‫‪ ‬‬

‫ראש ישיבה‬
‫ראש כולל להוראה‬

‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫לאחרונה הועלתה על הפרק שאלת השתלת אברים מן החי‪ .‬ברוב‬
‫המקרים מטרת ההשתלה היא הצלת חייו של המקבל‪ ,‬כגון בהשתלת כליה‬
‫או חלק מהכבד‪ ,‬אבל בעתיד בטח שיומלצו השתלות כעין אלו גם שלא לצורך‬
‫פקו"נ כגון השתלת רחם וכדומה‪ .‬כמובן‪ ,‬השתלות כאלו מתלוות עם כמה‬
‫בעיות הדרושות ניתוח ממבט ההלכה מאחר שאין מטרתן הצלת נפש‪.‬‬
‫מאותן הבעיות היא השאלה אם ישנו איסור חבלה בהתורם ואף שחבלה‬
‫בהמקבל יתכן שמותרת היא מטעם רפואה אבל החבלה בהוצאת האבר‬
‫מהתורם אינה לרפואת התורם‪ .‬וגם במצב הנוכחי יתכן שבתרומת ביצית‪,‬‬
‫מלבד בעיות אחרות בענין הפראה מלאכותית הדרושות דיון מיוחד‪ ,‬יתכן‬
‫שיש בה פסיק רישא של חבלה בהתורמת‪.‬‬
‫לדעת המהרי"ט‪ ,‬בחלק א' מתשובותיו סי' צ"ז‪ ,‬הפלת עוברין אסורה‬
‫היא מטעם חבלה ולכן התיר הפלת עוברין לצורך רפואה‪ .‬ומאחר שחבלה‬
‫לצורך רפואה מותרת היא אף שלא במקום פקו"נ התיר גם הפלת עוברין‬
‫לרפואת האם‪.‬‬
‫ובכונת דבריו נחלקו האחרונים‪ ,‬יש מהם שכתבו שהחבלה שמחמתה‬
‫הפלת עוברין אסורה היא חבלת האם שבלעדה א"א לבצע ההפלה‪ ,‬עיין שו"ת‬
‫אריה דבי עילאי‪ ,‬יו"ד סי' ו'‪ ,‬אבל רוב האחרונים כתבו שכונת המהרי"ט‬
‫היא שאף שאין איסור רציחה בהריגת העובר שאינו בכלל נפש אבל מ"מ‬
‫איסור חבלה ישנו גם בעובר שלא נתמעט בפרשת ארבעים יכנו לא יוסיף‬
‫פן יוסיף להכותו‪ ,‬ומאחר שהריגת עובר יש בה גם משום חבלת העובר‬
‫לכן אסורה היא מטעם איסור חבלה‪ ,‬עיין שו"ת כח שור סי' כ'‪ ,‬שרידי אש‪,‬‬
‫חלק ג' סי' קכ"ז‪ ,‬והרה"ג ר' משה יונה צוייג זצ"ל‪ ,‬נועם‪ ,‬כרך ח' )תשכ"ה(‪,‬‬
‫עמ' מ"ד‪.‬‬
‫בית יצחק מ' ● תשס"ח‬

‫‪214‬‬

‫מוה"ר יהודה דוד בלייך‬

‫אבל פירוש זה בדברי המהרי"ט תמוה הוא שהרי בסנהדרין דף פ"ד‪:‬‬
‫איתא אלא דלמאן דלית ליה תנא דבי חזקיה היקישא למה לי‪ ,‬מכה בהמה‬
‫לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור‪ ,‬אולם דברי הגמרא אמורים בנוגע‬
‫לחבלה לצורך רפואת הנחבל אבל אכתי מנא לן שמותר לחבול במישהו‬
‫לצורך רפואת הזולת‪ .‬וא"כ מנ"ל להמהרי"ט שמותר לחבול בעובר לצורך‬
‫רפואתה של האם‪.‬‬
‫ועוד יש להקשות על דברי המשנה בפרק אלו הן הגולין דף ח‪ .‬אבא‬
‫שאול אומר מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא אב המכה את בנו‬
‫והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד יצא אלו שהם מצוה‪ ,‬והרי בסוגיא‬
‫דסנהדרין מצינו רק ילפותא לחבלה של רפואה שהיא מותרת אבל מנא לן‬
‫שחבלה של מצוה מותרת היא‪ ,‬ואף אם נימא שכל רפואה אף שלא במקום‬
‫פקו"נ בכלל מצוה תחשב מטעם ואהבת לרעך כמוך כמש"כ הרמב"ן בתורת‬
‫האדם או מטעם אחר‪ ,‬מ"מ מנא לן שהכאה מותרת היא לענין אב המכה את בנו‬
‫ורב הרודה את תלמידו‪ ,‬ואף שבדברי קבלה איתא "חושך שבטו שונא בנו"‬
‫)משלי יג‪:‬כד( וגם "יסר בנך כי יש תקוה" )משלי יט‪:‬יח( מ"מ בסוגית הש"ס‬
‫במכות דף ח‪ .‬צוטט רק "יסר בנך ויניחך" )משלי כט‪:‬יז( וסוף מקרא זה הובא‬
‫שם ללמד שמותר לרדות בן שכבר גמיר‪ ,‬הרי משמע שלייסר בן המתרשל‬
‫בלימודו פשיטא להו שמותר‪ ,‬ואין צריך שום לימוד מיוחד‪ .‬ואין לומר דלא‬
‫בעינן לימוד מיוחד לזה שמאחר שהותרה חבלה לצורך רפואה גם רפואת הנפש‬
‫נכללת בהיתר רפואה שמאחר שהותרה לרפואת הגוף לא כ"ש שהותרה‬
‫לרפואת הנפש‪ .‬זה אינו‪ ,‬שהרי זה שמותר לאב להכות את בנו ולרב לרדות‬
‫את תלמידו לא רק על המלמדו תורה נאמר אלא אף על המלמדו אומנות‪,‬‬
‫דבר שאין בו לא משום רפואת הנפש ולא משום רפואת הגוף‪.‬‬
‫והנראה בזה הוא שמה דאיתא בסנהדרין דף פ"ד‪ :‬רב דימי בר חיננא‬
‫אמר מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם‬
‫פטור אינו לימוד מוגבל לענין רפואה כמבואר ברש"י שם שפירש וז"ל כגון‬
‫מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה‪ ,‬הרי שאין הפטור של מכה בהמה‬
‫מטעם שלרפואה קא עבד אלא הטעם הוא שכל שאין בו משום מזיק מותר‪,‬‬
‫וא"כ מכה אדם שהוקש למכה בהמה כונת הלימוד היא שכל חבלה שהיא‬
‫לשם תיקון שודאי מותרת היא בבהמה מותרת גם באדם‪ ,‬ואף שכתבו התוס'‬
‫שחבלה לצורך הרוחת ממון וכדומה אסורה היא זהו מפני שבכה"ג התיקון‬
‫הוא דבר צדדי והחבלה היא רק אמצאי לאותה המטרה וזה שמתירה תורה‬

‫חבלה לשם רפואת הזולת‬

‫‪215‬‬

‫חבלה ע"י הקישא דמכה בהמה ומכה אדם זהו רק במקום שיש איזה תיקון‬
‫בגוף החבלה כגון רפואה או חינוך הבן וכדומה‪.‬‬
‫ואין להקשות על הנ"ל שמאחר שמכה בהמה מותר לשם הרוחת ממון‬
‫או לאיזה צורך‪ ,‬אי לאו משום צער בעלי חיים ולכמה רבוואתא אף במקום‬
‫צער בעלי חיים‪ ,‬נמצא שמהיקש זה גופא יצא לנו שחבלת אדם לצורך‬
‫הרוחת ממון גם כן מותרת היא שהרי קושיא זו קמה וגם נצבה בין אם נאמר‬
‫שההיקש בא ללמד שכל חבלה באדם שהיא לשם תיקון מותרת היא ובין‬
‫אם נגדיר האי היקש של תנא דבי חזקיה כלימוד על רפואה לבד שעיקר‬
‫הקושיא היא שכל חבלה שמותרת היא בבהמה למה לא תהא מותרת גם באדם‪,‬‬
‫ואם חבל בבהמה לשם הרוחת ממון מותרת היא למה אינה מותרת גם באדם‬
‫לשם הרוחת ממון‪.‬‬
‫ובישוב קושיא זו צריך לומר שזה שמכה בהמה לרפואה או לשאר‬
‫צרכי אדם מותר הוא זהו מטעם "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וכו'‬
‫בידכם ניתנו" )בראשית ט‪:‬ב(‪ .‬הרי שהבהמה היא ממונו ורכושו של האדם‬
‫לעשות בה כרצונו ולהשתמש בה לצרכו בכל אופן שלא אסרה תורה ואינו צריך‬
‫היתר מיוחד לכל תשמיש ותשמיש אלא אדרבה כל שלא נאסר עליו בהיתרו‬
‫עומד משא"כ גופו של אדם אין לו קנין ובעלות עליו כמבואר בשלחן ערוך‬
‫הרב‪ ,‬הלכות נזקי גוף ונפש‪ ,‬סעי' ד'‪.‬‬
‫ואם כן שפיר מובן ההיקש למכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה‬
‫שמותר לו לאדם לא רק לרפואת בהמתו אלא אף להתרפאות בבהמתו‪ ,‬פטור‪,‬‬
‫אף מכה אדם לרפואה פטור‪ ,‬שהתורה התירה לאדם לרפאות גופו כמו שאמרו‬
‫ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות‪ ,‬והאי רשות רשות דמצוה היא‬
‫כמש"כ הרמב"ן בתורת האדם‪ ,‬בזה גילתה לנו שמותר לרפאות אפילו ע"י‬
‫הכאה‪ ,‬משא"כ להרוחת ממון וכדומה לא מצינו שהתורה נתנה רשות להזיק‬
‫גופו לשם מטרה זו‪.‬‬
‫ולפי הנ"ל הוא הדין לשאר דברים שאדם מצווה עליהם כגון ללמד‬
‫בנו תורה ואומנות הותרה איסור חבלה וכל כה"ג אין איסור לחבול לא רק‬
‫בעצמו אלא אף באחר ולא רק לצורך עצמו אלא אף לצורך הזולת שחבלה כזו‬
‫לא אסרה תורה‪ ,‬אלא שיתכן שהחובל בחבירו לשם רפואת עצמו או לשם‬
‫רפואת הזולת אף שאין בו משום איסור לא יוסיף פן יוסיף מ"מ חייב הוא‬
‫בתשלומין ובמקום אחר הארכתי‪ ,‬והיינו מזה שהתירה תורה הכאה לשם‬
‫רפואה נמצאנו למדים שכל כה"ג שהחבלה תיקון הוא אין בה משום איסור‬

‫‪216‬‬

‫מוה"ר יהודה דוד בלייך‬

‫אבל מ"מ במה שנוגע לחיובי ממון שפיר יש לומר שנשאר בחיובו כל‬
‫שלא חבל לצורך הנחבל‪.‬‬
‫ונראה שזהו כונת הרמב"ם בהל' חובל ומזיק פ"ב הל' א' שכתב וז"ל‬
‫אסור לאדם לחבול בין ביצמו בין בחבירו ולא החובל בלבד אלא כל המכה דרך‬
‫נציון ]ויש גורסים דרך בזיון[ עובר בלא תעשה שנא' וכו'‪ .‬והרי דבריו קשים‬
‫בתרתי‪ ,‬חדא מאיזה מקום הוציא הרמב"ם דין זה שעובר רק אם הכה דרך נציון‬
‫או דרך בזיון שהרי הגמרא הוציאה רק מכה אדם לרפואה והוה ליה להרמב"ם‬
‫לכתוב כל המכה וכו' שלא לצורך רפואה‪ .‬ועוד קשה שבסוגית הש"ס איתא‬
‫איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו ומסיק שם שלרפואה מותר להקיז‪ ,‬וקשה‬
‫שאם עצם איסור חבלה הוא רק דרך נציון או דרך בזיון הרי הקזה אפילו עשה‬
‫יותר ממה שצריך אינה דרך נציון או דרך בזיון שהרי כונתו לרפואה אלא שטעה‬
‫בכמות הדם שראוי להקיז ואם כן מה איבעיא ליה להש"ס‪ ,‬וע"כ שנציון ובזיון‬
‫לא בכונת החובל או המקיז תליא מילתא אלא בעצם מהות החבלה שזהו תלוי‬
‫במהות הפעולה ולא בכונת הפועל‪ ,‬וזה שכתב הרמב"ם דרך נציון או דרך בזיון‬
‫ולא כתב שלא לצורך רפואה הוא מפני שבא לבאר טעמא דמילתא למה התירה‬
‫תורה חבלה לצורך רפואה‪ ,‬והיינו שחבלה לשם רפואה מותרת היא מפני‬
‫שבכה"ג החבלה הויה תיקון וכל שעצם החבלה נחשב תיקון אין בו משום‬
‫איסור חבלה‪ ,‬ונכלל בזה גם הכאה כדי לייסר הבן וגם רפואה של הזולת ולכן‬
‫נקט הרמב"ם בצחות לשונו כל המכה וכו' דרך נציון ]או דרך בזיון[ שכל כה"ג‬
‫אין בו משום תיקון‪.‬‬
‫ואגב יש להעיר שהאגרות משה‪ ,‬חו"מ חלק ב'‪ ,‬סי' ס"ו‪ ,‬בניגוד לדעת‬
‫קודמיו התיר חבלה לשם יופי על פי דברי הרמב"ם אלו בכתבו שכל שהוא לשם‬
‫יופי אין בו משום נציון או בזיון ולפי מש"כ שפיר מובן שלא נעלם מעיני‬
‫קודמיו דברי הרמב"ם אלא שנקטו שכל חבלה יש בה בעצם משום נציון ובזיון‬
‫ומה שהתורה התירה חבלה לצורך רפואה הוא שמאחר שרפואה מותרת היא‬
‫ויש בה גם משום מצוה הוי עצם החבלה לצורך האדם וכל שעצם החבלה הוא‬
‫לצורך אדם שוב אין בה שום נציון ובזיון משא"כ לשם הרוחת ממון וכדומה‬
‫נשארת החבלה באיסורה שאין לאדם בעלות על גופו להזיקו לשם הרוחת ממון‬
‫וכדומה וא"כ שפיר נקטו האוסרים שניתוח המבוצע לשם יופי לבד שאינו בכלל‬
‫רפואה אינו נחשב תיקון בעצם אלא לצורך דבר אחר והוי דומה לחבלה לצורך‬
‫הרוחת ממון וממילא נמצא שעצם החבלה הוי דרך נציון ובזיון כמו שחבלה‬
‫לשם הרוחת ממון יש בה משום נציון ובזיון‪.‬‬

‫חבלה לשם רפואת הזולת‬

‫‪217‬‬

‫‪ ‬‬
‫ויש להביא ראיה ליסוד זה שכל שהוא לצורך רפואה אף לרפואת‬
‫הזולת אין בו משום איסור מהא דמבואר בפרק אלו נערות דף ל"ב‪ .‬שלאו‬
‫דחובל בחבירו הותר מכללו בבית דין שמלקין את המחויב מלקות‪ ,‬ועיין בקובץ‬
‫הערות סי' ע' שהקשה שהרי לאו דחובל בחבירו הותר מכללו גם אצל אב המכה‬
‫את בנו ורב הרודה את תלמידו ועוד הקשה הגר"ח‪ ,‬חידושי הגר"ח החדש‪ ,‬ח"ג‬
‫)ירושלים תשט"ז(‪ ,‬ע' נ"ט‪ ,‬שמאחר שדוקא דרך ניצה חייבה רחמנא א"כ זה‬
‫שבית דין מלקין המחוייב מלקות והרב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו‬
‫בכל אלו נשתנתה החפצא של ההכאה שהכאה כזו שאינה דרך ניצה לאו הכאה‬
‫דאיסורא היא‪ ,‬וא"כ איך שייך לומר מה לחבלה שכן הותר מכללו בבית דין‬
‫והלא בהחפצא של איסורא שהיא הכאה דרך ניצה לא הותרה כלל שהרי מלקות‬
‫בבית דין לאו דרך ניצה היא‪.‬‬
‫עיין בקובץ הערות שם שתירץ דאב המכה את בנו ורב הרודה את‬
‫תלמידו כיון שהוא תיקון להנחבל אינה חבלה כלל דהאב המכה את בנו והרב‬
‫הרודה את תלמידו הוא כדי לתקנו על להבא אבל בית דין המלקין את המחויב‬
‫מלקות אינו לתקנו על להבא אלא שעונשין אותו על העבר וזה הוי בכלל חבלה‬
‫אלא דהותרה מכללה בבית דין‪ ,‬ובזה יש גם כדי ליישב קושיית הגר"ח והיינו‬
‫דרק מה שהוא לתקן על להבא‪ ,‬כגון רפואה או מכה בנו ותלמידו‪ ,‬נלמד ממכה‬
‫בהמה שאינו בכלל חבלה שאסרה תורה‪ ,‬אבל מה שבית דין מלקין העובר על‬
‫איסורי תורה אף שההכאה מותרת היא שהרי זו היא מצות התורה‪ ,‬מ"מ עצם‬
‫החפצא של הכאה אינו תיקון על העתיד אלא עונש על העבר‪ ,‬וכל שאינו דרך‬
‫תיקון חשיב דרך ניצה‪ ,‬ולכן שפיר נחשב שאותו האיסור של חבלה הותר אצל‬
‫בית דין‪.‬‬
‫אבל ע"ש בקובץ הערות שהקשה מסוגית הש"ס פרק האשה רבה‬
‫דף צ‪ .‬ת"ש בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין אלמא דיש כח לחכמים‬
‫לעקור בקום עשה ומשני מיגדר מילתא שאני‪ .‬ושפיר מובן שמה שמכין ועונשין‬
‫למיגדר מילתא אינו נחשב עקירת דבר מן התורה שזה שמכין ועונשין שלא‬
‫מן הדין הוא דוקא בתור הוראת שעה שהוא תיקון למנוע מאיסור והוי‬
‫כמו אב המכה את בנו ורב הרודה את תלמידו וכל שהוא דרך תיקון אינו‬
‫בכלל החפצא של חבלה שאסרה תורה ולא חשיב הותר מכללה‪ .‬אבל נתקשה‬
‫בקובץ הערות מהא דמכת מרדות שהיא תקנה קבועה לדורות וא"כ אף שתירץ‬
‫הגמרא שמה שמכין ועונשין שלא מן הדין אין בזה משום עקירת דבר מאחר‬

‫‪218‬‬

‫מוה"ר יהודה דוד בלייך‬

‫שהוא משום מיגדר מילתא והוראת שעה מ"מ עדיין יש להוכיח שיש כח‬
‫ביד חכמים לעקור הקום עשה ממכת מרדות שהיא תקנה קבועה ומטרתה היא‬
‫לענוש על העבר‪.‬‬
‫ועיין בדברי הגר"ח שדייק מדברי הרמב"ם מהא דקבע זה שמכין אותו‬
‫עד שתצא נפשו בהל' חמץ ומצה פרק ו' הל' י"ב בדין מכת מרדות גבי האוכל‬
‫חמץ בערב פסח‪ .‬שמדכלל הרמב"ם מכת מרדות עם מכין ועונשין שלא מן הדין‬
‫בכתבו שמכת מרדות היא עד שתצא נפשו משמע מדבריו שגם מכת מרדות‬
‫עקירת דבר מן התורה היא ולא שייך בה תקנה קבועה אלא הוראת שעה‪.‬‬
‫ונצמצא שדין מכת מרדות אינו תקנה קבועה אלא דבר המסור לבית דין שבכל‬
‫דור ודור שיש להם רשות להכותו ולרדותו כפי דעתם‪ ,‬והרי נמצא שמכת מרדות‬
‫אינה עונש בעד העבריה אלא דין של כפיה ומיגדר מילתא ע"ש בדברי הגר"ח‪,‬‬
‫ומיהו קשה לפרש כן בדברי הרמב"ם שלא הזכיר בשום מקום שעונש מכת‬
‫מרדות תלוי בשיקול דעתם של הבית דין‪.‬‬
‫ועיין בקובץ הערות שבישוב קושיתו הנ"ל‪ ,‬היינו שמכת מרדות‬
‫מאחר שתקנה קבועה היא לכאורה הוי עקירת דבר מן התורה‪ ,‬כתב לפרש‬
‫שזה שהקשה הגמרא ממכין ועונשין שלא מן הדין אלמא דיש כח לחכמים‬
‫לעקור דבר מן התורה היינו שקושית הש"ס היא רק מעונש מיתה וז"ל‬
‫ויש לומר דקושית הגמרא היא מהא דעונשין מיתה שלא מן הדין דלא הותר‬
‫לרב אלא להכות את תלמידו אבל לא להמיתו‪ ,‬אבל מהא דבית דין מכין שלא‬
‫מן הדין לא הקשו כלל דאין בזה משום עקירת דבר מן התורה עכ"ל‪ ,‬ומיהו‬
‫אי אפשר להעמיס דבריו בדברי הרמב"ם שהרי הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות‬
‫סנהדרין הל' ד' נקט בדבריו לא רק מיתה אלא גם הכאה בכתבו וז"ל יש‬
‫לבית דין להלקות מי שאינו מחויב מלקות ולהרוג מי שאינו מחויב מיתה‬
‫ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכו' הכל הוראת שעה לא‬
‫שיקבע הלכה לדורות‪ ,‬הרי שהוצרך לטעם מיגדר מילתא הן על מיתה והן‬
‫על מלקות‪.‬‬
‫אבל מדברי הקובץ הערות מוכח שס"ל שקושית הש"ס היא על עונשין‬
‫דהיינו מיתה‪ ,‬ולא על מכין‪ ,‬והיינו שגם בקושית הש"ס נקטו שזה שבית דין‬
‫מכין שלא מן הדין הוא למנוע על העתיד‪ ,‬ז"א למנוע איסור בלהבא‪ ,‬והוא בכלל‬
‫תיקון ולכן אין בו משום איסור חבלה‪ ,‬אבל מיתה אין אחריה כלום ולכן ס"ל‬
‫להש"ס בקושיתם שמיתה שלא מן הדין הויה בגדר עונש על העבר וע"ש‬
‫שבפירוש זה בא הקובץ הערות לתרץ גם מה שהקשה "ואכתי תיקשי ממכת‬

‫חבלה לשם רפואת הזולת‬

‫‪219‬‬

‫מרדות שהיא תקנה קבועה לדורות וכו'" והיינו שלפי דבריו ממכת מרדות‬
‫אין הוה אמינא להוכיח שיש כח לחכמים לעקור דבר וצ"ל שזהו משום שס"ל‬
‫שגם מכת מרדות אינה באה בתור עונש על העבר אלא כדי לתקן על העתיד‪.‬‬
‫והנה מה שתירץ הגמרא מיגדר מילתא שאני ע"כ הכונה היא שכל‬
‫שהוא משום מיגדר מילתא אין בו משום עקירת דבר וממילא יש מקום לפרש‬
‫קושית הש"ס מבית דין מכין ועונשין שלא מן הדין גם מזה שמכין שלא מן‬
‫הדין‪ ,‬והיינו שבקושית הש"ס ס"ל שהן מה שמכין שלא מן הדין והן מה‬
‫שעונשין שלא מן הדין הוו כמו שאר עונשי בית דין שבאים להעניש על העבר‬
‫ולזה מקשה הש"ס אלמא דיש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה‪ ,‬ושפיר‬
‫יש לומר שגם מכת מרדות נכללה בקושית הש"ס ממכין שלא מן הדין‪ ,‬ולזה‬
‫בא התירוץ מיגדר מילתא שאני‪ ,‬ז"א ששניהם מכין ועונשין אינם בתור עונש‬
‫על העבר אלא בתור מיגדר מילתא שהוא על העתיד וכ"כ מכת מרדות הויה‬
‫בכלל מיגדר מילתא שהוא לתקן על העתיד‪.‬‬
‫וביאור הדבר הוא שמדברי הקובץ הערות מוכח שהן מה שמכין‬
‫ועונשין שלא מן הדין והן מכת מרדות מטרתם היא למנוע תקלה לעתיד‪ ,‬והנה‬
‫מיתה ודאי אינה באה כדי למנוע תקלה על ידי שהבית דין ממיתים אותו אלא‬
‫שבאה למנוע תקלה על ידי אחרים‪ ,‬וזו היא כונת הגמרא כשתירץ מיגדר מילתא‬
‫שאני‪ ,‬וא"כ שפיר מובן שמכת מרדות ג"כ באה למטרה זו‪ ,‬ז"א למנוע תקלה‬
‫לאו דוקא מהעבריין שמכין אותו אלא כדי שיראו וישמעו אחרים ולא יזידון‬
‫ואע"פ שמכת מרדות תקנה קבועה היא מ"מ אין בה משום עקירת דבר מן‬
‫התורה וגם לא הותר מכללו בבית דין וטעמא דמילתא נראה כמש"כ לעיל‬
‫שמאחר שהכאה היא לשם תיקון אין זה חבלה שאסרה תורה‪ ,‬אלא מאחר‬
‫שמטרת מכת מרדות היא כמו מטרת מכין ועונשין שלא מן הדין שאינם‬
‫לתועלת העבריין דוקא אלא לתועלת אחרים שלא יכשלו וממילא מוכח שזה‬
‫שהותרה חבלה לצורך רפואה או לשאר תיקון אין זה דוקא לשם תיקון של‬
‫המוכה אלא אף כשהוא לשם רפואה או תיקון של הזולת אין זה בכלל ההכאה‬
‫שאסרה תורה‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫הרי כפי מה שבארנו‪ ,‬זה שאין איסור הכאה במקום רפואה או תיקון‬
‫של הזולת נלמד מהקישא דמכה בהמה מכה אדם מה מכה בהמה לרפואה פטור‬
‫אף מכה אדם לרפואה פטור אבל שם בסוגיא דסנהדרין איתא איבעיא להו בן‬
‫מהו שיקיז דם לאביו רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך רב דימי בר חיננא אמר‬

‫‪220‬‬

‫מוה"ר יהודה דוד בלייך‬

‫מכה אדם מכה בהמה וכו'‪ .‬ואף שבדברי רב דימי בר חיננא שפיר נוכל לומר‬
‫שכל שהוא דומה למכה בהמה‪ ,‬ז"א שיש בו תיקון למישהו אף אם אינו תיקון‬
‫להנחבל עצמו פטור‪ ,‬מ"מ לפי דברי רב מתנא הפטור של רפואה נלמד מואהבת‬
‫לרעך כמוך ועיין ברש"י שפירש לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא‬
‫דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו‪ ,‬ז"א שמותר לעשות להנחבל מה שהוא רוצה‬
‫להעשות לעצמו כגון רפואה‪ ,‬אבל אכתי מנא לן שהנחבל רוצה הוא לסבול‬
‫חבלה לשם רפואת הזולת וא"כ איך למדין מזה שהותרה חבלה לצורך רפואה‬
‫שמותר לחבול בעובר לצורך רפואת האם או שיש לתקן מכת מרדות בתור תקנה‬
‫קבועה שאינה עקירת דבר מן התורה מטעם שהויא תיקון כדי שלא יכשלו‬
‫הרבים‪ ,‬שהרי כל כה"ג שודאי הוא שהנחבל אינו רוצה בכך לא שייך ואהבת‬
‫לרעך כמוך וממילא הוי בכלל חבלה שאסרה תורה‪ .‬ועיין בדברי הרדב"ז‪,‬‬
‫הלכות ממרים פרק ה' הל' ז'‪ ,‬שנראה מדבריו שס"ל שרב דימי בר חיננא ורב‬
‫מתנא לא פליגי אהדדי ושהרמב"ם פסק דקיימא לן כשניהם‪ ,‬אבל הכסף משנה‬
‫ס"ל שפליגי אהדדי ושהרמב"ם פסק כדברי רב מתנא‪ ,‬ולכן לא יקיז לאביו‬
‫כשיש אחר דילמא יחבול יותר מן הראוי ואילו לרב דימי בר חיננא הותרה כל‬
‫חבלה לכונת רפואה אפילו אם טעה וחבל יותר מן הראוי‪ ,‬ולפי דברי הכסף‬
‫משנה שפיר מובן מש"כ הרמב"ם בהל' ממרים פרק ה' הל' ז' שאם אין שם מי‬
‫שיעשה אלא הוא וכו' הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות‪ ,‬והיינו‬
‫שמאחר שהיתר חבלה ע"י רפואה מוגבל הוא ע"י ואהבת לרעך כמוך א"כ‪,‬‬
‫עכ"פ כל שאין בו משום פיקוח נפש‪ ,‬לא הותרה חבלה אלא כפי מה שהנחבל‬
‫רוצה בה‪ ,‬אלא דנשארה הקושיא שמכת מרדות אינה כפי דעת המוכה וא"כ‬
‫מאחר שתקנה קבועה היא הויה עקירת דבר מן התורה‪.‬‬
‫אלא הנראה בזה הוא שמש"כ רש"י "דבר שאינו רוצה לעצמו"‬
‫אין הכונה דבר שהנחבל אינו רוצה אלא דבר שאין הנחבל רוצה שיעשה לו‪,‬‬
‫עיין בדברי הרה"ג ר' משה מייזלמן שליט"א‪ ,‬הלכה ורפואה‪ ,‬כרך ב' )ירושלים‬
‫תשמ"א( עמ' קט"ו‪ ,‬שנסתפק בזה‪ ,‬והיינו שואהבת לרעך כמוך אין מובנו שיש‬
‫לעשות לאדם כרצונו של אותו האדם אלא שבא הכתוב לחייב אדם לעשות‬
‫לחברו כמו שהיה העושה עושה לעצמו‪ ,‬ונראה שזו היא כונת הלל ששינה‬
‫מלשון הכתוב ללשון שלילי באמרו מה דעלך סני לחברך לא תעביד כדאיתא‬
‫בשבת דף לא‪ ,.‬ונטל לשון שלילי כדי להדגיש שהדבר תלוי לא ברצון הנגמל‬
‫אלא ברצון הגומל ולכן אין האיסור לעשות לחבירו מה דעליו סני אלא מה‬
‫דעלך סני דייקא‪ ,‬וא"כ אף אם המתיר של חבלה לצורך רפואה הוא קרא‬
‫דואהבת לרעך כמוך כל מה שהיה עושה לרפאות עצמו מותר לעשות לצורך‬

‫חבלה לשם רפואת הזולת‬

‫‪221‬‬

‫רפואת חבירו אף אם אין חבירו רוצה בכך וכן מותר לעשות לחבירו לרפאות‬
‫הזולת אף בניגוד לרצון חבירו כל שהיה עושה דבר זה לעצמו כדי לרפאות‬
‫הזולת דרק מה דעלך סני נשלל מטעם ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫וא"כ גם מכת מרדות אף שהיא תקנה קבועה אינה עקירת דבר מן‬
‫התורה שאף לרב מתנא דאית ליה שהיתר רפואה נלמד מואהבת לרעך כמוך‬
‫כל שהוא תיקון להזולת אינו בכלל הכאה שאסרה תורה‪ ,‬והיינו משום שאף‬
‫שהנלקה ע"י בית דין ודאי אינו רוצה בכך אף שהוא לטובת הרבים מ"מ מאחר‬
‫שהבית דין ודאי יסכימו שאילו היו הם עבריינים שראוי ונכון היה להענישם‬
‫בכך אין זה בכלל מה דעלך סני ושייך בזה ואהבת לרעך כמוך‪.‬‬
‫והנה מש"כ הרמב"ם "כפי מה שירשהו לעשות" נראה לענ"ד שאין זה‬
‫משום שבאופן עקרוני בעינן הסכמתו של האדם כדי לרפאותו עכ"פ שלא‬
‫במקום פיקוח נפש‪ ,‬ואדרבה מואהבת לרעך כמוך נלמד שאין כאן איסור חבלה‬
‫כלל כל שאין הרפואה סני אצל החובל אלא שבדרך כלל אופן הרפואה‪ ,‬שיעור‬
‫החיתוך‪ ,‬או כמות הדם שראוי להקיז אינו דבר מוחלט ומוסכם לכל אלא תלוי‬
‫בשיקול דעתו של הרופא‪ ,‬ואף שאין אדם בעלים על גופו מ"מ דין אפיטרופוס‬
‫יש לו על גופו‪ ,‬ולכן כשיש חילוקי דעות איך לבצע הרפואה הרשות ביד החולה‬
‫להכריע‪ .‬ולכן כתב הרמב"ם שכשהבן מקיז דם לאביו‪ ,‬והוא הדין לאחר‪ ,‬אין לו‬
‫לחבול אלא "כפי מה שירשהו לעשות" שכל שאין הרפואה מוחלטת וברורה‬
‫הסמכות לקבוע אופן הרפואה היא ביד החולה‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful