‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫חבר הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬
‫הגמ' בזבחים ח‪-:‬ט‪ :‬מוכיחה שפסח שלא בזמנו נקרב כשלמים‪,‬‬
‫וזה שייך בג' מקרים‪ :‬עברה זמנו ועברה שנתו‪ ,‬עברה זמנו ולא עברה שנתו‬
‫)עדיין שייך להקריבו כפסח בפסח שני(‪ ,‬ופסח קודם זמנו‪ .‬במאמר הזה‬
‫ננסה להגדיר את היחס בין פסח לשלמים במקרים אלו‪ ,‬וגם להגדיר את‬
‫מהות הפסח ביחס לשלמים בי"ד בניסן‪ ,‬קודם חצות ואחר חצות‪.‬‬

‫א‪ .‬עברה זמנו ולא שנתו‬
‫איתא במש' פסחים סג‪ .‬שאם שחט פסח במועד‪ ,‬דהיינו באמצע‬
‫הפסח שהוא לאחר זמנו‪ ,‬על החמץ‪ ,‬לשמו‪ -‬פטור מלא תשחט על החמץ‬
‫)כיון שהקרבן פסול(‪ ,‬שלא לשמו‪ -‬חייב )כיון שהקרבן כשר(‪ .‬ובגמ' סד‪.‬‬
‫איתא )לפי גירסת רש"י(‪" :‬טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור‪ ,‬אמאי‬
‫פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי‪ ,‬ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי‬
‫עקירה‪ ".‬והקשה ר"ת בתוד"ה טעמא דיש לדייק מרישא איפכא‪ ,‬ולכן גרס‬
‫שמרישא איתא במפורש שבעי עקירה‪ ,‬דאי לא בעי עקירה אפי' שחטו‬
‫לשמו כשר דשלמים לשם פסח כשר‪ .‬וע"כ שרש"י סובר שהרישא ניחא גם‬
‫למ"ד לא בעי עקירה כיון ששחטו בהדיא לשם פסח ה"ז פסול‪ ,‬ומה‬
‫דפליגי אי בעי עקירה או לא זהו כששחטו סתמא‪ .‬וכן סובר המאירי דף ס'‬
‫‪1‬‬
‫ע"א ודף ס"ג ע"ב‪.‬‬

‫‪1‬ומה שהקשה תוס' שמרישא יש לדייק שדוקא לשמו פטור הא סתמא חייב תירץ‬
‫רש"י בחולין ל‪ .‬ד"ה חייב "רישא דקתני לשמו פטור היינו דשחטיה סתמא וסתמא‬
‫קרי לשמו דאי לשמו דוקא קאמר הא סתמא חייב קשה סיפא" וע' ברמב"ן שם‬
‫שביאר ד"סתמא לא מקריא שלא לשמו שכיון שהוא פסח כל סתמא לאו שלא לשמו‬
‫הוא‪ ".‬וכ"כ תוס' ריב"א בפסחים‪.‬‬

‫קול צבי ח' ● תשס"ו‬

‫‪194‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫וצ"ב במאי פליגי רש"י ור"ת‪ .‬ומקופיא נראה שר"ת סובר‬
‫שלמ"ד לא בעי עקירה‪ ,‬הפסח נהפך לגמרי לשלמים‪ ,‬ולכן כששחטו לשם‬
‫פסח ה"ז כשר ככל שלמים של"ש ]והמ"ד בעי עקירה סובר שאינו הופך‬
‫לשלמים ולכן אינו כשר אא"כ שחטו לשם פסח‪ 2[.‬ורש"י ומאירי סוברים‬
‫שאפי' למ"ד לא בעי עקירה שם פסח נשאר עליו‪ ,‬וא"כ כששחטו לשם‬
‫פסח ה"ז פסול‪.‬‬
‫ולפ"ז ר"ת אזיל לשיטתו במה שכתב בספר הישר סי' תקי"ד‬
‫שלמ"ד לא בעי עקירה אין צורך מדאו' בניתוק או עקירה באשם שא"א‬
‫להקריבו כאשם כגון שנתכפרו באחר די"ל דהטעם שלא צריך עקירה הוא‬
‫משום שנהפך מעצמו לעולה‪ .‬וע' בפסחים עג‪ .‬שהגמ' השווה אשם ופסח‬
‫לגבי השאלה אם בעי עקירה‪ .‬וגם רש"י לכאו' אזיל לשיטתו בענין הזה‬
‫שסובר בזבחים ה‪ :‬ומנחות ד‪ .‬שאפי' למ"ד לא בעי עקירה צריך ניתוק או‬
‫עקירה מדאו' כדי שהאשם יהיה כשר לעולה‪ ,‬דהיינו לפי רש"י גם בפסח‬
‫וגם באשם אין הפיכה עצמאי‪ ,‬ולר"ת גם בפסח וגם באשם יש הפיכה‬
‫עצמאי‪ .‬וע' במאירי עג‪ .‬שלכאו' גם כן לשיטתו‪.‬‬
‫אבל קשה לפרש כן בר"ת דע' בפסחים פט‪ .‬דאיתא דמותר פסח‬
‫נאכל ליום ולילה‪ ,‬ואילו הפך לגמרי לשלמים אמאי אינו נאכל לב' ימים‬
‫כמו כל שלמים‪ .‬ועוד עי' בתורת כהנים פי"ח ה"ד וז"ל‪:‬‬
‫וכשהוא אומר 'אם כשב' לרבות את הפסח שעבר זמנו ושלמים‬
‫הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים‪ ,‬שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה‬
‫ושוק‪ ,‬אבל אינן נאכלין אלא ליום ולילה כתחילת הקדשן‪ .‬בן עזאי אומר‪,‬‬
‫אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי‪.‬‬
‫וע' בחדושי הגרי"ז על הש"ס זבחים ט‪ .‬תוד"ה שלמים שדייק‬
‫מהלשון "תחילת הקדשן" שהטעם שזמן אכילתו הוא יום ולילה משום‬
‫שהשם פסח נשאר עליהם וקובע זמן אכילתם‪ ,‬ואע"פ שנקרב כשלמים‪.‬‬

‫‪2‬וכך משמע משיט"מ זבחים ט‪ .‬אות י"א‪" ,‬אבל אינך קראי מיירי לאחר זמנו ולא‬
‫משתמע מיניהו דבעי עקירה אלא משתמע מינייהו דלגמרי הוו שלמים בלא עקירה‪".‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪195‬‬

‫נמצא שהתו"כ קשה על מה שביארנו בדעת ר"ת שמותר פסח נהפך‬
‫לשלמים‪.‬‬
‫אבל אם נפרש את התו"כ שנאכל ליום ולילה משום שנשאר שם‬
‫פסח עליו וכש"כ הגרי"ז צ"ע אמאי שאר דיני הקרבן כשלמים‪ ,‬ואמאי‬
‫השם פסח רק קובע הזמן אכילה‪ .‬ועוד צ"ע דהשם פסח באמת אינו קובע‬
‫הזמן לגמרי‪ ,‬שאין פסח נאכל לאחר חצות‪ ,‬ומותר פסח נאכל ליום ולילה‪.‬‬
‫ועוד צ"ע בדעת בן עזאי שסובר שמותר פסחים "אינן נאכלין אלא צלי‪",‬‬
‫ולכאו' זהו משום שסובר שאפי' מצות אכילת פסח שייך למותר פסח‪ ,‬כ"ש‬
‫שקשה לדידיה אמאי נאכל לכל הלילה ולא עד חצות‪) 3.‬ולא קשה מפסחים‬
‫פט‪ .‬שהגמ' שם לכאו' אליבא דר"ע דק"פ נאכל כל הלילה‪ ,‬דאיתא שם‬
‫שיש למותר פסח אותו זמן אכילה של פסח שני‪ (.‬אבל אין לומר שבן עזאי‬
‫חולק על ראב"ע וסובר שפסח נאכל כל הלילה‪ ,‬דע' בתוספתא זבחים ח‪:‬ג‬
‫וז"ל‪" ,‬בן עזאי אומר שלמים הבאין מחמת פסח הרי הן כפסח אלא שהן‬
‫נאכלין ליום ולילה‪ ".‬ומבואר שלמרות שיש לו דיני אכילת פסח כגון צלי‬
‫מ"מ לגבי זמן אינו כק"פ אלא נאכל כל הלילה כשלמים‪ 4.‬נמצא שגם‬
‫דברי חכמים וגם דברי בן עזאי סתומין‪ ,‬שלדברי חכמים אמרינן שזמן‬
‫אכילתו הוא יום ולילה משום שנשאר שם פסח עליו )"כתחילת הקדשו"(‬
‫אבל לגבי שאר דינים וגם גבי זמן אכילה לענין חצות אמרינן שדינו‬
‫כשלמים‪ .‬ובן עזאי‪ ,‬אע"פ שמודה שלגבי מקצת דינים מותר פסח הרי הוא‬
‫כשלמים‪ ,‬כגון שטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק‪ ,‬וכדיליף הגמ'‬
‫בזבחים ט‪ .‬מקראי‪ ,‬מ"מ לגבי מקצת דינים‪ ,‬כגון צלי‪ ,‬ה"ז כפסח‪ ,‬ולגבי‬
‫מקצת דינים אינו לא כפסח ולא כשלמים‪ ,‬שנאכל כל הלילה אבל רק ליום‬
‫ולילה‪ .‬ונראה שיש לפרש התו"כ בב' אופנים‪:‬‬

‫‪3‬אבל ע' בתוספתא פסחים ט‪:‬ג וזבחים ח‪:‬ג‪ ,‬ומשמע שם שלפי הת"ק מותר פסח‬
‫נאכל עד חצות אבל בן עזאי חולק וסובר שנאכל כל הלילה‪ .‬וע' בחזון יחזקאל‬
‫שדייק מרש"י בפט‪ .‬שהיה לרש"י גירסא אחרת בתוספתא ושלא היה גורס עד חצות‪.‬‬
‫‪4‬וראיתי בתוספתא כפשוטה שכתב ש"אלא שהן נאכלין ליום ולילה" הוא פירוש‬
‫מוטעה שבא מן הגליון‪ ,‬ואף שדבריו אינם מוכרחים די"ל כש"כ שבן עזאי בא לפרש‬
‫שלגבי זמן אכילה אינו כק"פ‪ ,‬אף לפי דבריו בן עזאי סובר כראב"ע‪ ,‬שאינו חולק על‬
‫הת"ק שודאי סובר כראב"ע‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫ב‪ .‬המהלך הראשון בהתו"כ‬
‫ואולי אפשר לומר להחכמים סוברים שמותר פסח הופכת‬
‫לשלמים‪ ,‬ודלא כמו שדייק הגרי"ז‪ ,‬אבל יש להסתפק לאיזה מין שלמים‬
‫נהפכת‪ ,‬ומתרצת התו"כ שנהפכת לשלמים שנאכלת ליום ולילה כתחילת‬
‫הקדשו‪ ,‬ששייך שלמים שנאכל ליום ולילה כמו שלמי נזיר‪ ,‬וא"כ מסתבר‬
‫שנהפך לשלמים כזו‪ ,‬דאינו הופך יותר ממה שצריך‪ .‬והדין של נאכל ליום‬
‫ולילה אינו מתנגד לדין שלמים שבו כלל די"ל שבכל שלמים שייך הדין‬
‫של נאכל ליום ולילה דע' בויקרא ז‪:‬טז‪-‬יז‪" ,‬ביום הקריבו את זבחו יאכל‪,‬‬
‫וממחרת והנותר ממנו יאכל‪ .‬והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש‬
‫ישרף‪ ".‬ולכאו' מבואר מזה שאע"פ שנאכל ביום השני מ"מ נקרא נותר‬
‫ואינו דומה אכילתו ביום ראשון‪ ,‬שהוא עיקר זמנו‪ ,‬לאכילתו ביום שני‪,‬‬
‫שנקרא נותר‪ .‬וכן פירש הרמב"ן שם וז"ל "אבל מצוה שיאכל ממנו‬
‫בראשון והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר‪ ".‬וכ"כ בשיט"מ זבחים נו‪:‬‬
‫אות ח'‪" ,‬וי"ל דהאי 'והנותר' לא נפסל קאמר אלא נותר שלא אכל ביום‬
‫הראשון כמצותו דעיקר מצוה לאוכלו ביום הראשון‪ ".‬ולכאו' גם הראב"ד‬
‫על הרי"ף פרק תמיד נשחט )וזהו גם משמעות רש"י נט‪ .‬ד"ה בשאר ימות‬
‫השנה( סובר כרמב"ן שסובר בדעת ר' יוחנן בן ברוקא דמחוסר כפורין‬
‫בשאר ימות השנה מביא קרבנו התמיד כדי לאכול קדשים בערב‪ ,‬שעושים‬
‫כן אפילו לאכול בשלמים של היום אע"פ שאפשר לאוכלו למחר‪ ,‬משום‬
‫שעיקר מצותו לאוכלו היום‪ .‬ואע"פ שהבעל המאור שם חולק‪ ,‬אין ראיה‬
‫שחולק על הרמב"ן‪ ,‬דדילמא סובר שכיון שנאכל למחר אין דוחין העשה‬
‫דהשלמה‪ 5.‬ולפ"ז יש לומר שבכל שלמים שייך הדין של נאכל ליום ולילה‬
‫אלא שברוב המקרים נתחדש דין נוסף של היתר אכילה ביום שני מדין‬
‫נותר‪ ,‬ובשלמי נזיר לא נתחדש האי דינא‪ ,‬אבל לא שיש לו זמן אכילה‬
‫אחרת לגמרי‪ 6.‬ולפ"ז י"ל שגם בפסח לא נתחדש האי דינא דנאכל ליום‬
‫‪5‬אבל עי' באו"ש פסוה"מ י‪:‬ו שהבין שהבעה"מ חולק על הרמב"ן‪.‬‬
‫‪6‬ויש להאיר שהגמ' זבחים לו‪ .‬לא משמע הכי דאיתא שם‪'" ,‬ובשר זבח תודת שלמיו'‬
‫למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה‪ ,‬חליפין וולדות תמורות מנין ת"ל ובשר‪ ".‬וצ"ע‬
‫דאם תמורתו כיו"ב מהכ"ת שתמורת תודה יהא נאכל לשני ימים‪ ,‬וע"כ צ"ל דכיון‬
‫דתודה איקרי שלמים מעיקר הדין צריך שזמן אכילתו יהא שני ימים אלא שצמצם‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪197‬‬

‫שני‪ .‬אבל שאר דיני פסח שלא קיימים בשלמים כמו צלי‪ ,‬לא נשארים‬
‫כשנהפכת לשלמים‪ .‬ולפ"ז הביאור בהתו"כ הוא כך‪ :‬כשהוא נהפך‬
‫לשלמים נהפך לשלמים שנאכל ליום ולילה כתחילת הקדשו‪ ,‬דבתחילת‬
‫הקדשו גם היה זמנו יום ולילה‪.‬‬
‫ובן עזאי פליג וסובר שאע"פ שהקרבן עצמו נהפך לשלמים‪,‬‬
‫הדיני אכילה שלו כפסח וחולק על החכמים שסוברים שאין לו דיני אכילה‬
‫של פסח‪ .‬וכך משמע מלשון התוספתא שאפי' לבן עזאי זה נקרא "שלמים‬
‫הבאין מחמת פסח‪ ",‬דהיינו אפי' לבן עזאי נהפך לשלמים‪ ,‬אף אם יש לו‬
‫דיני אכילת ק"פ‪ .‬ומצאנו דמיון לזה במקום אחר‪ ,‬שבן תימא )פסחים ע‪(.‬‬
‫סובר שחגיגת י"ד איתקש לפסח "לכל מילי" ]כגון שאינו באה אלא מן‬
‫הצאן ומן הזכרים בן שנתו‪ ,‬ואינה נאכלת אלא צלי וכו'[ ומ"מ ודאי הוי‬
‫קרבן שלמים‪ .‬ושמעינן מהא ששייך שיהיה לשלמים כל דיני פסח אע"פ‬
‫שיש לו שם שלמים‪ ,‬וה"ה לבן עזאי‪ .‬וע' בתוס' רי"ד ע‪ .‬שהסתפק בדעת‬
‫בן תימא אם זריקת הדם של חגיגת י"ד כמו פסח ]בשפיכה[‪ .‬ולכאו' ה"ה‬
‫שיש להסתפק בבן עזאי במותר פסח‪) .‬ואף שאיתא בפט‪ .‬שזריקת מותר‬
‫פסח כשלמים יש לומר שזהו לחכמים דבן עזאי‪ (.‬אבל נראה שפשוט הוא‬
‫שלבן עזאי הדיני הקרבה הן כשלמים‪ ,‬דבשלמא לבן תימא יש מקום‬
‫להסתפק אף בדיני הקרבה כיון שיש היקש לפסח‪ ,‬אבל במותר פסח אין‬
‫היקש‪ ,‬ולכאו' צ"ל שהקשר לפסח הוא ע"פ סברה‪ ,‬שהטעם שנאכל כפסח‬
‫משום שאע"פ שהשם קרבן נשתנה לשלמים אבל הדיני אכילה לא נשתנו‪,‬‬
‫דהיינו שלגבי דיני אכילה נשאר פסח אע"פ שדיני ההקרבה הם ככל‬
‫שלמים‪ .‬ויש להביא ראיה לזה מהתו"כ שמשמע שאין מח' בין בן עזאי‬

‫התורה את זמנו כשמקריבו כתודה וא"כ ס"ד שתמורת תודה יהא נאכל לב' ימים‪.‬‬
‫ומשמע שזמן אכילת שלמים שונה לגמרי מזמן אכילת שאר קרבנות ולא רק שניתוסף‬
‫בו יום אחד‪ ,‬דאילו היה כן אמאי ס"ד שיהא תמורת תודה נאכל לשני ימים‪ ,‬הלא בכל‬
‫שלמים יש גם דין של אכילה ליום ולילה‪) .‬לכאורה מכאן ג"כ מוכח שתמורה אינו‬
‫כיו"ב ממש ולכן אין תמורה עושה תמורה‪ ,‬ועי' בפסחים צו‪-:‬צז‪ .‬שנחלקו אם תמורת‬
‫פסח שנדחית כשר כשלמים‪(.‬‬

‫‪198‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫לחכמים אלא לענין צלי‪ ,7‬אבל לגבי דיני הקרבה כמו סמיכה ותנופת חו"ש‬
‫וה"ה זריקה‪ ,‬ה"ז שלמים גמור‪.‬‬
‫אבל לפ"ז צ"ע אמאי נאכל כל הלילה‪ ,‬הלא חצות הוא דין‬
‫באכילת הפסח וכמו צלי‪ .‬ותי' הגרי"ז )שם( בשם הגר"ח שחצות אינו דין‬
‫בקרבן אלא דין באכילת ק"פ‪ ,‬אבל מדיני הקרבן כשר כל הלילה‪ ,‬כגון לגבי‬
‫נותר‪ ,‬שלא הוי נותר עד עלות השחר אע"פ שאינו נאכל לאחר חצות‪ .‬וז"ל‪,‬‬
‫"הא דאין הפסח נאכל עד חצות‪ ,‬אין זה דין הקרבן עצמו‪ ,‬דמצד הקרבן‬
‫זמנו יום ולילה‪ ,‬וזמן חצות שנתנה תורה הוא דין במצות אכילת ק"פ‪ ,‬כמו‬
‫‪8‬‬
‫דאמרינן שאינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא צלי‪".‬‬
‫אבל היסוד של הגרי"ז אינו מספקת לבן עזאי‪ ,‬שבן עזאי סובר‬
‫שיש לו גם דיני אכילה של ק"פ‪ ,‬ולכן צ"ל ע"כ מש"כ הגר"מ )שיעורי‬
‫הגר"מ והגרי"ד עמ' ע"ה( שחצות הוא דין במועד ולא שייך אלא בליל‬
‫ט"ו‪ 9 .‬וע' פסחים קכ‪ :‬שלומדים שמצה אינה נאכלת לאחר חצות מזה‬

‫‪7‬הראב"ד בפירושו לתו"כ כתב דאיסור שבירת עצם אינו נוהג במותר אפי' לבן עזאי‬
‫משום מיעוטא דבו‪ ,‬וע' פסחים ע‪ .‬שמסתפק הגמ' אם יש איסור שבירת עצם בחגיגת‬
‫י"ד לבן תימא‪ ,‬ולפ"ז התו"כ הכריע‪.‬‬
‫‪8‬ויש להביא ראיה להך יסוד‪ ,‬שבפסח יש ב' דינים‪ ,‬שחוץ מזה שהוא פסח הוא גם‬
‫קרבן רגיל‪ ,‬משיטת הר"מ ק"פ ה‪:‬ט שמי שהוא ט"ו מיל מחוץ לירושלים בעליית‬
‫השמש נכלל בפטור דרך רחוקה אע"פ שבזבחים ק‪ .‬גבי טומאת קרובים איתא "כאן‬
‫לפני חצות כאן לאחר חצות‪ ".‬ומשמע שהחיוב אינו מתחיל עד חצות‪ .‬וביאר‬
‫המקד"ד קו"א ה‪:‬ה כהנ"ל‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫הנה בפסח יש ב' דברים‪ ,‬חיוב כשאר חיובי קרבן דחיוב קרבן הוא כשאר חובות‬
‫לגבוה דחייבי קרבנות ממשכנין אותם‪ ,‬ובפסח איכא ג"כ מ"ע שיש בה כרת‪ .‬והנה‬
‫החיוב קרבן כמו שאר חובות חל עליו בתחילת היום‪ ,‬דהיום גורם החיוב‪ ,‬ואף דאינו‬
‫ראוי להקריב עד לאחר חצות חיובא כבר רמי עליה‪ ,‬וכיון דרמי חיובא תו לא פקע‪,‬‬
‫אבל התם גבי טומאת קרובים לאחר חצות דזה דאינו מטמא הוא משום עשה דיש בו‬
‫כרת דוחה עשה דטומאה‪ ...‬שחל בחצות‪.‬‬
‫ולקמן באות ד' נביא ביאור נוסף בר"מ הנ"ל‪.‬‬
‫‪9‬ושו"מ שהאו"ש חו"מ ו‪:‬א כתב יותר מזה‪ ,‬שמותר לאכול פסח בזמנו לאחר חצות‬
‫וזה נחשב אכילת קדשים קלים אע"פ שאינו מקיים מצות אכילת ק"פ‪ .‬אבל בסוף‬
‫דבריו כתב דרק אם היה הקטרה בפסח מצרים יהיה לו שם קרבן רגיל גם כן‪ .‬ובאמת‬
‫הגר"ח עצמו כתב האי חילוק דע' בסטנסיל סי' ל"א דחילק בין מצות אכילת פסח‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪199‬‬

‫שאיתקש לפסח‪ ,‬וכמו שאין מצות מצה במותר פסח לבן עזאי גם אין דין‬
‫חצות במותר פסח‪ .‬ויש להביא ראיה לזה מבן תימא שאע"פ שחגיגת י"ד‬
‫‪10‬‬
‫כפסח ככל דבר‪ ,‬ואפי' לגבי דיני אכילה כגון צלי‪ ,‬ואפי' לגבי דיני הקרבה‬
‫ובכל זאת "נאכל ליום ולילה‪ ",11‬ש"מ שחצות הוא דין במועד וזה לא שייך‬
‫‪12‬‬
‫במותר פסח או חגיגת י"ד‪.‬‬
‫ויש להציע מהלך אחר בחצות דעי' באו"ז ח"ב סי' רל"א ד"ה תנן‬
‫וז"ל "וק"ל דבשלהי ע"פ דייק שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות מדקתני‬
‫במתני' הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא דמחצות הו"ל נותר‬
‫ובתוספתא פסחים )ה‪:‬ב(‪ 13‬תנאי הפסח‪ ,‬אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל‬
‫אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום‬

‫ומצות אכילת קדשים‪ ,‬דסובר הגר"ח בדעת הרמב"ם שמצות אכילת ק"פ הוא רק על‬
‫בשר‪ ,‬אבל מצות אכילת קדשים כולל כל מה שיש לו שם אוכל‪ ,‬דכל מה דחזי‬
‫לאכילה )כגון גידין רכין( בכלל גופא דזיבחא הוי ויש עליו מצות אכילה‪ .‬נמצא‬
‫דבגידין שסופן להתקשות לפי ר"ל יש עליהם מצות אכילת קדשים אע"פ שאין‬
‫עליהם מצות אכילת ק"פ‪ ,‬ולא אמרינן שדיני ק"פ מגדירים את דיני הקרבן ולפ"ז‬
‫צע"ק אמאי הגר"ח לא הסכים להאו"ש לחלק גם לגבי זמני אכילתם‪) .‬וצע"ק על‬
‫הגר"ח דהלא הר"מ חולק על רש"י ורמב"ן וסובר שאין מצות אכילת קק"ל‪ .‬וי"ל‬
‫דמ"מ יהיה נפק"מ לענין פיגול נותר וטמא על הגידין שסופן להתקשות ]ע' פסוה"מ‬
‫יח‪:‬כב[‪ .‬וע' בסה"מ שמשמע שיש קצת מצוה בקדשים קלים‪(.‬‬
‫‪10‬לפי התוס' רי"ד מקריבין אותו לאחר התמיד וכן משמע מרש"י ע‪ :‬ד"ה מנא ידעי‬
‫שלא יודעים אם צריכים חגיגה עד שעת שחיטת הפסח דנמנין עליו אנשים מעלמא‪.‬‬
‫)ע' דבר שמואל(‬
‫‪11‬אבל אם נימא שבן תימא חולק על ראב"ע אין ראיה‪.‬‬
‫‪12‬ולגבי הסתירה בין התוספתא שסובר שבן עזאי מסכים שמותר פסח נאכל ליום‬
‫ולילה והתו"כ שסובר שמותר פסח אינו נאכל אלא בלילה‪ ,‬ע' בחידושי הגר"מ‬
‫והגרי"ד עמ' ע"ה שהמילה "יום" לאו דוקא וכוונת התוספתא היא להדגיש שנאכל‬
‫כל הלילה אף לאחר חצות‪ .‬וע' בספר זכר יצחק לר' יצחק מפוניבז' סי' מ"ג שסובר‬
‫שאפי’ בן עזאי סובר שנאכל ביום והא דפסח בזמנו אינו נאכל ביום לא משום שזמן‬
‫הקרבן דוקא בלילה אלא משום שהוא צריך להאכל בליל ט"ו דוקא שהוא זמן אכילה‬
‫וכן במותר פסח שלא שייך האי דינא מותר ביום )ע' נט‪ .‬תוד"ה אתי בשיטת ריב"א(‪.‬‬
‫וגם הסברה הזאת מתיישבת אם מה שנתבאר אלא שצ"ע ממה שכתב בן עזאי בתו"כ‪.‬‬
‫וע"ע בשפ"א פסחים פט‪ .‬שהסתפק אם פסח שני נאכל אף ביום‪.‬‬
‫‪13‬ע' תוספתא זבחים פ"ו ואולי היה להאו"ז גירסא אחרת בתוספתא פסחים‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫פיגול עד שיעלה עמוד השחר אלמא הא בהא לא תליא‪ ".‬ולהגר"ח והגר"מ‬
‫לק"מ דהם סוברים שזה שמטמא את הידיים אינו משום שנעשה נותר‬
‫מדאו'‪ ,‬אבל מזה שהאו"ז לא תירץ הכי והניח בצ"ע משמע דסבר דהא‬
‫דמטמא את הידים משום שהוא נותר גמור‪) .‬וע' בצל"ח ברכות ט‪ .‬דגם כן‬
‫חולק על הגר"ח והגר"מ וסובר שלר' יוחנן ]זבחים נו‪ [:‬שנותר תלוי‬
‫באיסור אכילה ]ולכן חייב קרבן שגגת נותר אם אכל מבשר שלמים באור‬
‫ליום שלישי שאע"פ שאין לו דין שריפה עד הבקר חל עליו שם נותר‬
‫כשאסור באכילה[ ה"ה שיהיה נותר לראב"ע מיד בחצות כשחל עליו‬
‫איסור אכילה‪ 14(.‬וע' פסחים עא‪" .‬מי איכא מידי דבשר איפסל ליה‬
‫מאורתא ואימורין עד צפרא א"ל אביי אלמה לא והרי פסח לראב"ע דבשר‬
‫איפסל מחצות ואימורין עד צפרא‪ ",‬ולהגר"מ צ"ע בקושיית אביי דהטעם‬
‫שפסח פסול אחר חצות אינו דין בקרבן אלא דין במועד ואיך שייך להוכיח‬
‫מזה לשאר קרבנות )שבקר האמור באימורין הוא בוקר ראשון( וע"כ שהוא‬
‫דין בקרבן )ואף אם נימא שאינו מותר צ"ל שזהו משום שמותר אינו תלוי‬
‫בהכשר אכילת הבשר בפועל(‪ 15.‬וא"כ הדרא קושיין לדוכתא‪ ,‬אמאי כשר‬
‫‪14‬ע' גר"ח סטנסיל סי' ל"א שאפי' לרש"י וראב"ד איסור נותר תלוי במצות אכילה‬
‫ולא היתר אכילה וכ"ש לפי הר"מ‪.‬‬
‫‪15‬ושו"מ מש"כ הגר"מ בענין זה בספר קובץ חדושי תורה ויש לפקפק קצת בדבריו‬
‫דהבין בחזקיה בזבחים נו‪ :‬שיש איסור לאכול בשר שלמים באור שלישי ומזה הביא‬
‫ראיה ששייך איסור אכילה בלי שם נותר‪ ,‬וצ"ע דא"כ אמאי לא חשיב פיגול‪ ,‬ומהכ"ת‬
‫שפיגול תלוי באיסור נותר‪ .‬ואע"פ שלא הוי נותר עד עלות השחר אולי שייך פיגול‬
‫במחשבה לאכל בלילה כיון שאסור באכילה‪ .‬וי"ל שלחזקיה אע"פ שאין מצות‬
‫אכילה באור שלישי‪ ,‬מ"מ אין איסור אכילה‪ ,‬וקצת משמע כן מהברייתא להלן‪" ,‬יכול‬
‫יהו נאכלין לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים‬
‫מה זבחים הנאכלין ליום אחד לילה אחריהן אף זבחים הנאכלין לשני ימים לילה‬
‫אחריהן ת"ל והנותר‪ "...‬הרי לר' יוחנן דוקא משום שהוא נותר אין אוכלים אותו‬
‫באור שלישי‪ ,‬אבל אילו לא היה נותר כמו שסובר חזקיה‪ ,‬מותר לאוכלו באור שלישי‬
‫משום שבקדשים הלילה הולך אחר היום )אע"פ שודאי לא מקיים מצות אכילת‬
‫קדשים קלים כמו שכתוב בפסוק‪ (.‬וכך משמע מתוס' שם נו‪ .‬דהקשה אמאי צריכים‬
‫קרא שדם נפסל בשקיעת החמה‪ ,‬תיפוק ליה דבלילה אינו יכול לזרוק ובבקר נפסל‬
‫בלינה‪ ,‬ומכח זה חידש ר"ת שיש ב' שקיעות‪ ,‬וצ"ע דיש לתרץ שצריך לפסול דם‬
‫לענין מחשבת חוץ לזמנו בדם‪ ,‬דמחשבין משתשקע החמה )כמו שהקשה הגר"מ‬
‫עצמו(‪ ,‬וע"כ צ"ל שאם יש איסור זריקה אפי’ שהוא דין צדדית שייך מחשבת חוץ‬
‫לזמנו‪ ,‬וכן בחזקיה‪ ,‬אילו היה אסור לאכול הבשר באור שלישי יהיה מחשבת פיגול‪,‬‬
‫וע"כ כדאמרן‪ .‬וא"כ ה"ה בפסח‪ ,‬מאחר שאסור לאכל הפסח לאחר חצות‪ ,‬ממילא‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪201‬‬

‫כל הלילה לבן עזאי‪ ,‬וצ"ל כמו התוספתא פסחים ט‪:‬ג וזבחים ח‪:‬ג "שלמים‬
‫שנתערבו בשלמים הבאין מחמת הפסח ירעא עד שיסתאבו וימכרו ויביאו‬
‫בדמי יפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי יפה שבהן‬
‫שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים‪ ".‬שבאמת צריך לאכול המותר פסח‬
‫‪16‬‬
‫קודם חצות‪.‬‬

‫ג‪ .‬המהלך השני בהתו"כ‬
‫יש לפרש "תחילת הקדשן" כמו שדייק הגרי"ז‪ ,‬שאפי' לחכמים‬
‫נאכל ליום ולילה משום שנשאר עליו שם פסח כתחילת הקדשן‪ ,‬ולתרץ מה‬
‫שהקשינו למה רק לגבי זמן יש לו קדושת פסח ולא לגבי שאר דינים‪ ,‬י"ל‬
‫שהוא משום שזמן אכילה הוא דין ששייך בכל קרבנות וא"כ אינו מדיני‬
‫אכילת הפסח אלא הוא דין בקרבן‪ ,‬והחכמים סוברים שאע"פ שהדינים‬
‫ששייכים לאכילת הפסח אינם שייכים למותר פסח‪ ,‬כיון שנהפך לשלמים‪,‬‬

‫הוי נותר‪ .‬ואע"פ שלחזקיה ודאי לא הוי נותר עד עלות השחר אולי לר' יוחנן הוי‬
‫נותר בחצות‪ .‬ואע"פ שיש לדחות דפסח שאני שהוא דין במועד מ"מ ע' בזבחים כ‪.‬‬
‫דלרבי שיש מצוה לקדש ידיו בבקר פשוט ששייך לינה על מי כיור‪ .‬וצ"ע דאע"פ‬
‫שנאמר זמן לגבי מצות קידוש יו"ר אין שום זמן נאמר לגבי כיור ומהכ"ת שיש לינה‪.‬‬
‫וע"כ שכיון שא"א להשתמש בכיור בלילה למתירין חל בו לינה דהיינו שלינה אינו‬
‫תלוי בזמן העבודה אלא באפשרות לקיים המצוה‪ ,‬וא"כ כ"ש בפסח ששייך לינה‬
‫בחצות‪ .‬ואין להקשות שלא מצאנו לינה או נותר באמצע הלילה‪ ,‬ורק בעלות השחר‬
‫או שקיעה‪ ,‬דהרי בזבחים כ"א שאפ' אם לא היה לינה בשקיעה משום שהיה הכיור‬
‫משוקע במים‪ ,‬כשהעליהו באמצע הלילה חל לינה מיד לגבי מתירין לפי ר' חייא בר‬
‫יוסף‪ .‬וע"ע בריטב"א סוכה נ‪ .‬שכתב ששייך לינה על המים שמקודש לניסוך המים‬
‫אע"פ שלילה כשרה לניסוך משום דלאו אורחיה הוא לעשות ניסוך בלילה וא"כ כ"ש‬
‫ששייך נותר בק"פ בחצות‪) .‬ואין לחלק בין לינה למותר ע' רש"י פסחים לד‪ .‬וסה"מ‬
‫קטו‪-‬כ וע"ע פסחים טו‪ .‬תוד"ה ולד שאולי חולק‪(.‬‬
‫‪16‬כגירסא שלנו בתוספתא ודלא כחזון יחזקאל שכתב שהיה לרש"י פט‪ .‬גירסא‬
‫אחרת‪ ,‬ומה שאיתא ברש"י "ליום ולילה" לא שכך גרס בתוספתא אלא שקיצר‬
‫בלשונות וכן בשיטת בן עזאי שכתב יום ולילה שהכונה עד חצות דא"א לומר‬
‫שהכונה שנאכל כל הלילה דאם חולק על החכמים וסובר שצריך צלי דהיינו שיותר‬
‫דומה לפסח לא יתכן שגם חולק עליהם לאידך גיסא וסובר שנאכל כל הלילה והוי‬
‫פחות פסח‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫מ"מ הדינים בקרבן נשארים‪ .‬ובן עזאי סובר שאף לגבי דיני אכילה נשאר‬
‫פסח‪ ,‬ולגבי חצות צריך לפרש או כהגר"מ או כש"כ באו"ז‪.‬‬
‫ועכשיו נחזור למח' רש"י ור"ת שפליגי בדין פסח שעברה זמנו‬
‫ולא עברה שנתו למ"ד לא בעי עקירה מה הדין אם שחטו בהדיא לשם‬
‫פסח‪ ,‬שר"ת מכשיר ככל שלמים ששחטו של"ש ורש"י פוסל שנשאר עליו‬
‫שם פסח‪ .‬ולכאו' ר"ת יפרש כמו המהלך הראשון בהתו"כ‪ ,‬שמותר פסח‬
‫היו שלמים גמורין‪ ,‬ורש"י יפרש כהמהלך השני‪ ,‬שמותר פסח נשאר פסח‪.‬‬
‫אבל יש להביא ראיות שרש"י ור"ת לא מפרשים כפי מה שנראה‬
‫מפשטות דבריהם‪ .‬דמה שכתבנו ברש"י צ"ע דע' בפסחים עג‪ :‬רד"ה אלא‬
‫אמר ר"פ ורד"ה אלא מחוורתא‪ ,‬דכתב שמיירי "כגון ששחטיה בהדיא‬
‫לשם פסח" ולכן פסול לר' אליעזר ויוסף בן חונאי דאחרים לשם פסח‬
‫פסול אע"פ שלא בעי עקירה ועומד לשלמים‪ .‬וצ"ע דהלא דייקנו שרש"י‬
‫סובר שלכו"ע אם שחטו בהדיא לשם פסח אין כאן עקירה ונשאר פסח‪,‬‬
‫ומדף עג‪ :‬מבואר דאפי' שחטו בהדיא לשם פסח שהוא כשר אי לא בעי‬
‫עקירה‪ .‬וי"ל דשאני הכא שאינו מתכון שלא לעוקרו ע"י ששחטו בהדיא‬
‫לשם פסח דהרי הוא חושב שזה פסח והוא לא יודע שמתו הבעלים או‬
‫עקרו ידיהם מן הפסח‪ 17.‬וא"כ למ"ד לא בעי עקירה ה"ז כאילו שחטו לשם‬
‫שלמים כיון שעומד לשלמים‪ .‬משא"כ במש' סג‪ .‬שמיירי בפסח לאחר זמנו‬
‫שהוא יודע שלא שייך להיות פסח ומ"מ שוחטו בהדיא לשם פסח‪ ,‬בכה"ג‬
‫לא שייך שיהיה עקירה בע"כ‪ .‬ולפ"ז אין הפשט בלא בעי עקירה לפי רש"י‬
‫שאע"פ שצריך לעוקרו בידים להקרבה כשלמים אלא שאם שחטו סתם גם‬
‫כן נקרב כשלמים כיון שעומד לשלמים דא"כ לא שייך שיהיה עקירה לשם‬
‫שלמים כששחטו בהדיא לפסח )אף שלא ידע שאינו עומד לפסח(‪ .‬אלא‬
‫צ"ל ברש"י שהשחיטה עוקר אותו לשלמים ממילא אלא שאם מתכון‬
‫בהדיא שלא יתעקר לא שייך שהשחיטה יעקרנו בע"כ אבל כששחטו לשם‬
‫פסח משום שסובר שהוא פסח דלא ידע שעקרו הבעלים ידיהם השחיטה‬
‫עוקרתו ממילא דאין כאן מחשבה של אי‪-‬עקירה ואין זה כנגד רצונו אלא‬
‫כנגד ידיעתו‪ .‬וע' פסחים עג‪ :‬רד"ה אלא אמר רבא וז"ל "וכן מותר הפסח‬

‫וצ"ע אמאי לא הוי עקירה בטעות וע' בצל"ח מה שתי'‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪203‬‬

‫כיון דלשלמים קאי סתמא כי שחיט ליה שלמים הוא" ומשמע שנהפך‬
‫לשלמים כששוחטו‪.‬‬
‫ויש להביא ראיה שאפי' ר"ת שסובר שלמ"ד לא בעי עקירה מותר‬
‫פסח ששחטו לשם פסח כשר ככל שלמים‪ ,‬אין זה משום שכבר נהפך‬
‫לשלמים‪ ,‬אלא משום שהשחיטה עוקרתו ונעשה שלמים כיון שעומד לקרב‬
‫כשלמים‪ ,‬וכיון שנעשה שלמים ה"ז כשר כשנשחט של"ש ככל שלמים‪,‬‬
‫אבל קודם עקירה נשאר שלמים‪ ,‬דע' ביומא סג‪ .‬תוד"ה טעמא לגבי פסח‬
‫בחוץ שלא בזמנו שר"ת גורס שם כמו שגורס בפסחים סד‪ .‬וז"ל ‪" :‬שס"ד‬
‫דלא בעי עקירה וא"כ אמאי פטור והא אי בעי שחט סתמא בפנים דסתמא‬
‫שלא לשמו קאי‪ ".‬וצ"ע דלמ"ד לא בעי עקירה לא צריך להגיע לדין של‬
‫"הואיל וסתמא כשר לפנים‪ ",‬הלא אפי' לשמו כשר לפנים‪ ,‬דכבר נהפך‬
‫לשלמים‪ .‬וקשה תרתי‪ :‬אמאי צריך להגיע לדין של הואיל‪ ,‬הלא כבר‬
‫שלמים הוא‪ .‬ועוד אי אמרינן הואיל‪ ,‬נימא חידוש טפי שאפי' שחטו לשם‬
‫פסח כשר ואמאי נקט בתוס' "הואיל ואי בעי שחט סתמא בפנים‪ ".‬וע"כ‬
‫דשונה הכשרות של "לשם שלמים" מהכשרות של "לשם פסח‪) ".‬וסתמא‬
‫הוא כמו "לשם שלמים" למ"ד לא בעי עקירה כיון שעומד לקרב שלמים‪(.‬‬
‫ונראה שה"פ‪ ,‬ר"ת סובר שפסח לאחר זמנו דינו כשלמים רק לגבי דיני‬
‫הקרבה אע"פ שקדושת פסח נשאר עליו כל זמן שלא עוקרים אותו דהמ"ד‬
‫שלא בעי עקירה סובר שזה שעומד לקרב כשלמים גורם שינוי בדיני‬
‫הקרבה שלו אבל לא בשמו‪ .‬לכן אם שחטו לשם פסח ה"ז כשר דהדיני‬
‫הקרבה שלו כשלמים‪ ,‬ושלמים ששחטו שלא לשמו כשר‪ ,‬אבל בקדושתו‬
‫נשאר פסח‪ ,‬ולכן פטור משחוטי חוץ‪ ,‬דפסח אינו ראוי לפתח אוהל מועד‪,‬‬
‫בלי הדין של הואיל ואי בעי שחיט בפנים סתמא‪) 18.‬וחילוק הזה בין שם‬
‫הקרבן ודיני הקרבה של הקרבן יבואר להלן באות ד'‪ (.‬אבל אילו שחטו‬

‫‪18‬אבל כיון שעומד לשלמים כבר נהפך לשלמים מדיני הקרבה‪ ,‬וא"א שוב להופכו‬
‫לפסח‪ ,‬אפי' מי שרוצה‪ ,‬כך מבואר מפסחים פט‪ .‬תוד"ה ונטרחו שהקשה האיך‬
‫מביאים מותר פסח לשם פסח למ"ד לא בעי עקירה‪ ,‬הלא שלמים לשם פסח קשחיט‪,‬‬
‫והטעם שא"א להופכו הוא משום שעומד לשלמים כש"כ המהרש"א שם‪) .‬ועפ"ז‬
‫מיושב איך תירץ את קושיתו השניה‪ ,‬עי"ש ודו"ק‪(.‬‬

‫‪204‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫לשם שלמים )או אפי' סתמא למ"ד לא בעי עקירה( הרי נעקר קדושת פסח‬
‫‪19‬‬
‫ממנו ונהפך לשלמים וחייבים עליו בחוץ‪.‬‬
‫סיכום מה שאמרנו עד עכשיו‪ :‬בתו"כ איתא שזמן אכילת מותר‬
‫פסח הוא יום ולילה "כתחילת הקדשו"‪ ,‬ויש לפרשו בב' אופנים‪:‬‬
‫‪.1‬‬

‫או שנאכל ליום ולילה משום שנשאר עליו שם פסח‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫או משום שנהפך לשלמים שדיני אכילתו כפסח‪.‬‬

‫ובצד השני שוב יש להסתפק מתי נהפך לשלמים למ"ד לא בעי עקירה‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫מיד‪ ,‬כשא"א להקריבו כפסח‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫בשעת שחיטה נתעקר ונעשה שלמים‪.‬‬

‫מקופיא נראה שר"ת סובר כמו א' ולכן כשר אף כששחטו לשם‬
‫פסח ככל שלמים‪ ,‬אבל מזה שכתב ביומא שחייב על שחוטי חוץ משום‬
‫דאי בעי שחיט סתמא בפנים‪ ,‬מבואר שעד שחיטה לא הפכה לשלמים‪.‬‬
‫ודוקא הופכת לשלמים בשעת שחיטה אם שוחטה סתם‪ ,‬ואע"פ שכשר‬
‫אילו שחטה לשם פסח‪ ,‬אין זה מטעם שהופכת לשלמים בכה"ג‪ ,‬אלא‬
‫משום שיש לו דיני הקרבה של שלמים‪ .‬נמצא שר"ת דוחה ‪ 1‬ו‪ ,2‬וסובר‬
‫שעד שחיטה יש לו שם פסח ודיני הקרבה של שלמים כיון שעומד לקרב‬
‫כשלמים‪ ,‬ואם שחטו לשם שלמים או סתמא‪ ,‬עקר ממנו שם פסח ונעשה‬
‫שלמים לגמרי )ונאכל ליום ולילה משום שנהפך לשלמים שדומה לפסח(‬
‫ואם שחטו לשם פסח כשר בלי עקירה‪ ,‬כפסח עם דיני הקרבה של שלמים‪.‬‬

‫‪19‬וכעין זה בירושלמי פסחים ה‪:‬ב )לג‪ (:‬שיש חילוק בין פסח שלא בזמנו ששחטו‬
‫לשם שלמים ופסח שלא בזמנו ששחטו לשם עולה‪ ,‬אע"פ ששניהם כשר‪ ,‬דהקשה‬
‫אליבא דר' יוחנן שפסח לשם עולה כשר מה הדין אם שחטו לשם עולה אם מחשבת‬
‫פיגול‪ ,‬ומשמע שאילו שחטו לשם שלמים במחשבת פיגול פשוט שהוי פיגול‪ .‬וצ"ע‬
‫מ"ש הלא בשניהם הקרבן כשר )בלי מחשבת פיגול(‪ .‬וי"ל דכשחשב לשם שלמים‬
‫הקרבן נהפך לשלמים לגמרי אבל אילו שחטו לשם עולה אע"פ שכשר הוא דנהפך‬
‫לשלמים מדיני הקרבה ע"י המחשבה לשם עולה‪ ,‬הקדושה אינו נהפך לשלמים וא"כ‬
‫אולי אין המחשבת פיגול חל כיון שרק הופך לשלמים לגבי דיני הקרבה וההקרבה‬
‫תהיה פסולה משום המחשבת פיגול אולי לא נהפך כלל‪.‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪205‬‬

‫מקופיא נראה דרש"י שסובר כ‪ 1‬או לכה"פ כ‪ 2‬אלא שצריך‬
‫לעוקרו בידים לשלמים‪ ,‬ולכן אם שחטו לשם פסח פסול‪ ,‬אבל מזה שסובר‬
‫שאם שחטו לשם פסח שכשר כשלא יודע שא"א להקריבו כפסח למ"ד לא‬
‫בעי עקירה‪ ,‬ע"כ שסובר שהשחיטה ממילא עוקרתו לפסח‪ ,‬אא"כ מכוון‬
‫בהדיא שלא יעקרנו‪.‬‬
‫ומח' בין רש"י ור"ת הוא כך‪ :‬לפי ר"ת הפשט בלא בעי עקירה‬
‫הוא שכיון שעומד לקרב כשלמים‪ ,‬דיני הקרבה שלו נהפכין לשלמים‪ ,‬לכן‬
‫אפי' אם שחטו לשם פסח כשר שדיני הקרבה שלו כשלמים‪ .‬ורש"י סובר‬
‫שאע"פ שמן הסתם שחיטה עוקרתו לשלמים ‪ ,‬דעומד לכך‪ ,‬כיון שמדיני‬
‫הקרבה אינה נהפכת לשלמים‪ ,‬אם מתכון שלא לעוקרו נשאר פסח אבל אם‬
‫לא התכון שלא לעוקרו אלא שחטו למה שהוא חשב שהוא עומד לכך‪ ,‬כיון‬
‫‪20‬‬
‫שעומד לקרב כשלמים ה"ז כשר‪.‬‬

‫ד‪ .‬פסח קודם זמנו‬
‫עד כאן דברנו בפסח לאחר זמנו‪ ,‬עכשיו נעסוק בפסח קודם זמנו‪.‬‬
‫ע' זבחים ח‪-:‬ט‪ .‬שיש ג' פסוקים שמלמדים שפסח שלא בזמנו קרב‬
‫שלמים‪ :‬א' לקודם זמנו‪ ,‬וא' לעברה זמנו‪ ,‬וא' לעברה שנתו‪ .‬ויש להסתפק‬
‫אם הם חלוקים לגבי היחס בין פסח לשלמים‪ .‬וכבר נסינו להוכיח שפסח‬
‫לאחר זמנו יש לו קדושת פסח אף שעומד ליקרב כשלמים וצ"ע מה הדין‬

‫‪20‬וע' בקרן אורה זבחים ט‪ .‬שמדייק מהר"מ שמותר פסח נאכל לב' ימים ולילה אחד‬
‫וצ"ע דלכאו' זה כנגד הגמ' פסחים פט‪ .‬והתו"כ )הקר"א הוכיח כן ממעשה קרבנות‬
‫י‪:‬ו‪-‬ז שפסק הר"מ שזמן אכילת שלמים ב' ימים ויום א' ומונה גם את היוצאים מן‬
‫הכלל ואינו מזכיר מותר פסח וכן בק"פ ד‪:‬ז פוסק שמותר פסח כשלמים לכל דבר‬
‫ואינו מזכיר שזה לא כולל זמן האכילה‪ .‬ועוד יש להוכיח מק"פ ד‪:‬ח ש"פסח‬
‫שנתערב בשלמים יקרבו כולן שלמים" ולא אמרינן שממעט בזמן אכילה‪ (.‬ויש‬
‫ליישב שהר"מ פוסק במעה"ק יח‪:‬יב שפסח לא בעי עקירה בשער ימות השנה‪ .‬והיינו‬
‫שיש לו קדושת שלמים )נבאר שיטת הר"מ בהאי דין להלן( וא"כ סובר הר"מ שלא‬
‫שייך שיהיה לו דיני פסח לענין זמן וכמו דאיתא בתוספתא שהטעם שנאכלים ליום‬
‫ולילה הוא משום "תחילת הקדשן" דהיינו קדושת פסח‪ .‬והגמ' פט‪ .‬שסובר שמותר‬
‫פסח נאכל ליום ולילה הוא כמ"ד בעי עקירה וקדושתו פסח‪.‬‬

‫‪206‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫קודם זמנו שעומד הקרבן לקרב כפסח‪ ,‬האם הוי פסח לגמרי מצד קדושתו‬
‫‪21‬‬
‫)קודם עקירה( או אולי יש לו קדושת שלמים גם כן‪.‬‬
‫ע' ביומא סג‪ .‬שנחלקו האמוראים מה הדין בפסח ששחטו בחוץ‬
‫בשאר ימות השנה‪ :‬ר' חסדא סובר שאם שחטו לשמו או סתמא ה"ז פטור‬
‫משחוטי חוץ‪ ,‬דסובר דפסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ולכן אם שחטו‬
‫לשמו או סתמא ה"ז פסול ופטור משחוטי חוץ‪ .‬ור' דימי בשם ר' יוחנן‬
‫מודה שפסח בשאר ימות השנה בעי עקירה אלא שסובר שעקירת חוץ לא‬
‫שמה עקירה ולכן אפי' אם שחט הפסח לשם שלמים ה"ז פטור משחוטי‬
‫חוץ‪ .‬ורבין בשם ר' יוחנן סובר שפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא‬
‫בעי עקירה ולכן אפי' שחטו לשם פסח ה"ז חייב משום שחוטי חוץ‪ .‬ודברי‬
‫הגמ' צריכים עיון דלא מבואר אי מיירי קודם זמנו או לאחר זמנו‪.‬‬
‫ובפשטות הלשון של "שאר ימות השנה" משמע שמיירי גם קודם זמנו‪,‬‬
‫ועוד משמע שמיירי אף לפני פסח דהגמ' הקשה על רבין מהא דתנן גבי‬
‫אשם "מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים‪ ...‬בחוץ פטורים‪ ",‬ואי מיירי‬
‫בפסח לאחר זמנו אין זה דומה לאשם מחוסר זמן‪ 22.‬וצ"ע דקודם זמנו‬
‫‪23‬‬
‫לכו"ע בעי עקירה‪.‬‬
‫ועוד קשה דהסוגיות בפסחים סד‪ .‬ועג‪ :‬שדנו אם פסח בעי עקירה‬
‫והביאו ראיות לכאן ולכאן לא התייחסו לכל המח' ביומא סג‪ ..‬ומשמע‬
‫שהסוגיא ביומא לא מיירי באותו נושא של הסוגיות בפסחים‪ .‬ולכאו' כך‬
‫צ"ל בהר"מ דלגבי הסוגיא ביומא פסק במעה"ק יח‪:‬יב כרבין דלא בעי‬
‫‪21‬וע' שיט"מ ט‪ .‬אות י"א שהמקור למ"ד דבעי עקירה הוא מזה שקודם זמנו ודאי בעי‬
‫עקירה‪ ,‬ומשמע מזה דדמי להדדי למ"ד בעי עקירה‪ .‬ולמ"ד לא בעי עקירה לא ילפינן‬
‫מהדדי‪ ,‬ואע"פ שמודה שקודם זמנו בעי עקירה מסתבר שלאחר זמנו לא בעי עקירה‪.‬‬
‫‪22‬ואין זה ראיה מוכרחת‪ .‬וכבר כתבנו שלכאו' ר"ת הבין שמיירי קודם זמנו אבל‬
‫פשטות הגמ' הוא שמיירי קודם זמנו‪.‬‬
‫‪23‬כ"כ פסחים ס‪ :‬תוד"ה בשאר וזבחים ח‪ :‬תוד"ה ושאר ולכאו' זה מוכרח דעי' בגמ'‬
‫פסחים סד‪ .‬שאם היו בעלים טמאי מתים ונדחים לפסח שני כיון שהקרבן עומד‬
‫להיקרב כפסח שני לכו"ע בעי עקירה ואף שהצל"ח פסחים ס‪ :‬הוכיח מהסוגיא‬
‫ביומא שהר"מ סובר שאפי' קודם זמנו לא בעי עקירה דבריו קשין מאד דא"כ הסוגיא‬
‫ביומא דלא כחד תנא דיש לדייק מהמש' פסחים סג‪ .‬שלכה"פ כשעומד להיקרב‬
‫כפסח לא בעי עקירה ולא מצאנו מי שפליג על הך מתני'‪.‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪207‬‬

‫עקירה אבל ע' בפסוה"מ ד‪:‬טו גבי אשם שניתק לרעיה דפסק דבעי עקירה‬
‫וע' בפסחים עג‪ .‬דמשמע דאם אשם בעי עקירה ה"ה פסח‪ ,‬ולכן דייק‬
‫הלח"מ והכס"מ שפסק לגבי הסוגיא דפסחים דפסח בעי עקירה וכן משמע‬
‫מק"פ ד‪:‬ג דפסח בעי עקירה‪ 24,‬וא"כ מוכרח מהר"מ שהסוגיא ביומא‬
‫והסוגיות בפסחים הם ב' נושאים ובחד פסק שבעי עקירה ובחד פסק שלא‬
‫בעי עקירה‪.‬‬
‫וכן יש להוכיח מזבחים קיד‪-:‬קטו‪ .‬שמיירי בב' נושאים שדן שם‬
‫באיסור שחוטי חוץ וכמו ביומא‪ ,‬וכתב שאין דבר שאינו כשר לשמו וכשר‬
‫שלא לשמו‪ ,‬והקשה "ולא והרי פסח בשאר ימות השנה דאינו כשר לשמו‬
‫וכשר שלא לשמו‪ ".‬ותירץ "פסח שאר ימות השנה שלמים נינהו‪ ",‬ולכן לא‬
‫לשמו באמת הוא לשמו כיון שהוי שלמים‪ .‬ולכאו' צ"ע דבשלמא לאחר‬
‫זמנו שייך לומר שפסח נהפך לשלמים‪ ,‬אבל קודם זמנו לכאו' ודאי פסח‬
‫הוא ומ"מ כשר שלא לשמו ופסול לשמו‪ ,‬והדרא קושיית הגמ' לדוכתיה‪,‬‬
‫וע"כ שמיירי גם בקודם זמנו‪ .‬ועיי"ש ברש"י שכתב במפורש בד"ה פסח‬
‫בשאר שמיירי בפסח קודם זמנו ומ"מ אומרים "שלמים נינהו‪".‬‬
‫וי"ל דאע"פ שמצד הקרבתו פסח קודם זמנו ודאי עומד לפסח‪,‬‬
‫ולכן לכו"ע בעי עקירה‪ ,‬מ"מ מצד קדושתו הוי גם שלמים‪ ,‬ולכן‬
‫כשמקריבין אותו לשם שלמים גם זה נחשב לשמה‪ .‬ועפ"ז מובן כל‬
‫הסוגיא ביומא סג‪ .‬דהתם איירי באיסור שחוטי חוץ ולכן כל שהוא ראוי‬
‫לפתח אוהל מועד חייבין עליו‪ ,‬ולכן סובר רבין שחייבין עליו בחוץ אפי'‬
‫לשמו דכיון דמצד קדושתו הוי שלמים ושלמים ודאי נקרא ראוי לפתח‬
‫אוהל מועד א"כ חייבין עליו משום שחוטי חוץ אע"פ שאילו הקריבו‬
‫לפנים ודאי הוי פסול משום דמצד הקרבתו עומד הוא לפסח כל עוד שאינו‬
‫עוקרו במפורש‪ .‬ולפ"ז משמעות הביטוי "לא בעי עקירה" בסוגיא דיומא‬
‫שונה ממשמעותו בפסחים סד‪ .‬ועג‪ ,.‬דביומא שמיירי בשחוטי חוץ הכוונה‬

‫‪24‬וכל זה כנגד ר"א בן הר"מ בדברי אביו בשו"ת ברכת אברהם ס' ז' שפסח לאחר‬
‫זמנו כשר לשם פסח דלא בעי עקירה וכש"כ ר"ת פסחים סד‪ .‬ודבריו קשין כמו‬
‫שהוכיח הלח"מ וכס"מ שהר"מ פסק שפסח בעי עקירה וגם דברי הצל"ח בהר"מ‬
‫שאפי' פסח קודם זמנו לא בעי עקירה קשין מאותם מקומות וגם ממה שפסק הר"מ‬
‫פסוה"מ טו‪:‬יא ששינוי בעלים פסול בשער ימות השנה‪.‬‬

‫‪208‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫היא שאין צריך עקירה כדי שיהיה לו קדושת שלמים ויעבור עליו משום‬
‫שחוטי חוץ‪ .‬ונחלקו בזה רבין ור' דימי ור' חסדא‪ .‬והגמ' בזבחים קטו‪.‬‬
‫שגם מיירי בשחוטי חוץ סתם כרבין ור' אשי כשאמר "פסח בשאר ימות‬
‫השנה שלמים נינהו‪ ",‬דאפי' קודם זמנו יש לו קדושת שלמים‪ ,‬אע"פ‬
‫שצריך עקירה כדי להקריבו כשלמים וכמו שכתב תוס' זבחים ח‪ :‬ופסחים‬
‫ס‪ :‬שקודם זמנו לכו"ע בעי עקירה‪ .‬ולפ"ז דברי הר"מ מיושבים היטב‬
‫דבמעה"ק יח‪:‬יב פסק כרבין דמצד קדושת הקרבן הוי שלמים אף בלא‬
‫עקירה ואפי' קודם זמנו‪ 25‬מ"מ בפסוה"מ ד‪:‬טו וק"פ ד‪:‬ג פסק שמצד‬
‫‪26‬‬
‫הקרבתו בעי עקירה וכמו שהוכיח הלח"מ‪.‬‬
‫ולגבי קושיית הצל"ח פסחים ס‪ :‬למה לא פסק הר"מ דפסח שלא‬
‫בזמנו הוי פסול כשהקריבו לשמה נראה שלק"מ לפירוש הנ"ל דכיון שכבר‬
‫פסק שמצד הקרבתו עומד לפסח הוי פסח שלא בזמנו ופשוט שפסול כל‬
‫עוד שלא עקרו‪ ,‬ולכן פסק שכשר הוא כששחטו שלא לשמו ועקרו‬
‫מהקרבת פסח‪ .‬ולכן רק פסק שהוא פסול לשמו בי"ד שחרית דס"ד שאז‬
‫יהיה כשר כיון שזמנו בי"ד‪ 27.‬ובאמת כן הוא בהדיא ברש"י זבחים ח‪:‬‬
‫ד"ה בשאר ימות שכתב דהא דאיתא בברייתא שפסח בשאר ימות השנה‬
‫לשמו פסול וז"ל "כדאמרינן במס' פסחים שחטו קודם חצות פסול דכתיב‬
‫בין הערביים וכמה פעמים שינה הכתוב בקביעת זמנו בי"ד בין הערביים‪".‬‬
‫והכונה שלא צריך שינה הכתוב לעכב אלא לפסול בי"ד קודם חצות‪,‬‬

‫‪25‬הר"מ פסק בכמה מקומות ש"ראוי לפתח אוהל מועד" אינו תלוי בהכשר ההקרבה‬
‫אלא בשם הקרבן‪ :‬בענין שחיטת חוץ בזה"ז )יט‪:‬טו(‪ ,‬מליקה )יח‪:‬יח(‪ ,‬בלילה‬
‫)יח‪:‬יז(‪ ,‬ושעיר המשתלח )יח‪:‬יא(‪.‬‬
‫‪26‬ואף לפ"ז קצ"ע בפסחים עג שמדמה מותר פסח למותר אשם‪ ,‬ומהכ"ת דלא שאני‬
‫מותר פסח ממותר אשם כיון שיש לפסח שם שלמים‪ .‬וי"ל דשאני התם דודאי מיירי‬
‫לאחר זמנו ועוד יש לדחות דהסוגיא בפסחים מיירי בדיני הקרבה‪ .‬מ"מ קשה דאולי‬
‫שאני שיש לו שם שלמים‪ .‬וזהו ודאי מה שסובר ר"א בן הר"מ שהר"מ פסק בפסח‬
‫שלא בעי עקירה אף שפסק לגבי אשם דבעי עקירה‪ ,‬ואף דזהו לכאו' כנגד הגמ'‬
‫שדימה את ב' הדינים צ"ל שפסח שאני שקשור במהותו לשלמים‪ .‬אבל באמת‬
‫הראשונים חולקים גם באשם‪ ,‬ויש מהם שסוברים שיש לאשם גם קדושת עולה‪ ,‬וא"כ‬
‫פסח ואשם דומים ממש‪ ,‬וכל זה נבאר במאמר על אשם‪.‬‬
‫‪27‬ובפרט שהר"מ פסק כבן בתירא ]פסוה"מ טו‪:‬יא‪ ,‬פיהמ"ש זבחים יא‪.[:‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪209‬‬

‫דבשאר השנה לאו זמנו הוא‪ ,‬ואע"פ שאיתא "פסח בשאר ימות השנה"‬
‫רש"י הבין שרק יש חידוש בי"ד קודם חצות‪ ,‬וכן בר"מ‪ .‬נמצא לפ"ז‬
‫דהר"מ לא השמיט הדין של "לשמו פסול" כלל‪ ,‬כיון שפסק שלשמו פסול‬
‫בי"ד שחרית‪ .‬ודברי רש"י מדוייקים דרק בי"ד שחרית צריך שינה עליו‬
‫לעכב אבל קודם לכן פשוט שפסול כאילו הביאו שעיר של ר"ח בט"ו‬
‫‪29 28‬‬
‫בחודש‪.‬‬
‫וצ"ע מהו הגדר של האי קדושת שלמים שיש לפסח קודם זמנו‪,‬‬
‫ולכאו' יש ד' אפשריות‪:‬‬
‫שהוא בעיקרו פסח אלא שמדיני הפסח הוא שקרב שלמים‬
‫א‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫כשנקרב שלא בזמנו‪) .‬לכאו' כן מבואר בזבחים ב‪ .‬שיט"מ אות ב'‪(.‬‬
‫שקדושתו אינו קבוע‪ ,‬ויכול להיות שלמים‪ ,‬אם מקריבים אותו‬
‫ב‪.‬‬
‫לשם שלמים ויכול גם להיות פסח )א"נ שיש לו גם קדושת פסח וגם‬
‫שלמים(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫שקודם זמנו הוי בעיקרו שלמים אלא שעומד להיקרב כפסח‪.‬‬

‫‪28‬וגבי קושיית הצל"ח למה לא פסק הר"מ את הדין של לשמו ולא לשמו יש כמה‬
‫תירוצים באחרונים‪ .‬ע' משנת ר' אהרן זבחים ב‪:‬ד דכיון דפסק הר"מ שישנו לשחיטה‬
‫מתחילה ועד סוף כששחטו לשמו ולא לשמו תחילת השחיטה היה לשם פסח ופוסל‬
‫השאר וכמו דאיתא בחולין ל‪ .‬ושמעתי מהגר"מ רוזנצוייג לפרש שהר"מ לא התייחס‬
‫לכל הסוגיא של לשמו ושלא לשמו כיון שהר"מ סובר שהפסול לא לשמה בפסח אינו‬
‫פוסל כמו שאיתא בפסחים ס‪ :‬דדומה לפסול בחטאת‪ ,‬אלא חסרון בהכשר ולא נקרא‬
‫פסח לה'‪.‬‬
‫‪29‬ויש להביא ראיה להנ"ל מתמורה יט‪ .‬שר"א סובר שאם הפריש נקבה לפסחו‬
‫ונשתיירה עד לאחר הפסח וילדה שמביאים הולד לשלמים ומקשה והא ליכא שם‬
‫שלמים על אמו ומתרץ רבא שאני אחר הפסח דמותר פסח גופיה קרב שלמים‪.‬‬
‫ומקשה‪" ,‬אי הכי נפלוג נמי ברישא א"ל אין ה"נ‪ ".‬וצ"ע דמאי מדמי אחר הפסח‬
‫לקודם הפסח‪ ,‬לאחר הפסח ה"ז עומד לשלמים‪ ,‬וע"כ דגבי עיקר הקדושה ושם‬
‫הקרבן ליכא חילוק בין קודם פסח לאחר הפסח וכמו שמבואר ביומא וזבחים‬
‫לפמש"כ ואולי יש לו יותר שם שלמים קודם פסח וכמו שנבאר )ומשמע שאפי' אביי‬
‫לא פליג על הך יסוד(‪.‬‬
‫‪30‬עיי"ש שמשמע שקודם זמנו הוי פסח גמור אבל זה צ"ע מזבחים קטו‪ .‬ולכן נראה‬
‫כמש"כ‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫שהוא בעיקרו פסח אבל פסח הוא מין שלמים )כך משמע‬
‫ד‪.‬‬
‫מהשיט"מ אות ל' בתמורה ל‪ .‬וז"ל "דפסח ושלמים בחד ביקתא הן"‬
‫כלומר מבית אחד הן‪ ,‬שבאים מאותו מקום ]עי' מעילה יז‪ :‬רד"ה בני חדא‬
‫ביקתא[‪(.‬‬
‫ויש להביא כמה ראיות להצד שלישי‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫זבחים קטו‪" .‬פסח שאר ימות השנה שלמים הוא" ולכן‬
‫כששחטו לשם שלמים נקרא לשמו‪ .‬ומשמע מזה שבעיקרו הוי שלמים‬
‫)ולכן לא שייך דבר שלשמו פסול ושלא לשמו כשר ואפי’ בפסח קודם‬
‫זמנו(‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫דפסח קודם זמנו בעי סמיכה )זבחים ט‪ .‬תוד"ה אי(‬
‫אע"פ שלא שייך עקירה עד שחיטה )שם ד"ה למאי וכן משמע מפסחים ס‪:‬‬
‫"עקר ליה בשחיטה" וכ"כ התורי"ד שם( ואם לא שייך עקירה עד שחיטה‬
‫למה סומכין‪ ,‬עדיין פסח הוא‪ ,‬ומשמע שבעיקרו הוי שלמים אלא שכיון‬
‫שעומד לפסח צריך עקירה כדי להקריבו כשלמים‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫זבחים יב‪ .‬שר' אבהו סובר שלבן בתירא לא שייך‬
‫להקדיש פסח בי"ד בבוקר משום דחוי מעיקרא שאינו ראוי לפסח וגם לא‬
‫לשלמים וכתב בתוד"ה הג"ה אי דזה שאינו ראוי לפסח לא הוי דיחוי דאין‬
‫זמנו עד בין הערביים אבל הוי דיחוי מעיקרא משום שלמים שי"ד בבוקר‬
‫הוי "זמן שלמים" אבל א"א להקריב הפסח כשלמים‪ ,‬ומשמע שעיקר‬
‫קדושתו הוא שלמים ולכן הוי דיחוי מעיקרא‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫או"ז הל' פסחים רכ"ב וז"ל "כל הזבחים שנזבחו שלא‬
‫לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת‬
‫כלומר שהם פסולים לגמרי הפסח בזמנו פי' פסול שלא לשמו כל זמן‬
‫שחיטתו דהיינו מחצות היום של ערב הפסח עד הערב ‪ ,‬אבל קודם לכן‬
‫כגון בי"ג או לאחר מכן קיי"ל דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא וכל‬
‫דיניו כשלמים והא אמרו לעיל דשאר זבחים כשרים שלא לשמן‪ ".‬וצ"ע‬
‫האיך כתב שקודם פסח "שלמים הוא וכל דינו כשלמים‪ ",‬הלא קודם זמנו‬
‫לכו"ע בעי עקירה‪ ,‬וע"כ דה"ק קודם לכן הוי שלמים גמור אלא כיון‬
‫שעומד להיקרב כפסח צריך עקירה‪.‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪211‬‬

‫ירושלמי פסחים ח‪:‬ב‪" ,‬א"ר יוחנן הפריש פסחו עד שלא‬
‫‪.5‬‬
‫נתגייר ונתגייר‪ ...‬צריך להימנות על פסח אחר‪ ".‬דהיינו ר' יוחנן סובר‬
‫)קדושין ז‪ (:‬שב"ח נדחין ודיחוי מעיקרא הוי דיחוי ולכן כשהקדיש הגוי‬
‫את הפסח נדחית דגוי אינו ראוי להקרבה ולכן כשנתגייר צריך להימנות על‬
‫פסח אחר‪ .‬אבל צ"ע דלא שייך דיחוי אא"כ חלה ההקדשה‪ ,‬וגוי לא שייך‬
‫לקרבן פסח‪ ,‬והאיך יכול להקדיש פסח‪ .‬ותירצו האחרונים )עי' בטוב‬
‫ירושלים וטל תורה( דר' יוחנן סובר שגוי יכול להקריב שלמים )כריה"ג‪,‬‬
‫עי' מנחות עג‪ (:‬וכיון שיכול להקדיש שלמים יכול ג"כ להקדיש פסח‪ .‬וזה‬
‫מסתבר רק אם נימא שפסח עיקרו שלמים ומי שיכול להקדיש שלמים יכול‬
‫‪31‬‬
‫להקדיש פסח‪ ,‬אע"פ שאינו יכול להקריב פסח‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫מתני' פסחים צז‪ :‬שהמפריש נקבה לפסחו ירעה עד‬
‫שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לשלמים‪ ,‬וצ"ע דאמאי צריך להקריב מדמיו‬
‫שלמים‪ ,‬יביא מדמיו פסח בשנה הבאה‪ ,‬דבשלמא אם מקריבים הבהמה‬
‫עצמה‪ ,‬ע"כ צריך להביאו כשלמים דא"א להמתין לשנה הבאה שיעבור‬
‫זמנו‪ ,‬אבל בדמיו ודאי שייך להביאו כפסח‪ .‬וכן יש להקשות על רש"י‬
‫פסחים ע‪ :‬ומנחות פג‪ :‬שמותר דמים של פסח ילך לשלמים‪ ,‬וצ"ע אמאי‬
‫לא ילכו לפסח‪ .‬וע"כ שכיון שעיקרו שלמים לא שייך להקריבו אלא כפסח‬
‫של אותו שנה‪ ,32‬ואם א"א להקריבו כפסח של אותו שנה‪ ,‬הרי זה נשאר‬
‫‪33‬‬
‫שלמים וחייב להקריבו כשלמים‪.‬‬

‫‪31‬וא"א לפרש כן להר"מ שהביא הירושלמי בק"פ ד‪:‬ט אע"פ שהוא פסק בפ"ג‬
‫ממעה"ק דגוי מקריב רק עולות‪.‬‬
‫‪32‬וה"ה לפ"ש כדאיתא בתמורה יט‪.:‬‬
‫‪33‬אבל לפ"ז צ"ע אמאי יש דיחוי בהקדיש נקבה לפסחו‪ ,‬דכיון שעיקרו לשלמים‬
‫ונקבה ראויה לשלמים יקריבנו כשלמים‪ ,‬ואמאי צריך רעיה‪ .‬אבל גם אם נימא‬
‫שעיקרו פסח קשה האיך יכול להקדיש פסח קודם זמנו‪ ,‬הלא אינו ראוי לפסח ונדחית‬
‫)כך סובר כמה ראשונים כגון תוד"ה לילה ]זבחים יב‪ [.‬שיש דיחוי במחוס"ז וכמו‬
‫הפשטות הסוגיא בזבחים יב‪ .‬שדוקא בו ביום או בלילה שלפני זמנה אין דיחוי‬
‫במחוס"ז‪ (.‬וע"כ צ"ל שהטעם שאין כאן דיחוי הוא משום שכשר כשלמים ולכן‬
‫הגמ' רק מקשה אליבא דבן בתירא אמאי אין דיחוי כיון שאינו כשר לכלום‪ .‬א"כ‬
‫עדיין צע"ק אמאי יש דיחוי אם עיקרו שלמים‪.‬‬

‫‪212‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫פסחים צו‪ :‬שהמש' מחדשת שיש "תמורת פסח דלא‬
‫‪.7‬‬
‫קרבה‪ ".‬וביארו בתוד"ה קמ"ל‪" ,‬דס"ד הואיל ואינה קריבה לעולם לשם‬
‫פסח מתחילתה שלמים היא‪ ",‬דהיינו שס"ד שתמורת פסח הוי שלמים‬
‫ממש כיון שאינו עומד לקרב כפסח‪ .‬ולפי הר"ח בד"ה איכא דמתני דין זה‬
‫נשאר אף במסקנה‪ .‬ואף לפי תוס' בלי הדרשות של זבחים לז‪ :‬הייתי סובר‬
‫שתמורת פסח נקרא שלמים‪ .‬ונראה שזהו משום שעיקר קדושתו הוי‬
‫שלמים ואין לו קשר לפסח אא"כ ראוי לפסח‪.‬‬
‫אבל צ"ע על כל הנ"ל דבאות ב' הוכחנו שקודם זמנו עיקרו‬
‫שלמים ובאות א' הוכחנו שלאחר פסח לא נעקר שם פסח מיניה אפי' לר"ת‬
‫ור"ש לרש"י‪ ,‬ולכאו' איפכא מסתברא‪ ,‬דקודם פסח ה"ז עומד לפסח אבל‬
‫לאחר זמנו עומד לשלמים‪ .‬אבל באמת לק"מ מכמה טעמים‪ ,‬דרק הוכחנו‬
‫באות א' שאין שם הפסח נעקר ממנו לגמרי‪ ,‬גם לרש"י וגם לר"ת‪ ,‬אף‬
‫למ"ד לא בעי עקירה‪ ,‬אבל לא נסינו להראות שאין לו שום צד שלמים‬
‫לאחר זמנו‪ ,‬דזהו כל היסוד של "לא בעי עקירה‪ ",‬שזה שעומד לקרב‬
‫כשלמים פועל גם במצבו העכשוי‪ .‬אבל באמת ניתן לומר שאה"נ שפסח‬
‫הוא יותר שלמים קודם זמנו‪ ,‬אף שעומד לקרב כפסח‪ ,‬ממה שהוא שלמים‬
‫לאחר זמנו‪ ,‬אף שהוא עומד לקרב כשלמים‪ .‬וזהו משום שזמן שחיטת‬
‫הפסח קבע את הקרבן כפסח גמור‪ ,‬דהיינו דמשעת הפרשתו עד זמן‬
‫שחיטתו עיקרו שלמים הוא‪ ,‬אבל בזמן הקרבתו נקבע בקביעה נוספת של‬
‫פסח )ויש להביא ראיה לזה מפסחים צו‪ :‬שנחלקו רבה ור' זירא מתי חל‬

‫ונראה לפרש ע"פ מה שנראה כסתירה ברש"י דעי' בפסחים צו‪ :‬הפסח שנמצא קודם‬
‫שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים ופרש"י‪" ,‬וזה שלא‬
‫הקריבו דחהו בידים לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים דאין זה מותר פסח אלא פסח‬
‫דחוי‪ ".‬ועי' בתוד"ה קודם שפי' שרש"י בא לחדש כאן שכיון שיש דיחוי בידיים‬
‫כו"ע מודים שבעלי חיים נדחים‪ .‬אבל א"א לפרש כן ברש"י דעי' במתני' צח‪ .‬שאם‬
‫הפריש נקבה לפסחו הפסח נדחית‪ ,‬והגמ' דייקה ש"מ בעלי חיים נדחית ופרש"י דלא‬
‫כר"ש והוסיף רש"י ד"מרישא נמי שמעינן לה‪ ".‬וע"כ שרש"י הבין שגם הפריש‬
‫נקבה לפסחו נחשבת דיחוי בידיים ודלא כתוס' שהבין שלא שייך דיחוי בידיים אא"כ‬
‫בחר בבהמה אחת ודחה חבירתה‪ .‬וע"כ שרש"י סובר שהפרשת דבר שלא שייך כלל‬
‫ג"כ נחשבת דיחוי בידיים ולכן אע"פ שקודם זמנו פסח הוי עיקרו שלמים מ"מ שייך‬
‫דיחוי‪ ,‬לא מצד שאינו ראוי להקרבה אלא מצד הדיחוי בידיים—דהפריש דבר שלא‬
‫שייך כלל‪ .‬וע"ע יומא סד‪ :‬תוד"ה ברייתא ולח"מ ק"פ ד‪:‬ד‪.‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪213‬‬

‫הקביעה הנוספת‪ -‬בחצות או בשעת שחיטה וצ"ע דלא מצאנו מח' כעין זה‬
‫בשאר קרבנות‪ ,‬ומ"ש פסח‪ ,‬וי"ל דצריך לקובעו כפסח משום שקודם פסח‬
‫היה עיקרו שלמים‪ (.‬וע' מש"כ בזה במאמר על אשם אות ו' ואות ח'‪.‬‬

‫ה‪ .‬פסח שעברה שנתו‬
‫ניסינו להוכיח שיש לפסח קודם זמנו קדושת שלמים‪ ,‬ולא הוי‬
‫כולו פסח אלא ששייך בו עקירה‪ .‬גם ניסינו להראות שאחר זמנו יש לו‬
‫קדושת פסח‪ ,‬ואינו נהפך לגמרי לשלמים‪ ,‬ואף למ"ד שלא בעי עקירה‬
‫וסתמא לשלמים‪ ,‬ואפי' לר"ת שכשר הוא לשם פסח‪ .‬וא"כ יש להסתפק‬
‫מה הדין בפסח שעברה שנתו שלא שייך עוד להקריבו כפסח‪ .‬דאולי רק‬
‫בעברה זמנו ולא עברה שנתו נשאר קדושת פסח עליו דראוי ליקרב כפסח‬
‫שני אבל כשאין אפשרות להקריבו כפסח כלל אולי נהפך לגמרי לשלמים‪.‬‬
‫וע' פסחים סה‪ :‬תוד"ה ורבי שכתב שאפי' למ"ד שפסח לאחר זמנו בעי‬
‫עקירה כשעברה שנתו מודה דלא בעי עקירה‪ .‬אבל אין ראיה ברורה משם‬
‫דאולי קדושתו פסח אלא שגם בלי עקירה הקרבתו כשלמים וכש"כ למ"ד‬
‫לא בעי עקירה‪.‬‬
‫וע' זבחים ט‪ .‬שהגמ' הביאה ברייתא שדומה להתו"כ הנ"ל עם ב'‬
‫שינויים וז"ל‪" :‬כבש לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כבש‬
‫לרבות פסח שעברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים‬
‫שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חו"ש‪ ".‬ובתו"כ יש בדיוק אותו ברייתא‬
‫אלא שמיירי ב"עבר זמנו" במקום עברה שנתו‪ ,‬והוסיף בסוף "אבל אינן‬
‫נאכלין אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן‪ ",‬דהיינו שכיון שראוי להקריבו‬
‫כפסח נשאר קדושת פסח ולכן נאכל ליום ולילה אבל עברה שנתו שאינו‬
‫‪34‬‬
‫ראוי כלל לפסח‪ ,‬אין לו קדושת פסח כלל‪ ,‬ונאכל לב' ימים ולילה א'‪.‬‬
‫ולפ"ז מוכך שנהפך לגמרי לשלמים‪.‬‬

‫‪34‬ודיוק זה לא נכנס לתוד"ה ושלמים שהבין שמה שאיתא בברייתא "ושלמים הבאים‬
‫מחמת פסח" מיירי בפסח שלא עברה שנתו‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫ו‪ .‬פסח י"ד שחרית‬
‫ובענין פסח י"ד שחרית ע' במנחות מז‪" :‬יש לך דבר שאינו כשר‬
‫לשמו וכשר שלא לשמו‪ ,‬ולא‪ ,‬והרי פסח קודם חצות דאינו כשר לשמו‬
‫וכשר שלא לשמו‪ ".‬ומדלא תירץ כמו זבחים קטו‪" .‬פסח שאר ימות השנה‬
‫שלמים הוי" משמע שאפילו לר' יהושע שפסח כשר שלא לשמו בי"ד‬
‫שחרית מ"מ אין שם שלמים עליו )אלא שע"י עקירה יכול לעשותו‬
‫שלמים(‪ .‬והיינו שכיון שי"ד ניסן הוא זמן הפסח‪ ,‬אע"פ שאינו כשר בבקר‪,‬‬
‫ואפ' עקירה שייך בו‪ ,‬מ"מ כיון שהגיע יום שחיטתו‪ ,‬פקע שם שלמים‬
‫ממנו‪ .‬ואע"פ שר' יהושע חולק על בן בתירא לגבי עקירה מודה הוא‬
‫דשאני י"ד ניסן שמקצתו כשר‪ .‬אבל עיי"ש בתוס' ד"ה והרי פסח קודם‬
‫חצות )גירסת הצ"ק( שהוי מצי לשנויי כדמשני בזבחים ולפ"ז נמצא שלר'‬
‫יהושע הוי שלמים אפי' י"ד שחרית וכן משמע קצת מרש"י זבחים קטו‪.‬‬
‫וז"ל "פסח בשאר ימות השנה אינו כשר לשמו דתנן שחטו קודם חצות‬
‫פסול שנא' בין הערביים‪ .‬שלמים הוא ואין זה אלא לשמו‪ ".‬משמע שאפ'‬
‫בי"ד שחרית הוי שלמים ודלא כפשטות הגמ' במנחות‪ .‬ויש להביא ראייה‬
‫לרש"י ותוס' דאם לא נימא הכי הדרא קושיית הגמ' זבחים קטו‪ .‬לדוכתא‪,‬‬
‫דאיכא מידי דכשר שלא לשמה ופסול לשמה‪.‬‬
‫ויש להסתפק לר' יוחנן אליבא דבן בתירא )זבחים יב‪ (.‬אם י"ד‬
‫שחרית הוי בעיקרו פסח או שלמים‪ .‬ומהר"מ פסוה"מ טו‪:‬יא משמע שהוי‬
‫פסח דהפסול של לא לשמה משום מחשבה שלא לשמו כמו אחר חצות‬
‫)כך דייק הגרי"ז זבחים יב‪ ,(.‬וז"ל‪" :‬הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם‪-‬‬
‫בין ששינה שמו לשם זבח אחר‪ ,‬בין ששינהו לשם חולין‪--‬פסול‪ ,‬שנאמר‬‫"ואמרתם זבח פסח הוא לה'"‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬ששחטו בזמנו שהוא‬
‫יום ארבעה עשר בניסן‪--‬אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם‪,‬‬
‫פסול‪".‬‬
‫וכן דייק מו"ר הגר"מ רוזנצווייג שליט"א ממעה"ק יח‪:‬יב‬
‫שמשמע שחייבין על שחוטי חוץ בי"ד שחרית אע"פ שהקרבן פסול בין‬
‫לשמו ובין שלא לשמו )ודלא כהכסף משנה שם דדבריו קשין דאיתא "אפי'‬
‫שאר ימות השנה" חייבין כרת וכ"ש בפסח עצמו‪ (.‬וע"כ דכיון דהוי זמן‬
‫הפסח )ולכן פסול שלא לשמה( חייבין על שחוטי חוץ אע"פ שמדיני‬
‫הקרבה פסולין קודם חצות‪.‬‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪215‬‬

‫ועפ"ז יש לבאר שיטת הר"מ בק"פ ה‪:‬ט ש"מי שהיה בינו ובין‬
‫ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש ט"ו מיל או יתר ה"ז בדרך‬
‫רחוקה‪ ".‬וצ"ע דאמאי תלוי בעליית השמש‪ ,‬דאין לומר שמאז חל עליו‬
‫חיוב להתכונן לפסח דא"כ אמאי נחשב בדרך רחוקה בט"ו מיל‪ ,‬הלא יכול‬
‫להקריב את הפסח גם אם הוא רחוק ל' מיל‪ .‬וי"ל דכיון שהבין שלפי בן‬
‫בתירא הזמן פסח מתחיל מעליית השמש‪ ,‬אע"פ שזמן הקרבה אינו מתחיל‬
‫עד חצות‪ ,‬כמו שיש על הקרבן שם פסח ולכן פסול של"ש‪ ,‬כך יש על‬
‫הגברא שם דרך רחוקה‪ ,‬וזה לא קשור להחובה להקריב שמתחיל בחצות‪,‬‬
‫כדאיתא בזבחים ק‪..‬‬
‫מ"מ צ"ע דבהל' ג' פסק כר' ששת שמי שהיה בדרך רחוקה‬
‫ושחטו עליו אינו מרצה אע"פ שבא לערב‪ ,‬וכיון שאותו האיש שהיה בדרך‬
‫רחוקה בעליית השמש יכול להגיע לירושלים בזמן הקרבתה אפי' כשילך‬
‫בנחת אמאי אינו יוצא‪ .‬בשלמא אם נלמד כרש"י שהדחייה מתחיל מחצות‬
‫מסתבר לומר שנדחית לגמרי אפי' אם הגיע ע"י סוסים‪ ,‬דכיון שבתחילת‬
‫זמן החיוב היה כ"כ רחוק שע"פ המהלך הפשוט לא שייך להקריב‪ ,‬ה"ז‬
‫נדחית לגמרי ואפילו אם הגיע אינו יוצא‪ ,‬אבל להר"מ שהדחייה חל‬
‫בעליית השמש שהוא תחילת זמן פסח אפשר לומר שפטור מכרת אם לא‬
‫הקריב אבל כיון שע"פ המהלך הפשוט יכול להגיע‪ ,‬ודאי אם הגיע יצא‪.‬‬
‫אבל המעיין בהר"מ בהל' ג' תראה שבאמת סובר הר"מ שאפי'‬
‫לר' ששת אינו נדחית לגמרי‪ ,‬דכתב‪" ,‬ומי שהיה בדרך רחוקה וזרקו עליו‬
‫את הדם אע"פ שבא לערב לא הורצה וחייב בפ"ש‪ ".‬וצ"ע אמאי לא כתב‬
‫חידוש יותר גדול‪ ,‬שאפי' אם הוא עצמו הקריב חייב בפסח שני‪ ,‬דשייך‬
‫הקרבה לגביו כיון שהיה ט"ו מיל בעליית השמש‪ ,‬ועוד היה לו לומר‬
‫שאפי' בא בבין הערביים לא הורצה ואמאי נקט בערב‪ .‬וע"כ שסובר הר"מ‬
‫שאם בא בזמן פסח ואפי' הקריב הפסח שהורצה ואפי' לר' ששת‪ ,‬דלא‬
‫מסתבר לומר שנדחית לגמרי כיון שהדחייה חל בעליית השמש‪ ,‬אלא‬
‫שסובר הר"מ שאם לא בא או אפי' אם בא בערב לא הורצה דנדחית‪.‬‬
‫ועוד יש לבאר עפ"ז שיטת הר"מ ק"פ ו‪:‬ב‪" ,‬טמא מת שחל שביעי‬
‫שלו להיות בי"ד אע"פ שטבל והוזה עליו והרי הוא ראוי לאכול קדשים‬
‫לערב אין שוחטין עליו אלא נדחית לפ"ש ‪ ...‬בד"א בשנטמא בטומאות מן‬
‫המת שהנזיר מגלח עליהן‪ ,‬אבל אם היה טמא בשאר טמאות מן המת שאין‬
‫הנזיר מגלח עליהן שוחטין עליו בשביעי שלו אחר שיטבל ויזה עליו‬

‫‪216‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫וכשיעריב שמשו אוכל פסחו‪ ".‬וצ"ע מ"ש טבו"י דטמא שרץ )ט"ש( וטמא‬
‫מת )ט"מ( שאין הנזיר מגלח עליו‪ ,‬מטבו"י דט"מ שהנזיר מגלח עליו‪,‬‬
‫דמזה ששוחטים על טבו"י דט"ש וט"מ שאין הנזיר מגלח עליו מבואר‬
‫שטומאת הטבו"י אינו מעכב הקרבת ק"פ עבורו‪ ,‬וא"כ מ"ש ט"מ שהנזיר‬
‫מגלח עליו‪.‬‬
‫ונראה לומר‪ ,‬וכעי"ז מצאתי בשערי יושר א‪:‬יב‪ ,‬שזהו הר"מ‬
‫לשיטתו ק"פ ה‪:‬ב שיש חילוק בין טמא ודרך רחוקה ובין שגג ואנס‪,‬‬
‫שהתורה דחתה את הטמא ודרך רחוקה‪ .‬אלא שהתורה רק דחתה "טמא‬
‫לנפש‪ ",‬ואין ט"ש וטמא מת שאין הנזיר מגלח עליו נחשבים "טמא‬
‫לנפש‪ ",‬שלא נטמא בגופו של מת‪) .‬ובפרט לפי מש"כ הר"מ בהל' טומאת‬
‫מת ג‪:‬ג וה‪:‬ה שט"מ שאין הנזיר מגלח עליו אינו "דין תורה‪ ",‬ולפי‬
‫הראב"ד והמאירי נזיר נו‪ :‬הכונה שאינו מדאו' וא"כ פשוט שבהכי לא‬
‫איירי הקרא בפר' בהעלותך שדחה ט"מ‪ ,‬ואפי' להכס"מ דהוי טומאה‬
‫מדאו' אלא שאינו מפורש בקרא ג"כ לא שייך שבהכי מיירי הקרא שדחה‬
‫ט"מ בפרשת בהעלתך‪ (.‬וכיון שדחתה התורה את כל ט"מ שהנזיר מגלח‬
‫עליו‪ ,‬א"א להקריב פסח עבורו אע"פ שיהיה ראוי לערב‪ ,‬לא מצד הטומאה‬
‫אלא מצד הדחייה וכמו דרך רחוקה לר' ששת‪.‬‬
‫אבל צ"ע בכל זה שאם טבל קודם חצות בזמן קרבן פסח אינו‬
‫ט"מ ואין כאן דיחוי‪ ,‬דבשלמא אם לא טבל קודם חצות בזמן הקרבת ק"פ‬
‫הרי הוא ט"מ ונדחה אבל אם טבל בבקר נמצא שבזמן הקרבת ק"פ אינו‬
‫ט"מ ואמאי נדחית‪ .‬אבל להנ"ל מיושב היטיב דכיון דפסק הר"מ שזמן ק"פ‬
‫מתחיל מהבוקר כבן בתירא הדחיה גם חל על הגברא מן הבוקר וכש"כ‬
‫לגבי דרך רחוקה ולכן כל ט"מ בשביעי שלו נדחית מק"פ וא"א להקריב‬
‫עבורו‪) .‬ואינו דומה לדרך רחוקה שיכול להקריב הוא עצמו אפי' אם נדחית‬
‫מעליית השמש דהוציא עצמו מן הדיחוי דכיון דבט"מ נשאר טבו"י א"א‬
‫להקריב הקרבן ולכן א"א להוציא עצמו מן הדחוי‪ ,‬דהלא מבואר מק"פ‬
‫ה"ג דרק אם הוא עצמו הקריב מוציא עצמו מן הדיחוי‪ ,‬דמי שהוא בדרך‬
‫רחוקה יכול לשלח קרבנו וע"כ כשמקריבין עבורו נשאר בדיחויו‪(.‬‬
‫וע' זבחים יב‪ .‬תוד"ה הג"ה אי שמשמע שפסח י"ד שחרית הוי‬
‫דיחוי לר' יוחנן משום שאינו ראוי לשלמים בזמן שלמים )דאין דיחוי ממה‬
‫שאינו ראוי לפסח דלא הגיע זמן פסח ודומה "למחוסר כפורים דלא חשיב‬
‫דיחוי קודם הבאת קרבנו"( ומזה לומדים דבי"ד שחרית עדיין נחשב‬

‫הרב נתנאל יהושע הכהן וידרבלנק‬

‫‪217‬‬

‫שלמים ולכן שייך דיחוי משום שפסול לשלמים ופסול משום שכיון‬
‫שמקצתו ראוי לא מהני עקירה‪.‬‬

‫ז‪ .‬פסח לאחר חצות‬
‫ובענין פסח לאחר חצות בפשטות הוי פסח גמור אבל ע' זבחים‬
‫יא‪ .‬שר' יהושע הביא ראיה ששאר קרבנות שנשחטו לשם פסח בזמנו שהם‬
‫כשרים‪" :‬אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו אחרים כשרים לשמו‬
‫בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיוכשרו אחרים לשמו‪ ".‬וצ"ע דאיך‬
‫מוכיחים מפסח בשאר ימות השנה )ש"פסח בשאר ימות השנה שלמים‬
‫נינהו"( לפסח בזמנו )שהוי פסח גמור(‪ ,‬וע"כ שסובר שאין שינוי בשם‬
‫הקרבן פסח בין בזמנו בין שלא בזמנו‪ ,‬ולכן שייך להוכיח מקודם זמנו‬
‫לזמנו ע"י ק"ו‪ .‬ומשמע שזה משום שסובר שאפי' בזמנו הוי‬
‫"פסח‪/‬שלמים" כמו בקודם זמנו )ולכן צריך לשמה ]או סתמא[ כדי‬
‫לקובעו כפסח‪ (.‬א"נ שר' יהושע סובר שהוי פסח גמור בשאר ימות השנה‬
‫אלא שזה קשה כמו שהוכחנו לעיל מזבחים קטו‪ ..‬אבל ע' ברש"י זבחים‬
‫יא‪ .‬ד"ה אם בשאר שהכונה של שאר ימות השנה הוא י"ד ניסן קודם חצות‬
‫וא"כ שייך לומר שר' יהושע סובר שהוא פסח גמור וכש"כ לעיל )ע"פ‬
‫פשטות לשון הגמ' מנחות מז‪ :‬דלא כתוס' שם( וא"כ ליכא הוכחה שלאחר‬
‫חצות הוי "פסח‪/‬שלמים" )אבל קצ"ע שלפ"ז יש סתירה ברש"י(‪.‬‬
‫אבל ע' פסחים עג‪ .‬מהרש"א ד"ה גמרא שחטו שכתב שאם שחט‬
‫פסח בזמנו שלא לשמה עקרו ועשאו שלמים ואע"פ שהוא פסול )פסח‬
‫שלא בזמנו פסול( מ"מ נפק"מ לענין נותר‪ ,‬שחייבם על נותר לאחר ב' ימים‬
‫ולא יום א' )ע' בקרני ראם וצל"ח ושפ"א שדנו אי חייב על נותר פסול(‬
‫מ"מ חזינן מהמהרש"א שאפי' בזמנו יש לפסח דין שלמים שאם שחטו‬
‫שלא לשמה )ולכאו' אפי' לשם שאר קרבנות דבמתני' אין חילוק( עשאו‬
‫שלמים פסול‪ .‬ועיי"ש בשפ"א שהקשה על המהרש"א "וא"י מנ"ל הא‬
‫דע"י ששחטו לשם שלמים נעשה שלמים דלכאו' מילתא דפשיטא דאכתי‬
‫אסור להותירו עד הבקר ככל פסח" וכעי"ז בחזו"א שהוכיח שלא מהני‬
‫עקירה בפסח בזמנה כשבעלים קיימין ממתני' זבחים יא‪ :‬דלבן בתירא‬
‫אפי’ קודם חצות לא מהני למיעקרי מפסח לשלמים "ור"י לא פליג אלא‬
‫קודם חצות אבל לאחר חצות כב"ב ס"ל‪ ".‬היינו דסובר החזו"א שב"ב‬
‫פוסל משום שלא מהני עקירה וכש"כ בשם תוס'‪ ,‬אבל להר"מ פסוהמ"ק‬

‫‪218‬‬

‫מהות קרבן פסח בזמנו ושלא בזמנו‬

‫א‪:‬יא ומעה"ק יח‪:‬יב שהפסול הוא משום שהוא פסח שלא לשמה אפש'‬
‫ליישב המהרש"א ולומר שיש גזה"כ שפסח בזמנו פסול שלא לשמה אע"פ‬
‫שעוקרו להיות שלמים‪) .‬אף שפשטות בהר"מ שלא מהני עקירה מ"מ‬
‫לסברתו יתכן לומר כן‪(.‬‬
‫אבל קושיית השפ"א עדיין קשה‪ ,‬מנ"ל להמהרש"א שמהני‬
‫עקירה בזמנו‪ .‬ולכאו' צ"ל שסובר כש"כ לעיל בשם השיט"מ בתמורה ל‪.‬‬
‫אות ל' ש"פסח ושלמים בחד ביקתא הן" וכשהקדישו לשם פסח ממילא‬
‫יש לו גם כן קדושת שלמים‪ ,‬ולכן שייך לעוקרו לשלמים‪ ,‬ולפ"ז לא שייך‬
‫לחלק בין זמנו ללא זמנו‪ ,‬דהוי דין בעצם קדושתו‪ ,‬וע"כ כשם שמהני‬
‫עקירה שלא בזמנו מהני גם בזמנו‪ ,‬אלא שהתורה גילתה שבזמנו ה"ז פסול‪.‬‬
‫ויש להביא ראיה כנגד המהרש"א מפסחים ע"ג דאיתא שם‬
‫שלמ"ד בעלי חיים נדחים אם הפריש ק"פ קודם חצות ומתו בעלים לאחר‬
‫חצות דהוי נראה ונדחה ואינו כשר כשלמים ואע"פ שאין שעה שאינה‬
‫כשרה להקרבה שקודם מיתה הוי כשר לפסח וכשמתו כשר לשלמים‪ ,‬מ"מ‬
‫כיון שאינו ראוי לפסח יש כאן דיחוי‪ ,‬ואילו לפי המהרש"א דין זה קשה‬
‫מאד דגם קודם מיתה היה קשור לשלמים‪ .‬ואם לא נימא כהמרש"א מובן‬
‫שבזמנו אין לו שום קשר לשלמים וכיון שאחר מיתה לא שייך כלל למה‬
‫שהיה מקודם אמרינן שזה נראה ונדחה‪) .‬ובפרט שבאשם לא אמרינן דיחוי‬
‫והוא משום שיש לו שם עולה קודם או משום שמיד עומד לעולה‪.‬‬
‫ולמהרש"א צ"ע אמאי יש דיחוי בפסח ולא בעולה‪ (.‬וליישב המהרש"א‬
‫צ"ל כש"כ החזו"א בפסחים צו‪ :‬באשם שניתק לרעיה אמרינן דיחוי ואף‬
‫שי"ל שמתחילת קדושתו היה לו קדושת עולה )וכש"כ החזו"א שם ראיה‬
‫מר' חלקיה בר טובי זבחים קיד‪ (:‬ודיו במה שאינו ראוי למה שהיה עומד‬
‫מתחילתו לומר דיחוי‪ .‬וכן בפסח שייך דיחוי משום שעומד לקרב כפסח‬
‫ועכשיו א"א להקריבו כפסח‪ .‬וכל זה יבואר במאמר על אשם שניתק‬
‫לרעיה‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful