‫מו"ר הרב צבי שכטר‬

‫ראש ישיבה וראש הכולל ע"ש מרדכי ועדינה כ"ץ‬

‫בדין ספירת העומר בזמן ביה"ש‬
‫א‪ .‬במנחות )סו‪" (.‬אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני‬
‫שבועי‪ ...‬אמימר מני יומי ולא מני שבועי‪ ,‬אמר זכר למקדש הוא )דהא‬
‫ליכא עומר‪ ,‬רש"י(‪ ".‬וכתבו שמה התוס'‪" ,‬נראה דבספק חשיכה יכול‬
‫לברך‪ ,‬וא"צ להמתין עד שיהא ודאי לילה‪ ,‬כיון שהוא ספיקא דרבנן‪".‬‬
‫והר"ן )סוף פסחים( הביא את דברי בעלי התוס'‪ ,‬והעיר‪" ,‬ואין זה נכון‬
‫שיכניס עצמו בספק לכתחילה‪".‬‬
‫ב‪ .‬והנראה לומר בזה‪ ,‬דידועה שיטת הרמב"ם בפ"ד מהל' ממרים‬
‫ה"א )לפי שטחיות משמעות דבריו(‪ ,‬שכל העובר על איזה דין דרבנן עובר‬
‫ממילא אלאו דלא תסור‪ .‬ועל דבריו אלו תמה הרמב"ן בהשגותיו‬
‫לספהמ"צ )שורש א(‪ ,‬דלפי"ז הי' לנו לומר שספק דרבנן לחומרא‪ ,‬ממש‬
‫כמו בספק דאורייתא‪ .‬וז"ל הרמב"ן )דף ו' ע"א בדפוס הרגיל(‪" ,‬ואולי‬
‫תתעקש לדעת הרב‪ ,‬כי מה שאמרו בכל מקום להקל בד"ס הוא במחילה‬
‫ובתנאי מאתם‪ ,‬שהם התנו‪ ...‬שנלך בהם לקולא‪ ...‬ולא היו ספיקות‬
‫שבדבריהם ראויות להתיר אותן אלא מפני התנאי הזה שעשו בהן‬
‫בתחילתן‪ .‬אין אלו דברים הגונים ולא של עיקר‪ ".‬ועיי"ש )בדף ה ע"ב(‬
‫במגי"א )אות ד'( שכתב‪" ,‬לדעתי אין זה עקשות פה וגם לא לזות שפתים‬
‫לומר הורשו מאת מתקני התקנות וכו'‪".‬‬
‫ג‪ .‬ובפשוטו הי' נראה דזה לא ניתן להיאמר‪ ,‬שדין סד"ר לקולא‬
‫הוא בבחינת היתר גמור‪ ,‬דמעיקרא לא גזרו החכמים במקום ספק‪ ,‬דא"כ‬
‫הי' צ"ל הדין שיהי' מותר לאדם להכניס א"ע לכתחילה למצב של סד"ר‪,‬‬
‫וז"א‪ ,‬וכמו שמתבאר מהגמ' ריש מס' ביצה‪ ,‬שכמו שיש דין שדשיל"מ לא‬
‫בטל‪ ,‬כמו"כ יש דין של"א סד"ר לקולא בדשיל"מ‪ .‬כלומר‪ ,‬שזה ברור שיש‬

‫קול צבי ט' ● תשס"ז‬

‫‪34‬‬

‫בדין ספירת העומר בזמן ביה"ש‬

‫הלכה שאין מבטלין אי' לכתכילה‪ 1.‬וזה פשיטא‪ ,‬שהרוצה להאכיל את‬
‫כלבו ג' חתיכות של בשר‪ ,‬ומניח לפני הכלב קערה אחת של ג' חתיכות‪,‬‬
‫שתים מהם משיירי בשר כשר ואחת מבשר נבילה‪ ,‬ולא נתן בהם סימנים‬
‫כדי שיזכור איזהו חתיכת הנבילה‪ ,‬שלא עבר בזה על הך איסור דאין‬
‫מבטלין‪ ,‬שהרי לא נהנה מהביטול הזה )של חד בתרי ביבש ביבש מין‬
‫במינו(‪ ,‬כי יכול הי' לתת לכלבו כל ג' החתיכות מבשר נבילה‪ ,‬והאי' של‬
‫אין מבטלין היינו שלא לעשות מעשה באופן שכזה שיהנה מביטול‬
‫האיסור‪ .‬וממילא ה"נ קיי"ל דאגוזי פרך של ערלה שנפלו לתוך מאתיים‬
‫אגוזים של היתר‪ ,‬ואינם מתבטלים )מדרבנן( מכח דין דבר חשוב‪ ,‬דאסור‬
‫לפוצען בידים בכדי שלא יהי' עוד בבחינת דבר חשוב‪ ,‬שהרי בזה שמפצען‬
‫הוא מאפשר את הביטול‪ ,‬אע"פ שלא עירב כאן איסור אל תוך ההיתר‪.‬‬
‫וממילא ה"נ קיי"ל בביצה שנולדה ביו"ט שנפלה לתוך ביצי‬
‫היתר שאסור לו לאדם לבחור לאכול מאותם הביצים ביו"ט‪ ,‬כי עצם‬
‫החלטתו לאוכלן ביו"ט מאפשר לו ליהנות מהביטול‪ ,‬וממילא יש בהחלטה‬
‫זו משום אין מבטלין אי' לכתחילה )כן הבנתי מתוך דברי הנצי"ב בביאורו‬
‫לשאילתות סי' מ"ז אות א'(‪ ,‬כי אם ימתין עד לאחר הבדלה‪ ,‬הרי לא יצטרך‬
‫ליהנות בכלל מן הביטול‪ ,‬דוגמת המערב יחד ג' חתיכות של בשר בפני‬
‫כלבו‪ ,‬וכמשל הנ"ל‪ ,‬ונמצא שעצם החלטתו לאכול מן הביצים היום היא‬
‫היא עבירת האיסור של אין מבטלין אי' לכתחילה‪.‬‬
‫ד‪ .‬וממילא‪ ,‬כמו"כ קיים כלל שאסור ליצור סד"ר לקולא בידים‪,‬‬
‫כי אין זה היתר גמור – המיוסד על הסברא דמעיקרא ל"ג מתקני התקנה‬
‫‪ 1‬ועי' פרש"י ותוס' לביצה )ד‪ (:‬שהמקור במשניות לדין זה הוא במס' תרומות )סוף‬
‫פ"ה( שסאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין‪ ,‬אסור להוסיף עוד סאה של‬
‫חולין בכדי לבטלה‪ ,‬ואם הוסיף במזיד קנסינן לי'‪ ,‬ואסור לאכול את הכל‪ .‬וכבר תמה‬
‫בזה חתן בעל האבנ"מ )בהערתו לסי' יח' משו"ת שבסוף הספר( שלפי חידושו של‬
‫האבנ"מ‪ ,‬שהיות שבתרומה יש דין מחודש של משמרת תרומותו‪ ,‬דין אין מבטלין‬
‫בתרומה מהווה אי' דאורייתא‪ ,‬משא"כ בשאר אי'‪ ,‬דקיי"ל דאין מבטלין )עכ"פ בלח‬
‫בלח( אינו אלא דרבנן‪ ,‬א"כ‪ ,‬היאך אפשר להוכיח דין זה בעלמא מהך משנה‬
‫דתרומות‪ ,‬הלא שמה בתרומה וקדשים יש סיבה מיוחדת לאסור שלא שייך בשאר‬
‫איסורים דכהת"כ‪ .‬ובפשוטו הי' נראה לומר שהמקור לד"ז בשאר כהת"כ הוא‬
‫מהמשנה במס' ערלה )פ"ג מ"ח( שאגוזי פרך חשיבי ולא בטלי‪ ,‬אא"כ נתפצעו‬
‫מאליהן‪ ,‬אך אם פצען במזיד‪ ,‬קנסינן לי'‪ ,‬ממש כמו זה )הנ"ל( שהוסיף הסאה‬
‫האחרונה של חולין בכדי לבטל את התרומה במאה‪.‬‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪35‬‬

‫על שום מקרה של ספק‪ ,‬ושכן התנו מראש – אלא הכרעה היא שמכריעים‬
‫בסד"ר לקולא‪ .‬ולפיכך בדשיל"מ אין לומר בו סד"ר לקולא‪ ,‬כי אם נמתין‬
‫עד לאחר הבדלה‪ ,‬לא יהי' שום צורך לשום הכרעות להקל‪ ,‬ורק בגלל‬
‫החלטתו לאכול ביצים היום הוא שגרם ליצור מצב של סד"ר לקולא‪ ,‬וזה‬
‫הרי אסור‪ ,‬שכמו שאין מבטלין אי' לכתחילה‪ ,‬דביטול ברוב הוא דין הנהגה‬
‫במקרה של בדיעבד‪ ,‬וכמו"כ הך הכרעה דסד"ר לקולא – רק נאמר במקרה‬
‫של בדיעבד‪ ,‬ואסור ליצור מצב שכזה לכתחילה‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובס"ס נחלקו הראשונים אם אפשר להקל בדשיל"מ‪ ,‬ולפי‬
‫דרכנו הי' נראה לומר שנחלקו אם בחינת ההקלה בס"ס היא בתורת הכרעה‬
‫לקולא‪ ,‬וא"כ‪ ,‬ממילא אסור לאדם להכניס א"ע לכתחילה למצב של‬
‫הכרעה שכזו‪ ,‬והחלטתו לאכול הביצה )המותרת מטעם ס"ס( ביו"ט היא‬
‫גופו חשיבא כמכניס א"ע למצב שכזה‪ .‬או דנימא שס"ס מטעם רוב הוא‬
‫)כלשון הרשב"א בתשובה שהביאו האחרונים( ובדשיל"מ הלא כתבו‬
‫התוס' פ"ק דביצה )ז‪ (:‬ד"ה כי לא בדק‪ ,‬דשפיר מהני רוב‪ ,2‬דמאי דאזלינן‬
‫בתר רובא – בין להקל ובין להחמיר – אין זה בחינה של הכרעה שרירותית‬
‫בעלמא‪ ,‬אלא דנחשב כבירור‪ ,‬אשר מה"ט קיי"ל כחכמים דר"מ‪ ,‬דרובא‬
‫וחזקה – רובא עדיף ]עמש"כ בזה בספר גנת אגוז )עמ' ס"ג([‪ ,‬בניגוד למאי‬
‫דקיי"ל )עי' ש"ך ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס בקצרה אות כ'( דל"א סד"ר‬
‫לקולא כנגד חזקת איסור‪ .‬ומעתה‪ ,‬אם נניח שס"ס מטעם רוב‪ ,‬א"כ אף‬
‫בדשיל"מ יש להקל מטעם ס"ס‪ ,‬וכן הי' נראה לומר שמותר ליצור ס"ס‬
‫בידים‪ .‬ובתשו' נוב"י כתב שיש לדון בזה‪ .‬ובתשו' בנו בשיבת ציון )סי'‬
‫מ"ה( ציין‪ ,‬שהמג"א )בסי' תס"ז סק"ב( הביא מתשו' מהרשד"ם שאסור‬
‫ליצור ס"ס בידים‪ ,‬וכן הביא מהפר"ח )כללי ס"ס כלל ח"י( שהביא ד"ז‬
‫מהמרדכי ליבמות פ' החולץ בשם רבנו ברוך‪ .‬ואילו מדברי התוס' בזבחים‬
‫)עב‪ (.‬ד"ה נתערבו באחרות‪ ,‬משמע להיפך‪ .‬וע"פ פשוטו בזה נחלקו‬
‫הראשונים‪ ,‬אי מהני ס"ס להקל בדשיל"מ‪ ,‬וכמו שנתבאר‪.‬‬

‫‪ 2‬ועיי"ש בקרבן נתנאל על הרא"ש )סי' ט' אות ד'(‪ ,‬שלדעת המהרש"ל ביש"ש‪ ,‬אין‬
‫להקל עפ"י רוב בדשיל"מ אא"כ יש שמה תרי רובי‪ .‬וכתב שם שדברי המהרש"ל הם‬
‫נגד דברי הראשונים‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫בדין ספירת העומר בזמן ביה"ש‬

‫ו‪ .‬ועפ"י פשוטו הי' נר'‪ ,‬דאף מה שנחלקו הראשונים אם אפשר‬
‫להקל בס"ס שכנגד חזקת איסור‪ ,‬ג"כ תלוי בהנ"ל‪ .‬דאם בס"ס יש הכרעה‬
‫לקולא מבלי שיהי' שמה בירור‪ ,‬אזי אין לנו להכריע להקל נגד החזקה‬
‫להחמיר‪ ,‬כמו דל"א סד"ר לקולא כנגד החזקה‪ .‬אך אם נאמר שמותר ליצור‬
‫ס"ס בידים‪ ,‬דוגמת רובא דליתי' קמן – שמותר לסמוך עליו אף לכתחילה‪,‬‬
‫דבירור הוא זה‪ ,‬ולא סתם הכרעה להקל‪ ,‬א"כ אף כנגד החזקה ג"כ הי' צ"ל‬
‫מותר‪ ,‬כמו דקיי"ל ברובא וחזקה – דרובא עדיף‪] .‬ועיקרי הדברים שמעתי‬
‫מכב' רבנו ז"ל‪ ,‬אכן עי' בספר שיעורי הרב ליו"ד )סי' פ"ז( שמהלך רבנו‬
‫לא זהה לגמרי עם המהלך הנ"ל‪[.‬‬
‫ז‪ .‬ובאמת‪ ,‬ע"פ הדרך הנ"ל בהבנת דין זה דדשיל"מ לא בטל‪ ,‬הי'‬
‫נראה לומר ג"כ )כדעת כמה מן האחרונים( שאם כבר התבטל איזה איסור‬
‫בששים והוא עומד להמכר בחנויות‪ ,‬ואין שמה כ"כ הכרח לקנותו‪ ,‬כי‬
‫באמת אפשר בקל לקנות מאכלים אחרים‪ ,‬דאף בכה"ג נמי הי' נ"ל‬
‫שהחלטתו לקנות בדוקא מאכל זה מהווה אי' של ביטול אי' לכתחילה‪.‬‬
‫]ועמש"כ בזה בס' בעקבי הצאן )עמ' קע"ב(‪[.‬‬
‫ח‪ .‬ובאמת נראה פשוט שאף התוס' ס"ל בעלמא ככל הדברים‬
‫שאמרנו‪ ,‬שכמו שיש הלכה שאין מבטלין אי' לכתחילה‪ ,‬כמו"כ יש דין‬
‫שאסור לאדם להכניס את עצמו למצב של סד"ר לקולא – לכתחילה‪ ,‬וכמו‬
‫שמתבאר מסוגיית הגמ' פ"ק דביצה‪ .‬וטעמם להתיר לכתחילה לספור בזמן‬
‫של ביה"ש הסביר שמה יפה הר"ן‪ ,‬דבגמ' מנחות )סו‪ (.‬איתא‪" ,‬יכול יספור‬
‫ביום‪ ,‬ת"ל תמימות‪ ,‬אימתי אתה מוצא תמימות‪ ,‬בזמן שאתה מתחיל למנות‬
‫מבערב‪ ".‬והתוס' הבינו שהספירה רק חלה על אותו חלק של היום שמכאן‬
‫ולהבא‪ ,‬ולפיכך – אם יספור ביום‪ ,‬נמצא שזמן הלילה שלפני כן לא הי'‬
‫כלול בספירתו‪ ,‬שאין הספירה חלה למפרע על אותו חלק מהיום שכבר‬
‫עבר והלך לו‪ .‬ולפיכך ס"ל דמן הנכון הוא לספור בדוקא בתחילת הלילה –‬
‫כל מאי דאפשר‪ ,‬בכדי שהספירה תחול על כל כ"ד שעות היום‪ .‬ובאמת מן‬
‫הנכון הי' – אפילו בזמן שביהמ"ק הי' קיים‪ ,‬שהספירה היתה אז‬
‫דאורייתא‪ ,‬שימנה תיכף ומיד בתחילת ביה"ש‪ ,‬אלא שמאחר שסד"א‬
‫לחומרא‪ ,‬וביה"ש מהווה ספק יום ספק לילה‪ ,‬הרי א"א לספור עד שיהא‬
‫ודאי לילה‪ .‬אכן בזה"ז שהספירה היא רק דרבנן‪ ,‬אם יש שמה איזה צורך‬
‫גדול – ניזל בסד"ר לקולא‪ ,‬ונרשה הספירה בזמן ביה"ש‪ .‬כגון אם רב‬
‫הקהילה חושש ומשער שאם לא יספרו בביה"ש לאחר גמר כל התפילה –‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪37‬‬

‫בודאי ישכחו כמה מהבעה"ב לספור מכל וכל‪ ,‬אזי בכל כה"ג אמרינן‬
‫דשעה"ד כדיעבד דמי ]השוה שו"ע יו"ד סי' קח‪:‬ג[‪ ,‬ומותר לספור ביה"ש‪,‬‬
‫דאין זה נחשב כמכניס א"ע למצב של סד"ר לקולא לכתחילה‪ ,‬שהרי בגלל‬
‫השעה"ד נחשב כאילו כבר נפל הוא אל תוך הבעיא‪ .‬וה"נ ס"ל להתוס'‬
‫תמיד בכל יום מימי הספירה‪ ,‬שהרי יש שמה שעה"ד‪ ,‬כי אנו רוצים לתפוס‬
‫את כל כ"ד שעות היום‪ ,‬שתחול הספירה על כולם‪ ,‬ואין לנו אופן אחר‬
‫לעשות כן אא"כ נספור בתחילת ביה"ש‪.‬‬
‫ט‪ .‬וע"ז טען הר"ן‪ ,‬דהיאך אפשר להצריך להחמיר בספירה בזה"ז‬
‫שהיא רק מדרבנן זכר למקדש יותר מאשר בזמן שהיתה מצות הספירה‬
‫דאורייתא‪ ,‬שבזמן שהיתה דאורייתא לא הי' ביכולתנו להצריך כן –‬
‫שנספור בתחילת ביה"ש‪ ,‬וממילא הוה"נ בזה"ז‪ ,‬דא"א להצריך יותר‬
‫חומרא בזכר מאשר במצוה עצמה‪.‬‬
‫י‪ .‬ולפי מהלך זה הי' נראה לומר שאלו המתפללים ערבית תמיד‬
‫במנין מאוחר שיותר טוב להם שיספרו ספירה תיכף לאחר צה"כ‪ ,‬כדי‬
‫לקיים דין זה דתמימות‪ .‬וז"ל המשנ"ב )סי' תפ"ט סק"ב(‪" ,‬דכל מאי‬
‫דאפשר לאקדומי מקדמינן כדי שיתקיים יותר מש"כ תמיתות תהיינה‪".‬‬
‫יא‪ .‬אכן קיימת אפשרות של מהלך אחר‪ ,‬דבפ' אמור כתיב‪,‬‬
‫"וספרתם לכם‪ ...‬מיום הביאכם‪ ",‬ואילו בפ' ראה כתיב‪" ,‬שבעה שבועות‬
‫תספר לך מהחל חרמש בקמה‪ ".‬והנה זה ידוע שזמן קצירת העומר הוא‬
‫בדוקא בליל ט"ז‪ ,‬ואילו זמן הבאתו והקרבתו הוא ביום ט"ז‪ ,‬וזמנו של זה‬
‫לא כזמנו של זה‪ ,‬וע"פ פשוטו יש כאן סתירה בין שתי הפרשיות‪ ,‬אם‬
‫להתחיל לספור בליל ט"ז או ביום ט"ז‪ ,‬וע"ז העירו בברייתא שבגמ' הנ"ל‪,‬‬
‫דמכח קרא דתמימות הוא שקבענו לספור בלילה‪ ,‬דאם נספור ביום יהי'‬
‫חסר לנו בתמימות‪ .‬והי' נל"פ דכמו שבב"ד שמקדשים את החודש ביום‪,‬‬
‫חל הקדוש שלהם למפרע על כל היום כולו‪ ,‬אפילו על אותו חלק מן היום‬
‫שכבר עבר‪ ,‬דדיינינן לכולי יומא כחטיבה אחת‪ ,‬והבי"ד מקדשים אותה‬
‫החטיבה‪] .‬והראי'‪ ,‬שתמיד נהגו באי' מלאכה ביום ל' אלול מפני החשש‪,‬‬
‫שמא יקדשוהו הב"ד‪ ,‬ונמצא שקדושת ר"ה חלה למפרע‪) .‬כן שמעתי‬
‫להוכיח מרבנו‪ ,‬ז"ל‪ .‬וכן מתבאר מדברי התוס' ביצה )ה‪ (.‬שהביאו קרבן‬
‫עולה על התנאי‪ ,‬שאם לא יתקדש היום‪ ,‬תהא עולה זו לשם תמיד של‬
‫בה"ע‪ ,‬ואם כן יקדשו היום בקדושת ר"ח‪ ,‬תהא עולה זו לשם אחד‬
‫מקרבנות המוספים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי להדיא שמתקדש היום למפרע בקדושת‬

‫‪38‬‬

‫בדין ספירת העומר בזמן ביה"ש‬

‫ר"ח‪ [.‬וכמו כן הי' נראה לומר לגבי ספה"ע‪ ,‬שאם ספר בסוף הלילה‪ ,‬חלה‬
‫ספירתו על כל הלילה כולו‪ ,‬אפילו על אותו החלק שכבר עבר‪ ,‬דדיינינן‬
‫לכולא לילה כחטיבה אחת‪ .‬ובאמת הי' לנו לומר שאף הסופר ביום נמי‬
‫חלה ספירתו )למפרע( על כל היום כולו מתחילת הלילה הקודם לו‪ ,‬כמו‬
‫שאנו דנים את כל כ"ד שעות של היום כחטיבה אחת לגבי זה שאמרנו‬
‫שחלה קדושת ר"ח למפרע על כל היום כולו‪ .‬אלא דשאני הכא‪ ,‬שהפסוק‬
‫צירף את ענין הספירה להבאת העומר‪ ,‬אשר זמנו בדוקא ביום ולא בלילה‪,‬‬
‫ולפיכך הסיקו התנאים‪ ,‬שאם נספור ביום לא תחול ספירתנו למפרע‪ ,‬ורק‬
‫תחול על חטיבת היום‪ ,‬ונמצא שיהי' כאן חסרון בתמימות של הספירה‪.‬‬
‫ולכך תפסו כעיקר את לשון הפסוק בפ' ראה‪" ,‬מהחל חרמש בקמה"‪ ,‬שזמן‬
‫הספירה תלויה בקצירת העומר‪ ,‬אשר היא בלילה‪ ,‬וממילא כשיספור –‬
‫אפילו בסוף הלילה‪ ,‬תחול ספירתו על כל החטיבה הזאת של היום )עם שני‬
‫חלקיה – דהיינו לילו ויומו עמו(‪ .‬ומסתברא שודאי מן הנכון הוא להקדים‬
‫ולספור כל מאי דאפשר‪ ,‬אך זה יהי' מטעם זריזים מקדימים‪ ,‬אך לא מטעם‬
‫תמימות‪ ,‬דבין כה וכה לא יהי' חסר בתמימות‪ ,‬שהרי הספירה תחול למפרע‬
‫אפילו על תחילת הלילה‪ ,‬וכמו שאמרנו בקידוש בי"ד על היום של ר"ח‪.‬‬
‫ובאמת עדיין יש להעיר שהפוסקים הוכיחו מהגמ' סוף ר"ה )לד‪(:‬‬
‫שההידור של זריזים מקדימים עדיף מאשר ההידור דברוב עם הדרת מלך‪,‬‬
‫ולפי"ז‪ ,‬אלו המתפללים ערבית במנין מאוחר‪ ,‬לכאורה הי' להם לספור‬
‫ספה"ע תיכף ומיד בשעת צה"כ מטעם זריזים מקדימים‪.‬‬
‫ולפי פשוטו נראה שכעי"ז נחלקו הראשונים לענין קידוש‪,‬‬
‫שהטור כתב )באו"ח ריש סי' רע"א(‪" ,‬וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד‬
‫דתניא זכור את יום השבת לקדשו זכרוהו על היין בכניסתו‪ ".‬ואילו‬
‫הרמב"ם כתב בפכ"ט מהל' שבת הי"ד‪" ,‬עיקר הקידוש בלילה ואם לא‬
‫קידש בלילה‪ ...‬מקדש והולך כל היום כולו‪ ".‬ובפשוטו הי' נראה לומר‬
‫דבהכי פליגי – דלדעת הטור הקידוש רק חל על יתר יום השבת שלפניו‪,‬‬
‫ולא על הזמן שכבר עבר‪ ,‬ובכדי לתפוס את כל היום בקידוש שלו ]שהוא‬
‫מוסיף קדושה על קדושתו‪ ,‬שהרי בין כה וכה – אפילו לא יקדש את היום‬
‫– יהי' קדוש‪ ,‬דקדושת יום השבת קביעא וקיימא מששת ימי בראשית‪.‬‬
‫ואמירת הקידוש )שלנו( דומה להא דקיי"ל דבכור מצוה להקדישו‪ ,‬למרות‬
‫מה שהוא כבר קדוש מאליו מרחם‪ .‬ועמש"כ בזה בס' גנת אגוז )סי' ד'(‪[.‬‬
‫מצוה להקדים את אמירת הקידוש בכל מאי דאפשר‪ .‬ואילו לדעת הרמב"ם‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪39‬‬

‫נכון דבר זה – להקדים אמירת הקידוש מטעם זריזים מקדימים‪ ,‬ולא מפני‬
‫שיהי' חסר בחלות הקידוש שלו שהרי בין כה וכה – אפילו יקדש ביום‪,‬‬
‫יחול הקידוש שלו למפרע על כ"ד שעות היום‪ ,‬דדיינינן לכולא יומא‬
‫כחטיבה אחת‪ ,‬וכאמור‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful