‫יאנה פבזנר | צילומים‪ :‬אפי שריר‬

‫אנחנו שישה — יפעת‪ ,‬דינה‪ ,‬ג'ורג'‪,‬‬
‫מירי‪ ,‬מומו ואני‪ .‬יושבים בחדר המנוחה‬
‫סביב שולחן עגול‪ ,‬קפה שחור וסיג־‬
‫ריות‪ .‬שתיקה כבדה ועננת עשן בינינו‪.‬‬
‫ג'ורג' שפוף‪ ,‬בוהה בנקודה הנמצאת‬
‫אי שם על הרצפה‪ .‬דינה מסתכלת בו‬
‫בדאגה‪ .‬היא נוגעת בכתפו‪" :‬מה קרה‪ ,‬ג'ורג'? היי‪ ,‬ג'ורג'‪,‬‬
‫אתה בסדר?"‬
‫הוא מרים את ראשו ומחזיר לה מבט‪ .‬הוא לא עונה‪.‬‬
‫"ככה זה‪ .‬כולנו פה צוללים מדי פעם"‪ ,‬מסבירה לי יפעת‪,‬‬
‫מי שהפכה לחברתי הטובה כאן‪" .‬על מה אתה חושב‪,‬‬
‫ג'ורג'?"‪ ,‬אני שואלת‪.‬‬
‫הוא מחליט לדבר‪.‬‬
‫"מה אמרת שאת לומדת?"‬
‫פסיכולוגיה‪.‬‬
‫"יופי‪ .‬את יכולה להתחיל לטפל בי‪ ,‬יש לך כאן מקרה‬
‫שיספיק לך לכל החיים"‪.‬‬
‫"למה רק אתה? כולנו כאן זקוקים לטיפול‪ .‬מפה כולם‬
‫יוצאים שרוטים"‪ ,‬נכנסת מירי לדבריו‪.‬‬
‫"העולם הזה הולך לים"‪ ,‬אומר ג'ורג'‪" .‬הכל הולך לים‪.‬‬
‫הרופא רשם לי כדורים כדי שאוכל לישון‪ .‬אבל עכשיו גם‬
‫הכדורים לא עוזרים‪ .‬איך הם יכולים לעזור? איך אפשר‬
‫לישון‪ ,‬אם אני לא יודע מה יהיה איתי‪ ,‬ויש לי שלושה‬
‫ילדים בבית"‪.‬‬
‫"ג'ורג' כולו על כדורים"‪ ,‬מסבירה יפעת‪" .‬זה מעצבים‪,‬‬
‫אבל יש לו לב זהב"‪.‬‬
‫"את עברת לצפון כי נמאס לך מהרעש של תל־אביב"‪,‬‬
‫ממשיך ג'ורג'‪" .‬אני גם לא אוהב את תל־אביב‪ .‬הכל אנשים‪,‬‬
‫מכוניות‪ ,‬משאיות — רעש‪ .‬ואני‪ ,‬מה שהכי חשוב לי זה שאני‬
‫חוזר מהעבודה ויכול לישון בשקט‪ ,‬בדממה‪ ,‬שאני לא שומע‬
‫את השכנים שלי‪ .‬עכשיו כדורי שינה לא עוזרים לי יותר‪.‬‬
‫כל הזמן מחשבות‪ ,‬מחשבות"‪.‬‬
‫פתאום עובד נוסף מצטרף לשיחה‪" :‬הוא עם כדורי שינה‬
‫ואני‪ ,‬הרופא רשם לי ויאגרות"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫"די‪ ,‬אני לא מאמין לך"‪ ,‬מומו מנתר ממקומו‪.‬‬
‫"בטח‪ ,‬נשבע לך‪ .‬אני לא יכול אחרת‪ .‬בחודשים האחרו־‬
‫נים המוח שלי מתפוצץ‪ ,‬והאישה לא מרוצה"‪.‬‬
‫"בן כמה אתה?" אני שואלת‪.‬‬
‫"‪."38‬‬
‫"אני לא מאמין לו‪ .‬הוא עובד עלינו‪ .‬נכון?" מומו נחרד‪.‬‬
‫"מה קרה לך‪ ,‬מומו"‪ ,‬אומרת דינה‪" .‬זה דבר ידוע‪ .‬גבר‪,‬‬
‫כשבאה לו מחשבה באמצע‪ ,‬הוא לא מסוגל לעשות כלום"‪.‬‬
‫"נפש בריאה — גוף בריא"‪ ,‬מסכמת יפעת‪.‬‬

‫יפעת מנסה‬
‫להקל על אווירת‬
‫הנכאים בחדר‬
‫המנוחה‪" .‬אני כבר‬
‫חצי שנה מודחת"‪,‬‬
‫היא משתמשת‬
‫במונח מעולמו‬
‫של "האח הגדול"‪,‬‬
‫"שייתנו לי כבר‬
‫לצאת מהווילה"‬

‫אני חושבת‬
‫על אמא שלי‪.‬‬
‫כשעלינו לישראל‪,‬‬
‫אמא‪ ,‬מורה‬
‫לפסנתר‪ ,‬הלכה‬
‫לעבוד במפעל‪.‬‬
‫אני זוכרת איך‬
‫הייתה שבה‬
‫הביתה רצוצה‪.‬‬
‫היא החזיקה‬
‫מעמד חודש‬

‫סיפור הכיסוי‬

‫מחלקת תפירה ביום שני‬
‫השבוע‪ .‬שנייה משמאל‪:‬‬
‫כתבת "המוסף לשבת"‬

‫‪14‬‬
‫המוסף לשבת‬
‫ידיעות אחרונות‬

‫‪03.04.2009‬‬

‫רעש המכונות הבלתי פוסק | הפלורוסנטים המהבהבים | ‪ 20‬שקל לשעה | תשע שעות ביום | חוט גומי — לגזור עד הסוף‬
‫| חוט צמר — להשאיר חמישה מילימטרים | פעם בשעתיים הפסקה של ש‬
‫שבע דקות | "כולנו פה מרוטי עצבים‪ .‬כן הולכים‬
‫הבאה‪ ,‬כמו שאומרים" | כתבת "המוסף לשבת"‬
‫הביתה‪ ,‬לא הולכים הביתה‪ ,‬נקבל משכורת‪ ,‬לא נקבל משכורת‪ .‬ברוכה ה‬
‫עבדה שישה ימים שוברי גב ושוברי לב בפס הייצור הגוסס שלל מפעל גיבור ספורט בקרייתשמונה‬

‫ביום שלישי התחלתי את עבודתי במפעל גיבור ספו־‬
‫רט בפאתי קריית־שמונה‪ .‬איציק גן‪ ,‬מנהל המפעל בארבע‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬שמח להיענות לבקשתי להיקלט כעו־‬
‫בדת חדשה‪ ,‬כדי לתעד את מה שעובר על הפועלים בימיו‬
‫האחרונים של המפעל‪.‬‬
‫"גיבור ספורט" הוקם בשנות ה־‪ 60‬והתמחה בייצור‬
‫חוטים‪ ,‬גרביים וגרבוני נשים‪ .‬בשיאו העסיק המפעל‬
‫כאלף עובדים‪ .‬לאורך ארבעים שנות קיומו הוא החליף‬
‫בעלים‪ ,‬אך עובדים רבים ליוו את המפעל מתחילתו‬
‫ועד סופו‪ .‬בשבע השנים האחרונות המפעל ייצר גם‬
‫בגדי ספורט‪" .‬נייק" היא הלקוחה הגדולה והמרכזית‬
‫המבצעת הזמנות מהמפעל‪ .‬מלבדה היו גם "אדידס"‬
‫ו"לה־קוסט"‪.‬‬
‫ביוני ‪ 2008‬התחיל המפעל להפסיד‪ .‬אי אפשר היה‬
‫לעמוד בתחרות שאותה הציבו מדינות כמו סרי לנקה‪,‬‬
‫הודו‪ ,‬וייטנאם‪ ,‬בהן כוח העבודה זול פי ‪ 50‬מכוח העבודה‬
‫הישראלי‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬המשבר הכלכלי הנוכחי גרם לירידה‬
‫במכירות "נייק" היוקרתית‪ ,‬דבר שהוביל לפיחות בהזמנות‬
‫ולהפסדים נוספים שבעקבותיהם הגיעו שוב פיטורי עוב־‬
‫דים‪ .‬מ־‪ 450‬עובדים נותרו כמאה בלבד‪.‬‬
‫לפני כחצי שנה החליטה דלתא לרכוש את המפעל‪.‬‬
‫עסקת המכירה לא כוללת את העובדים של גיבור‪ .‬המפעל‬

‫אני מביטה‬
‫בשעון‪ .‬עברו‬
‫רק ‪ 15‬דקות‪.‬‬
‫הצינור בולע את‬
‫הגרביים‪ ,‬אני לא‬
‫מספיקה לתפוס‪.‬‬
‫"תגידי תודה שזה‬
‫לא גרבי כדורגל"‪,‬‬
‫מעודד ג'ורג'‪.‬‬
‫"אלה הכי קשה‪.‬‬
‫ארוכיםארוכים"‬

‫"אני‪ ,‬אחרי‬
‫שייגמר פה‪ ,‬לא‬
‫רוצה לראות‬
‫גרביים כל החיים‬
‫שלי"‪ ,‬אומרת‬
‫יפעת‪" .‬כולם‬
‫יוצאים עם‬
‫פריצות דיסק‪,‬‬
‫בעיות פרקים‪.‬‬
‫מתרגלים לחיות‬
‫עם הכאב"‬

‫‪15‬‬
‫המוסף לשבת‬
‫ידיעות אחרונות‬

‫‪03.04.2009‬‬

‫חנוך דאום‬

‫בין המשק לחשק‬
‫‪1‬‬

‫נפתח באזהרה‪ :‬זה הולך להיות טור לא קל למתחסדים למי־‬
‫ניהם‪ .‬מי שלא יוכל לעמוד באמירות לא פופוליסטיות‪ ,‬שיתק־‬
‫דם לעמוד הבא‪ .‬בהמשך טור זה גם תשמעו לראשונה על הקשר המ־‬
‫פתיע בין הלוויטרה‪ ,‬כדור חדש להגברת האון‪ ,‬שהולך ותופס תאוצה‬
‫בישראל‪ ,‬לבין הצורך בגיבוש תוכנית כלכלית התומכת בטייקונים‬
‫הגדולים )כאלה אנחנו‪ ,‬מלאי הפתעות(‪.‬‬
‫אבל לפני כן‪ ,‬מסר ראשון למתחסדים‪ :‬אנא מכם‪ ,‬נכבדיי‪,‬‬
‫הואילו נא לחדול מלצקצק בלשונכם‪ .‬הפסיקו להיראות כאילו‬
‫ממשלת ‪ 30‬השרים באמת מכאיבה לכם‪ .‬זה הרי לא באמת משנה‬
‫ולא באמת חשוב ביחס ליעדים הגדולים שניצבים בפני ישראל‪.‬‬
‫כדאי להזכיר‪ :‬ממשלת נתניהו מונה ‪ 30‬שרים ו־‪ 7‬סגני שרים‪,‬‬
‫בעוד שממשלת שרון מנתה ‪ 29‬שרים ו־‪ 14‬סגני שרים‪ .‬חישבתם‬
‫נכון‪ .‬ממשלת שרון הייתה גדולה יותר‪ .‬כעת‪ ,‬שכל אחד ישאל את‬
‫עצמו למה על שרון לא צעקו‪ ,‬ולמה מה שמותר לאחרים אסור‬
‫לנתניהו‪ .‬ראוי גם לתהות מדוע הגברת לבני‪ ,‬אשר דיברה על‬
‫כך שנתניהו מינה שרים לענייני כלום‪ ,‬לא הזכירה שהיא עצמה‬
‫החלה את הקריירה הפוליטית המזהירה שלה כשרה ללא תיק‪,‬‬
‫אותו תפקיד שנראה לה היום כה מיותר‪.‬‬
‫אגלה לכם סוד נוסף‪ :‬גם נתניהו היה שמח למנות פחות שרים‪.‬‬
‫הוא גם עשה זאת בעבר‪ .‬בקדנציה הראשונה היו בממשלתו רק‬
‫‪ 18‬שרים‪ .‬איש לא העניק לו צל"ש על העניין הזה‪ ,‬והיה קשה מאוד‬
‫לשלוט בקואליציה‪.‬‬
‫צריך להבין‪ :‬לא נתניהו אשם בגודלה של הממשלה‪ .‬האשמה היא‬
‫שיטת הבחירות‪ ,‬שלא מאפשרת שום דרך אחרת‪ .‬זה או ממשלה גדו־‬
‫לה‪ ,‬או בחירות כל שנה וחצי‪ .‬בחישוב הכלכלי‪ 30 ,‬שרים עולים פחות‬
‫ממערכת בחירות כל שנתיים‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫חזרה ללוויטרה ולמשבר הכלכלי‪ :‬ד"ר אילן רבינוביץ'‪,‬‬
‫חברי הפסיכיאטר‪ ,‬סיפר לי שחברות התרופות הן המר־‬
‫וויחות הגדולות מהמשבר הכלכלי העולמי‪ .‬יותר אנשים בדי־‬
‫כאון‪ ,‬יותר אנשים בחרדה‪ ,‬יותר אנשים צריכים עזרה נפשית‪.‬‬
‫אחת התופעות המשעשעות בתחום זה היא פריחה של תרופה‬
‫בשם לוויטרה )סוג של ויאגרה חדשה(‪ ,‬בעיקר בקרב אליטות‬
‫כלכליות‪ ,‬שבחסות חוסר החשק הכללי שגורם המצב הכלכלי‬
‫צריכות קצת סיוע בחיי האישות שלהן‪.‬‬
‫גם זה פן של המשבר הכלכלי‪ :‬לחלק מהאנשים הללו‪ ,‬ששווים‬
‫היום מיליארד במקום שניים‪ ,‬ירד החשק המיני‪ .‬לא קל כנראה להיות‬
‫שווה רבע ממה שהיית שווה עד לפני שנה‪ ,‬גם אם אתה עדיין יכול‬
‫להתקלח בדולרים‪.‬‬

‫"אם תבדקי כל גרב שעה‪ ,‬בחיים לא תספיקי"‪ .‬מימין‪ :‬אלגריה‪ ,‬ג'מילה‪ ,‬לודה ועובד במחלקת התפירה‬

‫‪3‬‬

‫וכאן אנחנו מגיעים שוב למתחסדים‪ ,‬התוהים‪ :‬הטייקונים‬
‫מבואסים ומעלים את המכירות של הלוויטרה‪ ,‬אבל למה זה‬
‫העסק של כולנו? למה גם אנחנו צריכים להיות מודאגים מהקשיים‬
‫שלהם? ובכן‪ ,‬טוב ששאלתם‪ .‬אחד הדברים הראשונים שנתניהו יצט־‬
‫רך לעשות‪ ,‬יחד עם שר האוצר‪ ,‬הוא להציל את הטייקונים‪.‬‬
‫זה נשמע רע‪ ,‬אני יודע‪ .‬זה מאוד לא פופולרי‪ .‬לכולם הרי יותר קל‬
‫לדבר על העלאת הקצבאות לזקנים ולחד־הוריות‪ .‬למה בכלל לדאוג‬
‫ללב לבייב? למה לעזור לשרי אריסון? שיפסידו קצת‪ ,‬למי אכפת?‬
‫הרי יש להם מספיק כסף לרכוש לוויטרה ולשמר על הליבידו שהיה‬
‫להם בימי הפריחה‪.‬‬
‫אז זהו‪ ,‬שאם הטייקונים יקרסו‪ ,‬נצטרך להתחיל לחלק כאן‬
‫לוויטרה להמונים‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫המתחסדים לא יאהבו זאת‪ ,‬אבל מדינת ישראל חייבת לעזור‬
‫לטייקונים‪ .‬יצחק תשובה לא יינזק באופן אישי אם הוא יקרוס‪.‬‬
‫הוא יסתדר‪ .‬תסמכו עליו‪ .‬גם אם "דלק" תהיה שווה כמו הבית של‬
‫מנחם בן בכרמיאל‪ ,‬יש לו מספיק נכסים פרטיים כדי לחיות באלף‬
‫השנים הבאות‪ ,‬בלי לעבוד יום אחד‪ .‬מקסימום הוא ייאלץ למכור את‬
‫המטוס הפרטי‪.‬‬
‫מי שיסבול מקריסת הטייקונים‪ ,‬אם הממשלה לא תעזור להם‬
‫בקרוב לעבור את המשבר‪ ,‬הם לא הטייקונים עצמם‪ .‬להם רק תרד‬
‫הגאווה וייפגע הדימוי העצמי‪ ,‬לא משהו שפסיכולוג טוב או כדור‬
‫מתאים אינם יכולים לפתור‪ .‬מה שאי אפשר יהיה לפתור זה את מצו־‬
‫קתם האמיתית של עשרות אלפי העובדים שהטייקונים מעסיקים‪,‬‬
‫עובדים שיאבדו את מטה לחמם בתקופה שבה אין הצעות אחרות‬
‫בשוק העבודה‪.‬‬
‫לעובדים האלה לא ייפגע רק החשק המיני‪ .‬להם גם לא יהיה מה‬
‫לאכול‪.‬‬
‫נוחי דנקנר מעסיק עשרות אלפי אנשים‪ .‬גם "אפריקה ישראל"‬
‫מחזיקה עשרות אלפי משפחות‪ .‬אם המדינה לא תעזור להם ולשכ־‬
‫מותם לדחות את מועד פירעון חובותיהם‪ ,‬האלפים הללו יהיו מחסו־‬
‫רי עבודה והכלכלה הישראלית כולה תינזק‪ .‬ראוי לכל המתחסדים‪,‬‬
‫אלה המכינים את צקצוקיהם לרגע שבו תוכרז התוכנית להצלת‬
‫הטייקונים‪ ,‬להבין כי הצלתם היא הצלת העובדים הפשוטים‪ ,‬שחיים‬
‫בכבוד בזכות עסקיהם‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫המרכזי של דלתא עומד בירדן‪ ,‬ולמעשה כבר החלו בהע־‬
‫ברת המכונות אליו‪ .‬בחודשים האחרונים החתימה הסופית‬
‫על חוזה המכירה הלכה והתעכבה‪ ,‬והפיטורים של עובדי‬
‫גיבור נדחו שוב ושוב‪ .‬אי הוודאות ייאשה אותם‪.‬‬
‫"יש כאן אנשים עם ותק של ‪30‬־‪ 40‬שנה‪ ,‬כאלה שהגי־‬
‫עו לכאן כנערים‪ ,‬הכירו כאן את נשותיהם‪ .‬היום הם מבו־‬
‫גרים ובגילם לצאת החוצה ולחפש עבודה‪ ,‬בטח בתקופה‬
‫כל־כך קשה‪ ,‬זה מתסכל ומייאש"‪ ,‬אומר איציק המנהל‪.‬‬
‫"לאור הנסיבות‪ ,‬את יכולה לתאר לעצמך איזו אווירה‬
‫יש כאן"‪.‬‬
‫סיפור הכיסוי לנוכחותי הכה לא מתקבלת על הדעת‪,‬‬
‫בעת בה כולם ממתינים למכתבי פיטורין‪ ,‬הוא שאני חברת‬
‫משפחה של גן‪ ,‬עברתי לצפון מתל־אביב כדי ללמוד במכ־‬
‫ללת תל חי תואר בפסיכולוגיה‪.‬‬
‫"אבל אני בכלל לא זוכרת איך קולטים עובד חדש‪,‬‬
‫איציק"‪ ,‬דורית הפקידה מופתעת‪ ,‬מעבירה מבטה מאיציק‬
‫אליי‪" .‬אני יודעת לשלוח אנשים הביתה‪ ,‬לא לקלוט אותם‪.‬‬
‫מי בכלל זוכר איך עושים את זה?"‬
‫בכל זאת היא מוצאת את הטפסים‪ ,‬מצלמת את תעודת‬

‫הזהות שלי‪ ,‬נותנת לי כרטיס לחדר אוכל‪" .‬תתחילי לעבוד‬
‫במחלקת אריזה‪ .‬מה שנשאר ממנה"‪ ,‬אומר איציק‪.‬‬

‫יום ג'‪ :‬מחלקת אריזה‬
‫באולם הענק‪ ,‬אחד מתוך עשרות‪ ,‬יש שלוש מחלקות‪:‬‬
‫מחלקת אריזה‪ ,‬מחלקת גיהוץ ומחלקת תפירה‪ .‬הן מוארות‬
‫בנורות פלורוסנט מהבהבות‪ ,‬ורעש מכונות ממלא את‬
‫החלל החצי ריק הזה‪ .‬רק מי שעובד במחלקת גיהוץ ותפירה‬
‫מקבל אטמי אוזניים‪.‬‬
‫כשאיציק ואני נכנסים‪ ,‬ארבע העובדות בנות ארץ הול־‬
‫דתי מרימות ראשיהן‪ .‬הן רואות אותנו ניגשים לאחראית‪,‬‬
‫הן קוראות את המצב‪ ,‬מנתחות אותו וכשהן מבינות שאני‬
‫באה לעבוד — פניהן מתכרכמות‪ ,‬הן מתאספות ומתחילות‬
‫להתלחש במהירות אחת עם השנייה‪.‬‬
‫אלגריה האחראית‪ ,‬אישה שקטה שמפקחת על העובדות‬
‫במבטיה בלבד‪ ,‬לוקחת אותי אל אחד השולחנות הפנויים‬
‫וקוראת ללודה שתסביר מה עליי לעשות‪ .‬לודה לא מחייכת‬
‫חזרה‪ ,‬רק מסננת שלום‪ .‬היא אישה כבת ‪ 50‬ועובדת במפעל‬
‫כמעט עשרים שנה‪ .‬רוב חייה עברו עליה ברוסיה הסובייטית‪,‬‬
‫ואי ודאות או שינויים אינם קלים לאלו הבאים משם‪.‬‬

‫ההסתדרות‪:‬‬

‫"זו מכת מוות לאזור"‬
‫חברת דלתא רכשה מגיבור ספורט את כל הנכסים‪,‬‬
‫הציוד והפעילות של המפעל בקריית־שמונה תמורת‬
‫‪ 23.5‬מיליון שקל‪ .‬בהסכם שנחתם בין שתי החברות‬
‫נקבע כי דלתא תשלם עוד כ־‪ 14‬מיליון שקל עבור‬
‫המלאים ותעסיק חצי מהעובדים הנותרים במפעל‬
‫באופן זמני‪.‬‬
‫‪ 50‬העובדים האלה‪ ,‬שיישארו לתקופה של ‪6‬־‪12‬‬
‫חודשים‪ ,‬יפעילו את הציוד עד להעברתו למתקני‬
‫הייצור של דלתא בחו"ל‪ .‬שאר העובדים יפוטרו ויזכו‬
‫לפיצויים מוגדלים של ‪120‬־‪ 160‬אחוז‪ ,‬כפי שנקבע‬
‫בהסכם שנחתם בסוף דצמבר האחרון בין הנהלת גיבור‬
‫להסתדרות‪.‬‬
‫למרות התמוטטות גיבור עומד יונה פרטוק‪ ,‬יו"ר‬
‫הסתדרות גליל עליון‪ ,‬על כך שהסכם הפיצויים יקוים‪:‬‬
‫"בשבוע שעבר הוזעקתי למשא ומתן עם ההנהלה בנו־‬
‫שא הפיצויים‪ .‬אנחנו לא מוכנים לשום שינוי בהסכם‬
‫שנחתם עם העובדים בנושא זה‪ .‬לא ייתכן שאחרי כל‬

‫מה שהם עוברים‪ ,‬יטרטרו אותם גם בעניין הזה‪ .‬הם‬
‫יקבלו את מה שמגיע להם"‪.‬‬
‫פרטוק מעוניין לדאוג גם להעסקתם של העובדים‬
‫המפוטרים בדלתא‪" .‬יחד עם ראש עיריית קריית־‬
‫שמונה אנחנו עובדים על כך שבסופו של דבר דלתא‬
‫תקבע את קריית־שמונה כבסיס האם שלה‪ .‬אין תעסו־‬
‫קה בקריית־שמונה‪ ,‬והיעלמותו של המפעל היא מכת‬
‫מוות לאזור"‪.‬‬
‫אולם תגובתו של דרור שרביט‪ ,‬דובר דלתא‪ ,‬אינה‬
‫מעודדת‪" .‬הבעיה של גיבור ספורט הייתה בעיית‬
‫הכדאיות של ייצור בארץ בגלל התחרות עם מדינות‬
‫שבהן הייצור זול הרבה יותר"‪ ,‬מסביר שרביט‪" .‬בעיה‬
‫זו הינה גם בעיית דלתא‪ ,‬שרוב הייצור שלה מתבצע‬
‫במזרח אירופה‪ ,‬במזרח הרחוק ובמצרים‪ .‬בתקופת הע־‬
‫ברת הציוד לארצות אלו ולמפעלה בכרמיאל תעסיק‬
‫דלתא כ־‪ 50‬עובדים של גיבור ספורט לפרק זמן מו־‬
‫גבל"‪¿ .‬‬

‫"את מדברת רוסית?" היא שואלת בהרמת גבה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כן"‪ ,‬אני ממהרת לענות ברוסית‪ .‬פניה מתרככים‬
‫מעט‪ ,‬ותוך כדי ההדרכה לודה מתחילה להציף אותי בשא־‬
‫לות‪.‬‬
‫"את עובדת של דלתא?"‬
‫לא‪ ,‬אני רק לכמה ימים כאן‪.‬‬
‫"בטח כמה ימים‪ ,‬כמה ימים זה מה שנשאר‪ .‬אבל איך‬
‫קיבלו אותך לעבודה? אני לא מבינה"‪.‬‬
‫איציק הביא אותי‪ ,‬רק לכמה ימים‪.‬‬
‫"אהה‪ ,‬איציק‪ ,‬עכשיו אני מבינה‪ ,‬איך שנכנסת אני והב־‬
‫נות אמרנו 'זאת בפרוטקציה'"‪.‬‬
‫"אני מתנצלת"‪ ,‬ניסיתי להתבדח עם לודה ללא הצ־‬
‫לחה‪.‬‬
‫"זה לא אישי נגדך‪ .‬ברוכה הבאה‪ ,‬כמו שאומרים‪ ,‬רק‬
‫שכולנו פה מרוטי עצבים‪ .‬כן הולכים הביתה‪ ,‬לא הולכים‬
‫הביתה‪ ,‬מתי הולכים הביתה‪ ,‬נקבל משכורת‪ ,‬לא נקבל מש־‬
‫כורת ופתאום‪ ,‬בום — עובדת חדשה‪ .‬מאיפה הגעת?"‬
‫עברתי מהמרכז‪ .‬התחלתי ללמוד בתל חי‪.‬‬
‫"לא מבינה‪ .‬אם ללמוד‪ ,‬אז במקום על רמה‪,‬‬
‫באוניברסיטת תל־אביב או חיפה"‪ ,‬נוזפת בי לודה‪.‬‬
‫רציתי קצת שקט‪ ,‬לשנות מקום‪.‬‬
‫לודה צוחקת צחוק מר‪" :‬אההה‪ ,‬שקט‪ .‬יש כאן הרבה‬
‫שקט‪ .‬דממת מוות"‪.‬‬
‫את מדברת על המפעל?‬
‫"כן!" היא מרימה את קולה בטון‪" .‬אני עובדת כאן ‪18‬‬
‫שנה‪ .‬את מבינה?"‬
‫"ומה תעשי אחר כך?"‬
‫"לא יודעת"‪ ,‬קולה של לודה יורד שני טונים‪" ,‬אין לי‬
‫מושג‪ .‬אין עבודה"‪.‬‬
‫היא מגלגלת ארון מדפים שעליו מאות זוגות גרבי‬
‫כדורגל אדומים‪ ,‬נותנת לי את המספריים שלה ומראה לי‬
‫אילו חוטים עליי לגזור‪ ,‬איפה לבדוק ואיך למיין‪ .‬היא חוז־‬
‫רת למקומה‪ ,‬ואני מתחילה בעבודה‪ .‬בינתיים לודה מדווחת‬
‫לחברותיה עליי‪.‬‬
‫"מה את לומדת?" שואלת אותי אחת מהן‪.‬‬
‫פסיכולוגיה‪.‬‬
‫"בטח‪ ,‬כולם לומדים פסיכולוגיה עכשיו‪ .‬זה באופנה‪ .‬זה‬
‫בגלל שזה קל"‪ ,‬לודה כועסת שוב‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זה לא נכון‪ .‬הם צריכים ציון מאוד גבוה באיך קו־‬
‫ראים לזה? נו‪ ,‬פסיכומטרי"‪ ,‬משיבה החברה‪.‬‬
‫"באמת?" לודה ספקנית מאוד‪.‬‬
‫הן חוזרות לשיחה שקטה ביניהן‪ ,‬ואני שוקעת אל הגר־‬
‫ביים והחוטים‪ ,‬מנסה לקלוט משפטים‪ ,‬מילים‪ ,‬משהו מהמ־‬
‫לל הנלחש בשפת אמי‪" .‬אז מה הוא אמר‪ ...‬מכתבים‪ ...‬מתי‬
‫יידעו‪ ...‬למה לא אומרים‪"...‬‬
‫אני עובדת לאט‪ ,‬בידיים בלתי מנוסות‪ :‬חוט גומי — לג־‬
‫זור עד הסוף‪ ,‬חוט צמר — להשאיר חמישה מילימטרים‪ .‬כך‬
‫עוברת שעה שבה מדי פעם מגיעה לודה ובודקת את עבוד־‬

‫תי‪ ,‬מתקנת‪ ,‬מאשרת‪ ,‬לא מחייכת וכנראה שגם לא תחייך‪.‬‬
‫השעות הראשונות שלי כאן ארוכות אמנם‪ ,‬אך אינן‬
‫קשות‪ ,‬כי אוזניי דרוכות ובראשי מחשבות ואני יודעת‬
‫בדיוק את מועד סיום העסקתי כאן‪ .‬בינתיים אני מסתכלת‬
‫על הנשים האלו וחושבת על אמא שלי‪.‬‬
‫כשעלינו לישראל בשנת התשעים‪ ,‬אמא‪ ,‬שעד אז‬
‫הייתה מורה לפסנתר במשך יותר מעשרים שנים‪ ,‬הלכה‬
‫לעבוד במפעל‪ .‬אני זוכרת איך הייתה שבה הביתה רצו־‬
‫צה מעייפות‪ ,‬מתלוננת על כאבי גב‪ ,‬מכינה ארוחה לשש‬
‫הנפשות המנסות להתרגל למקום חדש ומשונה שבו יחיו‬
‫מעכשיו והלאה‪ .‬היא החזיקה מעמד חודש ועזבה‪ .‬לכולנו‬
‫רווח‪ .‬הייתה לה האפשרות לעזוב‪ :‬אבא התחיל את עבודתו‬
‫כאח בבית חולים לחולי נפש‪ ,‬והשיגעון מכניס יותר מע־‬
‫בודה בפס ייצור‪.‬‬
‫"אני לא מסוגלת לשבת בבית"‪ ,‬מספרת אלגריה הש־‬
‫קטה‪ .‬היא עובדת במפעל ארבעים שנה‪ .‬מלבד חופשות‬
‫מחלה‪ ,‬לא ידעה מנוחה וגם אינה חפצה בה — היא רוצה‬
‫להיות עסוקה‪ ,‬כי היא גרושה‪ ,‬ילדיה באמריקה הרחוקה‬
‫והיא חוששת משעות הבדידות בין ארבעת הקירות‪" .‬אבל‬
‫אין עבודה באזור‪ ,‬פשוט אין‪ ,‬ואין לי מושג מה אעשה עם‬
‫עצמי‪ .‬כמה טלוויזיה אפשר לראות?!"‬
‫שתי נשים מתקרבות אלינו‪ .‬הן באות מהקצה השני של‬
‫האולם‪ ,‬מחלקת התפירה‪ .‬הן צוחקות אחת עם השנייה ומ־‬
‫חייכות אליי‪" .‬איפה מעשנים כאן?" אני שואלת את יפעת‬
‫— עובדת במפעל עשר שנים‪ ,‬אם חד־הורית לשתי בנות ומי‬
‫שתהפוך במהרה לחברתי הטובה כאן‪.‬‬
‫"בואי איתנו"‪ ,‬היא לוקחת אותי ל"חדר הפסקה"‪ .‬שם‬
‫יושבים עובדי מחלקת התפירה מתוך הרגל‪ ,‬כפי שמסבי־‬
‫רים לי‪ ,‬כי לפני שהעבירו את המכונות לדלתא‪ ,‬המחלקה‬
‫שלהם‪ ,‬שכללה ‪ 50‬מכונות‪ ,‬הייתה באולם הסמוך ל"חדר‬
‫הפסקה"‪ ,‬ואילו כעת הוא עומד ריק‪ .‬היום נותרו חמש מכו־‬
‫נות בלבד‪.‬‬
‫"תעברי אלינו‪ ,‬אצלנו יותר כיף"‪ ,‬אומרת יפעת‪" .‬פעם‬
‫לא היינו לוקחים הפסקות בכלל‪ .‬הייתי עובדת ‪ 12‬שעות‬
‫ברצף‪ ,‬כי רציתי לקבל פרמיה‪ .‬אבל עכשיו אין בעיה —‬
‫רוצה קפה‪ ,‬תקבלי קפה‪ ,‬רוצה לעשן‪ ,‬לכי לעשן‪ .‬הימים‬
‫שלנו ספורים כאן‪ ,‬אפשר להירגע"‪.‬‬
‫בסוף היום אני מבקשת מאיציק גן להתנסות בעבודה‬
‫במחלקת תפירה‪.‬‬

‫יום ד'‪ :‬מחלקת תפירה‬
‫אני מתעוררת בשש בבוקר בקושי‪ .‬המשמרת מתחילה‬
‫בשבע בדיוק‪ .‬מסתיימת בארבע‪ .‬שכר מינימום‪ 20 ,‬שקל‬
‫לשעה‪ ,‬תשע שעות ביום‪ ,‬חמישה ימים בשבוע‪ .‬עד לפני‬
‫כמה חודשים היו עובדים משבע עד שבע והיו משמרות‬
‫ערב ולילה‪ ,‬חגים ושבתות‪ ,‬דבר שאיפשר לעובדים להש־‬
‫תכר יותר ממשכורת הבסיס‪ ,‬שהיא כ־‪ 3,500‬שקל‪.‬‬

‫אם היית תופרת מעל ‪ 2,600‬גרביים ביום‪ ,‬היית זוכה‬
‫בפרמיה — עוד עשרים שקלים במשכורת ביום‪ ,‬מה שמ־‬
‫סתכם בתוספת של כ־‪ 500‬שקלים בחודש‪ .‬אבל היום לא‬
‫רק שהימים קצרים‪ ,‬גם אין עבודה‪ ,‬לכן ‪ 2,600‬גרביים הם‬
‫נחלת העבר ואין מה לדבר על זה בכלל‪.‬‬
‫חבריי החדשים מקבלים את פניי בשמחה כנה‪ .‬ג'מילה‬
‫האחראית מושיבה אותי על אחת המכונות ומראה לי את‬
‫עבודתי‪ .‬עליי להלביש גרביים על צינור אוויר השואב את‬
‫הגרב והופך אותו‪ .‬היא שופכת מאות גרביים לא צבועים‬
‫אל המכל שלשמאלי‪ ,‬מחליפה שקית ריקה במכל שלימיני‬
‫ואני מתחילה בהפיכה‪.‬‬
‫הידעתם כמה כעורים הגרביים לפני הצביעה‪ ,‬לפני‬
‫שתופרים אותם‪ ,‬לפני שמגהצים אותם? כשהם רק חתיכת‬
‫בד ששני קצותיה פעורים‪ ,‬וחוטים וגומיות משתלשלים‬
‫מתוך הפנים ההפוך שלה? אני למדתי את האנטומיה של‬
‫הגרב‪ ,‬כפי שסטודנט לרפואה לומד את אנטומיית האדם‪.‬‬
‫ההבדל במקרה הגרב הוא שהדבר לוקח חצי שעה מקסי־‬
‫מום‪.‬‬
‫ערמת הגרביים ההפוכים הולכת וגדלה‪ ,‬אך בערמה‬
‫השנייה לא נראה כל שינוי‪ .‬אני מסתכלת על השעון‪ .‬עברו‬
‫‪ 15‬דקות‪ .‬הצינור בולע את הגרביים‪ ,‬אני לא מספיקה לת־‬
‫פוס והם נעלמים במהירות‪ ,‬מתאספים בתחתית הצינור‪,‬‬
‫משם אני דולה אותם‪ ,‬עד שידיי מתרגלות להחזיק ולא‬
‫להרפות וכך עוברת לה שעה‪.‬‬
‫אני מכניסה את ידי למכל השמאלי ומגלה שלושה גר־‬
‫ביים אחרונים‪ .‬תחושת הקלה נאיבית אוחזת בי לשניות‬
‫ספורות‪ ,‬אחריהן אני רואה את ג'מילה גוררת שק כבד‬
‫עמוס באותם גרביים בדיוק‪ ,‬שופכת את תכולתו אל המכל‬
‫הריק שלי‪ ,‬סוגרת את השקית עם הגרביים שהפכתי‪ ,‬מח־‬
‫ליפה לשקית ריקה ומתרחקת‪.‬‬
‫"תגידי תודה שזה לא גרבי כדורגל"‪ ,‬מעודד ג'ורג'‪,‬‬
‫שהבעת הייאוש על פניי לא חמקה ממנו‪" .‬אלה הכי קשה‪.‬‬
‫הם ארוכים־ארוכים"‪.‬‬
‫ב־‪ 11‬ורבע מחלקת תפירה והפיכה הולכת לאכול‪ .‬נשות‬
‫האריזה ממשיכות לעבוד‪ .‬אני מעולם לא ראיתי אותן בה־‬
‫פסקה‪ ,‬מעולם לא ראיתי אותן מחוץ לגבולות שטח העבודה‬
‫שלהן‪ ,‬אפילו לא בחדר האוכל‪ .‬בחדר האוכל שתי טבחיות‪,‬‬
‫אדים עולים ממנות הבשר והדגים‪ ,‬ומוזיקה בוקעת מהרדיו‬
‫אל החלל שבו שולחנות ריקים‪.‬‬
‫"איך העבודה?" כולם שואלים אותי‪.‬‬
‫קשה‪ ,‬כואב לי הגב נורא והגרביים לא נגמרים‪.‬‬
‫"אני‪ ,‬אחרי שייגמר פה‪ ,‬לא רוצה לראות גרביים כל‬
‫החיים שלי‪ .‬אני מעדיפה ללכת יחפה‪ ,‬רק לא לשים גר־‬
‫ביים"‪ ,‬מצהירה יפעת‪.‬‬
‫"גם אני לא רוצה לראות אותם‪ .‬עד כאן הגיעו לי הגר־‬
‫ביים האלה"‪ ,‬מצטרפת מירי‪.‬‬

‫"לא נהרסה לכן‬
‫השמיעה?" אני‬
‫שואלת את אילנה‬
‫בהפסקת סיגריה‬
‫בשירותים‪,‬‬
‫כשבמקום כיסאות‬
‫משתמשים או‬
‫באסלות או‬
‫בפחים הפוכים‪.‬‬
‫"אני חירשת באוזן‬
‫אחת"‪ ,‬היא עונה‬

‫"קיבלתי מכתב‬
‫פיטורים"‪ ,‬ג'ורג'‬
‫מנחית פתאום‪.‬‬
‫"הציעו לי‬
‫עבודה בשוק‪ ,‬אז‬
‫ביקשתי‪ .‬די‪ ,‬דינה‪,‬‬
‫לא יכול יותר‪ .‬אני‬
‫עובד כאן שבע‬
‫שנים‪ ,‬הגב הרוס‬
‫ומקבל ‪ 20‬שקל‬
‫לשעה ואף פעם‬
‫לא העלו"‬

‫‪17‬‬
‫המוסף לשבת‬
‫ידיעות אחרונות‬

‫‪03.04.2009‬‬

‫חגי סגל‬

‫תעלומה בסודן‬
‫שאלה בגיאוגרפיה‪ 13 :‬משאיות נוסעות לאיטן בכבישי סודן‪ .‬הן‬
‫עמוסות לעייפה בתחמושת איראנית‪ .‬בהנחה שמטוסי קרב ישרא־‬
‫ליים לא ישמידו אותן פתאום‪ ,‬כיצד תגיע השיירה הארוכה בשלום‬
‫לעזה? תשובה‪ :‬רק דרך מצרים‪ .‬אין דרך אחרת‪ .‬בין פורט סודן לבין‬
‫מנהרות רפיח מפריד מרחב מצרי ענק‪ ,‬וחייבים לצלוח אותו כדי‬
‫להגיע ליעד‪.‬‬
‫עכשיו שאלה באקטואליה‪ :‬האם יעלה על הדעת ששלטונות מצ־‬
‫רים לא יצליחו לאתר ולעצור בעוד מועד שיירה גדולה כל כך?‬
‫תשובה‪ :‬אולי יעלה על הדעת‪ ,‬אבל קשה להאמין‪ .‬פקידי הגבול המ־‬
‫צרים מצטיינים ביכולתם לאתר אפילו שני תרמילי רובה שנשכחו‬
‫במילואים האחרונים במכוניות של תיירים ישראלים‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא‬
‫הגיוני שהם יחמיצו הברחת אמל"ח בסדר גודל של ‪ 13‬משאיות‪ .‬רק‬
‫מכת חושך חדשה יכולה להסביר את המחדל‪ ,‬וככל הידוע לא הת־‬
‫רחשה שם מכה כזו מאז יציאת מצרים שלנו‪ .‬שמש פז זורחת בארץ‬
‫הנילוס כמעט ‪ 365‬ימים בשנה‪.‬‬
‫ולסיום עוד שאלה‪ :‬באופן מוזר משהו לא זכינו השבוע לשמוע‬
‫דיון ציבורי בסוגיה זו‪ .‬כולם פיטפטו בהתפעלות על הפצצת השיירה‪,‬‬
‫וכמעט אף אחד לא תהה בקול מה חלקם של המצרים בשינוע שיירות‬
‫כאלו לרצועת עזה‪ .‬מדוע? מה פשר השתיקה הזאת? תשובה‪ :‬צירוף‬
‫מקרים נדיר‪ .‬בדיוק השבוע מלאו ‪ 30‬שנה לשלום עם מצרים‪ ,‬ותהיות‬
‫פומביות כאלו היו עלולות להעיב על החגיגות‪ .‬מובארק עוד היה‬
‫קוטע בתור מחאה את גל ביקוריו כאן‪.‬‬

‫הבוס של ביבי‬
‫לא רק ממשלת נתניהו השנייה יצאה עכשיו לדרך‪ ,‬גם הנשיא‬
‫יצא‪ .‬שמעון פרס‪ .‬הוא הושבע לתפקידו הרם כבר לפני שנתיים‪ ,‬אך‬
‫מאז הבחירות האחרונות לכנסת כאילו נולד מחדש‪ .‬בימים האח־‬
‫רונים נדמה שהונהג פה משטר נשיאותי ברוח חזונו של אביגדור‬
‫ליברמן‪.‬‬
‫מיום ליום אוגר מר פרס יותר ויותר סמכויות‪ .‬הוא פעל נמרצות‬
‫למען הקמת ממשלת אחדות‪ ,‬תיווך במסירות אין קץ בין נתניהו‬
‫לברק‪ ,‬השכין הפסקת אש בין נתניהו לסילבן שלום‪ ,‬ואף השמיע‬
‫הצהרות מדיניות חשובות בשמה של הממשלה הטרייה‪ .‬אם נתניהו‬
‫הוא מהשבוע שר על לאסטרטגיה כלכלית‪ ,‬פרס הוא ראש ממשלה‬
‫על לאסטרטגיה כללית‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪.‬‬
‫מהדורת חדשות אחרי מהדורת חדשות התבשרנו שהנשיא מקצר‬
‫את ביקורו בצ'כיה לרגל פריצת הדרך בשיחות הקואליציה‪ .‬זלמן‬
‫שז"ר המנוח מעולם לא קיצר נסיעות ממלכתיות לחו"ל על רקע‬
‫דומה‪ .‬ואם בכל זאת קיצר‪ ,‬רק אשתו הייתה מקבלת עדכון כל כך‬
‫אינטנסיבי בנדון‪.‬‬
‫אבל איפה זלמן ואיפה שמעון? מה לאפרים קציר ולנשיאנו הנו־‬
‫כחי? אפילו פועלו הנשיאותי של עזר ויצמן ז"ל מתחיל להתמזער‬
‫לעומת פועלו העכשווי של מר פרס‪ .‬כמות אנרגיה כזו לא ביעב־‬
‫עה במזרח התיכון מאז צניחת מחירי הדלק בתחילת החורף‪ .‬כשהוא‬
‫נבחר לתפקידו‪ ,‬כולם חששו או התפללו שהוא לא יסתפק בטקסים‬
‫ובכיבודים‪ ,‬ועכשיו מתברר שהחשש לא היה לשווא ושהתפילות‬
‫התקבלו‪ .‬פרס שוב במיטבו‪ .‬דוחף‪ ,‬יוזם‪ ,‬מארגן‪ ,‬בוחש‪.‬‬
‫בתוקף מעמדו המשודרג הִ נחה הנשיא שלשום את נתניהו לה־‬
‫קים בהקדם שתי מדינות לשני עמים‪ .‬גם את היוזמה הסעודית הוא‬
‫תבע לאמץ תכף ומיד‪" .‬על הממשלה שבראשותך להשקיע מאמץ‬
‫עליון לקדם את תהליך השלום בכל החזיתות"‪ ,‬ציווה פרס על ראש‬
‫הממשלה החדש והנרגש רגע לפני השקת כוסות השמפניה במשכן‬
‫נשיאי ישראל‪.‬‬
‫מאמץ עליון לקדם את תהליך השלום? הלא זה בדיוק מה שפרס‬
‫עצמו עשה כשכיהן כשר חוץ או כראש ממשלה‪ .‬לכן הגענו הלום‪.‬‬
‫בגלל המאמץ ההוא בשנים ‪ 1993‬עד ‪ .1996‬מרוב מאמץ עליון לקי־‬
‫דום השלום יש היום מדינת חמאס בעזה וייאוש מוחלט ברמאללה‪.‬‬
‫מהנדסי רפא"ל עמלים יום ולילה כדי לייצר כיפות ברזל נגד הטי־‬
‫לים הפלסטיניים שהובאו הנה בחסות אותו מאמץ בלתי נשכח‪.‬‬
‫אם תקום פה מדינה פלסטינית נוספת‪ ,‬בהתאם להנחיית הנשיא‪,‬‬
‫רפא"ל תיאלץ לגייס עוד מאות מהנדסים כדי להדוף סכנות ביט־‬
‫חוניות חדשות‪ .‬מר פרס ודאי יתגייס אז אף הוא כדי להשיא עצות‬
‫לממשלה ולהנחית פקודות‪.‬‬

‫אבל מה עם הגב? איך אתן מחזיקות פה מעמד כל־כך‬
‫הרבה שנים?‬
‫"כולם יוצאים מכאן עם גב הרוס‪ ,‬פריצות דיסק‪ ,‬בעיות‬
‫פרקים‪ ,‬אבל אין מה לעשות‪ ,‬מתרגלים"‪ ,‬אומרת יפעת‪.‬‬
‫"בהתחלה זה קשה‪ ,‬אחר־כך מתרגלים לכאב ופשוט חיים‬
‫איתו"‪.‬‬
‫כשאני חוזרת בארבע וחצי לחדר במלון‪ ,‬כל מה שאני‬
‫יכולה לעשות הוא לשכב ללא תנועה במיטתי‪.‬‬

‫יום ה'‪ :‬הוועד מגיע‬

‫שהם גם לא יקבלו‪ .‬מילא אני‪ ,‬שעובדת כאן ‪ 10‬שנים‪ ,‬אבל‬
‫מה עם אלה שעבדו כאן ארבעים שנה?"‬
‫אחרי הפסקת צהריים אנחנו יושבים בשמש ומתחממים‪.‬‬
‫איש מבוגר עם כיפה סרוגה וזיפים מתקרב אלינו‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬מה העניינים?" יפעת שמחה לקראתו‪ ,‬הם מתנש־‬
‫קים‪" .‬איך האבטלה?"‬
‫"בסדר‪ .‬עוזר לאישה בבית‪ .‬היום ניקינו את כל החלו־‬
‫נות‪ .‬בואי תראי‪ ,‬הבן שלי פתח מסעדה‪ .‬גם השני פתח‪ .‬אחד‬
‫חומוסייה והשני 'פיצהסושי'‪ ,‬אז אני עוזר להם"‪.‬‬
‫הוא נותן ליפעת פלייר ורוד‪ .‬התפריט כולל הכל‪ :‬טו־‬
‫סטים‪ ,‬פיצות‪ ,‬סושי כשר ומנת הבית "פיצהסושי" שאין בה‬
‫סושי‪ ,‬רק פיצה‪.‬‬
‫"מה זה סושי?" שואלת אחת הבנות‪.‬‬
‫"זה עיגולים כאלה"‪ ,‬דינה מנסה להסביר וכולם מס־‬
‫תכלים עליי עם סימן שאלה — אני תל־אביבית ואמורה‬
‫לדעת מה זה‪.‬‬
‫"זה אורז עם דג חי בפנים עטוף באצה"‪ ,‬אני מסבירה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני לא אוהבת את זה"‪ ,‬מעקמת פנים השואלת‪.‬‬

‫"היי‪ ,‬חיים פה‪ .‬בואו‪ ,‬בואו אליו‪ ,‬אולי יש לו בשורות"‪.‬‬
‫מי זה חיים?‬
‫"חיים מהוועד"‪.‬‬
‫שלוש שעות בתוך יום העבודה‪ ,‬ומכל קצוות המפעל‬
‫רצים פועלים ומקיפים את חיים‪ ,‬שעומד במרכז האולם‪,‬‬
‫אחרי שהגיע מפגישה עם ההנהלה‪ .‬אנשי הוועד פוטרו‬
‫לפני כחודש והם בינתיים במעין חופשה בתשלום‪" .‬אם‬
‫יום א'‪ :‬מחלקת סריגה‬
‫עד מחר לא יהיו תשובות‪ ,‬אנחנו סוגרים את המפעל ביום‬
‫בשבע בבוקר איציק לוקח אותי למחלקת סריגה‪ .‬יש‬
‫שישי‪ ,‬אנחנו שובתים ביום ראשון‪ .‬נשרוף צמיגים‪ ,‬יהיה פה‬
‫כאן חמישים פועלים שעובדים בשתי משמרות‪ ,‬בוקר וערב‪.‬‬
‫בלגן"‪ ,‬חיים מדבר בלהט ובכעס‪.‬‬
‫תפקידי יהיה לבדוק גרביים שזה עתה נסרגו‪ .‬אני עוברת‬
‫"אתה יכול להסביר למה אנשי דלתא מסתובבים פה?"‬
‫בין מכונה למכונה ובודקת שאין פגמים בגרביים‪ :‬חורים‪,‬‬
‫קוראת מישהי מהקהל‪" .‬זה לא נעים לי‪ .‬למה אני צריכה‬
‫צביעה לא תקינה‪ ,‬תפר שזז ממקומו‪ .‬אני מזהה את היתרון‬
‫לראות אותם כאן? הם לומדים את העבודה שלי‪ ,‬כשאנחנו‬
‫בעבודה‪ :‬היא מתבצעת בהליכה‪ ,‬כלומר פחות כאבי גב‪.‬‬
‫לא יודעים מה קורה איתנו? למה הם כאן‪ ,‬אם עוד לא חתמו‬
‫אני מוצמדת לנלה‪ ,‬שמובילה אותי בין שורות ארוכות‬
‫על חוזה מכירה?"‬
‫של מכונות סריגה המולידות גרביים‬
‫"חיים‪ ,‬זה לא הגיוני וגם לא חוקי"‪,‬‬
‫מסוגים שונים ומפילות אותם אל הס־‬
‫מצטרפת יפעת‪" .‬כשאתה מוכר בית‬
‫לסלות‪ .‬כמוני‪ ,‬בין עשרות השורות‬
‫ובחוזה מופיע תאריך כניסה‪ ,‬אלה‬
‫מסתובבים אנשי המחלקה‪ ,‬כל אחד‬
‫שקנו לא יכולים להיכנס לך לבית‬
‫לעצמו ועבודתו‪ .‬כאן אין אפשרות‬
‫לפני התאריך‪ .‬אז מה הם עושים פה?"‬
‫"למה הם מעכבים את החתימה‪" ,‬נשרוף צמיגים‪,‬‬
‫לדבר‪ ,‬גם כי אתה צריך לנוע ללא‬
‫הפסק ממכונה למכונה וגם כי רעש‬
‫חיים?" מתווסף קול שלישי‪" .‬כמה יהיה פה בלגן"‪,‬‬
‫המכונות מחריש אוזניים‪ .‬מחלקת‬
‫אפשר להחזיק אותנו באי‬
‫ודאות?" סך חיים מהוועד‬
‫הסריגה היא המחלקה היחידה שעוב־‬
‫"היום הגיע חוב של מים על‬
‫‪ 150‬אלף שקל‪ ,‬ואין להם איך לשלם מדבר בלהט‪.‬‬
‫דת גם בלילה‪.‬‬
‫"יצאו מכאן הרבה זוגות"‪ ,‬מספר‬
‫אותו‪ .‬אנחנו עלולים לא לקבל את "למה הם מעכבים‬
‫איציק‪" .‬כשגברים ונשים עוב־‬
‫הפיצויים שלנו‪ ,‬כי לא יהיה למפעל‬
‫מה לשלם"‪ ,‬אומר חיים‪" .‬כולנו יחד את החתימה?"‬
‫דים יחד לילה אחרי לילה זה מוביל‬
‫לאינטראקציות רומנטיות ובמקרים‬
‫נשבות‪ ,‬רק נחכה למחר ואז נראה"‪.‬‬
‫קורא מישהו‪.‬‬
‫רבים לחתונה‪ .‬יש כאן חיבורים של כל‬
‫אחר־כך‪ ,‬בהפסקה לקפה וסיגריה‪,‬‬
‫הכל לובש חזות אחרת‪ .‬לא תהיה מל־ "כמה אפשר‬
‫העדות וכל הדתות"‪.‬‬
‫להחזיק אותנו‬
‫ההפסקות במקום קצרות מאוד‬
‫חמה‪ .‬לאנשים אין כוח‪.‬‬
‫ומעטות מאוד‪ :‬פעם בשעתיים הפסקה‬
‫"איפה הוועד היה כשהיו פה ‪ 450‬באי ודאות?"‬
‫של שבע דקות‪ .‬עיכוב קל‪ ,‬והגרביים‬
‫עובדים? מה הטעם לזה עכשיו‪ ,‬כשא־‬
‫נערמים בתוך עשרות הסלסלות‪ .‬נלה‬
‫נחנו מעטים?" אומרת דינה‪ ,‬שעובדת‬
‫חוטפת מידיי גרב‪" :‬אם תבדקי כל גרב‬
‫בחנות המפעל‪.‬‬
‫שעה‪ ,‬בחיים לא תספיקי את העבודה"‪.‬‬
‫"לי אין בעיה"‪ ,‬עונה לה מירי‪" .‬אני הראשונה לשרוף‬
‫הריצה הזאת בין השורות היא ריצת עכבר במבוך‪ .‬אותן‬
‫כאן את הכל"‪.‬‬
‫נורות פלורוסנט עם האור הדלוח‪ ,‬תקרה דולפת מים ושלו־‬
‫"בחייך‪ ,‬מה תשרפי?" אומר מישהו‪" .‬לא נשאר פה מה‬
‫ליות שמעליהן מדלגים העובדים‪ ,‬הרעש המונוטוני‪ ,‬שלט‬
‫לשרוף"‪.‬‬
‫המזהיר מפני דציבלים גבוהים‪ ,‬ההכרח לשים אטמי אוזניים‬
‫"אני לא בגיל לדברים האלה"‪ ,‬פוסקת דינה‪" .‬נראה לך‬
‫והמרדף אחרי הגרביים שלא מפסיקים להיפלט החוצה‪ .‬אני‬
‫שאני אתחיל בהפגנות עכשיו? אני רוצה שישחררו אותי‪,‬‬
‫מתגעגעת למחלקת התפירה שבה נשבר לי הגב‪ ,‬אל הכי־‬
‫שיגידו לי מה קורה איתי ונגמר‪ .‬אנחנו רק בורג קטן במע־‬
‫סא הלא נוח‪ ,‬ובעיקר לחברים החדשים שלי שאיתם אפשר‬
‫רכת ושום דבר לא יעזור עכשיו‪ .‬מאוחר מדי להילחם"‪.‬‬
‫להחליף מילים‪ ,‬כי כולם עובדים צמוד‪ ,‬כי רעש המכונות‬
‫"את מבינה"‪ ,‬יפעת מסבירה‪" ,‬לפני חצי שנה‪ ,‬כשפיטרו‬
‫חלש יותר ואפשר לשמוע אחד את השני‪.‬‬
‫פה את כולם‪ 350 ,‬איש פיטרו אז‪ ,‬אמרו לנו שמי שנשאר‬
‫"לא נהרסה לכן השמיעה?" אני שואלת את אילנה בה־‬
‫רק ירוויח מזה‪ .‬אמרו לנו שהפיטורים נעשים כדי שהמפעל‬
‫פסקת סיגריה במקום המיועד לכך — בשירותים‪ ,‬כשבמקום‬
‫יחזור לעמוד על הרגליים‪ ,‬ואלה שיישארו יהיו להם תנאים‬
‫כיסאות משתמשים או באסלות או בפחים הפוכים‪.‬‬
‫אפילו טובים יותר מהוותיקים‪ .‬אנחנו התמימים נשארנו‬
‫"אני חירשת באוזן אחת"‪ ,‬היא עונה לי‪.‬‬
‫ונדפקנו‪ .‬לא רק שאנחנו מאבדים את העבודה שלנו‪ ,‬אנחנו‬
‫"דווקא אצלי אין שום שינוי"‪ ,‬אומרת לנה‪" .‬כל שנה‬
‫אולי לא נקבל פיצויים"‪.‬‬
‫עושים לנו בדיקת שמיעה והכל בסדר אצלי‪ .‬תבקשי אטמי‬
‫ומי שפוטר כבר קיבל את מה שמגיע לו?‬
‫אוזניים מהמחסן"‪.‬‬
‫"לא כולם‪ .‬ממש לא‪ .‬והם בבעיה‪ ,‬כי יכול להיות מאוד‬

‫במחלקת האריזה‪" .‬לא נשאר פה אפילו מה לשרוף"‬

‫ובינתיים שיחת בנות מתנהלת‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬התאהבתי בשמלה"‪ ,‬נאנחת אליסה‪.‬‬
‫"אז תקני אותה כבר‪ .‬רק עליה את מדברת"‪.‬‬
‫"אין לי כסף"‪.‬‬
‫"כמה היא עולה?"‬
‫"‪."300‬‬
‫"אז מה התאהבת בה‪ ,‬אם את לא יכולה לקנות?"‬
‫"מתאהבים במה שקשה להשגה‪ ,‬אילנה‪ .‬כאילו שאת לא‬
‫יודעת"‪.‬‬
‫"יש לך כרטיס אשראי‪ ,‬צ'קים?"‬
‫"לא"‪.‬‬
‫"אז הלכה השמלה"‪.‬‬
‫אחרי ההפסקה אני ניגשת למחסן של מיכה‪ .‬ביום הרא־‬
‫שון נשלחתי לשם להביא קפה שחור‪ .‬אמרו לי שאולי בגלל‬
‫שאני חדשה אקבל יותר משקית אחת‪ .‬קיבלתי רק אחת‪.‬‬
‫הפעם אלו לא מותרות שלהן אני זקוקה‪ .‬אני צריכה חלוק‬
‫עבודה ואטמי אוזניים‪ .‬וזה מאוד מצחיק את מיכה‪.‬‬
‫"איזה חלוק‪ ,‬חמודה? מזמן אין לנו דברים כאלה‪ .‬אין‬
‫כסף לזה וגם אין טעם‪ .‬את יודעת שעוד יום־יומיים זה‬
‫נגמר"‪.‬‬
‫אני חוזרת בידיים ריקות אל המכונות‪ .‬על אטמי אוז־‬
‫ניים אפילו לא שאלתי‪.‬‬
‫לפנות ערב‪ ,‬בסוף יום העבודה‪ ,‬אני בצימר השקט בקי־‬
‫בוץ גונן‪ .‬ההרים מולי דוממים‪ ,‬ציפורים נאספות על הע־‬
‫צים‪ .‬עוד שבועיים הכל יפרח כאן והמקום הכי יפה בארץ‬
‫יהיה יפה עוד יותר‪ .‬אל תוך השלווה מסתנן רעש בלתי‬
‫פוסק שאותו הבאתי יחד איתי באוזניי‪ .‬מקווה שעד מחר‬
‫זה יעבור‪.‬‬

‫יום ב'‪ :‬חזרה אל התפירה‬

‫דרויאנוב ‪2009‬‬
‫לאור הנפח הענקי של ממשלת נתניהו‪ ,‬אפשר לעדכן את הבדי־‬
‫חה הישנה על הגבאי של בית הכנסת ואשתו‪ :‬אחד מעשרות השרים‬
‫הזוטרים בממשלה חוזר הביתה אחרי השבעתו‪ ,‬כשעיניו אדומות ומ־‬
‫בטו מושפל‪" .‬לא קיבלתי תפקיד ביצועי"‪ ,‬הוא מתאונן מרה באוזני‬
‫האישה‪" ,‬בתקשורת מבזים אותי‪ ,‬ברחוב מתבדחים על חשבוני‪ ,‬ובמ־‬
‫זנון אומרים שלא תהיה לי שום השפעה על החלטות גורליות"‪.‬‬
‫אומרת לו אשתו האוהבת‪" :‬נו‪ ,‬אז בשביל מה לך? תתפטר מיד"‪.‬‬
‫משיב לה הבעל‪" :‬והכבוד?" ¿‬
‫שער המפעל‪ .‬אתמול הגיעה ההודעה‪ :‬העסקה נחתמה‪ ,‬יש מכתבי פיטורים‬

‫היום התחיל וג'מילה בוכה‪ .‬היא מסרבת להגיד‬
‫לאיציק מה הסיבה‪.‬‬
‫"היא בוכה‪ ,‬כי היא כבר חודשיים תופסת טרמפים הבי־‬
‫תה"‪ ,‬מסבירה לי יפעת בשקט‪.‬‬
‫אבל יש הסעות‪ ,‬לא?‬
‫"הכל טוב ויפה‪ ,‬אלא שהנהגים לא קיבלו משכורות‬
‫מהקבלן שלהם‪ ,‬כי המפעל לא שילם לקבלן‪ ,‬אז הבני זונות‬
‫מעכבים לעובדים שלהם גם‪ .‬אז הנהג לא מוכן להיכנס‬
‫לכפר של ג'מילה‪ ,‬כי לא משלמים לו על זה‪ .‬ושתביני‪,‬‬
‫זה הבדל של ‪ 7‬דקות בסך הכל‪ .‬אז היא נאלצת לתפוס‬
‫טרמפים"‪.‬‬
‫"ג'מילה‪ ,‬למה את לא אומרת את זה לאיציק?" אני‬
‫שואלת אותה‪.‬‬
‫"אני מתביישת"‪ ,‬היא מחייכת אליי‪.‬‬
‫"דרוזיות יש להן הרבה כבוד"‪ ,‬אומרת יפעת‪.‬‬
‫"ומתי המנהל אמר לי שעוד מעט סוגרים‪ ,‬אז לא נורא‬
‫אם אחכה עוד קצת"‪.‬‬
‫אבל זה נמשך כבר חודשיים‪.‬‬

‫"לא יודעת מה להגיד לך‪ .‬אני עובדת כאן ‪ 12‬שנה‪ .‬אני‬
‫עובדת טובה מאוד‪ .‬אף פעם לא עשיתי בעיות‪ .‬לא לקחתי‬
‫חופשות‪ .‬זה לא פייר‪ .‬אבל מה אני יכולה לעשות?"‬
‫חוזרים לעבוד‪ .‬אני מסתכלת על ג'מילה בהשתאות‪.‬‬
‫כשעובדים במקום שבו הסוף נראה באופק והתנאים לא‬
‫מכבדים‪ ,‬הנטייה האנושית היא לעבוד כמה שפחות‪ ,‬ואילו‬
‫היא עובדת בחריצות ומסירות כאילו לא השתנה דבר‪ ,‬כמו‬
‫אין מסך דמעות בעיניה‪ ,‬כאילו אין היא חושבת על השעה‬
‫ארבע שבה תיקח אותה ההסעה לאחד הצמתים ותותיר‬
‫אותה שם‪ ,‬אם לשלושה ילדים גדולים‪ ,‬להושיט יד אל הכ־‬
‫ביש ולחכות לטרמפ לביתה‪ ,‬אליו תגיע רק בחמש וחצי‪.‬‬
‫שתיים בצהריים‪ .‬הפסקה‪ .‬דינה מכינה לנו קפה‪ .‬ג'ורג'‬
‫מעשן את סיגריות נקסט שלו‪.‬‬
‫"קיבלתי מכתב"‪ ,‬הוא מנחית פתאום‪ .‬אבל אף אחד לא‬
‫מגיב‪ .‬אף אחד לא חושב להתייחס לזה ברצינות‪.‬‬
‫"באמת קיבלתי מכתב"‪.‬‬
‫הכל נעצר בחדר‪.‬‬
‫"ג'ורג'‪ ,‬תפסיק כבר‪ .‬זה לא מצחיק"‪ ,‬נוזפת בו דינה‪.‬‬
‫"באמת קיבלתי‪ .‬הציעו לי עבודה בשוק הצפון‪ ,‬אז הל־‬
‫כתי לאיציק וביקשתי ממנו מכתב פיטורים"‪.‬‬
‫"לא נכון‪ .‬ואם זה נכון‪ ,‬אז אתה בוגד"‪ ,‬דינה מתיישבת‬
‫מולו‪ .‬כולם מתיישבים‪.‬‬
‫"די‪ ,‬דינה‪ ,‬לא יכול יותר‪ .‬אני עובד כאן שבע שנים‪,‬‬
‫הגב שלי הרוס לגמרי ומקבל ‪ 20‬שקל לשעה ואף פעם לא‬
‫העלו‪ .‬אמרתי לבעל הבית החדש — אין בעיה‪ ,‬בסוף החודש‬
‫זה נגמר‪ .‬אמר לי 'תבוא אליי אחרי שתעזוב שם'‪ .‬עכשיו זה‬
‫לא נגמר גם בסוף החודש‪ ,‬ואיך אני יצאתי? יצאתי שקרן‪.‬‬
‫אז ביקשתי מאיציק שישחרר אותי"‪.‬‬
‫"אם אתה הולך‪ ,‬גם אני הולכת"‪.‬‬
‫"אל תעשי צעדים פזיזים‪ ,‬דינה"‪ ,‬אומרת יפעת‪.‬‬
‫"את יודעת מה"‪ ,‬דינה פונה אליי‪" ,‬תשע שנים אני עו־‬
‫בדת כאן‪ ,‬תשע שנים בעלי אומר לי איך הוא שמח לראות‬
‫אותי קמה בבוקר בכיף והולכת לעבוד‪ .‬כי למרות המשכו־‬
‫רות העלובות והתנאים שלנו כאן‪ ,‬אנחנו כמו משפחה‪ ,‬וזה‬
‫מה שהכי חשוב בעבודות כאלה‪ .‬ובלי זה אין טעם להישאר‪.‬‬
‫אף פעם לא היה לי אומץ להתפטר‪.‬‬
‫"ושלא תחשבי‪ ,‬קיבלתי הצעות עבודה‪ .‬אבל כאן לפחות‬
‫הייתה לי קרן השתלמות וידעתי שכל חודש נכנסת לי‬
‫משכורת‪ .‬והלוואי והמפעל היה יוצא מהברוך הזה והיינו‬
‫ממשיכים לעבוד‪ .‬אבל העיקר כאן זה האנשים‪ ,‬זה הדבק‬
‫שמחזיק אותנו פה‪ .‬עכשיו יש לי אומץ לעזוב"‪.‬‬
‫יפעת מנסה להקל את האווירה הכבדה‪" .‬אני כבר חצי‬
‫שנה מודחת"‪ ,‬היא משתמשת במונח מעולמו של "האח הג־‬
‫דול"‪" .‬שייתנו לי כבר לצאת מהווילה"‪.‬‬
‫אנחנו חוזרים לעבודה‪ ,‬אבל כעבור חצי שעה נכנסת‬
‫אחת העובדות‪" .‬יפעת‪ ,‬לכי למשרד של דורית‪ .‬היא צריכה‬
‫שתיתני שם למישהו את הפרטים שלך"‪.‬‬
‫"יו‪ ,‬זה בטח התרומה שלי! נבחרו ארבעה עובדי מפעל‬
‫לקבל חבילות מההסתדרות ואני אחת מהם"‪ ,‬צוהלת יפעת‪.‬‬

‫"יאנושקה‪ ,‬בואי איתי‪ ,‬ג'ורג'‪ ,‬מירי‪ ,‬יאללה בואו"‪.‬‬
‫כולנו רצים איתה‪ ,‬בדרך מצטרפים אלינו עוד ועוד‬
‫אנשים‪ .‬דינה שראתה אותנו מהחלון יוצאת גם היא ורצה‬
‫אחרינו‪ .‬כשכולנו מגיעים למשרדה של דורית אנחנו כבר‬
‫כעשרה אנשים‪" .‬מה כולכם הגעתם? אני לא בטוחה שהר־‬
‫צפה תחזיק מעמד"‪ ,‬דורית מופתעת לראות את כולנו‪ ,‬חלק‬
‫לא ממש יודעים מה סיבת ההתאספות‪.‬‬
‫"לכי לאביבה"‪ ,‬היא אומרת ליפעת‪" ,‬יש שם מישהו‬
‫מהוועד‪ ,‬תמסרי לו את הפרטים שלך"‪.‬‬
‫ושוב כל החבורה רצה‪.‬‬
‫"נתחלק בחבילה‪ ,‬חבר'ה"‪ ,‬יפעת צועקת לנו בשמחה‪,‬‬
‫"ג'ורג' יעזור לסחוב"‪.‬‬
‫אבל כשאנחנו מגיעים אין חבילות‪ .‬האיש שחיכה ליפ־‬
‫עת קורא לה לצד ומכניס יד לכיס‪.‬‬
‫"זה כסף?! אז נתחלק בכסף! כמה?" אבל האיש בא רק‬
‫לרשום את פרטיה של יפעת‪ .‬החבילות יישלחו לביתה‪.‬‬

‫יום ג'‪ :‬בלי פרידה‬
‫יפעת ודינה אינן‪ .‬הן לקחו יום חופש‪ ,‬כי פסח מתקרב‬
‫והן מוטרדות שלא יספיקו את הניקיונות‪.‬‬
‫זה יומי האחרון‪ ,‬ובלי יפעת וההפסקות בחברתה זה לא‬
‫זה‪ .‬וגם ג'ורג' לא מגיע‪ .‬הוא עזב‪ .‬ו"חדר הפסקה" עומד ריק‪,‬‬
‫כוסות הקפה נקיות ויבשות‪ ,‬ועננת העשן הקבועה נשאבה‬
‫אל המזגן שתמיד עובד על חום‪.‬‬
‫אני מתיישבת בעמדתי ומגלה גרביים אדומים וארו־‬
‫כים‪ .‬אלו גרבי הכדורגל השנואים על כולם‪ .‬גבי חורק ואני‬
‫חושבת על סוף שבוע של שינה ושכיבה ישרה ללא ניע‪.‬‬
‫אבל בעיקר חושבת על זה שלא אראה אותם עוד‪ ,‬את האנ־‬
‫שים החמים האלה שמתחלקים בכל‪ ,‬מעודדים ומנחמים‪,‬‬
‫דואגים ואוהבים אחד את השני באמת‪.‬‬
‫היום האחרון שלי קצר‪ .‬לפניי נסיעה ארוכה הביתה‬
‫חזרה לתל־אביב ואל הפסקות אספרסו בבתי קפה עם‬
‫התאורה המעוצבת והחלונות הגדולים‪ ,‬מקום שבו אטמי‬
‫אוזניים הכרחיים בלילות כדי לזכות בפיסת שינה שקטה‪,‬‬
‫למקום שבו איש־איש לעצמו וטוב לו כך‪.‬‬
‫אחרי שאני גומרת את הנגלה הראשונה של הגרביים‬
‫הארוכים )זה באמת מאוד קשה להפוך אותם(‪ ,‬אני לוקחת‬
‫את התיק‪ ,‬לא אומרת להם דבר‪ ,‬כדי לא לעורר חשד ויוצאת‬
‫מהמפעל‪.‬‬
‫חמישי בבוקר‪ .‬אני עושה עוד שיחה אחרונה אל איציק‬
‫המנהל‪ .‬חוזה המכירה נחתם‪ ,‬הוא מודיע לי‪ .‬היום יהיו‬
‫מכתבים‪ .‬כמחצית מהעובדים יקבלו מכתבי פיטורים‬
‫ויועסקו על־ידי דלתא עוד מספר חודשים‪ ,‬עד שהמכונות‬
‫כולן יועברו מהמקום‪ .‬המחצית השנייה — יפעת‪ ,‬ג'מי־‬
‫לה‪ ,‬אילנה‪ ,‬מומו‪ ,‬דינה‪ ,‬לודה‪ ,‬אלגריה‪ ,‬מירי — יעבדו‬
‫עוד כמה ימים‪ ,‬עד שיסתיימו ההתחייבויות של גיבור‪.‬‬
‫מבחינתם הגיע הקץ לאי הוודאות שלהם‪ ,‬נגמר הסיפור‪.‬‬
‫הולכים הביתה‪¿ .‬‬

‫אני צריכה חלוק‬
‫עבודה ואטמי‬
‫אוזניים‪ .‬וזה מאוד‬
‫מצחיק את מיכה‬
‫מהמחסן‪" .‬איזה‬
‫חלוק‪ ,‬חמודה?‬
‫מזמן אין לנו‬
‫דברים כאלה‪ .‬אין‬
‫כסף לזה וגם אין‬
‫טעם‪ .‬עוד יומיים‬
‫הכל נגמר"‬

‫"נראה לך שאני‬
‫אתחיל בהפגנות‬
‫עכשיו?" שואלת‬
‫דינה‪" .‬אני רוצה‬
‫שישחררו אותי‪,‬‬
‫שיגידו לי מה‬
‫קורה איתי‬
‫ונגמר‪ .‬אנחנו‬
‫רק בורג קטן‬
‫במערכת ומאוחר‬
‫מדי להילחם"‬

‫‪19‬‬
‫המוסף לשבת‬
‫ידיעות אחרונות‬

‫‪03.04.2009‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful