Untitled

‫הרב מרדכי וויליג שליט"א‬

‫ראש ישיבה וראש הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫זמני קרבנות ותפילות‬
‫א‪ .‬מנחה גדולה וקטנה‬
‫שנינו )פסחים נח‪ ,(.‬תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה וכו' חל ערב פסח להיות בערב‬
‫שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה‪.‬‬
‫גרסינן )ברכות כו‪ ,(:‬ואיזו היא מנחה גדולה‪ ,‬משש שעות ומחצה ולמעלה‪ .‬ואיזו היא מנחה קטנה‪,‬‬
‫מתשע שעות ומחצה ולמעלה‪ .‬ופרש"י‪ ,‬דמנחה קטנה היא זמן תמיד של בין הערביים בכל יום‪ .‬ומנחה גדולה‬
‫היא תחילת זמן בין הערביים‪ ,‬וא"א להקדים התמיד קודם שש ומחצה‪.‬‬
‫והקשה בלחם משנה )תפלה פ"ג ה"ב ד"ה ולפי(‪ ,‬דאמאי במנחה גדולה נקטו זמן שחיטה הכי מוקדם‪,‬‬
‫ואילו במנחה קטנה נקטו זמן הקרבה דכל יום‪ ,‬ולא זמן שחיטה‪.‬‬
‫ונראה דבעצם זמן תמיד של בין הערביים מחצות )ע' גליון הש"ס לרע"א נח‪ (.‬עד שקיעה‪ .‬ולכן‬
‫כשתקנו זמן תפלת מנחה בדיעבד סמכו על זמן שחיטה‪ ,‬שהיא קרובה יותר לחצות‪ .‬וכשתקנו זמנה לכתחילה‬
‫במנחה קטנה‪ ,‬כמבואר ברמב"ם )שם(‪ ,‬קבעו לפי זמן הקרבה דכל יום‪ ,‬דקרוב יותר לשקיעה‪ .‬ומה"ט לפי תוס'‬
‫הרא"ש )ברכות ג‪ ,(:‬דס"ל דשעות היום שוות ולא זמניות‪ ,‬מנחה גדולה נמדדת מחצות‪ ,‬ומנחה קטנה נמדדת‬
‫משקיעה )ע' עם מרדכי שבת סי' לט(‪.‬‬
‫ב‪ .‬סוף זמן שחיטה וזריקה‬
‫הרמב"ן )שמות פי"ב פ"ו( כתב וז"ל‪ ,‬והזמן הזה ]בין הערביים[ הוא כל עת זרוח השמש ברקיע‪ ,‬אבל‬
‫בשקיעת החמה‪ ,‬והוא כמו שעה ורביע ]לפני צאת הכוכבים[ על דעת רבותינו‪ ,‬אינו זמן שחיטה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והנה הרמב"ן )תורת האדם‪ ,‬עמ' רנא( פסק כר"ת‪ ,‬דסוף היום בודאי הוא ד' מיל לאחר השקיעה ]והוא‬
‫שיעור שעה וחומש‪ ,‬ולשון הרמב"ן הנ"ל‪ ,‬כמו שעה ורביע‪ ,‬צ"ע‪ ,‬וכן הקשה בשאגת אריה סי' יז[‪ .‬ומ"מ כתב‬
‫שהזמן שאחר השקיעה‪ ,‬אף שיום הוא לכל דיני התורה‪ ,‬אינו זמן שחיטה‪.‬‬
‫ובתוס' )מנחות כ‪ :‬ד"ה נפסל( כתבו דה"ה לענין זריקת הדם‪ ,‬כל' דדם נפסל בשקיעת החמה )גמ' שם(‬
‫אע"פ שיום הוא לכל דיני התורה‪ .‬והוכיחו כן מהגמ' )פסחים צג‪ ,(:‬דשחיטה אסורה מתחילת השקיעה‪ ,‬דיש‬
‫ט"ו מיל‪ ,‬שהוא שיעור דרך רחוקה‪ ,‬מחצות עד שקיעה‪ ,‬בנוסף לה' מיל ]לעולא[ משקיעה ועד צאת הכוכבים‬
‫)עיי"ש בגליון‪(.‬‬
‫ובשו"ת שאגת אריה )ס' י"ז( דחה‪ ,‬דלשון הגמ' )שם( היא איזהו דרך רחוקה‪ ,‬כל שאינו יכול ליכנס‬
‫בשעת שחיטה‪ .‬וא"כ י"ל כהרמב"ן הנ"ל‪ ,‬דאף דמשקיעה אינו זמן שחיטה‪ ,‬לעולם זמן זריקת הדם הוא‪ .‬ונ"מ‬
‫קול צבי ח' ● תשס"ו‬

‫‪194‬‬

‫זמני קרבנות ותפילות‬

‫לזמן תפלת מנחה‪ ,‬דרבינו יונה )רפ"ד דברכות( כתב דאף לר"ת אסור להתפלל מנחה אחר שקיעה‪ ,‬דדם נפסל‬
‫בשקיעת החמה‪ ,‬וכתוס' הנ"ל‪ .‬ולהשאג"א מותר‪ ,‬דדם לא נפסל עד צאת הכוכבים‪.‬‬
‫ג‪ .‬סוף זמן שחרית‬
‫והנה הרמב"ן כתב דסוף זמן שחיטת הפסח הוא בשקיעה‪ ,‬שנאמר בין הערביים‪ .‬ובשאג"א )שם( כתב‬
‫דה"ה בזמן שחיטת תמיד של בין הערביים‪ ,‬שנאמר תעשה בין הערביים‪ .‬ומ"מ הזריקה כשירה עד צאת‬
‫הכוכבים‪.‬‬
‫והקשה‪ ,‬א"כ גם "תעשה בבקר" דתמיד של שחר קאי אשחיטה לחוד‪ .‬ונימא דזריקה כשירה אף לאחר‬
‫חצות‪ ,‬וא"כ למה תנן )ברכות כו‪ (.‬תפלת השחר עד חצות‪ ,‬ר' יהודה אומר עד ד' שעות‪ .‬ותירץ השאג"א‪ ,‬דרק‬
‫ב"תעשה" דבין הערביים נלמד תמיד מפסח דקאי אשחיטה‪ .‬ולעולם "תעשה בבקר" קאי גם אזריקה‪.‬‬
‫ואולי י"ל בזה‪ ,‬דהנה הפנ"י )ברכות ב‪ (.‬צדד דתפלת מעריב זמנה ממנחה גדולה‪ ,‬דמאז קרבים אברים‬
‫ופדרים דתמיד של בין הערביים‪ ,‬שכנגדם נתקן מעריב )שם כו‪ .(:‬אבל קיי"ל דזמן מעריב מתחיל רק כשנגמר‬
‫זמן מנחה‪ ,‬לר' יהודה מפלג המנחה ולרבנן בלילה‪ .‬וה"ט‪ ,‬דתקנו שיהיו ג' זמנים חלוקים לשחרית מנחה‬
‫ומעריב‪.‬‬
‫ולפ"ז נראה‪ ,‬דאע"פ שזריקת דם תמיד של שחר כשירה כל היום‪ ,‬מ"מ משהגיע זמן תפלת מנחה‪ ,‬אסור‬
‫להתפלל שחרית‪ .‬ומכיון שעצם זמן תפילת מנחה מתחיל מחצות‪ ,‬וי"א שיוצא בדיעבד מאז )מ"ב סי' רל"ג‬
‫סק"ב(‪ ,‬שוב א"א להתפלל שחרית‪.‬‬
‫והנה באליהו רבה )סי' ע"א( כתב דזמן תפלת שחרית נמשך עד מנחה גדולה‪ ,‬ומי שהיה אונן עד אז‬
‫יכול להתפלל שחרית‪ .‬וצ"ע‪ ,‬דכבר עבר זמן שחרית שהוא עד חצות )ע' עם מרדכי ברכות עמ' ס‪ ,‬עד(‪ .‬ולפי‬
‫הנ"ל ניחא‪ ,‬דזריקת דם תמיד של שחרית כשירה כל היום‪ ,‬ומוגבל זמן שחרית רק כשמגיע זמן תפלת מנחה‪.‬‬
‫ולפי הא"ר לא יצא תפילת מנחה אף בדיעבד עד מנחה גדולה‪ ,‬ולכן עדיין יכול להתפלל שחרית‪.‬‬
‫ד‪ .‬סוף זמן מנחה‬
‫הרמ"א )או"ח סי' רל"ג ס"א( כתב דיצא אם התפלל תפלת מנחה עד הלילה‪ ,‬דהיינו צאת הכוכבים‪.‬‬
‫ובמ"ב )סקי"ד( כתב דצאת הכוכבים לאו דוקא‪ ,‬דאסור להתפלל מנחה בין השמשות‪ ,‬וכהפמ"ג )א"א סק"ז(‪.‬‬
‫ובמ"ב כתב דכן איתא בד"מ )סי' רל"ב(‪ .‬וכונתו‪ ,‬דהרמ"א כתב דמהרי"ל התפלל סמוך לצאת הכוכבים‪ ,‬כי‬
‫מקומו דומה לטבריא‪ ,‬שיש הרים לצד מערב וכמש"כ המג"א )שם סק"ז(‪ ,‬וא"כ דאמת הוי לפני שקיעה שניה‪.‬‬
‫ולולא זה אסור להתפלל מנחה סמוך לצה"כ‪.‬‬
‫ובשער הציון )סקי"ח( הביא דברי הגר"א )ס"ק ז'(‪ ,‬דלכו"ע זמן תפלת המנחה נמשך עד התחלת זמן‬
‫ערבית‪ .‬ודחה‪ ,‬דהא יש ביניהם זמן בין השמשות‪ .‬אך נראה דלהגר"א‪ ,‬אליבא דהרמ"א ור"ת‪ ,‬מותר להתפלל‬
‫מנחה עד צה"כ ממש‪ .‬וטעמו כנ"ל‪ ,‬דבעצם זמן מעריב מתחיל ממנחה גדולה‪ ,‬וכהפנ"י‪ ,‬אלא דכל זמן שמתפלל‬
‫מנחה אסור להתפלל מעריב‪ .‬וע"כ זמן מעריב מתחיל בכלות זמן מנחה‪ ,‬ואין ביניהם כלום‪.‬‬
‫ואולי גם השעה"צ מודה ליסוד הזה‪ ,‬אבל ס"ל דבין השמשות ספק הוא‪ ,‬וא"כ אף דלמעשה אין‬
‫להתפלל מנחה‪ ,‬אולי עדיין זמן מנחה הוא‪ ,‬ולכן אסור להתפלל מעריב‪ .‬או‪ ,‬דבשעה"צ )ס"ק כ"א( כתב דבשעת‬
‫הדחק יש לסמוך על ר' יוסי דס"ל בה"ש כהרף עין בשעת צה"כ‪ ,‬ועד אז יכול להתפלל מנחה וממילא אינו זמן‬
‫מעריב‪.‬‬

‫הרב מרדכי וויליג‬

‫‪195‬‬

‫ונ"מ גם למנהגנו כהגר"א‪ ,‬דלפי השעה"צ אסור לכתחילה להתפלל מעריב עד צה"כ‪ .‬אבל לפי‬
‫מש"כ מותר להתפלל מעריב מיד בשקיעת החמה‪] .‬אלא דחוזר וקורא ק"ש‪ ,‬וי"ל דכדי לקרות ק"ש בזמנה על‬
‫סדר הברכות עדיף להתפלל לאחר צה"כ‪ .‬אבל דין זה קל יותר‪ ,‬ונדחה לצורך המשך סעודתו )רשב"א שבת ט‪,(:‬‬
‫וכדומה‪ .‬משא"כ להשעה"צ שתפלת מעריב אז שלא בזמנה‪ [.‬מאידך‪ ,‬לפ"ז אסור להתפלל מנחה לאחר‬
‫השקיעה‪ ,‬דלא סמכינן על ר' יוסי אף בשעת הדחק‪.‬‬

‫ה‪ .‬זריקת הדם בבין השמשות‬
‫ומ"מ צ"ב למה מותר לזרוק את הדם בבין השמשות‪ ,‬והלא בעינן ביום צוותו ולא בלילה )מגילה כ‪:‬‬
‫ורש"י ד"ה לקמיצה(‪ ,‬וספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬ואולי בבהמ"ק‪ ,‬שהלילה הולך אחר היום‪ ,‬יש הגדרה אחרת‬
‫ליום ולילה‪ ,‬ועד צה"כ נידון כיום גמור‪.‬‬
‫עוי"ל‪ ,‬דכמו דלפי הרמב"ן בין הערביים נגמר לפני סוף היום‪ ,‬כן לר"ת י"ל דבין הערביים נגמר לאחר‬
‫ספק סוף היום‪ ,‬וע"כ דיום צוותו ממעט רק ודאי לילה‪ ,‬ולא בין השמשות‪ .‬ובשאג"א הביא הירושלמי )ברכות‬
‫רפ"ד(‪ ,‬שנים ליום‪ ,‬חלוק את היום‪ .‬ומוכח דיש שני חלקים שוים‪ ,‬בין עלות השחר לחצות לתמיד של שחר‪ ,‬ובין‬
‫חצות לצה"כ לתמיד של בין הערביים‪ .‬ומוכח דלא כרבינו יונה ותוס' שדם נפסל בשקיעת החמה‪ .‬ומשם גופא‬
‫מוכח דלא נפסל בשקיעה שני' שהיא תחילת בין השמשות‪ ,‬אלא בצה"כ ממש‪.‬‬
‫וכ"כ ר"ת בספר הישר )ס' רכ"א(‪ .‬וז"ל‪ ,‬וע"כ האי משתשקע החמה היינו שכבר שקעה חמה מכל וכל‬
‫וכבר יצאו הכוכבים‪ ,‬דאילו לאו הכי היאך מחשבין בדם שלא הוי חוץ מזמנו‪ ,‬הרי יום הוא וראוי להקטירו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכ"כ התוס' )מנחות שם( בדעתו‪.‬‬
‫ומבואר דזמן זריקת הדם הוא עד צה"כ‪ ,‬אף שלשאר דיני התורה ספק לילה הוא ג' רבעי מיל לפני‬
‫צה"כ‪ ,‬וכמבואר שם‪ .‬ומשמע בספר הישר דזמן שחיטה נמשך עד צה"כ‪ ,‬מדכתב וז"ל‪ ,‬דכיון שעבר יום שחיטתן‬
‫אינו ראוי לזריקה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬דלא כהרמב"ן שכתב דנגמר בשקיעה ראשונה ]ויש לדחות דיום שחיטתן ר"ל רק היום‬
‫שנשחט בו‪ ,‬ולעולם סוף זמן שחיטה הוא בשקיעה ראשונה[‪ .‬וזמן זריקת הדם נמשך עד צה"כ‪ ,‬דלא כתוס'‬
‫ורבינו יונה שנגמר בשקיעה ראשונה‪ ,‬ודלא כהפמ"ג והמ"ב שנגמר בשקיעה שני'‪.‬‬
‫וכ"נ בגמ' )ברכות כו‪ ,(:‬דאם עד פלג המנחה ר"ל עד ועד בכלל‪ ,‬רבי יהודה היינו רבנן‪ .‬ובשאג"א‬
‫הוכיח משם דלא כרבינו יונה‪ ,‬שאם לרבנן דם נפסל בשקיעת החמה‪ ,‬זהו זמן רב לפני סוף פלג המנחה שהוא‬
‫צה"כ לר"ת‪ .‬ומשם גופא מוכח דלא כהפמ"ג והמ"ב‪.‬‬
‫שו"ר שכ"כ בספר ראש דברך )עמ' קצ הע' ‪ .(27‬ועיי"ש )עמ' מא(‪ ,‬דשיטת התוס' )מנחות כ‪ ,:‬כנ"ל‬
‫אות ב( היא שיטת הר"י בתוס' )ברכות ב‪ .‬ד"ה מאימתי(‪ ,‬דזמן ק"ש ומעריב מתחיל בשקיעה‪ ,‬ובזה יישב הר"י‬
‫את קושייתו‪ ,‬דלר"ת דסומכין על ר' יהודה לק"ש ומעריב הוי תרתי דסתרי‪ .‬וע"כ ס"ל להר"י דזמן מנחה נגמר‬
‫בשקיעה‪ ,‬וכתוס' )מנחות( הנ"ל‪ ,‬ולכן אין תרתי דסתרי‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬להגר"א מוכח משם דסוף זמן מנחה לרבנן בשקיעה‪ ,‬שהוא סוף פלג המנחה לר"י‪ ,‬ואין‬
‫להתפלל מנחה בבה"ש כלל‪ .‬ואף אם משום ספק הוא‪ ,‬נראה דזמן מעריב מתחיל בשקיעה‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬וכ"נ במרדכי‬
‫)ברכות סי' צ'(‪ ,‬וכן נהגו‪.‬‬

‫ו‪ .‬שיטת הר"י והטור‬

‫‪196‬‬

‫זמני קרבנות ותפילות‬

‫והנה בשאג"א )שם( בונה הראי' הנ"ל מהגמ' )כו‪ (:‬נגד רבינו יונה‪ .‬ופירש‪ ,‬דעד ועד בכלל לא ר"ל‬
‫עד צה"כ‪ ,‬דהרי דם נפסל בשקיעת החמה‪ .‬והכונה רק דאין נ"מ בין ר' יהודה לרבנן‪ ,‬דלשניהם ס"ל זמן זריקת‬
‫הדם ותפלת מנחה היא שקיעת החמה‪ .‬וגם להפמ"ג והמ"ב‪ ,‬דדם נפסל בשקיעה שני'‪ ,‬יש לדחות כן‪.‬‬
‫וז"ל הטור )או"ח ס' רלה ס"א(‪ ,‬ומ"מ גם לפירוש ר"י אין למהר לקרותה כל כך מבעוד יום קודם‬
‫צה"כ‪ ,‬כי דבר מועט הוא תנאי דמתניתין )ברכות ד‪ ?? ,.‬צה"כ( ובין תנאי דברייתא )שם ב‪ ,(:‬עכ"ל‪ .‬ולעיל )שם(‬
‫כתב שיטת ר' אליעזר בברייתא‪ ,‬שזמן ק"ש משעה שקדש היום בע"ש‪ .‬וכתב הב"ח )שם(‪ ,‬דלהטור ע"כ שיטת ר'‬
‫אליעזר היא שקורא ק"ש בבין השמשות שקדש היום מספק‪ ,‬וכרש"י )ג‪ (:‬וזהו רק שלשת רבעי מיל לפני צה"כ‪,‬‬
‫והוא דבר מועט‪ ,‬ודלא כהרשב"א )שם( שפירש שיכול לקדש היום בע"ש בתוספת שבת‪ ,‬שהיא משעת שקיעה‬
‫ראשונה‪ ,‬שהוא ד' מיל לפני צה"כ‪ ,‬שאינו ??? מועט‪.‬‬
‫ולפ"ז שיטת הר"י אינה שיטת התוס' במנחות‪ ,‬ורנ"ל דלתוס' שם דם נפסל בשקיעה ראשונה‪ ,‬ולהר"י‬
‫נפסל בשקיעה שני'‪ ,‬ודלא ???? ???? הנ"ל‪.1‬‬
‫ומ"מ אין תרתי דסתרי להר"י‪ ,‬דמתפלל מנחה עד שקיעה שני'‪ ,‬וכהפמ"ג והמ"ב‪ ,‬ומעריב אח"כ‪.‬‬
‫ומקורם במג"א )ס' רל"ג סק"ז( וז"ל‪ ,‬ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה‬
‫שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ונראה בכונתו‪ ,‬דלכתחילה יש להתפלל מעריב אחר צה"כ‪ ,‬כדי לקרוא ק"ש בזמנה עם ברכותי'‪ .‬ומפני‬
‫הטורח התירו לצבור להתפלל מעריב בשקיעה שני'‪ ,‬שהיא זמן מעריב לנוהגים כרבנן‪ ,‬אע"פ שאת‪ ,‬זמן ק"ש לפי‬
‫השו"ע )ס' רלה ס"א( שפסק שזמנה רק בצה"כ‪ ,‬ודלא כהר"י‪ .‬ו?? ??? מזה שכתב ??? בטור סי' רלה‪ ,‬ושם סמך‬
‫על הר"י במקום טורח בציבור ואף שמנחה ומעריב סמוכין זה לזה‪ ,‬אין תרתי סתרי כל ששקיעה שני' ביניהם‬
‫‪,‬כמו לשיטת הגר"א כששקיעה ראשונה ביניהם וכמו לשיטת ר"ת כשצה"כ ביניהם‪.‬‬

‫ז‪ .‬תרתי דסתרי‬
‫וז"ל השו"ע )ס' רל"ג ס"א( ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה‪ ,‬אין להתפלל תפלת ערבית‬
‫קודם שקיעת החמה ‪ ...‬ובשעת הדחק‪ ,‬יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה עכ"ל‪ .‬וכתב המ"ב‬
‫)סקי"א( רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג‬
‫שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור‬
‫שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו‬
‫האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והבינו אחרוני זמננו ופסקי תשובות )ביצחק יקרא שם(שהמ"ב מתיר תרתי דסברי כשיש טורח לצבור‪.‬‬
‫והקשו‪ ,‬שלקמן )שעה"צ סי' רלה סקט"ז‪ ,‬ומ"ב סי' רסז סק"ג( כתב שהדה"ח מקיל בזה‪ ,‬אבל המ"ב בחר את‬

‫‪1‬ובשעה"צ )ס' רלג סק"י( צדד דגם רבינו יונה ס"ל כן‪ ,‬דדם נפסל רק בשקיעה שני'‪ ,‬ודלא כהבנת השאג"א בדבריו דס"ל כתוס'‬
‫)מנחות כ‪ (:‬דנפסל בשקיעה ראשונה‪ ,‬אלא כהיש מפרשים )שם(‪.‬‬

‫הרב מרדכי וויליג‬

‫‪197‬‬

‫דבריו‪ ,‬ונמצא שיש תרתי דסתרי בדברי המ"ב‪ .‬ונראה שהמ"ב מעולם לא התיר תרתי דסתרי‪ ,‬שהרי מקורו‬
‫דמג"א )שעה"צ סקט"ז(‪ .‬והמג"א מקיל רק אחרי שקיעה שני'‪ ,‬שאין תרתי דסתרי‪ ,‬והקולא היא שלא הגיע זמן‬
‫ק"ש דצה"כ ]אמנם במגן גבורים‪ ,‬שג"כ מובא בשעה"צ‪ ,‬נראה שהתיר תרתי דסתרי‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ובב"י )ס' רלג ס"א( כתב שנהגו להקל בתרתי דסתרי‪ ,‬וכמש"כ הרא"ש )ברכות ס' א'( בשם ר"ת‪ ,‬וכ"כ‬
‫הרשב"א‪ .‬ובהגהות והערות )סק"ד( כתבו שהרשב"א אוסר‪ ,‬ובתוס' שלנו )ב‪ (.‬אסרו‪ .‬ונראה שגם ר"ת עצמו אסר‪,‬‬
‫שכתב )עי' מגן אבות להמאירי הענין היא שכתב לשון ר"ת אות באות( שהלכה כר' יהודה‪ ,‬ולפ"ז אסור להתפלל‬
‫מחנה אחר פלג‪.‬‬
‫וז"ל הרא"ש ‪ ,‬ומיהו ק"ק דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר‬
‫פגל המנחה ולענין ק"ש חשבי' ליה לילה כמו ר' יהודה והוי כמו שדרה וגלגולת תרי קולי דסתי אהדדי )ערובין‬
‫ז‪ . (.‬והא דאמרינן לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"פ לא אפסיק הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי‬
‫שירצה לעושות הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם‪ .‬וי"ל דלענין תפלה הקילו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והנה בסוף ????‪ ,‬ולקמן )פ"ד סוף ס' ג( אסר הרא"ש תרתי דסתרי‪ ,‬וכמש"כ ב??????(??‪ .‬ואסר גם‬
‫לעשות פעם כר"י ופעם כרבנן‪ .‬ונראה דרך בזה כתב דלענים תפלה הקילו‪ ,‬אבל ביום אחד גופא‪ ,‬מעולם לא‬
‫התיר הרא"ש אליבא דר"ת‪ ,‬ולכן כתב ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פה"מ‪ ,‬כל' ולא באותה היום‪ ,‬ורק‬
‫בזה מסיק שהקילו‪ ,‬ואולי גם כונת הב"י כן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫וכ"נ מראית הרא"ש משדרה וגולגולת‪ ,‬דיש נ"מ בדיני טומאת מת ובדיני טריפה‪ ,‬ודסברא תלויים זה‬
‫בזה‪ ,‬ואין להקל או להחמיר היכא דסתרי אהדדי‪ ,‬ושם לא מדובר במקרה אחד‪ ,‬ודומה למנחה היום ולילה למחר‪,‬‬
‫ורק בזה הקיל לענין תפלה‪ .‬אבל במקרה אחד גרע ]ובתוס' שם ו‪ :‬ד"ה ומי כתבו את דמבמבוי אחד להחמיר‬
‫כשתי השיטות אף כשלא סתרי אהדדי‪ ,‬כל' שלא תלויים מסברא זה בזה‪ .‬ומהגמ' נראה דדיניו שוה לתרתי דסתרי‬
‫בב' מקרים וצ"ב[ ופשוט דאין להחמיר או להקל בתרתי דסתרי‪ ,‬וא"א להקל בזה אף בשיש טורח לציבור ושיטת‬
‫הדה"ח צע"ג‪ ,‬ונראה דאין מקור לשיטתו דראשונים‪ ,‬ויש להחמיר שלא להתפלל מנחה ומעריב בין פה"מ‬
‫לשקיעה באותו היום אף בציבור‪.‬‬

‫ח‪ .‬שיטת ר"ת בספר הישר‬
‫והנה לפי ר"ת בספר הישר‪ ,‬דזמן שחיטה וזריקה עד צה"כ‪ ,‬צ"ע מהגמ' פסחים )צג‪ ,(:‬וכראית התוס'‬
‫)מנחות כ‪ (:‬הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬דמוכח דלעולא שיעור דרך רחוקה נגמר בשקיעה‪ .‬ולכאורה צ"ל דמודה ר"ת‬
‫להרמב"ן לגבי קרבן פסח‪ ,‬דסוף זמן שחיטתו בשקיעה‪ ,‬וכדחיית השאג"א )הנ"ל שם(‪ ,‬אבל בשאר קרבנות סוף‬
‫זמן שחיטה וזריקה הוא צה"כ‪.‬‬
‫וקשה‪ ,‬דגם בקרבן תמיד נאמר בין הערביים‪ ,‬דומיא דפסח‪ .‬וי"ל דר"ת בספר הישר מ"ח בשאר‬
‫קרבנות‪ ,‬דלא כתיב בהו בין הערביים‪ ,‬זמן שחיטה וזריקה עד צה"כ ]לולא איסור השלמה דאינו פוסל[‪ .‬עוי"ל‪,‬‬
‫כמשכ"ל )אות ה'(‪ ,‬דר"ת לא כתב להדיא דזמן שחיטה נמשך עד צה"כ‪ ,‬ויש לדחות כהשאג"א דס"ל כהרמב"ן‪.‬‬
‫ומ"מ צ"ע‪ ,‬דלא מצינו שר"ת ס"ל כהרמב"ן בזה‪.‬‬
‫אמנם י"ל כהיש מפרשים )בתוס' שם(‪ ,‬דמן התורה אינו נפסל עד צה"כ‪ ,‬ורבנן עבוד הרחקה ופסלוהו‬
‫מתחילת שקיעה‪ ,‬והעמידו דבריהם מבקום כרת לענין דרך רחוקה‪ ,‬כדי שיהו זריזין למהר לבא‪ ,‬איך צ"ע כנ"ל‪,‬‬
‫דלא מצינו רמז לזה בדברי ר"ת‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫זמני קרבנות ותפילות‬

‫ונראה‪ ,‬דר"ת שם כתב דעוביו של רקיע אחד מששה של יום‪ ,‬ומשקיעה עד צה"כ ה' מילין‪ .‬וצ"ע‬
‫דבגמ' )פסחים צד‪ (.‬הסיקו דעוביו של רקיע אחד מעשרה של יום‪ ,‬ובין שקיעה לצה"כ ד' מילין‪ .‬וי"ל‪ ,‬דבסוף‬
‫הגמ' )שם( איתא ויאיצו שאני‪ .‬ולפי זה י"ל דקיי"ל שיעור ה' מיל וכדברי התוס' בכ"מ )ברכות ב‪ :‬ד"ה דילמא‪,‬‬
‫פסחים יא‪ :‬ד"ה אחד(‪ .‬וקיי"ל כעולא דבין מודיעים לירושלים ט"ו מיל‪ .‬ורק רבא דס"ל דעוביו של רקיע א' מו'‬
‫מיום איתותב‪] .‬וכמש"כ בעם מרדכי )שבת שם(‪ .‬ואם קיי"ל כעולא יש להוסיף דיש ג' קצבים‪ :‬בין מודיעים‬
‫לירושלים )שהוא בעלי'‪ ,‬וכמש"ש( ובזה שיעור מיל הוא ‪ 24‬דקות‪ ,‬בקרקע בינוני שיעורו ‪ 22.5‬דקות‪ ,‬ובמישור‬
‫שיעורו ‪ 18‬דקות וכמש"ש‪ [.‬ושיעור א' מי' אינו ד' מתוך מ' כלר' יוחנן‪ .‬אלא ה' מתוך נ'‪ ,‬דיש מ' מיל בין נץ‬
‫החמה לשקיעתה‪ ,‬ושיעור מיל ‪ 18‬דקות‪ ,‬וכשיטת הגר"א‪.‬‬
‫וכל זה לגירסא דידן דמבואר בברייתא שיעור א' מי'‪ ,‬ודלא כרבא שסובר א' מו'‪ .‬אבל נראה שהר"ח‬
‫)שם( שגרס אחרת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דתניא ר' יהודה אומר כמה מהלך אדם בינוני ביום‪ ,‬י' פרסאות‪ .‬מעלות השחר עד נץ‬
‫החמה ד' מילין שהן פרסה‪ ,‬וכמותה משתשקע החמה עד צה"כ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאר דהוא תיובתא דעולא ורבא דס"ל‬
‫שיעור ה' מילין‪ .‬ולפי זה כשתירצו ויאיצו שאני י"ל )להפך ממשכ"ל( דעולא איתותב ורבא לא איתותב‪ .‬ויש ה'‬
‫מיל של ‪ 24‬דקות בין שקיעה לצה"כ‪ ,‬וט"ו מיל בין חצות לשקיעה‪ ,‬ועוביו של רקיע א' מו'‪ ,‬וכרבא‪ ,‬כל' ה' מתוך‬
‫ל'‪.‬‬
‫ולפ"ז שיעור דרך רחוקה לא נגמר בשקיעה כלעולא‪ ,‬דמכח חשבון זה יליף עולא שיעור ט"ו מיל‪ .‬אלא‬
‫נגמר בצה"כ‪ ,‬שהוא סוף זמן שחיטה וזריקה לר"ת‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ולפ"ז ממודיעים עד ירושלים שיעור כ' מיל‪ ,‬ושיעור‬
‫מיל הוא ‪ 24‬דקות‪ .‬ומכאן סמך לשיטות הדגמ"ר ויד אפרים להמתין ששית היום לשיעור צה"כ ]ודלא כמש"ש‬
‫דאיתותב כרבא[‪.‬‬
‫אמנם י"ל דגם עולא לא איתותב‪ ,‬דנחלקו בשעור דרך רחוקה כשם שנחלקו בשיעור מיל ושיעור עוביו‬
‫של רקיע‪ .‬ולפ"ז גם למסקנה סוף זמן שחיטת הפסח הוא בשקיעה ראשונה‪ ,‬וכדמוכח מתחלת הגמ' )צג‪ (:‬וכתוס‬
‫)מנחות הנ"ל(‪ .‬וכן י"ל אם רבא איתותב ועולא לא איתותב ]וכמש"ש[‪.‬‬
‫ולר"ת צ"ל‪ ,‬דלא מסתבר שנחלקו בעצם שיעור דרך רחוקה‪ .‬וא"כ ע"כ צ"ל דשיעורו כ' מיל מחצות‬
‫ועד צה"כ‪ .‬ונחלקו רק בשיעור שבין שקיעה לצה"כ‪ ,‬דלר' יוחנן שיעורו ד' מיל ]כשכל מיל ‪ 22.5‬דקות[‪ ,‬שהוא‬
‫א' מי' מעוביו של רקיע ]כשבה"ש ובין עלות לנץ בכלל[‪ ,‬ולרבא שיעורו ה' מיל ]כשכל מיל ‪ 24‬דקות[‪ ,‬שהוא א'‬
‫מו' מעוביו של רקיע ]כשבה"ש ובין עלות לנץ אינו בכלל[‪ .‬וע"כ סוף זמן שחיטת הפסח בצה"כ למסקנה‪ ,‬ודלא‬
‫כתחלת הסוגיא‪ .‬ומיושבת קושית התוס' במנחות‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful