגר‪.

‬דבריםי"א‬ ‫נ'ו‪-‬ל')ויצו משה את העמביומ ההוא לאמר‪ :‬אלהיעמדולברך‬ ‫את העמ על הר גרזים נעברכמ את הירדן שטעון ולוי ויהודה‬ ‫ויששנר ויומף וננימין‪ :‬וגו‪ . וה' האמירך היומ להיות לו לעמ מגולה נאשר‬ ‫דנר לך ולשמור כל טצותיו‪ .‬י"מ) והיה ביומ אשר תעברו‬ ‫הירדן אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך והקמת לך אבנים‬ ‫את‬ ‫גדלות ושדת אותמ נשיד‪ :‬ובנית שמ מזבח לה' אלקיך מזכה‬ ‫אבנימ לא תניף עליהמ ברזל‪ :‬אננימ שלמות תננה את מזכח‬ ‫ה' אלקיך והעליתעליו עולת לה' אלקיך‪ :‬וזבחת שלטים ואכלת‬ ‫שמ ושמחת לפני ה‪ .‫‪114‬‬ ‫פרק ה‬ ‫הנריתנערבות מואב‬ ‫מעיף א‬ ‫הכנעני היושב בערבהמול הנלגל אצל אלונימורה‪( .‬אי)‪.‬אלקיך‪ :‬וכתנת על האננימ את כל דברי‬ ‫התורה הזאת באר הימב‪ :‬וידנר משה והכהנים הלוימ אל בל‬ ‫ישראל לאמר המבת ושמע "טראל היומ הזה נהיית לעמ לה'‬ ‫אלקיך‪ :‬ושמעת בקול ה' אלקיך ועשית את מצותיו ואת חקיו‬ ‫אשר אנכי מצוך היומ‪( :‬דנרים כ"ז‪ .‬בי אתם‬ ‫כילבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכמ‬ ‫עונרימ אתה‬ ‫ירדןוישכתמ בה‪ :‬ושסרתם לעשות את כל החקימ‬ ‫וירשתמ אותה‬ ‫ואת המשפמימ אשר אנכ נתן לפניכמהיומ‪ :‬אלה החקימ והטשפמימ‬ ‫אירץ אשר נהן ה' אלקי אנותיך לך לרשתה‬ ‫אשר תשמרון לעשות נ‬ ‫כל הימים אשר אתם חיימ על האדמה‪ :‬וגף וגו' וגו' וגוי וגוי‬ ‫היומ הזה ה' אלקיךמצוהלעשות את החקימ האלה ואתהמשפמים‬ ‫ושסרת ועשית אותם בכל לבכך ונכל נפשך‪ :‬את ה' האמרתדיום‬ ‫להיות לאלקימ וללכת נדרכיו ולשמור חק'ו ומצותיוומשפמיו‬ ‫ולשמעלךבקולו.‬נ‪-‬יוד)‬ ‫סעיף‬ ‫בל‬ .‬ולתתךעליון על כל הגוימ אשר‬ ‫עשה לתהלה ולשם ולתפארתולהיותך עמ קדוש לה' אלקיך כאשר‬ ‫דנר‪(:‬דנרימי'א ל'עד דברימ כ'ו‪ .‬וגוי‪ :‬ארור אשר לא יקימ אתדנרי‬ ‫התורה הזאת לעשות אותה ואסר נל העמ אמן‪( :‬דברימ נ"ז‬ ‫י"א‪-‬נ"ו‪ ):‬ויצו משה וזקני ישראל את העמ לאמר שטר את נל‬ ‫המצוה אשר אנ מצוה אתכמ היומ (דברימ נ"ז‪ .

‬לםניד‪.‬ברכןבעשרים ושתים מאם בחקותי תל‪:‬ו עד קומטיות‬ ‫וקללן בשמונה מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי גאלה נפשם‪ .‬ואילו‬ ‫משה רבינו ברכן בשמונה‪ .‬‬ ‫דאמר‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫מה‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫והמהרש"א ז*ל בחדושי האגדות ב"ב פ"ח ש‪.‬כוח סשהעם הקב"ה‪.‬מוץלוקתר'יור' נחמי'‪..‬תקנ‪.‬אמנם זחידענו מדבריו שדעתו שלא נתחייבו ישראל בערבות‬ ‫עד ברית ערבורל מואב ומפני זח הי' נחוץ הברית הזאת משום ערבות‪.‬ב‬ ‫לוי‬ ‫שם בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשרודם‪ ..‬‬ ‫העדהתקצוף‪.‬כן עםבארצ‪.‬ועוד קשח ס"ם אמרן בלשוןיחיד והנהו דת"כ בלשון‬ ‫רבים כמאש במוף מנילה‪ .‬כי כל ענין ערבות נלמוד מן‬ ‫הקללות של אם בחוקותי תלכוחנאמרו בלשון רבים וספי הקנ"ה פוכשלו‬ ‫איש באחיו‪ .‬והאריך‬ ‫שם בדרך רמזי אותיות לתרין טעם רבוי הקללות שהוסיף משה ואיננו‬ ‫מענין ספרנו‪ .‬‬ ‫הע‪.‬ת מואנ‪ ..‬אמנם לאמצינו‬ ‫שהופר הברית של אהל מועד שכמדבר שנצמיך בערבותמואבלברית חדשה‪.‬קללן בעשרים ושתים מוהיה אם לא‬ ‫ו~שמע עד ואין קונה‪ .‬ארץ סיחון ועונ‪ .‬ת‪.‬וי"ל בזה דאותן שבתו"כ נאטרו בלשון רבים‬ ‫שהם על חמא רבים'שעדיין במצות הרסיני לא נתחייבו בו רבים על‬ ‫חטא יחיד עד ערבות טואב בשנת מ' שהי' להם לעבור את הירדן‪.‬‬ ‫והשאלה הואת נשאלה באמת במדרש תנחומא נצבים פימסא ג'לעביך בכרית‬ ‫ה' אלקיך שלש בריתות כרת הקב"ה כשיצאוממצרים‪ :‬אחת כשעמדולפני‬ ‫י ואחת בחורב (באוהלמועד שבחורב) ואחת כאן בערבותמואב ולמה‬ ‫הרסינ‬ ‫כרת הקב"ה עמהם כאןמפני שאותו חברית שכרה עמהןבסיני בטלוהוואמרו‬ ‫אלה אלחיך ישראללפיכך חזר וכרת עמהן בחורב יבאהל מועד שבחורב)וכו‪.‬וקללן בעשרים ושתים ברכם בשמונה מוהיה‬ ‫אם שמוע תשמע עד לעבדם‪~ .‬דאף על הטא יחיד נתחייבו‪ .‬איש בעון אחיו (סנהדרין כ"ו ע"ב שבועות ל"ם‪ ).‫פרק חי‬ ‫חבריתנערבות מואב‬ ‫טעיף ב‬ ‫‪116‬‬ ‫סע'ף ב‬ ‫לסה היהה נחיצות ברית עוב‪.‬עוין ערנית‬ ‫תבלתיארץ‪.‬ת‬ ‫"ברית עס"שיס אם תוכליהיו‬ ‫הקהר‪.‬ערב‪.‬הקב"ה ברך את ישראל‬ ‫בכ"ב וקללן בשמונה‪ .‬‬ ‫ולכאורה נשכח ממנו במח‪:‬ת"ה כרגע‪ ..‬כתב המהרש"א ז"ל יש לדקדק בהאי ענינא למה‬ ‫אמר משה קללות דמשנה תורה טפי מאותן שבתו"כ דהא ודאי כלהו‬ ‫מפי הנבורה נאמרו‪ .‬‬ ‫אמנם לא נטצא בתנחומא שם התשובה על הצטרכית הברית בערבות כואב‬ ‫אשר כנראה נשסט מאמר מהמדרש‪ .‬וחבל על דאבדין‪.‬‬ ‫ומטעם דאז הוי כערב בשעת מתן מעות שכבר התתילו בכבוש ארון‬ ‫ישראל קצת‪ .‬ן אחררונו‪.‬‬ ‫אמנם מה היתה נחיצתבריתערבות טואב בכלל? בשלמאהברית באהל‬ ‫מועד שבמדברהי' דברנחוץ אםשהי' כבר הכרית בחורב מפני שישראלהפרו‬ ‫בריתעל עשותם את הענל כמו שבאיתי בפיק מ"זסעיתא'‪ .‬והצדק‬ ‫להגאון בעל תורה המימהנ"י שכתב על דברי התו"כ אינו אומר איש‬ ‫באחיו‬ .‬ת ‪..‬האיש אחדיחטאועלכל‬ ‫תהנסתר‪.‬מדוענענ'שוישראל‬ ‫על חטא עכן‪.

‬ועד השתא‬ ‫כו'ט לא איענש אשר יוהנן משום ר"א בר'ש לפי שלא ענש על הנמתרות‬ ‫ער שעברוישראל אתהירדן‪.'ב דארבעים ושמונח בריתות‬ ‫אשר חושב שם ערבא וערבא דערבא‪..‬ונם נעלם‬ ‫ממנו לכאורא במחכת.‫פרק ח‪4‬‬ ‫הבריתבערבותטואב‬ ‫טעיף בי‬ ‫‪116‬‬ ‫באחיו אלא איש בעון אחיו דמ'ום שם וצעל‪.‬והחשבון של‬ ‫מ"ח בריתות הוא נם לדעת ר' נחמי' שהברית נכרת על ערבות ועל ערבא‬ ‫דערבא אם שלא באו לחיוב וקיום עד עבור את היררן ולא כמ"ש המהרש"א‬ ‫ל בסוטה שם שהסוניא היא רק לדעת ר'י ולא לדעת ר' נחמי'‪.‬‬ ‫האומנם יש דעת ר' נחמיח בסנהדרין ט"נ ע"ב שלא נתחייבו בערבות‬ ‫כלל עד עבור ישראל את הירדן‪ .‬ולדברי ר‪4‬שמעוןבסיני ובאחל מועדשבטדברובערבות‬ ‫מואב הנה בכלן חי'דין ערבות‪ .‬יכשל איש באחיו אינו אומר‬ ‫ן בתורה‬ ‫אלא וכשלואיש באחיו בעון אחיו" מפני שחרבים בידם למחות‪. לומר שלא הי' בהבריתות‬ ‫הראשונותדיןערבות‪.‬כתנאי חנסתרותלה'אלקינו והנגלותלנוולכנינו‬ ‫עד עולם למה נקוד על לנוולבנינוועלעין שבעד מלמד שלא ענש על‬ ‫הנסתרות‬ .‬והנה מבוארענין ערבות של הרבים עבור היחיד‪ .‬א'טר נכרתו בודאי אך לדעת ר' נחמי' לא‬ ‫נתחייבועל הבריתות עד עברם את הירדן‪ .‬שנםעלבריתערגות מואב לאנתהיינו לדעתו בערבות‬ ‫עדעבור אתהירדן‪ .‬ויען עכן את יחושע ויאמר‬ ‫אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי‪ .‬אמר ר'אסי א"ר‬ ‫חנינא מלמד שמעלעכן כג' חרמים שנים בימי משה ואחדבימי יהושע‬ ‫שנא' וכזאת וכזאתעשיתי‪.‬אבל אין זר.'ה הסוגיא דסוטה ל"ז ע.‬והכי אי' בסוגיא שם‪ .‬אשר על זה סטכו‬ ‫ארייכ טשה ואהרן בטענותם בעון קרחויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי‬ ‫הרוחותלכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תסצוף (במדבר טאז כאב)‬ ‫אמנם דעת ר' יהודח בסוניא שם שרק על הנסתרות לא נענשו ישראל רק‬ ‫אחרי עבור את הירדן‪.‬ואין הדבר‬ ‫י'‬ ‫כן‪ .‬וכאשר בארתי בפרק נ' סעיף בי שכל‬ ‫ענין ערבות חואמענין "בריתעי‪ .‬ר'יוחנןאמר משום ר"א בראש חמשה ארבעהבימי‬ ‫מוצה ואחדבימי יחושע שנא' אנכי חטאתיוכזאת וכזאת עשיתי‪ .‬אמנםדין ערבותחיה בכל הבריתות‪ .‬ותקנות הקהלות אינם רקלחייב איש‬ ‫ואיש מטעם רשאיםבניהעירלהסיע על קצתם לא ערבותהיחיד עבור חברו‬ ‫ונם לא ערבות הקהלה עבורהיחיד‪ .4‬שכל שהוא ‪.‬שלא אמר שאין לךכל מצוה ומצוהש"א עבר עליה אז על מאח בריתות‬ ‫רק שלא נכרת עליהס‪ .‬אשר כנראה דעתו שלעם בלא‬ ‫ארץ לאיוכל להיות"ברית עםשלם"‪ .‬ל"ב ל"ג) שטרם שעכרו אתהירדן איש בחטאו‬ ‫ל‬ ‫נענש לא אחד עבור השני גם לא הכלל עבור היחיד‪ .‬ובברית אלוה יש‬ ‫ערבותיותר חזקה ערבות הפרט כמו שבארנו שם בארוכח‪.‬גרית עם" העם הוא ערב‬ ‫עבורעוברי ברית שעליהם למהות בידםעייןדברינו שם‪ .‬אשר זה כנראה היה וכוח הקנשה‬ ‫עם טשח בחטא העגל שאמר משה מחני נא מספרך אשר כתבת ר"ל שאם‬ ‫לא ימחול לחם גם חוא צריך לסבול בשבילם מטעם ערבות כדעת ר'יהודה‬ ‫בסנהדרין שם שעל הננלותנתחייבותיכף בערבותוא'ל הקב"המי אשר חטא‬ ‫י אמחנו מספרי (שמות לאב‪ .‬בנרכותוקללווז שבהרגריזים והר עבל‬ ‫וגםבסיני וערבותמואב‪.‬רק כלם לאננמרו‬ ‫לדעת ר' נחמי' רקאחרי עבור אתהירדן שנעשו לעם בארצם‪ .‬עיי‬ ‫תמימה שם‪ .

‬ואי‬ ‫עד עולם אנסתרות כרחךיש להשוותן דבאותוענין דקאי אננלות‬ ‫קאי‬ ‫י אנסתוות‪ .‬ד" או לאהי' נקוד על עד כלל‬ ‫הירד‬ ‫הראןדבין בנסתרותובין בננלותכך דינה לכך נקודעיין שבעדחצי חתיבה‬ ‫לוסר חציין לעולםוחציין משעברו‪ .‬שזו היאסברא דלאמיענשיאחריניעלייחו לעולם‪.‬ואשר זה יהי' טעםלנהיצת‬ ‫אםבותנפרכשזהכן את הפסוק כמו שפי' ר"תי'ל‬ ‫ברית חדשח הזאת בערבות מואב אחרי ברית אהל מועד שבמדבר‬ ‫שבבריתות הקודמות לא נוכר נסתרות‪.‬ומסתברא דנסתרות משעברו וננלות‬ ‫לך‬ ‫לעולם‪ .‬ונתחדש באטת רק בברית ערבות טואב‪.‬ולא‬ ‫לק‬ ‫אינסתרות אלא להקיש להו ננלות דכשם שלא ענש על הנסתרות קודם‬ ‫בתיב‬ ‫רו אתהירדן שזה הסברה‪ .‬‬ ‫מיענש‬ ‫יכיון הטהרוש*א ו"ל רק שלא ביאר וכתב ערבות סתם‪.‬אלא ודאי‬ ‫קא‬ ‫א אנסתרות כלל‪ .‬איך יענש הקמ'ה‬ ‫אט‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫לרהנסגרות אשראיןבידינו למהות‪ .‬ולהכי אתיא היקש‬ ‫שעב‬ ‫היקש דלא מיענשי עונש רבה אבל‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫‪.‬אלאכלומר הנסתרות‬ ‫היינו פשטיה דקרא דאין ל‬ ‫שאיןמכיר בהם אלא השם והננלות שניהם לנו ולבנינו לענוש עליהם ונקוד‬ ‫ולבנינו למימר שאין גזירה מדהזו נוהנת לעולם אלא משעברו את‬ ‫עללנוולאקודם‪ .‬א*ל ר' נחמי'וכי ענש על הנסתרות וחלא כבר נאמר עד עולם‪.‬רס כמו שבארתיבספרי‬ ‫עפרת זקנים (ירושלם תרמ*ג) מאמר נפן פגריה אות כ"ם שהוא רק‬ ‫לעמן שהעולם נידון אהררונו שהוא דעת ר"א ב"ר שמעון קדושין ד"ם‬ ‫עי‬ ‫ע*ב‬ .‬‬ ‫ולזח'כנראה‬ ‫ומהשכתו על‪.‬גרבות דנטתרות אשר לדעתר'יהודהלפירושר"ת‪'4‬להנסתרות‬ ‫של חי אלקינו והננלות של לנו ובנינו נכנסים בתורת ערבות‪ .‬מואב כתינ הנסהרות לה'‬ ‫רבת ב‬ ‫אלקינו והננלותלנו ולבנינו ער עולם (דברים כשט מ.‬‬ ‫ער‬ ‫‪ .ל נוכל לומר שדעתו ז'ל שהברית הזה של‬ ‫ולתרץ דברי המהרצו'א‬ ‫ערבו מואב נתחדש להתחייב בערבותעל הנסתרות אשר ל‪.‬ונם דעתר'יחודהאיננה כלל שענשינן‬ ‫ע‬ ‫להרבים עבור אותו ההטאשאין אישיודע ממנו‪ .‬‬ ‫אמנס כל זה לדעת רשת ז*ל ופירויטו המוזר במקרא‪ .‬דססתמא קאי בשוה אם איתא דקאי אתרווייהו‪ .‬ה לא מצינו‬ ‫תהבריתות הראשונות‪ .‬כך לא ענשעל הנגלות‪.‬וכי מפני דרשת הנקודות האלה נעקם‬ ‫דו‬ ‫אתרש פשם הטקרא וניחס למשהרבינו ע"ה תנאילחייב את ישראל בדבר‬ ‫בו שום צדק והוא להתמשכן על הנסתרות הלא גם על הננלות‬ ‫שאין‬ ‫ו רק וגישבירו לטחות כדאי' בשבועותל"ם‪ .‬ומין‬ ‫הוא רק לרבים‪ .‬‬ ‫כך לא ענשעל עונשין שבג‬ ‫לויו.‬חפרשה הזאת היא הקדמה לדברי‬ ‫רעת ר"תז"ל בתוס' סנהדרין מ"ג ע"ב דלאו‬ ‫הברית בערבות מואב‪ .‬ולפ‬ ‫יך עונש בדבר (עלהנסתרות)‪ .‬וכפי אשר סדרתי‬ ‫בטע*ף הקודם אות ב‪ 4‬סדור פרשיות אלה‪ .‬ולבד זה על כיוצא בזה נאמר משום שאתה‬ ‫לאבת ובת נוציא את זה לססילה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫וענוקנש זוטדאאי לפישהי' להדםאהלנמיחותקם"ל נקודה דלאטיענשי כללע~ל‪.‬ורק בברית ערבות‪.‬ואשר נםהתופ'‬ ‫וול טסכימים לפירושו עיי*ש‪ .‬ואםהי' נקוד על כל ‪%.‫פרק ח‬ ‫'‬ ‫הבריתבעיבות מואב‬ ‫סעיף נ ‪111‬‬ ‫הנטהרות עד שעברוישראל אתהירדן ד"ר יהורה א"ל ר' נחם וכי ענשעל‬ ‫ש"על הנסתרות‬ ‫הנטהרות לעולם והלא כבר נאטר עד עולםאלא כשם שלא ענ‬ ‫עד שעברו ישראל את חירדן‪.ח)‪.

‬‬ ‫אבל לא נתקלקל כלזטן שרוב האברים שלמים הם והמעוט הוא רק כמו‬ ‫כמועלים הנוצציםונובלים‪ .‬העולם והעם וכל חברה קתלה ועדה המה‬ ‫גופים מאורגנים אשר נעשים מהרבה לגוף אחד שנקרא עדה או קהלחאו‬ ‫חברה או עם או עולם‪ .‬‬ ‫אטנם כונתר"י למה נקודעל לנו ולבנינוועלעין שבעד הוא ללטד‬ ‫שלא רק שאין ממשכנין על הנסתרות אך גם להכריע אתעם ישראלעלפי‬ ‫רובו זה בא רקאחרי עברם את הירדן שהנקודהיתירה על הכתב שלבד‬ ‫ן שבער לדרוש את הנקודהשאפי' בדבר‬ ‫לנו ולבנינו נתוסף נקודה אחתעלעי‬ ‫שהוא עד עולם כמו הכרעת העולם אהר רובו שזה בטבע כם"ש ל'כ הוא‬ ‫כמו תנא הברית של ערבות שאין בהם עונש על הנסתרותכן נסתרות האלח‬ ‫יי שעברו אתהירדן נחשבים לגוף עממיונידון אהר רובו‪ .‬ובאשר אבר מהגוף הזה נחלה סובל כל הגוף‪.-‬לשצירוף שאר עונות ישראל של כל העת והעון חזה הכריע‬ ‫את הכף‪.‬‬ ‫אמנם "העולם נירון אחר רובו" זה דבראחר‪ .‬ולי‬ ‫ה חטאעכן קודמ שנכנסו לארץכיון‬ ‫שהיה נטתרות לדעת ר"א ב"ר שמעון' הכריע את העולם לכףחובה אך לא את‬ ‫עמו אם שכבר נעשו‪.‫‪118‬‬ ‫פרק ח‬ ‫הבךיתבערבותמואב‬ ‫סעיף ב‬ ‫ע"ב לאשנענשין עבור אותו החטא‪ .‬זחדבר בטבע שלאשייך בזה‬ ‫ענין של צרק כלל‪ .‬אבל כשרובו מתקלקל חעולם נידון אחר רובו‪.‬‬ ‫ואיןמענין זה ערבות וברית כלל ולזאת טרם שנכנסו ישראל לארץ אשר לא‬ ‫נחשבים לדעת ר"א בר"ש ור' יהודהלעם גמור הואנטול לחעולם בכלל הנידון‬ ‫אחר רובו של העולם‪ .‬ואין זה מטעם ערבות רק מן‬ ‫טבע חדבר‪ .‬ורעת ‪-‬א ב‪-‬ש‬ ‫שעברו‬ ‫שאפילו‬ . .‬וזח מוכרח להיות בצדק במי שיש בידו למחות ולא על נסתרוח‪.‬לפי שאם ישב קוץבינל נחלה כל הגיף אשר מחוכר סאברים‬ ‫רבים מכף רנלו ועד ראשו‪ .‬ואיןענין כלל עם הערבות הנזכר בפסוק הנמתרותלה'אלקינו אשר‬ ‫פשוטו הוא כדבר התנחוטאיתרו פיסקאי"גרבי אומר בשעה שעמדו ישראל‬ ‫יו כלם לב אחד לקכל עליחם מלכות שמים בשטחה ולא‬ ‫על הרסיני הושו‬ ‫עוד אלא שהיו טמשכנין את עצטם זה על זה באותח שעה ביקש הקכ"ה‬ ‫לכרות עמהם ברית על הסתרים (ר"ל כיון שחם בעצמם היו ממש‪:‬נין את‬ ‫עצמם)ועל הגלוים אמרולו על הגלוים אנו כורתים ברית ולא על הסתרים‬ ‫שלא יהא אחד חוטא בסתרויהא הצבור מתמשכמן עליו שנא' הנסתרות‬ ‫לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו‪ .‬לעם אבל לא לעם בארצו עד שנכנטולארץ ואז חטאו‬ ‫ש‪5‬עכן נורם להכריע את עם ישראל לכףחובה אשרעל זת אטר ה' אליהושע‬ ‫חטאישראל וגם עברו אתבריתי אשיצויתי אותם ונס לקחו מן חחרם וגם‬ ‫כחשווגם שמו בכליחם ולאיכלובני ישראל לקוםלפני אויביהם וגו' (יהושע‬ ‫ז‪.‬ואי! זה טטעם קנלת חברית‬ ‫כלל רק שהעולם נידון אחר רובו וכן עם נירון אחר רובו וחופא‬ ‫אחד ושסר טובה הרבה לעמו‪ .‬ערבות נקרא שממשכנין איש עבור רעהו או הצבור עבור‬ ‫יחיד‪ .‬חראש לאיוכל לטעון מה אניחייב אם ישב קוץ‬ ‫ברנל‪ .‬אא י"ב) ‪.‬אבל קורם‬ ‫אם שאחר‬ ‫אתהיררודינו כמו כל נסתרותשאין נענשים עליהם‪ .‬הנה טבואר בתנחוטא שלא כפי' ר"תו"ל‬ ‫שפירש הנסתרות אשר לה' אלקינו והנגלותשניהם לנוולבנינו הם‪.‬אבל משנכנסו לארץ שנעשו כבר לעם בארצם כבר הם‬ ‫גוף מאורנן והגוףנידון אחררובו‪.

‬ביתישראל‪ .‬ ‫‪.‬‬ ‫לירון העולם אחר רובו דעתו שבנגלות מכריע נם לפני עבור את הירדן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫ןל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬כ‬ ‫השטן וחומאי ישראל המשילו את הסשל על אדמת ישראל לאטר איות‬ ‫יאכלו בוסרושיני בנים תקהינה (יחזקאלי"ח ב') אשר זה לא רקערעור על‬ ‫פשפטי הי הפוקדעון אבות עלבנים חנזכר במקרא שם אך נם הרהור על‬ ‫התח"בותאשרנתחייבוהילריםעל‬ ‫יבריתושבועה אשרקבלועליהםהאבות‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫''‬ ‫ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא ושנינתיה‪.‬ואין‬ ‫‪.‬אבל לדעתר'"יכול להיות שלחכריע‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫א"‪.‬‬ ‫‪.‬ולארקמות‪.‬‬ ‫כי את אשרישנו פה עמנו עומר היוםלפני ה'אלקינו ואת אשר איננו פה‬ ‫י חתחייבות הברית על הנולדים הוא נ"כ אחר מהרברים אשר‬ ‫עמנוהיום‪.‬ן‪.‬לרעח מכל שבטי ישראל‪ .‬‬ ‫‪.....‬ן‬ ‫אנו יודעים אם נתחייבו בערבות דננלות לדעת ר"י קודם שעכרו את‬ ‫...‬ל‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫פה ואת אשראיננו*היכריתאלוהוכרית על רעת‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫והייתי חושב לוטר שחלורן הברית על הדורות הבאים נתחדש פה‬ ‫כנאמר ולא אתכם לברכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת חאלה הזאת‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫‪.1.‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י(.-‬‬ ‫.‫)‪'.‬ ‫ל‪.‬אישיודע מוה לא הרע רק לעצמו ולא להעולם כללואיננומכריע את העולם‬ ‫[‬ ‫לכף חובה ולא את עסו ארצו‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ף'ביקשה לנו מאדלידע‬ ‫בערבית מואב אחרי שכל זח היה נם בהבריתות הקודמות‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬בצירוף קורשא בריך‬ ‫ל‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ולפשז אין מחלוקת ר' יהודה ור' נחמי' בענין ערבות כלל‪ .‬‬ ‫.‬‬ ‫"(‬ ‫'‬ ‫‪. .‬ז‬ ‫"(‬ ‫'‬ ‫"‬ .‬‬ ‫‪.‬קללית שבטשנחתורה‬ ‫משה ס*י עצמו אמרן‪ ..‬‬ ‫ין‬ ‫‪...‬ודברים כ"ט י"ח*כ') אבל‬ ‫‪..‬ ‫‪1‬‬ ‫"‪.‪.-.‬‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫‪.'.‬‬ ‫ן‪'.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫ת‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫פ‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל בערבות גמורה להתטשכן הרבים כשביל היחיר ואיש על חברו יכול‬ ‫‪.‬‬ ‫‬‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫השבט‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫מפני הקלקול שמקלקל‬ ‫כי‬ ‫‬‫‪1‬‬ ‫ל‬ ‫‪'1‬‬ ‫לעולםלומר שרעתו פעלהאיזו פעולה מה גםעל נפשות שלאחריםאבלכשאין‬ ‫‪ ..‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫" ‪-.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫באיזהכחיגבראישלהשביע אתב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫טי' סעיח‬ ‫ל ה א תא א אפשרלהשביעהנולריםאחרזמןומוסיףחגר"אז"ל בם"ק צ*ט שאת‬ ‫הניידים‬ ‫'‪.‬כי לו נתחייבו‬ ‫‪--‬‬‫חי' מכריע את העולם מצד ערבות‪ .'כ ערבותדיחירודרבים שלא נתחייבו‪.‬‬ ‫"[..‬נתחרש בברית הזה לא ערבות‬ ‫ואחרי באור כל הרברים האלה למ‬ ‫היה נחוץ חדוש הברית הזה‬ ‫ולא נסתרות‪4 ..‬‬ ‫שלאה‪ .‬לחיות שגם לדעת ר' יהודה אם שנכרת מקודם מ"ח בריתות על כל מצוה‬ ‫וסצוה אבל לא ננמר הבריתלחתחייבבו ערעבור את הירדן‪.‪.‬‬ ‫.‬ן‬ ‫‪.41.‬את אשרישנו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪"..‬‬ ‫‪..‬הילריכו בשכועת האב‪.‬‬ ‫‪...‬ ‫"‬ ‫רול~תהכי‪...‬ןן'‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫"‬ ‫(‪.‬‬ ‫עי‬ ‫אבותיאכלוב‪..‬‬ ‫סעיףג‬ ‫‪1‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪.‪'-‬‬ ‫פר"‬ ‫ח‬ ‫הבר‪4‬ת בערבות"ואב‬ ‫טעיף ב ג *‪11‬‬ ‫ שאפילו הכרעה זאת איננה לעולם רק על דברשבגלוי שעכ"פ יהיו גלוים‬‫לאשתיובניי' אבל השם נסתריעשן אףהי באיש החוא ולאיכריע אתהעולם‬ ‫'י‬ ‫‪4‬ן‬ ‫פ‬ ‫כלל וכלל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫חיררן‬ ‫ה'נ אפי'לידון אחרי רובו לא מכריעלכף חובה רקאחרי‬ ‫עבור את הירדן ומכש.‬‬ ‫‪45‬ין‬ ‫‪.‬וו הנ~לדיכו‪ ..‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬ס‬ ‫רושני בניכו תקהינת‪ ..‬‬ ‫‪)..‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬והבדילוו‪ '.'...‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪....‬‬ ‫ל‪1.‬‬ ‫ג‪'.‬‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫‪..

..‬אמנםעל דעת המקום נלמדמן סות הפרשהפןיש בכם איש או אשה‬ ‫או משפהה או שבפ אשר לבבו *ונחהיום סעם ה' אלקיטוגו'‪....(.‬והוא שכל הבריתות אשרהיועד‬ ‫כי‬ ‫שטונתים לעם ועם העם‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫התרה*‬ ‫בבריתאלוה שבודא על דעתו של הקב"ה‪.‬איךשיהי' כבר ברית הרסי‬ ‫נ היח נהוץ הדושהברית‬ ‫כל ברית הלעל הבנים כמו שהארכתי שם ומה‬ ‫ללההגדרוכהטסיא ((‬ ‫בערנותונלמעו"אדב‪.. .‬‬ ‫פה אמנם דעת הול בשבועות ‪'4‬ם ע*א שכל האטור פהבסיניהי'‪.‬ואםהההייבאדם את עצטובשביעהומתאינוסחויבהיורש סשום שטעחן (.‬אבל משהכשהשביעעל‬ ‫ודאי‬ ‫'ן‪.‬מקואםםאשיבןודלאויהבפרריהת '.‬ן‪.‪..‬ ‫‪.‬ין‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫‪.‬כדאי' בסתיא דדף‬ ‫כ"מעל דעת המכום ל"ל אלאכיהיכי דלאתהוי השרהלשבועתייהו‪.‬ובר"ן וועסישבועות‬ ‫ולא אמרו רקלאייםעליהםעיי‬ ‫.‬‬ ‫כ‬ ‫'‬ ‫ש‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫באמת‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫שם‪ ..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫חראאש בתשובה כלל ה'סי' ד‪ .‬לאראיתימישהקדי בזח‪.‬לכי נםברריקת*האנלווררהעללברידתע*תעסה‪..‬וחרמי)ןי‬ ‫ו בהידוש‬ ‫יאמפנישאומרים שלא משבו באסתעל רעתהטקום‬ ‫וכלאלושסקיליםנזה הו‬ ‫ןיו"דסי' רכ"הסעיף וף‪.‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫במחשבות לבבכם‪ .‬ובאמת מן ולא אתכם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫דעתי‬ ‫‪...‬ך‬ ‫הלעל הבניםעי""ט‪.‬לו‪%‬ר פהדברהדש מהשהניהולי הראעעניםי'‬ ‫קאוכולי‪ .‬וכרנב‬ ‫‪).‬י‪..‬‬ ‫התש‪%‬ץז"ל נוו‬ ‫ל'ב סי' נ"פנכושתנדשוללויהההאמחיררונביזםהמההרמבירחיםוגםההררבשהב"שאלאבתשלוהבתייצרוו '‪'".‬‬ ‫‪..‬ולא עוד אלא שטדרין‬ ‫‪..‬‬ ‫רוי' ר"לאני לא אמהה עתה בהבריתאבל אה*כ אלך ל‬ ‫אלך וג‬ ‫‪.‬ק‬ ‫‪.‬והיה בשמעו‬ ‫יכ בשרירות לב*‬ ‫אתדב האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיהל‬ ‫יהתיר את הנדר (.‬‬ ‫היתהעדין‪.‬י"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫יב‬ ‫ן סם‪8‬ע הר'םסי' קכ"פ ס"ק ס‪%‬ו כאשר כבר דברתי מזה בהלקאי פרק‬ ‫עיי‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫אשר‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ ‫אלוה הוא בפבע‬ ‫ת הזאת‬ ‫למדו באמת ספסוק זה ‪%‬א אתכם לבדכם כורת אתהגיי‬ ‫.‬‬ ‫השו היבודתרלהנזדקו‪...‬‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫‪'..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‪.‬‬ ‫!‬ ‫י‬ ‫‪.).‬וטא‪~ .‬‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י נם בתקנת [‬ ‫שבפ‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫אך‬ ‫כי לא רקהיהידיכול‬ ‫ומתירים לכ‬ ‫עצמם כסיש (‪.‬ואיך [‬ ‫‪. .‬‬ ..‬‬ ‫שחעם‬ ‫‪...‫‪..4‬שוב אמר להם תדעו שעל דעת המגץםאנ‬ ‫י'‬ ‫משביע אתכםכי אןיעשן אם ה'ונו' ולא מהני התרח‪ ...‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫‪(.‬‬ ‫שאל‬ ‫שיג‬ ‫‪1%‬‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫=‬ ‫"‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫הטלדים כבר א'א להשביעאא*כיסטםויענח אמןכנו'שבםפן שבושתג*פ ן‬ ‫~‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫אתכם לא על דעתכסכפי מחשבות לבבכם משום קניא דרבא כדאי'בסוניא‬ ‫שם‪ .‬ייי‪.‬‬ ‫י‬ ‫שנפרש דבריהםז*לבין שנפרש שה‪ 4‬זה גםבטיני או שנפרש כאשרפרשת‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫שם שדרועזה במדת "אםאינועניף שזהשייךלסיני שהי' נהוץשיהיו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‪...‬אבל ~וברית*עמא לא '(‬ ‫ליע‬ ‫עתההיו"ברית אלוה" לבד‬ ‫‪..‬‬ ‫ש‬ ‫'‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫'‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫סעיף‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫הבאים את אשרישנו פה ואת אשראיננו ‪.‬י‪..‪[.‬‬ ‫(‬ ‫הנשטות בסעסד סרם שנעשו לעם‪ .‬‬ ‫‪.‬ ‫וכאאמשרורבשבועות ‪%‬פ ע'א ול*פ ע"אמצינו במשהאנרכביינו כשהשביעאעוישרא‪5‬‬ ‫אסר להןדעו שלאעל דעתכםאני משביע אתכם אלא על דעת המקוםועל‬ ‫ל ‪51‬א אתכם כלומר לא כשאתכם‬ ‫דעתי שנא'ולא אתנםלבדכס‪.‬זשביעםואין‬ ‫יאתיש בברית עם דבר שאין בברית אלוח שכלזט‬ ‫ן ‪4.‬י‪...‬‬ ‫אסנם'בכל ~‬ ‫‪.‬אבל אהר שנעשו כבר לעם כלברית‬ ‫יחי' הל עלהבנים‪.‬‬ ‫ובהרםיכולים ‪5‬הייב נם הדורות‬ ‫עסנו עומדהיום‪..‬‬ ‫הצטריכול הצבורלהתיר‪ ..‬וכפי'ריר'יי...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.

‬יותגהם בהרעיםת אמלהווהי‪.‬ווהו חשובת יהוקאל להטושלים סשלי אפר‬ ‫לחשוב שהילדים לא נתהייבו בברית עם של ערבות מואב שתקנות‬ ‫תקהלותיכול הקמל להתיר אותםלעצמו‪ .‬ומי יםבול בעון זה נשיאי ישראל‪.‬אשר לא מהזקים את "ברית העם"‪.‬כי אם שאיש לא יענש בעון הברו אפי'‬ ‫הבן לא יםבול עת האככי אתם הושבים כי התרתם את הנדר של‬ ‫"ברית עם' "ב‪.‬ע"ז אמר‬ ‫אתה שא סינה עלנשיאי ישראל‪ .‬וזאת היתה טענת טמשילי‬ ‫ש‬ ‫בהטלי אפר על ברית עם של מ‬ ‫הקבמה ענה להם שזה לא‬ ‫יועיל להם רקכי הנפש‬ ‫ההוטאת‬ ‫היא תסות ולאיענשו בעונש ערנות‬ ‫אבל לא נפטרו מכל וכל כי נדרו על דעת המקום ב'ה שאין להם‬ ‫בהןפרהה‪.‬אכל עתה שכנר תוכרו כמונרים בקרב המהנה‬ ‫יכוליס‬ ‫ט‬ .‬טפכם נשיכם וגרך אשר נסרב‬ ‫טהניך סהוטב עציך עד שאב טיטיך‪ .‬תבוא את כלם בברית עם‪ .‬‬ ‫אכל הברית הזה היה שיעשו ביניהם "בריוג עכו' על כל הדברים האלה‬ ‫וכטו שבארנו שבין לדעת ר"נ ובין לרעת ר' יהודה אם שבכל הבריתות‬ ‫פכנטו בברית ערבות וערבא דערבא אבל לא נתהייבו בהם טמשאפי'‬ ‫בטה שהשלם נידון אהר רובו רק אהרי עכור את הירדן ומכש"כ שלא‬ ‫נענשים על הערבות טרם שנעשו לברית עם‪ .‬ואין אדם נשאל על‬ ‫תמן משנדר נשאל ברם הבא‬ ‫אסתיכם נדרו‪ .‬רואים מזה שהילדים‬ ‫יכולים להתיר תקנות הקהלות ש‬ ‫לה‪.‬ואפי' אם עשת הברית אתם על ערבות כאשר בארנר‬ ‫שהערבווז ה* נם בברית הראשון שעי"ז הם סץה בריתות שכן התנה‬ ‫עסהם הקב"ה אפ*' על ערבא דערבא ובשביל זה עשת אותםלו לעם‪.‬אשר‬ ‫דגר כזה לאהי' יכול לעשות קודם טרם נפרדובני ישראל הקדוסים‬ ‫טבני יעקבכי אז היתה הברית אתם בתנאים אשר לא היו יכולים‬ ‫אה"נ להפטר טהם‪ .‬כי‬ ‫בסוף ועשו לכם לב הרהצ ורוה הדהצה‬ ‫ולפת תסותו בית ישראל‪ .‬בע"לכהכנםאמרבברית ערבות לעשות ברית עם‪.‬ואמרו אם אבות יאכלו בוםר‬ ‫הבשביל זהושני הבנים תקהינה (יהזקאל ימה) שלא יהי' יכולים להתיר‬ ‫לעצמם‪ .‬יית ערבות מואבע אבל גם זה לאיועיל לכםכימהויבים‬ ‫אתם בברית אלוה לעשות "ברית עם" ולהכנס בערבות ואם לא תמותו‬ ‫ח'ו בית ישראל ר'ל מלהיות בית ישראל כי זלא קיימתם את הברית‬ ‫אשר עשה אלוה עפכם‪ .‬‬ ‫ואת ברית העם הלזה עשה עתה משה בערבות מואב יהר עם‬ ‫ברית אלוה‪ .‫‪%‬קה‬ ‫הבויתבשבות שאב‬ ‫נ‬ ‫‪6‬ע"‬ ‫*פו‬ ‫יטהעם לא קהצו ברית ביניהם להיות עםאפילו אם הקבמה עושה ברית‬ ‫*עזם הברית הוא עם כל אהד ואהד הן כל הנפשות לו המה כנפש הבן‬ ‫וכנפש האב‪ .‬ומקשה הש"ם כעונ*דכרוי‬ ‫יהיו מותרים‪ .‬ואמר אתם נצבים ה*ום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכפ‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪ .‬וכדאי' בירושלמי פמהים פעד העא דאמר ר' בא בני טישא‬ ‫קבלו עליהן שלא לפרוש בים הנדול (ג'ימים סודם השבת) אתון שאלו‬ ‫לרבי אמרין ליה אבות*נו נהנו שלא לפרוש בים הנדול אנו טה אנו‬ ‫אפה להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם אסור אל תשנו ממנהגאבותיכם‬ ‫נוהי נפש‪.‬אם שנכנםו בבריהערבות‬ ‫ונתהייבו לעשות ברית עם‪ .‬אבואתסינהסם‪ .

‬הכי קרא שמו יעקב ונו'ואפי'‬ ‫ו‬ ‫לבן הננים בני והצאן צאני וכדומה הכל נכתב בתורה ע"פ ה'‬ ‫דאבברלי הם דברו הדבורים שלהםמפי עצמם ופה הברית הזה היהברית‬ ‫עם אשר כרת משה עם ישראל ודבר להם וה" אם שמוע תשמע‬ ‫בקול ה' אלקיך וגו' ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ וגו'יחן‬ ‫ה' אתאויביך הקמים על‪.‫‪199‬‬ ‫פוק ח‬ ‫הברית בערבות טואנ‬ ‫טעיףנ‬ ‫יכולים לכרוון בריה עם‪ .‬ואחר שקרא‬ ‫להם את מפר הברית ואת מפר החוקים והמשפטים דברו הכהנים והלוים‬ ‫אל כל ישראל לאמר המכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה'‬ ‫אלקיך כי כרתו כבר ברית עם‪ .‬‬ ‫תורת סשה ספי עצמו‬ ‫מב"ב פ"ח כתב שממתמא ע"פ הגבורה‪ .‬וע"כ נאמרו הברכות והקללות בערבות‬ ‫שון יחיד שדבר אל כל העם בתור עם סשא"כ בברית אהל‬ ‫מואב בל‬ ‫מועד דבר להם הקב~'ה בתוריחידים רבים שיקבלו עליהם הברית‪.‬יקימך ה' לו לעם קדוש וכן‬ ‫הלאה הביכות וחקללות הם דברי משה שמזכיר בכל פסוק כי ה' יתן‬ ‫צבור שמכרכים ומקללים בשם‬ ‫להם כי כ הוא נוסחת ביית עם‬ ‫ו את אלוח להברית‪ .‬‬ ‫ה' ומצ‪-‬פים‬ ‫וזהו ברית עם אשר נעשה באמת על דעת המקום לא לאיים לבדואין‬ ‫לו הפרה‪ .‬והברית הואת ככל משנח תורה וככל ספר בראשית נצטוח‬ ‫משה על פי ה' לכותבם בספר התורה אם מנילה מגילה או התוטה הכל‬ ‫בכתב מיר ה' עליו השכיל‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ננפים לפניךוג‪.‬ושיהיו‬ ‫לעם ע"כ דבר להם בלשון רבים לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫ו‪..‬ושנם המה יכנסו בברית בתורגרים לק"ם‬ ‫בהם ואהבתם את הגר וכל החוקים אשר שוים לנר ולאזרח הארץ‪ .‬וזה בתור הקדמה להברית‪ .‬ואיך אטרו פה שקללות שבמשנה‬ ‫טשה ספי‬ ‫כי אמרן ע"כ סוסיף התום' ז"ל וברוח הקודש‪.‬ובנוסוחחתרמיחמקובלים נצירוף קוב"ה ושכנתיה‪.‬אך‬ ‫הבריה העם הלזה איננו כמו כל תקנות הקהלות שהיא רק ברית עם‬ ‫לבד שיכול הקהל להתירו רק הוא גם ברית אלוח אשר תעברו גם‬ ‫בברית אלוה ובאלתו אשר ה' אלקיך חומיף לכרוה עסך עוד הפעם היום‬ ‫למען הקים אותך היום לו לעם שכל זמן שאין אתס עושים ברית עם לא‬ ‫יכול להקים אתכם לו לעם‪ .‬‬ ‫פרק ט'‬ .‬הו סה שאמרו קללורל שנמשנה תורה משה מפי עצמו אטרן‬ ‫נמנילה ל"א ע"ב) אשר החוט' והמהרש"א ז"להיו כמשתאים על הדבר‬ ‫חזה הלא זה בכלל דבר ה' בזה שאמרו בסנהדרין צ"ט אפי' אמר‬ ‫כל התורח כולה מןכיהשמים חרן מפמוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא‬ ‫עצמו זהו דבר ה' נזה‪ .‬אמנם באמת‬ ‫ובמהרש*א שהכאתי‬ ‫לל ובודא* לא נכתבה פרשה זו בתורה רק ש'פ ה'‬ ‫אין זה קושיא כ‬ ‫אין פסוק בחורה אשר כהב משה מפי עצסו אפי' ותמנע היתה פלג~ש‬ ‫כי‬ ‫אפי' דברי עשו הברכה אחת היא לך אבי‪ .‬וחוזר בקיצור על הקללות אשר ‪:‬בר כתובים‬ ‫בספר התורה הזאת בכרית אלוה‪ .

‬וזה רק‬ ‫אחד מדיני נמוטי התנאים‪ .‬עון‬ ‫מנהלי הציונים על אשר לא עשו קובלנא על נתינת‬ ‫עכרהירדן להערניבו‪ .‬ונחרת בחיימ‪.‫פרק ט‬ ‫תנאי דבמ גדרב‪3‬יראיבן‬ ‫טעיף א‬ ‫‪128‬‬ ‫פרכה ט‬ ‫תנאירבני גדובניראובן‬ ‫וברית עממים‬ ‫סעיף א‬ ‫פעמו הנסתרשל ר"סינכלל אשרחירששכל‬ ‫תנאישאינ~‬ ‫כתנאידנ"גוב"ר אינותנאי‪.‬םנוהגים‬ ‫גם בברית אם שדיני אממכתא ורשלנל'ע לא נוהגים‬ ‫ננרית‪ .‬הנדל בין אגשי המלחמה‬ ‫לננ~רי ת~רה נהיכה.‬תנאי דנ"נ ונ"ר היו "גרית‬ ‫עמסים"כי נאחנחלתינואלינו מענרהיררן מזרחח‪.‬א יתפלא בראותו פרק זח‬ ‫פה באסרו שאין תנאי דבני גד ובני ראובן מענין ברית כלל‪ .‬דיניונמוסי ההנא‪.ופק עיונו שלא לחיות‬ ‫י קדושין בתנאי שלאיהיו כל איש או אשח‬ ‫בנות ישראל הפקר עליד‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫החפצים להשתחרר מאסורם‬ ‫שהקדושין היו על תנאי אשר‬ ‫על כן הטציא בחכסתו הרחבח אשר לא כל התלמידים עמדו עלסיף‬ ‫דעתו נעירובין י"נ ע"ב) לוטר כל תנאי שאינו כתנא* דבני גד ובני ראובן‬ ‫אינו תנאי (קדושין סאא ש'א) ואם יאמר אחד שקדשתי על חבאי נשאל‬ ‫אותו איך הי' חתנאי‪ . ראח אנכי נותן לפגינס‬ ‫ה'ום וג~'‪ .‬‬ ‫אך‬ .‬אך מח‪.‬וכטו‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ק‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫והטענות‬ ‫יעשו‬ ‫‪.‬‬ ‫א) חמעלעל את ספרי וה או קורא רס טקופ‪.‬והוא לא ידע כל הדקדוקי תורה וחדקדוקי סופיים‬ ‫בפרשה הזאת וינקש בלשונו ויכשל בשנינו ויאסר דבר שלאכרצין חכטים‬ ‫ויבטלו תחבולותי‬ ‫לוכהומזימותיהבטוילבא יהין עוודקדושיאןיש לקדש בעפליבתנאי בלתי‬ ‫העדת חכם בה‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫והיודע‬ ‫דינ‬ ‫כאשריונטוסי‬ ‫בשאר‬ ‫התנאים‪ .‬כל נרית היא מעשה על תגאי ומחןק נח‬ ‫חמעשח שעל התנאי‪ .‬ה' אלקיכם נתן לכבו את הארץ‬ ‫הואת לרשתה‪ .‬ולראובני ולגריגתתי מן הגלעד ונוין‬ ‫משפמי התנאיכו נמענשיו‪ .‬תנאי קודם למעשהן לשון‬ ‫חא סברא והאי סברא‪ .‬ענין זח "לאלח דברי חברית" אשר כח‬ ‫י הבריתסועיל נם באפסכתא וגם‬ ‫חברית לרעתו לאצריך לדינים אלו כללכ‬ ‫בדבר שלא כא לעולס כאשר בארתי בחלק א' פרקנ' מעים נ'‪.‬שהמציא ר' מאיר ב.‬‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כאשר‬ ‫בכל המדינות הם‪3‬ומםות עתח שאין עושין‬ ‫התנאיםע"י חכטי‬ ‫קנין ותנאים רסלפני עורך דין הבקי כחוקי חטשפפ והסנינים מדינח‬ ‫וטדינה כחוקיח ומשפטיה‪ .

‬עיי‬ ‫אימא ותוס‪ .‬מאן שמעתליה דאית ליה ‪.‬וחוא משמש בלשון זה של סברח‬ ‫ופסיבולוני של חמתנים‪ .‬הנה מפורש שנם בברית‬ ‫י התנאים‪.‬ראובן‬ ‫אך אם שבראשית דבריו עמד בצדקעל עומק דעתו של ר' מאיר‬ ‫י חכמים‪ .‬כי באמת‪-‬דיניונמוסי התנאים‬ ‫המנחירעינ‬ ‫ף א'‬ ‫סעי‬ ‫נוהנים נם בברית ואלח‪ .‬יהודה ולא ר' חנינאבן נם‪4‬אל חולקיפ‬ ‫על זת שלכו"ע כל תנאי שאינו כתנאי דב"נוב"ראינותנאי לאבקניןולא‬ ‫באלח‬ ‫"‬ .‬וכח הברית הוא רק גדול סכל קנין אשר בארתי‬ ‫שם חוא כאשר תנאיו נעשולפידיני וטשפטי התנאים‪ .‬‬ ‫ר' חנינאדליאנפליגעלזה כפי'רשף'יי'‬ ‫דלאפלינ במשנה דב"טצ"ד ע"א דכלתנאי שישמעשה בתחלתותנאובטל רק‬ ‫חולקעל תנאי כפול אשר לדעתו לא חיו כלל הכפילות בתנאי דב"נ וב"ר‬ ‫ולא בברית אוהל מועד ולא במוטהלנסוסי התנאי רקלצורך‪.‬ומח שמצאנו בתנאי דב"נ‬ ‫וב"ר שכפל משה את התנאי הואגמפני וצצריךהי' הדבר לאמרו‪ .‬‬ ‫וסקשי הגם' על זח בשלמא לרשמ היינו דכתיב אם בחוקותי תלבו ברכה‬ ‫ואם בחוקותי תמאסו ונו' אלא לר' חנינא בן נמליאל ‪.‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫והראיהלזה היא מקדושין ס"א ע"ב על פלונתא מאיר חנינא‬ ‫בןנטליאל בתנאי כפול‪ .‬ודיני התנאים חם שיחיו כתנאידבני גד וב"ר שגם‬ ‫ואלה יש‬ ‫ל שםובגיטין עאה ע"א ד"ה משום‪.‬אשר‬ ‫ן בריתלקנין‪.‬אך בסוף דבריו לא צדק‪.‬ולא מפני שנחוץ זהלדיני חתנאי‪.‬ר"ללפי תנאי‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫גדובני ראובן אשראז מועיל גם נאםמכתאונם בדבר שלא בא לעולם ולדבר‬ ‫שלא בא לעולם‪ .‬ואם אומרים אם תעשח כך וכךיח לך ידענו כבר‬ ‫שאם לא תעשה לאיהי' לך ולאצריכים לכפול‪ .‬‬ ‫וטח שאטרו בב"מ שם אימא סיפא כל תנאי שיש טעשה בתחלתו‬ ‫ן תוס' שם ד"ח‬ ‫תנאובטל‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫אתה שומעלאו‪ .‬וכן מקשה מאלח של סוטה שם ומתרץ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬שאלמלא כן‬ ‫יש במשמעשאפילו בארץכנען לא ינחלו‪ .‬למח איצפריך ומתרץ‬ ‫סד"א אם בחוקותי תלכו ברכה ואם בחוקותי תמאסו לא ברבה ולא קללח‬ ‫קם‪4‬ל‪.‬כי כל אשר אנו‬ ‫עלכן לא שייך במשפפיהחנאים לחלק בי‬ ‫מדקדקיםבדיני התנאים‪ .‫*‪ 18‬פוק ‪ %‬תנאירבנינרובני‪.‬הא סברא"י'ם‪.‬כי‬ ‫חוזק כח הברית הוא רק לחזק כח המעשח שעל התנאי ולא כח התנאי‪ .‬ודעת ר'חנינ‬ ‫א בןנמליאלשמתוךהן‬ ‫‪.‬אבל אם לא נעשו תנאיו לפי משפטי התנאים לא מועיל‬ ‫כת הבריח כלל ר"ל התנאי של הברית רק המעשה קיימת ולא התנאי‪.‬שלדעת ר' מאיר לא אמרינן מכלל הן אתח שומע‬ ‫לאווצריכיםלכפול כל תנאי לומר אם תעשה כך ואם לא תעשה כךשכן‬ ‫חי' כפולחתנאידבנינדובניראובן אםיעברוב"נוב"רחלוציםונו'ואםלאיעברו‬ ‫הלוצים אתבם ונאחזובתוככםבארץ כנען‪.‬ובל בריתחיא‬ ‫מעשח על תנאי שכולהדאי חיא כאשר בארתי שם ולא יתחזק התנאי‬ ‫והברית אם לא נהנובדיני חתנאים‪.‬אמנם‬ ‫דעתרעו'י ז"ל כנראח ששם אין חכונה על ר‪.‬ומ'מ בזה לחרם‬ ‫שמטילים הצבור על תנאיזצצריךשיה" בו כלדיני התנאים‪.‬קדושין ם"א ש'א ד'ה כל אשר דוחים בזה דעתרש"יז"ל‪ .‬הוא לחזק כח התנאי כגל חמעשה‪ .‬ואם שלא ר‪.‬מאיר דחכא דקדושין במשנה‬ ‫אלאעל ר"מדברייתא עשמביא בכ"מ שםדתניא אבא חלפתאאיש כפרחנניא‬ ‫אומר משום ר"ם תנאי קודם למעשה חרי זה תנאי מעשה קודםלתנאי אינו‬ ‫תנאיולא הזכיר תנאידבני נדובני ראובן‪ .

‬כ"ח‪-‬ל)ן נמצא חופא נשכרשיהי' להם חלק באדץ‬ ‫הנלעדובאוץ כנעןבלי עפל ועבודה‪ .‬והתוס' כגראההי' לחם ' הנירסא דאית ליה "חאי סברא"‬ ‫קץכ מקשים מזה על שפת רש" י'ל‪ .‬שם ד*ה אי לא על מה שטתרץ הנם' שם לר"ח נן נמליאל שאמר שהכ‪5‬ל‬ ‫באלצורך שאלמלאכןיש במשטע שאפי' כארץכנען לאינהלו ומקשי חגם'‬ ‫על זה ור‪4‬ם! ומתרץ אמרלך ר"ם‪-‬אי ס"ד לא‪ %‬לתנאי כפולחוא דאתי לכתוב‬ ‫ואט לא יעברו ונאח‪.‬ואהרי שהבפיחו להחיץהושיםלפני בני ישראלעד אשר אם הביאנום‬ ‫אל מקומםונו' אמר להם משה ואם לא תעשוןכן חנח חפאתם לה' ודעו‬ ‫חטאתכם אשר תמצא אתבם‪ .‬ברית‬ ‫עס‪4‬אויותר פוב לומר"מין בריתעמים‪ 4‬וכבר עמדובעלי ההים'י‪4‬ל נקדושין‬ ‫‪.‬בארץ כנען למה‬ ‫י א‪'4‬ם לתנאי כ‪5‬ול ‪%‬א‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫דאתי וטקשי הגם' ור' הנינאבן נמליאל‪ .‬דלא קאמר בסוניא דאית‬ ‫ליה "הא‪ %‬סברא‪ 4‬רק דאית ליה "חא סברא" ר'ל ש‪.‬‬ ‫וזאת באמת קושיא אלימתא לא רק על ר' חב'? אך נם על ‪5‬שפיה דקרא‪.‬ח סברא ולא‬ ‫צריך לקרא‪ .‬ה‬ ‫וקשהוכי איזהסברא הואשישבו בבתיהםויירשו עם אהיהם שטאו למלחמה‪.‬ומתרץ לךאי לא כתכ בארץ‬ ‫כנען ה'א ונאהוו בתוככם כארץ הנלעד אבל בארץכנעןכלל לא קסהל‪88.‬ובתבו ההום' על‪.‬אבל לפי גירסת רעוע ‪9‬ל אק חולק‬ ‫על תנאי דב"נ וטי‪.‬ומהתום' קיוזשין נראה שהיח‬ ‫י "דבעינן תנאי קודם למעשח‪4‬ע*"‪8‬‬ ‫להם הני' מפורשמאן שמעת ליה‬ ‫ע‪4‬כ םקש‪.‬וכלזמןשלאמצינובאופנים אודבתנאי דב‪4‬נ ובשר'שעע‪%‬‬ ‫א‪%‬תםמפני הצורך המהכלליםבמשפפיהתנאי לכו*עורקבתנאיקודם למעשה‬ ‫שטש ר"ם בכרייתא בלשון סברה ולא קשר זת לתנאי דב"ג וב"ר וכן סתטא‬ ‫דמשנה דב'ם שם לא הזכירה תנאי דלצוטור זה מורה שסתמא דסשנה צ‬ ‫חיא לשון ר‪4‬ם‪.‬ה‪ .‬רבח דעפ* וםדנרנא דא‪%‬טתי* יקמשה‬ ‫יל‬ ‫הנאי‬ ‫‪188‬‬ .‬ויסף עודלהניחו במדברושחתםלכלחעם הזה (במדברל"ב‪ .‬ם על ראוץ ‪'1‬ל‪ .‬כת עשו אבותיכם ונו' ויה‬ ‫בישראל ויניעם בטדבר ארבעים שנה עד תום בל הדור חעדשה הרע‬ ‫הן‬ ‫בעיני וגו'‪.‬‬ ‫כחפה כעס עלבני גד ובני ראובן ואמר להם האהיכם יבואו למלחמח‬ ‫ואתם תשבו פה? ! ולמח תניאון את לב נני ישראל מעבור אל‬ ‫ר אף חן‬ ‫הארץ אשר נתן להם ה'‪ .‬ואם לא יעברו הלוצים אתכם ונאמזוכריככם‬ ‫נארץכנען (שם ל‪4‬ב‪ .‬‬ ‫חנאי דבמגדובני ראובן‬ ‫טעיף א‬ ‫‪5‬וק פ‬ ‫באלח וברית כ‪%‬ש‪.‬וזהו הכונה בלשון דאיתליח "הא סבראאר"לעשאיתליה שזח‬ ‫סברא אפי' בלתי קרא דתנאי דלצ וב"ר‪ ' .‬‬ ‫ב) והנה לא באתי ב‪5‬רק זה לדבר עלדיני התנאים שהם מכוארים‬ ‫בטטקים בהו"ם ובאבן הע‪.‬אמנםבאתי בפרק זה להראות שבאמתהי'בתנאידב"נ ונארמין‪.‬ו ב‪.‬ולישא וליתן בדבריהםיהי' לס‪5‬ר שלם ועמן‬ ‫מיוחד‪ .‬ועאזמצוה טשה את אלעזר חכהן ואתיהושע‬ ‫בןנון ואת ראשי אבות המפותלבני ישראל אם יעברונני נדובני ראובן‬ ‫אתכם אתהירדן כלהלוץ למלהטהלפני ה' ונכבשח הארץ לפניכם ונתהם‬ ‫להם את ארץ הנלעדלאהו‪..%‬וככם‪ .‬קם"ל דאעפשכיפלו גם בארץכנען‪ .‬ר‪.‬ו‪-‬‬ ‫פ*ח‪ .‬י'‬ ‫ל דהו'א דאם לא יעברויפלו הלקםלפי חטניעם באדץ הנלעד שנאהזו‬ ‫ו"ט'יי'‬ ‫בה כבר והם סייעו אתכם לכבשח אבל בארץ כנען כלל וכלל לאשחרי לא‬ ‫סייעו לכבשה‪ .‫‪'%‬צ‪!.

‬ופי' רש"יז"לכי באה נחלתנו ככר קבלנוה בעבר המזרחי‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומשה לא‬ ‫במדיניות יבין‬ ‫מסכים על זכותםכיולא נותן להם רקעל תנאי והם מתרצים בהתנאי אך לא‬ ‫חפציםכשום אופןלותרעל זכותםהמוראליכי באה נחלתם אליהםמעברהירדן‬ ‫ותנו ולאעשו שום קובלנא רשמית‬ ‫מזרחה‪ .4‬זי*ז)‪.‬עד אשר‬ ‫אשרנ‬ ‫ילנריחשתהה'חללואצחייםכםתעבכרכוםלופינרישואחגיםכםהבםניאתישרהאאלרץכל ב‬ ‫יה' אלקיכם נותן להם‬ ‫בעבר הירדן ושבתם איש לירושתו אשר "נתתיא לכם (דברים ג'‪ .‬וגיהושענאמרעמוחראובני והנדילקחו נחלתם אשר"נו~ן"‬ ‫להם‬ ‫הנחי‬ .‬י*ח*כ‪.‬גתתי" מן הנלעד ועד נחל ארנון תוך‬ ‫נבול בני עסון‪ .‬ופי' רע!"י ז*ל כלוסר בידינוברשותינו תהי אחוזת נחלתנו מעבר‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫וגםדבריהםבסוף אחריכלהתנאים והס‪:‬טתראשי אבות עומדיםל'גוב"ר‬ ‫בדעתם ואומרים נחנו נעבורחלוציםלפני ה'ארץ כנ.‬‬ ‫ובאמת משה לא ממכים על זה‪.).ן ‪.‬ה אם הם מפנרים לצאת עם אחיהם במלחמהליתן להם הארץ או‬ ‫תנא‬ ‫קיבארץ אשר אחיהט אתם כבשו אותח בדמים ונם בארץ אשר אחיהם‬ ‫חל‬ ‫כבשו לבד והמה ישבובין המשפתים לשמוע שריקות עדרים‪ .‬‬ ‫מבואר שהקב"ה ומשה נתנו להם כבר את הארץ בעברהירדן מזרחה רקצוה‬ ‫אותס משהשיעברו‪.‬באיזה צדק יאמרוכ כנר באה‪ .).‬כ"ם) אבל הם מצד‬ ‫עצמם אחרי אשר דבר אליהם בנוסח של נזיפה כמעםיענו הם בקרירותכי‬ ‫באה נחלתנואלינו בעברהירדןסזרחה‪.‬לאכמנהליהציונים אשרותרועלזכ‬ ‫על מה שנתנה אנגליא את ארצנו מעברלירדןמזרחחלהעיבים‪ .‬כל אשר רגש לו‬ ‫יש פה איזה זכות לשבמים האלה לדברכן‪ .‬‬ ‫וכנראה קצת טמשנה תורה ומספר יהושע הסכים משה קצת על זכותם‬ ‫הטוראליכ בספר במדבר מדקרק טשה על תנאי קודם למעשה וכפל התנאי‬ ‫יהמתנה רק אחרישיעברו עם אהיהםונכבשה הארץלפניהם כנ!"ש‬ ‫שלא תחול‬ ‫ובמשנח תורה כתיבויראובני ולנדי ‪.‬וואהנו אחוזת נחלתנו"‬ ‫מעברלירדן‪.‬וכן‬ ‫אמר משה לראשי אבות הטמותלבני ישראל אם י.‬ומשמעעוד שהתרצה משהעל זה שנאמר "ויתן* להם משהלבנינדולבני‬ ‫ראובן ולחצי שבם מנשה בןיוסף את מטלכתמיחון מלך האמוריואת ממלכת‬ ‫עוג מלך הבשן הארץ לעריה בנבלת עריהארץסביב‪ .‬וכתיבויתן משה את‬ ‫הנלעד למכיר בן סנשה וישב בה (בסדבר ל"ב י"ם‪-‬ם‪ .‬רק שום. לת‬ ‫המעשה קודם והם אומרים ש‪:‬בר באה נחלתם אליהם בעבר הירדן מזרחה‪.‫‪ 128‬פרק ם‬ ‫תנאידבנינדובני ראובן‬ ‫סעיף א‬ ‫כ‪.‬לא קודם (במדבר ל"ב‪ .‬וכבר בארתי‬ ‫בחלק א' פרק ו' סעיף ני חמאה החכם הרנ"ם בזה‪.ברובני גדובני ראובן‬ ‫אתכם את הירדן כלחלוץימלחטה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם (אז) ונתתם‬ ‫להם את ארץ הגלעד לאחוזה‪ .‬‬ ‫ועדים הערבהים המלח תחת אשדו‬ ‫וכתיב ואצו אתכם בעת חהיא לאמר הי אלקיכם "נתןשלכם את הארץ הזאת‬ ‫חיל וגו'‪ .‬כי איננו חפון שתעשה המעשה קודם לתנאי‬ ‫ע"כ מקדים התנאי ואומר שאחר שיקיימו אז תהי להם חארץ לאהוזה‪ .‬ופלגות ראובן‬ ‫י באה נחלתנו אלינו מעבר היררן מזרחה‬ ‫נדולים חקקי לב אלה יאמרוכ‬ ‫(במדבר ‪'4‬ב י"מ)‪.‬והם הלא עתה מבקשים הסד ומשח‬ ‫ינאים אשר מתנצליםעלירוקודם למעשה שלאתחול‬ ‫כועס עליהם‪ .‬והערבה והירדן וגבול מכנרת‬ ‫הנחל ונכול ועד יבוק‬ ‫ת הפסגה מזרחה (דברים נ‪'~ .

‬וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חו‪.‬‬ ‫אחד והסעשה בדבר אחר ש‪:‬יון שהסעשה נעשהאיך יתנח‬ ‫וכן בתנאי בדב‬ ‫יתרו כנון ע"ם שתחזירי לי את הנייר אש‪.‬יוע"כ הוצרך משה לכפול התנא*ם שאם לא יקיימו אותם יטלו אותה‬ ‫מיד‬ ‫הנחלה מידם‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫י כל מה שאמרו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫אדם‬ ‫כ‬ ‫אנלה את הסוד חנ.‬ואנו רואים שבמעשח דבני‬ ‫ן היח מעכשיו ומהם אנו לוסדים כל משפטי התנאים‪ .‬מעתה כל התנאים שבעולם שתם באים לעקור המעשהכנון‬ ‫חתנאיםאינו תנאי כו‪.‬כתב‬ ‫דעתחגאונים ז"ל וכתב דחראמ'דז"ל נתן טעם לדבריהם עיי"ש‪ .‬וחנה ר"ל שאם אמר זה האיש תנולו לפלוני סאתים זוז‬ ‫ן שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים זוז ולא ישא‬ ‫אם ישא את בת כיי‬ ‫ייצא משפט מעוסל ח"ו לא תהא כזאת בישראל‪ .‫פרק ט‬ ‫הנאירבניבדובני ראובן‬ ‫טעיף א‬ ‫יפ~‬ ‫משה‬ ‫להם משה בעברהירדן מזרהה כאשר נתן להם טשה עבדה'ונוי"ייתן"‬ ‫למטח ראונן לטשפחותם וגו'ו‪.‬עתה‬ ‫את הבת עלכן‬ ‫‪.‬‬ ‫והסתירה שיש מזה לכאורא לדברי חרמב"ם ז"ל וחגאונים שחבאנו‬ ‫שבמעכשיו לאבעינןדרכי התנאים‪ .‬ואיך כתנ‬ ‫נדו ראוב‬ ‫בנ'ים וכל הנאונים ז"ל שמעכשיוועל סנת שכטעכשיודמי לא צריכים‬ ‫הרממ‬ ‫למשפטי התנאים‪.לם מבני‬ ‫חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשהוהן קודםללאו ותנאי ומעשה בדבר‬ ‫שאהוו ומעשה דאפשר לקיומי עשי שליח כדאי' בכתובות‬ ‫אחדכדאי'‬ ‫במימוטעת‪ .‬ח'‪-‬ל"ב) כל הלשונות האלה מוריםשנתן להם‬ ‫לירדן יריחומזרח‬ ‫כבר אז ואם נפרש שהכונה שאחרקיום התנאי יחול הקנין טעכשיו מעת‬ ‫שנתן טשה יהי' זח סותר לדברי הרמב"ם ז"ל שכהב בש'ו מה' אישות הי"ז‬ ‫כל האומר טעכשיו לא יצטרך לכפול תנאו ולא לתמדים התנאי על המעשה‬ ‫אלא אע"ג שהקדים המעשה תנאוקיים‪ .‬כברתירצח‬ ‫אאמו"ר הנאון האמתי הרב ר'יעקכ מרדכי הירשענזאחן זצ"ל במאמר "שמות‬ ‫הנרדפים‬ .‬והרא"ש ז"ל פ"ודגיטיןסי' ט‪ .‬ס"םילפינן מינהלמילי אחרימהיכא דליכא על‬ ‫מנת אלא"אם"‪ .‬כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין‬ ‫לענין חליצה‬ ‫נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה לטפר.‬ויהן" משחלסטה גרלבני גדלמשפחותםוגוי‬ ‫בני‬ ‫שבט "טנשה וגו' אלה אשר נהל סשהבערבות מואב מעבר‬ ‫"ויתן" משהלחצ‬ ‫יה(יהושע י'נ‪ .‬וכתב הכ"ם ז"ל זה דעת כל הגאונים‬ ‫והכריחם לזה לשון המשניות שהם ‪8‬כעל טנת" שחוא כמעכשיו ולא הזכירו‬ ‫כפילת התנאי כו' וקבלת הנאונים תורה עכ"ל‪ .‬אמר אברהםמי שאטר זה לא‬ ‫שקל במאזני משפם‪.‬הגה סבואר מדבריו שמשה כבר נתן להם את חארץ‬ ‫וכן חקב"ה כם"ש‪. אא"כ נעשה‬ ‫ובחוזקכעין תנאי דבני גד שהיו מבקשין טמשה שיתן להם נחלו~ם‬ ‫כראו‬ ‫‪.‬‬ ‫נתינת הגט לידהכו' אםלא כפל או לא דקדקבעניני‬ ‫ומעשח דההוא גברא דבמם' יום טוב אם אמר "באם"אין בו מפק שלאיטול‬ ‫אם לא יקח הבת עכ"ל‪ .‬‬ ‫וחרמב"ןז"ל במפר מלחמותה' (כיצה פ"ב סי' י"ב) על העובדא דההוא‬ ‫גברא דאמר להו הבוליה ד' מאה זוז לפלניא ולנסוב ברתי (כיצח ד"כ ע"א)‬ ‫סביא דברי הראב'ד ‪".‬בחן קודם‬ ‫ללאו דהואיל והמעשה נעשה סיד אם קדם ללאואין נו כח לעקור המעשח‪.‬ל בתשובה ש‪:‬תב כך‪ .‬ג דבמסקנא מחהיא‬ ‫עליו סגיפו לסו‬ ‫מטעמא אחרינא מסיקנא ליא‪ .‬ק התנאי‪ .

‬‬ ‫י לאעל חנם יתונחו בדברים כאלה‬ ‫ובלתי םפקישעניןמדיני בזה‪.‬‬ ‫וסת שא‪%‬למדין מזחלענין בריתאאלוה בחבריתות עם ישראלושלסדו‬ ‫דיני חתנאיס מאםבחוקותי תלכו‪ .‬וכן ‪*.ן.‬אךמ‪8‬ני שלאשףיך‬ ‫סש"טח של שני חצדדים חפותרים ביחר חברכה וחקללה חחיים וחמוח ע‪4‬כ‬ ‫יל‬ ‫יל‬ ‫*‬ ‫..‬ואםשני אלח לא יעשח‬ ‫להם אין לחם ל‬ ‫החתואשמבץיםבז"‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ושרד‪4‬ים בהלכחה חמםררונח שנח שניח אות תב‪4‬ד שכוונת חרפב‪4‬ס לל‬ ‫שלאודוסעכשיר'‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ונסוקוולםא‪8‬רשביפםנומקוקיזחרעורלעאייבלפטעוק באחלאנחהלעתיירנוו אתמסור דבריי'רועטו)'ייל‬ ‫(במדבר ל‪4‬ב שפי'‬ ‫כי‬ ‫רער* ‪*1‬ל שם "כברקנלנווי' לא פירשו מה חפץ רש‪4‬י ‪*1‬ל בזהואיה לקח‬ ‫דבריו אלחל אמנם כנראח נם דעתו כדעת הראבהד‬ ‫בתשובה כי רק‬ ‫באופן זח נצרך לנו סשפפי חתנאים‪ ..‬אבל‬ ‫פי‬ ‫םוטנתקייםוצזנאי לאחי' פה חלות שלקנין אין התנאי עוקר שום דבר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫על‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫בתשובה שמביא‬ ‫י חתנעים‪ .‬אשר לא כן בעלי הלכה מתענינים בפםיכלוני‬ ‫של אנשים מה‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ובדבוריחם ובמחשבותיחםלדון על פיחט‬ ‫ן לשון "אפ‪4‬‬ ‫בין איש *עהו אשר כל דברקפקשנויבלשון ובמחשבח כמוני‬ ‫ללעען~על פנת" וכדומח יעשה חילוק בדיניהם‪ .‬לדעתס ז‪4‬ל שחברכח וחקללחנתן אלקים‬ ‫תיכףע‪ 5‬התנאי של אם תשמעון או לא השמעון ונעשח חמעשהתיכף כ‪%‬‬ ‫סעשהגיטין וקתשיןע"‬ ‫כהיוצריכים בהתנאי מש‪8‬פף דצונאים‪ .‬אבל חראב*ד‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫לנסים‬ ‫חרסב‪4‬ן מדבר כשחל חקניןתיכף ‪1‬התנאי בא לעקור חקניןצריכים לזה‬ ‫נמוסי התנאים כתנאידבני נדובני ראובן ש'ש טאמר אדש‪4‬ר וור'ל חפוקח‬ ‫יל‬ ‫יל‬ ‫עיניםבדיני חתנאים‪....‬‬ ‫‪..‬ן‪'.‪.‬ווח דקדק‬ ‫הקב‪4‬ה באמרו‪ .8‬‬ ‫תנ*ףיבנ‬ ‫ינלובמ ר‪%‬בן פעי‪4‬‬ ‫‪.‬ראח"אנכי נותן לפניכם היום‪ 4‬ברכח וק*ה‪ .‬קוני‬ ‫הטלבותלר'עקיבא בןיומן*תינ‬ ‫א קדמאח‪ .‬‬ ‫ועיפ מבואר מדברי חראב‪4‬ד בתשובח שחמתנח של מה‪%‬ח היתה‬ ‫מכהשמעכשיו בעת שנתנח לחס לא "לאחרומעכשייז חהו ממש מח שאמרו‬ ‫בביגרובני ראובן ואתנו אחוותנחלתינו מעבר‪5‬ירדן כלומרבידינו וברשותינו‬ ‫כפ" רשףי הל בנמוקי החומש‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫.‬שהמעשה כבר‬ ‫נעעטהודצזנחיצריכיםלקיים ומחנ נזה סש‪8‬פי חתנאים‪ .‬ולא כאשרפועים משכילים‬ ‫טכלים לחשובשבעלי הלכח עוםקים בדקדוקים של סה ככך‪ .‬וכאשר דקדק משח רבינו לוח פה‬ ‫י חפצו שכבר תחי' הארץ להם ל*חוזת נחלח‬ ‫במשפפי חתנאים אות הואכ‬ ‫לא אווע לם‪8‬רע שלאצריכים למשפפי חתנאים‪.‬ל מנתכמעכשיו דכה‪ 8‬חונה "‪5‬אחר ‪1‬מעכשי‪ 41‬רל‬ ‫שיתחיל הלותחקנין לאחרזמן למפרעבזה לאצריכים לדעת חרמנ‪8‬סוהנאונים‬ ‫דל נסוסיחתנאיםכיון שלא חל חקנין רק עם התנאי אם שחל למפרע‪ ..‬ ‫‪".‬ ‫‪%‬ק ‪6‬‬ ‫*‪.‬ולא יהעו ולא‬ ‫יבינוכי הדקדוקים חאלח חמח כלםיפודיפםיכולוני כסאשעיין‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ם‬ ‫ייי"ןת‪.‬‬ ‫ן"‬ ...‬אבל דקדוקים כאלהשייכים ליושבי שערח‬ ‫לוחמים מלחסתת של חורה לא לנושקי רומח קשת גכוריםלוחמי מלחמת עסם‬ ‫סלחמת ה' בנבורים אשר לא יתוכחו בתנאיהם רק או בדבר ממשי חנונע‬ ‫לסצבחוטרי*ו בדבר סוראלי הנונע לכבוד האומח‪ .‫‪.‬ובמקום שבאיםלחתד נם‬ ‫בסלכיות דנים על הלשונותויםודי פםיכולוני‪.‬כ‬ ‫אםשיש הבדלנדוי בזח לחלכח‪ .

‬גתןנ‪.‬אבינו מת במדברונו' ובנים לא‬ ‫ן לובןונו' (במדברב"ז‪.‬מצות נבוש‪.‬אמנם פה אבאר זח בארוכהליישבעוד‬ ‫תמיהות כאלה‪.‬‬ ‫נתת לי‬ ‫נשאלתי מזקי "חד בבית מדרשי טשכן ישראל אשר במערב חובאקען‬ ‫חמופלג ר' יצחק הכחן קעלנ"י בעת קריאת חתורה בפרשתמפית‪.‬ומדוע הן יצאו ראשונח במענת אבינו פת במדבר חלאחי' לכל‬ ‫חבנות חאלח לבא בטענותיחן‪ .‬ואגחגו‬ ‫עי‬ ‫גוץלץ חושים‪ .‬בגי מניר נן מגשה‪ .‬אבינו מת‬ ‫במדברוחוא לא חיה בתוך חעדההנועדים על ח'‪.‬אשר‬ ‫ולא שגטלרזי מזצמי‪ .‬א‪-‬ז)‬ ‫היו לוי למחינרע שםאבינו מתוךמשפחתוכיאי‬ ‫ן נתנח פרשת נחלות*‬ ‫ועלידיח‬ ‫והסרניש נקודות היסמוריות יעמד גם פה לחשובחכי בכל ששיםרבוא‬ ‫סישראל מן חטניןהראשוןלא מתאחד בלאנניםוחניח רק בנות מלבדצלפחד‬ ‫בן חפר‪ .‬זאת מענח פרפיתוחשאלח‬ ‫ן להן‪.‬‬ ‫מצינו מף'ם מבני מנשח על חלקם בארץ וחוא סבנות צלפחדבן חפר‬ ‫בן גלעדבןמכירבן מנשה‪ .‬מח‪ .‬והשיבותילובקצור‬ ‫כמו באמצע חקריאה שוה מפני הנלעד וחות יאיר וקנת ובנותיה אשר לקחו‬ ‫בני סנשה בעצמם בחרבם ובקשתם‪ .‬חם לא בקשו‬ ‫דבר והם לא חבמיחו דברוהם באים לקחת הלא דברהוא‪.‬ולוי‪ .‬ביהייד‪.‫*רק פ‬ ‫תנאידבניגדובני ראובן‬ ‫טעיף א‬ ‫‪129‬‬ ‫לא אמראנכי נותן לכם רק לפניכם לומר לבחור בסעשח אחת מחם אשר‬ ‫יעשח תיכף על התנאים‪ ..‬יההלחצי שבט חמגשה‪.‬ל"נ)הצי שבם מנשה מאיבעי חכא‪ .‬ט‪.‬‬ ‫החרלבאניכל חתובעיםהיובני נדובני ראובןואתם כל חונוח ופתאום כתובויתן‬ ‫לחם משח לבני נדולבני ראוכן ולחצי שנם מנשח בןיוסף ונו' את ססלכת‬ ‫סיחון ום' (במדבר ל"ב‪ .‬ותעמודנחלפני משח ולפני אלעור חכחן ולפני‬ ‫הנשיאים וכל העדה פתח אוחל מועד לאמר‪.‬‬ ‫חיא באמת לעוד רבות בנות אשר אח אי‬ ‫גם שאלת חסבת נחלה אשר הקריבזראשי חאבות למש*חהבניגלעד‬ .‬טי~ע‬ ‫שאלרז ירושרז הבגות ושאלת חסנת גחלח גשאלו‬ ‫רק מכני מגשה‪ .‬פחר‬ ‫ישראל עלנגין המזכח משנטי כגי ענר חיררן‪ .‬ומכל‬ ‫חססופראנו רואים שהן באו במענות פרמיות חנוגעות רק לחן‪ .‬ברוך‬ ‫טרתיכ גר‪ .‬לשון נרויגה נארץ‪.‬סלחטת סיוזון ועוג‪ .‬‬ ‫כמעיף ב‬ ‫‪6‬ר‪.‬ו)שון רוירושלמי שגייא היא שחייתה‬ ‫הארץ ל*גיהם והוא מנקש לה~ציאה מירם‪ .‬ואת זה מפרש משח ומיעץ ואסרחחיים והסות‬ ‫נתתילפניך הברכה וחקללה ובחרת בחיים (דברים ל' י"ם) ר'ול שחמעשה‬ ‫הזאת של חברכה והחיים יעשה תיכף למען תחי' אתהוזרעך‪.‬רפז של גנורח‬ ‫העכר מצינו ננרכרו משה רק נגר‪ .‬‬ ‫ג~שאי סגן וחרנ ורווני קשתות טלומרי מלו‪.‬או שחן יבואו נשם בל חבנות חאלח‪.‬ויוסףי למה‬ ‫ישבת נין המש*תים לשמוע שריקורו ערריגן‪ .

‬‬ ‫מעיף ל‬ ‫בן מכיר בן מנשח (נמדבר ל'ו אי‪-‬י‪4‬ב) היא שאלח כללית בכל השבטים‪51‬א‬ ‫דברו רק מנשח‪ .‬‬ ‫בטוחים מ‬ ‫חצי שבט המנש לא באו בטענת מקנה רכ‪ .‬אם שכתוב בתורח אחריבן‬ ‫אין מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫‪..‬וכן טורה לשון התורה וילכובנימכיר בן מנשה‬ ‫נלעדח וילכדחויורש את האמורי אשר בה‪.‬רקניתן‬ ‫שישהם הלכולבדםבלתי עורת אחיהםוילכדו אתכלחבל‬ ‫להם בוכות קנין ככו‬ ‫חארנובוישבו שם‪( .‬ולא מפני תנאו של משחעלו רק מפניחוב קדום אשר ה'‬ ‫אלקינו דבראלינו בחורבלאמר רב לכם שבת בהר הזה‪ .4‬ווהמצות עשח ומלחמת חובחעל כלאישישראל‬ ‫ולא נפטראיש ממנה עדכייירשו ישראל את כל חארץ‪ .‬אשר שם כבר‬ ‫ישט בע‬ ‫ריפחד האמורי ער אשריבנו המח ערים בארץ הנלעד אשרינתן לחם‪.‬כנאמר‬ ‫מטח מנשחוגו' (יהושע כ*ב א"‪"5‬ב)‬ ‫אז יקראיהושעלראובניולנדיולחצ‬ ‫י משה כלל לבני מנשה רק נתן לחם את‬ ‫אמנם בתנאי קודם למעשה לא דבר‬ ‫חארץ אשר לקחו מיד חאמורי בחרבם ובקשתם אך הם לא התחלקומןאחיחם‬ ‫י חשני של השבט אשר לא הלבו עםבניטכיר‬ ‫בלבית ישראלוביחוד מחחצ‬ ‫במלחמח הואת‪ .‬ידשן ‪8‬עצ‪ 88‬שא‪ 8‬שלקחו נחלתש בארץחנלעד עוד החובחעייה‬ ‫‪.‬דבריםג'י"ד) ואתם לא חתנח כלל משהתנאים אםשהפ‬ ‫נ*כ עלו עם אחיהם חושיםעד שהתנחלו ישראל מעברלירדןמערבה‪ .‬וה חיה בראשונח עודפרם הגישו‬ ‫בני נד ובני ראובן את עצמותיחם‪ .‬‬ ‫שעוד לאנחלו השבטים חאחרים את חארץ‪.‬‬ ‫אטנם וח פשוט שוהמפ‬ ‫ניעדין בחלוקי הנחלות‪ .‪.‬ ‫‪.‬אות היאכילהםהיה ראשונהלהתענין בשאלות חאלה‬ ‫פרםחיובננםילאחריםלענין‪.‬וזחו‬ ‫ערי חאמורי (דברימנ' ל') נתןלו‬ ‫טנתדבריבני נדובני ראובו טפנונשינו מקננו וכל בהמתינויחיו שם בערי‬ ‫ונם שלע*עעד שיבנו ערים לפפפ וגדרות לצאנם‬ ‫חנלעד (במדבר ל*ב ~ח) רצ‬ ‫הנלעד אשר כבר לכדוםבני מביר ויאיר ונובח‪ .‬לא פענו כלל‪ .‬עיי‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫בתשובח לשאלח דן‪ .‬‬ ‫ב‪8‬לחשת‬ ‫‪..‬ויתן משח את הנלעד למכירבן‬ ‫ןכ מקודםהואלבדולכד אתיתר חנלעדוסביבה‬ ‫מנשחבליטענותותביעותרקיע‬ ‫יאת הארץ אשר לקח בחרבו ובקשתו‪.‬ .‬ולאחי'צריך לחתנות על~ח‬ ‫בני ב‬ ‫ת"‬ ‫*א‬ ‫ןש‬ ‫לנ‬ ‫פןט‬ ‫‪8.‬‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ץ‬ ‫ר‬ ‫חיו חראשונים לנחול חלקםבא‬ ‫כח‪.‬כי מלחמת יחושע לכבושחיא לדברי חכל חובח וחבליוצאים א*‪4‬חתן‬ ‫ן פפרי טלכי בקדש ח*א‬ ‫טחחיו וכלח מחופתחכדאי' בסופח ד' כהב ע'ב‪.‬לשמ‪-‬ם‪4‬ב‪ )..‬ולאצריכים לחתנותכללעלחיוב‬ ‫וח‪.‬‬ ‫.‬אמנםבנימכירבןמנשח‬ ‫ולאחי' להם עודעניןלהתענין‬ ‫י הנאמרוילכובני מביר בן מנשח‬ ‫‪.‬והבפחת משח ל שבט המנשח ויתן‬ ‫חצימ') זה נתן עוד טרם‬ ‫משח את הגלעד למכיר בן מנשהוישב בה (שם שם‬ ‫בקשובני ראובןובני גד את ענרהירדן מזרחח‪ .‬וחניאו אותחטוני‬ ‫חמצות במצות חחרם תחרימם עלו'עממים‪ .‬פנווסעו לכם ובואו‬ ‫חרחאמוריואל כלשכניו בערבח בהר ובשפלה ובננב ובחוףהים ארץחכנעני‬ ‫ד חנחר הנדול נהר פרת‪ .‬‬ ‫‪180‬‬ ‫*רק ט‬ ‫תנאי דבניגדובניהאולן‬ ‫.‫(‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬ויאירבן מנשה חלך וילכוד את‬ ‫נלעדחעילכדהויורש את האמורי אשר ב‬ ‫חותיהםויקיא אתחן חותיאיר ונבח חלךוילכד את קנת ואתבנותיחויקרא‬ ‫לחנובח בשמו (במדנרל"ב‪ .‬ראהנתתילפניכם את הארץבואו ורשו‬ ‫והל ע‬ ‫אתבבחואורץ אשרנשבע ח' לאבותיכם לאברהם ליצחקוליעקב לתת להםולורוצם‬ ‫‪.‬‬ ‫אחריחם (דברים א'ו' ח‪ ).‬‬ ‫‪.

‬‬ ‫יימכיר בן טנשח באו בנותצל*מד‬ ‫ומפני שכבר נתכרר חלקם שלבנ‬ ‫בן טביר בטענח על נחלתם בארץ‪ .‬אלק*כם נתן לכם את הארץ מזאת לרשתה חלוצים‬ ‫תעברו לפני אחיכםבני ישראל כלבנימילופי' רששי ו"ל ואצו אתכם‬ ‫לבני ראובןולבני נדהי'מדבר‪.‬ואחר‬ ‫נשת להםע"פ חתנאי הידוע‪ ..‬ה‬ ‫ני‬ ‫ני‬ .‬‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫בני‬ ‫כבני‬ ‫י‬ ‫וחצ‬ ‫שבט מנשחמןבני חילאנשיםנשאימנןוחרבודורכי קשתולמודי מלממה(דהי'א‬ ‫ה‪.‫‪.‬‬ ‫‪.‬ומתעוררו מזהבני מכירעל‬ ‫דבר מסבת נחלח‪.‬וכנראה בסלחסת סיחון ועונ לא מוחלצו כל‬ ‫חשבטים כאשרבמדין אלף למטח רק משחובני לוי‪ .‬ולא ה‪.‬וכנר‬ ‫נחלת אבימן מאת אלקים שם בעבר חירדן מויחת ומעביר אותח לבנות‬ ‫צלפמד ונתן שםדינים ומשפטיםלחוקי נחלות‪ .‬ומפני‪..‬ומבני ראובז אשרמיונ"כ‬ ‫נבורים כם"ש אבלהיו מתי סספרר"לנבורי חמלחמח שבהםחיו מעט‪ .‬לפניאחיכםהםהיו הולכים לפניבני ישראל‬ ‫לסלמסהלפי שחיוגבוריםואויביםנופליםלפניהמי שנא' וטרףזרועאף קדקוד‬ ‫עמ'ל‪.‬‬ ‫אמנם נקודת הסכסוכיםבין משח רבים ע"מלבניראובן ונד אשרעסדו‬ ‫על דעתם עלזכימ מוראלית ומשה התנה אתם תנאים וחתאמץ ננדם‪ .‬כל אלחיצאו לסלחטת סיחון ועוג‪ .‬‬ ‫*וו‬ ‫אנאידבני גד ובףראובן‬ ‫‪8‬‬ ‫טשף ב ‪181‬‬ ‫בטלחסת חובח לכבוש כל חארץלפניבנ ישראל‪.‬מבואר שחארן כנר נתנמלבני טכירבן מנשח‪ .‬תנה לנו אתוזמ בתוךאחי אכינו שהמח‬ ‫כני מכיר בן מנשח וכאשר הקריב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' אל‬ ‫משחכןבנות צלפמדדוברותנתוןתתןלהםאחזתנחלה בתוךאחיאביחםוחעברת‬ ‫את נחלת אביהןלהן‪ .‬ואין ספקכי ברוךמרמיבנד כלביא שכו וטרתזרוע אףקדקודאמר משח‬ ‫ננד סלמסתם בסיחון ועוג‪ .‬וטרףזרוע אף קדקודהרוגימןהיו נכרים מותכיס‬ ‫חראש עם חזרוע במכה אחת (דבריםל"נ כ'‪ ).‬ח חזכיר‬ ‫פח תמיד אתבני נד קודםפפני שחםחיו הגבוריםחעיקרים במלחמה חזאת‪.‬ומדוע התנה אתם יותר מאשר אתבני מנשח‬ ‫בזח מטרלנוידיעות בסיסיות אשרנוכל לבנותעליהם חמלטות ודאיוח‪ ..‬כיר רסז של נבורח במלממח על חעבר‬ ‫בברכת משה רק בגדולויויוםף‪ .‬‬ ‫י המקוםחזהואלפי מנשה במרו להם אתחנלמארנוב‬ ‫ולרבבותאפריםלאהי'‬ ‫ד‬ ‫וילממו בעצטםעליוויקמוהו וינמלו נמלה‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫ולפלטתראובן נדולים חקקי לב במערכת חמלחממ ונדכלביא שכן וטרףזרוע‬ ‫אף קדקודי ומפני זההי' לחם מקנח רביותר מכל חשבט‪.‬ונשארואלהאשרהיוחע*קר במלחמח‬ ‫הואת וגם חפצו את הארץ הזאת וממהבנינדובני ראובן‪.‬ובדברים נ‪ 4‬ישמ ואצו אתכס‬ ‫בעת חחיא לאמר ח‪ .‬‬ ‫י'מ) וכרכת משח ברוך מרמיב גד כלביא שכןוטיף זרוע אף קדקוד ופ"‬ ‫רער'י ז"ל כלביא שכןולפישחי'סמיךלםפרלפיכךנמשלבאריות שכל הסמוכים‬ ‫לספרצריכים לחיותגבורים‪ .‬אמנם‬ ‫י ברורח נראהשבני ראובןובניגדהיוג"כגבורי מלחמח‬ ‫בדר‬ ‫מאדך השערמחכיורכמדוממהנל‬ ‫‪.‬אבל‬ ‫יראובן ואל‬ ‫חמעטמיוגבורים נדוליםוחקקי לב בתכמיסי מלמממובזכותםיח‬ ‫יטות‪ .‬ם שחם לקחו אותם‬ ‫בפלחפח הזאת לבד מבגי יוסף לא ה‪4‬לירנר חשבטיםאפי'מלקבשלל‪.‬כי לטשה נאמר ראח‬ ‫נתתיבידך את סיחוןמלך חאמרי ואת ארצו חמל רש ומתנר בומלחמח(דברים‬ ‫ג‪ 4‬כ"ד ל'א)ובני נד ורבבות א*רים ואלפי מנשח‪.‬אסנםלוי לאחי' לו נמלמ בארץ‪.

‬יחי'פצוי מןבני גדובני ראובן‬ ‫שימלצולפני ה' לסלממה ר"ל שימיו החלוצים והראשונים במלמסה כדברי‬ ‫רש"יז"ל בדברים שהבאנו‪ .‬אבל הם בלשון הטריטי שמרו את‬ ‫זכותם ובבודם לאמר שהארץ היא נמלתם סאת ה' כאטרלבני מנשמ‪ .‬בשכר טובהזושיעשו עם אחיהם יתפשרו כל הסכסוכים‬ ‫שחי' להם עם שאר השבטים מה שלאהי'לבני מכיר שהלכו לבדם לכבוש‬ ‫את מבל מארגב ואת חות יאיר‪ .‬כי לעבור עם ישראל לארץכנען לסלמסת שבע‬ ‫' פשוט שמלמסת מובמ‬ ‫עממיס לאמי' צריך להתנות עמהם כלל כי זההי‬ ‫היאום~יבים בה סכל ישראל‪ .‬או מצא משמזה לדבר טוב שבשביל הטענותשימיו לרבבות‬ ‫אפרים ננדם ואולי נם קצת משאר שבטים‪.‬אךכאשר הם ענוכי חיולהם למשוב לחנימ את מעם‬ ‫ולשבת למם פה בשלוםלבדם‪.‬ר"ל שבאמת הם וכו בארץ בכבוש וישבו בה‪ .‬אסת שכלישראלצריכיםלהמזיק‬ ‫י הארץוכו עבור כלישראללאלעצמם‪.‬לא כןבני נדובני‬ ‫ראובן הסה לחמויחד עם משהעבור ישראל‪ .‬רק ישבו באהליהם‪ .‬כי בני‬ ‫מנשה הלכו מעצסם ללמום ולכבוש לעצמם וזכ‬ ‫ופשוט‬ ‫הארץ‬ ‫שגם הם צריכים לעכור עם כל אמיהם למלממת חובה כם"ש אבל לא‬ ‫סמויבים להיות מלוצים הראשונים יותר משאר שבטים‪ .‬על זה מתרגש טשה ואמר האמיכם יבואו למלמטה‬ ‫ואתם תשבו פה‪.‬אשר מזה‬ ‫נשאר באמת לשימה בישראל לסה ישבתבין המשפתים לשמוע שריקות‬ ‫עדרים‪( .‬אמנם קלקלו במה שבאו בטענהכיארץמקנה‬ ‫היאולעבדיך מקנח‪ .‬‬ ‫אבל נמלתינו באה לנו מאלקים פמכי אנמנוכבשנו את הארץ פמ יוהר מכל‬ ‫שבטי ישראל‪ .‬וזה ממש‬ ‫כברית שלשני עמים ללכת ימד במלממה‪.‬כי מבדלגדולביניהם‬ ‫לובניאתמכירבן סבנכשבהו‪.‬וטרם משנ סשה לעבור‬ ‫דרך סימוןועונ שלמ אלימם דברי שלום ואטת והם לא נתנו עבור בנבולם‬ ‫לממו בני גדונני ראובן נגדםויעשו דרך לפני בני ישראל‪ .‬‬ ‫להם טובמ אבל טענת ישראל הוא‬ ‫כ‬ ‫אבל ישראליכירו להם את מטובמ הזאת ויתנו להם את הארץ הזאת בשכר‬ ‫שהםייטיבו הלאה לישראל כבראשונה להחלץמושיםכאשר הבטימו‪ .‬שופטים מ' סו'ז‪ ).‬ובשכר הטובה הזאת ממלו את הסכסוכים‬ ‫ונתן להם את הארץ‪.‬ולו באו רק בטענות כבוש לא הי' סשה מחנגד להם כלל ולא‬ ‫מי' עושמ כלל תנאים אתם‪.‬וזמו‬ ‫שאמרבירושלמיקדושין פ"נ ני'‬ ‫גשנייא היא שמיתה חארץ לפניהם והוא‬ ‫סבקש לחוציאה מידם‪ .‬ולא היה כלל‬ ‫פענה לשאר שבטי ישראל על מלקמן השלל‪ .‬ולזאת גם הארץ היא להם‬ ‫י באה נמלתינו אלינו סעבר הירדן מזרמה‪ .‬אדרבא עם ישראלהיומייבים‬ ‫למם תודה על אשר ססרו נפשם עבור ישראל‪ .‫‪188‬‬ ‫פרק ט תנאידבני גדובניראובן סעיף ב‬ ‫כי לאהיו נם יושביםעלהכלים‪ .‬כאשר‬ ‫לנהלה אשר זאת פענתםכ‬ ‫באה לבני מכירבן מנשמ‪ .‬מטענה הואת נתנה כבר למשמ למשודכי ‪4‬א מפצים‬ ‫לעבור כלל עם ישראל" רק להשאר עם צאנם ושלום יהי' לנפשם‪ .‬ומטיף להם סומרנייניאו בזה את לב כל מעם מלעלותיכה‬ ‫עשו אבותיכםוגו' וגף‪ .‬ש‪.‬וכם‪4‬ש התוס' ז"ל בשםר"י ו"לבקדושין מ"אע"א‬ ‫ד"האי לאוכו' דפשטיה דקרא הוא אם יעברו מלוצים בראש הצבאלהיות‬ ‫ראשונים בסלממה‪ .‬וסשה‬ ‫היה‬ .‬רק נדרות‪.‬צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו‬ ‫ואנחנו אדרבא נמלץמושיםלפניבני ישראל עד אשר אםהביאנום אלסקומם‪.‬וכימוד היתה מענתם נכונה על עטרותודיבון‬ ‫יעור ונמרה‪.

‬ומזה לטד הש"ס שנם בברית צריכים כל נסוסי חתנאים חאלה‬ ‫ומביאה אתבריה אהל מועד ברית אלוה ל'כ תחה טוסרותדיני ההנאים‬ ‫ונמומם‪.‬ז' ל"ד‪).‬שלקהו מעצטםדכתיבוילכובנימכירבןמנשהגלעדה‬ ‫בהצ‬ ‫ךוילכוד את חותיהם‬ ‫ידה ויורש את האטורי אשר בהויאיר בן מנשה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫וילכ‬ ‫וגו' יבטדבר ל"ב‪.‬פוליפית בכל חפריפות אשרלהעסים‬ ‫חמנוססים המדקדקים במלות שלא לותר שום אהד מהם על וכותו וכבודו‬ ‫חמדינית‪ .‬נצט‬ ‫‪"4-‬י‬ ‫עץחים תשס"נ‬ .‬רק המה לקחו את חארץ להם בפענוה‬ ‫ובתנאים נאותים נקרא שהם קנו את הארץ בדרךלקיחה וקניה לא בדרך‬ ‫ככוש וזה נקרא שלקחו טעצסם שכל שנזכר בתורה בארץ נתינה הנונהעץי‬ ‫כבוש טלחטה ודו"ק‪.‬נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען אכל אתנו אחווה נהלתינו‬ ‫קודם לטעשה וחן קודם ללאו לדעתר'‬ ‫ומשה עטדעלדבריו להקדים התנאי‬ ‫חנניא בן גמליאל וגס לכופלו לדעת ר'ם שזה בתינת הלק של ישראל להם‬ ‫בזח לפשר הסכמוכיםוזה מטש פריפי ‪.‬ואדרבא‬ ‫וכתיב ה' אלקיכם נתן לכם את‬ ‫שבפ טנשה נראד‪ .‬ל"פ כויב)ונלע"ד שדעת הברייהא חזאתהיא שמה שלקחו‬ ‫שיי כבוש מוחטה לעצטם נקרא אשר נתתל לא בכחםועוצםידםירשו‬ ‫יםכילנצח‪ .‬נקרא אשר נתהלי‪.‬ועל שלום זה שעשה פינחס בין השבפים אמרו שזכה לברית‬ ‫שלום ברית כהונת עולם במעשה כמבואר בערכו‪.‬ל"נ)‬ ‫ויתן להם משה לבני ראובן ולבני נדולחצי‬ ‫האר*ן חזאתלרשהה(דבריםג' י"ח)‪ .‬וייפב‬ ‫יפר‬ ‫הדברבעיניפינחס הכהןונשיאיהעדהוראשיאלפיישראל אשר אתם (יהושע‬ ‫כ"ב‪.‬‬ ‫את חארץ רק ה' איש טלהטה והואעזר לה‬ ‫אטנםבני ראובןובני נד המה לחמו ונחלו עבור כל ישראל לא עבור עצסם‬ ‫לבד וה' נתן אותה ענור כל ישראל‪ .‬‬ ‫חאה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫וראוי להעיר פהעל מהדאי' בירושלמי פ"א‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫דברי יוטי‬ ‫שאמראין סביאים בכורים טעבר הירדן שאינה ארץ זבת הלב ודבש‬ ‫חנלילי‬ ‫י ולא שנפלתי מעצטי‪ .‫פרק פ‬ ‫תנאידבני גד ובני ראובן סעית ב‬ ‫‪188‬‬ ‫הי' חפץ להוציאה מהם מפני פענותוסכסוכים אבליקייטו אתהחנאילההלץ‬ ‫תושים‪ .‬מהביניהון אטר ר'אבין הצי שבט‬ ‫תני אשר נתת‬ ‫ל‬ ‫י ולא שנפלתי מעצמיחצי שבפ סנשה לא‬ ‫מנשהביניהןמ'י אשר נתתל‬ ‫כן אינה ארץ זבת הלב ודנש‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫נפלו מעצמםמ"ד ארץ זבת חל‬ ‫אפ‬ ‫"נשה לא נפלו טעצמםדויתןלהם‬ ‫חנאוןבעלפני משה זצ"ל חצי שבפ מ‬ ‫ופ"‬ ‫משה כתיבעיי"ש ופירוש זה דהוק מאד שנם עלבני ראובןובני נד כתיב‬ ‫שבפ המנשה יבמדבר*'נ‪ .‬‬ ‫יהמבבנ"‪.‬לעדבינינווביניכםובין דורותימאחרינו‪.‬‬ ‫הפריפי המדויקת חזאת ב*נם למשה כמובין שני עטים ורים‬ ‫ומפני‬ ‫ית פחדו ישראלבימי יהושע כאשר שטעו כשהם בנו מובה לבד‬ ‫כורת בר‬ ‫ין ה' אשר לכל ישראל‪ .‬ובאשרשמעו שאדרבא המזבח נבנח לעד שלא‬ ‫ססש‬ ‫דוכ מאת עם ישראל לעולם‪.‬עט‪.

‬ם סקקו‬ ‫מף‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ק‬ ‫*‬ ‫רעם נם‬ ‫‪8‬ף האאי‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ק‬ ‫‪9‬‬ ‫ע‬ ‫=‬ ‫ק‬ ‫חא‪%‬מןסןיםואיר איר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪-‬ד‪-‬‬ ‫נכםרוסאי‬ ‫רסס‪:‬ים‬ ‫‪4‬יבב ‪448‬ם לללסס‪:‬ים‬ ‫וויות‪:‬ך גזטתשים‬ ‫‪4‬לש‪ )4.‬‬ ‫ע‬ ‫סים‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ן‪:‬גי‬ ‫ר סקאנף‪4‬ף‬ ‫‪2‬ד‬ ‫י‬ ‫ולא‪:‬צא‪9‬השף?אור?חיס‬ ‫‪44%‬כ‪.‫'")ך‬ ‫תחיתהלעצןיהעם‪).5‬עלו ‪9:‬שף‬ ‫‪24‬יאור‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪ -‬ב‪-‬‬ ‫*ר‪5‬ע‬ ‫עדטן‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ן ק‪8‬ס‪4‬ת‪4‬רהע‬ ‫בקרנימ‬ ‫*')‬ ‫ולא‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ועבמהעבי לעם‪4‬איר‪:‬קניןאיר‬ ‫בי‬ ‫באורך וגו' אזר‬ ‫‪ -‬ג‪-‬‬ ‫‪8454‬עם‪4‬איר‪.‬כאשר האדם נ‬ ‫ונאשו יטשנו בנח את לשאו שלש שעות בלתי ח*סק ישוב לתחיה ובבר חעיד‬ ‫חנסיון אמתתו (בצ*ירה תר'פ עלח ‪.)178‬‬ .‬ציא חויו חלק אדפיס *ח שיר פסטרי שחולין על מהרת חקדש"‪.‬מסשכו‬ ‫‪4.‬‬ ‫א‪-‬‬‫ר ‪4‬ר‪8‬ה אור‬ ‫‪"9‬י‬ ‫אזר סקאף א?‪4‬‬ ‫נאיףי‪2‬טים‬ ‫ל‪.%5‬לימואיר‪:‬רטהאיר‬ ‫עי‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪-‬ה ‪-‬‬ ‫*עזולס‬ ‫נ‬ ‫יט‬ ‫‪4‬‬ ‫ית‬ ‫שי‬ ‫וע‬ ‫י‪?:‬‬ ‫י*ה‪8‬י ‪%9‬ם‬ ‫שש‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫זלעיר?רירססטם‬ ‫כשזנ‪)%‬יוך‪ "8‬אורס‪:‬יםואיר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪-‬ו ‪-‬‬ ‫וזאת ‪402 02‬שק‪8‬י כ‪%‬‬ ‫תשרהחויףי‪"48‬ירך‬ ‫ץ ע‪82‬יוכח‬ ‫קרץיר‬ ‫ךקשא ס‪4‬א בךך קאיר יהק‪8‬איר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪ )4‬שיא לח‪.‬‬ ‫*" ומצא בקל בלשון המשנה נראח כעורר(ננעים *"ב ם'ר‪4‬‬ ‫דשתח*ריפ' לוכיד הל‪18.‬ן קושורבישריר אשר חווייםתלויים או צ*תיפ בו‬ ‫*'‪ )4‬לפ‬ ‫יפבע במים או נהנק וחושנים אותו ננד לסת אין ‪6‬יוההו פיתת עולפ‬ ‫‪.

‬אפנפ חוקוד ‪ 11‬ול‬ ‫זה לא ירע*ה ני דקהילוף מתדש לגי‬ ‫‪.‬‬ ‫ן ‪6‬השכתבתיב*"*מיקוח בחערה‬ ‫') ע"שהכומוב ואורחשךבערי*יה(ישעי'ח)ועיי‬ ‫לשיר פ'‪ .‬ק.‬ואשר לא נעיטט לו וה יוסיף ה' חיריעה בכל חתיפחויהי'‬ ‫חטשקל ארבעח‪.רנכםךישט‬ ‫(‬ ‫יקג?פתור ק סצאאייי‬ ‫אגאיר‬ ‫באורך וגו' אוו‬ ‫‪ -‬הב‬ ‫‪4‬‬ ‫ק*אגאלרנרימס‪7‬איבם‬ ‫ה*א?ססיית נקסתסאיבם‬ ‫קש*זםסבאטעסק"תים‬ ‫‪4‬אסושנתעיקןם‪1‬עיר‬ ‫ונרךם*חק‪4‬ץ ‪%‬אאירגיןטיהדיאי ‪8‬ץליחיר‪:‬ניח‪4‬אירלל‪5‬קטאיר‬ ‫כאורך תוי אוו‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫ע‪.‬אנסיכם‬ ‫חאסאיר‪2‬סיםט"ייי‬ ‫‪:‬רא‪ 4‬א‪%‬‬ ‫באורד וגו' אור‬ ‫‪-‬ם=‬ ‫פמ"וטיי שץ‪:‬שיר‬ ‫לשינוחמית‪4‬קךס"יר‬ ‫אשייטטלניטףשאיים‬ ‫יא‬ ‫ץוכרקםוב קטיכם‬ ‫נ‪%‬קעוייי‬ ‫ק טםנקיסים‬ ‫‪94‬מיסאיפל ולאאיר‪ .‫עםחשר ‪:‬קשזעןמיסיו‬ ‫נסגע ‪%%‬‬ ‫יסיי‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫קאא נשש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫י‪74‬שינ‪5‬גסייאירחיפשהשיר‬ ‫עם‬ ‫ש‬ ‫באורךוגו' אור‬ ‫‪-‬ח ‪-‬‬ ‫ר סעטים‬ ‫וי חץ הזאאי‬ ‫סזיב טיםקפנדססים‬ ‫מטשיס‪..‬ובפקום אתר*ירושתי ושבא צר ב‪6‬קופ סהר‪ .%‬‬ .‬ואם ולא‬ ‫י וח ‪8‬ה לפען לחקות לריה'ף ו'ל‬ ‫הסכ‪6‬תי לרבריו בהערותי עליגליון ש‪6‬ח אך ההרתיל‬ ‫להיות המשקל שלשח‪ .‬ויגא פ‪1‬ב במקהלה‪ .‬יא‪.1‬ועד'ז יתפרש נמ *ה‪ .‬צר ')ואיר‬ ‫באורך וגה אזר‬ ‫‪-‬יזא ‪-‬‬ ‫קהטץ *תוץאי‪%‬אישט‬ ‫‪8‬ץןסוק‪4‬זשהו‪5‬ושין‬ ‫קאט‪ .‬‬ ‫‪.‬וגמ פירוש‬ ‫שנ)‪ .‬ר' בכל השיר הוח דולכהי בויפת חמבין (רזל'ע ס" ל'‪ 1‬תערה ב')‪ .

0‬ח‪00‬םש‪8‬זם‪8‬ח*"השש‬ ‫יחיםתשסקב‬ ‫ל‬ .‬‬ ‫חשר‪ .‬עיי‬ ‫ן הערה הקורמה כאלו היתה נגינה משרתת במלת‬ ‫איוש‪.‬אך בחיל הייתי ם‪.אירסןסאיר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫סאירעד ‪4‬כוןהיום‬ ‫היץואירנייהיים‬ ‫‪2‬עא סצר ')סילאיים‬ ‫סהשךוניגהחאירקאוךיאיר‬ ‫כאורך וגו' אור‬ ‫ י"ה ‪-‬‬‫‪2‬מ סראשית פזאת נבדע‬ ‫יזשין‬ ‫טץ‬ ‫ח.‬והי' נכר עליו גם לשמור הטשקול והרעיון‪ .‬גם המאמריבז‬ ‫אינם נקשרים ורק חיבת הקורש פכשירתו‪ .‬כל קורא שס יראה את הרווזק חגרול‬ ‫אשר היה לריה"ל בשירו זה‪ .ל נלעךח‬ ‫‪4‬סאסריהיויסי ‪:‬טויגסה‬ ‫ר'")‬ ‫כה יאמרזנויהיאיררהיאי‬ ‫כאורך ונו' אור‬ ‫‪ )4‬מפרשים רכים נוטים טן פירוש הנגיוה בפסיק ונבט אל האריז וחנה חשך‪.‬נרח להכשירו כםשקלו‬ ‫‪.‬‬ ‫צר וישור חשך כעריפיח (ישעיי ח')‪.ביראיר‬ ‫באורך ונו' אור‬ ‫‪2‬א?שון רוסף כגטצק=‬ ‫סחוץהוף ?חםועכ=‬ ‫‪4‬תיךחסא ‪2‬ד ססי צצק=‬ ‫"ש?בק‪4‬יתהקץ‪.‬וסדורו חשךיצר‪ .‬ולפי טישג וה כהברוי פה צר‬ ‫"") הרוגפא ריה"ל כרך כ' טחלקה ב' ה'‪.‬‬ ‫ליי‬ ‫הרעתקוחוכנסלאינטרנט‬ ‫מ‪8.‫שיססיד ?‪8‬מחוראים‬ ‫?ר?שיפי?פי‬ ‫ר ‪?4‬אוסם‬ ‫י‪4‬רקי‪-‬טג‬ ‫ר לאמאוסכבם‬ ‫והיית‪2‬עםט*זםאיר.‬עיג‪8‬ילים‬ ‫נקצא תוך שיס‬ ‫שי‬ ‫ית‬ ‫סי‬ ‫א‬ ‫יינוה. .‬בכל ואת לא נפלש פן פעט כבדות‪.אאיר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫‪--‬מ"ו ‪-‬‬ ‫?יח אורף קאירוזסש‬ ‫ילוגיסם אקש‬ ‫וסא‬ ‫משהאי‪4:‬םסחיסש‬ ‫ו‪4‬אירץ קנו סאירנינהואיר‬ ‫באורך וגו' אור‬ ‫מ"י ‪-‬‬‫ירימ‬ ‫אורס‪2‬סנרוו‬ ‫‪6‬חקףוקטקק‪.‬בקשורו וכקלותו‪ .‬קומאור‪4‬י.

‬‬ ‫כחן הדתי‪ .‬ה‬ ‫נדפם בעה"קיךןשלם‬ ‫תובנ"א‬ ‫שנת תרפ"חיפ"ק‬ ‫השנה הראשונה להממבע העברית בארץ‪-‬הטראל‬ .‫ם פר‬ ‫אלהדסריהגיית‬ ‫ם תבארות בו‬ ‫כל הבריתות בישראלהנזכרות בתנ"כ ותנאיהן‪.‬וההקמורי‪.‬ההלכותי‪ .‬‬ ‫חלמ שלישי‬ ‫וזועתקוהוכנסלאינטוצט‬ ‫‪9‬ז מ‪8‬א‪600‬ששז‪86‬ח*שעשוש‬ ‫עץחיםתשסקכ‬ ‫מן שימרק ידההטע עדבריר‪-‬ע ~שכנו‪-‬הבימי עור~ש ונחם‪.‬המוסרי‪ .

‬ע‪86]6‬ח‪".‫כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם‬ ‫רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשכה יעם‬ ‫עליה ורוח להולכים בה‪ :‬אני ה' קראתיך‬ ‫בצדק ואחזקבידך ואצרך ואתנך ‪.‬ח')‬ ‫הועתקיהוכנסלאעטרנט‬ ‫ה](ז‪00~8.‬ו‪.‬‬ ‫כהאמר ה' בעתרצוןעניתיך וביז‬ ‫"םישועה‬ ‫ו‬ ‫עזרתיך ואצרך ואתנך "לברית עם" להקים‬ ‫ארץ להנחיל נחלות שממות‬ ‫מ"ב‪ .‬היש‬ ‫יי"‪'4.‬‬ ‫(ישעי' מ"ט‪ .‬ט‪.1.‬לנרית‬ ‫לפקוח עיני‬ ‫ם עורות וגו'‬ ‫עם" לאור גוים‬ ‫(ישעי‪.‬כזונשגן')נ‬ .

..‬ויענו (כל שבפי ישראל) את‬ ‫יהושע לאמר כל אשרצויתנו נעשה ואל כל אשר תשלהנו נלך‪ .‬שיסת יה~שע למלד‪..‬ולראובני ולגדיולהצי שבם המנשה אסריהושע לאמר‪ .‬כי דברים אלה המה דברי כל‬ ‫שבפי ישראל לא רקדברישני השבפה‪4‬ומהצה לבד‪ . ...‬אין הדברכן‬ ‫כ‬ ‫‪.4‬ומכש"‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫(‪.14‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬זה ידענו םסות התורה‬ ‫י ספך פשה‬ ‫כאשר תמוימיבכי א‬ ‫ובל משה‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫ף‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫אם שלא לכל‬ ‫בפרק מיוהד בהלק שני‪ ...‬ויעשו‬ ‫כאשר צוה ה' את סשה‪ ...‬בברית מלףי‪ ...‬אטגםידעםכיצוה ה' קהלך ‪%‬ת יהושע בןנון איש אשר רוה בו‬ ‫וסמכת אתידךעליו‪.‬כלאיש אשר ימרה אתפיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו‬ ‫יומת רק הזק ואמץ‪( .‬‬ ‫פבי‬ ‫‪.‬‬ ‫אל נא יהשוכ הקורא שנפל פה מעות סופר או פעות המהבר לההליף‬ ‫י "כרית מלה עולם" כארתי כ'ה‬ ‫"כרית מלה‪ 4‬ו‪.‬‬ ‫פרמ א‬ ‫ברית מלך‬ ‫סעיף א‬ ‫בויהמלד‪..‬כל הרכו אשר‬ ‫כותכ בדסע‪ .‬יהושע א'‪ .‬סשוז‬ ‫ההבדל בי‬ ‫ר בפלכית‪ .‫‪.)4‬ולא כהכ שם מה שמעובני ישראלאלי‬ ‫את משה‪ .‬דין ס‪.‬מהולו סדוע לא הוכיר‬ ‫שסואל טמשפפ הסלוכהכי אשר ימרה את פי‬ ‫הסלך יוסת‪.‬ככל אשר‬ ‫שמענו אל משהכן נשמע אליך‪ .‬רק יה‪ 4‬ה' אלקיך עמך כאשר היה עם‬ ‫משה‪ .‬אמנםהיה ו‪.‬ופה אנ הפץ לבאר "כרית‬ ‫יכ שלא נודעענינו‪ .‬ברית מלך*‬ ‫איש נודעשם "ברית סלך‪ ..‬ב‪-4‬י"ה)‪.‬ויהושעבןנון מלארוה הכמהכ‬ ‫ובניישראלויעשו כאשר צוה הן את משה(דברים‬ ‫אתידיועליו וישמע‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ו ומה עשו כאשר צוה הן‬ ‫ל"ד ם‪ .(..‬ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫‪.‬סךוכה סשוז‪ .‬‬ ‫‪...‬ולפני‬ ‫אלעזר הכהן יעמוד ושאללו נמשפפ האוריםלפני ה' עלפיויצאו ועלפיו‬ ‫יבואו‬ .‬‬ ‫ויסודו בריש יהושע כאשר צוה יהושע את שופרי העם לאמר עברו‬ ‫בקרב המהנהוצוו את העם לאמרהכינו לכם צדהכי בעוד שלשתיטים‬ ‫אתםעוברים אתהירדו הזה לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נותן‬ ‫לכם לרשתה‪.‬ונתת מהודך עליולמען ישמעו כל עדת בני ישראל‪.‬והעטדת‪-‬אותולפני אלעזר הכהןולפניכל העדה‪-‬וצויתה‬ ‫אותולעיניהם‪ ..‬כלאיש אשריסוה אתפיךוגו'י‪.‬‬ ‫ן סעשה פשה לסעשה יהושע‪ .‬סת‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫~‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫יהרכוסן האדם לא יפ‬ ‫י גישורון‬ ‫ייה‬ ‫סלך‪ .1‬‬ ‫ן‬ ‫בישראל ואותואני הפץ לכאר פה בסעד‪..‬‬ ‫‪.‬סלך אסי' אם וזןא ת"ה אם‬ ‫סהל על כבודואיןכבור‬ ‫‪ .‬זטר‬ ‫את הדבר אשר צוה אתכם משה עבדה'וגו'‪..

‬ויסמוך את ידי‬ ‫(בטדבר כ"ז‪ .‬אבל אלקים בעצמו‬ ‫אמרלו שיעשחע"י תכסיסי מלחמה כמו האורב אצלהעי וכדומה במלחמת‬ ‫ל"א מלכים‪.‬‬ ‫ומתצח לאהיינו ~ומדים מזח לחק בישראל‪ .‬ובזה אשתני גם בהכונה שמנה פסוקים אלו מכל התורה אשר‬ ‫ן שח"ש רבח פרשה ד'‬ ‫צוהלנו משהעיין דברינו שם בסוף חמפתחות‪.‬דנר הזה הוא "השמת יהושע למלך על ישראל"‬ ‫אשר קימו כל ישראל וכל העדה‪ .‬ועיי‬ ‫על פסוק כחום השני שפחותיך ומדברך נאוה שעל כלל ישראל נאמר ואמרו‬ ‫לו כל אשר צויתנו נעשה ונו'‪ .‬‬ ‫אמנם אחד מנדולי האחרונים ה*ה הנאון האדיר בעל חתם סופרי'ל‬ ‫הסי' ר"תהעיר עלפסוקזה אשראמרו כל איש אשר ימרה אתפיך ולא‬ ‫אי'‬ ‫ישמע אתדבריך לכל אשר תצונו יומת וכתביש לתמוהכי בתורת מרעץח‬ ‫לא‪:‬מצינו כלל שיהי"רשות למלך יהודה וישראל להמית איש‪ .‬‬ ‫לדעת ר' יהודה בשמונה פסוקים שבתורה (מנחות ל'ל ע"א) אלא‬ ‫ולאמיבעי‬ ‫אפו' לדעת ר' שמעון שם אמרינן חואיל ואשתני אשתני‪ .‬‬ ‫הית‬ ‫אבל מעשח יהושע אם שנם הרבה נמים נעשועל ידו‪ .‬אפי' גזר ‪.‬ומשה כותב בדמע" שמשח‬ ‫לא אמר קודם הכתיבה בנקודתו של עבר רק קרא בנקודתו של עתיד ש'כ‬ ‫לא אמר כל מלה קודם שכתב כאשר עשה בכל התורה שהקב"ה אמר ומשה‬ ‫‪.‬גם שתהא‬ ‫אימתועליך היא רק מדרשא מיתורא רשום תשיםעליךשתהי' אימתועליך‬ ‫אבלשיהי' רשאי לענוש ולענות נפש ומכש"כ להמית מנ"ל‪ .‬לומר שהסליכו אותו עליהם‪ .‬פינ)‪" .‬שיוכללהיות שהם אמרוזה שלא‬ ‫יעברועל דב משה אשר צום לעלות עם אחיהם לעבר הירדן מזרחה‪.‬אשר על זה נאמר וישמעו אליובניישראל‬ ‫ויעשו כאשר צוה ה' את סשה‪ .‫‪8‬‬ ‫פוק א‬ ‫בר'תמיך‬ ‫סעיף א‬ ‫יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדח‪ .‬ואמרו לו "כל‬ ‫אשרצויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך‪_4‬ונו'‪ .‬ ‫ל בפ"נ מה'‬ ‫מלכים ה"ח כל המורד במלכות ישראליש רשות למלך להורנו‪ .‬כי מעשה משה היו רובם מעשהי נסים שאפי' בעת מלחמה‬ ‫דרכ‬ ‫יה הרמתידו של משח טועיל להרמת לב ישראל לשמים וה' ילחם להם‪.‬וזההיה דבר כל שבטי ישראלאליו‪.‬ויעש משח כאשר‬ ‫צוח ה' אותו ויקה את יהה‪8‬ע ויעטידהו לפני אלעזר חכהן ולפני‬ ‫ו עליו ויצוהו באשר דבר ה' ביד משח‬ ‫כל העדה‪ .‬אבל היוצריכים לקבל כברית מלך את‬ ‫המלך אשר אלקים כבר המליך עליהם למען ישטר המשטר (דיסציפלין) של‬ ‫הצבא‪.‬על‬ ‫אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא‬ ‫שנא' כל איש אשר ימרה אתפיך ולא‬ ‫חייב מיתח‪ .‬ורקבניישראל‬ ‫אסרו ליהושע כל איש אשר ימרה אתפיך יומת רק חזק ואמץ והרי כתבו‬ ‫יהושע‬ .‬ולו הי'‪.‬על כן כרתו בריתלקיים דבר ה' ואמרו לו כל אשר צויתנו‬ ‫נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך ונו'‪ .‬ועיין‬ ‫מ*םריע"א אשר שם המקורלדברי הרמב"ם ז"ל אלה להוציא טפסוק‬ ‫סנחדרין‬ ‫זהדין מורדבמלכות‪.‬ואם רצה להורנו יהרנ‬ ‫ה רק דברי שני השבטים‬ ‫ישטע אתדבריך לנל אשר תצונו יומת‪ .‬ובארתי בספרי‬ ‫"עטרת זקנים" (ירושלם תרנד'ג) שחקב"ה אמר ‪.‬ומפני זה כתב הרם~ם י.‬אמר' וכתב‪ .‬ואם שלא נצטוו בשימת‬ ‫מלך רק אחר ירושה וישיבה כמבואר בקדושין ל"ז ע"בעיין ספרי מלכי‬ ‫בקדש ההא תשובה א‪ 4‬סעיף ה'‪ .

‬ועוד‬ ‫הארכתי שםעי"'ש‪.‬זה דבר שא"א לחשוב על הגאון הלו‬ ‫אלא א‬ ‫ת תלמוד בבלי כמאן רמנח בכפתיחדמי‪ .‬אסר חקכוה לטשח אניטניתיך טלךעל‬ ‫וה‬ ‫ישראל‪ .‬וכןבדין המלכות שישראל שאסרו כלאיש‬ ‫שידעו דין מורד במלכות בקבלח בתורח‬ ‫ימרה את פיך יומת הוא‬ ‫שבע"פ‪ .‬שאיך לא עלח וח‬ ‫של הנאון בעל‬ ‫ברעת הנאון והניח זאת בצש'נ‪ .‬ובקהלת רבה פרשהיוד‪ .‬לחדש דבר מעתה זהו סושיאיפצעשנ‬ ‫ולא מצאתי לח פתרכי אם מנו'ש הרמב"ן ז"ל פרשת בחוקותי וכן בקונטרס‬ ‫משפט החרם שלו דהא דכתיב כל חרם אשר יחרם טן חאדם לאיפדהכי‬ ‫מותיוסתאין בו פירוש עלפי פשוטו אלא כל נשיא בישראל ומכש*כ כל‬ ‫ישראל שטסכימים לחחרים דבר העובר על חרמםחייב מיתה‪ .‬ובשסות‬ ‫רבח פרשח לוב למלך זח משה שנא'ויחי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם‬ ‫יחד שבמי ישראל‪ .‫פרק א‬ ‫בריתמיר‬ ‫סעיף א‬ ‫‪8‬‬ ‫יחושע בספרו ע"פ חי"ת במבואר במ'בי"ב ע"ב יתושע כתב םפרווע"כהדין‬ ‫דין אמת‪ .‬ואמר רב חסדא דבר זח מתורת משח יבינו ‪5‬א למדנו‬ ‫עד שבאיחזקאל בן בחי ולמרה כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל‬ ‫מקדשי‪ .‬ובבמדבר רבח פ' כ~וו אמר הקב"ה למשח‬ ‫י בישורון מלך‪ .‬פ"נ ערל אונן ויושב אינם‬ ‫שהם דא‬ ‫במיתה אלא בהזהרה‪ .‬והוא פשוטו של טקרא שנמשך על תורה צוה לנו משח‬ ‫ועי"וויה משח בישורון מלך‪.‬‬ ‫י‬ ‫ובטפריחרוש חרחשה חלקג' בוזשובה למכתבנ' כתבתי שאנכיבעני‬ ‫י הכובד הלזה‪ .‬ומוח נתחייב‬ ‫יונתן מיתהויפדו העם אתיונתן והתירולו "חרם עכ"ל‪.‬שהרבר הין קבלה בידם ב~עושבע"פ‬ ‫ולןייחזקאל נכנס בתורה שבכתב‪ .‬וכתב חרםףם ז"ל בפשו מח' ביאת חסקדש‬ ‫ערל שענדחילל עבורתו ולוקח כורשעבד‪ .‬אך הקושיאדאין נביארשא‪ .‬חלא אסרו בסנחדרין ד‪ .‬וקשר לזח הנאון בעל חתם סופר ו"לדין סלך בררך‬ ‫טרחוק וכמולו שכח את המאמר עד דאתא יחזסאל מאן אמרח‬ ‫דחוקואת‬ ‫יי יחוקאל ואסמכיה אקרא‪ .‬וכיון שמשח חי' טלך מדוע‬ ‫לא‬ .‬ומה שחשבו בר"ה ל"ב ע"ב ויחי בישורן מלך‬ ‫ה שמינה אותו למלך שאמר‬ ‫בפסוס חמלכיות הוא רק בדרך דרשעלחקב‪'.‬וזהו המסליך מלכים ולו חמלוכהושייך זח‬ ‫לואני‬ ‫במלכיות אבל פשוטו של מקרא על משה נאמר‪.‬אשר הרמב"ן‬ ‫יחרםמן האדם‬ ‫ז*ל עמל למצא פתרונו‪ .‬וכשיהושע כתב ספרמופניאסטכיח אקרא ה'ל חביאו בתושב"כ‪ .‬וכן שם בפרשה ל"ד‪ .‬ובשה"ש רבח‬ ‫טלךעשיתיך שנא'ויה‬ ‫כפסוקראשך עליך ככרמל‪ .‬ואמרינן בובחים רן י"ח ע"ב עד ראתי יחזקאי נמראגמירי‬ ‫לה ואתא יחזקאל ואסמכיהאקרא‪.‬וכן בויקרא רבה פרשה ל'וא רב נחמן אמר מלך‬ ‫משהידכתיבויחיבישורון סלך‪ .‬ולא נתתי שנהלעיני בליל‬ ‫אשר כל‬ ‫שבת זה פו'ז טבת תרפ*ו עד שמצאתי "סבח סדוע לא כתב הנאון חלו כן‬ ‫וטרם שנתתי לעפעפי תנומח חנני אלקים דעה למצא נמוקושל הנאון חלו‬ ‫זצ"ל‪ .‬הלא כסהדיני התירח נלסדו מדברי קבלח‬ ‫לאידעתי את נודל‬ ‫ורייתא נמור‪ .‬וביקש לו פתר מן פסוק כל חרם אשר‬ ‫הלי‬ ‫לא יפדה טות יוטת אשר לא ידענו כלל פשוטו‪ .‬והוא שאמיו בזכחים קאב ע"כ שמשה היה מלך וכהן נדול‪ .‬‬ ‫י מניתיך טלך על ישראל‪ .‬‬ ‫אשרידענו את גודל בקיאותו וחריפותוויושר דעתו בתורה‬ ‫אמנם א‬ ‫חריחתם סופר ושף'ל לא שקטה רוחי בזה‪ .

‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.=.י‪.‬‬ ‫כןהיתה הקבלה בפירוש "שימת מלך" כאשר‬ ‫שום ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.-.‬והי' מוכרח‬ ‫הגאון הלז למצא לו פתר ממקום רחוק מסשפט ההרם שחידש הרסב'ץ זשל‬ ‫בפירוש של הפסוק כל חרם אשר יהרם מן האדם לא יפדה מותיומת‪..‬יי‪...‬‬ ‫שימה לנו מלךלשפטינו ככל הגוים ושמואל חודיע להם‬ ‫ואת בניכם יקח ושם לו במרכבתו ונו'וגוי (שמואל א' חי י"א‪'"-‬ז)‪ .‫‪(.(1.‬אבל זח רק הכללים אבל לא ב‬ ‫..‬‬ ‫ל"ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ואחרי אשר לא מצאנו בתורת משה עונש מה מצדסישה על שוםאיש‬ ‫על המרותם נגד משה ומכעיכ שלא המית לאיש‪ ..‬לא‬ ‫הזכירעללשכל אשר ימרה אתפיו יומת‪ .‬‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫יש‬ ‫.‬הלא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫.‬והי' נחוץלו לשמואל להזכירםולהזהירם‬ ‫לאהיה הדבר פשוט ומפור‬ ‫על זה כמו שהזהיר על כל משפטי המלך אשר בלתי ספק הלכה הם ואתי‬ ‫שמואל ואסמכם אקרא‪ .‬ובחדשו את המלובה אמר‬ ‫ןשומהוארי‬ ‫ק‬ ‫רק שלא ימרו אתפי ה' ולא הוכיר כללענין הטרתפי המלך‪.‬אי‬ ‫וע להם ופשוט אשר לא היהצריך שמואל להזהיר על‬ ‫מפני שהדבר היהיד‬ ‫הדבר מקובל מפי משה רק מה שסבלו עליהס ועל זרעם‬ ‫‪...‬ן‬ ‫ן‬ ‫‪..‬י.‬אבל מלך‬ ‫שמחל על כבודואין כבודו מחול אפי' אם הוא חכם שהחכם יכול למחול‬ ‫י ['.‬‬ ‫‪.‬בריאה‬ ‫ברא ה'‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואם שהאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר עלפני האדמה‪ .'‪.‬אבל‬ ‫בעל התםסופר ז"ל זה רק פמה שקכלו עליהם בחרם ‪..[..‬‬ ‫החרם הישן שקנלו עליהם ועל זרעם על המלךשימלוך בישראל*‬ ‫‪...‬ן‬ ‫‪..‬את עליהם בחרם עליהם ועל זרעםרין המלכות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫((.‬אבל משה לא ענש אותםבדין מורדי במלכות וכסה פעמים התלוננו‬ ‫ל‬ ‫המתלונניםעליווהמרו את רוהו בבל זאת לאדן ולא ענש לשום איש מישרא‬ ‫'ן‪.‬‬ ‫פרק א‬ ‫ברית טלך‬ ‫‪4‬‬ ‫לאמצינו פעם שהוא יהרוג או יעניש למי שהמרה את דבריו‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ....‬ ‫על כבוד תורתו שהתורה דליה היא‪ . .‬אם שידועים חהלכות לממ"ס‬ ‫אשרכלבודדאביר ‪.‬כירם את‬ ‫בימי‬ ‫'..‬‬ ‫בימי יאהךושעגם~דבריו ז'ל קשה אם זה דבר שנתחדשביסי יהושע‪ . .‬ ‫'‬ .((.(.‬‬ ‫אחרייהושע ועברו דורות ולא טלך עליהם פלך ה‪4‬צריך שסואללה‪..‬ ‫דקדקו בפרטים אם לא באה המעשהלידם‪ ..‬ ‫[‬ ‫‪..‬ואהרי ‪(...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ואם לא‬ ‫"‬ ‫ה‬ ‫י שפוט השופטים לא בא להם דין זהליד‪ ..‬ן‪'.‬אבל ככודו של מלך כבוד העם הממליכו‬ ‫הואואינו יכול לסחול‪..‪.(.‬‬ ‫(.‪['.‬‬ ‫[(‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬אבל הקבלה הזאת היא מחלק"הפירושים המקובלים ממשח' שהזכי‬ ‫ר '‬ ‫הרמם'ם זאל בהקדמתולפי' המשנה כמופר עץ הדר שהוא אתרונ וכרומה‬ ‫י נאמר ואסרת אשימה עלימלך‪..‬‬ ‫יהושע שאמרו לו כל איש אשר ימרה אתפיךיומת עלכן שאל הגאון בעל‬ ‫התם מופר ז"ל כחוגן והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫למרו אותםראשי אלפי ישראל‪ .. ‪(.‬‬ ‫לזאת נראה לענ"ד שהדבר באמתהיח בקבלה ולאהיוצריכיםלהזהיר‬ ‫עליו‪ .‬‬ ‫.‬‬ ‫מות יהושע לא הי' עוד מ‪5‬ך על כל ישראל עד אשר בקשו ישר‬ ‫'‬ ‫משפטאל הממשלטווכאהל‪... .‬ר~ל‬ ‫'‬ ‫קבלו‪......‬אבל הכלל שהמלךינול לענוש‬ ‫ולהמיתילו היה‪.‬וספני שההלכות האלההיו פרטים פהלכות מלכות‬ ‫הי'צריך שמואל להזהיר אותם‪ .‬‬ ‫שלדעת הנאון‬ ‫‪.‬ה‪ .([.'.‬‬ ‫‪..‬ל"‬ ‫קרח דתן ואבירם אשר אסרו העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה‪ .‬אות היאכי לא היה‬ ‫הדבר מקודם בקנלה שהמלךיכול להמית אולהעניש לאישמדין הטלכות עד‬ ‫'‪.‬ואפ" עית‬ ‫מעיף א‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫בדין מורד במלכות וכמו שאמר ולא הרעותי את אחד מהם (במרבר ט‪4‬זמיו)‪..‬ההלכה למם"םודאיידעו זה ולא הי' צריך להודיעם‪ .‬‬ ‫'‬ ‫‪.(.‬‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫וכלי‬ ‫בחרםבימי‬ ‫מסם כל כך‪..

‬‬ ‫שאוללא יומת איש ביום הזה‪.‬‬ ‫חרכו בכנין שלא נוכר שם פעלו‪ ..‬תרגום יונתן וירושיטי נפסוק כל‬ ‫וורם אשר יוורס! מן האדס‪ .‬ועל כןקיים בעצטו לא חמור אחד מחם נשאתי ולא הרעתי‬ ‫וכאשר התקבצו בלזקני ישראל ובאו אל שמואל הרמתה‬ ‫את אחד מהם'‬ ‫ך" (שמואל א'‪ .‬ואין זה‬ ‫לאדרכי נעםולא אסת ושלום שכל אדםשמחרימים אותוימיתו אותו‪.‬שכל פסוק שבתורה שאפשר‬ ‫לפרש בו פירושים שוננם טקבלים את הפירוש אשר חוא מדרכי נעם‪ .‬שיטה"‬ ‫ךלך" שתוא ילחום מלחמותיחם והמה ישמעו בקולו ולא‬ ‫הזאתהיא "כרי‬ ‫יתמרתמ אתפיו יוטת‪ . .‬רבא אטר האמתוה'פלום אהבויסוכה ל"ה ש'ב)‪.‬‬ ‫כר *ירוש בתירה צריך להתפרש על*‬ ‫אשר הוכתי מרבי בהיוהי גן אהת עשדה שנה וחצי‬ ‫עלגלוי פניב) נתורהשיא כהלכה לרעתו‪ .‬שיסה לנו טל‬ ‫כלולה הכקשה לנרות את הברית הזאת ולא הי' צריך לשמואל‬ ‫חו‬ ‫חדיעעצמלוהם ?אתכלל‪ .‬ומפני וה‪.‬זהו רק שאלקים חמליכו כלשון המררש שהבאתיאני‬ ‫אותך למלך‪ .‬ענין ההרנס‪ .‬זהו הענין של "שימת מלך' כאשר ראינו‬ ‫ימרו בו וא‬ ‫שיאבל את סשה לא שמו למלך ולא נעשה הנרית הזאת אתו‬ ‫בימי יהושע‪.‬‬ ‫ן זצ"ל שכל‬ ‫אמנם מה ש‪:‬תב הגאון בעל חתם סופר וצ"ל נשםחרמב‪'.‬רכ!‪.‬וחחרסתי‬ ‫את עריהס‪ .‬‬ ‫אם שהיח בישורן מלך‪ .‬ובהיותי‬ ‫ילד‬ .‬אבל אחר שישראל לא עשו ברית וחרם ושבועח על‬ ‫המלכתי‬ ‫יימת מלך לאהי' לו משפם חמלוכה אם שהי'‬ ‫שרצריך להיות בטצות ש‬ ‫זה כא‬ ‫בישורון טלך‪.‬‬ ‫נשיא בישראל ומכש"כ כלישראל שממכימים להחרים דבר העובר על חרמם‬ ‫חייב מיתה ותולה זה בפשופו של מקרא כל חרם אשריחרם מן חאדם לא‬ ‫יפדה (כי) מות יומת‪ .‬הם בעצמם בקשו לכרות את חברית חזאת‪.‬כמו‬ ‫שאסרו על ענף עץ אבות שהוא הדס ואימא חירדות אמראביי דרכיחדרכי‬ ‫מעם כתיבוליכא‪ .‬וורכ! ירירוו‪.4‬יאדמו'ו)‪.‬וי*רו‬ ‫העם את יעתן‪ .‬ועל‬ ‫ו‬ ‫לה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫בקשתם זאת אל שמואל אסר ה' אל שסואל שיודיע להם נם פרמי טשפם‬ ‫אשרימלוך עליהם שלא רק שלא תמרו אתפיו לבד ושהוא‬ ‫המלז‬ ‫שכהבםו‪4‬תתמהלךלכל אשר לא ישמע לקולו אשר וחהי'ידוע וביחוד כאשר‬ ‫יע‬ ‫מנרוו ככל הנוים וזה הי' נעכ אצל כל חגוים ועל תנאי זה חפצים להכנם‬ ‫א‬ ‫בברית אתו‪ .‬הדברתלוי בשיסתם וח‪.‬זהו פירוש שא"א לקבלו‪ .‬מי שזה היה מרם שנתחדשה חמלוכח אטר‬ ‫וטפני‬ ‫גל כברנעשההברית בשלמות (שםשםם"ו)‪.‬די הי) במאמר‬ ‫ויאמרואליו וגו' ועתה‪.‫ברית טלד‬ ‫פרק א‬ ‫טעיף א ‪6‬‬ ‫שום תשים עליך מל ונו' (דבדים ‪ 1.‬אחרי מלחמת יבש גלעד‬ ‫באנמר העם בעצמו אל שמואל האומר שאולימלוך עלינו תנו חאנשים‬ ‫ונסיתם (שטואל א'י"א י"ב)‪.‬טעותו של יפתח‪ .‬שהוף שכ! ו‪.‬אבל הודיע להם עוד פרמים רבים בסשפם המלוכח אפי' בעת‬ ‫ת את‬ ‫ה כאשר לא תמרו אתפיו ותצייתו ליה גם אז יש לו רשי‬ ‫שילכוםם לקחת ושםלו במרכנתו וגו‪ .‬ובגל‬ ‫'‬ ‫סעיף‬ ‫ב'‬ ‫י דרכי נועם‪.‬חי‪ .‬וגו‪ .

‬ואנכי אמרתילו לוהייתי אנכי בימי משהרבינו הייתי אומר לו‬ ‫לכתוב כל אשריחרים במקום יחרם‪ .‬ובשנים אלו היתה מחלוסת בירושלים בין‬ ‫הרבנים הנאונים ר"ם אויהרבוך זצ"ל והרגש"ט ז'ל ובין חרדו'ג חצדיק ר'‬ ‫טנחם מענדיל ירושלימסקי ז"ל והרה"ג ר' שמואל שלמח באיארטקי ז"ל‬ ‫והמחלוקת ללהב יצאת נחרמות ובאדרבות‪ .‬רק טן היוצאליהרנ ואמר אחד ערכו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫כפירוש רש"י זאל‪ .‬‬ ‫ועתה כאשר ראיתי את דברי הגאון בעל חתם מופר וצ"ל בשם הרמב"ן‬ ‫ז*ל נתרגשתי ונזכרתי ראשונית סהילדות שהיתהבי‪ .‬‬ ‫מן החרם איננו מוחרם שלא אמר יהושע כל חנהנה מיריחו יוחרם‪ .‬רבקתורה כי‬ ‫א‬ ‫לא חפצתי ח"ו שיהרנו ל‬ ‫אמרתי‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫שלא להיות פירוש הטקרא כהפירוש‬ ‫בו חברי ר' נפתלי ו"ל‪.‬‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫מנלהפנים בתורה שלא כחלכה לשנות את נקוד‬ ‫ואנכיבכיתי לא‬ ‫על המכות אשרהוכיתי בית מאהכי רקעל הדברים שאמר שאנכימגלהפנים‬ ‫בתורה שלא כהלכה‪ .‬לא שיהי' רשות לאדם כמו יפתח או להעם כלו לנדור נדר להרוג איש‬ ‫ובמחכח~'ה שלהנאוןבעל חתםסופר זצ"ל עפראני תחתכפותרנליו כתב את‬ ‫" מות יומת‪ .‬כי‬ ‫לא כתוב בתורח כלל החזיק את מחשבתו לפרששאין עצה אחרת רק‬ ‫שמוכרח למות‪ .‬וענ‬ ‫יתיאתבככהימואחנרכמייםלאגסאלמארתיאתשכהןמחהרפיימריוםש‪ .‬אמרל‬ ‫כעסו הי' מוכרח לצחוק‪ .‬שאין זה‬ ‫מדרכי נועמיולו הי' באמתכפירוש חברי אלו הואי החם אזיהייתי אוטר‬ ‫י רבי אתחשייגעץ נדול וטתוך‬ ‫למרש'ה שלא יכתוב יחרם רקיחרים‪ .‬אך האמת הוא כי‬ ‫הפירוש הוה איננו מדרכי נועם וחאו שנחשוב ש‪:‬ל חמוחרם חייב מיתה‪ .‫‪6‬‬ ‫פרק א‬ ‫ברית מלך‬ ‫סעיף ב‬ ‫ילד בן אחת עשרה שנה וחצי ולמדתי אצל ר' בערלמערקיס נכד הנאון‬ ‫י ר' נפתליליאון ו"ל‪.‬ואמר‬ ‫שעשהלי זאתעל שאני‬ ‫‪.‬ואמר חברי ר' נפתלי ז"ל אשר‬ ‫חמוחרמים חייבים מיתה מפסוק זה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה‬ ‫מות יומת‪.‬‬ ‫ברוך מרדכי ז"ל מבאברוימק וחברי בשנותי אזהי'‬ ‫ל‬ ‫בן להיותר עשיר בירושלים אז‪ .‬ואם‬ ‫שמצינו שנירו ישראל וחחרמתי את עריהם נבמדבר כ"א ג') והרגו אח"ב את‬ ‫כל איש‪.‬ועל דבורי זה בארבי אל החדר ושטע‬ ‫אתדברי לקח את החומש והכה בועל ראשי‪ .‬אשרה"כי" הזה אשר‬ ‫המקרא מתוך זכרונו וכתב לא יפדה‪.‬אך אח"וכ"להרצה רלבדיעתהדברלפני מר אאבמינםחגאון זצ'ל אמר מראבי‬ ‫הרמב"ן ו"ל‬ ‫נפתלי כיון‬ ‫זה רק בחרם של מלך‬ ‫או של כל ישראל ע'פ הסנהדריןלא על החרםוהנדוי שטנדיןעל כבוד התורה‪.‬ואולי נם ישראל לאהיועושים זאת רקמפני‬ ‫שהכנעני הי' מן עממים שהתורח צותה עליהם לא תחיח כל נשמה אם לא‬ ‫יענו לשלום או ספני שהיו רודפים והיה סכנה להשאירם ע"כ לא מיחה טשה‬ ‫בוח‪ .‬כי חנהנה‬ ‫שעה היתה אומדיןהמלכוח‪.‬ומפני וה הי‪ .‬אלו אמר‬ ‫רן‬ .‬ולאחר סכעלי הכתים של חנרה משניות אשר בבית‬ ‫סדרשם למדנו אז אמר בלחש מוב~חאני בהשיינעץ הזהשיהיי מורה חוראה‬ ‫ובצי"שלראשלר‪'.‬מוכרח לתרין דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק‬ ‫י"ח טה' סנהדרין ה"ו "שזה שהרנ יהושע את עכן ע"פ הודאת עצמו חוראת‬ ‫' ולא אמר הרמכ"ם ז"ל מטעם חרם‪.‬ואמרלנו ששנינוטעינו שפסוק זה לא מדבר כלל‬ ‫טחרם שטחרימים על כבוד התורח‪ .‬אין זח ראיה שעשו זאת עלפי התורה כי התורה לא תצוה דבר‬ ‫נורא כזח ו‬ ‫שנדר זכ'זהיהי' נדר‪.

‬ה עונש החרםיהי'‬ ‫ממי שיהי'שענינו רס הבדלה‪ .‬אמנם ח"ו לחשוב‬ ‫שאם אומר אפ" הסלך על איש שיהי' בחרם שיפיתו אותו‪ .‬‬ ‫אמנם מק‬ ‫י להעתיק פה לשון הרמב"ןז"ל בפרשת בהקותי וז"ל‪:‬‬ ‫הפשטודםעל‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ועל ררך‬ ‫י כל המחרים "משלוע בין ארםובין בהמה‬ ‫כ‬ ‫ושרח אחוזתו הוא קודש לשם שהן חרמים לכהניםואין להםפדיון‪ .‬אם יחרימו עלעיר להלחםעליה וכן‬ ‫אםיהרימו על רבר‪ .‬אם שמצינולשון חרם בתנ"ב על מיתה זה בהלשון‬ ‫שכיונובו מפורש מיתה כטו שיאמרו יומת‪ .‬ומהיכןנתהייבו אלו מיתה טן הדין חוץ מן הכתוב חזה וזה היה‬ ‫טעותו של יפתה בבתוכי חשב כאשר חרםנניד ישראל חלוקים להמית אנשים‬ ‫והעובר על חרמוחייב מיתה כן אם נדר בעת מלחמה לעשות מאיש או‬ ‫אנשים זבח יחול הנדר‪ .‬אכל אין‪.‬אכל‬ ‫המחרים סן הארם "שאינו שלו"כגון הנלחמים על אויביהםונוררים נדר אם‬ ‫נתן תתן את העם הזהבירי והחרמתי את עריהם ימותו כל האדם הנמצא‬ ‫בהם‪ .‫פרקא‬ ‫ברית מלר‬ ‫כן הי' אז החרם אקרקפתא דעכן והיהחייב מיתה‪ .‬אבל אין מרקדסים‬ ‫באחרונים בלשונם כל כך שאולי הוא בעצמו לא השב כלל שהסוחרםחייב‬ ‫מיתה רקמי שהוחרם למות אך לא ביאר הרנרדי‪.‬והטעם שאין דעת הנורר כן לתתו לכהנים רק שיהיה חכל אסור‬ ‫בהנאהכי נתכוין להכריתהאויבים ו‬ ‫‪.‬יב‪.‬ועור מצאתי אנדה‬ ‫בילמדנו תניא רי עקיבא אומר החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם‬ ‫אנשי יבש נלעד עברו על החרם ונתחייבו מיתה‪ .‬העוברעליו חייב מיתה והואחיובם של אנשי יבש גלער‬ ‫י מות תמות‬ ‫ושליהונתן שאמרלו אביו כה גיעשה אלקים וכה יוסיף‬ ‫כ‬ ‫יונתן‪.‬ולא ירעכי חרם המלך והסנהררין חל על המורדים‬ ‫לכלותם אועל העובר נזרתם ותקנתם‪ .‬אבל לחול הנדר לעשות עולה טדבר‬ ‫שאיןראוי לה' הס ושלום‪ .‬שההרם איננו‬ ‫רק הברלה לא טיתה‪ ..‬וטצינו אנשי יבשנלער שעברו‬ ‫םת‬ ‫ת‪:‬‬ ‫פלהכ‪.‬לוו‬ ‫על שבועת הקהל ולא באו אל המצ‬ ‫וישלחו שם חעדה שנים עשר‬ ‫אלף איש‪-‬לכו והכיתם אתיושבי יבש נלערלפי חרב‪ .‬אבל יהושע ההרים רק‬ ‫אתיריחו וכל הנהנה מיריחו עובר רק על לאו דלא ירבק בידך מאומה מן‬ ‫מב‬ ‫מעי‬ ‫‪1‬‬ ‫ההרם כמו הנהנה מעיר הנדחת אבל אינוחייב מיתה‪ .‬ואח"כ כתב שעכן לא היהחייב מיתה כיון שלא‬ ‫אמרו עליו שיהי' בחרם אם שאמרו ההרם על הדבר‪ .‬והוא ‪'4‬ל במחכת*ח סותר את עצמו שמקודם‬ ‫כתב שאם הנשיא ומכשאכ כל ישראל כאשרמסכימים להחרים "דבר" העונר‬ ‫על חרמםחייב מיתה‪ .‬או של מלך ישראל כענין מעשח‬ ‫שאול וזהו שנאמר שמויפדו העם את יונתן ולא מת‬ ‫י לפי שאמרה בו‬ ‫כ‬ ‫תורה לא יפרה מות יומת אמר שם ויפרו העם אתיונתןולא מתכי‬ ‫בעבורשאירע הנס עלירוירעוכי בשוננ עשה‪ .‬וזה טעם אשרעשה הישועה‬ ‫הנרולה‬ .‬ולכך אמר בבראשית רבה שאפי' הקרש רמים‬ ‫לא הי'הייב ונענש בדמה וכו‪.‬ואין הסברה נותנת‬ ‫שיעשו כל הערה רעה כזאת להמית אנשים רבים מישראל שאינם חייבים‬ ‫מיתהי ופינחסהיי שם ועל פיו נעשה כלהענין החוא‪ .‬ולכך אני אומרכי מן‬ ‫הכתוב הזה יצא להםהרין הזה שכל מלך בישראל או סנהדרי נדולה במעמד‬ ‫כל ישראל שיש להם רשות במשפטם‪ .‬ורין מי שמחרימים אותו בעת הכבוש‬ ‫כמו שאמרנו העוברעל הרם של ב"ד הנדול‪.

‬טן‬ ‫‪.‬ואין ספק‬ ‫שאיננו מן יונתן בן עוזיאל‪ .‬ופירוש כל הרם אשר יהרם כל הקדש אשר יקדיש כתהנום‬ ‫יונתן כל אפרשאדי יפרשנפש נבר קדם ה'‪.‬הכי מפני שחנודר אסר עליו בהנאה יחרט‬ ‫אנשים הנם אהרי שכבר הם נכבשיםואינם רודפים עוד‪ .‬ישוא‪ 1‬א להוס מסנמד‪-‬ק‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫המוחרם הייב מיתה‪.‬ויש לפעמים הבדל הכונח בחלוף‬ ‫הבנינים‪ .‬ו‬ ‫לכהן רק שיהי' הכל אסור בהנאה הוא נ"כ פירוש מוזר מאד‪ .‬ואשר אהזה‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫_‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫שם פועלו כל חרם אשרי‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ייני ההיטה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫טמי שהוחרם בין שהוחרם עבד מבעליובין שהוחרם טן עצמו לומר‪.‬‬ ‫גם מה שכתב הרמב"ן זמלאבי המהרים מן האדם שאינו שלוכגון‬ ‫הנלחמים עלאויביהם ונודרים נדר אם נתן תתןאת העם הזהבידי וההרמתי‬ ‫את עריהם ימיתו כל העם הנמצא בהם והטעם שאין דעת הנודר להע‪.".‬ואם שתרנום זה הוא תרנום פסוק כצורתווחהו להשוב‬ ‫שהתירה התורה קרבנות אדם שזח טעות יפתה‪.‬ואדרבא כיון‬ ‫שאסרום עליהם בהנאהינתנו לעבדים לכהניםואיך נכלליהיי רשות לנדורבן‬ ‫במקום שאין סכנה להשאירם שלאיה*ורודפים עוד‪ .‬אגל‬ ‫ע‪":‬שע‪4:‬‬ ‫גמה!‪1‬ןבב‪14‬מי‪.‬צבפסוק זה שהראשון‬ ‫משלו וזה משאינו שלוואין רמו לזה במקרא‪ .‬ואםיש מכנה להשאירם‬ ‫או שמם מזי עממים לאהיי צריך לומר שאסרום בחנאה‪ .‬ם‬ ‫ו שהתורה תצוה דבר כזה‪.‬‬ ‫חי‬ ‫אמנם הרניש הרמבמןז"ל ברוח קדהצושישאיזת דברבללי בפסוק זח‬ ‫אך איך ומה נשאר הדבר להתנדר בו לדור אהר נל אהדכפי חלקו אשר‬ ‫יכי השתמשות המקראבבניןספצ שלא נזכר‬ ‫ניתן לוםסיני‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ן המקראהזהמדברלאממלךולא מסנהדרין ומבשאכ‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ה‪ 6‬אשרעליו‬ ‫אי‬ ‫לא מכל העם יחד רק מכל אישואיש לבד הנודרלחקדיש אשרנדרי הקרש‬ ‫נקראים הרמים‪ .‬ואלזה סטך כל הרם אשריהרם‬ ‫סן האדם לא יפדה מות יומת והרנם יונתן מכ כל אפרשאדי יתפרש מן‬ ‫אנשא ותרנוםירושלמי כל אפרשא די יתפרש מןבני אנשא לא תתפסק‬ ‫אתקטלא יתקטל‪ .‫ברית ‪%‬ף‬ ‫‪-‬‬ ‫ף‪5‬‬ ‫סעי‬ ‫פרק א‬ ‫‪6‬‬ ‫הנחלה הזאתב"צראל‪ .‬ובןתפי בן עוזיאל ארי קדם ה'נלי דבשלו עבד‬ ‫כ‬ ‫'ים"‬ ‫‪.‬ואיה טרומז ההלוס זה בפסוק‬ ‫או להרם המלך‬ ‫‪.‬אמנםפירוש זה חוא בכלל חמוסיףעליו‪.‬ומפני זה תרגום יונתן‬ ‫משתדל לפרש זה באופן מוסרי ומתרנם כל אפרשא די יתפרש מן אינשא‬ ‫לא תתפרק בכספא אלהין בעלוויןקודשין ובמבעירחסין קדם ה' מטול‬ ‫דדין קטולאמתהייב‪ .‬אבלאין זכר פה מדבר מיוחדלמלךוסנהדרין והעםכלו‪.‬מה טתן‬ ‫ההפרשבין מן האדם שבפסוס הקודם למן האדם ‪.‬נם טעמו שנתןמפני שדעת‬ ‫חנודר שיהיי אמור בהנאה‪ .‬אמנם מה שלמדנו מתרנומים אלה שפירשו את‬ ‫לשון חרם בפםוק זה מענין הקדש כמו בפסוק הק‪1‬דם ואם שאפשר ליהן‬ ‫פירוש הרם בפסוק זה לא כפירוש הרם שבפסוק הקודםמפני שבפמוק הקודם‬ ‫הוא מבניןהפעיל ופה הואמבנין פ??ל‪ .‬‬ ‫הצבור‬ .‬ובלעדי זה הוא‬ ‫נדראכזרי ולא תהא כזאת בישראל והתורה אשר דרכיהדרכי נועם לאתצוה‬ ‫עלמין נדר כזה‪ .‬ואם שבעת שהעולםהי' במצב אי םנומסהיו גםיהודים‬ ‫אשר לא הבינועדיןדי את רוה הסנוםס של התורהועשו מה שעשו‪ .

‬ומפני שפשוט שהנידון ע"פ התורה באחת סארבע סיתות לאשייך‬ ‫בופדיון אחרי שהתורה חייכה אותו במיתה ע"כ דרשו הפדיון הזה בשאמר‬ ‫אתד ערכו עלי‪ .‬ב) מות‬ ‫והאתבודלו‪.‬‬ ‫ער אשראפילובאלו אשריכילי‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ומפני זה בעצסו הכיאו חז"ל‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫בדרך‬ ‫למי שנידון בדין סארבע‬ ‫‪.‬אבל פשוטו של מקרא הוא על הסקדיש ועל הצבור שנזר‬ ‫הרם לענוש או העם שגזרלהסית יהעובר על תקנתם שיש להם חכח חזה‬ ‫לאשר זדהבזדון לב לעבור על נזרותם להענש בכלמיני עונש אשרנזרו וגם‬ ‫נטיתה כאשרנזרו מיתה ולא מועיל בזהפדיון כטף אם לא בהראות שבשננה‬ ‫עשה כסו ביונתןבן שאול‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫מי שיש‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫האיש עלנכסיו שיש לו כח להקדיש‪ .‬לא יפדה בכסף‬ ‫רקיעשהלו כאשר ננזר אפי' בחרם של סות שהחריסו לענוש במיתה‪.‬בין שהוחרם להיות‬ ‫חקדש כמו חרסי כהנים בין שהוחרם לחיות נבדל כמו חרמי צבור בין‬ ‫שהוחרם סן העם בפירוש לסות אם יעבור החרם לפי חרב‪ .‬ואין בזההדינים והתנאים של הנידון בארבע מיתות ב'ד‪.‬וב בסקראווכי‪ 4.‬הם כלםנכללים בהבנין אשר לא נזכר שם פעלו‪ .‬וכל‬ ‫אופן הנזירחשיש הרשות לעשותה עד אפילו סות יוסת‪ .‬‬ ‫מיתות ואמר אחד ערכו עלי‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫מין סות כזה כלול בהפועל שלא נזכר‬ ‫שם פעלו‪ .‬ועלזה אסרו בילמדנו‬ ‫החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם ר*ל שזה בכלל ברית עם שיכולים‬ ‫לכרות על אופן כזה אפי' בסיתה‪ .‬הכלי‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ולמות כ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫והבנין‬ ‫לא נזכר שם פעלו כולל מכל‬ ‫‪.‬כל אחדלפידינו‬ ‫של חמוחרם וכח ההלכותי של הטחרים לא יפדה בכמף רקיעשה בו כאשר‬ ‫נדור ונגזר וועיין רש"י יהושע ז' מ"ו והאתנח עוד יותר מפסיק מן הזקף)‬ ‫ם להיות מוחרמים לסות מות יומת כפיהנזירה‪.‬ב)והבדלה כולל‪ :‬א) למעלההיותר נבוה כסו להבדיל בין הקודש ובין‬ ‫יסצ‬ ‫ב היותר שפל כהבדל הטומאהמן הטהרה‪ .‬ן‪.‬וזה הי' ביונתן וביבש גלער אם שלא מפורש במקרא‪ .‬ואוא‬ ‫הכח שניתן למלך‪.‬וגם עם לגזורעליו עונש‬ ‫לכידור וסיתה ואבדון‪ .‬כי שס‬ ‫תרם בעברית הוא שם משותף לשתים שהם ארבע‪ :‬א) חבדלה‪ .‬ולא שסתם העובר חייב מיתה רק כאשר העם‬ ‫נזרו סיתה‪ .‬‬ ‫כטואין אדם נהרנ עלפי עצמו וכדוסח שזה הכחניתן בברית עם לחסלך‬ ‫‪4‬‬ ‫שיעשה‬ .‬מות יוסת גרםלושיבין בזה אחרת‪.‬וסח שנטצא‬ ‫בהורה ובנביאים דברים כאלה הוא רק מפני שנשאר חשש סכנה להעם כלו‬ ‫בהשאירם חיים‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫)‬ ‫ב‬ ‫פות ססש‬ ‫כההחרמח‬ ‫אשר‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫לאבדון‬ ‫ל‬ ‫ופחירמים‪ .‬ומותואבדון כולל‪ :‬א)‬ ‫‪.‬אבל‬ ‫טתוצאות הדבריםמביניס שכן היתההנזירה בראשיתה‪.‬אבל העם בתוכם בברית עם יכוליס לגזור נם סיתה‪ .‬וזכרונו של חנאון בעל חתם סופרז'ל אשר‬ ‫חשבבתושרכהת‪.‫פרק א‬ ‫בוית מלף‬ ‫סעיף‬ ‫ב‬ ‫‪5‬‬ ‫מצבור הסמיעים על קיצתם או העם הבאים בברית‪ .‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ש‬ ‫שאר‬ ‫כ‬ ‫'‬ ‫‪4‬‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫שחשב‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫שיכולים‬ ‫הרסב"ן‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫שנכנש כבר לעבדותואין‬ ‫אחרי‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫חשש סכנה שיכולים לגזור עליהם החרמה ומיתח‪ .‬אבלאין"כי"‬ ‫זה‬ ‫והכונה לא יפדה אפילו במה שגזרו סות יומת צריכים לעשות‬ ‫‪.‬והברית הזאת ‪-‬היא נעשית תמיד בעת‬ ‫שימת מלך שההשסה הזאת היא גזירת העםעל עצסם כל אשר יסרה את‬ ‫פיו לכל אשריצונו מות יומת‪ .‬הצבור על‬ ‫תבריו אשר הרוב יש לו הכחעל המיעוט להבדילו‪ .

(..‬‬ ‫(‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ונם אשר הרנו עד שור ושה וחמור‬ ‫לפי חרבזה היתה רק חתרגשות הצכא לא שנצמת כן מיהושע שהיויכולים‬ ‫להיות חרמיכהנים‪ .. .‬או לבית ה' כמו הכמה והזחבוכלי נחשת והברזל(יהושע‬ ‫ו' מ‪4‬ד)‪...'.‬ב‬ ‫‪....:.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫לכם לא להחרימםלפי חרנכיאין חפץ לה' בנדרי‬ ‫ורק בעמלקנצמוו‬ ‫‪4‬‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫משור‬ ‫למחות את זכרעמלק אמר שמואל שם והמת מאיש עד אשה‬ ‫ועד שה מגמלועד חמור לא משום חרם וקדושה‪.‬לא שהיתח החרמתם של איש ואשה מנער ועד זקןמין קרבן אדם‬ ‫לה'‪ ...‫‪.‬י'‪..‬‬ ‫ואם שישלחיק‪ .‬‬ ‫'‬ ‫‪....‬ולזאת במלחמת העי כנר צוח ת'‬ ‫י שללה ובהמתה תבזו‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק ‪%‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫‪%‬ע‬ ‫‪...‬‬ ‫‪".‬‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫‪.‬י‪'.'1. .‬‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫שיעשהלפי דעתוושכלו וקמם על שפתי מלך במשפפ לאימעולפיוובכהשפפ‬ ‫יעמיד ארץ והוא ‪..‬ז‪.‬‬ ‫ואין םפקכביריחו כבשאר שכע עממיםאהשר כתוב בהם לא תחיח‬ ‫כל נשמה היה זח מפני הנחיצות לקיום הירושח לישראל ושלא יחפיאו אעע‬ ‫ישראל‪ .‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ברית שף‬ ‫מלף‪..‬‬ ..‬לא וזהא כזאת בישראל‪ ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י לא הוזכר להמיתם כאשר אמר שמואל על עמלק (שמואל א' פ'ו‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫פ~‬ ‫‪.‬ן‪.‬ל‪.‬כרית מלךי‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪(..‬‬ ‫(ל‪.....‬ך( ‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ב) ולאהזכיריהושע רק ועל חרם נאמר אך כל חרם אשריחרים איש‬ ‫'י‬ ‫לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ונו' כל חרם קודש קדשים הוא לח' ‪-..

‬‬ ‫אך מחישיש לעורר בזח הלא עברו חטרנלים בזה על לאו דלא תכרות‬ ‫להם ולאלהיהם ברית‪( .‬יתקיים‪ ..‬‬ ‫ק'.‬ואין החופ חשני‬ ‫החבל אשר חורידח אותם‪. ' ‪%‬ק ג‬ ‫[ל‬ ‫ן‬ ‫‪...‬וחום איננו לרדת בו‪ .‬אבל סוף כל‬ ‫פי‬ ‫אי"ב)‪ .‬אשר‬ ‫חורדתנו בו‪.‬‬ ‫חשנועח אשר חשביעה רחב את המרנלימ להחיותח ואת אניח ואת‬ ‫אמה ואת אחיה ואת אחיותיח ואת כל אשר להם חיא ווכרית שלום*‪ ..‬אשר‬ ‫סצדההי' חתנאיכי לאתניד את דבריחם וכמאה אפי' לא למשפחתה ולבית‬ ‫אביח‪ .‬ורמז לזח רב יחודה שם באמרו אף חולדה‬ ‫חבביאה מבני בניח של רחב חיתה כתיב חכאבן תקוח וכתיב התם את‬ ‫הקות חופהשני‪.‬‬ ‫כתנ‪..‬רהב היתח טז' עטטים‪ . ..‬אבל מקרא אחריש בפרשתואתחנן לאתכרותלחט בריתולא‬ ‫תחנם‬ ..‬אדרבא השם חוט‬ ‫בעברית הוא טמל הקשר חחלוש כמו וינתקם מעל ורעותיו כחום נשופטים‬ ‫י חום חמשולש לא במחרהינתק‪ .‬ואם‬ ‫כ‪ .‬וחש‪4‬ניהי'‬ ‫הסיד לסמל וסימן עוד מימי תטר ויהודה אשר זרחחיציא את ידו‬ ‫והקשור חמילדת עלידושני‪.‬תקות חוט השני‪ .‬לא במחרח‪ .‫‪..‬או יבנח יהושע‪ .‬אות השני‪.‬‬ ‫פעכ! חוצאת טש*חת רחנ טוזוץ לפחנח‪ ...‬טתי‬ ‫ע‪ %‬חאבנים‪ ..‬ואם תגידוהיונקיים משבועתה וחחוםמהרחינתק‪ .‬ל..‬השלש פרווטגטאות‪.‬‬ ‫ואות תברית אשר קראח בשם "אות אמת" הוא תקות חופ השני אשרנתנו‬ ‫לח לקשור בחלון ביתה אשרבקיר חחומה אשרחורירה אותםבו רע בחלון‬ ‫זח‪ . .‬טתי נהניירהרחב‪...‬ואולי רמזו לח ‪4‬בנבואה על שמונח נביאים שהם כהנים שיצאו‬ ‫טמנח כדאי' במנילח ‪..‬‬ ‫ברית רחב‬ ‫טעיף א‬ ‫‪12‬‬ ‫כ*רכץב‬ ‫ברית רחכ אתהמרנלים‬ ‫‪---‬‬‫סעיף א‬ ‫בריתשלוכ!‪ .‬ומצד חמרנלים ליתן נפשותם תחתם למות למען חצילם ולחחיותם‪.‬ופשוםכ‬ ‫חופשני אשר נתנו חמרנלים לח "לאות ברית" אשר עשתה מטנו כמין‬ ‫צעצועליפות בו את חלון ניתה‪ .‬ן‪.%‬ד ע'ב‪ .‬‬ ‫יי‪.‬כ‬ ‫והברית‪.ן‪.‬סטל החוט‪ ....‬שמות כ‪1‬צ ב"ב)‪ .‬לא תכרות רחם‬ ‫ולאלחיחכ! ברית‪ ..‬אטנם החורדה חיתה‬ ‫סוףיכול לחנתק‬ ‫י אם לא תניד את דבריהם חחוט‬ ‫בחבל לא בחום וחחוםחיח לאות ברית‪ .‬‬ ‫‪.‬באסרם לח חנח אנחנו באים בארץ את תקות חום חשני הזח תקשרי‬ ‫בחלון אשר חורדתנו בו (יחושע ב' י"ח) ר"ל בו בחלון‪.‬שרחבנתניירח ונסבח יחושע והולידח בנותיומבנותיה נולדו שמנחנביאים‬ ‫כהניםעייש‪ .(.‬והי' לאות בכגדי השרדבחשן ואפוד ובמלאכת‬ ‫חטשבן‪ .‬וגם ‪5‬א נזכר בו פח שהין משולש‪ .....‬‬ ‫‪%‬א תנרות לחכו ברית ולאתחיט‪ ..‬כי לאתניח חבל בחלון אשרבקיר חחומח למתוח‬ ‫י חחבל חוציאה תיכף ובטקומו קשרה‬ ‫קו חשר עליח מאנשייריחו‪ .‬ואם שלדעת חז"ל בטנילה שם‬ ‫‪....

‬וכן כתב החנוךז"ל בפרשת משפטים‬ ‫לה צ'ג‪ .‬ישראל שעושים‬ ‫אחתעכלמה וכמה‪ .‬ומתפלפלים ז"ל שם אם היו יכולים לקבלם טרם‬ ‫ל"ה ע"ב‬ ‫התורח ע‪ 4‬האבנים‪ .‬כי כל‬ ‫המקי חזה בגירותם מדבר כמ"ש‪ .‬וא"כ איך‬ ‫ג‬ ‫כרתו המרנלים את רחב ברית‪ .‬ועי‬ ‫יבהעלותך פיסקא ע"ח‪.‬נם אח"כ טרם שחתחיל יהושע‬ ‫את‬ ‫שכתבו‬ ‫דברי‬ ‫בעלי התוס' ו"ל שם בדחוקים ליתן לז' עממים זמן טן‬ ‫בטלחמה ונכנסו‬ ‫כתיבת התורה ע האבנים עד התחלת המלחמה‪ .‬ש‬ ‫לה להשלים ישלים להלחםילחם‪ .‬כילפי סדר המסרא בתבו ע‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫בב‬ ‫מלחמתהעי‪ .‬וערוחבבדיהלא היתה מז' עממים‬ ‫מתגי‬ ‫ירים‪.‬והוא מפני דכתיב ולאלהיהם ברית‪.‬שהרוצה אז להשליםהיו‬ ‫פרוזטגמאות‪ .‬‬ ‫את לב חעם בהג‬ ‫דהנסיםבתולדה במקום שהמקראלאהזכירזהלמעשהנסים‬ ‫אבלאיןליחס מעשה‬ ‫וכתיב‬ .‬ומה שנראה לכאורא מדברי הרמב"םז'ע‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫מה' ש'ז ה"א שמניחים אותם להתנייר‪ .‬רק לומדים שם‬ ‫דקראכלו בזי עממים הוא דכתיב אפי' אם‬ ‫אלילים כאשר אינם‬ ‫בדרך דרש לאו דלא תחנם גם על שאר עמים‬ ‫ן תוס' ע"ז שם ד"ה אמר קרא‪ .‬ואז שלח יהושע של‪.‬אם שגם ר"ש לא אמר בסוטה‬ ‫מניחים חוזרים בתשובה מקנלים אותם רק על כנענים שבחף'ל כמפורש‬ ‫שם‬ ‫שאם שם‪ .‬ולא תתח בם (דברים ז' ב'נ')‪ .‬שנאמר אז יבנהיהושע מזבח לה'אלקי ישראל‬ ‫האבנים אחר‬ ‫י' (יהושע ח' ל' ל"ה)וכן הוא סדר התהלוכה שא"א לבא להר‬ ‫בחר עיבלוגו‬ ‫‬‫ולהר ע טרם יעברו יריחו והעי‪.‬וזה רקמין דרש למהטוך‬ ‫רוכמו ילרה אשה א'במצרים ששים רבוא בכרס אחד‪.‬רק שהמקרא הזה מדבר מהז' עמטים‬ ‫ואדלא תכרות להם ולאלהיהם ברית הוא בכל העמים עובדי כו"ם כל‬ ‫והלא‬ ‫זרה‪.‬ואם כברהיו בשכם‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫נדול הלוצ‬ ‫יסים טלחמה היה להשיב את כל העם כלו לאחורליריחו‪ .‬אבל וה רק בלאו דלא תכרות להם ולאלהיחם ברית אשר בפרשת‬ ‫מצו‬ ‫משפטים‪ .‬וגם אין סדר המקיא כן‪.‬ואיכה יראו טלכי יריחוועי עם‬ ‫גריזים‬ ‫בלעוברים בארץ ער מקום שכםוישתוקו‪ .‬ואמרינן ביבמות ד' ע"ו ע"א דא'סור‬ ‫םתןהוא כאשר נתניירוכי טרם שנתגיירואין להם חתנות א"כ‬ ‫ב‬ ‫לםא לתאתחתתכןרות להם ברית הוא מ'כ אפילו אם חפצים להתגייר‪ .‫‪12‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ברית רחב‬ ‫טעיף א‬ ‫תחנם‪ .‬‬ ‫על‬ ‫את התורהנסבה יהושע אח"כ והלא איסור דלא תתחתן הואבגרותן?‬ ‫וגםאיך קושיא זאת איך נסבה יהושע כבר עמדו בעלי התום'ז"ל כסוטה‬ ‫וע‬ ‫ל ד"ה לרבות‪ .‬וגם לא תחנם לא תתן להםחנית בקרקע (ע"ז כ'‬ ‫זמן שעובדים עבודה‬ ‫שיא) הוא מ‪4‬כ בז‪ 4‬עממים אפילו אם נתגיירו‪ .‬וכן אתה מוצא ברחב הזונה כו' ששטנה‬ ‫כדאי‪.‬א"כ הי' אסור למרגלים לכרות לה ברית‪.‬אבל הלאוים דלא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם‬ ‫המה אפי' אם חפצים להתנייר שלא להניח אותם לשבת בארצנו‪.‬הרוצ‬ ‫לו לדעתם ז"ל לשבת בארץ ישראל‪ .‬‬ ‫בספרי‬ ‫דבריםע'ו ומה מי שהיתח מעם שנאמר בו‬ ‫כהנים ושמונה נביאים כו'‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫לא תחיה כל נשמה שקירבה עצמה כך קירבה המקום‪ .‬‬ ‫אב אםנתניירו אינם בכלל לאו זה‪.‬ודעת‬ ‫כ‬ ‫אחיזשלזהבסתוטח ל"ו ע"א שבנו את האבנים בהרגריזים והר עיבל באותו יום‬ ‫שעברו את הירדן אמ בעצמם שמעשה נסיםהיה‪ .‬‬ ‫לארץ ונחניירו שם וחפצים אח"כ לנאלא‬ ‫"יחפצים להתגייר‪ .‬ר'ל אפי' אלו שיצאו לחוץ‬ ‫לא תתן להם חניה בקרקע‪.

‬סבוארסיבזה ששלח זחקודם שעברו‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫‪.‬וכן פירש אכרבנאל‬ ‫' נאםם נמכים שאזז"ל*יבנה יהושע‪ .‬וישראל עברו על‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫להם ולאלהיהם ברית‪ .‬והשט‬ ‫טרם ענרו ישראל אתחירדן ואזאין כל האיסורים האלה‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫סזרחה אשר‬ ‫חפרוזסגסאות שלח יהושע קודם שענרו את הירדןי וכן טפורש‬ ‫וגם שלש‬ ‫‪ '1‬ה"א דאסר ר' שמואל שלש פרמטיגיות שלח‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫בירושלמי ישראל "עד של יכנסו לארץ' שחוא רוצח לחפנות יפנה‬ ‫~מושע לארץ‬ ‫אה יעשה‪ .‬ולא‬ ‫בסקרא חסחוברות‬ ‫אסנם הכובד הזה יתורץ רק על‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫י שתי מלות סרגלים חרש ונו‪.‬איך נכרת חברית‬ ‫הואת ו‬ ‫רשותהי' לחם לחסרגלים )קבל תנאי הברית חזאת לחציל כל‬ ‫ה‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫להשליםיש‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫האלה‪.‬לא תחיח כל נשטהנ‬ ‫על ארנעה לאוים לא תכרות‬ ‫‪.‬ולדעת רשב'י בירושלסי‬ ‫ע"י‬ ‫~'ב אפי' היו בסשפחתה מאתים אנשים והלכו‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫פ‬ ‫ברכותבסאתים סשפהות כולם נצולו דכתיב ואת כל משפחותיה הוציאו‬ ‫ודבסו ל'ג) משפחות רבות‪ .‬אבל יקשה לנו הלא הם חתנו אתה בהברית‬ ‫מלחמת‬ ‫נתגיירה טרם דבריהם ~'כ לא ספרה זאת גםלבית אביח ולכל סשפחותיה‬ ‫שלאתגיד את‬ ‫ורק אמתלות שונות הביאה איתם לביתה‪ .‬ונסכים‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫האבנים עד החלותם בסלחסה הי' להם רשות לענות שלום ולחתגייר‬ ‫על‬ ‫י ברגע שאמרה‬ ‫י ח'‬ ‫ותהיה מתורץ נירות רחב לברית השלום אתה‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫בשמים ממעל ועל הארין מתחת (יהושע ב' י"א)‬ ‫אלקיכם הוא אלקי‬ ‫םיריחו‪ .‬אין לנו לזוז מפשוטו של סקרא שבנו הסזכח בהרעיבל אחרי‬ ‫מלחסתהעי‪.‬חנה הלאויס האלו ‪.‬הי'ביום ראשון שעברו‬ ‫עוד קשה‬ ‫' דאפי זעל ביחושע שפרשה זו כתובה סוקדם וסאוחר שביום‬ ‫את הירדן וכפי רש"י‬ ‫התוס' ז"ל שמיום כתיבת חתורה‬ ‫שעברו אתהירדן עשוכן‪ .‬כלם נאטרו על אחרי בואם‬ ‫תכרות לחם‪.‬והי' יכול לעשות ברית שלום אתם‪.‬אך צריכי‬ ‫(יהו‬ ‫ם‪.‫פרק ב‬ ‫ברית רחב‬ ‫סעיף א‬ ‫‪13‬‬ ‫(יהושע בהקפי' ח' ל') אחרי מלחמת חעי שבאו‬ ‫וכתיב אז יבנה יהושע‬ ‫וע לכל חבקי בנלילות‬ ‫סשם לחרעיבל שוה דרך חססע לכל עוברי אורח כיד‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫אתהירדן שאזאי‬ ‫ןלבגיטין משו עאאי'הכיון שקודם שנכנסו לארץיכולים‬ ‫"‬ ‫וכן כתבו חתום'ז‬ ‫"ל לומר שלא היועלינו אז חלאוים של לא תכרורנ להם‬ ‫להשלים‪ .‬ומתורצים‬ ‫ברית וכו' ואזאפ‬ ‫כל‬ .‬ו‬ ‫ילםאלהאשר משם שלח יהושע את חמרגלים היא מעבר חירדן‬ ‫לארץ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫אתםחותיה אשר הם יותר סן ארבע סאות איש אשר לאנתניירו קידם‬ ‫סשפ‬ ‫י תנאי חברית הזאת‬ ‫המלהסח ולא בקשו שלום כלל‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫לא תכרות להם ברית‪ .‬רצונם‬ ‫וי' טרם שנתגיירו היויכולים לברות להם ברית‪ .‬ולא תתחתן כםבתוב קודםכייביאך היאלקיך‬ ‫תכרות להם ברית ולאתחנם‬ ‫אל הארץ אשר אתה בא לרשתה ונשלגוים רבים ספניך וגו'יוכןלפני‬ ‫שסהלהיהםברית כתוב קודםכי ילךמלאכילפניך‬ ‫‪ 4‬לא תכרות להם ולא‬ ‫הלאוש‬ ‫והחוי וחיבומיוחכחדתיו לא‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫והביאך האסרי‬ ‫ידאם ברית‪ .‬‬ ‫וישלח יהושע כןנו "טן‪-‬השטימע שנים אנשים‬ ‫בסקףי‬ ‫ן להתבונן במקרא שלפני הלאוים הנזכרים לא‬ ‫שע ב' א')‪.‬וכל המשפחות האלח הלא לאידעו טהברית‬ ‫ניהושעו‬ ‫ל'א התגיירו ולא ענו שלום כלל קודם כבושיריחו‪.

‬וכנראח שנם רחב רק מתקרבמ בעת‬ ‫שאמרהכי מ‪ .‬חלןארץ חיו‬ ‫יכולים לכרות אתםברית אם רקעוזבים את אלהימס ומודיס אלקים‬ ‫עושמ שםיםוארץ‪ .‬כרחב אמותם אשר התקרבח‬ ‫אשה תבמר ותששב אוישכוןהצריך‪ .‬‬ ‫וכנראמ שםפני שכל ממשפחות מאלמ שחתקשרו ברחב מם לאמתניירו‬ ‫עדיין בשביל ומ'מוציאו אותם ממוץ לממנמ ישראל למען לאימטיאו את‬ ‫מעם עדשיתניירוויכנסו תמתכנפי חשכינמ‪ .‬ופלא שלא מעירועל זמ כלל ברעס' סופמי"ו‬ ‫‪ .‬וכנראמ נשמט‬ ‫'‬ ‫שמ מלשון חתום' ‪9‬לכי שניאות סופר שענים נפלו כהוס זח [אשר תקנם‬ ‫חסהרשףא ‪9‬ל‪ 4‬ונשמפ כנראמ נם תירוץזמ‪.‬אשרמפנ וה לא מקשים חז*ל טרחבאיך מתניירה בלא‬ ‫ילמ וללמוד מזחשאין קנלת ממצות ומפבילמ‬ ‫קבלת המצותבפני שני‬ ‫מעכבת ודי רק בקבית מלכות שמים לדעתם זההי' באמת אחץכ קבלת‬ ‫המצותוטבילמ טרם שלקמחיההטעו כוי‬ ‫חבריתהיויכולים לעשות קודם טרם‬ ‫שנכנסולאר*ן נם אם לאנהגיירו ואו אם נתניירו אה"כאין נם איסור לא‬ ‫י הנם אחו מברית כמו שאר חאומות‪.‬אבל‬ ‫מנרותכדין בקבלת ממצות וטבילמ מ" אהשככי טרם שנכנסוב‪.‫‪14‬‬ ‫ברית רחב‬ ‫פרק ב‬ ‫טעיף א‬ ‫כל מכבדות‪ .‬‬ ‫תתמתןכ‬ ‫בי‬ ‫פרקנ‬ .‬אלקיכם הואאלקים בשמים ממעל ועל מארץ מתמת‪ .

‬כמו שבארתי זח בארוכח‬ ‫"סלכ בקודע"ן חאנ בתשובה לשאלה ד'סעיף ד' אות ב‪.‬אבל אם לא התנו את חעונש אשר יענש המועל בחרםאינו‬ ‫ו לא הזכיר יחושע כלל שנש מיתה‬ ‫נענש רק בהבדלח‪ .‬עונש מיתהן אשר בארנו‬ ‫בפרקו‪.‬ה' הוא טלכם‪ .‬‬ ‫‪.(.‬אגל הדבר חוא בחיפך אשר כח חמלך בא מכח חצבור לא‬ ‫כח חצבור מכח המלך‪ .‬שאמרו‬ ‫סקדשי" ו"פארי פשהיםיהי‬ ‫בזבחים‬ .‬חרנם חשול*אן‬ ‫מוהמיפ חפ~רקי*‬ ‫א* בפרק א' במאטר וגרית מלך' בארתי מקור חכח סד*רייתא למלך‬ ‫לענוש לחמית לכל אשרימרה אתפיו‪ .‬דעים נענשים ישראל נס? על הנסתרות‪ .4‬אמנם במאורעי‬ ‫עכן ושנשו רואיםעוד כח למלךוחוא להחריםעיר ומלואח פרם כבש אותה‬ ‫לעשותה חרם לה"ולענוש אח*כ להמועל בחרם‪ .‬ודבר כזח לא שמענו בחרמי צבור‪ .‬שחוא טכח חברית וקבלת העם אותו‬ ‫עליהם שכל אשר ימרח אתפיו יומת‪ .‬אתי‬ ‫יחזקאף ואטסכי' אקרא‪ ..‬ברית מלך"שאין כח כוה לצכור אא"כ התנו בעת חחרם שהמועל‬ ‫בחרם יוטת‪ .‬היהר כתיבת תושנע'פ‪.‬‬ ‫‪.‫‪.‬ואב? אשתוובניו‬ ‫י‪...‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬אבל מלך בלא עם‬ ‫הואמאומחבלהורד שחת בליענגובלי נחתומאיו בא הכח חזח למלך מה‬ ‫שאיןלצבור‪ .‬ואםשנאמרזח ליהושעמפי ה' הלאאין נביארשאי לחדש דבר‬ ‫מה חיח צרקי‬ ‫סעתה‪ ..4‬‬ ‫בספרי‬ ‫י'‬ ‫רי‬ ‫פש‬ ‫מו‬ ‫בד‬ ‫יפרקג' פעיח ג' ופרק ו' מעיף חןוסעיף מ‪ '4‬ובספריוח‬ ‫לק אן‬ ‫זה‬ ‫ו של חרםיריחו ומעילת‬ ‫חרהח"ה ח*ג בתשובה למכתב נ‪ ..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ףיי‪.‬רין ערנהה‪ .).‬אבל במאורע ‪.‬ואם נאסר שחיה בקבלה ואסמכח יחושע אקראויע‬ ‫אלקים לומר ליהושע אען עונשו שכיון שנלכד בחרםיעשחלו כדיע‪.‬‬ ‫‪.‬יי‬ ‫חיםיה"‪1‬‬ ‫סנרםג‬ ‫(‬ ‫פעיף א‬ ‫‪*5‬‬ ‫חרםיריחוומעילתעכן‬ ‫ףאי‬ ‫סעי‬ ‫כוה הסלר‪ .‬עונש שריפה לעכן‪ ..‬‬ ‫‪..‬וכח הברית חוא גם מקור כח הקנה‬ ‫חצבור שכתב רש"י ו"ל בתשובח שהיא דאורייחא וחנשבע שלא לחכנם‬ ‫בתקנת הצבורהוי כנשבע לבמל את חמצוה‪ .‬‬ ‫(‪.‬ן.‬עם בלא מלך‪ .‬ ‫"‬ ‫'‬ ‫‪.‬וחיח‬ ‫עליך דסים‪ .(.‬‬ ‫יקנ‬ ‫‪ .‬‬ ‫י ה' לתשרף אותו ואת‬ ‫לעובר החרם וכאשר מעלעכן בחרם נענש על‬ ‫פאל(יהושעז'מיו)'וישראל‬ ‫י עבר אתברית ה'וכיעשהנבלח בישר‬ ‫כל אשרלו‬ ‫כבווירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באשויםלואותם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫חוסיפולנ‬ ‫ב*בני‪8‬יהושעו' ט'ה*‪ ..‬חום מסלך‪ ..‬ן‬ ‫'‪(.‬‬ ‫(‪.‬עכןנירון כמורר במלכות‪.‬‬ ‫חסחבר משר שלא לשמה‪ .‬‬ ‫‪.[.‬כח תקנת וקצבוו‪ ..‬וחבאתי שם‬ ‫את"נר‬ ‫‪4‬הרמב"ן ז*ל אשר מדבריו נראה לכאורא שמקור כח חרם חצכור‬ ‫חואחרם המלך‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪...‬וכן‬ ‫באמתיש לשאול ביחזקאל ב"כל בן נכרערל לבוערל בשר לא יבא אל‬ ‫ו על ראשם" שלחכהנים (יחזקאלםיד)‪ .‬‬ ‫בחרמי צנור יופ נפ‪.

‬ולמדין אנו‬ ‫פזהשאין לנביא רשות להססיך סעצטו תורה שבע"פ אקרא לעשותהלתורת‬ ‫שנכי רק על ה'‪ .‬כטו שטצוה לקרא ע'ש‬ ‫במשנה לא‬ ‫בקרוערב‪ .‬ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ושל צבור שהעובר הוא נם מורד במלכות ובמורד‬ ‫הדקדוקי‬ ‫דינים אשר בחנידוןבארבעמיתות‪ .‬שלא חותר רק משום עת‬ ‫של דברים שבול'פ א"א רשא‬ ‫י לשמים איסורו במקומו עומד' ובמחכת*ה‬ ‫ו‬ ‫י מחשבת‬ ‫לעשות לה'‪ .‬ר"ל שבחרם שהחרים המלךיש בו יותר מו החרם של נ"ד‬ ‫מדין‪ .‬ובדומה מכמה הלכות שלא נזכרו במשנה משוסזילקריבי רב‬ ‫בתשובה למכתב ה'‪ .‬שימת‬ ‫פ‬ ‫ימלך וקנלת העםאותו על זח‪~ .‫‪16‬‬ ‫*רק ג‬ ‫חרםיריהו‬ ‫סעי*‬ ‫א‬ ‫גזנחיםי'ח ע"ב נמראנטירי לה ואתי יחזקאל ואסמניה אקרא‪.‬וכל מה שהוא‬ ‫תורת אמת הותר לכאונ‪ .‬שאל"כיהי‬ ‫שכבר ננתבו במשניות ולא ישכחו ונם הרבה הלכות שנם‬ ‫לעשות מ‬ ‫פניכתבום מפני פרמומם בעם ולא ישכחו‪ .‬שבארנו שם שזהעניו‪.‬‬ ‫י ר'ם‬ ‫כ‬ ‫למד תורח מפומי' ראחר ולא השליך את הרימון מפני קליפתו‪ .‬אמ‬ ‫ותהיא נעשה כמו תורה שבכתב שמותר כבר לכותבה כלה אפילו‬ ‫לעש‬ ‫מיליאנין פעמים‪ .‬ואמרינן מתוך שלא לשמה בא לשמה‪.‬ומוסר‬ ‫אלישעכן אבויה להבדילבין הלומדילד להלומד זקן נסדר במשנה דאבות‬ ‫העולם‪ :‬ב) מה שכתבנו שכל דבר מן תושבע"פ שהותר פעם לבתוב נעשה‬ ‫נם תורה שבבתב ומותר לכותבו עוד פעטים אין מספר‪ .‬‬ ‫שעלכ כתב חרמבאםז"ל בפרק ‪'4‬ח מה' מנהדרין הלכה ו'דעכן נהרנאולי‬ ‫ןמלכות‪ .‬‬ ‫ואפי' אם מחשבתו לקנפר ענש יענש אבל תורתו לאיסבול מזה‪.‬ונכתכו אח"כ‬ ‫שין ספרי חידושי הרח"ה חלק שלישי‬ ‫הלכה והלכה בטיוחד אםיש בכתיבתה‬ ‫בברייתות ובתלמודים דנו על כל‬ ‫הכנים כיון שהתיר רכי בתיבת תושבע"פ משום עת‬ ‫משום עת לעשות‪ .‬ו"כ ממילא המועל בחרם המלך בממרה‬ ‫ה‬ ‫הוא אתפיו ולא שומע אל דבריו ע"ב הייב מיתה מפעם מורד במלבות‪.‬ואין זה נקרא חידוש דבר רס הוראת‬ ‫למע יעשח כל‬ ‫ן להתיר לכותבווכיון שנכתב הוא בבר נם תורח שבכתב‪ .‬ומה שאיננו תורת אמת איננו לא תורה שבעףפ‬ ‫ולא תורה שבכתב‪.‬ולא נמו שהפריז הנאון האדיר בעל חתם סופרזצ"ל או"ח‬ ‫סי' ר"פ שהמחבר ספה ומתערב במחשבתולגדל שמועוברעלאיסור דאורייתא‬ ‫לאומרם בכתב‪ .‬‬ ‫ועוד מל לומרבענין חרם המלך שנדול בח המלך מכה הצבור על‬ ‫הצבור עצמושהנדילו אותועליהם משלהמלבאמרם נל איש אשר ימרה את‬ ‫ידי‬ ‫ךולאישמע אתדבריך יומת (יהושעאיי"ח)‪ .‬אשר האחד מהםשאיננו נהרג קףפהודאת‬ ‫עצמו‪ .‬ולא רק בוה‬ ‫שעה‬ ‫אך גם מה שהותר לבתוב משום עת לעשות לה'ביון שנכתבה חותרה אפי'‬ ‫ד היתר זה נעשה גם לתורה‬ ‫במסוםשאין בהם משום עת לעלשכותתובשהערלבהי‬ ‫ידברים שאין בהם משום עת‬ ‫י אסור לנו‬ ‫שבכתב‪ .‬על כן הי' צריך ה' לומר לו בנבואה כל פרפ לכתוב‬ ‫פיפרפ לתורה שבבתב‪.‬ואםא‬ ‫ןתים‪ :‬א) אםדבריהרהימחבר חמה חידושי תורה אמתיים‬ ‫הפריז המדה בש‬ ‫עלבהם סשום עת לעשות לח' אחרי שנתקפנו המוחות ולאיכולים‬ ‫הלאיש‬ ‫לזכור הבלעל פח‪ .‬אבל מורד במלכות נהרנ גם ע"פ הודאת עצמו אךאין זהסדין סורד‬ ‫במלכות‬ .‬ומה שנתערב בלב המחבר מחשבה של שלא לשמה‬ ‫הלא יצר לב האדם הוא בפבעו‪ .

‬זגהםםז וז‪ú‬ז ו‬ ‫ם ה‪ñ‬םט זגז÷ח הוגק ‪á‬ג‪ ú‬הלםט זג╨╞ם ק‪áá í‬ג‪ ú‬הלםט‬ ‫ד‪á í‬ץג╨ג ‪á‬‬ ‫כ הלםט ה╨÷‪¢‬ו ‪ñ‬זםךוכ ‪ñ‬הגלגך ‪ñ‬פו ה‬ ‫ז זגוח‪á‬חז‬ ‫כ ז‪÷ú‬ק‪╨ ¢‬ףקז ‪á‬‬ ‫ז זםק‪ú¢‬ז‬ ‫ז ו‪ ú‬ה‪¢‬זףו ה╨ס' םהגז‪ ú‬ופם‬ ‫ז‪á‬וה‪úá‬ז וז‪ú‬ז ‪÷á‬ק ‪ñ‬ו‪á‬גז ם‪ úú‬ם‬ ‫זגקךץ ה‪ñ‬םט ו‬ ‫ט זגק‪ú¢‬חז‪.‬ו‪á‬‬ ‫לח╨ה‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫כ‬ ‫ף‬ ‫כ‬ ‫ך‬ ‫כ הח‪í¢‬‬ ‫ז‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪í‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ח‬ ‫÷‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫‪í‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ו‬ ‫ז‪÷¢‬‬ ‫‪í‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫גק‪¢‬ום םח‪.‬ו‪á‬ם ו‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫‪á‬‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫‪ú‬‬ ‫ם הךץגםה ‪á‬ח‪ í¢‬ף‪ í¢‬ה‪╞á‬םז לקג‪ í‬ו‬ ‫גק‪¢‬ום ╨ץ╨קג‪ í‬ץםגז‪ .‫ו‬ ‫!‬ ‫ט ץםגה‪í‬‬ ‫ט ד‪ í‬לקז‪ í‬ח‪ í¢‬קךיח הפ‪á‬ז‪ ¢‬וק‪ ¢‬ק‪ñ‬ז ו‪ ú‬הךם‬ ‫‪á‬ךםיז‪ ú‬ם‪ ╞á‬ו‬ ‫ח‪¢‬לג פ‪á‬ז‪ ¢‬ק‪ñ‬ה קהזו‬ ‫י‬ ‫(ק‬ ‫ו גקךץ ו‪¢á╞ ú‬גז גזל‪╨ ú‬ג‪ú‬כ ם‬ ‫ם וק‪ ¢‬ם‬ ‫‪í‬‬ ‫ז ╨‬ ‫‪í‬‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫‪á‬‬ ‫╞‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫ך‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫ך‬ ‫‪ú‬‬ ‫ו‬ ‫‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫‪á‬‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ץ‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫פ‪¢‬גיג‪í‬‬ ‫ז‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫‪.ñ‬ג‪ .‬‬ ‫ז‬ ‫╞‬ ‫ם ╞לג‪ í‬ק╨קףיז‬ ‫י‬ ‫‪á‬י"÷ ה' ק'ו ק‬ ‫ט ╞לג‪ í‬ג╞‪¢á‬ג‬ ‫ז‬ ‫ק‬ ‫‪¢‬‬ ‫╞‬ ‫╞‬ ‫י‬ ‫‪í‬‬ ‫ק‬ ‫‪.‬ה╞ז‪¢‬ק ג╞‪¢‬זק‪.‬ו‪á‬ם ‪á‬ץיכ‬ ‫גק‪¢‬ום‬ ‫כ קג╞ץז ‪á‬‬ ‫‪á‬גז‬ ‫‪╨ñá‬ה╞‪¢‬גכ ‪ ╞*ñ‬ץ"ו‬ ‫ז וק‪ú‬ז ז‪╨á‬גז ╨ץ╨ק‬ ‫‪¢‬‬ ‫‪á‬‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫╞‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫╞‬ ‫ץ‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫╨‬ ‫ף‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ץגג"ק‪ .í¢‬ז‪"¢‬ם קו‪ í‬קלז‪á ╞¢‬לםיז‪ú‬‬ ‫ח‪í'~í¢‬‬ ‫ק‬ ‫'‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ץ‬ ‫ק‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ק‬ ‫‪ ú‬גק‪¢‬ום‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫‪¢‬‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫‪á‬‬ ‫ג‬ ‫ח ול╨‪ í‬וח‪¢‬‬ ‫‪á‬ף"╨ ‪ñ‬ה' ‪ñ‬םיג‪ í‬ה"‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫‪á‬‬ ‫ו‬ ‫╨‪á‬םה‬ ‫‪╞ í‬ג╨ז‬ ‫‪ ú‬ז‪ú‬ק‪ .‬ו‬ ‫‪ ¢‬ד‬ ‫י ח╨םי╞ ‪á‬ח‪ñ¢‬ז ╨םי‬ ‫‪í‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ג‬ ‫חלז‪á ╞¢‬לםיז‪á ú‬םז~ג ח‪ í¢‬ץז‪¢á ¢á‬ג‪ ú‬ה' ‪¢á‬ג‪ ú‬לםט‪ .‬ק‬ ‫‪á‬ח‪ í¢‬ץז╨קגכ ץ‬ ‫ם ה╨ל‪¢ú‬ז‪ .í¢‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם ק╨ץקה‬ ‫י‬ ‫זקל‪ ?íú‬ו‪ñ ú‬חי╨╨הול‪¢‬גק‪¢‬ום םח‪ í¢‬זץי‪ íú¢‬וז‪ú‬ז (גחזקץ ז' ג"ח)‪ .ú‬‬ ‫לף╨ג קהזו לםט זהץג‪ ¢á‬ץ‬ ‫ם ‪1‬‬ ‫זוץ‪ú‬ג÷ ףה ו‪ ú‬ה‪ñ‬ףז‪ ¢‬וק‪úá ¢‬קז‪á‬ה ק‪ í‬וק‪ ¢‬לץ╨גכ ‪ñ‬ו╞ג זז"‬ ‫לץקה קהגה‬ ‫הגה וגק גהז╞ג וח╞ ח' ╨י‪ ╞á‬ז‪¢‬זףו ╨‪ñ‬ץ ‪ñ‬ו‪ñ Σ¢‬זם╞‪ú‬ז‬ ‫קלץ‬ ‫‪á ¢‬ו‪ Σ¢‬גק‪¢‬ום‬ ‫זג‪á‬ו םדז‬ ‫ג ו╨קג ח‪ ¢ñ‬הלה ז‪á‬ו [ום ץג‪¢‬כ ה‪ñ‬םט‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ק‬ ‫‪í‬‬ ‫ק‬ ‫ז הג‬ ‫‪ñ‬זםךוכ ‪ñ‬ז‪¢‬ו╞ ו‬ ‫‪á‬ץג‪ ¢‬לםיז‪ú‬‬ ‫ם הל÷ז‪ í‬וק‪ ¢‬הלגט‬ ‫ו וג╨╞ג‪╨¢‬ג‬ ‫זג‪¢‬וזהז ק‪¢‬ג הלםט‬ ‫ךז‪ á‬חוגק םהקיגם ז‪:‬‬ ‫ם ‪¢úñ‬ףו ╨‪ñ‬םוי‪ú‬ז הכ ‪ñ‬פםגח‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫‪á‬ג╞ז‪ .‬‬ ‫םףג ףקגך‪ ú‬םקזכ הל÷‪¢‬וי"ד‬ ‫‪.'á ú‬זץ"╨ יוקו‪ ¢¢ñ‬ה÷‪"á‬ה זי‬ ‫‪á‬ח‪ í¢‬גק‪ó¢‬‬ ‫‪¢‬ה ה╨םי╞‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ז‪á‬‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ם י‬ ‫י‬ ‫ים‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ט קהזו‬ ‫‪á‬וק‪-‬יג ץ‪ ¢á‬ו‪¢á ú‬ג‪ ú‬ה' ‪"¢‬ם ‪¢á‬ג‪ ú‬קגל‪ ú‬לם‬ ‫ץקה ╨‪á‬םה ‪á‬גק‪¢‬ום (גהזקץ ס' לזזז) קץ‪ ¢á‬הח‪ í¢‬זץג*ס‬ ‫לז‪╞¢‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ק‪ í‬ו‬ ‫‪á‬לםיז‪-ú‬זיג‬ ‫לח╨ה גק‪¢‬ום‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫לג‪úú‬ז ‪ñá‬גג‪╞ ó‬ז÷ו‬ ‫םח‪ .‬ו‪á‬ם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫‪á‬ח‪ .‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫ק‬ ‫ם‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫ו‬ ‫‪í‬‬ ‫ה‬ ‫‪¢‬‬ ‫ץ‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫‪í‬‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫ם‬ ‫ץ‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ץ‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫‪¢‬‬ ‫ו‬ ‫הוקח וק‪ ¢‬ם‬ ‫‪ú‬זים םך‪á‬זם ‪á‬ץז╨‪ú‬היום‬ ‫זוז קגיקםז ‪á‬ץזכ ╨╞ה יוק‪ ¢‬ם‬ ‫‪ ú‬הל÷זוז‪ú‬ג‬ ‫ו ‪╨÷ú‬ז ו‬ ‫ץםגה‪ í‬םהק╨גח קםו גיקם‬ ‫י ╞‪ ¢á‬ה╨דס‪' ¢‬‬ ‫ז ‪á‬ח‪ .‬זץגגכ ח"‪ á‬ף"ח ‪.‬‬ ‫כ חלם‬ ‫ז זגםט הוגק ץ‪á í‬‬ ‫ם ‪╨á‬ז זג‪╨ú‬הז ם‬ ‫ז‬ ‫ם÷‬ ‫‪¢á‬וקג‪ ú‬ק╨‪ú‬‬ ‫זגחג לגלג‪á í‬גז‪ í‬ה' םק‪á‬זץ ג' םח╞ק ה╨÷‪¢‬ו ופם‬ ‫‪ í‬לזח‪¢‬ג‪í‬‬ ‫‪úú‬ם'ח‬ ‫כ יהכ‬ ‫י‬ ‫ץ‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬ .í¢‬ז╨ץ╨קג‪í‬‬ ‫זיףז ‪á‬‬ ‫ם קוףק‪ ¢‬םה‪ í‬יח‪¢‬ם‪í‬‬ ‫גז╞ץג‪í‬‬ ‫ז וק‪ú‬ז‬ ‫ה╨םז‪ú‬‬ ‫‪á‬ג ‪ú‬ם‪ú‬ו ו‬ ‫ם ה╨‪¢úñ‬ז‪ú‬‬ ‫‪á‬‬ ‫ץ╨גז‪ .¢‬זגק ה‪╞á‬ם‬ ‫"‬ ‫ץם ח‪ñ¢‬ז‪ .í¢‬ו╨‬ ‫ו ╨‪¢úñ‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫וףק‪ ¢‬םחז╞ץ זלחזגג‪á‬גלג ם‪¢¢‬זק וח‪¢‬י‬ ‫כס‬ ‫ה ל÷‪¢‬ו‬ ‫‪¢‬הגה וץקםג‪ú‬ז ז‪╨á‬גז י‪á‬‬ ‫י‪á‬‬ ‫‪ í¢‬ג"ך ג')‪.‬ז‬ ‫ם וח╞‬ ‫ז‪¢‬וקגה פ‪¢‬גיג‪ í‬ם╞‪¢‬זק זםח÷ז‪ ¢‬וזםג לץ‬ ‫קגז╞ץג‪í‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ם ו‪ í‬הז‬ ‫ם ו"ו םה‪ í‬םהז╞ץ‪ .ó¢‬זגק ץז╞ חד╞ז‪~ú‬זףג‪¢‬זקג‪í‬‬ ‫וק‪ ¢‬ו‪ ú‬ו‪á‬גה הגו לחםם‬ ‫זץי‪¢‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪á‬‬ ‫י‬ ‫ז‪ñ‬ף╨ג קוג╨‪í‬‬ ‫כ ‪╨ñ‬ה╞‪¢‬גכ ל"╞ ז‪á‬ל╞‪ᢠ¢á‬ה ל‪ñ‬ץג ף‪¢‬קה‬ ‫ץגג‬ ‫‪á‬ץז╨ק‪.‬‬ ‫‪ñ‬ף‪¢‬ג‬ ‫ז‬ ‫╨זדץג‪)á í‬םץג÷ז‪á¢‬חם÷ץ╨גכ ו' ף!ג÷ יז'‪ú‬י‬ ‫גץג‪ ó‬ך' ה‪á‬ו‪ú‬ג ו‪ ú‬הח‪ í¢‬ק‬ ‫‪ñú‬‬ ‫ם ‪ñ‬זםךוכ ‪ñ‬חגלוך‬ ‫וק‪úá ¢‬קז' לח‪¢‬ק╞"‪ í‬חז"‪ñ í‬גג ק‪úñ ╞"ñ‬ףםףם הקזום םחזק םח‪ñ¢‬ז זהזו‬ ‫ם ח‪ñ¢‬ז הזו ‪ñ‬ז‪á ╞¢‬לםיז‪.ú‬זוףגםז ם╞ץ‪╨ ¢4 ú‬ח‪ñ‬ג' ‪╨ñ‬ח╞‪¢‬גכ ‪ ╨"ñ‬ץ"‪á‬‬ ‫י‬ ‫קוגכ ץז╨קגכ םץ╨‪í‬זם‪ í‬ץם ה╨‪¢úñ‬ז‪ ú‬הגג╨ז יוק‪¢úñ╨ ¢‬ג‪ í‬ל‬ ‫ם וגק‪ .‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫‪á í‬ח‪ í¢‬הפ‪á‬ז‪ .

....‬אלהדבר הכתב חאהר‪...‬גזרתי אומר וקיימתי ופטרתי לרופא הנזי ונל‬ ‫יוצא יריכו פפור עולסוכולל מוהלפ‪ ...‬וזכר‬ ‫ביום ההוא‬ ‫שנתהרי"אוהינמזל'וךוקמבועלופאלןסימן ארי"המלך‪. .‬‬ ‫(‪..י"ןן‪. .‬ונתן ‪ 6‬כתב‬ ‫פמורין בכל הנז'‪ ....‬וזהנוסה העתק הכתבהראשוו הנז' אשר‬ ‫נתן לחרופא בלשון ובכתב שאנובני ברית כותביםיודעים ומכיריס‪..‬ולבמות כלל לומר מכלמין נזירהוהוק‬ ‫הנהונ למלכים ואשר יהודש מהדיואן של מלך הבא אהרי היושב על כטאי‬ ‫ויתהדשו נזרותיו מכל הנז‪ .‬‬ ‫(‬ ‫‪11‬‬ ‫שק נ‬ ‫ז‬ ‫‪.‬שששש‪11‬ש‪81‬‬ ‫ביקים‬ ..‬‬ ‫‪.......‬מכלמין מס ועול מלכות כו' ושב לבאר מט הראש ומס‬ ‫ישמעאלקים‬ ‫הכרם והנן ומעשר חתבואותובנין חהומות וכלמיןאננריא ושלנין והעאריס‬ ‫ועודנוסף עליהםדביים רבים כהנה‪ ...‬ונזכר שס איך מסבת האנדון הכתב הראשון בקש חרופא מהמלך ונתן‬ ‫לו חכתב הזה השני‪ ..‬‬ ‫‪.‬רקליהידי *טלת הטלכים ל‬ ‫לאשברית‬ ‫אשי‬ ‫'‬ ‫יבץ‬ ‫‪-‬‬ ‫ם‪'.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יותובאינדריני מחבנין‪.‪(.‬ונהתם בהדש רביע אלאביר בשנת‬ ‫תתנא למספיסבעירבונוקישיןהנז'‪ ..‬וישבעל כסאאכיו אשרבאיניירני‪.‬יקממ‪.‬‬ ‫‪.‬ונראה שכל זה עשה‬ ‫המלך לרופא באהבתו אותומבלי בקש אותו הרופא מהמלך‪ .‬בימים ההםהואיל המלך לגדלולרומם את הרופאהנז'כי_נשא הן‬ ‫בעיניו ברוב הנמה ותבונה אשר תיה אתווייפבבעיני המלך לתתלהרופא את‬ ‫בריתושלום וברית עולםיהי' אתו ואותו ואת בניו‪8‬יעשההפשיבישראלויפפר‬ ‫להרופאולזרעואהריו מזכר עד נקבהגםבניהםעדיעד פפורעולםומוהלפמכל‬ ‫מין מם ועול מלכות מנדה בלו והלך ושעבוד מושל‪ . -(..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬למלכו בנהעיר קפנה במקוס הנכראהיום‪.‬י.‬‬ ‫הימיחו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..(‪. ...‬‬ ‫‪.‬י‪%‬‬ ‫"ן‪.‬‬ ‫בשנה השנית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 11‬הרמה והנשאה חמזהרת כזוהר הרקיע על כל‬ ‫סבת כתב‬ ‫יושבי הארץכייצגאזארתימלפני גדולת מלכותי ורוה נדיבח על האיש תפאית‬ ‫ההכמים ועמרת הרופאים נאלינוס ואבוקראם בדורו‪ .‬ש‪1‬נשעשש‪(4‬י"‪1:‬ם‪11.‬י‪..‬‬ ‫..‬‬ ‫טשףאל '‬ ‫תתףה שנה למספרם היא שנת הרי"א לתספר בנ ישראל וימת הטלך‬ ‫י פרפ שנת מלבו הוא‬ ‫מהימאפ בנו תהתיו‪ .‬חח‬ ‫חאות ומופת רוב השק ואהבה רבה והבה יתירה אשר היה לרופא חהוא‬ ‫עם המלך לא נקל בהק לתת המלך שום כתב עם הרם כזה כעף'כ‬ ‫כ‬ ‫א*שצי‬ ‫ו‬ ‫לה‬ ‫סיאף ‪ %‬לשטתו *עטים‪ ...‬חלא הוא ההכם הרופא‬ ‫*'בן ההכם הרופא פ' העברי ופמרתיו אותו ואת כליוצאייריכולבן או‬ ‫אשר מלכות ודין‬ ‫לבת נם בניהםבעוובלנםי בניהםעדי עד על זה הדרך כלימי‬ ‫‪.‬שב חמלךוהחרים וכתב שםכעין ההרם הראעטק‪ ..‫‪.‬אקינד בורון‪8‬ויקרא‬ ‫י היסר" אשר מאהרי נא‬ ‫ילאפה‪ ..‬‬ ‫‪.‬י...‬‬ ‫בו ההרם עדיהיה מוסר לכל רואיוולמעןישטעו ולמעןיאמיטבדבריגו‬ ‫ובכתבינו זח אשרביד הרופא בכתב‪ .‬ויבא‬ ‫שמה "טנאזקימין" ונקראת היום"יי‬ ‫א אתו'‬ ‫נתהבנין ‪1‬אשר בנו] עבדיו ויב‬ ‫המלךמאינדירני לראות את העיר וא‬ ‫את הרופא‪..‬ולא שכפיונשעליהם עם לבדדישכון‬ ‫יכנות מבטהים שלוים ושקטים מתענמם על רוב שלום בשמהה ובפונ‬ ‫במהס‬ ‫לבב וכל איש אשר ימלאנולבו לבקש מא' חאנשים ההמה דבר מכל הכתוב‬ ‫פה אויבפאבשפתיויהולעליו הרם האל ית'ומלאכיו הקדושיםובני האדם‪..‬ואם היה שהרופא בקשו מהמלך היהמזכירו בכתבזה‬ ‫כמו שמוזכר בכתב השני כאשריזכר‪.‬נחדש‬ ‫ואהר מדתימים בשוב חמלך אלעיר מלכ‬ ‫מוהרים בשנת תתנשו שנח למספרם נאבד הכתב ההוא מיד התפאויחל *מ‬ ‫חמלך אזכ*יהנר' ויבקש מלפניוישיב שנית ידו לכתוב ולתת לו עוד כתג‬ ‫שף‪ ..( ..

‬ב אתנאשי" פי'כי בו הותרו היהודים להיות להם‬ ‫בל‬ ‫רבמנהיג בהורמנא דמלכותא‪ ...‬ועשו הקהלותיצ"ו פנקסעריכה אשרשסו שמות‬ ‫הזהבו והלקו ונתנולכל קהל וקהל הלקו מהפנקס ההוא‬ ‫כלפורע המם‬ ‫יר אנשיהושנויערך כל אהד ואהד כתוב בצד שמו‪ .‬‬ ‫‪.‬ועשה‬ ‫הטלך פנקס אשר שם שסות כל פורעי המס בו‪ ..‬ולמקצתירחיןתרי עשר מעת תת המלך לרו‪5‬א‬ ‫טתהתי‬ ‫הנז' הכתב הא' וכמשלש הדשים אהר תתולו הכתנ השני בחדשרביע‬ ‫אלאכיר בשנת תתנ"ז לטספרם בעשרים לחדש ביום המישי ישבוע העיר‬ ‫ה' את רוה הסלךויבאויצר על העיר הגדולה הזו סושטנידה ויתנה האלקים‬ ‫בידו וילכדנה ויבא את כסא מלכותו בתוכה וישנ בה ויתנהעיר ואמה של‬ ‫מלכות תהת אינדריניויבא אתו נם הרופא הנו'ושני הכתבים נידוויקבע‬ ‫חרו‪5‬א דירתו בה עם המלך ועם ביתו וישנ בתוך העם היהודים הנטצאים‬ ‫בעירבעידן הלכדה ואשרחעביר המלך מהערים אשר היו לומימי אבותיו‪.‬וענין המס הב'‬ ‫הרב הנז' לא עמר בעונותינו שרבוכ‬ ‫קיףוירא ה'‪.‬ולא טדע אם המלך הטילו אז על היהודים‬ ‫כאהד מהוקי המלך או אם היהודים בקשו מהמלך להיות להם הרב הנזי‬ ‫ובשבילו קבלו עליהם לתת את המס השני הזה הנז'‪.‬כאמנם מצד מה שלא נשאר למת ההוא איש אשריקבלעליו‬ ‫יסכימו בהכרה קהת הסך ההוא מעזבונו‪ .‬‬ ‫העברים אשר באו מהערים ואשרהיו בה‬ ‫בשבת המלך‬ ‫בעירהזו אשר לכד שםלו הוקים ומשפטים על כל עם ועם בלשונו אשר‬ ‫בעיר הזו ועלהיהודים כאשר עםלבבו‪.'..‬‬ ‫.‬והטיל תהילה עלהיהורים אקרקפתא‬ ‫דאינשי כרנא ונקרא בלשונם "באט כראני* לתת טדי שנה בשנה‪ .‬וזאת שנית הוטל על‬ ‫היהודים מס אהדכעין פסקא סך אהד כולל על כלם לתתו מדי שנה בשנת‬ ‫כפי אשר תשינ יד כל אהד אשו יעריך ע"פ טובי הק*ק יצ"ו סבלי ידע‬ ‫הטלךמי המרכהומיהממעיט‪.‬ובין כך‪4‬יבין כךענין‬ ‫י אם זסן מועט מזער‪.‬וקיימו על נפשםהיהורים‬ ‫הזה עדין ממשמש ובאעלינו עדיש‬ ‫הקהלות הנושאות בעול הזה אם ימות נבר מביניהם אם דל ואם עשיריהיו‬ ‫בניו מקנלים על עצמם לפרוע עול עריכת אביהם נוסף על עריכתם‪ ...‬‬ ‫‪5‬רק ג‬ ‫'‬ ‫חדטיריהו‬ ‫טשץ א‬ ‫‪15‬‬ ‫בי‪49‬ם‪ .‫‪%%‬יייייילל‪.1..‬‬ ‫"ל‪.‬ואם‬ ‫אין לובנים ה*ו יקהו על צד ההכרה מעזבון הסת איזה סך ויהי' שלהם‬ ‫כברשמפירותיויהיו נפרעיםעיליו בכל שנה ושנח‪ ..‬ואהרימים או עשור נמצא נם הכתכ הראשון ושניהם כאהדיוצאים‬ ‫דיוצאיירך הרופא‪ .[..‬‬ ‫‪.‬ומנהנם מ'כ זה הוא אף אם נטצא‬ ‫הם' ההוא הייב בעת מותו חובות ונדוניא אשתוואין עזבום כדי ההובות‬ ‫הנדוניא עמא הסך הנז' יקהו אנשי קהלו תהלה מעזבונו ולאיעכב בידם לא‬ ‫י תקראנה מלהמה למלך מזטן‬ ‫בעלי ההובות ולא אשתו בעלת הנדוניא‪ .‬וזה המס הב' יקרא‬ ‫כפי סספ‬ ‫שון הישמעאלים ‪44.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וישב הרופא בעיר חזאת הוא וכל יוצאי יריכו עד היום בתוךבני העלה‬ ‫על כסא מלכוהו‬ ‫מאז‪.‬וכאשר לאיספיקו הפירות‬ ‫י תקראנה מלהמה למלךיתנו באב‬ ‫כי רבו העולות והתואריזיש אשר יתהדשוכ‬ ‫י אפשר שבמעט זמן יכלה נם הקרן וישארועולי המת ההוא‬ ‫הלק מהקרן עד‬ ‫על אנשי קהלו‪.‬נם‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ע'פ‬ ‫לזמן יטיל על כל עם ועם גס על היהודיםעל שטות פורעי‬ ‫הפנקס אשר בידו אומרים אושאלנין על דרך משל שיתנו כל כךפורעי מס‬ ‫סך אהד והקהלות יפרעה"ו ע*‪ 5‬פנקס עריכהם אשר עשו כרב אתגאש"י‬ ‫ט‬ ‫‪-‬‬ ‫הנז'‬ .‪.

‬ועודישאלו כף כו' כויכוי'‪.‬ונם הוא אחריו החזיקדבריאביו והומיף ונתן לחם נ"‪:‬‬ ‫ב‬ ‫אביו ופטר לכל בית חרופא כאשר עשה אביו‪.‬‬ ‫ועודישאלובענין החרם אשר חחרים המלך הזקן בטתם על כל מי‬ ‫שיערער נגר הפטור הנז' אם יש לקהלות הנז' בעלי ברית לחוש בו‪ .‬ומעולם לא נשתתפו לא הרופא‬ ‫ישימו עליהם ויחייבום לשאת בעו‬ ‫ירכו עם הקהלור‪ 2‬הנושאות בעול בשוםמין מם ועול ושעבור כלל‬ ‫ולא‬ ‫יוצאיכן יסד המלך הזקן שולטן מהימט כנרא‪ .‬גם כל הקהלות יצ"‪ 1‬אשר סע‪51‬ם‬ ‫בעיר הזאת טיום הלכדה עד היום לא הונו אותם מאחוותם לבקש מהם‬ ‫לעןרם לשאת בשום עול עמהם נםכיהיו הרופא עצמווכליוצאי יריכו ער‬ ‫היום נושאים ונותנים מתעסקים להרויח בפרנסתם בעיר הוו כל אחד מהם‬ ‫ירך הרופא הבאים לגור בארץ הזאת‬ ‫אטנם לאנש'ם אחרים וולת יוצאי‬ ‫ל עמחם‪ .‬ילעיל ואחרי טות הטלך הזקן מלך תחתיו‬ ‫ה‬ ‫הנמולךשולטאן ביוים‪ .‬ואחי שאנו‬ ‫ב‬ ‫הוי‬ ‫משועבדים‬ .‬ובודאי לאירצו לומר שנמרוד לצאת מתחת רשותם שאם כן‬ ‫בשלהי‬ ‫ו בחומח' אלא (איש)‬ ‫א השבועה הראשונה שהזכירו שם ואמרו שלאיעל‬ ‫זו הי‬ ‫[אמרם] ו"ל שלא ימרדו הוא אמ כשלא נקבל איזה ענין מגזירותם‪.‬אמרוגם במלך נבוכדנאצר‬ ‫דאאשרהשביעו באלקים ושם הי' דבר פרטינלוי סודו לבד עם שיש לומר‬ ‫מור דבר אחר שהיה מתבוה בו כאלו מרד לפישאין מחשיבו‪.‬כר‬ ‫טחויבים לקבל כלדינא דמלכ‬ ‫כתובות‪.‬ןועתה מחרישים אנשי תסהלהיי'ו‬ ‫הענין מכל‬ ‫ירך חרופא לשאת גם הם בעולי הטלכות בקצתם או‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫לערער ול יוצאי‬ ‫עמם ולהונותם מאחוזתם ומנחלת הפמור אשר להם טה‬ ‫בכלם כאשריוכלו‬ ‫בןותיהם אשר סעולם כנז' ושני הצדדים כאחדיררולשערים‬ ‫שלא עשו כן א‬ ‫המצוינים בהלכחלפני יודעי דתודין ע"פתורתינו הקדושה לחורותם הדרך‬ ‫ילכו בח בכל זח‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫כל עם ועם שתחת טסשלתו יר*ה תתנשא מלכותויוסיףלו ימ*םוישתחוו‬ ‫לו כלמלכים אכי"ר‪ .‬גם הוא אחריו החזיכ כל רבר אבותיו ננ"תונתן להם‬ ‫יש בידיהם כתבים על‬ ‫שהיוםי‬ ‫נם הוא כתב כא‬ ‫חמשתשהרמלעכשיום האנבזו'תיכוו'בכאוו'פ‪.‬כ‬ ‫י פרעו כל ה~חלות‬ ‫המלך שלא יפרע בשוה רק כל אחד כפי כחו ובדרך זו‬ ‫הנז' כל מין נזרת וחק ועול אשר חדשו הטיל המלך רוצה לוטר כל מלך‬ ‫הבא אחר הסלך הראשון עם שלא חטילום על שמות פורעי הכרגא‬ ‫ומלך‬ ‫בכלל‪.‬בשני חכתבים אשר נתן‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ועי כ‬ ‫יזקן כוי לרופא הנז' כנ‪.‬ואדרבאינדל בהיותו‬ ‫י' ואחר שאנו משועבדים החתם אנו‬ ‫ם מפנ חילול ה‬ ‫טעם אחר בקצתעניני‬ ‫יותא כאשר נשבענו שלא למרוד בהם כמו‪.‬אחרי‬ ‫שמןחדיןאין הפרש אם המשביעעבר או מעם אחר‪ .‬‬ ‫משלו כתב טקיים‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ואחריו מלך בנו שולטאן סלים ויעש נם הוא כאשר עשו אבותיו ואחריו מלך‬ ‫חחסיד שולטאן מולימאן ויעש גם הוא כאשר עשו אבותיו‪ .‬ואחשכ‬ ‫חמ‬ ‫לךחמלךאדונינו מלך אדיר ונורא למלכי ארץ חסידוישר עםבני עמו ועם‬ ‫‪%‬ך‬ ‫‪.‫פוק נ‬ ‫‪20‬‬ ‫חרםיריחו‬ ‫פעיף א‬ ‫י כן דבר‬ ‫הנז' כל אחד כפי כחו וימלאום למלך על שסות פורע המם‪.‬וכן‬ ‫נמצ בכתובות בהרבה מקומותבענין כזהלשוןמרד‪ .‬‬ ‫רק ובכל אלה לא הי' איש מכ‪ 5‬יוצאיירך הרופא ולא הרופא עצמו נושא‬ ‫בשום עול בכל הזטנים מאז עד היום‪ .

‬אבל אגחנו מחויבים לשמוע בקולו מדינא דמלכותא‪ .‬והעתקתי בל חםפור‬ ‫אםשלענינינו לא נוגע רקמוף השאלה‪ .‬אבל במלכי חעמים אין רקדין טורד במלכות‬ ‫ולאדין חרם‪.‬אבל‬ ‫לא נתפסים בחרמו‪.‬אכל גתן את הטיפום בקצרחלהראות‬ ‫שהחרם הואענין מיוחד כלצבור כלת"ח כלמלךענין דתי בדת ישראל‬ ‫אשרישלוכח כמו שבועח‪ .‬אמנם באמתאין חנידון‬ ‫דוסה לראיה‪.‬והמרד במלכות הואעניןסיוחדחשייך בכל מלך‬ ‫וחעובר על הרמו של טלך‪.‬מהעמיםדינו כמורד במלבות אבל לא גלכד בחרם‪.‬‬ ‫"ון‬ ‫טעיפ‬ ‫ב‪4‬‬ .‬זח‬ ‫שבועה שהשביע לצדקיהו וצדקיחו קבלה נמצא שעברעל השבועח ב*‬ ‫שבועהבענית אמן היא כמו נשבע מעצמו וחראיה שחי' טבקש חתרח‪.‬ענה בקצרתעל סוף חשאלה‬ ‫ן חרם חמלכים לא נראה בעיני לחאריךבזח כ*לרעתי גם שאנו‬ ‫ובתב‪.‬לה דמלכותא‪ .‬חרם מלך ישראל יש בו דק‬ ‫בצלו נקרא מורד במלכות אבל לאדי‬ ‫חרםודין מורד במלבות‪ .‬‬ ‫אבל מלך ישראל ככל איש ישראל כחו להחרים כיון שסחויבים לשמועאליו‬ ‫מטעם ברית מלך והעובר נקרא מורד במלכות א"כ חרמו חוא כחרם הצבור‬ ‫ל כחרםבל העם כלו לא כןגוי אם שיש בכחו להשביע אבל אין בכחו‬ ‫י'‬ ‫להחרים‪ .‫פרקג‬ ‫חרםוריחו‬ ‫טעיף א‬ ‫‪21‬‬ ‫משועבדים תחתם אנוטחויבים לקבל חרמיהם כמו שמחויבים יחידי חקחל‬ ‫לקבלעליהם חרמי הצבור להיותם משועבדים תמידחיחידים לצבור כם"ש‬ ‫הריב"ש‪".‬ל בתשובח וחביא ראייתו מחמשועבדים לנשיא אשר הםמחוייבין‬ ‫לקבלנדויו‪ ..‬עד כאןדנרי השואל מקאנטטאנטינא‪ .‬ואם באפשרועדין אוליירצה החולק לקנהר ולומר שה*טור חזח‬ ‫והכתבים ההמה אינם דינא דמלכותא רק ג‪.‬ועיקר מת שנונעלענינינו הוא דעת השואלשכיון שדיבא דמלבותא‬ ‫*‬ ‫דינא ואנומצווים שלא למרוד בו ולא להמיר אתפיוישלודין מלך ישראל‬ ‫אשרגם חרמו הוא חרם כחרם יהושע וכחרמיצבור‪ .‬בי סה שהביא משבועת נבוכדנצר שהשביע לצדקיחו‪ .‬ואין‬ ‫זחענין לנוירת חרם להיות נלכד בוחכםש‪.‬אבל כל‬ ‫יא‪.‬אם נוכל לומר‬ ‫אחר שכל חימים האלה מעת חלכדהעיר חזו שתקו כל חקהלות חחולפות‬ ‫טאז עד היום ולא ערערו דבר אם תחשב שתיקתם קבלהויחול הכל נם על‬ ‫הדורות חבאים‪ .‬המפור חואענין היטפורי‬ ‫י היהודים בטורק ומחשבתם על חעכרת‬ ‫מענין מאד נותן חטיפום שלחי‬ ‫י סלך‪.‬וזה שענח המהרשד"ם ז"ל בקצרה אחרי אריכת דברים שם‬ ‫בתשובה עלדיני ממים וחיובים ופטוריחם‪ .‬זח רקענין דתי בדת חויהאלקי‬ ‫ישראל אשר להצבור ולהמלך ולתלמיד והוא לצבור ישראל ולסלךישראל‬ ‫ולחכמ* ישראל‪ .‬אם שכל הממרח את פי חמלך בכל מלך אשו אנחלו הומים‬ ‫ן חרם‪ .‬ימעני‬ ‫מחויבים לשסור ולעשות דבר מלך שלטון לא מפאת חרם חלילח" סובן ש*חד‬ ‫מלהאריך בזה מחמת מלךסלאכי טות‪ .

‬והאות על זה‬ ‫י עמנו‪ .‬שס שכ! לו‬ ‫ח‪.‬וכל אנשי‪.‬מקום‬ ‫חתוופה לחוסת יריחו‪ .‬העיר‬ ‫מארבע‬ ‫נהמתם וכל לפינהרגו לפי הרב ספור כזח לא פחות נפלא סחנדות‬ ‫וכל‬ ‫החי‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪.‬רק עפהפבע‬ ‫ל‬ ‫בהעמצמה מעשח אלקים חיא אשר אמר לטבע ותהי צוה ותעמוד‪ .‬אך‬ ‫שום תכטיס מלחמח מבעית רק צוח‬ ‫במלחמת יריחו לא אמרלו א‬ ‫שולקיהםקפות סביב לעיר ושבעח כחניםיש"ע‬ ‫אותו שכל‪.‬יריחו מקום כהגי אליל‬ ‫ו‪.‬הרסב'ם‬ ‫ו"ל לא הןטיר איס~ר גגין יריחו‪ .‬ק‬ ‫א) אמנם ספור זהיטליריחו בכלל ‪ 15‬לא הי' כתוב בתרכ‪ .‬‬ ‫שם שיעורמים מחמ‪.‬ירח‪ .‬מננחים את‬ ‫צבא סובבים חומת העיר וצרים עליה בל‬ ‫יות וחעם הסונר פנימה בתוך‬ ‫ברזל ורק בתקוע שופר ובהקפ‬ ‫החומח באילי‬ ‫קלע קשת וחנית מול חצרים אותם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫המבצר לא‬ ‫ואבנ‬ ‫ייר החומח יושבת לבמח בעד החלון‬ ‫קרוב לחחומה ומשפחה אחת ביתח בק‬ ‫נשקפה וההומה נופלת מעצמה מחרדת קול חשופר ורק ביתה נשאר‪.‬חתל‪4‬כ ספר הולדתי‬ ‫ט‬ ‫בדבחרויאי‬ ‫ותן לרובכימעשה חנסים נםמניע מבעי‪ .‬אמנם חספור הזח כתוב בתפ'כ וכל ספור חכתוב בתמכיה" ממעשי‬ ‫נטים היותר נפלאים היוהר מתמיהים אינם משל רס ספור תולרתי מאורע‬ ‫חוא כמו ספרדתי‪ .‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬בעיאשר אולי ‪-‬יפגשו עורמים‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫לח‬ ‫חעץצריכי‬ ‫ם ליתן מרבר זתלאובות‪ .‬רק אמר שחמניע חטבעי‬ ‫נ‬ ‫כי‬ ‫י' על ה' עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוחט‪ .‬חנצחון על יריחו בתכסיס‬ ‫בעת אשר והירח היוץ הולך וחטור‪ .‬סעשה רחב‬ ‫ררזי‬ ‫זסשפחתה‪* .‬חמא חיאלבית האלי‪.‬ה כקשו‬ ‫המרגלים מרחכ להפתיר‪ .‬לא‪ ..‬‬ ‫‪22‬‬ ‫פרקג‬ ‫טי‬ ‫חב‬ ‫הרם*ריהו‬ ‫ף ב'‬ ‫םעי‬ ‫התנ"כ הוא ט*ו תולדתי כמו סטר רתי‪6 .‬במלחמת‬ ‫למד חקב"ה ליחושע תכטסי‬ ‫העי(יחושע ח' ב‪ )4‬ולצאת האורב‬ ‫ר מאחריה‬ ‫מלחמח מבעישים ל אורביעי‬ ‫דושענמחבכירון אשרבידךאלהעיונו'וימיחושעכבידון‬ ‫ה‪ 4‬אל‬ ‫מאמשקרומבוידואמאר‪ 5‬חעיריוחהאורב קם מהרה ממקומו (יהושע ח'י'ח "‪4‬פ)‪ .‬‬ ‫‪.‬וחשתמשות בהמבעהיא כבר מאורע תולדתי‪ .‬‬ ‫ופשפט‪.‬‬ ‫ה‬ ‫טרים כאל‬ ‫ץ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫יםשיומתקו‪ .‬עם הרםיריחונעיר הנדחרז‪ .‬‬ ‫ח‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫יב‬ ‫‪ .‬לחארבה ולקריעת‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫‪8‬‬ ‫ים נחגה' רוח קרים עזח כל חלילח‪ .‬ולא כתב שחאלקים אמר ליס שיקרע‪.‬ויותר‬ ‫מאוהאיש דעת חז"ל פנימה בהבית והם נצולו‪ .‬שמש בנבעון דום ויוח כעמק אילון‪ .‬אולוחי'‬ ‫זה מפור מעם אחרהיינו חושבים אותו לחנרה או למשל‪ .‬‬ ‫לא יוסע על *יך‪ .‬אנשי חמלחמח יע‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫חאהון וביום חשביעי תםובו את‬ ‫שבע‬ ‫שבעה שופרוה היובליםלפני‬ ‫פעמים‬ .‬איסורעל שםיריחז‪ .‬ולואח כל‬ ‫ספור נתל'ך הוא ספור תולרתי‪ .‬להמים חמרים חורהו ה'עץ למשה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ושם נסחו לידע כסה מן‬ ‫שם לו חוק‬ ‫אשר ימהיק את חמים‪.‬טעם שםעיר‬ ‫חתמרים‪.‬ארבע‬ ‫ים אלףחלוצי‬ ‫נרזן ומקבת‪ .‫‪.

‬זקן ועד שור ושח וחסור לפי חרב‪ .‬וחעיר שטרפו‬ ‫באשימדועארריחושע אתהאישאשריקוםובנח אתחעירהזאתואתיריחו חלא‬ ‫לא לתהו ברא אתחן בחרבותיהם חלא לו‪2‬בת ישראל בארצם נוצרח כל‬ ‫חסלחמה‪ .‬וביהושע לא נזכר כללכי דבר ח'מיח בזח‪.‬אל חביה הזח באו הסרנלים לחחבונן בסקום חתור*ה חזאת‪..‬‬ ‫אמנם תמיה אחת תתרץ את השנית‪ .‬נחלשים‬ ‫‪ .‬וסה עשו כל אשר‬ ‫‪*8‬‬ ‫‪.‬הטרנלים אמרו לרחב נ*שנו‬ ‫תחתיכם למות אם לא תנידו את דברינו זה והיה בתת ה'לנו את הארץ‬ ‫ועשינו עמך חמד ואמת (יהושע ב' י"ד)‪.‬ועובדיה כלם בעלי חזיחומאמיני הבלסוני לב‪ .‬‬ ‫יוושר גבוה מאליל השסש בידוע לב‬ ‫‪ .‬‬ ‫וביותר יהפלא לנו סח היחענין שליחת הסרנלים מן השפים עוד‬ ‫פרם דבר אלקיםלו על דבריריחו‪ .‬וחם באו בית אשח וונח ולנו שם ושבו‪..‬ועל איזה יסוד‬ ‫אסרו לוכינתן ח' בידינו את כל הארץ‪ .‬הלא ארץ נחלתנו היאועלינו לבנות את ארצנו לא להניח אותה‬ ‫הרבח ושמטה‪ .‫שי‬ ‫‪4‬י‬ ‫‪%‬‬ ‫חרפיייחו‬ ‫טעי‪ 4‬ב‬ ‫‪ .‬וכנראח עיר יריחו חיתח מקום מושב כהני אליל הירח סכל חז' עממים‬ ‫(יהושע כ*ד י"א)‪ .‬ולא ידענו עדחיום מח חמה‬ ‫הדברים האלח‪.‬‬ ‫ברעךהעיר‪ .‬‬ ‫ומח הביאו ליהושע איזה ידיעה בדבר כיבוש העיר הזאה‪ .‬השסש בנבעון דוםוירח בעמקאילק‬ ‫בנבעוןחיי אליל השטש‪ .‬חלא‬ ‫בטקרא אנו סוצאים רק מח שרחב דברה ולא מח שחם דברו לה‪ .‬וישראל פחדושנים רבותסן חחרם החוא‬ ‫י אשרבאנירם‬ ‫ולאנננית עדימי אחאב אשר בנה אותה חיאל ביתהאי‬ ‫בטרו יסדהובשניבצעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע‬ ‫בןנון (סלכים א' ם"ן ל"ד)‪ .‬והם‬ ‫אומרים לה לחסתיר מה שהם דברו לח‪ .‬וחאשח‬ ‫חכסח‬ .‬והי' בסשוך בקרן היונל בשסעכם"עזקול‬ ‫חשופריריעו כל~העם תרועהנדולהונפלח חומתחעירתחתיהועלוחעםאישננדו‬ ‫(יהה‪2‬ע ז' נ'‪-‬ה')‪ .‬רק טקום‬ ‫תורפח אחת בחחומההיא בית אשחזונח אשר ביתח בקיר חחוסח וחלונותיח‬ ‫החוצח‪ .‬איוו דברים אסרו לחסתיר‪ ..‬פרקנ‬ ‫פעסים וחכהנים יתקעו בשופרות‪ .‬איזחסין תכסים מלחמה יש בזח‪ .‬מרוב תאות חטשנל זיסה ותועבת בלגלוי ערוה אשר חיתה מחוקי עבודת‬ ‫אליל הירח (ויכרא כ' כ"ם אבלסגורים היו במבצר חזק סאד‪ .‬‬ ‫אם כן חדבר יחשבלעון סיהושע אשר עשח את חעיר חרם ויחריסו את‬ ‫כל אשר בעיר‪ .‬‬ ‫וליתן השערה מה בזה עלינו לידע בי יושבי הארץ חכנעניעיקרי‬ ‫אליליהם נחלקים לשנים הירח וחשמש‪ ..‬ואם‬ ‫היתח להם להיות נצורים פניסה בסמחה והשקעפושעידםב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫(חשבו שהיהודים לא באו כלל לצור עליהם רק‬ ‫דתי‬ ‫ואחריעבורו ולא חפצו אנשייריחו לחפריעס מעבודתםוחיו בחשקפ ושלום‪..‬אין מפס שהמתיקו איזח סוד אתח בדבר כיבושחעיר חזאת‬ ‫אשר לא נזכר במקרא‪.‬מנער ועד‪.‬גס מה שספרוכי נמוט כליושבי‬ ‫חארץמפנינו‪ .‬ובעסקאילון אלילחירח‪.‬זאת רקדברי רחב להם היסתפק לסרגלי טלחמה ליסד דבריהם‬ ‫על דברת אשה אחת‪.‬והירח חיתח להראשונים אליל‬ ‫לדיהבקי בתורת חבלי אלילי בני קדט‪.‬מדוע לאירו בקשת ובאבני קלע סעל חחוטה איזח מחשבח‬ ‫י יסותו ברעב‪ .‬וכן נחלקח כל חאריןעיר‬ ‫אחת סעובדי השמשועיר אחתסעונ חירח‪ .‬אשר לא תבנה עוד‪ .

‬היא שמרה את שבועתה‪.‬‬ ‫ובעת המצור הביאה את כל משפחותיה לביתה באמור להם כי‬ ‫יחדיהיויותר בטוחים‪ .‬ולסבה הזאת עשה את העיר‬ ‫ע"‬ ‫ים לא חפץ שירימו את מעי מפלה של החומה אשראולי ימצאו איזה‬ ‫ר‬ ‫ח כי‬ ‫תיוחאבימוד החומה ויחשדו נפילתה בתחבולת ט‪5‬חמה ויוחלש הפחד חדתי‬ ‫אשר חי'נחוין מאד ננד בלעמי עובדי האלילים אשר בארץ‪ .‬אם שלאנזכר‬ ‫במק*אכ עצת ח' חיתה מפורש בזח באיסור בנין החומה אבלהביןמדנרי‬ ‫יל התכסים הזחכיצריכים להחזיקו חלאה ע"כ נאמר נמלכים‬ ‫ה‪ 4‬על כ‬ ‫גמלכים א‪4‬‬ ‫‪.‬כי אםיבואו‬ ‫עליהם תיכף נתרועת מלחמהיהיו מוכרהים ל.מוד על נפשם ופהדם יעבור‪.‬והיא הודיעה אל חמרג*ס‬ ‫לב הסה כל יושבי העיר ופחד ישראל נפל עליהם מאז ענרם את‬ ‫כימוגי‬ ‫היט מות ונמם לבבס בשמעם נפילת חמלבים האדירים מיחון טלך האמורי‬ ‫ועונ מלך הבשן ולא קם עוד רוח באיש וניותר ינדל פחדם ומוראם כאשר‬ ‫יצורועליהם בעת אשר חירח חולך וחסר אסרמאמיני חבל אלה יאמ‬ ‫אשרינוכי‬ ‫אז רפה כח אלהיהם ולאילחמו רק יתבצרו עד חלבנת החדשה‬ ‫תלך‬ ‫ותאיריאמינוכי אז יתגכרוויצליחו‪ .‬ו‬ ‫בעת ההיא‪ .‬ועל הדברים האלה אמרו לה כי אם יודעו כי הגידה‬ ‫את הדברים אלה נקיים המח משבועתה‪ .‬העם התבצר וחפר חפירות בורותשיחין ומערות ש'פ עצת‬ ‫רחב להנצל מנחש ביעקבוקסםבישראל וגם היאואנשיה חפרו חפירותבטקום‬ ‫התורף‪ .‬והפחד הנדיל מיוםליום עד שלא נותר בהם נשמה וביום השביעי‬ ‫אטר אלקיםכי במשוך היובל בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם‬ ‫ה כשמוע העם את‬ ‫תרועח נדולה ונפלה חומת העיר החלולה תחתיה‪.‫‪8‬‬ ‫טעיף ב‬ ‫חרם יריחו‬ ‫*רק ג‬ ‫‪24‬‬ ‫ן‬ ‫חכמה מאד רחב לבומנינחכ עמה לא יוכל לעמוד ננד עם ישראלובי‬ ‫יבוריישראל‪ .‬‬ ‫ינוחו יותר טוב שבעהימים בפחד וטורא‪ .‬ויבאו הנערים המרנליםויוציאו את רהב ואת אביה ואת‬ ‫אמה ואת אהיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו ויניהום‬ ‫מהוץ למחנה ישראל‪ .‬ויעל העםהעירה‬ ‫וילכדו אתהעיר‪.‬‬ ‫כדת ויהושעהבין עתהכי עםיושבי הארץ הזאת טובלהפיל פחד עליהם‬ ‫תכמיסים רתיים יחד עם תכסיסי מלחמח‪ .‬כמו‬ ‫שאטרו נסנחדרין פ"פ ול'א על חנניה בן עזור שדרשעע מנבואתירמי'‬ ‫בשוק‬ .‬‬ ‫)‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫פ‬ ‫כדבר ה'אשרדברביד יחושע‬ ‫בארתיבספרי"נרורי‬ ‫המדוהג' בערך קלוחומרמיי"בוי"נ והבאתיו בת"אמספרינו זח פרק‪ '1‬סוף‬ ‫מעיף א' שניתן רשות להנביא לדרוש גנואתו או נבואתנביאים אחרים עוד‬ ‫טום שנכתבו לדורשם נאיזה מדה מן המדות שהתורח נדרשת בחם‪ .‬וי‬ ‫קול השופרויךיעו העם תרועה נדולה‪.‬ועל המצנ פניטה תרמז להם רחב‬ ‫בעד חחלון‪ .‬ותטתיק סוד עם חמרנליםלהביא‬ ‫מוף בל מוףיפול חטבצרניד‬ ‫אל ביתח פפשפחתה יותר מנארבע מאות איש‪ .‬וחפל החומה תחתיה‬ ‫י‪.‬ונילו לה המרנליםכי הם יעברו את‬ ‫הירדן ויתמהסהו לבא ליריחו אחר טחרת הפסח ויצורו עלהעיר בעת‬ ‫יעליה לידע מה לעשות עם אנשיה‬ ‫אשר הלבנח תלך הלוך וחסור‪ .‬לבליהי' להם שום משא ומתן עם ישראל עדיניירום‬ ‫משה וישראל‪.‬נגד מוגי לב אלה אמר אלקים כי התכסים היותר‬ ‫טוב הוא להנדיל פחדם בתכסימ דתי לא בתרועת מלחמה‪ .

‬‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫וכנ שם‪6‬נישיריהוהיתה מקום קבוץ כל כחניאלילהירח טכל הז'‬ ‫עמסים (יהושע כ"די'א)דן אותה יהושעכדיןעיר הנרחת אועכ"פ עשו‬ ‫את חרמה כחרםעיר הנדחת‪ .‬לו לחיאל‬ ‫בית האלי להענש על אשר בנה אותהעור הפעם אחרי שהיא היתה כבר‬ ‫נבנית מקודםבימי אהוה אשראולי על זח גאמרויומיפובני ישראל לעשות‬ ‫הרעבעיני ה' ויחזק ה' את עגלון מלך מואב עלישראל עלכי עשו הרע‬ ‫"י‪.‬‬ ‫בעיני‬ .‬ואולי כהני האליל בעצמם הבינוכי‬ ‫א*א להם ללחום מלחמת מנן וחרבוחנית נגד ארבעים אלףחלוצי צבא ועם‬ ‫נדוליותר מן מאה ועשרים רבוא‪ .‬ויש רטז לזח בתלמוד אם כי לא מפורש‬ ‫דת'רהיו בה (בעיר הנדחת) אלנות תלושים אסורים מחוברין מותרין‪ .‬והעדעל זהויקם בלק‬ ‫בן צפור מלךמואב וילחם בישראל (יהושע כ"ד ט')‪ .‬‬ ‫א‬ ‫ב) אמנם מה שאסר בנין יריחוירליעחוול‪..‬י‪..4‬‬ ‫"‬ ‫העליון אביי‬ ‫בשוק‬ ‫שאמר‬ ‫עף‬ ‫שם כיון דאתיהב ק*ו‬ ‫‪85‬‬ ‫למידרש כמאן ראתמרלי'‬ ‫דמי עי*ש‪.‬ולחמו פנימה נ"כ רק מלהמה דתית אשר‬ ‫חאמינו ללהום בנחש ובקסם וקללות והרפות לגדף את ארון אלקיס‪ .‬אשר המאמרים‬ ‫חאלח קשורים וה בזח לדעת הרמב"ם ז*ל שמה שאמר ר' שמעוןבן אלעזר‬ ‫לא אותהבנו אלא עיר אחרת כנו מאין לקח זה אמר*‪8‬חירושלמי שרשב*א‬ ‫לקח זח שמאחרשהיא נבנית הלא מותר כבר לישב בה ולאהי‪.‬ם פל שהרמב"םי'‬ ‫ל לא הביא‬ ‫ן זה להלכה שאסוריבנות את‬ ‫א‬ ‫כללדי‬ ‫רושר ממקרהחיאל בית חאלי‬ ‫(מלכים א' ט"‪ 1‬ל"ד) נראה שהיתה נזירה ליו‬ ‫ת לא רק על אותו הדור‪.‬‬ ‫י‬ ‫ונלע"ד שהרמב"ם ‪'4‬ל לומד בכונת הירושלמי פ"י דסנחדרין ה*ח תנ‬ ‫רשב*א אומר ולא אותה בנו אלא עיר אחרת בנו‪ .‬זאת‬ ‫היתה מלחמתבעלייריחו הנזכר ביהושע כ"ד י"א‪ .‫‪.‬וי‪.‬‬ ‫כי כבר בארתי בהלק א' פרקו' טעיף הי שכל חרם הל גם על הנולדים אם‬ ‫לא שהתנו רק לאותו הדורי ומלשון ועץ‪4‬ע יהושע בעת ההיא לאמר ארור‬ ‫האישלפני ה' אשר יקום ובנה אתהעיר הזאת אתיריחו וגון (יהושעו' כ"ו)‬ ‫לא ידענו אםכיון רק ‪9‬אותו הדור או לדורות עולם‪ .‬מאחר שהיא נבנית מותר‬ ‫את לישב בה‪ .‬ודנן‬ ‫כעיר הנדהתועודיותר למעןישטעו ‪.‬וכפעלם השיב להם‪.‬אחריםויוסרו‪.‬יריחו ויקרא‬ ‫שמהעיר אחרת‪.‬מאיעיר אחרת‬ ‫חסדא‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫יריחו (סנחדריןקי"נ ע*א)‪ .‬ר"ל שהוטיף בה איסור יותר מעיר הנדחת‬ ‫דכתיב וכל אשר בה אפי' אלנות מחוברים אשר בה אסורים כפי'‬ ‫רעוע ז"ל שם שזה ספני שהיתה חמקור שלאלילי הארץ בעבודת הירח‬ ‫והיתה המלהמה לא רק מלחמת כנוש הארץ לבד אך גם מלחמת חדת ננד‬ ‫עבודתאלילם והיה נחוץ לשמש בטלחמה כזאת עםתכסימיםדתייםלהיות‬ ‫ארון אלקים עושה שפטים כאלהיהם‪.‬של‬ ‫עיר אחרתבין תלושיןובין מחוברין אסוריס‪ .‬ר'יוסי ור' יהושע בן קרחה אומר מה רמ'ל וננה את העיר‬ ‫הזאת אתיריחו אלא שלא יבנהעיר אחרתויקרא שמהיריחו‪.‬וכן הוא אומר לא תוטיפון לשוב בדרך הזה עודלישיבה‬ ‫אין אתחוזר‪ .‬את חוזר לסחורה ולפרקמטי' ולכבוש את הארץ‪ .‬אך סספר סלכים רואים‬ ‫שלמדו נזירת יחושע לדורות עולם א"כהיי לו להרמב"ם ז"ל להביא איסור‬ ‫זה בספר הי"ד‪.

‬וכיון.‬אבל אחרי שכבר נקבע על דבר חול‬ ‫מותר כבר לקרא אותו הדבר בשם וה אשר הואחו‪5‬ין כבר‪ .‬‬ ‫כדאי' בסנהדרין פ"ב ש'ב ואחרי ששםעיר אחרתיריחו נזכרת כבר בתמ'כ‬ ‫במעשה דחיאל בית האלי כבר הותר השם הזה כמו כל שמות ע"ז שנזכרים‬ ‫בנהעיר אחרת בשםיריהו מיומד בעיקרועל איסור‬ ‫במקוא‪.‫‪26‬‬ ‫פוקנ‬ ‫חרםיריחו‬ ‫סעיף ב‬ ‫בעיני ה'ויאסוףאליו את בני עמון ועמלקוילךויך את ישראל ויירשו את‬ ‫עיר התמרים (שופמים ג' י"ב י"נ)‪ .‬אבלכיון שעבר חיאל בית האלי וקרא‬ ‫שםעיר אחרת בשםיריחו והשם נזכר במקרא כבר מותרלכנות בשם זחכי‬ ‫איסור לאישמע עלפיך הוא רק בשמות של עכו"ם שאינם נזכרים בתנ"ך‪.‬וכן‬ ‫להבדיל במומאה כמבוניבקדש פקע שם ע"ז מהדבר‪ .‬וכן לקראעיר אחרת על שם יריחו אחרי שמקור‬ ‫איסורו הוא משום לאישמע עלפיך‪ . שפקע איסור זה נתבמלה נם‬ ‫יהושעלפי‬ ‫מדרשה‪.‬ועליריחו על שםיריחו‪ .‬כי הדרש שלאי‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫לא ישמע על פיך‪ .‬וכונת הירושלמי מותר את לישב בה‬ ‫אין הכונה עלישיבה שא'ן בה סמיכה שיהושע לא קלל למי שישב בה‬ ‫כמו בלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד במצרים לישיבה אין את‬ ‫חוזר ‪'15‬כן פה לבנות אמור אבללישיבה לבדמותר‪ .‬שאל"כ הי'עלינו לקדש כל "אל" אשר‬ ‫מורכב בתנ"כ לשמות אדם ‪5‬מו גם‪-‬לי‪-‬אל גבריאל עמנואל וכדומה‪ .‬וטה שאמר מאחרשהיא‬ ‫נבנית מותר את לישב בההיינהועיר‪.‬ויהושע השביע על העיר‬ ‫המקום‪ .‬ולחדש שם וה עלעיר אחרת אסור‬ ‫משום לא ישמע עלפיך שזה שםהיכל אליל הירח‪ .‬שנם בקריאת שם‬ ‫הקודש על דבר חול פקע קדושתו‪ .‬שמאחר שנןכרת בכל פעם‬ ‫בתנ"כ וגםבדברי חז"ל בשםיריחו אות הוא ששמ אשר כבר נקבע על דבר‬ ‫אם שמקור הכנוי הוא על שםע"‪ .‬‬ ‫פרקד‬ .‬שלא יקראעיר אחרת בשם זה‪.‬אך כנראה לא חששו‬ ‫כלם לאיסור זה של שם יריחו על עיר הזאת‪ .‬ש'כ לא מביא הרמב"ם ז"ל כלדין זה ש‪5‬יריחו‪.‬ואולימפני‬ ‫זהכנו אח"כ נ"כ את העיר הזאת בשםעיר התמרים‪ .‬לבנותה עוד הפעםוכיון שנבנית כברבימי‬ ‫אהוד אין עוד איסורבבנין‬ ‫ומה שנענש היאל בית האלי הואמפני‬ ‫שבנהעיר אחרת וקראה בשםיריחו‪ .‬ואיסור לא ישמעעל‬ ‫פיך שלא לכנות בשם ע'ז הוא רקעל המכנה הראשון לא על הקוראים את‬ ‫הדבר ארו'כ בשם וה‪ .

‬‬ ‫ובארנו שם שר' שמעון לא חשב אותם לברית רק למצוה שנצטוינו לעשותה‬ ‫בעברנו את הירדן אחרי דרך מבא השמש מול הגלגל אצל אלוני טורה‬ ‫(דבריםי"א ל')זכר להברית שנעשה בערבות מואבעיין דברינו שם‪.‬שא"א לחשובשדברי‬ ‫התורת הזאת המה הלאוים חנחשבים בי"א ארורים שהלא הם כבר נאמרו‬ ‫בארור וברוך וסדוע יכללם עוד הפעם ועל כרחך שהשנים עשר נאמר על‬ ‫כל רברי התורה בכלל‪.‬ובפרק בי סעית א‪ .‬חכרכח והקללה‪ .‬ר"ש ט‪1‬צי~ו הר גר‪..‬אםהי‪ 1‬על כל חתוריו‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫במאח‬ ‫י סחלוקת תנא קסא ור"ש‬ ‫(סוטה ל"ז‬ ‫ע"ב) וסשם בארהכ‬ ‫תלויה אם ברכות וקללות שבהר נריזים והר עיבל המה בריתאו מצוח‪.‬טעם ש‪ %‬לא תחיח כל נשטה‪.‬‬ ‫אמנםיש עוד שיטה אחרת בזה והיא שיטת רש"י ז"לבטעמו של ר"ש‬ ‫מדוע לא חשב כנו'ח בריתות את חברית של הר נריזים והר עיבל וחוא‬ ‫מפני שאין הברית הזאת לדעתו על כל התורה כלה‪ .‬קריאת יה‪1‬שע את כל‬ ‫דברי התורח‪ .‬ו‪.‬ודברי רש"יז"ל מפליאים את הקורא לבד מה שבאחד עשר‬ ‫ארורים שם כלולים בחם כמעט רוב מצות ל"ת שבתורה‪ .‬נאמר שם כם‬ ‫הארור השנים עשר ארור אשר לאיקים אתדברי התורה הזאת לעשות אותם‬ ‫שפי'רש"י ו"ל בעצמו בנמוקי החומש‪ .‬כאן כלל את כלל התורה וקבלוה‬ ‫עליהם באלה ובשבועה ע‪'%‬ל‪ .‬ט"ו‪-‬כ'ו)‪ .‬לא חי' רבר טכל‬ ‫אשר צוח טשח ‪1‬ג‪ '1‬כונת ר' משח חדרשן ני"א‬ ‫אר‪1‬רים‪ .‬כ‪ %‬חפראוה כלה לא נאסרח‬ ‫אלא לנ‪1‬אף ונואפת‪ .‬קד‪1‬שיכו תחיו‪.‬‬ ‫שניות ‪%‬עריוח‪ .‬ה‪ .‬ואם שיכול להיות שרע‪'4‬י ז"ל בפירוש התורה‬ ‫פירשאליבאדח‪'.‬‬ ‫א) בחלקשני כבר כתבתי בעז"ה פרק מיוחד "חברית בערבות מואנ‬ ‫והברכה והטללה בחרגריזים והר עבי" (פרק ח')‪ .‬משנה ת‪1‬רה‪ .‬ק‬ ‫י אבל מה יעשה ר' שמעון בפסוק זה‪ .‬טפני ששם היה חצווי על‬ ‫בנין המזבח בהרעיבל והברכה והקללה מול שני ההרים האלח‪ .‫פרק ד‬ ‫ברית ארגריזיםוהרעיב‪ 5‬מעיף‬ ‫א‬ ‫‪27‬‬ ‫פרטר‬ ‫ברית הרגריזיםוהרעיבל‬ ‫י‬ ‫סעית א‬ ‫אם ברכ‪1‬ת וקלל‪1‬ח שבהר גריוים והרעיפל ברית‬ ‫א‪ 1‬פצ‪.‬אטנם אין לעבור טמקום‬ ‫חטעשחמבלי לברך בתורה כבתחילה במקום הצווי‪.‬אל רש"י ז"ל טוטה‬ ‫ל"ז ע"ב ד"ה טוציא ו.‬אשר לאיקים‬ ‫ואכו כל‪ 4‬כל חת‪1‬רה‪ .‬וגם נגעתי‬ ‫בזה שם בפרקגיסעיף בי‪ .‬‬ ‫ונראה שרש"י ז"ל סמך בזה על דברי ר'יהודה ברנחסני מתורגטניה דר'‬ ‫‪-‬‬ ‫שטעון‬ .רנריזיםלפי שלא אמר יהושע עליהם כל התורה‬ ‫אלא מצות שבפרשה עכ"ל‪ .‬ר"ל הארורים הנזכרים בפרשתכי תבא (דברים‬ ‫‪'%‬ז‪ .‬וים‪ .

‬לוקח שוחד להכות נפש לוקח שוחד להיות‬ ‫חטנאף‪ .‬‬ ‫'.‬ה‪ .‬‬ ‫י‪.(.‬‬ ‫‪1.‬ומפחדבולמם של‬ ‫בחם עם ישראל בבואם לשם כאשר נכשלו במעשה‬ ‫עריות אשר לא יכשלו‬ ‫מדין‪.‬וכל‬ ‫גרי‪.‬גם עבודתאליליחםהיתה בזנותונאפופים‬ ‫ותטמא חארץיו‬ ‫עם אדם ובהמח ותטמא הארץ במקראבים וחליים רעים ונאמנים‪ .‬ארורים אלחשעשוהו לעבוד פמלומסכה‪.‬‬ ‫ארורהאיש אשריעשח פםל ומםכה בארורסניליח‪ .‬ואנכיהעני בדעתאינני מכ‬ ‫יתום ואלמ‬ ‫יודו‪ 3‬לדרושארור אשר לאיקים אתדברי חתורההזאת לעשות אותםאשרלפי‬ ‫שךומהולעשותאותם‪ .‬ולפתות לו אשת איש ונורם לו מיתה‪ .‬וכן רורש‬ ‫את כולם כל אחתלפי פשוטה‪ .(1'(.‬נותםו‪.‬משגה עור מפתה‬ ‫אשתאיש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת עונשה כמהו‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬חקללות וחבר‪:‬ות ננד חעריות‪ .‬ל‪.‬וסה לו לבפול‬ ‫דעתרש' ‪'4‬לחכלעלאיםור אשתאישנמ‬ ‫יר אםאינורק על חכתוביםבפרשה‪.‬‬ ‫‪(1.‬רח וחגר‬ ‫כנאמראחריהצו‬ ‫וי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם‬ ‫הגר בתוככם‪ .‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪.‫‪28‬‬ ‫פרק ד‬ ‫ברית הרנריוים והר עבל‬ ‫סעים א‬ ‫שמעון בן לקיש שדרש שכל הפרשח כלה לא נאמרה אלא לנואף ונואפת‪.‬את‬ ‫י כל אחד קגא לאשתו‪ .‬צרעת‬ ‫מטארתוסיפיליסוכלחלי וכל מ‪:‬ה אשר לא תוכל להרפא‪.‬וביותראיננימבין דרשת ר'יהודח‬ ‫את הארו‬ ‫ברנחמני‪ .‬ימת תועבותיהם‬ ‫ממחלות שונות ‪.‬י‬ ‫(_‬ ‫‪.‬אבל האם לא די לקחת אותם בשביהומוכרם לעבדים‬ ‫ולשפחות‪ .‬‬ ‫'‪.‬שוכב עם כל בחמח‬ ‫ילה אביו ואמו הבא על אשת‬ ‫אשת איש שעשהה מעשה בהמח שסנאפת‪ ..‬‬ ‫‬‫'‬ ‫‪.‬לא הי'כהיום לעשות את‬ ‫נועם ולא מן הנימום‪ .‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫'‬ ‫!‬ ‫י‬ ‫(‪.‬מהלולהכנם בדחוקים רחוקים כאלה‪ .‬ ‫(‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪(.‬ן‪.‬י‬ ‫הפרשח כלה מנואף ונואפת מדברת‪.‬אותו של עריותכגון שוכב עם חותנתו ואשת‬ ‫אביו ונם אחותו כלם באשת איע‪ 4‬ולמיקם בתר ארורי‪ .‬מחלו לעשות מאחת עשרה‬ ‫עברות כבדות עברה אחת שלאיסור אשתאיש אשרלא נזכר כלל בפרשה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ונלע"דשר"יבר נחמני מבקשלו לדרוש טעם לכלחענין של לאתחיח‬ ‫כל נשמה אשרנצטוינו על שבעה עמסים חא‬ ‫אלח‪ .‬נותם בעבודת אליליהם היתה לזנות‬ ‫י‬ ‫נש‬ ‫הנרים האלמנהוהיתומח באונם ומפתה אשראין דורש משפפם‪ .‬‬ .‬כ"וכ"‪ .‬מכה רעהו במתר נורםלו בלחם םתריו‬ ‫שתמות בבדיקחתרימים המרים‪ .‬ל באביו ובאמו שגדלוגדולים רעים בביתם‪ .‬אבל‬ ‫אם שבודאיהי' שטופים נםב‪.).1‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬ל‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫‪.‬משיג גבול רעהו‬ ‫בא על אשתו חוא השינ גכולו‪ .‬כי‬ ‫יקראי"ח‪.‬אלא זה הבא על הערוה‬ ‫אשת אהשוחוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבא בקהלואינו מוצא אשה‬ ‫הוא חולך לעבוד אלילים‪ .‬י‬ ‫‪(".‬‬ ‫ן‪1.‬או בסתר‬ ‫נס ‪.‬‬ ‫אמנם האמת הואכי לא מפני שנאה ולאמפני תכסיםמלחמהנצטו*נו‬ ‫על חדבר הנורא ה‪.‬אשר אין וה כלל מדרכי‬ ‫‪ .‬ולא מכר איסור אשתאיש בפרשה ‪.‬מפח משפט נר‬ ‫עקוב אחר‬ ‫ינהאיני יודע לדורשועכ"ל רש"י ז"ל‪.‬מק‬ ‫אישמ‪.‬‬ ‫‬‫‪.‬רוכ‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫בהמח‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ת‪.‬ולא להרונ כל נפש אנשים ונשים וטף נער וזקן דנר אשר מרעיד‬ ‫כל לבומרניז כל נפש רק לשמוע דבר נורא כזח‪..‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬רקמפנ מכנת מות ופקוח נפש לכל עם ישראללהצילם‬ ‫יהעמים האלהמפני ת‪.‬‬ ‫‪.‬אשר שררובין‬ ‫של העריות ולא תעשו מכל התועבות האלה הא‪.‬נצטוו ישראל שתיכף בבואם לארץ יעמדו כל שבטי ישראללפני חר‬ ‫ם וחר עיבל לעשות ברית ואלח‪ .‬ואם שמצב המדיניות‬ ‫חנכבשים רק למם‪ .‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫חאך לאעבגםלויק‪.

‬ולכן כתיב אחר זח קדושום תחיו ר*ל קדש‬ ‫עצמך במותר לך‪ .‬וארזר אשר לאיקים את דב התורח חזאת אשרט*סיה‬ ‫רילעשות לעצמו סיגים תדרים‬ ‫בברוך אשריקים את ד חתורה הזאתהיינו‬ ‫לבריתאות חניאוף‪ .‬ח‪ 4‬דברבמכל‬ ‫וחנשים והטת וחגר ההולך בקרבם (יחושע ח' ‪'6‬ד ‪6‬אק)‪.‬‬ ‫לעריותיבדמפנ‬ ‫יעת תנא קמאורוב מאמרי חז"ל חיא שברית חרגריזימ וחד‬ ‫ב) אבל ד‬ ‫עיבל חיתח על כל התורח‪ .‬באיסור מצוח ואיסור סדוויח וארור‬ ‫ננד חמקור המשחת ש‬ ‫אשר לאיקים‪ .‬רב כהנאאמרמהכא ושסרתם אתמשטרתיעיי*ש(יבמותכ"אע"א)‬ ‫והקדושההיא היפך הטומאח‪ .‬‬ ‫שקמורתתיהתועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטם‪4‬פו בהם (הק*א י"ח‬ ‫מחו‬ ‫בדאמרי' אמררבארמזלשניותמןחתורהמניןשנ'מכלהתועבותהאלקשותטכלל‬ ‫דאיכא רכות‪.‬ל')‪.‬אם שבאחד עשר ארוריםאין כל האיסורים‬ ‫שבתורח אבל בארור אשר לאיקים נכללח כל התורה כלח כפי' רש*י ז"ל‬ ‫החומש "כאןכלל את כל חתורה וקבלוח עליהם באלה ובשבועח*‬ ‫בנמו‬ ‫קיאבלזהאין ספק שעיקר הברית בהרגריזים והר עיבלהי' טפני נחצת‬ ‫עכ"לן‬ ‫ברית מיוחדה חדשה ננד עריות כדרשת ר' יהודה בר נהמני‪ .‬אך‬ ‫שפה לא נזכר ענין ברית רק קריאה כמו בשרשצת חקתל ועיקר‬ ‫טפנ‬ ‫יית הוא קבלת דברים במה שענו כל יוצראל אטן כדאי' בשבועות‬ ‫חבר‬ ‫ל*ו‬ .‬ובטו שיש‬ ‫העריות קדושים תהיו כמוכן בא בארורים שלעריות ארור אשר‬ ‫חכלל א‬ ‫חריאת דבריהתורה חזאת ד'ל אשראיננועושחגדרים לעצטולחעצים‬ ‫לא יקים‬ ‫ומן חערוה‪.‬שר' יהודהשהחליף לקרא לשניותאיסור קדושה משום קהש‬ ‫עצמך במותר לך ייבמות כ' ע"א) מפרשכן נם קדושיםתחיו‪ .‬‬ ‫שהואעל ספר חחוקים וחכהט‬ ‫התורח חברבח וחקללח בכל חכתוב בספר חתורח‬ ‫ואח"כ טרא אתכלדב‬ ‫אשרריצוה משה אשר לא קראיהושע ננד כל קחלישראל‬ ‫לא ‪.‬ונם ממה שנכתב על חאבנים את משנח‬ ‫בני ישראל אשר כבר בארתי בחלק ב' שם‬ ‫תית משה אשר כתב לפנ‬ ‫יפטים חמתחיל בראה י*ב א'עד תבא ב'ו י"ט‪.‬רק מ"ד‬ ‫שהיה ברית נם על כל התורה כלח חוא רק ממה שנכלל אדו'ב בארור אשר‬ ‫לאיקים שחוא כולל כל התורה‪ .‬‬ ‫ואם נחפוץלחקים גם ר'ש בווחוהעלינו לומר שחברית בהרגריזים לא חיתח‬ ‫על כל התורח כלה ספני שעליה כבר נכרתודי בריתות בחורב ובאהל מועד‬ ‫שבטדבר ובערבות טואב‪ .‬‬ ‫עיני‬ ‫והו הפירוש אשר אנו מוכרחים לפרש לדברי ר' יחודה בר נחמג*‪.‬וחיו יכולים טפטוק‬ ‫זה לחביא ראיה על הביית בהרגריזים והרעיבל שחיתהעלכלחתורח‪ .‬וע"ז נכרת הברית בהרנריזים ובהר עינלטיוחד על‬ ‫דבור לא תנאף‪ .‬וקראו חז"ל לשניות איסור קדושח וקדושים תהיו לאלקיכם‬ ‫לקדש עצטך במותר לך ואמרוא לאו שניות פגע בערוה גופה‪ .‬אמנם נעשח ברית מיוחד בהר נריזים והר עיכל‬ ‫הנחיצות ננד שטופי תזנונים בעבודתאלילי חארץ‪.‫פרק ד‬ ‫ברית הרגריזים חתרעיבו‬ ‫סעיף א‬ ‫‪%‬‬ ‫את חבעל או עשע‬ ‫ע או חרנו "בסתר‬ ‫נם עם אשת איש שהבעל לאיוד‬ ‫עלילות שוא על איש למען יהרגזותשאר אשתו חפקרלו‪.‬והחוב והכח‬ ‫יא מן ווטמרתם את משמרתי עעצ סשמרת‬ ‫שניתן לחכמים לגזור הגזירות הו‬ ‫חנאמר אחרי פרשת עריות ושמרתם את כהטטרתי לבלתיעשוה‬ ‫למ‬ ‫‪ .‬וכל חפדשח כלח‬ ‫מנואף ונואפת מדברת‪.

‬ברוך אשר לא יסינ נכול רעחו ארור מסיג נבול‬ ‫רעהו ונו' וכן כלם‪ .‬ברוך אשר לאיקלה או אשר יכבד אביו ואמו‪ .‬‬ ‫שבטים וכנ‬ ‫אשר'בנואח ונואפת שעל זהחיה‬ ‫אמנם כונת ר' משה הדרשן הוא כי י"איש‬ ‫לאיקים ונו' הוא על כלל‬ ‫עיקר חברית בהרגריזים והר עיבל‪ .‬המח‬ ‫דברים אשר לא מתקנלים על הלבי ובודאי ר‪ 4‬טשח הדרשן הי' צריך זה‬ ‫לאיזה דרוש לעורר את העם לשעתו באיזה דבר ונתן אסמכתא כזאת‪ .‬ריל עלהברית הכללי ארור‬ ‫אשר לא יקים את דברי התורה הזאת שכלול בה כל התורה‪ .‬כי‬ ‫לאמתת הדבר לא קללו ח"ו שום שבם רק ברכו אותו כנאמר כאשר צוה‬ ‫משה עבד ה' לברך את חעם ישראל בראשונה (יהושע ח‪ 4‬ל"נ)‪ .‬ומהשייך בזה לומר שקללו ח"ו שום שבם‪ .‬ונכון הוא דעת‬ ‫אכארבנאל ז"ל שחברכה והקללה הנוכר במקרא זה אינה מה שקראוזה עתה‬ ‫י‬ ‫בהר גריזים והרעיבל רק אשר בפרשת בחקותי ובפרשת ראה ובפרשת כ‬ ‫הבא‪ .‬‬ ‫ובזה מובןיסודו של ר' משה הדרשןו"ל שהביא רש"י ז"לבכי תבא‬ ‫כ"ז כ"ד‪.‬ושמא ברית ננד כל שבם ושבם‪ .‬ומבואריותרבלשוןהירושלמי‬ ‫יכול משיהיו אומרים הברכות אומרים הקללותח"לדברכה והקללה ברכח אחת‬ ‫וקללה אחת (ירושלמי סוטהפ"ו ה"ד)ר"ל אמרוברוך אשרלאיעשהפסלומסכה‬ ‫ארור אשר יעשהיוגוי‪ .‬ויותר נכון מה שכתבובעלי התוס'‬ ‫זשל בסוטה לשן עווב ‪.‬זה רק דרך‬ ‫וסגנון הברית להזכיר הברכות והקללות‪.‬ארור‬ ‫מקלה אביו ואמו‪ .‬אשר המונה טספרם ימצא באמת י"ב‪.‬יכוליהו כל הברכות קודמות לקללות ת"ל‬ ‫ברכה וקללה ברכה אחת קורמת לקללה ואחת]‪.‬‬ ‫אך זה ידענו מדברי התוס' הלז שאין דעתם ז"ל כדעת רש"י ו'ל‬ ‫שר"ש‬ .‬ר"ל להתחיל‬ ‫בברכה וכנאמר אלה יעמדו לגרך את העם (דברים מ'ז יאב)‪ .‬‬ ‫כי‬ ‫לכי נגד שסעון לא כתב ארור לפי שלא‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫אטנם מה שאמרר' משה הדרו~ן‬ ‫הי' בלבו לברכולפני מותו כשברך את השבטים לכך לא רצה לקללו‪ .‬אך לא רחוק שקרא נ"כ לפניהם עוד הפעם גם את הארורים האלה‬ ‫אשר קראו כברלפני חרנריזים והרעיבל להראות להם שמשה צוה עליהם‬ ‫ולאהי' דבר מכל אשר צוה סשה אשר לא קרא' ואוליכולל במכל אשר צוה‬ ‫משה נם הלכה למשהמסיני ע"כ לא כתיב כל אשר כתב משה‪.-‬ה ר"ום‪ .‬אבל‬ ‫חתורה כלה ואיננו בחשבון כלם בכללברוך אשריקים אתדבריהתורהחזאת‪.‬ואמרו בטוטח‬ ‫ל'א ע"ב להקדים ברכה לקללה‪ .‫‪80‬‬ ‫פרק ד‬ ‫ברית הרגריזים והרעיבל‬ ‫סעיף א‬ ‫ל"ו ע"א אמן בו קבלת דברים דכתינ ארזר אשר לא יקים את‬ ‫התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן‪ .‬וכדי שלא‬ ‫יאמרו שלאידעו כלל כל מה שנכלל במקרא זה קרא לפניהם כל התורה‬ ‫חברכה וחקללה שידעו מה כולל מקראדארור אשר לאיקים‪ .‬ובפסוק זה חוא‬ ‫דברי‬ ‫עיקר חברית על כל התורה" וכנראה שקריאת יהושע את כל דברי‬ ‫חתורח היתהלמעןליתן פירוש על הארור הי"ב‪.‬ר"ל י"ב‬ ‫בריתות ננדי"ב שבטים‪ .‬ר ביסודו של ר' סשה הדרשן ושלי"א ארוריםיש כאן כננדי"א‬ ‫אנידתישמעון לא כתב כו'‪ .‬ואם נאמר כדעת ר' יהודה בר נחמני שכל הפרשח‬ ‫כלה בנואף ונואפת אשר בארנו שזה רקי'א בריתות בנואף ונואפת הם כנגד‬ ‫י"א שבטימי ולא כננד שמעון שלאירנישו בזה עקיצה ממעשה דומרי בן‬ ‫סלוא נשיא בית אב לשמעתי‪.

‬רני אומר אם כדברי ר"ש בן‬ ‫יתודה א'ש כפר אמום שאמר משום ר"שאין כל דבר מן התורהשאין כרות‬ ‫עליו מ"ח פעמים על כל פעם ופעם שש מאות אלף ושלשת אלפים וחטש‬ ‫מאדת וחמשים‪ .‬רק שהי'חברית הזאת בערבות מואב ולזכרו‪7‬‬ ‫הזאת נצמוו לעשות את התכסיס הזה בהר גריזים לא שזה ברית טיוחדה‬ ‫ובמקום זהמביא לחשבון חשלשה מקומות את אהל מועד שבמדבר‪ .‬ואין דעתו כלל כר' יהודה בר נחמני שכל‬ ‫הפרי~ה כלה רק מנואף ונואפת מדברת שלדעת הוש מדברת מכל‬ ‫התורה כלח בכלל ובפרם כמאש‪ .‬‬ ‫'כן אמר ר'יוחנן משום ר"ש כל שהיה בכלל ויצא טן הכלל ללמד‬ ‫אמרלי‬ ‫לא ללטד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא‪ .‬הוא טוציא רק את‬ ‫המקום‪ .‬‬ ‫בנכרוךוי"ב בארור א"כ חושב את כלי'ש הברכות והארורים על כל דבר‬ ‫ודבר מן התורה לא על נואף ונואפת לבד‪ .‬ים שנכללים בדיבור‬ ‫אחד בענית אמן‪ .‬ש‪.‬‬ ‫אם שחוא חושב טפורש בירושלסי בין הבריתות י"ב בברוך וי"ב בארור‪.‬ר"ל שלדעתו נעשה חברית הזאת של הארורים עוד בערבות מואב‬ ‫ובהר גריזים והר עינל הי' רק למצוה לזכר הברית הקודם של‬ ‫ערבות מואב כמ'ש‪ .‬כונתהתוס' ז"ל הוא כם"ש וקושית "אמאי י"ב"‬ ‫אינה על ר"ש רק על המקרא עצמו כמ"ש‪.‬מועדתחתיהןוכןהי'ראשאומראי‬ ‫לך כל דברודבר מן התורח שאין כרותעליה תקע"ו בריתות שתים עשרה‬ ‫בברוך ושתיםעשרה בארור ושתים עשרה בכללושתיםעשרה נפרםהרי מ"ח‬ ‫בריתות‪ .‬אמרליה לא בדבר‬ ‫אחד דלמא בשני דברים והכא בשני דברים אנןקיימין‪ .‬‬ ‫שבאמתהיוי"ב בריתות אלו בערבות מואב‪ .‬‬ ‫וידעתי‬ ‫ז*ל שהי*ב‬ ‫אשר‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫אשר‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫צ‬ ‫נ‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ך‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫מפני‬ ‫וה כתבו התוס‪ .‬א"ר תנחומא מכיון‬ ‫דכהיב אמן בטוף כמו שכלו דנר אחד‪ .‬וזה ראיח למ"ש בח"ב פרק ח'‬ ‫שגם לדעת ר"ש הברכות והקללוון המהברית‪ .‬רק שנפל‬ ‫פעות הדפום בירושלפי שכתוב בדברי ר"ש וכן בהר סיני וכן "בערבות‬ ‫סואב‬ .‬שהתום' ז"ל כתבו זאת על דעת ר"ש‪ .‫ו‬ ‫‪5‬רק ד‬ ‫בריתהרגריויםוהרעיבי‬ ‫סעיף א‬ ‫‪51‬‬ ‫שר'ש הולך לשימת ר"י בר נחמני שברית הר נריזים הי' רק על נואף‬ ‫ונואפה‪ .‬כ לא חושב ה'ש ברית הרגריזים והר עיבל לברית מיוהדה‪.‬הננו רואיט מפורש מכל זה שי"ב‬ ‫בריתות שחשב ר"ש הם עצמם הי"בארורים שבהרגרי‪.‬ז"ל לדעתו ולאידענו אמאיי"ב ואל אם אינם חי"ב שבהר‬ ‫נריוים והר עיבל אמאי הםי"ב ומתרץ נגדי"נ שבם'ם‪ .‬שבןאי' בירושלמי ראשמוציא‬ ‫של הר נריזים והר עיבל ומביא של אוהל‪.‬אך הם בעצמם חלק מברית‬ ‫ערבות מואב‪ .‬ומביא לשון חירושלמי מפורש‬ ‫ר"ש אוטראין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרותעליה תקע"ו בריתות‬ ‫י‪.‬ולא בהרנריזים וחרעיבל‬ ‫ששם הי' רק למצוה לא לברית מיוחדה אפי' לא לחתימת הברית‪.‬ללמוד וללמד לשמור ולעשות הריקצ"ב בריתותוכןבסיניוכןבערבות‬ ‫מואב הרי תקע"ו בריתוה‪.‬‬ ‫שיכוליםליתן כונה אחרת בלשון התוס' ז'ל לומר שדעת חתוס‪.‬אמנם בל הרואח‬ ‫בירושלמי פנימהיראהשעיקי‪.‬עד כדון דברים שגכללו ונפרמו דברים שנכללו ולא נפרמו‪.‬ובהרגריזים והר עיבל נאמרו למצוה לעשות זכרון לברית‬ ‫ערבות מואב‪ .‬ר'שבן יהודה אישכפראסום משוםר"ש שש מאות‬ ‫אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים‪.‬אע*פ שר"ש מוציא הר גריזים‪ .

‬ל‪.‬חבדל בהמדות שחתורה נדרשת בהן בין‬ ‫מצוה לספ~ר‪.( .‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫‪.‬שי*תי‬ ‫לכתוב בראש~נה ההוי אסינא‪ .‬‬ ‫בענין דברשהיה בכלל ויצא מן הכלל‬ ‫לבאר את המשא ומתן בירושל‬ ‫למאיללסרעל הכללכלויצא‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬ ‫הי"ב הוא ארור אשר לאיקים את דברי התורה ה‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪(.‬ובהרנריזים והר עיבל הי' רס מצוה לעשות תכסיםלזכרון‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫בערב‬ ‫ב' פרס ח' להכנס בכהטא (‬ ‫בהסגנון שכתכתי כבר בחלק‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫‪8‬‬ ‫או שור ‪4‬ע‬ ‫א‪'.‬את מרבה כל המצות לא לן‬ ‫הי"אאלו‪ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫(.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דשבטימ‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫לפי עומק‬ ‫התום'‪'.‬רקראוי להקדים פה ‪.‬‬ ‫'ברית בשאר [([‬ ‫‪ .‬א"כצריכיםלהבין ‪6‬ההיא שאלתהירושלמי ‪(.‬‬ ‫אי" שדעת התום' שלאפי' כלל לא בערבות טואב ולא בהרנריזים ברית‬ ‫לומר ארורים רק בנואף ונואפתואין חדברכן שדעת התוס' "ול שהברית‬ ‫שלהי"ב לדעת ר"ש היתה על כל התורה ועל כל מצוה ומצוה אךהי' רק‬ ‫הזאת‬ ‫נםמואב‪ .:‬‬ ‫' ‪1.‬הוקבדל בין ערבות דיחידימ לערב‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫הברי ומפנידרכ‬ ‫‪(.‬הקאנסטאפוציא של‬ ‫אמעריקא‪ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫התוסן שדהיתי‪.‬אמנם באמת אין שאלת הירושלמי כלל לידע אם הי‬ ‫וכללומיה היא בתורח‬ ‫כל המצות שבזה לא הםתפקו כללאחר ש‪.‬‬ ‫סאי‬ ‫סעיף ב‬ ‫בדרך רש"י ‪"1‬ל‬ ‫י'ב בברוך וי"ב באדור‪ .‬‬ ‫‪...‬וכיון שחארוי ((.‬ל שהי"ב בברוך והי‪4‬ב נארור‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫מקודםלפי‬ ‫שכתובים בהר נרהים והר עיבל וחם כננד י*ב (‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫המה‬ ‫ששהבזטכייםר‪.‬רן‬ ‫ודבר מן התורה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חרבפהרםהכלי ואפי' כאשרהפימאם ‪.‬כי באמתפה הוא ל‬ ‫א‬ ‫לפלרמפר.‬‬ ‫‪(.‪...‬י"ב בר‬ ‫קלתיתכובתחמעולרהכסלצדד‬ ‫ינרית‪ .‬‬ ‫ן הנחשב*םבפרפי‬ ‫כללו ונפרפודברים שנכללו ולא נפרטו‪ ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רק‬ ‫‪.‫לקי‬ ‫מואב‪ 4‬צ"ל במקום וכן בערכות מואכ"וכן באהל מועד שבמדבו" שחלא ‪"( .‬‬ ‫אמתת הכונה אשר נ"כיחוק שיטתי‪.‬מה שאלה היא‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫(('‬ ‫עאת הלאכל פרםוכלל נעשה הכלל מוסיף על הפרפ וטרבההכל‪.ונלללאלאלשמדרנעעלשעהצמוהכילצלאסוםיף על הפרם ומתרבה הכל‪.‬‬ ‫ים ומ‬ ‫שפרפוכלל נעשה הכלל מוסיףעל הפר‬ ‫ןאיש אלרעהו קמוד‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫הם הרבה בכתוב כמבואר בברייתאדר'‬ ‫כים וכלל נעשה הכללמוסיט(‪.1‬‬ ‫((‬ ‫בערטת מואב הוא ולא צריךלהזכירו‪ .‬‬ ‫הושב אותו ח"ו לפירוש‪ .‬מדת טרט ~כלל‬ ‫לפי‬ ‫הוא גנם בפרטים רבים וכלל‪ .‬ךי‬ ..‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬נכל זאו‪ 7‬אל יחשוב הקורא שחפירוש הזה בדברי‬ ‫רכו כאשדיתבאר ‪..‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ומתןלפי הכונה‬ ‫זה הלכתי נם פה .‬‬ ‫שהברייתא הזאת ובחטתירה להטני‬ ‫שרמוי‬ ‫שההפךחטכ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬שני דברים‬ ‫בה‬ ‫ה~הרבטצוה‬ ‫שיצאו טן הבלל ללמד‪:‬נדונין כשני בתובים הבאים‬ ‫באחד‪ .‬‬ ‫‪.‬ליוכולמהבשהימשהבל‬ ‫פי‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫על חפרם‬ ‫דיוט‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪. .‬וזה ברור ב'ה‪.(((.‬עיקש ופתלתול‪.‬‬ ‫ישטחית להראות אמתתשימתי! ואח"כ להוציא לצורת‬ ‫.‬ואין הדב‬ ‫שאנ‬ ‫כונתי ננד המתעקש אשר יתעקש‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫י שבאמת כונת התוס' כן רק‬ ‫ה‬ ‫‪(..‬חאןמנם באמתאין זאת כונת התוס' ז"לכלל‪ .

‬אמנם אין זאת שאלתחירושלמי כלל‬ ‫שכודאי הכלל מרבה חכל לברית‪ .‬‬ ‫אשר ערבות היחידיםאפי'דברים שנודעו לשלשהויותראין ערבים עליהם‬ ‫רק אלוחיהידים שבתוך תשנ‬ ‫י לשאר‬ ‫י חשבטים חם נמתרותגמורים‪.‬שהיתה הכרית לכל שבט ושבמ ר"ל שכל אחד מחברכות ומחארורים‬ ‫נאמרו לכל שבם ושבט‪ .‬‬ ‫וחחבדלנין ערבותחיחידיס אשר כלישראל ערבים זב"ז לערבות חשבטו*‪.‬וזה טורה לנושהי"ב כריתות אשר בחשבון ר'ש אינם‬ ‫הי"ב ארורים שבאמת ה"'א ארורים המח פרטים ברית אחת לכל פרט ופרם‬ ‫לא ה'ב ל‪:‬ל פרם‪ .‬כמו שאמר בחשבון ששמאו‪.‬ועונש המשפחההוא יותרגדול כמבואר שם מפסוקואםהעלםיעלימו‬ ‫עםהאר'ן אתעיניהםמןהאישההואושמתי אני אתפניבאיש חחואנובמש*חתו‬ ‫יויקראכ' ד' ה')‪ .‬וכמו שרואים גם במעשה עכן וכמושנארתישם אתחטיפוס‬ ‫הסדיני המיוחד בישראל‪ .‬שיש על כל אחד ואחד מישראל שנכנסים בתורת‬ ‫ערבות וערבא דערבא כמו שבארתי בח"ב פרק נ'סעיה ב' וכדאי' בשבועות‬ ‫ל"טע"א‪ .‬ובטיפום חסדינה‬ ‫היחודיתיש כזח ערבות יתירה כאשר בארתי שםבענין חפרטים כן גם‬ ‫בענין חשבטים‪ .‬‬ ‫ובחובתכל מטייט לחפעדיראל הכללי אשרערבים זה בוח‪ .‬אבל זה ברור שאין חלוק אם הפרם חוא אחד או כתובים פרפים אחדים‬ ‫וכלל אחריחםנידון במדת פרם וכלל‪ .‬אבל קושית הירושלמי חיא על ח"'ב‬ ‫בריתות על כל מצוה ומצוה‪ .‬ה במדינת אסעריקא אשר בכל חקאנסטיטאציון של אמעריקא‬ ‫השהרלו לחקות את חתנ*כ‪ .‫פרקר‬ ‫בו*ת הרגריזים ההרעיבל‬ ‫סעיף ב‬ ‫‪88‬‬ ‫דב"מ נ"ו ודשבועות ס"ג בארתי בספרי"ברורי המדות"ערך פרםוכלל *רק‬ ‫אי‪ .‬עם שיש לכלסטיים חוקים מיוחדים אבל קשורים בדגל אחד‪.‬כמוכןמין ערבות מיוחדהיש לחשבטים אחדעל‬ ‫השני שישראל הואגוי אחד אם שנחלק לי"ב שבטים‪ .‬‬ ‫נחשבוי"ב לכל שבט ושנט‪ .‬אשר מטעם וחעלו כל ישראל ללחום על שבטבנימין משום‬ ‫מעשת פילגש בגבעה‪.‬י"ט כ') ובזה שונה טיפום אחדות חשבטים נישראל‬ ‫מטי‬ ‫פוס אחדותחסטייטם באמעריקא אשר אינם מתאחדים רק נדבר חנונע‬ ‫ל‬ ‫לכל‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫אבל בענינים הפנימים של כל טטייםאין לחפעדיראל‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫עבור השבט‬ ‫ודף'קצ‬ ‫וזתו‬ .‬‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫לח‬ ‫לאכן בשבטי ישראל אם שנחלקים בדנליהם‪ .‬אבל בדבראי צדק‬ ‫חשבטיםערבים זח בזח‪.‬שהכלל איננו מרבה אותם רק לברית אחת גם‬ ‫על שאר המצות שאינן בהפרם אבל לא לי"ב בריתות על כל מצוה ומצוח‬ ‫אשר בחשבון ר"ש‪ .‬מפני ערבות אחד לכולם וכלם לאחד‪.‬אמנםי"ב לכל פרט שחזכיר ה'ש אינם נאמת ח"'ב‬ ‫ארורים רק י"ב בריתות לכל ארור וארור‪ .‬ערכ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫אנל חשבט בכלל בתור‬ ‫‪.‬שזה לא מן חמדה נלמד רק מן‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫שבםם‪.‬‬ ‫טי עבר חירדן מזבח נקחלו כל‬ ‫להוכאשר רק בנולצשבב‬ ‫א'‬ ‫עדתבני ישראל שי לעלות עליחם‬ ‫ופינחס אמר להם בח' אלתמרודו‬ ‫ואותנו אל תמרודו בכנותכם‪-‬לכם מזבח מבלעדי מזבח ח'אלקינו חלאעכן‬ ‫בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדח ישראלחיה הקצף והרא איש אחד לא‬ ‫בע בעונו(יחושע כ"ב‪.‬אשר רואים דוגמא‬ ‫קטנה ל‪.‬‬ ‫או פרעות חמוטר או שנוי בעבודת אלקות‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ועוות שבם אחד נוגע לבל חפעדיראל‪.‬אלף ושלשתאלפים‬ ‫וחמש מאות וחמשים‪ .‬חלקו גם את הארץ לסטייטם מיוחדים כמספר‬ ‫כוכבי דנלח‪ .‬וכל שבם ושבט קבלו אותם ונכנסים בתורת ערבות‪.

‬‬ ‫י‪.‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫).‬י'‪..‫‪.‬ ‫(ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ ‫‪""4‬‬ .(‬ ‫‪.‬ר"ל שהן אמת שבמדת פרם וכלל נעשה הכללמוסיף על‬ ‫הפרםאפי' אם נכתבו פרמים רבים‪.‬‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫.‬אמנםאחרישנתחייבנו בכלם מצד קבלתהבריתעלינולהזחר גקלה‬ ‫כבחמורח שאם שהיא קלה מצד עצמה אבל חמורח היא כחמורה טצד קבלת‬ ‫חברית‪.‬שלו‪.‬היה ארוררקאשר לא יקים את חתורההיינ~כנריודעים‬ ‫י"ב בריתות לחכלללי'‪4‬ב שבמים ומדועיצא הפרם ללמד על חכלל כלו כמו‬ ‫שלחפרפיםחי'לכל פרפ ופרפי"ב בריתותכן לכל הפרמים הנוספיםבחכלל‬ ‫י לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד‬ ‫היח לנל פרם ופרםי"ב בריתותכ‬ ‫על הכלל כלו יצא אשרעלכן לא החסיר יחושע דבר מכל אשר צוה משה‬ ‫אשר לא קרא כמבואר ביהושעח'ל"ה כם‪9‬שלעיל‪..‬‬ ‫"(‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫‪)..‬ומה שישפרמיםמיוחדים ?ח דרךהסננון ואינםשני‬ ‫טזובים חבאים כאחדכי חעיקר לומד לנו הכלל 'אבל מדת דבר שחי' בכלל‬ ‫ויצא טן חכלל ללמד הלא הפרם מלמדלנוודי באחד ואםיש שני‪.‬באמת‬ ‫לכל‬ ‫'‬ ‫ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪(.‬מפני שהפרםים‬ ‫על הכללכלו יצא שדורשים מדה‪....‬‬ ‫‪.‬רק מוצא את ממפר י"ב‬ ‫בריתות לכל מצוה מהיצבל ברוך וארור נאמר לכל שבם ושבפ‪.‬בכל אחד יש החופרה של הפרתברית‬ ‫יקרים או‬ ‫שחיא שוח בכלם‪ .‬‬ ‫'‬ ‫(‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬מפני שהפרמים לא לומדים לנו דבר רק‬ ‫הכלל הנוסת וחוא אחד‪ .‬‬ ‫דבר שהיח בכלל ויצאמן חכלל ללטד לא ללמדעל עצמו יצא אלא ללמד‬ ‫ויחד עם מדת פרםוכלל‪...‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬לא מפ‬ ‫ןן‬ ‫ית‬ ‫אר‬ ‫שכ‬ ‫ניב‬ ‫בחמצותקלין וחמוריםשבודאייש מ"ע ומלתת ואשר במלקות ואשר‬ ‫ואשר בד' מיתות ב"ד‪ .‬אנל שאר המצות שנכללו ולא נפרפומניןאנו‬ ‫ה ומצוה בפרם י"כ בריתותשכן משמע מלשון ר"ש‬ ‫יודעיםשהיו לכלמצי‬ ‫ה אסר ר'יוחנן שר‪4‬ש דורשזה בטדת‬ ‫*אין כל דבר ודבר מן התורה"‪ .‬‬ ‫‪.‬ובמתןש‪:‬רן של מצותקיום תנאי הכרית משניהצררין‪..-‬‬ ‫‪.‬ע‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך'‬ ‫(‪'.‬‬ ‫(‬ ‫. ..‬‬ ‫וכונת ר' שמעון בה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫(‪.‬י‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫םעיף ב‬ ‫ברית הר‪.‬‬ ‫ן‬ ‫" ((‬ ‫‪'.‬‬ ‫ועלזה מקשחהירושלמי לא בדבר אחד דלמא בשני דבריס וחכא בשני‬ ‫דבריםאינןקיימין‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬הר במצוה קלה כבחמורה‪ .‬‬ ‫‪.‬ואין וה שטא‬ ‫רק וכרור שזאת כונתר"ש‪.‬‬ ‫(‬ ‫"((‬ ‫.‬‬ ‫חמהמיותרים‪ .‬ן‬ ‫)‪.‬הירו לנו שהיו הבריתות על כל פרפ ופרם על כל‬ ‫דבר ודבר מן התורהחיא למעןלה‪.‬ן‬ ‫‪'.‬‬ ‫ל‬ ‫.‬‬ ‫(‬ ‫‪(: .‪.‬‬ ‫('(‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪..‬גריזי‪ 5‬והרע‪5‬ל‬ ‫פרקד‬ ‫‪54‬‬ ‫ל שהבאתי שכתכו ולא ידענא אטאי י"ב‬ ‫וזהו באמת כונת חתום'י‬ ‫*‬ ‫רשל אמא‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'(‬ ‫(‬ ‫‪.‬פרסהם‬ ‫שני כתובים חבאים כאחד ואין מלטדין רק על עצמם ולא על הכלל‬ ‫חוי‬ ‫וכי אחרי שיש פח מוהאין זהדרכי חסגנון רק בא למדתשני כתובים‬ ‫כל‬ ‫הבאום כאחד*מ'כיכול לחיותשבהי"א מצות *יצאו טן חכלל חי‪ .‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫(‬ ‫[‬ ‫‪.1.(.(.‬ואין כונת התום'י"ל לכתוב פה רמזים‪ .‬‬ ‫"‪.‬ל‬ ‫‪..‬ ‫"‪.‬כ חעושהנרית עם חברו בתנאיםשוניםאין הבדלכלל אם הדברים‬ ‫יזולים קלים או חמורים‪ ..‬‬ ‫...‬ ‫יק‬ ‫.‬‬ ‫בריוהנה ידענו עתה שלכל הי"א מצות המפורשות בארור וברוך הי' לכל‬ ‫אחת י"ב בריתות אבל שואל הירושלמי עד כדון דברים שנכללו ונפרמע ר'ע‬ ‫שלחפרפים שנפרמוחי'"'ב בריחות ונם להכלל לומר לארור אשר לאיקים‬ ‫שכולל כל התורהיחדלהוסיף על הפרמים הין ג"כי"ב בריתותברית לכל‬ ‫שבפ ושבפעל כלל המצות‪ ..‬ישי"ב לכל מצוח ומצוה הלא להסצות חמפורפת יש רק אחת‬ ‫לכל כאצוה ומח שחכלל נעשה מוטיףעל חפרם ומרכה כל חתר"'נ סצותאיננו‬ ‫טרכחרקברית אחתלכלמצוהומצוח ומתרץ התום' ושמאכרית כנגדכל שבם‬ ‫ושבפ‪.‬ד(ל‪.‬‬ ‫'('‪..‬ן‬ ‫(‬ ‫‪(.‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬על‪.. .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ובמידות ב"ד בעצמםיש חמוים זה מזח כמבואר‬ ‫בסנהדרין‪ .. .(.

‬זש ספור זח נברית‬ ‫שלענית אמן ונקרא זה דבר אהד יוצא מן הכלל והוא ברית על הפרטים‬ ‫בענית אמן אשריצא ללמדשהי' ברית בדרך פרט והןהיו לי"ב שבטיםולא‬ ‫ללמד על עצמו יצא אלא ללמרעל חכללכלויצא שכל הפרטים אשרבהכלל‬ ‫היה בחם ברית‪ .‫"(‪.‬‬ ‫וכונתדברי ר' תנהומא לא ברורה לנו‪ ...‬‬ ‫‪.‬כי‬ ‫לבד מה שלא מצינו אותו במקום אהר‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫דשני‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫י באהד‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫שאם‬ ‫ד‬ ‫כתובים הבאים כאהד אין‪-‬מלמדין ה ספני‬ ‫והשני כברהייגויודעים ממה שחראשון בא ללמד‪ .(-%‬‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫י‪-.‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬ובארור אשר לאיקי‬ ‫בריתות בדרך כלל לאי"ב בריתות לכל פרט ופרם‪ .‬‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬אמנם הבדלגדולחואביןחמדות של‬ ‫הלכה למעשה להמדות אשר מספרות לנו מאורע‪ .‬ולא שיהושעהי' צריך ללטוד זה לעשותם ממדת פרט וכלל‬ ‫שוה בודאי נצטוה יחושע בפירוש מפי משה כנאמר ביהושע כאשר צוח‬ ‫משה עבד ה' (יהושע הן ל'ע)שצוהו מפורש מה לעשות ולאחי' נצרךיהושע‬ ‫ללמור זה במדות רק אנו לומדיםלירע ספור המאורעע"י מדות שהתורה‬ ‫נדרשתבחן והפרםהיוצאבספור המאורע מן הכללהוא כריתות ברית בטגנונ‬ ‫אהד כענית אמןעל חפרטיס ללמר על הכללכלו שכמו שבהפרטים שפרטם‬ ‫יחושע מפורש מפני הצורךהי' כל פרם ופרט כענית אמן כן בהפרטים‬ ‫שכללם חכלל אסרלחםיהושע לישראל שהכלל הזה כולל כל הפרטים וענית‬ ‫אמןשלכם הוא לאיהי‬ ‫' רק טדרך כלל רק תדעו שהואיהי' עלכל פרפ ופרט‬ ‫ת אמן שלכםזאת לבריתמיוחד לכלפרםופרםודז"ק‪..‬‬ ‫ין‬ ‫‪..‬י‪...(-‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬י‪-.‬ולא שייכה שהתורה תצוה זה בדרך מדת פרט וכלל או דבר שהי'‬ ‫בכללוכדומח‪ ..‬‬ ‫פעים ב‬ ‫‪35‬‬ ‫ם הי' רק‬ ‫לכל אהד י"ב בריתות לי"ב שבטים‪ .‬‬ ‫‪.‬ועל זה טתרץ‬ ‫תנהומא מכיון דכתיב בסוף אמן כטו שכלו דבר אחד‪.‬א"כ מח מועיל לנו‬ ‫שכללן אוז*כ הכתוב באחד אדרבה הלאיקשה לנו יותר לא לכתוב רק אהד‬ ‫וילסר ומהלו לכתוב שנים והדריכלול לא לכתוב לא ה' ולאוו‪.‬הטדות שלומדות לנו הלכה‬ ‫הטה מקושרות בהמצות בהצוויים ובהאיסורים‪ .‬‬ ‫מק ד‬ ‫ן‬ ‫‪.‬והגאון בעלשיורי קרבן ז"ל‬ ‫כתב מכאן לסדנו כלל הדש כל שכללן הכתוכ לא חוושני כתובים הבאים‬ ‫כאהר וצ"ע עמ'ל‪ ..‬אמנם המדות שלומדות לנו‬ ‫מאורע לא בהצוויים והאסורים מקושרות המה רק בספור חמאורע וספור‬ ‫המאורע פה הוא כריתות בריתואין המצוות והאיטורים פה המה בכלליות‬ ‫ופרטיות שחפרטים חמפורשים המח בודאי נצטוו אז כל אהד מיוהד לעשות‬ ‫ברית עליהם מפני חוסר איטורם או נהיצותם אז בהזמן אשר היתה הס‪:‬נה‬ ‫היותר נדולה באלו הענינים לפרוץ גדר אמנם הפרט והכלל פה הוא רק‬ ‫בסיפור המאורע שמספרת לנו התורה שנצטוו בדרך כלל על הברית ונצמוו‬ ‫בפרט‪.‬‬ ‫ונלע"דשאין זאתכונת ר'תנהומא כלל וכונח אחרתיש בדבריו שבאמת‬ ‫לפי הסברה לאשייכה המדה של כלליות ופרטיות רק בהלכח לדורות שמצוה‬ ‫לנו תורה לדורות אבל במעשה לשעח אז ודאי נצטוו בכתב או בעל פה מח‬ ‫שיעשו‪ .‬‬ ‫שכלול גהכלל יעשה‪.‬וקיום חברית מכל הפרטיםשוים בענית "אמן" וספור הזה של הברית‬ ‫בענית אסן הוא יוצאמן הכלל ללמר שחרי גם בהכלל‪. .‬‬ ‫‪..‬אמנם אהרי שכתבה תורה את זה תורעהלנו את המאורע על‬ ‫דרך התורה בכל המדות שהתורחנדרשת‪..‬י‬ ‫‪..‬גני‬ ‫י"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫ר'‬ ‫ובזח‬ .‪.‬ווה באסת כלל חדש‬ ‫אשרא לאידעטנעומואםדהילשאלוטעקיםום‪.‬‬ ‫נרית הר גרלם וחרעבי‬ ‫‪..

‫‪86‬‬ ‫פיקי‬ ‫ברית הרגריויםזהרעיבי‬ ‫סעיף ב‬ ‫ובזה מתורץנ"כ קו'טית בעלשיורי קרבן ז"ל שמקשה שחלא זה חוא‬ ‫כלל בעשה ופרם בל"ת אשריש דעות שאינם נלמדים גם במדת יוצא טן‬ ‫הכלל ללמד‪.‬וטעשה‬ ‫הברית חואתטיד עשהלקיים דברי הברית ול"ת לא להפר ברית‪ .‬אמנם אין‬ ‫זה בלטוד המאורע שאין העשה והל'ת הם נושאי הענין כלל רק ספור‬ ‫מעשה הברית אשרהיה בריתכללי וברית פרטייוצא טן הכלל ללמד‪ .‬זלאשייך‬ ‫ככגון זה נלל ההברל הלזי‬ ‫פרקה‬ .‬עיין ספר"ברורי המדות" מדת"‪":‬ל ופרם" פרקד'‪ .

‬ט"ט לא אטריתן ליה(לצדקיה~)‪.‬‬ ‫טעכניים להוציא את עצמנו מחובותנו‪ .‬ואפי' לר' יהודה שלמד מוה שם שנדרשידעו בורבים לאיהזור טודח‬ ‫נ"כ שבשבועות חנבעונים היויכולים לחוור‪ .‬אך שאול ~אל ביה הדמים‪.‬וטפני זה‬ ‫ירע בעיני ה' אלקיו לא נכנע מלפני ירסיחו הנביא‬ ‫נאמר על צדקיהוויעש ה‬ ‫ה' וגם בסלך נבוכדנאצר מרד אשר השכיעו באלקים ויקש את ערפו‬ ‫ספי‬ ‫ויאם'ן‬ ‫וי‬ .‬יעשן גם המה בערטה‪ .‬ה חלול השם כשמפירים אותה‪ .‫פרק ה‬ ‫בריתהגבעונים‬ ‫פרמ‬ ‫סעיף א‬ ‫‪81‬‬ ‫הי‬ ‫נריתהגבעונים‬ ‫סע"‬ ‫א'‬ ‫‪.‬כסש"כ התוס'ז"ל שם ד"ה‬ ‫כיון‪ .‬נ'‪-‬שיוועיין פרק נ'בין‬ ‫הי' סאד‬ ‫חשיטין ולאצייכים לדוחק המפרשים בפירוש "נם הסוז")‪.‬‬ ‫יכ‪.‬יושבי נ~ב‪ .‬יהושע ט'‪ .‬הובועה להגכעונים‪.‬כאשר באר בחלס ראשון פרק ו'טעיףדי שכל‬ ‫אתימדקדקים בדקדוקי סופרים אם חלח‬ ‫שהוא חוק אינטערנאםציאנאלי ל‬ ‫שיא יאסרוהנוים שאנחנו סשטשים‪.‬וסל'ש שאין להפר שבועה שחלה‬ ‫ע"פ חהלכח אשר כודא יש ב‪.‬דקסבר ר' יתודח דאט אי' דיש לו חפרח לא חי' בדבר חלול השם‪.‬ורננן‬ ‫שהיתה בטעות‬ ‫י‬ ‫ע"‬ ‫ועהעילווייהו כלל‪.‬קיד~ש ~חל~ל שם ישראל נקרא מחלל‬ ‫~סקדש שכו‬ ‫שטים‪.‬עה שנשבע לג~י להתירה אפי' נשבע בטעית‬ ‫משיט הל~ל השם‪ .‬אין לשא~ל על‬ ‫שב‪.‬ל אפי' לדברי‬ ‫הריגרז ניכ‪ .‬‬ ‫כמה הלכתא גברת‬ ‫יים בערסה‪.‬‬ ‫ישראל לבטל ש'פ חהלכה את שבועתם להנבעונים‬ ‫ליחישעולנשיאי ו‬ ‫וקניערסותם של הנבעונים כדאי' בניטין כ"ו ע"א‪ .‬‬ ‫כל שיש בו חל~ל השכו לא מ~עיליט רקד~קי הלכה‬ ‫להתיר‪ .‬כייושבי נבעון שסעו את אשר עשה‬ ‫שאם שלקחו אותה הנבעונ‬ ‫בערסה להציב אורב טאחורי העיר וחם יעשו עצסם‬ ‫לעי‬ ‫יהושעליריחוו‬ ‫ל העיר וחאורב קם מהרה‬ ‫ויט יהושעבכידון אשר בידו א‬ ‫כנסים סן העיר‬ ‫ססקוסווירוצו בנטותידו ויבאוהעיר וילכדוה וימהרוויציתו את העיר באש‬ ‫(יהושע ה'ז‪.‬ממיררזבני רצפה ברזאיה‬ ‫לוהגכע~נים‪ .‬‬ ‫אנו לומדים מן הברית הואת בהלכות הברית‪.‬כל ח~ק אינטערנאטציאנאלי לא מדקדקים‬ ‫דקד~קימופייכו לפט~ר עצסן ססנ~‪ .‬ויעשו גם הם בערסה ונו'‪( .‬והאי דלא קטלינהו טשום קדושת‬ ‫השם‪ .‬‬ ‫אמנם דעת רבנן שאפי' ביש לו הפרתאין להפר נדר שנעשח ננד ‪4‬עסות‬ ‫אהרות סשום חלול השם‪ .‬‬ ‫ת~רה‪ .‬בדקדוקיס‬ ‫שבועת או לא סשום חלולהשם‪.‬כיון דאטרי להו סארץ רחוקה באנוולא‬ ‫התם סי חלה שב‬ ‫באו לא חיילא שבועה עילווייהו כלל‪ .

‬‬ ‫ן‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪.‬ולא כאחרים שטביא שם יפדעתם שאפי‪ ..‬בת שאול ('‬ ‫להנבעונים על אשר שאול מנע את‬ ‫אשרילדה לעדריאלבןברזילי המחולתי‬ ‫יבמות ע"טשיא והא כתיב לא יומתו‬ ‫פרנסתם של הנבעונים‪ ..‬אבל לננוכדנצר לא‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫בזח ולא חש ליה לא‬ ‫יבלו לענות זאת ינדילו בזה את פשע מרדו שלצדקיהובעיני נבובדנצר‬ ‫כי‬ ‫וזהאין לעשות על שום איש ישראל מכש"ב‬ ‫ויעשח בו נקמות נוראותי‬ ‫‬‫על מלכם‪ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬שיחיה לא רק לחתיר שבועה נמורה נגד עמים אסור אלא '‬ ‫איך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן להתיר שלא בפניו שאזאולי לא ה" גוזר עליחם שיתירוהו‪ ..‬שביאעשור‪ .‬דיעבד אינו טותר‪ .‬ומקשח חנמי ב‬ ‫'‪.‬כנראח דעתם‬ ‫(‬ ‫את‬ ‫שטח שאמרובסנהדרין מאט ע'א כלאיש אשרימרה אתפיך ולא ישמע‬ ‫'‬ ‫צונו יומת יכול אפי' לדברי תורה ת"ל רק חזק‬ ‫דבריך לכל‬ ‫"‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויאמץ את לבנו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫‪.‬ן‬ ‫לאבעיני‬ ‫‪..‬‬ ‫חיחעון צדקיהו‪.‬‬ ‫כן‬ ‫חי*ל‬ ‫ון הפרת שבועה ננדם עד שיחסו טסירת דוד את‬ ‫וכהחנדילו ח‪*.‬‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ ‫ה'‬ ‫ח'‬ ‫ננדרים ס‪4‬ח שאיתשיל על שבועתיה מסנחדרין והותרח השבועה סצד‬ ‫אבל זח בעצמו שהתיר שבועתו נויא טרד במלך והרע בעיני ה'‪ ...‬‬ ‫ומה שכתבו חתוס' וחף'ן ז"ל שהסנהדריןהיומחויביםלחתירו סשום (‬ ‫מצות המלך ?‪9‬קה עליהם להתירו ‪?9‬ןהעליהם לקיים‪ ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שבועה בטעות ואפי' חוציאה חנוימישראל בערמחאין לחתיר מ‪8‬ני‬ ‫א‪ "6‬חשם‪ ..... .‬ונראה‬ ‫ישבו‬ ‫ידמוזקנ‬ ‫תיהגמ' שהטאומפני שהתירורקטפנישלאהודיעולצדקיהו‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫שלד‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫שעשחמשבועיבניא‪ 5‬עלאלקאישרימשררדאלבנב(ודכהדינ"בצרל"‪1‬אשרי"נח~‪.‬‬ ‫‪-..‬ ‫ידמו זקני‬ ‫[‬ ‫בתהציכולן‪.‬אשרעל לא חתירו שבועתם אשר נשבעולהנבעונים כם‪4‬ש‪.‬‬ ‫י"ש..‬‬ ‫י‬ ‫‪..(.‬‬ ‫‪-‬‬ .‬‬ ‫ש מכצר'כ מהיתר שלא בפניו‪ ..‬‬ ‫סעי‪ 4‬א‬ ‫בתתהגבעתים‬ ‫(‪..‬‬ ‫‪..‬וזה‬ ‫‪.'‬ ‫בבלל חרע‬ ‫.‬והיינו‬ ‫שאי‬ ‫לפרש שנכלל בלשון מ"ט לא אטריתו שאין שואלין על שטעה‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫יכו אולי‬ ‫חילולתי‪ .‬‬ ‫ז"ל שם‪.‬‬ ‫(‪.‬אבל מהנם'נראח שגאמת הטאו הסנהדרין בזה ונאסר עליחם‬ ‫בתציוןחלאהיויכוליםלענות זאח לנכוכדנצר‪ ..‬‬ ‫ן‬ ‫אשרבורתעל אימורדאורייתא אבל מה שאין מתיריןלו שלא '‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ואמץ שזה‬ ‫[י‬ ‫ו הוא רק מפני ההשד אומפני הבושה במבואר בר"ן שם בשם ירושלמי‬ ‫בזפחנירק מדרבנן‪.‬‬ ‫(‬ ‫ן‬ ‫‪.(‬ ‫‪..‬ועון הםנהדריןהיה רקבעיני ננוכדנצר ‪).‫‪-.‬ואיךיחשבו המקרא נזה לעושה רעבעיני אך‬ ‫((‬ ‫יןאלה בעצמו לחתיר נדר שנדר למלך מעמים אתרים טשום חלול‬ ‫ל‬ ‫חש‬ ‫.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬זכהי אחרי שידעו הסנחדריןכי צדקיהוידע טעון חילול השם ‪.(.‬‬ ‫‪.‬שאין הדברכן שהגם‪ .‬‬ ‫שם שאמרלחסנחדרין מאי טעמא לא אמריתו לצדסיהו מיד ישבו לאהן‬ ‫של שלא בפניו לאידע צדקיהו כלל שלא‬ ‫'.‬או"עבונומדיהןי'זחעל ששאל על הנדר שזח בעצמו נקרא מרר '‬ ‫ןז‬ ‫אמרולודי‬ ‫)‬ ‫בנבונדנצר ורעבעיני ה' מפני שחוא חלול חשם כמ'ש וכדעת התוס'וחר*ן‬ ‫'‪.‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ונחאדחטישין‪*..‬ע‬ ‫מד זה‪.‬ן‪.‬‬ ‫י~ל‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ואט‬ ‫י(‬ ‫שמחסוניאשםנראחמיפוםשחתירושלאבפנינבובדנצר וחנודרחנאחמחבירואין‬ ‫סתיריןלו אלאבפניו‪ .‬‬ ‫‪.‬אמנם זח לאחי'עון צדקיחו רק עון הטנהדרין בדאי'‬ ‫‪(.‬אנל כנראה והידע צדקיהו מעצמו שע*כ‬ ‫'(‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫לטלני חא מפ‬ ‫נימרד במלכותובח'‪.‬ ‫חשם כמ‪41‬ש‪.‬‬‫י‬ ‫'‬ ‫יארץ‬ ‫‪..‬ן‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪..‬ל את‬ ‫ע‬ ‫שניבני רצפה בתאיה אשר ילרה לשאול ואת חמשתבנימיכל ‪.‬‬ ‫ל‬ ‫חשב חמקרח'א‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫(‪.‬ן‪.‬אמרח מפהו'‪1‬רש'טצעדיקקירהו לחארעחידיעפ ‪.1‬‬ ‫אבות‬ ‫‪-‬‬ ‫[‪.‬ ‫פרק ה‬ ‫‪88‬‬ ‫‪).‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫('ל'‬ ‫‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫‪.‬ב .

.‬‬ ‫טעיףא‬ ‫ברית הגבעחום‬ ‫[‬ ‫‪%‬ק"‬ ‫אבות על בניםובנים לא יטתועל אבות וגו' א"רחייא בר אבא אמרר'‬ ‫‪59‬‬ ‫.‬אך דוד חשב זח לחלול‬ ‫[['‪ ..)' יחושעלחי‪ 1‬תם (יחושע ט' נו'ז) כאשרמונעים מהם פרנטת מחיתם לחילול‬ ‫חשם‪.‬‬ ‫שם‬ ‫'‬ ‫‪..‬אשר‬ ‫עודבימי שאול ודודהי' נחשב הפרת ברית להגכעונים אשר נשבע להם‬ ‫.‬יוחנן מוטכ שתעקר אותמן חתורה ואל יתחלל שם שמים בפרחסיא‪ .‪.‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫וגו‪.‬אטרו‬ ‫אין לך אומח שראויה להדבק נח כזו‪ ..‬‬ ‫נובחיוגנעונים ואותם הרגיחד עם הכחנים בקנאתו לישראלויחודחבחשבו‬ ‫ך‬ ‫י חם לקחו תחת ידם את כל עבודת משכן ח' אשר חיי בנוב‪ .‬‬ ‫‪..‬אבל הי' לו טרם הרגםלד"ווג עבור הגבעונים למצא לחם‬ ‫מקום‪-‬למחיתם שלא יהי' חילול השם על חפרת חברית והשבועה‪ .1‬י‬ ‫‪ ..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ו*שומן של אל שאולואל ביו‪ 2‬הדמים על אשר המית אתחנבעונים‬ ‫‪.‬‬ ‫וכנראה זה דרש מוסרי לחגדילעון הפרת שבועה לעמים‪ ..‬‬ ‫‪. פחשרובמחן דרשותמוסריים בספורי מאורעות היסטורים ובלתי חיספוריס‪ .‬ומחבני מלכים כךבני חדיופות על‬ ‫אחת כמח וכמח‪ .‬‬ ‫‬‫(‬ ‫‪.‬שחיועוברים ושבים אומרים טחטיבן‬ ‫של אלו חללובני מלכים חטת ומח עשו פשטוידיהם בגרים נרורים‪ .‬וכו'ראל שחנויםידונו ק"ו זהולאיפחדולהתניירשלאירדו‬ ‫(‬ ‫בזח מפח מפח בעיני בני ישראל‪.‬חוטבי עצים ושני שואני מים וסופרוחזן ושמש‪ ..‬אשר מצינו‬ ‫(..‫ש‪...‪-‬‬ ‫‪'.1‬בכלנבולישראל‪.‬בן טדל חאיסור שלחילול חשם בחפרת‬ ‫שבועח כננד עם אחרניעון הריגת חכחנים לא נחשב לשאוללעוןועון‬ ‫פקוח פרנסח מהגבעונים גרם לרעב שלש שנים ולא נכפר לאר*ן כי אם‬ ‫בחרינת שבעהבניו‪ .‬‬ .‬ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול לחכותם בקנאתולבני ישראל‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫מחנבעונים כמו‬ ‫שחרנ שאול‬ ‫ויחודת (שמואל ב'‪ .‬כאטרםז"לביבטות שם בקבלח מפייטם ולא פייטינחוי ובירושלמי סנחדרין‬ ‫‪..‬וכן מלשון "בקנאותו‬ ‫.‬‬ ‫אחימלך לדוד את חרב גלית הפלשתי ישמואל א' ז'איט)‪.‬ןנן‪.‬‬ ‫.‬וחפצו‬ ‫י חלול ושם ישראל וקדושת שם ישראל נקרא‬ ‫חזשל לחראותשני דברים א'כ‬ ‫מחלל שם שמים ומקדש שםשמים‪ .‬אמנםחלבלי‬ ‫חפץ להראות שהריגת הכחנים לא נחשב לשאול לעון מפני שחשב אותם‬ ‫למורדי בטלכות‪ .‬ועל אשרהלינו את חמתים מקשה הנם' שם והא כתיכ לאתלין נבלתו‬ ‫על חעץ אמר ר'יוחנן משום ר' שמעון בן יחוצדק טוטב שתעקר אות מן‬ ‫( חתורח ויתקדש שם שמים בפרחסיא‪ .‬ולפי‬ ‫של מקרא נראהבי השמונים וחמשחכהני נובנושאי אפוד בד חרג‬ ‫"‬ ‫ונובעירחכחנים אוטר הכהלפי חרבתוי‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫י פקודת‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫(שמואל א' כ"ביפ‬ ‫ויל‬ ‫[‬ ‫"חי'טן לאשאח‬ ‫ויכלם כחנים שחיא חיתח עיר של שמונים‬ ‫‪'.‬ואת‬ ‫כ‬ ‫השבועה להם חשב לשבועח בטעותע"י ערמתם‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בקנאותולבני ישראל ויהודה רקעל‬ ‫י מסירת ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪..‬כ"א‬ ‫שאמרו הגבעונים אל דוד חאיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מחתיצב‬ ‫‪ . לבני ישראלויהודה" נראה שאין זה על נוב עיר חכהנים שחם לא נחרנו‬ ‫..1..‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬רואנ האדומי על שנתן‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫~ב‪.‬‬ ‫אך לא ברצון פוב מסרם דודי ולא לחכחיד ' את בית שאול חשב ודו‬ ‫ך‪ .‬השם ומסר את חשבעה בנים אל חגבעונים לנקום בחם נקמתם‪.‬‬ ‫ןל‪.‬ובירושלמי מנהדרין פ"ו ח"ז א" שנחרגו מחם זן אנשים‬ ‫שני ‪.‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫אשר‬ ‫שאר‬ ‫שמם‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫יושבי‬ ‫‪.‬אשר לאהיו כללביןהפונעים בכהנים‪.‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.

‬ועכ"פ‬ ‫הטה מז' אומות שאםור בחם חתון אחרי שנהניירו כדאי' ביבמות ע"ו ע"א‬ ‫נתניירו אית לחם חתנות ואמורים מדאורייתא לבא בקחל‪ .‬ויההטעוהזקנים לא ידעוכללמ‬ ‫ומשח אמר אתם נצכים היום כלכם לפני ה' אלקיכםוגו' וגרך אשר‬ ‫בקרבך מחוטבעציך ער שואכ מימיך‪ .‬‬ ‫מעיף ב‬ ‫כזטן שביהמ"קקיים‬ ‫נהינים‪ .‬כ"א ב')‪ .‬‬ ‫!‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫דוד גור כ~מן שאין ביהמ"ק‬ ‫טה‪.‬נימי רכי נקש‬ ‫יבמות שם מקשיונתינים דוד גזר עליהם משה נזר עליהם‪.‬והםוגיא הזאת‬ ‫לכאורא אינה מוננה כלל‪ .‬שע גזר‬ ‫‪.‬‬ ‫ובבבללי‬ ‫ומתרץ משהנ‪.‬‬ ‫עד 'פזאב מימיך‪ .‬באותה שעה אמר דוד ג' מתנות‬ ‫טובות נתן הקט'ה לישראל ביישנים רחמנים נומלי המרים ביישנים דכתיב‬ ‫ובעבור תהי' יראתו על פניכם וגו'‪ .‬בראשונה איך יעלח כלל על הדעת שמשח גזר‬ ‫י חם‬ ‫על חנבעונים אשר באו בימייהושע‪ . כמף וזהב אטרו ליה‬ ‫איןלניכסף וזחב עם שאול ועם ביתו‪ .‬והארוןהיה נםבימי‬ ‫דוד ומח טעם שדודינוור בזמנועל הזמן שאחר חורבן ביהכהק‪ .‬ואף‬ ‫עזרא באוריהקן והנתינים היו יושבים בעופל וציחה ונישפא מן הנתינים‪.‬שנית שאמר שיהושעגזר עליהם בזמן‬ ‫שבית חמקדשקיים שהכונה כלי םפק הארון והמשכן‪ .‬‬ ‫ישראל א‪4‬חחויאולי בקרבי אתה יושבואיך אכרות ל‬ ‫ז')‪ .‬רחמנין דכתיב ונתן לך רחסים ורחטך‬ ‫והרבך‪ .‬יה‪.‬ר לחהוא דרא דוד‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫דכתיב מחוט‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫מי‬ ‫המוךש"ע נזר עליהם דכתיב ויחנם יהושע‬ ‫נורלכולי דרי" ומקשי ואכתי י‬ ‫ביום חהוא לחוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה'‪ .‬היו‬ ‫צריכים לגזור כי בספר יהושע מפורש שהם מן החו כנאמר ויאמראיש‬ ‫יך ברית (יחושע ט'‪.‬גכעונים‪ .‬‬ ‫ואלואין בהם אחת טהם וריחקן והנבעונים לא מכני ישראל המה‪ .‬נומלי חסדימ דכתיב ושמר ח' אלקיך לך את הברית ואת החםד‪.‬דכתיב איןלנו כסף וזחבאין ליכתיב‪ .‬אמר דלמא בהתוןאילין מןאיליז'חוי‬ ‫נסיב כל חד וחד מנחקומפייסליה קומי נפשיה והוא לא טקבלעלוי הדא‬ ‫הוא‪.‬ובשמואל שם מפורש שהם מיהר חאמורי (שמואל ב‪ .‬לא מטעם גזירה‬ ‫לא של משח ולא של יהושע ולא של דוד‪.‬‬ ‫ואף לעתיד הק‪4‬ה מרחקן דכתיב ועובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל‬ ‫יאבידוהו מ‪:‬ל שבטי ישראל עכ"ל הירושלמי‪.‬טב עציך‬ ‫‪ .‬הלא על חתנות לא‪.‬ומתרין יהושע גזר‬ ‫בזמן שביהכו'קקיים דור נזר בזטן שאין ביהמ"ק קיים‪ .‫‪40‬‬ ‫פ‪4‬ק ה‬ ‫בריתהגבעתיפ‬ ‫טעי‪4‬א‬ ‫שם מאריך יותר בפיום דוד את הנבעונים שלא יהרגו את בית שאול‪ .‬אמר‬ ‫לון ומה חניה ישלכון אי אינון מתקטלין סבו לכו.‬שלישית הלא‬ ‫משטחית חםוגיא נראה שנגזר עליחם חתנות שלאיבאו בקהל כמטזרי כדתנן‬ ‫ממזרים ונתינים אסורים ואיסורם איםור עולם‪ .‬א"כחיובימי סשה ונצבים בקבלת‬ ‫חברית ו‪4‬פ"א שיהי' זח מן חגבעונים‪ .‬אמנם השתי כנידות הראשונזת לא מתורצים בדברי‬ ‫ר'ת‬ .‬לההיר נתינינם‪.‬ומפני זה פירש ר'ת ז"ל יבמות‬ ‫ש'ט ע"א תוס'ר'ח ונתינים שלאחתנותנזררוד עליחם רק שעכוד שכחתנות‬ ‫הטה אטורים מראורייתא‪.

‬כי לא תלה עברותם בהמזבח רק בהעדה סחוטב‬ ‫עציך עד שואב מ‬ ‫ימיך ‪1‬לאנהיחידים‪ .‬‬ ‫ונלע"ד עוד שחחדוש הזח שחידש יהושע להיות נתונים גם לבית‬ ‫י משה או בניהם אשר‬ ‫אלקיוחי' על כלהנתינים בזמנו ר'ל שאלושהיובי*‬ ‫ח*צו‬ .‬ר"ל בכל מקום אשר יבחר ה' להעמדת המשכן‪ .‬כי נחתנות אסוריםבי‬ ‫חיולענין חתנות שגזר עליחם שלאיהיו יכולים להתגייר מעצמם להיות‬ ‫טותרים בחתנות אע"פ שאין להםדיןשבעהעממים‪.‬שבשאאולוטןשמ‪:‬ערמוי‬ ‫חמדבר עוד משה קבלועליהם עבדות להעדה לאליח‬ ‫מימי‬ ‫את עצמם ליחידים המת עבדים נטורים שיש להם דין עבדכנעבי בעבדותם‬ ‫ויוצאים לחרות בשחרורם‪ .‬וסבת נזירת משה נראה שכפני‬ ‫שחשד טשה לנודדי מדבר אולי מרנלים חמה מן השבעהעממים ע"כ החזיק‬ ‫אותם תחת טשטר עבהות אבל על הדור השני לא הי' החשש הזח ולא גזר‪.‬וגםלפי דרש התנחומח לדרוש "גם‬ ‫חמה" כמו הראשונים‪ .‬מראה טפורש שהראשונים לאהיו הגבעונים רק‬ ‫שחגבעונים נם המה עשו כהראשוניס‪ .‬ואין נ"מ בזהלענין‬ ‫ן כך וכך‪ .‬וזה טעות כי לו באו הגבעונים אצל‬ ‫סשה ואפי' אצל יהושע מרם שעברו ישראל את הירדןהיו מקבלים אותם‪.‬אשר לא כן הנתינים שביטי משה‬ ‫חתנות‪.‬אבל אלו שמסרו עצטם להעדה לאיש להם טמש‬ ‫דין עבדכנעני‪ .‬דינם לכאוראכנוים אשר תלוים ברצונם אם חפצים להתנייר‬ ‫מתגיירים ונעשים יה‪1‬דים נמורים‪ .‬ונאמרויתנםיהושעביום ההוא חוטבי עצים ושואבי‬ ‫מים "לעדח‪" 4‬ולטזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר (יהושע ט'‬ ‫כ"ז)‪.‬אמת הדברכי "הגבעונים חמה נתינים" אך "לא‬ ‫כל הנתינים המח נבעונימשנתינים הראשונים המה גוי‬ ‫יםדים‪.‬למדו ח‪".‬והכנענים האלה היויחירים אשר‬ ‫התנוררו כמדכר לא צירים מעמי הארץ‪ .‬ולדעת התום'‬ ‫ז"ל אפי' אחרי שעברו את הירדן קודם שכתכו את התורה על האבנים כאשר‬ ‫בארתי שם‪ .‬ואם לא מתנייריםיש להם דין נוים אבל‬ ‫מחחלוק שעשח משה מיוחדבין גרך אשר בקרב מחניךובין חוטבעציך ושואב‬ ‫מימיך‪ .‬‬ ‫אמנם יהושע עשה את הנבעונים לנתינים‪ .‫פרק ה‬ ‫בריתהגבעונים‬ ‫סעימ ב‬ ‫ן‪4‬‬ ‫ראת ז"‪ 5‬אבל מתורצים בהקדמה קטנה והוא שטועים מאד החושבים‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫הנתינים המה הגכעונים‪ .‬כי לא אמר מחוטנ עצי‪:‬ם עד שואב‬ ‫ממש‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מימיכם‪ .‬אבל לא נתינים להעדה‬ ‫לבד אך נם לבית ה' ר"ל להמשכן כנאמר וחוטביעצים ושואבי מים לבית‬ ‫אלקי (יה‬ ‫ושע ט' כ"ג)‪ .‬אכל בניהם בדור אחר אם לא מכרו עצמם‬ ‫לאעבבלודההוא‪.‬אמנם עיקר הנוםחא בתנחומא היא כמ‬ ‫משהו שהביא אותה רש"י‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫משח‬ ‫ז"ל בפרשת נצבים שבאו כנענים להתניירביסי‬ ‫לחוטבי‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫עצים ושואבי מים ר"ל שלא רצח לקבל אותם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫גמורה שלא‬ ‫ספהת‬ ‫לישראל בדרך אבל קבלם לעבדות לעדה‪ .‬‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫בניהם רק לאות‪ 1‬דור ולא לדור‬ ‫והם אינם הנכעונים עצמם כאשר‬ ‫הנוסחה המוטעת בתנחומא נצבים "שכאו אצל משחא‬ ‫טועים רכים מפני‬ ‫שחושבים שהנבעונים באו אצל סשה‪ .‬‬ ‫ויהושע בעצמו שלח שלש פרוזטנמאות כאשר בארתי בפ"ב‪ .‬ומפני ש‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫היתה הגזירה על‬ ‫‪.‬נז‬ ‫‪1‬יכולים להתגייר‪.‬ל שמשה גזרעליהם עבדות להעדה אשר לא יכולים לשחרר‬ ‫עצמם ר*ל שהם לאיכוליםלהתגייר מעצמםכי עכדיםמשועבדים הסהלהעדה‬ ‫יעליחם לאותו דור‪ .

‬‬ ‫ומה שיש עוך לבאך במאורעזולשון הכתוב וילכוו‬ ‫שיוצלפחיררשפי'רש"י‬ ‫ז"ל שעשו עצמםכהולכים בשליחות לשון וציר בגוים‬ ‫(עוברי'‬ ‫והרפויילי‪4‬ל מקשה הלאהיו באמתצירים נשלחיםמיושבי גבעון והכ*ירה‬ ‫א')‪.‬‬ ‫התפעל לפועל סוסכם‪.‬ובמקום אשריבחר ה' ולזאת בכל מקום אשר המשכן היהקיים היו‬ ‫חטה עבדים לעדה ולמזבח ה' אבל כשנחרבה נוב עיר הכהנים כבר לא היה‬ ‫המשכן עוד‪.‬‬ ‫ב"רחלס העדחיהי‬ ‫ולפ‪4‬ז בומן שאין ביהם'קקיים אם ב"ד לאהתירו אותם דינם כמוחציו עבד‬ ‫וחציו בן חורין‪ .‬ואתי דוד וגזר עליהם עבדות נם‬ ‫בזטנו שלאהי' כבר משכן במקום אשר בהר ה' רק הארון נקריתיערים או‬ ‫בציון ולא נבנה עדיין משכן ה' שיהיו עבדים להערה ולמ‪.‬‬ ‫ביין‬ ‫כמעיףג‬ ‫ויצפירו‪.‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫אם שיכולים להתנייר‬ ‫ויכולים עודלהתנייר להתיר עצמם בבת‬ ‫יחי‬ ‫להיות כמו חנבעונים שיהיו גם אחר הנרות אסורים בבת ישראל‪ .‬לשון ציר‪ .‬ואולי נפטרו עוד קודם כשנחרבה שילה והותרו הבמותשאין נוב‬ ‫וגבעון המקום אשריבחר ה' והנתינים והנכעומם אשר נשארו אזנפפיים‬ ‫סעבודהם לבית ה' אם שהנבעונים נשארים אמורים בחתון לעלם מפני שהם‬ ‫מן' עממים אבל שארהנתינים שאינם מז' עממים אשר מסרו עצמם להיות‬ ‫חופבי עצים ושואבי מים לבית ה' ‪.‬בלשון חכמ'ב! או"ה נקראים אדמ‪.‫‪42‬‬ ‫בריתהגבעונים‬ ‫פרק ה‬ ‫סעיה ב‬ ‫ו נתונים לעדה ולבית אלקים אשר לא‬ ‫חפצו לממור עצמם לעבודה זו יהי‬ ‫‪.‬ויכול להיות שאם ב"דיתיר ממעם הפקר‬ ‫ובניחורין ולאצריכיםלהתגיירשיהי'דינםכעבד משוחרר‪.‬נפמרו מעבודתן לבית הי ואםנחניירו‬ ‫והעדה השחרר אותם הותרו בבת ישראל‪ .‬בח לעולם‪ .‬ופלינא דר' חייא בר אבא דאמר‬ ‫ריןחייא בר אבא צ'ריוחנן חלק העדהלעולם אסור חלק מזבח בזסן שביהמ"ק‬ ‫קיים אסוראין ביהמ"קקייםשרי‪.‬אם אומרים לו לאדם עבור‬ ‫ואל ההרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"‪ 1‬וג"ע וש"ד‬ ‫גוחגגם בבן נוץ‪ .‬ואתבניהנתינים האלה חפצובימירבי לתתיר (יבמות ע"ם ע"ב)‪ '.‬אמר‬ ‫להםרבי חלקנו נהור חלק מזבחמייתיר‪ .‬‬ ‫ובארוה‬ .‬הירדן מערבה‬ ‫אחרי שבאו מרם שעברו ישראל את הירדןכיאין כל הלאוין של לא תכרות‬ ‫להם ברית ולא תתחתן בם (דברים ז' ב' נ') רק אחרי עברם את הירדן‬ ‫כאשר בארהי בפרק ב'‪ .‬וכמו‬ ‫כן שאר הנתינים אשר מסרו עצמם לעבודה הזאת שאינם משבעה עממים‬ ‫נעשו מנזירת דוד עבדים לעדה ולמזבח ה' גם כשאין ביהכויק קיים לכולי‬ ‫דרי‪ .‬אבל המה באיסור עבדות‪ .‬‬ ‫‪ .‬הנבעונים‬ ‫משום חתנות של שבעת עממים ושאר הנתינים מיתר האמורי אשר טעבר‬ ‫הירק מזרחה אשראינם באימור חתון ואפי' אם באו מעבר ‪.‬אמנם אימור עבדוה זאה‬ ‫עליהם הוא כל זמן שבית אלקים הוא קיים שהמשכן במסומווארון אלקים‬ ‫בתוכו‪ .‬וצ"ע‪.‬מארץ רהוקהבאנ‪.‬מרוע קלל‬ ‫הבדל כין‬ ‫יהועוע אה הגבעוניב!‪ .‬‬ ‫אוליח של יחיד לשליח של עב!לצגין לקבל שבועה‬ ‫ולשבוע‪ .

‬ר*ל שנעשה בו‬ ‫צ‬ ‫כילריחוקי הציר‪ ...‬עיין תוסי כתובות נ"ד ע*א ד"ה אע"פ‪ .‬‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫(‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬רק שבחירתו צריכה להיות כפי חוקי העם ההוא לבחירת‬ ‫וכאשר נעשה בו כל התוקים האלה נקרא "שהצטיר*‪ .'1‬‬ ‫"‪111‬‬ ‫(‪.‬אמנם העיקר‬ ‫הוא כרש*י והרד"ק ז"ל שזהמענין ציר‪ .‬ואדרבח‬ ‫באו פה להתזיק את שליחותם ר*ל שהכינו את השליחות בכח וחרשאה‬ ‫כחוק לצירים שלוחי עם אשר יכולים לכרות ברית עבור משלתיהם‪.‬ ‫(‬ ‫ן‬ ‫.‬‬ ‫ל‪.‬והשםציר בכל התנ"ר הוא שלית מן עם שלם ולא שליח של‬ ‫יחיד לבד‪ .ן‪:.‬וכן כל ציר ושלית העם בכח אשר ניתןלו נעשה הוא לראש‬ ‫העם בדבר הזה‪ .‬ן‬ ‫‪'..‬‬ ‫‪.‬רקפועל טכין‬ ‫ומתמיד כמו "התהלך"לפני והיה תטים‪ .‬‬ ‫‪.‪.‬וכמו‬ ‫שיכולים הראשים להפקיר להניין ולהתריםוללייט ולמחות ולתלוש שער כן‬ ‫יכולים להשביע כדאי' במ"ק ט"ז ע"א ומ"לדנצינן ולייטינן ומתינןותלשינן‬ ‫ואמרטם‬ ‫שער ומשבעינן דכתינ‪ .‬‬ ‫..‬ואמר ר' אלעזר אלה הנחלות אשר נחלו‬ ‫אלעזר הכהן ויהושע בןנון וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין‬ ‫ראשים אצל אבות לומר לך מה אבותמנחילין בניהם כל מה שירצו אף‬ ‫ראשים מנחילים את העם כל מה שירצו (יבמות פ"ט ע"בוגיטיןל"ו ע"בז‪..‬ולאשייך בזה‬ ‫דברים‪ .‬כדאי' בב"ב‬ ‫ל'ג ע"א וכמו שביאר שםרבינו מאיר הלוי ז*ל כיד רמ*ה דקרא דכתיבגבי‬ ‫קנין‪" .‬אמנם מה שהוא חושב‬ ‫פרש זה משורש אחר טעניןצורהאין טעם בזהעיין דנריו‪ .‬ ‫‪.‬דמילי לא טטמרי‬ ‫לשלית‪ .‬ ‫‪.‬‬ ‫והדבר הכבל בספור זה שהם אטרו ליהושע ואל איש ישראל מארץ‪-‬‬ ‫רתוקה‬ .‬כאשר חשכ הרטה"ל ז"ל שנמצא גם על פועל מוסכם ונמצא‬ ‫גם בפרשהזו‪.‬ ‫‪.‪..‬והצדק אתו ‪.‬רק‬ ‫שהראשיםצריכים להבחר ולהסנות כחוק עם ועם‪ .‬‬ ‫.‬שהצירים נעשים‬ ‫"לראשים"בענין‪.‬וההכנה לשליחות כזאת בתוק בא בהתפעל"הצמיר"‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫.‬‬ ‫(.‬‬ ‫פרק ה‬ ‫בריתהגבעונים‬ ‫טעיףנ‬ ‫‪48‬‬ ‫ובארות וקרית יערים‪ .‬ה לחטנו חם הצטידנו אותו מבתינו (יהושע פ' י"ב) ולאיאסרו‬ ‫ליהושע שעשו עצמםבפועל מדומה כמו צדה לדרך‪ ..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬לא שהוא פועל מדומה כאשר חשבו המפרשים‪ .‬וכח להשביע הוא ל'כ לשבוע עבור העדה ולקבל שבועה מאחרים‬ ‫עכורה‪ .‬ ‫‪.‬ואפי' דבר‬ ‫עיצריך עודקנין אחר ולא מתקיים כלל ע"י זה הקנין כבר נקרא קנין‬ ‫ן שם‪ .‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואפי' קנין לא מועיל בדברים כאלה‪.‬רק אמרו שחכינו באמת‬ ‫להם את הלחם וצדה לדרך‪ .‬‬ ‫‪..‫‪.‬אבל כל זה בשליחות‬ ‫שליחיד אבל לאכן בשליחות של עם ואפי' של צבור‪ .‬‬ ‫ולזאת כמו שברית אבות תל על הבנים כן ברית ראשים חל עליהס‪ .‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫.‬ואז הראשים נעשיסצירים‬ ‫ושלוחי‪-‬עם‪.‬אבלאין תבנין התפעל דוקא על‬ ‫פועל מדומה‪ .‬ ‫‪.‬‬ ‫‪'.‬בזה שלו לאהיוצירים ושלוחים לאהי'‬ ‫יכולים לכרות ברית רק לעצמם לא עבור אחרים‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫.‬ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים‬ ‫ואשביעמ‪ .‬כמו קנין אתןוקנין לקנות או לחלוקעיי‬ ‫שעבוד נופו‪.‬והרבה כאלהפועל מומכם בבנין התפעל‪..‬ולכרות ברית והברית תהול על כל העס ונם על הנולדים שאין‬ ‫שום ברית נעשה באסיפת כל העם כלו רק עם הראשים עבור העם‪ .‬שתכין עצמך לחליכת לפני לתיות‬ ‫תמים וכדומה‪ .‬כדאייבניטין כ"ט ע"א ונפסק להלכח בתו"ם מי' קכ*נ סעיף ב'‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫.ן.‬‬ ‫ן‬ ‫.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬ופשוט שלאיועיל‬ ‫קנין והרשאה לעשות שלית לשבוע או לקבל שבועה‪ ..‬‬ ‫‪(.‬כי אין‬ ‫היתידיכול לעשות שלית לשבוע במקומו ולא לקנלשבועה‪.‬‬ ‫י‬ ‫.‬‬ ‫.‬‬ ‫'‬ ‫.‬שקניןדברים בעלמא הוא‪ ..'‬ ‫י‬ ‫‪.‬לקים כל דבר" צריך להיות "דבר" מה שטתקייםע"י קנין‪ .‬ ‫‪.‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ה שנשלחו‪ .(".

‬מאר"‪ .‬אבל‬ ‫אם תדעו שם ארצנו ולא תקבלונויהי' מן חכרח ככוד המדינה להתהפך‬ ‫לכםלאויבים‪ .‬‬ ‫אם אומרים לו לאדם ר*ל נם בן נח‪ .‬א"כהי' הפ'ן לידע‬ ‫מהם שם הארץ והם לא ענולו שם הארץ רק עוד הפעם אמרולו מארץ‬ ‫רחוקה מאדבאו עכדיך לשם ה'אלקיך וגו' (יהושעט' מ')‪ .‬ולא הי' חילול השם‪-‬‬ ‫כי‬ ‫א עשו ברית לא עם ארבע עירות האלה ולא עם‬ ‫יל‬ ‫כלל בהפרת הבריתכ‬ ‫י ארץ פרס לא דרשה מהם ברית כלל‪ .‬אמנם אמרו‬ ‫י באו רק לשם ה' אם להתנייר מכל וכל או לקבל שבע מצות‪ .‬עלכן חזרו דבריהם שבאו טארץ רחוקה מאד והיתה אסיפת‬ ‫זקנים וכליושבי הארקי כל טובי חעיר במעמד אנשי העיר אשר נתנו לנו‬ ‫כח הצטירות ואמרו אלינו קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם ואמרתם‬ ‫אליהם עבדיכם אנחנו ועתה כרתו לנו‪.‬אכל מפני חלול השם מוטב שתיעקר אות אחת‬ ‫מן התורה ולא יתחלל שם שמים‪ .‬וגם לא לארץ פרס לא שולחו מארץ פרם כלל‪ .‬ברית (יהושע ט' י"א)‪ .‬‬ ‫אבל ידעו כי באמרם שקר בזה יהי' בטל כל תרמיתם וכל עצתם תופר‪.‬אבל אמרו לו שאינםיכולים להגיד לו שם ארצם‬ ‫מרם שיכרתו ברית‪.‬וזה גם לבני נח בהסצות שלהם ע"כ קתני‬ ‫ן חכמים גם או"ה נקראים אדם‪.‬עלכן לא‬ ‫עמד עוד יהושע עליהם שיאמרו שם הארץ ויעש להם יהושע שלום ויכרות‬ ‫להם ברית לחיותם רוול גם להחיותם לומר ליתן להם מזון ומחיה כלוסן‬ ‫' דינו כגר תושב‪.‬ואםיש עוד פחד מרעתם אמרינן הבא להורגך השכם‬ ‫והרגו‪ .‬אבל הם באטת לאכיונו לרעה רק להציל נפשותם שעל כל עבירות‬ ‫שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרגיעבור ואל יהרג חוץ מע"ז‬ ‫נ"ע וש"ד (סנחדרין ע"ד ע"א)‪ .‬ולו היתה ערמתםכדי לעשות איזה רעה‬ ‫לישראלאוי בחתגלות תרמיתם לא היה חילול השם בביטול השבועה שע"ז‬ ‫נאמר עםעיקש תתפל‪ .‬כי אולי לא תחפוץ לכרות כרית אתנו יהי' זה לבזיון‬ ‫היותרגדול לארצנו שבאו לבקש ולא קכלו אותםויהי'מן ההכרח הכרח כבוד‬ ‫עם להתהפך לאויבים במקום אוהבים‪ .‫‪44‬‬ ‫*רק ה‬ ‫בריתחגבעונים‬ ‫טעיףג‬ ‫רחוקה באנו ויהושע שאל אותם מי אתם ומאין תבואו‪ .‬שבלשו‬ ‫אטנםיהושע קרא אותם אח"כ וידבר אליהם לאמר למה רמיתם אותנו לומר‬ ‫ם תרמיתםולא‬ ‫רחוקים אנחנו מכם ו‪.‬כ‬ ‫יהושע את הארין אשר לאבותם וללכת לבקש ארצות רחוקות‪ .‬חשבו‬ .‬מדוע לא הזקיסם‬ ‫לומר איזה שמ לארצם ? אמנם כנראה הם לא באו ליהושע לבקש שיכרות‬ ‫י מהיש לארין רחוקה מאדלפחוד עתח עוד טרםכבש‬ ‫לחם ברית לחיותם‪.‬‬ ‫למשל אם ה אומרים שהם מפרסאזי לא הי' הברית שוח כלל לגנעוו‬ ‫"ות וקריתיעריםכי לפרם כרתו כרית ולא לארבעעירות אלה‬ ‫והכפירה באר‬ ‫כלל‪ .‬והערמה היתה רק שנשבעו על ידה‬ ‫לבטל את המצוה אשר מצר דיני ישראל אין שבועה חלה על מה שכבר‬ ‫מושבעים ועומדים מהרסיני‪ .‬אבל עתהכיון שמצדם‬ ‫ארץ פרם‬ ‫כות ברית עבור מי ששלחםואין צריכים להזכיר שם המקום כלל‬ ‫יכולים לעש‬ ‫כי אפי' בגט הוא רק מדברי סופרים‪ .‬יהושע וכל ישראלידעו היטב טע‬ ‫‪ .‬‬ ‫שהם אתם וכלמי שיבא מהם לארץ ישראליהי‬ ‫אמנם מה שהם לא חפצוליתן שם לארצם אם כי לא פחדו משקר‪.‬ואנו בהכירנו את שם ה' אלקיכם‬ ‫אין אנו חפצים להיות לאויבים לעם ה' אפילו אם לא תקכלו אותנו‪ .‬וכל‬ ‫כ‬ ‫טעשיהם רק לשם שמים‪ .

‬וכיון שנעת‬ ‫שליהת יהושע לא ענו לשלום עד שעברו את הירדו‪ .‬וכדבריהם כןיהי'‬ ‫שישארו עבדים הוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבה ה' אל הסקום‬ ‫אשריבהר‪.‬‬ ‫ולא יכרת טכם עבד והוטבי עצים ושואבי מים לביתאלקי‪ .‫*רקה‬ ‫בריתהגבעוניפ‬ ‫פעיףג‬ ‫‪45‬‬ ‫השבו זה להם לעון כלל מה שאמרו מקודם מארון רהוקה באנו‪ .‬זה כבר שקר ללא תועלת וכן לא‬ ‫י?שה כאשר באים לדרוש ברית אהבה‪ .‬ע"כ ארר אותם לאסר ארורים אתם‪.‬וכטו שכארתי בפרק ג' בהרם יריהו‪.‬ולזאת באטרם בראשונה מארץ רהוקה לא הי' בהםעון כלל‬ ‫י פקוה נפש הוא להם‪.‬כי הם בעצמם‬ ‫בעת הברית ובעת אשר הרבו לשקר יותר מן הצורך עמרו בשם זקניהם וכל‬ ‫יושבי ארצם "עבדיכםאנחנו" ועתה כרתו לנו ברית‪ .‬פשוטשהיוצריכים לרמות להציל נפשותם‬ ‫לומר שהם מהוץ לגבול ארץ ישראלז אבל שאל להם למה בפעם השנירמיתם‬ ‫אותנו לאטר רהוקים אנהנו מכם ו‪.‬‬ ‫'‬ ‫*רקו‬ .‬ואהרי שעברו אתהירדן‬ ‫כברנתחייבו בלא תהיה כל נשמה‪ .‬טאד'‪ .‬שהכונה‬ ‫מעבר לגבול ארץ ישראל כדתנן בפסהים צ"נ ע"באיזו היא דרך רהוקה מן‬ ‫המודיעים ולחו*ז וכמדתה לכל רוה דברי ר' עקיבא ר' אליעזר אומר מאסקופת‬ ‫העזרה ולההן‪ .‬כי ידועהי' להעמים הצווי של לא תהיה כל נשמה‬ ‫כ‬ ‫מהשלשה פרוזטגמאות אשר שלהיהושע טרם עברו את הירדן לפתוה בשלופ‬ ‫כם"ש התום' בגיטיז שם‪ .

‬‬ ‫בו‬ ‫הל"א מלכימ ה' בשלה (זבתיםקי"ט ע"א)‪ .‬הברית בייחמדי‬ ‫אחת היא ואין הירדן גבול בינינו רק שדרת‬ ‫‪..‬‬ ‫האכן אשר שמעה כל אמרי ה'‪.‬‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫עזרו ארבעים אלף חלוצי‬ ‫שםבטויבמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחושת‬ ‫בנ?סים רבי‬ ‫ונשל לארצם נברכה ו‬ ‫חלו ובשלמות הרבה מאד אשר חלקו שלל אויביהמ עם אחיהם‪( .‬כי כסקום כמ‪.‫ששא‬ ‫‪46‬‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫המזבח לעד בעבר הירדן סעיף‬ ‫א‬ ‫מ~רכץן‬ ‫המזבמלעדבעברהירדן‬ ‫סעיף‬ ‫א‬ ‫ע‪.‬ויקרנחתהי‪.‬אשר אם שלכל הנצחונות הגדולות‬ ‫בהקמת משכן‬ ‫עבר הירדן מזרחה (יהושע ד‪ .‬קר טעם בנין המזבח נענר היררןי ופהדו‪.‬ורלישראל‬ ‫בתאיה נחלתינו אלינומעברהי‬ ‫בטענותם"‪:‬י‬ ‫מערבה היתה רק כפין ברית וטריטי כמובין שני עמים‬ ‫בכבוש עבר‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫לע‪.‬ויהיו בניעפרהירדן מערבה‬ ‫אח"כלעילה לה‪2‬ריד אות‬ ‫עבר הירדן מזרחה כשני עמים ויאסרובני עבר הירדן טערבה לבני‬ ‫ובני‬ ‫עבר‬ .‬אשר סות כל סוף היא תסבול סזה‬ ‫מארצנו לת‬ ‫ימתיםםלבבנליהמהעמוןאת וחכ בסופה‪: .‬‬ ‫ל‪.‬מז ותמו‪:‬ה‪ .‬‬ ‫מזרחה‪ .‬אשר הוהבים יקרצועין עליה‬ ‫באחרית ה‬ ‫ויגיעו עד הנחלים ארנון‪.‬לא נתכהן פינחש עד ששנ)של‪.‬לא התגודד‪.‬‬ ‫המזכה אשר בנו נד ראובן וחצ שבט הסנשה אלסול ארץכנען‬ ‫ב ובני‬ ‫י"ב י"א)‪ ..‬כי כאה‪:‬הלתנואלינו מעבר הירדן‬ ‫כנסיוה בעיר אחת‪ .‬‬ ‫לק פרק ט' בני נד ובניראובן היומחאסצים‬ ‫כ‬ ‫וכבר באר בח שני‬ ‫ירדן מזרחה"‪.‬רנ‬ ‫‪.‬ושמו‪ .‬ם נין‬ ‫ל לטראה‪ .‬את אשר שמשו בה‬ ‫אשר באים אחד‬ ‫להארין הזאת כאשר בארתי‬ ‫בראשונה לזבותם הגשמי והרו הצדק‬ ‫חניורתת והמוסריראו הצלחת יהושע נגד כל‬ ‫שם‪ .‬הוא נמרדברי הברית‬ ‫ניבניישראל (יהושעכ‬ ‫'הירדן אל עבר‬ ‫אל‪.‬היתה להוםהתחאלהק"וכת הלאפרח*רן לשבטיהכאוש‬ ‫יאם אל המנוחה או אל הנחלה‪.‬גלילות‬ ‫ישראלבעברהירדןמערבח‪.‬ופחז כמיןהיתה אנגליא למרוףזיוע אף קדקור‬ ‫ל‬ ‫החיים הוא ש ארץ‬ ‫משמעתם‪ .‬‬ ‫ל אנגליא באחרית‬ ‫מק‪.‬ביל זאת פחדו ורהו כי בדור‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫נאה נחלתנו אלינו' מעברהירדן טזרחה"תהי'‬ ‫והתאמצותטענותהקודמות‬ ‫ם‪.‬חקירה‪ .‬רת חברו וההתאסצות בטענה ה‪.‬‬ ‫השכטיגס‪ .‬אשר‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ביןשבטי ישראל בעבר הירדן‬ ‫שבטי‬ ‫י הם עם אהד‬ ‫משה וננמרבימי יהושע להראות‬ ‫כ‬ ‫התחילהי‪.‬ענין המכסוך ממעיטה דר'"ייס‪.‬י"נ)‪.‬גמיעםישראל מכלוכל‪.‬יהושע‬ ‫ובברז‬ ‫תשכח עזרתם לעמם בארצם‪.‬‬ ‫ולאתשימ‬ ‫דכרים שעושה רושס החלטה בנ*ש בלי דרישה‬ ‫‪.‬ב חי)‪ .‬והליכתםלע‪.‬‬ ‫הימיםטן ה~הבים‪.‬אשרתסכ‪.‬מזבהגד‪.‬‬ ‫כל שבטי ישר‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫אל ישראל‪ .

‬כאשר לא‬ ‫עלה על דעת רבני אגודת הרבניםהי"ו באסעריסא כאשר דר' מטיפען ווייס‬ ‫דורש כהפרי סאניגוג על דכר המתלוקת שבין יד"נ החכם הישישר' אפרים‬ ‫י אםהי' אותו האיש במציאות או‬ ‫דינהאיט‪'1‬יובין הח‪:‬ם ה' קלויזנר נ"‬ ‫‪.‬וחשבו ישראל שמחשבתם שלבני ראובן ובני גר לעשות‬ ‫במה גדולה בעבר הירדן מזרחה‪ .‬כ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫‪.‬כי לא‬ ‫עלה בדעת ישראל כללכי תבנית מזבח יהי' לא לעולה וזבח‪ .‬‬ ‫((‬ ‫‪.‬‬ ‫פרקו‬ ‫המזנח~.‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫כי פחד כנראח‬ ‫אטנם כבראה לא בא יהושע‬ ‫‪..‬ויקהלו כל עדתכני ישראל שילה לעלות עליהם לצבא‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫מחתרנשות העםעליו על אשר זה עתה שלחם בברכה ובעושר‬ ‫גם‬ ‫סמך יהושעעל פינחס בן אלעזרבן אהרן הכהן ונשיאי ישראל אשר לא‬ ‫יביטועל החלטת העם לעשות צעד כמעשה למל‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪ .‬ויהיו ח"ו‬ ‫לשני עמים‪ .‬זבחבראשונה בהתלטתםכי‬ ‫גדול וכמראת המזבח‬ ‫ילאיזה דבר תבנה‬ ‫נבנה לעולה כ‬ ‫אשר במשכן ה' בשילה‪ .‬והחזקכיררהת‪..‬שמו ממלא כעם את לב היהודי‬ ‫טחליט בלתי ררישה‬ ‫השומע‬ ‫אשר המזכיר שסו‪.‬י‪.‪:‬ד נעצרהירדן‬ ‫סעיף א‬ ‫עבר הירדן מזרחה "מה לכם ולה' אלקי ישראל‪ ..‬וכאשר דורשעליו בפרי סאניגאנ ‪.‬כ"ד‬ ‫כ"ה)‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫אפי' ב‬ ‫קרחה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫במת‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫‪.‬על‬ ‫כן קירב את הלבבות לעשות שלום בישראל‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫שבטי‬ ‫עבר הירדן מזרחה אשר תמיד היו מענותיהם כי באח להם נחלתם מעבר‬ ‫הירדו מזרחה‪ ..‬וגכולנר~ן ה' בינינו וביניכם‬ ‫בניראובן ובני נד את הירדן אין לכם חלק בה' (יהושע ב"ב‪ .‬שאפילובזטנינירכוי בתי כנטיות בעיר אהתמחלקין את ישראל‬ ‫לפלנות שונות לאגידות אנודות‪ .‬כייש דבר בטבע אשר עושה את‬ ‫רושם ההחלטה בנפש העם אשר סחלטתבלי חקירה ודרישה‪ .‬הזכרת שם‬ ‫אוחו האישדי להרניש את נפש היהודי אשר סבל כל כך משמו אם היה‬ ‫או לא היה‬ ‫אשרולא נב'‪-‬א אחת היא‪.‬כונחו להסית‬ ‫את האינם יהודים להיותגוים‪.‬וידברו אתם לאמר מה הטעל‬ ‫הזה אשר מעלתם באלקיישראל לשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכפ םזבח‬ ‫למרדכפ‬ .‬חטוהכאטשררםיזהירו את שבטי‬ ‫עבר הירדן מזרחה‪.‬ויאמר לעלות הוא בעצמו‬ ‫עם עשרה נשיאים ראשי אלפי ישראל לדבר ולהוכיח את שבטי עברהירדן‬ ‫עהלטזזבהח‪ .‬ויבנובני ראובן ובני גד וחצי שכט חטנשה שם טזבח על הירדן‬ ‫מזכח גדול‪ .‬נשיאי ישראל לא חככוס‪.‬בלי להוסיף‬ ‫שר"י הוא נתפט בטינות‪ ..‬ולא תתנודדו אסרה תורה משימ לא תשימו‬ ‫י אחד מביא להשני ואיסור הבסות אז היה כאיסור ע"ז וטרד בה'‬ ‫קרחה‪..‬לסראח והמזבח אשר בשילה)‪( .‬כן הואסאתין מאתיןלבלי לעשות מעשה מרם ברור‬ ‫לו הדבר כאחותה כי ידעכי על עסקי נפשות שבטי ישראל הוא בא‪ .‬אםכי גם הוואזבחו‪.‬‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫שכל מציאותו היא הנדה בדויה לא היה ולא‬ ‫שבדרשה כזאת לא‬ ‫תהי' מטרת הד"רווייס להמית ולהדיח‪.‬וזה עתה נאסרו‬ ‫הבמות בישראל כדתנן נאו לגלנל הותרו הבסות באו לשילה נאסרו הבמות‬ ‫(זבחים קי"בע*ב‪ .‬וזה יחלקם כלה מעם ישראל‪.‫ן‬ ‫ך‬ ‫(‬ ‫‪.‬יהושע כ"בי'‪.‬כי אין עונשין אא"כ מזהירי‬ ‫חשב יהושע כן‬ ‫היה כי פינוהס הקנאי לשםאלקיו במקום שיש לקנאות כאשר המעשה הרע‬ ‫ברורלפניו כשמש‪ .‬אבל לא הפצו ללחוט אתם מרםלקיים מקודם מצות‬ ‫תוכחה להוכיחם באהבה על המעשה הרע חזה‪ .

‬לא לעולה וזבה עד הואבינינווביניכם‪.‬ועבר השני הוא ענרבני ארם‬ ‫ולבן אשר סעבר אחדנקיא ע‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫חיתה לבןויעקנ שלאיעברו אתחגלהזהאישלרעהורקלשלום‪.‬אבלאין‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫הירדן מ מ‬ ‫פניבארץ לא להםלוכרון לבניהם אחריהם באשריאמרולהםכי‬ ‫ח‬ ‫‪8‬עםשיבנ‬ ‫ו'מבזיבניהם אתהירדן א"כ מהטזעיל כאשריהיה המזבח בענרהירדן‬ ‫נבולנתן ה‬ ‫אשרהירדןינביל ממנו הלא אדרבא זהיראהכי נהלת ה' היא רק‬ ‫מערחביהרדן אשר לזהניתן המזבחלסימן‪ .‬וגו' (יהוש ל)ב מהו‪-‬כ'‪.‬איך לא צריכים להחליט‬ ‫ךלעדי עבר הירדן מזרהה הראו‬ ‫א שבטי‬ ‫לו הדבר חנראהיותר ברור יכול להיות ממש בהיפך ממה‬ ‫י אפ‬ ‫במחרה‬ ‫כ‬ ‫י התרנשות אררבא ממש אותו הפהד אשר פחדו ישראל‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫שדששב‬ ‫כי‬ ‫פחד בעצמו פהדו חם שבטי עבר הירדן על דבר‬ ‫מלא תשימו קרחה אותו ה‬ ‫יבא‪ .‬אמנםבלי‬ ‫בעברהירדן מ‪.‬הפצים אחדים לומר שבנו אותו בעבר‬ ‫ב)‬ ‫ועבלהדבר משסנואםמר אל ענרבני ישראל (יהושע כ"בי"א)‪ .‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫פ‬ ‫ב היותו ברורלו כשמש את העוות וקנא רק לשם ה' אלקיו אשר אלקים‬ ‫מפני מקודם אבל ישראל לא ידע עדיוכהוכי הוא באמת איש שלום‬ ‫יד‬ ‫עיל מה שה' נתןלו את‬ ‫עמזנואתאותו לכהן‪.‬ובה' אל תמרודו ואותנו אל תמרודו בבנותכם לכם‬ ‫מזבה ח' אלקינו‪ .‬כי אם שאלקים נתן לו את‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫עד‬ ‫ששםלושםלעל קנאתו לאלקיוי אבל הקנאה איננה דברנדול כלללמישחיא‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫בר‬ ‫שחראה שבטבע הוא איש השלום‪ .‬בשלח‪ .‬כי לאיהי' חירדן פפריד עם ישראל והלקם בה' בטוה כי‬ ‫אל אלקים ה' הוא אלקי כ ישראל‪.‬‬ ‫הלז‬ ‫‪ %1‬בריתבהשללקוםב' פרקז' סעיף אי‪ .‬וגם סה יעשו אם הבניםילידיבני‬ ‫עברחירדן מערבה אשר חארע לחם לנחלה יהרמו את המזבח‪ .‬הלילה לנו ממנו‬ ‫מזבה‬ ‫כ‬ ‫ילבנות סזבה לעולה לסנהה ולזבה מלבד‬ ‫ה'‬ ‫למרוד בה' ולשונ היום‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ס‬ ‫מזבה ה' אלקינו אשרלפני משכנו‪.‬ונכולנתןה'בינינו‬ ‫וה‬ ‫נד את חירדןאין לכם חלק בה' והשביתו בניכם את‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ובנ‬ ‫ו בני‬ ‫י ה'‪ .‬רח בנהלתם בנלעד אצל הגל אשר עשויעקב‬ ‫שפק נבנה‬ ‫הבר ישראל‪ .‬דאמר רב אשי לאנתכהן פינחס‬ ‫כמו שבארתי‬ ‫חשבטים (זבהים ע'א ע"ב)‪.‬כיבלתי מנית ישראל לאמו‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫באריתו שלום ברית כהונת עולם כאשר בארתי שם‪.1‬‬ ‫מזבח מב‬ ‫ע להם‪.‬וישם. פינהס הכהן ונשיאי העדהוראשי‬ ‫את הדברים וגו' וייטב בעיניהם ונו' וגו'וייטב הדבר‬ ‫אל*י ישראל אשר אתו‬ ‫ל ויברכו אלקים ישראל ולא אסרו לעלות עליהם לצבא‬ ‫בעינ בני ישרא‬ ‫ב‬ ‫ןניובני גד יושבים בה‪ .‬‬ ‫הלנתקיים "נרית כהונת עולם" אשר נתן לפינהס‪.‬ונאמר נעשה נאלנו לבנות את הסזבה (בתבנית‬ ‫בנינו לבלתי ירא את‬ ‫ה‪ .‬וקנאתו היתה‬ ‫‪5‬‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫‪.‬ההתאמצות עצמח אשר התאמצו טקודם לנטוע בגשמית וברוהנית‬ ‫במעשכ‬ ‫יובםוסרכי באה נחלתנזאלינומעברהירדןמזרההגרסהלהםדאגהמפני‬ ‫ה‬ ‫כי‪-‬מחריאמרובניכםלבנינולאמר מהלכםולה'אלקיישראל‪.‫‪48‬‬ ‫*יק‬ ‫‪1‬‬ ‫המובהלעד טעבר הירדן‬ ‫פעית א‬ ‫למרדכם היום בה' ונו'‪ .‬‬ ‫א'שדנרית בין‬ ‫ואשר‬ ‫ען‬ .‬‬ ‫הסזבה הלז‪.‬ויקראו נני ראובן‬ ‫ית את הארין אשר בני ראוב‬ ‫לאפה למזבח "מזבח‪-‬ע‪ '-‬כאשר קראיעקב בבריתו עם לבן את חגל בשם‬ ‫ובנ‬ ‫יעדנד קראו גם חם את הטזבה בשם מזבה‪-‬גד אשרבו נהתם דברהברית‬ ‫‬‫נל‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫בין שבטייה‪.

‬יעי‬ ‫הי‪.‬‬ ‫‪.‬בשגלעי‪ .‬ע..‬רארטעועיאסחזאףחליהם'פזה לחשונ שעברהוגדןוהאחי‬ ‫ט"‬ ‫בהחו)אוכנחוו""ל(יאהרוץשעטמאה‪ ..‬‬ ‫עי‬ ‫ש‪1‬נ.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טעות התושביט שעבר הירדן חוא חו"ל‪.‬הירדן גבול בפני‬ ‫'‬ ‫.‬שכר ‪-‬‬ ‫עעסונ‪.‬אמלנעםנל"‬ ‫נבמדבךח'י‬ ‫) ‪...‬‬ ‫‪.‬וחוא בעצמומגיא*געה(‬ ‫מ"‬ ‫מו‬ ‫קוטיתאיבהבעיטזחו'כטררשים‬ ‫וד‬ ‫קך‬ ‫אא"ל"'כ ו*ש‪6‬ע‬ ‫הירדן הוא ארץישר*ול‪.‬לזכרוןדביי הברית‪.‬קראנ‪.‬‬ ‫המזבת‪.‬צאגי ספרשכן סזבסתלתניסהריאאהע‪.‬וממתזלזטהספרשיםספרפשא‬ ‫ם"שהמונח"לא‬ ‫רטדףל לל בשם החכם‬ ‫ה ולא גתמדלמראח‬ ‫בטיכי אם‪.‬הסקומוח‪: .‬וא‪4‬ה‪.‬י‬ ‫‪.ן‪ .‬ככסייגאוי‬ ‫ן המלה הזאת גמוג‬ ‫כ‪"4:‬פ ‪4‬דהחסם‬ ‫לפי ח‪4‬עס אל מלזגד_ימ א"‬ ‫יח‬ ‫יה‪.4‬ש'..1‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫את המזבח מזבח‪-‬עד‪.‬ ‫זהלשון כמראה ‪.‬‬ ‫ה'רדןיעב‬ ‫שטרא'ב! שענר הירדן מזרחה הוא ‪4‬ר‪441) 1‬ל‪. ‪.‬נדגר 'גזא‪.‬‬ ‫א‬ ‫האבן אשר שמה יעקנ למצבה אשר‬ ‫כחלק אן ט‪:‬‬ ‫....‬‬ ‫ףא‬ ‫סעי‬ ‫‪.‬גאוןהאייף‪/‬כמ"וותאדאי'ן ישראלר'מוירוח‬ ‫ף‬ ‫שודארין זצ"ל שכתב שעכר הירדןמדיני דאורייתא חוג חהיל ממש.‪.‬פ‪..‬‬ ‫‪.‬ ‫ארין אדוזזתכס‪ .‬ההוא שעתא לאע‪4‬י)ו‬ ‫ר ה'ררן שכצד ס‪'41‬א‪) .‬ובטחכה"ח‬ ‫ארץ ט‪-‬אהופטוריס גהמדאי?"רגא מקלאמצוותהתיויו‬ ‫‪'*3‬ט שטבואר נהם שעבר‬ ‫שנה בזה‪ .‬‬ ‫.‬אשר מורה הי' בהשם‪..‬ער‬ ‫הוא"‪ .‬אתהאבן אשר שםבאמררתאישותיו עד הטזבה‪.‬דונמתו במקרא‪ .‬ ‫‪.‬הטקופות שמציאיםליד) ט‪4‬חז לחש‪.‬ואדאם טמאה‬ ‫אך הטקרא היותרכבר נספורזההואדגרי‬ ‫שם משכןד‪4‬‬ ‫אשר‬ ‫‪4‬רץ אחוזתכם עברו‬ ‫‪%‬בלייכוםט)‪.‬‬ ‫‪...‬כי עההוא" משמש לדעתי בלשון "כסליז‬ ‫א ושסעק‬ ‫ומציע דונמתו בחאבן אשר שםיהושע לעד‪.1‬‬ ‫'‪. .‬בת אין ‪4‬עס לפירושי‬ ‫‪..‬ר‪.ן‬ ‫‪.‬וסחםגמ‪".4‬אשהכתבתי שהסזבה בתמגגח הסזגס אקר גמ"שן בוויהגך‬ ‫הגא'מפני‪..‬האיה עם שכם‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬בגיה אלעייעוו‬ ‫ו‪4‬וונה שם יהושעהחת‪.'ונקראת‬ ‫ת צארץ‪.‬אר קביא לעומת‬ ‫ייגקי‬ ‫‪..‬‬ ‫ג‬ ‫קשהיל"ג..‬תיב טעס לחשם‪.‬כי‬ ‫יעקב חביא אתו ‪.'..‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫אי"ה בל"נ במקומו‪.‬היא שמעת את כל דגה*ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ‪.(.1‬‬ ‫'‪.‬וקמכתי 'קובה הסקוסז אשר‬ ‫םמ~כ בקם זא‬ ‫מעבר ל‪0‬זבח היהכיהגל אשריעקב קרא אותו נל*עד‪ .ק‬ ‫אי‬ ‫ל‪.‬‬ ‫‪.‬ענין עדות‪.‬גי‪.:‬‬ ‫‪'.‬ב בה‪*4‬ף‪ .‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫שם‬ ‫הקי'‪4‬געציה_ אותה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ולא רחוק לחשוב‪6‬י האבן‬ ‫‪.‬כי" זה של‪".‬‬ ‫עיי‬ ‫שנראח‪.‬ש"לעי‬ ‫עפהמקרא הזה כקתאת שם הסזגח סקרא קצר ד‪6‬תיבויקראיגני ראוגן‬ ‫ובני נר למזבח ולא כתב מת שם קראו ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ק'‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫את סש‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪"19‬‬ ‫נ‪.‬וז‪.‬‬ ‫פרק‪1‬‬ ‫יי‪.1.‬אכשי טטאא‬ ‫ן ירדגא.‬לו‪.‬‬ ‫‪.‬שפירושו‪ .‬וכ"ג‬ ‫מקוםות‬ ‫שעוכח ‪.ה*א‬ ‫שמעה את כל אמרי ה' מעת‪ -‬שדבר עם יעקב על הסולסז ועוד‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪-‬‬ ‫בעברידהדן‪_.‬כבמבור‪4‬ית שכם "כי'וחי‬ ‫את כל אמרי‪-‬ה'(יהושע ‪'1‬דכ"ו)‪.‬שקראו להסזבח הו"אס'ובחזעד‪ [4‬הוא מפגי‪'.‬‬ ‫י‬ ‫יהזקנימ‬ ‫שפן‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה' אםכי חאבן איננושימע‪.‬ומקרא קצר הואלעגינו לסראא המזבח אשר‬ ‫ן רואת‬ ‫ד) כתבתי‪ .‬שעבר הירדן ארין ושר היא‪ .‬‬ ‫יי.1' '..‬ק כ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫(‬ ‫‪:‬‬ ‫(‬ ‫ל‬ ‫.‬יהושעפר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.1.‬אשר הראה ה'‬ ‫ועאשיןה‪.‬‬ .‬‬ ‫‪.‬ ‫‪'.‬עיף ‪..‫‪58‬‬ ‫ש‪).‬‬ ‫.‪.‬‬ ‫היררןכא"ילגיי.'‪:‬‬ ‫‪.‬רמסאא‪ .‬‬ ‫‪.‬למראה לא ו‪.‬כ"י.‬אאלש‪.

‬הושע ו' חי נלעד‬ ‫קריתפועלי און ונו' ודרשינן במס' מכותי' א' על כל עבר הירדן‪.‬ומוכח שחולק‬ ‫דוקא על ת"קלענין בכורים שנא' בהם ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬טארץ‬ ‫הנלעד‪ .‬‬ ‫נ) מם' בכורים פ"א מיומזיתי השמן מעבר הירדן ר"י הנלילי אומר‬ ‫אין מביאין ביכורים מעברהירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬ומפני שהספרהלז אינוטצוי‬ ‫ביד כל אדם אעתיק פה את המקומות שהביאוז"ל הרב הלז‪ :‬לפי‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫תארץ בפרשת אלה מסעי מבואר ומפורש שחום הגבול המזרחי ה הירדן‬ ‫וא"כ עברהירדן הוא חו"ל מפש אכן אזכיר סקומות סדברי חבז"ל אשר טהם‬ ‫מוכח שנם עבר הירדן המזרחי הוא בנלל ארקי ישראל‪-‬ואח"כ אזכיר המקופות‬ ‫גבולות‬ ‫אשר מהם מוכח להיפך שהואחו"ל__כו'‪.‬‬ ‫מכל הפסוקים האלה מוכח שנלעד הוא שם הכולל לכל עבר הירדן‬ ‫המזרחי חלק ראובן ונד וחצי שבם מנשה א"כ מוכח ש‪:‬ל עבר הירדן חוא‬ ‫כארץ ישראלוחייב בתרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫כולהו הני תנאי בפירוש קיני קנזי וקדמוניפליני עכ"ל‪ .‬יהיו שםבערי הגלער‪ .‬‬ ‫יהושע (כ"ב ט') וילכובני ראובן ובני גדוחצי שבם המנשה' וגו'‬ ‫ללכת אל ארץ הנלעד וגו'‪ .‫‪50‬‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫המזבח לעדבעברהירדן‬ ‫סעיף ‪3‬‬ ‫שנראה מהם לכאורא שעבר היררן נקרא חו"ל‪.‬אבל לשאר‬ ‫דינים הרד הוא כארץ ישראל מסש (עיין בסהרי"ק סי‪.‬‬ ‫למשה חייב בסעשר לאפוקי מאי? לאפוקי קיני קגוי וקדמוני‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫הרשב"ם ז'ל כל שהראה הקמ'ה למשה בשעת סיתתו דכתיב וי ה' את‬ ‫כל הארץ את הנלעדעדדןחייבבמעשר דהםנהם ז‪1.‬אל ארץ הנלעד‪ .‬‬ ‫קכ"ב) (ובירושלמי‬ ‫סוף פ"א הף'ב הוסיף טעם אחרוז"ל תני אשר נתת לי לא שנטלועילי‬ ‫מעצמי‪ .‬שם שם ל"בוישב פינחםונו‪ .‬שופטים כי אילמדן ועד באר שבע וארץ הנלעד‪ .‬שם שם כ"ם‬ ‫ונתתם להם את אר*ן הגלעד לאחוזה‪.‬‬ ‫ב) מם' שביעית פ"ם משנה ב' שלש ארצות לביעור יהודה ועבר‬ ‫הירדןוהנליל ואאריך לקמן בביאור מתניתין זאת והראיתי שיש ב' משמעות‬ ‫בכונת עבר הירדן המזרחי והמערבי‪ .‬כו' והנה נזכר שם‬ ‫את הנלעד עדדן ומוכח שגלעד חייב במעשר ומפסוגים שאזכיר פוכח‬ ‫שנלעד הוא שם הכולל על כל עברהירדו המזרחי‪.‬‬ ‫א) מסכת בתרא (ד' נ"ו ע"א) אמר ר"י אשש כל שהראהו הקב"ה‬ ‫כו' ופי‪.‬‬ ‫ד) בירושלמי שביעית ‪ 148‬ח"א שהזכיר תחומי עולי בבל והזכיר‬ ‫בתוכם קנת חשבוןיבקנחלזרדיגר שהדותא‪.‬מהביניחון א"ר אכין חצי שבט מנשה ביניהון מאן דאמר אשר‬ ‫י ולאשנטלתי בעצמיחצי שבם מנשה לא נטלו מעצמן נה'ד ארץ זבת‬ ‫נתתל‬ ‫חלב ודבש אפי'כן אינהאר*ן זבת חלב ודבש עכ"ל)‪.‬מאתבניראובן וגו‪ .‬ולפי שיטת הירושלמי והתוספתא סוכח‬ ‫‪.‬שם שםי"נ וישלחובני ישראל אלבני ראובן‬ ‫ונו‪ .‬תניא ראם אומר‪.‬עטמיםחכתוביםבכלמקום‬ ‫אבלקיניקנזי וקדמוני שנתנו לא"א בבריתבין הבתרים לאיתחייבו במעשר‬ ‫לע"ל(עיינ בפרשת דרכים להרב בעל משנה למלך דרך ו')‪ .‬וידועלכלמבין שמקומות אלה‬ ‫י‬ ‫בעבר‬ .‬‬ ‫במדבר (ל"ב ל'ו) טפנו נשינו ונו‪ .‬טכונת המתניתין על עבר הירדן המזרחי חלק ראובן ונד א"כ מוכח שבעבר‬ ‫הירדן כל חומריודיני שביעית נוהג והרי הוא כארין ישראל ממש‪.

כ"ל סוכח שעכה"י אינו בכלל‬ ‫שחיא אר*ן המיוחדת‪.‬‬ ‫וישעודראיות אחרות ודי בתשעה אלה‪ .‬‬ ‫ה) וזח לשון תורת הכהנים פרשת אמור פרק י"א כי תבאו יכול‬ ‫טשבאו לעבר הירדן תעל אל הארין המווטחדת .‬רחי‬ ‫הוא חף'ל‪.‬וסוכח שהוא חו"ל‪.‬סוכח שגלעד חו'ל יחשב‪.‬‬ ‫לא"י) סוכח שעברהירד.‬ושאול נקכר ביבש נלעד‪ .‬עכ"ל ואחר שהאריך הנאון‬ ‫הלן שם בהקדמות אשר לאשייכים כסעט להשאלהבכללרק בתלוקי סדושת‬ ‫ש"‬ ‫חארין‬ .‬‬ ‫ז‪ . איננוב‪:‬ללא"י(ועיי‬ ‫ט) אסרינן בסדרש תנחומא כפ‪ .‬‬ ‫‪ )1‬בסמ‪ .מים הרבה שטשה‬ ‫הנה מוכח שעבה"י אשר שם סכורת איש האלקים הוא חו"ל‪.‬‬ ‫ירבינו לא בא אל האר*ן ומת בחו"ל‬ ‫ב) נזבר פ.‬‬ ‫א"י ו) בפרקי דר"א פי"‪ 1‬אמר לו (הקב"ה לדוד הסלך‪ 1‬אתה בארין והוא‬ ‫בחו"ל עס"ל‪ .‬וכברידוע שדוקא בכל המקומוה שחחזיקו בחם עולי בבל נוחנ‬ ‫שביעית ותרו"םוכו'‪.‬‬ ‫נ) ביהושע כ"בי"ט נקראת א‪-‬ן ראובן ונו' אר*ן טמאה ואם הוא‬ ‫ארץ ישראל הלילה לקיאכן‪ .‬רח וא"כ עבה"י חו"ל הוא‪.‬ד' מ'ח ע"נריש לקיש איקלע לבצרה וכוי א"ל נוכו'‪1‬זיל‬ ‫ההר בצרח לאו היינו בצר וכו' הנח מוכח שבצר כמדבר לראוכני חייב‬ ‫בתרוטות ומעע‪:‬רות‪.‬ערכין ~"ב ש'ב)שאין יובל נוהג לאחר שנלו שבט ראונן‬ ‫ונדוגו' דכתיב וקראתם דרור באר*ן לכל יושביה בזסן שכל יושביה עליח‬ ‫ולא כזטן שגלו (טתוכה) וטקצתן‪ 1‬ובו' עכ"ל א"כ סוכח שעבר הירדן בכלל‬ ‫ארין ישראל הוא ויש לודיני אר*ן ישראל ממש‪.‬‬ ‫ז) תוספתא ריש גיטין עברהירדן כאאי לגיטין עכ"ל מוכח דוקא‬ ‫לענין גימין הואכארין ישראל אבללאלדינים אחרים‪.‬והנה המחלוקת דו.‬‬ ‫ט) בנדרים ד' כ"ב ע"כ נזכר שם שעדין לא עברו את הירדן (לכא‬ ‫ן הר"ן שם)‪.‬מטות וז"ל וכן אתה מוצא בבני‬ ‫גדוב ראובן שהיו עשירים הרבהוהיה להם סקנה נדול וחכבו את ממונם‬ ‫ונילהם חו'ל לכך גלו תחלה סכל השבטים שנא' ידבהי"א ה' מוו)ויגלם‬ ‫וישב‬ ‫לראובני ולנדי ולחצי שבט סנשה עכ"ל מוכח שעבר הירדן הם‪.א עלהירדן בעצמו אבלעברהירדן הסזרחי‬ ‫כו"ע טודו שהוא חו"ל‪.‬‬ ‫ועתה א‬ ‫א‪ .‬כמו שכתבתי כבר שם‪2‬מוקי נבולי הארין בפישת אלה ססעי‬ ‫מוכח שהירדן הוא חומ הנבולהמ‪.‬‬ ‫ביא ראיות להיפך שסוכח שעבר הירדן אינו בכללארין ישראל‪.‬‬ ‫ה) מם‪ .‫פרכ ‪1‬‬ ‫המזבח לעד בעברהירדן םעיף ב‬ ‫‪31‬‬ ‫הירדן הם‪ .‬‬ ‫ד) בירושלמי סוף חלה ופ"ד ה"ח‪ 1‬מהלוקת אם הירדן ארץ ישראל‬ ‫או חו"לעיי"ש‪ .‬בסס' כתובות ק"י ע"א ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר חירדן‬ ‫והנליל מוכח שעבר הירדן הוא בטדרגת יהודה שאין מוציאין מטנו ליהודה‬ ‫א"‪ :‬ארין ישראל ממשהוא‪.‬‬ ‫ויש עוד מקומות הרבה בעו"ס ובטדרשים שסוכח שעבר הירדן ארץ‬ ‫ישראל הואודי באלה‪.

‬אט‪4‬פייג‪.‬חיל מפני אותו חלקהירדן בג‪6‬ול פמייס שהוא מננילב‪4‬ן‪.‬קתרץ בדחוקדם ובפירושים לא גם‪4.‬ג‪:‬ז"‪.'לארעמאעבי‬ ‫‪!.‬היררן לחה'ל מפני שהוא "‪ %‬אחדירדן‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫י ‪4‬ש‬ ‫מעברליגר ‪.‬ום"דשהירדן‬ ‫עהר‬ ‫‪.דידני‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫יחל הוא חף'ל.‬טל להו"ל כנו טעבר ‪*.‬ומהאנן‬ ‫ו למעשרותולשביעית‪.‬פ" (שפירושיוכטלין כי דה‪6‬תות"יהר‪%‬ן*דיק‬ ‫"ירושו‬ ‫‪.‬שראל‪ .‬‬ ‫יינר‬ ‫מפיףי‬ ‫חגי‬ ‫גיעדי‪4.‬‬ ‫אשל עשהש‪ .‬‬ ‫איא‬ ‫איל‬ ‫היידן‬ ‫"גל‬ ‫ב"‬ ‫ין ‪".‬הוא חו"ל אם שאקעטדין‬ ‫וטה‬ ‫אפקר שבאמת התי?בו ביבש נלער אחרי ‪.‬ומשם נ"כ מעפמע שיש‬ ‫פםייס אשר עבר ד*טערבי הוא סוריא דקתני שם‬ ‫‪.‬ובכהש‪.‬י‬ ‫‪....‬ין.‬הא.‬ב‪4‬יעצ‪ 4‬ולטד הנאוןףי'‬ ‫‪.‬ןאלץ‪!.‬ישיאל אהויירדן אתהאריןגכי‬ ‫‪4.‬אחוהם לירש אתהארץ‪..‬‬ ‫קוימין אם ‪.‬‬ ‫'‬ ‫ברים מטרם‬ ‫םשקדיאיפאתעבר"ירדןהמזרהימו‪56‬סד‬ ‫‪ ..‬בעל'‪-‬פמ משה‬ ‫נ ען*ו מ'ה שכנלר ארץ ישדאל במזרחוהוא ארץ ישראל‬ ‫ן'ליק כגבול‬ ‫.(..‬וכ"זשלאנכבשהארץ עברהירדן מערבה לא‬ ‫גתקדש עבו הירדן המזרחי‪ .‬‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫‪.‬האטהאיטתט די'ף חיוממאמר ד‪.‬לארץייראכ‬ ‫יקפנדומ חש.‬גמקום שהי' ארץישראלונעשהבמוריאהז"ת‬ ‫על גבולטוליא‪ .‬סור‪4.‬ויי‬ ‫קר‬ ‫היי‬ ‫יטח‬ ‫כם"וי‪.‬גן‪. .‬ארץ'ייפראל‪ ' .ום אכ שא‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫דר'א פרקי"ז שיבש נלעד‪.‬ןהדותא ויש א'י‬ ‫"ואיו מחלקין‬ ‫קעקל‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪.‬ר'ל‬ ‫ןנפל מהט‪.‬שבע שכבשו‬ ‫‪%.‬‬ ‫‬‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫באנאי‬ ‫שעברו‪.‬משקעדהירדן נחשבבתוך חנבול ש‪5‬ראיבן הוא‬ ‫א‪.‫פרק' ו'י הטז‪6‬אלעד‪-‬ביןבדההיררן‬ ‫'‪1‬‬ ‫‪:‬אארץ‪ .‬ים‪.‬דבר‪4‬ו בטפרו‬ ‫‪ .‬היה ‪%‬ך ה"דחיחלוקת אם הירדןעצמו חוא‪'-‬א"י או חו"ל אוגלו‪5‬‬ ‫ל מזה שעברהידדן חוא(בוד"י אה'ל מעות חוא‬ ‫‪ .‪.‬ךדאי‪.ואשיהיה‬ ‫'י‪.‬מתורצי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬היטג‪ .‬י‪"4‬‬ ‫יצזח‬ ‫"די‬ ‫‪.‬יעלועק‪ .‬‬ ‫'נכולבפניעצמו והואשיהי'‪.‬‬ ‫א"‬ ‫'ו‪1‬מייא‪..‬יוקיןחיץ‪.‬נתן‪ .‬טקוסותנ"?דן‬ ‫ב‪4‬ףושלמי הירח שנמל מזהונתן לזח מה שנטל נטל ומה שנתן‪.‬‬ ‫[‬ ‫ה‬ ‫[‪-..‬‬ ‫סה‪91‬קהא‬ .‬‬ ‫'‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫י‪.‬זצ"ל' "וד.‬וחוא מעברלינרשהדיתא‪ ....‬אלשון והוא שיחי' "כמקום אחד עשהג אבל הנונה אוא‬ ‫‪4‬י‬ ‫עע‬ ‫ל‪.‬סוייא‬ ‫נת‬ ‫לו‬ ‫‪.‬הנה‪'.‬הדותא 'הוא כמו‬ ‫‪:':‬בסקוס[‪.‬במקו‪ 6‬אח‪4‬‬ ‫חלק קמ ש‪65‬וט ומחצה‪.‬י‪.‬בלוס*ק‪.‬ראובן אדק חלק ראובן בודאי הוא‪ .‬שחדוקת ומהם סמוהלירדן‬ ‫אשר'אמר ההוא שעתא לא עבר*נן ירדנא'נירים כ"ב ע"אג ומה שחביא"טן‬ ‫‪.‬אשי[חוא‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫" לנבול הש‪4‬מום'[הואא"י כמו‪-‬השבפ אשף ‪6‬נב‪4‬לו‪. את‪ .1‬לקה‪.‬הירדן ונגול(יההטעי"ג כ" וכן*ם הירדן‬ ‫שיו‬ ‫קצא"‬ ‫ל‬ ‫פני משה‪ ."4‬‬ ‫‪4‬ד‬ ‫לא פכרהיבש‬ ‫ן‪11~:‬גע'שמיקוו*פן‪:‬חואגא‪4‬יע‪.‬וצוה טתירצים חמאמרים א' ב' ה' ט' שהביא‬ ‫לינר‬ ‫ש ‪6‬קומות בעברהירדן שהם חו‪4‬ל מ‪6‬ש ר'ל סוריא שהם‬ ‫אמנםי‬ ‫יישראל‬ ‫ממש אצל פמים ומש‪ 6‬סלקעולא.‬העלחבטוףשעב‪%‬עהמזרחי‪-‬התשמדינידאורייתא‬ ‫ש*י‬ ‫םב‬ ‫"י"ל‬ ‫'ם‪6‬ש.‬ן"ל מדטשמע מקרא הכי' ומשמע הכי א"כ‬ ‫' (כמושפי' הנאון‪.‬ש"ביא‬ ‫כסוטוריא‪ ..‬נחר‬ ‫‪.‬א‪6‬וו‪*6‬ה‬ ‫ק‪9‬ראים ?ד?ך‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫יגלולבני ראובן‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫י ‪6‬ב‬ ‫ויה‬ ‫בני‬ ‫'ש‪%‬דש"ירדן הואא‪-‬‬ ‫'‬ ‫)‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫‪.‬כליויהתךכח אט שאנימעויץ‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫את‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫‪.מ![אבל ‪.‬לש‪.‬הטלא תמ"ת‪.‬ה‪4‬יישי‬ ‫‪.‬ועל‬ ‫רוב ‪. ואםשפי* חגאת בעל'פני טשהז'ע לא‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫‪.‬היסיד הוא בטעו‬ ‫שני‬ ‫"שבפים ומחצה להף'ל‪: .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫~‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫'‪5‬םן‪4.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬טחישג‪.‬‬ ‫רם‬ ‫שכ‬ ‫רץ יל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫הים‬ ‫וטלומד ר' יהודה שט על הים הנדול שחוא ‪%‬י מונכולים והי'‬ ‫הנדול וגבול 'נהשב ה*ם כמו ארץי*ראל כמוכן נחשב פה הירדן כמו חלק‬ ‫‪.

‬‬ ‫המזבח לעד בעברהירדן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫)‬ ‫‪.‬מתוספתא דרישגיפין ומעברחירדן כמביא מארץ ישראל לבד שא*ן מלשון‬ ‫זהראי'שלדברים אחריםאין דינוכאיץ ישראל‪ ..‬‬ ‫י‪8‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫‪..(.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרק‪.‬כלל על מ~ומאת ארץאעשטי‬ ‫מיםוקעל‬ ‫טושבתם ארץ אשואין שם משצן ה' ומזבח לעולח וזבח חיא ארץ טמאה‬ ‫כי‬ ‫תם לכם מזבח למהרח ולקרשה לא זו הדרך‪ ..‬ן‪...-‬‬ ‫‪%‬ק‬ ‫‪.‬‬ ‫.‬‬ ‫י‬ ‫‪8‬‬ ‫ל‪.-.‬‬ ‫'‪3‬נ‬ ‫סעי* ב‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪...‬פעור אשר לא חמתרנו ממנו עדחיום‬ ‫הזח הננף בעדת ה'‪ .‬אמנם באמתאין כונת פינחפ‪..‬‬ ‫עצ‬ ‫כוןאנשר שטח שאטר המעםלנו אתעון‪.. ....‬‬ ‫‪..‬חכונח על המחלות אשר חסבח חעכודח ח