You are on page 1of 3

‫הגות יהודית‬

‫שיעור מס' ‪27.03.2007 – 4‬‬

‫פעם קודמת דיברנו על פילוסוף קאנטיאני בשם שד"ל‪.‬‬


‫החוגים שעסקו בחקר היהדות במאה ה‪ ,19-‬חלקם היו אנשי התנועה הרפורמית בגרמניה וחלקם‬
‫היו אנשים כמו שד"ל שזיקתם לדת הייתה מסורתית אך אימצו את צורת החשיבה המסורתית‪.‬‬

‫הרמן כהן‬

‫אם שד"ל ניסח את מהות היהדות (רגש החמלה הטמון בבני‪-‬אדם באופן טבעי וייעודה של התורה הוא‬
‫לחזק את הנתון של החמלה בכדי לאפשר לה להתממש במציאות) אז הרמן פיתח אותה‪.‬‬
‫כהן היה יהודי שפרץ את ההגבלה על המציאות התרבותית של גרמניה‪ ,‬שם לא איפשרו ליהודים‬
‫להוות פרופסורים בגרמניה‪ .‬כהן היה הפרופסור היהודי הראשון בעוד שחבריו התנצרו‪ .‬כהן מימש את‬
‫ההגות הקאנטיאנית‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬קאנט אומר שהדבר שחשוב בדת זה האתיקה‪ .‬במידה מסוימת ניתן לומר שהתפיסה של‬
‫קאנט הופכת את תפיסת האל למעט מיותרת‪ .‬כיוון שקאנט שבר את המסורת הדתית שמניחה שהדת היא‬
‫התגלות של ציוויים כשהציוויים החשובים ביותר לפי דעתו זה הציווי המוסרי‪ ,‬הצווים שלו לא נשענים‬
‫על קיומו של האל – יש‪ ,‬אין‪ ,‬אנחנו עדיין צריכים לשמור על מוסריות‪.‬‬
‫כהן שואל האם באמת התפיסה הקאנטיאנית מוותרת על קיומו של האל או שיש משהו בתפיסה‬
‫המוסרית שנובעת מהמקרא שאין לו תחליף אלא בהקשר המקורי הדתי של הדברים‪.‬‬
‫הרמן שואל אם הדת מוסיפה משהו על האתיקה‪ ,‬ואם כן אז מה היא מוסיפה? האם היא מוסיפה‬
‫משהו למוסר החילוני?‬
‫כהן מניח שיש משהו מבחינה מוסרית בתפיסת העולם הדתית‪-‬המקראית שבלעדיו המוסר‬
‫החילוני חסר משהו עמוק ביותר‪.‬‬
‫כהן מדבר על בעיה שכולנו אמורים להיות מודעים לה היטב‪ .‬האתיקה בגבולות החברה בלבד‪,‬‬
‫הכלי האנושי היחיד שפועל עליה הוא מערכת המשפט‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬יש לה מגבלות – היא לא יכולה‬
‫להכריע בדין כאשר אין ראיות‪ ,‬היא לא יכולה להכריע כאשר אין עדויות‪ .‬יש מספר מגבלויות שהמערכת‬
‫מטילה על עצמה בשביל למנוע טעויות‪ .‬הקביעה של שופט לא זהה למושג האשמה במובן המוסרי‪ .‬השופט‬
‫קובע אם אדם זכאי או לא זכאי‪ .‬אין לזה קשר לאשמה‪ .‬המערכת לא קובעת אם הוא אשם או לא אלא אם‬
‫הוא זכאי או לא‪.‬‬
‫ישנם הרבה מאוד מקרים שהאדם יצא זכאי מחוסר ראיות‪ ,‬משום שאין לנו אפשרות להרשיע‬
‫אותו בדין‪ ,‬אך עם זאת המעשה שהוא עשה לא ראוי‪.‬‬
‫התופעה הזאת שאנחנו מכירים אותה שאנשים יוצאים זכאים בדין ואומרים שהם לא אשמים‬
‫למרות שכולם יודעים שהם כן יוצרת בלבול כיוון שהבן‪-‬אדם יצא זכאי‪ ,‬אך הוא עדיין אשם‪ .‬השופט לא‬
‫עסוק בשאלת האשם או לא אשם‪ ,‬וכיוון שאנחנו מפספסים את הנקודה הזאת אנחנו חושבים שזה עניינו‬
‫של השופט בלבד‪.‬‬
‫מושג האשמה הוא מושג יחיד שלא קשור להכרעת בית‪-‬הדין‪.‬‬
‫מאפיונרים‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫הטענה של כהן היא שמושג האשמה של היחיד הוא מושג שנבנה ממושג האלוהים‪ .‬הוא הולך‬
‫ואומר שיש כאן משהו מן הפיקציה – מושג השופט של האל‪ .‬אך הפיקציה הזאת היא קריטית ובלעדיה אין‬
‫בסיס למושג האשמה‪ .‬בלעדיה הדברים לא יכולים להיות חלקיים‪ ,‬בשמיים הדין הוא מוחלט‪.‬‬
‫ישנו מישור אחד שבו האדם יכול לדעת אם הוא אשם או לא אשם – המישור הדתי‪ .‬המישור הזה‬
‫עולה מאחורי מושגי המשפט והחוק‪ ,‬אפילו אם הוא בדוי‪ .‬אין לנו היכולת להתחבר לצדק המוחלט הזה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אנחנו מוותרים על התשתית הקריטית הזאת‪.‬‬
‫כהן בעצם שואל אם המושגים של מוסר‪ ,‬תשובה ודת יכולים לשרוד ללא החיפוש אחר קיומו של‬
‫האל‪.‬‬
‫המחשבה המוסרית של כהן הביאה אותו לשד"ל‪ ,‬לתפיסה שאם זוהי מהות היהדות אז האידיאל‬
‫שלה צריך להיות שהיהודים ישתלבו בכל מקום שהם נמצאים‪.‬‬
‫מרטין בובר היה מאוד אנטי‪-‬ציוני‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שהיה מודע לאנטישמיות הכבדה ששררה באירופה‬
‫וחשב שיהיה אפשר להילחם בה‪.‬‬
‫לשד"ל הייתה תפיסה שיש משמעות לקיום היהודי ולשפה העברית‪ .‬כהן חשב שהדברים לא‬
‫הולכים יחד‪ ,‬התפיסה היהודית הלאומית והתפיסה המוסרית‪ .‬המתח שכהן יצר עם חלק מתלמידיו היה‬
‫גדול כך שרבים מהם חלקו עליו‪ .‬לפי דעתו‪ ,‬אם קבוצה גדולה תלך ותתיישב בארץ ישראל ותרכז את‬
‫מירב האנרגיה שלה על הפעולה הזאת הם יפספסו את הנקודה המוסרית ואם היהודים ינסו להגיע‬
‫לפעילות מוסרית קיצונית הם יפספסו את הציוניות‪.‬‬
‫בעקבות שד"ל‪ ,‬החלו המון יהודים לקחת את התפיסה המוסרית ולעבוד על מימושה‪.‬‬
‫הקהילה החרדית לא מעוניינת בזכרון ההיסטוריה‪ .‬אם ישנם חרדים שכן מתעניינים בהיסטוריה‬
‫אז כנראה שזו השפעה חילונית‪.‬‬
‫הדמות הפילוסופית החשובה ביותר במחשבה האירופאית שמשפיעה על תשתית החשיבה‬
‫הלאומית זהו הגל‪ ,‬פילוסוף גרמני שתפס את התפתחות התרבות היהודית התפתחות דיאלקטית‪ .‬מבנה‬
‫החשיבה הדיאלקטי של הגל‪ ,‬היה לו השפעה עצומה על המחשבה האירופאית ועל המחשבה הלאומית של‬
‫התעוררות הלאומים באירופה‪ ,‬איזשהו שלב חדש שנוצר ע"י תהליכים סינטתיים של השלבים הקודמים‬
‫והשאלה הגדולה שיהודים משכילים בעלי התקופה שאלו את עצמם איפה הדיאלקטיקה הזאת תופסת‬
‫חלק? הרי זה שייך לתרבות של אחרי השתחררות הנצרות‪.‬‬
‫הוגים יהודים שאלו את עצמם האם המסקנה שלו היא הכרחית או שמא אפשר להסתכל בדרך‬
‫דיאלקטית שתסביר את המצב שהיהודים נמצאים בו שבסופו של התהליך הם יתפתחו בדומה לשלבים‬
‫קודמים‪.‬‬
‫יהודים שאלו האם אפשר להשתמש בכלי הדיאלקטי בשביל להסביר תופעות‪ .‬סך הכל המסקנה‬
‫של הגל לגבי היהדות היא פשוטה‪ ,‬אין לה הצדקה היסטורית או תרבותית‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הרבה יהודים‬
‫אימצו את התפיסה של הגל‪.‬‬
‫במאה ה‪ 19-‬היו המון יהודים שבשביל להתקדם מבחינה אקדמית או שלטונית הם התנצרו‪.‬‬
‫באותה תקופה החלה להתפתח תקופה שלא שמה דגש על דת אלא על אינטלקטואליזם‪.‬‬
‫גרטץ החל לחשוב על היהדות במושגים התפתחותיים ולהציב בעצם איזשהו רצף היסטורי‬
‫מהמקרא עד העת החדשה שיהווה מענה לטענה הקלאסית של הוגים של הרעיון הלאומי באירופה‬
‫שמערערים על קיומה הלאומי של היהודים וזה ערעור שממשיך את הערעור הנוצרי‪.‬‬
‫ליהודים אין שפה מגובשת‪ ,‬ליהודים אין היסטוריה אלא לכל קהילה יש את ההיסטוריה שלה‪.‬‬

‫היינריך גרץ‬

‫גרץ פותח את המאמר שלו בשאלת השאלות‪" :‬היהדות מהי?"‪ .‬כל אחד מהנסיונות להציב תשובה‪ ,‬מגיע‬
‫לרעיון אחד שקיים אך ללא הצלחה להסביר את כל התופעה עצמה‪ .‬הרעיון שגרץ אומר שההיסטוריה של‬
‫העם היהודי היא זאת המגדירה את היהדות‪.‬‬
‫סעדיה גאון אמר דבר דומה‪ ,‬שהתורה היא זאת שמגדירה את היהדות‪.‬‬
‫במאה ה‪ 19-‬אנו יכולים לראות שנעשים נסיונות לשלב את שתי התפיסות‪ ,‬הקדומה והחדשה‪.‬‬
‫החשיבה ההיסטורית הזאת של גרץ הופכת להיות כלי משכנע‪ .‬הוא עושה זאת ע"י כך שהוא‬
‫עובר על תקופות שונות ‪ -‬מהמקרא‪ ,‬הבית הראשון‪ ,‬היסטוריה יהודית מאוחרת ועוד ‪ -‬ומגדיר אותה‬
‫באמצעות תזות ואנטי‪-‬תזות‪ .‬המוקד שלו זה שלילת האלילות‪ ,‬יצירת מוקד של דת ורוח כנגד דת הטבע‪.‬‬
‫השלב השני הוא השלב שמתחיל בגלות בבל‪ .‬היהדות כבר איננה חוקת יסוד של חיים מדיניים ולכן היא‬
‫עוברת שלב ויוצרת עצמה במהות של דת בכדי להמשיך את הקיום ללא הקשר אל הארץ והיסוד הדתי‬
‫והתגבשות אורחות החיים הדתיים יוצרות אנטי‪-‬תזות ולבסוף‪ ,‬בתקופת הבית השני‪ ,‬ההתפלגות לכתות‬
‫השונות והיווצרותה של היהדות הלמדנית‪.‬‬
‫השלב השלישי יוצר סינתטזה של פעילות למידה שיוצרת תשתית של היסטוריה שמהותה‬
‫היסטוריה רוחנית‪ .‬המשותף למי שנשאר בעם היהודי זה שהוא לוקח חלק ביצירה הרוחנית הזאת‪ ,‬מקבל‬
‫עליו את יצירת התורה שבע"פ‪ ,‬ההנחה הראשונה הבסיסית‪ .‬המהלך הזה‪ ,‬ראשיתו של מהלך שנמשך עד‬
‫העת החדשה וההיסטוריה של היהודים נהיית היסטוריה ספרותית‪.‬‬
‫החל מתקופת המשנה‪ ,‬יהודים מחליפים בניהם ספרים‪ ,‬בין מדינה למדינה‪.‬‬
‫גרץ אומר שעם חורבן הבית היהודי הזיקה היהודית לארץ ניתקת‪ ,‬אך בניגוד לשפינוזה‪,‬‬
‫ההיסטוריה של היהודים לא נפסקה עם חורבן ארץ ישראל אלא הפכה להיות היסטוריה ספרותית‬
‫רעיונית‪ .‬ההיסטוריה הספרותית רעיונית הזאת עברה התפתחויות‪.‬‬
‫הפעילות הספרותית המרכזית נהיית ספרות פילוסופית והיא יוצרת גם בחלק מהמערכת את‬
‫מערך ה"קבלה"‪ ,‬זהו שלב נוסף לאחר השלב השלישי‪ .‬היצירות הספרותיות אינן נשארות בכל מקום‬
‫נחלתן של האנשים שהם היוצרים אלא נכסים משותפים בדרך של העברה‪ .‬כתבי היד השונים עוברים מיד‬
‫ליד‪ .‬הרמב"ם מעביר את יצירותיו ליהודים הקרובים‪ ,‬משם לצפון אפריקה‪ ,‬משם לאירופה וכן הלאה‪.‬‬
‫נוצר עולם קבלי הנודד ממקום למקום‪.‬‬
‫זוהי היסטוריה שנמשכת‪ .‬לא המדינה קובעת אל הטריטוריה‪ .‬ההיסטוריה הספציפית של היהודים‬
‫היא היסטוריה שעשתה מעבר להיסטוריה רעיונית‪ ,‬גם אם היא לא מקובלת על העמים השונים‪.‬‬
‫השלב האחרון נפתח במחשבה של מנדלסון כאשר מנדלסון‪ ,‬מבחינתו של גרץ‪ ,‬יוצר תשתית‬
‫לשלב חדש‪ .‬מנדלסון מגדיר את היהדות מתוך עצמה ומדגיש בעצם את היהדות כמשרתת את החברה‪.‬‬
‫מבחינתו של גרץ‪ ,‬מנדלסון שם את הדגש על מה משרתת המסורת היהודית‪ .‬היא משרתת את‬
‫החברה היהודית ומתוך הראיה הזאת הוא יוצר תשתית שהמוקד בה היא לא האמונות אלא אורחות החיים‬
‫ומטרתן של אורחות החיים הן סוציאליות‪ .‬כל זה – נעשה בתוך ההיסטוריה‪.‬‬
‫מבחינת גרץ‪ ,‬מנדלסון הוא התשתית של החשיבה שלו‪ .‬הוא מאפשר לו להסתכל אחרת מאשר‬
‫אם היה חי בימי הביניים‪.‬‬
‫כך גרץ מגיע אל אמצע המאה ה‪ ,19-‬היכולת לומר ליהודים משכילים (וחלקם שומרי מצוות) מה‬
‫התשתית ומה חשיבותה‪ .‬חשיבותה באמת היא הצדקה של היכולת לחיות בקבוצה של יהודים ללא תלות‬
‫באורח חיים דתי‪ .‬כך הם יכולים להגדיר את עצמם כרצף בהיסטוריה הלאומית הזאת‪.‬‬