‫הרב מיכאל יצחק זילברמן‬

‫חבר הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫שה לבית אבות ומעמד קטן בקרבן פסח‬
‫א‪ .‬דעת התוס' והר"ן‬
‫איתא במשנה )פז‪ (.‬יתום ששחטו עליו אפוטרופסין יאכל במקום‬
‫שהוא רוצה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובגמ' )פח‪ (.‬ש"מ יש ברירה‪ ,‬א"ר זירא שה לבית מכל‬
‫מקום‪ .‬ת"ר שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים‬
‫ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן‪ ,‬אבל אינו‬
‫שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי‬
‫אשתו אלא מדעתן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וכתבו התוס' )בד"ה שה לבית(‪" ,‬פי' משום דשה לבית לאו‬
‫דאורייתא"‪ .‬וכוונתם לגמ' נדרים )לו‪ ,(.‬דאיתא התם‪ ,‬גופא א"ר יוחנן הכל‬
‫צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו‬
‫הקטנים וכו' אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו שכן אדם מביא על בניו‬
‫ועל בנותיו הקטנים‪ ,‬אלמה אמר ר' אלעזר הפריש פסח על חבירו לא עשה‬
‫כלום‪ .‬אמר ר' זירא שה לבית אבות‪ 1‬לאו דאורייתא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ופירש הר"ן )ד"ה א"ר זירא( דשה לבית אבות לאו דאורייתא‬
‫פירושו דמן התורה אין קטנים צריכים המנאה‪ ,‬אלא אוכלין מקרבן פסח‬
‫אף אם לא נימנו עם שאר האוכלים‪ ,‬ואין חיסרון דאכילה שלא למנויו כיון‬
‫שאינם ראויים להמנאה‪ .‬ובכן אין לדמות המביא פסח על בנו קטן שלא‬
‫מדעתו למביא פסח על חבירו הגדול שלא מדעתו‪ ,‬דקטן אין צריך המנאה‬
‫ולכן מביאין עליו שלא מדעתו‪ ,‬ואילו גדול צריך המנאה וא"א למנות אותו‬

‫‪1‬בקרן אורה )שם ד"ה גם הא( העיר דלכאורה היה צריך לומר שה לבית דאורי' ולא‬
‫שה לבית אבות דאורי'‪ ,‬וכתב שכן מצא בילקוט שמות‪.‬‬

‫קול צבי ח' ● תשס"ו‬

‫‪194‬‬

‫שה לבית אבות ומעמד קטן בקרבן פסח‬

‫שלא מדעתו‪ .‬וכן בסוגיין בפסחים כיון דס"ל דשה לבית אבות לאו‬
‫דאורייתא לא בעינן מינוי לקטן כלל ויש ליתום לאכול במקום שהוא רוצה‬
‫בלי צורך לברירה‪ .‬ולכאורה לפי פירוש הר"ן מ"ד שה לבית אבות‬
‫דאורייתא ס"ל דקטן צריך להימנות בכדי לאכול מקרבן פסח‪ ,‬ואם שוחטין‬
‫על בנו קטן‪ ,‬הצריך למינוי‪ ,‬בלא דעתו‪ ,‬כך אפשר לשחוט על חבירו שלא‬
‫מדעתו‪.‬‬
‫אמנם התוס' הבינו שה לבית אבות לאו דאורייתא בענין אחר )וכן‬
‫העיר בחי' חת"ס נדרים שם ד"ה שה(‪ .‬דהקשו התוס'‪" ,‬וא"ת והיאך‬
‫מאכיל פסח שלא למנויו נהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו‪,‬‬
‫לספות לו בידים אסור"‪ ,‬ותירצו דמותר כיון שיש חינוך מצוה‪ .‬הרי ס"ל‬
‫להתוס' דלמ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא יש איסור שלא למנויו‬
‫לקטנים‪ ,‬ואי לאו טעם חינוך היה אסור להאכילם‪ ,‬דמן התורה אין שום‬
‫משמעות לאכילת קטן בקרבן פסח‪ .‬אך לדעת הר"ן פשוט שיש להאכיל‬
‫פסח לקטן‪ ,‬דאין בקטן איסור שלא למנויו כלל‪ ,‬ומדאורייתא אפשר לקטן‬
‫‪2‬‬
‫לאכול מקרבן פסח‪.‬‬

‫ב‪ .‬קושיות האחרונים על הרמב"ם‬
‫כתב הרמב"ם )פ"ה ק"פ ה"ז(‪" ,‬גר שנתגייר בין פסח ראשון‬
‫לפסח שני וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני ואם‬

‫‪2‬והציע הגר"ח )חידושים סי' כז‪-‬כח( מהלך שלישי בסוגיא‪ .‬למ"ד שה לבית אבות‬
‫לאו דאורייתא מ"מ יש למנות קטן מדין זכין שלא בפניו‪ ,‬והקטנים חשובים מנויים‬
‫מן התורה ויכולים לאכול מן הפסח‪ .‬אך זה רק שייך בקטן הואיל ואינו בר דעת‪ ,‬אבל‬
‫א"א למנות גדול מדין זכין‪ .‬ולכן הניחה הגמ' בנדרים דלמ"ד שה לבית אבות לאו‬
‫דאורייתא אין ללמוד דין גדול מדין קטן‪ .‬וס"ל דלמ"ד שה לבית אבות דאורייתא הא‬
‫דיכול האב למנות בנו קטן על פסחו אינו מדין זכין אלא מגזירת הכתוב‪ ,‬ואפשר‬
‫שגזירת הכתוב זו שייכת אף בגדול‪ .‬וכתב הגר"ח דנ"מ בין שה לבית אבות‬
‫דאורייתא ולאו דאורייתא הוא משיכה‪ .‬דלמ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא זכות‬
‫האב לשחוט על בנו הקטן הוא רק מדין זכין‪ ,‬אבל אינו יכול למשוך אותו מן הפסח‬
‫בלי דעתו‪ ,‬ולמ"ד שה לבית אבות דאורייתא כיון דזכות האב מקורו מגזיה"כ אפשר‬
‫דיש לו כח אף למשוך בנו הקטן מפסחו‪.‬‬

