‫הרב שמואל היין‬

‫חבר הכולל העליון ע"ש וקסנר‬

‫יונה היין‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום‬

‫וחליצה*‬

‫הלכות יבום וחליצה כוללת ארבעה נושאים עיקריים‪:‬‬
‫א( הזיקה בין יבם ויבמה‬
‫ב( איסור יבמה לשוק‬
‫ג( יבום‬
‫ד( חליצה‬
‫במאמר זה ננסה לנתח ולהגדיר כל אחד מנושאים אלו בעצמם וגם לדון על‬
‫היחס ביניהם‪ ,‬ובמיוחד לפי שיטת הרמב"ם‪.‬‬

‫איסור יבמה לשוק וזיקה‬
‫איסור יבמה לשוק מופיע בפסוק הראשון של פרשת יבום וחליצה‪:‬‬
‫"כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו‪ ,‬לא תהיה אשת המת החוצה‬
‫לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה )דברים כה‪:‬ה(‪ ".‬מפסוק זה‬
‫שתי שאלות עולות לגבי אופי איסור יבמה לשוק‪ :‬א( מה הגדר של איסור זה?‬
‫מצד אחד‪ ,‬אפשר לומר שהיבמה נחשבת כאשת איש במקצת ואיסורה‬
‫לאחרים נובע ממקצת אישות זו‪ .‬אבל מצד שני‪ ,‬אפשר לומר שזה לאו‬
‫בעלמא ויש איסור לשוק רק משום שהם עוד לא ייבמו או חלצו ולא מחמת‬
‫קשר של אישות‪ .‬ב( אפילו אם האיסור הוי תוצאה ממעמד של אישות‪,‬‬
‫מהפסוק עצמו לא ברור מי הוא בעל אישות זו‪ .‬יתכן שזה אישות שנשארת מן‬
‫האח שמת כמו שהתורה מתארת אותה כ"אשת המת"‪ ,‬מאידך אפשר שאשת‬

‫*‬

‫תודתנו נתונה להרב מלך שלום רוזנר‪ ,‬עקיבא בלאק ונחמן עלסאנט שסייעו אותנו‬
‫בהבנת כמה מהסוגיות ובהכנת הדברים לדפוס‪.‬‬
‫קול צבי ד' ● תשס"ב‬

‫‪166‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫המת היא רק תיאורה‪ ,‬ובאמת הגדרתה ואיסורה לשוק נובע מ"יבמה יבא‬
‫‪1‬‬
‫עליה"‪ ,‬דהיינו רמה של אישות עם היבם‪.‬‬
‫ונראה שנחלקו האמוראים בדבר זה בפרק האשה רבה )צב‪-.‬צב‪:(:‬‬
‫"אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה‬
‫אשת המת החוצה לאיש זר – לא תהא בה הויה לזר ושמואל אמר בעניותינו‬
‫צריכה גט‪ .‬מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אשת המת אי ללאו הוא‬
‫דאתא אי דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא‪ ".‬ומובא בסוף האשה רבה )צו‪:(.‬‬
‫"וא"נ בקידושין תופסין קמיפלגי דרב אמר הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה‬
‫קידושין‪ ,‬ושמואל אמר אינה כאשת איש ותפסי בה קידושין‪ ".‬הגמ' שם גם‬
‫מקשרת מח' רב ושמואל לדינו של רב המנונא‪" :‬ובדרב המנונא קמיפלגי‬
‫דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה‪ 2‬דרב אמר הרי היא‬
‫כאשת איש ומיפסלא בזנות ושמואל אמר אינה כאשת איש ולא מיפסלא‬
‫בזנות‪ ".‬וכן הגמ' בסוף החולץ )מט‪ (:‬מביאה דעת אביי שהסתפק אם הולד‬
‫של הבא על שומרת יבם ממזר או לא ד"מספקא ליה אי כרב אי כשמואל‪".‬‬
‫יוצא דלגבי יבמה לשוק‪ ,‬נחלקו רב ושמואל בג' תחומים – תפיסת קידושין‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫היתר ליבם כשזינתה וממזרות‪.‬‬

‫‪ .1‬ויש להעיר דבנוסף להאפשריות שהלאו הוא לאו בעלמא או שהוא תוצאה ממקצת‬
‫אישות עם אחד משני האחין‪ ,‬אפשר לומר שהאיסור מחמת אישות אבל האישות‬
‫נתרוקנה מהמת אל היבם ועכשיו האישות היא של היבם‪ .‬ויש לראות הקבלה לארבע‬
‫דרכים אלו בהבנת איסור יבמה לשוק – לאו בעלמא‪ ,‬אישות עם המת‪ ,‬אישות עם היבם‪,‬‬
‫ואישות שנתרוקנה מן המת ליבם – לגבי הסוגיא דאכילת תרומה של שומרת יבם )יבמות‬
‫סז‪ ,:‬כתובות נח‪ .(.‬עי' ר"ת בתוס' שסובר שהיבם מאכיל את שומרת יבם מדאורייתא‬
‫מחמת שהיא נחשבת כארוסתו‪ .‬הריטב"א )סז‪ :‬ד"ה קנין( סובר שארוסה אוכלת‬
‫מדאורייתא מחמת האח שמת‪ .‬הריב"א הובא בתוס' ישנים סובר שמה"ת אין היא אוכלת‬
‫כלל‪ .‬ר"ת כפי שמובא בשטמ"ק כתובות סובר דשומרת יבם אוכלת בתרומה מה"ת מן‬
‫היבם אבל רק היכא שהיא כבר אכלה מן המת‪ ,‬דהיינו שהיא היתה נשואה ולא רק ארוסה‬
‫וטעמו הוא‪" ,‬כיון שאין ליבם ביבמתו אלא זכות אחיו שנתרוקנה לו‪".‬‬
‫‪ .2‬האחרונים האריכו בשאלה עד כמה היבמה נחשבת כאשת איש שזינתה‪ .‬עיין בקובץ‬
‫הערות )סימן סד( ובקהילות יעקב )סימן ז אות ג( שדנים אם היא פטורה מחליצה כמו‬
‫אשת איש שזינתה או שהיא עדיין צריכה חליצה אפילו לרב המנונא‪.‬‬
‫‪ .3‬יתכן לומר שהמח' לגבי ממזרות אינה תלויה בהבנת גדר האיסור אלא בסיבת ממזרות‪.‬‬
‫אם ממזרות היא תוצאה ממילא של אי תפיסת קידושין‪ ,‬כל הדיון לגבי ממזרות נכלל‬
‫במח' של אי תפיסת קידושין‪ .‬אבל אם ממזרות היא תוצאה ישירה מן שם האיסור או‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪167‬‬

‫רב אחאי גאון בשאילתות )שאילתא צה( מקשר שלש מחלוקות אלו‬
‫ומסביר דנקודת המחלוקת היא גדר איסור יבמה לשוק‪ .‬לפי רב יבמה כאשת‬
‫איש דמיא ומשום כך אין קידושין תופסין בה‪ ,‬הולד שלה ממזר וכשזינתה‬
‫אסורה על היבם‪ .‬אבל לפי שמואל קידושין תופסין ביבמה‪ ,‬אין ולדה ממזר‬
‫ושומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה משום שהיא אינה אשת איש‪ 4,‬אלא‬
‫היבמה "כפנויא דמיא"‪ 5.‬וכן יש אחרונים )עיין מנחת חינוך מצוה תקצט(‬
‫שתלו המחלוקת אי איסור יבמה לשוק הוא דבר שבערוה‪ 6‬במחלוקת רב‬
‫חומר האיסור‪ ,‬א"כ מחלוקת זו מאד חשובה בהבנת איסור יבמה לשוק‪.‬‬
‫‪ .4‬ויש להעיר דמכמה שיטות בראשונים ובאחרונים משתמעת שהמחלוקת בין רב ושמואל‬
‫איננה כל כך עקרוניות‪ .‬וזה באחד משני דרכים‪ :‬או שגם רב מסכים שיבמה איננה כאשת‬
‫איש או שגם שמואל מודה דאיסור יבמה לשוק נובע מקשר אישות‪ .‬לגבי שיטת רב‪ ,‬כמה‬
‫ראשונים )ר"ת בתוס' מט‪ .‬ד"ה הכל‪ ,‬רמב"ן שם ד"ה ואביי( פוסקים על פי הירושלמי‬
‫בקידושין )ג‪:‬יב(‪ ,‬דאין הולד ממזר מהבא על שומרת יבם למרות שאין קידושין תופסין‬
‫בה )עיין בתוס' שם שנדחקו לפרש ספיקו של אביי בגמ' ע"פ שיטה זו(‪ .‬הריטב"א )צב‪:‬‬
‫ד"ה איבעית אימא( מוסיף דלמסקנא רב גם חולק על דין דרב המנונא ושומרת יבם‬
‫שזינתה מותרת ליבם‪ .‬לפי הנוב"י )קמא אהע"ז סימן נד( אי תפיסת קידושין הוא רק‬
‫גזירת הכתוב וגם רב סובר שאיסור יבמה לשוק אינו בגדר דבר שבערוה‪ .‬לגבי שיטת‬
‫שמואל‪ ,‬אפשר לומר שגם הוא סובר שאיסור יבמה לשוק הוי דבר שבערוה ואין היתרו‬
‫בפחות משני עדים אע"פ שקידושין תופסין בה מספק‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי רב יוסף בגמ' )צה‪(:‬‬
‫המחלוקת בין רב ושמואל אם יבמה כאשת איש איננה עקרונית‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫‪ .5‬הנצי"ב בהעמק שאלה שם )צה‪:‬יג( מסביר שלפי השאלתות ורש"י הפער בין רב ושמואל‬
‫הוא רחב מאד‪ .‬דהנה‪ ,‬לפי תוס' )מט‪ :‬ד"ה אי( רב סובר שאיסור יבמה לשוק הוי לאו‬
‫ואין קידושין תופסין בה ושמואל מסופק אי כרב‪ ,‬דיש לאו ואין קידושין תופסין‪ ,‬או שיש‬
‫לאו אבל קידושין תופסין בה‪ .‬לעומת זה‪ ,‬תוס' הבינו בשיטת רש"י שרב סובר שאין‬
‫קידושין תופסין בה אבל האיסור הוי רק איסור עשה מ"יבמה יבא עליה" אבל אין כאן‬
‫לאו כלל‪ ,‬ושמואל מסופק אי כרב דהאיסור הוי איסור עשה ואין קידושין תופסים‪ ,‬או‬
‫שהאיסור הוא לאו‪ ,‬אבל קידושין תופסים‪ .‬לפי הבנה זו ברש"י מאד מסתבר לומר‬
‫שהמח' לגבי תפיסת קידושין היא רק מח' בגזירת הכתוב ואין היא קשורה לגדר האיסור‬
‫יבמה לשוק שהרי לפי רב בכלל אין כאן לאו‪ .‬אבל הנצי"ב הבין אחרת ברש"י‪ .‬לפיו‪,‬‬
‫רש"י מסכים דלרב יש לאו ואין קידושין תופסין בה משום שהיבמה נחשבת כאשת איש‬
‫בלי עונש מיתה והספק של שמואל הוא אם האיסור הוי לאו וקידושין תופסין בה או אם‬
‫האיסור אינו אלא עשה אבל אין קידושין תופסין‪ .‬לפי זה אין צד בספיקו של שמואל‬
‫ששוה לשיטת רב אלא שמואל סובר שרק אחד משני הדברים בשיטת רב נכון‪ .‬הנצי"ב‬
‫מסביר שלפי זה מובן למה הגמ' )צו‪ (.‬מביאה שיטת שמואל בודאות דאינה כאשת איש‬
‫שהרי לפי שמואל אין ספק שיבמה אינה כאשת איש‪ .‬הספק הוא רק אם יש לאו או אין‬
‫קידושין תופסין אבל לשני הצדדים אינה כאשת איש‪ .‬הוא מוסיף שלפי זה מובן למה‬
‫הגמ' לגבי ממזרות אומרת שאביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל‪ .‬שהרי לפי הפירושים‬
‫של תוס'‪ ,‬קשה להבין נסוח זה שהגמ' יכולה לומר מספקא ליה כשמואל‪ ,‬ששמואל‬
‫בעצמו מסופק אי כרב‪ .‬אבל לפי הבנת הנצי"ב‪ ,‬שמואל בודאי סובר שאין ממזרות ומובן‬
‫הלשון מספקא ליה אי כרב אי כשמואל‪.‬‬
‫‪ .6‬תוס' יבמות )לו‪:‬ד"ה הא( ותוס' רי"ד ב"ב )קכט‪ .‬ד"ה ההוא דאתא( סוברים שאינו דבר‬

‫‪168‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫ושמואל‪ ,‬שרב סובר דינה כערוה מחמת זכות האישות שיש בה ליבם‪ ,‬ולכן‬
‫אין ע"א נאמן כמו בשאר דבר שבערוה‪ .‬משא"כ לשמואל שסובר דאין‬
‫‪7‬‬
‫אישות ביניהם‪ ,‬לאו זה שוה לשאר חייבי לאוין שעד א' נאמן בהם‪.‬‬
‫וכן נראה שיש ב' דעות בגמ' שנחלקו לגבי השאלה האם האיסור‬
‫מחמת אישות שעדיין קיימת עם המת או אישות עם היבם‪ .‬נסתפקו בגמ'‬
‫קידושין )יד‪ ,.‬וע"ע גיטין פג‪ (:‬אם אפשר ללמוד שהיבמה קונה את עצמה‬
‫במיתת היבם כמו אשה במיתת הבעל‪ .‬לפי דעה א' בגמ' אי אפשר ללמוד‬
‫מיתת היבם ממיתת הבעל משום שבאשת איש הבעל אוסרתה והבעל מתיר‬
‫אותה ע"י מיתתו‪ .‬משא"כ ביבמה שבעל הראשון אוסרה ומיתת היבם מתירה‪.‬‬
‫אבל רב אשי שם חולק וסובר דאפשר ללמוד שמיתת היבם מתירה כמו מיתת‬
‫הבעל משום שהיבם אוסרה ולא הבעל‪ .‬ונראה לפרש דלפי דעה הא' הבעל‬
‫אוסר את היבמה משום שהאישות שלו עדיין קיימת במקצת‪ 8,‬ולפי רב אשי‬
‫האישות עם המת נגמרה והתורה יצרה אישות חדשה עם היבם והוא אוסר את‬
‫יבמתו כמו שהבעל אוסר את אשתו‪.‬‬
‫אבל מפי' רש"י שם נראה דהוא סובר שכו"ע מודים דמקצת אישות‬
‫היא מה שנשארת מן האח שמת‪ .‬הוא הבין את דעת הגמ' כמו שהסברנו‪,‬‬
‫שאיסור לשוק נובע מאישות עם המת‪ .‬אבל הוא מפרש שיטת רב אשי בדרך‬
‫שבערוה‪ .‬לעומתם‪ ,‬המרדכי )יבמות סוף סימן נח( והריטב"א )קה‪ :‬ד"ה בינו לבינה(‬
‫סוברים שאיסור יבמה לשוק הוי דבר שבערוה‪ .‬האחרונים האריכו בראיות מכמה גמרות‬
‫שונות וגם בכמה נ"מ להלכה כמו‪ :‬יהרג ואל יעבר‪ ,‬דרישת ב' עדים‪ ,‬חומרת מים שאין‬
‫להם סוף וכו'‪ .‬ועיין אתוון דאורייתא )כלל ח(‪ ,‬שו"ת רעק"א )סימן קכד(‪ ,‬אחיעזר‬
‫)חלק ג סימן כט(‪ ,‬קובץ הערות )לה‪:‬ה(‪ ,‬שו"ת בית הלוי )חלק ג יא‪:‬ג( ומרחשת )חלק ב‬
‫סימן יד(‪.‬‬
‫‪ .7‬יש להעיר דיתכן שיש ב' דינים בגדר האיסור‪ .‬עי' בירושלמי יבמות )א‪:‬א( שמציע דאולי‬
‫קידושין תופסין במקרה של כמה יבמות אע"פ שאין קידושין תופסין כשיש רק יבמה‬
‫אחת‪ .‬אולי ביבמה אחת האיסור הוי תוצאה של קשר אישות ואין קידושין תופסין‬
‫כשיטת רב‪ .‬אבל כשיש הרבה יבמות האיסור יבמה לשוק הוי לאו רגיל וקידושין תופסין‬
‫בה‪.‬‬
‫‪ .8‬בסיס כללי לגישה זו דהיבמה מוגדרת כאשת המת מצינו מהו"א בגמ' קידושין )יג‪ (:‬דכל‬
‫אלמנה‪ ,‬אפילו מי שיש לה בנים‪ ,‬אסורה לשוק אחרי מיתת הבעל‪ .‬ועיין בקובץ שעורים‬
‫)ח"ב סימן כז‪-‬כח( שדן בגמ' זו באריכות וגם בשאלת אשת אליהו‪ .‬וכן עיין בדבריו‬
‫בענין גט לאחר מיתה )ב"ב אות תקנב(‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪169‬‬

‫טכני‪" :‬הא נמי כשמת היבם נמצא אוסרה מתירה דאי לאו יבם מכי מיית‬
‫הבעל‪ ,‬אישתריא לה‪ ".‬הרי דרב אשי אינו חולק באופן עקרוני‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫שאישות עם היבם גורמת איסורה לשוק‪ .‬אלא‪ ,‬רב אשי מסכים שאישות עם‬
‫המת גורמת האיסור ובכל זאת היבם אוסרה באופן צדדי משום שלולא היבם‬
‫‪9‬‬
‫האישות עם המת היתה נגמרת‪.‬‬
‫לעומת פירוש רש"י‪ ,‬ברור מהרמב"ם‪ ,‬גם מספר המצות )ל"ת שנז(‬
‫וגם מהכותרת להל' יבום וחליצה )מצוה ג(‪ ,‬שאיסור היבמה לשוק הוי תוצאה‬
‫של הזיקה עם היבם‪ .‬וז"ל בכותרת‪" :‬שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסור‬
‫רשות היבם מעליה‪ ,‬והאשה שהיא ראויה ליבום נקראת זקוקה ליבום‪ ,‬ורשות‬
‫היבם נקראת זיקה‪ ".‬וכמה אחרונים )עיין אבן האזל ריש הל' יו"ח( מסבירים‬
‫שדעת הרמב"ם היא דהיבמה אסורה לשוק מחמת מקצת אישות עם היבם‪.‬‬

‫‪ .9‬הסברו של רש"י לסוגיא שם אזיל לשיטתו‪ .‬דהנה עי' בדברי הגמ' בקידושין )ד‪ (:‬דאי‬
‫אפשר ללמוד קידושי ביאה מביאת יבום משום שיבמה כבר זקוקה ועומדת‪ .‬רש"י שם‬
‫מפרש שכן זקוקה ועומדת ככה‪" :‬שכן זקוקה ועומדת לזה )היבם( מחמת קידושי המת‬
‫ואין ביאה באה אלא לגמור אבל קנין דמעיקרא לא‪ ".‬שיטה זו דיבמה עדיין מקודשת‬
‫לאחיו שמת גם נראה מדברי רש"י בכמה מקומות אחרות בש"ס‪ .‬בסנהדרין )יט‪ :‬ד"ה‬
‫ולא חולצין( רש"י כותב שמלך אינו מייבם משום "שגנאי הוא לו לקום על שם אחיו‪".‬‬
‫וכן רש"י בסוטה )ה‪ :‬ד"ה ויצאה מביתו( מפרש דיבם אינו איקרי אחר משום "שמכח‬
‫נשואי ראשון היא נזקקת לו‪ ".‬וכן רש"י בנדה )מח‪ .‬ד"ה ואינו( מפרש שבן תשע שנים‬
‫ויום אחד שבא על יבמתו אינו נותן גט עד שיגדיל משום "דקידושי אחיו קידושין גמורין‬
‫וגירושין של זה )הקטן( אינם גירושין דאינו בן דעת‪ ".‬ועיין שיטת רש"י לגבי אכילת‬
‫תרומה )שטמ"ק כתובות נח‪ .‬ד"ה עוד כתב(‪ ,‬ורש"י ליבמות יב‪) .‬ד"ה אלא(‪.‬‬
‫יש סמוכין לשיטת רש"י מהירושלמי )יבמות ה‪:‬ב( שמניחה דאיסור יבמה לשוק נובע‬
‫מזיקה עם המת )עיין בתוס' הרי"ד שם(‪ .‬החכם צבי )שו"ת סימן קטז( פוסק ע"פ דיוק‬
‫מלשון התורה – "אשת המת" – שחרם דרבינו גרשום אינו שייך לשומרת יבם משום‬
‫שהיא עדיין האשה של המת ולא של היבם‪ .‬עיין גם ברשב"ם )ב"ב קלה‪ .‬ד"ה נקל(‬
‫ובהגהות הב"ח )שם( שמסבירים דאיסור יבמה לשוק מוגדר כאיסור אשת איש מפני‬
‫שהאיסור הוי המשך קלושה של האיסור אשת איש מן הבעל‪ .‬ועיין גם בספורנו עה"ת‬
‫)דברים כה‪:‬ו( שמדגיש שיבום הוי המשך של קידושי אחיו שמת‪ .‬וכן יש הו"א בגמ'‬
‫)פד‪ (:‬להתיר כהן גדול לייבם אלמנה כיון דבנשואין הראשונים היתה בתולה ונשואין‬
‫הראשונים מפילין )עיין גם יג‪ ,.‬קט‪ .(.‬לפי הו"א זו הקשר שלה עם היבם הוי המשך של‬
‫נשואי האח‪ .‬ויש לדון לפי רש"י ודעימיה מתי האישות נתרוקנה אל היבם‪ .‬גם אפשר‬
‫להציע שהיא נחשבת כאשת המת אפילו אחרי היבום‪ .‬עיין בתוס' רי"ד )כתובות נג‪ :‬ד"ה‬
‫בעי ר"ל( שסובר דאין מזונות ליבמה מן נכסי היבם‪ ,‬אפילו אחרי יבום‪" ,‬שהרי מחמת‬
‫נשואי ראשון נזקקה ליבם וכשמת היבם נתאלמנה זו מנשואי ראשון והרי היא אלמנת‬
‫ראשון‪ ".‬וכן עיין בדבריו לגבי אכילת תרומה ע"י שומרת יבם )כתובות נח‪ .‬ד"ה היבם(‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫לעומת השיטות של רש"י ורמב"ם‪ ,‬מדברי הרמ"ה )הובא בתוס'‬
‫הרא"ש קידושין ד‪ :‬ד"ה מה( יוצא שאיסור יבמה לשוק אינו מחמת אישות‬
‫בכלל אלא הוא לאו בעלמא‪ .‬הרמ"ה מסביר שהיבמה "זקוקה ועומדת"‬
‫משום שהיא אסורה לשוק בלא חליצה‪ .‬כלומר‪ ,‬איסור היבמה לשוק אינו‬
‫תוצאה של קשר אישות‪ ,‬אלא להיפוך – אי‪-‬עשיית חליצה הוא הדבר היחיד‬
‫שמקשר אותה ליבם ומחמתה היא אסורה ונקראת זקוקה ועומדת‪ .‬ויוצא‪,‬‬
‫שלפי הרמ"ה איסור יבמה לשוק הוא לאו בעלמא‪ ,‬ולפי רש"י האיסור נובע‬
‫‪10‬‬
‫מאישות עם המת‪ ,‬ולפי הרמב"ם הוא מחמת הקשר שלה עם היבם‪.‬‬
‫ברם שיטת הרמב"ם בנושא זה באמת צ"ע טובא‪ .‬ראינו שלפי‬
‫הרמב"ם איסור יבמה לשוק הוי תוצאה של הזיקה שקיימת בין היבם ושומרת‬
‫יבם‪ .‬וכמו כן‪ ,‬הרמב"ם סובר )הל' אישות ד‪:‬יד( דספיקו של שמואל אם‬
‫קידושין תופסים ביבמה הוי ספק עקרוני‪" :‬המקדש אחת מן השניות או‬
‫מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה וכן היבם שקידש צרת יבמה הרי זו מקודשת‬
‫קידושין גמורין‪ .‬חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שהיא מקודשת בספק‪ .‬נסתפק‬
‫‪ .10‬ויש להוסיף כמה נפק"מ לשאלה מאין נובע האישות‪ :‬א(חליצה בלילה‪ :‬בפרק מצות‬
‫חליצה )קד‪ (.‬נחלקו תנאים אם חליצה בלילה כשרה )ת"ק( או לא )ר' אלעזר(‪ .‬ואיתא‬
‫שם בגמ' דבהכי נחלקו‪" :‬מר סבר חליצה כתחילת דין דמיא )ר' אלעזר( ומר סבר חליצה‬
‫כגמר דין דמיא )ת"ק(‪ ".‬ועיין באור זרוע )סימן תשמה( דהבין בא' מהפירושים שלו‬
‫דמח' זו קשורה לשאלתנו‪" :‬ר"א סבר שהוא תחילת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא‬
‫הוא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהיא כגמר דין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור‬
‫מיתה לשוק מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עליה חלץ לה פקע לה‬
‫איסור לאו‪ ".‬הרי דלפי הת"ק חליצה כשירה בלילה משום שהדין כבר התחיל במיתת‬
‫הבעל דאיסורה לשוק הוי המשך לאישות המת‪ .‬ב(יבם עצמו‪ :‬עיין ההו"א בירושלמי‬
‫)א‪:‬א( דלפי אבא שאול שצריך לכוון לשם מצות יבום בשעת ביאה‪ ,‬אם היבם לא כיון‪,‬‬
‫הוא עובר באיסור יבמה לשוק‪ .‬והגמ' שם דוחה אפשרות זו משום שאיסור יבמה לשוק‬
‫הוא רק במקרה שהיא זינתה לאיש זר‪ .‬ונראה לפרש דאם איסורה לשוק הוי מחמת‬
‫אישות עם היבם א"א שהיבם עצמו יכול לעבור על האיסור וכמו מסקנת הגמ'‪ .‬אבל אם‬
‫האישות עם בעלה שמת גורמת לאיסורה אפשר להבין את ההו"א שגם היבם עצמו נכלל‬
‫באיסור במקרים מסויימים )ועיין בקהילות יעקב סימן כא שמביא עוד הקשרים לזה(‪.‬‬
‫ג(רב המנונא‪ :‬לפי רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם‪ .‬וזה מאד מסתבר אם‬
‫איסור יבמה לשוק הוא תוצאה של אישות שקיימת בין היבם ושומרת יבם‪ .‬ברם‪ ,‬אם‬
‫האישות נשארת מן האח שמת‪ ,‬קשה להבין למה היא אסורה ליבם כשזינתה‪ .‬ד(ב'‬
‫יבמין‪ :‬אם האיסור נובע מהיבם אפשר לחלק בגדר האיסור כשיש ב' יבמין דאולי משום‬
‫שהיא איננה יכולה להיות האשה של שני אנשים‪ ,‬האיסור הוא לאו רגיל וקידושין תופסין‬
‫בה‪ .‬אבל אם היא אסורה מחמת המת אין חילוק באופי האיסור בב' יבמין‪ .‬ויש לעיין‬
‫בכל הנפ"מ לפי הדרך שהאישות נתרוקנה מהמת אל היבם‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪171‬‬

‫לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קידושין‬
‫תופסין בה כערוה‪ ".‬הרי דלהרמב"ם היבמה היא בגדר ספק ערוה משום‬
‫זיקתה ליבם ומשמע )וכך הבינו האחרונים הנ"ל( שיש מקצת אישות‬
‫ביניהם‪ 11.‬א"כ היינו מצפים דלפי הרמב"ם יהיה עוד הקשרים שרואים מהם‬
‫שיש אישות במקצת‪ ,‬לפחות מספק‪ ,‬בין היבם ושומרת היבם‪ .‬אבל האמת היא‬
‫ההיפוך‪ ,‬שלמרות דהאיסור נובע מזיקתה ליבם‪ ,‬כמעט אין זכר כל שהיא של‬
‫אישות ביניהם בדינים אחרים בפסקים של הרמב"ם‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬ראשונים אחרים )כמו הריא"ז ביבמות ותוס' סוטה יח‪(:‬‬
‫שפסקו כשמואל גם פוסקים כרב המנונא מספק וסוברים שהיא אסורה ליבם‬
‫מספק כשזינתה והולד הוי ספק ממזר‪ .‬לעומתם‪ ,‬הרמב"ם אינו חושש לרב‬
‫המנונא אפילו מספק )הל' יבום וחליצה ב‪:‬כ(‪" :‬והיבמה שזינת‪ ,‬והיא זקוקה‪,‬‬
‫לא נאסרה על יבמה אלא רצה חולץ רצה מיבם‪ ".‬הרמב"ם אומר במפורש‬
‫שהיא זקוקה ליבם ואעפ"כ הוא פוסק שהיא אינה אסורה‪ ,‬אפילו מספק‪ ,‬על‬
‫היבם‪ .‬כמו כן‪ ,‬שיטת הרמב"ם בולטת לגבי אכילת תרומה של שומרת יבם‬
‫כהן‪ .‬ר"ת סובר )תוס' יבמות סז‪ :‬ד"ה קנין( שמכיון שיש מקצת אישות בין‬
‫היבם ושומרת יבם‪ ,‬מה"ת היא יכולה לאכול מתרומתו כמו ארוסה‪ ,‬ורק‬
‫מדרבנן היא אינה אוכלת‪ .‬אבל הרמב"ם סובר )הל' תרומה ח‪:‬ה( ששומרת‬
‫יבם אינה אוכלת מדאורייתא והוא מדגיש שהסיבה היא שאין היבמה נחשבת‬
‫כקנויה לו בגלל שהוא "עדיין לא קנה אותה‪ ".‬וצ"ע‪ ,‬שהרי לפי הרמב"ם יש‬
‫מקצת אישות‪ .‬יתר מזה‪ ,‬לעומת הר"ן בנדרים )עה‪ .‬ד"ה כשם( שמסתפק אם‬
‫היבם מעכב זכותי האב להפר נדרי בתו לבדו כשהיא שומרת יבם‪ ,‬הרמב"ם‬
‫פוסק )הל' נדרים יא‪:‬כד( שאין היבם מפריע בזכותי האב בכלל‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫הרמב"ם מכל הראשונים‪ ,‬מצמצם ביותר הזכויות של היבם בירושה ופירות‬
‫‪ .11‬צריך להעיר שבספר המצוות )ל"ת שנז(‪ ,‬הרמב"ם כותב "שלא לבא על היבמה" ומשמע‬
‫דאפילו כשלא נתקדשה‪ .‬לעומת זה‪ ,‬בהל' יבום וחליצה )ב‪:‬יח( הרמב"ם כותב שיש‬
‫מלקות רק אם קדש ובעל‪ .‬ואולי סתירה זו היא עוד ראיה שהרמב"ם היה מסופק אם‬
‫איסור יבמה לשוק הוי כשאר חייבי לאוין שלוקין רק בקדש ובעל או שהאיסור הוי‬
‫מחמת אישות ולוקין אפילו אם בעל ולא קדש כמו בכל דבר שבערוה‪.‬‬

‫‪172‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫של שומרת יבם )הל' אישות כב‪:‬י‪ ,‬ועיין ים של שלמה יבמות ד‪:‬יג שהקשה על‬
‫שיטה הקיצונית של הרמב"ם(‪ .‬ועוד‪ ,‬נראה דלפי הרמב"ם אפילו דינים דרבנן‬
‫של זיקה כמו איסור קרובות זקוקתו אינם מחמת מקצת אישות )עיין הל' יו"ח‬
‫ו‪:‬יח ואבי עזרי שם(‪.‬‬
‫היתכן דזיקה אוסר את היבמה לשוק ומ"מ אין זכויות אחרות או‬
‫‪12‬‬
‫דינים אחרים של אישות שייכים לגבי זיקה?‬

‫‪ .12‬הגדר של זיקה ויחסה לקשר ארוס וארוסה עולה בכמה סוגיות במסכתא‪ :‬איסור קרובות‬
‫)יז‪-:‬יט‪ ,(.‬הפרת נדרים )כט‪ ,(:‬אכילת פירות‪/‬מכירת נכסים‪/‬ירושה ופדיון )לח‪-.‬לט‪,(.‬‬
‫מזונות ומעשה ידיה )מא‪ ,(:‬גט לכשאכנסנה אגרשנה )נב‪-.‬נב‪ ,(:‬כהן שנתמנה להיות‬
‫כה"ג )משנה סא‪ ,(.‬אכילת תרומה )סז‪ .(:‬וכן צריך להתייחס לעובדה דיש איסור סקילה‬
‫לארוסה שזינתה משא"כ לשומרת יבם‪ .‬יש כמה ניסוחים חשובים בראשונים בענין‪.‬‬
‫תוס' בכתובות )ב‪ :‬ד"ה לפיכך( והנמו"י )יבמות יב‪ .‬באלפס ד"ה מודים( כותבים דארוסה‬
‫אגידא לארוסתה טפי משומרת יבם ליבם‪ .‬הרמב"ן והריטב"א )קידושין ד‪ ,(:‬תוס'‬
‫בסוטה )יח‪ :‬ד"ה שומרת יבם(‪ ,‬ר"ת )תוס' סז‪ :‬ד"ה קנין( והרא"ה )כתובות קז‪ :‬ד"ה תא‬
‫שמע( מביאים ששומרת יבם אגידא ביה כארוסתו‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי מ"ד )יח‪ (:‬דזיקה ככנוסה‬
‫אולי זיקה אלימא מארוסה )ר"ן נדרים עד‪ .‬ד"ה ורבי יהושע וע"ע רא"ש יבמות ד‪:‬כה(‪.‬‬
‫גם אפשר לחלק בין זיקה ואישות לענין קנין אישות‪ ,‬איסור אישות‪ ,‬שאירות וחלות שם‬
‫מתקדשת ולומר שכמה מפנים אלו אינם שייכים‪ ,‬שייכים במקצת‪ ,‬שייכים יותר או‬
‫שייכים באופן שונה בזיקה )עיין שטמ"ק נדרים עד‪ .‬ד"ה בשלמא(‪ .‬וכן יש הגדרות‬
‫אחרות לזיקה – אישות זמנית‪ ,‬אישות המתחדשת בכל רגע‪ ,‬אישות על תנאי שמייבם‬
‫ואישות בכח ולא בפועל )עיין קה"ע יב‪:‬ב‪ ,‬גרנ"ט סימן יב(‪.‬‬
‫וניתן להציע דיש ב' דינים באופי זיקה‪ .‬יתכן דזיקה בב' יבמין או ב' יבמות שונה מזיקת‬
‫יבם אחד ויבמה אחת וגם יש מקום לחלק בין כמה יבמין וכמה יבמות‪ .‬עיין בגמ' )מד‪(.‬‬
‫שמביאה הו"א דרק במקרה של יבמה אחת תתקיים מצות יבום‪ .‬וכן יש הו"א שאין זיקה‬
‫בב' יבמין )יז‪ (:‬וכן יש מח' לגבי מ"ד זיקה ככנוסה )יט‪ (.‬אם דין זה שייך גם בב' יבמין‪.‬‬
‫ועיין בראשונים שם )תו"י ד"ה פוטר‪ ,‬ריטב"א שם ד"ה מעתה( שחולקים אם מח' זו‬
‫קיימת לגבי ב' יבמות‪ .‬ועיין בשו"ת נאות דשא )סימן לא( שסובר דזיקה היא מה"ת‬
‫ביבם אחד אבל היא מדרבנן בב' יבמין‪ .‬ועיין גם במאירי נדרים )עד‪ (.‬לגבי המח' אם ב'‬
‫יבמין יכולים להפר נדרי שומרת יבם‪ ,‬ובחזון איש )אהע"ז קלא‪:‬ב(‪ .‬גם אפשר לומר‬
‫דזיקה מחיים שונה מזיקה לאחר מיתה‪ .‬דהנה עלתה על דעתה של הגמ' )יח‪ ,(.‬וזה‬
‫מסקנת הירושלמי )ב‪:‬א(‪ ,‬דדוקא היכא דהיבמה חיה פוסקים כמ"ד יש זיקה אבל לאחר‬
‫מיתתה אין זיקה‪ .‬וע"ע בשו"ת נאות דשא )סימן לא( שפסק דזיקה מחיים הוי‬
‫מדאורייתא משא"כ בזיקה לאחר מיתה דאינה אלא מדרבנן‪ .‬ויש להסביר חילוקים אלו‬
‫בכמה דרכים ע"פ אפשריות הנ"ל לגבי אופי זיקה‪.‬‬
‫ונראה שיש סתירה כפולה בשיטות רב ושמואל לגבי זיקה‪ .‬ראינו כבר שרב סובר שיבמה‬
‫הרי היא כאשת איש ושמואל סובר שהיא אינה כאשת איש‪ .‬לעומת זה‪ ,‬בריש פרק ב'‬
‫)יז‪ (:‬שמואל סובר שיש זיקה לאסור קרובות על היבם ורב סובר שאין זיקה‪ .‬וקשה‬
‫להבין החלפה זו‪ .‬לפי תוס' ר' פרץ )כט‪ :‬ד"ה ר' אליעזר( אין כאן סתירה דהאיסור‬
‫מדרבנן של קרובת זקוקתו בכלל אינו קשור להאיסור דאורייתא של יבמה לשוק‪ .‬אבל‬
‫יש דסברי שהאיסור קרובת זקוקתו הוי מה"ת )תוס' חד מקמאי כח‪ .(:‬ועוד‪ ,‬כמה‬
‫ראשונים )עיין ריטב"א יח‪ :‬ד"ה המתן ובהערה ‪ 144‬לרב יפה'ן שם( סוברים למרות‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪173‬‬

‫מצות יבום – הקמת שם אחיו‬
‫כדי להבין שיטת הרמב"ם בענין זיקה ואיסור יבמה לשוק צריך‬
‫לנתח דבריו על רקע הנושא הכללי של אופי מצות יבום ויחסו לאישות רגילה‪.‬‬
‫מהפסוק בפרשת כי תצא )כה‪:‬ה( יש משמעויות הפוכות שהרי כתוב‪" :‬יבמה‬
‫יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה‪ ".‬התורה אכן מצוה היבם בלקיחת היבמה‬
‫"לאשה" דמשמע שיבום ואישות רגילה דומים‪ ,‬אבל לקיחה זו נפעלת רק ע"י‬
‫מעשה יבום – "ויבמה"‪ .‬ויש לשאול אם אופי וחלות של "ויבמה" שונה‬
‫מאופי וחלות אישות רגילה?‬
‫והנה‪ ,‬מובאה הו"א בגמ' )לט‪ (.‬דבעינן חליצה אפילו אחר שכנסה‬
‫ולא סגיא לה בגט‪ ,‬ויש הו"א נוספת דיש איסור להחזיר יבמתו אחר שגרש‬
‫אותה‪ ,‬אפילו אם לא נשאה איש אחר בינתיים‪ .‬הו"א אלו סוברות דאפילו‬
‫לאחר יבום לא חל כל דיני אישות רגילה ומניחות דחלות יבום שונה מאישות‬
‫רגילה‪ .‬אולם הגמ' שם בפשטות שוללת הו"א אלו לגמרי כשהיא מסיקה‪:‬‬
‫"ולקחה לו לאשה – כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר‪ ".‬ברם‪ ,‬התוס'‬
‫רי"ד )כתובות נב‪ (.‬הבין המסקנא בכיוון הפוך דרק לדינים אלו יבמה נחשבת‬
‫כאשתו‪ .‬וז"ל הרי"ד‪" :‬אע"פ שהיבם מיבמה לא איקרי לי לאנתו‪ ,‬שיבמה‬
‫נקראת ולא אשה‪ .‬והא דכתיב ולקחה לו לאשה לדרשה אתא שיגרשה בגט‬
‫ומחזירה ככל אשה דעלמא‪ ,‬אבל יבמתו נקראת וכדכתיב ויבמה‪ 13".‬וע"פ‬
‫שקרובת זקוקתו אסורה מדרבנן יש קשר בין הדין דרבנן וזיקת יבם ליבמה מדאורייתא‪.‬‬
‫לפי ראשונים אלו אפשר לתרץ הסתירה בשתי דרכים‪ :‬א( יש לחלק בין חלקי אישות‬
‫דאולי לפי רב מעמדה של שומרת יבם כוללת אי תפיסת קידושין ואיסור כשזינתה משום‬
‫שדינים אלו נובעים מקניני אישות או מדיני שאירות‪ .‬אבל רב גם סובר דאין לשומרת‬
‫יבם איסורי אישות שמחמתם הקרובות אסורות‪ .‬ושמואל הבין את מעמדה של שומרת‬
‫יבם בכיוון הפוך‪ ,‬שיש איסורי אישות בלי קניני אישות ומשום כך יש תפיסת קידושין‬
‫למרות שהיבם אסור בקרובותיה‪ .‬ב( גם אפשר לחלק בין המקור שממנו נובע האישות‬
‫ולא בין חלקי האישות )עיין רמב"ן יבמות נא‪ .‬ד"ה ור"ג(‪ .‬לפ"ז אולי רב סובר דאין‬
‫היבם אסור בקרובותיה משום שאין זיקה בין יבם ושומרת יבם‪ .‬היא נחשבת כאשת איש‪,‬‬
‫אבל לא של היבם אלא היא עדיין אגידה לאח שמת‪ .‬ולפי שמואל‪ ,‬יש זיקה בין היבם‬
‫ושומרת יבם ולכן הוא אסור בקרובותיה אבל אין לה קשר לבלעה שמת והיא אינה‬
‫כאשת איש לגביו‪.‬‬
‫‪ .13‬ועיין גם שיטה הקיצונית של הרי"ד )צוטטו לעיל הערה ‪ (9‬שמגדירה את היבמה‬
‫כאלמנת הראשון אפילו אחרי יבום עם השני‪ .‬לשון הגמ' ביבמות‪" ,‬לכל דבר"‪ ,‬קשה‬

‫‪174‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫חילוקו בין מעמד יבמה לבין מעמד אשה רגילה הרי"ד פוסק‪ ,‬דלא כרוב‬
‫ראשונים )עיין רא"ש כתובות ד‪:‬כב(‪ ,‬שאפ' אחרי יבום היבם אינו חייב לפדות‬
‫‪14‬‬
‫את יבמתו‪.‬‬
‫בנוסף להבדל בין יבום ואישות ע"ס הלשון "ויבמה"‪ ,‬מן הפסוקים‬
‫שם משמע שיש מטרה נוספת לתהליך של יבום‪ ,‬חוץ מאישות‪" ,‬והיה הבכור‬
‫אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל‪ ".‬וצריכים להבין‬
‫אם‪ ,‬ואיך‪" ,‬ולא ימחה שמו מישראל" משפיע על התהליך והחלות של יבום?‬
‫והנה אבא שאול )לט‪ (:‬סובר שצריך לכוון לשם מצות יבום בשעת הביאה‬
‫ואם כיון לדבר אחר‪ ,‬אפילו לשם אישות‪ ,‬אין מקיימים המצוה וכאילו פוגע‬
‫בערוה וקרוב להיות הולד ממזר‪ 15.‬הרי דלפי אבא שאול אישות אינה המוקד‬
‫של יבום שהרי אין מכוונים לשם אישות אלא לשם מצות יבום‪ .‬אבל לא ברור‬
‫מדבריו מה מיוחד באופי מצות יבום ואיך היא שונה מאישות רגילה? כדי‬
‫להבחין גדר מצות יבום ויחסה לאישות רגילה יש לעיין בחילוקים בין‬
‫תהליכים אלו‪:‬‬

‫טובא להבנת הרי"ד‪ ,‬אבל ע"ע בניסוח של הסוגיא המקבילה בכתובות )פב‪":(:‬כיון‬
‫שלקחה נעשית כאשתו‪".‬‬
‫‪ .14‬ויש להעיר דלפי שיטת שמואל נראה דיש ב' דינים בחלות יבום‪ .‬עיין המח' בגמ' )נו‪(.‬‬
‫בין רב ושמואל לגבי ביאות גרועות )דהיינו שוגג‪ ,‬בע"כ וכו'( שקונות ביבום משא"כ‬
‫בקידושין‪ .‬לפי שמואל ביאות אלו קונות רק לדברים האמורים בפרשת יבום‪ ,‬דהיינו‬
‫לירש אחיו ולפוטרה מיבום‪ ,‬אבל לא לשאר דיני אישות כמו ירושה ואכילת תרומה‪.‬‬
‫ונראה שלפי שמואל‪ ,‬ואולי אפילו לרב כשהיא היתה ארוסה ולא נשואה‪ ,‬חלות יבום‬
‫בביאות גרועות שונה מחלות אישות‪ ,‬ובביאה מעליא חלות יבום שוה לאישות‪.‬‬
‫‪ .15‬נחלקו הראשונים אם דינו דאבא שאול הוי מדאורייתא או מדרבנן‪ .‬עי' ברמב"ן )לט‪:‬‬
‫סד"ה אמר( שטוען דהוי מה"ת משא"כ לדעת הריטב"א )נג‪ :‬ד"ה הבא( שפי' שזה‬
‫מדרבנן‪ .‬עוד יש לעיין בדברי הבית שמואל )קסו‪:‬ה( שסובר דלפי אבא שאול‪ ,‬למרות‬
‫שהולד ממזר אם לא כיון לשם מצוה‪ ,‬מ"מ אם בא עליה לשם דבר אחר קנאה‪ .‬לפי דברי‬
‫הב"ש קנין יבום ומצות יבום הם ממש שני דינים נפרדים‪ .‬וכך אמר המנ"ח )תקצח‪:‬ו(‬
‫לגבי ביאה גרועה דיש קנין יבום בלי קיום מצוה‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪175‬‬

‫א( חלות יבום נוצרת רק ע"י ביאה‪ .‬לעומת זה‪ ,‬יש ג' דרכים ליצור‬
‫אישות רגילה – כסף‪ ,‬שטר וביאה )עי' קידושין יד‪" – .‬ואימא לכולא‬
‫‪16‬‬
‫מילתא כאשה" – שדנה בחילוק זה(‪.‬‬
‫ב( באישות רגילה יש שני שלבים‪ ,‬קידושין ונשואין וביבום כל‬
‫התהליך נעשית ע"י מעשה אחד של ביאה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬המהרי"ק )שרש קלט( סובר דביאת יבום פועלת מדין קידושי‬
‫ביאה‪ .‬לפיו‪ ,‬אין לומר דטעם חילוקי דינים הנ"ל הוי משום שמעשה היבום‬
‫שונה‪ ,‬אפילו במקצת‪ ,‬מאישות רגילה אלא יש לתלות הבדלים אלו בגורמים‬
‫צדדיים‪.‬‬
‫אבל יש שחולקים על המהרי"ק וסוברים שיבום שונה באופן מהותי‬
‫מאישות רגילה וביאת יבום אינה מדין קדושי ביאה‪ 17.‬ויש להציע דהיסוד של‬
‫"ולא ימחה שמו מישראל" הוא ההבדל העיקרי בין תהליכי יבום ואישות‪ .‬אם‬
‫מטרת היבום היא הקמת שם לאחיו שמת העובדות שביאה היא דרך היחידה‬
‫לקנין יבום וגם שמייבמים ע"י ביאה בלי שלב אחר מובנות – דכל מטרת‬
‫תהליך זה הושלם אך ורק ע"י ביאה המנסה להקים זרע‪.‬‬
‫ויש להביא סמוכין להבנה זו‪ .‬ראשית כל‪ ,‬יתכן דחלות יבום שונה‬
‫מאישות רגילה מחמת הקמת שם אחיו‪ .‬מהירושלמי )יבמות א‪:‬א( נראה‬
‫דלחד מ"ד חלות יבום שונה מאישות רגילה לענין חיוב הבעל בעונת אשתו‪.‬‬
‫‪ .16‬יש כמה חילוקים בין קדושי ביאה ושאר דרכי קידושין כגון אמירה‪ ,‬שליחות‪ ,‬תנאי‪,‬‬
‫עדים‪ ,‬קטן וכו'‪ .‬וכן יש הו"א בגמ' קידושין )י‪ (.‬דביאה עושה נשואין‪ ,‬ומאחת‬
‫מהמקורות לקדושי ביאה – "בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה" )שם ט‪– (:‬‬
‫נראה דקדושי ביאה אינו מעשה קנין אלא חלות שנוצרת ממילא‪ .‬ואולי הטעם לחילוקים‬
‫אלו הוא שיש קשר בין קדושי ביאה וביאת יבום‪ .‬ומעניין שלפי הרמב"ם קדושי ביאה‬
‫הוא הדרך העיקרית של קידושין )עי' ספר המצות עשה ריג(‪.‬‬
‫‪ .17‬עיין בדברי השואל בתשובה שם‪ .‬ועיין בתוס' )מט‪ :‬ד"ה סד"ה הכל( שמביאים בשם‬
‫ר"ת דיבמה הוי לאו בת תפיסת קידושין‪ .‬ועיין גם בגר"ח על הש"ס )סימן פב( שהבין‬
‫דביאת יבום אינה פועלת מדין קדושי ביאה אלא היא קנין חדש של יבום‪ .‬ועיין שם‬
‫בדבריו ובהסברו לשיטת רש"י )יבמות נב‪ .‬ד"ה נתן( ואכמ"ל‪ .‬וע"ע בשו"ת זרע אברהם‬
‫להרב מנחם זעמבא )ב‪:‬כד( וגם בקונטרוסי שיעורים )קידושין עמ' ‪ (220‬שסוברים כמו‬
‫המהרי"ק‪ .‬ויש לעיין אם עוד דיני קידושין – אמירה‪ ,‬ברכה‪ ,‬שמחה – קיימים ביבום‪.‬‬
‫ושאלות אלו עולות בהקשרים אחרים של אישות כגון יעוד‪ ,‬יפת תואר‪ ,‬ופילגש ואכמ"ל‪.‬‬

‫‪176‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫מובא שם דר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו ובעל אותה חמשה פעמים‬
‫דרך סדין‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו אחרי ביאה ראשונה דין עונה שקיים באישות רגילה‬
‫‪19‬‬
‫אינו קיים ביבום‪ 18‬משום שהיא איננה נחשבת כאשתו במובן הרגיל‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬שיטת ר' יוסי בן חלפתא מבוססת על הבנת יבום הנ"ל המדגישה‬
‫את הקמת שם אחיו‪ .‬לפיו‪ ,‬תפקיד כל ביאה בין יבם ויבמתו הוא להקים זרע‬
‫‪20‬‬
‫לאחיו שמת ומשום כך בועלים דרך סדין בלי קיום דין עונה‪.‬‬
‫ואפילו אם החלות שנוצרת ע"י יבום שוה לאישות רגילה‪ ,‬עדיין יש‬
‫מקום לומר דתהליך יבום שונה באופן עקרוני מתהליך אישות מחמת הרעיון‬
‫דהקמת שם אחיו‪ .‬בגמ' קידושין )ד‪ (:‬יש הו"א ללמוד קידושי ביאה מביאת‬
‫יבום‪ .‬הנחת ההו"א ברורה – אישות ויבום דומים ואפשר ללמוד אחד מהשני‪.‬‬
‫אבל למסקנא אין לומדים ביאת קידושין מביאת יבום ד"מה ליבמה שכן‬
‫זקוקה ועומדת"‪ 21.‬לפי המהרי"ק הנ"ל אפילו למסקנא אופי ביאת יבום‬
‫וקדושי ביאה זהים ורק נדחה הלימוד בגמ'‪ .‬אבל הר"י )תוס' ד‪ :‬ד"ה מה(‬
‫הבין דכוונת הגמ' היא שמהות מצות יבום שונה לגמרי מאישות רגילה ומשום‬
‫כך א"א ללמוד ביאת קידושין מביאת יבום‪ ,‬וז"ל‪" :‬שעיקר מצותה להקים‬
‫לאחיו שם הילכך נקל לה להקנות בביאה יותר מאשה‪ ".‬לפי הר"י‪ ,‬המוקד של‬
‫‪22‬‬
‫יבום הוא להקים זרע לאחיו שמת‪ ,‬ומעשה היבום משתקף את יסוד זה‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬

‫וכך הבין האבן האזל בירושלמי )בסוף ההשמטות לספר נשים‪ ,‬ועיין בנו"כ על הירושלמי‬
‫שפירשו אחרת(‪ .‬וע"ע בריטב"א )מד‪ .‬ד"ה עצה טובה( שסובר דחיוב היבם בעונת‬
‫יבמתו לעולם הוי פחות מחיובו של בעל רגיל‪ .‬וע"ע לקמן‪.‬‬
‫גם גדר חיוב עונה‪ ,‬אם זה חלק מחלות האישות או חיוב צדדי‪ ,‬חשוב לדיון דידן )ועי'‬
‫תוס' כתובות נו‪-.‬נו‪ ,(:‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫וצריך להעיר שהירושלמי שם מקשרת את שיטת אבא שאול‪ ,‬דצריך לכוון דוקא לשם‬
‫מצוה‪ ,‬לר' יוסי בן חלפתא ומשמע דגם שיטת אבא שאול מבוססת על הרעיון דהקמת‬
‫שם אחיו‪.‬‬
‫ועיין בקידושין )מד‪ (.‬שהגמ' מזכירה ביטוי זה כדי לחלק בין קבלת קידושין וקבלת‬
‫מאמר ע"י נערה‪.‬‬
‫עד כמה הרעיון דהקמת שם אחיו משפיע על מעשה יבום הוא מח' ראשונים לגבי‬
‫העראה בביאת יבום‪ .‬לפי הר"י )תוס' כ‪ .‬ד"ה ובא( רק בעינן יבם ויבמה שראויים להקמת‬
‫שם אבל אין צורך שמעשה היבום תהיה ביאה הראויה להקמת שם ולכן מקיימים המצוה‬
‫בהעראה )השוה לשיטת הר"י בתוס' נה‪ :‬לגבי ביאת יבום באבר מת(‪ .‬לפי הרמב"ן )כ‪:‬‬
‫ד"ה גזרה( והרשב"א )כ‪ :‬ד"ה אלא( על אף שקונה ביבמתו בהעראה‪ ,‬המצוה נמשכת עד‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪177‬‬

‫ועוד‪ ,‬משמע מדבריו שאפילו אופיה של זיקה מושפעת מרעיון זה שהרי הגמ'‬
‫מחלקת בין יבום ואישות מחמת "זקוקה ועומדת" והר"י מייסד חילוק זה על‬
‫הקמת שם אחיו‪ .‬לפ"ז יש להסביר שמטרת מעמד הביניים של זיקה היא‬
‫לאמץ יבום שמקים זרע למת‪.‬‬

‫הקנו לו מן שמים – זיקה ומצות יבום להרמב"ם‬
‫ע"פ היסוד דהקמת שם אחיו מובן שע"י ביאה דוקא מתחילים‬
‫וגומרים יבום‪ ,‬אבל נשאר הבדל יסודי א' בין יבום לבין אישות בלי הסבר‪.‬‬
‫הנה ביבום לא בעינן דעת שניהם כדאיתא במש' )נג‪ (:‬דביאות גרועות קונות‬
‫ביבום וביניהן נרשמה ביאה בשוגג ובאונס‪ 23.‬לעומת זה‪ ,‬באישות רגילה יש‬
‫צורך של דעת מצד הבעל ומצד האשה )קידושין ב‪ 24.(:‬ועוד‪ ,‬גישת הנ"ל אינו‬
‫מפרש את שיטת הרמב"ם‪ ,‬דהנה כשנעיין בדבריו יוצא שהוא מחלק באופן‬
‫עקרוני בין אישות ויבום אבל הוא לא מזכיר את הרעיון דהקמת שם אחיו‪.‬‬

‫סוף הביאה משום שבעינן ביאה הראויה להקמת שם‪ .‬הריטב"א )סא‪ .‬ד"ה אלא( מרחיק‬
‫לכת וסובר דאין קיום מצוה כלל עד סוף ביאה‪ .‬המאירי )עמ' ‪ (84‬סובר שביאה ראשונה‬
‫של יבום אינה ביאה הראשונה ממש שהרי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה ובעינן‬
‫ביאה הראויה להקמת זרע‪ .‬ועיין בריטב"א )יז‪ :‬ד"ה חדא( שמסביר ההו"א דיש יבום רק‬
‫באח מן האב ומן האם ע"פ הרעיון דהקמת שם אחיו‪ .‬וכן יש לעיין באנשים ונשים‬
‫שאינם עולים ליבום – כגון אשת מומר‪ ,‬קטן וקטנה‪ ,‬איילונית‪ ,‬אשת סריס ועוד – מחמת‬
‫הרעיון דהקמת שם אחיו‪ .‬וע"ע בגמ' )כד‪ (.‬שדנה בפירוש הקרא דולא ימחה שמו‬
‫בישראל לענין קריאת שם הולד וירושת היבם‪.‬‬
‫‪ .23‬ובאמת‪ ,‬אולי ע"פ המהלך שמתמקד בהקמת שם אחיו יצטרך דעת‪ .‬עיין הערה ‪20‬‬
‫שהצענו דהא דבעינן לפי אבא שאול לכוון למצות יבום מבוסס על היסוד דהקמת שם‬
‫אחיו‪ .‬ולפ"ז יש מקום לומר דאין קונים יבמה אלא בסוף הביאה שהרי כל הקנין תלוי‬
‫בהקמת שם אחיו )עיין במילואים של רב יפה'ן בחידושי הריטב"א סימן ז אות ד(‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬לפי המאירי )קידושין ב‪ (:‬העדר דרישת דעת ביבום אינו מסמל הבדל בין יבום‬
‫ואישות אלא הוא מחמת גזה"כ‪.‬‬
‫‪ .24‬יש סמוכין שדרישת דעת בקידושין אינה עקרונית‪ .‬עיין במאירי )קידושין ב‪ (:‬שכותב‬
‫דבעינן דעתה של אשה בקידושין רק משום "דאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו‪".‬‬
‫וע"ע בציונים לתורה לרב יוסף ענגיל )כלל לט( ובפירוש רב ירוחם פישל פערלא לספר‬
‫המצוות לרס"ג )א‪ (574:‬שסוברים שדעת האשה בקידושין היא משום גזירת הכתוב‬
‫ד"והיתה לאיש אחר" שיש לאשה הבחירה להחליט את בעלה‪ ,‬וכשאין לאשה בחירה זו‪,‬‬
‫כגון יבמה שאסורה לאחרים‪ ,‬אין צורך בדעתה‪ .‬מאידך‪ ,‬יש לומר דבעינן דעתם כדי‬
‫ליצור צירוף בין האיש והאשה‪ ,‬שהרי לפני קידושין אין קשר ביניהם בכלל‪ .‬לפ"ז‬
‫העובדה דאין צורך של דעת ביבום מובן משום שכבר יש צירוף בין היבם ויבמתו‪ .‬וכן‬
‫אפשר לומר דביאת יבום גומר לבד בלי שלב אחרת משום שהם כבר מצורפים זה לזה‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫ונראה להציע מהלך אחרת שמחלק באופן עקרוני בין יבום ואישות‬
‫וגם מסביר את העדר דרישת דעת ביבום‪ .‬מובא במש' )לח‪ (.‬הדין שכתובת‬
‫היבמה היא על נכסי בעלה הראשון והגמ' )לט‪ (.‬מסבירה דין זה‪" :‬מ"ט –‬
‫אשה הקנו לו מן השמים‪ ".‬זה פעם הבלעדי שביטוי זה מופיע בש"ס‪ 25,‬אבל‬
‫הרמב"ם הבין דהמושג 'הקנו לו מן שמים' הוא גם סימן וגם סיבה לכל‬
‫ההבדלים בין יבום ואישות רגילה‪.‬‬
‫בריש הל' יבום וחליצה‪ ,‬הרמב"ם מיד מצטט הלכה זו של כתובה‬
‫ותולה הלכות אחרות במושג דהקנו לו משמים‪ ,‬וז"ל )א‪:‬א(‪" :‬מצות עשה‬
‫שייבם אדם אשת אחיו מאביו בין מן הנשואין בין מן האירוסין אם מת בלא‬
‫זרע ‪ . . .‬מן התורה אינו צריך לקדש שזו אשתו היא שהקנו לו מן השמים אלא‬
‫יבא עליה וכתובתה על נכסי בעלה שמת‪ ".‬הנה הרמב"ם ראה בדין דכתובתה‬
‫על נכסי בעלה שמת בפרט‪ 26,‬והבין מהביטוי דהקנו לו מן שמים בכלל‪ ,‬מהות‬
‫המיוחדת של זיקה ויבום‪ .‬אין צורך בקידושין‪ ,‬לפי הרמב"ם‪ ,‬משום שלא‬
‫מדובר באישות רגילה אלא בדין חדש – זיקה שהקנו לו מן שמים‪.‬‬

‫‪ .25‬רבי אלעזר במשנה במסכת נדרים )עד‪ (.‬מביא רעיון זה להצדיק שיטתו דיבם יכול להפר‬
‫נדרי שומרת יבם אע"פ שארוס אינו מפר נדרי ארוסתו‪ ,‬אבל כל הראשונים חוץ מתוס' חד‬
‫מקמאי )כט‪ (:‬פוסקים דלית הלכתא כוותיה‪.‬‬
‫‪ .26‬הרמב"ם אזיל לשיטתו כשהוא מעריך המשמעות של הדין דכתובתה הוי על נכסי בעלה‬
‫הראשון‪ .‬עיין במאמרו של מו"ר הגר"מ רוזנצוייג בענין שיטת הרמב"ם בחיוב כתובה‬
‫)בית יצחק חוברת כו(‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬חיוב כתובה להרמב"ם מאפיין חלות אישות רצינית‬
‫ופורמלית ואינו רק כדי למנוע הסיכוי של גירושין‪ .‬א"כ‪ ,‬העדר חיוב כתובה מן היבם‬
‫ליבמתו משום "דהיבמה הקנו לו משמים" מורה לנו שיש חילוק עקרוני בין חלות יבום‬
‫לבין חלות אישות רגילה‪ .‬וע"ע ברשב"א )לח‪ :‬ד"ה אדמיפלגו( שסובר דמכיון דאין‬
‫כתובתה על נכסי היבם ממילא היבם אינו אוכל מפירות שלה והוא אינו חייב לפדותה‪.‬‬
‫וע"ע בתוס' ישנים )לט‪ .‬ד"ה אומר השר( שהבין דאפ' בהו"א לא עלתה על דעתה של‬
‫הגמ' לחייב היבם בכתובת יבמתו לחוד אלא תהא לה ב' כתובות‪ .‬לאור זה צריך לעיין‬
‫במקרה דאין נכסים לבעל הראשון שהגמ' )לט‪ (.‬פוסקת שהיבם חייב בכתובתה‪ .‬הגמ'‬
‫)כתובות נג‪ ,:‬שם פב‪ (:‬הסתפקה אם יש חילוק בין כתובה זו וכתובה רגילה והראשונים‬
‫נחלקו אם שיעור הכתובה היא מאה )רמב" הל' אישות כב‪:‬יד( או מאתיים )ריב"ש‬
‫בשטמ"ק כתובות פב‪ .(:‬ויש להסביר ע"פ היסוד דהקנו לו משמים שאפילו היכא שיש‬
‫לה כתובה מן היבם מ"מ שאני אופי כתובה זו משום שהיא רק מדרבנן דכל טעמה היא‬
‫שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכתובת היבם רק ממלא מקום ומשלים חיובי אחיו‬
‫שמת‪ .‬ומהגמ' ביבמות )פה‪ (.‬יוצאת שביבמה שהיתה שניה לבעל אין היבם חייב לתת‬
‫לה כתובה )עיין רמב"ם הל' יו"ח ב‪:‬יז ובמ"מ שם(‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪179‬‬

‫ראשונים אחרים גם משתמשים במושג זה בכדי לחלק בתחומים‬
‫אחרים בין יבום ואישות באופן עקרוני‪ .‬למשל‪ ,‬הריטב"א )מד‪ .‬ד"ה עצה‬
‫טובה( סובר שחיוב עונה שונה ביבום מאשה רגילה "כיון דאשה הקנו לו מן‬
‫השמים וליבום רמיא קמיה בעונה כל דהוא סגי ליה‪ ".‬יש שמביאים הקנו לו‬
‫מן שמים גם לגבי הדיון של עדים על מעשה היבום )עי' משל"מ הל' יו"ח‬
‫ב‪:‬ד(‪ .‬דהנה‪ ,‬יש סוברים שצריכים עידי קיום ביבום כמו קידושין )ריא"ז‬
‫יבמות לח‪ :‬ברי"ף( אבל יש שמחלקים בין יבום ואישות בנושא זה‪ .‬לפי‬
‫הרמב"ם )ע"פ הגר"ח הל' יו"ח ד‪:‬טז‪ ,‬אבל עיין ערה"ש אה"ע קסו‪:‬ט שחולק(‬
‫מספיק בעידי בירור על מעשה היבום‪ ,‬והרשב"א )שו"ת ד‪:‬שכח( סובר דלא‬
‫בעינן עדים כלל ביבום‪" ,‬אלא אפילו בא עליה בינו לבינה קנאה דזו אשה היא‬
‫‪27‬‬
‫שהקנו לו מן השמים‪".‬‬
‫ונראה להסביר שדברי ראשונים הנ"ל בנויים על חילוק יסודי בין‬
‫יבום ואישות‪ .‬באישות רגילה הבעל והאשה יוצרים את קנין האישות וגם את‬
‫חלות האיסור של האשה‪ .‬מכיון שכן‪ ,‬בעינן דעת שניהם וגם עידי קיום כדי‬
‫ליצור חלויות אלו‪ .‬אבל שאני יבום מאישות רגילה‪ ,‬שהרי היבם ויבמתו לא‬
‫יצרו זיקתם אלא מן שמים הקנו אותה ליבם‪ .‬ונראה דמעמד זה של זיקה‬
‫משפיע על‪ ,‬ומגדיר את‪ ,‬דיני יבום‪ .‬מכיון דמן שמים היא זקוקה ליבם‪ ,‬בכלל‬
‫לא שייך מעשה קידושין בין יבם ויבמתו כמו שכתב הרמב"ם‪ .‬וע"פ יסוד זה‬
‫הא דלא בעינן דעת ביבום היא תחונה מהותית באופי יבום כדכתב הרמב"ם‬
‫בעצמו בפיהמ"ש )ריש פ"ו דיבמות( דמכיון דאשה הקנו לו מן שמים א"כ כל‬
‫ביאה קונה אפ' בלי דעת שניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬מכיון דלא מדובר בתהליך של‬
‫אישות רגילה‪ 28,‬א"כ לא שייך הכללים של אישות רגילה אלא יבמה נקנית‬
‫‪ .27‬וכן הריטב"א )לט‪ :‬סד"ה ת"ה( סובר דחרם דרב"ג אינו שייך לגבי יבמה משום‬
‫שהאישות של יבום שונה מאישות רגילה משום שהקנו לו משמים‪ ,‬וכן הוא סובר )סח‪.‬‬
‫ד"ה סד"א( שיבם קטן מאכיל תרומה ליבמתו מה"ת‪ ,‬אע"פ שהוא לאו בר אישות‪ ,‬משום‬
‫שהקנו לו משמים‪.‬‬
‫‪ .28‬העובדה שיבום מהני בע"כ יכול להסביר הא דאין כתובה על נכסי היבם )עיין רש"י לט‪.‬‬
‫ד"ה מן השמים(‪ .‬ניתן לומר דחיוב כתובה נובע מדעתו לקדש ומשו"ה יבם אינו חייב‬
‫בכתובת יבמתו‪ .‬לפ"ז אפילו אם הכתובה עצמה אינה קיום באישות )עיין לעיל‬

‫‪180‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫בע"כ‪ .‬וגם מובן שיטתו )וגם דעת הקיצונית של הרשב"א( דלא צריכים עידי‬
‫קיום שהרי מעשה יבום ודעתם של היבם ויבמה אינם יוצרים את החלות‪.‬‬
‫ולפי הריטב"א‪ ,‬אפילו חלות יבום שונה מאישות רגילה לענין חיוב היבם‬
‫בעונת אשתו משום הכלל דהקנו לו מן שמים‪.‬‬
‫מו"ר הגר"מ רוזנצוייג ניסח את שיטת הרמב"ם קצת אחרת ע"י‬
‫חילוק בין הגדרת הזיקה כלפי היבם וכלפי שומרת יבם‪ .‬הוא הציע דאפשר‬
‫לפרש ברמב"ם שיש מקצת אישות לגבי זיקה‪ ,‬אבל האישות היא רק מצד‬
‫האשה ומבחינתה‪ .‬מן התורה היא נחשבת כאשת איש אבל מכיון דיש ליבם‬
‫האופציה לחלוץ א"כ הוא לא מוגדר כבעלה במובן הרגיל‪ .‬וכך משמע‬
‫מלשון הרמב"ם שהיבם אינו מאכיל תרומה לשומרת יבם משום "שהוא עדיין‬
‫לא קנה אותה" )הל' תרומה ח‪:‬ה(‪ 29.‬זאת אומרת‪ ,‬שהיבמה נחשבת כאשת‬
‫איש אבל היבם עדיין אינו בעל דידה‪ .‬לפי גישה זו יוצא דתהליך של יבום‬
‫‪30‬‬
‫שונה באופן עקרוני מאישות משום שאין היבם נחשב בעל‪.‬‬
‫הערה ‪ (26‬מ"מ העדר דרישת כתובה מראה חילוק מהותי בין יבום ואישות לענין דעת‪.‬‬
‫‪ .29‬יש סמוכין לומר שהאפשרות שהיבם יחלוץ אותה משפיעה על היחס ביניהם מדברי תוס'‬
‫ביבמות )מט‪ :‬סד"ה הכל(‪ .‬תוס' סוברים דאין ממזר מיבמה‪ ,‬אפילו לפי רב שסובר דאין‬
‫קידושין תופסים ביבמה‪ ,‬משום דכיון שיבמה עומדת לחלוץ היא נחשבת כבת תפיסת‬
‫קידושין‪ .‬ומעניין שהרמב"ם תמיד מתאר את זיקה כדבר שבבעלותו של היבם )עיין‬
‫בכותרת‪ ,‬א‪:‬יד‪ ,‬ו‪:‬ט‪-‬כא(‪ ,‬וזה מאד מדוייק לפי גישה זו‪ .‬ולשון הרמב"ם גם מדוייק לפי‬
‫שיטתו )עיין ריש הל' יו"ח והשוה לסה"מ מ"ע רטז‪-‬ריז( שרק היבם מצווה ביבום‬
‫וחליצה‪ .‬מו"ר הביא ראיה לפירושו ברמב"ם מהל' אישות )ז‪:‬טו(‪" :‬האומר ליבמה הרי‬
‫את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ לך יבמיך הרי זו מקודשת הואיל ואילו קידשה עתה‬
‫היו קידושין תופסין בה מספק‪ ".‬וקשה להבין דבריו שהרי למה היא מקודשת בודאות‬
‫מחמת העובדה דאילו קידשה עתה היו ספק קידושין ולמה אין כאן חסרון של דבר שלא‬
‫בא לעולם? ויש שגרסו ברמב"ם שהיא מקודשת רק מספק )עיין בשינוי נוסחאות‬
‫ברמב"ם פרנקל(‪ .‬אבל הכס"מ )שם( גורס כגירסא שלנו ברמב"ם‪ .‬ומו"ר הציע דאם‬
‫זיקה הוי מקצת אישות רק מצד האשה אבל אין היבם נחשב כבעל נוכל להבין למה אין‬
‫בעיה של דבר שלא בעולם‪ .‬שהרי אם כל הבעיה בדשלב"ל היא חסרון בבעלות‪ ,‬אין כאן‬
‫בעלות מצד היבם‪ .‬ומשום כך הואיל ואילו קידשה עתה היו קידושין תופסין מספק מפני‬
‫שאין כאן בעל‪ ,‬אם האיש אומר לאחר שיחלוץ ליך יבמיך‪ ,‬היא ודאי מקודשת ולא שייך‬
‫דשלב"ל )הנחה זו דבעיית דשלב"ל היא בבעלות איננה מוכרחת(‪ .‬ועיין לקמן הערות‬
‫‪ 51,50‬דיש עוד ראיות לחילוק זה‪.‬‬
‫‪ .30‬יש להעיר דמניסוח אחד של הרמב"ם משמע שהיבם מוגדר כבעל‪ .‬הוא כותב בהל'‬
‫גירושין )ג‪:‬ו( לגבי דיני כתיבת גט לשמה‪" :‬כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גירשה בו הרי זה‬
‫ספק גירושין הואיל ואינו אשתו גמורה כשכתבו‪ ".‬הרמב"ם מסתפק אם גט שנכתב‬
‫כשהוא היה יבם והיה לו רק זיקה נחשב כגט שנכתב לשמה‪ .‬ומשמע שיש ליבם מקצת‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪181‬‬

‫לפי הבנות אלו בשיטת הרמב"ם לגבי זיקה יש להציע הבנה חדשה‬
‫באופי מצות יבום‪ .‬ועי' בלשון הרמב"ם )הל' יו"ח ב‪:‬טז(‪" :‬יבמה שתבעה‬
‫היבם לחליצה והיא אומרת איני חולצת ולא נוטלת כתובה אלא אשב בבית‬
‫בעלי כשאר כל האלמנות אין שומעין לה שהרי הקנו אותה לזה מן השמים‬
‫ורצה מיבם רצה חולץ ונותן כתובתה‪ ".‬לפי הרמב"ם‪ ,‬זיקה היא מעמד חדשה‬
‫שטעונה פתרון – או יבום או חליצה – מחמת שהקנו לו משמים‪ ,‬ואינו רשאי‬
‫להשאר כזקוקה‪ .‬א"כ י"ל דכל היסוד של מצות יבום הוא לטפל בה‪ ,‬להגשים‬
‫את‪ ,‬ולבנות על המעמד של זיקה‪.‬‬
‫כעת נוכל לחזור לשיטת הרמב"ם לגבי איסור יבמה לשוק‪ .‬שאלנו‬
‫דאם האיסור נובע מזיקתה ליבם למה לא מוצאים שאר דיני אישות לגבי‬
‫זיקה‪ .‬ונראה ע"פ מה שבארנו דלפי הרמב"ם כמו שזיקה ומצות יבום שונה‬
‫מאישות רגילה משום שהיבמה הקנו לו משמים‪ ,‬גם איסורה לשוק לפני יבום‬
‫אינו מחמת רמה של אישות רגילה‪ .‬לפי הבנתנו ברמב"ם‪ ,‬היבמה זקוקה לו‬
‫ויש קשר כל כך חזק ביניהם שאיסורה לשוק הוי ספק דבר שבערוה‪ ,‬ולפי‬
‫גישת מו"ר הספק דבר שבערוה נובע מהאישות שקיימת רק מצדה ולא מצדו‪,‬‬
‫אבל אין יחסם דומה לאישות קלאסית‪ .‬עכשיו מובן שלפי הרמב"ם כל דיני‬
‫אישות – הפרת נדרים‪ ,‬אכילת תרומה‪ ,‬איסור קרובות‪ ,‬איסורה כשזינתה‪,‬‬
‫ירושה ופירות – אינם שייכים ליבם מפני שהיבמה זקוקה לו אבל הוא אינו‬
‫ארוסת יבמתו‪ ,‬אפילו במקצת‪.‬‬
‫ולכ' זה משמעות הכותרת של הרמב"ם‪" :‬שלא תנשא יבמה לאיש‬
‫זר עד שתסור רשות היבם מעליה‪ ,‬והאשה שהיא ראויה ליבום נקראת זקוקה‬
‫ליבום‪ ,‬ורשות היבם נקראת זיקה‪ ".‬הרמב"ם מדגיש בדברים ארוכים אלו‬
‫שמעמד זקוקה מיוחד לתהליך יבום והאיסור נובע מיחסה ליבם וזה ספק דבר‬

‫בעלות כלשון הרמב"ם דאינו אשתו גמורה‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫שבערוה‪ ,‬אבל אין האיסור מאפיין מצב של אישות רגילה ואין זיקה זהה‬
‫‪31‬‬
‫לשום מעמד של אשה רגילה‪.‬‬
‫לסכם‪ ,‬יש כמה דרכים בראשונים גם לגבי הגדרת איסור יבמה‬
‫לשוק וזיקה וגם לגבי אופי מצות יבום‪ .‬ויש שמסבירים את ההבדל היסודי‬
‫בין יבום ואישות ע"פ המטרה של הקמת שם אחיו‪ .‬אבל לפי הרמב"ם המושג‬
‫של "הקנו לו משמים" מתאר ומגדיר איך זיקה ומצות יבום שונות במהותן‬
‫‪32‬‬
‫מאישות רגילה‪.‬‬

‫גדר חליצה‬
‫ונראה דהבנות השונות של זיקה ומצות יבום משפיעות על הגדרת‬
‫אופיה של חליצה‪ .‬וכמו שנתחנו את היחס בין יבום ואישות כך צריכים‬
‫להבחין את היחס בין חליצת יבמה וגט אשה‪ .‬הנה‪ ,‬בתורה כתוב )דברים‬
‫כה‪:‬ז‪-‬י(‪" :‬ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל‬
‫הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי‪ .‬וקראו לו‬
‫זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה‪ .‬ונגשה יבמתו אליו‬
‫לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה‬
‫לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו‪ .‬ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל‪".‬‬

‫‪ .31‬לפי גישה זו ברמב"ם יש נפק"מ נוספת לגבי המח' אם קדושין או נשואין לאחות זקוקתו‬
‫מפקיעים את זיקה מה"ת‪ .‬הריטב"א )יז‪ (:‬סובר שאפ' נשואין לא מפקיעים זיקה מה"ת‪.‬‬
‫ונראה להסביר שאישות וזיקה נפעלות במישורים שונים לגמרי‪ .‬מכיון דאין עימות בין‬
‫אישות ע"י קידושין‪/‬נשואין והזיקה‪ ,‬אין קידושין או נשואין מפקיעים אותה‪.‬‬
‫‪ .32‬לאור כל זה צריכים להבין את גדר מאמר‪ .‬לפי שיטת ב"ש )יח‪ (.‬ע"פ רוב ראשונים‪,‬‬
‫וכמה דעות בירושלמי )ב‪:‬א(‪ ,‬גם מאמר קונה ביבמה מדאורייתא‪ ,‬או לגמרי או במקצת‬
‫לאוסרה לאחין‪ .‬ואולי לפי דעות אלו‪ ,‬יש ב' דרכים לקנות יבמה‪ :‬אחד בדרך יבום דהיינו‬
‫בביאה‪ ,‬ואחד בדרך אישות רגילה דהיינו ע"י מאמר‪ .‬ועיי"ש בלשון הירושלמי‪ .‬וגם‬
‫יתכן דמאמר הוי עוד דרך של יבום ואינו קשור לקידושין דעלמא בכלל או שמאמר הוי‬
‫דרך קידושין שמיוחד למעמד של זקוקה‪ .‬עיין יבמות יט‪ :‬וקידושין מד‪ .‬בענין דעתה‬
‫במאמר ובשיטה לא נודע למי בקידושין שם )ד"ה ה"ג(‪ .‬וע"ע בגמ' יבמות נב‪ .‬בענין‬
‫פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת אירוסין ונשואין ובתוס' הרי"ד על הירולשמי‬
‫)ה‪:‬ב(‪ .‬ועיין יבמות כט‪ :‬ונדרים עד‪-.‬עה‪ .‬אי מאמר עושה נשואין לענין כמה דברים‪.‬‬
‫ועיין שם בנדרים )עד‪ (:‬שהגמ' מתארת את מאמר בביטוי "שקנה לעצמו ע"י שמים‪".‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪183‬‬

‫הפסוקים עצמם לא מזכירים שע"י החליצה היא מותרת לשוק‬
‫ואיסור יבמה לשוק נפקע‪ .‬בניגוד לזה‪ ,‬לגבי גט אשה היתר האשה לשוק‬
‫מפורש בפסוקים ועומד במרכז תיאורו‪ .‬התורה מדגישה כמה פעמים שמטרת‬
‫הגט היא לסלק אותה מהבעל ולהתירה לאחרים )דברים כד‪:‬א‪-‬ב(‪" :‬וכתב לה‬
‫ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו‪ .‬ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש‬
‫אחר‪ ".‬ובאמת‪ ,‬הגמ' בקידושין )יד‪ (.‬שואלת מאיפה יודעים שהיבמה קונה‬
‫את עצמה ע"י חליצה ורש"י )ד"ה מנלן( מפרש ד"דילמא מצות חליצה הוא‬
‫דרמא רחמנא עלה ולעולם לא משתריא‪ ".‬הגמ' מסיקה שיש היתר ולומדים‬
‫זה מדרשה‪" :‬ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל – כיון שחלץ בה נעל‬
‫הותרה לכל ישראל‪".‬‬
‫ויש לחקור מה מסקנת הגמ' בפרט‪ ,‬ומה גדרה של חליצה בכלל‪.‬‬
‫ויש להציע שלש גישות יסוד בענין‪:‬‬
‫א( אפשר לומר שאפילו למסקנא חליצה בעקרון הוי מעשה מצוה‪,‬‬
‫ושונה לגמרי מגט אשה‪ ,‬כמו משמעות הפסוקים‪ .‬דרשת הגמ' רק‬
‫‪33‬‬
‫מוסיפה דכשמקיימים מצות חליצה יש גם היתר לשוק‪.‬‬
‫‪ .33‬עיין בהעמק שאלה להנצי"ב )קנד‪:‬א( שמביא כמה ראיות לגישה זו‪ .‬הוא מדייק מניסוח‬
‫"מצות חליצה" )משנה קא‪ (.‬לעומת דיני חליצה )שהוא הביטוי לגבי דיני ממונות(‬
‫דחליצה בעקרון הוי מצוה‪ .‬וכן הוא מסביר דיש צורך בדרשה מהפסוק וקראו לו זקני‬
‫עירו ללמד שהיבמה הולכת אחר היבם אע"פ שהיא רוצה המתיר ופשוט שהיא צריכה‬
‫לחזור אחר ההיתר‪ ,‬משום שיש מצות חליצה והייתי סובר שהיבם הולך אחר היבמה‬
‫בכדי לקיים מצותו‪ .‬הוא מביא עוד ראיה משיטת ר' יהודה )סנהדרין יח‪ (.‬שמלך יכול‬
‫לחלוץ ליבמתו אע"פ שאין כבודו מחול משום דמצוה שאני‪ .‬אבל אפשר לדחות ולומר‬
‫דלשון מצות חליצה לאו דוקא‪ .‬וגם הר"י מיג"ש )שו"ת סימן קיז( סובר בדיוק ההיפך‬
‫מהנצי"ב דהפסוק וקראו לו זקני עירו מלמד אותנו שחליצה הוי מתיר ולכן היבמה‬
‫הולכת אחר היבם‪ .‬וכן אפשר לדחות הראיה משיטת ר' יהודה שהרי החכמים חולקים‬
‫עליו וסברים שמלך אינו יכול לחלוץ‪ .‬ועיין בשו"ת עונג יו"ט )סימן קעו( שמביא ראיה‬
‫לגישת מצוה מהראשונים הסוברים דחליצה בסנדל של ע"ז כשירה משום דמצות לאו‬
‫ליהנות ניתנו‪ .‬הוא מסביר שאין הנאת היתרה לשוק נחשבת כהנאה מהסנדל משום‬
‫דעיקר החליצה הוא המצוה וההיתר בא ממילא‪ .‬העונג יו"ט מחלק בין גט לבין חליצה‬
‫בנקודה זו‪ .‬לפיו‪ ,‬יש בעייה לכתחילה ליהנות מגט של איסורי הנאה משום שבגט ההיתר‬
‫לשוק הוא העיקר‪ .‬אבל אפשר לדחות ראיה זו ולומר דגם לגבי מצוה שעיקרו מתיר‬
‫הכלל דמצוות לאו ליהנות ניתנו קיים‪] .‬היד דוד )פסקי אישות ג‪:‬מו( חולק על העונג‬
‫יו"ט וסובר דגט וחליצה שוים משום שגם בגט ההיתר בא ממילא‪ .‬שיטה זו מאד‬
‫מחודשת דאפשר להשוות חליצה לגט ולהגיד דשניהם מתירים אבל קשה להגיד שגט‬

‫‪184‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫ב( אולי מסקנת הגמ' דוחה את ההו"א לגמרי‪ .‬לפי זה‪ ,‬המוקד של‬
‫חליצה‪ ,‬בדומה לגט אשה‪ ,‬הוא המתיר‪ ,‬ומעשה החליצה היא רק‬
‫‪34‬‬
‫הדרך ליצור ההיתר וכתוצאה מן ההיתר מקיימים מצות חליצה‪.‬‬
‫ג( יתכן שדרשת הגמ' מגלה שיש שני דינים עקרוניים בחליצה –‬
‫בנוסף לצד המצוה יש גם צד המתיר‪ ,‬ואפשר להפריד אחד מן השני‪.‬‬
‫בדברי הראשונים והאחרונים בכמה סוגיות יש עדויות להבנות‬
‫השונות בגדר חליצה ויש כמה נפק"מ שתלויות בגישות הנ"ל‪ 35.‬אחד מן‬
‫הוי מצוה כמו חליצה‪ [.‬ולפי אלו שסוברים דאין חולצים לכתחילה בסנדל של ע"ז‬
‫משום מיאוס גם נראה דחליצה מוגדרת כמצוה‪ .‬גם מנסוחו של הרמב"ם בספר המצוות‬
‫לגבי מצוות גט וחליצה )עשין ריז‪ ,‬רכב( משמע שיש חילוק ביניהם‪.‬‬
‫‪ .34‬יתכן דיש גישה אמצעית שמצרפת ב' גישות אלו‪ .‬יש להציע שבאמת סיווגה וגדרה של‬
‫חליצה היא מצוה אבל אופי ותפקיד מצוה זו היא להתיר היבמה לשוק‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬
‫חליצה היא מצוה להתיר ומעמד חליצה היא כשאר מצוות אבל הדגש היא התוצאה של‬
‫היתר‪ .‬כמובן‪ ,‬לפי זה א"א להפריד בין קיום המצוה וחלות ההיתר של חליצה שהרי‬
‫היתרה לשוק עומד במרכז המצוה‪.‬‬
‫‪ .35‬א(חליצה כמצוה חיובית‪ :‬כמה אחרונים סוברים שגדר חליצה הוי מתיר וכדרך שאין‬
‫כופין בעל לתת גט לאשה כשלא איכפת לה להיות עגונה‪ ,‬כך אין כופים היבם לחלוץ‬
‫ליבמה )עיין שו"ת חכם צבי סימן א'‪ ,‬קובץ שעורים כתובות סימן ריד‪ ,‬שו"ת חתם סופר‬
‫אהע"ז ב‪:‬פה(‪ .‬אבל יש חולקים וסוברים שחליצה הוי מצוה חיובית‪ ,‬ואפילו נתרצו‬
‫שניהם שלא לייבם ולא לחלוץ‪ ,‬כופים אותם לחלוץ‪ .‬הם סוברים שעיקר חליצה היא‬
‫מעשה המצוה ומשום כך כופין עליה כשאר מצוות עשה )עיין העמק שאלה ושו"ת עונג‬
‫יו"ט הנ"ל‪ ,‬ספר הקובץ על הרמב"ם הל' יבום וחליצה א‪:‬א(‪] .‬הענין של כפייה גם עולה‬
‫בכמה מקרים של נשים שלא תהא להם היתר לשוק לעולם כמו אשת המלך )עיין רש"י‬
‫סנהדרין יט‪ :‬ד"ה לא והשוה לרמב"ם הל' מלכים ב‪:‬ג(‪ ,‬קטלנית‪ ,‬ואשה שנדרה הנאה‬
‫מכל היהודים )עיין עונג יו"ט הנ"ל(‪ [.‬ב(אנינות‪ :‬המהרי"ט )אהע"ז סימן יז( פוסק‬
‫שאוננים אינם חולצים והוא מביא שני טעמים‪ .‬לפי הסברו הראשון הם לא חולצים מפני‬
‫שצריך שיתכוונו שניהם שתהא היבמה ניתרת בחליצה ובאנינות אינם יכולים להתכוין‪.‬‬
‫הסבר זה מתאים עם הגישה דהמתיר הוי עיקר החליצה‪ .‬המהרי"ט מוסיף עוד הסבר‬
‫לפסקיו דאפילו אם אין צורך שיתכוונו להתיר בפירוש אלא די שיידעו שניתרת בחליצה‪,‬‬
‫ודבר זה אף אונן יודע‪ ,‬אפ"ה אינם חולצים לפי שאונן פטור מכל המצוות‪ .‬וברור שלפי‬
‫הסבר זה חליצה מוגדרת כמצוה‪ .‬ומעניין שמהמהרי"ט משמע שאם עברו וחלצו‪ ,‬אינה‬
‫ניתרת‪ .‬ונראה לפרש דאם חליצה הוי בעקרון רק מצוה וההיתר בא ממילא מקיום‬
‫המצוה‪ ,‬באונן‪ ,‬שהוא מופקע מקיום מצוות‪ ,‬אין היתר‪ .‬החכם צבי )שם( חולק על‬
‫המהרי"ט וסובר שאם עברו וחלצו היבמה ניתרת‪ .‬והוא מדמה חליצה לגט‪ ,‬ובוודאי אונן‬
‫שגירש הגט כשר והאשה מותרת לשוק‪ .‬לפי החכ"צ‪ ,‬חליצה שוה לגט דהגדרת שניהם‬
‫היא מתיר‪ .‬ג(כוונה‪ :‬סוגיה זו מסובכת מאד דיש סוברים דכוונת היתר‪/‬קנין פחותה‬
‫מכוונת מצוה )חכ"צ הנ"ל(‪ ,‬ויש סוברים דרמת כוונה להתיר גבוהה יותר )העמ"ש‬
‫קנד‪:‬א(‪ .‬גישות אלו משפיעות על הבנת מח' אמוראים לגבי חליצה מוטעת )עיין קו‪.‬‬
‫וראשונים שם( ועוד סוגיות‪ ,‬ואכמ"ל‪] .‬ניסוחים שונים בראשונים מתאימים עם גישות‬
‫שונות‪ .‬רש"י )קב‪ :‬ד"ה הא חזינן( כותב שצריך שיתכוונו שניהם לחליצת מצוה‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪185‬‬

‫התחומים המרכזיים להבנת גדר חליצה הוא הדברים שאינם מעכבים בה‪ .‬לפי‬
‫המשנה )קד‪-.‬קד‪ (:‬כו"ע מודים דקריאה אינה מעכבת בחליצה ולפי ר' עקיבא‬
‫)וכך קיימא לן לדינא( גם הרקיקה אינה מעכבת‪ .‬וכן יש דינים לכתחילה לגבי‬
‫סוג הנעל שחולץ בה )קג‪ (:‬וכן לגבי הסרת הנעל מרגל היבם )עיין מאירי‬
‫קב‪ 36.(.‬התוס' בנדה )סו‪ :‬סוד"ה כל(‪ ,‬מחמת דברים אלו שאינם מעכבים‪,‬‬
‫מחלקים בין גדר טבילה וגדר חליצה‪ .‬לפי תוס' לא בעינן ביאת מים‬
‫לכתחילה בבית הסתרים בטבילה‪ ,‬בניגוד לדרישת קריאה לכתחילה לגבי‬
‫חליצה‪ ,‬משום דמטרת הטבילה היא רק לטהר האדם‪ .‬וז"ל "גבי טבילה לא‬
‫הקפידה תורה אלא שיטהר האדם‪ .‬ואין לומר דלכתחילה לבעי דכיון‬
‫דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה‪ .‬אבל בילה ומקרא‬
‫ביכורים וחליצה מצות נינהו ולכתחילה ליעבד‪ ".‬לפי דברי תוס' גדר חליצה‬
‫הוא מצוה דאל"כ לא שייך דברים שאינם מעכבים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬עדיין יש מקום לומר דחליצה הוי מתיר ומ"מ שייך אצלה‬
‫דינים שאינם מעכבים דאפשר לחלוק על הנחת תוס' ולומר שגם לגבי מתיר‬
‫שייך דברים שאינם מעכבים ומצוה לכתחילה‪ 37.‬העונג יום טוב מציע )שו"ת‬
‫לעומתו רבינו ירוחם )נתיב כ"ה‪ ,‬חלק ב'( והסמ"ג )עשין נב( ורבינו קרשקש )גיטין כב‪(:‬‬
‫כותבים שצריך להתכוון להתיר‪ .‬וע"ע בשו"ת ר"י מיגש )סימן קטו(‪ .‬בעל שו"ת שמש‬
‫צדקה )או"ח סימן כט( מסביר שצריך להתכוון להתיר וכוונה זו מעכבת משום שאין‬
‫החליצה מצד עצמה מצוה‪ ,‬אלא המצוה היא להתירה לשוק בדיוק כמו גט‪[.‬‬
‫‪ .36‬יש עוד נושא של לכתחילה – סדר החליצה – שדנו בו המפרשים‪ .‬המשנה )קו‪ (:‬קובעת‬
‫שיש סדר מסויימת לחליצה אבל הגמ' מסיקה שהסדר אינו מעכב )לפי היד רמה‬
‫בסנהדרין מט‪ .‬אחד מן האמוראים סובר דאין רעיון של סדר בכלל לגבי חליצה(‪ .‬אבל‬
‫אינו ברור אם יש מצוה לכתחילה לחלוץ עוד פעם על הסדר‪ .‬ובגמ' )קה‪ (.‬יש מח' לגבי‬
‫יבמה שרקקה לפני החליצה אם היא צריכה לרוק פעם אחרת‪ .‬ואולי מח' זו היא האם‬
‫אפשר לקיים מצות חליצה אחרי שהיא מותרת כבר לשוק‪ .‬מסקנת הגמ' היא שאין לרוק‬
‫עוד פעם משום דנפיק מיניה חורבא שהרואים רקיקה שניה יחשבו שרקיקה לבדה אינה‬
‫פוסלת על האחים ואתי לייבם אותה‪ .‬מה יהיה הדין בלי חשש זה כמו אם לא קראו‬
‫קריאה ראשונה וחלצו? לפי תוס' ר"פ )סנהדרין מט‪ (.‬אם שינו את הסדר ככה אינם‬
‫מצווים‪ ,‬אפילו לכתחילה‪ ,‬לחזור משום דבחליצה "עיקר מצוה לא באה אלא להתיר‬
‫יבמה לשוק‪ ".‬משום שהיא כבר הותרה וכבר יצאו ידי חובת המצוה‪ ,‬אין קיום כשחוזרים‬
‫על הסדר‪ .‬אבל אפשר לומר דיש ב' דינים בחליצה ועדיין יש קיום מצוה כשחוזרים על‬
‫הסדר‪ .‬וכך פסק המהר"י ברונא )שו"ת סימן ל( דצריכים לחזור ולקרוא ולחלוץ על‬
‫הסדר‪ ,‬אע"פ שהסדר אינו מעכב והיא מותרת לשוק‪ ,‬משום דיש קיום במצות חליצה‬
‫כשחולצים על הסדר‪.‬‬
‫‪ .37‬ועיין בתוס' הרא"ש בנדה שם שמחלקים בין טבילה וחליצה באופן אחרת‪ .‬אפ' אם‬

‫‪186‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫סימן קעו( שב' הדינים קיימים בחליצה‪ .‬חליצת הנעל מתיר אותה לשוק‪ ,‬לכן‬
‫כל דיני לכתחילה לגבי חליצת הנעל אינן אלא דיני דרבנן‪ .‬לעומת חליצת‬
‫הנעל‪ ,‬הקריאה והרקיקה הן חלקים מן המצוה ולא מן המתיר‪ 38.‬וכיון שהן‬
‫‪39‬‬
‫בגדר מצוה שייך לומר בהן דצריך לעשותן‪ ,‬ובדעיבד אינן מעכבות ההיתר‪.‬‬

‫מצות חליצה‬
‫לפי הדעות הסוברות דמעשה המצוה הוא העיקר או אחד משני‬
‫חלקים העקרוניים של חליצה‪ ,‬צריכים להבין‪ ,‬על רקע מה שניתחנו באופי‬
‫מצות יבום וזיקה‪ ,‬מהו יסוד מצוה זו‪ 40.‬לפי הרמב"ם יש לומר דגדר מצות‬
‫חליצה היא תוצאה ישירה ממה שהצענו בשיטתו לגבי זיקה ומצות יבום‪.‬‬
‫לפיו‪ ,‬זיקה היא קשר בין יבם ויבמתו שאינו דומה לאישות וכל מהות היבום‬
‫מקבלים הנחת תוס' דבמתיר לא שייך דברים לכתחילה עיין תוס' בסוטה )לג‪ .‬ד"ה ור'‬
‫יהודה( דסוברים שרבי יהודה חולק על הת"ק בפרק מצות חליצה ולפיו קריאה ורקיקה‬
‫מעכבים בחליצה‪ .‬לפי זה חליצה דומה לטבילה‪ ,‬דשניהם מתירים‪ ,‬ואין דינים לכתחילה‬
‫לגבי תהליכים אלו‪.‬‬
‫‪ .38‬הענוג יו"ט כולל רקיקה יחד עם הקריאה דגדר שניהן היא מצוה ומשום כך אינן‬
‫מעכבות‪ .‬ברם‪ ,‬שיטת הרמב"ם לגבי רקיקה היא קצת מסובכת וטעון דיון בפנ"ע‪ .‬הוא‬
‫פוסק כר"ע דרק חליצה מעכבת ההיתר משא"כ רקיקה וקריאה‪ ,‬אבל הוא גם פוסק‬
‫שרקיקה פוסלת שאר האחים מן התורה וז"ל )ד‪:‬יד( "שהמעשה שהוא החליצה והרקיקה‬
‫היא שמועיל אבל הקריאה אינה מעכבת ואינה מועלת‪ ".‬יוצא שרקיקה היא קיום בעצם‬
‫המתיר‪ ,‬ומשום כך היא פוסלת שאר האחים אפילו כשרקקה בלבד‪ ,‬אע"פ שרקיקה אינה‬
‫מעכבת‪.‬‬
‫‪ .39‬יש עוד הקשרים של ב' דינים בחליצה )עיין גם מה שהובא לעיל בהערה ‪ :(36‬העונג‬
‫יו"ט )שם בהגה"ה ד"ה ובמה( סובר דאם אונן או אוננת חלצו‪ ,‬היא מותרת לשוק אע"פ‬
‫שאין קיום מצוה בחליצה זו‪ .‬המנחת חינוך )תקצט‪:‬א( מציע דיש ב' דינים בכוונה‬
‫לחליצה‪ .‬יש צורך לכוון להתיר היבמה‪ ,‬ומלבד כוונה זו צריך החולץ להתכוין לצאת ידי‬
‫המצוה‪ .‬לפיו‪ ,‬אם לא נתכוין לשם מצוה אלא לפטרה בלבד‪ ,‬לא קיים את המצוה‪,‬‬
‫לסוברים מצוות צריכות כוונה‪ ,‬ומ"מ הותרה להינשא לשוק‪ ,‬לפי שאין היתרה תלוי‬
‫בקיום המצוה‪] .‬הוא מוסיף דיש לחלק בשאלה זו בין החולץ לבין החולצת‪ ,‬לפי אלו‬
‫דסוברים שאין היבמה מצווה בחליצה )אבודרהם שער ג' וספר החינוך מצוה תקצט(‪.‬‬
‫לפי זה‪ ,‬עיקר החליצה מצד היבמה הוא ההיתר‪ ,‬ולהחולץ יש שני דינים בחליצה –‬
‫המצוה והמתיר‪ [.‬וכן יש ראשונים )הובא בשם י"מ ברמב"ן קג‪ (:‬שסוברים שהאיסור‬
‫לחלוץ בסנדל של ע"ז לכתחילה הוא משום שיש הנאה מחמת ההיתר לשוק‪ ,‬אלא‬
‫שבדיעבד החליצה כשירה אע"פ שעברה על האיסור‪ .‬ועיין בישועות יעקב )אהע"ז‬
‫קסט‪:‬יד( שמפרש שלגבי מצות חליצה אין קיום בסנדל של ע"ז אא"כ סוברים דמצוות‬
‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אבל היתרה לשוק אינה תלויה במצות חליצה ואפילו אם לא נתקיימה‬
‫המצוה‪ ,‬יש היתר לשוק‪.‬‬
‫‪ .40‬עיין הערה ‪ 34‬שהצענו דאופי מצות חליצה הוא עצם חלות המתיר לשוק – מצוה להתיר‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪187‬‬

‫היא לגמור ולקנות מה שהקנו לו מן שמים‪ .‬א"כ מסתבר שחליצה היא ההפך‬
‫מיבום – לא המשכת הזיקה אלא הסרת זיקה‪ .‬וכבר הזכרנו לעיל שהרמב"ם‬
‫פוסק )הל' יבום ב‪:‬טז(‪" :‬יבמה שתבעה היבם לחליצה והיא אומרת איני‬
‫חולצת ולא נוטלת כתובה אלא אשב בבית בעלי כשאר כל האלמנות אין‬
‫שומעין לה שהרי הקנו אותה לזה מן השמים ורצה מיבם רצה חולץ ונותן‬
‫כתובתה‪ ".‬לפי הרמב"ם‪ ,‬זיקה היא מעמד שטעונה פתרון – או יבום או‬
‫חליצה – מחמת שהקנו לו משמים‪ ,‬ומשמע דהפקעת הזיקה היא המטרה‬
‫א‪40‬‬
‫הבלעדית של מצות חליצה‪.‬‬
‫בנוסף לגישת הרמב"ם יתכן לקשר את אופי מצות חליצה ליסוד של‬
‫הקמת שם אחיו‪ .‬אם נוקטים שעיקר מצות יבום הוא הקמת שם אחיו שמת‬
‫והזיקה היא אימוץ להתייבם‪ ,‬א"כ מסתבר דרעיון זה גם מאפיין את מצות‬
‫חליצה‪ .‬ונראה לפרש דמרכזיות מעשה החליצה ומהות טקס זה היא לפרסם‬
‫דהחולץ החליט דוקא לא להקים שם לאחיו‪ .‬מעשה החליצה מסמלת‬
‫ההתנצלות מההזדמנות להמשיך את היחוס של משפחה זו וכל התהליך‬
‫משתקף רעיון זה‪ .‬על פי יסוד זה דמצות חליצה היא טקס לפרסם האי‪-‬הקמת‬
‫שם אחיו והחשיבות של יחוס‪ ,‬מובן הא דהתורה מדגישה מעשה המצוה‬
‫בחליצה משא"כ בגט אשה וגם מובן הא דמבזים את החולץ ע"י תהליך‬
‫מורכב זה שכולל קריאות‪ ,‬חליצה ורקיקה )עיין הגה"מ הל' יו"ח ד‪:‬ט והשוה‬
‫‪41‬‬
‫לספר החינוך מצוה תקצט(‪.‬‬
‫א‪ .40‬יש להעיר‪ ,‬דכמה אחרונים )חתם סופר ב‪:‬פה‪ ,‬חכם צבי סימן א( מסבירים דלפי הרמב"ם‬
‫חליצה היא מתיר ואינה מצוה כלל‪.‬‬
‫‪ .41‬הגמ' עצמה מעידה )כ‪ (:‬דחליצה במקום יבום אינה מצוה ואולי הטעם הוא משום דיותר‬
‫טוב לייבם ולהקים שם לאחיו מלחלוץ )אבל הראשונים נחלקו שם במשמעות הלשון‬
‫אינה מצוה(‪ .‬ועיין בספורנו )דברים כה‪:‬ט( ובספר החינוך )ריש מצוה תקצט( דסוברים‬
‫דיסוד מצות חליצה וגם יבום הוא הקמת שם אחיו‪ .‬אבל אפשר לחלק בשאלה זו בין‬
‫יבום וחליצה ולומר שרק בחליצה יסוד זה משפיע באופן יסודי‪ ,‬וגם אפשר לחלק בכיוון‬
‫הפוך‪ .‬ויש להעיר‪ ,‬דלפי הרמב"ם אין משמעות לרעיון הקמת שם אחיו‪ ,‬גם לגבי מצות‬
‫יבום וגם לגבי מצות חליצה‪] .‬המושג דחליצה היא דחייה של יבום חשוב להבנת כמה‬
‫סוגיות‪ :‬אי חליצה נמנית כמצוה נפרדת‪ ,‬הכלל דכל העולה ליבום עולה לחליצה‪ ,‬איסור‬
‫ביטול מצות יבום‪ ,‬הגדרת חליצה פסולה‪ ,‬אי מצות יבום או מצות חליצה קודמת‪ ,‬כפייה‬
‫בחליצה‪ ,‬אי חליצה נחשבת כשבח או כגנאי‪[.‬‬

‫‪188‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫לפי גישה זו‪ ,‬גם אפשר להסביר כמה דינים אחרים המיוחדים‬
‫למעשה החליצה שאינם שייכים לגט אשה‪ .‬ראשית כל‪ ,‬בחליצה‪ ,‬לעומת גט‪,‬‬
‫בעינן בית דין‪ 42.‬מרש"י קד‪) .‬ד"ה לנגעים( משמע דחליצה נחשבת כדין רק‬
‫משום שיש גביית כתובה‪ .‬אבל המאירי )קא‪ (.‬והנודע ביהודה )תניינא אהע"ז‬
‫קיד( מפרשים דיש צורך בבית דין מחמת גזירת הכתוב של "ועלתה יבמתו‬
‫השערה לעיני הזקנים‪ ".‬ונראה מזה דבית דין מייצג כל הציבור של כלל‬
‫ישראל‪" ,‬ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל‪ ".‬יתר מזה‪ ,‬הגמ' )קא‪(:‬‬
‫מוסיפה דיש מצוה לכתחילה לצרף עוד שנים לשלשת הדיינים משום פירסומי‬
‫מילתא‪ ,‬ובפרקי דר' אליעזר )פ' יט( אמרו דעדות חליצה בעשרה‪ .‬רש"י )קא‪(:‬‬
‫מפרש דצריך לפרסם הדבר שחלוצה היא ולא תינשא לכהן‪ ,‬או להודיע‬
‫שהותרה לשוק כדי שיקפצו עליה בני אדם לנשאה‪ .‬אבל הגר"א )סדר חליצה‬
‫ס"ק טו( והט"ז )קסט‪:‬ב( כותבים בטעם שצריך להוסיף דיינים משום שכן‬
‫מצינו שהצריכה התורה פרסום בחליצה שהרי קובעים מקום לחליצה בגובהה‬
‫של עיר‪ ,‬ולכן הצריכו חכמים עוד דיינים לחליצה‪ .‬והגר"א מחלק בין גט לבין‬
‫חליצה דבגט אין ענין של פרסום‪ ,‬ב"ד‪ ,‬או קביעת מקום‪ .‬והוא מוסיף )שם‬
‫ס"ק ג'( דלפי הירושלמי בעינן חשובי העיר לדון על חליצה משום פירסומי‬
‫מילתא‪ .‬ולכאורה פשר הדבר הוא שבחליצה הפרסום אינו רק משום טעם‬
‫הטכני לפרסם ההיתר למנוע מכשול בעתיד‪ ,‬כמו שפירש רש"י‪ ,‬דא"כ מאי‬
‫שנא מגט? אלא מפרסמים את מעשה החליצה עצמה להדגיש החשיבות של‬
‫יחוס והקמת שם אחיו‪.‬‬
‫ויש עוד סמך ליסוד זה מדין אחר שמיוחד לחליצה‪ .‬לפי הבבלי‬
‫)קב‪ (.‬ודעה אחת בירושלמי )יב‪:‬א( גר אינו נעשה דיין לחליצה משום שנאמר‬
‫"בישראל" ואפילו אם אחד מהדיינים גר החליצה פסולה‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫בעינן אביו ואמו מישראל‪ ,‬שהוא ישראל מכל צדדיו‪ ,‬אע"פ שבדיני ממונות‬
‫כשר כשאמו מישראל אפילו אם אביו גר‪ 43.‬ולמה גבי חליצה דווקא‬
‫‪ .42‬חשוב להעיר שיש סוברים )עיין שו"ת נוב"י תניינא אהע"ז קיד( דגם בגט בעינן בית דין‪.‬‬
‫‪ .43‬זו שיטת הרשב"א וריטב"א ביבמות קב‪ .‬תוס' )שם( חולקים וסוברים דרק בעינן שאביו‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪189‬‬

‫יש דרישות חמורות לגבי יחוס של הדיינים? ע"פ מה שבארנו מובן דמכיון‬
‫דמטרת מעשה החליצה היא לפרסם ולהדגיש החשיבות של הקמת שם אחיו‬
‫ויוחסין‪ ,‬ממילא מי שחסר לו יחוס יהודי גמור מופקע מלהיות דיין בחליצה‪.‬‬

‫היתר חליצה והיתר גט‬
‫יש לעיין בגדר היתר חליצה – איך היתר זה פועל ואם ההיתר דומה‬
‫לגט אשה והם שני אמצעאיים לאותו מתיר או לא? ונראה דשאלות אלו‬
‫תלויות בהבנת מסקנת הגמ' בקידושין )יד‪ .(.‬הגמ' שם שואלת למה אשת איש‬
‫אינה יוצאת בחליצה ולמה יבמה אינה יוצאת בגט? שאלות אלו מניחות‬
‫שהיתר חליצה והיתר גט כל כך שוים שיכולים להחליף אחד בשני‪ .‬לפי‬
‫המסקנא‪ ,‬יש דרשות לחלק ביניהם‪ :‬לגבי גט כתוב ספר כריתות דרק גט‬
‫כורתה‪ ,‬ולגבי חליצה כתוב ככה לעיכובא‪ .‬ויש לשאול לפי המסקנא האם‬
‫היתר חליצה עדיין פועל באופן דומה לגט ואין אחד מועיל לשני רק משום‬
‫גזירת הכתוב‪ ,‬או דלפי מסקנת הגמ' היתר חליצה שונה מהיתר גט וזו הסיבה‬
‫‪44‬‬
‫דא"א להחליף אותם?‬
‫ונראה דלפי הרמב"ם וראשונים אחרים יש כמה חילוקי דינים בין גט‬
‫וחליצה משום שהיתר חליצה שונה מהיתר גט‪:‬‬
‫א( דעת‪ :‬תוס' )קד‪ :‬ד"ה והא( שואלים למה חליצת חרש וחרשת רק‬
‫פסולה משום דלאו בר קריאה‪ ,‬הרי אין לחרש דעת לחלוץ וחליצה צריכה‬
‫כוונת שניהם? תוס' מתרצים דמאחר שבית דין עומדים על גביהם ומורים‬
‫מישראל לעומת דיני ממונות‪ .‬ויש סוברים )בית יוסף בשם הסמ"ק( דאו אביו או אמו‬
‫מספיק‪ .‬ברם‪ ,‬אפילו לשיטה זו בעינן לימוד מיוחד לגבי חליצה משום דאעפ"י שבדיני‬
‫ממונות אפשר לבעלי דינים לקבל גר‪ ,‬בחליצה אין קבלה מועילה )עיין ברא"ש יב‪:‬ב(‪.‬‬
‫‪ .44‬ונראה שהרמב"ן מרחיק לכת בשאלה זו‪ .‬הוא מסביר )קג‪ :‬ד"ה סנדל( דאין בעייה של‬
‫הנאה כשחולצים בסנדל של ע"ז משום שבאמת אי‪-‬עשיית חליצה אוסר אותה לשוק‬
‫ומצות חליצה הוי רק הסרת עיכוב ואינה דבר המתיר אותה לשוק בכלל‪ .‬לפי שיטתו‬
‫)וכן משמע מהרמ"ה בתוס' הרא"ש קידושין ד‪ :‬שהבאנו לעיל( אין דמיון בכלל בין גט‬
‫שמתיר אשה לשוק וחליצה שמסירה עיכוב‪ .‬ויש לעיין בגדר גט יבמין )ובמיוחד לפי‬
‫הירושלמי ה‪:‬א דגט פוסל היבמה מה"ת( ואם דיני הגט שוים לדיני גט אשה או לדיני‬
‫חליצה‪ .‬ועיין באור שמח )הל' יבום ב‪:‬א( שמדמה גדר גט יבמין לגדר מאמר‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫להם לעשות החליצה כתיקונה‪ ,‬כוונתם כוונה‪ .‬לכן‪ ,‬מעשה חליצה של חרש‬
‫חל ופוסלת היבמה על האחים ולכהנים והחליצה אינה כשירה רק משום‬
‫שחרש אינו בר קריאה‪ .‬לעומת זה‪ ,‬נתינת גט ע"י חרש אינה כלום משום דאין‬
‫לו דעת ואין גדול העומד על גביו ממלא חסרון דעת‪ 45.‬וקשה‪ ,‬מה החילוק‬
‫בין גט לבין חליצה? וכמה אחרונים מסבירים )גר"ח הל' יבום וחליצה ד‪:‬טז‪,‬‬
‫קובץ הערות סימן עו( דבחליצה היבם אינו פועל את היתר היבמה לשוק אלא‬
‫היתרה בא ממילא ע"י מעשה החליצה‪ .‬משא"כ בגט אשה‪ ,‬הבעל מתיר את‬
‫אשתו בעצמו‪ .‬לכן‪ ,‬בגט בעינן דעת הבעל ליצור חלות חדשה זו של היתרה‬
‫לשוק אבל בחליצה לא צריכים דעתם לפעול חלות המתיר ולכן כל שלימדוהו‬
‫‪46‬‬
‫ב"ד להתכוון להיתר חליצה דיו‪.‬‬
‫ב( עידי קיום‪ :‬אם נתן גט בלא עדים לא עשה ולא כלום אבל אם‬
‫חלץ בינו לבינה‪ ,‬הרמב"ם פוסק )ד‪:‬טז( שהחליצה פסולה‪ .‬לפי הרמב"ם‪,‬‬
‫בעינן עדים לקיום חלות הגט ובחליצה לא בעינן עדים לקיים אותה‪.‬‬
‫והאחרונים )גר"ח שם וקובץ הערות שם( מקשרים הבדל זה לחילוק הנ"ל‬
‫ומסבירים דבחליצה אין החולץ והחולצת משתתפים ביצירת חלות חדשה‬

‫‪ .45‬יש ראשונים שחולקים וסוברים דאין חליצת חרש כלום משום שאין להם דעת ואין גדול‬
‫עומד על גביו מועיל )רבינו קרשקש לגיטין כב‪ ,:‬רמב"ם הל' יבום וחליצה ד‪:‬יג(‪.‬‬
‫ומעניין שהרמב"ם פוסל חרש וחרשת משום דלאו בני דעת אע"פ שמפסקים אחרים‬
‫משמע דחלוק דין דעת בגט מדין כוונה בחליצה )עיין לקמן(‪ .‬העונג יו"ט )סימן ב(‬
‫מסביר שלפי הרמב"ם הבעייה של חרש וחרשת היא דאין להם דעת לקרות‪ .‬גם אפשר‬
‫לומר שלפי הרמב"ם בעינן גברא בר דעת למרות שלא בעינן דעת במעשה חליצה‪.‬‬
‫‪ .46‬יש חילוק דומה בפסקים של הרמב"ם לגבי מוסר מודעא בגט ובחליצה‪ .‬בהל' גירושין‬
‫)ו‪:‬יט( הוא כותב‪" :‬וכן מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכתב אחר כך‬
‫גט ונתנו לה בפני שנים אחרים הרי זה גט בטל‪ .‬וזו היא מסירת המודעא על הגט‪ ".‬אבל‬
‫בהל' יו"ח )ד‪:‬כה( הרמב"ם כותב שהמוסר מודעא על החליצה חליצתו פסולה והיא‬
‫אסורה להאחים ולכהנים‪ .‬הרי הרמב"ם פוסק שהמוסר מודעא על הגט הרי הוא בטל‬
‫ואינו כלום ובחליצה החליצה פסולה ומועלת לפסלה על האחים ולאסור בקרובותיה‬
‫ולפסלה מן הכהונה‪ .‬והאחרונים מסבירים )העמ"ש קנד‪:‬א‪ ,‬עונג יו"ט סימן ב( דחסרון‬
‫כוונה בחליצה אינו גרוע כמו חסרון דעת לגרש‪ .‬מכיון דבחליצה אין דעת החולץ פועלת‬
‫המתיר דבעינן כוונה רק למעשה חליצה וההיתר בא ממילא‪ ,‬כשמסר מודעא החליצה‬
‫פסולה‪ .‬אבל בגט‪ ,‬עצם המתיר תלוי בדעת הבעל‪ ,‬ובלי דעתו אין גט כלל‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪191‬‬

‫המתיר את היבמה‪ ,‬אלא הם חולצים וההיתר בא ממילא מדין תורה‪ .‬לכן‪ ,‬לא‬
‫‪47‬‬
‫בעינן עדים לקיים דעתם אלא רק לברר שהם חלצו‪.‬‬
‫ג( שליחות ותנאי‪ :‬חליצה‪ ,‬לעומת גט‪ ,‬אינה בשליחות שאם אמר‬
‫לשלוחו צא וחלוץ לה במקומי אינה חליצה והוא הדין בחולצת‪ .‬וכן אנו‬
‫פוסקים שאין תנאי בחליצה משום שאין תנאי מועיל אלא במעשה שאפשר‬
‫לעשות ע"י שליח בדומה לתנאי בני גד ובני ראובן‪ ,‬אבל חליצה א"א לעשותה‬
‫ע"י שליח‪ .‬לכן‪ ,‬החליצה קיימת והתנאי כמי שאינו אפילו אם הזכירו בשעת‬
‫המעשה‪ .‬ותוס' )כתובות עד‪ .‬ד"ה תנאי( מסבירים שדוקא כשהמעשה כל כך‬
‫בידו שיכול לקיימו ע"י שליח‪ ,‬יכול להטיל בו תנאי‪ ,‬אבל חליצה שאין בידו‬
‫לקיימה ע"י שליח אינו יכול להטיל בה תנאי‪ 48.‬והאחרונים מבארים )קובץ‬
‫הערות שם( שבגט הבעל יוצר המתיר ויש לו כח למנות שליח במקומו‬
‫ולהטיל בו תנאי‪ .‬משא"כ בחליצה‪ ,‬שהיתרה הוא מדין שמים ואינו נפעל ע"י‬
‫היבם‪ ,‬אין לו כח למנות שליח תחתיו ולהתנות במתיר‪.‬‬
‫לסכם‪ ,‬יש כמה חילוקים בין היתר גט והיתר חליצה והסבר הדברים‬
‫הוא דבגט הבעל פועל חלות הגט והיתר האשה משא"כ בחליצה דההיתר חל‬
‫ממילא‪ .‬ויש לשאול‪ :‬מה הבסיס לחילוק זה? מה הסברה לומר שבחליצה‬
‫ההיתר אינו נוצר ע"י החולץ והחולצת?‬

‫‪ .47‬והנה יש ראשונים שחולקים על הרמב"ם וסוברים דבעינן עדות לקיום הדבר בחליצה‬
‫)ריטב"א‪ ,‬נמוקי יוסף ומאירי קה‪ .(:‬ברם‪ ,‬אפשר לומר דאפילו לראשונים אלו שפוסקים‬
‫דבלי עדים לא חל החליצה מ"מ עדיין יש חילוק בין סוג העדות בחליצה לבין גט‪ .‬יש‬
‫מקום לומר דבחליצה צריכים עדים רק כדי להבטיח שהמעשה קרה – מבררים בוודאות‬
‫– לעומת גט שבעינן העדים לעצם יצירת החלות‪ .‬ועי' בגמ' )קה‪ (:‬דאם העדים רואים‬
‫החליצה מבחוץ החליצה כשירה אע"פ שבכל מקום שצריכים עדים לקיומי מילתא אין‬
‫עדים הרואים מבחוץ שאינם נראים מועילים כלום )עיין שו"ע אהע"ז מב‪:‬ג(‪ .‬ונראה‬
‫לפרש דמכיון דבחליצה אין החולץ והחולצת המתירים‪ ,‬א"כ העדים פועלים בתורת‬
‫בירור אלימתא ולכן אין צורך שהבעלי דינים ידעו על נוכחות העדים‪ .‬וע"ע במאמרו של‬
‫מו"ר הגר"מ רוזנצוייג )בית יצחק כט( שחילק בין עדות לקיום הדבר בגיטין ובקידושין‪.‬‬
‫‪ .48‬יש מח' לגבי תנאי בשעת חליצה )עיין כתובות עד‪ ,.‬יבמות קו‪ .(.‬לפי אלו דסברי שיש‬
‫תנאי בשעת חליצה‪ ,‬הסבר התוס' אינו שייך‪ .‬וכן יש עוד הסברים להדין דאין שליחות‬
‫בחליצה )עיין רא"ש יב‪:‬טו‪ ,‬שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קכח(‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫ונראה להבין יסוד ההבדל בין גט וחליצה ע"פ מה שחילקנו לעיל‬
‫בין אישות רגילה וזיקת שומרת יבם ליבם‪ .‬באישות רגילה הבעל והאשה‬
‫יוצרים גם את האישות שלהם וגם איסורה לשאר בני אדם‪ .‬כדי לסלק האשה‬
‫מהבעל ולהפקיע את האישות ביניהם בעינן ספר כריתות שמתיר אותה‬
‫מרשותו‪ .‬דעת הבעל לגרש יוצר המתיר כמו שדעתו יצר את האוסר‪ .‬לעומת‬
‫אישות רגילה‪ ,‬זיקה בין יבם ושומרת יבם ואיסורה לשוק איננה חלויות שהם‬
‫יצרו‪ .‬וכבר בארנו שמצות יבום שונה מאישות משום ששומרת יבם הקנו‬
‫ליבם מן השמים‪ .‬א"כ מסתבר לומר שהיתר חליצה חל באופן מקביל לדרך‬
‫שאיסורה לשוק חל – דהיינו מן השמים‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬דעת היבם אינה פועלת‬
‫היתרה לשוק אלא כשנחלצו כדינה ופקעה זיקתה ההיתר בא ממילא‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫ע"פ יסוד זה אפשר להבין חילוק אחר בין גט וחליצה שטעון‬
‫הסבר‪ 50.‬כשיש הרבה אחים או כמה צרות חליצה אחת פוטרת כולן ומתירות‬
‫הצרות לשוק‪ .‬משא"כ בגט דאין אשה יוצאה לשוק בגט צרתה‪ .‬והיאך‬
‫חליצה של זו פוטרת את חברתה? והנה‪ ,‬אם היתר גט והיתר חליצה משונים‬
‫לגמרי משום ההבדל היסודי בין זיקה ואישות‪ ,‬אפשר להבין חילוק זה‪.‬‬
‫באישות רגילה כל אישות ואישות הוי חלות איסור נפרדת שהבעל והאשה‬
‫‪ .49‬צריך להעיר שבארנו את דברי הגר"ח הנ"ל דבחליצה כמו בגט יש חלות ושינוי מעמד‬
‫הלכתי‪ ,‬אבל יש חילוק ביניהם באופן יצירתם דבגט הבעל יוצר את החלות ובחליצה היא‬
‫חלה ממילא‪ .‬מו"ר הגר"מ רוזנצוייג הבין דבריו באופן קצת שונה דלפי הגר"ח שאני‬
‫היתר חליצה מגט לא רק לענין איך נוצר החלות אלא שונים הם במהותם‪ .‬ההיתר של‬
‫חליצה בכלל אינו מוגדר כחלות טראנצנדנטי והמעבר מן יבמה לחלוצה אינו דומה‬
‫למעבר מאשת איש לגרושה‪ .‬ובכמה תחומים נחלקו אם מעשה מסויים דורש ע"ק –‬
‫יבום‪ ,‬נשואין‪ ,‬מינוי שליחות בגו"ק‪ ,‬קנין חליפין‪ ,‬שחרור עבד‪ ,‬ביטול גט וביטול תנאי‬
‫בגט – וצריך לנתח מחלוקות אלו לאור ב' גישות הנ"ל‪ .‬כמובן דיון זה קשור לשאלת‬
‫היחס בין ע"ק ועידי בירור בכלל‪.‬‬
‫‪ .50‬ע"פ הגישה דשומרת יבם נחשבת כאשת איש אבל היבם אינו מוגדר כבעלה עוד אפשר‬
‫לומר דהיבם אינו יוצר את חלות היתרה לשוק ואינו מפקיע את שם אשת איש שלה‪ ,‬אבל‬
‫מ"מ הוא פועל את הסרת זיקתו מעליה‪ .‬וע"פ זה אולי ניתן להבין פסק בעייתי של‬
‫הרמב"ם‪ .‬בהל' גירושין )ג‪:‬ו( הרמב"ם פוסק שאם כתבו גט ליבמתו ואחר שיבמה‬
‫גירשה בו הרי זה ספק גירושין הואיל ואינה אשתו גמורה כשכתבו‪ .‬ואם אין ליבם כח‬
‫להתיר בכלל א"כ קשה להבין ספיקו דהאיך אפשר לומר שיש לו היכולת לכתוב הגט‬
‫לשמה? אבל אם היבם מסיר זיקתו מעליה בעצמו אפשר להבין הספק דאה"נ אין לו‬
‫בעלות להתיר אותה מעמדה כאשת איש כמו בגט אבל הוא אכן אחראי להפקיע את‬
‫זיקתו‪) .‬ועיין ברשב"א נב‪ :‬ד"ה רמי בר חמא(‪.‬‬

‫הרב שמואל היין • יונה היין‬

‫‪193‬‬

‫יצרו‪ .‬לכן‪ ,‬בעינן מתיר מיוחדת מהבעל להאשה לכל אישות‪ .‬אבל זיקה אינה‬
‫אישות בין כל אח וכל צרה‪ .‬כל הבית זקוקה משמים וברגע שחולצים כדינה‬
‫‪51‬‬
‫ההיתר בא ממילא לכל הבית‪.‬‬
‫ואם כנים הדברים‪ ,‬דמשום הרעיון דהקנו לו משמים הזיקה חלה על‬
‫כל הבית‪ ,‬אפשר להסביר שיטת הרמב"ם לגבי הפטור דצרת ערוה‪ .‬הרמב"ם‬
‫מחדש שהפטור דצרת ערוה היא תוצאה ישירה מהעובדה שזיקת היבם היא‬
‫עם כל הבית‪ 52.‬וז"ל )ו‪:‬יד(‪" :‬אשר לא יבנה את בית אחיו – בית שיש לו‬
‫לקוחין באיזה מהן שירצה הוא שיש לו עליו זיקה ובית שמקצתו אינו יכול‬
‫לבנותו שהרי אין לו בו לקוחין אינו בונה אפ' מקצתו שהיה מותר‪ 53".‬ואם‪,‬‬
‫‪ .51‬עיין בגמ' )מד‪ (.‬וברמב"ן וברשב"א שמסבירים ההו"א של הגמ' שם דצריך לחלוץ אחת‬
‫מהצרות ולייבם צרה אחרת ולא סגי בחליצת אחת מהן ע"פ דמיון בין גט אשה וחליצת‬
‫יבמה‪ .‬ולפי זה אפשר לומר דמסקנת הגמ' איננה דחלוק דין גט‪/‬אישות מדין‬
‫חליצה‪/‬זיקה לגמרי אלא הגמ' מביאה גזירת הכתוב דכיון שלא בנה שוב לא יבנה‪ ,‬אבל‬
‫חליצת עדיין פועלת כמתיר של אישות‪ .‬גם אפשר לומר דמסקנת הגמ' היא דזיקה הוי‬
‫סוג אישות שאינה פרטית‪ .‬כלומר‪ ,‬זיקה הוי אישות עם כל הבית יחד ולכן חליצה אחת‬
‫פוטרת את כולם‪ .‬גם אפשר לומר‪ ,‬דלא כראשונים הנ"ל‪ ,‬דהנושא של חליצה אחת‬
‫פוטרת את כולן אינו קשור בכלל לשאלת היחס בין היתר חליצה והיתר גט‪.‬‬
‫וחשוב להעיר שיש לחלק בשאלה זו בין האחים החולצים לבין הצרות‪ .‬דהנה הגמ' שם‬
‫עוסקת רק בצרות הרבה ולא במקרה של הרבה אחין יבמין )עיין בערוך לנר שם ד"ה ואין‬
‫שהקשה על זה(‪ .‬וכן מהרמב"ם )הל' יו"ח א‪:‬ט( משמע שבעינן גזיה"כ לפטור הצרות‬
‫ביבום או חליצה של אחת מהן אבל שאר האחין פטורים מסברא בחליצה או יבום של‬
‫אחד מהם‪ .‬ונראה לפרש‪ ,‬ע"פ החילוק בין היבמין והיבמות של מו"ר הגר"מ רוזנצוייג‬
‫הנ"ל‪ ,‬דכל צרה נחשבת כאשת איש במקצת ומשום כך הייתי סובר דכל צרה צריכה‬
‫חליצה להתיר אותה ממעמדה כאשת איש‪ .‬אבל האחים אינם נחשבים כבעלים‪ ,‬אלא יש‬
‫להם זיקה‪ .‬לכן מסתבר דחליצה ע"י אחד מהם פוטר כולם‪ .‬עוד סמוכין לחילוק זה‬
‫נמצא בירושלמי )א‪:‬א( שמחלק לדעה אחת בין הצרות והאחין לגבי איסור אשת אח‪.‬‬
‫לפי רבי חייה בר בא החולץ ושאר האחים חייבים כרת על הצרות אבל החולץ והאחים‬
‫פטורים מכרת על החלוצה‪ .‬והפני משה שם מסביר דהחולץ שליחותא דאחין קעביד‬
‫משא"כ החלוצה דלא אמרינן שליחותא דצרות קעבדה‪ .‬לפי חילוק זה יוצא דחילצה‬
‫פועלת יותר כגט שמתיר אישות מצד האשה‪ ,‬אבל מצד החולץ‪ ,‬חליצה אינה פועלת כגט‬
‫המתיר אישות‪ ,‬אלא היא מסיר מעמדה של זקוקה‪.‬‬
‫‪ .52‬יש כמה שיטות אחרות בראשונים לגבי הפטור דצרת ערוה‪ :‬א( איסור אשת אח של‬
‫הערוה אוסר את צרתה )תוס' לב‪ .‬ד"ה פקע‪ ,‬גרי"ז הל' יו"ח(‪ .‬ב( איסור ערוה הפרטי‬
‫אוסר את צרתה )פורת יוסף ג‪ ,:‬וע"ע רידב"ז על הירושלמי יבמות א‪:‬ב(‪ .‬ג( קיים איסור‬
‫עצמאי דצרת ערוה במקום מצוה )מאירי כ‪ .(.‬ד( גזה"כ דצרת ערוה פטורה אפ' בלי‬
‫איסור עליה )רש"י ג‪ .‬ד"ה משום‪ ,‬תוס' שם ד"ה כיון‪ ,‬קובץ הערות ג‪:‬יד‪-‬טו(‪.‬‬
‫‪ .53‬צריך להעיר שהרמב"ם הביא מקור חדש שלא הוזכרה בגמ' )עיין ג‪ ,:‬ח‪ .(.‬וע"ע בפי'‬
‫רש"י )ח‪ :‬ד"ה א"כ( בתוך שיטת ר"ע וגם ברשב"א )ג‪ :‬ד"ה שאין( שמביאים אותו שיטה‬
‫של הרמב"ם אבל אינם מצטטים את המקור שלו‪.‬‬

‫‪194‬‬

‫שיטת הרמב"ם בעניני זיקה‪ ,‬יבום וחליצה‬

‫לפי הרמב"ם‪ ,‬אחד מן הדברים המאפיינים את זיקה הוא שהיחס בין יבם‬
‫ויבמתו אינו אישית אלא קשר לכל בית אחיו‪ ,‬דבריו לגבי פטור צרת ערוה‬
‫כפתור ופרח הם‪.‬‬
‫לסכם‪ ,‬בארנו שני דברים מיוחדים בחליצה‪ .‬ראשון‪ ,‬הסברנו‬
‫דמעשה חליצה היא טקס ציבורי שמתאונן על האי‪-‬הקמת שם של האחיו‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬הצענו דהיתר היבמה לשוק חל ממילא מן השמים ע"י מעשה החליצה‬
‫משום שהזיקה חלה בידי שמים‪ .‬בשני מרכיבים אלו אפשר להסביר את‬
‫‪54‬‬
‫החילוקים בין גט אשה וחליצת יבמה‪.‬‬
‫ויוצא שלפי הרמב"ם היסוד דהיבמה "הקנו לו משמים" הוא הבסיס‬
‫‪55‬‬
‫להבין ולחבר יחד כמה נושאים עיקריים‪:‬‬
‫א( היחודיות של זיקה‪.‬‬
‫ב( הגדרת איסור יבמה לשוק כספק דבר שבערוה‪.‬‬
‫ג( החילוקים בין מצות יבום ואישות רגילה‪.‬‬
‫ד( יסוד מצות חליצה וההבדל בין היתר חליצה והיתר גט אשה‪.‬‬

‫‪ .54‬גם חשוב להעיר דאולי בעינן בית דין בחליצה‪ ,‬לעומת גט אשה‪ ,‬לא רק משום היסוד‬
‫דאי‪-‬הקמת שם אחיו אלא גם מחמת אופי היתר חליצה‪ .‬יתכן דבגט אשה מכיון שהבעל‬
‫יוצר המתיר בעצמו אין צורך בב"ד‪ .‬משא"כ בחליצה‪ ,‬שאין ליבם כח להתיר בעצמו‪,‬‬
‫בעינן מעשה בית דין כדי לחול ההיתר‪.‬‬
‫‪ .55‬מקור ובסיס למהלכנו המקשר הגדרתה של חליצה לאופי המיוחדת של זיקה מצינו במח'‬
‫משולשת של הירושלמי )א‪:‬א‪ ,‬ג‪:‬א‪ ,‬ד‪:‬ט(‪" :‬רב אומר חליצה קניין שמואל אומר חליצה‬
‫פטור ‪ . . .‬לוי אומר זיקה קניין‪ ".‬הרידב"ז )א‪:‬א‪ ,‬ג‪:‬א( מפרש דביטויים אלו תלויים‬
‫בנושאים של זיקה וחליצה ויחסן לאישות וגט‪ .‬לפי רב‪ ,‬בחליצה מורכבת שני דברים‪ :‬א(‬
‫קנין חליצה שגומר הזיקה ומשווה היבמה לאשת איש‪ .‬ב( היתר חליצה שפועל בדיוק‬
‫כגט‪ .‬גם לפי לוי דזיקה קנין‪ ,‬הרידב"ז מסביר‪ ,‬חליצה מתיר אותה כמו גט אבל אין צורך‬
‫לקנין משום שמעמדה של זקוקה זהה לאשת איש‪ .‬אבל לפי שמואל דחליצה פטור )וכך‬
‫קיימא לן לדינא(‪ ,‬הזקוקה אינה ככנוסה ומ"מ לא בעינן קנין קודם ההיתר להשוות אותה‬
‫לאשת איש משום שהיתר חליצה מפקיע זיקה ואופי זיקה שונה מאופי אישות‪ .‬עיין שם‬
‫שהרידב"ז מסביר המחלוקת לגבי קרובות חלוצתו ע"פ שיטות אלו‪ .‬וכן עיין במאירי‬
‫)כ‪ (:‬שבהסברו להכלל דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה הוא כותב‪" :‬והרי אין‬
‫חליצה אלא סלוק הזיקה‪ ,‬וכמו שאמרו בתלמוד המערב‪ ,‬מה את סבור חליצה קנין אינה‬
‫אלא פטור‪ ,‬ואם אין זיקה אין חליצה‪ ".‬ועיין בצפנת פענח על הרמב"ם )תניינא פג‪(:‬‬
‫שגם הוא מקשר אופי היתר החליצה לאופי זיקה‪.‬‬