‫הרב דוד גוטליב‬

‫חבר הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫בענין דרישה‬

‫וחקירה*‬

‫א( איתא בשלהי יבמות )קכב‪ (:‬מעשה בעד א' שהעיד לפני ר' טרפון‬
‫על מיתת פלוני ולהתיר אשתו להנשא‪ .‬והסיק הברייתא שהתיר ר' טרפון‬
‫אשתו לשוק בלי לדרוש ולחקור העד‪ .‬והק' הגמ' ממעשה אחרת דהתם‬
‫הצריך ר' טרפון דו"ח‪ .‬ותי' הגמ' שבאמת נחלקו בזה תנאי‪" .‬דתניא ]ע"פ‬
‫גירסת הגר"א[ אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה‪ .‬ר' עקיבא ור' טרפון‬
‫אומרים בודקין‪ ".‬והגמ' ממשיכה להסביר שהמחל' תלוייה בדינא דר' חנינא‬
‫)סנהדרין לב‪ (:‬שמדרבנן תקנו שדיני ממונות א"צ דו"ח כדי שלא תנעול דלת‬
‫בפני לוין‪" .‬מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי‪ ,‬ומר סבר‬
‫כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי‪ ".‬כלומר‪ ,‬כיון דיש צד‬
‫ממון וגם צד נפשות במיתת הבעל‪ ,‬נחלקו התנאים אי הולכין בתר צד‬
‫‪1‬‬
‫הממון‪ ,‬ואינו צריך דו"ח‪ ,‬או הולכין בתר צד הנפשות‪ ,‬וצריך דו"ח‪.‬‬
‫בראשונים שם הקשו על הא דאיתא בגמ' דדילמא לא בעינן דו"ח‬
‫מפאת צד הממונות שבו‪ ,‬הרי "עיקר העדות" )לשון הנמו"י מז‪ .‬באלפס(‬
‫הוא להתיר האשה לשוק‪ ,‬ומה בכך דגם יש ממון‪ .‬תי' הרמב"ן דכיון דיש‬
‫תקנה בכל ד"מ דא"צ דו"ח‪ ,‬ומשו"ה היא תגבה כתובתה בלי דו"ח‪ ,‬ממילא‬
‫גם מאמינים את אותם העדים על היתר נשואין‪ .‬הרמב"ן מביא עוד תי'‪ ,‬וכן‬
‫תירצו הריטב"א והנמו"י‪ ,‬שבזמה"ז‪ ,‬דליכא ד"נ כלל‪ ,‬עדות אשה דומה יותר‬
‫לד"מ‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫* תודתי נתונה להרב מאיר יעקב הלוי סולוביציק‪ ,‬שלמדנו הרבה מדברים אלו בצוותא‪.‬‬
‫‪ .1‬הרמב"ן )שם( הק' איזה נעילת דלת יש כאן מאחר "שיותר משהאיש רוצה לישא אשה‬
‫רוצה להנשא‪ ".‬וא"כ ליכא למיחש דנשים מתעכבות מלהנשא‪ .‬ותי' דבכל מקום שיש‬
‫צד ממון לא פלוג רבנן‪.‬‬
‫‪ .2‬בנדון דומה‪ ,‬האפיקי ים )ח"א סי' כג אות ו'( דן בשאלה אי עדי גנבה צריכין דו"ח‪ .‬הרי‬
‫יש צד ממון )הקרן( שלא צריך‪ ,‬וגם יש צד קנס )הכפל( דכן צריך‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫קול צבי ד' ● תשס"ב‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪103‬‬

‫ב( להל' פסקו כל הראשונים דלא צריך דו"ח בעדות אשה‪ 3.‬וכן‬
‫קימ"ל בשו"ע )אה"ע יז‪:‬כא(‪ .‬אכן‪ ,‬עי' ברמב"ם )גירושין יג‪:‬כח( שכ' וז"ל‪,‬‬
‫ואין בודקין עידי אשה בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמ' בדבר להחמיר‬
‫אלא להקל משום התרת עגונה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והק' הרשב"א )שם ד"ה תניא אין‬
‫בודקין( שזה דבר תימה‪ ,‬הרי הרמב"ם השמיט הטעם דנזכר בגמ' ובמקומו‬
‫הביא טעם אחר לגמרי‪ .‬ויש בזה כמה תירוצים‪.‬‬
‫הרשב"א תי' דהענין של עיגונא הוא המכריע דאזלינן בתר צד‬
‫הממונות‪ .‬כלו'‪ ,‬דהרמב"ם באה לפרש הסברא במאי דקימ"ל דאזלינן בתר‬
‫צד הממון‪ .‬הגר"א )שם אות פ"א( תי' דהא דאיתא בגמ' הוי טעם שלא לחייב‬
‫דו"ח‪ .‬ומוסיף הרמב"ם טעם של עיגונא ללמד שיש גם איסור על הדיינים‬
‫לדרוש ולחקור‪ .‬ולראייה לדבריו‪ ,‬עי' ברמ"א שם שגם מביא דיש איסור‬
‫לדרוש‪ ,‬והמציין שם ציין )בסוגריים( להרמב"ם‪ .‬ע"ע בשו"ת רעק"א )סי'‬
‫פז( שכ' דהרמב"ם חשב דהוא חידוש גדול לא להצריך דו"ח רק משום צד‬
‫הממונות‪ ,‬ומה"ט הוסיף הרמב"ם מעצמו טעם נוסף להצדיק דינא דגמ'‪ .‬ועוד‬
‫תי' המאירי )שם( ע"פ הי"מ ברמב"ן דפי' דכל המחל' בגמ' אי הולכין בתר‬
‫צד ממונות או נפשות מיירי קודם שהחזיקו להשיא ע"פ אשה‪ ,‬קרוב‪ ,‬עבד‬
‫ושפחה‪ ,‬וגוי משיח לפי תומו‪ .‬אבל מעתה שמשיאין ע"פ כל הני פסולים‪,‬‬
‫פשיטא דאינו צריך דו"ח‪ .‬והא דנקט הרמב"ם הטעם דמשום עיגונא הקילו‪,‬‬
‫כוונתו לפרש טעמא דמחזיקין להשיא מפי אשה‪ ,‬וקרוב‪ ,‬וכו'‪ .‬וכן נראה‬
‫דהבין התוס' חד מקמאי )שם ד"ה תניא( בדעת הרמב"ם‪ .‬וכך פירש בשו"ת‬
‫בית יצחק )אה"ע סי' פ( ובזכר יצחק )סי' יב אות ב'( להגריי"ר מפוניבז'‪.‬‬
‫וע"ע בערול"נ )שם( שגם תי' כן‪ ,‬אבל חילק בין קודם שמשיאין ע"פ‬
‫עד א' ואחר שמשיאין על פי עד א' ]ודלא כהמאירי ודעימיה שלא הזכירו‬
‫ע"א‪ ,‬שהוא עד כשר‪ ,‬אלא הזכירו רק הני פסולי עדות[‪ .‬ולכאו' דברי הערול"נ‬
‫קשין ביותר‪ ,‬וכן הק' הבית יצחק‪ ,‬שהרי הגמ' שם‪ ,‬כדמביא שני המעשים‬

‫‪ .3‬עי' בר"ח המובא בתוס' )ד"ה אין(‪ ,‬ור"ת המובא בתוס' ישנים )ד"ה ר"ע ור"ט(‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫הסותרים זה את זה‪ ,‬להדיא איירי בע"א‪ .‬וא"כ א"א לפרש דאיירי הגמ' קודם‬
‫שמחזיקין להשיא ע"פ ע"א‪.‬‬
‫ג( ונראה דעדיין קשין דברי הרמב"ם‪ .‬דכל הנ"ל מיישב מש"כ‬
‫הרמב"ם בהל' כח‪ .‬אבל ע"ש עוד ברמב"ם )הל' כט( שהמשיך וז"ל‪ ,‬אל‬
‫יקשה בעיניך שהתירו חכמ' הערוה החמורה בעדות אשה או עבד ‪ . . .‬ובלא‬
‫דרישה וחקירה כמו שבארנו‪ .‬שלא הקפידה התורה על העדת שני עדים ושאר‬
‫משפטי עדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בריו אלא מפי העדים‬
‫והעדותן ‪ . . .‬אבל בדבר שאפשר להעמיד על בריו שלא מפי העד הזה ואין‬
‫העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת ‪ . . .‬שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד‬
‫בשקר‪ .‬לפיכך הקילו החכמ' בדבר זה והאמינו בו ‪ . . .‬ובלא דו"ח כדי שלא‬
‫ישארו בנות ישראל עגונות‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהי'‪ ,‬בהלכה זו הרמב"ם סיכם וכלל כמה‬
‫דינים מהל' עדות אשה‪ ,‬אע"ג שכבר הביאם לעיל )בפרק י"ב וי"ג(‪.‬‬
‫וק' למה חזר הרמב"ם עוד פעם על כל הני הל'‪ .‬ובפרט לגבי דו"ח‬
‫קשה‪ ,‬שבנוגע לשאר הדינים שנכללים שם‪ ,‬כשהביאם לפעם הראשונה )או‬
‫בפרק י"ב או לעיל בפרק י"ג( הרמב"ם לא פירש שום הסבר בטעם הקולא או‬
‫רק פי' משום דהוי מילתא דעבידי לגלויי‪ .‬ורק לגבי דו"ח הוסיף הטעם‬
‫דמשום עיגונא הקילו‪ .‬ומשמע מזה דחסרון של אי דו"ח חמור יותר משאר‬
‫הפסולים שם דבעי עוד טעם להתירו‪ .‬ועוד‪ ,‬שנראה כסתירה בדבריו בין‬
‫מש"כ בהל' כח‪ ,‬שכתב רק הקולא דמשום עיגונא‪ ,‬ובין מש"כ בהל' כט‪,‬‬
‫שהדגיש הענין של מילתא דעבידי לגלויי‪ .‬וכל זה צריך בירור‪.‬‬
‫וכדי להבין שי' הרמב"ם כאן לגבי דו"ח במיתת הבעל נראה‬
‫להקדים ולהבין שיטתו בגדר דו"ח בכה"ת‪.‬‬
‫ד( תנינן במשנה ר"פ היו בודקין )סנהדרין מ‪ (.‬שיש ז' חקירות שאנו‬
‫שואלין כל עד‪ ,‬באיזו שבוע‪ ,‬באיזו שנה‪ ,‬באיזו חודש‪ ,‬בכמה בחודש‪ ,‬באיזה‬
‫יום‪ ,‬באיזה שעה‪ ,‬ובאיזה מקום‪ .‬ובגמ' שם )מ‪-.‬מ‪ (:‬הביא דרשות מפסוקים‬
‫לרבות כל ז' חקירות‪ .‬המש' גם הביאה עוד שאלות והן הבדיקות‪ .‬ועי' בגמ'‬
‫לעיל שם )ל‪ (:‬שמקורם מ"והנה אמת ונכון הדבר" )דברים פי"ג(‪ .‬ומפשטות‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪105‬‬

‫לשון הגמ' )מא‪ (.‬נראה דבדיקות כולל שאלות כמו הרג בסייף או ארירין‪ ,‬שהן‬
‫מעיקר העדות‪ ,‬וגם שאלות כמו כליו שחורין או לבנין‪ ,‬שהן אינן מעיקר‬
‫העדות‪ .‬וכן נראה דעת רוב ראשונים‪ ,‬דכל שאר שאלות‪ ,‬חוץ מז' החקירות‪,‬‬
‫נכללות בבדיקות‪] .‬אכן‪ ,‬ברמב"ם )עדות א‪:‬ד( סובר ששאלות שקשורות לגוף‬
‫העדות הן נקראין דרישות ומכלל החקירות‪ .‬עי' לקמן שנדון בשי' הרמב"ם‬
‫בזה‪[.‬‬
‫ה( המשנה )שם( מביאה נפק"מ בין החקירות והבדיקות‪ ,‬שאם עד א'‬
‫כיון עדותו והשני אומר איני יודע לא' מן החקירות עדותן בטלה‪ .‬אבל אם‬
‫אמר איני יודע לא' מן הבדיקות עדותן קיימת‪ .‬והק' הגמ' )מא‪" (:‬מכדי‪ ,‬אידי‬
‫ואידי דאורי' היא‪ ,‬מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות‪ .‬א"ל הכי השתא‪,‬‬
‫בחקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה דהויא לה עדות שאי אתה יכול‬
‫להזימה‪ .‬בדיקות אמר אחד מהן איני יודע עדותן קיימת‪ ,‬עדות שאתה יכול‬
‫להזימה היא‪ ".‬דהי'‪ ,‬החקירות‪ ,‬שהן שאלות על זמן ומקום‪ ,‬הן שאלות דבעינן‬
‫בכדי שיכול להזים העדים‪ ,‬וממילא אם חסר א' מהן א"א לבוא לידי הזמה‬
‫ועדותן בטלה‪ .‬משא"כ הבדיקות אינן קשורות להזמה כלל‪ ,‬ולפיכך עדותן‬
‫קיימת‪.‬‬
‫ו( עי' ברמב"ם )עדות ב‪:‬א( שכ' וז"ל‪ . . . ,‬או שכיון את השעות‬
‫ואמר איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהיה בידו‪ ,‬עדותן בטלה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וכן סובר המאירי )מ‪ .‬ד"ה ומה(‪ .‬אבל הראב"ד )שם( חולק על זה וז"ל‪" ,‬א"א‬
‫טעה בזה‪ ,‬כי הבדיקות אם אמר איני יודע אין עדותן בטלה‪ ".‬וכן נראה‬
‫מרש"י )מ‪ .‬ד"ה חקירות( שאיני יודע אינו בטל אלא בשבע החקירות‪ .‬וצ"ב‬
‫בדעת הרמב"ם‪ ,‬הרי לכאו' מבואר במשנה ובגמ' להדיא כדעת הראב"ד‪ .‬ועי'‬
‫בכס"מ )שם( דת' ע"פ מש"כ הרמב"ם )א‪:‬ד( לחדש עוד כלל והוא הדרישות‪,‬‬
‫והן שאלות ששייכות לעיקר המעשה‪ ,‬כמו שאלת במה הרג‪ ,‬שאם אמר איני‬
‫יודע עדותן בטלה‪ .‬וז"ל הרמב"ם‪" ,‬ומכלל החקירות יתר על שבע השוות‬
‫בכל‪ ,‬שאם העידו עליו שעבד ע"ז שואלין להן את מה עבד ובאי זו עבודה‬
‫עבד וכו' העידו שהרג את הנפש שואלין אותן במה הרגו‪ ,‬וכל כיוצא בזה הרי‬

‫‪106‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫הוא מכלל החקירות‪ ".‬וכ' עוד בהל' ה'‪" ,‬החקירות והדרישות הן הדברים‬
‫שהן עיקר העדות‪ ,‬ובהן יתחייב או יפטר‪ .‬והן כוונת המעשה שעשה וכו‪".‬‬
‫וכן מבואר במש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש )סנה' ד‪:‬א(‪ 4.‬וא"כ הרמב"ם אזיל‬
‫לשיטתו שיש להדרישות אותו דין כהחקירות ולפיכך אם אמר איני יודע‬
‫‪5‬‬
‫עדותן בטלה‪.‬‬
‫אלא דהק' הכס"מ דמנ"ל להרמב"ם דין זה‪ ,‬הרי איתא להדיא בגמ'‬
‫דטעם דאיני יודע מבטל העדות הוא משום שעי"כ נעשה כעדות שאינה ראויה‬
‫להזמה‪ ,‬וטעם זה אינו שייך לדרישות על עיקר המעשה‪.‬‬
‫ותי' הלח"מ )א‪:‬ד( ומשל"מ )ב‪:‬א( דבאמת יש ב' דינים בדין איני‬
‫יודע‪ .‬דין א' הוא א"י בחקירות של זמן ומקום‪ ,‬דשאלות אלו אינן שייכים‬
‫לעיקר המעשה‪ ,‬ומשו"ה כתב הגמ' דמבטלין עדותן משום דהוי עדות שאינה‬
‫ראויה להזמה‪ .‬אבל גם יש דין ב' של איני יודע בדרישות‪ ,‬שהן שאלות על‬
‫עיקר המעשה ומגוף העדות‪ ,‬והתם פשיטא דא"י מבטל עדותן‪ ,‬דהרי חסר‬
‫‪6‬‬
‫מגוף העדות‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬נראה דאינו כן‪ ,‬דהרי מלשון הרמב"ם )שם בהל' ד‪-‬ה‬
‫ובפיהמ"ש( משמע דיש להחקירות והדרישות דין א'‪ .‬וא"כ קשה לומר‬
‫כדבריהם דיש לחקירות ודרישות גדרים שונים‪ .‬וע"כ נראה יותר לת' כמש"כ‬
‫הגרי"ד בשעוריו למס' סנהדרין )עיין בית יצחק חוברת כ"ה(‪ .‬דביאר הגרי"ד‬
‫דאה"נ הכל דין א'‪ ,‬ובאומר איני יודע לעולם עדותן בטלה לא משום דהוי‬
‫עדות שאינה ראויה להזמה‪ ,‬שהרי טעם זה אינו שייך להדרישות‪ ,‬אלא משום‬
‫שיש חסרון בגוף העדות‪ .‬כלו'‪ ,‬ממה שכולל הרמב"ם הדרישות והחקירות‬
‫‪ .4‬וע"ע בשי' ר"ת בתוס' )מכות ז‪ .‬ד"ה דלמא( לגבי טרפה‪ ,‬דגירסת ר"ת אינה ברורה ]עי'‬
‫המהרש"א שם[ אבל נראה דגם ר"ת ס"ל דיש שאלות חוץ מן הז' של זמן ומקום שאם‬
‫ענה א' מן העדים איני יודע עדותן בטלה‪ .‬ועי' בחדושי ר' בנימין ביינוש )סי' ב( במש"כ‬
‫בשי' ר"ת‪.‬‬
‫‪ .5‬ובטעם דאע"פ שיש להן אותו דין דחקירות‪ ,‬הדרישות הן סוג בפנ"ע‪ ,‬עי' בלח"מ )א‪:‬ד(‬
‫ובב"ח )חו"מ סי' ל( דהחקירות הן שאלות ששוות בכל מקום משא"כ הדרישות נשתנה‬
‫מנדון לנדון‪.‬‬
‫‪ .6‬וכן תי' הגרז"נ גולדברג בס' לב המשפט )סי' יא(‪.‬‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪107‬‬

‫יחד וסובר שדין א' יש להן‪ ,‬מוכח דטעם הפסול הוא ששאלות אלו הן מגוף‬
‫העדות ובלא"ה יש חסרון בגוף העדות‪.‬‬
‫אלא דא"כ הדרה קושיא לדוכתה‪ ,‬הרי מבואר להדיא בגמ' דטעם‬
‫דא"י בחקירות מבטל עדותן הוא משום שנעשה כעדות שאינה ראויה להזמה‬
‫ולא משום דיש חסרון בגוף העדות‪ .‬ובכדי לת' קו' זה יש לעיין בגדר דין‬
‫דו"ח‪.‬‬
‫ז( מצד א' י"ל דע"י דו"ח העדות נעשית כראויה להזמה‪ .‬וא"כ‬
‫נראה דאין דו"ח חלק מגוף העדות אלא דחובת ב"ד היא לדרוש ולחקור את‬
‫העדים‪ .‬וכן נראה דיוצא מפשטות הגמ' )מא‪ (:‬הנ"ל‪ .‬וגם נראה מבואר‬
‫מדברי רש"י )מ‪ .‬ד"ה באיזו יום‪ ,‬ד"ה באיזו שעה‪ ,‬ד"ה ובאיזה מקום‪ ,‬וד"ה‬
‫חקירות אומר(‪ .‬וכן כ' להדיא בתוס' ישנים )יבמות קכב‪ (:‬וז"ל‪" ,‬דדרישה‬
‫וחקירה דאיזה יום אינו בשביל לעמוד על בירור העדות‪ ,‬שהרי מהני העדות‬
‫שאמרו שראו המעשה ולא איצטריך הדרישה והחקירה אלא כדי שיבואו‬
‫העדים לידי הזמה‪ 7".‬וכן ביארו כמה אחרונים‪ .‬הנוב"י בכמה תשובות )אה"ע‬
‫סי' נז‪-‬נח וסי' עב ב"סתירת היתר ראשון"( ביאר דזה גדר דין דו"ח‪ ,‬וע"כ פסק‬
‫‪8‬‬
‫דכל מקום דלא שייך לקיים כאשר זמם ]כמו בעדי קידושין[ לא בעי דו"ח‪.‬‬
‫ע"ע ביד דוד להג"ר דוד קארלינער )הל' אישות ח"ד עמ' קמ"א( דכ' "אבל‬
‫אין זה מגדר העדות שלא יהיו העדים נאמנים בלא דו"ח‪ ,‬ורק הוא חובת‬
‫ב"ד‪ ".‬ונראה דכוונתו דדו"ח אינו מגוף העדות אלא חובת ב"ד כדי שתהא‬
‫עדות שראויה להזמה‪ 9.‬וכן הסיק הדברי יחזקאל )סי' כז ענף ד'(‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬י"ל דהחקירות הן מגוף העדות‪ ,‬שמלבד עצם המעשה‬
‫העדים צריכים להזכיר גם זמן ומקום המעשה שהעידו עליו‪ .‬ונראה דזה שי'‬
‫‪ .7‬עי' בהמשך דבריו דחידש דדין עדות שאתה יכול להזימה הוא תנאי בדין "והצילו‬
‫העדה" וע"כ שייך רק לדיני נפשות‪ .‬אכן‪ ,‬בדיני אשה או בדיני ממונות אינו צריך אלא‬
‫שאלות על עיקר המעשה כדי לברר העדות‪ .‬ונראה דהתוס' ישנים שיטה יחידאה היא‪.‬‬
‫‪ .8‬הנוב"י מסתמך על תי' השני בתוס' )מכות ב‪ .‬ד"ה מעידין( לגבי עדים זוממין בעדות בן‬
‫גרושה ובן חלוצה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ .9‬ע"ע במה שחידש שם )עמ' קמ"א‪ (:‬דאיני יודע בחקירות אינו מבטל עדותן לעולם‪ ,‬אבל‬
‫נראה דאין דבריו מוכרחים‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫כמה אחרונים‪ .‬מרא דהאי שמעתתא הוא הבית הלוי )ג‪:‬ו( שהביא דברי‬
‫הנוב"י וחולק עליו וכ' "ומוכח דהפסוק של דו"ח בא ליתן תנאי בהעדות‪,‬‬
‫דבעינן דוקא שיתברר בעדותן זמן של מעשה‪ ,‬וכל שלא נתברר אינו עדות‬
‫כלל ‪ . . .‬וידעינן מזה דהגדת זמן שהצריכה התורה הוא תנאי מדיני עדות‪,‬‬
‫דבלא זה אין עדותן כלל וכו'‪ ".‬ועוד ביאר הביה"ל דאל יקשה מהגמ'‬
‫בסנהדרין שהביא הנוב"י ודעימיה כראייה לדבריהם שנראה להדיא דדו"ח‬
‫הוא דין בראוי להזמה דהכי פירושו‪" ,‬והסברא דיכול להזימן הוא רק מגלה‬
‫ביאורו של הפסוק ודרשת וחקרת‪ ,‬דלעכב נאמר‪ ".‬אבל עיקר הסברא דצריכין‬
‫דד"ח הוא כדי "שיתברר אם האמת כדבריהם וכו'‪ ".‬ונראה דכוונת הביה"ל‬
‫דהטעם למה הזמן והמקום הם מגוף העדות הוא משום שעי"ז יש בירור בתוך‬
‫העדות עצמה שממנה הדיינים יכולים לברר אם העידו אמת‪.‬‬
‫וע"ע בדברי הגר"ח )ריש הל' עדות( שגם ס"ל כן‪ ,‬דדו"ח אינו רק‬
‫מדין ראוי להזמה אלא חלק מגוף העדות‪ 10.‬וכן נראה דעת האמרי בינה )הל'‬
‫עדות סי' א( שכ' דדו"ח הוא דין בבירור העדות‪ .‬וע"ש דביאר כוונת הגמ'‬
‫הנ"ל בנוגע לאיני יודע‪ ,‬ופי' דאם אמר העד א"י‪ ,‬נתגלה שהעד ירא שמא‬
‫הדיינים יתפסו אותו בשקרותו ויזימו אותו וא"כ מוכח דאינו מעיד אמת‪,‬‬
‫וכנ"ל דדו"ח הוא בירור אמיתת העדים‪ .‬ועי' בחדושי העלוי ממייצ'יט )סי'‬
‫עח( שגם ס"ל דדו"ח הויא מעיקר העדות‪ ,‬והא דאם אמר א"י נתבטלה עדותן‬
‫הוא משום דאז אנו חוששין דילמא לא רק שאלה זו דאינו יודע אלא גם כמה‬
‫דברים השייכים לנדון אינו יודע‪ ,‬וא"כ יש חסרון בנאמנותו‪ .‬וע"ע בבית‬
‫יחזקאל להגר"י סרנא )ענינים שונים סי' כה אות ב'( שכן ביאר בדעת התוס'‬
‫בפסחים )יב‪ ,(.‬דס"ל דדו"ח היא "כהגדת עדות עצמה דבכל עדות בעינן גם ז'‬
‫‪11‬‬
‫חקירות ואי לא‪ ,‬לא הוי עדות‪".‬‬

‫‪ .10‬ע"ש דהגר"ח מביא הך יסוד בקשר לחידושו המפורסם לגבי שטרות ודין "דנעשה כמי‬
‫שנחקרה עדותן בב"ד‪".‬‬
‫‪ .11‬עי' במש"כ הגרי"ב זולטי )משנת יעבץ חו"מ סי' יא( להביא ראייה למהלך זו מדברי‬
‫הספרי )שופטים פ"ו(‪.‬‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪109‬‬

‫וע"פ שי' הביה"ל ודעימיה יש להבין מה שביאר הגרי"ד בדעת‬
‫הרמב"ם לגבי איני יודע בחקירות ודרישות‪ .‬והוא שיש דין א'‪ ,‬דאם אמר א"י‬
‫איכא ריעותא בגוף העדות ומגרע את כח בירור העדות שנתהווה ע"י דו"ח‪.‬‬
‫ולפ"ז ס"ל להרמב"ם כצד ב' בחקירתנו‪ ,‬דהי' דדו"ח היא בירור ומגוף העדות‪.‬‬
‫ויש להביא ראייה לזה ממש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש )סנהדרין ה‪:‬ב( לגבי אם‬
‫אמר א"י בחקירות וז"ל‪" ,‬לא תהיה ההזמה אפשרית בה כלל ולפיכך עדותם‬
‫בטלה‪ ,‬לפי שאנו אומרים שקר היא‪ ,‬וזה שאמר בחקירות איני יודע‪ ,‬כדי שלא‬
‫תתכן נגדם הזמה‪ ".‬ולכאו' מה שהוסיף הרמב"ם "לפי שאנו אומרים שקר‬
‫היא" אינו מובן‪ ,‬הרי הגמ' כ' רק דזה דין בהזמה‪ ,‬ולמה הוסיף ענין של שקר‪.‬‬
‫וע"פ האמור י"ל דשי' הרמב"ם היא דיסוד הדין הוא דבלי דו"ח חסרון‬
‫בבירור העדות )ואה"נ גם יש חסרון של אינו ראוי להזמה( ומה"ט עדותן‬
‫בטלה‪.‬‬
‫וע"פ דברנו יש לבאר עוד נפק"מ מדיני דו"ח‪.‬‬
‫ח( גרסינן בגמ' סנהדרין )מ‪ (:‬שאם העידו העדים אמש הרגו או‬
‫היום הרגו‪ ,‬אע"פ דאפשר לדייק מדבריהם שאר החקירות מ"מ שואלין אותו‬
‫באיזו שבוע‪ ,‬באיזו שנה‪ ,‬וכו' כדי לקיים דינו דר' שמעון בן אלעזר שהדיינים‬
‫צריכים להטריח את העדים )ע"ע בגמ' שם לב‪ .(:‬ועי' ברמב"ם )עדות א‪:‬ד(‬
‫דהכי קימ"ל‪ ,‬ונראה מפשטות לשונו דהוא לעיכובא‪] .‬וע"ע בחינוך )מצ'‬
‫תסג( ור' דוד בר"ן )מ‪ .‬ד"ה הוי בודקין( שגם ס"ל כן‪ [.‬אכן‪ ,‬דעת הרז"ה‬
‫)מובא בר"ן והיד רמ"ה שם( היא דבכה"ג‪ ,‬כיון דאפשר לדייק כל שאר‬
‫החקירות‪ ,‬א"צ לשאול את העדים עליהם ]וכן נראה הבנת הקצוה"ח )ל‪:‬ב(‬
‫בדבריו[‪ .‬המנ"ח )מצ' תסג( והזכר יצחק )יב‪:‬ב( הבינו דדעת הרז"ה דאעפ"כ‬
‫יש לשאול שאר החקירות‪ ,‬אלא דזה אינו מעיקר הדין אלא רק כדי להטריחם‪.‬‬
‫ואם אמר א"י לא' משאר החקירות אין עדותן בטלה כיון דאנו יכולים לדייק‬
‫את הזמן מעצמנו‪.‬‬
‫ונראה שמחל' זו תלוייה בחקירתנו‪ .‬עי' בנוב"י )סי' עב בהג"ה(‬
‫שמביא דעת הרז"ה וביאר דבריו ע"פ שיטתו דכל יסוד החקירות הוא כדי‬

‫‪110‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫שתבא העדות לידי הזמה‪ ,‬ומעתה שיכולים הדיינים לדייק כל החקירות א"כ‬
‫העדות ראויה להזמה וכשרה מעיקר הדין‪ ,‬ומה שצריכה לשאול שאר‬
‫החקירות הוא רק כדי להטריחם‪ .‬מאידך‪ ,‬האמרי בינה והגרי"ד ביארו‬
‫דהרמב"ם אזיל לשיטתו דהדו"ח הן מגוף העדות‪ ,‬ולעולם צריכים הדיינים‬
‫‪12‬‬
‫לשואל כל ז' החקירות‪ ,‬ואם אמר איני יודע לא' מהן עדותן בטלה‪.‬‬
‫ט( ברמב"ם )קדוש החודש ב‪:‬ב( מבואר דמן התורה אין לדקדק‬
‫בעדי קדוה"ח אלא דמאחר דקלקלו המינים התקינו שלא לקבל עדות אלא‬
‫מעדים שהכירו ב"ד וגם לדרוש ולחקור העדים‪ .‬ודייק התומים )חו"מ ל‪:‬א(‬
‫מדבריו שמדאורי' עדי קדוה"ח לא בעינן דו"ח‪ .‬והסביר התומים בטעם הדבר‬
‫דכל יסוד דו"ח הוא דין בעדות שראוי להזמה‪ ,‬וכיון דקימ"ל דבדיעבד אם‬
‫קדשו החודש ע"פ עדים ואח"כ נמצאו זוממין הר"ז מקודש )עי' בגמ' ר"ה‬
‫כה‪ ,(.‬וא"כ אין שום צורך לדו"ח‪ .‬וע"ע בדברי המהר"ם שיק )חו"מ סי' ה‬
‫ועל תרי"ג מצ' תסג( ובעמק ברכה )הל' קדוה"ח אות ב'( שהסכימו לדבריו‪.‬‬
‫ואם כנים דברי התומים קשה על מה שבארנו לעיל בדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫דס"ל להרמב"ם דאינו משום הזמה אלא חלק מגוף העדות‪] .‬אכן‪ ,‬עי' במנ"ח‬
‫)שם( שחולק על ביאורו של התומים‪ ,‬אבל אינו נותן הסבר אחר‪ [.‬ועי'‬
‫בלח"מ )שם ב‪:‬ב( שחולק על התומים‪ ,‬לא רק בביאורו‪ ,‬אלא גם בעיקר הדבר‪,‬‬
‫ונקט דדעת הרמב"ם היא דדו"ח בעדי קדוה"ח הוא דין דאורי' ע"פ מש"כ‬
‫הרמב"ם )שם א‪:‬ז( "ועשה מה"ת ‪ . . .‬ושידרשו את העדים וכו'‪ ".‬אלא דא"כ‬
‫סתרי דברי הרמב"ם אלו למש"כ בפ"ב‪ .‬ותי' הלח"מ שלעולם ז' החקירות‬
‫בעינן מה"ת‪ ,‬וכוונת הרמב"ם בפ"ב היא דמדרבנן התקינו עוד שאלות אחרות‬
‫למנוע קלקול המינים‪ 13.‬ונמצא דלפ"ז שי' הרמב"ם בקדוה"ח אתי שפיר במה‬

‫‪ .12‬אכן‪ ,‬אפשר לדחות ע"פ המאירי )מ‪ .‬ד"ה ומשנה ראשונה(‪ ,‬אבל נראה יותר כמש"כ‬
‫האמרי בינה והגרי"ד‪.‬‬
‫‪ .13‬וכך הבין דבריו בבית הלוי )שם( והגר"ח קניבסקי בס' שקל הקדש )הל' קדוה"ח פ"א‬
‫אות לג' ומ' ובפ"ב אות ב'(‪.‬‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪111‬‬

‫שבארנו בשיטתו דגדר דו"ח דהוא דין בגוף העדות‪ ,‬ובעינן דו"ח אפי' במקום‬
‫‪14‬‬
‫דאינו שייך כאשר זמם ופסול עדים זוממין‪.‬‬
‫י( תנינן במש' )רפ"ד דסנהדרין( דמדאורי' דיני ממונות בעי דו"ח‬
‫מקרא "משפט אחד יהיה לכם‪ ",‬אלא דבגמ' שם מובא דרבנן הקילו שלא‬
‫להצריך דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לוין‪ 15.‬ויש לדון בחלות עדות‬
‫בזה"ז‪ ,‬מאחר דתקנו לא להצריך דו"ח‪ ,‬האם מ"מ נחשבת כעדות מה"ת או‬
‫דילמא שאינה אלא עדות מדרבנן בלבד‪ .‬ודבר זה תלוי באשלי רברבי‪ .‬עי'‬
‫בשו"ת חמדת שלמה )אה"ע סי' נב( דהביא דנחלקו בזה הגאון המחבר ובעל‬
‫הנתיבות המשפט‪ .‬הנתיבות ס"ל דפשוט דבלי דו"ח יש רק חלות מדרבנן‪,‬‬
‫ואשר ע"כ לדעתו אינו עובר בלאו דלא תענה בזה"ז‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬החמד"ש‬
‫סובר שמאחר שהקילו חז"ל לקבל עדות בלי דו"ח פשיטא דעובר אלאו דלא‬
‫תענה‪ ,‬דודאי יש חלות עדות מה"ת‪ .‬האמרי בינה )שם( הניח כדבר פשוט‬
‫כבעל הנתיבות דזה רק עדות מדרבנן‪ ,‬אלא דלדעתו אע"פ דחלות העדות היא‬
‫‪16‬‬
‫רק מדרבנן כיון דב"ד מכריע ע"פ הך עדות‪ ,‬עובר על הלאו דלא תענה‪.‬‬
‫עי' בש"ך )חו"מ לג‪:‬טז( שנראה מדבריו דס"ל דהיא עדות דאורי'‪,‬‬
‫דפי' הש"ך דהא דאין שואלין העדים את ז' החקירות אינו משום דא"צ‬
‫החקירות אלא משום דאנו מניחים שהם יודעים כל החקירות‪ .‬וא"כ נראה‬
‫דאין שום חסרון בהעדות ויש בה חלות עדות דאורי'‪ .‬מאידך‪ ,‬החזו"א )אה"ע‬
‫יט‪:‬ב( מרחיק לכת וכ' וז"ל‪" ,‬ויש לעיין בעדות שהעידו בלא דו"ח‪ ,‬אי עברי‬
‫בלא תענה‪ ,‬כיון דאין דנין על פיהם רק שב"ד מפקירין נכסי לוה למלוה וכו'‪".‬‬
‫ואפשר שלדעתו אין אפי' חלות עדות מדרבנן‪ ,‬וצ"ע בכוונתו‪.‬‬

‫‪ .14‬ע"ע בביה"ל שם איך שביאר שאפי' את"ל כהתומים דדו"ח בקדוה"ח הוא רק מדרבנן‬
‫מ"מ אינו סתירה למש"כ בדעת הרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .15‬האחרונים נחלקו‪ ,‬ע"פ מש"כ הרמב"ם )עדות ג‪:‬א(‪ ,‬אם בזמננו לא צריך דו"ח כלל או"ד‬
‫דלעולם צריך חקירה כל דהוא‪ .‬עי' בבאור הגר"א )ל‪:‬ב(‪ ,‬קרית מלך רב )עדות ג‪:‬א‪-‬ב(‪,‬‬
‫ובחזו"א )אה"ע יט‪:‬ה(‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ .16‬נראה דנחלקו הנתיבות והאמרי בינה בגדר לאו דלא תענה‪ ,‬האם זה תלוי בחלות העדות‬
‫ע"פ דין או"ד בעינן רק שלמעשה יש תועלת לעדות‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫‪112‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫ונראה דמחל' זו תלוייה בגדר דו"ח‪ .‬דאם דו"ח אינו חלק מגוף‬
‫העדות אלא רק חובת ב"ד אפשר דחז"ל הקילו על זה‪ ,‬והקולא אינה מגרעת‬
‫חלות עצם העדות‪ ,‬אבל א"נ דדו"ח הוא חלק מגוף העדות‪ ,‬בזמננו דליכא‬
‫דו"ח בע"כ חלות העדות היא רק מדרבנן‪] .‬ובזה אזיל האמרי בינה לשיטתו‬
‫במה שהבאנו לעיל דלדעתו גדר דו"ח הוא בירור בגוף העדות‪[.‬‬
‫יא( עי' ברמב"ם )ג‪:‬ג( דאם בזמן הזה בעדי ממון עברו הב"ד וחקרו‬
‫והכחישו העדים זה את זה‪ ,‬עדותן בטלה‪ .‬ועי' בש"ך )חו"מ לג‪:‬טז(‬
‫דפשיטא ליה שהוא הדין אם אמר איני יודע‪ 17.‬מאידך‪ ,‬הש"ך הביא‬
‫מהראשונים דס"ל ]וכן נקט הנוב"י )סי' עב( לדינא[ דבזמננו כיון דבכלל אינם‬
‫צריכים הדו"ח‪ ,‬אין עדותן בטלה‪.‬‬
‫ועי' ברדב"ז )עדות ג‪:‬ג( ובש"ך )שם( שביארו דיסוד המחל' הוא אם‬
‫כשהקילו חז"ל שלא להצריך דו"ח גם הקילו שלא להצריך שתהא העדות‬
‫ראויה להזמה‪ .‬ולפי דבריהם יוצא דהרמב"ם החמיר משום דס"ל שאפי'‬
‫בזמננו בעינן עדות שראויה להזמה‪ .‬אלא דקשה לפרש כן ע"פ מה שבארנו‬
‫לעיל בדעת הרמב"ם בגדר דין דו"ח‪ .‬אכן‪ ,‬עי' בשו"ת שואל ומשיב )מהדו"ח‬
‫סי' מד ד"ה ובגוף דברי הש"ך( שביאר דאה"נ איננו מקפידין להצריך עדות‬
‫שראויה להזמה אבל מ"מ בעינן שם עד‪ .‬והסביר השו"מ שאם העד אומר איני‬
‫יודע פקע ממנו שם עד ומה"ט עדותן בטלה אפי' בזמן הזה‪ .‬ונראה להוסיף‬
‫ולהעמיק יותר‪ ,‬דהטעם דפקע השם עד כשאמר איני יודע הוא משום דדו"ח‬
‫הוא חלק מגוף העדות‪ .‬ולפ"ז יוצא דמה דפסק הרמב"ם לגבי אם עברו וחקרו‬
‫בזמן הזה הוא ע"פ מה שבארנו בשיטתו בגדר דין דו"ח‪.‬‬
‫יב( איתא בגמ' סנהדרין )לד‪ (:‬דבדין מרומה בעינן דו"ח‪ 18.‬ועי'‬
‫ברמב"ם )עדות ג‪:‬ב( שהביא דין זה‪ ,‬דאע"פ דתקנו שלא להצריך מ"מ "אם‬
‫‪ .17‬אכן‪ ,‬עי' בחזון יחזקאל )יבמות יד‪:‬יב( שנסתפק דשמא מיירי הרמב"ם דוקא בהכחשה‬
‫ולא באינו יודע‪.‬‬
‫‪ .18‬הראשונים נו"נ איך ליישב הסתירה בין דין זה ומש"כ בגמ' שבועות )ל‪ (:‬שדיינים‬
‫חייבים לסלק עצמם מדין מרומה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪113‬‬

‫ראה הדיין שהדין מרומה וחשש לו‪ ,‬צריך דרישה וחקריה כעידי נפשות‬
‫וכו'‪ 19".‬ופשטות דבריו הוא דבכה"ג לא תקנו וא"כ יש חיוב דאורי' לדרוש‬
‫ולחקור‪.‬‬
‫אלא דנחלקו הראשונים בגדר האי דו"ח‪ .‬דעי' בשו"ת ריב"ש )סי'‬
‫רסו( ובשיטת ר' דוד )בר"ן סנהדרין לב‪ (:‬דס"ל דלא בעינן כל שבע החקירות‬
‫אלא דצריך לחקור רק בצד הרמאות‪ .‬אכן‪ ,‬עי' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי‬
‫)סי' ד'( שחולק וסובר דבענין ז' החקירות של זמן ומקום‪ ,‬ואם אמר איני יודע‬
‫עדותן בטלה‪ .‬והביא ראייה שכן היא שי' הרמב"ם ממש"כ "צריך דרישה‬
‫וחקירה כדיני נפשות‪ ",‬שיש בד"מ אותו דין דדו"ח כדיני נפשות‪.‬‬
‫ונראה לבאר מחל' זו ע"פ גדר דין דו"ח‪ .‬דעי' בשו"ת נוב"י )שם(‬
‫שהביא וגם הסכים לדברי הריב"ש וביאר‪ ,‬ע"פ שיטתו הנ"ל‪ ,‬דדו"ח של ז'‬
‫החקירות הוא דין בראויה להזמה‪ .‬ומה שצריך דו"ח בדין מרומה בכלל אינו‬
‫שייך להזמה‪ ,‬ואשר ע"כ אין טעם להצריך ז' החקירות של זמן ומקום אלא‬
‫שצריכים לחקור צד הרמאות בלבד לברר אם העידו שקר‪ .‬ובדעת הרמב"ם‬
‫עי' בש"ך )חו"מ ל‪:‬ה( שביאר ע"פ שיטתו שאפי' בזמן הזה בעינן עדות‬
‫שראוי' להזימה‪ ,‬דמהאי טעמא גם בדין מרומה חוששין שאינם יודעין הזמן‬
‫ומקום‪ ,‬וממילא בעינן כל ז' החקירות‪ .‬אלא דקשה ממה שכבר בארנו בדעת‬
‫הרמב"ם דדו"ח אינו דין בראויה להזמה אלא דהוא דין בירור בגוף העדות‪.‬‬
‫אלא דנ"ל דהרמב"ם אזיל לשיטתו‪ .‬דאי נימא דדו"ח הוא דין בראוי להזמה‪,‬‬
‫א"כ מה שצריכין לחקור העדים בדין מרומה אין שייך לעיקר דינא דדו"ח‪,‬‬
‫וכמש"כ הנוב"י‪ .‬אבל א"נ דהוא דין בבירור ומגוף העדות‪ ,‬א"כ מה שצריך‬
‫לחקור העדים בדין מרומה הוא מאותה סיבה שלעולם צריכים דו"ח‪ ,‬והוא‬
‫כדי לברר העדות‪ .‬ואי דו"ח בדין מרומה מסתבר לומר דהדרא לעיקר דינו‬
‫וצריך כל ז' החקירות‪.‬‬

‫‪ .19‬כן הובא לשונו במהדורת פרנקל ע"פ כמה כת"י וגם ממה שהביא בשו"ת ר' בצלאל‬
‫אשכנזי )סי' ד'( שכך נמצא בספרים הישנים במצרים המועתקים מכתיבת יד הרמב"ם‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫יג( איתא בתוספתא )כתובות ב‪:‬א וסנהדרין ו‪:‬ו(‪ ,‬וכן בירושלמי‬
‫)כתובות ב‪:‬ג( דדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אינו חל עד שנחקרו‬
‫העדים‪ .‬ועי' ברמב"ם )עדות ג‪:‬ה( שכ' וז"ל‪" ,‬כל עד שנחקרה עדותו בבית‬
‫דין אינו יכול לחזרו בו‪ ".‬וכן מביא הטור )חו"מ ריש סי' כט(‪ .‬ועי' בב"י‬
‫)כט‪:‬א( שהביא משו"ת הר"ן דבזמן הזה דאין חוקרין העדים חל דין כיון‬
‫שהגיד מיד אחרי שנגמר עדותן‪ .‬וע"פ זה ביארו האחרונים )עי' בסמ"ע‬
‫ובערוה"ש ריש סי' כט( לשון השו"ע שם‪ ,‬דהביא הדין דכיון שהגיד אבל‬
‫השמיט מש"כ ברמב"ם ובטור שחל דין זה מאחר שנחקרה עדותן בב"ד‪.‬‬
‫וביארו דהשמיטו השו"ע כדי לרבות דין זה של הר"ן‪ ,‬דבזמננו דליכא דו"ח‬
‫חל דין כיון שהגיד מיד אחרי הגדתן‪.‬‬
‫אלא דהעיר הדברי יחזקאל )סי' כז ענף ד'( דקשה לשונו של‬
‫הרמב"ם‪ ,‬דשיטת הר"ן מסתברא‪ .‬ע"ש שהביא כמה תירוצים‪ ,‬ומהם ]ותי'‬
‫השלישי שהביא[ דאה"נ הרמב"ם חולק על דינו של הר"ן וס"ל שאין דין כיון‬
‫שהגיד חל בלי דו"ח‪ .‬וביאר הדברי יחזקאל דטעמו הוא משום שגדר התקנה‬
‫שלא להצריך דו"ח לא היתה בתורת עקירת הדין דאורי' לגמרי אלא רק‬
‫בתורת פטור‪ ,‬שלא לחייב דו"ח במקום דיש חשש נעילת דלת‪ .‬אבל בנדו"ד‪,‬‬
‫שהעידו שחייב לשלם ואח"כ חזרו והעידו שאינו חייב‪ ,‬והוא בכלל אינו שכיח‬
‫ולא חששו לנעילת דלת ולא תקנו‪ .‬ואי באמת רצו העדים לחזור הדרא דינא‬
‫למעיקרא וחייבין בדו"ח‪ .‬וא"כ‪ ,‬קודם הדו"ח העדים יכולים לחזור‪ ,‬ולזה‬
‫התכוון הרמב"ם במש"כ‪ ,‬אפי' בנוגע לעדות בזמננו‪ ,‬שיכול העדים לחזרו כל‬
‫עוד שלא נחקרו בב"ד‪.‬‬
‫ונראה דביאור הדברי יחזקאל ק"ק‪ ,‬דמלבד הדוחק בעצם הסברא‪,‬‬
‫בכלל לא משמע כן בדברי הרמב"ם‪ .‬אכן‪ ,‬נראה לקיים דברי הדברי יחזקאל‬
‫אלא לאו מטעמיה‪ .‬והוא ע"פ מה שבארנו בדעת הרמב"ם דדו"ח הויא חלק‬
‫מגוף העדות‪ .‬וא"כ י"ל דהא דתקנו חז"ל דבזמן הזה לא צריכים דו"ח‪,‬‬
‫פירושו‪ ,‬דיכול לדון ע"פ עדות דאינו נגמרה‪ .‬אבל כיון דבאמת העדות עוד לא‬

‫הרב דוד גוטליב‬

‫‪115‬‬

‫נגמרה לעולם אפשר לחזור והדין דכיון שהגיד אינו שייך‪ ,‬שהרי סו"ס לא‬
‫נגמרה הגדתו‪.‬‬
‫יד( במכות )ה‪ (:‬נחלקו ר' שמעון ור' עקיבא בפירוש הפסוק "על פי‬
‫שנים עדים או שלשה עדים יומת המת‪ ".‬לפי ר"ש בא הפסוק לחדש דאינם‬
‫נעשים זוממין עד דכל עדי הכת נעשו זוממין‪ .‬ולפי ר"ע החידוש הוא דאפי'‬
‫בכת של ג' עדים‪ ,‬אם נמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטלה‪ .‬במשנה‬
‫סנהדרין )מ‪ (.‬תנינן דאם א' מן העדים או אפי' ב' אומרים איני יודע להבדיקות‬
‫עדותן קיימת‪ .‬ובגמ' )מא‪ (:‬הק' מאי "אפי' ב' אומרים"‪ ,‬הרי פשיטא אם א'‬
‫אומר א"י עדותן קיימת גם אם ב' אמרו א"י עדותן קיימת )עי' פרש"י שם(‪.‬‬
‫ותי' הגמ' "אלא אמר רבא הכי קאמר‪ :‬אפי' בחקירות ב' אומרים ידעתי וא'‬
‫אומר א"י עדותן קיימת‪ .‬כמאן‪ ,‬דלא כר"ע‪".‬‬
‫ועי' בתוס' שם )ד"ה כמאן( דביאר דכוונת הגמ' להשוות איני יודע‬
‫לדין נמצא א' מהן קרוב או פסול‪ ,‬וא"כ דינו תלוי במחל' ר"ע ור"ש ולהל'‬
‫קימ"ל דבטלה עדותן‪ ,‬וכר"ע‪ .‬אכן‪ ,‬עי' ברמב"ם )עדות ב‪:‬ג( דחולק וסובר‬
‫דבכה"ג תתקיים העדות בשאר‪ .‬ולכאו' דברי הרמב"ם צ"ע‪ .‬הרי גם הרמב"ם‬
‫פסק כר"ע בנוגע לנמצא א' מהן קא"פ‪ .‬ומהגמ' נראה דהוא הדין כאן באיני‬
‫יודע וכדביאר תוס'‪.‬‬
‫ושמעתי ממו"ר הגר"מ רוזנצוייג שליט"א לבאר דס"ל להתוס' דאיני‬
‫יודע נחשב כמגיד עדות‪ ,‬אלא דהוא עדות בטלה‪ ,‬ואשר ע"כ שייך לדון בו כמו‬
‫נמצא מן העדים קא"פ‪ .‬אבל הרמב"ם חולק וסובר שהאומר איני יודע אינו‬
‫נחשב כמעיד כלל ואין עליו אפי' שם עד‪ ,‬וממילא לא שייך בו הדין דנמצא א'‬
‫קא"פ‪ .‬ולפ"ז הרמב"ם אזיל לשיטתו דאיני יודע הוא חסרון בגוף העדות‬
‫‪20‬‬
‫ובלא"ה ליכא אפי' שם עד‪.‬‬
‫טו( וע"פ כל האמור אפשר לבאר שי' הרמב"ם בדין דו"ח במיתת‬
‫הבעל‪ .‬דהי'‪ ,‬דהרמב"ם ס"ל דבלי דו"ח יש חסרון בהעדים ובהעדות‪.‬‬
‫‪ .20‬השווה לזה מה שהבאנו לעיל )אות יא( מהשו"ת שואל ומשיב‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫בענין דרישה וחקירה‬

‫ראשית‪ ,‬ליכא חלות שם עד‪ .‬ושנית‪ ,‬ליכא בירור בעדותם‪ .‬וא"כ דבמיתת‬
‫הבעל ליכא דו"ח צריכים למלא ב' חסרונות אלו‪.‬‬
‫וי"ל שלזה התכוון הרמב"ם בשני ההל' של דין דו"ח‪ .‬בהל' כ"ח‬
‫כתב שהקילו רבנן משום עיגונא וכיוון הרמב"ם בזה להסביר איך יש חלות‬
‫שם עד בלי דו"ח‪ .‬ובהל' כ"ט כשמביא הסברא של מילתא דעבידי לגלויי‬
‫כיוון הרמב"ם להסביר מקור הבירור של העדות‪ .‬דהי'‪ ,‬שאין שום חסרון‬
‫בירור בהא דליכא דו"ח כיון דהוי מילתא דעבידי לגלויי ויש לנו רגלים לדבר‬
‫‪21‬‬
‫שהעדות אמת‪.‬‬
‫טז( לסכם‪ ,‬פליגי הראשונים והאחרונים בגדר הדין דו"ח‪ .‬מצד א'‬
‫י"ל דהיא חובת ב"ד כדי שתהא עדות הראויה להזמה‪ .‬ומצד ב' י"ל דהיא‬
‫חלק מגוף העדות ובאה לברר את העדות‪ .‬והעלנו דהרמב"ם נקט כצד הב'‬
‫שדו"ח הוא בירור בגוף העדות‪ .‬וע"פ זה הסברנו כמה מחל' בהל' עדות‬
‫בנוגע לדו"ח‪ .‬ולבסוף גם העלנו להסביר שי' הרמב"ם בנוגע לדו"ח בעדי‬
‫מיתת הבעל ע"פ שיטתו בגדר דין דו"ח‪ .‬והוא דאע"פ דחסר שם העד ובירור‬
‫העדות בלי דו"ח‪ ,‬חז"ל הקילו משום עיגונא ונתן לו חלות שם עד וע"י‬
‫המילתא דעבידי לגלויי יש בירור העדות‪.‬‬

‫‪ .21‬אכן‪ ,‬הגרש"ש בשערי ישר )ו‪:‬ו(‪ ,‬כשהוא מבאר הא דהרמב"ם אינו מביא סיבת הגמ' שלא‬
‫להצריך דו"ח במיתת הבעל‪ ,‬כ' מסברא ההיפך ממשנ"ת‪ .‬דהי'‪ ,‬שלדעתו אם היא בתורת‬
‫בירור )ולא בתורת עדות( יש טעם יותר להקפיד ולהצריך דו"ח כדי לחזק הבירור‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫אלא דדבריו נראין קשין‪ ,‬הן מן פשטות הגמ' ]עי' לעיל מה שהבאנו מהשו"ת בית יצחק‬
‫להקשות על הערול"נ[ והן מן הסברא‪ ,‬שאם יש בירור מצד עצמה למה להצריך דו"ח‪,‬‬
‫והנלע"ד כתבתי‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful