‫הרב ארי שלמה זץ‬

‫חבר הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫בענין הקטרה‬
‫מהי גדר הקטרת קרבן ומה היחס בינה לבין שאר עבודות הקרבן‪-‬‬
‫וכן מה יחסה לקרבן בכלל‪.‬‬
‫מחד גיסא לאחר העיון בפסוקים בתורה לכאורה נראה שעיקר‬
‫הקרבן הוא הלחם אשה ריח ניחח לה'‪ 1‬והיינו מה שמביאים על המזבח‪-‬‬
‫ולכאורה זה כולל הזריקה וההקטרה וא"כ ההקטרה היא חלק מהקרבן‪.‬‬
‫מאידך גיסא מבואר בש"ס דיש רק ד' עבודות בקרבן והיינו משחיטה‬
‫לזריקה והם חטיבה א' הנקראת ד' עבודות הדם‪ -‬ואין ההקטרה בכלל‪.‬‬
‫ולא רק בשמם הם חלוקים אלא גם בהלכותיהם‪ ,‬דאם חסר א' מהד'‬
‫עבודות הקרבן פסול )זולת הולכה לדעת ר"ש(‪ ,‬משא"כ בהקטרה דהגמ'‬
‫אומרת דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר‪ -‬ואינו מעכב‪ .‬ואפי' למה‬
‫שמבואר בסוגיא דפסחים נט‪ :‬דאיכא כפרה באכילת בשר ואין הכהנים‬
‫רשאים לאכל את הבשר עד לאחר הקטרה‪ ,‬לפי התוס' היינו דוקא‬
‫כשהאימורין בעין‪ ,‬אמנם כשנטמאו או כשנאבדו איכא כפרה והיתר אכילת‬
‫בשר אפי' בלי הקטרה‪ ,‬הרי גם בא' מתפקידי ההקטרה דהיינו התרת‬
‫הבשר‪ -‬אין ההקטרה לעיכובא‪ ,‬וחייבים להבין הדברים‪.‬‬
‫ולכאורה יש לחקור האם ההקטרה היא באמת המשך של הקרבן‬
‫כמו עבודה חמישית‪ -‬רק דזה חלוק מהד' הראשונים‪ ,‬או משום שאין זו‬
‫עבודת הדם או משום שאין זה לעיכובא‪ ,‬או דההקטרה אינה המשך של‬
‫עבודת הקרבן אלא דין אחר לגמרי‪ ,‬דהיינו דהאימורין מצד עצמם טעונים‬
‫מזבח וזה גדר אחר של אכילת המזבח שאינו קשור לקרבן‪.‬‬

‫‪1‬עי' בויקרא ג‪:‬יא ורש"י שם‪.‬‬

‫קול צבי ח' ● תשס"ו‬

‫‪194‬‬

‫בענין הקטרה‬

‫וע' בתוס' ריש זבחים ב‪ .‬ד"ה כל דרצו להוכיח דלא שייך לשם‬
‫זובח על ההקטרה‪ ,‬דאין שינוי בעלים אלא בזריקה ובשעת הקטרה כבר‬
‫נזרק הדם‪ .‬והיינו דלפי התוס' אפי' לכתחילה ולמצוה לא בעינן לשם‬
‫בעלים בהקטרה‪ .‬וכ' הזרע אברהם בסי' ד' להוכיח מדעת התוס' דגדר‬
‫הקטרה הוא דאין חיוב פרטי בכל קרבן הקרב על המזבח להיות נקטר‪ -‬אין‬
‫זה עבודת הקרבן‪ ,‬אלא יש חיוב כללי דכל אימורי קרבנות צריכים להיות‬
‫נקטרים על המזבח‪" -‬אבל אין שם הקרבן כלל על ההקטרה‪ ".‬ולכן כ'‬
‫הזרע אברהם דאין שום יחס בין האימורים הנקטרים והקרבן עצמו‪,‬‬
‫וממילא אין שם בעלים על ההקטרה דהשם בעלים הוא על הקרבן‪ ,‬ולכן כ'‬
‫התוס' דאין שום מצוה להקטיר האימורין לשם זובח‪ .‬אלא דהוסיף הזרע‬
‫אברהם וז"ל ולכן ס"ל דא"צ לשמה ולשם בעלים דכבר נסתלק ענין ושם‬
‫הקרבן הפרטי שזהו המחייב מחשבת הלשמה ומחשבת הבעלים ע"כ‪.‬‬
‫ולכאורה זה פלא‪ ,‬דהרי הזרע אברהם כתב כל זה לבאר שיטת התוס' דא"צ‬
‫לשם זובח )לשם בעלים( על ההקטרה‪ -‬והוא יסד יסוד כ"כ גדול דלשיטתו‬
‫אין צריך אפי' לשם זבח‪ -‬וזה נגד התוס'‪ -‬דהתוס' כ' להדיא באותו דיבור‬
‫המתחיל דאע"פ דלא בעינן לשם זובח לכתחלה בהקטרה‪ -‬לשם זבח‬
‫בעינן! ולא ברור לי מה לת' לדעת הזרע אברהם‪ .‬אלא דלכאורה אפשר‬
‫לומר כעין אותו חידוש ועפ"ז מובן דברי התוס'‪ .‬דאולי הפשט הוא‬
‫דבאמת ההקטרה היא חיוב כללי להביא אימורים שנזרק דמם על המזבח‪-‬‬
‫ומכיון דזה חיוב כללי של האימורין והיחס שלהם למזבח‪ ,‬לא שייך השם‬
‫הפרטי של הבעלים לקרבן‪ -‬אבל החלות שם קרבן הנקבע על האימורין‬
‫משעת קדושת הקרבן‪ ,‬דהיינו אם זה שלמים או עולה‪ ,‬אין שום הכרח לומר‬
‫שנסתלקה מהקרבן‪ .‬ממילא שיטת התוס' מובן‪ ,‬דאע"פ דלא בעינן לשם‬
‫זובח דאין ההקטרה שייך לבעלים אלא לאימורין בכלל‪ ,‬אעפ"כ לשם זבח‬
‫בעינן לכתחלה דקדושת הקרבן הפרטי שחלה על הקרבן להיכן אזלה‪,‬‬
‫ודו"ק‪ .‬והיוצא מדברינו הוא דלפי התוס' אין ההקטרה המשך של הקרבן‬
‫אלא דהיא דין חלוק של אכילת המזבח מצד האימורין ולא מצד הקרבן‪.‬‬
‫ובס' גור אריה יהודה כ' לבאר ע"פ היסוד הנ"ל דברי רש"י‬
‫בפסחים סג‪ ,:‬דלכאורה דברי רש"י קשים‪ .‬דכ' רש"י סג‪ .‬על המשנה‬
‫דכשיש חמץ לא' מבני החבורה או לשוחט או לזורק כולם עוברים על‬
‫הלאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי‪ ,‬ואפי' אלו שלא היו להם החמץ ג"כ‬
‫עוברים‪ .‬אמנם‪ ,‬בהמשך הגמ' בדף סג‪ :‬לאחר שהוכיח ר' פפא דגם כהן‬
‫המקטיר עובר כ' רש"י דאם יש חמץ למקטיר בשעת הקטרה עובר הוא‪-‬‬

‫הרב ארי שלמה זץ‬

‫‪195‬‬

‫משמע דרק המקטיר עובר‪ .‬וקשה דלפי רש"י לכאורה בני החבורה‬
‫והשוחט והזורק גם כן עוברים‪ -‬ולא כתב רש"י כן‪ .‬וכ' הגור אריה יהודה‬
‫לישב הסתירה ע"פ יסודו של אביו הזרע אברהם‪ ,‬דס"ל לרש"י דאין‬
‫ההקטרה חלק ממעשה הקרבן אלא זה דין נפרד של אכילת המזבח הבאה‬
‫מחמת האימורין עצמן וממילא בשעת הקטרה אין שום שייכות בין‬
‫המקטיר לאלו שקדמו לו‪ ,‬וא"א לומר שהם עוברים על חמץ‪.‬‬
‫אלא דבאמת יסודו של הזרע אברהם בתוס' אינו כ"כ פשוט‬
‫)ואפי' לפי מה שפרשנו כעין דברי הזרע אברהם( לאחר יותר עיון בגמרות‬
‫וראשונים בדיני הקטרה‪ .‬דלכאורה יש כמה סוגיות שמהם אפשר להוכיח‬
‫דיש יחס בין תחילת הקרבן וההקטרה הבאה אח"כ‪ ,‬ושההקטרה היא‬
‫באמת יותר כהמשך של עבודת הקרבן‪.‬‬
‫ע' בהקדמה לס' מקור ברוך להג' ר' נחום ברוך גינצבורג דכתוב‬
‫שם ראיה ליסוד הנ"ל וז"ל‬
‫כשבקר פעם את הגאון ר' מאיר שמחה בדבינסק מצאו שהי'‬
‫שמח ביותר וזחה דעתו עליו ואמר לו שזה עתה נתחדש לו דבר נפלא‬
‫לאמיתה של תורה וכשנתנמנם קצת ראה בחלומו שבפמליא של מעלה‬
‫יושבים כל גדולי עולם ומשוחחים בינהם שחסר עתה בעולם התורה מי‬
‫שיכוון אל האמת ועמד הרשב"א ז"ל ואמר שבדבינסק יושב רב אחד‬
‫ולומד וכיון אל האמת יותר ממני‪ ,‬וזהו שבתשובת הרשב"א סי' רעו נשאל‬
‫על לשון הגמ' חולין כב‪ ,‬דעולת העוף אינה באה אלא ביום כמו חטאת‬
‫בהמה‪ ,‬ומקשי ביום מביום צוותו נפקא סד"א הנ"מ חטאת העוף אבל עולת‬
‫העוף לא קמ"ל‪ .‬וזה תמוה‪ -‬דאיך יעלה על הדעת שתהי' כשרה בלילה‪-‬‬
‫וכתב דגרסא משובשת היא ויש למוחקה‪ ,‬והגאון הרמ"ש פי' זה עפ"י דברי‬
‫הראב"ע ויקרא ה‪:‬ז שכ' דהא דחייבה תורה להביא תחת חטאת בהמה‬
‫חטאת העוף ועולת העוף זהו מפני שבחטה"ע ליכא אימורין לכן צריך‬
‫להביא עוה"ע תחת אימורין של חטאת בהמה ולזה הו"א דעוה"ע כשר‬
‫בלילה כמו אימורין שהרי עיקר הבאתו הוא במקום אימורין‪ ,‬וגירסת הגמ'‬
‫נכונה וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫וע"כ דיש יחס בין ההקטרה להקרבן‪ .‬דאם ההקטרה הוא דבר‬
‫אחר לגמרי מה איכפת לן אם כשמחליפים חטאת בהמה בחטאת העוף‬
‫ליכא אימורין להקטרה‪ ,‬הרי דין של האימורין חלוק מהקרבן בכלל‪ ,‬והוא‬
‫רק דין השייך לאימורין בדאיכא אימורין‪ .‬וע"כ רואים מזה דבאמת‬

‫‪196‬‬

‫בענין הקטרה‬

‫ההקטרה היא חלק מהקרבן ולכן סד"א אם באים להחליף קרבן בקרבן‬
‫אחר בעינן אותם עבודות וההקטרה בכללם‪ ,‬ועל כן יש חיוב להביא עולת‬
‫העוף עם החטאת העוף להשלים חלק הקרבן הטעון מזבח‪.‬‬
‫וכן לכאורה מבואר בפסחים סד‪ :‬דאסור לערב חלבים של זה בזה‬
‫וכן הדרשה שיהא כולו כאחד‪ -‬לכאורה אם זה דין כללי שאימורין טעונין‬
‫מזבח ואין לזה שום שייכות לקרבן שהיה מתחילה אין שום טעם לבעי‬
‫כולו בב"א‪ ,‬וכש"כ דאין שום חסרון בעירוב חלבים של זה בזה‪ .‬אלא‬
‫לכאורה אין זה דבר נפרד לגמרי מתחילת הקרבן‪ ,‬וממילא אפי' בהקטרתם‬
‫אין לערב קרבן של א' עם זה של השני‪.‬‬
‫עוד יש להעיר מהא דכ' התוס' למנחות מט‪ .‬ד"ה תלמוד לומר‬
‫וז"ל‬
‫ותימה דבפ' אלו דברים אמרינן שחטו ונודע שמשכו ידיהם קודם‬
‫או שנטמאו ישרף מיד‪ ,‬ופריך‪ ,‬ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי‬
‫הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים אלמא בהכי מיפסיל וי"ל דהאי‬
‫דנשרף לפי שלכתחלה אסור להקטירו וממילא יפסל וכו' ואע"ג דהקטרת‬
‫אימורים לא מעכב כי אבדו כשר באכילה הני מילי כי אחזו להקטרה אבל‬
‫הכא הא לא איחזו עכ"ל‪.‬‬
‫ומבואר בדברי התוס' דאע"ג דלמעשה אין הקטרת אימורים‬
‫מעכב‪ ,‬אם אין האימורין ראויים בשעת שחיטה ליקרב יש עיכוב בקרבן‬
‫והקרבן פסול לגמרי‪ .‬וע"כ דיש יחס בין האימורים והקרבן דאל"כ לא‬
‫יתכן דהא דאין האימורים ראויים להקטרה יפסול הקרבן לגמרי‪.‬‬
‫וכן מצינו גם כן בדעת ר"ת בספר הישר ס' שנח‪ ,‬דר"ת חולק על‬
‫התוס' בזבחים ב‪ .‬וכ' וז"ל מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושינוי בעלים‬
‫כולהו בזריקה מקבעי כדילפינן בפר' קמא דזבחים‪ ,‬כגון שאמר הריני‬
‫שוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק או להקטיר לשם מחשבה הפוסלת‬
‫או שלא לשם בעלים וכו' עכ"ל‪ .‬והיינו דס"ל לר"ת דהפסול של שינוי‬
‫בעלים אינו שייך דוקא בעושה א' מהד' עבודות ע"מ לזרוק שלא לשם‬
‫בעלים אלא אפי' אם עשה א' מהד' עבודות ע"מ להקטיר שלא לשם‬
‫בעלים גם כן איכא משום שינוי בעלים‪ ,‬ודלא כהתוס'‪ .‬ולכאורה מזה גם‬
‫כן מבואר דההקטרה אינה חלוקה לעצמה אלא חלק מהקרבן‪.‬‬

‫הרב ארי שלמה זץ‬

‫‪197‬‬

‫אמנם באמת לא ברור מה היא שיטת ר"ת ועד היכא מגיע‬
‫חידושו‪ .‬דלכאורה זה תלוי בהבנתו בדין של מחשבין מעבודה לעבודה‬
‫)דהיינו כשחושב בעבודה א' לעשות עבודה אחרת שלא לשמה(‪ .‬דיש‬
‫לחקור‪ ,‬כשהוא שוחט ע"מ לזרוק שלא לשם בעלים האם זה פסול‬
‫בשחיטה שהוא עומד בה או דזה פסול בזריקה שעליה חשב המחשבה‬
‫הפוסלת‪ .‬והמעיין ברמב"ם יראה דס"ל דזה פסול בזריקה דכ' הרמב"ם‬
‫בהל' פסולי המוקדשין פט"ו ה"י וז"ל שחטה לשמה וחשב בשעת‬
‫השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה הרי זו פסולה לפי שמחשבין מעבודה‬
‫לעבודה‪ ,‬וזאת המחשבה שחשב בשעת שחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה‬
‫ולפיכך פסולה עכ"ד‪.‬‬
‫ורוב הראשונים‪ 2‬סוברים דאין זה פסול בזריקה אלא בשחיטה‪.‬‬
‫וא"כ בנדון דידן אי ס"ל לר"ת כהרמב"ם אז באמת זה פסול בהקטרה‬
‫ובעינן לשמה בהקטרה ובליכא לשמה הקרבן כשר ואינו עולה‪ .‬וזה לא‬
‫יתכן‪ ,‬דלא מצינו אף א' שסובר כן ]יש הו"א כזה בירושלמי לפסחים ה‪:‬ב[‪,‬‬
‫ולכאורה זה נגד מש"כ הבבלי דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר ולכן‬
‫לא בעינן לשמה‪ .‬וע"כ דס"ל לר"ת כרוב הראשונים דבמחשבין מעבודה‬
‫לעבודה איכא פסול בשחיטה ולא בזריקה‪ ,‬ולא ס"ל דבעינן הקטרה לשמה‬
‫ממש כמו שאר עבודות‪ .‬אלא לכאורה יש לו מח' אחרת עם התוס' לגבי‬
‫היחס בין השחיטה וההקטרה שהרי לדבריו אפשר לפסול השחיטה‬
‫במחשבה על ההקטרה‪ ,‬ולא בכל מחשבה שלא לשמה אפשר לפסול‬
‫השחיטה דהרי אפי' אם חישב בשעת השחיטה לקבל הדם שלא לשמה‬
‫)בשינוי בעלים( אין פסול‪ ,‬וע"כ דיש יחס מיוחד בין הקרבן וההקטרה‪.‬‬
‫ומכל הנ"ל לכאורה הוכחנו מהש"ס והראשונים דההקטרה היא‬
‫באמת חלק מהקרבן ואינה חלוקה לעצמה לגמרי‪ ,‬ועלינו להסביר היחס‬
‫הזה בין ההקטרה והקרבן‪.‬‬
‫ואולי אפשר לבאר את הנקודות השונות כזה‪ .‬הגמ' בזבחים בדף‬
‫ה‪) .‬ובכמה מקומות אחרות( אומרת דא"א לדרוש מ"הוא" דכתיב בקרבן‬
‫‪2‬עי' בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם הל' קרבן פסח פ"ב ה"ו דדן בשיטת‬
‫הריב"א בזה‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫בענין הקטרה‬

‫אשם דבעינן לשמה לעיכובא דההוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב‪,‬‬
‫והוא עצמו אם לא הוקטרו אימורין כשר‪ .‬ולא ברור מהסוגיא מנ"ל דהוא‬
‫עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר‪ .‬ועי' ברש"י שם ד"ה ההוא דכ' וז"ל‬
‫וליכא למימר בהקטרה דנבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו‬
‫אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם וכו' עכ"ל‪ .‬וק' איך הא דאין כפרה‬
‫אלא בדם מסביר למה אין עיכוב אם לא הוקטרו האימורין‪ .‬אלא דלכאורה‬
‫כונתו לומר דהלכה זו דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר הוא סברא‪,‬‬
‫דכיון דכבר הוכשר הקרבן בזה דכבר כיפר הגברא בזריקת הדם לא יתכן‬
‫דבהקטרה שבאה אח"כ יחזור ויעקור הכשר זה‪ ,‬כיון דהוכשר תו לא מצי‬
‫מיפסל‪ .‬ולכאורה זה מפורש גם כן בדברי התוס' לזבחים לט‪ :‬ד"ה וכפר‬
‫דכ' וז"ל ומיהו להקטרת אמורין לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום‬
‫דאחר שהוכשר יחזור ויפסל‪ ,‬ולא דמי לסמיכה דהוא קודם עבודת הדם‬
‫‪3‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫‪3‬אבל לכאורה קשה לומר סברא זה דאיתא במס' זבחים כט‪ .‬דלא אמרינן סברא זה‬
‫וז"ל ת"ר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו אמר ר' אליעזר כוף אזנך לשמוע‬
‫במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר או אינו אלא באוכל מזבחו ליום‬
‫שלישי‪ ,‬אמרת אחר שהוכשר יחזור ויפסל‪ ,‬אמר לו ר"ע הן מצינו בזב וזבה ושומרת‬
‫יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה על זה שאע"פ‬
‫שהוכשר שיחזור ויפסל‪ ,‬אמר ליה הרי הוא אומר המקריב וכו' עכ"ל‪ .‬הרי דר"א אמר‬
‫כסברא שלנו ודחה ר"ע דבריו‪.‬‬
‫אלא דבאמת טענת ר"ע קשה להבין‪ .‬דר"ע הק' ממקרים שבהם איכא חזקת טהרה‬
‫שתלוי בדבר אחר כגון ביום ז' של נקיים יש כאן חזקת טהרה שתלויה בתנאי שלא‬
‫יראה עוד ביום זה דזה הדין של מקצת היום ככולו‪ ,‬ומה ענין זה להכשר הקרבן‬
‫שנעשה ע"י זריקת הדם שהוא הכשר גמור שאינו תלוי בדבר אחר‪.‬‬
‫וע' בשפ"א שם שג"כ הרגיש בטענה זו ופירש הסוגיא אחרת ולדבריו לא קשה מידי‬
‫על הסברא שלנו וז"ל ק"ק נהי דמוכח דמיירי במחשבה מ"מ נוכל לקיים גם הקרא‬
‫כפשוטו דצריך להתקיים המחשבה במעשה‪ ,‬אבל אם לא קיים מה שחישב לא נעשה‬
‫פיגול‪ .‬וא"כ נפסל מכח המחשבה‪ ,‬ורק תנאי הטיל הכתוב שיתקיים מחשבתו אז‬
‫נפסל למפרע והרי בדין דקרב המתיר כמצותו הוי נמי תנאי אחר הפיגול דכשלא‬
‫נעשה אח"כ פסול אחר חל פיגולו למפרע‪ ,‬ואפשר באמת זה שיטת ר"ע ולהכי מייתי‬
‫ראי' מזב דסותר‪ ,‬דאי לס"ד דר"א דקרא מיירי רק במעשה לא דמי כלל לזב‪ ,‬דשם‬
‫הטומאה כבר התחילה ומתלי תלי‪ ,‬אלא כוונת ר"ע כמ"ש דנוקי קרא בתרווייהו‬
‫מחשבה ומעשה כנ"ל ודמי לזב עכ"ל‪.‬‬

‫הרב ארי שלמה זץ‬

‫‪199‬‬

‫וע"פ הנ"ל אולי אפשר להסביר כמה דברים שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫דבאמת ק"ק מה שהבאנו מדברי ר"ת דאפי' את"ל דההקטרה היא חלק‬
‫מהקרבן איך יתכן דאם לא הוקטרו האימורים לבסוף אין שום עיכוב‬
‫בקרבן‪ ,‬ואם חשב עליהם שלא לשמה זה פוסל הקרבן‪ .‬וכן ק' מה שהבאנו‬
‫מהתוס' במנחות דאיך יתכן דאם אין האימורים ראויין בשעת שחיטה‬
‫הקרבן פסול‪ ,‬ואם למעשה הוא לא הקטיר האימורים הקרבן כשר בלא‬
‫עיכוב! אמנם ע"פ הנ"ל הפשט הוא דמכיון דהסברא שההקטרה אינה‬
‫מעכב הוא משום שכבר הוכשר הקרבן ותו לא מצי מיפסלי‪ ,‬ממילא שונה‬
‫לגמרי דיני ההקטרה קודם שנזרק הדם מלאחר שנזרק הדם‪ ,‬דקודם שנזרק‬
‫הדם עדיין לא הוכשר הקרבן ולא כיפר הגברא וממילא יתכן דההקטרה כן‬
‫מעכב‪ .‬והיינו דמצינו בר"ת דבשעת שחיטה קודם הזריקה שייך לפסול‬
‫הקרבן )לכל הפחות שלא יעלה לבעלים לשם חובה( אע"פ דבהקטרה‬
‫עצמה אין שום עיכוב או דין לשמה‪ -‬דבשעת שחיטה עדיין לא הוכשר‬
‫הקרבן‪ .‬וכן בתוס' למנחות מט‪ :‬יתכן דאם בשעת שחיטת הקרבן אין‬
‫האימורים ראויין להקטרה הקרבן פסול אע"פ שאם לא הוקטרו האימורים‬
‫ממנו אין שום עיכוב‪ ,‬דהתוס' מיירי בשעת שחיטה קודם הזריקה ועדיין‬
‫לא הוכשר הקרבן‪.‬‬
‫ובבירור הדבר במה השינוי הזו נעשה בהקטרה‪ ,‬אפשר לומר כזה‪.‬‬
‫הבאנו לעיל דע"פ הפסוקים לכאורה נראה דאכילת המזבח היא העיקר‪,‬‬
‫ובאמת כך הוא‪ ,‬ומתחילת הקרבן הזריקה וההקטרה הם בגדר אכילת‬
‫המזבח‪ ,‬ואין להקטרה כל הגדרתה שיש לה בסופה לאחר הזריקה‪ ,‬אלא‬
‫הוא כדבר א' עם הזריקה‪ ,‬ורק לאחר הזריקה שהיא המתיר להקטיר הבשר‪,‬‬
‫כמבואר במשנה זבחים מג‪ ,.‬ההקטרה מוגדרת כעבודה בפנ"ע שבאה‬
‫לתוספת כפרה‪ ,‬ורק היא עבודה שאינה מעכבת כלל וכלל‪ .‬וזה הטעם‬

‫ועוד יש להעיר דרש"י שם כח‪ .‬ד"ה תנהו חוץ למקומו כ' וז"ל דבאוכל ממש ביום‬
‫השלישי ליכא לאוקמא דהא כתיב לא ירצה ואמרינן לקמן וכי אחר שהוכשר יחזור‬
‫ויפסל וכו' עכ"ד‪ .‬והיינו דרש"י כתב דאפ' בסוגיא שם בדף כט‪ .‬למסקנא סברת ר"א‬
‫קיים‪ ,‬ולפי זה ג"כ לא קשה מידי לדברינו‪ .‬עדיין צריך לעיין בדעת רש"י איך הוא‬
‫למד הסוגיא בדף כט‪ .‬ולפום ריהטא אולי אפשר לומר דהיה קשה לר"א על ר"ע‬
‫כדברינו והא דתי' ממשמעות הפסוק ולא מהסברא הוא רק לדבריו של ר"ע אבל ליה‬
‫לא ס"ל‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫בענין הקטרה‬

‫לר"ת דמחשבת שינוי בעלים שייך גם בהקטרה אע"פ שאינו שייך לשאר‬
‫עבודות חוץ מזריקה כגון קבלה והולכה‪ .‬דהרי הזריקה וההקטרה קודם‬
‫שנזרק הדם הם כחטיבה א'‪ .‬וזה מדוייק בדברי ר"ת דכ' דמחשבת חוץ‬
‫לזמנו וחוץ למקומו ושינוי בעלים כולהו בזריקה מקבעי וכו' כגון שאמר‬
‫הריני שוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק או להקטיר וכו' וקשה דכ'‬
‫לדוגמא על מה שכ' דזה מחשבה על הזריקה דבחישב על ההקטרה דינא‬
‫כן‪ ,‬וע"כ כדברינו‪ .‬וכן רואים מההו"א בירושלמי פסחים ה‪:‬ב דיש הו"א‬
‫דבעינן לשמה בהקטרה וקמ"ל מגזה"כ דלא‪ .‬דההקטרה שייך לזריקה‬
‫ולכן אפשר לדון עליו בהלכות השייכות לזריקת הדם‪ .‬ואפי' החולקים על‬
‫ר"ת כגון התוס' לזבחים ב‪ ,.‬אין שום הכרח לומר דהם חולקים בעצם על‬
‫היסוד הזה‪ ,‬אלא דהם סוברים דיש יחס בינהם ואעפ"כ הזריקה עיקר‬
‫וההקטרה טפילה לו‪ ,‬ולכן אע"פ דמחשבת שינוי בעלים פוסל בזריקה אין‬
‫דין כזה בהקטרה‪ .‬ולכאורה יתכן לפי הנ"ל דאם העלו האימורים על‬
‫המזבח קודם שזרק את הדם דבאמת מחשבת שלא לשמה יפסול הקרבן‪-‬‬
‫ובפרט לשיטת ר"ת שהבאנו לעיל‪ .‬אמנם אפי' אם זה אינו יתכן דמדיני‬
‫מחשבת שלא לשמה א"א לפסול בשעת הקטרה אפי' אם יש יחס יסודי בין‬
‫ההקטרה והקרבן בכלל קודם הקטרה‪ ,‬ואין מזה קושיא לדברינו‪.‬‬
‫וע"פ היסוד הנ"ל אפשר לבאר עוד נקודה גם כן‪ .‬דהגור אריה‬
‫יהודה שהבאנו לעיל רצה להוכיח מדעת רש"י בפסחים סג‪ .‬דס"ל לרש"י‬
‫דההקטרה היא דין בפנ"ע בלי שום שייכות לקרבן הפרטי‪ ,‬ולכן אע"פ‬
‫דס"ל לרש"י במתני' שם דכשיש חמץ לא' מהם כולם עוברים‪ ,‬לגבי‬
‫המקטיר כתב רש"י דרק המקטיר עובר‪ -‬דאין שום שייכות בין המקטיר‬
‫לבין החבורה‪ .‬ובאמת‪ ,‬יש כמה מילים ברש"י שק"ק להבינם ע"פ הנ"ל‬
‫דכ' רש"י וז"ל המקטיר את החלב של פסח על החמץ שיש לו בשעת‬
‫הקטרה אי לא היה לא' מבני החבורה חמץ בשעת שחיטה ויש לו לכהן‬
‫המקטיר בשעת הקטרה עובר הוא וכו' עכ"ל‪ .‬וקשה‪ ,‬למה כ' רש"י דהכהן‬
‫רק עובר אי לא היה חמץ לא' מבני החבורה בשעת שחיטה‪ -‬דלכאורה‬
‫כוונתו לומר דאם היה חמץ לא' מבני חבורה בשעת שחיטה המקטיר כבר‬
‫עבר על איסור זה‪ -‬דפשיטא דאין כוונתו לומר דהקרבן נפסל וממילא אין‬

‫הרב ארי שלמה זץ‬

‫‪201‬‬
‫‪4‬‬

‫המקטיר עובר‪ ,‬דהרי מבואר בכל הראשונים דאין הקרבן נפסל בכגון זה‪.‬‬
‫ולכאורה אם רק עברו שאר החבורה ושאר העובדים על האיסור אם נאמר‬
‫דההקטרה היא דבר נפרד לגמרי עדיין אפשר למקטיר לעבור עליו‪ ,‬וע"כ‬
‫דחידש רש"י דא"א לעבור על איסור זה יותר מפעם א' בקרבן א' ולכן אם‬
‫היה חמץ בשעת שחיטה לא' מבני החבורה אין המקטיר עובר על חמצו‬
‫שיש לו בשעת ההקטרה דהמקטיר כבר עבר משום חמצו של א' מבני‬
‫החבורה משעת שחיטה‪ .‬אלא דזה פלא דלפי מה שביאר הגור אריה יהודה‬
‫ע"פ הזרע אברהם דאין שייכות בין המקטיר והקרבן ממילא אין בני‬
‫החבורה עוברים על חמצו‪ .‬ואיפכא נמי היה לו לומר דהרי אין יחס בין בני‬
‫החבורה והמקטיר ולמה המקטיר יעבור על חמצם של החבורה‪ .‬אבל‬
‫לדברינו ניחא דיש הבדל גדול ביחס של ההקטרה לקרבן בשעת שחיטה‬
‫)קודם זריקת הדם( לבין היחס של ההקטרה להקרבן לאחר זריקה‪ .‬דבשעת‬
‫שחיטה קודם שהוכשר הקרבן בזריקת הדם ההקטרה היא חלק חשוב‬
‫מהקרבן‪ ,‬וממילא יש יחס בין הבעלים והמקטיר‪ ,‬ולכן ס"ל לרש"י דכשיש‬
‫חמץ לא' מבני החבורה בשעת שחיטה גם המקטיר עובר )לשיטתו דכולם‬
‫עוברים(‪ ,‬משא"כ לאחר הזריקה דכבר הוכשר הקרבן והותר האימורין‬
‫למזבח וההקטרה נשתנה להיות נפרדת מהקרבן‪ -‬הוא עצמו שלא הוקטרו‬
‫אימוריו כשר‪ .‬והתוספת חידוש ברש"י ממה שהסברנו לעיל הוא דלאחר‬
‫שנשתנה ההקטרה משום שכבר נזרק הדם‪ -‬השם בעלים מנותק לגמרי‪,‬‬
‫וכעין סברת הזרע אברהם‪ .‬ולפי דברינו אע"פ שנשתנה מהותו של‬
‫ההקטרה אין צורך לומר דהשם בעלים מנותק לגמרי‪ ,‬אלא דזה עבודה‬
‫בפנ"ע ופשיטא דאין השם בעלים עליה שאפשר לפוסלו משום שלא‬
‫לשמה אבל אין צורך לומר דאין זה נקרא קרבנו כלל וכלל‪.‬‬
‫וא"כ אולי אפשר לומר דאפי' לפי התוס' בזבחים ב‪ .‬דהיתה עיקר‬
‫ראייתו של הזרע אברהם דאין שם קרבן פרטי על ההקטרה אלא זה חיוב‬
‫כללי על האימורין‪ ,‬לא קשה כל הסוגיות שהבאנו שמהם מוכח דההקטרה‬
‫שייך לקרבן‪ ,‬דהרי איכא ב' דינים‪ ,‬וקודם הזריקה פשיטא דזה חלק‬
‫מהקרבן אבל לאחר שכבר נזרק הדם זה נהפך למהות אחרת ובזה אין‬

‫‪4‬עי' בצל"ח שחידש דיש דעה הסוברת דהפסח פסול בכגון זה‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫בענין הקטרה‬

‫שייכות בין הבעלים והקרבן‪ .‬ממילא ראיית התוס' דלא שייך לשם זובח‬
‫בשעת הקטרה הוא משום שכבר נזרק הדם ורק לאחר שנזרק הדם אין שם‬
‫בעלים על הקרבן עוד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful