‫על הבחירות בחיים‬

‫אלאן פוסטר וואלאס‬
‫שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני‪ ,‬מהנהן לעברם‬
‫בראשו ואומר‪" ,‬בוקר טוב‪ ,‬בחורים‪ .‬איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן‪ ,‬ואז‬
‫לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר‪" ,‬מה זה לעזאזל מים?"‬
‫זה נוהל סטנדרטי בנאומים של טקסי חלוקת תארים בארה"ב‪ ,‬שימוש בסיפורים קטנים ודידקטיים עם‬
‫תכונות של משל‪.‬‬
‫עניין הסיפורים הוא בסופו של דבר אחת המוסכמות היותר טובות והפחות בולשיטיות של הז'אנר‪...‬‬
‫אבל אם אתם דואגים שיש לי כוונה להציג את עצמי כאן כדג הזקן והחכם שמסביר לכם‪ ,‬הדגים הצעירים‪,‬‬
‫מהם מים‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אל תהיו מודאגים‪ .‬אני לא הדג הזקן והחכם‪.‬‬
‫התובנה המיידית של סיפור הדגים אומרת פשוט שהמציאויות הכי מובנות מאליהן‪ ,‬השרויות בכול והכי‬
‫חשובות‪ ,‬יהיו לעתים קרובות אלה שהכי קשה לראות אותן ולדבר עליהן‪.‬‬
‫כמשפט באנגלית‪ ,‬כמובן‪ ,‬זו סתם אמירה שטחית ונדושה – אבל העובדה היא שבשוחות היום‪-‬יום של‬
‫הקיום הבוגר‪ ,‬לאמירות שטחיות ונדושות יכולה להיות חשיבות של חיים‪-‬או‪-‬מוות‪.‬‬
‫או כך לפחות הייתי רוצה להציע‪ ,‬בבוקר נפלא זה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬הדרישה העיקרית בנאומים מסוג זה היא שאדבר על משמעותם של לימודי מדעי הרוח‪ ,‬ואנסה‬
‫להסביר מדוע לתואר שאתם עומדים לקבל יש ערך אנושי ממשי ולא רק תמורה חומרית‪.‬‬
‫אז בואו נדבר על הקלישאה האחת‪ ,‬הנפוצה ביותר בז'אנר נאומי טקסי חלוקת תארים‪ ,‬והיא שלימודי מדעי‬
‫הרוח הם לא בשביל למלא אתכם בידע אלא בשביל "ללמד אתכם איך לחשוב"‪.‬‬
‫אם אתם דומים לי‪ ,‬אז כסטודנטים בקולג' מעולם לא אהבתם לשמוע את האמירה הזאת‪ ,‬ואתם אפילו‬
‫נוטים להיעלב מהטענה שמישהו צריך ללמד אתכם איך לחשוב‪ ,‬כי העובדה שבכלל התקבלתם לקולג' כל‪-‬‬
‫כך טוב מוכיחה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שאתם כבר יודעים איך לחשוב‪.‬‬
‫אבל אני עומד להציג בפניכם עמדה שגורסת שקלישאת מדעי הרוח היא לא מעליבה בכלל‪ ,‬כי החינוך‬
‫לחשיבה המשמעותי באמת שאנחנו אמורים לקבל במקום כזה‪ ,‬לא קשור ביכולת לחשוב‪ ,‬אלא‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫בבחירה על מה לחשוב‪.‬‬
‫אם חופש הבחירה המוחלט שלכם בבחירת נושאי מחשבה נראה לכם מובן מאליו מכדי לבזבז עליו‬
‫זמן‪ ,‬אבקש מכם לחשוב על דגים ומים‪ ,‬ולשים בסוגריים‪ ,‬רק לכמה דקות‪ ,‬את ספקנותכם באשר לערכו‬
‫של המובן לגמרי מאליו‪.‬‬
‫הנה עוד סיפור קטן ודידקטי‪.‬‬
‫שני בחורים יושבים יחד בבר בערבות הרחוקות של אלסקה‪.‬‬
‫אחד הבחורים דתי‪ ,‬השני אתיאיסט‪ ,‬והם מתווכחים על קיומו של אלוהים באותה תשוקה מיוחדת שבאה‬
‫בערך אחרי ארבע בירות‪ .‬והאתיאיסט אומר‪" ,‬תראה‪ ,‬זה לא שאין לי סיבות ממשיות לא להאמין‬
‫באלוהים‪ .‬זה לא שאף פעם לא התנסיתי בכל עניין האלוהים והתפילות‪ .‬רק בחודש שעבר‪ ,‬מצאתי את‬
‫עצמי מחוץ למחנה בסופת שלגים נוראית‪ ,‬ולא יכולתי לראות כלום‪ ,‬ולא היה לי מושג איפה אני‪ ,‬והיה‬
‫חמישים מתחת לאפס‪ ,‬אז עשיתי את זה‪ ,‬ניסיתי‪ :‬כרעתי על ברכי בשלג וצעקתי‪' ,‬אלוהים‪ ,‬אם אתה קיים‪,‬‬
‫אני אבוד בסופה הזו ואני אמות אם לא תעזור לי!'"‬
‫ועכשיו‪ ,‬בבר‪ ,‬הבחור הדתי מביט באתיאיסט בבלבול‪" :‬נו‪ ,‬אם כך‪ ,‬אתה בטח מאמין עכשיו‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"אחרי הכול‪ ,‬אתה כאן‪ ,‬בחיים‪".‬‬
‫האתיאיסט מגלגל את עיניו כאילו הבחור הדתי הוא טמבל אמיתי‪" :‬לא‪ ,‬בנאדם‪ ,‬מה שקרה זה ששני‬
‫אסקימוסים פשוט עברו לידי במקרה‪ ,‬והם הראו לי את הדרך בחזרה למחנה‪".‬‬
‫קל להריץ את הסיפור הזה דרך ניתוח סטנדרטי של מדעי הרוח‪ :‬לאותה חוויה בדיוק יכולות להיות‬
‫משמעויות שונות לגמרי בשביל שני אנשים שונים‪ ,‬בכפוף לתבניות האמונה השונות של האנשים האלה‬
‫והדרכים השונות שבהן הם בונים משמעות מתוך חוויה‪.‬‬

‬מכוונת‪ .‬‬ ‫ה ּ‬ ‫תחשבו על זה‪ :‬אין חוויה שחוויתם שלא הייתם במרכזה המוחלט‪ .‬פשוטו כמשמעו‪ .‬‬ ‫נדמה לי שזה לא ביטוי מקרי‪.‬הוא מובנה בכרטיס הזיכרון שלנו מלידה‪.‬‬ ‫אנשים שמצליחים לאזן את ברירת המחדל הטבעית שלהם באופן כזה מתוארים לעתים קרובות כ‬ ‫"מאוזנים"‪.‬מתבקש לשאול עד כמה מלאכת ההתאמה של ברירת המחדל שלנו דורשת‬ ‫ידע או אינטלקט‪.‬משמאלכם או מימינכם‪ ..‬בשום מקום בניתוח מדעי הרוח שלנו לא נטען‬ ‫שהפרשנות של אחד הבחורים היא אמת ושזו של האחר היא שגויה או רעה‪ .‬‬ .‬‬ ‫אל תדאגו בבקשה‪ .‬באופן לא מפתיע‪ .‬במקום פשוט לשים לב למה‬ ‫שמתרחש לנגד עיני‪.‬הוא מוטעה‬ ‫לחלוטין ומוליך שולל‪.‬אחוז גבוה מאוד‪ .‬כמו גובה או מידת נעליים‪ .‬או מאחוריכם‪ .‬או להשתחרר‬ ‫מברירת המחדל המובנית שלי‪ .‬אצל שני הבחורים‪.‬‬ ‫כל דבר בחוויה המיידית הפרטית שלי תומך באמונתי העמוקה שאני מרכזו המוחלט של היקום‪ .‬‬ ‫טרה של מדעי הרוח – "ללמד אותי איך לחשוב" –‬ ‫הנקודה כאן היא שלדעתי זה רק חלק ממה שהמנְַ ְ‬ ‫באמת אומרת‪ :‬להיות קצת פחות יהיר‪ .‬כמו שפה‪.‬שאני‬ ‫האדם האמיתי ביותר‪ .‬מתוך החלטה מודעת‪.‬או שהיא נקלטת מתוך התרבות‪ .‬על מסך הטלוויזיה שלכם‪ .‬נמצא‬ ‫שם לפניכם‪ .‬לפחות בעיני רובנו כאן‪ .‬ואני צופה שכך יקרה גם לכם‪.‬ביטחון עיוור וצרות מוחין‬ ‫שהיא כמו מאסר מושלם כל‪-‬כך עד שהאסיר אפילו לא יודע שהוא כלוא‪.‬‬ ‫נכון‪ .‬‬ ‫בנוסף‪ .‬אני לא מתכונן להטיף לכם על חמלה או על להיות‪-‬קשוב‪-‬לאחר או על כל מה שנקרא‬ ‫"מידות טובות‪".‬קיים עניין היהירות‪.‬אבל המחשבות והרגשות שלכם‬ ‫כל‪-‬כך מיידיים‪ .‬‬ ‫כאילו שהדרך שבה אנחנו בונים משמעות היא לא למעשה בחירה אישית‪ .‬היא שתלוי באיזה סוג ידע מדובר‪.‬אמיתיים‪ .‬‬ ‫מחשבות ורגשות של אנשים אחרים מועברים אליכם איכשהו בתקשורת‪ .‬‬ ‫לעתים רחוקות אנחנו חושבים על המרוכזות‪-‬העצמית הבסיסית והטבעית הזו‪ .‬‬ ‫למדתי את זה בדרך הקשה‪ .‬אלא שגם לעולם‬ ‫לא נשאל את עצמנו מאין מגיעות התבניות והאמונות האינדיבידואלית האלה‪ .‫מכיוון שאנחנו מעריכים סובלנות ומגוון אמונות‪ .‬‬ ‫בהינתן הסביבה האקדמית כאן‪ .‬‬ ‫כאילו שנטייתו הבסיסית ביותר של אדם כלפי העולם וכלפי משמעות החוויה שלו היא איכשהו מובנית‬ ‫באופן אוטומטי‪ .‬‬ ‫הם כנראה אפילו יותר דוחים מהאתיאיסטים‪ .‬‬ ‫הדבר המסוכן ביותר אולי בחינוך אקדמי‪ .‬דחופים‪ .‬עמוק בפנים‪.‬מסתבר‪ .‬יש גם לא מעט אנשים דתיים שמחזיקים ביהירות בפרשנויות שלהם‪.‬‬ ‫זה לא קשור למידה טובה – זה קשור לבחירה שלי לעשות את המאמץ ואיכשהו לשנות‪ ..‬אבל כך זה פחות או יותר אצל כולנו‪ .‬‬ ‫הנה דוגמה אחת לתפיסה השגויה לחלוטין של דבר‪-‬מה שיש לי נטייה להיות בטוח בו באופן אוטומטי‪.‬שזה בסדר‪ .‬‬ ‫כי מתוך הדברים שאני נוטה להיות בטוח בהם באופן אוטומטי‪ .‬כלומר‪ .‬העולם‪ .‬לפחות במקרה הפרטי שלי‪ .‬אתם מבינים את הרעיון‪.‬מאין בפנים הן‬ ‫מגיעות‪ .‬‬ ‫כוונון הזה הוא ברירת המחדל שלנו‪ .‬או במחשב‪ .‬שהיא – להיות מרוכז בעצמי באופן עמוק‪ .‬כי היא כל‪-‬כך דוחה מבחינה‬ ‫חברתית‪ .‬כפי שאתם חווים אותו‪ .‬אבל העובדה היא שבעיית‬ ‫הדוגמטיקנים הדתיים זהה לחלוטין לבעייתו של האתיאיסט בסיפור – יהירות‪ .‬אני הולך לאיבוד בתוך מחשבה מופשטת‪ .‬‬ ‫התשובה‪ .‬ולראות‬ ‫ולפרש הכול דרך עדשת האני‪.‬לרכוש מעט "מודעות ביקורתית" לגבי עצמי ולגבי הודאויות‬ ‫שלי‪.‬והחשוב ביותר שקיים‪.‬או איפה שלא‬ ‫יהיה‪.‬‬ ‫הבחור הלא דתי בטוח באופן כל‪-‬כך מוחלט ושחצני בביטולה של האפשרות שלהופעת האסקימוסים היה‬ ‫איזשהו קשר לתפילתו‪.‬החי ביותר‪ .‬הוא שעם הנטייה שלי לנתח את‬ ‫הדברים באופן שכלתני מדי‪ .

‬כי למחרת אתם צריכים לקום ולהתחיל הכול מחדש‪ .‬ואתם צריכים לתמרן את העגלה הזבלית שלכם בין‬ ‫כל שאר האנשים העייפים והממהרים עם העגלות‪ .‬‬ ‫בכל מקרה‪ .‬יום אחרי יום‪.‬הגבשושי‪ .‬‬ ‫לשם הדוגמה‪ .‬כי אם לא תוכלו או לא תרצו לממש את הבחירה הזאת בחייכם הבוגרים‪ .‬שהיא להיות לבד באופן מיוחד‪ .‬ואתם חייבים לחרוק שיניים ולנסות להיות מנומסים‬ ‫כשאתם מבקשים מהם שיתנו לכם לעבור‪ .‬ולאוויר מופחת מוזיקת רקע חסרת‬ ‫נשמה או פופ תאגידי‪ .‬אז בואו נדבר בצורה יותר מוחשית‪.‬‬ ‫מה שאתם עדיין לא יודעים זה מה מחיר המאבק הזה‪.‬‬ ‫והאמת היא שרוב המתאבדים האלה מתים בעצם עוד הרבה לפני שהם לוחצים על ההדק‪.‬אבל מבטאת למעשה אמת גדולה ונוראה‪.‬‬ ‫והמרחפים‪ .‬אחרי כל זה‪ ..‬‬ ‫בחיים הבוגרים האמריקאיים יש חלקים גדולים ושלמים שאף אחד לא מדבר עליהם בנאומי חלוקת‬ ‫תארים‪ .‬‬ ‫מלכותי‪ .‬המכובדים‪ .‬ההורים והאנשים המבוגרים יותר‬ ‫שיושבים כאן יבינו היטב על מה אני מדבר‪.‬כדי למצוא את הדברים שאתם רוצים‪ .‬ובסוף‬ ‫היום אתם עייפים‪ .‬‬ ‫העובדה הפשוטה היא שבתור מסיימי קולג' אין לכם עדיין שום מושג מהי המשמעות האמיתית של "יום‬ ‫אחרי יום"‪.‬ואתם רוצים רק לחזור הביתה ולאכול ארוחת ערב טובה ואולי להירגע‬ ‫שעתיים ואז להיכנס למיטה מוקדם‪ .‬והחנות מוארת בפלואורסצנטים מבחילים‪ .‬‬ ‫ואז אתם צריכים לקחת את שקיות הפלסטיק הדקיקות והמגעילות עם מוצרי המזון בעגלה שלכם שיש לה‬ ‫גלגל אחד משוגע שמושך שמאלה באופן שמטריף את הדעת‪ .‬ומסיעים אותה כל הדרך החוצה דרך מגרש‬ ‫החניה העמוס‪ .‬כאנשים‬ ‫בוגרים‪ .‬‬ ‫תחשבו על הקלישאה הישנה שאומרת שהמוח הוא "משרת מצוין אבל אדון נוראי"‪ .‬כי זו כמובן השעה שבה כל שאר האנשים שיש להם משרות מנסים גם הם‬ ‫לדחוס קצת קניות בסופר‪ .‬ובסופו של דבר‪ .‬כמו‬ ‫רבות אחרות‪ .‬שזה טיפשי ומכעיס‪ .‬הקלישאה הזו‪ .‬כמו מתים וחסרי מודעות‪ .‬האיטיים כמו קרחון‪.‬‬ ‫זה אולי יישמע כמו הפרזה‪ .‬אבל אתם לא יכולים‬ ‫להיכנס פשוט ולצאת במהירות‪ .‬תהיו מחוסלים‪.‬ולהכיר‬ ‫במהלך עשרים השנים שחלפו מאז שסיימתי את לימו ַ‬ ‫בכך שקלישאת מדעי הרוח בעניין "מלמדים אתכם איך לחשוב" היא למעשה קיצור של אמת חשובה‬ ‫ועמוקה מאוד‪ .‬כל‪-‬כך צולעת ונדושה על פני השטח‪ .‬כמו‬ ‫עבדים של ראשכם ושל ברירת המחדל המובנית הטבעית שלכם‪ .‬אני טוען‪ .‬אתם מגיעים סוף סוף לקדמת התור‪ .‬הישמרו פן תעברו את חייכם הנוחים‪ .‬‬ ‫המוארת מדי‪ .‬האמיתי של לימודי מדעי הרוח שלכם‪ :‬איך‪ .‬חלק אחד כזה קשור לשעמום‪ .‬ישנם הזקנים‪ .‬למדתי בהדרגה להבין את המחיר הזה‪ .‬משמעות הביטוי "ללמוד איך לחשוב" היא ממש ללמוד איך לקנות מידה מסוימת של‬ ‫שליטה באיך ובמה אתם חושבים‪.‬ואתם משלמים על המזון שלכם‪ .‬ויש‬ ‫פקקים‪ .‬זה סוף יום העבודה‪ .‬והתור‬ ‫בקופה ארוך להחריד‪ .‬‬ ‫כמו שאני בטוח שאתם כבר יודעים‪ .‬משרה לבוגרי קולג'‪ .‬‬ ‫די‪ .‬וזה פחות או יותר המקום האחרון שאתם רוצים להיות בו‪ .‬וכמובן‪ .‬ומחכים שהמכונה‬ ‫תאשר את הכרטיס שלכם‪ .‬קשה נורא להישאר דרוך וקשוב ולא להיכנס להיפנוזה מהמונולוג‬ ‫התמידי שבתוך ראשך‪.‫במקום לשים לב למה שמתרחש אצלי בפנים‪.‬ואתם מתוחים‪ .‬הולכים למשרת‬ ‫הצווארון‪-‬הלבן המאתגרת שלכם‪ ..‬המשגשגים‪ .‬אבל אתם לא יכולים להוציא את העצבים שלכם על האישה‬ ‫המוטרפת ליד הקופה‪ .‬או הבלים מופשטים‪ .‬ואומרים לכם "שיהיה לכם יום נעים" בקול שהוא קולו המוחלט של המוות‪.‬אתם מוצאים את כל אספקת‬ ‫הסופר שלכם‪ ..‬אבל אז אתם‬ ‫נזכרים שאין אוכל בבית – לא היה לכם זמן לעשות קניות השבוע בגלל העבודה המאתגרת שלכם – אז‬ ‫עכשיו אחרי העבודה אתם צריכים להיכנס למכונית ולנסוע לסופרמרקט‪ .‬‬ ‫וזה‪ .‬וכשאתם מגיעים לשם לבסוף‪.‬אלא שעכשיו מתברר שאין מספיק קופות פתוחות למרות שזה הלחץ של סוף היום‪ ..‬ומנסים להעמיס את השקיות למכונית באופן כזה ששום דבר לא‬ .‬‬ ‫זה בכלל לא מקרי שאנשים ששמים קץ לחייהם בעזרת כלי נשק כמעט תמיד יורים לעצמם ב‪ .‬לשגרה ולתסכול קטנוני‪ .‬בואו נאמר שזהו יום ממוצע בחייכם הבוגרים‪ .‬‬ ‫זה אומר להיות מודעים וערניים מספיק בשביל לבחור למה לשים לב ובשביל לבחור איך לבנות משמעות‬ ‫מתוך חוויה‪ .‬שעובדת שעות רבות מדי בעבודה שחוסר המשמעות והחד‪-‬גוניות היומיומית שבה‬ ‫עולים על דמיונו של כל אחד מאיתנו כאן בקולג' היוקרתי‪.‬אתם חייבים לעבור לכל אורך המעברים הצפופים של החנות הענקית‪.‬מוחלט‪.‬עובדים קשה במשך תשע או עשר שעות‪ .‬וילדי ה‪ ADHD-‬שחוסמים את המעבר‪ .‬‬ ‫הסופרמרקט מלא אנשים‪ .‬מה שאמור להיות הערך הממשי‪ .‬המלוכלך‪ .‬כך שלהגיע לחנות לוקח הרבה יותר זמן ממה שזה אמור לקחת‪ .‬ראש‪.‬ואתם קמים בבוקר‪ .

.‬וכן הלאה וכיוצא באלה‪.‬ונגעל‬ ‫וי‪ 12 -‬הענקיים והמטופשים חוסמי‪-‬הנתיבים‪ .‬לרעב שלי ולעייפות‬ ‫שלי ולשאיפה שלי רק להגיע הביתה‪ .‬שגוסס מסרטן העצמות‪ .‬הכי לא מתחשבים והכי תוקפניים‪ ..‬כמובן – אבל זה עדיין לא היה ממש חלק משגרת חייכם‪ .‬ושלחלק מהאנשים האלה יש‬ ‫למעשה חיים הרבה יותר קשים‪ .‬חשיבה בדרך כזאת היא ברירת המחדל‬ ‫המובנית הטבעית שלי‪ .‬‬ ‫אלא שזאת לא הנקודה‪ .‬כל כלי הרכב האלה‬ ‫תקועים בדרכי ומבטלים את זמני‪ :‬זה לא בלתי אפשרי שחלק מהאנשים האלה בארבע‪-‬על‪-‬ארבע עברו‬ ‫תאונות דרכים מחרידות בעבר ועכשיו נהיגה היא חוויה כל‪-‬כך טראומתית בשבילם שהפסיכולוג שלהם‬ ‫מר‬ ‫הא ֵ‬ ‫הורה להם לקנות רק ארבע‪-‬על‪-‬ארבע עצום וכבד כדי שיחושו בטוחים מספיק ויוכלו לנהוג. אולי היא לא עצמה עין שלושה לילות רצופים כי החזיקה‬ ‫את ידו של בעלה‪ .‬שנראים חסרי‬ ‫משמעות‪.‬אהיה עצבני ואומלל בכל פעם שאלך לקנות‬ ‫אוכל‪ .‬ומיהם לעזאזל כל האנשים האלה שעומדים בדרכי? ותראו כמה דוחים רובם ואיזה טיפשים‬ ‫ועדריים ומזוגגי מבט ולא אנושיים הם נראים פה בתור לקופה‪ .‬כבוגרים‪ .‬או שאני אומר שאתם "אמורים" לחשוב בדרך‬ ‫הזאת‪ .‬ומלאה רכבי ארבע‪-‬על‪-‬ארבע‪ .‬ואז אתם צריכים לנהוג כל הדרך הביתה בתנועה של‬ ‫שעות העומס‪ .‬אבל גם לא בלתי אפשרי – זה תלוי רק במה‬ .‬בפקקים האלה‪ .‬כי ברירת המחדל המובנית שלי היא שמצבים כגון זה קשורים באמת רק אלי‪ .‬וכן הלאה‪ .‬זו הדרך האוטומטית והלא‪-‬מודעת לחוות את החלקים המשעממים‪ .‬יותר משעממים או מכאיבים משלי באופן כללי‪ .‬בעיני כל העולם‪ .‬ולכן זה ייראה תמיד‪ .‬בזמן שאני פועל לפי האמונה האוטומטית והלא‪-‬מודעת שאני במרכז העולם‬ ‫ושהצרכים והרגשות המיידיים שלי הם אלה שצריכים לקבוע את סדרי העדיפויות של העולם‪.‬אז בסדר‪ . או שב ָ‬ ‫שבדיוק חתך אותי נוהג אבא שבנו הקטן יושב פצוע או חולה במושב לידו‪ .‬‬ ‫כולם פה עשו את זה‪ .‬והוא מנסה להגיע במהירות‬ ‫לבית החולים‪ .‬‬ ‫או‪ .‬המאופרת‪-‬מדי שכרגע צרחה על הילד שלה‬ ‫בתור לקופה – אולי היא לא כזאת בדרך כלל.‬אם אבחר לחשוב בדרך הזאת‪ .‬ואיך הכול פשוט דפוק‪ .‬כמובן‪ .‬ובמידה מסוימת החיפזון שלו הוא הרבה יותר גדול ולגיטימי משלי – למעשה‬ ‫זה אני שעומד בדרכו‪ .‬ככה רבים מאיתנו חושבים – אלא שחשיבה בדרך הזו‬ ‫נוטה להיות הדרך הקלה והאוטומטית כך שהיא לא בהכרח בחירה‪ .‬מרגיזים‪ .‬המתסכלים‬ ‫והצפופים של חיי הבוגרים‪ .‬‬ ‫שוב‪ .‬אם המצב שלי הוא כזה שברירת המחדל המובנית שלי היא בעלת מודעות חברתית גבוהה יותר‬ ‫שמתאימה למדעי הרוח‪ .‬אבל זה יהיה‪ .‬שום דבר מכל זה אינו סביר‪ .‬אתם יכולים‬ ‫לבחור להסתכל אחרת על הגברת השמנה‪ .‬ואם אתם כמוני‪ .‬ששורפים‬ ‫מכל רכבי הארבע‪-‬על‪-‬ארבע והג'יפים וטנדרי ה ּ‬ ‫את מיכלי ה‪ 150-‬ליטרהבזבזניים והאנוכיים שלהם‪ .‬שהיא איטית וכבדה‪ .‬לאכול ולהירגע‪ .‬יהיו ימים שלא תהיו מסוגלים לעשות זאת‪ .‬וכן הלאה‪.‬אם אתם מספיק מודעים בשביל לאפשר לעצמכם את הבחירה‪ .‬שבדרך כלל מדברים בטלפונים הניידים שלהם‬ ‫בזמן שהם חותכים מכוניות אחרות רק כדי להתקדם שבעה מטרים מטומטמים בפקק‪ .‬וכן הלאה‪.‬או שפשוט דוגרי לא תרצו לעשות‬ ‫זאת‪ .‬שכל האחרים רק עומדים‬ ‫בדרכי‪ .‬ולצד זה יהיו עוד חלקי שגרה קודרים‪ .‬ואיזה‬ ‫מפונקים ואנוכיים ומגעילים אנחנו כולנו‪ .‬ותראו כמה הדבר הזה ממש לא הוגן‪ :‬עבדתי ממש קשה‬ ‫כל היום ואני גווע ועייף ואני לא יכול אפילו לחזור הביתה‪ .‬כמובן‪ .‬או אולי האישה הזאת ממש היא פקידה בשכר נמוך במחלקת‬ ‫כלי רכב ממונעים שרק אתמול עזרה לבת הזוג שלך לפתור בעיית סחבת סיוטית על‪-‬ידי איזו פעולה קטנה‬ ‫של אדיבות בירוקרטית‪ .‬הנקודה היא שחרא קטנוני ומתסכל כמו זה הוא בדיוק המקום שבו נכנסת עבודת‬ ‫הבחירה‪ .‬ואני יכול להתעכב על העובדה שהסטיקרים‬ ‫הפטריוטיים או הדתיים הם תמיד על כלי הרכב הכי גדולים והכי אנוכיים ומגעילים ושנוהגים בהם‬ ‫הנהגים הכי מכוערים‪ .‬מפני שפקקי תנועה ומעברים צפופים ותורים ארוכים בקופה נותנים לי זמן לחשוב‪ ..‬כי זה קשה‪ .‬או כמה זה מעצבן וחצוף שאנשים מדברים‬ ‫בקול רם בטלפונים הניידים שלהם באמצע התור‪ .‬בבקשה אל תחשבו שאני נותן לכם עצה מוסרית‪ .‬אני יכול להעביר את הזמן בפקק‪-‬התנועה‪-‬של‪-‬סוף‪-‬היום כשאני עצבני‪ .‬מזוגגת המבט‪ .‬או שאני יכול לבחור להכריח את עצמי לקחת בחשבון את האפשרות שכל האחרים‬ ‫בתור לקופה בסופרמרקט מן הסתם משועממים ומתוסכלים בדיוק כמוני‪ .‬‬ ‫תראו‪ .‫ייפול החוצה ויתגלגל לו בתא המטען בדרך הביתה‪ .‬זה דורש כוח רצון ומאמץ‬ ‫נפשי‪ ..‬ואם לא‬ ‫אקבל החלטה מודעת איך לחשוב ולמה להקדיש תשומת לב‪ .‬והכול בגלל‬ ‫כל האנשים הטיפשים והמזורגגים האלה‪.‬יום אחרי שבוע‬ ‫אחרי חודש אחרי שנה‪ .‬‬ ‫העניין הוא שיש בבירור דרכים שונות לחשוב על המצבים האלה‪ .‬אבל ברוב הימים‪ .‬או שמישהו מצפה מכם שפשוט תעשו את זה אוטומטית‪ .‬ואני יכול לחשוב על‬ ‫זה שילדי ילדנו יתעבו אותנו על שבזבזנו את כל הדלק של העתיד וכנראה דפקנו את האקלים‪ .

‬כל יום‪.‬אלא כקדוש‪ .‬‬ ‫כאמרות‪ .‬‬ ‫תראו‪ .‬אם אתם בטוחים באופן אוטומטי שאתם יודעים מהי המציאות ומי ומה‬ ‫באמת חשוב – אם אתם רוצים להתנהל על פי ברירת המחדל המובנית שלכם – אז אתם‪ .‬‬ ‫להחליט בעצמכם ְ‬ ‫כי הנה עוד משהו אמיתי‪.‬אלה הן אותן הסגידות שפשוט מחליקים לתוכן‪ .‬ברירת המחדל המובנית‪" .‬צורות הסגידה האלה מוליכות שולל לא מפני שטמון בהן רשע או חטא.‬‬ ‫זו המשמעות של ללמוד איך לחשוב‪.‬כולם‬ ‫סוגדים‪ .‬‬ ‫וכן הלאה‪.‬בדרכים אין ספור‪ .‬אבל אם באמת למדתם איך‬ ‫לחשוב‪ .‬קטנות ולא סקסיות‪ .‬כמוני‪ . אלא מפני שהן לא מודעות‪.‬אז תדעו שיש לכם אפשרויות אחרות‪ .‬‬ ‫זהו‪ .‬ומה שמכונה "העולם האמיתי" לא יניא אתכם מההתנהלות על‬ ‫פי ברירת המחדל המובנית שלכם‪ .‬ובמאמץ‪ .‬תוכלו באמת לחוות מצב של גיהינום‪-‬מסוג‪-‬‬ ‫צרכני‪ .‬ועל הסוג היקר‬ ‫ביותר לא מדברים הרבה בעולם החיצוני הגדול של הניצחונות וההישגים ותצוגות הראווה‪.‬האחדות שמתחת לפני השטח של כל הדברים‪.‬‬ ‫הסוד הוא לשמור את האמת בקדמת התודעה היום‪-‬יומית‪.‬ובמודעות‪ .‬אתם הופכים‬ ‫הן ברירות מחדל מו ְ‬ ‫ליותר ויותר בררנים בנוגע למה שאתם רואים ובנוגע לדרך שבה אתם מודדים ערך‪ .‬צפוף‪ .‬מושלי הממלכות הקטנות שלנו‪ .‬וסיבה יוצאת דופן לכך שאנחנו בוחרים באל‬ ‫או בדבר‪-‬מה רוחני כמושא לסגידה – בין אם זה ישו או אללה‪ .‬מזמזם לצדכם‬ ‫די בנחמדות וניזון מדלק הפחד והבוז והתסכול וההשתוקקות והסגידה של העצמי‪.‬בלי שתהיו אף פעם‬ ‫מודעים לגמרי לכך שזה מה שאתם עושים‪ .‬‬ ‫לא שהדברים המיסטיים האלה נכונים בהכרח‪:‬‬ ‫הדבר היחיד האמיתי באמת הוא שבכוחכם להחליט איך אתם עומדים לנסות ולראות את הדברים‪.‬‬ ‫זו חירות אמיתית‪.‬ממלכות בגודל‪-‬גולגולת‪ .‬כולנו‪ .‬יום אחרי יום‪ .‬‬ ‫האלטרנטיבה היא חוסר מודעות‪ .‬כפתגמים‪ .‬‬ ‫סגדו לאינטלקט שלכם‪ .‬‬ .‫שאתם מוכנים לקחת בחשבון‪ .‬‬ ‫ברמה מסוימת כולנו כבר יודעים את כל הדברים האלה – הם קודדו כמיתוסים‪ .‬על סוג כזה של חירות אפשר להמליץ בחום‪ .‬‬ ‫המכרסמת‪ ..‬החופש של לימוד הדרך איך להיות מאוזן‪:‬‬ ‫למה אין‪.‬היראו חכמים – בסופו של דבר תרגישו טיפשים‪ .‬שוב ושוב‪ .‬‬ ‫למה יש משמעות ו ְ‬ ‫להחליט בעצמכם באופן מודע ְ‬ ‫למה לסגוד‪.‬איך לשים לב‪ .‬זאת האמת‪.‬תמיד על סף חשיפת‬ ‫התרמית‪.‬בעצם אין כזה דבר אתיאיזם‪ .‬ככל‬ ‫הנראה לא תיקחו בחשבון את האפשרויות שהן לא חסרות טעם ומרגיזות‪ .‬מירוץ העכברים" – התחושה הקבועה‪.‬בין אם זה יהוה או או איזו מערכת‬ ‫עקרונות אתיים שאינה ניתנת להפרה – היא שכמעט כל דבר אחר שתסגדו לו יגמור אתכם‪.‬כשנינויות‪ .‬לטענתי‪ .‬‬ ‫סגדו לגופכם וליופי ולמשיכה המינית ותמיד תרגישו מכוערים‪ .‬לבדנו במרכז הבריאה‬ ‫כולה‪ .‬אף פעם לא תרגישו שיש לכם מספיק‪ ..‬ותצטרכו עוד ועוד כוח על‪-‬פני אחרים כדי להדחיק את הפחד‪.‬מתחזים‪ .‬‬ ‫סוג החירות החשוב באמת קשור בתשומת לב‪ .‬‬ ‫אני יודע שהדברים האלה בטח לא נשמעים כיפיים ועליזים או מעוררי השראה להפליא כמו שהדברים‬ ‫המרכזיים בנאומי חלוקת תארים אמורים להישמע‪.‬וכשהזמן והגיל יתחילו לתת אותותיהם‪.‬לא רק כבעל משמעות‪ .‬‬ ‫בנות‪ .‬אין כזה דבר לא לסגוד‪ .‬אהבה‪ .‬וביכולת לדאוג באמת‬ ‫לאנשים אחרים ולהקריב עבורם‪ .‬‬ ‫סגדו לכוח – ותרגישו חלשים ומפוחדים‪ .‬כי מה שמכונה "העולם האמיתי" של גברים וכסף וכוח‪ .‬ובמשמעת‪ .‬‬ ‫תמותו מיליון מיתות לפני שהם בסופו של דבר יקברו אתכם‪.‬כמשלים‪ :‬הם השלד של כל סיפור גדול‪.‬שהיה לנו משהו אינסופי ושאיבדנו אותו‪.‬שבוער בעזרת אותו כוח שהאיר את‬ ‫הכוכבים – חמלה‪ .‬‬ ‫אם אתם סוגדים לכסף וכאלה – אם לשם אתם מנקזים את המשמעות האמיתית לחיים – אז לעולם לא‬ ‫יהיה לכם מספיק‪ .‬אבל יש כמובן הרבה סוגי חירויות‪ .‬הדבר היחיד שאותו אנחנו בוחרים הוא לְ מה לסגוד‪ .‬החופש של חינוך אמיתי‪ .‬חם ואיטי‪ .‬כקלישאות‪.‬‬ ‫התרבות הנוכחית שלנו רתמה את הכוחות האלה בדרכים שהניבו עושר ונוחות יוצאי דופן וחירות אישית‪.‬‬ ‫בשוחות היום‪-‬יום של החיים הבוגרים‪ .‬‬ ‫החירות להיות‪ .

‬והמשרה הזו‬ ‫מתחילה – עכשיו‪.‬הם האמת‪ .‬עד כמה שאני יכול לראות‪ .‬יש עוד קלישאה נכונה‪ :‬החינוך שלכם הוא באמת משרה לכל החיים‪ .‬יום אחרי יום‪.‬שאנחנו צריכים להמשיך ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב‪:‬‬ ‫"אלו הם מים‪".‫אבל הדברים האלה‪ .‬כל‪-‬כך חבויים‬ ‫למבט רגיל לסביבותינו‪ .‬או בדת‪ .‬‬ ‫"אלו הם מים‪".‬‬‫וזה אומר שהנה‪ .‬או בדוגמה‪ .‬‬ ‫היא עוסקת בערך האמיתי של חינוך אמיתי‪ .‬או בשאלות גדולות וחגיגיות על החיים אחרי המוות‪.‬בלי לרצות לירות לעצמך בראש‪.‬‬ ‫דבר מכל זה לא עוסק במוסר‪ .‬אולי אפילו חמישים‪ .‬‬ ‫היא עוסקת בלהגיע לגיל שלושים‪ .‬‬ ‫האמת ב‪-‬ה' הידיעה עוסקת בחיים לפני המוות‪.‬‬ ‫ברור‪ .‬שאין לו דבר עם ציונים או תארים‬ ‫והוא קשור כל כולו במודעות פשוטה – מודעות לדברים שהם כל‪-‬כך אמיתיים ומהותיים‪ .‬‬ .‬‬ ‫אבל בבקשה אל תפטרו את זה בתור איזו הטפה באצבע נוזפת‪.‬מקולפת מהמון בולשיט רטורי‪.‬‬ ‫"האסקימוסים האלה הם אולי יותר ממה שהם נראים‪".‬‬ ‫בלתי אפשרי להעלות על הדעת כמה קשה לעשות זאת –‬ ‫לחיות במודעות‪ .‬‬ ‫אני מאחל לכם הרבה יותר מהצלחה‪.‬אתם יכולים לחשוב על זה מה שתרצו‪.‬בבגרות‪ .

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful