‫ספר חשמונאים‬

‫מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל‬
‫עריכה וניסוח‪ :‬יהודה איזנברג‬
‫ווארשא ‪1885‬‬

‫ספר חשמונאים א‬
‫פרק א‬
‫עלית אנטיוכוס אפיפנס לשלטון‬
‫)א( ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס‪ ,‬וימלוך תחתיו‪) .‬ב( הוא אלכסנדוס בן‬
‫פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים‪ ,‬וימלוך בארץ יון לראשונה‪) .‬ג( ויוסף להלחם מלחמות רבות‪ ,‬וילכד ערים‬
‫בצורות‪ ,‬ויך את מלכי הארץ לפי חרב‪) .‬ד( וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ‪ ,‬וייקח שלל גויים רבים‪) .‬ה( ויהי‬
‫כי נכבשו כל הארצות לפניו‪ ,‬וירום לבו ויגבה מאוד‪) .‬ו( ויאסוף עוד חיל גדול‪ ,‬וימלוך על ממלכות רבות‬
‫בארצותם לגוייהם‪ ,‬ויהיו לו למס עובד‪.‬‬
‫)ז( ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬וייפול למשכב ויחל‪) .‬ח( וירא כי קרבו ימיו למות‪ ,‬ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר‬
‫גדלו אתו מנעוריו‪ ,‬ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי‪) .‬ט( וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות‪) .‬י(‬
‫ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו‪ ,‬וילכדו איש איש את ארצו‪) .‬יא( וישימו כתר מלכות‬
‫בראשם‪ ,‬וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים‪ ,‬והרעות גברו מאוד בארץ‪.‬‬
‫)יב( מהם יצא שורש רע על הארץ‪ ,‬הוא אנטיוכוס המפואר בן‪-‬אנטיוכוס‪ ,‬אשר היה בן ערובה ברומא‪) .‬יג(‬
‫ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון‪.‬‬
‫)יד( ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני‪-‬בלייעל מקרב ישראל‪ ,‬וידיחו את עם הארץ לאמור‪.‬‬
‫)טו( הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו‪ ,‬כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבו ורעות‪.‬‬
‫)טז( וייטב הדבר בעיני העם‪ ,‬וישלחו מלאכים אל המלך‪ ,‬ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם‪.‬‬
‫)יז( ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים‪ ,‬ולא מלו עוד את בניהם‪ ,‬ויעזבו את ברית הקודש ללכת‬
‫בחקותם‪ ,‬ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'‪.‬‬

‫כיבוש מצרים‬
‫)יח( ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו‪ ,‬וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי‬
‫הממלכות‪) .‬יט( ויקום וילך ארצה מצרים‪ ,‬ואת עמו לקח עמו‪ ,‬ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות‪ ,‬מחנה‬

‫כבד מאוד‪) .‬כ( וילחם את תלמי מלך מצרים‪ .‬ויירא תלמי מפניו וינוס‪ ,‬והעם נפלו חללים חללים‪) .‬כא( וילכוד‬
‫כל עיר מבצר במצרים‪ ,‬ויבוז שלל רב מאוד‪.‬‬

‫כיבוש ירושלים‬
‫)כב( ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים‪ ,‬בשנת שלוש וארבעים ומאה‪ ,‬ויעל על ישראל למלחמה‪ ,‬ויבוא בחיל‬
‫כבד ועצום ירושלימה‪) .‬כג( ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה‪ ,‬ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל‬
‫כליה‪ ,‬ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו‪ ,‬ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות‪ ,‬וכל עדי‬
‫הזהב אשר לפני ההיכל‪ ,‬ויקצץ אותם‪.‬‬
‫)כד( וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא‪ ,‬וייקחם ויעבירם אל ארצו‪) .‬כה(‬
‫ויך מכה רבה בעם‪ ,‬וידבר אליהם בגאווה ובוז‪) .‬כו( ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם‪) .‬כז( שרים וזקנים‬
‫נאנחו‪ ,‬בחורים ובתולות אומללו‪ ,‬ופני נשים יפות חמרמרו‪) .‬כח( חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו )כט( אבלה‬
‫נבלה הארץ על יושביה‪ ,‬ובכל בית יעקב תאניה ואנייה‪.‬‬
‫)ל( ויהי מקץ שנתיים ימים‪ ,‬וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה‪ ,‬ויעל בעם כבד ירושלימה‪) .‬לא(‬
‫וידבר אתם טובות‪ ,‬אך תוך ומרמה היו בלבבו‪) .‬לב( כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו‪ ,‬ויאספוהו העירה‪ ,‬וייפול‬
‫עליה באגרוף רשע‪ ,‬ויהרוג עם רב מישראל‪) .‬לג( ויבוז את העיר‪ ,‬ויצת אש בקרבה‪ ,‬ויהרוס את הבתים ואת‬
‫החומות מסביב‪) .‬לד( וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי‪ ,‬וינהג את מקניהם‪.‬‬
‫)לה( ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים‪ ,‬ותהי להם למצודה‪) .‬לו( וישכן אנשי בלייעל בקרבה‪,‬‬
‫ויתחזקו בה‪ ,‬ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה‪) .‬לז( ויארבו מעל המצודה למקדש ה'‪,‬‬
‫וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו‪ ,‬ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים‪.‬‬
‫)לח( וינוס כל אזרח בישראל מירושלים‪ ,‬וזרים ישבו תחתם‪.‬‬
‫ותהי העיר זרה לזרעה‪ ,‬ותקיא את בניה‪.‬‬
‫)לט( מקדשה היה לשמה‪ ,‬ומועדיה נהפכו לאבל‪.‬‬
‫)מ( שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין‪,‬‬
‫ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה‪.‬‬

‫גזרות אנטיוכוס‬
‫)מא( ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור‪ :‬אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו‪.‬‬
‫)מב( ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך‪) .‬מג( ויאותו גם רבים מבני ישראל‬
‫ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת‪) .‬מד( וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה‪ ,‬ויצוום‬
‫ללכת בדרכי גויי הארץ‪.‬‬
‫)מה( לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש‪ ,‬ולבלתי הסך נסך לה'‪ ,‬ולהפר את השבתות ואת המועדים‪) .‬מו(‬
‫לחלל את המקדש ואת הכוהנים‪ ,‬ולהקים במות ובתים לאלילים‪ ,‬ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה‪) .‬מז(‬
‫ויצווה לבלתי המול להם כל זכר‪ ,‬ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול‪ ,‬להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את‬
‫דרכם‪) .‬מח( וכל איש אשר ימרה את פי המלך ‪ -‬מות יומת‪.‬‬
‫)מט( אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו‪ ,‬ויפקד פקידים על הארץ לעשותם‪) .‬נ( וישלח לכל ערי‬
‫יהודה‪ ,‬ויצוום לזבוח זבח‪) .‬נא( וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים‪ ,‬ותשחת כל הארץ לפניהם‪) .‬נב( ויהי‬
‫הם נוגשים את העם‪ ,‬ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט‪.‬‬

‫טו כסליו ‪ -‬בניית שיקוץ משומם על המזבח‬

‫)נג( ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש‪ ,‬בחמשה עשר יום לחודש כסלו‪ ,‬ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה'‪ ,‬ויבנו‬
‫במות בכל ערי יהודה מסביב‪) .‬נד( ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם‪ ,‬ויקרעו את ספרי תורת ה'‬
‫לקרעים‪ ,‬וישרפו אותם באש‪) .‬נה( וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה'‪ ,‬וכל השומר את פי ה'‪ ,‬היכו לפי חרב‬
‫כאשר ציוה המלך‪) .‬נו( כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים‪) .‬נז(‬
‫ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'‪) .‬נח( והנשים אשר מלו‬
‫את בניהן הומתו על פי המלך‪) .‬נט( את העוללים תלו בצווארם‪ ,‬ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את‬
‫בתיהם‪) .‬ס( ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא‪) .‬סא( ויבחרו את המוות משקץ‬
‫את נפשותם‪ ,‬ומחלל את ברית ה'‪ ,‬וימותו‪) .‬סא( ויהי קצף גדול על כל ישראל‪.‬‬

‫פרק ב‬
‫מתתיהו ובניו יוצאים נגד צו המלך‬
‫)א( בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר‬
‫מודעית‪) .‬ב( ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם‪) .‬ג( יוחנן הקדשי‪ ,‬שמעון התסי ויהודה המכבי‪) .‬ד( אלעזר‬
‫החורני ויונתן הופסי‪) .‬ה( וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר‪:‬‬
‫)ו( אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר‪) .‬ז( מקדש אלוה בכף זרים‪ ,‬והיכלו‬
‫לזרא כאיש חרם‪) .‬ח( כל מחמודיו נהלכו‪ ,‬עוללים בחוצות נחנקו‪ ,‬ומבחר בחורים לטבח הובלו‪) .‬ט( צבי‬
‫תפארתנו לחבל שוסים‪ ,‬ורכושנו שלל גויים‪) .‬י( חלפה כלתה כל הדרה‪ ,‬שרתי במדינות נהפכה לשפחה‪) .‬יא(‬
‫מקדש ה' לשמה‪ ,‬ותפארתנו למשיסה‪ .‬שדוד ושמם בכף עם לועז‪) .‬יב( ועתה איככה לא אקוץ בחיי‪.‬‬
‫)יג( ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד‪.‬‬
‫)יד( ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם‪) .‬טו(‬
‫וילוו אליהם רבים מבני ישראל‪ ,‬ומתתיהו ובניו התחזקו‪) .‬טז( ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור‪) .‬יז( הן‬
‫איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך‪ ,‬ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך‪ ,‬לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את‬
‫מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו‪ ,‬וגם כל אנשי יהודה וירושלים‪) .‬יח( ואתה ובניך תמצאו חן בעיני‬
‫המלך‪ ,‬וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות‪) .‬יט( וישא מתתיהו את קולו ויאמר‪.‬‬
‫)כ( אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם‪) .‬כא( לא כן‬
‫אנכי ומשפחתי‪ ,‬כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו‪) .‬כב( חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו‬
‫ולהפר בריתו אתנו‪) .‬כג( לכן את דתי המלך לא נעשה‪ ,‬ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך‪.‬‬
‫)כד( ויהי ככלותו לדבר‪ ,‬ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר‬
‫ציוה המלך‪) .‬כה( וירא מתתיהו‪ ,‬ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו‪) .‬כו( וירוץ בחמתו אל האיש‪,‬‬
‫וימיתהו אצל הבמה‪ ,‬וגם את הפקיד המית‪ ,‬ויתוץ את הבמה‪) .‬כז( ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס‬
‫לזמרי בן סלוא‪.‬‬
‫)כח( וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר‪:‬‬
‫מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו ‪ -‬יבא אחרי‪.‬‬
‫)כט( ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר‪ ,‬ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר‪) .‬ל( וכל האנשים אשר נגעה תורת ה'‬
‫בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה‪) .‬לא( וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם‪ ,‬כי גבר הקצף מאוד מאוד‪.‬‬
‫)לב( וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך‪.‬‬
‫)לג( וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב‪.‬‬
‫)לד( ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת‪ .‬ויאמר להם‪:‬‬
‫)לה( עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך‪ ,‬קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח‪.‬‬

‫)לו( ויענו ויאמרו‪ ,‬לא נצא‪ ,‬כי את דבר המלך לא נעשה‪ ,‬ואת השבת לא נחלל‪) .‬לז( וייגשו אל המערה ויערכו‬
‫כלי מלחמה לקראתה‪) .‬לח( והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה‪) .‬לט(‬
‫ויאמרו אליהם‪ :‬נמותה הפעם בניקיון כפנו‪ ,‬והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו‪) .‬מ( ויפלו עליהם ביום‬
‫השבת‪ ,‬ויהרגו כל אשר במערה‪ .‬וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם‪) .‬מא( ויהיו המתים כאלף נפש‪.‬‬
‫)מב( ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד‪) .‬מג( ויאמרו איש אל אחיו‪ :‬אם עשה נעשה כאשר עשו‬
‫אחינו‪ ,‬לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו‪ ,‬עוד מעט והשמידונו‪) .‬מד( ויוועצו כולם ביום ההוא‬
‫לאמור‬
‫אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת‪ ,‬ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו‪ ,‬ולא נמות כמות אחינו במערות‪.‬‬
‫)מה( ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם‪ ,‬וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם‬
‫ויתחזקו בם‪) .‬מו( ויהי כי חזקו וגם גברו חיל‪ ,‬ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל‪ ,‬והנמלטים נסו אל‬
‫הגויים‪) .‬מז( ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל‪ ,‬ויתצו את הבמות‪ ,‬וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר‬
‫ערלתם‪) .‬מח( ותצלח המלאכה בידם‪ ,‬וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם‪) .‬מט( ויצילו את תורת ה' מיד הגויים‬
‫ומלכיהם‪ ,‬ולא נתנום עוד הרים את קרנם‪.‬‬
‫)נ( ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם‪.‬‬
‫)נא( הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל‪) .‬נב( לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו‪ ,‬שימו נפשכם‬
‫בכפיכם על ברית אלוהינו‪) .‬נג( זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם‪ ,‬והיו לכם לשם ולתפארת‬
‫לדורות עולם‪) .‬נד( אברהם אבינו נוסה במסה‪ ,‬והאמין בה' ותחשב לו לצדקה‪) .‬נה( יוסף שמר את משמרת ה'‬
‫בעת צרתו‪ ,‬ויהי לאדון במצרים‪) .‬נו( פינחס אבינו קנא לאלוהיו‪ ,‬ותהי לו ברית כהונת עולם‪) .‬נז( יהושע מלא‬
‫אחרי ה'‪ ,‬ויהי לראש ולנגיד על ישראל‪) .‬נח( כלב ענה עדות אמת בקהל עם‪ ,‬ותהי לו נחלת סגולה‪) .‬נט( דוד‬
‫הלך בדרך תמים‪ ,‬ותהי לו המלוכה לירושת עולם‪) .‬ס( אליהו קנא לאלוהיו‪ ,‬ויעל השמיימה‪) .‬סא( חנניה‬
‫מישאל ועזריה בטחו בה'‪ ,‬וינצלו מתוך כבשן האש‪) .‬סב( וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות‪) .‬סג( לכן‬
‫אם תבינו שנות דור ודור‪ ,‬וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד‪) .‬סד( ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע‪ ,‬כי‬
‫כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה‪) .‬סה( היום יעלה וישגה ומחר איננו‪ ,‬וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו‪.‬‬
‫)סו( לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה'‪ ,‬וירם אלוהים קרנכם‪.‬‬
‫)סז( שמעו לקול שמעון אחיכם‪ ,‬כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב‪) .‬סח( יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל‬
‫מנעוריו‪ ,‬הוא יהיה לכם לראש במלחמה‪) .‬סט( ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה'‪ ,‬לנקום את נקמת עמנו‬
‫בצריכם‪) .‬ע( השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם‪.‬‬
‫)עא( ויברך אותם וייאסף אל אבותיו‪) .‬עב( וימת בשנת מאה וארבעים ושש‪ ,‬ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו‬
‫בעיר מודעית‪) .‬עג( ויבכו אתו כל בית ישראל‪ ,‬ויעשו לו אבל כבד מאוד‪.‬‬

‫פרק ג‬
‫ניצחונותיו של יהודה המכבי‬
‫)א( ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו‪) .‬ב( וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו‪ ,‬ויסעו ביד‬
‫רמה להלחם באויביהם‪) .‬ג( ויהי כי‪-‬שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו‪ ,‬וינחל כבוד וגדולה‬
‫ליעקב‪) .‬ד( מהיר במלאכתו כליש ביער‪ ,‬ודמיונו כאריה שואג לטרף‪) .‬ה( רדף בזעם את זועמי עמו‪ ,‬ואש נשקו‬
‫נשקה בעוכרימו‪) .‬ו( פחדו ורגזו הזדים מפחדו‪ ,‬ופועלי עוולה יחדו נאלחו‪ ,‬כי תשועת עמו צלחה בימינו‪) .‬ז(‬
‫מלכי לאומים שמעו וירגזון‪ ,‬ויעקב שמח ועלז במעשיו‪ ,‬על כן זיכרו לברכה עד עולם‪) .‬ח( ויעבור בכל ערי‬
‫יהודה ויכרת כל רשעי ארץ‪ ,‬ויסר חרון אף ה' מישראל‪) .‬ט( ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו‬
‫אליו‪.‬‬

‫)י( ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל‪) .‬יא( וישמע יהודה‬
‫ויסע לקראתו‪ ,‬ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים‪ ,‬והשרידים ברחו לנפשם‪) .‬יב( וישלול את שללם ויחגור את‬
‫חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים‪.‬‬
‫)יג( וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה‪ ,‬וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה‪ ,‬ויאמר‪) .‬יד(‬
‫אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך‪ ,‬לעשות לי שם בארץ )טו( ויאסור את רכבו‪ ,‬וחיל כבד מן הגויים‬
‫עלו אתו להינקם בישראל‪ ,‬ויבוא עד מעלה בית חורון‪) .‬טז( ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם‪.‬‬
‫)יז( ויהי בראותם את מחנה האויבים‪ ,‬ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט‪ ,‬ונפשנו יבשה מבלי אוכל‪ ,‬ואיך‬
‫נעמוד לפני החיל הנורא הזה‪.‬‬
‫)יח( ויען יהודה ויאמר‪:‬‬
‫היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים‪ ,‬ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט‪) .‬יט( הן לה' התשועה‪ ,‬ורוב‬
‫חיל לא ימלט‪) .‬כ( הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו‪) .‬כא(‬
‫ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו‪) .‬כב( לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם‪ ,‬כי השמד‬
‫ישמידם ה' לעינינו‪.‬‬
‫)כג( ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם‪ ,‬בטרם ידעו בבואו‪ ,‬ויך את סירון ואת עמו לפי חרב‪) .‬כד( וירדפם‬
‫ממורד בית חורון עד הערבה‪ ,‬ויפלו מהם שמונה מאות איש‪ ,‬והנשארים נסו אל ארץ פלשתים‪) .‬כה( ותיפול‬
‫פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב‪ ,‬ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך‪.‬‬

‫אנטיוכוס נערך למלחמת תגובה‬
‫)כו( ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול‬
‫ועצום מאוד‪) .‬כז( ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה‪ ,‬ויצוום להיות נכונים יום יום‪) .‬כח(‬
‫וירא כי לא מצאה ידו די כסף‪ ,‬וכי מעטו תרומות העם‪ ,‬יען כי פרוע הוא על דבר השערורייה אשר עשה בקרבו‬
‫נגד דתי הארץ הקדמוניות‪) .‬כט( ויירא פן תכבד עליו העבודה מנשוא כפעם בפעם‪ ,‬יען כי פיזר שכר ומתן מכל‬
‫המלכים לפניו‪ ,‬ויתעצב אל לבו‪) .‬ל( ויוועץ ללכת אל ארץ פרס להרים את התרומות‪ ,‬למען הרבות לו כסף‪.‬‬
‫)לא( ויישאר אחריו איש מזרע המלוכה ושמו ליזיאש‪ ,‬וישם אותו לפקיד על כל הארץ מנהר פרת ועד קצה‬
‫ארץ מצרים‪) .‬לב( ואת בנו אנטיוכוס הפקיד על ידו לגדלו ולחנכו עד שובו מארץ נכריה‪) .‬לג( ויחלק לו את‬
‫מחצית החיל‪ ,‬ואת מחצית השנהבים‪ ,‬ויצווהו על כל אודותיו ועל כל ארץ יהודה וירושלים‪) .‬לד( לשלוח אנשי‬
‫צבא לקראתם ולהשמיד ולהכרית את שארית יהודה וירושלים‪ ,‬ולמחות זכרם מתחת השמים‪) .‬לה( ויצווה‬
‫להושיב גויים בקרבה‪ ,‬ולחלק את הארץ בגורל לכל בני הנכר‪) .‬לו( ויהי בשנת שבע וארבעים ומאה וייקח‬
‫המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה‪ ,‬ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות‪.‬‬

‫תלמי וניקנור עולים על ירושלים‬
‫)לז( ויבחר לו ליזיאש מנכבדי הארץ ומקרובי המלך את תלמי בן דורימון ואת נקנור ואת גורגיאש‪) .‬לח(‬
‫ויחלק להם ארבעים אלף איש רגלי‪ ,‬ושבעת אלפים פרשים‪ ,‬וישלחם אל ארץ יהודה לשחתה‪ ,‬כאשר ציוה‬
‫המלך )לט( ויהי בנוסעם עם כל המחנה הזה‪ ,‬ויחנו ראשונה בערבה אשר על יד אמה‪) .‬מ( ויוודע הדבר לסוחרי‬
‫הארץ מסביב‪ ,‬ויבואו אל המחנה וכסף רב בידם‪ ,‬לקנות את שבויי העברים לעבדים‪ ,‬ויילוו אליהם עם רב‬
‫מארם ומגויי הארץ מסביב‪) .‬מא( וירא יהודה ואחיו כי הקצף הולך וגדל‪ ,‬וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ‪,‬‬
‫וגם שמעו את דבר המלך אשר אמר להכריתם מגוי‪) .‬מב( ויאמרו איש אל אחיו‪ ,‬הבה נעמוד בפרץ עמנו‬
‫ונלחמה בעד נפשנו ומקדשנו‪) .‬מג( וייקהלו קהל גדול ויחלצו למלחמה‪ ,‬ויתחננו אל ה' לתת להם ישועה‬
‫ורחמים‪.‬‬

‬ב( ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים‬ ‫להתנפל פתאום עליהם‪ .‬ואיש איש לבוש שריון קשקשים‪ .‬קול חליל וכינור לא נשמע בכל הארץ‪) .‬טו( הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר‬ ‫במחנה‪ .‬וישתאה ויאמר‪ .‬ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם‪) .‬וישמיד את כל החיל הזה לעינינו‪) .‬ואנשי המצודה היו להם לעיניים‪) .‬‬ ‫)נ( ויצעקו בקול בכי אל ה' אלוהים ויאמרו‪ :‬אהה אנה נפלט את אלה היום‪) .‬יט( ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה‪ .‬נב( כל העמים כולם קמו עלינו לכלותנו‪ .‬יב( ויפגעו באויביהם‪ .‫)מד( והעיר ירושלים הייתה שממה מאין יושב אין יוצא ואין בא מכל בניה‪ .‬נג(‬ ‫איככה נעמוד לפניהם אם לא תושיענו ימינך‪.‬‬ ‫פרק ד‬ ‫ניצחונותיו של יהודה‬ ‫)א( ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים‪) .‬מו( ויתקבץ העם במצפה‬ ‫מול ירושלים‪ .‬ויצווה את אנשיו לאמור‪) .‬או ארש אשה ולא לקחה‪ .‬טז( הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר‪ .‬ויתן ראשים על העם שרי מאות ושרי חמישים ושרי‬ ‫עשרות‪) .‬‬ ‫וגם את פארי הכהונה הביאו שמה‪) .‬נא( הן מקדשך לטמאה וכוהניך‬ ‫נרדפו וילבשו בושת‪) .‬‬ ‫ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד‪) .‬אך נסים הם לפנינו‪ .‬‬ ‫)נד( ויצווה יהודה ויתקעו בשופרות ויריעו תרועה‪ .‬ויסעו במערכה‬ ‫לקראתם‪ .‬ח( זכרו את‬ ‫אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו‪) .‬וירא כי אין איש‪ .‬‬ ‫)יג( ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה‪ .‬ולא נכחד ממך את אשר יזמו לעשות‪) .‬ג( וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל‬ ‫מחנה המלך אשר באמה‪ .‬ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה‪) .‬ויפנו עורף‬ ‫וינוסו אל ארץ הגויים‪) .‬ושלושת אלפים איש בחור עמו‪ .‬ומקדש ה' מחולל‪) .‬ויצאו גם הם מן המחנה‪ .‬וייבהלו מאוד‪ .‬ואנשי יהודה תוקעים בשופרות‪) .‬מט( ואת המעשרות ואת הביכורים ואת הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם‪.‬‬ ‫)יד( ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם‪ .‬וייראו‪) .‬ויראהו את‬ ‫אשר נעשה‪) .‬מה( המצודה‬ ‫הייתה למושב זרים‪ .‬‬ ‫)נח( התקדשו למחר והיו לבני חיל להלחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו‪) .‬וגם פרשים להם כולם מלומדי‬ ‫מלחמה‪ .‬ה( וכמו השחר‬ ‫עלה‪ .‬ואל תחפזו מפני רוב כוחם‪( .‬מז( ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם‬ ‫ויקרעו את בגדיהם‪) .‬נה( ויעבר קול במחנה לאמור‪:‬‬ ‫מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו‪ .‬‬ ‫)נו( ואחרי כן נסעו ויטו את אוהליהם מנגד לאמה‪) .‬וייסע אחריהם ההרה‪) .‬י( למען‬ ‫ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו‪.‬נז( וידבר יהודה אל העם לאמור‪.‬והנה יהודה בערבה‪ .‬ו(‬ ‫ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא‪ .‬ככתוב בספר תורת ה'‪.‬ז( ויאמר יהודה אליהם‪ .‬ד( ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל‬ ‫מחנה יהודה‪ .‬מראות ברע אשר ימצא את עמנו ואת מקדשנו‪) .‬וכל כבוד גלה מיעקב‪ .‬יז( עודנו מדבר‪ .‬ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו‪ .‬או איש אשר ירך‬ ‫לבבו ‪ -‬ילך וישוב לביתו‪ .‬‬ ‫)יא( ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם‪ .‬וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה‪ .‬או נטע כרם ולא חללו‪ .‬וינוסו דרך הערבה‪.‬‬ ‫)יח( וישא גורגיאש את עיניו‪ .‬לכן עמדו על נפשכם במערכה‪.‬והנה גדוד האויב נראה בראש ההר‪.‬כי מצפה לפנים מקום תפילה לישראל‪) .‬כי הקיטור עלה השמיימה‪ .‬ט( קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו‬ ‫לתת לנו חסד ורחמים‪ .‬כי לא כלתה עוד המלחמה‪) .‬מח( ויפרשו את ספרי תורת ה' אשר חפשו אותם הגויים להתוות בם את פסילי גילוליהם‪.‬נט( כי‬ ‫טוב לנו למות במלחמה‪ .‬ויעוטו אל השלל‪ .‬וינגעו לפני בני ישראל‪ .‬ויפלו מהם‬ ‫כשלושת אלפים איש‪.‬ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת‬ .‬ס( וה' אלוהים את הטוב בעיניו‬ ‫יעשה‪.‬כ( וישב יהודה ואנשיו אל המחנה‪ .‬אל תיראו מפני המונם‪ .

‬לד( וירא ליזיאש כי‬ ‫נסו אנשיו‪ .‬‬ ‫)נג( ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה‪) .‬‬ ‫)כט( ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו‪ .‬ל( תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל‪ .‬לט( ויקרעו את‬ ‫בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד‪) .‬‬ ‫טיהור המקדש‬ ‫)לה( וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור‪.‬ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'‪.‬ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש‪) .‬כח( וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד‪ .‬וייתצו אתו‪) .‬והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות‪ .‬מו( ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל‪ .‬לב( למען‬ ‫יפלו בחרב אוהביך‪ .‬‬ ‫)נז( ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת‬ ‫ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'‪.‬מג( ויראו את מזבח העולה כי חולל‪ .‬כג( והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש‬ ‫ויספרו לו את הקורות אותם‪) .‬שלח ידך בהם להומם ולאבדם‪) .‬כו( ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור‪) .‬‬ ‫ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם‪) .‬ונתת את חיל הגויים ביד‬ ‫יונתן בן שאול ונושא כליו‪) .‬נא( ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש‬ ‫התשיעי הוא כסלו‪ .‬אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך‪ .‬לח( ויהי בראותם את המקדש כי שמם‪ .‬‬ ‫)לו( הן האויב ניגף לפנינו‪ .‬ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים‬ ‫אשר נטמאו אל מקום טמא‪) .‬וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים‪) .‬נב(‬ ‫ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים‪ .‬ותפעם רוחו ויתעלף‪ .‬ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים‪.‬למען יבושו וייכלמו ברב‬ ‫כוחם והמונם‪) .‬ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות‪) .‬מה(‬ ‫ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני‪ .‬ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו‪) .‬לבלתי היות להם למכשול‪ .‬‬ ‫ואת הפרוכת המסך על הארון‪ .‬כב( ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל‪) .‬ויהללו את ה' בשירים‪ .‬כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא‬ ‫נפל הדבר כרצון המלך‪.‬נ( ויתנו את לחם הפנים על השולחן‪.‬לא( תן מורך בלבבם‪ .‬ולצאת לקראת יהודה למלחמה‪.‬נה( ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת‬ ‫לשכות הכוהנים‪ .‬‬ ‫)לג( ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש‪) .‬ויפלו על פניהם ותעל שוועתם‬ ‫השמיימה‪) .‬ותכל כל העבודה כאשר בתחילה‪) .‬והפל עליהם אימה ופחד‪ .‬‬ .‬מא( ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש‪) .‬מד( ותהי‬ ‫העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו‪ .‬מט( וישימו‬ ‫את הקטורת על המזבח‪ .‫וארגמן ורכוש עד אין מספר‪) .‬ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית‬ ‫הראשון‪.‬בשנת שמונה וארבעים ומאה‪ .‬‬ ‫מלחמת בית צור‬ ‫)כה( ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש‬ ‫את ירושלים‪) .‬עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר‬ ‫יעשון‪) .‬מ( ויריעו בחצוצרות תרועה‪ .‬ואת המזבח כי‬ ‫חולל‪ .‬וישימו את הדלתות‪) .‬יען כי חיללוהו זרים‪ .‬כד( וישמע ליזיאש‪ .‬והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל‪ .‬ויזמרו הודו לה' כי טוב כי‬ ‫לעולם חסדו‪) .‬כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם‪.‬וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט‪) .‬‬ ‫)לז( וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון‪) .‬ויתפלל אל ה' ויאמר‪.‬וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל‬ ‫גדול מבראשונה‪ .‬מח(‬ ‫ויחדשו את כל כלי הקודש‪ .‬כא( ואחרי כן שבו אל ארצם‪ .‬וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך‪.‬כז( ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים‬ ‫איש אתו‪) .‬ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב‪) .‬מב( ויבחר מן‬ ‫הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם‪ .‬נו( ותהי שמחה גדולה בכל העם‪ .‬‬ ‫חנוכת המזבח ‪ -‬כ"ח כסליו‬ ‫)מז( וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל‪ .‬נד( ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים‪.

‬כח( ויהרוג את כל‬ ‫זכורה לפי חרב ויבוז את שללה‪ .‬ו( ומשם פנה מול בני עמון עם גיבורי חיל למלחמה‪ .‬‬ ‫)ל( וירא יהודה כי החלה המלחמה‪ .‬יז( וישם את יוסף בן זכריה ואת עזריה לנציבים אל שארית העם ועל אנשי‬ ‫המלחמה‪ .‬כט( הבוקר אור ויישאו‬ ‫את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו‪.‬יב( וגם מאחינו היושבים בארץ טוב המיתו כאלף נפש‪ .‬ותכבד ידו עליהם ויכם וירדפם עד פתח שערי עכו‪) .‬אך הישמרו לכם‬ ‫ואל תצאו למלחמה על הגויים עד שובי אליכם‪) .‬כא( ויפלו כשלושת אלפים‬ ‫נפש מן הגויים וישלול את שללם‪) .‬כ( ויהי בבוא שמעון אל הגליל‪ .‬וילחם‬ ‫מלחמות רבות את הגויים‪ .‬וייפול על העיר וילכוד אותה‪) .‬לא( ויחץ את עמו לשלשה ראשים‪ .‬לשמור את המקדש‪ .‬והנה מלאכים באים מן הגליל ומדיהם‬ ‫קרועים‪ .‬ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים‪ .‬ויעורר את רוח‬ ‫אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם‪) .‬וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל‪ .‬טז( ויצווה יהודה את אחיו את שמעון ויאמר בחר לך אנשים ולך אל הגליל להושיע את אחינו‪ .‬כה( כי הוליכו הגויים אותם בשבי‬ ‫ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים‪ .‬ויהודה שם את פעמיו הגלעד‪ .‬וכי טיהרו את המקדש כבראשונה‪ .‬ג( ויהודה‬ ‫יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו‪ .‬ויבוזו את שללם‪) .‬יג( ויהי הם קוראים עוד את המכתב‪ .‬וימלטו אל מבצר דימון‪) .‬ויצבא על המגדלים אשר היו בם ויחרימם‪ .‬‬ ‫)כז( ויפן יהודה פתאום עם כל חילו‪ .‬ויפקד את ארץ יהודה על ידם לשמרה‪) .‬וימיתו רבים‬ ‫מהם‪) .‬כד( ויפגשו את אנשי נבו‬ ‫ויקראו להם לשלום‪ .‬ובעוד לילה קרב אל המבצר‪) .‬ואת נשיהם וטפם‬ ‫הוליכו בשבי‪ .‬ואת העיר הצית באש‪ .‬‬ ‫)כג( ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר‪) .‬ב(‬ ‫ויוועצו יחדו להכרית ולעקור את כל עדת יעקב‪ .‬ד( וגם יושבי בית און היו למוקש ולמארב לישראל על הדרך‪ .‫)נח( ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים‬ ‫עוד לשחתו כבראשונה‪) .‬‬ ‫פרק ה‬ ‫מלחמותיו של יהודה בגלעד ובגליל‬ ‫)א( וישמעו הגויים מסביב כי הוקם המזבח‪ .‬י( כל הגויים אשר סביבותינו שתו עלינו לכלותנו וטימוטיוס‬ ‫בראשם‪ .‬ט(‬ ‫וישלחו ספרים אל יהודה ואל אחיו לאמור‪) .‬וייחר אפם במאוד מאוד‪) .‬ומספר פקודיו שמונת אלפים‪) .‬ויגידו חדשות כאלה ויאמרו‪) .‬יט( ויחלק שמעון שלושת אלפים איש אבירי לב ללכת אל‬ ‫הגליל‪ .‬וגם רבים מהם‬ ‫אסורים בערי הגלעד‪) .‬וילך דרך מדבר בצר‪ .‬יא( לכן חושה נא לעזרתנו למען הצילנו‬ ‫מידם כי רבים ממנו נפלו בחרב‪) .‬ויבצר גם את בית צור למען היות‬ ‫להם למבצר מנגד לאדום‪.‬ז( ויעש אתם מלחמות רבות ויוכל להם‪ .‬יד( הנה הגויים מכל הערים מסביב מעכו ומצור ומצידון וכל יושבי‬ ‫הגליל קמו עלינו להשמידנו ותמלא הארץ אותם‪.‬ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד‪) .‬ה( ויפקוד יהודה עליהם את פשעם‪ .‬ואני‬ ‫ויונתן אחי ניסע אל הגלעד‪) .‬ערים גדולות ובצורות מאוד‪ .‬יח( ויצווה אתם לאמור‪ .‬נט( ויתן יהודה מצב בתוכם‪ .‬ועתה הם צרים על המבצר אשר נמלטנו שם להבקיעהו‪) .‬כב( ואת אחיו אשר בגליל ובארפד לקח וינהג אתם ואת נשיהם וטפם ואת‬ ‫כל רכושם אל ארץ יהודה‪ .‬ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו‬ .‬וילכו אתו שמחים וטובי לב‪.‬ויחלו לשלוח יד ביהודים אשר בגבולם וימיתום‪) .‬ושם שר צבאם‬ ‫טימוטיוס‪) .‬ויך‬ ‫בהם מכה רבה‪ .‬‬ ‫)ח( ויהי בעת ההיא ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכלותם‪ .‬וייקח את שללם‪) .‬וילכוד את יעזר ואת בנותיה וישב אל ארץ יהודה‪.‬כו( וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד‪.‬שפטו את העם‪ .‬וימצאם חמושים‪ .‬וישרוף אותם וכל‬ ‫האנשים אשר בתוכם‪) .‬‬ ‫)טו( ויהי כשמוע יהודה ואנשיו את הדברים האלה ויועצו לב יחדו מה לעשות להושיע את אחיהם במבוכה‬ ‫הזאת‪) .

‬מה( ויקבוץ אחרי כן כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול‪ .‬ויקשו את ערפם ולא נתנום לעבור‪) .‬סג( ויפנו משם ויסעו אל גלילות הגויים‪ .‬וילכו על פגרי מתיהם‬ ‫עד אשר עברו את הירדן‪ .‬נב( ויך יהודה את כל זכורה לפי חרב‪ .‬ואת פסילי אלוהיהם שרף באש‬ ‫ואחרי קחתו את שלל הערים שב אל ארץ יהודה‪.‬לז( הנה כל הגויים מסביב נקבצו יחד ויכסו את עין הארץ‪) .‬וידבר על לבם‬ ‫כל הדרך עד בואם אל ארץ יהודה‪) .‬ולא יכלו להתייצב‬ ‫לפני יהודה‪) .‬עד נתנה‬ ‫האלוהים בידם‪) .‬וייתוץ את המזבחות‪ .‬ואין דרך‬ ‫לנטות ימין ושמאל בלתי עבור בתוכה‪) .‬לב( ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם‪ .‬לא ירע לכם איש‪ .‬סא( וליהודה ולאנשיו היה יקר וגדלה נגד כל קהל ישראל ונגד כל הגויים אשר‬ ‫שמעו את שמעם ויבאו ויברכו אותם‪.‬‬ ‫)לה( ויהי אחר הדברים האלה ויאסוף טימוטיוס עוד חיל‪ .‬מד( ויתפוש יהודה‬ ‫את העיר‪ .‬‬ ‫כשלון יוסף בן זכריה ועזריה‬ ‫)נה( ויהי בהיות יהודה ויונתן בארץ הגלעד ושמעון אחיהם בגליל לצור על עכו‪) .‬לא נוכל לו כי עצום הוא ממנו‪) .‬‬ ‫פרק ו‬ .‬הבה נלחמה גם אנחנו‬ ‫את הגויים אשר סביבותינו‪) .‬סד( ביום ההוא נפלו מן הכוהנים אשר נשאם רוחם להראות את כוחם וילכו להלחם בלי דעת‪) .‬‬ ‫וייצת אש בקרבה‪) .‬מח(‬ ‫וישלח להם יהודה דברי שלום לאמור‪) .‬מו( ויהי בהיותם בדרך‪ .‬האיצו בכל העם‬ ‫לעבור למלחמה‪ .‬‬ ‫)מב( ויהי כי קרב יהודה אל הנחל ויצג את שוטרי העם על שפת הנחל ויצווה אתם לאמור‪ .‬נז( למה נגרע מעשות לנו שם בארץ כאחינו‪ .‬נד( ויעלו כולם בשמחה על הר ציון‪ .‬ויפקדו מהם כאלפים איש‪ .‬‬ ‫)לג( ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה‪ .‬סה(‬ ‫ויעתק יהודה משם את מחנהו מול אשדוד בגלילי הגויים‪ .‬מז( ויסגרו אנשי העיר בעדם‪ .‬ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר‪.‬ויינגפו כל הגויים לפניהם‬ ‫וישליכו איש איש את חרבו‪ .‬ויבוז את העיר ויעשה תל עולם‪ .‬לד( ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו‪.‬ולא יוותר איש במחנה‪) .‬לח( וכל‬ ‫חיל ערב אתם אשר שכרו בכסף‪ .‬ועברנו אנחנו כי יכול נוכל‬ ‫לו‪.‬מג( ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו‪ .‬ותהי מהומה גדולה בישראל‪.‬רק אין‬ ‫דבר בלתי עבור ברגלינו‪ .‬ויקריבו עולות לה' יען כי לא נעדר‬ ‫מהם איש עד שובם אל ארץ אחזתם‪.‬ואת מבואי העיר מלאו אבנים‪) .‬ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש‪.‬הם ונשיהם וטפם וכל‬ ‫רכושם‪ .‬נג( ויקבץ יהודה את הנחלשים בעם‪ .‬והם לא היו מזרע האנשים אשר בחר ה'‬ ‫בהם לתת בידם תשועה לעמו‪) .‬ויחן על רבה מעבר לנחל‪) .‬ויברחו אל בית גלוליהם אשר בקרניים להימלט על נפשם‪) .‬‬ ‫)ס( יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות‪ .‬נח( ויצוו את אנשי מלחמתם להיחלץ‪ .‬ויעברו את‬ ‫שומרון‪) .‫בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור‪) .‬וישרוף את בית העשתרות וכל אשר בתוכו‪ .‬וישובו ויאמרו‪) .‬ויערוך לקראתה ויתפשה‪ .‬ויפגעו בעיר גדולה ובצורה היא עפרון‪ .‬ויצאו לקראת יבנה למלחמה‪) .‬לשוב אל ארץ יהודה‪) .‬‬ ‫)לט( וטימטיוס אמר אל שרי צבאו לאמור‪ :‬זה לנו האות‪) .‬נו( ויוסף בן זכריה ועזריה‬ ‫שמעו את כל הגדולות אשר עשו ויאמרו‪) .‬ויהרוס את קרניים עד היסוד בה‪ .‬מט( נעברה נא בעירכם לשוב אל ארצנו‪ .‬נ( ויצווה יהודה לכל אנשיו לערוך מערכה‬ ‫לקראת העיר איש איש על דגלו‪) .‬מ( אם עבור יעבור יהודה את הנחל ולא יירא מגשת‬ ‫אלינו‪ .‬וינוסו מפניו‪ .‬וכל העם חלוצי מלחמה חונים מעבר לנחל‪.‬‬ ‫)סב( ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה‪.‬מא( אולם כי יירא לעבור ותחתיו יעמוד‪ .‬ויבואו בערבה מול בית שאן‪) .‬לו( וישלח יהודה מרגלים‬ ‫לתור את מחנה האויב‪ .‬‬ ‫ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש‪) .‬נט( ויסע‬ ‫גורגיאש וחילו לקראתם ויניסם עד גבולי ארץ יהודה‪ .‬נא( ויחלצו ויסעו לקראתה וילחמו בה כל היום ההוא וכל הלילה‪ .‬ויך‬ ‫בהם מכה גדולה‪ .

‬לז( ויחלקום לפי גדודי המחנות‪ .‬כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת‪) .‬ט( ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא‪ .‬ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם‬ ‫והיא מלאה כסף וזהב‪) .‬לא(‬ ‫ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים‬ ‫עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה‪) .‬ואת צבאותיי שלחתי‬ ‫להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר‪) .‬וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית‬ ‫סוחרה‪ .‬והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר‪) .‫מותו של אנטיוכוס אפיפנס ועלית בנו‬ ‫)א( ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר‪ .‬‬ ‫)י( ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם‪:‬‬ ‫הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב‪) .‬כז( ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו‪ .‬ד(‬ ‫כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה‪.‬ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו‪.‬כי‬ ‫עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות‪.‬וילכו אל המלך ויאמרו‬ ‫לו‪) .‬ויבצרו את בית צור עירך‪) .‬לו( ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות‬ ‫אפם למלחמה‪) .‬ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל‬ ‫וכובע נחושת בראשם‪ .‬כו( כל הנופל בידם יהרגו‪ .‬כד( עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו‪) .‬יט( וישמע ליזיאש כי מת המלך‪ .‬ז( ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה‪ .‬וימלך את בנו למלך‬ ‫תחתיו‪ .‬כט( ועתה אם לא תעצור אותם‬ ‫וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם‪.‬כח( כעת‬ ‫הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו‪) .‬יג( ועתה מעי חמרמרו‬ ‫בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים‪) .‬‬ ‫)ה( ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור‪ .‬‬ ‫ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה‪) .‬כה( כמעט הואלנו לעבוד את אביך‬ ‫וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו‪ .‬ג( ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה‪ .‬‬ ‫מות אלעזר בקרב נגד פילים‬ ‫)כ( והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד‪ .‬ויאירו פני ההרים מסביב‬ .‬כי הוא היה באומנה אתו‪ .‬לח( כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו‬ ‫ממנו‪ .‬וכל‬ ‫רכושנו לבז ולמשסה‪) .‬ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים‪) .‬כב( ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית‬ ‫לפניה‪) .‬ואת המקדש הקיפו‬ ‫חומות גבוהות כאשר בתחילה‪ .‬מ( ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי‬ ‫הצבא לבל ייפרדו‪) .‬ח( וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל‪.‬וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה‪ .‬ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי‪) .‬מא( ויהי בצאת השמש‪ .‬הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף‪) .‬וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת‪ .‬וילחמו כגיבורי חיל‪) .‬ויקרא את שמו אאופטר‪.‬וישלחו את כלי‬ ‫משחיתם באש‪ .‬טז(‬ ‫ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו‪) .‬יז( וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת‬ ‫המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו‪ .‬וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס‪) .‬כא(‬ ‫ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם‪) .‬ויתחזקו שמה‪) .‬כג( וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל‪ .‬‬ ‫)ל( כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד‪ .‬‬ ‫ויתעצב אל לבו‪ .‬ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות‪) .‬לה( וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום‪ .‬יא( ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית‬ ‫וצרות כשטף עברו על נפשי‪) .‬ועתה כולם חגורי‬ ‫מלחמה הם ויתחזקו‪) .‬אך תם לריק כוחו‪) .‬‬ ‫)יח( וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה‪) .‬יד( את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף‪ .‬וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים‪) .‬יב( לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי‪) .‬לג( ויפרצו בני ישראל מן העיר‪ .‬ב( ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס‬ ‫בן פוליפוס מלך מקדוניא‪) .‬לב( ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור‬ ‫ימים רבים‪ .‬טו( על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר‪) .‬ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה‪) .‬לט( ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה‪.‬לד( ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח‬ ‫מחנה המלך‪) .‬ו( וליזיאש ראש‬ ‫לכל המחנות נס מפני העברים‪ .

‬וייפרדו‬ ‫איש מעל אחיו וילכו למקומם‪.‬‬ ‫)ס( ויבהילו לסור מעל המצודה‪ .‬סב( לכן נתנה יד לעם הזה‪ .‬ובנפלו המית גם אותו‪) .‬מח( ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו‪ .‬סג( כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו‪ .‬ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות‬ ‫מסביב עד רדתן‪) .‬נח( המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו‬ ‫לאומן ולהמליכהו‪) .‬ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה‪.‬נה( אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן‬ ‫הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה‪) .‬כי כלו ברעב ובחוסר‪ .‬‬ ‫)ג( וישמע המלך ויקרא‪ :‬הסירו אותם מעל פני‪ .‬ויאחזו אנשיו את אנטיוכוס ואת ליזיאש להסגירם ביד דימיטריוס‪.‬והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד‪ .‬וכל אנשי הצבא אתו‪ .‬נא( ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב‪ .‬ויפגעו בם אנשיו וימותו‪.‬וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה‬ ‫מידו בחזקה‪.‬ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור‪) :‬סא( הן חסרנו‬ ‫כל בארץ הזאת‪ .‬מה( וירא אלעזר החורני והנה‬ ‫חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה‪) .‬וייפול הפיל עליו וימות‪ .‬נ( וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו‬ ‫בארץ יהודה נוכח הר ציון‪) .‬‬ ‫פרק ז‬ ‫דימטריוס מושל בסוריה‬ ‫)א( ויהי בשנת מאה וחמישים ואחת ויצא דימיטריוס בן סליקוס מרומא וילכוד במתי מעט עיר על שפת הים‬ ‫וימלוך שם‪.‬וילכו לאיטם במערכה‪.‬‬ ‫)סו( ויהי כי בא המלך על הר ציון‪ .‬‬ ‫)סד( וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום‪) .‫ומראיהם כיקודי אש‪) .‬מו( וישלך את נפשו מנגד למען‬ ‫הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ‪) .‬מט(‬ ‫והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו‪) .‬מז( וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין‬ ‫ושמאל‪) .‬ונאות להם כי ילכו בחוקותם‬ ‫כמשפטם‪) .‬נג( ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי‬ ‫משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים‪) .‬נט( והנה הוא שב מארץ פרס‪ .‬סז( ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה‪ .‬נו( ויותרו אך מתי מספר במקדש‪ .‬נד( ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם‪.‬סה( ואחר נשבעו המלך והשרים‬ ‫להם‪ .‬‬ ‫המצור על ירושלים בשנת השמיטה‬ ‫)נב( ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה‪) .‬מב( ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה‪ .‬וירא כי חזק הוא מאוד‪ .‬עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם‪.‬‬ ‫ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם‪) .‬ויצאו היהודים מן המבצר‪.‬‬ ‫)ב( ויהי בבואו אל הבירה ואל בית אבותיו‪ .‬‬ ‫)מד( ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב‪) .‬הלא טוב לנו‬ ‫לשוב ולשקוד על אודות ארצנו‪) .‬‬ ‫הפרת הברית עם אנשי ירושלים‬ ‫)נז( ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור‪) .‬והעם הולך וחסר מבלי צדה‪ .‬‬ .‬‬ ‫)מג( כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא‬ ‫הזה‪.‬ושנה ההיא הייתה‬ ‫שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר‪.‬ונעשה שלום להם‪ .

‬‬ ‫אליקים מושל בחסד בכחידס‬ ‫)יח( ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו‬ ‫וישחטם וישליכם אל הפחת‪) .‬ויצוהו להשמיד ולאבד את כל‬ ‫העם‪) .‬שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר‪) .‬ו( הנה יהודה ואחיו‬ ‫המיתו כל אוהביך‪ .‬ז( ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו‪ .‬כ( ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה‪ .‬יז( ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד‪ .‬‬ ‫)כז( ויבוא אל יהודה וישאלו איש את אחיו לשלום‪ .‬ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם‪.‬ויעצרו משוט בארץ‪) .‬כג( ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו‪ .‬הרודה בעבר הנהר‪ .‬יג( כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא‪ .‬ה( ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו‪ .‬טו( ויהי כי האמינו לשבועתו‪ .‬י( ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה‪ .‬טז( ככתוב בשר חסידיך‬ ‫לחיתו ארץ‪ .‬ואותנו גרשו מן הארץ‪) .‫בכיחדס עולה על ירושלים‬ ‫וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו‪) .‬‬ ‫)לד( וישובו הכוהנים ויגשו אל מזבח ה' וישאו את קולם בבכי ויאמרו‪.‬יד( וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור‪ .‬‬ ‫וינקם בכל הפושעים‪ .‬לראות את הרע אשר עשו‬ ‫לנו ולארצך‪ .‬יט( ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל‬ ‫המלך‪) .‬ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה‬ ‫וירושלים‪) .‬ויצא בחרב לקראת‬ ‫יהודה על יד כפר שלמה‪) .‬חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל‬ ‫רע‪) .‬כא( וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים‪) .‬וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום‬ ‫בפיהם למען התעותם‪) .‬‬ ‫)כו( אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד‪.‬והוא‬ ‫נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה‪) .‬וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם‪.‬וימלא את ידיו לכהן‪ .‬ואין‬ ‫לאל ידו להתייצב לפניהם‪ .‬כב( ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה‪.‬כח( ויוגד ליהודה כי בא‬ ‫אליו נקנור בצדיה‪ .‬מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה‪.‬‬ ‫ניקנור ‪ -‬נפילתו ביום י"א אדר‬ ‫)כד( וישלח המלך את ראש כל שריו את נקנור‪ .‬‬ ‫)לא( ויהי אחר הדברים האלה ויעל נקנור על הר )הבית?( ויצאו מן הכוהנים ומזקני העם לקראתו ויאספוהו‬ ‫בטוב לב הביתה ויראוהו את הקורבנות אשר הקריבו בעד שלום המלך‪) .‬לח( ויסע יהודה את מחנהו על יד חדשה‬ ‫ופקודיו שלושת אלפים איש ויתפלל אל ה' ויאמר‪:‬‬ .‬כי‬ ‫בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ‪) .‬וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם‬ ‫לאמור‪.‬ויאמרו אל המלך‪) .‬‬ ‫)יב( ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני‬ ‫ישראל לשאול להם לשלום‪) .‬ויירא מפניו וימאן לראותו עוד‪) .‬יא( ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם‪ .‬ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד‪) .‬והאויב ארב במארב לתפשו‪) .‬‬ ‫)לז( ויפן נקנור מירושלים ויחן על בית חורון וחיל ארם בא לעזרתו‪) .‬‬ ‫ובגוד לא יבגוד באחיו‪) .‬ויילילו‬ ‫ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו‪.‬כה( וייסע נקנור בחיל כבד ירושלימה‪ .‬‬ ‫)לה( ה' אלוהים יען אשר רצית בבית הזה להיקרא בו שמך הגדול והוא בית תפלה לעמך ישראל‪) .‬לב( ויתעלל בהם נקנור ויצחק ויגאל‬ ‫אותם וידבר אתם קשות‪) .‬לג( וישבע שבועה לאמור‪:‬‬ ‫אם לא תסגירו את יהודה ואת אנשיו בידי שרוף אשרוף את הבית הזה בשובי בשלום וילך בחרי אף‪.‬כט( וירא נקנור כי נודעה עקבתו‪ .‬ואליקים בראשם‪ .‬והוא שונא את ישראל מאוד‪ .‬ד( ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל‪ .‬ל( וינגף חיל נקנור לפניו ויפלו כחמשת אלפים איש במגפה ההיא והנשארים נמלטו‬ ‫אל עיר דוד‪.‬ט( וישלח אתו את הבוגד אליקים‪ .‬ויצווהו לעשות‬ ‫שפטים בבני ישראל‪) .‬ח( ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס‪ .‬ולייסרם ואת כל עדתם‪) .‬לו( אנא‬ ‫אנא ה' נקום נקמתך באיש הזה ובחילו זכור את חרפתם אשר חרפוך והפל אותם בחרב לבל יקומון עוד‪.

‬ונותנים יד לחפצי אהבתם‪ .‬‬ ‫ויהי בפנות האויב לקראתם‪ .‬ד( ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה‪) .‬והוא נפל ראשונה במערכה‪) .‬וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם‪) .‬יא( וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה‪ .‬ויכו אותם עד הישמדם‪) .‬‬ ‫)ט( וייקחו את מיטב ארצותיו מידו‪ .‬שלחת את מלאכך ויך בחילו מאה ושמונים וחמשה אלף‪) .‬ז( ואת אשר עשו לאנטיוכוס‬ ‫הגדול מלך אסיא‪ .‬‬ ‫)כו( וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית‪.‬מ( שלח‬ ‫נא גם היום את מגפתך על החיל הזה לעינינו למען ידעו כל הגויים כי אנפת בם עקב אשר חרפו את משכן‬ ‫כבודך וכי שפטת אותם כפי רשעתם‪.‬מה( ויעט העם אל השלל‪ .‬כה( וייטב הדבר בעיני זקני העם‪.‬ב( וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי‪ .‬לפוליפוס ולבנו פרזיוס‪ .‬כי הכניעו את‬ ‫העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד‪) .‬כי אחיכם‬ ‫ואנשי בריתכם המה‪) .‬ו( כאשר עשו לשני מלכי‬ ‫הכתים‪ .‬ג( ואת המעשים אשר עשו באשפניא‪ .‬ויבואו לפני זקני העם ויאמרו‪) .‬ה( וכל המלכים‬ ‫אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס‪) .‬כד( ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר‪ .‬וכורתים ברית למבקשי‬ ‫שלומם וכי עצמו במאוד מאוד‪) .‬מב(‬ ‫וירא העם כי נפל שר צבאם‪ .‬כא( למען הסיר את העול מעל שכמם‪ .‬‬ .‬‬ ‫)כז( יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה‪ .‬י( וכאשר התייעצו‬ ‫יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם‪) .‬ויצוו לשלוח להם בני תערובות‪.‬ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה‪) .‬ויינגף חיל נקנור‪ .‬כג( יהודה המכבי ואחיו‬ ‫ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם‪) .‬וישליכו את הנשק וינוסו‪) .‬יג( וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם‬ ‫הכניעו תחת ידם‪) .‬אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר‬ ‫ויינגף לפניהם‪) .‬ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל‪) .‬כי נפל פחדם על כל העמים‪) .‬יד( הקרובים והרחוקים שמעו לקולם‪ .‬ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים‪) .‬כב(‬ ‫ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא‪ .‬ויכרתו‬ ‫את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו‪ .‬‬ ‫)כ( ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר וישלחם לרומא להקים ברית אהבה‬ ‫ושלום אתם‪) .‬ל( כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר‪.‬וחרב לא תעבור בארצם עד עולם‪.‬ויפלו‬ ‫חללים רבים‪ .‬מז( ותשקוט ארץ‬ ‫יהודה ימים מספר‪.‬מו( ותחי רוח העם ויחוגו את‬ ‫היום ההוא בשמחה גדולה‪ .‬ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט‪) .‬יט( ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו‬ ‫ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם‪.‬מג( וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד‬ ‫גזר‪ .‬כט( ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות‬ ‫כרצון הרומאים‪) .‬אשר קמו עליהם‪ .‬ח( ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד‪ .‬טו( אולם היטב היטיבו‬ ‫לכל אוהביהם ולאנשי בריתם‪]) .‬ויוקיעום בירושלים‪) .‬את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס‪) .‬‬ ‫)כח( אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים‬ ‫באמת ובתמים כפי מצב הדבר‪) .‬מד( ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם‪.‫)לט( ה' אלוהים עת חרפוך שלוחי סנחריב‪ .‬יב( ויירשו את ארצם ויהרסו את‬ ‫מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה‪) .‬ויכבשו את הרי הנחושת אשר‬ ‫ימצא שם זהב וכסף‪) .‬‬ ‫פרק ח‬ ‫יהודה כורת ברית עם רומי‬ ‫)א( וישמע יהודה את שמע אנשי רומא כי אבירי לב המה‪ .‬‬ ‫)מא( ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה‪ .

‬יז( ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין‪.‬ושלושת אלפים איש בחור עמו‪) .‬חוסן ישראל ומגינו‪.‬‬ ‫והמלחמה נגד פניו‪ .‬ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם‬ ‫מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה‪) .‬וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום‪.‬ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם‪.‬יד( כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו‬ ‫בחצוצרות‪) .‬‬ ‫)כז( ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ‪) .‬וישפכו שם דם רב‪) .‬‬ ‫ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו‪) .‬כי זה רצון הרומאים‪ .‬‬ ‫)לה( ועל אודות דימיטריוס אשר עשק את היהודים כתבו לו לאמור‪) .‬לצאת ולבוא לפנינו להצילנו‬ .‬לד( וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על‬ ‫אלה או לגרוע מהם ‪ -‬כחפצם יעשו‪ .‬אך את נפשנו‬ ‫נציל ונסורה הפעם‪) .‬ויפג לבו‪ .‬ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה‪.‬טז( וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו‪ .‬‬ ‫)כב( ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו‪ .‬‬ ‫בחירת יונתן למנהיג‬ ‫)כג( ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם‪) .‫)לא( וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר‪) .‬כי עצמו מספר‪.‬‬ ‫)יט( וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם‪ .‬כי אם קרבה עתנו‪ .‬וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד‪) .‬וייראו‪ .‬ויפלו חללים רבים משני עבריהם‪ .‬ט( וימאן העם ויאמרו‪ :‬לא נוכל להם‪ .‬ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים‪) .‬כו( ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה‪ .‬‬ ‫פרק ט‬ ‫נפילת יהודה‬ ‫)א( ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו‪ .‬כ( ויבכו אותו כל בית‬ ‫ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו‪:‬‬ ‫)כא( הוי כי נפל גיבור במלחמה‪ .‬טו( ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם‪ .‬ואת אלה ישמרו לעשות‬ ‫בלי מעל ומרמה‪.‬‬ ‫)ד( ומשם נסעו אל בארות‪ .‬ויתקבצו אליו כל אבירי לב‪ .‬יח( ותהי המלחמה חזקה‪ .‬וינוסו‬ ‫רבים מן המחנה‪ .‬ו( ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד‪ .‬כד( ויהי‬ ‫כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס‪) .‬ויינגף‬ ‫האגף הימין לפניהם‪ .‬ותרעש הארץ מקול שאון המחנות‪ .‬ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית‪) .‬ח( ובכל זאת אמר אל‬ ‫הנשארים‪ :‬קומו ונלחמה את אויבינו‪ .‬‬ ‫)לג( על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים‪) .‬וגם יהודה נפל‬ ‫בין החללים והנשארים נסו לנפשם‪.‬ותהי המלחמה מן‬ ‫הבוקר עד הערב‪) .‬ב( ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל‬ ‫וילכדוה‪ .‬וכל הגדולות אשר עשה‪ .‬ושר צבאם בכחידס מימינם‪) .‬י( כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד‪ .‬ואיך נוכל להלחם בם‪) .‬לב( ונתון‬ ‫לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות‪ .‬כח( ויוועדו יחדו כל אוהבי‬ ‫יהודה‪ .‬לו( מה לך כי תסתולל ביהודים והם‬ ‫אחינו ואנשי בריתנו‪) .‬ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש‪) .‬אולי נוכל נכה בם‪) .‬וייצר לו מאוד‪) .‬‬ ‫והפרשים משני עבריהם‪ .‬יג( תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם‪.‬לז( והיה כי ישובו אלינו לצעוק עליך בוא נבוא לעזרתם ונלחמה בך בים וביבשה‪.‬כה( ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם‬ ‫לראשים על העם‪) .‬ז( וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו‪.‬כט( אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ‪ .‬ויבואו אל יונתן ויאמרו לו‪) .‬ג( ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה‪.‬אינם בכתובים‪ .‬ה( ויהודה תקע את מחנהו‬ ‫בליש‪ .‬יא( ויען יהודה‬ ‫ויאמר חלילה לי מתת עורף‪ .‬‬ ‫)יב( ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם‪) .‬כי קצרה העת להשיב את הנפוצים‪ .

‬אל אוהביו אל אנשי נבו‪ .‬ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן‪) .‬וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס‪.‬סז( ויסע ויבוא לפני בית‬ ‫בשן וילחם עליה ימים רבים‪ .‬ולא יכול לצוות את‬ ‫ביתו‪ .‬וישמע בכחידס ויצווה‬ ‫לבקש אותו ולהמיתו‪) .‬‬ ‫בכחידס מבצר את ערי יהודה.‬‬ ‫בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה‪ .‬בשנת‬ ‫שלוש וחמישים ומאה‪ .‬מג( וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא‬ ‫בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת‪.‬‬ .‬לד(‬ ‫ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשר היה פקיד על העם‪ .‬‬ ‫נצחון יונתן על בני ימברי‬ ‫)לו( ויהי אחר הדברים האלה‪ .‬נב( וישם מצב בתוכם להצר לבני‬ ‫ישראל‪) .‬סא( וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם‪) .‬לב( ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון‪ .‬‬ ‫)מד( ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור‪) :‬מה( קומו ונלחמה בעד נפשנו‪ .‬מו( הנה‬ ‫האויב מפנים ומאחור‪ .‬ויבוזו את כל רכושם‪ .‬נג( ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה‪ .‬‬ ‫)נו( ויהי בהחילם להרוס‪ .‬נח( וירא בכחידס כי מת אליקים‪ .‬נז( ויהי כאילם לא יפתח פיו‪ .‬‬ ‫)לח( ויזכרו את יוחנן אחיהם‪ .‬סה( וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר‪ .‬סד( כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם‬ ‫וישחטום‪) .‬סו( וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ‪) .‬ל( לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך‪.‬וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע‪ .‬לבקש מהם לשמור את‬ ‫קניינם ואת רכושם תחת ידם‪ .‬ויחל לחזק את ערי יהודה‪ .‬נ( ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש‪.‬וייתן משמר בתוכה‪ .‬ויד ה' נגעה באליקים ‪ -‬ולא יספו‪) .‬ומאנשי בכחידס לא עבר איש‬ ‫אחריהם‪) .‬נד( ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים‪) .‬לז( הנה יום משתה וחתונה לבני ימברי‪.‬סח( ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו‪.‬וקול המולה עולה עד לב השמים‪) .‬מ(‬ ‫ויפרצו מן המארב עליהם ויפגעו בם‪ .‬‬ ‫)מא( ותהפך להם התאווה לדאבה‪ .‬ויחנו‬ ‫על שפת ים המלח‪) .‬ויבנו את הריסותיה וישבו‬ ‫שם‪) .‬לג( וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי‪ .‬כי לא כתמול שלשום היום הזה‪) .‬והנשארים נסו ההרה‪.‬ס( הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את‬ ‫בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד‪) .‬ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים‪.‬כי בת נשיא היא מארץ כנען‪.‬ויוגד ליונתן ולשמעון אחיו לאמור‪) .‬ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה‪ . מות אליקים‬ ‫)נא( ויפן בכחידס וישב ירושלימה‪ .‬וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו‪) .‬ונסוג‬ ‫)נט( ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו‪) .‬מח( ויהי כי החלו להלחם‪ .‬ותשקוט ארץ יהודה‬ ‫שנתיים ימים‪.‬ויפלו חללים רבים‪ .‬ומקום לנוס אין‪) .‬לא( ויואל יונתן להיות להם לראש‪ .‫מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו‪) .‬לט( וישאו את עיניהם ויראו והנה החתן בא‬ ‫עם אחיו וקרוביו ההולכים לקראתם בתופים ובנבלים ובהמון גדול‪ .‬‬ ‫ועתה הם מביאם את הנערה בתפארת רבה ממדבא‪ .‬ויעלו ההרה ויתחבאו במערת ההר‪) .‬סג( ויוודע הדבר ותישאר‬ ‫עצתם מעל ותהי להפך‪) .‬כי רכוש רב היה להם‪) .‬ויקם תחת יהודה אחיו‪ .‬מט( וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו‪ .‬ויערוך כל כלי משחית לקראתה‪) .‬סב( ויזעק בכחידס חיל‬ ‫גדול‪ .‬וימת בצירים וחבלים‪) .‬ויצאו ממדבא ויפלו על‬ ‫יוחנן ויתפשו אותו ואת כל אשר אתו וילכו‪.‬ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת‬ ‫בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח‪) .‬‬ ‫)מב( ויהי אחרי הנקמם את דם אחיהם וישובו ויחנו על יד הירדן‪) .‬נה( ויהי בחודש השני‪ .‬וילך וישב אל המלך‪ .‬לה( ויוודע הדבר לבני ימברי‪ .‬‬ ‫וללחום את מלחמותינו‪) .‬וימלא את מסכנותיה בר‬ ‫ואוכל‪) .‬מז( ועתה הרימו‬ ‫קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם‪) .‬ושיר הנבל לאבל‪.‬‬ ‫ויט בכחידס מפניו‪) .

‬וימס לבבם וייראו מפניו‪) .‬‬ ‫פרק י‬ ‫יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס‬ ‫)א( ויהי בשנת ששים ומאה‪ .‬ויאספוהו העירה בשלום‬ ‫וימלוך שם‪) .‬‬ ‫)כה( וישלח להם ספרים לאמור‪.‬ותהי נא ידך אתי לדרוש את טובתי‪.‬‬ ‫)כו( המלך דימיטריוס לעם יהודה שלום‪) .‬ונכרתה ברית יחדו‪ .‬טז( ויכתוב לו את הדברים האלה‪:‬‬ ‫)יז( המלך אלכסנדרוס ליונתן אחיו שלום‪) .‬וישבע לו לבלתי הרע לו עוד‬ ‫כל ימיו‪) .‬ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו‪) .‬כח( לכן שקדו ושמרו את ברית אהבה הזאת כל הימים‪) .‬יא( ויצווה את עושי המלאכה‬ ‫להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן‪) .‬ה( הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו‪) .‬ואת המלחמות וכל הגדולות אשר‬ ‫עשה הוא ואחיו בכל התלאה אשר מצאתם‪ .‬כז( הנה שמעתי וישמח לבי כי לא סרתם מאחרי לדבקה בפושעים‬ ‫בי‪ .‬יח( הנה שמעתי את שמעך כי איש חיל אתה‪ .‬ו( ויכתוב‬ ‫לו לאמור‪ :‬הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ‪ .‬עג( ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל‪ .‬יג( רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם‬ ‫למקלט‪.‬כג( מה זאת עשיתי כי הקדימני‬ ‫אלכסנדרוס להסב את לב העברים אליו ולהתחזק בהם‪) .‬כ( ועתה קח נא מידי את‬ ‫נזר הזהב‪ .‬וכבד אכבדם ביקר‬ ‫ובמתן‪ .‬וכי שמרתם את בריתי אתכם‪) .‬עד( וישב לו את כל השבי מארץ יהודה‪ .‬ע( ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש‪ .‬‬ ‫ולבקש מידו להשיב לו את השבויים‪) .‬ויצר לו מאוד ויאמר‪) .‬לכה נכרתה ברית אתו‬ ‫ונבקשה את אהבתו‪) .‬ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה‪) .‬וילכוד את עכו‪ .‬‬ ‫ברית בין יונתן ואלכסנדרוס‬ ‫)יד( ויהי כשמוע אלכסנדרוס את כל הדברים אשר כתב דימיטריוס ליונתן‪ .‬ד( כי אמר בלבו‪ :‬טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי‪.‬‬ ‫מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי‪) .‬‬ ‫)י( וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה‪) .‬ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר‪ .‬ויאסוף חיל וכלי‬ ‫מלחמה‪.‬עב( וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום‪.‬ז( וילך יונתן ירושלימה‪ .‬ח( ויהי‬ ‫כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל‪ .‬בשנת ששים ומאה‪ .‬ויאמר‪) :‬טו( הנמצא כמוהו איש בארץ‪ .‬ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם‪) .‫ויצא ממנה עם מקצת אנשיו‪ .‬וייתן את לבו לשוב אל ארצו‪) .‬ויכו את‬ ‫חיל בכחידס וינגף לפניהם‪) .‬כט( וגמלתי אף‬ .‬ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ‪.‬ב( וישמע דימיטריוס‪ .‬מט( ויהי בהחילו להכות בהם‪.‬למען יפנו אלי להושיעני‪.‬ויכרת את הפושעים מקרב ישראל‪.‬ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה‪.‬ואת בגד הארגמן אשר שלחתי לך‪ .‬ג( וישלח דימיטריוס ספרי‬ ‫שלום אל יונתן‪ .‬ט( וישלח את בני הערובה לחופשיף ויונתן‬ ‫השיבם לאבותיהם‪.‬יב( ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס‪.‬וכי יקרת להיות‬ ‫מאנשי בריתי‪)) .‬‬ ‫ויהרוג רבים מהם‪ .‬‬ ‫ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו‪) .‬עא( וירא כי תם לריק כוחו‪ .‬כד( ועתה אכתוב להם גם אני‪ .‬וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר‬ ‫בידי‪) .‬יט( לכן הנני נותן אותך כוהן הגדול לעמך ואוהב המלך יקרא לך‪) .‬‬ ‫)כב( ויהי כי הגיעו הדברים האלה אל אזני דימיטריוס‪ .‬‬ ‫)כא( וילבש יונתן את בגדי הכהונה בחודש השביעי בחג הסוכות‪ .‬‬ ‫)עה( ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם‪ .‬ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו‪) .‬‬ ‫וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק‪) .

‬ויהי ברדוף אחריהם‪ .‬מז( וגם כסף יישקל מבית אוצרי לבנות ולחדש את הבית ולתקן את חומות ירושלים וכל‬ ‫ארץ יהודה‪.‬וחופשית מכל תרומה ומעשר המלך‪) .‫אני לכם ככל הטוב אשר תעשון עמדי‪ .‬‬ ‫)לו( וכל החגים והשבתות וראשי החודשים ומועדי השנה‪ .‬ויהיו בעוזריו כל הימים‪.‬ולא פנו אליהם כי זכרו את כל הרע אשר‬ ‫עשה לישראל‪ .‬‬ ‫)לט( וגם יבחרו מהם אנשים ליועצי המלך ולשקוד על כל דבר גדול להיעשות באמונה‪) .‬לח( ושלושים אלף איש יחלצו מהם לחילי המלך‪ .‬ונס אל תוך ההיכל או אל כל סביבותיו‪ .‬נקה ינקה ויד לא תיגע בו ובכל אשר לו בכל‬ ‫מדינות מלכותי‪) .‬להיאחז בה ולתת מצב בתוכה לשמרה כאוות נפשו‪) .‬‬ ‫)נג( ויהי אחרי כן וישלח אלכסנדרוס מלאכים אל תלמי מלך מצרים לאמור‪.‬ומהם ישרתו בערי מבצר מלכותי‪.‬מד( ואת אשר לא שולם עוד מן‬ ‫הפקידים מימים אשר עברו‪ .‬לה( וכל שבויי היהודים‬ ‫אשר בארץ מלכותי לחופשי אשלחם בלי קחת פדיון נפשם‪ .‬ל( והסירותי‬ ‫מכם ומכל היהודים כל מכס ותרומה‪ .‬‬ ‫)ס( ברוך היום אשר שבת בו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם‪ .‬‬ ‫)מח( ויהי כשמוע יונתן והעם את הדברים האלה‪ .‬‬ ‫)נד( אחרי שובי אל ארץ אבותי ושבתי על כסא מלכותי והממשלה נכונה בידי‪) .‬נב( ותהי המלחמה ארוכה עד בא השמש‪.‬ואת הלחץ אשר לחץ אותם‪) .‬‬ ‫)לב( והוסר כל משא מארץ יהודה ומשלושת הנפות החוברות לה בשומרון ובגליל למן היום ועד עולם‪) .‬מו( וכל איש אשר יאשם למלך בכל‬ ‫אשר יעשה לאשמה בה‪ .‬ומתחבר לתלמי‬ ‫)נ( והמלך אלכסנדרוס אסף חיל גדול ויצא למלחמה לקראת דימיטריוס‪) .‬נז( ועתה אם נא מצאתי חן בעינך תנה את בתך לי לאשה‪) .‬ויצא המלך תלמי ממצרים עם קליאופטרה בתו‪ .‬והסר אסיר כל עול מעל שכמכם והגדלתי חסדי עמכם‪) .‬למען דעת כי הוא‬ ‫אדוני הארץ לבדו‪.‬‬ ‫וינוסו אנשי דימיטריוס‪ .‬ועלי לעשות ככל אשר שאלת‪) .‬‬ ‫)סב( ויהי בשנת מאה וששים ושתים‪ .‬נח( ואנוכי אהיה לך לחתן והקרבתי‬ ‫לך אשכר ולבתך אתן מוהר ומתן כיד המלך‪.‬‬ ‫וימצא שם את שני המלכים וייתן להם ולאוהביהם משאות יקרות זהב וכסף וימצא חן בעיניהם‪) .‬מט( וייטבו דברי אלכסנדרוס בעיניהם‪ .‬לא האמינו בהם‪ .‬סג(‬ ‫ואלכסנדרוס בא לקראתו וייתן לו תלמי את בתו לאשה‪ .‬והוא וחילו נגפו לפני‪ .‬נה( ואחרי הכותי את‬ ‫דימיטריוס במערכה‪ .‬ונתתי להם את שכרם חלף עבודתם‬ ‫כאשר יינתן לחיילי‪ .‬סו( ויבואו גם‬ .‬‬ ‫ויפול דימיטריוס בין החללים‪.‬למען ישמרו כולם את חוקותם כאשר יסד עליהם המלך בארץ יהודה‪) .‬סא(‬ ‫אך בא נא לקראתי לעכו ונראה פנים והתחתנתי בך כאשר דברת‪.‬וגבר אלכסנדרוס‪) .‬ויבואו לעכו‪) .‬‬ ‫אלכסנדרוס מנצח את דימיטריוס‪ .‬מא( ושלושת‬ ‫הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה לכהן הגדול תהיינה למנה‪ .‬וגם שלושת ימים לפני החג ושלושת ימים אחר‬ ‫החג‪ .‬‬ ‫)נט ( ויענהו המלך תלמי ויאמר‪.‬‬ ‫)מב( והעיר עכו ומגרשיה הנני נותן אותה מתן להיכל בירושלים‪ .‬לא( את השלישית מתבואות הארץ ואת‬ ‫החצי מכל פרי עץ אשר לי המה‪.‬ולו יעבדו‪ .‬ויעשו משתה גדול בעכו כיד המלכים‪) .‬נא( ויהי הם נלחמים במערכה‪.‬שלם ישלמו לעבודת ההיכל‪) .‬ויבקש ממנו לבוא אליו ולהראות לפניו‪) .‬נו( הנה אנוכי יצאתי לשחר פניך ולבקש‬ ‫את אהבתך‪) .‬את מכס המלח ואת מנת המלך‪) .‬לד( גם את המצודה אשר‬ ‫בירושלים אתן ביד הכהן הגדול‪ .‬וכל מכס וכל תרומה לא יורם מהם וממקניהם‪.‬סה( ויבוא יונתן בתפארת גדולה לעכו‪.‬יען אשר קדם אותם‬ ‫באהבה ובשלום‪ .‬מ( וראשיהם‬ ‫ונציביהם מקרבם ייקחו‪ .‬לכל מלאכת עבודת הקודש‪) .‬וישבתי על כסא מלכותי‪) .‬לז( לא יפריע ולא ישבית איש אותם ולא יעבור‬ ‫עליהם לכל דבר‪) .‬סד( ויכתוב‬ ‫אלכסנדרוס ספרים ליונתן‪ .‬יהיו ימי חופש והרווחה לכל היהודים הדרים בארצי‪) .‬לג(‬ ‫והעיר ירושלים עם כל גבולה תהיה קודש‪ .‬מה( וחמשת אלפים שקל כסף אשר לקחו פקידי‬ ‫שנה בשנה מתבואת ההיכל יינתנו לכוהנים אשר עבודת הקודש עליהם‪) .‬מג( ומדי שנה‬ ‫בשנה אשקול חמש עשרה אלף שקל כסף מבית אוצרי ומתבואת אדמתי‪) .

‬ויצווה יונתן את אנשי צבאו לעמוד איש תחתיו‪) .‬פח( ויהי כי הכיר יונתן כי המארב בעקבו‪ .‬פד( ויהי כי הרעיש את החומות‪ .‬צד( ויפן יונתן משם ויצר על אשקלון‪ .‬ויצאו אנשי העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול העירה‪.‬‬ ‫)צה( וייקח יונתן אחרי כן את חילו ואת הרכוש אשר רכוש וישב ירושלימה‪) .‬‬ ‫דימטריוס נלחם ביונתן‬ ‫)עג( ויהי בשנת חמש וששים ומאה‪ .‬צב( ויבוז יונתן את אשדוד ואת‬ ‫בנותיה וישרוף את העיר ואת בית דגון וכל הנמלטים בתוכו‪) .‬ב( וייסע כאוהב ארצה ארם‪ .‬סח( ויצווה אחרי כן את‬ ‫שריו להעבירו ברחובות העיר ולקרא לפניו‪.‬‬ ‫)עז( לא התייצב איש לפני בלתי אתה לבדך‪ .‬פו( וייסע יונתן אחריהם על דרך‬ ‫אשדוד‪ .‬וכי קראו ככה לפניו‪ .‬ויבוא דימיטריוס בן דימיטריוס מאי קריטה וישב אל ארץ אבותיו‪) .‬‬ ‫)ע( ויהי כי ראו מלשיניו כי כבדהו המלך והלבישו ארגמן‪ .‬‬ ‫)צ( וירא שמעון כי עייפים הם‪ .‬‬ ‫)פב( ויהי כשמוע יונתן את דברי אפולוניוס ויתעצב אל לבו‪ .‬ה( ואת פגרי החללים אשר נפלו חומרים חומרים על אם הדרך מבלי נתון להם‬ .‬כי‬ ‫אנשי אפולוניוס בקרבה‪) .‬וכי‬ ‫הוא משוטט סביב למחנה לירות בחצים על העם‪ .‬ויקח עשרת אלפים איש בחור ויצא מירושלים‪.‬למען התיקו מן העיר אל המישור‪ .‬עא(‬ ‫ויכבדהו המלך נגד כל העם‪ .‬פה( וישמע אפולוניוס וייחן את פני העיר עם שלושת אלפים פרשים וחיל כבד רגלי ויתנכל‬ ‫ללכת אשדודה‪ .‬צג( ויהי מספר החללים והנשרפים כשמונת‬ ‫אלפים נפש‪) .‬ותהי‬ ‫העיר ביד יונתן‪) .‬ויחפזו אל בית דגון אלוהיהם להימלט שמה‪) .‬ויעשו כן‪ .‬צא( וישוטו על פני השדה‬ ‫אנה ואנה וינוסו אשדודה‪ .‬פט( ויורו‬ ‫המורים מן הבוקר עד הערב עד הלאות הסוסים‪.‬ג( אולם בכל עיר ועיר אשר‬ ‫דרכה בה כף רגלו השאיר מצב בקרבה‪) .‫מאנשי רשע בישראל שמה להוציא את דיבתם רעה על יונתן‪ .‬כי כן ציוה אותם המלך‪) .‬ולא אבה המלך שמוע לקולם‪) .‬ועתה הגד לי הרק על ההרים כוחך‪.‬‬ ‫)עח( אם איש חיל אתה רדה אלי אל המישור ויבחן כוחנו‪ .‬‬ ‫פרק יא‬ ‫מפלת אלכסנדרוס ועלייתו של דימטריוס‬ ‫)א( ותלמי מלך מצרים הקהיל עם רב כחול אשר על שפת הים ויאסוף אניות רבות כי מלאו לבו לרשת את‬ ‫ממלכת אלכסנדרוס בערמה ולהוסיפה על ממלכתו‪) .‬ויראוהו את בית דגון כי שורף‪ .‬ואת‬ ‫העיר ומגרשיה מעי מפלה‪) .‬וימהר וינהג את חילו לקראתם‪ .‬סז( ויצווה‬ ‫להפשיט את יונתן את בגדיו ולהלבישו בגדי ארגמן‪ .‬ויושיבהו המלך אצלו‪) .‬ותחל המלחמה בין שתי המחנות‪.‬ויברחו כולם וינוסו‪) .‬פ( והגדתי לך כי לא תוכל לעמוד לפני העם אשר הכו את‬ ‫אבותיך פעמים בארץ מושבותם‪) .‬ויפתחו כל העם את שערי‬ ‫עירם ויצאו בשמחה לקראת חותן המלך ויכבדוהו‪ .‬כי כוח הערים אתי‪) .‬עב( ואחרי כן שב יונתן‬ ‫בשלום ובשמחה ירושלימה‪.‬ורק למענך הייתי לחרפה‪ .‬עו( וישלח מלאכים אל יונתן הכהן לאמור‪.‬ויפקוד אותו כמספר אוהביו‪ .‬‬ ‫)פז( ואפלוניוס השאיר בהיחבא אלף פרש במחנה מאחריו‪) .‬וילך וישוב מהר לאנטוכיא‪) .‬פא( ואיך תוכל לקום לפני החיל הנורא הזה עם סוס ורכב במישור אשר אין‬ ‫שם הרים וסלעים לנוס ולהסתתר בם‪.‬‬ ‫)סט( איש איש אשר יעז פניו למרות כבוד יונתן או לעשות לו רעה גדולה או קטנה דמו בראשו‪.‬עט( וכי תשאלך נפשך לאמור‬ ‫מה כוחי וכוח העם אשר לרגלי כי בטחתי בו‪) .‬עד(‬ ‫וישמע אלכסנדרוס ויזעף לבו‪ .‬צו( וישמע אלכסנדרוס ויוסף‬ ‫עוד לכבדו מקדם וישלח לו אבנט זהב כאשר יחגרו שארי המלכים וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת‬ ‫עולם‪.‬עה( ויפקד דימיטריוס פקיד את אפולוניוס אשר‬ ‫היה נציב ארם תחתון ויזעק חיל גדול וייחן על יבנה‪) .‬פג( וימאנו יושבי יפו לתיתו בוא העירה‪ .‬ויתגר בם וינוסו‪) .‬‬ ‫ושמעון אחיו בא לקראתו לעזור לו‪ .‬ויחרדו יושבי העיר ויפתחו את השערים‪ .‬ד( ויהי כי הקריב לבוא אשדודה‪ .‬וישם אותו לראש ולנגיד‪) .‬ויעתק את מחנהו לפני יפו‪) .‬כי נשען על רוב סוסיו‪) .

‫קבר‪) .‬יא( וישלח מלאכים‬ ‫אל דימיטריוס לאמור‪.‬כט( ואף אמנם הבאישוהו הפושעים בעם‪ .‬והייתה זאת להם לחוק לדורות עולם ולא‬ ‫יעבור‪) .‬ויקום וילך אל אמלכיאל הערבי‪ .‬‬ ‫)לח( המלך דימיטריוס נותן את ברכתו שלום ללסטינס אביו‪) .‬מה( ויבקש ממנו‬ .‬ח( ויונתן יצא לקראת המלך עד יפו‪ .‬‬ ‫)טו( ותגלה שנאתו את אלכסנדרוס לעיני כל העם‪ .‬‬ ‫)מא( וירא דימיטריוס כי שקטה הארץ ואין איש עומד לשטנו‪ .‬לא( ויבקש יונתן מידו להסיר המס מערי ארץ יהודה ומשלושת הנפות אשר בשומרון‬ ‫ובגליל‪ .‬כבדהו המלך כאשר עשו המלכים לפניו‪ .‬ז( ויאמרו כן למען הבאישו בעיני‬ ‫המלך‪ .‬ויפן להלחם בו‪ .‬וישאלו איש את אחיו לשלום‬ ‫וילינו שם בלילה ההוא‪) .‬ויכו כל האנשים אשר הניח בכל‬ ‫ערי המבצר מאנשי המלחמה אשר היו בם מקדם‪) .‬ותלמי היה הלוך וגדל‪) .‬ל( וישב ויקם אותו על משמרת הכהונה ויושיבהו על כנו הראשון‪ .‬והוא היה אומן לאנטיוכוס בן אלכסנדרוס‪) .‬ואת מכס המלח ואת מנת‬ ‫המלך ואת המעשר לא ישלמו עוד‪) .‬כי נהפך לבבו על אלכסנדרוס‪) .‬יח( ויהי כשמעו‬ ‫את אשר עשה לו חותנו‪ .‬וישטמו את המלך‪.‬ו( ויאמרו אליו הבט נא וראה את המהפכה אשר עשה יונתן בארץ‪) .‬ועזרתיך לרשת את‬ ‫נחלת אביך‪) .‬כח( וייקח בידו כסף וזהב ושמלות ומתנות יקרות‪ .‬‬ ‫)כז( ויהי כשמוע יונתן את הדברים האלה ויצווה את אנשיו לבלתי סור מן הצור ויבחר לו מזקני ישראל‬ ‫ומכוהני העם וישם נפשו בכפו וילך‪) .‬מ( ומשנה הספר הזה יינתן ביד יונתן הכהן למען הניחו לזיכרון במקום נאמן על הר הקודש‪.‬‬ ‫)יז( והמלך אלכסנדרוס היה בעת ההיא בארץ קיליקיא‪ .‬‬ ‫)לג( המלך דימיטריוס ליונתן אחיו ולכל עם יהודה שלום‪) .‬כי סר ממנו וייקח את בתו ויתנה לדימיטריוס‪) .‬וינשאהו‬ ‫לעיני שריו ועבדיו‪) .‬ויבא אל המלך לעכו‬ ‫וימצא חן בעיניו‪) .‬מד( וירא את דימיטריוס רע‬ ‫בעיני החיל‪ .‬לט( את כל אלה שמוט אשמוט‪ .‬כד( ויקומו אנשי בלייעל ושונאי בני ישראל וילכו אל המלך לענות סרה ביונתן‪.‬‬ ‫)י( ותלמי לכד את כל הערים עד סליקיא אשר על יד הים‪ .‬‬ ‫)כו( הישמר לך פן תלחם על המצודה‪ .‬לו( הנה יש את נפשי להיטיב עם אוהבי עם עם‬ ‫יהודה עקב נפלאתה אהבתם לי ולבבם שלם עמי‪) .‬ויצא תלמי ביד חזקה לקראתו ויך אותו ויניסהו‪) .‬טז( ויהי‬ ‫כבוא תלמי לאנטוכיא וישם שני כותרים בראשו‪ .‬ויחרש המלך ולא ענה אותם דבר‪) .‬וישלח את כל חילו את ילידי הארץ מעליו‪.‬‬ ‫)מג( ואיש היה בחצר המלך ושמו טריפון‪ .‬‬ ‫ברית בין יונתן ודימיטריוס‬ ‫)כג( ויהי בעת ההיא ויקהל יונתן את אנשיו בארץ יהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים וישפוך סוללה‬ ‫עליה ויכן כלי מפץ לקראתה‪) .‬וישם את כיסאו מעל‬ ‫כל השרים אשר אתו‪) .‬ט( ויהי בבוקר וילך יונתן עם המלך עד נחל הליטרון ואחרי כן שב ירושלימה‪.‬כא( ויהי מקץ שלושת ימים וימת תלמי‪ .‬אך קום מהר ואל תעמוד מבוא אלי לעכו ונדברנו יחד‪.‬כב( ותיסוב המלוכה לדימיטריוס בשנת שבע וששים ומאה‪.‬יג( כי נחמתי את אשר עשיתי לתת את בתי לאיש אשר יבקש את נפשי‪) .‬לד( הנה אנוכי שולח לכם את משנה הספר אשר‬ ‫שלחתי בגללכם ללסטינס אבי למען תדעון את הכתוב בו‪.‬‬ ‫)לח( והוסר מהם המכס אשר נתנו למלך מדי שנה בשנה מתבואת הארץ ומפרי העץ‪ .‬יט( ויברח‬ ‫אלכסנדרוס ארצה ערב להימלט על נפשו‪ .‬לז( לכן גזרתי אומר כל גבולי ארץ יהודה ושלושת הנפות‬ ‫אפרימה ולוד ורמה הנוספות לה מאדמת שומרון וחצריהן למקריבי קרבן בירושלים תהיינה לאחוזת עולם‪.‬והוא היה אוהב למלך אלכסנדרוס‪) .‬ויאמר לשקול במחירו שלוש מאות ככר כסף אל גנזי המלך‪) .‬את כתר אסיא ואת כתר מצרים‪.‬כה( וישמע המלך ויתאנף בו ויאסור את רכבו וילך אל עכו‬ ‫ויכתוב לו לאמור‪.‬‬ ‫וילכו איש איש למקומו‪) .‬לב( ויאות לו המלך ככל אשר שאל‬ ‫וייתן לו ספר כתוב כדברים האלה‪.‬מב( ויוותר עמו רק החיל מבני הנכר אשר הביא מאיי הים‪ .‬יד( וישם לו עלילות‬ ‫דברים רק למען היאחז בארצו‪.‬ואת בתי אשר נתתי לאלכסנדרוס אתן לך לאשה‪ .‬‬ ‫ויאמרו הנה יונתן הביא את המצודה במצור‪) .‬כ( ויכרות זבריאל הערבי את ראש‬ ‫אלכסנדרוס וישלח אותו אל תלמי‪) .‬יען כי מרדו בו יושבי הארץ ההיא‪) .‬‬ ‫)יב( בוא נא לקראתי ונכרות ברית יחדו‪ .‬וירע הדבר מאוד בעיני‬ ‫אנשי חיל אבותיו‪ .

‬סג(‬ ‫ויקבצו אליו כל אנשי הצבא אשר שלח דימיטריוס מעליו וילחמו בו‪ .‬‬ ‫)סו( הנני מקים אותך כהן הראש לעמך‪ .‬עה( ויקראו לו לשלום‪ .‬וינס‪ .‬נו( ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש‪ .‬וירא והנה חיל הגויים נוסעים לקראתו בערבה‪ .‬ותהי לו נפשו לשלל‪) .‬‬ ‫)מט( גם בדבר אשר שאלת בעדך ובעד העם אשא פניך‪ .‬סד( ויקח‬ ‫טריפון את הפילים וילכוד את אנטוכיא‪.‬ויחל דברו כי לא שמר מאומה מכל‬ ‫הדברים אשר דבר ליונתן וישנאהו‪) .‬‬ ‫ניצחונות יונתן‬ ‫)סט( ויצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם‬ ‫ויבואו לעזרתו‪) .‬ויוסף לעבור בארץ עד לבא דמשק‪) .‬‬ ‫)מז( הואל נא וצו את אנשיך לצאת מן המצודה אשר בירושלים‪ .‬עג( וישמע שם יונתן לאמור הנה נציבי דימיטריוס באו בחיל‬ ‫גדול הגלילה והנם בקדש לגרשך מן הארץ‪) .‬ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר‪) .‬וארבע הנפות תהיינה תחת ידך למען לא תסור אהבתך ממני‪.‬‬ ‫)מו( ויונתן שלח בעת ההיא אל דימיטריוס לאמור‪.‬סא( ויגמול לו רעה תחת טובה‪ .‫לתת את הנער על ידו לרשת את כסא אביו ויספר לו את מעשה דימיטריוס ושנאת אנשי הצבא אותו וישב עם‬ ‫הערבי ימים רבים‪.‬ואין מכלים דבר בארץ‪ .‬נז( ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם‪ .‬עח( ויהי‬ ‫בנוסעו לקראתם‪ .‬‬ ‫)נט( וישליכו איש איש את חרבו וישלימו‪ .‬ומספרם כעשרים ומאה אלף איש‪ .‬ויען להם יונתן שלום‪ .‬עו( יונתן חנה את מחנהו על יד ים כינרת‪ .‬סח( ואת שמעון אחי יונתן שם לפקיד על הארץ מחבל צור ועד קצה ארץ מצרים‪.‬ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו‪.‬ומקצתם שמו למארב בהרים‪) .‬ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה‪ .‬וירד המארב מן המחבואים ויתגר בם‪) .‬‬ ‫)סה( ויכתוב אנטיוכוס הנער אל יונתן לאמור‪.‬וישלחם‬ ‫ירושלימה‪ .‬עד( ויצא לקראתם‪ .‬עט( וירא העם אשר את יונתן וינוסו‪ .‬נ(‬ ‫אמנם כעת היטיב תיטיב אתה עמדי בשלחך לי מאנשי מלחמתך לעמוד לימיני כי כל צבאותיי סרו מעלי‪.‬ע( ויהי כי הקריב לבא אשקלונה‪ .‬וישלם שמעון עימהם ויוציאם מן העיר‬ ‫ויתן מצב בתוכה‪) .‬פ( ויקרע יונתן את בגדיו ויזרוק עפר‬ .‬עא(‬ ‫ויעבור משם עזתה‪ .‬ומן המבצרים‪ .‬וישכימו בבוקר ויבואו לפני ערבות חצר‪) .‬נב( ואנשי העיר‬ ‫נקהלו ברחובות‪ .‬ויצאו אנשי העיר לקראתו ויביאוהו בכבוד העירה‪) .‬וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה‪ .‬ויחלו להרעיש את החומות‪) .‬‬ ‫)נח( תנה לנו ידך להצילנו‪ .‬ויעזוב את שמעון אחיו בארץ‪ .‬נה( ויקרא המלך אל‬ ‫היהודים לקום לעזרתו‪ .‬ויבקשו להרוג את המלך‪) .‬‬ ‫)עב( ויקראו יושבי עזה לשלום‪ .‬‬ ‫)סז( וישלח לו כלי זהב רבים למנחה‪ .‬ויציתו‬ ‫אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך‪) .‬ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם‪) .‬‬ ‫)סב( ויהי אחר הדברים האלה וישב טריפון עם אנטיוכוס הנער‪ .‬נד( ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר‪ .‬‬ ‫)נא( וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור‪ .‬וימעל בו רוב מעל‪.‬‬ ‫)מח( ויען דימיטריוס את יונתן ויאמר‪.‬וישם את הכתר בראשו וימליכהו‪) .‬וגם הרבה ארבה את חסדי עמכם לעת נכונה‪) .‬וישליטהו לשרת בם על שולחנו וללבוש ארגמן ולחגור אזור זהב על‬ ‫מותניו‪) .‬‬ ‫דימטריוס בוגד ביונתן‬ ‫)ס( ויהי כשבת דימיטריוס בטח על כסא מלכותו‪ .‬כי לא חדלו עוד מהרע לבני‬ ‫ישראל‪.‬עז(‬ ‫וישא את עיניו‪ .‬וימס לבבם‬ ‫ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו‪.‬ויצור שמעון‬ ‫על בית צור ימים רבים אין יוצא ואין בא‪) .‬ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם‪.‬וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו‬ ‫ברכוש גדול ירושלימה‪.‬נג( וימלט המלך אל תוך‬ ‫הארמון‪) .‬ולא נשארו‬ ‫אתו זולתי שרי הצבא מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלבי עם אנשיהם‪) .

‬פב( ויפלו מן הגויים ביום ההוא‬ ‫כשלושת אלפים נפש ויונתן שב לירושלים‪.‬כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו‪) .‬ג( ולא ידע יונתן ואנשיו עד אור הבוקר כי נתעו מן האש במחנה‪) .‬ה( ויאותו להם זקני רומא‪ .‬עורו ושקדו הלילה‪ .‬‬ .‬ונזכרתם גם אתם על עולותינו‬ ‫ובתפילתנו‪ .‬יב( לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים‪ .‬פא( וירא העם אשר נפוצו מעליו וישובו אליו‪.‬כז( וישלח מרגלים‬ ‫לתור את מחניהם‪ .‬והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו‪) .‬‬ ‫)כא( אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום‪.‬‬ ‫)ז( יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום‪.‬‬ ‫)כ( וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו‪.‬וישובו ויאמרו כי נכונים הם להתנפל עליו הלילה‪) .‫על ראשו ויתחנן אל ה'‪ .‬ג( ויהי בבואם לרומא‬ ‫ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו‪) .‬יד(‬ ‫ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו‪ .‬יח( הפקדנו אותם‬ ‫ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם‪ .‬‬ ‫)כט( ויראו האויבים את מחנה יונתן כי כולם חגורי כלי מלחמה ועומדים במערכה‪ .‬ויפן ליפו וילכדה‪) .‬ב( וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת‪) .‬ושימו איש חרבו על ירכו‪ .‬לחדש את ברית האהבה אשר‬ ‫הקימותם אתנו זה ימים‪) .‬טו(‬ ‫לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה‪) .‬ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה‬ ‫על הדרך‪ .‬יג( ויסע משם ויפגע בדמשק ויעבור בכל הארץ ההיא‪.‬ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו‪ .‬כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים‪) .‬וגם אנחנו נכתוב לכם‪) .‬יט( ואם ייטב‬ ‫בעיניכם תשיבו אותנו דבר‪.‬ככתוב‬ ‫במשנה הספר אשר מתחת‪) .‬‬ ‫)כה( ויהי אחר הדברים האלה וישמע יונתן כי שבו פקידי דימיטריוס‪ .‬לו( וישב יונתן אחרי כן ירושלימה‪.‬ויקח את ספר הברית והאהבה מידו‪) .‬‬ ‫)כב( מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם‪) .‬יז( אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן‬ ‫אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם‪) .‬ואחרי כן שב להלחם באויביו ויניסם‪) .‬הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם‪ .‬‬ ‫)ח( הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו‪ .‬יא( לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו‬ ‫אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם‪ .‬ד( יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם‪ .‬וכי הם נוסעים לקראתו בחיל גדול‬ ‫מבראשונה‪) .‬כח( ויהי כבוא השמש ויצווה יונתן את‬ ‫אנשיו לאמור‪ .‬למען השיבם בטח אל ארץ יהודה‪.‬טז( כי ה' אלוהים‬ ‫היה בעזרנו‪ .‬ט( וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח‪ .‬ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את‬ ‫יושביה‪) .‬‬ ‫)לד( ושמעון נסע אשקלונה ואל המבצרים הקרובים אליה‪ .‬י(‬ ‫ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו‪) .‬לב( ויפן יונתן לקראת הערבים ממטה זבדי‬ ‫ויכם ויקח את שללם‪) .‬ולחדש את בריתנו אתכם‪) .‬ויצב צופים סביבות‬ ‫המחנה‪.‬כי כבר עברו את נחל הליטרון‪) .‬כד( גורל אחד יהיה לכולנו‪.‬‬ ‫)ו( וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא‪.‬‬ ‫וידלקו כולם אחריהם עד בואם אל מקום מחניהם אשר בקדש ויחנו שם‪) .‬ויחרדו חרדה גדולה‬ ‫ויבעירו אש הנה והנה במחנה וינוסו‪) .‬יג( כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו‪) .‬ולתת את הספר הזה בידכם‪ .‬כו( ויסע מירושלים‪ .‬כג(‬ ‫ועתה כי ידענו זאת‪ .‬ויהיו נכונים להלחם‪ .‬לה( כי שמע את מזימת יושבי‬ ‫יפו להסגיר את העיר בידי פקידי דימיטריוס‪ .‬לא(‬ ‫וירדוף יונתן אחריהם ולא השיגם‪ .‬פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם‬ ‫אלינו‪) .‬וישכן מצב בתוכה לשמרה‪) .‬ויצא לקראתם עד לבוא חמת בטרם בואם אל ארצו‪) .‬אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה‪.‬‬ ‫פרק יב‬ ‫חידוש הברית עם רומא‬ ‫)א( וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב‪ .‬‬ ‫מקנינו וקניינינו יהיו לכם‪ .

‬‬ .‬לח( ויהי‬ ‫בהתאסף העם לבנות‪ .‬והיהודים נסעו בטח אל ארצם‪.‬ויתקנו גם את פרצי החומה הישנה ושמה כפינתא אשר התרועעה מקדם לנחל‪) .‬ז(‬ ‫ויהי כשומעם את הדברים האלה‪ .‬ותחי רוח העם‪ .‬‬ ‫פרק יג‬ ‫שמעון מנהיג העם‬ ‫)א( וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל גדול לצבוא על ארץ יהודה ולשחתה‪) .‬ויענו פה אחד ויאמרו‪ .‬‬ ‫נפילת יונתן בשבי‬ ‫)מ( וטריפון נכל נכלים להסב את ממלכת אסיא אליו‪ .‬וארבעים אלף איש בחור עמו‪) .‬מח( ולא‬ ‫נשארו אתו בלתי שלושת אלפים איש‪ .‬ושמענו ועשינו ככל אשר תצווה עלינו‪.‬היה אתה לנגיד עלינו תחת יהודה‬ ‫ויונתן אחיך‪) .‬מו( ונתתיה בידך עם כל המבצרים וגם אנשי הצבא ועושי המלאכה אתן תחת ידך‬ ‫ואשובה לי‪ .‬ולתת את הכתר בראשו‪ .‬ה(‬ ‫ועתה חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי‪) .‬ד( ראו כי כל אחי שכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי‪) .‬‬ ‫וישובו לדרכם‪ .‬‬ ‫)מא( ויהי כי ירא את יונתן פן יהיה לו לשטן‪ .‬וגם ידעתם את המלחמות אשר‬ ‫נלחמנו‪ .‬ואת אנשיו הכו לפי חרב‪) .‬נה( כי אמרו אבד ראש מיהודה ועוזר אין ועתה נקומה עליהם ונשבית מאנוש זכרם‪.‬לט(‬ ‫ושמעון בנה את מבצר חדידה בשפלה ויחזק את המבצר בדלתיים ובריח‪.‬ולשלוח יד במלך אנטיוכוס‪.‬‬ ‫ויקם ויעל ירושלימה ויאסוף את העם וידבר על לבם ויאמר‪.‬לז( ולהקים‬ ‫רמה להבדיל בין העיר ובין המצודה למען תיפרד‪ .‬ויעש ככל אשר דיבר‪ .‬ויועץ עימהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה את חומות ירושלים‪) .‬ואנשי המצודה לא יקרבו עוד לקנות או למכור‪) .‬ו( כי אם קום אקום לנקום את נקמת עם‬ ‫ה' ומקדשו‪ .‬ויתפשו את יונתן‪ .‬י( וישלח את יונתן‬ ‫בן אבשלום בחיל כבד לצבא על יפו ויגרש את יושבי העיר ויאחז בה‪.‬מב(‬ ‫ויבוא גם יונתן שמה‪ .‬ויתעודדו ויתייצבו להלחם ברודפיהם‪) .‬ב( וכי נמוגו כל יושבי הארץ‪.‬‬ ‫)מז( ויאמן יונתן לדבריו‪ .‬נב( ויראו האויבים כי קמו להלחם בעד נפשם‪.‬יג( ויהי כשמוע טריפון כי שמו את שמעון לפקיד תחת יונתן אחיו‪ .‬‬ ‫)ט( וישמע שמעון כל אנשי חיל וימהר לבנות את חומות ירושלים ולחזק את העיר מסביב‪) .‬ויערם לתפוש גם אותו ולהמיתו ויקם וילך אל בית שאן‪) .‫ויקרא אל זקני העם‪ .‬‬ ‫)נג( ויבכו העם את יונתן ואת אשר נפלו בחרב אתו‪ .‬נא( ויהי בשמעם כי נשבה‬ ‫יונתן וכל אנשיו נגפו‪ .‬יב( ושמעון‬ ‫חנה נכחו בערבה אשר על פני חדידה‪) .‬נ( וישלח טריפון חיל‬ ‫רגלי ופרשים דרך הגליל אל הערבה הגדולה‪ .‬מה( שלח אותם איש לאוהלו ובחר לך מתי מעט ויעמדו‬ ‫אתך ובא עמדי לעכו‪) .‬ואלף נפש נסעו אתו‪) .‬ח( ועתה צא ולחם את לוחמינו‪ .‬ויצווה על עבדיו לשמוע אל‬ ‫קול יונתן כאשר לקולו‪.‬כי על כן יצאתי לקראתך‪.‬וישלח אליו מלאכים לאמור‪.‬מג( וירא טריפון את חיל יונתן כי רב הוא‪ .‬ויהי אבל כבד לכל ישראל‪) .‬וכי‬ ‫גם קרב להלחם אתו‪ .‬‬ ‫)ג( אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו‪ .‬ויתחסד ויבא בכבוד לקראתו ויהלל אותו אל כל אוהביו‪ .‬ויסגרו אנשי עכו את דלתי העיר‪ .‬ואת נקמת נשינו וטפנו מאת הגויים אשר התאספו מסביב למחות את שמנו בשנאתם אותנו‪) .‬ויירא משלוח‬ ‫בו יד‪ .‬לרדוף אחרי אנשי יונתן ולכלותם‪) .‬וישלח את עמו מעליו וישובו אל ארץ יהודה‪) .‬וכל התלאות אשר מצאונו‪) .‬נד( וכל הגויים מסביב חשבו‬ ‫לבער את העם מן הארץ‪) .‬ויתן לו מתנות‪ .‬‬ ‫)יא( וטריפון נסע בחיל גדול מעכו להתנפל על ארץ יהודה וינהג את יונתן אתו אסור בנחושתיים‪) .‬ומהם שלח אלפים אל הגליל‪ .‬‬ ‫)מד( ויאמר אליו‪:‬‬ ‫מדוע תיגע את העם אשר ברגליך ואין מריבה בינינו‪) .‬מט( ויהי בבואו‬ ‫לעכו‪ .

‬כד( ויהי בבואו לפני בית שאן‪ .‬‬ ‫)לט( ונשאתי לכם כל מעל אשר מעלתם בי עד היום הזה‪ .‬וישבר עול הגויים מעל בני ישראל‪) .‬מח( ויסע אחרי כן אל תוך העיר‪ .‬כח( ויקף אותם קרנות‬ ‫גבוהות מעשה מקלעות‪ .‬ויעצרו מלכת כי ירד בלילה ההוא שלג רב מן‬ ‫השמים‪) .‬ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית‪) .‬ולכל בית יהודה שלום‪) .‬‬ ‫טיהור גזר והמצודה‬ ‫)מג( ויהי בימים ההם וייחן שמעון על גזר ויקף את העיר‪ .‬‬ ‫)טז( ויצווה שמעון לשלוח לו את הכסף ואת הילדים‪ .‬ולזקני העם‪ .‬ויחזק את העיר ויבן לו בית‬ ‫בתוכה‪.‬ויבכו אותו ימים רבים‪) .‬אך עשה עמנו חסד ורחמים‪) .‬וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על‬ ‫פני הים‪) .‬ויגרש אותם מן‬ ‫העיר ויחטא את הבתים אשר שמרו בהם את אליליהם‪) .‬וירוצץ את העם במאוד מאוד‪) .‬ויעש כן לבל ילונו עליו העם‬ ‫לאמור‪) :‬יז( יונתן נהרג על ידו יען כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים לפדיון נפשו‪.‬‬ ‫)מד( ויהי כי ירדו אנשי המגדל אל תוך העיר‪ .‬טו( ועתה בשלחך לי‬ ‫מאת ככר כסף ושני בניו לבני ערובה‪ .‬כט( והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה‪.‬לב( ושמעון החזיק את מבצרי ארץ יהודה‪ .‬כז( ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה‪ .‬‬ ‫)כה( וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו‪ .‬לח( והקימותי את אשר הבטחתי לכם‪.‬לו( הנה‬ ‫לקחתי את עטרת הזהב ואת אדרת הארגמן אשר שלחתם אלי‪ .‬כג( ויפן משם וישם את פניו גלעדה‪) .‬כא( מהר ובא בסתר דרך המדבר אלינו למען נצטייד כי אפסה‬ ‫כל מחיה‪) .‬ואת מנת המלך ואת התרומות אשר הורמו‬ ‫מירושלים שמוט אשמוט את ידי‪) .‬לבל יפשע בי אם אשלחנו לחופשי‪ .‬‬ ‫שמעון כורת ברית עם דימיטריוס‬ ‫)לד( ויען דימיטריוס ויכתוב לו כדברים האלה‪.‬אף כי ידע כי בנבלה ידבר‪ .‬‬ ‫ואחרי כן שב אל ארצו‪.‬והיה אך שלום‬ ‫ורעות בינינו‪.‬מז( ויחמול שמעון עליהם ולא המיתם‪ .‬כב( וימהר טריפון ויאסוף את כל פרשיו לשלחם‪ .‬ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד‪ :‬לאביו ולאמו ולארבעה אחיו‪) .‬מו( ויאמרו אל נא‬ ‫כחטאינו תעשה לנו‪ .‬וישלח‬ ‫אותם אל דימיטריוס ויבקש ממנו להסיר את המשאות מעל הארץ‪ .‬כי כל מעשי טריפון רק שוד וחמס‪.‬‬ ‫)לה( המלך דימיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב המלך‪ .‬מה( ויעלו כולם אנשים ונשים‬ ‫וטף על החומות ויקרעו את בגדיהם‪ .‬ותהי מהומה גדולה בקרב העם‪) .‬‬ ‫ויבער את השיקוצים ואת הגלולים‪) .‬מט( וישכן אנשים שומרי תורת ה' בקרבה‪ .‬‬ .‬וימלא את מסכנותיהם בר ואוכל‪) .‬ושמעון הלך למולו אל כל מקום אשר פנה שם‪.‬מב( ומאז החלו לכתוב בדברי הימים‬ ‫ובכל ספריהם‪ .‬כו( ויספדו לו כל בית‬ ‫ישראל‪ .‬‬ ‫)מא( ויהי בשנת שבעים ומאה‪ .‬ויתן תודה והלל לה'‪.‬ויתהלך מנגד לארץ דרך אדר‪ .‫)יד( החזק החזקתי ביונתן אחיך‪ .‬אהה תן לנו ימינך‪) .‬אבנים מהוקצעות‬ ‫משני עבריהן‪ .‬בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים‪.‬‬ ‫והערים הבצורות אשר בניתם תהיינה לכם לצמיתות‪.‬ויהרוג את יונתן ויקבר שם‪.‬והנני נכון לתת להם את בריתי שלום‪) .‬ויקראו בקול גדול אל שמעון‪ .‬יט( ויסע הלוך‬ ‫וקרב אל ארץ יהודה לשחתה‪ .‬לז(‬ ‫וציוויתי לכל פקידי ארצותי לנטוש כל משא אשר אסיר מעליכם‪) .‬לא( וישם את כתר‬ ‫אסיא בראשו‪ .‬‬ ‫)כ( ואנשי המצודה שלחו אל טריפון לאמור‪) .‬השב אשיבנו לך‪.‬עקב אשר שלח ידו באוצר המלך בפקודת משמרתו‪) .‬ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם‪ .‬ויסובב אותם חומות‬ ‫בצורות ומגדלים גבוהים דלתיים ובריח‪ .‬לג( ויבחר שמעון אנשים‪ .‬מ( וכל איש בכם אשר יכשר להסתפח אל עבודתי יספח‪ .‬‬ ‫)ל( וטריפון ארב במרמה לנפש אנטיוכוס הנער ויהי בהיותם בדרך ויקם עליו וימיתהו‪) .‬‬ ‫)יח( ויהי אחרי שלחו את הילדים ואת מאת הכיכר ויחל טריפון את דברו ולא שלח את יונתן‪) .‬ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה וילכוד המגדל‪.

‬נד( ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה‪) .‬נה( ויקם‬ ‫חומות על הר הבית אשר על יד המצודה‪ .‬ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול‪.‬יא( שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה‪.‬יד( נדכאי עמו גברו חיל‪ .‬ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ‬ ‫לכל יושביה‪.‬‬ .‬ויפקד אותו לפקיד על כל אנשי הצבא וישב בגזר‪.‬יח( ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה‬ ‫ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים‪) .‬כז(‬ ‫הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו‪ .‬יג( קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים‬ ‫השפל השפלה בימים ההם‪) .‬לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום‪.‬יז( ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו‬ ‫לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו‪) .‬ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם‪ .‬נב( ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו‪ .‬כב(‬ ‫את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור‪) .‬והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה‪) .‬ז( ויהיו לו שבויי חרב לרוב‪ .‬ושימעו הלך למרחקים‪) .‬‬ ‫)כ( ראשי בני אשפרתא והעיר‪ .‬‬ ‫ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר‪.‬ט(‬ ‫הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ‪ .‬‬ ‫ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם‪) .‫)נ( ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה‪ .‬ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים‪.‬ח( כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו‪) .‬ולא עמד‬ ‫איש לפניו‪) .‬‬ ‫)כו( ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה‪ .‬‬ ‫)כא( המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ‪ .‬וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו‪) .‬ושמחנו מאוד לקראתם‪) .‬יט( וזה פתשנן הכתב‬ ‫אשר שלחו אנשי אשפרתא‪.‬‬ ‫)ד( ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון‪ .‬נו( וירא את יוחנן בנו כי איש‬ ‫חיל הוא‪ .‬ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו‪) .‬וייתן להם את‬ ‫ימינו ויגרשם מעל המצודה‪ .‬‬ ‫)יב( בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין‪) .‬ב( וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו‬ ‫ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו‪) .‬אין יוצא ואין בא לקנות או למכור‪) .‬ואון ועול קפצו פיהם‪ .‬‬ ‫)טז( וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם‪) .‬‬ ‫)כד( וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת‪ .‬‬ ‫)כה( ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה‪ .‬ותורת ה' שעשועיו‪) .‬נג( ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש‬ ‫השני בשלושה ועשרים יום בו‪ .‬ויביאהו לפני ארשקה‪.‬ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים‬ ‫לזכר עם אשפרתא‪ .‬ו( וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז‬ ‫בם‪) .‬ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו‪) .‬ה(‬ ‫וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים‪) .‬נא( ויהי כי נשבר‬ ‫להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל‪) .‬‬ ‫פרק יד‬ ‫שמעון נשיא וכה"ג‬ ‫)א( ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש‬ ‫עזרה‪) .‬טו( וירם‬ ‫קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש‪.‬ג( וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי‪ .‬ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה‪) .‬י( שמעון נתן אוכל‬ ‫בערים וכלי קרב למלחמה‪ .‬כג( נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר‬ ‫בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם‪.‬ויתן בידו מנחה מגן זהב‬ ‫אחד אלף שקל משקלו‪.

‬לב( מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו‬ ‫בארצנו‪) .‬ויגביה את‬ ‫חומותיה‪.‬ד( לכן אספתי לי חיל‪ .‬ג( הנה יצאו אנשים בני בלייעל ויאחזו באחוזת‬ ‫אבותי‪ .‬לז( ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ‪.‬עד כי יקום נביא אמת בישראל‪.‬‬ ‫אשר הייתה עיר מסכנות לאויב‪ .‬מז( וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו‪ .‬ודורש אך טוב לעמו‪ .‬וירימו את קרן עמם‪) .‬וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה‪ .‬ו(‬ ‫העיר ירושלים תהיה קודש וחופשית‪ .‬לו( ויקם שמעון וירק‬ ‫את חניכיו להלחם בעד עמו‪ .‬ואת גזר‬ ‫בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים‪ .‬מט( ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו‪.‬כט( וזה פתשגן‬ ‫הכתב אשר הקימו‪.‬לד( ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול‪) .‬ולחברם על עמודים בהר ציון‪) .‬ח( והיה בשבתי על כסא מלכותי‬ ‫והפלאתי עוד את חסדי עמך ואת עמך‪ .‬וישכן ישראל בתוכה‪ .‬והערים הבצורות אשר בנית וכל כלי קרב אשר אספת יהיו תחת ידיך‪.‬מ( ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו‪ .‬‬ ‫)נ( וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון‪ .‬מב( והוא לקחה בחוזק יד‪ .‬לג( ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו‪ .‫)כח( ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת‪ .‬וייתן יהודים למשמר בתוכה‪) .‬וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'‪) .‬והכינותי אניות‬ ‫לצאת למלחמה לקראתם‪ .‬לא( בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול‪.‬‬ ‫)ב( המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ולעם יהודה שלום‪) .‬וישליכו את נפשם מנגד‪ .‬נא( ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם‪) .‬נטשתי מעתה ועד עולם‪) .‬והוספתי כבוד וגדולה להיכל ה' והייתם לשם ולתפארת בכל הארץ‪.‬‬ ‫וישביתו את עבודת ה'‪) .‬ויתייצבו בפני שונאי‬ ‫עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו‪ .‬‬ ‫בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים‪) .‬ועתה אקום לקחת אותה מידם ולהשיבה אל מכונה הראשון‪) .‬ואת אשר יכון לתת לו‪ .‬מא( כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש‪.‬כי הוריש את הגויים‬ ‫מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה‪) .‬‬ ‫פרק טו‬ ‫שמעון מחדש את הברית עם רומי‬ ‫והמלך אנטיוכוס בן דימיטריוס שלח ספרים מאיי הים אל שמעון הכהן נשיא ישראל ואל כל העם לאמור‪.‬נב(‬ ‫ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם‪.‬‬ ‫)מו( וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל‬ ‫עיר מבצר‪) .‬ומכספו נתן להם שכרם‪) .‬והכוח בידך לעשות מטבעות זהב וכסף בארצך כנפשך‪) .‬ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת‪) .‬ויכלכל אותה בכל אשר חסרה‪.‬ויכבדהו ויהי לו לאוהב‪) .‬ולהינקם בפשעים אשר שמו שמות בארצי וישחיתו ערים רבות בקרבה‪) .‬מה(‬ ‫ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו‪ .‬לח( ויחזק את יפו על שפת הים‪ .‬מד( כי שמע את הברית אשר‬ ‫כרת הרומאים את היהודים‪ .‬‬ ‫)ל( בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים‪) .‬לה(‬ ‫ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו‪ .‬‬ ‫)לט( וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה‪ .‬מח( ולא‬ ‫יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או‬ ‫ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב‪) .‬‬ ‫)ז( ואת אשר חבתם למלך‪ .‬ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו‬ ‫ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם‪) .‬והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב‪) .‬‬ ‫אנטיוכוס נגד טריפון‬ .‬ה( ועתה‬ ‫הנה הניחותי לך כל אשר הניחו המלכים לפני‪ .‬ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל‬ ‫ישראל‪) .‬‬ ‫)מג( וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה‪ .

‫)ט( ויהי בשנת מאה ושבעים וארבע‪ .‬ולבנות את קדרון‬ ‫ולחזק את שעריה‪ .‬מא( ויפקידהו לחנות את צבאו על גבולי ארץ יהודה‪ .‬לעבור ולפשוט ממנה בכל אורחות הארץ כאשר ציוהו המלך‪.‬י( וירדוף אנטיוכוס אחריו‪ .‬ולא ענה אתינוביוש אותו דבר‪.‬כג( ואת משנה הספרים האלה שלח לשמעון‬ ‫ראש הכוהנים‪.‬‬ ‫)כד( ואנטיוכוס חנה על דאר‪ .‬וטריפון סגור בתוכה‪) .‬כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם‪) .‬טז( לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים‬ ‫לבל ירעו עם היהודים‪ .‬יב( ויקף בחילו את העיר ואת האניות הקריב מפאת הים‪ .‬וישוב אנטיוכוס אל ארץ אבותיו‪ .‬שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו‪.‬ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה‪) .‬ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה‪) .‬‬ ‫)טו( שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו‪ .‬יז( גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה‬ ‫עליהם‪ .‬ולא‬ ‫נותרו עם טריפון בלתי מתי מספר‪) .‬ויערוך ביום השני כלי תותח ומפץ לקראתה וירעש אותה בלי חשך לבלתי תת‬ ‫יוצא ובא‪ .‬לא ( ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות‬ ‫ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות‪) .‬‬ ‫ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו‪) .‬מג( ויבן את קדרון‬ ‫וישם מצב פרשים ורגלי בתוכה‪ .‬‬ ‫)לד( ויען שמעון ויאמר‪:‬‬ ‫הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא‪ .‬וישב מהם שבי‪) .‬לו( ועל‬ ‫אודות יפו וגזר אשר לכדנו‪ .‬כא( גם ליושבי פמפילה ליקיא הליקרנסא רודש פזילוס‬ ‫וקו‪) .‬כט( את גבולי הארץ‬ ‫השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו‪) .‬לב( ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם‪.‬מ( וישם המלך את קנדיביוש לפקיד על כל חבל הים‬ ‫ויתן על ידו חיל גדול רגלי ופרשים‪) .‬ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד‪) .‬מב( ויהי בבוא קנדיביוש‬ ‫ליבנה‪ .‬ותהי העיר‬ ‫מסוגרת אין יוצא ואין בא‪.‬‬ ‫)לט( וטריפון ירד באוניה וימלט דרך הים לארתושה‪) .‬וינס טריפון אל דואר אשר על שפת הים‪ .‬כב( ולאנשי זידוש הרדון קורתינא גנידוס קיפרי וקירני‪) .‬וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך‪.‬כז( וישלח לו אחד מקרוביו את‬ ‫אתינוביוש לאמור לו‪.‬ל( ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת‬ ‫כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה‪) .‬ולצאת למלחמה לקראת העם‪ .‬‬ ‫והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם‪.‬ולא זכר את בריתו אתו‪ .‬‬ ‫)לח( וילך בחרי אף וישב אל המלך ויספר לו את דברי שמעון ואת יקר תפארת גדולתו ואת כל אשר ראו עיניו‬ ‫ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו‪.‬והמלך רדף אחר טריפון לתפשו‪) .‬‬ ‫)יד( לוקיאש זקן אנשי רומא‪ .‬‬ ‫)יט( אלה הדברים אשר כתב למלך דימיטריוס ואתלוס אריטה וארשקה ולכל המדינות מסביב‪) .‬‬ ‫)כו( ולא שעה אליהם אנטיוכוס‪ .‬ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם‪) .‬כה( ושמעון שלח לאנטיוכוס אלפים איש בחור לעזרו‪ .‬ויחל להציק לעם הארץ וייפול על ארץ יהודה ויהרוג עם רב‪ .‬ויפן ממנו‪) .‬כ( ליושבי‬ ‫זמשקי ואשפרתא דילוס מנדוס שיקיאן קריאה וזמוש‪) .‬יח( וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם‪.‬כי‬ ‫ראה כי כלתה אליו הרעה וכל גדודיו סרו מעליו‪) .‬לז( אולם שקול‬ ‫אשקול מאת ככר כסף במחירן‪ .‬וגם כסף וזהב לרוב‪.‬לה( כי אויבינו שדדו‬ ‫נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול‪ .‬ומספר פקודיו מאה ועשרים‬ ‫אלף רגלי וסוסים שמונת אלפים‪) .‬‬ ‫)לג( ויהי בבוא אתינוביוש אוהב המלך ירושלימה וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף‬ ‫וכלי השרת‪ .‬‬ ‫פרק טז‬ .‬‬ ‫)יג( ויהי בעת ההיא וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור‪.‬למלך תלמי שלום‪.‬‬ ‫)כח( אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי‪) .‬וכל אנשי המלחמה הלכו אחריו‪ .‬יא( ויצבא אנטיוכוס על דואר‪ .

‬ויהי לו זהב וכסף לרוב‪ .‬יח( זאת התועבה‬ ‫אשר עשה תלמי בישראל בגומלו רעה תחת טובה‪.‬וייחבא שם אנשים לארוב להם‪) .‬ויעבור שמעון בכל ארץ יהודה לשום את עיניו על הארץ‪) .‬וירד הוא ראשונה ויעבור כל העם אחריו‪) .‬‬ ‫ויצווה לתפוש את האנשים אשר שולחו להמיתו‪ .‬יא( וינוסו גם אל המגדלים אשר על דרך אשדוד‪.‬וישאל ממנו חיל לרשת את ארץ יהודה וכל עריה‪) .‬וצאו ללחום‬ ‫את מלחמותינו‪ .‬ויוחנן שב בשלום אל ארץ יהודה‪.‬ב( ויקרא שמעון אל יהודה ואל‬ ‫יוחנן בניו הגדולים ויאמר אליהם‪.‬‬ ‫)כא( ואחרים שלח ירושלימה לתפוש את העיר ואת הר הבית‪) .‬ח( ויהי בערכו את העם ויצג את הפרשים בין צבא הרגלים‬ ‫בתוך‪ .‬ונחל היה‬ ‫מבדיל בין שתי המחנות‪) .‬‬ ‫)ג( מנעורינו ועד עתה נלחמנו בשונאי ישראל גם אני ואחי וכל בית אבי וה' הצליח דרכנו להציל את ישראל‬ ‫מידם‪) .‬וישלח לכל שרי החיל לבוא ולהתקשר אתו‪ .‬ד( ועתה הנה זקנתי ושבתי ואתם צעירים ממני לימים‪ .‬כי פרשי האויב היו רבים מהם‪) .‬ואת החומות אשר בנה‪ .‬‬ ‫תלמי רוצח את שמעון ובניו‬ ‫)יב( ותלמי בן אבובי היה פקיד בערבות יריחו‪ .‬יג( ויהי‬ ‫כי רם לבבו למשול בארץ‪ .‬יז( ויהי כטוב לב שמעון ובניו ביין ויקום תלמי‬ ‫ואנשיו וייקחו את חרבם ויבואו אל חדר המשתה‪ .‬ויכן להם משתה גדול‪ .‬ויהרגו אותו ואת שני בניו ומקצת עבדיו‪) .‬למן היום אשר הוקם לכהן תחת אביו עד יום מותו‪.‬וירא והנה העם ירא לרדת אל תוך‬ ‫הנחל‪ .‬לכן התחזקו והיו לאנשים תחתינו‪ .‬ז( ויהי כי הקריב יוחנן את מחנהו ללכת לקראתו‪ .‬הלא הם כתובים‬ ‫על ספר דברי הימים לכוהנים הגדולים‪ .‬כג(‬ ‫הנה אביך ואחיך הומתו בצדיה‪ .‬והוא היה חתן לכוהן הגדול‪) .‬ואלוהי השמים יהיה עמכם להושיעכם‪.‬ויבוקש הדבר וימצא‪ .‬והנשארים נסו אל תוך המבצר‪) .‬‬ ‫)ה( ויקומו ויבחרו עשרים אלף איש רגלי ופרשים ויצאו לקראת קנדיביוש למלחמה וילינו הלילה במודעית‪.‬כד( וישמע יוחנן ותאחזהו פלצות‪.‬ויוחנן רדף אחריהם עד קדרון אל המבצר אשר בנו‪) .‫מלחמה בין יוחנן וקינדיביוש‬ ‫)א( ויעל יוחנן מגזר ויספר לשמעון אביו את כל אשר עשה קינדיביוש בארץ‪) .‬‬ ‫ספר חשמונאים ב'‬ .‬י( וימחץ גם יהודה אחי יוחנן במלחמה‬ ‫ההיא‪ .‬ויאמר לתת להם כסף וזהב ומתנות‪.‬‬ ‫)יט( ויכתוב את הדבר אל המלך‪ .‬ויצווה להמיתם‪.‬ט( ויצווה יוחנן ויתקעו בחצוצרות‪ .‬‬ ‫)ו( ויהי בבוקר באתם המערכה ויישאו את עיניהם ויראו והנה חיל גדול רגלי ופרשים לקראתם‪ .‬כ( ועדת מרעים שלח‬ ‫לגזר להכות את יוחנן נפש‪ .‬‬ ‫בחודש העשתי עשר הוא חדש שבט‪ .‬כב( ויבא הפליט ויגד ליוחנן בגזר לאמור‪) .‬יד( ויהי בשנת שבע ושבעים ומאה‪.‬‬ ‫וישרוף אותם יוחנן וימותו כאלפים נפש‪ .‬טו( ויבא גם‬ ‫יריחו ושני בניו מתתיהו ויהודה עמו‪) .‬ויתנכל לשלוח יד בשמעון ובבניו להמיתם‪) .‬‬ ‫)כה( ויתר מעשי יוחנן ואת המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה‪ .‬וינגף קנדיביוש וינס הוא וכל‬ ‫אנשיו‪ .‬ואורבים שולחו לקחת גם את נפשך‪) .‬ויפלו מהם חללים רבים‪ .‬טז( ויעש בן אבובי בערמה ויאספם במבצר קטן אשר בנה לו ושמו‬ ‫דואך‪ .

‬י( ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת‬ ‫המזבח בירח כסלו‪.‬כג(‬ ‫כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס‪ .‬ומכל צרה‬ ‫יפלט נפשכם‪) .‬ח( ויציתו את שער החצר‬ ‫באש וישפכו דם נקי בארץ‪) .‬טו( והמלך עם‬ ‫חילו הגדול והעצום נהרגו בבית נאניה בעקבות כוהניה‪) .‬ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב‪) .‬ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם‪) .‬ויעשו כן‪) .‬‬ ‫)יג( הננו מברכים את ה' אלוהינו אשר הציל את נפשנו מצרה גדולה להתייצב לפני מלך אדיר‬ ‫ונורא‪) .‬ה( לו ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם‪ .‬ונקרב לו קורבן וסולת‬ ‫למנחה‪ .‬לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח‪.‬ד( יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו‬ ‫ולשמור מצוותיו‪ .‬לאריסטובלוס אומןֵ המלך תלמי ממטה הכוהנים המשוחים‪.‬וכיום אשר מצא בו נחמיה‬ ‫את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח‪ .‬ויסגרו הכוהנים את‬ ‫דלתי הבית מאחריהם‪) .‬‬ ‫)יא( ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה‪ .‬כז( ויהי בהקריבם את קורבן ה'‪.‬וישלחם לב ְ‬ ‫קפואים מצאו תחתיה‪ .‬כ( הודות והלל לה' כי הכרית את‬ ‫הרשעים מן הארץ ואינם‪.‬‬ ‫)יב( אנשי יהודה וירושלים והזקנים‪ .‬יד( כי הוריש ה' את אויבינו מעירנו הקדושה‪ .‬יז( ויהי כאשר‬ ‫הביאו כוהני נאניה את האוצר‪ .‫פרק א‬ ‫חנוכת המזבח‬ ‫)א( היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!‬ ‫)ב( ה' אלוהים יברך אתכם‪ .‬ג( ויתן לכם‬ ‫לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם‪) .‬כד( ויהי מקץ ימים‬ ‫רבים‪ .‬‬ ‫ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה‪ .‬‬ .‬נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'‪) .‬יט(‬ ‫ויכרתו את ראשם ויגזרו אתם לגזרים‪ .‬כו( אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש‪ .‬ויתלוצץ לקחת אותה לו לאשה‪ .‬שלום וישע‪.‬וישליכום החוצה‪) .‬ט( ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו‪ .‬בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה‪) .‬‬ ‫)ז( בשנת תשע ושישים ומאה‪ .‬כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על‬ ‫נפשנו‪ .‬‬ ‫ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח‪ .‬ו( זאת תפילתנו בעדכם כל הימים‪.‬יח( ויפתחו דלת נסתרה‪ .‬ולא ידע איש את מקומה‪) .‬כה( ויקח מבני הכוהנים‬ ‫קשה‪) .‬טז( כי בבואו אנטיוכוס עם להקת מרעיו‬ ‫אל בית נאניה‪ .‬כח( אחרי כלותם‪.‬כב( וחגותם אותו כימי חג הסוכות‪ .‬ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים‪) .‬ויסקלו אותו וכל אשר עמו באבנים וימותו‪) .‬והמלך ואנשיו הלכו אל הבית פנימה לראותו‪ .‬ויתן לכם ברכה ושלום‪) .‬עת מלך מלך דימטריוס‪ .‬‬ ‫)כא( ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו‪ .‬והמלך שלח את נחמיה ירושלימה‪) .‬בנטות ה' את חסדו עלינו‪ .‬לא חדלנו‬ ‫מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו‪) .‬כי אם מים‬ ‫אשר טמנו את האש‪ .‬‬ ‫וליהודים אשר במצרים‪ .‬וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה‪.‬ויפיצם בגבולי ארץ פרס‪) .‬למען החזיק באוצרותיה כמוהר‪) .

‬מא( ויקרא נחמיה את שם‬ ‫המקום ההוא הפטר‪ .‬ל( ויתפלל יונתן אל ה'‪ .‬אל ידע‬ ‫איש את המקום‪ .‬ט( ויספר להם ירמיהו‬ .‬עד כי אוכל הקורבן‪) .‬ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח‪) .‬ח( אז יגלה ה' את המקום‪ .‬לח( ויהי כי אוכל הקורבן‪ .‬וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא‪) .‬לאמור קודש הוא‪ .‬ד( וגם זאת נמצא כתוב‪ .‬‬ ‫)לז( ככלותם להתחנן‪ .‬כי תועבת כל אדם המה‪ .‬ויבעירו אש בקורבן אשר‬ ‫הקריב נחמיה‪ .‬‬ ‫)לא( ה' אלוקים יוצר ובורא הכל‪ .‬ויקדש את‬ ‫המקום ויגדור אותו גדר‪ .‬והעבים נפוצו‪ .‬ואחרים קראו לו נפטר‪.‬וילאו למצוא את המערה‪) .‫והשמש יצאה על הארץ‪ .‬לג( רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך‬ ‫ישראל‪ .‬ויצו נחמיה‬ ‫לצקת את המים הנותרים על הרצפה‪ .‬ג( וישנן להם דברים רבים ונכוחים‪ .‬מ( וימצא כי אמת ונכון הדבר‪ .‬לב( ה'‬ ‫הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי‪ .‬אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך‪) .‬ושמר את נחלתך וברכה‪) .‬כי הגיד להם על פי ה'‪ .‬לבל תמוש‬ ‫תורת ה' מלבבם‪) .‬וישתומם כל העם‬ ‫מסביב‪.‬למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו‪) .‬לט( ויוגד‬ ‫למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש‪ .‬ולבבם לא יפתה לסור מן הדרך‪.‬כי ירמיהו הנביא ציוה לגולים לקחת את האש ולטמנה כאשר‬ ‫אמרנו‪) .‬אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ‪) .‬לה( שפוך‬ ‫חמתך על צוררי עמך‪ .‬ז( וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר‪ .‬וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'‪) .‬אתה לבדך מלכינו ומושיענו‪) .‬כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו‪) .‬‬ ‫)כט( ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו‪ .‬אלוקי האלוקים ואדון העולם‪ .‬ויסתום את פיה‪) .‬‬ ‫)ה( ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ‪ .‬ב( גם נתן להם את ספר תורת ה' לבל ישכחוה‪ .‬והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן‪ .‬פקח עינך‬ ‫וראה את חרפתם‪ .‬ו( ומקצת האנשים אשר הלכו‬ ‫אתו בקשו לעשות להם אות‪ .‬לשאת אתם את אוהל מועד‬ ‫ואת הארון‪.‬הפודה את עמו ישראל מכל‬ ‫צרותיו‪ .‬‬ ‫כאשר אמר משה עבדך‪.‬ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו‪) .‬וכבוד‬ ‫ה' יופיע בענן‪ .‬ונחמיה וכל‬ ‫העם ענו אחריו ויאמרו‪.‬לו( תביאנו ותטענו בהר נחלתך‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫דברי ירמיהו על שמירת האש‬ ‫)א( וגם נמצא כתוב בספרים‪ .‬וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר‬ ‫בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת‪ .‬‬ ‫בראותם את פסילי זהב וכסף בגאון תפארתם‪) .‬עזוז ונורא צדיק ורחום‪ .‬עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים‪) .‬לד( קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים‪ .

‬כב( איכה גדודי מצער הניסו חיל גדול מן הגויים‪ .‬כאשר החל לחלץ אותנו ממצוקותינו ויטהר את בית‬ ‫מקדשו‪.‬לג( כי דרך כל סופרי הקורות‪ .‬למען תחוגו עמנו את החג הזה כאשר יאות לכם‪.‬טו( כן עשה גם‬ ‫יהודה‪ .‬כי אסוף אסף את הספרים אשר נפוצו והתפזרו בסערת המלחמה בארץ‪) .‬וזעת אפים‬ ‫ולילות עמל הכינותי לי‪) .‬לדרוש ולחקור לכל עניין ומעשה‪.‬ויעזוב הטיבו ויפותו‬ ‫לאיש אחר‪ .‬‬ ‫על כתיבת הספר‬ ‫)כה( את כל הדברים האלה אשר כתבם ישוע הקריני על ספרים חמישה‪ .‬כי בצאתי לקצר רבה וכבדה המלאכה עלי‪ .‬לבעבור ירוץ הקורא בהם‪ .‬והשיב לנו את נחלתנו ואת הממלכה ואת‬ ‫עבודת הכהונה כאשר הבטיחנו בתורתו הקדושה‪) .‬ואת חנוכת הבית ואת‬ ‫מלחמות אנטיוכוס המפואר ובנו אאופטר‪) .‬יב( וכאשר דרש דרש‬ ‫משה את שעיר החטאת והנה שורף ולא אכל ממנו איש‪ .‬כד( וכאשר הוקמו‬ ‫בחסד ה' עלינו כל חוקותיו ומשפטיו אשר כמעט הופרו בארץ‪.‬בבנותו בית ידאג וישכיל על יסודי הבית ותכונותיו‪ .‬ואם נכספתם להם‪ .‬להועיל לכל אשר יחפוץ בה‪) .‬כט( אולם כי יעשה איש משתה‪ .‬כז( חשבתי לספרם כמשפטם‪ .‬וכבדו הדברים על‬ ‫הקורא כי רבו‪) .‬גם עליו תיכבד העבודה להשלים חפצי‬ ‫כל קרואיו‪) .‬ורק לקצר הדברים עמלתי‪) .‬‬ ‫)י( וכאשר התפלל משה‪ .‬‬ ‫איסוף ספרי התולדות‬ ‫)יג( כל הדברים האלה נמצאו בדברי הימים הנכתבים בימי נחמיה‪) .‬‬ ‫)יח( והננו מייחלים לה' אלוהינו אשר פדה את עמו‪ .‬‬ ‫)כג( ואת פדות קריתנו הקדושה ואת בנין הבית המפואר על פני כל הארץ‪) .‬לא(‬ ‫ועזבתי את המעשים האחדים במתכונתם לסופר הראשון‪ .‬ניסיתי לכלכל בדברים‬ ‫מעטים ולהעלותם על ספר אחד‪) .‬‬ ‫)כ( ואת מעשי יהודה המכבי ואחיו ואת טהרת המקדש מטומאתו‪ .‬יט( כן ירחם עלינו ויקבץ נידחנו מתחת כל‬ ‫השמיים‪ .‬יד( וכאשר דרש נחמיה אל‬ ‫ספרי דוד והמלכים והנביאים‪ .‬‬ .‬כן נענה גם שלמה‬ ‫בתפילתו‪) .‬ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה‪ .‫את חכמת שלמה ואת הקורבנות אשר הקריב עת חנוכת המזבח‪ .‬ל( לכן לא יראתי להעמיס את העבודה על שכמי‪ .‬ואת אשר כתבו בדבר הקורבנות ויאספם לאסיפה‪) .‬כח( ידעתי גם ידעתי‪ .‬שלחו נא אלינו ושלחנום לכם‪.‬כן עשיתי אף אני‪) .‬לב(‬ ‫וכאשר יעשה החרש‪ .‬כו( כי בראותי את מספר המעשים כי בלול‪ .‬ככלותו להקים את מקדש ה'‪.‬‬ ‫)יז( ועתה כתבנו לכם את כל הדברים האלה‪ .‬ויקל עליו להבינם‬ ‫ולשומרם בלבו‪) .‬טז( והם‬ ‫למשמרת בידינו‪ .‬להביא אותם אל ארץ קודשינו‪ .‬וירדפו אחריהם ויבזו את ארצם‪.‬כא( ואותות השמיים אשר ראו האצילים והמקנאים‬ ‫לעדת ישראל‪) .‬כן עשה שלמה בהקריבו את קורבנותיו‬ ‫לה' שמונת ימים‪.‬יא( כי אש ירדה מן השמיים ותאכל את העולה ואת הזבחים‪) .

‬ויאמר לו‪.‬והוא למחיית אלמנות ויתומים‪) .‬למען לא יגדל מפתח הספר מתוכן דבריו‪.‬וכל אשר הגיד לך שמעון הבליעל שקר ומרמה הוא‪) .‬וישאלהו האמת הדבר אם לא‪) .‬‬ ‫היליודרוס ניגף בידי סוס פלאי‬ ‫)טו( ויהי כאשר בא ליום מועד אל ההיכל לראות את האוצר ולקחתו‪ .‬הלא הוא ציוני להביא לו את הכסף‪ .‬והכהן הגדול יצא לקראתו לשאול לשלומו‪ .‬והוא שונא לכהן‬ ‫הגדול‪ .‬וילך אל אפלוניוס בן‬ ‫תרשי נציב ארם וצור‪ .‬יג( ומי יערוב את ליבו לשלוח בו יד ולעשוק אותם‪.‬ח( וימהר היליודרוס וילך כאיש עובר‬ ‫לתומו בארץ ארם וצור‪ .‬‬ ‫)ז( ויהי בבוא אפלוניוס אל המלך‪ .‬י( ויענהו הכהן ויאמר‪ :‬הנה הכסף‬ ‫הופקד לפיקדון איתנו‪ .‬ויגד לו היליודרוס את אשר‬ ‫הוגד למלך על דבר הכסף‪ .‬יח( כי נבהלו כל עצמותיו ומראה‬ .‬ומחשבתו הייתה לעשות את מצוות המלך‪.‬אשר לא יספר מרוב‪ .‬‬ ‫ולמלך שווה לקחתו‪.‬ב( ויתאמצו גם המלכים מסביב להיטיב עם העיר ולכבדה‪ .‬‬ ‫ולהציגם לפני הקורא בדרך קצרה‪.‬‬ ‫)ט( ויהי בבואו ירושלימה‪ .‬וחוקי ה' נשמרים ונעשים‪ .‬ד( ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין‪ .‬לקנות קורבנות להקריבם‬ ‫בבית ה'‪) .‬איש ישר‬ ‫ותמים‪ .‬וישלחו מתנות‬ ‫יקרות אל היכל ה'‪) .‬ויתחננו אל ה' אשר‬ ‫הזהירם לבל ימעלו בקודש ולשמור את אשר הופקד על ידם‪) .‬‬ ‫)ו( הנה אוצר הבית מלא כסף וזהב‪ .‫לכלכל הדברים כמשפט ולהשתרע כחפצם‪) .‬‬ ‫)טז( הכוהנים נפלו על פניהם לפני מזבח ה' בבגדי השרת אשר עליהם‪ .‬כי ראה כל איש ברוע פניו כי נשבר ונדכה לבבו‪) .‬יב( כי לא ימצא באוצר הבית‪ .‬ורב מידי העבודה לקורבנות הבית‪.‬יז( וכל רואי פני הכהן הגדול נהפך‬ ‫לבבם בקרבם‪ .‬יד( ויאמר‬ ‫היליודרוס חלילה לי לעבור את מצות המלך‪ .‬ומאמרו אין‬ ‫להשיב‪.‬ויגד לו את דבר הכסף‪ .‬ה( ויהי כי ירא מפניו‪ .‬יען כי חשך אותו מעשות כל רע בירושלים‪) .‬‬ ‫)לה( ואחרי הקדמתי זאת אפנה את לבי לדברי הימים‪ .‬לד( אך למקצר ניתן חוק לערוך את עצם הקורות‪.‬ויפקד המלך את היליודורוס אשר על‬ ‫כל מלאכת העבודה ללכת ירושלימה ולהביא לו את הכסף‪) .‬ג( וגם סליקוס מלך אסיא הוציא כסף מבית אוצרו‪ .‬‬ ‫פרק ג‬ ‫מפלתו של היליודרוס‬ ‫)א( ויהי בהיות שלום בקריה הקדושה‪ .‬יא( ומקצתו לטוביה בן הורקנוס‪ .‬ותהום כל העיר ותיבהל‪.‬בלתי‬ ‫ארבע מאות כיכר כסף ומאתיים כיכרי זהב‪) .‬כי לבב חוניו שלם עם ה' אלוהיו‬ ‫ושנא לכל פעלי עוול‪) .‬‬ ‫אשר הפקידו את רכושם למשמרת במקדש ה' הנכבד והנורא על פני כל הארץ‪) .

‬וימלא בית ה' קול ששון ושמחה תחת קול מספד ונהי‪ .‬לט( ויענהו הילידורורס ויאמר‪ .‬ותכהינה עיניו מראות‪ .‬כי ראו את בית ה' נכון לשרקה ולחרפת הגויים‪) .‬כז( ויפול ארצה‬ ‫ויתעלף‪ .‬לב( וישמע הכהן לקולם‪ .‬ולא יעלים עיניו‬ ‫ממנו לשמרו ולהצילו‪ .‬וייראו שני הבחורים שנית בלבושיהם אל‬ ‫היליודורוס ויאמרו לו‪ .‬ויידר לו נדר בעבור החיותו‪ .‬ויהי כאילם לא יפתח פיו‪ .‬ורוכב איום ונורא‬ ‫לבוש שריון זהב על גבו‪ .‫פניו ענתה בו כי נפשו מרה לו מאוד‪) .‬כי בגללו הותירך ה' לחיים‪) .‬לג( ויהי בהתחננו‪ .‬לד( ועתה קום וספר‬ ‫בגויים את כבוד אלוהינו‪ .‬כב( וימס לבב כל איש בראותו‬ ‫את חרדת העם וזלעפת הכהן הגדול בשוועו אל ה' לתשועה‪) .‬כ( הנשים חגורות שק נעו ברחובות‪.‬והיליודרוס עומד עם אנשיו לפני אוצר ההיכל לבצע‬ ‫את מזימתו הרעה‪) .‬או איש אשר שואף למלכותך‪ .‬ויברך את חוניו‪ .‬יט( האנשים עזבו את בתיהם ויקהלו לצעוק אל ה' בצר‬ ‫להם‪ .‬כי אמר פן יאשימנו המלך לאמור היהודים שלחו ידם‬ ‫בהיליודורוס‪ .‬כט( כי נגעה בו יד ה'‪ .‬לח( ויהי כי שאלהו‬ ‫המלך לאמור את מי אשלח עתה לקחת את האוצר בירושלים‪) .‬כי עשה‬ ‫ה' מופת לעיניהם‪.‬‬ ‫פרק ד‬ ‫קניית הכהונה הגדולה בכסף‬ .‬כג( ויהי בהתחננם אל ה' להגן על‬ ‫הון האנשים אשר הניחו למשמרת בקודש‪ .‬ויקרב מנחה בעדו‪) .‬כי יד ה' מן השמיים נגעה בך לייסרך‪) .‬כי‬ ‫נעלמו‪.‬ותפעם רוחו ורוח האנשים‬ ‫אשר באו עימו‪ .‬ויכו אותו הכה ופצוע‪) .‬מ( הנה אלוהיהם השוכן בשחקים נורא הוא במקום הזה‪ .‬כד( וירא כבוד ה' אלוהי הרוחות במחזה נורא‪ .‬ואלה מציצות מין‬ ‫החלונות‪) .‬אם אך‬ ‫יהיה לו לנפשו לשלל‪) .‬בן מוות הוא‪) .‬אם‬ ‫יש לך אויב‪ .‬ל( ויהללו כל‬ ‫העם את ה' כי נתן כבוד למקדשו‪ .‬‬ ‫)לו( ויקרב היליודורורס קורבן לה'‪ .‬כי‬ ‫חלה למות‪) .‬כה( כי ראו סוס חבוש בפארו‪ .‬‬ ‫)לא( ויבואו רעי היליודרוס אל חוניו הכהן ויבקשו ממנו לחלות את פני ה' בעד נפש אדוניהם‪ .‬וכל אשר שולח ידו בו‪ .‬ויקח את חילו‬ ‫וישב אל המלך‪) .‬‬ ‫)כח( ויראו את האיש אשר בא ברוב עבדיו ושוטריו אל אוצר ה' חדל וחלש‪ .‬ואין תקווה ואין עוזר לו‪) .‬מא( זה הדבר אשר קרה להיליודורוס‬ ‫ולאוצר הבית‪.‬כל תוקפו וגבורתו כלו‬ ‫כעשן‪) .‬לז( ויספר לכל העם את מופתי ה' הגדול אשר ראו עיניו‪) .‬כי שוב ישוב אליך מוכה ונגוע‪ .‬כא( וכולם פרשו את כפם השמיימה ויתחננו אל ה'‪) .‬והסוס רץ בכל כוחו לקראת היליודרוס וייגפהו בשתי פרסות רגליו‪) .‬כו(‬ ‫ושני בחורי חמד לבושי הוד והדר עומדים על שתי צלעותיו‪ .‬לה( עודם מדברים ואינם‪ .‬ויקחוהו ויושיבהו על הכסא ויישאהו החוצה‪.‬תן כבוד לכהן וברכהו‪ .‬ותהי מחיתת אלוהים עליהם‪) .‬אותו תשלח‪ .‬‬ ‫והעלמות אשר לא שזפתן עין התאספו אלה על פתחי ביתן ועל החומות‪ .

‬וכי גם נכספה נפשו לממשלת הארץ‪) .‬ה( וירא חוניו כי מן המריבה‬ ‫הזאת יצא הקצף על כל הארץ‪ .‬ומשפט אחד יהיה להם וליושבי אניטיוכיא‪.‬ד( ויהי כי גדלה‬ ‫השנאה ביניהם‪ .‬טו( ויפרצו חוקות היונים על פני כל העיר בתועבת ישוע הבלייעל‪.‬‬ ‫ויבוזו את הקודש‪ .‬כי גם חרה בו אף אפולוניוס נציב ארם וצור‪ .‬כי השליח ה' בהם את הגויים אשר זנו אחריהם‪ .‬עד כי רעי שמעון החלו לשלוח יד במיודעי חוניו‪) .‬הוא אאפולימוס אשר שולח לרומא לכרות ברית את זקניה‪) .‬להתבונן על השחוק‪ .‬ויקם וילך אל המלך‪) .‬‬ ‫)כ( ויהי בשנה החמישית לשנות השחוק והמשחקים‪ .‬כא( וילך‬ ‫ישוע הרשע מבחורי ישראל כדרך יושבי אנטיוכיא לצור‪ .‬כג( ואף אומנם הנודר לזבחי הרקולס נדרם‪ .‬התאספו בצור וגם המלך בתוכם‪) .‫)א( ושמעון אשר מעל מעל באוצר ההיכל ובארץ מולדתו‪ .‬ו( אולם לא הלך לצעוק חמס על עמו‪ .‬לא תשקוט הארץ ולא ייעצר שמעון מרשעתו‪.‬וגמול אדם ישלם לו‪ .‬ויקם ישוע אחי חוניו‬ ‫ויבקש את עבודת הכהונה‪) .‬ג( וכל עמל‬ ‫נפשו היה אך לבקש את שלום העיר ואת שלום עמו‪ .‬ועוד שמונים כיכר מתרומות הארץ‪) .‬ויניא את לבב העם ללכת‬ ‫בדרכי היוונים‪) .‬יד( וייבן בית משחק מתחת לעיר דוד כחפצו‪ .‬ויחפזו ללכת אל בית המשחק להתפתל ולהתגנח בחנית ורומח‪ .‬‬ ‫אשר לא היה לו משפט הכהונה‪) .‬יט( כי דבר ה' לא ישוב ריקם‪ .‬כי אם לטובת הארץ ויושביה‪.‬והממשלה נכונה בידו‪ .‬ולחזקם ללכת בתורת ה'‪) .‬הוציא שם רע על חוניו הכוהן לאמור‪:‬‬ ‫)ב( על ידו נהייתה הרעה הזאת להיליודורורס‪ .‬ויתן בידם שלוש‬ ‫מאות דרכמונים לקנות בהם זבחים להרקולס‪) .‬‬ ‫)יח( אולם הושב להם חרפתם אל חיקם‪ .‬עד החזיקו ימי‬ ‫שמעון‪ .‬ולשחוק‬ ‫בשחוק הכדורים‪) .‬כאשר יגידו לנו הימים הבאים‪.‬ויחדלו‬ ‫לקנות את הזבחים‪) .‬‬ ‫מנלאוס קונה את הכהונה‬ .‬ויצו לכל בחורי כוח‬ ‫לשחוק בו במסווה על פניהם‪) .‬ויינשאו ויהללו את דרכי היוונים‪.‬יג( ויסר את חוקי ה'‬ ‫וישם חוקי תועבות תחתם‪) .‬בתתך לי יד להקים בתי משחק בירושלים לחנך‬ ‫בתוכם את הנערים‪ .‬כב( ויראו האנשים כי לא נכון לעשות כן‪ .‬יב( ויפר את כל החוקים הטובים אשר נתנו להם מן המלכים לפנים על יד יוחנן‬ ‫אבי אפולימוס‪ .‬‬ ‫)יא( ויהי כאשר נתן לו המלך ככל אשר שאל‪ .‬טז( כי גם הכוהנים עזבו את עבודת המזבח ואת הקורבנות‪.‬ויהפכו‬ ‫להם לאויבים‪) .‬י( ומלבד‬ ‫זאת אוסיף לך עוד חמישים ומאה כיכר כסף‪ .‬יז( ויחשבו את דרכי אבותיהם להבל וריק‪ .‬ט( ויאמר אל המלך אם נתון תיתן את משמרת הכהונה על ידי‪.‬‬ ‫ישוע אחי חוניו קונה את הכהונה ובונה גמינסיום‬ ‫)ח( ויהי בעת ההיא וימת סליקוס והממלכה עברה לאנטיוכוס המפואר‪ .‬קנו בהם כל צרכי אניות‬ ‫לארצם‪.‬‬ ‫ושקלתי שלוש מאות ושישים כיכר כסף במחירה‪ .‬‬ ‫)ז( כי אמר אם לא ישית המלך את ליבו על הדבר‪ .

‬לט( וישמע מינילאוס ויתנכל לשוב אל משמרתו‪ .‬ויתקבצו ויבואו אליו היהודים והיונים ויצעקו חמס על על אנדרוניקוס‪ .‬ויפן‬ ‫לדרוש את שלום ארצו‪ .‬לח( ויקום המלך מהר להשקיט את מרד העם‪ .‬ואת קרטיס שם לפקיד על אי‬ ‫קפרי תחת זסטרטיס‪.‬ויתן אותם לאנדרוניקוס‪ .‬על אשר נתנם לאתנן ביד‬ ‫ישאר את אנדרוניקוס‪ .‬מז( ויחר‬ ‫אפו באנדרוניקוס‪ .‬מג(‬ ‫ויהי בצאתו וידקור אנדרוניקוס חרב בבטנו וימות‪) .‬‬ ‫ליזימכוס בוזז את ההיכל‬ .‬ל( ויוסף לו עוד שלוש מאות כיכר‬ ‫כסף על הכסף אשר נתן לו ישוע‪ .‬ו ַ‬ ‫מרואי פני המלך‪ .‬וישב ירושלימה ופקודת המלך בידו‪) .‬ויטרוף טרף ככפיר יער‪.‬כי נכמרו רחמיו על תום דרכו וענוונתו‪) .‬ויפגעו בו וימות‪) .‬לא תיגע בך יד‪ .‬על דבר הדם הנקי‬ ‫אשר שפך‪) .‬ויבקש ממנו להרוג את חוניו‪) .‬ואחרי כן שב עם אנשיו ארצה צור‪.‬‬ ‫)כח( ויהי מקץ שלוש שנים‪ .‬וישג את הכהונה מידו‪) .‬ויביאהו‬ ‫בלפידים ובתפארת גדולה אל העיר‪ .‬מו( ויתעצב המלך אל ליבו ויבך‪ .‬ולהעבירו ברחובות העיר‪.‬וילך ליפו ומשם הלך ירושלימה‪ .‬ויגנב מעדיי‬ ‫הזהב אשר בהיכל‪ .‬וינוס בקלון אל ארץ בני עמון‪.‬ויצו להסיר את אדרת הארגמן וכל בגדיו מעליו‪ .‬לה( וישלח המלך ויקרא לשניהם‬ ‫ויסירם מעל כנם‪) .‬לא( אפס כי לא הלך‬ ‫בדרכי הכוהנים כי אם בדרכי העריצים‪ .‬מד( ויחר הדבר מאוד בעיני היהודים ובעיני‬ ‫הגויים‪ .‬מט( וישב לו אלוקים‬ ‫את גמולו בראשו‪.‬‬ ‫אנדרוקינוס הורג את חוניו‬ ‫)לז( ויהי בימים ההם ויקשרו יושבי תרשיש ומלותי קשר על המלך‪ .‬מ( ויוגד הדבר‬ ‫לחוניו ויוכח אותו‪ .‬וימאן לדבריו אף כי ליבו חרד ויצא‪) .‬כו( וירא כי כנכרי נחשב בעיני תלמי‪ .‬לד( אך כי לא מצאה ידו די כסף לשלם למלך כאשר דיבר‪.‬וישלח ישוע את מינילאוס אחי שמעון הנזכר אל המלך‪ .‬מב( וילך אנדרוניקוס אל מקום מושבו‪ .‬‬ ‫)לג( ותהי הכהונה למינילאוס‪) .‬למען הביא לו‬ ‫את הכסף ולהזכירו זיכרון דברים אשר פורשו ביניהם מקדם‪) .‬לפקיד אחריו‪) .‬לו( ויתן את ליזמכוס לכהן תחת מינילאוס אחיו‪ .‬כט( וימצא מינילאוס חן בעיני‬ ‫המלך‪ .‬על אשר שלח ידו באיש ישר ותמים כמוהו על לא דבר‪) .‬כי החניף לו בחלקת שפתיו‪ .‬כי כן ציוהו המלך‪) .‬והוא ישב בדפני עיר המקלט אשר לפני אנטיוכיא‪) .‬מא( וילך מינילאוס בסתר‬ ‫אל אנדרוניקוס‪ .‬ויפתהו‬ ‫בערמה לצאת אליו‪ .‬וישבע לו לאמור‪ .‫)כד( ויהי אחר הדברים האלה‪ .‬ויהי יום קרואי מועד לתלמי פילומיטר מלך מצרים‪) .‬‬ ‫)מח( ויהי בבואו אל המקום אשר שלח בו יד רשע בחוניו‪ .‬וגם מכר מהם בצור ובערים מסביב‪) .‬כה( וישלח‬ ‫אנטיוכוס את אפולוניוס בן מנסטי לקרואים במצרים‪) .‬אחד‬ ‫אנטיוכית פילגשו‪) .‬ויצא יהושע וכל העם לקראתו‪ .‬מה( ויהי בשוב המלך מערי‬ ‫קיליקיא‪ .‬‬ ‫וזסטרטיס נציב עיר דוד היה נושה בו‪ .‬‬ ‫)לב( ויגורש ישוע ממשמרת הכהונה כאשר גרש את חוניו אחיו‪ .

‬ויוציאו בנדבת‬ ‫ליבם כסף רב לקבור אותם בכבוד‪) .‬ג( ויראו כדמות פרשים לבושי שריוני זהב נושאים חניתות‪.‬לבקש על נפשו מאת‬ ‫המלך‪) .‬סב( ויצר הדבר הרע הזה לכל יושבי צור‪ .‬נד( ויפלו חללים רבים ארצה‪ .‬כי כמעט נעדר כל כלי יקר מבית אלוקים‪) .‬ויש מהם‬ ‫שולפי חרב ושולחי חיצים‪ .‬ס( וינקה‬ ‫המלך את מינילאוס ראש כל המכשלה הזאת‪ .‬סא( ויהרגו כל האנשים החרדים על דבר ה'‬ ‫ועל דבר עמו והיכלו בניקיון כפיהם‪) .‬ויפתהו לנקותו מאשמו‪) .‬ויורידהו בדם שאולה‪.‬‬ ‫שמועות על מות אנטיוכוס‪ .‬והמלך עודנו בצור‪) .‬ורבים מילאו את‬ ‫חופניהם אפר‪ .‬כי בלכדו בשחיתותיו נס‬ ‫בחרפה ובוז שנית ארצה בני עמון‪) .‬וירק שלושת אלפים איש‪ .‬ויפתה את תלמי בן דורימון בשוחד‪ .‬נז( ויביאו‬ ‫שלושה אנשים משלוחי הזקנים את הדבר לפניו לשפטו‪.‬בעזרת בוצעי‬ ‫בצע אשר ידם הייתה אתו‪ .‬‬ ‫)נו( ואחרי כן שמו אל ליבם לעשות משפט במיניליאוס המסית‪ .‬נה( ואת שודד ההיכל תפשו חי על אוצר ההיכל‪ .‬נא( ויקהלו עליו כל‬ ‫העדה‪ .‬נט( וילך תלמי אל המלך בחדר המקרה אשר היה שם‪ .‬‬ ‫)נח( ויהי כי נלכד מינילאוס באמרי פיו‪ .‬ט( אך לא השיגה ידו להחזיק בממשלה‪ .‬מרד ישוע‬ ‫)ו( ובימים ההם עבר קול שקר בארץ לאמור‪ .‬גם כי נקיים היו בעיני שופטי בני כיתים‪) .‬‬ ‫פרק ה‬ ‫אנטיוכוס בוזז את אוצרות המקדש‬ ‫)א( ויהי בעת ההיא‪ .‬‬ ‫מערכה מול מערכה‪) .‬ויחל להרים יד‬ ‫רשע ולקצות בעם‪) .‬ואחרי הכותו את שומרי החומות לכד את העיר‪) .‬ה( ויעתירו כולם אל ה'‬ ‫לבעבור יהיו להם האותות האלה לטובה‪.‬נב( וירא ליזימאוס את קצף העם כי הלך הלוך‬ ‫וגדל‪ .‬וימיתו מהם לרוב‬ ‫והנשארים הניסו‪) .‫)נ( וגם ליזימכוס מעל מעל במקדש ה' ויבוז את ההיכל בעצת מינילאוס אחיו‪) .‬וישוב אנטיוכוס שנית אל ארץ מצרים‪) .‬ויפקד איש דמים זקן בא בימים לפקיד עליהם‪ .‬וישוע הרג ולא חמל ביושבי ירושלים‪ .‬נג( וירא העם‪ .‬וילך הלוך ורצוץ וירד את העם בפרך‪.‬וישפוט משפט דמים את כל הצועקים על‬ ‫מינילאוס‪ .‬ב( ואותות ומופתים נראו בשמים‬ ‫ליושבי ירושלים מספר ארבעים יום‪) .‬ח( וינס מינילאוס אל‬ ‫המצודה‪ .‬ויעלוץ ליבו בתחבולותיו כאיש גבר על אויביו‪ .‬וישליכוהו בעיני אנשיו‪) .‬סג( ומינילאוס הוקם על משמרתו הראשונה‪ .‬ולא‬ ‫זכר כי עשה טבח בעמו‪) .‬י( וייאסר אחרי כן לבושתו בבית הסוהר על יד אריטה מלך‬ .‬מת אנטיוכוס‪) .‬ז( וישמע ישוע ויזעק כאלף איש‬ ‫וייפול פתאום על העיר‪ .‬וירימו אבנים ומוטות וברזל ויפגעו בם‪ .‬ושריונותיהם נוצצים ומפיצים נוגה כברק‪) .‬ד( והנה פוגעים איש באחיו בחניתותיהם וחוסים במגיניהם‪ .

‬‬ ‫)לג( ויהי בבואו ירושלימה‪ .‬ועשרים‬ ‫ושניים אלף איש עמו‪) .‬באין מבין‬ ‫כי הפגיע ה' את חטאת העיר על יושביה כי רבה‪ .‬את אפלוניוס‪ .‬כי אמר עוד מעט וכל ארץ יהודה תפשע בי‪.‬לד( ויהי כי יצא העם לראות מה זה יעשה‪ .‬יג( וכאשר הפיל חללים רבים בלי‬ ‫למצוא קבר‪ .‬‬ ‫ובפוקדו על העם ‪ -‬פקד גם על הבית‪) .‬כן השיבו על תפארתו‬ ‫במשוך עליו חסדו‪.‬כ( וכל זה‬ ‫איננו שווה לו‪ .‬כג( ולולי אף ה'‬ ‫חרה בעמו על רוב פשעיו‪ .‬ויפלו עליהם בחרבות‪ .‬כאיש אשר מרד‬ ‫באלוהיו ובארץ מולדתו ויידח מצריימה‪) .‬ויצו פתאום‬ ‫את אנשיו להיחלץ‪) .‬‬ ‫)כו( ומכסת הכסף אשר גזל אנטיוכוס מן ההיכל שמונה עשר כיכר‪) .‬ויהי כי שבתו היהודים ממלאכתם‪ .‬ויעברו‬ .‬ויפשע‬ ‫בתורת ה' ובארץ מולדתו‪) .‬וגם על עוללים ויונקים לא חמלו‪) .‬ונלווה‬ ‫אליהם מנילאוס‪ .‬כן הדביקה גם אותו הרעה בארץ נוכריה‪) .‬וגם בארץ‬ ‫אחרת לא מצא קבר‪.‬וגם על הממלטים את נפשם על גגות הבתים אל תחמולו‪) .‬אשר הרע עוד מאדוניו‪) .‬כי גם הלך אל קודש הקודשים‪ .‬ויחר אפו‪ .‬ואחר הימלטו משם נע מעיר לעיר‪ .‬כה( וכאשר עזבו ה' ברוב אפו‪ .‬אשר התנשא בחמתו על קהל ה' וירשע מכולם‪.‬כי אם בחר בעיר בגלל עמו‪.‬ומספר הנמכרים כמספר הנהרגים‪) .‬יז( ויצו את אנשיו לאמור‪ :‬הכה תכו כל אשר‬ ‫יפול בידכם‪ .‬אל ירושלים‪ .‬‬ ‫)טז( ויסע ממצרים וילכוד את ירושלים ביד חזקה‪) .‬כב( ויתגאה ברום לבבו‪ .‬לב( ויצווהו להרוג את האנשים לפי חרב‪ .‬ויתחבא עד יום השבת‪ .‬יט( ובשלושת ימים‬ ‫השחיתו שמונים אלף איש‪ .‬וימות גם הוא כן‪) .‬לכן דיכא לארץ ראשה ויענה‪) .‬יא( וכאשר הוריש רבים מנחלת אבותיהם להתגורר‬ ‫בארץ נוכריה‪ .‬יד( כי לא נקבר אל אבותיו ולא התאבל איש עליו‪ .‬כז( ויקחם ויעבירם בחיפזון‬ ‫אל אנטיוכיא‪ .‫ערב‪ .‬יב( וימת בארץ לקדימון אשר קיווה‬ ‫למצוא שם מרגוע לנפשו‪ .‬ל( ועל הר גריזים הפקיד את אנדרוניקוס‪ .‬את הכל גזל ביד חמס‪) .‬ולמכור את הנערים ואת הנשים‬ ‫לעבדים ולשפחות‪.‬‬ ‫)לא( ומגודל שנאתו את היהודים שלח איש צורר ואויב‪ .‬כד( אפס כי לא בחר ה' בעמו בגלל העיר‪ .‬יח( ויהרגו בלי רחמים גם‬ ‫נער וזקן איש ואשה‪ .‬ויהי נתעב ונאלח בעיני כל רואיו‪ .‬והבוגד מינילאוס הלך עמו לנחותו הדרך‪ .‬כי עתה נגעה בו יד ה' כאשר נגעה בהליודורוס בלכתו על פי סליקוס‬ ‫לבוז את אוצר ההיכל‪) .‬יען כי בעלי בריתו היו מלפנים‪) .‬וכל אשר התנדבו‬ ‫המלכים לפאר את המקדש ולייפותו‪ .‬כא( ויחמוס אנטיוכוס בכף רשע את כל כלי הקודש‪ .‬וידמה בגאון לבבו להפוך הים ליבשה והיבשה לים‪) .‬גם בחור גם בתולה‪ .‬כט( ויפקוד על ירושלים את‬ ‫פוליפוס מארץ פריגיא‪ .‬‬ ‫אנטיוכוס מכה את יושבי העיר ובוזז את המקדש‬ ‫)טו( ויהי כשמע המלך את הדברים האלה‪ .‬ארבעים אלף נהרגו‪ .

‬יא( ותמצאנה שתי נשים אשר מלו את בניהן‪ .‬כי אם‬ ‫יגלה אוזננו למוסר לעוצרנו מהוסיף סרה‪ .‬‬ ‫)כ( את הדברים האלה הגדתי למשמרת ולמוסר‪ .‬ו( ויפצרו בם ביד חזקה לזבוח זבחים מידי חודש‬ ‫בחודש ביום הולדת המלך‪) .‬לא יעזבנו ולא יטשנו עד עולם‪.‬למען הינזר משיקוץ הגויים‪.‬ואחרי כן שמטו אותן מעל החומה‪) .‬יג( ויוודע הדבר לפוליפוס וישרוף‬ ‫אותם באש‪ .‬ואת אשר יאהב ה' יוכיח‪) .‬‬ ‫פרק ו‬ ‫גזירות אנטיוכוס‬ ‫)א( ויהי אחר הדברים האלה‪ .‬לכבוד‬ ‫האליל כמשפט הגויים‪) .‬ז( ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם‪ .‬יט( כי לא הסיר חסדו ממנו‬ ‫לנצח‪ .‬ח( ובעצת תלמי העבירו קול בכל ערי הגויים סביבות ירושלים לאמור‪:‬‬ ‫)ט( כל איש מבית ישראל ילך בחוקותינו ויזבח זבח‪ .‬‬ ‫תכלית הצרות ‪ -‬להעיר למוסר אוזננו‬ ‫)יד( ואני בבקשתי מכל קוראי הספר הזה לבל ישתוממו על הצרה הגדולה הזאת אשר באתנו‪.‬יען כי יושביה זרים‪) .‬ויביאו בתוך ההיכל כל דבר‬ ‫אשר לא כדת‪ .‬לה( וינוס יהודה המכבי עם תשעה אנשים‬ ‫המדברה‪ .‬ולא קם‬ ‫עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא‪) .‬י( ותקצר נפש‬ ‫העם מצרה ויגון‪) .‬ב( וגם לטמא את המקדש בירושלים ולכנותו בשם בית‬ ‫יופיס אולימפיוס‪ .‬ויקשרו את הילדים על שדי‬ ‫אימותיהם‪ .‫בתוך העיר‪ .‬עד כי שלם עוונם ואז יכלם כרגע‪) .‬‬ ‫כי עצור יעצור את רוחו עליהם‪ .‬ג( ויהי‬ ‫בהיוודע התועבה הזאת‪ .‬ויאכלו את עשב האדמה כבהמות השדה‪ .‬‬ .‬ואת הקודש על הר גריזים בשם בית יופיס קסיניוס‪ .‬‬ ‫)ד( והגויים זללו וסבאו בקודש‪ .‬ואם מאן ימאן ‪ -‬מות יומת‪) .‬‬ ‫)טו( הן לא לכלותינו פקד ה' את הרעה עלינו‪ .‬ועל כן לא יעיר כל חמתו‪) .‬יח( אמנם לא כן עמנו‪ .‬ויוסיפו להכות בעם מכה רבה מאוד‪) .‬טז( כי תוכחת מוסר לחטאים‬ ‫חסד אלוהים הוא‪ .‬ה( וישכח בירושלים שבת ומועד‪ .‬וגם כי הניף שבט עברתו עלינו‪ .‬ומעתה נשוב אל חפצינו‪.‬וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית‪ .‬יז( אך לא ישא לפשענו כאשר ישא לפשעי הגויים‪.‬ויצווהו ללחוץ את היהודים לסור‬ ‫מחוקות אבותיהם ולעזוב את תורת ה'‪) .‬ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'‪) .‬וייצר לישראל מאוד מאוד‪.‬יב( ויהיו אנשים‬ ‫אשר התחבאו במערות סביבות היער לעשות את השבת‪) .‬כי להעיר אוזנינו‪) .‬ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל שבת‪.‬ויעבירו אותן ברחובות העיר‪ .‬וישלח המלך איש זקן מאנטיוכיא‪ .

‬על תורת ה'‬ ‫וחוקותיו‪.‬ולמה יאמרו הצעירים‬ ‫ממני לימים‪ .‬לאהבה את ה' וליראה אותו‪.‬לג( לכן הנני הולך למות בטוב לב‪ .‬ויאנח ויאמר‪ :‬ה' אלוהים לך נגלו כל תעלומות‪) .‬כט(‬ ‫ויאמר הורידו נא את שיבתי שאולה‪) .‬הן אלעזר בן תשעים שנה נהפך גם הוא לעובד אלילים‪) .‬כאשר ציוה המלך‪) .‬כאשר יאות לזקן‬ ‫כמוני‪) .‬ל( כי לא יאות לישיש כמוני לכחש‪ .‬‬ ‫)כח( ויען האיש כאשר יכון לשיבתו‪ .‬כד( כי זאת תורת האדם אשר יראת ה' בלבבו‪.‬כו( הנה נביא אליך בשר טהור וממנו תאכל‪ .‬ושמו אלעזר‪) .‬כב(‬ ‫ויפתחו את פיו בחוזקה להאכילו בשר חזיר‪ .‬ולדרך אשר הלך בו מנעוריו לשמור את מצוות ה'‪) .‬ג( ויתאנף בו המלך‪ .‬למען האריך ימי המעטים ולשימם לחרפת שיבתי‪) .‬מחיות חיי תמרורים‪) .‬ויאמרו לו‪) .‬‬ ‫עת כי יאלצהו לשקץ את נפשו‪) .‬לד( והייתי לאות ולמשל לכל בני עמי להערות למוות נפשם שמחים וטובי לב‪ .‬‬ ‫)לה( ויהי ככלותו לדבר ויחלו לענותו ותיהפך אהבתם לאיבה עזה‪ .‬כה( והאנשים אשר הופקדו על התועבות האלה ידעוהו מימים‬ ‫רבים‪ .‬ויוליכו אותו במסתרים‪ .‬‬ ‫האוכל הימלט מיד ה' אם חי אנוכי או מת‪) .‬והוא זקן ובא בימים ויפה מראה‪ .‬אך בנפש חפצה אסבלם למען שמך הגדול‪ .‬והיה כל‬ ‫רואיך יאמרו כי מבשר הקורבן אכלת‪ .‬ויקא אותו לעיניהם‪) .‬‬ ‫)ב( ויאמר אליו הבכור מה תשאל ומה תבקש ממנו‪ .‬לח( ויהי במותו משל ומוסר לנער ולזקן‪ .‬לא( ולמה אתעה את עמי‬ ‫בכחשי‪ .‬ותצא‬ ‫רוחו וימות‪) .‬‬ ‫פרק ז‬ ‫אשה ושבעת בניה‬ ‫)א( וגם אשה ושבעה בניה היו אסורים בבית הסוהר‪ .‬ויצו לשים מחבת וקלחת על האש‪ .‬‬ ‫)לו( ויהי בהכותם אותו מכות רצח‪ .‬לז( אתה יודע‬ ‫כי יכולתי להינצל ממכאובי האנושים האלה‪ .‬ויפצר בם המלך לאכול מבשר החזיר‪ .‬ויעשו כן‪) .‬כג( כי בחרה נפשו לתת את גוו‬ ‫למכים ולמות ביושר לבבו‪ .‬ויכו‬ ‫אותם בשוטים ובמקלות‪.‬כי נכמרו רחמיהם עליו באהבתם אותו‪.‬כי אמרו איש קשה עורף הוא‪.‬לב( ומה בצע כי אחלץ ממות נפשי‪.‬כז( ויאמרו לו כדברים האלה למען‬ ‫הציל אותו ממות‪ .‬ד( ויצו לכרות את‬ .‬הנה תבחר מחנק נפשנו מסור מחוקות‬ ‫אבותינו‪) .‫אלעזר מסרב לאכול חזיר‬ ‫)כא( איש נבון ויודע ספר היה בישראל‪ .

‬‬ ‫)יט( ויקריבו גם את השישי‪ .‬ישיב לכם בחסדו את חייכם אשר תשליכו מנגד על מצוותיו וחוקותיו‪.‬‬ ‫)כז( ואנטיוכוס חשב בליבו כי הזילתהו בדבריה‪ .‬אולם אל תאמר בלבבך כי נטש ה' את עמו‪) .‬כי לא הבינם‪ .‬טו( עוד נשמתו באפו ויאמר‪ :‬טוב לחסות‬ ‫בה' מבטוח באדם‪ .‬אולם אלוהינו שבשמים יעיר את רוחו עלינו‪ .‫לשונו ולהפשיט את עורו מעל בשרו‪ .‬ותבליג עלי יגונה בתקוותה לה'‪) .‬ולישועתך קיוויתי כי השב תשיבם לי‪) .‬עקב אשר מתנו‬ ‫בעבור תורתו הקדושה‪.‬ותען ותאמר‪ :‬כן אעשה כאשר דברת‪) .‬ויקח את הצעיר הנשאר מבניה‬ ‫וידבר על ליבו וישבע לו לאמור‪) .‬כי איקץ לחיי עולם ואתה לא תיקץ‪.‬‬ ‫)טז( ואחרי הביאו את החמישי ויענונו‪ .‬‬ ‫)כב( אכן מי לא ישתאה לאומץ לב האשה הזאת‪ .‬יג( ויתפלא המלך ועבדיו על אומץ לבב‬ ‫הנער‪ .‬לא( והיא אמרה כן להתל בו‪ .‬ויאמר אל המלך‪ :‬איש הדמים‪ .‬ל( ויהי כאשר‬ ‫כלה להלאותה בדבריו‪ .‬ולקצץ את ידיו ואת רגליו לעיני אמו ואחיו‪) .‬והחיינו לחיי עולמים‪ .‬למען הצל את נפשו‪) .‬‬ ‫ויקרא לאמו ויאמר אליה‪ :‬דברי נא את על לב בנך ופתי אותו‪ .‬וגם האם למות שמח וטוב לב‪) .‬הנה נפשנו בידך‬ ‫לקחתה‪ .‬כא( רק הסכת ושמע כי‬ ‫לא תמלט מיד ה' אלוהים אשר נאצת‪.‬יח( עמוד‬ ‫כמעט רגע ותראה את יד ה'‪ .‬וירא את פני אנטיוכוס ויאמר‪) :‬יז( הנה הכוח בידך‬ ‫להרשיע כאות נפשך‪ .‬ואחרי הפשיטם את עורו מעל בשרו וימרטו שערות‬ ‫ראשו וישאלוהו לאמור‪) :‬ח( התאכל מבשר החזיר בטרם ייפרד שארך מעל עצמותיך? ויאמר לא‪.‬כו( אולם ה' אלוהים ראש כל דבר‬ ‫בורא תבל ויוצר האדם‪ .‬כאיש חיל לאמור‪) :‬כה( לא ידעתי דרך נוצרתם בבטני‪ .‬ושמתיך לעשיר ולאדיר בארץ‪ .‬וירהיבו איש באחיו‬ ‫הבנים‪ .‬ותפן‬ .‬ויצו לתיתו בקלחת לצלותו חי‪ .‬ולא‬ ‫נפחתי נשמת רוח חיים באפכם‪ .‬ואהבתיך וכל מחסורך עלי‪) .‬ט( ויהי בצאת נפשו‪ .‬‬ ‫וייקחוהו ויענוהו כראשון‪) .‬הראויה להיות לנס עמים‪) .‬ויאמר‪ :‬הישמר לך פן תשעה בדברי‬ ‫שקר‪.‬כט( וירא כי לא יכול לפתותו‪.‬כח( אם סור תסור מחוקות אבותיך‪ .‬והמכאובות כאין בעיניו‪.‬ויהי בטרם יצאנה נפשו למות‪ .‬ויפליא את מכותינו‪) .‬כג( הנה ראתה‬ ‫שבעת בניה נשחטים לעיניה ביום אחד‪ .‬כאשר שר‬ ‫משה עבד ה' ועל עבדיו יתנחם‪.‬וישלח‬ ‫את ידו ויאמר‪) :‬יב( ה' אלוהים אלה הם העצמות אשר נתת לי‪ .‬אף כי בן מוות אתה‪ .‬‬ ‫)ז( הראשון מת וייקחו את השני להתעלל בו‪ .‬כד( ותאמץ את לבבם‬ ‫בשפת עמה ותדבר אליהם ביקר רוח‪ .‬יא( ויהי כאשר שאלו ממנו את לשונו ויוציאה מפיו‪ .‬והייתי לך לאדוני חסד‬ ‫ורחמים‪ .‬ה( ויהי כי היה‬ ‫מושחת מאיש מראהו‪ .‬‬ ‫)כ( הן כל אלה מצאונו יען כי הרשענו לה' אלוהינו‪ .‬‬ ‫)י( ויביאו גם את השלישי וילעיבו בו‪) .‬ו( ויאמרו‪ :‬ירא ה' עלינו וינחם כרוב חסדיו‪ .‬כאשר ינגע אותך ואת ביתך‪.‬ובטוב לבי הנני נותן אותם בעבור‬ ‫תורתך הקדושה‪ .‬‬ ‫)יד( ויהי אחרי מותו ויענו את הרביעי וייסרוהו בשוטים‪) .‬וגם עצמותיכם לא יצרתי‪) .‬ויהי בהתאבך העשן‪ .

‬אשר נתן לאבותינו ביד משה עבדו‪) .‬‬ ‫פרק ח‬ ‫יהודה המכבי מצית את אש המרד‬ ‫)א( ויהודה המכבי ורעיו הלכו חרש הנה והנה בחזות‪ .‬ואת‬ ‫הערים הבצורות תפש לשומרן‪ .‬‬ ‫)ג( חמול נא על הקריה הנבוכה אשר התעתדה לגלים‪ .‬‬ ‫)לה( עוד היא מדברת וישא הנער את קולו ויאמר‪) :‬לו( על מה‬ ‫תאחרו‪ .‬מא( כרגע קטן נשאו אחי את עברתך‪ .‬ז( והוא ערום יערים להתנפל עליהם‬ ‫לילה‪ .‬אשר‬ ‫לא ייסתר דבר ממנו‪) .‬ויאספו כששת אלפי איש‪) .‬ויקראו לאוהביהם ולשארי בשרם ולכל‬ ‫הדבקים עוד בתורת ה'‪ .‬‬ ‫)מז( וימות גם הוא כאחיו‪ .‬לג( הבט נא השמים‬ ‫והארץ וכל צבאם‪ .‬חלילה לי משמוע בקול‬ ‫המלך כי דבקה נפשי בתורת ה'‪ .‬לז( ואתה אויב וצורר‬ ‫היהודים מיד ה' לא תינצל‪) .‬וישם אלוהים מבטחו‪ .‬לח( אנחנו פשעינו סבלנו‪ .‬לב( שמע בני‪ .‬ועתה בחסדו בצל שדי יתלוננו‪) .‬וגם את בני האדם ידיו יצרו‪) .‬מב(‬ ‫אך אתה תפקד מחרון אף ה' כפי פעולתך אשר פעלת‪) .‬הנה תשעה ירחים נשאתיך בבטני‪ .‬ועתה לו תרחמני אך הפעם‪) .‫אל בנה ותאמר לו בשפת עמה‪) .‬‬ ‫)מח( ועתה רב לנו מקורבנות הגויים ומאכזריות קשות‪.‬‬ ‫אל תתפאר בעוז ידך אשר הרימות על עבדי ה'‪) .‬ויצת אותן באש‪ .‬ולא יכלו לעמוד לפניו כי סר חרון אף‬ ‫ה' מעליהם והשיב להם חסדו‪) .‬ויצו לענותו קשה מאחיו‪ .‬ויינגעו האויבים לפניו וינוסו‪) .‬למען השב ישיבכם לו ה' אלוהים לעת רחמים‪.‬ויהי קול מעשיו הלוך וגדול בקרב הארץ‪.‬ובעמל ובעצב גידלתיך עד היום‪ .‬עוד מעט ישוב וירחם עלינו‪) .‬מד( וחמת ה' השפוכה‬ ‫על כל בני עמי תיעצר בדמי ובדם אחי‪.‬וצעקתי אל ה' לחמול על עמו‪) .‬ו( וייפול בפתע פתאום על הערים וחצריהן‪ .‬ורחם על בית קודשך אשר היה למרמס זרים‪.‬כי כל אלה ברא אלוהים מאין‪ .‬אל‬ ‫תירא מפני הרוצח הלזה‪ .‬מ( כי לא תמלט ממשפט אל עליון ונורא‪ .‬חרפתי למות נפשי על חוקות‬ ‫אבותי כאשר עשו אחי לפני‪ .‬מג( ראה‪ .‬מד( והיה כי ינגע ה' אותך נגעים‬ ‫גדולים ונאמנים‪ .‬ד( זכור את העוללים ואת היונקים אשר נשפך דמם לעינינו‪ .‬ושלוש שנים‬ ‫הינקתיך‪ .‬‬ ‫)ה( ויהודה המכבי החל להצר במצעד אנשיו לגויים מסביב‪ .‬לד( לכן בני‪ .‬‬ .‬‬ ‫)מו( ויהי כשמוע המלך את דבריו ויוסף עוד לחרות אפו‪ .‬כי חרה לו מאוד‬ ‫על אשר התעלל בו‪.‬ומות ברצון טוב כאחיך‪ .‬ואם אמנם כעת אף ה' יחרה בנו וידו‬ ‫קשתה עלינו‪ .‬ב( ויתפללו אל ה' אלוהיהם ויאמרו‪:‬‬ ‫אנא ה' הביטה בעוני עמך אשר יד כל אדם בהם‪ .‬ושמע את קול דמי ההרוגים הצועקים‬ ‫אליך מן האדמה‪) .‬והתוודית בפיך כי ה' הוא האלוהים לבדו ואפס זולתו‪) .‬ונקום את נקמת‬ ‫שמך הגדול אשר חרפו אויביך‪.‬לט( ואתה בן בלייעל ואיש דמים אשר אין כמוך בארץ‪.‬וגם את אם הבנים המיתו לאחרונה‪.

‬כח( ויחץ את העם לארבעה ראשים‪ .‬יג( מי האיש אשר יחפוץ לקנות תשעים יהודים‬ ‫בכיכר כסף ילך ויבוא‪ .‬‬ ‫נצחון על ניקנור‬ ‫)כז( ויהי ככלותו לאמץ את רוחם בדברים האלה‪ .‬ט( וישלח לו תלמי ממבחר ידידיו‪ .‬אשר ברגע יכלה כל היוצאים לקראתנו‪ .‬ויאמר לאנשיו‪ .‬‬ ‫נאום יהודה‬ ‫)יח( ויהי כאשר הזעיק יהודה את אנשיו ויהיו פקודיהם למספרם ששת אלפים איש וידבר על לבם‬ ‫ויאמר‪:‬‬ ‫)יט( אל תגורו מפני הגויים ואל תערצו מפני המונם‪ .‬וישם דבר בפיהם לאמור‪ .‬ולא עלה על לב ניקנור כי חמת ה' נגד פניו‪.‬כד( כי מספר היהודים היה שמונת אלפים‪ .‬‬ .‬ויתחננו אל ה' לקרוא דרור לאנשים אשר מכרם ניקנור טרם נפגשו‪) .‬וכי הפרו כל חוקות אבותינו‪) .‬כט( ויצו אחרי כן‬ ‫את אלעזר לקרוא בספר תורת ה'‪ .‬היוצאים באון ובעול לקראתנו‪ .‬ואנחנו‬ ‫בשם ה' אלוהינו נגביר‪ .‬את ניקנור בן‬ ‫פטרוקלי‪ .‬לה' התשועה‪ .‬‬ ‫)יא( ויאמר ניקנור בלבו‪ .‬ויכתוב לתלמי נציב ארם‬ ‫וצור לחוש לעזרתו‪ .‬ונלוו אליהם ארבעת אלפים מקדונים‪) .‬ומחרונו ימוטו כל מוסדי ארץ‪.‬אל כל‬ ‫הערים אשר על שפת הים ויעבירו קול לאמור‪) .‬למענך פעל‪ .‬ויצו אותם להכחיד ולהשמיד את כל קהל ישראל‪.‬ואת החרבה אשר עשו בקריה‬ ‫הקדושה ויזילוה‪ .‬טו( ויפוצו‬ ‫מעליו כל האנשים אשר היה מורך בלבבם‪ .‬י( ונלווה עליו גורגיאש איש מלחמה וגיבור‬ ‫חיל‪ .‬הנה ניקנור יוצא בחיל לקראתנו‪) .‬ועל שמך הגדול שנקרא עליהם‪.‬כח(‬ ‫ואלה לא קמו ולא עמדו מפחד‪ .‬‬ ‫)כב( ויספר להם את התשועה אשר עשה ה' לאבותינו‪ .‬וישם את אחיו את שמעון ואת‬ ‫יוסף ואת יונתן לשרי צבאות בראשם‪ .‬כג( וכאשר הושיעם יד ה' מן השמים במלחמת בבל לקראת‬ ‫הגלתים‪) .‬יז(‬ ‫ויאמרו‪:‬‬ ‫אם לא למעננו‪ .‬כ( זכרו את החרפה אשר שמו את מקדש ה'‪ .‬בהכותו במחנה סנחריב מאה ושמונים‬ ‫וחמישה אלף איש בלילה אחד‪) .‬כי זה הוא פרשת הכסף‬ ‫אשר ישלח המלך לזקני רומא למס מימים ימימה‪) .‬ויקום וילך למסע לפני‬ ‫הנותרים‪ .‬יב( והרצים יצאו דחופים על פיהו‪ .‬ויפגע את ניקנור‪.‬ולא שמו באלוהים כסלם וינוסו‪) .‬על הברית אשר כרת את אבותינו‪ .‬מכור אמכור כל שבויי העברים באלפים ככר‪ .‬ויחלק לכל אחד אלף וחמש מאות איש‪) .‬ועשרים אלף איש מעמים שונים שלח עמו‪) .‬כא( הן המה חוסים במגינם וברוב כוחם‪ .‬ובכל אשר יפנה יצליח‪ .‬טז( והנשארים מכרו‬ ‫את כל אשר להם‪ .‫)ח( וירא פוליפוס כי גברה יד יהודה מיום ליום‪ .‬לכן התחזקו‬ ‫והיו לאנשים‪) .‬והיהודים לבדם השחיתו עשרים ומאה אלף איש ארצה‪) .‬כי נחוץ דבר המלך מאוד‪) .‬כו( כי‬ ‫הופיע ה' ממרום עליהם ויגברו ויעשו חיל‪.‬‬ ‫)יד( ויהי כשמוע יהודה את הדבר‪ .‬ויתעוררו להשליך את נפשם מנגד על תורת‬ ‫אלוהיהם ועל ארץ אבותם‪) .

‬וישיבו לו כגמול ידיו‪) .‬ויקחוהו‬ ‫וישרפו אותו באש‪ .‬כי קרוב יום השבת לבוא‪) .‬ב( כי בנוסעו לפרזיפוליס הבירה‬ ‫נשאו ללבו לבוז את בית האליל‪ .‬וישוב אנטיוכוס בחרפה ובוז מארץ פרס‪) .‬‬ ‫בבואי ירושלימה והפכתי את העיר לקברי היהודים‪) .‬ויכו הרבה מעשרים אלף נפש לפי‬ ‫חרב‪ .‬‬ ‫נצחונות יהודה‬ ‫)לז( וילחמו עוד מלחמות רבות את טימוטיוס ואת בכחידס‪ .‬נקם אנקום את חרפת מנוסתי ביהודים‪ .‬‬ ‫פרק ט‬ ‫מות אנטיוכוס‬ ‫)א( ויהי בעת ההיא‪ .‬ורבים מהם החלישו‬ ‫בפצעים והשרידים הניסו‪) .‬כי הכו תשעת אלפים איש לפי חרב‪ .‬לו( ויעתירו כולם אל ה' אלוהים ויאמרו‪ :‬חננו‬ ‫ה' כרוב רחמיך‪ .‬יען אשר שרף את דלתי ההיכל‪ .‬ואחרי כן עשו את השבת‪) .‬ויבוא שם אבל ונכלם בלי צבא‪.‬איש דמים‬ ‫ונבל אשר הצר מאוד לבני ישראל‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬לא נוכל לעם הזה‪) .‬אשר היה עם טימוטיוס‪ .‬ויגרשוהו‬ ‫בלעג ובקלס מן העיר‪) .‬והנותר לקחו להם ולביתם‪) .‬והשב חסדך לעבדיך עד עולם‪.‬‬ ‫)מד( והוא אשר התברך בלבבו להביא את הכסף מממכר השבויים אל המלך ולשלחו לרומא‪.‬ויאץ‬ ‫ברכבו להחיש דרכו ולנסוע יומם ולילה‪) .‬לה( ויהי ככלות השבת ויחלקו מן השלל לאלמנות‬ ‫וליתומים ולאביוני העם‪ .‬‬ ‫וינגע אתו בנגע סתר אשר לא יוכל להירפא‪) .‬לב( וישובו מרדוף אחריהם‪ .‬וימצאו את קליסטינש נחבא במלונה‪ .‬וישמע שם את אשר קרה‬ ‫לניקנור ולטימוטיוס‪ .‬ז( ויעש ה' אלוהים אלוהי ישראל בו שפטים‪.‬וילכדו את ערי המבצר אשר להם‪) .‬‬ ‫)מא( ויהי בחגגם את יום תשועת ה' בירושלים‪ .‬לא( וידלקו אחרי האנשים אשר התקבצו לקנותם לעבדים‪ .‬מ( ויהרגו גם את פילרכס‪ .‬נס כאחד הריקים דרך הים לאנטוכיא‪ .‬ו( כי חמת ה' רדפו עקב אמרו בלשון מדברת גדולות‪.‬ח( כי בדברו את הדברים האלה אחזהו כאב אנוש‬ .‬ה( ויאמר בלבו‪ .‬מה( כי אלוהיהם נלחם להם על אשר שבו ללכת בדרכיו‪.‬לג( ויאספו ויצברו את‬ ‫כל כלי המלחמה ואת השלל‪ .‬ויחל לעשות חסד עימהם‪) .‬לח( ויחלקו את השלל למספר הנפשות ביניהם ובין‬ ‫העניים והאלמנות והיתומים והזקנים‪) .‫)ל( וה' אלוהים היה משגבם וקרן ישעם‪ .‬לד( ויהללו וישבחו את ה' אלוהיהם אשר‬ ‫הושיעם ביום ההוא‪ .‬מב( וניקנור הרשע‬ ‫אשר הביא אלף כנענים למכור להם את שבויי היהודים‪) .‬ג( ויקומו כל יושביה להלחם בו‪ .‬ד( ויהי בהיותו באחמתא‪ .‬וידביקום‬ ‫וייקחו את כספם‪) .‬ויחר אפו‪) .‬מג( הוא אשר הכניעו ה' לפניהם אחרי‬ ‫הסירו את כל עדיו מעליו‪ .‬לט( ויאספו את כל הנשק ויניחום במקומות מועדים‪ .‬היא אקבתנא‪ .‬ואת‬ ‫יתר המלקוח הביאו ירושלימה‪) .‬ולתפוש את העיר‪) .

‬אם יקרהו אסון‪ .‬‬ ‫וידמה בנפשו לשום לים חוקו ולשקול בפלס את ראשי ההרים‪.‬ויאמר‬ ‫לקרוא דרור לעיר אשר נשבע עליה להפוך אותה לקברי היהודים‪) .‬וטוב לו להיכנע מפניו‪.‬נתעב ונאלח לנושאיו‪ .‬כ( ואת היהודים אשר לא יקרו‬ ‫בעיניו לתת להם קבר במותם‪ .‬‬ .‬ולהוסיף עוד על כלי השרת אשר היו בו לפנים ולתת מכספו די העבודה לקורבנות הבית‪.‬או מלחמה‪ .‬‬ ‫נאום החרטה של אנטיוכוס‬ ‫)טז( ויהי כי גדל באשו‪ .‬כא( וישבע לפאר את היכל ה' אשר גזל מתוכו כל‬ ‫חמודיו‪ .‬להיות נאמנים ושלמים לי ולבני‪) .‬‬ ‫אשר נשבע לעשותם חופשים כאנשי אטינה‪) .‬ל( כי בנוסעו עם חילו לארצות העליונות‪ .‬‬ ‫)יג( ויבא רקב בבטנו ובבשרו‪ .‬עד כי נלאה נשוא‪ .‬‬ ‫)כג( ובכל זאת לא סרו תחלואיו ממנו כי כלה ונחרצה אליו הרעה מאת ה'‪.‬‬ ‫וייפול מעל מרכבתו וייפרדו כל עצמותיו‪.‬לג( ועתה הנני מבקש מידכם על כל הטוב‬ ‫אשר גמלתי לכולכם ולכל אחד מכם‪ .‬ואין מרפא‪) .‬לד( ובטחתי בו כי הטיב‬ ‫ייטיב עמכם בכל נפשו ובכל מאודו וישמע לקולי‪.‬הקים מושל תחתיו‬ ‫לדעת מי הוא אדוני הארץ‪ .‬כח( וכאשר זכרתי את חסדכם ואת אמתכם עמדי נתתי את לבי לבקש את שלום הארץ‬ ‫ויושביה‪) .‬ושברתי לתשועת ה' להירפא מחליי זה‪ .‬לב( כאשר בחסדכם קדמתם פניו תמיד בלכתי לארצות‬ ‫העליונות‪ .‬יען אשר הכה אחרים במכות רבות‬ ‫ונפלאות‪) .‬כי עלתה צחנתו באפם‪.‫בבטנו ובמעיו‪ .‬‬ ‫)יח( ויתן הנבל אל לבו להתפלל אל ה'‪ .‬‬ ‫)טו( אז שחה לעפר נפשו וישתפך עליו רוחו‪ .‬‬ ‫כמעט נפל לארץ והנה הוא נשוא בכסא מוכה וחולה‪ .‬ואשר אמר עליהם לתיתם למאכל לעוף השמים ולחית הארץ‪.‬‬ ‫)כד( ויהי כי לא האמין עוד בחייו ויכתוב בלב נמוג ונדכה את המכתב הזה ליהודים‪:‬‬ ‫)כה( אנטיוכוס המלך והשליט ליהודים הישרים שלום וחיים וברכה‪) .‬וירא כי הייתה בו יד ה' וכל לבבו דווי‪.‬יט( וידור נדר לה'‪ .‬ט( ויושב לו גמולו אל חיקו‪ .‬ויד ה' נראתה בו לעין כל‪.‬יא( ויהי בהיחפזו ללכת‪.‬ולא אבה ה' שמוע לקולו‪) .‬‬ ‫)יד( והגבר רם עיניים ושיאו בשמים‪ .‬לא אחדל‬ ‫לעשות כאשר עשה אבי לפני‪) .‬י( ואף גם בזאת לא השפיל גאונו וחמתו בערה בו כאש‪) .‬ויפתח את פיו ויאמר‪) :‬יז( אכן לא ייכון לבן אדם‬ ‫להידמות לאל עליון‪ .‬והממלכה לא תהיה שובבה‪ .‬‬ ‫)יב( והאיש אשר נשאו רוח גאוותו אל שחקים‪.‬עד כי נלאו אנשיו נשוא‪.‬וכתבתי לו את הדברים אשר תראו מתחת‪) .‬כז( הנה נחליתי מאוד בדרך בשובי מארץ‬ ‫פרס‪) .‬כו( אם שלום לכם ולבניכם‬ ‫ושלוה באוהליכם אודה את שם ה' אשר בו תוחלתי‪) .‬‬ ‫)כב( וגם נשבע שבועה להתייהד ולעבור בכל ארץ הנושבה להודיע גבורות ה' תחת כל השמים‪.‬כן אעשה‬ ‫אף אני‪) .‬וירום תולעים ויבאש‪ .‬כט( וגם כי לבבי לא יאמר נואש‪ .‬לא( כי רואה אנכי את המלכים מסביב שואפים למלכותי אם תאונה לי רעה‪ .‬לכן שמתי‬ ‫את בני אנטיוכוס למלך תחתי‪) .

‬וילכדו את העיר ואת המקדש‪) .‬ומיראתו את בן‬ ‫אנטיוכוס‪ .‬ז( ואם‬ ‫חטאנו לך‪ .‬טו(‬ ‫ותלמי מקרון אשר יעץ טוב על היהודים‪ .‬ויעזבהו וילך אל אנטיוכוס אביו‪) .‬ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך‪.‬י( ויקחו ערבי נחל‬ ‫וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה'‪ .‬‬ ‫יהודה המכבי נגד גורגיאס‬ .‬וימת‬ ‫כנכר בארץ נכריה ובהרי המדבר‪) .‬ויקראו אותו בשם בוגד‪ .‬‬ ‫)יד( ויהי בראשית ממלכתו וישם את ליזיאש נציב ארם וצור על כל מלאכת עבודת הארץ‪) .‬ויקץ בחייו‪ .‬‬ ‫)יא( ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה‪.‬ג( ויהי אחרי טהרם את הבית‪.‫)לה( וייתום הרוצח והמקלל אלוקים מן הארץ בכאב אנוש ונעכר‪ .‬ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו‪ .‬וימלוך אנטיוכוס אאפטר בנו תחתיו‪.‬‬ ‫אנטיוכוס אאפטר‬ ‫)יב( ויהי אחרי מות אנטיוכוס הרשע‪ .‬יז( וירא כי כשל כוחו בפקודת‬ ‫משמרתו‪ .‬אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו‪.‬ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'‪) .‬‬ ‫פרק י‬ ‫טיהור המקדש וניצחונות יהודה‬ ‫)א( ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו‪ .‬ב( ויהרסו את‬ ‫המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר‪) .‬יסרנו כחסדך‪ .‬ט( ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות‪ .‬לו( ויקבור אותו פוליפוס אשר גדל אתו‪ .‬כאשר עכר והמית רבים‪ .‬ויזכרו את הימים‬ ‫מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות‪ .‬התאמץ להגן בעדם על כל הרע אשר נעשה להם‪) .‬ויתעו בישימון כבהמות שדה‪) .‬‬ ‫)ד( ויקטירו ויערכו את הנרות‪ .‬ה( וככלות כל אלה נפלו על‬ ‫פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור‪) :‬ו( אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו‪) .‬‬ ‫ויעשו מזבח חדש‪ .‬והוא יום‬ ‫העשרים וחמשה לירח כסלו‪) .‬על אשר לא שמר את משמרת האי קיפרי אשר‬ ‫הפקיד פילומיטר על ידו‪ .‬טז(‬ ‫וירגלו רעיו בו אל המלך‪ .‬‬ ‫חג החנוכה כחג הסוכות‬ ‫)ח( ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים‪ .‬נס אל תלמי פילומיטר מלך מצרים‪.‬‬ ‫)יג( ועתה נספר בדרך קצרה את הקורות בימיו ואת התלאות אשר מצאונו במלחמות‪.‬וישת מכוס התרעלה וימות‪.‬ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים‪.

‬אסף עם כבד ועצום מבני גבר‪ .‬ורסן זהב בפיהם‪ .‬ויכו כעשרים אלף איש לפי חרב‪) .‬ויך בהם כעשרים אלף איש לפי חרב‪.‬לז( ושנים עומדים על ירכתי‬ ‫יהודה ומגינים עליו בחרבותיהם מכל פגע‪) .‬כא( ויהרגו את כל הלוחמים אתם על החומות‪ .‬הולכים לפני מחנה היהודים‪) .‫)יח( ויושם גורגיאש לפקיד תחתיו‪ .‬ויסעו קוממיות מן העיר‪ .‬מג( וכל העם עלו‬ .‬‬ ‫ויצבאו יהודה ואנשיו על המבצר ימים ארבעה‪) .‬ויתחזקו בם‬ ‫להלחם בישראל‪) .‬ל( ויהי כי הקריב לבוא‪.‬וילכו עד מקום חנות‬ ‫האויב ויתייצבו שם‪) .‬ויכו את שומרי החומה לפי חרב‪) .‬לבוא לקחת את כל ארץ יהודה ביד חזקה‪) .‬וגם רכב‬ ‫ופרשים רבים מארץ אסיא‪ .‬ויקחו מהם שבעים אלף דרכמונים ויתנו להם יד להימלט‪) .‬והנה שתי המחנות פנים אל פנים במערכה‪ .‬‬ ‫)כז( ויצו להרוג אותם על אשר בגדו באחיהם‪ .‬ובכל מקום אשר השיגה‬ ‫ידם‪ .‬ויעפילו לעלות על החומה‪ .‬לו( ויהי כי חזקה המלחמה‪ .‬כב( וימלטו מהם כתשעת אלפים אל שני מגדלים גבוהים‬ ‫ובצורים‪ .‬מב( ויהי ביום החמישי ותבער חמת עשרים איש מאנשי‬ ‫יהודה על קללתם‪ .‬וישכור חיל מבני נכר וילחץ את בני ישראל‪) .‬לט( ויהיו המתים ביום ההוא עשרים אלף וחמש מאות איש‬ ‫רגלי‪ .‬לד( וכמו השחר עלה‪ .‬ויאספו את היהודים אשר גורשו מירושלים בערי מבצר אשר להם‪ .‬כ( ויקרא יהודה המכבי ואנשיו אל ה' לעמוד לימינם‪ .‬‬ ‫מלחמת יהודה בטימוטיוס‬ ‫)כט( וטימוטיוס אשר ניגף לפני היהודים זה ימים‪ .‬והוא הלך למסעיו אל הערים אשר במצוק‪) .‬ואלה נשענו על רוב‬ ‫חילם ואומץ רוחם‪) .‬עד כי אופל כיסה‬ ‫את פניהם‪ .‬גם כי‬ ‫שונות הנה בגבורתן‪) .‬אשר חלק להם לשים‬ ‫המצור על המגדלים‪ .‬כח( ותצלח המלאכה בידו‬ ‫וילכוד אותם‪ .‬מא( ואנשי המבצר היו בטוחים בחוזקו‪ .‬לא( ויפלו על פניהם לפני מזבח‬ ‫ה' ויתחננו אל ה' לאמור‪) :‬לב( ה' אלוהים עשה נא עמנו חסד כאשר דברת בתורתך הקדושה‪:‬‬ ‫ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך‪.‬כד( ואנשי שמעון הוסבו במקח‬ ‫שוחד מן ההמון אשר במגדלים‪ .‬לה( כי אלה שברו אל ה' אלוהיהם ובטחו בישועתו‪ .‬‬ ‫בגידת שמעון‬ ‫)כג( ויפקד יהודה פקידים את שמעון ואת יוסף ואת זכאי על אנשי הצבא‪ .‬ושש מאות פרשים‪) .‬‬ ‫)לג( ויהי ככלותם להתפלל‪ .‬וחמושים היו להתייצב לפני הצרים אותם‪.‬יט( וגם יושבי‬ ‫אדום היו בעוכרם‪ .‬ויחגרו איש את חרבו‪ .‬וירא לאויבים דמות חמשת אנשים רוכבים על‬ ‫סוסים בשמים‪ .‬כה(‬ ‫וישמע יהודה ויאסוף את ראשי הצבא וידבר אליהם לאמור‪) :‬כו( האנשים החטאים האלה מכרו‬ ‫את אחיהם בכסף‪ .‬לתת פליטה לאויביהם וחרב בידם להרגנו‪.‬ויהם את מערכותם‪) .‬‬ ‫ויתפלל יהודה ואנשיו אל ה' ויעלו עפר על ראשם ויחגרו שקים‪) .‬מ( וטימוטיוס נס לנפשו אל מבצר יעזר אשר היה ביד כיריאש הפקיד‪.‬ויצורו על מבצרי אדום‬ ‫וילכדו אותם ביד חזקה‪) .‬ויקללו‬ ‫את היהודים יום יום קללות נמרצות‪) .‬לח( ויורו חצים וברקים על האויבים‪ .‬וייחן על המגדלים‪) .

‬ז( וישמע יהודה כי באה העיר במצור‪ .‬ויחגור את מותניו ויקרא לכל‬ ‫אשר איתו להיחלץ ולקום לתשועת אחיהם‪) .‬והוא היה אומן המלך ושאר בשרו‪.‬וימלא חמה‪) .‬וגם ליזיאש נס בחרפה ובקלון‪ .‬וילבשו עוז להלחם בכפירי יער ובחומות ברזל‪ .‬‬ ‫)טו( וירא יהודה כי טוב לו המנוחה וייטב הדבר בעיניו‪ .‬‬ ‫)טז( וזה פתשגן הכתב אשר כתב ליזיאש ליהודים‪.‬מו( ויהי כאשר תמה המלחמה‪ .‬ב( ויאסוף שמונים אלף איש רגלי ורכב רב ופרשים‪.‬יען כי‬ ‫ה' אלוהים בעזרם‪ .‬ח( ויקום הוא ראשונה‪ .‬וישלח ויקרא להם לשלום‪.‬והוא נשא את‬ ‫פניכם בכל דבר אשר יישר‪) .‬ד(‬ ‫ולהסב אליו את תרומות ההיכל כתרומות היכלי הגויים‪ .‬אף כי בבני אדם‪) .‬ותעז ידם על אויביהם‪.‬ותהי לו נפשו לשלל‪) .‬ויהי בראותו את מגפת עמו ואת קוצר ידו להכניע את היהודים‪ .‬ועל שמונים שנהבים‬ ‫אשר איתו‪) .‬וימיתו גם את כיריאש אחיו ואת אפלופנס‪) .‬‬ ‫)ה( ויכולת ה' לא עלתה על ליבו‪ .‬ויפלו כלביא וכליש על אויביהם‪ .‬‬ ‫וכל העם אצים לבוא אל המבצר‪ .‬לשלוח מלאכו לפניהם להושיעם‪) .‬ויתחננו אל ה' בקול בכי‬ ‫וזעקה‪ .‬וטרם הרחיקו‬ ‫ללכת‪ .‬‬ ‫ופקודתו על כל עבודת הארץ‪ .‬וישלחו את המגדלים באש וישרפו את המקללים‪) .‬ולתת גויים בתוכה‪) .‫אחריהם וילחמו שם‪ .‬היטב איטיב‬ .‬והשרידים הניסו‪) .‬‬ ‫פרק יא‬ ‫ברית שלום בין ליזיאש ויהודה המכבי‬ ‫)א( ויהי מקץ ימים מספר ויוגד לליזיאש את אשר נעשה‪ .‬ג( ויאמר בלבו להורישם כולם מירושלים‪ .‬וילכדו את העיר‪) .‬ט( ויצאו כולם ביד רמה מן העיר‪ .‬ויכוהו‬ ‫נפש‪ .‬יח( יוחנן ואבשלום מלאכיכם הביאו לי את ספרכם ויבקשו ממני‬ ‫את הדברים אשר נקבו בתוכו‪) .‬והמלאך אשר שלח ה' לפניהם‪ .‬יא(‬ ‫ויסעו כולם בזרוע נטויה‪ .‬‬ ‫)יד( ויאמר תהי נא אלה בינותינו והייתי לכם למליץ לפני המלך להשלים עמכם ולהיטיב אתכם‪.‬‬ ‫)יז( ליזיאש לעם יהודה שלום‪) .‬ויחן על בית צור‪ .‬והעיר יושבת במקום צר כחמש‬ ‫חלקות ארץ בואכה ירושלימה‪) .‬כ( ועתה אם באמת ובתמים תשמרו את הברית הזאת‪ .‬ושריון זהב על ליבו ומנופף חרב בידו‪) .‬ויחרימו‬ ‫עשתי עשר אלף רגלי‪ .‬י( ויברכו כולם‬ ‫את אלוהי החסד והרחמים‪ .‬ויאות לו המלך בכל אשר ביקש מיד‬ ‫ליזיאש על אודות היהודים‪.‬יב( וכל‬ ‫הממלטים את נפשם היו פצועי חרב‪ .‬יט( הנה הבאתי את משאלותיכם לפני המלך‪ .‬ו( ויהי בבואו אל ארץ יהודה‪ .‬ואלף ושש מאות רוכבי סוסים לפי חרב‪ .‬יג(‬ ‫וליזיאש היה איש תחבולות‪ .‬ולתת את עבודת הכהונה בשכר שנה‪.‬מה( וימצאו את טימוטיוס נחבא בבור‪ .‬מד( ויקצצו את הדלתות‪.‬‬ ‫ויצא לקראת ישראל למלחמה‪) .‬כי בסכלותו נשען על המון חילו ופרשיו‪ .‬ויהללו וישבחו‬ ‫את ה' אשר הגדיל לעשות עם עמו‪ .‬וירא אליהם איש רוכב על סוס לבן‪ .

‬וציוויתי להם את בית אלוהיהם‪ .‬כא( וציוויתי את מלאכי אלה וגם את המלאכים אשר שלחתם אלי‪ .‬למן היום הזה עד יום השלושים לחודש האביב‪) .‬לה( ושלחתי לכם את‬ ‫מינילאוס למען הודיעכם את בריתי זאת והיה זה לכם שלום‪) .‬להורות‬ ‫אתכם את הדברים האחדים אשר פרשו בינותינו והיה זה לכם שלום‪.‬מא( מהרו ושלחו מכם אחד אלינו‬ ‫להודיענו את אשר בלבבכם‪ .‬כי ירט מדרך לנגדנו והיה זה לכם שלום‪.‬כז( על כן חשבתי למשפט לתת שלום גם לעם‬ ‫הזה‪ .‬לג( לכן הנני נותן את בריתי שלום לכל העוברים‬ ‫בארצי‪ .‬וישב ליזיאש אל המלך‪ .‬מב( רק אל תעצלו להשיב אותנו דבר‪ .‬יום אשר הוקם בו‬ ‫הברית הזאת‪ .‬‬ ‫)כג( וזאת האיגרת אשר כתב המלך לליזיאש‪.‬לב( הנה שמעתי מפי מינילאוס כי כלתה‬ ‫נפשכם לשוב אל אחוזתכם ואל משפחותיכם‪) .‬כח( ועתה שלח נא את מלאכיך‬ ‫אליהם לכרות להם ברית שלום למען ידעון את אשר עם לבבי וישבו לבטח בארצם‪.‬ורצונם אך לדבוק בחוקות אבותיהם‪) .‬ולא ירע להם איש על אשר עברו את מצוותי בשגגה עד היום‪) .‬ואני שלום‪) .‬כי נוסעים אנחנו כעת‬ ‫לאנטוכיא‪) .‫גם ביום מחר עמכם‪) .‬‬ ‫)כט( וזה משנה הכתב אשר שלח המלך ליהודים‪.‬לו( בחמישה עשר יום לחודש‬ ‫האביב‪ .‬כה( בהיאסף אבי אל אבותיו ומושבו‬ ‫בין מלאכי אלוהים‪ .‬‬ ‫)לא( אם שלום לכם ישמח לבי גם אני‪ .‬‬ .‬וימשלו בארצם כמשפטם‪) .‬מ(‬ ‫ועל אודות הדברים אשר אמר לכם להביא לפני המלך‪) .‬שנת שמונה וארבעים ומאה‪.‬‬ ‫)לט( כל ההנחות אשר עשה לכם ליזיאש שאר המלך הקרוב אליו ישרו בעינינו ושמחנו בן‪) .‬‬ ‫פרק יב‬ ‫מלחמות יהודה‬ ‫)א( ויהי בשנת מאה וארבעים ושמונה‪ .‬למען נתבונן בדבר הטוב הוא אם רע‪ .‬לד( ויוכלו לאכול ולשתות כפי חוקותם‬ ‫ומשפטם‪ .‬והיהודים שבו לעבוד את עבודתם בשדה‪.‬נתתי את לבי לדרוש את שלום עמי לבל ייעצר איש מעבודת אלוהיו‪) .‬‬ ‫)כב( ביום העשרים וארבעה לחודש דיסקורי שנת מאה וארבעה ושמונה‪.‬כי מאנה נפשם ללכת בחוקי היונים כאשר ציוה עליהם אבי‬ ‫לפני מותו‪ .‬‬ ‫)כד( המלך אנטיוכוס נותן את ברכתו שלום לאחיו ליזיאש‪) .‬‬ ‫)לז( וגם זקני רומא כתבו ספר ליהודים לאמור‪:‬‬ ‫)לח( קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס שלוחי רומא לעם יהודה שלום‪.‬‬ ‫)ל( המלך אנטיוכוס לזקני יהודה ולכל קהל ישראל שלום‪.‬בחמישה עשר יום לחודש האביב‪ .‬כו(‬ ‫ועתה שמעתי על היהודים לאמור‪ .

‬‬ ‫מלחמה באנשי יפו ויבנה‬ ‫)ג( וגם יושבי יפו עשו בם נבלה אשר אין כמוה‪ .‬וימררו את חייהם‪.‬ויגע גדוד ערבים בדרך‬ ‫ומספרם כחמשת אלפים רגלי וחמש מאות פרשים‪) .‬לא נתנו להם מנוח‪ .‬כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ‪.‬ויקראו לו‬ ‫לשלום ויאמרו‪) :‬יד( הא לכם מקנת צאן ובקר‪ .‬‬ ‫קספין‪ .‬וישרוף את החוף ואת האניות‪ .‬כ( ויכו מכה רבה‬ ‫ביושביה‪ .‬יז( ואנשי העיר ההיא בטחו על חומותיה הבצורות ועל מסכנותיה‬ ‫המלאות בר ואוכל‪ .‬ולא יראו מפני יהודה וחילו‪ .‬‬ ‫)יט( וירוצו בכל מאמצי כוחם כפראי יער על החומות‪ .‬‬ ‫)ו( ויהי כשמוע יהודה את התועבה הגדולה הזאת‪ .‬‬ ‫)יא( ויפן משם ויוסף עוד ללכת תשע כברות ארץ להלחם בטימוטיוס‪ .‬יח( וישאו אנשי יהודה את‬ ‫קולם אל ה' אלוהי צבאות אשר הרעיש והפיל את חומות יריחו בימות יהושע בן נון בלי נשק ומגן‪.‬‬ .‬טו( וירא‬ ‫יהודה כי בתום לב ידברו‪ .‬וכל הנמלטים שמה הכו לפי חרב‪.‬וילכדו את העיר‪) .‬ד( וייאותו היהודים לתומם‬ ‫לרדת בתוכם כאשר אמרו יושבי העיר‪ .‫)ב( ופקידי הארץ אשר נשארו בכל הערים מסביב והם‪ :‬טימוטיוס ואפולוניוס בן גיניאש וירונימוס‬ ‫בן דימופון וגם ניקנור נציב אי קיפרי‪ .‬יב( ויתגרו בו ותהי המלחמה כבדה עד‬ ‫מאוד‪ .‬חרקה‬ ‫)טז( ויצור יהודה אחרי כן על עיר רחבת ידים וחומות ומעברות לה מסביב‪ .‬כי לא חשבו על מרמה‪) .‬ויצעקו אל ה' השופט צדק‪.‬ויאסוף את אנשיו‪ .‬י( וייפול גם על יושבי יבנה לילה‪ .‬ה( ויהי בהיותם בלב ים וישקיעו‬ ‫אותם במצולה‪ .‬ושמה קספין‪) .‬ומזימתם לעשות‬ ‫כמעשה אנשי יפו‪) .‬בפתותם את היהודים הדרים בתוכם לרדת עם‬ ‫נשיהם וטפם אל האניות אשר הכינו‪ .‬ותחזק יד יהודה ואנשיו כי ה' נלחם להם‪) .‬ויעל מעליה ויחשוב מחשבה לשוב מהר ולהכרית כל יושביה‪) .‬להראותם כי אין איבה בינותם‪) .‬והעיר רבתי עם‬ ‫מעמים שונים‪ .‬יג( ויראו הערבים כי לא יכלו לו‪ .‬ונוגה לבת‬ ‫האש נראה בחוצות ירושלים‪ .‬ורוחב הבריכה כשתי חלקות שדה‪.‬‬ ‫לנקום את נקמתם‪) .‬ויפנו איש למסעיו‪.‬עד כי מי הבריכה מסביב נהפכו לדם‪ .‬וימותו כמאתיים נפש‪.‬ויציתו באישון לילה את החוף אשר לעיר‬ ‫באש‪ .‬וישרפו כל האניות‪ .‬‬ ‫)ח( וירא את העיר כי מסוגרת‪ .‬וישלם עימהם ויתקעו כף‪ .‬ט(‬ ‫ויוגד לו לאמור הנה יושבי יבנה גם הם חורשים רעה על היהודים אשר בקרבם‪ .‬ז( וייסעו לקראת מרצחי אחיהם‪ .‬ואם טוב בעיניכם והיינו גם בעזרתכם‪) .‬ויחרפו ויקללו אותם‪) .

‬כי ראו מלאך ה' ניצב לקראתם‬ ‫הרואה כל דבר‪) .‬כב( אך לא מצאו שם את טימוטיוס‪ .‬ואלפיים וחמש מאות רוכבים על סוסים‪) .‬וייטיב יהודה עימהם ויברך אותם‪) .‫)כא( ויסעו משם הלוך ונסוע שבע מאות וחמישים כברות ארץ‪ .‬וירפו ממנו וישלחוהו בשלום בגלל אחיהם‪.‬כח( וישמע‬ ‫טימוטיוס כי קרב יהודה וחילו לבוא לקראתו‪ .‬כז( וינוסו נבוכים על פני השדה אנה ואנה‪ .‬ויכו את המשמר אשר נתן טימוטיוס בתוכה לפי חרב‪ .‬‬ ‫)לב( ויפן יהודה משם מול קרנים והתרקטיון‪ .‬ואם תמיתוני אתם‪ .‬והיהודים אשר‬ ‫בתוכה נקראו בשם טוביים‪) .‬לז( ויאמרו היהודים אשר בקרבה‬ ‫לאמור‪) .‬מב( והוא נוסע לקראתם‬ ‫בשלושת אלפי איש רגלי ובארבע מאות פרשים‪) .‬מג( ויערכו איתם מלחמה ויפלו מתי מספר‬ ‫מאנשי יהודה‪.‬‬ ‫נצחון על טימוטיוס‬ ‫)כד( ויפקוד יהודה אחרי כן את חילו ויחלקם לגדודים וייסע לקראת טימוטיוס ואנשי צבאו‪ .‬לט( ויאמר היטבתם לעשות וכה תוסיפון‪) .‬ורחוקה היא מירושלים כשש מאות כברות ארץ‪) .‬ויצבא עליהם‪ .‬כי העיר ההיא יושבת בין הרי מצור ואין מקום לחנות עליה‪) .‬ויקומו להלחם בגוגיאש שר צבא אדום‪) .‬‬ .‬ומספרם כעשרת אלפים‬ ‫איש‪.‬כו( ויהי אך ראה ראו את‬ ‫פאת המחנה אשר ליהודה‪ .‬והעיר מלאה כל כלי‬ ‫מלחמה‪) .‬לג( אחרי כלותו שם את פניו מול מבצר עפרון‪ .‬‬ ‫הריגת גורגיאס‬ ‫)מא( ויהי כי עבר החג‪ .‬כי קראו אל ה' אלוהי צבאות‬ ‫השובר בזרוע כל כוח האויב‪ .‬וישלח את הנשים ואת הטף וכל העבודה אל עיר‬ ‫קרנים‪ .‬אפס כי נתן מצב חזק בעיר בצורה הקרובה לה‪) .‬לד( והמון בחורי כוח ניצבים מחוץ לחומות להתייצב נגד הצרים‪ .‬ויתחנן ויבקש על נפשו ויאמר‪) :‬ל( ראו כי רבים מאבותיכם‬ ‫ומאחיכם בידי המה‪ .‬ויפילו עשרים וחמשה אלף איש ארצה‪) .‬כט(‬ ‫וטימוטיוס נפל בידי דוזיטיוס וזוזיפטר‪ .‬ומספר‬ ‫פקודיהם היה מאה ועשרים אלף איש רגלי‪ .‬מי יציל את נפשם ממות‪) .‬לא( ויהי כאשר התערב‬ ‫לשלחם כולם לחופשי‪ .‬ובחופזם נפלו איש בחרב רעהו‪.‬והנה אימה חשכה נופלת עליהם‪ .‬וליזיאש בתוכו עם חיל כבד ועצום מעמים‬ ‫שונים‪) .‬‬ ‫דוזיטיוס וזוזיפטר‪ .‬לח( האנשים האלה שלמים הם אתנו‪ .‬ויזנב בהם עד השחיתו כשלושים אלף איש‪) .‬עד לבוא חרקה‪ .‬כג( ויקומו שני ראשי חיל מגדודי יהודה‪.‬לה( ובכל זאת גברה יד היהודים עליהם וילכדו את העיר‪ .‬כי עלה מעל העיר בלי עשות‬ ‫מאומה‪ .‬ויך כעשרים וחמשת אלפים איש לפי‬ ‫חרב‪) .‬‬ ‫)כח( וירדוף יהודה בזרוע נטויה אחריהם‪ .‬וגם עשו עמנו רק טוב בכל התלאות אשר מצאו‬ ‫את אחינו‪ .‬מ( וישב‬ ‫את אנשיו ירושלימה לחוג את חג השבועות‪.‬לו( משם עברו אל קריית‬ ‫השיטין‪ .

‬נו( ויחלו את‬ ‫פניו ויאמרו‪ .‬‬ ‫)נח( ויקח מהם תרומה לה' אלפים דרכמונים כסף‪ .‬‬ ‫מות מינילאוס‬ ‫)ד( וגם מינילאוס הלך אל המלך לרמותו בשפתי חלקות‪ .‬מט( ויפלו בחתף על אנשי גוגיאש‪ .‬נג( נלכה נא‬ ‫ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם‪) .‬הנה עיניכם הרואות כי האנשים האלה נספו בחטאתם‪.‬ויקצץ זרועו משכמו וישמטהו‪ .‬מח( וכל העם נשאו את קולם קול גדול בלשון‬ ‫עמם וישירו לה'‪) .‬וישלח אותם ירושלימה להקריב מהם קרבן‬ ‫אשם לה'‪ .‬וימצאו על כל‬ ‫חלל מתחת למדו מפסילי גילולי יבנה אשר חרם הם בישראל‪ .‬רק ביד מינילאוס נעשתה כל השערורייה הזאת‪) .‬וחמשת אלפים רוכבי סוסים‪ .‬ועשרים ושנים‬ ‫שנהבים‪ .‬נב( ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו‪) .‬ויניסום‪.‬ג( ומספר פקודיו‬ ‫מאה ועשרת אלפים איש רגלי‪ .‬‬ ‫רקי לקראתו‪ .‬נז( ויזהר יהודה את העם ויאמר‪.‬‬ ‫כי ליזיאש הגיד לו לאמור‪ .‬נה( ויברכו כולם את ה' השופט בצדקה והמוציא תעלומות לאור יומם‪) .‬ו( וישלחהו המלך‬ .‬וידע כל העם על מה נפלו בחרב‬ ‫אויביהם‪) .‬‬ ‫הישמרו מכל דבר פשע‪ .‬ורכב ברזל שש מאות‪.‫)מד( ודוזיטיוס היה רוכב מהיר ואיש חיל מגדוד בקינרס‪ .‬ס( ובזאת הזכירם כי נוצר ה'‬ ‫את חסדו לכל המתים באמונתו ולמייחלים לחסדו‪ .‬וליזיאש אומן המלך המושל בכל מלאכת העבודה אתו‪) .‬ויצו להקריב אשם בעדם לנקותם מפשעם‪.‬‬ ‫קבורת הנופלים מאנשי יהודה והפסילים שבבגדיהם‬ ‫)נ( ויאסוף יהודה אחרי כן את אנשיו וייסע לעיר עדולם‪) .‬ויפגע בגורגיאש ויתפשהו באדרתו‪.‬כי לולא האמין כי יעיר אלוהים את‬ ‫רוחו על כל ישני עפר‪ .‬לא לטובת ארצו כי אם להסב אליו את‬ ‫משמרת הכהונה‪) .‬אנא שא נא פשעינו והסתר פניך מחטאינו‪) .‬מו( והאנשים מגדוד ֶ‬ ‫ויקרא יהודה אל ה' לעמוד לימינו ולריב את ריבו‪) .‬וימלט‬ ‫ויריצהו בזרוע עוזו לתפשו חי‪) .‬ולכפר על נפשות המתים‪) .‬נד( ויהי בהפשיטם את בגדיהם‪ .‬מה( וירץ רכב ט ָ‬ ‫עזרון לא חדלו להלחם עד כי רפתה ידם וייעפו‪) .‬נט( ותחשב לו לצדקה‪ .‬מז(‬ ‫גורגיאש עיר מורשה‪) .‬‬ ‫פרק יג‬ ‫ליזיאש כורת ברית עם יהודה‬ ‫)א( ויהי בשנת מאה וארבעים ותשע ויוגד ליהודה לאמור‪) .‬כי עתה תפילתו תועבה לכפר בעד המתים‪) .‬נא( ויהי כי קרב יום השביעי ויתקדשו‬ ‫כמשפט לעשות את השבת‪) .‬כולם בני יון‪ .‬ב( הנה אנטיוכוס אאופטר יצא בחיל‬ ‫גדול לבוא ארץ יהודה‪ .‬ה( אולם מלך מלכי המלכים העיר את רוח אנטיוכוס לייסרהו כאחד הנבלים‪.

‬יח( ויחנו את פני עיר מודעית‪ .‬יד( ולבל יכניע את‬ ‫העם‪ .‬‬ ‫מסעות אנטיוכוס‬ ‫)יא( והמלך שפך בחרון אפו כל חמתו על היהודים‪ .‬הנה פוליפוס אשר שמת לנגיד באנטוכיא מרד בך מרד‪ .‬‬ ‫)כה( ואיש היה במחנה העברים ושמו רודוקיס‪ .‬‬ ‫וישובו אל המחנה בטח‪) .‬ויפלו על פניהם שלושת ימים‪ .‬וישבע להקים כל דבר במישרים‪ .‬ואחרי כן צווה להם להיות‬ ‫נכונים‪.‬‬ ‫ומראשו ועד רגלו מלא דשן‪ .‬‬ ‫כאשר עשה עד היום‪) .‬ויפלו על מחנה המלך‪ .‬להלחם בעוז‬ ‫ותעצומות בעד התורה ובעד בית ה' וארץ אבותם ומלכותם‪ .‬ותהי העצה לצאת חושים לקראת המלך בטרם בואו אל הארץ‬ ‫ללכוד את העיר‪ .‬וישם יהודה דבר בפיהם לקרוא לה' התשועה‪) .‬י( ויעשה לו כמשפט בחטאתו אשר חטא‬ ‫במזבח ה'‪ .‬כב( ויהי‬ ‫כראות המלך את אומץ רוחם‪ .‬ויצו לכל העם לקרוא יומם ולילה אל ה' להיות בעזרתם‪.‬יב( וישמע יהודה‪ .‬ט( כן בילע‬ ‫המוות את בן נעות המרדות מינילאוס‪ .‬ותשבע נפשו בדשן‪.‬אשר אש התמיד יוקדת עליו ומלא דשן‪ .‬ויינגף‬ ‫המלך לפני יושביה וחילו היה הלוך וחסר‪.‬יג( לבל יגורשו מאדמתם‪ .‬טו( ויעשו כולם‬ ‫כאשר ציום‪ .‬לתת אותם ביד צורריהם‪) .‬וה' הטוב בעיניו יעשה‪) .‬‬ .‬ויחרידו את כל העם אשר במחנה‪.‬וידרשו אחריו‬ ‫ויתפשוהו ויתנוהו בבור‪) .‬ואת כל האנשים אשר על הצריח אשר עליו‪ .‬כ( ויהרגו את‬ ‫הגדול בשנהבים‪ .‬וימת ואין קובר‪) .‬ז( כי בעיר ההיא היה מגדל גבוה חמישים אמה‪.‬וגלגל הולך וסובב מלמעלה‪) .‫לעיר כיריאה‪ .‬הושיבוהו על הגלגל קל המרוץ ויבולע שם‪) .‬וישלים את אנשי בית צור ויעל‬ ‫מעליהם להלחם ביהודה לבדו‪ .‬ויכו כארבעת אלפי איש לפי חרב‪) .‬יט( ויקם‬ ‫הוא ומבחר אנשיו לילה‪ .‬ויתחננו אל ה' בצום ובכי‪ .‬ויגל כל דבר סתר אל האויב‪ .‬כד( כי מלא יהודה את אסמיה בר ואוכל‪ .‬ויינגף גם לפניו במערכה‪.‬או‬ ‫עשה כל דבר פשע אשר לו משפט מות‪ .‬‬ ‫)כז( ויוגד לו לאמור‪ .‬וישליכו את יהבם על ה' יוצר הכל‬ ‫ויסעו‪) .‬ויתנכל לקחת את עריהם בעורמה‪) .‬ולא תופר תורת ה' ומקדשו‪) .‬וייתן את ליבו להרע עוד עימהם‪ .‬אך גם שמה כשל כוחו‪) .‬כו( וירא המלך כי גם פה נכזבה תוחלתו‪ .‬ויפג ליבו ויחרד‪.‬ויצווה להמיתו כמשפט הארץ‪) .‬‬ ‫)טז( ויוועץ יהודה עם זקני העם‪ .‬כא( את כל אלה עשו באשמורת הבוקר בחסד ה' עליהם‪) .‬מאשר הרע‬ ‫להם אביו לפניו‪) .‬יז( ויהי אחרי העירו את רוח העם‪ .‬‬ ‫)כח( ויכנע לבבו לחלות את פני יהודה להשלים אתו‪ .‬כג( וינהג את מחנהו לפני בית‬ ‫צור מבצר היהודים‪ .‬ולבלתי‬ ‫עבור עוד את בריתו‪.‬ח( וכי שלח איש את ידו בקודש‪ .‬אשר זה כמעט שב רוחו מכל העמל והיגון‪ .

‬טו( ויצווהו להמית את יהודה‪ .‬וידיחו אותי מעבודת הכהונה‪.‬וישאלהו המלך על אודות היהודים‪) .‬יז( וישמע יהודה כי יצא ניקנור בחרב לקראתו‪ .‬וידבר על לבם להצדיק את המלך בעיניהם‪) .‬ויפגעו במחנה אויביהם על כפר דיסו‪.‬וישיאו את לב דימיטריוס בו‪) .‬ל( ויבקש את אהבת יהודה‪ .‬לד( וזאת הייתה צאתו ובואו‬ ‫במלחמה ההיא‪.‬ויקומו כולם וייסעו‪ .‬ז( ויהי כי באה עתו להפיק‬ ‫זממו בהיקראו אל המלך‪ .‬הוא אליקים אשר היה כהן גדול מלפנים‪.‬ורצונם היה‬ ‫להפרה‪) .‬‬ ‫ויקוו להרים קרנם באובדן היהודים‪) .‬גם תפארת אבותיי שדדו ממני‪ .‬‬ ‫ניקנור משלים עם יהודה‬ ‫)טז( ויתלקטו אל ניקנור המון ריקים מן הגויים אשר הקיאה אותם הארץ בבורחם מפני יהודה‪.‬ט( ראה‪ .‬ואת ליזיאש שר‬ ‫צבאו‪ .‬ולא יספח עוד אל הכהונה‪.‬מעוררי מדנים הם ומבקשי תואנה וריב‪ .‬ויצו אותם ראש‬ ‫צבאם לקום ולנסוע‪ .‬לעיר‬ ‫שומרון )טריפוליס( בעם כבד ובאניות רבות‪) .‬ויהודה המכבי בראשם‪ .‬יג( ויהי ככלותו לדבר‪ .‬‬ ‫ויקם וילך אל המלך בשנת מאה וחמישים ואחת‪) .‬ותהי רוח אחרת עמו ויקרב קרבן לה'‪ .‬לדרוש בתום לבבי את טובת אדוני המלך ואת שלום ארצנו‪) .‬ד( ויוודע הדבר גם לאליקים‪ .‬יא( כי אם‬ ‫יוספים אנחנו לשבת במהומה הזאת‪ .‬יב( לכן יראה נא המלך וישפוט‬ ‫כפי רוב חסדו על אודותינו‪ .‬ח( ויען ויאמר‪ .‬היהודים אשר‬ ‫יקראו בשם חסידים‪ .‬ויוגד ליהודה לאמור‪) :‬ב( הנה דימיטריוס בן סליקוס בא דרך הים‪ .‬ה( וירא כי כלתה אליו הרעה‪ .‬ויתחננו אל ה' אשר הקים תמיד‬ ‫את עמו‪ .‬וכי נאספו‬ ‫עליו כל הגויים מסביב‪) .‬לב( ויקם ליזיאש ויהס את העם‪ .‬‬ ‫פרק יד‬ ‫ניקנור מתמנה להלחם ביהודה‬ ‫)א( ויהי מקץ שלוש שנים‪ .‬‬ ‫)י( ועתה באתי עד הלום‪ .‬יח( ויצו ויזרקו כל העם עפר על ראשם‪ .‬וילך המלך וישב לאנטוכיא‪) .‬יט( ויהי אחרי התחננם‪ .‬ג( ואחרי הכותו את אנטיוכוס‪ .‬וייחר‬ ‫אף כל מבקשי רעת העם ביהודה‪ .‬כבש את כל הארץ‪) .‬ולהפיץ את כל עדתו‪.‬ולארץ לא‬ ‫תהיה מנוחה מפניהם‪) .‬וילונו כל העם אליו על דבר הברית אשר כרת את היהודים‪ .‬ויפדה אותם מכל צרותם באותות ובמופתים‪) .‬ו( ויבא לו מנחה עטרת זהב אחת וכפות‬ ‫תמרים וענפי זית אשר ישרתו בם בקודש‪ .‬לא(‬ ‫ויהי בבוא המלך לעכו‪ .‬ויתחרש כל היום ההוא‪) .‬וישימהו לפקיד ולנשיא מעכו ועד גבולי ארץ בני נריני‪) .‬תישום כל הארץ בעבורם‪) .‬ויפקד אותו על כל ארץ יהודה‪) .‬‬ .‬לג( ויהי‬ ‫אחרי השקיטו את תלונות העם‪ .‬ויכבד את ההיכל וייטיב עם‬ ‫העיר‪) .‬‬ ‫ויפשע בעבודתו עת המבוכה בארץ‪) .‬‬ ‫ולתת את משמרת הכהונה לאליקים‪.‬כי כל עוד יהודה חי לא תשקוט הארץ‪) .‫)כט( ויהי אחרי השלימם‪ .‬יד( ויקרא המלך לניקנור אשר‬ ‫על הפילים‪ .

‬ואת המזבח‬ ‫אתוץ‪ .‬ויגר מפניהם ולא אבה להלחם‪) .‬כד( ויהי כי בא יום המועד‪.‬כי כרת ברית שלום ואהבה את יהודה‪ .‬‬ ‫אליקים מסכסך בין ניקנור ודימיטריוס‬ ‫)כו( וימצא יהודה חן בעיניו ויכבד אותו נגד כל העם‪ .‬וסגור כל פה עיקש ופתלתול‪.‬מא( לכן אל הקודש ואבי כל הקדושים‪ .‬חוסה נא על הבית הזה אשר טהרנו מקרוב לבל‬ ‫יטמא עוד‪ .‬כז( וירא‬ ‫יהודה כי שקטה הארץ‪ .‬‬ ‫)לח( ויהי כאשר כילה לדבר‪ .‬לכן מהר ושלחהו אסור‬ ‫בזיקים לאנטוכיא‪.‬וישלח את ידו נגד ההיכל וישבע ויאמר‪:‬‬ ‫)לז( אם לא תסגירו את יהודה אסור בידי‪ .‬כי אין קול ואין קשב‪.‬וישלח את כל עמו מעליו‪.‬וישתומם על המראה‪ .‬לה( ויהי כראות ניקנור כי הקדימו יהודה בתחבולתו‪ .‬‬ ‫ויכינו כסאות לכורתי הברית‪ .‬ויחרפו‬ ‫נפשם למות על אחוזת אבותם‪ .‬ל( ויתעבר בו המלך כי האמין‬ ‫לדת הבלייעל‪ .‬הוציאו את יהודה אלי‪) .‬והקימותי בית בכוס תחתיו‪.‬וילך אל דימיטריוס ויאמר‪) :‬כט( הנה ניקנור‬ ‫מעל בך מעל‪ .‬וייעצהו לקחת אישה ולהוליד בנים‪) .‬רצית בבית הזה לשבתך בקרבנו‬ ‫עולמים‪) .‬‬ ‫מותו של רציץ‬ .‬לד( ויהודה‬ ‫ראה את פני ניקנור כי איננו אליו כתמול שלשום‪ .‬ויתנכל לתפשו בערמה‪) .‬כג( ויבא יהודה את הדבר לפני העם ויועצו‬ ‫יחדיו‪ .‬וילך בחרי אף‪) .‬ויקראו אל ה'‬ ‫אלוהים‪ .‬כא( וכה היה הדבר כשמוע ניקנור כי אנשי יהודה מרי נפש הם‪ .‬וישימו מועד להוועד בו‪) .‬ויקראו כולם פה אחד‪ :‬נעשה נא שלום‪ .‬כי אמר אולי‬ ‫מרמה בלבב האויב לנפול בצדייה עלי‪ .‬וישמע לקולו וייקח אישה וירא בטוב נפשו‪) .‬אף כי לא יפקד ממך דבר‪ .‫)כ( ויהי כי החל שמעון אחי יהודה לערוך לקראתם‪ .‬והפכתי את הבית הזה למהפכת עולם‪ .‬ויאמר אל הכוהנים המשרתים‪ .‬כח( ויהי כראות אליקים כי‬ ‫שלום בין יהודה ובין ניקנור‪ .‬לג( אולם לא ערב את ליבו למרות את פי המלך‪ .‬ויכתוב בחרון אפו לניקנור לאמור‪:‬‬ ‫)לא( הנה שמעתי ותרגז בטני‪ .‬ויהודה הציג מקצת אנשיו חגורי חרב במקום נאמן‪ .‬וילך ניקנור ירושלימה וישב שם בלי עשות כל רע‪ .‬ויקם ויעל אל‬ ‫בית ה'‪ .‬ויקח גדוד‬ ‫ממבחר אנשיו ויפטר מפניו‪) .‬כי לא‬ ‫חטא לו‪) .‬ואחרי כן דברו איש את אחיו לשלום‪) .‬לו( ויהי כי נשבעו כולם לאמור לא‬ ‫ידענו איהו‪ .‬ואת יהודה השואף למלכותך הקים ליורש מלכותך‪) .‬‬ ‫)לב( ויהי כי הגיע דבר המלך לניקנור‪ .‬וישער בנפשו כי מתאנה הוא לו‪ .‬כה( ויהי אחרי אשר‬ ‫כילו הדבר‪ .‬אשר מעולם היה מגן בעדם בעת צרתם ויאמרו‪:‬‬ ‫)מ( ה' אלוהים ורב מחולל כל‪ .‬לט( והכוהנים פרשו את ידיהם‪ .‬כב( וישלח את פוזידוניוס ואת‬ ‫טיודוטס ואת מתתיהו אל יהודה לקרוא לו לשלום‪) .‬ויחמץ לבבו וירע בעיניו להפר בריתו את יהודה‪ .‬‬ ‫וכולם נעלמו מנגד עיניו‪) .‬ונפשו קשורה בנפשו‪ .

‬ויפול על בטנו ותבקע‪) .‬מג( ואף כי נענה ונוגע מעוכרי‬ ‫היהודים בימי צרתם‪ .‬ד( וישאל להם‬ ‫הרשע ויאמר‪ .‬וירוץ בין העם על אחד הסלעים‪) .‬אתה תשוב‬ ‫ותתנם לי ברוב רחמיך‪ .‬חדל ממנו ותן כבוד ליום אשר כבדו אלוהים ויקדשהו‪) .‬וייגשו לשבור הדלת ולשורפה באש‪ .‬נ( ובעודנו חי‪ .‬מה( כי‬ ‫אמר בלבו‪ .‬ויקום מגואל בדם אשר‬ ‫זב ממכתו ונגעו כואב עליו‪ .‬י( זכרו תשועת ה' מימי קדם‪ .‬התחזק בחמת אפו‪ .‬שם נפשו בכפו והחזיק בתומתו ותורת אלוהיו‪) .‬עתה אכבדה ביהודה ובכל עמו‪ .‬ויאמר הבה נא אבוא עליהם ביום‬ ‫השבת‪) .‬ויתקע חרב בבטנו ויאמר‪) :‬מז( אמותה הפעם מות ישרים‪ .‬ו( ויאמר הנה אנוכי אלוהי‬ ‫הארץ‪ .‬הישנו אל בשמים? )ה( ויענו ויאמרו‪ :‬הוא‬ ‫האלוהים אלוהי השמים‪ .‬וייחל לחסדו להינצל גם הפעם‪) .‬אשר נתן לנו את יום השבת ויצוונו לקדשו‪) .‬וימות‪.‬על כן יקראו אותו "אבי היהודים"‪) .‬וצוויתי אתכם להיחלץ ולעשות את מצוות המלך‪.‬ב( ויאמרו לו היהודים אשר החזיק בם ללכת אחריו לאמור‪) :‬ג( אל נא תעשה עמנו‬ ‫הרעה הגדולה הזאת‪ .‬וישפוך אותם על אנשי החיל ויקרא‪) :‬נב( ה' אלוהים אלוהי כל בשר ורוח‪ .‬ושמו רציץ‪ .‬אשר נפשו דבקה בעמו‪.‬‬ ‫וירוץ פתאום אל החומה‪ .‬ויהודה‬ ‫שם אלוהים מבטחו‪ .‬ובטחו בישועתו גם עתה‪.‬ויזכירם את המלחמות אשר נלחמו מקדם‬ ‫ויעורר את רוחם‪) .‬וירא כי אין מקום‬ ‫לנוס‪ .‬בעבור הראות שנאתו את היהודים לעיני כל העם‪) .‬אך בחרדת לבבו החטיא את מכתו‪) .‬מט( ויפרדו האנשים מלמטה‬ ‫לנטות מפניו‪ .‬ח( ויאמץ את רוח האנשים אשר אתו‬ ‫ויאמר‪:‬‬ ‫)ט( אל תיראו ואל תערצו מפני הגויים הנוסעים לקראתכם‪) .‬ויתנפל מעליה על העומדים מתחת‪) .‬נא( ויוציא בשתי ידיו את מעיו‬ ‫מבטנו‪ .‬‬ ‫)יא( וידבר על לבם לחזקם בדבר ה' ובדברי נביאיו‪ .‬‬ ‫)ז( אך לא הצליח חפצו בידו‪ .‬מח( וירא כי אצו האנשים לבוא בתוך הבית‪.‬מי הוא זה אשר נתן לכם את השבת‪ .‬יב( ויאמר להם‪:‬‬ .‬‬ ‫)מו( ויהי כי קרבו אנשי החיל אל הבית‪ .‬מד( וישלח ניקנור חמש‬ ‫מאות איש אחוזי חרב לתופשו חי‪ .‬כי הוא אמר ברום לבבו‪ .‬אשר‬ ‫שלח לכם מן השמים‪ .‫)מב( ויוגד לניקנור לאמור‪ :‬הנה איש מזקני יהודה בירושלים‪ .‬‬ ‫והוא נכבד מאוד בעיני העם‪ .‬אם המסר ימסר האיש הזה בידי ‪ -‬והציקותי לכל העם מאוד‪.‬‬ ‫פרק טו‬ ‫מות ניקנור‬ ‫)א( וישמע ניקנור כי נאספו יהודה ואנשיו אל גבול שומרון‪ .‬וביד הרשעים האלה אל אפול‬ ‫להתעלל בי‪ .

‬ואתם כולכם ידעתם את האיש ואת שיחו‪) .‬ויעמיד את הכוהנים אצל המזבח‪ .‬‬ ‫)לה( ויהי כי תמה המלחמה‪ .‬‬ ‫)יג( ויאזרם חיל למלחמה‪ .‬וניקנור וחילו נוסעים לקראתו‪ .‬ויתנה בידי ויאמר‪ :‬קח נא את החרב בידך‪ .‬ויריעו בחצוצרות וירימו קול תרועת‬ ‫מלחמה‪ .‬אתה שלחת את מלאכך בימי חזקיהו מלך יהודה‪ .‬בשומעו את‬ ‫הבשורה‪ .‬יח( ואחריו ראיתי איש נכבד בעטרת שיבה‪ .‬כי אם בדברים נכוחים ומזהירים‪) .‬הזקן הנכבד אשר עיניך רואות‪ .‬כז( ויהי כי קרבה המלחמה‪ .‬ויקראו כולם פה אחד‬ ‫ויאמרו‪) :‬כג( לא נבנה מקום למחנה‪ .‬כט( ויפרוש את כפיו השמיימה אל האלוהים עושה‬ ‫נפלאות‪ .‬ויהודה ראה‬ ‫את מערכת האויב ושמע את נהם החיות‪) .‬לד( בפיהם קראו אל ה'‪ .‬‬ ‫)כב( ויהי אחרי עוררו את רוח העם וכל בחורי כוח בדברי תנחומים כאלה‪ .‬והפל‬ ‫פחדך על מחנות אויבינו‪) .‬כה( ולא שמו ליבם אל‬ ‫נשיהם וטפם‪ .‬‬ ‫)לג( ויהי ככלותו להתפלל‪ .‬לו( ויהום כל המחנה מקול המולה ותרועה‪ .‬לא בחיל ולא בכוח‪ .‬‬ ‫ורגזו וחלו מפניך‪.‬כ( ובאהבתו את אחיו יבקש רחמים על עמו ישראל ועל הקריה הקדושה‪.‬ורודף צדקה וחסד מנעוריו‪ .‬לט( ויראם את ראש ניקנור‪ .‬כח( והשנהבים איש איש על מקומו‪ .‬יז( ואראה אותו פורש‬ ‫את כפיו אל ה' ומתחנן בעד עמו ישראל‪) .‬ויצוו להסיר את ראש ניקנור‪ .‬יד( ויספר להם‬ ‫את כל המחזה אשר ראה בחלומו‪ .‬‬ ‫ובתקוותם אל ישועת ה' השחיתו שלושים וחמישה אלף איש ארצה‪ .‬והוד והדר בפניו‪) .‬ובידם הכו את האויב‪.‬ויאסוף את כל העם‪ .‬מ( ויצו‬ ‫לכרות את לשון הרשע ולגזור אותה לגזרים ולתיתה מאכל לעופות‪ .‬יט( ויפתח חוניו את פיו ויאמר‪ .‬ונכם ונכיתם עד‬ ‫תומם‪) .‬ויתפלל ויאמר‪:‬‬ ‫)ל( ה' אלוהים‪ .‬כי אם אל בית ה' אלוהיהם‪) .‬ויאמר‪:‬‬ ‫)טו( הנה חוניו הכהן המשיח נראה אלי בחלומי‪ .‬כי אם עוז ותשועה ייתן לאשר יקרו בעיניו‪ .‬ויהודה ואנשיו החלו להתגרות בם‪) .‬ולכרות זרועו עם ידו ולהביאם ירושלימה‪) .‬וירונו לה' על תשועתו‬ ‫הנפלאה‪.‬לא( ועתה אלוהי השמים שלח נא גם היום את מלאכך לפנינו‪ .‬והפרשים ניצבים משני עבריהם‪ .‬‬ ‫)כא( וחרב זהב בימין ירמיהו‪ .‫זכרו את המעל אשר מעלו בכם הגויים‪ .‬לז( ויהודה המכבי‪ .‬והעם נסע בקול שמחה משדה המערכה‪ .‬הוא‬ ‫ירמיהו נביא האלוהים‪) .‬לב( למען יחרדו לזרוע עוזך כל מחרפי אלוהים הנוסעים לקראתנו‪.‬ויהללו וישבחו את ה' אלוהי צבאות‬ ‫בלשון עמם‪) .‬ויחזק גם בו את לבבם‪ .‬ויך במחנה סנחריב מאה‬ ‫ושמונים וחמישה אלף איש‪) .‬וחן הוצק בשפתיו‪) .‬וחיילי האויבים נאספים ועורכים את‬ ‫מערכותם‪) .‬ויכירו את ניקנור בשריונו‬ ‫נופל בין החללים‪) .‬טז(‬ ‫ישר ותמים היה בדרכיו‪ .‬עוטה אור‬ ‫כשלמה‪ .‬ואת יד המקלל אשר נטה בזדון לבבו נגד היכל ה'‪) .‬אשר לא בכוח ונשק יגבר‪ .‬בהפרם את הברית אשר כרתו עמנו באלה ובשבועה‪.‬והכית בו את צורריך‪.‬כו( וכל הנשארים בעיר‬ ‫פחדו וחרדו ליוצאים למלחמה‪) .‬אך נסעה ונלכה חושים לקראת אויבנו‪ .‬וישלח ויקרא לאנשים אשר על‬ ‫המצודה‪) .‬אשר עיניו לא חסו על נפשו בדורשו את שלום עמו‪ .‬לח( ויהי בבואו‬ ‫אל העיר‪ .‬ואת זרוע הרשע תקע נוכח‬ .‬ולא אל אחיהם ושארי בשרם‪ .‬כד( לכן נקום נא ונלחם בעד קריתנו הקדושה ובית מקדשנו‪) .

‬מג( ויקבלו‬ ‫עליהם כולם לב אחד‪ .‬‬ ‫)מד( ובכלות מעשה ניקנור‪ .‬מא( ויהללו כולם את ה' אלוהי השמים ויאמרו‪ .‬העיר שבה תחת יד היהודים‪.‬ואם לא‪ .‬‬ ‫)מב( ואת ראש ניקנור הוקיעו מול פני המצודה‪ .‬‬ ‫)מה( ועתה אם נרציתי במלאכתי‪ .‬כי לא ישכח היום הזה לעולם‪ .‫פתח הבית‪) .‬כן ינעמו דברים‬ ‫שונים לנפש הקורא‪.‬לאות עולם כי הושיע ה' את עמו‪) .‬ולחוג אותו בשלושה עשר לחודש שנים עשר‬ ‫הוא חודש אדר‪ .‬והיה נועם לנפשי‪ .‬‬ ‫אסיים פה את הספר‪.‬ברוך ה' אשר הציל את המקום הזה‪.‬והוא היום לפני ימי הפורים‪.‬מו(‬ ‫כי כאשר לא יטעם לחיך לשתות תמיד יין או מים‪ .‬הנה השלמתיה כפי יכולת ידי‪) .‬‬ .‬‬ ‫ולא נתנו עוד בידי זרים לחללו‪.‬וטוב ממנו להחליף איש באחיו‪ .

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful