You are on page 1of 3

‫שירה עברית בימי הביניים – שיעור מס' ‪15‬‬

‫‪11.06.2007‬‬

‫עד עתה עסקנו בשירי יין ובשירי חשק‪ .‬בשיעור האחרון עסקנו בקצידה – אותו שיר שנחשב מכובד‬
‫ביותר במסורת הערבית‪.‬‬
‫סגנון נוסף של הקצידה היא קצידת קינה‪ .‬בקינות הארוכות יש אותה חלוקה של הנושאים בשיר‬
‫הארוך‪ .‬הנושאים שמלווים את הקצידה לא זהים‪ .‬הם מתחילים בגרמי שמים‪ ,‬בגורל וכד' ובהדרגה עוברים‬
‫לשבח את המת‪ ,‬לאחר‪-‬מכן שאלות בקשר למוות האמורים לנחם את השומעים ולקראת הסוף ברכה‬
‫לפריחת נשמתו בגן‪-‬עדן‪.‬‬
‫לצד הפן הארוך ישנם שירים קצרים הנקראים "קטעה"‪ .‬נושאו של השיר מרוכז על תחום מסוים‬
‫שהיה מאוד פופולרי בקרב הערבים ולאחר מכן בתרבות העברית – ההגות‪ .‬שירים בהם המשורר מהגג על‬
‫החיים‪ .‬לאו דווקא שירים פילוסופיים אלא התבוננות מפוכחת על החיים – לרוב‪ ,‬בנימה פסימית‪ ,‬בנימה‬
‫של חלופיות החיים‪ ,‬שהאדם לא יודע מה מצפה לו‪ .‬הגורל שנקרא גם זמן‪ ,‬אובייקט המאונש כדבר הרע‬
‫והפסימי שמחכה לנו מעבר לפינה‪ .‬זה לא שירה שמחה‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬מקומן עדיין בזמן המשתה‪ ,‬כאילו הם‬
‫באים לומר "דע לך‪ ,‬כל השמחה וההילל שאתה שומע – לא בטוח שזה ישאר‪."...‬‬
‫בשירים אלו אין חידוש באמירות שלא ידענו קודם‪ .‬הם מדברים על דברים טבעיים ויומיומיים‬
‫אך בניסוח ועיבוד מהולל‪.‬‬
‫שמואל הנגיד כינס את מיטב שיריו בשני ספרים‪" :‬בן קהלת" ו‪"-‬בן משלי"‪ .‬קהלת זהו ספר מאוד‬
‫פסימי‪ ,‬ומשלי הוא ספר הגותי‪.‬‬
‫שיר סד'‪ :‬שמואל הנגיד – שיר הגות‬
‫המילה צר חוזרת על עצמה במשך כל השיר‪ .‬היא מופיעה כמה פעמים באותו בית ובכל הבתים‪.‬‬
‫צר מאוד דומה למילה "צרה" ושתיהן מהדהדות לנו בראש במשך כל השיר‪ .‬האדם בא מהרחם הצר‪ ,‬נולד‬
‫אל העולם הצר‪ ,‬שורד בו מקושי לקושי ומסיים בקבר צר (חס וחלילה בלי עין הרע!)‪ .‬הוא ממשיך ואומר‬
‫שאין תרופה לכאב הזה‪.‬‬

‫שיר סו'‪ :‬שמואל הנגיד – שיר הגות‬


‫זהו שירו של שר‪-‬צבא‪ .‬שני הבתים הראשונים מדברים על‪-‬כך שהם אחרי הקרב והם נחים על‬
‫תל שמתחתיהם בעלי המקום ישנים‪ .‬כנראה שהם ניצחו את הקרב והם מאוד רגועים אם הם מרשים‬
‫לעצמם להתפרש ולנוח‪ .‬לאחר מכן הוא מונה את כל השכבות החברתיות שמרכיבות את החברה (עשירים‪,‬‬
‫עניים‪ ,‬עבדים‪ ,‬דלים וכד') ושואל "איפה הם?"‪ .‬בזמן שהוא מונה זאת הוא גם לוקח זוגות של ניגודים‬
‫(אבות ובנים‪ ,‬למשל)‪ .‬ואיפה הם? לא כאן‪ .‬הם מתו‪ .‬וזה מה שיקרה לדובר‪ ,‬וזה מה שיקרה לכולנו (חס‬
‫וחלילה טפו טפו טפו בלי עין הרע!)‪.‬‬
‫בשורה ‪ 7‬הוא משחק עם המילים שכנים ושכונים‪ .‬את הארמון החליפו בקבר‪ ,‬את החצרות‬
‫בעפר‪.‬‬
‫שורה ‪ – 9‬הוא חוזר על תחושת השירורותיות‪ .‬אנחנו ניצחנו ואנחנו כבשנו ואנחנו חיים והם‬
‫מתים‪ .‬אבל באותה מידה – הם גם יכלו להרוג אותנו‪ .‬זה דבר שאתה לא יודע איך ולמה זה קורה‪.‬‬
‫שורה ‪ – 10‬הדובר מפנים זאת ואומר שזה בעצם מה שמצפה לכולנו (חס וחלילה בלי עין‬
‫הרע!)‪.‬‬

‫תפיסה קיצונית יותר למהלך הזה ניתן לראות בשיר סז'‪ .‬בשיר הוא מתאר שוק על כל חלקיו‬
‫ובמיוחד הוא מתרכז בחלק של הבשר‪ .‬הוא מתאר את השוק על הגוונים ועל הריחות ואז הוא אומר שהוא‬
‫גילה את הסוד של החיים לפי שהוא רואה את החיות השחוטות‪ .‬מכאן ומאילך‪ ,‬הוא שוטח בפנינו הגות על‬
‫מה שהוא ראה‪.‬‬
‫הוא פונה אלינו ושואל מה ההבדל בנינו לבין החיות? בלידה ובמוות – שניהם דומים‪ .‬בעצם‪,‬‬
‫האל הוא שנתן לכם את האפשרות להרוג אותם בכדי לאכול‪ ,‬אחרת לא הייתם יכולים להשמיד אותם‪ .‬גם‬
‫להם יש נפש שגורמת להם לזוז ולהתנועע‪ ,‬גם הם דומים לכם‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הוא אומר שאם האדם יבין שככה זה הולך – ידע שככה הוא צריך לחיות‪ ,‬כי‬
‫האדם לא שונה מן החיה‪.‬‬
‫מוטיב רווח בשירי הגות זה המושג של "תבל" – העולם הזה‪ .‬תבל תמיד מופיעה בהקשר שלילי‬
‫מאוד‪" .‬דוניה" בערבית‪ ,‬אשר משויכת למושג שלילי‪ .‬בשירה העברית יצרו את הדמות של תבל‪ ,‬שהיא‬
‫אישה מפתה‪ ,‬אם שהורגת את ילדיה‪.‬‬
‫שיר קטז'‪ :‬משה אבן‪-‬עזרא – שיר הגות‬
‫תבל היא אישה מאוד יפה אשר אומרת דברים מאוד מפתים ויפים אך בלשונה היא תצוד אתכם‪.‬‬
‫אם אתה חכם אז אל תקשיב לה ואל תלך שולל אחריה אלא תגרש אותה לקיבינימט‪ .‬אל תאמין לגורל‬
‫ולחלק המפתה כיוון שזה מה שהיא רוצה‪ ,‬תבל‪.‬‬

‫שיר קיד'‪ :‬משה אבן‪-‬עזרא – שיר הגות‬


‫השיר נפתח בכך שהדובר אומר שמי שבונה בית כזה מפואר ומשוכלל וגדול כארמון‪ ,‬יכול‬
‫להפוך‪ ,‬ברגע‪ ,‬לאיי‪-‬חורבות‪ .‬הוא מחפש את האנשים שגרו כאן‪ ,‬הוא שואל למקומם‪ .‬איזה תקווה יש‬
‫לאדם היודע ומצפה כל יום למוות? הוא עושה כאן מטאפורות‪ :‬הגורל‪ ,‬הזמן הוא מלאך המוות שקוצר את‬
‫החיים‪.‬‬

‫כפי שאמרנו‪ ,‬שירי היין והחשק מטיפים להנאות – תהנה עכשיו למה אתה לא יודע מה יהיה‬
‫מחר‪ .‬השירים האלה מזכירים את האווירה ליום המוות שיגיע מתישהו (בלי עין הרע עוד הרבה שנים!) אז‬
‫הם זורמים עם שירי ההגות‪.‬‬

‫שירה אישית‬

‫כשמה כן היא – כתיבה חופשית ואישית‪.‬‬


‫אנחנו ניקח לדוגמא את אחד משירי הקינה ששמואל הנגיד כתב לאחיו‪ .‬שמואל הנגיד כתב סדרה‬
‫של ‪ 12‬קינות לזכר אחיו יצחק‪ .‬אם קוראים את כל השירים ברצף‪ ,‬ניתן לראות את ההתפתחות‬
‫הפסיכולוגית העוברת על הכותב וקבלת העובדה שהאח הזה אכן מת והוא לא יחזור יותר (בלי עין הרע‪,‬‬
‫שלא נדע!)‪.‬‬
‫שיר מח'‪ :‬שמואל הנגיד – קינה לאחיו יצחק‬
‫זהו השיר השני בסדרה‪ .‬הוא משחק על המרחק הגיאוגרפי‪/‬מנטאלי בניהם‪ .‬גם בהקשר של‬
‫המיקום בו אחיו היה גר‪ ,‬גם על ההבדל בין איפה שהוא נמצא עכשיו ואיפה אחיו נמצא‪ .‬לבסוף הוא‬
‫מתנצל שהוא הולך ואומר על‪-‬כך שאין לו מה לעשות כיוון שהוא כבר לא איתו‪.‬‬

‫שיר מז'‪ :‬שמואל הנגיד – שיר אגרתני לבנו יהוסף‬


‫זהו שיר‪-‬מכתב שנשלח אל בנו בזמן ששמואל היה בשדה הקרב‪ .‬בנו יהוסף היה אמור לכהן‬
‫כיורשו של שמואל‪ .‬הילד שולח לו תרגילי כתיבה‪ .‬שמואל הנגיד מקבל את המכתב של הבן ועונה לו על‪-‬‬
‫כך המכתב‪-‬שיר הזה‪.‬‬
‫הוא מדבר על‪-‬כך שכתיבתו יפה‪ ,‬מסודרת ורהוטה‪ .‬הדימויים באמת מתאימים לכתיבה ולצורת‬
‫האותיות (קטן‪ ,‬כהה וכד')‪ .‬דבר ראשון שהוא עושה זה לשבח את הכתיבה עצמה‪.‬‬
‫לאחר‪-‬מכן הוא מעודד אותו להמשיך לקרוא ולהמשיך ללמוד תורה‪ .‬אם תעשה כך – אעלה לך‬
‫את דמי הכיס‪.‬‬
‫לאחר‪-‬מכן הוא מדגיש את העובדה שהוא חרוט אצלו בכבד (כבד היה המקום ממנו נובעים‬
‫הרגשות)‪ .‬דע לך שהאהבה באה מבפנים‪ ,‬שהאהבה היא מוסתרת‪ ,‬והיא באה מהכבד שלי‪.‬‬
‫ידוע כי יהוסף העתיק את כל שירי אביו בגיל ‪ .8‬זה היה חלק מחינוך ילדים דאז – להעתיק כתבי‬
‫שירה ולהתאמן על‪-‬כך‪ .‬בתרבות הערבית השתמשו בשירה כאמצעי חינוכי‪ ,‬כחומר לימודי בלימוד קריאה‬
‫וכתיבה וכד'‪.‬‬
‫זהו שיר אישי אשר מדבר אך ורק על היחסים בינו לבין בנו‪.‬‬
‫•לאלתרמן יש בלדה יפהפיה שהוא מתאר את שמואל הנגיד יושב באוהל בשדה‬
‫הקרב‪ ,‬מקבל את איגרת בנו ועונה לו בשיר הזה‪.‬‬

‫משורר אחד שכתב הרבה המון שירי תלונה אישיים הוא אבן‪-‬גבירול‪ .‬חייו באמת היו חיים מאוד‬
‫קשים ועצובים‪ .‬הוא היה יתום מאב ואם כשהוא היה צעיר מאוד‪ .‬היא היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬חולה גם באיזשהי‬
‫מחלת ראש‪ .‬הוא היה אדם לא כל‪-‬כך נוח לבריות‪ ,‬לא כל‪-‬כך נוח לעצמו‪ ,‬הוא הסתסכסך כמעט עם כולם‬
‫למרות שהיה צריך את תמיכתם‪ .‬הוא אדם שסבל הרבה בחייו ואף נפטר בגיל צעיר מאוד‪ ,‬כנראה שהוא‬
‫לא הגיע לגיל ‪( 40‬בלי עין הרע שלא נדע!)‪.‬‬
‫אבן‪-‬גבירול היה אדם מיוסר והוא נתן להם ביטוי בשיריו‪ .‬יחד עם זאת הוא היה גם פילוסוף‪.‬‬
‫שיר עה'‪ :‬שלמה אבן גבירול – תלונה‬
‫תחילה הוא מדבר על שיריו שכרוכים בתוך הדאגות וששמחתו ומכאובו מחוברים יחדיו‪ .‬כשהוא‬
‫רואה אנשים רנים וצוחקים הוא בוכה על‪-‬כך שהוא עוד מעט עוזב את העולם‪ .‬וידידו פונה אליו ושואל‬
‫אותו אם זה מתאים לילד בן ‪ 16‬לבכות ולרטון על המוות? במקום לדבר עליו – תהנה מהבחורות‬
‫הצעירות והיפות!‬
‫אבן‪-‬גבירול משיב לו ואומר לו שכבר מנעוריו‪ ,‬חכמתו ובינתו היא העיקר ולכן נפשו מתוסכלת‪.‬‬
‫ידידו שואל אותו מדוע הוא רוגז ורוטן? מה יעזור לך להמשיך לבכות? תשתוק כי לכל דבר יש‬
‫תרופה‪.‬‬
‫הוא משיב לו שלפני שהתקופה וסם השמחה יגיעו‪ ,‬נפשו כבר שבורה ולא יכולה להתאחות‪ .‬ואז‬
‫הוא ממשיך ואומר שגם ככה לאנושות אין תרופה‪.‬‬

‫יש לו שיר גאווה קצר מאוד שהוא כתב גם באיזור אותה תקופה‪.‬‬
‫שיר עח'‪ :‬שלמה אבן‪-‬גבירול – שיר התפארות‬

‫אני השר – והשיר לי לעבד‪ /‬אני כנור לכל שרים ונוגנים‬


‫ושירי כעטרה למלכים‪/‬ומגבעות בראשי הסננים‬
‫והנני בשש עשרה שנותי‪/‬ולבי בן כלב בן השמונים‬

‫שיר בו הוא מפאר את עצמו ואומר שהוא תותח בשירה ואף‪-‬על‪-‬פי שהוא בן ‪ ,16‬יש לו לב ושכל‬
‫כאדם בן שמונים‪ .‬הוא מתפאר בכשרונו וביכולת שלו‪.‬‬

‫שיעור הבא – כמה משירי הים של יהודה הלוי‪ :‬עמוד ‪ – 71‬שיר קמג'‪ ,‬קמד'‪.‬‬