‫הרב צבי שכטר‬

‫ראש ישיבה‬
‫ראש הכולל ע"ש כ"ץ‬

‫מפניני רבנו‬
‫גילוי הראש‬
‫כשהר"ר אהרן ליכטנשטיין שיחי' הי' בחור ונסע לבוסטון להתראיין‬
‫ע"מ להתקבל בהרברד‪ ,‬יעץ לו רבנו שלא יחבוש את הכיפה שלו‪ ,‬שהרי היה‬
‫מקום לחוש לאנטישמיות‪ ,‬והיתה קיימת אפשרות חזקה שלא ירצו לקבלו אם‬
‫יהיה הדבר בולט שיהודי שומר מצוות הוא‪] .‬אכן הר"ר אהרן לא שמע לעצתו‬
‫בטוענו שהלא כל התלמידים הבאים מארץ הודו מתלבשים כמנהג מקומם‪,‬‬
‫ואיך אפשר לנו להשפיל את עצמנו למטה מהם‪ ,‬ושלא להתלבש כפי מנהגנו‬
‫אנו‪[.‬‬
‫ברכות השחר‬
‫כתוב בשו"ע )או"ח סי' מו ס"ב( עכשיו מפני ‪ . . .‬עמי ארצות שאינם‬
‫יודעים אותם נהגו לסדרם בביהכנ"ס וכו'‪ .‬ושמעתי מהרמ"מ גפן שיחי'‪,‬‬
‫שמנהג רבנו תמיד הי' שכשנכנס לביהמ"ד )דישיבת רמב"ם( התעטף בטלית‬
‫)ובחול – הניח תפילין( ותיכף התחיל מברוך שאמר‪ ,‬ואת השאר כבר אמר‬
‫בביתו‪.‬‬
‫חזרת הש"ץ‬
‫בשעה שהש"ץ אומר יעלה ויבוא בקול רם נוהגים הרבה לענות אמן‬
‫אחר זכרנו ‪ . . .‬לטובה‪ ,‬וכן לאחר – ופקדנו בו לברכה‪ ,‬וכו'‪ .‬ורבנו הי' סבור‬
‫שאין זה נכון‪ ,‬שאין להציבור לענות אמן אלא לאחר גמר הברכה‪) .‬בשם‬
‫הרר"ח אילסון‪ ,‬שיחי'‪ .‬ועמש"כ בזה בתשו' יחוה דעת‪ ,‬ח"ג סי' ט‪ ,‬שנחלקו‬
‫בזה האחרונים‪ .‬ומה שהדפסנו בבית יצחק תשס"ג עמ' ד' בנוגע לעניית אמן‬
‫לאחר אמירת הש"ץ הפסוקים יברכך ד' וישמרך וכו' דבר זה הי' הוספת‬
‫הבחור איתן שנאל‪ ,‬הי"ו‪ ,‬עפ"י המבואר בשו"ע או"ח סי' קכ"ז ס"ב‪ ,‬ובמש"ב‬
‫שמה סק"י‪(.‬‬
‫כבוד הבריות‬
‫בגמ' ברכות )כ‪ (.‬מבואר שכבוד הבריות דוחה אפילו למצוה‬
‫דאורייתא בשוא"ת‪ ,‬ויש שהבינו מכאן שיהודי שומר מצוות שעומד באמצע‬
‫פגישה עם נכרים או יהודים חילוניים והגיע זמן תפילת המנחה והוא מתבייש‬
‫להגיד להם שהוא מוכרח להפסיק בכדי להתפלל‪ ,‬שכבוד הבריות שלו דוחה‬
‫לחובתו להתפלל מנחה בשוא"ת‪ .‬וכן ציטט אחד מהרבנים הריפורמים מדברי‬
‫בית יצחק לו • תשס"ד‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪321‬‬

‫הרמב"ם פ"ו ה"ב מהל' סוכה‪ ,‬שהמצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬והוה"נ לכל‬
‫מצוות התורה‪ ,‬ואנשים מודרניים מרגישים את עצמם כ"מצטערים" )באופן‬
‫פסיכולוגי( לגבי שמירת המצוות הישנות והעתיקות שאין להן משמעות‬
‫בזמננו ובמדינתנו‪ .‬והעיר בזה רבנו‪ ,‬שמה שמצטער פטור מן הסוכה פשוט‬
‫ומבואר בגמ' שהוא דין מיוחד דוקא בסוכה‪ ,‬ולא שייך בכלל לכהת"כ‪ .‬ואף‬
‫בסוכה‪ ,‬גדר מצטער שפטור היינו בצער הגוף‪ ,‬או מדוחק המקום וכיוצא בזה‪,‬‬
‫אבל לא בצער פסיכולוגי על קיום מצוות שאינו מבינם! וגם מה שסבורים‬
‫לומר בכה"ג שמטעם כבוד הבריות יפטר מן התפילה‪ ,‬פשיטא שזה אינו )עי'‬
‫ס' דברי השקפה‪ ,‬במהדורת תשנ"ה‪ ,‬עמ' קצז‪ ,‬באמצע הדרשה מסירות נפש‬
‫יהודית( דגדר כבוד הבריות היינו שיהיה חסר אצלו הכבוד היסודי המגיע‬
‫לכל בן אדם מפאת צלם אלקים שבו‪ ,‬ומפאת היותו בחיר היצירה‪ .‬כגון‬
‫שיצטרך לילך ערום‪ ,‬או לילך לבדו מביה"ק בלי לוייה‪ ,‬וכיוצ"ב‪) .‬עיי"ש‬
‫בגמ' ברכות‪ (.‬אבל "להתבזות" על קיומי המצוות‪ ,‬אין בזה שום חסרון‬
‫בכבוד האנושיות שלו‪ ,‬דאינו נכון שיהודי ירגיש נחיתות בנפשו על יהדותו‬
‫ועל קיומו מצוות התורה‪ ,‬דאדרבא‪ ,‬יש לו להיות גאה בזה‪ ,‬בבחינת ויגבה לבו‬
‫בדרכי ד'‪.‬‬
‫הפגנה‬
‫לפני כחמישים שנה היו כמה רבנים באמריקא‪ ,‬וביניהם הג"ר אהרן‬
‫קוטלר ז"ל‪ ,‬מוכנים לארגן הפגנה גדולה פומבית בנוא יארק נגד המצב‬
‫המבאיש שבארץ ישראל בנוגע לניתוחי מתים‪ .‬ודעת רבנו ז"ל היתה שאין זה‬
‫מן הנכון‪ ,‬להפגין כאן בפרהסיא לעיני הגוים‪ .‬והזכיר יום אחד לתלמידיו‬
‫שהוא נוסע לבקר אצל הג"ר אהרן לשכנעו שיבטל את ההפגנה‪ .‬הדבר הי'‬
‫באמצע החורף‪ ,‬והי' הרבה שלג וקרח על פני האדמה‪ .‬ביום המחרת העביר‬
‫רבנו שיעור בישיבה בפני התלמידים‪ ,‬וכל הזמן הי' מחזיק בידו אחת במרפקו‬
‫של ידו השניה‪ ,‬מרוב כאב‪ .‬לאחר גמר השעור שאלו ממנו התלמידים‪ ,‬מה‬
‫קרה לו‪ ,‬ומדוע כואב לו במרפקו‪ .‬והשיב להם‪ ,‬שבדרכו לבקר אצל ר' אהרן‬
‫החליק על הקרח ונפל ונפצע ובגלל כן כואב לו‪ .‬שאלוהו התלמידים‪ ,‬והלא‬
‫מסורה בידינו ששלוחי מצוה אינם ניזוקים‪ .‬והשיבם רבנו שכנראה שצדק ר'‬
‫אהרן‪ ,‬ומה שרצה הוא לשכנעו לבטל את ההפגנה – לא הי' בבחינת "מצוה"‪.‬‬
‫)שמעתי מהר"ר נחמיה קליימן‪ ,‬שיחי'‪(.‬‬
‫בנדון מכניס את עצמו למצב של סכנה‬
‫משך כמה עשרות בשנים הי' נהוג אצלנו בישיבה שבכל שנה כמה‬
‫מהמוסמכים היו מתנדבים לשמש כרבנים‪-‬צבאיים בצבא האמריקאי‪ ,‬למרות‬

‫‪322‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫מה שידעו מראש שקיימת אפשרות שיכנסו למצב של סכנ"פ ושיצטרכו‬
‫לאכול בלתי‪-‬כשר או לחלל את השבת לשם פיקו"נ‪ .‬וכמדומה לי שראיתי‬
‫תשובת רבנו בזה כתובה באנגלית‪ ,‬וערוכה להר"ר שמואל בלקין‪ ,‬והביא את‬
‫הקושיא הידועה בנדון זה בקשר לדברי הרז"ה‪ ,‬שבספ"ק דשבת )יט‪ (.‬הסביר‬
‫דה"ט דאין מפליגין בספינה ג"י קודם לשבת‪ ,‬דכל ג"י קודם לשבת קמי‬
‫שבתא מקרי‪ ,‬ונראה כמתנה לחלל את השבת‪ .‬ואעפ"כ איתא שם בגמ'‪ ,‬בד"א‬
‫בדבר הרשות‪ ,‬אבל לדבר מצוה שפיר דמי וכו'‪) .‬עמש"כ בס' בעקבי הצאן‪,‬‬
‫עמ' מט‪-‬נ( וערז"ה פר"א דמילה )נג‪ .‬בדפי הרי"ף( שהביא מגמ' ערובין )סח‪(.‬‬
‫דההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה קודם המילה‪ ,‬אז המילה נדחית ואין השבת‬
‫נדחית‪ ,‬אא"כ יש נכרי ואמו צריכה וכו'‪) .‬והרמב"ן שמה פליג אבעה"מ וסובר‬
‫שאין למצוה אלא שעתה‪ ,‬ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות‬
‫את השבת‪ ,‬דבתר הכי פקו"נ הוא דדחי ליה‪ ,‬ולא מכשירי מילה וכו'‪(.‬‬
‫והסתירה שבדברי הרז"ה ידועה היא‪ ,‬דהלא הוא בעצמו לא אסר )להכניס א"ע‬
‫למצב של סכנ"פ ע"מ לדחות את השבת( אלא בהולך לדבר הרשות‪ ,‬אבל‬
‫בנוסע לדבר מצוה אף הרז"ה מתיר‪ ,‬וכאן לגבי מילה בזמנה‪ ,‬הלא יש כאן‬
‫מקום מצוה‪ ,‬ומ"ט אסר לעשות את המילה בנשתפכו החמין שיהיו נצרכים‬
‫אח"כ לאחר המילה‪ .‬וכפי זכרוני כתב ע"ז רבנו ב' יישובים‪ :‬א( או שיש‬
‫לחלק בין ודאי חילול שבת לספק חילול שבת‪ ,‬דביודע מראש )כגון במילה(‬
‫שבודאי יצטרך לחלל את השבת אח"כ‪ ,‬אסור לו להכניס א"ע אפילו לדבר‬
‫מצוה‪ .‬ב( א"נ יש לחלק בין מכניס א"ע בשבת לבין מכניס א"ע בג"י שלפני‬
‫השבת‪ ,‬דבשבת גופא חמיר טפי‪ ,‬דנוסף על איסור המלאכה שישנה בשבת‪ ,‬יש‬
‫ג"כ חובה להיזהר ולהישמר מליכנס למצב של חילול שבת‪ ,‬ואפי' לדבר מצוה‬
‫יש לאסור‪ ,‬וכאן ברבנות הצבאית שמקום מצוה הוא )להשפיע על החיילים‬
‫היהודים( ואיננו נכנס לצבא בשבת‪ ,‬ואף אין כאן וודאות של חילול שבת‪ ,‬יש‬
‫להתיר‪.‬‬
‫ובהזדמנות אחרת הסביר רבנו‪ ,‬דעוד יש ליישב הסתירה שבדברי‬
‫הרז"ה באופן אחר‪ ,‬שכשאסר למול בשבת בשנשתפכו החמין שיצטרך להם‬
‫לאחר המילה‪ ,‬שאין מזה מצד בעיית מכניס עצמו‪ ,‬אלא כמש"כ הרז"ה בעצמו‬
‫להדיא שמה שהוא מטעם מכשירי המילה שלאחר המילה‪ ,‬שבמילה שבזמנה‬
‫מותר רק לחלל את השבת בעד עצם מצות המילה‪ ,‬אבל לא בעד המכשירין‪,‬‬
‫ובמל את התינוק ומת מחמת המילה‪ ,‬אין הענין שקיים עכ"פ את המצוה‪ ,‬אלא‬
‫שמטעם פיקו"נ לא היה צריך לקיימה‪ ,‬אלא גדר הענין הוא שאין כאן קיום‬
‫מצות מילה בכלל‪ ,‬דרק מקיימים את מצות המילה בעושה ניתוח מצליח‪,‬‬
‫ולפיכך מה שיחם החמין לאחר המילה‪ ,‬כדי להבטיח שלא ימות התינוק‪ ,‬הר"ז‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪323‬‬

‫בבחינת מכשירי מילה‪ ,‬מאחר שזה דבר חיצוני שמאפשר לניתוח המילה‬
‫לשמש כמצוה‪ ,‬ומה שניתנה שבת לידחות במילה בזמנה‪ ,‬היינו דוקא עבור‬
‫עצם המילה בלבד‪ ,‬אבל אם יודע מראש שיצטרך לחלל עוד את השבת עבור‬
‫מכשירין שלאחר המילה‪ ,‬שוב אין לו היתר לחלל את השבת אפילו עבור עצם‬
‫המילה‪] .‬ובאור זה נדפס בקצור נמרץ במסורה חוברת ו'‪ ,‬עמ' י"ז‪ [.‬ואף לפי‬
‫מהלך זה ג"כ יוצא שלהכניס א"ע במקום מצוה שרי‪ ,‬וכמסקנת רבנו לדינא‪.‬‬
‫מילה בשבת‬
‫רז"ל אסרו תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת מחשש שמא יעבירנו‬
‫ד"א ברה"ר‪ ,‬ולא אסרו לעשות מילה בזמנה בשבת‪ ,‬וכבר עמדו על כך‬
‫הראשונים – מ"ט לא חששו אף כאן לשמא יעבירנו‪ .‬וכבר נאמרו ונשנו‬
‫בראשונים כמה יישובים בזה‪] .‬עתוס' מגילה )ד‪ (:‬ומאירי שמה‪ [.‬ופעם הציע‬
‫רבנו לומר‪ ,‬דרז"ל אסרו שלא לעלות באילן‪ ,‬גזרה שמא יחתוך זמורה‪ ,‬אזי‬
‫מדרבנן כל העולה באילן עובר במלאכת קוצר )מדרבנן(‪ ,‬וכן גזרו שלא לשוט‬
‫בנהר‪ ,‬שמא יתקן חבית של שייטין‪ ,‬אזי כל השט בנהר עובר במלאכת מתקן‬
‫מנא )מדרבנן(‪ .‬וכן גזרו ארפואות‪ ,‬שמא ישחק סממנים‪ ,‬ואזי כל המשתמש‬
‫ברפואות עובר במלאכת טוחן )מדרבנן(‪] .‬ועמש"כ דהרחבה בקשר להנחה זו‬
‫בס' ארץ הצבי )סי' ו(‪ [.‬וה"נ‪ ,‬בתוקע )אפילו בביתו( בר"ה שחל להיות‬
‫בשבת‪ ,‬או בנוטל לולב )אפילו בביתו( ביו"ט הראשון של חג שחל להיות‬
‫בשבת‪ ,‬מכח חששא דשמא יעבירנו‪ ,‬חשיב כעובר כבר אמלאכת מעביר ד"א‬
‫)מדרבנן(‪ .‬אבל מילה בשבת מהווה מלאכה גמורה מדאורייתא ]כמבואר‬
‫בגמ' שבת )קו‪ ,[(.‬ואעפ"כ במילה בזמנה – התירתה התורה‪] .‬והראי' שהרי‬
‫במילה שלא בזמנה‪ ,‬באמת אינה דוחה את השבת‪ [.‬וממילא י"ל‪ ,‬דמה יתן‬
‫ומה יוסיף מה שנגזור ונאמר שיש במילה בשבת גם משום מלאכת מעביר‬
‫)מדרבנן( וכל המל בשבת עובר משום ב' מלאכות‪ ,‬הלא התורה התירה מילה‬
‫בזמנה בשבת‪ ,‬למרות מה שיש בה מלאכה‪.‬‬
‫שלא להעניש בשבת‬
‫כתב הרמ"א )שלט‪:‬ד( אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי‬
‫שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח‪ ,‬וכ"ש שאסור להלקותו‪ .‬ועיי"ש במג"א‬
‫סק"ג‪ ,‬כתב הרמב"ם פכ"ד‪ ,‬אין עונשין בשבת ‪ . . .‬הרי שנתחייב מיתה או‬
‫מלקות ‪ . . .‬וה"ה לשאר עונשין ‪ . . .‬ואפשר דמריבוי דקרא דבכל מושבותיכם‬
‫נפקא לן שאין דנין כלל‪ ,‬עכ"ל‪) .‬כלומר אפילו כשאין בעונש ההוא משום‬
‫מלאכה(‪ .‬ולפי"ז הי' משמע שאף להטיל חרם בשבת יש בו משום אי'‬

‫‪324‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫דאורייתא‪] .‬ועי' מזה באבנ"ז ובספרו של הרמ"מ כשר‪ ,‬הרמב"ם והמכילתא‬
‫דרשב"י‪) .‬ד"ע([ ולענין קנס )דכפל ודו"ה( נסתפק רבנו‪ .‬ועי' מש"כ בזה בס'‬
‫ארץ הצבי )עמ' רסז(‪.‬‬
‫אתה חוננתנו‬
‫כתב הט"ז )ריש סי' רצד(‪ ,‬כתב ב"י ‪ . . .‬אין מתחילין באתה חוננתנו‬
‫לפי שמשנה מטבע שטבעו חכמים‪ ,‬אלא מתחיל באתה חונן עד וחננו מאתך‪,‬‬
‫ומתחיל אתה הבדלת בין קודש לחול ‪ . . .‬וכן כתב מהרש"ל בשם ‪ . . .‬מוהר"ר‬
‫יעקב פאלק‪ ,‬דטועים האומרים אתה חוננתנו ואתה חונן ‪ . . .‬ובלבוש ‪. . .‬‬
‫האריך מאוד לבאר צורך הכפל‪ .‬ועמש"כ בזה רבנו בס' האדם ועולמו )עמ'‬
‫פו(‪.‬‬
‫ערב ר"ה‬
‫בנוסח של שמעו נא רבותי להתרת נדרים‪ ,‬מן הנכון לומר חוץ‬
‫מנזירות שמשון‪ ,‬דמש"כ האחרונים ביישוב הנוסח ואפילו נזירות שמשון‬
‫כולו דחוק‪) .‬מהרר"י יסגור שיחי' בשם רבנו(‪.‬‬
‫נענועי ד' המינים‬
‫בשו"ע או"ח סי' תרנא ס"י ובמשנ"ב שמה ס"ק מז איתא שסדר‬
‫הנענועים הוא מזרח דרום מערב צפון מעלה מטה‪ ,‬ובבה"ט שמה סק"כ הביא‬
‫מכתבי האר"י סדר אחר‪ ,‬דהיינו דרום צפון מזרח מעלה מטה ולבסוף מערב‪.‬‬
‫ועיי"ש במשנ"ב שהמנהג הפשוט הוא כהשו"ע‪ ,‬ויש שנוהגים כהאר"י ז"ל‪.‬‬
‫ורבנו פעם עשה חשבון היאך שאפשר לעשות הנענועים באופן שיצא ידי‬
‫שניהם‪ ,‬וכן עשה מעשה בבוסטון‪ .‬והבעה"ב דשם לא הבינו הנהגתו‪ ,‬וחשבו‬
‫שלא ידע בכלל היאך לנענע‪ ,‬ולאחר החג ביקר רבנו בישיבה בנוא יארק והגיד‬
‫צערו לאביו הגר"מ‪ ,‬על שהבעה"ב לא הבינו את ההמצאה שלו )כך שמעתי‬
‫מהגר"י ווייס‪ ,‬שליט"א‪ ,‬שהיה נוכח בשעת מעשה‪ ,‬אלא שלא זכר את סגנון‬
‫ההמצאה‪(.‬‬
‫חוקות עכו"ם‬
‫מרגלא בפומייהו דאינשי )יהודים זקנים מאירופא אומרים( שרק‬
‫נכרים מצפצפים )גויים פייפען( אבל לא יהודים‪ ,‬ובמיוחד בשבת שיש אי'‬
‫מטעם משמיע קול‪ .‬ורבנו העיר שבשו"ע או"ח )סי' שלח( מבואר )בשם‬
‫השלט"ג סוף מס' ערובין( שז"א‪ ,‬דאף בשבת שרי‪ ,‬ואין בו משום משמיע קול‪,‬‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪325‬‬

‫ק"ו בחול דשרי‪ ,‬ואין בו משום חוקות עכו"ם‪) .‬מדודי הרמ"א מאזעסאן‪,‬‬
‫שיחי'(‪.‬‬
‫גרות‬
‫בבן הנולד מאמא נכריה ואב יהודי‪ ,‬וביום השמיני מלו מוהל יהודי‬
‫לשם מצות מילה‪ ,‬ולא ידע שנכרי הוא‪ ,‬ואח"כ כשהגדיל‪ ,‬רוצה הבן הזה‬
‫להתגייר‪ ,‬נחלקו בזה הפוסקים אם צריכים עוה"פ להטפת דם ברית או דסגי‬
‫במה שנימול בשעתו לשם מצות מילה ]ועי' מזה בתשו' משפטי שמואל‬
‫)ורנר(‪ ,‬ובהר צבי‪ ,‬ובמנחת יצחק‪ [.‬ורבנו הכריע להקל בזה )כדעת רוב‬
‫הפוסקים( דא"צ להטד"ב‪ ,‬עפ"י דברי הרמב"ן בחי' ליבמות )מו‪ (.‬לענין שבט‬
‫לוי‪ .‬ובגדר דין מילת הגר‪ ,‬אם המילה היא ממעשי הגירות‪ ,‬או שהדין הוא‬
‫שהטבילה היא מעשה הגרות‪ ,‬אלא שא"א לקדושת ישראל לחול על הערל‪,‬‬
‫עמש"כ בזה רבנו בס' דברי הגות והערכה‪ ,‬עמ' מד‪-‬מז‪] .‬ומה שנדפס שמה‬
‫שהרמב"ן הוא בחי' ליבמות נ"ז טה"ד הוא‪ ,‬כי דברי הרמב"ן שהובאו הם‬
‫מחי' לדף מ"ו ולדף מ"ז‪ ,‬בסוגיא דגרות‪[.‬‬
‫ועיי"ש עוד )בעמ' מז(‪ ,‬דמה שמשמע לפום ריהטא מלשון הרמב"ם‪,‬‬
‫שקבלת עו"מ איננה מעכבת בגרות‪ ,‬דזה דבר בלתי אפשרי )שכן שמע מאביו‬
‫הגרמ"ס ז"ל( ]ועי' תוס' סוכה )ח‪ :‬ד"ה סוכת( ובאחיעזר )ח"ג סי' כו‪ ,‬סוף‬
‫אות ד( בשם תשו' החמדת שלמה‪ ,‬ובאגר"מ )יו"ד ח"א סי' קנז( בשם אביו‪[.‬‬
‫אלא כוונתו לומר דמאי דאיתא בגמ' )מז‪ (:‬שעושים צרמוני' דרמטית של‬
‫קבלת עו"מ בזה שמושיבין אותו עד צוארו במים וכו'‪ ,‬דענין זה איננו‬
‫לעכובא‪.‬‬
‫ועי' רמב"ם פי"ג מאי' ביאה הל' יד‪ ,‬סוד הדבר כך הוא שהמצוה‬
‫הנכונה‪ ,‬כשיבוא הגר ‪ . . .‬להתגייר בודקים אחריו‪ ,‬שמא בגלל ממון ‪ . . .‬או‬
‫בשביל שררה ‪ . . .‬או מפני הפחד בא להכנס לדת ‪ . . .‬שמא עיניו נתן באשה‬
‫יהודית ‪ . . .‬לפיכך לא קבלו ב"ד גרים כל ימי דוד ושלמה ‪ . . .‬שכל החוזר מן‬
‫העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם‪ ,‬אינו מגרי הצדק‪ .‬ואעפ"כ היו גרים‬
‫הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות‪ .‬והיו ב"ד הגדול חוששים‬
‫להם‪ ,‬לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ‪ ,‬ולא מקרבין אותן עד שתראה‬
‫אחריתן וכו'‪ .‬וביאר בזה רבנו‪ ,‬שכונתו לומר שיש ב' סוגי גר‪ ,‬יש גר צדק‪ ,‬ויש‬
‫גר סתם‪ ,‬ומצות ואהבת את הגר‪ ,‬לקרבו להגר בכל מאי דאפשר‪ ,‬רק נוהגת בגר‬
‫צדק‪ ,‬ולא בגר סתם‪ ,‬וזה שנתגייר בפני ההדיוטות‪ ,‬חלה גרותו‪ ,‬מאחר שסוכ"ס‬
‫הרי קיבל עליו עול המצוות ועבר דרך מעשי הגרות‪ ,‬אך חוששים להם עד‬
‫שתראה אחריתם‪ ,‬כלומר‪ ,‬לקבוע אם יש להם אף את הדין של גר צדק שיהא‬

‫‪326‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫נוהג בו המצוה המיוחדת של ואהבתם את הגר‪] .‬וכן הבין במנח"א ח"ד סי'‬
‫סד‪) .‬ד"ע([‪.‬‬
‫בענין הגהת ספרים‬
‫עי' ס' החינוך )סוף מצוה שו(‪ ,‬ויש שאמרו )והיא דעת בה"ג( שמי‬
‫ששכח ולא מנה יום אחד בעומר‪ ,‬שאינו יכול למנות עוד באותה שנה‪ ,‬לפי‬
‫שכולן מצוה אחת היא‪ .‬ומכיון ששכח ‪ . . .‬הרי כל החשבון בטל ממנו‪ .‬ולא‬
‫הודו לו מורינו שבדורינו לסברא זו‪ ,‬אלא מי ששכח יום אחד מונה האחרים‬
‫עם כל ישראל‪ .‬ועמש"כ בשם רבנו בבאור כונתו בזה‪ ,‬בס' ארץ הצבי )עמ' יז‪-‬‬
‫יח(‪ .‬אכן במהדורה החדשה של ס' החינוך שנדפס בירושלים הגיהו בפנים‬
‫בספר‪ ,‬שצ"ל‪ :‬אלא מי ששכח יום אחד יאמר אמש היו כך בלא ברכה‪ ,‬ומונה‬
‫האחרים עם כל ישראל‪ .‬ורבנו הקפיד על כך שהגיהו בפנים הספר‪ ,‬ואמר‬
‫בשם הגר"ח‪ ,‬דאיתא בב"ק )לט‪ (:‬ת"ר שור חש"ו שנגח‪ ,‬ר' יעקב משלם ח"נ‪.‬‬
‫ותמהו על זה‪ ,‬ר' יעקב מאי עבידתיה‪ .‬אלא אימא‪ ,‬ר' יעקב אומר משלם ח"נ‬
‫וכו'‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬דמאחר שברור הדבר שיש כאן ט"ס בנוסח הברייתא‪,‬‬
‫מדוע המשיכו למוסרה בטעותה‪ ,‬ולהגיהה‪ ,‬הי' להם להגיהה כבר בימי‬
‫האמוראים‪ .‬אלא לאו ש"מ מהכא שאינו נכון להכניס הגהות בפנים הטקסט‪.‬‬
‫]כך שמעתי מהר"מ גנק‪ ,‬שיחי'‪ .‬וכך ידוע מהר"ת‪ ,‬שכתב שזקנו רש"י לעולם‬
‫לא הגיה בתוך הגמ'‪ ,‬רק בפירושיו כתב הכי גרסינן או ל"ג‪ .‬והתרעם על אחיו‬
‫הרשב"ם שהרבה להגיה בגמרא מרוב פלפולו‪ ,‬ושעל מלה אחת שהגיה זקנו‬
‫)רש"י( הגיה הוא )הרשב"ם( עשרים‪ ,‬עי' כל זה בהקדמה לספר הישר‪) .‬ד"ע([‬
‫ת"ח‬
‫א[ הג"ר אברהם כהנמן ז"ל‪ ,‬מייסד ישיבת פונובז' בבני ברק‪,‬‬
‫החשיב את עצמו כאחד מתלמידי הג"ר חיים סולוביצ'יק באופן ישיר‪ ,‬ולא רק‬
‫כמי שקיבל ממנו השפעה בעקיפין‪ ,‬והוא משום מעשה שהי'‪ :‬בצעירותו למד‬
‫הר"ר אברהם בראדין‪ ,‬ואמר פעם בפני החפץ חיים שברצונו לנסוע לבריסק‬
‫לקבל תורה מפי הגר"ח‪ ,‬ויעץ לו הח"ח שאין זה כדאי‪ ,‬שהוא ידע היאך‬
‫שהגר"ח הי' טרוד מאוד בכמה עסקי צבור‪ ,‬ולא יהי' לו הפנאי לשוחח עם‬
‫הבחור הזה‪ ,‬על כן יעץ לו הח"ח שיבקר אצל ר' חיים בקיץ בזמן שהוא על‬
‫חופש באחת העיירות שעל הים הבלטי )מסתמא בעיר ליבוא‪ ,‬עי' בספרו של‬
‫יעקב מרק בזה(‪ ,‬וכך היה‪ ,‬שביקר אצלו אז‪ ,‬אלא שר"ח לא הי' כ"כ בקו‬
‫הבריאות‪ ,‬ותחת שיאמר לו ר"ח להבחור הצעיר דברי תורה‪ ,‬ביקש ממנו ר"ח‬
‫שיגיד הוא‪ ,‬ר' אברהם‪ ,‬דברי תורה‪ ,‬והוא ישמע ויביע דעתו עליהם‪ .‬אז‬
‫מתחילה אמר ר' אברהם דבר תורה אחד באחת מסוגיות דקדשים‪ .‬ר"ח לא‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪327‬‬

‫הגיד מאומה‪ ,‬אלא רק ביקש ממנו שיגיד לו עוד דבר תורה‪ .‬ר' אברהם הוסיף‬
‫להגיד עוד ד"ת ג"כ בנושא של קדשים‪ .‬ור"ח רק שתק כל הזמן‪ ,‬ועדיין לא‬
‫הביע כלום‪ ,‬אלא רק ביקש שיגיד לו עוד ד"ת שלישי‪ .‬ר' אברהם התחיל לומר‬
‫ד"ת על איזו סוגיא במס' ב"ק‪ ,‬ובאמצע דבריו הפליט ואמר‪ ,‬והיאך הגמ'‬
‫יודעת דכן הוא הנכון )ווי ווייסט די גמרא(‪ ,‬והפסיקו תיכף ר"ח ואמר‪ ,‬שאינו‬
‫מן הנכון לומר כן‪ ,‬היאך הגמ' יודעת? די גמרא ווייסט ווייל די גמרא ווייסט!‬
‫אלא שצריכים לנסח את הדברים בסגנון אחר – וואס זאגט דא די גמרא? )מה‬
‫הגמ' מתכוונת להגיד בזה?( ולא הי' הגר"ח יכול לשוחח עמו יותר‪ ,‬כי קיבל‬
‫אז את השמועה שבתו )שהיתה נשואה להג"ר הירש גליקסון ז"ל( היתה‬
‫באמצע לידה קשה‪ ,‬ונסע ר' חיים תיכף לעירה להיות עמה‪ ,‬ונשאר אז הבחור‪,‬‬
‫הר' אברהם אצל בנו של ר' חיים‪ ,‬הג"ר משה סולוביצ'יק ז"ל‪ ,‬שמסר לו הרבה‬
‫מתורותיו של אביו‪ .‬ור' משה ז"ל החשיבו אז בצעירותו כבעל כשרון גדול‪,‬‬
‫ואף רבנו הגריד"ס ז"ל תמיד החשיבו בגלל זה‪ ,‬וגם עבור מה שהקריב א"ע‬
‫עבור התורה‪ .‬ומפני אותו המאמר היחידי שקיבל ישיר מר' חיים )שלא לומר‬
‫"היאך הגמ' יודעת‪ ",‬אלא וכו'( החשיב הר"ר אברהם ז"ל א"ע כאחד‬
‫מתלמידי ר' חיים‪) .‬שמעתי מהר"ר מנחם גנק שיחי'‪(.‬‬
‫ב[ באירופא‪ ,‬מי שידע לומר את הס' מנחת חינוך בעל פה‪ ,‬היו‬
‫יכולים לטעות בו ולחשוב עליו שהוא באמת תלמיד חכם‪ ,‬אע"פ שאינו‪.‬‬
‫ואילו באמריקא‪ ,‬מי שיודע לומר את הס' מנ"ח בעל פה לפי ערך הזמן ולפי‬
‫ערך המקום‪ ,‬הוא באמת בבחינת תלמיד חכם‪) .‬הר"י יסגור שיחי' בשם רבנו‪(.‬‬
‫ג[ בגמ' ברכות )לד‪ (:‬מעשה בר"ח בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל‬
‫רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬וחלה בנו של ריב"ז‪ ,‬א"ל חנינא בני‪ ,‬בקש עליו רחמים‬
‫ויחיה‪ .‬הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים‪ ,‬וחיה‪ .‬אמר ריב"ז‪ ,‬אלמלי‬
‫הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו‪ ,‬לא היו משגיחים עליו‪.‬‬
‫אמרה לו אשתו‪ ,‬וכי חנינא גדול ממך‪ .‬אמר לה‪ ,‬לאו‪ ,‬אלא הוא דומה כעבד‬
‫לפני המלך‪ ,‬ואני דומה כשר לפני המלך‪ .‬ואמר רבנו שכך היו מעריכים את‬
‫ההבדל שבין הצדיק החפץ חיים ושאר גאוני דורו‪ ,‬שהח"ח הי' כעבד לפני‬
‫המלך‪ ,‬ושאר הגאונים היו כשרים לפני המלך‪) .‬שמעתי(‬
‫ישיבת וולוז'ין‬
‫אחד מגאוני הדור האור שמח שלח מכתבי הזמנה להרבה רבנים‬
‫שיבואו וישתתפו בכנס‪ ,‬בו ידונו אם לסגור את ישיבת וולוז'ין או לא‪ .‬החפץ‬
‫חיים לא קיבל הזמנה‪ ,‬ואעפ"כ נסע למקום הכנס‪ ,‬ונכנס אל תוך חדרו של‬
‫אותו הגאון להעירו על כך‪ ,‬שלא הוזמן לבוא להשתתף בדיון החשוב ההוא‪.‬‬

‫‪328‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫אותו הגאון השיבו שרק שלח הזמנות לרבנים גדולים מעיירות גדולות‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫הח"ח‪ ,‬הלא הוא רק רב קטן מעיירה קטנה‪ ,‬ושאין לו ליכנס לחדר הדיונים‪,‬‬
‫היות שלא הוזמן‪ .‬החפץ חיים נכווה מדבריו החריפים‪ ,‬ונכנס אצל הגר"ח‬
‫לשפוך לפניו את צערו על כך שלא יוכל להשתתף בדיון הכה‪-‬חשוב‪ ,‬ואשר‬
‫לפי דעתו שלו צריכים היו לסגור את הישיבה‪ .‬הגר"ח אמר לו שהוא ג"כ‬
‫נוקט באותה עמדה‪ ,‬ושהוא מבקש ממנו במפגיע שכן יופיע בכנס‪ ,‬למרות‬
‫התראת אותו הגאון אשר שלח את ההזמנות‪ ,‬ושגם הוא )הגר"ח( יתמוך‬
‫בעמדתו‪) .‬שמעתי(‬
‫וכמדומה לי שבאותו הכנס פתח אותו הגאון בדברי תורה בנושא‬
‫של שומר אבדה‪ ,‬אם נוהג אצלו הדין של בעליו עמו‪ ,‬או אם נוהג אצלו הדין‬
‫של ארבעה נכנסו תחת הבעלים‪ ,‬שהשומר מתחייב לשלם עבור נזקי הבהמה‪,‬‬
‫ואז ביקש הגר"ח מאת בנו הצעיר הבחור ר' משה להגיב על דבריו )להראות‬
‫לו שאפילו בחור צעיר יכול לפלפל בתורותיו‪ ,‬ואשר איננו אותו הגאון הכה‪-‬‬
‫אדיר כפי שדימה בעצמו(‪ ,‬כי הקפיד עליו הגר"ח על אותו הגאון על שכה‬
‫ביזה את הצדיק הח"ח‪.‬‬
‫וחלק מדברי הבחור הצעיר רמ"ס היה‪ ,‬דהתוס' בב"ק )נו‪ (:‬ד"ה‬
‫פשיטא כתבו‪ ,‬דטעם ההלכה שהשומרים נכנסים תחת הבעלים איננו מכח‬
‫הלכות שומרין‪ ,‬שהרי מבואר להדיא‪ ,‬בגמ' שאפילו הגנב – אשר אין עליו דין‬
‫שומר עבור חפץ הגניבה – ג"כ נכנס הוא תחת הבעלים להתחייב בשמירת‬
‫נזקיו‪ .‬אלא שסברא היא‪ ,‬דכיון שהוציאו )השומר והגזלן( החפץ מרשות‬
‫הבעלים שהיו חייבים בשמירתו‪ ,‬וכעת – בגלל הוצאתם של אלו – אין‬
‫הבעלים יכולים לשומרו‪ ,‬ממילא מסתבר לומר שיש על השומר ועל הגזלן‬
‫לשומרו במקומם‪ .‬וממילא נראה פשוט‪ ,‬דהיינו דוקא בשומר שנמסר לו‬
‫הפקדון מרשות הבעלים‪ ,‬שסברא היא שהוא יכנס תחתם לשמירת נזקין‪ .‬אך‬
‫בשומר אבידה‪ ,‬שבשעה שהגביה האבדה לא היתה עומדת ברשות הבעלים‪,‬‬
‫וזה שהגביה אותה הרי לא הוציאה משמירת הבעלים‪ ,‬שוב לא שייכא הך‬
‫סברא לומר שיכנס תחתם להתחייב בשמירת נזקיו‪.‬‬
‫]ובספרו של רבינר )רבנו מאיר שמחה זצ"ל‪ ,‬עמ' קצא( הובא )בשם‬
‫הגר"א שך( הענין דבעליו עמו בשומר אבדה באופן אחר לגמרי מאשר מה‬
‫שאמר לנו רבנו‪[.‬‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪329‬‬

‫חב"ד‬
‫האדמו"ר החבד"י )הששי( הריי"ף ז"ל ערך בשעתו מפעל של‬
‫כתיבת ס"ת לקראת המלך המשיח‪ ,‬והגר"מ סאלאוויטשיק ז"ל עם עוד הרבה‬
‫גדולי תורה התנגדו לזה‪ ,‬כי חששו שמא לא יבוא המשיח בעתיד הקרוב‪,‬‬
‫ולאחר שהגבירו את תקוות הקהל להתכונן לקראתו‪ ,‬ולא יראוהו בא‪ ,‬אולי‬
‫יפלו הצבור חלילה אל תוך מצב של התאכזבות ויאוש‪.‬‬
‫ועוד נקודה שניה היתה אצלו שעורר את חרון‪-‬אף הרבה מהרבנים‬
‫הליטאיים‪ ,‬שהדפיס מאמר חסידי בבאור דברי המשנה בב"ק ריש פרק שור‬
‫שנגח את הפרה‪ ,‬בו הוציא את כל דברי המשנה מפשוטו‪ ,‬ועלתה בזה קפידת‬
‫הרבה מהלומדים הליטאיים על שהוציא את כונת המשנה לגמרי מפשוטה‪.‬‬
‫]בזמן מאוחר מזה‪ ,‬כשחזרו קה"ת והדפיסו מחדש את המאמר ההוא‪ ,‬הוסיפו‬
‫הערה מלמטה מאת חתנו )האדמו"ר השביעי( שרובו של המאמר ההוא מיוסד‬
‫על כתבי הרח"ו‪ .‬כלומר‪ ,‬ולא על האדמו"ר החבד"י תלונתם של כל אלו‬
‫הרבנים‪ ,‬כי אם על הרח"ו‪ [.‬ובשנים ההם היתה חוברת שיצאה בבוסטון‬
‫בעברית וביידיש‪ ,‬והדפיס בה רבנו מאמר בלשה"ק תחת השם י‪.‬ד‪ .‬זמיר‪ ,‬בו‬
‫התקיף את אופן זה של באור המשנה‪.‬‬
‫לאחר עבור זמן קצר‪ ,‬קיבל רבנו טלפון מהגבאי של האדמו"ר‪,‬‬
‫שהיות ורבנו הי' נוסע מפעם לפעם מבוסטון לנוא יארק להעביר שמה‬
‫שיעורים בישיבה‪ ,‬והרבי רצה לשוחח אתו‪ ,‬אולי יכנס‪ ,‬בפעם הבא‪ ,‬לבקר‬
‫אצלו‪ .‬רבנו הסכים‪ ,‬וחשב בלבו שמסתמא יוכיחנו הרבי על מה שהדפיס‬
‫התקפה נגדו בנדון המאמר הנ"ל‪.‬‬
‫אכן כשביקר רבנו אצל האדמו"ר בנוא יארק‪ ,‬לא הזכיר לו לא דבר‬
‫ולא חצי דבר אודות הענין הנ"ל‪ ,‬אלא רק סיפר לו היאך שאביו )שלו(‪ ,‬הרבי‬
‫מהרש"ב‪ ,‬וזקנו של רבנו‪ ,‬הגר"ח‪ ,‬היו מאוד מיודדים‪ ,‬ותמיד תמך אביו הרבי‬
‫רש"ב בדעת הגר"ח‪ ,‬באסיפת הרבנים‪ ,‬ואף סיפר לו היאך שפעמיים נקט‬
‫הגר"ח בעמדה מאוד קיצונית‪ ,‬בנגוד לעמדת שאר הרבנים שהשתתפו בכנס‪,‬‬
‫ושערות ראשו של הרש"ב עמדו מרוב הפתעתו על העמדה המוגזמת‪ ,‬אך‬
‫ביטל דעתו בפני גאונותו של הגר"ח‪ ,‬ותמך בעמדתו‪.‬‬
‫והוסיף הרבי לספר‪ ,‬שהגר"ח‪ ,‬בחייו הפרטיים‪ ,‬לא הי' מקפיד על‬
‫כבודו כל עיקר‪ ,‬ופעם ביקר אצלו אביו הרש"ב בחדרו שבמלון‪ ,‬כשהתאספו‬
‫כל הרבנים לאיזה כנס‪ ,‬וראה איך שהשמש שנסע עם ר' חיים היה ישן על‬
‫המטה שבחדרו‪ ,‬ואילו ר' חיים בעצמו ישן על הספה‪ ,‬אף שלא הי' כ"כ נעים‪,‬‬
‫ושאלו הרש"ב להגר"ח על כך‪ ,‬והשיבו‪ ,‬שכשנכנסו תחילה לחדרם וראו מטה‬

‫‪330‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫וספה‪ ,‬החליטו בין שניהם שמי שילך לישון תחילה יישן על המטה )בבחינת‬
‫כל הקודם זכה(‪ ,‬והיות שהרבה מהרבנים שהשתתפו בכנס רצו לשוחח עם‬
‫הגר"ח‪ ,‬נכנס הוא לחדרו לישון בשעה מאוחרת מאוד‪ ,‬בעוד ששמשו נכנס‬
‫לישון בהקדם‪ ,‬ואשר על כן זכה השמש )כפי החלטתם דמעיקרא( לישון‬
‫במטה‪.‬‬
‫ואעפ"כ‪ ,‬כשהדבר לא הי' ענין פרטי‪ ,‬אלא שהיה נוגע לעתידה של‬
‫היהדות )כגון באחת משתי הפעמים הנ"ל‪ ,‬שהיו דנים ע"ד סגירת ישיבת‬
‫וולוז'ין(‪ ,‬אף שהי' שמה חילוקי דיעות בין גדולי הדור‪ ,‬יצא הגר"ח בתקיפות‬
‫ובחריפות בעמדתו שלו‪ ,‬והכריז שהוא החליט בדעת תורה שלו )שצריכים‬
‫לסגור את הישיבה(‪ ,‬וששוב אין כאן מקום לפלפל‪ ,‬וכביטוי התלמודי – ותו‬
‫לא מידי! )כל זה שמעתי מהרר"א בן ציון שורין שליט"א‪ ,‬ומקצתו נדפס‬
‫בהצופה עפ"י ראיון עם אחיו הר"ר ישראל שליט"א מאפרת‪(.‬‬
‫עלייה להר הבית בזה"ז‬
‫שמעתי מכב' הר"ר מנחם גנק שיחי' שרבנו בזמנו התנגד לכל הענין‪.‬‬
‫]אכן עי' ס' קומו ונעלה )והוא ליקוט כמה וכמה מאמרים הדנים בנדון זה(‪,‬‬
‫עמ' קל‪ ,‬שקיימת אפשרות שבגלל המצב הנוכחי אף הרבנים שהתנגדו‬
‫בשעתם היו חושבים אחרת בזמננו‪[.‬‬
‫פר' בראשית‬
‫א[ וייצר ד' אלקים את האדם )ב‪:‬ז(‪ ,‬והביא רש"י מהמדרש שהיו בו‬
‫שתי יצירות‪ ,‬שתמיד יש באדם תרתי דסתרי‪ ,‬ולא רק שיש בו סתירה בין הגוף‬
‫לבין הנשמה‪ ,‬אלא בחלק הנשמה גופא ישנה סתירה פנימית‪ ,‬עי' דרשת רבנו‬
‫בזה בס' שעורי הרב )באנגלית(‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' קמג‪.‬‬
‫ב[ נחמד למראה )ב‪:‬ט(‪ ,‬וכן להלן )ו‪:‬ב(‪ ,‬כי טובות הנה‪ .‬לפי‬
‫השקפת היהדות היופי לא גואל ולא מטהר )כדעת אפלטון(‪ ,‬אלא שמשכר את‬
‫האדם ותופס את לבו‪ ,‬ומונעו מבחירה שכלית‪ .‬עי' דרשת רבנו בזה בס'‬
‫שעורי הרב )באנגלית(‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' קסג‪-‬קסד‪.‬‬
‫ג[ בספרי החסידות נמצאים דיונים על הנושא‪ ,‬מה הניעו להקב"ה‬
‫לברוא את העולם‪ .‬יש שכתבו שהקב"ה הוא טוב‪ ,‬וטבע הטוב להטיב‪ ,‬ועל כן‬
‫ברא את העולם בכדי שיהי' לו להקב"ה עם מי להטיב‪) .‬עי' תניא‪ ,‬שער‬
‫הייחוד והאמונה‪ ,‬פ"ד‪ (.‬ויש שכתבו דרצה להיות מלך‪ ,‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬על‬
‫כן ברא את העולם בכדי שיהי' לו על מי למלוך‪) .‬עיי"ש פ"ז‪ (.‬ופעם אירע‬

‫הרב צבי שכטר‬

‫‪331‬‬

‫שהגר"ח הי' מעיין באחד מספרי הליקוטים בנושאי החסידות וראה היאך‬
‫שהובאו שתי הסברות האלו‪ ,‬וסגר בקפידא את הספר ואמר שכל הדיון הזה‬
‫הוא שלא בסדר ולא נכון‪ ,‬דמשמע כאילו כביכול )כמו אצל בשר ודם( הי'‬
‫חסר לו להקב"ה משהו )או אפשרות של הטבה‪ ,‬או מלכות( ובגלל זה ברא את‬
‫עולמו‪ ,‬בכדי למלא לעצמו את החסרון בזה‪ ,‬והקפיד הגר"ח ואמר שהקב"ה‬
‫הוא שלם בתכלית השלמות‪ ,‬ולא ניתן להיאמר עליו‪ ,‬שקיים אצלו שום חסרון‪,‬‬
‫חלילה‪ ,‬אלא בהכרח צ"ל שלא ברא את עולמו בכדי למלא איזה צורך שהי'‬
‫חסר אצלו‪ ,‬אלא סתם‪ ,‬מפני שכך היתה רצונו‪) .‬עי' כל זה בס' איש ההלכה‪,‬‬
‫עמ' נב‪ (.‬ולזה התכוון הכותב בס' מרביצי תורה ומוסר )ח"א‪ ,‬עמ' קלו(‪ ,‬כי כן‬
‫גרס ר' חיים ‪ . . .‬לא נברא העולם למען טובו יתברך‪ ,‬או למען חסדו‪ ,‬כי אם‬
‫בשביל רצונו!‬
‫פר' וירא‬
‫שבו לכם פה ‪ . . .‬נלכה עד כה )כב‪:‬ה(‪ .‬דרשת רבנו בזה‪ ,‬בהבדל‬
‫שבין פה לכה‪ ,‬שבהיסטוריה של אוה"ע העבר משפיע על ההוה‪ ,‬ובהיסטוריה‬
‫של כלל ישראל העתיד משפיע על ההוה‪ ,‬נדפסה בספר )האנגלי( שעורי הרב‪,‬‬
‫תשנ"ד‪ ,‬עמ' קכד‪-‬קכה‪.‬‬
‫פר' חיי שרה‬
‫בת ק' כבת כ' וכו'‪ .‬דרשת רבנו בזה נמצאת בס' )האנגלי( שעורי‬
‫הרב‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' קכ‪-‬קכג‪.‬‬
‫פר' יתרו‬
‫א[ ויהי ממחרת )יח‪:‬יג(‪ ,‬ממחרת ליוה"כ‪ .‬ויעמוד העם ‪ . . .‬וכל העם‬
‫נצב עליך מן בקר עד ערב‪ .‬דרשת רבנו בזה נדפסה בס' )האנגלי( שעורי הרב‪,‬‬
‫תשנ"ד‪ ,‬עמ' קמח‪.‬‬
‫ב[ וקדשתם היום ומחר )יט‪:‬י(‪ ,‬ותרגם באונקלוס ותזמינום‪ ,‬שאין‬
‫קדושה בלי הכנה‪ ,‬שאין ענין הקדושה ענין מאגי‪ ,‬עי' מזה באריכות דרשת‬
‫רבנו בס' דברי השקפה‪ ,‬במאמר ימי תשובה וקדושה‪.‬‬
‫פר' כי תשא‬
‫א[ ויחל משה וכו' )לב‪:‬יא(‪ .‬עמש"כ רבנו בזה בס' דברי השקפה‬
‫)בדרשת תפילה‪ ,‬ווידוי‪ ,‬ותשובה(‪ ,‬המדרש הטעים ‪ . . .‬את רגש האחריות של‬

‫‪332‬‬

‫מפניני רבנו‬

‫הת"ח שבדור כלפי הצבור כולו ‪ . . .‬כל פרשת העגל מתארת לפנינו את דמותו‬
‫של משה רבנו וכו'‪) .‬עמ' קיא בהוצאת תשנ"ה(‪.‬‬
‫ב[ וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו‪ ,‬ולא שתו איש עדיו‬
‫עליו )לג‪:‬ד(‪ .‬החטא נחשב כחולי הנפש‪ ,‬וכשם שבמחלה פיסית האדם מודע‬
‫מחוליו ע"י כאבים וייסורים‪ ,‬כמו"כ בחטאים‪ ,‬יש הרגשת החטא‪ ,‬שמרגיש‬
‫שאבדו לו טהרתו‪ ,‬קדושתו‪ ,‬שמחת החיים שלו וכו'‪ .‬עי' מזה בס' ימי זכרון‪,‬‬
‫בסוף הדרשה "ייסורי התשובה" )מעמ' קכז במהדורת תשנ"ה(‪.‬‬
‫ג[ בחריש ובקציר תשבות )לד‪:‬כא( עי' שו"ע יו"ד )סי' ב' ס"ה(‬
‫שמומר לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם‪ .‬ועיי"ש בחי' רעק"א בשם תשו'‬
‫התשב"ץ‪ ,‬דדין זה ליתי' אלא בעבודת הקרקע‪ .‬ואין טעם ידוע לדיעה זו‪.‬‬
‫ואולי הוא משום שרק מלאכות אלו נזכרו בתורה בפירוש‪) .‬עי' ס' נחלת‬
‫אריה‪ ,‬עמ' טו‪ ,‬בשיעור הפתיחה לרבנו למלאכת היצאה‪(.‬‬
‫ד[ כי קרן עור פניו )לד‪:‬כט(‪ .‬רק לאחר הלוחות השניות זכה משה‬
‫לקרני ההוד‪ ,‬עי' ס' דברי השקפה בדרשת "בין שבועות לימים נוראים" )עמ'‬
‫צד במהדורת תשנ"ה(‪ ,‬דמאי דכתיב )שמה לד‪:‬כז( כי על פי הדברים האלה‬
‫כרתי אתך ברית וגו'‪ ,‬ואיתא בגמ' )גיטין ס‪ (:‬שלא כרת הקב"ה ברית עם‬
‫ישראל אלא על תושבע"פ‪ ,‬זה הי' רק לאחר הלוחות השניות )עיי"ש‬
‫בהרחבה(‪ ,‬ועמש"כ מזה בס' נפש הרב )עמ' נה(‪.‬‬
‫פר' אמור‬
‫הפרשה פותחת עם דיני טומאת כהנים‪ ,‬אי' נשואין לכהנים‪ ,‬אי' בעל‬
‫מום וטמא שלא להקריב‪ ,‬ומסתיימת בעניני המועדים‪ .‬ובאור סמיכות הענינים‬
‫עי' בדרשת רבנו )בין פסח לשבועות( בס' דברי השקפה )עמ' פו‪ ,‬במהדורת‬
‫תשנ"ה(‪ .‬וצריכים לצרף לזה דברי רבנו שמה )עמ' סו( בחצי השני של‬
‫הדרשה שומרים לבוקר‪ .‬והנחת כל הבאור‪ ,‬שכל פרשה מהווה חטיבה ויחידה‬
‫לעצמה שיש לה נושא מרכזי‪ ,‬עיי"ש בתחילת הדרשה יעקב ועשו )עמ' כ(‪.‬‬
‫פר' קרח‬
‫בקר ויודע ד' וכו' )טז‪:‬ה(‪ .‬בהבדל שבין ערב לבקר‪ ,‬עי' דרשת רבנו‬
‫בס' )האנגלי( שעורי הרב‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' קב‪ .‬והענין הזה מבואר יותר שמה‬
‫בעמ' קנג‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful