‫פרק ‪11‬‬

‫שואל‪ :‬באתי אליך לברר מדוע ישנה חלוקה‪ ,‬הפרדה‪ ,‬בין עצמך לכל היתר‪ ,‬אפילו בין בת‬
‫הזוג והילדים שלך לבין עצמך‪] .‬למה קיים דואליזם?[ לאן שתלך תמצא את ההפרדה הזו –‬
‫לא רק אצלך אלא אצל כל אחד‪ .‬אנשים מדברים רבות על אחדות ועל אחווה אבל אני‬
‫תוהה האם בכלל אפשר להיות חופשי מהחלוקה הזו‪ ,‬מההפרדה הכואבת הזו? אני מסוגל‬
‫להעמיד פנים‪ ,‬באופן אינטלקטואלי‪ ,‬שאין הפרדה אמיתית‪ .‬אני יכול להסביר לעצמי את‬
‫הסיבות לחלוקות האלו – לא רק בין אדם לחברו אלא בין תיאוריות‪ ,‬תיאולוגיות וממשלות‬
‫– אבל אני יודע‪ ,‬בתוך תוכי‪ ,‬שהחלוקה הבלתי פתירה הזו קיימת‪ ,‬תהום רחבה שמפרידה‬
‫אותי מהאחר‪ .‬תמיד אני מרגיש שאני עומד על גדה אחת וכל היתר ניצבים על הגדה‬
‫השניה‪ ,‬ובינינו מפרידים מים עמוקים‪ .‬זוהי הבעיה שלי – מדוע קיים הפער הזה של‬
‫הפרוד?‬
‫ק‪ :‬שכחת לציין את ההבדל‪ ,‬הסתירה‪ ,‬הפער‪ ,‬בין מחשבה אחת לאחרת‪ ,‬בין רגש אחד‬
‫למשנהו‪ ,‬את הסתירה בין פעולות‪ ,‬את החלוקה בין חיים למוות‪ ,‬המסדרון האינסופי של‬
‫ניגודים‪ .‬לאחר שציינתי את כל זה השאלה שלנו היא‪ :‬מדוע קיימת החלוקה הזו‪ ,‬הפיצול‬
‫הזה בין מה שיש למה שהיה או למה שראוי שיהיה? ]סבל[ שאלתנו היא מדוע חי האדם‬
‫במצב דואליסטי‪ ,‬מדוע הוא שבר את החיים לחתיכות שונות?‬
‫האם אנחנו מבקשים למצוא את הסיבה ]לא[ או האם אנחנו מנסים ללכת מעבר לסיבה‬
‫ולתוצאה? ]כן[ האם זהו תהליך אנליטי או שזוהי תפיסה )‪ ,(perception‬הבנה של מצב‬
‫תודעתי שבו אין יותר חלוקה?‬
‫על מנת להבין מצב תודעתי שכזה עלינו ללכת להתחלה ]מקור[ של המחשבה‪ .‬עלינו להיות‬
‫מודעים למחשבה בזמן שהיא מופיעה ועלינו להיות מודעים ל'זה' שהיא באה ממנו‪ .‬מחשבה‬
‫מופיעה מן העבר‪ .‬העבר הוא מחשבה ]ולא יותר[‪ .‬כשאנחנו אומרים שעלינו להיות מודעים‬
‫למחשבה בזמן שהיא מופיעה‪ ,‬הכוונה היא שעלינו להיות מודעים למשמעות האקטואלית‬
‫של מחשבה ]מהי מחשבה[ ולא רק לעובדה שמתנהלת חשיבה‪ .‬המשמעות של מחשבה היא‬
‫העבר‪ .‬אין אף מחשבה ללא המשמעות שלה‪ .‬מחשבה היא כמו חוט בפיסת בד‪ .‬רובנו לא‬
‫מודעים לכל הבד‪ ,‬שהוא כל התודעה‪ ,‬ומנסים לשלוט‪ ,‬או לעצב‪ ,‬או להבין את המשמעות‬
‫של חוט אחד‪ ,‬שהוא מחשבה אחת‪ .‬על מה מונח כל הבד של המחשבות? האם הוא מונח על‬
‫איזשהו יסוד? אם כן‪ ,‬מהו היסוד הזה? האם הוא מונח על מחשבה עמוקה יותר או על לא‬
‫כלום? ומהו החומר של הבד הזה?‬
‫שואל‪ :‬אתה שואל יותר מדי שאלות‪ .‬על שום דבר מזה לא חשבתי קודם‪ ,‬כך שאני צריך‬
‫להלך לאט יותר‪.‬‬
‫קרישנמורטי‪ :‬האם מחשבה היא הסיבה לכל חלוקה‪ ,‬לכל קיטוע בחיים? ]התשובה‪ :‬כן![‬
‫ממה עשויה מחשבה? ]מהעבר[ מהו היסוד של פיסות החוט הארוגות בבד המורכב הזה‬
‫שאנו קוראים לו התודעה )מיינד(? ]זכרונות[ מחשבה הנה חומר‪ ,‬קרוב לודאי שזה בר‬
‫מדידה‪ .‬והוא מגיע מהזיכרון המצטבר‪ ,‬שהוא חומר‪ ,‬שמאופסן במוח‪ .‬מקורה של מחשבה‬
‫הוא בעבר‪ ,‬קרוב או רחוק‪ .‬האם יכול אדם להיות מודע למחשבה כשהיא עולה מן העבר –‬
‫הזכירה של העבר‪ ,‬הפעולה של העבר? והאם יכול אדם להיות מודע למה שמעבר לעבר‪,‬‬
‫מאחורי החומה של העבר? ]מעבר‪ ,‬לא לפני[ אין הכוונה להליכה אחורה בזמן‪ ,‬אלא לחלל‬
‫שאינו נגוע בזמן או בזיכרון‪] .‬היסוד‪ ,‬הרקע עליו מושתת העבר‪ ,‬הזמן[ עד שנגלה את זה‬

‬היא סוג אחר של מחשבה‪ .‬הפעולה‬ ‫הזו של המתבונן בתוך מערכות היחסים יוצרת חלוקה‪ .‬רק עכשיו נוכל לענות על שאלותינו.‬סוג שלא יוצר פיצול במערכות‬ ‫יחסים‪ .‬ולכן קונפליקט‪ .‬המתבונן חושב ופועל‪.‬היא הינה המתבונן בעצמו‪.‬‬ ‫שואל‪ :‬מהו אם כן‪ .‬המתבונן‪ .‬החושב‪ .‬או לעץ או כל דבר אחר‪ .‬שהיא מחשבה‪ .‬אין זו מסקנה לשונית‪ .‬כיוון שרק עכשיו הגיעה‬ ‫המחשבה לקיצה‪ .‬ואינך יכול להתבונן בזמן עם זמן‪ .‬המימוש של זה הוא אהבה גדולה‪.‬המציאות הזו שהוא מודע לה היא הקשר‬ ‫שלו לדברים‪ .‬לאנשים ולרעיונות‪ .‬‬ ‫זהו המתבונן שמדבר על העולם ועל עצמו במערכות יחסים‪ .‬הוא הנו גם‬ ‫החווה ושוב הוא מפריד את עצמו מהדבר אותו הוא חווה‪ .‬יתר על כן‪ .‬שהיא זמן‪ .‬‬ ‫הפיצול בחיים שלנו הוא המבנה של החשיבה‪ .‬שהיא הפעולה של המתבונן שחושב את‬ ‫עצמו לנפרד‪ .‬זהו הדבר הגדול ביותר שיש להבין‪ .‬אזי‬ ‫תמיד תהיה חלוקה‪ .‬איפה הדבר הזה שעליו מתקיים אריג המחשבה?‬ ‫קרישנמורטי‪ :‬זה מה שאינו הפעולה של המתבונן‪ .‬‬ ‫פועלת‪ .‬‬ ‫הפעולה שלו היא תמיד בהתאם לדימוי שלו על עצמו והדימוי שלו את העולם‪ .‬כמשהו נפרד מהמחשבה‪ .‬מחשבה שיכולה לתפקד על‬ ‫מנת לתקשר‪ .‬אתה שמתבונן הוא זה‬ ‫שעושה את החלוקה‪ .‬שמודעת לדברים ומודעת לקיומה היא‪ .‬הוא תופס את עצמו כ"החושב"‪ .‬מהחוויה‪ . רק‬ ‫עכשיו נוכל ללכת מעבר לחומה של זמן וזיכרון‪ .‬אם היא תהיה בינך לבין אשתך‪ .‬‬ .‬לעבוד‪ .‬‬ ‫זוהי הפואנטה של מה שאנחנו אומרים‪ .‬המתבונן הזה הוא כל המנגנון של החשיבה‪ .‬כלומר הוא עצמו‪ .‬ולכן לקונפליקט‪.‬המתבונן עצמו ]אשליית הקיום שלו[ ההוא הפעולה שמחלקת‬ ‫את החיים לדבר שעליו הוא מתבונן כנפרד ממנו עצמו‪ .‬על מנת ללכת מעבר לפיצול הזה עלינו להבין‬ ‫מהו המתבונן‪] .‬יושר זה לחיות ללא הפעולה המפרידה של המתבונן‪.‬אינך יכול‬ ‫להתבונן במחשבה בעזרת מחשבה‪ .‬רק עכשיו לא תוכל המחשבה ליצור פיצול‪ .‬הוא גם מערכת עצבים ותפיסה חושית‪ .‬או המתנסה? המתבונן הוא הישות החיה שתמיד נעה‪.‬מהמחשבה‪ .‬הפעולה הזו אינה נפרדת מהמתבונן‪ .‬כל זה הוא המתבונן‪ .‬הוא גם‬ ‫ההבחנה‪ .‬המתבונן הוא השם שלו‪ .‬אך לא‬ ‫תיתכן מחשבה בלי חושב ולא חושב בלי מחשבה‪ .‬או החושב‪ .‬לפעול‪ .‬עוד מחשבה[ ברור שהוא זה שיוצר את החלוקה‪ .‫התודעה אינה יכולה לראות את עצמה אלא במונחים של מחשבה‪ .‬כל קונפליקט הוא המאבק הזה בין המתבונן למושא‬ ‫ההתבוננות‪ .‬‬ ‫על מנת לענות על כל השאלות שהצבנו עלינו להציב שאלה נוספת‪ :‬מהו החושב? האם‬ ‫החושב נבדל מהמחשבה? ]לא[ האם זה שמתנסה שונה מהניסיון אותו הוא חווה? האם‬ ‫המתבונן שונה מהאובייקט של ההתבוננות? אם המתבונן שונה מהדבר בו הוא מתבונן‪ .‬כך שהשניים הם בעצם אחד‪ .‬הריהו עדיין בתוך הגבולות ברי המדידה של עצמה‪.‬כך שהסיבה לכל החלוקות היא הפעולה ]או האמונה‬ ‫בקיומו של[ של המתבונן‪ .‬אינם‬ ‫שונים ממושא ההתבוננות‪ .‬ממסורת‪ .‬כאן טמונה הסיבה הבסיסית‬ ‫לחלוקה‪ .‬אילו זו הייתה‬ ‫מסקנה הרי שזו עוד מחשבה ששוב יוצרת פיצול בין המסקנה ובין הפעולה שאמורה לנבוע‬ ‫מן המסקנה‪ .‬הפיצול כבר לא יכול להתקיים‪.‬עכשיו‪.‬כאשר התודעה רואה את המציאות של זה‪ .‬החווה‪ .‬הפרדה‪ .‬ונכשל מלראות שהיחסים שלו‬ ‫הם הפעולה שלו‪ .‬הדיעה[‬ ‫של עצמו על עצמו – דימוי ששוב בנוי על התניה‪ .‬הוא גם הרעיון ]המושג‪ .‬‬ ‫מהו המתבונן הזה‪ .‬הפעולה הזו היא מערכת היחסים‬ ‫היחידה שאנחנו מכירים‪ .‬מהעבר‪ .‬ההתניות שלו‬ ‫והיחסים בין ההתניות הללו והחיים‪ .‬כך שכל מה‬ ‫שמחשבה יכולה לעשות או לשלול‪ .‬‬ ‫ההגשמה הזו אפשרית רק כשאתה מבין שהמתבונן עצמו הוא מושא ההתבוננות‪ :‬וזוהי‬ ‫מדיטציה‪.

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful