You are on page 1of 3

‫סופת קיץ – המסיבה‬ ‫'אתה רוצה להגיד לי שלא שמעת כלום?

דבר מחריד שכזה ולא שמעת עליו‬ ‫כלום?' התפרץ כלפיו רובקה בסערת רגשות פתאומית, כפי שיוסקה מעולם לא‬ ‫חווה סערה שכזו. 'באיזה עולם אתה חי?'‬ ‫'אני מבין אותך גם אני לא קולט את הדבר הזה, הייתי משוכנע שמדובר בסרט של‬ ‫מדע בדיוני, איזה סרט של איזה במאי בנוסח של אורסון וולס.' השיב לו יוסקה‬ ‫במבוכה רבה. שניהם עמדו עדיין בפתח דירתם של העציונים. דלת הכניסה הייתה‬ ‫פתוחה לרווחה ורובקה חסם אותה עדיין בגופו הרחב. מיד התעשת והזמין את‬ ‫אורחו להיכנס.‬ ‫'נו בוא כנס, איזה אסון מחריד לא ייאמן, פשוט לא ייאמן...' הוסיף למלמל מניח את כף ידו על שכמו של‬ ‫יוסקה, מפנה לו את הפתח ודוחף אותו בקלילות פנימה. 'מה אתה יודע ועוד בדיוק היום, ביום הנישואין‬ ‫הארבעים שלנו!'‬ ‫טרקלינם של העציונים אכלס כשישה זוגות בגיל העמידה רובם, אך כולם התגודדו סביב מכשיר‬ ‫הטלוויזיה הפתוח במתח רב; כולל המארחת תלמה עציוני, מתוחה כאורחיה לא טרחה להפנות את ראשה‬ ‫לעברו של יוסקה.‬ ‫'ארגנת לתלמה מסיבת הפתעה, או היא זו שארגנה אותה לך?' שאל אותו יוסקה בבת צחוק, בעודם‬ ‫צועדים פנימה.‬ ‫'זו לא מסיבת הפתעה החלטנו לחגוג שני אירועים, בלא שום קשר לאירוע המחריד הזה.' ציין רובקה מניד‬ ‫את ראשו בכיוון מסך הטלוויזיה. 'האחד כאמור הוא לרגל ארבעים השנה שלנו ביחד והשני לא תאמין!'‬ ‫'נו, אל תמתח אותי.' הפציר בו יוסקה בחוסר סבלנות.‬ ‫'לריבי יש חבר וזה רציני הפעם.' ציין רובקה בגאווה מרים את קולו, על מנת להתגבר על הרחש של‬ ‫מכשיר הטלוויזיה ותגובות הנקהלים סביבו. תוך כדי החלפת דברים נרגשים אלה, הגיעו שניהם עד‬ ‫לשורת האורחים האחרונה מול המסך המרצד. המראות של מגדלי התאומים המתמוטטים בתימרות עשן‬ ‫ואבק, המון האדם המאובק והנס על נפשו, הזכירו ליוסקה סיוטים של תקופת שחר ילדותו.‬ ‫אלוהים, זוועה שכזו! מי היה מאמין שהנבלות האלה יצליחו לארגן מין יום דין שכזה... איך מבנים אדירים‬ ‫כאלה מתמוטטים? ולראות את שני המטוסים נכנסים בהם, כמו בסרט בדיוני, הוליוודי... המגדל הלוהט,‬ ‫זוועה במרומים... כמה אנשים הלכו בזוועה הזו, אלפים... הרהר יוסקה תוך צפייה מהופנטת במראות‬ ‫השבים וחוזרים על עצמם. למען האמת הוא היסס אם כלל להיענות ולהגיע למסיבה הזו, של ידידיו‬ ‫הקרובים ביותר. לא היה לו כלל חשק לחזור ולפגוש את ריבה, בפרט עתה, זמן כה קצר לאחר אותו‬ ‫מפגש חפוז בביתו. מאידך סערת הרגשות הכללית תקל לבטח על שניהם, הן עליו והן על ריבה; שהרי את‬ ‫הלך רוחה לא היה הוא מסוגל לדעת. בעוד הוא עצמו העדיף שלא לפגוש בה כלל, לא עתה ולא בעתיד.‬ ‫תלמה טרם טרחה להעיף לעברו מבט ורובקה לא הציגו לפני אורחיו, מרביתם חבריו לעבודה. כתריסר‬ ‫הנוכחים בטרקלינם של העציונים, חלקם ישבו ורובם עמדו בחצי גורן סביב לאקרן המרצד, מרותקים‬ ‫עדיין למראות ולקולות הפרשנים השונים.‬ ‫כמעט כמו מעמד הר סיני, הרהר יוסקה בבדיחות הדעת נרגע קמעה. הוא העיף מבט מהיר על מארחו ועל‬ ‫אורחיו, פלט מעט אוויר מריאותיו שנגדשו ופנה לרובקה בחיוך מאולץ, מנסה כמיטב יכולתו להסתיר את‬ ‫חששותיו: 'אז נראה אותו הערב?'‬ ‫'את מי?' תמה רובקה מופתע לחלוטין, מבלי להסיר את מבטו ממסך הטלוויזיה.‬ ‫'את החבר של ריבה.'‬ ‫'אה לא, הוא נשאר בתורנות הערב, זו הסיבה שגם ריבה לא תהיה אתנו, היא נשארה אתו.' ציין רובקה‬ ‫בזחיחות יתרה. 'לא אל תסתכל עלי ככה, זה רציני ביותר הפעם. הוא טיפוס מופנם והיא תאר לעצמך,‬ ‫התלבשה עליו.' הוסיף רובקה מגביר מעט את קולו, כדי להתגבר על ההמולה שהחלה לגבור מעט.‬ ‫וויכוחים החלו להתלהט בין האורחים. חוות הדעת הכללית הייתה כמובן פחות או יותר זהה, השאלה‬ ‫הייתה מה יהיה ואיך העניין הזה נוגע לנו. אולם רובם המכריע של האורחים טרם התגברו על הזעזוע,‬ ‫למראה המטוסים המתרסקים במגדלי התאומים ומעצם התמוטטות המבנים האדירים האלה.‬ ‫תלמה העיפה בו מבט וחיוך קל ריחף על שפתיה, היא מהרה אליו נדחקת בין המתגודדים סביב מסך‬ ‫הטלוויזיה. 'יוסקה, כמה טוב שבאת. איזה יום ועוד בדיוק ביום שלנו!' היא חיבקה אותו קלות ונשקה לו‬ ‫על לחיו. 'מה אתה אומר על הזוועה הזו, היית מאמין? עשה סיבוב בין האורחים,' פנתה לבעלה בטרם‬

‫התפנתה שוב ליוסקה. 'הרוב נרגעו כבר ואנחנו צריכים להתחיל לחגוג.' מיד לאחר שבעלה הפנה להם את‬ ‫עורפו, הסבה את פניה שוב ליוסקה. 'נו, אז מה אתה אומר?'‬ ‫'כן זה נורא, ממש נורא כמו סוף העולם. אמרתי לרובקה כשרק הגעתי, שבהתחלה לא האמנתי למה‬ ‫שראיתי בטלוויזיה. חשבתי שזה איזה סרט של מדע בדיוני, הייתי עסוק מעל הראש ולא היה לי זמן‬ ‫לחשוב אפילו רגע.' השיב לה יוסקה בפרץ רגשות שתקף אותו לראשונה הערב. 'במחשבה שניה,' הוסיף‬ ‫לאחר הפוגה של שניות בודדות, 'זה מחדל נוראי שלהם.' הם היו צריכים לעלות על הכיוונים האלה עוד‬ ‫בתשעים ושלוש, לאחר הפיגוע הראשון במגרש החניה התת-קרקעי של אותה מטרה, מגדלי התאומים;‬ ‫ומה הם עשו מאז? כלום, פשוט כלום ועכשיו יהיה להם הרבה יותר קשה.'‬ ‫'זה פחות או יותר מה שאמר הבוס של רובקה, אתה רואה את זה שעומד בצד ימין של הספה בחולצה‬ ‫המשובצת?' תוך כדי כך הניחה את ידה על זרועו והחלה לדחוף אותו קלות לעבר המזנון העמוס‬ ‫בתקרובת. 'שמו אהרוני והוא סגן אלוף במילואים.' הוסיפה בחיוך מאולץ, שרק הדגיש את המתח הרב בו‬ ‫הייתה שרויה עדיין.‬ ‫'אז זה הבוס של רובקה? טוב, לא היה קשה להגיע למסקנות האלה, אפילו לי. הדברים התפרסמו‬ ‫בעיתונות, כתבו על כך תלי תלים של פרשנויות.' השיב לה יוסקה בבת צחוק. 'אלו לא הרעיונות‬ ‫המקוריים שלי.' מצב רוחו השתפר לאין ערוך, ולא היה זה המשפט המחמיא שהפיק פיה של תלמה, אלא‬ ‫עובדת העדרה של ריבה בערב זה הקלה עליו במידה מרובה. אז יש לה כבר חבר שמעסיק אותה וזו הייתה‬ ‫הסיבה לדחיפות הזו שלה, ככל הנראה גם החבר המופנם שלה בתול... הרהר מבודח בקורת רוח. איזו‬ ‫מעשייה ואני כל כך חששתי לפגוש בה שוב.‬ ‫'מה מצחיק אותך?' התפלאה תלמה. 'מה אתה כל כך זחוח, הרי עוד לא שתית אפילו כוסית אחת? אתה‬ ‫היחידי שמעלה חיוך על השפתיים העיף מבט על השאר, על הפרצופים העגומים שלהם.'‬ ‫'אני מצטער החיוך האווילי הזה באמת לא במקום, זו התפרקות מתח אני חושב.' השיב לה יוסקה‬ ‫באריכות, מוחה את החיוך מעל פניו.‬ ‫'ההתנצלות התקבלה,' ציינה תלמה תוך שיעול קל. בוא נרים כוסית לרגל ארבעים השנה של רובקה ושלי‬ ‫ויש עוד סיבה טובה אחת.'‬ ‫'אה כן, רובקה סיפר לי. זו באמת הסיבה הראויה להרמת כוסית, בהחלט. בשעה טובה ושתראו הרבה נחת‬ ‫ממנה, אבל לא נשתה יחד עם כל הנוכחים?'‬ ‫'הם כבר הוריקו כמה וכמה כוסיות לקרבם בלי להרגיש, ביחד ולחוד. כדי להחזיר את הצבע לפניהם,‬ ‫היית צריך לראות אותם בתחילת השידור.' הוסיפה תלמה תוך כדי התאוששות ראויה לציון. השיחה‬ ‫הקצרה הזו עם יוסקה נסכה בה רוח חיים, השיבה לה את בטחונה העצמי. 'אז מה למזוג לך?'‬ ‫'משהו חריף,' פלט יוסקה בלא מחשבה יתרה ומיד תיקן עצמו, 'וויסקי, כן זה המשקה המתאים ליום הזה.'‬ ‫'זה המשקה החביב עליך עד כמה שאני זוכרת,' ציינה תלמה ובעודה מוזגת הפנתה את פניה לקראת בעלה,‬ ‫אשר זנח את חבר המסובים סביב מסך הטלוויזיה וחש לקראתם.‬ ‫'ראשית זה יום גדול הן בזכות שתי הסיבות להתכנסות שלנו בצל קורתכם.' השיב לה יוסקה נוטל את‬ ‫גביע המשקה ומרימו לעברו של רובקה, אשר הגיע עדיהם. '...והן עקב הטרגדיה הנוראית הזו, מי יודע‬ ‫כמה אלפי נפגעים יש להם? איך הם אומרים באנגלית, אני זקוק למשקה. זו בדיוק ההרגשה שלי כעת.'‬ ‫'לי את לא מוזגת?' פנה רובקה בבדיחות לרעייתו.‬ ‫'אז גם אתה זקוק למשקה למרות ששתית כבר כמות נכבדת.' עקצה אותו רעייתו אך מזגה והגישה לו‬ ‫כוסית מהולה במים מינרלים.‬ ‫'כן זו אכן טרגדיה נוראית כמו שאתה אומר, אך אני מאמין שהטרגדיה הזו תפתח להם את העיניים. הם‬ ‫הרי כמעט ולא התייחסו לפיגועים אצלנו עד עכשיו, כעת אני מאוד מקווה שהם יתחילו להבין עם מי יש‬ ‫לנו ולהם עסק, עם כל הצער הכרוך בכך.'‬ ‫'כן רק החודש היו ארבעה פיגועים ועוד שניים באותו היום.' קטע אותו יוסקה.‬ ‫'מאיפה הוצאת ארבעה פיגועים? היו בסך הכל שלושה, שניים בירושלים בשלישי וברביעי לחודש ולפני‬ ‫יומיים התפוצץ מתאבד בתחנת הרכבת של נהרייה.'‬ ‫'אבל היה פיגוע ירי בגדה, לפני יומיים מלבד המתאבד בנהרייה.' תיקן אותו יוסקה, זוקף את גבותיו‬ ‫בתדהמה.‬ ‫'בגדה זה משהו אחר, אף אחד לא ביקש מהם להיתקע שם.'‬ ‫'ואם זה היה קורה בחו"ל, אז מה היית אומר? אף אחד לא ביקש מהם לצאת מהארץ? טוב, בוא נשכח את‬ ‫זה. אפילו אם יש בינינו אי הבנה קלה, היא לא צריכה להעיב על הערב הזה.' הוסיף יוסקה במבוכה, נוכח‬

‫הדומיה שנפלה לפתע על מארחיו. 'אני בכל מקרה צריך לזוז, אז כל טוב ותמשיכו להפיק הנאה זה מזו.'‬ ‫הוסיף בחיוך מאולץ, כמכפר על טעותו.‬ ‫'מה אתה כבר רוצה ללכת? רציתי להציג אותך לפני החברה שלי, האמת ששלחתי הזמנות וטלפנתי לחוג‬ ‫המכרים שלנו מהתנועה; הרוב לא נמצאים בארץ ואלה שנמצאים פשוט לא באו.'‬ ‫בעצם מה כבר יכול להיות, ריבה הרי לא תגיע בכל מקרה, אז מה אני דואג? סיכם לעצמו יוסקה את המצב.‬ ‫'בסדר, בוא תציג אותי,' קטע אותו יוסקה בחיפזון. 'אני אשב אתם כמה דקות אך לא יותר מזה, אני פשוט‬ ‫חייב ללכת. למען האמת התלבטתי אם להיענות כלל להזמנה האדיבה שלכם והסיבה ברורה לכולנו.'‬ ‫אכן לא היה צורך לפרט את הסיבה, גם לעציונים לא היה כל עניין בערב זה לעסוק בקיצה ההולך וקרב‬ ‫של נחמה. בסבר פנים עגום שמכל מקום הלם מאוד את הערב הטרגי הזה, על כל אירועיו האפוקליפטיים,‬ ‫הובילו העציונים את יוסקה לקראת החבורה שהוסיפה להתגודד ולהתווכח בלהט סביב מסך הטלוויזיה.‬ ‫לאחר הליך קצר ביותר של הכרה בינו לבין שאר המסובים, מספר זוגות כתריסר סך הכל, רובם צעירים‬ ‫ממנו בכמה שנים טובות; התיישב יוסקה על אחת הספות ביניהם והקשיב לפרטי הוויכוח ששב מיד‬ ‫להתלהט. אם בתחילת הערב עוד ניתן היה לשמוע דברים אודות מגדלי עזריאלי, מגדל שלום ושאר‬ ‫המגדלים באזור בורסת היהלומים, שיש לתת את הדעת כיצד לשמור עליהם מפני מטוסים חטופים‬ ‫שיתרסקו לתוכם לא עלינו; הרי כעת עסקו אורחי העציונים חבריו לעבודה של רובקה, בשאלת הגדר‬ ‫שיש להקים והיכן להקימה. הדובר הראשי היה אהרוני הסא"ל במילואים, הבוס של רובקה והדמות‬ ‫הדומיננטית בחבורה הזו. הוויכוח עם כל הלהט שבו נוהל על ידו כעוד אחת מהישיבות במשרדו. יוסקה‬ ‫האזין בתחילה בעניין, כדי לעמוד על טיבם של הדברים והדוברים למיניהם. מהר מאוד הסתבר לו‬ ‫שמדובר בחבורה שמאלנית אדוקה, אורתודוקסית ניתן לומר. לא היה כל טעם לפצות את פיו ולנסות‬ ‫להביע את דעתו, הוא היה מוקע מיד כמי שחבר לקיצונים אויבי השלום וכיוצא בזה; וכך היה פוגע בעצמו‬ ‫ובידידיו הקרובים ביותר, העציונים מארחיו. מוטב לשתוק, הרהר יוסקה בהשלמה שכפה על עצמו, לך‬ ‫תסביר להם לכל המומחים לרגע עם כל הכבוד לעברם הקרבי, כי גדר לא תעצור פצצות מרגמה כפי שמוכח‬ ‫מדי יום ביומו ברצועה. לא ירחק היום והם יעברו לכלי משחית משודרגים, כמו קטיושות שמאיימות עלינו‬ ‫מצפון. הירושה שהותיר לנו אותו אופורטוניסט פזיז, שאת הקלישאה השדופה שלו "אנחנו כאן והם שם"'‬ ‫הם מרבים לצטט כעת. וכך מאז הסכם השלום עם המצרים שבו דובר על אוטונומיה בלבד, התהפכו היוצרות‬ ‫וכל יפי הנפש החלו לדבר על שתי מדינות לשני עמים, מדינה פלשתינאית מפורזת... הם עוד לא זכו‬ ‫בעצמאותם והם כבר מבריחים נשק בכמויות ואם הם הסתירו בתחילת תהליך השלום את כוונותיהם, הרי‬ ‫היום הם נותנים לכך פרסום בריש גלי; התהליך לדעתם הוא מדינה פלשתינאית לצד מדינה דו-לאומית‬ ‫והשלב הסופי הוא מדינת הלכה מוסלמית מהנהר עד לים, ואלה עוד מכבירים מלים על שלום ושכנות טובה.‬ ‫בעודו שקוע בהרהוריו, קם יוסקה ממקומו נפרד בניד ראש מהחבורה המלהגת וממארחיו שליווהו לדלת‬ ‫ויצא לביתו.‬