‫הרב מיכאל יצחק זילברמן‬

‫‪195‬‬

‫שחטו עליו בראשון פטור"‪ .‬והקשה הכ"מ‪" ,‬אטו קטן בר חיובא ופיטורא‬
‫הוא"‪ .‬ותירץ בשם המהר"י קורקוס‪" ,‬דכיון דרחמנא רבייה לקטן ששחטו‬
‫עליו וממנין אותו מיפטר הוא מן השני"‪.‬‬
‫והקשו האחרונים )משיב דבר ח"א סי' יח‪ ,‬מנחת חינוך מצוה ה‬
‫אות ה‪ ,‬חי' הגר"ח על הרמב"ם( דמשמע מדברי המהר"י קורקוס דס"ל‬
‫להרמב"ם דשה לבית אבות דאורייתא‪ ,‬מדכתב דיש מינוי לקטן מדאורי'‪,‬‬
‫ולפי דברי הגמ' בנדרים מ"ד שה לבית אבות דאורייתא ס"ל דיכול לשחוט‬
‫פסח על חבירו שלא מדעתו‪ .‬וא"כ איך פסק הרמב"ם )פ"ב ה"ח( דאינו‬
‫שוחט על בנו ובתו הגדולים שלא מדעתם‪ .‬ועוד הקשו דלפי הסוגיא‬
‫בפסחים דין המשנה דיתום אוכל במקום שהוא רוצה אתיא כמ"ד שה לבית‬
‫אבות לאו דאורייתא‪ ,‬ומ"מ פסק הרמב"ם דין המשנה )פ"ב הי"א(‪.‬‬
‫ומכח הקושי מפסקי הרמב"ם דחה הנצי"ב דברי המהר"י קורקוס‬
‫ופירש בע"א‪ .‬באמת ס"ל להרמב"ם דשה לבית אבות לאו דאורייתא‪ ,‬והא‬
‫דקטן שהגדיל שעשה פסח בראשון פטור מן השני הוא משום דין כללי‬
‫דקטן שעשה מצוה בקטנותו מטעם חינוך פטור ממנו אף לאחר שהגדיל‪.‬‬
‫והוכיח יסוד זה מהא דאל"ה מה יעשה קטן שהגדיל ביו"ט ראשון של פסח‬
‫למ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא‪ ,‬דאין משמעות למינוי בקטנותו‪,‬‬
‫וכשהגדיל הלא הוא שלא למנויו‪ .‬אלא ע"כ המינוי בקטנותו שהוא מדין‬
‫‪3‬‬
‫חינוך חל אף לגדלותו‪.‬‬
‫והסביר הגר"ח בדברי הרמב"ם דבקרבן פסח יש דין הקרבת‬
‫הקרבן מלבד מצות הפסח‪ ,‬וכיון שקטן הוא בכלל דין הקרבת הקרבן יוצא‬
‫בפסח שעשה בקטנותו ופטור מפסח שני‪ .‬ולענין הסתירה בפסקי הרמב"ם‬
‫כתב דס"ל דשה לבית אבות לאו דאורייתא‪ ,‬אך זה רק לענין חיוב‪ ,‬ומ"מ‬
‫לענין מינוי הוי דאורי'‪ .‬ובגמ' נדרים למ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא‬
‫‪3‬ויש להעיר דלפי הנצי"ב דין הרמב"ם בקטן שהגדיל בין הפסחים שייך לכל‬
‫הדיונים על קטן שהגדיל בכל התורה כולה‪ ,‬כגון לענין ספירת העומר וכדומה‪ .‬אך‬
‫לפי המהר"י קורקוס שאני קטן בפסח דרחמנא רבייה ואין לדון ממנו לשאר דינים‪.‬‬
‫וכן העיר רע"א )או"ח סי' רסז(‪ .‬וע"ע בזה בקונטרסי שיעורים על מס' קידושין )סי'‬
‫כד אות יב(‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫שה לבית אבות ומעמד קטן בקרבן פסח‬

‫פירושו לענין חיוב‪ ,‬ובכן אם אינו מביא קרבן על בנו הקטן שלא מדעתו‬
‫כך אינו מביא קרבן על חבירו הבר חיוב שלא מדעתו‪ .‬ולמ"ד שה לבית‬
‫אבות דאורייתא יש חיוב על האב עבור הקטן ובכן יכול להביא אף על‬
‫חבירו שלא מדעתו‪.‬‬

‫ג‪ .‬מהלך אחר ברמב"ם‬
‫אך אפשר שהסתירות בפסקי הרמב"ם שדנו עליהן האחרונים‬
‫אינן חזקות כ"כ‪ ,‬ואפשר שבאמת פסק הרמב"ם דשה לבית אבות‬
‫דאורייתא‪ ,‬וכפשטות דברי המהר"י קורקוס‪ .‬דעי' בפסחים פט‪ .‬ותוס' ד"ה‬
‫אלא אי אמרת )וברמב"ן גיטין כה‪ ,(.‬ויוצא מדבריהם דיש מחלוקת‬
‫הסוגיות אי שה לבית אבות דאורייתא או לאו‪ .‬ובכן אפשר שפסק הרמב"ם‬
‫דשה לבית אבות דאורייתא‪ ,‬נגד הסוגיא בנדרים‪ .‬ואף דלפי תליית הסוגיא‬
‫דנדרים אי שה לבית אבות דאורייתא אדם שוחט פסח על חבירו שלא‬
‫מדעתו ופסק הרמב"ם דאין שוחטין על הגדול שלא מדעתו‪ ,‬אפשר לחלוק‬
‫על התלייה‪ .‬דאולי יש לחלק למ"ד שה לבית אבות דאורייתא בין בנו‬
‫‪4‬‬
‫ועבדו שהם בכלל ביתו ואפשר למנותם שלא מדעתם לבין שאר בני אדם‪.‬‬
‫ולענין הקושי בפסק הרמב"ם בדין יתום‪ ,‬כל הקושיא מניחה‬
‫כפירוש התוס' דכוונת "שה לבית מ"מ" בסוגיין היא דשה לבית אבות לאו‬
‫דאורייתא‪ .‬אך אפשר לפרש הגמ' בע"א‪ ,‬וכך הציע בשו"ת אהל משה‬
‫)להרב משה יונה הלוי צוויג סי' לא אות ה(‪ ,‬דכוונת שה לבית מ"מ היא‬
‫דאף אם שה לבית אבות דאורייתא ויש מינוי לקטן מן התורה‪ ,‬אין המינוי‬
‫צריך להיות מדעתם‪ .‬ואפשר שזוהי כוונת רש"י שכתב )ד"ה שה לבית(‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫"איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו וא"צ דעתן"‪.‬‬

‫‪4‬ודברים דומים מצאתי בשו"ת משיב דברים להרב גרשון הלוי ליטש רוזנבוים או"ח‬
‫סי' קח‪ .‬ועי' במשנת ר' אהרון קדשים סי' ו' שיישב בע"א‪.‬‬
‫‪5‬והציע הרב עובדיה יוסף שליט"א )יביע אומר ח"ג או"ח סי' כז אות ב( דאפשר‬
‫דס"ל להרמב"ם דאף דשה לבית אבות דאורייתא‪ ,‬יתום הוא כבנו לענין חינוך ליל‬
‫הסדר‪ ,‬וס"ל כהתוס' דאין איסור שלא למנויו במקום חינוך‪.‬‬

‫הרב מיכאל יצחק זילברמן‬

‫‪197‬‬

‫ובכן יש מקום לומר דס"ל להרמב"ם דשה לבית אבות דאורייתא‪,‬‬
‫ויש לקטן מעמד מדאורייתא בקרבן פסח‪ ,‬כך שיש לו קיום‪ ,‬אם לא חיוב‪,‬‬
‫בקרבן פסח‪ .‬ודעה כזו כבר מצינו בין בעלי התוספות‪ .‬בגמ' קידושין מב‪.‬‬
‫דרשו איש זוכה ואין קטן זוכה‪ .‬והקשו התוס' )בד"ה איש זוכה( למה לי‬
‫קרא‪ ,‬הא אין יד לקטן‪ .‬ותירצו דלגבי פסח איצטריך דס"ד דהואיל ושייך‬
‫באכילת פסחים וצריך להמנות עליו אימא אף לאחרים זכה‪ ,‬קמ"ל‪ .‬הרי‬
‫ס"ל להתוס' דלמ"ד שה לבית אבות דאורייתא היתה הו"א שמעמד קטן‬
‫כגדול‪ ,‬ולמסקנא אינו כן‪ .‬אך בתוס' הרא"ש שם כתב "דאיצטריך‬
‫לאשמועינן הכא דלא תימא שה לבית דאורייתא דאי הוי דאורייתא אז יש‬
‫לו דין גדול"‪ .‬ופירוש שיטתו דלמ"ד שה לבית אבות דאורייתא אף‬
‫למסקנא מעמד קטן כגדול לגמרי‪ ,‬אף לזכות לאחרים‪ .‬ונראה דב' דעות‬
‫בתוס' גיטין )סד‪ :‬ד"ה שאני( נחלקו במחלוקת תוס' קידושין ותוס'‬
‫‪6‬‬
‫הרא"ש‪.‬‬
‫וזה דמעמדו של קטן כגדול לענין פסח מתבאר מעוד כמה פסקים‬
‫של הרמב"ם‪ .‬כתב הרמב"ם )פ"ב ה"ד(‪" ,‬אין עושין חבורה נשים ועבדים‬
‫או קטנים ועבדים וכו' ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני החבורה לא‬
‫שתהיה חבורה כולה קטנים שאינם בני דעת"‪ .‬והקשה הכ"מ תיפוק ליה‬
‫מאיש ולא קטן‪ .‬ותירץ דא"כ הוה ממעט אפילו ממינוי‪ .‬הרי ס"ל להכ"מ‬
‫דבעצם היה אפשר למעט קטן מאיש ולא קטן‪ ,‬דקטן אינו בכלל המצוה‪.‬‬
‫וכן כתב המאירי )צא‪ .‬ד"ה ואין עושים( דאין עושין חבורה שכולה קטנים‬
‫כי קטנים אינם בני חיוב‪ .‬אך אפשר לפרש ברמב"ם דבעיקרון קטנים הם‬
‫בכלל הפסח מדאורייתא‪ ,‬וחשיבי בני חיוב לענין זה‪ ,‬ומ"מ לא מומלץ‬
‫לעשות חבורה לעצמם מטעם צדדי‪ .‬וכן כתב השפ"א דכשר בדיעבד‪ ,‬ואין‬
‫לעשות כן לכתחילה כי אינם יכולים לשמור שלא יביאוהו לידי פסול‪.‬‬

‫‪6‬בגמ' פסחים צא‪ :‬מיעטו קטן מחיוב כרת בפסח‪ .‬והקשו התוס' )בד"ה איש ולא‬
‫קטן( היכן מצינו שחייב קטן במצוות דאיצטריך למעוטי מכרת‪ .‬ותירצו דאיצטריך‬
‫שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני‪ .‬אך בפשוטו נראה מהגמרא בלי האוקימתא של‬
‫התוס' דיש לקטן מעמד מדאורי'‪ ,‬ואולי אפילו חיוב‪ ,‬בקרבן פסח‪ .‬וכן העיר הקר"א‬
‫בנדרים‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫שה לבית אבות ומעמד קטן בקרבן פסח‬

‫והציע מו"ר הגר"מ רוזנצוייג שליט"א דאף דיש לקטן מעמד בקרבן פסח‬
‫מדאורייתא‪ ,‬פירוש שה לבית אבות הוא דבעל הבית צריך לכללו בפסחו‬
‫ואין הקטן יכול להביא פסח בעצמו‪.‬‬
‫עוד כתב הרמב"ם )פ"ה ה"ו(‪" ,‬הקטן אין מילת עבדו וטבילת‬
‫שפחותיו מעכבת אותו מלהמנות על הפסח שנ' וכל עבד איש להוציא את‬
‫הקטן"‪ .‬ובכ"מ כתב דבמכילתא איתא "וכל עבד איש‪ ,‬אשה וקטן מנין‬
‫ת"ל מקנת כסף מ"מ"‪ ,‬ואילו הרמב"ם גרס‪ ,‬וכל עבד איש ולא עבד קטן‪.‬‬
‫וכן מצינו במכילתא דרשב"י‪ .‬וכתב השאג"א )סי' נג ד"ה והרמב"ם( דעבד‬
‫איש ולא קטן בא רק לרווחא דמילתא‪ ,‬דא"צ קרא למעט קטן‪ ,‬דכיון דפטור‬
‫מכל המצוות אין הו"א שחייב למול את עבדיו‪ .‬אך לדברינו אפשר דכיון‬
‫דיש דקטן בכלל קרבן פסח מדאורייתא בעינן קרא ללמד שאין עבדי קטן‬
‫מעכבתו‪.‬‬
‫וכתב הנצי"ב )העמק שאלה קלז‪ ,‬ב וע"ע מרומי שדה חגיגה ב‪.‬‬
‫ד"ה איזהו קטן( דדין קטן בפסח לדעת הרמב"ם דומה לדין קטן במצות‬
‫ראייה‪ .‬הרי לענין ראייה כתב הרמב"ם )פ"ב חגיגה ה"ג(‪" ,‬כל קטן שיכול‬
‫לאחוז בידו של אביו חייב להעלותו ולהראותו בו כדי לחנכו במצוות שנא'‬
‫יראה כל זכורך"‪ .‬והעיר הלחם משנה דבאמת חינוך הוא מדרבנן וקרא‬
‫אסמכתא בעלמא‪ .‬ועוד הניחו הלחם משנה והמשנה למלך בדעת הרמב"ם‬
‫דהחינוך במצוה זו הוא רק לענין עצם הראייה אך לא לענין קרבן‪ ,‬דמדין‬
‫חינוך רק אפשר להקריב קרבן נדבה ואין נדבה קריבה ביו"ט‪ .‬אך הנצי"ב‬
‫הסביר בדעת הרמב"ם דאין חינוך ראייה כשאר חינוך דעלמא‪ ,‬מדהביא‬
‫קרא‪ ,‬אלא דקטן חייב בראייה מדאורייתא אפי' לענין קרבן‪ .‬וזה דומה‬

‫הרב מיכאל יצחק זילברמן‬

‫‪199‬‬

‫למעמד קטן בפסח למ"ד שה לבית אבות דאורייתא‪] 7.‬וזה דלא כמש"כ‬
‫‪98‬‬
‫במשיב דבר דלרמב"ם שה לבית אבות דרבנן‪[.‬‬

‫‪7‬ויש להעיר דבגמ' סוכה מב‪ :‬בסוגיא דחינוך איתא יכול לאכול כזית צלי שוחטין‬
‫עליו את הפסח שנאמר איש לפי אכלו‪ .‬רבי יהודה אומר עד שיכול לברר אכילה‬
‫כיצד נותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו‪ ,‬ע"כ‪ .‬אך הרמב"ם לא הזכיר חינוך כלל‬
‫בנוגע לקרבן פסח‪.‬‬
‫‪8‬אך עדיין צ"ב פסק אחד של הרמב"ם‪ .‬בפ"ד ה"ט כתב‪" ,‬הפריש פסחו ‪ ...‬עד שלא‬
‫הביא ב' שערות והביא הרי זה מקריבו לשם פסח שאין בעלי חיים נדחין‪ ".‬ומשמע‬
‫מדבריו דאי לאו מטעם בע"ח אינן נידחין לא היה מקריבו כשהביא ב' שערות‪ .‬וכן‬
‫דברי הירושלמי )פ"ח ה"ב( דס"ל דיש דיחוי בבע"ח‪ ,‬דצריך להמנות על פסח אחר‪.‬‬
‫וקשה‪ ,‬מאי שנא מקטן שהגדיל בין ב' הפסחים שיוצא בקרבן שהקריב בקטנותו‪.‬‬
‫ותירץ בס' יבין לאשרו )הובא בליקוטים במהדורת פרנקל( דקטן בכלל קרבן פסח‬
‫מדין שה לבית אבות רק אם האב הביא פסח של עצמו‪ ,‬דרק אז חשיב כחלק מהבית‬
‫לענין קרבן פסח‪ .‬ודברי הרמב"ם כאן נצרכין להיכא דלא הביא האב פסח של עצמו‪.‬‬
‫וזה דומה לדברי מו"ר הגר"מ רוזנצוייג שליט"א שהבאנו לעיל שאין הקטן יכול‬
‫להקריב פסח בעצמו אף למ"ד שה לבית אבות דאורייתא‪] .‬ע"ע בספר משאת משה‬
‫סי' קכה שהציע פירוש מחודש בענין‪[.‬‬
‫‪9‬לענין מה מיוחד במצות קרבן פסח ששונה מעמדו של קטן בפסח מבשאר מצוות‬
‫עי' שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סי' כז אות ב ומאמרו של הרב זבולן חרל"פ שליט"א‬
‫בחוברת בית יצחק ט"ו ול"ו )ובפרט בחוברת ט"ו עמ' ‪ 64‬הע' ‪.(1‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful