You are on page 1of 2

‫שירה עברית בימי הביניים‬

‫שיעור מס' ‪01.03.2007 – 2‬‬

‫חלק מהשירים והמזמורים העתיקים לא נשתמרו כיוון שהם היו שירים בע"פ ואף‪-‬אחד לא טרח לכתוב‬
‫אותם או שהיו שירים מאולתרים‪.‬‬
‫בהמשך לשיעור שעבר‪ ,‬בשיר הקינה הלקוח מהתלמוד‪ ,‬אחד האפיונים שלו כשיר הוא המקצב‬
‫המעיד על ההפסקה‪ ,‬כאילו במקום לשים פסיק ישנה הפסקה בין כל שני מילים או ביטוי ("קצף על‪-‬‬
‫עולמו")‪ .‬בנוסף ישנו דיבור ציורי מטאפורי‪ ,‬כמו בשורה הראשונה "גזע ישישים‪/‬עלה מבבל‪/‬ועמו‬
‫ספר‪/‬מלחמות ה'" (צדיקים עלו מבבל ואיתם ספר מאוד מכובד)‪ .‬בשורה השניה‪ ,‬קאת וקיפוד הן חיות‬
‫מדבר המסמלות שממה‪ ,‬באו לראות את המשבר שהגיע מבבל (שנער)‪ .‬שורה שלישית‪ ,‬מדובר על האל‬
‫כשהוא זועם (קצף על‪-‬עולמו‪/‬וחמס נפשות)‪ ,‬האל רותח ולוקח נפשות אך הוא מאושר לקחת אותן כמו‬
‫כלה חדשה‪ .‬כאן מגיע גם אלמנט הניגוד‪ :‬האל קוצף וחומס מול שמח‪ .‬שורה רביעית‪ ,‬כשמדובר על רוכב‬
‫ערבות מדובר על האל כשהוא מאושר כשמגיע אליו צדיק‪ .‬לכאורה‪ ,‬עונש לחיים – לא‪-‬עונש למתים‪.‬‬
‫ניתן לראות פה שיר שנראה כמו אלתור שאדם מסוים יכול לומר בזמן לוויה‪.‬‬
‫שיר אחר מהתלמוד‪ ,‬הוא עוד הספד על צדיק והוא נפתח בשאלה‪ :‬אם החכם הגדול הזה נפטר –‬
‫מה יעשו האנשים הקטנים? בעצם‪ ,‬השאלה הזו חוזרת שלוש פעמים‪ ,‬כל פעם בדימוי אחר לגמרי‪.‬‬
‫אנאפורה – חזרה‪.‬‬

‫בתקופה שבה אנו עוסקים בה סביב המאה הרביעית‪ ,‬מתפתח השלבים הראשונים של השירה‬
‫בעלת המרכיבים הברורים יותר‪ ,‬ממנה מגיע הבסיס‪ .‬מדובר כאן על פיוט‪ .‬פיוט בהקשר של ימי הביניים‬
‫מתכוון לשירת בית‪-‬הכנסת ולא במובן הרחב של פיוט כשירה‪.‬‬
‫עם חורבן בית המקדש בשנת ‪ ,70‬הפולחן של עבודת האל הופסקה‪ ,‬אין יותר הקרבת קורבנות‬
‫וחכמים ביבנה‪ ,‬שזה המקום שאליו ברחו מירושלים‪ ,‬הקימו מרכז שניסה לשקם את האומה בעקבות‬
‫החורבן‪ .‬בין שאר הדברים שאותם חכמים שפעלו ביבנה עשו‪ ,‬היה תחליף לעבודת האל ולהקרבת‬
‫הקורבנות‪ .‬הרעיונות של הקרבת הקורבנות היו באוויר באותה תקופה‪ ,‬אך עד שהיה בית‪-‬מקדש זו הייתה‬
‫עבודת האל‪ .‬ועכשיו כשאין בית‪-‬מקדש‪ ,‬נוצרה ההזדמנות למצוא תחליף ליהודי לאפשר לו לעבוד את האל‬
‫בדרך אחרת – התפילה היהודית‪ .‬לא מדובר פה על התפילה הספונטנית‪ ,‬המאולתרת והאישית‪ .‬החכמים‬
‫כתבו תפילה מסודרת‪ ,‬מאורגנת‪ ,‬מתוזמנת‪ ,‬בצורה של כללים ברורים‪ ,‬חדים ומחייבים‪ .‬זה היה תחליף‬
‫לקורבנות‪ ,‬שגם היה פולחן מתוזמן‪ .‬אז נעשה המרה לתפילה‪.‬‬
‫זו הייתה אחת הפעילויות המרשימות והגדולות של חכמי יבנה שהיה להם ערך חינוכי ומלכד של‬
‫האומה שהייתה במשבר גדול עם החורבן‪ .‬התפילות הללו שנתחברו בסביבות המאה הראשונה לספירה‬
‫מקויימות כצורתן‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬במבנה עקרוני‪ ,‬עד ימינו‪ .‬יהודים בכל התפוצות שהיו במשך אלפיים‬
‫שנה‪ ,‬התפללו ואמרו את התפילות והברכות כפי שנקבע ביבנה‪ .‬אותו רעיון‪ ,‬אותו מבנה‪ ,‬אותו היקף ועם‬
‫אותן מגבלות של זמן (תדירות יומית‪ ,‬שבועית וכד')‪.‬‬
‫שתי התפילות המרכזיות שנקבעו גם ביבנה וגם עד היום הן "קריאת שמע" של בוקר וערב‬
‫ותפילת העמידה (תפילת השמונה‪-‬עשרה)‪ .‬כל יום – אותן ברכות‪ ,‬אותן תפילות‪ ,‬עד שלאט‪-‬לאט אנשים‬
‫קלטו אותן ולמדו אותן בע"פ‪ .‬כל הכוונה הייתה שהטקסט יהיה אחיד‪ ,‬קל ופשוט כך שכל אדם ואדם‪ ,‬לא‬
‫משנה מאיזה מעמד‪ ,‬יוכל לדעת להתפלל כיאות‪.‬‬
‫הבסיס של התפילה זה ברכה (ברוך אתה ה') וחותם באיזה נוסחה שמעידה על אופי הברכה‬
‫(בבוקר – על האור‪ ,‬בערב – על החושך וכד')‪ .‬בתפילת שמונה עשרה ישנו סדר מסוים של ברכות שגם‬
‫מודים וגם מבקשים‪ .‬אלו הם טקסטים לא ארוכים‪ ,‬סוג של פרוזה מאוד פשוטה שכל אדם יוכל ללמוד‪.‬‬
‫הטקסטים הללו שהחכמים רצו להפיץ בציבור היו צריכים להילמד ע"י האנשים המפיצים אותם בציבור‬
‫או בשמם שאנו מכירים היום – שליח ציבור (ש"צ)‪ ,‬הבן אדם שמתפלל בציבור בקול רם‪ .‬כך למדו‬
‫האנשים איך אומרים את התפילות‪ .‬ביבנה קבעו שאחד האנשים שכבר למד יהיה שליח הציבור‪.‬‬
‫במשך הזמן‪ ,‬בציבור הרחב התגבש הנוסח הנלמד‪ .‬עם הזמן‪ ,‬הטקסט כבר ידוע בע"פ ונהיה נפוץ‪.‬‬
‫אך אז תלמידי חכמים התחילו להרגיש אי‪-‬נוחות בנוגע לתפילה‪ ,‬לא היה להם רגש דתי כשדיקלמו את‬
‫אותו טקסט יום אחר יום‪ .‬במיוחד מהביצוע שלהן בצורה הכפולה – שליח הציבור אומר את התפילות‬
‫בקול רם והציבור אומר בלחש‪ .‬אותו מבנה‪ ,‬דרך‪-‬אגב‪ ,‬נשאר כמות שהוא עד היום‪.‬‬
‫מה שעשו‪ ,‬היה גיוון קל של קטעי השירה‪ .‬משם חדר הפיוט אל בית התפילה‪ .‬ערוץ אחר של‬
‫שירה שלה יש לנו כבר תיעוד‪.‬‬
‫בשירים הפייטנים ניתן למצוא את תופעת האקרוסטיכון‪ .‬ניתן לראות שכל מילה (או שורה‪,‬‬
‫בשירים אחרים) מתחיל באות אחרת באלף‪-‬בית אך בסדר כרונולוגי‪ ,‬מאלף עד תו‪ .‬בשיר שמתחיל במילים‬
‫"אל ברוך" מדובר על הודיה לאל על המאורות שלנו – השמש‪ .‬הוא גם מודה לצבאות‪-‬קדושים –‬
‫המלאכים המקיפים את האל האומרים לו דברי קדושה‪ .‬כמו כשישעיהו שומע את המלאכים אומרים לאל‬
‫"קדוש‪-‬קדוש‪-‬קדוש‪."...‬‬
‫בנוסף‪ ,‬גם כאן יש מקצב של ‪ 2‬כפול ארבע‪ ,‬שתי מילים המחולקות לארבע חלקים בכל שורה‪.‬‬
‫כך גם בשיר שמתחתיו שמתחיל במילים "אל אדיר במרום"‪ .‬שם‪ ,‬לא כל מילה מתחילה באות שבאה‬
‫אחריה אלא כל צלעית‪ ,‬כלומר כל יחידה בתוך שורה‪ .‬א'‪-‬ב' תיבות‪ ,‬זה שם התופעה‪ .‬הקטע הזה מופיע‬
‫בתפילת שחרית‪.‬‬
‫השיר שנמצא בצד ימין נמצא בתפילת שחרית של יום שבת‪ .‬בקטע הזה ישנו אקרוסטיכון על כל‬
‫שורה‪ ,‬לא כמו בשירים האחרים‪ ,‬כל שורה מתחילה באות שבאה אחריה‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬גם בשיר הזה מדובר על‬
‫הודיה למאורות‪.‬‬
‫כל התהליך של השירה הפייטנית מתפתח בארץ ישראל‪ .‬בבית‪-‬הכנסת תהליך הפיוט נולד‬
‫ומתחיל להתהוות‪ .‬עד המאה התשיעית אין לנו תיעוד של פיוטים ממקומות אחרים‪ .‬אך לא בכל בית‪-‬כנסת‬
‫ובכל מקום זה תפס‪ .‬דבר זה היה תלוי בציבור‪ ,‬בחזן‪ ,‬בבתי‪-‬הדפוס ועוד‪.‬‬
‫התלמודים הם ספרי החוקים‪ ,‬ספרי ההלכה‪ .‬הם עוסקים בהווי של כל אדם בכל מקום – מה הוא‬
‫צריך לומר‪ ,‬איך הוא צריך לומר וכו'‪ .‬אך לא נכתב שם על האפשרות לשיר ואיך לשיר‪ .‬מזה אנו מסיקים‬
‫שהתהליך נכנס לפעילות רחבה יותר לאחר חתימת התלמוד‪ .‬כיוון שזה תלמוד ירושלמי‪ ,‬הוא מגיע עד סוף‬
‫המאה הרביעית ולא הפסיקו עוד לדון בנושא השירה‪ .‬התלמוד הבבלי בכלל לא כולל בתוכו את אלמנט‬
‫השירה‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬גם אם היו נסיונות מוקדמים‪ ,‬השימוש בפיוטים בבית הכנסת באופן נרחב יותר‪ ,‬ככל‬
‫הנראה מתחיל בתקופה הזאת שאחרי חתימת התלמוד‪.‬‬
‫הפיוט לא פוגע בתפילה‪ .‬הוא בא עם שליחותו של שליח הציבור‪ .‬החזן נכנס לבית‪-‬כנסת בפעם‬
‫הראשונה ומזמר את התפילות‪ .‬אם הציבור התחבר – אחלה‪ ,‬אם לא – אז או שהוחלף חזן או שהחזן משנה‬
‫את הלחן‪ .‬אין פה שום קשר לתפילה עצמה או למה שנאמר בה‪ .‬בין תפילה לתפילה החזן היה מכניס קטע‬
‫שירה‪.‬‬
‫בקטעי התפילה מהתלמוד שמצורפים לדף‪ ,‬בשיר הימיני מופיעים אלמנטים דומים‪ ,‬כמו המקצב (‬
‫‪ 2‬כפול ‪ )4‬ותקבולות ("‪...‬כגויי ארצות‪...‬כמשפחות האדמה")‪ .‬קטע זה נאמר בסוף התפילה‪.‬‬
‫השיר שבצד שמאל מופיע בכל הסידורים‪ .‬השיר מדבר על הודיה לאלוהים ובקשה ממנו שינצור‬
‫את לשוננו וישמור על‪-‬כך שלא נחוש פיתוי לדיבורים‪ ,‬מעשים ומחשבות שיש בהם מן הרע‪.‬‬

‫דף מס' ‪ – 3‬שני שירים שנכתבו ע"י יוסף בן‪-‬יוסף‬


‫שני השירים נכתבו בסוף המאה החמישית‪ .‬בן‪-‬יוסף נחשב לפייטן הראשון שאנו יודעים את שמו‪.‬‬
‫השם שלו לא כתוב בתוך היצירות אלא נשתמר במסורת‪ .‬האדם שמצטט מהיצירות הללו ומייחס אותן‬
‫לאדם בשם הזה הוא הרב סעדיה גאון שחי במאה התשיעית עד ראשית המאה העשירית‪.‬לסידור שלו הוא‬
‫מביא פיוטים של בן‪-‬יוסף ואף מציין את שמו ליד הפיוטים הללו‪ .‬הוא פעל בארץ ישראל‪.‬‬
‫שני הקטעים במלואם ארוכים מאוד‪.‬‬
‫השיר "שושנת יעקב" הוא דוגמא נוספת לפיוט קדום וארוך‪ .‬בפיוט זה קיים תופעת‬
‫האקרוסטיכון‪ .‬הפיוט מתחיל במילה "אשר" וזה כיוון שרוב התפילות והברכות מתחילות במילים "ברוך‬
‫אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר‪ ,"...‬זה בכדי שיוכלו להכניס את הפיוט הזה לתוך התפילה‪ .‬והשיר שאנו‬
‫מכירים‪ ,‬מורכב מה‪-‬ש' וה‪-‬ת'‪.‬‬